Video yükleniyor...

Video Yüklenemedi

Bu video yüklenirken bir sorun oluştu. Bu geçici bir ağ sorunundan kaynaklanıyor olabilir veya video kullanılamıyor olabilir.

Ana Sayfaya Dön

"אבא שלי אמר לי תפתח את הטלפון שלך. בטלפון שלי יש תמונות ואני לבושה כבת. הדבר הזה אולי יגרום לזה שאני אמות." דימא, אישה טרנסית ממזרח ירושלים, מספרת למכאן על הפחדים, ההסתרה, על הרגע שבו הבינה מי היא באמת והמחיר המשפחתי הכבד ששילמה

כאן

199,496 subscribers

10,798 görüntüleme • 8 ay önce •via X (Twitter)

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 Yorum

Yorum bulunmuyor

Orijinal gönderinin yorumları burada görünecek

Benzer Videolar

נאום חובה! של חגי לובר שבנו יהונתן נפל בחאן יונס. ״אתם מדברים על מספרים - אז אלו המספרים שלי: - 440 יום עברו מאז שדפקו אצלי בדלת, ואני רק שאלתי אותם: איזה מבין 4 הבנים שלי בעזה נפל, והם אמרו לי: יונתן, 440 יום של גיהנום. - ארבע ימים אחרי שהבן שלי נהרג בן אחר שלי קם וחזר להילחם בעזה, הוא אמר לי: אבא אין אנשים - 1,000 ימי מילואים הבנים שלי עשו, אתם יודעים מה זה לפחד מעוד דפיקה בדלת? זה פחד אימים. - 19 שנים גדלתי בבני ברק, בתחילת המלחמה לא דיברתי על חוק הגיוס כי חשבתי שלא צריך חוק אלא שיח אחים, אבל הייתי בטוח שיהיה שינוי ולפחות כל המשתמטים הידועים יקראו להתגייס וזה לא קרה. אתם חייבים לחוקק חוק אפקטיבי. עכשיו. כי יש לי חתן בעזה עכשיו. איזה פרצוף יש לכם מול המשפחות השכולות אם לא תחוקקו את החוק הזה. - ועוד מספר, 1.3 מיליון מקיימים אורח חיים חרדי, תפסיקו להגיד "החרדים" תפסיקו את השיח מול העסקנים, תתחילו לדבר מול הציבור עצמו, יש שם מי שרוצה להתגייס, תעזרו להם עם חוקים אפקטיבים. הבן המתוק שלי שנהרג השאיר אישה בהריון, והוא למד תורה 4 שנים לפני שהתגייס, זה שקר שעולם התורה יפגע מגיוס, הבן שלי הוא עולם התורה.

נאום חובה! של חגי לובר שבנו יהונתן נפל בחאן יונס. ״אתם מדברים על מספרים - אז אלו המספרים שלי: - 440 יום עברו מאז שדפקו אצלי בדלת, ואני רק שאלתי אותם: איזה מבין 4 הבנים שלי בעזה נפל, והם אמרו לי: יונתן, 440 יום של גיהנום. - ארבע ימים אחרי שהבן שלי נהרג בן אחר שלי קם וחזר להילחם בעזה, הוא אמר לי: אבא אין אנשים - 1,000 ימי מילואים הבנים שלי עשו, אתם יודעים מה זה לפחד מעוד דפיקה בדלת? זה פחד אימים. - 19 שנים גדלתי בבני ברק, בתחילת המלחמה לא דיברתי על חוק הגיוס כי חשבתי שלא צריך חוק אלא שיח אחים, אבל הייתי בטוח שיהיה שינוי ולפחות כל המשתמטים הידועים יקראו להתגייס וזה לא קרה. אתם חייבים לחוקק חוק אפקטיבי. עכשיו. כי יש לי חתן בעזה עכשיו. איזה פרצוף יש לכם מול המשפחות השכולות אם לא תחוקקו את החוק הזה. - ועוד מספר, 1.3 מיליון מקיימים אורח חיים חרדי, תפסיקו להגיד "החרדים" תפסיקו את השיח מול העסקנים, תתחילו לדבר מול הציבור עצמו, יש שם מי שרוצה להתגייס, תעזרו להם עם חוקים אפקטיבים. הבן המתוק שלי שנהרג השאיר אישה בהריון, והוא למד תורה 4 שנים לפני שהתגייס, זה שקר שעולם התורה יפגע מגיוס, הבן שלי הוא עולם התורה.

עמיאל ירחי

87,105 görüntüleme • 1 yıl önce

ארז קלדרון: אני ארז קלדרון. היום החלטתי לשתף את הסיוט שאני עובר מאז שחטפו אותי לעזה. ב-7 באוקטובר, כמה ימים לפני יום ההולדת ה-12 שלי, נחטפתי לעזה. מחבלים התנפלו עליי וגררו אותי בכוח בלי נעליים ובלי בכלל להבין מה קורה מסביבי. לקחו אותי מהמשפחה שלי. ניסיתי לחפש את אבא שלי, אבל כל מה שראיתי היו מחבלים עם נשקים וגופות זרוקות על הרצפה. תארו לכם איך הרגשתי שהפרידו אותי מאבא שלי כשכולו מכוסה בדם מהמכות שהמחבלים הכו אותו. זה רגע שלא עוזב אותי. אני זוכר את המבט שלו כשכל הגוף שלו היה פצוע ומדמם, ורואה איך לוקחים אותי ממנו. הוא הסתכל לי בעיניים ולא יכל לעשות כלום. אני לא יכול לשכוח את הפחד. כל מה שרציתי זה לצעוק "אבא, תציל אותי!" אבל אפילו את זה לא יכולתי. הרגשתי שאני רוצה לצעוק ולא יכול. רק לחשתי לעצמי אבא אבא והרגשתי שעוד רגע אני מתעלף. סביבי היו מחבלים עם נשקים, והם לא הסכימו לי לצעוק, לא לבכות, רק לשתוק. כשהגענו לעזה, המון אנשים התנפלו עליי. הרגשתי שהם רוצים להרוג אותי. לא הבנתי איך זה קרה לי, מה ילד בגילי אמור לעשות? כשהייתי בשבי, שמעתי ברדיו את אמא שלי בוכה ואומרת כמה היא מתגעגעת אליי. רציתי לבכות אבל היה אסור לי, רציתי לחבק אותה, אבל לא יכולתי. הקול שלה נתן לי קצת כוח להמשיך, לדעת שלא שכחו אותי. אחרי 52 ימים בשבי, אני ואחותי סהר שוחררנו, אבל אבא שלי עדיין בעזה. אני לא מפסיק לחשוב עליו. אם הוא שם לבד, כמו שאני הייתי? אם הוא יודע שאנחנו כל יום נלחמים עליו. שלשום שמעתי שמחבלים רצחו 6 חטופים. אני לא יכול להפסיק לחשוב על זה. אני לא רוצה שאבא שלי יהיה הבא בתור. עוד חודשיים יש לי בר מצווה, והחלום שלי הוא שאבא יעמוד לידי ויחבק אותי. אני לא יכול לדמיין חיים בלי אבא. אני רועד מפחד שיגידו לי שקרה לו משהו שאני אאבד אותו. אני לא יכול לחשוב על החיים שלי בלי אבא. אני לא רוצה לגדול יתום. רגע לפני שלקחו אותי ממנו הוא אמר לי ״ארז אני אוהב אותך אל תדאג יהיה בסדר״. בבקשה, תשתפו את מה שאני כותב ותפיצו את הפוסט והסרטון שלי. אולי זה יגיע לאבא שלי, כמו שהקול של אמא הגיע אליי כשהייתי בשבי. אולי זה יעזור להציל אותו ולהחזיר אותו הביתה. אני רק ילד שרוצה את אבא לידו, אני לא מבקש הרבה – רק את אבא חזרה. בבקשה, תשתפו. למעני, למען כל הילדים שרוצים את ההורים שלהם בחזרה, למען כל המשפחות שמחכים שכולם יחזרו. אני מבטיח לעדכן כאן את כל העוקבים כשאבא יחזור 🙏💔

ארז קלדרון: אני ארז קלדרון. היום החלטתי לשתף את הסיוט שאני עובר מאז שחטפו אותי לעזה. ב-7 באוקטובר, כמה ימים לפני יום ההולדת ה-12 שלי, נחטפתי לעזה. מחבלים התנפלו עליי וגררו אותי בכוח בלי נעליים ובלי בכלל להבין מה קורה מסביבי. לקחו אותי מהמשפחה שלי. ניסיתי לחפש את אבא שלי, אבל כל מה שראיתי היו מחבלים עם נשקים וגופות זרוקות על הרצפה. תארו לכם איך הרגשתי שהפרידו אותי מאבא שלי כשכולו מכוסה בדם מהמכות שהמחבלים הכו אותו. זה רגע שלא עוזב אותי. אני זוכר את המבט שלו כשכל הגוף שלו היה פצוע ומדמם, ורואה איך לוקחים אותי ממנו. הוא הסתכל לי בעיניים ולא יכל לעשות כלום. אני לא יכול לשכוח את הפחד. כל מה שרציתי זה לצעוק "אבא, תציל אותי!" אבל אפילו את זה לא יכולתי. הרגשתי שאני רוצה לצעוק ולא יכול. רק לחשתי לעצמי אבא אבא והרגשתי שעוד רגע אני מתעלף. סביבי היו מחבלים עם נשקים, והם לא הסכימו לי לצעוק, לא לבכות, רק לשתוק. כשהגענו לעזה, המון אנשים התנפלו עליי. הרגשתי שהם רוצים להרוג אותי. לא הבנתי איך זה קרה לי, מה ילד בגילי אמור לעשות? כשהייתי בשבי, שמעתי ברדיו את אמא שלי בוכה ואומרת כמה היא מתגעגעת אליי. רציתי לבכות אבל היה אסור לי, רציתי לחבק אותה, אבל לא יכולתי. הקול שלה נתן לי קצת כוח להמשיך, לדעת שלא שכחו אותי. אחרי 52 ימים בשבי, אני ואחותי סהר שוחררנו, אבל אבא שלי עדיין בעזה. אני לא מפסיק לחשוב עליו. אם הוא שם לבד, כמו שאני הייתי? אם הוא יודע שאנחנו כל יום נלחמים עליו. שלשום שמעתי שמחבלים רצחו 6 חטופים. אני לא יכול להפסיק לחשוב על זה. אני לא רוצה שאבא שלי יהיה הבא בתור. עוד חודשיים יש לי בר מצווה, והחלום שלי הוא שאבא יעמוד לידי ויחבק אותי. אני לא יכול לדמיין חיים בלי אבא. אני רועד מפחד שיגידו לי שקרה לו משהו שאני אאבד אותו. אני לא יכול לחשוב על החיים שלי בלי אבא. אני לא רוצה לגדול יתום. רגע לפני שלקחו אותי ממנו הוא אמר לי ״ארז אני אוהב אותך אל תדאג יהיה בסדר״. בבקשה, תשתפו את מה שאני כותב ותפיצו את הפוסט והסרטון שלי. אולי זה יגיע לאבא שלי, כמו שהקול של אמא הגיע אליי כשהייתי בשבי. אולי זה יעזור להציל אותו ולהחזיר אותו הביתה. אני רק ילד שרוצה את אבא לידו, אני לא מבקש הרבה – רק את אבא חזרה. בבקשה, תשתפו. למעני, למען כל הילדים שרוצים את ההורים שלהם בחזרה, למען כל המשפחות שמחכים שכולם יחזרו. אני מבטיח לעדכן כאן את כל העוקבים כשאבא יחזור 🙏💔

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

89,298 görüntüleme • 2 yıl önce

בימים האחרונים הטיחו בי את כל הרפש שיש בלי שיש לי יכולת להגיב, וכל מיני פרשנים למיניהם ישבו באולפן הממוזג וניתחו אם אני חש איומים על חיי או לא... כאילו מישהו מהם מכיר אותי באמת ויודע מה אני עובר ביומיום. כאילו מישהו מהם יודע מה זה לחיות תחת איום תמידי כשבכל רגע מישהו יכול להתנקש בך, אגב לא רק בארץ גם בעולם- כשמפזרים מודעות WANTED עם תמונות שלי בכל מקום אליו אני מגיע למסע הסברה. אז הנה תיעוד שאני מפרסם כאן בפעם הראשונה, רגעי אימה שעברו עלי ועל משפחתי בזמן שקיצוניים מהחברה שלי זיהו אותי ולכן תקפו אותנו. וזו ממש לא הייתה הפעם היחידה. לא פירסמתי את התיעוד הזה עד היום כי זה לא קל למשפחה שלי לחזור לטראומה, לא קל להם שבקהילה שלנו יראו את ההשפלה שאנחנו עוברים ובעיקר כי אני לא רוצה אף פעם להתקרבן או להתמסכן, בסוף אני בחרתי בדרך הזו עם המחיר הכבד- ובאשמתי המשפחה שלי מזה 8 שנים חוטפת וסופגת אש, רק בגלל העשייה שלי... אבל בזמן הזה קיצוניים בחברה שלי, לפעמים בחסות המדינה, הולכים ומתחזקים. ובזמן הזה יושבים אותם פרשנים שמעולם לא הרגישו סכנת חיים, שמעולם הם ומשפחתם לא חוו אלימות, איומים או תוקפנות בגלל מי שהם, מטיפים לי מה אני אמור להרגיש בסיטואציה מסוימת ואם החשש שלי מוצדק או לא. כמה פתטים... ולמשפחה היקרה שלי, לעולם לא אשכח את התמיכה שלכם והגב שלכם- ובעיקר את המשפט שאבא שלי אמר לי לאחר ששברו לאמא שלי את היד: "דיר באלק לעצור, תמשיך בדרך שלך- אנחנו בגב שלך עד הסוף!" אז כל עוד אני מקבל את התמיכה מהמשפחה שלי ומעם ישראל אני אשאר עצם תקוע בגרון של כל קיצוני אנטי ישראלי מבפנים ומבחוץ!

