Video wird geladen...

Video konnte nicht geladen werden

Zur Startseite

אם פאניות לא מצליחות להבדיל ולהגיד איזו היא הפאה שנקנתה מסין ב4000 שקל ואיזו היא פאה שנקנת ב30000 אז למה לשלם כל כך הרבה?!?! ראיון חשוב עם הזוג שפתחו חנות פאות על טהרת היצור הסיני ושוברים את מחירי השוק.

manies_moshe's profile picture

משה מנס | moshe manies

1,155 subscribers

39,780 Aufrufe • vor 1 Monat •via X (Twitter)

LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 Kommentare

Keine Kommentare verfügbar

Kommentare vom Original-Post werden hier angezeigt

Ähnliche Videos

״תודה לך על ההזדמנות ההיסטורית לדבר איתך״…. כך סיים ערד ניר את הראיון עם ראש ממשלת קטאר, בחדשות 12 הערב. קחו דקה, אפילו שתיים כדי לתפוס את מה שארע פה . קטאר היא חמאס וחמאס היא קטאר. הל״פ שחמאס מפעיל עלינו לא הספיק, אז חדשות 12, התגייסו לסייע. לאנשים הטובים שניסו לחבר את הנהלת הערוץ לכמה וכמה יוזמות של שיח, לצמצום הקיטוב, ביניהם הורים שכולים מהמלחמה, מקווה שהבנתם את המסר. למה חשוב לקיים ראיון שהיה כל כולו הלבנת קטאר שהיא חמאס? לבורא עולם הפתרונים. סליחה ומחילה מהנרצחים, מחיילי צה״ל שהקריבו את חייהם, מהפצועים, מהחטופים, מהנאנסות, מהיתומים, מהאלמנות ומהעם הטוב הזה, שמגויס בכל מובן כבר 15 חודשים. סליחה ומחילה שקיים בנו קלקול כזה🙏
0:23

״תודה לך על ההזדמנות ההיסטורית לדבר איתך״…. כך סיים ערד ניר את הראיון עם ראש ממשלת קטאר, בחדשות 12 הערב. קחו דקה, אפילו שתיים כדי לתפוס את מה שארע פה . קטאר היא חמאס וחמאס היא קטאר. הל״פ שחמאס מפעיל עלינו לא הספיק, אז חדשות 12, התגייסו לסייע. לאנשים הטובים שניסו לחבר את הנהלת הערוץ לכמה וכמה יוזמות של שיח, לצמצום הקיטוב, ביניהם הורים שכולים מהמלחמה, מקווה שהבנתם את המסר. למה חשוב לקיים ראיון שהיה כל כולו הלבנת קטאר שהיא חמאס? לבורא עולם הפתרונים. סליחה ומחילה מהנרצחים, מחיילי צה״ל שהקריבו את חייהם, מהפצועים, מהחטופים, מהנאנסות, מהיתומים, מהאלמנות ומהעם הטוב הזה, שמגויס בכל מובן כבר 15 חודשים. סליחה ומחילה שקיים בנו קלקול כזה🙏

Inbal Ratz Gilmore

31,422 Aufrufe • vor 1 Jahr

ערב ראש השנה, הצרכניה רוחשת גועשת, המון אדם, דוחס, ואז...צעקות רמות מפלחות את האויר. אני אפילו לא רוצה לחזור על תוכן המילים, חלקן היו בלתי הולמות בעליל. אשה חילונית שהגיעה לערוך קניות, מליאה עגלה עד לגובה ואז ניגשה לקופה הראשית וביקשה "לבטל את הקניה ולהחזיר לי את כל הכסף". הקופאית הראשית, אשה מבוגרת, ניסתה להבין "יש סיבה?" ואז זה התחיל. פרץ של קללות צרחות שאגות צעקות מילים לא יפות ומה לא. הקופאית מנסה בכל כוחה לבין מה קרה פה, על מה ולמה המבול שניחת עליה (כולל קללות על אמא שלה), ללא הצלחה. יהודי חרדי ניגש, מנסה להרגיע את הגברת, המטר מומטר כעת גם לכיוונו. אני מוציאה פלאפון מהתיק, מצלמת. סגן המהל מוזעק, איכשהו האירוע תם. לצידי עומדים אנשים, מטיחים האשמות בגברת הצועקת. אני מקשיבה. ואז שואלת. "תגידו, יש לכם מושג מי היא? מה עברה? אולי היא אם שכולה? אולי הבן שלה נמצא כעת בעזה והעצבים שלה רופפים? נכון, היא היתה מאד, אבל מאד, לא בסדר, אבל מי אנחנו שנדון? ואז ניגשת אל הקופאית הראשית ומנסה לומר גם לה מילה. "עברת משהו לא פשוט, כולם פה לצידך ובעדך, שיהיה לך לזכות לכבוד השנה החדשה. מי יודע, אולי מדובר באשה עם התמודדויות נפשיות לא פשוטות". "גם אני מתמודדת", לחשה לי. הרטיבות בעין, הדמעה הסוררת, הלב שלי שאינו עומד במראות מהסוג הזה. מסתובבים פה בעולם בני אדם עם כל כך הרבה קשיים, עם עצבים מרוטים משלוש שנים של מלחמה, עם צרות שאין לאף אחד מושג עליהם - מה לנו נשאר לעשות? רק לא למהר ולשפוט. לנסות לדון לטוב. בחורה בת 24 עמדה לצידי בתור. היא ראתה הכל, שתקה, ולבסוף אמרה לי "את יודעת מה? חשבתי על מה שאמרת ואת כל כך צודקת". שה' יעזור לה שתמצא את שידוכה במהרה, החיים עוד לפניה. היא עוד לא ראתה את מה שאני ראיתי. שנאה, תככים, הסתה ומה לא. היא עוד לא גיבשה בדם ליבה את התובנות החשובות לחיים. אז כשאתם רואים בפעם הבאה את האדם המקלל/צועק/אלים - פליז נסו לדון אותו שניה לכף זכות. להגיד "הוא לא בסדר" כל כך קל. לשפוט חיובי כל כך מסובך וקשה. אבל לא זה מה שאנחנו רוצים שאלוקים יעשה כלפינו ביומיים הקרובים?
0:28

ערב ראש השנה, הצרכניה רוחשת גועשת, המון אדם, דוחס, ואז...צעקות רמות מפלחות את האויר. אני אפילו לא רוצה לחזור על תוכן המילים, חלקן היו בלתי הולמות בעליל. אשה חילונית שהגיעה לערוך קניות, מליאה עגלה עד לגובה ואז ניגשה לקופה הראשית וביקשה "לבטל את הקניה ולהחזיר לי את כל הכסף". הקופאית הראשית, אשה מבוגרת, ניסתה להבין "יש סיבה?" ואז זה התחיל. פרץ של קללות צרחות שאגות צעקות מילים לא יפות ומה לא. הקופאית מנסה בכל כוחה לבין מה קרה פה, על מה ולמה המבול שניחת עליה (כולל קללות על אמא שלה), ללא הצלחה. יהודי חרדי ניגש, מנסה להרגיע את הגברת, המטר מומטר כעת גם לכיוונו. אני מוציאה פלאפון מהתיק, מצלמת. סגן המהל מוזעק, איכשהו האירוע תם. לצידי עומדים אנשים, מטיחים האשמות בגברת הצועקת. אני מקשיבה. ואז שואלת. "תגידו, יש לכם מושג מי היא? מה עברה? אולי היא אם שכולה? אולי הבן שלה נמצא כעת בעזה והעצבים שלה רופפים? נכון, היא היתה מאד, אבל מאד, לא בסדר, אבל מי אנחנו שנדון? ואז ניגשת אל הקופאית הראשית ומנסה לומר גם לה מילה. "עברת משהו לא פשוט, כולם פה לצידך ובעדך, שיהיה לך לזכות לכבוד השנה החדשה. מי יודע, אולי מדובר באשה עם התמודדויות נפשיות לא פשוטות". "גם אני מתמודדת", לחשה לי. הרטיבות בעין, הדמעה הסוררת, הלב שלי שאינו עומד במראות מהסוג הזה. מסתובבים פה בעולם בני אדם עם כל כך הרבה קשיים, עם עצבים מרוטים משלוש שנים של מלחמה, עם צרות שאין לאף אחד מושג עליהם - מה לנו נשאר לעשות? רק לא למהר ולשפוט. לנסות לדון לטוב. בחורה בת 24 עמדה לצידי בתור. היא ראתה הכל, שתקה, ולבסוף אמרה לי "את יודעת מה? חשבתי על מה שאמרת ואת כל כך צודקת". שה' יעזור לה שתמצא את שידוכה במהרה, החיים עוד לפניה. היא עוד לא ראתה את מה שאני ראיתי. שנאה, תככים, הסתה ומה לא. היא עוד לא גיבשה בדם ליבה את התובנות החשובות לחיים. אז כשאתם רואים בפעם הבאה את האדם המקלל/צועק/אלים - פליז נסו לדון אותו שניה לכף זכות. להגיד "הוא לא בסדר" כל כך קל. לשפוט חיובי כל כך מסובך וקשה. אבל לא זה מה שאנחנו רוצים שאלוקים יעשה כלפינו ביומיים הקרובים?

שרי רוט (Sari Rot)

16,727 Aufrufe • vor 17 Tagen

אלי פיניש מגיב לסערה: ​"יו, איזה טעות. איזה טעות להיות אופטימי במדינה הזאת. תקשיבו, אכלו לי את הראש על הפוסט. ניסיתי להיות קצת אופטימי, להגיד מילה טובה. ​אם הבת שלי תחזור מהקייטנה עם ציור, אני אגיד לה 'כל הכבוד על הציור, איזה יופי של ציור עשית'. מה אני אגיד? מילה טובה. היא טרחה, היא עשתה, היא יצרה. לא, בוא נחשוב רגע מה היו מטרות הקייטנה, גלי, לפני שאני מחמיא לך על הציור. בוא נחשוב רגע מה היה צריך להיות, למה התכוונו בכלל... ניסינו להחליף... מה קרה? ​אנחנו בנויים על אופטימיות. אם לא הייתי אופטימי במקצוע שלי, הייתי נשאר כל החיים שלי בסלון עם בדיחות שחשבתי שהן מצחיקות. יצאתי, ובזכות זה הגעתי לאן שהגעתי – בזכות אופטימיות. איך אפשר שלא? איזה אופציה אחרת יש לנו אם לא להיות אופטימיים? ​משה רבנו היה גדול האופטימיים אם תחשבו על זה. הוא הגיע לים סוף, הוא אמר לעם שלם 'אני אקרע את הים לשניים, אנחנו נעבור בתוך המים'. אלוהים מסתכל עליו: 'הזוי, מה... איפה שמת אותי עכשיו? מה אתה נותן לי את המשימה הזאת? אתה גנוב? אתה לא אופטימי, אתה הזוי, לקחת פטריות'. ​אבל הוא אמר 'מה, אני אצא פארש מול עם שלם?'. הוא עכשיו הבטיח להם. הוא קרע את הים לשניים בזכות האופטימיות של משה. אתם מבינים מה הכוח של אופטימיות? ​מה אמרנו? כמה מילים טובות. אנשים טרחו, אנשים עשו. כל כך מרגש אותנו פתאום קצת אופטימיות? בהופעה שלי אני מארח בעיקר אנשים אופטימיים. פסימיים משלמים טיפה יותר, אז זה טוב לי כי זה מתקזז. יאללה."
1:37

אלי פיניש מגיב לסערה: ​"יו, איזה טעות. איזה טעות להיות אופטימי במדינה הזאת. תקשיבו, אכלו לי את הראש על הפוסט. ניסיתי להיות קצת אופטימי, להגיד מילה טובה. ​אם הבת שלי תחזור מהקייטנה עם ציור, אני אגיד לה 'כל הכבוד על הציור, איזה יופי של ציור עשית'. מה אני אגיד? מילה טובה. היא טרחה, היא עשתה, היא יצרה. לא, בוא נחשוב רגע מה היו מטרות הקייטנה, גלי, לפני שאני מחמיא לך על הציור. בוא נחשוב רגע מה היה צריך להיות, למה התכוונו בכלל... ניסינו להחליף... מה קרה? ​אנחנו בנויים על אופטימיות. אם לא הייתי אופטימי במקצוע שלי, הייתי נשאר כל החיים שלי בסלון עם בדיחות שחשבתי שהן מצחיקות. יצאתי, ובזכות זה הגעתי לאן שהגעתי – בזכות אופטימיות. איך אפשר שלא? איזה אופציה אחרת יש לנו אם לא להיות אופטימיים? ​משה רבנו היה גדול האופטימיים אם תחשבו על זה. הוא הגיע לים סוף, הוא אמר לעם שלם 'אני אקרע את הים לשניים, אנחנו נעבור בתוך המים'. אלוהים מסתכל עליו: 'הזוי, מה... איפה שמת אותי עכשיו? מה אתה נותן לי את המשימה הזאת? אתה גנוב? אתה לא אופטימי, אתה הזוי, לקחת פטריות'. ​אבל הוא אמר 'מה, אני אצא פארש מול עם שלם?'. הוא עכשיו הבטיח להם. הוא קרע את הים לשניים בזכות האופטימיות של משה. אתם מבינים מה הכוח של אופטימיות? ​מה אמרנו? כמה מילים טובות. אנשים טרחו, אנשים עשו. כל כך מרגש אותנו פתאום קצת אופטימיות? בהופעה שלי אני מארח בעיקר אנשים אופטימיים. פסימיים משלמים טיפה יותר, אז זה טוב לי כי זה מתקזז. יאללה."

Gil mishali גיל משעלי

69,635 Aufrufe • vor 5 Monaten

דפנה, לא הבנתי. את הרי מתיימרת להיות עיתונאית: 1. אם הוסר צו איסור הפרסום, איך זה שאת מספרת כל כך מעט 🤔? בחצי מהאייטם המביש את מדברת על המלון, כאילו שהלוקשיין חשוב. אלה ה"פרטים המלאים" לדעתך? 2. מדוע את מדברת בקודים? מה זה אומר "הרף הגבוה ביותר של עבירות מין"? אונס? מעשה סדום? 3. איך זה שאת נמנעת מלהסביר לצופים את המשמעות המצמררת של ההחלטה של הקורבן להימנע מהגשת התלונה, למרות שהיא שיתפה גורמים רבים ביחס לפשעים שעשו בגופה? היא גם סיפרה לך כעיתונאית, לא כחברה שלה. האם איימו עליה? האם הציעו לה דמי שתיקה? 4. אם יש כל כך הרבה ראיות שהתקבלו עוד בזמן אמת, לפני יותר משלוש שנים, ויש עדויות רבות בפרשה, איך זה שעומדים לסגור את התיק? האם כל כך קל לעבריינים לנצח את רשויות החוק להמשיך לקורבן הבא? מה זה אומר על טיב המשטר שאנו חיים בו? 5. בנוסף לתפקידך בתקשורת את אישה, וזו שהותקפה פנתה אליך. את חלק ממערכת שאמורה להגן עלינו מעוולות ופשעי המשטר. איך את משתפת פעולה עם קשר השתיקה הרחב של התקשורת בכל מה שנוגע לעבירות מין, ובפרט איך לא אמרת אפילו מילה על הייסורים והמוות של שושנה סטרוק ז"ל? דפנה ליאל Shay Beja
2:13

דפנה, לא הבנתי. את הרי מתיימרת להיות עיתונאית: 1. אם הוסר צו איסור הפרסום, איך זה שאת מספרת כל כך מעט 🤔? בחצי מהאייטם המביש את מדברת על המלון, כאילו שהלוקשיין חשוב. אלה ה"פרטים המלאים" לדעתך? 2. מדוע את מדברת בקודים? מה זה אומר "הרף הגבוה ביותר של עבירות מין"? אונס? מעשה סדום? 3. איך זה שאת נמנעת מלהסביר לצופים את המשמעות המצמררת של ההחלטה של הקורבן להימנע מהגשת התלונה, למרות שהיא שיתפה גורמים רבים ביחס לפשעים שעשו בגופה? היא גם סיפרה לך כעיתונאית, לא כחברה שלה. האם איימו עליה? האם הציעו לה דמי שתיקה? 4. אם יש כל כך הרבה ראיות שהתקבלו עוד בזמן אמת, לפני יותר משלוש שנים, ויש עדויות רבות בפרשה, איך זה שעומדים לסגור את התיק? האם כל כך קל לעבריינים לנצח את רשויות החוק להמשיך לקורבן הבא? מה זה אומר על טיב המשטר שאנו חיים בו? 5. בנוסף לתפקידך בתקשורת את אישה, וזו שהותקפה פנתה אליך. את חלק ממערכת שאמורה להגן עלינו מעוולות ופשעי המשטר. איך את משתפת פעולה עם קשר השתיקה הרחב של התקשורת בכל מה שנוגע לעבירות מין, ובפרט איך לא אמרת אפילו מילה על הייסורים והמוות של שושנה סטרוק ז"ל? דפנה ליאל Shay Beja

