חנן עמיאור Hanan Amiur 🇮🇱's banner
חנן עמיאור Hanan Amiur 🇮🇱's profile picture

חנן עמיאור Hanan Amiur 🇮🇱

@hananamiur34,226 subscribers

מבקר תקשורת, כותב ספרים. הציוצים - דעתי הפרטית. לינק לרכישת הספר מלחמת ששת השקרים: https://t.co/oKHPDUiaCU להרצאות: 0506282414 טלגרם: https://t.co/A71jYmyuw4

Shorts

אם שר התקשורת מדבר על כך בגלוי, הגיע הזמן שאספר בעצמי על חווייתי האישית מול הדורסנות הכוחנית, המושחתת והאנטי דמוקרטית של הדיפ סטייט, הפועל כנגדנו לכפיית המשך שליטתו במדינה באפס קלאס ובניגוד לכל דין. ומעשה שהיה כך היה: לפני כשנתיים, עקב פקיעת תוקפי כהונות, נוצר צורך לבחור שבעה חברים חדשים למועצה הציבורית של התאגיד. המועצה, שהיא דירקטוריון לכל דבר, מונה 12 חברים שלאחד מהם, היו"ר, קול כפול. היות ובין השבעה שכהונתם עמדה לפוג היה גם היו"ר, היה ברור שועדת האיתור שתמנה את השבעה, שהם 8 קולות מתוך 12, למעשה תזכה לעצב את דמות התאגיד, כיוון שהדירקטוריון מוסמך למנות ולפטר את הנהלת התאגיד, ובעיקר לקבוע לתאגיד מדיניות תוכן. יתרה מזו: ועדת האיתור מונה שלושה חברים - יו"ר שהוא שופט מחוזי בדימוס אותו לפי החוק ממנה שר התקשורת, ועוד שני חברים אותם ממנה היו"ר. כך שהיה ברור שהיו"ר ואני ביחד נהווה בכל מקרה רוב בתוך הועדה ונוכל למנות דירקטורים ראויים. קול קורא להגשת מועמדות לועדת האיתור פורסם, הסתכלתי על תנאי הסף וראיתי שאני עומד בהם. אמרתי למה לא? יאללה, נבחר דירקטוריון ציוני, אוהב העם והארץ, שיאזן את שידורי התאגיד. הגשתי, ומלחמת ההתשה פרצה. סאגה ארוכה ומייגעת החלה מול הייעוץ המשפטי של משרד התקשורת, במהלכה נדרשתי להפריך חשד מונפץ שנאומים שכתבתי בעבר ללקוחות שאיני מחויב לחשוף, יקלעו אותי לניגוד עניינים. כמובן שאין ולא היה אבק חשד לניגוד עניינים. זה לא עניין אותם. על פני חודשים רבים הוחלפו בינינו עשרות מיילים, חתמתי על תצהירים, לבסוף אפילו נאלצתי לחשוף בפניהם את לקוחותיי, גם זו חוצפה ושערורייה, עד שהם הגיעו אל הקיר. לא נותרה ברירה אלא לאשר אותי. ואז מצא גיל לימון, המשנה ליועמ"שית, מוצא מהסבך. המציא ליתר דיוק. לפתע הודיעה לשכת היועמ"שית שהליך האיתור במסגרתו נבחרתי לא היה תקין, כי השופט לא התייעץ במהלכו עם הייעוץ המשפטי. האם היה עליו לעשות זאת? ברור שלא. החוק לא מחייב אותו לעשות זאת. ממתי מעניין אותם החוק? הם החליטו שהיה עליו, פסלו את ההליך והקפיאו את הקמת הועדה. אח"כ הלכו ליצחק עמית שיאשר להם, שוב בניגוד לחוק, הארכת כהונה לדירקטורים שאמורים היו להתחלף (כמובן כולם כלבבם) וכמובן קיבלו את מבוקשם. (דיווח בעיתונות על השערורייה ההיא, בציוץ הבא). השופט הבין כמובן עם מי יש לו עסק ומה לעולם לא יאפשרו לו הפקידים החצופים לעשות, והתפטר. באותם ימים אגב, פגש גיל לימון במקרה חבר משותף לשנינו. אותו חבר שאל אותו - למה פסלת את עמיאור? לימון ענה לו בהיתממות: אין לי איתו שום בעיה, זה רק בגלל שההליך היה לא תקין. אם יגיש שוב, יעבור. עברו עוד כמה חודשים והשר מינה ליו"ר הועדה שופטת מחוזי בדימוס, כדי להקים איתה מחדש את ועדת האיתור. שוב פורסם קול קורא, שוב הגשתי, שוב עברתי את כל התהליך, שוב נבחרתי לתפקיד ושוב הוחלט בלשכת היועמ"שית שיהיה מה שיהיה, את דירקטוריון התאגיד לא ימנה חנן עמיאור. היתה בעיה קטנה. השופטת כן התייעצה עם הייעוץ המשפטי לאורך התהליך. אז גיל לימון, שכאמור טען שהבעיה לא איתי אלא עם "תקינות ההליך", שוב המציא מוצא: תוך כדי ההליך, משום מקום, הוא הודיע על שינוי תנאי הסף. מתואר אקדמי כלשהו, לתואר אקדמי דווקא בתקשורת. (היה להם את קורות החיים שלי, הם ידעו שהתארים שלי אינם בתקשורת). שוב נפסלתי, שוב התפטרה היו"רית, שוב הוכשלה הקמת ועדת האיתור, ואת מדיניות התאגיד מוסיף עד היום לקבוע דירקטוריון מוטה לשמאל הקיצוני. את התוצאות, על המסך וברדיו, רואים ושומעים כולנו. לא לעולם יחנקו גיל לימון וגלי בהרב מיארה בחוסר סמכות הליכים ממשליים חוקיים למהדרין, במטרה למנוע את השינוי שתובע העם באמצעות נבחריו. שינוי בוא יבוא. וביום לא רחוק

