Aviv Hurvitz's banner

Aviv Hurvitz

@AvivHurvitz • 6,973 subscribers

Festina lente🐬⚓

Shorts

1/25 ט' בתשרי התשפ"ז. אל: עמית סגל. שלום עמית, 13 באוקטובר 2025, חג שמחת תורה, היה יום מטלטל במיוחד ומרגש עד בלי די עבור אזרחי ישראל. עשרים החטופים החיים האחרונים שנותרו בשבי חמאס, אודים מוצלים מאש, שוחררו באותו הבוקר. מטוסו של נשיא ארה"ב נחת בנתב"ג, וטראמפ נשא בכנסת את נאום החנינה המפורסם. וברקע כל אלה, שעון הבחירות החל לתקתק לאחור. עובדה: כבר במוצאי שבת של אותו השבוע, הערכת ב"פגוש את העיתונות" כי הבחירות הקרובות תיערכנה ככל הנראה "בחורף, בסתיו, באביב או בקיץ" (ר' סרטון 1) – וכמובן שדייקת. "יש אלף טענות להשמיע כלפי ראש הממשלה", הכרזת באולפן חדשות 12 יומיים לאחר שובם של החטופים, באידו של אוקטובר ההוא, אך לא ניצלת את ההזדמנות כדי להעלות ולו טענה אחת משלך כנגד נתניהו. נהפוך הוא: הדברים הללו נאמרו על ידך כדי להקניט תלונה מסוימת שהועלתה בעניינו (ר' סרטון 2). כחודשיים וחצי אחר כך, ב-28 בדצמבר, שחררת מול בן כספית וקרן מרציאנו את ההצהרה הנחרצת: "אני לא מאלה שכשנתניהו עושה תקלות, אני לא מבקר אותו בחריפות" (ר' סרטון 3).

1/25 ט' בתשרי התשפ"ז. אל: עמית סגל. שלום עמית, 13 באוקטובר 2025, חג שמחת תורה, היה יום מטלטל במיוחד ומרגש עד בלי די עבור אזרחי ישראל. עשרים החטופים החיים האחרונים שנותרו בשבי חמאס, אודים מוצלים מאש, שוחררו באותו הבוקר. מטוסו של נשיא ארה"ב נחת בנתב"ג, וטראמפ נשא בכנסת את נאום החנינה המפורסם. וברקע כל אלה, שעון הבחירות החל לתקתק לאחור. עובדה: כבר במוצאי שבת של אותו השבוע, הערכת ב"פגוש את העיתונות" כי הבחירות הקרובות תיערכנה ככל הנראה "בחורף, בסתיו, באביב או בקיץ" (ר' סרטון 1) – וכמובן שדייקת. "יש אלף טענות להשמיע כלפי ראש הממשלה", הכרזת באולפן חדשות 12 יומיים לאחר שובם של החטופים, באידו של אוקטובר ההוא, אך לא ניצלת את ההזדמנות כדי להעלות ולו טענה אחת משלך כנגד נתניהו. נהפוך הוא: הדברים הללו נאמרו על ידך כדי להקניט תלונה מסוימת שהועלתה בעניינו (ר' סרטון 2). כחודשיים וחצי אחר כך, ב-28 בדצמבר, שחררת מול בן כספית וקרן מרציאנו את ההצהרה הנחרצת: "אני לא מאלה שכשנתניהו עושה תקלות, אני לא מבקר אותו בחריפות" (ר' סרטון 3).

561,158 просмотров

1/32 ט' בתשרי התשפ"ו. אל: איילה חסון. שלום איילה, ב-7 באוקטובר 2023 נפלו השמים. אסון מחריד והופך קרביים התרחש. טבח וחורבן, פורענות ופוגרום, שכמוהם לא ידענו מאז השואה. באותו הערב, במשדר המיוחד שבהגשתך, שיגרת עקיצה לכיוונו של דן חלוץ. מי מאיתנו, אזרחי ישראל, לא חשב בראש ובראשונה על רמטכ"ל מלחמת לבנון השנייה בשעות שבהן ניטשו עדיין קרבות מרים בעוטף. למחרת, 8 באוקטובר – עוד יום מר ונורא, אחד מיני רבים שעוד יבואו, ושבו ספרנו מאות הרוגים, נרצחים ונחטפים – את, איילה, מכל תופעה ואדם שניתן להעלות על הדעת לאחר המחדל האיום, מצאת לנכון להשתלח בשלושה: ביועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, כי "הפחיד טייסים בגלל אינטרסים פוליטיים"; ב"קבוצות כוח בתקשורת" אשר "לא מרשות לאף אחד להשמיע קול"; ובנוסף לכך יצאת חוצץ כנגד "המשפטיזציה שהרסה לנו את החיים פה".

1/32 ט' בתשרי התשפ"ו. אל: איילה חסון. שלום איילה, ב-7 באוקטובר 2023 נפלו השמים. אסון מחריד והופך קרביים התרחש. טבח וחורבן, פורענות ופוגרום, שכמוהם לא ידענו מאז השואה. באותו הערב, במשדר המיוחד שבהגשתך, שיגרת עקיצה לכיוונו של דן חלוץ. מי מאיתנו, אזרחי ישראל, לא חשב בראש ובראשונה על רמטכ"ל מלחמת לבנון השנייה בשעות שבהן ניטשו עדיין קרבות מרים בעוטף. למחרת, 8 באוקטובר – עוד יום מר ונורא, אחד מיני רבים שעוד יבואו, ושבו ספרנו מאות הרוגים, נרצחים ונחטפים – את, איילה, מכל תופעה ואדם שניתן להעלות על הדעת לאחר המחדל האיום, מצאת לנכון להשתלח בשלושה: ביועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, כי "הפחיד טייסים בגלל אינטרסים פוליטיים"; ב"קבוצות כוח בתקשורת" אשר "לא מרשות לאף אחד להשמיע קול"; ובנוסף לכך יצאת חוצץ כנגד "המשפטיזציה שהרסה לנו את החיים פה".

557,470 просмотров

2/25 האמנם? 11 חודשים ושבוע בדיוק חלפו מאז שיבת החטופים ההיא. מעטים יחלקו על כך שבתקופה זו, שלא לדבר על אלף שנות כהונתו המצטברות כראש ממשלה, יצא לנתניהו פה ושם, יותר או הרבה, לעשות אי אילו טעויות. לא כאלה של חיים או מוות, חלילה, כגון זו של גלי בהרב מיארה הממאנת למחוק את סעיף השוחד מתיק 4000. סתם, נניח, נקיטת מדיניות ארוכת שנים של "חמאס הוא נכס", שהאכילה את האויב בכסף רב מתוך קונספציה של שקט ייענה בשקט, מה שאפשר לארגון טרור קיקיוני להשתדרג אט אט לצבא מאורגן עד שהיה בכוחו להמיט עלינו אסון בקנה מידה תנ"כי. "המצב הרבה יותר טוב", הרגיע ראש הממשלה פחות מחודשיים לפני הטבח חמוש במשקפיים ורודים, כשבאותה השעה ממש הוליך אותו סינוואר באפו והאויב התכונן על הגדרות עם תוכנית שטנית בהיקפה. היפוכו של מידאס – כמעט כל דבר שייגע בו גם לאחר 7 באוקטובר יוכתר ככישלון, וזאת למרות הצלחות צה"ל ומערכת הביטחון. אף לא אחת מהן תורגמה להישג יציב ובר קיימא בזירה הבינלאומית. ההיפך: ישראל, שכמעט כל ארצות המערב תמכו בה לאחר הטבח, נקלעה מאז למפולת מדינית; מעמדה בקרב מקבלי ההחלטות בארה"ב והציבור האמריקאי התרסק לשפל חסר תקדים; נגד העומד בראשה תלוי ועומד צו מעצר בינלאומי, התקף ב-125 מדינות. ועל אף כל זאת, האחראי העליון לשואת העוטף, ומי שהבטיח לאחריה "ניצחון מוחלט", אך סיים לעת עתה עם חמאס בעזה, חיזבאללה בלבנון, אורניום מועשר באיראן ונשיא אמריקני שנהנה להשפילו מעת לעת ולחבוט בו חזור וחבוט – וכל זאת במחיר של למעלה מ-2,200 נרצחים והרוגים, עשרות אלפי פצועים ומאות אלפי מפונים – מעולם לא נטל כל אחריות. כל החזיתות נותרו פתוחות. צה"ל קורס ממטלות, אך לא מקבל עוד לוחמים. ועדת החקירה הממלכתית מוסמסה היטב, וזאת חרף דרישותיו של נתניהו בעבר להקים כזו על עניינים פעוטים בהרבה. מזה למעלה משלושים שנה, עוד מאז פיגועי 1994 בימי ממשלת רבין, שהוא מטיף לכל ראש ממשלה אחר "להודות בטעויות" (ר' סרטון 1) – אך נמנע בתוקף מלהודות באיזושהי טעות שלו עצמו, ולו הקטנה ביותר (ר' סרטון 2). ואחרי כל אלה, השאלה נותרת בעינה: האם ועד כמה אתה, עמית, אכן ביקרת בחריפות את נתניהו, כפי שאמרת במפורש בשידור.

