Loading video...

Video Failed to Load

Go Home

בממשלת השינוי העלינו את קצבת הבטחת הכנסה לזקנים העניים ביותר בישראל ב-600 ש"ח בחודש. זה היה המהלך המשמעותי הראשון שקודם עבור זקנים מזה שנים רבות. בממשלה הבאה יש להשלים את המהלך ולהעלות גם את קצבת הזקנה שנשחקה מאוד ב-20 השנים האחרונות. רק כך נבטיח שלא יהיו יותר זקנים עניים בישראל.

cohen_meirav's profile picture

מירב כהן - Meirav Cohen

54,492 subscribers

11,806 views • 6 months ago •via X (Twitter)

LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 Comments

No comments available

Comments from the original post will appear here

Related Videos

מעבר לתשובות של טראמפ שכבר עשו כותרות, שימו לב איך נפתח החלק על ישראל בראיון של Reagan Reese מהדיילי קולר: היא מצטטת נתונים שמראים את הירידה בתמיכה במלחמה דווקא בקרב *רפובליקנים*. בשבוע שעבר הבאנו את הקולות הגוברים נגד ישראל ושחיקת התמיכה דווקא בתוך הימין בארה״ב - היו לא מעט שטענו שזה מאיזו פוזיציה והמצאה. אז לא אני, האתר השמרני והנשיא טראמפ. מצרפת קטע מהכתבה והתרגום המלא לחלק על ישראל בראיון עם הנשיא טראמפ. לשיפוטכם 👇 ריס: נעבור למלחמה אחרת, ישראל. סקר Pew במרץ מצא ש־53% מהמבוגרים בארה״ב שנשאלו הביעו דעה שלילית על ישראל. זה עלייה לעומת 42% בשנת 2022. בקרב רפובליקנים צעירים מתחת לגיל 50, 50% הביעו דעה שלילית על ישראל – עלייה לעומת 35% ב־2022. יש קבוצה הולכת וגדלה בתוך מחנה MAGA, קואליציית “America First”, רפובליקנים, ובמיוחד רפובליקנים צעירים, שמפקפקים בתמיכה שלנו בישראל. האם אתה מודע לקבוצה הזו? האם זה מדאיג אותך? טראמפ: כן, אני מודע לזה. תראי, ישראל היא מדהימה, כי את יודעת, יש לי תמיכה טובה מישראל. יש לי. תראי, אף אחד לא עשה יותר למען ישראל ממני, כולל ההתקפות האחרונות עם איראן, מחקנו את הדבר הזה. אנחנו, אותו מטוס, מחק אותם כמו שאף אחד לא ראה לפני. את יודעת, חזרנו ו־CNN ניסו לומר “טוב, אולי זה לא הושלם לגמרי”, ובסוף הסתבר שזה הושלם לגמרי, מעבר לשלמות. אבל כשחוזרים 20 שנה אחורה – אני אגיד לך, ישראל החזיקה בלובי הכי חזק בקונגרס מכל דבר, מכל גוף, מכל חברה או מדינה שאי פעם ראיתי. ישראל הייתה הכי חזקה. היום כבר אין לה לובי כל כך חזק. זה מדהים. פעם, אם רצית להיות פוליטיקאי, לא יכולת לדבר בצורה רעה. פשוט לא יכולת לדבר רעות. אבל היום יש לך, את יודעת, את AOC פלוס שלוש, ויש לך את כל המשוגעים האלה, והם באמת שינו את זה. את צעירה מדי כדי לדעת את זה, אבל אם תחזרי 15 שנה אחורה, כנראה אז זה התחיל. ישראל — את תביני את זה טוב מאוד — הייתה הלובי החזק ביותר שראיתי אי פעם. היה להם שליטה מוחלטת בקונגרס, והיום כבר לא. את יודעת זה קצת מפתיע אותי לראות את זה. ואנשים, הם שכחו את ה-7 באוקטובר. את יודע, ה-7 באוקטובר היה יום נורא באמת, כי ראיתי את התמונות. ריס: הייתי ממש עכשיו בישראל, והגענו ממש עד לקו המלחמה, שם אפשר היה לשמוע את הפצצות נופלות בעזה. והגענו למקומות של ה-7 באוקטובר. מפחיד. להיות שם. אני מבין— טראמפ : זה היה אירוע ממש רע, נכון? ריס: כן. טראמפ: ואת יודעת, יש אנשים שמכחישים שזה בכלל קרה, הם מכחישים. יש אנשים שמכחישים שהשואה בכלל קרתה. אז הם יצטרכו לסיים את המלחמה הזו. אבל זה פוגע בישראל. אין שאלה על זה. ייתכן שהם מנצחים במלחמה, אבל הם לא מנצחים בעולם של יחסי הציבור, ואת יודעת, זה פוגע בהם. אבל ישראל הייתה הלובי החזק ביותר לפני 15 שנה שהיה אי פעם, והיום זה נפגע, במיוחד בקונגרס
2:54

מעבר לתשובות של טראמפ שכבר עשו כותרות, שימו לב איך נפתח החלק על ישראל בראיון של Reagan Reese מהדיילי קולר: היא מצטטת נתונים שמראים את הירידה בתמיכה במלחמה דווקא בקרב *רפובליקנים*. בשבוע שעבר הבאנו את הקולות הגוברים נגד ישראל ושחיקת התמיכה דווקא בתוך הימין בארה״ב - היו לא מעט שטענו שזה מאיזו פוזיציה והמצאה. אז לא אני, האתר השמרני והנשיא טראמפ. מצרפת קטע מהכתבה והתרגום המלא לחלק על ישראל בראיון עם הנשיא טראמפ. לשיפוטכם 👇 ריס: נעבור למלחמה אחרת, ישראל. סקר Pew במרץ מצא ש־53% מהמבוגרים בארה״ב שנשאלו הביעו דעה שלילית על ישראל. זה עלייה לעומת 42% בשנת 2022. בקרב רפובליקנים צעירים מתחת לגיל 50, 50% הביעו דעה שלילית על ישראל – עלייה לעומת 35% ב־2022. יש קבוצה הולכת וגדלה בתוך מחנה MAGA, קואליציית “America First”, רפובליקנים, ובמיוחד רפובליקנים צעירים, שמפקפקים בתמיכה שלנו בישראל. האם אתה מודע לקבוצה הזו? האם זה מדאיג אותך? טראמפ: כן, אני מודע לזה. תראי, ישראל היא מדהימה, כי את יודעת, יש לי תמיכה טובה מישראל. יש לי. תראי, אף אחד לא עשה יותר למען ישראל ממני, כולל ההתקפות האחרונות עם איראן, מחקנו את הדבר הזה. אנחנו, אותו מטוס, מחק אותם כמו שאף אחד לא ראה לפני. את יודעת, חזרנו ו־CNN ניסו לומר “טוב, אולי זה לא הושלם לגמרי”, ובסוף הסתבר שזה הושלם לגמרי, מעבר לשלמות. אבל כשחוזרים 20 שנה אחורה – אני אגיד לך, ישראל החזיקה בלובי הכי חזק בקונגרס מכל דבר, מכל גוף, מכל חברה או מדינה שאי פעם ראיתי. ישראל הייתה הכי חזקה. היום כבר אין לה לובי כל כך חזק. זה מדהים. פעם, אם רצית להיות פוליטיקאי, לא יכולת לדבר בצורה רעה. פשוט לא יכולת לדבר רעות. אבל היום יש לך, את יודעת, את AOC פלוס שלוש, ויש לך את כל המשוגעים האלה, והם באמת שינו את זה. את צעירה מדי כדי לדעת את זה, אבל אם תחזרי 15 שנה אחורה, כנראה אז זה התחיל. ישראל — את תביני את זה טוב מאוד — הייתה הלובי החזק ביותר שראיתי אי פעם. היה להם שליטה מוחלטת בקונגרס, והיום כבר לא. את יודעת זה קצת מפתיע אותי לראות את זה. ואנשים, הם שכחו את ה-7 באוקטובר. את יודע, ה-7 באוקטובר היה יום נורא באמת, כי ראיתי את התמונות. ריס: הייתי ממש עכשיו בישראל, והגענו ממש עד לקו המלחמה, שם אפשר היה לשמוע את הפצצות נופלות בעזה. והגענו למקומות של ה-7 באוקטובר. מפחיד. להיות שם. אני מבין— טראמפ : זה היה אירוע ממש רע, נכון? ריס: כן. טראמפ: ואת יודעת, יש אנשים שמכחישים שזה בכלל קרה, הם מכחישים. יש אנשים שמכחישים שהשואה בכלל קרתה. אז הם יצטרכו לסיים את המלחמה הזו. אבל זה פוגע בישראל. אין שאלה על זה. ייתכן שהם מנצחים במלחמה, אבל הם לא מנצחים בעולם של יחסי הציבור, ואת יודעת, זה פוגע בהם. אבל ישראל הייתה הלובי החזק ביותר לפני 15 שנה שהיה אי פעם, והיום זה נפגע, במיוחד בקונגרס

יוּנה לייבזון Yuna Leibzon

47,333 views • 11 months ago

אני רוצה לפתוח היום במהלך כלכלי וחברתי שאני לא מתכוון לוותר עליו – רפורמת החלב. רפורמה טובה, אחראית, ובעיקר כזו שמציבה את הציונות ואת האזרח הישראלי במרכז. אנחנו באנו לעבוד בשבילכם, ולא בשביל אף אינטרס אחר. בניגוד לקמפיין הדמגוגי ועתיר המשאבים נגדי, רפורמת החלב שלי שומרת על היצור המקומי, שומרת על החקלאות, שומרת על החקלאים, וכן, גם פותחת את השוק לתחרות בריאה שתגדיל את ההיצע ותוריד את המחירים לעם ישראל. המטרה הראשונה והחשובה ביותר של רפורמת החלב היא פשוטה וברורה: להוריד את יוקר המחיה. אין כאן קיצורי דרך, אין קסמים – יש עבודה מקצועית, יש אחריות, ויש נחישות שלא להסיט את העיניים מהמטרה המרכזית: להפחית את מחירי מוצרי היסוד לכל משפחה בישראל. כדי להבין המהלך הזה צריך קודם כל להפנים: שוק החלב בישראל נשלט שנים רבות על ידי שתי מחלבות ענק – תנובה ושטראוס – שהוכרזו רשמית כמונופולים. כל מי שמבין בכלכלה יודע שאין דרך להתמודד עם יוקר מחיה בלי לפרק מונופולים, ודרך אחת לפרק אותם זה ליצור תחרות אמיתית. תחרות שמייצרת מחיר הוגן, איכות טובה יותר, ושוק שמשרת את הצרכן ולא את הרווח של תאגידים. התחרות הזו תגיע באמצעות פתיחת השוק ליבוא – במינון נכון, בזהירות ובאחריות. אנחנו לא פוגעים בייצור המקומי, אלא מגדירים מחדש את האיזון: 80% ייצור ישראלי, ו־20% פתיחה לתחרות. זהו שינוי היסטורי. זה שומר על העצמאות והחוסן החקלאי שלנו, אבל גם יוצר לחץ תחרותי שמונע מהמונופולים להמשיך לייצר רווחי עתק על חשבונכם. ואם כבר מדברים על אינטרסים זרים – תנובה נמצאת בבעלות סינית. אז לפני שמספרים לכם כל מיני אגדות על מי ייהנה מהמהלך הזה, כדאי לזכור מי נהנה כיום מהריכוזיות הזו, ובעיקר מי משלם עליה: הציבור הישראלי.
9:06

אני רוצה לפתוח היום במהלך כלכלי וחברתי שאני לא מתכוון לוותר עליו – רפורמת החלב. רפורמה טובה, אחראית, ובעיקר כזו שמציבה את הציונות ואת האזרח הישראלי במרכז. אנחנו באנו לעבוד בשבילכם, ולא בשביל אף אינטרס אחר. בניגוד לקמפיין הדמגוגי ועתיר המשאבים נגדי, רפורמת החלב שלי שומרת על היצור המקומי, שומרת על החקלאות, שומרת על החקלאים, וכן, גם פותחת את השוק לתחרות בריאה שתגדיל את ההיצע ותוריד את המחירים לעם ישראל. המטרה הראשונה והחשובה ביותר של רפורמת החלב היא פשוטה וברורה: להוריד את יוקר המחיה. אין כאן קיצורי דרך, אין קסמים – יש עבודה מקצועית, יש אחריות, ויש נחישות שלא להסיט את העיניים מהמטרה המרכזית: להפחית את מחירי מוצרי היסוד לכל משפחה בישראל. כדי להבין המהלך הזה צריך קודם כל להפנים: שוק החלב בישראל נשלט שנים רבות על ידי שתי מחלבות ענק – תנובה ושטראוס – שהוכרזו רשמית כמונופולים. כל מי שמבין בכלכלה יודע שאין דרך להתמודד עם יוקר מחיה בלי לפרק מונופולים, ודרך אחת לפרק אותם זה ליצור תחרות אמיתית. תחרות שמייצרת מחיר הוגן, איכות טובה יותר, ושוק שמשרת את הצרכן ולא את הרווח של תאגידים. התחרות הזו תגיע באמצעות פתיחת השוק ליבוא – במינון נכון, בזהירות ובאחריות. אנחנו לא פוגעים בייצור המקומי, אלא מגדירים מחדש את האיזון: 80% ייצור ישראלי, ו־20% פתיחה לתחרות. זהו שינוי היסטורי. זה שומר על העצמאות והחוסן החקלאי שלנו, אבל גם יוצר לחץ תחרותי שמונע מהמונופולים להמשיך לייצר רווחי עתק על חשבונכם. ואם כבר מדברים על אינטרסים זרים – תנובה נמצאת בבעלות סינית. אז לפני שמספרים לכם כל מיני אגדות על מי ייהנה מהמהלך הזה, כדאי לזכור מי נהנה כיום מהריכוזיות הזו, ובעיקר מי משלם עליה: הציבור הישראלי.

בצלאל סמוטריץ'

27,010 views • 9 months ago

מושב הכנסת הנוכחי נפתח בשבוע שעבר בסערה, ואנחנו מקווים שהוא יהיה מוצלח יותר מהקודם - לפחות בכל הנוגע להפצת רעלים, קונספירציות, פייקים וכל הג'אז הזה. למי שלא זוכר, בואו תראו את הטופ שיט שקיבלנו במושב הקודם: אחד השקרים המרשימים והגדולים ביותר שנוצרו הוא ללא ספק פייק "מיליארד הדולר", כאילו הסכום הדימיוני הזה עבר מהממשל האמריקני לארגוני שמאל בישראל. מי לא שיתף את זה? ראש הממשלה והליכוד, שרים וחברי כנסת, עיתונאים ומשפיענים. אז חשפנו - בשיתוף עם "בודקים" - כיצד הדו"ח שאמור היה "להוכיח" את השקר הזה מוכיח שלא היה ונברא. אפילו לא 1%. בקיצור, לא התערבות זרה ולא נעליים. שקר עלוב. הלאה. מה עם טלי גוטליב, שבשנתיים האחרונות הפכה למפעל קונספירציות? אז במושב הקודם הוחלט לזמן אותה לשימוע לפני הגשת כתב אישום על שחשפה את זהותו של איש שב"כ, בעלה של שקמה ברסלר, ממובילות המחאה נגד הממשלה. זה מצטרף לתאוריית קשר שקרית שהפיצה, שכביכול היתה "בגידה מבפנים" ב-7 באוקטובר. מאיפה המידע של גוטליב? אה כן, מאתר הקונספירציות הנודע "עדנה קרנבל". פרסמנו על זה תחקיר מקיף והתראיינו גם בחדשות 12 בנושא. וכמובן, אי אפשר לשכוח את השקר החוזר על פייק ההצתות שחרך את הרשת. ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, בזמן שכבאים עוד נאבקים בלהבות בהרי ירושלים, היו פוליטיקאים, אנשי תקשורת ומשפיענים (היי יאיר נתניהו) שדאגו לנצל את הפחד של התושבים כדי להפיץ שקרים וקונספירציות. אחרי ששרים, ח"כים וגם רה"מ מיהרו להכריז ששריפת הענק נבעה מהצתה ממניע לאומני וש"נעצרו חשודים", ושמי שאשם זה כמובן הערבים והשמאלנים - צוות החקירה קבע שלא דובים ולא יער, מדובר בהתלקחות חוזרת משריפה שאירעה במקום קודם לכן. אנחנו הוצאנו מפריכון והתראיינו על כך אצל לוסי אהריש ב-13. אחח, איזה מושב שזה היה. בוא נקווה שהפעם ילך קצת יותר טוב, אה? אנחנו צריכים אתכם איתנו. תכתבו לנו בתגובות איזה פייקים זיהיתם לאחרונה, ואנחנו מבטיחים להמשיך להילחם בשקרים ובקונספירציות למען מרחב דיגיטלי בטוח ומבוסס עובדות.
1:15

מושב הכנסת הנוכחי נפתח בשבוע שעבר בסערה, ואנחנו מקווים שהוא יהיה מוצלח יותר מהקודם - לפחות בכל הנוגע להפצת רעלים, קונספירציות, פייקים וכל הג'אז הזה. למי שלא זוכר, בואו תראו את הטופ שיט שקיבלנו במושב הקודם: אחד השקרים המרשימים והגדולים ביותר שנוצרו הוא ללא ספק פייק "מיליארד הדולר", כאילו הסכום הדימיוני הזה עבר מהממשל האמריקני לארגוני שמאל בישראל. מי לא שיתף את זה? ראש הממשלה והליכוד, שרים וחברי כנסת, עיתונאים ומשפיענים. אז חשפנו - בשיתוף עם "בודקים" - כיצד הדו"ח שאמור היה "להוכיח" את השקר הזה מוכיח שלא היה ונברא. אפילו לא 1%. בקיצור, לא התערבות זרה ולא נעליים. שקר עלוב. הלאה. מה עם טלי גוטליב, שבשנתיים האחרונות הפכה למפעל קונספירציות? אז במושב הקודם הוחלט לזמן אותה לשימוע לפני הגשת כתב אישום על שחשפה את זהותו של איש שב"כ, בעלה של שקמה ברסלר, ממובילות המחאה נגד הממשלה. זה מצטרף לתאוריית קשר שקרית שהפיצה, שכביכול היתה "בגידה מבפנים" ב-7 באוקטובר. מאיפה המידע של גוטליב? אה כן, מאתר הקונספירציות הנודע "עדנה קרנבל". פרסמנו על זה תחקיר מקיף והתראיינו גם בחדשות 12 בנושא. וכמובן, אי אפשר לשכוח את השקר החוזר על פייק ההצתות שחרך את הרשת. ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, בזמן שכבאים עוד נאבקים בלהבות בהרי ירושלים, היו פוליטיקאים, אנשי תקשורת ומשפיענים (היי יאיר נתניהו) שדאגו לנצל את הפחד של התושבים כדי להפיץ שקרים וקונספירציות. אחרי ששרים, ח"כים וגם רה"מ מיהרו להכריז ששריפת הענק נבעה מהצתה ממניע לאומני וש"נעצרו חשודים", ושמי שאשם זה כמובן הערבים והשמאלנים - צוות החקירה קבע שלא דובים ולא יער, מדובר בהתלקחות חוזרת משריפה שאירעה במקום קודם לכן. אנחנו הוצאנו מפריכון והתראיינו על כך אצל לוסי אהריש ב-13. אחח, איזה מושב שזה היה. בוא נקווה שהפעם ילך קצת יותר טוב, אה? אנחנו צריכים אתכם איתנו. תכתבו לנו בתגובות איזה פייקים זיהיתם לאחרונה, ואנחנו מבטיחים להמשיך להילחם בשקרים ובקונספירציות למען מרחב דיגיטלי בטוח ומבוסס עובדות.

