Video wird geladen...

Video konnte nicht geladen werden

Beim Laden dieses Videos ist ein Problem aufgetreten. Dies könnte an einem vorübergehenden Netzwerkproblem liegen oder das Video ist möglicherweise nicht verfügbar.

אנשים נורמלים: ״אני כל כך מתגעגעת לבעלי, עצוב לי נורא שהוא מת״ אריקה קירק ברגע שבעלה נרצח:

Zohar Orbach

5,453 subscribers

11,093 Aufrufe • vor 8 Monaten •via X (Twitter)

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 Kommentare

Keine Kommentare verfügbar

Kommentare vom Original-Post werden hier angezeigt

Ähnliche Videos

מזעזע, אני יודעת מניסיון מר שהמצב בצהרונים מזעזע אבל הסרטון הזה סיפק לי עוד נקודת מבט מחרידה מבפנים כל כך עצוב

מזעזע, אני יודעת מניסיון מר שהמצב בצהרונים מזעזע אבל הסרטון הזה סיפק לי עוד נקודת מבט מחרידה מבפנים כל כך עצוב

Moran T 𓂆 موران ت

54,728 Aufrufe • vor 1 Monat

היוטיוברית קנדיס אוונס שמפיצה תאוריות אנטישמיות הודיעה כי היא מוציאה תחקיר בר 3 חלקים על אישתו של צ׳ארלי קירק. אוונס הייתה חברה טובה של צ׳ארלי ומאז שנרצח היא מפיצה הודעות שלהם, וטענות על כך שהוא היה מאויים והוא נרצח במכוון על ידי קבוצה של אנשים ולא על רק על ידי אדם פרטי.

היוטיוברית קנדיס אוונס שמפיצה תאוריות אנטישמיות הודיעה כי היא מוציאה תחקיר בר 3 חלקים על אישתו של צ׳ארלי קירק. אוונס הייתה חברה טובה של צ׳ארלי ומאז שנרצח היא מפיצה הודעות שלהם, וטענות על כך שהוא היה מאויים והוא נרצח במכוון על ידי קבוצה של אנשים ולא על רק על ידי אדם פרטי.

daniel amram - דניאל עמרם

16,005 Aufrufe • vor 6 Monaten

מוני מושונוב: "המציאות היא כל כך הזויה. אנחנו פשוט, אתה יודע, מגיבים עליה כי זה כל כך אבסורדי. בתוכנית האחרונה, (שרי הממשלה) עושים אודישנים לחוקרים שיחקרו אותם. אתה יודע, זה עולם הפוך. אנחנו חיים במציאות הפוכה, הזויה, קיצונית, מידרדרת. הנאשמים מאשימים את אנשי המשפט. זה עולם הפוך. תשמע, אנחנו נמצאים בעולם הפוך לגמרי. הזוי. מהבחינה הזאת זה נורא. זה נורא. אני מסרב להאמין שאנחנו במידרון הזה, בקצה שלו. לא רק בינינו ובין עצמנו. אנשים לא מודעים לזכויות שלהם, שהולכות להיקבר בכל רגע" מתוך ריאיון בלעדי ונרחב שלי עם חמשת המופלאים של #זהו_זה, עכשיו בוואלה תרבות. הריאיון המלא> Nir Yahav Nadav M כאן

מוני מושונוב: "המציאות היא כל כך הזויה. אנחנו פשוט, אתה יודע, מגיבים עליה כי זה כל כך אבסורדי. בתוכנית האחרונה, (שרי הממשלה) עושים אודישנים לחוקרים שיחקרו אותם. אתה יודע, זה עולם הפוך. אנחנו חיים במציאות הפוכה, הזויה, קיצונית, מידרדרת. הנאשמים מאשימים את אנשי המשפט. זה עולם הפוך. תשמע, אנחנו נמצאים בעולם הפוך לגמרי. הזוי. מהבחינה הזאת זה נורא. זה נורא. אני מסרב להאמין שאנחנו במידרון הזה, בקצה שלו. לא רק בינינו ובין עצמנו. אנשים לא מודעים לזכויות שלהם, שהולכות להיקבר בכל רגע" מתוך ריאיון בלעדי ונרחב שלי עם חמשת המופלאים של #זהו_זה, עכשיו בוואלה תרבות. הריאיון המלא> Nir Yahav Nadav M כאן

Sagi Bin Nun שגיא בן נון

17,946 Aufrufe • vor 8 Monaten

חבר הכנסת רביבו מתנצל לפני משפחות החטופים, אם דבריו לא הובנו ומדגיש: ״מוכן להקריב כל מה שצריך כדי לשחרר אותם״ ברק, בן דודו של בר קופרשטיין: ״הייתי שם, הדברים הוצאו מהקשרם. בחיים לא חוויתי כזה יחס מחבר כנסת שאמר לנו שהוא מוכן להתפטר בשביל שהחטופים יחזרו ואני מודה לו על כך״ אופיר אנגרסט, אח של מתן: ״אני מודה לחבר הכנסת רביבו שאמר לי שהוא מוכן להפסיק את המלחמה בשביל לשחרר את החטופים״

חבר הכנסת רביבו מתנצל לפני משפחות החטופים, אם דבריו לא הובנו ומדגיש: ״מוכן להקריב כל מה שצריך כדי לשחרר אותם״ ברק, בן דודו של בר קופרשטיין: ״הייתי שם, הדברים הוצאו מהקשרם. בחיים לא חוויתי כזה יחס מחבר כנסת שאמר לנו שהוא מוכן להתפטר בשביל שהחטופים יחזרו ואני מודה לו על כך״ אופיר אנגרסט, אח של מתן: ״אני מודה לחבר הכנסת רביבו שאמר לי שהוא מוכן להפסיק את המלחמה בשביל לשחרר את החטופים״

almog boker

17,879 Aufrufe • vor 1 Jahr

אנצל את ההרמה של גליקמן כדי לבקש: אביעד אמר שצריך עוד ״חמישים אור כרמי״, אבל אין כסף. ובכן, אף אחד לא משלם לי עבור הפעילות בטוויטר, שהיא ממש עבודה. אני גם לא ״צוות״ ובטח לא ״בינה מלאכותית״ - אלא פשוט אדם שאכפת לו, ושעושה כל מה שהוא יכול כדי שמדינת ישראל שאני כל כך אוהב תישאר דמוקרטית. וזה קשה, וזה מתיש, וזה גוזל הרבה זמן שאין לי, ומצריך הרבה מאמץ. והכל נעשה על ידי אדם אחד, במשך שנים, ללא תמורה. אז אם את או אתה רוצים לעזור לי להמשיך להפעיל את המיזם הקטן הזה - בבקשה פנו בדיאם, ואסביר איך עושים זאת. תודה🙏

אנצל את ההרמה של גליקמן כדי לבקש: אביעד אמר שצריך עוד ״חמישים אור כרמי״, אבל אין כסף. ובכן, אף אחד לא משלם לי עבור הפעילות בטוויטר, שהיא ממש עבודה. אני גם לא ״צוות״ ובטח לא ״בינה מלאכותית״ - אלא פשוט אדם שאכפת לו, ושעושה כל מה שהוא יכול כדי שמדינת ישראל שאני כל כך אוהב תישאר דמוקרטית. וזה קשה, וזה מתיש, וזה גוזל הרבה זמן שאין לי, ומצריך הרבה מאמץ. והכל נעשה על ידי אדם אחד, במשך שנים, ללא תמורה. אז אם את או אתה רוצים לעזור לי להמשיך להפעיל את המיזם הקטן הזה - בבקשה פנו בדיאם, ואסביר איך עושים זאת. תודה🙏

