正在加载视频...

视频加载失败

返回首页

גורם ישראלי: אנשי חמאס פנו לתושבי עזה, גם באמצעות בתי הספר, בקריאה להפסיק להפריח עפיפונים. "מועצת השלום" פועלת בסוגייה בתיאום עם ישראל. תיעוד: תושבי עזה הורסים עפיפונים מחשש שצה"ל יגביר את התקיפות ברצועה.

ItayBlumental's profile picture

איתי בלומנטל 🇮🇱 Itay Blumental

53,263 subscribers

35,025 次观看 • 1 个月前 •via X (Twitter)

新闻政治
LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

24 条评论

Erez Berman 的头像
Erez Berman1 个月前

למה אתה משתף תעמולה והנדסת תודעה של חמאס וממשלת ישראל גם יחד ? הרי זה לא עפיפונים של ילדים שקשורים עם סיב/חוט של 5 ק"מ .. אז למה לעשות כאילו זה כן ? את מי זה משרת ?

Dror Kessler 的头像
Dror Kessler1 个月前

הגורם הישראלי חושב שאנחנו מטומטמים או אנשי חמאס?

Moshe B 的头像
Moshe B1 个月前

הפניה: תפסיקו לעשות את מה שביקשנו ממכם לעשות

ישי פלדמן 的头像
ישי פלדמן1 个月前

מישהו כבר העלה בתגובה את הדיווח על אנשי חמאס מפזרים את ההפגנות שבוע לפני ה7.10?

Avishay Edri 的头像
Avishay Edri1 个月前

"גורם ישראלי"?! מעניין לאיזה גורם ישראלי יש אינטרס להכחיש את ההסלמה הממשית שמתרחשת בדרום 🤔 איתי, למה אתה מהדהד מסרים מניפולטיביים ופוליטיים כאלו, הציבור כבר יותר חכם מזה, ראינו את מבצעי ההשפעה של אוריך ושות'. כשהם מוסרים לך חבילת בולשיט כזאת שלך אותם לעזאזל.

RoW 的头像
RoW1 个月前

זה יותר סרטון תעמולה מאשר אמת. איזה עפיפון אתה מכיר עם חוטים של קילומטר ומעלה?

עידן 的头像
עידן1 个月前

ואיך זה מסתדר עם הדיווח שחמאס הוא זה שאחראי להפרחת העפיפונים?

Yaniv Manoss 的头像
Yaniv Manoss1 个月前

מדהים, מהר אוסלו ג

orel ben zaken 的头像
orel ben zaken1 个月前

אתה הכתב הצבאי של צה״ל ולא של חמאס נראה לי התבלבלת

ידידיה שפירא 的头像
ידידיה שפירא1 个月前

מדינת ישראל מתנגדת לפתרון היחיד של הטרנספר ולכן כל המשחקים חתול עכבר עם הנאצים שביצעו בנו את הטבח הנורא ימשיכו כרגיל

YaronR🇮🇱 的头像
YaronR🇮🇱1 个月前

יש לגורם הישראלי הסבר למה חמאס עדיין קיים בכלל?

Nunya 的头像
Nunya1 个月前

Its bullshit theres a video of hamas terrorists sending the kites

P 的头像
P1 个月前

זה תעמולה של חמאס יא מחבל מסריח איתי בלומנטל למה אנחנו מממנים אותך?

Adam🇮🇱 的头像
Adam🇮🇱1 个月前

הלך עלינו

🇮🇱🦁Sharp like a knife🦅🇺🇸 的头像
🇮🇱🦁Sharp like a knife🦅🇺🇸1 个月前

רק כוח הם מבינים ! להשמיד את הנאצים עד האחרון שבהם

הימין מימין לימין 的头像
הימין מימין לימין1 个月前

השלום ממש מעבר לפינה

Noa_la 的头像
Noa_la1 个月前

איזה פרפורמטיביות מבויימת. כאילו הם אלה שמפריחים את העפיפונים. היחצ של חמאס זה משהו ללמוד אותו....מזמברים אותנו על ימין ועל שמאל

. 的头像
.1 个月前

״חמאס מורתע״

Aviv Yogev 的头像
Aviv Yogev1 个月前

״עיתונאי״ 🤡

midnight riddle 的头像
midnight riddle1 个月前

בולשיט

orel ben zaken 的头像
orel ben zaken1 个月前

אנשי חמאס? הם אנשים רגילים בעינייך?

דני שובבני 的头像
דני שובבני1 个月前

חחח דיייי 6.10 על סטרואידים דיי עם החארטה

Attatt 的头像
Attatt1 个月前

למה הביטחון של העוטף תלוי במועצת השלום??

Bibiking 的头像
Bibiking1 个月前

להשמיד את עזה הנאצית

相关视频

ישראל תצא להכרעה מהירה וקטלנית נגד חמאס. הצגתי היום את צעדי ההכרעה שמדינת ישראל צריכה לבצע מול חמאס, תוך שרטוט תמונת ניצחון ברורה: חמאס מוכרע צבאית, מנותק כלכלית ומבודד מהאוכלוסייה, שטחי רצועת עזה מצומצמים ומסופחים לישראל, ושערי עזה נפתחים להגירת עזתיים. למדינת ישראל אין את הפריווילגיה לסיים את המערכה בעזה ללא ניצחון. יש רק אופציה אחת – הכרעה וניצחון. על פי התכנית, יוצג לחמאס אולטימטום בין שתי אפשרויות: *תרחיש הכניעה:* •השבת כל החטופים החיים והחללים בפעימה אחת. •התפרקות מלאה מנשק ותשתיות טרור. •יציאת ראשי חמאס ומחבליו מהרצועה. •פתיחת מעבר חופשי להגירה מרצון של תושבי הרצועה. •סיפוח הפרימטר הביטחוני ושליטה מבצעית מלאה של ישראל ברצועה לתמיד. *תרחיש ההכרעה:* במידה וחמאס יסרב, ישראל תצא למהלך צבאי־מדיני עצים ומהיר - *•הכרעה צבאית* - מיטוט המסגרות הצבאיות האחרונות של חמאס באמצעות תמרון עצים ומצור על העיר עזה ומחנות המרכז. *•הכרעה אזרחית* – ניתוק חמאס מהאוכלוסייה ומהכסף באמצעות שליטה ישראלית בניהול הסיוע ההומניטרי והפסקת הזרמת סיוע הומניטרי לידי חמאס ובאמצעות ניתוק פיזי של חמאס מהאוכלוסיה. *•הכרעה מדינית* – סיפוח מדורג של שטחי רצועת עזה וצמצום שטח האויב ומימוש תכנית טראמפ להגירה מרצון של תושבי הרצועה. מול מי שקוראים לנו בחוסר אחריות להיכנע לחמאס ומול ספקנים ומי שלא מאמינים שניתן לנצח אני קובע באופן חד משמעי שאפשר לנצח ואפשר לעשות את זה מהר. אנחנו חייבים לצאת למערכה הזו ולסיים אותה. להשמיד את הרוע הטוטלי שעולל לנו את הזוועות ב־7 באוקטובר. למרות כל ההפחדות – אפשר וחייבים לסיים את המערכה עד סוף השנה האזרחית. אנחנו חייבים את זה לנופלים ולמשפחותיהם, לחטופים ולמשפחותיהם, למילואימניקים הגיבורים, לתושבי הדרום, למען ביטחון ישראל, למען עתיד ילדינו, למען הצדק, למען יהודי העולם ולמען ביטחונו של העולם המערבי כולו. הכרעה וניצחון. צילום: נגה מלסה, לע״מ
13:43

ישראל תצא להכרעה מהירה וקטלנית נגד חמאס. הצגתי היום את צעדי ההכרעה שמדינת ישראל צריכה לבצע מול חמאס, תוך שרטוט תמונת ניצחון ברורה: חמאס מוכרע צבאית, מנותק כלכלית ומבודד מהאוכלוסייה, שטחי רצועת עזה מצומצמים ומסופחים לישראל, ושערי עזה נפתחים להגירת עזתיים. למדינת ישראל אין את הפריווילגיה לסיים את המערכה בעזה ללא ניצחון. יש רק אופציה אחת – הכרעה וניצחון. על פי התכנית, יוצג לחמאס אולטימטום בין שתי אפשרויות: *תרחיש הכניעה:* •השבת כל החטופים החיים והחללים בפעימה אחת. •התפרקות מלאה מנשק ותשתיות טרור. •יציאת ראשי חמאס ומחבליו מהרצועה. •פתיחת מעבר חופשי להגירה מרצון של תושבי הרצועה. •סיפוח הפרימטר הביטחוני ושליטה מבצעית מלאה של ישראל ברצועה לתמיד. *תרחיש ההכרעה:* במידה וחמאס יסרב, ישראל תצא למהלך צבאי־מדיני עצים ומהיר - *•הכרעה צבאית* - מיטוט המסגרות הצבאיות האחרונות של חמאס באמצעות תמרון עצים ומצור על העיר עזה ומחנות המרכז. *•הכרעה אזרחית* – ניתוק חמאס מהאוכלוסייה ומהכסף באמצעות שליטה ישראלית בניהול הסיוע ההומניטרי והפסקת הזרמת סיוע הומניטרי לידי חמאס ובאמצעות ניתוק פיזי של חמאס מהאוכלוסיה. *•הכרעה מדינית* – סיפוח מדורג של שטחי רצועת עזה וצמצום שטח האויב ומימוש תכנית טראמפ להגירה מרצון של תושבי הרצועה. מול מי שקוראים לנו בחוסר אחריות להיכנע לחמאס ומול ספקנים ומי שלא מאמינים שניתן לנצח אני קובע באופן חד משמעי שאפשר לנצח ואפשר לעשות את זה מהר. אנחנו חייבים לצאת למערכה הזו ולסיים אותה. להשמיד את הרוע הטוטלי שעולל לנו את הזוועות ב־7 באוקטובר. למרות כל ההפחדות – אפשר וחייבים לסיים את המערכה עד סוף השנה האזרחית. אנחנו חייבים את זה לנופלים ולמשפחותיהם, לחטופים ולמשפחותיהם, למילואימניקים הגיבורים, לתושבי הדרום, למען ביטחון ישראל, למען עתיד ילדינו, למען הצדק, למען יהודי העולם ולמען ביטחונו של העולם המערבי כולו. הכרעה וניצחון. צילום: נגה מלסה, לע״מ

בצלאל סמוטריץ'

101,710 次观看 • 1 年前

1. ​ב-20 ביוני 2010 קיבלה ממשלת ישראל החלטה על מדיניות חדשה כלפי עזה: לפתוח לחלוטין את מעבר כרם שלום למסחר מלא עם ישראל, ולהכניס הכול – כולל חומרים דו-שימושיים. בהחלטה פיקוח על דבר אחד: מניעת כניסת נשק בלבד. (דבר שמצרים המשיכה לדאוג לו מהצד שלה.). ההחלטה כמעט ולא דווחה לאזרחי ישראל, ולמעשה תמצאו אותה רק בטוויטר אצלי. 2. ​מיד בתגובה, ביולי 2010, החל ראש ממשלת בריטניה (שהחליף את טוני בלייר) לקרוא לעזה "הכלא הפתוח הגדול בעולם", והאשים את ישראל ביצירת מחסור ומגבלות. ככה זה תמיד: כשישראל עושה משהו לטובת עזה ב-98% - ממשיכים להתלונן עליה בגלל ה-2% הנותרים. זו תוצאה של מדיניות מהוססת. ולא, אני לא מתכוון לכניעה; אתם אף פעם לא הבנתם במה מדובר. 3. ​למרות שעזה צמחה ופרחה בעקבות המסחר עם ישראל, ולמרות שחמאס נהנה מהפריחה הכלכלית ומהמלט הישראלי – ונעזר כמובן במשאבים הללו למימון ולבניית צבא הפלישה של ה-7 באוקטובר – המשיך העולם לראות בנו את הכובש של עזה, את מי שמחזיק את תושביה במצור וכולא אותם. זה משמש גם כהצדקה לפעולת ה 7.10 שנקראת בפי רבים: פריצת חומות הכלא של עזה. 4. ​אף מילה מצד ישראל הרשמית מעולם לא הזכירה כי לעזה יש גבול עם מצרים, וכי היא – מצרים – זו שכולאת את העזתים מאחורי חומות וגדרות. מדינת ישראל מעדיפה להיות מואשמת ברצח עם מאשר להגיד: בכל מלחמה האוכלוסייה יכולה לצאת מאיזור הקרבות. רק מעזה לא מזכירים שיש לה גבול עם מדינה שאיננה ישראל. 5. ​מדינת ישראל, לצערי, אינה מבינה כי המצב הזה מוביל לחיסולה. היא ממשיכה לחשוב שרק בזכות שיפור תנאי חייהם של העזתים, הם עצמם יתקוממו נגד חמאס והעולם יוקיר לנו תודה על פיתוח הרצועה. בספטמבר 2023, ממש שבועיים לפני הפלישה, הגישו הקוורטט של טוני בלייר ומלדאנוב רשימת דרישות ענקית לישראל בנוגע לפרויקטים כלכליים שנדרשנו לאפשר לעזה. המסמך אצלי; אף עיתונאי ישראלי לא פרסם אותו, שכן הם לא חשבו שזה בכלל חשוב. 6. ​ב-8 באוקטובר, יום אחרי הטבח, פרסם בן כספית הודאה קטנה לגבי מהות הקונספציה. מאז, כמובן, גם הוא כבר שכח מה שכתב, ואני רשאי להזכיר: ​"הקונספציה שלפיה ככל שנתיר ליותר פועלים מעזה לצאת לעבוד בישראל כך המצב יתייצב – הלכה גם היא בדרך כל בשר. במשך שנים האמנתי בתפיסה הזו. היא הצליחה, תרמה לייצוב המצב, שיפרה את המצב בעזה והפכה את העזתים לכאלה שיש מה להפסיד – עד הנקודה שבה היו מוכנים לפעולה. באותו רגע, התפיסה הזו נקברה קבורת חמור יחד עם תפיסת הביטחון שלנו." 7. ​במשך שנים, עוד מ-2010, אני כותב את אותם הדברים, וכולכם – בממסד, בעיתונות ובציבור – מסרבים להבין: עזה היא מקום אבוד. שום דבר שישראל תעשה לא יגרום לעזתים להשתנות. כבר שנים שאני מפנה אתכם (ואפילו נתתי אישית לבן כספית שבטוח ידע על זה גם בלעדי) את הנאום של משה דיין על קברו של רועי רוטנברג ז"ל, רכז הביטחון של נחל עוז שנהרג בשנות ה-50, עת היו בעזה 200,000 איש. היום יש בזכותנו פי 11 יותר: ​"קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים." בהמשך, משה דיין אומר בדיוק את מה שני כותב כבר 15 שנים: על גבול עזה צריך לשמור! 8. ​במקום להבין כל זאת – במקום להבין שאי אפשר להסביר מדיניות עקומה לגבי עזה וכי הבריטים והעולם ימשיכו לסחוט אותנו – הצעתי באותם מאמרים את אותו המסר מאז 2010: א. ​להתנתק מעזה. ולסיים אחריות אזרחית על העזתים. ​ב. לסגור את כל מעברי הגבול. ג. ​להבהיר שעזה תמיד הייתה מחוברת למצרים, וכי חלק ניכר מתושביה קשורים אליה. ד. ​להבהיר כי ישראל דורשת ממצרים דבר אחד בלבד: להפסיק את הברחות הנשק לנגב ולעזה. זה המינימום שניתן לדרוש ממדינה שוכנת שחתמה עמנו הסכם שלום. לפעול מדינית וכלכלית לחייב את מצרים לעמוד בחובותיה לפי הסכם השלום עימה. מצרים לא יכולה לחמש את הבדואים ואת עזה ! ה. ​כל שאר ענייני עזה ומצרים אינם עסק שלנו. אם יצמח משם סיכון ביטחוני – נטפל בו מהאוויר, מהים או מהיבשה, איך שנמצא לנכון. ו. ​אבל לא. ממשלת ישראל מוכנה להיסחט בידי העולם ולקחת על עצמה אחריות להאכלת העזתים – ובלבד שלא נצטרך לגלות לעולם שיש לעזה גבול עם מצרים. כל העולם בטוח שעזה מוקפת בידי ישראל, והטעות שלנו היא שאנו ממשיכים לממש מדיניות זו במקום לצאת מפילדלפי, להישאר בפרימטר ולסגור לגמרי את המעברים. ​רק מדיניות הגיונית אפשר להסביר, ורק מדיניות הגיונית תמנע מעזה מלמוטט לגמרי את מדינת ישראל. אנו צועדים כעת לקראת ניצחון חמאסי מוחלט, שבו אנו עצמנו נשקם להם את עזה. קיראו את הודעת מועצת השלום מהיום, המדברת על הפיכת עזה לגן פורח של המזרח התיכון וכדוגמה לשלטון פלסטיני עצמאי.
0:20