פייק ריפורטר | FakeReporter

55,585 views • 9 months ago

השבוע האשים ינון מגל את יצחק רבין באחריות לטבח 7 באוקטובר בגלל שהוא הוביל את תהליך אוסלו בתחילת שנות התשעים. אחרי שבעבר הוא האשים את ההתנתקות באחריות לטבח, ועכשיו הוא מאשים את תהליך אוסלו, אני מניח שבשלב הבא ינון יאשים את דוד בן-גוריון באחריות ל-7 באוקטובר בגלל החלטתו לסגת מרצועת עזה בסוף מבצע קדש ב-1956. אבל באמת שאני מבין את ינון. היות שכמו מורו ורבו נתניהו, ינון תמך בכל לב בברית עם השטן החמאסי, ברית שבזכותה חמאס יכול היה להתחזק, להתחמש ולבצע את הטבח הנורא בעוטף, הוא חש נקיפות מצפון על כך ולכן הוא משתלח לכל עבר. למעשה, לא היה בתולדות המדינה מקרה שבו ראש הממשלה ותומכיו האדוקים, כמו מגל, טענו שארגון מסוים הוא כמו דאע"ש ובה בעת כרתו עם הארגון הדאע"שי הזה ברית טמאה, ראו בו "נכס" ואפשרו לו להתעצם, וכל זאת רק כדי לסכל את "הסיכון" הקטן מאוד של קידום משא ומתן מדיני מול הרש"פ. לפני שש שנים התארחתי בתוכנית של ינון מגל וענת דוידוביץ' ושם הסברתי כיצד אחרי שחזר לשלטון ב-2009, קיבל נתניהו החלטה אסטרטגית להכיל את שלטון חמאס ולחזקו, כדי לשמר את הפיצול בין הרצועה לבין יו"ש, וכך לסכל כל מהלך מדיני מול הרש"פ. עוד ציינתי כי מבחינת נתניהו הפקרת ביטחונם ושלומם של תושבי עוטף עזה והדרום לחסדי החמאס שמייסר אותם ברקטות, זה מחיר ראוי עבור סיפוח יהודה ושומרון. ינון מיד הגיב שמדיניות זו "עושה שכל" והוסיף שכדי לסכל תהליך מדיני מול הרש"פ "יכול להיות שצריך לשלם מחירים" כמו חיזוק חמאס. אחרי שינון נוכח במחיר הנורא ששילמנו ב-7 באוקטובר עבור הברית שנתניהו כרת עם השטן החמאסי, מצפונו החל לייסר אותו ומאז הוא מנסה להשכיח את אחריותו האישית. מגל טוען שהטבח הוא בגלל ההתנתקות או בגלל הסכם אוסלו, כדי להשכיח את תמיכתו באותה ברית טמאה, שכן, כידוע, הרוצה לשקר ירחיק עדותו. עם זאת, אם כבר הפנינו מבטנו לעבר, יש אדם בעל חשיבות קריטית לקיום תהליך אוסלו שמגל שכח להזכיר – בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו. לא רק שנתניהו בחר להמשיך בתהליך אוסלו אחרי שעלה לשלטון ב-1996, אלא שהוא ממש החיה אותו מכליה. את זה לא אני אומר אלא נתניהו עצמו. ב-6 במרץ 1997 אמר נתניהו כי "ירשנו תהליך במצב של גסיסה. יכולנו להניח לו למות, בייחוד אחרי שרוביהם של הכוחות הפלסטינים הופנו אל חיילינו והרגו בהם. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל קבע שמקרה כזה – של שימוש בנשק נגדנו על ידי המשטרה הפלסטינית – יסתום את הגולל על כל תהליך אוסלו. אך החלטתי הייתה נחושה: להחיות את התהליך, לא רק מפני שהבטחתי לבוחרים להמשיך בו, אלא מכיוון שרציתי, כמו כל עם ישראל, להביא שלום בטוח לנו ולשכנינו". ינון, אמור מעתה – "נתניהו מחיה תהליך אוסלו". יתרה מכך, לא רק בכהונתו הראשונה אלא בכל ממשלותיו מאז 2009, כולל הממשלה הנוכחית, נתניהו פעל לשמר את קיומה של הרש"פ שהיא, כידוע, יציר של הסכמי אוסלו. רק לידיעתך, ינון, לאורך השנים נתן נתניהו לרש"פ כלי נשק, רכבים משוריינים, כסף, סיוע מודיעיני ועוד. ב-2023, בדיון סגור בוועדת החוץ וביטחון הוא ממש העלה אותה על נס כאשר הסביר כי "אנחנו צריכים את הרשות הפלסטינית. אנחנו לא יכולים שהיא תתמוטט. אנחנו גם לא רוצים שהיא תתמוטט. אנחנו מוכנים לעזור לה מבחינה כלכלית. יש לנו אינטרס שהרשות תמשיך לעבוד. במקומות שהיא מצליחה לפעול היא עושה את העבודה בשבילנו. ואין לנו שום עניין שהיא תיפול". אז ינון, אם אתה טוען עתה שתהליך אוסלו הוא זה שהביא לטבח, דע לך שנתניהו לא היה רק מי שכרת ברית עם השטן החמאסי שאיפשרה לו לבצע את הטבח, אלא גם מי שהחיה את תהליך אוסלו וששימר את הרשות הפלסטינית.
1:05

השבוע האשים ינון מגל את יצחק רבין באחריות לטבח 7 באוקטובר בגלל שהוא הוביל את תהליך אוסלו בתחילת שנות התשעים. אחרי שבעבר הוא האשים את ההתנתקות באחריות לטבח, ועכשיו הוא מאשים את תהליך אוסלו, אני מניח שבשלב הבא ינון יאשים את דוד בן-גוריון באחריות ל-7 באוקטובר בגלל החלטתו לסגת מרצועת עזה בסוף מבצע קדש ב-1956. אבל באמת שאני מבין את ינון. היות שכמו מורו ורבו נתניהו, ינון תמך בכל לב בברית עם השטן החמאסי, ברית שבזכותה חמאס יכול היה להתחזק, להתחמש ולבצע את הטבח הנורא בעוטף, הוא חש נקיפות מצפון על כך ולכן הוא משתלח לכל עבר. למעשה, לא היה בתולדות המדינה מקרה שבו ראש הממשלה ותומכיו האדוקים, כמו מגל, טענו שארגון מסוים הוא כמו דאע"ש ובה בעת כרתו עם הארגון הדאע"שי הזה ברית טמאה, ראו בו "נכס" ואפשרו לו להתעצם, וכל זאת רק כדי לסכל את "הסיכון" הקטן מאוד של קידום משא ומתן מדיני מול הרש"פ. לפני שש שנים התארחתי בתוכנית של ינון מגל וענת דוידוביץ' ושם הסברתי כיצד אחרי שחזר לשלטון ב-2009, קיבל נתניהו החלטה אסטרטגית להכיל את שלטון חמאס ולחזקו, כדי לשמר את הפיצול בין הרצועה לבין יו"ש, וכך לסכל כל מהלך מדיני מול הרש"פ. עוד ציינתי כי מבחינת נתניהו הפקרת ביטחונם ושלומם של תושבי עוטף עזה והדרום לחסדי החמאס שמייסר אותם ברקטות, זה מחיר ראוי עבור סיפוח יהודה ושומרון. ינון מיד הגיב שמדיניות זו "עושה שכל" והוסיף שכדי לסכל תהליך מדיני מול הרש"פ "יכול להיות שצריך לשלם מחירים" כמו חיזוק חמאס. אחרי שינון נוכח במחיר הנורא ששילמנו ב-7 באוקטובר עבור הברית שנתניהו כרת עם השטן החמאסי, מצפונו החל לייסר אותו ומאז הוא מנסה להשכיח את אחריותו האישית. מגל טוען שהטבח הוא בגלל ההתנתקות או בגלל הסכם אוסלו, כדי להשכיח את תמיכתו באותה ברית טמאה, שכן, כידוע, הרוצה לשקר ירחיק עדותו. עם זאת, אם כבר הפנינו מבטנו לעבר, יש אדם בעל חשיבות קריטית לקיום תהליך אוסלו שמגל שכח להזכיר – בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו. לא רק שנתניהו בחר להמשיך בתהליך אוסלו אחרי שעלה לשלטון ב-1996, אלא שהוא ממש החיה אותו מכליה. את זה לא אני אומר אלא נתניהו עצמו. ב-6 במרץ 1997 אמר נתניהו כי "ירשנו תהליך במצב של גסיסה. יכולנו להניח לו למות, בייחוד אחרי שרוביהם של הכוחות הפלסטינים הופנו אל חיילינו והרגו בהם. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל קבע שמקרה כזה – של שימוש בנשק נגדנו על ידי המשטרה הפלסטינית – יסתום את הגולל על כל תהליך אוסלו. אך החלטתי הייתה נחושה: להחיות את התהליך, לא רק מפני שהבטחתי לבוחרים להמשיך בו, אלא מכיוון שרציתי, כמו כל עם ישראל, להביא שלום בטוח לנו ולשכנינו". ינון, אמור מעתה – "נתניהו מחיה תהליך אוסלו". יתרה מכך, לא רק בכהונתו הראשונה אלא בכל ממשלותיו מאז 2009, כולל הממשלה הנוכחית, נתניהו פעל לשמר את קיומה של הרש"פ שהיא, כידוע, יציר של הסכמי אוסלו. רק לידיעתך, ינון, לאורך השנים נתן נתניהו לרש"פ כלי נשק, רכבים משוריינים, כסף, סיוע מודיעיני ועוד. ב-2023, בדיון סגור בוועדת החוץ וביטחון הוא ממש העלה אותה על נס כאשר הסביר כי "אנחנו צריכים את הרשות הפלסטינית. אנחנו לא יכולים שהיא תתמוטט. אנחנו גם לא רוצים שהיא תתמוטט. אנחנו מוכנים לעזור לה מבחינה כלכלית. יש לנו אינטרס שהרשות תמשיך לעבוד. במקומות שהיא מצליחה לפעול היא עושה את העבודה בשבילנו. ואין לנו שום עניין שהיא תיפול". אז ינון, אם אתה טוען עתה שתהליך אוסלו הוא זה שהביא לטבח, דע לך שנתניהו לא היה רק מי שכרת ברית עם השטן החמאסי שאיפשרה לו לבצע את הטבח, אלא גם מי שהחיה את תהליך אוסלו וששימר את הרשות הפלסטינית.

חיים רמון

36,677 views • 11 months ago

אין תחתית, אין בושה, ואין גבול לציניות של ממשלת הדמים. תשמעו את הסיפור הזה: ביום חמישי האחרון שרת התחבורה מירי רגב מירי רגב הגיעה לקיבוץ בארי (שם הייתה אמורה לבקר בדפוס בארי, שמספק שירותים גם למשרד התחבורה). רק שבצעד מתבקש, חברי הקיבוץ חסמו בגופם את כניסתה במשך חצי שעה, עד שהיא נכנעה ועשתה אחורה פנה. גם מנהל בית הדפוס היה צריך לבקש ממנה במפורש לעזוב את במקום. לדבריהם: ״כששמענו שרגב תגיע לביקור, החלטנו שהיא לא תיכנס לבארי. מבחינתנו, שרים וחברי כנסת שקראו לנו בוגדים ותומכי טרור, לא יכולים לתרום לנו, ורק רוצים לרקוד לנו על הדם. לא נאפשר זאת, לא ניתן לה לעשות קמפיין יח״צ על חשבוננו״. ״חסמנו את הכניסה בגופנו״, המשיך חבר הקיבוץ. ״מירי רגב היא עבריינית עם דם על הידיים. שרי הליכוד לא רצחו אנשים, אבל ב-14 השנים האחרונות הם חיזקו את שלטון החמאס והחלישו את החברה הישראלית. יש להם חלק עצום במחדל הזה״. הוא תיאר את מניעת כניסתה של רגב כ״תמונת ניצחון מזערית״, והמשיך: ״אנחנו מצפים שהיא, ראש הממשלה והשרים האחרים יתפטרו. זה שזה עוד לא קרה, זו בושה גדולה. 10% מתושבי בארי נרצחו והם לא לוקחים אחריות. אנשים כמו מירי רגב לא יכנסו לכאן״. (מקור הידיעה: Liat Ron ל- וואלה). ישר כוח אחינו מקיבוץ בארי. אנחנו כואבים בכאבכם, ומעריכים את כוחכם להתנגד לניסיון הנואל של חברי ממשלת הדמים לעשות סיבוב יח״צ על גבכם. אין להם בושה. נמשיך להיאבק בממשלת הדמים עד למפלתה, כדי שלא יהיו קורבנות נוספים. כדי שתהיה לנו ממשלה ראויה ואחראית, שלא תפקיר אתכם לפחות עכשיו.
0:23

אין תחתית, אין בושה, ואין גבול לציניות של ממשלת הדמים. תשמעו את הסיפור הזה: ביום חמישי האחרון שרת התחבורה מירי רגב מירי רגב הגיעה לקיבוץ בארי (שם הייתה אמורה לבקר בדפוס בארי, שמספק שירותים גם למשרד התחבורה). רק שבצעד מתבקש, חברי הקיבוץ חסמו בגופם את כניסתה במשך חצי שעה, עד שהיא נכנעה ועשתה אחורה פנה. גם מנהל בית הדפוס היה צריך לבקש ממנה במפורש לעזוב את במקום. לדבריהם: ״כששמענו שרגב תגיע לביקור, החלטנו שהיא לא תיכנס לבארי. מבחינתנו, שרים וחברי כנסת שקראו לנו בוגדים ותומכי טרור, לא יכולים לתרום לנו, ורק רוצים לרקוד לנו על הדם. לא נאפשר זאת, לא ניתן לה לעשות קמפיין יח״צ על חשבוננו״. ״חסמנו את הכניסה בגופנו״, המשיך חבר הקיבוץ. ״מירי רגב היא עבריינית עם דם על הידיים. שרי הליכוד לא רצחו אנשים, אבל ב-14 השנים האחרונות הם חיזקו את שלטון החמאס והחלישו את החברה הישראלית. יש להם חלק עצום במחדל הזה״. הוא תיאר את מניעת כניסתה של רגב כ״תמונת ניצחון מזערית״, והמשיך: ״אנחנו מצפים שהיא, ראש הממשלה והשרים האחרים יתפטרו. זה שזה עוד לא קרה, זו בושה גדולה. 10% מתושבי בארי נרצחו והם לא לוקחים אחריות. אנשים כמו מירי רגב לא יכנסו לכאן״. (מקור הידיעה: Liat Ron ל- וואלה). ישר כוח אחינו מקיבוץ בארי. אנחנו כואבים בכאבכם, ומעריכים את כוחכם להתנגד לניסיון הנואל של חברי ממשלת הדמים לעשות סיבוב יח״צ על גבכם. אין להם בושה. נמשיך להיאבק בממשלת הדמים עד למפלתה, כדי שלא יהיו קורבנות נוספים. כדי שתהיה לנו ממשלה ראויה ואחראית, שלא תפקיר אתכם לפחות עכשיו.

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

64,095 views • 2 years ago

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:
14:50

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

19,806 views • 1 year ago

תמיר פרדו: "[מה שהממשלה] הייתה צריכה לעשות ביום הראשון, ב-8 באוקטובר [2023], זה לבצע מהלך של שחרור החטופים, ואחרי זה אפשר לעשות את כל מה שצריך; אתה לא מנהל עם ארגון רצח משא ומתן. אתה מנהל מתן ומתן, ומנסה לצמצם ככל שניתן את המתן, אבל אין פה משא. אתה לא מקבל כלום חוץ מהילדים שלך" ב-19 בספטמבר 2024, פורסם במסגרת פודקאסט "אפרכסת" ראיון שערך אמיר אורן עם תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר, ולהלן קטע מדבריו: תמיר פרדו: עכשיו אני מגיע לסיפור הנוכחי ואני לא אהיה... אמיר אורן: חנה בבלי [שהייתה סמל של נימוסים, איפוק ותרבות]. תמיר פרדו: חנה בבלי. כשאני ראיתי את הסרט לפני יומיים... אמיר אורן: המנהרה? [המנהרה בה הוחזקו שישה חטופים ישראלים שהוצאו להורג בידי חמאס] תמיר פרדו: של המאורה הזאת. זו לא מנהרה. מנהרה, יש לזה תמיד אספקטים. לוקח... אמיר אורן: את המחילה. כן. תמיר פרדו: את המחילה הזאת. זה הזכיר לי את השואה. אימא שלי ניצולת שואה. אמיר אורן: היא הייתה במחנה? בבלגרד? תמיר פרדו: לא, היא הסתתרה, אבל היא איבדה את כל המשפחה שלה. והסתכלתי על המקום הזה ואמרתי לעצמי, נזכרתי שהיה איזה ראש ממשלה ישראלי [בנימין נתניהו], לא לפני הרבה שנים, שבא בטענות לבנות הברית: למה [במלחמת העולם השנייה] הם לא הפציצו את מסילת הברזל לאושוויץ? כי אם הם היו עושים את זה [הם] היו מונעים לפחות את הרצח של יהודי הונגריה. ואמרתי לעצמי, הטענות היו ל[ראש ממשלת בריטניה וינסטון] צ'רצ'יל ו[לנשיא ארה"ב פרנקלין דלאנו] רוזוולט, שזה היו בנות הברית, כי הם היו היחידים שיכולים לעשות את הדבר הזה, והיה להם חיל אוויר לעשות את זה, והם לא נשאו באחריות לשואה של יהודי אירופה. ומי שנשא באחריות לאותם 250 חטופים שנחטפו רק בגלל זה ש[אנחנו] ישנו בשמירה, והמחדל הנוראי של מדינת ישראל. זו ממשלת ישראל שיכולה לשחרר אותם. היא לא צריכה להפציץ רכבות, אלא רק לעצור את המלחמה ולאפשר את שובם הביתה, לא טרחה לעשות את זה. בעיניי זה הדבר הכי נורא. זה כתם מוסרי, זה כתם על היהדות. זה לא יהדות. אני חילוני, לא ככה גדלתי, לא ככה חינכו אותי. וכן, כאשר חס וחלילה יחטפו לך את הילדים כנופיה רצחנית ותגיד [ש] היא מבקשת כופר, ואתה יכול לשלם את הכופר – אני לא מעלה בדעתי שאתה לא תשלם אותו. ואתה לא מנהל עם ארגון רצח משא ומתן. אתה מנהל מתן ומתן, ואתה מנסה לצמצם עד כמה שאתה יכול את המתן, אבל אין פה משא. אתה לא מקבל כלום חוץ מהילדים שלך. ממשלת ישראל מנסה לנהל עם ארגון רצח משא ומתן – זה הטירוף הכי גדול עלי אדמות. [מנהיג חמאס בעזה יחיא] סינוואר כמנהיג ארגון רצח אמר ביום הראשון [7 באוקטובר 2023], עוד לפני שהתחיל התמרון: תחזירו לי את כל המחבלים, הנבלות האלה, ותקבלו את החטופים שלכם. וישראל בחרה בנקמה. וישראל שידעה שלא ניתן לשחרר חטופים על ידי מהלך צבאי, אלא מעט מאוד, וישראל שידעה שכל הפצצה של חיל האוויר כשאתה לא יודע איפה הם נמצאים יכולה גם להרוג חטופים, וישראל שידעה שהיא הורגת מחבלים במקום אחד, אם בן משפחה אחר שומר באותו יום על חטופים – כנראה זה סופם של החטופים. את כל זה ממשלת ישראל ידעה, וזה לא הטריד אותה, והיא פתחה בקמפיין של שכנוע של אזרחי מדינת ישראל על שטויות כמו ניצחון מוחלט, על עמידה איתנה – כאשר כל מה שהייתה צריכה לעשות ביום הראשון, בשמיני לאוקטובר [2023], זה לבצע את המהלך של שחרור החטופים, ואחרי זה אפשר לעשות את כל מה שצריך. אמיר אורן: מה שאתה אומר מוחץ ומשכנע גם ברמה הערכית וגם המבצעית, כלומר חוסר היכולת לעשות משהו אחר. אבל זה מתעלם מהפוליטיקה המעשית: שאחרי שחטפת מכה כזו, אתה לא יכול להודות בתבוסה. אתה, הדרג הפוליטי, וסביר שאתה תשקע יותר בחולות רק כדי להימלט מאות הקין של המפסידן שבגללו 1200–1400 ישראלים נרצחו. במקביל [לאמירה] שלך, בשואת יהודי הנגב. תמיר פרדו: בשביל זה צריך הנהגה. צריך מנהיג שיש לו אומץ, שהוא לא פחדן, שהוא מבין שהוא יצטרך להסתכל במראה, וברגע שהוא יחזיר את החטופים, הצעד הבא שלו זה היה לשים את המפתחות על השולחן, ולהגיד: כשלתי. זה המשמרת שלי. ואין לי ספק שראש הממשלה הזה [בנימין נתניהו] לא אשם במה שקרה משש וחצי בבוקר ביום השביעי לאוקטובר [2023]. זה אחריות מלאה של צה"ל. מה שקרה עד אותו רגע, יש לו מה שנקרא נתח מאוד מכובד. אבל בקטע של השישי, שביעי באוקטובר [2023], זה לא אחריות שלו, זה אחריות של הצבא. של צבא ההגנה לישראל, לצערי הרב. סימוכין:
5:52