2/25 האמנם? 11 חודשים ושבוע בדיוק חלפו מאז שיבת החטופים ההיא. מעטים יחלקו על כך שבתקופה זו, שלא לדבר על אלף שנות כהונתו המצטברות כראש ממשלה, יצא לנתניהו פה ושם, יותר או הרבה, לעשות אי אילו טעויות. לא כאלה של חיים או מוות, חלילה, כגון זו של גלי בהרב מיארה הממאנת למחוק את סעיף השוחד מתיק 4000. סתם, נניח, נקיטת מדיניות ארוכת שנים של "חמאס הוא נכס", שהאכילה את האויב בכסף רב מתוך קונספציה של שקט ייענה בשקט, מה שאפשר לארגון טרור קיקיוני להשתדרג אט אט לצבא מאורגן עד שהיה בכוחו להמיט עלינו אסון בקנה מידה תנ"כי. "המצב הרבה יותר טוב", הרגיע ראש הממשלה פחות מחודשיים לפני הטבח חמוש במשקפיים ורודים, כשבאותה השעה ממש הוליך אותו סינוואר באפו והאויב התכונן על הגדרות עם תוכנית שטנית בהיקפה. היפוכו של מידאס – כמעט כל דבר שייגע בו גם לאחר 7 באוקטובר יוכתר ככישלון, וזאת למרות הצלחות צה"ל ומערכת הביטחון. אף לא אחת מהן תורגמה להישג יציב ובר קיימא בזירה הבינלאומית. ההיפך: ישראל, שכמעט כל ארצות המערב תמכו בה לאחר הטבח, נקלעה מאז למפולת מדינית; מעמדה בקרב מקבלי ההחלטות בארה"ב והציבור האמריקאי התרסק לשפל חסר תקדים; נגד העומד בראשה תלוי ועומד צו מעצר בינלאומי, התקף ב-125 מדינות. ועל אף כל זאת, האחראי העליון לשואת העוטף, ומי שהבטיח לאחריה "ניצחון מוחלט", אך סיים לעת עתה עם חמאס בעזה, חיזבאללה בלבנון, אורניום מועשר באיראן ונשיא אמריקני שנהנה להשפילו מעת לעת ולחבוט בו חזור וחבוט – וכל זאת במחיר של למעלה מ-2,200 נרצחים והרוגים, עשרות אלפי פצועים ומאות אלפי מפונים – מעולם לא נטל כל אחריות. כל החזיתות נותרו פתוחות. צה"ל קורס ממטלות, אך לא מקבל עוד לוחמים. ועדת החקירה הממלכתית מוסמסה היטב, וזאת חרף דרישותיו של נתניהו בעבר להקים כזו על עניינים פעוטים בהרבה. מזה למעלה משלושים שנה, עוד מאז פיגועי 1994 בימי ממשלת רבין, שהוא מטיף לכל ראש ממשלה אחר "להודות בטעויות" (ר' סרטון 1) – אך נמנע בתוקף מלהודות באיזושהי טעות שלו עצמו, ולו הקטנה ביותר (ר' סרטון 2). ואחרי כל אלה, השאלה נותרת בעינה: האם ועד כמה אתה, עמית, אכן ביקרת בחריפות את נתניהו, כפי שאמרת במפורש בשידור.

36,684 просмотров

25/25 לאחרונה אני תוהה: היכן מסתיימת מלאכת הפרשן הפוליטי ואיפה מתחילה הפוליטיקה הקטנה. ומהי מידת השפעתו של בנימין נתניהו עליך. ומדוע אתה נוהג כלפיו בכזה מורא ומשוא פנים. האם עדיין יוצא לך, פה ושם ברגעי השקט, להרהר בהצעתו אליך, אי אז לפני כארבע שנים, להשתלב במקום גבוה ברשימת הליכוד ולהיות שר? צריך להשגיח היטב, מי כמוך יודע. מפלגתו ולשכתו, שתיהן כבר רקובות מנאשמים ומחשודים, והדג הזה הרי מסריח מהראש. וכולנו היינו עדים לאורך השנים לקסמו האפל, המוביל לעיתים גם למראות מכמירי לב. ראה מה אירע לגדעון סער, הבט מה קרה לאלי גולדשמידט. וחזינו כיצד רבים מהאנשים שבאים איתו במגע רציף ומתמשך, ולא נפלטים או פורשים, הולכים ומתעפשים, מבאישים ונובלים, בין אם לאט או מהר יותר. היפוכו של מידאס, כבר אמרנו. זהו האיש שלפני 14 שנים הביא אל הליכוד ראש שב"כ לשעבר, מהדמויות הנערצות בשירות, ועשה ממנו פוליטיקאי כנוע אשר תועד יושב בנחת לצידו של העבריין מרדכי דוד והצביע בעד מתן חסינות לטלי גוטליב, על אף שזו חשפה בניגוד לחוק את שמו של איש הארגון שהוא עצמו פיקד עליו בעבר. ולפני 30 שנה הוא לקח דוקטור לפילוסופיה, אקדמאי דעתן ובעל חשיבה ביקורתית, איש שמאל לשעבר שהוציא רב מכר אשר זכה לשבחים מפיו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' בכבודו ובעצמו, והפך אותו לפודל מחמד שלו ושל שרה רעייתו, מה שהזניק אותו לאחר מכן היישר אל תיק האוצר, למרות שהיה באותה עת חסר כל ניסיון מיניסטריאלי ("אין לך עכשיו איזה אינטרס מיוחד", אמרת לו לאחרונה, לאיש שחב את כל הקריירה הפוליטית שלו לראש הממשלה; אין פלא שבן כספית הרים גבות בספקנות, ר' סרטון 1). ואני אפילו זוכר, חי נפשי, כיצד אותו נתניהו אימץ אליו לפני 11 שנים צעיר מבטיח ונמרץ, בעל עיניים בורקות ואידיאלים נשגבים, מצביע נלהב למפלגת "ארץ חדשה" של אלדד יניב (ר' תמונה 2), ובסופו של תהליך אלכימי מכושף, שסודו המדויק צפון היטב בתנוריו של השטן בגיהנום, לש מתוך חומר הגלם הזה את יונתן אוריך במהדורת הבלהות שכולנו מכירים היום היטב לצערנו. אז מה זה כבר עבורו עיתונאי כזה או אחר? "הביטו על הפוליטיקאים, שנזכרים לומר 'אנחנו' רק כשנולד צורך להפיל את משקלו הכבד של כישלון על כתפיים נוספות", כתבת בספרך המעולה והמומלץ "סיפורה של הפוליטיקה הישראלית", שיצא לאור ביולי 2021 והיה במהרה לרב מכר. והנה, שנתיים ושלושה חודשים לאחר מכן, נהגת בעצמך כפוליטיקאי: הציוץ הראשון שהעלית ב-7 באוקטובר 2023, כאשר מחבלים עדיין שרצו בעוטף, נפתח במילות אחיו של יוסף "אבל אשמים אנחנו" מבראשית מ"ב כ"א (ר' תמונה 3). נו-נו, עד למקורות הפלגת, לפרשת עגלה ערופה מתוך ספר דברים קרצת, רק כדי להפחית את משא האשמה מגבו של אדם אחד ולהעמיס אותו על כתפי כולנו. מי אמר שהיציאה מלבנון וההתנתקות הן היסטוריה רחוקה? מסתבר שהכול יחסי. אבל אנחנו איננו אשמים כאן, עמית; ואתה – דבר בשם עצמך. אשמים ראשי זרועות הביטחון באותה עת, והם כבר מזמן נטשו את תפקידיהם והלכו הביתה; ועוד לפניהם אשמים בנימין נתניהו וממשלתו, אשר אטמו אוזניהם אל מול אזהרות חוזרות ונשנות שלא פסקו מלזרום אליהם, ולא נטלו כל אחריות על מעשיהם ומחדליהם שהובילו לטבח, ומבזים אלפי נופלים ונרצחים ויורקים בפרצופיהן של המשפחות השכולות בהימנעותם בכל מחיר מלהקים ועדת חקירה, ומוסיפים להפלות לטובה עריקים חרדים אל מול תחנוני הצבא, ובמשך שלוש שנים תמימות נאחזו בכל כוחם בשררה על אף כישלונם הנורא ב-7 באוקטובר, ולמרות כל אלה הם עדיין מקבלים ממך מעטפת הגנה לא מבוטלת בכלל. אבל רואים אותה בבהירות רבה. ושומעים חזק וברור, יום יום, שעה שעה, את תקיעות השופר המתוחכם, הפיקח, החד, הערמומי, המניפולטיבי והמוכשר ביותר של נתניהו. ובעוד חודש ושבוע בדיוק יוגש לו החשבון. כי הגיעה שעת זריחה. תסתכל, כבר 6:29.