Or Carmi • אור כרמי

61,795 Aufrufe • vor 8 Monaten

ריף ילד שלי, מעט פעמיים אני מייחל למחוק מזכרוני את עצם קיומך. כן כן, אני יודע שזה קשה לומר את זה, אבל הכאב והגעגוע ריף כל כך קשים מנשוא. איך לעזאזל ממשיכים חיים שלמים עם הכאב והגעגוע הזה. איך ממשיכים בלעדיך. ברגעים מסוימים זה פוגע בי!. קברתי את הילד שלי!. זה הרי לא הגיוני!. לא נתפס!. לא כך זה צריך להיות!. ואז ריף, מגיעות המחוות האלה שמזכירות לי למה אני עושה את מה שאני עושה מאז שנהרגת ונקברת. רועי, חבר טוב שלך מהמכינה, כתב עליך שיר שמזכיר לי בכל מילה ומילה שאתה ריף שלי, תיזכר לנצח במעשים שלך, באהבה שלך לאחר, בחיוך שלך, בחיים שלך. מילים שמזכירות לי למה אנחנו נעשה הכל כדי להעביר את הטוב שלך הלאה להרבה אנשים אחרים במעשים. תודה לרועי מיכאלי. דודו טסה. תומר בן אליעזר. עמי בן צבי. מאור אלוש. תודה לך ריף ילד שלי, על מה שהיית ועל מה שאתה. אני בטוב, למעט העובדה הכל כך קשה שנהרגת. אבא

ריף ילד שלי, מעט פעמיים אני מייחל למחוק מזכרוני את עצם קיומך. כן כן, אני יודע שזה קשה לומר את זה, אבל הכאב והגעגוע ריף כל כך קשים מנשוא. איך לעזאזל ממשיכים חיים שלמים עם הכאב והגעגוע הזה. איך ממשיכים בלעדיך. ברגעים מסוימים זה פוגע בי!. קברתי את הילד שלי!. זה הרי לא הגיוני!. לא נתפס!. לא כך זה צריך להיות!. ואז ריף, מגיעות המחוות האלה שמזכירות לי למה אני עושה את מה שאני עושה מאז שנהרגת ונקברת. רועי, חבר טוב שלך מהמכינה, כתב עליך שיר שמזכיר לי בכל מילה ומילה שאתה ריף שלי, תיזכר לנצח במעשים שלך, באהבה שלך לאחר, בחיוך שלך, בחיים שלך. מילים שמזכירות לי למה אנחנו נעשה הכל כדי להעביר את הטוב שלך הלאה להרבה אנשים אחרים במעשים. תודה לרועי מיכאלי. דודו טסה. תומר בן אליעזר. עמי בן צבי. מאור אלוש. תודה לך ריף ילד שלי, על מה שהיית ועל מה שאתה. אני בטוב, למעט העובדה הכל כך קשה שנהרגת. אבא

Avi Harush

12,303 Aufrufe • vor 6 Monaten

ארז קלדרון: אני ארז קלדרון. היום החלטתי לשתף את הסיוט שאני עובר מאז שחטפו אותי לעזה. ב-7 באוקטובר, כמה ימים לפני יום ההולדת ה-12 שלי, נחטפתי לעזה. מחבלים התנפלו עליי וגררו אותי בכוח בלי נעליים ובלי בכלל להבין מה קורה מסביבי. לקחו אותי מהמשפחה שלי. ניסיתי לחפש את אבא שלי, אבל כל מה שראיתי היו מחבלים עם נשקים וגופות זרוקות על הרצפה. תארו לכם איך הרגשתי שהפרידו אותי מאבא שלי כשכולו מכוסה בדם מהמכות שהמחבלים הכו אותו. זה רגע שלא עוזב אותי. אני זוכר את המבט שלו כשכל הגוף שלו היה פצוע ומדמם, ורואה איך לוקחים אותי ממנו. הוא הסתכל לי בעיניים ולא יכל לעשות כלום. אני לא יכול לשכוח את הפחד. כל מה שרציתי זה לצעוק "אבא, תציל אותי!" אבל אפילו את זה לא יכולתי. הרגשתי שאני רוצה לצעוק ולא יכול. רק לחשתי לעצמי אבא אבא והרגשתי שעוד רגע אני מתעלף. סביבי היו מחבלים עם נשקים, והם לא הסכימו לי לצעוק, לא לבכות, רק לשתוק. כשהגענו לעזה, המון אנשים התנפלו עליי. הרגשתי שהם רוצים להרוג אותי. לא הבנתי איך זה קרה לי, מה ילד בגילי אמור לעשות? כשהייתי בשבי, שמעתי ברדיו את אמא שלי בוכה ואומרת כמה היא מתגעגעת אליי. רציתי לבכות אבל היה אסור לי, רציתי לחבק אותה, אבל לא יכולתי. הקול שלה נתן לי קצת כוח להמשיך, לדעת שלא שכחו אותי. אחרי 52 ימים בשבי, אני ואחותי סהר שוחררנו, אבל אבא שלי עדיין בעזה. אני לא מפסיק לחשוב עליו. אם הוא שם לבד, כמו שאני הייתי? אם הוא יודע שאנחנו כל יום נלחמים עליו. שלשום שמעתי שמחבלים רצחו 6 חטופים. אני לא יכול להפסיק לחשוב על זה. אני לא רוצה שאבא שלי יהיה הבא בתור. עוד חודשיים יש לי בר מצווה, והחלום שלי הוא שאבא יעמוד לידי ויחבק אותי. אני לא יכול לדמיין חיים בלי אבא. אני רועד מפחד שיגידו לי שקרה לו משהו שאני אאבד אותו. אני לא יכול לחשוב על החיים שלי בלי אבא. אני לא רוצה לגדול יתום. רגע לפני שלקחו אותי ממנו הוא אמר לי ״ארז אני אוהב אותך אל תדאג יהיה בסדר״. בבקשה, תשתפו את מה שאני כותב ותפיצו את הפוסט והסרטון שלי. אולי זה יגיע לאבא שלי, כמו שהקול של אמא הגיע אליי כשהייתי בשבי. אולי זה יעזור להציל אותו ולהחזיר אותו הביתה. אני רק ילד שרוצה את אבא לידו, אני לא מבקש הרבה – רק את אבא חזרה. בבקשה, תשתפו. למעני, למען כל הילדים שרוצים את ההורים שלהם בחזרה, למען כל המשפחות שמחכים שכולם יחזרו. אני מבטיח לעדכן כאן את כל העוקבים כשאבא יחזור 🙏💔

