正在加载视频...

视频加载失败

加载此视频时出现问题。这可能是由于临时网络问题，或视频可能不可用。

ג׳לג׳יליא מתנחלים פלשו לביתו של תושב הכפר ולאחר מכן הזעיקו את הצבא שעצר את בעל הבית ואת שני בניו, בני 12 ו-14. התושב שוחרר לאחר מספר שעות והילדים עדיין מעוכבים (23:26)

תיעודי אלימות ופשעי מלחמה

6,241 subscribers

14,554 次观看 • 6 个月前 •via X (Twitter)

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 条评论

暂无评论

原始帖子的评论将显示在这里

相关视频

שרשור לסיכום שבת קודש 1 מתנחלים פלשו הבוקר לפאתי הכפר דומא ותקפו את הקהילה הסמוכה. עפ״י דיווחים לקראת השעה 07:00 מתנחל תקף אשה בפאתי הכפר דומא וצעירים יצאו להדוף את המתנחלים ובמקום התפתח עימות . במד"א דיווחו כי ב07:09 צעיר ישראלי כבן 20 נפגע מיידוי אבנים סמוך לכפר דומא ופונה לקבלת טיפול רפואי במצב קל, עם חבלת ראש. לאחר מכן דווח כי קבוצת המתנחלים פשטה על קהילת הג'האלין הסמוכה, מדרום-מזרח לדומא, תוך שהם מפרים צו סגירה צבאי. כלי רכב הושחתו וחלונות נופצו. ילד פלסטיני נפצע באורח קל בפניו, ע"פי הדיווחים מרסיסי זכוכית לאחר שמתנחלים ניפצו את חלונות הבית וריססו לתוכו גז פלפל. בין משפחות הקהילה מגורשי עין רשאש שברחו מביתם באוקטובר 2023. בתיעודים שהופצו סביב השעה 08:00 נראים המתנחלים פורצים לבתים ומהלכים ביניהם כשכוחות הביטחון כבר נוכחים במקום. כרבע שעה לאחר מכן הופץ תיעוד של המתנחלים מתרחקים משטח הקהילה בנוכחות כוחות ביטחון לכיוון פאתי הכפר, לפחות אחד מהם תועד נושא נשק צבאי. בשעות שלאחר מכן תועדו כוחות צה"ל ברחובות הכפר דומא, בעוד המתנחלים נותרו בפאתיו. סביב השעה 10:00 התקבל דיווח כי מתנחלים בריינג'ר תקפו צעיר פלסטיני בפאתי הכפר ולאחריו דווח כי כוחות צה"ל החלו להתקדם לעבר הפאתים, תוך שהמתנחלים מתרחקים מהאזור. פעיל נוכחות מגנה ישראלי נעצר בסביבת הקהילה, הוא שוחרר לפני זמן קצר. צה"ל החיל צו שטח צבאי ארוך טווח על פאתי הכפר דומא לפני שבועות. חרף זאת, מתנחלים ממאחזים סמוכים מתועדים בין בתי מגורים של הקהילות בתחום הסגירה באופן תדיר. ב5 למרץ קהילה שכנה בפאתי דומא ברחה בעקבות מתקפת מתנחלים שהגיעה כיומיים לאחר החלת צו סגירה לישראלים במרחב, אשר מנע מפעילי הנוכחות המגנה ששהו במקום חודשים ארוכים להגן על הקהילה. בסוף מרץ אישר הקבינט להקים התנחלות על שטח אותה קהילה המגורשת, הסמוכה לזו שהותקפה היום. שמה של ההתנחלות כפי שאושרה בקבינט - גיבורי דוד, כשם המאחז ממנו יצאו המתקפות על הקהילה המגורשת.

שרשור לסיכום שבת קודש 1 מתנחלים פלשו הבוקר לפאתי הכפר דומא ותקפו את הקהילה הסמוכה. עפ״י דיווחים לקראת השעה 07:00 מתנחל תקף אשה בפאתי הכפר דומא וצעירים יצאו להדוף את המתנחלים ובמקום התפתח עימות . במד"א דיווחו כי ב07:09 צעיר ישראלי כבן 20 נפגע מיידוי אבנים סמוך לכפר דומא ופונה לקבלת טיפול רפואי במצב קל, עם חבלת ראש. לאחר מכן דווח כי קבוצת המתנחלים פשטה על קהילת הג'האלין הסמוכה, מדרום-מזרח לדומא, תוך שהם מפרים צו סגירה צבאי. כלי רכב הושחתו וחלונות נופצו. ילד פלסטיני נפצע באורח קל בפניו, ע"פי הדיווחים מרסיסי זכוכית לאחר שמתנחלים ניפצו את חלונות הבית וריססו לתוכו גז פלפל. בין משפחות הקהילה מגורשי עין רשאש שברחו מביתם באוקטובר 2023. בתיעודים שהופצו סביב השעה 08:00 נראים המתנחלים פורצים לבתים ומהלכים ביניהם כשכוחות הביטחון כבר נוכחים במקום. כרבע שעה לאחר מכן הופץ תיעוד של המתנחלים מתרחקים משטח הקהילה בנוכחות כוחות ביטחון לכיוון פאתי הכפר, לפחות אחד מהם תועד נושא נשק צבאי. בשעות שלאחר מכן תועדו כוחות צה"ל ברחובות הכפר דומא, בעוד המתנחלים נותרו בפאתיו. סביב השעה 10:00 התקבל דיווח כי מתנחלים בריינג'ר תקפו צעיר פלסטיני בפאתי הכפר ולאחריו דווח כי כוחות צה"ל החלו להתקדם לעבר הפאתים, תוך שהמתנחלים מתרחקים מהאזור. פעיל נוכחות מגנה ישראלי נעצר בסביבת הקהילה, הוא שוחרר לפני זמן קצר. צה"ל החיל צו שטח צבאי ארוך טווח על פאתי הכפר דומא לפני שבועות. חרף זאת, מתנחלים ממאחזים סמוכים מתועדים בין בתי מגורים של הקהילות בתחום הסגירה באופן תדיר. ב5 למרץ קהילה שכנה בפאתי דומא ברחה בעקבות מתקפת מתנחלים שהגיעה כיומיים לאחר החלת צו סגירה לישראלים במרחב, אשר מנע מפעילי הנוכחות המגנה ששהו במקום חודשים ארוכים להגן על הקהילה. בסוף מרץ אישר הקבינט להקים התנחלות על שטח אותה קהילה המגורשת, הסמוכה לזו שהותקפה היום. שמה של ההתנחלות כפי שאושרה בקבינט - גיבורי דוד, כשם המאחז ממנו יצאו המתקפות על הקהילה המגורשת.

Matan Golan

14,320 次观看 • 5 个月前

בתחקיר של הניו יורק טיימס שפורסם היום על הטבח בבארי, מובא גם הסיפור של 14 בני הערובה בבית של פסי כהן ז"ל. בתחקיר תא"ל ברק חירם בכבודו ובעצמו מאשר שהוא זה שנתן את ההוראה לירות לתוך הבית, גם במחיר של פגיעה בבני הערובה. לקראת השקיעה, החל ויכוח בין תא"ל חירם למפקד הימ"מ במקום, שרצה לחכות כי חשב שחוטפים נוספים עשויים להיכנע. אבל חירם רצה שהמצב ייפתר עד רדת הלילה. דקות לאחר מכן שיגרו החמושים טיל RPG ואז, כפי שסיפר חירם עצמו, הוא אמר: ״המשא ומתן הסתיים. לפרוץ, אפילו במחיר של נפגעים אזרחיים״. ואכן, הפקודה ההזויה של חירם הביאה לחיסול של 12 בני ערובה ישראלים, כולל ילדים. לא בלתי רלוונטי לציין שברק חירם הוא בן הציונות הדתית (תושב תקוע), והוא עדיין לא הושעה. מתי הוא יושעה ויתוחקר? ״אחרי המלחמה יהיה זמן לבדוק הכל״? אחרי שהוא יפקיר חיי אדם נוספים? אולי גם את חיי החטופים? סולם הערכים של המשיחיים והפשיסטים, שכנראה מעדיפים את האדמה והרג האויב על פני קדושת החיים, מחלחל לצבא. זה מדאיג ומטריד שבעתיים, כשהחטופים שלנו עדיין מוחזקים ברצועת עזה. תקשיבו לברק חירם בראיון לאילנה דיין לפני חודשיים (26.10.23)- איך כל הנורות האדומות לא הבהבו לנו כבר אז? ״אני מאוד חושש שאם נחזור לסורנו וננסה לקיים כל מיני משאים ומתנים, אנחנו עלולים ליפול למלכודת שתכבול את ידינו ולא תאפשר לנו לעשות את הנדרש, וזה להיכנס, לתמרן, ולהרוג אותם… אני לא מכיר יכולת שלנו להשמיד את חמאס על תשתיותיו ומוסדותיו מבלי להיכנס ולכבוש את השטח… צה״ל מסוגל להשמיד את חמאס, אבל אני חושב שזאת לא שאלה בכלל של צה״ל. העם הזה ראוי שיתנו את הפקודה, ויתנו לו להגן על הבית שלו״. שוב סולם ערכים מפוקפק ועננת בנגביריזם חזקה מרחפים מעל מקרה של אצבע קלה מידי על ההדק, שהסתיים באסון טראגי.

בתחקיר של הניו יורק טיימס שפורסם היום על הטבח בבארי, מובא גם הסיפור של 14 בני הערובה בבית של פסי כהן ז"ל. בתחקיר תא"ל ברק חירם בכבודו ובעצמו מאשר שהוא זה שנתן את ההוראה לירות לתוך הבית, גם במחיר של פגיעה בבני הערובה. לקראת השקיעה, החל ויכוח בין תא"ל חירם למפקד הימ"מ במקום, שרצה לחכות כי חשב שחוטפים נוספים עשויים להיכנע. אבל חירם רצה שהמצב ייפתר עד רדת הלילה. דקות לאחר מכן שיגרו החמושים טיל RPG ואז, כפי שסיפר חירם עצמו, הוא אמר: ״המשא ומתן הסתיים. לפרוץ, אפילו במחיר של נפגעים אזרחיים״. ואכן, הפקודה ההזויה של חירם הביאה לחיסול של 12 בני ערובה ישראלים, כולל ילדים. לא בלתי רלוונטי לציין שברק חירם הוא בן הציונות הדתית (תושב תקוע), והוא עדיין לא הושעה. מתי הוא יושעה ויתוחקר? ״אחרי המלחמה יהיה זמן לבדוק הכל״? אחרי שהוא יפקיר חיי אדם נוספים? אולי גם את חיי החטופים? סולם הערכים של המשיחיים והפשיסטים, שכנראה מעדיפים את האדמה והרג האויב על פני קדושת החיים, מחלחל לצבא. זה מדאיג ומטריד שבעתיים, כשהחטופים שלנו עדיין מוחזקים ברצועת עזה. תקשיבו לברק חירם בראיון לאילנה דיין לפני חודשיים (26.10.23)- איך כל הנורות האדומות לא הבהבו לנו כבר אז? ״אני מאוד חושש שאם נחזור לסורנו וננסה לקיים כל מיני משאים ומתנים, אנחנו עלולים ליפול למלכודת שתכבול את ידינו ולא תאפשר לנו לעשות את הנדרש, וזה להיכנס, לתמרן, ולהרוג אותם… אני לא מכיר יכולת שלנו להשמיד את חמאס על תשתיותיו ומוסדותיו מבלי להיכנס ולכבוש את השטח… צה״ל מסוגל להשמיד את חמאס, אבל אני חושב שזאת לא שאלה בכלל של צה״ל. העם הזה ראוי שיתנו את הפקודה, ויתנו לו להגן על הבית שלו״. שוב סולם ערכים מפוקפק ועננת בנגביריזם חזקה מרחפים מעל מקרה של אצבע קלה מידי על ההדק, שהסתיים באסון טראגי.

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

2,308,681 次观看 • 2 年前

״מה שאנחנו רואים בקוסרה מתרחש בכל רחבי הגדה המערבית. ישראל מבצעת טיהור אתני בגדה המערבית, אומר שי פרנס, מנהל המחלקה הציבורית בבצלם, ב BBC News (World) בימים האחרונים הקימו מתנחלים מאחז בחצרותיהם של שני בתים פלסטיניים בפאתי קוסרה, סמוך לשכם. מטרתם ברורה: לגרש את המשפחות ולהשתלט על בתיהן. בחודש שעבר אפשר הצבא למתנחלים לגרש את משפחת טובאסי מבתיה בכפר ג'אלוד, לאחר מצור ואלימות חוזרת ונשנית. לאחר מכן השתלטו המתנחלים על הבתים. כך קורה כיום בכפרים רבים ברחבי הגדה המערבית, בהם עין סיניא, תורמוסעיא, אל־מסעודיה, ביתא, אבו פלאח ורבים אחרים. מאז אוקטובר 2023 עקרה ישראל בכפייה 64 קהילות פלסטיניות שלמות וחלקים מ־15 קהילות נוספות – יותר מ־4,800 בני אדם, בהם למעלה מ־2,300 קטינים. מיליציות המתנחלים, בגיבוי הצבא הישראלי, ממשיכות בטיהור האתני של הגדה המערבית ומרחיבות את התקפותיהן לפאתי כפרים ויישובים פלסטיניים גדולים יותר. הן משתלטות על אדמות חקלאיות, מבצעות פשיטות אלימות, תוקפות תושבים ומגרשות משפחות פלסטיניות מבתיהן ומשתלטות על הבתים.

״מה שאנחנו רואים בקוסרה מתרחש בכל רחבי הגדה המערבית. ישראל מבצעת טיהור אתני בגדה המערבית, אומר שי פרנס, מנהל המחלקה הציבורית בבצלם, ב BBC News (World) בימים האחרונים הקימו מתנחלים מאחז בחצרותיהם של שני בתים פלסטיניים בפאתי קוסרה, סמוך לשכם. מטרתם ברורה: לגרש את המשפחות ולהשתלט על בתיהן. בחודש שעבר אפשר הצבא למתנחלים לגרש את משפחת טובאסי מבתיה בכפר ג'אלוד, לאחר מצור ואלימות חוזרת ונשנית. לאחר מכן השתלטו המתנחלים על הבתים. כך קורה כיום בכפרים רבים ברחבי הגדה המערבית, בהם עין סיניא, תורמוסעיא, אל־מסעודיה, ביתא, אבו פלאח ורבים אחרים. מאז אוקטובר 2023 עקרה ישראל בכפייה 64 קהילות פלסטיניות שלמות וחלקים מ־15 קהילות נוספות – יותר מ־4,800 בני אדם, בהם למעלה מ־2,300 קטינים. מיליציות המתנחלים, בגיבוי הצבא הישראלי, ממשיכות בטיהור האתני של הגדה המערבית ומרחיבות את התקפותיהן לפאתי כפרים ויישובים פלסטיניים גדולים יותר. הן משתלטות על אדמות חקלאיות, מבצעות פשיטות אלימות, תוקפות תושבים ומגרשות משפחות פלסטיניות מבתיהן ומשתלטות על הבתים.

B'Tselem בצלם بتسيلم

10,576 次观看 • 1 个月前

התקשורת ויוצרי התוכן בנוגע לעולם הערבי בישראל אוהבים להביא לציבור מקטעים מהעולם הערבי שמאששים את הנראטיבים הדומיננטיים בישראל. אחת מהקבוצות שזוכות לתרגומים רבים הם שיעים לבנונים המתנגדים לחזבאללה, בשל הדומיננטיות של השיח של חזבאללה בשיח הפומבי (אך לא הפרטי לאחר המלחמה הנוכחית) של בני העדה. נתניהו למשל שיתף לאחרונה סרטון של מוחמד ברכאת שחוטף איומי רצח מתומכי חזבאללה, ולמרות זאת ישראל החריבה את ביתו ביחד עם הכפר שלו רב א-תלאתין, בלי להבחין בין בית ששימש את חזבאללה לכזה שלא. שיח שלא מובא לישראלים הוא ביקורת מקרב לבנונים המתנגדים לחזבאללה שבה בעת מבקרים את התנהלות ישראל. תרגמתי דוגמא לדברים אלו של ד"ר האדי מראד Hadi Mourad, MD د. هادي مُراد, מהעיירה השיעית בריתאל בהרמל והוא תוקף את חזבאללה על כך שסבלם של השיעים והריגתם של אלפים מפעיליו אינו מעניין את המיליציה, אך גם ממחיש שהמשך הכיבוש הישראלי את דרום לבנון משרת את חזבאללה. ובפועל, חזבאללה לא מתקשה למצוא מחליפים לאלפי פעיליו שנהרגו - ישנם אלפים של צעירים שיעיים חסרי פרנסה ו/או שטופי מוח שמוכנים להצטרף לשורות המיליציה. אין ספק שאיכות הפעילים יורדת, והרבה מהחזבאללונרים שרכשו מיומנויות בעת שטבחו בעם הסורי אינם איתנו, אבל הפער בין עוצמת ומיומנות צה"ל וחזבאללה הוא בלאו הכי עצום. אין אפשרויות טובות בפני ישראל כיום בלבנון. נשיא לבנון רוצה לפרק את חזבאללה מנשקו, אך הוא חושש יותר מעימות פנימי ופיצול הצבא מאשר המשך המצב הקיים והחמרתו. הצבא וכוחות ביטחון הפנים מלאים בשתולים של חזבאללה שאינם נאמנים למדינה הלבנונית. והצבא בעל יכולות הנדסיות מאוד מוגבלות. התוצאה הסופית היא שביצועי הצבא הלבנוני בטיהור האיזורים דרומית לליטאני מתשתיות חזבאללה לוקים בחסר. ייקחו שנים של רפורמות במוסדות המדינה הלבנונית כדי שמנגנוני המדינה יוכלו לאכוף את החוק והחלטות הממשלה שהכריזו על פעילות חזבאללה הצבאית כבלתי חוקית. לצד זאת, המשך הכיבוש מצדיק את קיומו של חזבאללה ומחליש את המדינה הלבנונית, שנתפסת גם בקרב מתנגדי חזבאללה, כחלשה בשל חוסר יכולתה להבטיח את נסיגתה של ישראל, והפסקת ההפצצות והחרבת העיירות והכפרים הכבושים. המדינה הלבנונית, בעת שתתחזק, היא היחידה שתוכל לפרק את נשק המיליציה - ישראל לא הולכת לכבוש את לבנון כולה ולעבור בכל בית שיעי ולשלוף משם את הנשק. ובבוא הזמן, המשך הכיבוש יביא לחידוש המתקפות של חזבאללה על החיילים. ולצד כל זה, ישנו מחסור כוח אדם חד בצבא. כתבתי בעבר על מה לדעתי על ישראל לעשות בלבנון

