正在加载视频...

视频加载失败

返回首页

אתמול בערב קרה עוד משהו שכבר לפני שנה וחצי אמרתי שיקרה ואמרו לי שאין מצב, החשיכו את האורות, שמו מוזיקה בקולי קולות, ועשו הצגת שחקנים ממש כמו אחותם בצהוב. אם אפילו ברגר נשבר והתפטר אני לא מבין איך ישי משה עדיין שם ומה זה אומר עליו. אה כן והמוזיקה...

shako_shuk's profile picture

Shako ❌

5,003 subscribers

26,294 次观看 • 6 个月前 •via X (Twitter)

艺术新闻政治
LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 条评论

暂无评论

原始帖子的评论将显示在这里

相关视频

במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 12 ששודרה ב-7 באוקטובר 2023 בשעה 8 בערב, אלוף (במיל.) ישראל זיו, לשעבר ראש אגף המבצעים ומפקד אוגדת עזה, סיפר על השתתפותו בלחימה נגד הכוחות הפלסטיניים בפיקוד חמאס שפשטו על ישובים ובסיסי צה"ל בגזרת עוטף עזה. להלן קטע מהראיון: דני קושמרו: אלוף במילואים ישראל זיו, בדרך כלל אתה פרשן אצלנו באולפנים, עכשיו על מדי צה"ל, ואתה לוחם, מהבוקר. ישראל זיו: כן, אני גייסתי את עצמי, לא היה מי שיגייס אותי, וירדתי מהבוקר, בערך מ-10 בבוקר, עברתי כמעט את כל היישובים, לא מעט היתקלויות. דני קושמרו: נתקלת ממש? ישראל זיו: כן, נתקלנו, הסתערנו. דני קושמרו: ירית על מחבלים? ישראל זיו: כן, כן, בהחלט. ירינו, הרגנו, כן, היה שם, שמע, הייתה הצפה, דני, זה קשה לתאר את זה. דני קושמרו: כמה שנים לא פתחת באש בעצמך? ישראל זיו: הרבה, אבל זה כמו אופניים כנראה, אתה חוזר לזה. דני קושמרו: אבל ממש ראית מחבלים בעיניים שלך ו... ישראל זיו: הסתערנו, כן, הרגנו מחבלים בטווח של אפס, בטווח של פחות מעשרה מטר מאיתנו, עשרה מטר. סימוכין: בעדותו בפני ועדת החקירה האזרחית ב-8 באוגוסט 2024, סיפר האלוף במילואים ישראל זיו את קורותיו במהלך השבעה באוקטובר 2023 כמובא להלן: ישראל זיו: אגב, אני כשהלכתי לשם בשביעי לחודש חשבתי שאני הולך לאירוע טרור. כלומר, היה לי ברור שזה היה קשה, קמתי בבוקר, ראיתי כמו כל עם ישראל את כל התמונות, נראה לי זה פייק ניוז. אבל אז הבנתי שזה לא. ירדתי למטה, ולא משנה ההתגלגלות, אבל בסביבות עשר ועשרה, משהו כזה, עשר ורבע, תפסתי טרמפ, שמה השארתי את האוטו, תפסתי טרמפ עם שני קצינים, רציתי להגיע למפקדת האוגדה ומשם להשפיע על הלחימה. שם חטפנו מארב בכניסה לחץ שחור [אנדרטה הנמצאת ביער נחל חנון, סמוך למפלסים שבעוטף עזה]. חוררו לנו את הרכב. ושם תוך כדי הלחימה, אני מרים את העיניים לאזור של האנדרטה, ופתאום אני רואה שם כמות אדירה של כוחות, מחבלים, רכבים ומשאיות. פה פתאום נפל לי האסימון, פעם ראשונה, שנכבשנו על ידי פעולה צבאית. נדמה לי שגם אני הראשון שביטא את זה באותו ערב. עברתי שם דרך העמדה של ערוץ 12 ואמרתי את זה. עד אז אנשים לא דיברו במושג הזה, אבל ממש נכבשו על ידי כוח צבא. אני לא חושב שהאסימון הזה נפל אפילו לא בשביעי לחודש. […] [איל בן ראובן: ערך הכוננות והמוכנות, אמרת על זה קודם מילה. אולי תעזור לי להבין מה קרה בין שתיים לארבע בלילה בליל בין ה-6 ל-7, שבה מפקדים בכירים מדברים, ולשטח לא יוצאת שום פקודה שמעירה את השטח למצב של כוננות בסיסית? אני שואל את השאלה כי אני לא מצליח להבין, בוא תעזור לי]. ישראל זיו: אבל אין לי תשובה יותר טובה משלך. אני לא יודע, ואני הלכתי לראות את זה. אני אומר לך, אני ראיתי שם, הייתי בשוק [shock], אני גם הבנתי שהדבר הכי חמור קרה, זה קריסת הפיקוד. לא היה שם שום שליטה, לא הייתה תמונת מצב. אני בעצמי מתוך הנסיעות שלי בשטח לכל מקום דיווחתי, ניסיתי למפקד האוגדה, אבל הוא נלחם, אני מדבר איתו, אני שומע יריות ברקע. דיברתי עם אלוף הפיקוד, כל הזמן העברתי, היה לו עוזרת לידו, כל הזמן העברתי תמונות מצב, גם המלצתי לו לאיפה אני חושב שצריך לחלק את הכוחות, אבל הכול קרס. לא היה שום הבנה של המצב. לא הבינו את המצב. עד אחת וחצי בצהריים למיטב הבנתי עוד לקחו שבויים, לקחו חטופים. איך זה יכול להיות שכל כך הרבה שעות, קודם כל לא מיד לא הלכו לסגור מאחור. שלח שני גדודים אחורה. יש פה קריסה כוללת. סימוכין:
0:51

במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 12 ששודרה ב-7 באוקטובר 2023 בשעה 8 בערב, אלוף (במיל.) ישראל זיו, לשעבר ראש אגף המבצעים ומפקד אוגדת עזה, סיפר על השתתפותו בלחימה נגד הכוחות הפלסטיניים בפיקוד חמאס שפשטו על ישובים ובסיסי צה"ל בגזרת עוטף עזה. להלן קטע מהראיון: דני קושמרו: אלוף במילואים ישראל זיו, בדרך כלל אתה פרשן אצלנו באולפנים, עכשיו על מדי צה"ל, ואתה לוחם, מהבוקר. ישראל זיו: כן, אני גייסתי את עצמי, לא היה מי שיגייס אותי, וירדתי מהבוקר, בערך מ-10 בבוקר, עברתי כמעט את כל היישובים, לא מעט היתקלויות. דני קושמרו: נתקלת ממש? ישראל זיו: כן, נתקלנו, הסתערנו. דני קושמרו: ירית על מחבלים? ישראל זיו: כן, כן, בהחלט. ירינו, הרגנו, כן, היה שם, שמע, הייתה הצפה, דני, זה קשה לתאר את זה. דני קושמרו: כמה שנים לא פתחת באש בעצמך? ישראל זיו: הרבה, אבל זה כמו אופניים כנראה, אתה חוזר לזה. דני קושמרו: אבל ממש ראית מחבלים בעיניים שלך ו... ישראל זיו: הסתערנו, כן, הרגנו מחבלים בטווח של אפס, בטווח של פחות מעשרה מטר מאיתנו, עשרה מטר. סימוכין: בעדותו בפני ועדת החקירה האזרחית ב-8 באוגוסט 2024, סיפר האלוף במילואים ישראל זיו את קורותיו במהלך השבעה באוקטובר 2023 כמובא להלן: ישראל זיו: אגב, אני כשהלכתי לשם בשביעי לחודש חשבתי שאני הולך לאירוע טרור. כלומר, היה לי ברור שזה היה קשה, קמתי בבוקר, ראיתי כמו כל עם ישראל את כל התמונות, נראה לי זה פייק ניוז. אבל אז הבנתי שזה לא. ירדתי למטה, ולא משנה ההתגלגלות, אבל בסביבות עשר ועשרה, משהו כזה, עשר ורבע, תפסתי טרמפ, שמה השארתי את האוטו, תפסתי טרמפ עם שני קצינים, רציתי להגיע למפקדת האוגדה ומשם להשפיע על הלחימה. שם חטפנו מארב בכניסה לחץ שחור [אנדרטה הנמצאת ביער נחל חנון, סמוך למפלסים שבעוטף עזה]. חוררו לנו את הרכב. ושם תוך כדי הלחימה, אני מרים את העיניים לאזור של האנדרטה, ופתאום אני רואה שם כמות אדירה של כוחות, מחבלים, רכבים ומשאיות. פה פתאום נפל לי האסימון, פעם ראשונה, שנכבשנו על ידי פעולה צבאית. נדמה לי שגם אני הראשון שביטא את זה באותו ערב. עברתי שם דרך העמדה של ערוץ 12 ואמרתי את זה. עד אז אנשים לא דיברו במושג הזה, אבל ממש נכבשו על ידי כוח צבא. אני לא חושב שהאסימון הזה נפל אפילו לא בשביעי לחודש. […] [איל בן ראובן: ערך הכוננות והמוכנות, אמרת על זה קודם מילה. אולי תעזור לי להבין מה קרה בין שתיים לארבע בלילה בליל בין ה-6 ל-7, שבה מפקדים בכירים מדברים, ולשטח לא יוצאת שום פקודה שמעירה את השטח למצב של כוננות בסיסית? אני שואל את השאלה כי אני לא מצליח להבין, בוא תעזור לי]. ישראל זיו: אבל אין לי תשובה יותר טובה משלך. אני לא יודע, ואני הלכתי לראות את זה. אני אומר לך, אני ראיתי שם, הייתי בשוק [shock], אני גם הבנתי שהדבר הכי חמור קרה, זה קריסת הפיקוד. לא היה שם שום שליטה, לא הייתה תמונת מצב. אני בעצמי מתוך הנסיעות שלי בשטח לכל מקום דיווחתי, ניסיתי למפקד האוגדה, אבל הוא נלחם, אני מדבר איתו, אני שומע יריות ברקע. דיברתי עם אלוף הפיקוד, כל הזמן העברתי, היה לו עוזרת לידו, כל הזמן העברתי תמונות מצב, גם המלצתי לו לאיפה אני חושב שצריך לחלק את הכוחות, אבל הכול קרס. לא היה שום הבנה של המצב. לא הבינו את המצב. עד אחת וחצי בצהריים למיטב הבנתי עוד לקחו שבויים, לקחו חטופים. איך זה יכול להיות שכל כך הרבה שעות, קודם כל לא מיד לא הלכו לסגור מאחור. שלח שני גדודים אחורה. יש פה קריסה כוללת. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

17,343 次观看 • 6 个月前

ארז קלדרון: אני ארז קלדרון. היום החלטתי לשתף את הסיוט שאני עובר מאז שחטפו אותי לעזה. ב-7 באוקטובר, כמה ימים לפני יום ההולדת ה-12 שלי, נחטפתי לעזה. מחבלים התנפלו עליי וגררו אותי בכוח בלי נעליים ובלי בכלל להבין מה קורה מסביבי. לקחו אותי מהמשפחה שלי. ניסיתי לחפש את אבא שלי, אבל כל מה שראיתי היו מחבלים עם נשקים וגופות זרוקות על הרצפה. תארו לכם איך הרגשתי שהפרידו אותי מאבא שלי כשכולו מכוסה בדם מהמכות שהמחבלים הכו אותו. זה רגע שלא עוזב אותי. אני זוכר את המבט שלו כשכל הגוף שלו היה פצוע ומדמם, ורואה איך לוקחים אותי ממנו. הוא הסתכל לי בעיניים ולא יכל לעשות כלום. אני לא יכול לשכוח את הפחד. כל מה שרציתי זה לצעוק "אבא, תציל אותי!" אבל אפילו את זה לא יכולתי. הרגשתי שאני רוצה לצעוק ולא יכול. רק לחשתי לעצמי אבא אבא והרגשתי שעוד רגע אני מתעלף. סביבי היו מחבלים עם נשקים, והם לא הסכימו לי לצעוק, לא לבכות, רק לשתוק. כשהגענו לעזה, המון אנשים התנפלו עליי. הרגשתי שהם רוצים להרוג אותי. לא הבנתי איך זה קרה לי, מה ילד בגילי אמור לעשות? כשהייתי בשבי, שמעתי ברדיו את אמא שלי בוכה ואומרת כמה היא מתגעגעת אליי. רציתי לבכות אבל היה אסור לי, רציתי לחבק אותה, אבל לא יכולתי. הקול שלה נתן לי קצת כוח להמשיך, לדעת שלא שכחו אותי. אחרי 52 ימים בשבי, אני ואחותי סהר שוחררנו, אבל אבא שלי עדיין בעזה. אני לא מפסיק לחשוב עליו. אם הוא שם לבד, כמו שאני הייתי? אם הוא יודע שאנחנו כל יום נלחמים עליו. שלשום שמעתי שמחבלים רצחו 6 חטופים. אני לא יכול להפסיק לחשוב על זה. אני לא רוצה שאבא שלי יהיה הבא בתור. עוד חודשיים יש לי בר מצווה, והחלום שלי הוא שאבא יעמוד לידי ויחבק אותי. אני לא יכול לדמיין חיים בלי אבא. אני רועד מפחד שיגידו לי שקרה לו משהו שאני אאבד אותו. אני לא יכול לחשוב על החיים שלי בלי אבא. אני לא רוצה לגדול יתום. רגע לפני שלקחו אותי ממנו הוא אמר לי ״ארז אני אוהב אותך אל תדאג יהיה בסדר״. בבקשה, תשתפו את מה שאני כותב ותפיצו את הפוסט והסרטון שלי. אולי זה יגיע לאבא שלי, כמו שהקול של אמא הגיע אליי כשהייתי בשבי. אולי זה יעזור להציל אותו ולהחזיר אותו הביתה. אני רק ילד שרוצה את אבא לידו, אני לא מבקש הרבה – רק את אבא חזרה. בבקשה, תשתפו. למעני, למען כל הילדים שרוצים את ההורים שלהם בחזרה, למען כל המשפחות שמחכים שכולם יחזרו. אני מבטיח לעדכן כאן את כל העוקבים כשאבא יחזור 🙏💔
2:03

ארז קלדרון: אני ארז קלדרון. היום החלטתי לשתף את הסיוט שאני עובר מאז שחטפו אותי לעזה. ב-7 באוקטובר, כמה ימים לפני יום ההולדת ה-12 שלי, נחטפתי לעזה. מחבלים התנפלו עליי וגררו אותי בכוח בלי נעליים ובלי בכלל להבין מה קורה מסביבי. לקחו אותי מהמשפחה שלי. ניסיתי לחפש את אבא שלי, אבל כל מה שראיתי היו מחבלים עם נשקים וגופות זרוקות על הרצפה. תארו לכם איך הרגשתי שהפרידו אותי מאבא שלי כשכולו מכוסה בדם מהמכות שהמחבלים הכו אותו. זה רגע שלא עוזב אותי. אני זוכר את המבט שלו כשכל הגוף שלו היה פצוע ומדמם, ורואה איך לוקחים אותי ממנו. הוא הסתכל לי בעיניים ולא יכל לעשות כלום. אני לא יכול לשכוח את הפחד. כל מה שרציתי זה לצעוק "אבא, תציל אותי!" אבל אפילו את זה לא יכולתי. הרגשתי שאני רוצה לצעוק ולא יכול. רק לחשתי לעצמי אבא אבא והרגשתי שעוד רגע אני מתעלף. סביבי היו מחבלים עם נשקים, והם לא הסכימו לי לצעוק, לא לבכות, רק לשתוק. כשהגענו לעזה, המון אנשים התנפלו עליי. הרגשתי שהם רוצים להרוג אותי. לא הבנתי איך זה קרה לי, מה ילד בגילי אמור לעשות? כשהייתי בשבי, שמעתי ברדיו את אמא שלי בוכה ואומרת כמה היא מתגעגעת אליי. רציתי לבכות אבל היה אסור לי, רציתי לחבק אותה, אבל לא יכולתי. הקול שלה נתן לי קצת כוח להמשיך, לדעת שלא שכחו אותי. אחרי 52 ימים בשבי, אני ואחותי סהר שוחררנו, אבל אבא שלי עדיין בעזה. אני לא מפסיק לחשוב עליו. אם הוא שם לבד, כמו שאני הייתי? אם הוא יודע שאנחנו כל יום נלחמים עליו. שלשום שמעתי שמחבלים רצחו 6 חטופים. אני לא יכול להפסיק לחשוב על זה. אני לא רוצה שאבא שלי יהיה הבא בתור. עוד חודשיים יש לי בר מצווה, והחלום שלי הוא שאבא יעמוד לידי ויחבק אותי. אני לא יכול לדמיין חיים בלי אבא. אני רועד מפחד שיגידו לי שקרה לו משהו שאני אאבד אותו. אני לא יכול לחשוב על החיים שלי בלי אבא. אני לא רוצה לגדול יתום. רגע לפני שלקחו אותי ממנו הוא אמר לי ״ארז אני אוהב אותך אל תדאג יהיה בסדר״. בבקשה, תשתפו את מה שאני כותב ותפיצו את הפוסט והסרטון שלי. אולי זה יגיע לאבא שלי, כמו שהקול של אמא הגיע אליי כשהייתי בשבי. אולי זה יעזור להציל אותו ולהחזיר אותו הביתה. אני רק ילד שרוצה את אבא לידו, אני לא מבקש הרבה – רק את אבא חזרה. בבקשה, תשתפו. למעני, למען כל הילדים שרוצים את ההורים שלהם בחזרה, למען כל המשפחות שמחכים שכולם יחזרו. אני מבטיח לעדכן כאן את כל העוקבים כשאבא יחזור 🙏💔

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

89,318 次观看 • 2 年前

כולכם יותר ממוזמנים לשמוע את שי גולדשטיין אומר לי שאני ״בשידור חי״ כשאני בעצם בשידור שהוקלט ושודר מאוחר יותר (משקרים כמו שהם נושמים, כבר אמרתי). עוד לפני זה הוא תוהה בקול אם את הספרים שלי אני כותבת בביקיני (אני לא, אבל אתם ממש מוזמנים לקנות אותם, לינק בביו) וגם תוהה אם כדאי לו להציע לי לשים על עצמי משהו לרגל הראיון. מקסים. עוד תשמעו אותי מנגבת איתו את הרצפה כשהוא חושף מה הוא באמת חושב: שאוטובוסים עם פרסומות שיש בהן פרצוף של נשים (אפילו מכוסות למשעי, כמו עינב בובליל) ולכן הן ״קצת פרובוקטיביות״ (בגלל פרצוף של נשים, כן?), לא צריכים לעבור בבני ברק, ושבכלליות נשים חילוניות צריכות למצוא מסלול אחר מרמת גן לפתח תקווה, כדי לא חלילה להעליב מישהו עם הקיום שלהן. בקיצור, שאנחנו צריכים להנדס את כל הקיום שלנו במרחב ואת כל מסלולי הווייז שלנו לפי מה שנוח לחרדים שלא נעים להם לראות פרצוף (פרצוף!!!!) של אישה על שלט כי ״לכבד״, ואם לא ״נכבד״ נחטוף תלישות תמונות שלנו ויריקות. הגיע הזמן לבחור באיזו מדינה אתם רוצים לחיות. לדעתי זו לא המדינה של גולדשטיין ושות׳. אני פה כדי להציע לכם אלטרנטיבה. קחו אותה.
14:41

כולכם יותר ממוזמנים לשמוע את שי גולדשטיין אומר לי שאני ״בשידור חי״ כשאני בעצם בשידור שהוקלט ושודר מאוחר יותר (משקרים כמו שהם נושמים, כבר אמרתי). עוד לפני זה הוא תוהה בקול אם את הספרים שלי אני כותבת בביקיני (אני לא, אבל אתם ממש מוזמנים לקנות אותם, לינק בביו) וגם תוהה אם כדאי לו להציע לי לשים על עצמי משהו לרגל הראיון. מקסים. עוד תשמעו אותי מנגבת איתו את הרצפה כשהוא חושף מה הוא באמת חושב: שאוטובוסים עם פרסומות שיש בהן פרצוף של נשים (אפילו מכוסות למשעי, כמו עינב בובליל) ולכן הן ״קצת פרובוקטיביות״ (בגלל פרצוף של נשים, כן?), לא צריכים לעבור בבני ברק, ושבכלליות נשים חילוניות צריכות למצוא מסלול אחר מרמת גן לפתח תקווה, כדי לא חלילה להעליב מישהו עם הקיום שלהן. בקיצור, שאנחנו צריכים להנדס את כל הקיום שלנו במרחב ואת כל מסלולי הווייז שלנו לפי מה שנוח לחרדים שלא נעים להם לראות פרצוף (פרצוף!!!!) של אישה על שלט כי ״לכבד״, ואם לא ״נכבד״ נחטוף תלישות תמונות שלנו ויריקות. הגיע הזמן לבחור באיזו מדינה אתם רוצים לחיות. לדעתי זו לא המדינה של גולדשטיין ושות׳. אני פה כדי להציע לכם אלטרנטיבה. קחו אותה.

