Loading video...

Video Failed to Load

Go Home

איזו אצילות. איזו גדלות נפש. בשעתו הקשה ביותר אבא של יובל שוהם ז"ל קורא לעסקה לשחרור החטופים. קורא להציל את מי שעוד אפשר 💔

cohen_meirav's profile picture

מירב כהן - Meirav Cohen

53,987 subscribers

17,533 views • 1 year ago •via X (Twitter)

Health & WellnessNews & Politics
LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 Comments

No comments available

Comments from the original post will appear here

Related Videos

💔אי אפשר לעצור את הדמעות. יובל שוהם גדל עם הירש באותה הקהילה. הוא נלחם בעזה כדי להחזיר אותו. גם הירש וגם יובל לא יחזרו הביתה בחיים. אבל אפי, אבא של יובל, קורא לראש הממשלה: עשה עסקה. בשביל החיילים והחטופים שעדיין יכולים לחזור הביתה. עסקה עכשיו.
0:43

💔אי אפשר לעצור את הדמעות. יובל שוהם גדל עם הירש באותה הקהילה. הוא נלחם בעזה כדי להחזיר אותו. גם הירש וגם יובל לא יחזרו הביתה בחיים. אבל אפי, אבא של יובל, קורא לראש הממשלה: עשה עסקה. בשביל החיילים והחטופים שעדיין יכולים לחזור הביתה. עסקה עכשיו.

Gil Dickmann | גיל דיקמן

39,796 views • 1 year ago

יובל שהם נפל בדצמבר 2024. הוא יצא למלחמה להחזיר חבר, את הרש גולדברג פולין. שניהם לא חזרו ממנה 🕯️🕯️ את ההספד של אפי, אבא של יובל, קשה לשכוח. ברגעים הקשים בחייו הוא פנה לראש הממשלה ודרש ממנו דבר אחד: עסקה להחזרת החטופים🎗️ אפי שהם הוא גם פרופסור להיסטוריה, ציוני דתי, ואחד מראשי המחאה המיוחדת כ״כ בירושלים: ״שומרים על הבית המשותף״. עכשיו הוא קורא לכולנו להצטרף אליו מחר ולהגיע לירושלים. שתפו אותו בכל הכוח. מגיע לו 🙏🙏
3:01

יובל שהם נפל בדצמבר 2024. הוא יצא למלחמה להחזיר חבר, את הרש גולדברג פולין. שניהם לא חזרו ממנה 🕯️🕯️ את ההספד של אפי, אבא של יובל, קשה לשכוח. ברגעים הקשים בחייו הוא פנה לראש הממשלה ודרש ממנו דבר אחד: עסקה להחזרת החטופים🎗️ אפי שהם הוא גם פרופסור להיסטוריה, ציוני דתי, ואחד מראשי המחאה המיוחדת כ״כ בירושלים: ״שומרים על הבית המשותף״. עכשיו הוא קורא לכולנו להצטרף אליו מחר ולהגיע לירושלים. שתפו אותו בכל הכוח. מגיע לו 🙏🙏

Ran Harnevo

23,171 views • 1 year ago

אני רואה את האלימות הגוברת במרחב הציבורי ואני מאוד מודאג. אני שומע בחרדה ובשאט-נפש אנשים שקוראים לראש ממשלה בוגד ונוקטים באמצעים אלימים ומסוכנים נגדו; ואני רואה בחרדה ובשאט-נפש השתלחויות של נבחרי ציבור ודמויות ציבוריות בייעוץ המשפטי ובמערכת המשפט – כאילו הם "קמים להורגנו". אני רואה הסלמה חריפה ומסוכנת ביותר בתוכנו, ואני שואל: השתגעתם? אתם לא מבינים שזה מתכון בטוח לפירוק מדינה? אני מגנה בתוקף את האלימות הנוראה הזאת – הפיזית והמילולית, אני קורא לכולם – להוקיע אותה ולמצות את הדין עם מי שמובילים אותה. אני מזהיר מהמדרון החלקלק והמסוכן ואני דורש: תגלו אחריות! תעצרו עכשיו!
1:04

אני רואה את האלימות הגוברת במרחב הציבורי ואני מאוד מודאג. אני שומע בחרדה ובשאט-נפש אנשים שקוראים לראש ממשלה בוגד ונוקטים באמצעים אלימים ומסוכנים נגדו; ואני רואה בחרדה ובשאט-נפש השתלחויות של נבחרי ציבור ודמויות ציבוריות בייעוץ המשפטי ובמערכת המשפט – כאילו הם "קמים להורגנו". אני רואה הסלמה חריפה ומסוכנת ביותר בתוכנו, ואני שואל: השתגעתם? אתם לא מבינים שזה מתכון בטוח לפירוק מדינה? אני מגנה בתוקף את האלימות הנוראה הזאת – הפיזית והמילולית, אני קורא לכולם – להוקיע אותה ולמצות את הדין עם מי שמובילים אותה. אני מזהיר מהמדרון החלקלק והמסוכן ואני דורש: תגלו אחריות! תעצרו עכשיו!

יצחק הרצוג Isaac Herzog

51,319 views • 1 year ago

אתה קורא לעצמך עיתונאי, לא? מה עם בדיקת עובדות בסיסית לפני שאתה מפיץ שקרים שמשרתים את השלטון? העובדות כפי שעיניך יכולות לראות בסרטון: ● דלל מעד בעצמו ולא "הותקף"; ● מי שתקף מישהו, זה דווקא עוזרו של דלל שתקף שוטר; ● מפגין מ'אחים לנשק' עזר לדלל לקום. את כל זה עיניך שלך רואות. אז כעת אתה מתכוון למחוק את ציוצך ולהתנצל על הפצת השקרים, כמו שעיתונאים אמיתיים עושים? ככל שלא תתקן את הדברים, תוכיח שאתה שופר בשירות השלטון. ונדגיש, האלימות הכי גדולה ופושעת שמתרחשת היום בישראל היא זו של השלטון, שמקריב חטופים וחיילים במלחמה חסרת תכלית למען אינטרסים אישיים. זו אלימות שעולה בחיי אדם רבים, עינויים וסבל, אלה פשעים של השלטון נגד העם, ועל זה אתה צריך לצייץ. לא על מפגינים שיוצאים להציל את החטופים והחיילים.
0:24

אתה קורא לעצמך עיתונאי, לא? מה עם בדיקת עובדות בסיסית לפני שאתה מפיץ שקרים שמשרתים את השלטון? העובדות כפי שעיניך יכולות לראות בסרטון: ● דלל מעד בעצמו ולא "הותקף"; ● מי שתקף מישהו, זה דווקא עוזרו של דלל שתקף שוטר; ● מפגין מ'אחים לנשק' עזר לדלל לקום. את כל זה עיניך שלך רואות. אז כעת אתה מתכוון למחוק את ציוצך ולהתנצל על הפצת השקרים, כמו שעיתונאים אמיתיים עושים? ככל שלא תתקן את הדברים, תוכיח שאתה שופר בשירות השלטון. ונדגיש, האלימות הכי גדולה ופושעת שמתרחשת היום בישראל היא זו של השלטון, שמקריב חטופים וחיילים במלחמה חסרת תכלית למען אינטרסים אישיים. זו אלימות שעולה בחיי אדם רבים, עינויים וסבל, אלה פשעים של השלטון נגד העם, ועל זה אתה צריך לצייץ. לא על מפגינים שיוצאים להציל את החטופים והחיילים.

Or-ly Barlev 🎗 אור-לי ברלב

15,648 views • 11 months ago

אתמול, בישיבה של ועדת חוץ וביטחון אמרתי את המובן מאליו, נתניהו אחראי לקונספציה הכושלת שהביאה אותנו ל7/10, נתניהו איבד את אמון הציבור ואין לו מנדט להוביל חיילים לקרב. עליו ללכת עכשיו. מאז אותו היום הנורא, לא עוברת שעה בלי שאני חושבת על החטופות והחטופים. מהרגע שאני קמה בבוקר ועד שאני הולכת לישון, לפעמים גם בחלומות. כמו כולם, אני מתייסרת עם המחשבה על מי דואג לתינוקות ולילדים שנמצאים בהחזקת מפלצות החמאס? מי מחליף להם חיתול? מי מדבר איתם בשפה שהם מבינים? מי אומר להם שהכל יהיה בסדר כשהם בוכים? אי אפשר לנשום בתוך הסיוט הזה שאנחנו נמצאים ונמצאות בו. אין למדינת ישראל משימה חשובה יותר מהשבת החטופות והחטופים ואין למדינת ישראל משימה מורכבת יותר מהשבת החטופים. למעשה, ייתכן שזו המשימה המורכבת ביותר שהוטלה על מדינת ישראל מאז הקמתה. זה אירוע חסר תקדים בהיקף ובחומרה שלו. כל אזרחית ואזרח בישראל מבין את זה, פרט לאזרח אחד – נתניהו. עבור נתניהו אירוע החטופים חמור רק כי הוא אסון יחסי ציבור ובעיות הסברה. הדימוי של ״פרוטקטור אוף איזראל״ ספג מהלומה ועכשיו הוא חייב לשקם אותו. אז מה הוא עושה? ממנה אדם שלא ילכלך עליו בתקשורת, את גל הירש. הירש הוא לא האדם המתאים למשימה הזאת: אדם ללא ניסיון בהשבת חטופים או במשא ומתן מורכב, הוא לא דובר ערבית, הוא נמצא במשפט פלילי חמור ומעל הכל, חייליו נחטפו ללבנון בשנת 2006 והודח מצה״ל בשל תפקודו הלקוי. אבל הוא נאמן למשפחת נתניהו וזה מספיק כדי לתת לו את האחריות למשימה הכי מורכבת וחשובה שהוטלה על אדם אחד מאז 1948. וזה לא הכל. במקביל, נתניהו מנטרל את הביקורת של משפחות החטופים על ידי סכסוך ביניהן. כשכולם מתאחדים בשעה הקשה, הוא מפלג, מסכסך ומפריד: הוא הקים פורום של משפחות שתמוכות בו והזמין אותו לפגישה. הוא הוציא הודעה לתקשורת שמשפחות החטופים תומכות בו והוסיף עוד זעם וצער למשפחות שנמצאות בשעה הקשה בחייהן. זו אכזריות ששמורה לאנשים שרוצים לפגוע בישראל, לא לראש ממשלתה. נתניהו מסוכן לביטחון החטופות והחטופים כי טובתם לא מעניינת אותו, רק טובתו. את נתניהו צריך להחליף מיד במי שכן אפשר לסמוך עליו. זאת האחריות שלנו. אני לא אתן לאף אחד לסכן את החטופים שלנו בשביל להציל את עצמו.
2:07

אתמול, בישיבה של ועדת חוץ וביטחון אמרתי את המובן מאליו, נתניהו אחראי לקונספציה הכושלת שהביאה אותנו ל7/10, נתניהו איבד את אמון הציבור ואין לו מנדט להוביל חיילים לקרב. עליו ללכת עכשיו. מאז אותו היום הנורא, לא עוברת שעה בלי שאני חושבת על החטופות והחטופים. מהרגע שאני קמה בבוקר ועד שאני הולכת לישון, לפעמים גם בחלומות. כמו כולם, אני מתייסרת עם המחשבה על מי דואג לתינוקות ולילדים שנמצאים בהחזקת מפלצות החמאס? מי מחליף להם חיתול? מי מדבר איתם בשפה שהם מבינים? מי אומר להם שהכל יהיה בסדר כשהם בוכים? אי אפשר לנשום בתוך הסיוט הזה שאנחנו נמצאים ונמצאות בו. אין למדינת ישראל משימה חשובה יותר מהשבת החטופות והחטופים ואין למדינת ישראל משימה מורכבת יותר מהשבת החטופים. למעשה, ייתכן שזו המשימה המורכבת ביותר שהוטלה על מדינת ישראל מאז הקמתה. זה אירוע חסר תקדים בהיקף ובחומרה שלו. כל אזרחית ואזרח בישראל מבין את זה, פרט לאזרח אחד – נתניהו. עבור נתניהו אירוע החטופים חמור רק כי הוא אסון יחסי ציבור ובעיות הסברה. הדימוי של ״פרוטקטור אוף איזראל״ ספג מהלומה ועכשיו הוא חייב לשקם אותו. אז מה הוא עושה? ממנה אדם שלא ילכלך עליו בתקשורת, את גל הירש. הירש הוא לא האדם המתאים למשימה הזאת: אדם ללא ניסיון בהשבת חטופים או במשא ומתן מורכב, הוא לא דובר ערבית, הוא נמצא במשפט פלילי חמור ומעל הכל, חייליו נחטפו ללבנון בשנת 2006 והודח מצה״ל בשל תפקודו הלקוי. אבל הוא נאמן למשפחת נתניהו וזה מספיק כדי לתת לו את האחריות למשימה הכי מורכבת וחשובה שהוטלה על אדם אחד מאז 1948. וזה לא הכל. במקביל, נתניהו מנטרל את הביקורת של משפחות החטופים על ידי סכסוך ביניהן. כשכולם מתאחדים בשעה הקשה, הוא מפלג, מסכסך ומפריד: הוא הקים פורום של משפחות שתמוכות בו והזמין אותו לפגישה. הוא הוציא הודעה לתקשורת שמשפחות החטופים תומכות בו והוסיף עוד זעם וצער למשפחות שנמצאות בשעה הקשה בחייהן. זו אכזריות ששמורה לאנשים שרוצים לפגוע בישראל, לא לראש ממשלתה. נתניהו מסוכן לביטחון החטופות והחטופים כי טובתם לא מעניינת אותו, רק טובתו. את נתניהו צריך להחליף מיד במי שכן אפשר לסמוך עליו. זאת האחריות שלנו. אני לא אתן לאף אחד לסכן את החטופים שלנו בשביל להציל את עצמו.

Merav Michaeli מרב מיכאלי

16,031 views • 2 years ago

העסקה המתגבשת היא עסקה מופקרת. היא כוללת שחרור של מאות מחבלים רוצחים, חזרת אלפי מחבלים לצפון הרצועה, נסיגה מציר פילדלפי והפסקת הלחימה, ובכך למעשה העסקה תמחק את הישגי המלחמה. לא זו בלבד, היא אינה מובילה לשחרור של כלל החטופים, חורצת את גורלם של יתר החטופים שאינם כלולים בעסקה, והיא תוביל לסיום המלחמה כאשר חמאס טרם הובס, עם יכולת משמעותית לשקם את עצמו מחדש. כאשר רואים את צהלות השמחה של תומך החמאס איימן עודה, את הריקודים בעזה, את החגיגות בכפרים ביהודה ושומרון - מבינים מי הצד שנכנע בעסקה הזו. לכן, אם העסקה המופקרת הזו תאושר ותצא לפועל, מפלגת עוצמה יהודית לא תהיה חלק מממשלה ותפרוש ממנה. אם המלחמה בחמאס תחודש בעוצמה לשם הכרעה ומימוש מטרות המלחמה שלא הושגו, נשוב לממשלה. אני קורא גם לחברי מפלגת הציונות הדתית, וכן לחברי הכנסת האידאולוגיים בליכוד, לנהוג באופן דומה, ויחד איתנו למנוע את הוצאתה של עסקת הכניעה המופקרת לפועל. הנכונות לשלם מחירים כבדים לשחרורם של החטופים קיימת גם אצלנו. אנו מוכנים לעשות כל דבר שיביא לשחרורם, ובלבד שהמחיר אינו כולל מחיר כבד יותר פי כמה וכמה. העסקה הקיימת מגבירה את התיאבון והמוטיבציה לחמאס לבצע טבח 7.10 נוסף, ובכך להכניע את ישראל פעם אחר פעם - זאת מלבד כמות פיגועי הטרור שישפכו, חלילה, דם יהודי רב. לשם שחרורם של החטופים, יש לעצור לחלוטין את הסיוע ההומניטרי המועבר לעזה. לא "לשלוט במנגוני הסיוע", לא לצמצם אותו, אלא להפסיק אותו. להפסיק את העברת הדלק, החשמל והמים. רק כך חמאס ישחרר את חטופינו מבלי לסכן את ביטחון מדינת ישראל, זאת לצד כתישה צבאית עוצמתית. רק כך נכריע את ארגון הטרור הרצחני הזה. לכן, גם בשעה זו, אני עדיין קורא לראש הממשלה להתעשת, להימנע מהעסקה הנוראית הזו, ולנקוט בצעדים הללו, שיובילו להכרעת חמאס ולשחרור חטופינו מבלי להיכנע לו. אם הוא לא יעשה זאת וכאשר תתקבל החלטת הממשלה והקבינט, כאמור, עוצמה יהודית בראשותי לא תפיל את נתניהו, ולא תפעל יחד עם השמאל ומטרותיו נגד הממשלה, אך היא לא תוכל להיות חלק מממשלה שתאשר עסקה שמהווה פרס אדיר לחמאס, ושעלולה להביא עלינו את אסון השבעה באוקטובר הבא - ותפרוש ממנה. אם המלחמה בחמאס תחודש בעוצמה לשם הכרעה ומימוש מטרות המלחמה שלא הושגו, נשוב לממשלה.
4:21

העסקה המתגבשת היא עסקה מופקרת. היא כוללת שחרור של מאות מחבלים רוצחים, חזרת אלפי מחבלים לצפון הרצועה, נסיגה מציר פילדלפי והפסקת הלחימה, ובכך למעשה העסקה תמחק את הישגי המלחמה. לא זו בלבד, היא אינה מובילה לשחרור של כלל החטופים, חורצת את גורלם של יתר החטופים שאינם כלולים בעסקה, והיא תוביל לסיום המלחמה כאשר חמאס טרם הובס, עם יכולת משמעותית לשקם את עצמו מחדש. כאשר רואים את צהלות השמחה של תומך החמאס איימן עודה, את הריקודים בעזה, את החגיגות בכפרים ביהודה ושומרון - מבינים מי הצד שנכנע בעסקה הזו. לכן, אם העסקה המופקרת הזו תאושר ותצא לפועל, מפלגת עוצמה יהודית לא תהיה חלק מממשלה ותפרוש ממנה. אם המלחמה בחמאס תחודש בעוצמה לשם הכרעה ומימוש מטרות המלחמה שלא הושגו, נשוב לממשלה. אני קורא גם לחברי מפלגת הציונות הדתית, וכן לחברי הכנסת האידאולוגיים בליכוד, לנהוג באופן דומה, ויחד איתנו למנוע את הוצאתה של עסקת הכניעה המופקרת לפועל. הנכונות לשלם מחירים כבדים לשחרורם של החטופים קיימת גם אצלנו. אנו מוכנים לעשות כל דבר שיביא לשחרורם, ובלבד שהמחיר אינו כולל מחיר כבד יותר פי כמה וכמה. העסקה הקיימת מגבירה את התיאבון והמוטיבציה לחמאס לבצע טבח 7.10 נוסף, ובכך להכניע את ישראל פעם אחר פעם - זאת מלבד כמות פיגועי הטרור שישפכו, חלילה, דם יהודי רב. לשם שחרורם של החטופים, יש לעצור לחלוטין את הסיוע ההומניטרי המועבר לעזה. לא "לשלוט במנגוני הסיוע", לא לצמצם אותו, אלא להפסיק אותו. להפסיק את העברת הדלק, החשמל והמים. רק כך חמאס ישחרר את חטופינו מבלי לסכן את ביטחון מדינת ישראל, זאת לצד כתישה צבאית עוצמתית. רק כך נכריע את ארגון הטרור הרצחני הזה. לכן, גם בשעה זו, אני עדיין קורא לראש הממשלה להתעשת, להימנע מהעסקה הנוראית הזו, ולנקוט בצעדים הללו, שיובילו להכרעת חמאס ולשחרור חטופינו מבלי להיכנע לו. אם הוא לא יעשה זאת וכאשר תתקבל החלטת הממשלה והקבינט, כאמור, עוצמה יהודית בראשותי לא תפיל את נתניהו, ולא תפעל יחד עם השמאל ומטרותיו נגד הממשלה, אך היא לא תוכל להיות חלק מממשלה שתאשר עסקה שמהווה פרס אדיר לחמאס, ושעלולה להביא עלינו את אסון השבעה באוקטובר הבא - ותפרוש ממנה. אם המלחמה בחמאס תחודש בעוצמה לשם הכרעה ומימוש מטרות המלחמה שלא הושגו, נשוב לממשלה.