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

48,281 Aufrufe • vor 6 Monaten

תשקיעו 15 דק׳ להקשיב לדבריה של כבוד נשיאת בהמ״ש העליון, דורית ביניש, בזום אתמול שיאיא פינק ארגן. הבאתי חלק מהדברים. ——— ההפיכה המשטרית בעיצומה. היא לא חלפה מן העולם. זאת הייתה אשליה שלנו, שהצלחנו. מהר מאוד כאשר הופיע שר המשפטים בינואר 23 והציג את תוכניתו, הבנו שזו לא מהפכה משפטית אלא הפיכה משטרית. הציבור הבין את זה ויצא לרחוב. ונתנו לנו תחושה שבלמנו את ההפיכה. במובן מסוים זה נכון, כאשר בית המשפט לא קיבל את הפרקטיקה לא לבקר את הממשלה על פי סבירות התנהגותה ומעשיה. הייתה תחושה שאנחנו עצרנו. למרבה הצער זה לא נגמר. על אף המצב הביטחוני, על אף כל הקשיים אנחנו בעיצומה של דהירה של הממשלה לממש את תוכניתה להפיכה משטרית. הדבר המטריד, הוא לא פיטורי שר כזה או אחר, זה מאד מטריד, אבל הדבר המרכזי הוא: יש לנו שלטון שחותר להפוך אותנו מדמוקרטיה לדיקטטורה. הוא נבחר בדרך דמוקרטית. זה כבר קרה הרבה פעמים בהיסטוריה. לא האמנו שנהיה במצב כזה, אבל זהו התהליך. יש דהירה. לעצור את ההפיכה הזאת זו חובתנו המיידית. מה הרעיון של ההפיכה הזו? הבסיס של משטר דמוקרטי זה 3 רשויות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. הממשלה לא מסתירה את כוונתה לצמצם את הרשויות האחרות. כלומר הכנסת כבר בשיטה שלנו בידי שליטה של הממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני. הרצון הנוסף הוא להשתלט על המשפט, על בית המשפט, על התקשורת, על האקדמיה. זה מפתח לשלטון טוטליטרי. ניצול של דרכים דמוקרטיות לביטול הדמוקרטיה. התוכנית היא לפרק את המוסדות צעד אחרי צעד. אם לא בחקיקה אז בדרך מעשית. הם לא הצליחו למזלנו עדיין, אבל הם בהחלט בדרך להשתלט על המוסדות השונים, וזו הכוונה, להרוס. וכאן אנחנו מגיעים למכתב היועצת המשפטית שמתריעה על כך בעצם, על לכל התחושות שיש לנו, שצעד אחרי צעד הממשלה פועלת באופן לא חוקי. כל כוחה של הממשלה נובע מהחוק. היא יכולה לעשות רק מה שהחוק מתיר. כל אדם חופשי לעשות אלא אם אסור, אבל הממשלה יכולה לעשות רק מה שמותר לה על פי חוק. אז ״איזון בחוק״ זה התחלה והקידום של השיטה לחיסול הדמוקרטיה. ומה המכתב אומר? היועמ״שית אמרה – אנחנו יודעים היטב איך מתקבלות החלטות: יש נוהג רב שנים, יש תקנון הממשלה, יש דרך לעבודת ממשלה, כל נושא שעולה לממשלה מחייב הכנה מראש של הרפרנטים בממשלה, חוות דעת משפטית אם צריך. מכל זה מתעלמים: לפי המכתב הם מתנהגים כאילו לא צריכים חוות דעת של היועץ המשפטי הממשלה, הממשלה יכולה לקבל יעוץ מאנשים פרטיים ממזכיר הממשלה, שזה ממש לא תפקידו, מאנשים שונים שהם מעדיפים את דעתם וחוות דעתם המשפטית. אבל, על פי הדין במדינה, חד משמעית, (זה הובהר פעמים רבות בפסק הדין) מי שחוות דעתו המשפטית מחייבת את הממשלה זה היועצת המשפטית הממשלה. זה תפקידה להנחות את הממשלה איך תוכל לפעול על פי חוק. אם לא מכינים קודם חוות דעת, אם מתעלמים מחוות דעת היועצת המשפטית ואם מבקשים חוות דעת בדרכים עקיפות של אנשים לא מוסמכים, --- אז זה צפצוף על החוק, והמשמעות היא שהממשלה פועלת כעבריינית, לא על פי חוק. זה חלק מהצעדים שמובילים לשליטה המוחלטת שלה. אז מתמנים מינויים לא מקצועיים על בסיס פוליטי, בלי שמתקיימים התכונות והכישורים הנדרשים לתפקיד, אנו רואים שנמנעים מלמנות נשיא לבית המשפט העליון, זה חלק משיטת ההשתלטות. רק ימנו שופטים אם הם יהיו נאמנים לממשלה ולא למדינה, זה המבחן, ולכן צריך את הסכמת הדרג הפוליטי לכל מינוי על פי תפיסת שר המשפטים. יש כוונה (וזה כבר בחקיקה) למנות נציב תלונות על שופטים, לא בדרך שהייתה עד היום, רוצים שהכנסת תבחר את נציב תלונות על שופטים, והוא יהווה איום על העצמאות השיפוטית. כי אם שופט ייתן פסק דין שלא ייראה לנציב, אז הכי פשוט יהיה להדיח אותו. כי לנציב יש סמכות להמליץ על הדחה. כל הדברים האלה הם חלק מאיום מאד רציני על מערכת המשפט, שתפקידה לשמור על האיזונים, ועל הבקרה על המערכת. הממשלה צוברת כוח, כדי לגמד את כוחן של המוסדות המקצועיים האחרים. אני מאמינה מאוד שגם היועצת המשפטית, וגם בית המשפט מתכוונים ועומדים כחומה בצורה, אבל נעשים כל הצעדים כדי לסכל את העבודה שלהם. ולכן אנחנו כל פעם שומעים את הנוסח, את הסגנון איך הם מדברים על היועצת, כמו שמדברים על אלופי הצבא וקציני הצבא. איך אפשר לצפות שהציבור יכבד את המוסדות, אם מי שיושב בשלטון של הממשלה מזלזל בצורה כזאת במוסדות המדינה? הסכנה היא הרבה יותר גדולה מזה שאדם מסוים יפוטר השיטה כולה היא לבלוע את הערכים הדמוקרטיים, ערכים שלשמם קמה המדינה הזאת, המוסדות שנבנו, וזו שחיקה, וזה פוגע בביטחון. חיינו שזורים עם הצרכים הבטחונים ועם הנאמנות למדינה ולא לממשלה, זה אלף-בית. שלא נטעה, זה קו אדום. אין גבולות למה שהם מעיזים. אני לא מעלה על דעתי שיעיזו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, ושאנחנו נקבל את זה. אני לא יכולה להתנבא, אך אני מאמינה שזה יוציא מאות אלפים לרחובות. אין לנו כלים אחרים. אני חושבת שאם חס וחלילה הממשלה תעז להגשים את החלום ולפטר יועצת משפטית, אני מקווה שהחוות יהיו מלאים מוחים. אני מצפה למספר ענק עתק, שהממשלה לא תוכל להתעלם ממנו, כי בעצם הממשלה קיבלה את המנדט מהציבור למשטר דמוקרטי, אך פועלת בניגוד למנדט שהיא קיבלה. היא הפקירה אותנו ביטחונית, היא הפקירה אותנו גם מבחינה חוקתית, משפטית, מוסדית. אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. גם מאה אלף לא מספיק. אם חס וחלילה יקרה דבר כזה, הרחוב צריך להיות מלא. לא ניתן להמשיך בתהליך הזה. הגדולה של בית המשפט שלנו כל שנות קיומו, הייתה עצמאותו, תנאי שזה יהיה מוסד עצמאי, לא נשיא מטעם הממשלה ולא שופט מטעם הממשלה, זה כוחו, וזה גם האיזון שניתן לבית משפט אל מול הכוח של הממשלה והרשות המבצעת. הציבור שיוצא נותן כח לשומרי הסף. ממה ישאבו כוח המוסדות האלה של שומרי הסף אם לא מהאמון והרצון לשרת את הציבור כמו שמגיע לו? הם עושים את מלאכתם וכולנו חייבים לתמוך לחזק אותם, לתת להם את הגיבוי. אני מאוד מאמינה בכוח הזה. (למי שרוצה להשלים את כל הזום: ) <<<<< לעוד עדכונים בקבוצות נהון
15:44

תשקיעו 15 דק׳ להקשיב לדבריה של כבוד נשיאת בהמ״ש העליון, דורית ביניש, בזום אתמול שיאיא פינק ארגן. הבאתי חלק מהדברים. ——— ההפיכה המשטרית בעיצומה. היא לא חלפה מן העולם. זאת הייתה אשליה שלנו, שהצלחנו. מהר מאוד כאשר הופיע שר המשפטים בינואר 23 והציג את תוכניתו, הבנו שזו לא מהפכה משפטית אלא הפיכה משטרית. הציבור הבין את זה ויצא לרחוב. ונתנו לנו תחושה שבלמנו את ההפיכה. במובן מסוים זה נכון, כאשר בית המשפט לא קיבל את הפרקטיקה לא לבקר את הממשלה על פי סבירות התנהגותה ומעשיה. הייתה תחושה שאנחנו עצרנו. למרבה הצער זה לא נגמר. על אף המצב הביטחוני, על אף כל הקשיים אנחנו בעיצומה של דהירה של הממשלה לממש את תוכניתה להפיכה משטרית. הדבר המטריד, הוא לא פיטורי שר כזה או אחר, זה מאד מטריד, אבל הדבר המרכזי הוא: יש לנו שלטון שחותר להפוך אותנו מדמוקרטיה לדיקטטורה. הוא נבחר בדרך דמוקרטית. זה כבר קרה הרבה פעמים בהיסטוריה. לא האמנו שנהיה במצב כזה, אבל זהו התהליך. יש דהירה. לעצור את ההפיכה הזאת זו חובתנו המיידית. מה הרעיון של ההפיכה הזו? הבסיס של משטר דמוקרטי זה 3 רשויות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. הממשלה לא מסתירה את כוונתה לצמצם את הרשויות האחרות. כלומר הכנסת כבר בשיטה שלנו בידי שליטה של הממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני. הרצון הנוסף הוא להשתלט על המשפט, על בית המשפט, על התקשורת, על האקדמיה. זה מפתח לשלטון טוטליטרי. ניצול של דרכים דמוקרטיות לביטול הדמוקרטיה. התוכנית היא לפרק את המוסדות צעד אחרי צעד. אם לא בחקיקה אז בדרך מעשית. הם לא הצליחו למזלנו עדיין, אבל הם בהחלט בדרך להשתלט על המוסדות השונים, וזו הכוונה, להרוס. וכאן אנחנו מגיעים למכתב היועצת המשפטית שמתריעה על כך בעצם, על לכל התחושות שיש לנו, שצעד אחרי צעד הממשלה פועלת באופן לא חוקי. כל כוחה של הממשלה נובע מהחוק. היא יכולה לעשות רק מה שהחוק מתיר. כל אדם חופשי לעשות אלא אם אסור, אבל הממשלה יכולה לעשות רק מה שמותר לה על פי חוק. אז ״איזון בחוק״ זה התחלה והקידום של השיטה לחיסול הדמוקרטיה. ומה המכתב אומר? היועמ״שית אמרה – אנחנו יודעים היטב איך מתקבלות החלטות: יש נוהג רב שנים, יש תקנון הממשלה, יש דרך לעבודת ממשלה, כל נושא שעולה לממשלה מחייב הכנה מראש של הרפרנטים בממשלה, חוות דעת משפטית אם צריך. מכל זה מתעלמים: לפי המכתב הם מתנהגים כאילו לא צריכים חוות דעת של היועץ המשפטי הממשלה, הממשלה יכולה לקבל יעוץ מאנשים פרטיים ממזכיר הממשלה, שזה ממש לא תפקידו, מאנשים שונים שהם מעדיפים את דעתם וחוות דעתם המשפטית. אבל, על פי הדין במדינה, חד משמעית, (זה הובהר פעמים רבות בפסק הדין) מי שחוות דעתו המשפטית מחייבת את הממשלה זה היועצת המשפטית הממשלה. זה תפקידה להנחות את הממשלה איך תוכל לפעול על פי חוק. אם לא מכינים קודם חוות דעת, אם מתעלמים מחוות דעת היועצת המשפטית ואם מבקשים חוות דעת בדרכים עקיפות של אנשים לא מוסמכים, --- אז זה צפצוף על החוק, והמשמעות היא שהממשלה פועלת כעבריינית, לא על פי חוק. זה חלק מהצעדים שמובילים לשליטה המוחלטת שלה. אז מתמנים מינויים לא מקצועיים על בסיס פוליטי, בלי שמתקיימים התכונות והכישורים הנדרשים לתפקיד, אנו רואים שנמנעים מלמנות נשיא לבית המשפט העליון, זה חלק משיטת ההשתלטות. רק ימנו שופטים אם הם יהיו נאמנים לממשלה ולא למדינה, זה המבחן, ולכן צריך את הסכמת הדרג הפוליטי לכל מינוי על פי תפיסת שר המשפטים. יש כוונה (וזה כבר בחקיקה) למנות נציב תלונות על שופטים, לא בדרך שהייתה עד היום, רוצים שהכנסת תבחר את נציב תלונות על שופטים, והוא יהווה איום על העצמאות השיפוטית. כי אם שופט ייתן פסק דין שלא ייראה לנציב, אז הכי פשוט יהיה להדיח אותו. כי לנציב יש סמכות להמליץ על הדחה. כל הדברים האלה הם חלק מאיום מאד רציני על מערכת המשפט, שתפקידה לשמור על האיזונים, ועל הבקרה על המערכת. הממשלה צוברת כוח, כדי לגמד את כוחן של המוסדות המקצועיים האחרים. אני מאמינה מאוד שגם היועצת המשפטית, וגם בית המשפט מתכוונים ועומדים כחומה בצורה, אבל נעשים כל הצעדים כדי לסכל את העבודה שלהם. ולכן אנחנו כל פעם שומעים את הנוסח, את הסגנון איך הם מדברים על היועצת, כמו שמדברים על אלופי הצבא וקציני הצבא. איך אפשר לצפות שהציבור יכבד את המוסדות, אם מי שיושב בשלטון של הממשלה מזלזל בצורה כזאת במוסדות המדינה? הסכנה היא הרבה יותר גדולה מזה שאדם מסוים יפוטר השיטה כולה היא לבלוע את הערכים הדמוקרטיים, ערכים שלשמם קמה המדינה הזאת, המוסדות שנבנו, וזו שחיקה, וזה פוגע בביטחון. חיינו שזורים עם הצרכים הבטחונים ועם הנאמנות למדינה ולא לממשלה, זה אלף-בית. שלא נטעה, זה קו אדום. אין גבולות למה שהם מעיזים. אני לא מעלה על דעתי שיעיזו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, ושאנחנו נקבל את זה. אני לא יכולה להתנבא, אך אני מאמינה שזה יוציא מאות אלפים לרחובות. אין לנו כלים אחרים. אני חושבת שאם חס וחלילה הממשלה תעז להגשים את החלום ולפטר יועצת משפטית, אני מקווה שהחוות יהיו מלאים מוחים. אני מצפה למספר ענק עתק, שהממשלה לא תוכל להתעלם ממנו, כי בעצם הממשלה קיבלה את המנדט מהציבור למשטר דמוקרטי, אך פועלת בניגוד למנדט שהיא קיבלה. היא הפקירה אותנו ביטחונית, היא הפקירה אותנו גם מבחינה חוקתית, משפטית, מוסדית. אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. גם מאה אלף לא מספיק. אם חס וחלילה יקרה דבר כזה, הרחוב צריך להיות מלא. לא ניתן להמשיך בתהליך הזה. הגדולה של בית המשפט שלנו כל שנות קיומו, הייתה עצמאותו, תנאי שזה יהיה מוסד עצמאי, לא נשיא מטעם הממשלה ולא שופט מטעם הממשלה, זה כוחו, וזה גם האיזון שניתן לבית משפט אל מול הכוח של הממשלה והרשות המבצעת. הציבור שיוצא נותן כח לשומרי הסף. ממה ישאבו כוח המוסדות האלה של שומרי הסף אם לא מהאמון והרצון לשרת את הציבור כמו שמגיע לו? הם עושים את מלאכתם וכולנו חייבים לתמוך לחזק אותם, לתת להם את הגיבוי. אני מאוד מאמינה בכוח הזה. (למי שרוצה להשלים את כל הזום: ) <<<<< לעוד עדכונים בקבוצות נהון