ארז קלדרון: אני ארז קלדרון. היום החלטתי לשתף את הסיוט שאני עובר מאז שחטפו אותי לעזה. ב-7 באוקטובר, כמה ימים לפני יום ההולדת ה-12 שלי, נחטפתי לעזה. מחבלים התנפלו עליי וגררו אותי בכוח בלי נעליים ובלי בכלל להבין מה קורה מסביבי. לקחו אותי מהמשפחה שלי. ניסיתי לחפש את אבא שלי, אבל כל מה שראיתי היו מחבלים עם נשקים וגופות זרוקות על הרצפה. תארו לכם איך הרגשתי שהפרידו אותי מאבא שלי כשכולו מכוסה בדם מהמכות שהמחבלים הכו אותו. זה רגע שלא עוזב אותי. אני זוכר את המבט שלו כשכל הגוף שלו היה פצוע ומדמם, ורואה איך לוקחים אותי ממנו. הוא הסתכל לי בעיניים ולא יכל לעשות כלום. אני לא יכול לשכוח את הפחד. כל מה שרציתי זה לצעוק "אבא, תציל אותי!" אבל אפילו את זה לא יכולתי. הרגשתי שאני רוצה לצעוק ולא יכול. רק לחשתי לעצמי אבא אבא והרגשתי שעוד רגע אני מתעלף. סביבי היו מחבלים עם נשקים, והם לא הסכימו לי לצעוק, לא לבכות, רק לשתוק. כשהגענו לעזה, המון אנשים התנפלו עליי. הרגשתי שהם רוצים להרוג אותי. לא הבנתי איך זה קרה לי, מה ילד בגילי אמור לעשות? כשהייתי בשבי, שמעתי ברדיו את אמא שלי בוכה ואומרת כמה היא מתגעגעת אליי. רציתי לבכות אבל היה אסור לי, רציתי לחבק אותה, אבל לא יכולתי. הקול שלה נתן לי קצת כוח להמשיך, לדעת שלא שכחו אותי. אחרי 52 ימים בשבי, אני ואחותי סהר שוחררנו, אבל אבא שלי עדיין בעזה. אני לא מפסיק לחשוב עליו. אם הוא שם לבד, כמו שאני הייתי? אם הוא יודע שאנחנו כל יום נלחמים עליו. שלשום שמעתי שמחבלים רצחו 6 חטופים. אני לא יכול להפסיק לחשוב על זה. אני לא רוצה שאבא שלי יהיה הבא בתור. עוד חודשיים יש לי בר מצווה, והחלום שלי הוא שאבא יעמוד לידי ויחבק אותי. אני לא יכול לדמיין חיים בלי אבא. אני רועד מפחד שיגידו לי שקרה לו משהו שאני אאבד אותו. אני לא יכול לחשוב על החיים שלי בלי אבא. אני לא רוצה לגדול יתום. רגע לפני שלקחו אותי ממנו הוא אמר לי ״ארז אני אוהב אותך אל תדאג יהיה בסדר״. בבקשה, תשתפו את מה שאני כותב ותפיצו את הפוסט והסרטון שלי. אולי זה יגיע לאבא שלי, כמו שהקול של אמא הגיע אליי כשהייתי בשבי. אולי זה יעזור להציל אותו ולהחזיר אותו הביתה. אני רק ילד שרוצה את אבא לידו, אני לא מבקש הרבה – רק את אבא חזרה. בבקשה, תשתפו. למעני, למען כל הילדים שרוצים את ההורים שלהם בחזרה, למען כל המשפחות שמחכים שכולם יחזרו. אני מבטיח לעדכן כאן את כל העוקבים כשאבא יחזור 🙏💔

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

89,298 Aufrufe • vor 2 Jahren

גלית גוטמן המדהימה: אני גדלתי בדור שהמילה 'שלום' הייתה מילה לגיטימית. היו שירים על שלום, סיפרו לנו שתכף יהיה שלום, והיו גם כמה הסכמים של שלום. היה הסכם שלום עם מצרים, שנה אחרי מלחמת יום כיפור, להזכירכם, כשאף אחד לא האמין. כלומר, אנשי הימין לא האמינו, ואמרו ״מה פתאום, זה יהיה נורא״. והנה, קרה. והנה זה קורה, כבר כמעט 50 שנה. אחר כך גם שלום עם ירדן. ואני לא מוכנה לוותר על הסיפור הזה שיום אחד יהיה שלום גם עם עוד אויבים, ושבאמת יהיה פה מזרח תיכון חדש. ולכן כל פעם שיש מלחמה, למרות שאנחנו באמת חיים את הסיוט הזה, אני אומרת: אולי זה מה שיביא את היום שאחרי. קשה לי נורא להקשיב לאנשים שיושבים באולפנים, והם צריכים לקחת אחריות על זה שהם אומרים: לעולם אנחנו נחיה על החרב. קשה לי נורא להאמין בזה. אני לא רוצה לשמוע את זה או להאמין לזה, ולא בגלל שאני עוצמת עיניים, אלא בגלל שאני יודעת שבכל העולם, וגם כשמסתכלים על ההיסטוריה, מאות שנים אחורה: תמיד היו מלחמות, ובסוף היו מדינאים שעשו שלום ואני חושבת שגם יומנו יגיע, ואני לא מוותרת על זה.

גלית גוטמן המדהימה: אני גדלתי בדור שהמילה 'שלום' הייתה מילה לגיטימית. היו שירים על שלום, סיפרו לנו שתכף יהיה שלום, והיו גם כמה הסכמים של שלום. היה הסכם שלום עם מצרים, שנה אחרי מלחמת יום כיפור, להזכירכם, כשאף אחד לא האמין. כלומר, אנשי הימין לא האמינו, ואמרו ״מה פתאום, זה יהיה נורא״. והנה, קרה. והנה זה קורה, כבר כמעט 50 שנה. אחר כך גם שלום עם ירדן. ואני לא מוכנה לוותר על הסיפור הזה שיום אחד יהיה שלום גם עם עוד אויבים, ושבאמת יהיה פה מזרח תיכון חדש. ולכן כל פעם שיש מלחמה, למרות שאנחנו באמת חיים את הסיוט הזה, אני אומרת: אולי זה מה שיביא את היום שאחרי. קשה לי נורא להקשיב לאנשים שיושבים באולפנים, והם צריכים לקחת אחריות על זה שהם אומרים: לעולם אנחנו נחיה על החרב. קשה לי נורא להאמין בזה. אני לא רוצה לשמוע את זה או להאמין לזה, ולא בגלל שאני עוצמת עיניים, אלא בגלל שאני יודעת שבכל העולם, וגם כשמסתכלים על ההיסטוריה, מאות שנים אחורה: תמיד היו מלחמות, ובסוף היו מדינאים שעשו שלום ואני חושבת שגם יומנו יגיע, ואני לא מוותרת על זה.

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

50,373 Aufrufe • vor 5 Monaten

אלי פיניש מגיב לסערה: "יו, איזה טעות. איזה טעות להיות אופטימי במדינה הזאת. תקשיבו, אכלו לי את הראש על הפוסט. ניסיתי להיות קצת אופטימי, להגיד מילה טובה. אם הבת שלי תחזור מהקייטנה עם ציור, אני אגיד לה 'כל הכבוד על הציור, איזה יופי של ציור עשית'. מה אני אגיד? מילה טובה. היא טרחה, היא עשתה, היא יצרה. לא, בוא נחשוב רגע מה היו מטרות הקייטנה, גלי, לפני שאני מחמיא לך על הציור. בוא נחשוב רגע מה היה צריך להיות, למה התכוונו בכלל... ניסינו להחליף... מה קרה? אנחנו בנויים על אופטימיות. אם לא הייתי אופטימי במקצוע שלי, הייתי נשאר כל החיים שלי בסלון עם בדיחות שחשבתי שהן מצחיקות. יצאתי, ובזכות זה הגעתי לאן שהגעתי – בזכות אופטימיות. איך אפשר שלא? איזה אופציה אחרת יש לנו אם לא להיות אופטימיים? משה רבנו היה גדול האופטימיים אם תחשבו על זה. הוא הגיע לים סוף, הוא אמר לעם שלם 'אני אקרע את הים לשניים, אנחנו נעבור בתוך המים'. אלוהים מסתכל עליו: 'הזוי, מה... איפה שמת אותי עכשיו? מה אתה נותן לי את המשימה הזאת? אתה גנוב? אתה לא אופטימי, אתה הזוי, לקחת פטריות'. אבל הוא אמר 'מה, אני אצא פארש מול עם שלם?'. הוא עכשיו הבטיח להם. הוא קרע את הים לשניים בזכות האופטימיות של משה. אתם מבינים מה הכוח של אופטימיות? מה אמרנו? כמה מילים טובות. אנשים טרחו, אנשים עשו. כל כך מרגש אותנו פתאום קצת אופטימיות? בהופעה שלי אני מארח בעיקר אנשים אופטימיים. פסימיים משלמים טיפה יותר, אז זה טוב לי כי זה מתקזז. יאללה."