1. ​ב-20 ביוני 2010 קיבלה ממשלת ישראל החלטה על מדיניות חדשה כלפי עזה: לפתוח לחלוטין את מעבר כרם שלום למסחר מלא עם ישראל, ולהכניס הכול – כולל חומרים דו-שימושיים. בהחלטה פיקוח על דבר אחד: מניעת כניסת נשק בלבד. (דבר שמצרים המשיכה לדאוג לו מהצד שלה.). ההחלטה כמעט ולא דווחה לאזרחי ישראל, ולמעשה תמצאו אותה רק בטוויטר אצלי. 2. ​מיד בתגובה, ביולי 2010, החל ראש ממשלת בריטניה (שהחליף את טוני בלייר) לקרוא לעזה "הכלא הפתוח הגדול בעולם", והאשים את ישראל ביצירת מחסור ומגבלות. ככה זה תמיד: כשישראל עושה משהו לטובת עזה ב-98% - ממשיכים להתלונן עליה בגלל ה-2% הנותרים. זו תוצאה של מדיניות מהוססת. ולא, אני לא מתכוון לכניעה; אתם אף פעם לא הבנתם במה מדובר. 3. ​למרות שעזה צמחה ופרחה בעקבות המסחר עם ישראל, ולמרות שחמאס נהנה מהפריחה הכלכלית ומהמלט הישראלי – ונעזר כמובן במשאבים הללו למימון ולבניית צבא הפלישה של ה-7 באוקטובר – המשיך העולם לראות בנו את הכובש של עזה, את מי שמחזיק את תושביה במצור וכולא אותם. זה משמש גם כהצדקה לפעולת ה 7.10 שנקראת בפי רבים: פריצת חומות הכלא של עזה. 4. ​אף מילה מצד ישראל הרשמית מעולם לא הזכירה כי לעזה יש גבול עם מצרים, וכי היא – מצרים – זו שכולאת את העזתים מאחורי חומות וגדרות. מדינת ישראל מעדיפה להיות מואשמת ברצח עם מאשר להגיד: בכל מלחמה האוכלוסייה יכולה לצאת מאיזור הקרבות. רק מעזה לא מזכירים שיש לה גבול עם מדינה שאיננה ישראל. 5. ​מדינת ישראל, לצערי, אינה מבינה כי המצב הזה מוביל לחיסולה. היא ממשיכה לחשוב שרק בזכות שיפור תנאי חייהם של העזתים, הם עצמם יתקוממו נגד חמאס והעולם יוקיר לנו תודה על פיתוח הרצועה. בספטמבר 2023, ממש שבועיים לפני הפלישה, הגישו הקוורטט של טוני בלייר ומלדאנוב רשימת דרישות ענקית לישראל בנוגע לפרויקטים כלכליים שנדרשנו לאפשר לעזה. המסמך אצלי; אף עיתונאי ישראלי לא פרסם אותו, שכן הם לא חשבו שזה בכלל חשוב. 6. ​ב-8 באוקטובר, יום אחרי הטבח, פרסם בן כספית הודאה קטנה לגבי מהות הקונספציה. מאז, כמובן, גם הוא כבר שכח מה שכתב, ואני רשאי להזכיר: ​"הקונספציה שלפיה ככל שנתיר ליותר פועלים מעזה לצאת לעבוד בישראל כך המצב יתייצב – הלכה גם היא בדרך כל בשר. במשך שנים האמנתי בתפיסה הזו. היא הצליחה, תרמה לייצוב המצב, שיפרה את המצב בעזה והפכה את העזתים לכאלה שיש מה להפסיד – עד הנקודה שבה היו מוכנים לפעולה. באותו רגע, התפיסה הזו נקברה קבורת חמור יחד עם תפיסת הביטחון שלנו." 7. ​במשך שנים, עוד מ-2010, אני כותב את אותם הדברים, וכולכם – בממסד, בעיתונות ובציבור – מסרבים להבין: עזה היא מקום אבוד. שום דבר שישראל תעשה לא יגרום לעזתים להשתנות. כבר שנים שאני מפנה אתכם (ואפילו נתתי אישית לבן כספית שבטוח ידע על זה גם בלעדי) את הנאום של משה דיין על קברו של רועי רוטנברג ז"ל, רכז הביטחון של נחל עוז שנהרג בשנות ה-50, עת היו בעזה 200,000 איש. היום יש בזכותנו פי 11 יותר: ​"קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים." בהמשך, משה דיין אומר בדיוק את מה שני כותב כבר 15 שנים: על גבול עזה צריך לשמור! 8. ​במקום להבין כל זאת – במקום להבין שאי אפשר להסביר מדיניות עקומה לגבי עזה וכי הבריטים והעולם ימשיכו לסחוט אותנו – הצעתי באותם מאמרים את אותו המסר מאז 2010: א. ​להתנתק מעזה. ולסיים אחריות אזרחית על העזתים. ​ב. לסגור את כל מעברי הגבול. ג. ​להבהיר שעזה תמיד הייתה מחוברת למצרים, וכי חלק ניכר מתושביה קשורים אליה. ד. ​להבהיר כי ישראל דורשת ממצרים דבר אחד בלבד: להפסיק את הברחות הנשק לנגב ולעזה. זה המינימום שניתן לדרוש ממדינה שוכנת שחתמה עמנו הסכם שלום. לפעול מדינית וכלכלית לחייב את מצרים לעמוד בחובותיה לפי הסכם השלום עימה. מצרים לא יכולה לחמש את הבדואים ואת עזה ! ה. ​כל שאר ענייני עזה ומצרים אינם עסק שלנו. אם יצמח משם סיכון ביטחוני – נטפל בו מהאוויר, מהים או מהיבשה, איך שנמצא לנכון. ו. ​אבל לא. ממשלת ישראל מוכנה להיסחט בידי העולם ולקחת על עצמה אחריות להאכלת העזתים – ובלבד שלא נצטרך לגלות לעולם שיש לעזה גבול עם מצרים. כל העולם בטוח שעזה מוקפת בידי ישראל, והטעות שלנו היא שאנו ממשיכים לממש מדיניות זו במקום לצאת מפילדלפי, להישאר בפרימטר ולסגור לגמרי את המעברים. ​רק מדיניות הגיונית אפשר להסביר, ורק מדיניות הגיונית תמנע מעזה מלמוטט לגמרי את מדינת ישראל. אנו צועדים כעת לקראת ניצחון חמאסי מוחלט, שבו אנו עצמנו נשקם להם את עזה. קיראו את הודעת מועצת השלום מהיום, המדברת על הפיכת עזה לגן פורח של המזרח התיכון וכדוגמה לשלטון פלסטיני עצמאי.

Eyal Ofer אייל עופר

32,338 次观看 • 23 天前

ברייקינג: מנהל ביה"ח שיפא ששוחרר ע"י רונן בר היה אחראי למערך החירום של חמאס שהתגבש כהכנה לטבח - בסיוע השב"כ ישראל מכבה את השאלטר על עזה? פקודת חמאס לקראת ה7 באוקטובר, כללה הכנת מלאי חירום ענק לקראת המלחמה שחמאס ידע בוודאות שתתרחש, כפי שחושף AviW. רצ"ב שיחה פנימית בין גורמים עזתיים המצביעים על מלאי דלק ענק שחמאס מחזיק כרזרבה - הקלטה שצה"ל חשף בתחילת המלחמה. מי שניהל את כל האופרציה המורכבת הזו הוא מנהל ביה"ח שיפא, מוחמד אבו סלמיה, שהינו מבכירי חמאס. המטרה הייתה להקל על צבירת הרזרבות ומאגרי הענק, בכסות של צורך הומניטרי - לבתי החולים ברצועה. יצוין כי בשנים מוקדמות יותר פתח חמאס בפרויקט אדיר של מעבר לאנרגיה סולארית ברחבי הרצועה, במימון הבנק עולמי, האיחוד האירופי, האו"ם, וגורמים נוספים מעת לעת, במטרה להפסיק את התלות בחשמל הישראלי. גם ממשלת חמאס העניקה פטור הפרויקט שהתקדם בצעדי ענק, קרס משמעותית במבצע 'שומר החומות' במאי 2021, כשבמסגרת התקפות צה"ל נהרסו חלקים גדולים מאותו פרויקט, מה שהעמיד את כדאיות ההשקעה הכלכלית בו בסימן שאלה גדול. לצד זה - בתים פרטיים ועסקים קטנים עד בינוניים, שהתקינו פאנלים סולאריים על גגותיהם-הם, ככל הנראה לא ניזוקו, כך שבגזרה זו השימוש המשיך להתרחב. נכון למרץ 2023 עמדה הערכת השימוש בסולארי בעזה על כשליש ממשקי הבית, וכ50% מהעסקים - כולל בתי חולים, הערכה שנתמכת גם במחקרים ישראליים מקבילים (לינקים בתגובה לפוסט). כל זה במגזר הפרטי. המגזר הציבורי, בדגש על מכונת המלחמה של חמאס - המנהרות והחמלי"ם - לא יכל להישען עוד על האנרגיה הסולארית, ולכן - ככל הנראה - עברו 13 בתי החולים הציבוריים בעזה להשתמש באנרגיה סולארית. ומה ממוקם בדיוק מתחת לבתי החולים? - כמובן, מפקדות חמאס. המגן ההומניטרי שסיפקו בתי החולים במובן הפיזי, פעל גם בשדה ההומניטרי. כך השתמש חמאס במקביל גם בפנלים סולאריים וגם בגנרטורים הניזונים מהסולר שהוכנס בכמויות מפלצתיות באישור ישראלי - השב"כ והגורמים הצה"ליים. ספק גדול האם יש ממש ב"הפסקת החשמל" עליה הצהיר היום השר אלי כהן | Eli Cohen מפני שככל הנראה חמאס הוא הגוף בעל הרזרבות הגדולות ביותר ברצועה. יודגש: כל סחורה שנכנסת לרצועה זקוקה לאישור ישראלי, קל וחומר דלק, פנלים סולאריים, וחומרים דו-שימושיים נוספים שהיו נתונים במעקב תמידי והיו צריכים לקבל אישור ישראלי. סלמיה היה אחראי לא רק להזמנות פנלים סולאריים ודלק, אלא גם "מזון לתינוקות", וכל ציוד שבית חולים יכול להשתמש בו. בצה"ל קיימים מספר גופים מקבילים העוסקים בכך: תחת הרצי הלוי נוצרה מפלצת בת ארבעה זרועות העוסקות באישור הסחורות, במבנה שיוצר תחרות (ואולי גם כאוס) בין זו לזו: 1. רמת"ק עזה, כפוף למפקד המתפ"ש (אלוף רסאן עליאן), כיום הוא אל"מ עבדאללה חלבי (החליף את אל"מ משה טטרו שקודם לתפקיד נספח צה"ל בבלגיה. מעניין למה...). המטה במחנה שדה תימן, עם שלוחות במעברים לעזה. 2. "מכלול השפעה" יחידה שנבנתה על בסיס יחידה 522 והמפקד שלה הוא תא"ל (מיל.) הראל כנפו, כפוף למפקד פיקוד דרום. המטה במחנה פיקוד דרום בבאר שבע, שלוחות באוגדות, בחטיבות ובגדודים שבעוטף עזה. 3. יחידה חדשה "תכלול הסיוע ההומניטרי" לעזה, בראשות תא"ל אלעד גורן, כפוף למעשה לראש המתפ"ש ומתחרה בפועל ברמת"ק עזה וב"מכלול השפעה" של פד"ם. המטה טרם הוגדר סופית, כרגע ממוקם במעברים עם שלוחות באוגדות, בחטיבות ובגדודים. 4. "מנהלת המעברים" האחראית, בין השאר, על מעבר ארז ומעבר כרם שלום. היכן טמון הכלב? - עבודת כל הגופים הללו - שנמצאים בקשר יומיומי עם גורמים בחמאס - משולבת עם השב"כ, שהוא הגורם המאשר. בלעדיו לא זז אפילו סים. לשב"כ יש את כל המידע הרלוונטי על כל סחורה שנכנסת, והוא הגורם שאמור להחליט לא רק *מה* ייכנס לעזה, אלא גם *כמה*. והגופים הללו כולל השב"כ, ככל הידוע לי, נתנו יד כמעט חופשית - בפרט ב2023 - להכניס מוצרים או כמויות שלא אושרו קודם לכן. וכאן צריך להדגיש: מנהל שיפא הוא גורם שעומד בקשר קבוע מול הגורמים הישראליים לכל אספקת ביה"ח. בקשות שלו מאושרות דרך קבע באופן כמעט אוטומטי, מעין גרין כארד, והוא הגורם שעליו יש בדיקה מינימלית ביותר, אם בכלל. שורה תחתונה: רונן בר שלחובתו נזקפת אי-ההתרעה בליל ה7 באוקטובר, אי מציאת סינוואר, מידע מינימלי ביותר על חטופים, וכן הלאה - הוא הגורם שצריך להשיב לשאלות כיצד תחת חסותו אושרה למעשה הצטיידות חמאס לקראת המלחמה. כעת מובן הכל: * מדוע השב"כ שחרר את מנהל ביה"ח שיפא בניגוד לכל היגיון ביטחוני. * מדוע לתא"ל מאיר חן (אוחנה), ששחררו "בטעות", נרשמה רק הערה פיקודית. * מדוע רבים בשמאל ובארגוני הקרן לישראל חדשה, בדגש על 'רופאים לזכויות אדם' פעלו בכל כוחם לשחרורו. * מדוע היה צריך להשתמש בספין "מצוקת מקומות הכליאה" כדי לשחררו - כדי שהציבור לא ישאל את השאלות הקשות יותר. * מדוע שב"כ בתגובתו היה צריך להציג את אבו סלמיה כבעל "מסוכנות נמוכה" כביכול. לא למותר לציין את שפרסם הבוקר דורון קדוש | Doron Kadosh כי גם יחידת המתפ"ש לא נכללה ב"תחקירי" צה"ל. אני חושב שאתם יודעים למה. - לינקים ושות' בתגובה לפוסט
0:30

ברייקינג: מנהל ביה"ח שיפא ששוחרר ע"י רונן בר היה אחראי למערך החירום של חמאס שהתגבש כהכנה לטבח - בסיוע השב"כ ישראל מכבה את השאלטר על עזה? פקודת חמאס לקראת ה7 באוקטובר, כללה הכנת מלאי חירום ענק לקראת המלחמה שחמאס ידע בוודאות שתתרחש, כפי שחושף AviW. רצ"ב שיחה פנימית בין גורמים עזתיים המצביעים על מלאי דלק ענק שחמאס מחזיק כרזרבה - הקלטה שצה"ל חשף בתחילת המלחמה. מי שניהל את כל האופרציה המורכבת הזו הוא מנהל ביה"ח שיפא, מוחמד אבו סלמיה, שהינו מבכירי חמאס. המטרה הייתה להקל על צבירת הרזרבות ומאגרי הענק, בכסות של צורך הומניטרי - לבתי החולים ברצועה. יצוין כי בשנים מוקדמות יותר פתח חמאס בפרויקט אדיר של מעבר לאנרגיה סולארית ברחבי הרצועה, במימון הבנק עולמי, האיחוד האירופי, האו"ם, וגורמים נוספים מעת לעת, במטרה להפסיק את התלות בחשמל הישראלי. גם ממשלת חמאס העניקה פטור הפרויקט שהתקדם בצעדי ענק, קרס משמעותית במבצע 'שומר החומות' במאי 2021, כשבמסגרת התקפות צה"ל נהרסו חלקים גדולים מאותו פרויקט, מה שהעמיד את כדאיות ההשקעה הכלכלית בו בסימן שאלה גדול. לצד זה - בתים פרטיים ועסקים קטנים עד בינוניים, שהתקינו פאנלים סולאריים על גגותיהם-הם, ככל הנראה לא ניזוקו, כך שבגזרה זו השימוש המשיך להתרחב. נכון למרץ 2023 עמדה הערכת השימוש בסולארי בעזה על כשליש ממשקי הבית, וכ50% מהעסקים - כולל בתי חולים, הערכה שנתמכת גם במחקרים ישראליים מקבילים (לינקים בתגובה לפוסט). כל זה במגזר הפרטי. המגזר הציבורי, בדגש על מכונת המלחמה של חמאס - המנהרות והחמלי"ם - לא יכל להישען עוד על האנרגיה הסולארית, ולכן - ככל הנראה - עברו 13 בתי החולים הציבוריים בעזה להשתמש באנרגיה סולארית. ומה ממוקם בדיוק מתחת לבתי החולים? - כמובן, מפקדות חמאס. המגן ההומניטרי שסיפקו בתי החולים במובן הפיזי, פעל גם בשדה ההומניטרי. כך השתמש חמאס במקביל גם בפנלים סולאריים וגם בגנרטורים הניזונים מהסולר שהוכנס בכמויות מפלצתיות באישור ישראלי - השב"כ והגורמים הצה"ליים. ספק גדול האם יש ממש ב"הפסקת החשמל" עליה הצהיר היום השר אלי כהן | Eli Cohen מפני שככל הנראה חמאס הוא הגוף בעל הרזרבות הגדולות ביותר ברצועה. יודגש: כל סחורה שנכנסת לרצועה זקוקה לאישור ישראלי, קל וחומר דלק, פנלים סולאריים, וחומרים דו-שימושיים נוספים שהיו נתונים במעקב תמידי והיו צריכים לקבל אישור ישראלי. סלמיה היה אחראי לא רק להזמנות פנלים סולאריים ודלק, אלא גם "מזון לתינוקות", וכל ציוד שבית חולים יכול להשתמש בו. בצה"ל קיימים מספר גופים מקבילים העוסקים בכך: תחת הרצי הלוי נוצרה מפלצת בת ארבעה זרועות העוסקות באישור הסחורות, במבנה שיוצר תחרות (ואולי גם כאוס) בין זו לזו: 1. רמת"ק עזה, כפוף למפקד המתפ"ש (אלוף רסאן עליאן), כיום הוא אל"מ עבדאללה חלבי (החליף את אל"מ משה טטרו שקודם לתפקיד נספח צה"ל בבלגיה. מעניין למה...). המטה במחנה שדה תימן, עם שלוחות במעברים לעזה. 2. "מכלול השפעה" יחידה שנבנתה על בסיס יחידה 522 והמפקד שלה הוא תא"ל (מיל.) הראל כנפו, כפוף למפקד פיקוד דרום. המטה במחנה פיקוד דרום בבאר שבע, שלוחות באוגדות, בחטיבות ובגדודים שבעוטף עזה. 3. יחידה חדשה "תכלול הסיוע ההומניטרי" לעזה, בראשות תא"ל אלעד גורן, כפוף למעשה לראש המתפ"ש ומתחרה בפועל ברמת"ק עזה וב"מכלול השפעה" של פד"ם. המטה טרם הוגדר סופית, כרגע ממוקם במעברים עם שלוחות באוגדות, בחטיבות ובגדודים. 4. "מנהלת המעברים" האחראית, בין השאר, על מעבר ארז ומעבר כרם שלום. היכן טמון הכלב? - עבודת כל הגופים הללו - שנמצאים בקשר יומיומי עם גורמים בחמאס - משולבת עם השב"כ, שהוא הגורם המאשר. בלעדיו לא זז אפילו סים. לשב"כ יש את כל המידע הרלוונטי על כל סחורה שנכנסת, והוא הגורם שאמור להחליט לא רק *מה* ייכנס לעזה, אלא גם *כמה*. והגופים הללו כולל השב"כ, ככל הידוע לי, נתנו יד כמעט חופשית - בפרט ב2023 - להכניס מוצרים או כמויות שלא אושרו קודם לכן. וכאן צריך להדגיש: מנהל שיפא הוא גורם שעומד בקשר קבוע מול הגורמים הישראליים לכל אספקת ביה"ח. בקשות שלו מאושרות דרך קבע באופן כמעט אוטומטי, מעין גרין כארד, והוא הגורם שעליו יש בדיקה מינימלית ביותר, אם בכלל. שורה תחתונה: רונן בר שלחובתו נזקפת אי-ההתרעה בליל ה7 באוקטובר, אי מציאת סינוואר, מידע מינימלי ביותר על חטופים, וכן הלאה - הוא הגורם שצריך להשיב לשאלות כיצד תחת חסותו אושרה למעשה הצטיידות חמאס לקראת המלחמה. כעת מובן הכל: * מדוע השב"כ שחרר את מנהל ביה"ח שיפא בניגוד לכל היגיון ביטחוני. * מדוע לתא"ל מאיר חן (אוחנה), ששחררו "בטעות", נרשמה רק הערה פיקודית. * מדוע רבים בשמאל ובארגוני הקרן לישראל חדשה, בדגש על 'רופאים לזכויות אדם' פעלו בכל כוחם לשחרורו. * מדוע היה צריך להשתמש בספין "מצוקת מקומות הכליאה" כדי לשחררו - כדי שהציבור לא ישאל את השאלות הקשות יותר. * מדוע שב"כ בתגובתו היה צריך להציג את אבו סלמיה כבעל "מסוכנות נמוכה" כביכול. לא למותר לציין את שפרסם הבוקר דורון קדוש | Doron Kadosh כי גם יחידת המתפ"ש לא נכללה ב"תחקירי" צה"ל. אני חושב שאתם יודעים למה. - לינקים ושות' בתגובה לפוסט