בימים האחרונים הטיחו בי את כל הרפש שיש בלי שיש לי יכולת להגיב, וכל מיני פרשנים למיניהם ישבו באולפן הממוזג וניתחו אם אני חש איומים על חיי או לא... כאילו מישהו מהם מכיר אותי באמת ויודע מה אני עובר ביומיום. כאילו מישהו מהם יודע מה זה לחיות תחת איום תמידי כשבכל רגע מישהו יכול להתנקש בך, אגב לא רק בארץ גם בעולם- כשמפזרים מודעות WANTED עם תמונות שלי בכל מקום אליו אני מגיע למסע הסברה. אז הנה תיעוד שאני מפרסם כאן בפעם הראשונה, רגעי אימה שעברו עלי ועל משפחתי בזמן שקיצוניים מהחברה שלי זיהו אותי ולכן תקפו אותנו. וזו ממש לא הייתה הפעם היחידה. לא פירסמתי את התיעוד הזה עד היום כי זה לא קל למשפחה שלי לחזור לטראומה, לא קל להם שבקהילה שלנו יראו את ההשפלה שאנחנו עוברים ובעיקר כי אני לא רוצה אף פעם להתקרבן או להתמסכן, בסוף אני בחרתי בדרך הזו עם המחיר הכבד- ובאשמתי המשפחה שלי מזה 8 שנים חוטפת וסופגת אש, רק בגלל העשייה שלי... אבל בזמן הזה קיצוניים בחברה שלי, לפעמים בחסות המדינה, הולכים ומתחזקים. ובזמן הזה יושבים אותם פרשנים שמעולם לא הרגישו סכנת חיים, שמעולם הם ומשפחתם לא חוו אלימות, איומים או תוקפנות בגלל מי שהם, מטיפים לי מה אני אמור להרגיש בסיטואציה מסוימת ואם החשש שלי מוצדק או לא. כמה פתטים... ולמשפחה היקרה שלי, לעולם לא אשכח את התמיכה שלכם והגב שלכם- ובעיקר את המשפט שאבא שלי אמר לי לאחר ששברו לאמא שלי את היד: "דיר באלק לעצור, תמשיך בדרך שלך- אנחנו בגב שלך עד הסוף!" אז כל עוד אני מקבל את התמיכה מהמשפחה שלי ומעם ישראל אני אשאר עצם תקוע בגרון של כל קיצוני אנטי ישראלי מבפנים ומבחוץ!

יוסף חדאד - Yoseph Haddad

43,416 görüntüleme • 1 yıl önce

הרב זרביב בריאיון בלעדי לעולם קטן: "התקשרו ואמרו שנאלצים לבטל. האמת שמאוד נפגעתי" הרב זרביב מספר: "אני פתאום בבוקר מגלה שיש סערה גדולה על האירוע הזה. אני יודע שזה היה צריך להיות באחת הישיבות בדרום תל אביב, ולא היה נוח להם שאני אבוא אז ביטלו את ההגעה שלי לשם. אבל לתל אביב אני אבוא גם אם זה יהיה ברחובה של עיר". כששאלנו על הביטול הרב סיפר: "מי שהזמינה אותי התקשרה, היא ביקשה סליחה ואמרה שהכל תואם כמו כל הפעמים, זה בית כנסת שבעצם הוא של הקהילה בגדול, הישיבה הגיעה לבית הכנסת אחרי שהוא כבר שימש את הקהילה, וכראה דעותי לא כל כך נוחות לישיבה לצערי. הם לא שמעו אותי, שמעו ב-AI. אולי אם היו שומעים דעתי כן היתה נוחה". שאלנו את הרב על דבריו של הרב שרלו, שהזכיר בהקשר לשיטת הלוחמה שפיתח הרב זרביב את דברי הרמב"ן על אכזריות במלחמה. הרב זרביב: "האמת שמאוד נפגעתי. באמת! עזבתי את הבית, עזבתי משפחה למעלה משנתים, עזבתי אישה וילדים. הלכתי בשביל עם ישראל. באמת מסרתי את הנפש. מבחינתי עשיתי הכל. תאום באים ואומרים שאני אכזרי?! רומזים שאני אכזרי?! שאני לא מוסרי?! מה זה הדבר הזה? יותר מוסרי מזה יש, שהבאתי את הילדים הביתה בשלום?! זה באמת מעליב ופוגע בי ובמשפחתי, זה באמת לא יכול להיות. זה כאב ממש חד". הרב מוסיף: "לא אנסנו, לא רצחנו סתם, כדי שלא יצאו מהפירים על החיילים שלנו הרסנו להם את הבתים". הרב זרביב מספר על שיטת הלוחמה שפיתח ועל התוצאות שלה: "הכל התחיל כשהבנתי שצריך לשנות את שיטת הלוחמה. פותחים בתים, יוצאים מבתים והאויב חוזר ועשרות חיילים נהרגים. הצלחנו להוריד את רמת הנפגעם שלנו שהילדים יחזרו הביתה לילדים שלהם. בגבעתי לפני שהתחלנו לפעול נהרגו 5.9 לוחמים בחודש מאז האויב. ב-16 החודשים שפעלנו עם חטיבת גבעתי זה ירד ל-0.43! כ-85 לוחמים הצלנו בתוך חטיבת גבעתי!"

הרב זרביב בריאיון בלעדי לעולם קטן: "התקשרו ואמרו שנאלצים לבטל. האמת שמאוד נפגעתי" הרב זרביב מספר: "אני פתאום בבוקר מגלה שיש סערה גדולה על האירוע הזה. אני יודע שזה היה צריך להיות באחת הישיבות בדרום תל אביב, ולא היה נוח להם שאני אבוא אז ביטלו את ההגעה שלי לשם. אבל לתל אביב אני אבוא גם אם זה יהיה ברחובה של עיר". כששאלנו על הביטול הרב סיפר: "מי שהזמינה אותי התקשרה, היא ביקשה סליחה ואמרה שהכל תואם כמו כל הפעמים, זה בית כנסת שבעצם הוא של הקהילה בגדול, הישיבה הגיעה לבית הכנסת אחרי שהוא כבר שימש את הקהילה, וכראה דעותי לא כל כך נוחות לישיבה לצערי. הם לא שמעו אותי, שמעו ב-AI. אולי אם היו שומעים דעתי כן היתה נוחה". שאלנו את הרב על דבריו של הרב שרלו, שהזכיר בהקשר לשיטת הלוחמה שפיתח הרב זרביב את דברי הרמב"ן על אכזריות במלחמה. הרב זרביב: "האמת שמאוד נפגעתי. באמת! עזבתי את הבית, עזבתי משפחה למעלה משנתים, עזבתי אישה וילדים. הלכתי בשביל עם ישראל. באמת מסרתי את הנפש. מבחינתי עשיתי הכל. תאום באים ואומרים שאני אכזרי?! רומזים שאני אכזרי?! שאני לא מוסרי?! מה זה הדבר הזה? יותר מוסרי מזה יש, שהבאתי את הילדים הביתה בשלום?! זה באמת מעליב ופוגע בי ובמשפחתי, זה באמת לא יכול להיות. זה כאב ממש חד". הרב מוסיף: "לא אנסנו, לא רצחנו סתם, כדי שלא יצאו מהפירים על החיילים שלנו הרסנו להם את הבתים". הרב זרביב מספר על שיטת הלוחמה שפיתח ועל התוצאות שלה: "הכל התחיל כשהבנתי שצריך לשנות את שיטת הלוחמה. פותחים בתים, יוצאים מבתים והאויב חוזר ועשרות חיילים נהרגים. הצלחנו להוריד את רמת הנפגעם שלנו שהילדים יחזרו הביתה לילדים שלהם. בגבעתי לפני שהתחלנו לפעול נהרגו 5.9 לוחמים בחודש מאז האויב. ב-16 החודשים שפעלנו עם חטיבת גבעתי זה ירד ל-0.43! כ-85 לוחמים הצלנו בתוך חטיבת גבעתי!"

עולם קטן

17,471 görüntüleme • 6 ay önce

טוב, אחרי שהטויט הקודם שלי קיבל כמעט 250,000 צפיות (🤦), יש לי המשך וסוף טוב להרפתקאת האוזניות הזו, שיצאה מכל פרופורציה. בעקבות הטויט כבר היו לי כמה קונקשנים לדיירים בבניין (תודה הילה!), אז מכיוון שהאוזניות קראו לי מרחוק כל סוף השבוע, אמרתי: יאללה, עוד ניסיון חילוץ אחד. חייב לפתור את התעלומה הזאת! קבעתי עם נגה (שם בדוי) שגרה בבניין. הגעתי לשם בשבע, אלכס השומר לא היה, היה שומר מנומנם אחר. עלינו עם ה-Find My והלכנו לפי ההיפותזה שלי למזדרון של קומה ראשונה צפון מזרח. אני מתקרב וה-Find My אומר לי שאני within reach של האוזניות. אני אומר וואו זה כל כך קרוב. מתלבט אם לדפוק בדלת של הדירה ואז נגה אומרת לי שזו דירה של טל (שם בדוי), חבר שלה מהבניין. דפקנו בדלת והוא לא היה בבית. אמרתי לה ״בואי ננסה קומה שנייה״. עולים לקומה שנייה ושוב אני קולט שהאוזניות within reach. אני לוחץ על הסאונד ושומע צפצוף ממש חלש. אני בקטע מביך מצמיד אוזן לדלת ושומע צליל מבפנים. דופק בדלת, אין תשובה. עוד פעם, אין תשובה. אני אומר לנגה, בואי נעלה אלייך ונכתוב פתק. שוב, נגה ואני מכירים בדיוק חמש דקות 😅 עלינו אליה, כתבנו פתק עם הטלפון שלי ושמנו לשכן מתחת לדלת. בין לבין נגה ואני מדברים במסדרון של הבניין ואני מראיין אותה על קורות חייה. שיחה מעולה, היא חריפה, מעניינת. אבל מדי פעם עוברים שכנים ואני כבר מפחד ממפגשים בבניין הזה, אז הצעתי שנרד לדרינק בטאקריה. בזמן שאנחנו שם, טל השכן עובר, בדיוק קנה דגים ותכנן להכין ארוחת ערב. מציע לנו להצטרף. יאללה, זורמים! הלכתי לקנות יין ועוד איזה אלכוהול של היפסטרים שנגה סיפרה לי עליו ועלינו לדירה של טל, פותחים בקבוק יין ושותים בזמן שטל מבשל. ואז שיחה מהבחור בקומה השנייה. הוא ראה את הפתק, אני מסביר לו את הסיפור והוא מסכים שאקפוץ, למרות ואולי בגלל ההזייה. אני אצלו בבית, ואנחנו שומעים את הצפצוף של האוזניות, חלש מאוד, אבל לא מצליחים למקם את האוזניות. סופר מוזר… נראה שזה מכיוון המרפסת, אבל שם משום מה האייפון שלי מאבד את החיבור לאוזניות. די, הגיע הזמן לשחרר סופית… אבל על הדרך גם ביקשתי גם מהשכנה בדירה ליד אם אוכל להכנס לרגע וללכת למרפסת שלה. אובססיבי, מה אני אעשה. היתה בשוֺק אבל הסכימה. אנשים טובים בכל פינה בבניין הזה. ואני כנראה מכיר יותר דיירים שם בשלב הזה מאנשים שגרים שם שנים :) חזרתי לדירה של טל שעדיין באמצע הכנת הארוחה. ואז פתאום אני נזכר שהיו איתי גם ה-AirPods השניים שלי ואני לא מבין איך איבדתי גם אותם עכשיו. אחרי שתי דקות של פאניקה שקטה ומחשבות על אשפוז עצמי בגהה, הם אומרים לי שהם החביאו לי את האוזניות השניות בשביל הדאחקה. בוגר מאוד! בינתיים קבוצת הוואטסאפ של הבניין כבר גועשת כי הפסיכופת שוב בבניין. ואו אסור לי להתקרב לבניין הזה יותר בחיים. אבל היה ערב מעולה ומצחיק, טל בשלן מעולה, היין היה טוב, וחזרתי באחת עשרה הביתה, מרוצה סך הכל מהשתלשלות הארועים. ובלי האיירפודס. היום בבוקר הלכתי לקנות אוזניות של B&O, לגוון. אמרתי לעצמי, עכשיו זה עניין של רבע שעה עד שאני מוצא את האוזניות המקוריות. מרפי לא יאכזב. ב-11:30 אנחנו בפגישת חברה בזום (סטארטאפ קטן, 7 אנשים). אני מספר את סיפור אתמול. ואז נועה, שעובדת איתנו בשבועיים האחרונים, קוטעת אותי: ״רגע! איבדת AirPods? הם אצלי! לא הבנתי מה זה האיירפודס שאצלי בתיק, שמתי מודעה בבניין, שאלתי שכנים, לא הבנתי של מי זה!״ ה-ל-ם. יש לי את זה בוידאו, אנסה לחלץ את רגע ההלם ולהעלות כאן. אני שואל איפה היא גרה והיא אומרת ב״רכבת 16״. ואז נופל לי האסימון. כל הזמן חיפשתי בבניין ליד, בפינה הצפון מזרחית, כי הסיגנל היה הכי חזק בפינה שבין הבניינים, אבל פשוט טעיתי בבניין. בפועל האוזניות היו כל הזמן אצל נועה בדירה שלה בקומה השנייה. כשהיא הייתה אצלי בבית שבוע שעבר היא פשוט לקחה בטעות את האוזניות שלי כי כל ה-AirPods נראים פאקינג אותו דבר. אז עכשיו יש לי גם אוזניות חדשות וגם את ה-AirPods שלי. למזלי ל-B&O אין חיבור ל-Find My של אפל, אז אם הם ילכן לאיבוד, הם פשוט ילכו לאיבוד. ושבה השלווה לחיי.

