Amalia Ozer's banner
Amalia Ozer's profile picture

Amalia Ozer

@Amalia_Ozer8,821 subscribers

אמא ל 5 מופלאות, רעיה, מכביסטית, ימנית מדינית - בהכרח בסדר הזה 💛 חסידה של כֵּנוּת רָדִיקָלִית 💛 לשון פנייה: תעודת הלידה שלכם לא משקרת -האמינו בה 💛

Shorts

מרדכי דוד, העבריין המופרע, חסם הלילה אותי ואת לינור אברג'יל. צו ההרחקה בדרך 😜

מרדכי דוד, העבריין המופרע, חסם הלילה אותי ואת לינור אברג'יל. צו ההרחקה בדרך 😜

29,058 просмотров

מכתב פתוח לליאור רז, שמעתי אותך מדבר בהשתאות רבה על החפ"ק של "אחים לנשק" בבית קמה אחרי השבעה באוקטובר ועל "הנרטיב" שאתה מייחס לאנשים שממאנים לשכוח מה היה כאן רגע אחד קטנטן לפני. איני יודעת היכן אתה ממוקם במפה הפוליטית. אני יכולה רק לנחש, אבל אני תוהה אם אתה מדבר מתוך פוזיציה, או שפשוט ניחנת בזכרון קצר במיוחד. משום שלנו, הציבור העצום שמבקר אותם, יש זכרון מצוין. אנחנו לא שכחנו - ואנחנו לא נשכח. לא שכחנו מה חבורת לובשי חולצות הסמליל של "אחים לנשק" עוללה כאן ערב הטבח. לא שכחנו את ההבטחות שנאמרו בשאגה גדולה מעל בימת פודיום ענק, הישר לאוזניו של האויב הקשוב: שינטשו את המטוסים, את הספינות, את חדרי הפיקוד, ושלא יהיה צבא עם. קולט, ליאור? שלא יהיה צבא עם! חומת המגן של הילדים שלנו - במדינה שבה אנחנו מגדלים אותם. לא שכחנו ולא נשכח את ההקראה התקשורתית של היחידות שלא יתייצבו למילואים ערב הטבח, שנשמעה בהתלהבות מבעיתה. "גולני, גולני" זה עדיין מהדהד באוזנינו בצרימה שורפת. אנחנו, בניגוד אליך, לא שכחנו את האיומים, לא שכחנו את הניסיון להפוך את צה"ל מצבא העם לצבא מותנה פוליטית. לא שכחנו את הקריאות לעצור, לשבש, לחסום, למרר את חיי הציבור ולייצר תחושה שמדינה שלמה מוחזקת כבת ערובה, בשל גחמות טנטרום עלבון קלפי שיצא מכל פרופורציה. לא שכחנו את הבריונות. לא שכחנו את הכאוס. לא שכחנו את המדון, הפילוג והקיטוב ששטפו את הרחובות - ועודם. לא שכחנו את מי שהתנהגו משל המדינה, הצבא, הרחוב, הדגל והדמוקרטיה רשומים בטאבו על שמם. ובעיקר, לא שכחנו את הדבר החמור מכל; שהם השתמשו בחומת המגן של הילדים שלנו, בקדושת השירות הצבאי ובאמון הציבור בצה"ל - כדי להפעיל לחץ פוליטי על ממשלה נבחרת. הם לקחו את המקום הכי קדוש, הכי עדין, הכי שברירי, את הלב הפועם של הקונצנזוס הישראלי - הנכונות להגן על הבית ללא תנאי וללא סייג - והפכו אותו לכלי מיקוח לטובת סחטנות פוליטית. ותקצר היריעה מלמנות את מה שהחבורה הזו עשתה כאן ערב הטבח ואחריו. ואם לא די בכך, כיום הם מנסים להלך אימים באמצעות פיזור תביעות השתקה נגד אזרחים מן השורה, שכל חטאם הוא שהם מסרבים להפסיק להזכיר להם את מה שהם כל כך רוצים שנשכח. אז ליאור היקר, לא. אנחנו לא נסכים לשכתוב ההיסטוריה. אפשר להודות לאדם שחילץ משפחה משדרות - ועדיין לומר את האמת על מלוא הרקורד שבאמתחתו. אפשר לכבד מעשה אנושי בשעת חירום - ועדיין לסרב להפוך אותו למכונת כביסה שמלבינה, ע"ח כאב לאומי. מי שהצית שריפה ביד אחת וביד השנייה אחז במטף, לא הופך בשל כך לגיבור לאומי. ודאי לא כאשר בידיו די אמצעים, קשרים, כסף, תקשורת ואופרציה ממותגת היטב, כדי להפוך כל חמגשית, כל אבטיח וכל צילום שטח לסיפור גבורה מהונדס היטב. יש דברים שאין מספיק מלבינים בעולם כדי להלבין. יש כתמים ששום סרטון מרגש לא ימרק - ויש זכרון ציבורי שלא יימחק, גם אם ינסו לעטוף אותו בעטיפת חפ"ק שפורטת על מיתרי ליבם של בעלי הזכרון הקצרצר. מי שמנסה להנדס את הנרטיב הוא לא מי שמסרב לשכוח, אלא זה שמבקש שאנחנו נשכח. תזכורת קטנה, שהיא אפילו לא קורטוב ממה שהיה כאן.