25/25 לאחרונה אני תוהה: היכן מסתיימת מלאכת הפרשן הפוליטי ואיפה מתחילה הפוליטיקה הקטנה. ומהי מידת השפעתו של בנימין נתניהו עליך. ומדוע אתה נוהג כלפיו בכזה מורא ומשוא פנים. האם עדיין יוצא לך, פה ושם ברגעי השקט, להרהר בהצעתו אליך, אי אז לפני כארבע שנים, להשתלב במקום גבוה ברשימת הליכוד ולהיות שר? צריך להשגיח היטב, מי כמוך יודע. מפלגתו ולשכתו, שתיהן כבר רקובות מנאשמים ומחשודים, והדג הזה הרי מסריח מהראש. וכולנו היינו עדים לאורך השנים לקסמו האפל, המוביל לעיתים גם למראות מכמירי לב. ראה מה אירע לגדעון סער, הבט מה קרה לאלי גולדשמידט. וחזינו כיצד רבים מהאנשים שבאים איתו במגע רציף ומתמשך, ולא נפלטים או פורשים, הולכים ומתעפשים, מבאישים ונובלים, בין אם לאט או מהר יותר. היפוכו של מידאס, כבר אמרנו. זהו האיש שלפני 14 שנים הביא אל הליכוד ראש שב"כ לשעבר, מהדמויות הנערצות בשירות, ועשה ממנו פוליטיקאי כנוע אשר תועד יושב בנחת לצידו של העבריין מרדכי דוד והצביע בעד מתן חסינות לטלי גוטליב, על אף שזו חשפה בניגוד לחוק את שמו של איש הארגון שהוא עצמו פיקד עליו בעבר. ולפני 30 שנה הוא לקח דוקטור לפילוסופיה, אקדמאי דעתן ובעל חשיבה ביקורתית, איש שמאל לשעבר שהוציא רב מכר אשר זכה לשבחים מפיו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' בכבודו ובעצמו, והפך אותו לפודל מחמד שלו ושל שרה רעייתו, מה שהזניק אותו לאחר מכן היישר אל תיק האוצר, למרות שהיה באותה עת חסר כל ניסיון מיניסטריאלי ("אין לך עכשיו איזה אינטרס מיוחד", אמרת לו לאחרונה, לאיש שחב את כל הקריירה הפוליטית שלו לראש הממשלה; אין פלא שבן כספית הרים גבות בספקנות, ר' סרטון 1). ואני אפילו זוכר, חי נפשי, כיצד אותו נתניהו אימץ אליו לפני 11 שנים צעיר מבטיח ונמרץ, בעל עיניים בורקות ואידיאלים נשגבים, מצביע נלהב למפלגת "ארץ חדשה" של אלדד יניב (ר' תמונה 2), ובסופו של תהליך אלכימי מכושף, שסודו המדויק צפון היטב בתנוריו של השטן בגיהנום, לש מתוך חומר הגלם הזה את יונתן אוריך במהדורת הבלהות שכולנו מכירים היום היטב לצערנו. אז מה זה כבר עבורו עיתונאי כזה או אחר? "הביטו על הפוליטיקאים, שנזכרים לומר 'אנחנו' רק כשנולד צורך להפיל את משקלו הכבד של כישלון על כתפיים נוספות", כתבת בספרך המעולה והמומלץ "סיפורה של הפוליטיקה הישראלית", שיצא לאור ביולי 2021 והיה במהרה לרב מכר. והנה, שנתיים ושלושה חודשים לאחר מכן, נהגת בעצמך כפוליטיקאי: הציוץ הראשון שהעלית ב-7 באוקטובר 2023, כאשר מחבלים עדיין שרצו בעוטף, נפתח במילות אחיו של יוסף "אבל אשמים אנחנו" מבראשית מ"ב כ"א (ר' תמונה 3). נו-נו, עד למקורות הפלגת, לפרשת עגלה ערופה מתוך ספר דברים קרצת, רק כדי להפחית את משא האשמה מגבו של אדם אחד ולהעמיס אותו על כתפי כולנו. מי אמר שהיציאה מלבנון וההתנתקות הן היסטוריה רחוקה? מסתבר שהכול יחסי. אבל אנחנו איננו אשמים כאן, עמית; ואתה – דבר בשם עצמך. אשמים ראשי זרועות הביטחון באותה עת, והם כבר מזמן נטשו את תפקידיהם והלכו הביתה; ועוד לפניהם אשמים בנימין נתניהו וממשלתו, אשר אטמו אוזניהם אל מול אזהרות חוזרות ונשנות שלא פסקו מלזרום אליהם, ולא נטלו כל אחריות על מעשיהם ומחדליהם שהובילו לטבח, ומבזים אלפי נופלים ונרצחים ויורקים בפרצופיהן של המשפחות השכולות בהימנעותם בכל מחיר מלהקים ועדת חקירה, ומוסיפים להפלות לטובה עריקים חרדים אל מול תחנוני הצבא, ובמשך שלוש שנים תמימות נאחזו בכל כוחם בשררה על אף כישלונם הנורא ב-7 באוקטובר, ולמרות כל אלה הם עדיין מקבלים ממך מעטפת הגנה לא מבוטלת בכלל. אבל רואים אותה בבהירות רבה. ושומעים חזק וברור, יום יום, שעה שעה, את תקיעות השופר המתוחכם, הפיקח, החד, הערמומי, המניפולטיבי והמוכשר ביותר של נתניהו. ובעוד חודש ושבוע בדיוק יוגש לו החשבון. כי הגיעה שעת זריחה. תסתכל, כבר 6:29.

17,076 просмотров

14/25 במקום העשירי: אהוד ברק. היה זה מבצע מיוחד במינו. פעולת בזק של החייל המעוטר ביותר בתולדות צה"ל. ב-21 בינואר 2026 חדר אהוד ברק, ברשות מלאה, לעמדת חדשות 12 בשדרות ההשכלה בתל אביב, משם העניק ריאיון ל"שש" עם עודד בן עמי שישב במרכז העצבים בנווה אילן. לפתע, בתמרון מושלם, שלף המרואיין אמת צרופה בהתייחסו לפרסום שלך, עמית, ולפיו איזנקוט הציע לבנט וללפיד (עוד לפני איחודם של השניים) לחבור לרשימה אחת. "אם יש דבר אחד שמטריד אותי הוא שמי שהוציא את זה הוא לא אחר מעמית סגל, שהוא שופר של נתניהו", ירה ברק צרור מהיר בשידור חי (ר' סרטון 1). אלמנט ההפתעה היה מושלם. מבצע מזהיר זה, אכנה אותו כאן "עמית נעורים", לא נותר ללא סדרה של פעולות תגמול מצדך. לאורך שלושת החודשים שלפני אותו ריאיון – כלל לא עסקת באהוד ברק. מנגד, ברבעון שלאחר מכן, ספרתי 12 מתקפות שלך עליו. "כלום לא ענייני", צייצת לאחרונה כביקורת על אופן סיקורם של עיתונאים בישראל. ובכן, בהחלט ידעת מה כתבת. "איך הגענו למצב שכל חבר של פדופיל מחלק פה ציונים על עיתונות?", מיהרת לצייץ עוד באותו הערב, שעה קלה לאחר מכת הברק באולפן (ר' תמונה 2). בשבועות שאחרי ייחסת לו "שוביניזם דוחה", הכרזת שברק "הקים את הקאמבק שלו לפוליטיקה על הכסף המטונף של ג'פרי אפשטיין", הרחבת בנושא "היקפי גזענותו המדהימים", הלשנת לח"כית גלית דיסטל-אטבריאן ש"הוא קרא לך 'הפרסייה הזו" (ר' תמונה 3), והצגת "אימייל שמוכיח שאהוד ברק הוא פשוט שקרן". את נתניהו מעולם לא העזת לכנות כך. אולי לא שיקר מעודו. חוץ מעשרות הפעמים שכן. כולל אותו מקרה, די לאחרונה, שבו המציא במסיבת עיתונאים סיפור מקושקש על שוטרים שעוצרים אברכים עריקים בתוך הישיבות עצמן. או כאשר סיפר באחד הריאיונות שלו בערוץ 14 ש"בידי איראן כבר היו פצצות אטום". ואלה הם רק שני שקרים קטנטנים מיני רבים של ראש הממשלה, אבל הללו מעולם לא הפריעו לך במיוחד. "אתה הלכת וישבת עם פדופיל", הטחת על ברק, "ועשית עסקים עם פדופיל במיליונים, והסתרת מהשותפים שלך שהוא המשקיע שלך, כל זה במיילים. אז אל תבלבל לנו את המוח" (ר' סרטון 4).

14/25 במקום העשירי: אהוד ברק. היה זה מבצע מיוחד במינו. פעולת בזק של החייל המעוטר ביותר בתולדות צה"ל. ב-21 בינואר 2026 חדר אהוד ברק, ברשות מלאה, לעמדת חדשות 12 בשדרות ההשכלה בתל אביב, משם העניק ריאיון ל"שש" עם עודד בן עמי שישב במרכז העצבים בנווה אילן. לפתע, בתמרון מושלם, שלף המרואיין אמת צרופה בהתייחסו לפרסום שלך, עמית, ולפיו איזנקוט הציע לבנט וללפיד (עוד לפני איחודם של השניים) לחבור לרשימה אחת. "אם יש דבר אחד שמטריד אותי הוא שמי שהוציא את זה הוא לא אחר מעמית סגל, שהוא שופר של נתניהו", ירה ברק צרור מהיר בשידור חי (ר' סרטון 1). אלמנט ההפתעה היה מושלם. מבצע מזהיר זה, אכנה אותו כאן "עמית נעורים", לא נותר ללא סדרה של פעולות תגמול מצדך. לאורך שלושת החודשים שלפני אותו ריאיון – כלל לא עסקת באהוד ברק. מנגד, ברבעון שלאחר מכן, ספרתי 12 מתקפות שלך עליו. "כלום לא ענייני", צייצת לאחרונה כביקורת על אופן סיקורם של עיתונאים בישראל. ובכן, בהחלט ידעת מה כתבת. "איך הגענו למצב שכל חבר של פדופיל מחלק פה ציונים על עיתונות?", מיהרת לצייץ עוד באותו הערב, שעה קלה לאחר מכת הברק באולפן (ר' תמונה 2). בשבועות שאחרי ייחסת לו "שוביניזם דוחה", הכרזת שברק "הקים את הקאמבק שלו לפוליטיקה על הכסף המטונף של ג'פרי אפשטיין", הרחבת בנושא "היקפי גזענותו המדהימים", הלשנת לח"כית גלית דיסטל-אטבריאן ש"הוא קרא לך 'הפרסייה הזו" (ר' תמונה 3), והצגת "אימייל שמוכיח שאהוד ברק הוא פשוט שקרן". את נתניהו מעולם לא העזת לכנות כך. אולי לא שיקר מעודו. חוץ מעשרות הפעמים שכן. כולל אותו מקרה, די לאחרונה, שבו המציא במסיבת עיתונאים סיפור מקושקש על שוטרים שעוצרים אברכים עריקים בתוך הישיבות עצמן. או כאשר סיפר באחד הריאיונות שלו בערוץ 14 ש"בידי איראן כבר היו פצצות אטום". ואלה הם רק שני שקרים קטנטנים מיני רבים של ראש הממשלה, אבל הללו מעולם לא הפריעו לך במיוחד. "אתה הלכת וישבת עם פדופיל", הטחת על ברק, "ועשית עסקים עם פדופיל במיליונים, והסתרת מהשותפים שלך שהוא המשקיע שלך, כל זה במיילים. אז אל תבלבל לנו את המוח" (ר' סרטון 4).