Karine Nahon • קרין נהון

26,509 Aufrufe • vor 2 Jahren

אילון מאסק היה ישן על רצפת המפעלים של טסלה במשך 3 שנים. "חייתי במפעל בפרימונט ובמפעל בנבדה במשך שלוש שנים רצופות. זה היה מקום המגורים העיקרי שלי. אני לא צוחק. באמת. ישנתי על ספה, ובשלב מסוים אפילו באוהל על הגג, אבל תקופה מסוימת פשוט ישנתי מתחת לשולחן שלי, שהיה בשטח הפתוח של המפעל. ישנתי על הרצפה מתחת לשולחן שלי כדי שבזמן חילופי המשמרות כל הצוות יוכל לראות אותי. זה חשוב, כי אם הצוות חושב שהמנהיג שלו נמצא איפשהו ונהנה מהחיים, שותה קוקטיילים על אי טרופי, זה מוריד את המורל. מאחר שהצוות היה יכול לראות אותי ישן על הרצפה בזמן חילופי משמרות, הם ידעו שאני שם. זה עשה הבדל עצום, והם נתנו את כל מה שיש להם." לא רבים מצליחים לשרוד עבודה צמודה עם מאסק. האיש שהעבודה היא החיים שלו, לילות, שבתות, חגים, 24/7. באותה תקופה הוא שלח מזכר לעובדי טסלה, מזכר שאומר שאין יותר אפשרות לעבוד מרחוק וחייב לעבוד מינימום 40 שעות בשבוע מהמפעלים: "מנהיגים חייבים להיות נוכחים וגלויים. ככל שאתה בכיר יותר, כך הנוכחות שלך חייבת להיות גלויה יותר. זו הסיבה שחייתי כל כך הרבה במפעל, כדי שהעובדים בקו הייצור יוכלו לראות אותי עובד לצידם. אם לא הייתי עושה את זה, טסלה כבר מזמן הייתה פושטת רגל." למי שעוד לא קרא את ספר הביוגרפיה שלו, ממליץ בחום. הסיפור על הילד מדרום אפריקה, עם אבא מהנדס מופרע ואמא לא פשוטה, המעבר לארה״ב בלי כלום ובכלל תכונות האופי הקיצוניות שהובילו אותו לאיפה שהוא היום. יזם מהגדולים (והמשוגעים) שידע העולם.
1:47

אילון מאסק היה ישן על רצפת המפעלים של טסלה במשך 3 שנים. "חייתי במפעל בפרימונט ובמפעל בנבדה במשך שלוש שנים רצופות. זה היה מקום המגורים העיקרי שלי. אני לא צוחק. באמת. ישנתי על ספה, ובשלב מסוים אפילו באוהל על הגג, אבל תקופה מסוימת פשוט ישנתי מתחת לשולחן שלי, שהיה בשטח הפתוח של המפעל. ישנתי על הרצפה מתחת לשולחן שלי כדי שבזמן חילופי המשמרות כל הצוות יוכל לראות אותי. זה חשוב, כי אם הצוות חושב שהמנהיג שלו נמצא איפשהו ונהנה מהחיים, שותה קוקטיילים על אי טרופי, זה מוריד את המורל. מאחר שהצוות היה יכול לראות אותי ישן על הרצפה בזמן חילופי משמרות, הם ידעו שאני שם. זה עשה הבדל עצום, והם נתנו את כל מה שיש להם." לא רבים מצליחים לשרוד עבודה צמודה עם מאסק. האיש שהעבודה היא החיים שלו, לילות, שבתות, חגים, 24/7. באותה תקופה הוא שלח מזכר לעובדי טסלה, מזכר שאומר שאין יותר אפשרות לעבוד מרחוק וחייב לעבוד מינימום 40 שעות בשבוע מהמפעלים: "מנהיגים חייבים להיות נוכחים וגלויים. ככל שאתה בכיר יותר, כך הנוכחות שלך חייבת להיות גלויה יותר. זו הסיבה שחייתי כל כך הרבה במפעל, כדי שהעובדים בקו הייצור יוכלו לראות אותי עובד לצידם. אם לא הייתי עושה את זה, טסלה כבר מזמן הייתה פושטת רגל." למי שעוד לא קרא את ספר הביוגרפיה שלו, ממליץ בחום. הסיפור על הילד מדרום אפריקה, עם אבא מהנדס מופרע ואמא לא פשוטה, המעבר לארה״ב בלי כלום ובכלל תכונות האופי הקיצוניות שהובילו אותו לאיפה שהוא היום. יזם מהגדולים (והמשוגעים) שידע העולם.

המחנך הפיננסי

36,369 Aufrufe • vor 5 Monaten

במפגש קצוות עם נוה דרומי נחשפתי לראשונה לאור סיונוב, ואם זה הרף האינטלקטואלי שהיא מביאה לדיון הציבורי, כנראה שלא הפסדתי הרבה עד היום. רבע שעה של סיסמאות ממוחזרות, שנאה לנתניהו וזלזול במיליוני ישראלים, בלי גרם אחד של מודעות עצמית. הקשבתי לראיון כאחת מאותם אנשים שהיא דיברה עליהם. אחת מאותם ״ביביסטים״, ״צייתנים״, ״מנותקים״, ״שטופי מוח״ ו״קורבנות תעמולה״. ובמשך רבע שעה לא שמעתי ניסיון להבין למה מיליוני ישראלים חושבים אחרת ממנה. שמעתי רק הסבר למה הם כנראה לא באמת חושבים. מבחינתה, אם אני מצביעה לנתניהו, זה לא כי שקלתי את העובדות והגעתי למסקנה אחרת ממנה. זה כי עבדו עליי. אם אני לא מסכימה איתה, זה לא כי יש לי תפיסת עולם אחרת. זה כי אני חלק מעדר. האפשרות שאדם אינטליגנטי, משכיל ובעל שיקול דעת יבחר אחרת ממנה פשוט לא קיימת אצלה. האירוניה היא שהיא מסבירה שהביביסטים הם עדר, ואז מודה ש״כולנו עדר במובן כזה או אחר״. אם כולנו עדר, למה רק אני והציבור שלי זוכים לביטול מוחלט של שיקול הדעת שלהם? למה רק הבחירה שלי היא תוצאה של תעמולה והנדסת תודעה? למעשה נראה שהבעיה שלה היא לא שהציבור הוא עדר, אלא שהציבור בחר אחרת ממנה. עוד יותר מדהים לשמוע אותה מתלוננת שנתניהו הפך אותה ואת המחנה שלה לאויב. סליחה, אבל מי בדיוק מבלה רבע שעה בלהסביר למה אנשים כמוני הם צייתנים, מנותקים ושטופי מוח? מי בדיוק מבטל לחלוטין את הלגיטימיות של הבחירה שלי? נוה דרומי ניסתה שוב ושוב להקשות עליה בנקודה הזאת, להזכיר את המחאות, חסימות הכבישים, הקריאות לסרבנות, השבתת המשק, השיח האלים והקיטוב שהמחנה שלה היה שותף להם, ולשאול איפה האחריות שלהם בכל הסיפור. אבל בכל פעם מחדש היא חזרה לאותה תשובה: נתניהו אשם. המחאות? נתניהו. הסרבנות? נתניהו. הקיטוב? נתניהו. השנאה? נתניהו. היחס של הימין אליה? נתניהו. אפילו הרעל, הזלזול וההתנשאות שהיא עצמה מפזרת כלפי מיליוני ישראלים איכשהו הופכים לאחריותו של נתניהו. בשום שלב לא שמעתי ממנה אפילו גרם אחד של אחריות עצמית או ביקורת על המחנה שלה. אפילו סביב הסרטון הסאטירי נחשפה אותה בעיה. במקום להתמודד עם המסר או עם הביקורת, היא מיד הפכה את הסרטון להוכחה שנתניהו שונא אותה אישית, רוצה ברעתה, רוצה שהיא תהיה מובסת ורוצה ציבור חלש, עני ומפגר. כל הדיון היה סביב התחושות שלה, לא סביב מה שנאמר בפועל. מבחינתה כל ביקורת על המחנה שלה היא הוכחה לשנאה, וכל מחלוקת פוליטית היא הוכחה לרדיפה. וזו בדיוק אותה תפיסה שחזרה לאורך כל הראיון, לא יכול להיות שמישהו פשוט חושב אחרת ממנה, חייב להיות שהוא מונע משנאה. המשפט שחשף אותה יותר מכל היה הטענה שנתניהו רוצה ציבור חלש, עני ומפגר. הרי מי זה הציבור הזה? אני. המשפחה שלי. החברים שלי. מיליוני ישראלים מכל שכבות החברה. רופאים, עורכי דין, מהנדסים, אנשי הייטק, אקדמאים, בעלי עסקים, עובדים ומשרתי מילואים. בסוף היא לא סיפרה לי מה נתניהו חושב על מצביעיו. היא סיפרה לי מה היא חושבת עליהם. ואז הגיע הקטע על ערוץ 14. מתברר שצופי ערוץ 14 הם קורבנות של הנדסת תודעה. אבל ערוצים 11, 12 ו 13 לא. הארץ לא. ידיעות לא. גלי צה״ל לא. האקדמיה לא. התרבות לא. רק מי שלא מסכים איתה הוא שטוף מוח. איזו מקריות מופלאה. וכמובן אי אפשר בלי פוטין, אורבן, סוף הדמוקרטיה ובחירות שאולי לא יהיו הוגנות. מצד אחד היא מודה שמערכת הבחירות בישראל הייתה אמינה במשך שנים. מצד שני היא רומזת שאולי הבחירות הבאות לא יהיו הוגנות. על סמך מה? אין ראיות. אין נתונים. אין עובדות. יש תחושות. יש פחדים. יש תסריטי אימה. בכל פעם שנדרשה להוכיח משהו, קיבלנו עוד סיסמה. והכי אירוני? היא מאשימה את הימין בפולחן אישיות, בזמן שכל הראיון נשמע כאילו נתניהו אחראי לכל תופעה במדינה. הוא אחראי למחאה, לשנאה, לקיטוב, לתקשורת, למשטרה וליחסים בין אזרחים. בשלב הזה זה כבר לא ניתוח פוליטי. זו אובססיה. בסוף לא שמעתי ניתוח פוליטי. שמעתי עוד מופע של מחנה שלא מסוגל לקבל את העובדה הפשוטה שמיליוני ישראלים מכירים את כל הטענות שלו ועדיין בוחרים אחרת. מבחינתה לא הגעתי למסקנה אחרת. לא שקלתי שיקולים אחרים. פשוט לא חשבתי. וזה אולי הדבר הכי מתנשא והכי מכוער שנאמר בכל הראיון. אחרי רבע שעה של הסברים למה אני עדר, שטופת מוח וצייתנית, נשאר לי רק להגיד תודה. אין קמפיין מוצלח יותר לימין מאשר אנשים שמשוכנעים שמיליוני ישראלים לא בוחרים אחרת מהם, אלא פשוט לא חושבים. מצרפת את הראיון ההזוי הזה. אתם לא חייבים לצפות, אלא אם בא לכם להשתעשע מכל השטויות שהיא יורה שם.
13:06

במפגש קצוות עם נוה דרומי נחשפתי לראשונה לאור סיונוב, ואם זה הרף האינטלקטואלי שהיא מביאה לדיון הציבורי, כנראה שלא הפסדתי הרבה עד היום. רבע שעה של סיסמאות ממוחזרות, שנאה לנתניהו וזלזול במיליוני ישראלים, בלי גרם אחד של מודעות עצמית. הקשבתי לראיון כאחת מאותם אנשים שהיא דיברה עליהם. אחת מאותם ״ביביסטים״, ״צייתנים״, ״מנותקים״, ״שטופי מוח״ ו״קורבנות תעמולה״. ובמשך רבע שעה לא שמעתי ניסיון להבין למה מיליוני ישראלים חושבים אחרת ממנה. שמעתי רק הסבר למה הם כנראה לא באמת חושבים. מבחינתה, אם אני מצביעה לנתניהו, זה לא כי שקלתי את העובדות והגעתי למסקנה אחרת ממנה. זה כי עבדו עליי. אם אני לא מסכימה איתה, זה לא כי יש לי תפיסת עולם אחרת. זה כי אני חלק מעדר. האפשרות שאדם אינטליגנטי, משכיל ובעל שיקול דעת יבחר אחרת ממנה פשוט לא קיימת אצלה. האירוניה היא שהיא מסבירה שהביביסטים הם עדר, ואז מודה ש״כולנו עדר במובן כזה או אחר״. אם כולנו עדר, למה רק אני והציבור שלי זוכים לביטול מוחלט של שיקול הדעת שלהם? למה רק הבחירה שלי היא תוצאה של תעמולה והנדסת תודעה? למעשה נראה שהבעיה שלה היא לא שהציבור הוא עדר, אלא שהציבור בחר אחרת ממנה. עוד יותר מדהים לשמוע אותה מתלוננת שנתניהו הפך אותה ואת המחנה שלה לאויב. סליחה, אבל מי בדיוק מבלה רבע שעה בלהסביר למה אנשים כמוני הם צייתנים, מנותקים ושטופי מוח? מי בדיוק מבטל לחלוטין את הלגיטימיות של הבחירה שלי? נוה דרומי ניסתה שוב ושוב להקשות עליה בנקודה הזאת, להזכיר את המחאות, חסימות הכבישים, הקריאות לסרבנות, השבתת המשק, השיח האלים והקיטוב שהמחנה שלה היה שותף להם, ולשאול איפה האחריות שלהם בכל הסיפור. אבל בכל פעם מחדש היא חזרה לאותה תשובה: נתניהו אשם. המחאות? נתניהו. הסרבנות? נתניהו. הקיטוב? נתניהו. השנאה? נתניהו. היחס של הימין אליה? נתניהו. אפילו הרעל, הזלזול וההתנשאות שהיא עצמה מפזרת כלפי מיליוני ישראלים איכשהו הופכים לאחריותו של נתניהו. בשום שלב לא שמעתי ממנה אפילו גרם אחד של אחריות עצמית או ביקורת על המחנה שלה. אפילו סביב הסרטון הסאטירי נחשפה אותה בעיה. במקום להתמודד עם המסר או עם הביקורת, היא מיד הפכה את הסרטון להוכחה שנתניהו שונא אותה אישית, רוצה ברעתה, רוצה שהיא תהיה מובסת ורוצה ציבור חלש, עני ומפגר. כל הדיון היה סביב התחושות שלה, לא סביב מה שנאמר בפועל. מבחינתה כל ביקורת על המחנה שלה היא הוכחה לשנאה, וכל מחלוקת פוליטית היא הוכחה לרדיפה. וזו בדיוק אותה תפיסה שחזרה לאורך כל הראיון, לא יכול להיות שמישהו פשוט חושב אחרת ממנה, חייב להיות שהוא מונע משנאה. המשפט שחשף אותה יותר מכל היה הטענה שנתניהו רוצה ציבור חלש, עני ומפגר. הרי מי זה הציבור הזה? אני. המשפחה שלי. החברים שלי. מיליוני ישראלים מכל שכבות החברה. רופאים, עורכי דין, מהנדסים, אנשי הייטק, אקדמאים, בעלי עסקים, עובדים ומשרתי מילואים. בסוף היא לא סיפרה לי מה נתניהו חושב על מצביעיו. היא סיפרה לי מה היא חושבת עליהם. ואז הגיע הקטע על ערוץ 14. מתברר שצופי ערוץ 14 הם קורבנות של הנדסת תודעה. אבל ערוצים 11, 12 ו 13 לא. הארץ לא. ידיעות לא. גלי צה״ל לא. האקדמיה לא. התרבות לא. רק מי שלא מסכים איתה הוא שטוף מוח. איזו מקריות מופלאה. וכמובן אי אפשר בלי פוטין, אורבן, סוף הדמוקרטיה ובחירות שאולי לא יהיו הוגנות. מצד אחד היא מודה שמערכת הבחירות בישראל הייתה אמינה במשך שנים. מצד שני היא רומזת שאולי הבחירות הבאות לא יהיו הוגנות. על סמך מה? אין ראיות. אין נתונים. אין עובדות. יש תחושות. יש פחדים. יש תסריטי אימה. בכל פעם שנדרשה להוכיח משהו, קיבלנו עוד סיסמה. והכי אירוני? היא מאשימה את הימין בפולחן אישיות, בזמן שכל הראיון נשמע כאילו נתניהו אחראי לכל תופעה במדינה. הוא אחראי למחאה, לשנאה, לקיטוב, לתקשורת, למשטרה וליחסים בין אזרחים. בשלב הזה זה כבר לא ניתוח פוליטי. זו אובססיה. בסוף לא שמעתי ניתוח פוליטי. שמעתי עוד מופע של מחנה שלא מסוגל לקבל את העובדה הפשוטה שמיליוני ישראלים מכירים את כל הטענות שלו ועדיין בוחרים אחרת. מבחינתה לא הגעתי למסקנה אחרת. לא שקלתי שיקולים אחרים. פשוט לא חשבתי. וזה אולי הדבר הכי מתנשא והכי מכוער שנאמר בכל הראיון. אחרי רבע שעה של הסברים למה אני עדר, שטופת מוח וצייתנית, נשאר לי רק להגיד תודה. אין קמפיין מוצלח יותר לימין מאשר אנשים שמשוכנעים שמיליוני ישראלים לא בוחרים אחרת מהם, אלא פשוט לא חושבים. מצרפת את הראיון ההזוי הזה. אתם לא חייבים לצפות, אלא אם בא לכם להשתעשע מכל השטויות שהיא יורה שם.

