Загрузка видео...
Не удалось загрузить видео
ברק כהן צועק אלי: ״חבל שחזרת מהמילואים, חבל שחזרת מעזה״ זו הרמה
51,503 просмотров • 11 месяцев назад •via X (Twitter)
Комментарии: 0
Нет доступных комментариев
Здесь появятся комментарии из оригинального поста
![2016 - תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל" ממליצה, בתמיכת רה"מ לשעבר אהוד ברק, על "תשלום משכורות לפעילי חמאס - ישראל תעניק הסכמה שקטה ליוזמה בינלאומית [כולל קאטרית] למציאת פתרון לתשלום המשכורות"; "מימוש צעדים משמעותיים לשיקום הרצועה שיסייעו לישראל בדחיית סבב האלימות הבא או מניעתו" "מפקדים למען ביטחון ישראל" מגדירים עצמם כתנועה המאגדת "מעל 500 בכירים בדימוס של מערכות הביטחון מדרגת אל”ם ומעלה ומקביליהם וכן שגרירים, [ה]נושאים על כתפינו למעלה מ-9,000 שנות ניסיון ביטחוני ומדיני ושירות למען המדינה בצה”ל, במוסד, בשב”כ, במשטרת ישראל ובמשרד החוץ. אנו מאוחדים ברצון לחיות בביטחון במדינה יהודית ודמוקרטית ולהעניק לדורות הבאים מציאות שראוי וטוב לחיות בה". ביוני 2016 פרסמה תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל" את מתווה התוכנית המדינית שהציעה ואשר נשאה את הכותרת "ביטחון תחילה: משנים את כללי המשחק". במבוא לתוכנית נכתב כדלהלן: "תוכנית הפעולה המוצגת במסמך זה, מתווה דרך ליציאה מהמבוי הסתום בו נמצאת ישראל ולשיפור במצבה הביטחוני-מדיני. רק פעולה משולבת – ביטחונית, אזרחית-כלכלית ומדינית, בגדה המערבית, בירושלים ובעזה – יכולה להביא לשיפור משמעותי ובר-קיימא בביטחון ישראל, ולכן יש לאמצה כמקשה אחת. "התוכנית משלבת בין הצורך בהגברת הביטחון האישי והלאומי, הכורח בהיפרדות מהפלסטינים, ככל שניתן בעת הזאת, והצורך בהמשךשליטה ביטחונית מלאה בגדה המערבית. זאת, תוך שמירה על התנאים שיאפשרו בבוא העת מו”מ להסדר קבע עם הפלסטינים, על בסיס ‘שתי מדינות לשני עמים’, ושיפור במעמדה האזורי והבינלאומי של ישראל. "התוכנית נשענת על תפיסת ביטחון המשלבת עוצמה צבאית, הבנה של מגבלות הכוח והצרכים הכלכליים-חברתיים של כל האוכלוסיות, יחד עם הסרת העמימות והכרזה על מדיניות ברורה באשר לעתיד הסכסוך עם הפלסטינים ופתרונו". סימוכין: ב-15 ביוני 2016, אימץ ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, בנאומו בכנס הרצליה את תכנית "ביטחון תחילה" של תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל". סימוכין: להלן הפרק בתוכנית תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל" העוסק ברצועת עזה: תוכנית עזה הגם שהחמאס אשם במצב בעזה יותר מכל גורם אחר, ישראל אינה יכולה להתעלם מהשלכותיו הישירות על ביטחונה. שיקום התשתיות והקלה במצוקת האוכלוסייה הם אינטרסים ישראליים מהמעלה הראשונה, אשר אינם יכולים להמתין לשינוי הסביבה הפוליטית הפלסטינית או האסטרטגית-האזורית. מימוש צעדים משמעותיים לשיקום הרצועה, שישפרו את רמת החיים של תושביה ויפיחו בהם תקווה לעתיד טוב יותר, יסייע לישראל בדחיית סבב האלימות הבא או מניעתו, וישפר את מעמדה הבינלאומי בכל