תמיר פרדו: "[מה שהממשלה] הייתה צריכה לעשות ביום הראשון, ב-8 באוקטובר [2023], זה לבצע מהלך של שחרור החטופים, ואחרי זה אפשר לעשות את כל מה שצריך; אתה לא מנהל עם ארגון רצח משא ומתן. אתה מנהל מתן ומתן, ומנסה לצמצם ככל שניתן את המתן, אבל אין פה משא. אתה לא מקבל כלום חוץ מהילדים שלך" ב-19 בספטמבר 2024, פורסם במסגרת פודקאסט "אפרכסת" ראיון שערך אמיר אורן עם תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר, ולהלן קטע מדבריו: תמיר פרדו: עכשיו אני מגיע לסיפור הנוכחי ואני לא אהיה... אמיר אורן: חנה בבלי [שהייתה סמל של נימוסים, איפוק ותרבות]. תמיר פרדו: חנה בבלי. כשאני ראיתי את הסרט לפני יומיים... אמיר אורן: המנהרה? [המנהרה בה הוחזקו שישה חטופים ישראלים שהוצאו להורג בידי חמאס] תמיר פרדו: של המאורה הזאת. זו לא מנהרה. מנהרה, יש לזה תמיד אספקטים. לוקח... אמיר אורן: את המחילה. כן. תמיר פרדו: את המחילה הזאת. זה הזכיר לי את השואה. אימא שלי ניצולת שואה. אמיר אורן: היא הייתה במחנה? בבלגרד? תמיר פרדו: לא, היא הסתתרה, אבל היא איבדה את כל המשפחה שלה. והסתכלתי על המקום הזה ואמרתי לעצמי, נזכרתי שהיה איזה ראש ממשלה ישראלי [בנימין נתניהו], לא לפני הרבה שנים, שבא בטענות לבנות הברית: למה [במלחמת העולם השנייה] הם לא הפציצו את מסילת הברזל לאושוויץ? כי אם הם היו עושים את זה [הם] היו מונעים לפחות את הרצח של יהודי הונגריה. ואמרתי לעצמי, הטענות היו ל[ראש ממשלת בריטניה וינסטון] צ'רצ'יל ו[לנשיא ארה"ב פרנקלין דלאנו] רוזוולט, שזה היו בנות הברית, כי הם היו היחידים שיכולים לעשות את הדבר הזה, והיה להם חיל אוויר לעשות את זה, והם לא נשאו באחריות לשואה של יהודי אירופה. ומי שנשא באחריות לאותם 250 חטופים שנחטפו רק בגלל זה ש[אנחנו] ישנו בשמירה, והמחדל הנוראי של מדינת ישראל. זו ממשלת ישראל שיכולה לשחרר אותם. היא לא צריכה להפציץ רכבות, אלא רק לעצור את המלחמה ולאפשר את שובם הביתה, לא טרחה לעשות את זה. בעיניי זה הדבר הכי נורא. זה כתם מוסרי, זה כתם על היהדות. זה לא יהדות. אני חילוני, לא ככה גדלתי, לא ככה חינכו אותי. וכן, כאשר חס וחלילה יחטפו לך את הילדים כנופיה רצחנית ותגיד [ש] היא מבקשת כופר, ואתה יכול לשלם את הכופר – אני לא מעלה בדעתי שאתה לא תשלם אותו. ואתה לא מנהל עם ארגון רצח משא ומתן. אתה מנהל מתן ומתן, ואתה מנסה לצמצם עד כמה שאתה יכול את המתן, אבל אין פה משא. אתה לא מקבל כלום חוץ מהילדים שלך. ממשלת ישראל מנסה לנהל עם ארגון רצח משא ומתן – זה הטירוף הכי גדול עלי אדמות. [מנהיג חמאס בעזה יחיא] סינוואר כמנהיג ארגון רצח אמר ביום הראשון [7 באוקטובר 2023], עוד לפני שהתחיל התמרון: תחזירו לי את כל המחבלים, הנבלות האלה, ותקבלו את החטופים שלכם. וישראל בחרה בנקמה. וישראל שידעה שלא ניתן לשחרר חטופים על ידי מהלך צבאי, אלא מעט מאוד, וישראל שידעה שכל הפצצה של חיל האוויר כשאתה לא יודע איפה הם נמצאים יכולה גם להרוג חטופים, וישראל שידעה שהיא הורגת מחבלים במקום אחד, אם בן משפחה אחר שומר באותו יום על חטופים – כנראה זה סופם של החטופים. את כל זה ממשלת ישראל ידעה, וזה לא הטריד אותה, והיא פתחה בקמפיין של שכנוע של אזרחי מדינת ישראל על שטויות כמו ניצחון מוחלט, על עמידה איתנה – כאשר כל מה שהייתה צריכה לעשות ביום הראשון, בשמיני לאוקטובר [2023], זה לבצע את המהלך של שחרור החטופים, ואחרי זה אפשר לעשות את כל מה שצריך. אמיר אורן: מה שאתה אומר מוחץ ומשכנע גם ברמה הערכית וגם המבצעית, כלומר חוסר היכולת לעשות משהו אחר. אבל זה מתעלם מהפוליטיקה המעשית: שאחרי שחטפת מכה כזו, אתה לא יכול להודות בתבוסה. אתה, הדרג הפוליטי, וסביר שאתה תשקע יותר בחולות רק כדי להימלט מאות הקין של המפסידן שבגללו 1200–1400 ישראלים נרצחו. במקביל [לאמירה] שלך, בשואת יהודי הנגב. תמיר פרדו: בשביל זה צריך הנהגה. צריך מנהיג שיש לו אומץ, שהוא לא פחדן, שהוא מבין שהוא יצטרך להסתכל במראה, וברגע שהוא יחזיר את החטופים, הצעד הבא שלו זה היה לשים את המפתחות על השולחן, ולהגיד: כשלתי. זה המשמרת שלי. ואין לי ספק שראש הממשלה הזה [בנימין נתניהו] לא אשם במה שקרה משש וחצי בבוקר ביום השביעי לאוקטובר [2023]. זה אחריות מלאה של צה"ל. מה שקרה עד אותו רגע, יש לו מה שנקרא נתח מאוד מכובד. אבל בקטע של השישי, שביעי באוקטובר [2023], זה לא אחריות שלו, זה אחריות של הצבא. של צבא ההגנה לישראל, לצערי הרב. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

22,534 views • 27 days ago

זה סיפור שתחילתו באוקטובר 2016, לפני כמעט 9 שנים! החיים של הדס קליין, אז העוזרת האישית של ארנון מילצ׳ן וג׳יימס פאקר, התהפכו ברגע אחד: דפיקה של חוקרי יחידת להב 433 על הדלת, וזימון לחקירה בתיק המתנות של נתניהו - תיק 1,000. הדס לא היססה. היא מילאה את חובתה האזרחית, מסרה לחוקרים את כל מה שידעה, והפכה לעדה החשובה ביותר בתיק שקשה לראות את נתניהו נחלץ ממנו. משם, תוך פחות משנה, הפכה הדס לאויבת מספר אחת של מכונת הרעל בישראל! אחרי שתראו את הסרט הזה, תבינו מה המשמעות הבלתי נתפסת של מעמד כזה: מסע הסתה שלא היה כמותו בישראל. עשרות שקרים בוטים, אלפי הטרדות, הטרדות מיניות, פרסום כתובת ביתה ברשתות, ועוד ועוד ועוד... הדס קליין עברה גיהנום. במשך שנים! הסיפור שלה הוא תמרור האזהרה הכי חשוב בישראל כדי להבין דרכו את הסכנה שמהווה מכונת הרעל לקיומינו. אבל קודם כל ולפני הכל, זה סיפור של גבורה. סיפור של השראה. כי הדס החליטה לא להיות קורבן. היא יצאה להילחם על האמת: לתבוע את כל האלפים ששיקרו (כולל עמית סגל) ואיימו והסיתו באופן שיטתי, בלי פשרות! היא יצאה לגבות מחיר מכל בורג במכונת הרעל: עשרות תלונות במשטרה, 8 כתבי אישום ו-3 הרשעות, יותר מ-220 מכתבי אזהרה לפני תביעה, כבר מאות אלפי שקלים בפיצויים. והיא רק התחילה! ✊ את הסיפור של הדס החלטנו לספר ב-Yalla Tikva - יאללה תקווה, לא משנה כמה השקעה תידרש. כי הסיפור הזה בעינינו הוא גם סיפורה של מדינת ישראל בעשור האחרון. סיפור על מכונה אלימה ודורסנית, ועל אישה אמיצה אחת שהחליטה להילחם בה. בלי פחד! 22 דקות (כן, כן, אפשר להקרין גם על הטלוויזיה) שאנחנו מפצירים בכם ממש ממש להקדיש להן זמן השבת 🙏📺 ואחרי שתסיימו, את האמת של הדס אתם פשוט חייבים להפיץ הלאה! כאן בטוויטר, בקבוצות של המשפחה, של החבר׳ה, של העבודה. זאת חובתנו האזרחית! תודה לרותם, לשני, לאסף, לריקי, לרוני שנתנו את הנשמה. תודה לך הדס על ההשראה, על האמון, ועל מי שאת 🙏👑 Hadas Klein
21:57

זה סיפור שתחילתו באוקטובר 2016, לפני כמעט 9 שנים! החיים של הדס קליין, אז העוזרת האישית של ארנון מילצ׳ן וג׳יימס פאקר, התהפכו ברגע אחד: דפיקה של חוקרי יחידת להב 433 על הדלת, וזימון לחקירה בתיק המתנות של נתניהו - תיק 1,000. הדס לא היססה. היא מילאה את חובתה האזרחית, מסרה לחוקרים את כל מה שידעה, והפכה לעדה החשובה ביותר בתיק שקשה לראות את נתניהו נחלץ ממנו. משם, תוך פחות משנה, הפכה הדס לאויבת מספר אחת של מכונת הרעל בישראל! אחרי שתראו את הסרט הזה, תבינו מה המשמעות הבלתי נתפסת של מעמד כזה: מסע הסתה שלא היה כמותו בישראל. עשרות שקרים בוטים, אלפי הטרדות, הטרדות מיניות, פרסום כתובת ביתה ברשתות, ועוד ועוד ועוד... הדס קליין עברה גיהנום. במשך שנים! הסיפור שלה הוא תמרור האזהרה הכי חשוב בישראל כדי להבין דרכו את הסכנה שמהווה מכונת הרעל לקיומינו. אבל קודם כל ולפני הכל, זה סיפור של גבורה. סיפור של השראה. כי הדס החליטה לא להיות קורבן. היא יצאה להילחם על האמת: לתבוע את כל האלפים ששיקרו (כולל עמית סגל) ואיימו והסיתו באופן שיטתי, בלי פשרות! היא יצאה לגבות מחיר מכל בורג במכונת הרעל: עשרות תלונות במשטרה, 8 כתבי אישום ו-3 הרשעות, יותר מ-220 מכתבי אזהרה לפני תביעה, כבר מאות אלפי שקלים בפיצויים. והיא רק התחילה! ✊ את הסיפור של הדס החלטנו לספר ב-Yalla Tikva - יאללה תקווה, לא משנה כמה השקעה תידרש. כי הסיפור הזה בעינינו הוא גם סיפורה של מדינת ישראל בעשור האחרון. סיפור על מכונה אלימה ודורסנית, ועל אישה אמיצה אחת שהחליטה להילחם בה. בלי פחד! 22 דקות (כן, כן, אפשר להקרין גם על הטלוויזיה) שאנחנו מפצירים בכם ממש ממש להקדיש להן זמן השבת 🙏📺 ואחרי שתסיימו, את האמת של הדס אתם פשוט חייבים להפיץ הלאה! כאן בטוויטר, בקבוצות של המשפחה, של החבר׳ה, של העבודה. זאת חובתנו האזרחית! תודה לרותם, לשני, לאסף, לריקי, לרוני שנתנו את הנשמה. תודה לך הדס על ההשראה, על האמון, ועל מי שאת 🙏👑 Hadas Klein

Ran Harnevo

150,132 views • 1 year ago

מנסור עבאס: ההודעה ב-7 באוקטובר 2023 נועדה "להביע את התנגדותנו והגינוי המוחלט שלנו להם [אירועי מתקפת ה-7 באוקטובר], כי ראיתי בהם סכנה קיומית וסכנה לזכויות עמנו הפלסטיני, ו[הערכתי ש]השלכותיהם יהיו כואבות מאוד עבורנו. זו הייתה פעולה שלא הייתה מחושבת כלל, לא בפרטיה ולא בתוצאותיה" ב-5 באוגוסט 2025, ערוץ יוטיוב מזיג’ פרסם ראיון שערך עסמת מנסור (عصمت منصور) עם חבר הכנסת מנסור עבאס (منصور عباس), יו"ר "הרשימה הערבית המאוחדת" (רע"מ), המייצגת בכנסת את התנועה האיסלאמית (הפלג הדרומי). להלן תרגום קטע מהראיון: עסמת מנסור: ספר לנו על מנסור עבאס, יו"ר סיעה בכנסת הישראלית, יו"ר מפלגה ערבית המנהיגה ציבור ב[אזור] הפנים [הפלסטיני, כלומר ישראל], תנועה איסלאמית. איך הוא הושפע מה-7 באוקטובר [2023]? מנסור עבאס: העמדה הראשונה [שהבעתי] פורסמה ב-7 באוקטובר עצמו. ייתכן כתוצאה מהמעמד שלי, הקשרים שלי והיכולת שלי לאסוף מידע, הצלחתי במהירות רבה מאוד לגבש תפיסה [באשר למצב המתפתח], וראשית, להבין, לפני אחרים, מהו אירוע ה-7 באוקטובר [כבר] בשעות הראשונות, שכן אפילו אנשים רבים שהיו מעורבים ב[אירוע] ה-7 באוקטובר, בין אם מצד זה ובין אם מצד אחר, לא גיבשו עדיין את התמונה המלאה.לי הייתה היכולת בשעות הראשונות להבין את גודל האירוע, ועל בסיס זה להבין את משמעויותיו, מימדיו והסיכונים הקיימים בו. איני מעוניין להעיד על עצמי, אבל לאחר שנה וכ-10 חודשים או 9 חודשים מהאירוע, אני אומר שתפיסת [תמונת המצב] העומדת היום מולי היא אותה תפיסת [תמונת המצב] שגיבשתי ב-8 באוקטובר. כלומר, התפתחויות האירועים מבחינתי לא כללו הפתעה כלשהי. מה שצפיתי ב-7 וב-8 באוקטובר הוא התרחיש שמתקיים עד עכשיו. אבל אני רוצה להאיר מספר נקודות. המציאות שלנו, הפלסטינית, בתוך ישראל, כאזרחים במדינת ישראל, מורכבת מאוד. היא הייתה מורכבת לפני ה-7 באוקטובר והפכה למורכבת עוד יותר ב-7 באוקטובר, שכן הסכנות שהמצב יצר אחרי ה-7 באוקטובר כללו גם אותנו. אנחנו נחשבנו החזית המסוכנת ביותר, והיעד בשיח הפוליטי הישראלי, במיוחד בימין. נחשבנו לחזית המסוכנת ביותר על ישראל במקרה של מלחמה רב-זירתית. הימין הקיצוני בפרט הוביל את הכיוון הזה, ובמיוחד [השר לביטחון לאומי איתמר] בן גביר, שדיבר תמיד על המושג הזה [החזית המסוכנת ביותר], ואמר שיש "שומר החומות מספר שתיים", "שומר החומות" בעברית, כך כינו את אירועי רמדאן 2021 [מאי 2021], שנתיים קודם לכן, שבהם היו עימותים, דם נשפך בין אזרחים בערים המעורבות [בהן מתגוררים יהודים וערבים] ובערים שאינן מעורבות, בין אזרחים ערבים ליהודים שהתעמתו אלה באלה. לכן, אם חוזרים ל-7 באוקטובר, בהצהרה הראשונה שפרסמתי, כמובן שהייתי חייב לפרסם הצהרה לגבי האירועים [מתקפת השבעה באוקטובר], ולהביע את התנגדותנו ואת הגינוי המוחלט שלנו להם [אירועי מתקפת השבעה באוקטובר], כי ראיתי בהם סכנה קיומית וסכנה לזכויות עמנו הפלסטיני, ו[הערכתי ש]השלכותיהם יהיו כואבות מאוד עבורנו. זו הייתה פעולה שלא הייתה מחושבת כלל, לא בפרטיה ולא בתוצאותיה. אבל אם תחזור לפרטים, תמצא שהעמדה הזאת צומצמה לשורה או שתיים. החלק האחר של ההודעה שפרסמתי היה מופנה ישירות לאזרחים הערבים בישראל, הערבים הפלסטינים בישראל, ואמרתי להם בצורה ברורה וישירה: עלינו להיזהר, עלינו לציית לחוק ולסדר הציבורי, ולא להיגרר לאירועים ולעימותים, לא עם המדינה ולא עם האזרחים היהודים. הייתי ברור לחלוטין בעמדה הזאת, כיוון שרציתי להגן על הקיום הערבי-פלסטיני בתוך ה-48 [האזור שנכבש ב-1948, כלומר בשטח מדינת ישראל], וזו הייתה הדאגה הגדולה ביותר עבורי במהלך החודשים הראשונים – איך אנחנו מחזקים את הקיום הערבי שלנו בתוך ה-48 [האזור שנכבש ב-1948, כלומר בשטח מדינת ישראל], וזאת כיוון שצפיתי, אחי עסמת [מנסור], שהמלחמה תימשך זמן רב, שהיא תהיה כואבת מאוד, ויהיה קשה מאוד לשאת את משקלה עבור האדם הערבי-פלסטיני בתוך ה-48 [האזור שנכבש ב-1948, כלומר בשטח מדינת ישראל]. ואולם, היה לי ברור מאוד, שלכל טעות בחישובים [בניתוח ובהערכת המצב] תגרום לכך שהאסון הקיים כעת בעזה יהיה גם אסון המתקיים גם ב-48 [האזור שנכבש ב-1948, כלומר בשטח מדינת ישראל]. סימוכין: ב-7 באוקטובר 2023 בשעה 14:55 (שעון ישראל) פרסם חבר הכנסת מנסור עבאס בפייסבוק הודעה בערבית ובתרגומה לעברית המתייחסת למתקפה בפיקוד חמאס שנודעה בשם "מבול אל-אקצא". להלן נוסח ההודעה שפורסמה בגרסתה בעברית: "יו"ר רע"מ מנסור עבאס: לאור האירועים המצערים, הטרגיים והמגונים משעות הבוקר, וההערכות שהמצב יכול להתלקח למלחמה באזור, אני קורא לאזרחים הערבים במדינה וכלל האזרחים ערבים ויהודים כאחד, לשמור על איפוק ולהתנהג באחריות וסבלנות ולהקפיד על החוק והסדר הציבורי. מפציר באחיי ואחיותיי להימנע מלעסוק בכל מעשי אלימות או פגיעה בחיי אדם או ברכוש ציבורי ופרטי, ולא להיגרר לשמועות או הסתה המבקשת להסלים בתוך היישובים הערביים ומחוצה להם או בתוך הערים המעורבות. יש הרבה קורבנות ופצועים, סכנות ואתגרים. אנחנו צריכים להתאחד ולתמוך אחד בשני ולהושיט יד עוזרת זה לזה ולקבל את פני המשפחות לבתים שלנו, במיוחד באזור הנגב ובכפרים הלא מוכרים שאין להם מקלטים". סימוכין: בהודעה שפרסם ברשת איקס באותו יום בשעה 14:59 (שעון ישראל) כתב מנסור עבאס בעברית: "לאור האירועים המצערים, הטרגיים והמגונים, קורא לאזרחים הערבים וכלל האזרחים ערבים ויהודים, לשמור על איפוק ולהתנהג באחריות וסבלנות ולהקפיד על החוק והסדר. מפציר להימנע מלעסוק בכל מעשי אלימות או פגיעה בחיי אדם או ברכוש ציבורי ופרטי, ולא להיגרר לשמועות או הסתה המבקשת להסלים היישובים". סימוכין:
4:58

