Video yükleniyor...

Video Yüklenemedi

Bu video yüklenirken bir sorun oluştu. Bu geçici bir ağ sorunundan kaynaklanıyor olabilir veya video kullanılamıyor olabilir.

Ana Sayfaya Dön

1/8 איך לעשות יותר מתח? הנה השיפור של דין, שהצליח את המתח הראשון שלו בגיל 38 בתהליך שלנו. ככה תשפרו את המתח שלכם, בכל הרמות:

Asher Epstein

1,543 subscribers

41,870 görüntüleme • 3 ay önce •via X (Twitter)

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 Yorum

Yorum bulunmuyor

Orijinal gönderinin yorumları burada görünecek

Benzer Videolar

אחרוג ממנהגי העיתונאי ואכתוב כאן מנקודת מבט אישית: זה הסרטון הכי חשוב שתראו היום. אפשר להתווכח במאקרו - אם הרפורמה של סמוטריץ' טובה? אם יש צורך לשנות את השיטה? מוזמנים לדון בתגובות. זה לא הסיפור. חקלאי שיוצא מהרפת, מהמרעה, מהשדה ועולה על כלי העבודה שלו כדי לזעוק סמוך לכנסת - זה לא עניין של מה בכך. חוואי שמעדיף לשפוך את התבואה שלו - צריך לטלטל את כולנו. גילוי נאות: הייתי שם. זה היה הצעד הראשון שלי בעיתונות והרגע שפתח אותי לעולם הזה. במסגרת הובלת מאבק החקלאים ב-2016 ניתנה לי הזכות להתראיין אצל רזי ברקאי בגלי צה"ל - כבן של חקלאי - סיפרתי על מה שראיתי בעיניים. על התשוקה לאדמה, האהבה למדינה, וכמה הם מוכנים לספוג כדי להמשיך ולעבד את הקרקע האהובה. והמחירים כבדים. לפעמים כבדים מנשוא. קראתי את הביקורת והציניות על "החלב שנשפך". לצערי, רק מעטים היום מרגישים כמה זה כואב לשפוך תוצרת ישראלית על הרצפה. חלב, עגבניות, ענבים. כמה זה לא מובן מאליו להוציא תוצרת כזו. ומהם המחירים. כשאתם צופים בסרטון הזה תשחררו מהדיון הכלכלי. שמירה על החקלאות הישראלית היא שיח ערכי - איך מגנים על היסודות שלנו כחברה ואיך שומרים על הגבולות שלנו כמדינה.

אחרוג ממנהגי העיתונאי ואכתוב כאן מנקודת מבט אישית: זה הסרטון הכי חשוב שתראו היום. אפשר להתווכח במאקרו - אם הרפורמה של סמוטריץ' טובה? אם יש צורך לשנות את השיטה? מוזמנים לדון בתגובות. זה לא הסיפור. חקלאי שיוצא מהרפת, מהמרעה, מהשדה ועולה על כלי העבודה שלו כדי לזעוק סמוך לכנסת - זה לא עניין של מה בכך. חוואי שמעדיף לשפוך את התבואה שלו - צריך לטלטל את כולנו. גילוי נאות: הייתי שם. זה היה הצעד הראשון שלי בעיתונות והרגע שפתח אותי לעולם הזה. במסגרת הובלת מאבק החקלאים ב-2016 ניתנה לי הזכות להתראיין אצל רזי ברקאי בגלי צה"ל - כבן של חקלאי - סיפרתי על מה שראיתי בעיניים. על התשוקה לאדמה, האהבה למדינה, וכמה הם מוכנים לספוג כדי להמשיך ולעבד את הקרקע האהובה. והמחירים כבדים. לפעמים כבדים מנשוא. קראתי את הביקורת והציניות על "החלב שנשפך". לצערי, רק מעטים היום מרגישים כמה זה כואב לשפוך תוצרת ישראלית על הרצפה. חלב, עגבניות, ענבים. כמה זה לא מובן מאליו להוציא תוצרת כזו. ומהם המחירים. כשאתם צופים בסרטון הזה תשחררו מהדיון הכלכלי. שמירה על החקלאות הישראלית היא שיח ערכי - איך מגנים על היסודות שלנו כחברה ואיך שומרים על הגבולות שלנו כמדינה.

ינון שלום יתח

18,492 görüntüleme • 9 ay önce

האנשים בסרטון אומנם סאחי בלטה אבל אני רוצה להיות חבר שלהם בטיול ג'יפים. וואללה אם אני דו"צ דפרין שולח לחאנדלה מכתב תודה. למדנו שהרצי לא צנון ויש לו חוש הומור. ואם בגיל 60 היה לי את הגוף שלו גם הייתי עושה סלפי בלי חולצה. מח"א בר עושה שטויות על עץ כמו בן 8 ובקיצור, גם חברי פורום מטכ"ל הם בני אנוש שיודעים לצחוק, לעשות שטויות של מ'סייעת, להיות עצובים וכועסים. מכבדים את אמא ועוד. ובואו, גם מה שסוד ורגיש לא באמת סוד ורגיש. בקיצור ברייקינג מההדלפה, הם בני אדם כמו כולם.

האנשים בסרטון אומנם סאחי בלטה אבל אני רוצה להיות חבר שלהם בטיול ג'יפים. וואללה אם אני דו"צ דפרין שולח לחאנדלה מכתב תודה. למדנו שהרצי לא צנון ויש לו חוש הומור. ואם בגיל 60 היה לי את הגוף שלו גם הייתי עושה סלפי בלי חולצה. מח"א בר עושה שטויות על עץ כמו בן 8 ובקיצור, גם חברי פורום מטכ"ל הם בני אנוש שיודעים לצחוק, לעשות שטויות של מ'סייעת, להיות עצובים וכועסים. מכבדים את אמא ועוד. ובואו, גם מה שסוד ורגיש לא באמת סוד ורגיש. בקיצור ברייקינג מההדלפה, הם בני אדם כמו כולם.

Shai Levy (שי לוי)

117,149 görüntüleme • 6 ay önce

זיו מלצר הוא אחד היזמים של חברת Hello Heart, סטארטאפ שהוא לא רק הצלחה מפוארת, הוא דוגמא מדהימה לכל מה שהחברה הישראלית הליברלית הצליחה להיות. Hello Heart מצילה חיים! היא עוזרת לאנשים בכל העולם לחזות בעיות לב ולמנוע התקפי לב על ידי אפליקציה דיגיטלית שאוספת דאטה ויודעת לנבא מצבים מסכני חיים - כל כך יעילה שבארה״ב המעסיק משלם לעובד כדי להשתמש בה! סטארטאפ שמעסיק מאות עובדים. גייס כבר 140 מיליון דולר, משקיעים מהליגה הלאומית של סיליקון וואלי. הכנסות של עשרות מיליונים בשנה. גאווה ישראלית. חברה שפרצה לחו״ל בתחום לא קל. טכנולוגיה כחול לבן, מיטב המוחות של החברה הישראלית, פורצת דרך, כל מה שהמשק הישראלי רוצה להיות, כל מה שהחזון הציוני רוצה להיות. בכל העולם באים ללמוד מאיתנו איך להקים חברות מפוארות כאלה. אבל מכונת הרעל והחורבן, מכונה שמשתמשת בשנאה כדי לחרב את היסודות הליברלים של המפעל המדהים שבנינו פה, המכונה הזאת עובדת בלגרום לאנשים לתעב יזמים כמו זיו מלצר. במקום להפוך אותו לפנים היפות של הארץ הזאת, לדוגמא ומופת של ישראל החדשה, הם הפכו אותו ל״פריבילגי״, הפכו אותו למטרה. ככה עובדת השיטה. אדם שבעשר אצבעות בנה פה חברת טכנולוגיה למופת - הם מחנכים ציבור שלם לתעב אותו. לפרק ולרסק את כל הערכים שמהם נוצרים גיבורים כמו זיו מלצר. הם יהפכו אותו ל״פריבילגי״. יספרו שהצליח רק כי חבר מביא חבר. הוא לבן, הם יסיתו. אשכנזי או מחובר או נייד או אחד מ״הקליקה״ - יהפכו אותו לאוייב. לפרק את כל המפעל הישראלי: של עשייה של טכנולוגיה של חינוך של אקדמיה - כל מה שצריך להיות הדגל שלנו, שחייב לחלחל לכל השדרה של החברה הישראלית. גם את זה הם הפכו למוקד של שנאה. יזם. איש עשייה. עומד בהפגנה וזורק בקבוק מים למפגינים. נעצר בברוטאליות בלתי נתפסת. שוטרים שכבר למדו לתעב מכל הלב את הליברליות הישראלית, שהסיתו אותם נגד כל מה שהיא מייצגת, חונקים אותו באלימות מעוררת קבס. כשאדם כמו זיו מלצר נעצר ככה לאור היום (והתמונות האלה רצות בכל תעשיית ההייטק בעולם), כשטייסים, בוגרי סיירות, יזמים מצליחים בכל תחומי החברה, אקדמאים, רופאים, מדענים - כשהאנשים האלה הופכים להיות אוייבים מבית, הממשלה מכריזה בעצם מלחמת חורמה בישראליות. בלב ליבו של האתוס הישראלי. תוקפת את טובי בניה. את אלה שתרמו ועשו ויזמו ונשאו בנטל - זאת מלחמת חורמה בכל מה שישראל מייצגת. השנאה מאכלת פה כל חלקה טובה. הם רוצים להחליף אתוס. גיבורי השעה הם יהודים קנאים, גזענים, מנרמלי שחיתות, בריוני כלכלת מקורבים, שונאי הארץ. הכל כדי להפוך את ישראל למדינה יהודית ולא דמוקרטית. קנאית. מסוכסכת. אלימה. שהגיבורים שלה הולכים לשרוף את חווארה בזמן שהיזמים שלה מבלים בתאי מעצר. משטר שכולא את זיו מלצר באלימות נוראית כזאת איבד לגיטימציה בציבור הישראלי. לא יעזרו אלף מכונות רעל. הקלפים נחשפו. הם על השולחן. אנחנו התעוררנו. ואנחנו ננצח

זיו מלצר הוא אחד היזמים של חברת Hello Heart, סטארטאפ שהוא לא רק הצלחה מפוארת, הוא דוגמא מדהימה לכל מה שהחברה הישראלית הליברלית הצליחה להיות. Hello Heart מצילה חיים! היא עוזרת לאנשים בכל העולם לחזות בעיות לב ולמנוע התקפי לב על ידי אפליקציה דיגיטלית שאוספת דאטה ויודעת לנבא מצבים מסכני חיים - כל כך יעילה שבארה״ב המעסיק משלם לעובד כדי להשתמש בה! סטארטאפ שמעסיק מאות עובדים. גייס כבר 140 מיליון דולר, משקיעים מהליגה הלאומית של סיליקון וואלי. הכנסות של עשרות מיליונים בשנה. גאווה ישראלית. חברה שפרצה לחו״ל בתחום לא קל. טכנולוגיה כחול לבן, מיטב המוחות של החברה הישראלית, פורצת דרך, כל מה שהמשק הישראלי רוצה להיות, כל מה שהחזון הציוני רוצה להיות. בכל העולם באים ללמוד מאיתנו איך להקים חברות מפוארות כאלה. אבל מכונת הרעל והחורבן, מכונה שמשתמשת בשנאה כדי לחרב את היסודות הליברלים של המפעל המדהים שבנינו פה, המכונה הזאת עובדת בלגרום לאנשים לתעב יזמים כמו זיו מלצר. במקום להפוך אותו לפנים היפות של הארץ הזאת, לדוגמא ומופת של ישראל החדשה, הם הפכו אותו ל״פריבילגי״, הפכו אותו למטרה. ככה עובדת השיטה. אדם שבעשר אצבעות בנה פה חברת טכנולוגיה למופת - הם מחנכים ציבור שלם לתעב אותו. לפרק ולרסק את כל הערכים שמהם נוצרים גיבורים כמו זיו מלצר. הם יהפכו אותו ל״פריבילגי״. יספרו שהצליח רק כי חבר מביא חבר. הוא לבן, הם יסיתו. אשכנזי או מחובר או נייד או אחד מ״הקליקה״ - יהפכו אותו לאוייב. לפרק את כל המפעל הישראלי: של עשייה של טכנולוגיה של חינוך של אקדמיה - כל מה שצריך להיות הדגל שלנו, שחייב לחלחל לכל השדרה של החברה הישראלית. גם את זה הם הפכו למוקד של שנאה. יזם. איש עשייה. עומד בהפגנה וזורק בקבוק מים למפגינים. נעצר בברוטאליות בלתי נתפסת. שוטרים שכבר למדו לתעב מכל הלב את הליברליות הישראלית, שהסיתו אותם נגד כל מה שהיא מייצגת, חונקים אותו באלימות מעוררת קבס. כשאדם כמו זיו מלצר נעצר ככה לאור היום (והתמונות האלה רצות בכל תעשיית ההייטק בעולם), כשטייסים, בוגרי סיירות, יזמים מצליחים בכל תחומי החברה, אקדמאים, רופאים, מדענים - כשהאנשים האלה הופכים להיות אוייבים מבית, הממשלה מכריזה בעצם מלחמת חורמה בישראליות. בלב ליבו של האתוס הישראלי. תוקפת את טובי בניה. את אלה שתרמו ועשו ויזמו ונשאו בנטל - זאת מלחמת חורמה בכל מה שישראל מייצגת. השנאה מאכלת פה כל חלקה טובה. הם רוצים להחליף אתוס. גיבורי השעה הם יהודים קנאים, גזענים, מנרמלי שחיתות, בריוני כלכלת מקורבים, שונאי הארץ. הכל כדי להפוך את ישראל למדינה יהודית ולא דמוקרטית. קנאית. מסוכסכת. אלימה. שהגיבורים שלה הולכים לשרוף את חווארה בזמן שהיזמים שלה מבלים בתאי מעצר. משטר שכולא את זיו מלצר באלימות נוראית כזאת איבד לגיטימציה בציבור הישראלי. לא יעזרו אלף מכונות רעל. הקלפים נחשפו. הם על השולחן. אנחנו התעוררנו. ואנחנו ננצח