התקשורת ויוצרי התוכן בנוגע לעולם הערבי בישראל אוהבים להביא לציבור מקטעים מהעולם הערבי שמאששים את הנראטיבים הדומיננטיים בישראל. אחת מהקבוצות שזוכות לתרגומים רבים הם שיעים לבנונים המתנגדים לחזבאללה, בשל הדומיננטיות של השיח של חזבאללה בשיח הפומבי (אך לא הפרטי לאחר המלחמה הנוכחית) של בני העדה. נתניהו למשל שיתף לאחרונה סרטון של מוחמד ברכאת שחוטף איומי רצח מתומכי חזבאללה, ולמרות זאת ישראל החריבה את ביתו ביחד עם הכפר שלו רב א-תלאתין, בלי להבחין בין בית ששימש את חזבאללה לכזה שלא. שיח שלא מובא לישראלים הוא ביקורת מקרב לבנונים המתנגדים לחזבאללה שבה בעת מבקרים את התנהלות ישראל. תרגמתי דוגמא לדברים אלו של ד"ר האדי מראד Hadi Mourad, MD د. هادي مُراد, מהעיירה השיעית בריתאל בהרמל והוא תוקף את חזבאללה על כך שסבלם של השיעים והריגתם של אלפים מפעיליו אינו מעניין את המיליציה, אך גם ממחיש שהמשך הכיבוש הישראלי את דרום לבנון משרת את חזבאללה. ובפועל, חזבאללה לא מתקשה למצוא מחליפים לאלפי פעיליו שנהרגו - ישנם אלפים של צעירים שיעיים חסרי פרנסה ו/או שטופי מוח שמוכנים להצטרף לשורות המיליציה. אין ספק שאיכות הפעילים יורדת, והרבה מהחזבאללונרים שרכשו מיומנויות בעת שטבחו בעם הסורי אינם איתנו, אבל הפער בין עוצמת ומיומנות צה"ל וחזבאללה הוא בלאו הכי עצום. אין אפשרויות טובות בפני ישראל כיום בלבנון. נשיא לבנון רוצה לפרק את חזבאללה מנשקו, אך הוא חושש יותר מעימות פנימי ופיצול הצבא מאשר המשך המצב הקיים והחמרתו. הצבא וכוחות ביטחון הפנים מלאים בשתולים של חזבאללה שאינם נאמנים למדינה הלבנונית. והצבא בעל יכולות הנדסיות מאוד מוגבלות. התוצאה הסופית היא שביצועי הצבא הלבנוני בטיהור האיזורים דרומית לליטאני מתשתיות חזבאללה לוקים בחסר. ייקחו שנים של רפורמות במוסדות המדינה הלבנונית כדי שמנגנוני המדינה יוכלו לאכוף את החוק והחלטות הממשלה שהכריזו על פעילות חזבאללה הצבאית כבלתי חוקית. לצד זאת, המשך הכיבוש מצדיק את קיומו של חזבאללה ומחליש את המדינה הלבנונית, שנתפסת גם בקרב מתנגדי חזבאללה, כחלשה בשל חוסר יכולתה להבטיח את נסיגתה של ישראל, והפסקת ההפצצות והחרבת העיירות והכפרים הכבושים. המדינה הלבנונית, בעת שתתחזק, היא היחידה שתוכל לפרק את נשק המיליציה - ישראל לא הולכת לכבוש את לבנון כולה ולעבור בכל בית שיעי ולשלוף משם את הנשק. ובבוא הזמן, המשך הכיבוש יביא לחידוש המתקפות של חזבאללה על החיילים. ולצד כל זה, ישנו מחסור כוח אדם חד בצבא. כתבתי בעבר על מה לדעתי על ישראל לעשות בלבנון

Elizabeth Tsurkov

18,275 次观看 • 9 天前

ביום שבת (11 באפריל) פלשו מתנחלים שהגיעו מחוות אורנים לאדמות הכפר דיר ג'ריר, כחלק מניסיונות השתלטות על אדמות הכפר. תושבים שניסו להדוף את הפולשים ויידו לעברם אבנים נתקלו בירי מסיבי מצדמתנחל-חייל שהגיע למקום כדי לתגבר את חבריו. כתוצאה מהירי נהרג עלי חמאדנה (23), שנורה בגבו כשנמלט מהמקום ובעת שלא נשקפה ממנו כל סכנה, כפי שמתועד בסרטון מהאירוע. בהודעה שפרסם דובר צה"ל נטען כי לאחר שהגיע למקום כוח צבאי ״התפתחה הפרת סדר אשר כללה יידוי אבנים לעברם״, ולאחר מכן ״חייל מילואים ביצע נוהל מעצר חשוד שכלל ירי לאוויר ולאחריו ירי לעבר אחדממיידי האבנים״. אולם מתחקיר בצלם עולה כי במקום לא נכח כוח צבאי אלא רק אותו מתנחל-חייל, שפעל יחד עם קבוצת הפולשים. מדובר בדפוס פעולה חוזר במסגרתו מיליציות מתנחלים, הכוללות במקרים רבים חיילים בשירות סדיר ומילואים, פולשות לאדמות וליישובים פלסטיניים ויורות בתושבים המנסים להגן על רכושם. בחסות המתקפה הישראלית-אמריקאית על איראן ולבנון שהחלה ב-28.2, הגבירו מיליציות המתנחלים את תקיפותיהן, הרגו לפחות 7 פלסטינים ופצעו עשרות. אלימות קטלנית זו היא כלי נוסף במדיניות הטיהור האתני שמבצעת ישראל בגדה המערבית.

ביום שבת (11 באפריל) פלשו מתנחלים שהגיעו מחוות אורנים לאדמות הכפר דיר ג'ריר, כחלק מניסיונות השתלטות על אדמות הכפר. תושבים שניסו להדוף את הפולשים ויידו לעברם אבנים נתקלו בירי מסיבי מצדמתנחל-חייל שהגיע למקום כדי לתגבר את חבריו. כתוצאה מהירי נהרג עלי חמאדנה (23), שנורה בגבו כשנמלט מהמקום ובעת שלא נשקפה ממנו כל סכנה, כפי שמתועד בסרטון מהאירוע. בהודעה שפרסם דובר צה"ל נטען כי לאחר שהגיע למקום כוח צבאי ״התפתחה הפרת סדר אשר כללה יידוי אבנים לעברם״, ולאחר מכן ״חייל מילואים ביצע נוהל מעצר חשוד שכלל ירי לאוויר ולאחריו ירי לעבר אחדממיידי האבנים״. אולם מתחקיר בצלם עולה כי במקום לא נכח כוח צבאי אלא רק אותו מתנחל-חייל, שפעל יחד עם קבוצת הפולשים. מדובר בדפוס פעולה חוזר במסגרתו מיליציות מתנחלים, הכוללות במקרים רבים חיילים בשירות סדיר ומילואים, פולשות לאדמות וליישובים פלסטיניים ויורות בתושבים המנסים להגן על רכושם. בחסות המתקפה הישראלית-אמריקאית על איראן ולבנון שהחלה ב-28.2, הגבירו מיליציות המתנחלים את תקיפותיהן, הרגו לפחות 7 פלסטינים ופצעו עשרות. אלימות קטלנית זו היא כלי נוסף במדיניות הטיהור האתני שמבצעת ישראל בגדה המערבית.

B'Tselem בצלם بتسيلم

11,224 次观看 • 5 个月前

״הבית הלך , האדמה הלכה - אבל לאן אני אלך?״ העיד בפניי תושב הקהילה שנאלצה לברוח היום מאלימות המתנחלים. המתנחלים הפרו צו סגירה לישראלים שהוחל רק לפני ימים על הקהילות מזרחית לדומא, צו אשר מונע מפעילי הנוכחות המגנה של ארגון תורת צדק שהיו במקום 24/7 במשך חודשים להגן על התושבים. בח׳ליאל אל מע׳ייר זה לקח שבועות. הפעם זה לקח ימים. קהילת הכעבנה מזרחית לכפר דומא נאלצה לברוח היום סופית מבתיה. הקהילה מנתה כ70 איש, כ11 משפחות לערך. במשך חודשים המשפחות היו נתונות להתעמרות מצד מתנחלים מהמאחז הסמוך ׳גיבורי דוד׳ אשר החריפה בשבועות האחרונים. תמונות הפעילים והפלסטיניים עם משקפי מגן בחדר המלא בגז פלפל הפכו לאירוע יום יומי בעוד המתנחלים דופקים על קירות הפח מבחוץ. לפני כשבוע, לאחר ניתוק כבל החשמל לקהילה אשר עפ״י דיווחים בוצע ע״י מתנחלים, המשפחות נותרו ללא אספקת חשמל ותחת האיום המחריף החלו להעביר את הילדים והנשים למקום זמני ובטוח בכפר. לפני יומיים הצבא החיל צו סגירה לישראלים למשך כחודש על שטח הקהילות שמזרחית לדומא - ושוטרים דרשו מפעילי הנוכחות המגנה לעזוב . שעות לאחר מכן הושחת מבנה מגורים עד היסוד ע״י המתנחלים. היום בשעות הבוקר המאוחר מתנחלים הגיעו לבין בתי הקהילה בתוך שטח צו הסגירה והטרידו ותקפו במשך שעות את הגברים שנותרו בבתים. מעדות עולה כי בשעות הצהריים הגיע למקום שוטר שלא הרחיק את המתנחלים שנותרו שמקום. סביב הצהריים כך מעדות הגברים הצליחו לצאת מהבתים וצפו במתנחלים מתחילים לבזוז רכוש מהבתים .עד השעה שש בערב לפחות כח צהלי לא הגיע למקום. כעת הם הפכו לפליטים. קרדיט תיעוד 27 א + Herd of Justice

״הבית הלך , האדמה הלכה - אבל לאן אני אלך?״ העיד בפניי תושב הקהילה שנאלצה לברוח היום מאלימות המתנחלים. המתנחלים הפרו צו סגירה לישראלים שהוחל רק לפני ימים על הקהילות מזרחית לדומא, צו אשר מונע מפעילי הנוכחות המגנה של ארגון תורת צדק שהיו במקום 24/7 במשך חודשים להגן על התושבים. בח׳ליאל אל מע׳ייר זה לקח שבועות. הפעם זה לקח ימים. קהילת הכעבנה מזרחית לכפר דומא נאלצה לברוח היום סופית מבתיה. הקהילה מנתה כ70 איש, כ11 משפחות לערך. במשך חודשים המשפחות היו נתונות להתעמרות מצד מתנחלים מהמאחז הסמוך ׳גיבורי דוד׳ אשר החריפה בשבועות האחרונים. תמונות הפעילים והפלסטיניים עם משקפי מגן בחדר המלא בגז פלפל הפכו לאירוע יום יומי בעוד המתנחלים דופקים על קירות הפח מבחוץ. לפני כשבוע, לאחר ניתוק כבל החשמל לקהילה אשר עפ״י דיווחים בוצע ע״י מתנחלים, המשפחות נותרו ללא אספקת חשמל ותחת האיום המחריף החלו להעביר את הילדים והנשים למקום זמני ובטוח בכפר. לפני יומיים הצבא החיל צו סגירה לישראלים למשך כחודש על שטח הקהילות שמזרחית לדומא - ושוטרים דרשו מפעילי הנוכחות המגנה לעזוב . שעות לאחר מכן הושחת מבנה מגורים עד היסוד ע״י המתנחלים. היום בשעות הבוקר המאוחר מתנחלים הגיעו לבין בתי הקהילה בתוך שטח צו הסגירה והטרידו ותקפו במשך שעות את הגברים שנותרו בבתים. מעדות עולה כי בשעות הצהריים הגיע למקום שוטר שלא הרחיק את המתנחלים שנותרו שמקום. סביב הצהריים כך מעדות הגברים הצליחו לצאת מהבתים וצפו במתנחלים מתחילים לבזוז רכוש מהבתים .עד השעה שש בערב לפחות כח צהלי לא הגיע למקום. כעת הם הפכו לפליטים. קרדיט תיעוד 27 א + Herd of Justice

Matan Golan

10,340 次观看 • 6 个月前

הכישלון המחריד של פלישת חמאס לישראל באותו חג נורא, עצום כל כך, שהניסיונות של צה"ל לזרוק את האחריות על נתניהו, והניסיון של נתניהו להפנות את האצבע לצה"ל, פשוט מגוחכים. נתניהו שגה שגיאות ענק. הוא שגה כי במקום לומר מ-2009, "איראן, איראן, איראן", הוא צריך היה לומר, "איראן, חיזבאללה חמאס", ובהתאם לכך לנקוט צעדים. היה מי שאמר לו אגב. נתניהו שגה כי אפילו ב-2014 אחרי חטיפת שלושת הנערים, כשהייתה ממשלת אחדות עם לפיד ולבני, והיה קונצנזוס לאומי, הוא לא יצא באופן מידי ובכל הכוח להשמיד את חמאס, אלא ניהל (עם בני גנץ) את מבצע "צוק איתן" כ"ספירלה עולה", עד להשמדת רבי הקומות לקראת סוף המלחמה. כזכור, באותו מבצע, נתניהו (עם בוגי יעלון) רצה להכיל את המנהרות החודרות של חמאס לשטח ישראל (!!!). בנט הוא זה שכפה על השניים, לטפל בהן (רק לחשוב כיצד היה נראה 7 באוקטובר אלמלא עשה זאת). נתניהו טעה עוד באותה שנה, כי גם לפני "צוק איתן" צה"ל השמיע את הסיסמה האווילית, "חמאס מורתע ולא רוצה מלחמה" – שהתבררה כבר אז כתלושה מן המציאות. המינימום שהיה עליו לעשות לאחר מכן הוא לברר איפה, למה ומדוע כשל המודיעין, בראשות ראש אמ"ן דאז, אביב כוכבי. תחקיר כזה לא נעשה. נתניהו טען לניצחון. נתניהו טעה עוד, כי מאז "כיפת ברזל" הוא הרגיל את עצמו ואת כולנו שרקטות הן גשם, שאפשר לחיות אתו, ולא הפרת ריבונות חמורה שיש להוריד מיד מסדר היום. נתניהו טעה עוד כי ב-14 שנות שלטון (מ-2009 ועד 2023, למעט שנה אחת של בנט לפיד), הצבא נבנה בדמותו, בצלמו ועל אחריותו. אצלו הקטינו את הצבא למימדיו הנוכחיים, ואצלו קטנו מאגרי התחמושת עד כדי תלות קשה בארה"ב. הוא היה שם, בעמדה הכי חשובה בישראל, בתקופה הכי ארוכה שראש ממשלה ישראלי כיהן בה אי פעם, כי אנחנו בחרנו בו שישמור עלינו. ביביסיטר. ככה הוא הבטיח. והוא נכשל! בענק! במשימה הכי חשובה שהוטלה עליו, שהוא עצמו הגדיר אותה, "היכולת לזהות סכנה בזמן, ולהתארגן נגדה... זה לא יקרה תחת ההנהגה שלי". כל זה לא מפחית מיליגרם אחד מהאחריות הנוראה והמוחלטת, שרובצת על כל בכירי צה"ל, ושרי הביטחון שהביאו את הצבא למה שהיה בחורף 23. לגנץ, הלוי, כוכבי, אייזנקוט, חליווה, פינקלמן, טולדנו, אלוני, ועוד – הם והכפופים להם, אין אפילו קמצוץ לגיטימיות לבוא בטענות לאחרים. הקריסה הקטסטרופלית של המודיעין, קו ההגנה המנוקב בעוטף, קרב הבלימה שנוצח רק בזכות המוני גיבורים יחידים ולא בגלל אף אלוף או רב אלוף, אי העדכון של הדרג המדיני בלילה הקריטי, וגם הביצועים הלא מספקים של צה"ל מפרוץ המלחמה ועד היום – כל אלה רשומים על שמם. במקום להכות על החזה של אחרים, גם הם וגם נתניהו, מוטב שיפסיקו את זריקות הבוץ ויתרכזו שמה שעם ישראל מצפה מהם – נ י צ ח ו ן, ח ט ו פ י ם, ש י ק ו ם.

