Video yükleniyor...

Video Yüklenemedi

Ana Sayfaya Dön

25/25 לאחרונה אני תוהה: היכן מסתיימת מלאכת הפרשן הפוליטי ואיפה מתחילה הפוליטיקה הקטנה. ומהי מידת השפעתו של בנימין נתניהו עליך. ומדוע אתה נוהג כלפיו בכזה מורא ומשוא פנים. האם עדיין יוצא לך, פה ושם ברגעי השקט, להרהר בהצעתו אליך, אי אז לפני כארבע שנים, להשתלב במקום גבוה ברשימת הליכוד...

16,234 görüntüleme • 3 gün önce •via X (Twitter)

0 Yorum

Yorum bulunmuyor

Orijinal gönderinin yorumları burada görünecek

Benzer Videolar

למה הלכתי להופעה של שמוליק סוכות, למרות שאני לא מכיר אף שיר שלו? לפני חודשיים ראיתי פרסום על הופעה של פעם בדור, פרחי מיאמי חוזרים להופיע אחרי 30 שנה, ויופיעו בבריכת הסולטן יחד עם מרדכי בן דוד ושמוליק סוכות. למי שלא מכיר, פרחי מיאמי היתה להקת ילדים אייקונית בשנות התשעים, וכילד דיקלמתי את כל השירים שלהם בעל פה. ההופעה מותגה כערב איחוד מרגש ונוסטלגי, בשילוב הופעה של מרדכי בן דוד, המלך הבלתי מעורער של המוזיקה החסידית מאותן שנים. אז אתמול נסענו לירושלים בהרכב מלא, יחד עם אחים שלי והבנים שלהם (כן, ההופעה היתה ׳לאבות ובנים׳, בהפרדה). בדרך הקשבנו שוב לכל הלהיטים הגוזלים של פרחי מיאמי, בהתרגשות וציפייה לראות אותם שוב מפזזים על הבמה. אחרי איחור של שעה וחצי, ההופעה התחילה עם שירים של שמוליק סוכות. נו טוב, חשבתי לעצמי, הביאו אותו כזמר אורח ויתנו לו לשיר קצת כמופע חימום. שעה וחצי לתוך המופע, כבר היה ברור שהפרסום היה שקר אחד גדול, לא מופע של פרחי מיאמי ולא שם מרדכי בן דוד, אלא הופעה של שמוליק סוכות, והשאר משמשים בקושי כקישוט. עכשיו, שלא תבינו לא נכון, אין לי בעיה עם שמוליק סוכות, הוא שר יפה, חלק מהקהל אפילו הכיר את השירים שלו ושר איתו, רק לא בשביל זה באנו. ובסוף, כשסוף סוף פרחי מיאמי חזרו לבמה עם מופע בשילוב בוגרי הלהקה המקורית, המופע פשוט הופסק על ידי המשטרה, כשהסתבר שהמפיקים התחייבו לסיים את המופע לפני השעה 23:00, אבל חשבו שהם בשטיבל של זכרון מוישה ויכולים למרוח את כולם. אז מעבר להפקה הכושלת, ולמחשבה של אמנים שהם יכולים לעשות מהקהל צחוק, היה כאן משהו אחר, כי השירים של פרחי מיאמי שהיו להיטים בשנות התשעים, כבר לא נשמעים אותו דבר ב 2026, וההתפרצויות של ירחמיאל ביגון למרכז הבמה כבר לא נראות אותו דבר כשהוא זקן בן 70 עם קול צרוד, ואפילו מרדכי בן דוד כבר לא מלהיב ומרגש כמו שהיה. או שבעצם, זה בכלל אנחנו שהתבגרנו.