14,354 просмотров

19/25 באחד מימי אמצע נובמבר 2025 התקיימה בבית מלון ירושלמי הוועידה השנתית של "ישראל היום". בין משתתפיה היית אתה, עמית, ובאחד הפאנלים שם, שעסק במצבה של התקשורת, אמרת בין השאר כך: "כתבי המשפט, כמעט כולם, כבר לא רואים את עבודתם, למשל, בתור 'אני עכשיו רוצה להביא מידע על מערכת המשפט', אלא 'אני בא עכשיו לייצג את היועמ"שית', לפעמים עד מבוכה. היא עצמה לא חושבת שהיא כל כך מדהימה כמו שהיא מתוארת על ידי חלקים. זה בעצם הכיוון שאליו העיתונות הולכת" (ר' סרטון). מסכים עם כל מילה. האם היועמ"שית ו/או מערכת המשפט צריכים להיות מעל לכל ביקורת? ודאי שלא. גם שם יש די ליקויים, והם לא מספיק מטופלים. והייתי אפילו מרחיב את דבריך בשקל תשעים: מה שאמרת תקף לא רק באשר לכתבים לענייני משפט שכמעט ואינם מאתגרים את המערכת. יש כיום בישראל מעט מדי כתבים לענייני צבא המרבים למתוח ביקורת על צה"ל, מעט מדי כתבים לענייני משטרה המרבים למתוח ביקורת על כחולי המדים, וניתן להפליג כך הלאה והלאה, לתחומי סיקור נוספים, עד שמגיעים לפרשן פוליטי, מאוד מסוים, הממעט למתוח ביקורת על אופן התנהלותם של ראש הממשלה וסביבתו הפוליטית והניהולית, וכן על שריו. טענת שהיועמ"שית "עומדת בראש יחידה ממשלתית בעל סטנדרט עות'מאני" (ר' ציוץ 4) ושבג"ץ הוא "אחד הגופים הכי פחות יעילים במדינה" (ר' ציוץ 5). אין לי מושג אם זה נכון, אבל לצורך הדיון נניח שכן. איך תגדיר מצב שבו מזה למעלה משנה אין שר פנים בישראל? ואיך תתאר ממשלה שבמסגרתה שר התיירות, חיים כץ, מחזיק גם בתיק הבריאות, גם בתיק הרווחה וגם בתיק הבינוי והשיכון (כלומר בפועל אין באמת שרים למשרדים הללו)? או ממשלה שבה שר המשפטים וסגן רה"מ, יריב לוין, מחזיק גם בתיק העבודה, גם בתיק שירותי הדת וגם בתיק ענייני ירושלים (כנ"ל)? לא יודע, כי לא עלה בידי לאתר השנה ולו מילת ביקורת אחת שאמרת על כך. הפער הבלתי נסבל הזה בין ריבוי המתקפות שלך על מערכת המשפט ואכיפת החוק לבין מיעוט הביקורות שלך על הממשלה ועל העומד בראשה, נועד להסיט את האש מן האשמים האמיתיים במצבנו העגום. בראשית ספטמבר 2025 הוציא מבקר המדינה (עוד תפקיד שאינו מאויש כיום, כנראה בגלל עמרי רונן) דו"ח עם מסקנות נוקבות ביותר על האופן הכושל שבו ניהלו הממשלה ונתניהו את התחום האזרחי במהלך המלחמה. המבקר קבע שממשלת ישראל הפקירה את העורף, וגילה מחדל מתמשך בנושאים הנוגעים בחיים של כולנו: עשרות ישיבות קבינט נוהלו ללא החלטות, המדינה לא ידעה כמה אזרחים זקוקים לסיוע; במשך 13 שנות כהונה מצטברות, מאז 2009 ועד 7 באוקטובר, לא דאג נתניהו להסדיר את סמכויות ניהול הטיפול בעורף בשעת חירום. "מאות אלפים חוו על בשרם את הכשלים של הממשלה", כתב מבקר המדינה. סטנדרט עות'מאני, בקיצור. רק שלמרבה הצער לא ניתן לייחס אותו למנדלבליט, אז זה נגמר בדיווח אחד לקוני, בן 17 מילים בלבד, בחשבון הטלגרם שלך. כמעט ארבעה חודשים לאחר מכן, ביומה האחרון של 2025, דחה נציב תלונות הציבור על השופטים, אשר קולה, את כל התלונות שהוגשו נגד נשיא בית המשפט העליון, למעט אחת, שם קבע כי פעל בניגוד עניינים וכי היה עליו לתת גילוי נאות. באותו יום הקדשת לכך בטלגרם 13 דיווחים, פרשנויות, הררי מילים, ציטוטי תגובות וסגירת חשבונות.

19/25 באחד מימי אמצע נובמבר 2025 התקיימה בבית מלון ירושלמי הוועידה השנתית של "ישראל היום". בין משתתפיה היית אתה, עמית, ובאחד הפאנלים שם, שעסק במצבה של התקשורת, אמרת בין השאר כך: "כתבי המשפט, כמעט כולם, כבר לא רואים את עבודתם, למשל, בתור 'אני עכשיו רוצה להביא מידע על מערכת המשפט', אלא 'אני בא עכשיו לייצג את היועמ"שית', לפעמים עד מבוכה. היא עצמה לא חושבת שהיא כל כך מדהימה כמו שהיא מתוארת על ידי חלקים. זה בעצם הכיוון שאליו העיתונות הולכת" (ר' סרטון). מסכים עם כל מילה. האם היועמ"שית ו/או מערכת המשפט צריכים להיות מעל לכל ביקורת? ודאי שלא. גם שם יש די ליקויים, והם לא מספיק מטופלים. והייתי אפילו מרחיב את דבריך בשקל תשעים: מה שאמרת תקף לא רק באשר לכתבים לענייני משפט שכמעט ואינם מאתגרים את המערכת. יש כיום בישראל מעט מדי כתבים לענייני צבא המרבים למתוח ביקורת על צה"ל, מעט מדי כתבים לענייני משטרה המרבים למתוח ביקורת על כחולי המדים, וניתן להפליג כך הלאה והלאה, לתחומי סיקור נוספים, עד שמגיעים לפרשן פוליטי, מאוד מסוים, הממעט למתוח ביקורת על אופן התנהלותם של ראש הממשלה וסביבתו הפוליטית והניהולית, וכן על שריו. טענת שהיועמ"שית "עומדת בראש יחידה ממשלתית בעל סטנדרט עות'מאני" (ר' ציוץ 4) ושבג"ץ הוא "אחד הגופים הכי פחות יעילים במדינה" (ר' ציוץ 5). אין לי מושג אם זה נכון, אבל לצורך הדיון נניח שכן. איך תגדיר מצב שבו מזה למעלה משנה אין שר פנים בישראל? ואיך תתאר ממשלה שבמסגרתה שר התיירות, חיים כץ, מחזיק גם בתיק הבריאות, גם בתיק הרווחה וגם בתיק הבינוי והשיכון (כלומר בפועל אין באמת שרים למשרדים הללו)? או ממשלה שבה שר המשפטים וסגן רה"מ, יריב לוין, מחזיק גם בתיק העבודה, גם בתיק שירותי הדת וגם בתיק ענייני ירושלים (כנ"ל)? לא יודע, כי לא עלה בידי לאתר השנה ולו מילת ביקורת אחת שאמרת על כך. הפער הבלתי נסבל הזה בין ריבוי המתקפות שלך על מערכת המשפט ואכיפת החוק לבין מיעוט הביקורות שלך על הממשלה ועל העומד בראשה, נועד להסיט את האש מן האשמים האמיתיים במצבנו העגום. בראשית ספטמבר 2025 הוציא מבקר המדינה (עוד תפקיד שאינו מאויש כיום, כנראה בגלל עמרי רונן) דו"ח עם מסקנות נוקבות ביותר על האופן הכושל שבו ניהלו הממשלה ונתניהו את התחום האזרחי במהלך המלחמה. המבקר קבע שממשלת ישראל הפקירה את העורף, וגילה מחדל מתמשך בנושאים הנוגעים בחיים של כולנו: עשרות ישיבות קבינט נוהלו ללא החלטות, המדינה לא ידעה כמה אזרחים זקוקים לסיוע; במשך 13 שנות כהונה מצטברות, מאז 2009 ועד 7 באוקטובר, לא דאג נתניהו להסדיר את סמכויות ניהול הטיפול בעורף בשעת חירום. "מאות אלפים חוו על בשרם את הכשלים של הממשלה", כתב מבקר המדינה. סטנדרט עות'מאני, בקיצור. רק שלמרבה הצער לא ניתן לייחס אותו למנדלבליט, אז זה נגמר בדיווח אחד לקוני, בן 17 מילים בלבד, בחשבון הטלגרם שלך. כמעט ארבעה חודשים לאחר מכן, ביומה האחרון של 2025, דחה נציב תלונות הציבור על השופטים, אשר קולה, את כל התלונות שהוגשו נגד נשיא בית המשפט העליון, למעט אחת, שם קבע כי פעל בניגוד עניינים וכי היה עליו לתת גילוי נאות. באותו יום הקדשת לכך בטלגרם 13 דיווחים, פרשנויות, הררי מילים, ציטוטי תגובות וסגירת חשבונות.

11,806 просмотров

2/32 שנתיים פחות שישה ימים חלפו מאז, ובמהלכן הגשת מאות תוכניות, מהדורות ומשדרים מיוחדים. רבים ומגוונים היו יעדי מתקפותייך: מראשי שב"כ ועד חוקרי מח"ש; מ"המיעוטים שעסוקים בשנאה והסתה" ועד "הממורמרים שיושבים באולפנים"; מ"הפוליטיזציה" ועד "אכיפה בררנית"; מעמוס שוקן ועד אהוד אולמרט; מסגן הפצ"רית ועד המשנה ליועמ"שית. רק אדם אחד מסוים נותר כמעט חף מביקורת. זאת, אף על פי שמאז 2009 ועד היום הוא מכהן 15 שנים במצטבר במשרה הזניחה והנידחת המכונה במחוזותינו "ראש הממשלה".

2/32 שנתיים פחות שישה ימים חלפו מאז, ובמהלכן הגשת מאות תוכניות, מהדורות ומשדרים מיוחדים. רבים ומגוונים היו יעדי מתקפותייך: מראשי שב"כ ועד חוקרי מח"ש; מ"המיעוטים שעסוקים בשנאה והסתה" ועד "הממורמרים שיושבים באולפנים"; מ"הפוליטיזציה" ועד "אכיפה בררנית"; מעמוס שוקן ועד אהוד אולמרט; מסגן הפצ"רית ועד המשנה ליועמ"שית. רק אדם אחד מסוים נותר כמעט חף מביקורת. זאת, אף על פי שמאז 2009 ועד היום הוא מכהן 15 שנים במצטבר במשרה הזניחה והנידחת המכונה במחוזותינו "ראש הממשלה".