מגי אוצרי

21,702 次观看 • 4 个月前

סיפור שיפתיע אתכם ממש אבל יושבת לי בתור לרופא בוכה מכאבים כל האיפור מרוח לי על הפרצוף נראית כמו רקון עם תסמונת כלשהי. כי הבוקר שוב החריפו הכאבים ביד שלי שעברה ניתוח אחרי שברים קשים לפני שנה. שוב הפנו אותי בתור מזורז לאורתופד, שוב נתנו לי מרשם לאנטי דלקתי כי שוב חזרה לי הדלקת הכרונית שעושה לי כאבים של השטן בזמן שאני מחכה לבדיקות mri כדי לבדוק מה קורה עם הרצועה. בקיצור סיימתי, אז יושבת בתור לבית מרקחת בוכייה סובלת מכאבים באמת באמת נוראיים. מגיע איש טוב לב כמובן מלא בנתינה ואהבה, ושואל אותי למה בכיתי. עניתי לו ״כי כאב לי ממש-״ עוד לא סיימתי את המשפט והוא אמר לי ״לא את לא מבינה, שאלתי כי ראיתי שאת בוכה אז אמרתי שזה בטח כי את שמנה קצת״ הוא אמר בזמן שהדגים עם הידיים המחשה של הבטן הגדולה שלי והוסיף: ״אז אם את רוצה לרזות שתדעי…״ עצרתי אותו ואמרתי ״לא צריך זה בסדר תודה״ מי שמכיר אותי כבר יודע שזו לא הפעם הראשונה, לא השנייה, לא המאה וגם כנראה לא האחרונה שזרים מטיפים, ממליצים לי המלצות, מעירים או מתערבים. כמעט אף פעם אני לא מצליחה להיות ״לא נחמדה״ ולהציב גבול, במיוחד כשמדובר באדם מבוגר שאין לי כוח לחנך. אני צריכה לעבוד על זה ולהשתפר בהצבת גבולות ואני יודעת. אז למרות שסירבתי בעדינות הוא המשיך: ״תלכי לחוות התבלינים, לסכרת ולהרזיה את נוסעת ושלושה חודשים את יורדת 25 קילו״. הוא סיים לשפוך את שעל ליבו, סינן לעברי ״חבל חבל״, והמשיך ביום שלו. חחחחחחחחחחח כבר מזמןןןןןן שאני לא נפגעת מזרים הזויים כאלה ברחוב. סיפרתי לאמא שלי ונקרעתי מצחוק, כי זר פשוט לא יבין. זר לא יבין איך זה להתקיים במרחב הציבורי ולקבל המלצות רפואיות על בסיס יום יומי *כל פעם* שיוצאת מהבית - כי אני שמנה. זר באמת באמת לא יבין את הכמויות על כמויות של אנשים כאלה שמגיעים ומטיפים לי מבלי לדעת עליי כלום ושום דבר. והפעם זה היה כבר ממש קורע, כי הוא כפה את העצה המהממת שלו תוך כדי שאני בוכה וסובלת מכאבים ולמרות שאמרתי שאני לא מעוניינת. באמת אבל באמת נשגב מבינתי איך אדם מרשה לעצמו להתנהג ככה. באמת. עזבו את זה שאני אחרי אשפוז במחלקת הפרעות אכילה, מתמודדת נפש ומטופלת בין היתר גם אצל דיאטנית, עושה תהליך ועובדת על עצמי כדי לשמור על הבריאות הנפשית והפיזית שלי. באמת עזבו, זה בכלל לא משנה אפילו. גם אם הייתי רוצה את העצה הזו - הדרך שבה אנשים מרשים לעצמם להתנהל מול אדם זר נטו כי הוא שמן שבחר לצאת מהבית, זו חוצפה ברמה כבר ממש מגוחכת. וזה כמובן, עלול לעשות הרבה יותר נזק מאשר תועלת. ואני לא כותבת את זה ממקום פגיע חלילה. גם אין לי מסר חשוב פה, הרי אנשים כאלה ימשיכו להעיר לאחרים לא משנה מה יגידו להם - אני לא אצליח לחנך אותם וגם ויתרתי מזמן על לנסות. סתם משתפת כדי שמי שאולי לא מבין כמה זה נפוץ, יקרא את הפוסט שלי ויבין - אני לא יכולה לצאת מהבית בלי שזרים ניגשים אליי ככה. לא קורה מצב כזה שאני פשוט מתקיימת בעולם ואין למישהו משהו לומר. זהו, פרקתי יום טוב וניפגש בחוות התבלינים ❤️‍🩹 (התחלתי את הפוסט בלכתוב שתופתעו, הופתעתם? לא? אחלה גם אני לא) הספקתי סתם בשביל הקטע להקליט את החלק האחרון של השיחה, מתלבטת אם להתחיל אוסף של כאלה.
0:24

סיפור שיפתיע אתכם ממש אבל יושבת לי בתור לרופא בוכה מכאבים כל האיפור מרוח לי על הפרצוף נראית כמו רקון עם תסמונת כלשהי. כי הבוקר שוב החריפו הכאבים ביד שלי שעברה ניתוח אחרי שברים קשים לפני שנה. שוב הפנו אותי בתור מזורז לאורתופד, שוב נתנו לי מרשם לאנטי דלקתי כי שוב חזרה לי הדלקת הכרונית שעושה לי כאבים של השטן בזמן שאני מחכה לבדיקות mri כדי לבדוק מה קורה עם הרצועה. בקיצור סיימתי, אז יושבת בתור לבית מרקחת בוכייה סובלת מכאבים באמת באמת נוראיים. מגיע איש טוב לב כמובן מלא בנתינה ואהבה, ושואל אותי למה בכיתי. עניתי לו ״כי כאב לי ממש-״ עוד לא סיימתי את המשפט והוא אמר לי ״לא את לא מבינה, שאלתי כי ראיתי שאת בוכה אז אמרתי שזה בטח כי את שמנה קצת״ הוא אמר בזמן שהדגים עם הידיים המחשה של הבטן הגדולה שלי והוסיף: ״אז אם את רוצה לרזות שתדעי…״ עצרתי אותו ואמרתי ״לא צריך זה בסדר תודה״ מי שמכיר אותי כבר יודע שזו לא הפעם הראשונה, לא השנייה, לא המאה וגם כנראה לא האחרונה שזרים מטיפים, ממליצים לי המלצות, מעירים או מתערבים. כמעט אף פעם אני לא מצליחה להיות ״לא נחמדה״ ולהציב גבול, במיוחד כשמדובר באדם מבוגר שאין לי כוח לחנך. אני צריכה לעבוד על זה ולהשתפר בהצבת גבולות ואני יודעת. אז למרות שסירבתי בעדינות הוא המשיך: ״תלכי לחוות התבלינים, לסכרת ולהרזיה את נוסעת ושלושה חודשים את יורדת 25 קילו״. הוא סיים לשפוך את שעל ליבו, סינן לעברי ״חבל חבל״, והמשיך ביום שלו. חחחחחחחחחחח כבר מזמןןןןןן שאני לא נפגעת מזרים הזויים כאלה ברחוב. סיפרתי לאמא שלי ונקרעתי מצחוק, כי זר פשוט לא יבין. זר לא יבין איך זה להתקיים במרחב הציבורי ולקבל המלצות רפואיות על בסיס יום יומי *כל פעם* שיוצאת מהבית - כי אני שמנה. זר באמת באמת לא יבין את הכמויות על כמויות של אנשים כאלה שמגיעים ומטיפים לי מבלי לדעת עליי כלום ושום דבר. והפעם זה היה כבר ממש קורע, כי הוא כפה את העצה המהממת שלו תוך כדי שאני בוכה וסובלת מכאבים ולמרות שאמרתי שאני לא מעוניינת. באמת אבל באמת נשגב מבינתי איך אדם מרשה לעצמו להתנהג ככה. באמת. עזבו את זה שאני אחרי אשפוז במחלקת הפרעות אכילה, מתמודדת נפש ומטופלת בין היתר גם אצל דיאטנית, עושה תהליך ועובדת על עצמי כדי לשמור על הבריאות הנפשית והפיזית שלי. באמת עזבו, זה בכלל לא משנה אפילו. גם אם הייתי רוצה את העצה הזו - הדרך שבה אנשים מרשים לעצמם להתנהל מול אדם זר נטו כי הוא שמן שבחר לצאת מהבית, זו חוצפה ברמה כבר ממש מגוחכת. וזה כמובן, עלול לעשות הרבה יותר נזק מאשר תועלת. ואני לא כותבת את זה ממקום פגיע חלילה. גם אין לי מסר חשוב פה, הרי אנשים כאלה ימשיכו להעיר לאחרים לא משנה מה יגידו להם - אני לא אצליח לחנך אותם וגם ויתרתי מזמן על לנסות. סתם משתפת כדי שמי שאולי לא מבין כמה זה נפוץ, יקרא את הפוסט שלי ויבין - אני לא יכולה לצאת מהבית בלי שזרים ניגשים אליי ככה. לא קורה מצב כזה שאני פשוט מתקיימת בעולם ואין למישהו משהו לומר. זהו, פרקתי יום טוב וניפגש בחוות התבלינים ❤️‍🩹 (התחלתי את הפוסט בלכתוב שתופתעו, הופתעתם? לא? אחלה גם אני לא) הספקתי סתם בשביל הקטע להקליט את החלק האחרון של השיחה, מתלבטת אם להתחיל אוסף של כאלה.

Maya Lee

10,478 次观看 • 5 个月前

זוהי הביקורת החמורה ביותר שהשמיע נשיא ארה״ב ביידן על ראש הממשלה נתניהו וניהול הלחימה מאז שבעה באוקטובר. זה התמלול המלא והקטע עצמו של ההתייחסות לישראל בראיון שנתן הלילה ביידן לMSNBC שכולל את הביקורת על ראש הממשלה נתניהו: ״מזיק יותר לישראל מאשר מגן עליה״, הקו האדום: ״ הם לא יכולים שיהיו להם עוד 30,000 אזרחים הרוגים״ אומר שירצה להגיע לנאום בכנסת וגם שלא יפסיק את סיוע הנשק לישראל. כאן התמלול 👇 הראיון מתחיל בשאלה על פליטת הפה שנקלטה בעדשות המצלמה בנאום מצב האומה כשאמר שצריך לנהל שיחת “Come to Jesus”: “זה ביטוי שמשתמשים בחלק הדרומי של המדינה שלי והכוונה היא לשיחה רצינית. אני מכיר את ביבי 50 שנה, הוא יודע למה אני מתכוון״ מה הכוונה לשיחה קשה שואל המראיין? ״יש לו זכות להגן על ישראל ולרדוף אחר חמאס אבל הוא חייב חייב חייב לשים יותר לב לחיי החפים מפשע שנהרגים כתוצאה מהפעולות שננקטות. להשקפתי, הוא (נתניהו) מזיק יותר לישראל מאשר עוזר בכך שהוא גורם לעולם להתנגד למה שישראל מסמלת. אני חושב שזו טעות גדולה. ולכן אני רוצה לראות הפסקת אש ואני מתחיל עם חילופי אסירים משמעותיים במשך שישה שבועות, ונמשיך משם. דיברתי עם רוב המנהיגים של מדינות ערב, מסעודיה ועד מצרים וירדן והם כולם מוכנים להכיר בישראל באופן מלא ולבנות מחדש את האזור וזה הפוקוס, מה יבוא אחרי עזה, מה בהמשך זו החלטה קשה אבל יש עוד הרבה שאפשר לעשות.״ על השאלה על האם ניתן להשיג עסקה לפני הרמאדן ביידן עונה: ״ראש הCIA נמצא באזור, זה תמיד אפשרי. אני אף פעם לא מוותר על זה.״ המראיין שואל: מה הקו האדום שלך לגבי ראש הממשלה נתניהו? לדוגמא הפלישה לרפיח? ״יש קו אדום אבל לעולם לא אנטוש את ישראל. ההגנה על ישראל עדיין קריטית. אין קו אדום שאפסיק להם את אספקת הנשק כך שלא יהיה להם את כיפת ברזל שתגן עליהם. אבל יש קו אדום שאם הם יחצו… הם לא יכולים שיהיו להם עוד 30,000 אזרחים הרוגים. יש דרכים אחרות להתמודד עם הטראומה שנגרמה על ידי חמאס. זה כמו הפעם הראשונה שהגעתי לבקר בישראל מאז תחילת המלחמה, ישבתי עם קבינט המלחמה (ביידן מפרט את הטעויות האמריקניות ) ואמרתי - תלמדו מהטעויות שלנו.״ שאלה: מי באמת רוצה עסקה? חמאס באמת מעוניין בזה? ביידן: ״חמאס רוצה הפסקת אש כוללת כי יש להם אפשרות לשרוד ולהיבנות מחדש. אבל זה לא. רוב הציבור חושב.. תראה, אחרי מה שקרה במלחמת העולם השניה וההפצצות חסרות ההבחנה אנחנו שינינו את חוקי המלחמה וצריך לציית להם.״ שאלה: הציעו שתגיע שוב לישראל ותנאם בפני הכנסת. זה משהו שתעשה? ביידן: ״כן.״ שאלה: זה חייב להיות בהזמנת ראש הממשלה או שזה יכול להיות בהזמנת הנשיא? ביידן: ״מעדיף שלא להרחיב על זה.״ שאלה: זה אומר שזה נידון? ביידן: ״זה לא אומר כלום״צחקוק) המראיין שואל על הנמל הזמני - זה יקח 60 ימים מה עוד אפשר לעשות בנתיים? ביידן: ״מה שאפשר לעשות. הצנחות מהאויר, יחד עם השותפים שלנו מהעולם הערבי, כל מה שאפשר לעשות. זה מצב נואש. אוכל, תרופות, נדרש בדחיפות ועכשיו.״ שאלה על ההצבעה במישיגן: חלקם אמרו שמעולם לא יצביעו לך (מצטטים בוחרים). מה תגובתך לתחושה הנרחבת הזו? ביידן: ״זו לא תחושה נרחבת. זה משהו שאתם ממציאים, זה לא משהו שכל האנשים האלה אמרו ואני לא מאשים אותם שהם אומרים את זה ץ, יש להם משפחות שם, אנשים מתים והם אומרים: ג׳ו תעשה משהו. אבל הרעיון שכולם חושבים שזה רצח עם זה משהו אחר. אני יכולה לגמרי להבין, לך יש קרובי משפחה שם שעדיין מבודדים והם קורבנות ולכן אני עושה כל מה שביכולתי כדי לעצור את זה״
6:21

זוהי הביקורת החמורה ביותר שהשמיע נשיא ארה״ב ביידן על ראש הממשלה נתניהו וניהול הלחימה מאז שבעה באוקטובר. זה התמלול המלא והקטע עצמו של ההתייחסות לישראל בראיון שנתן הלילה ביידן לMSNBC שכולל את הביקורת על ראש הממשלה נתניהו: ״מזיק יותר לישראל מאשר מגן עליה״, הקו האדום: ״ הם לא יכולים שיהיו להם עוד 30,000 אזרחים הרוגים״ אומר שירצה להגיע לנאום בכנסת וגם שלא יפסיק את סיוע הנשק לישראל. כאן התמלול 👇 הראיון מתחיל בשאלה על פליטת הפה שנקלטה בעדשות המצלמה בנאום מצב האומה כשאמר שצריך לנהל שיחת “Come to Jesus”: “זה ביטוי שמשתמשים בחלק הדרומי של המדינה שלי והכוונה היא לשיחה רצינית. אני מכיר את ביבי 50 שנה, הוא יודע למה אני מתכוון״ מה הכוונה לשיחה קשה שואל המראיין? ״יש לו זכות להגן על ישראל ולרדוף אחר חמאס אבל הוא חייב חייב חייב לשים יותר לב לחיי החפים מפשע שנהרגים כתוצאה מהפעולות שננקטות. להשקפתי, הוא (נתניהו) מזיק יותר לישראל מאשר עוזר בכך שהוא גורם לעולם להתנגד למה שישראל מסמלת. אני חושב שזו טעות גדולה. ולכן אני רוצה לראות הפסקת אש ואני מתחיל עם חילופי אסירים משמעותיים במשך שישה שבועות, ונמשיך משם. דיברתי עם רוב המנהיגים של מדינות ערב, מסעודיה ועד מצרים וירדן והם כולם מוכנים להכיר בישראל באופן מלא ולבנות מחדש את האזור וזה הפוקוס, מה יבוא אחרי עזה, מה בהמשך זו החלטה קשה אבל יש עוד הרבה שאפשר לעשות.״ על השאלה על האם ניתן להשיג עסקה לפני הרמאדן ביידן עונה: ״ראש הCIA נמצא באזור, זה תמיד אפשרי. אני אף פעם לא מוותר על זה.״ המראיין שואל: מה הקו האדום שלך לגבי ראש הממשלה נתניהו? לדוגמא הפלישה לרפיח? ״יש קו אדום אבל לעולם לא אנטוש את ישראל. ההגנה על ישראל עדיין קריטית. אין קו אדום שאפסיק להם את אספקת הנשק כך שלא יהיה להם את כיפת ברזל שתגן עליהם. אבל יש קו אדום שאם הם יחצו… הם לא יכולים שיהיו להם עוד 30,000 אזרחים הרוגים. יש דרכים אחרות להתמודד עם הטראומה שנגרמה על ידי חמאס. זה כמו הפעם הראשונה שהגעתי לבקר בישראל מאז תחילת המלחמה, ישבתי עם קבינט המלחמה (ביידן מפרט את הטעויות האמריקניות ) ואמרתי - תלמדו מהטעויות שלנו.״ שאלה: מי באמת רוצה עסקה? חמאס באמת מעוניין בזה? ביידן: ״חמאס רוצה הפסקת אש כוללת כי יש להם אפשרות לשרוד ולהיבנות מחדש. אבל זה לא. רוב הציבור חושב.. תראה, אחרי מה שקרה במלחמת העולם השניה וההפצצות חסרות ההבחנה אנחנו שינינו את חוקי המלחמה וצריך לציית להם.״ שאלה: הציעו שתגיע שוב לישראל ותנאם בפני הכנסת. זה משהו שתעשה? ביידן: ״כן.״ שאלה: זה חייב להיות בהזמנת ראש הממשלה או שזה יכול להיות בהזמנת הנשיא? ביידן: ״מעדיף שלא להרחיב על זה.״ שאלה: זה אומר שזה נידון? ביידן: ״זה לא אומר כלום״צחקוק) המראיין שואל על הנמל הזמני - זה יקח 60 ימים מה עוד אפשר לעשות בנתיים? ביידן: ״מה שאפשר לעשות. הצנחות מהאויר, יחד עם השותפים שלנו מהעולם הערבי, כל מה שאפשר לעשות. זה מצב נואש. אוכל, תרופות, נדרש בדחיפות ועכשיו.״ שאלה על ההצבעה במישיגן: חלקם אמרו שמעולם לא יצביעו לך (מצטטים בוחרים). מה תגובתך לתחושה הנרחבת הזו? ביידן: ״זו לא תחושה נרחבת. זה משהו שאתם ממציאים, זה לא משהו שכל האנשים האלה אמרו ואני לא מאשים אותם שהם אומרים את זה ץ, יש להם משפחות שם, אנשים מתים והם אומרים: ג׳ו תעשה משהו. אבל הרעיון שכולם חושבים שזה רצח עם זה משהו אחר. אני יכולה לגמרי להבין, לך יש קרובי משפחה שם שעדיין מבודדים והם קורבנות ולכן אני עושה כל מה שביכולתי כדי לעצור את זה״

