קמתי משוגעת לגמרי

האיש הזה גמור לגמרי.

בואו, תצחקו גם אתם קצת, שמו למחבלים שתפסו 8... שעות ברצף את ׳מני ממטרה׳. וביררתי, אמיתי זה לגמרי לגמריshow more

מרהיב? לגמרי. מפחיד? מאד. 20,000 רחפנים בסין

🔴הערבים פרסמו צילומי לווין מראים שצהל ניקה לגמרי את... אזור צומת מורג🔴 צילומי לווין באיכות גבוהה מראים שצהל מחק את החממות, הבתים ויישר את השטח באזור צומת מורג. סה״כ כ-10 קמ״ר שנוקו לגמריshow more

אז אני מבינה שבשב"כ רואים מאוד בחומרה הדלפת מידע... לעיתונאים, אבל להכניס שחקנים לתוך החפ"ק המבצעי זה לגמרי סבבה מבחינתם.show more

חולי נפש, כל הנושא הזה של מדינת ישראל ונתניהו... התערבב להם לגמרי הם חושבים שנתניהו זה המדינה והמדינה זאת נתניהו, דגל אדום לדמוקרטיהshow more

אני לגמרי בטים שלמה ארצי ופחות מאור אדרי אבל... במקרה הזה צודק 100% יש במוזיקה הישראלית כמה וכמה שורות לא פחות מתחכמות/מיניותshow more

יוצאת לדייט היום הוא בן 30 עובד בהייטק נראה... טוב דואג כל בוקר לשלוח לי הודעה בוקר טוב קטנה שלי גר לבד קמתי מוקדם מהתרגשות כדי למדוד ולהחליט על בגדים לדייט נראה לי שזו הבחירה, תוכלו לעזור לי ולהגיד לי מה דעתכם?show more

❗️🔥 התפתחות משוגעת לחלוטין ברוסיה, מתקפה אוקראינית משולבת של... רחפנים מתאבדים, חימושים משייטים ועוד כל מיני דברים טובים על לפני שני שדות תעופה אסטרטגיים בעומק של רוסיה. מה ההזייה? אחד 2,000 והשני 4,500 ק"מ מאוקראינה. זה אסון יותר גדול מהטביעה של המוסקבה, טוענים לפגיעה ב 40 מטוסים.show more

חסיד אומות עולם, האריתראי מולוגטה צגאיי, (סיפורו המדהים בציוץ... כאן למטה) מקבל עכשיו יחד עם כל משפחתו תעודת זהות ישראלית בלשכת שר הפנים משה ארבל. מרגש. לגמרי מגיע לו ולהםshow more

כאילו כל זמר אחר שהייתי רואה עולה להופעה ככה... הייתי אומר מה אתה מפגר? מה יש לך? אבל על בבון של יפו זה נראה לגיטימי לגמרי פרפומר אדיר שעוד לא היה לנוshow more

כמו שאתם כבר יודעים אני מכורה לתינוקות❤️ החלטתי לצאת... במסע להתמקצעות בתור יועצת התפתחות לבייביז👼👼👼 אשמח לעשות ל3 זוגות שיש להם תינוק בגיל 3 חודשים ייעוץ התפתחותי לגמרי בחינם כסטאז' שאני צריכה לעשות כדי לקבל את התעודה הרשמית. מי שמעוניין שיגיע לאונלי שליshow more

פרסמנו ב-i24NEWS תיעוד בלעדי של קבלת משלוח אמל"ח ממצרים... וציטוטים מטרידים | כך מתבטאים קצינים בדיון סגור בחטיבת פארן: "הכמות משוגעת, טירוף מה שהולך כאן. מבחינתנו האזור הזה הוא שדה תעופה" "שני מבריחים מתמקמים ב-11:00 בנקודה על הגבול - ועד 16:00 בצהריים עושים רונדלים הלוך-חזור ואף אחד לא קופץ. המערכת זיהתה 550 חציות בסוף שבוע אחד". 550 חציות גדר ב-72 שעות. בעקבות העלייה בהברחות הנשק - במערכת הביטחון מגבשים תוכנית מקיפה להתמודדות עם התופעה המטרידה, הדרג המדיני צפוי לקבל את התוכנית לאישורו בקרוב.show more