Dorit 🇮🇱

12,336 Aufrufe • vor 3 Monaten

איל ולדמן מספר על שיחתו עם רונן בר, שהיה ראש השב"כ ב-7 באוקטובר 2023: "הוא [רונן בר] בא ואומר לי, תשמע, אנחנו נתנו התרעה למפקד האוגדה, ומפקד האוגדה הלך לישון; הודעתי [על המידע ההתרעתי] לרמטכ"ל [הרצי הלוי]. אמרתי: איך הודעת? הוא אמר: המזכיר שלי התקשר למזכיר שלו" ב-25 ביוני 2026, ערוץ 13 שידר ראיון שערך עמרי אסנהיים עם איל ולדמן. בהקדמה לראיון נכתב: "עמרי אסנהיים בארוחה אינטימית וריאיון אחד על אחד עם המיליארדר איל וולדמן, שלא מפסיק להאמין בשלום גם אחרי שבתו נרצחה בשבעה באוקטובר. הוא ידבר על החיים החדשים שלו ועל בת הזוג שצעירה ממנו ב-40 שנה". להלן קטע מהראיון: איל ולדמן: אני נפגשתי גם עם [ראש השב"כ ב-7 באוקטובר 2023] רונן [בר] וגם עם [הרמטכ"ל ב-7 באוקטובר 2023] הרצי הלוי. עם רונן [בר] זה היה, כי הוא ביקש, כי אני פרסמתי שהוא צריך להיכנס לכלא. אז הוא רוצה לדבר, ואני עדיין חושב שהוא צריך להיכנס לכלא. וכשסיימנו את השיחה, הוא לא לחץ אפילו את היד. עמרי אסנהיים: אמרת לו, רונן בר אתה צריך להיכנס לכלא? איל ולדמן: כן, בהחלט. עמרי אסנהיים: בפנים? איל ולדמן: כן. אני לא אומר לך משהו אחר, למישהו אחר משהו אחר. אבל אני קונסיסטנטי בדברים, אתה יודע, אתה יכול לשכנע אותי שלא, והוא ניסה לשכנע אותי שלא, שהוא נתן התרעות וזה, אבל זה היה כל בולשיט אחד גדול. הוא מנסה לשכנע את עצמו, וזה לא נכון. יש פה רשלנות פושעת. ואמרתי לו שלדעתי, אם הוא היה עוזב את השב"כ חודשיים, שלושה אחרי [ה-7 באוקטובר 2023], המצב שלנו היה הרבה יותר טוב מאשר שהוא נשאר כל כך הרבה זמן. אתה יודע, הוא בא ואומר לי, תשמע, אנחנו נתנו התרעה למפקד האוגדה, ומפקד האוגדה הלך לישון. אמרתי לו, אתה לא התרעת. ואמרתי לו, תקשיב, אם היית אומר למפקד האוגדה, הולכים לאנוס את אשתך, הוא לא היה הולך לישון. אם אתה אומר למפקד האוגדה, חמאס הולכים לטייל עם הכלב, אז הוא ילך לישון. אז לא התרעת, נכון? הוא גם אמר שהודעתי לרמטכ"ל. אמרתי, איך הודעת? הוא אמר, המזכיר שלי התקשר למזכיר שלו. אמרתי, כשאתה מדבר עם מזכיר שמדבר עם מזכירה אתה לא מבין מה קורה. אוקיי, אז הוא העביר משהו טלפוני, אתה יודע, טלפרינטרי כזה, זה לא משנה. זו לא הודעה שאתה הודעת לרמטכ"ל, אתה לא הודעת לרמטכ"ל. אתה רוצה להודיע לרמטכ"ל, תרים את הטלפון לא דרך המזכירה שלך בנושא כזה חשוב. בקיצור, היו לו הרבה תירוצים והרבה פה, שם. אני חושב שהוא בהחלט אשם. עמרי אסנהיים: ראית איזשהו סימן של, אתה יודע, של הכאה על חטא, נקיפות מצפון? איל ולדמן: אצל רונן [בר] פחות. רונן [בר] ניסה לשכנע אותי שהוא עשה את הכל ושהוא בסדר. סימוכין:
1:33

איל ולדמן מספר על שיחתו עם רונן בר, שהיה ראש השב"כ ב-7 באוקטובר 2023: "הוא [רונן בר] בא ואומר לי, תשמע, אנחנו נתנו התרעה למפקד האוגדה, ומפקד האוגדה הלך לישון; הודעתי [על המידע ההתרעתי] לרמטכ"ל [הרצי הלוי]. אמרתי: איך הודעת? הוא אמר: המזכיר שלי התקשר למזכיר שלו" ב-25 ביוני 2026, ערוץ 13 שידר ראיון שערך עמרי אסנהיים עם איל ולדמן. בהקדמה לראיון נכתב: "עמרי אסנהיים בארוחה אינטימית וריאיון אחד על אחד עם המיליארדר איל וולדמן, שלא מפסיק להאמין בשלום גם אחרי שבתו נרצחה בשבעה באוקטובר. הוא ידבר על החיים החדשים שלו ועל בת הזוג שצעירה ממנו ב-40 שנה". להלן קטע מהראיון: איל ולדמן: אני נפגשתי גם עם [ראש השב"כ ב-7 באוקטובר 2023] רונן [בר] וגם עם [הרמטכ"ל ב-7 באוקטובר 2023] הרצי הלוי. עם רונן [בר] זה היה, כי הוא ביקש, כי אני פרסמתי שהוא צריך להיכנס לכלא. אז הוא רוצה לדבר, ואני עדיין חושב שהוא צריך להיכנס לכלא. וכשסיימנו את השיחה, הוא לא לחץ אפילו את היד. עמרי אסנהיים: אמרת לו, רונן בר אתה צריך להיכנס לכלא? איל ולדמן: כן, בהחלט. עמרי אסנהיים: בפנים? איל ולדמן: כן. אני לא אומר לך משהו אחר, למישהו אחר משהו אחר. אבל אני קונסיסטנטי בדברים, אתה יודע, אתה יכול לשכנע אותי שלא, והוא ניסה לשכנע אותי שלא, שהוא נתן התרעות וזה, אבל זה היה כל בולשיט אחד גדול. הוא מנסה לשכנע את עצמו, וזה לא נכון. יש פה רשלנות פושעת. ואמרתי לו שלדעתי, אם הוא היה עוזב את השב"כ חודשיים, שלושה אחרי [ה-7 באוקטובר 2023], המצב שלנו היה הרבה יותר טוב מאשר שהוא נשאר כל כך הרבה זמן. אתה יודע, הוא בא ואומר לי, תשמע, אנחנו נתנו התרעה למפקד האוגדה, ומפקד האוגדה הלך לישון. אמרתי לו, אתה לא התרעת. ואמרתי לו, תקשיב, אם היית אומר למפקד האוגדה, הולכים לאנוס את אשתך, הוא לא היה הולך לישון. אם אתה אומר למפקד האוגדה, חמאס הולכים לטייל עם הכלב, אז הוא ילך לישון. אז לא התרעת, נכון? הוא גם אמר שהודעתי לרמטכ"ל. אמרתי, איך הודעת? הוא אמר, המזכיר שלי התקשר למזכיר שלו. אמרתי, כשאתה מדבר עם מזכיר שמדבר עם מזכירה אתה לא מבין מה קורה. אוקיי, אז הוא העביר משהו טלפוני, אתה יודע, טלפרינטרי כזה, זה לא משנה. זו לא הודעה שאתה הודעת לרמטכ"ל, אתה לא הודעת לרמטכ"ל. אתה רוצה להודיע לרמטכ"ל, תרים את הטלפון לא דרך המזכירה שלך בנושא כזה חשוב. בקיצור, היו לו הרבה תירוצים והרבה פה, שם. אני חושב שהוא בהחלט אשם. עמרי אסנהיים: ראית איזשהו סימן של, אתה יודע, של הכאה על חטא, נקיפות מצפון? איל ולדמן: אצל רונן [בר] פחות. רונן [בר] ניסה לשכנע אותי שהוא עשה את הכל ושהוא בסדר. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

29,389 Aufrufe • vor 3 Monaten

אני רוצה לפתוח היום במהלך כלכלי וחברתי שאני לא מתכוון לוותר עליו – רפורמת החלב. רפורמה טובה, אחראית, ובעיקר כזו שמציבה את הציונות ואת האזרח הישראלי במרכז. אנחנו באנו לעבוד בשבילכם, ולא בשביל אף אינטרס אחר. בניגוד לקמפיין הדמגוגי ועתיר המשאבים נגדי, רפורמת החלב שלי שומרת על היצור המקומי, שומרת על החקלאות, שומרת על החקלאים, וכן, גם פותחת את השוק לתחרות בריאה שתגדיל את ההיצע ותוריד את המחירים לעם ישראל. המטרה הראשונה והחשובה ביותר של רפורמת החלב היא פשוטה וברורה: להוריד את יוקר המחיה. אין כאן קיצורי דרך, אין קסמים – יש עבודה מקצועית, יש אחריות, ויש נחישות שלא להסיט את העיניים מהמטרה המרכזית: להפחית את מחירי מוצרי היסוד לכל משפחה בישראל. כדי להבין המהלך הזה צריך קודם כל להפנים: שוק החלב בישראל נשלט שנים רבות על ידי שתי מחלבות ענק – תנובה ושטראוס – שהוכרזו רשמית כמונופולים. כל מי שמבין בכלכלה יודע שאין דרך להתמודד עם יוקר מחיה בלי לפרק מונופולים, ודרך אחת לפרק אותם זה ליצור תחרות אמיתית. תחרות שמייצרת מחיר הוגן, איכות טובה יותר, ושוק שמשרת את הצרכן ולא את הרווח של תאגידים. התחרות הזו תגיע באמצעות פתיחת השוק ליבוא – במינון נכון, בזהירות ובאחריות. אנחנו לא פוגעים בייצור המקומי, אלא מגדירים מחדש את האיזון: 80% ייצור ישראלי, ו־20% פתיחה לתחרות. זהו שינוי היסטורי. זה שומר על העצמאות והחוסן החקלאי שלנו, אבל גם יוצר לחץ תחרותי שמונע מהמונופולים להמשיך לייצר רווחי עתק על חשבונכם. ואם כבר מדברים על אינטרסים זרים – תנובה נמצאת בבעלות סינית. אז לפני שמספרים לכם כל מיני אגדות על מי ייהנה מהמהלך הזה, כדאי לזכור מי נהנה כיום מהריכוזיות הזו, ובעיקר מי משלם עליה: הציבור הישראלי.
9:06

אני רוצה לפתוח היום במהלך כלכלי וחברתי שאני לא מתכוון לוותר עליו – רפורמת החלב. רפורמה טובה, אחראית, ובעיקר כזו שמציבה את הציונות ואת האזרח הישראלי במרכז. אנחנו באנו לעבוד בשבילכם, ולא בשביל אף אינטרס אחר. בניגוד לקמפיין הדמגוגי ועתיר המשאבים נגדי, רפורמת החלב שלי שומרת על היצור המקומי, שומרת על החקלאות, שומרת על החקלאים, וכן, גם פותחת את השוק לתחרות בריאה שתגדיל את ההיצע ותוריד את המחירים לעם ישראל. המטרה הראשונה והחשובה ביותר של רפורמת החלב היא פשוטה וברורה: להוריד את יוקר המחיה. אין כאן קיצורי דרך, אין קסמים – יש עבודה מקצועית, יש אחריות, ויש נחישות שלא להסיט את העיניים מהמטרה המרכזית: להפחית את מחירי מוצרי היסוד לכל משפחה בישראל. כדי להבין המהלך הזה צריך קודם כל להפנים: שוק החלב בישראל נשלט שנים רבות על ידי שתי מחלבות ענק – תנובה ושטראוס – שהוכרזו רשמית כמונופולים. כל מי שמבין בכלכלה יודע שאין דרך להתמודד עם יוקר מחיה בלי לפרק מונופולים, ודרך אחת לפרק אותם זה ליצור תחרות אמיתית. תחרות שמייצרת מחיר הוגן, איכות טובה יותר, ושוק שמשרת את הצרכן ולא את הרווח של תאגידים. התחרות הזו תגיע באמצעות פתיחת השוק ליבוא – במינון נכון, בזהירות ובאחריות. אנחנו לא פוגעים בייצור המקומי, אלא מגדירים מחדש את האיזון: 80% ייצור ישראלי, ו־20% פתיחה לתחרות. זהו שינוי היסטורי. זה שומר על העצמאות והחוסן החקלאי שלנו, אבל גם יוצר לחץ תחרותי שמונע מהמונופולים להמשיך לייצר רווחי עתק על חשבונכם. ואם כבר מדברים על אינטרסים זרים – תנובה נמצאת בבעלות סינית. אז לפני שמספרים לכם כל מיני אגדות על מי ייהנה מהמהלך הזה, כדאי לזכור מי נהנה כיום מהריכוזיות הזו, ובעיקר מי משלם עליה: הציבור הישראלי.

בצלאל סמוטריץ'

27,010 Aufrufe • vor 10 Monaten

היה לי יום חשוב ומטלטל. את המילים האלו אני כותב מהלב ומבקש לפתוח בתודה לחברי קהילת ניר עוז שקיבלו אותי היום למפגש בקיבוץ. באתי לניר עוז ברגע שהקיבוץ הרגיש שזה תזמון נכון. אנשי הקיבוץ, גיבורים, כואבים אך נחושים, טרחו והגיעו למפגש איתי מכרמי גת, שם מתגוררת הקהילה באופן זמני עד לבניה המחודשת של הקיבוץ. הם המתינו לי משפחה משפחה ליד מה שהיה פעם ביתה ונשרף והוחרב ונבזז. פסעתי כך שלוש שעות בשבילי הקיבוץ, בין הבתים והמראות והסיפורים והאנשים והתמונות והחיים והמתים. בשקט ובזעזוע. מקשיב, סופג, מעכל, לוקח איתי צידה להמשך הדרך מהאנשים אצילי הרוח ומלאי העוז שקמים מחדש לחיים של עשיה. הגעתי לכאן כי יש לי אחריות. יש לי אחריות לאסון הגדול ביותר שידענו. הגעתי כי אני כואב את החטופים שעוד לא הצלחנו להשיב כל בוקר וכל לילה ואני שותף עם חברי הקיבוץ לכאב. באתי לכאן כי רבע מחברי הקיבוץ נפלו או נחטפו באותו יום ארור. באתי כי אני מעריץ את אנשי ההתיישבות העובדת שעושים ציונות וחקלאות בספר על הגבול וכי הערך הציוני הזה שספג מכה קשה כל כך חייב לצאת ממנה הרבה יותר גדול והרבה יותר חזק. הגעתי לכאן כי אני שר האוצר ויש לי אחריות ותפקיד ראשון במעלה לתמוך בבנייה מחודשת של הקיבוץ וחבל התקומה. באתי כי אני אוהב את אזרחי ישראל ואת תושבי העוטף אהבת נפש. אני יודע, לפעמים אנחנו נוהגים לצייר את היריב האידיאולוגי בצבעים לא אמיתיים, כנראה זה קורה בכל המחנות. אבל פה, בניר עוז, לא היו צבעים. היה לב. היה כאב והיתה שליחות. היתה גם ביקורת צודקת ואנשי ניר עוז השמיעו אותה בכבוד מעורר הערצה ואני הקשבתי וקיבלתי ולקחתי ללב. מדובר באנשים מיוחדים וכואבים. בצדק. כל עם ישראל כואב, אבל כל עם ישראל לא עבר את מה שהם עברו. אני מודה להם על כך שפתחו את הדלת ואת הלב, זה לא מובן מאליו. זה לא טריוויאלי. אני כלל לא בטוח שאני במקומם הייתי מסוגל להזמין, לקבל ולהסתכל בעיניים של מי שיש לו חלק באחריות למחדל הנורא והאיום שבו ניר עוז נכבשה על ידי הנאצים של חמאס-דאעש ונשארה לבד שעות רבות כל כך באין מדינה או צבא. ברמה האישית אני חי את זה בשנה האחרונה, אני הולך לישון עם זה וקם עם זה. עם תחושת האחריות והאשמה ובעיקר עם המחויבות לתקן את מה שאפשר. את אנשי הקיבוצים הערצתי כאנשי התיישבות חקלאות וציונות עוד לפני האסון. עכשיו אני מעריץ אותם הרבה יותר על האצילות, על התעצומות, על העוז לדמיין כאן עתיד ולחזור. אנחנו מחויבים בע״ה להשבת החטופים הביתה ומחויבים להיות כאן עבורם במלאכת השיקום ובניה מחדש. הרוח היא שלהם, ויש להם הרבה כזו, ואנחנו מוכרחים לספק להם את החומר כדי לאפשר להם לייצר את העתיד הכי טוב, הכי חזק והכי עוצמתי שיתן את התשובה הניצחת לאויבים. מסיים את הסיור כואב אוהב ומחויב.
5:04