Ran Harnevo

147,093 görüntüleme • 3 yıl önce

שלושה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "הטייסים, הגיבורים שלנו, שכבר אמרו מזמן: ‘אנחנו בשביל דיקטטורה לא נטוס לאיראן’ [לתקוף את מתקני הגרעין], הם הגיבורים האמיתיים" ב-24 ביוני 2023, האלוף (במיל.) נׂעם תִּיבּוֹן, הנימנה על ראשי קבוצת "חומת מגן לדמוקרטיה" המשתתפת במחאה נגד הרפורמה המשפטית, נשא נאום בהפגנה בכיכר חורב בחיפה, בה שיבח את הטייסים אשר הודיעו על כוונתם להפסיק את התנדבות לשירות מילואים כביטוי להתנגדותם למדיניות הממשלה. להלן נאומו של נעם תיבון: "ערב טוב, לוחמות ולוחמים. זה כבוד אדיר בשבילי להשתתף בהפגנה האדירה שלכם, ששומעים אותה בכל הצפון. הממשלה הרעה הזאת פוגעת בביטחון של כולנו. פוגעת במדינת ישראל. הנאשם [ראש הממשלה בנימין] נתניהו מדבר הרבה על האתגר האיראני, כי בתקופתו איראן שואפת לגרעין. אבל תנו לי להסביר לכם מה זה אומר מוכנות לאתגר האיראני. "דבר ראשון, שיתוף פעולה ותיאום מלא עם ארה"ב, אבל את ביבי [נתניהו], [הנשיא האמריקני ג'ו] ביידן אינו מזמין בגלל ההפיכה המשטרית, והוא גם לא יזמין אותו. "הדבר השני, זה צה"ל במיטבו. אבל הטייסים, הגיבורים שלנו, שכבר אמרו מזמן: ‘אנחנו בשביל דיקטטורה לא נטוס לאיראן’, הם הגיבורים האמיתיים. "והדבר האחרון, חברים, מלחמות דורשות עם מאוחד, והממשלה הרעה הזאתי נלחמת בעם שלנו, נלחמת במדינה שלנו, ואנחנו לא ניתן לה לנצח. "אני רוצה לדבר על משהו שכואב לי מאוד באופן אישי. אני אבא לקצין בצבא, ואני יודע שכאן עומדים בקהל עשרות ששירתו בצבא, שהילדים שלהם, והנכדים שלהם משרתים בצבא, לפני קצת יותר משבועיים, נהרגו לנו שני לוחמים ולוחמת בתקרית קשה בדרום. עוד לפני שקברו אותם, הנבלות, הביביסטים, בערוץ 14 שפכו את דמם. בושה! בושה! אתם יודעים משהו? אף שר לא גינה. אף שר לא גינה. ואני רוצה כאן להזכיר לשפן [שר הביטחון יואב] גלנט. אתה שר הביטחון בגללנו, לא בגלל ביבי. איך שאתה לא מגנה דבר כזה, יא פחדן? "אתם יודעים, ביטחון זה גם ביטחון אישי. וביטחון אישי זה היה הטיקט שעליו דיברו נתניהו ו[בצלאל] סמוטריץ' ו[איתמר] בן גביר, שרקדו על הדם כל הזמן בממשלה הקודמת. אז ממשלה הזאתי יש יותר פיגועים, יותר הרוגים בפיגועים, החברה שלנו מדממת, בכל מקום יש אלימות, ובן גביר, שר הפיתות, עסוק רק בדבר אחד, להרוס את המשטרה, להרוס את המשטרה. "ואני רוצה מכאן לשלוח את המסר למליציות של נוער הגבעות שעושים פוגרומים ביהודה ושומרון: אתם לא חלק מהעם שלנו. אנחנו לא נסכים לברדק הזה. אתם לא חלק מהעם שלנו. "חברים, כשאנחנו מאוחדים, אנחנו מנצחים. ככה ניצחנו בכנסת, ככה ניצחנו בלשכת עורכי הדין, וככה אנחנו ננצח גם במאבק הזה. אנחנו ננצח את הרעים האלה. ננצח אותם. "חיפאים, חיפאים אדירים, אני מצדיע לכם. היה לי כבוד גדול להיות פה איתכם". סימוכין:

שלושה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "הטייסים, הגיבורים שלנו, שכבר אמרו מזמן: ‘אנחנו בשביל דיקטטורה לא נטוס לאיראן’ [לתקוף את מתקני הגרעין], הם הגיבורים האמיתיים" ב-24 ביוני 2023, האלוף (במיל.) נׂעם תִּיבּוֹן, הנימנה על ראשי קבוצת "חומת מגן לדמוקרטיה" המשתתפת במחאה נגד הרפורמה המשפטית, נשא נאום בהפגנה בכיכר חורב בחיפה, בה שיבח את הטייסים אשר הודיעו על כוונתם להפסיק את התנדבות לשירות מילואים כביטוי להתנגדותם למדיניות הממשלה. להלן נאומו של נעם תיבון: "ערב טוב, לוחמות ולוחמים. זה כבוד אדיר בשבילי להשתתף בהפגנה האדירה שלכם, ששומעים אותה בכל הצפון. הממשלה הרעה הזאת פוגעת בביטחון של כולנו. פוגעת במדינת ישראל. הנאשם [ראש הממשלה בנימין] נתניהו מדבר הרבה על האתגר האיראני, כי בתקופתו איראן שואפת לגרעין. אבל תנו לי להסביר לכם מה זה אומר מוכנות לאתגר האיראני. "דבר ראשון, שיתוף פעולה ותיאום מלא עם ארה"ב, אבל את ביבי [נתניהו], [הנשיא האמריקני ג'ו] ביידן אינו מזמין בגלל ההפיכה המשטרית, והוא גם לא יזמין אותו. "הדבר השני, זה צה"ל במיטבו. אבל הטייסים, הגיבורים שלנו, שכבר אמרו מזמן: ‘אנחנו בשביל דיקטטורה לא נטוס לאיראן’, הם הגיבורים האמיתיים. "והדבר האחרון, חברים, מלחמות דורשות עם מאוחד, והממשלה הרעה הזאתי נלחמת בעם שלנו, נלחמת במדינה שלנו, ואנחנו לא ניתן לה לנצח. "אני רוצה לדבר על משהו שכואב לי מאוד באופן אישי. אני אבא לקצין בצבא, ואני יודע שכאן עומדים בקהל עשרות ששירתו בצבא, שהילדים שלהם, והנכדים שלהם משרתים בצבא, לפני קצת יותר משבועיים, נהרגו לנו שני לוחמים ולוחמת בתקרית קשה בדרום. עוד לפני שקברו אותם, הנבלות, הביביסטים, בערוץ 14 שפכו את דמם. בושה! בושה! אתם יודעים משהו? אף שר לא גינה. אף שר לא גינה. ואני רוצה כאן להזכיר לשפן [שר הביטחון יואב] גלנט. אתה שר הביטחון בגללנו, לא בגלל ביבי. איך שאתה לא מגנה דבר כזה, יא פחדן? "אתם יודעים, ביטחון זה גם ביטחון אישי. וביטחון אישי זה היה הטיקט שעליו דיברו נתניהו ו[בצלאל] סמוטריץ' ו[איתמר] בן גביר, שרקדו על הדם כל הזמן בממשלה הקודמת. אז ממשלה הזאתי יש יותר פיגועים, יותר הרוגים בפיגועים, החברה שלנו מדממת, בכל מקום יש אלימות, ובן גביר, שר הפיתות, עסוק רק בדבר אחד, להרוס את המשטרה, להרוס את המשטרה. "ואני רוצה מכאן לשלוח את המסר למליציות של נוער הגבעות שעושים פוגרומים ביהודה ושומרון: אתם לא חלק מהעם שלנו. אנחנו לא נסכים לברדק הזה. אתם לא חלק מהעם שלנו. "חברים, כשאנחנו מאוחדים, אנחנו מנצחים. ככה ניצחנו בכנסת, ככה ניצחנו בלשכת עורכי הדין, וככה אנחנו ננצח גם במאבק הזה. אנחנו ננצח את הרעים האלה. ננצח אותם. "חיפאים, חיפאים אדירים, אני מצדיע לכם. היה לי כבוד גדול להיות פה איתכם". סימוכין:

Jonathan D. Halevi

24,680 görüntüleme • 1 yıl önce

השחקנית דליה דלויה: זר לא יבין זאת. מורה בסטודיו למשחק זה לא כמו מרצה באוניברסיטה. מורה בסטודיו זה אבא/אמא רוחניים. זה אדם שמלווה אותך ריגשית, התפתחותית, ערכית - בשנים הכי קריטיות לעיצוב האישיות שלך. כשנמצאים בסטודיו מצאת החמה עד צאת הנשמה בלי הפסקה ועוברים תלתלות ריגישיות- בשיעורים שותים מהידע של המורים כמו ממי מעיין חיים. ורק רוצים עוד.. מסתכלים עליהם בהערצה. ואם הם היו מורים גדולים כמו לנה אוסטרובסקי ז"ל (מה??)- משפטים שלהם ישארו חרוטים בנו לכל החיים. וגם אם לא נפגוש אותה 15 שנה.. לנצח היא תהיה חלק מעיצוב האישיות שלנו. כמו מפקד ישיר בצבא. כמו מנטור. ולנה. לנה לא הייתה רק "המורה לפיתוח קול" שלנו היא הייתה דמות מיוחדת כלכך שלמדתי ממנה בעיקר מקצוענות מהי. ואהבה למקצוע בחרדת קודש מי נוסע פעמיים בשבוע מחיפה לירושלים בתחבורה ציבורית בגיל בוגר רק כדי ללמד שיעור בדיבור? לנה. מי מתרגש מכל שיעור ומכל מפגש עם תלמידים כאילו חיכה רק לזה כל השבוע? לנה מי מעולם, אבל מעולם לא הרים את הקול, לא כעס, לא עשה מניפולציה ריגשית ולא הקטין אף תלמיד.... נכון. לנה האצילית לנה, בעלה, בנה וכלתה נרצחו מטיל איראני בחיפה. ככה בבום תרתי משמע- משפחה שלמה הלכה. ואני מנסה לכתוב לך גם הספד, אבל זה מרגיש לי מוזר. מה זה? איך מספידים אישה כמוך? ועוד במוות כלכך נוראי ואכזרי על מה לספר? מה לכתוב? לספר על החיוך שלך כל פעם שקיבלת אותנו לשיעור ישבת שם בחדר, כולך בגובה ובאנרגיה של ילדה קטנה כלכך אוהבת את מה שאת עושה? לספר שכשהצלחתי לעשות תרגיל היו לך דמעות בעיניים מרב התרגשות? אשכרה דמעות. אמיתי. בעיניים העגולות והכחולות שלך.. להזכיר שאמרת לי "את. יש בך את כל החבילה להיות שחקנית מצליחה" וכך נטעת בי ביטחון לשנים קדימה..? או שבכלל אזכיר את השיעורים הפרטיים שלקחתי בביתך בחיפה אחרי הסטודיו, בעלך קיבל אותי בחיוך כאילו איזו אורחת כבוד את ניגנת על הפסנתר ואני שרתי ואז, בבית הקסום הזה בחיפה שהכל היה פורח וירוק מסביב ציפורים החלו לצייץ ואת, בהתרגשות שיא ובנאיביות של ילדה אמרת לי "את שומעת ציפורים שרות? היום יום הולדת לאנטון צ'כוב! כל המדינה שמחה גדולה!" ואני. לא יודעת איך להסביר לך שתרבות.. אין פה ואנטון צ'כוב בשביל רוב האנשים זה ההוא שלומדים את המחזה שלו בספרות לבגרות. משהו עם ציפור מתה כמה אירוני או שאולי בכלל אספר שכל שבוע שאלת אותנו את השאלה הכי מוזרה ששאלו אותנו אי פעם "איך אתם מרגישים מבחינה קולית". עד שלא שאלת את זה, לא ידעתי שאני יכולה להרגיש מבחינה קולית.. את יודעת שעד היום אני משתמשת בחימום קולי שלך? ולימדתי אותו כבר עשרות תלמידים שעברו בסטודיו שלי? ו.. סיבוב.. סיבוב... קדימה אחורה. לקפל לשון ככוס, עוקץ למעלה לחניכיים עוקץ למטה לחניכיים איך. איך ציפור שיר עדינה כמוך שהייתה מתוקתקת מכף רגל עד ראש, בעגילים תואמים לשרשרת, בנעליי עקב דק עם פפיון, בשמלות או חליפות מהודרות איך את מצאת את מותך בגיל 68 מתחת להריסות של בניין בוולגריות כזאת? זה כלכך לא מסתדר לי אני אוהבת אותך לנה תדעי שהשפעת על דורות של שחקנים בארץ הזו תדעי שאת חרוטה בליבם של המון אנשים ואמן שאתם נחים ביחד למעלה. אני מרגישה נורא. גם מבחינה קולית

השחקנית דליה דלויה: זר לא יבין זאת. מורה בסטודיו למשחק זה לא כמו מרצה באוניברסיטה. מורה בסטודיו זה אבא/אמא רוחניים. זה אדם שמלווה אותך ריגשית, התפתחותית, ערכית - בשנים הכי קריטיות לעיצוב האישיות שלך. כשנמצאים בסטודיו מצאת החמה עד צאת הנשמה בלי הפסקה ועוברים תלתלות ריגישיות- בשיעורים שותים מהידע של המורים כמו ממי מעיין חיים. ורק רוצים עוד.. מסתכלים עליהם בהערצה. ואם הם היו מורים גדולים כמו לנה אוסטרובסקי ז"ל (מה??)- משפטים שלהם ישארו חרוטים בנו לכל החיים. וגם אם לא נפגוש אותה 15 שנה.. לנצח היא תהיה חלק מעיצוב האישיות שלנו. כמו מפקד ישיר בצבא. כמו מנטור. ולנה. לנה לא הייתה רק "המורה לפיתוח קול" שלנו היא הייתה דמות מיוחדת כלכך שלמדתי ממנה בעיקר מקצוענות מהי. ואהבה למקצוע בחרדת קודש מי נוסע פעמיים בשבוע מחיפה לירושלים בתחבורה ציבורית בגיל בוגר רק כדי ללמד שיעור בדיבור? לנה. מי מתרגש מכל שיעור ומכל מפגש עם תלמידים כאילו חיכה רק לזה כל השבוע? לנה מי מעולם, אבל מעולם לא הרים את הקול, לא כעס, לא עשה מניפולציה ריגשית ולא הקטין אף תלמיד.... נכון. לנה האצילית לנה, בעלה, בנה וכלתה נרצחו מטיל איראני בחיפה. ככה בבום תרתי משמע- משפחה שלמה הלכה. ואני מנסה לכתוב לך גם הספד, אבל זה מרגיש לי מוזר. מה זה? איך מספידים אישה כמוך? ועוד במוות כלכך נוראי ואכזרי על מה לספר? מה לכתוב? לספר על החיוך שלך כל פעם שקיבלת אותנו לשיעור ישבת שם בחדר, כולך בגובה ובאנרגיה של ילדה קטנה כלכך אוהבת את מה שאת עושה? לספר שכשהצלחתי לעשות תרגיל היו לך דמעות בעיניים מרב התרגשות? אשכרה דמעות. אמיתי. בעיניים העגולות והכחולות שלך.. להזכיר שאמרת לי "את. יש בך את כל החבילה להיות שחקנית מצליחה" וכך נטעת בי ביטחון לשנים קדימה..? או שבכלל אזכיר את השיעורים הפרטיים שלקחתי בביתך בחיפה אחרי הסטודיו, בעלך קיבל אותי בחיוך כאילו איזו אורחת כבוד את ניגנת על הפסנתר ואני שרתי ואז, בבית הקסום הזה בחיפה שהכל היה פורח וירוק מסביב ציפורים החלו לצייץ ואת, בהתרגשות שיא ובנאיביות של ילדה אמרת לי "את שומעת ציפורים שרות? היום יום הולדת לאנטון צ'כוב! כל המדינה שמחה גדולה!" ואני. לא יודעת איך להסביר לך שתרבות.. אין פה ואנטון צ'כוב בשביל רוב האנשים זה ההוא שלומדים את המחזה שלו בספרות לבגרות. משהו עם ציפור מתה כמה אירוני או שאולי בכלל אספר שכל שבוע שאלת אותנו את השאלה הכי מוזרה ששאלו אותנו אי פעם "איך אתם מרגישים מבחינה קולית". עד שלא שאלת את זה, לא ידעתי שאני יכולה להרגיש מבחינה קולית.. את יודעת שעד היום אני משתמשת בחימום קולי שלך? ולימדתי אותו כבר עשרות תלמידים שעברו בסטודיו שלי? ו.. סיבוב.. סיבוב... קדימה אחורה. לקפל לשון ככוס, עוקץ למעלה לחניכיים עוקץ למטה לחניכיים איך. איך ציפור שיר עדינה כמוך שהייתה מתוקתקת מכף רגל עד ראש, בעגילים תואמים לשרשרת, בנעליי עקב דק עם פפיון, בשמלות או חליפות מהודרות איך את מצאת את מותך בגיל 68 מתחת להריסות של בניין בוולגריות כזאת? זה כלכך לא מסתדר לי אני אוהבת אותך לנה תדעי שהשפעת על דורות של שחקנים בארץ הזו תדעי שאת חרוטה בליבם של המון אנשים ואמן שאתם נחים ביחד למעלה. אני מרגישה נורא. גם מבחינה קולית

