正在加载视频...

视频加载失败

加载此视频时出现问题。这可能是由于临时网络问题，或视频可能不可用。

אמו של יובל קוגן, דינה, בקריאה לעם ישראל לבוא ולסייע במאמצי החיפושים אחר בנה בן ה-4 שנעדר מאז אתמול: ״אני מתחננת - תעזרו לי״

almog boker

115,994 subscribers

20,596 次观看 • 2 个月前 •via X (Twitter)

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

14 条评论

Lior Ayubi I.U.B 的头像

Lior Ayubi I.U.B2 个月前

@YehudaiI להוציא את כל חיילי בט״ר ניצנים בשורה ארוכה לסרוק מנצנים דרומה

אריאל ג 🇮🇱🟨 的头像

אריאל ג 🇮🇱🟨2 个月前

מפחיד, מקווה שיצא בריא ושלם וקצת עייף בקרוב

שבירה בדרך 的头像

שבירה בדרך2 个月前

שובר את הלב... אין מילים. הלוואי וימצאו אותו בריא במהרה

אור בק עוף 的头像

אור בק עוף2 个月前

@Lidia0416094641 הלוואי הלוואי ימצא בריא ושלם❤️❤️❤️🙏🙏

חייאתי 🪬 的头像

חייאתי 🪬2 个月前

בבקשה, בורא עולם, שתמצא את הבן שלה בריא ושלם. אמןןןן.

David Noam 的头像

David Noam2 个月前

יש חדש? יש איזה קצה חוט? ה' ישמור

Fred Ginsberg 的头像

Fred Ginsberg2 个月前

Agreed 👍

HavanaCat 的头像

HavanaCat2 个月前

She should not have been trying to colonize stolen land. Go back to New York or Latvia or Poland or wherever she's from.

Attatt 的头像

Attatt2 个月前

מתפללים

הרציונלי 的头像

הרציונלי2 个月前

"חרדי" אמרו לנו אבל

Christian Stoltz 的头像

Christian Stoltz2 个月前

Where did you see him last?

MandaLani 的头像

MandaLani2 个月前

וגם אם לא יכולים, לזכור שיש לו כתם בולט על הלחי.

Mozer 的头像

Mozer2 个月前

Phat pig

Madara Uchiha 的头像

Madara Uchiha2 个月前

מישהו חטף אותו

相关视频

אין דבר קשה יותר מהדאגה לילד קטן. הגעתי הבוקר לאשקלון כדי לעמוד מקרוב על מאמצי החיפושים אחר יובל, הילד בן ה 4 שנעדר. פגשתי את אמא ואבא שלו. הדאגה והכאב ניכרים על פניהם, ולצד זאת גם האמונה והתקווה לבורא עולם שיובל יחזור הביתה בשלום. פגשתי גם את מאות השוטרים, לוחמי האש, אנשי כיתות הכוננות, צוערי קורס שב”ס והמתנדבים הרבים שהתגייסו מכל הלב לחיפושים. לראות את ההתגייסות הזו מרגש ומחזק. קיימתי הערכת מצב עם מפקדי משטרת ישראל והכוחות שפועלים בשטח, וקיבלתי תמונת מצב מלאה. הנחיתי להמשיך ולתגבר את הכוחות ולהפעיל את כל האמצעים והיכולות העומדים לרשותנו עד שנמצא את יובל. הבטחתי להוריו שלא נרפה לרגע. שנעשה הכול, אבל הכול, כדי למצוא את יובל ולהחזיר אותו הביתה בשלום. אני מבקש מכל עם ישראל להמשיך לחפש, להתפלל ולייחל לבשורות טובות. בעזרת השם, שנזכה במהרה לראות את יובל חוזר הביתה בריא ושלם.

אין דבר קשה יותר מהדאגה לילד קטן. הגעתי הבוקר לאשקלון כדי לעמוד מקרוב על מאמצי החיפושים אחר יובל, הילד בן ה 4 שנעדר. פגשתי את אמא ואבא שלו. הדאגה והכאב ניכרים על פניהם, ולצד זאת גם האמונה והתקווה לבורא עולם שיובל יחזור הביתה בשלום. פגשתי גם את מאות השוטרים, לוחמי האש, אנשי כיתות הכוננות, צוערי קורס שב”ס והמתנדבים הרבים שהתגייסו מכל הלב לחיפושים. לראות את ההתגייסות הזו מרגש ומחזק. קיימתי הערכת מצב עם מפקדי משטרת ישראל והכוחות שפועלים בשטח, וקיבלתי תמונת מצב מלאה. הנחיתי להמשיך ולתגבר את הכוחות ולהפעיל את כל האמצעים והיכולות העומדים לרשותנו עד שנמצא את יובל. הבטחתי להוריו שלא נרפה לרגע. שנעשה הכול, אבל הכול, כדי למצוא את יובל ולהחזיר אותו הביתה בשלום. אני מבקש מכל עם ישראל להמשיך לחפש, להתפלל ולייחל לבשורות טובות. בעזרת השם, שנזכה במהרה לראות את יובל חוזר הביתה בריא ושלם.

איתמר בן גביר

85,118 次观看 • 2 个月前

מראה שחורה. יובל אברהם שם מראה מול פניה האפלות והמכוערות של המדיניות הישראלית ברצועת עזה, מאז השבעה באוקטובר. אתמול יובל נשא נאום חזק ונוקב בטקס הסיום של פסטיבל הסרטים הבין לאומי ה-83 של ונציה, שם זכה זכה הסרט שלו NAZA (נזק אגבי) בפרס חבר השופטים. הסרט NAZA שאותו ביים יובל יחד עם רחל שור, זכה בפרס חבר השופטים המיוחד (Special Jury Prize) בפסטיבל הסרטים הבין לאומי ה-83 של ונציה. הסרט עוסק במערכות שמאחורי ההרג ההמוני בעזה, ומציג עדויות של קצינים, חיילים ואנשי קהילת המודיעין הישראלית, שחושפים כיצד נעשה שימוש במערכות בינה מלאכותית (AI) ובמעקב המוני לצורך בחירת יעדים לתקיפות אוויריות. בישראל הסרט, עוד לפני שהופץ להקרנה, זכה לביקורת קשה ולהסתה פרועה נגד יובל, בעיקר מצד גורמי ימין פאשיסטים גזענים, אבל גם מתוך המחנה הדמוקרטי, העאלק נאור. יובל טוען שישראל מבצעת הרג שיטתי ומכוון של פלסטינים בעזה, תוך דה הומניזציה שלהם. לדבריו, הכחשת פשעים אלו מאפשרת את הימשכותם, ולכן הוא קורא במיוחד לישראלים, אבל גם לאירופאים ולאמריקאים, לצפות בסרט, להכיר במציאות ולהפעיל לחץ מדיני ועסקי על ממשלותיהם, על מנת לסיים את הלחימה. הטירוף, התפיסה המעוותת של הנז"א (נזק אגבי), הזילות בחיי אדם, ההרגלה והאדישות להרג המוני של נשים, ילדים ותינוקות, אובדן צלם האנוש בקבלת ההחלטות, כפי שמשתקפים בסרט הדוקו החדש של יובל ורחל ובמציאות המדממת שם בשלוש השנים האחרונות, פשוט הופכים את הבטן. יובל אברהם הוא פטריוט, איש נחוש ואמיץ ואני מצדיע לו. אני מעדיף יובל אברהם אחד על פני אלף בן גביריסטים, כהניסטים, ביביסטים, משיחיסטים. Yuval Abraham יובל אברהם

מראה שחורה. יובל אברהם שם מראה מול פניה האפלות והמכוערות של המדיניות הישראלית ברצועת עזה, מאז השבעה באוקטובר. אתמול יובל נשא נאום חזק ונוקב בטקס הסיום של פסטיבל הסרטים הבין לאומי ה-83 של ונציה, שם זכה זכה הסרט שלו NAZA (נזק אגבי) בפרס חבר השופטים. הסרט NAZA שאותו ביים יובל יחד עם רחל שור, זכה בפרס חבר השופטים המיוחד (Special Jury Prize) בפסטיבל הסרטים הבין לאומי ה-83 של ונציה. הסרט עוסק במערכות שמאחורי ההרג ההמוני בעזה, ומציג עדויות של קצינים, חיילים ואנשי קהילת המודיעין הישראלית, שחושפים כיצד נעשה שימוש במערכות בינה מלאכותית (AI) ובמעקב המוני לצורך בחירת יעדים לתקיפות אוויריות. בישראל הסרט, עוד לפני שהופץ להקרנה, זכה לביקורת קשה ולהסתה פרועה נגד יובל, בעיקר מצד גורמי ימין פאשיסטים גזענים, אבל גם מתוך המחנה הדמוקרטי, העאלק נאור. יובל טוען שישראל מבצעת הרג שיטתי ומכוון של פלסטינים בעזה, תוך דה הומניזציה שלהם. לדבריו, הכחשת פשעים אלו מאפשרת את הימשכותם, ולכן הוא קורא במיוחד לישראלים, אבל גם לאירופאים ולאמריקאים, לצפות בסרט, להכיר במציאות ולהפעיל לחץ מדיני ועסקי על ממשלותיהם, על מנת לסיים את הלחימה. הטירוף, התפיסה המעוותת של הנז"א (נזק אגבי), הזילות בחיי אדם, ההרגלה והאדישות להרג המוני של נשים, ילדים ותינוקות, אובדן צלם האנוש בקבלת ההחלטות, כפי שמשתקפים בסרט הדוקו החדש של יובל ורחל ובמציאות המדממת שם בשלוש השנים האחרונות, פשוט הופכים את הבטן. יובל אברהם הוא פטריוט, איש נחוש ואמיץ ואני מצדיע לו. אני מעדיף יובל אברהם אחד על פני אלף בן גביריסטים, כהניסטים, ביביסטים, משיחיסטים. Yuval Abraham יובל אברהם

Danny Gallant דני גלנט

33,088 次观看 • 11 天前

יובל שהם נהרג בתאונה מבצעית בצפון רצועת עזה בדצמבר 2024. הוא היה חברו הטוב של הירש גולדברג פולין, שניהם אוהדים שרופים של הפועל ירושלים, בוגרי תיכון הימלפרב הנפלא. המשפחות קשורות מאז בקשר ארור של דם. אבא של יובל, פרופ׳ אפי שהם, הוא ראש החוג להיסטוריה באוניברסיטת בן גוריון. אחד האנשים הכי אמיצים, ערכיים ומעוררי השראה שיצא לי לפגוש מאז שהקמנו את Yalla Tikva - יאללה תקווה. בשני לנובמבר, 2022, אפי שהם הסיר את הכיפה מראשו. הוא אדם דתי, מעולם לא חזר בשאלה, אבל ההודעה של בצלאל סמוטריץ׳ ואיתמר בן גביר שהמפלגה הגזענית והכהניסטית שלהם תיקרא ״הציונות הדתית״ שברה בו משהו. הוא הרגיש שהמותג נגנב על ידי אנשים לא ראויים. הוא לא טעה, כמובן. יצא לי להכיר את אפי מקרוב כשהיה אחד ממייסדי המחאה בירושלים, ״שומרים על הבית המשותף״. אין עוד מוקד מחאה כזה בישראל, פשוט אין: דתיים, חילוניים, אוהבי הארץ, מטובי בניה, שיצאו להילחם יחד נגד ההפיכה המשטרית. אז ביקשתי מאפי לבוא ולדבר איתי על אחד האירועים הכי קשים שעברו על מדינת ישראל: בזיזתו של המותג ״הציונות הדתית״ על ידי חבורה גזענית, משיחית, אלימה, שיש לה חלק מהותי במצב שאליו הגענו. ובעיקר, יש לה חלק מהותי בהפקרת החטופים שמה לה וליהדות?! קחו את הזמן ותקשיבו לאפי! הוא קול חשוב. ציוני. דתי. ישראלי עד העצם. הוא שילם את המחיר היקר מכל. והוא העתיד שלנו כאן. אין לי ספק בזה...

יובל שהם נהרג בתאונה מבצעית בצפון רצועת עזה בדצמבר 2024. הוא היה חברו הטוב של הירש גולדברג פולין, שניהם אוהדים שרופים של הפועל ירושלים, בוגרי תיכון הימלפרב הנפלא. המשפחות קשורות מאז בקשר ארור של דם. אבא של יובל, פרופ׳ אפי שהם, הוא ראש החוג להיסטוריה באוניברסיטת בן גוריון. אחד האנשים הכי אמיצים, ערכיים ומעוררי השראה שיצא לי לפגוש מאז שהקמנו את Yalla Tikva - יאללה תקווה. בשני לנובמבר, 2022, אפי שהם הסיר את הכיפה מראשו. הוא אדם דתי, מעולם לא חזר בשאלה, אבל ההודעה של בצלאל סמוטריץ׳ ואיתמר בן גביר שהמפלגה הגזענית והכהניסטית שלהם תיקרא ״הציונות הדתית״ שברה בו משהו. הוא הרגיש שהמותג נגנב על ידי אנשים לא ראויים. הוא לא טעה, כמובן. יצא לי להכיר את אפי מקרוב כשהיה אחד ממייסדי המחאה בירושלים, ״שומרים על הבית המשותף״. אין עוד מוקד מחאה כזה בישראל, פשוט אין: דתיים, חילוניים, אוהבי הארץ, מטובי בניה, שיצאו להילחם יחד נגד ההפיכה המשטרית. אז ביקשתי מאפי לבוא ולדבר איתי על אחד האירועים הכי קשים שעברו על מדינת ישראל: בזיזתו של המותג ״הציונות הדתית״ על ידי חבורה גזענית, משיחית, אלימה, שיש לה חלק מהותי במצב שאליו הגענו. ובעיקר, יש לה חלק מהותי בהפקרת החטופים שמה לה וליהדות?! קחו את הזמן ותקשיבו לאפי! הוא קול חשוב. ציוני. דתי. ישראלי עד העצם. הוא שילם את המחיר היקר מכל. והוא העתיד שלנו כאן. אין לי ספק בזה...

Ran Harnevo

42,546 次观看 • 1 年前

אני, גל הירש, בנם של יצחק ז"ל ורחל תיבדל לחיים ארוכים, משיא משואה זו בכאב, בגאווה ובתקווה. לכבוד החטופות והחטופים שנאבקו בגבורה, אלו שזכינו להציל ואלו שכשלנו להצילם ולהשיבם בחיים. לכבוד המשפחות שחיו בסיוט, אלה שעדיין מצפות, ואלה שחיות עם האובדן הנורא. לכבוד עם ישראל שממעמקים קרא והתפלל לשלום אנשינו. לכבוד המשרתים בסדיר ובמילואים, שחירפו נפשם ובליבם החלום: להשיב חטופים, חיים וחללים הבייתה. לכבוד הפצועים הבוחרים בחיים וגיבורי ישראל הנופלים, ובהם הטייס סגן אמנון הגר ז"ל, בן דודי האהוב. לכבוד המשפחות השכולות הכואבות והרעות שנותרה בעירה ודולקת. בשמם של חבריי במערך השבויים והנעדרים: בצה"ל, בשב"כ, במוסד, במשרדי הממשלה, אצל בעלות בריתנו, בממשל הנשיא טראמפ ובהובלת ראש הממשלה בנימין נתניהו. צוות של אנשים נפלאים ונחושים - להשלים את המשימה, להשיב בנים לגבולם, כי אנחנו ישראלים ונהפוך עולמות כדי שאיש מאחינו לא יישאר מאחור. ולכבוד דונה רעייתי, משפחתי האהובה ומולדתי - מדינת ישראל, ששלומה ובטחונה הם תמצית חיי. ולתפארת מדינת ישראל זכות גדולה היא לי ומעמד מרגש וייחודי - להשיא משואה עם טליק גואילי , אמו של רס״ר רני ז״ל גיבור ישראל, בערב יום העצמאות ה 78 למדינת ישראל. 💙🇮🇱🫡

אני, גל הירש, בנם של יצחק ז"ל ורחל תיבדל לחיים ארוכים, משיא משואה זו בכאב, בגאווה ובתקווה. לכבוד החטופות והחטופים שנאבקו בגבורה, אלו שזכינו להציל ואלו שכשלנו להצילם ולהשיבם בחיים. לכבוד המשפחות שחיו בסיוט, אלה שעדיין מצפות, ואלה שחיות עם האובדן הנורא. לכבוד עם ישראל שממעמקים קרא והתפלל לשלום אנשינו. לכבוד המשרתים בסדיר ובמילואים, שחירפו נפשם ובליבם החלום: להשיב חטופים, חיים וחללים הבייתה. לכבוד הפצועים הבוחרים בחיים וגיבורי ישראל הנופלים, ובהם הטייס סגן אמנון הגר ז"ל, בן דודי האהוב. לכבוד המשפחות השכולות הכואבות והרעות שנותרה בעירה ודולקת. בשמם של חבריי במערך השבויים והנעדרים: בצה"ל, בשב"כ, במוסד, במשרדי הממשלה, אצל בעלות בריתנו, בממשל הנשיא טראמפ ובהובלת ראש הממשלה בנימין נתניהו. צוות של אנשים נפלאים ונחושים - להשלים את המשימה, להשיב בנים לגבולם, כי אנחנו ישראלים ונהפוך עולמות כדי שאיש מאחינו לא יישאר מאחור. ולכבוד דונה רעייתי, משפחתי האהובה ומולדתי - מדינת ישראל, ששלומה ובטחונה הם תמצית חיי. ולתפארת מדינת ישראל זכות גדולה היא לי ומעמד מרגש וייחודי - להשיא משואה עם טליק גואילי , אמו של רס״ר רני ז״ל גיבור ישראל, בערב יום העצמאות ה 78 למדינת ישראל. 💙🇮🇱🫡

גל הירש-Gal Hirsch

69,730 次观看 • 5 个月前

ב-21 בפברואר, 2025, יצא איימן אל-הימוני, בן ה-12 מחברון, יחד עם אחיו הצעיר אייסר, מבית סבו כדי להעביר סכום כסף לדודם המתגורר בבית ממול. כאשר הבחינו בחיילים ברחוב, פנו השניים לשוב.אז ירו החייליםבאיימן בגבו. אמו, אנוואר, סיפרה: ״אייסר רץ אלינו בבהלה ואמר, 'ירו באיימן'. ראיתי שלושה חיילים מקיפים את איימן, ששכב על הקרקע ומאירים עליו בפנסים שלהם. איימן אמר לי בקול חלש 'אמא, החיילים ירו בי״. 54 ילדים ונערים נהרגו על ידי כוחות הביטחון הישראלים בשנת 2025 בגדה המערבית. הדו״ח ״ילדות חשופה״ מציג את סיפוריהם ואת הנסיבות שהביאו למותם של כל אחד ואחד מהם. מאז אוקטובר 2023 ועד ה-27 ביולי 2026 הרגה ישראל בגדה המערבית 1,100 פלסטינים מתוכם 242 ילדים ונערים. מדובר בהיקף ההרג הנרחב ביותר של קטינים פלסטינים מאז כיבוש השטח ב-1967. מציאות זו תוצאהשל מדיניות ישראלית המאפשרת ומגבה את ההרג, מבלי שאיש יידרש לתת על כך את הדין. לקריאת הדוח המלא >>

ב-21 בפברואר, 2025, יצא איימן אל-הימוני, בן ה-12 מחברון, יחד עם אחיו הצעיר אייסר, מבית סבו כדי להעביר סכום כסף לדודם המתגורר בבית ממול. כאשר הבחינו בחיילים ברחוב, פנו השניים לשוב.אז ירו החייליםבאיימן בגבו. אמו, אנוואר, סיפרה: ״אייסר רץ אלינו בבהלה ואמר, 'ירו באיימן'. ראיתי שלושה חיילים מקיפים את איימן, ששכב על הקרקע ומאירים עליו בפנסים שלהם. איימן אמר לי בקול חלש 'אמא, החיילים ירו בי״. 54 ילדים ונערים נהרגו על ידי כוחות הביטחון הישראלים בשנת 2025 בגדה המערבית. הדו״ח ״ילדות חשופה״ מציג את סיפוריהם ואת הנסיבות שהביאו למותם של כל אחד ואחד מהם. מאז אוקטובר 2023 ועד ה-27 ביולי 2026 הרגה ישראל בגדה המערבית 1,100 פלסטינים מתוכם 242 ילדים ונערים. מדובר בהיקף ההרג הנרחב ביותר של קטינים פלסטינים מאז כיבוש השטח ב-1967. מציאות זו תוצאהשל מדיניות ישראלית המאפשרת ומגבה את ההרג, מבלי שאיש יידרש לתת על כך את הדין. לקריאת הדוח המלא >>

