Maya Lee
@im_mayalee • 5,691 subscribers
שמי מאיה לי לוי. (מאיה לי, לא מאיה). אומרים עליי שאני דובון אכפת לי ולא אשקר זה די מדויק. אני סלב סוג ז בטיקטוק 🤝🏻
Shorts
Videos
אני כאן כדי לעדכן כי מסתבר שאם המאמן שלך מחמיא לך על הריח שלך, הוא כנראה מאמן רציני שאכפת לו מהתוצאות שלך!!!!
Maya Lee133,741 görüntüleme • 1 yıl önce
משרד החינוך פרסם סרטון באינסטגרם - ובאמת שקשה להאמין שזה המסר שנבחר. בעמוד האינסטגרם הרשמי (!!!) של משרד החינוך, עלה לאחרונה סרטון שמציג ״טיפוסים קבועים שיש בכל חבורה״. הם מפרטים: זה שתמיד מביא אלכוהול, זה שתמיד עייף, זה שמפחד מההורים, זה שתמיד מזמין צ’יפס. עד כאן - עוד סרטון טיקטוקי. הזוי, אבל לא מזיק במיוחד. ואז מגיע ה״פאנץ״: הטיפוס האחרון שהם מציגים, הוא ״ההוא שחשב שהוא שולט בעצמו״ שתה ושתה ושתה - ״עד שכל המוח שלו התפלפ״, ראה מישהי, התחיל לגעת בה ולתפוס אותה בלי לקלוט מה הוא עושה, כי ״האלכוהול השתלט לו על המוח״, וכתוצאה מזה - ״הוא הרס לה ולעצמו את החיים״. לא יודעת אם מישהו מטעמכם באמת יראה את הפוסט הזה, אבל בכל זאת מרשה לעצמי לפנות ישירות: היי משרד החינוך. זה אחד המסרים הבעייתיים שראיתי לאחרונה. הצגת תקיפה מינית כתוצאה של ״אלכוהול שהשתלט על המוח״ היא טשטוש אחריות מסוכן, שממשיך את תרבות האונס במקום להילחם בה. אלכוהול לא אונס. אנשים אונסים. נערים צריכים ללמוד אחריות, הסכמה וגבולות - לא לקבל תירוצים בדיעבד. מצופה מכם לסטנדרט חינוכי ומוסרי גבוה בהרבה. ומה שבעיניי חמור במיוחד - זו לא רק הדרך שבה זה נאמר, אלא מה שהמסר הזה עושה בפועל. הסרטון מציע לנו הסבר פסיכולוגי או כימי או וואטאבר, במקום לקרוא לדבר בשמו - להיות אלים מינית זו בחירה!!!!!! לא ״מעידה״, לא ״אובדן שליטה״, לא ״טעות בשיקול דעת״, ולא ״אלכוהול פילפ לי את המוח״. בחירה!!!! וכשאתם בוחרים למסגר פגיעה מינית כתוצאה של שתייה - אתם עושים שלושה דברים מסוכנים מאוד: 1. אתם מקטינים את האחריות של הפוגע. 2. אתם משמרים את מיתוס האונס ״הלא מתוכנן״. כאילו מדובר ברגע אקראי, נטול הקשר, בלי דפוסים, בלי יחסי כוח, בלי חינוך, בלי תפיסות על גוף של נשים. אבל אלימות מינית לא פשוט מתרחשת - היא מתרחשת בתוך תרבות שמאפשרת אותה. 3. אתם ממשיכים את מנגנון האשמת הקורבן - גם אם בעקיפין. כי אם אלכוהול הוא הבעיה, אז תמיד אפשר לשאול: כמה היא שתתה? למה היא הייתה שם? למה היא נשארה? למה היא לא נזהרה? ואף מילה, אף שנייה, על הדבר הכי בסיסי שאמור לעבור בחינוך: הסכמה. גבולות. אחריות. כבוד. וכאן חוזרת השאלה הישירה אליכם, משרד החינוך: מה בעצם אתם רוצים שנער שרואה את הסרטון הזה ילמד? שאלכוהול אחראי לפגיעה מינית? או שהוא אחראי לעצמו ולמעשים שלו? כי כרגע - המסר שלכם ברור, לא באופן חיובי. והוא מסוכן. ונראה לי שהכי מטריד אותי בכל הסיפור הזה - זה לא רק התוכן, אלא מי שמעביר אותו. זה לא סרטון אקראי של יוצר תוכן, זה לא בדיחה פרטית. זה עמוד רשמי של משרד החינוך. ובמקום להגיד בקול ברור מסרים חשובים, נבחר סיפור שבו האלכוהול הוא הדמות הראשית, והתוקף כמעט מוצג כקורבן של הנסיבות. זה לא סרטון חינוכי. זה לא סרטון שמגן על נערות. וזה בטח לא סרטון שמחנך נערים לקחת אחריות. דרך אגב, הרעיון הזה של ״טיפוסים שיש בכל חבורה״, עם התוספת של החבר שתוקף מינית - הוא בדיוק הבעיה.