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

14,874 görüntüleme • 6 ay önce

קלוד ואני. לפני חצי שנה, אחרי הרבה ציוצי קלוד בפיד "נשברתי" והחלטתי לבדוק במה מדובר... למי שזוכר אז ממש עפתי על העניין... לקחתי כמה דוחות רווח והפסד וקלוד עשה לי דשבורד נחמד. במקביל כולם סיפרו על מותן הקרב של כל החברות תוכנה למינהן וכבר הכינו את ההספדים לוויקס, מאנדיי וכו... אני כמובן שלא עצרתי באותו הדשבורד והמשכתי לשחק עם הכלי הנהדר הזה. לתכנת לי דברים ללא שום ידע בתיכנות היה מבחינתי כל מה שחלמתי... בניתי את האתר למלחמה ובניתי את המנוע לשכר ועוד כמה דברים לעבודה ולחיים שאפילו לא צייצתי עליהם... בעוונותיי אפילו עברתי לעבוד עם קלוד קוד - ימח שמו עם הכמות אישורים שהוא מבקש על כל דבר שהוא עושה (נראה לי שסוף סוף הצלחתי לגרום לו לבקש פחות אישורים). עם הזמן שמתי לב שככל שאני מכין את השטח עם קלוד למה עושים בצורה טובה יותר אז התוצאה טובה יותר וגם הרבה יותר קל לתקן תוך כדי תנועה. או כמו שאומרים אצלכם בתעשייה - UX. מפה לשם אני כרגע עובד על איזה פרוייקט שקשור בעבודה שלי (ג'פניקה וכל המסביב) ... משהו שמבחינתי צריך לצאת וואו. אז הנה אני כבר יומיים שלמים רק יושב עם קלוד ומדברים על מה צריך להיות באתר ואיך להיות מוצג, מי משתמש ומה הוא יראה וכו וכו... לבינתיים הגענו כבר ל-19 עמודים של קובץ איפיון ועוד לא סיימנו. וזה עוד החלק הקל... מסתבר שהעיצוב בכלל זה החלק הכי קשה... איך להציג, מה להציג, מה לשים בKPI ובאיזה גודל. מה אני רוצה שהמשתמשים יראו כדי שיבינו מה הם רואים כדי שיצליחו להסיק מסקנות מבלי לחשוב יותר מידי. מה הצבעים? מה הכפתורים? לעשות לבד או לקנות אולי משהו מוכן ורק לעשות לו התאמות? אולי בכלל להתקין את UI UX Pro Max? האמת שהתקנתי וזה אחלה אבל עדיין צריך לחשוב. בקיצור... מלא עבודה כדי להביא מוצר שהוא וואוו מבחינתי. אני אצליח להביא אותו... זה ברור לי. כל זה אני משתף כי הגעתי למסקנה: עם כל הכבוד לקלוד שיודע לתכנת... אם לא יודעים מה רוצים ולא לומדים את הבסיס לדברים הללו אז התוצאות אולי נחמדות אבל ממש לא מקצועיות. קלוד ודומיו זה נחמד מאד למי שחסר ניסיון ורוצה לעשות לעצמו איזה אפליקציה נחמדה אבל לא יותר מזה. זה אולי יחליף את אלו שכתבו פיזית את הקוד אבל עדיין רחוק לדעתי מלהחליף את אלו שמאפיינים את מה צריך להיות בקוד ואיך זה ייראה בסופו של דבר. וזה לפני שאני בכלל נכנס לכל עניין האבטחת מידע, שרתים ועוד מיליון מונחים שעדיין אין לי מושג מה אומרים. תכניסו את ההספדים לכיס... לדעתי הצנועה קלוד ודומיו רק הולכים לייעל את כל החברות תוכנה שכבר קברו אותן... אולי הן ייצרכו פחות אנשים שפיזית כותבים קוד אבל עדיין יצטרכו את מיטב המוחות שיגידו למכונות הללו מה לעשות ואיך לעשות. תודה על תשומת הלב שלכם. הולך לקלל את קלוד שממשיך לבקש אישורים ולא נותן לי מנוחה.

קלוד ואני. לפני חצי שנה, אחרי הרבה ציוצי קלוד בפיד "נשברתי" והחלטתי לבדוק במה מדובר... למי שזוכר אז ממש עפתי על העניין... לקחתי כמה דוחות רווח והפסד וקלוד עשה לי דשבורד נחמד. במקביל כולם סיפרו על מותן הקרב של כל החברות תוכנה למינהן וכבר הכינו את ההספדים לוויקס, מאנדיי וכו... אני כמובן שלא עצרתי באותו הדשבורד והמשכתי לשחק עם הכלי הנהדר הזה. לתכנת לי דברים ללא שום ידע בתיכנות היה מבחינתי כל מה שחלמתי... בניתי את האתר למלחמה ובניתי את המנוע לשכר ועוד כמה דברים לעבודה ולחיים שאפילו לא צייצתי עליהם... בעוונותיי אפילו עברתי לעבוד עם קלוד קוד - ימח שמו עם הכמות אישורים שהוא מבקש על כל דבר שהוא עושה (נראה לי שסוף סוף הצלחתי לגרום לו לבקש פחות אישורים). עם הזמן שמתי לב שככל שאני מכין את השטח עם קלוד למה עושים בצורה טובה יותר אז התוצאה טובה יותר וגם הרבה יותר קל לתקן תוך כדי תנועה. או כמו שאומרים אצלכם בתעשייה - UX. מפה לשם אני כרגע עובד על איזה פרוייקט שקשור בעבודה שלי (ג'פניקה וכל המסביב) ... משהו שמבחינתי צריך לצאת וואו. אז הנה אני כבר יומיים שלמים רק יושב עם קלוד ומדברים על מה צריך להיות באתר ואיך להיות מוצג, מי משתמש ומה הוא יראה וכו וכו... לבינתיים הגענו כבר ל-19 עמודים של קובץ איפיון ועוד לא סיימנו. וזה עוד החלק הקל... מסתבר שהעיצוב בכלל זה החלק הכי קשה... איך להציג, מה להציג, מה לשים בKPI ובאיזה גודל. מה אני רוצה שהמשתמשים יראו כדי שיבינו מה הם רואים כדי שיצליחו להסיק מסקנות מבלי לחשוב יותר מידי. מה הצבעים? מה הכפתורים? לעשות לבד או לקנות אולי משהו מוכן ורק לעשות לו התאמות? אולי בכלל להתקין את UI UX Pro Max? האמת שהתקנתי וזה אחלה אבל עדיין צריך לחשוב. בקיצור... מלא עבודה כדי להביא מוצר שהוא וואוו מבחינתי. אני אצליח להביא אותו... זה ברור לי. כל זה אני משתף כי הגעתי למסקנה: עם כל הכבוד לקלוד שיודע לתכנת... אם לא יודעים מה רוצים ולא לומדים את הבסיס לדברים הללו אז התוצאות אולי נחמדות אבל ממש לא מקצועיות. קלוד ודומיו זה נחמד מאד למי שחסר ניסיון ורוצה לעשות לעצמו איזה אפליקציה נחמדה אבל לא יותר מזה. זה אולי יחליף את אלו שכתבו פיזית את הקוד אבל עדיין רחוק לדעתי מלהחליף את אלו שמאפיינים את מה צריך להיות בקוד ואיך זה ייראה בסופו של דבר. וזה לפני שאני בכלל נכנס לכל עניין האבטחת מידע, שרתים ועוד מיליון מונחים שעדיין אין לי מושג מה אומרים. תכניסו את ההספדים לכיס... לדעתי הצנועה קלוד ודומיו רק הולכים לייעל את כל החברות תוכנה שכבר קברו אותן... אולי הן ייצרכו פחות אנשים שפיזית כותבים קוד אבל עדיין יצטרכו את מיטב המוחות שיגידו למכונות הללו מה לעשות ואיך לעשות. תודה על תשומת הלב שלכם. הולך לקלל את קלוד שממשיך לבקש אישורים ולא נותן לי מנוחה.

מואיז הקטן ®

25,618 görüntüleme • 1 ay önce

היי ערוץ 12, הבנתי מה עשיתם פה, ההחשכה, הציטוט שנשמר לסגירת הכתבה והגבות של יונית, אי אפשר בלי הגבות של יונית. איך קרה שמכל הציטוטים והסערות המומצאות סביב ערוץ 14 לקחתם לסיום המניפסט הילדותי שלכם דווקא את המונולוג שלי שאומר שהייתה פה שנה טובה? שתי אפשרויות: 1.חיפשתם משהו אישי נגדי כי אתם קצת בלחץ ממה שקורה בטבלאות הרייטינג בשעה שבע בערב. 2.בעיניכם לראות את הטוב שקרה זה אשכרה הזוי. הזוי שלא טבענו בבוץ העזתי כמו שתיארתם, הזוי שלא הפסדנו כמו שחזיתם, הזוי שהצלחנו מול העולם בניגוד למה ששידרתם, הזוי שמחצנו את חיזבאללה, הזוי שחיילינו ניצחו בעזה, הזוי שהשמדנו את הצבא הסורי, הזוי שטייסנו היכו בחוזקה את האיראנים, הזוי שישראל החזירה את ההרתעה, הזוי שחטופים חיים הוחזרו, הזוי שארה"ב איתנו, הזוי שהכלכלה בצמיחה למרות מלחמה, הזוי שיש עליה לישראל כשאתם מעודדים ירידה. אז כן, בדיוק כפי שנאמר במונולוג - מתוך כאב עצום וסטירה מצלצלת התגלה עם ענק שקם על הרגליים, נלחם וניצח. אבל ככה זה, מי שמשדר שחור לא יכול לראות את האור. מי שבמשך שנתיים של מלחמה משדר הרעבה, עלילה, החלשה, הורדה, אנחה ודכדוך- לא רואה את ההישגים. טוב בעיניו זו אמירה הזויה. בדיוק בגלל זה אתם בהתרסקות וצניחה. בהצלחה לכם, תמשיכו להרים גבות. עם ישראל חי.

היי ערוץ 12, הבנתי מה עשיתם פה, ההחשכה, הציטוט שנשמר לסגירת הכתבה והגבות של יונית, אי אפשר בלי הגבות של יונית. איך קרה שמכל הציטוטים והסערות המומצאות סביב ערוץ 14 לקחתם לסיום המניפסט הילדותי שלכם דווקא את המונולוג שלי שאומר שהייתה פה שנה טובה? שתי אפשרויות: 1.חיפשתם משהו אישי נגדי כי אתם קצת בלחץ ממה שקורה בטבלאות הרייטינג בשעה שבע בערב. 2.בעיניכם לראות את הטוב שקרה זה אשכרה הזוי. הזוי שלא טבענו בבוץ העזתי כמו שתיארתם, הזוי שלא הפסדנו כמו שחזיתם, הזוי שהצלחנו מול העולם בניגוד למה ששידרתם, הזוי שמחצנו את חיזבאללה, הזוי שחיילינו ניצחו בעזה, הזוי שהשמדנו את הצבא הסורי, הזוי שטייסנו היכו בחוזקה את האיראנים, הזוי שישראל החזירה את ההרתעה, הזוי שחטופים חיים הוחזרו, הזוי שארה"ב איתנו, הזוי שהכלכלה בצמיחה למרות מלחמה, הזוי שיש עליה לישראל כשאתם מעודדים ירידה. אז כן, בדיוק כפי שנאמר במונולוג - מתוך כאב עצום וסטירה מצלצלת התגלה עם ענק שקם על הרגליים, נלחם וניצח. אבל ככה זה, מי שמשדר שחור לא יכול לראות את האור. מי שבמשך שנתיים של מלחמה משדר הרעבה, עלילה, החלשה, הורדה, אנחה ודכדוך- לא רואה את ההישגים. טוב בעיניו זו אמירה הזויה. בדיוק בגלל זה אתם בהתרסקות וצניחה. בהצלחה לכם, תמשיכו להרים גבות. עם ישראל חי.