תרחיש עתידי. נוכח הסתירה המובנית, במסגרתה סיוע לרצועה תחת שלטון חמאס פוגע ברשות הפלסטינית, יש לפעול בנחישות וביצירתיות לצמצום הפגיעה ברש"פ ולהעצמתה בדרכים אחרות. לפיכך, חשוב בין השאר לכרוך את צעדי ההקלה בעזה בהקלות ובשינוי האווירה בגדה המערבית ובירושלים, כמוצע בתוכנית זאת לעיל. מטרות תוכנית עזה שימור הפסקת האש בין ישראל לחמאס ומניעת סבב הלחימה הבא. בלימת המשבר ההומניטרי המתהווה ברצועה, תוך כדי התנעת תהליך שיחזיר את המדינות התורמות ואת הרשות הפלסטינית ביתר שאת לתמונה. בלימת התחזקות ארגונים אסלאמיים קיצוניים ותומכי דאעש ברצועה. יצירת התנאים שיאפשרו את חזרת הרש"פ לשליטה בעזה ככתובת לדיון על עזה בהסדר קבע עתידי, לכשיבשילו התנאים לכך. מהלכים אזרחיים-כלכליים בהתאם לעמדת מערכת הביטחון וגורמי הסיוע הרלוונטיים, יש למקד את מהלכי ישראל ברצועה בכמה תחומים המחייבים טיפול מיידי: 1. אספקה שוטפת. להגדיל את מספר משאיות האספקה לרצועה ל-1,200 ליום, תוך ניצול השדרוג שבוצע באפריל 2015 באמצעי הסריקה והבידוק הביטחוני במעבר כרם שלום. 2. חשמל. שיקום תשתיות החשמל בעזה יואץ, במימון בינלאומי ובביצוע ארגוני הסיוע הרלוונטיים, וכן במעורבות ישראל, בין השאר בלחץ על הרשות הפלסטינית להסרת חסמים מצדה. המהלך יכלול: א. שיקום ושדרוג מערכת הולכת החשמל בעזה, על מנת להגביר את יעילותה. ב. הגדלה מיידית של כמות החשמל המסופקת על ידי חברת החשמל הישראלית בכ-30 מגה ואט, והגדלתה ב-100 מגה ואט נוספים בתוך שנה. ג. הרחבת כושר הייצור של תחנת הכוח בעזה והכשרתה להפעלה בגז טבעי, כפי שתוכננה מלכתחילה. ד. חיבור עזה לגז טבעי באמצעות צינור ממערכת הולכת הגז הלאומית הישראלית. 3. מים. ישראל תאפשר הקמת מפעל התפלה מרכזי (אשר יוזן בחשמל ממתקן סולארי ייעודי עד לשיקומה של מערכת החשמל). בנוסף, תאפשר ישראל את השלמת הקמת מפעלי טיוב המים לצפון הרצועה ולמרכזה. 4. תעסוקה. בכפוף לאישורי שב"כ, יורחב משמעותית היקף היתרי היציאה של עובדים לישראל. בנוסף, תורחב תכולת היצוא החקלאי והתעשייתי לישראל ולחו"ל יחודש מיקור החוץ של תעשיות ישראליות בעזה ויורחב תחום הדיג המותר בחוף הרצועה. 5. תשלום משכורות לפעילי חמאס. ישראל תעניק הסכמה שקטה ליוזמה בינלאומית למציאת פתרון לתשלום המשכורות, ותפעל להשגת הסכמת הרשות הפלסטינית. [הערת שוליים בגוף המסמך: ערב "צוק איתן", ישראל מנעה ניסיון של שליח האו"ם להביא לפתרון חלקי. לאחר המבצע הופקו הלקחים וישראל שיתפה פעולה עם ניסיונות (נפרדים) של ממשלות שוויץ וקטאר לסייע, אך התנגדות הרש"פ הכשילה את שני המאמצים]. נמל ימי בעזה הסכמה ישראלית לאפשר לעזה מוצא לים היא נושא נפרד, אשר משמעותו חורגת מכל מהלך ייצוב מיידי, אך עצם הטיפול בו עשוי לתרום לשינוי חיובי באווירה. לנושא גם חשיבות סמלית רבה, ותמורת הסכמה ישראלית יהיה על חמאס להיענות לדרישות הביטחון של ישראל. נכונות ישראלית לאפשר התחלת תכנון המיזם, לרבות מעורבות הרש"פ בתכנון הנמל ובהפעלתו, תקרין מיד על התייחסות המערכת הבינלאומית לישראל. סירוב חמאס להיענות לדרישות ישראל בתחום