Roni 🦭🍅's banner
Roni 🦭🍅's profile picture

Roni 🦭🍅

@Roni650436342,486 subscribers

The occupation survives not because it is justified, but because it is made invisible‼️

Shorts

זה המתנחל שמסתובב בין כפרים – אל־מוע׳ייר, הבקעה, ח׳לאיל – ותוקף חקלאים כאילו זה מסלול קבוע. אותו מתנחל שלפי הדיווחים כבר ירה בצעיר ובילד לפני כמה חודשים ממשיך להסתובב חופשי ולהופיע בעוד ועוד מקומות. ככה נראה פרוייקט נישול המדינתי. אולי הפרויקט הכי מוצלח של מדינת ישראל בשנים האחרונות . נוכחות קבועה של אלימות בחסות והשתתפות הצבא עד שאנשים נשברים ומתפנים.

זה המתנחל שמסתובב בין כפרים – אל־מוע׳ייר, הבקעה, ח׳לאיל – ותוקף חקלאים כאילו זה מסלול קבוע. אותו מתנחל שלפי הדיווחים כבר ירה בצעיר ובילד לפני כמה חודשים ממשיך להסתובב חופשי ולהופיע בעוד ועוד מקומות. ככה נראה פרוייקט נישול המדינתי. אולי הפרויקט הכי מוצלח של מדינת ישראל בשנים האחרונות . נוכחות קבועה של אלימות בחסות והשתתפות הצבא עד שאנשים נשברים ומתפנים.

144,390 görüntüleme

פסאיל, בקעת הירדן. בין השדות והשקט המדומה, מוחקים בית. ישבנו איתה הבוקר סיון ואני . הבית כבר איננו. הפצע עדיין טרי. אתמול, בתשע בבוקר, הגיעו חיילים עם בולדוזרים. בלי התראה. בלי זמן. בלי רחמים. היא התחננה. רק לפתוח את הארונות. להוציא את הבגדים החדשים שקנו לעיד. כמה דברים אישיים. משהו. הם הסתכלו עליה ואמרו לה: ״עופי מפה, בת זונה״ ולא נתנו לה לקחת כלום. כל הארונות עם הבגדים החדשים, עם הקוסמטיקה והטואלטיקה,עם החיים עצמם נקברו מתחת להריסות. והיום אנחנו יושבים איתה בפסאיל. והבן שלה מוחמד יושב לידנו ומספר. אחרי שהחיילים הלכו מתנחלים הגיעו עם העדר. לא במקרה. כדי לייצר חיכוך. כדי להצית. הם דחפו את הילדים, את מוחמד ואת אחמד, אח שלו. ואת מוחמד דקרו בעין עם משהו חד. והם לא הגיבו. לא כי אין להם כעס. לא כי אין להם כוח. כי הם למודי זיכרון . תגובה אחת שלהם, והמחיר יהיה בלתי אפשרי. זה לא חריג. זו השיטה: הצבא מגיע ראשון להרוס. המתנחלים מגיעים אחריו לרקוד על הדם ולתקוף. ואם הקורבנות יעזו להתגונן המערכת כולה תתעורר רק נגדם. כך נראה נישול. כך נראית אלימות עם חסינות. כך, צעד אחרי צעד, מוחקים חיים ומצפים שהם גם ישתקו. ועכשיו, בזמן שאנחנו יושבים כאן, המתנחלים שוב פה. עם עדר פרות. עם מוזיקה ישראלית. מפגינים נוכחות חוגגים עוד ניצחון ואני , על חורבות הבית הזה, מקיימת לי הפגנת יחיד.