B'Tselem בצלם بتسيلم

15,552 次观看 • 1 个月前

הם מ פ ח ד י ם ! בשעות האחרונות מפיצה מכונת הרעל בהובלת יאיר נתניהו וערוץ התרעלה 14, סרטון ערוך ומגמתי אשר מאשים את יאיר גולן בקריאה לסירוב למילואים בזמן המלחמה. בפועל, בחוג בית שנערך בגני תקווה לפני כשלושה שבועות, גולן הדגיש שעכשיו זה לא הזמן המתאים שלא לעשות מילואים. בסרטון הערוך הושמטה המילה "אם" מהמשפט "אני לא מדבר עכשיו, אם זה הצעד הנכון". צפו בסרטון הערוך, בסרטון המקורי וכן בסרטון המקורי המלא, בכדי להבין את ההקשר המלא של הדברים. לגולן יש משנה סדורה באשר לדרך שתביא לפיזור הכנסת ולהפלת הממשלה והיא כוללת שלושה מרכיבים: הפגנות, שביתות ואי ציות אזרחי. בנוסף גולן הדגיש בחוג הבית, את התנגדותו הנחרצת למחאה אלימה. בעקבות הסירטון המפוברק והוצאת הדברים מהקשרם, העבריין המורשע בן גביר, שלא שירת דקה בצבא, הוציא מכתב ליוע"משית כדי שתחל בחקירה פלילית נגד יאיר גולן, גיבור ישראל, בגין המרדה. חבורת המופרעים, המושחתים, הלאומנים, המשיחיים, הצבועים, שהפקירו ומממשיכים להפקיר את אזרחי מדינת ישראל, שמשתפים פעולה ומשמרים את ההשתמטות החרדית, שמפיצים סרטונים הקוראים להפיכה צבאית, משתמשים בסרטון ערוך בכדי להטיל דופי בפטריוטיות של האלוף במיל' גולן ועל מנת להשחיר אותו. מנגנון התעמולה של נתניהו בראשות בנו יאיר, מבין את האיום הנשקף מכיוונו של היו"ר החדש של מפלגת העבודה, ולכן מאז אתמול הם משסים ביאיר גולן את כל כלבי התקיפה שלהם. זה לא יעזור לנתניהוז', התיקון של מדינת ישראל, יעשה בלעדי נתניהו, בלי שליחיו וללא סריסיו, והוא יובל ע"י אנשים ראויים וערכיים כמו יאיר, יאיר גולן. Yair Golan - יאיר גולן בודקים

הם מ פ ח ד י ם ! בשעות האחרונות מפיצה מכונת הרעל בהובלת יאיר נתניהו וערוץ התרעלה 14, סרטון ערוך ומגמתי אשר מאשים את יאיר גולן בקריאה לסירוב למילואים בזמן המלחמה. בפועל, בחוג בית שנערך בגני תקווה לפני כשלושה שבועות, גולן הדגיש שעכשיו זה לא הזמן המתאים שלא לעשות מילואים. בסרטון הערוך הושמטה המילה "אם" מהמשפט "אני לא מדבר עכשיו, אם זה הצעד הנכון". צפו בסרטון הערוך, בסרטון המקורי וכן בסרטון המקורי המלא, בכדי להבין את ההקשר המלא של הדברים. לגולן יש משנה סדורה באשר לדרך שתביא לפיזור הכנסת ולהפלת הממשלה והיא כוללת שלושה מרכיבים: הפגנות, שביתות ואי ציות אזרחי. בנוסף גולן הדגיש בחוג הבית, את התנגדותו הנחרצת למחאה אלימה. בעקבות הסירטון המפוברק והוצאת הדברים מהקשרם, העבריין המורשע בן גביר, שלא שירת דקה בצבא, הוציא מכתב ליוע"משית כדי שתחל בחקירה פלילית נגד יאיר גולן, גיבור ישראל, בגין המרדה. חבורת המופרעים, המושחתים, הלאומנים, המשיחיים, הצבועים, שהפקירו ומממשיכים להפקיר את אזרחי מדינת ישראל, שמשתפים פעולה ומשמרים את ההשתמטות החרדית, שמפיצים סרטונים הקוראים להפיכה צבאית, משתמשים בסרטון ערוך בכדי להטיל דופי בפטריוטיות של האלוף במיל' גולן ועל מנת להשחיר אותו. מנגנון התעמולה של נתניהו בראשות בנו יאיר, מבין את האיום הנשקף מכיוונו של היו"ר החדש של מפלגת העבודה, ולכן מאז אתמול הם משסים ביאיר גולן את כל כלבי התקיפה שלהם. זה לא יעזור לנתניהוז', התיקון של מדינת ישראל, יעשה בלעדי נתניהו, בלי שליחיו וללא סריסיו, והוא יובל ע"י אנשים ראויים וערכיים כמו יאיר, יאיר גולן. Yair Golan - יאיר גולן בודקים

Danny Gallant דני גלנט

76,490 次观看 • 2 年前

לכל חברי מפלגת הדמוקרטים, ובמיוחד לחברי האגף השמאלי שחשוב להם להכיר את עמדות המועמדים בנושא המדיני-בטחוני - חלק מכם שאלו אותי בימים האחרונים היכן אני עומדת בנושא. אז היכן אני עומדת? בסרטון המצורף למשל, אני עומדת בראס עין אלעוג'א, לפני כשנה, לאחר שפגשתי את בני הקהילה המקומית שסיפרו לי על התקפות המתנחלים נגדם. שגרת כיבוש. ולשאלה היכן אני עומדת בנוגע לתפיסה המדינית בטחונית שלי, ולעניין הסכסוך הישראלי הפלסטיני - אני שמחה על ההזדמנות להשיב בצורה ברורה, בלי התחמקויות. אני שמאל-ציונית. אני מאמינה שמדינת ישראל צריכה להיות מדינה שהיא בית בטוח לעם היהודי, דמוקרטית, ליברלית ושוויונית, ברוח מגילת העצמאות. זה אומר שוויון חברתי ואזרחי מלא בין יהודים לערבים, וללא הבדל דת, גזע, מגדר או נטיה מינית. אני מאמינה גם שהדרך היחידה להבטיח את עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית היא לסיים את השליטה הצבאית המתמשכת על מיליוני פלסטינים ולהגיע להסכם שלום על בסיס פתרון שתי המדינות. העמדה הזאת היא לא רק עמדה מוסרית שמשקפת צדק בסיסי, אלא גם עמדה פטריוטיות. ארבעה עשורים של העמקת הכיבוש, הרחבת ההתנחלויות ו"ניהול הסכסוך" לא הביאו ביטחון. הם הביאו אותנו שוב ושוב לעוד סבבים של מלחמות, עוד טרור, עוד מוות, עוד שכול ועוד התרחקות מהחזון שעליו קמה מדינת ישראל. מאז שנכנסתי למאבק הציבורי בשנת 2020, פעלתי בראש ובראשונה להגנת הדמוקרטיה ושלטון החוק. דווקא מתוך המאבק הזה הבנתי שהמאבק על הדמוקרטיה בישראל והמאבק לסיום הכיבוש קשורים זה בזה. אי אפשר להחזיק לאורך זמן בדמוקרטיה ליברלית בתוך הקו הירוק, ובמקביל להנציח שלטון צבאי על עם אחר מעבר לו. כיבוש, תפיסה לוחמתית מתמשכת של שטח ושליטה באוכלוסייה אזרחית, אינם אסטרטגיה. הם מציאות שמנציחה את הסכסוך ומעמידה בסיכון את עתידה של ישראל. לכן אפעל בכנסת לקדם דרך אחרת. המציאות הפוליטית בממשלה הבאה אולי תהיה מאתגרת, אבל אני מתחייבת לפעול ככל שאוכל לעצירת מהלכי הסיפוח ותקצוב הסיפוח, לביטול מנגנוני הסיפוח האזרחיים המוסדיים, ולהענקת סיוע הומניטרי, תנאי מחיה ודיור בסיסיים והגנה לפלסטינים בגדה (כשלב ראשון, מיידי ואקוטי). אפעל לפינוי המאחזים הבלתי חוקיים ולאכיפה שוויונית של החוק. אלימות מתנחלים אינה "תג מחיר". היא טרור לאומני הפוגע בפלסטינים, בחיילי צה"ל, בשלטון החוק ובביטחונה של ישראל. אדרוש שמדינת ישראל תילחם באותה נחישות בכל מי שמפעיל טרור - יהודי או פלסטיני. אני מאמינה שגם אחרי 7 באוקטובר אסור לוותר על היעד המדיני, להפך. דווקא אחרי האסון הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל, ברור יותר מאי פעם ש"ניהול הסכסוך" אינו פתרון, אלא הבעיה. ישראל חייבת ליזום מהלך ארוך טווח של בניית ברית עם המחנה הפלסטיני המתון, ובראשו הרשות הפלסטינית, תוך דרישה בלתי מתפשרת למאבק בטרור משני הצדדים, להפסקת ההסתה ולרפורמות עמוקות. האלטרנטיבה להנהגה פלסטינית מתונה איננה "אין הנהגה". במציאות, את הוואקום ממלאים חמאס וארגוני הטרור. ישראל יכולה וצריכה להיות שותפה לחיזוק האלטרנטיבה, שתהפוך להנהגה אחראית וראויה לעם הפלסטיני. אני סבורה שעל ישראל לשוב למסלול של הידברות והסדרה מדינית, המבוססים על הכרה הדדית, שיתוף פעולה ביטחוני ואזרחי, בניית אמון הדרגתית וחתירה להסכם קבע שיאפשר לשתי מדינות לחיות זו לצד זו בשלום ובביטחון. שלום איננו כניעה. שלום הוא האינטרס הביטחוני, המדיני והציוני החשוב ביותר של מדינת ישראל. לכן אפעל גם לחיזוק השותפות היהודית-ערבית בתוך ישראל, להרחבת לימודי השפה הערבית בכל מערכת החינוך, מתוך אמונה שהיכרות היא תנאי לביטחון ולחיים משותפים, ואפעל להחלפת חוק הלאום במסגרת חוקתית שתבטיח הן את זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי, והן שוויון אזרחי מלא לכל אזרחי המדינה. התנגדותי למלחמות אינה נובעת מחולשה. היא נובעת מאמונה עמוקה בקדושת החיים, בערכי הצדק והשלום שעליהם גדלתי, ומההבנה שבסופו של דבר אין פתרון צבאי לסכסוך לאומי. צה"ל חייב להיות חזק. ישראל חייבת להיות בטוחה. *אבל* - עוצמה צבאית אינה יכולה להחליף חזון מדיני! אני רוצה לראות את ישראל מובילה מהלך של שלום אזורי, כחלק ממערכת בריתות עם מדינות האזור ועם הנהגה פלסטינית מתונה, כך שהדורות הבאים יכירו מציאות אחרת - מציאות של ביטחון, שגשוג ושכנות במקום מלחמה מתמדת. אני מאמינה שבני האדם צריכים לשים קץ למלחמות, לפני שהמלחמות ישימו קץ לבני האדם. זו אינה רק השקפת העולם שלי - זו ההתחייבות שלי לציבור. נאווה רוזוליו 🌹

לכל חברי מפלגת הדמוקרטים, ובמיוחד לחברי האגף השמאלי שחשוב להם להכיר את עמדות המועמדים בנושא המדיני-בטחוני - חלק מכם שאלו אותי בימים האחרונים היכן אני עומדת בנושא. אז היכן אני עומדת? בסרטון המצורף למשל, אני עומדת בראס עין אלעוג'א, לפני כשנה, לאחר שפגשתי את בני הקהילה המקומית שסיפרו לי על התקפות המתנחלים נגדם. שגרת כיבוש. ולשאלה היכן אני עומדת בנוגע לתפיסה המדינית בטחונית שלי, ולעניין הסכסוך הישראלי הפלסטיני - אני שמחה על ההזדמנות להשיב בצורה ברורה, בלי התחמקויות. אני שמאל-ציונית. אני מאמינה שמדינת ישראל צריכה להיות מדינה שהיא בית בטוח לעם היהודי, דמוקרטית, ליברלית ושוויונית, ברוח מגילת העצמאות. זה אומר שוויון חברתי ואזרחי מלא בין יהודים לערבים, וללא הבדל דת, גזע, מגדר או נטיה מינית. אני מאמינה גם שהדרך היחידה להבטיח את עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית היא לסיים את השליטה הצבאית המתמשכת על מיליוני פלסטינים ולהגיע להסכם שלום על בסיס פתרון שתי המדינות. העמדה הזאת היא לא רק עמדה מוסרית שמשקפת צדק בסיסי, אלא גם עמדה פטריוטיות. ארבעה עשורים של העמקת הכיבוש, הרחבת ההתנחלויות ו"ניהול הסכסוך" לא הביאו ביטחון. הם הביאו אותנו שוב ושוב לעוד סבבים של מלחמות, עוד טרור, עוד מוות, עוד שכול ועוד התרחקות מהחזון שעליו קמה מדינת ישראל. מאז שנכנסתי למאבק הציבורי בשנת 2020, פעלתי בראש ובראשונה להגנת הדמוקרטיה ושלטון החוק. דווקא מתוך המאבק הזה הבנתי שהמאבק על הדמוקרטיה בישראל והמאבק לסיום הכיבוש קשורים זה בזה. אי אפשר להחזיק לאורך זמן בדמוקרטיה ליברלית בתוך הקו הירוק, ובמקביל להנציח שלטון צבאי על עם אחר מעבר לו. כיבוש, תפיסה לוחמתית מתמשכת של שטח ושליטה באוכלוסייה אזרחית, אינם אסטרטגיה. הם מציאות שמנציחה את הסכסוך ומעמידה בסיכון את עתידה של ישראל. לכן אפעל בכנסת לקדם דרך אחרת. המציאות הפוליטית בממשלה הבאה אולי תהיה מאתגרת, אבל אני מתחייבת לפעול ככל שאוכל לעצירת מהלכי הסיפוח ותקצוב הסיפוח, לביטול מנגנוני הסיפוח האזרחיים המוסדיים, ולהענקת סיוע הומניטרי, תנאי מחיה ודיור בסיסיים והגנה לפלסטינים בגדה (כשלב ראשון, מיידי ואקוטי). אפעל לפינוי המאחזים הבלתי חוקיים ולאכיפה שוויונית של החוק. אלימות מתנחלים אינה "תג מחיר". היא טרור לאומני הפוגע בפלסטינים, בחיילי צה"ל, בשלטון החוק ובביטחונה של ישראל. אדרוש שמדינת ישראל תילחם באותה נחישות בכל מי שמפעיל טרור - יהודי או פלסטיני. אני מאמינה שגם אחרי 7 באוקטובר אסור לוותר על היעד המדיני, להפך. דווקא אחרי האסון הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל, ברור יותר מאי פעם ש"ניהול הסכסוך" אינו פתרון, אלא הבעיה. ישראל חייבת ליזום מהלך ארוך טווח של בניית ברית עם המחנה הפלסטיני המתון, ובראשו הרשות הפלסטינית, תוך דרישה בלתי מתפשרת למאבק בטרור משני הצדדים, להפסקת ההסתה ולרפורמות עמוקות. האלטרנטיבה להנהגה פלסטינית מתונה איננה "אין הנהגה". במציאות, את הוואקום ממלאים חמאס וארגוני הטרור. ישראל יכולה וצריכה להיות שותפה לחיזוק האלטרנטיבה, שתהפוך להנהגה אחראית וראויה לעם הפלסטיני. אני סבורה שעל ישראל לשוב למסלול של הידברות והסדרה מדינית, המבוססים על הכרה הדדית, שיתוף פעולה ביטחוני ואזרחי, בניית אמון הדרגתית וחתירה להסכם קבע שיאפשר לשתי מדינות לחיות זו לצד זו בשלום ובביטחון. שלום איננו כניעה. שלום הוא האינטרס הביטחוני, המדיני והציוני החשוב ביותר של מדינת ישראל. לכן אפעל גם לחיזוק השותפות היהודית-ערבית בתוך ישראל, להרחבת לימודי השפה הערבית בכל מערכת החינוך, מתוך אמונה שהיכרות היא תנאי לביטחון ולחיים משותפים, ואפעל להחלפת חוק הלאום במסגרת חוקתית שתבטיח הן את זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי, והן שוויון אזרחי מלא לכל אזרחי המדינה. התנגדותי למלחמות אינה נובעת מחולשה. היא נובעת מאמונה עמוקה בקדושת החיים, בערכי הצדק והשלום שעליהם גדלתי, ומההבנה שבסופו של דבר אין פתרון צבאי לסכסוך לאומי. צה"ל חייב להיות חזק. ישראל חייבת להיות בטוחה. אבל - עוצמה צבאית אינה יכולה להחליף חזון מדיני! אני רוצה לראות את ישראל מובילה מהלך של שלום אזורי, כחלק ממערכת בריתות עם מדינות האזור ועם הנהגה פלסטינית מתונה, כך שהדורות הבאים יכירו מציאות אחרת - מציאות של ביטחון, שגשוג ושכנות במקום מלחמה מתמדת. אני מאמינה שבני האדם צריכים לשים קץ למלחמות, לפני שהמלחמות ישימו קץ לבני האדם. זו אינה רק השקפת העולם שלי - זו ההתחייבות שלי לציבור. נאווה רוזוליו 🌹

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

12,813 次观看 • 2 个月前

נאום חובה! של חגי לובר שבנו יהונתן נפל בחאן יונס. ״אתם מדברים על מספרים - אז אלו המספרים שלי: - 440 יום עברו מאז שדפקו אצלי בדלת, ואני רק שאלתי אותם: איזה מבין 4 הבנים שלי בעזה נפל, והם אמרו לי: יונתן, 440 יום של גיהנום. - ארבע ימים אחרי שהבן שלי נהרג בן אחר שלי קם וחזר להילחם בעזה, הוא אמר לי: אבא אין אנשים - 1,000 ימי מילואים הבנים שלי עשו, אתם יודעים מה זה לפחד מעוד דפיקה בדלת? זה פחד אימים. - 19 שנים גדלתי בבני ברק, בתחילת המלחמה לא דיברתי על חוק הגיוס כי חשבתי שלא צריך חוק אלא שיח אחים, אבל הייתי בטוח שיהיה שינוי ולפחות כל המשתמטים הידועים יקראו להתגייס וזה לא קרה. אתם חייבים לחוקק חוק אפקטיבי. עכשיו. כי יש לי חתן בעזה עכשיו. איזה פרצוף יש לכם מול המשפחות השכולות אם לא תחוקקו את החוק הזה. - ועוד מספר, 1.3 מיליון מקיימים אורח חיים חרדי, תפסיקו להגיד "החרדים" תפסיקו את השיח מול העסקנים, תתחילו לדבר מול הציבור עצמו, יש שם מי שרוצה להתגייס, תעזרו להם עם חוקים אפקטיבים. הבן המתוק שלי שנהרג השאיר אישה בהריון, והוא למד תורה 4 שנים לפני שהתגייס, זה שקר שעולם התורה יפגע מגיוס, הבן שלי הוא עולם התורה.

נאום חובה! של חגי לובר שבנו יהונתן נפל בחאן יונס. ״אתם מדברים על מספרים - אז אלו המספרים שלי: - 440 יום עברו מאז שדפקו אצלי בדלת, ואני רק שאלתי אותם: איזה מבין 4 הבנים שלי בעזה נפל, והם אמרו לי: יונתן, 440 יום של גיהנום. - ארבע ימים אחרי שהבן שלי נהרג בן אחר שלי קם וחזר להילחם בעזה, הוא אמר לי: אבא אין אנשים - 1,000 ימי מילואים הבנים שלי עשו, אתם יודעים מה זה לפחד מעוד דפיקה בדלת? זה פחד אימים. - 19 שנים גדלתי בבני ברק, בתחילת המלחמה לא דיברתי על חוק הגיוס כי חשבתי שלא צריך חוק אלא שיח אחים, אבל הייתי בטוח שיהיה שינוי ולפחות כל המשתמטים הידועים יקראו להתגייס וזה לא קרה. אתם חייבים לחוקק חוק אפקטיבי. עכשיו. כי יש לי חתן בעזה עכשיו. איזה פרצוף יש לכם מול המשפחות השכולות אם לא תחוקקו את החוק הזה. - ועוד מספר, 1.3 מיליון מקיימים אורח חיים חרדי, תפסיקו להגיד "החרדים" תפסיקו את השיח מול העסקנים, תתחילו לדבר מול הציבור עצמו, יש שם מי שרוצה להתגייס, תעזרו להם עם חוקים אפקטיבים. הבן המתוק שלי שנהרג השאיר אישה בהריון, והוא למד תורה 4 שנים לפני שהתגייס, זה שקר שעולם התורה יפגע מגיוס, הבן שלי הוא עולם התורה.