יושב אבא של החטוף בר קופרשטיין, מרותק לכסא גלגלים... בכנסת ישראל, נאבק על החיים של הבן שלו. נלחם. ואז בלי בושה, חבר כנסת רביבו מהליכוד אומר לו ולשאר בני משפחות החטופים שיושבים לצידו את המשפט הבא: ״אני רק סקרן לדעת מה תעשו ביום יום שלכם, אחרי שכולם יושבו״. אמיתי לגמרי. חבר כנסת שיושב במפלגת השלטון, זאת שאחראית לעובדה שהבן שלו שם. מה הם יעשו, חבר הכנסת רביבו? אולי אז הם יוכלו לחזור לנשום, לישון בלילה, לחייך חיוך קטן. אנשים שהחיים שלהם נעצרו בשבעה באוקטובר. איך אתה מעז? חוצפן!!!show more

סטטוס חדש בישראל: אזרח-חייל בגלל התמשכות ו״מריחת״ המלחמה בעזה... נוצר בישראל מעמד חדש. מדובר במספר אלפי ישראלים שאינם אנשי קבע שבחרו בחיי צבא על כל המשתמע מכך, אך גם לא נכון לומר שהם ״אנשי מילואים״. זה משהו אחר לגמרי, שמשעבד ולמעשה מקפיא את התקדמות החיים. ** אסביר. עד לפני שנתיים ״מילואים״ משמעו היה: 20-30 יום בשנה, בתאריכים ידועים מראש כך שיכולנו להתכונן ולמצוא פתרונות בצורה שלא תשבש את החיים. פעם בכמה שנים גוייסנו למערכה או מלחמה (אינתיפאדה שנייה, חומת מגן, לבנון 2) בו גויסנו קצת יותר. אבל בגדול—היינו אזרחים נורמלים בסך הכל. בשנות ה20 וה30 שלנו חבריי ואני יכולנו ללמוד באוניברסיטה, לפתח קריירות, להקים משפחות ללא בעיה מיוחדת תוך כדי שירות מילואים ומלחמות (בתנאי שאתה לא נהרג במלחמה). ** היום זה סיפור אחר. זה לא מילואים. - קודם כל מדובר כרגע על מאות ימי מילואים ולא עשרות. - אין צפי לסיום המערכה (לדעתי בגלל ניהול פוליטי מדיני שגוי, אבל זה לא משנה) - הבעיה העיקרית בעיניי: חוסר ודאות. אתה לא יכול לתכנן שום דבר, כי כל הזמן אתה מקבל בלת״מים והפתעות. - הבעיה אינה רק ימי המילואים בפועל, אלא גם ״ימי האזרחות״ שבין שירות לשירות מאד לא יעילים. - איזה מעסיק ייקח אותך כאשר אתה מחזיק צו-8 של חודשיים בעוד כמה שבועות? - כל פעם שאתה יוצא מתעסוקה מבצעית בעזה, לוקח זמן לחזור לעצמך, לחזור לעולם הנורמלי בו אתה משתין באסלה ולא בבקבוק, לעולם שבו אתה יכול ללכת לישון ולא לדאוג שחמאס יירה עליך נ״ט לקיר הבית וכו. - אתגרי הנפש אינם קטנים, כפי שאנחנו רואים. - אשתך (אם אתה נשוי) גם צריכה לשנות לגמרי את מבנה חייה כדי להתאים לחיים ללא בעל,וזה משבש גם עבורה את הקריירה. ** זר לא יבין מה עובר על קבוצת האזרחים-חיילים הזו. אנחנו, אזרחים רגילים, ממשיכים בחיינו, כואבים את החטופים ואת הנופלים, אבל מעשית - אנחנו חיים בצורה נורמלית. והם לא. ** מה צריך לעשות? ראשית, ברמה מדינית להבין שאסטרטגיית המריחה אינה מתאימה לישראל. בישראל אם אנחנו נדרשים למלחמה, צריך להכריע מהר. כך היה תמיד עד עכשיו. בעניין זה, אין לי אמון בהנהגה הנוכחית של ישראל לצערי. שנית, וכל עוד המצב הזה נמשך, צריך להגדיר מעמד חדש ״אזרח-חייל״ ולהתאים את התנאים שלו. למשל, התקופה שבין צו-8 לצו-8 צריכה להיחשב יותר מסתם ״אזרח״ כי המחירים הכלכליים, הנפשיים, המשפחתיים ממשיכים גם בתקופות ביניים אלו. עם ישראל חב תודה עמוקה ל״אזרחים חיילים״ שמחזיקים כמעט לבדם את המדינה על כתפיהם.show more