הכישלון המחריד של פלישת חמאס לישראל באותו חג נורא, עצום כל כך, שהניסיונות של צה"ל לזרוק את האחריות על נתניהו, והניסיון של נתניהו להפנות את האצבע לצה"ל, פשוט מגוחכים. נתניהו שגה שגיאות ענק. הוא שגה כי במקום לומר מ-2009, "איראן, איראן, איראן", הוא צריך היה לומר, "איראן, חיזבאללה חמאס", ובהתאם לכך לנקוט צעדים. היה מי שאמר לו אגב. נתניהו שגה כי אפילו ב-2014 אחרי חטיפת שלושת הנערים, כשהייתה ממשלת אחדות עם לפיד ולבני, והיה קונצנזוס לאומי, הוא לא יצא באופן מידי ובכל הכוח להשמיד את חמאס, אלא ניהל (עם בני גנץ) את מבצע "צוק איתן" כ"ספירלה עולה", עד להשמדת רבי הקומות לקראת סוף המלחמה. כזכור, באותו מבצע, נתניהו (עם בוגי יעלון) רצה להכיל את המנהרות החודרות של חמאס לשטח ישראל (!!!). בנט הוא זה שכפה על השניים, לטפל בהן (רק לחשוב כיצד היה נראה 7 באוקטובר אלמלא עשה זאת). נתניהו טעה עוד באותה שנה, כי גם לפני "צוק איתן" צה"ל השמיע את הסיסמה האווילית, "חמאס מורתע ולא רוצה מלחמה" – שהתבררה כבר אז כתלושה מן המציאות. המינימום שהיה עליו לעשות לאחר מכן הוא לברר איפה, למה ומדוע כשל המודיעין, בראשות ראש אמ"ן דאז, אביב כוכבי. תחקיר כזה לא נעשה. נתניהו טען לניצחון. נתניהו טעה עוד, כי מאז "כיפת ברזל" הוא הרגיל את עצמו ואת כולנו שרקטות הן גשם, שאפשר לחיות אתו, ולא הפרת ריבונות חמורה שיש להוריד מיד מסדר היום. נתניהו טעה עוד כי ב-14 שנות שלטון (מ-2009 ועד 2023, למעט שנה אחת של בנט לפיד), הצבא נבנה בדמותו, בצלמו ועל אחריותו. אצלו הקטינו את הצבא למימדיו הנוכחיים, ואצלו קטנו מאגרי התחמושת עד כדי תלות קשה בארה"ב. הוא היה שם, בעמדה הכי חשובה בישראל, בתקופה הכי ארוכה שראש ממשלה ישראלי כיהן בה אי פעם, כי אנחנו בחרנו בו שישמור עלינו. ביביסיטר. ככה הוא הבטיח. והוא נכשל! בענק! במשימה הכי חשובה שהוטלה עליו, שהוא עצמו הגדיר אותה, "היכולת לזהות סכנה בזמן, ולהתארגן נגדה... זה לא יקרה תחת ההנהגה שלי". כל זה לא מפחית מיליגרם אחד מהאחריות הנוראה והמוחלטת, שרובצת על כל בכירי צה"ל, ושרי הביטחון שהביאו את הצבא למה שהיה בחורף 23. לגנץ, הלוי, כוכבי, אייזנקוט, חליווה, פינקלמן, טולדנו, אלוני, ועוד – הם והכפופים להם, אין אפילו קמצוץ לגיטימיות לבוא בטענות לאחרים. הקריסה הקטסטרופלית של המודיעין, קו ההגנה המנוקב בעוטף, קרב הבלימה שנוצח רק בזכות המוני גיבורים יחידים ולא בגלל אף אלוף או רב אלוף, אי העדכון של הדרג המדיני בלילה הקריטי, וגם הביצועים הלא מספקים של צה"ל מפרוץ המלחמה ועד היום – כל אלה רשומים על שמם. במקום להכות על החזה של אחרים, גם הם וגם נתניהו, מוטב שיפסיקו את זריקות הבוץ ויתרכזו שמה שעם ישראל מצפה מהם – נ י צ ח ו ן, ח ט ו פ י ם, ש י ק ו ם.

Ariel Kahana אריאל כהנא

43,435 次观看 • 2 年前

חודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – מחמוד מרדאווי, מבכירי חמאס, אומר כי ישראל איבדה את הלכידות הפנימית; "ההון בורח, הצבא מתפורר ו[אנשים] אינם רוצים לשרת [בצבא]; כך באים לידי ביטוי גורמי החולשה של הבית הראשון והבית השני גם יחד ברגע הזה – וזו נקודת חולשה" ב-10 באוגוסט 2023, מחמוד מרדאווי, חבר בלשכה המדינית של חמאס, פרסם סרטון וידאו, שבו אמר את הדברים הבאים: באמת, אסור לנו לשכוח, דוד יקר, את המצור, את המרדף, את המעצרים, את הנפילה חלל בדרכו של אללה, ואת ניסיונות הכנעת העם הפלסטיני, שהתגלמו בהתקפה על רצועת עזה אחרי 2007, שהייתה ממוקדת ברצועה ובציר עזה – מלחמות שנועדו להוכיח את העצמאות ולהגן על העניין הלאומי הפלסטיני. לאחר מכן התאחד העם הפלסטיני בכל מקום, וכעת העם האדיר הזה בכל מקום נתון למעצר, למרדפים, לייהוד, לפיצול – הכול נזק, נזק. בהיבט הטקטי, האויב הציוני ללא ספק משיג הישגים, והדבר חקוק על עורנו: שהידים שעולים השמימה, אלפי עצירים, פשיטות לילה מתמשכות, חידוש המצור. ומה שעובר כיום על רצועת עזה אינו רחוק מהחדרים האפלים שבהם מתוכננים הדברים ברמת המזרח התיכון כולו. הרצועה [רצועת עזה] הזו היא שעצרה את שטף הרוע בכל המזרח [התיכון]. רצועת עזה, המובלעת הטהורה הזו, בולמת את ההתקפה שנועדה למחוק כל סימן בעל ערך והמשכיות היסטורית המאשר את ערביותה ושייכותה של האזור הזה לאומה הערבית והאיסלאמית. רצועת עזה ניצבה כחומת מגן איתנה בפני הגל, האי הלוחם בעמידה גבורה. האם עמידה זו, ההקרבות הללו והכאב הזה נשאו פרי? כן, נשאו פרי. האויב בהיבט האסטרטגי – מפסיד. האויב בהיבט האסטרטגי התמודד בעבר עם מלחמות ואתגרים מוגבלים; היום הוא מתמודד ויתמודד עם מלחמות כוללות ופתוחות, ובחזיתות מרובות. דעו זאת בוודאות, אל תפקפקו בכך: מה שממתין לאויב [ישראל] יהיה בחזיתות רבות, בדרכים ובכלים שונים מהמלחמות הקודמות, שהוא לא חזה ולא היה מסוגל לדמיין, וכל ההיערכות, בניין והכנת הצבא שלו לא יתאימו לטבען. בעבר הוא [ישראל] היה מלוכד פנימית, ולו עד גבול מסוים, או נראה לנו שהוא מלוכד, אבל כעת הוא מפורק עדתית בין מזרחיים לאשכנזים, פוליטית בין ימין לשמאל, ומעמדית בין עניים לעשירים. היום [מפלגת] הליכוד, הזרם הדתי־לאומי והחרדים הקיצוניים רוצים לשנות את זהותה של מדינת הישות [ישראל]. שימו לב: ההון בורח, הצבא מתפורר ו[אנשים] אינם רוצים לשרת [בצבא]; כך באים לידי ביטוי גורמי החולשה של הבית הראשון והבית השני גם יחד ברגע הזה – וזו נקודת חולשה. הנקודה השלישית, והחשובה ביותר ב[מאזן] היתרונות, שהאויב הציוני נהנה ממנה בעבר וכעת הוא מאבד אותה: נוכחות ארצות הברית, שבעבר העמידה מאות אלפי חיילים במזרח התיכון ונתנה לאזור עדיפות [וייחסה לו] חשיבות. היום היא מעניקה עדיפות לאירופה ולמזרח הרחוק – לאוקיינוס השקט וההודי – במאבק מול סין, ונוכחות הצבא האמריקני באזור מוגבלת ואינה מסוגלת עוד למלא את אותה משימה. לאחר המהפכה [הרפורמה המשפטית] בשינוי הזהות [של מדינת ישראל], החקיקה [במסגרת הרפורמה המשפטית], פגיעה בתפקיד בית המשפט העליון והרמת [מעמדה של] הכנסת מעליו, כלומר הכנסת תהיה בעלת הסמכות כלפיו [בית המשפט העליון], התערער גם הממד הערכי בין מדינת הכיבוש לבין המערכת הליברלית האמריקנית. לכן, הדבר לא יעודד את האמריקנים לקבל החלטות ארוכות טווח לטובת המפעל הציוני המיוצג בממשלה השלטת כיום. אשר על כן, האם הסבל של עזה, עמידתה האיתנה ודבקותה [במאבק] נשאו פרי? כן, נשאו פרי. נשאו פרי.היכן היינו והיכן אנחנו היום – זה העיקר. האם זה פגע בנו? כן, פגע: עוני, רדיפה, גירוש, מעצרים, נפילה חלל בדרכו של אללה. אבל כדי שהיעדים העליונים והערכים הגדולים יתממשו ויהפכו למציאות חיה – חייבים לשלם את המחיר. והמחיר אינו כסף, אלא בנפש, זמן, דם ואיברי הגוף [הנקטעים בפעולות המאבק המזוין נגד ישראל]. אללה ישמור את עמנו ועל ההתנגדות, ויאפשר לנו לקצר את המרחק בין מאמצינו לבין יעדינו שלנו, עד שאלה יתגשמו – ונזכה באחת משתי הטובות: או שניפול חלל בדרכו של אללה או שנזכה בניצחון ובתפילה במסגד אל־אקצא, בקרוב ברצונו [של אללה] יתעלה. סימוכין: כתבות קודמות כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – מחמוד מרדאווי, מבכירי חמאס: ישראל "עוברת משבר אמיתי, דומה לזה שחוותה לפני חורבן הבית הראשון והבית השני; הדבר החשוב הוא שצבא הכיבוש והמוסדות הביטחוניים בישות המתפוררת שלהם הולכים לקראת מהלכים שלא ניתן לתאר אלא כסימנים או שלב מקדים להפיכה צבאית". סימוכין: כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – מחמוד מרדאווי: "עלינו למהר ולהשלים את גשר המעבר לעבר צעדים מואצים בכיוון גירוש הכיבוש הזה בכוח, בכוח הנשק. מה שנלקח בכוח לא יוחזר לפלסטין ולפלסטינים אלא בכוח; [הארגונים הפלסטיניים] חייבים להשקיע כל מה שביכולתם למען ההכנה והעלאת רמת המוכנות להתמודדות עם המפעל הציוני הכובש הזה, ולפעול לפירוקו בהקדם האפשרי". סימוכין:

חודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – מחמוד מרדאווי, מבכירי חמאס, אומר כי ישראל איבדה את הלכידות הפנימית; "ההון בורח, הצבא מתפורר ו[אנשים] אינם רוצים לשרת [בצבא]; כך באים לידי ביטוי גורמי החולשה של הבית הראשון והבית השני גם יחד ברגע הזה – וזו נקודת חולשה" ב-10 באוגוסט 2023, מחמוד מרדאווי, חבר בלשכה המדינית של חמאס, פרסם סרטון וידאו, שבו אמר את הדברים הבאים: באמת, אסור לנו לשכוח, דוד יקר, את המצור, את המרדף, את המעצרים, את הנפילה חלל בדרכו של אללה, ואת ניסיונות הכנעת העם הפלסטיני, שהתגלמו בהתקפה על רצועת עזה אחרי 2007, שהייתה ממוקדת ברצועה ובציר עזה – מלחמות שנועדו להוכיח את העצמאות ולהגן על העניין הלאומי הפלסטיני. לאחר מכן התאחד העם הפלסטיני בכל מקום, וכעת העם האדיר הזה בכל מקום נתון למעצר, למרדפים, לייהוד, לפיצול – הכול נזק, נזק. בהיבט הטקטי, האויב הציוני ללא ספק משיג הישגים, והדבר חקוק על עורנו: שהידים שעולים השמימה, אלפי עצירים, פשיטות לילה מתמשכות, חידוש המצור. ומה שעובר כיום על רצועת עזה אינו רחוק מהחדרים האפלים שבהם מתוכננים הדברים ברמת המזרח התיכון כולו. הרצועה [רצועת עזה] הזו היא שעצרה את שטף הרוע בכל המזרח [התיכון]. רצועת עזה, המובלעת הטהורה הזו, בולמת את ההתקפה שנועדה למחוק כל סימן בעל ערך והמשכיות היסטורית המאשר את ערביותה ושייכותה של האזור הזה לאומה הערבית והאיסלאמית. רצועת עזה ניצבה כחומת מגן איתנה בפני הגל, האי הלוחם בעמידה גבורה. האם עמידה זו, ההקרבות הללו והכאב הזה נשאו פרי? כן, נשאו פרי. האויב בהיבט האסטרטגי – מפסיד. האויב בהיבט האסטרטגי התמודד בעבר עם מלחמות ואתגרים מוגבלים; היום הוא מתמודד ויתמודד עם מלחמות כוללות ופתוחות, ובחזיתות מרובות. דעו זאת בוודאות, אל תפקפקו בכך: מה שממתין לאויב [ישראל] יהיה בחזיתות רבות, בדרכים ובכלים שונים מהמלחמות הקודמות, שהוא לא חזה ולא היה מסוגל לדמיין, וכל ההיערכות, בניין והכנת הצבא שלו לא יתאימו לטבען. בעבר הוא [ישראל] היה מלוכד פנימית, ולו עד גבול מסוים, או נראה לנו שהוא מלוכד, אבל כעת הוא מפורק עדתית בין מזרחיים לאשכנזים, פוליטית בין ימין לשמאל, ומעמדית בין עניים לעשירים. היום [מפלגת] הליכוד, הזרם הדתי־לאומי והחרדים הקיצוניים רוצים לשנות את זהותה של מדינת הישות [ישראל]. שימו לב: ההון בורח, הצבא מתפורר ו[אנשים] אינם רוצים לשרת [בצבא]; כך באים לידי ביטוי גורמי החולשה של הבית הראשון והבית השני גם יחד ברגע הזה – וזו נקודת חולשה. הנקודה השלישית, והחשובה ביותר ב[מאזן] היתרונות, שהאויב הציוני נהנה ממנה בעבר וכעת הוא מאבד אותה: נוכחות ארצות הברית, שבעבר העמידה מאות אלפי חיילים במזרח התיכון ונתנה לאזור עדיפות [וייחסה לו] חשיבות. היום היא מעניקה עדיפות לאירופה ולמזרח הרחוק – לאוקיינוס השקט וההודי – במאבק מול סין, ונוכחות הצבא האמריקני באזור מוגבלת ואינה מסוגלת עוד למלא את אותה משימה. לאחר המהפכה [הרפורמה המשפטית] בשינוי הזהות [של מדינת ישראל], החקיקה [במסגרת הרפורמה המשפטית], פגיעה בתפקיד בית המשפט העליון והרמת [מעמדה של] הכנסת מעליו, כלומר הכנסת תהיה בעלת הסמכות כלפיו [בית המשפט העליון], התערער גם הממד הערכי בין מדינת הכיבוש לבין המערכת הליברלית האמריקנית. לכן, הדבר לא יעודד את האמריקנים לקבל החלטות ארוכות טווח לטובת המפעל הציוני המיוצג בממשלה השלטת כיום. אשר על כן, האם הסבל של עזה, עמידתה האיתנה ודבקותה [במאבק] נשאו פרי? כן, נשאו פרי. נשאו פרי.היכן היינו והיכן אנחנו היום – זה העיקר. האם זה פגע בנו? כן, פגע: עוני, רדיפה, גירוש, מעצרים, נפילה חלל בדרכו של אללה. אבל כדי שהיעדים העליונים והערכים הגדולים יתממשו ויהפכו למציאות חיה – חייבים לשלם את המחיר. והמחיר אינו כסף, אלא בנפש, זמן, דם ואיברי הגוף [הנקטעים בפעולות המאבק המזוין נגד ישראל]. אללה ישמור את עמנו ועל ההתנגדות, ויאפשר לנו לקצר את המרחק בין מאמצינו לבין יעדינו שלנו, עד שאלה יתגשמו – ונזכה באחת משתי הטובות: או שניפול חלל בדרכו של אללה או שנזכה בניצחון ובתפילה במסגד אל־אקצא, בקרוב ברצונו [של אללה] יתעלה. סימוכין: כתבות קודמות כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – מחמוד מרדאווי, מבכירי חמאס: ישראל "עוברת משבר אמיתי, דומה לזה שחוותה לפני חורבן הבית הראשון והבית השני; הדבר החשוב הוא שצבא הכיבוש והמוסדות הביטחוניים בישות המתפוררת שלהם הולכים לקראת מהלכים שלא ניתן לתאר אלא כסימנים או שלב מקדים להפיכה צבאית". סימוכין: כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – מחמוד מרדאווי: "עלינו למהר ולהשלים את גשר המעבר לעבר צעדים מואצים בכיוון גירוש הכיבוש הזה בכוח, בכוח הנשק. מה שנלקח בכוח לא יוחזר לפלסטין ולפלסטינים אלא בכוח; [הארגונים הפלסטיניים] חייבים להשקיע כל מה שביכולתם למען ההכנה והעלאת רמת המוכנות להתמודדות עם המפעל הציוני הכובש הזה, ולפעול לפירוקו בהקדם האפשרי". סימוכין:

Jonathan D. Halevi

10,532 次观看 • 8 个月前

אני מאוד רוצה להאמין למסתערבים של מג"ב שהרגו לפני כ 44 שעות ארבעה מבני משפחת עודה, משפחה פלסטינית מהכפר כפר טמון שבאזור שכם, שני ילדים והוריהם. הרי שוטרי מג"ב הם יהודים, ישראלים, פטריוטים, התגייסו כדי להגן עלינו, חייב להיות להם מוסר יהודי, הם מקריבים את מיטב שנותיהם כמו שאני ועוד רבים אחרים הקרבנו למען הארץ הזו. אני רוצה להאמין לגרסא של הלוחמים באשר למה שקרה שם בלילה, הרי אין לי יכולת לדעת אם אכן הרכב דהר לעברם, אם אכן חשו בסכנת חיים מכיוון שחששו מפיגוע דריסה והאם לאור כל זאת הם פתחו בירי כבד לעבר הרכב כדי באמת להגן על עצמם. מצד שני, אני מבין שארבעה ילדים עם הוריהם יצאו מהכפר טמון לקנות דברי מתיקה בשכם ובחזרתם, קצת אחרי חצות, נתקלו במארב ללכידת מבוקשים, שבוצע ע"י מסתערבים. לאחר דקה של ירי כבד לעבר הרכב בו נסעו, נמצאו ההורים ושני ילדיהם הרוגים, עם פצעי ירי בראש ובפלג גופם העליון. שני בנים שנותרו בחיים לאחר הירי המטורף לעבר הרכב, נאלצו לראות את הוריהם, אחותם ואחיהם, מכוסים בדם , ממלמלים ונושמים את נשימותיהם האחרונות. לא נשמע לי סביר, גם בהגיון של "ערבים צמאי דם יהודי" שאמא ואבא צעירים יקחו את ילדיהם למבצע התאבדות. כן יגידו המלעיזים, ילדים פלסטינים ומוסלמים בכל העולם ביצעו פיגועי התאבדות, זה נכון, אבל מעולם לא בוצע פיגוע של הורה/הורים יחד עם כל ילדיהם. מעבר לזה, המסתערבים ככל הנראה היו מחופשים לתושבים מקומיים, לבטח גם הגיעו למעצרים עם רכב בעל לוחית זיהוי, אז איך לעזאזל הייתה יכולה המשפחה הפלסטינית "המתאבדת" לזהות את המסתערבים בלילה ולדהור לעברם? גורמי ביטחון אומרים שהירי של לוחמי ימ"ס איו"ש לעבר הרכב היה "חסר פרופורציה ולא מקצועי". לא בכדי שוקלים בפיקוד מרכז להשעות את היחידה בשל "כשל ערכי". לפני חצי שנה, אותה יחידה הושעתה לאחר שירו מטווח קצר בשני חשודים בג'נין בזמן שהרימו ידיים, מה שהצטייר כהוצאה להורג פרקסלנס. נכון לעכשיו, כמעט יומיים, אחרי ההרג הנורא, מח"ש טרם זימנה את הלוחמים שהרגו את 4 בני המשפחה בטמון, פשוט מרתיח ומקומם. כשאני שומע את פהאד בן ה 12, אחד הילדים הניצולים שהעיד על כך שפתאום התחילו לירות עליהם אש ישירה והם לא ידעו בכלל מאיפה זה מגיע, אני חושב על האחיינים הקטנים שלי, על ילדים שלנו, מה אנחנו, צה"ל, עם ישראל, הממשלה, שירותי הביטחון, היינו עושים למול כזה הרג של חפים מפשע, אם חס וחלילה היה נהרג ילד משלנו. אני מביט על תמונות הנשים הפלסטיניות בהלוויה, אימהות הן אימהות, דודות הן דודות, סבתא היא אותה סבתא בכל לאום ובכל דת, פניהן המקומטות מכאב, עיניהן הדוממות מצער, הן לא מאפשרות לי לחזור לשגרה. אני מביט בעיניו הנוגות והקודרות של אחיו הקטן של פאהד, אני חושב על רגעי האימה וחוסר האונים שעבר ברכב ועל הסיוט שעוד נכון לו בחייו. כשאני רואה את הדיווח של ערוץ 14 על כך שחוסלו בטמון "ארבעה מחבלים" או שאני קורא את תגובתו של אוכל המוות, אלישע ירד, מראשי הג'יהאד היהודי ביהודה ושומרון ומי שהיה הדובר של הזרוע המדינית של עוצמה יהודית ושל חברת הכנסת לימור סון הר-מלך, מצייץ לאחר האירוע, "מדובר במשפחת מחבלים שחוסלה כמעט בשלמותה", אני מבין שבהדרגה עם ישראל הופך להיות דומה לאויביו. עצוב, זה כל עצוב, זה לא רק ירד המטורף המשיחיסט וזו לא רק משפחת סיגאווי מפתח תקווה, זה עוד מאות אלפי ישראלים ואולי מיליונים, גזענים וחסרי צלם אנוש שפשוט אשכרה שמחים על הרג ילדים. אלישע ירד והסיגאווים הם לא עשבים שוטים, הגזענות הישראלית הפכה למיין סטרים, הורים ורבנים מחנכים את ילדיהם לשנוא, היא מגובה ומנוהלת ע"י הראש ומשת"פיו הכהניסטים משיחיסטים. השנאה התהומית כלפי מי שאינו יהודי, כלפי פלשתינים, כלפי ערבים ישראלים, כלפי מוסלמים וגם כלפי גויים, הכל בטיעונים הלכתיים שזהים לתורת הגזע הנאצית, היא פשוט מזעזעת ומקוממת. בן גביר, אלישע ירד, לימור סון הר מלך, המטורללים מגבעות יהודה, שומרון ועמק הירדן ששורפים, מכים והורגים פלסטינים, המטורפים שמגובים ומונחים ע"י ממשלת השמד וההפקרות של בנימין נתניהו וכמובן הכוכבים העולים חיילי כח 100 רעולי הפנים, הם גיבורי התרבות של דור משיחיסטי, אלים, וגזעני שגדל בישיבות, במאחזים ותחת שילטונו של בנימין נתניהו, הם הכוכבים הנולדים של עידן נתניהו, הם שהפכו לפניה המכוערים של ישראל הפאשיסטית. אני לא יודע מה קרה בכפר טמון בלילה, אני לא יודע מדוע שני ילדים והוריהם נורו ע"י מסתערבים מיומנים של מג"ב, אני כן יודע שהחברה הישראלית, למעלה משמונים שנה אחרי שחיסלו שישה מיליון מבני עמה במסגרת של פיתרון סופי על רקע גזעי, היא חברה אלימה, גזענית וריקנית, צמאת דם ונקמנית, חברה שמקדשת אמונות, קברים, עצמות ורגבי אדמה במקום לקדש חיים. אלישע ירד

אני מאוד רוצה להאמין למסתערבים של מג"ב שהרגו לפני כ 44 שעות ארבעה מבני משפחת עודה, משפחה פלסטינית מהכפר כפר טמון שבאזור שכם, שני ילדים והוריהם. הרי שוטרי מג"ב הם יהודים, ישראלים, פטריוטים, התגייסו כדי להגן עלינו, חייב להיות להם מוסר יהודי, הם מקריבים את מיטב שנותיהם כמו שאני ועוד רבים אחרים הקרבנו למען הארץ הזו. אני רוצה להאמין לגרסא של הלוחמים באשר למה שקרה שם בלילה, הרי אין לי יכולת לדעת אם אכן הרכב דהר לעברם, אם אכן חשו בסכנת חיים מכיוון שחששו מפיגוע דריסה והאם לאור כל זאת הם פתחו בירי כבד לעבר הרכב כדי באמת להגן על עצמם. מצד שני, אני מבין שארבעה ילדים עם הוריהם יצאו מהכפר טמון לקנות דברי מתיקה בשכם ובחזרתם, קצת אחרי חצות, נתקלו במארב ללכידת מבוקשים, שבוצע ע"י מסתערבים. לאחר דקה של ירי כבד לעבר הרכב בו נסעו, נמצאו ההורים ושני ילדיהם הרוגים, עם פצעי ירי בראש ובפלג גופם העליון. שני בנים שנותרו בחיים לאחר הירי המטורף לעבר הרכב, נאלצו לראות את הוריהם, אחותם ואחיהם, מכוסים בדם , ממלמלים ונושמים את נשימותיהם האחרונות. לא נשמע לי סביר, גם בהגיון של "ערבים צמאי דם יהודי" שאמא ואבא צעירים יקחו את ילדיהם למבצע התאבדות. כן יגידו המלעיזים, ילדים פלסטינים ומוסלמים בכל העולם ביצעו פיגועי התאבדות, זה נכון, אבל מעולם לא בוצע פיגוע של הורה/הורים יחד עם כל ילדיהם. מעבר לזה, המסתערבים ככל הנראה היו מחופשים לתושבים מקומיים, לבטח גם הגיעו למעצרים עם רכב בעל לוחית זיהוי, אז איך לעזאזל הייתה יכולה המשפחה הפלסטינית "המתאבדת" לזהות את המסתערבים בלילה ולדהור לעברם? גורמי ביטחון אומרים שהירי של לוחמי ימ"ס איו"ש לעבר הרכב היה "חסר פרופורציה ולא מקצועי". לא בכדי שוקלים בפיקוד מרכז להשעות את היחידה בשל "כשל ערכי". לפני חצי שנה, אותה יחידה הושעתה לאחר שירו מטווח קצר בשני חשודים בג'נין בזמן שהרימו ידיים, מה שהצטייר כהוצאה להורג פרקסלנס. נכון לעכשיו, כמעט יומיים, אחרי ההרג הנורא, מח"ש טרם זימנה את הלוחמים שהרגו את 4 בני המשפחה בטמון, פשוט מרתיח ומקומם. כשאני שומע את פהאד בן ה 12, אחד הילדים הניצולים שהעיד על כך שפתאום התחילו לירות עליהם אש ישירה והם לא ידעו בכלל מאיפה זה מגיע, אני חושב על האחיינים הקטנים שלי, על ילדים שלנו, מה אנחנו, צה"ל, עם ישראל, הממשלה, שירותי הביטחון, היינו עושים למול כזה הרג של חפים מפשע, אם חס וחלילה היה נהרג ילד משלנו. אני מביט על תמונות הנשים הפלסטיניות בהלוויה, אימהות הן אימהות, דודות הן דודות, סבתא היא אותה סבתא בכל לאום ובכל דת, פניהן המקומטות מכאב, עיניהן הדוממות מצער, הן לא מאפשרות לי לחזור לשגרה. אני מביט בעיניו הנוגות והקודרות של אחיו הקטן של פאהד, אני חושב על רגעי האימה וחוסר האונים שעבר ברכב ועל הסיוט שעוד נכון לו בחייו. כשאני רואה את הדיווח של ערוץ 14 על כך שחוסלו בטמון "ארבעה מחבלים" או שאני קורא את תגובתו של אוכל המוות, אלישע ירד, מראשי הג'יהאד היהודי ביהודה ושומרון ומי שהיה הדובר של הזרוע המדינית של עוצמה יהודית ושל חברת הכנסת לימור סון הר-מלך, מצייץ לאחר האירוע, "מדובר במשפחת מחבלים שחוסלה כמעט בשלמותה", אני מבין שבהדרגה עם ישראל הופך להיות דומה לאויביו. עצוב, זה כל עצוב, זה לא רק ירד המטורף המשיחיסט וזו לא רק משפחת סיגאווי מפתח תקווה, זה עוד מאות אלפי ישראלים ואולי מיליונים, גזענים וחסרי צלם אנוש שפשוט אשכרה שמחים על הרג ילדים. אלישע ירד והסיגאווים הם לא עשבים שוטים, הגזענות הישראלית הפכה למיין סטרים, הורים ורבנים מחנכים את ילדיהם לשנוא, היא מגובה ומנוהלת ע"י הראש ומשת"פיו הכהניסטים משיחיסטים. השנאה התהומית כלפי מי שאינו יהודי, כלפי פלשתינים, כלפי ערבים ישראלים, כלפי מוסלמים וגם כלפי גויים, הכל בטיעונים הלכתיים שזהים לתורת הגזע הנאצית, היא פשוט מזעזעת ומקוממת. בן גביר, אלישע ירד, לימור סון הר מלך, המטורללים מגבעות יהודה, שומרון ועמק הירדן ששורפים, מכים והורגים פלסטינים, המטורפים שמגובים ומונחים ע"י ממשלת השמד וההפקרות של בנימין נתניהו וכמובן הכוכבים העולים חיילי כח 100 רעולי הפנים, הם גיבורי התרבות של דור משיחיסטי, אלים, וגזעני שגדל בישיבות, במאחזים ותחת שילטונו של בנימין נתניהו, הם הכוכבים הנולדים של עידן נתניהו, הם שהפכו לפניה המכוערים של ישראל הפאשיסטית. אני לא יודע מה קרה בכפר טמון בלילה, אני לא יודע מדוע שני ילדים והוריהם נורו ע"י מסתערבים מיומנים של מג"ב, אני כן יודע שהחברה הישראלית, למעלה משמונים שנה אחרי שחיסלו שישה מיליון מבני עמה במסגרת של פיתרון סופי על רקע גזעי, היא חברה אלימה, גזענית וריקנית, צמאת דם ונקמנית, חברה שמקדשת אמונות, קברים, עצמות ורגבי אדמה במקום לקדש חיים. אלישע ירד

Danny Gallant דני גלנט

17,679 次观看 • 6 个月前

דורון מיינרט: חייל של דוד המלך ----------------- שובאל בן נתן נהרג שלשום בלבנון. אני מרכין את ראשי ושולח תנחומים למשפחתו. אבל שובאל בחייו היה יריב מר שלי ושל כל מי שמעוניין באיזה שהיא תקווה לארץ הזאת. לפני שנה (כמעט בדיוק) שובאל יצא עם אביו ואחיו בשבת למסע הפחדה מהישוב רחלים שם הם גרים לכיוון מטעי הזיתים של הכפר סאווייה הסמוך. שובאל הבחין בפלסטינים שמוסקים זיתים, הרים את נשקו וירה למוות בבילאל סלאח, בחור בן ארבעים, שמסק זיתים עם משפחתו. שובאל טען להגנתו שחש בסכנה כיוון שזרקו עליו אבנים אולם סרטונים מהאירוע מראים בבירור שהוא שיקר. לא הייתה שום אלימות מצד הפלסטינים. כמי שמכיר את המשפחה ואת הכפר ומוסק שם מדי פעם זיתים אני מעיד שהאפשרות שתופעל אלימות שכזאת תוך כדי מסיק היא מופרכת. שובאל היה חייל בסדיר ונחקר על ידי מצ"ח, כעבור כשבוע שוחרר ללא תביעה וללא משפט ושב ליחידתו. הפלסטינים שנכחו באירוע לא נחקרו, הסרטונים שצולמו על ידם לא נלקחו. מי שחושב שרק המשטרה האזרחית מאפשרת פשעים ומתירה את דמם של ערבים טועה, גם המשטרה הצבאית, קרי גם צה"ל, תומכים בפושעים. פוליטיקאים מהימין התגייסו להגנתו, ובראשם ראש המועצה האזורית שומרון. "הוא הותקף על ידי חמאסניקים" שיקר והסית דגן שחזר על הההסתה בהספד אתמול. יחד איתם מיהרו באותה שבת לרחלים, בהיתר רבניהם, מנהיגי נוער הגבעות המנוסים בחקירה כדי לתדרך את שובאל איך לענות לשאלות החוקרים. אבל לא היה צורך להתאמץ. החוקרים היו בעדו מראש. יהודי שהורג ערבי, מה רע? אביו של שובאל, דודו בן נתן, שהיה אתו בעת הרצח, הוא ראש הישיבה "פרי הארץ" ברחלים. "ישיבה קטנה" (ישיבה של נערים) שקשורה לענף החסידי של הרב גינצבורג מיצהר, אביו הרוחני של "נוער הגבעות" שגם נתן לה את ברכתו. לפני 6 שנים, בערב שבת 9 לאוקטובר 2018 (שוב אוקטובר...) נערכה סעודה בישיבה שכללה מן הסתם התלהבות חסידית, מי שמסתובב בגדה המערבית יודע שמצוות השבת בהתנחלויות כוללת חילול פוגרומים ואלימות. אז אחרי הסעודה יצאו הבחורים לטיול נינוח והגיעו לגבעה ששולטת על כביש 60,. בשבת גם נהדר לזרוק אבנים על מכוניות בכביש הראשי כי ברור שכל מי שנוסע בהם הוא פלסטיני, ואם יהודי – אז בוגד שלא שומר שבת. סלע אחד שהושלך, במשקל שני ק"ג, פגע במכונית חולפת והרג את עאישה א ראבי, אם לשמונה מבידיא. גם אז הייתה התגייסות כללית של מנהיגים להגנת הפושעים, ובראשם שר המשפטים דהיום, יריב לווין. גם אז הוזעקו בשבת, בהיתר, מנהיגי נוער הגבעות לתדרך את העבריינים לקראת החקירה. רבני הישיבה (כולל מן הסתם הרב דודו בן נתן) העידו עדות שקר שהנערים היו איתם בזמן הרצח. אבל זה עזר חלקית, המשטרה והשב"כ היו אז קצת אחרים, מותר היה להרביץ ולהתפרע, אבל הרג לא עבר בשקט. כולם שוחררו חוץ מ צבי נריה לב שהיה אז בן 16, שה DNA שלו נמצא על האבן ההורגת. הוא נשפט למעצר שהומר לאחר מכן למעצר בית. על פי שמו אני מנחש שהוא צאצא או קרוי על שמו של הרב נריה, מייסד ישיבת כפר הרוא"ה ומחשובי הרבנים של גוש אמונים. שנבין שלא מדובר ב "עשבים שוטים". (הוא אמנם היה אז קטין אבל שמו פורסם על ידי אביו בעיתונות). נחזור לשובאל, בהלוויתו נישאו דברים רבים שהובאו על ידי העיתונות, אבל ציטוט אחד, של אחיו, צונזר. הוא פתח את ההספד בבכי ובזעקות "נקמה, נקמה" ואז אמר "אתה נכנסת לעזה בשביל לנקום כמה שיותר, בנשים ובילדים, בכל מה שראית, זה מה שרצית. וביום הזה, שנה אחרי שמחת תורה כשחשבנו שנטבח כבר באויב, נטבח בכולם, נגרש אותם מפה מהארץ, אנחנו כאן בהלווייה שלך" (הסרטון מצ״ב). אמו אמרה "ילד של עוצמה ואמת ותקיפות של חייל של דוד המלך". לכל הנושאים ברמה את סיסמאות האחדות ואת סיסמאת האיוולת "יחד ננצח" - הגיע הזמן לבחור. ישראל או יהודה. מסתכלים לכיבוש בעיניים