מכתב פתוח לליאור רז, שמעתי אותך מדבר בהשתאות רבה על החפ"ק של "אחים לנשק" בבית קמה אחרי השבעה באוקטובר ועל "הנרטיב" שאתה מייחס לאנשים שממאנים לשכוח מה היה כאן רגע אחד קטנטן לפני. איני יודעת היכן אתה ממוקם במפה הפוליטית. אני יכולה רק לנחש, אבל אני תוהה אם אתה מדבר מתוך פוזיציה, או שפשוט ניחנת בזכרון קצר במיוחד. משום שלנו, הציבור העצום שמבקר אותם, יש זכרון מצוין. אנחנו לא שכחנו - ואנחנו לא נשכח. לא שכחנו מה חבורת לובשי חולצות הסמליל של "אחים לנשק" עוללה כאן ערב הטבח. לא שכחנו את ההבטחות שנאמרו בשאגה גדולה מעל בימת פודיום ענק, הישר לאוזניו של האויב הקשוב: שינטשו את המטוסים, את הספינות, את חדרי הפיקוד, ושלא יהיה צבא עם. קולט, ליאור? שלא יהיה צבא עם! חומת המגן של הילדים שלנו - במדינה שבה אנחנו מגדלים אותם. לא שכחנו ולא נשכח את ההקראה התקשורתית של היחידות שלא יתייצבו למילואים ערב הטבח, שנשמעה בהתלהבות מבעיתה. "גולני, גולני" זה עדיין מהדהד באוזנינו בצרימה שורפת. אנחנו, בניגוד אליך, לא שכחנו את האיומים, לא שכחנו את הניסיון להפוך את צה"ל מצבא העם לצבא מותנה פוליטית. לא שכחנו את הקריאות לעצור, לשבש, לחסום, למרר את חיי הציבור ולייצר תחושה שמדינה שלמה מוחזקת כבת ערובה, בשל גחמות טנטרום עלבון קלפי שיצא מכל פרופורציה. לא שכחנו את הבריונות. לא שכחנו את הכאוס. לא שכחנו את המדון, הפילוג והקיטוב ששטפו את הרחובות - ועודם. לא שכחנו את מי שהתנהגו משל המדינה, הצבא, הרחוב, הדגל והדמוקרטיה רשומים בטאבו על שמם. ובעיקר, לא שכחנו את הדבר החמור מכל; שהם השתמשו בחומת המגן של הילדים שלנו, בקדושת השירות הצבאי ובאמון הציבור בצה"ל - כדי להפעיל לחץ פוליטי על ממשלה נבחרת. הם לקחו את המקום הכי קדוש, הכי עדין, הכי שברירי, את הלב הפועם של הקונצנזוס הישראלי - הנכונות להגן על הבית ללא תנאי וללא סייג - והפכו אותו לכלי מיקוח לטובת סחטנות פוליטית. ותקצר היריעה מלמנות את מה שהחבורה הזו עשתה כאן ערב הטבח ואחריו. ואם לא די בכך, כיום הם מנסים להלך אימים באמצעות פיזור תביעות השתקה נגד אזרחים מן השורה, שכל חטאם הוא שהם מסרבים להפסיק להזכיר להם את מה שהם כל כך רוצים שנשכח. אז ליאור היקר, לא. אנחנו לא נסכים לשכתוב ההיסטוריה. אפשר להודות לאדם שחילץ משפחה משדרות - ועדיין לומר את האמת על מלוא הרקורד שבאמתחתו. אפשר לכבד מעשה אנושי בשעת חירום - ועדיין לסרב להפוך אותו למכונת כביסה שמלבינה, ע"ח כאב לאומי. מי שהצית שריפה ביד אחת וביד השנייה אחז במטף, לא הופך בשל כך לגיבור לאומי. ודאי לא כאשר בידיו די אמצעים, קשרים, כסף, תקשורת ואופרציה ממותגת היטב, כדי להפוך כל חמגשית, כל אבטיח וכל צילום שטח לסיפור גבורה מהונדס היטב. יש דברים שאין מספיק מלבינים בעולם כדי להלבין. יש כתמים ששום סרטון מרגש לא ימרק - ויש זכרון ציבורי שלא יימחק, גם אם ינסו לעטוף אותו בעטיפת חפ"ק שפורטת על מיתרי ליבם של בעלי הזכרון הקצרצר. מי שמנסה להנדס את הנרטיב הוא לא מי שמסרב לשכוח, אלא זה שמבקש שאנחנו נשכח. תזכורת קטנה, שהיא אפילו לא קורטוב ממה שהיה כאן.