טוב, אחרי שהטויט הקודם שלי קיבל כמעט 250,000 צפיות (🤦), יש לי המשך וסוף טוב להרפתקאת האוזניות הזו, שיצאה מכל פרופורציה. בעקבות הטויט כבר היו לי כמה קונקשנים לדיירים בבניין (תודה הילה!), אז מכיוון שהאוזניות קראו לי מרחוק כל סוף השבוע, אמרתי: יאללה, עוד ניסיון חילוץ אחד. חייב לפתור את התעלומה הזאת! קבעתי עם נגה (שם בדוי) שגרה בבניין. הגעתי לשם בשבע, אלכס השומר לא היה, היה שומר מנומנם אחר. עלינו עם ה-Find My והלכנו לפי ההיפותזה שלי למזדרון של קומה ראשונה צפון מזרח. אני מתקרב וה-Find My אומר לי שאני within reach של האוזניות. אני אומר וואו זה כל כך קרוב. מתלבט אם לדפוק בדלת של הדירה ואז נגה אומרת לי שזו דירה של טל (שם בדוי), חבר שלה מהבניין. דפקנו בדלת והוא לא היה בבית. אמרתי לה ״בואי ננסה קומה שנייה״. עולים לקומה שנייה ושוב אני קולט שהאוזניות within reach. אני לוחץ על הסאונד ושומע צפצוף ממש חלש. אני בקטע מביך מצמיד אוזן לדלת ושומע צליל מבפנים. דופק בדלת, אין תשובה. עוד פעם, אין תשובה. אני אומר לנגה, בואי נעלה אלייך ונכתוב פתק. שוב, נגה ואני מכירים בדיוק חמש דקות 😅 עלינו אליה, כתבנו פתק עם הטלפון שלי ושמנו לשכן מתחת לדלת. בין לבין נגה ואני מדברים במסדרון של הבניין ואני מראיין אותה על קורות חייה. שיחה מעולה, היא חריפה, מעניינת. אבל מדי פעם עוברים שכנים ואני כבר מפחד ממפגשים בבניין הזה, אז הצעתי שנרד לדרינק בטאקריה. בזמן שאנחנו שם, טל השכן עובר, בדיוק קנה דגים ותכנן להכין ארוחת ערב. מציע לנו להצטרף. יאללה, זורמים! הלכתי לקנות יין ועוד איזה אלכוהול של היפסטרים שנגה סיפרה לי עליו ועלינו לדירה של טל, פותחים בקבוק יין ושותים בזמן שטל מבשל. ואז שיחה מהבחור בקומה השנייה. הוא ראה את הפתק, אני מסביר לו את הסיפור והוא מסכים שאקפוץ, למרות ואולי בגלל ההזייה. אני אצלו בבית, ואנחנו שומעים את הצפצוף של האוזניות, חלש מאוד, אבל לא מצליחים למקם את האוזניות. סופר מוזר… נראה שזה מכיוון המרפסת, אבל שם משום מה האייפון שלי מאבד את החיבור לאוזניות. די, הגיע הזמן לשחרר סופית… אבל על הדרך גם ביקשתי גם מהשכנה בדירה ליד אם אוכל להכנס לרגע וללכת למרפסת שלה. אובססיבי, מה אני אעשה. היתה בשוֺק אבל הסכימה. אנשים טובים בכל פינה בבניין הזה. ואני כנראה מכיר יותר דיירים שם בשלב הזה מאנשים שגרים שם שנים :) חזרתי לדירה של טל שעדיין באמצע הכנת הארוחה. ואז פתאום אני נזכר שהיו איתי גם ה-AirPods השניים שלי ואני לא מבין איך איבדתי גם אותם עכשיו. אחרי שתי דקות של פאניקה שקטה ומחשבות על אשפוז עצמי בגהה, הם אומרים לי שהם החביאו לי את האוזניות השניות בשביל הדאחקה. בוגר מאוד! בינתיים קבוצת הוואטסאפ של הבניין כבר גועשת כי הפסיכופת שוב בבניין. ואו אסור לי להתקרב לבניין הזה יותר בחיים. אבל היה ערב מעולה ומצחיק, טל בשלן מעולה, היין היה טוב, וחזרתי באחת עשרה הביתה, מרוצה סך הכל מהשתלשלות הארועים. ובלי האיירפודס. היום בבוקר הלכתי לקנות אוזניות של B&O, לגוון. אמרתי לעצמי, עכשיו זה עניין של רבע שעה עד שאני מוצא את האוזניות המקוריות. מרפי לא יאכזב. ב-11:30 אנחנו בפגישת חברה בזום (סטארטאפ קטן, 7 אנשים). אני מספר את סיפור אתמול. ואז נועה, שעובדת איתנו בשבועיים האחרונים, קוטעת אותי: ״רגע! איבדת AirPods? הם אצלי! לא הבנתי מה זה האיירפודס שאצלי בתיק, שמתי מודעה בבניין, שאלתי שכנים, לא הבנתי של מי זה!״ ה-ל-ם. יש לי את זה בוידאו, אנסה לחלץ את רגע ההלם ולהעלות כאן. אני שואל איפה היא גרה והיא אומרת ב״רכבת 16״. ואז נופל לי האסימון. כל הזמן חיפשתי בבניין ליד, בפינה הצפון מזרחית, כי הסיגנל היה הכי חזק בפינה שבין הבניינים, אבל פשוט טעיתי בבניין. בפועל האוזניות היו כל הזמן אצל נועה בדירה שלה בקומה השנייה. כשהיא הייתה אצלי בבית שבוע שעבר היא פשוט לקחה בטעות את האוזניות שלי כי כל ה-AirPods נראים פאקינג אותו דבר. אז עכשיו יש לי גם אוזניות חדשות וגם את ה-AirPods שלי. למזלי ל-B&O אין חיבור ל-Find My של אפל, אז אם הם ילכן לאיבוד, הם פשוט ילכו לאיבוד. ושבה השלווה לחיי.

Liad Agmon

106,862 görüntüleme • 4 ay önce

מה קורה כשדברים מוצאים מהקשרם??? לפני שבועיים בתוכנית שישי של ליאור קינן ושי גולדן פניתי במונולוג ללימור סון הר מלך וטלי גוטליב, שתקפו בכנסת משפחות של נרצחים בטרור הפשיעה בחברה הערבית. רק שאז למישהו היה מאוד נוח להוציא 20 שניות מתוך מונולוג של שלוש דק על האלימות והפשיעה בחברה הערבית, לעשות אקסטרא קלוז-אפ על הפנים שלי ולהעביר מסר כאילו אני מאיימת על היהודים בזה שהערבים יצאו להצביע בבחירות הקרובות …. מאותו הרגע החל מחול שדים מתוזמר על ידי מכונת רעל משומנת שהגיע לכדי איומים, נאצות, קללות מהזן השטני ביותר, ברשתות ובטלפון הפרטי ובמרחב האישי שלי, שהובילו לזה שהוצמדה לי אבטחה. ביום שישי האחרון עליתי במעלית הביתה ועלה איתי שכן, הוא הסתכל עליי ואמר: ״תגידי למה אמרת את מה שאמרת״? שאלתי אותו אם יש לו שלוש דק׳. הוא אמר שכן, וביקשתי ממנו לצפות במונולוג המלא… הוא הסתכל עליי ואמר לי: וואוו זה בכלל לא מה שחשבתי שאמרת … לוסי סליחה ומחילה, כתבתי עליך בקבוצה דברים לא יפים ואני מתנצל״. הוא ביקש שאשלח לו את המונולוג המלא ואיחלנו אחד לשנייה שבת מבורכת. הרבה אנשים ומשפיענים ברשת החברתית קפצו על הטרמפ של בואו נכנס בלוסי כדי לגרוף עוד לייקים! אבל מספיק ודי! בימים אלה מתגבשות יותר משלושים תביעות דיבה כנגד אנשים שונים על כל מה שעברתי השבוע, על כל מי שקרא לי מחבלת והלביש אותי במדים של מחבלי נוחבה. אף פעם לא ידעתי לשתוק לנוכח חוסר צדק כלפי האחר, ועל אחת כמה וכמה הפעם שזה קשור אליי. זה לא יקרה על אפם ועל חמתם של כל הגזענים באשר הם! וכן זאת גזענות מהסוג הנמוך ביותר! אני מניחה כאן את המונולוג המלא ומבקשת מכם להפיץ אותו כדי שכל מי שדאגו להסית אותו מהאמת יראה אותה כפי שהיא. שיהיה לכולנו שבוע טוב ושקט. אינשאללה.

מה קורה כשדברים מוצאים מהקשרם??? לפני שבועיים בתוכנית שישי של ליאור קינן ושי גולדן פניתי במונולוג ללימור סון הר מלך וטלי גוטליב, שתקפו בכנסת משפחות של נרצחים בטרור הפשיעה בחברה הערבית. רק שאז למישהו היה מאוד נוח להוציא 20 שניות מתוך מונולוג של שלוש דק על האלימות והפשיעה בחברה הערבית, לעשות אקסטרא קלוז-אפ על הפנים שלי ולהעביר מסר כאילו אני מאיימת על היהודים בזה שהערבים יצאו להצביע בבחירות הקרובות …. מאותו הרגע החל מחול שדים מתוזמר על ידי מכונת רעל משומנת שהגיע לכדי איומים, נאצות, קללות מהזן השטני ביותר, ברשתות ובטלפון הפרטי ובמרחב האישי שלי, שהובילו לזה שהוצמדה לי אבטחה. ביום שישי האחרון עליתי במעלית הביתה ועלה איתי שכן, הוא הסתכל עליי ואמר: ״תגידי למה אמרת את מה שאמרת״? שאלתי אותו אם יש לו שלוש דק׳. הוא אמר שכן, וביקשתי ממנו לצפות במונולוג המלא… הוא הסתכל עליי ואמר לי: וואוו זה בכלל לא מה שחשבתי שאמרת … לוסי סליחה ומחילה, כתבתי עליך בקבוצה דברים לא יפים ואני מתנצל״. הוא ביקש שאשלח לו את המונולוג המלא ואיחלנו אחד לשנייה שבת מבורכת. הרבה אנשים ומשפיענים ברשת החברתית קפצו על הטרמפ של בואו נכנס בלוסי כדי לגרוף עוד לייקים! אבל מספיק ודי! בימים אלה מתגבשות יותר משלושים תביעות דיבה כנגד אנשים שונים על כל מה שעברתי השבוע, על כל מי שקרא לי מחבלת והלביש אותי במדים של מחבלי נוחבה. אף פעם לא ידעתי לשתוק לנוכח חוסר צדק כלפי האחר, ועל אחת כמה וכמה הפעם שזה קשור אליי. זה לא יקרה על אפם ועל חמתם של כל הגזענים באשר הם! וכן זאת גזענות מהסוג הנמוך ביותר! אני מניחה כאן את המונולוג המלא ומבקשת מכם להפיץ אותו כדי שכל מי שדאגו להסית אותו מהאמת יראה אותה כפי שהיא. שיהיה לכולנו שבוע טוב ושקט. אינשאללה.

Lucy aharish

102,615 görüntüleme • 6 ay önce

ראש השב"כ דוד זיני מסוכן למדינה הרבה יותר ממה שמבינים. צפו בווידאו המצורף, שבו דודו של זיני מסביר למעשה, איך זיני הסתיר את עמדותיו האמיתיות במשך 30 שנה, כדי להתקדם. צפו ותבינו מה פספסו ועדת גרוניס, שופטי בג"ץ והתקשורת המרכזית לגבי זיני. ובהרחבה: כולם מדברים על דברי זיני על היותו "נאמן לדרג הנבחר" (במקום למדינה ולחוקיה), אבל הרבה פחות מדברים על משפט נוסף שאמר בהקלטה שפורסמה: "יש לי מנוע פנימי, יש לי תפיסות עולם... יש לי אג'נדה, אני רוצה לקדם אותה, זו זו האחריות שלי...". ומהי אותה "תפיסת עולם"? מהי אותה "אג'נדה" שזיני רוצה כל כך לקדם, שזו ממש "האחריות" שלו? זה מתחיל בזיני שגדל על ברכי תפיסת חסידות קוק / חצר טאו המשיחית - שחותרת לכונן מדינת הלכה כדי לממש את "חזון הגאולה", ורואה בישראל הליברלית והדמוקרטית אויב שימנע את מימוש החזון - וזה ממשיך בהסתרה של התפיסות האלה בדיוק. לפני כמה חודשים ראיינתי את עו"ד יאיר נהוראי, חוקר חסידות קוק, שסיפר לי את הדבר המדהים הבא: דודו של דוד זיני, הרב אליהו רחמים זיני, רב ידוע בעולמות המשיחיים, סיפר בישיבת הסדר שאחיינו דוד זיני - זה שבדיוק נודע על ההחלטה למנותו לראשות השב"כ - שמר בשקט במשך שנים רבות על עמדותיו האמיתיות, כי הוא פחד שלא יקדמו אותו. אותו רב ממליץ לשומעיו בישיבת ההסדר, לנהוג באותו אופן. אחרי הראיון נהוראי שלח לי לינק לדברים של דודו של זיני, שנאמרו בשיעור לפני כשנה, שבועות ספורים לאחר החלטת נתניהו על המינוי. באותו שיעור הוא דיבר על "המאבק להגברת הזהות היהודית". נזכיר שמרכיב מרכזי בקידום משנת חסידות קוק/חצר טאו, הוא התברגות בעמדות מפתח בכירות, ומשם מצופה מהם לקדם את אג'נדת "חזון הגאולה". לקראת סוף השיעור, אמר דודו של ראש השב"כ (וידאו מצורף): "כל מי שיכול לפחות להתברג במקום, קודם כל לסתום את הפה זמן מה, אם צריך. אחיין שלי היה צריך לסתום את הפה 30 שנה, אז אפשר לסתום את הפה 5 או 6 שנים. ואחרי שאתם תופסים עמדה, אז להתחיל לדבר... תגיד לי, במה אתה יהודי? רבותיי תילמדו דבר אחד, מה שאנחנו חושבים, לא צריך להגיד תמיד בקולי קולות". אז אולי כדאי שראש השב"כ זיני יסביר לציבור על מה בדיוק "סתם את הפה במשך 30 שנה"? מה בדיוק האג'נדה המלאה שלו? והמסקנה היא בלתי נמנעת: זה לא רק שבמקום להביע נאמנות למדינה ולחוקיה, זיני מביע נאמנות לדרג הנבחר. שהרי מעל לכל יש אג'נדה. וזיני יהיה נאמן בראש ובראשונה לרבניו. וזה מי שנמצא בראשות השב"כ. וזה מה שמרבית התקשורת עוד לא התחילה להבין, ועוד לא התחילה להסביר לציבור. נ.ב. שופטי בג"ץ שדנו בעתירה נגד מינוי זיני לראשות השב"כ, קיבלו מעו"ד נהוראי הפנייה לקטע הווידאו הזה. נראה שגם הם לא הבינו אז, מה הם מכשירים.

ראש השב"כ דוד זיני מסוכן למדינה הרבה יותר ממה שמבינים. צפו בווידאו המצורף, שבו דודו של זיני מסביר למעשה, איך זיני הסתיר את עמדותיו האמיתיות במשך 30 שנה, כדי להתקדם. צפו ותבינו מה פספסו ועדת גרוניס, שופטי בג"ץ והתקשורת המרכזית לגבי זיני. ובהרחבה: כולם מדברים על דברי זיני על היותו "נאמן לדרג הנבחר" (במקום למדינה ולחוקיה), אבל הרבה פחות מדברים על משפט נוסף שאמר בהקלטה שפורסמה: "יש לי מנוע פנימי, יש לי תפיסות עולם... יש לי אג'נדה, אני רוצה לקדם אותה, זו זו האחריות שלי...". ומהי אותה "תפיסת עולם"? מהי אותה "אג'נדה" שזיני רוצה כל כך לקדם, שזו ממש "האחריות" שלו? זה מתחיל בזיני שגדל על ברכי תפיסת חסידות קוק / חצר טאו המשיחית - שחותרת לכונן מדינת הלכה כדי לממש את "חזון הגאולה", ורואה בישראל הליברלית והדמוקרטית אויב שימנע את מימוש החזון - וזה ממשיך בהסתרה של התפיסות האלה בדיוק. לפני כמה חודשים ראיינתי את עו"ד יאיר נהוראי, חוקר חסידות קוק, שסיפר לי את הדבר המדהים הבא: דודו של דוד זיני, הרב אליהו רחמים זיני, רב ידוע בעולמות המשיחיים, סיפר בישיבת הסדר שאחיינו דוד זיני - זה שבדיוק נודע על ההחלטה למנותו לראשות השב"כ - שמר בשקט במשך שנים רבות על עמדותיו האמיתיות, כי הוא פחד שלא יקדמו אותו. אותו רב ממליץ לשומעיו בישיבת ההסדר, לנהוג באותו אופן. אחרי הראיון נהוראי שלח לי לינק לדברים של דודו של זיני, שנאמרו בשיעור לפני כשנה, שבועות ספורים לאחר החלטת נתניהו על המינוי. באותו שיעור הוא דיבר על "המאבק להגברת הזהות היהודית". נזכיר שמרכיב מרכזי בקידום משנת חסידות קוק/חצר טאו, הוא התברגות בעמדות מפתח בכירות, ומשם מצופה מהם לקדם את אג'נדת "חזון הגאולה". לקראת סוף השיעור, אמר דודו של ראש השב"כ (וידאו מצורף): "כל מי שיכול לפחות להתברג במקום, קודם כל לסתום את הפה זמן מה, אם צריך. אחיין שלי היה צריך לסתום את הפה 30 שנה, אז אפשר לסתום את הפה 5 או 6 שנים. ואחרי שאתם תופסים עמדה, אז להתחיל לדבר... תגיד לי, במה אתה יהודי? רבותיי תילמדו דבר אחד, מה שאנחנו חושבים, לא צריך להגיד תמיד בקולי קולות". אז אולי כדאי שראש השב"כ זיני יסביר לציבור על מה בדיוק "סתם את הפה במשך 30 שנה"? מה בדיוק האג'נדה המלאה שלו? והמסקנה היא בלתי נמנעת: זה לא רק שבמקום להביע נאמנות למדינה ולחוקיה, זיני מביע נאמנות לדרג הנבחר. שהרי מעל לכל יש אג'נדה. וזיני יהיה נאמן בראש ובראשונה לרבניו. וזה מי שנמצא בראשות השב"כ. וזה מה שמרבית התקשורת עוד לא התחילה להבין, ועוד לא התחילה להסביר לציבור. נ.ב. שופטי בג"ץ שדנו בעתירה נגד מינוי זיני לראשות השב"כ, קיבלו מעו"ד נהוראי הפנייה לקטע הווידאו הזה. נראה שגם הם לא הבינו אז, מה הם מכשירים.