הבידוק ונושאים ביטחוניים ומדיניים נוספים, ימנע הקמת נמל בעזה וישליך על מעמדו של חמאס ברצועה ומעבר לה. מתן אישור להתחלת תכנון נמל, תוך הקפאת ההחלטה על הקמתו (לא כל שכן הפעלתו) עד שיתמלאו תנאי ישראל, ישליך על האווירה הכללית, יעניק משנה תוקף לדרישות ישראל בתחום הביטחון, יקצר את הזמן לביצוע מרגע שדרישות אלה ייענו ויפחית את הלחץ הבינלאומי על ישראל. [הערת שוליים בגוף המסמך: מערכת הביטחון כבר בחנה כמה חלופות בהקשר זה, בהן שימוש בנמל בקפריסין, נמל מרוחק מהחוף על אי מלאכותי או מבדוק צף]. סימוכין: חברי תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל" אבו רוכן עלא, אבו רוכן סלמאן, אבי שלומי, אבי גנות, אביטל קולט, אביטל רענן, אבירן עופר, אבן יעקב, אבן-זהב יהוא, אברבנאל איקה, אברט-ארבל דוד, אגוזי שלמה, אגמון שמואל, אגמון יורם, אגמון אורי, אגמון דוד, אהוד איטם, אהרונישקי שלמה, אוחיון ברטי, אולמרט ירמי, אופיר גבי, אור יעקב מנדי, אזולאי אבנר, אזרן כוכבי, אטינסון מייק, אטלס אמציה, איזנברג יונה, אייל יוסף יוסי, אייל יגאל, אילון עמיחי (עמי), אילון יהודה, אלדר יורם, אלון ניצן, אליה שלמה, אלמוג אברהם, אלמוג זאב, אלמוג חדוה, אלקלעי אמנון, אמויאל מילוא אהרון, אמיר גדי, אמרני שוקי, אסעד אמל, אפל רפי, ארבל שמשון, ארבלי שלמה, ארגמן שחר, ארד עוזי, ארדיטי דני, ארז עמיחי, ארז שייקה, ארז חיים, אריאלי שאול, אריק פאר, ארנון אמירה, אשכנזי חיים, אשל ג’קי יעקב, אשר דניאל, אשר סדן, בהרב ישראל, בורשטין אברהם )אברשה(, בין שמואל, בינה ברוך, בירן, ביקו יעקב, בית אור בני בנגה, בכר אברהם, בכרך (תא”ל. מיל ) מנה, בן ארי אחז, בן בעש”ט דוד, בן ברוך סוזי, בן בשט בן ציון, בן יוסף יוחאי, בן יעקב דרור, בן יצחק עוזי, בן ישי מאיר, בן ישראל איציק, בן משה שמואל, בן נון אביהו, בן עטר משה, בן עמי נעמי, בן ענת שוקי, בן צור ברק, בן ראובן אייל, בן שטרית נסים, בן שמואל שמואל, בן-אברהם עמוס, בן-זאב יורם, בנדל דני, בנקלר ראובן, בצלאל טרייבר, בר אורי, בר שמואל, בר יהודה (י.ב.), בר לב עמר, בר-און צבי, בר-אור עמיר, בראל מיקי (מיכאל), ברבר אבי, ברגר יעקב, ברדה נסים, ברום שלמה, ברזילי יצחק, בריי יעקב, ברכוז עודד, ברנר רוני, ברעם אברהם, ברץ אורן, ברץ יוסי, ברק חיים, ברק אלי, ברקו יוסי, ברקן נמרוד, גביש אריה, גביש משה, גובר איל, גוטליב לונקה ( אליעזר), גולדבלט מרק, גולן פרי, גונן יוסי יוסף, גופן חיים, גור שלמה, גורן יצחק, גורן רן, גיורא גורן, גיורא ירדני, גירון רולנד, גל ראובן, גל שלמה, גל עמיחי, גל עמית, גלבוע איתן, גליטמן יהושע (שוקי), גמזו רפי, גמזון אלי, גנאור חנה, גנור – ונגר צחי, גנתון יזהר, גרון רולי, גרוס צביה, גרנות נפתלי, דביר אהוד (אודי), דגול עמרי, דגן נחמיה, דובדבני ערן, דוידוב עודד, דוידוביץ שרון, דולב רחל, דור בני, דורון ראובן, דורון איתן, דותן ישי, דותן רמי, דנגור רונן, דסקל יוסי, דקל אודי, דרור מיכמן, הוד מוטי, הוד יעקב יקי, הוד בני, הוכמן יצחק, הורוביץ ישעיהו / שייקה, היימן אריאל, הירש בר גיא יואב, הראל