יוסי באום

46,028 次观看 • 1 年前

יוני 2021 – יוסי כהן, ראש המוסד לשעבר, מסביר את השיקולים שעמדו מאחורי אישור העברת הסיוע הקטארי בכסף מזומן לרצועת עזה (החל מנוב' 2018 ועד אמצע שנת 2021): "האמנתי שלו תתרגל האוכלוסייה ברצועת עזה לטיפה יותר רווחה; חייהם יהיו טובים יותר, והמוטיבציות למשברים ולמלחמות תפחתנה; טעיתי" בתוכנית "עובדה" ששודרה בערוץ 12 ב-10 ביוני 2021, ערכה אילנה דיין ראיון עם ראש המוסד לשעבר יוסי כהן, שעסק בין היתר בסוגיית המדיניות הישראלית כלפי רצועת עזה, ובכלל זה האישור שניתן להעברת כספי הסיוע בכסף מזומן מקטאר, כמובא להלן: אילנה דיין: אמ"ן [אגף המודיעין] טעה בהערכת הכוונות של חמאס ערב ההסלמה האחרונה [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס במאי 2021, "שומר החומות" – "חרב אל-קודס"]? יוסי כהן: מאוד קשה להעריך מנהיגים. אילנה דיין: שזו דרך אחרת להגיד: מי שטעה טעה, אבל תמיד אפשר לדייק? יוסי כהן: לא. לא, לא, לא, לא, לא, לא, אני לא חושב שהייתה כאן טעות. אני לא יכול לטעון שהייתה כאן טעות. הדבר היחיד כנראה שאתה לא יכול לעשות זה להיכנס לראשו של המנהיג. אתן לך דוגמה. שני אנשים נכנסים לחדרו של המנהיג. נניח יחיא סינוואר. ואחד אומר לו: תגיד, המפקד הגדול [القائد العظيم], אתה פותח מערכה מול מדינת ישראל כרגע? הוא אומר לו: השתגעת? למה? יפלו לי מגדלים, הם לא נורמליים הישראלים האלה, אני יודע למה הם מסוגלים, שקט לי כרגע. יוצא הבן אדם. מעביר מודיעין, נניח איכותי מאוד, נניח שיש כזה, אוקיי? אילנה דיין: הוא אומר לנו: הוא [יחיא סינוואר] לא בעניין [אינו מעוניין לפתוח במלחמה]. יוסי כהן: נכנס הבן אדם אחר כך, אומר: תראה, הרגע פה מוחמד עזב, סתם. תתכונן לתת בהם מכה. מה אמר המנהיג באמת? מה הוא חשב? אני יכול להגיד מה אני חשבתי. אילנה דיין: מה חשבת? יוסי כהן: אני חשבתי שאנחנו בהסדרה. אני רציתי להאמין, שבשל כל המאמץ האדיר הזה שהשקענו, לגרום לתקופות של שקט, שאנחנו מאוד צריכים אותן, כאן ושם. אילנה דיין: עבדת בזה? יוסי כהן: חד משמעי. אילנה דיין: יוסי כהן עבד אישית, גם על בניית המנגנון, שאפשר העברת כסף קטארי לרצועת עזה, ערימות של דולרים במזומן, שהגיעו מדי כמה חודשים דרך מעבר ארז, ברכבו של השליח המיוחד מקטאר [מוחמד אל-עימאדי]. הוא האיש שמגיע עם המזוודות עם הכסף? יוסי כהן: הוא המתווך. המזוודות עם הכסף... כי אין סוויפט [SWIFT] ברצועת עזה, אין כרטיסי אשראי. אילנה דיין: אז הוא מגיע עם עשרה מיליון דולר כל פעם ועובר? יוסי כהן: אולי יותר. אילנה דיין: אבל השאלה האמיתית האם אפשר היום לקבוע שמזוודות הכסף, מאות מיליוני דולרים, לפי הערכה מסוימת כמיליארד דולר שעברו במזומן לרצועת עזה, לחמאס, שאפשרנו, שאישרנו לכסף הזה לעבור, האם יכול להיות שהכסף הזה ברא לנו שם אויב מסוכן יותר ממה שאי פעם היה שם? יוסי כהן: הכסף הזה לא נכנס לרצועת עזה כדי לבנות מנהרות או את ה"מטרו" [רשת מנהרות גדולה] או טילאות [תעשיית טילים] רקטית כזאת או אחרת לא משנה מה. אילנה דיין: אני שואלת אותך, אם היום, אחרי שראינו, מה קרה כנראה עם חלק מהכסף הזה בעזה, אם היום ביושר אתה יכול להגיד, טעיתי? יוסי כהן: אני מודה שאני האמנתי, אוקיי, בלב שלם, האמנתי, שלו תתרגל האוכלוסייה ברצועת עזה, לטיפה יותר רווחה, שנשפר במידה רבה, את המערכת האזרחית שלהם, חס וחלילה לא הצבאית של ארגון טרור. אילנה דיין: חשבת שאם חייהם יהיו טובים יותר, גם חיינו יהיו טובים יותר? יוסי כהן: שחייהם יהיו טובים יותר, והמוטיבציות למשברים ולמלחמות, תפחתנה. אילנה דיין: חשבת ו…? יוסי כהן: וטעיתי כנראה. טעיתי. סימוכין: כתבות קודמות פברואר 2017 – השגריר הקטארי האחראי על העברת הסיוע הכספי לרצועת עזה בראיון ל"וואלה": "אני במגעים עם בכירים וגופים ישראלים והקשר מעולה… מתאם פעולות הממשלה בשטחים פולי [אלוף יואב מרדכי, מתאם פעולות הממשלה בשטחים] הוא כמובן אחד מהם, ויש גם אחרים". סימוכין: אוקטובר 2017 – האלוף יואב (פולי) מרדכי, מתאם הפעולות בשטחים, קורא ליישום "תוכנית מרשל" ברצועת עזה, שתכלול "יוזמות והשקעות בינלאומיות רציניות" ותהיה "משולבת עם הסדרה ביטחונית". סימוכין: נובמבר 2018 – ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מצדיק את החלטתו לאשר "בתיאום עם גורמי הביטחון" את העברת הכסף מנסיכות קטאר לרצועת עזה "כדי להחזיר את השקט לישובי הדרום" ו"למנוע משבר הומניטרי". סימוכין: דצמבר 2018 – מאמר ב"ישראל דיפנס": "קטאר העבירה תשלום שני לחמאס כחלק מהסכם הרגיעה עם ישראל. התפקיד שקטאר ממלאת כמעבירת כספים בהסכם הרגיעה נובע מהחקיקה למניעת מימון טרור המחייבת את ישראל והרשות הפלסטינית". סימוכין: ינואר 2019 - דיווחים בתקשורת הישראלית: השב"כ בראשותו של נדב ארגמן תמך בהעברת כספי הסיוע מקטאר לרצועת עזה. סימוכין: פברואר 2020 – שר הביטחון נפתלי בנט: "עד שנעשה את המערכה הגדולה [בעזה], איני רוצה לזעזע את המערכת, ירשתי את זה [מזוודות הכסף מקטאר לעזה] מליברמן שבישל ויזם את כל עסקת הכספים ביוני 2018 מול שר החוץ הקטארי בפגישה בקפריסין. הוא יזם ועשה את זה, עכשיו הוא תוקף כל היום. אני לא נוגע בזה". סימוכין: ספטמבר 2024 - יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ נועד בפריז עם ראש ממשלת קטאר כדי "לקדם מתווה להשבת חטופים וכן [לשוחח] על דרכים לקידום היציבות האזורית". שנתיים קודם לכן אמר גנץ, כי קטאר "תורמת לשמירה על היציבות באזורנו" ו"לוקחת על עצמה תפקיד חיובי באזור". סימוכין: אוגוסט 2022 – ניצן הורוביץ, שר הבריאות בממשלת נפתלי בנט: "השקט מול עזה כתוצאה ממדיניות חדשה ונכונה של כניסת עובדים וסחורות ומניעת הסלמה; יש לחתור להסדר ארוך טווח; מהלכים צבאיים הם הכרחיים לעתים. אבל את היחסים עם הפלסטינים לא ניתן לפתור רק בכוח, אלא במעשה מדיני". סימוכין: אוגוסט 2022, שישה חודשים לאחר החלטת חמאס להאיץ את ההכנות למלחמה - יאיר גולן: "חמאס כבר מזמן פרטנר. מזמן מזמן. אנחנו מדברים עם חמאס, באופן עקיף, באופן ישיר". סימוכין: יוני 2021 – עיתון "הארץ": "[שר הביטחון נפתלי] בנט ו[ראש הממשלה בנימין] נתניהו היו תמימי דעים שההסדרה [עם חמאס] היא הפתרון הנכון, במקום שבו מדינת ישראל קיבלה החלטה שלא להפיל את השלטון בעזה; גורם המעורה בפרטים: העברת הכספים [לרצועת עזה] נמשכה בכל מהלך כהונתו". סימוכין: מסמך "סודי ביותר" מדצמבר 2016 – שר הביטחון אביגדור ליברמן מזהיר מהתעצמות חמאס וכוונתו לבצע פשיטה צבאית נרחבת לשטח ישראל, וממליץ להשמיד במבצע צבאי את הנהגת חמאס ואת התשתית הצבאית בעזה כדי לקדם הסדר בהובלת נסיכות קטאר תחת הנוסחה של "שיקום תמורת פירוז". סימוכין: פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה. סימוכין: יולי 2018 – משה (בוגי) יעלון, שר הביטחון לשעבר: "צריך לנקוט במדיניות של מקל וגזר [כלפי חמאס] למנוע הסלמה; היחידה שמוכנה להשתתף בשיקום [עזה] באופן רציני זו קטאר, ואפשרנו זאת; מבחינתי, יש חמאסטן [בעזה], לא רואה את אבו מאזן מחליף אותם; האינטרס שלנו, שאנשים בעזה יחיו ברווחה ובכבוד". סימוכין: יולי 2021 - אלוף (מיל.) עמוס גלעד על העברת כספי הסיוע מנסיכות קטאר לרצועת עזה בתקופת ממשלת נפתלי בנט: "כל עוד אתה לא מקבל החלטה להפיל אותם [את שלטון חמאס], אז אתה צריך לדאוג שלא יהיה שם [ברצועת עזה] משבר הומניטרי"; "הפעם רוצים להשיג נוסחה משופרת שתהיה הרתעה מלאה, שקט תמורת שקט". סימוכין: אוגוסט 2021 – תא"ל (מיל.) דרור שלום, לשעבר ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין: "שיפור [במצב] האנרגיה והמים [בעזה] ובניית נמל [ימי] יכולים לתרום רבות; פרויקטים אלה צריכים להיות ממומנים על ידי מספר מדינות במפרץ, לא רק קטאר, ומכוונים להעביר את השליטה לרשות הפלסטינית ולא לחמאס". סימוכין: 2015 - "קבוצת המומחים לשלום ולביטחון" ממליצה על שילוב קטאר וטורקיה בפיתוח כלכלי של רצועת עזה, ועל הקמת מדינה פלסטינית שכן בלעדיה השלום הכלכלי לא יוכל להוות פתרון לטווח הארוך. סימוכין: מרץ 2020 – ד"ר אודי לוי מבקר את מדיניות ישראל כלפי קטאר ותשלום האתנן לארגון טרור, אך מציין "אין חולק על כך שללא הסיוע הפיננסי הקטארי, המהווה מנוף השפעה על הנהגת החמאס ברצועה, ייתכן מאוד שהיינו מגיעים לאסון הומניטרי או לעימות צבאי רחב היקף עם חמאס, שמבחינתו מדובר במלחמת אין ברירה". סימוכין: אוגוסט 2018 - אבי דבוש, תושב שדרות, מנכ"ל "רבנים לזכויות אדם", במאמר בעיתון "הארץ": "האינטרס שלנו הוא לחבר לשם [לעזה] את קטאר, הרשות הפלסטינית, הליגה הערבית וארה"ב. לכולם אינטרס ביציבות; התקווה האחרונה שלנו, כרגע, היא החכמה של צה"ל, שהפך, באופן אבסורדי, לגורם הממתן והחושב באזור". סימוכין: מאי 2022 – יואב לימור: "לא מעט חברות [ישראליות] - בעיקר בעולמות הטכנולוגיה, החקלאות והמזון - כבר עושות עסקים בדוחא [עיר הבירה של נסיכות קטאר]". סימוכין: שבוע לפני מתקפת השבעה באוקטובר - מאיר בן שבת, ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר: "כל עוד הדבר איננו הכרחי, אין לישראל עניין להיכנס להרפתקה צבאית ברצועת עזה או בלבנון. התוחלת של עימותים צבאיים מוגבלים בזירות הללו לא בהכרח מצדיקה כיום את מחיריהם, במישור הביטחוני, הכלכלי והמדיני". סימוכין:
3:19