מנסור עבאס: ההודעה ב-7 באוקטובר 2023 נועדה "להביע את התנגדותנו והגינוי המוחלט שלנו להם [אירועי מתקפת ה-7 באוקטובר], כי ראיתי בהם סכנה קיומית וסכנה לזכויות עמנו הפלסטיני, ו[הערכתי ש]השלכותיהם יהיו כואבות מאוד עבורנו. זו הייתה פעולה שלא הייתה מחושבת כלל, לא בפרטיה ולא בתוצאותיה" ב-5 באוגוסט 2025, ערוץ יוטיוב מזיג’ פרסם ראיון שערך עסמת מנסור (عصمت منصور) עם חבר הכנסת מנסור עבאס (منصور عباس), יו"ר "הרשימה הערבית המאוחדת" (רע"מ), המייצגת בכנסת את התנועה האיסלאמית (הפלג הדרומי). להלן תרגום קטע מהראיון: עסמת מנסור: ספר לנו על מנסור עבאס, יו"ר סיעה בכנסת הישראלית, יו"ר מפלגה ערבית המנהיגה ציבור ב[אזור] הפנים [הפלסטיני, כלומר ישראל], תנועה איסלאמית. איך הוא הושפע מה-7 באוקטובר [2023]? מנסור עבאס: העמדה הראשונה [שהבעתי] פורסמה ב-7 באוקטובר עצמו. ייתכן כתוצאה מהמעמד שלי, הקשרים שלי והיכולת שלי לאסוף מידע, הצלחתי במהירות רבה מאוד לגבש תפיסה [באשר למצב המתפתח], וראשית, להבין, לפני אחרים, מהו אירוע ה-7 באוקטובר [כבר] בשעות הראשונות, שכן אפילו אנשים רבים שהיו מעורבים ב[אירוע] ה-7 באוקטובר, בין אם מצד זה ובין אם מצד אחר, לא גיבשו עדיין את התמונה המלאה.לי הייתה היכולת בשעות הראשונות להבין את גודל האירוע, ועל בסיס זה להבין את משמעויותיו, מימדיו והסיכונים הקיימים בו. איני מעוניין להעיד על עצמי, אבל לאחר שנה וכ-10 חודשים או 9 חודשים מהאירוע, אני אומר שתפיסת [תמונת המצב] העומדת היום מולי היא אותה תפיסת [תמונת המצב] שגיבשתי ב-8 באוקטובר. כלומר, התפתחויות האירועים מבחינתי לא כללו הפתעה כלשהי. מה שצפיתי ב-7 וב-8 באוקטובר הוא התרחיש שמתקיים עד עכשיו. אבל אני רוצה להאיר מספר נקודות. המציאות שלנו, הפלסטינית, בתוך ישראל, כאזרחים במדינת ישראל, מורכבת מאוד. היא הייתה מורכבת לפני ה-7 באוקטובר והפכה למורכבת עוד יותר ב-7 באוקטובר, שכן הסכנות שהמצב יצר אחרי ה-7 באוקטובר כללו גם אותנו. אנחנו נחשבנו החזית המסוכנת ביותר, והיעד בשיח הפוליטי הישראלי, במיוחד בימין. נחשבנו לחזית המסוכנת ביותר על ישראל במקרה של מלחמה רב-זירתית. הימין הקיצוני בפרט הוביל את הכיוון הזה, ובמיוחד [השר לביטחון לאומי איתמר] בן גביר, שדיבר תמיד על המושג הזה [החזית המסוכנת ביותר], ואמר שיש "שומר החומות מספר שתיים", "שומר החומות" בעברית, כך כינו את אירועי רמדאן 2021 [מאי 2021], שנתיים קודם לכן, שבהם היו עימותים, דם נשפך בין אזרחים בערים המעורבות [בהן מתגוררים יהודים וערבים] ובערים שאינן מעורבות, בין אזרחים ערבים ליהודים שהתעמתו אלה באלה. לכן, אם חוזרים ל-7 באוקטובר, בהצהרה הראשונה שפרסמתי, כמובן שהייתי חייב לפרסם הצהרה לגבי האירועים [מתקפת השבעה באוקטובר], ולהביע את התנגדותנו ואת הגינוי המוחלט שלנו להם [אירועי מתקפת השבעה באוקטובר], כי ראיתי בהם סכנה קיומית וסכנה לזכויות עמנו הפלסטיני, ו[הערכתי ש]השלכותיהם יהיו כואבות מאוד עבורנו. זו הייתה פעולה שלא הייתה מחושבת כלל, לא בפרטיה ולא בתוצאותיה. אבל אם תחזור לפרטים, תמצא שהעמדה הזאת צומצמה לשורה או שתיים. החלק האחר של ההודעה שפרסמתי היה מופנה ישירות לאזרחים הערבים בישראל, הערבים הפלסטינים בישראל, ואמרתי להם בצורה ברורה וישירה: עלינו להיזהר, עלינו לציית לחוק ולסדר הציבורי, ולא להיגרר לאירועים ולעימותים, לא עם המדינה ולא עם האזרחים היהודים. הייתי ברור לחלוטין בעמדה הזאת, כיוון שרציתי להגן על הקיום הערבי-פלסטיני בתוך ה-48 [האזור שנכבש ב-1948, כלומר בשטח מדינת ישראל], וזו הייתה הדאגה הגדולה ביותר עבורי במהלך החודשים הראשונים – איך אנחנו מחזקים את הקיום הערבי שלנו בתוך ה-48 [האזור שנכבש ב-1948, כלומר בשטח מדינת ישראל], וזאת כיוון שצפיתי, אחי עסמת [מנסור], שהמלחמה תימשך זמן רב, שהיא תהיה כואבת מאוד, ויהיה קשה מאוד לשאת את משקלה עבור האדם הערבי-פלסטיני בתוך ה-48 [האזור שנכבש ב-1948, כלומר בשטח מדינת ישראל]. ואולם, היה לי ברור מאוד, שלכל טעות בחישובים [בניתוח ובהערכת המצב] תגרום לכך שהאסון הקיים כעת בעזה יהיה גם אסון המתקיים גם ב-48 [האזור שנכבש ב-1948, כלומר בשטח מדינת ישראל]. סימוכין: ב-7 באוקטובר 2023 בשעה 14:55 (שעון ישראל) פרסם חבר הכנסת מנסור עבאס בפייסבוק הודעה בערבית ובתרגומה לעברית המתייחסת למתקפה בפיקוד חמאס שנודעה בשם "מבול אל-אקצא". להלן נוסח ההודעה שפורסמה בגרסתה בעברית: "יו"ר רע"מ מנסור עבאס: לאור האירועים המצערים, הטרגיים והמגונים משעות הבוקר, וההערכות שהמצב יכול להתלקח למלחמה באזור, אני קורא לאזרחים הערבים במדינה וכלל האזרחים ערבים ויהודים כאחד, לשמור על איפוק ולהתנהג באחריות וסבלנות ולהקפיד על החוק והסדר הציבורי. מפציר באחיי ואחיותיי להימנע מלעסוק בכל מעשי אלימות או פגיעה בחיי אדם או ברכוש ציבורי ופרטי, ולא להיגרר לשמועות או הסתה המבקשת להסלים בתוך היישובים הערביים ומחוצה להם או בתוך הערים המעורבות. יש הרבה קורבנות ופצועים, סכנות ואתגרים. אנחנו צריכים להתאחד ולתמוך אחד בשני ולהושיט יד עוזרת זה לזה ולקבל את פני המשפחות לבתים שלנו, במיוחד באזור הנגב ובכפרים הלא מוכרים שאין להם מקלטים". סימוכין: בהודעה שפרסם ברשת איקס באותו יום בשעה 14:59 (שעון ישראל) כתב מנסור עבאס בעברית: "לאור האירועים המצערים, הטרגיים והמגונים, קורא לאזרחים הערבים וכלל האזרחים ערבים ויהודים, לשמור על איפוק ולהתנהג באחריות וסבלנות ולהקפיד על החוק והסדר. מפציר להימנע מלעסוק בכל מעשי אלימות או פגיעה בחיי אדם או ברכוש ציבורי ופרטי, ולא להיגרר לשמועות או הסתה המבקשת להסלים היישובים". סימוכין:

Jonathan D. Halevi

18,516 views • 26 days ago

לפי העיתונאי רונן ברגמן, הפרוטוקול בניו-יורק טיימס שבו הוא חבר מערכת, מחייב לחשוף בפני העורך הבכיר את המקור עליו מתבססים העיתונאים בניו-יורק טיימס והעורך הבכיר מעליו צריך לאשר זאת. זאת בשונה לנוהג בעיתונות בישראל שבו יש ערך על שמירת חיסיון מקורות. עוד נאמר בהקשר הזה ע"י ברגמן, כי הוא קיבל מידע מ"מקורות" בישראל על כך שבפעולה שביצעה ישראל, (קרוב לוודאי באמצעות המוסד), נעשה שימוש בחומר נפץ ולא בפעולת סייבר. ניתן להתרשם, שמדובר במקור או מקורות מתוך "המוסד" הישראלי, גם בהסתמך על דברים שאמר ברגמן בעבר ולפיהם השתמע שהוא קיבל דיווחים מגורמים ב"מוסד". ע"פ דבריו של ברגמן מצטייר כי הוא נאלץ למסור פרטים על המקורות הישראליים עליהם הוא נסמך בכתבות שהוא מפרסם בעיתון ניו-יורק טיימס. המשמעות היא כי ייתכן שמדובר באנשי "המוסד" וגורמים באגף המודיעין ובמערכת הבטחון. לאור מסקנות אלה המשתמעות מדבריו, אשמח שרונן ברגמן יבהיר, האם הוא אכן מוסר את זהות מקורותיו במערכת הבטחון בישראל לעורכים בעיתון ניו-יורק טיימס? והאם מקורותיו מודעים לפרוטוקול הניו-יורק טיימס שמחייב את חשיפת זהותם? העיתונאי רונן ברגמן בפודקאסט של נדב פרי ב-19 ביוני 23: ואני מצליח, תודה לאל, אני כבר כמעט שש שנים חבר מערכת בניו יורק טיימס, מ-2018. נדב פרי: אני זוכר (לא ברור). רונן ברגמן: לא, אני קודם הייתי שם פרילנס. פרילנס ופרילנס קבוע, אבל מ-2018 אני... נדב פרי: זאת אומרת פרופ' מן המניין. רונן ברגמן: כן, ובטיימס זה עושה את כל ההבדל, אם אתה חלק מהצוות וסומכים עליך, זה עושה את השינוי הגדול. ואני מצליח לנווט את זה בשקיפות, ובאופן ששני הצדדים יכולים, אני מקווה, אולי אפילו מרוצים, לחיות איתו. בטיימס יש כמה דברים, קודם כל הקהל והאימפקט, אבל אחד הדברים זה העניין של העבודה בצוות. זה דבר שאנחנו לא מכירים כל כך מישראל. שם אם אתה לא חלק מצוות, ואתה לא עובד בצוות, ואתה לא שקוף וחולק ומפרגן, אתה תמצא את עצמך תוך שנייה בחוץ. נדב פרי: כאן [בישראל] אתה לא מספר לעורך שלך מי המקור. רונן ברגמן: אז בטיימס אתה חייב לספר לעורך בכיר מי המקור, זה חלק מהפרוטוקול ועורך בכיר מעליו צריך לאשר את זה. ואם זה מקור יחיד לידיעה חשובה, זה מגיע לעורך הראשי. יש פרוטוקולים לכל דבר. והעניין הזה של העבודה בצוות בעצם, פה נגיד איש מודיעין בכיר ישראלי יספר לי משהו. בסדר, אז אני יכול לקחת את זה. ואוקיי. במציאות של הטיימס, הוא יגיד שישראל ביצעה עכשיו איזושהי פעולה באיראן. אוקיי. בסדר, מכובד. אני מאמין לו, הכל בסדר. אבל בטיימס לא יפרסמו את הידיעה הזאת אם פרנז פסיחי, הקולגה היקרה שלי, שלא נמצאת באיראן כי יש סכנה לחייה, נמצאת בניו-יורק, אבל אחראית על איראן, אבל איתה משמרות המהפכה מדברים. רק אם היא תביא הצלבה. והרגעים הכי מרגשים מבחינתינו, פרנז ואני, שכך עוסקים כל הזמן בסיקור של מלחמות הצללים, זה שזה מצטלב. לא כי הם שמעו מפרנז, הם בעצמם מספרים לפרנז, תראי, היה עכשיו פיצוץ. אני זוכר שהיה איזשהו פיצוץ באיזשהו מתקן באיראן. וכולם הם בטוחים שזה סייבר. ואז המקורות שלי אמרו לי, תקשיב, זה חומר נפץ אמיתי בכפית, שהיינו צריכים להכניס. וכולם אמרו, זה לא נכון, זה יכול להיות רק סייבר, מה פתאום? ואז פרנז אמרה, תקשיב, משמרות המהפכה, היה שם עכשיו צוות חקירה של המשמרות ואומר, מטען חבלה, חומר נפץ, שמתפוצץ בגודל כזה, הוא גרם לנזק. תמיד מאשימים אותי שאני עובד, האיראנים, פלסטינים אחרים, אומרים שאני עובד במוסד, ואת פרנז מאשימים שהיא עובדת במשמרות המהפכה. היה עורך בטיימס שאמר: הניו יורק טיימס זה המקום היחידי שבו שירותי המודיעין האיראניים והישראליים יכולים לעבוד ביחד. Ronen Bergman
2:31

לפי העיתונאי רונן ברגמן, הפרוטוקול בניו-יורק טיימס שבו הוא חבר מערכת, מחייב לחשוף בפני העורך הבכיר את המקור עליו מתבססים העיתונאים בניו-יורק טיימס והעורך הבכיר מעליו צריך לאשר זאת. זאת בשונה לנוהג בעיתונות בישראל שבו יש ערך על שמירת חיסיון מקורות. עוד נאמר בהקשר הזה ע"י ברגמן, כי הוא קיבל מידע מ"מקורות" בישראל על כך שבפעולה שביצעה ישראל, (קרוב לוודאי באמצעות המוסד), נעשה שימוש בחומר נפץ ולא בפעולת סייבר. ניתן להתרשם, שמדובר במקור או מקורות מתוך "המוסד" הישראלי, גם בהסתמך על דברים שאמר ברגמן בעבר ולפיהם השתמע שהוא קיבל דיווחים מגורמים ב"מוסד". ע"פ דבריו של ברגמן מצטייר כי הוא נאלץ למסור פרטים על המקורות הישראליים עליהם הוא נסמך בכתבות שהוא מפרסם בעיתון ניו-יורק טיימס. המשמעות היא כי ייתכן שמדובר באנשי "המוסד" וגורמים באגף המודיעין ובמערכת הבטחון. לאור מסקנות אלה המשתמעות מדבריו, אשמח שרונן ברגמן יבהיר, האם הוא אכן מוסר את זהות מקורותיו במערכת הבטחון בישראל לעורכים בעיתון ניו-יורק טיימס? והאם מקורותיו מודעים לפרוטוקול הניו-יורק טיימס שמחייב את חשיפת זהותם? העיתונאי רונן ברגמן בפודקאסט של נדב פרי ב-19 ביוני 23: ואני מצליח, תודה לאל, אני כבר כמעט שש שנים חבר מערכת בניו יורק טיימס, מ-2018. נדב פרי: אני זוכר (לא ברור). רונן ברגמן: לא, אני קודם הייתי שם פרילנס. פרילנס ופרילנס קבוע, אבל מ-2018 אני... נדב פרי: זאת אומרת פרופ' מן המניין. רונן ברגמן: כן, ובטיימס זה עושה את כל ההבדל, אם אתה חלק מהצוות וסומכים עליך, זה עושה את השינוי הגדול. ואני מצליח לנווט את זה בשקיפות, ובאופן ששני הצדדים יכולים, אני מקווה, אולי אפילו מרוצים, לחיות איתו. בטיימס יש כמה דברים, קודם כל הקהל והאימפקט, אבל אחד הדברים זה העניין של העבודה בצוות. זה דבר שאנחנו לא מכירים כל כך מישראל. שם אם אתה לא חלק מצוות, ואתה לא עובד בצוות, ואתה לא שקוף וחולק ומפרגן, אתה תמצא את עצמך תוך שנייה בחוץ. נדב פרי: כאן [בישראל] אתה לא מספר לעורך שלך מי המקור. רונן ברגמן: אז בטיימס אתה חייב לספר לעורך בכיר מי המקור, זה חלק מהפרוטוקול ועורך בכיר מעליו צריך לאשר את זה. ואם זה מקור יחיד לידיעה חשובה, זה מגיע לעורך הראשי. יש פרוטוקולים לכל דבר. והעניין הזה של העבודה בצוות בעצם, פה נגיד איש מודיעין בכיר ישראלי יספר לי משהו. בסדר, אז אני יכול לקחת את זה. ואוקיי. במציאות של הטיימס, הוא יגיד שישראל ביצעה עכשיו איזושהי פעולה באיראן. אוקיי. בסדר, מכובד. אני מאמין לו, הכל בסדר. אבל בטיימס לא יפרסמו את הידיעה הזאת אם פרנז פסיחי, הקולגה היקרה שלי, שלא נמצאת באיראן כי יש סכנה לחייה, נמצאת בניו-יורק, אבל אחראית על איראן, אבל איתה משמרות המהפכה מדברים. רק אם היא תביא הצלבה. והרגעים הכי מרגשים מבחינתינו, פרנז ואני, שכך עוסקים כל הזמן בסיקור של מלחמות הצללים, זה שזה מצטלב. לא כי הם שמעו מפרנז, הם בעצמם מספרים לפרנז, תראי, היה עכשיו פיצוץ. אני זוכר שהיה איזשהו פיצוץ באיזשהו מתקן באיראן. וכולם הם בטוחים שזה סייבר. ואז המקורות שלי אמרו לי, תקשיב, זה חומר נפץ אמיתי בכפית, שהיינו צריכים להכניס. וכולם אמרו, זה לא נכון, זה יכול להיות רק סייבר, מה פתאום? ואז פרנז אמרה, תקשיב, משמרות המהפכה, היה שם עכשיו צוות חקירה של המשמרות ואומר, מטען חבלה, חומר נפץ, שמתפוצץ בגודל כזה, הוא גרם לנזק. תמיד מאשימים אותי שאני עובד, האיראנים, פלסטינים אחרים, אומרים שאני עובד במוסד, ואת פרנז מאשימים שהיא עובדת במשמרות המהפכה. היה עורך בטיימס שאמר: הניו יורק טיימס זה המקום היחידי שבו שירותי המודיעין האיראניים והישראליים יכולים לעבוד ביחד. Ronen Bergman