יהודה שלזינגר

17,479 görüntüleme • 10 ay önce

עודד רונן: קשה להתרומם מאז הבימה. לא רק בגלל האלימות עצמה. המכות, הדחיפות, ההטחות לרצפה, הגרירות, אלא בגלל מה שזה חשף. ב 1.3.23 בעזריאלי מול סוויסה, נפלה לנו לבנה על הראש. אנחנו כעת האויב, ואחרי זה כמעט שנה של אלימות ברחובות. ואז, השביעי. היה משהו בשביעי, שהשחית את מושג הגוף, יותר משכל סיוט יכל לדמיין. זה קרה לכולנו, לכל החברה הישראלית, גם לשוטרים. זה סימן לי את הסוף של הדבר הזה. לא כי הייתי תמים, אלא כי היה לי ברור, שהחברה שלנו כבר לא תוכל לשאת אלימות פיזית כזאת, מבפנים כלפי פנים, אחרי מה שאותם אנשים חוו, וכתוצאה מזה, כולנו. ראינו את הקץ הזה ביחד, נותר רק לצעוד אחורה משם. לא יכלתי לנשום כשראיתי את השוטרים מרביצים למשפחות חטופים, מג”ב נכנסים באלימות לתוך הפגנות החטופים. כדי להפריד מה. את המשפחות מהאהובים שלהם בשבי? היינו מזועזעים, אבל לא זזנו מהמקום. היה משהו במאבק להשיב אותם, שהיה כל כך קדוש, כל כך דחוף, כל כך ברור, שהשוק מהאלימות פשוט לא היה הדבר הכי חשוב. החטופים במנהרות היו הדבר היחיד שחשוב, וכל השאר התבטל. כשהם חזרו, הבנתי שנסגר פרק. שנת בחירות עם חוקים משלה - לכלוך עלינו, גזלייטינג ברמה אולימפית, רדיפות, ביזה, שחיתות, מלחמות להסחת דעת, חנינה, וההמצאה החדשה, כנופיות רחוב שהמשטרה נותנת להן גב. אבל לא דמיינתי שנגיע לרגע שבו המשטרה עצמה נראית כמו כנופיה שכירת חרב. מה שהכי שובר אותי בהבימה, זו ההבנה שזאת לא תגובה למה המפגינים עשו או לא עשו. להפך. המטרה הוכרזה מראש. להביא אלימות שלא לקוחה מעולם בני האדם, לאנשים הכי ישרים שעוד יש פה. להביא אותה בצורה שתהמם אותנו. שתשתק אותנו. וכאן האפלה האמיתית. משטרים אפלים לא עובדים בצורה ליניארית. אם תעשו כך וכך, נגיב כך וכך. אם לא תעשו כך וכך, לא נגיב כך וכך. הם שוברים את הקשר בין סיבה לתוצאה. גם אם תתנהג יפה, גם אם תעמוד בשקט, נפוצץ אותך במכות. אין היגיון, אין חוק, אין איך להישמר. הכי טוב שלא תצא מהבית. ממליצים לך שלא תבוא. חבל עליך. חשבנו שהמציאות הנוכחית שלנו היא מלחמה מופרעת עם איראן. לו היו אומרים לנו לפני שנה, במרץ תהיו במלחמת איראן 2, היתה נשמטת לנו הלסת. חשבנו שהחיים שלנו הם טילים התפצלויות בשמיים מקלטים התראות בניינים הרוסים חוסר שינה הישרדות. אבל זה בכלל לא הסיפור. מה הם בישלו, בזמן שאנחנו רצים למקלט, זה הסיפור. מה עשו מתחת לפני השטח, בזמן שכולנו הסתכלנו למעלה. כמו בתחילת המלחמה, כשהעם רצה את החטופים, הם גיבשו תכנית איך להפריד בין המשפחות, איך להפוך את המאבק ל-“שמאל”. זה היה הסיפור. כשה-6 נרצחו וכולנו התמוטטנו בפנים, הוא ישב עם סוכני קטאר בלשכה וסיכמו איך להדליף ולטרפד. זה היה הסיפור. השוטרים והמג”בניקים, חלקם בני עשרים, היו עם עיניים פקוחות אך המבט כבוי. מסתכלים על בן אדם, ומתחילים לחשב. איך נכאיב לו, איך הכי טוב שנעיף אותו לקרקע, נשתק אותו. קור. דיוק. טכניקה, עיניים קרות. האנושי נמחק. זה הוסבר, הוכן, תורגל, במשך הרבה זמן. זה הסיפור שלנו. לא איראן, לא אנשים שמתים בערים מטילים באמצע היום. המטרה של המשטרה בהבימה היתה אחת: ציד. אנחנו בסרט עתידני שבו צדים את האזרחים. ההלם לא איפשר לי לתפקד, ואני יודע שאני לא היחיד. ולצידו ידיעה פנימית שקטה וברורה. אנחנו כבר לא האזרחים המסכנים של תחילת 2023. אנחנו נכנסנו מתחת לאלונקה בכל תא בגוף שלנו. אנחנו אלה שנלחמנו על החטופים. לא יכלנו לנשום, לא יכלנו לישון, לא יכלנו לחיות. הגוף שלהם נמק במנהרות ולא יכלנו לשאת את זה. זה מי שאנחנו. קדושת הגוף. קדושת היחיד. קדושת החיים. אם ניאלץ לשחק, נשחק. אבל לא כקורבנות. העומק שלנו, הרוח שלנו, הגיעו לקודש הקודשים של האנושיות. שם אנחנו. בימים אפלים, שלרגע את זה לא נשכח.

עודד רונן: קשה להתרומם מאז הבימה. לא רק בגלל האלימות עצמה. המכות, הדחיפות, ההטחות לרצפה, הגרירות, אלא בגלל מה שזה חשף. ב 1.3.23 בעזריאלי מול סוויסה, נפלה לנו לבנה על הראש. אנחנו כעת האויב, ואחרי זה כמעט שנה של אלימות ברחובות. ואז, השביעי. היה משהו בשביעי, שהשחית את מושג הגוף, יותר משכל סיוט יכל לדמיין. זה קרה לכולנו, לכל החברה הישראלית, גם לשוטרים. זה סימן לי את הסוף של הדבר הזה. לא כי הייתי תמים, אלא כי היה לי ברור, שהחברה שלנו כבר לא תוכל לשאת אלימות פיזית כזאת, מבפנים כלפי פנים, אחרי מה שאותם אנשים חוו, וכתוצאה מזה, כולנו. ראינו את הקץ הזה ביחד, נותר רק לצעוד אחורה משם. לא יכלתי לנשום כשראיתי את השוטרים מרביצים למשפחות חטופים, מג”ב נכנסים באלימות לתוך הפגנות החטופים. כדי להפריד מה. את המשפחות מהאהובים שלהם בשבי? היינו מזועזעים, אבל לא זזנו מהמקום. היה משהו במאבק להשיב אותם, שהיה כל כך קדוש, כל כך דחוף, כל כך ברור, שהשוק מהאלימות פשוט לא היה הדבר הכי חשוב. החטופים במנהרות היו הדבר היחיד שחשוב, וכל השאר התבטל. כשהם חזרו, הבנתי שנסגר פרק. שנת בחירות עם חוקים משלה - לכלוך עלינו, גזלייטינג ברמה אולימפית, רדיפות, ביזה, שחיתות, מלחמות להסחת דעת, חנינה, וההמצאה החדשה, כנופיות רחוב שהמשטרה נותנת להן גב. אבל לא דמיינתי שנגיע לרגע שבו המשטרה עצמה נראית כמו כנופיה שכירת חרב. מה שהכי שובר אותי בהבימה, זו ההבנה שזאת לא תגובה למה המפגינים עשו או לא עשו. להפך. המטרה הוכרזה מראש. להביא אלימות שלא לקוחה מעולם בני האדם, לאנשים הכי ישרים שעוד יש פה. להביא אותה בצורה שתהמם אותנו. שתשתק אותנו. וכאן האפלה האמיתית. משטרים אפלים לא עובדים בצורה ליניארית. אם תעשו כך וכך, נגיב כך וכך. אם לא תעשו כך וכך, לא נגיב כך וכך. הם שוברים את הקשר בין סיבה לתוצאה. גם אם תתנהג יפה, גם אם תעמוד בשקט, נפוצץ אותך במכות. אין היגיון, אין חוק, אין איך להישמר. הכי טוב שלא תצא מהבית. ממליצים לך שלא תבוא. חבל עליך. חשבנו שהמציאות הנוכחית שלנו היא מלחמה מופרעת עם איראן. לו היו אומרים לנו לפני שנה, במרץ תהיו במלחמת איראן 2, היתה נשמטת לנו הלסת. חשבנו שהחיים שלנו הם טילים התפצלויות בשמיים מקלטים התראות בניינים הרוסים חוסר שינה הישרדות. אבל זה בכלל לא הסיפור. מה הם בישלו, בזמן שאנחנו רצים למקלט, זה הסיפור. מה עשו מתחת לפני השטח, בזמן שכולנו הסתכלנו למעלה. כמו בתחילת המלחמה, כשהעם רצה את החטופים, הם גיבשו תכנית איך להפריד בין המשפחות, איך להפוך את המאבק ל-“שמאל”. זה היה הסיפור. כשה-6 נרצחו וכולנו התמוטטנו בפנים, הוא ישב עם סוכני קטאר בלשכה וסיכמו איך להדליף ולטרפד. זה היה הסיפור. השוטרים והמג”בניקים, חלקם בני עשרים, היו עם עיניים פקוחות אך המבט כבוי. מסתכלים על בן אדם, ומתחילים לחשב. איך נכאיב לו, איך הכי טוב שנעיף אותו לקרקע, נשתק אותו. קור. דיוק. טכניקה, עיניים קרות. האנושי נמחק. זה הוסבר, הוכן, תורגל, במשך הרבה זמן. זה הסיפור שלנו. לא איראן, לא אנשים שמתים בערים מטילים באמצע היום. המטרה של המשטרה בהבימה היתה אחת: ציד. אנחנו בסרט עתידני שבו צדים את האזרחים. ההלם לא איפשר לי לתפקד, ואני יודע שאני לא היחיד. ולצידו ידיעה פנימית שקטה וברורה. אנחנו כבר לא האזרחים המסכנים של תחילת 2023. אנחנו נכנסנו מתחת לאלונקה בכל תא בגוף שלנו. אנחנו אלה שנלחמנו על החטופים. לא יכלנו לנשום, לא יכלנו לישון, לא יכלנו לחיות. הגוף שלהם נמק במנהרות ולא יכלנו לשאת את זה. זה מי שאנחנו. קדושת הגוף. קדושת היחיד. קדושת החיים. אם ניאלץ לשחק, נשחק. אבל לא כקורבנות. העומק שלנו, הרוח שלנו, הגיעו לקודש הקודשים של האנושיות. שם אנחנו. בימים אפלים, שלרגע את זה לא נשכח.

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

11,629 görüntüleme • 6 ay önce

היי נאור, הזמנו אותך לראיון של יותר מרבע שעה, ארוך במונחי טלוויזיה. כדי לדבר. להקשיב. באנו סקרנים ונתנו לך במה מכובדת ומכבדת להציג את משנתך ולא רק להתנצח. מאז אני פוגש קטעים קצרים שחתכת מהראיון. זכותך. מי שמתעניין בשיחה המלאה ולא בחיתוכים אקראיים ימצא אותה בקלות. אבל מה שעשית כאן הוא כבר נבזות מכוונת: בפורמט של פלוס 1, שמשודרת אחרי חצות, כל ראיון מסתיים בשאלה או שתיים על הרגלי השינה של האורח. גם אם במקרה זה חמק ממך, אברי הסביר את זה מיד בשידור. היא נשאלת ברצף הסיום בגלל קוצר זמן (אחרי שהארכנו בנושאים הקודמים) ולא הייתה קשורה לכך שענית שאינך אדם מאמין. מסיבה לא ברורה, למרות שכבר ידעת שזה לא קשור לשאלת האמונה, לטוויטר חתכת את ההקשר וההסבר וקוששת לייקים על גבי. וכמובן, עשית זאת ביום כיפור כשאין לי שום יכולת לדעת להגיב או לתקן. מניח שרוב העוקבים כבר המשיכו הלאה, אבל מי שזה חשוב לו, או במקרה נפגע - הנה הסרטון המלא. יש לי מן הסתם מחלוקת עם חלק מהדברים שאתה עושה ומסגנונך, אבל אני משתדל לא לעשות עוול לברי הפלוגתא שלי. ממליץ גם לך לשקול לעשות זאת. אולי גם זה סוג של חזרה בתבונה חתימה טובה

היי נאור, הזמנו אותך לראיון של יותר מרבע שעה, ארוך במונחי טלוויזיה. כדי לדבר. להקשיב. באנו סקרנים ונתנו לך במה מכובדת ומכבדת להציג את משנתך ולא רק להתנצח. מאז אני פוגש קטעים קצרים שחתכת מהראיון. זכותך. מי שמתעניין בשיחה המלאה ולא בחיתוכים אקראיים ימצא אותה בקלות. אבל מה שעשית כאן הוא כבר נבזות מכוונת: בפורמט של פלוס 1, שמשודרת אחרי חצות, כל ראיון מסתיים בשאלה או שתיים על הרגלי השינה של האורח. גם אם במקרה זה חמק ממך, אברי הסביר את זה מיד בשידור. היא נשאלת ברצף הסיום בגלל קוצר זמן (אחרי שהארכנו בנושאים הקודמים) ולא הייתה קשורה לכך שענית שאינך אדם מאמין. מסיבה לא ברורה, למרות שכבר ידעת שזה לא קשור לשאלת האמונה, לטוויטר חתכת את ההקשר וההסבר וקוששת לייקים על גבי. וכמובן, עשית זאת ביום כיפור כשאין לי שום יכולת לדעת להגיב או לתקן. מניח שרוב העוקבים כבר המשיכו הלאה, אבל מי שזה חשוב לו, או במקרה נפגע - הנה הסרטון המלא. יש לי מן הסתם מחלוקת עם חלק מהדברים שאתה עושה ומסגנונך, אבל אני משתדל לא לעשות עוול לברי הפלוגתא שלי. ממליץ גם לך לשקול לעשות זאת. אולי גם זה סוג של חזרה בתבונה חתימה טובה

יאיר שרקי

43,694 görüntüleme • 1 yıl önce

1. ב-20 ביוני 2010 קיבלה ממשלת ישראל החלטה על מדיניות חדשה כלפי עזה: לפתוח לחלוטין את מעבר כרם שלום למסחר מלא עם ישראל, ולהכניס הכול – כולל חומרים דו-שימושיים. בהחלטה פיקוח על דבר אחד: מניעת כניסת נשק בלבד. (דבר שמצרים המשיכה לדאוג לו מהצד שלה.). ההחלטה כמעט ולא דווחה לאזרחי ישראל, ולמעשה תמצאו אותה רק בטוויטר אצלי. 2. מיד בתגובה, ביולי 2010, החל ראש ממשלת בריטניה (שהחליף את טוני בלייר) לקרוא לעזה "הכלא הפתוח הגדול בעולם", והאשים את ישראל ביצירת מחסור ומגבלות. ככה זה תמיד: כשישראל עושה משהו לטובת עזה ב-98% - ממשיכים להתלונן עליה בגלל ה-2% הנותרים. זו תוצאה של מדיניות מהוססת. ולא, אני לא מתכוון לכניעה; אתם אף פעם לא הבנתם במה מדובר. 3. למרות שעזה צמחה ופרחה בעקבות המסחר עם ישראל, ולמרות שחמאס נהנה מהפריחה הכלכלית ומהמלט הישראלי – ונעזר כמובן במשאבים הללו למימון ולבניית צבא הפלישה של ה-7 באוקטובר – המשיך העולם לראות בנו את הכובש של עזה, את מי שמחזיק את תושביה במצור וכולא אותם. זה משמש גם כהצדקה לפעולת ה 7.10 שנקראת בפי רבים: פריצת חומות הכלא של עזה. 4. אף מילה מצד ישראל הרשמית מעולם לא הזכירה כי לעזה יש גבול עם מצרים, וכי היא – מצרים – זו שכולאת את העזתים מאחורי חומות וגדרות. מדינת ישראל מעדיפה להיות מואשמת ברצח עם מאשר להגיד: בכל מלחמה האוכלוסייה יכולה לצאת מאיזור הקרבות. רק מעזה לא מזכירים שיש לה גבול עם מדינה שאיננה ישראל. 5. מדינת ישראל, לצערי, אינה מבינה כי המצב הזה מוביל לחיסולה. היא ממשיכה לחשוב שרק בזכות שיפור תנאי חייהם של העזתים, הם עצמם יתקוממו נגד חמאס והעולם יוקיר לנו תודה על פיתוח הרצועה. בספטמבר 2023, ממש שבועיים לפני הפלישה, הגישו הקוורטט של טוני בלייר ומלדאנוב רשימת דרישות ענקית לישראל בנוגע לפרויקטים כלכליים שנדרשנו לאפשר לעזה. המסמך אצלי; אף עיתונאי ישראלי לא פרסם אותו, שכן הם לא חשבו שזה בכלל חשוב. 6. ב-8 באוקטובר, יום אחרי הטבח, פרסם בן כספית הודאה קטנה לגבי מהות הקונספציה. מאז, כמובן, גם הוא כבר שכח מה שכתב, ואני רשאי להזכיר: "הקונספציה שלפיה ככל שנתיר ליותר פועלים מעזה לצאת לעבוד בישראל כך המצב יתייצב – הלכה גם היא בדרך כל בשר. במשך שנים האמנתי בתפיסה הזו. היא הצליחה, תרמה לייצוב המצב, שיפרה את המצב בעזה והפכה את העזתים לכאלה שיש מה להפסיד – עד הנקודה שבה היו מוכנים לפעולה. באותו רגע, התפיסה הזו נקברה קבורת חמור יחד עם תפיסת הביטחון שלנו." 7. במשך שנים, עוד מ-2010, אני כותב את אותם הדברים, וכולכם – בממסד, בעיתונות ובציבור – מסרבים להבין: עזה היא מקום אבוד. שום דבר שישראל תעשה לא יגרום לעזתים להשתנות. כבר שנים שאני מפנה אתכם (ואפילו נתתי אישית לבן כספית שבטוח ידע על זה גם בלעדי) את הנאום של משה דיין על קברו של רועי רוטנברג ז"ל, רכז הביטחון של נחל עוז שנהרג בשנות ה-50, עת היו בעזה 200,000 איש. היום יש בזכותנו פי 11 יותר: "קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים." בהמשך, משה דיין אומר בדיוק את מה שני כותב כבר 15 שנים: על גבול עזה צריך לשמור! 8. במקום להבין כל זאת – במקום להבין שאי אפשר להסביר מדיניות עקומה לגבי עזה וכי הבריטים והעולם ימשיכו לסחוט אותנו – הצעתי באותם מאמרים את אותו המסר מאז 2010: א. להתנתק מעזה. ולסיים אחריות אזרחית על העזתים. ב. לסגור את כל מעברי הגבול. ג. להבהיר שעזה תמיד הייתה מחוברת למצרים, וכי חלק ניכר מתושביה קשורים אליה. ד. להבהיר כי ישראל דורשת ממצרים דבר אחד בלבד: להפסיק את הברחות הנשק לנגב ולעזה. זה המינימום שניתן לדרוש ממדינה שוכנת שחתמה עמנו הסכם שלום. לפעול מדינית וכלכלית לחייב את מצרים לעמוד בחובותיה לפי הסכם השלום עימה. מצרים לא יכולה לחמש את הבדואים ואת עזה ! ה. כל שאר ענייני עזה ומצרים אינם עסק שלנו. אם יצמח משם סיכון ביטחוני – נטפל בו מהאוויר, מהים או מהיבשה, איך שנמצא לנכון. ו. אבל לא. ממשלת ישראל מוכנה להיסחט בידי העולם ולקחת על עצמה אחריות להאכלת העזתים – ובלבד שלא נצטרך לגלות לעולם שיש לעזה גבול עם מצרים. כל העולם בטוח שעזה מוקפת בידי ישראל, והטעות שלנו היא שאנו ממשיכים לממש מדיניות זו במקום לצאת מפילדלפי, להישאר בפרימטר ולסגור לגמרי את המעברים. רק מדיניות הגיונית אפשר להסביר, ורק מדיניות הגיונית תמנע מעזה מלמוטט לגמרי את מדינת ישראל. אנו צועדים כעת לקראת ניצחון חמאסי מוחלט, שבו אנו עצמנו נשקם להם את עזה. קיראו את הודעת מועצת השלום מהיום, המדברת על הפיכת עזה לגן פורח של המזרח התיכון וכדוגמה לשלטון פלסטיני עצמאי.