13,991 просмотров

תנו לי לפשט לכם את זה, כי כנראה שחלקכם צריכים את זה באותיות קידוש לבנה. כשגירשו יהודים מתפילות כיפור בכיכר דיזנגוף - זה היה פוגרום אנטישמי. לא פחות, כשביזו את ביסמוט ביום השואה - פוגרום. כשמפגיני השטנה, שרפו ובזזו בית של מנוח - פוגרום. כשהכו זוג חרדים עד זוב דם שעמדו בפקק - פוגרום. כשהתפרעו ופרצו לתחנת גלילות - פוגרום. מה שעושה כת קפלן כבר למעלה משנתיים - זה פוגרום מתמשך וטרור אזרחי בחסות בג"ץ והתקשורת. כשניפצו לאמא את הרכב עם הילדים בפנים - פוגרום. כשנזרק לפיד בוער על שוטר - פוגרום. כשצמאי דם תקפו באלימות ברוטלית את ראש יהודי - פוגרום. כשהיכו חרדים בלב השכונות שלהם עם מקלות - גם זה פוגרום. תקצר היריעה והיד נטויה. מה שהיה אתמול, זה גירוש לגיטימי והכרחי של משפחות מחבלים שביזו את זכרון החללים שנפלו, ע"י אותם מחבלים ארורים. תשננו היטב, נגמרו הימים שבהם תתייגו כל פוגרום כ"מחאה לגיטימית", וכל מחאה לגיטימית כפוגרום. הבנתם? נגמרו הימים בהם הצלחתם להנדס תודעה ולשכתב מציאות.