איתמר בן גביר

219,611 views • 1 year ago

מי הוא המחובר למציאות? ומי מנותק ממנה? איזו משיחיות אתם מעדיפים? את משיחיות אוסלו והפרוגרס? או את משיחיות אמונת ישראל? השיחה שלי עם משה רדמן לא הייתה עוד ויכוח פוליטי רגיל. שנינו משיחיים - אמרתי למשה, ההבדל הוא בחזון שמניע את המשיחיות שלנו. המשיחיות של רדמן הביאה לכאן את צבא המחבלים מטוניס באוסלו, החריבה את גוש קטיף, נתנה למחבלים מדינת טרור והובילה במישרין ל 7.10 אי אפשר לייפות את האמת הפשוטה הזו. כלומר המשיחיות שלו התבררה כמסוכנת להחריד וככזו שלחלוטין אינה מחוברת למציאות. אני שהובלתי את ההתנגדות לאוסלו, מאמין בחזון עם הנצח שהתברר בצורה הכואבת ביותר כחזון שמחובר היטב למציאות. המשיחיות שלי לא רואה באדמת עזה אדמת אויב, אלא חלק מארץ ישראל. אני חולם על רצועת חוף שתהפוך לריביירה ישראלית נוצצת, עם נמל תעופה בינלאומי. ובסופו של התהליך, אני חולם על בית המקדש בירושלים - בית התפילה לכל העמים. זהו החזון שלי וכמו חזונם המאוד "לא ריאלי" של ראשוני הציונות, אין לי ספק שהחזון הזה הוא שיצמח ויהפוך למציאות. צפו בשיחה המרתקת
17:43

מי הוא המחובר למציאות? ומי מנותק ממנה? איזו משיחיות אתם מעדיפים? את משיחיות אוסלו והפרוגרס? או את משיחיות אמונת ישראל? השיחה שלי עם משה רדמן לא הייתה עוד ויכוח פוליטי רגיל. שנינו משיחיים - אמרתי למשה, ההבדל הוא בחזון שמניע את המשיחיות שלנו. המשיחיות של רדמן הביאה לכאן את צבא המחבלים מטוניס באוסלו, החריבה את גוש קטיף, נתנה למחבלים מדינת טרור והובילה במישרין ל 7.10 אי אפשר לייפות את האמת הפשוטה הזו. כלומר המשיחיות שלו התבררה כמסוכנת להחריד וככזו שלחלוטין אינה מחוברת למציאות. אני שהובלתי את ההתנגדות לאוסלו, מאמין בחזון עם הנצח שהתברר בצורה הכואבת ביותר כחזון שמחובר היטב למציאות. המשיחיות שלי לא רואה באדמת עזה אדמת אויב, אלא חלק מארץ ישראל. אני חולם על רצועת חוף שתהפוך לריביירה ישראלית נוצצת, עם נמל תעופה בינלאומי. ובסופו של התהליך, אני חולם על בית המקדש בירושלים - בית התפילה לכל העמים. זהו החזון שלי וכמו חזונם המאוד "לא ריאלי" של ראשוני הציונות, אין לי ספק שהחזון הזה הוא שיצמח ויהפוך למציאות. צפו בשיחה המרתקת

משה פייגלין Moshe Feiglin

12,923 views • 1 year ago

אין מילים לתאר את הניתוק והריקוד על דמו של גור קהתי ז"ל הגיבור, שנהרג כדי לסדר לז'בו ארליך, בעל החזון הפונסומנטליסטי המשיחי, ביקור פרטי בלבנון בליווי ואבטחה של כוחות צה״ל (שהצבא משום מה זרם איתו ואיפשר). והנה המתנחלים המשיחיים יחד עם קצינים בכירים בצה״ל (אלוף פיקוד מרכז אבי בלוט, מח"ט שומרון אריאל גונן, לצד ראש מועצה איזורית שומרון יוסי דגן, רבנים ומתנחלים בכירים נוספים) מעיזים לערוך באיזור שכם כנס לזכרו של ז'בו - ואפילו לא טרחו לתלות תמונה לזכרו של גור קהתי ז״ל. אסף אגמון Asaf Agmon (סבא של גור) ורון קהתי (אביו של גור) מתפוצצים על באי הכנס מזעם מוצדק ומובן. מעמד קורע לב. הכי קרוב שיש ל"הרצחת וגם ירשת". רון קהתי, אבא של גור: ״מי שעשה את הפוילישטיק כדי להפוך את ז'בו לחייל - כנראה שגם היה מקושר פה! לאיזה מח"ט שומרון, אולי לאיזה אוגדונר שיגיע תכף, או לאלוף פיקוד מרכז! הבן שלנו נהרג! ואף אחד לא טרח שתהיה פה תמונה שלו?! מישהו שם פה תמונה שלו? מישהו הזכיר אותו?! אל תגידו לי לשתוק! אל תגידו לי די! אל תדבר פה, בושה! אני מ"פ בגולני! אני מ"פ באלכסנדרוני! אני יודע מה זה! תתבייש! בשביל מה ארגנתם את הכנס הזה? הדם של גור עוד לא יבש!״ אסף אגמון, סבא של גור: ״אתה מבייש את צה"ל, אתה מבזה את זכרו של גור שרץ להציל את המ"פ שלו, ובגלל זה הוא מת. זו הייתה מזימה נפשעת. נגד ז'בו מתנהלת חקירה, וכל זמן ששמו לא יטוהר מהמעשה הנפשע הזה - אתה בתור חייל צה"ל לא יכול לעמוד ולתת לו (לז'בו) כבוד. אתה מבזה את המדים שלך. תתבייש לך! גם לך יוסי דגן. אני לא מקבל את התנחומים שלך. התנחומים שלך צבועים, הם לא אמיתיים. אתם נמצאים פה בטקס טמא. הנרות שהדלקתם טמאים. במעשה משיחי - הבאתם למותו של חייל צה״ל תמים שרץ להציל את המ"פ שלו, שגם נגדו מתנהלת חקירה כי גם הוא היה חלק מהמזימה הזאת - בשביל לראות איזו כתובת באיזה אתר נוצרי בלבנון - סיכנו חיילי צה"ל תמימים, ותראו מה קרה. איך אתם לא מתביישים? בושה וחרפה! החג הזה יהיה טמא לכם! הפכתם את החנוכיה הזאת לטמאה! אין לך מה לעשות פה, תתבייש״ צילום: Hagar Shezaf
2:35

אין מילים לתאר את הניתוק והריקוד על דמו של גור קהתי ז"ל הגיבור, שנהרג כדי לסדר לז'בו ארליך, בעל החזון הפונסומנטליסטי המשיחי, ביקור פרטי בלבנון בליווי ואבטחה של כוחות צה״ל (שהצבא משום מה זרם איתו ואיפשר). והנה המתנחלים המשיחיים יחד עם קצינים בכירים בצה״ל (אלוף פיקוד מרכז אבי בלוט, מח"ט שומרון אריאל גונן, לצד ראש מועצה איזורית שומרון יוסי דגן, רבנים ומתנחלים בכירים נוספים) מעיזים לערוך באיזור שכם כנס לזכרו של ז'בו - ואפילו לא טרחו לתלות תמונה לזכרו של גור קהתי ז״ל. אסף אגמון Asaf Agmon (סבא של גור) ורון קהתי (אביו של גור) מתפוצצים על באי הכנס מזעם מוצדק ומובן. מעמד קורע לב. הכי קרוב שיש ל"הרצחת וגם ירשת". רון קהתי, אבא של גור: ״מי שעשה את הפוילישטיק כדי להפוך את ז'בו לחייל - כנראה שגם היה מקושר פה! לאיזה מח"ט שומרון, אולי לאיזה אוגדונר שיגיע תכף, או לאלוף פיקוד מרכז! הבן שלנו נהרג! ואף אחד לא טרח שתהיה פה תמונה שלו?! מישהו שם פה תמונה שלו? מישהו הזכיר אותו?! אל תגידו לי לשתוק! אל תגידו לי די! אל תדבר פה, בושה! אני מ"פ בגולני! אני מ"פ באלכסנדרוני! אני יודע מה זה! תתבייש! בשביל מה ארגנתם את הכנס הזה? הדם של גור עוד לא יבש!״ אסף אגמון, סבא של גור: ״אתה מבייש את צה"ל, אתה מבזה את זכרו של גור שרץ להציל את המ"פ שלו, ובגלל זה הוא מת. זו הייתה מזימה נפשעת. נגד ז'בו מתנהלת חקירה, וכל זמן ששמו לא יטוהר מהמעשה הנפשע הזה - אתה בתור חייל צה"ל לא יכול לעמוד ולתת לו (לז'בו) כבוד. אתה מבזה את המדים שלך. תתבייש לך! גם לך יוסי דגן. אני לא מקבל את התנחומים שלך. התנחומים שלך צבועים, הם לא אמיתיים. אתם נמצאים פה בטקס טמא. הנרות שהדלקתם טמאים. במעשה משיחי - הבאתם למותו של חייל צה״ל תמים שרץ להציל את המ"פ שלו, שגם נגדו מתנהלת חקירה כי גם הוא היה חלק מהמזימה הזאת - בשביל לראות איזו כתובת באיזה אתר נוצרי בלבנון - סיכנו חיילי צה"ל תמימים, ותראו מה קרה. איך אתם לא מתביישים? בושה וחרפה! החג הזה יהיה טמא לכם! הפכתם את החנוכיה הזאת לטמאה! אין לך מה לעשות פה, תתבייש״ צילום: Hagar Shezaf

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

25,398 views • 1 year ago

המבוכה של שר ההגנה הבריטי והלקח לישראל» שר ההגנה הבריטי, ג'ון היילי, רשם בשבוע שעבר את אחד הרגעים המביכים בתולדות ראיונות הרדיו. במשך שניות ארוכות - צפו בסרטון - הוא לא היה מסוגל להשיב לשאלה כמה פריגטות יש לצי הבריטי. אגב, גם המספר 17 שזרק אחרי הגמגום, לא נכון. כי בימים אלה לצי בעל ההיסטוריה המפוארת, זה שבאמצעותו בריטניה הגדולה כבשה את העולם, הדפה את הנאצים ובלמה גם את אניות המעפילים, נותרה ספינה קרבית פעילה אחת. לא 17. לא 7. אחת. ובספרות: 1. הנתון העלוב הזה, והמבוכה הרדיופונית הזו, מזקקים את השפל שאליו מגיעה אומה שחדלה להגן על עצמה. ממש בלתי נתפס שזו התהום אליה הידרדרה המדינה שהונהגה בידי ווינסטון צ'רצ'יל. כידוע, בין שלל המדינות שהאסלאם משתלט עליהן, בריטניה במצב הקשה ביותר. תאי טרור איראניים פעילים בה. רק לפני שבוע הם שרפו אמבולנסים של הקהילה היהודית. אגודות סטודנטים בשליטה מוסלמית קובעות את סולם הערכים באוניברסיטאות. קהילות מוסלמיות חיות בטריטוריות די סגורות משלהן, עם בתי דין עצמאיים ומעשי אונס המוניים. הרשויות הבריטיות טייחו את הסקנדלים הנ"ל בחוסר אונים משילותי. אישי ציבור ב"ממלכה המאוחדת" מפחדים להביע את עמדותיהם, מחשש שיירצחו. כבר היה חבר פרלמנט שבקבוק תבעירה שרף את משרדו. הוא בתגובה התפטר. כל זה קורה במדינה שהייתה פעם מודל של דמוקרטיה מפוארת, שלטון חוק וערכים, וייצאה אותם לעולם בגאווה מוצדקת. למה זה קרה? כי כמעט בלי קשר לשאלה איזו מפלגה הייתה שם בשלטון, האליטה הבריטית התאבדה. היא מחקה את זהותה הלאומית, בָּזַה לכל מה שקשור בצבא ומלחמה, וביטלה את עצמה לטובת פוסט מודרניות תלושה ומפרקת יסודות. האקדמיה, התרבות, התקשורת – כולם לקחו חלק בתהליך ההשמדה העצמית. לעולם לא אשכח את שגריר האיחוד האירופי בישראל, ויקטור סטנלי, בריטי ותוצר של האליטה הנ"ל, מסביר לי שלא אכפת לו אם לונדון תתמלא במסגדים או בכנסיות. וזה היה בשנת 2010... אגב, מי שיצא נגד התהליך הזה, הוקע שם כ"ימין קיצוני" (מאיפה מוכרת לי השיטה הזו?...) עשור וחצי אחר כך, התוצאות לפנינו. הגמגום של שר ההגנה הבריטי מספר אותו. מה הלקח? במיוחד לעם היהודי השיעור ברור. ההיסטוריה הרחוקה והקרובה ידועה. לנו אין את המותרות להישאר חסרי הגנה. ולכן, ועל אף הכאב העצום של נפילת ארבעה חיילים הלילה, וגם בעת שיותר מדי אנשים באליטה עדיין משמיעים את הזמירות הישנות של 'מלחמה חסרת תוחלת', 'מלחמה מיותרת', 'מלחמה לא מוצלחת', ושאר נהיות, רוב העם הבריא יודע שאין ברירה אחרת. אנחנו לא יכולים להישאר עם פריגטה אחת. ואת הפטנט של גנרלים שעסוקים ב'פתרונות מדיניים', במקום להתכונן למלחמה, מיצינו עד תום. נתפלל לימים טובים אך עד אז נמשיך להגן על עצמנו. יהי זכרם של סרן נועם מדמוני ז"ל, סמ״ר בן כהן ז"ל וסמ״ר מקסים אנטיס ז"ל, ברוך לעד. ותודה לצוות "7 עם שרון גל שרון גל Sharon Gal" שהפנה אותי להקלטה של היילי. לטלגרם: לוואטסאפ:
1:50

המבוכה של שר ההגנה הבריטי והלקח לישראל» שר ההגנה הבריטי, ג'ון היילי, רשם בשבוע שעבר את אחד הרגעים המביכים בתולדות ראיונות הרדיו. במשך שניות ארוכות - צפו בסרטון - הוא לא היה מסוגל להשיב לשאלה כמה פריגטות יש לצי הבריטי. אגב, גם המספר 17 שזרק אחרי הגמגום, לא נכון. כי בימים אלה לצי בעל ההיסטוריה המפוארת, זה שבאמצעותו בריטניה הגדולה כבשה את העולם, הדפה את הנאצים ובלמה גם את אניות המעפילים, נותרה ספינה קרבית פעילה אחת. לא 17. לא 7. אחת. ובספרות: 1. הנתון העלוב הזה, והמבוכה הרדיופונית הזו, מזקקים את השפל שאליו מגיעה אומה שחדלה להגן על עצמה. ממש בלתי נתפס שזו התהום אליה הידרדרה המדינה שהונהגה בידי ווינסטון צ'רצ'יל. כידוע, בין שלל המדינות שהאסלאם משתלט עליהן, בריטניה במצב הקשה ביותר. תאי טרור איראניים פעילים בה. רק לפני שבוע הם שרפו אמבולנסים של הקהילה היהודית. אגודות סטודנטים בשליטה מוסלמית קובעות את סולם הערכים באוניברסיטאות. קהילות מוסלמיות חיות בטריטוריות די סגורות משלהן, עם בתי דין עצמאיים ומעשי אונס המוניים. הרשויות הבריטיות טייחו את הסקנדלים הנ"ל בחוסר אונים משילותי. אישי ציבור ב"ממלכה המאוחדת" מפחדים להביע את עמדותיהם, מחשש שיירצחו. כבר היה חבר פרלמנט שבקבוק תבעירה שרף את משרדו. הוא בתגובה התפטר. כל זה קורה במדינה שהייתה פעם מודל של דמוקרטיה מפוארת, שלטון חוק וערכים, וייצאה אותם לעולם בגאווה מוצדקת. למה זה קרה? כי כמעט בלי קשר לשאלה איזו מפלגה הייתה שם בשלטון, האליטה הבריטית התאבדה. היא מחקה את זהותה הלאומית, בָּזַה לכל מה שקשור בצבא ומלחמה, וביטלה את עצמה לטובת פוסט מודרניות תלושה ומפרקת יסודות. האקדמיה, התרבות, התקשורת – כולם לקחו חלק בתהליך ההשמדה העצמית. לעולם לא אשכח את שגריר האיחוד האירופי בישראל, ויקטור סטנלי, בריטי ותוצר של האליטה הנ"ל, מסביר לי שלא אכפת לו אם לונדון תתמלא במסגדים או בכנסיות. וזה היה בשנת 2010... אגב, מי שיצא נגד התהליך הזה, הוקע שם כ"ימין קיצוני" (מאיפה מוכרת לי השיטה הזו?...) עשור וחצי אחר כך, התוצאות לפנינו. הגמגום של שר ההגנה הבריטי מספר אותו. מה הלקח? במיוחד לעם היהודי השיעור ברור. ההיסטוריה הרחוקה והקרובה ידועה. לנו אין את המותרות להישאר חסרי הגנה. ולכן, ועל אף הכאב העצום של נפילת ארבעה חיילים הלילה, וגם בעת שיותר מדי אנשים באליטה עדיין משמיעים את הזמירות הישנות של 'מלחמה חסרת תוחלת', 'מלחמה מיותרת', 'מלחמה לא מוצלחת', ושאר נהיות, רוב העם הבריא יודע שאין ברירה אחרת. אנחנו לא יכולים להישאר עם פריגטה אחת. ואת הפטנט של גנרלים שעסוקים ב'פתרונות מדיניים', במקום להתכונן למלחמה, מיצינו עד תום. נתפלל לימים טובים אך עד אז נמשיך להגן על עצמנו. יהי זכרם של סרן נועם מדמוני ז"ל, סמ״ר בן כהן ז"ל וסמ״ר מקסים אנטיס ז"ל, ברוך לעד. ותודה לצוות "7 עם שרון גל שרון גל Sharon Gal" שהפנה אותי להקלטה של היילי. לטלגרם: לוואטסאפ:

Ariel Kahana אריאל כהנא

34,924 views • 5 months ago

מר טאוב, הכל בסדר אצלך? כל הברגים של המכונה במקום? מתעורר חשש שהפרסום, הצלב הזה שאתה סוחב איתך כל העת כאילו במסע חשוב והקירבה למלכות, כולם בלבלו אותך מעט. כתבת "באיזה מובן זה פוטר אותך מלענות על מה שאני שואל?". ואני שואל, וזה באמת רק ממקום טוב של סיוע בריפוי: תגיד לי מר טאוב, מי אתה חושב שאתה??? למה אתה חושב שאני, או כל גולש אחר כאן חייבים לך משהו? באיזה זווית בקעה לה השמש הבוקר מתוך אחוריך, עד ששוכנעת כי בידיך הסמכות לחייב אותי, כמו את כל שאר מי שתקפת בחריפות וגסות רוח בשנים האחרונות- לענות לך? מי, זולתך, חשב להפקיד בידי אדם כמוך שררה ואחריות? "נשמח לקבל תשובה" כתבת בפונט 58. מיהו הקהל הלא מזוהה שעומד איתך שם? מה פירוש "נשמח", יעני, The Royal We, כמו נפוליאון שכזה? עד כדי כך תחושת האדנות וגבהות הלב? למה אתה חושש לבוא לבד? כאילו לדבר בשם גדי זה לא גדול מספיק אז אתה מגייס את "הקורא הסביר", שאתה כמובן הדובר המוסמך לדבר בשמו, מנכס לעצמך איזו מניית ייצוג לדרוש ממני תשובות בשם קהל קוראיי. אתה הפעם כותב ש"אני אומר לך האמת". זו התחלה טובה. בטוח שהפעם אתה מקפיד בנושא? כי גם הפעם התקשיתי לאתר אותה אתה טוען שב28 במאי התפרסמה בניו יורק טיימס כתבה שאני אחד מהחתומים עליה, ואשר חושפת "פרטים קריטיים על תכניות התקיפה" וגם "חושפת את תוכניות התקיפה של ישראל באיראן". פרסום הפרטים שבכתבה "עלולים היו לסכן את המבצע, או חלילה להכשילו" אלא שהכתבה שאתה מפנה אליה לא כוללת שום דבר ממה שאתה טוען לגביה, ולא סתם הקטע היחיד שאתה מצטט, וגם אותו תוך סילוף חמור והשמטה קריטית, הוא הערכה של המודיעין האמריקאי ומגיע ממקורות אמריקאים. (מה שכן קרה היה חשיפת עיתוי ההתקפה בידי גורמים בכירים בערוץ 14, מה שבאמת סיכן משמעותית את ההתקפה, נושא שאתה מקפיד להתעלם ממנו. אני מצרף פה קטע אחד להדגמה למקרה ושכחת. בשורה התחתונה: אתה ממציא סיפור על פרסום תוכנית ההתקפה הישראלית, אירוע שנברא רק בראש שלך, מוליד מתוך הפירכה הזו את הסכנה שלכאורה יצרתי, סכנה שכמעט הובילה לביטול התקיפה, ואז דורש ממני דין וחשבון בשם סמכות כלשהי שגם היא פרי הדמיון והיומרה בלבד. אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה להגיד- שפרסמתי את תוכניות ההתקפה של ישראל באיראן וזה היה עלול לעצור או לבטל את המבצע כולו? אולי תתייעץ עם עורך הדין שלך? לא הספיק לך פעם אחת? שוב פעם תצטרך את הסיוע של "חוננו" הארגון שמסייע לטרוריסטים יהודים, כדי לעשות לך מגבית להוצאות המשפט? נעדכן פה את מי שלא בקיא: בעבר טענת כי בידיעה פרי עטי שפורסמה בספטמבר 2024 נמצא המשפט "גורמים בכירים בצה"ל ובחלקים אחרים של מערכת הביטחון מזהירים מפני צעדים פזיזים שמתכננת ממשלת ישראל בצפון" ומטרת המשפט הזה הייתה להביא לחשיפת מבצע הביפרים לחזבאללה ולסיכולו. "מישהו במטכ"ל, אולי אפילו הרמטכ"ל ניסה לעצור את מבצע הביפרים בהדלפה פושעת לעיתונאי רונן ברגמן", כך כתבת. מטרת ההדלפה של המשפט הזה על "צעדים פזיזים שמתכננת ממשלת ישראל" הייתה לסכל את מבצע הביפרים כדי לדפוק לביבי את ההצלחה. ברור לכל קורא סביר, טענת, כי מחבל, כל מחבל, אפילו טרוריסט פיקולו בחזבאללה, ברגע שיישמע את המילים "צעדים פזיזים" מייד יבין שמילכדנו לו את האיתורית. ברור. הדברים שכתבת השתלבו באותם ימים בקמפיין אדיר של לשכת ראש הממשלה ושופריו שמטרתו להציל את פלדשטיין (אז עדין הבן יקיר לי של המכונה) ורוזנפלד מאיימת הדין ולפגוע בי. הכל שקרים, הכי נמוכים, הכי דוחים. הדברים מפורטים בראיות התביעה שהגשתי נגדך. אני מצרף פה קטע מתחקיר של גיא זהר על מבצע ההשפעה הכוזב של המכונה בעניין הביפרים המדבר בעד עצמו (ואפילו מחוייך מעט ומתאים לשבת בבוקר), וקצת מנפלאות ערוץ 14 ביום שלפני התקיפה באיראן.
3:20

מר טאוב, הכל בסדר אצלך? כל הברגים של המכונה במקום? מתעורר חשש שהפרסום, הצלב הזה שאתה סוחב איתך כל העת כאילו במסע חשוב והקירבה למלכות, כולם בלבלו אותך מעט. כתבת "באיזה מובן זה פוטר אותך מלענות על מה שאני שואל?". ואני שואל, וזה באמת רק ממקום טוב של סיוע בריפוי: תגיד לי מר טאוב, מי אתה חושב שאתה??? למה אתה חושב שאני, או כל גולש אחר כאן חייבים לך משהו? באיזה זווית בקעה לה השמש הבוקר מתוך אחוריך, עד ששוכנעת כי בידיך הסמכות לחייב אותי, כמו את כל שאר מי שתקפת בחריפות וגסות רוח בשנים האחרונות- לענות לך? מי, זולתך, חשב להפקיד בידי אדם כמוך שררה ואחריות? "נשמח לקבל תשובה" כתבת בפונט 58. מיהו הקהל הלא מזוהה שעומד איתך שם? מה פירוש "נשמח", יעני, The Royal We, כמו נפוליאון שכזה? עד כדי כך תחושת האדנות וגבהות הלב? למה אתה חושש לבוא לבד? כאילו לדבר בשם גדי זה לא גדול מספיק אז אתה מגייס את "הקורא הסביר", שאתה כמובן הדובר המוסמך לדבר בשמו, מנכס לעצמך איזו מניית ייצוג לדרוש ממני תשובות בשם קהל קוראיי. אתה הפעם כותב ש"אני אומר לך האמת". זו התחלה טובה. בטוח שהפעם אתה מקפיד בנושא? כי גם הפעם התקשיתי לאתר אותה אתה טוען שב28 במאי התפרסמה בניו יורק טיימס כתבה שאני אחד מהחתומים עליה, ואשר חושפת "פרטים קריטיים על תכניות התקיפה" וגם "חושפת את תוכניות התקיפה של ישראל באיראן". פרסום הפרטים שבכתבה "עלולים היו לסכן את המבצע, או חלילה להכשילו" אלא שהכתבה שאתה מפנה אליה לא כוללת שום דבר ממה שאתה טוען לגביה, ולא סתם הקטע היחיד שאתה מצטט, וגם אותו תוך סילוף חמור והשמטה קריטית, הוא הערכה של המודיעין האמריקאי ומגיע ממקורות אמריקאים. (מה שכן קרה היה חשיפת עיתוי ההתקפה בידי גורמים בכירים בערוץ 14, מה שבאמת סיכן משמעותית את ההתקפה, נושא שאתה מקפיד להתעלם ממנו. אני מצרף פה קטע אחד להדגמה למקרה ושכחת. בשורה התחתונה: אתה ממציא סיפור על פרסום תוכנית ההתקפה הישראלית, אירוע שנברא רק בראש שלך, מוליד מתוך הפירכה הזו את הסכנה שלכאורה יצרתי, סכנה שכמעט הובילה לביטול התקיפה, ואז דורש ממני דין וחשבון בשם סמכות כלשהי שגם היא פרי הדמיון והיומרה בלבד. אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה להגיד- שפרסמתי את תוכניות ההתקפה של ישראל באיראן וזה היה עלול לעצור או לבטל את המבצע כולו? אולי תתייעץ עם עורך הדין שלך? לא הספיק לך פעם אחת? שוב פעם תצטרך את הסיוע של "חוננו" הארגון שמסייע לטרוריסטים יהודים, כדי לעשות לך מגבית להוצאות המשפט? נעדכן פה את מי שלא בקיא: בעבר טענת כי בידיעה פרי עטי שפורסמה בספטמבר 2024 נמצא המשפט "גורמים בכירים בצה"ל ובחלקים אחרים של מערכת הביטחון מזהירים מפני צעדים פזיזים שמתכננת ממשלת ישראל בצפון" ומטרת המשפט הזה הייתה להביא לחשיפת מבצע הביפרים לחזבאללה ולסיכולו. "מישהו במטכ"ל, אולי אפילו הרמטכ"ל ניסה לעצור את מבצע הביפרים בהדלפה פושעת לעיתונאי רונן ברגמן", כך כתבת. מטרת ההדלפה של המשפט הזה על "צעדים פזיזים שמתכננת ממשלת ישראל" הייתה לסכל את מבצע הביפרים כדי לדפוק לביבי את ההצלחה. ברור לכל קורא סביר, טענת, כי מחבל, כל מחבל, אפילו טרוריסט פיקולו בחזבאללה, ברגע שיישמע את המילים "צעדים פזיזים" מייד יבין שמילכדנו לו את האיתורית. ברור. הדברים שכתבת השתלבו באותם ימים בקמפיין אדיר של לשכת ראש הממשלה ושופריו שמטרתו להציל את פלדשטיין (אז עדין הבן יקיר לי של המכונה) ורוזנפלד מאיימת הדין ולפגוע בי. הכל שקרים, הכי נמוכים, הכי דוחים. הדברים מפורטים בראיות התביעה שהגשתי נגדך. אני מצרף פה קטע מתחקיר של גיא זהר על מבצע ההשפעה הכוזב של המכונה בעניין הביפרים המדבר בעד עצמו (ואפילו מחוייך מעט ומתאים לשבת בבוקר), וקצת מנפלאות ערוץ 14 ביום שלפני התקיפה באיראן.

Ronen Bergman

103,345 views • 7 months ago

נשיא המדינה, יצחק הרצוג, ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, ורעייתו שרה, ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יאיר לפיד, שופט בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, שרים וחברי כנסת בהווה ובעבר, חברי סגל א' של המדינה, ראשי הנציגויות הזרות, מנכ"ל הכנסת, משה (צ'יקו) אדרי, מזכיר הכנסת, עו"ד דן מרזוק, היועצת המשפטית לכנסת, עו"ד שגית אפיק, קצין הכנסת ניצב יובל חן, חברי הנהלת הכנסת, משפחות שכולות, משפחות חטופים, תלמידים, שוטרים, סוהרים, קהל נכבד, אזרחי ישראל, קהל נכבד, אזרחי ישראל, אמש נפלו שני חיילי צה"ל ברצועת עזה - יניב קולא ואיתי יעבץ השם יקום דמם - בשם הכנסת אני מבקש להשתתף בצערן הכבד של בני משפחותיהם, להתפלל שיהיו הנופלים האחרונים במלחמה הזאת, ולכבד את זכרם וזכר כל נופלי המלחמה בקימה. אנו פותחים היום את המושב האחרון של הכנסת ה-25. זה עוד לא זמן סיכומים אבל אפשר כבר לקבוע כי ימיה של הכנסת ה-25 היו ללא ספק היסטוריים ורוויי מאורעות שיחקקו לא רק בדברי ימי הכנסת, אלא בדברי ימיה של מדינת ישראל. החל מהימים שקדמו למלחמה, בהם ביקשה הכנסת לתקן ולאזן את היחסים שבין הרשויות, מאבק שגרר הרבה רגשות, זעם וחששות מציבורים שונים, עבור ביום הנורא ביותר שידעה מדינת ישראל, שמחת תורה התשפ"ד, השבעה באוקטובר 2023, המלחמה שפרצה אז על כל התפתחויותיה והישגיה, נרצחיה, נופליה, וחטופיה - אלה ששבו ברוך ה' בחיים, והחללים שעוד נותרו בעזה - ומדינת ישראל מחוייבת להשיבם. הכנסת אירחה בזמנים הקשים הללו מנהיגים וראשי מדינות מהעולם, שעמדו לצידה של מדינת ישראל, האחרון שבהם הוא הנשיא טראמפ שנאם פה בשבוע שעבר, ואנחנו ניצבים כאמור בפתח המושב האחרון. את הדברים הבאים אני אומר מתוך דאגה עמוקה לדמוקרטיה ולמעמדה של הרשות המחוקקת: רמיסת הכנסת על ידי מערכת המשפט - היא פגיעה קשה בדמוקרטיה הישראלית. משום שלא מבטלים אותנו, נבחרי הציבור, אלא את הריבון. את הציבור שיצא לקלפי ביום הבוחר. את העם, שהקול שלו, של כל אחד בו - שווה. זו הסיבה שכולנו יוצאים להצביע. אבל מערכת המשפט, הכוללת את מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה - מוסד הפועל ללא כל חוק המגדיר את סמכויותיו, ואלה הולכות ומתרחבות - מכרסמת במעשיה בבחירה הזאת. התהליכים הללו לא החלו אתמול. אינני הראשון שמזהיר מפניהם. קדמו לי ענקי המשפט, שופטים, מלומדים ונבחרי ציבור. אך הם הגיעו לשיאם, עם ביטולו של חוק יסוד בישראל. סמכות שמעולם לא ניתנה למערכת המשפט בחוק, אלא היא לקחה לעצמה, ועוד הגדילה לעשות את המעשה חסר התקדים הזה - בזמן מלחמה. אין עוד רשות בעולם הדמוקרטי הפועלת בלי שום איזונים ובלמים, זולת אלה שהיא מואילה מפעם לפעם לגזור על עצמה - זולת מערכת המשפט הישראלית. אין עוד מקום בעולם הדמוקרטי בו יש רשות שהכוח שבידיה הוא אינסופי ובלתי מוגבל - כי "הכל שפיט" - ולה תמיד המילה האחרונה, זולת מערכת המשפט הישראלית. זה לא מאבק פרטי שלי. זו חובתי הציבורית כיושב-ראש הכנסת להתריע בפני הציבור - הפתק שלכם בקלפי נשחק. הוא מאבד מהכח ומהמשמעות שלו בגלל התנהלות מערכת המשפט. הכנסת היא המוסד היחיד שמייצג נאמנה את כל אזרחי ישראל על שלל השקפותיהם. המשכן הזה הוא הדמוקרטי ביותר מבין שלוש הרשויות. ולכן - החוקים שמתקבלים כאן מחייבים את השתיים האחרות. כאן קובעים את כללי המשחק. אלה הן מושכלות יסוד. מדינת ישראל זקוקה למערכת משפט שכל הציבור יוכל לתת בה אמון. לפקידות הפועלת כמשרתת הציבור, ולא כקובעת מדיניות וכמחוקקת. אנו רוצים בכל ליבנו שישראל תהיה מדינת שלטון החוק - והבית הזה מייצג זאת יותר מכל. אבל שלטון החוק, לא שלטון המשפטנים. על כל אלה, מתווספת האכיפה הבררנית וההתעלמות המופגנת מעבירות המבוצעות ע"י חברי כנסת מהמחנה "הנכון" לצד הפעלת כוחנות משפטית סיטונאית על חברי כנסת מהמחנה "הלא נכון". בעיני, הדברים הללו אמורים להטריד את כל חברי הכנסת, ולא רק צד אחד של המפה הפוליטית. מי שהיום באופוזיציה, יכול מחר להיות בקואליציה, ולהיפך. כי להשקפתי, מי שפוגע בכנסת הוא מי שמבטל את חוקיה, מי שלוקח לידיו את סמכויותיה, מי שמפקיע את סמכות הציבור להחליט בקלפי אילו החלטות תתקבלנה ומי יקבל אותן. מי שפוגע בכנסת הוא מי שבאופן שיטתי מזלזל בעם ובנבחריו - ולא מי שלא מוכן להרכין את ראשו ולשלוח הזמנה לאירוע חגיגי. מה יותר חמור ציבורית ומהותית? פסילת חוק יסוד ללא סמכות חוקית בזמן מלחמה - או חריגה מכללי הנימוס שכל מהותם "כיבוד"? מה משפיע יותר על הציבור? ולהבדיל - על אילו מהם הציבור הישראלי שמע יותר באולפנים? איזה מהלך זכה ליותר ביקורות מרושעות וזמן תקשורת? התשובה ברורה ומצערת. צר לי שיש מי שמצפים שבשם "הממלכתיות" אמלא את פי מים ואתן לתקדים החמור הפוגע במרקם הדמוקרטי הישראלי לעבור לסדר היום.
19:00