Amalia Ozer

24,232 views • 1 month ago

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – סא"ל (מיל.) רון שרף, מראשי "אחים לנשק", על השלכות מחאת הסירוב לשירות מילואים: "[נסראללה] זה הבעיה של נתניהו, לא הבעיה שלי יותר; [שאלה: גם כשיהיה איום קיומי קונקרטי, כשחיזבאללה יתקוף את ישראל?] "יש [בכנסת] איום קיומי קונקרטי על מדינת ישראל" ב-24 ביולי 2023, התראיין סא"ל (מיל.) רון שרף, ממייסדי תנועת המחאה "אחים לנשק", אצל אילאיל שחר ויואב קרקובסקי במשדר מיוחד מהכנסת של "כאן 11" לרגל ההצבעה על חוק ביטול עילת הסבירות. להלן תוכן הראיון: אילאיל שחר: נמצא איתנו על הקו [סא"ל במילואים] רון שרף, מ"אחים לנשק", שלום. רון שרף: שלום. אילאיל שחר: אתה שומע את הקולות מהמליאה, את הדרמה של הדקות האחרונות על הניסיונות של [שר הביטחון יואב] גלנט, לרכך במשהו את הצעת החוק [ביטול עילת הסבירות], אבל בינתיים הוא לא מצליח. לפני יומיים הודעתם שאם החוק הזה יעבור, עשרת אלפים איש לא יתייצבו למילואים, יודיעו שהם לא מתייצבים יותר, תעמדו במילתכם? רון שרף: ברור. מה שקורה בכנסת זה עצוב, זה יום עצוב. בישראל אנחנו במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה. מול עינינו גלנט מפקיר את ביטחון ישראל. יואב קרקובסקי: באיזה אופן הוא יכול לעשות משהו אחר? הוא עכשיו נמצא על אוזנו של ראש הממשלה ומנסה ומפציר בו ובשר המשפטים יריב לוין לרכך אולי בכל זאת את החקיקה הזאת. גם אם האצבע שלו, אגב, לא תהיה בעד החקיקה, אז הוא יפוטר, אבל החוק יעבור. רון שרף: טוב שנזכר. [בנימין] נתניהו ראש ממשלה שבמשמרת שלו צבא העם מתפרק. הדיקטטור הישראלי הראשון, וגם [יצחק] הרצוג יהיה נשיא הדיקטטורה הישראלית הראשונה. כל החבורה הזאת שלא מצליחים להגיע להסכמה רחבה על חקיקה מרושעת ומטופשת, והעם, הם יראו שהכוח שלהם הוא כן מוגבל, כי צבא עם, ישראל בנויה על צבא העם, וזה פשוט לא יעבור בדיקטטורה. יואב קרקובסקי: אתה לא חושב שהשימוש בשירות הצבאי, בשירות המילואים, שזה באמת חומת המגן על שלמותה של מדינת ישראל, על ביטחונה, זה לא שימוש בנשק יום הדין? רון שרף: חומת המגן הבסיסית של מדינת ישראל זה הדמוקרטיה, ומי ששובר את החומה הזאת, מנפץ אותה, מחוקק חקיקה בניגוד לערכי הדמוקרטיה, בניגוד לרוח צה"ל, זו החבורה המרושעת הזאת שיושבת עכשיו בכנסת. אילאיל שחר: תראה, הדברים שאתם אומרים בימים האחרונים מחלחלים, הם מחלחלים לדרגים הכי בכירים בצה"ל. אנחנו רואים פה בשעות האחרונות אלופים מסתובבים במסדרונות הכנסת ומנסים לשכנע את הפוליטיקאים לרכך את החקיקה. רון שרף: טוב שנזכרו. טוב שנזכרו. אחרי חצי שנה ברחובות, מה הם חשבו? אילאיל שחר: אבל הנה, זה לא עוזר, ויכול להיות שבאמת החוק הזה יעבור, ואתה יודע, גם [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה רואה את מחאת המילואימניקים, רואה את מה שקורה פה בתוך ישראל. רון שרף: זה הבעיה של נתניהו, לא הבעיה שלי יותר. אילאיל שחר: כן? רון שרף: זה הבעיה של נתניהו. אילאיל שחר: באמת, עם יד על הלב זה לא הבעיה שלך? רון שרף: עם יד על הלב. הסכנה יותר גדולה לישראל, אני אומר לך. אילאיל שחר: גם כשיהיה איום קיומי קונקרטי, כשחיזבאללה יתקוף את ישראל? רון שרף: יש איום קיומי קונקרטי עכשיו. עכשיו, ברחוב קפלן, ירושלים, איום קיומי קונקרטי על מדינת ישראל. יואב קרקובסקי: עד כדי ככה אתה לא חושב שיש פה הגזמה ברטוריקה? רון שרף: ממש לא. יואב קרקובסקי: תסביר לי במה. רון שרף: אני אסביר. אני אסביר. דיקטטורות לא קורות במכה, זה לא סדרת טלוויזיה. ככה זה מתחיל. שלטון שיכור כוח, אטום, מושחת. זה מתחיל לאט לאט, זה מתחיל לאט לאט, [בשיטת] הסלאמי [בשלבים]. יואב קרקובסקי: אבל זה לא שהביקורת השיפוטית של בית המשפט העליון מוסרת לחלוטין מעל ממשלת ישראל ופעולותיה. יש עילות רבות נוספות שבית המשפט יוכל באמצעותן לבקר... רון שרף: כן, אז למה זה כל כך חשוב? אם יש עילות, אז למה זה כל כך חשוב? ביטול עילת הסבירות? יואב קרקובסקי: אז למה זה כל כך חשוב לדעתך? רון שרף: למה זה? כי זו הפרוסה הראשונה בסלאמי. זה הדרך שלהם עכשיו לפטר את היועמשי"ת [היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה] ביום ראשון, וזה הדרך שלהם למנות, למלא את השירות הציבורי במינוים פוליטיים, לבסס את השלטון כך שאי אפשר יהיה להחליף אותו. ככה מתחילות דיקטטורות. זה לאט לאט, זה בסלאמי... אילאיל שחר: אבל כשאתה רואה את המאמצים של שר הביטחון. רון שרף: עם פקידי ציבור צייתנים, פחדנים. ככה זה מתחיל. אילאיל שחר: אתה רואה את המאמצים של שר הביטחון. רון שרף: אבל בישראל, בשונה מפולין והונגריה, יש צבא עם שישראל תלויה בו. וצבא עם יראה לממשלה שיכורת הכוח הזאת את מגבלת הכוח. אילאיל שחר: אוקיי, אבל אתה רואה פה את המאמצים של שר הביטחון, הוא מנסה לשכנע גם את שר המשפטים יריב לוין ואת ראש הממשלה. רון שרף: אני לא ראיתי, אני כרגע ברחוב. אני כרגע ברחוב מול מכת"זיות [מְכוֹנִית הַתָּזָה לפיזור הפגנות]. אז אני לא רואה, אני חיכיתי חצי שנה. ואם גלנט לא יכל לדבר חצי שנה, ואני יודע שהוא רואה את הדברים. יואב קרקובסקי: אוקיי. רון שרף, מראשי מחאת המילואימניקים, "אחים לנשק", תודה רבה לך. רון שרף: אנחנו לא נסלח לגלנט לעולם, הוא חייב לדעת את זה. יואב קרקובסקי: אני מניח שהוא שומע את הקולות האלה למרות שהוא נמצא במליאת הכנסת ומנסה לעשות את מה שהוא יכול. רון שרף: אז שהעוזר שלו יעביר לו, שהעוזר שלו יעביר לו. יואב קרקובסקי: רון שרף, תודה רבה לך. רון שרף: ביי. סימוכין: נספח כתבות חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – בתשובה לטענה, לפיה "יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל, האויבים על הגדרות", סא"ל (מיל.) רון שרף מ"אחים לנשק" משיב: "ישראל כבר אינה דמוקרטיה"; "האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים"; "אנחנו מגינים על המדינה עכשיו"; "אין צבא עם בדיקטטורה". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – סא"ל (מיל.) רון שרף, ממייסדי "אחים לנשק": "[נתניהו] מסכן את ביטחון אזרחי ישראל; צה"ל נמצא במשבר עמוק אמיתי; צבא העם לא יכול להתקיים ללא דמוקרטיה; בצער עמוק, אך בתחושת שליחות אמיתית, גם אני חתמתי על מכתב [הפסקת התנדבות לשירות מילואים]". סימוכין: שישה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – סא"ל (מיל.) רון שרף, ממייסדי "אחים לנשק": "עשרות אלפים שאיתנו יפסיקו את התנדבותם למילואים; לא ניתן לקיים צבא עם ללא דמוקרטיה; הצבא מתפרק; אנחנו עושים את זאת מאחריות ואהבה גדולה לחברה ולמדינה; היום נתחיל להחתים את כל מתנדבי המילואים". סימוכין: סא"ל (מיל.) רון שרף, הנמנה על מייסדי ארגון "אחים לנשק": "אני שלם מאוד עם המאבק שעשינו. אני חושב שהייתה שם סכנה קיומית לעתיד המדינה. רק תחשוב מה היה קורה אם הרפורמה [המשפטית] הייתה מתקדמת, הקרע היה מתרחב, ובעוד שנתיים שלוש ההתקפה הנוראית הזאת של חמאס. אולי אי אפשר היה להתאושש מזה". סימוכין: רון שרף. צילום מסך מערוץ יוטיוב אחים.ות לנשק
5:19

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – סא"ל (מיל.) רון שרף, מראשי "אחים לנשק", על השלכות מחאת הסירוב לשירות מילואים: "[נסראללה] זה הבעיה של נתניהו, לא הבעיה שלי יותר; [שאלה: גם כשיהיה איום קיומי קונקרטי, כשחיזבאללה יתקוף את ישראל?] "יש [בכנסת] איום קיומי קונקרטי על מדינת ישראל" ב-24 ביולי 2023, התראיין סא"ל (מיל.) רון שרף, ממייסדי תנועת המחאה "אחים לנשק", אצל אילאיל שחר ויואב קרקובסקי במשדר מיוחד מהכנסת של "כאן 11" לרגל ההצבעה על חוק ביטול עילת הסבירות. להלן תוכן הראיון: אילאיל שחר: נמצא איתנו על הקו [סא"ל במילואים] רון שרף, מ"אחים לנשק", שלום. רון שרף: שלום. אילאיל שחר: אתה שומע את הקולות מהמליאה, את הדרמה של הדקות האחרונות על הניסיונות של [שר הביטחון יואב] גלנט, לרכך במשהו את הצעת החוק [ביטול עילת הסבירות], אבל בינתיים הוא לא מצליח. לפני יומיים הודעתם שאם החוק הזה יעבור, עשרת אלפים איש לא יתייצבו למילואים, יודיעו שהם לא מתייצבים יותר, תעמדו במילתכם? רון שרף: ברור. מה שקורה בכנסת זה עצוב, זה יום עצוב. בישראל אנחנו במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה. מול עינינו גלנט מפקיר את ביטחון ישראל. יואב קרקובסקי: באיזה אופן הוא יכול לעשות משהו אחר? הוא עכשיו נמצא על אוזנו של ראש הממשלה ומנסה ומפציר בו ובשר המשפטים יריב לוין לרכך אולי בכל זאת את החקיקה הזאת. גם אם האצבע שלו, אגב, לא תהיה בעד החקיקה, אז הוא יפוטר, אבל החוק יעבור. רון שרף: טוב שנזכר. [בנימין] נתניהו ראש ממשלה שבמשמרת שלו צבא העם מתפרק. הדיקטטור הישראלי הראשון, וגם [יצחק] הרצוג יהיה נשיא הדיקטטורה הישראלית הראשונה. כל החבורה הזאת שלא מצליחים להגיע להסכמה רחבה על חקיקה מרושעת ומטופשת, והעם, הם יראו שהכוח שלהם הוא כן מוגבל, כי צבא עם, ישראל בנויה על צבא העם, וזה פשוט לא יעבור בדיקטטורה. יואב קרקובסקי: אתה לא חושב שהשימוש בשירות הצבאי, בשירות המילואים, שזה באמת חומת המגן על שלמותה של מדינת ישראל, על ביטחונה, זה לא שימוש בנשק יום הדין? רון שרף: חומת המגן הבסיסית של מדינת ישראל זה הדמוקרטיה, ומי ששובר את החומה הזאת, מנפץ אותה, מחוקק חקיקה בניגוד לערכי הדמוקרטיה, בניגוד לרוח צה"ל, זו החבורה המרושעת הזאת שיושבת עכשיו בכנסת. אילאיל שחר: תראה, הדברים שאתם אומרים בימים האחרונים מחלחלים, הם מחלחלים לדרגים הכי בכירים בצה"ל. אנחנו רואים פה בשעות האחרונות אלופים מסתובבים במסדרונות הכנסת ומנסים לשכנע את הפוליטיקאים לרכך את החקיקה. רון שרף: טוב שנזכרו. טוב שנזכרו. אחרי חצי שנה ברחובות, מה הם חשבו? אילאיל שחר: אבל הנה, זה לא עוזר, ויכול להיות שבאמת החוק הזה יעבור, ואתה יודע, גם [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה רואה את מחאת המילואימניקים, רואה את מה שקורה פה בתוך ישראל. רון שרף: זה הבעיה של נתניהו, לא הבעיה שלי יותר. אילאיל שחר: כן? רון שרף: זה הבעיה של נתניהו. אילאיל שחר: באמת, עם יד על הלב זה לא הבעיה שלך? רון שרף: עם יד על הלב. הסכנה יותר גדולה לישראל, אני אומר לך. אילאיל שחר: גם כשיהיה איום קיומי קונקרטי, כשחיזבאללה יתקוף את ישראל? רון שרף: יש איום קיומי קונקרטי עכשיו. עכשיו, ברחוב קפלן, ירושלים, איום קיומי קונקרטי על מדינת ישראל. יואב קרקובסקי: עד כדי ככה אתה לא חושב שיש פה הגזמה ברטוריקה? רון שרף: ממש לא. יואב קרקובסקי: תסביר לי במה. רון שרף: אני אסביר. אני אסביר. דיקטטורות לא קורות במכה, זה לא סדרת טלוויזיה. ככה זה מתחיל. שלטון שיכור כוח, אטום, מושחת. זה מתחיל לאט לאט, זה מתחיל לאט לאט, [בשיטת] הסלאמי [בשלבים]. יואב קרקובסקי: אבל זה לא שהביקורת השיפוטית של בית המשפט העליון מוסרת לחלוטין מעל ממשלת ישראל ופעולותיה. יש עילות רבות נוספות שבית המשפט יוכל באמצעותן לבקר... רון שרף: כן, אז למה זה כל כך חשוב? אם יש עילות, אז למה זה כל כך חשוב? ביטול עילת הסבירות? יואב קרקובסקי: אז למה זה כל כך חשוב לדעתך? רון שרף: למה זה? כי זו הפרוסה הראשונה בסלאמי. זה הדרך שלהם עכשיו לפטר את היועמשי"ת [היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה] ביום ראשון, וזה הדרך שלהם למנות, למלא את השירות הציבורי במינוים פוליטיים, לבסס את השלטון כך שאי אפשר יהיה להחליף אותו. ככה מתחילות דיקטטורות. זה לאט לאט, זה בסלאמי... אילאיל שחר: אבל כשאתה רואה את המאמצים של שר הביטחון. רון שרף: עם פקידי ציבור צייתנים, פחדנים. ככה זה מתחיל. אילאיל שחר: אתה רואה את המאמצים של שר הביטחון. רון שרף: אבל בישראל, בשונה מפולין והונגריה, יש צבא עם שישראל תלויה בו. וצבא עם יראה לממשלה שיכורת הכוח הזאת את מגבלת הכוח. אילאיל שחר: אוקיי, אבל אתה רואה פה את המאמצים של שר הביטחון, הוא מנסה לשכנע גם את שר המשפטים יריב לוין ואת ראש הממשלה. רון שרף: אני לא ראיתי, אני כרגע ברחוב. אני כרגע ברחוב מול מכת"זיות [מְכוֹנִית הַתָּזָה לפיזור הפגנות]. אז אני לא רואה, אני חיכיתי חצי שנה. ואם גלנט לא יכל לדבר חצי שנה, ואני יודע שהוא רואה את הדברים. יואב קרקובסקי: אוקיי. רון שרף, מראשי מחאת המילואימניקים, "אחים לנשק", תודה רבה לך. רון שרף: אנחנו לא נסלח לגלנט לעולם, הוא חייב לדעת את זה. יואב קרקובסקי: אני מניח שהוא שומע את הקולות האלה למרות שהוא נמצא במליאת הכנסת ומנסה לעשות את מה שהוא יכול. רון שרף: אז שהעוזר שלו יעביר לו, שהעוזר שלו יעביר לו. יואב קרקובסקי: רון שרף, תודה רבה לך. רון שרף: ביי. סימוכין: נספח כתבות חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – בתשובה לטענה, לפיה "יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל, האויבים על הגדרות", סא"ל (מיל.) רון שרף מ"אחים לנשק" משיב: "ישראל כבר אינה דמוקרטיה"; "האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים"; "אנחנו מגינים על המדינה עכשיו"; "אין צבא עם בדיקטטורה". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – סא"ל (מיל.) רון שרף, ממייסדי "אחים לנשק": "[נתניהו] מסכן את ביטחון אזרחי ישראל; צה"ל נמצא במשבר עמוק אמיתי; צבא העם לא יכול להתקיים ללא דמוקרטיה; בצער עמוק, אך בתחושת שליחות אמיתית, גם אני חתמתי על מכתב [הפסקת התנדבות לשירות מילואים]". סימוכין: שישה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – סא"ל (מיל.) רון שרף, ממייסדי "אחים לנשק": "עשרות אלפים שאיתנו יפסיקו את התנדבותם למילואים; לא ניתן לקיים צבא עם ללא דמוקרטיה; הצבא מתפרק; אנחנו עושים את זאת מאחריות ואהבה גדולה לחברה ולמדינה; היום נתחיל להחתים את כל מתנדבי המילואים". סימוכין: סא"ל (מיל.) רון שרף, הנמנה על מייסדי ארגון "אחים לנשק": "אני שלם מאוד עם המאבק שעשינו. אני חושב שהייתה שם סכנה קיומית לעתיד המדינה. רק תחשוב מה היה קורה אם הרפורמה [המשפטית] הייתה מתקדמת, הקרע היה מתרחב, ובעוד שנתיים שלוש ההתקפה הנוראית הזאת של חמאס. אולי אי אפשר היה להתאושש מזה". סימוכין: רון שרף. צילום מסך מערוץ יוטיוב אחים.ות לנשק

Jonathan D. Halevi

39,035 views • 1 year ago

יובל שטייניץ, יו"ר רפאל: מערכת היירוט באמצעות לייזר הפילה עשרות רבות של כטב"מים ששוגרו על ידי איראן וחיזבאללה; עד סוף 2025 צה"ל יקבל מערכת יירוט בעלת טווח גדול יותר; בעוד 4-5 שנים ניתן יהיה ליירט טילים בליסטיים, ובעוד כעשור, שמי ישראל יהיו מוגנים באופן מוחלט מפני איום אווירי עוין ב-10 באוגוסט 2025, נערך באוניברסיטת תל אביב יום עיון בנושא "לקחי המלחמה עם איראן" (13-24 ביוני 2025). להלן קטע מהרצאתו של יובל שטייניץ, יו"ר "רפאל - מערכות לחימה מתקדמות": אבל אני רוצה רגע לגעת בעתיד הזה, במהפכת [מערכות יירוט טילים באמצעות] הלייזר. אחרי 60 שנה ש[בהן] כל המעצמות בעולם בראשות ארצות הברית מנסות ליצור נשק לייזר ונכשלות, וגם אנחנו נכשלנו, הייתה פריצת דרך ב[חברת] רפאל לפני חמש שנים, שאפשרה לנו ליצור את נשק הלייזר האפקטיבי הראשון בעולם. במלחמה האחרונה, גם בלבנון וגם ב-12 ימים [של מלחמה] מול איראן, מכשיר הלייזר הבודד, שהוא הקטן מהמכשירים שלנו, מכשיר בודד אחד הפיל עשרות רבות של כטב"מים, בשיעורי הצלחה יוצאים מן הכלל. המכשיר הגדול "מגן אור" עתיד להימסר לצה"ל בעוד שלושה חודשים, והוא יאפשר לנו הגנה טובה בהרבה, בשלב ראשון רק מטילים מטווח קצר ובינוני, לא מטילים טווח ארוך כמו מאיראן, אבל תוך להערכתי בסביבות חמש שנים אנחנו נגיע למצב של לייזר שיכול לפעול גם לטווחים הרבה יותר ארוכים וגם לטפל בטילים בליסטיים מאיראן ומתימן. זה לא מיד היום, זה תוך ארבע - חמש שנים. כשאנחנו נגיע לשם, בעצם מהפכת הלייזר היא כל כך משמעותית. תחשבו על זה. עד עכשיו בכל תולדות הצבאות, מיוון העתיקה או מצרים העתיקה ועד ימינו אלה, השתמשו ב-projectiles, בעצמים, ירו חיצים, זרקו חניתות, היום זורקים פצצות, פגזים, טילים. זה דברים צמידים, דברים קשיחים, כדורים שעפים באוויר ופוגעים במטרה. בלייזר אנחנו הורגים את המטרה בעצם על ידי קרן אור, על ידי קרני אור שעפות ב-300 אלף קילומטר לשנייה. כך בלייזר, ברגע שהמטרה נראית, היא מושמדת. ראית, השמדת, או נראית, הושמדת. המטרה כאילו לא זזה, כי המהירות של הלייזר כל כך גדולה [כך] שהמטרות כאילו עומדות במקום. אנחנו כבר הוכחנו שאנחנו מפילים טילים, רקטות, כטב"מים ואפילו פגזי ארטילריה 155 מילימטר ופגזי מרגמה כבר לפני שלוש שנים בלייזר. ואני רוצה עכשיו להתייחס לעתיד בהערת סיכום. בעוד 5עד 10 שנים שום דבר לא יעוף באוויר, שום דבר עוין, לא מטוסים, לא כטב"מים, לא טילי שיוט, לא פגזים, לא פצצות, כי הלייזר ינקה לחלוטין את האוויר מכל דבר שזוהה, שנראה. הסיכוי היחידי יהיה להעביר מטענים באופן חשאי, באופן בלתי נראה, עם שח"מ [שטח חתימת מכ"מ] מאוד נמוך, עם חסינות מוחלטת לאלמנטים אלקטרואופטיים ולגלאים אחרים, הסיכוי היחידי להגיע עם מטען כלשהו, יהיה אם פשוט לא ראו אותך או לא שמו לב. כל דבר אחר, כל פגז שיירה לאוויר, כל טיל, כל מטוס, כל רקטה, כל כטב"ם ינוקה מיד על ידי הלייזר במחירים של דולר או שניים לירייה. כלומר, המשמעות של הלייזר כרגע היא תגבור מערך ההגנה שלנו, הקטנה דרמטית של העלויות של מערך ההגנה שלנו. זה גם מחסנית שאינה נגמרת. אתה לא צריך לייצר עוד ועוד מיירטים. עוד ועוד כיפות ברזל [מיירטי מערכת "כיפת ברזל"] במחיר של 100 אלף דולר ליחידה, או עוד ועוד "חיצים" [מיירטי מערכת "חץ"] במחיר שלושה מיליון דולר ליחידה, כי זה מחיר אפס. אבל המשמעות האמיתית, יש לזה משמעויות נוספות גם בתחומים אזרחיים, אבל המשמעות האמיתית של האופטיקה האדפטיבית הרפאלית [של חברת רפאל] שאפשרה את היכולת להעביר לייזר לטווחים ארוכים, ולשמור על האנרגיה שלו, ועל הדיוק שלו, ועל המיקוד שלו, המשמעות האמיתית תהיה שינוי טוטלי בכל תולדות המלחמות כפי שידענו עד היום. יהיו קרניים [קרני לייזר], אנחנו אמורים להוביל את זה, והקרניים הללו [קרני הלייזר] בעצם ינטרלו לחלוטין את כל צורות הלחימה כפי שידענו עד היום. סימוכין:
4:55