תנו לי לפשט לכם את זה, כי כנראה שחלקכם צריכים את זה באותיות קידוש לבנה. כשגירשו יהודים מתפילות כיפור בכיכר דיזנגוף - זה היה פוגרום אנטישמי. לא פחות, כשביזו את ביסמוט ביום השואה - פוגרום. כשמפגיני השטנה, שרפו ובזזו בית של מנוח - פוגרום. כשהכו זוג חרדים עד זוב דם שעמדו בפקק - פוגרום. כשהתפרעו ופרצו לתחנת גלילות - פוגרום. מה שעושה כת קפלן כבר למעלה משנתיים - זה פוגרום מתמשך וטרור אזרחי בחסות בג"ץ והתקשורת. כשניפצו לאמא את הרכב עם הילדים בפנים - פוגרום. כשנזרק לפיד בוער על שוטר - פוגרום. כשצמאי דם תקפו באלימות ברוטלית את ראש יהודי - פוגרום. כשהיכו חרדים בלב השכונות שלהם עם מקלות - גם זה פוגרום. תקצר היריעה והיד נטויה. מה שהיה אתמול, זה גירוש לגיטימי והכרחי של משפחות מחבלים שביזו את זכרון החללים שנפלו, ע"י אותם מחבלים ארורים. תשננו היטב, נגמרו הימים שבהם תתייגו כל פוגרום כ"מחאה לגיטימית", וכל מחאה לגיטימית כפוגרום. הבנתם? נגמרו הימים בהם הצלחתם להנדס תודעה ולשכתב מציאות.

43,155 просмотров

Videos

Amalia_Ozer's profile picture

בחודשים האחרונים אני ורעי ויקטור שריקי, עובדים מאחורי הקלעים על פרוייקט גדול שיחשף בגדול. הפרוייקט נולד מתוך מציאות שבה בשלוש השנים ביתר שאת, מחנה הימין נתון למתקפה משולחת רסן ואחת הזירות המרכזיות במתקפה הזו היא מערך השתקה מאורגן, שמטרתו להטיל אימה, להרתיע, ולשלול מאנשים את זכותם הבסיסית להביע עמדה ולממש את זכות חופש הביטוי, שעליה נאמר כנשמת אפה של הדמוקרטיה. לא פעם שואלים אותי: "עמליה, את אמא לחמש ילדות, למה לך כל כאב הראש הזה? למה להיכנס לעימות מול אנשים רעים, שיכולים לנסות לפגוע? הרי ראינו מה הם עשו פה בשנת 2023" והתשובה לכך, נורא פשוטה - דווקא משום שאני אמא לחמש ילדות. דווקא משום שאני מגדלת כאן במדינת ישראל, את הנשים והאמהות של המחר - זה לא עולם שאני מוכנה להוריש להן, במציאות שבה זכויות היסוד שלהן נגזלות, שבה פחד מחליף חירות וחופש הביטוי שמור רק למחנה אחד. המאבק הזה, למי שטרם הפנים, אינו עבורנו, אלא על העתיד של הילדים שלכם במדינה הזו ועל הבחירה בין חירות לבין משטר של הפחדה, השתקה ומאסר מחשבתי. מה אני צריכה מכם בשלב הזה? דבר פעוט. כל מי שביקש להישאר תחת מעטה אנונימי, אך זהותו נחשפה, ולאחר מכן קיבל מכתב התראה או תביעה מצד "אחים לנשק", הדס קליין, או מי שפועל במסגרת המערך המכנה את עצמו "חמ"ל דיבה" - מתבקש לפנות אלי בפרטי. כמו כן, מי שקיבל איומים מאותם אנשים, בסגנון בריוני כמו "לא ישאר לכם מה לאכול" - גם כן. וכל השאר - הפיצו את הטקסט 💛 ויקטור שריקי 🇮🇱 فيكتور شريقي