57,480 просмотров

29/32 ברגע קיצוני במיוחד של שעמום, ומבלי לקבל אישור מקדים לכך מצד מנהלת הסושיאל לשעבר של עמית סגל, ערכתי חישוב לא בלתי אובססיבי: מאז 7 באוקטובר 2023 ועד היום הועלו לאתר האינטרנט של "כאן 11" 475 תוכניות שלך, איילה, שהסתכמו ב-795 שעות, 39 דקות ו-22 שניות. 4 הביקורות שמתחת על בנימין נתניהו לבדו, ללא שותפים כלשהם, ארכו במצטבר 55 שניות. יוצא, אם כן, שסך כל הביקורת שלך על נתניהו, ורק עליו באופן בלעדי, תפסה 0.00192% (ובמילים: קצת פחות משתי אלפיות האחוז) מזמן האוויר הכולל של התוכניות בהגשתך שהועלו לאתר. נבחן ראשי ממשלה לשעבר נוספים: את יאיר לפיד תקפת בשנתיים האחרונות 17 פעמים ("הוא היה פעם בן אדם נחמד, תראו לאן זה הידרדר, מה נהיה ממנו", 2.3.25); ונגד אהוד אולמרט יצאת 8 פעמים ("הכלא חירפן אותו", 26.2.24). על מנחם בגין כבר דיברנו. העובדה שכבר יותר מ-33 שנה הוא אינו בין החיים לא חסכה ממנו כמות ביקורת כפולה מכפי שקיבל נתניהו. ובאשר לראשי מפלגות באופוזיציה: בני גנץ חטף ממך 21 פעמים ("בפוליטיקה צריך עמוד שדרה, בני לא עמד בלחץ", 31.5.25), ויאיר גולן ספג 6 ריקושטים ("כשאני שומעת פוליטיקאים אומרים על חיילים שהם מתו לשווא נסגרות לי האוזניים. זה דבר מזעזע", 14.1.25). מה לגבי ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט? הוא איכשהו נחלץ ממתקפותייך מאז 7 באוקטובר. אולי בגלל שרוב הזמן היה מחוץ לזירה הפוליטית. עם זאת, בל נשכח את 8 התוכניות שלך בערוץ 13, במרץ-אפריל 2022, שבהן עסקת באינטנסיביות – כולל יציאה לשטח, שיחות עם שכנים ודיוני אולפן מורחבים – בכך שבנט אינו מתגורר במעון ראש הממשלה הרשמי בבלפור הנמצא בשיפוצים, אלא ברעננה, מה שעלה למדינה, על פי דיווחייך החוזרים ונשנים, כ-50 מיליון שקלים. נושא ראוי בהחלט. נניח לרגע בצד את דו"ח המבקר שיצא באפריל אשתקד ושהראה שהוצאות המיגון במעונות החלופיים של נתניהו עלו על אלה של בנט. העניין הוא כזה: שנתיים ו-10 חודשים חלפו מאז שנתניהו חזר למשרד ראש הממשלה, וגם הוא, כמו בנט לפניו, לא שב להתגורר בבלפור עד היום. האם גם בכך טיפלת בעצימות דומה? "גם סביב הבית של נתניהו ברחוב עזה מצטברים הסכומים", הפטרת משפט בודד ביום פרסום דו"ח המבקר. "כך יהיה עם ראש הממשלה החדש, זה שייבחר, אם בלפור לא ישופץ". והנה, שוב יצא שחלקת את אחריותו של נתניהו עם אדם אחר, הפעם עם גורם עלום מהעתיד, שאיש מאיתנו עדיין איננו יודע את זהותו.

29/32 ברגע קיצוני במיוחד של שעמום, ומבלי לקבל אישור מקדים לכך מצד מנהלת הסושיאל לשעבר של עמית סגל, ערכתי חישוב לא בלתי אובססיבי: מאז 7 באוקטובר 2023 ועד היום הועלו לאתר האינטרנט של "כאן 11" 475 תוכניות שלך, איילה, שהסתכמו ב-795 שעות, 39 דקות ו-22 שניות. 4 הביקורות שמתחת על בנימין נתניהו לבדו, ללא שותפים כלשהם, ארכו במצטבר 55 שניות. יוצא, אם כן, שסך כל הביקורת שלך על נתניהו, ורק עליו באופן בלעדי, תפסה 0.00192% (ובמילים: קצת פחות משתי אלפיות האחוז) מזמן האוויר הכולל של התוכניות בהגשתך שהועלו לאתר. נבחן ראשי ממשלה לשעבר נוספים: את יאיר לפיד תקפת בשנתיים האחרונות 17 פעמים ("הוא היה פעם בן אדם נחמד, תראו לאן זה הידרדר, מה נהיה ממנו", 2.3.25); ונגד אהוד אולמרט יצאת 8 פעמים ("הכלא חירפן אותו", 26.2.24). על מנחם בגין כבר דיברנו. העובדה שכבר יותר מ-33 שנה הוא אינו בין החיים לא חסכה ממנו כמות ביקורת כפולה מכפי שקיבל נתניהו. ובאשר לראשי מפלגות באופוזיציה: בני גנץ חטף ממך 21 פעמים ("בפוליטיקה צריך עמוד שדרה, בני לא עמד בלחץ", 31.5.25), ויאיר גולן ספג 6 ריקושטים ("כשאני שומעת פוליטיקאים אומרים על חיילים שהם מתו לשווא נסגרות לי האוזניים. זה דבר מזעזע", 14.1.25). מה לגבי ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט? הוא איכשהו נחלץ ממתקפותייך מאז 7 באוקטובר. אולי בגלל שרוב הזמן היה מחוץ לזירה הפוליטית. עם זאת, בל נשכח את 8 התוכניות שלך בערוץ 13, במרץ-אפריל 2022, שבהן עסקת באינטנסיביות – כולל יציאה לשטח, שיחות עם שכנים ודיוני אולפן מורחבים – בכך שבנט אינו מתגורר במעון ראש הממשלה הרשמי בבלפור הנמצא בשיפוצים, אלא ברעננה, מה שעלה למדינה, על פי דיווחייך החוזרים ונשנים, כ-50 מיליון שקלים. נושא ראוי בהחלט. נניח לרגע בצד את דו"ח המבקר שיצא באפריל אשתקד ושהראה שהוצאות המיגון במעונות החלופיים של נתניהו עלו על אלה של בנט. העניין הוא כזה: שנתיים ו-10 חודשים חלפו מאז שנתניהו חזר למשרד ראש הממשלה, וגם הוא, כמו בנט לפניו, לא שב להתגורר בבלפור עד היום. האם גם בכך טיפלת בעצימות דומה? "גם סביב הבית של נתניהו ברחוב עזה מצטברים הסכומים", הפטרת משפט בודד ביום פרסום דו"ח המבקר. "כך יהיה עם ראש הממשלה החדש, זה שייבחר, אם בלפור לא ישופץ". והנה, שוב יצא שחלקת את אחריותו של נתניהו עם אדם אחר, הפעם עם גורם עלום מהעתיד, שאיש מאיתנו עדיין איננו יודע את זהותו.

21,152 просмотров

Videos

Anya Rossi

sweetdream.ai

SweetDream.ai•Sponsored•Livecam

Watch Anya Live

Anya is streaming live right now! Join her private show and enjoy exclusive content.