Maya Lee20,608 görüntüleme • 7 ay önce
סיפור שיפתיע אתכם ממש אבל יושבת לי בתור לרופא בוכה מכאבים כל האיפור מרוח לי על הפרצוף נראית כמו רקון עם תסמונת כלשהי. כי הבוקר שוב החריפו הכאבים ביד שלי שעברה ניתוח אחרי שברים קשים לפני שנה. שוב הפנו אותי בתור מזורז לאורתופד, שוב נתנו לי מרשם לאנטי דלקתי כי שוב חזרה לי הדלקת הכרונית שעושה לי כאבים של השטן בזמן שאני מחכה לבדיקות mri כדי לבדוק מה קורה עם הרצועה. בקיצור סיימתי, אז יושבת בתור לבית מרקחת בוכייה סובלת מכאבים באמת באמת נוראיים. מגיע איש טוב לב כמובן מלא בנתינה ואהבה, ושואל אותי למה בכיתי. עניתי לו ״כי כאב לי ממש-״ עוד לא סיימתי את המשפט והוא אמר לי ״לא את לא מבינה, שאלתי כי ראיתי שאת בוכה אז אמרתי שזה בטח כי את שמנה קצת״ הוא אמר בזמן שהדגים עם הידיים המחשה של הבטן הגדולה שלי והוסיף: ״אז אם את רוצה לרזות שתדעי…״ עצרתי אותו ואמרתי ״לא צריך זה בסדר תודה״ מי שמכיר אותי כבר יודע שזו לא הפעם הראשונה, לא השנייה, לא המאה וגם כנראה לא האחרונה שזרים מטיפים, ממליצים לי המלצות, מעירים או מתערבים. כמעט אף פעם אני לא מצליחה להיות ״לא נחמדה״ ולהציב גבול, במיוחד כשמדובר באדם מבוגר שאין לי כוח לחנך. אני צריכה לעבוד על זה ולהשתפר בהצבת גבולות ואני יודעת. אז למרות שסירבתי בעדינות הוא המשיך: ״תלכי לחוות התבלינים, לסכרת ולהרזיה את נוסעת ושלושה חודשים את יורדת 25 קילו״. הוא סיים לשפוך את שעל ליבו, סינן לעברי ״חבל חבל״, והמשיך ביום שלו. חחחחחחחחחחח כבר מזמןןןןןן שאני לא נפגעת מזרים הזויים כאלה ברחוב. סיפרתי לאמא שלי ונקרעתי מצחוק, כי זר פשוט לא יבין. זר לא יבין איך זה להתקיים במרחב הציבורי ולקבל המלצות רפואיות על בסיס יום יומי *כל פעם* שיוצאת מהבית - כי אני שמנה. זר באמת באמת לא יבין את הכמויות על כמויות של אנשים כאלה שמגיעים ומטיפים לי מבלי לדעת עליי כלום ושום דבר. והפעם זה היה כבר ממש קורע, כי הוא כפה את העצה המהממת שלו תוך כדי שאני בוכה וסובלת מכאבים ולמרות שאמרתי שאני לא מעוניינת. באמת אבל באמת נשגב מבינתי איך אדם מרשה לעצמו להתנהג ככה. באמת. עזבו את זה שאני אחרי אשפוז במחלקת הפרעות אכילה, מתמודדת נפש ומטופלת בין היתר גם אצל דיאטנית, עושה תהליך ועובדת על עצמי כדי לשמור על