אם שר התקשורת מדבר על כך בגלוי, הגיע הזמן שאספר בעצמי על חווייתי האישית מול הדורסנות הכוחנית, המושחתת והאנטי דמוקרטית של הדיפ סטייט, הפועל כנגדנו לכפיית המשך שליטתו במדינה באפס קלאס ובניגוד לכל דין. ומעשה שהיה כך היה: לפני כשנתיים, עקב פקיעת תוקפי כהונות, נוצר צורך לבחור שבעה חברים חדשים למועצה הציבורית של התאגיד. המועצה, שהיא דירקטוריון לכל דבר, מונה 12 חברים שלאחד מהם, היו"ר, קול כפול. היות ובין השבעה שכהונתם עמדה לפוג היה גם היו"ר, היה ברור שועדת האיתור שתמנה את השבעה, שהם 8 קולות מתוך 12, למעשה תזכה לעצב את דמות התאגיד, כיוון שהדירקטוריון מוסמך למנות ולפטר את הנהלת התאגיד, ובעיקר לקבוע לתאגיד מדיניות תוכן. יתרה מזו: ועדת האיתור מונה שלושה חברים - יו"ר שהוא שופט מחוזי בדימוס אותו לפי החוק ממנה שר התקשורת, ועוד שני חברים אותם ממנה היו"ר. כך שהיה ברור שהיו"ר ואני ביחד נהווה בכל מקרה רוב בתוך הועדה ונוכל למנות דירקטורים ראויים. קול קורא להגשת מועמדות לועדת האיתור פורסם, הסתכלתי על תנאי הסף וראיתי שאני עומד בהם. אמרתי למה לא? יאללה, נבחר דירקטוריון ציוני, אוהב העם והארץ, שיאזן את שידורי התאגיד. הגשתי, ומלחמת ההתשה פרצה. סאגה ארוכה ומייגעת החלה מול הייעוץ המשפטי של משרד התקשורת, במהלכה נדרשתי להפריך חשד מונפץ שנאומים שכתבתי בעבר ללקוחות שאיני מחויב לחשוף, יקלעו אותי לניגוד עניינים. כמובן שאין ולא היה אבק חשד לניגוד עניינים. זה לא עניין אותם. על פני חודשים רבים הוחלפו בינינו עשרות מיילים, חתמתי על תצהירים, לבסוף אפילו נאלצתי לחשוף בפניהם את לקוחותיי, גם זו חוצפה ושערורייה, עד שהם הגיעו אל הקיר. לא נותרה ברירה אלא לאשר אותי. ואז מצא גיל לימון, המשנה ליועמ"שית, מוצא מהסבך. המציא ליתר דיוק. לפתע הודיעה לשכת היועמ"שית שהליך האיתור במסגרתו נבחרתי לא היה תקין, כי השופט לא התייעץ במהלכו עם הייעוץ המשפטי. האם היה עליו לעשות זאת? ברור שלא. החוק לא מחייב אותו לעשות זאת. ממתי מעניין אותם החוק? הם החליטו שהיה עליו, פסלו את ההליך והקפיאו את הקמת הועדה. אח"כ הלכו ליצחק עמית שיאשר להם, שוב בניגוד לחוק, הארכת כהונה לדירקטורים שאמורים היו להתחלף (כמובן כולם כלבבם) וכמובן קיבלו את מבוקשם. (דיווח בעיתונות על השערורייה ההיא, בציוץ הבא). השופט הבין כמובן עם מי יש לו עסק ומה לעולם לא יאפשרו לו הפקידים החצופים לעשות, והתפטר. באותם ימים אגב, פגש גיל לימון במקרה חבר משותף לשנינו. אותו חבר שאל אותו - למה פסלת את עמיאור? לימון ענה לו בהיתממות: אין לי איתו שום בעיה, זה רק בגלל שההליך היה לא תקין. אם יגיש שוב, יעבור. עברו עוד כמה חודשים והשר מינה ליו"ר הועדה שופטת מחוזי בדימוס, כדי להקים איתה מחדש את ועדת האיתור. שוב פורסם קול קורא, שוב הגשתי, שוב עברתי את כל התהליך, שוב נבחרתי לתפקיד ושוב הוחלט בלשכת היועמ"שית שיהיה מה שיהיה, את דירקטוריון התאגיד לא ימנה חנן עמיאור. היתה בעיה קטנה. השופטת כן התייעצה עם הייעוץ המשפטי לאורך התהליך. אז גיל לימון, שכאמור טען שהבעיה לא איתי אלא עם "תקינות ההליך", שוב המציא מוצא: תוך כדי ההליך, משום מקום, הוא הודיע על שינוי תנאי הסף. מתואר אקדמי כלשהו, לתואר אקדמי דווקא בתקשורת. (היה להם את קורות החיים שלי, הם ידעו שהתארים שלי אינם בתקשורת). שוב נפסלתי, שוב התפטרה היו"רית, שוב הוכשלה הקמת ועדת האיתור, ואת מדיניות התאגיד מוסיף עד היום לקבוע דירקטוריון מוטה לשמאל הקיצוני. את התוצאות, על המסך וברדיו, רואים ושומעים כולנו. לא לעולם יחנקו גיל לימון וגלי בהרב מיארה בחוסר סמכות הליכים ממשליים חוקיים למהדרין, במטרה למנוע את השינוי שתובע העם באמצעות נבחריו. שינוי בוא יבוא. וביום לא רחוק