אלי פיניש מגיב לסערה: "יו, איזה טעות. איזה טעות להיות אופטימי במדינה הזאת. תקשיבו, אכלו לי את הראש על הפוסט. ניסיתי להיות קצת אופטימי, להגיד מילה טובה. אם הבת שלי תחזור מהקייטנה עם ציור, אני אגיד לה 'כל הכבוד על הציור, איזה יופי של ציור עשית'. מה אני אגיד? מילה טובה. היא טרחה, היא עשתה, היא יצרה. לא, בוא נחשוב רגע מה היו מטרות הקייטנה, גלי, לפני שאני מחמיא לך על הציור. בוא נחשוב רגע מה היה צריך להיות, למה התכוונו בכלל... ניסינו להחליף... מה קרה? אנחנו בנויים על אופטימיות. אם לא הייתי אופטימי במקצוע שלי, הייתי נשאר כל החיים שלי בסלון עם בדיחות שחשבתי שהן מצחיקות. יצאתי, ובזכות זה הגעתי לאן שהגעתי – בזכות אופטימיות. איך אפשר שלא? איזה אופציה אחרת יש לנו אם לא להיות אופטימיים? משה רבנו היה גדול האופטימיים אם תחשבו על זה. הוא הגיע לים סוף, הוא אמר לעם שלם 'אני אקרע את הים לשניים, אנחנו נעבור בתוך המים'. אלוהים מסתכל עליו: 'הזוי, מה... איפה שמת אותי עכשיו? מה אתה נותן לי את המשימה הזאת? אתה גנוב? אתה לא אופטימי, אתה הזוי, לקחת פטריות'. אבל הוא אמר 'מה, אני אצא פארש מול עם שלם?'. הוא עכשיו הבטיח להם. הוא קרע את הים לשניים בזכות האופטימיות של משה. אתם מבינים מה הכוח של אופטימיות? מה אמרנו? כמה מילים טובות. אנשים טרחו, אנשים עשו. כל כך מרגש אותנו פתאום קצת אופטימיות? בהופעה שלי אני מארח בעיקר אנשים אופטימיים. פסימיים משלמים טיפה יותר, אז זה טוב לי כי זה מתקזז. יאללה."

Gil mishali גיל משעלי

69,635 Aufrufe • vor 4 Monaten

אני שמח לגלות שקהילת העוקבים גדלה בהתמדה, בכל הרשתות. כידוע לכם אני נאבק למען החזרת הריבונות לעם ישראל לאחר שנים של דיכוי יוריסטוקרטי. הכוח שלי מגיע בעיקר מתמיכת ההמונים. הם מרגישים שאני נלחם את מלחמתם למען ריבונות על גורלם כנגד היוריסטוקרטיה ועושי דבריה בדיפ סטייט הישראלי. והם עוזרים לי. לאורך כל הדרך אנשים טובים מציעים עזרה בכל מיני היבטים שהם יכולים לעזור. הם עושים זאת באהבה אבל חלקם עושה זאת במחשכים, כי הם חוששים מההגמוניה הישנה שתתנכל להם. אני מודה לכל אחד שעוזר לי לאורך הדרך. והתמיכה שלהם תהיה להירשם לפודקסט משבע - פודקסט באורך 7 דקות שבו אני מתייחס בקצרה לנושא שעומד לסדר היום. תודה לבנימין אסטרליץ, שכני המקסים והמוכשר מטבעון שמפיק את הסרטונים. והפעם, לפני "הסדר הגדול", איך אסטרטגית עשר המכות תוביל את עם ישראל לגאולה - ליציאה מעבדות ליוריסטוקרטיה אל החירות שלנו כבני אדם וכעם גאה על כל תרומתו לאנושות. לינק לפרק בתגובה הראשונה. אנא לחצו על subscribe. זו תהיה תמיכת בקול העם. כך נעשה סדר בעם.

אני שמח לגלות שקהילת העוקבים גדלה בהתמדה, בכל הרשתות. כידוע לכם אני נאבק למען החזרת הריבונות לעם ישראל לאחר שנים של דיכוי יוריסטוקרטי. הכוח שלי מגיע בעיקר מתמיכת ההמונים. הם מרגישים שאני נלחם את מלחמתם למען ריבונות על גורלם כנגד היוריסטוקרטיה ועושי דבריה בדיפ סטייט הישראלי. והם עוזרים לי. לאורך כל הדרך אנשים טובים מציעים עזרה בכל מיני היבטים שהם יכולים לעזור. הם עושים זאת באהבה אבל חלקם עושה זאת במחשכים, כי הם חוששים מההגמוניה הישנה שתתנכל להם. אני מודה לכל אחד שעוזר לי לאורך הדרך. והתמיכה שלהם תהיה להירשם לפודקסט משבע - פודקסט באורך 7 דקות שבו אני מתייחס בקצרה לנושא שעומד לסדר היום. תודה לבנימין אסטרליץ, שכני המקסים והמוכשר מטבעון שמפיק את הסרטונים. והפעם, לפני "הסדר הגדול", איך אסטרטגית עשר המכות תוביל את עם ישראל לגאולה - ליציאה מעבדות ליוריסטוקרטיה אל החירות שלנו כבני אדם וכעם גאה על כל תרומתו לאנושות. לינק לפרק בתגובה הראשונה. אנא לחצו על subscribe. זו תהיה תמיכת בקול העם. כך נעשה סדר בעם.

Prof. Moshe Cohen-Eliya פרופ׳ משה כהן-אליה

22,695 Aufrufe • vor 1 Jahr

כבר נגמרו המילים מלתאר את רמת הטרלול של המשפחה הזאת. לפני יומיים, האם, הבן, הכלבלב והמאבטחים פשוט לא הגיעו לטיסה. זה מזכיר לי את הפעמים הרבות בהן אלפי אנשים עצרו את חייהם כי היא החליטה שהיא "לא מוכנה". זכורה לי אפילו פעם אחת בה רחובות רבים במנהטן נסגרו לתנועה למשך יותר מחצי שעה כי היא "לא מוכנה". אתמול טיסת אלעל הייתה חייבת להמריא וטוב שכך! אני משער שאת הצרחות על כך שהטיסה לא חיכתה להם שמעו כל הדרך לירושלים. השבוע התראיינתי לפודקאסט המצוין של מיקי לוין ממעריב בו שוחחנו בין השאר גם על משפחת נתניהו - אתם מוזמנים לצפות

כבר נגמרו המילים מלתאר את רמת הטרלול של המשפחה הזאת. לפני יומיים, האם, הבן, הכלבלב והמאבטחים פשוט לא הגיעו לטיסה. זה מזכיר לי את הפעמים הרבות בהן אלפי אנשים עצרו את חייהם כי היא החליטה שהיא "לא מוכנה". זכורה לי אפילו פעם אחת בה רחובות רבים במנהטן נסגרו לתנועה למשך יותר מחצי שעה כי היא "לא מוכנה". אתמול טיסת אלעל הייתה חייבת להמריא וטוב שכך! אני משער שאת הצרחות על כך שהטיסה לא חיכתה להם שמעו כל הדרך לירושלים. השבוע התראיינתי לפודקאסט המצוין של מיקי לוין ממעריב בו שוחחנו בין השאר גם על משפחת נתניהו - אתם מוזמנים לצפות