1. ב-20 ביוני 2010 קיבלה ממשלת ישראל החלטה על מדיניות חדשה כלפי עזה: לפתוח לחלוטין את מעבר כרם שלום למסחר מלא עם ישראל, ולהכניס הכול – כולל חומרים דו-שימושיים. בהחלטה פיקוח על דבר אחד: מניעת כניסת נשק בלבד. (דבר שמצרים המשיכה לדאוג לו מהצד שלה.). ההחלטה כמעט ולא דווחה לאזרחי ישראל, ולמעשה תמצאו אותה רק בטוויטר אצלי. 2. מיד בתגובה, ביולי 2010, החל ראש ממשלת בריטניה (שהחליף את טוני בלייר) לקרוא לעזה "הכלא הפתוח הגדול בעולם", והאשים את ישראל ביצירת מחסור ומגבלות. ככה זה תמיד: כשישראל עושה משהו לטובת עזה ב-98% - ממשיכים להתלונן עליה בגלל ה-2% הנותרים. זו תוצאה של מדיניות מהוססת. ולא, אני לא מתכוון לכניעה; אתם אף פעם לא הבנתם במה מדובר. 3. למרות שעזה צמחה ופרחה בעקבות המסחר עם ישראל, ולמרות שחמאס נהנה מהפריחה הכלכלית ומהמלט הישראלי – ונעזר כמובן במשאבים הללו למימון ולבניית צבא הפלישה של ה-7 באוקטובר – המשיך העולם לראות בנו את הכובש של עזה, את מי שמחזיק את תושביה במצור וכולא אותם. זה משמש גם כהצדקה לפעולת ה 7.10 שנקראת בפי רבים: פריצת חומות הכלא של עזה. 4. אף מילה מצד ישראל הרשמית מעולם לא הזכירה כי לעזה יש גבול עם מצרים, וכי היא – מצרים – זו שכולאת את העזתים מאחורי חומות וגדרות. מדינת ישראל מעדיפה להיות מואשמת ברצח עם מאשר להגיד: בכל מלחמה האוכלוסייה יכולה לצאת מאיזור הקרבות. רק מעזה לא מזכירים שיש לה גבול עם מדינה שאיננה ישראל. 5. מדינת ישראל, לצערי, אינה מבינה כי המצב הזה מוביל לחיסולה. היא ממשיכה לחשוב שרק בזכות שיפור תנאי חייהם של העזתים, הם עצמם יתקוממו נגד חמאס והעולם יוקיר לנו תודה על פיתוח הרצועה. בספטמבר 2023, ממש שבועיים לפני הפלישה, הגישו הקוורטט של טוני בלייר ומלדאנוב רשימת דרישות ענקית לישראל בנוגע לפרויקטים כלכליים שנדרשנו לאפשר לעזה. המסמך אצלי; אף עיתונאי ישראלי לא פרסם אותו, שכן הם לא חשבו שזה בכלל חשוב. 6. ב-8 באוקטובר, יום אחרי הטבח, פרסם בן כספית הודאה קטנה לגבי מהות הקונספציה. מאז, כמובן, גם הוא כבר שכח מה שכתב, ואני רשאי להזכיר: "הקונספציה שלפיה ככל שנתיר ליותר פועלים מעזה לצאת לעבוד בישראל כך המצב יתייצב – הלכה גם היא בדרך כל בשר. במשך שנים האמנתי בתפיסה הזו. היא הצליחה, תרמה לייצוב המצב, שיפרה את המצב בעזה והפכה את העזתים לכאלה שיש מה להפסיד – עד הנקודה שבה היו מוכנים לפעולה. באותו רגע, התפיסה הזו נקברה קבורת חמור יחד עם תפיסת הביטחון שלנו." 7. במשך שנים, עוד מ-2010, אני כותב את אותם הדברים, וכולכם – בממסד, בעיתונות ובציבור – מסרבים להבין: עזה היא מקום אבוד. שום דבר שישראל תעשה לא יגרום לעזתים להשתנות. כבר שנים שאני מפנה אתכם (ואפילו נתתי אישית לבן כספית שבטוח ידע על זה גם בלעדי) את הנאום של משה דיין על קברו של רועי רוטנברג ז"ל, רכז הביטחון של נחל עוז שנהרג בשנות ה-50, עת היו בעזה 200,000 איש. היום יש בזכותנו פי 11 יותר: "קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים." בהמשך, משה דיין אומר בדיוק את מה שני כותב כבר 15 שנים: על גבול עזה צריך לשמור! 8. במקום להבין כל זאת – במקום להבין שאי אפשר להסביר מדיניות עקומה לגבי עזה וכי הבריטים והעולם ימשיכו לסחוט אותנו – הצעתי באותם מאמרים את אותו המסר מאז 2010: א. להתנתק מעזה. ולסיים אחריות אזרחית על העזתים. ב. לסגור את כל מעברי הגבול. ג. להבהיר שעזה תמיד הייתה מחוברת למצרים, וכי חלק ניכר מתושביה קשורים אליה. ד. להבהיר כי ישראל דורשת ממצרים דבר אחד בלבד: להפסיק את הברחות הנשק לנגב ולעזה. זה המינימום שניתן לדרוש ממדינה שוכנת שחתמה עמנו הסכם שלום. לפעול מדינית וכלכלית לחייב את מצרים לעמוד בחובותיה לפי הסכם השלום עימה. מצרים לא יכולה לחמש את הבדואים ואת עזה ! ה. כל שאר ענייני עזה ומצרים אינם עסק שלנו. אם יצמח משם סיכון ביטחוני – נטפל בו מהאוויר, מהים או מהיבשה, איך שנמצא לנכון. ו. אבל לא. ממשלת ישראל מוכנה להיסחט בידי העולם ולקחת על עצמה אחריות להאכלת העזתים – ובלבד שלא נצטרך לגלות לעולם שיש לעזה גבול עם מצרים. כל העולם בטוח שעזה מוקפת בידי ישראל, והטעות שלנו היא שאנו ממשיכים לממש מדיניות זו במקום לצאת מפילדלפי, להישאר בפרימטר ולסגור לגמרי את המעברים. רק מדיניות הגיונית אפשר להסביר, ורק מדיניות הגיונית תמנע מעזה מלמוטט לגמרי את מדינת ישראל. אנו צועדים כעת לקראת ניצחון חמאסי מוחלט, שבו אנו עצמנו נשקם להם את עזה. קיראו את הודעת מועצת השלום מהיום, המדברת על הפיכת עזה לגן פורח של המזרח התיכון וכדוגמה לשלטון פלסטיני עצמאי.

Eyal Ofer אייל עופר

40,636 görüntüleme • 1 ay önce

בלהט אירועי השבוע עבר קצת הקטע הקצרצר והמופלא הזה מתחת לרדאר, ושווה מאוד להתעכב כי הוא קריטי לקראת הבחירות: נתחיל ברובד הפשוט: הצחוק הדבילי והמנוכר של יושבי השולחן למשמע המילים ״שבעה באוקטובר״ שמביא את הסעיף. כל אדם שפוי יש לו איזו תמונת זיכרון שמעלה לו צמרמורת מאותו יום שחור. גופות חרוכות, טנדרים לבנים, מישהו שעלה לשידור ולחש ש״הם פה, שורפים לנו את הממ״ד״, או לחילופין שלט מואר של היוהל״ן; האנשים סביב השולחן בגדול שמו כזכור באותו יום שקופית ״חג שמח״, אכלו צ׳ולנט - ומאותו יום ארור תפקידם הוא אחד: להשכיח את היום הזה ולחלופין להעביר את האשמה עליו לכולם כולל כולם, מדוד בן גוריון עד היועמ״שית - רק לא לאדונם שמיידיו הם אוכלים. וכשזה המצב - מה רע בצחוק משוחרר. אבל יש את הרובד העמוק והחשוב יותר: אמר פעם נתן אשל ש״עד הבחירות ישכחו את שבעה באוקטובר״. אנשים, כך טען, יגיעו לקלפי עם המותג נתניהו כ״מסיר האיום האיראני״. ובכן, לא צריך כמובן להכביר מילים עד כמה צלם החצאיות הזה טעה. אין ישראלי שלא מבין, וגם נתניהו מבין מעולה (שהרי אנשים כמו אדמקר ומגל הם רק בובות פיתום שלו, שתפקידם לשקף מה עובר לו בראש): נתניהו ושבעה באוקטובר הם דבר אחד. זה המותג. לא איראן, לא ״פרוטקטור אוף יזראל״ עאלק, לא שום דבר. יום אחד שחור בהיסטוריה היהודית - זה הוא. כמו גולדה מאיר ומלחמת יום כיפור. גם כשנכדינו ילמדו על האיש הזה - זה יהיה הפרק הראשון. ולכן - גם נתניהו ושופרותיו מבינים שאת עבודת מחיקת הזיכרון ההיסטורי צריך לעשות עד הסוף, עד יום הבחירות. שלא חלילה יהיה מה שיזכיר את שבעה באוקטובר, נניח התאריך 27 באוקטובר. ולכן זאת צריכה להיות השורה התחתונה: הקמפיין לסילוקו מחיינו צריך להתמקד בשבעה באוקטובר. ויתרה מכך, ביום הבחירות עצמו, במקום למלא את הקלפיות בשלטים וכרזות המסורתיים וחסרי המשמעות של אותיות המפלגות ושמות המועמדים, רק תמונות מהיום ההוא. בלי טקסט. יבוא אדם להצביע בקלפי, ייתקל בתמונה של הנוחבות פורצים את הגדר, והנה התמונה של הטנק המפויח ונמרוד כהן שהולך לשבי, ומכל כיוון תמונות של אנשים, נשים, ילדים ומשפחות שהיו ואינן, והחדרים המגואלים בדם, וטורי הרכבים החרוכים. הכל. עכשיו שילך להצביע. רק על זה הבחירות.

בלהט אירועי השבוע עבר קצת הקטע הקצרצר והמופלא הזה מתחת לרדאר, ושווה מאוד להתעכב כי הוא קריטי לקראת הבחירות: נתחיל ברובד הפשוט: הצחוק הדבילי והמנוכר של יושבי השולחן למשמע המילים ״שבעה באוקטובר״ שמביא את הסעיף. כל אדם שפוי יש לו איזו תמונת זיכרון שמעלה לו צמרמורת מאותו יום שחור. גופות חרוכות, טנדרים לבנים, מישהו שעלה לשידור ולחש ש״הם פה, שורפים לנו את הממ״ד״, או לחילופין שלט מואר של היוהל״ן; האנשים סביב השולחן בגדול שמו כזכור באותו יום שקופית ״חג שמח״, אכלו צ׳ולנט - ומאותו יום ארור תפקידם הוא אחד: להשכיח את היום הזה ולחלופין להעביר את האשמה עליו לכולם כולל כולם, מדוד בן גוריון עד היועמ״שית - רק לא לאדונם שמיידיו הם אוכלים. וכשזה המצב - מה רע בצחוק משוחרר. אבל יש את הרובד העמוק והחשוב יותר: אמר פעם נתן אשל ש״עד הבחירות ישכחו את שבעה באוקטובר״. אנשים, כך טען, יגיעו לקלפי עם המותג נתניהו כ״מסיר האיום האיראני״. ובכן, לא צריך כמובן להכביר מילים עד כמה צלם החצאיות הזה טעה. אין ישראלי שלא מבין, וגם נתניהו מבין מעולה (שהרי אנשים כמו אדמקר ומגל הם רק בובות פיתום שלו, שתפקידם לשקף מה עובר לו בראש): נתניהו ושבעה באוקטובר הם דבר אחד. זה המותג. לא איראן, לא ״פרוטקטור אוף יזראל״ עאלק, לא שום דבר. יום אחד שחור בהיסטוריה היהודית - זה הוא. כמו גולדה מאיר ומלחמת יום כיפור. גם כשנכדינו ילמדו על האיש הזה - זה יהיה הפרק הראשון. ולכן - גם נתניהו ושופרותיו מבינים שאת עבודת מחיקת הזיכרון ההיסטורי צריך לעשות עד הסוף, עד יום הבחירות. שלא חלילה יהיה מה שיזכיר את שבעה באוקטובר, נניח התאריך 27 באוקטובר. ולכן זאת צריכה להיות השורה התחתונה: הקמפיין לסילוקו מחיינו צריך להתמקד בשבעה באוקטובר. ויתרה מכך, ביום הבחירות עצמו, במקום למלא את הקלפיות בשלטים וכרזות המסורתיים וחסרי המשמעות של אותיות המפלגות ושמות המועמדים, רק תמונות מהיום ההוא. בלי טקסט. יבוא אדם להצביע בקלפי, ייתקל בתמונה של הנוחבות פורצים את הגדר, והנה התמונה של הטנק המפויח ונמרוד כהן שהולך לשבי, ומכל כיוון תמונות של אנשים, נשים, ילדים ומשפחות שהיו ואינן, והחדרים המגואלים בדם, וטורי הרכבים החרוכים. הכל. עכשיו שילך להצביע. רק על זה הבחירות.