יוּנה לייבזון Yuna Leibzon

70,865 次观看 • 2 年前

איל ולדמן מספר על שיחתו עם רונן בר, שהיה ראש השב"כ ב-7 באוקטובר 2023: "הוא [רונן בר] בא ואומר לי, תשמע, אנחנו נתנו התרעה למפקד האוגדה, ומפקד האוגדה הלך לישון; הודעתי [על המידע ההתרעתי] לרמטכ"ל [הרצי הלוי]. אמרתי: איך הודעת? הוא אמר: המזכיר שלי התקשר למזכיר שלו" ב-25 ביוני 2026, ערוץ 13 שידר ראיון שערך עמרי אסנהיים עם איל ולדמן. בהקדמה לראיון נכתב: "עמרי אסנהיים בארוחה אינטימית וריאיון אחד על אחד עם המיליארדר איל וולדמן, שלא מפסיק להאמין בשלום גם אחרי שבתו נרצחה בשבעה באוקטובר. הוא ידבר על החיים החדשים שלו ועל בת הזוג שצעירה ממנו ב-40 שנה". להלן קטע מהראיון: איל ולדמן: אני נפגשתי גם עם [ראש השב"כ ב-7 באוקטובר 2023] רונן [בר] וגם עם [הרמטכ"ל ב-7 באוקטובר 2023] הרצי הלוי. עם רונן [בר] זה היה, כי הוא ביקש, כי אני פרסמתי שהוא צריך להיכנס לכלא. אז הוא רוצה לדבר, ואני עדיין חושב שהוא צריך להיכנס לכלא. וכשסיימנו את השיחה, הוא לא לחץ אפילו את היד. עמרי אסנהיים: אמרת לו, רונן בר אתה צריך להיכנס לכלא? איל ולדמן: כן, בהחלט. עמרי אסנהיים: בפנים? איל ולדמן: כן. אני לא אומר לך משהו אחר, למישהו אחר משהו אחר. אבל אני קונסיסטנטי בדברים, אתה יודע, אתה יכול לשכנע אותי שלא, והוא ניסה לשכנע אותי שלא, שהוא נתן התרעות וזה, אבל זה היה כל בולשיט אחד גדול. הוא מנסה לשכנע את עצמו, וזה לא נכון. יש פה רשלנות פושעת. ואמרתי לו שלדעתי, אם הוא היה עוזב את השב"כ חודשיים, שלושה אחרי [ה-7 באוקטובר 2023], המצב שלנו היה הרבה יותר טוב מאשר שהוא נשאר כל כך הרבה זמן. אתה יודע, הוא בא ואומר לי, תשמע, אנחנו נתנו התרעה למפקד האוגדה, ומפקד האוגדה הלך לישון. אמרתי לו, אתה לא התרעת. ואמרתי לו, תקשיב, אם היית אומר למפקד האוגדה, הולכים לאנוס את אשתך, הוא לא היה הולך לישון. אם אתה אומר למפקד האוגדה, חמאס הולכים לטייל עם הכלב, אז הוא ילך לישון. אז לא התרעת, נכון? הוא גם אמר שהודעתי לרמטכ"ל. אמרתי, איך הודעת? הוא אמר, המזכיר שלי התקשר למזכיר שלו. אמרתי, כשאתה מדבר עם מזכיר שמדבר עם מזכירה אתה לא מבין מה קורה. אוקיי, אז הוא העביר משהו טלפוני, אתה יודע, טלפרינטרי כזה, זה לא משנה. זו לא הודעה שאתה הודעת לרמטכ"ל, אתה לא הודעת לרמטכ"ל. אתה רוצה להודיע לרמטכ"ל, תרים את הטלפון לא דרך המזכירה שלך בנושא כזה חשוב. בקיצור, היו לו הרבה תירוצים והרבה פה, שם. אני חושב שהוא בהחלט אשם. עמרי אסנהיים: ראית איזשהו סימן של, אתה יודע, של הכאה על חטא, נקיפות מצפון? איל ולדמן: אצל רונן [בר] פחות. רונן [בר] ניסה לשכנע אותי שהוא עשה את הכל ושהוא בסדר. סימוכין:
1:33

איל ולדמן מספר על שיחתו עם רונן בר, שהיה ראש השב"כ ב-7 באוקטובר 2023: "הוא [רונן בר] בא ואומר לי, תשמע, אנחנו נתנו התרעה למפקד האוגדה, ומפקד האוגדה הלך לישון; הודעתי [על המידע ההתרעתי] לרמטכ"ל [הרצי הלוי]. אמרתי: איך הודעת? הוא אמר: המזכיר שלי התקשר למזכיר שלו" ב-25 ביוני 2026, ערוץ 13 שידר ראיון שערך עמרי אסנהיים עם איל ולדמן. בהקדמה לראיון נכתב: "עמרי אסנהיים בארוחה אינטימית וריאיון אחד על אחד עם המיליארדר איל וולדמן, שלא מפסיק להאמין בשלום גם אחרי שבתו נרצחה בשבעה באוקטובר. הוא ידבר על החיים החדשים שלו ועל בת הזוג שצעירה ממנו ב-40 שנה". להלן קטע מהראיון: איל ולדמן: אני נפגשתי גם עם [ראש השב"כ ב-7 באוקטובר 2023] רונן [בר] וגם עם [הרמטכ"ל ב-7 באוקטובר 2023] הרצי הלוי. עם רונן [בר] זה היה, כי הוא ביקש, כי אני פרסמתי שהוא צריך להיכנס לכלא. אז הוא רוצה לדבר, ואני עדיין חושב שהוא צריך להיכנס לכלא. וכשסיימנו את השיחה, הוא לא לחץ אפילו את היד. עמרי אסנהיים: אמרת לו, רונן בר אתה צריך להיכנס לכלא? איל ולדמן: כן, בהחלט. עמרי אסנהיים: בפנים? איל ולדמן: כן. אני לא אומר לך משהו אחר, למישהו אחר משהו אחר. אבל אני קונסיסטנטי בדברים, אתה יודע, אתה יכול לשכנע אותי שלא, והוא ניסה לשכנע אותי שלא, שהוא נתן התרעות וזה, אבל זה היה כל בולשיט אחד גדול. הוא מנסה לשכנע את עצמו, וזה לא נכון. יש פה רשלנות פושעת. ואמרתי לו שלדעתי, אם הוא היה עוזב את השב"כ חודשיים, שלושה אחרי [ה-7 באוקטובר 2023], המצב שלנו היה הרבה יותר טוב מאשר שהוא נשאר כל כך הרבה זמן. אתה יודע, הוא בא ואומר לי, תשמע, אנחנו נתנו התרעה למפקד האוגדה, ומפקד האוגדה הלך לישון. אמרתי לו, אתה לא התרעת. ואמרתי לו, תקשיב, אם היית אומר למפקד האוגדה, הולכים לאנוס את אשתך, הוא לא היה הולך לישון. אם אתה אומר למפקד האוגדה, חמאס הולכים לטייל עם הכלב, אז הוא ילך לישון. אז לא התרעת, נכון? הוא גם אמר שהודעתי לרמטכ"ל. אמרתי, איך הודעת? הוא אמר, המזכיר שלי התקשר למזכיר שלו. אמרתי, כשאתה מדבר עם מזכיר שמדבר עם מזכירה אתה לא מבין מה קורה. אוקיי, אז הוא העביר משהו טלפוני, אתה יודע, טלפרינטרי כזה, זה לא משנה. זו לא הודעה שאתה הודעת לרמטכ"ל, אתה לא הודעת לרמטכ"ל. אתה רוצה להודיע לרמטכ"ל, תרים את הטלפון לא דרך המזכירה שלך בנושא כזה חשוב. בקיצור, היו לו הרבה תירוצים והרבה פה, שם. אני חושב שהוא בהחלט אשם. עמרי אסנהיים: ראית איזשהו סימן של, אתה יודע, של הכאה על חטא, נקיפות מצפון? איל ולדמן: אצל רונן [בר] פחות. רונן [בר] ניסה לשכנע אותי שהוא עשה את הכל ושהוא בסדר. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

25,638 次观看 • 2 个月前

שלושה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אלוף (מיל.) עמירם לוין: "לצה"ל ולשב"כ הרבה יותר כוח ממה שהם אומרים; לממשלה אין גוף מודיעיני; אינה יכולה להעריך את הנתונים והמצב; אין לה גוף שיודע עבודת מטה; אם יפעילו את כוחם האמיתי, הם יוכלו ‘לכפות’ [על הממשלה את עמדתם]; ויביאו לבחירות" ב-17 בספטמבר 2023, פרסם המכון למחשבה ישראלית ראיון שערכה גל גבאי עם אלוף (במיל.) עמירם לוין, לשעבר מפקד פיקוד הצפון והמשנה לראש המוסד. להלן קטע מהראיון: גל גבאי: בוא נדבר על סיפור של משבר חוקתי. מה יעשה צה״ל? מה יעשה השב"כ? מה יעשה המוסד? תתאר לי מה קורה בתוך המערכות האלה, ומה החובה החוקתית המוסרית של הגופים האלה? עמירם לוין: תראי, לחובה, אני חושב שאין ויכוח שהחובה היא לציית לחוק. בשביל זה נבנו שלושת הרשויות. בישראל יש מצב מיוחד בשני היבטים. אחד, אין עדיין חוקה, אלא נשענים, והדבר השני הוא, המבנה של הפרלמנט והממשלה, שבעצם אין שני בתים בכנסת, אז בעצם הרשות המבצעת שולטת כבר גם על הרשות המחוקקת. זה מובנה בתוך זה, ולכן מה נשאר, זה הרשות השופטת, ולכן היא כל כך חשובה. אם יצליחו לפרק אותה, זה נגמר. גל גבאי: אבל אם היא מאבדת את הלגיטימיות שלה, האם הצבא ירשה לעצמו להגן מפני ההפיכה השלטונית כשלבית המשפט אין באמת לגיטימציה ציבורית רחבה? עמירם לוין: אני מעריך שהקבוצות, שלושת הקבוצות הבולטות בנושא, ארבע אפילו אולי, שלוש קבוצות, צה"ל, שב"כ, משטרה, והמוסד. המוסד פחות, כי יותר עוסק במחוץ. התרבות שלהם, של עבודת המטה, של האינטגריטי, לא תיתן להם לנהוג אחרת מאשר לציית לחוק. זו התחושה שלי. גל גבאי: פסיקת בית המשפט, ואז מה קורה? איך זה ייראה? עמירם לוין: אני לא יודע להגיד, אני חושב שלא נגיע לזה. גל גבאי: מה יהיו הכלים? איזה כלים יש? עמירם לוין: אני חושב שלא נגיע לזה. גל גבאי: אמן, إن شاء الله يا ريت [אם ירצה אללה, הלוואי]. אבל אם נגיע לזה? עמירם לוין: לא, אני אגיד לך באופן פרדוקסלי, עוד פעם, בגלל איך שישראל התפתחה, צה"ל, תמיד מול המלחמות של האויבים, והשב"כ כתוצאה מהסכסוך עם הפלסטינים, צברו כוח כל כך גדול שבעצם הממשלה לא יכולה לפעול אם הגופים האלה מתנגדים בנחרצות למהלכים שלהם. יש לצה"ל ויש לשב"כ הרבה יותר כוח ממה שהם אומרים. זה נכון שהם כפופים לממשלה. לממשלה אין גוף מודיעיני. אין לה שום מערכת שיכולה להעריך את הנתונים ואת המצב. אין להם שום גוף שיודע לעשות עבודת מטה, שיש לו תרבות של הבחנה בין ההחלטה התאורטית לבין מה קורה בשטח באמת. ולכן, אם הצבא, ואם השב"כ, וגם המשטרה, שיותר קשה לה, יפעילו בכלים הלגיטימיים שלהם את הכוח האמיתי שיש להם, לכפות במירכאות דרך שכנוע, כי הממשלה לא יכולה להתמודד איתם על הנתונים ועל ההערכות. גל גבאי: מה יעשו? יכלאו את [שר המשפטים יריב] לוין? יכלאו את [יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט שמחה] רוטמן? את [ראש הממשלה] בנימין נתניהו? מה יעשו? עמירם לוין: לא, לא, לא. יביאו את זה לבחירות. זה הכל. גל גבאי: זה הכל? עמירם לוין: זה הכל. גל גבאי: זה... עמירם לוין: אולי יהיה באמצע עוד פעם מהומה כזאת, מהומה אחרת. אני חושב שלא יותר מזה. סימוכין:
3:45

שלושה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אלוף (מיל.) עמירם לוין: "לצה"ל ולשב"כ הרבה יותר כוח ממה שהם אומרים; לממשלה אין גוף מודיעיני; אינה יכולה להעריך את הנתונים והמצב; אין לה גוף שיודע עבודת מטה; אם יפעילו את כוחם האמיתי, הם יוכלו ‘לכפות’ [על הממשלה את עמדתם]; ויביאו לבחירות" ב-17 בספטמבר 2023, פרסם המכון למחשבה ישראלית ראיון שערכה גל גבאי עם אלוף (במיל.) עמירם לוין, לשעבר מפקד פיקוד הצפון והמשנה לראש המוסד. להלן קטע מהראיון: גל גבאי: בוא נדבר על סיפור של משבר חוקתי. מה יעשה צה״ל? מה יעשה השב"כ? מה יעשה המוסד? תתאר לי מה קורה בתוך המערכות האלה, ומה החובה החוקתית המוסרית של הגופים האלה? עמירם לוין: תראי, לחובה, אני חושב שאין ויכוח שהחובה היא לציית לחוק. בשביל זה נבנו שלושת הרשויות. בישראל יש מצב מיוחד בשני היבטים. אחד, אין עדיין חוקה, אלא נשענים, והדבר השני הוא, המבנה של הפרלמנט והממשלה, שבעצם אין שני בתים בכנסת, אז בעצם הרשות המבצעת שולטת כבר גם על הרשות המחוקקת. זה מובנה בתוך זה, ולכן מה נשאר, זה הרשות השופטת, ולכן היא כל כך חשובה. אם יצליחו לפרק אותה, זה נגמר. גל גבאי: אבל אם היא מאבדת את הלגיטימיות שלה, האם הצבא ירשה לעצמו להגן מפני ההפיכה השלטונית כשלבית המשפט אין באמת לגיטימציה ציבורית רחבה? עמירם לוין: אני מעריך שהקבוצות, שלושת הקבוצות הבולטות בנושא, ארבע אפילו אולי, שלוש קבוצות, צה"ל, שב"כ, משטרה, והמוסד. המוסד פחות, כי יותר עוסק במחוץ. התרבות שלהם, של עבודת המטה, של האינטגריטי, לא תיתן להם לנהוג אחרת מאשר לציית לחוק. זו התחושה שלי. גל גבאי: פסיקת בית המשפט, ואז מה קורה? איך זה ייראה? עמירם לוין: אני לא יודע להגיד, אני חושב שלא נגיע לזה. גל גבאי: מה יהיו הכלים? איזה כלים יש? עמירם לוין: אני חושב שלא נגיע לזה. גל גבאי: אמן, إن شاء الله يا ريت [אם ירצה אללה, הלוואי]. אבל אם נגיע לזה? עמירם לוין: לא, אני אגיד לך באופן פרדוקסלי, עוד פעם, בגלל איך שישראל התפתחה, צה"ל, תמיד מול המלחמות של האויבים, והשב"כ כתוצאה מהסכסוך עם הפלסטינים, צברו כוח כל כך גדול שבעצם הממשלה לא יכולה לפעול אם הגופים האלה מתנגדים בנחרצות למהלכים שלהם. יש לצה"ל ויש לשב"כ הרבה יותר כוח ממה שהם אומרים. זה נכון שהם כפופים לממשלה. לממשלה אין גוף מודיעיני. אין לה שום מערכת שיכולה להעריך את הנתונים ואת המצב. אין להם שום גוף שיודע לעשות עבודת מטה, שיש לו תרבות של הבחנה בין ההחלטה התאורטית לבין מה קורה בשטח באמת. ולכן, אם הצבא, ואם השב"כ, וגם המשטרה, שיותר קשה לה, יפעילו בכלים הלגיטימיים שלהם את הכוח האמיתי שיש להם, לכפות במירכאות דרך שכנוע, כי הממשלה לא יכולה להתמודד איתם על הנתונים ועל ההערכות. גל גבאי: מה יעשו? יכלאו את [שר המשפטים יריב] לוין? יכלאו את [יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט שמחה] רוטמן? את [ראש הממשלה] בנימין נתניהו? מה יעשו? עמירם לוין: לא, לא, לא. יביאו את זה לבחירות. זה הכל. גל גבאי: זה הכל? עמירם לוין: זה הכל. גל גבאי: זה... עמירם לוין: אולי יהיה באמצע עוד פעם מהומה כזאת, מהומה אחרת. אני חושב שלא יותר מזה. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