יוני 2021 – יוסי כהן, ראש המוסד לשעבר, מסביר את השיקולים שעמדו מאחורי אישור העברת הסיוע הקטארי בכסף מזומן לרצועת עזה (החל מנוב' 2018 ועד אמצע שנת 2021): "האמנתי שלו תתרגל האוכלוסייה ברצועת עזה לטיפה יותר רווחה; חייהם יהיו טובים יותר, והמוטיבציות למשברים ולמלחמות תפחתנה; טעיתי" בתוכנית "עובדה" ששודרה בערוץ 12 ב-10 ביוני 2021, ערכה אילנה דיין ראיון עם ראש המוסד לשעבר יוסי כהן, שעסק בין היתר בסוגיית המדיניות הישראלית כלפי רצועת עזה, ובכלל זה האישור שניתן להעברת כספי הסיוע בכסף מזומן מקטאר, כמובא להלן: אילנה דיין: אמ"ן [אגף המודיעין] טעה בהערכת הכוונות של חמאס ערב ההסלמה האחרונה [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס במאי 2021, "שומר החומות" – "חרב אל-קודס"]? יוסי כהן: מאוד קשה להעריך מנהיגים. אילנה דיין: שזו דרך אחרת להגיד: מי שטעה טעה, אבל תמיד אפשר לדייק? יוסי כהן: לא. לא, לא, לא, לא, לא, לא, אני לא חושב שהייתה כאן טעות. אני לא יכול לטעון שהייתה כאן טעות. הדבר היחיד כנראה שאתה לא יכול לעשות זה להיכנס לראשו של המנהיג. אתן לך דוגמה. שני אנשים נכנסים לחדרו של המנהיג. נניח יחיא סינוואר. ואחד אומר לו: תגיד, המפקד הגדול [القائد العظيم], אתה פותח מערכה מול מדינת ישראל כרגע? הוא אומר לו: השתגעת? למה? יפלו לי מגדלים, הם לא נורמליים הישראלים האלה, אני יודע למה הם מסוגלים, שקט לי כרגע. יוצא הבן אדם. מעביר מודיעין, נניח איכותי מאוד, נניח שיש כזה, אוקיי? אילנה דיין: הוא אומר לנו: הוא [יחיא סינוואר] לא בעניין [אינו מעוניין לפתוח במלחמה]. יוסי כהן: נכנס הבן אדם אחר כך, אומר: תראה, הרגע פה מוחמד עזב, סתם. תתכונן לתת בהם מכה. מה אמר המנהיג באמת? מה הוא חשב? אני יכול להגיד מה אני חשבתי. אילנה דיין: מה חשבת? יוסי כהן: אני חשבתי שאנחנו בהסדרה. אני רציתי להאמין, שבשל כל המאמץ האדיר הזה שהשקענו, לגרום לתקופות של שקט, שאנחנו מאוד צריכים אותן, כאן ושם. אילנה דיין: עבדת בזה? יוסי כהן: חד משמעי. אילנה דיין: יוסי כהן עבד אישית, גם על בניית המנגנון, שאפשר העברת כסף קטארי לרצועת עזה, ערימות של דולרים במזומן, שהגיעו מדי כמה חודשים דרך מעבר ארז, ברכבו של השליח המיוחד מקטאר [מוחמד אל-עימאדי]. הוא האיש שמגיע עם המזוודות עם הכסף? יוסי כהן: הוא המתווך. המזוודות עם הכסף... כי אין סוויפט [SWIFT] ברצועת עזה, אין כרטיסי אשראי. אילנה דיין: אז הוא מגיע עם עשרה מיליון דולר כל פעם ועובר? יוסי כהן: אולי יותר. אילנה דיין: אבל השאלה האמיתית האם אפשר היום לקבוע שמזוודות הכסף, מאות מיליוני דולרים, לפי הערכה מסוימת כמיליארד דולר שעברו במזומן לרצועת עזה, לחמאס, שאפשרנו, שאישרנו לכסף הזה לעבור, האם יכול להיות שהכסף הזה ברא לנו שם אויב מסוכן יותר ממה שאי פעם היה שם? יוסי כהן: הכסף הזה לא נכנס לרצועת עזה כדי לבנות מנהרות או את ה"מטרו" [רשת מנהרות גדולה] או טילאות [תעשיית טילים] רקטית כזאת או אחרת לא משנה מה. אילנה דיין: אני שואלת אותך, אם היום, אחרי שראינו, מה קרה כנראה עם חלק מהכסף הזה בעזה, אם היום ביושר אתה יכול להגיד, טעיתי? יוסי כהן: אני מודה שאני האמנתי, אוקיי, בלב שלם, האמנתי, שלו תתרגל האוכלוסייה ברצועת עזה, לטיפה יותר רווחה, שנשפר במידה רבה, את המערכת האזרחית שלהם, חס וחלילה לא הצבאית של ארגון טרור. אילנה דיין: חשבת שאם חייהם יהיו טובים יותר, גם חיינו יהיו טובים יותר? יוסי כהן: שחייהם יהיו טובים יותר, והמוטיבציות למשברים ולמלחמות, תפחתנה. אילנה דיין: חשבת ו…? יוסי כהן: וטעיתי כנראה. טעיתי. סימוכין: כתבות קודמות פברואר 2017 – השגריר הקטארי האחראי על העברת הסיוע הכספי לרצועת עזה בראיון ל"וואלה": "אני במגעים עם בכירים וגופים ישראלים והקשר מעולה… מתאם פעולות הממשלה בשטחים פולי [אלוף יואב מרדכי, מתאם פעולות הממשלה בשטחים] הוא כמובן אחד מהם, ויש גם אחרים". סימוכין: אוקטובר 2017 – האלוף יואב (פולי) מרדכי, מתאם הפעולות בשטחים, קורא ליישום "תוכנית מרשל" ברצועת עזה, שתכלול "יוזמות והשקעות בינלאומיות רציניות" ותהיה "משולבת עם הסדרה ביטחונית". סימוכין: נובמבר 2018 – ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מצדיק את החלטתו לאשר "בתיאום עם גורמי הביטחון" את העברת הכסף מנסיכות קטאר לרצועת עזה "כדי להחזיר את השקט לישובי הדרום" ו"למנוע משבר הומניטרי". סימוכין: דצמבר 2018 – מאמר ב"ישראל דיפנס": "קטאר העבירה תשלום שני לחמאס כחלק מהסכם הרגיעה עם ישראל. התפקיד שקטאר ממלאת כמעבירת כספים בהסכם הרגיעה נובע מהחקיקה למניעת מימון טרור המחייבת את ישראל והרשות הפלסטינית". סימוכין: ינואר 2019 - דיווחים בתקשורת הישראלית: השב"כ בראשותו של נדב ארגמן תמך בהעברת כספי הסיוע מקטאר לרצועת עזה. סימוכין: פברואר 2020 – שר הביטחון נפתלי בנט: "עד שנעשה את המערכה הגדולה [בעזה], איני רוצה לזעזע את המערכת, ירשתי את זה [מזוודות הכסף מקטאר לעזה] מליברמן שבישל ויזם את כל עסקת הכספים ביוני 2018 מול שר החוץ הקטארי בפגישה בקפריסין. הוא יזם ועשה את זה, עכשיו הוא תוקף כל היום. אני לא נוגע בזה". סימוכין: ספטמבר 2024 - יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ נועד בפריז עם ראש ממשלת קטאר כדי "לקדם מתווה להשבת חטופים וכן [לשוחח] על דרכים לקידום היציבות האזורית". שנתיים קודם לכן אמר גנץ, כי קטאר "תורמת לשמירה על היציבות באזורנו" ו"לוקחת על עצמה תפקיד חיובי באזור". סימוכין: אוגוסט 2022 – ניצן הורוביץ, שר הבריאות בממשלת נפתלי בנט: "השקט מול עזה כתוצאה ממדיניות חדשה ונכונה של כניסת עובדים וסחורות ומניעת הסלמה; יש לחתור להסדר ארוך טווח; מהלכים צבאיים הם הכרחיים לעתים. אבל את היחסים עם הפלסטינים לא ניתן לפתור רק בכוח, אלא במעשה מדיני". סימוכין: אוגוסט 2022, שישה חודשים לאחר החלטת חמאס להאיץ את ההכנות למלחמה - יאיר גולן: "חמאס כבר מזמן פרטנר. מזמן מזמן. אנחנו מדברים עם חמאס, באופן עקיף, באופן ישיר". סימוכין: יוני 2021 – עיתון "הארץ": "[שר הביטחון נפתלי] בנט ו[ראש הממשלה בנימין] נתניהו היו תמימי דעים שההסדרה [עם חמאס] היא הפתרון הנכון, במקום שבו מדינת ישראל קיבלה החלטה שלא להפיל את השלטון בעזה; גורם המעורה בפרטים: העברת הכספים [לרצועת עזה] נמשכה בכל מהלך כהונתו". סימוכין: מסמך "סודי ביותר" מדצמבר 2016 – שר הביטחון אביגדור ליברמן מזהיר מהתעצמות חמאס וכוונתו לבצע פשיטה צבאית נרחבת לשטח ישראל, וממליץ להשמיד במבצע צבאי את הנהגת חמאס ואת התשתית הצבאית בעזה כדי לקדם הסדר בהובלת נסיכות קטאר תחת הנוסחה של "שיקום תמורת פירוז". סימוכין: פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה. סימוכין: יולי 2018 – משה (בוגי) יעלון, שר הביטחון לשעבר: "צריך לנקוט במדיניות של מקל וגזר [כלפי חמאס] למנוע הסלמה; היחידה שמוכנה להשתתף בשיקום [עזה] באופן רציני זו קטאר, ואפשרנו זאת; מבחינתי, יש חמאסטן [בעזה], לא רואה את אבו מאזן מחליף אותם; האינטרס שלנו, שאנשים בעזה יחיו ברווחה ובכבוד". סימוכין: יולי 2021 - אלוף (מיל.) עמוס גלעד על העברת כספי הסיוע מנסיכות קטאר לרצועת עזה בתקופת ממשלת נפתלי בנט: "כל עוד אתה לא מקבל החלטה להפיל אותם [את שלטון חמאס], אז אתה צריך לדאוג שלא יהיה שם [ברצועת עזה] משבר הומניטרי"; "הפעם רוצים להשיג נוסחה משופרת שתהיה הרתעה מלאה, שקט תמורת שקט". סימוכין: אוגוסט 2021 – תא"ל (מיל.) דרור שלום, לשעבר ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין: "שיפור [במצב] האנרגיה והמים [בעזה] ובניית נמל [ימי] יכולים לתרום רבות; פרויקטים אלה צריכים להיות ממומנים על ידי מספר מדינות במפרץ, לא רק קטאר, ומכוונים להעביר את השליטה לרשות הפלסטינית ולא לחמאס". סימוכין: 2015 - "קבוצת המומחים לשלום ולביטחון" ממליצה על שילוב קטאר וטורקיה בפיתוח כלכלי של רצועת עזה, ועל הקמת מדינה פלסטינית שכן בלעדיה השלום הכלכלי לא יוכל להוות פתרון לטווח הארוך. סימוכין: מרץ 2020 – ד"ר אודי לוי מבקר את מדיניות ישראל כלפי קטאר ותשלום האתנן לארגון טרור, אך מציין "אין חולק על כך שללא הסיוע הפיננסי הקטארי, המהווה מנוף השפעה על הנהגת החמאס ברצועה, ייתכן מאוד שהיינו מגיעים לאסון הומניטרי או לעימות צבאי רחב היקף עם חמאס, שמבחינתו מדובר במלחמת אין ברירה". סימוכין: אוגוסט 2018 - אבי דבוש, תושב שדרות, מנכ"ל "רבנים לזכויות אדם", במאמר בעיתון "הארץ": "האינטרס שלנו הוא לחבר לשם [לעזה] את קטאר, הרשות הפלסטינית, הליגה הערבית וארה"ב. לכולם אינטרס ביציבות; התקווה האחרונה שלנו, כרגע, היא החכמה של צה"ל, שהפך, באופן אבסורדי, לגורם הממתן והחושב באזור". סימוכין: מאי 2022 – יואב לימור: "לא מעט חברות [ישראליות] - בעיקר בעולמות הטכנולוגיה, החקלאות והמזון - כבר עושות עסקים בדוחא [עיר הבירה של נסיכות קטאר]". סימוכין: שבוע לפני מתקפת השבעה באוקטובר - מאיר בן שבת, ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר: "כל עוד הדבר איננו הכרחי, אין לישראל עניין להיכנס להרפתקה צבאית ברצועת עזה או בלבנון. התוחלת של עימותים צבאיים מוגבלים בזירות הללו לא בהכרח מצדיקה כיום את מחיריהם, במישור הביטחוני, הכלכלי והמדיני". סימוכין:

Jonathan D. Halevi

34,431 次观看 • 1 年前

אזרחי ישראל, בחמישה עשר החודשים האחרונים הובלנו בעוצמה רבה את המלחמה נגד החמאס וארגוני הטרור בעזה, נגד החזבאללה בלבנון ובחזיתות משמעותיות נוספות. עם ישראל כולו התגייס בתעצומות נפש מעוררות השתאות בנחישות, והקרבה, באמונה ובערבות עדדית כבירה והרוח הגדולה הזו הביאה ברוך השם עוד ועוד הישגים, עוד ועוד ניצחונות. בכל יום מאז החלה המלחמה, חבריי ואני עושים הכל כדי להשפיע על ניהולה. ועל השגת היעד המרכזי שהוא ניצחון מוחלט והשבת החטופים. למרבה הצער, ראש הממשלה החליט לתת אור ירוק לעסקה גרועה, קטסטרופלית. עסקה שמסוכנת לביטחון הלאומי של ישראל ומחזירה לאחור הישגים רבים של המלחמה. *אנחנו מתנגדים באופן נחרץ לעסקה, ועשינו כל שביכולתנו, כדי למנוע עסקה גרועה שתסכן את ישראל.* לצערנו, לא הצלחנו למנוע את העסקה המסוכנת הזו, אבל התעקשנו והצלחנו להבטיח. בהחלטת ממשלה, בקבינט ובדרכים נוספות, שהמלחמה לא תסתיים בשום אופן, ללא השגת מלוא מטרותיה ובראשן השמדה מוחלטת של חמאס בעזה. *דרשנו וקיבלנו התחייבות לשנות לחלוטין את שיטת המלחמה כדי להביא בעזרת השם להכרעה מוחלטת באמצעות השתלטות מדורגת על כל רצועת עזה, הסרת המגבלות שהוטלו עלינו על ידי ממשל ביידן ושליטה ברצועה באופן מלא, כך שהסיוע ההומניטרי לא יגיע לידי חמאס כפי שהיה עד כה זו הדרך ואין בלתה, כדי להשיג את יעדי המלחמה במלואם השמדת חמאס והחזרת כל חטופינו.* ברגע כזה, חולפות בראשי תמונותיהם של גיבורי המלחמה הרבים שמסרו את נפשם למעננו בשדה הקרב. גיבורי חיל מן הכפר והעיר, מן ההתיישבות בהר ובעמק, גיבורים שבמותם ציוו לנו ניצחון. למשפחות השכולות היקרות אני מבקש לומר ברגע הזה, גבורתם של הבנים היא שהביאה להישגים האדירים שהשגנו והיא שמורה לנו את הדרך עד הניצחון. אני מצדיע לכן ומתחייב לכן להמשיך בעזרת השם עד הניצחון. אזרחי ישראל, מחכים לנו ימים מרגשים וקשים, נתרגש ונשמח בחזרתם של חלק מחטופינו הביתה, אך נזכור כי משימה קשה מחכה לנו מיד לאחר מכן, לחזור ולהילחם עד הניצחון. משימתי כרגע אחת ויחידה, ניצחון מוחלט על חמאס צבאית ואזרחית והשבת כל חטופינו הביתה. *אני מדגיש, לא נקבל שום תירוץ בעניין הזה, אנחנו לא נשב בממשלה שתפסיק חלילה את המלחמה ולא תמשיך עד הניצחון המלא על חמאס*. עם ישראל היקר, אל תיפול רוחכם, למלחמה יש רגעים גדולים ונשגבים ורגעים מורכבים יותר. הרגע הזה שבו אנחנו נמצאים עכשיו הוא מסוג הרגעים המורכבים, אבל הוא לא מטשטש בשום אופן את הישגי המלחמה הכביריים שהשגנו עד כה ואסור, פשוט אסור שהוא יזרע בנו חולשה ומרירות. תסתכלו על עזה היא הרוסה ומפורקת, לא ראויה למגורים, והיא תישאר כזו. *אל תתרשמו מצהלות השמחה המאולצות של אויבנו, זו חברה חייתית שמקדשת את המוות ורוקדת על הריסות חייה. מהר מאוד, נמחק להם שוב את החיוך ונחליף אותו בזעקות שבר ויבבות של מי שנשארו בלא כלום.* אנחנו עם חזק נתגבר גם על המשבר הזה ונמשיך קדימה בכל עוז ותוקף. ״נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם״. המלחמה הזאת תסתיים בעזרת השם בניצחון גדול ובהשבת כל חטופינו לביתם. ״ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום״.
3:38