Exclusive private shows

1.2k viewers online

Private Show

Join now for exclusive access

Free preview available • Premium content

תודה למאזין אלי מהמרכז! Barak Seri ברק סרי 103FM

תודה למאזין אלי מהמרכז! Barak Seri ברק סרי 103FM

22,789 просмотров • 1 месяц назад

16/25 את הביקורת החריפה, הנוקבת והמשמעותית ביותר שלך כלפי נתניהו בשנה החולפת השמעת משום מה באנגלית, אצל העיתונאי האמריקני דן סנור. בשלהי 2025 התראיינת לפודקאסט שלו. "כמה אחריות יש לנתניהו ב-7 באוקטובר?", הוא שאל אותך, ואתה ענית: "יותר מ-50 אחוז, משלוש סיבות שונות: אחת, הוא היה ראש הממשלה כשזה קרה; שתיים, הוא היה ראש הממשלה כמעט 13 שנים לפני המתקפה, כך שהוא למעשה עיצב את המדיניות הישראלית שהובילה ל-7 באוקטובר; והדבר השלישי לדעתי: אין טעם בנבחר ציבור אם הוא לא נושא באחריות לאירוע הדרמטי בתולדות מדינת ישראל. אז רוב האחריות היא על נתניהו. אין ספק בכך" (ר' סרטון 1). הפרק הזה בפודקאסט של סנור עלה לפלטפורמות הדיגיטליות ב-21 בדצמבר 2025, ועד מהרה הביקורת הזו שלך על נתניהו צוטטה באתרים רבים והדהדה ברשתות החברתיות. מתי ביקורת של פרשן פוליטי על התנהלותו של ראש ממשלה – משהו שאמור להיות עניין תדיר למדי, ממש טבוע באופי התפקיד – זוכה לכזו תהודה? כאשר מדובר באירוע נדיר. כלומר במקרה שלך. אילו בן כספית, רביב דרוקר, נחום ברנע, סימה קדמון או יוסי ורטר, למשל, היו אומרים לסנור את אותם הדברים – ספק אם העניין היה זוכה לאותה מידה של תשומת לב. "אני לא מאלה שכשנתניהו עושה תקלות, אני לא מבקר אותו בחריפות", מיהרת לטפוח לעצמך על השכם באולפן חדשות 12 ב-28 בדצמבר, בדיוק שבוע לאחר שהפרק הנ"ל שוחרר ברשתות (ר' ציוץ 1). אה, אז לזה התכוונת? אם כך, האם תוכל בטובך להפנות אותנו לעשרה מקרים נניח מאז הטבח, שבהם מתחת על ראש הממשלה את מה שאתה מכנה "ביקורת חריפה"? אבל שים הרבה חריף בבקשה. אם אפשר את אותה כמות כמו זו שקיבל נשיא בית המשפט העליון, לדוגמה. זה לא יותר מדי לבקש, אתה יודע. תראה כמה מתקפות חריפות מאוד היו לך על אהוד ברק, למשל, וכל זה רק בשלושה חודשים. מכל מקום, לא איתרתי השנה מקרה נוסף שבו הסברת כך לעומק, באופן מסודר ומנומק, מדוע נתניהו נושא באחריות לאסון הגדול ביותר שפקד את ישראל. שאלתי את עצמי למה בחרת לתת את הפרשנות הזו, הנדירה כל כך, דווקא באנגלית, בפודקאסט זר, ולא בעברית, בערוץ הבית שלך. לא מצאתי לכך תשובה הולמת. אז עצמתי עיניים והנחתי לזרם התודעה להוליך אותי. הדבר הראשון שצף במוחי הוא רצף הריאיונות שהעניק נתניהו לפודקאסטים אמריקניים, הרחק מהאוזן הישראלית הממוצעת, אלה שבהם הוא התהדר, גם כן באנגלית, בעצמאות מערכת המשפט בישראל (ר' סרטון 2). כל זאת כאשר במקביל, כאן בארץ, אותו נתניהו שב והשתלח, בעברית כמובן, באותה מערכת משפט ממש. מי יודע, אולי גם אצלך, עמית, כמו אצל ראש הממשלה, או אם נרצה כמו אצל חלק ממשווקי הפירות והירקות – התוצרת המובחרת, היא זו המיוצאת לחו"ל. אולי הלקוחות בישראל, בניגוד לאלה שמעבר לים, כבר התרגלו לסטנדרטים נמוכים יותר. אנחנו כאן אולי יכולים לדעתך להמשיך להסתפק בסחורה החבוטה של ארבעה קילו יועמ"שית ושני קילו לימון. לא הצרכנים בעולם. ואז תהיתי: האם כשקבעת שאחריותו של נתניהו היא "יותר מ-50 אחוז", לא הסרת ממנו בעצם כמחצית ממשקלו של הנטל שהוא היה אמור לשאת יום יום על כתפיו. האם יכול להיות שהענקת לו כאן, עמית – רק היום, בעל הבית השתגע – הוזלה משמעותית של כמעט 50 אחוז? מדוע "רוב האחריות" היא עליו, ולא כולה או כמעט כולה? למה לא 100 אחוז בעצם? הרי זהו עצם העניין בנוגע לאחריות, לא? על כל הגורמים הרלוונטיים לשאת בה במלואה. הן ראש הממשלה, הן השרים והן מערכת הביטחון. יש מספיק אחוזים לכולם. אבל מה אני יודע. אולי זו הנחה מיוחדת לסיטונאים. הרי אין חולק שנתניהו נושא באחריות בכמויות מסחריות. הלוא הוא עצמו אמר עוד ב-2017, כשהעיד בפני ועדת וינוגרד: "אני חושב שתפקידה של מערכת הביטחון הוא משני; לפי דעתי האחריות על ביטחון ישראל היא של הקברניט המפקד, ראש הממשלה". והאמת? אין צורך אפילו לנדוד תשע שנים אחורנית. "בסוף, האחריות על ביטחון המדינה ואזרחיה מופקדת בידי ראש הממשלה, ורק בידיו", כתב נתניהו רק לפני ארבעה חודשים, בתשובתו לעתירה נגד מינוי רומן גופמן לראשות המוסד. גם אתה, עמית, ציטטת בחשבון הטלגרם שלך מספר שורות מהמענה ההוא של נתניהו לבג"ץ. אבל לא את החלק הזה. אולי התפספס, ואולי גם כאן מדובר במבצע הוזלה. במאי 2021 צייצת בחשבון ה-X שלך: "למען הסר ספק, האחריות על התעצמות חמאס בתריסר השנים האחרונות מוטלת כמובן על ראש הממשלה, אחד בנימין נתניהו" (ר' תמונה 3). כעבור כמעט שנתיים, במרץ 2023 – ליל פיטוריו (הראשונים) של יואב גלנט מתפקיד שר הביטחון, לאחר שהזהיר מפני סכנה משמעותית לצה"ל בשל קידום חוקי המהפכה המשפטית – עלית בטלפון בשידור חי וקבעת: "אם חלילה תתממש האזהרה של גלנט – נתניהו לא יוכל להגיד שהוא לא ידע" (ר' סרטון 4). אלה הן שתי אבחנות חשובות שלך, שנאמרו לפני הטבח. מה קרה לאחריו? מתי חזרת אליהן וכמה פעמים? כי לא נעים לומר, אבל מצטייר הרושם שמאז 7 באוקטובר אתה רוב הזמן מהווה בעיקר שכפ"ץ לנתניהו. אה, ובנוגע לזה: לא רוצה להלשין, חלילה, אבל בן זוגך ל"פגוש", בן כספית, עשה שימוש בדיוק בדימוי הזה, שכפ"ץ, בריאיון שנתן בתחילת השנה לרוני קובן ב"כאן 11", בהתייחסו לאופן שבו אתה מגונן על ראש הממשלה. וכיצד היית נוהג אילו באוקטובר 2023 ראש הממשלה היה, נניח, נפתלי בנט או יאיר לפיד, ולאו דווקא נתניהו? זוהי היסטוריה אלטרנטיבית, של דלתות מסתובבות, ועל כן לעולם לא נדע באמת. כל שנותר הוא לצטט עוד משפט של ידידך בן, מאותו ריאיון לרוני קובן. "אם זה היה מישהו אחר", ככה הוא אמר, "עמית סגל היה משמיד אותו".

16/25 את הביקורת החריפה, הנוקבת והמשמעותית ביותר שלך כלפי נתניהו בשנה החולפת השמעת משום מה באנגלית, אצל העיתונאי האמריקני דן סנור. בשלהי 2025 התראיינת לפודקאסט שלו. "כמה אחריות יש לנתניהו ב-7 באוקטובר?", הוא שאל אותך, ואתה ענית: "יותר מ-50 אחוז, משלוש סיבות שונות: אחת, הוא היה ראש הממשלה כשזה קרה; שתיים, הוא היה ראש הממשלה כמעט 13 שנים לפני המתקפה, כך שהוא למעשה עיצב את המדיניות הישראלית שהובילה ל-7 באוקטובר; והדבר השלישי לדעתי: אין טעם בנבחר ציבור אם הוא לא נושא באחריות לאירוע הדרמטי בתולדות מדינת ישראל. אז רוב האחריות היא על נתניהו. אין ספק בכך" (ר' סרטון 1). הפרק הזה בפודקאסט של סנור עלה לפלטפורמות הדיגיטליות ב-21 בדצמבר 2025, ועד מהרה הביקורת הזו שלך על נתניהו צוטטה באתרים רבים והדהדה ברשתות החברתיות. מתי ביקורת של פרשן פוליטי על התנהלותו של ראש ממשלה – משהו שאמור להיות עניין תדיר למדי, ממש טבוע באופי התפקיד – זוכה לכזו תהודה? כאשר מדובר באירוע נדיר. כלומר במקרה שלך. אילו בן כספית, רביב דרוקר, נחום ברנע, סימה קדמון או יוסי ורטר, למשל, היו אומרים לסנור את אותם הדברים – ספק אם העניין היה זוכה לאותה מידה של תשומת לב. "אני לא מאלה שכשנתניהו עושה תקלות, אני לא מבקר אותו בחריפות", מיהרת לטפוח לעצמך על השכם באולפן חדשות 12 ב-28 בדצמבר, בדיוק שבוע לאחר שהפרק הנ"ל שוחרר ברשתות (ר' ציוץ 1). אה, אז לזה התכוונת? אם כך, האם תוכל בטובך להפנות אותנו לעשרה מקרים נניח מאז הטבח, שבהם מתחת על ראש הממשלה את מה שאתה מכנה "ביקורת חריפה"? אבל שים הרבה חריף בבקשה. אם אפשר את אותה כמות כמו זו שקיבל נשיא בית המשפט העליון, לדוגמה. זה לא יותר מדי לבקש, אתה יודע. תראה כמה מתקפות חריפות מאוד היו לך על אהוד ברק, למשל, וכל זה רק בשלושה חודשים. מכל מקום, לא איתרתי השנה מקרה נוסף שבו הסברת כך לעומק, באופן מסודר ומנומק, מדוע נתניהו נושא באחריות לאסון הגדול ביותר שפקד את ישראל. שאלתי את עצמי למה בחרת לתת את הפרשנות הזו, הנדירה כל כך, דווקא באנגלית, בפודקאסט זר, ולא בעברית, בערוץ הבית שלך. לא מצאתי לכך תשובה הולמת. אז עצמתי עיניים והנחתי לזרם התודעה להוליך אותי. הדבר הראשון שצף במוחי הוא רצף הריאיונות שהעניק נתניהו לפודקאסטים אמריקניים, הרחק מהאוזן הישראלית הממוצעת, אלה שבהם הוא התהדר, גם כן באנגלית, בעצמאות מערכת המשפט בישראל (ר' סרטון 2). כל זאת כאשר במקביל, כאן בארץ, אותו נתניהו שב והשתלח, בעברית כמובן, באותה מערכת משפט ממש. מי יודע, אולי גם אצלך, עמית, כמו אצל ראש הממשלה, או אם נרצה כמו אצל חלק ממשווקי הפירות והירקות – התוצרת המובחרת, היא זו המיוצאת לחו"ל. אולי הלקוחות בישראל, בניגוד לאלה שמעבר לים, כבר התרגלו לסטנדרטים נמוכים יותר. אנחנו כאן אולי יכולים לדעתך להמשיך להסתפק בסחורה החבוטה של ארבעה קילו יועמ"שית ושני קילו לימון. לא הצרכנים בעולם. ואז תהיתי: האם כשקבעת שאחריותו של נתניהו היא "יותר מ-50 אחוז", לא הסרת ממנו בעצם כמחצית ממשקלו של הנטל שהוא היה אמור לשאת יום יום על כתפיו. האם יכול להיות שהענקת לו כאן, עמית – רק היום, בעל הבית השתגע – הוזלה משמעותית של כמעט 50 אחוז? מדוע "רוב האחריות" היא עליו, ולא כולה או כמעט כולה? למה לא 100 אחוז בעצם? הרי זהו עצם העניין בנוגע לאחריות, לא? על כל הגורמים הרלוונטיים לשאת בה במלואה. הן ראש הממשלה, הן השרים והן מערכת הביטחון. יש מספיק אחוזים לכולם. אבל מה אני יודע. אולי זו הנחה מיוחדת לסיטונאים. הרי אין חולק שנתניהו נושא באחריות בכמויות מסחריות. הלוא הוא עצמו אמר עוד ב-2017, כשהעיד בפני ועדת וינוגרד: "אני חושב שתפקידה של מערכת הביטחון הוא משני; לפי דעתי האחריות על ביטחון ישראל היא של הקברניט המפקד, ראש הממשלה". והאמת? אין צורך אפילו לנדוד תשע שנים אחורנית. "בסוף, האחריות על ביטחון המדינה ואזרחיה מופקדת בידי ראש הממשלה, ורק בידיו", כתב נתניהו רק לפני ארבעה חודשים, בתשובתו לעתירה נגד מינוי רומן גופמן לראשות המוסד. גם אתה, עמית, ציטטת בחשבון הטלגרם שלך מספר שורות מהמענה ההוא של נתניהו לבג"ץ. אבל לא את החלק הזה. אולי התפספס, ואולי גם כאן מדובר במבצע הוזלה. במאי 2021 צייצת בחשבון ה-X שלך: "למען הסר ספק, האחריות על התעצמות חמאס בתריסר השנים האחרונות מוטלת כמובן על ראש הממשלה, אחד בנימין נתניהו" (ר' תמונה 3). כעבור כמעט שנתיים, במרץ 2023 – ליל פיטוריו (הראשונים) של יואב גלנט מתפקיד שר הביטחון, לאחר שהזהיר מפני סכנה משמעותית לצה"ל בשל קידום חוקי המהפכה המשפטית – עלית בטלפון בשידור חי וקבעת: "אם חלילה תתממש האזהרה של גלנט – נתניהו לא יוכל להגיד שהוא לא ידע" (ר' סרטון 4). אלה הן שתי אבחנות חשובות שלך, שנאמרו לפני הטבח. מה קרה לאחריו? מתי חזרת אליהן וכמה פעמים? כי לא נעים לומר, אבל מצטייר הרושם שמאז 7 באוקטובר אתה רוב הזמן מהווה בעיקר שכפ"ץ לנתניהו. אה, ובנוגע לזה: לא רוצה להלשין, חלילה, אבל בן זוגך ל"פגוש", בן כספית, עשה שימוש בדיוק בדימוי הזה, שכפ"ץ, בריאיון שנתן בתחילת השנה לרוני קובן ב"כאן 11", בהתייחסו לאופן שבו אתה מגונן על ראש הממשלה. וכיצד היית נוהג אילו באוקטובר 2023 ראש הממשלה היה, נניח, נפתלי בנט או יאיר לפיד, ולאו דווקא נתניהו? זוהי היסטוריה אלטרנטיבית, של דלתות מסתובבות, ועל כן לעולם לא נדע באמת. כל שנותר הוא לצטט עוד משפט של ידידך בן, מאותו ריאיון לרוני קובן. "אם זה היה מישהו אחר", ככה הוא אמר, "עמית סגל היה משמיד אותו".