Or-ly Barlev 🎗 אור-לי ברלב

18,869 görüntüleme • 1 ay önce

אחרי שראיתי את המקרה שהשוטרת ולנטינה נמץ תקפה מפגינה מבוגרת רציתי לשתף את היכרותי והחוויה האישית שלי איתה. לפני מספר שנים נתקלתי בשוטרת ולנטינה נמץ בכותל. הגעתי עם משפחתי,הילדים, חמי וחמותי לכותל. היה לנו אישור להיכנס עם הרכב לתוך רחבת הכותל. משום מה גברת ולנטינה החליטה שלא מתאים לה שניכנס, ובלי סיבה יצרה שם כאוס. אישתי, שגם היא שוטרת(הציגה תעודה)אמרה לה, ככה לא מתנהגים לאזרחים, את בושה למשטרה. ואז גברת ולנטינה תפסה את ידה של אישתי ומשכה אותה באלימות. אישתי ההמומה אמרה לה:״מדוע את תוקפת אותי״?, ומשכה את היד. אז ולנטינה צעקה בקשר:״תקיפת שוטרים״(פעמיים) ולחצה על לחצן המצוקה. בשלב הזה,אני לא צריך להגיד לכם מה קורה ברחבת הכותל כשלוחצים על לחצן מצוקה. פחות מדקה הגיעו בערך 50 שוטרים מכל יחידה אפשרית:בילוש, מג״ב, יס״מ ושוטרים כחולים. רק ימ״מ היה חסר. בשיא חוצפתה היא צעקה לשוטרים שאישתי,שהיא שוטרת , תקפה אותה. היא התנהגה בפרעות ואלימות פושעת, והכל מול הוריה של אשתי והילדים שלי(שגדלו והתחנכו לאמא שוטרת,תחנת משטרה היתה להם בית וגדלו בחוויה שכל השוטרים הם חברים של אמא). השוטרים ביקשו מאישתי להתלוות אליהם. ואז הגברת ולנטינה הצביעה עלי ואמרה:״תעצרו אותו!״ ״הוא תקף אותי!״ וגם את חמי שישב ברכב ולא יצא כלל. עצרו אותי ואת חמי,הובילו אותי באזיקים לתחנה. אני ממתין לחקירה. כשנכנסתי לחקירה החוקר טען בפניי שאני עצור על תקיפת שוטרים. אמרתי לו:״לא תקפתי!״ וביקשתי לראות את הסרטונים,שמוכיחים זאת .מיותר לציין כי העיר ירושלים מרושתת במצלמות אבטחה,ובמיוחד איזור הכותל בפרט,מה גם שהשוטרים מצויידים במצלמות גוף. ביקשתי מהחוקר שיוכיח את האשמותיו. החוקר אמר:״ראיתי את הסרטונים״. אז שאלתי :״מה אתה רוצה ממני״? החוקר התחיל לדבר איתי על קרבות של לוחמים בעולם, על קונור מקרגור וחביב,ואז אמר לי:״אתה משוחרר״. החזירו לי את הטלפון. עוד בטרם יציאתי מחדר החקירה אני מבחין בהמון הודעות שקיבלתי לנייד.לתדהתי גיליתי שפרסמו עלי לפחות כ-40 כתבות בתקשורת בכותרת:״לוחם הMMA חיים גוזלי תקף שוטרים״. חשוב לי לציין שהגעתי לכותל באותו היום כדי להודות לקב״ה ולקבל ברכה לכבוד פתיחת אקדמיה חדשה לאומנויות לחימה לאימון נוער ובוגרים. בנוסף לכך,הייתי אמור להעביר קורס הגנה עצמית למדריכי משטרת ישראל מכל המחוזות בביה״ס לשוטרים- ׳המכללה הלאומית לשוטרים׳ בבית שמש מספר ימים אחרי האירוע. למחרת בבוקר קיבלתי טלפון מבית הספר לשוטרים, והודיעו לי שהקורס שהייתי אמור להעביר מבוטל. באותו זמן בעיר בת- ים( עיר הולדתי ומגוריי)תלו שלטי חוצות על שמי כאות הוקרה על פועלי וקידום הספורט והנוער בעיר ובעולם, כתוצאה מהפרסומים השקריים כנגדי הורידו אותם. בגלל הכתבות השקריות ספגתי נזק עצום. משטרת ישראל המשיכה לעמוד על זה שתקפתי. עלו כתבות בערוץ 13, במאקו, ומשטרת ישראל המשיכה להוציא הצהרות לתקשורת שתקפתי,למרות שידעו שלא תקפתי. לכן החלטתי לתבוע את משטרת ישראל בעקבות התנהגותה של ולנטינה נמץ,שתקפה, שיקרה ובגללה הכל קרה. מספר שנים אחרי האירוע ולנטינה מגיעה לבימ״ש כדי לתת עדות. השופטת שואלת אותה ישירות:״האם חיים גוזלי תקף אותך״? היא עונה:״לא״! אז מפעילים את הסרטון ממצלמת הגוף של אחד השוטרים שנכח באירוע,ושם רואים את ולנטינה מצביעה עלי וצועקת:״תעצרו אותו, הוא תקף אותי״! מספר ימים אחרי האירוע הגשתי נגדה תלונה במח״ש, ואני לא צריך להגיד לכם מה קרה.. סגרו לה את התיק. גם אישתי הגישה נגדה תלונה, וגם היא נסגרה. משטרת ישראל נתנה גיבוי מלא לשוטרת שמשקרת, לשוטרת שעוברת על החוק באופן קבוע. אישתי עזבה את המשטרה אחרי 27 שנה בגלל ולנטינה. ולנטינה גרמה לי ולמשפחה שלי נזק שאי אפשר לאמוד ולתאר במילים .הכל בגלל שהיא חיה בסרט שהיא מעל החוק. מעניין מי במשטרה חושב שצריך שוטרת מגעילה שמשקרת ופוגעת באזרחים, והכל סתם כי בא לה, היא חסרת ערכים ומהווה סכנה לציבור,סכנה לאזרחים, עושה נזק למשטרה בפרט ולחברה בכלל, יש להוקיע אותה ממשטרת ישראל! אני בימים אלה מחכה לפסק הדין בתיק שתבעתי את משטרת ישראל. אני שמח שהפרצוף שלה צץ שוב ,והגיע הזמן שהיא תקבל את מה שמגיע לה! גברת ולנטינה, בימים האחרונים ישבתי עם העורך דין שלי אהב כהן על תביעה ואני עכשיו הולך לתבוע אותך אישית על כל הנזק שנגרם לי בשנים האחרונות בגללך. גם על הלילות שהילדה שלי לא ישנה בגלל הטראומה שעברה באותו היום. חמתי והילדה שלי נשארו ברכב מחוץ לכותל עד ששחררו אותנו. ולך ולנטינה אכתוב: את אפילו לא רוצה לדעת בדיוק באיזה סדר גודל כספי הנזק שגרמת לי. נראה כמה תעודת השוטר תעזור לך בבית המשפט. עד היום המקרה הזה רודף אותנו במשפחה.

אחרי שראיתי את המקרה שהשוטרת ולנטינה נמץ תקפה מפגינה מבוגרת רציתי לשתף את היכרותי והחוויה האישית שלי איתה. לפני מספר שנים נתקלתי בשוטרת ולנטינה נמץ בכותל. הגעתי עם משפחתי,הילדים, חמי וחמותי לכותל. היה לנו אישור להיכנס עם הרכב לתוך רחבת הכותל. משום מה גברת ולנטינה החליטה שלא מתאים לה שניכנס, ובלי סיבה יצרה שם כאוס. אישתי, שגם היא שוטרת(הציגה תעודה)אמרה לה, ככה לא מתנהגים לאזרחים, את בושה למשטרה. ואז גברת ולנטינה תפסה את ידה של אישתי ומשכה אותה באלימות. אישתי ההמומה אמרה לה:״מדוע את תוקפת אותי״?, ומשכה את היד. אז ולנטינה צעקה בקשר:״תקיפת שוטרים״(פעמיים) ולחצה על לחצן המצוקה. בשלב הזה,אני לא צריך להגיד לכם מה קורה ברחבת הכותל כשלוחצים על לחצן מצוקה. פחות מדקה הגיעו בערך 50 שוטרים מכל יחידה אפשרית:בילוש, מג״ב, יס״מ ושוטרים כחולים. רק ימ״מ היה חסר. בשיא חוצפתה היא צעקה לשוטרים שאישתי,שהיא שוטרת , תקפה אותה. היא התנהגה בפרעות ואלימות פושעת, והכל מול הוריה של אשתי והילדים שלי(שגדלו והתחנכו לאמא שוטרת,תחנת משטרה היתה להם בית וגדלו בחוויה שכל השוטרים הם חברים של אמא). השוטרים ביקשו מאישתי להתלוות אליהם. ואז הגברת ולנטינה הצביעה עלי ואמרה:״תעצרו אותו!״ ״הוא תקף אותי!״ וגם את חמי שישב ברכב ולא יצא כלל. עצרו אותי ואת חמי,הובילו אותי באזיקים לתחנה. אני ממתין לחקירה. כשנכנסתי לחקירה החוקר טען בפניי שאני עצור על תקיפת שוטרים. אמרתי לו:״לא תקפתי!״ וביקשתי לראות את הסרטונים,שמוכיחים זאת .מיותר לציין כי העיר ירושלים מרושתת במצלמות אבטחה,ובמיוחד איזור הכותל בפרט,מה גם שהשוטרים מצויידים במצלמות גוף. ביקשתי מהחוקר שיוכיח את האשמותיו. החוקר אמר:״ראיתי את הסרטונים״. אז שאלתי :״מה אתה רוצה ממני״? החוקר התחיל לדבר איתי על קרבות של לוחמים בעולם, על קונור מקרגור וחביב,ואז אמר לי:״אתה משוחרר״. החזירו לי את הטלפון. עוד בטרם יציאתי מחדר החקירה אני מבחין בהמון הודעות שקיבלתי לנייד.לתדהתי גיליתי שפרסמו עלי לפחות כ-40 כתבות בתקשורת בכותרת:״לוחם הMMA חיים גוזלי תקף שוטרים״. חשוב לי לציין שהגעתי לכותל באותו היום כדי להודות לקב״ה ולקבל ברכה לכבוד פתיחת אקדמיה חדשה לאומנויות לחימה לאימון נוער ובוגרים. בנוסף לכך,הייתי אמור להעביר קורס הגנה עצמית למדריכי משטרת ישראל מכל המחוזות בביה״ס לשוטרים- ׳המכללה הלאומית לשוטרים׳ בבית שמש מספר ימים אחרי האירוע. למחרת בבוקר קיבלתי טלפון מבית הספר לשוטרים, והודיעו לי שהקורס שהייתי אמור להעביר מבוטל. באותו זמן בעיר בת- ים( עיר הולדתי ומגוריי)תלו שלטי חוצות על שמי כאות הוקרה על פועלי וקידום הספורט והנוער בעיר ובעולם, כתוצאה מהפרסומים השקריים כנגדי הורידו אותם. בגלל הכתבות השקריות ספגתי נזק עצום. משטרת ישראל המשיכה לעמוד על זה שתקפתי. עלו כתבות בערוץ 13, במאקו, ומשטרת ישראל המשיכה להוציא הצהרות לתקשורת שתקפתי,למרות שידעו שלא תקפתי. לכן החלטתי לתבוע את משטרת ישראל בעקבות התנהגותה של ולנטינה נמץ,שתקפה, שיקרה ובגללה הכל קרה. מספר שנים אחרי האירוע ולנטינה מגיעה לבימ״ש כדי לתת עדות. השופטת שואלת אותה ישירות:״האם חיים גוזלי תקף אותך״? היא עונה:״לא״! אז מפעילים את הסרטון ממצלמת הגוף של אחד השוטרים שנכח באירוע,ושם רואים את ולנטינה מצביעה עלי וצועקת:״תעצרו אותו, הוא תקף אותי״! מספר ימים אחרי האירוע הגשתי נגדה תלונה במח״ש, ואני לא צריך להגיד לכם מה קרה.. סגרו לה את התיק. גם אישתי הגישה נגדה תלונה, וגם היא נסגרה. משטרת ישראל נתנה גיבוי מלא לשוטרת שמשקרת, לשוטרת שעוברת על החוק באופן קבוע. אישתי עזבה את המשטרה אחרי 27 שנה בגלל ולנטינה. ולנטינה גרמה לי ולמשפחה שלי נזק שאי אפשר לאמוד ולתאר במילים .הכל בגלל שהיא חיה בסרט שהיא מעל החוק. מעניין מי במשטרה חושב שצריך שוטרת מגעילה שמשקרת ופוגעת באזרחים, והכל סתם כי בא לה, היא חסרת ערכים ומהווה סכנה לציבור,סכנה לאזרחים, עושה נזק למשטרה בפרט ולחברה בכלל, יש להוקיע אותה ממשטרת ישראל! אני בימים אלה מחכה לפסק הדין בתיק שתבעתי את משטרת ישראל. אני שמח שהפרצוף שלה צץ שוב ,והגיע הזמן שהיא תקבל את מה שמגיע לה! גברת ולנטינה, בימים האחרונים ישבתי עם העורך דין שלי אהב כהן על תביעה ואני עכשיו הולך לתבוע אותך אישית על כל הנזק שנגרם לי בשנים האחרונות בגללך. גם על הלילות שהילדה שלי לא ישנה בגלל הטראומה שעברה באותו היום. חמתי והילדה שלי נשארו ברכב מחוץ לכותל עד ששחררו אותנו. ולך ולנטינה אכתוב: את אפילו לא רוצה לדעת בדיוק באיזה סדר גודל כספי הנזק שגרמת לי. נראה כמה תעודת השוטר תעזור לך בבית המשפט. עד היום המקרה הזה רודף אותנו במשפחה.