פסאיל, בקעת הירדן. בין השדות והשקט המדומה, מוחקים בית. ישבנו איתה הבוקר סיון ואני . הבית כבר איננו. הפצע עדיין טרי. אתמול, בתשע בבוקר, הגיעו חיילים עם בולדוזרים. בלי התראה. בלי זמן. בלי רחמים. היא התחננה. רק לפתוח את הארונות. להוציא את הבגדים החדשים שקנו לעיד. כמה דברים אישיים. משהו. הם הסתכלו עליה ואמרו לה: ״עופי מפה, בת זונה״ ולא נתנו לה לקחת כלום. כל הארונות עם הבגדים החדשים, עם הקוסמטיקה והטואלטיקה,עם החיים עצמם נקברו מתחת להריסות. והיום אנחנו יושבים איתה בפסאיל. והבן שלה מוחמד יושב לידנו ומספר. אחרי שהחיילים הלכו מתנחלים הגיעו עם העדר. לא במקרה. כדי לייצר חיכוך. כדי להצית. הם דחפו את הילדים, את מוחמד ואת אחמד, אח שלו. ואת מוחמד דקרו בעין עם משהו חד. והם לא הגיבו. לא כי אין להם כעס. לא כי אין להם כוח. כי הם למודי זיכרון . תגובה אחת שלהם, והמחיר יהיה בלתי אפשרי. זה לא חריג. זו השיטה: הצבא מגיע ראשון להרוס. המתנחלים מגיעים אחריו לרקוד על הדם ולתקוף. ואם הקורבנות יעזו להתגונן המערכת כולה תתעורר רק נגדם. כך נראה נישול. כך נראית אלימות עם חסינות. כך, צעד אחרי צעד, מוחקים חיים ומצפים שהם גם ישתקו. ועכשיו, בזמן שאנחנו יושבים כאן, המתנחלים שוב פה. עם עדר פרות. עם מוזיקה ישראלית. מפגינים נוכחות חוגגים עוד ניצחון ואני , על חורבות הבית הזה, מקיימת לי הפגנת יחיד.

21,053 görüntüleme

לפני כשבועיים שטנו בלגונת גואנארוקה (Laguna de Guanaroca) ליד סיינפואגוס. אגם הפלמינגו. המדריכה סיפרה שלפי האגדה הטאינו־קובנית גואנארוקה הייתה נסיכה אינדיאנית צעירה, יפה וטובת לב שהתאהבה בלוחם צעיר, אך אהבתם הייתה אסורה ונקטעה באלימות . כאשר אהובה נהרג , היא ישבה ובכתה ימים ולילות ובכתה, ובכתה, ובכתה עד שהדמעות שלה מילאו את העמק והפכו לאגם. כשהדמעות נגעו בשמש ובמלח, נולדו מתוכן הפלמינגו הוורודים סמל לאהבה שלא זכתה להתגשם, אבל גם ליופי שנולד מתוך כאב. היום, כשראיתי את ההצפות בעזה אוהלים צפים במים, ילדים עומדים בבוץ, אמהות מגוננות על תינוקות רטובים האגדה חזרה אליי. שבורה. גם כאן יש מים שנוצרו מדמעות. לא של נסיכה אחת אלא של עם שלם שאין לו מחסה, אין לו לאן לברוח, ואין מי שיספור את דימעותיו. זה לא גשם תמים ולא טבע אכזר. זה צבא נבזי שהקריס והחריב את מערכות המים והביוב, ומים שעולים מהולים בדמעות של ילדים.

לפני כשבועיים שטנו בלגונת גואנארוקה (Laguna de Guanaroca) ליד סיינפואגוס. אגם הפלמינגו. המדריכה סיפרה שלפי האגדה הטאינו־קובנית גואנארוקה הייתה נסיכה אינדיאנית צעירה, יפה וטובת לב שהתאהבה בלוחם צעיר, אך אהבתם הייתה אסורה ונקטעה באלימות . כאשר אהובה נהרג , היא ישבה ובכתה ימים ולילות ובכתה, ובכתה, ובכתה עד שהדמעות שלה מילאו את העמק והפכו לאגם. כשהדמעות נגעו בשמש ובמלח, נולדו מתוכן הפלמינגו הוורודים סמל לאהבה שלא זכתה להתגשם, אבל גם ליופי שנולד מתוך כאב. היום, כשראיתי את ההצפות בעזה אוהלים צפים במים, ילדים עומדים בבוץ, אמהות מגוננות על תינוקות רטובים האגדה חזרה אליי. שבורה. גם כאן יש מים שנוצרו מדמעות. לא של נסיכה אחת אלא של עם שלם שאין לו מחסה, אין לו לאן לברוח, ואין מי שיספור את דימעותיו. זה לא גשם תמים ולא טבע אכזר. זה צבא נבזי שהקריס והחריב את מערכות המים והביוב, ומים שעולים מהולים בדמעות של ילדים.

