איך ייצרו קרח בלב המדבר, מאות שנים לפני המצאת המקרר? בקיץ, הטמפרטורות באזור יזד שבאיראן יכולות לעבור את 40 המעלות. ובכל זאת, הרבה לפני החשמל והמקרר, תושבי האזור הצליחו לשמור קרח עמוק לתוך חודשי הקיץ. הפתרון שלהם נקרא יאחצ׳אל, בפרסית: בור קרח. מבחוץ הוא נראה כמו כיפת בוץ עצומה.... אבל הכיפה הייתה רק החלק האחרון במערכת שלמה שתוכננה ללכוד את הקור של החורף ולשמור אותו במשך חודשים. אז איך זה עבד? הפתרון הברור היה להביא שלג וקרח מההרים. ובמקומות מסוימים אכן עשו זאת. אבל באזורים רבים ייצרו את הקרח ליד המבנה עצמו. לצד היאחצ׳אל נבנתה בריכה ארוכה ורדודה. מדרום לבריכה הוקם קיר גבוה, שחסם את שמש החורף והשאיר את המים בצל במהלך היום. בלילה הזרימו לבריכה שכבה דקה של מים. בגלל שהמים היו רדודים, הם איבדו חום במהירות. שמי המדבר הצלולים אפשרו לחום להיפלט כלפי מעלה, האוויר היבש סייע לקירור, ובלילות החורף הקרים הטמפרטורה יכלה לרדת אל מתחת לאפס. עד הבוקר נוצרה שכבת קרח. שברו אותה, העבירו אותה אל בור האחסון העמוק, ואז חזרו על התהליך בלילה הבא. כך, שכבה אחר שכבה, נבנה מלאי הקרח. אבל לייצר קרח היה רק חצי מהבעיה. עכשיו היה צריך למנוע ממנו להיעלם בקיץ. הקרח נערם בתוך חלל עמוק מתחת לפני הקרקע. האדמה שסביבו התחממה לאט יותר מהאוויר שבחוץ, והקירות העבים צמצמו את חדירת החום. מעל הבור נבנתה כיפה גדולה מלבני בוץ. החלל הגבוה שמר את האוויר החם בחלק העליון, רחוק מהקרח שבתחתית. שכבות של קש וחומרים טבעיים שימשו לבידוד נוסף, ומים שנמסו הורחקו מהקרח כדי שלא יאיצו את ההפשרה. בחוץ המדבר התחמם. בפנים הקרח נמס לאט. היאחצ׳אל אסף את הקור של לילות החורף, אחסן אותו מתחת לאדמה ושחרר אותו לאט במשך הקיץ. מאות שנים לפני מקררים, מדחסים וסוללות מודרניות, בני האדם כבר ידעו לשמור אנרגיה מעונה אחת לעונה אחרת. היאחצ׳אל פשוט שמר אותה בצורת קרח.show more

Loading video...