Haim gozali

247,790 görüntüleme • 4 ay önce

אורן נהרי האדיר נפרד מהרדיו: "המחלה לוקחת ממני את אחד הדברים שאני הכי אוהב" "המחלה לוקחת ממני בהדרגה וללא רחם את היכולת לעשות את אחד הדברים שאני הכי אוהב - לספר לכם בקולי שלי מה קורה בעולם", אמר העיתונאי, המגיש והעורך אורן נהרי בתכנית הרדיו האחרונה שלו בכאן רשת ב', שהוקלטה מראש ושודרה הבוקר (שבת). נהרי, מבכירי עיתונאי חדשות החוץ בישראל, נפרד ממאזיני תכניתו "שבת עם אורן נהרי", על רקע מצבו הבריאותי בעקבות התמודדותו עם מחלת ALS. "בוקר טוב ושבת שלום לכם, המאזינות והמאזינים", אמר נהרי בפתיחת התוכנית. "ראשית, הודעה לא קלה. זו התוכנית האחרונה של 'שבת עם אורן נהרי' והפודקאסט 'שנה בשעה'. כידוע לרבים מכם, אני חולה בניוון שרירים. המחלה מתקדמת במהירות. היא כבר פוגעת במערכות הנשימה, הבליעה והדיבור, ולא אוכל להמשיך ולשדר. מכיוון שזו התוכנית האחרונה בחרתי בשעה הראשונה לתת מבט על מצב העולם היום, מבחינה מדעית ומבינה מדינית ולהשמיע כמה מהשירים האהובים עליי ביותר. בשעה השנייה, 'שנה בשעה' - ושוב, צר לי מאוד שלא נסיים את מסענו עד תום המאה ה־20, אבל נסיים את שנת 1961 עם טביעת האוניה אגוז, המאבק על השלטון בסין, חיסול הרודן טרוחיו וההפיכה הצבאית בדרום קוריאה". בהמשך התכנית, אמר נהרי: "בשבוע שבו התבשרנו על עלייה של 12% בהאזנה לתוכנית, 162 אלף בני אדם כל שבת בבוקר - וזאת בלי לספור את כל ההאזנות הנדחות, בשידורים חוזרים ובאונליין - זה השבוע שבו אני נפרד מכם. יש רגעים בחיים שאדם מדמיין מראש איך יראו. מתברר שהמציאות תמיד שונה. חשבתי לא פעם על הרגע שבו אצטרך לומר שלום לבמה הזו. תמיד דמיינתי אותו רחוק, אי שם באופק, לא כאן, לא עכשיו. אבל המחלה לא שואלת אותנו מתי נוח לנו". "התחלתי את דרכי במקום שונה לגמרי מהמקום שבו אני עומד היום. מדור הספורט היה הבית הראשון שלי בעיתונות, שם למדתי את יסודות המקצוע. אבל בדסק חוץ מצאתי את מקומי. מול מסכי החדשות, הטלקסים הישנים, הדיווחים מרואנדה, מנפילת חומת ברלין, מהפיגוע במגדלי התאומים ושאר תמונות שלא נמחקות מהזיכרון שאת חלקן סיקרתי מהשטח, ידעתי: עיתונות איננה רק מקצוע. היא שליחות. לספר את מה שקורה שם, במקומות שרחוקים מדי בשביל שרוב האנשים יראו אותם במו עיניהם, ולתת להם קול, פנים, משמעות. המוטו שלי היה ונשאר: לספר את העובדות החשובות ביותר בצורה המעניינת ביותר". "במשך השנים הייתה לי הזכות להביא אליכם, עם קולגות וחברים, את 'רואים עולם', 'גלובוס' ובשנים האחרונות את 'שבת עם אורן נהרי' - תכנית שהייתה עבורי כמעט כמו שיחה אינטימית איתכם. תמיד ניסיתי לכבד אתכם כקהל שראוי לעומק, לא רק לכותרות. עשיתי את זה בכתבות, תוכניות, מאמרים, הרצאות, בספרים שכתבתי. אם הצלחתי, ולא במעט, להרחיב את המבט שלכם מעבר לגבולות המדינה הקטנה שלנו ומעבר להווה - עשיתי את עבודתי". "ויש כאן פרדוקס נוסף, אולי הכי אישי", הוסיף נהרי. "עשרות שנים סיקרתי חדשות שכללו אסונות שקרו לאחרים. תמיד השתדלתי למצוא את המילים המדויקות כמי שמביט, בדרך כלל, מבחוץ. הפעם, בפעם הראשונה בחיים, הכותרת איננה ידיעה שאני מביא אליכם ממקום רחוק. היא אני, כאן ועכשיו. אם למדתי משהו מכל השנים האלה, זה שאין באמת הכנה ליום שבו אתה עצמך הופך לנושא. החיים מפתיעים ומזמנים לנו שינויים בלי שיש לנו הכנה או זמן להסתגל אליהם". "הייתי שמח מאוד להמשיך להיות כאן, לשדר לכם מדי שבת, אבל לצערי, המחלה מתקדמת מהר מאוד, ואינני יכול להמשיך בסטנדרט הגבוה שאני דורש מעצמי. הקול שלי הולך ודועך, הנשימה שהייתה פעם מובנת מאליה, הפכה למאמץ. הדיבור, כלי העבודה שלי עשרות שנים, נעשה קשה יותר מיום ליום. ALS, המחלה הזו שרבים מכם שמעתם עליה, מעטים באמת מבינים אותה עד שהיא נוגעת במישהו קרוב, לוקחת ממני בהדרגה וללא רחם את היכולת לעשות את אחד הדברים שאני הכי אוהב - לספר לכם בקולי שלי מה קורה בעולם. אני אוהב את כל האמצעים שדרכם הגעתי אליכם לאורך השנים: הדפוס, הרדיו, הטלוויזיה, האונליין. התוכנית הזאת בשנים האחרונות הייתה הבייבי שלי. תכנית אחרת, מיוחדת, מהנה מבחינתי, ולפי התגובות שאני מקבל - גם מבחינתכם. השידור האחרון שלה היום הוא עוד אבן דרך אחת, לא שמחה, במסלול שאני עובר". "אני רוצה לומר לכם, בלי דרמה: אני מכיר תודה. תודה על השנים שבהן נתתם לי להיכנס לבתים שלכם, למכוניות שלכם, לבוקר שלכם. תודה שהקשבתם, שכתבתם, שהתווכחתם איתי לפעמים. זו הייתה זכות שלא לקחתי כמובנת מאליה מעולם. אני לא נפרד מהעולם בינתיים, אני רק נפרד מהאולפן ומהמיקרופון, מהתדר הזה שליווה אותי כל כך הרבה שנים. הסיפורים ימשיכו להיכתב גם בלעדיי. כתבות וכתבים אחרים ימשיכו להביא אותם אליכם. זכרו: העולם רחב, מורכב, צריך להסתכל בו בעיניים פקוחות. זו הייתה המשימה שלי, זו הבקשה האחרונה שלי מכם: המשיכו להסתכל, להקשיב, לשאול שאלות, לא לקחת דברים כמובנים מאליהם ולהמשיך להתעניין". "אז תודה", אמר נהרי. "תודה לכן ולכם, המאזינות והמאזינים, שהייתם איתי כל הדרך. תודה למרואיינים ולמרואיינות, ששיתפו אותנו בידע שלהם. תודה למנהלים ולקולגות ברשת ב' ובתאגיד. תודה ענקית וחמה למיה טלמון אזרזר, המפיקה ועורכת המשנה. היה לי לכבוד ולעונג לשדר לכם בעשרות השנים של עבודתי". במהלך התכנית הפתיעו בכאן רשת ב' את נהרי במסר שהקליט עבורו נשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג. "אורן נהרי היקר והאהוב, העיתונאי, איש האשכולות, הקול שכולנו מכירים ואוהבים ונצמדים למכשיר כשהוא מתחיל לדבר. במשך עשרות שנים, אורן יקר, ואמרתי לך את זה גם בשיחתנו כשהתקשרתי לחזק אותך, פתחת עבורנו חלון אל העולם הרחב. בכישרון נדיר ידעת לקחת נושאים מורכבים, בכל מיני תחומים מרתקים - בהיסטוריה, בתרבות, במדע, בחברה ובמדינאות - ולהפוך אותם לכתבות ותוכניות מרתקות ונגישות לכולם. אתה מסכם בתוכנית הזו תקופה משמעותית מאוד וזו הזדמנות להודות לך, לברך אותך ולהתפלל לשלומך. תודה לך אורן יקר, על שנים של עשייה עיתונאית משמעותית, על מקצוענות, על מסירות, על לב פתוח וכמובן - על קול צלול, בוטח וברור. תודה רבה לך". Oren Nahari כאן

אורן נהרי האדיר נפרד מהרדיו: "המחלה לוקחת ממני את אחד הדברים שאני הכי אוהב" "המחלה לוקחת ממני בהדרגה וללא רחם את היכולת לעשות את אחד הדברים שאני הכי אוהב - לספר לכם בקולי שלי מה קורה בעולם", אמר העיתונאי, המגיש והעורך אורן נהרי בתכנית הרדיו האחרונה שלו בכאן רשת ב', שהוקלטה מראש ושודרה הבוקר (שבת). נהרי, מבכירי עיתונאי חדשות החוץ בישראל, נפרד ממאזיני תכניתו "שבת עם אורן נהרי", על רקע מצבו הבריאותי בעקבות התמודדותו עם מחלת ALS. "בוקר טוב ושבת שלום לכם, המאזינות והמאזינים", אמר נהרי בפתיחת התוכנית. "ראשית, הודעה לא קלה. זו התוכנית האחרונה של 'שבת עם אורן נהרי' והפודקאסט 'שנה בשעה'. כידוע לרבים מכם, אני חולה בניוון שרירים. המחלה מתקדמת במהירות. היא כבר פוגעת במערכות הנשימה, הבליעה והדיבור, ולא אוכל להמשיך ולשדר. מכיוון שזו התוכנית האחרונה בחרתי בשעה הראשונה לתת מבט על מצב העולם היום, מבחינה מדעית ומבינה מדינית ולהשמיע כמה מהשירים האהובים עליי ביותר. בשעה השנייה, 'שנה בשעה' - ושוב, צר לי מאוד שלא נסיים את מסענו עד תום המאה ה־20, אבל נסיים את שנת 1961 עם טביעת האוניה אגוז, המאבק על השלטון בסין, חיסול הרודן טרוחיו וההפיכה הצבאית בדרום קוריאה". בהמשך התכנית, אמר נהרי: "בשבוע שבו התבשרנו על עלייה של 12% בהאזנה לתוכנית, 162 אלף בני אדם כל שבת בבוקר - וזאת בלי לספור את כל ההאזנות הנדחות, בשידורים חוזרים ובאונליין - זה השבוע שבו אני נפרד מכם. יש רגעים בחיים שאדם מדמיין מראש איך יראו. מתברר שהמציאות תמיד שונה. חשבתי לא פעם על הרגע שבו אצטרך לומר שלום לבמה הזו. תמיד דמיינתי אותו רחוק, אי שם באופק, לא כאן, לא עכשיו. אבל המחלה לא שואלת אותנו מתי נוח לנו". "התחלתי את דרכי במקום שונה לגמרי מהמקום שבו אני עומד היום. מדור הספורט היה הבית הראשון שלי בעיתונות, שם למדתי את יסודות המקצוע. אבל בדסק חוץ מצאתי את מקומי. מול מסכי החדשות, הטלקסים הישנים, הדיווחים מרואנדה, מנפילת חומת ברלין, מהפיגוע במגדלי התאומים ושאר תמונות שלא נמחקות מהזיכרון שאת חלקן סיקרתי מהשטח, ידעתי: עיתונות איננה רק מקצוע. היא שליחות. לספר את מה שקורה שם, במקומות שרחוקים מדי בשביל שרוב האנשים יראו אותם במו עיניהם, ולתת להם קול, פנים, משמעות. המוטו שלי היה ונשאר: לספר את העובדות החשובות ביותר בצורה המעניינת ביותר". "במשך השנים הייתה לי הזכות להביא אליכם, עם קולגות וחברים, את 'רואים עולם', 'גלובוס' ובשנים האחרונות את 'שבת עם אורן נהרי' - תכנית שהייתה עבורי כמעט כמו שיחה אינטימית איתכם. תמיד ניסיתי לכבד אתכם כקהל שראוי לעומק, לא רק לכותרות. עשיתי את זה בכתבות, תוכניות, מאמרים, הרצאות, בספרים שכתבתי. אם הצלחתי, ולא במעט, להרחיב את המבט שלכם מעבר לגבולות המדינה הקטנה שלנו ומעבר להווה - עשיתי את עבודתי". "ויש כאן פרדוקס נוסף, אולי הכי אישי", הוסיף נהרי. "עשרות שנים סיקרתי חדשות שכללו אסונות שקרו לאחרים. תמיד השתדלתי למצוא את המילים המדויקות כמי שמביט, בדרך כלל, מבחוץ. הפעם, בפעם הראשונה בחיים, הכותרת איננה ידיעה שאני מביא אליכם ממקום רחוק. היא אני, כאן ועכשיו. אם למדתי משהו מכל השנים האלה, זה שאין באמת הכנה ליום שבו אתה עצמך הופך לנושא. החיים מפתיעים ומזמנים לנו שינויים בלי שיש לנו הכנה או זמן להסתגל אליהם". "הייתי שמח מאוד להמשיך להיות כאן, לשדר לכם מדי שבת, אבל לצערי, המחלה מתקדמת מהר מאוד, ואינני יכול להמשיך בסטנדרט הגבוה שאני דורש מעצמי. הקול שלי הולך ודועך, הנשימה שהייתה פעם מובנת מאליה, הפכה למאמץ. הדיבור, כלי העבודה שלי עשרות שנים, נעשה קשה יותר מיום ליום. ALS, המחלה הזו שרבים מכם שמעתם עליה, מעטים באמת מבינים אותה עד שהיא נוגעת במישהו קרוב, לוקחת ממני בהדרגה וללא רחם את היכולת לעשות את אחד הדברים שאני הכי אוהב - לספר לכם בקולי שלי מה קורה בעולם. אני אוהב את כל האמצעים שדרכם הגעתי אליכם לאורך השנים: הדפוס, הרדיו, הטלוויזיה, האונליין. התוכנית הזאת בשנים האחרונות הייתה הבייבי שלי. תכנית אחרת, מיוחדת, מהנה מבחינתי, ולפי התגובות שאני מקבל - גם מבחינתכם. השידור האחרון שלה היום הוא עוד אבן דרך אחת, לא שמחה, במסלול שאני עובר". "אני רוצה לומר לכם, בלי דרמה: אני מכיר תודה. תודה על השנים שבהן נתתם לי להיכנס לבתים שלכם, למכוניות שלכם, לבוקר שלכם. תודה שהקשבתם, שכתבתם, שהתווכחתם איתי לפעמים. זו הייתה זכות שלא לקחתי כמובנת מאליה מעולם. אני לא נפרד מהעולם בינתיים, אני רק נפרד מהאולפן ומהמיקרופון, מהתדר הזה שליווה אותי כל כך הרבה שנים. הסיפורים ימשיכו להיכתב גם בלעדיי. כתבות וכתבים אחרים ימשיכו להביא אותם אליכם. זכרו: העולם רחב, מורכב, צריך להסתכל בו בעיניים פקוחות. זו הייתה המשימה שלי, זו הבקשה האחרונה שלי מכם: המשיכו להסתכל, להקשיב, לשאול שאלות, לא לקחת דברים כמובנים מאליהם ולהמשיך להתעניין". "אז תודה", אמר נהרי. "תודה לכן ולכם, המאזינות והמאזינים, שהייתם איתי כל הדרך. תודה למרואיינים ולמרואיינות, ששיתפו אותנו בידע שלהם. תודה למנהלים ולקולגות ברשת ב' ובתאגיד. תודה ענקית וחמה למיה טלמון אזרזר, המפיקה ועורכת המשנה. היה לי לכבוד ולעונג לשדר לכם בעשרות השנים של עבודתי". במהלך התכנית הפתיעו בכאן רשת ב' את נהרי במסר שהקליט עבורו נשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג. "אורן נהרי היקר והאהוב, העיתונאי, איש האשכולות, הקול שכולנו מכירים ואוהבים ונצמדים למכשיר כשהוא מתחיל לדבר. במשך עשרות שנים, אורן יקר, ואמרתי לך את זה גם בשיחתנו כשהתקשרתי לחזק אותך, פתחת עבורנו חלון אל העולם הרחב. בכישרון נדיר ידעת לקחת נושאים מורכבים, בכל מיני תחומים מרתקים - בהיסטוריה, בתרבות, במדע, בחברה ובמדינאות - ולהפוך אותם לכתבות ותוכניות מרתקות ונגישות לכולם. אתה מסכם בתוכנית הזו תקופה משמעותית מאוד וזו הזדמנות להודות לך, לברך אותך ולהתפלל לשלומך. תודה לך אורן יקר, על שנים של עשייה עיתונאית משמעותית, על מקצוענות, על מסירות, על לב פתוח וכמובן - על קול צלול, בוטח וברור. תודה רבה לך". Oren Nahari כאן