Yitzik Crombie

13,080 görüntüleme • 1 ay önce

14/25 במקום העשירי: אהוד ברק. היה זה מבצע מיוחד במינו. פעולת בזק של החייל המעוטר ביותר בתולדות צה"ל. ב-21 בינואר 2026 חדר אהוד ברק, ברשות מלאה, לעמדת חדשות 12 בשדרות ההשכלה בתל אביב, משם העניק ריאיון ל"שש" עם עודד בן עמי שישב במרכז העצבים בנווה אילן. לפתע, בתמרון מושלם, שלף המרואיין אמת צרופה בהתייחסו לפרסום שלך, עמית, ולפיו איזנקוט הציע לבנט וללפיד (עוד לפני איחודם של השניים) לחבור לרשימה אחת. "אם יש דבר אחד שמטריד אותי הוא שמי שהוציא את זה הוא לא אחר מעמית סגל, שהוא שופר של נתניהו", ירה ברק צרור מהיר בשידור חי (ר' סרטון 1). אלמנט ההפתעה היה מושלם. מבצע מזהיר זה, אכנה אותו כאן "עמית נעורים", לא נותר ללא סדרה של פעולות תגמול מצדך. לאורך שלושת החודשים שלפני אותו ריאיון – כלל לא עסקת באהוד ברק. מנגד, ברבעון שלאחר מכן, ספרתי 12 מתקפות שלך עליו. "כלום לא ענייני", צייצת לאחרונה כביקורת על אופן סיקורם של עיתונאים בישראל. ובכן, בהחלט ידעת מה כתבת. "איך הגענו למצב שכל חבר של פדופיל מחלק פה ציונים על עיתונות?", מיהרת לצייץ עוד באותו הערב, שעה קלה לאחר מכת הברק באולפן (ר' תמונה 2). בשבועות שאחרי ייחסת לו "שוביניזם דוחה", הכרזת שברק "הקים את הקאמבק שלו לפוליטיקה על הכסף המטונף של ג'פרי אפשטיין", הרחבת בנושא "היקפי גזענותו המדהימים", הלשנת לח"כית גלית דיסטל-אטבריאן ש"הוא קרא לך 'הפרסייה הזו" (ר' תמונה 3), והצגת "אימייל שמוכיח שאהוד ברק הוא פשוט שקרן". את נתניהו מעולם לא העזת לכנות כך. אולי לא שיקר מעודו. חוץ מעשרות הפעמים שכן. כולל אותו מקרה, די לאחרונה, שבו המציא במסיבת עיתונאים סיפור מקושקש על שוטרים שעוצרים אברכים עריקים בתוך הישיבות עצמן. או כאשר סיפר באחד הריאיונות שלו בערוץ 14 ש"בידי איראן כבר היו פצצות אטום". ואלה הם רק שני שקרים קטנטנים מיני רבים של ראש הממשלה, אבל הללו מעולם לא הפריעו לך במיוחד. "אתה הלכת וישבת עם פדופיל", הטחת על ברק, "ועשית עסקים עם פדופיל במיליונים, והסתרת מהשותפים שלך שהוא המשקיע שלך, כל זה במיילים. אז אל תבלבל לנו את המוח" (ר' סרטון 4).

Aviv Hurvitz

14,354 görüntüleme • 3 gün önce

שיעור בהנדוס תודעה: כשעמית סגל הופך את שטייניץ לאוביקטיבי יש רגעים בטלוויזיה שבהם האינטליגנציה של הצופה פשוט נעלבת. כזה היה הראיון של עמית סגל ובן כספית עם יובל שטייניץ. סגל פתח שאלה לשטייניץ במילים המדהימות: "אתה, אין לך אינטרס מיוחד, אתה לא שר בממשלה". באמת, עמית? בואו נדבר על ה"חוסר באינטרס" של שטייניץ: הקריירה שלו: שטייניץ הוא אחד האנשים הכי מזוהים עם נתניהו. הוא חב לו את קידומו המטאורי לאורך עשורים, את תפקיד שר האוצר ושר האנרגיה. הוא לא "פרשן אובייקטיבי" שצנח מהמאדים, הוא חלק מהדנ"א של המערכת הזו. הקריירה של אשתו: אי אפשר לדבר על "חוסר אינטרס" בלי להזכיר את כב' השופטת גילה כנפי שטייניץ. המינוי שלה לעליון (בקידום אקטיבי של מחנה נתניהו והימין) הוא אחד האירועים הפוליטיים משפטיים המשמעותיים של השנים האחרונות. להציג את שטייניץ כדמות נטולת פניות שרק "באה להגיד את האמת" בלי שום מחויבות למערכת שהקימה אותו ואת משפחתו ' זה לא ראיון עיתונאי, זו עצימת עיניים מכוונת. עמית סגל יודע מצוין ששטייניץ מושקע עד צוואר בשימור המורשת והכוח של הליכוד ונתניהו. להגיד עליו שאין לו אינטרס? זה כמו להגיד שדג לא צריך מים. מותר לראיין, מותר לשמוע, אבל אל תמכרו לנו אובייקטיביות מזויפת באריזה של חוסר ידיעה. עמית סגל Ben Caspit בן כספית 𝐎𝐧 𝐀𝐳𝐫𝐢𝐞𝐥🇮🇱