יובל שטייניץ, יו"ר רפאל: מערכת היירוט באמצעות לייזר הפילה עשרות רבות של כטב"מים ששוגרו על ידי איראן וחיזבאללה; עד סוף 2025 צה"ל יקבל מערכת יירוט בעלת טווח גדול יותר; בעוד 4-5 שנים ניתן יהיה ליירט טילים בליסטיים, ובעוד כעשור, שמי ישראל יהיו מוגנים באופן מוחלט מפני איום אווירי עוין ב-10 באוגוסט 2025, נערך באוניברסיטת תל אביב יום עיון בנושא "לקחי המלחמה עם איראן" (13-24 ביוני 2025). להלן קטע מהרצאתו של יובל שטייניץ, יו"ר "רפאל - מערכות לחימה מתקדמות": אבל אני רוצה רגע לגעת בעתיד הזה, במהפכת [מערכות יירוט טילים באמצעות] הלייזר. אחרי 60 שנה ש[בהן] כל המעצמות בעולם בראשות ארצות הברית מנסות ליצור נשק לייזר ונכשלות, וגם אנחנו נכשלנו, הייתה פריצת דרך ב[חברת] רפאל לפני חמש שנים, שאפשרה לנו ליצור את נשק הלייזר האפקטיבי הראשון בעולם. במלחמה האחרונה, גם בלבנון וגם ב-12 ימים [של מלחמה] מול איראן, מכשיר הלייזר הבודד, שהוא הקטן מהמכשירים שלנו, מכשיר בודד אחד הפיל עשרות רבות של כטב"מים, בשיעורי הצלחה יוצאים מן הכלל. המכשיר הגדול "מגן אור" עתיד להימסר לצה"ל בעוד שלושה חודשים, והוא יאפשר לנו הגנה טובה בהרבה, בשלב ראשון רק מטילים מטווח קצר ובינוני, לא מטילים טווח ארוך כמו מאיראן, אבל תוך להערכתי בסביבות חמש שנים אנחנו נגיע למצב של לייזר שיכול לפעול גם לטווחים הרבה יותר ארוכים וגם לטפל בטילים בליסטיים מאיראן ומתימן. זה לא מיד היום, זה תוך ארבע - חמש שנים. כשאנחנו נגיע לשם, בעצם מהפכת הלייזר היא כל כך משמעותית. תחשבו על זה. עד עכשיו בכל תולדות הצבאות, מיוון העתיקה או מצרים העתיקה ועד ימינו אלה, השתמשו ב-projectiles, בעצמים, ירו חיצים, זרקו חניתות, היום זורקים פצצות, פגזים, טילים. זה דברים צמידים, דברים קשיחים, כדורים שעפים באוויר ופוגעים במטרה. בלייזר אנחנו הורגים את המטרה בעצם על ידי קרן אור, על ידי קרני אור שעפות ב-300 אלף קילומטר לשנייה. כך בלייזר, ברגע שהמטרה נראית, היא מושמדת. ראית, השמדת, או נראית, הושמדת. המטרה כאילו לא זזה, כי המהירות של הלייזר כל כך גדולה [כך] שהמטרות כאילו עומדות במקום. אנחנו כבר הוכחנו שאנחנו מפילים טילים, רקטות, כטב"מים ואפילו פגזי ארטילריה 155 מילימטר ופגזי מרגמה כבר לפני שלוש שנים בלייזר. ואני רוצה עכשיו להתייחס לעתיד בהערת סיכום. בעוד 5עד 10 שנים שום דבר לא יעוף באוויר, שום דבר עוין, לא מטוסים, לא כטב"מים, לא טילי שיוט, לא פגזים, לא פצצות, כי הלייזר ינקה לחלוטין את האוויר מכל דבר שזוהה, שנראה. הסיכוי היחידי יהיה להעביר מטענים באופן חשאי, באופן בלתי נראה, עם שח"מ [שטח חתימת מכ"מ] מאוד נמוך, עם חסינות מוחלטת לאלמנטים אלקטרואופטיים ולגלאים אחרים, הסיכוי היחידי להגיע עם מטען כלשהו, יהיה אם פשוט לא ראו אותך או לא שמו לב. כל דבר אחר, כל פגז שיירה לאוויר, כל טיל, כל מטוס, כל רקטה, כל כטב"ם ינוקה מיד על ידי הלייזר במחירים של דולר או שניים לירייה. כלומר, המשמעות של הלייזר כרגע היא תגבור מערך ההגנה שלנו, הקטנה דרמטית של העלויות של מערך ההגנה שלנו. זה גם מחסנית שאינה נגמרת. אתה לא צריך לייצר עוד ועוד מיירטים. עוד ועוד כיפות ברזל [מיירטי מערכת "כיפת ברזל"] במחיר של 100 אלף דולר ליחידה, או עוד ועוד "חיצים" [מיירטי מערכת "חץ"] במחיר שלושה מיליון דולר ליחידה, כי זה מחיר אפס. אבל המשמעות האמיתית, יש לזה משמעויות נוספות גם בתחומים אזרחיים, אבל המשמעות האמיתית של האופטיקה האדפטיבית הרפאלית [של חברת רפאל] שאפשרה את היכולת להעביר לייזר לטווחים ארוכים, ולשמור על האנרגיה שלו, ועל הדיוק שלו, ועל המיקוד שלו, המשמעות האמיתית תהיה שינוי טוטלי בכל תולדות המלחמות כפי שידענו עד היום. יהיו קרניים [קרני לייזר], אנחנו אמורים להוביל את זה, והקרניים הללו [קרני הלייזר] בעצם ינטרלו לחלוטין את כל צורות הלחימה כפי שידענו עד היום. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

63,151 views • 11 months ago

תשקיעו 15 דק׳ להקשיב לדבריה של כבוד נשיאת בהמ״ש העליון, דורית ביניש, בזום אתמול שיאיא פינק ארגן. הבאתי חלק מהדברים. ——— ההפיכה המשטרית בעיצומה. היא לא חלפה מן העולם. זאת הייתה אשליה שלנו, שהצלחנו. מהר מאוד כאשר הופיע שר המשפטים בינואר 23 והציג את תוכניתו, הבנו שזו לא מהפכה משפטית אלא הפיכה משטרית. הציבור הבין את זה ויצא לרחוב. ונתנו לנו תחושה שבלמנו את ההפיכה. במובן מסוים זה נכון, כאשר בית המשפט לא קיבל את הפרקטיקה לא לבקר את הממשלה על פי סבירות התנהגותה ומעשיה. הייתה תחושה שאנחנו עצרנו. למרבה הצער זה לא נגמר. על אף המצב הביטחוני, על אף כל הקשיים אנחנו בעיצומה של דהירה של הממשלה לממש את תוכניתה להפיכה משטרית. הדבר המטריד, הוא לא פיטורי שר כזה או אחר, זה מאד מטריד, אבל הדבר המרכזי הוא: יש לנו שלטון שחותר להפוך אותנו מדמוקרטיה לדיקטטורה. הוא נבחר בדרך דמוקרטית. זה כבר קרה הרבה פעמים בהיסטוריה. לא האמנו שנהיה במצב כזה, אבל זהו התהליך. יש דהירה. לעצור את ההפיכה הזאת זו חובתנו המיידית. מה הרעיון של ההפיכה הזו? הבסיס של משטר דמוקרטי זה 3 רשויות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. הממשלה לא מסתירה את כוונתה לצמצם את הרשויות האחרות. כלומר הכנסת כבר בשיטה שלנו בידי שליטה של הממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני. הרצון הנוסף הוא להשתלט על המשפט, על בית המשפט, על התקשורת, על האקדמיה. זה מפתח לשלטון טוטליטרי. ניצול של דרכים דמוקרטיות לביטול הדמוקרטיה. התוכנית היא לפרק את המוסדות צעד אחרי צעד. אם לא בחקיקה אז בדרך מעשית. הם לא הצליחו למזלנו עדיין, אבל הם בהחלט בדרך להשתלט על המוסדות השונים, וזו הכוונה, להרוס. וכאן אנחנו מגיעים למכתב היועצת המשפטית שמתריעה על כך בעצם, על לכל התחושות שיש לנו, שצעד אחרי צעד הממשלה פועלת באופן לא חוקי. כל כוחה של הממשלה נובע מהחוק. היא יכולה לעשות רק מה שהחוק מתיר. כל אדם חופשי לעשות אלא אם אסור, אבל הממשלה יכולה לעשות רק מה שמותר לה על פי חוק. אז ״איזון בחוק״ זה התחלה והקידום של השיטה לחיסול הדמוקרטיה. ומה המכתב אומר? היועמ״שית אמרה – אנחנו יודעים היטב איך מתקבלות החלטות: יש נוהג רב שנים, יש תקנון הממשלה, יש דרך לעבודת ממשלה, כל נושא שעולה לממשלה מחייב הכנה מראש של הרפרנטים בממשלה, חוות דעת משפטית אם צריך. מכל זה מתעלמים: לפי המכתב הם מתנהגים כאילו לא צריכים חוות דעת של היועץ המשפטי הממשלה, הממשלה יכולה לקבל יעוץ מאנשים פרטיים ממזכיר הממשלה, שזה ממש לא תפקידו, מאנשים שונים שהם מעדיפים את דעתם וחוות דעתם המשפטית. אבל, על פי הדין במדינה, חד משמעית, (זה הובהר פעמים רבות בפסק הדין) מי שחוות דעתו המשפטית מחייבת את הממשלה זה היועצת המשפטית הממשלה. זה תפקידה להנחות את הממשלה איך תוכל לפעול על פי חוק. אם לא מכינים קודם חוות דעת, אם מתעלמים מחוות דעת היועצת המשפטית ואם מבקשים חוות דעת בדרכים עקיפות של אנשים לא מוסמכים, --- אז זה צפצוף על החוק, והמשמעות היא שהממשלה פועלת כעבריינית, לא על פי חוק. זה חלק מהצעדים שמובילים לשליטה המוחלטת שלה. אז מתמנים מינויים לא מקצועיים על בסיס פוליטי, בלי שמתקיימים התכונות והכישורים הנדרשים לתפקיד, אנו רואים שנמנעים מלמנות נשיא לבית המשפט העליון, זה חלק משיטת ההשתלטות. רק ימנו שופטים אם הם יהיו נאמנים לממשלה ולא למדינה, זה המבחן, ולכן צריך את הסכמת הדרג הפוליטי לכל מינוי על פי תפיסת שר המשפטים. יש כוונה (וזה כבר בחקיקה) למנות נציב תלונות על שופטים, לא בדרך שהייתה עד היום, רוצים שהכנסת תבחר את נציב תלונות על שופטים, והוא יהווה איום על העצמאות השיפוטית. כי אם שופט ייתן פסק דין שלא ייראה לנציב, אז הכי פשוט יהיה להדיח אותו. כי לנציב יש סמכות להמליץ על הדחה. כל הדברים האלה הם חלק מאיום מאד רציני על מערכת המשפט, שתפקידה לשמור על האיזונים, ועל הבקרה על המערכת. הממשלה צוברת כוח, כדי לגמד את כוחן של המוסדות המקצועיים האחרים. אני מאמינה מאוד שגם היועצת המשפטית, וגם בית המשפט מתכוונים ועומדים כחומה בצורה, אבל נעשים כל הצעדים כדי לסכל את העבודה שלהם. ולכן אנחנו כל פעם שומעים את הנוסח, את הסגנון איך הם מדברים על היועצת, כמו שמדברים על אלופי הצבא וקציני הצבא. איך אפשר לצפות שהציבור יכבד את המוסדות, אם מי שיושב בשלטון של הממשלה מזלזל בצורה כזאת במוסדות המדינה? הסכנה היא הרבה יותר גדולה מזה שאדם מסוים יפוטר השיטה כולה היא לבלוע את הערכים הדמוקרטיים, ערכים שלשמם קמה המדינה הזאת, המוסדות שנבנו, וזו שחיקה, וזה פוגע בביטחון. חיינו שזורים עם הצרכים הבטחונים ועם הנאמנות למדינה ולא לממשלה, זה אלף-בית. שלא נטעה, זה קו אדום. אין גבולות למה שהם מעיזים. אני לא מעלה על דעתי שיעיזו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, ושאנחנו נקבל את זה. אני לא יכולה להתנבא, אך אני מאמינה שזה יוציא מאות אלפים לרחובות. אין לנו כלים אחרים. אני חושבת שאם חס וחלילה הממשלה תעז להגשים את החלום ולפטר יועצת משפטית, אני מקווה שהחוות יהיו מלאים מוחים. אני מצפה למספר ענק עתק, שהממשלה לא תוכל להתעלם ממנו, כי בעצם הממשלה קיבלה את המנדט מהציבור למשטר דמוקרטי, אך פועלת בניגוד למנדט שהיא קיבלה. היא הפקירה אותנו ביטחונית, היא הפקירה אותנו גם מבחינה חוקתית, משפטית, מוסדית. אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. גם מאה אלף לא מספיק. אם חס וחלילה יקרה דבר כזה, הרחוב צריך להיות מלא. לא ניתן להמשיך בתהליך הזה. הגדולה של בית המשפט שלנו כל שנות קיומו, הייתה עצמאותו, תנאי שזה יהיה מוסד עצמאי, לא נשיא מטעם הממשלה ולא שופט מטעם הממשלה, זה כוחו, וזה גם האיזון שניתן לבית משפט אל מול הכוח של הממשלה והרשות המבצעת. הציבור שיוצא נותן כח לשומרי הסף. ממה ישאבו כוח המוסדות האלה של שומרי הסף אם לא מהאמון והרצון לשרת את הציבור כמו שמגיע לו? הם עושים את מלאכתם וכולנו חייבים לתמוך לחזק אותם, לתת להם את הגיבוי. אני מאוד מאמינה בכוח הזה. (למי שרוצה להשלים את כל הזום: ) <<<<< לעוד עדכונים בקבוצות נהון
15:44

תשקיעו 15 דק׳ להקשיב לדבריה של כבוד נשיאת בהמ״ש העליון, דורית ביניש, בזום אתמול שיאיא פינק ארגן. הבאתי חלק מהדברים. ——— ההפיכה המשטרית בעיצומה. היא לא חלפה מן העולם. זאת הייתה אשליה שלנו, שהצלחנו. מהר מאוד כאשר הופיע שר המשפטים בינואר 23 והציג את תוכניתו, הבנו שזו לא מהפכה משפטית אלא הפיכה משטרית. הציבור הבין את זה ויצא לרחוב. ונתנו לנו תחושה שבלמנו את ההפיכה. במובן מסוים זה נכון, כאשר בית המשפט לא קיבל את הפרקטיקה לא לבקר את הממשלה על פי סבירות התנהגותה ומעשיה. הייתה תחושה שאנחנו עצרנו. למרבה הצער זה לא נגמר. על אף המצב הביטחוני, על אף כל הקשיים אנחנו בעיצומה של דהירה של הממשלה לממש את תוכניתה להפיכה משטרית. הדבר המטריד, הוא לא פיטורי שר כזה או אחר, זה מאד מטריד, אבל הדבר המרכזי הוא: יש לנו שלטון שחותר להפוך אותנו מדמוקרטיה לדיקטטורה. הוא נבחר בדרך דמוקרטית. זה כבר קרה הרבה פעמים בהיסטוריה. לא האמנו שנהיה במצב כזה, אבל זהו התהליך. יש דהירה. לעצור את ההפיכה הזאת זו חובתנו המיידית. מה הרעיון של ההפיכה הזו? הבסיס של משטר דמוקרטי זה 3 רשויות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. הממשלה לא מסתירה את כוונתה לצמצם את הרשויות האחרות. כלומר הכנסת כבר בשיטה שלנו בידי שליטה של הממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני. הרצון הנוסף הוא להשתלט על המשפט, על בית המשפט, על התקשורת, על האקדמיה. זה מפתח לשלטון טוטליטרי. ניצול של דרכים דמוקרטיות לביטול הדמוקרטיה. התוכנית היא לפרק את המוסדות צעד אחרי צעד. אם לא בחקיקה אז בדרך מעשית. הם לא הצליחו למזלנו עדיין, אבל הם בהחלט בדרך להשתלט על המוסדות השונים, וזו הכוונה, להרוס. וכאן אנחנו מגיעים למכתב היועצת המשפטית שמתריעה על כך בעצם, על לכל התחושות שיש לנו, שצעד אחרי צעד הממשלה פועלת באופן לא חוקי. כל כוחה של הממשלה נובע מהחוק. היא יכולה לעשות רק מה שהחוק מתיר. כל אדם חופשי לעשות אלא אם אסור, אבל הממשלה יכולה לעשות רק מה שמותר לה על פי חוק. אז ״איזון בחוק״ זה התחלה והקידום של השיטה לחיסול הדמוקרטיה. ומה המכתב אומר? היועמ״שית אמרה – אנחנו יודעים היטב איך מתקבלות החלטות: יש נוהג רב שנים, יש תקנון הממשלה, יש דרך לעבודת ממשלה, כל נושא שעולה לממשלה מחייב הכנה מראש של הרפרנטים בממשלה, חוות דעת משפטית אם צריך. מכל זה מתעלמים: לפי המכתב הם מתנהגים כאילו לא צריכים חוות דעת של היועץ המשפטי הממשלה, הממשלה יכולה לקבל יעוץ מאנשים פרטיים ממזכיר הממשלה, שזה ממש לא תפקידו, מאנשים שונים שהם מעדיפים את דעתם וחוות דעתם המשפטית. אבל, על פי הדין במדינה, חד משמעית, (זה הובהר פעמים רבות בפסק הדין) מי שחוות דעתו המשפטית מחייבת את הממשלה זה היועצת המשפטית הממשלה. זה תפקידה להנחות את הממשלה איך תוכל לפעול על פי חוק. אם לא מכינים קודם חוות דעת, אם מתעלמים מחוות דעת היועצת המשפטית ואם מבקשים חוות דעת בדרכים עקיפות של אנשים לא מוסמכים, --- אז זה צפצוף על החוק, והמשמעות היא שהממשלה פועלת כעבריינית, לא על פי חוק. זה חלק מהצעדים שמובילים לשליטה המוחלטת שלה. אז מתמנים מינויים לא מקצועיים על בסיס פוליטי, בלי שמתקיימים התכונות והכישורים הנדרשים לתפקיד, אנו רואים שנמנעים מלמנות נשיא לבית המשפט העליון, זה חלק משיטת ההשתלטות. רק ימנו שופטים אם הם יהיו נאמנים לממשלה ולא למדינה, זה המבחן, ולכן צריך את הסכמת הדרג הפוליטי לכל מינוי על פי תפיסת שר המשפטים. יש כוונה (וזה כבר בחקיקה) למנות נציב תלונות על שופטים, לא בדרך שהייתה עד היום, רוצים שהכנסת תבחר את נציב תלונות על שופטים, והוא יהווה איום על העצמאות השיפוטית. כי אם שופט ייתן פסק דין שלא ייראה לנציב, אז הכי פשוט יהיה להדיח אותו. כי לנציב יש סמכות להמליץ על הדחה. כל הדברים האלה הם חלק מאיום מאד רציני על מערכת המשפט, שתפקידה לשמור על האיזונים, ועל הבקרה על המערכת. הממשלה צוברת כוח, כדי לגמד את כוחן של המוסדות המקצועיים האחרים. אני מאמינה מאוד שגם היועצת המשפטית, וגם בית המשפט מתכוונים ועומדים כחומה בצורה, אבל נעשים כל הצעדים כדי לסכל את העבודה שלהם. ולכן אנחנו כל פעם שומעים את הנוסח, את הסגנון איך הם מדברים על היועצת, כמו שמדברים על אלופי הצבא וקציני הצבא. איך אפשר לצפות שהציבור יכבד את המוסדות, אם מי שיושב בשלטון של הממשלה מזלזל בצורה כזאת במוסדות המדינה? הסכנה היא הרבה יותר גדולה מזה שאדם מסוים יפוטר השיטה כולה היא לבלוע את הערכים הדמוקרטיים, ערכים שלשמם קמה המדינה הזאת, המוסדות שנבנו, וזו שחיקה, וזה פוגע בביטחון. חיינו שזורים עם הצרכים הבטחונים ועם הנאמנות למדינה ולא לממשלה, זה אלף-בית. שלא נטעה, זה קו אדום. אין גבולות למה שהם מעיזים. אני לא מעלה על דעתי שיעיזו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, ושאנחנו נקבל את זה. אני לא יכולה להתנבא, אך אני מאמינה שזה יוציא מאות אלפים לרחובות. אין לנו כלים אחרים. אני חושבת שאם חס וחלילה הממשלה תעז להגשים את החלום ולפטר יועצת משפטית, אני מקווה שהחוות יהיו מלאים מוחים. אני מצפה למספר ענק עתק, שהממשלה לא תוכל להתעלם ממנו, כי בעצם הממשלה קיבלה את המנדט מהציבור למשטר דמוקרטי, אך פועלת בניגוד למנדט שהיא קיבלה. היא הפקירה אותנו ביטחונית, היא הפקירה אותנו גם מבחינה חוקתית, משפטית, מוסדית. אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. גם מאה אלף לא מספיק. אם חס וחלילה יקרה דבר כזה, הרחוב צריך להיות מלא. לא ניתן להמשיך בתהליך הזה. הגדולה של בית המשפט שלנו כל שנות קיומו, הייתה עצמאותו, תנאי שזה יהיה מוסד עצמאי, לא נשיא מטעם הממשלה ולא שופט מטעם הממשלה, זה כוחו, וזה גם האיזון שניתן לבית משפט אל מול הכוח של הממשלה והרשות המבצעת. הציבור שיוצא נותן כח לשומרי הסף. ממה ישאבו כוח המוסדות האלה של שומרי הסף אם לא מהאמון והרצון לשרת את הציבור כמו שמגיע לו? הם עושים את מלאכתם וכולנו חייבים לתמוך לחזק אותם, לתת להם את הגיבוי. אני מאוד מאמינה בכוח הזה. (למי שרוצה להשלים את כל הזום: ) <<<<< לעוד עדכונים בקבוצות נהון