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

17,844 Aufrufe • vor 6 Monaten

היה לי יום חשוב ומטלטל. את המילים האלו אני כותב מהלב ומבקש לפתוח בתודה לחברי קהילת ניר עוז שקיבלו אותי היום למפגש בקיבוץ. באתי לניר עוז ברגע שהקיבוץ הרגיש שזה תזמון נכון. אנשי הקיבוץ, גיבורים, כואבים אך נחושים, טרחו והגיעו למפגש איתי מכרמי גת, שם מתגוררת הקהילה באופן זמני עד לבניה המחודשת של הקיבוץ. הם המתינו לי משפחה משפחה ליד מה שהיה פעם ביתה ונשרף והוחרב ונבזז. פסעתי כך שלוש שעות בשבילי הקיבוץ, בין הבתים והמראות והסיפורים והאנשים והתמונות והחיים והמתים. בשקט ובזעזוע. מקשיב, סופג, מעכל, לוקח איתי צידה להמשך הדרך מהאנשים אצילי הרוח ומלאי העוז שקמים מחדש לחיים של עשיה. הגעתי לכאן כי יש לי אחריות. יש לי אחריות לאסון הגדול ביותר שידענו. הגעתי כי אני כואב את החטופים שעוד לא הצלחנו להשיב כל בוקר וכל לילה ואני שותף עם חברי הקיבוץ לכאב. באתי לכאן כי רבע מחברי הקיבוץ נפלו או נחטפו באותו יום ארור. באתי כי אני מעריץ את אנשי ההתיישבות העובדת שעושים ציונות וחקלאות בספר על הגבול וכי הערך הציוני הזה שספג מכה קשה כל כך חייב לצאת ממנה הרבה יותר גדול והרבה יותר חזק. הגעתי לכאן כי אני שר האוצר ויש לי אחריות ותפקיד ראשון במעלה לתמוך בבנייה מחודשת של הקיבוץ וחבל התקומה. באתי כי אני אוהב את אזרחי ישראל ואת תושבי העוטף אהבת נפש. אני יודע, לפעמים אנחנו נוהגים לצייר את היריב האידיאולוגי בצבעים לא אמיתיים, כנראה זה קורה בכל המחנות. אבל פה, בניר עוז, לא היו צבעים. היה לב. היה כאב והיתה שליחות. היתה גם ביקורת צודקת ואנשי ניר עוז השמיעו אותה בכבוד מעורר הערצה ואני הקשבתי וקיבלתי ולקחתי ללב. מדובר באנשים מיוחדים וכואבים. בצדק. כל עם ישראל כואב, אבל כל עם ישראל לא עבר את מה שהם עברו. אני מודה להם על כך שפתחו את הדלת ואת הלב, זה לא מובן מאליו. זה לא טריוויאלי. אני כלל לא בטוח שאני במקומם הייתי מסוגל להזמין, לקבל ולהסתכל בעיניים של מי שיש לו חלק באחריות למחדל הנורא והאיום שבו ניר עוז נכבשה על ידי הנאצים של חמאס-דאעש ונשארה לבד שעות רבות כל כך באין מדינה או צבא. ברמה האישית אני חי את זה בשנה האחרונה, אני הולך לישון עם זה וקם עם זה. עם תחושת האחריות והאשמה ובעיקר עם המחויבות לתקן את מה שאפשר. את אנשי הקיבוצים הערצתי כאנשי התיישבות חקלאות וציונות עוד לפני האסון. עכשיו אני מעריץ אותם הרבה יותר על האצילות, על התעצומות, על העוז לדמיין כאן עתיד ולחזור. אנחנו מחויבים בע״ה להשבת החטופים הביתה ומחויבים להיות כאן עבורם במלאכת השיקום ובניה מחדש. הרוח היא שלהם, ויש להם הרבה כזו, ואנחנו מוכרחים לספק להם את החומר כדי לאפשר להם לייצר את העתיד הכי טוב, הכי חזק והכי עוצמתי שיתן את התשובה הניצחת לאויבים. מסיים את הסיור כואב אוהב ומחויב.

היה לי יום חשוב ומטלטל. את המילים האלו אני כותב מהלב ומבקש לפתוח בתודה לחברי קהילת ניר עוז שקיבלו אותי היום למפגש בקיבוץ. באתי לניר עוז ברגע שהקיבוץ הרגיש שזה תזמון נכון. אנשי הקיבוץ, גיבורים, כואבים אך נחושים, טרחו והגיעו למפגש איתי מכרמי גת, שם מתגוררת הקהילה באופן זמני עד לבניה המחודשת של הקיבוץ. הם המתינו לי משפחה משפחה ליד מה שהיה פעם ביתה ונשרף והוחרב ונבזז. פסעתי כך שלוש שעות בשבילי הקיבוץ, בין הבתים והמראות והסיפורים והאנשים והתמונות והחיים והמתים. בשקט ובזעזוע. מקשיב, סופג, מעכל, לוקח איתי צידה להמשך הדרך מהאנשים אצילי הרוח ומלאי העוז שקמים מחדש לחיים של עשיה. הגעתי לכאן כי יש לי אחריות. יש לי אחריות לאסון הגדול ביותר שידענו. הגעתי כי אני כואב את החטופים שעוד לא הצלחנו להשיב כל בוקר וכל לילה ואני שותף עם חברי הקיבוץ לכאב. באתי לכאן כי רבע מחברי הקיבוץ נפלו או נחטפו באותו יום ארור. באתי כי אני מעריץ את אנשי ההתיישבות העובדת שעושים ציונות וחקלאות בספר על הגבול וכי הערך הציוני הזה שספג מכה קשה כל כך חייב לצאת ממנה הרבה יותר גדול והרבה יותר חזק. הגעתי לכאן כי אני שר האוצר ויש לי אחריות ותפקיד ראשון במעלה לתמוך בבנייה מחודשת של הקיבוץ וחבל התקומה. באתי כי אני אוהב את אזרחי ישראל ואת תושבי העוטף אהבת נפש. אני יודע, לפעמים אנחנו נוהגים לצייר את היריב האידיאולוגי בצבעים לא אמיתיים, כנראה זה קורה בכל המחנות. אבל פה, בניר עוז, לא היו צבעים. היה לב. היה כאב והיתה שליחות. היתה גם ביקורת צודקת ואנשי ניר עוז השמיעו אותה בכבוד מעורר הערצה ואני הקשבתי וקיבלתי ולקחתי ללב. מדובר באנשים מיוחדים וכואבים. בצדק. כל עם ישראל כואב, אבל כל עם ישראל לא עבר את מה שהם עברו. אני מודה להם על כך שפתחו את הדלת ואת הלב, זה לא מובן מאליו. זה לא טריוויאלי. אני כלל לא בטוח שאני במקומם הייתי מסוגל להזמין, לקבל ולהסתכל בעיניים של מי שיש לו חלק באחריות למחדל הנורא והאיום שבו ניר עוז נכבשה על ידי הנאצים של חמאס-דאעש ונשארה לבד שעות רבות כל כך באין מדינה או צבא. ברמה האישית אני חי את זה בשנה האחרונה, אני הולך לישון עם זה וקם עם זה. עם תחושת האחריות והאשמה ובעיקר עם המחויבות לתקן את מה שאפשר. את אנשי הקיבוצים הערצתי כאנשי התיישבות חקלאות וציונות עוד לפני האסון. עכשיו אני מעריץ אותם הרבה יותר על האצילות, על התעצומות, על העוז לדמיין כאן עתיד ולחזור. אנחנו מחויבים בע״ה להשבת החטופים הביתה ומחויבים להיות כאן עבורם במלאכת השיקום ובניה מחדש. הרוח היא שלהם, ויש להם הרבה כזו, ואנחנו מוכרחים לספק להם את החומר כדי לאפשר להם לייצר את העתיד הכי טוב, הכי חזק והכי עוצמתי שיתן את התשובה הניצחת לאויבים. מסיים את הסיור כואב אוהב ומחויב.

בצלאל סמוטריץ'