30,844 次观看 • 10 个月前

שישה וחצי חודשים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – איל נוה מ"אחים לנשק": "הצבא מתפרק. אין צבא, [אין] צבא העם בישראל היום; אנחנו אוספים חתימות; עשרות אלפי חתימות של אנשים שלא יבואו להתנדב לצבא; אין לו [לשר הביטחון יואב גלנט] צבא, [הוא] צריך לדעת את זה. הצבא שלו מתפרק" ב-24 במרץ 2023, איל נוה, ממייסדי ארגון "אחים לנשק" וממנהיגיו, התארח בתוכניתם של יואב לימור וגלית גוטמן בערוץ 12. להלן תוכן הראיון: יואב לימור: באולפן איתנו אחד ממובילי המחאה איל נוה. בוקר טוב. איל נוה: בוקר. יואב לימור: איפה אתה עושה מילואים? איל נוה: סיירת מטכ"ל. יואב לימור: סיירת מטכ"ל. זאת אומרת, אתה חלק ממחאת המ"מ [המבצעים המיוחדים], מה שנקרא. איל נוה: לא, אנחנו אחים לנשק. יואב לימור: אחים לנשק, אוקיי. כשאתה שמעת אתמול את ראש הממשלה [בנימין נתניהו], אומר, אני לוקח את זה על עצמי, אני אוביל עכשיו את הפיוס, אני אוביל תהליך, אני ראש הממשלה של כולם, דאג לזכויות הפרט. מה שמעת באוזן ומה זה אומר על המשך הפעילות שלכם? איל נוה: שמעתי שאנחנו ממשיכים בכל הכוח, שמעתי שבית המשפט נמחק, שנכנסים שופטים מטעם, שמעתי שכל החוקים הולכים לעבור. ב[שתי מילים שאינן ברורות] קיבלנו היום את הסלאמי, קיבלנו. יואב לימור: ומה זה אומר על ההתנדבות שלכם להמשך, למילואים? איל נוה: אנחנו הצהרנו כבר השבוע שאנחנו מפסיקים להתנדב למילואים, במידה והחוק יעבור. מבחינתנו זה לא עובר, אנחנו במלחמה. אנחנו במלחמת העצמאות השנייה שלנו. כולנו, כולכם פה. אנחנו במלחמת העצמאות השנייה, ואנחנו הולכים להילחם על הבית שלנו, על מדינת ישראל, על מדינת ישראל דמוקרטית. גלית גוטמן: אני רוצה לשאול אותך, איל, אתה יודע, אנחנו כבר 12 שבועות לתוך המחאה הזאת, אתם בין הראשונים שהצטרפו. והרימו את הדגל. אני מתארת לעצמי שלא היה פשוט, לא היה פשוט בימים הראשונים לחשוב שאתה, כבן אדם, שלקחת על עצמו להיות חלק מסיירת מטכ"ל, זה אומר שאתה מחויב ב-200% למדינה הזאת, לעשות את ההחלטה הזאת [שלא להתנדב לשירות מילואים]. כמה מתסכל לראות שאתם נמצאים בכל מקום, שאנשים קוראים לכם טרוריסטים, אנרכיסטים, סרבנים, ולמעלה שם יושב [ראש הממשלה] בנימין נתניהו ולא סופר אתכם. כרגע זה מה שאני רואה. ברגע שהוא לא עוצר את החקיקה, ברגע שהוא שומע מהרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי] ומראשי [מערכת] הביטחון מה קורה פה ואיזה סכנות צפויות, הוא בטוח שאתם תגיעו מחר. איל נוה: הוא טועה. אנחנו לא נגיע. אנחנו בתוך המלחמה שלנו, ולכן אנחנו נעמוד מאוד מאוד חזק. אני מתחיל בכלל ב[שר הביטחון יואב] גלנט, שבמשך 11 שבועות לא מדבר, שותק. יש לי שר ביטחון שאין לו מיתרי קול. לא שמענו אותו בשום מקום אומר על שום דבר. וגם אתמול הוא היה צריך להחליט בין האם הוא שומר על ביטחון ישראל, או שהוא שייך למשפחת נתניהו. נכנס לחדר וחזר מקופל. אנחנו ממשיכים בכל הכוח את הדבר הזה. אנחנו מרגישים שהמדינה מתפוררת. אנחנו חתמנו על זה שאנחנו מפסיקים להתנדב, ואנחנו 25 שנה עושים מילואים, אנחנו קרועים מבפנים. יואב לימור: אבל איל, אני, אני, אתה אמרת דברים שלא יבנו עלינו, אנחנו לא נבוא. אתה רוצה להגיד שאם מחר מתחילה מלחמה עם לבנון, מתחילה מלחמה עם עזה, אתה אומר אנחנו לא שם? איל נוה: אנחנו כבר עכשיו במלחמה. אנחנו במלחמת העצמאות, אתם לא שמים לב לזה. אנחנו בתוך מלחמה, אתם הדבר הבא דרך אגב. בהתחלה זה מתחיל בעולם הזה, זה מתחיל מהחלשת בית המשפט, והוא עובר אחרי זה לתקשורת, ואחרי זה לאקדמיה, ואנחנו [מילה לא ברורה]. אתם לא מכירים, עשו לו רחובות, פשוט תצאו לרחובות. יואב לימור: אנחנו מבינים. אני לא מתבלבל, אני שומע את שר התקשורת [ד"ר שלמה קרעי] ומה הוא אומר, אדם שלא מבין כלום בתקשורת, אבל אני שומע היטב, בזה אני לא מתבלבל. אבל אני שואל אותך, בסוף, אם מחר יפלו פה טילים על הבית שלך, לא תצא לשמור על הילדים? איל נוה: ברור שבסוף אנחנו חיילים ונבוא להילחם, זה לא שאלה. אבל כרגע בשלב הזה אין אימונים. אתה אמרת לפני כמה דקות שאתה יודע מה הולך לקרות ביום ראשון. אנחנו מחריפים את המאבק שלנו. אנחנו לא נוותר על המדינה שלנו. יואב לימור: עכשיו, אני חושב רגע על נקרא לו י', מפקד סיירת מטכ"ל, אלוף משנה, שעושה רשימת מלאי הבוקר הזה ואומר, חסרים לי הרבה מאוד אנשים. איל נוה: המון. רני רהב: לא חסרים לו, [יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, שמחה] רוטמן יבוא. איל נוה: אנחנו, לפני שבוע הייתי במילואים, חסרים המון אנשים. לא מגיעים, פשוט לא נמצאים. גלית גוטמן: כשאתה אומר אנחנו נחריף את הצעדים, מה עוד נמצא בארסנל הנשק שלכם? איל נוה: יש עוד הרבה, לא נגיד את זה פה כמובן, אבל יש לנו עוד הרבה מהלכים שאנחנו מתכוונים לעשות. לא נוותר. אני קורא מפה לכולם לצאת מהכורסה, לצאת לרחוב, להמשיך להפגין. אתמול נעצר, בדיוק אותו קצין [סא"ל במילואים רון שרף] שנכנס לתוך בית להציל את נחשון וקסמן, וחטף כדור והוא נעצר. תבינו מה קורה. העם נקרע. פשוט נקרע. יואב לימור: תגיד, מה אתה עונה לאלה שאומרים? אתם סרבנים. בסוף, הרי אתם, כולנו, כשהיה סרבנות בהתנתקות, אמרנו לא יכולה להיות סרבנות. והנה עכשיו יש סרבנות. וכאילו אתם הופכים את זה ללגיטימי. מחר זה יהיה מהצד השני, מה תגידו להם? אז מה אתה עונה למי שאומר לך את זה? איל נוה: אנחנו מתנדבי מילואים. עוד פעם, אנחנו מסבירים את זה והסבירו את זה מספיק פעמים. אנחנו באים למילואים כמתנדבים. אחרי 25 שנה אנחנו לא חייבים לבוא למילואים, אנחנו מפסיקים את ההתנדבות שלנו. ככה גם הטייסים, ככה גם כולם. ולכן זו אינה סרבנות. סרבנות יש רק בצד שני, דרך אגב. שם נמצאת הסרבנות. אנחנו נותנים מהנשמה שלנו. אנשים שבאים במשך שנים. יואב לימור: מה זה הצד השני? החרדים שלא מתגייסים? איל נוה: החרדים שלא מתגייסים ועוד. אני חושב שכמות הצבא שאני עשיתי במשך החיים, זה רוב הממשלה לא עשתה את כמות הצבא כמובן, ולכן אנחנו ממשיכים את המאבק שלנו בכל כוח, אנחנו לא מסרבים, אנחנו שומרים על המדינה, אנחנו מרגישים שאנחנו מובילים את המחאה הזאת למקום שבו ישראל תישאר יהודית ודמוקרטית. יואב לימור: שאלה אחת אחרונה. [שר החקלאות] אבי דיכטר, בוגר היחידה שלך, ראש השב"כ לשעבר, לו [הוא] יושב כאן עכשיו מולך, מה אתה אומר לו? איל נוה: אני אומר שהוא חייב להבין שהעם שלנו נקרע, צריך לעצור דחוף. אני אומר לו שאנחנו מתפרקים, הלכידות החברתית מתפרקת, הצבא מתפרק. אין צבא, [אין] צבא העם בישראל היום. אתם לא תבינו, אנחנו אחרי, אנחנו אוספים חתימות, אנחנו בעשרות אלפי חתימות של אנשים שלא יבואו להתנדב לצבא. זאת המציאות כרגע, ואני חושב שהם [הממשלה] מבינים את זה ולא אכפת להם. גלית גוטמן: מה הציפייה שלכם מ[שר הביטחון יואב] גלנט? איל נוה: לעמוד לצד הביטחון, לעמוד לצד אזרחי ישראל, לשמור על הביטחון. אין לו צבא, [הוא] צריך לדעת את זה. הצבא שלו מתפרק. ולכן הוא חייב, חייב לקום ולהגיד, תעצרו את החקיקה, שבו לדבר. יש לנו מדינה אחת, יש לנו עם אחד, חייבים לעצור ולדבר. זאת האחריות שלו. יואב לימור: כן. אייל, תודה על הדברים האלה. סימוכין:
5:58

שישה וחצי חודשים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – איל נוה מ"אחים לנשק": "הצבא מתפרק. אין צבא, [אין] צבא העם בישראל היום; אנחנו אוספים חתימות; עשרות אלפי חתימות של אנשים שלא יבואו להתנדב לצבא; אין לו [לשר הביטחון יואב גלנט] צבא, [הוא] צריך לדעת את זה. הצבא שלו מתפרק" ב-24 במרץ 2023, איל נוה, ממייסדי ארגון "אחים לנשק" וממנהיגיו, התארח בתוכניתם של יואב לימור וגלית גוטמן בערוץ 12. להלן תוכן הראיון: יואב לימור: באולפן איתנו אחד ממובילי המחאה איל נוה. בוקר טוב. איל נוה: בוקר. יואב לימור: איפה אתה עושה מילואים? איל נוה: סיירת מטכ"ל. יואב לימור: סיירת מטכ"ל. זאת אומרת, אתה חלק ממחאת המ"מ [המבצעים המיוחדים], מה שנקרא. איל נוה: לא, אנחנו אחים לנשק. יואב לימור: אחים לנשק, אוקיי. כשאתה שמעת אתמול את ראש הממשלה [בנימין נתניהו], אומר, אני לוקח את זה על עצמי, אני אוביל עכשיו את הפיוס, אני אוביל תהליך, אני ראש הממשלה של כולם, דאג לזכויות הפרט. מה שמעת באוזן ומה זה אומר על המשך הפעילות שלכם? איל נוה: שמעתי שאנחנו ממשיכים בכל הכוח, שמעתי שבית המשפט נמחק, שנכנסים שופטים מטעם, שמעתי שכל החוקים הולכים לעבור. ב[שתי מילים שאינן ברורות] קיבלנו היום את הסלאמי, קיבלנו. יואב לימור: ומה זה אומר על ההתנדבות שלכם להמשך, למילואים? איל נוה: אנחנו הצהרנו כבר השבוע שאנחנו מפסיקים להתנדב למילואים, במידה והחוק יעבור. מבחינתנו זה לא עובר, אנחנו במלחמה. אנחנו במלחמת העצמאות השנייה שלנו. כולנו, כולכם פה. אנחנו במלחמת העצמאות השנייה, ואנחנו הולכים להילחם על הבית שלנו, על מדינת ישראל, על מדינת ישראל דמוקרטית. גלית גוטמן: אני רוצה לשאול אותך, איל, אתה יודע, אנחנו כבר 12 שבועות לתוך המחאה הזאת, אתם בין הראשונים שהצטרפו. והרימו את הדגל. אני מתארת לעצמי שלא היה פשוט, לא היה פשוט בימים הראשונים לחשוב שאתה, כבן אדם, שלקחת על עצמו להיות חלק מסיירת מטכ"ל, זה אומר שאתה מחויב ב-200% למדינה הזאת, לעשות את ההחלטה הזאת [שלא להתנדב לשירות מילואים]. כמה מתסכל לראות שאתם נמצאים בכל מקום, שאנשים קוראים לכם טרוריסטים, אנרכיסטים, סרבנים, ולמעלה שם יושב [ראש הממשלה] בנימין נתניהו ולא סופר אתכם. כרגע זה מה שאני רואה. ברגע שהוא לא עוצר את החקיקה, ברגע שהוא שומע מהרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי] ומראשי [מערכת] הביטחון מה קורה פה ואיזה סכנות צפויות, הוא בטוח שאתם תגיעו מחר. איל נוה: הוא טועה. אנחנו לא נגיע. אנחנו בתוך המלחמה שלנו, ולכן אנחנו נעמוד מאוד מאוד חזק. אני מתחיל בכלל ב[שר הביטחון יואב] גלנט, שבמשך 11 שבועות לא מדבר, שותק. יש לי שר ביטחון שאין לו מיתרי קול. לא שמענו אותו בשום מקום אומר על שום דבר. וגם אתמול הוא היה צריך להחליט בין האם הוא שומר על ביטחון ישראל, או שהוא שייך למשפחת נתניהו. נכנס לחדר וחזר מקופל. אנחנו ממשיכים בכל הכוח את הדבר הזה. אנחנו מרגישים שהמדינה מתפוררת. אנחנו חתמנו על זה שאנחנו מפסיקים להתנדב, ואנחנו 25 שנה עושים מילואים, אנחנו קרועים מבפנים. יואב לימור: אבל איל, אני, אני, אתה אמרת דברים שלא יבנו עלינו, אנחנו לא נבוא. אתה רוצה להגיד שאם מחר מתחילה מלחמה עם לבנון, מתחילה מלחמה עם עזה, אתה אומר אנחנו לא שם? איל נוה: אנחנו כבר עכשיו במלחמה. אנחנו במלחמת העצמאות, אתם לא שמים לב לזה. אנחנו בתוך מלחמה, אתם הדבר הבא דרך אגב. בהתחלה זה מתחיל בעולם הזה, זה מתחיל מהחלשת בית המשפט, והוא עובר אחרי זה לתקשורת, ואחרי זה לאקדמיה, ואנחנו [מילה לא ברורה]. אתם לא מכירים, עשו לו רחובות, פשוט תצאו לרחובות. יואב לימור: אנחנו מבינים. אני לא מתבלבל, אני שומע את שר התקשורת [ד"ר שלמה קרעי] ומה הוא אומר, אדם שלא מבין כלום בתקשורת, אבל אני שומע היטב, בזה אני לא מתבלבל. אבל אני שואל אותך, בסוף, אם מחר יפלו פה טילים על הבית שלך, לא תצא לשמור על הילדים? איל נוה: ברור שבסוף אנחנו חיילים ונבוא להילחם, זה לא שאלה. אבל כרגע בשלב הזה אין אימונים. אתה אמרת לפני כמה דקות שאתה יודע מה הולך לקרות ביום ראשון. אנחנו מחריפים את המאבק שלנו. אנחנו לא נוותר על המדינה שלנו. יואב לימור: עכשיו, אני חושב רגע על נקרא לו י', מפקד סיירת מטכ"ל, אלוף משנה, שעושה רשימת מלאי הבוקר הזה ואומר, חסרים לי הרבה מאוד אנשים. איל נוה: המון. רני רהב: לא חסרים לו, [יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, שמחה] רוטמן יבוא. איל נוה: אנחנו, לפני שבוע הייתי במילואים, חסרים המון אנשים. לא מגיעים, פשוט לא נמצאים. גלית גוטמן: כשאתה אומר אנחנו נחריף את הצעדים, מה עוד נמצא בארסנל הנשק שלכם? איל נוה: יש עוד הרבה, לא נגיד את זה פה כמובן, אבל יש לנו עוד הרבה מהלכים שאנחנו מתכוונים לעשות. לא נוותר. אני קורא מפה לכולם לצאת מהכורסה, לצאת לרחוב, להמשיך להפגין. אתמול נעצר, בדיוק אותו קצין [סא"ל במילואים רון שרף] שנכנס לתוך בית להציל את נחשון וקסמן, וחטף כדור והוא נעצר. תבינו מה קורה. העם נקרע. פשוט נקרע. יואב לימור: תגיד, מה אתה עונה לאלה שאומרים? אתם סרבנים. בסוף, הרי אתם, כולנו, כשהיה סרבנות בהתנתקות, אמרנו לא יכולה להיות סרבנות. והנה עכשיו יש סרבנות. וכאילו אתם הופכים את זה ללגיטימי. מחר זה יהיה מהצד השני, מה תגידו להם? אז מה אתה עונה למי שאומר לך את זה? איל נוה: אנחנו מתנדבי מילואים. עוד פעם, אנחנו מסבירים את זה והסבירו את זה מספיק פעמים. אנחנו באים למילואים כמתנדבים. אחרי 25 שנה אנחנו לא חייבים לבוא למילואים, אנחנו מפסיקים את ההתנדבות שלנו. ככה גם הטייסים, ככה גם כולם. ולכן זו אינה סרבנות. סרבנות יש רק בצד שני, דרך אגב. שם נמצאת הסרבנות. אנחנו נותנים מהנשמה שלנו. אנשים שבאים במשך שנים. יואב לימור: מה זה הצד השני? החרדים שלא מתגייסים? איל נוה: החרדים שלא מתגייסים ועוד. אני חושב שכמות הצבא שאני עשיתי במשך החיים, זה רוב הממשלה לא עשתה את כמות הצבא כמובן, ולכן אנחנו ממשיכים את המאבק שלנו בכל כוח, אנחנו לא מסרבים, אנחנו שומרים על המדינה, אנחנו מרגישים שאנחנו מובילים את המחאה הזאת למקום שבו ישראל תישאר יהודית ודמוקרטית. יואב לימור: שאלה אחת אחרונה. [שר החקלאות] אבי דיכטר, בוגר היחידה שלך, ראש השב"כ לשעבר, לו [הוא] יושב כאן עכשיו מולך, מה אתה אומר לו? איל נוה: אני אומר שהוא חייב להבין שהעם שלנו נקרע, צריך לעצור דחוף. אני אומר לו שאנחנו מתפרקים, הלכידות החברתית מתפרקת, הצבא מתפרק. אין צבא, [אין] צבא העם בישראל היום. אתם לא תבינו, אנחנו אחרי, אנחנו אוספים חתימות, אנחנו בעשרות אלפי חתימות של אנשים שלא יבואו להתנדב לצבא. זאת המציאות כרגע, ואני חושב שהם [הממשלה] מבינים את זה ולא אכפת להם. גלית גוטמן: מה הציפייה שלכם מ[שר הביטחון יואב] גלנט? איל נוה: לעמוד לצד הביטחון, לעמוד לצד אזרחי ישראל, לשמור על הביטחון. אין לו צבא, [הוא] צריך לדעת את זה. הצבא שלו מתפרק. ולכן הוא חייב, חייב לקום ולהגיד, תעצרו את החקיקה, שבו לדבר. יש לנו מדינה אחת, יש לנו עם אחד, חייבים לעצור ולדבר. זאת האחריות שלו. יואב לימור: כן. אייל, תודה על הדברים האלה. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