דורון מיינרט: חייל של דוד המלך ----------------- שובאל בן נתן נהרג שלשום בלבנון. אני מרכין את ראשי ושולח תנחומים למשפחתו. אבל שובאל בחייו היה יריב מר שלי ושל כל מי שמעוניין באיזה שהיא תקווה לארץ הזאת. לפני שנה (כמעט בדיוק) שובאל יצא עם אביו ואחיו בשבת למסע הפחדה מהישוב רחלים שם הם גרים לכיוון מטעי הזיתים של הכפר סאווייה הסמוך. שובאל הבחין בפלסטינים שמוסקים זיתים, הרים את נשקו וירה למוות בבילאל סלאח, בחור בן ארבעים, שמסק זיתים עם משפחתו. שובאל טען להגנתו שחש בסכנה כיוון שזרקו עליו אבנים אולם סרטונים מהאירוע מראים בבירור שהוא שיקר. לא הייתה שום אלימות מצד הפלסטינים. כמי שמכיר את המשפחה ואת הכפר ומוסק שם מדי פעם זיתים אני מעיד שהאפשרות שתופעל אלימות שכזאת תוך כדי מסיק היא מופרכת. שובאל היה חייל בסדיר ונחקר על ידי מצ"ח, כעבור כשבוע שוחרר ללא תביעה וללא משפט ושב ליחידתו. הפלסטינים שנכחו באירוע לא נחקרו, הסרטונים שצולמו על ידם לא נלקחו. מי שחושב שרק המשטרה האזרחית מאפשרת פשעים ומתירה את דמם של ערבים טועה, גם המשטרה הצבאית, קרי גם צה"ל, תומכים בפושעים. פוליטיקאים מהימין התגייסו להגנתו, ובראשם ראש המועצה האזורית שומרון. "הוא הותקף על ידי חמאסניקים" שיקר והסית דגן שחזר על הההסתה בהספד אתמול. יחד איתם מיהרו באותה שבת לרחלים, בהיתר רבניהם, מנהיגי נוער הגבעות המנוסים בחקירה כדי לתדרך את שובאל איך לענות לשאלות החוקרים. אבל לא היה צורך להתאמץ. החוקרים היו בעדו מראש. יהודי שהורג ערבי, מה רע? אביו של שובאל, דודו בן נתן, שהיה אתו בעת הרצח, הוא ראש הישיבה "פרי הארץ" ברחלים. "ישיבה קטנה" (ישיבה של נערים) שקשורה לענף החסידי של הרב גינצבורג מיצהר, אביו הרוחני של "נוער הגבעות" שגם נתן לה את ברכתו. לפני 6 שנים, בערב שבת 9 לאוקטובר 2018 (שוב אוקטובר...) נערכה סעודה בישיבה שכללה מן הסתם התלהבות חסידית, מי שמסתובב בגדה המערבית יודע שמצוות השבת בהתנחלויות כוללת חילול פוגרומים ואלימות. אז אחרי הסעודה יצאו הבחורים לטיול נינוח והגיעו לגבעה ששולטת על כביש 60,. בשבת גם נהדר לזרוק אבנים על מכוניות בכביש הראשי כי ברור שכל מי שנוסע בהם הוא פלסטיני, ואם יהודי – אז בוגד שלא שומר שבת. סלע אחד שהושלך, במשקל שני ק"ג, פגע במכונית חולפת והרג את עאישה א ראבי, אם לשמונה מבידיא. גם אז הייתה התגייסות כללית של מנהיגים להגנת הפושעים, ובראשם שר המשפטים דהיום, יריב לווין. גם אז הוזעקו בשבת, בהיתר, מנהיגי נוער הגבעות לתדרך את העבריינים לקראת החקירה. רבני הישיבה (כולל מן הסתם הרב דודו בן נתן) העידו עדות שקר שהנערים היו איתם בזמן הרצח. אבל זה עזר חלקית, המשטרה והשב"כ היו אז קצת אחרים, מותר היה להרביץ ולהתפרע, אבל הרג לא עבר בשקט. כולם שוחררו חוץ מ צבי נריה לב שהיה אז בן 16, שה DNA שלו נמצא על האבן ההורגת. הוא נשפט למעצר שהומר לאחר מכן למעצר בית. על פי שמו אני מנחש שהוא צאצא או קרוי על שמו של הרב נריה, מייסד ישיבת כפר הרוא"ה ומחשובי הרבנים של גוש אמונים. שנבין שלא מדובר ב "עשבים שוטים". (הוא אמנם היה אז קטין אבל שמו פורסם על ידי אביו בעיתונות). נחזור לשובאל, בהלוויתו נישאו דברים רבים שהובאו על ידי העיתונות, אבל ציטוט אחד, של אחיו, צונזר. הוא פתח את ההספד בבכי ובזעקות "נקמה, נקמה" ואז אמר "אתה נכנסת לעזה בשביל לנקום כמה שיותר, בנשים ובילדים, בכל מה שראית, זה מה שרצית. וביום הזה, שנה אחרי שמחת תורה כשחשבנו שנטבח כבר באויב, נטבח בכולם, נגרש אותם מפה מהארץ, אנחנו כאן בהלווייה שלך" (הסרטון מצ״ב). אמו אמרה "ילד של עוצמה ואמת ותקיפות של חייל של דוד המלך". לכל הנושאים ברמה את סיסמאות האחדות ואת סיסמאת האיוולת "יחד ננצח" - הגיע הזמן לבחור. ישראל או יהודה. מסתכלים לכיבוש בעיניים

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

82,744 次观看 • 1 年前

סביב תחילת המלחמה הוצבו חיילים יוצאי נצח יהודה במחסום תיאסיר - תוך ימים ברחו מהאזור שתי קהילות בעקבות רצף מתקפות, גניבות, התעללות והשפלה מצד מתנחלים וחיילים. זה אחד הסיפורים הקיצוניים ביותר שיצא לי לכסות בחודשי בתפקיד - שכן הפעם לא מדובר בקהילות שברחו מאימת המתנחלים, אלא מאימת החיילים. מיום רביעי שעבר בו החלה התפנית, ולפני עזיבת הקהילות, שלחתי מספר שאילתות בעקבות התקריות לדו״צ. עו״ד נטע עמר שיף המייצגת את המשפחות פנתה בצינורות הרשמיים לגורמים הרלוונטיים. דבר לא השתנה, האיומים המשיכו. תגובה מיאנה להגיע והמשפחות ברחו. תגובות הצבא שמובאות בכתבה הגיעו רק לאחר העזיבה. סכנה מרחפת מעל משפחת מסעיד שנותרה על אדמתה הפרטית הרשומה בטאבו. עדות מהכתבה: "הייתי בבית עם הילדים, כולנו ישנו עדיין", מספר מ'. "פקחתי עיניים ומישהו הצמיד לי נשק לראש: קום, קום – מול האישה והילדים". לדבריו, חיילים השליכו אותו על הרצפה לעיני בני משפחתו, ואז לקחו אותו לנקודה מוסתרת. "חייל אחד דרך לי על הראש והרביץ לי. הוא שאל למה אני עושה בעיות. הסברתי שאני חי כאן הרבה זמן, שיש לי יותר חברים יהודים מערבים, אבל הוא צעק שלא אכפת לו. הוא איים שאם משהו יקרה באזור, הוא לא מכיר אף אחד אחר חוץ ממני והוא יבוא ויהרוג אותי. ואז הוא החזיר אותי הביתה והכריח אותי לצעוק על הילדים שלי שאם מישהו מהם יעשה בעיות עם היהודים, אני אהרוג אותו". מ' משתתק, אוסף את עצמו. "אבל זה לא הספיק לחייל", הוא ממשיך. "הוא רצה שאני אצעק את זה שוב, יותר חזק. אז צעקתי שוב. הילדים התחילו לבכות וגם זה לא הספיק לו, הוא רצה שאצעק עוד יותר חזק. ככה איזה עשר דקות עד שהוא התרצה". >> לינק בשרשור

סביב תחילת המלחמה הוצבו חיילים יוצאי נצח יהודה במחסום תיאסיר - תוך ימים ברחו מהאזור שתי קהילות בעקבות רצף מתקפות, גניבות, התעללות והשפלה מצד מתנחלים וחיילים. זה אחד הסיפורים הקיצוניים ביותר שיצא לי לכסות בחודשי בתפקיד - שכן הפעם לא מדובר בקהילות שברחו מאימת המתנחלים, אלא מאימת החיילים. מיום רביעי שעבר בו החלה התפנית, ולפני עזיבת הקהילות, שלחתי מספר שאילתות בעקבות התקריות לדו״צ. עו״ד נטע עמר שיף המייצגת את המשפחות פנתה בצינורות הרשמיים לגורמים הרלוונטיים. דבר לא השתנה, האיומים המשיכו. תגובה מיאנה להגיע והמשפחות ברחו. תגובות הצבא שמובאות בכתבה הגיעו רק לאחר העזיבה. סכנה מרחפת מעל משפחת מסעיד שנותרה על אדמתה הפרטית הרשומה בטאבו. עדות מהכתבה: "הייתי בבית עם הילדים, כולנו ישנו עדיין", מספר מ'. "פקחתי עיניים ומישהו הצמיד לי נשק לראש: קום, קום – מול האישה והילדים". לדבריו, חיילים השליכו אותו על הרצפה לעיני בני משפחתו, ואז לקחו אותו לנקודה מוסתרת. "חייל אחד דרך לי על הראש והרביץ לי. הוא שאל למה אני עושה בעיות. הסברתי שאני חי כאן הרבה זמן, שיש לי יותר חברים יהודים מערבים, אבל הוא צעק שלא אכפת לו. הוא איים שאם משהו יקרה באזור, הוא לא מכיר אף אחד אחר חוץ ממני והוא יבוא ויהרוג אותי. ואז הוא החזיר אותי הביתה והכריח אותי לצעוק על הילדים שלי שאם מישהו מהם יעשה בעיות עם היהודים, אני אהרוג אותו". מ' משתתק, אוסף את עצמו. "אבל זה לא הספיק לחייל", הוא ממשיך. "הוא רצה שאני אצעק את זה שוב, יותר חזק. אז צעקתי שוב. הילדים התחילו לבכות וגם זה לא הספיק לו, הוא רצה שאצעק עוד יותר חזק. ככה איזה עשר דקות עד שהוא התרצה". >> לינק בשרשור

Matan Golan

11,516 次观看 • 6 个月前

שבו, הצטיידו בשקית הקאה ותהיו איתי עד הסוף. (אמ;לק בתגובות) עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל, וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ סֶלָה. עד מתי? "אני אפוצץ אותך. אתה תמות בשניה"... אבנר שמש הבריון, התוקף הסדרתי שמופיע בסרטון המצורף, תקף בתוך זמן קצר יחסית שורה של אנשים מול המצלמות. הוא הורשע על פי הודאתו בארבעה סעיפים בשני מקרים שונים של אלימות. על תקיפתה של טלי תירוש וינר ב-תקיפה סתם ותקיפה הגורמת חבלה של ממש (379 ו-380 לחוק העונשין) ועל התקיפה שלי ב-איומים ותקיפה סתם (192 ו-379 לחוק העונשין) כך נכתב בכתב האישום לגבי האישום הראשון: "הנאשם, שהבחין במעשיה של המתלוננת, (גזירת שלט סמוך לכנסת) הכה אותה בגבה. המתלוננת הוטחה לקיר וקיבלה מכה במצח. כתוצאה מכך נגרם במצחה סימן אדום". ולגבי אישום 2: "הנאשם ניגש למתלונן ואיים עליו: "תעוף מפה אני אפוצץ אותך", "אתה תמות בשניה אני אתקוף אותך", וכן "אם תבוא לפה אני אשבור לך את הפרצוף". לאחר מכן, הגיע שוב המתלונן למקום וצילם. באותן הנסיבות ניגש הנאשם למתלונן ואמר לו "תעוף מפה", דחף אותו מספר פעמים ולאחר מכן הכה בטלפון הנייד של המתלונן שעף מידיו". את דורית יצחק שאל שמש בהזדמנות אחרת: "מטונפת, את רוצה שאני אגע לך בשדיים? את תאהבי את זה? את תחטפי... אני חולה. אני חולה מין". את ישראל זיסקינד הוא גירש באופן אלים וכוחני בדחיפות מהמאהל ליד הכנסת באותו איזור. בשבוע שעבר נגזר דינו של התוקף הסדרתי האלים. נחשו מהו? ביטלו לו את ההרשעה! כן, כן. מה שעיניכם קוראות. ביטלו את ההרשעה!!! למה? ובכן הנה הנימוקים. תהיו איתי. "מהתסקיר עולה כי הנאשם מבין שהתנהג באופן פסול ואימפולסיבי, וכי היה עליו לנהוג באיפוק ובצורה מווסתת יותר. עוד עולה, כי הנאשם השתתף בטיפול "עיבוד קוגניטיבי תהליכי" שנמשך 14 מפגשים, בסיומו הרגיש שיפור והטבה במצבו". ממש כך במקור. הפרקליטות טענה כי בדרך כלל העונש הוא לפחות 4 חודשי מאסר בעבודות שירות, אבל מאחר שדובר בשני מקרים של "פגיעה בזכות המחאה", ביקשה להחמיר בקביעת מתחם הענישה ההולם כך שיהיה בטווח שבין 12-4 חודשי *מאסר בפועל* אך בעקבות הטענות ל"נסיבות האישיות" ולנטילת האחריות, הסכימה להסתפק לפחות *בארבעה חודשי מאסר בעבודות שירות לצד ענישה נלווית.* השופט ציון סהראי מהשלום בירושלים כתב: "אין חולק, כי מתחם הענישה ההולם בגין עבירות דומות לאלו בהן הורשע הנאשם על פי הודייתו נע בטווח שבין מאסר על תנאי ועד מספר חודשי מאסר. אף המאשימה טענה זאת, אולם ביקשה לקבוע לנאשם מתחם ענישה מחמיר יותר בשל כך שפגע פעמיים בזכות המחאה של המתלוננים". סהראי מוסיף וקובע: "לא מצאתי כי תקיפת המתלונן על ידי הנאשם נעשתה תוך פגיעה בזכות המחאה שלו". וממשיך: "מכאן, שהנימוק המרכזי אותו ציינה המאשימה המצדיק קביעת מתחם ענישה מחמיר בעניינו של הנאשם (פגיעה בזכות המחאה של אחרים על דרך של תקיפתם) כלל לא עולה מכתב האישום ועל כן לא אוכל לקבלו". הבנתם????? בגלל שלא "נפגעה זכות המחאה" שלי, אז אפשר לבטל ההרשעה. כי הרי הפרקליטות הרשלנית התייחסה לזכות מחאה כלשהיא והיא איננה. אני באמת לא יודע אם זו רשלנות של מגישי כתב האישום או כוונת זדון. כך או אחרת אין ספק ששופטי סדום יכולים היו להתברך, להתגאות ולהתפאר בשופט מושחת, רקוב ועקום שכזה. סהראי מוסיף כמובן לקבוע נורמות ערכיות כיאה לעמורה, אדמה וצבויים: "אין חולק על כך שהנאשם פגע במעשיו בערכים המוגנים שעיקרם שמירה על שלומם ושלמות גופם של המתלוננים, כמו גם על רכושו של המתלונן. בהתחשב במתואר בכתב האישום, בעובדה שהנזק שנגרם למתלוננת לא מהחמורים (אף שאיני מקל בו ראש) ובשים לב לעוצמת האלימות שהופעלה כנגד שני המתלוננים, *אני קובע כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים לא מבוטלת, אך לא מהחמורות.* סהראי מתפלפל וקובע כי העובדה שהנאשם החל לעבוד לפני כמה חודשים ב'תנועה לאיכות השלטון' (לא פחות) היא סיבה מספיק טובה כדי לבטל הרשעתו. עכשיו נעבור לדאוג כמיטב המסורת לזכויות התוקפים, המטרידים והאלימים: "הותרת ההרשעה על כנה תוביל, בסבירות גבוהה למדי, לכך שהנאשם לא יוכל לעבוד במקום עבודתו הנוכחי. אמנם, מדובר בנאשם בן 68, המצוי כבר בתוך גיל הפרישה. יחד עם זאת, לנאשם זכות מלאה להמשיך ולתפקד בשוק העבודה, בין אם מתוך בחירה כדי להמשיך ולהגשים עצמו, בין אם מתוך הכרח, כדי להמשיך ולפרנס עצמו ובין אם בשל שילוב של השניים. מדובר בפגיעה קונקרטית, ברורה ומוחשית". "מקרה זה הינו אחד מאותם חריגים בהם יש מקום להיעתר לבקשת הנאשם ולהורות על ביטול הרשעה תוך קביעה כי הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום". שמש שהפך פתאום לקרבן אומלל, קיבל אם כן 100 שעות של"צ, פיצוי למתלוננים על סך 500 ש"ח, וכן התחייבות על סך 2,000 ש"ח <<