עמיאל ירחי

87,155 次观看 • 1 年前

ההתפכחות הציונית שלי. הרבה שואלים אותי על הרקע הפוליטי שלי, הדרך שעשיתי ומאיפה אני בא. בחודשים הראשונים שאחרי ה 7 באוקטובר גם אני עדיין הייתי מכור למשחק הגושים. האמנתי שהימין, ששלט כאן כמעט עשרים שנה, הוא האחראי הבלעדי לאסון הנורא שפקד אותנו, ושכל התקווה נמצאת בצד השני של המפה. בסוף סבב א’ שלי במילואים, באמצע ינואר 2024, קרה לי משהו שלא ציפיתי לו. פגשתי את יצחקי גליק Izchaki glick , שגדל בבית מאוד שונה משלי… קרני שומרון, גאולת קרקעות - מילים שבקושי הכרתי. ופתאום הבנתי את האבסורד שבו חייתי במשך שנים. אם אני מוכן להסתער איתו קדימה, להילחם לצדו ואפילו למות עבורו, איך יכול להיות שאני עדיין רואה בו קודם כל יריב פוליטי? שם התחיל מסע ההתפכחות שלי. וככה קמה “תיקון 2024”. חבורה של אנשים שבאו ממקומות שונים לגמרי, והחליטו להתחיל להיגמל מהבולשיט של המחנות הפוליטיים שמפרקים את מדינת ישראל. ככל שהמסע המשותף שלנו נמשך, הבנתי כמה תפיסת המקור שאתה התחלתי את הדרך הייתה מוטעית. לא טעיתי כשחשבתי שהימין נכשל - כי הוא נכשל, אלא בכך כשחשבתי שהשמאל הוא הפתרון. הבנתי שהוויכוח עלו מי נכשל יותר, הוא לא רק מגוחך, אלא גם מסוכן. אותה פוליטיקה של “רק אנחנו צודקים”, אותו זלזול בכל מי שחושב אחרת. אותה התמכרות הרסנית לניצחון על המחנה השני במקום לניצחון של מדינת ישראל. מדי פעם מישהו מנסה “לחשוף” שבעבר הייתי בדגלים השחורים, הפגנתי בקפלן, או שבסוף 2023 אפילו השתתפתי בחוג בית של יאיר גולן. הכל נכון ומעולם לא הסתרתי את זה. להפך. אני חושב שזה אחד הדברים שנותנים לי את הלגיטימציה לומר את מה שאני אומר היום - גם אני הייתי פעם מכור לדרך הרסנית שאותה נטשתי ואותה מוביל היום אותו יאיר גולן. מצורפת עדות מצולמת. אחרי 1000 ימי מלחמה ברור לי ולעוד הרבה אחרים, בעיקר צעירים, שהמשך משחק המחנות, לא יוציא את מדינת ישראל מהמשבר. אני חושב שרובנו, בעיקר בני הדור שלנו, ירשנו מלחמה שלא אנחנו התחלנו. מלחמה שבה כבר אין דרך, אין חזון ואין ויכוח אמיתי על עתידה של מדינת ישראל. יש רק תחרות אינסופית על השאלה מי ישלוט ומי יכריע את המחנה השני. ובזמן שהם עסוקים בהכרעת המחנה היריב, מדינת ישראל מפסידה. זאת ההתפכחות שלי, וזו הסיבה שהתחלתי את ״תסבירו לי״. לעזור להרים מסך מעל הרעל שמוכרים לנו, ולעשות הכל, אבל הכל כדי להחזיר את מדינת ישראל לדרך הציונית שבה שואלים רק שאלה אחת - לא על הבייס, לא על קונסטלציה פוליטית ולא על ״הצד השני״ והרצון המופרע לנצח אותו. שואלים רק ״מה נכון למדינת ישראל״. הקריאה שלי היא לעם, לא לפוליטיקאים. אם אנחנו רוצים עתיד אחר, אסור לנו לבחור את אותם אלו שהובילו אותנו להווה הנוכחי. כי כל עוד נמשיך לבחור בין שני מחנות שכל הזהות שלהם בנויה על כך שהמחנה השני הוא האיום הגדול ביותר על המדינה, נמשיך לקבל בדיוק את אותה התוצאה. אל הדגל

ההתפכחות הציונית שלי. הרבה שואלים אותי על הרקע הפוליטי שלי, הדרך שעשיתי ומאיפה אני בא. בחודשים הראשונים שאחרי ה 7 באוקטובר גם אני עדיין הייתי מכור למשחק הגושים. האמנתי שהימין, ששלט כאן כמעט עשרים שנה, הוא האחראי הבלעדי לאסון הנורא שפקד אותנו, ושכל התקווה נמצאת בצד השני של המפה. בסוף סבב א’ שלי במילואים, באמצע ינואר 2024, קרה לי משהו שלא ציפיתי לו. פגשתי את יצחקי גליק Izchaki glick , שגדל בבית מאוד שונה משלי… קרני שומרון, גאולת קרקעות - מילים שבקושי הכרתי. ופתאום הבנתי את האבסורד שבו חייתי במשך שנים. אם אני מוכן להסתער איתו קדימה, להילחם לצדו ואפילו למות עבורו, איך יכול להיות שאני עדיין רואה בו קודם כל יריב פוליטי? שם התחיל מסע ההתפכחות שלי. וככה קמה “תיקון 2024”. חבורה של אנשים שבאו ממקומות שונים לגמרי, והחליטו להתחיל להיגמל מהבולשיט של המחנות הפוליטיים שמפרקים את מדינת ישראל. ככל שהמסע המשותף שלנו נמשך, הבנתי כמה תפיסת המקור שאתה התחלתי את הדרך הייתה מוטעית. לא טעיתי כשחשבתי שהימין נכשל - כי הוא נכשל, אלא בכך כשחשבתי שהשמאל הוא הפתרון. הבנתי שהוויכוח עלו מי נכשל יותר, הוא לא רק מגוחך, אלא גם מסוכן. אותה פוליטיקה של “רק אנחנו צודקים”, אותו זלזול בכל מי שחושב אחרת. אותה התמכרות הרסנית לניצחון על המחנה השני במקום לניצחון של מדינת ישראל. מדי פעם מישהו מנסה “לחשוף” שבעבר הייתי בדגלים השחורים, הפגנתי בקפלן, או שבסוף 2023 אפילו השתתפתי בחוג בית של יאיר גולן. הכל נכון ומעולם לא הסתרתי את זה. להפך. אני חושב שזה אחד הדברים שנותנים לי את הלגיטימציה לומר את מה שאני אומר היום - גם אני הייתי פעם מכור לדרך הרסנית שאותה נטשתי ואותה מוביל היום אותו יאיר גולן. מצורפת עדות מצולמת. אחרי 1000 ימי מלחמה ברור לי ולעוד הרבה אחרים, בעיקר צעירים, שהמשך משחק המחנות, לא יוציא את מדינת ישראל מהמשבר. אני חושב שרובנו, בעיקר בני הדור שלנו, ירשנו מלחמה שלא אנחנו התחלנו. מלחמה שבה כבר אין דרך, אין חזון ואין ויכוח אמיתי על עתידה של מדינת ישראל. יש רק תחרות אינסופית על השאלה מי ישלוט ומי יכריע את המחנה השני. ובזמן שהם עסוקים בהכרעת המחנה היריב, מדינת ישראל מפסידה. זאת ההתפכחות שלי, וזו הסיבה שהתחלתי את ״תסבירו לי״. לעזור להרים מסך מעל הרעל שמוכרים לנו, ולעשות הכל, אבל הכל כדי להחזיר את מדינת ישראל לדרך הציונית שבה שואלים רק שאלה אחת - לא על הבייס, לא על קונסטלציה פוליטית ולא על ״הצד השני״ והרצון המופרע לנצח אותו. שואלים רק ״מה נכון למדינת ישראל״. הקריאה שלי היא לעם, לא לפוליטיקאים. אם אנחנו רוצים עתיד אחר, אסור לנו לבחור את אותם אלו שהובילו אותנו להווה הנוכחי. כי כל עוד נמשיך לבחור בין שני מחנות שכל הזהות שלהם בנויה על כך שהמחנה השני הוא האיום הגדול ביותר על המדינה, נמשיך לקבל בדיוק את אותה התוצאה. אל הדגל

מתן יפה

11,362 次观看 • 1 个月前

ביקורת מתוך הבית: כשהמשטרה חוצה את הגבול אני כותב את המילים האלה בכאב גדול. מי שעוקב אחריי יודע כמה אני תומך במשטרת ישראל, כמה אני מעריך את עבודתם של השוטרים בשטח. אני תמיד מציין שהם גיבורי ישראל, שמתמודדים עם מציאות פיזית ומנטלית בלתי אפשרית תחת אחריות כבדה. אבל אתמול, משהו נשבר. אתמול, מפקד תחנת לב תל אביב או אחד הקצינים הבכירים החליט לעבור כל גבול. הכל התחיל כשהוא הורה לעצור אותי ללא כל סיבה נראית לעין. הטענה? הפרת הסדר הציבורי וחסימת רכבים. טענה שקרית, שיש לי תיעוד וידאו מלא המפריך אותה מכל וכל. למרות זאת, אחד השוטרים מילא את הפקודה, אזק אותי, ובמהלך המעצר נתן לי אגרוף לחזה, לחץ עליו, ועיקם את ידי הכבולה מאחורי גבי. כשאמרתי לו שהוא מכאיב לי ושהתנהגותו עבריינית, הוא כינה אותי "עבריין". שוטר בכיר אחר שהבחין במתרחש ניסה להתערב ולחלץ אותי מאחיזתו, אך הקצין הבכיר מנע ממנו לעשות זאת. כשהגעתי לתחנה, לאחר חיפוש, החליטו לאזוק אותי בידיים וברגליים, כאילו הייתי פושע מסוכן, וכל זאת מבלי שהתנגדתי כלל למעצר. בתוך תא המעצר, ניסיתי להסביר לאחד הקצינים מה עשה לי אותו שוטר. מכיוון שלא ידעתי את שמו, ציינתי שמדובר בשוטר הערבי, רק לצורך זיהוי. בתגובה, הוא האשים אותי בגזענות. כשעתיים לאחר מכן, אותו שוטר שעצר אותי נכנס לתא, חייך לעברי. אמרתי לו שאפרסם את התיעודים שיש ברשותי ואת תמונתו. בתגובה, הוא הוסיף לחומר החקירה סעיף של "איומים". באופן אירוני, מי שראתה אותי אזוק בצורה כל כך לא פרופורציונלית הייתה לא אחרת מעו"ד גבי לסקי, ממערך עוטף העצורים של השמאל. היא שאלה את השוטרים מדוע אני אזוק כך ודאגה לשלומי. אבל הסיפור הזה גדול ממני. באותו זמן היו בתחנה שלושה עצורים מהפגנות קפלן, שנעצרו רק כי לבשו אפוד צהוב. אני אומר לכם, יש מספיק אנשים לעצור בקפלן על עבירות חמורות בהרבה, אבל על אפוד צהוב? התמונה העצובה הזו משקפת את סדרי העדיפויות המעוותים של התחנה הזו ומפקדה. במהלך החקירה, התברר שהשוטרים כלל לא ידעו על מה נעצרתי. בדוח נכתב שנעצרתי בהבימה, למרות שנעצרתי ליד הסינמטק. החוקר עצמו הופתע לשמוע על סעיף ה"איומים". כמובן שהגשתי תלונה במח"ש, לא מתוך רצון לפגוע אישית בשוטר, אלא כדי שמקרים כאלה לא יישנו. חשוב לי לציין שיש בתחנת לב תל אביב גם שוטרים מדהימים, אנשים טובים מיסודם כמו מנצור יוסף ורבים אחרים שאני לא זוכר את שמם. יש אנשים נפלאים במשטרה, אבל לצידם, יש כאלה שלא. בהמשך השבוע אפרסם את התיעודים הנוספים. אני רוצה להודות לעו"ד חיה מלול גז המדהימה שערה הרבה בלילות בגללי, וכן, גם לגבי לסקי, על האנושיות והדאגה. ולך, מפקד תחנת משטרת לב תל אביב, וגם לך, השר בן גביר: נכשלתם. אתם לא יכולים לפטור את הביקורת הזו בטענה שאני "איש שמאל". זו ביקורת שבאה מתוך הבית. קחו אחריות. אני מקווה שהמצב בתחנה הזו אינו משקף את המשטרה כולה. התיעוד בסרטון : איתמר בן גביר Israel Police

ביקורת מתוך הבית: כשהמשטרה חוצה את הגבול אני כותב את המילים האלה בכאב גדול. מי שעוקב אחריי יודע כמה אני תומך במשטרת ישראל, כמה אני מעריך את עבודתם של השוטרים בשטח. אני תמיד מציין שהם גיבורי ישראל, שמתמודדים עם מציאות פיזית ומנטלית בלתי אפשרית תחת אחריות כבדה. אבל אתמול, משהו נשבר. אתמול, מפקד תחנת לב תל אביב או אחד הקצינים הבכירים החליט לעבור כל גבול. הכל התחיל כשהוא הורה לעצור אותי ללא כל סיבה נראית לעין. הטענה? הפרת הסדר הציבורי וחסימת רכבים. טענה שקרית, שיש לי תיעוד וידאו מלא המפריך אותה מכל וכל. למרות זאת, אחד השוטרים מילא את הפקודה, אזק אותי, ובמהלך המעצר נתן לי אגרוף לחזה, לחץ עליו, ועיקם את ידי הכבולה מאחורי גבי. כשאמרתי לו שהוא מכאיב לי ושהתנהגותו עבריינית, הוא כינה אותי "עבריין". שוטר בכיר אחר שהבחין במתרחש ניסה להתערב ולחלץ אותי מאחיזתו, אך הקצין הבכיר מנע ממנו לעשות זאת. כשהגעתי לתחנה, לאחר חיפוש, החליטו לאזוק אותי בידיים וברגליים, כאילו הייתי פושע מסוכן, וכל זאת מבלי שהתנגדתי כלל למעצר. בתוך תא המעצר, ניסיתי להסביר לאחד הקצינים מה עשה לי אותו שוטר. מכיוון שלא ידעתי את שמו, ציינתי שמדובר בשוטר הערבי, רק לצורך זיהוי. בתגובה, הוא האשים אותי בגזענות. כשעתיים לאחר מכן, אותו שוטר שעצר אותי נכנס לתא, חייך לעברי. אמרתי לו שאפרסם את התיעודים שיש ברשותי ואת תמונתו. בתגובה, הוא הוסיף לחומר החקירה סעיף של "איומים". באופן אירוני, מי שראתה אותי אזוק בצורה כל כך לא פרופורציונלית הייתה לא אחרת מעו"ד גבי לסקי, ממערך עוטף העצורים של השמאל. היא שאלה את השוטרים מדוע אני אזוק כך ודאגה לשלומי. אבל הסיפור הזה גדול ממני. באותו זמן היו בתחנה שלושה עצורים מהפגנות קפלן, שנעצרו רק כי לבשו אפוד צהוב. אני אומר לכם, יש מספיק אנשים לעצור בקפלן על עבירות חמורות בהרבה, אבל על אפוד צהוב? התמונה העצובה הזו משקפת את סדרי העדיפויות המעוותים של התחנה הזו ומפקדה. במהלך החקירה, התברר שהשוטרים כלל לא ידעו על מה נעצרתי. בדוח נכתב שנעצרתי בהבימה, למרות שנעצרתי ליד הסינמטק. החוקר עצמו הופתע לשמוע על סעיף ה"איומים". כמובן שהגשתי תלונה במח"ש, לא מתוך רצון לפגוע אישית בשוטר, אלא כדי שמקרים כאלה לא יישנו. חשוב לי לציין שיש בתחנת לב תל אביב גם שוטרים מדהימים, אנשים טובים מיסודם כמו מנצור יוסף ורבים אחרים שאני לא זוכר את שמם. יש אנשים נפלאים במשטרה, אבל לצידם, יש כאלה שלא. בהמשך השבוע אפרסם את התיעודים הנוספים. אני רוצה להודות לעו"ד חיה מלול גז המדהימה שערה הרבה בלילות בגללי, וכן, גם לגבי לסקי, על האנושיות והדאגה. ולך, מפקד תחנת משטרת לב תל אביב, וגם לך, השר בן גביר: נכשלתם. אתם לא יכולים לפטור את הביקורת הזו בטענה שאני "איש שמאל". זו ביקורת שבאה מתוך הבית. קחו אחריות. אני מקווה שהמצב בתחנה הזו אינו משקף את המשטרה כולה. התיעוד בסרטון : איתמר בן גביר Israel Police