33,360 次观看 • 7 个月前

שש שעות הייתי אתמול ברפיח עם גדוד 932 של הנח"ל. כמה תובנות דעות ואמירות: 1)תודה. זה לפני הכל. ראיתי את החיילים, ראיתי את המפקדים, דיברתי איתם. כבר 9 חודשים הם בעזה. בסוף הם שם כדי שאני ואתם נוכל לחיות פה בשקט מירבי. זה לא מובן מאליו. 2) רפיח שאני ראיתי בזמן הקצר שהייתי במחנה הפליטים שבורה ובכלל מציר פילדלפי ופנימה – הרוסה לחלוטין. אין שום סיכוי לשקם את זה בשנים הקרובות, ייקח לפחות עשור מסיום המלחמה ומי יודע מתי זה יקרה. 3) תנאי החיילים – גרועים. חיים ליטרלי בזבל. אני כותב את זה כי זה לא מדובר בכלל. אני אתאר לכם רגע מבנים שבהם נמצאים חיילים: מבנים הרוסים שבעבר שימשו משפחות עזתיות שנמלטו, המבנים בעצמם הרוסים, מסביבם הרס טוטאלי. החיילים עצמם ישנים על מזרונים ארעיים על הרצפה כמובן, החדרים מלוכלכים, בכניסות נערמת אשפה של הכוחות שהופכים למפגע תברואתי נוראי ומי שנהנה מזה זה רק החתולים המכוערים שהסתובבו שם, כלבים נטושים, זבובים ועוד. אין כמובן ביוב ואת הצרכים עושים בשקיות ובקבוקים. וחם מאוד שם ולחיילים יש בקושי מאווררים. זה מתכון לאסון. ברור שלהיות קרבי זה לא תענוג ולא בית מלון, אבל לחיות ככה אפשר כמה ימים לכל היותר, לא מעבר. בפועל, חיים ככה כמה שבועות ואין צפי לשינוי. אני חושב שהצבא לא ער לזה בכלל. 4) פילדלפי – העבודות של ישראל שם בעיצומן. המון כלי עבודה, דחפורים, טרקטורים. השקעה של מיליונים להערכתי והרושם שלי הוא שמשקיעים שם משאבים רבים 5)לחיילים נשבר מהיחס. תחשבו שיש חיילים שעמדו להשתחרר היום ופתאום באו ואמרו להם – "אתם תשארים פה עוד 4 חודשים כי הממשלה האריכה לכם היום את השירות". זה בדיוק מה שקרה להם. ילדים שכבר 9 חודשים בשיט של עזה, בלחימה ובתת התנאים האלה, פתאום מאריכים להם את השירות משום מקום. יש להם תחושה שרואים בהם כח עבודה שאפשר לבזבז. מגיע להם יותר. מה שכן, הם חזרו ואמרו שכל פעם שהם חוזרים הביתה, הם לא מבינים על מה אנחנו רבים פה. פגשתי דתיים, חילונים, חב"דניק אחד שעלה מצרפת. באמת שמגיע להם הכל. זה דור שלא ידענו כמותו, דור שנלחם כמו שאף דור אחר לא נלחם, במשך כ"כ הרבה זמן, מול אוייב חסר רחמים. אין מופרע יותר מלחשוב שהם בחרא של רפיח סובלים, נלחמים, מגינים ומאויימים כל רגע מטיל נ"ט שיגמור את חייהם בזמן שבישיבות של בני ברק יושבים במזגן בני גילם ולומדים דף גמרא. לא הגיוני. 6)מפקד – כל הזמן התלווינו למג"ד 932 סא"ל דותן מלול. הוא מתפלל שהבן שלו לא יצטרך להילחם גם בעזה. הוא לא דתי. לא היה דתי, גם לא יהיה. חילוני מעפולה שעבר לראשון לציון. אבא לפני הכל, ומפקד. עשה רושם חיובי מאוד, חדור מוטיבציה גם אחרי מלחמה כ"כ ארוכה. יש לו ילד נדמה לי בן 4, רואה את אבא שלו בא ליומיים והולך לעזה לחודשיים. הילד מבולבל. דותן ורבים אחרים מקריבים הרבה מחיי המשפחה שלהם ומסכנים את חייהם. ספציפית חטיבת הנח"ל ספגה אבידות רבות, כי היא בחזית המלחמה בעזה. מלול אומר מפורשות: "אני פה כדי שבת"א ישבו בבתי קפה ויצפו ברוקדים עם כוכבים". הוא מתחנן שנמשיך בשגרה. יש על מי לסמוך. 7) מצרים – מהצד השני של הגבול הם רואים הכל, וגם ראו הכל. ראו את כל ההברחות, ראו את ההתחמשות, והם גם רואים אותנו עכשיו במצלמות. אנחנו צריכים אותם והם צריכים אותנו. 8) פלסטינים – ראינו שניים, במצב שאני לא יכול לפרט בגלל ב"מ אבל בגדול לא קיימים שם. אין. רק חיילים ומבנים הרוסים ושבורים. במבנה של אונר"א תרופות פזורים על הרצפה, וזבל. פלסטיני שמסתובב באיזור מיד מופלל ולרוב מחוסל. אני לא רואה מצב שיחזרו לחיים שם בעתיד הנראה לעין. בדרך חזרה ראינו את משאיות הסיוע נכנסות. המשאיות שאני ראיתי עם זגוגיות מנופצות. 9) לאן כל זה הולך? אין לי מושג. אני לא בטוח שלמישהו יש מושג. אל"ם ניסים חזן שפגשתי מוכן להישאר שם גם עוד שש שנים בעזה. מה נעשה עכשיו שש שנים בעזה? עם איזה כוחות? עם איזה כסף? מה המחיר של זה? האם אנחנו באמת צופים שגם בעוד שש שנים נישאר בעזה עם כוחות ובלי החטופים? האם נגזר עלינו חיי נצח של מלחמה בתוך עזה? האם ראש הממשלה הזה שמוביל את המערכה שם את האינטרס של המדינה לפני האינטרסים האישיים שלו? יש לי תשובות, אבל בלחימה בתוך רפיח זה לא חשוב. אני רק מקווה שכאשר מתקבלות ההחלטות, חושבים קודם כל על החטופים, על ביטחון המדינה, על אזרחיה ועל חייליה ולא על דברים אחרים. ואפרופו אל"ם חזן. קיבלתי ים תגובות על הראיון המאולתר איתו בין ההריסות על הירי בבית של פסי בקיבוץ בארי. אני נזהר מאוד מאוד מלדון אותו. אירוע ה-7 באוקטובר בבארי בוודאי מחייב דיון ציבורי, מחייב העלאת האירועים, תחקורם, פרסומים וחייבים למשפחות תשובות חד משמעיות וברורות אבל הקטן מתקשה מאוד לשפוט את חזן. הגיע מהבית, סיכן את חייו, אולי טעה בענק ואולי הציל חיים. אני לא יודע איך ואם בכלל אפשר לשפוט ואני בספק אם אי פעם נדע מה היה שם. 10) אני העיתונאי ה-454,365,219 שנכנס לרצועה אבל זוכר שאני רואה רק מה שצה"ל רצה להראות לי. אין לי שמץ של מושג מה קורה בגזרות אחרות, מה קורה מעבר לרחובות שהייתי בהם. אין לי שום יכולת לדעת ואי אפשר לעשות עבודה עיתונאית אמיתית בלי לדבר עם החיילים אבל גם עם הצד השני, וזה בעיה. התחושה שלי היא שבגלל המגבלות האלה, העיתונות בארץ מתקשה לתת לציבור תמונת מצב אמיתית ולרוב מוכרים את מה שדובר צה"ל רוצה. התפקיד שלנו זה לעשות עיתונות, גם במצב של מלחמה. הלקח המרכזי שלי מהשבעה באוקטובר הוא כל הזמן לאתגר את הצבא, לבקר אותו, לשאול שאלות ולא להסתפק בתמונות הגו פרו של הכלב של עוקץ ולמחוא כפיים. אחרת, אנחנו חוטאים לציבור, מוכרים להם אשליות שלצערנו מתפוצצות אל מול המציאות.
0:27

שש שעות הייתי אתמול ברפיח עם גדוד 932 של הנח"ל. כמה תובנות דעות ואמירות: 1)תודה. זה לפני הכל. ראיתי את החיילים, ראיתי את המפקדים, דיברתי איתם. כבר 9 חודשים הם בעזה. בסוף הם שם כדי שאני ואתם נוכל לחיות פה בשקט מירבי. זה לא מובן מאליו. 2) רפיח שאני ראיתי בזמן הקצר שהייתי במחנה הפליטים שבורה ובכלל מציר פילדלפי ופנימה – הרוסה לחלוטין. אין שום סיכוי לשקם את זה בשנים הקרובות, ייקח לפחות עשור מסיום המלחמה ומי יודע מתי זה יקרה. 3) תנאי החיילים – גרועים. חיים ליטרלי בזבל. אני כותב את זה כי זה לא מדובר בכלל. אני אתאר לכם רגע מבנים שבהם נמצאים חיילים: מבנים הרוסים שבעבר שימשו משפחות עזתיות שנמלטו, המבנים בעצמם הרוסים, מסביבם הרס טוטאלי. החיילים עצמם ישנים על מזרונים ארעיים על הרצפה כמובן, החדרים מלוכלכים, בכניסות נערמת אשפה של הכוחות שהופכים למפגע תברואתי נוראי ומי שנהנה מזה זה רק החתולים המכוערים שהסתובבו שם, כלבים נטושים, זבובים ועוד. אין כמובן ביוב ואת הצרכים עושים בשקיות ובקבוקים. וחם מאוד שם ולחיילים יש בקושי מאווררים. זה מתכון לאסון. ברור שלהיות קרבי זה לא תענוג ולא בית מלון, אבל לחיות ככה אפשר כמה ימים לכל היותר, לא מעבר. בפועל, חיים ככה כמה שבועות ואין צפי לשינוי. אני חושב שהצבא לא ער לזה בכלל. 4) פילדלפי – העבודות של ישראל שם בעיצומן. המון כלי עבודה, דחפורים, טרקטורים. השקעה של מיליונים להערכתי והרושם שלי הוא שמשקיעים שם משאבים רבים 5)לחיילים נשבר מהיחס. תחשבו שיש חיילים שעמדו להשתחרר היום ופתאום באו ואמרו להם – "אתם תשארים פה עוד 4 חודשים כי הממשלה האריכה לכם היום את השירות". זה בדיוק מה שקרה להם. ילדים שכבר 9 חודשים בשיט של עזה, בלחימה ובתת התנאים האלה, פתאום מאריכים להם את השירות משום מקום. יש להם תחושה שרואים בהם כח עבודה שאפשר לבזבז. מגיע להם יותר. מה שכן, הם חזרו ואמרו שכל פעם שהם חוזרים הביתה, הם לא מבינים על מה אנחנו רבים פה. פגשתי דתיים, חילונים, חב"דניק אחד שעלה מצרפת. באמת שמגיע להם הכל. זה דור שלא ידענו כמותו, דור שנלחם כמו שאף דור אחר לא נלחם, במשך כ"כ הרבה זמן, מול אוייב חסר רחמים. אין מופרע יותר מלחשוב שהם בחרא של רפיח סובלים, נלחמים, מגינים ומאויימים כל רגע מטיל נ"ט שיגמור את חייהם בזמן שבישיבות של בני ברק יושבים במזגן בני גילם ולומדים דף גמרא. לא הגיוני. 6)מפקד – כל הזמן התלווינו למג"ד 932 סא"ל דותן מלול. הוא מתפלל שהבן שלו לא יצטרך להילחם גם בעזה. הוא לא דתי. לא היה דתי, גם לא יהיה. חילוני מעפולה שעבר לראשון לציון. אבא לפני הכל, ומפקד. עשה רושם חיובי מאוד, חדור מוטיבציה גם אחרי מלחמה כ"כ ארוכה. יש לו ילד נדמה לי בן 4, רואה את אבא שלו בא ליומיים והולך לעזה לחודשיים. הילד מבולבל. דותן ורבים אחרים מקריבים הרבה מחיי המשפחה שלהם ומסכנים את חייהם. ספציפית חטיבת הנח"ל ספגה אבידות רבות, כי היא בחזית המלחמה בעזה. מלול אומר מפורשות: "אני פה כדי שבת"א ישבו בבתי קפה ויצפו ברוקדים עם כוכבים". הוא מתחנן שנמשיך בשגרה. יש על מי לסמוך. 7) מצרים – מהצד השני של הגבול הם רואים הכל, וגם ראו הכל. ראו את כל ההברחות, ראו את ההתחמשות, והם גם רואים אותנו עכשיו במצלמות. אנחנו צריכים אותם והם צריכים אותנו. 8) פלסטינים – ראינו שניים, במצב שאני לא יכול לפרט בגלל ב"מ אבל בגדול לא קיימים שם. אין. רק חיילים ומבנים הרוסים ושבורים. במבנה של אונר"א תרופות פזורים על הרצפה, וזבל. פלסטיני שמסתובב באיזור מיד מופלל ולרוב מחוסל. אני לא רואה מצב שיחזרו לחיים שם בעתיד הנראה לעין. בדרך חזרה ראינו את משאיות הסיוע נכנסות. המשאיות שאני ראיתי עם זגוגיות מנופצות. 9) לאן כל זה הולך? אין לי מושג. אני לא בטוח שלמישהו יש מושג. אל"ם ניסים חזן שפגשתי מוכן להישאר שם גם עוד שש שנים בעזה. מה נעשה עכשיו שש שנים בעזה? עם איזה כוחות? עם איזה כסף? מה המחיר של זה? האם אנחנו באמת צופים שגם בעוד שש שנים נישאר בעזה עם כוחות ובלי החטופים? האם נגזר עלינו חיי נצח של מלחמה בתוך עזה? האם ראש הממשלה הזה שמוביל את המערכה שם את האינטרס של המדינה לפני האינטרסים האישיים שלו? יש לי תשובות, אבל בלחימה בתוך רפיח זה לא חשוב. אני רק מקווה שכאשר מתקבלות ההחלטות, חושבים קודם כל על החטופים, על ביטחון המדינה, על אזרחיה ועל חייליה ולא על דברים אחרים. ואפרופו אל"ם חזן. קיבלתי ים תגובות על הראיון המאולתר איתו בין ההריסות על הירי בבית של פסי בקיבוץ בארי. אני נזהר מאוד מאוד מלדון אותו. אירוע ה-7 באוקטובר בבארי בוודאי מחייב דיון ציבורי, מחייב העלאת האירועים, תחקורם, פרסומים וחייבים למשפחות תשובות חד משמעיות וברורות אבל הקטן מתקשה מאוד לשפוט את חזן. הגיע מהבית, סיכן את חייו, אולי טעה בענק ואולי הציל חיים. אני לא יודע איך ואם בכלל אפשר לשפוט ואני בספק אם אי פעם נדע מה היה שם. 10) אני העיתונאי ה-454,365,219 שנכנס לרצועה אבל זוכר שאני רואה רק מה שצה"ל רצה להראות לי. אין לי שמץ של מושג מה קורה בגזרות אחרות, מה קורה מעבר לרחובות שהייתי בהם. אין לי שום יכולת לדעת ואי אפשר לעשות עבודה עיתונאית אמיתית בלי לדבר עם החיילים אבל גם עם הצד השני, וזה בעיה. התחושה שלי היא שבגלל המגבלות האלה, העיתונות בארץ מתקשה לתת לציבור תמונת מצב אמיתית ולרוב מוכרים את מה שדובר צה"ל רוצה. התפקיד שלנו זה לעשות עיתונות, גם במצב של מלחמה. הלקח המרכזי שלי מהשבעה באוקטובר הוא כל הזמן לאתגר את הצבא, לבקר אותו, לשאול שאלות ולא להסתפק בתמונות הגו פרו של הכלב של עוקץ ולמחוא כפיים. אחרת, אנחנו חוטאים לציבור, מוכרים להם אשליות שלצערנו מתפוצצות אל מול המציאות.

Josh Breiner

190,516 次观看 • 2 年前

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"
15:51

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"

Jonathan D. Halevi

104,080 次观看 • 1 年前

ספטמבר 2020 - דוד מידן, לשעבר בכיר במוסד: "אין פתרון צבאי, כיבוש, ביתור [ברצועת עזה], כל המילים האלה לא מעשיות; [צריך להגיע ל]הסדר בין חמאס לישראל, לא חשוב בתיווך כזה או אחר; [צריך] לפתור [ברצועת עזה] את הבעיה ההומניטרית, הבעיה הכלכלית, ולתת להם רווחה, לתת להם עתיד, לתת להם אופק" ב-2 בספטמבר 2020, התראיין דוד מידן, לשעבר בכיר במוסד ומתאם השבויים והנעדרים מטעם ראש הממשלה בנימין נתניהו, לאסתי פרז ב"כאן רשת ב". להלן קטע מדברי דוד מידן בראיון העוסקים בנושא הפלסטיני: אסתי פרז: שלום לך, דוד מידן. דוד מידן: שלום. אסתי פרז: בכיר המוסד ומי שהיה מתאם נושא השבויים והנעדרים, ושהחזיר את גלעד שליט [חייל שנחטף ב-2006 בידי חמאס] הביתה [ב-2011]. נתחיל בפיגוע שהיה בוקר, פיגוע הדריסה [בצומת תפוח בשומרון, שבו נפצעו שוטר וחייל]. בתקופה האחרונה, דוד מידן, פיגועי בודדים, היית מקשר את זה להסכם באבו דאבי [הסכם לנורמליזציה מלאה בין איחוד האמירויות הערביות למדינת ישראל בתיווך ארצות הברית], לתסכול של הפלסטינים, אולי למצב הכלכלי, החברתי והרפואי, גם בגלל [מגפת] הקורונה בשטחים? דוד מידן: אני חושב שהפיגוע הזה, זה חלק מרצף של ניסיונות פלסטינים לפגוע. קשה לי למצוא קו מקשר בדיוק בין אירועי אבו דאבי לבין הפיגוע. אני מניח שיש זעם ויש תסכול ויש כעס, אבל להגיד שיש תוצאה ישירה בין זה לזה, אני חושב שזה שגרה שאנחנו לצערנו מתרגלים אליה, שאחת לכמה זמן, תמיד מפגע בודד קם ועושה מעשה, וכמעט אין לנו הרבה מה לעשות למנוע את זה מראש, לצערי. וזו שגרת חיים שלנו. אסתי פרז: עד כמה היית מקשר את ההסכם באבו דאבי, ותיכף נדבר עליו בהרחבה, למה שקורה בינינו לבין הפלסטינים, או בצורה יותר מדויקת, לא קורה כרגע, זה יכול להניע איזשהו מהלך איתם? דוד מידן: כן, אני דווקא אופטימי, בהסתכלות על הנושא הפלסטיני, אני חושב שכרגע, מה שאנחנו רואים, שהגורם הפלסטיני, בואי נגיד הרשות הפלסטינית, ההנהגה הפלסטינית, היא די מתוסכלת מהמהלך הזה, היא די כועסת, וההתבטאויות שלה הן בהתאם. אנחנו רואים שהם מתבטאים בצורה חריפה נגד ההסכם. אבל אם נניח הצידה עכשיו את הכף, אני מניח שנוצר פה תהליך אזורי חיובי, שהשלום חוזר לשיח. איחוד האמירויות זה החלוץ. אני מניח שתבואנה עוד מדינות. זה לא משנה אם זה עוד שבועיים, עוד שלושה, עוד חודש, אבל התהליך כבר יצא לדרך. ובטווח זמן סביר, אני לא חושב שזה ייקח שנים, הפלסטינים יבינו שקורה פה דבר גדול. הם לא יכולים להיות מחוץ לתהליך הזה. כועסים ומתוסכלים, הכל טוב ויפה, אבל החיים נמשכים, ובסוף צריך לדאוג גם לחיים עצמם. ואני חושב שהאווירה שתיווצר היא דווקא תעודד שיח עם הפלסטינים. גם זה יבוא מתוך הפלסטינים, זה יבוא גם מתוך הצד הישראלי. לא משנה כרגע מי יעמוד אצלנו, מי שיעמוד בארצות הברית, אבל אני מניח שלדברים האלה גם כן תהיה השפעה משמעותית, אבל השיח על השלום חוזר. הפלסטינים כועסים, אבל לטווח לדעתי סביר, לא ארוך מאוד, אנחנו נשמע יותר ויותר קולות, שבו גם אנחנו נרוויח מהתהליך הזה שעשינו. אסתי פרז: בוא נסתכל לכיוון עזה לרגע, ומה שקורה שם, שמענו ביממות האחרונות על התקדמות לעבר הסדרה [עם חמאס ברצועת עזה], או לפחות הנמכת ההסלמה. איך אתה רואה את עזה בטווח הקרוב, ממשיכים מהלכים צבאיים כאלה, או שצריך לכוון למקום אחר? דוד מידן: אני חושב שהמהלכים הצבאיים שלנו, או גם הפעולות המציקות שהחמאס עושה, או הארגונים הפלסטיניים ברצועה [עזה], הן מיצו את עצמן. אנחנו רואים שהצד הפלסטיני מנסה להכאיב ולהעיק, והוא מצליח בזה, מול יישובי עוטף עזה, אבל אנחנו בתגובות פבלוביות מגיבים בהפצצות. הרושם שלי שהנושא מוצה על ידיהם ועל ידינו, ואין דרך באמת לפתור את זה בצורה הזאת. אני חושב שהפעולות האלה לא יביאו אותנו לשום מקום. ואיך שזה נראה, כולם מתכנסים לפתרון אחד, שאין בילתו. אין פתרון צבאי, כיבוש, ביתור [רצועת עזה], כל המילים האלה לדעתי לא מעשיות. הפתרון היחיד שכולם מכוונים אליו לדעתי, ולשם הכל מתכנס, זה פשוט איזשהו הסדר שיהיה בין חמאס לבין ישראל. לא חשוב בתיווך כזה או אחר, להערכתי המצרים יהיו דומיננטיים. וההסכם צריך לכלול, במהותו צריך להיות מהות כלכלית, הומניטרית, שכמובן בתוכה גם יהיה הסדרת נושא השבויים שלנו מול הצד השני. אסתי פרז: כרגע ההבנות האלה, העכשוויות, הן מהוות איזשהו חלון הזדמנויות לקידום עסקת השבויים? אנחנו שומעים שאצלנו ברקע מדברים דווקא על הקשחת הקריטריונים במשא ומתן, בוודאי מול מה שהיה עם החזרת גלעד שליט. דוד מידן: אני לא מצוי בפרטים, אבל אני מניח, איך שאני רואה את הדברים, שאנחנו די מתכנסים למצב שצריך להתחיל לשבת, להתחיל לדבר, ולהתחיל למצוא איזשהו פתרון, שאיכשהו כל צד יחיה אותו בשלום. אף אחד לא יצא משם וכל תאוותו בידו, זה בטוח. אבל אני לא רואה משהו אחר, אני חושב שהמצב הנוכחי של הפצצות, של בלוני תבערה [שחמאס משגר לישובי עוטף עזה] וכן הלאה וכן הלאה, ואחר כך, עוד פעם הפצצות, ועוד פעם בלוני [תבערה], אני חושב שזה מיצה את עצמו. כל המחשבות האלה שהיו, לכבוש את עזה, לבתר את עזה, גם אני חושב שכל אדם בר דעת מבין שזה לא פתרון שאפשר בכלל להתייחס אליו. מה שנשאר להגיע להסדרה [עם חמאס], אנחנו מבינים שעזה עוברת משבר כלכלי, הומניטרי, רפואי גדול. זה מייצר הזדמנות, ככל שניתן להגיד את זה, זה נשמע אפילו קצת ציני, אבל זה מייצר הזדמנות. ואני חושב שסביב ההזדמנות הזאת צריך להגיע פתרון, שיפתור את המכלול, לא רק פתרון נקודתי של שבויים, אלא לפתור את הבעיה הומניטרית, הבעיה הכלכלית, לתת להם רווחה, לתת להם עתיד, לתת להם אופק, לתת לישובי העוטף חיים נורמליים, והכל ביחד צריך להגיע בהסדר, שצריך לעשות אותו לדעתי עכשיו, עכשיו, לא מחר ולא מחרתיים, אין לנו שום סיבה לדחות דברים. והנסיבות האזוריות, הרפואיות, קורונה וכן הלאה, לדעתי, אפילו דוחפות לפתרון כזה. אין משהו אחר. ואיכשהו הופכים את זה בסוף, זה הדרך היחידה לפתור את הפלונטר הזה שמלווה אותנו כבר עשורים. אסתי פרז: מתייעצים איתך בנושא השבויים והנעדרים? מניסיונך? דוד מידן: אני לא רוצה להתייחס ממש לנקודה הזאת, אבל אני קצת מעורה בגלל שאני שייך לעמותה שמסייעת למשפחת [אברה] מנגיסטו [שחצה את הגבול לרצועת עזה והוחזק בשבי בידי חמאס]. אנחנו מנסים עם המשפחה להתמודד עם הבעיה של... איך לסייע למשפחה כדי לשחרר, להביא לשחרורו ולהחלפתו, להביא אותו הביתה. אסתי פרז: אז בלי לתת לי פרטים שאתה לא יכול, מה צריך לעמוד עכשיו על השולחן כדי להניע את המהלך של החזרת גופות חיילינו, להחזיר את שבויינו, גם האזרחים, לארץ? חמאס יכול לקבל איזושהי עסקה שאין בה החזרת מחבלים שלהם, כמו שהיה בעסקת שליט? דוד מידן: תראי, מה שהחמאס יבקש, זה לא אומר שאנחנו יכולים להיענות, ומה שאנחנו נרצה, לא בהכרח החמאס יקבל. צריך לקבל את זה, זה החיים, בחיים אתה מוותר, בחיים אתה מתגמש, ואם אתה נשאר בעמדה שלך, והוא בעמדה שלו, אז לעולם לא יהיה פתרון. אני מאמין בפשרות, אני מאמין בהסדרים. אני חושב שכל הסדר שיהיה, המהות שלו היא מהות חברתית, כלכלית, הומניטרית, חילופי השבויים זה יהיה ספיח אחד בתוך ההסכם הזה, וגם האירוע הזה של החלפת שבויים, החזרת השבויים או החזרת הגופות, או שני אזרחים ויש גם גופות, אני חושב שהוא יכול להגיע לפתרון בצורה כזו או אחרת, גם כן אם אנחנו נשלם במטבע הומניטרי גם במגרש הזה. אני יכול לתת דוגמאות, לתת אסירים חולים, לתת, הרי בסוף, שם זה נמצא. אני לא חושב שאנחנו נחזור על תרחיש של עסקת גלעד שליט, זה סיפור אחר לגמרי, זה נסיבות אחרות, אני לא חושב ששם מישהו מכוון היום, אבל למצוא איזושהי פשרה שאנחנו נקבל במגרש הומניטרי את השבויים, את האזרחים ואת הגופות, תמורת תשלום הומניטרי רחב ונדיב, אני חושב שזה פתרון ששם צריך ללכת אליו, זו דעתי. סימוכין:
8:47