16,472 görüntüleme

Videos

Roni65043634's profile picture

תראו מה קורה עכשיו בכניסה וביציאה מטייבה. חיילים ,שכבר מזהים אותי מפעמים קודמות ,החליטו לעשות שריר ודרשו שנציג תעודות זהות. לא הסכמנו, כי לחיילים אסור להפעיל עלינו סמכות ולעכב אזרחים בלי להזדהות בעצמם והם סירבו להזדהות. אז הם החליטו לתת לנו עונש. העמידו אותנו בצד, הזמינו משטרה, ובינתיים התחילו מופע כוח קטן משלהם. כל רכב נעצר. לאט. בזמן החופשי שלהם. נשקים שלופים, חיטוטים בבגאז׳ים, שאלות, עיכובים. תור עצום של מכוניות עומד ומחכה והם נהנים מכל רגע. אז הנה התמונות שלהם. ואם יש לכם ילדים בצבא, תדעו שזה מה שחלקם עושים: מתעללים באזרחים כדי שירגישו מה זה כיבוש. לא ביטחון. לא מניעת פיגוע. פשוט כוח, השפלה ושליטה. עם נשקים, חיוכים ותחושת חסינות מוחלטת. תסתכלו על הפנים שלהם. טוב לפחות לא אנסו אותנו כמו את משתתפי המשט..מותר להם לעכב אותנו 3 שעות אז עוד נראה.. צה״ל צריך עוד חיילים, אומרים לכם. וגם חייבים לגייס מיד את החרדים 🙃 בינתיים אסתי עושה לייב לעוקבים.

Roni 🦭🍅

20,994 görüntüleme • 1 ay önce

Roni65043634's profile picture

📌דומה עכשיו הסרטון הזה תופס בתוך כמה דקות את כל האבסורד של הגדה. כנופיית מתנחלים בלבוש חוליגנים, חוסמת רכב פלסטיני באמצע הדרך עם טרקטורון שמתיימר להיראות כמו כוח ביטחון. התחזות מוחלטת לסמכות. לא חוק, אלא הצגה של חוק. ואז מגיע עוד טרקטורון. ועוד אחד. והם מתחילים להסתובב סביב הרכב הפלסטיני כמו להקה שמקיפה טרף. ומי שהיה שם ונחסם יודע איך זה מרגיש . להתקשר למשטרה ולא לדעת אם יגיעו , מתי יגיעו, ואם עד אז משהו יקרה לך או לרכב. והם לא מפחדים. הם נעים בביטחון מוחלט של בעלי בית. והשאלה שחוזרת שוב ושוב בערבית ״יש שוטר ערבי?״ שוברת את הלב. כי בתוך הפחד הוא מנסה להבין אם יש בכלל מישהו במערכת שיראה אותו כאדם שצריך הגנה, ולא כבעיה. ואז השוטרת אומרת: ״הבנתי, מוסטאוטן.״ ומיד אחר כך: ״איפה אתה?״ גם היא מבינה מיד מי הכוח ומי המאוים. מי רודף ומי מתקשר לעזרה בקול רועד. החסימות האלה בכבישים ובדרכי עפר זאת אחת הדרכים שלהם להטיל אימה על הפלסטינים וגם עלינו. וכשזה קורה שוב ושוב, עם אותה חסינות, אותם טרקטורונים, אותן כנופיות הם כבר לא רק מרגישים בעלי הבית. הם יודעים את זה

Roni 🦭🍅

13,378 görüntüleme • 1 ay önce

Daha fazla içerik yok.