ויקטור, הרן יעקב, הרצל ליאורה, הרצל טובה, הררי אבי, הררי מיכאל, הררי אילן, הררי מתי, הררי דפנה, השכל אמיר, ווהבי כמיל, ווהבי ענאן, וייצנר מיכל, וילנאי מתן, ולד שלמה, ולצר דוד, וקס שלמה, ורדי אהרון, ורדי דני, זהר שמוליק, זהר גרשון, זהר אבי, זוננפלד רמי, זיגדון יעקב, זיו יוסף, זיו אלי, זינה קלייטמן, זכרין זאב, זמיר יצחק, זמיר אבי, חדד וידאל, חובב שפירא, חורב עמוס, חורב מוני, חורש אילן, חושן גדעון, חזי גר, חזק ראובן, חיות זאב, חייקה גיורא, חיליק לויטן, חירם אפריים, חלמיש יובל, חן יוסי, חן יצחקי, חסבאני מעדנא, חפץ שמעון, חפץ אסף, טוב אימרי, טובל אלי, טיומקין משה, טילר אבי, טל אלכס, טל אילן, טלמון יהודה, טננבאום-ארז חגי, טרן בני, יוגב סוזי, יוסוב הרצל, ייני משה, ימיני כנען, יסלוביץ דן, יער איתמר, יצחק לוטן, יצחק לורנס, יצחקי יאיר, ירום אמיר, ירון עמוס, ירון רות, ירקוני אלי, ישראל מאיר, ישראלי דב (דובי), יתום דני, כ”ץ עמוס, כאלו חזי, כהן שלמה, כהן קובי, כהן עירי, כהן אלחנן, כהן אילן, כהן חגי, כהן אלי, כהנוב רות, כנען איזי, כספי יגאל, כספי חני, כץ יאיר, כרמון דני, כתרי רון, לאור יואב, לב לבקו דוד, לביא בני, לביא ארווין, לביא אריה, לביא ישראל, לבני חן, לוטן רפי, לוי שבתאי, לוי יעקב, לוי יוסי, לוקסנבורג מרטין, לוריא דוד, לחר יעקב, לטקו שמואל, ליבנה אריה לייבו, ליבנה יוסי, לידור בני, לימונה שמואל, ליפקוביץ זאב, לס זאב, לסט גבי, לפיד אפרים, לפידות עופר, לפידות יגאל, לרון צקי (יצחק), לשם ישראל, מאור סיגלית, מאיר אמנון, מאירי גדי, מגל גיורא, מוזס יואל, מוסקוביץ עוזי, מור אילן, מור אלי (סטיב), מורג עמי, מורג חמי, מורן עמי, מורן עמיר, מורן אריק, מושבי אבי, מזרחי אורנה, מזרחי אריה, מזרחי אילן, מידן אמנון, מידן בני, מידן דוד, מיטל מרדכי מוטי, מייזל ארז דוד, מירוז ישראלה, מלכא רפאל (רפי), מלכיאלי גור מורן, מלמד איל, מלמד דן אריק, מנור אביתר, מנצור דוד דודו, מנשה בראון, מעיין מיכאל, מצנע עמרם, מצרי בן עמי רות, מרום שמואל, מרחב ראובן, מרט יחיעם, מרקל שלמה, מתן רמי, נאמן בני, נדאי ערד ליאת, נוביק נמרוד, נוה אברהם, נוה גבי, נווה אבנר, נוימן אמיר, נוימן מוטי, נורסלע מתי, ניצן נח, ניר אלי, נסים יוסף, סבג דידיה, סביון אהוד, סברדלוב ארז, סגל יעקב, סופר מרק, סופרין אמנון, סורקיס ענת, סחר יזהר, סימה שיין, סלע אסף, סנה ד”ר אפרים, סעיד רפיק, ספקטור יפתח, סקל עמנואל, סתיו שלמה, עטר שמי, עילם עוזי, עיני פרדי, עינן מנחם, עמית אריה, ענבר גיורא, ענבר מנשה, ענפי אודי, ערד שטיינבך הילנה, פארס חוסין, פולג צבי, פוקס יצחק, פורת אילן, פז אילן, פלד שלמה, פלד תידהר, פלד רםי, פלטי אוריאל, פלמן אריה, פסי שלמה, פרדו תמיר, פרחי בן ציון, פרי יעקב, פרי ינון, פרידמן ניצה, פרידמן מנשה, פרידמן אלון, פרייליך דוד, פרנקו אילן, צ’יזיק איתמר, צדקה דב (פופי), צור דודו, צור דוד, צור גיא, ציון מסורי, צקויה יוסי, קאהן עירית, קדמיאל דורון, קול ארתור, קוצר (גוטליב) עמוס, קוריאל רן, קורן זאב, קידר יעקב, קידר משה