Video yükleniyor...

Video Yüklenemedi

Ana Sayfaya Dön

365 ימים עברו – והשיר הזה עדיין חזק ממני #Fixit

14,919 görüntüleme • 1 yıl önce •via X (Twitter)

0 Yorum

Yorum bulunmuyor

Orijinal gönderinin yorumları burada görünecek

Benzer Videolar

סביב תחילת המלחמה הוצבו חיילים יוצאי נצח יהודה במחסום תיאסיר - תוך ימים ברחו מהאזור שתי קהילות בעקבות רצף מתקפות, גניבות, התעללות והשפלה מצד מתנחלים וחיילים. זה אחד הסיפורים הקיצוניים ביותר שיצא לי לכסות בחודשי בתפקיד - שכן הפעם לא מדובר בקהילות שברחו מאימת המתנחלים, אלא מאימת החיילים. מיום רביעי שעבר בו החלה התפנית, ולפני עזיבת הקהילות, שלחתי מספר שאילתות בעקבות התקריות לדו״צ. עו״ד נטע עמר שיף המייצגת את המשפחות פנתה בצינורות הרשמיים לגורמים הרלוונטיים. דבר לא השתנה, האיומים המשיכו. תגובה מיאנה להגיע והמשפחות ברחו. תגובות הצבא שמובאות בכתבה הגיעו רק לאחר העזיבה. סכנה מרחפת מעל משפחת מסעיד שנותרה על אדמתה הפרטית הרשומה בטאבו. עדות מהכתבה: "הייתי בבית עם הילדים, כולנו ישנו עדיין", מספר מ'. "פקחתי עיניים ומישהו הצמיד לי נשק לראש: קום, קום – מול האישה והילדים". לדבריו, חיילים השליכו אותו על הרצפה לעיני בני משפחתו, ואז לקחו אותו לנקודה מוסתרת. "חייל אחד דרך לי על הראש והרביץ לי. הוא שאל למה אני עושה בעיות. הסברתי שאני חי כאן הרבה זמן, שיש לי יותר חברים יהודים מערבים, אבל הוא צעק שלא אכפת לו. הוא איים שאם משהו יקרה באזור, הוא לא מכיר אף אחד אחר חוץ ממני והוא יבוא ויהרוג אותי. ואז הוא החזיר אותי הביתה והכריח אותי לצעוק על הילדים שלי שאם מישהו מהם יעשה בעיות עם היהודים, אני אהרוג אותו". מ' משתתק, אוסף את עצמו. "אבל זה לא הספיק לחייל", הוא ממשיך. "הוא רצה שאני אצעק את זה שוב, יותר חזק. אז צעקתי שוב. הילדים התחילו לבכות וגם זה לא הספיק לו, הוא רצה שאצעק עוד יותר חזק. ככה איזה עשר דקות עד שהוא התרצה". >> לינק בשרשור

Matan Golan

11,516 görüntüleme • 4 ay önce

6.10.23 מוצב נחל עוז בסוף, איכשהו הכל מתחיל ונגמר בשניות האלו. כשראיתי אתכן בפעם הראשונה בסרטון הזה, ששלחה לי אחות של שחף ניסני, משהו בלב שלי נפתח ורק רציתי לדעת עליכן יותר, להכיר אתכן. מי הייתן, חבורה של חיילות מאושרות? מה הביא אתכן לרגע הזה? ולמה שקרה לכן ביום למחרת? שנתיים אחרי, מה שקרה במוצב נחל עוז, מוגדר המחדל הגדול ביותר של צה"ל. או כפי שאומרת אחת האימהות של התצפיתניות "הבושה של צה"ל". אני יודעת כמעט כל פרט שאפשר לדעת על מוצב נחל עוז, לפני 7 באוקטובר ובאותו היום. אני חושבת שגם אתם חייבים לדעת. כי הסיפור הזה הוא הכרוניקה של הכישלון שאסור שיחזור על עצמו. אבל הערב אני רק מסתכלת על פנים שלכן, יודעת מה קרה לכל אחת מכן. שתיים נחטפו וחזרו מהתופת אחרי 477 ימים, אחת שרדה את השריפה בחמ"ל. אבל כמעט כל מי ששרה כאן בחיוך גדול, נרצחה במיגונית או נספתה בחמ"ל. וזה בלתי נסבל וזה לא הגיוני וגם שנתיים אחרי זה בלתי נתפס. אני יודעת כל פרט וזה עדיין בלתי נתפס. אבל דבר אחד אני יודעת: צה"ל לא ראה אתכן לפני 7 באוקטובר וצה"ל לא רואה את ההורים שלכן עכשיו. והחשש הכי גדול של ההורים שלכן הוא שלא למדו והפיקו לקחים - ממה שקרה לכן. והם צודקים. וזה כבר עלול להצעיד אותנו אל הכישלון הבא. ואתן, כל אחת ואחת מכן, לנצח בלב שלי. של כולנו 💔💔💔

kereneubach

41,003 görüntüleme • 9 ay önce