הבריאות הנפשית והפיזית שלי. באמת עזבו, זה בכלל לא משנה אפילו. גם אם הייתי רוצה את העצה הזו - הדרך שבה אנשים מרשים לעצמם להתנהל מול אדם זר נטו כי הוא שמן שבחר לצאת מהבית, זו חוצפה ברמה כבר ממש מגוחכת. וזה כמובן, עלול לעשות הרבה יותר נזק מאשר תועלת. ואני לא כותבת את זה ממקום פגיע חלילה. גם אין לי מסר חשוב פה, הרי אנשים כאלה ימשיכו להעיר לאחרים לא משנה מה יגידו להם - אני לא אצליח לחנך אותם וגם ויתרתי מזמן על לנסות. סתם משתפת כדי שמי שאולי לא מבין כמה זה נפוץ, יקרא את הפוסט שלי ויבין - אני לא יכולה לצאת מהבית בלי שזרים ניגשים אליי ככה. לא קורה מצב כזה שאני פשוט מתקיימת בעולם ואין למישהו משהו לומר. זהו, פרקתי יום טוב וניפגש בחוות התבלינים ❤️🩹 (התחלתי את הפוסט בלכתוב שתופתעו, הופתעתם? לא? אחלה גם אני לא) הספקתי סתם בשביל הקטע להקליט את החלק האחרון של השיחה, מתלבטת אם להתחיל אוסף של כאלה.
Maya Lee10,334 görüntüleme • 3 ay önce
אתם יודעים מה יותר קרינג׳י מהסרטון הזה? אתם יודעים מה יותר קרינג׳י מהעובדה שהתחפשתי בפורים 23 ל״מעודדת השמנה״ כי לא הפסיקו לכנות אותי ככה? אתם יודעים מה??? העובדה שעד היום ילדים שולחים לי את הסרטון הזה כטיעון רציני לגמרי לכך שאני מנרמלת עודף משקל קיצוני. זהו קרינג׳ על קצה המזלג מה שנקרא
Maya Lee28,094 görüntüleme • 1 yıl önce
שנים של כוח, חיבוק תקשורתי, הצדקות, ״זה היה מזמן״, ״אבל הוא עושה טוב״ - יצרו תרבות שבה קורבן הוא בדיחה וקהל מרשה לעצמו להמשיך את הפגיעה בשמה. וזו הנקודה שחשוב להדגיש: הוא לא עצר את השיר. לא אמר מילה לקהל. לא ניסה להשפיע לטובה על המרחב שהוא אחראי עליו. לפעמים אלימות לא נמדדת באגרופים. לפעמים היא נמדדת בשתיקה. והשתיקה הזו אמרה הכל: שאין כאן ״כבוד״ אין ״אחריות״ אין ״למידה״ יש רק פרסום, אלימות, רדיפת בצע, התרסה ואפס רחמים. וכשקהל מרים קול נגד נפגעת - זה שיקוף של תרבות שלמה. תרבות שמלמדת אותנו מה שווה מילה של אישה שמספרת שנפגעה. כי זה לא רק חוסר אמונה בעדות שלה - זה אקט אקטיבי של פגיעה בה. ומי שמריע לזה - הוא חלק מהאלימות. גם אם הוא ״רק שר בצחוק״. טאיסיה האמיצה, המאבק שלך הוא מאבק על החברה שלנו. אנחנו מאחורייך 💕
Maya Lee11,044 görüntüleme • 8 ay önce
Daha fazla içerik yok.