נשיא המדינה, יצחק הרצוג, ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, ורעייתו שרה, ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יאיר לפיד, שופט בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, שרים וחברי כנסת בהווה ובעבר, חברי סגל א' של המדינה, ראשי הנציגויות הזרות, מנכ"ל הכנסת, משה (צ'יקו) אדרי, מזכיר הכנסת, עו"ד דן מרזוק, היועצת המשפטית לכנסת, עו"ד שגית אפיק, קצין הכנסת ניצב יובל חן, חברי הנהלת הכנסת, משפחות שכולות, משפחות חטופים, תלמידים, שוטרים, סוהרים, קהל נכבד, אזרחי ישראל, קהל נכבד, אזרחי ישראל, אמש נפלו שני חיילי צה"ל ברצועת עזה - יניב קולא ואיתי יעבץ השם יקום דמם - בשם הכנסת אני מבקש להשתתף בצערן הכבד של בני משפחותיהם, להתפלל שיהיו הנופלים האחרונים במלחמה הזאת, ולכבד את זכרם וזכר כל נופלי המלחמה בקימה. אנו פותחים היום את המושב האחרון של הכנסת ה-25. זה עוד לא זמן סיכומים אבל אפשר כבר לקבוע כי ימיה של הכנסת ה-25 היו ללא ספק היסטוריים ורוויי מאורעות שיחקקו לא רק בדברי ימי הכנסת, אלא בדברי ימיה של מדינת ישראל. החל מהימים שקדמו למלחמה, בהם ביקשה הכנסת לתקן ולאזן את היחסים שבין הרשויות, מאבק שגרר הרבה רגשות, זעם וחששות מציבורים שונים, עבור ביום הנורא ביותר שידעה מדינת ישראל, שמחת תורה התשפ"ד, השבעה באוקטובר 2023, המלחמה שפרצה אז על כל התפתחויותיה והישגיה, נרצחיה, נופליה, וחטופיה - אלה ששבו ברוך ה' בחיים, והחללים שעוד נותרו בעזה - ומדינת ישראל מחוייבת להשיבם. הכנסת אירחה בזמנים הקשים הללו מנהיגים וראשי מדינות מהעולם, שעמדו לצידה של מדינת ישראל, האחרון שבהם הוא הנשיא טראמפ שנאם פה בשבוע שעבר, ואנחנו ניצבים כאמור בפתח המושב האחרון. את הדברים הבאים אני אומר מתוך דאגה עמוקה לדמוקרטיה ולמעמדה של הרשות המחוקקת: רמיסת הכנסת על ידי מערכת המשפט - היא פגיעה קשה בדמוקרטיה הישראלית. משום שלא מבטלים אותנו, נבחרי הציבור, אלא את הריבון. את הציבור שיצא לקלפי ביום הבוחר. את העם, שהקול שלו, של כל אחד בו - שווה. זו הסיבה שכולנו יוצאים להצביע. אבל מערכת המשפט, הכוללת את מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה - מוסד הפועל ללא כל חוק המגדיר את סמכויותיו, ואלה הולכות ומתרחבות - מכרסמת במעשיה בבחירה הזאת. התהליכים הללו לא החלו אתמול. אינני הראשון שמזהיר מפניהם. קדמו לי ענקי המשפט, שופטים, מלומדים ונבחרי ציבור. אך הם הגיעו לשיאם, עם ביטולו של חוק יסוד בישראל. סמכות שמעולם לא ניתנה למערכת המשפט בחוק, אלא היא לקחה לעצמה, ועוד הגדילה לעשות את המעשה חסר התקדים הזה - בזמן מלחמה. אין עוד רשות בעולם הדמוקרטי הפועלת בלי שום איזונים ובלמים, זולת אלה שהיא מואילה מפעם לפעם לגזור על עצמה - זולת מערכת המשפט הישראלית. אין עוד מקום בעולם הדמוקרטי בו יש רשות שהכוח שבידיה הוא אינסופי ובלתי מוגבל - כי "הכל שפיט" - ולה תמיד המילה האחרונה, זולת מערכת המשפט הישראלית. זה לא מאבק פרטי שלי. זו חובתי הציבורית כיושב-ראש הכנסת להתריע בפני הציבור - הפתק שלכם בקלפי נשחק. הוא מאבד מהכח ומהמשמעות שלו בגלל התנהלות מערכת המשפט. הכנסת היא המוסד היחיד שמייצג נאמנה את כל אזרחי ישראל על שלל השקפותיהם. המשכן הזה הוא הדמוקרטי ביותר מבין שלוש הרשויות. ולכן - החוקים שמתקבלים כאן מחייבים את השתיים האחרות. כאן קובעים את כללי המשחק. אלה הן מושכלות יסוד. מדינת ישראל זקוקה למערכת משפט שכל הציבור יוכל לתת בה אמון. לפקידות הפועלת כמשרתת הציבור, ולא כקובעת מדיניות וכמחוקקת. אנו רוצים בכל ליבנו שישראל תהיה מדינת שלטון החוק - והבית הזה מייצג זאת יותר מכל. אבל שלטון החוק, לא שלטון המשפטנים. על כל אלה, מתווספת האכיפה הבררנית וההתעלמות המופגנת מעבירות המבוצעות ע"י חברי כנסת מהמחנה "הנכון" לצד הפעלת כוחנות משפטית סיטונאית על חברי כנסת מהמחנה "הלא נכון". בעיני, הדברים הללו אמורים להטריד את כל חברי הכנסת, ולא רק צד אחד של המפה הפוליטית. מי שהיום באופוזיציה, יכול מחר להיות בקואליציה, ולהיפך. כי להשקפתי, מי שפוגע בכנסת הוא מי שמבטל את חוקיה, מי שלוקח לידיו את סמכויותיה, מי שמפקיע את סמכות הציבור להחליט בקלפי אילו החלטות תתקבלנה ומי יקבל אותן. מי שפוגע בכנסת הוא מי שבאופן שיטתי מזלזל בעם ובנבחריו - ולא מי שלא מוכן להרכין את ראשו ולשלוח הזמנה לאירוע חגיגי. מה יותר חמור ציבורית ומהותית? פסילת חוק יסוד ללא סמכות חוקית בזמן מלחמה - או חריגה מכללי הנימוס שכל מהותם "כיבוד"? מה משפיע יותר על הציבור? ולהבדיל - על אילו מהם הציבור הישראלי שמע יותר באולפנים? איזה מהלך זכה ליותר ביקורות מרושעות וזמן תקשורת? התשובה ברורה ומצערת. צר לי שיש מי שמצפים שבשם "הממלכתיות" אמלא את פי מים ואתן לתקדים החמור הפוגע במרקם הדמוקרטי הישראלי לעבור לסדר היום.

Amir Ohana - אמיר אוחנה

69,273 views • 10 months ago

אזרחי ישראל היקרים, ב-12 הימים של מבצע 'עם כלביא' השגנו ניצחון היסטורי, והניצחון הזה יעמוד לדורות. הסרנו מעלינו שני איומים קיומיים מיידיים: איום ההשמדה בפצצות גרעין, ואיום ההשמדה ב-20 אלף טילים בליסטיים. אם לא היינו פועלים עכשיו, מדינת ישראל הייתה עומדת בקרוב בפני סכנת השמדה. אבל זה לא קרה. כי ברגע המכריע, קמנו כלביא, נעמדנו כארי, והשאגה שלנו הרעידה את טהרן והדהדה בכל העולם. במקורותינו נאמר: "בתחבולות תעשה לך מלחמה". מכת הפתיחה המפתיעה של 'עם כלביא' תירשם בדברי הימים של מלחמות ישראל, והיא תילמד בכל צבאות העולם. באבחה אחת, מכה אחת, חיסלנו את הפיקוד הבכיר של איראן, כולל שלושה רמטכ"לים ובכירים רבים נוספים. ובאותם רגעים חיסלנו גם את מדעני הגרעין המובילים של איראן - הם שהחזיקו בידע, הם שהובילו את תוכנית הגרעין, הם שביקשו להביא אלינו חורבן ומוות. הרסנו את מתקן ההעשרה המרכזי בנתנז, את מתקן המרת האורניום באיספהאן ואת מתקן המים הכבדים באראק. ידידנו, הנשיא טראמפ, התגייס באופן חסר תקדים לצידנו. בהנחייתו, צבא ארצות הברית השמיד את אתר ההעשרה במעמקי האדמה בפורדו. תקפנו עוד עשרות מתקנים של תוכנית הגרעין האיראנית, כולל מעבדות ומפעלי ייצור של צנטריפוגות. אתם בוודאי זוכרים לפני שבע שנים, איך במבצע מזהיר של המוסד הבאנו את ליבת ארכיון הגרעין הסודי של איראן לארץ. חשפנו אז את תוכנית הגרעין של איראן להשמדת מדינת ישראל בפני הנשיא טראמפ, בפני העולם כולו, בפניכם אזרחי ישראל. ובכן כיום, כעת, במבצע הזה, השלמנו את המלאכה, ופגענו בארכיון כולו. והארכיון הזה ריכז בתוכו את כלל הידע של איראן ליצור פצצות אטום. גם את זה עשינו. במשך עשרות שנים הבטחתי לכם שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני. ואכן, בכל הפעולות המהירות שלוחמנו ביצעו הורדנו לטמיון את פרויקט הגרעין של איראן. ואם מישהו באיראן ינסה לשקם את הפרויקט הזה - נפעל באותה נחישות, באותה עוצמה, לגדוע כל ניסיון כזה. אני שב ואומר: לאיראן לא יהיה נשק גרעיני. באותה עוצמה, באותה נחישות, השמדנו את תעשיית ייצור הטילים של איראן. הרסנו עשרות מפעלים לייצור טילים. פגענו קשות במלאי הטילים. השמדנו את רוב המשגרים. במקרים רבים השמדנו אותם דקות לפני שהם שיגרו את טילי המוות לישראל. כוונת הזדון של איראן - לאיים תוך שנים ספורות על קיומה של ישראל ברבבות טילים בליסטיים - האיום הזה, גם הוא הוסר. ביחס למשטר האיראני, הנחתנו מכות מחץ על משטר הרשע. חיסלנו בכירים רבים נוספים, הרסנו מפקדות, תקפנו את בסיסי משמרות המהפכה, תקפנו את בסיסי הבסיג', פגענו בסמלי שלטון. והיום לפנות בוקר, שעות אחדות לפני הפסקת האש, הנחתנו על משטר האייתולות את המכה הקשה ביותר מאז תחילת המלחמה, את המכה הקשה ביותר בתולדותיו. חיסלנו מאות מפעילי המשטר בהתקפה מוחצת, המוחצת ביותר שראתה טהרן בחמישים השנים האחרונות. אזרחי ישראל, אני מודה בשמכם לידידי, הנשיא טראמפ, ולארצות-הברית, על חלקם בהגנת ישראל ובהסרת איום הגרעין של איראן. ההצטרפות של ארצות הברית למערכה, לא רק בצד ההגנתי, אלא גם בצד ההתקפי - זהו אירוע היסטורי. זה לא קרה מעולם. זהו פרי מאמץ מדיני שהובלתי יחד עם השר דרמר אל מול הנשיא טראמפ וצוותו. ואני חייב לומר לכם, מעולם לא היה לישראל ידיד גדול כמו הנשיא טראמפ בבית הלבן, ואני מודה לו מאוד על עבודתנו המשותפת. יש לכך השלכות אדירות על הביטחון הלאומי של ישראל, על הביטחון של כל אחד ואחת מכם, ושל הילדים שלכם, והנכדים שלכם, ועל פני המזרח-התיכון כולו. אזרחי ישראל, בשבעה באוקטובר, היינו בתהום. ספגנו את האסון הנורא ביותר בתולדות המדינה. אבל בזכות כוחות משותפים של הממשלה, של כוחות הביטחון ושלכם - העם, ידענו להתאושש ולהשיב מלחמה שערה. כעבור עשרים חודשים שלטנו בשמי איראן וגבינו ממנה מחיר חסר תקדים, מחיר שהיא לא דמיינה שהיא תשלם. אבל למרות הישגנו המזהירים, איננו נישאים על גלי האופוריה. איננו זחוחים, איננו שאננים, בדיוק להפך. אין לנו שום כוונה להוריד את הרגל מדוושת הגז. עלינו להשלים את המערכה נגד הציר האיראני, להכריע את החמאס ולהביא לשחרור כל חטופינו - החיים והחללים כאחד. למשפחות החטופים, אני אומר: לא הפסקנו לרגע, אפילו לרגע, כולל בזמן המלחמה, את המאמצים להחזיר את כל חטופינו הביתה. שוב - החיים והחללים כאחד. ואנחנו לא נרפה מהמשימה הקדושה הזו עד שהיא תושלם. ולמשפחות השכולות, אני אומר: יקיריכם, גיבורינו, לא נפלו לשווא. כי גבורתם והקרבתם - היא שאפשרה לנו לשבור את הציר האיראני. בלי ההישגים הכבירים בעזה, בלבנון, בסוריה ונגד הטרור ביהודה ושומרון - לא היינו יכולים להגיע לטהרן. עם חיסול ציר הרשע של איראן אנחנו נפתח ציר של שלום ושגשוג של עמי האזור, ואני אומר לכם, גם מעבר לעמי האזור. אנחנו כבר עובדים על כך, במרץ, ויגיע הזמן גם לחשוף את פעולותינו. אנחנו נפצה ביד רחבה את כל מי שנפגע, ונביא את כלכלת ישראל לשיאים חדשים. זה כבר קורה. אזרחי ישראל, שילמנו מחירים יקרים בעורף במבצע הזה. כולנו מחבקים באהבה אין קץ את משפחות החללים. כולנו מאחלים החלמה שלמה לכל הפצועים בגוף ובנפש, כמו לכל הפצועים במערכה הזאת מאז השבעה באוקטובר. לאחרונה ביקרתי בכמה ערים שספגו הרס גדול מן הטילים של איראן. בתים רבים ניזוקו, וכפי שהבטחנו לתושבים, אנחנו נבנה אותם מחדש. אזרחי ישראל, אני מבקש להודות בשמכם מעומק הלב לרמטכ״ל, רב אלוף אייל זמיר; למפקדי ולוחמי צה״ל; לראש המוסד, דוד ברנע וללוחמי ולוחמות המוסד; למפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר; לטייסינו האמיצים - איזה עבודה נפלאה הם עשו; לצוותי הקרקע המסורים; לראש אמ"ן, אלוף שלומי בינדר ולאנשי המודיעין. הם חשפו ביצירתיות מדהימה את סודות האויב; לראש אמ"ץ, אלוף עודד בסיוק, על ניהוג המערכה; למזכירי הצבאי, אלוף רומן גופמן; לפיקוד העורף; למשטרת ישראל; למערכי הכבאות, הרפואה וההצלה, שהצילו חיים רבים. וכמובן, אני מבקש להודות לשר הביטחון, ישראל כ"ץ, ולכל שרי ושרות הממשלה. הם התייצבו כולם מאחורי ההחלטה ההיסטורית, והם פעלו כל אחד ואחת, בתחומו ובתחומה. כולם, בלי יוצא מן הכלל, התעלו לגודל השעה. אבל מעל הכל, אני רוצה להודות לכם, אזרחי ישראל. זהו רגע של גאווה לאומית, רגע של אחדות, רגע שבו כל אזרח בישראל יכול לזקוף קומה ולומר: יחד עשינו את הבלתי נתפס. עם כלביא קם. עם ישראל חי. ובעזרת השם - עם הנצח יבטיח את נצח ישראל.
9:27

אזרחי ישראל היקרים, ב-12 הימים של מבצע 'עם כלביא' השגנו ניצחון היסטורי, והניצחון הזה יעמוד לדורות. הסרנו מעלינו שני איומים קיומיים מיידיים: איום ההשמדה בפצצות גרעין, ואיום ההשמדה ב-20 אלף טילים בליסטיים. אם לא היינו פועלים עכשיו, מדינת ישראל הייתה עומדת בקרוב בפני סכנת השמדה. אבל זה לא קרה. כי ברגע המכריע, קמנו כלביא, נעמדנו כארי, והשאגה שלנו הרעידה את טהרן והדהדה בכל העולם. במקורותינו נאמר: "בתחבולות תעשה לך מלחמה". מכת הפתיחה המפתיעה של 'עם כלביא' תירשם בדברי הימים של מלחמות ישראל, והיא תילמד בכל צבאות העולם. באבחה אחת, מכה אחת, חיסלנו את הפיקוד הבכיר של איראן, כולל שלושה רמטכ"לים ובכירים רבים נוספים. ובאותם רגעים חיסלנו גם את מדעני הגרעין המובילים של איראן - הם שהחזיקו בידע, הם שהובילו את תוכנית הגרעין, הם שביקשו להביא אלינו חורבן ומוות. הרסנו את מתקן ההעשרה המרכזי בנתנז, את מתקן המרת האורניום באיספהאן ואת מתקן המים הכבדים באראק. ידידנו, הנשיא טראמפ, התגייס באופן חסר תקדים לצידנו. בהנחייתו, צבא ארצות הברית השמיד את אתר ההעשרה במעמקי האדמה בפורדו. תקפנו עוד עשרות מתקנים של תוכנית הגרעין האיראנית, כולל מעבדות ומפעלי ייצור של צנטריפוגות. אתם בוודאי זוכרים לפני שבע שנים, איך במבצע מזהיר של המוסד הבאנו את ליבת ארכיון הגרעין הסודי של איראן לארץ. חשפנו אז את תוכנית הגרעין של איראן להשמדת מדינת ישראל בפני הנשיא טראמפ, בפני העולם כולו, בפניכם אזרחי ישראל. ובכן כיום, כעת, במבצע הזה, השלמנו את המלאכה, ופגענו בארכיון כולו. והארכיון הזה ריכז בתוכו את כלל הידע של איראן ליצור פצצות אטום. גם את זה עשינו. במשך עשרות שנים הבטחתי לכם שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני. ואכן, בכל הפעולות המהירות שלוחמנו ביצעו הורדנו לטמיון את פרויקט הגרעין של איראן. ואם מישהו באיראן ינסה לשקם את הפרויקט הזה - נפעל באותה נחישות, באותה עוצמה, לגדוע כל ניסיון כזה. אני שב ואומר: לאיראן לא יהיה נשק גרעיני. באותה עוצמה, באותה נחישות, השמדנו את תעשיית ייצור הטילים של איראן. הרסנו עשרות מפעלים לייצור טילים. פגענו קשות במלאי הטילים. השמדנו את רוב המשגרים. במקרים רבים השמדנו אותם דקות לפני שהם שיגרו את טילי המוות לישראל. כוונת הזדון של איראן - לאיים תוך שנים ספורות על קיומה של ישראל ברבבות טילים בליסטיים - האיום הזה, גם הוא הוסר. ביחס למשטר האיראני, הנחתנו מכות מחץ על משטר הרשע. חיסלנו בכירים רבים נוספים, הרסנו מפקדות, תקפנו את בסיסי משמרות המהפכה, תקפנו את בסיסי הבסיג', פגענו בסמלי שלטון. והיום לפנות בוקר, שעות אחדות לפני הפסקת האש, הנחתנו על משטר האייתולות את המכה הקשה ביותר מאז תחילת המלחמה, את המכה הקשה ביותר בתולדותיו. חיסלנו מאות מפעילי המשטר בהתקפה מוחצת, המוחצת ביותר שראתה טהרן בחמישים השנים האחרונות. אזרחי ישראל, אני מודה בשמכם לידידי, הנשיא טראמפ, ולארצות-הברית, על חלקם בהגנת ישראל ובהסרת איום הגרעין של איראן. ההצטרפות של ארצות הברית למערכה, לא רק בצד ההגנתי, אלא גם בצד ההתקפי - זהו אירוע היסטורי. זה לא קרה מעולם. זהו פרי מאמץ מדיני שהובלתי יחד עם השר דרמר אל מול הנשיא טראמפ וצוותו. ואני חייב לומר לכם, מעולם לא היה לישראל ידיד גדול כמו הנשיא טראמפ בבית הלבן, ואני מודה לו מאוד על עבודתנו המשותפת. יש לכך השלכות אדירות על הביטחון הלאומי של ישראל, על הביטחון של כל אחד ואחת מכם, ושל הילדים שלכם, והנכדים שלכם, ועל פני המזרח-התיכון כולו. אזרחי ישראל, בשבעה באוקטובר, היינו בתהום. ספגנו את האסון הנורא ביותר בתולדות המדינה. אבל בזכות כוחות משותפים של הממשלה, של כוחות הביטחון ושלכם - העם, ידענו להתאושש ולהשיב מלחמה שערה. כעבור עשרים חודשים שלטנו בשמי איראן וגבינו ממנה מחיר חסר תקדים, מחיר שהיא לא דמיינה שהיא תשלם. אבל למרות הישגנו המזהירים, איננו נישאים על גלי האופוריה. איננו זחוחים, איננו שאננים, בדיוק להפך. אין לנו שום כוונה להוריד את הרגל מדוושת הגז. עלינו להשלים את המערכה נגד הציר האיראני, להכריע את החמאס ולהביא לשחרור כל חטופינו - החיים והחללים כאחד. למשפחות החטופים, אני אומר: לא הפסקנו לרגע, אפילו לרגע, כולל בזמן המלחמה, את המאמצים להחזיר את כל חטופינו הביתה. שוב - החיים והחללים כאחד. ואנחנו לא נרפה מהמשימה הקדושה הזו עד שהיא תושלם. ולמשפחות השכולות, אני אומר: יקיריכם, גיבורינו, לא נפלו לשווא. כי גבורתם והקרבתם - היא שאפשרה לנו לשבור את הציר האיראני. בלי ההישגים הכבירים בעזה, בלבנון, בסוריה ונגד הטרור ביהודה ושומרון - לא היינו יכולים להגיע לטהרן. עם חיסול ציר הרשע של איראן אנחנו נפתח ציר של שלום ושגשוג של עמי האזור, ואני אומר לכם, גם מעבר לעמי האזור. אנחנו כבר עובדים על כך, במרץ, ויגיע הזמן גם לחשוף את פעולותינו. אנחנו נפצה ביד רחבה את כל מי שנפגע, ונביא את כלכלת ישראל לשיאים חדשים. זה כבר קורה. אזרחי ישראל, שילמנו מחירים יקרים בעורף במבצע הזה. כולנו מחבקים באהבה אין קץ את משפחות החללים. כולנו מאחלים החלמה שלמה לכל הפצועים בגוף ובנפש, כמו לכל הפצועים במערכה הזאת מאז השבעה באוקטובר. לאחרונה ביקרתי בכמה ערים שספגו הרס גדול מן הטילים של איראן. בתים רבים ניזוקו, וכפי שהבטחנו לתושבים, אנחנו נבנה אותם מחדש. אזרחי ישראל, אני מבקש להודות בשמכם מעומק הלב לרמטכ״ל, רב אלוף אייל זמיר; למפקדי ולוחמי צה״ל; לראש המוסד, דוד ברנע וללוחמי ולוחמות המוסד; למפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר; לטייסינו האמיצים - איזה עבודה נפלאה הם עשו; לצוותי הקרקע המסורים; לראש אמ"ן, אלוף שלומי בינדר ולאנשי המודיעין. הם חשפו ביצירתיות מדהימה את סודות האויב; לראש אמ"ץ, אלוף עודד בסיוק, על ניהוג המערכה; למזכירי הצבאי, אלוף רומן גופמן; לפיקוד העורף; למשטרת ישראל; למערכי הכבאות, הרפואה וההצלה, שהצילו חיים רבים. וכמובן, אני מבקש להודות לשר הביטחון, ישראל כ"ץ, ולכל שרי ושרות הממשלה. הם התייצבו כולם מאחורי ההחלטה ההיסטורית, והם פעלו כל אחד ואחת, בתחומו ובתחומה. כולם, בלי יוצא מן הכלל, התעלו לגודל השעה. אבל מעל הכל, אני רוצה להודות לכם, אזרחי ישראל. זהו רגע של גאווה לאומית, רגע של אחדות, רגע שבו כל אזרח בישראל יכול לזקוף קומה ולומר: יחד עשינו את הבלתי נתפס. עם כלביא קם. עם ישראל חי. ובעזרת השם - עם הנצח יבטיח את נצח ישראל.