נתניהו עסוק בהפצת ספין מגוחך שהטיסה שלו לניו יורק... הייתה הטעיה. הוידאו הזה מראה מציאות אחרת אז בדקתי מה קרה באמת מאחרי הקלעים: המבצע בדחיה אושר על ידי נתניהו במהלך השבוע (כמו עוד מבצעים רבים אחרים שמחכים להזדמנות). מי שהוסמך לקבל את ההחלטה בהעדרו הוא גלנט. הטיסה הייתה פוליטית לגמרי. נאום לבייס בארץ. קהל מעודדים בתשלום בזמן שכמעט כל הנציגים הרשמיים יוצאים מהאולם + סופ"ש עם ילד"ז. הטיסה מנוגדת לחלוטין לכל שיקול בטחוני (וגם אם הנאום היה חשוב, ראוי היה לנחות, לנאום ולטוס מייד בחזרה ולא להשאר 12 שעות אחרי הנאום בניו יורק). הביצוע בדחיה הפתיע את נתניהו. לא רק שהוא לא אישר, הוא אפילו לא ידע שגלנט נתן אור ירוק. נתניהו קיבל את העדכון רק לאחר הביצוע (ודרך אגב, לא הייתה שום דרך בטוחה מבחינת בטחון מידע לעדכן את נתניהו במידע כזה רגיש בזמן אמיתי). למעשה נתניהו שומע על החיסול רק לאחר מעשה. הוא מייד רץ להצטלם עם טלפון להתחיל להפיץ את הספין, אבל זה באמת מגוחך וכל מי שהיה אי פעם בנסיעה כזאת יעיד שמידע מודיעיני ברמה כזאת לא משתפים בטלפון. ואז מגיע הטירוף המוחלט. נתניהו מבין שהוא צריך לעלות מייד על המטוס (כדי לחזק את הספין) אבל גברת שמפניה לא הייתה מוכנה ודאגה להרויח עוד 12 שעות עם ילד"ז וחבורת הלקקנים לפני שהיא חוזרת למעצר בית בישראל. זה הסיפור האמיתי - בדוק!show more

אני רוצה לפרגן פה, לשם שינוי, לעידית סילמן. ברגעים... שלפני הקמת ממשלת הרפורמות הכלכליות בראשות בנט, היו על רבים מחברי ימינה לחצים אדירים מצד הליכוד וסמוטריץ׳ שלא להקים ממשלה וללכת לבחירות חמישיות ברצף, בלי תקציב מדינה, בלי לדאוג לאזרחי ישראל. אני זוכר את השיחות הליליות שלי אז עם עידית. היא אמרה לי כמה היא נחושה להקים את הממשלה הזו. מעבר לקשרים האישיים המצוינים שהיו לה עם מפלגות השמאל. היא באמת האמינה שהגיע הזמן להפסיק את סחרור הבחירות ולהקים ממשלה. ומרגע שהוקמה הממשלה - עידית, כיו״ר קואליציה, עשתה הכל כדי לשמור על הקואליציה שלמה ולאפשר לנו בממשלה להעביר רפורמות חשובות. בזכותך, עידית, ובזכות היחסים החמים שקיימת עם כל מרכיבי הקואליציה, מעבאס, דרך לפיד ועד סער ותמר זנדברג - הצלחתי להעביר בתקציב רפורמות גדולות שהיום אפשר רק לחלום עליהן, עם איילת שקד רפורמה אדירה ברישוי עסקים, להקים את הרשות להפחתת רגולציה (ה-DOGE הישראלי), איפשרת לליברמן, פורר ולי להעביר רפורמות אדירות בייבוא, במכון התקנים, בתמרוקים, בחקלאות ובמזון הרגיש, מה שגרם לחברה כמו קארפור לקבל החלטה ולהגיע לישראל. הרפורמה הגדולה של מתן כהנא בכשרות, העלאת שכר החיילים ועוד - זו הייתה תנופת עשייה מופלאה, גם אם קצרה. עוד מספר חודשים והיינו פותחים לגמרי את השוק לתחרות ומאפשרים יבוא של בשר זול יותר, עופות (היום אין יבוא בכלל) וכל התוצרת החקלאית. היינו מטפלים במשבר של המתמחים שסובלים מעבדות מודרנית ומעבירים את רשת הביטחון לעצמאיים, שהייתה מפחיתה להם את שיעור ההפרשה לביטוח לאומי. היינו מטפלים בבעיות היום-יום, ביוקר המחיה וביוקר הדיור המטורף ועוסקים בחיים עצמם, עבור כל האזרחים המשרתים והעובדים שבונים את המדינה הזו. לא יודע מה בדיוק קרה שלפתע הפכת את דעתך. אין לי מושג אם זה קשור, כפי שאנשים רומזים, להבטחות פוליטיות ספק חוקיות לכאורה שקיבלת לג׳וב וכסא ושריון בליכוד. (אם הייתי היום בליכוד, כמובן שהייתי מקווה שלא תתהפכי פתאום לצד השני ברגע שהכסא יתחיל להתנדנד). אבל עידית - כל הכבוד לך על התקופה שבזכותך הוקמה הממשלה הקודמת, ואת איפשרת לה לרוץ קדימה לרפורמות מרחיקות לכת ומדיניות למען האזרחים, משהו שחסר כל כך כיום. Idit Silman - עידית סילמןshow more