279,633 Aufrufe • vor 1 Jahr

ביקורת מתוך הבית: כשהמשטרה חוצה את הגבול אני כותב את המילים האלה בכאב גדול. מי שעוקב אחריי יודע כמה אני תומך במשטרת ישראל, כמה אני מעריך את עבודתם של השוטרים בשטח. אני תמיד מציין שהם גיבורי ישראל, שמתמודדים עם מציאות פיזית ומנטלית בלתי אפשרית תחת אחריות כבדה. אבל אתמול, משהו נשבר. אתמול, מפקד תחנת לב תל אביב או אחד הקצינים הבכירים החליט לעבור כל גבול. הכל התחיל כשהוא הורה לעצור אותי ללא כל סיבה נראית לעין. הטענה? הפרת הסדר הציבורי וחסימת רכבים. טענה שקרית, שיש לי תיעוד וידאו מלא המפריך אותה מכל וכל. למרות זאת, אחד השוטרים מילא את הפקודה, אזק אותי, ובמהלך המעצר נתן לי אגרוף לחזה, לחץ עליו, ועיקם את ידי הכבולה מאחורי גבי. כשאמרתי לו שהוא מכאיב לי ושהתנהגותו עבריינית, הוא כינה אותי "עבריין". שוטר בכיר אחר שהבחין במתרחש ניסה להתערב ולחלץ אותי מאחיזתו, אך הקצין הבכיר מנע ממנו לעשות זאת. כשהגעתי לתחנה, לאחר חיפוש, החליטו לאזוק אותי בידיים וברגליים, כאילו הייתי פושע מסוכן, וכל זאת מבלי שהתנגדתי כלל למעצר. בתוך תא המעצר, ניסיתי להסביר לאחד הקצינים מה עשה לי אותו שוטר. מכיוון שלא ידעתי את שמו, ציינתי שמדובר בשוטר הערבי, רק לצורך זיהוי. בתגובה, הוא האשים אותי בגזענות. כשעתיים לאחר מכן, אותו שוטר שעצר אותי נכנס לתא, חייך לעברי. אמרתי לו שאפרסם את התיעודים שיש ברשותי ואת תמונתו. בתגובה, הוא הוסיף לחומר החקירה סעיף של "איומים". באופן אירוני, מי שראתה אותי אזוק בצורה כל כך לא פרופורציונלית הייתה לא אחרת מעו"ד גבי לסקי, ממערך עוטף העצורים של השמאל. היא שאלה את השוטרים מדוע אני אזוק כך ודאגה לשלומי. אבל הסיפור הזה גדול ממני. באותו זמן היו בתחנה שלושה עצורים מהפגנות קפלן, שנעצרו רק כי לבשו אפוד צהוב. אני אומר לכם, יש מספיק אנשים לעצור בקפלן על עבירות חמורות בהרבה, אבל על אפוד צהוב? התמונה העצובה הזו משקפת את סדרי העדיפויות המעוותים של התחנה הזו ומפקדה. במהלך החקירה, התברר שהשוטרים כלל לא ידעו על מה נעצרתי. בדוח נכתב שנעצרתי בהבימה, למרות שנעצרתי ליד הסינמטק. החוקר עצמו הופתע לשמוע על סעיף ה"איומים". כמובן שהגשתי תלונה במח"ש, לא מתוך רצון לפגוע אישית בשוטר, אלא כדי שמקרים כאלה לא יישנו. חשוב לי לציין שיש בתחנת לב תל אביב גם שוטרים מדהימים, אנשים טובים מיסודם כמו מנצור יוסף ורבים אחרים שאני לא זוכר את שמם. יש אנשים נפלאים במשטרה, אבל לצידם, יש כאלה שלא. בהמשך השבוע אפרסם את התיעודים הנוספים. אני רוצה להודות לעו"ד חיה מלול גז המדהימה שערה הרבה בלילות בגללי, וכן, גם לגבי לסקי, על האנושיות והדאגה. ולך, מפקד תחנת משטרת לב תל אביב, וגם לך, השר בן גביר: נכשלתם. אתם לא יכולים לפטור את הביקורת הזו בטענה שאני "איש שמאל". זו ביקורת שבאה מתוך הבית. קחו אחריות. אני מקווה שהמצב בתחנה הזו אינו משקף את המשטרה כולה. התיעוד בסרטון : איתמר בן גביר Israel Police

ביקורת מתוך הבית: כשהמשטרה חוצה את הגבול אני כותב את המילים האלה בכאב גדול. מי שעוקב אחריי יודע כמה אני תומך במשטרת ישראל, כמה אני מעריך את עבודתם של השוטרים בשטח. אני תמיד מציין שהם גיבורי ישראל, שמתמודדים עם מציאות פיזית ומנטלית בלתי אפשרית תחת אחריות כבדה. אבל אתמול, משהו נשבר. אתמול, מפקד תחנת לב תל אביב או אחד הקצינים הבכירים החליט לעבור כל גבול. הכל התחיל כשהוא הורה לעצור אותי ללא כל סיבה נראית לעין. הטענה? הפרת הסדר הציבורי וחסימת רכבים. טענה שקרית, שיש לי תיעוד וידאו מלא המפריך אותה מכל וכל. למרות זאת, אחד השוטרים מילא את הפקודה, אזק אותי, ובמהלך המעצר נתן לי אגרוף לחזה, לחץ עליו, ועיקם את ידי הכבולה מאחורי גבי. כשאמרתי לו שהוא מכאיב לי ושהתנהגותו עבריינית, הוא כינה אותי "עבריין". שוטר בכיר אחר שהבחין במתרחש ניסה להתערב ולחלץ אותי מאחיזתו, אך הקצין הבכיר מנע ממנו לעשות זאת. כשהגעתי לתחנה, לאחר חיפוש, החליטו לאזוק אותי בידיים וברגליים, כאילו הייתי פושע מסוכן, וכל זאת מבלי שהתנגדתי כלל למעצר. בתוך תא המעצר, ניסיתי להסביר לאחד הקצינים מה עשה לי אותו שוטר. מכיוון שלא ידעתי את שמו, ציינתי שמדובר בשוטר הערבי, רק לצורך זיהוי. בתגובה, הוא האשים אותי בגזענות. כשעתיים לאחר מכן, אותו שוטר שעצר אותי נכנס לתא, חייך לעברי. אמרתי לו שאפרסם את התיעודים שיש ברשותי ואת תמונתו. בתגובה, הוא הוסיף לחומר החקירה סעיף של "איומים". באופן אירוני, מי שראתה אותי אזוק בצורה כל כך לא פרופורציונלית הייתה לא אחרת מעו"ד גבי לסקי, ממערך עוטף העצורים של השמאל. היא שאלה את השוטרים מדוע אני אזוק כך ודאגה לשלומי. אבל הסיפור הזה גדול ממני. באותו זמן היו בתחנה שלושה עצורים מהפגנות קפלן, שנעצרו רק כי לבשו אפוד צהוב. אני אומר לכם, יש מספיק אנשים לעצור בקפלן על עבירות חמורות בהרבה, אבל על אפוד צהוב? התמונה העצובה הזו משקפת את סדרי העדיפויות המעוותים של התחנה הזו ומפקדה. במהלך החקירה, התברר שהשוטרים כלל לא ידעו על מה נעצרתי. בדוח נכתב שנעצרתי בהבימה, למרות שנעצרתי ליד הסינמטק. החוקר עצמו הופתע לשמוע על סעיף ה"איומים". כמובן שהגשתי תלונה במח"ש, לא מתוך רצון לפגוע אישית בשוטר, אלא כדי שמקרים כאלה לא יישנו. חשוב לי לציין שיש בתחנת לב תל אביב גם שוטרים מדהימים, אנשים טובים מיסודם כמו מנצור יוסף ורבים אחרים שאני לא זוכר את שמם. יש אנשים נפלאים במשטרה, אבל לצידם, יש כאלה שלא. בהמשך השבוע אפרסם את התיעודים הנוספים. אני רוצה להודות לעו"ד חיה מלול גז המדהימה שערה הרבה בלילות בגללי, וכן, גם לגבי לסקי, על האנושיות והדאגה. ולך, מפקד תחנת משטרת לב תל אביב, וגם לך, השר בן גביר: נכשלתם. אתם לא יכולים לפטור את הביקורת הזו בטענה שאני "איש שמאל". זו ביקורת שבאה מתוך הבית. קחו אחריות. אני מקווה שהמצב בתחנה הזו אינו משקף את המשטרה כולה. התיעוד בסרטון : איתמר בן גביר Israel Police