63,489 views

חסיד אומות עולם, האריתראי מולוגטה צגאיי, (סיפורו המדהים בציוץ כאן למטה) מקבל עכשיו יחד עם כל משפחתו תעודת זהות ישראלית בלשכת שר הפנים משה ארבל. מרגש. לגמרי מגיע לו ולהם

חסיד אומות עולם, האריתראי מולוגטה צגאיי, (סיפורו המדהים בציוץ כאן למטה) מקבל עכשיו יחד עם כל משפחתו תעודת זהות ישראלית בלשכת שר הפנים משה ארבל. מרגש. לגמרי מגיע לו ולהם

118,453 views

Videos

hananamiur's profile picture

לפני כמה שנים התיישבתי לכתוב את הספר שעוד לא נכתב על מלחמת התודעה נגד ישראל. הייתי אחוז תסכול מהפער בין חוזקת הטיעונים שלנו, לבין התבוסה שלנו במערכה על התודעה. לא יכולתי להשלים איתו. צללתי לתוך החומר על הסכסוך הישראלי ערבי. דיברתי עם מומחים רבים, קראתי עשרות ספרים ומאות מסמכים, צפיתי באינספור חומרים תיעודיים והתחלתי בכתיבה. לספר קראתי 'מלחמת ששת השקרים'. חילקתי את הטענות נגד ישראל והציונות לשישה שקרים מרכזיים. כל שקר - פרק. כל פרק - לפי נוסחה קבועה: הצגת השקר ואז פירוקו באמצעות מגוון עובדות ונתונים בלתי ניתנים להכחשה, עטופים בכמה שיותר סיפורים מעניינים ועסיסיים להמחשה, המצטרפים יחד לסיפור שהתאמצתי להשאירו קל לקריאה, סוחף וקולח. את הספר ניתן לרכוש כאן בלינק: הספר הזה נדרש היום ביתר שאת. ללבבות רבים מאיתנו זחלו הספקות. אולי באמת אין לנו זכויות על הארץ הזו? אולי באמת עשינו לערבים נכבה בתש"ח? אולי ה"כיבוש" ביו"ש מנוגד לחוק הבינלאומי? אולי באמת יש אלמנטים של אפרטהייד אנטי ערבי במצב השלטוני בישראל וביו"ש? אולי באמת אנחנו סרבני שלום ומהססים לכרות "שלום של אמיצים"? וכמובן – אולי אנחנו מבצעים פשעי מלחמה? ספוילר: התשובה לכל התהיות האלה היא לאו מוחלט. למעשה, הפער בין המציאות ובין הכזבים המוטחים בישראל הוא פשוט בלתי נסבל. השתדלתי להסביר ולהוכיח הכל בספר, באופן הטוב ביותר שיכולתי. ובכן, הנה הוא, 'מלחמת ששת השקרים'. אני גאה בו ומבסוט עליו. אל תתביישו לשלוח את הלינק לחברים, למשפחה, לכל מי בסביבתכם שיש בו סקרנות או בעירה פנימית כלפי העניין. מערכה אדירה מסביבנו, חותרת לכלותנו. בואו נתייצב אליה כשבידינו כלי הנשק האולטימטיבי: ידע. אז כנסו לקישור וקנו לעצמכם מתנה לחג, מתנה מתנה מתנה לחג

חנן עמיאור Hanan Amiur 🇮🇱

66,824 views • 9 months ago

hananamiur's profile picture