אזרחי ישראל, בחמישה עשר החודשים האחרונים הובלנו בעוצמה רבה את המלחמה נגד החמאס וארגוני הטרור בעזה, נגד החזבאללה בלבנון ובחזיתות משמעותיות נוספות. עם ישראל כולו התגייס בתעצומות נפש מעוררות השתאות בנחישות, והקרבה, באמונה ובערבות עדדית כבירה והרוח הגדולה הזו הביאה ברוך השם עוד ועוד הישגים, עוד ועוד ניצחונות. בכל יום מאז החלה המלחמה, חבריי ואני עושים הכל כדי להשפיע על ניהולה. ועל השגת היעד המרכזי שהוא ניצחון מוחלט והשבת החטופים. למרבה הצער, ראש הממשלה החליט לתת אור ירוק לעסקה גרועה, קטסטרופלית. עסקה שמסוכנת לביטחון הלאומי של ישראל ומחזירה לאחור הישגים רבים של המלחמה. *אנחנו מתנגדים באופן נחרץ לעסקה, ועשינו כל שביכולתנו, כדי למנוע עסקה גרועה שתסכן את ישראל.* לצערנו, לא הצלחנו למנוע את העסקה המסוכנת הזו, אבל התעקשנו והצלחנו להבטיח. בהחלטת ממשלה, בקבינט ובדרכים נוספות, שהמלחמה לא תסתיים בשום אופן, ללא השגת מלוא מטרותיה ובראשן השמדה מוחלטת של חמאס בעזה. *דרשנו וקיבלנו התחייבות לשנות לחלוטין את שיטת המלחמה כדי להביא בעזרת השם להכרעה מוחלטת באמצעות השתלטות מדורגת על כל רצועת עזה, הסרת המגבלות שהוטלו עלינו על ידי ממשל ביידן ושליטה ברצועה באופן מלא, כך שהסיוע ההומניטרי לא יגיע לידי חמאס כפי שהיה עד כה זו הדרך ואין בלתה, כדי להשיג את יעדי המלחמה במלואם השמדת חמאס והחזרת כל חטופינו.* ברגע כזה, חולפות בראשי תמונותיהם של גיבורי המלחמה הרבים שמסרו את נפשם למעננו בשדה הקרב. גיבורי חיל מן הכפר והעיר, מן ההתיישבות בהר ובעמק, גיבורים שבמותם ציוו לנו ניצחון. למשפחות השכולות היקרות אני מבקש לומר ברגע הזה, גבורתם של הבנים היא שהביאה להישגים האדירים שהשגנו והיא שמורה לנו את הדרך עד הניצחון. אני מצדיע לכן ומתחייב לכן להמשיך בעזרת השם עד הניצחון. אזרחי ישראל, מחכים לנו ימים מרגשים וקשים, נתרגש ונשמח בחזרתם של חלק מחטופינו הביתה, אך נזכור כי משימה קשה מחכה לנו מיד לאחר מכן, לחזור ולהילחם עד הניצחון. משימתי כרגע אחת ויחידה, ניצחון מוחלט על חמאס צבאית ואזרחית והשבת כל חטופינו הביתה. *אני מדגיש, לא נקבל שום תירוץ בעניין הזה, אנחנו לא נשב בממשלה שתפסיק חלילה את המלחמה ולא תמשיך עד הניצחון המלא על חמאס*. עם ישראל היקר, אל תיפול רוחכם, למלחמה יש רגעים גדולים ונשגבים ורגעים מורכבים יותר. הרגע הזה שבו אנחנו נמצאים עכשיו הוא מסוג הרגעים המורכבים, אבל הוא לא מטשטש בשום אופן את הישגי המלחמה הכביריים שהשגנו עד כה ואסור, פשוט אסור שהוא יזרע בנו חולשה ומרירות. תסתכלו על עזה היא הרוסה ומפורקת, לא ראויה למגורים, והיא תישאר כזו. *אל תתרשמו מצהלות השמחה המאולצות של אויבנו, זו חברה חייתית שמקדשת את המוות ורוקדת על הריסות חייה. מהר מאוד, נמחק להם שוב את החיוך ונחליף אותו בזעקות שבר ויבבות של מי שנשארו בלא כלום.* אנחנו עם חזק נתגבר גם על המשבר הזה ונמשיך קדימה בכל עוז ותוקף. ״נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם״. המלחמה הזאת תסתיים בעזרת השם בניצחון גדול ובהשבת כל חטופינו לביתם. ״ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום״.

בצלאל סמוטריץ'

40,846 次观看 • 1 年前

עשרה חודשים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – הרמטכ"ל אביב כוכבי: "השנתיים האלה השקטות והיציבות ביותר בדרום הארץ; [יצרנו] מציאות של הרתעה חזקה מאוד ברצועת עזה; לא רק שחמאס לא מגיב לתקיפות שלנו, הוא אפילו לא שוקל להגיב להן; [כניסת עובדים מעזה אושרה לאחר ש]חמאס עמדה במבחנים רבים" בתחילת דצמבר 2022, קיים מכון "גזית" כנס בין יומיים, תחת הכותרת "מודיעין, אסטרטגיה וטכנולוגיה". בכנס השתתפו בין היתר הרמטכ״ל לשעבר רא״ל (מיל') אביב כוכבי, מפקדי יחידות 8200 ו-9900 בעבר ובהווה, ד"ר מיכה גודמן, מנכ"ל רפאל אלוף (מיל') יואב הר אבן, מפקד חיל האוויר לשעבר אלוף (מיל') עמיקם נורקין, הד״ר שרון אלרעי-פרייס וראש הממשלה לשעבר רא"ל (מיל') אהוד ברק. הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי ב"כנס גזית" ב-4 בדצמבר 2022, ולהלן קטע מדבריו: ומה שאני רוצה להסב את לתשומת לבכם, ומפה אני עובר להיבט היותר לוקלי [מקומי] ישראלי, הוא שבמציאות שלנו, יותר ויותר בשנים האחרונות, האסטרטגיה מתבססת על הפעלת הכוח הצבאי, והמימדים של הפעילות המדינית מצטמצמים או הופכים להיות מוגבלים יותר. הדוגמה הכי מובהקת, ואני עוד אחזור אליה, היא רצועת עזה. אם עד חודש מאי [2023] המציאות בעזה תימשך כפי שהיא, ולמרות הרקטה הבודדת של אתמול [ב-3 בדצמבר 2022 שוגרה רקטה מרצועת עזה לעבר ישראל], אנחנו נוכל לסכם את השנתיים האלה כשנתיים השקטות ביותר והיציבות ביותר בדרום הארץ, ברצועת עזה, ובוודאי בעוטף עזה, ובוודאי יעידו על זה ילדי עוטף עזה. זאת אסטרטגיה. אבל זאת אסטרטגיה, או זאת תוצאה של אסטרטגיה. אבל זאת תוצאה של אסטרטגיה שהמרכיב המרכזי שלה היה הפעלת כוח. הטרילוגיה הזאת של מבצע "חגורה שחורה" [12-14 בנובמבר 2019 - סבב לחימה עם הג'יהאד האיסלאמי לאחר חיסולו של בהאא אבו אל-עטא מבכירי הזרוע הצבאית של הארגון], "שומר חומות" [10 - 21 במאי 2021 - סבב לחימה עם חמאס לאחר מתקפת רקטות לעבר ירושלים] ו"עלות השחר" [5-8 באוגוסט 2022 - סבב לחימה עם הג'יהאד האיסלאמי לאחר חיסול מספר בכירים בארגון], יצרה מציאות של הרתעה חזקה מאוד ברצועת עזה, שכתוצאה ממנה, ברור לגמרי, אני מניח ש[ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין תא"ל] עמית [סער] יגע בזה בסקירה שלו בואכה 23, שכתוצאה מכך, לא רק שחמאס לא מגיב לתקיפות שלנו, הוא אפילו לא שוקל להגיב להן. ראה התגובה שלנו אתמול, מטרה משמעותית ביותר, מטרה של חמאס, משמעותית ביותר, נכס חשוב ביותר שלו [בתגובה לשיגור הרקטה ב-3 בדצמבר 2022, צה"ל תקף יעדי חמאס ברצועת עזה, בהם אתר מרכזי לייצור רקטות ומנהרת טרור]. אבל זה בעיקר עיצוב [מציאות] דרך הפעלת כוח. אגב, אל תטעו, עניין הפועלים ששחררנו [הגדלת מספר הפועלים מרצועת עזה שקיבלו אישורי עבודה בישראל], שחררנו אותו רק מספר חודשים אחרי מבצע "עלות השחר", ועשינו את זה בטיפין טיפין. בדרך לשם חמאס עמדה במבחנים רבים. סיכלנו הרבה מאוד אנשי חמאס באיו"ש [אזור יהודה ושומרון] בשנה וחצי הזאת, הם לא הגיבו. מצעד הדגלים [בירושלים העתיקה] היה זמן קצר לאחר המבצע, הם לא הגיבו. תקפנו בעוצמה על כל בלון [תבערה/ נפץ ששוגר מרצועת עזה]. הם לא הגיבו. אני אומר את זה עכשיו לא כדי לעשות ספירת מלאי של מה עשינו, אלא כדי שלא תטעו בין עניין הפועלים, שלפעמים יוצר איזה מין תחושה, אה, זה מחיר ההפסד של הפועלים. כן, זה מחיר ההפסד של הפועלים, אבל חמאס בחרה בדרך הזאת שהיא לא תוקפת ולא מגיבה, בוודאי שלא יוזמת [פעולה צבאית] כלפי מדינת ישראל, הרבה לפני עניין הפועלים. וכל העניין הזה הוא כדי להדגים שבעיקר הפעלת כוח, מעצבת עיצבה ומעצבת עד היום, ראה הלילה האחרון [תקיפות צה"ל בעקבות שיגור הרקטה], את המציאות ברצועת עזה. סימוכין: רקע על מכון גזית מכון גזית הוא זרוע של חטיבת המחקר באמ"ן למחקרים מודיעיניים מתקדמים, יישומיים ועתירי דאטה. המכון הוקם בשיתוף עם חברת רפאל ומפא"ת. הוא קרוי על שם האלוף שלמה גזית ז״ל, ששירת כראש אמ"ן לאחר מלחמת יום הכיפורים, והוביל את תהליכי בנייתו מחדש אחרי המלחמה. המכון נחנך רשמית בדצמבר 2021. המשימות שהוגדרו לו כוללות: מענה על שאלות מחקר ייעודיות; פיתוח כלים וטכנולוגיות מחקריות לטובת מערכת הביטחון וקהיליית המודיעין; והרחבת מעגל שיתופי הפעולה בקהילייה, מול האקדמיה והתעשייה. המכון משלב בעשייתו ידע מהעולם האזרחי עם צרכים ויכולות מהעולמות הביטחוניים. המכון פועל בעזרת שילוב של חוקרים מתחומים אקדמיים שונים: מדעי החברה, מדעי הרוח ומדעים מדויקים דרך שימוש במסגרות אנליטיות ויכולות טכנולוגיות מתקדמות. המכון חותר לחיזוק יכולות המחקר במגוון סוגיות של מודיעין אסטרטגי ובהן: יחסי-חוץ, בניין כוח צבאי ותכנון ארוך טווח, התנהגות קבוצות וציבורים, יציבות משטרים, גאו- אסטרטגיה אזורית (דמוגרפיה, חברה כלכלה ואקלים) והערכת אפקטיביות של פעולות מבצעיות ומדיניות. סימוכין: כתבות קודמות רא"ל אביב כוכבי (ינואר 2023): חמאס מורתע והחשש מפגיעה כלכלית מהווה גורם מרסן עבורו. סימוכין: הרמטכ"ל אביב כוכבי (ינואר 2023): "חמאס בחר להתרכז במצב הכלכלי וברווחת האזרח". סימוכין: ינואר 2023 - רא"ל אביב כוכבי בנאום הפרידה מתפקידו כרמטכ"ל: "צה"ל הוא חּוּפת ההגנה המבטיחה את קיום המדינה”; "זהו צבא שאוסף מודיעין, מסכל, ותוקף. זה צבא יוזם, שמגן על אזרחי המדינה, משפר את מצבה הביטחוני ומייצר הרתעה אזורית". סימוכין: הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי ב-27 בדצמבר 2022: סינוואר מנהיג בלתי מנוסה, למד לקח בשומר החומות, "ההרתעה היום ברצועת עזה הרבה יותר משמעותית". סימוכין: הרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי: "ניסינו להוציא לפועל מבצע לחיסול סינוואר ודיף; עבדנו במשך חודשים כדי להביא להבשלה של המבצע, אבל לא יכולנו". סימוכין: הרמטכ"ל לשעבר, רא"ל אביב כוכבי, טוען כי המדיניות הביטחונית שהוביל בעת שכיהן בתפקיד הרמטכ"ל התמקדה בעיקר בהתמודדות עם האיום הצבאי האיראני ההולך מתפתח, וביישום במקביל של תפיסת "ההכלה". סימוכין:
2:58

עשרה חודשים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – הרמטכ"ל אביב כוכבי: "השנתיים האלה השקטות והיציבות ביותר בדרום הארץ; [יצרנו] מציאות של הרתעה חזקה מאוד ברצועת עזה; לא רק שחמאס לא מגיב לתקיפות שלנו, הוא אפילו לא שוקל להגיב להן; [כניסת עובדים מעזה אושרה לאחר ש]חמאס עמדה במבחנים רבים" בתחילת דצמבר 2022, קיים מכון "גזית" כנס בין יומיים, תחת הכותרת "מודיעין, אסטרטגיה וטכנולוגיה". בכנס השתתפו בין היתר הרמטכ״ל לשעבר רא״ל (מיל') אביב כוכבי, מפקדי יחידות 8200 ו-9900 בעבר ובהווה, ד"ר מיכה גודמן, מנכ"ל רפאל אלוף (מיל') יואב הר אבן, מפקד חיל האוויר לשעבר אלוף (מיל') עמיקם נורקין, הד״ר שרון אלרעי-פרייס וראש הממשלה לשעבר רא"ל (מיל') אהוד ברק. הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי ב"כנס גזית" ב-4 בדצמבר 2022, ולהלן קטע מדבריו: ומה שאני רוצה להסב את לתשומת לבכם, ומפה אני עובר להיבט היותר לוקלי [מקומי] ישראלי, הוא שבמציאות שלנו, יותר ויותר בשנים האחרונות, האסטרטגיה מתבססת על הפעלת הכוח הצבאי, והמימדים של הפעילות המדינית מצטמצמים או הופכים להיות מוגבלים יותר. הדוגמה הכי מובהקת, ואני עוד אחזור אליה, היא רצועת עזה. אם עד חודש מאי [2023] המציאות בעזה תימשך כפי שהיא, ולמרות הרקטה הבודדת של אתמול [ב-3 בדצמבר 2022 שוגרה רקטה מרצועת עזה לעבר ישראל], אנחנו נוכל לסכם את השנתיים האלה כשנתיים השקטות ביותר והיציבות ביותר בדרום הארץ, ברצועת עזה, ובוודאי בעוטף עזה, ובוודאי יעידו על זה ילדי עוטף עזה. זאת אסטרטגיה. אבל זאת אסטרטגיה, או זאת תוצאה של אסטרטגיה. אבל זאת תוצאה של אסטרטגיה שהמרכיב המרכזי שלה היה הפעלת כוח. הטרילוגיה הזאת של מבצע "חגורה שחורה" [12-14 בנובמבר 2019 - סבב לחימה עם הג'יהאד האיסלאמי לאחר חיסולו של בהאא אבו אל-עטא מבכירי הזרוע הצבאית של הארגון], "שומר חומות" [10 - 21 במאי 2021 - סבב לחימה עם חמאס לאחר מתקפת רקטות לעבר ירושלים] ו"עלות השחר" [5-8 באוגוסט 2022 - סבב לחימה עם הג'יהאד האיסלאמי לאחר חיסול מספר בכירים בארגון], יצרה מציאות של הרתעה חזקה מאוד ברצועת עזה, שכתוצאה ממנה, ברור לגמרי, אני מניח ש[ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין תא"ל] עמית [סער] יגע בזה בסקירה שלו בואכה 23, שכתוצאה מכך, לא רק שחמאס לא מגיב לתקיפות שלנו, הוא אפילו לא שוקל להגיב להן. ראה התגובה שלנו אתמול, מטרה משמעותית ביותר, מטרה של חמאס, משמעותית ביותר, נכס חשוב ביותר שלו [בתגובה לשיגור הרקטה ב-3 בדצמבר 2022, צה"ל תקף יעדי חמאס ברצועת עזה, בהם אתר מרכזי לייצור רקטות ומנהרת טרור]. אבל זה בעיקר עיצוב [מציאות] דרך הפעלת כוח. אגב, אל תטעו, עניין הפועלים ששחררנו [הגדלת מספר הפועלים מרצועת עזה שקיבלו אישורי עבודה בישראל], שחררנו אותו רק מספר חודשים אחרי מבצע "עלות השחר", ועשינו את זה בטיפין טיפין. בדרך לשם חמאס עמדה במבחנים רבים. סיכלנו הרבה מאוד אנשי חמאס באיו"ש [אזור יהודה ושומרון] בשנה וחצי הזאת, הם לא הגיבו. מצעד הדגלים [בירושלים העתיקה] היה זמן קצר לאחר המבצע, הם לא הגיבו. תקפנו בעוצמה על כל בלון [תבערה/ נפץ ששוגר מרצועת עזה]. הם לא הגיבו. אני אומר את זה עכשיו לא כדי לעשות ספירת מלאי של מה עשינו, אלא כדי שלא תטעו בין עניין הפועלים, שלפעמים יוצר איזה מין תחושה, אה, זה מחיר ההפסד של הפועלים. כן, זה מחיר ההפסד של הפועלים, אבל חמאס בחרה בדרך הזאת שהיא לא תוקפת ולא מגיבה, בוודאי שלא יוזמת [פעולה צבאית] כלפי מדינת ישראל, הרבה לפני עניין הפועלים. וכל העניין הזה הוא כדי להדגים שבעיקר הפעלת כוח, מעצבת עיצבה ומעצבת עד היום, ראה הלילה האחרון [תקיפות צה"ל בעקבות שיגור הרקטה], את המציאות ברצועת עזה. סימוכין: רקע על מכון גזית מכון גזית הוא זרוע של חטיבת המחקר באמ"ן למחקרים מודיעיניים מתקדמים, יישומיים ועתירי דאטה. המכון הוקם בשיתוף עם חברת רפאל ומפא"ת. הוא קרוי על שם האלוף שלמה גזית ז״ל, ששירת כראש אמ"ן לאחר מלחמת יום הכיפורים, והוביל את תהליכי בנייתו מחדש אחרי המלחמה. המכון נחנך רשמית בדצמבר 2021. המשימות שהוגדרו לו כוללות: מענה על שאלות מחקר ייעודיות; פיתוח כלים וטכנולוגיות מחקריות לטובת מערכת הביטחון וקהיליית המודיעין; והרחבת מעגל שיתופי הפעולה בקהילייה, מול האקדמיה והתעשייה. המכון משלב בעשייתו ידע מהעולם האזרחי עם צרכים ויכולות מהעולמות הביטחוניים. המכון פועל בעזרת שילוב של חוקרים מתחומים אקדמיים שונים: מדעי החברה, מדעי הרוח ומדעים מדויקים דרך שימוש במסגרות אנליטיות ויכולות טכנולוגיות מתקדמות. המכון חותר לחיזוק יכולות המחקר במגוון סוגיות של מודיעין אסטרטגי ובהן: יחסי-חוץ, בניין כוח צבאי ותכנון ארוך טווח, התנהגות קבוצות וציבורים, יציבות משטרים, גאו- אסטרטגיה אזורית (דמוגרפיה, חברה כלכלה ואקלים) והערכת אפקטיביות של פעולות מבצעיות ומדיניות. סימוכין: כתבות קודמות רא"ל אביב כוכבי (ינואר 2023): חמאס מורתע והחשש מפגיעה כלכלית מהווה גורם מרסן עבורו. סימוכין: הרמטכ"ל אביב כוכבי (ינואר 2023): "חמאס בחר להתרכז במצב הכלכלי וברווחת האזרח". סימוכין: ינואר 2023 - רא"ל אביב כוכבי בנאום הפרידה מתפקידו כרמטכ"ל: "צה"ל הוא חּוּפת ההגנה המבטיחה את קיום המדינה”; "זהו צבא שאוסף מודיעין, מסכל, ותוקף. זה צבא יוזם, שמגן על אזרחי המדינה, משפר את מצבה הביטחוני ומייצר הרתעה אזורית". סימוכין: הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי ב-27 בדצמבר 2022: סינוואר מנהיג בלתי מנוסה, למד לקח בשומר החומות, "ההרתעה היום ברצועת עזה הרבה יותר משמעותית". סימוכין: הרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי: "ניסינו להוציא לפועל מבצע לחיסול סינוואר ודיף; עבדנו במשך חודשים כדי להביא להבשלה של המבצע, אבל לא יכולנו". סימוכין: הרמטכ"ל לשעבר, רא"ל אביב כוכבי, טוען כי המדיניות הביטחונית שהוביל בעת שכיהן בתפקיד הרמטכ"ל התמקדה בעיקר בהתמודדות עם האיום הצבאי האיראני ההולך מתפתח, וביישום במקביל של תפיסת "ההכלה". סימוכין:

Jonathan D. Halevi

16,413 次观看 • 8 个月前

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:
18:13

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

53,656 次观看 • 1 年前

ספטמבר 2020 - דוד מידן, לשעבר בכיר במוסד: "אין פתרון צבאי, כיבוש, ביתור [ברצועת עזה], כל המילים האלה לא מעשיות; [צריך להגיע ל]הסדר בין חמאס לישראל, לא חשוב בתיווך כזה או אחר; [צריך] לפתור [ברצועת עזה] את הבעיה ההומניטרית, הבעיה הכלכלית, ולתת להם רווחה, לתת להם עתיד, לתת להם אופק" ב-2 בספטמבר 2020, התראיין דוד מידן, לשעבר בכיר במוסד ומתאם השבויים והנעדרים מטעם ראש הממשלה בנימין נתניהו, לאסתי פרז ב"כאן רשת ב". להלן קטע מדברי דוד מידן בראיון העוסקים בנושא הפלסטיני: אסתי פרז: שלום לך, דוד מידן. דוד מידן: שלום. אסתי פרז: בכיר המוסד ומי שהיה מתאם נושא השבויים והנעדרים, ושהחזיר את גלעד שליט [חייל שנחטף ב-2006 בידי חמאס] הביתה [ב-2011]. נתחיל בפיגוע שהיה בוקר, פיגוע הדריסה [בצומת תפוח בשומרון, שבו נפצעו שוטר וחייל]. בתקופה האחרונה, דוד מידן, פיגועי בודדים, היית מקשר את זה להסכם באבו דאבי [הסכם לנורמליזציה מלאה בין איחוד האמירויות הערביות למדינת ישראל בתיווך ארצות הברית], לתסכול של הפלסטינים, אולי למצב הכלכלי, החברתי והרפואי, גם בגלל [מגפת] הקורונה בשטחים? דוד מידן: אני חושב שהפיגוע הזה, זה חלק מרצף של ניסיונות פלסטינים לפגוע. קשה לי למצוא קו מקשר בדיוק בין אירועי אבו דאבי לבין הפיגוע. אני מניח שיש זעם ויש תסכול ויש כעס, אבל להגיד שיש תוצאה ישירה בין זה לזה, אני חושב שזה שגרה שאנחנו לצערנו מתרגלים אליה, שאחת לכמה זמן, תמיד מפגע בודד קם ועושה מעשה, וכמעט אין לנו הרבה מה לעשות למנוע את זה מראש, לצערי. וזו שגרת חיים שלנו. אסתי פרז: עד כמה היית מקשר את ההסכם באבו דאבי, ותיכף נדבר עליו בהרחבה, למה שקורה בינינו לבין הפלסטינים, או בצורה יותר מדויקת, לא קורה כרגע, זה יכול להניע איזשהו מהלך איתם? דוד מידן: כן, אני דווקא אופטימי, בהסתכלות על הנושא הפלסטיני, אני חושב שכרגע, מה שאנחנו רואים, שהגורם הפלסטיני, בואי נגיד הרשות הפלסטינית, ההנהגה הפלסטינית, היא די מתוסכלת מהמהלך הזה, היא די כועסת, וההתבטאויות שלה הן בהתאם. אנחנו רואים שהם מתבטאים בצורה חריפה נגד ההסכם. אבל אם נניח הצידה עכשיו את הכף, אני מניח שנוצר פה תהליך אזורי חיובי, שהשלום חוזר לשיח. איחוד האמירויות זה החלוץ. אני מניח שתבואנה עוד מדינות. זה לא משנה אם זה עוד שבועיים, עוד שלושה, עוד חודש, אבל התהליך כבר יצא לדרך. ובטווח זמן סביר, אני לא חושב שזה ייקח שנים, הפלסטינים יבינו שקורה פה דבר גדול. הם לא יכולים להיות מחוץ לתהליך הזה. כועסים ומתוסכלים, הכל טוב ויפה, אבל החיים נמשכים, ובסוף צריך לדאוג גם לחיים עצמם. ואני חושב שהאווירה שתיווצר היא דווקא תעודד שיח עם הפלסטינים. גם זה יבוא מתוך הפלסטינים, זה יבוא גם מתוך הצד הישראלי. לא משנה כרגע מי יעמוד אצלנו, מי שיעמוד בארצות הברית, אבל אני מניח שלדברים האלה גם כן תהיה השפעה משמעותית, אבל השיח על השלום חוזר. הפלסטינים כועסים, אבל לטווח לדעתי סביר, לא ארוך מאוד, אנחנו נשמע יותר ויותר קולות, שבו גם אנחנו נרוויח מהתהליך הזה שעשינו. אסתי פרז: בוא נסתכל לכיוון עזה לרגע, ומה שקורה שם, שמענו ביממות האחרונות על התקדמות לעבר הסדרה [עם חמאס ברצועת עזה], או לפחות הנמכת ההסלמה. איך אתה רואה את עזה בטווח הקרוב, ממשיכים מהלכים צבאיים כאלה, או שצריך לכוון למקום אחר? דוד מידן: אני חושב שהמהלכים הצבאיים שלנו, או גם הפעולות המציקות שהחמאס עושה, או הארגונים הפלסטיניים ברצועה [עזה], הן מיצו את עצמן. אנחנו רואים שהצד הפלסטיני מנסה להכאיב ולהעיק, והוא מצליח בזה, מול יישובי עוטף עזה, אבל אנחנו בתגובות פבלוביות מגיבים בהפצצות. הרושם שלי שהנושא מוצה על ידיהם ועל ידינו, ואין דרך באמת לפתור את זה בצורה הזאת. אני חושב שהפעולות האלה לא יביאו אותנו לשום מקום. ואיך שזה נראה, כולם מתכנסים לפתרון אחד, שאין בילתו. אין פתרון צבאי, כיבוש, ביתור [רצועת עזה], כל המילים האלה לדעתי לא מעשיות. הפתרון היחיד שכולם מכוונים אליו לדעתי, ולשם הכל מתכנס, זה פשוט איזשהו הסדר שיהיה בין חמאס לבין ישראל. לא חשוב בתיווך כזה או אחר, להערכתי המצרים יהיו דומיננטיים. וההסכם צריך לכלול, במהותו צריך להיות מהות כלכלית, הומניטרית, שכמובן בתוכה גם יהיה הסדרת נושא השבויים שלנו מול הצד השני. אסתי פרז: כרגע ההבנות האלה, העכשוויות, הן מהוות איזשהו חלון הזדמנויות לקידום עסקת השבויים? אנחנו שומעים שאצלנו ברקע מדברים דווקא על הקשחת הקריטריונים במשא ומתן, בוודאי מול מה שהיה עם החזרת גלעד שליט. דוד מידן: אני לא מצוי בפרטים, אבל אני מניח, איך שאני רואה את הדברים, שאנחנו די מתכנסים למצב שצריך להתחיל לשבת, להתחיל לדבר, ולהתחיל למצוא איזשהו פתרון, שאיכשהו כל צד יחיה אותו בשלום. אף אחד לא יצא משם וכל תאוותו בידו, זה בטוח. אבל אני לא רואה משהו אחר, אני חושב שהמצב הנוכחי של הפצצות, של בלוני תבערה [שחמאס משגר לישובי עוטף עזה] וכן הלאה וכן הלאה, ואחר כך, עוד פעם הפצצות, ועוד פעם בלוני [תבערה], אני חושב שזה מיצה את עצמו. כל המחשבות האלה שהיו, לכבוש את עזה, לבתר את עזה, גם אני חושב שכל אדם בר דעת מבין שזה לא פתרון שאפשר בכלל להתייחס אליו. מה שנשאר להגיע להסדרה [עם חמאס], אנחנו מבינים שעזה עוברת משבר כלכלי, הומניטרי, רפואי גדול. זה מייצר הזדמנות, ככל שניתן להגיד את זה, זה נשמע אפילו קצת ציני, אבל זה מייצר הזדמנות. ואני חושב שסביב ההזדמנות הזאת צריך להגיע פתרון, שיפתור את המכלול, לא רק פתרון נקודתי של שבויים, אלא לפתור את הבעיה הומניטרית, הבעיה הכלכלית, לתת להם רווחה, לתת להם עתיד, לתת להם אופק, לתת לישובי העוטף חיים נורמליים, והכל ביחד צריך להגיע בהסדר, שצריך לעשות אותו לדעתי עכשיו, עכשיו, לא מחר ולא מחרתיים, אין לנו שום סיבה לדחות דברים. והנסיבות האזוריות, הרפואיות, קורונה וכן הלאה, לדעתי, אפילו דוחפות לפתרון כזה. אין משהו אחר. ואיכשהו הופכים את זה בסוף, זה הדרך היחידה לפתור את הפלונטר הזה שמלווה אותנו כבר עשורים. אסתי פרז: מתייעצים איתך בנושא השבויים והנעדרים? מניסיונך? דוד מידן: אני לא רוצה להתייחס ממש לנקודה הזאת, אבל אני קצת מעורה בגלל שאני שייך לעמותה שמסייעת למשפחת [אברה] מנגיסטו [שחצה את הגבול לרצועת עזה והוחזק בשבי בידי חמאס]. אנחנו מנסים עם המשפחה להתמודד עם הבעיה של... איך לסייע למשפחה כדי לשחרר, להביא לשחרורו ולהחלפתו, להביא אותו הביתה. אסתי פרז: אז בלי לתת לי פרטים שאתה לא יכול, מה צריך לעמוד עכשיו על השולחן כדי להניע את המהלך של החזרת גופות חיילינו, להחזיר את שבויינו, גם האזרחים, לארץ? חמאס יכול לקבל איזושהי עסקה שאין בה החזרת מחבלים שלהם, כמו שהיה בעסקת שליט? דוד מידן: תראי, מה שהחמאס יבקש, זה לא אומר שאנחנו יכולים להיענות, ומה שאנחנו נרצה, לא בהכרח החמאס יקבל. צריך לקבל את זה, זה החיים, בחיים אתה מוותר, בחיים אתה מתגמש, ואם אתה נשאר בעמדה שלך, והוא בעמדה שלו, אז לעולם לא יהיה פתרון. אני מאמין בפשרות, אני מאמין בהסדרים. אני חושב שכל הסדר שיהיה, המהות שלו היא מהות חברתית, כלכלית, הומניטרית, חילופי השבויים זה יהיה ספיח אחד בתוך ההסכם הזה, וגם האירוע הזה של החלפת שבויים, החזרת השבויים או החזרת הגופות, או שני אזרחים ויש גם גופות, אני חושב שהוא יכול להגיע לפתרון בצורה כזו או אחרת, גם כן אם אנחנו נשלם במטבע הומניטרי גם במגרש הזה. אני יכול לתת דוגמאות, לתת אסירים חולים, לתת, הרי בסוף, שם זה נמצא. אני לא חושב שאנחנו נחזור על תרחיש של עסקת גלעד שליט, זה סיפור אחר לגמרי, זה נסיבות אחרות, אני לא חושב ששם מישהו מכוון היום, אבל למצוא איזושהי פשרה שאנחנו נקבל במגרש הומניטרי את השבויים, את האזרחים ואת הגופות, תמורת תשלום הומניטרי רחב ונדיב, אני חושב שזה פתרון ששם צריך ללכת אליו, זו דעתי. סימוכין:
8:47