Avner 🇮🇱

24,385 görüntüleme • 5 ay önce

שני דברים מדהימים בוידאו הזה של טראמפ: 1. תרגום שגוי לגמרי (שלא לאמר שקרי) שכנראה נעשה על ידי בינה מלאכותית שהוסיפה את המילה "ללכת" למשפט של טראמפ: "ביבי צריך". טראמפ עצר רגע. ובכלל לא אמר "ללכת" ולא דיבר על זה. 2. מה שטראמפ כן אמר מדהים לא פחות - ואני כבר כמה זמן מצביע על כך - ולצערי ישראל הרשמית (כלומר אותו ביבי מסעיף 1 לעייל) אינו מסוגל להסביר לטראמפ את האמת (מצרף ציוץ קודם שלי בנושא זה): טראמפ מספר שלבנון הייתה מדינה נפלאה. הוא צודק. הוא חוזר על זה שאמר שוב ושוב לביבי שהוא צריך להפסיק להפציץ אותה - בדיוק בהקשר שבו הוא מדבר על העבר המפואר של לבנון - כאילו ישראל הרסה את לבנון (כך גם מצטייר בעולם). אבל לא אנחנו אשמים. אנחנו נסוגנו שוב ושוב ושוב ושוב מלבנון ומי שהרס אותה זה חיזבאללה. ולכן מי שרוצה לתקן את לבנון שכיום היא מדינה שבורה לגמרי צריך להפיל את משטר האייתולות באיראן ששולט בלבנון דרך הפרוקסי כבר עשרות שנים והורס אותה. זה לא ביבי. זה חמינאי. טראמפ לא מבין זאת

Eyal Ofer אייל עופר

54,569 görüntüleme • 3 ay önce

ירושלים היא בירת ישראל. אין על כך מחלוקת אבל ריבונות היא לא רישיון לאלימות והשפלה. כוח יהודי ציוני אמיתי לא נמדד ביכולת לצעוק על סוחר מוסלמי בסמטה בעיר העתיקה או להכות עיתונאים. הוא נמדד ביכולת להחזיק עיר מורכבת, קדושה, נפיצה ומפוארת באחריות, בביטחון, בכבוד ובממלכתיות. יום ירושלים היה פעם יום של התרגשות. יום של זיכרון. יום שבו סיפרנו לעצמנו סיפור גדול על חזרה הביתה, על בירת ישראל, על עיר שחוברה לה יחדיו. בשנים האחרונות הימין הקיצוני חטף לנו את היום הזה. לקחו את הדגל והפכו אותו למקל. לקחו יום לאומי והפכו אותו למפגן של עליונות, גזענות ותקיעת אצבע בעין. לקחו את אהבת ירושלים והחליפו אותה בפרובוקציה. אז לא. זו לא אהבת ירושלים. מי שמכבד את דגל ישראל לא משתמש בו כדי לכסות על שנאה. יום ירושלים הוא לא של הכהניסטים הקיצוניים שמחפשים תמונות פרובוקציה בשער שכם. הוא לא של מי שהפכו את העיר הקדושה ביותר לישראל לזירת התגרות פוליטית. ירושלים לא צריכה מצעד של שנאה. היא צריכה הנהגה עם עמוד שדרה, לב פתוח ואחדות מחברת.

Yair Golan - יאיר גולן

58,656 görüntüleme • 4 ay önce

המוח והלב מסרבים להאמין שאיציק בראשי כבר לא בחיים. זה בלתי נתפס. האיש הטוב הזה, המצחיק, המקצוען בחסד ובעיקר הבנאדם, כזה בנאדם נדיר כשגם שקשה לא כועס ולא מתעצבן, אלא מחייך נותן תחושה שיהיה בסדר. נלקח ממשפחתו מחבריו הבוקר בתאונת דרכים בשעה שרכב על אופניים. בלתי נתפס. כבר הרבה שנים אני לא עובד עם בראשי, אבל עבדתי איתו כמה וכמה שנים בתקופה המשמעותית ביותר של תחילת הדרך והוא תמיד היה אדיב ומצחיק מוכן לעזור ובעיקר לדבר. דיברנו מלא, ואני זוכר את הלילות שהיינו יושבים יחד בקונטרול הקטן של ערוץ הכנסת מעבירים ב-3 בלילה את דיוני המליאה של התקציב או השד יודע מה. הוא היה מספר לי על הילדים, על החלומות, על השאיפות, על ההחלטה שלו להיכנס לספורט באופן משמעותי, לאופניים. היינו צוחקים המון, מסתלבטים ככל שהיינו עייפים יותר. הזכרונות האלה ממש חרוטים בזיכרוני. מצאתי סרטון אחד קצר כזה, משום מה ללא קול, ב-3 בלילה לפני 13 שנה. אני לא מאמין שבראשי לא בחיים. זכרו יהיה ברוך תמיד.