Yosef Yisrael

23,690 görüntüleme • 3 ay önce

1. האם אתם מכירים רב שעשה ניתוח אף? 2. האם אתם מכירים רב שעשה החלקת שיער וצבע בבלונד? 3. האם אתם מכירים רב שהחליף את השם שלו? 4. האם אתם מכירים רב שגנב תמונה של ילד תמים עם פיאות ואמר לכולם שזה הוא (אחר כך נחשף שבאותו גיל היה חילוני בלי כיפה וכמובן שבלי פיאות). 5. האם אתם מכירים רב שאמר לכולם שגדל בספרד בקדושה והאמת היא שגדל בחולון בתור חילוני? 6. האם אתם מכירים רב שאומר לכולם שהוא בחובות אבל קנה בעצמו (ולא כמו שמשקר שחמיו קנה לו) 3 דירות פנטהאוז בשווי כולל של 50 מליון כולם קו ראשון לים 2 בבת ים ו1 בראשלצ עם ברכה וג'קוזי על חופים מעורבים ומועדני לילה. הוא מספר לכולם שיש לו דרך סודית להביא את הגאולה. הוא מספר לכולם שבשביל להביא את הגאולה הוא צריך הרבה כסף (עשירות). הוא מספר לתלמידיו שקרא בספר 'מיין קאמפ' של מנהיג הנאצים ימ"ש והוא יודע איך להביא את הגאולה ולהשתלט על העולם. אגב, את השיטות של היטלר הוא באמת מאמץ, כל אדם שמעז לעזוב אותו הוא רודף אותו עד חורמה ופועל להשתיק כל בקורת זה התחיל מהמלחמה בגסתו עדן רחמני שחשפה שעשה מעשים לא צנועים בבית חמיו, הרב ניסים רבה, הרב ארוש, הרב שניאור, הרב עמאר, הרב ניסי יהוידע, הרב נקאר וכן גבאים שלו, על כולם הוא עושה דמוניזציה ומכונת רעל עד כדי כך שהם מוכנים לפגוע בכל צורה לבצע פעולות פשע בהוראות והכוונה ישירות ממנו האזנות סתר ואיומים ועוד מעשה בריונות. אני רק שואל איך הוא הצליח להביא מצב של אנשים שמאמינים בו שהוא המשיח. אם לא הבנתם כמה הפסיכופט הזה מסוכן להרבה מאוד אולי מאות אלפי עוקבים ברשתות מאמינים תמימים #הינוקא #שיצובארי #נוכל #משיחשקר

1. האם אתם מכירים רב שעשה ניתוח אף? 2. האם אתם מכירים רב שעשה החלקת שיער וצבע בבלונד? 3. האם אתם מכירים רב שהחליף את השם שלו? 4. האם אתם מכירים רב שגנב תמונה של ילד תמים עם פיאות ואמר לכולם שזה הוא (אחר כך נחשף שבאותו גיל היה חילוני בלי כיפה וכמובן שבלי פיאות). 5. האם אתם מכירים רב שאמר לכולם שגדל בספרד בקדושה והאמת היא שגדל בחולון בתור חילוני? 6. האם אתם מכירים רב שאומר לכולם שהוא בחובות אבל קנה בעצמו (ולא כמו שמשקר שחמיו קנה לו) 3 דירות פנטהאוז בשווי כולל של 50 מליון כולם קו ראשון לים 2 בבת ים ו1 בראשלצ עם ברכה וג'קוזי על חופים מעורבים ומועדני לילה. הוא מספר לכולם שיש לו דרך סודית להביא את הגאולה. הוא מספר לכולם שבשביל להביא את הגאולה הוא צריך הרבה כסף (עשירות). הוא מספר לתלמידיו שקרא בספר 'מיין קאמפ' של מנהיג הנאצים ימ"ש והוא יודע איך להביא את הגאולה ולהשתלט על העולם. אגב, את השיטות של היטלר הוא באמת מאמץ, כל אדם שמעז לעזוב אותו הוא רודף אותו עד חורמה ופועל להשתיק כל בקורת זה התחיל מהמלחמה בגסתו עדן רחמני שחשפה שעשה מעשים לא צנועים בבית חמיו, הרב ניסים רבה, הרב ארוש, הרב שניאור, הרב עמאר, הרב ניסי יהוידע, הרב נקאר וכן גבאים שלו, על כולם הוא עושה דמוניזציה ומכונת רעל עד כדי כך שהם מוכנים לפגוע בכל צורה לבצע פעולות פשע בהוראות והכוונה ישירות ממנו האזנות סתר ואיומים ועוד מעשה בריונות. אני רק שואל איך הוא הצליח להביא מצב של אנשים שמאמינים בו שהוא המשיח. אם לא הבנתם כמה הפסיכופט הזה מסוכן להרבה מאוד אולי מאות אלפי עוקבים ברשתות מאמינים תמימים #הינוקא #שיצובארי #נוכל #משיחשקר

ישראל פרידלס ארכיון

24,433 görüntüleme • 21 gün önce

נתינים יקרים שלום, כידוע היום התקיימה טיסת האימון המבצעית הראשונה לחו״ל של מטוס ״ביזת ציון״ של הגברת נתניהו ובעלה - כי לחיל האוויר אין משהו יותר חשוב לעשות באמצע מלחמה 🤷🏻‍♀️ מוזמנים לצפות (בהצדעה 🫡) בתיעוד המרגש מההמראה הבוקר של ״אייר פורס ביבי״ ✈️ - הפרויקט המושחת, החזירי, המנותק, הראוותני והבזבזני (מעל 700 מיליון ₪ מכספי הציבור), ולהתכונן לנחיתה חזרה בנתב״ג, שצפויה לקרות ממש בעוד מספר דקות. טיסת הניסוי כללה 60 ניצבים ששיחקו את פמליית נתניהו, ביניהם שני שחקנים מחופשים לזוג הקיסרים (סדאם, מאחוריך 🫡), 15 דיילים ואנשי צוות, אוכל, משקאות 🥂, העמסת מזוודות (עם כביסה? 🧳) וטקס מבוים של עליה למטוס, כולל שטיח אדום בכניסה כמובן. אתם יכולים לדמיין אירוע הזוי ומנותק מזה? אלפי נרצחים ונופלים, עשרות אלפי מילואימניקים נטחנים, מאות אלפי אזרחים קורסים כלכלית, דירוג האשראי ירד, המע״מ עלה, הצפון מופגז, הדרום שטח הפקר, כספי הציבור נבזזים בזמן מלחמה, החטופים נמקים בשבי (כי הם על ה*** של סמוטריץ׳) - אבל מה איכפת לרודן?? יש לשאול: למה דווקא עכשיו, בזמן מלחמה, בזמן משבר כלכלי קשה, ואחרי שנים של גרירת רגליים - למה דווקא עכשיו היה דחוף לדיקטטור להאיץ את השמשת הפרויקט הראוותני והחזירי שלו, את עגל הזהב 2024, סמל השחיתות השלטונית? לא מספיק לזוג הקיסרים לנופף לאומה ממרומי כבש מטוס של מטוס אל-על? 👸🏼🤴🏽 הם חייבים לגזול מאות מיליוני ₪ מכספי ציבור? ובכן, כן. זוג החזירים המנותקים חייבים את סמל השלטון היוקרתי, היקר והראוותני. הם חייבים סמל סטטוס חלול - בדיוק כמו הנוכל המאופר עצמו. זה שמחזיק בתדמית ריקה של מנהיג, שלא עומד מאחוריה כלום. שנית, והכי חשוב - לצ׳אוצ׳סקו הישראלי שלנו חשוב לסמן לנו שהוא לא מתכנן ללכת לשום מקום. ומכל האירוע המקומם והמושחת הזה, זו הנקודה הכי חשובה. מבחינת נתניהו, הוא פה כדי להישאר. ואם לא ניאבק בו מאבק עיקש ונחוש, זה לא יגמר. זה יסלים. למר-ביטחון יהיה דם של עוד אלפי נרצחים ונופלים על ידיו, המדינה תישרף, הכלכלה תתרסק, אבל זה לא מעניין אותו. מבחינתו העיקר להמשיך להיאחז בשלטון. אז זה עלינו❗️ הגיע הזמן - מזמן - להעיף את הרודן. #ארבעה_ביוני.

נתינים יקרים שלום, כידוע היום התקיימה טיסת האימון המבצעית הראשונה לחו״ל של מטוס ״ביזת ציון״ של הגברת נתניהו ובעלה - כי לחיל האוויר אין משהו יותר חשוב לעשות באמצע מלחמה 🤷🏻‍♀️ מוזמנים לצפות (בהצדעה 🫡) בתיעוד המרגש מההמראה הבוקר של ״אייר פורס ביבי״ ✈️ - הפרויקט המושחת, החזירי, המנותק, הראוותני והבזבזני (מעל 700 מיליון ₪ מכספי הציבור), ולהתכונן לנחיתה חזרה בנתב״ג, שצפויה לקרות ממש בעוד מספר דקות. טיסת הניסוי כללה 60 ניצבים ששיחקו את פמליית נתניהו, ביניהם שני שחקנים מחופשים לזוג הקיסרים (סדאם, מאחוריך 🫡), 15 דיילים ואנשי צוות, אוכל, משקאות 🥂, העמסת מזוודות (עם כביסה? 🧳) וטקס מבוים של עליה למטוס, כולל שטיח אדום בכניסה כמובן. אתם יכולים לדמיין אירוע הזוי ומנותק מזה? אלפי נרצחים ונופלים, עשרות אלפי מילואימניקים נטחנים, מאות אלפי אזרחים קורסים כלכלית, דירוג האשראי ירד, המע״מ עלה, הצפון מופגז, הדרום שטח הפקר, כספי הציבור נבזזים בזמן מלחמה, החטופים נמקים בשבי (כי הם על ה*** של סמוטריץ׳) - אבל מה איכפת לרודן?? יש לשאול: למה דווקא עכשיו, בזמן מלחמה, בזמן משבר כלכלי קשה, ואחרי שנים של גרירת רגליים - למה דווקא עכשיו היה דחוף לדיקטטור להאיץ את השמשת הפרויקט הראוותני והחזירי שלו, את עגל הזהב 2024, סמל השחיתות השלטונית? לא מספיק לזוג הקיסרים לנופף לאומה ממרומי כבש מטוס של מטוס אל-על? 👸🏼🤴🏽 הם חייבים לגזול מאות מיליוני ₪ מכספי ציבור? ובכן, כן. זוג החזירים המנותקים חייבים את סמל השלטון היוקרתי, היקר והראוותני. הם חייבים סמל סטטוס חלול - בדיוק כמו הנוכל המאופר עצמו. זה שמחזיק בתדמית ריקה של מנהיג, שלא עומד מאחוריה כלום. שנית, והכי חשוב - לצ׳אוצ׳סקו הישראלי שלנו חשוב לסמן לנו שהוא לא מתכנן ללכת לשום מקום. ומכל האירוע המקומם והמושחת הזה, זו הנקודה הכי חשובה. מבחינת נתניהו, הוא פה כדי להישאר. ואם לא ניאבק בו מאבק עיקש ונחוש, זה לא יגמר. זה יסלים. למר-ביטחון יהיה דם של עוד אלפי נרצחים ונופלים על ידיו, המדינה תישרף, הכלכלה תתרסק, אבל זה לא מעניין אותו. מבחינתו העיקר להמשיך להיאחז בשלטון. אז זה עלינו❗️ הגיע הזמן - מזמן - להעיף את הרודן. #ארבעה_ביוני.

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

35,341 görüntüleme • 2 yıl önce

אין לי כוח כבר. באמת. שוב, שיעור בלוגיקה: אם רדיפה, היצמדות לאדם וחסימת רכבים זה אלימות, אז אסור להפעיל אלימות כלפי אף אחד. בין אם הוא נבחר ציבור, אזרח פרטי, עיתונאי, מנכ"ל מכון מחקר או באסטיונר בשוק. ואם רדיפה וחסימת רכבים הם מרכיבים של מחאה לגיטימית אז מותר לעשות אותם. פשוט וקל. ולא, זה בכלל לא משנה מה מטרת המחאה. מרדכי דוד יכול לומר מחר בבוקר שהמטרה שלו היא שגיא פלג יתפטר. זה ישנה למישהו? בדמוקרטיה מותר לי למחות על כל נושא שבא לי - רפורמה משפטית, מחירי הקוטג', מתווה הגז או שסתם בא לי להוציא קיטור על זה שאסם לא מחזירים למדפים את הקורנפלקס במבה. (והוא באמת היה מדהים. מי שלא זכה לטעום לעולם לא ידע מה הוא הפסיד) הניסיון הבלתי פוסק הזה למצוא הבדלים לא רלוונטיים בין מרדכי דוד לנאווה רוזוליו הוא לא רק מעצבן אלא בעייתי הרבה יותר ממה שנדמה. המטרה מאחוריו היא לעצור את הפעילות של דוד (אני בעד), להפוך אותה ללא לגיטימית, אבל להשאיר פתח לכך שכשמתישהו בעתיד יהיה שוב משהו שיפריע לצד השני באופן קיצוני, כמו הרפורמה, יהיה מותר לו שוב להפעיל את אותו נשק בדיוק. לא יהיה אפשר לטעון "היי אמרתם שמה שמרדכי דוד עשה זה אלימות. מה פתאום לכם מותר?" כי כמובן, זה לא אותו דבר. לתפיסתי, זו אלימות וזו אלימות. זה לא לגיטימי וזה לא לגיטימי. צריך לעשות שני צעדים: 1. להבין שזה כן אותו דבר. 2. להפסיק.