היה לי יום חשוב ומטלטל. את המילים האלו אני כותב מהלב ומבקש לפתוח בתודה לחברי קהילת ניר עוז שקיבלו אותי היום למפגש בקיבוץ. באתי לניר עוז ברגע שהקיבוץ הרגיש שזה תזמון נכון. אנשי הקיבוץ, גיבורים, כואבים אך נחושים, טרחו והגיעו למפגש איתי מכרמי גת, שם מתגוררת הקהילה באופן זמני עד לבניה המחודשת של הקיבוץ. הם המתינו לי משפחה משפחה ליד מה שהיה פעם ביתה ונשרף והוחרב ונבזז. פסעתי כך שלוש שעות בשבילי הקיבוץ, בין הבתים והמראות והסיפורים והאנשים והתמונות והחיים והמתים. בשקט ובזעזוע. מקשיב, סופג, מעכל, לוקח איתי צידה להמשך הדרך מהאנשים אצילי הרוח ומלאי העוז שקמים מחדש לחיים של עשיה. הגעתי לכאן כי יש לי אחריות. יש לי אחריות לאסון הגדול ביותר שידענו. הגעתי כי אני כואב את החטופים שעוד לא הצלחנו להשיב כל בוקר וכל לילה ואני שותף עם חברי הקיבוץ לכאב. באתי לכאן כי רבע מחברי הקיבוץ נפלו או נחטפו באותו יום ארור. באתי כי אני מעריץ את אנשי ההתיישבות העובדת שעושים ציונות וחקלאות בספר על הגבול וכי הערך הציוני הזה שספג מכה קשה כל כך חייב לצאת ממנה הרבה יותר גדול והרבה יותר חזק. הגעתי לכאן כי אני שר האוצר ויש לי אחריות ותפקיד ראשון במעלה לתמוך בבנייה מחודשת של הקיבוץ וחבל התקומה. באתי כי אני אוהב את אזרחי ישראל ואת תושבי העוטף אהבת נפש. אני יודע, לפעמים אנחנו נוהגים לצייר את היריב האידיאולוגי בצבעים לא אמיתיים, כנראה זה קורה בכל המחנות. אבל פה, בניר עוז, לא היו צבעים. היה לב. היה כאב והיתה שליחות. היתה גם ביקורת צודקת ואנשי ניר עוז השמיעו אותה בכבוד מעורר הערצה ואני הקשבתי וקיבלתי ולקחתי ללב. מדובר באנשים מיוחדים וכואבים. בצדק. כל עם ישראל כואב, אבל כל עם ישראל לא עבר את מה שהם עברו. אני מודה להם על כך שפתחו את הדלת ואת הלב, זה לא מובן מאליו. זה לא טריוויאלי. אני כלל לא בטוח שאני במקומם הייתי מסוגל להזמין, לקבל ולהסתכל בעיניים של מי שיש לו חלק באחריות למחדל הנורא והאיום שבו ניר עוז נכבשה על ידי הנאצים של חמאס-דאעש ונשארה לבד שעות רבות כל כך באין מדינה או צבא. ברמה האישית אני חי את זה בשנה האחרונה, אני הולך לישון עם זה וקם עם זה. עם תחושת האחריות והאשמה ובעיקר עם המחויבות לתקן את מה שאפשר. את אנשי הקיבוצים הערצתי כאנשי התיישבות חקלאות וציונות עוד לפני האסון. עכשיו אני מעריץ אותם הרבה יותר על האצילות, על התעצומות, על העוז לדמיין כאן עתיד ולחזור. אנחנו מחויבים בע״ה להשבת החטופים הביתה ומחויבים להיות כאן עבורם במלאכת השיקום ובניה מחדש. הרוח היא שלהם, ויש להם הרבה כזו, ואנחנו מוכרחים לספק להם את החומר כדי לאפשר להם לייצר את העתיד הכי טוב, הכי חזק והכי עוצמתי שיתן את התשובה הניצחת לאויבים. מסיים את הסיור כואב אוהב ומחויב.

בצלאל סמוטריץ'

279,659 Aufrufe • vor 1 Jahr

הדיווחים של הפרשנים השונים בערוץ 12: דנה וייס: מבחינת ישראל זה הסבב האחרון מול איראן, ישראל לא תוכל להרשות לעצמה שום דבר חוץ מהכנעה מוחלטת (סרטון מצורף) יונית לוי: "בשלב מסויים, כמו שראינו בעם כלביא, יכול להיות שכשהנשיא טראמפ מרגיש שדי- אז די, זה לא רק בידי ישראל". דנה וייס בתגובה: גם אם טראמפ יסיים את המלחמה, אפשר להניח שישראל תקבל חופש פעולה מול המשטר האיראני(סרטון מצורף) ניר דבורי: "הפעולה הזו תצטרך להביא את המשטר אל סופו, אל קיצו, גם אם זה יהיה תהליך שימשך אחרי הפסקת האש- תהליך שימשיך בתוך העם האיראני" איתן בן אליהו: "גם כשהאש תחדול המערכה לא מסתיימת. המשטר הזה יפול, הוא סיים את הקדנציה שלו. זה יקרה בעקבות מה שקרה עד עכשיו והפעולות שינקטו בהמשך כולל אלה של העם האיראני" בני סבטי: אם משמרות המהפכה יסגרו את מיצרי הורמוז, יכול להיות שזה ישפיע ליום יומיים על מחירי הנפט(סרטון מצורף) ערד ניר: מכיוון שסופו של המשטר לא מובטח למרות התקוות הרבות, ולכן ראוי לשאול מה אסטרטגית היציאה אם משהו ישתבש, ומה יוגדר ניצחון(סרטון מצורף) ערד ניר: "מה קורה אם באיזו שלב הנטיות של טראמפ לא מסתנכרנות עם הנטיות של נתניהו, ובאיזה מקום זה מעמיד את מדינת ישראל". ערד ניר: למי שמנהל כרגע את העניינים באיראן יש כנראה אסטרטגיה קבועה מראש - המטרה: שהמדינות שנפגעות ילחצו על טראמפ להפסיק. ירון אברהם: "בדרג המדיני והביטחוני מדגישים: אנחנו רק בהתחלה, מספר ימים לפנינו, מה על הפרק? הכל: תוכנית הטילים, משגרים, סמלי שלטון ודיכוי, כל מה שיכול לערער את המשטר. דברים שאומר לנו גורם מדיני בכיר: "אנחנו מאמינים שאחרי סיום התקיפות המשולבות האיראנים יקבלו הזדמנות להשתחררר מכבלי הרשע שלפתו את גרונם. אנחנו לא מסתתרים מאחורי מטרה אמורפית, המטרה היא לייצר את התנאים להפלת השלטון ולא להיגרר למערכה ארוכה ומתישה" ירון אברהם: "נתניהו אומר - יגיע הרגע, אנחנו יוצרים את התנאים, אבל יגיע הרגע שבו העם האיראני יצטרך לפעול. כי לא משנה איזה פצצה או טיל או חיסול אתה תפגע בו, מה שתעשה בשטח איראן - הרכיב המקומי, הלוקאלי הם אלו שיוכלו לעשות את המהפכה" ברק רביד: "מצטט את טראמפ בשיחה איתו: הוא מתחיל לדבר על נקודת היציאה מהמלחמה ומציג שתי אופציות: אני יכול לעשות את זה ארוך ולהשתלט על הכל, כלומר על כל איראן, או לסיים עוד כמה ימים ולהגיד לאיראנים נתראה עוד כמה שנים אם תתחילו לבנות מחדש את תוכנית הגרעין שלכם, בכל מקרה טראמפ אומר יקח לאיראנים כמה שנים להשתקם מהמתקפה הזו. מצטט בכירים: טראמפ נוטה לאפשרות שעד סוף השבוע תסתיים המערכה" עמוס ידלין: "מבחינת האמריקאים המטרה היא הפלת השלטון אבל הם מבינים שזה לא מובטח כי מעולם לא הופל שלטון מהאוויר. לכן המטרה היותר צנועה היא פגיעה ביכולות האיראניות" עמוס ידלין: "מלחמות לא נגמרות כל כך מהר, יש עוד הרבה מטרות באיראן. מזכיר שבעזה תקפנו שנתיים, היו מטרות כל הזמן וחמאס עדיין עומד על רגליו" אהוד יערי: "אני לא אהיה זהיר בלשוני, אני חושב שהאיראנים נמצאים בעמדת נחיתות שלא שיערו שיגיעו אליה- ודאי כ"כ מהר... אתה מרגיש שיש שם בלבול. עושים מה שעושים באופן אוטומטי. אתן לך דוגמא עם עניין מיצרי הורמוז - שידרו לספינות בים הערבי ובמפרץ הפרסי שהמיצרים חסומים. הם לא חסומים" אוהד חמו: "דיווחים שמדברים על פריסה נרחבת של הבסיג׳ בתוך טהרן. ראינו את זה גם ב12 הימים, אז המטרה היתה לשמור על הסדר- הפעם יש מטרה נוספת מה שלא היה אז או פחות: לוודא שאין התארגנויות, פעולות של אותם מוחים בתוך טהרן שרוצים לנצל את המצב הזה. ההבנה שהפעם יש גייסות על הקרקע- זה ההבדל"
1:35

הדיווחים של הפרשנים השונים בערוץ 12: דנה וייס: מבחינת ישראל זה הסבב האחרון מול איראן, ישראל לא תוכל להרשות לעצמה שום דבר חוץ מהכנעה מוחלטת (סרטון מצורף) יונית לוי: "בשלב מסויים, כמו שראינו בעם כלביא, יכול להיות שכשהנשיא טראמפ מרגיש שדי- אז די, זה לא רק בידי ישראל". דנה וייס בתגובה: גם אם טראמפ יסיים את המלחמה, אפשר להניח שישראל תקבל חופש פעולה מול המשטר האיראני(סרטון מצורף) ניר דבורי: "הפעולה הזו תצטרך להביא את המשטר אל סופו, אל קיצו, גם אם זה יהיה תהליך שימשך אחרי הפסקת האש- תהליך שימשיך בתוך העם האיראני" איתן בן אליהו: "גם כשהאש תחדול המערכה לא מסתיימת. המשטר הזה יפול, הוא סיים את הקדנציה שלו. זה יקרה בעקבות מה שקרה עד עכשיו והפעולות שינקטו בהמשך כולל אלה של העם האיראני" בני סבטי: אם משמרות המהפכה יסגרו את מיצרי הורמוז, יכול להיות שזה ישפיע ליום יומיים על מחירי הנפט(סרטון מצורף) ערד ניר: מכיוון שסופו של המשטר לא מובטח למרות התקוות הרבות, ולכן ראוי לשאול מה אסטרטגית היציאה אם משהו ישתבש, ומה יוגדר ניצחון(סרטון מצורף) ערד ניר: "מה קורה אם באיזו שלב הנטיות של טראמפ לא מסתנכרנות עם הנטיות של נתניהו, ובאיזה מקום זה מעמיד את מדינת ישראל". ערד ניר: למי שמנהל כרגע את העניינים באיראן יש כנראה אסטרטגיה קבועה מראש - המטרה: שהמדינות שנפגעות ילחצו על טראמפ להפסיק. ירון אברהם: "בדרג המדיני והביטחוני מדגישים: אנחנו רק בהתחלה, מספר ימים לפנינו, מה על הפרק? הכל: תוכנית הטילים, משגרים, סמלי שלטון ודיכוי, כל מה שיכול לערער את המשטר. דברים שאומר לנו גורם מדיני בכיר: "אנחנו מאמינים שאחרי סיום התקיפות המשולבות האיראנים יקבלו הזדמנות להשתחררר מכבלי הרשע שלפתו את גרונם. אנחנו לא מסתתרים מאחורי מטרה אמורפית, המטרה היא לייצר את התנאים להפלת השלטון ולא להיגרר למערכה ארוכה ומתישה" ירון אברהם: "נתניהו אומר - יגיע הרגע, אנחנו יוצרים את התנאים, אבל יגיע הרגע שבו העם האיראני יצטרך לפעול. כי לא משנה איזה פצצה או טיל או חיסול אתה תפגע בו, מה שתעשה בשטח איראן - הרכיב המקומי, הלוקאלי הם אלו שיוכלו לעשות את המהפכה" ברק רביד: "מצטט את טראמפ בשיחה איתו: הוא מתחיל לדבר על נקודת היציאה מהמלחמה ומציג שתי אופציות: אני יכול לעשות את זה ארוך ולהשתלט על הכל, כלומר על כל איראן, או לסיים עוד כמה ימים ולהגיד לאיראנים נתראה עוד כמה שנים אם תתחילו לבנות מחדש את תוכנית הגרעין שלכם, בכל מקרה טראמפ אומר יקח לאיראנים כמה שנים להשתקם מהמתקפה הזו. מצטט בכירים: טראמפ נוטה לאפשרות שעד סוף השבוע תסתיים המערכה" עמוס ידלין: "מבחינת האמריקאים המטרה היא הפלת השלטון אבל הם מבינים שזה לא מובטח כי מעולם לא הופל שלטון מהאוויר. לכן המטרה היותר צנועה היא פגיעה ביכולות האיראניות" עמוס ידלין: "מלחמות לא נגמרות כל כך מהר, יש עוד הרבה מטרות באיראן. מזכיר שבעזה תקפנו שנתיים, היו מטרות כל הזמן וחמאס עדיין עומד על רגליו" אהוד יערי: "אני לא אהיה זהיר בלשוני, אני חושב שהאיראנים נמצאים בעמדת נחיתות שלא שיערו שיגיעו אליה- ודאי כ"כ מהר... אתה מרגיש שיש שם בלבול. עושים מה שעושים באופן אוטומטי. אתן לך דוגמא עם עניין מיצרי הורמוז - שידרו לספינות בים הערבי ובמפרץ הפרסי שהמיצרים חסומים. הם לא חסומים" אוהד חמו: "דיווחים שמדברים על פריסה נרחבת של הבסיג׳ בתוך טהרן. ראינו את זה גם ב12 הימים, אז המטרה היתה לשמור על הסדר- הפעם יש מטרה נוספת מה שלא היה אז או פחות: לוודא שאין התארגנויות, פעולות של אותם מוחים בתוך טהרן שרוצים לנצל את המצב הזה. ההבנה שהפעם יש גייסות על הקרקע- זה ההבדל"