ספטמבר 2020 - דוד מידן, לשעבר בכיר במוסד: "אין פתרון צבאי, כיבוש, ביתור [ברצועת עזה], כל המילים האלה לא מעשיות; [צריך להגיע ל]הסדר בין חמאס לישראל, לא חשוב בתיווך כזה או אחר; [צריך] לפתור [ברצועת עזה] את הבעיה ההומניטרית, הבעיה הכלכלית, ולתת להם רווחה, לתת להם עתיד, לתת להם אופק" ב-2 בספטמבר 2020, התראיין דוד מידן, לשעבר בכיר במוסד ומתאם השבויים והנעדרים מטעם ראש הממשלה בנימין נתניהו, לאסתי פרז ב"כאן רשת ב". להלן קטע מדברי דוד מידן בראיון העוסקים בנושא הפלסטיני: אסתי פרז: שלום לך, דוד מידן. דוד מידן: שלום. אסתי פרז: בכיר המוסד ומי שהיה מתאם נושא השבויים והנעדרים, ושהחזיר את גלעד שליט [חייל שנחטף ב-2006 בידי חמאס] הביתה [ב-2011]. נתחיל בפיגוע שהיה בוקר, פיגוע הדריסה [בצומת תפוח בשומרון, שבו נפצעו שוטר וחייל]. בתקופה האחרונה, דוד מידן, פיגועי בודדים, היית מקשר את זה להסכם באבו דאבי [הסכם לנורמליזציה מלאה בין איחוד האמירויות הערביות למדינת ישראל בתיווך ארצות הברית], לתסכול של הפלסטינים, אולי למצב הכלכלי, החברתי והרפואי, גם בגלל [מגפת] הקורונה בשטחים? דוד מידן: אני חושב שהפיגוע הזה, זה חלק מרצף של ניסיונות פלסטינים לפגוע. קשה לי למצוא קו מקשר בדיוק בין אירועי אבו דאבי לבין הפיגוע. אני מניח שיש זעם ויש תסכול ויש כעס, אבל להגיד שיש תוצאה ישירה בין זה לזה, אני חושב שזה שגרה שאנחנו לצערנו מתרגלים אליה, שאחת לכמה זמן, תמיד מפגע בודד קם ועושה מעשה, וכמעט אין לנו הרבה מה לעשות למנוע את זה מראש, לצערי. וזו שגרת חיים שלנו. אסתי פרז: עד כמה היית מקשר את ההסכם באבו דאבי, ותיכף נדבר עליו בהרחבה, למה שקורה בינינו לבין הפלסטינים, או בצורה יותר מדויקת, לא קורה כרגע, זה יכול להניע איזשהו מהלך איתם? דוד מידן: כן, אני דווקא אופטימי, בהסתכלות על הנושא הפלסטיני, אני חושב שכרגע, מה שאנחנו רואים, שהגורם הפלסטיני, בואי נגיד הרשות הפלסטינית, ההנהגה הפלסטינית, היא די מתוסכלת מהמהלך הזה, היא די כועסת, וההתבטאויות שלה הן בהתאם. אנחנו רואים שהם מתבטאים בצורה חריפה נגד ההסכם. אבל אם נניח הצידה עכשיו את הכף, אני מניח שנוצר פה תהליך אזורי חיובי, שהשלום חוזר לשיח. איחוד האמירויות זה החלוץ. אני מניח שתבואנה עוד מדינות. זה לא משנה אם זה עוד שבועיים, עוד שלושה, עוד חודש, אבל התהליך כבר יצא לדרך. ובטווח זמן סביר, אני לא חושב שזה ייקח שנים, הפלסטינים יבינו שקורה פה דבר גדול. הם לא יכולים להיות מחוץ לתהליך הזה. כועסים ומתוסכלים, הכל טוב ויפה, אבל החיים נמשכים, ובסוף צריך לדאוג גם לחיים עצמם. ואני חושב שהאווירה שתיווצר היא דווקא תעודד שיח עם הפלסטינים. גם זה יבוא מתוך הפלסטינים, זה יבוא גם מתוך הצד הישראלי. לא משנה כרגע מי יעמוד אצלנו, מי שיעמוד בארצות הברית, אבל אני מניח שלדברים האלה גם כן תהיה השפעה משמעותית, אבל השיח על השלום חוזר. הפלסטינים כועסים, אבל לטווח לדעתי סביר, לא ארוך מאוד, אנחנו נשמע יותר ויותר קולות, שבו גם אנחנו נרוויח מהתהליך הזה שעשינו. אסתי פרז: בוא נסתכל לכיוון עזה לרגע, ומה שקורה שם, שמענו ביממות האחרונות על התקדמות לעבר הסדרה [עם חמאס ברצועת עזה], או לפחות הנמכת ההסלמה. איך אתה רואה את עזה בטווח הקרוב, ממשיכים מהלכים צבאיים כאלה, או שצריך לכוון למקום אחר? דוד מידן: אני חושב שהמהלכים הצבאיים שלנו, או גם הפעולות המציקות שהחמאס עושה, או הארגונים הפלסטיניים ברצועה [עזה], הן מיצו את עצמן. אנחנו רואים שהצד הפלסטיני מנסה להכאיב ולהעיק, והוא מצליח בזה, מול יישובי עוטף עזה, אבל אנחנו בתגובות פבלוביות מגיבים בהפצצות. הרושם שלי שהנושא מוצה על ידיהם ועל ידינו, ואין דרך באמת לפתור את זה בצורה הזאת. אני חושב שהפעולות האלה לא יביאו אותנו לשום מקום. ואיך שזה נראה, כולם מתכנסים לפתרון אחד, שאין בילתו. אין פתרון צבאי, כיבוש, ביתור [רצועת עזה], כל המילים האלה לדעתי לא מעשיות. הפתרון היחיד שכולם מכוונים אליו לדעתי, ולשם הכל מתכנס, זה פשוט איזשהו הסדר שיהיה בין חמאס לבין ישראל. לא חשוב בתיווך כזה או אחר, להערכתי המצרים יהיו דומיננטיים. וההסכם צריך לכלול, במהותו צריך להיות מהות כלכלית, הומניטרית, שכמובן בתוכה גם יהיה הסדרת נושא השבויים שלנו מול הצד השני. אסתי פרז: כרגע ההבנות האלה, העכשוויות, הן מהוות איזשהו חלון הזדמנויות לקידום עסקת השבויים? אנחנו שומעים שאצלנו ברקע מדברים דווקא על הקשחת הקריטריונים במשא ומתן, בוודאי מול מה שהיה עם החזרת גלעד שליט. דוד מידן: אני לא מצוי בפרטים, אבל אני מניח, איך שאני רואה את הדברים, שאנחנו די מתכנסים למצב שצריך להתחיל לשבת, להתחיל לדבר, ולהתחיל למצוא איזשהו פתרון, שאיכשהו כל צד יחיה אותו בשלום. אף אחד לא יצא משם וכל תאוותו בידו, זה בטוח. אבל אני לא רואה משהו אחר, אני חושב שהמצב הנוכחי של הפצצות, של בלוני תבערה [שחמאס משגר לישובי עוטף עזה] וכן הלאה וכן הלאה, ואחר כך, עוד פעם הפצצות, ועוד פעם בלוני [תבערה], אני חושב שזה מיצה את עצמו. כל המחשבות האלה שהיו, לכבוש את עזה, לבתר את עזה, גם אני חושב שכל אדם בר דעת מבין שזה לא פתרון שאפשר בכלל להתייחס אליו. מה שנשאר להגיע להסדרה [עם חמאס], אנחנו מבינים שעזה עוברת משבר כלכלי, הומניטרי, רפואי גדול. זה מייצר הזדמנות, ככל שניתן להגיד את זה, זה נשמע אפילו קצת ציני, אבל זה מייצר הזדמנות. ואני חושב שסביב ההזדמנות הזאת צריך להגיע פתרון, שיפתור את המכלול, לא רק פתרון נקודתי של שבויים, אלא לפתור את הבעיה הומניטרית, הבעיה הכלכלית, לתת להם רווחה, לתת להם עתיד, לתת להם אופק, לתת לישובי העוטף חיים נורמליים, והכל ביחד צריך להגיע בהסדר, שצריך לעשות אותו לדעתי עכשיו, עכשיו, לא מחר ולא מחרתיים, אין לנו שום סיבה לדחות דברים. והנסיבות האזוריות, הרפואיות, קורונה וכן הלאה, לדעתי, אפילו דוחפות לפתרון כזה. אין משהו אחר. ואיכשהו הופכים את זה בסוף, זה הדרך היחידה לפתור את הפלונטר הזה שמלווה אותנו כבר עשורים. אסתי פרז: מתייעצים איתך בנושא השבויים והנעדרים? מניסיונך? דוד מידן: אני לא רוצה להתייחס ממש לנקודה הזאת, אבל אני קצת מעורה בגלל שאני שייך לעמותה שמסייעת למשפחת [אברה] מנגיסטו [שחצה את הגבול לרצועת עזה והוחזק בשבי בידי חמאס]. אנחנו מנסים עם המשפחה להתמודד עם הבעיה של... איך לסייע למשפחה כדי לשחרר, להביא לשחרורו ולהחלפתו, להביא אותו הביתה. אסתי פרז: אז בלי לתת לי פרטים שאתה לא יכול, מה צריך לעמוד עכשיו על השולחן כדי להניע את המהלך של החזרת גופות חיילינו, להחזיר את שבויינו, גם האזרחים, לארץ? חמאס יכול לקבל איזושהי עסקה שאין בה החזרת מחבלים שלהם, כמו שהיה בעסקת שליט? דוד מידן: תראי, מה שהחמאס יבקש, זה לא אומר שאנחנו יכולים להיענות, ומה שאנחנו נרצה, לא בהכרח החמאס יקבל. צריך לקבל את זה, זה החיים, בחיים אתה מוותר, בחיים אתה מתגמש, ואם אתה נשאר בעמדה שלך, והוא בעמדה שלו, אז לעולם לא יהיה פתרון. אני מאמין בפשרות, אני מאמין בהסדרים. אני חושב שכל הסדר שיהיה, המהות שלו היא מהות חברתית, כלכלית, הומניטרית, חילופי השבויים זה יהיה ספיח אחד בתוך ההסכם הזה, וגם האירוע הזה של החלפת שבויים, החזרת השבויים או החזרת הגופות, או שני אזרחים ויש גם גופות, אני חושב שהוא יכול להגיע לפתרון בצורה כזו או אחרת, גם כן אם אנחנו נשלם במטבע הומניטרי גם במגרש הזה. אני יכול לתת דוגמאות, לתת אסירים חולים, לתת, הרי בסוף, שם זה נמצא. אני לא חושב שאנחנו נחזור על תרחיש של עסקת גלעד שליט, זה סיפור אחר לגמרי, זה נסיבות אחרות, אני לא חושב ששם מישהו מכוון היום, אבל למצוא איזושהי פשרה שאנחנו נקבל במגרש הומניטרי את השבויים, את האזרחים ואת הגופות, תמורת תשלום הומניטרי רחב ונדיב, אני חושב שזה פתרון ששם צריך ללכת אליו, זו דעתי. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

12,020 次观看 • 11 个月前

האירוע שיצא אתמול משליטה בתכנית הפטריוטים (גילויים נאותים מצורפים בתחתית הציוץ) ________ אתמול נתניהו הגיע ל״פטריוטים״, ומהרגע שינון מגל הזמין אותו להיכנס לאולפן, במשך דקות ארוכות כמעט אי אפשר היה להתחיל את הראיון. הקהל שר, הריע, צעק ״ביבי מלך ישראל״ וינון פשוט לא הצליח להשתלט על האירוע. ואם אתם רואים את התמונות האלה והמחשבה הראשונה שעוברת לכם בראש היא: ״איזה מטומטמים. איזה עדר. מה יש לאנשים האלה?״ ברכות. בדיוק הרגע הבנתם למה נתניהו ממשיך לנצח אתכם שוב ושוב ושוב. זו לא הסיבה היחידה. כנראה גם לא המרכזית, כי לנתניהו -מה לעשות- יש גם כמה קבלות שהוא מביא, אבל היא בהחלט אחת מהן. חלק גדול ממתנגדי נתניהו עדיין לא מסוגל לבצע פעולה אינטלקטואלית מאוד פשוטה: להסתכל על הצד השני ולהניח שאולי, רק אולי, נמצאים שם אנשים חכמים בדיוק כמוהם שפשוט הגיעו למסקנה פוליטית אחרת. לא עדר. לא כת. לא בבונים. לא אנשים שלא מבינים מה טוב להם. אנשים. אפשר לחשוב שנתניהו ראש ממשלה גרוע. אפשר להתנגד אליו בכל הכוח. אפשר אפילו לחשוב שהבחירה בו היא טעות היסטורית. אבל מהרגע שבו ההסבר שלכם למיליוני אנשים שמצביעים לו הוא שהם פחות חכמים מכם - הפסקתם לנסות להבין אותם והתחלתם ללטף לעצמכם את האגו. וזה עובד נהדר. לנתניהו. כי התחושה הזאת, של הזלזול וההתנשאות, מגיעה לתומכים שלו מכל עבר: מפרשנים, ממובילי דעה ומחלקים בתקשורת שכבר מזמן מתקשים אפילו להעמיד פנים שהם מסתכלים עליו ועל בוחריו מבחוץ ולא משתתפים פעילים במאבק נגדו. ואז מגיעות הבחירות, ואותה קבוצה שוב מופתעת. ״איך זה קרה?״ בדיוק ככה. ביום שבו מתנגדי נתניהו יפסיקו לשאול ״איך אנשים יכולים להיות כל כך מטומטמים ולהצביע לו?״ ויתחילו לשאול ברצינות ״למה אנשים חכמים בוחרים בו?״, אולי הם סוף סוף ילמדו משהו. ואולי, מי יודע, יום אחד אפילו ינצחו אותו:) _________ גילוי נאות: בפאנל הפטריוטים משתתפים דמויות שאני מעניק להם שירות. כמו כן אני מעניק שירות קבוע למגיש התכנית. כמו כן דרך צד שלישי, לא ישיר ומבלי להיות כפוף לסמכות כלשהיא מטעם, יתכן ומפלגת הליכוד נהנת משירותים אותם אני מספק, אין לי אף מחויבות חוזית למפלגה.
1:37

האירוע שיצא אתמול משליטה בתכנית הפטריוטים (גילויים נאותים מצורפים בתחתית הציוץ) ________ אתמול נתניהו הגיע ל״פטריוטים״, ומהרגע שינון מגל הזמין אותו להיכנס לאולפן, במשך דקות ארוכות כמעט אי אפשר היה להתחיל את הראיון. הקהל שר, הריע, צעק ״ביבי מלך ישראל״ וינון פשוט לא הצליח להשתלט על האירוע. ואם אתם רואים את התמונות האלה והמחשבה הראשונה שעוברת לכם בראש היא: ״איזה מטומטמים. איזה עדר. מה יש לאנשים האלה?״ ברכות. בדיוק הרגע הבנתם למה נתניהו ממשיך לנצח אתכם שוב ושוב ושוב. זו לא הסיבה היחידה. כנראה גם לא המרכזית, כי לנתניהו -מה לעשות- יש גם כמה קבלות שהוא מביא, אבל היא בהחלט אחת מהן. חלק גדול ממתנגדי נתניהו עדיין לא מסוגל לבצע פעולה אינטלקטואלית מאוד פשוטה: להסתכל על הצד השני ולהניח שאולי, רק אולי, נמצאים שם אנשים חכמים בדיוק כמוהם שפשוט הגיעו למסקנה פוליטית אחרת. לא עדר. לא כת. לא בבונים. לא אנשים שלא מבינים מה טוב להם. אנשים. אפשר לחשוב שנתניהו ראש ממשלה גרוע. אפשר להתנגד אליו בכל הכוח. אפשר אפילו לחשוב שהבחירה בו היא טעות היסטורית. אבל מהרגע שבו ההסבר שלכם למיליוני אנשים שמצביעים לו הוא שהם פחות חכמים מכם - הפסקתם לנסות להבין אותם והתחלתם ללטף לעצמכם את האגו. וזה עובד נהדר. לנתניהו. כי התחושה הזאת, של הזלזול וההתנשאות, מגיעה לתומכים שלו מכל עבר: מפרשנים, ממובילי דעה ומחלקים בתקשורת שכבר מזמן מתקשים אפילו להעמיד פנים שהם מסתכלים עליו ועל בוחריו מבחוץ ולא משתתפים פעילים במאבק נגדו. ואז מגיעות הבחירות, ואותה קבוצה שוב מופתעת. ״איך זה קרה?״ בדיוק ככה. ביום שבו מתנגדי נתניהו יפסיקו לשאול ״איך אנשים יכולים להיות כל כך מטומטמים ולהצביע לו?״ ויתחילו לשאול ברצינות ״למה אנשים חכמים בוחרים בו?״, אולי הם סוף סוף ילמדו משהו. ואולי, מי יודע, יום אחד אפילו ינצחו אותו:) _________ גילוי נאות: בפאנל הפטריוטים משתתפים דמויות שאני מעניק להם שירות. כמו כן אני מעניק שירות קבוע למגיש התכנית. כמו כן דרך צד שלישי, לא ישיר ומבלי להיות כפוף לסמכות כלשהיא מטעם, יתכן ומפלגת הליכוד נהנת משירותים אותם אני מספק, אין לי אף מחויבות חוזית למפלגה.