Yanir Cozin - יניר קוזין

13,081 görüntüleme • 4 gün önce

1/25 ט' בתשרי התשפ"ז. אל: עמית סגל. שלום עמית, 13 באוקטובר 2025, חג שמחת תורה, היה יום מטלטל במיוחד ומרגש עד בלי די עבור אזרחי ישראל. עשרים החטופים החיים האחרונים שנותרו בשבי חמאס, אודים מוצלים מאש, שוחררו באותו הבוקר. מטוסו של נשיא ארה"ב נחת בנתב"ג, וטראמפ נשא בכנסת את נאום החנינה המפורסם. וברקע כל אלה, שעון הבחירות החל לתקתק לאחור. עובדה: כבר במוצאי שבת של אותו השבוע, הערכת ב"פגוש את העיתונות" כי הבחירות הקרובות תיערכנה ככל הנראה "בחורף, בסתיו, באביב או בקיץ" (ר' סרטון 1) – וכמובן שדייקת. "יש אלף טענות להשמיע כלפי ראש הממשלה", הכרזת באולפן חדשות 12 יומיים לאחר שובם של החטופים, באידו של אוקטובר ההוא, אך לא ניצלת את ההזדמנות כדי להעלות ולו טענה אחת משלך כנגד נתניהו. נהפוך הוא: הדברים הללו נאמרו על ידך כדי להקניט תלונה מסוימת שהועלתה בעניינו (ר' סרטון 2). כחודשיים וחצי אחר כך, ב-28 בדצמבר, שחררת מול בן כספית וקרן מרציאנו את ההצהרה הנחרצת: "אני לא מאלה שכשנתניהו עושה תקלות, אני לא מבקר אותו בחריפות" (ר' סרטון 3).

Aviv Hurvitz

511,595 görüntüleme • 3 gün önce

2/25 האמנם? 11 חודשים ושבוע בדיוק חלפו מאז שיבת החטופים ההיא. מעטים יחלקו על כך שבתקופה זו, שלא לדבר על אלף שנות כהונתו המצטברות כראש ממשלה, יצא לנתניהו פה ושם, יותר או הרבה, לעשות אי אילו טעויות. לא כאלה של חיים או מוות, חלילה, כגון זו של גלי בהרב מיארה הממאנת למחוק את סעיף השוחד מתיק 4000. סתם, נניח, נקיטת מדיניות ארוכת שנים של "חמאס הוא נכס", שהאכילה את האויב בכסף רב מתוך קונספציה של שקט ייענה בשקט, מה שאפשר לארגון טרור קיקיוני להשתדרג אט אט לצבא מאורגן עד שהיה בכוחו להמיט עלינו אסון בקנה מידה תנ"כי. "המצב הרבה יותר טוב", הרגיע ראש הממשלה פחות מחודשיים לפני הטבח חמוש במשקפיים ורודים, כשבאותה השעה ממש הוליך אותו סינוואר באפו והאויב התכונן על הגדרות עם תוכנית שטנית בהיקפה. היפוכו של מידאס – כמעט כל דבר שייגע בו גם לאחר 7 באוקטובר יוכתר ככישלון, וזאת למרות הצלחות צה"ל ומערכת הביטחון. אף לא אחת מהן תורגמה להישג יציב ובר קיימא בזירה הבינלאומית. ההיפך: ישראל, שכמעט כל ארצות המערב תמכו בה לאחר הטבח, נקלעה מאז למפולת מדינית; מעמדה בקרב מקבלי ההחלטות בארה"ב והציבור האמריקאי התרסק לשפל חסר תקדים; נגד העומד בראשה תלוי ועומד צו מעצר בינלאומי, התקף ב-125 מדינות. ועל אף כל זאת, האחראי העליון לשואת העוטף, ומי שהבטיח לאחריה "ניצחון מוחלט", אך סיים לעת עתה עם חמאס בעזה, חיזבאללה בלבנון, אורניום מועשר באיראן ונשיא אמריקני שנהנה להשפילו מעת לעת ולחבוט בו חזור וחבוט – וכל זאת במחיר של למעלה מ-2,200 נרצחים והרוגים, עשרות אלפי פצועים ומאות אלפי מפונים – מעולם לא נטל כל אחריות. כל החזיתות נותרו פתוחות. צה"ל קורס ממטלות, אך לא מקבל עוד לוחמים. ועדת החקירה הממלכתית מוסמסה היטב, וזאת חרף דרישותיו של נתניהו בעבר להקים כזו על עניינים פעוטים בהרבה. מזה למעלה משלושים שנה, עוד מאז פיגועי 1994 בימי ממשלת רבין, שהוא מטיף לכל ראש ממשלה אחר "להודות בטעויות" (ר' סרטון 1) – אך נמנע בתוקף מלהודות באיזושהי טעות שלו עצמו, ולו הקטנה ביותר (ר' סרטון 2). ואחרי כל אלה, השאלה נותרת בעינה: האם ועד כמה אתה, עמית, אכן ביקרת בחריפות את נתניהו, כפי שאמרת במפורש בשידור.