בודקים

19,869 Aufrufe • vor 5 Monaten

🧵1/3 ״אתם חייבים לשכנע את הישראלים, אפילו לפני שתשכנעו את היהודים באמריקה, אתם חייבים לשכנע את הישראלים שלא יעזו לראות את עצמם כבעיה – הם התשובה.״ פרופ׳ רות וייס בראיון מרתק וחשוב עם חביב רטיג גור - ממליצה להקשיב לו במלואו (אצרף קישור בתגובה הבאה) - תירגמתי כאן ב-3 קליפים חלק מרכזי בו שחשוב מאד שישראלים ישמעו: ״והפוליטיקה המאורגנת הזו נגד היהודים, הפוליטיקה של האצבע המאשימה – ״הם אחראים להכל״, לא משנה כמה ההאשמות מטורפות, והן הופכות למטורפות יותר ויותר, דרך אגב... היהודים מעולם לא היו אחראים למה שמאשימים אותם בו, מעולם לא. אז אומרים לי, ׳מה את אומרת? שהיהודים הם עם מושלם?׳ בכלל לא. היהודים יודעים שהם עם לא מושלם. אבל העניין הוא לא שאנחנו מציגים עצמנו כמושלמים, העניין הוא שאסור לאפשר לאחרים להשתמש בנו כהסבר לכישלונות שלהם. ובכל פעם שאנחנו מאפשרים את זה, אפילו במידה הקטנה ביותר, כמו לומר “אה כן, אבל אנחנו יודעים שאנחנו אחראים לזה ולזה״ באמת? אני לעולם לא הייתי אומרת דבר כזה, כי אם תבדוק את זה מספיק לעומק… זו חוסר היכולת שלהם, זו התשוקה שלהם להאשים אתכם בה – זה הבעיה. בין אם אתם אוהבים את זה ובין אם לא, אי אפשר לפתור את זה (האשמות כלפי יהודים) על ידי העמדת פנים שאתם חלק מהבעיה. אי אפשר… אתם חייבים לשכנע את הישראלים, אפילו לפני שתשכנעו את היהודים באמריקה, אתם חייבים לשכנע את הישראלים שלא יעזו לראות את עצמם כבעיה – הם הפתרון (התשובה). אתם יודעים, בגלל הגיל שלי והיתרון של הגיל שלי, אני אגיד לכם שהרגע ההוא ב-1948, יצירת מדינת ישראל, הוא הרגע עם הכי הרבה תקווה בציוויליזציה מאז שהיונה הגיעה עם עלה הזית לתיבת נח. תחשבו על זה – אירופה הרסה את עצמה. אירופה, ובמיוחד גרמניה, שהייתה היהלום שבכתר האירופאי – גתה, שילר, באך, בטהובן, ברהמס, קאנט, הגל… גרמנית הייתה השפה שהייתי צריכה ללמוד גם לדוקטורט במחלקה לאנגלית, ואז גם כשהייתי במחלקה לשפות ותרבויות של המזרח הקרוב, אי אפשר היה לסיים בלי גרמנית – גרמנית, ׳השפה הגדולה של הציוויליזציה׳. ותראו את התחתית שאליה היא הגיעה, וכל אירופה, וגם סטלין, מה שהוא עשה לרעיון הקומוניזם. כלומר, העולם היה כמו: ״האם בכלל נוכל להתרומם מזה?״ ושם היו היהודים, ממש באפר. הם היו האפר. ושלוש שנים אחרי זה הם יוצרים את מדינת ישראל, הם לוקחים בחזרה את מדינת ישראל, שהייתה תחת שלטון זר במשך אלפיים שנה. המילה “נס” שמורה בדרך כלל לאירועים שלא ניתן להסביר באמצעים טבעיים. את זה אנחנו יכולים להסביר – ההיסטוריה הנפלאה של הציונות וכן הלאה. ובכל זאת, בהיסטוריה של עמים, אין שום דבר שמתקרב לזה אפילו מרחוק, ואני קוראת לזה התחייה. תחיית ישראל. למה בחרתי במילה הזו? אני אשאל משהו מהנצרות. הנצרות בנויה על הרעיון שישו קם לתחייה אחרי שלושה ימים, בעוד שהעם היהודי הקים את עצמו לתחייה בשלוש שנים מאותה נקודת שפל של הציוויליזציה. הוא הקים את עצמו לתחייה, את מדינת ישראל, לתהילה שהיא תהיה. זו מדינה כל כך נפלאה, נפלאה, נפלאה. נפלאה. אז זה הסיפור שהיינו צריכים לספר כל השנים האלה. זה הסיפור שלנו. אבל למה אנחנו לא? כי מיד הם באו והתארגנו נגדנו. האשמה, האשמה – ׳אתם אחראים!׳ ואנחנו לוקחים על עצמנו הרבה מזה. ׳נו… אולי אנחנו באמת קצת… אה, אולי זה באמת שני עמים על ארץ אחת, ואולי אנחנו צריכים לתת את זה, ואולי זה צריך להיות ככה וככה׳. מתחילים לגמרי להפנים חלקים מהמלחמה הזו נגדנו, לחשוב שאם רק אם נוכל להחזיר קצת, אם רק נוכל לעשות את זה… אנחנו לא סיפרנו את הסיפור שלנו, ומכרנו בזול. תבינו, אנחנו מוכרים גם אחרים בזול אם אנחנו לא יכולים להיות הקול הזה של השראה לציוויליזציה ולומר: “תראו מה עם יכול לעשות! תראו מה עם יכול לעשות! אתם מצליחים לדמיין? שישה מיליון יהודים, לא רק נרצחו, אלא נמחקו באופן משפיל מהאדמה. משפחות שלמות… כלומר, אני אפילו לא יכולה להיכנס לזוועה של זה… ואותו עם ממש, בחלוף רק שלוש שנים, החזיר לעצמו את הארץ שלו, את מולדתו, אחרי אלפיים שנה של שלטון זר עליה… כלומר… ואנחנו לא חייבים… כלומר, אני אתבע את המילה תחייה כאן - במקום להתמקד בחורבן וההרס של השואה שהם - הבעיה הגרמנית. זו ההיסטוריה הגרמנית. היהודים לא עשו את השואה, הגרמנים עשו את השואה, והם תמיד יחיו עם זה. אז כדי לחזור למה שאמרתי על גרמניה שהיא, אתם יודעים, ״המרכז״ – תסתכלו על גרמניה המסכנה. היא לעולם לא תוכל לשטוף את הדם מידיה, אני חושבת עליה כמו ליידי מקבת הנצחית, אתם יודעים, ואני לא מאשימה את הגרמנים של היום על העבר, זה לא מה שאני אומרת אבל גרמניה הרסה את רעיון הציוויליזציה, ואני חושבת שבמובן מסוים, יצירת מדינת ישראל מייצגת את: הפוטנציאל לציוויליזציה.״ >>
4:39

🧵1/3 ״אתם חייבים לשכנע את הישראלים, אפילו לפני שתשכנעו את היהודים באמריקה, אתם חייבים לשכנע את הישראלים שלא יעזו לראות את עצמם כבעיה – הם התשובה.״ פרופ׳ רות וייס בראיון מרתק וחשוב עם חביב רטיג גור - ממליצה להקשיב לו במלואו (אצרף קישור בתגובה הבאה) - תירגמתי כאן ב-3 קליפים חלק מרכזי בו שחשוב מאד שישראלים ישמעו: ״והפוליטיקה המאורגנת הזו נגד היהודים, הפוליטיקה של האצבע המאשימה – ״הם אחראים להכל״, לא משנה כמה ההאשמות מטורפות, והן הופכות למטורפות יותר ויותר, דרך אגב... היהודים מעולם לא היו אחראים למה שמאשימים אותם בו, מעולם לא. אז אומרים לי, ׳מה את אומרת? שהיהודים הם עם מושלם?׳ בכלל לא. היהודים יודעים שהם עם לא מושלם. אבל העניין הוא לא שאנחנו מציגים עצמנו כמושלמים, העניין הוא שאסור לאפשר לאחרים להשתמש בנו כהסבר לכישלונות שלהם. ובכל פעם שאנחנו מאפשרים את זה, אפילו במידה הקטנה ביותר, כמו לומר “אה כן, אבל אנחנו יודעים שאנחנו אחראים לזה ולזה״ באמת? אני לעולם לא הייתי אומרת דבר כזה, כי אם תבדוק את זה מספיק לעומק… זו חוסר היכולת שלהם, זו התשוקה שלהם להאשים אתכם בה – זה הבעיה. בין אם אתם אוהבים את זה ובין אם לא, אי אפשר לפתור את זה (האשמות כלפי יהודים) על ידי העמדת פנים שאתם חלק מהבעיה. אי אפשר… אתם חייבים לשכנע את הישראלים, אפילו לפני שתשכנעו את היהודים באמריקה, אתם חייבים לשכנע את הישראלים שלא יעזו לראות את עצמם כבעיה – הם הפתרון (התשובה). אתם יודעים, בגלל הגיל שלי והיתרון של הגיל שלי, אני אגיד לכם שהרגע ההוא ב-1948, יצירת מדינת ישראל, הוא הרגע עם הכי הרבה תקווה בציוויליזציה מאז שהיונה הגיעה עם עלה הזית לתיבת נח. תחשבו על זה – אירופה הרסה את עצמה. אירופה, ובמיוחד גרמניה, שהייתה היהלום שבכתר האירופאי – גתה, שילר, באך, בטהובן, ברהמס, קאנט, הגל… גרמנית הייתה השפה שהייתי צריכה ללמוד גם לדוקטורט במחלקה לאנגלית, ואז גם כשהייתי במחלקה לשפות ותרבויות של המזרח הקרוב, אי אפשר היה לסיים בלי גרמנית – גרמנית, ׳השפה הגדולה של הציוויליזציה׳. ותראו את התחתית שאליה היא הגיעה, וכל אירופה, וגם סטלין, מה שהוא עשה לרעיון הקומוניזם. כלומר, העולם היה כמו: ״האם בכלל נוכל להתרומם מזה?״ ושם היו היהודים, ממש באפר. הם היו האפר. ושלוש שנים אחרי זה הם יוצרים את מדינת ישראל, הם לוקחים בחזרה את מדינת ישראל, שהייתה תחת שלטון זר במשך אלפיים שנה. המילה “נס” שמורה בדרך כלל לאירועים שלא ניתן להסביר באמצעים טבעיים. את זה אנחנו יכולים להסביר – ההיסטוריה הנפלאה של הציונות וכן הלאה. ובכל זאת, בהיסטוריה של עמים, אין שום דבר שמתקרב לזה אפילו מרחוק, ואני קוראת לזה התחייה. תחיית ישראל. למה בחרתי במילה הזו? אני אשאל משהו מהנצרות. הנצרות בנויה על הרעיון שישו קם לתחייה אחרי שלושה ימים, בעוד שהעם היהודי הקים את עצמו לתחייה בשלוש שנים מאותה נקודת שפל של הציוויליזציה. הוא הקים את עצמו לתחייה, את מדינת ישראל, לתהילה שהיא תהיה. זו מדינה כל כך נפלאה, נפלאה, נפלאה. נפלאה. אז זה הסיפור שהיינו צריכים לספר כל השנים האלה. זה הסיפור שלנו. אבל למה אנחנו לא? כי מיד הם באו והתארגנו נגדנו. האשמה, האשמה – ׳אתם אחראים!׳ ואנחנו לוקחים על עצמנו הרבה מזה. ׳נו… אולי אנחנו באמת קצת… אה, אולי זה באמת שני עמים על ארץ אחת, ואולי אנחנו צריכים לתת את זה, ואולי זה צריך להיות ככה וככה׳. מתחילים לגמרי להפנים חלקים מהמלחמה הזו נגדנו, לחשוב שאם רק אם נוכל להחזיר קצת, אם רק נוכל לעשות את זה… אנחנו לא סיפרנו את הסיפור שלנו, ומכרנו בזול. תבינו, אנחנו מוכרים גם אחרים בזול אם אנחנו לא יכולים להיות הקול הזה של השראה לציוויליזציה ולומר: “תראו מה עם יכול לעשות! תראו מה עם יכול לעשות! אתם מצליחים לדמיין? שישה מיליון יהודים, לא רק נרצחו, אלא נמחקו באופן משפיל מהאדמה. משפחות שלמות… כלומר, אני אפילו לא יכולה להיכנס לזוועה של זה… ואותו עם ממש, בחלוף רק שלוש שנים, החזיר לעצמו את הארץ שלו, את מולדתו, אחרי אלפיים שנה של שלטון זר עליה… כלומר… ואנחנו לא חייבים… כלומר, אני אתבע את המילה תחייה כאן - במקום להתמקד בחורבן וההרס של השואה שהם - הבעיה הגרמנית. זו ההיסטוריה הגרמנית. היהודים לא עשו את השואה, הגרמנים עשו את השואה, והם תמיד יחיו עם זה. אז כדי לחזור למה שאמרתי על גרמניה שהיא, אתם יודעים, ״המרכז״ – תסתכלו על גרמניה המסכנה. היא לעולם לא תוכל לשטוף את הדם מידיה, אני חושבת עליה כמו ליידי מקבת הנצחית, אתם יודעים, ואני לא מאשימה את הגרמנים של היום על העבר, זה לא מה שאני אומרת אבל גרמניה הרסה את רעיון הציוויליזציה, ואני חושבת שבמובן מסוים, יצירת מדינת ישראל מייצגת את: הפוטנציאל לציוויליזציה.״ >>

Gal G., Adv 🇮🇱

17,816 Aufrufe • vor 1 Monat

ינואר 2017 - אלוף (מיל.) נמרוד שפר, לשעבר ראש אגף התכנון בצה"ל, וכיום מראשי המחאה נגד הממשלה: "אני חושב שאפשר להגיע להסכם עם כל אחד, כולל חמאס, גם אם לא קוראים לו הסכם שלום. אני חושב שאנחנו לא מנסים" ב-24 בינואר 2017, השתתף אלוף (מיל.) נמרוד שפר, ראש אג"ת לשעבר, בכנס הבינלאומי השנתי ה-10 של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). להלן קטע מדבריו בנוגע להסדר אפשרי בין ישראל לחמאס: אלוף (מיל.) נמרוד שפר: "הערכת הזמן בין הסבבים והווילה בג'ונגל מתמוטטת כשאתה שואל, אוקיי, מה קורה עם מצרים? אף אחד לא מדבר על העריכת הסבב בין מצרים, נכון? או את פרק הזמן בין המלחמות. מדינת ישראל הגיעה, ולא חשוב אם במחיר מאוד גבוה, זה חשוב, במחיר מאוד גבוה, להבנה שההסכם שלום הוא יותר טוב מאאסטרטגיה שיעודה לדחות את המערכה הבאה. זאת אומרת, אם אפשר להגיע להסכם, באמת עם מי שהיה הצבא הגדול והחזק בסביבה, אז אולי זאת אסטרטגיה עדיפה. אז כשמסתכלים על זה, יש מקום רב לשאול, האם תפיסת הווילה בג'ונגל, אני פה וכולם אויבים, היא תפיסה נכונה, או שאפשר לשאול, שאלו את זה אחר כך לגבי ירדן, האם יש מקומות שבהם אפשר להחליף את התפיסה הזאת בתפיסה שאומרת, בוא נבנה הסכמים כאלה שייתרו את הסבב הבא, יהפכו אותו לבלתי אפשרי. באופן בסיסי אני חושב שאפשר להגיע להסכם עם כל אחד". תא"ל (מיל.) אודי דקל, מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי: "כולל חמאס?" אלוף (מיל.) נמרוד שפר: "כולל חמאס, גם אם לא קוראים לו הסכם שלום. אני חושב שאנחנו לא מנסים. אני חושב שאנחנו לא מנסים באמת לראות, כי אולי המחירים של הסכם כזה גדולים מדי עבור כבר קברניטי המדינה. זה יכול להיות, אבל אז צריך אולי לעשות מזה שיח פומבי". סימוכין: אלוף (מיל.) נמרוד שפר. ערוץ יוטיוב: INSS ISRAEL
1:14

ינואר 2017 - אלוף (מיל.) נמרוד שפר, לשעבר ראש אגף התכנון בצה"ל, וכיום מראשי המחאה נגד הממשלה: "אני חושב שאפשר להגיע להסכם עם כל אחד, כולל חמאס, גם אם לא קוראים לו הסכם שלום. אני חושב שאנחנו לא מנסים" ב-24 בינואר 2017, השתתף אלוף (מיל.) נמרוד שפר, ראש אג"ת לשעבר, בכנס הבינלאומי השנתי ה-10 של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). להלן קטע מדבריו בנוגע להסדר אפשרי בין ישראל לחמאס: אלוף (מיל.) נמרוד שפר: "הערכת הזמן בין הסבבים והווילה בג'ונגל מתמוטטת כשאתה שואל, אוקיי, מה קורה עם מצרים? אף אחד לא מדבר על העריכת הסבב בין מצרים, נכון? או את פרק הזמן בין המלחמות. מדינת ישראל הגיעה, ולא חשוב אם במחיר מאוד גבוה, זה חשוב, במחיר מאוד גבוה, להבנה שההסכם שלום הוא יותר טוב מאאסטרטגיה שיעודה לדחות את המערכה הבאה. זאת אומרת, אם אפשר להגיע להסכם, באמת עם מי שהיה הצבא הגדול והחזק בסביבה, אז אולי זאת אסטרטגיה עדיפה. אז כשמסתכלים על זה, יש מקום רב לשאול, האם תפיסת הווילה בג'ונגל, אני פה וכולם אויבים, היא תפיסה נכונה, או שאפשר לשאול, שאלו את זה אחר כך לגבי ירדן, האם יש מקומות שבהם אפשר להחליף את התפיסה הזאת בתפיסה שאומרת, בוא נבנה הסכמים כאלה שייתרו את הסבב הבא, יהפכו אותו לבלתי אפשרי. באופן בסיסי אני חושב שאפשר להגיע להסכם עם כל אחד". תא"ל (מיל.) אודי דקל, מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי: "כולל חמאס?" אלוף (מיל.) נמרוד שפר: "כולל חמאס, גם אם לא קוראים לו הסכם שלום. אני חושב שאנחנו לא מנסים. אני חושב שאנחנו לא מנסים באמת לראות, כי אולי המחירים של הסכם כזה גדולים מדי עבור כבר קברניטי המדינה. זה יכול להיות, אבל אז צריך אולי לעשות מזה שיח פומבי". סימוכין: אלוף (מיל.) נמרוד שפר. ערוץ יוטיוב: INSS ISRAEL

Jonathan D. Halevi

11,595 Aufrufe • vor 1 Jahr

בכל השנים שאני בכנסת מעולם לא זוכר יו"ר כנסת שבז בצורה בוטה כל כך לממלכתיות. על כל משמעויותיה. התפקיד שהיה עד הכהונה האחרונה סמל לממלכתיות הישראלית אחרי הנשיא, מי שאמון על ניהולה התקין של הכנסת אבל גם על שמירתה כמוסד המחבר בין שני קודקודי המשולש: המבצעת והשופטת. המתח בין הכנסת למערכת המשפט (אגב פעם היה מתח גם בין הכנסת לממשלה אבל זה כבר מזמן נגמר) קיים כבר הרבה שנים. אני לא שוגה ברומנטיזציה על "איך היה פה פעם", אני זוכר היטב את אדלשטיין מתפטר מתפקידו כיו"ר רק כדי לא לקיים את פסיקת בג"צ ואני גם זוכר את ההתנהלות השערורייתית של מיקי לוי בתפקיד ואפילו את התקופה הקצרה של יריב לוין כיו"ר הכנסת שתאמינו או לא הענייניות בתפקיד בתקופתו, בטח ביחס למה שקורה עכשיו, היא משהו להתגעגע אליו. אז מה הסיפור? 1. יו"ר כנסת שמתגאה מעל לכל במה וגם כאן בראיון ליובל קרני שהוא לא יקיים את פסיקת בג"צ. ככה פשוט. 2. חוסר הבנה של התפקיד: "החובה שלי היא רק לספק את התנאים לבחירות חשאיות" כן? זו החובה שלך כ"כנסת"? בזה זה מסתכם? או שהבית שאתה קיבלת במשמורת לעמוד בראשו אמור להוות דוגמא למופת לדמוקרטיה הישראלית? 3. בבחירות למבקר המדינה ח"כים צילמו את עצמם בווידאו מצביעים מאחורי הפרגוד (זה מתועד ריבונו של עולם) ורצים מיד אח"כ להראות את התיעוד ליו"ר הקואליציה. כמה אפשר להיתמם? 4. מעולם לא היה כדבר הזה בכנסת, באף הצבעה חשאית (גם כששני חברי כנסת צילמו את עצמם מצביעים בסטילס והעלו את זה אח"כ לפייסבוק שלהם), ומי שחושב שזה קרה רק בגלל נתניהו והממשלה טועה, זו הכנסת והעומד בראשה שאיפשרו את הביזיון הזה. אף יו"ר כנסת שיצא לי להכיר לא היה נותן שככה הדברים יתנהלו תחת הנהגתו. אמיתי שזה עצוב לי, בעיניי הכנסת היא באמת מוסד מפואר עם היסטוריה של החזקת המסד של מה שנקרא "מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית" והוא עובר בשנים האחרונות השטחה ברשות ובסמכות העומד בראשה. עצוב מאוד.
0:43