ויקטור שריקי 🇮🇱 فيكتور شريقي

10,925 次观看 • 8 个月前

נאומי הערב לאזרחי ישראל >> ** אנחנו במלחמה על קיומנו. במלחמה זו חייבים להמשיך עד לניצחון, על אף הלחצים הבינלאומיים וגם על אף המחיר הכבד מנשוא שהמלחמה גובה מאיתנו בנפול בנינו ובנותינו היקרים. מדינת ישראל אבלה על מותם הטראגי של שלושה מחטופינו אלון שמריז, סאמר טלאלקה ויותם חיים. כשעידכנו אותי על הטרגדיה הנוראה - זה הלם בי. אלון, סמאר ויותם שרדו את התופת במשך 70 יום. הם היו כפסע מהחופש, הם ממש נגעו בגאולה ודווקא אז קרה האסון. זה שבר לי את הלב. זה שבר לאומה כולה את הלב. ליבנו יוצא למשפחות בשעת יגונן הכבד. בשעה קשה זו חשוב לי לחזק גם את לוחמינו. הם מחרפים את נפשם להשגת ניצחון מוחץ על אויבינו ולהחזרת חטופינו. אנחנו עושים ונעשה הכל כדי לשמור על חיי לוחמינו, על כל אחד ואחד מהם, ונשתמש בכל האמצעים כדי שהם לא יפגעו. מאז הטרגדיה אתמול, רודפת אותי מחשבה אחת - "מה היה קורה אילו רק משהו היה אחר". אני בטוח שהמחשבה הזאת משותפת לכולכם. היינו כל כך קרובים לחבק אותם עכשיו. אבל לצערי אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור. כל מי שלחם בשדה הקרב יודע שהמרחק בין ניצחון לאסון הוא כחוט השערה. בתוך הכאב העצום, נפיק את הלקחים, ניישם אותם, ולא נרפה מהמאמץ הצבאי והמדיני להחזיר את כל חטופינו הביתה בשלום. עם כל הצער העמוק אני רוצה להבהיר: הלחץ הצבאי הכרחי גם להחזרת החטופים וגם להשגת ניצחון על אויבינו. בלי הלחץ הצבאי לא היינו מצליחים לייצר מתווה שהביא לשחרור של 110 חטופים. ורק המשך הלחץ הצבאי יביא לשחרור כל חטופינו. ההנחייה שאני נותן לצוות המשא ומתן מבוססות על הלחץ הזה ובלעדיו אין לנו כלום. אזרחי ישראל, שלשום הדלקנו נר אחרון של חנוכה. בימים ההם, במאבק על קיומנו, נפלו ארבעת מחמשת בני חשמונאי והבטיחו את ניצחון ישראל על אויב שרצה להכרית את עמנו. גם בימים אלה, בקרבות קשים בג'אבליה, בסג'עיה, בח'אן יונס ובמקומות אחרים, נפלו המכבים בני זמננו במאבק נגד אויב שרוצה להשמידנו. איבדנו גיבורים יקרים, לוחמים ומפקדים אמיצים ומסורים מאין כמוהם, גיבורים שנפלו בשדה הקרב כדי שנוכל להמשיך לחיות בארצנו, כדי שחוט חיינו לא יינתק. יחד אתכם, אזרחי ישראל, אני מחבק את המשפחות השכולות. אני בוכה איתן. כבן למשפחת השכול אני יודע שעד יומן האחרון הם לא יפסיקו להתגעגע ליקיריהם והם לא יפסיקו לבכות את מה ומי שאבד. שוחחתי עם אלמנתו והוריו של סא"ל תומר גרינברג ז"ל, מפקד גדוד 13 בחטיבת גולני, הוא נפל השבוע בגבורה יחד עם חייליו ופקודיו. אמרתי להם את מה שאני אומר לכל אחיי ואחיותיי, בני המשפחות השכולות, אני יודע שהכאב שמפלח את לבכם לא ירפה לעולם. אבל יש נחמה אחת: להבטיח שגיבורינו לא נפלו לשווא, להבטיח שנמשיך להילחם עד להשגת הניצחון המוחלט. הבהרתי את הנחישות הזאת גם ליועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, שאיתו נפגשתי שלשום. אני מאוד מעריך את התמיכה של ארה"ב בישראל - בסיוע להשבת חטופינו, באספקת חימושים לצה"ל, בבלימת הניסיונות באו"ם לעצור את הלחימה וגם בדברים אחרים. אני חוזר ואומר לידידינו: אנחנו נחושים יותר מאי-פעם להמשיך עד הסוף - עד שנחסל את החמאס, עד שנחזיר את כל חטופינו, ועד שנבטיח שבעזה לא יהיה יותר שום גורם שמחנך לטרור, מממן טרור, ומשלח טרור. אני אומר זאת לכל העולם, רבים בעולם מבינים זאת, ואני עומד על כך גם הערב. זאת לא "פוליטיקה" - זאת מדיניות. זאת המדיניות שלי, והיום אני יכול לומר - זה הרצון של רוב עצום בעם. לא אתן שנחליף את חמאסטאן בפת"חסטאן, שנחליף את ח'אן יונס בג'נין. לא אתן למדינת ישראל לחזור על הטעות הגורלית של אוסלו, שהביאה ללב ארצנו ולעזה את הגורמים הקיצוניים ביותר בעולם הערבי שמחוייבים לחיסולה של מדינת ישראל, ושמחנכים את ילדיהם למטרה זו. הוויכוח בין חמאס לפת"ח זה לא "אם" לחסל את מדינת ישראל, אלא רק על "איך" לעשות זאת. לפי סקר שנערך לפני ימים אחדים, 82% מהפלסטינים ביהודה ושומרון מצדיקים את הטבח הנורא של ה-7 באוקטובר, ועד לרגע זה בכירי הרשות הפלסטינית פשוט מסרבים לגנות את הטבח, וחלקם אף מהללים אותו בריש גלי. אז הם ישלטו בעזה ב"יום שאחרי"? לא למדנו כלום? כראש ממשלת ישראל אני לא אתן לדבר הזה לקרות. חשוב להבהיר זאת כבר עכשיו. כי בין ידידים חייבים לומר את האמת ולא לטפח אשליות, על אחת כמה וכמה בנושא קיומי וגורלי כמו זה. אז אני חוזר ואומר לידידינו: אחרי חיסול החמאס - רצועת עזה תהיה מפורזת, היא תהיה בשליטה ביטחונית של ישראל, ולא יהיה בה שום גורם שיאיים עלינו ושום גורם שיחנך את ילדיו להשמדתנו. אני רוצה לומר לכם אזרחי ישראל, הניצחון ייקח זמן. אבל אנחנו נחושים להמשיך עד הסוף. למרות הכאב העצום, למרות היגון שמפלח את לב כולנו, למרות הלחצים הבינלאומיים - אנחנו ממשיכים עד הסוף. שום דבר לא יעצור אותנו - עד שנשיג את הניצחון. יחד נילחם, ובעזרת השם, יחד ננצח.

נאומי הערב לאזרחי ישראל >> ** אנחנו במלחמה על קיומנו. במלחמה זו חייבים להמשיך עד לניצחון, על אף הלחצים הבינלאומיים וגם על אף המחיר הכבד מנשוא שהמלחמה גובה מאיתנו בנפול בנינו ובנותינו היקרים. מדינת ישראל אבלה על מותם הטראגי של שלושה מחטופינו אלון שמריז, סאמר טלאלקה ויותם חיים. כשעידכנו אותי על הטרגדיה הנוראה - זה הלם בי. אלון, סמאר ויותם שרדו את התופת במשך 70 יום. הם היו כפסע מהחופש, הם ממש נגעו בגאולה ודווקא אז קרה האסון. זה שבר לי את הלב. זה שבר לאומה כולה את הלב. ליבנו יוצא למשפחות בשעת יגונן הכבד. בשעה קשה זו חשוב לי לחזק גם את לוחמינו. הם מחרפים את נפשם להשגת ניצחון מוחץ על אויבינו ולהחזרת חטופינו. אנחנו עושים ונעשה הכל כדי לשמור על חיי לוחמינו, על כל אחד ואחד מהם, ונשתמש בכל האמצעים כדי שהם לא יפגעו. מאז הטרגדיה אתמול, רודפת אותי מחשבה אחת - "מה היה קורה אילו רק משהו היה אחר". אני בטוח שהמחשבה הזאת משותפת לכולכם. היינו כל כך קרובים לחבק אותם עכשיו. אבל לצערי אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור. כל מי שלחם בשדה הקרב יודע שהמרחק בין ניצחון לאסון הוא כחוט השערה. בתוך הכאב העצום, נפיק את הלקחים, ניישם אותם, ולא נרפה מהמאמץ הצבאי והמדיני להחזיר את כל חטופינו הביתה בשלום. עם כל הצער העמוק אני רוצה להבהיר: הלחץ הצבאי הכרחי גם להחזרת החטופים וגם להשגת ניצחון על אויבינו. בלי הלחץ הצבאי לא היינו מצליחים לייצר מתווה שהביא לשחרור של 110 חטופים. ורק המשך הלחץ הצבאי יביא לשחרור כל חטופינו. ההנחייה שאני נותן לצוות המשא ומתן מבוססות על הלחץ הזה ובלעדיו אין לנו כלום. אזרחי ישראל, שלשום הדלקנו נר אחרון של חנוכה. בימים ההם, במאבק על קיומנו, נפלו ארבעת מחמשת בני חשמונאי והבטיחו את ניצחון ישראל על אויב שרצה להכרית את עמנו. גם בימים אלה, בקרבות קשים בג'אבליה, בסג'עיה, בח'אן יונס ובמקומות אחרים, נפלו המכבים בני זמננו במאבק נגד אויב שרוצה להשמידנו. איבדנו גיבורים יקרים, לוחמים ומפקדים אמיצים ומסורים מאין כמוהם, גיבורים שנפלו בשדה הקרב כדי שנוכל להמשיך לחיות בארצנו, כדי שחוט חיינו לא יינתק. יחד אתכם, אזרחי ישראל, אני מחבק את המשפחות השכולות. אני בוכה איתן. כבן למשפחת השכול אני יודע שעד יומן האחרון הם לא יפסיקו להתגעגע ליקיריהם והם לא יפסיקו לבכות את מה ומי שאבד. שוחחתי עם אלמנתו והוריו של סא"ל תומר גרינברג ז"ל, מפקד גדוד 13 בחטיבת גולני, הוא נפל השבוע בגבורה יחד עם חייליו ופקודיו. אמרתי להם את מה שאני אומר לכל אחיי ואחיותיי, בני המשפחות השכולות, אני יודע שהכאב שמפלח את לבכם לא ירפה לעולם. אבל יש נחמה אחת: להבטיח שגיבורינו לא נפלו לשווא, להבטיח שנמשיך להילחם עד להשגת הניצחון המוחלט. הבהרתי את הנחישות הזאת גם ליועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, שאיתו נפגשתי שלשום. אני מאוד מעריך את התמיכה של ארה"ב בישראל - בסיוע להשבת חטופינו, באספקת חימושים לצה"ל, בבלימת הניסיונות באו"ם לעצור את הלחימה וגם בדברים אחרים. אני חוזר ואומר לידידינו: אנחנו נחושים יותר מאי-פעם להמשיך עד הסוף - עד שנחסל את החמאס, עד שנחזיר את כל חטופינו, ועד שנבטיח שבעזה לא יהיה יותר שום גורם שמחנך לטרור, מממן טרור, ומשלח טרור. אני אומר זאת לכל העולם, רבים בעולם מבינים זאת, ואני עומד על כך גם הערב. זאת לא "פוליטיקה" - זאת מדיניות. זאת המדיניות שלי, והיום אני יכול לומר - זה הרצון של רוב עצום בעם. לא אתן שנחליף את חמאסטאן בפת"חסטאן, שנחליף את ח'אן יונס בג'נין. לא אתן למדינת ישראל לחזור על הטעות הגורלית של אוסלו, שהביאה ללב ארצנו ולעזה את הגורמים הקיצוניים ביותר בעולם הערבי שמחוייבים לחיסולה של מדינת ישראל, ושמחנכים את ילדיהם למטרה זו. הוויכוח בין חמאס לפת"ח זה לא "אם" לחסל את מדינת ישראל, אלא רק על "איך" לעשות זאת. לפי סקר שנערך לפני ימים אחדים, 82% מהפלסטינים ביהודה ושומרון מצדיקים את הטבח הנורא של ה-7 באוקטובר, ועד לרגע זה בכירי הרשות הפלסטינית פשוט מסרבים לגנות את הטבח, וחלקם אף מהללים אותו בריש גלי. אז הם ישלטו בעזה ב"יום שאחרי"? לא למדנו כלום? כראש ממשלת ישראל אני לא אתן לדבר הזה לקרות. חשוב להבהיר זאת כבר עכשיו. כי בין ידידים חייבים לומר את האמת ולא לטפח אשליות, על אחת כמה וכמה בנושא קיומי וגורלי כמו זה. אז אני חוזר ואומר לידידינו: אחרי חיסול החמאס - רצועת עזה תהיה מפורזת, היא תהיה בשליטה ביטחונית של ישראל, ולא יהיה בה שום גורם שיאיים עלינו ושום גורם שיחנך את ילדיו להשמדתנו. אני רוצה לומר לכם אזרחי ישראל, הניצחון ייקח זמן. אבל אנחנו נחושים להמשיך עד הסוף. למרות הכאב העצום, למרות היגון שמפלח את לב כולנו, למרות הלחצים הבינלאומיים - אנחנו ממשיכים עד הסוף. שום דבר לא יעצור אותנו - עד שנשיג את הניצחון. יחד נילחם, ובעזרת השם, יחד ננצח.

Benjamin Netanyahu - בנימין נתניהו

363,389 次观看 • 2 年前

סיכום יום עדותו ה-88 סה"כ וה-4 בחקירה נגדית בתיק הדמה 2000 של רה"מ נתניהו (הסיכום המצולם עם כתוביות תקינות הפעם בסוף הציוץ); אם צריך לתת כותרת לחקירתו הנגדית של נתניהו היום, אירוע שהתואר "הזיה גמורה" עושה עמו חסד גדול, אזי היה זה היום בו התובע יוני תדמור, ניסה ללמד את נתניהו כיצד נכון היה לפעול פוליטית, לו רצה באמת ובתמים לסכל את חוק ישראל היום. הבועה החדשה אותה המציא תדמור היום באין-תיק 2000, יצרה מקום מנותק מכל מציאות, עובדה, הגיון, זמן ומרחב, בו כל ספק בלתי סביר הופך לוודאות גמורה, אם הוא מתכתב באופן כלשהו עם תזת כתב האישום, לפיה שחור הוא לבן, יבשה היא ים, צפון הוא דרום ונתניהו ניסה לסייע למוזס לסגור את ישראל היום. משך שעות ארוכות, נשאל נתניהו שוב ושוב את אותן שאלות דביליות (ויסלחו לי הדבילים), מדוע לא הטיל משמעת קואליציונית כשאין לו רוב לעשות זאת, מדוע לא חשף בפני יריבו את הדרכים בהן הוא מתכנן להערים עליו, מדוע דבריו אינם מתיישבים עם סקר כזה, ומדוע לא פעל במתווה פוליטי אחר מזה בו פעל, אם אכן מטרתו הייתה לסכל את חוק ישראל היום. זר לו נקלע למקום, ודאי היה משתאה, הכיצד זה מאפשרים השופטים לפארסה הזויה שכזו להימשך, במקום לנפץ את הבועה ולצעוק על תדמור: היי, טמבל, חוק ישראל היום סוכל! ולא סתם סוכל, אלא סוכל למרות שהיה לו רוב בכנסת, וספק אם בתוך ממשלתו היה לנתניהו רוב כדי לסכלו. נתניהו ניסה בכל דרך למצוא הסדר כלשהו, שיהא מחד מקובל על אדלסון חם המזג שלא מוכן לשום פשרה עם מוזס, ומאידך יקטין את הפגיעה במוזס לרמה שתאפשר לו לוותר על החוק, שהיה לו רוב בכנסת והיה מביא לסגירת ישראל היום. נתניהו ניסה לשכנע את מוזס למכור את ידיעות לשורה של מיליארדרים כדי לפתור את הסכסוך, אולם הדבר לא צלח. הוא חיפש כל דרך ונקט כל תכסיס כדי למנוע מהחוק לעבור, עד שלבסוף, משהבין שאין לו עוד שליטה בקואליציית הבלהות שהקים "בעזרת" מוזס, אפילו פיזר את הכנסת במצב בו סיכוייו לזכות בבחירות, במקרה הטוב היו מעורפלים. בסיכום המצולם תוכלו לשמוע את כל השתלשלות העניינים, אבל בתמצית יאמר, שלא רק זר היה משתאה מעוצמות האבסורד והטמטום שראינו היום, אלא גם וותיקים ומנוסים בסאגת תיקי האלפים עמדו היום פעורי פה. אז הנה, ב-5 דקות כמו שממשלה יכולה לכפות על ח"כ מהאופוזיציה להימנע מלהעמיד להצבעה בקריאה טרומית הצעת חוק פרטית, סיכום יום עדותו ה-88 סה"כ וה-4 בחקירה נגדית הזויה ומטופשת (ויסלחו לי ההזויים והטיפשים), של ר"מ ישראל והבשן, נסיך פרס ומדי, טירן ארם נהריים ועבר הירדן, פטרון כוש ושליט מצרים, ארז הלבנון, הח'ליפא הגדול של חצי האי ערב והבעלים החוקי של מטוס כנף ציון, הוד מעלתו הקיסר מקיסריה, בנימין בן צילה ובנציון נתניהו:

סיכום יום עדותו ה-88 סה"כ וה-4 בחקירה נגדית בתיק הדמה 2000 של רה"מ נתניהו (הסיכום המצולם עם כתוביות תקינות הפעם בסוף הציוץ); אם צריך לתת כותרת לחקירתו הנגדית של נתניהו היום, אירוע שהתואר "הזיה גמורה" עושה עמו חסד גדול, אזי היה זה היום בו התובע יוני תדמור, ניסה ללמד את נתניהו כיצד נכון היה לפעול פוליטית, לו רצה באמת ובתמים לסכל את חוק ישראל היום. הבועה החדשה אותה המציא תדמור היום באין-תיק 2000, יצרה מקום מנותק מכל מציאות, עובדה, הגיון, זמן ומרחב, בו כל ספק בלתי סביר הופך לוודאות גמורה, אם הוא מתכתב באופן כלשהו עם תזת כתב האישום, לפיה שחור הוא לבן, יבשה היא ים, צפון הוא דרום ונתניהו ניסה לסייע למוזס לסגור את ישראל היום. משך שעות ארוכות, נשאל נתניהו שוב ושוב את אותן שאלות דביליות (ויסלחו לי הדבילים), מדוע לא הטיל משמעת קואליציונית כשאין לו רוב לעשות זאת, מדוע לא חשף בפני יריבו את הדרכים בהן הוא מתכנן להערים עליו, מדוע דבריו אינם מתיישבים עם סקר כזה, ומדוע לא פעל במתווה פוליטי אחר מזה בו פעל, אם אכן מטרתו הייתה לסכל את חוק ישראל היום. זר לו נקלע למקום, ודאי היה משתאה, הכיצד זה מאפשרים השופטים לפארסה הזויה שכזו להימשך, במקום לנפץ את הבועה ולצעוק על תדמור: היי, טמבל, חוק ישראל היום סוכל! ולא סתם סוכל, אלא סוכל למרות שהיה לו רוב בכנסת, וספק אם בתוך ממשלתו היה לנתניהו רוב כדי לסכלו. נתניהו ניסה בכל דרך למצוא הסדר כלשהו, שיהא מחד מקובל על אדלסון חם המזג שלא מוכן לשום פשרה עם מוזס, ומאידך יקטין את הפגיעה במוזס לרמה שתאפשר לו לוותר על החוק, שהיה לו רוב בכנסת והיה מביא לסגירת ישראל היום. נתניהו ניסה לשכנע את מוזס למכור את ידיעות לשורה של מיליארדרים כדי לפתור את הסכסוך, אולם הדבר לא צלח. הוא חיפש כל דרך ונקט כל תכסיס כדי למנוע מהחוק לעבור, עד שלבסוף, משהבין שאין לו עוד שליטה בקואליציית הבלהות שהקים "בעזרת" מוזס, אפילו פיזר את הכנסת במצב בו סיכוייו לזכות בבחירות, במקרה הטוב היו מעורפלים. בסיכום המצולם תוכלו לשמוע את כל השתלשלות העניינים, אבל בתמצית יאמר, שלא רק זר היה משתאה מעוצמות האבסורד והטמטום שראינו היום, אלא גם וותיקים ומנוסים בסאגת תיקי האלפים עמדו היום פעורי פה. אז הנה, ב-5 דקות כמו שממשלה יכולה לכפות על ח"כ מהאופוזיציה להימנע מלהעמיד להצבעה בקריאה טרומית הצעת חוק פרטית, סיכום יום עדותו ה-88 סה"כ וה-4 בחקירה נגדית הזויה ומטופשת (ויסלחו לי ההזויים והטיפשים), של ר"מ ישראל והבשן, נסיך פרס ומדי, טירן ארם נהריים ועבר הירדן, פטרון כוש ושליט מצרים, ארז הלבנון, הח'ליפא הגדול של חצי האי ערב והבעלים החוקי של מטוס כנף ציון, הוד מעלתו הקיסר מקיסריה, בנימין בן צילה ובנציון נתניהו:

עידו שיפוני

69,925 次观看 • 4 个月前

אני מאוד רוצה להאמין למסתערבים של מג"ב שהרגו לפני כ 44 שעות ארבעה מבני משפחת עודה, משפחה פלסטינית מהכפר כפר טמון שבאזור שכם, שני ילדים והוריהם. הרי שוטרי מג"ב הם יהודים, ישראלים, פטריוטים, התגייסו כדי להגן עלינו, חייב להיות להם מוסר יהודי, הם מקריבים את מיטב שנותיהם כמו שאני ועוד רבים אחרים הקרבנו למען הארץ הזו. אני רוצה להאמין לגרסא של הלוחמים באשר למה שקרה שם בלילה, הרי אין לי יכולת לדעת אם אכן הרכב דהר לעברם, אם אכן חשו בסכנת חיים מכיוון שחששו מפיגוע דריסה והאם לאור כל זאת הם פתחו בירי כבד לעבר הרכב כדי באמת להגן על עצמם. מצד שני, אני מבין שארבעה ילדים עם הוריהם יצאו מהכפר טמון לקנות דברי מתיקה בשכם ובחזרתם, קצת אחרי חצות, נתקלו במארב ללכידת מבוקשים, שבוצע ע"י מסתערבים. לאחר דקה של ירי כבד לעבר הרכב בו נסעו, נמצאו ההורים ושני ילדיהם הרוגים, עם פצעי ירי בראש ובפלג גופם העליון. שני בנים שנותרו בחיים לאחר הירי המטורף לעבר הרכב, נאלצו לראות את הוריהם, אחותם ואחיהם, מכוסים בדם , ממלמלים ונושמים את נשימותיהם האחרונות. לא נשמע לי סביר, גם בהגיון של "ערבים צמאי דם יהודי" שאמא ואבא צעירים יקחו את ילדיהם למבצע התאבדות. כן יגידו המלעיזים, ילדים פלסטינים ומוסלמים בכל העולם ביצעו פיגועי התאבדות, זה נכון, אבל מעולם לא בוצע פיגוע של הורה/הורים יחד עם כל ילדיהם. מעבר לזה, המסתערבים ככל הנראה היו מחופשים לתושבים מקומיים, לבטח גם הגיעו למעצרים עם רכב בעל לוחית זיהוי, אז איך לעזאזל הייתה יכולה המשפחה הפלסטינית "המתאבדת" לזהות את המסתערבים בלילה ולדהור לעברם? גורמי ביטחון אומרים שהירי של לוחמי ימ"ס איו"ש לעבר הרכב היה "חסר פרופורציה ולא מקצועי". לא בכדי שוקלים בפיקוד מרכז להשעות את היחידה בשל "כשל ערכי". לפני חצי שנה, אותה יחידה הושעתה לאחר שירו מטווח קצר בשני חשודים בג'נין בזמן שהרימו ידיים, מה שהצטייר כהוצאה להורג פרקסלנס. נכון לעכשיו, כמעט יומיים, אחרי ההרג הנורא, מח"ש טרם זימנה את הלוחמים שהרגו את 4 בני המשפחה בטמון, פשוט מרתיח ומקומם. כשאני שומע את פהאד בן ה 12, אחד הילדים הניצולים שהעיד על כך שפתאום התחילו לירות עליהם אש ישירה והם לא ידעו בכלל מאיפה זה מגיע, אני חושב על האחיינים הקטנים שלי, על ילדים שלנו, מה אנחנו, צה"ל, עם ישראל, הממשלה, שירותי הביטחון, היינו עושים למול כזה הרג של חפים מפשע, אם חס וחלילה היה נהרג ילד משלנו. אני מביט על תמונות הנשים הפלסטיניות בהלוויה, אימהות הן אימהות, דודות הן דודות, סבתא היא אותה סבתא בכל לאום ובכל דת, פניהן המקומטות מכאב, עיניהן הדוממות מצער, הן לא מאפשרות לי לחזור לשגרה. אני מביט בעיניו הנוגות והקודרות של אחיו הקטן של פאהד, אני חושב על רגעי האימה וחוסר האונים שעבר ברכב ועל הסיוט שעוד נכון לו בחייו. כשאני רואה את הדיווח של ערוץ 14 על כך שחוסלו בטמון "ארבעה מחבלים" או שאני קורא את תגובתו של אוכל המוות, אלישע ירד, מראשי הג'יהאד היהודי ביהודה ושומרון ומי שהיה הדובר של הזרוע המדינית של עוצמה יהודית ושל חברת הכנסת לימור סון הר-מלך, מצייץ לאחר האירוע, "מדובר במשפחת מחבלים שחוסלה כמעט בשלמותה", אני מבין שבהדרגה עם ישראל הופך להיות דומה לאויביו. עצוב, זה כל עצוב, זה לא רק ירד המטורף המשיחיסט וזו לא רק משפחת סיגאווי מפתח תקווה, זה עוד מאות אלפי ישראלים ואולי מיליונים, גזענים וחסרי צלם אנוש שפשוט אשכרה שמחים על הרג ילדים. אלישע ירד והסיגאווים הם לא עשבים שוטים, הגזענות הישראלית הפכה למיין סטרים, הורים ורבנים מחנכים את ילדיהם לשנוא, היא מגובה ומנוהלת ע"י הראש ומשת"פיו הכהניסטים משיחיסטים. השנאה התהומית כלפי מי שאינו יהודי, כלפי פלשתינים, כלפי ערבים ישראלים, כלפי מוסלמים וגם כלפי גויים, הכל בטיעונים הלכתיים שזהים לתורת הגזע הנאצית, היא פשוט מזעזעת ומקוממת. בן גביר, אלישע ירד, לימור סון הר מלך, המטורללים מגבעות יהודה, שומרון ועמק הירדן ששורפים, מכים והורגים פלסטינים, המטורפים שמגובים ומונחים ע"י ממשלת השמד וההפקרות של בנימין נתניהו וכמובן הכוכבים העולים חיילי כח 100 רעולי הפנים, הם גיבורי התרבות של דור משיחיסטי, אלים, וגזעני שגדל בישיבות, במאחזים ותחת שילטונו של בנימין נתניהו, הם הכוכבים הנולדים של עידן נתניהו, הם שהפכו לפניה המכוערים של ישראל הפאשיסטית. אני לא יודע מה קרה בכפר טמון בלילה, אני לא יודע מדוע שני ילדים והוריהם נורו ע"י מסתערבים מיומנים של מג"ב, אני כן יודע שהחברה הישראלית, למעלה משמונים שנה אחרי שחיסלו שישה מיליון מבני עמה במסגרת של פיתרון סופי על רקע גזעי, היא חברה אלימה, גזענית וריקנית, צמאת דם ונקמנית, חברה שמקדשת אמונות, קברים, עצמות ורגבי אדמה במקום לקדש חיים. אלישע ירד

אני מאוד רוצה להאמין למסתערבים של מג"ב שהרגו לפני כ 44 שעות ארבעה מבני משפחת עודה, משפחה פלסטינית מהכפר כפר טמון שבאזור שכם, שני ילדים והוריהם. הרי שוטרי מג"ב הם יהודים, ישראלים, פטריוטים, התגייסו כדי להגן עלינו, חייב להיות להם מוסר יהודי, הם מקריבים את מיטב שנותיהם כמו שאני ועוד רבים אחרים הקרבנו למען הארץ הזו. אני רוצה להאמין לגרסא של הלוחמים באשר למה שקרה שם בלילה, הרי אין לי יכולת לדעת אם אכן הרכב דהר לעברם, אם אכן חשו בסכנת חיים מכיוון שחששו מפיגוע דריסה והאם לאור כל זאת הם פתחו בירי כבד לעבר הרכב כדי באמת להגן על עצמם. מצד שני, אני מבין שארבעה ילדים עם הוריהם יצאו מהכפר טמון לקנות דברי מתיקה בשכם ובחזרתם, קצת אחרי חצות, נתקלו במארב ללכידת מבוקשים, שבוצע ע"י מסתערבים. לאחר דקה של ירי כבד לעבר הרכב בו נסעו, נמצאו ההורים ושני ילדיהם הרוגים, עם פצעי ירי בראש ובפלג גופם העליון. שני בנים שנותרו בחיים לאחר הירי המטורף לעבר הרכב, נאלצו לראות את הוריהם, אחותם ואחיהם, מכוסים בדם , ממלמלים ונושמים את נשימותיהם האחרונות. לא נשמע לי סביר, גם בהגיון של "ערבים צמאי דם יהודי" שאמא ואבא צעירים יקחו את ילדיהם למבצע התאבדות. כן יגידו המלעיזים, ילדים פלסטינים ומוסלמים בכל העולם ביצעו פיגועי התאבדות, זה נכון, אבל מעולם לא בוצע פיגוע של הורה/הורים יחד עם כל ילדיהם. מעבר לזה, המסתערבים ככל הנראה היו מחופשים לתושבים מקומיים, לבטח גם הגיעו למעצרים עם רכב בעל לוחית זיהוי, אז איך לעזאזל הייתה יכולה המשפחה הפלסטינית "המתאבדת" לזהות את המסתערבים בלילה ולדהור לעברם? גורמי ביטחון אומרים שהירי של לוחמי ימ"ס איו"ש לעבר הרכב היה "חסר פרופורציה ולא מקצועי". לא בכדי שוקלים בפיקוד מרכז להשעות את היחידה בשל "כשל ערכי". לפני חצי שנה, אותה יחידה הושעתה לאחר שירו מטווח קצר בשני חשודים בג'נין בזמן שהרימו ידיים, מה שהצטייר כהוצאה להורג פרקסלנס. נכון לעכשיו, כמעט יומיים, אחרי ההרג הנורא, מח"ש טרם זימנה את הלוחמים שהרגו את 4 בני המשפחה בטמון, פשוט מרתיח ומקומם. כשאני שומע את פהאד בן ה 12, אחד הילדים הניצולים שהעיד על כך שפתאום התחילו לירות עליהם אש ישירה והם לא ידעו בכלל מאיפה זה מגיע, אני חושב על האחיינים הקטנים שלי, על ילדים שלנו, מה אנחנו, צה"ל, עם ישראל, הממשלה, שירותי הביטחון, היינו עושים למול כזה הרג של חפים מפשע, אם חס וחלילה היה נהרג ילד משלנו. אני מביט על תמונות הנשים הפלסטיניות בהלוויה, אימהות הן אימהות, דודות הן דודות, סבתא היא אותה סבתא בכל לאום ובכל דת, פניהן המקומטות מכאב, עיניהן הדוממות מצער, הן לא מאפשרות לי לחזור לשגרה. אני מביט בעיניו הנוגות והקודרות של אחיו הקטן של פאהד, אני חושב על רגעי האימה וחוסר האונים שעבר ברכב ועל הסיוט שעוד נכון לו בחייו. כשאני רואה את הדיווח של ערוץ 14 על כך שחוסלו בטמון "ארבעה מחבלים" או שאני קורא את תגובתו של אוכל המוות, אלישע ירד, מראשי הג'יהאד היהודי ביהודה ושומרון ומי שהיה הדובר של הזרוע המדינית של עוצמה יהודית ושל חברת הכנסת לימור סון הר-מלך, מצייץ לאחר האירוע, "מדובר במשפחת מחבלים שחוסלה כמעט בשלמותה", אני מבין שבהדרגה עם ישראל הופך להיות דומה לאויביו. עצוב, זה כל עצוב, זה לא רק ירד המטורף המשיחיסט וזו לא רק משפחת סיגאווי מפתח תקווה, זה עוד מאות אלפי ישראלים ואולי מיליונים, גזענים וחסרי צלם אנוש שפשוט אשכרה שמחים על הרג ילדים. אלישע ירד והסיגאווים הם לא עשבים שוטים, הגזענות הישראלית הפכה למיין סטרים, הורים ורבנים מחנכים את ילדיהם לשנוא, היא מגובה ומנוהלת ע"י הראש ומשת"פיו הכהניסטים משיחיסטים. השנאה התהומית כלפי מי שאינו יהודי, כלפי פלשתינים, כלפי ערבים ישראלים, כלפי מוסלמים וגם כלפי גויים, הכל בטיעונים הלכתיים שזהים לתורת הגזע הנאצית, היא פשוט מזעזעת ומקוממת. בן גביר, אלישע ירד, לימור סון הר מלך, המטורללים מגבעות יהודה, שומרון ועמק הירדן ששורפים, מכים והורגים פלסטינים, המטורפים שמגובים ומונחים ע"י ממשלת השמד וההפקרות של בנימין נתניהו וכמובן הכוכבים העולים חיילי כח 100 רעולי הפנים, הם גיבורי התרבות של דור משיחיסטי, אלים, וגזעני שגדל בישיבות, במאחזים ותחת שילטונו של בנימין נתניהו, הם הכוכבים הנולדים של עידן נתניהו, הם שהפכו לפניה המכוערים של ישראל הפאשיסטית. אני לא יודע מה קרה בכפר טמון בלילה, אני לא יודע מדוע שני ילדים והוריהם נורו ע"י מסתערבים מיומנים של מג"ב, אני כן יודע שהחברה הישראלית, למעלה משמונים שנה אחרי שחיסלו שישה מיליון מבני עמה במסגרת של פיתרון סופי על רקע גזעי, היא חברה אלימה, גזענית וריקנית, צמאת דם ונקמנית, חברה שמקדשת אמונות, קברים, עצמות ורגבי אדמה במקום לקדש חיים. אלישע ירד

Danny Gallant דני גלנט

17,679 次观看 • 6 个月前

אייל ברקוביץ' הוא אשף תקשורת, פנומן שמצליח להוציא מהמרואיינים שלו את כל האמת, להראות אותם במלוא עליבותם ולחשוף את ערוותם. המראות והקולות שעולים באולפן 13 של מוריה וברקו, קשים לעיכול לבטח כשרואים את התגובות, האמירות ושפת הגוף של מוריה אסרף, שסופחה לברקו כמו קישוט יפה למצויינות העיתונאית של ברקו. אתמול בתוכנית, ברקו הגיע לשיאים חדשים מול סגן יו"ר הכנסת, אלי רביבו, ומול השר העבריין הכהניסט איתמר בן גביר. נתניהו שאליבא דה רביבו "רגיש לעדות המזרח" מחזיר לתפקיד דוברו את זיו אגמון, מי שכינה את יוצאי עדות המזרח "בבונים". רביבו, מזרחי אסלי בעצמו, מוחל לנתניהו על המינוי הכושל, מוחל לנתניהו גם על אמירות גזעניות שלו בעבר נגד יוצאי עדות המזרח, מספר לעצמו ומשכנע את עצמו בסיפורי פנטזיה ונדמה לי. כך רביבו אמר אתמול אצל מוריה וברקו: "הוא (נתניהו) מאוד רגיש לעדות המזרח, הוא מכיר על איזה ענף הוא יושב עשרות שנים והוא לא יפגע באותו קהל ששם אותו פעם אחר פעם בכיסא ראש הממשלה". בלי להיות מומחים גדולים באנתרופולוגיה, אתם מבינים את הדפיקות המובנית אצל חלקים גדולים מיוצאי עדות המזרח? אתם מבינים את הבכיינות ותחושת הדפיקות שלהם שעוברת אצל חלק לא מבוטל מהם? רביבו פשוט משיר מבט למצלמה ואומר לעצמו, נתניהו מספק לי מעמד, משכורת לא רעה, ברקו ומוריה מזמינים אותי לראיונות בטלויזיה, מה רע לי בחיים, הרי ללא נתניהו במקרה הטוב הייתי יו"ר וועד הבית ולכן אני מאפשר לנתניהו, סביבתו הקרובה, אנשי לשכתו, רעייתו ובנו, להשפיל אותי ואת מוצאי, לזלזל בי, לירוק עלי, לעשות דאחקות על חשבוני, העיקר שבחיים אין לי דאגות פרנסה על הראש והילדים שלי יכולים לספר לחברים שלהם שדלתו של ראש הממשלה פתוחה בפני, אבא שלהם מתי שבא לו והוא מלקק לביבי בכל פעם שמתחשק לו. רביבו הוא המראה, השיקוף, ההסבר להמשך התמיכה הגורפת של יוצאי עדות המזרח בנתניהו, איזו עליבות, איזה חוסר כבוד עצמי, איזה אנשים קטנים, בזויים ובשורה התחתונה, בוגדים, נבערים, פשוט עלובי חיים ולא מוכשרים שמעבירים את נכשלותם מדור לדור.נתניהו הוא אמן נכלולי בקיבוע מצבם, בעיקר בפריפריה. ראיון נוסף אתמול אצל מוריה וברקו היה מול יו"ר הג'יהאד היהודי, סליחה סליחה, יו"ר עוצמה יהודית, השר איתמר בן גביר, טיפוס ילדותי, אותו עבריין כהניסט שכבר כמה חודשים מסתובב זחוח עם סיכת חבל תליה על דש צווארון המקטורן שלו. בן גביר נשאל על ה"ניצחון המוחלט" בעזה והאידיוט הלכאורה פאשיסט מתחמק מהשאלה ועונה בלי כל קשר לשאלה "אבל מה שעשינו באיראן, ואו איזה יופי... אנחנו 60-65% 70% בדרך לשם" ברקו שם קצוץ, לא מתרגש מבן גביר ומהשקרים שלו, מסתכל לכהניסט בעיניים ומשיא לו עצה לגבי המפגינים נגד המלחמה בכיכר הבימה "יש שם 1000 איש, תן להם להפגין, מה אכפת לך". החירטוטים, גיבובי השקרים והבדיות שבן גביר מוציא מפיו לאחר הטיפ של ברקו, הם פשוט מאסטרפיס באבחון אישיותו המניפולטיבית, הצבועה והנכלולית של מי שעומד בראש הזרוע המדינית של גדודי הג'יהאד היהודי ביהודה ושומרון. זה מה שענה בן גביר לברקו: "החלטת בג"ץ מופקרת... המפגינים הם אחים שלי...". ברקו מכיר בע"פ את הטריקים והשטיקים של המרואיין בן גביר מחדד את הטיפ שלו לבן גביר, פשוט שלא ישלח שוטרים להפגנות בכיכר הבימה, בדיוק כמו שלא שלח להתכנסויות המופקרות בבני ברק. בן גביר השקרן המסית עונה לברקו שהקפלניסטים בבימה חוסמים כבישים ובבני ברק לא, אמירה שהיא שקר מוחלט. בן גביר המופרע המופקר, משקר לברקו ולצופים מצח נחושה כדי להסביר את מהלכיו ההזויים, הבזויים והלא חוקיים נגד נגד פעילויות המחאה. בן גביר מתחיל להבין לאיזו פינה ברקו הצמיד אותו ואז הוא הוא מיתמם שלא הוא בכלל שולח את השוטרים, מה שנקרא כולנו בטוחים ומאמינים לסיפורי האלף לילה ולילה שלו. בן גביר ממשיך וחושף ידיעה "סנסציונית". הוא עצמו, האיש שהפך את משטרת ישראל לצעצוע פרטי שלו כדי שיגן על שרידותה של ממשלת הדמים וכדי שתמגר את חופש הביטוי בישראל, טוען שאינו מתערב במינויים במשטרה, התגובה בשפת הגוף של ברקו לאמירות המגוחכות האלה של בן גביר, מספרות את כל הסיפור. "מוריה וברקו" היא תוכנית טלוויזיה שלא עושה חשבון לאף אחד, ברור שבזכות איל ברקוביץ' הנהדר והאותנטי. כל מרואיין שמגיע לברקו עובר "שיקוף" שחושף את שקריו, כוונותיו ועוונותיו בלי שבכלל שם לב שעשה כך בראייתי מדובר בתוכנית שצריך לקטלג אותה כסוגה עלית, כמובן שלא בגלל מוריה אסרף, ביביסטית לאומנית במסווה, סוס טרויאני בערוץ 13. אבל... מצוין שמוריה שם לצידו של ברקו, חשוב שיהיה פלורליזם של דעות גם בערוץ 13 המצוין. איתמר בן גביר Moriah Asraf Eyal Berkovic חדשות 13 ערוץ 13