שימו לב לביצוע הזה של 'אולפן שישי' מאמש: כתבת החינוך יעל אודם העבירה בפאנל דיווח כעוס ועצבני. (כאן בסרטון) אודם דיווחה על תוצאות מבחני השוואה בינלאומיים, (Timss) המצביעים על ירידה חדה בהישגי תלמידי ישראל במתמטיקה, בהשוואה למדינות אחרות בעולם. ויש כמובן אשם: אודם מצטטת "מנהלת בכירה במשרד החינוך", המאשימה את שר החינוך יואב קיש בכישלון: "קיש כרגיל הצליח להיכשל בכל. יש לו אפס הבנה של מה מערכת החינוך צריכה, עם שר חינוך כזה לא יהיה לנו לא כיפת ברזל ולא חץ. אם ראש הממשלה היה יודע איך שר החינוך שלו מתנהל, הוא היה תופס את ידיו בראשו במבוכה גדולה" אלא שאנחנו מכירים הרי את רמת האתיקה הנמוכה של התקשורת הישראלית. לכן, במקום לקבל את המציאות מהם, הלכנו בעצמנו אל הדו"ח ובדקנו אותו. ומה מתברר? לפי הדו"ח, תלמידי ישראל אכן חוו ירידה חדה בהישגים במתמטיקה, אבל הסיבה לכך אינה קיש, אלא, סביר להניח, מדיניות הסגרים הנוקשה של ישראל בקורונה. הדו"ח המדובר (לינק בציוץ הבא) סקר את הירידה בהישגים משנת 2019 ועד החצי הראשון של 2023. הדו"ח מצא מתאם ברור בין המדינות שהנהיגו מדיניות סגרים נוקשה, כמו ישראל, למדינות שספגו ירידה בהישגי התלמידים. ולהיפך – במדינות שהנהיגו פחות סקרים שפגעו ברציפות הלמידה, היו הירידות בהישגים פחות חדות. אגב, הירידה בהישגים במתמטיקה היתה בשנים אלה תופעה בינלאומית, אם כי ישראל אכן בלטה בתוכה לרעה. אבל קיש נכנס לתפקידו רק בתחילת 2023, כלומר אין ולא יכולה להיות לו אחריות למגמה השלילית. בכל התקופה אותה סקר הדו"ח, אגב זו היתה תקופת המשבר הפוליטי והבחירות החוזרות ונשנות, שרי החינוך היו יפעת שאשא ביטון ויואב גלנט. אז מי "כרגיל הצליח להיכשל בכל", קיש, או שמא שאשא ביטון וגלנט? והנה לפנינו המחשה נוספת לרמתה הנמוכה של התקשורת הישראלית ולסדר העדיפויות המעוות המדריך אותה, שבראשו הבאשה של הממשלה הנוכחית בכל מחיר ותנאי, ולעזאזל העובדות. (עורך 'אולפן שישי' אפילו הפיץ את האיוולת הזו בסטורי אישי) הנפילה בהישגי תלמידי ישראל במתמטיקה היא נושא חשוב וראוי לדיון ציבורי נוקב. אלמלא היתה התקשורת הישראלית כה עלובה, יכולנו גם לקיים אותו. יכולנו לשאול מה עשו לא נכון שאשא ביטון וגלנט. יכולנו לשאול אם בדיעבד לא טעניו במדיניות הסגרים הנוקשה. לא קיימנו אותו. המחויבות העליונה של התקשורת – להאשים את ממשלת נתניהו בכל הדברים הרעים על פני הכדור - גרמה לה במקום לקיימו, להתגולל במילים מכוערות על שר החינוך יואב קיש, כדי לנסות לשכנע את הציבור לא לתמוך בממשלה. אל תצפו בהם, אל תאמינו להם. הדבר האחרון שמעניין אותם הוא לתווך לכם חדשות בהגינות. תת רמה