Sagi Bin Nun שגיא בן נון

56,236 görüntüleme • 16 gün önce

עידית סילמן, אני מרחם עלייה. היא הייתה הדבק של הממשלה הקודמת. עכשיו יש פריימריז בליכוד אז היא עושה סלטות באוויר, אבל את האמת כולנו יודעים. כמו שהיא מספרת כאן בסרטון, היא עצמה האמינה בהקמת ממשלת הרפורמות למען הציבור שהקמנו בעין הסערה. היא הייתה יו״ר קואליציה הטרוגנית וצרה שלא פשוט לנהל. אני זוכר איך היא הגנה על האינטרסים של רע״מ בכל פעם שאני הבעתי ביקורת שלא היתה נוחה עבורם. כשחקן קבוצתי, שמחתי שראש הממשלה, שר האוצר וגם סילמן והקואליציה כולה מאפשרים לי לקדם רפורמות אדירות למען הציבור, אבל גם לא חסכתי ביקורת עניינית כלפי שותפינו לקואליציה כשהיה צריך. אבל לא סילמן. היא ביקשה ממני שוב ושוב להפסיק מכל שביב ביקורת שעשוי לפגוע ברע״מ, במר״צ ואחרים, היחסים שלה עם עבאס ומפלגתו היו טובים וחמים. ״הם חברים שלי״ היא הייתה מספרת, ״הכי קל לעבוד עם ווליד״. זו לא הייתה ממשלה נוחה עבורי, ידעתי גם שהרבה מאוד אנשים שאני אוהב לא התחברו לרעיון (בלשון המעטה) אבל הכל היה כדי שנצא מלופ אינסופי של בחירות, בלי תקציב ובלי יציבות, ונוכל לעבוד למען האזרחים. גם סילמן עשתה את זה במודע. אבל, כפי שהיא עצמה מספרת הזה בזמן אמת, הלחצים עליה ועל ילדיה היו בלתי אנושיים. קללות, איומים וגידופים מבוקר עד לילה. לבסוף, היא נכנעה. הסיבה שאני קצת מרחם עליה היא שכעת היא מסתחררת באותו מנגנון שהיא עצמה היתה הקרבן שלו. היא עצמה פועלת באותן שיטות, בשיסוי, אלימות, וזיהום השיח הפוליטי. היא הפכה להיות סמל לבושה, בכל פעם שהפרצוף שלה מופיע על מסך מיליוני אזרחים משמאל ומימין יודעים שהם צופים באדם הכי מביך שהגיע אי פעם לכנסת (ויש תחרות), רואים ומתכווצים מה נהיה מאיתנו, למה אנשים כל כך גרועים מזהמים את הכנסת שלנו. אני מרחם עליה כי זה לא הסילמן שהכרתי. זו התנהגות שלדעתי, כמתבונן מהצד, נובעת ממצוקה. מצוקה שמא תיפלט מהכנסת ותמצא עצמה בשוק תעסוקה שאין לה מה לתרום בו. מצוקה שנובעת גם, אולי, מפוסט טראומה לכאורה. הרי כל מי שעבר מסכת התעללות רגשית של אלימות כלפיו וכלפי משפחתו כפי שהיא מתארת, עשוי לסחוב טראומות, שאם מודחקות, מתפרצות בדרכים לא אלגנטיות. אני מרחם על הצורך שהיא חשה להתחרות במירוץ לתחתית עם אותם אנשים שרק בכנסת הקודמת עשו לה את מה שעשו. עידית סילמן תהיה הערת שוליים זניחה בהיסטוריה הישראלית. בקרוב, כך אני מאמין, בעזרת השם ובעזרת האנשים הטובים של הארץ הזאת, ימנים ושמאלנים, חילונים ודתיים, אלה שקפצו אל קו האש כשהחרב הונחה על הצוואר, אלה שהקימו מפעלי צדקה ועשייה חברתית כשהמדינה נטשה, אלה שהתעלו לגודל השעה, שנשקם ונשתקם. את המדינה ונשקם גם את היחסים בינינו, האזרחים ואפילו את הכנסת. ואז סילמן ודומיה יביטו לאחור וייאלצו לעשות חשבון נפש על התהומות אליהן ירדו מבחירה. ירדו וגררו לשם את כולנו. לא עוצרים עד שגן עדן🇮🇱

עידית סילמן, אני מרחם עלייה. היא הייתה הדבק של הממשלה הקודמת. עכשיו יש פריימריז בליכוד אז היא עושה סלטות באוויר, אבל את האמת כולנו יודעים. כמו שהיא מספרת כאן בסרטון, היא עצמה האמינה בהקמת ממשלת הרפורמות למען הציבור שהקמנו בעין הסערה. היא הייתה יו״ר קואליציה הטרוגנית וצרה שלא פשוט לנהל. אני זוכר איך היא הגנה על האינטרסים של רע״מ בכל פעם שאני הבעתי ביקורת שלא היתה נוחה עבורם. כשחקן קבוצתי, שמחתי שראש הממשלה, שר האוצר וגם סילמן והקואליציה כולה מאפשרים לי לקדם רפורמות אדירות למען הציבור, אבל גם לא חסכתי ביקורת עניינית כלפי שותפינו לקואליציה כשהיה צריך. אבל לא סילמן. היא ביקשה ממני שוב ושוב להפסיק מכל שביב ביקורת שעשוי לפגוע ברע״מ, במר״צ ואחרים, היחסים שלה עם עבאס ומפלגתו היו טובים וחמים. ״הם חברים שלי״ היא הייתה מספרת, ״הכי קל לעבוד עם ווליד״. זו לא הייתה ממשלה נוחה עבורי, ידעתי גם שהרבה מאוד אנשים שאני אוהב לא התחברו לרעיון (בלשון המעטה) אבל הכל היה כדי שנצא מלופ אינסופי של בחירות, בלי תקציב ובלי יציבות, ונוכל לעבוד למען האזרחים. גם סילמן עשתה את זה במודע. אבל, כפי שהיא עצמה מספרת הזה בזמן אמת, הלחצים עליה ועל ילדיה היו בלתי אנושיים. קללות, איומים וגידופים מבוקר עד לילה. לבסוף, היא נכנעה. הסיבה שאני קצת מרחם עליה היא שכעת היא מסתחררת באותו מנגנון שהיא עצמה היתה הקרבן שלו. היא עצמה פועלת באותן שיטות, בשיסוי, אלימות, וזיהום השיח הפוליטי. היא הפכה להיות סמל לבושה, בכל פעם שהפרצוף שלה מופיע על מסך מיליוני אזרחים משמאל ומימין יודעים שהם צופים באדם הכי מביך שהגיע אי פעם לכנסת (ויש תחרות), רואים ומתכווצים מה נהיה מאיתנו, למה אנשים כל כך גרועים מזהמים את הכנסת שלנו. אני מרחם עליה כי זה לא הסילמן שהכרתי. זו התנהגות שלדעתי, כמתבונן מהצד, נובעת ממצוקה. מצוקה שמא תיפלט מהכנסת ותמצא עצמה בשוק תעסוקה שאין לה מה לתרום בו. מצוקה שנובעת גם, אולי, מפוסט טראומה לכאורה. הרי כל מי שעבר מסכת התעללות רגשית של אלימות כלפיו וכלפי משפחתו כפי שהיא מתארת, עשוי לסחוב טראומות, שאם מודחקות, מתפרצות בדרכים לא אלגנטיות. אני מרחם על הצורך שהיא חשה להתחרות במירוץ לתחתית עם אותם אנשים שרק בכנסת הקודמת עשו לה את מה שעשו. עידית סילמן תהיה הערת שוליים זניחה בהיסטוריה הישראלית. בקרוב, כך אני מאמין, בעזרת השם ובעזרת האנשים הטובים של הארץ הזאת, ימנים ושמאלנים, חילונים ודתיים, אלה שקפצו אל קו האש כשהחרב הונחה על הצוואר, אלה שהקימו מפעלי צדקה ועשייה חברתית כשהמדינה נטשה, אלה שהתעלו לגודל השעה, שנשקם ונשתקם. את המדינה ונשקם גם את היחסים בינינו, האזרחים ואפילו את הכנסת. ואז סילמן ודומיה יביטו לאחור וייאלצו לעשות חשבון נפש על התהומות אליהן ירדו מבחירה. ירדו וגררו לשם את כולנו. לא עוצרים עד שגן עדן🇮🇱

💙Abir Kara אביר קארה

59,009 görüntüleme • 3 ay önce

הAI לא יקח לכם את העבודה. הוא לא. הקטע הזה של דיוויד פרידברג מתוך הפרק שהתפרסם היום של The All-In Podcast, מסכם בצורה מדהימה את השיפט שקורה בוול-סטריט בשבועות ובחודשים האחרונים. אנחנו כבר כמעט 4 שנים לתוך ההשקה של צ'אט ג'יפיטי והמהפיכה המטורפת שאנחנו חלק ממנה. ועדיין, מה לא קורה? אין אבטלה המונית. אפילו לא קרוב לשם. נתוני התעסוקה שמתפרסמים מראים על שוק שהולך וגדל, על ביקוש הולך וגדל למשרות. נכון, יש פיטורים בלא מעט חברות, וחברות מנסות להתייעל בשם הAI. אבל בפועל יש פה אימוץ של טכנולוגיה חדשה ויקרה, שדורשת הרבה שינויים. חברה שמפטרת בשם הAI, במקרה הרע עושה ניצול ציני למצב, במקרה היותר טוב מבינה שהטכנלוגיה הזאת יקרה והיא לא יכולה להרשות לעצמה גם להחזיק את אותם כמות עובדים וגם להיות בקדמת הטכנולוגיה. וזה בסדר גמור. טכנלוגיה שכמו שהיא מדהימה, היא גם יוצרת בעיות חדשות שלא הכרנו, גופים מתאימים את עצמם ועל הדרך לומדים את הדבר הזה. בוול-סטריט מתחילים להפנים את זה, סקטור התוכנה מראה שינוי כיוון כבר כמה שבועות ואם ההשלמה תקרה בצורה מלאה, היא תהיה אגרסיבית מאוד. הטיפ הכי טוב שלי לכל מי שחושש על עתידו, תמשיכו להיות בקידמה של השינוי. תאמצו שימוש בבינה מלאכותית בכל דבר שאתם עושים ביום יום. ככל שתתעסקו בזה יותר, תרגישו יותר בנוח ממה שעתיד לבוא. אני משלב שימוש בכל דבר שאני עושה ביום יום, משוק ההון, לכתיבת קוד, למחקרים בנושאים שמעניינים אותי, ללמידה של דברים חדשים, לבניית אפליקציות שלפני זה היו בגדר חלום. זה דבר מדהים. באמת. אבל בעיניים שלי הוא רחוק מלהחליף מקצועות שלמים. הוא ייצור יותר מאשר יחליף.

הAI לא יקח לכם את העבודה. הוא לא. הקטע הזה של דיוויד פרידברג מתוך הפרק שהתפרסם היום של The All-In Podcast, מסכם בצורה מדהימה את השיפט שקורה בוול-סטריט בשבועות ובחודשים האחרונים. אנחנו כבר כמעט 4 שנים לתוך ההשקה של צ'אט ג'יפיטי והמהפיכה המטורפת שאנחנו חלק ממנה. ועדיין, מה לא קורה? אין אבטלה המונית. אפילו לא קרוב לשם. נתוני התעסוקה שמתפרסמים מראים על שוק שהולך וגדל, על ביקוש הולך וגדל למשרות. נכון, יש פיטורים בלא מעט חברות, וחברות מנסות להתייעל בשם הAI. אבל בפועל יש פה אימוץ של טכנולוגיה חדשה ויקרה, שדורשת הרבה שינויים. חברה שמפטרת בשם הAI, במקרה הרע עושה ניצול ציני למצב, במקרה היותר טוב מבינה שהטכנלוגיה הזאת יקרה והיא לא יכולה להרשות לעצמה גם להחזיק את אותם כמות עובדים וגם להיות בקדמת הטכנולוגיה. וזה בסדר גמור. טכנלוגיה שכמו שהיא מדהימה, היא גם יוצרת בעיות חדשות שלא הכרנו, גופים מתאימים את עצמם ועל הדרך לומדים את הדבר הזה. בוול-סטריט מתחילים להפנים את זה, סקטור התוכנה מראה שינוי כיוון כבר כמה שבועות ואם ההשלמה תקרה בצורה מלאה, היא תהיה אגרסיבית מאוד. הטיפ הכי טוב שלי לכל מי שחושש על עתידו, תמשיכו להיות בקידמה של השינוי. תאמצו שימוש בבינה מלאכותית בכל דבר שאתם עושים ביום יום. ככל שתתעסקו בזה יותר, תרגישו יותר בנוח ממה שעתיד לבוא. אני משלב שימוש בכל דבר שאני עושה ביום יום, משוק ההון, לכתיבת קוד, למחקרים בנושאים שמעניינים אותי, ללמידה של דברים חדשים, לבניית אפליקציות שלפני זה היו בגדר חלום. זה דבר מדהים. באמת. אבל בעיניים שלי הוא רחוק מלהחליף מקצועות שלמים. הוא ייצור יותר מאשר יחליף.