Sensitive content

שבו, הצטיידו בשקית הקאה ותהיו איתי עד הסוף. (אמ;לק בתגובות) עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל, וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ סֶלָה. עד מתי? "אני אפוצץ אותך. אתה תמות בשניה"... אבנר שמש הבריון, התוקף הסדרתי שמופיע בסרטון המצורף, תקף בתוך זמן קצר יחסית שורה של אנשים מול המצלמות. הוא הורשע על פי הודאתו בארבעה סעיפים בשני מקרים שונים של אלימות. על תקיפתה של טלי תירוש וינר ב-תקיפה סתם ותקיפה הגורמת חבלה של ממש (379 ו-380 לחוק העונשין) ועל התקיפה שלי ב-איומים ותקיפה סתם (192 ו-379 לחוק העונשין) כך נכתב בכתב האישום לגבי האישום הראשון: "הנאשם, שהבחין במעשיה של המתלוננת, (גזירת שלט סמוך לכנסת) הכה אותה בגבה. המתלוננת הוטחה לקיר וקיבלה מכה במצח. כתוצאה מכך נגרם במצחה סימן אדום". ולגבי אישום 2: "הנאשם ניגש למתלונן ואיים עליו: "תעוף מפה אני אפוצץ אותך", "אתה תמות בשניה אני אתקוף אותך", וכן "אם תבוא לפה אני אשבור לך את הפרצוף". לאחר מכן, הגיע שוב המתלונן למקום וצילם. באותן הנסיבות ניגש הנאשם למתלונן ואמר לו "תעוף מפה", דחף אותו מספר פעמים ולאחר מכן הכה בטלפון הנייד של המתלונן שעף מידיו". את דורית יצחק שאל שמש בהזדמנות אחרת: "מטונפת, את רוצה שאני אגע לך בשדיים? את תאהבי את זה? את תחטפי... אני חולה. אני חולה מין". את ישראל זיסקינד הוא גירש באופן אלים וכוחני בדחיפות מהמאהל ליד הכנסת באותו איזור. בשבוע שעבר נגזר דינו של התוקף הסדרתי האלים. נחשו מהו? ביטלו לו את ההרשעה! כן, כן. מה שעיניכם קוראות. ביטלו את ההרשעה!!! למה? ובכן הנה הנימוקים. תהיו איתי. "מהתסקיר עולה כי הנאשם מבין שהתנהג באופן פסול ואימפולסיבי, וכי היה עליו לנהוג באיפוק ובצורה מווסתת יותר. עוד עולה, כי הנאשם השתתף בטיפול "עיבוד קוגניטיבי תהליכי" שנמשך 14 מפגשים, בסיומו הרגיש שיפור והטבה במצבו". ממש כך במקור. הפרקליטות טענה כי בדרך כלל העונש הוא לפחות 4 חודשי מאסר בעבודות שירות, אבל מאחר שדובר בשני מקרים של "פגיעה בזכות המחאה", ביקשה להחמיר בקביעת מתחם הענישה ההולם כך שיהיה בטווח שבין 12-4 חודשי מאסר בפועל אך בעקבות הטענות ל"נסיבות האישיות" ולנטילת האחריות, הסכימה להסתפק לפחות בארבעה חודשי מאסר בעבודות שירות לצד ענישה נלווית. השופט ציון סהראי מהשלום בירושלים כתב: "אין חולק, כי מתחם הענישה ההולם בגין עבירות דומות לאלו בהן הורשע הנאשם על פי הודייתו נע בטווח שבין מאסר על תנאי ועד מספר חודשי מאסר. אף המאשימה טענה זאת, אולם ביקשה לקבוע לנאשם מתחם ענישה מחמיר יותר בשל כך שפגע פעמיים בזכות המחאה של המתלוננים". סהראי מוסיף וקובע: "לא מצאתי כי תקיפת המתלונן על ידי הנאשם נעשתה תוך פגיעה בזכות המחאה שלו". וממשיך: "מכאן, שהנימוק המרכזי אותו ציינה המאשימה המצדיק קביעת מתחם ענישה מחמיר בעניינו של הנאשם (פגיעה בזכות המחאה של אחרים על דרך של תקיפתם) כלל לא עולה מכתב האישום ועל כן לא אוכל לקבלו". הבנתם????? בגלל שלא "נפגעה זכות המחאה" שלי, אז אפשר לבטל ההרשעה. כי הרי הפרקליטות הרשלנית התייחסה לזכות מחאה כלשהיא והיא איננה. אני באמת לא יודע אם זו רשלנות של מגישי כתב האישום או כוונת זדון. כך או אחרת אין ספק ששופטי סדום יכולים היו להתברך, להתגאות ולהתפאר בשופט מושחת, רקוב ועקום שכזה. סהראי מוסיף כמובן לקבוע נורמות ערכיות כיאה לעמורה, אדמה וצבויים: "אין חולק על כך שהנאשם פגע במעשיו בערכים המוגנים שעיקרם שמירה על שלומם ושלמות גופם של המתלוננים, כמו גם על רכושו של המתלונן. בהתחשב במתואר בכתב האישום, בעובדה שהנזק שנגרם למתלוננת לא מהחמורים (אף שאיני מקל בו ראש) ובשים לב לעוצמת האלימות שהופעלה כנגד שני המתלוננים, אני קובע כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים לא מבוטלת, אך לא מהחמורות. סהראי מתפלפל וקובע כי העובדה שהנאשם החל לעבוד לפני כמה חודשים ב'תנועה לאיכות השלטון' (לא פחות) היא סיבה מספיק טובה כדי לבטל הרשעתו. עכשיו נעבור לדאוג כמיטב המסורת לזכויות התוקפים, המטרידים והאלימים: "הותרת ההרשעה על כנה תוביל, בסבירות גבוהה למדי, לכך שהנאשם לא יוכל לעבוד במקום עבודתו הנוכחי. אמנם, מדובר בנאשם בן 68, המצוי כבר בתוך גיל הפרישה. יחד עם זאת, לנאשם זכות מלאה להמשיך ולתפקד בשוק העבודה, בין אם מתוך בחירה כדי להמשיך ולהגשים עצמו, בין אם מתוך הכרח, כדי להמשיך ולפרנס עצמו ובין אם בשל שילוב של השניים. מדובר בפגיעה קונקרטית, ברורה ומוחשית". "מקרה זה הינו אחד מאותם חריגים בהם יש מקום להיעתר לבקשת הנאשם ולהורות על ביטול הרשעה תוך קביעה כי הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום". שמש שהפך פתאום לקרבן אומלל, קיבל אם כן 100 שעות של"צ, פיצוי למתלוננים על סך 500 ש"ח, וכן התחייבות על סך 2,000 ש"ח <<