Aviv Hurvitz

36,370 görüntüleme • 3 gün önce

בלהט אירועי השבוע עבר קצת הקטע הקצרצר והמופלא הזה מתחת לרדאר, ושווה מאוד להתעכב כי הוא קריטי לקראת הבחירות: נתחיל ברובד הפשוט: הצחוק הדבילי והמנוכר של יושבי השולחן למשמע המילים ״שבעה באוקטובר״ שמביא את הסעיף. כל אדם שפוי יש לו איזו תמונת זיכרון שמעלה לו צמרמורת מאותו יום שחור. גופות חרוכות, טנדרים לבנים, מישהו שעלה לשידור ולחש ש״הם פה, שורפים לנו את הממ״ד״, או לחילופין שלט מואר של היוהל״ן; האנשים סביב השולחן בגדול שמו כזכור באותו יום שקופית ״חג שמח״, אכלו צ׳ולנט - ומאותו יום ארור תפקידם הוא אחד: להשכיח את היום הזה ולחלופין להעביר את האשמה עליו לכולם כולל כולם, מדוד בן גוריון עד היועמ״שית - רק לא לאדונם שמיידיו הם אוכלים. וכשזה המצב - מה רע בצחוק משוחרר. אבל יש את הרובד העמוק והחשוב יותר: אמר פעם נתן אשל ש״עד הבחירות ישכחו את שבעה באוקטובר״. אנשים, כך טען, יגיעו לקלפי עם המותג נתניהו כ״מסיר האיום האיראני״. ובכן, לא צריך כמובן להכביר מילים עד כמה צלם החצאיות הזה טעה. אין ישראלי שלא מבין, וגם נתניהו מבין מעולה (שהרי אנשים כמו אדמקר ומגל הם רק בובות פיתום שלו, שתפקידם לשקף מה עובר לו בראש): נתניהו ושבעה באוקטובר הם דבר אחד. זה המותג. לא איראן, לא ״פרוטקטור אוף יזראל״ עאלק, לא שום דבר. יום אחד שחור בהיסטוריה היהודית - זה הוא. כמו גולדה מאיר ומלחמת יום כיפור. גם כשנכדינו ילמדו על האיש הזה - זה יהיה הפרק הראשון. ולכן - גם נתניהו ושופרותיו מבינים שאת עבודת מחיקת הזיכרון ההיסטורי צריך לעשות עד הסוף, עד יום הבחירות. שלא חלילה יהיה מה שיזכיר את שבעה באוקטובר, נניח התאריך 27 באוקטובר. ולכן זאת צריכה להיות השורה התחתונה: הקמפיין לסילוקו מחיינו צריך להתמקד בשבעה באוקטובר. ויתרה מכך, ביום הבחירות עצמו, במקום למלא את הקלפיות בשלטים וכרזות המסורתיים וחסרי המשמעות של אותיות המפלגות ושמות המועמדים, רק תמונות מהיום ההוא. בלי טקסט. יבוא אדם להצביע בקלפי, ייתקל בתמונה של הנוחבות פורצים את הגדר, והנה התמונה של הטנק המפויח ונמרוד כהן שהולך לשבי, ומכל כיוון תמונות של אנשים, נשים, ילדים ומשפחות שהיו ואינן, והחדרים המגואלים בדם, וטורי הרכבים החרוכים. הכל. עכשיו שילך להצביע. רק על זה הבחירות.

Yosef Yisrael

23,690 görüntüleme • 2 ay önce