Loading video...

Video Failed to Load

Go Home

בראייה ובהשוואה היסטורית למלחמת העולם השנייה נתניהו הוא צ׳רצ׳יל של המאה ה 21 ובמובן זה המצביאות שהוא הפגין עד כה במלחמה נדרשת גם אחרי הבחירות כדי להבטיח ניצחון אסטרטגי ולהוביל את ישראל לתור זהב. נתניהו וצ׳רצ׳יל התמודדו שניהם לבד בתחילה מול מעצמה איזורית, שאפו שניהם לצרף את אמריקה ללחימה...

27,256 views • 20 days ago •via X (Twitter)

0 Comments

No comments available

Comments from the original post will appear here

Related Videos

נתניהו הוא תאומו ההיסטורי של צ'רצ'יל. צ'רצ'יל הישראלי. ההקבלה בין וינסטון צ'רצ'יל לבנימין נתניהו אינה רק דמיון בין אישים, אלא זהות מדהימה בנסיבות האסטרטגיות: המנהיג שראה את הסכנה שבשלטון הרשע לפני כולם, נאלץ להילחם על דעת הקהל בביתו ובעולם ורתם כנגד כל הסיכויים את האימפריה של זמנו למערכה מוצלחת . 1. הנביא בשער: האזהרה המוקדמת כמו צ'רצ'יל ב"שנות המדבר" של שנות ה-30, נתניהו עמד במשך עשורים כקול בודד מול הקהילה הבינלאומית. צ'רצ'יל: התריע שהנאציזם אינו סכנה מקומית אלא איום על הציביליזציה. זכה בכינויי "אלרמיסט" ותאב מלחמה. נתניהו: התריע משנות ה-90 שמשטר האייתוללות הוא "הרייך השלישי" המודרני. המערב ראה בו מכשול לשלום, "אובססיבי" שמעכב הסדרים אזוריים. בשורה התחתונה שניהם שילמו מחיר פוליטי כבד על סירובם ליישר קו עם האסקפיסטים של זמנם. 2. המערכה הפנימית: צ'רצ'יל נגד הליפקס / נתניהו נגד גלנט, גנץ ומחנה ההסדרה זהו ציר ההכרעה. במאי 1940, האיום הגדול על בריטניה לא היה הלופטוואפה, אלא תבוסתנות הממסד. לורד הליפקס ומחנה השלום: שר החוץ הליפקס דרש לפנות למתווך (מוסוליני) כדי להגיע להסכם עם היטלר. הוא טען שהמשך המלחמה הוא הימור חסר אחריות על גורל העם הבריטי. הוא העדיף "הסדרה" על פני "ניצחון מוחלט" שנראה לו דמיוני. נתניהו ומחנה ה"הכלה": אל מול שר ביטחון, רמטכ"ל ומנהיגי אופוזיציה שביקשו לסיים את המערכה בהסכם שישאיר את ציר הרשע על הרגליים ("שקט תמורת ויתור"), נתניהו עמד כצוק איתן. הוא זיהה שכל הסכם עם ה"נאצים החדשים" הוא מכתב התאבדות מושהה. ההכרעה: צ'רצ'יל הכניע את הליפקס בתוך קבינט המלחמה; נתניהו מכניע את תפיסת ה"קונספציה" בתוך הקבינט ובקרב על דעת הקהל. שניהם הבינו שעם רשע אידיאולוגי - אין פשרה, יש רק הכרעה. 3. הקרב על אמריקה: לינדברג מול טאקר קרלסון כדי לנצח, שני המנהיגים היו חייבים לרתום את "מחסן הנשק של הדמוקרטיה" – ארה"ב. אך הדרך לוושינגטון עברה דרך מוקשים פוליטיים זהים: צ'ארלס לינדברג (America First 1940): טען שהמלחמה בנאצים היא אינטרס יהודי (ובריטי), לא אמריקאי. הוא הטיף לבדלנות ולהפקרת אירופה לגורלה. טאקר קרלסון (America First 2026): מהדהד טיעונים דומים, לפיהם המלחמה בציר האיראני היא אינטרס יהודי, לא אמריקאי. הוא מטיף לבדלנות ולכך שדווקא ישראל היא הנבל האזורי. ההישג: כפי שצ'רצ'יל הצליח לרתום את רוזוולט למרות הבדלנות, נתניהו הצליח לרתום את טראמפ למלחמה בשם האינטרס האמריקאי: המלחמה בישראל אינה "עזרה ליהודים", אלא קו ההגנה הראשון של חירות המערב (וסיוע במאבק מול סין). סיכום: הניצחון המוחלט על הנאצים. צ'רצ'יל הישראלי אינו רק כינוי של כבוד, אלא תיאור תפקודי. כמו שצ'רצ'יל חתם את מלחמת העולם השנייה בהכחדת המשטר הנאצי, נתניהו מוביל כעת את "מבצע אריה שואג" - המערכה שתכחיד את שלטונם של הנאצים החדשים. ההיסטוריה תשפוט את שניהם לא לפי הפופולריות שלהם בזמן אמת, אלא לפי עולם החירות שהם הותירו אחריהם.