Yossi Davidov

54,029 次观看 • 14 天前

טוב, אחרי שהטויט הקודם שלי קיבל כמעט 250,000 צפיות (🤦), יש לי המשך וסוף טוב להרפתקאת האוזניות הזו, שיצאה מכל פרופורציה. בעקבות הטויט כבר היו לי כמה קונקשנים לדיירים בבניין (תודה הילה!), אז מכיוון שהאוזניות קראו לי מרחוק כל סוף השבוע, אמרתי: יאללה, עוד ניסיון חילוץ אחד. חייב לפתור את התעלומה הזאת! קבעתי עם נגה (שם בדוי) שגרה בבניין. הגעתי לשם בשבע, אלכס השומר לא היה, היה שומר מנומנם אחר. עלינו עם ה-Find My והלכנו לפי ההיפותזה שלי למזדרון של קומה ראשונה צפון מזרח. אני מתקרב וה-Find My אומר לי שאני within reach של האוזניות. אני אומר וואו זה כל כך קרוב. מתלבט אם לדפוק בדלת של הדירה ואז נגה אומרת לי שזו דירה של טל (שם בדוי), חבר שלה מהבניין. דפקנו בדלת והוא לא היה בבית. אמרתי לה ״בואי ננסה קומה שנייה״. עולים לקומה שנייה ושוב אני קולט שהאוזניות within reach. אני לוחץ על הסאונד ושומע צפצוף ממש חלש. אני בקטע מביך מצמיד אוזן לדלת ושומע צליל מבפנים. דופק בדלת, אין תשובה. עוד פעם, אין תשובה. אני אומר לנגה, בואי נעלה אלייך ונכתוב פתק. שוב, נגה ואני מכירים בדיוק חמש דקות 😅 עלינו אליה, כתבנו פתק עם הטלפון שלי ושמנו לשכן מתחת לדלת. בין לבין נגה ואני מדברים במסדרון של הבניין ואני מראיין אותה על קורות חייה. שיחה מעולה, היא חריפה, מעניינת. אבל מדי פעם עוברים שכנים ואני כבר מפחד ממפגשים בבניין הזה, אז הצעתי שנרד לדרינק בטאקריה. בזמן שאנחנו שם, טל השכן עובר, בדיוק קנה דגים ותכנן להכין ארוחת ערב. מציע לנו להצטרף. יאללה, זורמים! הלכתי לקנות יין ועוד איזה אלכוהול של היפסטרים שנגה סיפרה לי עליו ועלינו לדירה של טל, פותחים בקבוק יין ושותים בזמן שטל מבשל. ואז שיחה מהבחור בקומה השנייה. הוא ראה את הפתק, אני מסביר לו את הסיפור והוא מסכים שאקפוץ, למרות ואולי בגלל ההזייה. אני אצלו בבית, ואנחנו שומעים את הצפצוף של האוזניות, חלש מאוד, אבל לא מצליחים למקם את האוזניות. סופר מוזר… נראה שזה מכיוון המרפסת, אבל שם משום מה האייפון שלי מאבד את החיבור לאוזניות. די, הגיע הזמן לשחרר סופית… אבל על הדרך גם ביקשתי גם מהשכנה בדירה ליד אם אוכל להכנס לרגע וללכת למרפסת שלה. אובססיבי, מה אני אעשה. היתה בשוֺק אבל הסכימה. אנשים טובים בכל פינה בבניין הזה. ואני כנראה מכיר יותר דיירים שם בשלב הזה מאנשים שגרים שם שנים :) חזרתי לדירה של טל שעדיין באמצע הכנת הארוחה. ואז פתאום אני נזכר שהיו איתי גם ה-AirPods השניים שלי ואני לא מבין איך איבדתי גם אותם עכשיו. אחרי שתי דקות של פאניקה שקטה ומחשבות על אשפוז עצמי בגהה, הם אומרים לי שהם החביאו לי את האוזניות השניות בשביל הדאחקה. בוגר מאוד! בינתיים קבוצת הוואטסאפ של הבניין כבר גועשת כי הפסיכופת שוב בבניין. ואו אסור לי להתקרב לבניין הזה יותר בחיים. אבל היה ערב מעולה ומצחיק, טל בשלן מעולה, היין היה טוב, וחזרתי באחת עשרה הביתה, מרוצה סך הכל מהשתלשלות הארועים. ובלי האיירפודס. היום בבוקר הלכתי לקנות אוזניות של B&O, לגוון. אמרתי לעצמי, עכשיו זה עניין של רבע שעה עד שאני מוצא את האוזניות המקוריות. מרפי לא יאכזב. ב-11:30 אנחנו בפגישת חברה בזום (סטארטאפ קטן, 7 אנשים). אני מספר את סיפור אתמול. ואז נועה, שעובדת איתנו בשבועיים האחרונים, קוטעת אותי: ״רגע! איבדת AirPods? הם אצלי! לא הבנתי מה זה האיירפודס שאצלי בתיק, שמתי מודעה בבניין, שאלתי שכנים, לא הבנתי של מי זה!״ ה-ל-ם. יש לי את זה בוידאו, אנסה לחלץ את רגע ההלם ולהעלות כאן. אני שואל איפה היא גרה והיא אומרת ב״רכבת 16״. ואז נופל לי האסימון. כל הזמן חיפשתי בבניין ליד, בפינה הצפון מזרחית, כי הסיגנל היה הכי חזק בפינה שבין הבניינים, אבל פשוט טעיתי בבניין. בפועל האוזניות היו כל הזמן אצל נועה בדירה שלה בקומה השנייה. כשהיא הייתה אצלי בבית שבוע שעבר היא פשוט לקחה בטעות את האוזניות שלי כי כל ה-AirPods נראים פאקינג אותו דבר. אז עכשיו יש לי גם אוזניות חדשות וגם את ה-AirPods שלי. למזלי ל-B&O אין חיבור ל-Find My של אפל, אז אם הם ילכן לאיבוד, הם פשוט ילכו לאיבוד. ושבה השלווה לחיי.
1:12

טוב, אחרי שהטויט הקודם שלי קיבל כמעט 250,000 צפיות (🤦), יש לי המשך וסוף טוב להרפתקאת האוזניות הזו, שיצאה מכל פרופורציה. בעקבות הטויט כבר היו לי כמה קונקשנים לדיירים בבניין (תודה הילה!), אז מכיוון שהאוזניות קראו לי מרחוק כל סוף השבוע, אמרתי: יאללה, עוד ניסיון חילוץ אחד. חייב לפתור את התעלומה הזאת! קבעתי עם נגה (שם בדוי) שגרה בבניין. הגעתי לשם בשבע, אלכס השומר לא היה, היה שומר מנומנם אחר. עלינו עם ה-Find My והלכנו לפי ההיפותזה שלי למזדרון של קומה ראשונה צפון מזרח. אני מתקרב וה-Find My אומר לי שאני within reach של האוזניות. אני אומר וואו זה כל כך קרוב. מתלבט אם לדפוק בדלת של הדירה ואז נגה אומרת לי שזו דירה של טל (שם בדוי), חבר שלה מהבניין. דפקנו בדלת והוא לא היה בבית. אמרתי לה ״בואי ננסה קומה שנייה״. עולים לקומה שנייה ושוב אני קולט שהאוזניות within reach. אני לוחץ על הסאונד ושומע צפצוף ממש חלש. אני בקטע מביך מצמיד אוזן לדלת ושומע צליל מבפנים. דופק בדלת, אין תשובה. עוד פעם, אין תשובה. אני אומר לנגה, בואי נעלה אלייך ונכתוב פתק. שוב, נגה ואני מכירים בדיוק חמש דקות 😅 עלינו אליה, כתבנו פתק עם הטלפון שלי ושמנו לשכן מתחת לדלת. בין לבין נגה ואני מדברים במסדרון של הבניין ואני מראיין אותה על קורות חייה. שיחה מעולה, היא חריפה, מעניינת. אבל מדי פעם עוברים שכנים ואני כבר מפחד ממפגשים בבניין הזה, אז הצעתי שנרד לדרינק בטאקריה. בזמן שאנחנו שם, טל השכן עובר, בדיוק קנה דגים ותכנן להכין ארוחת ערב. מציע לנו להצטרף. יאללה, זורמים! הלכתי לקנות יין ועוד איזה אלכוהול של היפסטרים שנגה סיפרה לי עליו ועלינו לדירה של טל, פותחים בקבוק יין ושותים בזמן שטל מבשל. ואז שיחה מהבחור בקומה השנייה. הוא ראה את הפתק, אני מסביר לו את הסיפור והוא מסכים שאקפוץ, למרות ואולי בגלל ההזייה. אני אצלו בבית, ואנחנו שומעים את הצפצוף של האוזניות, חלש מאוד, אבל לא מצליחים למקם את האוזניות. סופר מוזר… נראה שזה מכיוון המרפסת, אבל שם משום מה האייפון שלי מאבד את החיבור לאוזניות. די, הגיע הזמן לשחרר סופית… אבל על הדרך גם ביקשתי גם מהשכנה בדירה ליד אם אוכל להכנס לרגע וללכת למרפסת שלה. אובססיבי, מה אני אעשה. היתה בשוֺק אבל הסכימה. אנשים טובים בכל פינה בבניין הזה. ואני כנראה מכיר יותר דיירים שם בשלב הזה מאנשים שגרים שם שנים :) חזרתי לדירה של טל שעדיין באמצע הכנת הארוחה. ואז פתאום אני נזכר שהיו איתי גם ה-AirPods השניים שלי ואני לא מבין איך איבדתי גם אותם עכשיו. אחרי שתי דקות של פאניקה שקטה ומחשבות על אשפוז עצמי בגהה, הם אומרים לי שהם החביאו לי את האוזניות השניות בשביל הדאחקה. בוגר מאוד! בינתיים קבוצת הוואטסאפ של הבניין כבר גועשת כי הפסיכופת שוב בבניין. ואו אסור לי להתקרב לבניין הזה יותר בחיים. אבל היה ערב מעולה ומצחיק, טל בשלן מעולה, היין היה טוב, וחזרתי באחת עשרה הביתה, מרוצה סך הכל מהשתלשלות הארועים. ובלי האיירפודס. היום בבוקר הלכתי לקנות אוזניות של B&O, לגוון. אמרתי לעצמי, עכשיו זה עניין של רבע שעה עד שאני מוצא את האוזניות המקוריות. מרפי לא יאכזב. ב-11:30 אנחנו בפגישת חברה בזום (סטארטאפ קטן, 7 אנשים). אני מספר את סיפור אתמול. ואז נועה, שעובדת איתנו בשבועיים האחרונים, קוטעת אותי: ״רגע! איבדת AirPods? הם אצלי! לא הבנתי מה זה האיירפודס שאצלי בתיק, שמתי מודעה בבניין, שאלתי שכנים, לא הבנתי של מי זה!״ ה-ל-ם. יש לי את זה בוידאו, אנסה לחלץ את רגע ההלם ולהעלות כאן. אני שואל איפה היא גרה והיא אומרת ב״רכבת 16״. ואז נופל לי האסימון. כל הזמן חיפשתי בבניין ליד, בפינה הצפון מזרחית, כי הסיגנל היה הכי חזק בפינה שבין הבניינים, אבל פשוט טעיתי בבניין. בפועל האוזניות היו כל הזמן אצל נועה בדירה שלה בקומה השנייה. כשהיא הייתה אצלי בבית שבוע שעבר היא פשוט לקחה בטעות את האוזניות שלי כי כל ה-AirPods נראים פאקינג אותו דבר. אז עכשיו יש לי גם אוזניות חדשות וגם את ה-AirPods שלי. למזלי ל-B&O אין חיבור ל-Find My של אפל, אז אם הם ילכן לאיבוד, הם פשוט ילכו לאיבוד. ושבה השלווה לחיי.

Liad Agmon

106,898 次观看 • 5 个月前

"חטפנו מכות בגלל בן גביר", סיפר שורד השבי אוהד בן עמי. בטח ראיתם את הקטע המזעזע הזה שבו אוהד מספר איך המחבלים במנהרות התעללו בהם אחרי ההתפארות של בן גביר בתקשורת היחס לאסירים הביטחוניים בשדה תימן, "3 ימים הרביצו לנו, הלכתי ובכיתי למפקד שלהם שיפסיקו. הם הראו לנו את בן גביר ואמרו לנו: 'רק בגלל זה אנחנו מרביצים לכם, וככה שלושה ימים'". מזעזע. בן עמי היה בשבי עם עוד אלקנה בוחבוט, שגב כלפון, מקסים הרקין, בר קופרשטיין ויוסף חיים אוחנה. לפי מה שסיפר, הם היו מי שחטפו מכות רצח מהמחבלים. ישירות בגלל בן גביר. שידע ויודע גם היום מה ההתנהלות שלו עושה לחטופים שלנו. ולא איכפת לו. בן עמי סיפר פרט נוסף: זה קרה ביום ה-270 שלו לשבי. זה היה אירוע כל כך טראומתי עבורו שהוא אשכרה זוכר את היום שבו זה קרה. אז הלכתי לבדוק, מה בעצם היה ביום ה-270 שלו בשבי. 2 ליולי 2024. אני לא יודע איזה סרטון ואיזה אייטם ומה בדיוק גרם לשובים של בן עמי להשתולל על החטופים שלנו וגם לא זכור לי שבן גביר היה בשדה תימן, אבל באותו הבוקר ממש בן גביר עולה לשידור בקלמן ליברמן ברשת ב'. כמה ימים קודם לכן, ראש השב"כ רונן בר מזהיר אותו על "היחס שגובל בהתעללות" באסירים הביטחוניים הפלסטינים והצפיפות הקשה בבתי הכלא, כשבמקביל החל הליך לסגירת מתקן הכליאה של צה"ל בשדה תימן בעקבות תלונות על התעללות בעצורים פלסטינים. אשכרה יש מכתב אזהרה מראש השב"כ. שזה פוגע בישראל. שזה פוגע באינטרסים הישראלים. בן גביר שם פס. לא איכפת לו מהחטופים, לא איכפת לו מההתעללות בהם, לא איכפת לו גם כשהוא כבר יודע שהמילים שלו והטיפשות שלו גורמים לחטופים שלנו לחטוף מכות. זה רשע טהור. והנה מה שאמר בן גביר בבוקר שבו החלו השובים מחמאס להכות את החטופים שלנו בראיון ב-2 ליולי 24' לקלמן- ליברמן: "האסירים צריכים לחיות ככה, בצפיפות. הויכוח הוא האם הם יהיו בתנאי בן גביר או תנאי רונן בר... ראש השב"כ איים עליי ואומר לי בצורה מפורשת שהוא רוצה לשפר את תנאי הכליאה. לא במשמרת שלי". קלמן: כי הוא אוהב מחבלים? בן גביר: לא, כי הוא פוחד מהעולם, כי זה יוצר דה-לגיטימציה, יש לו אלף סיבות. כי זה יקומם את הרשות, כי זה *ירגיז את המחבלים*. אותי זה לא מעניין... אפשר לכלוא בצפיפות. כן, הרעתי להם את התנאים. שדה תימן צריך להישאר פתוח. למה סוגרים? כי קצת רע להם? לחטופים שלנו לא רע? לחטופים שלנו לא קשה? טוב שצפוף להם. רונן בר אומר 'צפיפות, תפריט דל, הרעת כל התנאים זה דבר שהוא לא טוב'. ואני אומר מלכתחילה זה דבר שהוא נכון! אלה מחבלים כן אני רוצה שלא יהיה להם טוב בבתי הכלא. ככה הם אמורים להיות". הבנתם? רונן בר, ראש השב"כ בכבודו ובעצמו פונה לבן גביר, *מזהיר* את בן גביר שזה כבר גובל בהתעללות. בן גביר עושה בכוונה הפוך. מי נענש על כך? החטופים. וגם אחר כך, כשאוהד כבר בבית. כשאלי שרעבי מספר שהורידו להם ארוחות בגלל בן גביר. איך שבכל פעם שהוציא ציוצים שהוא גיבור גדול בבתי הכלא, הם חטפו במנהרות של חמאס. כולם ביקשו ממנו לחדול. אבל תאוות הלייקים אצל בן גביר מעל לכל. הבעיה היא שיש מי שמשלם מחיר כבד וקשה על ההתנהגות של העבריין ששולט במשרד לביטחון לאומי. תשאלו את אוהד בן עמי. הוא היה שם.
1:04

"חטפנו מכות בגלל בן גביר", סיפר שורד השבי אוהד בן עמי. בטח ראיתם את הקטע המזעזע הזה שבו אוהד מספר איך המחבלים במנהרות התעללו בהם אחרי ההתפארות של בן גביר בתקשורת היחס לאסירים הביטחוניים בשדה תימן, "3 ימים הרביצו לנו, הלכתי ובכיתי למפקד שלהם שיפסיקו. הם הראו לנו את בן גביר ואמרו לנו: 'רק בגלל זה אנחנו מרביצים לכם, וככה שלושה ימים'". מזעזע. בן עמי היה בשבי עם עוד אלקנה בוחבוט, שגב כלפון, מקסים הרקין, בר קופרשטיין ויוסף חיים אוחנה. לפי מה שסיפר, הם היו מי שחטפו מכות רצח מהמחבלים. ישירות בגלל בן גביר. שידע ויודע גם היום מה ההתנהלות שלו עושה לחטופים שלנו. ולא איכפת לו. בן עמי סיפר פרט נוסף: זה קרה ביום ה-270 שלו לשבי. זה היה אירוע כל כך טראומתי עבורו שהוא אשכרה זוכר את היום שבו זה קרה. אז הלכתי לבדוק, מה בעצם היה ביום ה-270 שלו בשבי. 2 ליולי 2024. אני לא יודע איזה סרטון ואיזה אייטם ומה בדיוק גרם לשובים של בן עמי להשתולל על החטופים שלנו וגם לא זכור לי שבן גביר היה בשדה תימן, אבל באותו הבוקר ממש בן גביר עולה לשידור בקלמן ליברמן ברשת ב'. כמה ימים קודם לכן, ראש השב"כ רונן בר מזהיר אותו על "היחס שגובל בהתעללות" באסירים הביטחוניים הפלסטינים והצפיפות הקשה בבתי הכלא, כשבמקביל החל הליך לסגירת מתקן הכליאה של צה"ל בשדה תימן בעקבות תלונות על התעללות בעצורים פלסטינים. אשכרה יש מכתב אזהרה מראש השב"כ. שזה פוגע בישראל. שזה פוגע באינטרסים הישראלים. בן גביר שם פס. לא איכפת לו מהחטופים, לא איכפת לו מההתעללות בהם, לא איכפת לו גם כשהוא כבר יודע שהמילים שלו והטיפשות שלו גורמים לחטופים שלנו לחטוף מכות. זה רשע טהור. והנה מה שאמר בן גביר בבוקר שבו החלו השובים מחמאס להכות את החטופים שלנו בראיון ב-2 ליולי 24' לקלמן- ליברמן: "האסירים צריכים לחיות ככה, בצפיפות. הויכוח הוא האם הם יהיו בתנאי בן גביר או תנאי רונן בר... ראש השב"כ איים עליי ואומר לי בצורה מפורשת שהוא רוצה לשפר את תנאי הכליאה. לא במשמרת שלי". קלמן: כי הוא אוהב מחבלים? בן גביר: לא, כי הוא פוחד מהעולם, כי זה יוצר דה-לגיטימציה, יש לו אלף סיבות. כי זה יקומם את הרשות, כי זה *ירגיז את המחבלים*. אותי זה לא מעניין... אפשר לכלוא בצפיפות. כן, הרעתי להם את התנאים. שדה תימן צריך להישאר פתוח. למה סוגרים? כי קצת רע להם? לחטופים שלנו לא רע? לחטופים שלנו לא קשה? טוב שצפוף להם. רונן בר אומר 'צפיפות, תפריט דל, הרעת כל התנאים זה דבר שהוא לא טוב'. ואני אומר מלכתחילה זה דבר שהוא נכון! אלה מחבלים כן אני רוצה שלא יהיה להם טוב בבתי הכלא. ככה הם אמורים להיות". הבנתם? רונן בר, ראש השב"כ בכבודו ובעצמו פונה לבן גביר, *מזהיר* את בן גביר שזה כבר גובל בהתעללות. בן גביר עושה בכוונה הפוך. מי נענש על כך? החטופים. וגם אחר כך, כשאוהד כבר בבית. כשאלי שרעבי מספר שהורידו להם ארוחות בגלל בן גביר. איך שבכל פעם שהוציא ציוצים שהוא גיבור גדול בבתי הכלא, הם חטפו במנהרות של חמאס. כולם ביקשו ממנו לחדול. אבל תאוות הלייקים אצל בן גביר מעל לכל. הבעיה היא שיש מי שמשלם מחיר כבד וקשה על ההתנהגות של העבריין ששולט במשרד לביטחון לאומי. תשאלו את אוהד בן עמי. הוא היה שם.