ויקטור שריקי 🇮🇱 فيكتور شريقي

10,925 Aufrufe • vor 7 Monaten

היום, לראשונה בהיסטוריה, כנסת ישראל ציינה את יום הגמגום הבינלאומי. להלן הדברים שאמרתי בישיבה המיוחדת במליאה: למען האמת, גם עכשיו, כמעט חמש שנים לאחר נאום הבכורה שלי בכנסת (שגם היה הנאום הראשון שלי בחיים), אני קצת מתרגש. ולא רק בגלל המעמד – בכל זאת, בפעם הראשונה בהיסטוריה כנסת ישראל מציינת את יום הגמגום הבינלאומי - אלא גם בגלל שאני יודע: כל מילה שאני אומר יוצאת יותר לאט. אולי היא גם תיתקע. אולי תגרום לכם לחכות עוד שבריר שניה. אבל זה בסדר. כי כך אני מדבר. קוראים לי ולדימיר בליאק, אני חבר בכנסת ישראל ואני מגמגם מגיל צעיר. לא תמיד, לא בכל מצב – אבל מספיק כדי להכיר היטב את הקושי במצב, שאתה לא יודע האם רצף הדיבור שלך יימשך...או לפתע ייעצר. אני זוכר את עצמי כילד – תלמיד מצטיין, מרים יד בכיתה על מנת לשאול שאלה. ואז, ברגע שהמילים לא יוצאות, אני שומע – פעם אחר פעם – צחוק קטן מאחורה, או מבט של רחמים. שנים. היום אני עומד כאן, במליאת הכנסת, מדבר בפני כל עם ישראל ויודע - כן, יודע – שכל ילד מגמגם כאן ביציע, וגם בבית, אולי מחייך לעצמו ואומר: "גם אני יכול". היום אני יודע – לגמגם זה לא כישלון. לגמגם זה לא חולשה. לגמגם – זה לדבר באומץ. כ-100 אלף מגמגמים חיים היום בישראל. ויום הגמגום הבינלאומי הוא לא רק יום של מודעות. זה יום של קבלה, סבלנות והקשבה. כי גמגום הוא לא בעיה של מילים – הוא בעיקר מבחן של הקשבה. אנחנו, כחברה, צריכים לזכור: מאחורי כל גמגום יש אדם שמנסה לתקשר, לא לשתוק. והתפקיד שלנו הוא לתת לו את הזמן, את המקום ואת הביטחון לדבר – בדרכו המיוחדת. כן, גם באולפני טלוויזיה, בהם כמעט ולא רואים אנשים מגמגמים. אני פונה לעיתונאים ולעורכים – זו לא בושה להזמין איש או אישה מגמגמים. זה לגמרי בסדר. אני קורא למשרד החינוך להרחיב את ההכשרה למורים וליועצים. למשרדי הבריאות והרווחה - להשקיע בטיפולים נגישים. ולכולנו – פשוט להקשיב. בלי למהר, בלי לשפוט. כי חברה מקשיבה – היא חברה שנותנת מקום לכל קול, גם אם הוא בא בגלים. כי חברה מקשיבה – היא חברה מתקדמת. ולסיום, אני רוצה לומר לכל מי שמגמגם ושומע אותי עכשיו – אל תפחדו. העולם צריך לשמוע את הקול שלכם – בדיוק כמו שהוא.

היום, לראשונה בהיסטוריה, כנסת ישראל ציינה את יום הגמגום הבינלאומי. להלן הדברים שאמרתי בישיבה המיוחדת במליאה: למען האמת, גם עכשיו, כמעט חמש שנים לאחר נאום הבכורה שלי בכנסת (שגם היה הנאום הראשון שלי בחיים), אני קצת מתרגש. ולא רק בגלל המעמד – בכל זאת, בפעם הראשונה בהיסטוריה כנסת ישראל מציינת את יום הגמגום הבינלאומי - אלא גם בגלל שאני יודע: כל מילה שאני אומר יוצאת יותר לאט. אולי היא גם תיתקע. אולי תגרום לכם לחכות עוד שבריר שניה. אבל זה בסדר. כי כך אני מדבר. קוראים לי ולדימיר בליאק, אני חבר בכנסת ישראל ואני מגמגם מגיל צעיר. לא תמיד, לא בכל מצב – אבל מספיק כדי להכיר היטב את הקושי במצב, שאתה לא יודע האם רצף הדיבור שלך יימשך...או לפתע ייעצר. אני זוכר את עצמי כילד – תלמיד מצטיין, מרים יד בכיתה על מנת לשאול שאלה. ואז, ברגע שהמילים לא יוצאות, אני שומע – פעם אחר פעם – צחוק קטן מאחורה, או מבט של רחמים. שנים. היום אני עומד כאן, במליאת הכנסת, מדבר בפני כל עם ישראל ויודע - כן, יודע – שכל ילד מגמגם כאן ביציע, וגם בבית, אולי מחייך לעצמו ואומר: "גם אני יכול". היום אני יודע – לגמגם זה לא כישלון. לגמגם זה לא חולשה. לגמגם – זה לדבר באומץ. כ-100 אלף מגמגמים חיים היום בישראל. ויום הגמגום הבינלאומי הוא לא רק יום של מודעות. זה יום של קבלה, סבלנות והקשבה. כי גמגום הוא לא בעיה של מילים – הוא בעיקר מבחן של הקשבה. אנחנו, כחברה, צריכים לזכור: מאחורי כל גמגום יש אדם שמנסה לתקשר, לא לשתוק. והתפקיד שלנו הוא לתת לו את הזמן, את המקום ואת הביטחון לדבר – בדרכו המיוחדת. כן, גם באולפני טלוויזיה, בהם כמעט ולא רואים אנשים מגמגמים. אני פונה לעיתונאים ולעורכים – זו לא בושה להזמין איש או אישה מגמגמים. זה לגמרי בסדר. אני קורא למשרד החינוך להרחיב את ההכשרה למורים וליועצים. למשרדי הבריאות והרווחה - להשקיע בטיפולים נגישים. ולכולנו – פשוט להקשיב. בלי למהר, בלי לשפוט. כי חברה מקשיבה – היא חברה שנותנת מקום לכל קול, גם אם הוא בא בגלים. כי חברה מקשיבה – היא חברה מתקדמת. ולסיום, אני רוצה לומר לכל מי שמגמגם ושומע אותי עכשיו – אל תפחדו. העולם צריך לשמוע את הקול שלכם – בדיוק כמו שהוא.