בסביבות תחילת הסבב הארוך הקודם, באזור אוגוסט, הגיע להתגורר... בדירה מתחתינו דייר חדש, רווק, שיפוצניק. עד אז, הדירה שימשה סטודיו או משרד לגורמים שונים, במשך כעשור. בתוך זמן קצר, איכות החיים שלנו בבית ירדה מאד. זה התחיל מקולות רעש משונים שהגיעו מלמטה, דפיקות חזקות, והמשיך בריח סיגריות כבד ותמידי בסלון (המרפסת הפכה לגמרי מחוץ לתחום). בשלב מסוים הוא התחיל להפעיל מוזיקה בווליום לא סביר בשעות לא סבירות (6 בבוקר זה הזמן האהוב עליו). ניגשנו לבעיה כמו האנשים הבגירים שאנחנו, ופנינו לדייר החדש בסבר פנים יפות עם חלות ביתיות לכבוד שבת ושיחה נעימה שכללה התייחסות זהירה להשפעה שלו על חיינו וחיי הילדים. הוא הגיב באופן חיובי, התחייב להשתדל לעשן רק במרפסת, ולהימנע מרעש. ניסיתי להתיידד אתו ויזמתי שיחות בהזדמנויות שונות. עד כאן נראה שהכיוון חיובי, נכון? בוקר אחד, באחת מחופשות המילואים, התעוררתי בשעה 6 בבוקר למשמע צעקות קולניות של השכן מהחצר שלו כלפי חלונות ביתנו: ״שמעון יא בן זו**! שמעון יא שרמ***! שמעון יא בן זו**! שמעון יא שרמ***! חתיכת מני**! אני לא פסיכיאטרי! אני לא פסיכיאטרי! אני יודע מה קורה! יא בן זו**ֿ!״ וכו׳ במשך כמה דקות. יצאתי אליו חצי ישן מבולבל - לא היה לי מושג מה קורה. ברגע שהוא ראה אותי התחיל שצף קללות כמו שלא שמעתי אדם מעולם מנבל את פיו. כל זה הגיע ממש משום מקום - לילה לפני כן שוחחנו בנעימות והוא אפילו השאיל לי ספר שהוא חשב שאהנה ממנו. על פי הטענה, כך התברר, השכן משוכנע שאני ורעייתי, בין יתר העיסוקים המרובים שלנו בחיים, מוצאים זמן לרגל אחריו. ולא סתם מרגלים אחריו - הוא משוכנע שפרצנו לו לטלפון, לטלויזיה ולמזגן, ואנחנו שולטים בהם מרחוק באמצעות מכשירי מעקב משוכללים. הילדים בשלב הזה התעוררו והצטרפו למופע. ביקשתי מהם להיכנס לבית, וניסיתי לנהל איתו שיחה עניינית. לא היה עם מי לדבר. הבחור בשלו. ניתקתי מגע. אחרי התייעצות ניסינו שוב דרכי שלום. שלחנו ״מנחה״ בידי אחד הילדים. הוא קיבל אותה והתחיל לבכות בדמעות שליש. טען שהוא בודד ומסכן, ושהוא מתנצל שהוא דיבר ככה. בן אדם אחר. חשבנו שזה היה אירוע חד פעמי. התבדינו. זה חזר על עצמו שוב לפחות 3 פעמים שונות, כל פעם באופן חריף יותר. והפעם כבר איבדנו סבלנות והתחלנו לערב את בעל הבית (המשותף) ואת המשטרה. הבוקר שוב התעוררנו בשעה 6 לקול מוזיקה מזרחית בווליום של אולם אירועים. לאחר כמה דקות השכן יצא שוב והתחיל בסשן הנאצות השגרתי, בטענה שאנחנו ״נכנסים לו לחיים״; ״מכבים לו את החשמל״ (אין לנו שום דרך, פיזית, לכבות לו את החשמל); ״משחקים לו בטלויזיה ובטלפונים״, וכו׳ וכו׳. מדובר ללא כל ספק באדם תשוש נפש שצריך עזרה מקצועית ואולי אפילו אשפוז. הוא סובל מפראנויה והזיות קשות ואני אישית חושש לשלום הילדים שלי (שלא לדבר על עוגמת הנפש של לחיות עם הדבר הזה בחצי השנה האחרונה, וסוג הדברים שהם צריכים לשמוע ולראות). המשטרה טוענת שאין הרבה מה לעשות חוץ מלזמן אותה כשהוא עובר על חוקי העזר בעניין רעש. בעל הבית אדיש לעניין, כל עוד הוא מקבל את השכירות בזמן. כעורך דין אזרחי, בין היתר, אני יודע כמה חסר ערך לנסות לטפל בסוגיה באמצעות מערכת המשפט האזרחית. ניסיון לא פשוט, ואנחנו לא כל כך יודעים איך להתמודד איתו.show more