Josh Breiner

249,688 次观看 • 11 个月前

בעולם אידיאלי, שם היה תקציב מתאים, הייתי שוכר בודק עובדות\מיידען ומציב אותו רק על השקרים שלך. זו ממש משרה מלאה. אני משתאה על היכולת שלך לייצר כזו כמות, ועל עזות המצח להגיד בביטחון מלא שקרים כה בוטים. לפעמים הקלות הבלתי נסבלת בה אתה משקר, ובאותה נשימה מטיף לכולם על ערכים ואמת, ואני אומר לעצמי- לא יכול להיות שזה כל כך בוטה. אבל זה כן יכול להיות. הנה דוגמא מהרגע. אתה כותב ש"כל מי שעוקב אחרי הפודקסט שלי יודע שאני מתנגד לתיאוריית הבגידה כהסבר לאירועי 7 באוקטובר. יש אינספור מקומות שבהם אמרתי את זה. וכל מי שהוא לא טיפש או נוכל מבין שברגמן גזר פה שאלה שבה איתגרתי את המרואיין" אז תגיד לי, אז אם אתה מתנגד לתיאוריה, כלומר לדעתך זו קונספירציה מופרכת, למה אתה מקדיש לה זמן רב בפודקסטים שלך? ואם אתה לא מאמין בה מה הטעם ב"לאתגר את המרואיין" על פייק? הרי אתה לא צריך להגיד במפורש שאתה מסכים או לא מסכים. מספיק שאתה מהדהד שוב ושוב את התיאוריות הלו בצינורות המידע עליהן אתה שולט ועשית לעלילת הדם הזו את השירות הכי טוב. אני גזרתי משהו מדבריך ויצרתי רושם לא נכון? אז למה אתה לא שם פה את הקטע הנכון, לתקן את הרושם? פשוט כי אתה יודע שלא משנה איך תגזור, יוצא שלא רק שאתה מסביר בלהט למה תיאוריית הבגידה מבפנים עושה שכל, אלא שכשאביבי מסביר לך למה הוא חושב שזו שטות, אתה מתווכח איתו. הנה, גזרתי את הקטע עם שוליים מאוד רחבים קדימה ואחורה, ומדביק אותו כאן כדי שיצפו הגולשים וייראו בעצמם כיצד אתה מקדם פה את כתב הפלסתר הזה ואגב כך מטנף את זכרו של אל"מ אסף חממי ז"ל שהוציא את ההוראה להתרחק מהגדר. ובמסגרת ה"אינספור מקומות שבהם אמרת שאתה מתנגד לתיאוריית הבגידה מבפנים" הנה עוד קטע מתוך פודקסט שערכת שנקרא, איזו מקריות, "בגידה". גם לגביו אין צורך להכביר במילים. הן מדברות בעד עצמן, ובעיקר נגדך.
1:21

בעולם אידיאלי, שם היה תקציב מתאים, הייתי שוכר בודק עובדות\מיידען ומציב אותו רק על השקרים שלך. זו ממש משרה מלאה. אני משתאה על היכולת שלך לייצר כזו כמות, ועל עזות המצח להגיד בביטחון מלא שקרים כה בוטים. לפעמים הקלות הבלתי נסבלת בה אתה משקר, ובאותה נשימה מטיף לכולם על ערכים ואמת, ואני אומר לעצמי- לא יכול להיות שזה כל כך בוטה. אבל זה כן יכול להיות. הנה דוגמא מהרגע. אתה כותב ש"כל מי שעוקב אחרי הפודקסט שלי יודע שאני מתנגד לתיאוריית הבגידה כהסבר לאירועי 7 באוקטובר. יש אינספור מקומות שבהם אמרתי את זה. וכל מי שהוא לא טיפש או נוכל מבין שברגמן גזר פה שאלה שבה איתגרתי את המרואיין" אז תגיד לי, אז אם אתה מתנגד לתיאוריה, כלומר לדעתך זו קונספירציה מופרכת, למה אתה מקדיש לה זמן רב בפודקסטים שלך? ואם אתה לא מאמין בה מה הטעם ב"לאתגר את המרואיין" על פייק? הרי אתה לא צריך להגיד במפורש שאתה מסכים או לא מסכים. מספיק שאתה מהדהד שוב ושוב את התיאוריות הלו בצינורות המידע עליהן אתה שולט ועשית לעלילת הדם הזו את השירות הכי טוב. אני גזרתי משהו מדבריך ויצרתי רושם לא נכון? אז למה אתה לא שם פה את הקטע הנכון, לתקן את הרושם? פשוט כי אתה יודע שלא משנה איך תגזור, יוצא שלא רק שאתה מסביר בלהט למה תיאוריית הבגידה מבפנים עושה שכל, אלא שכשאביבי מסביר לך למה הוא חושב שזו שטות, אתה מתווכח איתו. הנה, גזרתי את הקטע עם שוליים מאוד רחבים קדימה ואחורה, ומדביק אותו כאן כדי שיצפו הגולשים וייראו בעצמם כיצד אתה מקדם פה את כתב הפלסתר הזה ואגב כך מטנף את זכרו של אל"מ אסף חממי ז"ל שהוציא את ההוראה להתרחק מהגדר. ובמסגרת ה"אינספור מקומות שבהם אמרת שאתה מתנגד לתיאוריית הבגידה מבפנים" הנה עוד קטע מתוך פודקסט שערכת שנקרא, איזו מקריות, "בגידה". גם לגביו אין צורך להכביר במילים. הן מדברות בעד עצמן, ובעיקר נגדך.

Ronen Bergman

29,880 次观看 • 3 个月前

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – בתשובה לטענה, לפיה "יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל, האויבים על הגדרות", סא"ל (מיל.) רון שרף מ"אחים לנשק" משיב: "ישראל כבר אינה דמוקרטיה"; "האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים"; "אנחנו מגינים על המדינה עכשיו"; "אין צבא עם בדיקטטורה" ב-27 ביולי 2023, סא"ל במילואים, רון שרף, הנימנה על הנהגת ארגון "אחים לנשק", בו חברים אנשי מילואים מיחידות שונות בצה"ל, התראיין לרדיו 103 FM, בנוגע להשלכות הפסקת ההתנדבות לשירות בצה"ל על ידי אלפי מילואים, על צה"ל ועל ביטחון המדינה. להלן תמליל הראיון: מראיין: [עימנו] סא"ל במילואים רון שרף ממחאת "אחים לנשק". שלום לך, רון שרף. רון שרף: בוקר טוב מראיין: אתה יודע בממשלה אמרו באותו יום, שביטלו את עילת הסבירות, שהם לא הצביעו בעד ביטול עילת הסבירות, אלא נגד הסרבנות, שבסוף מה שגרם להם להקשיח עמדות ולא לוותר הייתם אתם. רון שרף: ומה, ומה יגיד רודן? מה יגיד רודן בדרך למשבר עמוק ולהרס של מדינה? אני לא מצפה שיגידו שום דבר אחר. נתניהו לא זז מעמדתו. מראיין: השאלה אם זאת לא היתה, אפילו מבחינת המחאה והטקטיקה, אם זו לא הייתה טעות? רון שרף: קודם כל, סרבנות זה לא סרבנות. אף אחד לא יכול להכריח מישהו להתנדב למצב שהוא נשבע אחרת למצב, כאשר הוא שובר את החוזה. אז זה בכלל מצחיק. זה הגדרה מצחיקה, וזה ספין הפוך. ישראל כבר אינה דמוקרטיה. ישראל היא מדינה במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה. זה עכשיו [מתרחש]. מי שלא מבין את זה, לא מבין מי אחראי למצב הזה. מי שאחראי לסיכון ביטחון ישראל זה נתניהו, והצל של שר הביטחון גלנט, שיושב מגמגם, מתחנן שמה לשר משפטים שיעזור לו, כי הוא יודע את המשבר האמיתי שאנחנו נכנסים אליו, ורק מבט, רק מבט על הפנים של גלנט כולם יכולים להבין מה באמת קורה. מראיין: סגן אלוף שרף, אבל אני מנסה להבין. תראה, אתה כאילו מסביר לנו ולציבור מי אשם במצב שהגענו אליו. אבל, אני שואל אותך שאלה אחרת. יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל. האויבים על הגדרות. במקרה של הגבול הצפוני זה תרתי משמע. רואים את חיזבאללה על הגדר. השאלה היא: מי יהיה אחראי בסופו של יום אם חלילה ישראל תותקף, ולא תהיה ערוכה? אז אתה תגיד: ביבי אשם, וביבי יגיד: אתם אשמים, אבל בינתיים מה יהיה על ביטחונה של המדינה היקרה שלנו? רון שרף: המדינה יקרה לנו לא פחות מלאף אחד אחר, ולכן אנחנו מגינים עליה. האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים. אם ישראל תמשיך במדרון הזה, ישראל כבר אינה דמוקרטיה. אני חוזר על זה. מישהו האמין שזה יקרה? ישראל אינה דמוקרטיה יותר. היא כרגע במדרון. מדינת מעבר בין דמוקרטיה לדיקטטורה. כל אחד יחליט איפה במעבר. אבל, שלממשלה אין ביקורת שיפוטית, זוהי כבר אינה דמוקרטיה. לכן, הסכנה האמיתית היא מבפנים. אנחנו מגינים על המדינה עכשיו. מראיין: ומה קורה עכשיו? אתם הודעתם שאתם מפסיקים להתנדב. שמענו באמת על הגל הזה, גם בחיל האוויר, ובעוד אגפים וחילות נוספים. מה קורה בפועל בשטח אחרי שבוטלה עילת הסבירות מבחינתכם? בחודשים הקרובים אתם פשוט לא תתנדבו? רון שרף: תראה, פה אין רבים. יש כל אחד לעצמו. זה בסוף כל אחד מול צו מצפונו. אני לא שולט על אנשים אחרים. מראיין: מה שאתה שומע מהחברים שלך. רון שרף: אני כן, אני אומר, אני עושה מה שאני, מה שצו מצפוני אומר, וכמוני עושים הרבה חברים. אנחנו מבינים שלא ניתן לשרת דיקטטורה. אין צבא עם בדיקטטורה. מראיין: כן, אבל תראה, אני מוכרח לומר שיש לי קצת בעיה עם האמירות האלה שלך, שלכם, כי אני מבין שמבחינת הקמפיין, נקרא לזה, זה נכון להגיד: כל אחד למצפונו, אבל ברור שזה מאורגן. מה זאת אומרת? יוצאות הודעות לעיתונות, ממלאים טפסים, שולחים ביום שישי רגע לפני אולפן שישי [בערוץ 12] מסמך שעליו חתומים נדמה לי 1,150 טייסים. ברור שזה ארגון. למה אתם לא קוראים לילד בשמו? [אנו] התארגנו לפי היחידות הצבאיות שלנו כדי להפסיק את ההתנדבות. רון שרף: ההתארגנות היא, שוב אני אומר, המחאה היא כללית, והיא חוצה את כל היחידות, ואת כל הארגונים, אבל בסוף כל אחד מקבל את ההחלטה לבד. מראיין: טוב, זה ברור. רון שרף: [כל אחד בנפרד] שולח [מכתב על הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים] למפקד שלו, ואנשים מרגישים מבפנים, כמו שאתה יכול להגיד, שכל המחאה היא כולה מאורגנת. אנשים בסוף יוצאים מהבית, כי הם מפחדים משלטון עם כוח בלתי מוגבל. זה פשוט ככה. כנ"ל אנשים אומרים: אני לא יכול ללכת [להתנדב לשירות מילואים]. אני אישית, רון, לא יכול ללכת לשרת מדינה שאינה דמוקרטית, ואני עכשיו מפעיל את הכוח שעדיין יש לי, כי עוד מעט לא יהיה לי. עוד מעט יהיו פה חוקים שאסור למחות, שיש מעצר מנהלי למי שמדבר נגד המשטר. זה קרוב, זה הכל קרוב. כל אחד חושב שבפעולה שלו הוא כרגע בולם את ההתדרדרות של ישראל לתהום דיקטטורית, שאחר כך אי אפשר יהיה לצאת ממנו. סימוכין: רון שרף. צילום מסך מסרטון וידאו בעמוד הפייסבוק של "אחים לנשק"
6:01

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – בתשובה לטענה, לפיה "יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל, האויבים על הגדרות", סא"ל (מיל.) רון שרף מ"אחים לנשק" משיב: "ישראל כבר אינה דמוקרטיה"; "האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים"; "אנחנו מגינים על המדינה עכשיו"; "אין צבא עם בדיקטטורה" ב-27 ביולי 2023, סא"ל במילואים, רון שרף, הנימנה על הנהגת ארגון "אחים לנשק", בו חברים אנשי מילואים מיחידות שונות בצה"ל, התראיין לרדיו 103 FM, בנוגע להשלכות הפסקת ההתנדבות לשירות בצה"ל על ידי אלפי מילואים, על צה"ל ועל ביטחון המדינה. להלן תמליל הראיון: מראיין: [עימנו] סא"ל במילואים רון שרף ממחאת "אחים לנשק". שלום לך, רון שרף. רון שרף: בוקר טוב מראיין: אתה יודע בממשלה אמרו באותו יום, שביטלו את עילת הסבירות, שהם לא הצביעו בעד ביטול עילת הסבירות, אלא נגד הסרבנות, שבסוף מה שגרם להם להקשיח עמדות ולא לוותר הייתם אתם. רון שרף: ומה, ומה יגיד רודן? מה יגיד רודן בדרך למשבר עמוק ולהרס של מדינה? אני לא מצפה שיגידו שום דבר אחר. נתניהו לא זז מעמדתו. מראיין: השאלה אם זאת לא היתה, אפילו מבחינת המחאה והטקטיקה, אם זו לא הייתה טעות? רון שרף: קודם כל, סרבנות זה לא סרבנות. אף אחד לא יכול להכריח מישהו להתנדב למצב שהוא נשבע אחרת למצב, כאשר הוא שובר את החוזה. אז זה בכלל מצחיק. זה הגדרה מצחיקה, וזה ספין הפוך. ישראל כבר אינה דמוקרטיה. ישראל היא מדינה במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה. זה עכשיו [מתרחש]. מי שלא מבין את זה, לא מבין מי אחראי למצב הזה. מי שאחראי לסיכון ביטחון ישראל זה נתניהו, והצל של שר הביטחון גלנט, שיושב מגמגם, מתחנן שמה לשר משפטים שיעזור לו, כי הוא יודע את המשבר האמיתי שאנחנו נכנסים אליו, ורק מבט, רק מבט על הפנים של גלנט כולם יכולים להבין מה באמת קורה. מראיין: סגן אלוף שרף, אבל אני מנסה להבין. תראה, אתה כאילו מסביר לנו ולציבור מי אשם במצב שהגענו אליו. אבל, אני שואל אותך שאלה אחרת. יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל. האויבים על הגדרות. במקרה של הגבול הצפוני זה תרתי משמע. רואים את חיזבאללה על הגדר. השאלה היא: מי יהיה אחראי בסופו של יום אם חלילה ישראל תותקף, ולא תהיה ערוכה? אז אתה תגיד: ביבי אשם, וביבי יגיד: אתם אשמים, אבל בינתיים מה יהיה על ביטחונה של המדינה היקרה שלנו? רון שרף: המדינה יקרה לנו לא פחות מלאף אחד אחר, ולכן אנחנו מגינים עליה. האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים. אם ישראל תמשיך במדרון הזה, ישראל כבר אינה דמוקרטיה. אני חוזר על זה. מישהו האמין שזה יקרה? ישראל אינה דמוקרטיה יותר. היא כרגע במדרון. מדינת מעבר בין דמוקרטיה לדיקטטורה. כל אחד יחליט איפה במעבר. אבל, שלממשלה אין ביקורת שיפוטית, זוהי כבר אינה דמוקרטיה. לכן, הסכנה האמיתית היא מבפנים. אנחנו מגינים על המדינה עכשיו. מראיין: ומה קורה עכשיו? אתם הודעתם שאתם מפסיקים להתנדב. שמענו באמת על הגל הזה, גם בחיל האוויר, ובעוד אגפים וחילות נוספים. מה קורה בפועל בשטח אחרי שבוטלה עילת הסבירות מבחינתכם? בחודשים הקרובים אתם פשוט לא תתנדבו? רון שרף: תראה, פה אין רבים. יש כל אחד לעצמו. זה בסוף כל אחד מול צו מצפונו. אני לא שולט על אנשים אחרים. מראיין: מה שאתה שומע מהחברים שלך. רון שרף: אני כן, אני אומר, אני עושה מה שאני, מה שצו מצפוני אומר, וכמוני עושים הרבה חברים. אנחנו מבינים שלא ניתן לשרת דיקטטורה. אין צבא עם בדיקטטורה. מראיין: כן, אבל תראה, אני מוכרח לומר שיש לי קצת בעיה עם האמירות האלה שלך, שלכם, כי אני מבין שמבחינת הקמפיין, נקרא לזה, זה נכון להגיד: כל אחד למצפונו, אבל ברור שזה מאורגן. מה זאת אומרת? יוצאות הודעות לעיתונות, ממלאים טפסים, שולחים ביום שישי רגע לפני אולפן שישי [בערוץ 12] מסמך שעליו חתומים נדמה לי 1,150 טייסים. ברור שזה ארגון. למה אתם לא קוראים לילד בשמו? [אנו] התארגנו לפי היחידות הצבאיות שלנו כדי להפסיק את ההתנדבות. רון שרף: ההתארגנות היא, שוב אני אומר, המחאה היא כללית, והיא חוצה את כל היחידות, ואת כל הארגונים, אבל בסוף כל אחד מקבל את ההחלטה לבד. מראיין: טוב, זה ברור. רון שרף: [כל אחד בנפרד] שולח [מכתב על הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים] למפקד שלו, ואנשים מרגישים מבפנים, כמו שאתה יכול להגיד, שכל המחאה היא כולה מאורגנת. אנשים בסוף יוצאים מהבית, כי הם מפחדים משלטון עם כוח בלתי מוגבל. זה פשוט ככה. כנ"ל אנשים אומרים: אני לא יכול ללכת [להתנדב לשירות מילואים]. אני אישית, רון, לא יכול ללכת לשרת מדינה שאינה דמוקרטית, ואני עכשיו מפעיל את הכוח שעדיין יש לי, כי עוד מעט לא יהיה לי. עוד מעט יהיו פה חוקים שאסור למחות, שיש מעצר מנהלי למי שמדבר נגד המשטר. זה קרוב, זה הכל קרוב. כל אחד חושב שבפעולה שלו הוא כרגע בולם את ההתדרדרות של ישראל לתהום דיקטטורית, שאחר כך אי אפשר יהיה לצאת ממנו. סימוכין: רון שרף. צילום מסך מסרטון וידאו בעמוד הפייסבוק של "אחים לנשק"

Jonathan D. Halevi

20,569 次观看 • 1 年前