Karine Nahon • קרין נהון

26,509 views • 2 years ago

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"
15:51

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"

Jonathan D. Halevi

104,080 views • 1 year ago

13 בספטמבר 2022 – ראש אמ"ן אהרון חליוה: "אני עומד מאחורי האמירה" לפיה "השקט אחרי ‘שומר החומות’ יימשך חמש שנים"; במהלכי ישראל בסיועו של "השגריר" [הקטארי] לייצוב כלכלי והכנסת פועלים [מעזה] "פוטנציאל לשקט ארוך שנים"; "תקופת החגים תמיד רגישה [ביטחונית]; זה משפט כללי, הוא לא החשוב פה" ב-13 בספטמבר 2022, התארח ראש אגף המודיעין, אלוף אהרון חליוה, בכנס השנתי של המכון למדיניות נגד טרור (ICT) באוניברסיטת רייכמן, ולהלן קטע מדבריו בשיחה עם פרופ' בועז גנור: בועז גנור: אז אני רוצה לעבור באמת לזירה הבאה, ואני מדבר על הזירה הדרומית כרגע. נמצא איתנו כאן השליח המיוחד של האו"ם לענייני הסכסוך הישראלי – פלסטיני [תור ונסלן], ואנחנו עברנו איזשהו עוד מבצעון או מבצע לאחרונה, אבל בסך הכול, כשמסתכלים על השנה האחרונה, היא שנה יציבה, היא שנה של שקט בדרום, שקט בעזה עצמה. האם אתה חושב שאלה יהיו גם פני הדברים בעתיד הקרוב, לשם הולכים, לאיזושהי יציבות, הבנה בין שני הצדדים, שחילופי האש האלה וחילופי המכות האלה לא מובילים לשום מקום? אהרון חליוה: תראה, אני אמרתי בפומבי, בהיותי ראש אגף המבצעים, שאני צופה, שהשקט אחרי ‘שומר החומות’ [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס במאי 2021] יימשך חמש שנים, ולמרות מבצע ‘עלות השחר’ [סבב לחימה בין ישראל לג’יהאד האיסלאמי ב-5-8 באוגוסט 2022], אני עומד מאחורי האמירה הזאת, ואני אומר אותה לא עם גרגר של מלח, עם הרבה גרגרים, כי זה תפקידי תמיד להטיל ספק ותמיד לחפש את הדעה האחרת. אבל בעזה אני מזהה, שלצד הפעלת הכוח וההרתעה המשמעותית מול חמאס, התהליכים שמובלים על ידי ישראל, כמובן בסיוע השגריר [הקטארי, מוחמד אל-עמאדי, ראש הוועדה הקטארית לשיקום רצועת עזה] ואחרים, לייצוב כלכלי, הכנסת פועלים, שיפור בחיים שהזכרתי קודם בהקשרים אחרים, יש בו פוטנציאל לשקט ארוך שנים. בועז גנור: וזה ההסבר מדוע חמאס לא הצטרף למערכה? מה אתה חושב? אהרון חליוה: אני חושב, שההסבר הוא מורכב יותר וזה לא המקום להיכנס אליו, זה לא שחור ולבן או אפס או אחד, יש כאן שיקולים רבים נוספים שקשורים לנעשה בעזה ולסוגיות פנימיות. לא הכל זה חמאס מול ישראל, ולא הכל זה הטרור מולנו, יש פה שחקנים נוספים כמו המצרים, יש פה את מערכת היחסים החמאסית פנים וחוץ, יש פה היבטים של חמאס מול גא"פ [הג’יהאד האיסלאמי] ומשילות בעזה. אני בכלל חושב, שחמאס היה צריך לנקוט פעולות משמעותיות יותר מול הגא"פ [הג’יהאד האיסלאמי], ולא רק להישאר על הגדר. בהקשר לזה אני מציע לו להיות באיזה מבסוטיזם [שביעות רצון]. טוב, החמאס לא הצטרף. אם חמאס תופס את עצמו כריבון ברצועת עזה, הוא היה צריך למנוע מגא"פ [הג’יהאד האיסלאמי] לבצע את הירי ואת הפעולות שהוא עשה. אני לא עושה לו הנחות בעניין הזה. אנחנו הפעלנו את הכוח מתוך אינטרס ישראלי. אני שמח מאוד, שההישגים המודיעיניים והמבצעיים היו כמו שהם היו במערכה הקצרצרה הזאתי. אני מקווה, שהמסר נקלט היטב אצל כל השחקנים. זה גם מקום להודות פה לעשייה המצרית בהובלת הנשיא [עבד אל-פתאח א-]סיסי. הם שותף ראוי ומשמעותי מאוד לביטחון בזירה הדרומית ובכלל. צריך להבין את התפקיד של מצרים בעניין הזה. וכל זה ביחד נותן לי תקווה, שיחד עם המהלכים הכלכליים האזרחיים בעזה, ואני גם מקווה שתהיה התקדמות בהיבטי השו"ן [שבויים ונעדרים] שהוא מין תקרת זכוכית לחלק מאותה התקדמות, ימשיכו וילוו את עזה. אין סיבה להתנגשות הזאת בין חמאס לישראל בנקודת הזמן הזאת, אבל אני רוצה להוסיף עוד משהו. השאלה ששאלת על עזה היא שאלה מורכבת, כי אני מעדיף להסתכל תמיד על הזירה הפלסטינית כמקשה אחת שלמה. נכון שיש בידול בין עזה לאיו"ש [אזור יהודה ושומרון], אבל לשאול שאלות רק על עזה, בלי להסתכל את המרכיבים שמתפתחים ביהודה ושומרון. בועז גנור: זו השאלה הבאה. אהרון חליוה: בלי להסתכל על ירושלים. אני חוסך לך את השאלה, היא השאלה, כי אני מזכיר לנו, הסכסוך הישראלי - פלסטיני כאן נוכח, אנחנו מנהלים אותו. הוא מעורר את המורכבויות שלו. הטרור והתפיסה הלאומנית הפלסטינית היא קיימת, היא נוכחת, היא לא פסה מן העולם. כל אלה ששמים על האג'נדה את הייאוש הפלסטיני עם פתרון הסכסוך והליכה למדינה אחת, אני לא נמצא שם. התופעה ברורה, אני מבין למה כותבים עליה ולמה עוסקים בה, אבל אנחנו מזהים את התופעות האלה ביהודה ושומרון, אנחנו מזהים את העלייה בפיגועי הירי, אנחנו יודעים כולנו, שגם יושב ראש הרשות הפלסטינית כדרך כל אדם הולך וכמו שאמר לי מישהו בדרך לכאן, אני לא מזדקן, אני מתבגר, גם הוא מתבגר. יש עיסוק בזירה הפלסטינית ביום שאחרי אבו מאזן, יש מורכבות בשטח, ואנחנו צריכים להסתכל על המכלול השלם, גם על חמאס, גם על גא"פ [הג’יהאד האיסלאמי], גם על הסכסוך כולו, ולראות איך ממשיכים לנהג ולספק ביטחון ולסכל טרור. אנחנו חלפנו, עברנו על זה מהר, אבל היינו כאן באירועי טרור משמעותיים בין מרץ למאי. אנחנו מסכלים פיגועים לילה לילה בפעילות ענפה של פיקוד המרכז ושב”כ [שירות הביטחון הכללי]. ובתוך הניהוג הזה יש הרבה מאוד צעדים שצריך לעשות. גם לחזק את השחקנים המתונים, גם לסכל טרור ולעשות את האיזונים האלה כדי לאפשר למי שצריך לעשות את זה לקדם פתרונות ארוכים ומבוססים יותר. בועז גנור: אז מבלי משים או עם משים אנחנו זזנו מגזרת הדרום לגזרת המרכז ואני רוצה להישאר שם לרגע, ושמענו את הרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי] אומר לא מזמן שהוא מתוסכל במידה מסוימת מחוסר המשילות של אבו מאזן, של הרשות הפלסטינית בגדה ובעיקר בצפון הגדה, והוואקום הזה מחייב את צה"ל להיכנס ולעשות פעולות כדי להגן על אזרחי ישראל, וגם כאן אתה הזכרת באמת את העובדה, שאנחנו זוכרים איך נראו תקופות של חוסר משילות כזאת, ולא מזמן. עד כמה אתה מעריך שאנחנו צפויים להידרדרות ביטחונית לקראת חגי תשרי וכן הלאה, גם בגדה עצמה ואולי גם בזליגה לתוך מדינת ישראל? אהרון חליוה: תקופת חגים היא תמיד תקופה רגישה, אבל עוד פעם, אני יכול לשים הערכה, שיש פוטנציאל לאירועים ביטחוניים בתקופת חגים, זה נכון תמיד, זה משפט כללי, הוא לא החשוב פה. החשוב רגע להסתכל בטווחי זמן מעט ארוכים יותר. וכשאני מסתכל, כמו שאמרתי, על מציאות ביטחונית או מציאות אזורית ביום שאחרי אבו מאזן ]מחמוד עבאס, יו”ר הרשות הפלסטינית], וזה כבר כאן, זה הרי מאבקי הירושה כבר מתנהלים מתחת לפני השטח. ואני מצרף לזה חלק מהתופעות שאנחנו רואים, כולל צירי ההכוונה של חמאס וגא"פ [הג’יהאד האיסלאמי] לפיגועים, זה מגיע די בעיקר דרך כספים, ואמל"ח [אמצעי לחימה], ואני מבין שראש השב"כ [רונן בר] דיבר בעניין, אז אני צריך להניח הנחת עבודה שיש אפשרות להסלמה. אני רק אומר, זה לא גזירה משמיים. והיות ואני מכיר את המפקד שלי היטב, אני לא חושב שהרמטכ"ל מתוסכל. הרמטכ"ל הוא איש מקצוע שמסמן תופעות ומסמן את הדרכים שהוא חושב שנכון לבלום אותם. פעילות של המנגנונים הפלסטיניים מול הטרור הפלסטיני הפנימי זה קודם כל אינטרס פלסטיני, הם לא שלוחים של ישראל, הם לא פועלים למען מדינת ישראל, הם פועלים למען האינטרס הפלסטיני, והאינטרס הפלסטיני להוריד את רמת הטרור בשטח כדי לייצב את המשילות של הרשות הפלסטינית. זה גם מתלכד עם אינטרס ישראלי, ואני הייתי שמח, שלא נידרש לעצור כל לילה עשרות פעילי טרור, ושהרשות הפלסטינית תעשה את זה, זה האינטרס שלהם. בתוך כל הדבר הזה. אנחנו צריכים לעשות את הפעולות הנכונות ברמה הביטחונית וברמה הלאומית הישראלית כדי לייצב את הרשות הפלסטינית. זה אינטרס ביטחוני ישראלי נראה לי שזה ברור. סימוכין:
7:32

13 בספטמבר 2022 – ראש אמ"ן אהרון חליוה: "אני עומד מאחורי האמירה" לפיה "השקט אחרי ‘שומר החומות’ יימשך חמש שנים"; במהלכי ישראל בסיועו של "השגריר" [הקטארי] לייצוב כלכלי והכנסת פועלים [מעזה] "פוטנציאל לשקט ארוך שנים"; "תקופת החגים תמיד רגישה [ביטחונית]; זה משפט כללי, הוא לא החשוב פה" ב-13 בספטמבר 2022, התארח ראש אגף המודיעין, אלוף אהרון חליוה, בכנס השנתי של המכון למדיניות נגד טרור (ICT) באוניברסיטת רייכמן, ולהלן קטע מדבריו בשיחה עם פרופ' בועז גנור: בועז גנור: אז אני רוצה לעבור באמת לזירה הבאה, ואני מדבר על הזירה הדרומית כרגע. נמצא איתנו כאן השליח המיוחד של האו"ם לענייני הסכסוך הישראלי – פלסטיני [תור ונסלן], ואנחנו עברנו איזשהו עוד מבצעון או מבצע לאחרונה, אבל בסך הכול, כשמסתכלים על השנה האחרונה, היא שנה יציבה, היא שנה של שקט בדרום, שקט בעזה עצמה. האם אתה חושב שאלה יהיו גם פני הדברים בעתיד הקרוב, לשם הולכים, לאיזושהי יציבות, הבנה בין שני הצדדים, שחילופי האש האלה וחילופי המכות האלה לא מובילים לשום מקום? אהרון חליוה: תראה, אני אמרתי בפומבי, בהיותי ראש אגף המבצעים, שאני צופה, שהשקט אחרי ‘שומר החומות’ [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס במאי 2021] יימשך חמש שנים, ולמרות מבצע ‘עלות השחר’ [סבב לחימה בין ישראל לג’יהאד האיסלאמי ב-5-8 באוגוסט 2022], אני עומד מאחורי האמירה הזאת, ואני אומר אותה לא עם גרגר של מלח, עם הרבה גרגרים, כי זה תפקידי תמיד להטיל ספק ותמיד לחפש את הדעה האחרת. אבל בעזה אני מזהה, שלצד הפעלת הכוח וההרתעה המשמעותית מול חמאס, התהליכים שמובלים על ידי ישראל, כמובן בסיוע השגריר [הקטארי, מוחמד אל-עמאדי, ראש הוועדה הקטארית לשיקום רצועת עזה] ואחרים, לייצוב כלכלי, הכנסת פועלים, שיפור בחיים שהזכרתי קודם בהקשרים אחרים, יש בו פוטנציאל לשקט ארוך שנים. בועז גנור: וזה ההסבר מדוע חמאס לא הצטרף למערכה? מה אתה חושב? אהרון חליוה: אני חושב, שההסבר הוא מורכב יותר וזה לא המקום להיכנס אליו, זה לא שחור ולבן או אפס או אחד, יש כאן שיקולים רבים נוספים שקשורים לנעשה בעזה ולסוגיות פנימיות. לא הכל זה חמאס מול ישראל, ולא הכל זה הטרור מולנו, יש פה שחקנים נוספים כמו המצרים, יש פה את מערכת היחסים החמאסית פנים וחוץ, יש פה היבטים של חמאס מול גא"פ [הג’יהאד האיסלאמי] ומשילות בעזה. אני בכלל חושב, שחמאס היה צריך לנקוט פעולות משמעותיות יותר מול הגא"פ [הג’יהאד האיסלאמי], ולא רק להישאר על הגדר. בהקשר לזה אני מציע לו להיות באיזה מבסוטיזם [שביעות רצון]. טוב, החמאס לא הצטרף. אם חמאס תופס את עצמו כריבון ברצועת עזה, הוא היה צריך למנוע מגא"פ [הג’יהאד האיסלאמי] לבצע את הירי ואת הפעולות שהוא עשה. אני לא עושה לו הנחות בעניין הזה. אנחנו הפעלנו את הכוח מתוך אינטרס ישראלי. אני שמח מאוד, שההישגים המודיעיניים והמבצעיים היו כמו שהם היו במערכה הקצרצרה הזאתי. אני מקווה, שהמסר נקלט היטב אצל כל השחקנים. זה גם מקום להודות פה לעשייה המצרית בהובלת הנשיא [עבד אל-פתאח א-]סיסי. הם שותף ראוי ומשמעותי מאוד לביטחון בזירה הדרומית ובכלל. צריך להבין את התפקיד של מצרים בעניין הזה. וכל זה ביחד נותן לי תקווה, שיחד עם המהלכים הכלכליים האזרחיים בעזה, ואני גם מקווה שתהיה התקדמות בהיבטי השו"ן [שבויים ונעדרים] שהוא מין תקרת זכוכית לחלק מאותה התקדמות, ימשיכו וילוו את עזה. אין סיבה להתנגשות הזאת בין חמאס לישראל בנקודת הזמן הזאת, אבל אני רוצה להוסיף עוד משהו. השאלה ששאלת על עזה היא שאלה מורכבת, כי אני מעדיף להסתכל תמיד על הזירה הפלסטינית כמקשה אחת שלמה. נכון שיש בידול בין עזה לאיו"ש [אזור יהודה ושומרון], אבל לשאול שאלות רק על עזה, בלי להסתכל את המרכיבים שמתפתחים ביהודה ושומרון. בועז גנור: זו השאלה הבאה. אהרון חליוה: בלי להסתכל על ירושלים. אני חוסך לך את השאלה, היא השאלה, כי אני מזכיר לנו, הסכסוך הישראלי - פלסטיני כאן נוכח, אנחנו מנהלים אותו. הוא מעורר את המורכבויות שלו. הטרור והתפיסה הלאומנית הפלסטינית היא קיימת, היא נוכחת, היא לא פסה מן העולם. כל אלה ששמים על האג'נדה את הייאוש הפלסטיני עם פתרון הסכסוך והליכה למדינה אחת, אני לא נמצא שם. התופעה ברורה, אני מבין למה כותבים עליה ולמה עוסקים בה, אבל אנחנו מזהים את התופעות האלה ביהודה ושומרון, אנחנו מזהים את העלייה בפיגועי הירי, אנחנו יודעים כולנו, שגם יושב ראש הרשות הפלסטינית כדרך כל אדם הולך וכמו שאמר לי מישהו בדרך לכאן, אני לא מזדקן, אני מתבגר, גם הוא מתבגר. יש עיסוק בזירה הפלסטינית ביום שאחרי אבו מאזן, יש מורכבות בשטח, ואנחנו צריכים להסתכל על המכלול השלם, גם על חמאס, גם על גא"פ [הג’יהאד האיסלאמי], גם על הסכסוך כולו, ולראות איך ממשיכים לנהג ולספק ביטחון ולסכל טרור. אנחנו חלפנו, עברנו על זה מהר, אבל היינו כאן באירועי טרור משמעותיים בין מרץ למאי. אנחנו מסכלים פיגועים לילה לילה בפעילות ענפה של פיקוד המרכז ושב”כ [שירות הביטחון הכללי]. ובתוך הניהוג הזה יש הרבה מאוד צעדים שצריך לעשות. גם לחזק את השחקנים המתונים, גם לסכל טרור ולעשות את האיזונים האלה כדי לאפשר למי שצריך לעשות את זה לקדם פתרונות ארוכים ומבוססים יותר. בועז גנור: אז מבלי משים או עם משים אנחנו זזנו מגזרת הדרום לגזרת המרכז ואני רוצה להישאר שם לרגע, ושמענו את הרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי] אומר לא מזמן שהוא מתוסכל במידה מסוימת מחוסר המשילות של אבו מאזן, של הרשות הפלסטינית בגדה ובעיקר בצפון הגדה, והוואקום הזה מחייב את צה"ל להיכנס ולעשות פעולות כדי להגן על אזרחי ישראל, וגם כאן אתה הזכרת באמת את העובדה, שאנחנו זוכרים איך נראו תקופות של חוסר משילות כזאת, ולא מזמן. עד כמה אתה מעריך שאנחנו צפויים להידרדרות ביטחונית לקראת חגי תשרי וכן הלאה, גם בגדה עצמה ואולי גם בזליגה לתוך מדינת ישראל? אהרון חליוה: תקופת חגים היא תמיד תקופה רגישה, אבל עוד פעם, אני יכול לשים הערכה, שיש פוטנציאל לאירועים ביטחוניים בתקופת חגים, זה נכון תמיד, זה משפט כללי, הוא לא החשוב פה. החשוב רגע להסתכל בטווחי זמן מעט ארוכים יותר. וכשאני מסתכל, כמו שאמרתי, על מציאות ביטחונית או מציאות אזורית ביום שאחרי אבו מאזן ]מחמוד עבאס, יו”ר הרשות הפלסטינית], וזה כבר כאן, זה הרי מאבקי הירושה כבר מתנהלים מתחת לפני השטח. ואני מצרף לזה חלק מהתופעות שאנחנו רואים, כולל צירי ההכוונה של חמאס וגא"פ [הג’יהאד האיסלאמי] לפיגועים, זה מגיע די בעיקר דרך כספים, ואמל"ח [אמצעי לחימה], ואני מבין שראש השב"כ [רונן בר] דיבר בעניין, אז אני צריך להניח הנחת עבודה שיש אפשרות להסלמה. אני רק אומר, זה לא גזירה משמיים. והיות ואני מכיר את המפקד שלי היטב, אני לא חושב שהרמטכ"ל מתוסכל. הרמטכ"ל הוא איש מקצוע שמסמן תופעות ומסמן את הדרכים שהוא חושב שנכון לבלום אותם. פעילות של המנגנונים הפלסטיניים מול הטרור הפלסטיני הפנימי זה קודם כל אינטרס פלסטיני, הם לא שלוחים של ישראל, הם לא פועלים למען מדינת ישראל, הם פועלים למען האינטרס הפלסטיני, והאינטרס הפלסטיני להוריד את רמת הטרור בשטח כדי לייצב את המשילות של הרשות הפלסטינית. זה גם מתלכד עם אינטרס ישראלי, ואני הייתי שמח, שלא נידרש לעצור כל לילה עשרות פעילי טרור, ושהרשות הפלסטינית תעשה את זה, זה האינטרס שלהם. בתוך כל הדבר הזה. אנחנו צריכים לעשות את הפעולות הנכונות ברמה הביטחונית וברמה הלאומית הישראלית כדי לייצב את הרשות הפלסטינית. זה אינטרס ביטחוני ישראלי נראה לי שזה ברור. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