חנן עמיאור Hanan Amiur 🇮🇱

82,029 views • 1 year ago

hananamiur's profile picture

החיוך הזחוח של דרוקר בזמן שהוא מספיד את משפט נתניהו במילים "אם הייתי יודע שזאת תהיה התוצאה הייתי אומר אל תלכו על התיקים האלה בכלל", החיוך הזחוח הזה, המסגיר את חוסר ההבנה המוחלט עד כמה נורא ואף נצחי הפשע שבוצע, הוא סמל הטרגדיה. וזאת יען כי הדבר היה כך: הניצחון המפתיע והסוחף של נתניהו ב 2015 היכה את ההגמוניה הישנה בהלם ובזעם, שתורגמו להסרת עכבות חוקיות, ערכיות ודמוקרטיות מצד נושאי תפקיד בכירים ברשויות האכיפה בני אותה הגמוניה הישנה. במעגלים הרלוונטיים הוחלט שמה שלא הלך בקלפי, ילך בהפללה. בשנה שלאחר מכן, 2016, נפתחו החקירות בקול תרועה. בהמשך, במאות הזדמנויות, הודלפו מתוכן באופן פלילי קטעים מגמתיים, במטרה להשחיר בציבור את דמותו של נתניהו. ואז הגשת כתבי האישום, ועכשיו ניהול המשפט של "הנאשם מס' 1", כפי שהם מקפידים לכנותו עד היום כשעל שפתיהם קצף זב. אבל הם לא העריכו נכון את עוצמתן של שתי התנגדויות לפשעם: של נתניהו ושל מיליוני תומכיו. התנגדויות שבעתיד, במבט לאחור על תקופת המשפט האפלה, יזהרו באור יקרות כשעתה היפה של החברה הישראלית. הם לא העריכו את עוצמת ההתנגדות כי הם מעולם לא הבינו את המשמעות המלאה של מה שעשו, וחיוכו של דרוקר מעיד שגם עכשיו אינו מבין. כי המשמעות היא זו: ככל שמתקדם המשפט ומתברר כמה קווים אדומים נחצו במרוצת המרדף, כמה זכויות יסוד נרמסו, כמה אנשים חפים מפשע שילמו מחירים איומים וספגו נזקים אישיים לא הפיכים, ועד כמה גסים ופרומים תפריו של הפשע, והכל כדי לבטל בחירה חוקית בקלפי של רוב העם, הכאב העלבון והכעס רק עולים וגואים עוד יותר. דרוקר וחבריו עד עכשיו לא מבינים שעבור מיליוני ישראלים, הניסיון הנואל להפללת נתניהו הוא פצע פתוח וכואב שילווה את החברה הישראלית עשרות שנים קדימה. יותר מהסזון, יותר מאפליית המזרחים בראשית ימי המדינה. במובן מסוים הוא שיאה הנורא של אותה מגמה זכורה לרע. פשע שבעורמה ובזדון מי שנשלחו לבצעו היו "בית"רים" לטענתם - כל מיני שמות כמנדלבליט, אלשיך ועוד, שלעד יוקעו בצדק אל עמוד הקלון ההיסטורי. החיוך הזחוח והנון שלנטי של דרוקר כשהוא מדבר על זה, מעיד שאת כל זה הוא לא מבין. הוא לא מבין שנזכור את התופרים, נזכור את הנתפר, נזכור על מה ולמה. לא נשכח

חנן עמיאור Hanan Amiur 🇮🇱

16,616 views • 1 year ago

No more content to load