את המילים הבאות כתבתי באופן אישי ומלב כואב לחברתי... האהובה, חברת פורום "שותפות לשירות", ולאחר מחשבה - החלטתי לשתף אותן גם כאן, תוך השמטת שמה: חברתי האהובה, מאז אתמול, מתנגנים בראשי דבריו של הרב (והשר והח"כ לשעבר) שי פירון, שבמקרה שמעתי בראיון רדיו בדרך לירושלים. הוא נתן הסבר חדש-ישן למילים: "איש הישר בעיניו יעשה", וכך אמר: זה מצב בו כל אחד חושב שמה שהוא עושה - זה הישר, ומה שהאחר עושה - זה העקום... חברה אהובה שלי, מי כמוני מכירה את התחושה הקשה שנגרמת מהאשמה אישית פומבית, ודאי מהלבנת פנים. אין ספק, שעדיף מאד לנהל ויכוחים ומחלוקות באופן ענייני בלי להכנס כלל להאשמות אישיות, ודאי לדה-לגיטימציה ולהלבנת פנים, בראש כל חוצות. באמת שאני מצרה מאד על שכך את מרגישה בימים האחרונים. אבל כמה חבל, שמי שסובל מכך - לא מבחין שהוא עושה אותו דבר ממש לאחרים, שוב ושוב ושוב, מבלי משים, ואולי אף בהיתר וכמצוה ממש, שהרי הם (האחרים) בסה"כ מונעים מאינטרסים זרים, ולא בוחרים בחירה שונה משום שזו דעתם באמת. להם, לאחרים, לא אכפת מבטחון המדינה. ולכן מצוה לכתוב מילים קשות אלה במודעות ענק ליד תמונותיהם. כי כאלה הם. הם מעדיפים את המשתמטים על המשרתים (בני משפחותיהם, כן?), והם מתכוונים להצביע בעד החוק כי הם נגד הלוחמים. לכן מצווה-רבא לפרסם את תמונותיהם ברבים עם כותרות קשות ומזעזעות כאלה, עליהן חתום הארגון שאת חברה בו. זו לא דלגיטימציה, ולא הלבנת פנים. זה לגמרי תקין, כי להם באמת לא אכפת מבטחון המדינה, וגם כנראה אין להם רגשות בכלל... הם בכלל לא סופרים את השכנים שלהם, ולא מסתכלים להם בעיניים, אלא מקבלים החלטות מתוך אטימות-לב וחוסר אכפתיות. לכן צריך לעמוד ליד בתיהם כדי *ש"יסתכלו בעיניים" ורק אז כנראה יבינו*. הרי לא יתכן שהם מכירים את קשיי המילואים מתוך בתיהם פנימה. הם חייבים שהשכנים יסבירו להם... אה כן, והם בכלל בוגדים בערכי הציונות הדתית, ולא מבינים כמה נכון וכמה ערכי וקדוש שגם תלמידי חכמים יתגייסו לצבא. (אצלם בבית הרי אין חיילים שהם גם לומדי תורה. או שיש, והם בוגדים בהם?) הם בוגדים בערך הזה, ולכן חובה להוקיע אותם כבוגדים. כי הרי לא יתכן שהם חושבים בדיוק כמוכן, מכירים בערכה העצום של מלחמת מצוה, ומבינים כמה חשוב שגם החרדים יתגייסו, ורק יש להם דעה אחרת לגבי השאלה: איך לעשות זאת באופן מועיל ויעיל. לא יתכן