בכל השנים שאני בכנסת מעולם לא זוכר יו"ר כנסת שבז בצורה בוטה כל כך לממלכתיות. על כל משמעויותיה. התפקיד שהיה עד הכהונה האחרונה סמל לממלכתיות הישראלית אחרי הנשיא, מי שאמון על ניהולה התקין של הכנסת אבל גם על שמירתה כמוסד המחבר בין שני קודקודי המשולש: המבצעת והשופטת. המתח בין הכנסת למערכת המשפט (אגב פעם היה מתח גם בין הכנסת לממשלה אבל זה כבר מזמן נגמר) קיים כבר הרבה שנים. אני לא שוגה ברומנטיזציה על "איך היה פה פעם", אני זוכר היטב את אדלשטיין מתפטר מתפקידו כיו"ר רק כדי לא לקיים את פסיקת בג"צ ואני גם זוכר את ההתנהלות השערורייתית של מיקי לוי בתפקיד ואפילו את התקופה הקצרה של יריב לוין כיו"ר הכנסת שתאמינו או לא הענייניות בתפקיד בתקופתו, בטח ביחס למה שקורה עכשיו, היא משהו להתגעגע אליו. אז מה הסיפור? 1. יו"ר כנסת שמתגאה מעל לכל במה וגם כאן בראיון ליובל קרני שהוא לא יקיים את פסיקת בג"צ. ככה פשוט. 2. חוסר הבנה של התפקיד: "החובה שלי היא רק לספק את התנאים לבחירות חשאיות" כן? זו החובה שלך כ"כנסת"? בזה זה מסתכם? או שהבית שאתה קיבלת במשמורת לעמוד בראשו אמור להוות דוגמא למופת לדמוקרטיה הישראלית? 3. בבחירות למבקר המדינה ח"כים צילמו את עצמם בווידאו מצביעים מאחורי הפרגוד (זה מתועד ריבונו של עולם) ורצים מיד אח"כ להראות את התיעוד ליו"ר הקואליציה. כמה אפשר להיתמם? 4. מעולם לא היה כדבר הזה בכנסת, באף הצבעה חשאית (גם כששני חברי כנסת צילמו את עצמם מצביעים בסטילס והעלו את זה אח"כ לפייסבוק שלהם), ומי שחושב שזה קרה רק בגלל נתניהו והממשלה טועה, זו הכנסת והעומד בראשה שאיפשרו את הביזיון הזה. אף יו"ר כנסת שיצא לי להכיר לא היה נותן שככה הדברים יתנהלו תחת הנהגתו. אמיתי שזה עצוב לי, בעיניי הכנסת היא באמת מוסד מפואר עם היסטוריה של החזקת המסד של מה שנקרא "מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית" והוא עובר בשנים האחרונות השטחה ברשות ובסמכות העומד בראשה. עצוב מאוד.

Yanir Cozin - יניר קוזין

57,391 Aufrufe • vor 1 Monat

קריאה לשבת: איך באמת נראית אוטונומיה חרדית מבפנים? השבוע ניסה העיתונאי שלומי כהן לשאול את ראש עיריית בני ברק חנוך זייברט שאלה פשוטה: איך הגיעה העירייה למצב הכלכלי שבו היא נמצאת. זייברט הדף את המיקרופון וביטל את הדברים כ"שטויות והבלים". אלא שהמכתב שהגיע ממשרד הפנים קצת פחות משועשע. בני ברק סיימה את 2025 בגירעון של כ-80 מיליון שקל, במחצית הראשונה של 2026 נוספו עוד כ-50 מיליון, ומשרד הפנים כבר הקפיא בקשות לחוזים אישיים ושדרוגי שכר ודרש מהעירייה להציג תוכנית חירום. הממונה על מחוז תל אביב דרש מההנהלה לקבל "החלטות מחייבות וכואבות" בתחומי כוח האדם, הרכש והמכרזים. אם המצב לא ישתפר, השלב הבא עשוי להיות מינוי חשב מלווה שייקח מהעירייה חלק משמעותי מעצמאותה התקציבית. המצב כל כך חמור שהעירייה כבר מכרה תיק ניירות ערך בשווי כ-30 מיליון שקל, ומשתמשת בכ-70 מיליון מתוך מסגרת אשראי של 90 מיליון. תשלומים לספקים נדחים לשוטף פלוס 120 ולעיתים 140, ולעירייה חוב של כ-30 מיליון שקל לתאגיד המים. לא מדובר פה באירוע אנקדוטלי, יש סימנים של מצוקת תזרים ממשית. העירייה מצידה מבטיחה שתסיים את 2026 באיזון וטוענת שחלק משמעותי מהבעיה נגרם דווקא על ידי המדינה, בין היתר בגלל 12 אלף בקשות להנחות ארנונה שמשרד הפנים טרם אישר. למה הסיפור הזה מעניין מעבר לעוד עירייה שנקלעה לגירעון? כי בני ברק היא אולי המקום שבו לציבור החרדי יש יותר שליטה על החיים שלו מבכל מקום אחר בישראל. כמעט כל המערכת הפוליטית והמוניציפלית נמצאת בידיים חרדיות, סדרי העדיפויות נקבעים על ידי נציגים חרדים, ואין כמעט צורך להתפשר עם ציבור בעל תפיסת עולם אחרת. וגם כסף לא באמת חסר. במערב העיר צמח אחד מאזורי העסקים הגדולים בישראל, עם מגדלי משרדים שמכניסים לקופה העירונית מאות מיליוני שקלים. תקציב העירייה עומד על כ-2.5 מיליארד שקל, וב-2025 אפילו גדל מענק האיזון שלה בכ-20 מיליון שקל. גם אם כל טענות העירייה נגד משרד הפנים נכונות, הן לא מסבירות לבדן כיצד רשות עם מקורות הכנסה כאלה מגיעה למצב שבו היא כמעט ממצה את מסגרת האשראי ומוכרת נכסים פיננסיים כדי לשמור את הראש מעל המים. כשמתחילים להסתכל על השימוש בכסף, השאלות נעשות מטרידות יותר. בינואר 2025 הציג יו"ר האופוזיציה יעקב וידר במועצת העיר נתונים שלפיהם לשכת ראש העיר הזמינה בשנה שקדמה לכך אוכל ב-776 אלף שקל, ובתקציב החדש הוקצו יותר מ-3,000 שקל ביום! ל"כיבודים", "ארוחות" ו"הרמות כוסית". וידר שאל אז את זייברט: "מה אתה אוכל שם, זהב?". מודה שאני גם מתקשה להבין מה אפשר לאכול ב-3,000 שקל ביום. חשוב להבין: לא מדובר רק בבזבוז במקומות הלא נכונים, אלא גם בחיסכון במקומות הלא נכונים. ביולי דיווחו תושבים בפרדס כץ על אשפה שמצטברת, סירחון וחולדות, ומנהל הרובע מטעם העירייה אישר שאין בידיו צפי לחזרת מנקי הרחובות. העירייה עצמה דיווחה שב-2025 הגיעו למערך רכזי הרובע שלה 48 אלף פניות, מתוכן כ-12 אלף בענייני תברואה וכ-18 אלף בענייני תשתיות. כן, בעיר עם תקציב של מיליארדים, העירייה עדיין מדברת על טיפול ב"מפגעים היסטוריים שהוזנחו שנים רבות". בעיניי, הסיפור של בני ברק מתחבר לשאלת האוטונומיה החרדית. בלי להכריע אם אפשר להעניק לציבור במדינה קטנה ומוקפת אויבים אוטונומיה שמתנהלת בבדלנות כמעט מוחלטת, יש שאלה קודמת: האם החרדים בכלל יודעים לנהל אוטונומיה כזאת? בני ברק היא במידה רבה הניסוי המעשי. הציבור החרדי מחזיק כמעט ללא תחרות במנגנוני השלטון, קובע את סדרי העדיפויות ומנהל תקציב של מיליארדים. אין כאן ממשלה חילונית שאפשר להאשים, אין פקידים שמכריחים את העירייה לקבוע סדרי עדיפויות חילוניים, ואין מחסור במקורות הכנסה. ובכל זאת, העיר נמצאת בגירעון של כ-130 מיליון שקל, קרובה לקצה מסגרת האשראי, תושביה מתמודדים עם מפגעים בסיסיים ומשרד הפנים מאיים לקחת ממנה חלק מהשליטה בקופה. התשובה, אם כן, אינה נוגעת רק לזייברט או לבני ברק. היא נוגעת ליכולת של המערכת החרדית לנהל מרחב אוטונומי בלי להישאב שוב ושוב למנגנונים מושחתים, מסואבים וחסרי שקיפות. ועל השאלה הזאת, לפחות לפי מה שאנחנו רואים בבני ברק, התשובה ברורה: לא. שבת שלום.
0:26

קריאה לשבת: איך באמת נראית אוטונומיה חרדית מבפנים? השבוע ניסה העיתונאי שלומי כהן לשאול את ראש עיריית בני ברק חנוך זייברט שאלה פשוטה: איך הגיעה העירייה למצב הכלכלי שבו היא נמצאת. זייברט הדף את המיקרופון וביטל את הדברים כ"שטויות והבלים". אלא שהמכתב שהגיע ממשרד הפנים קצת פחות משועשע. בני ברק סיימה את 2025 בגירעון של כ-80 מיליון שקל, במחצית הראשונה של 2026 נוספו עוד כ-50 מיליון, ומשרד הפנים כבר הקפיא בקשות לחוזים אישיים ושדרוגי שכר ודרש מהעירייה להציג תוכנית חירום. הממונה על מחוז תל אביב דרש מההנהלה לקבל "החלטות מחייבות וכואבות" בתחומי כוח האדם, הרכש והמכרזים. אם המצב לא ישתפר, השלב הבא עשוי להיות מינוי חשב מלווה שייקח מהעירייה חלק משמעותי מעצמאותה התקציבית. המצב כל כך חמור שהעירייה כבר מכרה תיק ניירות ערך בשווי כ-30 מיליון שקל, ומשתמשת בכ-70 מיליון מתוך מסגרת אשראי של 90 מיליון. תשלומים לספקים נדחים לשוטף פלוס 120 ולעיתים 140, ולעירייה חוב של כ-30 מיליון שקל לתאגיד המים. לא מדובר פה באירוע אנקדוטלי, יש סימנים של מצוקת תזרים ממשית. העירייה מצידה מבטיחה שתסיים את 2026 באיזון וטוענת שחלק משמעותי מהבעיה נגרם דווקא על ידי המדינה, בין היתר בגלל 12 אלף בקשות להנחות ארנונה שמשרד הפנים טרם אישר. למה הסיפור הזה מעניין מעבר לעוד עירייה שנקלעה לגירעון? כי בני ברק היא אולי המקום שבו לציבור החרדי יש יותר שליטה על החיים שלו מבכל מקום אחר בישראל. כמעט כל המערכת הפוליטית והמוניציפלית נמצאת בידיים חרדיות, סדרי העדיפויות נקבעים על ידי נציגים חרדים, ואין כמעט צורך להתפשר עם ציבור בעל תפיסת עולם אחרת. וגם כסף לא באמת חסר. במערב העיר צמח אחד מאזורי העסקים הגדולים בישראל, עם מגדלי משרדים שמכניסים לקופה העירונית מאות מיליוני שקלים. תקציב העירייה עומד על כ-2.5 מיליארד שקל, וב-2025 אפילו גדל מענק האיזון שלה בכ-20 מיליון שקל. גם אם כל טענות העירייה נגד משרד הפנים נכונות, הן לא מסבירות לבדן כיצד רשות עם מקורות הכנסה כאלה מגיעה למצב שבו היא כמעט ממצה את מסגרת האשראי ומוכרת נכסים פיננסיים כדי לשמור את הראש מעל המים. כשמתחילים להסתכל על השימוש בכסף, השאלות נעשות מטרידות יותר. בינואר 2025 הציג יו"ר האופוזיציה יעקב וידר במועצת העיר נתונים שלפיהם לשכת ראש העיר הזמינה בשנה שקדמה לכך אוכל ב-776 אלף שקל, ובתקציב החדש הוקצו יותר מ-3,000 שקל ביום! ל"כיבודים", "ארוחות" ו"הרמות כוסית". וידר שאל אז את זייברט: "מה אתה אוכל שם, זהב?". מודה שאני גם מתקשה להבין מה אפשר לאכול ב-3,000 שקל ביום. חשוב להבין: לא מדובר רק בבזבוז במקומות הלא נכונים, אלא גם בחיסכון במקומות הלא נכונים. ביולי דיווחו תושבים בפרדס כץ על אשפה שמצטברת, סירחון וחולדות, ומנהל הרובע מטעם העירייה אישר שאין בידיו צפי לחזרת מנקי הרחובות. העירייה עצמה דיווחה שב-2025 הגיעו למערך רכזי הרובע שלה 48 אלף פניות, מתוכן כ-12 אלף בענייני תברואה וכ-18 אלף בענייני תשתיות. כן, בעיר עם תקציב של מיליארדים, העירייה עדיין מדברת על טיפול ב"מפגעים היסטוריים שהוזנחו שנים רבות". בעיניי, הסיפור של בני ברק מתחבר לשאלת האוטונומיה החרדית. בלי להכריע אם אפשר להעניק לציבור במדינה קטנה ומוקפת אויבים אוטונומיה שמתנהלת בבדלנות כמעט מוחלטת, יש שאלה קודמת: האם החרדים בכלל יודעים לנהל אוטונומיה כזאת? בני ברק היא במידה רבה הניסוי המעשי. הציבור החרדי מחזיק כמעט ללא תחרות במנגנוני השלטון, קובע את סדרי העדיפויות ומנהל תקציב של מיליארדים. אין כאן ממשלה חילונית שאפשר להאשים, אין פקידים שמכריחים את העירייה לקבוע סדרי עדיפויות חילוניים, ואין מחסור במקורות הכנסה. ובכל זאת, העיר נמצאת בגירעון של כ-130 מיליון שקל, קרובה לקצה מסגרת האשראי, תושביה מתמודדים עם מפגעים בסיסיים ומשרד הפנים מאיים לקחת ממנה חלק מהשליטה בקופה. התשובה, אם כן, אינה נוגעת רק לזייברט או לבני ברק. היא נוגעת ליכולת של המערכת החרדית לנהל מרחב אוטונומי בלי להישאב שוב ושוב למנגנונים מושחתים, מסואבים וחסרי שקיפות. ועל השאלה הזאת, לפחות לפי מה שאנחנו רואים בבני ברק, התשובה ברורה: לא. שבת שלום.