Rotem M.Sella | רותם מ.סלע 🇮🇱

36,071 views • 6 months ago

זה סרטון מדהים של ניק פואנטס. למי שלא מכיר, פואנטס הוא פרשן ימני קיצוני, לאומן נוצרי, מנהיג הגרוייפרס. הוא אנטישמי מטורף: טוען שליהודים יש כוח עודף באמריקה, שהם לא מתבוללים, שהשואה מנופחת/מנוצלת וכו'. לאחרונה, מתגברים הכוחות מימין ומשמאל, שכולם שונאים את ישראל, לאחד כוחות. ימין ושמאל במאבק ביהודים. באופן מפתיע (או שלא) פואנטס לא מעוניין באחדות כזו, דווקא באותו מניע שבו הוא שונא את היהודים: הוא סוגר את אשליית "אחדות הימין והשמאל נגד ישראל". לטענתו, אמריקה צריכה להיות מדינת לאום נוצרית-לבנה, כמו ישראל ליהודים. לכן הוא לא רוצה שישראלים או תורכים כמו פיקר, סומלים כמו אילהאן עומר או אנשים כמו ממדאני ינהלו אותה. האנטי-ישראליות שלו לא באה משמאל. הוא מקנא במודל הציוני ושונא את ההשפעה היהודית באמריקה. פיקר שונא את ישראל כי היא מדינת לאום. פואנטס שונא אותה כי היא מצליחה במשהו שהוא רוצה לעצמו - ומונעת ממנו לעשות את זה בארה"ב. אז אמנם הברית האנטישמית נגד ישראל לא תתממש, אבל גם חוסר ההסכמה ביניהם משקפת את המשך השנאה והאנטישמיות נגד יהודים

גלילאו

31,337 views • 21 days ago

הטקסט הזה של וויטקוף הוא מדהים וחשוב: 1.ביבי חושב שהוא עושה את הדבר הנכון, אני חושב שהוא הולך נגד רצון העם כי הרוב רוצים את החטופים בבית. 2.הייתי בכיכר החטופים, זה היה רוחני. כל המשפחות, חטופים ששבו, אנשים בכו. זה השפיע על כל ישראל. 3.חייבים להחזיר אותם (את החטופים)הביתה. 4.המדיניות שלנו, המדיניות של הנשיא טראמפ היא שחמאס לא ימשיך להתקיים. וויטקוף היה בכיכר החטופים. הרגיש את הלך הרוח. נתניהו לא היה שם. גם לא בניר עוז. אבל הדבר הכי משמעותי שהוא אומר - המדיניות של הנשיא טראמפ היא שחמאס לא ימשיך להתקיים. במילים אחרות: האמריקנים יהיו אתנו גם ביום שאחרי שהם יחזרו הביתה. אנחנו לא באמת יודעים אם חמאס יסכים לשחרר את כולם, אבל חייבים לבדוק זאת. וכן, אחרי זה להשלים את המשימה, הרי ברור לכולנו שרגע אחרי העסקה - חמאס חוזר להתחמש. זה כמו חמצן עבורם - בלי זה הם לא יוכלו להתקיים. והפעם לא יהיו הגבלות - כי אז לא יהיו חטופים בעזה, ויהיה לנו גם את הגב של טראמפ. *אני לא חושב שחמאס באמת יסכימו להחזיר את כולם, גם אם נסכים לשב ב׳ מלא - אבל מחובתנו לבחון את זה.

almog boker

59,968 views • 1 year ago