ספטמבר 2020 - דוד מידן, לשעבר בכיר במוסד: "אין פתרון צבאי, כיבוש, ביתור [ברצועת עזה], כל המילים האלה לא מעשיות; [צריך להגיע ל]הסדר בין חמאס לישראל, לא חשוב בתיווך כזה או אחר; [צריך] לפתור [ברצועת עזה] את הבעיה ההומניטרית, הבעיה הכלכלית, ולתת להם רווחה, לתת להם עתיד, לתת להם אופק" ב-2 בספטמבר 2020, התראיין דוד מידן, לשעבר בכיר במוסד ומתאם השבויים והנעדרים מטעם ראש הממשלה בנימין נתניהו, לאסתי פרז ב"כאן רשת ב". להלן קטע מדברי דוד מידן בראיון העוסקים בנושא הפלסטיני: אסתי פרז: שלום לך, דוד מידן. דוד מידן: שלום. אסתי פרז: בכיר המוסד ומי שהיה מתאם נושא השבויים והנעדרים, ושהחזיר את גלעד שליט [חייל שנחטף ב-2006 בידי חמאס] הביתה [ב-2011]. נתחיל בפיגוע שהיה בוקר, פיגוע הדריסה [בצומת תפוח בשומרון, שבו נפצעו שוטר וחייל]. בתקופה האחרונה, דוד מידן, פיגועי בודדים, היית מקשר את זה להסכם באבו דאבי [הסכם לנורמליזציה מלאה בין איחוד האמירויות הערביות למדינת ישראל בתיווך ארצות הברית], לתסכול של הפלסטינים, אולי למצב הכלכלי, החברתי והרפואי, גם בגלל [מגפת] הקורונה בשטחים? דוד מידן: אני חושב שהפיגוע הזה, זה חלק מרצף של ניסיונות פלסטינים לפגוע. קשה לי למצוא קו מקשר בדיוק בין אירועי אבו דאבי לבין הפיגוע. אני מניח שיש זעם ויש תסכול ויש כעס, אבל להגיד שיש תוצאה ישירה בין זה לזה, אני חושב שזה שגרה שאנחנו לצערנו מתרגלים אליה, שאחת לכמה זמן, תמיד מפגע בודד קם ועושה מעשה, וכמעט אין לנו הרבה מה לעשות למנוע את זה מראש, לצערי. וזו שגרת חיים שלנו. אסתי פרז: עד כמה היית מקשר את ההסכם באבו דאבי, ותיכף נדבר עליו בהרחבה, למה שקורה בינינו לבין הפלסטינים, או בצורה יותר מדויקת, לא קורה כרגע, זה יכול להניע איזשהו מהלך איתם? דוד מידן: כן, אני דווקא אופטימי, בהסתכלות על הנושא הפלסטיני, אני חושב שכרגע, מה שאנחנו רואים, שהגורם הפלסטיני, בואי נגיד הרשות הפלסטינית, ההנהגה הפלסטינית, היא די מתוסכלת מהמהלך הזה, היא די כועסת, וההתבטאויות שלה הן בהתאם. אנחנו רואים שהם מתבטאים בצורה חריפה נגד ההסכם. אבל אם נניח הצידה עכשיו את הכף, אני מניח שנוצר פה תהליך אזורי חיובי, שהשלום חוזר לשיח. איחוד האמירויות זה החלוץ. אני מניח שתבואנה עוד מדינות. זה לא משנה אם זה עוד שבועיים, עוד שלושה, עוד חודש, אבל התהליך כבר יצא לדרך. ובטווח זמן סביר, אני לא חושב שזה ייקח שנים, הפלסטינים יבינו שקורה פה דבר גדול. הם לא יכולים להיות מחוץ לתהליך הזה. כועסים ומתוסכלים, הכל טוב ויפה, אבל החיים נמשכים, ובסוף צריך לדאוג גם לחיים עצמם. ואני חושב שהאווירה שתיווצר היא דווקא תעודד שיח עם הפלסטינים. גם זה יבוא מתוך הפלסטינים, זה יבוא גם מתוך הצד הישראלי. לא משנה כרגע מי יעמוד אצלנו, מי שיעמוד בארצות הברית, אבל אני מניח שלדברים האלה גם כן תהיה השפעה משמעותית, אבל השיח על השלום חוזר. הפלסטינים כועסים, אבל לטווח לדעתי סביר, לא ארוך מאוד, אנחנו נשמע יותר ויותר קולות, שבו גם אנחנו נרוויח מהתהליך הזה שעשינו. אסתי פרז: בוא נסתכל לכיוון עזה לרגע, ומה שקורה שם, שמענו ביממות האחרונות על התקדמות לעבר הסדרה [עם חמאס ברצועת עזה], או לפחות הנמכת ההסלמה. איך אתה רואה את עזה בטווח הקרוב, ממשיכים מהלכים צבאיים כאלה, או שצריך לכוון למקום אחר? דוד מידן: אני חושב שהמהלכים הצבאיים שלנו, או גם הפעולות המציקות שהחמאס עושה, או הארגונים הפלסטיניים ברצועה [עזה], הן מיצו את עצמן. אנחנו רואים שהצד הפלסטיני מנסה להכאיב ולהעיק, והוא מצליח בזה, מול יישובי עוטף עזה, אבל אנחנו בתגובות פבלוביות מגיבים בהפצצות. הרושם שלי שהנושא מוצה על ידיהם ועל ידינו, ואין דרך באמת לפתור את זה בצורה הזאת. אני חושב שהפעולות האלה לא יביאו אותנו לשום מקום. ואיך שזה נראה, כולם מתכנסים לפתרון אחד, שאין בילתו. אין פתרון צבאי, כיבוש, ביתור [רצועת עזה], כל המילים האלה לדעתי לא מעשיות. הפתרון היחיד שכולם מכוונים אליו לדעתי, ולשם הכל מתכנס, זה פשוט איזשהו הסדר שיהיה בין חמאס לבין ישראל. לא חשוב בתיווך כזה או אחר, להערכתי המצרים יהיו דומיננטיים. וההסכם צריך לכלול, במהותו צריך להיות מהות כלכלית, הומניטרית, שכמובן בתוכה גם יהיה הסדרת נושא השבויים שלנו מול הצד השני. אסתי פרז: כרגע ההבנות האלה, העכשוויות, הן מהוות איזשהו חלון הזדמנויות לקידום עסקת השבויים? אנחנו שומעים שאצלנו ברקע מדברים דווקא על הקשחת הקריטריונים במשא ומתן, בוודאי מול מה שהיה עם החזרת גלעד שליט. דוד מידן: אני לא מצוי בפרטים, אבל אני מניח, איך שאני רואה את הדברים, שאנחנו די מתכנסים למצב שצריך להתחיל לשבת, להתחיל לדבר, ולהתחיל למצוא איזשהו פתרון, שאיכשהו כל צד יחיה אותו בשלום. אף אחד לא יצא משם וכל תאוותו בידו, זה בטוח. אבל אני לא רואה משהו אחר, אני חושב שהמצב הנוכחי של הפצצות, של בלוני תבערה [שחמאס משגר לישובי עוטף עזה] וכן הלאה וכן הלאה, ואחר כך, עוד פעם הפצצות, ועוד פעם בלוני [תבערה], אני חושב שזה מיצה את עצמו. כל המחשבות האלה שהיו, לכבוש את עזה, לבתר את עזה, גם אני חושב שכל אדם בר דעת מבין שזה לא פתרון שאפשר בכלל להתייחס אליו. מה שנשאר להגיע להסדרה [עם חמאס], אנחנו מבינים שעזה עוברת משבר כלכלי, הומניטרי, רפואי גדול. זה מייצר הזדמנות, ככל שניתן להגיד את זה, זה נשמע אפילו קצת ציני, אבל זה מייצר הזדמנות. ואני חושב שסביב ההזדמנות הזאת צריך להגיע פתרון, שיפתור את המכלול, לא רק פתרון נקודתי של שבויים, אלא לפתור את הבעיה הומניטרית, הבעיה הכלכלית, לתת להם רווחה, לתת להם עתיד, לתת להם אופק, לתת לישובי העוטף חיים נורמליים, והכל ביחד צריך להגיע בהסדר, שצריך לעשות אותו לדעתי עכשיו, עכשיו, לא מחר ולא מחרתיים, אין לנו שום סיבה לדחות דברים. והנסיבות האזוריות, הרפואיות, קורונה וכן הלאה, לדעתי, אפילו דוחפות לפתרון כזה. אין משהו אחר. ואיכשהו הופכים את זה בסוף, זה הדרך היחידה לפתור את הפלונטר הזה שמלווה אותנו כבר עשורים. אסתי פרז: מתייעצים איתך בנושא השבויים והנעדרים? מניסיונך? דוד מידן: אני לא רוצה להתייחס ממש לנקודה הזאת, אבל אני קצת מעורה בגלל שאני שייך לעמותה שמסייעת למשפחת [אברה] מנגיסטו [שחצה את הגבול לרצועת עזה והוחזק בשבי בידי חמאס]. אנחנו מנסים עם המשפחה להתמודד עם הבעיה של... איך לסייע למשפחה כדי לשחרר, להביא לשחרורו ולהחלפתו, להביא אותו הביתה. אסתי פרז: אז בלי לתת לי פרטים שאתה לא יכול, מה צריך לעמוד עכשיו על השולחן כדי להניע את המהלך של החזרת גופות חיילינו, להחזיר את שבויינו, גם האזרחים, לארץ? חמאס יכול לקבל איזושהי עסקה שאין בה החזרת מחבלים שלהם, כמו שהיה בעסקת שליט? דוד מידן: תראי, מה שהחמאס יבקש, זה לא אומר שאנחנו יכולים להיענות, ומה שאנחנו נרצה, לא בהכרח החמאס יקבל. צריך לקבל את זה, זה החיים, בחיים אתה מוותר, בחיים אתה מתגמש, ואם אתה נשאר בעמדה שלך, והוא בעמדה שלו, אז לעולם לא יהיה פתרון. אני מאמין בפשרות, אני מאמין בהסדרים. אני חושב שכל הסדר שיהיה, המהות שלו היא מהות חברתית, כלכלית, הומניטרית, חילופי השבויים זה יהיה ספיח אחד בתוך ההסכם הזה, וגם האירוע הזה של החלפת שבויים, החזרת השבויים או החזרת הגופות, או שני אזרחים ויש גם גופות, אני חושב שהוא יכול להגיע לפתרון בצורה כזו או אחרת, גם כן אם אנחנו נשלם במטבע הומניטרי גם במגרש הזה. אני יכול לתת דוגמאות, לתת אסירים חולים, לתת, הרי בסוף, שם זה נמצא. אני לא חושב שאנחנו נחזור על תרחיש של עסקת גלעד שליט, זה סיפור אחר לגמרי, זה נסיבות אחרות, אני לא חושב ששם מישהו מכוון היום, אבל למצוא איזושהי פשרה שאנחנו נקבל במגרש הומניטרי את השבויים, את האזרחים ואת הגופות, תמורת תשלום הומניטרי רחב ונדיב, אני חושב שזה פתרון ששם צריך ללכת אליו, זו דעתי. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

12,020 次观看 • 11 个月前

המלחמה בצפון נגמרה, צה"ל עבר לשנים של לחימה בעזה, עם או בלי עסקת חטופים. תמונת מצב נרחבת משטח הרצועה: 1. צה"ל מפעיל כיום 3 אוגדות נגד חמאס. הגדולה שבהן, עזה המרחבית, להגנה על העוטף, עם יותר גדודים מה-6.10. אוגדה 162 היחידה שעושה התקפה (בג'באליה ובית להייה) ו-99 שמחזיקה את נצרים 2. אוגדת עזה השלימה 95% מהקמת איזור החיץ שהיה שנוי במחלוקת -אלפי בתים שוטחו, רבבות דונמים חקלאיים הושמדו. ק"מ-שניים רוחב, 65 ק"מ אורך בפרימטר ענק 3. אבל - הכוחות עדיין מחפשים שם מנהרות התקרבות. מסתבר שיש עוד הסתעפויות תת"קיות רבות בקרבת הגבול. חמאס לא השתמש בהן ב-7.10 ופלש עילית. בכל רגע נתון הכוחות מחפשים ומשמידים 3-4 מוקדי תוואים 4. ובכלל, אוגדה עזה שנכבשה ב-7.10 השתנתה מאוד: יש "גדודי ישובים" להגנה קבועה בישובים ו"גדודי חזית" להגנה קדמית מאיזור החיץ 5. לא כל מי שנכנס לאיזור החיץ נורה מיד: יש גם ילדים ונשים שמנסים לפעמים להיעצר שם מהייאוש, וגם תרחיש של חטוף שברח מהשבי לעבר ישראל נלקח בחשבון. "יש בהחלט תודעת איזור חיץ אצל האויב", אומר לי קצין בגזרה, "העוטף שוב חי - 75% מהתושבים חזרו ויש לנו עוד עבודה" 6. מאפיין משותף בין 3 האוגדות שפועלות ברצועה: גריסה, טחינה ופירוק לאבק של אלפי-אלפי מבנים עזתיים ששימשו את חמאס או מאיימים על הכוחות. בשכונת שאבורה ברפיח הושמדו 300 בתי השכונה ונותרו בודדים. בנצרים כבר תיארתי איזה פלאטו נוצר שם, בגודל של ת"א 7. חטיבת הנח"ל מחזיקה את ציר פילדלפי שנכבש לפני חצי שנה ויוצאת לפשיטות פלוגתיות וגדודיות, שיטתיות ויסודיות, נגד כיסי ההתנגדות האחרונים ברפיח. מתקדמים רחוב אחר רחוב, צפונה, למרחב שכבר נושק למוואסי ולחאן-יונס 8. ברפיח האיום העיקרי הוא צליפה ואין חכמות. "איפה שאנחנו טועים אנחנו חוטפים ואיפה שחמאס טועה הוא חוטף חזק יותר. חיילים המציאו פה שיטות פשוטות לגלות ולחסל מחבלים שיוצאים מפירים לכמה שניות וחוזרים", אומר לי מג"ד 931, סא"ל עוז, "הוקם פה צבא טרור גדול במשך 10-15 שנה, לא ניתן לחסלו בשנה אחת" 9. אבל חטיבת הנח"ל, שגדודי החי"ר שלה נלחמו הכי הרבה ברצף בעזה מאז שהוקפצו ב-7.10 מאיו"ש לעוטף, תחזור בחודש הבא לבט"ש בעציון ובחברון ובשומרון 10. להעביר חטיבת חי"ר סדירה מעזה ליו"ש זו החלטה משמעותית וראשונה של צה"ל - ולא עוד סעיף ב"גאנט": צה"ל יחזור עם תחילת 2025 למימדי ופריסת סד"כ דומים לאלו שקדמו למלחמה. הצבא צריך גם להתאמן, להיבנות, לנשום 11. גם בציר פילדלפי שהתרחב ל-3 ק"מ והמגמה ברורה הלאה, יש אנטנת סלקום ומוצבי קבע נוחים לחיילים. יותר לגדוד מילואים שבא לסייע לנחלוואים, פחות לסדירים מהנח"ל אבל זה בגלל החלטת מפקדים - לחיזוק המשמעת המבצעית 12. ראיתי אתמול קצין צעיר במוצב צה"ל בשכונת הגיהנום תל אל-סולטאן מדבר בפלאפון עם אמא שלו, ורק מדים לגופו. זו לא רק עדות לשליטה המבצעית המלאה שצה"ל השיג שם אלא לאבולוציה שמתפתחת מתחת לאף - כיבוש שטחים ברצועה והתבססות בהם 13. בפילדלפי החיילים המצרים מקללים לעיתים את חיילי צה"ל אבל בעיקר לצורך הפרובוקציה. הלוחמים מתעלמים. התיאום נשמר 14. דגלי ישראל מיתמרים בפילדלפי על תרנים גבוהים בגבעות הנמוכות, במכוון: הם נראים היטב בחאן-יונס ובמטרופולין העקורים שנדבק מהמוואסי דרך דיר אל-בלח ועד לנוסיראת 15. שתי חטיבות המיל' שבטריטורית נצרים, הדרומית והצפונית (כעת 551 ו-179) נתקלות באויב בעיקר בפעילויות הקצה שנוגסות עוד ועוד באויב. בשבוע שעבר הגיח מחבל מפיר וירה על מפעיל דחפור, ופצע אותו קשה, בתפר שבין זייתון לשייח-עג'לין 16. באוגדת נצרים, 99, מזהים כיצד חטיבת העיר עזה בחמאס שלא טופלה מזה חודשים ארוכים, מתעצמת מחדש. יש לה שם מח"ט ומפקדים ומחבלים בני 15 שמגוייסים, ויומרות מקומיות לייצר רחפנים מטילי רימונים 17. אבל כמו בפשיטה הארוכה של 162 על ג'באליה, שתסתיים בשבועות הקרובים (נותרו שם 100-200 מחבלים) אז גם בפאתי נצרים וברפיח צה"ל מצליח להילחם יותר, עם פחות כוחות 18. הניסיון המטורף שצברו המפקדים והלוחמים הצעירים שהתבגרו מאוד, שיטות ההתקפה, החיפויים החכמים, הטכניקות הקרביות, התחבולות המוצלחות - מאפשרים להפיל מעוז מתחדש גדול של חמאס עם גדוד וחצי בלילה אחד, לעומת עם 3 חטיבות בשבוע - עד לפני חצי שנה 19. ולמה צה"ל גורס כ"כ הרבה מבנים? "לא נשאיר למחבלים מבנים ולא מנהרות - אז כשהם יחזרו, אם ישארו בחיים, נוכל לחסלם מהאוויר", מסבירים לי בחטיבת הנח"ל, כשמתחתנו בסיס חמאס בגודל של קניון, שהחיילים לאחרונה מצאו - והשמידו
5:06