Moti Kastel מוטי קסטל

164,584 次观看 • 1 个月前

ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס לציון 50 שנה ל״מבצע יונתן״ בבית הנשיא: ״אדוני הנשיא, אני מבקש להודות לך על היוזמה לקיים את הטקס הזה – בהצדעה לגיבורי ישראל שחילצו לפני 50 שנה את החטופים, בני עמנו, מאנטבה באוגנדה. אני מברך את כל מי שנמצאים איתנו כאן – במעמד ההוקרה שעומד מעל הזמן, וגם מעל כל פולמוס פוליטי עכשווי. 'אנטבה' הוא שם נרדף לפעולה נועזת ביותר, שהפכה את הבלתי-אפשרי לאפשרי. הפעולה התקדימית הזאת השיבה את בני-הערובה שלנו מלב אפריקה – הביתה. בו בזמן היא זקפה את כבוד ישראל בין האומות, והיא לימדה את העולם שניתן להנחית מכה ניצחת על הטרור הבינלאומי. היא לימדה את העולם שאפשר – וצריך – לעמוד איתן מול מחבלים צמאי-דם, להכות בהם, להכניע אותם. זה מה שאנחנו עושים במלחמה הנוכחית: אנחנו מרסקים בשיטתיות את ציר-הרשע האיראני, שניסה לקדם את התוכנית להשמדת ישראל – באמצעות טבעת-חנק של טרור שהוא פרש סביבנו. מאז הטבח הנורא במתקפת ה-7 באוקטובר הפכנו את הקערה על פיה. הלמנו בצוררינו מעזה ועד תימן, מלבנון ועד איראן. הרחקנו מעלינו סכנה קיומית מיידית – כולל הסכנה המיידית, שנשקפה לנו מהחזקת נשק גרעיני בידי איראן. הם היו משתמשים בו. דור דור ומשימותיו: הוותיקים בינינו זוכרים את גל חטיפות המטוסים ששטף את העולם בשנות ה-60 וה-70. זה היה כלי-נשק מרכזי - הייתי אומר ה-כלי המרכזי - בידי ארגוני טרור וקבוצות מהפכניות. ארבע שנים לפני 'מבצע יונתן' נחטף מטוס של חברת התעופה הבלגית 'סבנה', והונחת בנמל-התעופה לוד. הייתה לי הזכות להשתתף עם חבריי לסיירת מטכ"ל במבצע לשחרור המטוס. אבל אנטבה - אנטבה היה סיפור אחר לגמרי. המחבלים אילצו את מטוס 'אייר פראנס' להגיע למדינה, שנשלטה בידי רודן אכזר, במרחק של כמעט 4,000 ק"מ מישראל. 31 שנים לאחר השואה, הם ערכו סלקציה בין יהודים ללא-יהודים. הם שיחררו בני לאומים אחרים, בעוד שעל היהודים הם איימו בהוצאה להורג. הם היו בטוחים שישראל תיכנע לאולטימטום שלהם, שהרי יש להם חסינות במרחק כה רב מישראל ומהמזרח התיכון. איש מהם לא חשב שמישהו יבוא לחלץ את החטופים. אבל הם טעו בגדול. ההכנות כולן למבצע החילוץ באנטבה נערכו בזמן-שיא של יממה וחצי - 36 שעות. תרגול אחר תרגול, אימון אחר אימון, תוך ניסיון בלתי-פוסק למצות כל בדל של מידע מודיעיני בעזרת המוסד ואמ"ן. ההיסטוריה מכירה תודה לראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לשר הביטחון שמעון פרס, לרמטכ"ל מוטה גור, לקצין חי"ר וצנחנים ראשי דן שומרון, למפקד חיל האוויר בני פלד – ולכל המפקדים והלוחמים שהשתתפו במבצע. יצחק רבין ושמעון פרס ושרי הממשלה נטלו על עצמם אחריות עצומה. אתם יכולים לשער מה היה קורה אם הייתה משאית על המסלול. או אם לא הייתה הזדמנות מהירה מספיק לכוחותינו להגיע לטרמינל שבו הוחזקו החטופים. הם רצו לשמוע למוצא פיהם, וגם הרמטכ"ל, של שני אנשים: מפקד כוח החילוץ ומפקד חיל האוויר. בני פלד אמר להם: "זה אפשרי". מוטה גור ביקש לראות תרגיל מודל ושאל את יוני: "זה אפשרי?" הוא השיב: "כן. הנה, ראית." שמעון פרס לא הסתפק בזה. הוא קרא ליוני ושאל אותו: "זה אפשרי?" מספיק שיוני היה המביע ספק, מביע חשש - לא היינו עומדים פה היום. הוא אמר: "זה אפשרי. אני חושב שאם נצליח להשיג את ההפתעה - נצליח במשימה. כן, זה אפשרי." יוני היה מאוד נועז, אבל הוא גם היה מאוד שקול. היו לו קור-רוח ושיקול דעת יוצאים מן הכלל, בתוך הקרב וגם לפניו. אבל לתעוזה הזו היו שותפים כל הלוחמים שיצאו לאנטבה. הם נלחמו על כל מקום פנוי במטוסי ה'הרקולס'. לפני כמה ימים, במסדר הכנפיים של חיל האוויר, סיפרתי שלוחמים שיוצאים הרחק מעבר לגבולותנו מקבלים - מה שנקרא - מפת מילוט, שמראה להם איך להגיע, איך להיחלץ למקום-מבטחים או ציר-מבטחים כדי לחזור בחזרה לישראל. באנטבה הלוחמים קיבלו מפות מילוט. מפת המילוט הייתה צילום של דף מאטלס, שמוכר לכם, של יבשת אפריקה. כלומר, פה נמצאת קניה, ופה נמצאת אתיופיה - ותמצאו כבר את הדרך חזרה. הייתה כאן תעוזה עצומה. אבל באנטבה גם מפות המילוט לא היו עוזרות. זה לא היה דבר שנסתר מעיני הלוחמים. הם הבינו היטב שחייהם מוטלים על הכף, וגם גורלה של מדינת ישראל, בצומת הזו, מוטל על הכף. ולמרות הכל, כל אנשינו בלי יוצא מהכלל רצו לקחת חלק במבצע. הם התעלו לגודל השעה, ולגודל המשימה. תילי תילים של מילים נכתבו על הנחישות, היצירתיות, התחבולנות של הכוח שהגיע לשדה-התעופה באנטבה. לוחמינו נחתו שם לאחר למעלה משבע שעות טיסה, במזג-אוויר מאתגר. הם התקדמו במהירות אל היעד – אולם-הנתיבות עצמו – כדי להשמיע באוזני החטופים ארבע מילים שאומרות הכל: "באנו לקחת אתכם הביתה". בתוך פחות משעה המבצע הסתיים בהצלחה כבירה. המחבלים חוסלו. רוב-רובם של אחינו ואחיותינו החטופים הועלו על המטוסים כשהם חיים. לצד זאת, שילמנו מחיר בחיי-אדם: אחי יוני, מפקד סיירת מטכ"ל, נפל ברגע ההסתערות קדימה, כשהוא בראש הכוח. אני דואב גם על אובדן חייהם של ז'אן ז'אק מימוני, אידה בורוכוביץ', פסקו כהן, ודורה בלוך זיכרונם לברכה. דורה בלוך נרצחה בבית החולים בקמפלה למחרת היום בהוראתו של אידי אמין. אני מבקש להזכיר את לוחם הצנחנים עז-הנפש סורין הרשקו. פציעתו הקשה של סורין במבצע מלווה אותו יום-יום מזה 50 שנה. ועוד אני מוקיר מעומק ליבי את קברניט המטוס החטוף, מישל בקוס, ואת צוותו מצרפת. הם בחרו להישאר עם בני-הערובה בשעתם הקשה, מתוך רגש אצילי של סולידריות – שעמנו יזכור לעד. מכובדי הנשיא, מכובדיי כולם, באנטבה הצדק גבר על הרשע. התקווה ניצחה את הייאוש. האור הכניע את החושך. השמחה פרצה בכל בית בישראל וגם בשוחרי החופש והצדק בעולם. לא בביתי. אני במשך כל חיי הבוגרים חששתי שיוני יפול בקרב. בין השאר, משום שידעתי את הנכונות שלו להסתער קדימה, לבוא לחלץ, כשצריך לחלץ. זה התחיל במלחמת ששת הימים, כשהוא נפצע במוצב ג'לבינה, בחזית רמת הגולן, בבואו לחלץ חבר שנפצע, נפגע בצווארו. שם המרפק שלו רוסק ע"י אש סורית. הוא זחל לקווי כוחותנו בייסורים גדולים, קם על רגליו. שאלו אותו: "אתה בסדר?" הוא ענה "כן", והתעלף במקום. באתי לבקר אותו בבית החולים בצפת ורווח לי. "הוא כבר נכה צה"ל. הוא יצא מזה." אבל בדרך-לא דרך הוא חזר ליחידה. הוא החליף אותי, כשהייתי אמור ללכת מאוד מוקדם לקורס קצינים. הוא פתר לי את הבעיה והלך במקומי, ואח"כ הצטרפתי. בסיירת מטכ"ל הוא פיקד על מבצע חילוץ נוסף של שחרור טייסנו, שהיו בכלא הסורי. כדי להוציא אותם משם היחידה יזמה מבצע לתפיסת בכירים במטכ"ל הסורי. יוני פיקד על המבצע הזה, שהשתתף בו גם אחי עדו. אכן הם חולצו בחילופי שבויים. זה נמשך במלחמת יום הכיפורים שנה לאחר מכן. יוני נחלץ להציל את חברו, יוסי בן חנן, שהטנק שלו נפגע מתחת תל-שמס, בתוך הקווים הסורים. היו ניסיונות לחלצו, ואחד אחרי השני הם נכשלו. יוני הודיע ליאנוש, המפקד בגזרה, שהוא יוציא אותו. הוא הלך וחילץ אותו. יוסי דיבר במשך שנים, הוא אמר: "אין לך מושג. אני חשבתי כבר שאני הולך למות, והנה שמעתי את קולו של יוני, וידעתי שהוא הציל אותי." על כך הוא קיבל גם את עיטור המופת. לכן, כששמעתי על אנטבה - שמעתי ברדיו בארה"ב כסטודנט בבוסטון. 200 שנים לכינונה של ארה"ב. כששמעתי על המבצע, צלצלתי לעידו ושאלתי רק שאלה אחת: "יוני חזר כבר?" כי לא היה לי צל צלו של ספק, שהוא שם בראש הכוח המחלץ. ועדו אמר לי שעדיין הוא לא חזר. אח"כ כשהוא צלצל אליי יותר מאוחר, עוד לפני שהוא אמר לי - ידעתי, שמה שחששתי מפניו - קרה. למה זה קרה פה ולא קרה במקרים אחרים? אינני יכול לומר. היה עוד חילוץ - הזכרתי אותו קודם - במבצע 'סבנה'. שנינו שירתנו ביחידה. 13 או 14 חיילים יכולים היו לפרוץ למטוס. אני ועוד שניים-שלושה מחיילי על כנף אחת, וככה חילקו את המשימות. והנה אנחנו עומדים להסתער על המטוס לבושים בסרבלים לבנים. ויוני בא אליי, והוא אומר: "גם אני. אני מצטרף." אמרתי לו: "אתה לא יכול להצטרף, כי אני פה עם החיילים שלי". אז הוא אמר לי: "נצא שנינו". אז אמרתי: "תחשוב על ההורים שלנו." לשמחתי, בחרו שאני אכן אעמוד בראש, יחד עם חיילי. הוא נשאר בחוץ. יש תמונה שלו, מצלמים אותו - רואים אותו כמו ארי בסוגר - ליד החפ"ק. אני ידעתי שהוא יימצא שם. לכן זה היה מאוד קשה לקבל את זה. אני לא אחזור כאן על הסבל של המשפחות, המשפחה שלי. רק אומר: כראש ממשלה, אני זוכר מה עבר על אמי ועל אבי ועליי ועל אחי. אני חושב על מה עובר על המשפחות האחרות. המשפחה הזאת, שאף אחד לא רוצה להיכנס אליה - משפחת השכול - אבל כשאתה בפנים, אתה כבר יודע את הסוד הנורא, אתה יודע את גודל הסבל והכאב. אני רואה כמשימה שלי להיות החסכן ביותר בכוח, בחיי אדם, כשאנחנו שולחים את בנינו ובנותינו לקרב. להיחלץ מהשכול - זה דבר שכל משפחה עוברת בדרכה. אבל אני חשבתי שזה יעבור. במובן מסוים זה לא עובר. אין יום שאני לא חושב על יוני. אין יום שאני לא מתייעץ עם יוני. אני בטוח שזה חל גם על אחרים. משה דיין כתב שישה חודשים לפני אנטבה - הוא כתב על יוני בלי להזכיר את שם משפחתו בספר האוטוביוגרפי שלו. הוא מספר על החילוץ של יוסי בן חנן, והוא אומר: "אינני יודע בדיוק כמה 'יוני' יש לנו, אבל יש לנו מספיק כדי להתמודד עם האתגרים הגדולים של מדינת ישראל." הוא צדק כי רוח אנטבה מוסיפה לפעם בנו – והיא מכוונת את דרכם של לוחמינו הגיבורים גם בהווה. הם עומדים על משמרתם בכל חזית, בכל זירה, רחוקה וקרובה. הם ממלאים את ייעודם בפעולות גלויות ועלומות נגד דורשי רעתנו. הם מסמלים את הטוב שמאפיין את העם שלנו, את המדינה שלנו: עוז רוח, קור רוח, נחישות מטרה, אהבת המולדת, ערבות הדדית שאין שנייה לה. אני מצדיע לכל השותפים ב'מבצע יונתן', ואני מחזק את ממשיכי דרכם – בני ובנות הדור הצעיר, דור הניצחון״. וידאו: לע״מ.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס לציון 50 שנה ל״מבצע יונתן״ בבית הנשיא: ״אדוני הנשיא, אני מבקש להודות לך על היוזמה לקיים את הטקס הזה – בהצדעה לגיבורי ישראל שחילצו לפני 50 שנה את החטופים, בני עמנו, מאנטבה באוגנדה. אני מברך את כל מי שנמצאים איתנו כאן – במעמד ההוקרה שעומד מעל הזמן, וגם מעל כל פולמוס פוליטי עכשווי. 'אנטבה' הוא שם נרדף לפעולה נועזת ביותר, שהפכה את הבלתי-אפשרי לאפשרי. הפעולה התקדימית הזאת השיבה את בני-הערובה שלנו מלב אפריקה – הביתה. בו בזמן היא זקפה את כבוד ישראל בין האומות, והיא לימדה את העולם שניתן להנחית מכה ניצחת על הטרור הבינלאומי. היא לימדה את העולם שאפשר – וצריך – לעמוד איתן מול מחבלים צמאי-דם, להכות בהם, להכניע אותם. זה מה שאנחנו עושים במלחמה הנוכחית: אנחנו מרסקים בשיטתיות את ציר-הרשע האיראני, שניסה לקדם את התוכנית להשמדת ישראל – באמצעות טבעת-חנק של טרור שהוא פרש סביבנו. מאז הטבח הנורא במתקפת ה-7 באוקטובר הפכנו את הקערה על פיה. הלמנו בצוררינו מעזה ועד תימן, מלבנון ועד איראן. הרחקנו מעלינו סכנה קיומית מיידית – כולל הסכנה המיידית, שנשקפה לנו מהחזקת נשק גרעיני בידי איראן. הם היו משתמשים בו. דור דור ומשימותיו: הוותיקים בינינו זוכרים את גל חטיפות המטוסים ששטף את העולם בשנות ה-60 וה-70. זה היה כלי-נשק מרכזי - הייתי אומר ה-כלי המרכזי - בידי ארגוני טרור וקבוצות מהפכניות. ארבע שנים לפני 'מבצע יונתן' נחטף מטוס של חברת התעופה הבלגית 'סבנה', והונחת בנמל-התעופה לוד. הייתה לי הזכות להשתתף עם חבריי לסיירת מטכ"ל במבצע לשחרור המטוס. אבל אנטבה - אנטבה היה סיפור אחר לגמרי. המחבלים אילצו את מטוס 'אייר פראנס' להגיע למדינה, שנשלטה בידי רודן אכזר, במרחק של כמעט 4,000 ק"מ מישראל. 31 שנים לאחר השואה, הם ערכו סלקציה בין יהודים ללא-יהודים. הם שיחררו בני לאומים אחרים, בעוד שעל היהודים הם איימו בהוצאה להורג. הם היו בטוחים שישראל תיכנע לאולטימטום שלהם, שהרי יש להם חסינות במרחק כה רב מישראל ומהמזרח התיכון. איש מהם לא חשב שמישהו יבוא לחלץ את החטופים. אבל הם טעו בגדול. ההכנות כולן למבצע החילוץ באנטבה נערכו בזמן-שיא של יממה וחצי - 36 שעות. תרגול אחר תרגול, אימון אחר אימון, תוך ניסיון בלתי-פוסק למצות כל בדל של מידע מודיעיני בעזרת המוסד ואמ"ן. ההיסטוריה מכירה תודה לראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לשר הביטחון שמעון פרס, לרמטכ"ל מוטה גור, לקצין חי"ר וצנחנים ראשי דן שומרון, למפקד חיל האוויר בני פלד – ולכל המפקדים והלוחמים שהשתתפו במבצע. יצחק רבין ושמעון פרס ושרי הממשלה נטלו על עצמם אחריות עצומה. אתם יכולים לשער מה היה קורה אם הייתה משאית על המסלול. או אם לא הייתה הזדמנות מהירה מספיק לכוחותינו להגיע לטרמינל שבו הוחזקו החטופים. הם רצו לשמוע למוצא פיהם, וגם הרמטכ"ל, של שני אנשים: מפקד כוח החילוץ ומפקד חיל האוויר. בני פלד אמר להם: "זה אפשרי". מוטה גור ביקש לראות תרגיל מודל ושאל את יוני: "זה אפשרי?" הוא השיב: "כן. הנה, ראית." שמעון פרס לא הסתפק בזה. הוא קרא ליוני ושאל אותו: "זה אפשרי?" מספיק שיוני היה המביע ספק, מביע חשש - לא היינו עומדים פה היום. הוא אמר: "זה אפשרי. אני חושב שאם נצליח להשיג את ההפתעה - נצליח במשימה. כן, זה אפשרי." יוני היה מאוד נועז, אבל הוא גם היה מאוד שקול. היו לו קור-רוח ושיקול דעת יוצאים מן הכלל, בתוך הקרב וגם לפניו. אבל לתעוזה הזו היו שותפים כל הלוחמים שיצאו לאנטבה. הם נלחמו על כל מקום פנוי במטוסי ה'הרקולס'. לפני כמה ימים, במסדר הכנפיים של חיל האוויר, סיפרתי שלוחמים שיוצאים הרחק מעבר לגבולותנו מקבלים - מה שנקרא - מפת מילוט, שמראה להם איך להגיע, איך להיחלץ למקום-מבטחים או ציר-מבטחים כדי לחזור בחזרה לישראל. באנטבה הלוחמים קיבלו מפות מילוט. מפת המילוט הייתה צילום של דף מאטלס, שמוכר לכם, של יבשת אפריקה. כלומר, פה נמצאת קניה, ופה נמצאת אתיופיה - ותמצאו כבר את הדרך חזרה. הייתה כאן תעוזה עצומה. אבל באנטבה גם מפות המילוט לא היו עוזרות. זה לא היה דבר שנסתר מעיני הלוחמים. הם הבינו היטב שחייהם מוטלים על הכף, וגם גורלה של מדינת ישראל, בצומת הזו, מוטל על הכף. ולמרות הכל, כל אנשינו בלי יוצא מהכלל רצו לקחת חלק במבצע. הם התעלו לגודל השעה, ולגודל המשימה. תילי תילים של מילים נכתבו על הנחישות, היצירתיות, התחבולנות של הכוח שהגיע לשדה-התעופה באנטבה. לוחמינו נחתו שם לאחר למעלה משבע שעות טיסה, במזג-אוויר מאתגר. הם התקדמו במהירות אל היעד – אולם-הנתיבות עצמו – כדי להשמיע באוזני החטופים ארבע מילים שאומרות הכל: "באנו לקחת אתכם הביתה". בתוך פחות משעה המבצע הסתיים בהצלחה כבירה. המחבלים חוסלו. רוב-רובם של אחינו ואחיותינו החטופים הועלו על המטוסים כשהם חיים. לצד זאת, שילמנו מחיר בחיי-אדם: אחי יוני, מפקד סיירת מטכ"ל, נפל ברגע ההסתערות קדימה, כשהוא בראש הכוח. אני דואב גם על אובדן חייהם של ז'אן ז'אק מימוני, אידה בורוכוביץ', פסקו כהן, ודורה בלוך זיכרונם לברכה. דורה בלוך נרצחה בבית החולים בקמפלה למחרת היום בהוראתו של אידי אמין. אני מבקש להזכיר את לוחם הצנחנים עז-הנפש סורין הרשקו. פציעתו הקשה של סורין במבצע מלווה אותו יום-יום מזה 50 שנה. ועוד אני מוקיר מעומק ליבי את קברניט המטוס החטוף, מישל בקוס, ואת צוותו מצרפת. הם בחרו להישאר עם בני-הערובה בשעתם הקשה, מתוך רגש אצילי של סולידריות – שעמנו יזכור לעד. מכובדי הנשיא, מכובדיי כולם, באנטבה הצדק גבר על הרשע. התקווה ניצחה את הייאוש. האור הכניע את החושך. השמחה פרצה בכל בית בישראל וגם בשוחרי החופש והצדק בעולם. לא בביתי. אני במשך כל חיי הבוגרים חששתי שיוני יפול בקרב. בין השאר, משום שידעתי את הנכונות שלו להסתער קדימה, לבוא לחלץ, כשצריך לחלץ. זה התחיל במלחמת ששת הימים, כשהוא נפצע במוצב ג'לבינה, בחזית רמת הגולן, בבואו לחלץ חבר שנפצע, נפגע בצווארו. שם המרפק שלו רוסק ע"י אש סורית. הוא זחל לקווי כוחותנו בייסורים גדולים, קם על רגליו. שאלו אותו: "אתה בסדר?" הוא ענה "כן", והתעלף במקום. באתי לבקר אותו בבית החולים בצפת ורווח לי. "הוא כבר נכה צה"ל. הוא יצא מזה." אבל בדרך-לא דרך הוא חזר ליחידה. הוא החליף אותי, כשהייתי אמור ללכת מאוד מוקדם לקורס קצינים. הוא פתר לי את הבעיה והלך במקומי, ואח"כ הצטרפתי. בסיירת מטכ"ל הוא פיקד על מבצע חילוץ נוסף של שחרור טייסנו, שהיו בכלא הסורי. כדי להוציא אותם משם היחידה יזמה מבצע לתפיסת בכירים במטכ"ל הסורי. יוני פיקד על המבצע הזה, שהשתתף בו גם אחי עדו. אכן הם חולצו בחילופי שבויים. זה נמשך במלחמת יום הכיפורים שנה לאחר מכן. יוני נחלץ להציל את חברו, יוסי בן חנן, שהטנק שלו נפגע מתחת תל-שמס, בתוך הקווים הסורים. היו ניסיונות לחלצו, ואחד אחרי השני הם נכשלו. יוני הודיע ליאנוש, המפקד בגזרה, שהוא יוציא אותו. הוא הלך וחילץ אותו. יוסי דיבר במשך שנים, הוא אמר: "אין לך מושג. אני חשבתי כבר שאני הולך למות, והנה שמעתי את קולו של יוני, וידעתי שהוא הציל אותי." על כך הוא קיבל גם את עיטור המופת. לכן, כששמעתי על אנטבה - שמעתי ברדיו בארה"ב כסטודנט בבוסטון. 200 שנים לכינונה של ארה"ב. כששמעתי על המבצע, צלצלתי לעידו ושאלתי רק שאלה אחת: "יוני חזר כבר?" כי לא היה לי צל צלו של ספק, שהוא שם בראש הכוח המחלץ. ועדו אמר לי שעדיין הוא לא חזר. אח"כ כשהוא צלצל אליי יותר מאוחר, עוד לפני שהוא אמר לי - ידעתי, שמה שחששתי מפניו - קרה. למה זה קרה פה ולא קרה במקרים אחרים? אינני יכול לומר. היה עוד חילוץ - הזכרתי אותו קודם - במבצע 'סבנה'. שנינו שירתנו ביחידה. 13 או 14 חיילים יכולים היו לפרוץ למטוס. אני ועוד שניים-שלושה מחיילי על כנף אחת, וככה חילקו את המשימות. והנה אנחנו עומדים להסתער על המטוס לבושים בסרבלים לבנים. ויוני בא אליי, והוא אומר: "גם אני. אני מצטרף." אמרתי לו: "אתה לא יכול להצטרף, כי אני פה עם החיילים שלי". אז הוא אמר לי: "נצא שנינו". אז אמרתי: "תחשוב על ההורים שלנו." לשמחתי, בחרו שאני אכן אעמוד בראש, יחד עם חיילי. הוא נשאר בחוץ. יש תמונה שלו, מצלמים אותו - רואים אותו כמו ארי בסוגר - ליד החפ"ק. אני ידעתי שהוא יימצא שם. לכן זה היה מאוד קשה לקבל את זה. אני לא אחזור כאן על הסבל של המשפחות, המשפחה שלי. רק אומר: כראש ממשלה, אני זוכר מה עבר על אמי ועל אבי ועליי ועל אחי. אני חושב על מה עובר על המשפחות האחרות. המשפחה הזאת, שאף אחד לא רוצה להיכנס אליה - משפחת השכול - אבל כשאתה בפנים, אתה כבר יודע את הסוד הנורא, אתה יודע את גודל הסבל והכאב. אני רואה כמשימה שלי להיות החסכן ביותר בכוח, בחיי אדם, כשאנחנו שולחים את בנינו ובנותינו לקרב. להיחלץ מהשכול - זה דבר שכל משפחה עוברת בדרכה. אבל אני חשבתי שזה יעבור. במובן מסוים זה לא עובר. אין יום שאני לא חושב על יוני. אין יום שאני לא מתייעץ עם יוני. אני בטוח שזה חל גם על אחרים. משה דיין כתב שישה חודשים לפני אנטבה - הוא כתב על יוני בלי להזכיר את שם משפחתו בספר האוטוביוגרפי שלו. הוא מספר על החילוץ של יוסי בן חנן, והוא אומר: "אינני יודע בדיוק כמה 'יוני' יש לנו, אבל יש לנו מספיק כדי להתמודד עם האתגרים הגדולים של מדינת ישראל." הוא צדק כי רוח אנטבה מוסיפה לפעם בנו – והיא מכוונת את דרכם של לוחמינו הגיבורים גם בהווה. הם עומדים על משמרתם בכל חזית, בכל זירה, רחוקה וקרובה. הם ממלאים את ייעודם בפעולות גלויות ועלומות נגד דורשי רעתנו. הם מסמלים את הטוב שמאפיין את העם שלנו, את המדינה שלנו: עוז רוח, קור רוח, נחישות מטרה, אהבת המולדת, ערבות הדדית שאין שנייה לה. אני מצדיע לכל השותפים ב'מבצע יונתן', ואני מחזק את ממשיכי דרכם – בני ובנות הדור הצעיר, דור הניצחון״. וידאו: לע״מ.

ראש ממשלת ישראל

11,244 次观看 • 2 个月前

אתם לא מתבלבלים, זה כביש 6, התמונה היא של תחנת דור אלון, וזה הסיפור המטורף מאחורי האירוע הזה: המילואימניקים הגיבורים שנסעו על זחלים להציל את כפר עזה כמעט נכנסתי אתמול (חמישי) למעלית במגדל התל אביבי, בדרך לדסק לקחת שכפ"ץ וקסדה, בדרכי לעוטף עזה, כששמעתי את הקול המוכר. "חנן?". היה זה עידן גת, מפקד הטנק שלי ממלחמת לבנון השנייה. כבר שנים רבות לא פגשתי אותו, וצחוק הגורל היה ש-17 שנים לאחר המלחמה ההיא, זו לא תהיה סגירת המעגל היחידה באותו היום בגדוד 46. זה הסיפור המדהים שסיפר לי מפקד פלוגה בשטח כינוס, בין פצמ"ר לפצמ"ר, רגע לפני שהם נכנסים לעזה. בשבת ב-12:00 בצהריים, מספר רס"ן (במיל') גולן קריגר, כבר היו לוחמי המילואים של פלוגה א' בגדוד 46 במחנה נחשונים בהכנות לתנועה. בהתחלה חשבו להוריד אותם ללא כלים לעוטף עזה, אבל אז הבינו שיש צורך עז בטנקים בקיבוצים והמושבים הנצורים. הבעיה – אין מובילים. קריגר פנה למפקד חטיבה 401 ושאל אותו "אתה סומך עלי?". המח"ט השיב בחיוב וקריגר ענה: "אז ניפגש בבוקר בעזה". וכך החל המסע המטורף של לוחמי המילואים מנחשונים לכפר עזה, עשרות קילומטרים דרך השטח, כביש 6, וקפה בדור אלון. בחצות יצאו הלוחמים על זחלים. בתחילה הם נסעו בשטח, מובלים על ידי ג'יפאי מנוסה שפתח להם את הדרך, וכך הם הגיעו עד קרית מלאכי, שם עשו עצירה לקפה – בתחנת דלק. "נסענו במקביל לכביש 6 ועצרנו לשתות קפה בתחנת דור אלון". אך אחר כך נתקלו בבעיה – השטח נגמר ובפניהם כביש. קריגר, שהוביל את הטנקים, לא היסס, ועלה עם הטנקים על כביש 6 בדרך דרומה. בשעה 12 בצהריים, בדיוק 12 שעות אחרי שיצאו, דהרו הטנקים לתוך כפר עזה, ונכנסו ללחימה. "החי"ר זיהה את המחבלים והטנקים שלנו מבצעים ירי – פגז לבית של משפחת *****. זו הזיה, אבל יש שני מחבלים במבנה ובבית לידם הוצאנו אישה בחודש התשיעי להריונה, אז יורים. בבתים אחרים הוצאנו קשישים, משפחה עם שלושה ילדים ועוד. ניהלנו קרב בין גן השעשועים לבית הכנסת, נלחמנו על חדר האוכל של הקיבוץ. זה היה הזו. ירינו קרוב לעשרה פגזים בתוך הקיבוץ החרב". כעת הלוחמים נמצאים בשטחי כינוס ונערכים לכניסה לרצועת עזה, למלחמה על הבית. עוד על המפגש שלי איתם – והסיבה שנכנסתי לטנק בפעם הראשונה מזה 17 שנה – בעיתון