המחנך הפיננסי

13,202 görüntüleme • 1 ay önce

דברים שאמרתי היום במחאה הקבועה בימי שישי מול ביתו של נציג הבעלים של ערוץ 14 נתנאל סימן טוב, בן דוד שלי: אני בת דודה של נתנאל סימנטוב, נציג הבעלים של ערוץ 14, שמי שלא יודע גר פה ממול. האמת שלא רציתי לעמוד כאן, ואני עומדת כאן בלית ברירה. אני מרגישה שאני חייבת לדבר מדם לבי כדי לחזק בקול הקטן שלי את כל האנשים כאן. ואני אפנה לנתנאל בן דוד שלי - לך נתנאל יש את ערוץ התעמולה 14, ואת מירישווילי הממן. אני הקטנה, יש רק את המיקרופון הזה ואת ערוץ הטוויטר שלי. כל מה שאני אומר כאן יאמר בנימוס ובאופן מכובד, אך אומר את הכל בלבן של העיניים, ועדיין דבריי יהיו הרבה יותר עדינים, פחות פוגעניים, מזלזלים, רעילים ומפלגים משעת שידור אחת בודדת בערוץ 14 שבניהולך. בימי ההפיכה המשטרית, חשבתי לבוא לדבר כאן אבל חששתי ואז וויתרתי כי לא הייתי בטוחה שזה הדבר הכי נכון לעשות. אך כעת מדינת ישראל עומדת בצומת דרכים קריטית, שחיי אחינו תוליים בה, ואני מרגישה צורך לעמוד ולתמוך במוחים כאן ובכל מקום - אל מול אנשי ציבור ותקשורת המהדהדים מסרים של פילוג עם ישראל, הסתה נגד משפחות חטופים והפקרת החטופים. אני עומדת כאן גם כי אני מכבדת את הציבור שמוחה, שאני חלק ממנו. ואני מוחה נגדך ונגד ההשחרה שאתה מוביל נגד ציבור ראוי, ציוני, פטריוטי אמיתי, ערכי ומוסרי שמוכן לצאת לרחובות כדי להילחם ולהביע את מורת רוחו מתרבות הביביזם שהערוץ שבניהולך מייצג יום יום. תרבות של פילוג, תרבות של הם ואנחנו. ואת מי אתם משחירים? את מי אתם מכפישים? נגד מי אתם מסיתים? אותי אתם מכפישים ואת דמי אתם מתירים, את המשפחה שלך. אנסה לדבר אליך בשפה שאתה אמור להבין. אני יודעת מאיפה באת, גם אני גדלתי באותה משפחה. גדלנו יחד על ערכים של אמת, סולידריות, כבוד האדם באשר הוא אדם כיציר אלוקים, ותלמוד תורה עם דרך ארץ, אהבת הארץ, ממלכתיות וציונות דתית הארד קור. לצערי ההתעסקות בערוץ התקשורת שלך, לא רק לא מתכתב עם סט הערכים שחונכו לאורם - הוא מאתגר אותם וסותר אותם. תחילת דרכו של הערוץ בניהולך התחיל כערוץ מורשת יהודית תמים כביכול, אך כעת המורשת היחידה של הערוץ היא הדהוד קונספירציות, חצאי אמיתות, שקרים, הסתה, פילוג והעמקת הסשע בעם ישראל, או בקיצור - הביביזם שמתחזק את הבייס של השלטון שאותו אתה משרת, או ביותר קיצור - "השנאה מאחדת את המחנה" הערוץ הזה הפך למפצלת של רוע ושקר, פלגנות ומחנאות וכעת, הערוץ שלך מוביל קו של הדהוד חידוש המלחמה על חשבון חיי החטופים, צעד שרוב הציבור מתנגד אליו, אולי אפילו גם חלק מצופי ערוץ 14. אני כאן כדי להגיד לך באופן אישי, באופן משפחתי ומדם לבי - איבדת את הדרך, נתנאל. העיסוק היום יומי שלך דרך ערוץ 14 לא רק סותר את הערכים שעליהם גדלנו הוא למעשה סותר את המצוות הבסיסיות של היהדות - לשון הרע, לא תלך רכיל בעמך ושנאת חינם, ולא תעמוד על דם רעך, פידיון שבויים וכל המציל נפש אחת. מצד אחד אתה מתחפש לשומר תורה ומצוות ומצד שני ברגל גסה אתה דורך על אותה התורה ועל אותן המצוות. והערוץ שלך מגדיל לעשות ותוך כדי הסתה אתם מגזלטים אותנו בסיסמאות נבובות של "יחד ננצח" ואחדות ישראל, אתם לא באמת מאמינים ולא באמת מעוניינים בזה. הדברים שאמרתי הם דברים קשים אך כל מי שעומד כאן וגם אצלך בבית צריכים להבין שהחטופים הם לא משחק פוליטי, ההשפעה שלכם על דעת הקהל עלולה לעלות בהכרח בחיי אדם ממש. והבטחה אחרונה ממני אליך - אנחנו נמשיך לבוא לכאן ולכל בתי השרים, ולכל מקום כדי לצעוק את זעקת החטופים עד שהאחרון בהם יחזור. אסיים במילותיו המדויקות והמצמררות של יענקלה רוטבליט מתוך השיר 'שני שקרים' . לשפל מדרגה תמיד נמצא עוד שפל המוות מתעשר יום יום בתחבולות המציאות עושה לכל דמיון בית ספר בשם הטוב חוגג הרע את נצחונו ערי חומה קודרות עם רדת לילה האם נותר עוד קודש שלא חולל לעד? האל ששמו נישא לשווא בוכה למעלה כל השקרים אינם עושים אמת אחת.

דברים שאמרתי היום במחאה הקבועה בימי שישי מול ביתו של נציג הבעלים של ערוץ 14 נתנאל סימן טוב, בן דוד שלי: אני בת דודה של נתנאל סימנטוב, נציג הבעלים של ערוץ 14, שמי שלא יודע גר פה ממול. האמת שלא רציתי לעמוד כאן, ואני עומדת כאן בלית ברירה. אני מרגישה שאני חייבת לדבר מדם לבי כדי לחזק בקול הקטן שלי את כל האנשים כאן. ואני אפנה לנתנאל בן דוד שלי - לך נתנאל יש את ערוץ התעמולה 14, ואת מירישווילי הממן. אני הקטנה, יש רק את המיקרופון הזה ואת ערוץ הטוויטר שלי. כל מה שאני אומר כאן יאמר בנימוס ובאופן מכובד, אך אומר את הכל בלבן של העיניים, ועדיין דבריי יהיו הרבה יותר עדינים, פחות פוגעניים, מזלזלים, רעילים ומפלגים משעת שידור אחת בודדת בערוץ 14 שבניהולך. בימי ההפיכה המשטרית, חשבתי לבוא לדבר כאן אבל חששתי ואז וויתרתי כי לא הייתי בטוחה שזה הדבר הכי נכון לעשות. אך כעת מדינת ישראל עומדת בצומת דרכים קריטית, שחיי אחינו תוליים בה, ואני מרגישה צורך לעמוד ולתמוך במוחים כאן ובכל מקום - אל מול אנשי ציבור ותקשורת המהדהדים מסרים של פילוג עם ישראל, הסתה נגד משפחות חטופים והפקרת החטופים. אני עומדת כאן גם כי אני מכבדת את הציבור שמוחה, שאני חלק ממנו. ואני מוחה נגדך ונגד ההשחרה שאתה מוביל נגד ציבור ראוי, ציוני, פטריוטי אמיתי, ערכי ומוסרי שמוכן לצאת לרחובות כדי להילחם ולהביע את מורת רוחו מתרבות הביביזם שהערוץ שבניהולך מייצג יום יום. תרבות של פילוג, תרבות של הם ואנחנו. ואת מי אתם משחירים? את מי אתם מכפישים? נגד מי אתם מסיתים? אותי אתם מכפישים ואת דמי אתם מתירים, את המשפחה שלך. אנסה לדבר אליך בשפה שאתה אמור להבין. אני יודעת מאיפה באת, גם אני גדלתי באותה משפחה. גדלנו יחד על ערכים של אמת, סולידריות, כבוד האדם באשר הוא אדם כיציר אלוקים, ותלמוד תורה עם דרך ארץ, אהבת הארץ, ממלכתיות וציונות דתית הארד קור. לצערי ההתעסקות בערוץ התקשורת שלך, לא רק לא מתכתב עם סט הערכים שחונכו לאורם - הוא מאתגר אותם וסותר אותם. תחילת דרכו של הערוץ בניהולך התחיל כערוץ מורשת יהודית תמים כביכול, אך כעת המורשת היחידה של הערוץ היא הדהוד קונספירציות, חצאי אמיתות, שקרים, הסתה, פילוג והעמקת הסשע בעם ישראל, או בקיצור - הביביזם שמתחזק את הבייס של השלטון שאותו אתה משרת, או ביותר קיצור - "השנאה מאחדת את המחנה" הערוץ הזה הפך למפצלת של רוע ושקר, פלגנות ומחנאות וכעת, הערוץ שלך מוביל קו של הדהוד חידוש המלחמה על חשבון חיי החטופים, צעד שרוב הציבור מתנגד אליו, אולי אפילו גם חלק מצופי ערוץ 14. אני כאן כדי להגיד לך באופן אישי, באופן משפחתי ומדם לבי - איבדת את הדרך, נתנאל. העיסוק היום יומי שלך דרך ערוץ 14 לא רק סותר את הערכים שעליהם גדלנו הוא למעשה סותר את המצוות הבסיסיות של היהדות - לשון הרע, לא תלך רכיל בעמך ושנאת חינם, ולא תעמוד על דם רעך, פידיון שבויים וכל המציל נפש אחת. מצד אחד אתה מתחפש לשומר תורה ומצוות ומצד שני ברגל גסה אתה דורך על אותה התורה ועל אותן המצוות. והערוץ שלך מגדיל לעשות ותוך כדי הסתה אתם מגזלטים אותנו בסיסמאות נבובות של "יחד ננצח" ואחדות ישראל, אתם לא באמת מאמינים ולא באמת מעוניינים בזה. הדברים שאמרתי הם דברים קשים אך כל מי שעומד כאן וגם אצלך בבית צריכים להבין שהחטופים הם לא משחק פוליטי, ההשפעה שלכם על דעת הקהל עלולה לעלות בהכרח בחיי אדם ממש. והבטחה אחרונה ממני אליך - אנחנו נמשיך לבוא לכאן ולכל בתי השרים, ולכל מקום כדי לצעוק את זעקת החטופים עד שהאחרון בהם יחזור. אסיים במילותיו המדויקות והמצמררות של יענקלה רוטבליט מתוך השיר 'שני שקרים' . לשפל מדרגה תמיד נמצא עוד שפל המוות מתעשר יום יום בתחבולות המציאות עושה לכל דמיון בית ספר בשם הטוב חוגג הרע את נצחונו ערי חומה קודרות עם רדת לילה האם נותר עוד קודש שלא חולל לעד? האל ששמו נישא לשווא בוכה למעלה כל השקרים אינם עושים אמת אחת.

✊Netta Bar❤️

72,820 görüntüleme • 1 yıl önce

מאי 2023 - אייל נווה, ממייסדי "אחים לנשק": "אנחנו מאבדים את המדינה, המדינה כבר לא שלנו, אין לה זכות קיום, לא כלכלית ולא ביטחונית" ב-23 במאי 2023, נערך במסגרת כנס הרצליה דיון בנושא "סיפורן של מחאות" בהנחיית פרופ' בעז בן דוד, ובהשתתפות אייל נווה, ממייסדי ארגון "אחים לנשק", בו חברים אנשי מילואים מיחידות שונות. להלן קטע מדבריו של אייל נווה: "אנחנו נמצאים בחרדה הזו שאתה מדבר עליה במקום שבו יש שבר מאוד גדול. התקווה שלי היא כמות האנשים שמתגייסים לדבר הזה, שנמצאים בדבר הזה, מבינים, ואני מקווה שבשעה הזאת שיש לנו, אני אוכל להכניס בכם מספיק חרדות, להבין שאם לא כל אחד מכם יתעורר ויתחיל לעשות, ממש לעשות, לא רק לבוא לקפלן או להפגנה ליד הבית שלו, אנחנו מאבדים את המדינה, המדינה כבר לא שלנו, אין לה זכות קיום לא כלכלית ולא ביטחונית, והשנאה פה היא מטורפת, ויש פה קבוצות גדולות שגדלות מתחת ומבעבעות שנאה בינינו, ובמקומות שאני אגיד דברים של, בשבוע שעבר היינו בבקו"ם ואמרו לי החרדים, פעם ראשונה ששמעתי, למה שאלך לצבא? תמיד זה היה על תורתו אומנותו, והם עושים את שלהם, לא נגן עליכם כי אתם לא יהודים. ברמה הזאתי, זאת רמת הפער. זה רמת החרדה שלי. והתקווה שלי זה אנחנו. זה הציבור הליברלי שמתעורר, שאין כבר כן ביבי, לא ביבי, אלא יש דמוקרטיה, ליברליזם מול משיחיות וטרוריסטים, זה עולמו שאנו הולכים". לצפייה בדבריו של אייל נווה בכנס הרצליה

מאי 2023 - אייל נווה, ממייסדי "אחים לנשק": "אנחנו מאבדים את המדינה, המדינה כבר לא שלנו, אין לה זכות קיום, לא כלכלית ולא ביטחונית" ב-23 במאי 2023, נערך במסגרת כנס הרצליה דיון בנושא "סיפורן של מחאות" בהנחיית פרופ' בעז בן דוד, ובהשתתפות אייל נווה, ממייסדי ארגון "אחים לנשק", בו חברים אנשי מילואים מיחידות שונות. להלן קטע מדבריו של אייל נווה: "אנחנו נמצאים בחרדה הזו שאתה מדבר עליה במקום שבו יש שבר מאוד גדול. התקווה שלי היא כמות האנשים שמתגייסים לדבר הזה, שנמצאים בדבר הזה, מבינים, ואני מקווה שבשעה הזאת שיש לנו, אני אוכל להכניס בכם מספיק חרדות, להבין שאם לא כל אחד מכם יתעורר ויתחיל לעשות, ממש לעשות, לא רק לבוא לקפלן או להפגנה ליד הבית שלו, אנחנו מאבדים את המדינה, המדינה כבר לא שלנו, אין לה זכות קיום לא כלכלית ולא ביטחונית, והשנאה פה היא מטורפת, ויש פה קבוצות גדולות שגדלות מתחת ומבעבעות שנאה בינינו, ובמקומות שאני אגיד דברים של, בשבוע שעבר היינו בבקו"ם ואמרו לי החרדים, פעם ראשונה ששמעתי, למה שאלך לצבא? תמיד זה היה על תורתו אומנותו, והם עושים את שלהם, לא נגן עליכם כי אתם לא יהודים. ברמה הזאתי, זאת רמת הפער. זה רמת החרדה שלי. והתקווה שלי זה אנחנו. זה הציבור הליברלי שמתעורר, שאין כבר כן ביבי, לא ביבי, אלא יש דמוקרטיה, ליברליזם מול משיחיות וטרוריסטים, זה עולמו שאנו הולכים". לצפייה בדבריו של אייל נווה בכנס הרצליה

