הבן שלי ב7.10 הגיע לקיבוץ בארי, ראה את הרבשץ ירוי, ניסה לטפל בו, לא נטש אותו עד שהמחבלים הגיעו והתחילו לירות, אז לקח את נשקו של הרבשץ ורץ להתארגן להמשך לחימה. לאחר מכן הוא יצא לא לסיבוב אחד עם נשק מחסנית, בלי אפוד מגן ובלי קסדה, אלא לשלושה או ארבעה סיבובים, בכל פעם עד שנגמרה לו התחמושת. בכל סיבוב הוא נתקל במחבלים. הוא עשה זאת כדי להציל אנשים מבני עמו, אנשים שהוא לא הכיר מעולם, ואכן הוא ושני חבריו הצילו במעשיהם עשרות מבין תושבי שכונת אשלים בבארי. מדברי מפקד בכיר במילואים שהגיע לבארי, הם יצרו קו דימיוני ביחד עם דורון, שהמחבלים לא הצליחו לחצות. הם לא סיכנו את חייהם כדי להרוג מחבלים, הם סיכנו את חייהם למען האחים שלהם, אחים שמעולם לא הכירו, אחים שכל מה שמשותף להם הוא היותם בני אותו עם. אגב כשהגיעו לקיבוץ, אחים אחרים שלהם, בני הלאום הערבי, ניסו להזהיר אותם שהקיבוץ שורץ מחבלים ושינוסו על חייהם משם. הדבר היחיד שדחף אותם להמשיך להלחם היה הידיעה שגם האחים שלהם ילחמו בשבילם. את זה הממשלה שלנו מפרקת, אין עוד אדם הגיוני שיחשוב שמדינת ישראל ערבה לגורלו, כלומר שהאחים שלו ילחמו בשבילו, ולכן ראוי שהוא ילחם בשבילם. אחדות הגורל נמוגה ואיננה עוד, סינוואר ניצח, ביבי ניצח, ישראל בקומה, זקוקה להחייאה מיידית, החייאה שתחל רק כשביבי ירפה מאחיזתו בקנה הנשימה של מדינת ישראל.