אין לי כוח כבר. באמת. שוב, שיעור בלוגיקה: אם רדיפה, היצמדות לאדם וחסימת רכבים זה אלימות, אז אסור להפעיל אלימות כלפי אף אחד. בין אם הוא נבחר ציבור, אזרח פרטי, עיתונאי, מנכ"ל מכון מחקר או באסטיונר בשוק. ואם רדיפה וחסימת רכבים הם מרכיבים של מחאה לגיטימית אז מותר לעשות אותם. פשוט וקל. ולא, זה בכלל לא משנה מה מטרת המחאה. מרדכי דוד יכול לומר מחר בבוקר שהמטרה שלו היא שגיא פלג יתפטר. זה ישנה למישהו? בדמוקרטיה מותר לי למחות על כל נושא שבא לי - רפורמה משפטית, מחירי הקוטג', מתווה הגז או שסתם בא לי להוציא קיטור על זה שאסם לא מחזירים למדפים את הקורנפלקס במבה. (והוא באמת היה מדהים. מי שלא זכה לטעום לעולם לא ידע מה הוא הפסיד) הניסיון הבלתי פוסק הזה למצוא הבדלים לא רלוונטיים בין מרדכי דוד לנאווה רוזוליו הוא לא רק מעצבן אלא בעייתי הרבה יותר ממה שנדמה. המטרה מאחוריו היא לעצור את הפעילות של דוד (אני בעד), להפוך אותה ללא לגיטימית, אבל להשאיר פתח לכך שכשמתישהו בעתיד יהיה שוב משהו שיפריע לצד השני באופן קיצוני, כמו הרפורמה, יהיה מותר לו שוב להפעיל את אותו נשק בדיוק. לא יהיה אפשר לטעון "היי אמרתם שמה שמרדכי דוד עשה זה אלימות. מה פתאום לכם מותר?" כי כמובן, זה לא אותו דבר. לתפיסתי, זו אלימות וזו אלימות. זה לא לגיטימי וזה לא לגיטימי. צריך לעשות שני צעדים: 1. להבין שזה כן אותו דבר. 2. להפסיק.

David Oppenheim

13,283 görüntüleme • 9 ay önce

אם שר התקשורת מדבר על כך בגלוי, הגיע הזמן שאספר בעצמי על חווייתי האישית מול הדורסנות הכוחנית, המושחתת והאנטי דמוקרטית של הדיפ סטייט, הפועל כנגדנו לכפיית המשך שליטתו במדינה באפס קלאס ובניגוד לכל דין. ומעשה שהיה כך היה: לפני כשנתיים, עקב פקיעת תוקפי כהונות, נוצר צורך לבחור שבעה חברים חדשים למועצה הציבורית של התאגיד. המועצה, שהיא דירקטוריון לכל דבר, מונה 12 חברים שלאחד מהם, היו"ר, קול כפול. היות ובין השבעה שכהונתם עמדה לפוג היה גם היו"ר, היה ברור שועדת האיתור שתמנה את השבעה, שהם 8 קולות מתוך 12, למעשה תזכה לעצב את דמות התאגיד, כיוון שהדירקטוריון מוסמך למנות ולפטר את הנהלת התאגיד, ובעיקר לקבוע לתאגיד מדיניות תוכן. יתרה מזו: ועדת האיתור מונה שלושה חברים - יו"ר שהוא שופט מחוזי בדימוס אותו לפי החוק ממנה שר התקשורת, ועוד שני חברים אותם ממנה היו"ר. כך שהיה ברור שהיו"ר ואני ביחד נהווה בכל מקרה רוב בתוך הועדה ונוכל למנות דירקטורים ראויים. קול קורא להגשת מועמדות לועדת האיתור פורסם, הסתכלתי על תנאי הסף וראיתי שאני עומד בהם. אמרתי למה לא? יאללה, נבחר דירקטוריון ציוני, אוהב העם והארץ, שיאזן את שידורי התאגיד. הגשתי, ומלחמת ההתשה פרצה. סאגה ארוכה ומייגעת החלה מול הייעוץ המשפטי של משרד התקשורת, במהלכה נדרשתי להפריך חשד מונפץ שנאומים שכתבתי בעבר ללקוחות שאיני מחויב לחשוף, יקלעו אותי לניגוד עניינים. כמובן שאין ולא היה אבק חשד לניגוד עניינים. זה לא עניין אותם. על פני חודשים רבים הוחלפו בינינו עשרות מיילים, חתמתי על תצהירים, לבסוף אפילו נאלצתי לחשוף בפניהם את לקוחותיי, גם זו חוצפה ושערורייה, עד שהם הגיעו אל הקיר. לא נותרה ברירה אלא לאשר אותי. ואז מצא גיל לימון, המשנה ליועמ"שית, מוצא מהסבך. המציא ליתר דיוק. לפתע הודיעה לשכת היועמ"שית שהליך האיתור במסגרתו נבחרתי לא היה תקין, כי השופט לא התייעץ במהלכו עם הייעוץ המשפטי. האם היה עליו לעשות זאת? ברור שלא. החוק לא מחייב אותו לעשות זאת. ממתי מעניין אותם החוק? הם החליטו שהיה עליו, פסלו את ההליך והקפיאו את הקמת הועדה. אח"כ הלכו ליצחק עמית שיאשר להם, שוב בניגוד לחוק, הארכת כהונה לדירקטורים שאמורים היו להתחלף (כמובן כולם כלבבם) וכמובן קיבלו את מבוקשם. (דיווח בעיתונות על השערורייה ההיא, בציוץ הבא). השופט הבין כמובן עם מי יש לו עסק ומה לעולם לא יאפשרו לו הפקידים החצופים לעשות, והתפטר. באותם ימים אגב, פגש גיל לימון במקרה חבר משותף לשנינו. אותו חבר שאל אותו - למה פסלת את עמיאור? לימון ענה לו בהיתממות: אין לי איתו שום בעיה, זה רק בגלל שההליך היה לא תקין. אם יגיש שוב, יעבור. עברו עוד כמה חודשים והשר מינה ליו"ר הועדה שופטת מחוזי בדימוס, כדי להקים איתה מחדש את ועדת האיתור. שוב פורסם קול קורא, שוב הגשתי, שוב עברתי את כל התהליך, שוב נבחרתי לתפקיד ושוב הוחלט בלשכת היועמ"שית שיהיה מה שיהיה, את דירקטוריון התאגיד לא ימנה חנן עמיאור. היתה בעיה קטנה. השופטת כן התייעצה עם הייעוץ המשפטי לאורך התהליך. אז גיל לימון, שכאמור טען שהבעיה לא איתי אלא עם "תקינות ההליך", שוב המציא מוצא: תוך כדי ההליך, משום מקום, הוא הודיע על שינוי תנאי הסף. מתואר אקדמי כלשהו, לתואר אקדמי דווקא בתקשורת. (היה להם את קורות החיים שלי, הם ידעו שהתארים שלי אינם בתקשורת). שוב נפסלתי, שוב התפטרה היו"רית, שוב הוכשלה הקמת ועדת האיתור, ואת מדיניות התאגיד מוסיף עד היום לקבוע דירקטוריון מוטה לשמאל הקיצוני. את התוצאות, על המסך וברדיו, רואים ושומעים כולנו. לא לעולם יחנקו גיל לימון וגלי בהרב מיארה בחוסר סמכות הליכים ממשליים חוקיים למהדרין, במטרה למנוע את השינוי שתובע העם באמצעות נבחריו. שינוי בוא יבוא. וביום לא רחוק

אם שר התקשורת מדבר על כך בגלוי, הגיע הזמן שאספר בעצמי על חווייתי האישית מול הדורסנות הכוחנית, המושחתת והאנטי דמוקרטית של הדיפ סטייט, הפועל כנגדנו לכפיית המשך שליטתו במדינה באפס קלאס ובניגוד לכל דין. ומעשה שהיה כך היה: לפני כשנתיים, עקב פקיעת תוקפי כהונות, נוצר צורך לבחור שבעה חברים חדשים למועצה הציבורית של התאגיד. המועצה, שהיא דירקטוריון לכל דבר, מונה 12 חברים שלאחד מהם, היו"ר, קול כפול. היות ובין השבעה שכהונתם עמדה לפוג היה גם היו"ר, היה ברור שועדת האיתור שתמנה את השבעה, שהם 8 קולות מתוך 12, למעשה תזכה לעצב את דמות התאגיד, כיוון שהדירקטוריון מוסמך למנות ולפטר את הנהלת התאגיד, ובעיקר לקבוע לתאגיד מדיניות תוכן. יתרה מזו: ועדת האיתור מונה שלושה חברים - יו"ר שהוא שופט מחוזי בדימוס אותו לפי החוק ממנה שר התקשורת, ועוד שני חברים אותם ממנה היו"ר. כך שהיה ברור שהיו"ר ואני ביחד נהווה בכל מקרה רוב בתוך הועדה ונוכל למנות דירקטורים ראויים. קול קורא להגשת מועמדות לועדת האיתור פורסם, הסתכלתי על תנאי הסף וראיתי שאני עומד בהם. אמרתי למה לא? יאללה, נבחר דירקטוריון ציוני, אוהב העם והארץ, שיאזן את שידורי התאגיד. הגשתי, ומלחמת ההתשה פרצה. סאגה ארוכה ומייגעת החלה מול הייעוץ המשפטי של משרד התקשורת, במהלכה נדרשתי להפריך חשד מונפץ שנאומים שכתבתי בעבר ללקוחות שאיני מחויב לחשוף, יקלעו אותי לניגוד עניינים. כמובן שאין ולא היה אבק חשד לניגוד עניינים. זה לא עניין אותם. על פני חודשים רבים הוחלפו בינינו עשרות מיילים, חתמתי על תצהירים, לבסוף אפילו נאלצתי לחשוף בפניהם את לקוחותיי, גם זו חוצפה ושערורייה, עד שהם הגיעו אל הקיר. לא נותרה ברירה אלא לאשר אותי. ואז מצא גיל לימון, המשנה ליועמ"שית, מוצא מהסבך. המציא ליתר דיוק. לפתע הודיעה לשכת היועמ"שית שהליך האיתור במסגרתו נבחרתי לא היה תקין, כי השופט לא התייעץ במהלכו עם הייעוץ המשפטי. האם היה עליו לעשות זאת? ברור שלא. החוק לא מחייב אותו לעשות זאת. ממתי מעניין אותם החוק? הם החליטו שהיה עליו, פסלו את ההליך והקפיאו את הקמת הועדה. אח"כ הלכו ליצחק עמית שיאשר להם, שוב בניגוד לחוק, הארכת כהונה לדירקטורים שאמורים היו להתחלף (כמובן כולם כלבבם) וכמובן קיבלו את מבוקשם. (דיווח בעיתונות על השערורייה ההיא, בציוץ הבא). השופט הבין כמובן עם מי יש לו עסק ומה לעולם לא יאפשרו לו הפקידים החצופים לעשות, והתפטר. באותם ימים אגב, פגש גיל לימון במקרה חבר משותף לשנינו. אותו חבר שאל אותו - למה פסלת את עמיאור? לימון ענה לו בהיתממות: אין לי איתו שום בעיה, זה רק בגלל שההליך היה לא תקין. אם יגיש שוב, יעבור. עברו עוד כמה חודשים והשר מינה ליו"ר הועדה שופטת מחוזי בדימוס, כדי להקים איתה מחדש את ועדת האיתור. שוב פורסם קול קורא, שוב הגשתי, שוב עברתי את כל התהליך, שוב נבחרתי לתפקיד ושוב הוחלט בלשכת היועמ"שית שיהיה מה שיהיה, את דירקטוריון התאגיד לא ימנה חנן עמיאור. היתה בעיה קטנה. השופטת כן התייעצה עם הייעוץ המשפטי לאורך התהליך. אז גיל לימון, שכאמור טען שהבעיה לא איתי אלא עם "תקינות ההליך", שוב המציא מוצא: תוך כדי ההליך, משום מקום, הוא הודיע על שינוי תנאי הסף. מתואר אקדמי כלשהו, לתואר אקדמי דווקא בתקשורת. (היה להם את קורות החיים שלי, הם ידעו שהתארים שלי אינם בתקשורת). שוב נפסלתי, שוב התפטרה היו"רית, שוב הוכשלה הקמת ועדת האיתור, ואת מדיניות התאגיד מוסיף עד היום לקבוע דירקטוריון מוטה לשמאל הקיצוני. את התוצאות, על המסך וברדיו, רואים ושומעים כולנו. לא לעולם יחנקו גיל לימון וגלי בהרב מיארה בחוסר סמכות הליכים ממשליים חוקיים למהדרין, במטרה למנוע את השינוי שתובע העם באמצעות נבחריו. שינוי בוא יבוא. וביום לא רחוק

חנן עמיאור Hanan Amiur 🇮🇱

63,638 görüntüleme • 10 ay önce

25/25 לאחרונה אני תוהה: היכן מסתיימת מלאכת הפרשן הפוליטי ואיפה מתחילה הפוליטיקה הקטנה. ומהי מידת השפעתו של בנימין נתניהו עליך. ומדוע אתה נוהג כלפיו בכזה מורא ומשוא פנים. האם עדיין יוצא לך, פה ושם ברגעי השקט, להרהר בהצעתו אליך, אי אז לפני כארבע שנים, להשתלב במקום גבוה ברשימת הליכוד ולהיות שר? צריך להשגיח היטב, מי כמוך יודע. מפלגתו ולשכתו, שתיהן כבר רקובות מנאשמים ומחשודים, והדג הזה הרי מסריח מהראש. וכולנו היינו עדים לאורך השנים לקסמו האפל, המוביל לעיתים גם למראות מכמירי לב. ראה מה אירע לגדעון סער, הבט מה קרה לאלי גולדשמידט. וחזינו כיצד רבים מהאנשים שבאים איתו במגע רציף ומתמשך, ולא נפלטים או פורשים, הולכים ומתעפשים, מבאישים ונובלים, בין אם לאט או מהר יותר. היפוכו של מידאס, כבר אמרנו. זהו האיש שלפני 14 שנים הביא אל הליכוד ראש שב"כ לשעבר, מהדמויות הנערצות בשירות, ועשה ממנו פוליטיקאי כנוע אשר תועד יושב בנחת לצידו של העבריין מרדכי דוד והצביע בעד מתן חסינות לטלי גוטליב, על אף שזו חשפה בניגוד לחוק את שמו של איש הארגון שהוא עצמו פיקד עליו בעבר. ולפני 30 שנה הוא לקח דוקטור לפילוסופיה, אקדמאי דעתן ובעל חשיבה ביקורתית, איש שמאל לשעבר שהוציא רב מכר אשר זכה לשבחים מפיו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' בכבודו ובעצמו, והפך אותו לפודל מחמד שלו ושל שרה רעייתו, מה שהזניק אותו לאחר מכן היישר אל תיק האוצר, למרות שהיה באותה עת חסר כל ניסיון מיניסטריאלי ("אין לך עכשיו איזה אינטרס מיוחד", אמרת לו לאחרונה, לאיש שחב את כל הקריירה הפוליטית שלו לראש הממשלה; אין פלא שבן כספית הרים גבות בספקנות, ר' סרטון 1). ואני אפילו זוכר, חי נפשי, כיצד אותו נתניהו אימץ אליו לפני 11 שנים צעיר מבטיח ונמרץ, בעל עיניים בורקות ואידיאלים נשגבים, מצביע נלהב למפלגת "ארץ חדשה" של אלדד יניב (ר' תמונה 2), ובסופו של תהליך אלכימי מכושף, שסודו המדויק צפון היטב בתנוריו של השטן בגיהנום, לש מתוך חומר הגלם הזה את יונתן אוריך במהדורת הבלהות שכולנו מכירים היום היטב לצערנו. אז מה זה כבר עבורו עיתונאי כזה או אחר? "הביטו על הפוליטיקאים, שנזכרים לומר 'אנחנו' רק כשנולד צורך להפיל את משקלו הכבד של כישלון על כתפיים נוספות", כתבת בספרך המעולה והמומלץ "סיפורה של הפוליטיקה הישראלית", שיצא לאור ביולי 2021 והיה במהרה לרב מכר. והנה, שנתיים ושלושה חודשים לאחר מכן, נהגת בעצמך כפוליטיקאי: הציוץ הראשון שהעלית ב-7 באוקטובר 2023, כאשר מחבלים עדיין שרצו בעוטף, נפתח במילות אחיו של יוסף "אבל אשמים אנחנו" מבראשית מ"ב כ"א (ר' תמונה 3). נו-נו, עד למקורות הפלגת, לפרשת עגלה ערופה מתוך ספר דברים קרצת, רק כדי להפחית את משא האשמה מגבו של אדם אחד ולהעמיס אותו על כתפי כולנו. מי אמר שהיציאה מלבנון וההתנתקות הן היסטוריה רחוקה? מסתבר שהכול יחסי. אבל אנחנו איננו אשמים כאן, עמית; ואתה – דבר בשם עצמך. אשמים ראשי זרועות הביטחון באותה עת, והם כבר מזמן נטשו את תפקידיהם והלכו הביתה; ועוד לפניהם אשמים בנימין נתניהו וממשלתו, אשר אטמו אוזניהם אל מול אזהרות חוזרות ונשנות שלא פסקו מלזרום אליהם, ולא נטלו כל אחריות על מעשיהם ומחדליהם שהובילו לטבח, ומבזים אלפי נופלים ונרצחים ויורקים בפרצופיהן של המשפחות השכולות בהימנעותם בכל מחיר מלהקים ועדת חקירה, ומוסיפים להפלות לטובה עריקים חרדים אל מול תחנוני הצבא, ובמשך שלוש שנים תמימות נאחזו בכל כוחם בשררה על אף כישלונם הנורא ב-7 באוקטובר, ולמרות כל אלה הם עדיין מקבלים ממך מעטפת הגנה לא מבוטלת בכלל. אבל רואים אותה בבהירות רבה. ושומעים חזק וברור, יום יום, שעה שעה, את תקיעות השופר המתוחכם, הפיקח, החד, הערמומי, המניפולטיבי והמוכשר ביותר של נתניהו. ובעוד חודש ושבוע בדיוק יוגש לו החשבון. כי הגיעה שעת זריחה. תסתכל, כבר 6:29.