אייל ברקוביץ' הוא אשף תקשורת, פנומן שמצליח להוציא מהמרואיינים שלו את כל האמת, להראות אותם במלוא עליבותם ולחשוף את ערוותם. המראות והקולות שעולים באולפן 13 של מוריה וברקו, קשים לעיכול לבטח כשרואים את התגובות, האמירות ושפת הגוף של מוריה אסרף, שסופחה לברקו כמו קישוט יפה למצויינות העיתונאית של ברקו. אתמול בתוכנית, ברקו הגיע לשיאים חדשים מול סגן יו"ר הכנסת, אלי רביבו, ומול השר העבריין הכהניסט איתמר בן גביר. נתניהו שאליבא דה רביבו "רגיש לעדות המזרח" מחזיר לתפקיד דוברו את זיו אגמון, מי שכינה את יוצאי עדות המזרח "בבונים". רביבו, מזרחי אסלי בעצמו, מוחל לנתניהו על המינוי הכושל, מוחל לנתניהו גם על אמירות גזעניות שלו בעבר נגד יוצאי עדות המזרח, מספר לעצמו ומשכנע את עצמו בסיפורי פנטזיה ונדמה לי. כך רביבו אמר אתמול אצל מוריה וברקו: "הוא (נתניהו) מאוד רגיש לעדות המזרח, הוא מכיר על איזה ענף הוא יושב עשרות שנים והוא לא יפגע באותו קהל ששם אותו פעם אחר פעם בכיסא ראש הממשלה". בלי להיות מומחים גדולים באנתרופולוגיה, אתם מבינים את הדפיקות המובנית אצל חלקים גדולים מיוצאי עדות המזרח? אתם מבינים את הבכיינות ותחושת הדפיקות שלהם שעוברת אצל חלק לא מבוטל מהם? רביבו פשוט משיר מבט למצלמה ואומר לעצמו, נתניהו מספק לי מעמד, משכורת לא רעה, ברקו ומוריה מזמינים אותי לראיונות בטלויזיה, מה רע לי בחיים, הרי ללא נתניהו במקרה הטוב הייתי יו"ר וועד הבית ולכן אני מאפשר לנתניהו, סביבתו הקרובה, אנשי לשכתו, רעייתו ובנו, להשפיל אותי ואת מוצאי, לזלזל בי, לירוק עלי, לעשות דאחקות על חשבוני, העיקר שבחיים אין לי דאגות פרנסה על הראש והילדים שלי יכולים לספר לחברים שלהם שדלתו של ראש הממשלה פתוחה בפני, אבא שלהם מתי שבא לו והוא מלקק לביבי בכל פעם שמתחשק לו. רביבו הוא המראה, השיקוף, ההסבר להמשך התמיכה הגורפת של יוצאי עדות המזרח בנתניהו, איזו עליבות, איזה חוסר כבוד עצמי, איזה אנשים קטנים, בזויים ובשורה התחתונה, בוגדים, נבערים, פשוט עלובי חיים ולא מוכשרים שמעבירים את נכשלותם מדור לדור.נתניהו הוא אמן נכלולי בקיבוע מצבם, בעיקר בפריפריה. ראיון נוסף אתמול אצל מוריה וברקו היה מול יו"ר הג'יהאד היהודי, סליחה סליחה, יו"ר עוצמה יהודית, השר איתמר בן גביר, טיפוס ילדותי, אותו עבריין כהניסט שכבר כמה חודשים מסתובב זחוח עם סיכת חבל תליה על דש צווארון המקטורן שלו. בן גביר נשאל על ה"ניצחון המוחלט" בעזה והאידיוט הלכאורה פאשיסט מתחמק מהשאלה ועונה בלי כל קשר לשאלה "אבל מה שעשינו באיראן, ואו איזה יופי... אנחנו 60-65% 70% בדרך לשם" ברקו שם קצוץ, לא מתרגש מבן גביר ומהשקרים שלו, מסתכל לכהניסט בעיניים ומשיא לו עצה לגבי המפגינים נגד המלחמה בכיכר הבימה "יש שם 1000 איש, תן להם להפגין, מה אכפת לך". החירטוטים, גיבובי השקרים והבדיות שבן גביר מוציא מפיו לאחר הטיפ של ברקו, הם פשוט מאסטרפיס באבחון אישיותו המניפולטיבית, הצבועה והנכלולית של מי שעומד בראש הזרוע המדינית של גדודי הג'יהאד היהודי ביהודה ושומרון. זה מה שענה בן גביר לברקו: "החלטת בג"ץ מופקרת... המפגינים הם אחים שלי...". ברקו מכיר בע"פ את הטריקים והשטיקים של המרואיין בן גביר מחדד את הטיפ שלו לבן גביר, פשוט שלא ישלח שוטרים להפגנות בכיכר הבימה, בדיוק כמו שלא שלח להתכנסויות המופקרות בבני ברק. בן גביר השקרן המסית עונה לברקו שהקפלניסטים בבימה חוסמים כבישים ובבני ברק לא, אמירה שהיא שקר מוחלט. בן גביר המופרע המופקר, משקר לברקו ולצופים מצח נחושה כדי להסביר את מהלכיו ההזויים, הבזויים והלא חוקיים נגד נגד פעילויות המחאה. בן גביר מתחיל להבין לאיזו פינה ברקו הצמיד אותו ואז הוא הוא מיתמם שלא הוא בכלל שולח את השוטרים, מה שנקרא כולנו בטוחים ומאמינים לסיפורי האלף לילה ולילה שלו. בן גביר ממשיך וחושף ידיעה "סנסציונית". הוא עצמו, האיש שהפך את משטרת ישראל לצעצוע פרטי שלו כדי שיגן על שרידותה של ממשלת הדמים וכדי שתמגר את חופש הביטוי בישראל, טוען שאינו מתערב במינויים במשטרה, התגובה בשפת הגוף של ברקו לאמירות המגוחכות האלה של בן גביר, מספרות את כל הסיפור. "מוריה וברקו" היא תוכנית טלוויזיה שלא עושה חשבון לאף אחד, ברור שבזכות איל ברקוביץ' הנהדר והאותנטי. כל מרואיין שמגיע לברקו עובר "שיקוף" שחושף את שקריו, כוונותיו ועוונותיו בלי שבכלל שם לב שעשה כך בראייתי מדובר בתוכנית שצריך לקטלג אותה כסוגה עלית, כמובן שלא בגלל מוריה אסרף, ביביסטית לאומנית במסווה, סוס טרויאני בערוץ 13. אבל... מצוין שמוריה שם לצידו של ברקו, חשוב שיהיה פלורליזם של דעות גם בערוץ 13 המצוין. איתמר בן גביר Moriah Asraf Eyal Berkovic חדשות 13 ערוץ 13

Danny Gallant דני גלנט

30,191 次观看 • 5 个月前

*דברי הערב במסיבת עיתונאים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו:* ״עם ישראל, מכובדיי כולם. אדוני ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, אתמול הודעתי לך שרני אצלנו. מצאנו אותו והוא בדרך הביתה. אחרי מסע ארוך ומסע כבד, היה זה רגע מרגש ומיוחד מאוד. אמרתי לך, ראש הממשלה, שהמשימה הושלמה. רני אחי, גיבור ישראל, ומשפחת גואילי אצילת הנפש, הציבו בתולדות ישראל אבן דרך בצבעים כחול ולבן. אני אוהב אותם מאוד מאוד. המלחמה החלה עם 3,200 נעדרים, המשיכה עם 255 חטופות וחטופים, 168 הושבו חיים, 87 הושבו חללים. אני זוכר אותם אחד-אחד, שמות ופנים, אוהב את משפחותיהם, מתייסר וכואב את הסבל ואת האובדן הנורא. במערכה הכבדה איבדנו אוצר גדול, קהילות שנפגעו קשות, אזרחים שנרצחו, לוחמים שנפלו, רבים-רבים שנפגעו בגוף ובנפש. אני מכיר את הייסורים הללו. זה פצע מדמם. עקבות הסערה בכל מקום, כמו חותם בוער, כמו זעקה מרה. צפויה לנו עוד דרך ארוכה. בשבעה באוקטובר זינקתי ליחידת המילואים, וכבר למחרת בבוקר קרא לי ראש הממשלה והטיל עלי את המשימה: להיות ממונה על נושא השבויים והנעדרים במדינת ישראל, לפעול להשבתם בכל דרך ולסייע למשפחותיהם. אני מבקש להודות לך, ראש הממשלה, על המינוי הזה, על האימון, ובמיוחד על הגיבוי האיתן לאורך המסע. הייתה לי זכות לשרת את מדינת ישראל תחת הנהגתך. במשך 843 היממות ושנים עשר הימים ועשרים וארבע שעות ביממה פעלנו יחד. ראיתי אותך בשעות הקשות ביותר. ראיתי אותך גם כשליבך נשבר, כשרוחך איתנה ומסע הדורות על כתפיך. בימים אפלים וסוערים ראיתי מקרוב מאוד מנהיג גדול, ברוח ובמעש, במלחמה הגדולה מכולן. אל המשימה הדחופה להשבת החטופים והסיוע למשפחותיהם, נקבצו ובאו חבריי למערך השו"נ, בצה"ל, בשב"כ, במוסד, במל"ל, במשטרה, בשב"ס, בארגוני החירום וההצלה, במערך הבריאות והרווחה, במכון לרפואה משפטית, במינהלת החטופים, הנעדרים והשבים במשרד רה"מ, בביטוח הלאומי, במשרד החוץ, ובמשרדי ממשלה רבים. פעלנו שכם אל שכם עם ראש הממשלה, עם נשיא המדינה, עם חברי השר רון דרמר שהוא רב זכויות, עם יו"ר הכנסת, עם חברי הממשלה, עם משתתפי הקבינט, עם כנסת ישראל, ועם עם ישראל, ארגונים והתארגנויות שבאו לעזור. הקמנו יחד בזמן קצר מערך גדול ופעלנו לילות כימים, בארץ ומחוצה לה, בנחישות גדולה, בתחושת שליחות שאין כמוה, במקצוענות, ובלמידה תוך כדי תנועה. זה היה קשה ומייסר, זה נמשך המון זמן, לא בכל צלחה דרכנו. פעלנו, כשלנו, נפלנו וקמנו. המשכנו ללא ליאות בענווה, בעוז, בעקשנות, איש איש ושמו, שבורים וחזקים. ברגעים של התרגשות במלחמת העצמאות כתב המשורר נתן אלתרמן בשירו "מסביב למדורה" את המילים הבאות: "בין חגיו הגדולים של הדור, אין יפה מחגכם הצנוע. למולכם האומה על סיפו של הדרור, נשתחווה ובוכה, הבינוה". הייתה זו המשימה הקשה בחיי. ואני מבקש להודות בענווה והכרת הטוב לכל הצוות הזה, צוות השו"נ ביום זה שאינו חג אך הוא גדול, הוא כואב ושמח. תודות לצוות, ותודות למשפחתי היקרה כולה. ברחבי העולם נרתמו ובאו לסייע לנו חברים טובים. אני מבקש להודות לחבריי, מתאמי שו"נ ממדינות רבות, לחברינו בשירותים החשאיים הזרים, למאמצי המדינות המתווכות, ובמיוחד, מעומק ליבי, לארה"ב של אמריקה על עמידה איתנה לצידנו ואיתנו במסע הייסורים הזה. כאן אני מבקש במיוחד להודות לנשיא טראמפ ולצוותו, לשליחיו סטיב וויטקוף וג'ראד קושנר, לחבריי רוג׳ר קרסטנס ואדם בוהלר ולאנשיהם. עמדנו במשימה, במאמץ צבאי ומדיני משולב, עם העוצמה וההקרבה של צה"ל, שב"כ, והלוחמים בסדיר, בקבע ובמילואים. ביחד עם ברית של פלדה עם ארה"ב, ואחוות לוחמים ייחודית בין המנהיגים משתי האומות, ללא חרך אור, כך הגענו להשגת המשימה השבתם של כולם. מכובדיי, אני חייל כבר שנים רבות, אבל הדרגה ביותר אליה הגעתי עד כה היא דרגת אזרח סב-אלוף. כאזרח בישראל, כאיש משפחה, וכסבא של יובל ושל עידן, אני מייחל לכך שמהשבר הנורא של השבעה באוקטובר, נקום ונמשיך לבנות מנוע רב עוצמה למטוס הציוני לדורות קדימה, עם ערבות הדדית אחדות והמשך של הרוח, לפיה לא משאירים אף אחד מאחור. ככתוב בספר הספרים "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב. ויש תקווה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם". 🫡🇮🇱 - וידאו: לע״מ. - ⁠סטילס: מעיין טואף/ לע״מ.

דברי הערב במסיבת עיתונאים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו: ״עם ישראל, מכובדיי כולם. אדוני ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, אתמול הודעתי לך שרני אצלנו. מצאנו אותו והוא בדרך הביתה. אחרי מסע ארוך ומסע כבד, היה זה רגע מרגש ומיוחד מאוד. אמרתי לך, ראש הממשלה, שהמשימה הושלמה. רני אחי, גיבור ישראל, ומשפחת גואילי אצילת הנפש, הציבו בתולדות ישראל אבן דרך בצבעים כחול ולבן. אני אוהב אותם מאוד מאוד. המלחמה החלה עם 3,200 נעדרים, המשיכה עם 255 חטופות וחטופים, 168 הושבו חיים, 87 הושבו חללים. אני זוכר אותם אחד-אחד, שמות ופנים, אוהב את משפחותיהם, מתייסר וכואב את הסבל ואת האובדן הנורא. במערכה הכבדה איבדנו אוצר גדול, קהילות שנפגעו קשות, אזרחים שנרצחו, לוחמים שנפלו, רבים-רבים שנפגעו בגוף ובנפש. אני מכיר את הייסורים הללו. זה פצע מדמם. עקבות הסערה בכל מקום, כמו חותם בוער, כמו זעקה מרה. צפויה לנו עוד דרך ארוכה. בשבעה באוקטובר זינקתי ליחידת המילואים, וכבר למחרת בבוקר קרא לי ראש הממשלה והטיל עלי את המשימה: להיות ממונה על נושא השבויים והנעדרים במדינת ישראל, לפעול להשבתם בכל דרך ולסייע למשפחותיהם. אני מבקש להודות לך, ראש הממשלה, על המינוי הזה, על האימון, ובמיוחד על הגיבוי האיתן לאורך המסע. הייתה לי זכות לשרת את מדינת ישראל תחת הנהגתך. במשך 843 היממות ושנים עשר הימים ועשרים וארבע שעות ביממה פעלנו יחד. ראיתי אותך בשעות הקשות ביותר. ראיתי אותך גם כשליבך נשבר, כשרוחך איתנה ומסע הדורות על כתפיך. בימים אפלים וסוערים ראיתי מקרוב מאוד מנהיג גדול, ברוח ובמעש, במלחמה הגדולה מכולן. אל המשימה הדחופה להשבת החטופים והסיוע למשפחותיהם, נקבצו ובאו חבריי למערך השו"נ, בצה"ל, בשב"כ, במוסד, במל"ל, במשטרה, בשב"ס, בארגוני החירום וההצלה, במערך הבריאות והרווחה, במכון לרפואה משפטית, במינהלת החטופים, הנעדרים והשבים במשרד רה"מ, בביטוח הלאומי, במשרד החוץ, ובמשרדי ממשלה רבים. פעלנו שכם אל שכם עם ראש הממשלה, עם נשיא המדינה, עם חברי השר רון דרמר שהוא רב זכויות, עם יו"ר הכנסת, עם חברי הממשלה, עם משתתפי הקבינט, עם כנסת ישראל, ועם עם ישראל, ארגונים והתארגנויות שבאו לעזור. הקמנו יחד בזמן קצר מערך גדול ופעלנו לילות כימים, בארץ ומחוצה לה, בנחישות גדולה, בתחושת שליחות שאין כמוה, במקצוענות, ובלמידה תוך כדי תנועה. זה היה קשה ומייסר, זה נמשך המון זמן, לא בכל צלחה דרכנו. פעלנו, כשלנו, נפלנו וקמנו. המשכנו ללא ליאות בענווה, בעוז, בעקשנות, איש איש ושמו, שבורים וחזקים. ברגעים של התרגשות במלחמת העצמאות כתב המשורר נתן אלתרמן בשירו "מסביב למדורה" את המילים הבאות: "בין חגיו הגדולים של הדור, אין יפה מחגכם הצנוע. למולכם האומה על סיפו של הדרור, נשתחווה ובוכה, הבינוה". הייתה זו המשימה הקשה בחיי. ואני מבקש להודות בענווה והכרת הטוב לכל הצוות הזה, צוות השו"נ ביום זה שאינו חג אך הוא גדול, הוא כואב ושמח. תודות לצוות, ותודות למשפחתי היקרה כולה. ברחבי העולם נרתמו ובאו לסייע לנו חברים טובים. אני מבקש להודות לחבריי, מתאמי שו"נ ממדינות רבות, לחברינו בשירותים החשאיים הזרים, למאמצי המדינות המתווכות, ובמיוחד, מעומק ליבי, לארה"ב של אמריקה על עמידה איתנה לצידנו ואיתנו במסע הייסורים הזה. כאן אני מבקש במיוחד להודות לנשיא טראמפ ולצוותו, לשליחיו סטיב וויטקוף וג'ראד קושנר, לחבריי רוג׳ר קרסטנס ואדם בוהלר ולאנשיהם. עמדנו במשימה, במאמץ צבאי ומדיני משולב, עם העוצמה וההקרבה של צה"ל, שב"כ, והלוחמים בסדיר, בקבע ובמילואים. ביחד עם ברית של פלדה עם ארה"ב, ואחוות לוחמים ייחודית בין המנהיגים משתי האומות, ללא חרך אור, כך הגענו להשגת המשימה השבתם של כולם. מכובדיי, אני חייל כבר שנים רבות, אבל הדרגה ביותר אליה הגעתי עד כה היא דרגת אזרח סב-אלוף. כאזרח בישראל, כאיש משפחה, וכסבא של יובל ושל עידן, אני מייחל לכך שמהשבר הנורא של השבעה באוקטובר, נקום ונמשיך לבנות מנוע רב עוצמה למטוס הציוני לדורות קדימה, עם ערבות הדדית אחדות והמשך של הרוח, לפיה לא משאירים אף אחד מאחור. ככתוב בספר הספרים "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב. ויש תקווה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם". 🫡🇮🇱 - וידאו: לע״מ. - ⁠סטילס: מעיין טואף/ לע״מ.

גל הירש-Gal Hirsch

30,438 次观看 • 7 个月前

1. ב-20 ביוני 2010 קיבלה ממשלת ישראל החלטה על מדיניות חדשה כלפי עזה: לפתוח לחלוטין את מעבר כרם שלום למסחר מלא עם ישראל, ולהכניס הכול – כולל חומרים דו-שימושיים. בהחלטה פיקוח על דבר אחד: מניעת כניסת נשק בלבד. (דבר שמצרים המשיכה לדאוג לו מהצד שלה.). ההחלטה כמעט ולא דווחה לאזרחי ישראל, ולמעשה תמצאו אותה רק בטוויטר אצלי. 2. מיד בתגובה, ביולי 2010, החל ראש ממשלת בריטניה (שהחליף את טוני בלייר) לקרוא לעזה "הכלא הפתוח הגדול בעולם", והאשים את ישראל ביצירת מחסור ומגבלות. ככה זה תמיד: כשישראל עושה משהו לטובת עזה ב-98% - ממשיכים להתלונן עליה בגלל ה-2% הנותרים. זו תוצאה של מדיניות מהוססת. ולא, אני לא מתכוון לכניעה; אתם אף פעם לא הבנתם במה מדובר. 3. למרות שעזה צמחה ופרחה בעקבות המסחר עם ישראל, ולמרות שחמאס נהנה מהפריחה הכלכלית ומהמלט הישראלי – ונעזר כמובן במשאבים הללו למימון ולבניית צבא הפלישה של ה-7 באוקטובר – המשיך העולם לראות בנו את הכובש של עזה, את מי שמחזיק את תושביה במצור וכולא אותם. זה משמש גם כהצדקה לפעולת ה 7.10 שנקראת בפי רבים: פריצת חומות הכלא של עזה. 4. אף מילה מצד ישראל הרשמית מעולם לא הזכירה כי לעזה יש גבול עם מצרים, וכי היא – מצרים – זו שכולאת את העזתים מאחורי חומות וגדרות. מדינת ישראל מעדיפה להיות מואשמת ברצח עם מאשר להגיד: בכל מלחמה האוכלוסייה יכולה לצאת מאיזור הקרבות. רק מעזה לא מזכירים שיש לה גבול עם מדינה שאיננה ישראל. 5. מדינת ישראל, לצערי, אינה מבינה כי המצב הזה מוביל לחיסולה. היא ממשיכה לחשוב שרק בזכות שיפור תנאי חייהם של העזתים, הם עצמם יתקוממו נגד חמאס והעולם יוקיר לנו תודה על פיתוח הרצועה. בספטמבר 2023, ממש שבועיים לפני הפלישה, הגישו הקוורטט של טוני בלייר ומלדאנוב רשימת דרישות ענקית לישראל בנוגע לפרויקטים כלכליים שנדרשנו לאפשר לעזה. המסמך אצלי; אף עיתונאי ישראלי לא פרסם אותו, שכן הם לא חשבו שזה בכלל חשוב. 6. ב-8 באוקטובר, יום אחרי הטבח, פרסם בן כספית הודאה קטנה לגבי מהות הקונספציה. מאז, כמובן, גם הוא כבר שכח מה שכתב, ואני רשאי להזכיר: "הקונספציה שלפיה ככל שנתיר ליותר פועלים מעזה לצאת לעבוד בישראל כך המצב יתייצב – הלכה גם היא בדרך כל בשר. במשך שנים האמנתי בתפיסה הזו. היא הצליחה, תרמה לייצוב המצב, שיפרה את המצב בעזה והפכה את העזתים לכאלה שיש מה להפסיד – עד הנקודה שבה היו מוכנים לפעולה. באותו רגע, התפיסה הזו נקברה קבורת חמור יחד עם תפיסת הביטחון שלנו." 7. במשך שנים, עוד מ-2010, אני כותב את אותם הדברים, וכולכם – בממסד, בעיתונות ובציבור – מסרבים להבין: עזה היא מקום אבוד. שום דבר שישראל תעשה לא יגרום לעזתים להשתנות. כבר שנים שאני מפנה אתכם (ואפילו נתתי אישית לבן כספית שבטוח ידע על זה גם בלעדי) את הנאום של משה דיין על קברו של רועי רוטנברג ז"ל, רכז הביטחון של נחל עוז שנהרג בשנות ה-50, עת היו בעזה 200,000 איש. היום יש בזכותנו פי 11 יותר: "קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים." בהמשך, משה דיין אומר בדיוק את מה שני כותב כבר 15 שנים: על גבול עזה צריך לשמור! 8. במקום להבין כל זאת – במקום להבין שאי אפשר להסביר מדיניות עקומה לגבי עזה וכי הבריטים והעולם ימשיכו לסחוט אותנו – הצעתי באותם מאמרים את אותו המסר מאז 2010: א. להתנתק מעזה. ולסיים אחריות אזרחית על העזתים. ב. לסגור את כל מעברי הגבול. ג. להבהיר שעזה תמיד הייתה מחוברת למצרים, וכי חלק ניכר מתושביה קשורים אליה. ד. להבהיר כי ישראל דורשת ממצרים דבר אחד בלבד: להפסיק את הברחות הנשק לנגב ולעזה. זה המינימום שניתן לדרוש ממדינה שוכנת שחתמה עמנו הסכם שלום. לפעול מדינית וכלכלית לחייב את מצרים לעמוד בחובותיה לפי הסכם השלום עימה. מצרים לא יכולה לחמש את הבדואים ואת עזה ! ה. כל שאר ענייני עזה ומצרים אינם עסק שלנו. אם יצמח משם סיכון ביטחוני – נטפל בו מהאוויר, מהים או מהיבשה, איך שנמצא לנכון. ו. אבל לא. ממשלת ישראל מוכנה להיסחט בידי העולם ולקחת על עצמה אחריות להאכלת העזתים – ובלבד שלא נצטרך לגלות לעולם שיש לעזה גבול עם מצרים. כל העולם בטוח שעזה מוקפת בידי ישראל, והטעות שלנו היא שאנו ממשיכים לממש מדיניות זו במקום לצאת מפילדלפי, להישאר בפרימטר ולסגור לגמרי את המעברים. רק מדיניות הגיונית אפשר להסביר, ורק מדיניות הגיונית תמנע מעזה מלמוטט לגמרי את מדינת ישראל. אנו צועדים כעת לקראת ניצחון חמאסי מוחלט, שבו אנו עצמנו נשקם להם את עזה. קיראו את הודעת מועצת השלום מהיום, המדברת על הפיכת עזה לגן פורח של המזרח התיכון וכדוגמה לשלטון פלסטיני עצמאי.