Benjamin Netanyahu - בנימין נתניהו

582,083 views • 1 year ago

היה לי יום חשוב ומטלטל. את המילים האלו אני כותב מהלב ומבקש לפתוח בתודה לחברי קהילת ניר עוז שקיבלו אותי היום למפגש בקיבוץ. באתי לניר עוז ברגע שהקיבוץ הרגיש שזה תזמון נכון. אנשי הקיבוץ, גיבורים, כואבים אך נחושים, טרחו והגיעו למפגש איתי מכרמי גת, שם מתגוררת הקהילה באופן זמני עד לבניה המחודשת של הקיבוץ. הם המתינו לי משפחה משפחה ליד מה שהיה פעם ביתה ונשרף והוחרב ונבזז. פסעתי כך שלוש שעות בשבילי הקיבוץ, בין הבתים והמראות והסיפורים והאנשים והתמונות והחיים והמתים. בשקט ובזעזוע. מקשיב, סופג, מעכל, לוקח איתי צידה להמשך הדרך מהאנשים אצילי הרוח ומלאי העוז שקמים מחדש לחיים של עשיה. הגעתי לכאן כי יש לי אחריות. יש לי אחריות לאסון הגדול ביותר שידענו. הגעתי כי אני כואב את החטופים שעוד לא הצלחנו להשיב כל בוקר וכל לילה ואני שותף עם חברי הקיבוץ לכאב. באתי לכאן כי רבע מחברי הקיבוץ נפלו או נחטפו באותו יום ארור. באתי כי אני מעריץ את אנשי ההתיישבות העובדת שעושים ציונות וחקלאות בספר על הגבול וכי הערך הציוני הזה שספג מכה קשה כל כך חייב לצאת ממנה הרבה יותר גדול והרבה יותר חזק. הגעתי לכאן כי אני שר האוצר ויש לי אחריות ותפקיד ראשון במעלה לתמוך בבנייה מחודשת של הקיבוץ וחבל התקומה. באתי כי אני אוהב את אזרחי ישראל ואת תושבי העוטף אהבת נפש. אני יודע, לפעמים אנחנו נוהגים לצייר את היריב האידיאולוגי בצבעים לא אמיתיים, כנראה זה קורה בכל המחנות. אבל פה, בניר עוז, לא היו צבעים. היה לב. היה כאב והיתה שליחות. היתה גם ביקורת צודקת ואנשי ניר עוז השמיעו אותה בכבוד מעורר הערצה ואני הקשבתי וקיבלתי ולקחתי ללב. מדובר באנשים מיוחדים וכואבים. בצדק. כל עם ישראל כואב, אבל כל עם ישראל לא עבר את מה שהם עברו. אני מודה להם על כך שפתחו את הדלת ואת הלב, זה לא מובן מאליו. זה לא טריוויאלי. אני כלל לא בטוח שאני במקומם הייתי מסוגל להזמין, לקבל ולהסתכל בעיניים של מי שיש לו חלק באחריות למחדל הנורא והאיום שבו ניר עוז נכבשה על ידי הנאצים של חמאס-דאעש ונשארה לבד שעות רבות כל כך באין מדינה או צבא. ברמה האישית אני חי את זה בשנה האחרונה, אני הולך לישון עם זה וקם עם זה. עם תחושת האחריות והאשמה ובעיקר עם המחויבות לתקן את מה שאפשר. את אנשי הקיבוצים הערצתי כאנשי התיישבות חקלאות וציונות עוד לפני האסון. עכשיו אני מעריץ אותם הרבה יותר על האצילות, על התעצומות, על העוז לדמיין כאן עתיד ולחזור. אנחנו מחויבים בע״ה להשבת החטופים הביתה ומחויבים להיות כאן עבורם במלאכת השיקום ובניה מחדש. הרוח היא שלהם, ויש להם הרבה כזו, ואנחנו מוכרחים לספק להם את החומר כדי לאפשר להם לייצר את העתיד הכי טוב, הכי חזק והכי עוצמתי שיתן את התשובה הניצחת לאויבים. מסיים את הסיור כואב אוהב ומחויב.
5:04

היה לי יום חשוב ומטלטל. את המילים האלו אני כותב מהלב ומבקש לפתוח בתודה לחברי קהילת ניר עוז שקיבלו אותי היום למפגש בקיבוץ. באתי לניר עוז ברגע שהקיבוץ הרגיש שזה תזמון נכון. אנשי הקיבוץ, גיבורים, כואבים אך נחושים, טרחו והגיעו למפגש איתי מכרמי גת, שם מתגוררת הקהילה באופן זמני עד לבניה המחודשת של הקיבוץ. הם המתינו לי משפחה משפחה ליד מה שהיה פעם ביתה ונשרף והוחרב ונבזז. פסעתי כך שלוש שעות בשבילי הקיבוץ, בין הבתים והמראות והסיפורים והאנשים והתמונות והחיים והמתים. בשקט ובזעזוע. מקשיב, סופג, מעכל, לוקח איתי צידה להמשך הדרך מהאנשים אצילי הרוח ומלאי העוז שקמים מחדש לחיים של עשיה. הגעתי לכאן כי יש לי אחריות. יש לי אחריות לאסון הגדול ביותר שידענו. הגעתי כי אני כואב את החטופים שעוד לא הצלחנו להשיב כל בוקר וכל לילה ואני שותף עם חברי הקיבוץ לכאב. באתי לכאן כי רבע מחברי הקיבוץ נפלו או נחטפו באותו יום ארור. באתי כי אני מעריץ את אנשי ההתיישבות העובדת שעושים ציונות וחקלאות בספר על הגבול וכי הערך הציוני הזה שספג מכה קשה כל כך חייב לצאת ממנה הרבה יותר גדול והרבה יותר חזק. הגעתי לכאן כי אני שר האוצר ויש לי אחריות ותפקיד ראשון במעלה לתמוך בבנייה מחודשת של הקיבוץ וחבל התקומה. באתי כי אני אוהב את אזרחי ישראל ואת תושבי העוטף אהבת נפש. אני יודע, לפעמים אנחנו נוהגים לצייר את היריב האידיאולוגי בצבעים לא אמיתיים, כנראה זה קורה בכל המחנות. אבל פה, בניר עוז, לא היו צבעים. היה לב. היה כאב והיתה שליחות. היתה גם ביקורת צודקת ואנשי ניר עוז השמיעו אותה בכבוד מעורר הערצה ואני הקשבתי וקיבלתי ולקחתי ללב. מדובר באנשים מיוחדים וכואבים. בצדק. כל עם ישראל כואב, אבל כל עם ישראל לא עבר את מה שהם עברו. אני מודה להם על כך שפתחו את הדלת ואת הלב, זה לא מובן מאליו. זה לא טריוויאלי. אני כלל לא בטוח שאני במקומם הייתי מסוגל להזמין, לקבל ולהסתכל בעיניים של מי שיש לו חלק באחריות למחדל הנורא והאיום שבו ניר עוז נכבשה על ידי הנאצים של חמאס-דאעש ונשארה לבד שעות רבות כל כך באין מדינה או צבא. ברמה האישית אני חי את זה בשנה האחרונה, אני הולך לישון עם זה וקם עם זה. עם תחושת האחריות והאשמה ובעיקר עם המחויבות לתקן את מה שאפשר. את אנשי הקיבוצים הערצתי כאנשי התיישבות חקלאות וציונות עוד לפני האסון. עכשיו אני מעריץ אותם הרבה יותר על האצילות, על התעצומות, על העוז לדמיין כאן עתיד ולחזור. אנחנו מחויבים בע״ה להשבת החטופים הביתה ומחויבים להיות כאן עבורם במלאכת השיקום ובניה מחדש. הרוח היא שלהם, ויש להם הרבה כזו, ואנחנו מוכרחים לספק להם את החומר כדי לאפשר להם לייצר את העתיד הכי טוב, הכי חזק והכי עוצמתי שיתן את התשובה הניצחת לאויבים. מסיים את הסיור כואב אוהב ומחויב.

בצלאל סמוטריץ'

279,633 views • 1 year ago

חשיפה בלעדית: קטארפייק - מדוע ראש המוסד לשעבר יוסי כהן לא נחקר? על פי הפרסומים, החקירה בפרשה עוסקת סביב דברור ויח"צ לקטאר ועמדותיה, מול תושבי ישראל. מאליה עולה השאלה - הלא הגורם העיקרי שדברר את קטאר במהלך המלחמה, הוא לא אחר מראש המוסד יוסי כהן. הוא שהמליץ לדרג המדיני ובתקופתו החלו העברות הכסף הקבועות מקטאר לעזה. לכהן שפע אינטרסים בקטאר, כפי שנראה. מדוע כהן לא נחקר? נפרק: מיד בתחילת המלחמה, בכעשרה הזדמנויות לפחות על פני כשלושה חודשים, התייצב כהן בתקשורת לימין קטאר, כולל נגד רה"מ נתניהו, אף שבעבר נחשב למי שיירש אותו בבוא העת. הנה: * 31 באוקטובר 23': מיד לאחר הטבח, אומר כהן בריאיון "יש להימנע מביקורת על קטאר". * 3 בנוב' 23': כותרת נאומו בגרמניה; יוסי כהן יוצא להגנת קטר: "לא מקבל ביקורת על המתווך היעיל ביותר" * 25 בנוב' 23': במסגרת ריאיון סביב הטבח אומר כהן "קטאר היא לא אויבת, היא מתווכת פרקטית בעניין החטופים והחטופות ואין בלתה". * 23 בדצמ' 23': ריאיון בפגוש, הכותרת "ראש המוסד לשעבר מפתיע: "הוחלט לא לחסל ראשי חמאס בקטאר" * 28 בדצמ' 23': כותרת הריאיון היא "ראש המוסד לשעבר יוסי כהן: לא הייתי מציע לעשות חיסול על אדמת קטאר" * 4 בינואר 24': בפודקאסט הצוללת של גלובס מסביר כהן שאין ברירה וקטאר חייבת להיות מתווכת בעסקות החטופים. * 24 בינואר 24': במסגרת פגישותיו עם משפחות חטופים, תוקף נתניהו את קטאר. בתגובה תוקפת ממשלת קטאר את נתניהו באופן חסר תקדים. ומי מתייצב למחרת, בעיצומו של משבר, לצד קטאר ונגד נתניהו? נכון: יוסי כהן. כותרת הריאיון עמו: "תמוה בעיני שנתניהו תוקף את קטאר, אני חושש שהיא תברח מהמו"מ". * 29 בינואר 24': בריאיון מקיף לעיתון החרדי 'משפחה' אומר כהן: "קטאר היא המתווכת הכי אפקטיבית שיש למדינת ישראל במו"מ לשחרור החטופים. אי אפשר בלעדיה. אם ננתק מגע איתם, לא יהיה מי שידבר עם חמאס". * 4 בפב' 24': ושוב, בריאיון אצל Efi Triger אפי טריגר מבקר כהן את האמירות של בכירים ישראלים נגד קטאר: "זו המדינה היחידה שיכולה להביא כרגע עסקה. להתקוטט איתה פומבית זה דבר לא נכון, אנחנו צריכים להתנהל בחוכמה - צריך לחדול לחלוטין כל ביקורת על קטאר בעת הנוכחית" * 8 בפב' 24': בריאיון בכאן 11, טוען כהן שוב שאי חיסול ראשי חמאס בחו"ל - בקטאר - הוא החלטה מדינית, והוא אף מציע לתת את קידוח 'מרין' בעזה לחמאס. קידוח שקטאר בוחשת סביבו ללא הרף. עשרה ראיונות בתוך 100 ימים מיד לאחר הטבח? איך קוראים לכך אם לא "בליץ"? מה בעצם האינטרס של יוסי כהן לדברר את קטאר - בפרט כשברוב המקרים מדובר בפניית פרסה של 180 מעלות, ביחס לעמדותיו בעבר? ובמבט אקטואלי: אם אוריך - שהקשר בין הכספים שקיבל לקטאר רחוק - נחקר תחת חשד למגע עם סוכן זר - האם מה שעושה כהן אינו האם-אמא של מגע עם סוכן זר? זאת ועוד: פעילות קטאר בסוגיית החטופים היא חלק מהתחייבותה לארה"ב כתמורה לחתימת ארה"ב באותה תקופה על הסכם להארכת שהות הבסיס המרכזי של 'פיקוד מרכז' בקטאר, הסכם ששווה מיליארדים לשני הצדדים (מה שאגב גרר את המשבר האמור בין נתניהו לקטאר). עובדה ברורה זו, שקבלתי מגורמים בינ"ל המעורבים בעניין, ושמן הסתם ידועה גם ליוסי כהן עצמו, משמעותה ששאלת יחס כזה או אחר מצד ישראל לקטאר אינו רלוונטי ואינו פקטור כלל בפעילות קטאר להשבת החטופים. מה שרק מעצים את השאלה: מה האינטרס של יוסי כהן להגן על קטאר ועל "רגישותה ליחס הישראלי", כביכול? על כך בפרק השני של התחקיר, בשרשור 👇
2:41