חרדים אקספרס

14,137 Aufrufe • vor 24 Tagen

הי נעמה. פילוסוף דה לה שמאטע כמוני כמובן מהסס להתווכח עם הוגת דעות מסוגך. אבל, במחילה, זה טיעון דמגוגי. הנה סרטון של מנהיג המפלגה שלך מסביר שחמאס הוא נכס. ידוע לי כמובן שלענות לדמגוגיה בטיעונים זה לדווש בעליה. אבל אני עדיין מאמין שאפשר לדבר אל בוחרים ולא רק להונות אותם. וזה מקור התסכול שלי. אנחנו בימין נאבקים לקיים את הדיון הרציני שאתם מנסים למנוע, על ידי הורדת רמת הדיון לסיסמאות על "מכירת המדינה לקאטר" (למרות שאוריך עבד בקמפיין שהממשלה שלכם ברכה עליו - ראי פה מטה בשרשור. למרות שלא צייצתם דבר על בנקל או פולי מרדכי, שלא לדבר על הניסיון של החברה של גנץ למכור לקטאר נשק סייבר). אז בשביל הפרוטוקול: 📌הרי כל המערכת הניחה שחמאס נעשה פרגמטי ולכן צריך לייצב אותו. 📌הרי איש לא הציע להפסיק את המימון לחמאס (שקטאר היא רק חלק קטן ממנו). 📌הרי גם הממשלה שלכם המשיכה אותו. הרי לא היתה שום לגיטימציה ליציאה למבצע נגד חמאס (אתם - ומטכ"ל אוסלו - הרי הייתם אומרים שנתניהו יוצא למלחמות מסיבות פוליטיות - ראי פה למטה בשרשור). 📌ההממשלה שלכם לא היתה יכולה לצאת למבצע כזה גם אם הייתם מחליטים שהוא דרוש, כי הייתם תלויים במנסור השותף האזרחי עבאס (עוד על החבר עבאס, במורד השרשור). 📌כל פעם שאת מפרסמת את צילום המסך הזה את גורמת לקורא לחשוב שאתם הייתם קשוחים עם החמאס ואנחנו היינו רכים. אבל אתם רציתם להיכנע לחמאס לפני רפיח. אתם דחפתם לאסון אוסלו, ואתם רוצים לעשות "הסכם מדיני" בסוף המלחמה הזאת, כלומר לוותר להם שוב. אז רק בעולם מאד מאד דמגוגי נראה כאילו הטענה שלי היא כאילו יוצאת דופן (ראי אייזנקוט פה למטה בשרשור). אז אל תגידי שלא השקעתי בך, נעמה! אבל גם אל תרגישי חובה לקרוא הכל. אני לא רוצה להעמיס עליך כל כך הרבה דה לה שמאטע ביום אחד - ועוד שבת. אז שתהיה לך שבת שלום, ואם תרצי לקיים דיון (בטיעונים כוונתי) הדלת פתוחה. פה, וגם בערוץ שלי #שומר_סף. את מוזמנת.
0:27

הי נעמה. פילוסוף דה לה שמאטע כמוני כמובן מהסס להתווכח עם הוגת דעות מסוגך. אבל, במחילה, זה טיעון דמגוגי. הנה סרטון של מנהיג המפלגה שלך מסביר שחמאס הוא נכס. ידוע לי כמובן שלענות לדמגוגיה בטיעונים זה לדווש בעליה. אבל אני עדיין מאמין שאפשר לדבר אל בוחרים ולא רק להונות אותם. וזה מקור התסכול שלי. אנחנו בימין נאבקים לקיים את הדיון הרציני שאתם מנסים למנוע, על ידי הורדת רמת הדיון לסיסמאות על "מכירת המדינה לקאטר" (למרות שאוריך עבד בקמפיין שהממשלה שלכם ברכה עליו - ראי פה מטה בשרשור. למרות שלא צייצתם דבר על בנקל או פולי מרדכי, שלא לדבר על הניסיון של החברה של גנץ למכור לקטאר נשק סייבר). אז בשביל הפרוטוקול: 📌הרי כל המערכת הניחה שחמאס נעשה פרגמטי ולכן צריך לייצב אותו. 📌הרי איש לא הציע להפסיק את המימון לחמאס (שקטאר היא רק חלק קטן ממנו). 📌הרי גם הממשלה שלכם המשיכה אותו. הרי לא היתה שום לגיטימציה ליציאה למבצע נגד חמאס (אתם - ומטכ"ל אוסלו - הרי הייתם אומרים שנתניהו יוצא למלחמות מסיבות פוליטיות - ראי פה למטה בשרשור). 📌ההממשלה שלכם לא היתה יכולה לצאת למבצע כזה גם אם הייתם מחליטים שהוא דרוש, כי הייתם תלויים במנסור השותף האזרחי עבאס (עוד על החבר עבאס, במורד השרשור). 📌כל פעם שאת מפרסמת את צילום המסך הזה את גורמת לקורא לחשוב שאתם הייתם קשוחים עם החמאס ואנחנו היינו רכים. אבל אתם רציתם להיכנע לחמאס לפני רפיח. אתם דחפתם לאסון אוסלו, ואתם רוצים לעשות "הסכם מדיני" בסוף המלחמה הזאת, כלומר לוותר להם שוב. אז רק בעולם מאד מאד דמגוגי נראה כאילו הטענה שלי היא כאילו יוצאת דופן (ראי אייזנקוט פה למטה בשרשור). אז אל תגידי שלא השקעתי בך, נעמה! אבל גם אל תרגישי חובה לקרוא הכל. אני לא רוצה להעמיס עליך כל כך הרבה דה לה שמאטע ביום אחד - ועוד שבת. אז שתהיה לך שבת שלום, ואם תרצי לקיים דיון (בטיעונים כוונתי) הדלת פתוחה. פה, וגם בערוץ שלי #שומר_סף. את מוזמנת.

Gadi Taub שומר סף

13,041 Aufrufe • vor 4 Monaten

תמיר פרדו: "[מה שהממשלה] הייתה צריכה לעשות ביום הראשון, ב-8 באוקטובר [2023], זה לבצע מהלך של שחרור החטופים, ואחרי זה אפשר לעשות את כל מה שצריך; אתה לא מנהל עם ארגון רצח משא ומתן. אתה מנהל מתן ומתן, ומנסה לצמצם ככל שניתן את המתן, אבל אין פה משא. אתה לא מקבל כלום חוץ מהילדים שלך" ב-19 בספטמבר 2024, פורסם במסגרת פודקאסט "אפרכסת" ראיון שערך אמיר אורן עם תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר, ולהלן קטע מדבריו: תמיר פרדו: עכשיו אני מגיע לסיפור הנוכחי ואני לא אהיה... אמיר אורן: חנה בבלי [שהייתה סמל של נימוסים, איפוק ותרבות]. תמיר פרדו: חנה בבלי. כשאני ראיתי את הסרט לפני יומיים... אמיר אורן: המנהרה? [המנהרה בה הוחזקו שישה חטופים ישראלים שהוצאו להורג בידי חמאס] תמיר פרדו: של המאורה הזאת. זו לא מנהרה. מנהרה, יש לזה תמיד אספקטים. לוקח... אמיר אורן: את המחילה. כן. תמיר פרדו: את המחילה הזאת. זה הזכיר לי את השואה. אימא שלי ניצולת שואה. אמיר אורן: היא הייתה במחנה? בבלגרד? תמיר פרדו: לא, היא הסתתרה, אבל היא איבדה את כל המשפחה שלה. והסתכלתי על המקום הזה ואמרתי לעצמי, נזכרתי שהיה איזה ראש ממשלה ישראלי [בנימין נתניהו], לא לפני הרבה שנים, שבא בטענות לבנות הברית: למה [במלחמת העולם השנייה] הם לא הפציצו את מסילת הברזל לאושוויץ? כי אם הם היו עושים את זה [הם] היו מונעים לפחות את הרצח של יהודי הונגריה. ואמרתי לעצמי, הטענות היו ל[ראש ממשלת בריטניה וינסטון] צ'רצ'יל ו[לנשיא ארה"ב פרנקלין דלאנו] רוזוולט, שזה היו בנות הברית, כי הם היו היחידים שיכולים לעשות את הדבר הזה, והיה להם חיל אוויר לעשות את זה, והם לא נשאו באחריות לשואה של יהודי אירופה. ומי שנשא באחריות לאותם 250 חטופים שנחטפו רק בגלל זה ש[אנחנו] ישנו בשמירה, והמחדל הנוראי של מדינת ישראל. זו ממשלת ישראל שיכולה לשחרר אותם. היא לא צריכה להפציץ רכבות, אלא רק לעצור את המלחמה ולאפשר את שובם הביתה, לא טרחה לעשות את זה. בעיניי זה הדבר הכי נורא. זה כתם מוסרי, זה כתם על היהדות. זה לא יהדות. אני חילוני, לא ככה גדלתי, לא ככה חינכו אותי. וכן, כאשר חס וחלילה יחטפו לך את הילדים כנופיה רצחנית ותגיד [ש] היא מבקשת כופר, ואתה יכול לשלם את הכופר – אני לא מעלה בדעתי שאתה לא תשלם אותו. ואתה לא מנהל עם ארגון רצח משא ומתן. אתה מנהל מתן ומתן, ואתה מנסה לצמצם עד כמה שאתה יכול את המתן, אבל אין פה משא. אתה לא מקבל כלום חוץ מהילדים שלך. ממשלת ישראל מנסה לנהל עם ארגון רצח משא ומתן – זה הטירוף הכי גדול עלי אדמות. [מנהיג חמאס בעזה יחיא] סינוואר כמנהיג ארגון רצח אמר ביום הראשון [7 באוקטובר 2023], עוד לפני שהתחיל התמרון: תחזירו לי את כל המחבלים, הנבלות האלה, ותקבלו את החטופים שלכם. וישראל בחרה בנקמה. וישראל שידעה שלא ניתן לשחרר חטופים על ידי מהלך צבאי, אלא מעט מאוד, וישראל שידעה שכל הפצצה של חיל האוויר כשאתה לא יודע איפה הם נמצאים יכולה גם להרוג חטופים, וישראל שידעה שהיא הורגת מחבלים במקום אחד, אם בן משפחה אחר שומר באותו יום על חטופים – כנראה זה סופם של החטופים. את כל זה ממשלת ישראל ידעה, וזה לא הטריד אותה, והיא פתחה בקמפיין של שכנוע של אזרחי מדינת ישראל על שטויות כמו ניצחון מוחלט, על עמידה איתנה – כאשר כל מה שהייתה צריכה לעשות ביום הראשון, בשמיני לאוקטובר [2023], זה לבצע את המהלך של שחרור החטופים, ואחרי זה אפשר לעשות את כל מה שצריך. אמיר אורן: מה שאתה אומר מוחץ ומשכנע גם ברמה הערכית וגם המבצעית, כלומר חוסר היכולת לעשות משהו אחר. אבל זה מתעלם מהפוליטיקה המעשית: שאחרי שחטפת מכה כזו, אתה לא יכול להודות בתבוסה. אתה, הדרג הפוליטי, וסביר שאתה תשקע יותר בחולות רק כדי להימלט מאות הקין של המפסידן שבגללו 1200–1400 ישראלים נרצחו. במקביל [לאמירה] שלך, בשואת יהודי הנגב. תמיר פרדו: בשביל זה צריך הנהגה. צריך מנהיג שיש לו אומץ, שהוא לא פחדן, שהוא מבין שהוא יצטרך להסתכל במראה, וברגע שהוא יחזיר את החטופים, הצעד הבא שלו זה היה לשים את המפתחות על השולחן, ולהגיד: כשלתי. זה המשמרת שלי. ואין לי ספק שראש הממשלה הזה [בנימין נתניהו] לא אשם במה שקרה משש וחצי בבוקר ביום השביעי לאוקטובר [2023]. זה אחריות מלאה של צה"ל. מה שקרה עד אותו רגע, יש לו מה שנקרא נתח מאוד מכובד. אבל בקטע של השישי, שביעי באוקטובר [2023], זה לא אחריות שלו, זה אחריות של הצבא. של צבא ההגנה לישראל, לצערי הרב. סימוכין:
5:52

תמיר פרדו: "[מה שהממשלה] הייתה צריכה לעשות ביום הראשון, ב-8 באוקטובר [2023], זה לבצע מהלך של שחרור החטופים, ואחרי זה אפשר לעשות את כל מה שצריך; אתה לא מנהל עם ארגון רצח משא ומתן. אתה מנהל מתן ומתן, ומנסה לצמצם ככל שניתן את המתן, אבל אין פה משא. אתה לא מקבל כלום חוץ מהילדים שלך" ב-19 בספטמבר 2024, פורסם במסגרת פודקאסט "אפרכסת" ראיון שערך אמיר אורן עם תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר, ולהלן קטע מדבריו: תמיר פרדו: עכשיו אני מגיע לסיפור הנוכחי ואני לא אהיה... אמיר אורן: חנה בבלי [שהייתה סמל של נימוסים, איפוק ותרבות]. תמיר פרדו: חנה בבלי. כשאני ראיתי את הסרט לפני יומיים... אמיר אורן: המנהרה? [המנהרה בה הוחזקו שישה חטופים ישראלים שהוצאו להורג בידי חמאס] תמיר פרדו: של המאורה הזאת. זו לא מנהרה. מנהרה, יש לזה תמיד אספקטים. לוקח... אמיר אורן: את המחילה. כן. תמיר פרדו: את המחילה הזאת. זה הזכיר לי את השואה. אימא שלי ניצולת שואה. אמיר אורן: היא הייתה במחנה? בבלגרד? תמיר פרדו: לא, היא הסתתרה, אבל היא איבדה את כל המשפחה שלה. והסתכלתי על המקום הזה ואמרתי לעצמי, נזכרתי שהיה איזה ראש ממשלה ישראלי [בנימין נתניהו], לא לפני הרבה שנים, שבא בטענות לבנות הברית: למה [במלחמת העולם השנייה] הם לא הפציצו את מסילת הברזל לאושוויץ? כי אם הם היו עושים את זה [הם] היו מונעים לפחות את הרצח של יהודי הונגריה. ואמרתי לעצמי, הטענות היו ל[ראש ממשלת בריטניה וינסטון] צ'רצ'יל ו[לנשיא ארה"ב פרנקלין דלאנו] רוזוולט, שזה היו בנות הברית, כי הם היו היחידים שיכולים לעשות את הדבר הזה, והיה להם חיל אוויר לעשות את זה, והם לא נשאו באחריות לשואה של יהודי אירופה. ומי שנשא באחריות לאותם 250 חטופים שנחטפו רק בגלל זה ש[אנחנו] ישנו בשמירה, והמחדל הנוראי של מדינת ישראל. זו ממשלת ישראל שיכולה לשחרר אותם. היא לא צריכה להפציץ רכבות, אלא רק לעצור את המלחמה ולאפשר את שובם הביתה, לא טרחה לעשות את זה. בעיניי זה הדבר הכי נורא. זה כתם מוסרי, זה כתם על היהדות. זה לא יהדות. אני חילוני, לא ככה גדלתי, לא ככה חינכו אותי. וכן, כאשר חס וחלילה יחטפו לך את הילדים כנופיה רצחנית ותגיד [ש] היא מבקשת כופר, ואתה יכול לשלם את הכופר – אני לא מעלה בדעתי שאתה לא תשלם אותו. ואתה לא מנהל עם ארגון רצח משא ומתן. אתה מנהל מתן ומתן, ואתה מנסה לצמצם עד כמה שאתה יכול את המתן, אבל אין פה משא. אתה לא מקבל כלום חוץ מהילדים שלך. ממשלת ישראל מנסה לנהל עם ארגון רצח משא ומתן – זה הטירוף הכי גדול עלי אדמות. [מנהיג חמאס בעזה יחיא] סינוואר כמנהיג ארגון רצח אמר ביום הראשון [7 באוקטובר 2023], עוד לפני שהתחיל התמרון: תחזירו לי את כל המחבלים, הנבלות האלה, ותקבלו את החטופים שלכם. וישראל בחרה בנקמה. וישראל שידעה שלא ניתן לשחרר חטופים על ידי מהלך צבאי, אלא מעט מאוד, וישראל שידעה שכל הפצצה של חיל האוויר כשאתה לא יודע איפה הם נמצאים יכולה גם להרוג חטופים, וישראל שידעה שהיא הורגת מחבלים במקום אחד, אם בן משפחה אחר שומר באותו יום על חטופים – כנראה זה סופם של החטופים. את כל זה ממשלת ישראל ידעה, וזה לא הטריד אותה, והיא פתחה בקמפיין של שכנוע של אזרחי מדינת ישראל על שטויות כמו ניצחון מוחלט, על עמידה איתנה – כאשר כל מה שהייתה צריכה לעשות ביום הראשון, בשמיני לאוקטובר [2023], זה לבצע את המהלך של שחרור החטופים, ואחרי זה אפשר לעשות את כל מה שצריך. אמיר אורן: מה שאתה אומר מוחץ ומשכנע גם ברמה הערכית וגם המבצעית, כלומר חוסר היכולת לעשות משהו אחר. אבל זה מתעלם מהפוליטיקה המעשית: שאחרי שחטפת מכה כזו, אתה לא יכול להודות בתבוסה. אתה, הדרג הפוליטי, וסביר שאתה תשקע יותר בחולות רק כדי להימלט מאות הקין של המפסידן שבגללו 1200–1400 ישראלים נרצחו. במקביל [לאמירה] שלך, בשואת יהודי הנגב. תמיר פרדו: בשביל זה צריך הנהגה. צריך מנהיג שיש לו אומץ, שהוא לא פחדן, שהוא מבין שהוא יצטרך להסתכל במראה, וברגע שהוא יחזיר את החטופים, הצעד הבא שלו זה היה לשים את המפתחות על השולחן, ולהגיד: כשלתי. זה המשמרת שלי. ואין לי ספק שראש הממשלה הזה [בנימין נתניהו] לא אשם במה שקרה משש וחצי בבוקר ביום השביעי לאוקטובר [2023]. זה אחריות מלאה של צה"ל. מה שקרה עד אותו רגע, יש לו מה שנקרא נתח מאוד מכובד. אבל בקטע של השישי, שביעי באוקטובר [2023], זה לא אחריות שלו, זה אחריות של הצבא. של צבא ההגנה לישראל, לצערי הרב. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

22,740 Aufrufe • vor 2 Monaten