1. ב-20 ביוני 2010 קיבלה ממשלת ישראל החלטה על מדיניות חדשה כלפי עזה: לפתוח לחלוטין את מעבר כרם שלום למסחר מלא עם ישראל, ולהכניס הכול – כולל חומרים דו-שימושיים. בהחלטה פיקוח על דבר אחד: מניעת כניסת נשק בלבד. (דבר שמצרים המשיכה לדאוג לו מהצד שלה.). ההחלטה כמעט ולא דווחה לאזרחי ישראל, ולמעשה תמצאו אותה רק בטוויטר אצלי. 2. מיד בתגובה, ביולי 2010, החל ראש ממשלת בריטניה (שהחליף את טוני בלייר) לקרוא לעזה "הכלא הפתוח הגדול בעולם", והאשים את ישראל ביצירת מחסור ומגבלות. ככה זה תמיד: כשישראל עושה משהו לטובת עזה ב-98% - ממשיכים להתלונן עליה בגלל ה-2% הנותרים. זו תוצאה של מדיניות מהוססת. ולא, אני לא מתכוון לכניעה; אתם אף פעם לא הבנתם במה מדובר. 3. למרות שעזה צמחה ופרחה בעקבות המסחר עם ישראל, ולמרות שחמאס נהנה מהפריחה הכלכלית ומהמלט הישראלי – ונעזר כמובן במשאבים הללו למימון ולבניית צבא הפלישה של ה-7 באוקטובר – המשיך העולם לראות בנו את הכובש של עזה, את מי שמחזיק את תושביה במצור וכולא אותם. זה משמש גם כהצדקה לפעולת ה 7.10 שנקראת בפי רבים: פריצת חומות הכלא של עזה. 4. אף מילה מצד ישראל הרשמית מעולם לא הזכירה כי לעזה יש גבול עם מצרים, וכי היא – מצרים – זו שכולאת את העזתים מאחורי חומות וגדרות. מדינת ישראל מעדיפה להיות מואשמת ברצח עם מאשר להגיד: בכל מלחמה האוכלוסייה יכולה לצאת מאיזור הקרבות. רק מעזה לא מזכירים שיש לה גבול עם מדינה שאיננה ישראל. 5. מדינת ישראל, לצערי, אינה מבינה כי המצב הזה מוביל לחיסולה. היא ממשיכה לחשוב שרק בזכות שיפור תנאי חייהם של העזתים, הם עצמם יתקוממו נגד חמאס והעולם יוקיר לנו תודה על פיתוח הרצועה. בספטמבר 2023, ממש שבועיים לפני הפלישה, הגישו הקוורטט של טוני בלייר ומלדאנוב רשימת דרישות ענקית לישראל בנוגע לפרויקטים כלכליים שנדרשנו לאפשר לעזה. המסמך אצלי; אף עיתונאי ישראלי לא פרסם אותו, שכן הם לא חשבו שזה בכלל חשוב. 6. ב-8 באוקטובר, יום אחרי הטבח, פרסם בן כספית הודאה קטנה לגבי מהות הקונספציה. מאז, כמובן, גם הוא כבר שכח מה שכתב, ואני רשאי להזכיר: "הקונספציה שלפיה ככל שנתיר ליותר פועלים מעזה לצאת לעבוד בישראל כך המצב יתייצב – הלכה גם היא בדרך כל בשר. במשך שנים האמנתי בתפיסה הזו. היא הצליחה, תרמה לייצוב המצב, שיפרה את המצב בעזה והפכה את העזתים לכאלה שיש מה להפסיד – עד הנקודה שבה היו מוכנים לפעולה. באותו רגע, התפיסה הזו נקברה קבורת חמור יחד עם תפיסת הביטחון שלנו." 7. במשך שנים, עוד מ-2010, אני כותב את אותם הדברים, וכולכם – בממסד, בעיתונות ובציבור – מסרבים להבין: עזה היא מקום אבוד. שום דבר שישראל תעשה לא יגרום לעזתים להשתנות. כבר שנים שאני מפנה אתכם (ואפילו נתתי אישית לבן כספית שבטוח ידע על זה גם בלעדי) את הנאום של משה דיין על קברו של רועי רוטנברג ז"ל, רכז הביטחון של נחל עוז שנהרג בשנות ה-50, עת היו בעזה 200,000 איש. היום יש בזכותנו פי 11 יותר: "קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים." בהמשך, משה דיין אומר בדיוק את מה שני כותב כבר 15 שנים: על גבול עזה צריך לשמור! 8. במקום להבין כל זאת – במקום להבין שאי אפשר להסביר מדיניות עקומה לגבי עזה וכי הבריטים והעולם ימשיכו לסחוט אותנו – הצעתי באותם מאמרים את אותו המסר מאז 2010: א. להתנתק מעזה. ולסיים אחריות אזרחית על העזתים. ב. לסגור את כל מעברי הגבול. ג. להבהיר שעזה תמיד הייתה מחוברת למצרים, וכי חלק ניכר מתושביה קשורים אליה. ד. להבהיר כי ישראל דורשת ממצרים דבר אחד בלבד: להפסיק את הברחות הנשק לנגב ולעזה. זה המינימום שניתן לדרוש ממדינה שוכנת שחתמה עמנו הסכם שלום. לפעול מדינית וכלכלית לחייב את מצרים לעמוד בחובותיה לפי הסכם השלום עימה. מצרים לא יכולה לחמש את הבדואים ואת עזה ! ה. כל שאר ענייני עזה ומצרים אינם עסק שלנו. אם יצמח משם סיכון ביטחוני – נטפל בו מהאוויר, מהים או מהיבשה, איך שנמצא לנכון. ו. אבל לא. ממשלת ישראל מוכנה להיסחט בידי העולם ולקחת על עצמה אחריות להאכלת העזתים – ובלבד שלא נצטרך לגלות לעולם שיש לעזה גבול עם מצרים. כל העולם בטוח שעזה מוקפת בידי ישראל, והטעות שלנו היא שאנו ממשיכים לממש מדיניות זו במקום לצאת מפילדלפי, להישאר בפרימטר ולסגור לגמרי את המעברים. רק מדיניות הגיונית אפשר להסביר, ורק מדיניות הגיונית תמנע מעזה מלמוטט לגמרי את מדינת ישראל. אנו צועדים כעת לקראת ניצחון חמאסי מוחלט, שבו אנו עצמנו נשקם להם את עזה. קיראו את הודעת מועצת השלום מהיום, המדברת על הפיכת עזה לגן פורח של המזרח התיכון וכדוגמה לשלטון פלסטיני עצמאי.

Eyal Ofer אייל עופר

29,129 次观看 • 19 天前

ערב טוב לשרת ה-0 הסברה לשעבר, גלית דיסטל. 1. חשבתי שנפטרנו ממך, מסתבר שלא. 2. אני שמח שבאת ל״פגוש את העיתונות״, משום שזו הודעה שהבחירות מתקרבת אבל תזכרי מה שאני אומר לך- בוחרי הליכוד בחיים לא יבחרו בך מחדש. 3. לשמוע אותך בחדשות 12 זה לחשוב שברחת מאברבנאל, כאילו שלא היה כאן ה-7 באוקטובר. 4. את חיה בסרט, זכותך. אבל למה להפחיד ילדים בהופעה דרמטית לפתע על המרקע בסלון של אזרחי ישראל? 5. להזכירך, את התפטרת מהממשלה שבה היית אחראית ל-0 הסברה. 6. פשוט אין מילים להסביר כמה את בתוך הסרט שלך. 7. תגידי, את מבינה שרק בזכות אחים לנשק המדינה יכולה להתקיים מאז ה-7 באוקטובר? משום שבגלל שרים כמוך הממשלה הוכיחה 0 עזרה לציבור מ-7 באוקטובר לפחות עד ה-1 לינואר. ואת בעזות מצח מסיתה נגדם. 8. חביבתי, בחייאת אבוקי, המהפכה המשפטית שרצית יחד עם אמלק רוטמן נעצרה רק בזכות אחים לנשק והם היו הראשונים להתייצב למלחמה ויחד עם הלוחמים הנועזים מיהודה ושומרון אנו מנצחים במלחמה. 9. טיפת כבוד אין בך. 10. לפחות בדבר אחד אנו מסכימים, אסור לגעת בשר הביטחון, יואב גלנט. 11. עצה קטנה, תחזרי למאורה שלך לפחות עד הבחירות ותתחילי לחשוב מה תעשי לאחר הבחירות משום שלא תבחרי שוב. את מאלו שאחראים לכך שמורשת נתניהו נמחקת. (מתוך: פגוש את העיתונות עם בן כספית, עמית סגל וירון אברהם, ערוץ 12 קשת/ עורך: ישי הראל)

ערב טוב לשרת ה-0 הסברה לשעבר, גלית דיסטל. 1. חשבתי שנפטרנו ממך, מסתבר שלא. 2. אני שמח שבאת ל״פגוש את העיתונות״, משום שזו הודעה שהבחירות מתקרבת אבל תזכרי מה שאני אומר לך- בוחרי הליכוד בחיים לא יבחרו בך מחדש. 3. לשמוע אותך בחדשות 12 זה לחשוב שברחת מאברבנאל, כאילו שלא היה כאן ה-7 באוקטובר. 4. את חיה בסרט, זכותך. אבל למה להפחיד ילדים בהופעה דרמטית לפתע על המרקע בסלון של אזרחי ישראל? 5. להזכירך, את התפטרת מהממשלה שבה היית אחראית ל-0 הסברה. 6. פשוט אין מילים להסביר כמה את בתוך הסרט שלך. 7. תגידי, את מבינה שרק בזכות אחים לנשק המדינה יכולה להתקיים מאז ה-7 באוקטובר? משום שבגלל שרים כמוך הממשלה הוכיחה 0 עזרה לציבור מ-7 באוקטובר לפחות עד ה-1 לינואר. ואת בעזות מצח מסיתה נגדם. 8. חביבתי, בחייאת אבוקי, המהפכה המשפטית שרצית יחד עם אמלק רוטמן נעצרה רק בזכות אחים לנשק והם היו הראשונים להתייצב למלחמה ויחד עם הלוחמים הנועזים מיהודה ושומרון אנו מנצחים במלחמה. 9. טיפת כבוד אין בך. 10. לפחות בדבר אחד אנו מסכימים, אסור לגעת בשר הביטחון, יואב גלנט. 11. עצה קטנה, תחזרי למאורה שלך לפחות עד הבחירות ותתחילי לחשוב מה תעשי לאחר הבחירות משום שלא תבחרי שוב. את מאלו שאחראים לכך שמורשת נתניהו נמחקת. (מתוך: פגוש את העיתונות עם בן כספית, עמית סגל וירון אברהם, ערוץ 12 קשת/ עורך: ישי הראל)