חשיפה בלעדית: קטארפייק - מדוע ראש המוסד לשעבר יוסי כהן לא נחקר? על פי הפרסומים, החקירה בפרשה עוסקת סביב דברור ויח"צ לקטאר ועמדותיה, מול תושבי ישראל. מאליה עולה השאלה - הלא הגורם העיקרי שדברר את קטאר במהלך המלחמה, הוא לא אחר מראש המוסד יוסי כהן. הוא שהמליץ לדרג המדיני ובתקופתו החלו העברות הכסף הקבועות מקטאר לעזה. לכהן שפע אינטרסים בקטאר, כפי שנראה. מדוע כהן לא נחקר? נפרק: מיד בתחילת המלחמה, בכעשרה הזדמנויות לפחות על פני כשלושה חודשים, התייצב כהן בתקשורת לימין קטאר, כולל נגד רה"מ נתניהו, אף שבעבר נחשב למי שיירש אותו בבוא העת. הנה: * 31 באוקטובר 23': מיד לאחר הטבח, אומר כהן בריאיון "יש להימנע מביקורת על קטאר". * 3 בנוב' 23': כותרת נאומו בגרמניה; יוסי כהן יוצא להגנת קטר: "לא מקבל ביקורת על המתווך היעיל ביותר" * 25 בנוב' 23': במסגרת ריאיון סביב הטבח אומר כהן "קטאר היא לא אויבת, היא מתווכת פרקטית בעניין החטופים והחטופות ואין בלתה". * 23 בדצמ' 23': ריאיון בפגוש, הכותרת "ראש המוסד לשעבר מפתיע: "הוחלט לא לחסל ראשי חמאס בקטאר" * 28 בדצמ' 23': כותרת הריאיון היא "ראש המוסד לשעבר יוסי כהן: לא הייתי מציע לעשות חיסול על אדמת קטאר" * 4 בינואר 24': בפודקאסט הצוללת של גלובס מסביר כהן שאין ברירה וקטאר חייבת להיות מתווכת בעסקות החטופים. * 24 בינואר 24': במסגרת פגישותיו עם משפחות חטופים, תוקף נתניהו את קטאר. בתגובה תוקפת ממשלת קטאר את נתניהו באופן חסר תקדים. ומי מתייצב למחרת, בעיצומו של משבר, לצד קטאר ונגד נתניהו? נכון: יוסי כהן. כותרת הריאיון עמו: "תמוה בעיני שנתניהו תוקף את קטאר, אני חושש שהיא תברח מהמו"מ". * 29 בינואר 24': בריאיון מקיף לעיתון החרדי 'משפחה' אומר כהן: "קטאר היא המתווכת הכי אפקטיבית שיש למדינת ישראל במו"מ לשחרור החטופים. אי אפשר בלעדיה. אם ננתק מגע איתם, לא יהיה מי שידבר עם חמאס". * 4 בפב' 24': ושוב, בריאיון אצל Efi Triger אפי טריגר מבקר כהן את האמירות של בכירים ישראלים נגד קטאר: "זו המדינה היחידה שיכולה להביא כרגע עסקה. להתקוטט איתה פומבית זה דבר לא נכון, אנחנו צריכים להתנהל בחוכמה - צריך לחדול לחלוטין כל ביקורת על קטאר בעת הנוכחית" * 8 בפב' 24': בריאיון בכאן 11, טוען כהן שוב שאי חיסול ראשי חמאס בחו"ל - בקטאר - הוא החלטה מדינית, והוא אף מציע לתת את קידוח 'מרין' בעזה לחמאס. קידוח שקטאר בוחשת סביבו ללא הרף. עשרה ראיונות בתוך 100 ימים מיד לאחר הטבח? איך קוראים לכך אם לא "בליץ"? מה בעצם האינטרס של יוסי כהן לדברר את קטאר - בפרט כשברוב המקרים מדובר בפניית פרסה של 180 מעלות, ביחס לעמדותיו בעבר? ובמבט אקטואלי: אם אוריך - שהקשר בין הכספים שקיבל לקטאר רחוק - נחקר תחת חשד למגע עם סוכן זר - האם מה שעושה כהן אינו האם-אמא של מגע עם סוכן זר? זאת ועוד: פעילות קטאר בסוגיית החטופים היא חלק מהתחייבותה לארה"ב כתמורה לחתימת ארה"ב באותה תקופה על הסכם להארכת שהות הבסיס המרכזי של 'פיקוד מרכז' בקטאר, הסכם ששווה מיליארדים לשני הצדדים (מה שאגב גרר את המשבר האמור בין נתניהו לקטאר). עובדה ברורה זו, שקבלתי מגורמים בינ"ל המעורבים בעניין, ושמן הסתם ידועה גם ליוסי כהן עצמו, משמעותה ששאלת יחס כזה או אחר מצד ישראל לקטאר אינו רלוונטי ואינו פקטור כלל בפעילות קטאר להשבת החטופים. מה שרק מעצים את השאלה: מה האינטרס של יוסי כהן להגן על קטאר ועל "רגישותה ליחס הישראלי", כביכול? על כך בפרק השני של התחקיר, בשרשור 👇

יוסי באום

13,234 views • 1 year ago

נאומי הערב לאזרחי ישראל >> ** אנחנו במלחמה על קיומנו. במלחמה זו חייבים להמשיך עד לניצחון, על אף הלחצים הבינלאומיים וגם על אף המחיר הכבד מנשוא שהמלחמה גובה מאיתנו בנפול בנינו ובנותינו היקרים. מדינת ישראל אבלה על מותם הטראגי של שלושה מחטופינו אלון שמריז, סאמר טלאלקה ויותם חיים. כשעידכנו אותי על הטרגדיה הנוראה - זה הלם בי. אלון, סמאר ויותם שרדו את התופת במשך 70 יום. הם היו כפסע מהחופש, הם ממש נגעו בגאולה ודווקא אז קרה האסון. זה שבר לי את הלב. זה שבר לאומה כולה את הלב. ליבנו יוצא למשפחות בשעת יגונן הכבד. בשעה קשה זו חשוב לי לחזק גם את לוחמינו. הם מחרפים את נפשם להשגת ניצחון מוחץ על אויבינו ולהחזרת חטופינו. אנחנו עושים ונעשה הכל כדי לשמור על חיי לוחמינו, על כל אחד ואחד מהם, ונשתמש בכל האמצעים כדי שהם לא יפגעו. מאז הטרגדיה אתמול, רודפת אותי מחשבה אחת - "מה היה קורה אילו רק משהו היה אחר". אני בטוח שהמחשבה הזאת משותפת לכולכם. היינו כל כך קרובים לחבק אותם עכשיו. אבל לצערי אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור. כל מי שלחם בשדה הקרב יודע שהמרחק בין ניצחון לאסון הוא כחוט השערה. בתוך הכאב העצום, נפיק את הלקחים, ניישם אותם, ולא נרפה מהמאמץ הצבאי והמדיני להחזיר את כל חטופינו הביתה בשלום. עם כל הצער העמוק אני רוצה להבהיר: הלחץ הצבאי הכרחי גם להחזרת החטופים וגם להשגת ניצחון על אויבינו. בלי הלחץ הצבאי לא היינו מצליחים לייצר מתווה שהביא לשחרור של 110 חטופים. ורק המשך הלחץ הצבאי יביא לשחרור כל חטופינו. ההנחייה שאני נותן לצוות המשא ומתן מבוססות על הלחץ הזה ובלעדיו אין לנו כלום. אזרחי ישראל, שלשום הדלקנו נר אחרון של חנוכה. בימים ההם, במאבק על קיומנו, נפלו ארבעת מחמשת בני חשמונאי והבטיחו את ניצחון ישראל על אויב שרצה להכרית את עמנו. גם בימים אלה, בקרבות קשים בג'אבליה, בסג'עיה, בח'אן יונס ובמקומות אחרים, נפלו המכבים בני זמננו במאבק נגד אויב שרוצה להשמידנו. איבדנו גיבורים יקרים, לוחמים ומפקדים אמיצים ומסורים מאין כמוהם, גיבורים שנפלו בשדה הקרב כדי שנוכל להמשיך לחיות בארצנו, כדי שחוט חיינו לא יינתק. יחד אתכם, אזרחי ישראל, אני מחבק את המשפחות השכולות. אני בוכה איתן. כבן למשפחת השכול אני יודע שעד יומן האחרון הם לא יפסיקו להתגעגע ליקיריהם והם לא יפסיקו לבכות את מה ומי שאבד. שוחחתי עם אלמנתו והוריו של סא"ל תומר גרינברג ז"ל, מפקד גדוד 13 בחטיבת גולני, הוא נפל השבוע בגבורה יחד עם חייליו ופקודיו. אמרתי להם את מה שאני אומר לכל אחיי ואחיותיי, בני המשפחות השכולות, אני יודע שהכאב שמפלח את לבכם לא ירפה לעולם. אבל יש נחמה אחת: להבטיח שגיבורינו לא נפלו לשווא, להבטיח שנמשיך להילחם עד להשגת הניצחון המוחלט. הבהרתי את הנחישות הזאת גם ליועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, שאיתו נפגשתי שלשום. אני מאוד מעריך את התמיכה של ארה"ב בישראל - בסיוע להשבת חטופינו, באספקת חימושים לצה"ל, בבלימת הניסיונות באו"ם לעצור את הלחימה וגם בדברים אחרים. אני חוזר ואומר לידידינו: אנחנו נחושים יותר מאי-פעם להמשיך עד הסוף - עד שנחסל את החמאס, עד שנחזיר את כל חטופינו, ועד שנבטיח שבעזה לא יהיה יותר שום גורם שמחנך לטרור, מממן טרור, ומשלח טרור. אני אומר זאת לכל העולם, רבים בעולם מבינים זאת, ואני עומד על כך גם הערב. זאת לא "פוליטיקה" - זאת מדיניות. זאת המדיניות שלי, והיום אני יכול לומר - זה הרצון של רוב עצום בעם. לא אתן שנחליף את חמאסטאן בפת"חסטאן, שנחליף את ח'אן יונס בג'נין. לא אתן למדינת ישראל לחזור על הטעות הגורלית של אוסלו, שהביאה ללב ארצנו ולעזה את הגורמים הקיצוניים ביותר בעולם הערבי שמחוייבים לחיסולה של מדינת ישראל, ושמחנכים את ילדיהם למטרה זו. הוויכוח בין חמאס לפת"ח זה לא "אם" לחסל את מדינת ישראל, אלא רק על "איך" לעשות זאת. לפי סקר שנערך לפני ימים אחדים, 82% מהפלסטינים ביהודה ושומרון מצדיקים את הטבח הנורא של ה-7 באוקטובר, ועד לרגע זה בכירי הרשות הפלסטינית פשוט מסרבים לגנות את הטבח, וחלקם אף מהללים אותו בריש גלי. אז הם ישלטו בעזה ב"יום שאחרי"? לא למדנו כלום? כראש ממשלת ישראל אני לא אתן לדבר הזה לקרות. חשוב להבהיר זאת כבר עכשיו. כי בין ידידים חייבים לומר את האמת ולא לטפח אשליות, על אחת כמה וכמה בנושא קיומי וגורלי כמו זה. אז אני חוזר ואומר לידידינו: אחרי חיסול החמאס - רצועת עזה תהיה מפורזת, היא תהיה בשליטה ביטחונית של ישראל, ולא יהיה בה שום גורם שיאיים עלינו ושום גורם שיחנך את ילדיו להשמדתנו. אני רוצה לומר לכם אזרחי ישראל, הניצחון ייקח זמן. אבל אנחנו נחושים להמשיך עד הסוף. למרות הכאב העצום, למרות היגון שמפלח את לב כולנו, למרות הלחצים הבינלאומיים - אנחנו ממשיכים עד הסוף. שום דבר לא יעצור אותנו - עד שנשיג את הניצחון. יחד נילחם, ובעזרת השם, יחד ננצח.
7:01

נאומי הערב לאזרחי ישראל >> ** אנחנו במלחמה על קיומנו. במלחמה זו חייבים להמשיך עד לניצחון, על אף הלחצים הבינלאומיים וגם על אף המחיר הכבד מנשוא שהמלחמה גובה מאיתנו בנפול בנינו ובנותינו היקרים. מדינת ישראל אבלה על מותם הטראגי של שלושה מחטופינו אלון שמריז, סאמר טלאלקה ויותם חיים. כשעידכנו אותי על הטרגדיה הנוראה - זה הלם בי. אלון, סמאר ויותם שרדו את התופת במשך 70 יום. הם היו כפסע מהחופש, הם ממש נגעו בגאולה ודווקא אז קרה האסון. זה שבר לי את הלב. זה שבר לאומה כולה את הלב. ליבנו יוצא למשפחות בשעת יגונן הכבד. בשעה קשה זו חשוב לי לחזק גם את לוחמינו. הם מחרפים את נפשם להשגת ניצחון מוחץ על אויבינו ולהחזרת חטופינו. אנחנו עושים ונעשה הכל כדי לשמור על חיי לוחמינו, על כל אחד ואחד מהם, ונשתמש בכל האמצעים כדי שהם לא יפגעו. מאז הטרגדיה אתמול, רודפת אותי מחשבה אחת - "מה היה קורה אילו רק משהו היה אחר". אני בטוח שהמחשבה הזאת משותפת לכולכם. היינו כל כך קרובים לחבק אותם עכשיו. אבל לצערי אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור. כל מי שלחם בשדה הקרב יודע שהמרחק בין ניצחון לאסון הוא כחוט השערה. בתוך הכאב העצום, נפיק את הלקחים, ניישם אותם, ולא נרפה מהמאמץ הצבאי והמדיני להחזיר את כל חטופינו הביתה בשלום. עם כל הצער העמוק אני רוצה להבהיר: הלחץ הצבאי הכרחי גם להחזרת החטופים וגם להשגת ניצחון על אויבינו. בלי הלחץ הצבאי לא היינו מצליחים לייצר מתווה שהביא לשחרור של 110 חטופים. ורק המשך הלחץ הצבאי יביא לשחרור כל חטופינו. ההנחייה שאני נותן לצוות המשא ומתן מבוססות על הלחץ הזה ובלעדיו אין לנו כלום. אזרחי ישראל, שלשום הדלקנו נר אחרון של חנוכה. בימים ההם, במאבק על קיומנו, נפלו ארבעת מחמשת בני חשמונאי והבטיחו את ניצחון ישראל על אויב שרצה להכרית את עמנו. גם בימים אלה, בקרבות קשים בג'אבליה, בסג'עיה, בח'אן יונס ובמקומות אחרים, נפלו המכבים בני זמננו במאבק נגד אויב שרוצה להשמידנו. איבדנו גיבורים יקרים, לוחמים ומפקדים אמיצים ומסורים מאין כמוהם, גיבורים שנפלו בשדה הקרב כדי שנוכל להמשיך לחיות בארצנו, כדי שחוט חיינו לא יינתק. יחד אתכם, אזרחי ישראל, אני מחבק את המשפחות השכולות. אני בוכה איתן. כבן למשפחת השכול אני יודע שעד יומן האחרון הם לא יפסיקו להתגעגע ליקיריהם והם לא יפסיקו לבכות את מה ומי שאבד. שוחחתי עם אלמנתו והוריו של סא"ל תומר גרינברג ז"ל, מפקד גדוד 13 בחטיבת גולני, הוא נפל השבוע בגבורה יחד עם חייליו ופקודיו. אמרתי להם את מה שאני אומר לכל אחיי ואחיותיי, בני המשפחות השכולות, אני יודע שהכאב שמפלח את לבכם לא ירפה לעולם. אבל יש נחמה אחת: להבטיח שגיבורינו לא נפלו לשווא, להבטיח שנמשיך להילחם עד להשגת הניצחון המוחלט. הבהרתי את הנחישות הזאת גם ליועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, שאיתו נפגשתי שלשום. אני מאוד מעריך את התמיכה של ארה"ב בישראל - בסיוע להשבת חטופינו, באספקת חימושים לצה"ל, בבלימת הניסיונות באו"ם לעצור את הלחימה וגם בדברים אחרים. אני חוזר ואומר לידידינו: אנחנו נחושים יותר מאי-פעם להמשיך עד הסוף - עד שנחסל את החמאס, עד שנחזיר את כל חטופינו, ועד שנבטיח שבעזה לא יהיה יותר שום גורם שמחנך לטרור, מממן טרור, ומשלח טרור. אני אומר זאת לכל העולם, רבים בעולם מבינים זאת, ואני עומד על כך גם הערב. זאת לא "פוליטיקה" - זאת מדיניות. זאת המדיניות שלי, והיום אני יכול לומר - זה הרצון של רוב עצום בעם. לא אתן שנחליף את חמאסטאן בפת"חסטאן, שנחליף את ח'אן יונס בג'נין. לא אתן למדינת ישראל לחזור על הטעות הגורלית של אוסלו, שהביאה ללב ארצנו ולעזה את הגורמים הקיצוניים ביותר בעולם הערבי שמחוייבים לחיסולה של מדינת ישראל, ושמחנכים את ילדיהם למטרה זו. הוויכוח בין חמאס לפת"ח זה לא "אם" לחסל את מדינת ישראל, אלא רק על "איך" לעשות זאת. לפי סקר שנערך לפני ימים אחדים, 82% מהפלסטינים ביהודה ושומרון מצדיקים את הטבח הנורא של ה-7 באוקטובר, ועד לרגע זה בכירי הרשות הפלסטינית פשוט מסרבים לגנות את הטבח, וחלקם אף מהללים אותו בריש גלי. אז הם ישלטו בעזה ב"יום שאחרי"? לא למדנו כלום? כראש ממשלת ישראל אני לא אתן לדבר הזה לקרות. חשוב להבהיר זאת כבר עכשיו. כי בין ידידים חייבים לומר את האמת ולא לטפח אשליות, על אחת כמה וכמה בנושא קיומי וגורלי כמו זה. אז אני חוזר ואומר לידידינו: אחרי חיסול החמאס - רצועת עזה תהיה מפורזת, היא תהיה בשליטה ביטחונית של ישראל, ולא יהיה בה שום גורם שיאיים עלינו ושום גורם שיחנך את ילדיו להשמדתנו. אני רוצה לומר לכם אזרחי ישראל, הניצחון ייקח זמן. אבל אנחנו נחושים להמשיך עד הסוף. למרות הכאב העצום, למרות היגון שמפלח את לב כולנו, למרות הלחצים הבינלאומיים - אנחנו ממשיכים עד הסוף. שום דבר לא יעצור אותנו - עד שנשיג את הניצחון. יחד נילחם, ובעזרת השם, יחד ננצח.