מוצי, קידר דודו, קידר אלי, קיטרון רפי, קינן גיורא, קינן משה, קלייד אבי, קליין חיים, קמחי הדר, קנור צבי, קציר ששי, קציר גדי איתן, קראוזה דוד, קריין שרגא, קרן אריה, קרן אבי, קתאלי יורם, רביד שלמה, רבין יצחק, רגב יוסי, רובוביץ חיים, רודד שמעון, רודמן יורם, רווח (שגריר בדימוס) יעקב ז׳ק, רוח משה, רוטשילד דני, רומח שמעון, רון אליק, רונה אריה, רונן אבי (אברהם), רונן אמיר, רז גבי, רז עודד, רז גלעד, רז ברוך בוקי, רם אליעזר, רם אורי, רם פורמן גיורא, רמות גלעד, רמות שיפמן אריה, רן שמאי, רן כהן, רפאל (רפי) איל, רק צביקה, רשף אמנון, שאולסקי דב, שבח עדו, שביט שלום שולי, שגב יצחק, שגב מאיר, שגיא אורי, שגיא צורי, שד”ר יצחק {יצקו}, שדה מנחם, שדמי אבי, שוהם יצחק, שולמן דב, שור צבי, שחור רן, שחורי משה, שחל יורם, שחם ניסו, שחם יצחק, שחר פאר-לי, שחר ולד שלמה, שי נחמן, שילה שרון, שילוח דב, שיר-און אביב, שלגי גיורא, שלגי אסי, שלוי אודי, שלום חגי, שמא סלים, שמחוני אהוד אודי, שמחי רונן, שמני גדי, שמעוני דיויד, שמשוני יונתן, שני יגאל, שניר יוסי, שניר יוסף, שפי שאול, שפיגל ברוך, שפירא חובב, שפירא מוטי, שפר גדעון, שק דניאל, שקד אריק, שקד ניצן, שרון אריק, שרוני נתן, שריג שייקה, ששון יחיעם, תומר חיים, תורג’מן יצחק, תמיר נדב, תמיר מיכה, תמיר עומרי, תמרי דב. חברים לשעבר בתנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל" אביבי סבינועם, ראש-אגף (בדימוס), ז”ל, אופיר אהרון, תא”ל (מיל’) ז”ל, אלרון יצחק, תא”ל (מיל’), ז”ל, ארד יצחק (טולקה), תא”ל, ז”ל, ארז עודד, תא”ל (מיל’), ז”ל, בן דוד שמעון, תא”ל (מיל’), ז”ל, בכר יהודה, ניצב (בדימוס), ז”ל, ברק איתן, תא”ל (מיל’), ז”ל, ברק מיכל, תת-גונדר (בדימוס), ז”ל, גזית שלמה, אלוף (מיל’), ז”ל, גרוס אהוד, תא”ל (מיל’), ז”ל, דגן מאיר, ראש המוסד לשעבר, אלוף (מיל’), ז”ל, הסל יורם, ראש-אגף (בדימוס), ז”ל, חרון שלמה, ניצב (בדימוס), ז”ל, יצחקי ששון, תא”ל (מיל’), ז”ל, כהן יורם, תא”ל (מיל’), לוי אשר תא”ל (מיל’), ז”ל, לפידות עמוס, אלוף (מיל’), ז”ל, מגל בנצי, סגן ראש-אגף (בדימוס), ז”ל, מילוא חנוך, תא”ל (מיל’), ז”ל, מרון מנחם (מנדי), אלוף (מיל’), ז”ל, נבות (נחיק) מנחם, משנה לראש-המוסד (בדימוס), ז”ל, עמיר עמוס, תא”ל (מיל’), ז”ל, פלד אלעד, אלוף (מיל’), ז”ל, רגב חגי, תא”ל (מיל’), ז”ל, רם מיכה, אלוף (מיל’), ז”ל, רן (פקר) רונן, תא”ל (מיל’), ז”ל, שביט שבתי, ראש המוסד לשעבר, ז”ל, שחור אורן, אלוף (מיל’), ז”ל, שפיר הרצל, רב ניצב (בדימוס), אלוף (מיל’), ז”ל, שקד עמנואל (מנו), תא”ל (מיל’), ז”ל. סימוכין: אהוד ברק מאמץ את תוכנית "ביטחון תחילה" בכנס הרצליה (2016). ערוץ יוטיוב: מפקדים למען ביטחון ישראל](https://image.24vids.com/tw-1902172757967700413/ext_tw_video_thumb/1902172477431934977/pu/img/66gUQgcQPQtl1_Zh.jpg)
![מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"](https://image.24vids.com/tw-1902548408159666652/amplify_video_thumb/1902547352956882944/img/mdKPuUomDtrJQylY.jpg)