34,992 views • 1 year ago

אורן נהרי האדיר נפרד מהרדיו: "המחלה לוקחת ממני את אחד הדברים שאני הכי אוהב" "המחלה לוקחת ממני בהדרגה וללא רחם את היכולת לעשות את אחד הדברים שאני הכי אוהב - לספר לכם בקולי שלי מה קורה בעולם", אמר העיתונאי, המגיש והעורך אורן נהרי בתכנית הרדיו האחרונה שלו בכאן רשת ב', שהוקלטה מראש ושודרה הבוקר (שבת). נהרי, מבכירי עיתונאי חדשות החוץ בישראל, נפרד ממאזיני תכניתו "שבת עם אורן נהרי", על רקע מצבו הבריאותי בעקבות התמודדותו עם מחלת ALS. "בוקר טוב ושבת שלום לכם, המאזינות והמאזינים", אמר נהרי בפתיחת התוכנית. "ראשית, הודעה לא קלה. זו התוכנית האחרונה של 'שבת עם אורן נהרי' והפודקאסט 'שנה בשעה'. כידוע לרבים מכם, אני חולה בניוון שרירים. המחלה מתקדמת במהירות. היא כבר פוגעת במערכות הנשימה, הבליעה והדיבור, ולא אוכל להמשיך ולשדר. מכיוון שזו התוכנית האחרונה בחרתי בשעה הראשונה לתת מבט על מצב העולם היום, מבחינה מדעית ומבינה מדינית ולהשמיע כמה מהשירים האהובים עליי ביותר. בשעה השנייה, 'שנה בשעה' - ושוב, צר לי מאוד שלא נסיים את מסענו עד תום המאה ה־20, אבל נסיים את שנת 1961 עם טביעת האוניה אגוז, המאבק על השלטון בסין, חיסול הרודן טרוחיו וההפיכה הצבאית בדרום קוריאה". בהמשך התכנית, אמר נהרי: "בשבוע שבו התבשרנו על עלייה של 12% בהאזנה לתוכנית, 162 אלף בני אדם כל שבת בבוקר - וזאת בלי לספור את כל ההאזנות הנדחות, בשידורים חוזרים ובאונליין - זה השבוע שבו אני נפרד מכם. יש רגעים בחיים שאדם מדמיין מראש איך יראו. מתברר שהמציאות תמיד שונה. חשבתי לא פעם על הרגע שבו אצטרך לומר שלום לבמה הזו. תמיד דמיינתי אותו רחוק, אי שם באופק, לא כאן, לא עכשיו. אבל המחלה לא שואלת אותנו מתי נוח לנו". "התחלתי את דרכי במקום שונה לגמרי מהמקום שבו אני עומד היום. מדור הספורט היה הבית הראשון שלי בעיתונות, שם למדתי את יסודות המקצוע. אבל בדסק חוץ מצאתי את מקומי. מול מסכי החדשות, הטלקסים הישנים, הדיווחים מרואנדה, מנפילת חומת ברלין, מהפיגוע במגדלי התאומים ושאר תמונות שלא נמחקות מהזיכרון שאת חלקן סיקרתי מהשטח, ידעתי: עיתונות איננה רק מקצוע. היא שליחות. לספר את מה שקורה שם, במקומות שרחוקים מדי בשביל שרוב האנשים יראו אותם במו עיניהם, ולתת להם קול, פנים, משמעות. המוטו שלי היה ונשאר: לספר את העובדות החשובות ביותר בצורה המעניינת ביותר". "במשך השנים הייתה לי הזכות להביא אליכם, עם קולגות וחברים, את 'רואים עולם', 'גלובוס' ובשנים האחרונות את 'שבת עם אורן נהרי' - תכנית שהייתה עבורי כמעט כמו שיחה אינטימית איתכם. תמיד ניסיתי לכבד אתכם כקהל שראוי לעומק, לא רק לכותרות. עשיתי את זה בכתבות, תוכניות, מאמרים, הרצאות, בספרים שכתבתי. אם הצלחתי, ולא במעט, להרחיב את המבט שלכם מעבר לגבולות המדינה הקטנה שלנו ומעבר להווה - עשיתי את עבודתי". "ויש כאן פרדוקס נוסף, אולי הכי אישי", הוסיף נהרי. "עשרות שנים סיקרתי חדשות שכללו אסונות שקרו לאחרים. תמיד השתדלתי למצוא את המילים המדויקות כמי שמביט, בדרך כלל, מבחוץ. הפעם, בפעם הראשונה בחיים, הכותרת איננה ידיעה שאני מביא אליכם ממקום רחוק. היא אני, כאן ועכשיו. אם למדתי משהו מכל השנים האלה, זה שאין באמת הכנה ליום שבו אתה עצמך הופך לנושא. החיים מפתיעים ומזמנים לנו שינויים בלי שיש לנו הכנה או זמן להסתגל אליהם". "הייתי שמח מאוד להמשיך להיות כאן, לשדר לכם מדי שבת, אבל לצערי, המחלה מתקדמת מהר מאוד, ואינני יכול להמשיך בסטנדרט הגבוה שאני דורש מעצמי. הקול שלי הולך ודועך, הנשימה שהייתה פעם מובנת מאליה, הפכה למאמץ. הדיבור, כלי העבודה שלי עשרות שנים, נעשה קשה יותר מיום ליום. ALS, המחלה הזו שרבים מכם שמעתם עליה, מעטים באמת מבינים אותה עד שהיא נוגעת במישהו קרוב, לוקחת ממני בהדרגה וללא רחם את היכולת לעשות את אחד הדברים שאני הכי אוהב - לספר לכם בקולי שלי מה קורה בעולם. אני אוהב את כל האמצעים שדרכם הגעתי אליכם לאורך השנים: הדפוס, הרדיו, הטלוויזיה, האונליין. התוכנית הזאת בשנים האחרונות הייתה הבייבי שלי. תכנית אחרת, מיוחדת, מהנה מבחינתי, ולפי התגובות שאני מקבל - גם מבחינתכם. השידור האחרון שלה היום הוא עוד אבן דרך אחת, לא שמחה, במסלול שאני עובר". "אני רוצה לומר לכם, בלי דרמה: אני מכיר תודה. תודה על השנים שבהן נתתם לי להיכנס לבתים שלכם, למכוניות שלכם, לבוקר שלכם. תודה שהקשבתם, שכתבתם, שהתווכחתם איתי לפעמים. זו הייתה זכות שלא לקחתי כמובנת מאליה מעולם. אני לא נפרד מהעולם בינתיים, אני רק נפרד מהאולפן ומהמיקרופון, מהתדר הזה שליווה אותי כל כך הרבה שנים. הסיפורים ימשיכו להיכתב גם בלעדיי. כתבות וכתבים אחרים ימשיכו להביא אותם אליכם. זכרו: העולם רחב, מורכב, צריך להסתכל בו בעיניים פקוחות. זו הייתה המשימה שלי, זו הבקשה האחרונה שלי מכם: המשיכו להסתכל, להקשיב, לשאול שאלות, לא לקחת דברים כמובנים מאליהם ולהמשיך להתעניין". "אז תודה", אמר נהרי. "תודה לכן ולכם, המאזינות והמאזינים, שהייתם איתי כל הדרך. תודה למרואיינים ולמרואיינות, ששיתפו אותנו בידע שלהם. תודה למנהלים ולקולגות ברשת ב' ובתאגיד. תודה ענקית וחמה למיה טלמון אזרזר, המפיקה ועורכת המשנה. היה לי לכבוד ולעונג לשדר לכם בעשרות השנים של עבודתי". במהלך התכנית הפתיעו בכאן רשת ב' את נהרי במסר שהקליט עבורו נשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג. "אורן נהרי היקר והאהוב, העיתונאי, איש האשכולות, הקול שכולנו מכירים ואוהבים ונצמדים למכשיר כשהוא מתחיל לדבר. במשך עשרות שנים, אורן יקר, ואמרתי לך את זה גם בשיחתנו כשהתקשרתי לחזק אותך, פתחת עבורנו חלון אל העולם הרחב. בכישרון נדיר ידעת לקחת נושאים מורכבים, בכל מיני תחומים מרתקים - בהיסטוריה, בתרבות, במדע, בחברה ובמדינאות - ולהפוך אותם לכתבות ותוכניות מרתקות ונגישות לכולם. אתה מסכם בתוכנית הזו תקופה משמעותית מאוד וזו הזדמנות להודות לך, לברך אותך ולהתפלל לשלומך. תודה לך אורן יקר, על שנים של עשייה עיתונאית משמעותית, על מקצוענות, על מסירות, על לב פתוח וכמובן - על קול צלול, בוטח וברור. תודה רבה לך". Oren Nahari כאן
1:22

אורן נהרי האדיר נפרד מהרדיו: "המחלה לוקחת ממני את אחד הדברים שאני הכי אוהב" "המחלה לוקחת ממני בהדרגה וללא רחם את היכולת לעשות את אחד הדברים שאני הכי אוהב - לספר לכם בקולי שלי מה קורה בעולם", אמר העיתונאי, המגיש והעורך אורן נהרי בתכנית הרדיו האחרונה שלו בכאן רשת ב', שהוקלטה מראש ושודרה הבוקר (שבת). נהרי, מבכירי עיתונאי חדשות החוץ בישראל, נפרד ממאזיני תכניתו "שבת עם אורן נהרי", על רקע מצבו הבריאותי בעקבות התמודדותו עם מחלת ALS. "בוקר טוב ושבת שלום לכם, המאזינות והמאזינים", אמר נהרי בפתיחת התוכנית. "ראשית, הודעה לא קלה. זו התוכנית האחרונה של 'שבת עם אורן נהרי' והפודקאסט 'שנה בשעה'. כידוע לרבים מכם, אני חולה בניוון שרירים. המחלה מתקדמת במהירות. היא כבר פוגעת במערכות הנשימה, הבליעה והדיבור, ולא אוכל להמשיך ולשדר. מכיוון שזו התוכנית האחרונה בחרתי בשעה הראשונה לתת מבט על מצב העולם היום, מבחינה מדעית ומבינה מדינית ולהשמיע כמה מהשירים האהובים עליי ביותר. בשעה השנייה, 'שנה בשעה' - ושוב, צר לי מאוד שלא נסיים את מסענו עד תום המאה ה־20, אבל נסיים את שנת 1961 עם טביעת האוניה אגוז, המאבק על השלטון בסין, חיסול הרודן טרוחיו וההפיכה הצבאית בדרום קוריאה". בהמשך התכנית, אמר נהרי: "בשבוע שבו התבשרנו על עלייה של 12% בהאזנה לתוכנית, 162 אלף בני אדם כל שבת בבוקר - וזאת בלי לספור את כל ההאזנות הנדחות, בשידורים חוזרים ובאונליין - זה השבוע שבו אני נפרד מכם. יש רגעים בחיים שאדם מדמיין מראש איך יראו. מתברר שהמציאות תמיד שונה. חשבתי לא פעם על הרגע שבו אצטרך לומר שלום לבמה הזו. תמיד דמיינתי אותו רחוק, אי שם באופק, לא כאן, לא עכשיו. אבל המחלה לא שואלת אותנו מתי נוח לנו". "התחלתי את דרכי במקום שונה לגמרי מהמקום שבו אני עומד היום. מדור הספורט היה הבית הראשון שלי בעיתונות, שם למדתי את יסודות המקצוע. אבל בדסק חוץ מצאתי את מקומי. מול מסכי החדשות, הטלקסים הישנים, הדיווחים מרואנדה, מנפילת חומת ברלין, מהפיגוע במגדלי התאומים ושאר תמונות שלא נמחקות מהזיכרון שאת חלקן סיקרתי מהשטח, ידעתי: עיתונות איננה רק מקצוע. היא שליחות. לספר את מה שקורה שם, במקומות שרחוקים מדי בשביל שרוב האנשים יראו אותם במו עיניהם, ולתת להם קול, פנים, משמעות. המוטו שלי היה ונשאר: לספר את העובדות החשובות ביותר בצורה המעניינת ביותר". "במשך השנים הייתה לי הזכות להביא אליכם, עם קולגות וחברים, את 'רואים עולם', 'גלובוס' ובשנים האחרונות את 'שבת עם אורן נהרי' - תכנית שהייתה עבורי כמעט כמו שיחה אינטימית איתכם. תמיד ניסיתי לכבד אתכם כקהל שראוי לעומק, לא רק לכותרות. עשיתי את זה בכתבות, תוכניות, מאמרים, הרצאות, בספרים שכתבתי. אם הצלחתי, ולא במעט, להרחיב את המבט שלכם מעבר לגבולות המדינה הקטנה שלנו ומעבר להווה - עשיתי את עבודתי". "ויש כאן פרדוקס נוסף, אולי הכי אישי", הוסיף נהרי. "עשרות שנים סיקרתי חדשות שכללו אסונות שקרו לאחרים. תמיד השתדלתי למצוא את המילים המדויקות כמי שמביט, בדרך כלל, מבחוץ. הפעם, בפעם הראשונה בחיים, הכותרת איננה ידיעה שאני מביא אליכם ממקום רחוק. היא אני, כאן ועכשיו. אם למדתי משהו מכל השנים האלה, זה שאין באמת הכנה ליום שבו אתה עצמך הופך לנושא. החיים מפתיעים ומזמנים לנו שינויים בלי שיש לנו הכנה או זמן להסתגל אליהם". "הייתי שמח מאוד להמשיך להיות כאן, לשדר לכם מדי שבת, אבל לצערי, המחלה מתקדמת מהר מאוד, ואינני יכול להמשיך בסטנדרט הגבוה שאני דורש מעצמי. הקול שלי הולך ודועך, הנשימה שהייתה פעם מובנת מאליה, הפכה למאמץ. הדיבור, כלי העבודה שלי עשרות שנים, נעשה קשה יותר מיום ליום. ALS, המחלה הזו שרבים מכם שמעתם עליה, מעטים באמת מבינים אותה עד שהיא נוגעת במישהו קרוב, לוקחת ממני בהדרגה וללא רחם את היכולת לעשות את אחד הדברים שאני הכי אוהב - לספר לכם בקולי שלי מה קורה בעולם. אני אוהב את כל האמצעים שדרכם הגעתי אליכם לאורך השנים: הדפוס, הרדיו, הטלוויזיה, האונליין. התוכנית הזאת בשנים האחרונות הייתה הבייבי שלי. תכנית אחרת, מיוחדת, מהנה מבחינתי, ולפי התגובות שאני מקבל - גם מבחינתכם. השידור האחרון שלה היום הוא עוד אבן דרך אחת, לא שמחה, במסלול שאני עובר". "אני רוצה לומר לכם, בלי דרמה: אני מכיר תודה. תודה על השנים שבהן נתתם לי להיכנס לבתים שלכם, למכוניות שלכם, לבוקר שלכם. תודה שהקשבתם, שכתבתם, שהתווכחתם איתי לפעמים. זו הייתה זכות שלא לקחתי כמובנת מאליה מעולם. אני לא נפרד מהעולם בינתיים, אני רק נפרד מהאולפן ומהמיקרופון, מהתדר הזה שליווה אותי כל כך הרבה שנים. הסיפורים ימשיכו להיכתב גם בלעדיי. כתבות וכתבים אחרים ימשיכו להביא אותם אליכם. זכרו: העולם רחב, מורכב, צריך להסתכל בו בעיניים פקוחות. זו הייתה המשימה שלי, זו הבקשה האחרונה שלי מכם: המשיכו להסתכל, להקשיב, לשאול שאלות, לא לקחת דברים כמובנים מאליהם ולהמשיך להתעניין". "אז תודה", אמר נהרי. "תודה לכן ולכם, המאזינות והמאזינים, שהייתם איתי כל הדרך. תודה למרואיינים ולמרואיינות, ששיתפו אותנו בידע שלהם. תודה למנהלים ולקולגות ברשת ב' ובתאגיד. תודה ענקית וחמה למיה טלמון אזרזר, המפיקה ועורכת המשנה. היה לי לכבוד ולעונג לשדר לכם בעשרות השנים של עבודתי". במהלך התכנית הפתיעו בכאן רשת ב' את נהרי במסר שהקליט עבורו נשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג. "אורן נהרי היקר והאהוב, העיתונאי, איש האשכולות, הקול שכולנו מכירים ואוהבים ונצמדים למכשיר כשהוא מתחיל לדבר. במשך עשרות שנים, אורן יקר, ואמרתי לך את זה גם בשיחתנו כשהתקשרתי לחזק אותך, פתחת עבורנו חלון אל העולם הרחב. בכישרון נדיר ידעת לקחת נושאים מורכבים, בכל מיני תחומים מרתקים - בהיסטוריה, בתרבות, במדע, בחברה ובמדינאות - ולהפוך אותם לכתבות ותוכניות מרתקות ונגישות לכולם. אתה מסכם בתוכנית הזו תקופה משמעותית מאוד וזו הזדמנות להודות לך, לברך אותך ולהתפלל לשלומך. תודה לך אורן יקר, על שנים של עשייה עיתונאית משמעותית, על מקצוענות, על מסירות, על לב פתוח וכמובן - על קול צלול, בוטח וברור. תודה רבה לך". Oren Nahari כאן

Sagi Bin Nun שגיא בן נון

56,158 views • 10 days ago