25/25 לאחרונה אני תוהה: היכן מסתיימת מלאכת הפרשן הפוליטי ואיפה מתחילה הפוליטיקה הקטנה. ומהי מידת השפעתו של בנימין נתניהו עליך. ומדוע אתה נוהג כלפיו בכזה מורא ומשוא פנים. האם עדיין יוצא לך, פה ושם ברגעי השקט, להרהר בהצעתו אליך, אי אז לפני כארבע שנים, להשתלב במקום גבוה ברשימת הליכוד ולהיות שר? צריך להשגיח היטב, מי כמוך יודע. מפלגתו ולשכתו, שתיהן כבר רקובות מנאשמים ומחשודים, והדג הזה הרי מסריח מהראש. וכולנו היינו עדים לאורך השנים לקסמו האפל, המוביל לעיתים גם למראות מכמירי לב. ראה מה אירע לגדעון סער, הבט מה קרה לאלי גולדשמידט. וחזינו כיצד רבים מהאנשים שבאים איתו במגע רציף ומתמשך, ולא נפלטים או פורשים, הולכים ומתעפשים, מבאישים ונובלים, בין אם לאט או מהר יותר. היפוכו של מידאס, כבר אמרנו. זהו האיש שלפני 14 שנים הביא אל הליכוד ראש שב"כ לשעבר, מהדמויות הנערצות בשירות, ועשה ממנו פוליטיקאי כנוע אשר תועד יושב בנחת לצידו של העבריין מרדכי דוד והצביע בעד מתן חסינות לטלי גוטליב, על אף שזו חשפה בניגוד לחוק את שמו של איש הארגון שהוא עצמו פיקד עליו בעבר. ולפני 30 שנה הוא לקח דוקטור לפילוסופיה, אקדמאי דעתן ובעל חשיבה ביקורתית, איש שמאל לשעבר שהוציא רב מכר אשר זכה לשבחים מפיו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' בכבודו ובעצמו, והפך אותו לפודל מחמד שלו ושל שרה רעייתו, מה שהזניק אותו לאחר מכן היישר אל תיק האוצר, למרות שהיה באותה עת חסר כל ניסיון מיניסטריאלי ("אין לך עכשיו איזה אינטרס מיוחד", אמרת לו לאחרונה, לאיש שחב את כל הקריירה הפוליטית שלו לראש הממשלה; אין פלא שבן כספית הרים גבות בספקנות, ר' סרטון 1). ואני אפילו זוכר, חי נפשי, כיצד אותו נתניהו אימץ אליו לפני 11 שנים צעיר מבטיח ונמרץ, בעל עיניים בורקות ואידיאלים נשגבים, מצביע נלהב למפלגת "ארץ חדשה" של אלדד יניב (ר' תמונה 2), ובסופו של תהליך אלכימי מכושף, שסודו המדויק צפון היטב בתנוריו של השטן בגיהנום, לש מתוך חומר הגלם הזה את יונתן אוריך במהדורת הבלהות שכולנו מכירים היום היטב לצערנו. אז מה זה כבר עבורו עיתונאי כזה או אחר? "הביטו על הפוליטיקאים, שנזכרים לומר 'אנחנו' רק כשנולד צורך להפיל את משקלו הכבד של כישלון על כתפיים נוספות", כתבת בספרך המעולה והמומלץ "סיפורה של הפוליטיקה הישראלית", שיצא לאור ביולי 2021 והיה במהרה לרב מכר. והנה, שנתיים ושלושה חודשים לאחר מכן, נהגת בעצמך כפוליטיקאי: הציוץ הראשון שהעלית ב-7 באוקטובר 2023, כאשר מחבלים עדיין שרצו בעוטף, נפתח במילות אחיו של יוסף "אבל אשמים אנחנו" מבראשית מ"ב כ"א (ר' תמונה 3). נו-נו, עד למקורות הפלגת, לפרשת עגלה ערופה מתוך ספר דברים קרצת, רק כדי להפחית את משא האשמה מגבו של אדם אחד ולהעמיס אותו על כתפי כולנו. מי אמר שהיציאה מלבנון וההתנתקות הן היסטוריה רחוקה? מסתבר שהכול יחסי. אבל אנחנו איננו אשמים כאן, עמית; ואתה – דבר בשם עצמך. אשמים ראשי זרועות הביטחון באותה עת, והם כבר מזמן נטשו את תפקידיהם והלכו הביתה; ועוד לפניהם אשמים בנימין נתניהו וממשלתו, אשר אטמו אוזניהם אל מול אזהרות חוזרות ונשנות שלא פסקו מלזרום אליהם, ולא נטלו כל אחריות על מעשיהם ומחדליהם שהובילו לטבח, ומבזים אלפי נופלים ונרצחים ויורקים בפרצופיהן של המשפחות השכולות בהימנעותם בכל מחיר מלהקים ועדת חקירה, ומוסיפים להפלות לטובה עריקים חרדים אל מול תחנוני הצבא, ובמשך שלוש שנים תמימות נאחזו בכל כוחם בשררה על אף כישלונם הנורא ב-7 באוקטובר, ולמרות כל אלה הם עדיין מקבלים ממך מעטפת הגנה לא מבוטלת בכלל. אבל רואים אותה בבהירות רבה. ושומעים חזק וברור, יום יום, שעה שעה, את תקיעות השופר המתוחכם, הפיקח, החד, הערמומי, המניפולטיבי והמוכשר ביותר של נתניהו. ובעוד חודש ושבוע בדיוק יוגש לו החשבון. כי הגיעה שעת זריחה. תסתכל, כבר 6:29.

Aviv Hurvitz

16,590 görüntüleme • 19 gün önce

איראן עדיין לא שיגרה את טיל הטון, טון וחצי שלה, וגם לא את טילי השיוט. פצצות חדירה יש רק לארה"ב, ובלעדיהן לא ניתן להשמיד את מתקני הגרעין. על מגבלות הכוח, המחירים שצפויים והשלבים הבאים: 1. אמש, אחרי דין ודברים, הותר לפרסם - לישראל אין יכולת להשמיד את מתקני הגרעין באיראן 2. הדרג המדיני ידע זאת ויצא לדרך עם תפיסה סבירה, אבל כזו שהציבור חייב להיות מודע לה: "מצרף" הכולל פגיעה במתקני גרעין, פירוק הנ"מ האיראני באופן שמאפשר למטוסי קרב ישראלים לחוג מעל טהראן כאילו הם מעל ג'באליה, צמצום איום הטילים הבליסטיים, חיסול הצמרת הבטחונית האיראנית ואיום אמין לערוף גם את ראשי השלטון והאייתולות לצד פגיעה אפשרית בתשתיות לאומיות כמאגרי נפט - עשויים להספיק 3. למה להספיק? להחזיר את איראן למו"מ מעמדת חולשה שתאלץ אותה לחתום על הסכם בלי פגות תוקף ועם שיניים - ואם לא, אז לפחות לדחות בכמה שנים את פרויקט הגרעין 4. השמדת הגרעין האיראני כן אפשרית מבחינה צבאית, בשני תנאים: הצטרפות אמריקאית להתקפה עם פצצות החדירה הענקיות שיש רק לארה"ב ורק היא יכולה להשתמש בהן, דבר שתלוי כמובן בהחלטה של טראמפ - או מלאכת "קילוף" ארוכה ע"י מטוסי חיל האוויר של מיגון מתקני הגרעין 5. האופציה השנייה עלולה להוביל לתרחיש עליו החלו לדבר ולהיערך לו בצמרת צה"ל כבר אתמול: מלחמת התשה ארוכה עם איראן, של חודשים, אולי מעבר לכך; טפטופי טילים וכטב"מים, מצור לסירוגין על נתב"ג, שיבוק (בין שיבוש לשיתוק) המשק ומערכת החינוך, ועוד 6. לכן, לצד האופוריה ממכת הפתיחה העוצמתית וההצדקה למהלך לה שותפים בכירי צה"ל - יש לדרוש מנגנון סגירה, המעשה המדיני או לפחות לדרוש חתירה אליו. איראן תמיד הצטיינה בסבלנות רב-דורית - הורדת הלהבות והתשה של שנים עם מריחת זמן הם ניצחון עבורה 7. לאיראן יש עוד מאות רבות מאוד של טילים מהסוג שיצר כאן אתרי הרס בימים האחרונים מרש"קים של 200-500 ק"ג חנ"מ, אבל לפי גורמים שונים, בהם מומחים לתחום - איראן עוד לא השתמשה בחומשהאר שנושא בין טון לשני טון חומר נפץ ברש"ק ועם 20% יותר אפקט הדף מהטילים ששוגרו עד כה; גם טילי השיוט של איראן, שקשים לגילוי בזמן טוב, טרם שוגרו 8. למהלך הרב-שלבי הזה, מוצלח ככל שיהיה, יש גם מגבלות כוח, אפילו לחיל האוויר הגדול והחזק ולאמ"ן ולמוסד. בסוף כמות מטוסים זה נתון קיים מול 5000-10000 מטרות רלבנטיות שפרוסות ברחבי איראן. והמחירים יהיו כבדים פי כמה ממלחמה עם חמאס. לכן הסיומת המדינית היא הכרח שאין ברירה אלא לדרוש ולצפות לו, לפני ההרוגים הבאים, ובטווח הנראה לעין. צילם ופירפר בזירה בבת-ים: יואב קרן

איראן עדיין לא שיגרה את טיל הטון, טון וחצי שלה, וגם לא את טילי השיוט. פצצות חדירה יש רק לארה"ב, ובלעדיהן לא ניתן להשמיד את מתקני הגרעין. על מגבלות הכוח, המחירים שצפויים והשלבים הבאים: 1. אמש, אחרי דין ודברים, הותר לפרסם - לישראל אין יכולת להשמיד את מתקני הגרעין באיראן 2. הדרג המדיני ידע זאת ויצא לדרך עם תפיסה סבירה, אבל כזו שהציבור חייב להיות מודע לה: "מצרף" הכולל פגיעה במתקני גרעין, פירוק הנ"מ האיראני באופן שמאפשר למטוסי קרב ישראלים לחוג מעל טהראן כאילו הם מעל ג'באליה, צמצום איום הטילים הבליסטיים, חיסול הצמרת הבטחונית האיראנית ואיום אמין לערוף גם את ראשי השלטון והאייתולות לצד פגיעה אפשרית בתשתיות לאומיות כמאגרי נפט - עשויים להספיק 3. למה להספיק? להחזיר את איראן למו"מ מעמדת חולשה שתאלץ אותה לחתום על הסכם בלי פגות תוקף ועם שיניים - ואם לא, אז לפחות לדחות בכמה שנים את פרויקט הגרעין 4. השמדת הגרעין האיראני כן אפשרית מבחינה צבאית, בשני תנאים: הצטרפות אמריקאית להתקפה עם פצצות החדירה הענקיות שיש רק לארה"ב ורק היא יכולה להשתמש בהן, דבר שתלוי כמובן בהחלטה של טראמפ - או מלאכת "קילוף" ארוכה ע"י מטוסי חיל האוויר של מיגון מתקני הגרעין 5. האופציה השנייה עלולה להוביל לתרחיש עליו החלו לדבר ולהיערך לו בצמרת צה"ל כבר אתמול: מלחמת התשה ארוכה עם איראן, של חודשים, אולי מעבר לכך; טפטופי טילים וכטב"מים, מצור לסירוגין על נתב"ג, שיבוק (בין שיבוש לשיתוק) המשק ומערכת החינוך, ועוד 6. לכן, לצד האופוריה ממכת הפתיחה העוצמתית וההצדקה למהלך לה שותפים בכירי צה"ל - יש לדרוש מנגנון סגירה, המעשה המדיני או לפחות לדרוש חתירה אליו. איראן תמיד הצטיינה בסבלנות רב-דורית - הורדת הלהבות והתשה של שנים עם מריחת זמן הם ניצחון עבורה 7. לאיראן יש עוד מאות רבות מאוד של טילים מהסוג שיצר כאן אתרי הרס בימים האחרונים מרש"קים של 200-500 ק"ג חנ"מ, אבל לפי גורמים שונים, בהם מומחים לתחום - איראן עוד לא השתמשה בחומשהאר שנושא בין טון לשני טון חומר נפץ ברש"ק ועם 20% יותר אפקט הדף מהטילים ששוגרו עד כה; גם טילי השיוט של איראן, שקשים לגילוי בזמן טוב, טרם שוגרו 8. למהלך הרב-שלבי הזה, מוצלח ככל שיהיה, יש גם מגבלות כוח, אפילו לחיל האוויר הגדול והחזק ולאמ"ן ולמוסד. בסוף כמות מטוסים זה נתון קיים מול 5000-10000 מטרות רלבנטיות שפרוסות ברחבי איראן. והמחירים יהיו כבדים פי כמה ממלחמה עם חמאס. לכן הסיומת המדינית היא הכרח שאין ברירה אלא לדרוש ולצפות לו, לפני ההרוגים הבאים, ובטווח הנראה לעין. צילם ופירפר בזירה בבת-ים: יואב קרן

יואב זיתון

592,207 görüntüleme • 1 yıl önce