14,861 просмотров • 1 месяц назад

14/25 במקום העשירי: אהוד ברק. היה זה מבצע מיוחד במינו. פעולת בזק של החייל המעוטר ביותר בתולדות צה"ל. ב-21 בינואר 2026 חדר אהוד ברק, ברשות מלאה, לעמדת חדשות 12 בשדרות ההשכלה בתל אביב, משם העניק ריאיון ל"שש" עם עודד בן עמי שישב במרכז העצבים בנווה אילן. לפתע, בתמרון מושלם, שלף המרואיין אמת צרופה בהתייחסו לפרסום שלך, עמית, ולפיו איזנקוט הציע לבנט וללפיד (עוד לפני איחודם של השניים) לחבור לרשימה אחת. "אם יש דבר אחד שמטריד אותי הוא שמי שהוציא את זה הוא לא אחר מעמית סגל, שהוא שופר של נתניהו", ירה ברק צרור מהיר בשידור חי (ר' סרטון 1). אלמנט ההפתעה היה מושלם. מבצע מזהיר זה, אכנה אותו כאן "עמית נעורים", לא נותר ללא סדרה של פעולות תגמול מצדך. לאורך שלושת החודשים שלפני אותו ריאיון – כלל לא עסקת באהוד ברק. מנגד, ברבעון שלאחר מכן, ספרתי 12 מתקפות שלך עליו. "כלום לא ענייני", צייצת לאחרונה כביקורת על אופן סיקורם של עיתונאים בישראל. ובכן, בהחלט ידעת מה כתבת. "איך הגענו למצב שכל חבר של פדופיל מחלק פה ציונים על עיתונות?", מיהרת לצייץ עוד באותו הערב, שעה קלה לאחר מכת הברק באולפן (ר' תמונה 2). בשבועות שאחרי ייחסת לו "שוביניזם דוחה", הכרזת שברק "הקים את הקאמבק שלו לפוליטיקה על הכסף המטונף של ג'פרי אפשטיין", הרחבת בנושא "היקפי גזענותו המדהימים", הלשנת לח"כית גלית דיסטל-אטבריאן ש"הוא קרא לך 'הפרסייה הזו" (ר' תמונה 3), והצגת "אימייל שמוכיח שאהוד ברק הוא פשוט שקרן". את נתניהו מעולם לא העזת לכנות כך. אולי לא שיקר מעודו. חוץ מעשרות הפעמים שכן. כולל אותו מקרה, די לאחרונה, שבו המציא במסיבת עיתונאים סיפור מקושקש על שוטרים שעוצרים אברכים עריקים בתוך הישיבות עצמן. או כאשר סיפר באחד הריאיונות שלו בערוץ 14 ש"בידי איראן כבר היו פצצות אטום". ואלה הם רק שני שקרים קטנטנים מיני רבים של ראש הממשלה, אבל הללו מעולם לא הפריעו לך במיוחד. "אתה הלכת וישבת עם פדופיל", הטחת על ברק, "ועשית עסקים עם פדופיל במיליונים, והסתרת מהשותפים שלך שהוא המשקיע שלך, כל זה במיילים. אז אל תבלבל לנו את המוח" (ר' סרטון 4).

14/25 במקום העשירי: אהוד ברק. היה זה מבצע מיוחד במינו. פעולת בזק של החייל המעוטר ביותר בתולדות צה"ל. ב-21 בינואר 2026 חדר אהוד ברק, ברשות מלאה, לעמדת חדשות 12 בשדרות ההשכלה בתל אביב, משם העניק ריאיון ל"שש" עם עודד בן עמי שישב במרכז העצבים בנווה אילן. לפתע, בתמרון מושלם, שלף המרואיין אמת צרופה בהתייחסו לפרסום שלך, עמית, ולפיו איזנקוט הציע לבנט וללפיד (עוד לפני איחודם של השניים) לחבור לרשימה אחת. "אם יש דבר אחד שמטריד אותי הוא שמי שהוציא את זה הוא לא אחר מעמית סגל, שהוא שופר של נתניהו", ירה ברק צרור מהיר בשידור חי (ר' סרטון 1). אלמנט ההפתעה היה מושלם. מבצע מזהיר זה, אכנה אותו כאן "עמית נעורים", לא נותר ללא סדרה של פעולות תגמול מצדך. לאורך שלושת החודשים שלפני אותו ריאיון – כלל לא עסקת באהוד ברק. מנגד, ברבעון שלאחר מכן, ספרתי 12 מתקפות שלך עליו. "כלום לא ענייני", צייצת לאחרונה כביקורת על אופן סיקורם של עיתונאים בישראל. ובכן, בהחלט ידעת מה כתבת. "איך הגענו למצב שכל חבר של פדופיל מחלק פה ציונים על עיתונות?", מיהרת לצייץ עוד באותו הערב, שעה קלה לאחר מכת הברק באולפן (ר' תמונה 2). בשבועות שאחרי ייחסת לו "שוביניזם דוחה", הכרזת שברק "הקים את הקאמבק שלו לפוליטיקה על הכסף המטונף של ג'פרי אפשטיין", הרחבת בנושא "היקפי גזענותו המדהימים", הלשנת לח"כית גלית דיסטל-אטבריאן ש"הוא קרא לך 'הפרסייה הזו" (ר' תמונה 3), והצגת "אימייל שמוכיח שאהוד ברק הוא פשוט שקרן". את נתניהו מעולם לא העזת לכנות כך. אולי לא שיקר מעודו. חוץ מעשרות הפעמים שכן. כולל אותו מקרה, די לאחרונה, שבו המציא במסיבת עיתונאים סיפור מקושקש על שוטרים שעוצרים אברכים עריקים בתוך הישיבות עצמן. או כאשר סיפר באחד הריאיונות שלו בערוץ 14 ש"בידי איראן כבר היו פצצות אטום". ואלה הם רק שני שקרים קטנטנים מיני רבים של ראש הממשלה, אבל הללו מעולם לא הפריעו לך במיוחד. "אתה הלכת וישבת עם פדופיל", הטחת על ברק, "ועשית עסקים עם פדופיל במיליונים, והסתרת מהשותפים שלך שהוא המשקיע שלך, כל זה במיילים. אז אל תבלבל לנו את המוח" (ר' סרטון 4).

14,354 просмотров • 1 месяц назад

1/10 כ"ב בחשוון התשפ"ו. אל: שופטי תיק נתניהו, רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם, ביהמ"ש המחוזי, ת"א. שלום כבודכם, ב-9 בדצמבר 2024, ערב תחילת עדותו במשפטו הפלילי, שבו הוא נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, כינס ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מסיבת עיתונאים. הוא הישיר מבט אל המצלמות, ונשא בפני עם ישראל המותש את המילים הבאות: "שמעתי בתקשורת שאומרים שאני רוצה להתחמק מהמשפט. אני רוצה להתחמק? איזה הבל הבלים. שמונה שנים אני מחכה ליום הזה. שמונה שנים אני מחכה להציג את האמת. שמונה שנים אני מחכה לפוצץ סופית את ההאשמות ההזויות והמופרכות שכוונו נגדי".

1/10 כ"ב בחשוון התשפ"ו. אל: שופטי תיק נתניהו, רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם, ביהמ"ש המחוזי, ת"א. שלום כבודכם, ב-9 בדצמבר 2024, ערב תחילת עדותו במשפטו הפלילי, שבו הוא נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, כינס ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מסיבת עיתונאים. הוא הישיר מבט אל המצלמות, ונשא בפני עם ישראל המותש את המילים הבאות: "שמעתי בתקשורת שאומרים שאני רוצה להתחמק מהמשפט. אני רוצה להתחמק? איזה הבל הבלים. שמונה שנים אני מחכה ליום הזה. שמונה שנים אני מחכה להציג את האמת. שמונה שנים אני מחכה לפוצץ סופית את ההאשמות ההזויות והמופרכות שכוונו נגדי".