ran rahav

70,108 次观看 • 2 年前

ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס לציון 50 שנה ל״מבצע יונתן״ בבית הנשיא: ״אדוני הנשיא, אני מבקש להודות לך על היוזמה לקיים את הטקס הזה – בהצדעה לגיבורי ישראל שחילצו לפני 50 שנה את החטופים, בני עמנו, מאנטבה באוגנדה. אני מברך את כל מי שנמצאים איתנו כאן – במעמד ההוקרה שעומד מעל הזמן, וגם מעל כל פולמוס פוליטי עכשווי. 'אנטבה' הוא שם נרדף לפעולה נועזת ביותר, שהפכה את הבלתי-אפשרי לאפשרי. הפעולה התקדימית הזאת השיבה את בני-הערובה שלנו מלב אפריקה – הביתה. בו בזמן היא זקפה את כבוד ישראל בין האומות, והיא לימדה את העולם שניתן להנחית מכה ניצחת על הטרור הבינלאומי. היא לימדה את העולם שאפשר – וצריך – לעמוד איתן מול מחבלים צמאי-דם, להכות בהם, להכניע אותם. זה מה שאנחנו עושים במלחמה הנוכחית: אנחנו מרסקים בשיטתיות את ציר-הרשע האיראני, שניסה לקדם את התוכנית להשמדת ישראל – באמצעות טבעת-חנק של טרור שהוא פרש סביבנו. מאז הטבח הנורא במתקפת ה-7 באוקטובר הפכנו את הקערה על פיה. הלמנו בצוררינו מעזה ועד תימן, מלבנון ועד איראן. הרחקנו מעלינו סכנה קיומית מיידית – כולל הסכנה המיידית, שנשקפה לנו מהחזקת נשק גרעיני בידי איראן. הם היו משתמשים בו. דור דור ומשימותיו: הוותיקים בינינו זוכרים את גל חטיפות המטוסים ששטף את העולם בשנות ה-60 וה-70. זה היה כלי-נשק מרכזי - הייתי אומר ה-כלי המרכזי - בידי ארגוני טרור וקבוצות מהפכניות. ארבע שנים לפני 'מבצע יונתן' נחטף מטוס של חברת התעופה הבלגית 'סבנה', והונחת בנמל-התעופה לוד. הייתה לי הזכות להשתתף עם חבריי לסיירת מטכ"ל במבצע לשחרור המטוס. אבל אנטבה - אנטבה היה סיפור אחר לגמרי. המחבלים אילצו את מטוס 'אייר פראנס' להגיע למדינה, שנשלטה בידי רודן אכזר, במרחק של כמעט 4,000 ק"מ מישראל. 31 שנים לאחר השואה, הם ערכו סלקציה בין יהודים ללא-יהודים. הם שיחררו בני לאומים אחרים, בעוד שעל היהודים הם איימו בהוצאה להורג. הם היו בטוחים שישראל תיכנע לאולטימטום שלהם, שהרי יש להם חסינות במרחק כה רב מישראל ומהמזרח התיכון. איש מהם לא חשב שמישהו יבוא לחלץ את החטופים. אבל הם טעו בגדול. ההכנות כולן למבצע החילוץ באנטבה נערכו בזמן-שיא של יממה וחצי - 36 שעות. תרגול אחר תרגול, אימון אחר אימון, תוך ניסיון בלתי-פוסק למצות כל בדל של מידע מודיעיני בעזרת המוסד ואמ"ן. ההיסטוריה מכירה תודה לראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לשר הביטחון שמעון פרס, לרמטכ"ל מוטה גור, לקצין חי"ר וצנחנים ראשי דן שומרון, למפקד חיל האוויר בני פלד – ולכל המפקדים והלוחמים שהשתתפו במבצע. יצחק רבין ושמעון פרס ושרי הממשלה נטלו על עצמם אחריות עצומה. אתם יכולים לשער מה היה קורה אם הייתה משאית על המסלול. או אם לא הייתה הזדמנות מהירה מספיק לכוחותינו להגיע לטרמינל שבו הוחזקו החטופים. הם רצו לשמוע למוצא פיהם, וגם הרמטכ"ל, של שני אנשים: מפקד כוח החילוץ ומפקד חיל האוויר. בני פלד אמר להם: "זה אפשרי". מוטה גור ביקש לראות תרגיל מודל ושאל את יוני: "זה אפשרי?" הוא השיב: "כן. הנה, ראית." שמעון פרס לא הסתפק בזה. הוא קרא ליוני ושאל אותו: "זה אפשרי?" מספיק שיוני היה המביע ספק, מביע חשש - לא היינו עומדים פה היום. הוא אמר: "זה אפשרי. אני חושב שאם נצליח להשיג את ההפתעה - נצליח במשימה. כן, זה אפשרי." יוני היה מאוד נועז, אבל הוא גם היה מאוד שקול. היו לו קור-רוח ושיקול דעת יוצאים מן הכלל, בתוך הקרב וגם לפניו. אבל לתעוזה הזו היו שותפים כל הלוחמים שיצאו לאנטבה. הם נלחמו על כל מקום פנוי במטוסי ה'הרקולס'. לפני כמה ימים, במסדר הכנפיים של חיל האוויר, סיפרתי שלוחמים שיוצאים הרחק מעבר לגבולותנו מקבלים - מה שנקרא - מפת מילוט, שמראה להם איך להגיע, איך להיחלץ למקום-מבטחים או ציר-מבטחים כדי לחזור בחזרה לישראל. באנטבה הלוחמים קיבלו מפות מילוט. מפת המילוט הייתה צילום של דף מאטלס, שמוכר לכם, של יבשת אפריקה. כלומר, פה נמצאת קניה, ופה נמצאת אתיופיה - ותמצאו כבר את הדרך חזרה. הייתה כאן תעוזה עצומה. אבל באנטבה גם מפות המילוט לא היו עוזרות. זה לא היה דבר שנסתר מעיני הלוחמים. הם הבינו היטב שחייהם מוטלים על הכף, וגם גורלה של מדינת ישראל, בצומת הזו, מוטל על הכף. ולמרות הכל, כל אנשינו בלי יוצא מהכלל רצו לקחת חלק במבצע. הם התעלו לגודל השעה, ולגודל המשימה. תילי תילים של מילים נכתבו על הנחישות, היצירתיות, התחבולנות של הכוח שהגיע לשדה-התעופה באנטבה. לוחמינו נחתו שם לאחר למעלה משבע שעות טיסה, במזג-אוויר מאתגר. הם התקדמו במהירות אל היעד – אולם-הנתיבות עצמו – כדי להשמיע באוזני החטופים ארבע מילים שאומרות הכל: "באנו לקחת אתכם הביתה". בתוך פחות משעה המבצע הסתיים בהצלחה כבירה. המחבלים חוסלו. רוב-רובם של אחינו ואחיותינו החטופים הועלו על המטוסים כשהם חיים. לצד זאת, שילמנו מחיר בחיי-אדם: אחי יוני, מפקד סיירת מטכ"ל, נפל ברגע ההסתערות קדימה, כשהוא בראש הכוח. אני דואב גם על אובדן חייהם של ז'אן ז'אק מימוני, אידה בורוכוביץ', פסקו כהן, ודורה בלוך זיכרונם לברכה. דורה בלוך נרצחה בבית החולים בקמפלה למחרת היום בהוראתו של אידי אמין. אני מבקש להזכיר את לוחם הצנחנים עז-הנפש סורין הרשקו. פציעתו הקשה של סורין במבצע מלווה אותו יום-יום מזה 50 שנה. ועוד אני מוקיר מעומק ליבי את קברניט המטוס החטוף, מישל בקוס, ואת צוותו מצרפת. הם בחרו להישאר עם בני-הערובה בשעתם הקשה, מתוך רגש אצילי של סולידריות – שעמנו יזכור לעד. מכובדי הנשיא, מכובדיי כולם, באנטבה הצדק גבר על הרשע. התקווה ניצחה את הייאוש. האור הכניע את החושך. השמחה פרצה בכל בית בישראל וגם בשוחרי החופש והצדק בעולם. לא בביתי. אני במשך כל חיי הבוגרים חששתי שיוני יפול בקרב. בין השאר, משום שידעתי את הנכונות שלו להסתער קדימה, לבוא לחלץ, כשצריך לחלץ. זה התחיל במלחמת ששת הימים, כשהוא נפצע במוצב ג'לבינה, בחזית רמת הגולן, בבואו לחלץ חבר שנפצע, נפגע בצווארו. שם המרפק שלו רוסק ע"י אש סורית. הוא זחל לקווי כוחותנו בייסורים גדולים, קם על רגליו. שאלו אותו: "אתה בסדר?" הוא ענה "כן", והתעלף במקום. באתי לבקר אותו בבית החולים בצפת ורווח לי. "הוא כבר נכה צה"ל. הוא יצא מזה." אבל בדרך-לא דרך הוא חזר ליחידה. הוא החליף אותי, כשהייתי אמור ללכת מאוד מוקדם לקורס קצינים. הוא פתר לי את הבעיה והלך במקומי, ואח"כ הצטרפתי. בסיירת מטכ"ל הוא פיקד על מבצע חילוץ נוסף של שחרור טייסנו, שהיו בכלא הסורי. כדי להוציא אותם משם היחידה יזמה מבצע לתפיסת בכירים במטכ"ל הסורי. יוני פיקד על המבצע הזה, שהשתתף בו גם אחי עדו. אכן הם חולצו בחילופי שבויים. זה נמשך במלחמת יום הכיפורים שנה לאחר מכן. יוני נחלץ להציל את חברו, יוסי בן חנן, שהטנק שלו נפגע מתחת תל-שמס, בתוך הקווים הסורים. היו ניסיונות לחלצו, ואחד אחרי השני הם נכשלו. יוני הודיע ליאנוש, המפקד בגזרה, שהוא יוציא אותו. הוא הלך וחילץ אותו. יוסי דיבר במשך שנים, הוא אמר: "אין לך מושג. אני חשבתי כבר שאני הולך למות, והנה שמעתי את קולו של יוני, וידעתי שהוא הציל אותי." על כך הוא קיבל גם את עיטור המופת. לכן, כששמעתי על אנטבה - שמעתי ברדיו בארה"ב כסטודנט בבוסטון. 200 שנים לכינונה של ארה"ב. כששמעתי על המבצע, צלצלתי לעידו ושאלתי רק שאלה אחת: "יוני חזר כבר?" כי לא היה לי צל צלו של ספק, שהוא שם בראש הכוח המחלץ. ועדו אמר לי שעדיין הוא לא חזר. אח"כ כשהוא צלצל אליי יותר מאוחר, עוד לפני שהוא אמר לי - ידעתי, שמה שחששתי מפניו - קרה. למה זה קרה פה ולא קרה במקרים אחרים? אינני יכול לומר. היה עוד חילוץ - הזכרתי אותו קודם - במבצע 'סבנה'. שנינו שירתנו ביחידה. 13 או 14 חיילים יכולים היו לפרוץ למטוס. אני ועוד שניים-שלושה מחיילי על כנף אחת, וככה חילקו את המשימות. והנה אנחנו עומדים להסתער על המטוס לבושים בסרבלים לבנים. ויוני בא אליי, והוא אומר: "גם אני. אני מצטרף." אמרתי לו: "אתה לא יכול להצטרף, כי אני פה עם החיילים שלי". אז הוא אמר לי: "נצא שנינו". אז אמרתי: "תחשוב על ההורים שלנו." לשמחתי, בחרו שאני אכן אעמוד בראש, יחד עם חיילי. הוא נשאר בחוץ. יש תמונה שלו, מצלמים אותו - רואים אותו כמו ארי בסוגר - ליד החפ"ק. אני ידעתי שהוא יימצא שם. לכן זה היה מאוד קשה לקבל את זה. אני לא אחזור כאן על הסבל של המשפחות, המשפחה שלי. רק אומר: כראש ממשלה, אני זוכר מה עבר על אמי ועל אבי ועליי ועל אחי. אני חושב על מה עובר על המשפחות האחרות. המשפחה הזאת, שאף אחד לא רוצה להיכנס אליה - משפחת השכול - אבל כשאתה בפנים, אתה כבר יודע את הסוד הנורא, אתה יודע את גודל הסבל והכאב. אני רואה כמשימה שלי להיות החסכן ביותר בכוח, בחיי אדם, כשאנחנו שולחים את בנינו ובנותינו לקרב. להיחלץ מהשכול - זה דבר שכל משפחה עוברת בדרכה. אבל אני חשבתי שזה יעבור. במובן מסוים זה לא עובר. אין יום שאני לא חושב על יוני. אין יום שאני לא מתייעץ עם יוני. אני בטוח שזה חל גם על אחרים. משה דיין כתב שישה חודשים לפני אנטבה - הוא כתב על יוני בלי להזכיר את שם משפחתו בספר האוטוביוגרפי שלו. הוא מספר על החילוץ של יוסי בן חנן, והוא אומר: "אינני יודע בדיוק כמה 'יוני' יש לנו, אבל יש לנו מספיק כדי להתמודד עם האתגרים הגדולים של מדינת ישראל." הוא צדק כי רוח אנטבה מוסיפה לפעם בנו – והיא מכוונת את דרכם של לוחמינו הגיבורים גם בהווה. הם עומדים על משמרתם בכל חזית, בכל זירה, רחוקה וקרובה. הם ממלאים את ייעודם בפעולות גלויות ועלומות נגד דורשי רעתנו. הם מסמלים את הטוב שמאפיין את העם שלנו, את המדינה שלנו: עוז רוח, קור רוח, נחישות מטרה, אהבת המולדת, ערבות הדדית שאין שנייה לה. אני מצדיע לכל השותפים ב'מבצע יונתן', ואני מחזק את ממשיכי דרכם – בני ובנות הדור הצעיר, דור הניצחון״. וידאו: לע״מ.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס לציון 50 שנה ל״מבצע יונתן״ בבית הנשיא: ״אדוני הנשיא, אני מבקש להודות לך על היוזמה לקיים את הטקס הזה – בהצדעה לגיבורי ישראל שחילצו לפני 50 שנה את החטופים, בני עמנו, מאנטבה באוגנדה. אני מברך את כל מי שנמצאים איתנו כאן – במעמד ההוקרה שעומד מעל הזמן, וגם מעל כל פולמוס פוליטי עכשווי. 'אנטבה' הוא שם נרדף לפעולה נועזת ביותר, שהפכה את הבלתי-אפשרי לאפשרי. הפעולה התקדימית הזאת השיבה את בני-הערובה שלנו מלב אפריקה – הביתה. בו בזמן היא זקפה את כבוד ישראל בין האומות, והיא לימדה את העולם שניתן להנחית מכה ניצחת על הטרור הבינלאומי. היא לימדה את העולם שאפשר – וצריך – לעמוד איתן מול מחבלים צמאי-דם, להכות בהם, להכניע אותם. זה מה שאנחנו עושים במלחמה הנוכחית: אנחנו מרסקים בשיטתיות את ציר-הרשע האיראני, שניסה לקדם את התוכנית להשמדת ישראל – באמצעות טבעת-חנק של טרור שהוא פרש סביבנו. מאז הטבח הנורא במתקפת ה-7 באוקטובר הפכנו את הקערה על פיה. הלמנו בצוררינו מעזה ועד תימן, מלבנון ועד איראן. הרחקנו מעלינו סכנה קיומית מיידית – כולל הסכנה המיידית, שנשקפה לנו מהחזקת נשק גרעיני בידי איראן. הם היו משתמשים בו. דור דור ומשימותיו: הוותיקים בינינו זוכרים את גל חטיפות המטוסים ששטף את העולם בשנות ה-60 וה-70. זה היה כלי-נשק מרכזי - הייתי אומר ה-כלי המרכזי - בידי ארגוני טרור וקבוצות מהפכניות. ארבע שנים לפני 'מבצע יונתן' נחטף מטוס של חברת התעופה הבלגית 'סבנה', והונחת בנמל-התעופה לוד. הייתה לי הזכות להשתתף עם חבריי לסיירת מטכ"ל במבצע לשחרור המטוס. אבל אנטבה - אנטבה היה סיפור אחר לגמרי. המחבלים אילצו את מטוס 'אייר פראנס' להגיע למדינה, שנשלטה בידי רודן אכזר, במרחק של כמעט 4,000 ק"מ מישראל. 31 שנים לאחר השואה, הם ערכו סלקציה בין יהודים ללא-יהודים. הם שיחררו בני לאומים אחרים, בעוד שעל היהודים הם איימו בהוצאה להורג. הם היו בטוחים שישראל תיכנע לאולטימטום שלהם, שהרי יש להם חסינות במרחק כה רב מישראל ומהמזרח התיכון. איש מהם לא חשב שמישהו יבוא לחלץ את החטופים. אבל הם טעו בגדול. ההכנות כולן למבצע החילוץ באנטבה נערכו בזמן-שיא של יממה וחצי - 36 שעות. תרגול אחר תרגול, אימון אחר אימון, תוך ניסיון בלתי-פוסק למצות כל בדל של מידע מודיעיני בעזרת המוסד ואמ"ן. ההיסטוריה מכירה תודה לראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לשר הביטחון שמעון פרס, לרמטכ"ל מוטה גור, לקצין חי"ר וצנחנים ראשי דן שומרון, למפקד חיל האוויר בני פלד – ולכל המפקדים והלוחמים שהשתתפו במבצע. יצחק רבין ושמעון פרס ושרי הממשלה נטלו על עצמם אחריות עצומה. אתם יכולים לשער מה היה קורה אם הייתה משאית על המסלול. או אם לא הייתה הזדמנות מהירה מספיק לכוחותינו להגיע לטרמינל שבו הוחזקו החטופים. הם רצו לשמוע למוצא פיהם, וגם הרמטכ"ל, של שני אנשים: מפקד כוח החילוץ ומפקד חיל האוויר. בני פלד אמר להם: "זה אפשרי". מוטה גור ביקש לראות תרגיל מודל ושאל את יוני: "זה אפשרי?" הוא השיב: "כן. הנה, ראית." שמעון פרס לא הסתפק בזה. הוא קרא ליוני ושאל אותו: "זה אפשרי?" מספיק שיוני היה המביע ספק, מביע חשש - לא היינו עומדים פה היום. הוא אמר: "זה אפשרי. אני חושב שאם נצליח להשיג את ההפתעה - נצליח במשימה. כן, זה אפשרי." יוני היה מאוד נועז, אבל הוא גם היה מאוד שקול. היו לו קור-רוח ושיקול דעת יוצאים מן הכלל, בתוך הקרב וגם לפניו. אבל לתעוזה הזו היו שותפים כל הלוחמים שיצאו לאנטבה. הם נלחמו על כל מקום פנוי במטוסי ה'הרקולס'. לפני כמה ימים, במסדר הכנפיים של חיל האוויר, סיפרתי שלוחמים שיוצאים הרחק מעבר לגבולותנו מקבלים - מה שנקרא - מפת מילוט, שמראה להם איך להגיע, איך להיחלץ למקום-מבטחים או ציר-מבטחים כדי לחזור בחזרה לישראל. באנטבה הלוחמים קיבלו מפות מילוט. מפת המילוט הייתה צילום של דף מאטלס, שמוכר לכם, של יבשת אפריקה. כלומר, פה נמצאת קניה, ופה נמצאת אתיופיה - ותמצאו כבר את הדרך חזרה. הייתה כאן תעוזה עצומה. אבל באנטבה גם מפות המילוט לא היו עוזרות. זה לא היה דבר שנסתר מעיני הלוחמים. הם הבינו היטב שחייהם מוטלים על הכף, וגם גורלה של מדינת ישראל, בצומת הזו, מוטל על הכף. ולמרות הכל, כל אנשינו בלי יוצא מהכלל רצו לקחת חלק במבצע. הם התעלו לגודל השעה, ולגודל המשימה. תילי תילים של מילים נכתבו על הנחישות, היצירתיות, התחבולנות של הכוח שהגיע לשדה-התעופה באנטבה. לוחמינו נחתו שם לאחר למעלה משבע שעות טיסה, במזג-אוויר מאתגר. הם התקדמו במהירות אל היעד – אולם-הנתיבות עצמו – כדי להשמיע באוזני החטופים ארבע מילים שאומרות הכל: "באנו לקחת אתכם הביתה". בתוך פחות משעה המבצע הסתיים בהצלחה כבירה. המחבלים חוסלו. רוב-רובם של אחינו ואחיותינו החטופים הועלו על המטוסים כשהם חיים. לצד זאת, שילמנו מחיר בחיי-אדם: אחי יוני, מפקד סיירת מטכ"ל, נפל ברגע ההסתערות קדימה, כשהוא בראש הכוח. אני דואב גם על אובדן חייהם של ז'אן ז'אק מימוני, אידה בורוכוביץ', פסקו כהן, ודורה בלוך זיכרונם לברכה. דורה בלוך נרצחה בבית החולים בקמפלה למחרת היום בהוראתו של אידי אמין. אני מבקש להזכיר את לוחם הצנחנים עז-הנפש סורין הרשקו. פציעתו הקשה של סורין במבצע מלווה אותו יום-יום מזה 50 שנה. ועוד אני מוקיר מעומק ליבי את קברניט המטוס החטוף, מישל בקוס, ואת צוותו מצרפת. הם בחרו להישאר עם בני-הערובה בשעתם הקשה, מתוך רגש אצילי של סולידריות – שעמנו יזכור לעד. מכובדי הנשיא, מכובדיי כולם, באנטבה הצדק גבר על הרשע. התקווה ניצחה את הייאוש. האור הכניע את החושך. השמחה פרצה בכל בית בישראל וגם בשוחרי החופש והצדק בעולם. לא בביתי. אני במשך כל חיי הבוגרים חששתי שיוני יפול בקרב. בין השאר, משום שידעתי את הנכונות שלו להסתער קדימה, לבוא לחלץ, כשצריך לחלץ. זה התחיל במלחמת ששת הימים, כשהוא נפצע במוצב ג'לבינה, בחזית רמת הגולן, בבואו לחלץ חבר שנפצע, נפגע בצווארו. שם המרפק שלו רוסק ע"י אש סורית. הוא זחל לקווי כוחותנו בייסורים גדולים, קם על רגליו. שאלו אותו: "אתה בסדר?" הוא ענה "כן", והתעלף במקום. באתי לבקר אותו בבית החולים בצפת ורווח לי. "הוא כבר נכה צה"ל. הוא יצא מזה." אבל בדרך-לא דרך הוא חזר ליחידה. הוא החליף אותי, כשהייתי אמור ללכת מאוד מוקדם לקורס קצינים. הוא פתר לי את הבעיה והלך במקומי, ואח"כ הצטרפתי. בסיירת מטכ"ל הוא פיקד על מבצע חילוץ נוסף של שחרור טייסנו, שהיו בכלא הסורי. כדי להוציא אותם משם היחידה יזמה מבצע לתפיסת בכירים במטכ"ל הסורי. יוני פיקד על המבצע הזה, שהשתתף בו גם אחי עדו. אכן הם חולצו בחילופי שבויים. זה נמשך במלחמת יום הכיפורים שנה לאחר מכן. יוני נחלץ להציל את חברו, יוסי בן חנן, שהטנק שלו נפגע מתחת תל-שמס, בתוך הקווים הסורים. היו ניסיונות לחלצו, ואחד אחרי השני הם נכשלו. יוני הודיע ליאנוש, המפקד בגזרה, שהוא יוציא אותו. הוא הלך וחילץ אותו. יוסי דיבר במשך שנים, הוא אמר: "אין לך מושג. אני חשבתי כבר שאני הולך למות, והנה שמעתי את קולו של יוני, וידעתי שהוא הציל אותי." על כך הוא קיבל גם את עיטור המופת. לכן, כששמעתי על אנטבה - שמעתי ברדיו בארה"ב כסטודנט בבוסטון. 200 שנים לכינונה של ארה"ב. כששמעתי על המבצע, צלצלתי לעידו ושאלתי רק שאלה אחת: "יוני חזר כבר?" כי לא היה לי צל צלו של ספק, שהוא שם בראש הכוח המחלץ. ועדו אמר לי שעדיין הוא לא חזר. אח"כ כשהוא צלצל אליי יותר מאוחר, עוד לפני שהוא אמר לי - ידעתי, שמה שחששתי מפניו - קרה. למה זה קרה פה ולא קרה במקרים אחרים? אינני יכול לומר. היה עוד חילוץ - הזכרתי אותו קודם - במבצע 'סבנה'. שנינו שירתנו ביחידה. 13 או 14 חיילים יכולים היו לפרוץ למטוס. אני ועוד שניים-שלושה מחיילי על כנף אחת, וככה חילקו את המשימות. והנה אנחנו עומדים להסתער על המטוס לבושים בסרבלים לבנים. ויוני בא אליי, והוא אומר: "גם אני. אני מצטרף." אמרתי לו: "אתה לא יכול להצטרף, כי אני פה עם החיילים שלי". אז הוא אמר לי: "נצא שנינו". אז אמרתי: "תחשוב על ההורים שלנו." לשמחתי, בחרו שאני אכן אעמוד בראש, יחד עם חיילי. הוא נשאר בחוץ. יש תמונה שלו, מצלמים אותו - רואים אותו כמו ארי בסוגר - ליד החפ"ק. אני ידעתי שהוא יימצא שם. לכן זה היה מאוד קשה לקבל את זה. אני לא אחזור כאן על הסבל של המשפחות, המשפחה שלי. רק אומר: כראש ממשלה, אני זוכר מה עבר על אמי ועל אבי ועליי ועל אחי. אני חושב על מה עובר על המשפחות האחרות. המשפחה הזאת, שאף אחד לא רוצה להיכנס אליה - משפחת השכול - אבל כשאתה בפנים, אתה כבר יודע את הסוד הנורא, אתה יודע את גודל הסבל והכאב. אני רואה כמשימה שלי להיות החסכן ביותר בכוח, בחיי אדם, כשאנחנו שולחים את בנינו ובנותינו לקרב. להיחלץ מהשכול - זה דבר שכל משפחה עוברת בדרכה. אבל אני חשבתי שזה יעבור. במובן מסוים זה לא עובר. אין יום שאני לא חושב על יוני. אין יום שאני לא מתייעץ עם יוני. אני בטוח שזה חל גם על אחרים. משה דיין כתב שישה חודשים לפני אנטבה - הוא כתב על יוני בלי להזכיר את שם משפחתו בספר האוטוביוגרפי שלו. הוא מספר על החילוץ של יוסי בן חנן, והוא אומר: "אינני יודע בדיוק כמה 'יוני' יש לנו, אבל יש לנו מספיק כדי להתמודד עם האתגרים הגדולים של מדינת ישראל." הוא צדק כי רוח אנטבה מוסיפה לפעם בנו – והיא מכוונת את דרכם של לוחמינו הגיבורים גם בהווה. הם עומדים על משמרתם בכל חזית, בכל זירה, רחוקה וקרובה. הם ממלאים את ייעודם בפעולות גלויות ועלומות נגד דורשי רעתנו. הם מסמלים את הטוב שמאפיין את העם שלנו, את המדינה שלנו: עוז רוח, קור רוח, נחישות מטרה, אהבת המולדת, ערבות הדדית שאין שנייה לה. אני מצדיע לכל השותפים ב'מבצע יונתן', ואני מחזק את ממשיכי דרכם – בני ובנות הדור הצעיר, דור הניצחון״. וידאו: לע״מ.

ראש ממשלת ישראל

11,244 次观看 • 2 个月前