MK Vladimir Beliak ולדימיר בליאק🎗️

12,264 Aufrufe • vor 10 Monaten

במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 12 ששודרה ב-7 באוקטובר 2023 בשעה 8 בערב, אלוף (במיל.) ישראל זיו, לשעבר ראש אגף המבצעים ומפקד אוגדת עזה, סיפר על השתתפותו בלחימה נגד הכוחות הפלסטיניים בפיקוד חמאס שפשטו על ישובים ובסיסי צה"ל בגזרת עוטף עזה. להלן קטע מהראיון: דני קושמרו: אלוף במילואים ישראל זיו, בדרך כלל אתה פרשן אצלנו באולפנים, עכשיו על מדי צה"ל, ואתה לוחם, מהבוקר. ישראל זיו: כן, אני גייסתי את עצמי, לא היה מי שיגייס אותי, וירדתי מהבוקר, בערך מ-10 בבוקר, עברתי כמעט את כל היישובים, לא מעט היתקלויות. דני קושמרו: נתקלת ממש? ישראל זיו: כן, נתקלנו, הסתערנו. דני קושמרו: ירית על מחבלים? ישראל זיו: כן, כן, בהחלט. ירינו, הרגנו, כן, היה שם, שמע, הייתה הצפה, דני, זה קשה לתאר את זה. דני קושמרו: כמה שנים לא פתחת באש בעצמך? ישראל זיו: הרבה, אבל זה כמו אופניים כנראה, אתה חוזר לזה. דני קושמרו: אבל ממש ראית מחבלים בעיניים שלך ו... ישראל זיו: הסתערנו, כן, הרגנו מחבלים בטווח של אפס, בטווח של פחות מעשרה מטר מאיתנו, עשרה מטר. סימוכין: בעדותו בפני ועדת החקירה האזרחית ב-8 באוגוסט 2024, סיפר האלוף במילואים ישראל זיו את קורותיו במהלך השבעה באוקטובר 2023 כמובא להלן: ישראל זיו: אגב, אני כשהלכתי לשם בשביעי לחודש חשבתי שאני הולך לאירוע טרור. כלומר, היה לי ברור שזה היה קשה, קמתי בבוקר, ראיתי כמו כל עם ישראל את כל התמונות, נראה לי זה פייק ניוז. אבל אז הבנתי שזה לא. ירדתי למטה, ולא משנה ההתגלגלות, אבל בסביבות עשר ועשרה, משהו כזה, עשר ורבע, תפסתי טרמפ, שמה השארתי את האוטו, תפסתי טרמפ עם שני קצינים, רציתי להגיע למפקדת האוגדה ומשם להשפיע על הלחימה. שם חטפנו מארב בכניסה לחץ שחור [אנדרטה הנמצאת ביער נחל חנון, סמוך למפלסים שבעוטף עזה]. חוררו לנו את הרכב. ושם תוך כדי הלחימה, אני מרים את העיניים לאזור של האנדרטה, ופתאום אני רואה שם כמות אדירה של כוחות, מחבלים, רכבים ומשאיות. פה פתאום נפל לי האסימון, פעם ראשונה, שנכבשנו על ידי פעולה צבאית. נדמה לי שגם אני הראשון שביטא את זה באותו ערב. עברתי שם דרך העמדה של ערוץ 12 ואמרתי את זה. עד אז אנשים לא דיברו במושג הזה, אבל ממש נכבשו על ידי כוח צבא. אני לא חושב שהאסימון הזה נפל אפילו לא בשביעי לחודש. […] [איל בן ראובן: ערך הכוננות והמוכנות, אמרת על זה קודם מילה. אולי תעזור לי להבין מה קרה בין שתיים לארבע בלילה בליל בין ה-6 ל-7, שבה מפקדים בכירים מדברים, ולשטח לא יוצאת שום פקודה שמעירה את השטח למצב של כוננות בסיסית? אני שואל את השאלה כי אני לא מצליח להבין, בוא תעזור לי]. ישראל זיו: אבל אין לי תשובה יותר טובה משלך. אני לא יודע, ואני הלכתי לראות את זה. אני אומר לך, אני ראיתי שם, הייתי בשוק [shock], אני גם הבנתי שהדבר הכי חמור קרה, זה קריסת הפיקוד. לא היה שם שום שליטה, לא הייתה תמונת מצב. אני בעצמי מתוך הנסיעות שלי בשטח לכל מקום דיווחתי, ניסיתי למפקד האוגדה, אבל הוא נלחם, אני מדבר איתו, אני שומע יריות ברקע. דיברתי עם אלוף הפיקוד, כל הזמן העברתי, היה לו עוזרת לידו, כל הזמן העברתי תמונות מצב, גם המלצתי לו לאיפה אני חושב שצריך לחלק את הכוחות, אבל הכול קרס. לא היה שום הבנה של המצב. לא הבינו את המצב. עד אחת וחצי בצהריים למיטב הבנתי עוד לקחו שבויים, לקחו חטופים. איך זה יכול להיות שכל כך הרבה שעות, קודם כל לא מיד לא הלכו לסגור מאחור. שלח שני גדודים אחורה. יש פה קריסה כוללת. סימוכין:

במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 12 ששודרה ב-7 באוקטובר 2023 בשעה 8 בערב, אלוף (במיל.) ישראל זיו, לשעבר ראש אגף המבצעים ומפקד אוגדת עזה, סיפר על השתתפותו בלחימה נגד הכוחות הפלסטיניים בפיקוד חמאס שפשטו על ישובים ובסיסי צה"ל בגזרת עוטף עזה. להלן קטע מהראיון: דני קושמרו: אלוף במילואים ישראל זיו, בדרך כלל אתה פרשן אצלנו באולפנים, עכשיו על מדי צה"ל, ואתה לוחם, מהבוקר. ישראל זיו: כן, אני גייסתי את עצמי, לא היה מי שיגייס אותי, וירדתי מהבוקר, בערך מ-10 בבוקר, עברתי כמעט את כל היישובים, לא מעט היתקלויות. דני קושמרו: נתקלת ממש? ישראל זיו: כן, נתקלנו, הסתערנו. דני קושמרו: ירית על מחבלים? ישראל זיו: כן, כן, בהחלט. ירינו, הרגנו, כן, היה שם, שמע, הייתה הצפה, דני, זה קשה לתאר את זה. דני קושמרו: כמה שנים לא פתחת באש בעצמך? ישראל זיו: הרבה, אבל זה כמו אופניים כנראה, אתה חוזר לזה. דני קושמרו: אבל ממש ראית מחבלים בעיניים שלך ו... ישראל זיו: הסתערנו, כן, הרגנו מחבלים בטווח של אפס, בטווח של פחות מעשרה מטר מאיתנו, עשרה מטר. סימוכין: בעדותו בפני ועדת החקירה האזרחית ב-8 באוגוסט 2024, סיפר האלוף במילואים ישראל זיו את קורותיו במהלך השבעה באוקטובר 2023 כמובא להלן: ישראל זיו: אגב, אני כשהלכתי לשם בשביעי לחודש חשבתי שאני הולך לאירוע טרור. כלומר, היה לי ברור שזה היה קשה, קמתי בבוקר, ראיתי כמו כל עם ישראל את כל התמונות, נראה לי זה פייק ניוז. אבל אז הבנתי שזה לא. ירדתי למטה, ולא משנה ההתגלגלות, אבל בסביבות עשר ועשרה, משהו כזה, עשר ורבע, תפסתי טרמפ, שמה השארתי את האוטו, תפסתי טרמפ עם שני קצינים, רציתי להגיע למפקדת האוגדה ומשם להשפיע על הלחימה. שם חטפנו מארב בכניסה לחץ שחור [אנדרטה הנמצאת ביער נחל חנון, סמוך למפלסים שבעוטף עזה]. חוררו לנו את הרכב. ושם תוך כדי הלחימה, אני מרים את העיניים לאזור של האנדרטה, ופתאום אני רואה שם כמות אדירה של כוחות, מחבלים, רכבים ומשאיות. פה פתאום נפל לי האסימון, פעם ראשונה, שנכבשנו על ידי פעולה צבאית. נדמה לי שגם אני הראשון שביטא את זה באותו ערב. עברתי שם דרך העמדה של ערוץ 12 ואמרתי את זה. עד אז אנשים לא דיברו במושג הזה, אבל ממש נכבשו על ידי כוח צבא. אני לא חושב שהאסימון הזה נפל אפילו לא בשביעי לחודש. […] [איל בן ראובן: ערך הכוננות והמוכנות, אמרת על זה קודם מילה. אולי תעזור לי להבין מה קרה בין שתיים לארבע בלילה בליל בין ה-6 ל-7, שבה מפקדים בכירים מדברים, ולשטח לא יוצאת שום פקודה שמעירה את השטח למצב של כוננות בסיסית? אני שואל את השאלה כי אני לא מצליח להבין, בוא תעזור לי]. ישראל זיו: אבל אין לי תשובה יותר טובה משלך. אני לא יודע, ואני הלכתי לראות את זה. אני אומר לך, אני ראיתי שם, הייתי בשוק [shock], אני גם הבנתי שהדבר הכי חמור קרה, זה קריסת הפיקוד. לא היה שם שום שליטה, לא הייתה תמונת מצב. אני בעצמי מתוך הנסיעות שלי בשטח לכל מקום דיווחתי, ניסיתי למפקד האוגדה, אבל הוא נלחם, אני מדבר איתו, אני שומע יריות ברקע. דיברתי עם אלוף הפיקוד, כל הזמן העברתי, היה לו עוזרת לידו, כל הזמן העברתי תמונות מצב, גם המלצתי לו לאיפה אני חושב שצריך לחלק את הכוחות, אבל הכול קרס. לא היה שום הבנה של המצב. לא הבינו את המצב. עד אחת וחצי בצהריים למיטב הבנתי עוד לקחו שבויים, לקחו חטופים. איך זה יכול להיות שכל כך הרבה שעות, קודם כל לא מיד לא הלכו לסגור מאחור. שלח שני גדודים אחורה. יש פה קריסה כוללת. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

17,343 Aufrufe • vor 6 Monaten