המלחמה בצפון נגמרה, צה"ל עבר לשנים של לחימה בעזה, עם או בלי עסקת חטופים. תמונת מצב נרחבת משטח הרצועה: 1. צה"ל מפעיל כיום 3 אוגדות נגד חמאס. הגדולה שבהן, עזה המרחבית, להגנה על העוטף, עם יותר גדודים מה-6.10. אוגדה 162 היחידה שעושה התקפה (בג'באליה ובית להייה) ו-99 שמחזיקה את נצרים 2. אוגדת עזה השלימה 95% מהקמת איזור החיץ שהיה שנוי במחלוקת -אלפי בתים שוטחו, רבבות דונמים חקלאיים הושמדו. ק"מ-שניים רוחב, 65 ק"מ אורך בפרימטר ענק 3. אבל - הכוחות עדיין מחפשים שם מנהרות התקרבות. מסתבר שיש עוד הסתעפויות תת"קיות רבות בקרבת הגבול. חמאס לא השתמש בהן ב-7.10 ופלש עילית. בכל רגע נתון הכוחות מחפשים ומשמידים 3-4 מוקדי תוואים 4. ובכלל, אוגדה עזה שנכבשה ב-7.10 השתנתה מאוד: יש "גדודי ישובים" להגנה קבועה בישובים ו"גדודי חזית" להגנה קדמית מאיזור החיץ 5. לא כל מי שנכנס לאיזור החיץ נורה מיד: יש גם ילדים ונשים שמנסים לפעמים להיעצר שם מהייאוש, וגם תרחיש של חטוף שברח מהשבי לעבר ישראל נלקח בחשבון. "יש בהחלט תודעת איזור חיץ אצל האויב", אומר לי קצין בגזרה, "העוטף שוב חי - 75% מהתושבים חזרו ויש לנו עוד עבודה" 6. מאפיין משותף בין 3 האוגדות שפועלות ברצועה: גריסה, טחינה ופירוק לאבק של אלפי-אלפי מבנים עזתיים ששימשו את חמאס או מאיימים על הכוחות. בשכונת שאבורה ברפיח הושמדו 300 בתי השכונה ונותרו בודדים. בנצרים כבר תיארתי איזה פלאטו נוצר שם, בגודל של ת"א 7. חטיבת הנח"ל מחזיקה את ציר פילדלפי שנכבש לפני חצי שנה ויוצאת לפשיטות פלוגתיות וגדודיות, שיטתיות ויסודיות, נגד כיסי ההתנגדות האחרונים ברפיח. מתקדמים רחוב אחר רחוב, צפונה, למרחב שכבר נושק למוואסי ולחאן-יונס 8. ברפיח האיום העיקרי הוא צליפה ואין חכמות. "איפה שאנחנו טועים אנחנו חוטפים ואיפה שחמאס טועה הוא חוטף חזק יותר. חיילים המציאו פה שיטות פשוטות לגלות ולחסל מחבלים שיוצאים מפירים לכמה שניות וחוזרים", אומר לי מג"ד 931, סא"ל עוז, "הוקם פה צבא טרור גדול במשך 10-15 שנה, לא ניתן לחסלו בשנה אחת" 9. אבל חטיבת הנח"ל, שגדודי החי"ר שלה נלחמו הכי הרבה ברצף בעזה מאז שהוקפצו ב-7.10 מאיו"ש לעוטף, תחזור בחודש הבא לבט"ש בעציון ובחברון ובשומרון 10. להעביר חטיבת חי"ר סדירה מעזה ליו"ש זו החלטה משמעותית וראשונה של צה"ל - ולא עוד סעיף ב"גאנט": צה"ל יחזור עם תחילת 2025 למימדי ופריסת סד"כ דומים לאלו שקדמו למלחמה. הצבא צריך גם להתאמן, להיבנות, לנשום 11. גם בציר פילדלפי שהתרחב ל-3 ק"מ והמגמה ברורה הלאה, יש אנטנת סלקום ומוצבי קבע נוחים לחיילים. יותר לגדוד מילואים שבא לסייע לנחלוואים, פחות לסדירים מהנח"ל אבל זה בגלל החלטת מפקדים - לחיזוק המשמעת המבצעית 12. ראיתי אתמול קצין צעיר במוצב צה"ל בשכונת הגיהנום תל אל-סולטאן מדבר בפלאפון עם אמא שלו, ורק מדים לגופו. זו לא רק עדות לשליטה המבצעית המלאה שצה"ל השיג שם אלא לאבולוציה שמתפתחת מתחת לאף - כיבוש שטחים ברצועה והתבססות בהם 13. בפילדלפי החיילים המצרים מקללים לעיתים את חיילי צה"ל אבל בעיקר לצורך הפרובוקציה. הלוחמים מתעלמים. התיאום נשמר 14. דגלי ישראל מיתמרים בפילדלפי על תרנים גבוהים בגבעות הנמוכות, במכוון: הם נראים היטב בחאן-יונס ובמטרופולין העקורים שנדבק מהמוואסי דרך דיר אל-בלח ועד לנוסיראת 15. שתי חטיבות המיל' שבטריטורית נצרים, הדרומית והצפונית (כעת 551 ו-179) נתקלות באויב בעיקר בפעילויות הקצה שנוגסות עוד ועוד באויב. בשבוע שעבר הגיח מחבל מפיר וירה על מפעיל דחפור, ופצע אותו קשה, בתפר שבין זייתון לשייח-עג'לין 16. באוגדת נצרים, 99, מזהים כיצד חטיבת העיר עזה בחמאס שלא טופלה מזה חודשים ארוכים, מתעצמת מחדש. יש לה שם מח"ט ומפקדים ומחבלים בני 15 שמגוייסים, ויומרות מקומיות לייצר רחפנים מטילי רימונים 17. אבל כמו בפשיטה הארוכה של 162 על ג'באליה, שתסתיים בשבועות הקרובים (נותרו שם 100-200 מחבלים) אז גם בפאתי נצרים וברפיח צה"ל מצליח להילחם יותר, עם פחות כוחות 18. הניסיון המטורף שצברו המפקדים והלוחמים הצעירים שהתבגרו מאוד, שיטות ההתקפה, החיפויים החכמים, הטכניקות הקרביות, התחבולות המוצלחות - מאפשרים להפיל מעוז מתחדש גדול של חמאס עם גדוד וחצי בלילה אחד, לעומת עם 3 חטיבות בשבוע - עד לפני חצי שנה 19. ולמה צה"ל גורס כ"כ הרבה מבנים? "לא נשאיר למחבלים מבנים ולא מנהרות - אז כשהם יחזרו, אם ישארו בחיים, נוכל לחסלם מהאוויר", מסבירים לי בחטיבת הנח"ל, כשמתחתנו בסיס חמאס בגודל של קניון, שהחיילים לאחרונה מצאו - והשמידו

יואב זיתון

65,620 次观看 • 1 年前

🚨 עלילת "הטבח בגלל המתנחלים" - הגיע הזמן לעשות סדר הכנו לכם רשימה של השתלשלות העלילה ע"פ סדר כרונולוגי - החל מיום הטבח ועד לימים אלה. מהבדיקה עולה כי עיתונאים בכירים, אלופים בצה"ל וארגוני שמאל קיצוניים חברו יחד לנסות להסביר את חוסר המוכנות של צה"ל מול מתקפת חמאס על רקע הסטת כוחות מאוגדת עזה ליו"ש. חלקם האשימו כי הטבח אירע בגלל המתנחלים. אמירותיהם של הנ"ל הגיעו במצטבר לעשרות מיליוני חשיפות לכל הפחות. --- להלן ציטוטים נבחרים (רשימה חלקית בלבד, עדכון דובר צה"ל מהערב בסוף הפוסט): 7.10 (יום הטבח) – בן כספית בטוויטר: "ככל שמצטברות העדויות, התמונות והעובדות, מתברר שזה מדוייק: אוגדת עזה הועברה ליו״ש. הרצועה היתה מופקרת כמעט לחלוטין... אבל העיקר שהסוכה בחווארה מאובטחת". 7.10 (יום הטבח) – שוברים שתיקה: "השבוע, נשלחו חיילים לאבטח סוכה של ח"כ סוכות. אם תהיתם איפה הייתה אוגדת עזה, מדיווחים עולה שחלקה הועבר לחווארה. ישראל השתעבדה לשמירה על ההתנחלויות. ממשלת ישראל הפקירה את אזרחי ישראל". 7.10 (יום הטבח) – מגי אוצרי מצרפת תמונה של רוטמן וכותבת: "התרענו שהאנשים האלה יביאו עלינו אסון... זעקנו כשראינו איך המוני חיילים מכלים זמן יקר בבייביסיטר לנערי גבעות שעושים שלומית בונה סוכה בחווארה, במקום לעשות את העבודה שלהם שהיא להגן על גבולות המדינה. ופחדנו. פחדנו מאד". 8.10 – בן כספית ב'מעריב': "הבעיה הייתה שחלק ניכר מכוחה של האוגדה הועתק ליו״ש, כמו שאר כוחותיו הסדירים של צה״ל. כשאתה מקצה באופן קבוע עשרות גדודים סדירים כדי לנסות להפריד בין המחבלים שלהם לקיצונים שלנו... ובשאר הכוח מאבטח את הסוכה של צבי סוכות, מה הפלא שאתה חשוף בשאר החזיתות?". 9.10: אילן שילוח: "28 גדודים וחלק מאוגדת עזה היו ביהודה ושומרון לשמור על המשיחיים הקיצונים, מפעילי מליציות חווארה". 10.10 – ניר דבורי: "בעקבות האירועים בחווארה, ניסיון הפיגוע ואירועי הסוכות שם, ביום שישי בבוקר, 24 שעות לפני המתקפה, גדוד וחצי מועברים מעזה לתגבר את יהודה ושומרון". 20.10 - אלוף במיל' נועם תיבון: "הייתה כאן דלילות גדולה של כוחות. זה דבר שעוד יצטרכו לחקור אותו. גדודים שהיו צריכים להיות על הקו והיו באיו"ש, ואבטחו כל מיני אוהלים וכל מיני חווארה". 30.10 - שלום עכשיו: "נוצר מצב שבשביל לאבטח את ההתנחלויות היה צריך 32 גדודים. ברצועת עזה נותרו רק 2 גדודים. איך זה נגמר כולנו יודעים". 16.11 – ניר אבישי כהן, לשעבר דובר שוברים שתיקה: "במקום להגן על תושבי עוטף עזה, עם לוחמי חי"ר, טנקים, תותחים ומטוסים, הדרג המדיני דאג שצה"ל יהיה עסוק בהגנה על סוכה בחווארה, בשמירה על מאחזים לא חוקיים. בשביל ממשלת ישראל הדם של המתנחלים אדום יותר מהדם של תושבי העוטף". 18.10 - ח״כ מרב מיכאלי לח״כ צבי סוכות: "בגללך הזיזו גדודים מעזה בשבת השחורה״. 22.11 – שלום עכשיו: ״תושבי בארי הופקרו לטבח בביתם כי 32 גדודי צה״ל הופנו לאבטחת סוכות ומאחזים לא חוקיים״. 30.11 – אטילה שמופלבי: "זה שלא היו מספיק כוחות בדרום בזמן המתקפה, זה לא קשור למחאה - זה קשור לזה שניידו אותם ליהודה ושומרון כדי לשמור על צבי סוכות וחבריו״. 1.12 – יריב אופנהיימר: "מדינה שלמה שילמה מחיר עצום על "רוצו לגבעות" סוכה בחווארה ותפילות מוטרפות בלב שכם". 2.12 – אלוף במיל' דן הראל: "המתקפה התרחשה בגלל לחץ בלתי נסבל של הממשלה להעלות את מרב הסד"כ לאיו"ש. ובסופו של דבר. שלחו גדוד וחצי כדי לאבטח את הסוכה של מר סוכות בחווארה". --- 🔍וכעת לעובדות: בניגוד גמור לכל הציטוטים הנ"ל, שכאמור, הגיעו לחשיפות של עשרות מיליונים במצטבר - גם הערב דובר צה"ל מאשר אל מול המצלמות כי ככל הידוע לא הוזזו כוחות קבועים מאוגדת עזה. על אחת כמה וכמה לא גדודים שלמים. דו"צ כן מאשר שהוזזו כוחות עתודה שאינם קבועים בעזה(!) - וכל סוף שבוע נקבע היכן ממקמים אותם ביחס לאיומים. לפי בדיקת הכתב רועי שרון – מדובר על כ-100 חיילים בלבד, שהוסטו לטובת יהודה ושומרון בשל התרעות לפיגועים שאכן התממשו. וגם הכוח הזה הוסט לפני שח"כ סוכות הקים סוכה בחווארה. והנה ציטוט מתוך דבריו של דובר צה"ל הערב: "פריסת הכוחות שמבצעים פעילות מבצעים באופן קבוע בגזרה - לא השתנתה. בוודאי לא השתנתה בחודשים הקרובים לאירוע של ה-7 באוקטובר. אנחנו נתחקר את סוגיית כוחות העתודה. ההחלטה על כוחות העתודה בכל הגזרות היא החלטה מטכ"לית שמתבצעת ע"י הערכת מצב. אני מאשר את זה שהוזזו כוחות עתודה – שכל סוף שבוע נקבע היכן ממקמים אותם ביחס לאיומים. אנחנו נתחקר אם היה נדרש להוסיף אותם".
2:16

🚨 עלילת "הטבח בגלל המתנחלים" - הגיע הזמן לעשות סדר הכנו לכם רשימה של השתלשלות העלילה ע"פ סדר כרונולוגי - החל מיום הטבח ועד לימים אלה. מהבדיקה עולה כי עיתונאים בכירים, אלופים בצה"ל וארגוני שמאל קיצוניים חברו יחד לנסות להסביר את חוסר המוכנות של צה"ל מול מתקפת חמאס על רקע הסטת כוחות מאוגדת עזה ליו"ש. חלקם האשימו כי הטבח אירע בגלל המתנחלים. אמירותיהם של הנ"ל הגיעו במצטבר לעשרות מיליוני חשיפות לכל הפחות. --- להלן ציטוטים נבחרים (רשימה חלקית בלבד, עדכון דובר צה"ל מהערב בסוף הפוסט): 7.10 (יום הטבח) – בן כספית בטוויטר: "ככל שמצטברות העדויות, התמונות והעובדות, מתברר שזה מדוייק: אוגדת עזה הועברה ליו״ש. הרצועה היתה מופקרת כמעט לחלוטין... אבל העיקר שהסוכה בחווארה מאובטחת". 7.10 (יום הטבח) – שוברים שתיקה: "השבוע, נשלחו חיילים לאבטח סוכה של ח"כ סוכות. אם תהיתם איפה הייתה אוגדת עזה, מדיווחים עולה שחלקה הועבר לחווארה. ישראל השתעבדה לשמירה על ההתנחלויות. ממשלת ישראל הפקירה את אזרחי ישראל". 7.10 (יום הטבח) – מגי אוצרי מצרפת תמונה של רוטמן וכותבת: "התרענו שהאנשים האלה יביאו עלינו אסון... זעקנו כשראינו איך המוני חיילים מכלים זמן יקר בבייביסיטר לנערי גבעות שעושים שלומית בונה סוכה בחווארה, במקום לעשות את העבודה שלהם שהיא להגן על גבולות המדינה. ופחדנו. פחדנו מאד". 8.10 – בן כספית ב'מעריב': "הבעיה הייתה שחלק ניכר מכוחה של האוגדה הועתק ליו״ש, כמו שאר כוחותיו הסדירים של צה״ל. כשאתה מקצה באופן קבוע עשרות גדודים סדירים כדי לנסות להפריד בין המחבלים שלהם לקיצונים שלנו... ובשאר הכוח מאבטח את הסוכה של צבי סוכות, מה הפלא שאתה חשוף בשאר החזיתות?". 9.10: אילן שילוח: "28 גדודים וחלק מאוגדת עזה היו ביהודה ושומרון לשמור על המשיחיים הקיצונים, מפעילי מליציות חווארה". 10.10 – ניר דבורי: "בעקבות האירועים בחווארה, ניסיון הפיגוע ואירועי הסוכות שם, ביום שישי בבוקר, 24 שעות לפני המתקפה, גדוד וחצי מועברים מעזה לתגבר את יהודה ושומרון". 20.10 - אלוף במיל' נועם תיבון: "הייתה כאן דלילות גדולה של כוחות. זה דבר שעוד יצטרכו לחקור אותו. גדודים שהיו צריכים להיות על הקו והיו באיו"ש, ואבטחו כל מיני אוהלים וכל מיני חווארה". 30.10 - שלום עכשיו: "נוצר מצב שבשביל לאבטח את ההתנחלויות היה צריך 32 גדודים. ברצועת עזה נותרו רק 2 גדודים. איך זה נגמר כולנו יודעים". 16.11 – ניר אבישי כהן, לשעבר דובר שוברים שתיקה: "במקום להגן על תושבי עוטף עזה, עם לוחמי חי"ר, טנקים, תותחים ומטוסים, הדרג המדיני דאג שצה"ל יהיה עסוק בהגנה על סוכה בחווארה, בשמירה על מאחזים לא חוקיים. בשביל ממשלת ישראל הדם של המתנחלים אדום יותר מהדם של תושבי העוטף". 18.10 - ח״כ מרב מיכאלי לח״כ צבי סוכות: "בגללך הזיזו גדודים מעזה בשבת השחורה״. 22.11 – שלום עכשיו: ״תושבי בארי הופקרו לטבח בביתם כי 32 גדודי צה״ל הופנו לאבטחת סוכות ומאחזים לא חוקיים״. 30.11 – אטילה שמופלבי: "זה שלא היו מספיק כוחות בדרום בזמן המתקפה, זה לא קשור למחאה - זה קשור לזה שניידו אותם ליהודה ושומרון כדי לשמור על צבי סוכות וחבריו״. 1.12 – יריב אופנהיימר: "מדינה שלמה שילמה מחיר עצום על "רוצו לגבעות" סוכה בחווארה ותפילות מוטרפות בלב שכם". 2.12 – אלוף במיל' דן הראל: "המתקפה התרחשה בגלל לחץ בלתי נסבל של הממשלה להעלות את מרב הסד"כ לאיו"ש. ובסופו של דבר. שלחו גדוד וחצי כדי לאבטח את הסוכה של מר סוכות בחווארה". --- 🔍וכעת לעובדות: בניגוד גמור לכל הציטוטים הנ"ל, שכאמור, הגיעו לחשיפות של עשרות מיליונים במצטבר - גם הערב דובר צה"ל מאשר אל מול המצלמות כי ככל הידוע לא הוזזו כוחות קבועים מאוגדת עזה. על אחת כמה וכמה לא גדודים שלמים. דו"צ כן מאשר שהוזזו כוחות עתודה שאינם קבועים בעזה(!) - וכל סוף שבוע נקבע היכן ממקמים אותם ביחס לאיומים. לפי בדיקת הכתב רועי שרון – מדובר על כ-100 חיילים בלבד, שהוסטו לטובת יהודה ושומרון בשל התרעות לפיגועים שאכן התממשו. וגם הכוח הזה הוסט לפני שח"כ סוכות הקים סוכה בחווארה. והנה ציטוט מתוך דבריו של דובר צה"ל הערב: "פריסת הכוחות שמבצעים פעילות מבצעים באופן קבוע בגזרה - לא השתנתה. בוודאי לא השתנתה בחודשים הקרובים לאירוע של ה-7 באוקטובר. אנחנו נתחקר את סוגיית כוחות העתודה. ההחלטה על כוחות העתודה בכל הגזרות היא החלטה מטכ"לית שמתבצעת ע"י הערכת מצב. אני מאשר את זה שהוזזו כוחות עתודה – שכל סוף שבוע נקבע היכן ממקמים אותם ביחס לאיומים. אנחנו נתחקר אם היה נדרש להוסיף אותם".

הבודקים

95,860 次观看 • 2 年前