שהדעה שלהם נובעת מאותם ערכים וחותרת לאותה מטרה, אבל מנתחת אחרת את הדרך הנכונה להגיע אליה. לא יתכן שגם הם השקיעו (לפחות כמוכן) ימים ולילות בלימוד הנושא והגיעו למסקנות אחרות משלכן. הרי כל הידע וכל יכולת הניתוח נמצאים אצלכן בלבד. ולכן אין ספק שמדובר כאן בלא פחות מ"בגידה"... כל זה נכון, כמובן, גם לשאלת המשקל שניתן לייחס לרצון להאריך או לקצר את ימי הממשלה: אצלכן כמובן השאלה הזו לא תופסת משקל כלל, אתן שוקלות שיקולים ענייניים בלבד, מתוך לימוד מעמיק של הנתונים, יראת שמים ודבקות בערכי הציונות הדתית. לכן אסור לייחס לכן שיקולים כאלה. זה ממש מעליב. האמת? אני מבינה את העלבון הצורב על עצם העלאת הנושא הזה כאלמנט דומיננטי שמשפיע על עמדתכן ופעילותכן. אבל אצל האחרים, שלהם כמובן אין אף אחד מאלה: לא ערכי הציונות הדתית, לא יראת שמים, לא יכולת העמקה בנתונים ובטח לא רצון או יכולת לשקול באופן ענייני את המטרה: לגייס כמה שיותר צעירים חרדים לצה"ל, אצל האחרים האלה השיקול היחיד הוא אריכות ימיה של הממשלה. הם אחרים. ואפשר וצריך גם להאשים אותם בכך. בניגוד אליכן. זה גם לא מעליב אותם, כי זו פשוט האמת, ואין אחרת, ולכן צריך להזכיר זאת שוב ושוב. חברתי היקרה מאד, בדיוק כמוך, גם אני הופתעתי מכל הידיעות התקשורתיות על נועה מבורך שאני לא מכירה בכלל, ומכל השיח וההתנהלות סביבה בימים האחרונים. אבל אני גם מופתעת והמומה כל שבוע מחדש מהשאלה שבראש המודעה שלכן: "אכפת לכם מבטחון המדינה?" ותחתיה תמונות של אנשים שעושים לילות כימים למען בטחון המדינה. שנשכבו על הגדר למען בטחונה. שהחלטות חשובות על בטחון המדינה התקבלו בזכותם!! זה לא מפריע לך? חברה יקרה שלי, אני בעד להרפות מהאשמות אישיות ומקמפיינים נשכניים. לעשות לשם שמים. ולקבל שגם אחרים עושים לשם שמים, במסירות ובאחריות גדולה, בחשיבת עומק, ומתוך ולמען אותם ערכים ממש. צריך לנקות לא רק את השיח, אלא גם את הלב. כשמטילים רפש -חושבים רפש. ואז אי אפשר לנהל דיון ענייני. כי כל הזמן ב back-mind חושבים שהח"כ שמולכם סתם מתנהל פוליטית, בטחון המדינה לא חשוב לו, הוא סתם אינטרסנט ורדוד. אז אין כבוד ואין הקשבה ואין שיח אמתי. אני בעד לדון לגופו של ענין. בנקיון לב ודעת. בהקשבה, בהערכה הדדית, ובהבנה שאפשר גם לא להסכים, ושגם דעה שונה משלכן היא לגיטימית ועל כן לא ראויה להכפשה.show more