60,405 просмотров • 11 месяцев назад

17/25 שתי הביקורות האחרונות שלך עד כה כנגד נתניהו (מבחינה כרונולוגית), הנוגעות ל-7 באוקטובר, היו בראשיתו ובסופו של פברואר האחרון. כלומר, מזה כמעט שבעה חודשים, מאז ועד עתה, לא מצאתי מילות ביקורת שלך על ראש הממשלה בעניין אחריותו לטבח. בנושאים אחרים יצאת נגדו פעמיים בלבד במהלך החודשים הללו (ר' ציוץ 15). באותו פרק זמן, אגב, קרי מ-28 בפברואר ועד היום, תקפת את היועמ"שית רק 59 פעמים. הביקורת האחת מבין השתיים פורסמה ב-5 בפברואר, לאחר שנתניהו העביר למבקר המדינה מסמך תשובות סלקטיבי במסגרת בדיקת אירועי 7 באוקטובר. נתניהו אחראי, כך פסקת, אבל גם מערכת הביטחון. זה נכון. "לא היה צורך ב-55 עמודים כדי לדעת שראשי מערכת הביטחון בלבלו את המוח בטענה שהם התריעו והציעו קו לוחמני, כולם היו שבויים בקונספציה עד דק", כתבת בטלגרם. "עם זאת, נתניהו לא זיהה גם הוא את הסכנה האיומה. הוא הציע לפי הפרוטוקולים חיסולים, אבל לא מעבר. ונאמר שעמדתו הייתה מתקבלת – נו, לא היו שתי אוגדות קומנדו של חמאס מוכנות לפשיטה? ונגיד שהיו מעירים אותו בלילה והיינו ערוכים – אז הסכנה הייתה נעלמת או מחכה להזדמנות הבאה?" (ר' תמונה 1). עיתונאים רבים – בהם רונן ברגמן, ירון אברהם, דורון קדוש, מיכאל האוזר טוב ואחרים – השוו את מסמך נתניהו לדברים שאמר בעבר או כתב בספרו, ואיתרו חיש קל שורה ארוכה של סתירות, כזבים, מניפולציות וסילופים. לא אתה. כבר נוכחנו לדעת שלכל ענייני השקרים של נתניהו אתה פחות מתחבר. הביקורת השנייה שלך, והאחרונה עד כה כנגד ראש הממשלה באשר ל-7 באוקטובר, הושמעה ביומו האחרון של פברואר, עם פרוץ מבצע "שאגת הארי". "זהו מבצע שאגת נתניהו", הרמת לו בחגיגיות בטלגרם, והפנית לקטע שלך מהמהדורה, שנכללו בו 13 מילות קטגוריה בלבד, ולאחריהן קילוסים. "נכון, 7 באוקטובר רשום על שמו של נתניהו, אני חושב שמעטים יתכחשו לזה", אמרת, ובכך חתמת את החלק הביקורתי לפני שעברת לשבחים: "וגם 28 בפברואר רשום על שמו של נתניהו. זה הישג אסטרטגי, בראש ובראשונה לרתום את נשיא ארצות הברית אל מול אקלים שהולך ונהיה סוער יותר כלפי מדינת ישראל, כלפי שימוש בכוח" (ר' סרטון 2). איך זה נגמר בסוף – כולם יודעים. שלוש מטרות היו למבצע "שאגת הארי". אתה עצמך, עמית, דיווחת עליהן בחשבון הטלגרם שלך ביום שנפתח: הפלת המשטר האיראני, הוצאת הגרעין מאיראן וחיסול איום הטילים על ישראל. אף לא אחת מהן הושגה. יתרה מכך: יחסי ישראל עם ממשל ארצות הברית הידרדרו לשפל נורא לאחר מבצע זה. אבל דווקא אז, ביוני האחרון – כשהתברר עומק הכישלון, ואחרי שטראמפ עדכן בעוד שיחת פטפוט ידידותית עם שליח חדשות 12 בוושינגטון, ברק רביד, ש"אין לביבי פאקינג שיקול דעת" – נתקפת במצב רוח מעט דטרמיניסטי. "תנו לי תאריך ויום שהייתם מקבלים החלטה אחרת", נזעקת באולפן לטובתו של ראש הממשלה. "לא הייתם יוצאים ל'עם כלביא'? לא הייתם יוצאים ל'שאגת הארי'? לא הייתם יוצאים למשהו אחר? חוץ מאיזה עניינים טקטיים פה ושם, אני עדיין לא שומע הסבר ממצה ומספק שאומר: פה אפשר היה לפעול אחרת. אני שואל ברצינות, האם יש מישהו שבא אליו הנשיא טראמפ ואומר: 'יאללה, בוא נתקוף ביחד. בוא נגמור אותם. בוא נגרום להם נזק של 300 מיליארד דולר' שלא יילך על זה?" (ר' סרטון 3). אדוני, אבל הרי אתה היית זה שלפני רגע היללת את ראש הממשלה וקבעת כי "28 בפברואר רשום על שמו", משום שהוא האיש אשר "הצליח לרתום את נשיא ארצות הברית". אז פתאום עכשיו טראמפ הוא זה שגרר איתו את נתניהו? ואם בסופו של יום מדובר במקבץ אירועי שרשרת שנגזר עלינו ושממילא לא באמת ניתן היה לפעול אחרת ולשנות בו דבר – במה בדיוק גדולתו של ראש הממשלה?

17/25 שתי הביקורות האחרונות שלך עד כה כנגד נתניהו (מבחינה כרונולוגית), הנוגעות ל-7 באוקטובר, היו בראשיתו ובסופו של פברואר האחרון. כלומר, מזה כמעט שבעה חודשים, מאז ועד עתה, לא מצאתי מילות ביקורת שלך על ראש הממשלה בעניין אחריותו לטבח. בנושאים אחרים יצאת נגדו פעמיים בלבד במהלך החודשים הללו (ר' ציוץ 15). באותו פרק זמן, אגב, קרי מ-28 בפברואר ועד היום, תקפת את היועמ"שית רק 59 פעמים. הביקורת האחת מבין השתיים פורסמה ב-5 בפברואר, לאחר שנתניהו העביר למבקר המדינה מסמך תשובות סלקטיבי במסגרת בדיקת אירועי 7 באוקטובר. נתניהו אחראי, כך פסקת, אבל גם מערכת הביטחון. זה נכון. "לא היה צורך ב-55 עמודים כדי לדעת שראשי מערכת הביטחון בלבלו את המוח בטענה שהם התריעו והציעו קו לוחמני, כולם היו שבויים בקונספציה עד דק", כתבת בטלגרם. "עם זאת, נתניהו לא זיהה גם הוא את הסכנה האיומה. הוא הציע לפי הפרוטוקולים חיסולים, אבל לא מעבר. ונאמר שעמדתו הייתה מתקבלת – נו, לא היו שתי אוגדות קומנדו של חמאס מוכנות לפשיטה? ונגיד שהיו מעירים אותו בלילה והיינו ערוכים – אז הסכנה הייתה נעלמת או מחכה להזדמנות הבאה?" (ר' תמונה 1). עיתונאים רבים – בהם רונן ברגמן, ירון אברהם, דורון קדוש, מיכאל האוזר טוב ואחרים – השוו את מסמך נתניהו לדברים שאמר בעבר או כתב בספרו, ואיתרו חיש קל שורה ארוכה של סתירות, כזבים, מניפולציות וסילופים. לא אתה. כבר נוכחנו לדעת שלכל ענייני השקרים של נתניהו אתה פחות מתחבר. הביקורת השנייה שלך, והאחרונה עד כה כנגד ראש הממשלה באשר ל-7 באוקטובר, הושמעה ביומו האחרון של פברואר, עם פרוץ מבצע "שאגת הארי". "זהו מבצע שאגת נתניהו", הרמת לו בחגיגיות בטלגרם, והפנית לקטע שלך מהמהדורה, שנכללו בו 13 מילות קטגוריה בלבד, ולאחריהן קילוסים. "נכון, 7 באוקטובר רשום על שמו של נתניהו, אני חושב שמעטים יתכחשו לזה", אמרת, ובכך חתמת את החלק הביקורתי לפני שעברת לשבחים: "וגם 28 בפברואר רשום על שמו של נתניהו. זה הישג אסטרטגי, בראש ובראשונה לרתום את נשיא ארצות הברית אל מול אקלים שהולך ונהיה סוער יותר כלפי מדינת ישראל, כלפי שימוש בכוח" (ר' סרטון 2). איך זה נגמר בסוף – כולם יודעים. שלוש מטרות היו למבצע "שאגת הארי". אתה עצמך, עמית, דיווחת עליהן בחשבון הטלגרם שלך ביום שנפתח: הפלת המשטר האיראני, הוצאת הגרעין מאיראן וחיסול איום הטילים על ישראל. אף לא אחת מהן הושגה. יתרה מכך: יחסי ישראל עם ממשל ארצות הברית הידרדרו לשפל נורא לאחר מבצע זה. אבל דווקא אז, ביוני האחרון – כשהתברר עומק הכישלון, ואחרי שטראמפ עדכן בעוד שיחת פטפוט ידידותית עם שליח חדשות 12 בוושינגטון, ברק רביד, ש"אין לביבי פאקינג שיקול דעת" – נתקפת במצב רוח מעט דטרמיניסטי. "תנו לי תאריך ויום שהייתם מקבלים החלטה אחרת", נזעקת באולפן לטובתו של ראש הממשלה. "לא הייתם יוצאים ל'עם כלביא'? לא הייתם יוצאים ל'שאגת הארי'? לא הייתם יוצאים למשהו אחר? חוץ מאיזה עניינים טקטיים פה ושם, אני עדיין לא שומע הסבר ממצה ומספק שאומר: פה אפשר היה לפעול אחרת. אני שואל ברצינות, האם יש מישהו שבא אליו הנשיא טראמפ ואומר: 'יאללה, בוא נתקוף ביחד. בוא נגמור אותם. בוא נגרום להם נזק של 300 מיליארד דולר' שלא יילך על זה?" (ר' סרטון 3). אדוני, אבל הרי אתה היית זה שלפני רגע היללת את ראש הממשלה וקבעת כי "28 בפברואר רשום על שמו", משום שהוא האיש אשר "הצליח לרתום את נשיא ארצות הברית". אז פתאום עכשיו טראמפ הוא זה שגרר איתו את נתניהו? ואם בסופו של יום מדובר במקבץ אירועי שרשרת שנגזר עלינו ושממילא לא באמת ניתן היה לפעול אחרת ולשנות בו דבר – במה בדיוק גדולתו של ראש הממשלה?

10,375 просмотров • 1 месяц назад

Больше нет контента для загрузки