Amalia Ozer

71,901 просмотров • 2 месяцев назад

Amalia_Ozer's profile picture

מכתב פתוח לליאור רז, שמעתי אותך מדבר בהשתאות רבה על החפ"ק של "אחים לנשק" בבית קמה אחרי השבעה באוקטובר ועל "הנרטיב" שאתה מייחס לאנשים שממאנים לשכוח מה היה כאן רגע אחד קטנטן לפני. איני יודעת היכן אתה ממוקם במפה הפוליטית. אני יכולה רק לנחש, אבל אני תוהה אם אתה מדבר מתוך פוזיציה, או שפשוט ניחנת בזכרון קצר במיוחד. משום שלנו, הציבור העצום שמבקר אותם, יש זכרון מצוין. אנחנו לא שכחנו - ואנחנו לא נשכח. לא שכחנו מה חבורת לובשי חולצות הסמליל של "אחים לנשק" עוללה כאן ערב הטבח. לא שכחנו את ההבטחות שנאמרו בשאגה גדולה מעל בימת פודיום ענק, הישר לאוזניו של האויב הקשוב: שינטשו את המטוסים, את הספינות, את חדרי הפיקוד, ושלא יהיה צבא עם. קולט, ליאור? שלא יהיה צבא עם! חומת המגן של הילדים שלנו - במדינה שבה אנחנו מגדלים אותם. לא שכחנו ולא נשכח את ההקראה התקשורתית של היחידות שלא יתייצבו למילואים ערב הטבח, שנשמעה בהתלהבות מבעיתה. "גולני, גולני" זה עדיין מהדהד באוזנינו בצרימה שורפת. אנחנו, בניגוד אליך, לא שכחנו את האיומים, לא שכחנו את הניסיון להפוך את צה"ל מצבא העם לצבא מותנה פוליטית. לא שכחנו את הקריאות לעצור, לשבש, לחסום, למרר את חיי הציבור ולייצר תחושה שמדינה שלמה מוחזקת כבת ערובה, בשל גחמות טנטרום עלבון קלפי שיצא מכל פרופורציה. לא שכחנו את הבריונות. לא שכחנו את הכאוס. לא שכחנו את המדון, הפילוג והקיטוב ששטפו את הרחובות - ועודם. לא שכחנו את מי שהתנהגו משל המדינה, הצבא, הרחוב, הדגל והדמוקרטיה רשומים בטאבו על שמם. ובעיקר, לא שכחנו את הדבר החמור מכל; שהם השתמשו בחומת המגן של הילדים שלנו, בקדושת השירות הצבאי ובאמון הציבור בצה"ל - כדי להפעיל לחץ פוליטי על ממשלה נבחרת. הם לקחו את המקום הכי קדוש, הכי עדין, הכי שברירי, את הלב הפועם של הקונצנזוס הישראלי - הנכונות להגן על הבית ללא תנאי וללא סייג - והפכו אותו לכלי מיקוח לטובת סחטנות פוליטית. ותקצר היריעה מלמנות את מה שהחבורה הזו עשתה כאן ערב הטבח ואחריו. ואם לא די בכך, כיום הם מנסים להלך אימים באמצעות פיזור תביעות השתקה נגד אזרחים מן השורה, שכל חטאם הוא שהם מסרבים להפסיק להזכיר להם את מה שהם כל כך רוצים שנשכח. אז ליאור היקר, לא. אנחנו לא נסכים לשכתוב ההיסטוריה. אפשר להודות לאדם שחילץ משפחה משדרות - ועדיין לומר את האמת על מלוא הרקורד שבאמתחתו. אפשר לכבד מעשה אנושי בשעת חירום - ועדיין לסרב להפוך אותו למכונת כביסה שמלבינה, ע"ח כאב לאומי. מי שהצית שריפה ביד אחת וביד השנייה אחז במטף, לא הופך בשל כך לגיבור לאומי. ודאי לא כאשר בידיו די אמצעים, קשרים, כסף, תקשורת ואופרציה ממותגת היטב, כדי להפוך כל חמגשית, כל אבטיח וכל צילום שטח לסיפור גבורה מהונדס היטב. יש דברים שאין מספיק מלבינים בעולם כדי להלבין. יש כתמים ששום סרטון מרגש לא ימרק - ויש זכרון ציבורי שלא יימחק, גם אם ינסו לעטוף אותו בעטיפת חפ"ק שפורטת על מיתרי ליבם של בעלי הזכרון הקצרצר. מי שמנסה להנדס את הנרטיב הוא לא מי שמסרב לשכוח, אלא זה שמבקש שאנחנו נשכח. תזכורת קטנה, שהיא אפילו לא קורטוב ממה שהיה כאן.

Amalia Ozer

13,991 просмотров • 28 дней назад