Jonathan D. Halevi

35,085 görüntüleme • 1 yıl önce

אני חוזר אליכם שוב עם קמפיין הגיוס, והפעם עם קליפ שמאוד שעשע אותי להכין עבורכם, כי מותר ואפילו רצוי לצחוק על הסיפור הזה. נודה על האמת, אם הוא לא היה תביעה אמיתית בבית משפט אמיתי בעיר בירתנו האמיתית, הוא היה נראה כמו מערכון שכתב סטודנט שנה א' שקיבל מטלה בקורס בכתיבה יוצרת אבל יש לו רק מנוי חינמי לצ'טGPT. כאמור, זו לא בדיחה. זאת תביעה אמיתית עם הוצאות אמיתיות שהדבר היחיד שיותר אבסורדי ממנה זו העובדה שאני בכלל צריך להתמודד איתה. כולנו רואים איך מתנהל השיח הציבורי בימינו. רוב מי שנאבקים במכונת הרעל מגייסים תרומות עבור תביעות עם דיבה אמיתית, לא שטות דיגיטלית שנעצה סיכה באגו של "פובליציסט" עם קוקו וחוסר הבנת הנקרא. (כן, יש מצב שהוא ישקול לתבוע אותי גם על המירכאות סביב המילה "פובליציסט"). התביעה הזו מגוחכת אבל ההתמודדות מולה לא מצחיקה בכלל וגובה מחיר יומיומי שלא נראה מבחוץ. ובכל זאת, משהו אחד כן נראה: התמיכה שלכם עד עכשיו הייתה מדהימה ומרגשת, יותר ממה שציפיתי או העזתי לקוות. גם אנשים שאני לא מכיר, ואפילו אנשים שבדרך כלל לא מסכימים איתי על כלום, הושיטו יד. זה לא מובן מאליו. זה לא רגעי. ועדיין, ההוצאות לא נעלמות והתביעה לא קפאה באוויר. כדי להמשיך בלי לקרוס אני צריך עוד עזרה. אין לי ממש אפשרות אחרת. זה נותן לי לא רק את האמצעים להתמודד אלא גם את הכוח לחייך מול מציאות שעושה פרצוף של "נו באמת, על זה?". זה מביך לאללה לבקש עזרה. שוב. ושוב. אין שום דרך לייפות את זה. זה חשוף, זה לא נעים, אתה מרגיש כמו מתחזה ואומר לעצמך בשקט שברור שיש מטרות ראויות יותר. אבל מה לעשות, אולי הוא שטותי, אבל זה המאבק שלי. ולא רק. הזכות לדבר בלי לחשוש מתביעות השתקה שרק נראות שוליות חשובה לא פחות. אם אין באמת קו אדום. היום זה אני. מחר זה כל אחד שמרים גבה במקום להשתחוות. בתגובות תמצאו קישור לכל אפשרויות התרומה ולכל הפוסטים שפרסמתי עד היום בנושא. כל סכום, קטן ככל שיהיה, יעזור לי לצלוח את התביעה הזו בלי להישחק כלכלית בדרך. כמו שהבטחתי, כל מה שיישאר מעבר להוצאות יועבר כתרומה למרכז אלון ולמערך עוטף עצורים. תודה עצומה לכל מי שתמכו, עזרו בהפצה או זרקו מילה טובה עד עכשיו, ולכל מי שאולי שוקלים לעשות זאת. אני אמשיך, וגם אשתדל לשעשע אתכם בדרך. לא כי יש לי כוח, אלא כי אין לי באמת ברירה.

אני חוזר אליכם שוב עם קמפיין הגיוס, והפעם עם קליפ שמאוד שעשע אותי להכין עבורכם, כי מותר ואפילו רצוי לצחוק על הסיפור הזה. נודה על האמת, אם הוא לא היה תביעה אמיתית בבית משפט אמיתי בעיר בירתנו האמיתית, הוא היה נראה כמו מערכון שכתב סטודנט שנה א' שקיבל מטלה בקורס בכתיבה יוצרת אבל יש לו רק מנוי חינמי לצ'טGPT. כאמור, זו לא בדיחה. זאת תביעה אמיתית עם הוצאות אמיתיות שהדבר היחיד שיותר אבסורדי ממנה זו העובדה שאני בכלל צריך להתמודד איתה. כולנו רואים איך מתנהל השיח הציבורי בימינו. רוב מי שנאבקים במכונת הרעל מגייסים תרומות עבור תביעות עם דיבה אמיתית, לא שטות דיגיטלית שנעצה סיכה באגו של "פובליציסט" עם קוקו וחוסר הבנת הנקרא. (כן, יש מצב שהוא ישקול לתבוע אותי גם על המירכאות סביב המילה "פובליציסט"). התביעה הזו מגוחכת אבל ההתמודדות מולה לא מצחיקה בכלל וגובה מחיר יומיומי שלא נראה מבחוץ. ובכל זאת, משהו אחד כן נראה: התמיכה שלכם עד עכשיו הייתה מדהימה ומרגשת, יותר ממה שציפיתי או העזתי לקוות. גם אנשים שאני לא מכיר, ואפילו אנשים שבדרך כלל לא מסכימים איתי על כלום, הושיטו יד. זה לא מובן מאליו. זה לא רגעי. ועדיין, ההוצאות לא נעלמות והתביעה לא קפאה באוויר. כדי להמשיך בלי לקרוס אני צריך עוד עזרה. אין לי ממש אפשרות אחרת. זה נותן לי לא רק את האמצעים להתמודד אלא גם את הכוח לחייך מול מציאות שעושה פרצוף של "נו באמת, על זה?". זה מביך לאללה לבקש עזרה. שוב. ושוב. אין שום דרך לייפות את זה. זה חשוף, זה לא נעים, אתה מרגיש כמו מתחזה ואומר לעצמך בשקט שברור שיש מטרות ראויות יותר. אבל מה לעשות, אולי הוא שטותי, אבל זה המאבק שלי. ולא רק. הזכות לדבר בלי לחשוש מתביעות השתקה שרק נראות שוליות חשובה לא פחות. אם אין באמת קו אדום. היום זה אני. מחר זה כל אחד שמרים גבה במקום להשתחוות. בתגובות תמצאו קישור לכל אפשרויות התרומה ולכל הפוסטים שפרסמתי עד היום בנושא. כל סכום, קטן ככל שיהיה, יעזור לי לצלוח את התביעה הזו בלי להישחק כלכלית בדרך. כמו שהבטחתי, כל מה שיישאר מעבר להוצאות יועבר כתרומה למרכז אלון ולמערך עוטף עצורים. תודה עצומה לכל מי שתמכו, עזרו בהפצה או זרקו מילה טובה עד עכשיו, ולכל מי שאולי שוקלים לעשות זאת. אני אמשיך, וגם אשתדל לשעשע אתכם בדרך. לא כי יש לי כוח, אלא כי אין לי באמת ברירה.

Gadi S. ⏳🇮🇱🎗️

31,328 görüntüleme • 8 ay önce

קפלניזם – הסוף. באותם רגעים של ציפייה מתוחה להתקפה אמריקאית שתסמן את סופו של משטר האייתולות באיראן, תפתח דרך למזרח תיכון חדש באמת, ותוביל להסכם שלום בין ישראל לבין איראן דמוקרטית – הגיע הזמן להסתכל פנימה, על תופעת הקפלניזם הישראלי, ועל סופה. הקפלניזם היא תנועה שבניגוד למה שנדמה במבט ראשון, הונעה מלמעלה כלפי מטה. ראשיה הם אילי הון ובעלי כוח, שמייצגים להבנתי את האוליגרכיה הישנה של ישראל – כמו אהוד ברק ואורני פטרושקה, עם מי שאני תופש כ"קונסילר" שלהם גלעד שר, ונציגת-העל של הדיפ-סטייט הישראלי, דינה זילבר (הפקיד כמנהיג). באמצעות סכומי כסף שלא יאומנו, שהגיעו בעיקר מתורמים אסטרטגיים מארצות הברית (יוזכר כי בימים אלו מתנהלת חקירה בקונגרס בשאלה האם הגיעו אליהם גם כספים מממשל ביידן), ובאמצעות שותפות גורל עם ערוץ התקשורת ההגמוני לשעבר בישראל – ערוץ 12 – ועם בעלי ההון המחזיקים בו, הם יצרו מצג שווא של תנועה עממית אדירה היוצאת "להגן על הדמוקרטיה", בעוד שבפועל פעלו להגן על ההגמוניה שלהם, ועל שליטתם במדינה. דבריו של מי שאני תופש כאחד האוליגרכים של ישראל מהשמאל הרדיקלי - קובי ריכטר מבטאים זאת יותר מכל: אנחנו הכלכלה. אנחנו הביטחון. ולצידם עמדה, כמובן, היוריסטוקרטיה העריצה של מדינת ישראל – מערכת משפטית יהירה באופן בלתי רגיל, שלקחה לעצמה סמכויות בהיקף שאין דוגמה אחת בעולם שמתקרבת אפילו לרבע מגזלת הכוח שנעשתה מן העם בישראל בעשורים האחרונים. הקפלניזם חתר לפרק את המדינה באמצעות יצירת תבהלה מדומה, כאילו הקבוצות הסוציולוגיות המרכיבות את הימין מובילות לדיקטטורה ולחומניזם. הוא יצר שנאה, הלהיט רוחות, קרא להפסקת התנדבות, פירק את הצבא, הוביל לשבעה באוקטובר, ולאחר מכן חתר בעקביות להפסד במלחמה ולהפסקתה בכל שלב אפשרי. הכול מתוך רצון להכשיל את נבחרי עם ישראל, ולהותיר את השליטה על מפתחות המדינה בידיהם. כניסתם של הקפלניסטים לפוליטיקה הישראלית מסמלת את סוף עידן התמימות. כפי שרביב דרוקר עצמו אמר, הדבר צובע את כל המחאה הזו בצבעים פוליטיים עזים – של השמאל הרדיקלי. גולן חטף את מרצ ואת העבודה, שאיבדו כל דרך, והשליט את הקפלניזם על המפלגה שהיא היורשת של מפא"י ההיסטורית, ועל המפלגה שהיא יורשת הליברליזם של מרצ ושולמית אלוני. התוצאה היא מוטציה המשלבת בין ווק-פשיזם לבין תפיסה של "הכול מגיע לי, כי המדינה היא שלי". מפלגה מושחתת זו תזכה, ככל הנראה, בכעשרה מנדטים – פחות ממה שקיבלה מרצ לבדה בשנת 1992. כי העם לא מטומטם. וגם אנשים במחנה האחוס"לים חשים גועל נפש עמוק כשהם שומעים דמויות יהירות וחצופות כמו אייל נווה או רון שרף, ששרפו את המדינה על מזבח ה"גנבו לי את המדינה". פרק 113 של משבע סוקר את עלילות הקפלניזם הישראלי עד לנקודת הסוף – ההכרעה הצפויה של איראן.

קפלניזם – הסוף. באותם רגעים של ציפייה מתוחה להתקפה אמריקאית שתסמן את סופו של משטר האייתולות באיראן, תפתח דרך למזרח תיכון חדש באמת, ותוביל להסכם שלום בין ישראל לבין איראן דמוקרטית – הגיע הזמן להסתכל פנימה, על תופעת הקפלניזם הישראלי, ועל סופה. הקפלניזם היא תנועה שבניגוד למה שנדמה במבט ראשון, הונעה מלמעלה כלפי מטה. ראשיה הם אילי הון ובעלי כוח, שמייצגים להבנתי את האוליגרכיה הישנה של ישראל – כמו אהוד ברק ואורני פטרושקה, עם מי שאני תופש כ"קונסילר" שלהם גלעד שר, ונציגת-העל של הדיפ-סטייט הישראלי, דינה זילבר (הפקיד כמנהיג). באמצעות סכומי כסף שלא יאומנו, שהגיעו בעיקר מתורמים אסטרטגיים מארצות הברית (יוזכר כי בימים אלו מתנהלת חקירה בקונגרס בשאלה האם הגיעו אליהם גם כספים מממשל ביידן), ובאמצעות שותפות גורל עם ערוץ התקשורת ההגמוני לשעבר בישראל – ערוץ 12 – ועם בעלי ההון המחזיקים בו, הם יצרו מצג שווא של תנועה עממית אדירה היוצאת "להגן על הדמוקרטיה", בעוד שבפועל פעלו להגן על ההגמוניה שלהם, ועל שליטתם במדינה. דבריו של מי שאני תופש כאחד האוליגרכים של ישראל מהשמאל הרדיקלי - קובי ריכטר מבטאים זאת יותר מכל: אנחנו הכלכלה. אנחנו הביטחון. ולצידם עמדה, כמובן, היוריסטוקרטיה העריצה של מדינת ישראל – מערכת משפטית יהירה באופן בלתי רגיל, שלקחה לעצמה סמכויות בהיקף שאין דוגמה אחת בעולם שמתקרבת אפילו לרבע מגזלת הכוח שנעשתה מן העם בישראל בעשורים האחרונים. הקפלניזם חתר לפרק את המדינה באמצעות יצירת תבהלה מדומה, כאילו הקבוצות הסוציולוגיות המרכיבות את הימין מובילות לדיקטטורה ולחומניזם. הוא יצר שנאה, הלהיט רוחות, קרא להפסקת התנדבות, פירק את הצבא, הוביל לשבעה באוקטובר, ולאחר מכן חתר בעקביות להפסד במלחמה ולהפסקתה בכל שלב אפשרי. הכול מתוך רצון להכשיל את נבחרי עם ישראל, ולהותיר את השליטה על מפתחות המדינה בידיהם. כניסתם של הקפלניסטים לפוליטיקה הישראלית מסמלת את סוף עידן התמימות. כפי שרביב דרוקר עצמו אמר, הדבר צובע את כל המחאה הזו בצבעים פוליטיים עזים – של השמאל הרדיקלי. גולן חטף את מרצ ואת העבודה, שאיבדו כל דרך, והשליט את הקפלניזם על המפלגה שהיא היורשת של מפא"י ההיסטורית, ועל המפלגה שהיא יורשת הליברליזם של מרצ ושולמית אלוני. התוצאה היא מוטציה המשלבת בין ווק-פשיזם לבין תפיסה של "הכול מגיע לי, כי המדינה היא שלי". מפלגה מושחתת זו תזכה, ככל הנראה, בכעשרה מנדטים – פחות ממה שקיבלה מרצ לבדה בשנת 1992. כי העם לא מטומטם. וגם אנשים במחנה האחוס"לים חשים גועל נפש עמוק כשהם שומעים דמויות יהירות וחצופות כמו אייל נווה או רון שרף, ששרפו את המדינה על מזבח ה"גנבו לי את המדינה". פרק 113 של משבע סוקר את עלילות הקפלניזם הישראלי עד לנקודת הסוף – ההכרעה הצפויה של איראן.

Prof. Moshe Cohen-Eliya פרופ׳ משה כהן-אליה

11,509 görüntüleme • 7 ay önce