Benjamin Netanyahu - בנימין נתניהו

363,320 views • 2 years ago

הראיון של קצין אגף החקירות של מחוז ת"א נצ"מ זיו שגיב אמור להיות מוגש כראיה מרכזית באירוע של הפיכת משטרת ישראל למשטרת בן גביר. בגדול התביישתי בישביל נצ"מ שגיב, שמגיע לאולפן של חדשות 12 בישביל להסביר שהאירוע שבו כתב חדשות 13 אביעד גליקמן נתקל בעובדת לשכת בן גביר ועוזרת של שרה נתניהו, אירוע מינורי ושולי ביותר, זוטי זוטות והופך אותו, לא להאמין, ל"תקיפה חבלנית". למעשה, שגיב אומר מפורשות שגליקמן עומד להיחקר על תקיפה הגורמת חבלה של ממש. עכשיו גליקמן אפילו עוד לא נחקר. הוא עוד לא חשוד באמת. יש חקירה נגדו, אבל המשטרה שולחת לאולפנים ניצב משנה כדי להסביר למה חייבים לחקור את גליקמן. זה מעט דמגוגי, אבל בחיאת, אתם יושבים על 167 מקרי רצח, רק 17% מתוכם מפוענחים. אבל לנצ"מ יש זמן לא רק להתעסק באירוע שולי כמו גליקמן שמנסה להידחף ולצלם את שרה נתניהו, אלא גם להגיע לאולפנים. מדהים איך המשטרה גורמת חבלה של ממש באמון הציבור במשטרה. האם אי פעם זה ייחקר? הראיון ובכלל התנהלות המשטרה בימים האחרונים הם ראיות זהב לקריסת המשטרה. המשטרה מתאבדת על החקירה הזאת באופן שקשה לי להסביר. לא רק שהיא מפיצה את תמונת החבלה לכאורה של המתלוננת (אגב, נראית חבלה מגה קשה, לעומת זאת מיד אחרי שגליקמן פוגע בה, היא לא נראית סובלת במיוחד, לא צועקת, לא עושה מהומה, לא תוספת את הגב או משהו והיא אפילו מתראיינת מיד אחר כך, אתמהה) עוד בטרם החקירה, היא מפיצה הודעות, שולחת נציגים לתקשורת, הכל בישביל לחקור את גליקמן, ובמקרה המתלוננת עובדת בלשכת בן גביר. מה שנקרא, וואחד רואים לכם. מקווה שעכשיו זו לא עילה להעלבת שוטרים. עכשיו זו לא הפעם הראשונה שנצ"מ שגיב עולה על עץ כל כך גבוה. אני זוכר אותו מגיע אישית, ניצב משנה במשטרה, במוצאי שבת להארכת המעצר של נועה גולדברג כשנחשדה בזריקת חול לעבר בן גביר בחוף הים בת"א. לא רק שהיא נשלחה ללילה מיותר בנוה תרצה, אני מספיק זקן כדי לזכור את נציגי החקירות של המשטרה מבקשים עוד להאריך את מעצרה בעוד כמה ימים. איזו חקירה לתפארת. אותו בן גביר שחותם אישית ומאשר כל קידום של כל קצין, בטח לקידום העתידי של שגיב. "הכל מקצועי" הוא מתעקש. אפילו השופט ששיחרר את גולדברג מיד כשראה את סרטון האירוע הבין. הכל ברור. אבל שגיב גם מסגיר את המוטיבציה הרבה. למה? יש עניין ציבורי, כך סיפר, כי מדובר באביעד גליקמן ואי אפשר לסגור את התיק "מחוסר עניין לציבור". עובדה, אומר שגיב, אני פה בריאיון בחדשות 12. אבל האמת היא שאין בכלל ביטוי כזה בחוק "חוסר עניין לציבור". הביטוי בחוק הוא ש"נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין". אתה רואה את עצמך מעמיד לדין את גליקמן? נסיבות העניין, זוטי זוטות כמו שקרה בתיעוד, זה העמדה לדין על חבלה של ממש? כל בר דעת מבין את האירוע וכל מי שמעבר לזה רואה את התמונה המלאה: ניסיון של המשטרה הפוליטית להדביק תיק פלילי לעיתונאי שהוא ביקורתי כלפי הממשלה. טוען שגיב שבכלל לא ידעו למעט בימים האחרונים שהמתלוננת גל דבוש עובדת אצל בן גביר. זה בדיחה. אתם המשטרה כאילו, זה התפקיד שלכם לחקור. אבל ניחא, נו, רק עכשיו גיליתם (אגב, כתבתי את זה בטוויטר שלי ובכתבה לפני מספר ימים, במקרה את הכתבה הזו פספסתם, קטע). אבל עכשיו אתם יודעים. זה עובר לידכם? אין לה משמעות? מוטיבציה נסתרת? ואיך פתאום המשטרה טוענת שהאירוע לא היה במהלך עבודתו של גליקמן ולא קשור לעבודתו? הוא פאקין מחזיק פלאפון עם מצלמה פתוחה ביד במשפט של אשת ראש הממשלה. כי אם זה יהיה קשור לכאורה לעבודתו של גליקמן, אז חייבים אישור פרקליטות. כלומר, של גוף שאינו תלוי בבן גביר. אבל כשרוצים, הכל אפשרי. אני אגיד לכם את הדברים מפורשות: במשטרה רועדים. רועדים מבן גביר, רועדים מנתניהו. כולם שם רוצים דבר אחד – להיאבק בפשיעה. סתם נו, רוצים להתקדם. החקירה של גליקמן לא באה בחלל ריק. המשטרה נפלה, קרסה, מתראיינים על חקירות עוד לפני שהחשוד בעצמו נחקר! אני מתחנן בפני המשטרה: הגישו כתב אישום נגד גליקמן. הרי אתם מתים לעשות את זה. אז אל תחששו, הרי יש תעודה רפואית! נו, למה אתם מחכים? ואז יגיעו לעדות כולם, ממפקד המחוז, קציני החקירות ועד המפכ"ל ויספרו מה הוביל אותם לפתוח בחקירה. משפט ראווה של משטרת ישראל נגד אחד העיתונאים הבולטים שנחשב בעיניי ראש הממשלה ורעייתו לסדין אדום. יאללה, למה אתם מחכים? מה שכן, ברכות לנצ"מ שגיב. אני בתחושה שהדרגה בדרך.
1:44

הראיון של קצין אגף החקירות של מחוז ת"א נצ"מ זיו שגיב אמור להיות מוגש כראיה מרכזית באירוע של הפיכת משטרת ישראל למשטרת בן גביר. בגדול התביישתי בישביל נצ"מ שגיב, שמגיע לאולפן של חדשות 12 בישביל להסביר שהאירוע שבו כתב חדשות 13 אביעד גליקמן נתקל בעובדת לשכת בן גביר ועוזרת של שרה נתניהו, אירוע מינורי ושולי ביותר, זוטי זוטות והופך אותו, לא להאמין, ל"תקיפה חבלנית". למעשה, שגיב אומר מפורשות שגליקמן עומד להיחקר על תקיפה הגורמת חבלה של ממש. עכשיו גליקמן אפילו עוד לא נחקר. הוא עוד לא חשוד באמת. יש חקירה נגדו, אבל המשטרה שולחת לאולפנים ניצב משנה כדי להסביר למה חייבים לחקור את גליקמן. זה מעט דמגוגי, אבל בחיאת, אתם יושבים על 167 מקרי רצח, רק 17% מתוכם מפוענחים. אבל לנצ"מ יש זמן לא רק להתעסק באירוע שולי כמו גליקמן שמנסה להידחף ולצלם את שרה נתניהו, אלא גם להגיע לאולפנים. מדהים איך המשטרה גורמת חבלה של ממש באמון הציבור במשטרה. האם אי פעם זה ייחקר? הראיון ובכלל התנהלות המשטרה בימים האחרונים הם ראיות זהב לקריסת המשטרה. המשטרה מתאבדת על החקירה הזאת באופן שקשה לי להסביר. לא רק שהיא מפיצה את תמונת החבלה לכאורה של המתלוננת (אגב, נראית חבלה מגה קשה, לעומת זאת מיד אחרי שגליקמן פוגע בה, היא לא נראית סובלת במיוחד, לא צועקת, לא עושה מהומה, לא תוספת את הגב או משהו והיא אפילו מתראיינת מיד אחר כך, אתמהה) עוד בטרם החקירה, היא מפיצה הודעות, שולחת נציגים לתקשורת, הכל בישביל לחקור את גליקמן, ובמקרה המתלוננת עובדת בלשכת בן גביר. מה שנקרא, וואחד רואים לכם. מקווה שעכשיו זו לא עילה להעלבת שוטרים. עכשיו זו לא הפעם הראשונה שנצ"מ שגיב עולה על עץ כל כך גבוה. אני זוכר אותו מגיע אישית, ניצב משנה במשטרה, במוצאי שבת להארכת המעצר של נועה גולדברג כשנחשדה בזריקת חול לעבר בן גביר בחוף הים בת"א. לא רק שהיא נשלחה ללילה מיותר בנוה תרצה, אני מספיק זקן כדי לזכור את נציגי החקירות של המשטרה מבקשים עוד להאריך את מעצרה בעוד כמה ימים. איזו חקירה לתפארת. אותו בן גביר שחותם אישית ומאשר כל קידום של כל קצין, בטח לקידום העתידי של שגיב. "הכל מקצועי" הוא מתעקש. אפילו השופט ששיחרר את גולדברג מיד כשראה את סרטון האירוע הבין. הכל ברור. אבל שגיב גם מסגיר את המוטיבציה הרבה. למה? יש עניין ציבורי, כך סיפר, כי מדובר באביעד גליקמן ואי אפשר לסגור את התיק "מחוסר עניין לציבור". עובדה, אומר שגיב, אני פה בריאיון בחדשות 12. אבל האמת היא שאין בכלל ביטוי כזה בחוק "חוסר עניין לציבור". הביטוי בחוק הוא ש"נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין". אתה רואה את עצמך מעמיד לדין את גליקמן? נסיבות העניין, זוטי זוטות כמו שקרה בתיעוד, זה העמדה לדין על חבלה של ממש? כל בר דעת מבין את האירוע וכל מי שמעבר לזה רואה את התמונה המלאה: ניסיון של המשטרה הפוליטית להדביק תיק פלילי לעיתונאי שהוא ביקורתי כלפי הממשלה. טוען שגיב שבכלל לא ידעו למעט בימים האחרונים שהמתלוננת גל דבוש עובדת אצל בן גביר. זה בדיחה. אתם המשטרה כאילו, זה התפקיד שלכם לחקור. אבל ניחא, נו, רק עכשיו גיליתם (אגב, כתבתי את זה בטוויטר שלי ובכתבה לפני מספר ימים, במקרה את הכתבה הזו פספסתם, קטע). אבל עכשיו אתם יודעים. זה עובר לידכם? אין לה משמעות? מוטיבציה נסתרת? ואיך פתאום המשטרה טוענת שהאירוע לא היה במהלך עבודתו של גליקמן ולא קשור לעבודתו? הוא פאקין מחזיק פלאפון עם מצלמה פתוחה ביד במשפט של אשת ראש הממשלה. כי אם זה יהיה קשור לכאורה לעבודתו של גליקמן, אז חייבים אישור פרקליטות. כלומר, של גוף שאינו תלוי בבן גביר. אבל כשרוצים, הכל אפשרי. אני אגיד לכם את הדברים מפורשות: במשטרה רועדים. רועדים מבן גביר, רועדים מנתניהו. כולם שם רוצים דבר אחד – להיאבק בפשיעה. סתם נו, רוצים להתקדם. החקירה של גליקמן לא באה בחלל ריק. המשטרה נפלה, קרסה, מתראיינים על חקירות עוד לפני שהחשוד בעצמו נחקר! אני מתחנן בפני המשטרה: הגישו כתב אישום נגד גליקמן. הרי אתם מתים לעשות את זה. אז אל תחששו, הרי יש תעודה רפואית! נו, למה אתם מחכים? ואז יגיעו לעדות כולם, ממפקד המחוז, קציני החקירות ועד המפכ"ל ויספרו מה הוביל אותם לפתוח בחקירה. משפט ראווה של משטרת ישראל נגד אחד העיתונאים הבולטים שנחשב בעיניי ראש הממשלה ורעייתו לסדין אדום. יאללה, למה אתם מחכים? מה שכן, ברכות לנצ"מ שגיב. אני בתחושה שהדרגה בדרך.

Josh Breiner

150,492 views • 1 year ago

ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס לציון 50 שנה ל״מבצע יונתן״ בבית הנשיא: ״אדוני הנשיא, אני מבקש להודות לך על היוזמה לקיים את הטקס הזה – בהצדעה לגיבורי ישראל שחילצו לפני 50 שנה את החטופים, בני עמנו, מאנטבה באוגנדה. אני מברך את כל מי שנמצאים איתנו כאן – במעמד ההוקרה שעומד מעל הזמן, וגם מעל כל פולמוס פוליטי עכשווי. 'אנטבה' הוא שם נרדף לפעולה נועזת ביותר, שהפכה את הבלתי-אפשרי לאפשרי. הפעולה התקדימית הזאת השיבה את בני-הערובה שלנו מלב אפריקה – הביתה. בו בזמן היא זקפה את כבוד ישראל בין האומות, והיא לימדה את העולם שניתן להנחית מכה ניצחת על הטרור הבינלאומי. היא לימדה את העולם שאפשר – וצריך – לעמוד איתן מול מחבלים צמאי-דם, להכות בהם, להכניע אותם. זה מה שאנחנו עושים במלחמה הנוכחית: אנחנו מרסקים בשיטתיות את ציר-הרשע האיראני, שניסה לקדם את התוכנית להשמדת ישראל – באמצעות טבעת-חנק של טרור שהוא פרש סביבנו. מאז הטבח הנורא במתקפת ה-7 באוקטובר הפכנו את הקערה על פיה. הלמנו בצוררינו מעזה ועד תימן, מלבנון ועד איראן. הרחקנו מעלינו סכנה קיומית מיידית – כולל הסכנה המיידית, שנשקפה לנו מהחזקת נשק גרעיני בידי איראן. הם היו משתמשים בו. דור דור ומשימותיו: הוותיקים בינינו זוכרים את גל חטיפות המטוסים ששטף את העולם בשנות ה-60 וה-70. זה היה כלי-נשק מרכזי - הייתי אומר ה-כלי המרכזי - בידי ארגוני טרור וקבוצות מהפכניות. ארבע שנים לפני 'מבצע יונתן' נחטף מטוס של חברת התעופה הבלגית 'סבנה', והונחת בנמל-התעופה לוד. הייתה לי הזכות להשתתף עם חבריי לסיירת מטכ"ל במבצע לשחרור המטוס. אבל אנטבה - אנטבה היה סיפור אחר לגמרי. המחבלים אילצו את מטוס 'אייר פראנס' להגיע למדינה, שנשלטה בידי רודן אכזר, במרחק של כמעט 4,000 ק"מ מישראל. 31 שנים לאחר השואה, הם ערכו סלקציה בין יהודים ללא-יהודים. הם שיחררו בני לאומים אחרים, בעוד שעל היהודים הם איימו בהוצאה להורג. הם היו בטוחים שישראל תיכנע לאולטימטום שלהם, שהרי יש להם חסינות במרחק כה רב מישראל ומהמזרח התיכון. איש מהם לא חשב שמישהו יבוא לחלץ את החטופים. אבל הם טעו בגדול. ההכנות כולן למבצע החילוץ באנטבה נערכו בזמן-שיא של יממה וחצי - 36 שעות. תרגול אחר תרגול, אימון אחר אימון, תוך ניסיון בלתי-פוסק למצות כל בדל של מידע מודיעיני בעזרת המוסד ואמ"ן. ההיסטוריה מכירה תודה לראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לשר הביטחון שמעון פרס, לרמטכ"ל מוטה גור, לקצין חי"ר וצנחנים ראשי דן שומרון, למפקד חיל האוויר בני פלד – ולכל המפקדים והלוחמים שהשתתפו במבצע. יצחק רבין ושמעון פרס ושרי הממשלה נטלו על עצמם אחריות עצומה. אתם יכולים לשער מה היה קורה אם הייתה משאית על המסלול. או אם לא הייתה הזדמנות מהירה מספיק לכוחותינו להגיע לטרמינל שבו הוחזקו החטופים. הם רצו לשמוע למוצא פיהם, וגם הרמטכ"ל, של שני אנשים: מפקד כוח החילוץ ומפקד חיל האוויר. בני פלד אמר להם: "זה אפשרי". מוטה גור ביקש לראות תרגיל מודל ושאל את יוני: "זה אפשרי?" הוא השיב: "כן. הנה, ראית." שמעון פרס לא הסתפק בזה. הוא קרא ליוני ושאל אותו: "זה אפשרי?" מספיק שיוני היה המביע ספק, מביע חשש - לא היינו עומדים פה היום. הוא אמר: "זה אפשרי. אני חושב שאם נצליח להשיג את ההפתעה - נצליח במשימה. כן, זה אפשרי." יוני היה מאוד נועז, אבל הוא גם היה מאוד שקול. היו לו קור-רוח ושיקול דעת יוצאים מן הכלל, בתוך הקרב וגם לפניו. אבל לתעוזה הזו היו שותפים כל הלוחמים שיצאו לאנטבה. הם נלחמו על כל מקום פנוי במטוסי ה'הרקולס'. לפני כמה ימים, במסדר הכנפיים של חיל האוויר, סיפרתי שלוחמים שיוצאים הרחק מעבר לגבולותנו מקבלים - מה שנקרא - מפת מילוט, שמראה להם איך להגיע, איך להיחלץ למקום-מבטחים או ציר-מבטחים כדי לחזור בחזרה לישראל. באנטבה הלוחמים קיבלו מפות מילוט. מפת המילוט הייתה צילום של דף מאטלס, שמוכר לכם, של יבשת אפריקה. כלומר, פה נמצאת קניה, ופה נמצאת אתיופיה - ותמצאו כבר את הדרך חזרה. הייתה כאן תעוזה עצומה. אבל באנטבה גם מפות המילוט לא היו עוזרות. זה לא היה דבר שנסתר מעיני הלוחמים. הם הבינו היטב שחייהם מוטלים על הכף, וגם גורלה של מדינת ישראל, בצומת הזו, מוטל על הכף. ולמרות הכל, כל אנשינו בלי יוצא מהכלל רצו לקחת חלק במבצע. הם התעלו לגודל השעה, ולגודל המשימה. תילי תילים של מילים נכתבו על הנחישות, היצירתיות, התחבולנות של הכוח שהגיע לשדה-התעופה באנטבה. לוחמינו נחתו שם לאחר למעלה משבע שעות טיסה, במזג-אוויר מאתגר. הם התקדמו במהירות אל היעד – אולם-הנתיבות עצמו – כדי להשמיע באוזני החטופים ארבע מילים שאומרות הכל: "באנו לקחת אתכם הביתה". בתוך פחות משעה המבצע הסתיים בהצלחה כבירה. המחבלים חוסלו. רוב-רובם של אחינו ואחיותינו החטופים הועלו על המטוסים כשהם חיים. לצד זאת, שילמנו מחיר בחיי-אדם: אחי יוני, מפקד סיירת מטכ"ל, נפל ברגע ההסתערות קדימה, כשהוא בראש הכוח. אני דואב גם על אובדן חייהם של ז'אן ז'אק מימוני, אידה בורוכוביץ', פסקו כהן, ודורה בלוך זיכרונם לברכה. דורה בלוך נרצחה בבית החולים בקמפלה למחרת היום בהוראתו של אידי אמין. אני מבקש להזכיר את לוחם הצנחנים עז-הנפש סורין הרשקו. פציעתו הקשה של סורין במבצע מלווה אותו יום-יום מזה 50 שנה. ועוד אני מוקיר מעומק ליבי את קברניט המטוס החטוף, מישל בקוס, ואת צוותו מצרפת. הם בחרו להישאר עם בני-הערובה בשעתם הקשה, מתוך רגש אצילי של סולידריות – שעמנו יזכור לעד. מכובדי הנשיא, מכובדיי כולם, באנטבה הצדק גבר על הרשע. התקווה ניצחה את הייאוש. האור הכניע את החושך. השמחה פרצה בכל בית בישראל וגם בשוחרי החופש והצדק בעולם. לא בביתי. אני במשך כל חיי הבוגרים חששתי שיוני יפול בקרב. בין השאר, משום שידעתי את הנכונות שלו להסתער קדימה, לבוא לחלץ, כשצריך לחלץ. זה התחיל במלחמת ששת הימים, כשהוא נפצע במוצב ג'לבינה, בחזית רמת הגולן, בבואו לחלץ חבר שנפצע, נפגע בצווארו. שם המרפק שלו רוסק ע"י אש סורית. הוא זחל לקווי כוחותנו בייסורים גדולים, קם על רגליו. שאלו אותו: "אתה בסדר?" הוא ענה "כן", והתעלף במקום. באתי לבקר אותו בבית החולים בצפת ורווח לי. "הוא כבר נכה צה"ל. הוא יצא מזה." אבל בדרך-לא דרך הוא חזר ליחידה. הוא החליף אותי, כשהייתי אמור ללכת מאוד מוקדם לקורס קצינים. הוא פתר לי את הבעיה והלך במקומי, ואח"כ הצטרפתי. בסיירת מטכ"ל הוא פיקד על מבצע חילוץ נוסף של שחרור טייסנו, שהיו בכלא הסורי. כדי להוציא אותם משם היחידה יזמה מבצע לתפיסת בכירים במטכ"ל הסורי. יוני פיקד על המבצע הזה, שהשתתף בו גם אחי עדו. אכן הם חולצו בחילופי שבויים. זה נמשך במלחמת יום הכיפורים שנה לאחר מכן. יוני נחלץ להציל את חברו, יוסי בן חנן, שהטנק שלו נפגע מתחת תל-שמס, בתוך הקווים הסורים. היו ניסיונות לחלצו, ואחד אחרי השני הם נכשלו. יוני הודיע ליאנוש, המפקד בגזרה, שהוא יוציא אותו. הוא הלך וחילץ אותו. יוסי דיבר במשך שנים, הוא אמר: "אין לך מושג. אני חשבתי כבר שאני הולך למות, והנה שמעתי את קולו של יוני, וידעתי שהוא הציל אותי." על כך הוא קיבל גם את עיטור המופת. לכן, כששמעתי על אנטבה - שמעתי ברדיו בארה"ב כסטודנט בבוסטון. 200 שנים לכינונה של ארה"ב. כששמעתי על המבצע, צלצלתי לעידו ושאלתי רק שאלה אחת: "יוני חזר כבר?" כי לא היה לי צל צלו של ספק, שהוא שם בראש הכוח המחלץ. ועדו אמר לי שעדיין הוא לא חזר. אח"כ כשהוא צלצל אליי יותר מאוחר, עוד לפני שהוא אמר לי - ידעתי, שמה שחששתי מפניו - קרה. למה זה קרה פה ולא קרה במקרים אחרים? אינני יכול לומר. היה עוד חילוץ - הזכרתי אותו קודם - במבצע 'סבנה'. שנינו שירתנו ביחידה. 13 או 14 חיילים יכולים היו לפרוץ למטוס. אני ועוד שניים-שלושה מחיילי על כנף אחת, וככה חילקו את המשימות. והנה אנחנו עומדים להסתער על המטוס לבושים בסרבלים לבנים. ויוני בא אליי, והוא אומר: "גם אני. אני מצטרף." אמרתי לו: "אתה לא יכול להצטרף, כי אני פה עם החיילים שלי". אז הוא אמר לי: "נצא שנינו". אז אמרתי: "תחשוב על ההורים שלנו." לשמחתי, בחרו שאני אכן אעמוד בראש, יחד עם חיילי. הוא נשאר בחוץ. יש תמונה שלו, מצלמים אותו - רואים אותו כמו ארי בסוגר - ליד החפ"ק. אני ידעתי שהוא יימצא שם. לכן זה היה מאוד קשה לקבל את זה. אני לא אחזור כאן על הסבל של המשפחות, המשפחה שלי. רק אומר: כראש ממשלה, אני זוכר מה עבר על אמי ועל אבי ועליי ועל אחי. אני חושב על מה עובר על המשפחות האחרות. המשפחה הזאת, שאף אחד לא רוצה להיכנס אליה - משפחת השכול - אבל כשאתה בפנים, אתה כבר יודע את הסוד הנורא, אתה יודע את גודל הסבל והכאב. אני רואה כמשימה שלי להיות החסכן ביותר בכוח, בחיי אדם, כשאנחנו שולחים את בנינו ובנותינו לקרב. להיחלץ מהשכול - זה דבר שכל משפחה עוברת בדרכה. אבל אני חשבתי שזה יעבור. במובן מסוים זה לא עובר. אין יום שאני לא חושב על יוני. אין יום שאני לא מתייעץ עם יוני. אני בטוח שזה חל גם על אחרים. משה דיין כתב שישה חודשים לפני אנטבה - הוא כתב על יוני בלי להזכיר את שם משפחתו בספר האוטוביוגרפי שלו. הוא מספר על החילוץ של יוסי בן חנן, והוא אומר: "אינני יודע בדיוק כמה 'יוני' יש לנו, אבל יש לנו מספיק כדי להתמודד עם האתגרים הגדולים של מדינת ישראל." הוא צדק כי רוח אנטבה מוסיפה לפעם בנו – והיא מכוונת את דרכם של לוחמינו הגיבורים גם בהווה. הם עומדים על משמרתם בכל חזית, בכל זירה, רחוקה וקרובה. הם ממלאים את ייעודם בפעולות גלויות ועלומות נגד דורשי רעתנו. הם מסמלים את הטוב שמאפיין את העם שלנו, את המדינה שלנו: עוז רוח, קור רוח, נחישות מטרה, אהבת המולדת, ערבות הדדית שאין שנייה לה. אני מצדיע לכל השותפים ב'מבצע יונתן', ואני מחזק את ממשיכי דרכם – בני ובנות הדור הצעיר, דור הניצחון״. וידאו: לע״מ.
19:37

ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס לציון 50 שנה ל״מבצע יונתן״ בבית הנשיא: ״אדוני הנשיא, אני מבקש להודות לך על היוזמה לקיים את הטקס הזה – בהצדעה לגיבורי ישראל שחילצו לפני 50 שנה את החטופים, בני עמנו, מאנטבה באוגנדה. אני מברך את כל מי שנמצאים איתנו כאן – במעמד ההוקרה שעומד מעל הזמן, וגם מעל כל פולמוס פוליטי עכשווי. 'אנטבה' הוא שם נרדף לפעולה נועזת ביותר, שהפכה את הבלתי-אפשרי לאפשרי. הפעולה התקדימית הזאת השיבה את בני-הערובה שלנו מלב אפריקה – הביתה. בו בזמן היא זקפה את כבוד ישראל בין האומות, והיא לימדה את העולם שניתן להנחית מכה ניצחת על הטרור הבינלאומי. היא לימדה את העולם שאפשר – וצריך – לעמוד איתן מול מחבלים צמאי-דם, להכות בהם, להכניע אותם. זה מה שאנחנו עושים במלחמה הנוכחית: אנחנו מרסקים בשיטתיות את ציר-הרשע האיראני, שניסה לקדם את התוכנית להשמדת ישראל – באמצעות טבעת-חנק של טרור שהוא פרש סביבנו. מאז הטבח הנורא במתקפת ה-7 באוקטובר הפכנו את הקערה על פיה. הלמנו בצוררינו מעזה ועד תימן, מלבנון ועד איראן. הרחקנו מעלינו סכנה קיומית מיידית – כולל הסכנה המיידית, שנשקפה לנו מהחזקת נשק גרעיני בידי איראן. הם היו משתמשים בו. דור דור ומשימותיו: הוותיקים בינינו זוכרים את גל חטיפות המטוסים ששטף את העולם בשנות ה-60 וה-70. זה היה כלי-נשק מרכזי - הייתי אומר ה-כלי המרכזי - בידי ארגוני טרור וקבוצות מהפכניות. ארבע שנים לפני 'מבצע יונתן' נחטף מטוס של חברת התעופה הבלגית 'סבנה', והונחת בנמל-התעופה לוד. הייתה לי הזכות להשתתף עם חבריי לסיירת מטכ"ל במבצע לשחרור המטוס. אבל אנטבה - אנטבה היה סיפור אחר לגמרי. המחבלים אילצו את מטוס 'אייר פראנס' להגיע למדינה, שנשלטה בידי רודן אכזר, במרחק של כמעט 4,000 ק"מ מישראל. 31 שנים לאחר השואה, הם ערכו סלקציה בין יהודים ללא-יהודים. הם שיחררו בני לאומים אחרים, בעוד שעל היהודים הם איימו בהוצאה להורג. הם היו בטוחים שישראל תיכנע לאולטימטום שלהם, שהרי יש להם חסינות במרחק כה רב מישראל ומהמזרח התיכון. איש מהם לא חשב שמישהו יבוא לחלץ את החטופים. אבל הם טעו בגדול. ההכנות כולן למבצע החילוץ באנטבה נערכו בזמן-שיא של יממה וחצי - 36 שעות. תרגול אחר תרגול, אימון אחר אימון, תוך ניסיון בלתי-פוסק למצות כל בדל של מידע מודיעיני בעזרת המוסד ואמ"ן. ההיסטוריה מכירה תודה לראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לשר הביטחון שמעון פרס, לרמטכ"ל מוטה גור, לקצין חי"ר וצנחנים ראשי דן שומרון, למפקד חיל האוויר בני פלד – ולכל המפקדים והלוחמים שהשתתפו במבצע. יצחק רבין ושמעון פרס ושרי הממשלה נטלו על עצמם אחריות עצומה. אתם יכולים לשער מה היה קורה אם הייתה משאית על המסלול. או אם לא הייתה הזדמנות מהירה מספיק לכוחותינו להגיע לטרמינל שבו הוחזקו החטופים. הם רצו לשמוע למוצא פיהם, וגם הרמטכ"ל, של שני אנשים: מפקד כוח החילוץ ומפקד חיל האוויר. בני פלד אמר להם: "זה אפשרי". מוטה גור ביקש לראות תרגיל מודל ושאל את יוני: "זה אפשרי?" הוא השיב: "כן. הנה, ראית." שמעון פרס לא הסתפק בזה. הוא קרא ליוני ושאל אותו: "זה אפשרי?" מספיק שיוני היה המביע ספק, מביע חשש - לא היינו עומדים פה היום. הוא אמר: "זה אפשרי. אני חושב שאם נצליח להשיג את ההפתעה - נצליח במשימה. כן, זה אפשרי." יוני היה מאוד נועז, אבל הוא גם היה מאוד שקול. היו לו קור-רוח ושיקול דעת יוצאים מן הכלל, בתוך הקרב וגם לפניו. אבל לתעוזה הזו היו שותפים כל הלוחמים שיצאו לאנטבה. הם נלחמו על כל מקום פנוי במטוסי ה'הרקולס'. לפני כמה ימים, במסדר הכנפיים של חיל האוויר, סיפרתי שלוחמים שיוצאים הרחק מעבר לגבולותנו מקבלים - מה שנקרא - מפת מילוט, שמראה להם איך להגיע, איך להיחלץ למקום-מבטחים או ציר-מבטחים כדי לחזור בחזרה לישראל. באנטבה הלוחמים קיבלו מפות מילוט. מפת המילוט הייתה צילום של דף מאטלס, שמוכר לכם, של יבשת אפריקה. כלומר, פה נמצאת קניה, ופה נמצאת אתיופיה - ותמצאו כבר את הדרך חזרה. הייתה כאן תעוזה עצומה. אבל באנטבה גם מפות המילוט לא היו עוזרות. זה לא היה דבר שנסתר מעיני הלוחמים. הם הבינו היטב שחייהם מוטלים על הכף, וגם גורלה של מדינת ישראל, בצומת הזו, מוטל על הכף. ולמרות הכל, כל אנשינו בלי יוצא מהכלל רצו לקחת חלק במבצע. הם התעלו לגודל השעה, ולגודל המשימה. תילי תילים של מילים נכתבו על הנחישות, היצירתיות, התחבולנות של הכוח שהגיע לשדה-התעופה באנטבה. לוחמינו נחתו שם לאחר למעלה משבע שעות טיסה, במזג-אוויר מאתגר. הם התקדמו במהירות אל היעד – אולם-הנתיבות עצמו – כדי להשמיע באוזני החטופים ארבע מילים שאומרות הכל: "באנו לקחת אתכם הביתה". בתוך פחות משעה המבצע הסתיים בהצלחה כבירה. המחבלים חוסלו. רוב-רובם של אחינו ואחיותינו החטופים הועלו על המטוסים כשהם חיים. לצד זאת, שילמנו מחיר בחיי-אדם: אחי יוני, מפקד סיירת מטכ"ל, נפל ברגע ההסתערות קדימה, כשהוא בראש הכוח. אני דואב גם על אובדן חייהם של ז'אן ז'אק מימוני, אידה בורוכוביץ', פסקו כהן, ודורה בלוך זיכרונם לברכה. דורה בלוך נרצחה בבית החולים בקמפלה למחרת היום בהוראתו של אידי אמין. אני מבקש להזכיר את לוחם הצנחנים עז-הנפש סורין הרשקו. פציעתו הקשה של סורין במבצע מלווה אותו יום-יום מזה 50 שנה. ועוד אני מוקיר מעומק ליבי את קברניט המטוס החטוף, מישל בקוס, ואת צוותו מצרפת. הם בחרו להישאר עם בני-הערובה בשעתם הקשה, מתוך רגש אצילי של סולידריות – שעמנו יזכור לעד. מכובדי הנשיא, מכובדיי כולם, באנטבה הצדק גבר על הרשע. התקווה ניצחה את הייאוש. האור הכניע את החושך. השמחה פרצה בכל בית בישראל וגם בשוחרי החופש והצדק בעולם. לא בביתי. אני במשך כל חיי הבוגרים חששתי שיוני יפול בקרב. בין השאר, משום שידעתי את הנכונות שלו להסתער קדימה, לבוא לחלץ, כשצריך לחלץ. זה התחיל במלחמת ששת הימים, כשהוא נפצע במוצב ג'לבינה, בחזית רמת הגולן, בבואו לחלץ חבר שנפצע, נפגע בצווארו. שם המרפק שלו רוסק ע"י אש סורית. הוא זחל לקווי כוחותנו בייסורים גדולים, קם על רגליו. שאלו אותו: "אתה בסדר?" הוא ענה "כן", והתעלף במקום. באתי לבקר אותו בבית החולים בצפת ורווח לי. "הוא כבר נכה צה"ל. הוא יצא מזה." אבל בדרך-לא דרך הוא חזר ליחידה. הוא החליף אותי, כשהייתי אמור ללכת מאוד מוקדם לקורס קצינים. הוא פתר לי את הבעיה והלך במקומי, ואח"כ הצטרפתי. בסיירת מטכ"ל הוא פיקד על מבצע חילוץ נוסף של שחרור טייסנו, שהיו בכלא הסורי. כדי להוציא אותם משם היחידה יזמה מבצע לתפיסת בכירים במטכ"ל הסורי. יוני פיקד על המבצע הזה, שהשתתף בו גם אחי עדו. אכן הם חולצו בחילופי שבויים. זה נמשך במלחמת יום הכיפורים שנה לאחר מכן. יוני נחלץ להציל את חברו, יוסי בן חנן, שהטנק שלו נפגע מתחת תל-שמס, בתוך הקווים הסורים. היו ניסיונות לחלצו, ואחד אחרי השני הם נכשלו. יוני הודיע ליאנוש, המפקד בגזרה, שהוא יוציא אותו. הוא הלך וחילץ אותו. יוסי דיבר במשך שנים, הוא אמר: "אין לך מושג. אני חשבתי כבר שאני הולך למות, והנה שמעתי את קולו של יוני, וידעתי שהוא הציל אותי." על כך הוא קיבל גם את עיטור המופת. לכן, כששמעתי על אנטבה - שמעתי ברדיו בארה"ב כסטודנט בבוסטון. 200 שנים לכינונה של ארה"ב. כששמעתי על המבצע, צלצלתי לעידו ושאלתי רק שאלה אחת: "יוני חזר כבר?" כי לא היה לי צל צלו של ספק, שהוא שם בראש הכוח המחלץ. ועדו אמר לי שעדיין הוא לא חזר. אח"כ כשהוא צלצל אליי יותר מאוחר, עוד לפני שהוא אמר לי - ידעתי, שמה שחששתי מפניו - קרה. למה זה קרה פה ולא קרה במקרים אחרים? אינני יכול לומר. היה עוד חילוץ - הזכרתי אותו קודם - במבצע 'סבנה'. שנינו שירתנו ביחידה. 13 או 14 חיילים יכולים היו לפרוץ למטוס. אני ועוד שניים-שלושה מחיילי על כנף אחת, וככה חילקו את המשימות. והנה אנחנו עומדים להסתער על המטוס לבושים בסרבלים לבנים. ויוני בא אליי, והוא אומר: "גם אני. אני מצטרף." אמרתי לו: "אתה לא יכול להצטרף, כי אני פה עם החיילים שלי". אז הוא אמר לי: "נצא שנינו". אז אמרתי: "תחשוב על ההורים שלנו." לשמחתי, בחרו שאני אכן אעמוד בראש, יחד עם חיילי. הוא נשאר בחוץ. יש תמונה שלו, מצלמים אותו - רואים אותו כמו ארי בסוגר - ליד החפ"ק. אני ידעתי שהוא יימצא שם. לכן זה היה מאוד קשה לקבל את זה. אני לא אחזור כאן על הסבל של המשפחות, המשפחה שלי. רק אומר: כראש ממשלה, אני זוכר מה עבר על אמי ועל אבי ועליי ועל אחי. אני חושב על מה עובר על המשפחות האחרות. המשפחה הזאת, שאף אחד לא רוצה להיכנס אליה - משפחת השכול - אבל כשאתה בפנים, אתה כבר יודע את הסוד הנורא, אתה יודע את גודל הסבל והכאב. אני רואה כמשימה שלי להיות החסכן ביותר בכוח, בחיי אדם, כשאנחנו שולחים את בנינו ובנותינו לקרב. להיחלץ מהשכול - זה דבר שכל משפחה עוברת בדרכה. אבל אני חשבתי שזה יעבור. במובן מסוים זה לא עובר. אין יום שאני לא חושב על יוני. אין יום שאני לא מתייעץ עם יוני. אני בטוח שזה חל גם על אחרים. משה דיין כתב שישה חודשים לפני אנטבה - הוא כתב על יוני בלי להזכיר את שם משפחתו בספר האוטוביוגרפי שלו. הוא מספר על החילוץ של יוסי בן חנן, והוא אומר: "אינני יודע בדיוק כמה 'יוני' יש לנו, אבל יש לנו מספיק כדי להתמודד עם האתגרים הגדולים של מדינת ישראל." הוא צדק כי רוח אנטבה מוסיפה לפעם בנו – והיא מכוונת את דרכם של לוחמינו הגיבורים גם בהווה. הם עומדים על משמרתם בכל חזית, בכל זירה, רחוקה וקרובה. הם ממלאים את ייעודם בפעולות גלויות ועלומות נגד דורשי רעתנו. הם מסמלים את הטוב שמאפיין את העם שלנו, את המדינה שלנו: עוז רוח, קור רוח, נחישות מטרה, אהבת המולדת, ערבות הדדית שאין שנייה לה. אני מצדיע לכל השותפים ב'מבצע יונתן', ואני מחזק את ממשיכי דרכם – בני ובנות הדור הצעיר, דור הניצחון״. וידאו: לע״מ.

ראש ממשלת ישראל

11,161 views • 1 month ago