אתם לא מתבלבלים, זה כביש 6, התמונה היא של תחנת דור אלון, וזה הסיפור המטורף מאחורי האירוע הזה: המילואימניקים הגיבורים שנסעו על זחלים להציל את כפר עזה כמעט נכנסתי אתמול (חמישי) למעלית במגדל התל אביבי, בדרך לדסק לקחת שכפ"ץ וקסדה, בדרכי לעוטף עזה, כששמעתי את הקול המוכר. "חנן?". היה זה עידן גת, מפקד הטנק שלי ממלחמת לבנון השנייה. כבר שנים רבות לא פגשתי אותו, וצחוק הגורל היה ש-17 שנים לאחר המלחמה ההיא, זו לא תהיה סגירת המעגל היחידה באותו היום בגדוד 46. זה הסיפור המדהים שסיפר לי מפקד פלוגה בשטח כינוס, בין פצמ"ר לפצמ"ר, רגע לפני שהם נכנסים לעזה. בשבת ב-12:00 בצהריים, מספר רס"ן (במיל') גולן קריגר, כבר היו לוחמי המילואים של פלוגה א' בגדוד 46 במחנה נחשונים בהכנות לתנועה. בהתחלה חשבו להוריד אותם ללא כלים לעוטף עזה, אבל אז הבינו שיש צורך עז בטנקים בקיבוצים והמושבים הנצורים. הבעיה – אין מובילים. קריגר פנה למפקד חטיבה 401 ושאל אותו "אתה סומך עלי?". המח"ט השיב בחיוב וקריגר ענה: "אז ניפגש בבוקר בעזה". וכך החל המסע המטורף של לוחמי המילואים מנחשונים לכפר עזה, עשרות קילומטרים דרך השטח, כביש 6, וקפה בדור אלון. בחצות יצאו הלוחמים על זחלים. בתחילה הם נסעו בשטח, מובלים על ידי ג'יפאי מנוסה שפתח להם את הדרך, וכך הם הגיעו עד קרית מלאכי, שם עשו עצירה לקפה – בתחנת דלק. "נסענו במקביל לכביש 6 ועצרנו לשתות קפה בתחנת דור אלון". אך אחר כך נתקלו בבעיה – השטח נגמר ובפניהם כביש. קריגר, שהוביל את הטנקים, לא היסס, ועלה עם הטנקים על כביש 6 בדרך דרומה. בשעה 12 בצהריים, בדיוק 12 שעות אחרי שיצאו, דהרו הטנקים לתוך כפר עזה, ונכנסו ללחימה. "החי"ר זיהה את המחבלים והטנקים שלנו מבצעים ירי – פגז לבית של משפחת *****. זו הזיה, אבל יש שני מחבלים במבנה ובבית לידם הוצאנו אישה בחודש התשיעי להריונה, אז יורים. בבתים אחרים הוצאנו קשישים, משפחה עם שלושה ילדים ועוד. ניהלנו קרב בין גן השעשועים לבית הכנסת, נלחמנו על חדר האוכל של הקיבוץ. זה היה הזו. ירינו קרוב לעשרה פגזים בתוך הקיבוץ החרב". כעת הלוחמים נמצאים בשטחי כינוס ונערכים לכניסה לרצועת עזה, למלחמה על הבית. עוד על המפגש שלי איתם – והסיבה שנכנסתי לטנק בפעם הראשונה מזה 17 שנה – בעיתון

חנן גרינווד

46,340 次观看 • 3 年前

בכיר בחמאס מעיד: יחיא סינוואר, מנהיג חמאס ברצועת עזה, עקב מקרוב אחר המשבר הפנימי בישראל, כולל השסע בצה"ל, במערכת הביטחון, ברחוב הישראלי ובערים השונות, והנחה לאתר את הרגע המתאים כדי ליזום מתקפה שתסייע למיטוטה של ישראל העיתונאי אחמד מנסור (أحمد_منصور) ערך ראיון מקיף עם ד"ר באסם נעים, ראש המחלקה המדינית וליחסי החוץ בתנועת חמאס, על אישיותו של יחיא אל-סינוואר (يحيى السنوار) מנהיג חמאס ברצועת עזה (2017 -2024), והתקופה שקדמה למתקפת השבעה באוקטובר 2023 ("מבול אל-אקצה"). להלן תרגום קטע מהראיון שהועלה ליוטיוב ב-12 במרץ 2025: אחמד מנסור: בעת שבה ישראל הייתה שסועה מבפנים בסכסוכים פנימיים במשך חמש שנים לפני "מבול אל-אקצה" [מתקפת השבעה באוקטובר], יחיא סינוואר הוציא לפועל מהלך של הונאה אסטרטגית, ייתכן ללא תקדים ייתכן בהיסטוריה, המזכיר את הסוס הטרויאני, ודברים שאירעו בקרבות המכריעים הגדולים בהיסטוריה. כיצד הוא [סינוואר] עקב אחר ההתרחשויות בישראל במהלך חמש השנים שקדמו למבול אל-אקצה? באסם נעים: לאור זאת שהוא [סינוואר] ריצה 22 שנות מאסר, ולמד [בתקופת המאסר] את הספרות העברית [פרסומים בשפה העברית], ולאור זאת, כך שמעתי ממנו, שהוא תמיד היה מתעדכן בפרטי ההתרחשויות בחברה הציונית, ולאחר מכן, כאשר השתחרר מהכלא, הוא המשיך לעקוב אחר המצב [בישראל], כלומר הוא האזין לערוצי [החדשות] הישראליים, הוא קרא את הדוחות ואת המחקרים, מעבר למה [הדוחות] שהגיעו ממומחים במחלקות השונות [של חמאס], המחלקה המדינית, או [מחלקת] המודיעין, מחלקת הביטחון הכללי ועוד. הוא [סינוואר] עקב מקרוב, ועקב אחר הפרטים הקטנים. לדוגמה, אני זוכר שבאחת הפעמים הוא כינס אותנו ואמר שעכשיו מתקיימת [מערכת] בחירות בישות [ישראל]. אחמד מנסור: אחת מתוך חמש [מערכות הבחירות] שנערכו [בישראל]. באסם נעים: כן, אני סבור, שאין מדובר ב[מערכת הבחירות האחרונה], אלא בזו שקדמה לה. אחמד מנסור: כן. באסם נעים: הוא ביקש להעריך את המצב. מה התרחישים הצפויים לגביהם? ומה נדרש מאיתנו? האם אנו נדרשים לכוון [את מהלכינו] לכיוון מסוים? לעודד את הערבים [אזרחי ישראל] שלא ליטול חלק [בבחירות]? לעודד את הערבים [אזרחי ישראל] להשתתף בבחירות? אחמד מנסור: ערביי פלסטין. באסם נעים: ערביי פלסטין. כמובן, קיימת עמדה הלכתית איסלאמית [בעניין זה], וקיימת עמדה מדינית וכולי. אבל, הוא פתח את האופק עבורנו לחשוב באופן מעמיק [בשאלה] כיצד אנו יכולים להשפיע. ייתכן שנדרשת פעילות בשטח [ביצוע פעילות צבאית/ טרור נגד ישראל]. אתה זוכר שב-96 [1996]. אחמד מנסור: כן. באסם נעים: [ראש ממשלת ישראל] שמעון פרס הפסיד בבחירות בגלל פעולות ההקרבה העצמית בדרכו של אללה [פיגועי ההתאבדות]. אחמד מנסור: אמת. באסם נעים: ו[בנימין] נתניהו [מנהיג הליכוד] ניצח בפעם הראשונה [וזכה להיבחר] לראש הממשלה. וייתכן, שנדרשת פעולה בשטח [ביצוע פעילות צבאית/ טרור נגד ישראל] כדי להשפיע על המצב ב[אזור] הפנים [של פלסטין, שהוא בראייה הפלסטינית שטח מדינת ישראל]. ואולם, כפי שציינתי, היה ברור לנו, כך הבינו כולם, שקללת העשור השמיני [מאז הקמת מדינת ישראל] החלה לבוא לידי ביטוי, כיוון שהישראלים מאמינים שהבית הראשון, והבית השני, שהם המדינה [היהודית] הראשונה וה[המדינה היהודית] השנייה קרסו בראש ובראשונה מבפנים, ואז הגיע הגורם החיצוני והשלים את חיסולן. אחמד מנסור: כן. באסם נעים: אנו הולכים לקראת קרע או לקראת פילוגים [בישראל] לאורך ולרוחב במישורים האידיאולוגי, החברתי, הדתי, הזהות, בכל התחומים, בצבא ובביטחון, ועוד, עד לנקודה בה אנו מתחילים לשמוע מונחים, שהראשון בהם: קללת העשור השמיני, מדינת אל-קודס [ירושלים, מדינת יהודה] ומדינת תל אביב. את מדינת אל-קודס [ירושלים, מדינת יהודה] מוביל הימין הקיצוני. אחמד מנסור: זה מוזר מאוד, שכעת ישראל הגיעה זמן קצר לפני "מבול אל-אקצה" לפילוג חברתי פנימי, שבו הקיצונים דרשו [להקים] את מדינת אל-קודס [ירושלים, מדינת יהודה] והחילונים במדינת תל אביב. באסם נעים: הם לא דרשו מדינה. נוצרה מדינה בתל אביב שמנהיגים אותה יהודים ליברלים הנחשבים למערביים, אלה שבאו במסגרת המפעל [הציוני] הראשון. אחמד מנסור: כן. באסם נעים: אחת הסיבות להישרדותו [של המפעל הציוני] נשענת על שני יסודות: היסוד של הזהות הדתית היהודית, והיסוד השני - שהם מייצגים את ערכי המערב. אנו בני המערב, אנו מייצגים את ערכי המערב, ואנו ראש החרב בהתנגשות הציביליזציות בין המזרח למערב. ללא הדימוי הזה, הדימוי שהם מייצגים את המערב, ישראל מאבדת את אחת ההצדקות החשובות לקיומה. ולכן, [היהודים הישראלים] הליברלים יודעים שאם אנו נהיה קיצונים בכיוון זה [כלומר אם ישראל תיטה לכיוון הימני הקיצוני], אנו נאבד את התמיכה והגיבוי של המערב. לכן, הם נאבקים נואשות כדי להגביל את הכיוון הקיצוני הזה [הימין הקיצוני] בפינה מוגדרת. אחמד מנסור: בהחלט. באסם נעים: אבל כיום, החברה הישראלית הפכה לנוטה לימין, וכעת הם [המזוהים עם הימין] נמצאים בצבא, מהווים אחוז גבוה מהחברה. לכן, הפילוג הזה היה ברור, פילוג בצבא, פילוג בביטחון, פילוג ברחוב, פילוג בערים. הוא תמיד קרא זאת כך, כלומר שעלינו לעקוב אחר ההתפתחויות מקרוב עד אשר נאתר את הרגע המתאים כדי לכוון את המכה [הצבאית] אשר תסייע לפרק את החברה הזו. לכן, אני תמיד אומר שמה שאירע ב-7 באוקטובר עשוי לא להוביל לשחרור [של פלסטין] בסבב [העימות הצבאי] הזה, אבל הנזק שנגרם [לישראל] הוא בלתי הפיך. סימוכין:

בכיר בחמאס מעיד: יחיא סינוואר, מנהיג חמאס ברצועת עזה, עקב מקרוב אחר המשבר הפנימי בישראל, כולל השסע בצה"ל, במערכת הביטחון, ברחוב הישראלי ובערים השונות, והנחה לאתר את הרגע המתאים כדי ליזום מתקפה שתסייע למיטוטה של ישראל העיתונאי אחמד מנסור (أحمد_منصور) ערך ראיון מקיף עם ד"ר באסם נעים, ראש המחלקה המדינית וליחסי החוץ בתנועת חמאס, על אישיותו של יחיא אל-סינוואר (يحيى السنوار) מנהיג חמאס ברצועת עזה (2017 -2024), והתקופה שקדמה למתקפת השבעה באוקטובר 2023 ("מבול אל-אקצה"). להלן תרגום קטע מהראיון שהועלה ליוטיוב ב-12 במרץ 2025: אחמד מנסור: בעת שבה ישראל הייתה שסועה מבפנים בסכסוכים פנימיים במשך חמש שנים לפני "מבול אל-אקצה" [מתקפת השבעה באוקטובר], יחיא סינוואר הוציא לפועל מהלך של הונאה אסטרטגית, ייתכן ללא תקדים ייתכן בהיסטוריה, המזכיר את הסוס הטרויאני, ודברים שאירעו בקרבות המכריעים הגדולים בהיסטוריה. כיצד הוא [סינוואר] עקב אחר ההתרחשויות בישראל במהלך חמש השנים שקדמו למבול אל-אקצה? באסם נעים: לאור זאת שהוא [סינוואר] ריצה 22 שנות מאסר, ולמד [בתקופת המאסר] את הספרות העברית [פרסומים בשפה העברית], ולאור זאת, כך שמעתי ממנו, שהוא תמיד היה מתעדכן בפרטי ההתרחשויות בחברה הציונית, ולאחר מכן, כאשר השתחרר מהכלא, הוא המשיך לעקוב אחר המצב [בישראל], כלומר הוא האזין לערוצי [החדשות] הישראליים, הוא קרא את הדוחות ואת המחקרים, מעבר למה [הדוחות] שהגיעו ממומחים במחלקות השונות [של חמאס], המחלקה המדינית, או [מחלקת] המודיעין, מחלקת הביטחון הכללי ועוד. הוא [סינוואר] עקב מקרוב, ועקב אחר הפרטים הקטנים. לדוגמה, אני זוכר שבאחת הפעמים הוא כינס אותנו ואמר שעכשיו מתקיימת [מערכת] בחירות בישות [ישראל]. אחמד מנסור: אחת מתוך חמש [מערכות הבחירות] שנערכו [בישראל]. באסם נעים: כן, אני סבור, שאין מדובר ב[מערכת הבחירות האחרונה], אלא בזו שקדמה לה. אחמד מנסור: כן. באסם נעים: הוא ביקש להעריך את המצב. מה התרחישים הצפויים לגביהם? ומה נדרש מאיתנו? האם אנו נדרשים לכוון [את מהלכינו] לכיוון מסוים? לעודד את הערבים [אזרחי ישראל] שלא ליטול חלק [בבחירות]? לעודד את הערבים [אזרחי ישראל] להשתתף בבחירות? אחמד מנסור: ערביי פלסטין. באסם נעים: ערביי פלסטין. כמובן, קיימת עמדה הלכתית איסלאמית [בעניין זה], וקיימת עמדה מדינית וכולי. אבל, הוא פתח את האופק עבורנו לחשוב באופן מעמיק [בשאלה] כיצד אנו יכולים להשפיע. ייתכן שנדרשת פעילות בשטח [ביצוע פעילות צבאית/ טרור נגד ישראל]. אתה זוכר שב-96 [1996]. אחמד מנסור: כן. באסם נעים: [ראש ממשלת ישראל] שמעון פרס הפסיד בבחירות בגלל פעולות ההקרבה העצמית בדרכו של אללה [פיגועי ההתאבדות]. אחמד מנסור: אמת. באסם נעים: ו[בנימין] נתניהו [מנהיג הליכוד] ניצח בפעם הראשונה [וזכה להיבחר] לראש הממשלה. וייתכן, שנדרשת פעולה בשטח [ביצוע פעילות צבאית/ טרור נגד ישראל] כדי להשפיע על המצב ב[אזור] הפנים [של פלסטין, שהוא בראייה הפלסטינית שטח מדינת ישראל]. ואולם, כפי שציינתי, היה ברור לנו, כך הבינו כולם, שקללת העשור השמיני [מאז הקמת מדינת ישראל] החלה לבוא לידי ביטוי, כיוון שהישראלים מאמינים שהבית הראשון, והבית השני, שהם המדינה [היהודית] הראשונה וה[המדינה היהודית] השנייה קרסו בראש ובראשונה מבפנים, ואז הגיע הגורם החיצוני והשלים את חיסולן. אחמד מנסור: כן. באסם נעים: אנו הולכים לקראת קרע או לקראת פילוגים [בישראל] לאורך ולרוחב במישורים האידיאולוגי, החברתי, הדתי, הזהות, בכל התחומים, בצבא ובביטחון, ועוד, עד לנקודה בה אנו מתחילים לשמוע מונחים, שהראשון בהם: קללת העשור השמיני, מדינת אל-קודס [ירושלים, מדינת יהודה] ומדינת תל אביב. את מדינת אל-קודס [ירושלים, מדינת יהודה] מוביל הימין הקיצוני. אחמד מנסור: זה מוזר מאוד, שכעת ישראל הגיעה זמן קצר לפני "מבול אל-אקצה" לפילוג חברתי פנימי, שבו הקיצונים דרשו [להקים] את מדינת אל-קודס [ירושלים, מדינת יהודה] והחילונים במדינת תל אביב. באסם נעים: הם לא דרשו מדינה. נוצרה מדינה בתל אביב שמנהיגים אותה יהודים ליברלים הנחשבים למערביים, אלה שבאו במסגרת המפעל [הציוני] הראשון. אחמד מנסור: כן. באסם נעים: אחת הסיבות להישרדותו [של המפעל הציוני] נשענת על שני יסודות: היסוד של הזהות הדתית היהודית, והיסוד השני - שהם מייצגים את ערכי המערב. אנו בני המערב, אנו מייצגים את ערכי המערב, ואנו ראש החרב בהתנגשות הציביליזציות בין המזרח למערב. ללא הדימוי הזה, הדימוי שהם מייצגים את המערב, ישראל מאבדת את אחת ההצדקות החשובות לקיומה. ולכן, [היהודים הישראלים] הליברלים יודעים שאם אנו נהיה קיצונים בכיוון זה [כלומר אם ישראל תיטה לכיוון הימני הקיצוני], אנו נאבד את התמיכה והגיבוי של המערב. לכן, הם נאבקים נואשות כדי להגביל את הכיוון הקיצוני הזה [הימין הקיצוני] בפינה מוגדרת. אחמד מנסור: בהחלט. באסם נעים: אבל כיום, החברה הישראלית הפכה לנוטה לימין, וכעת הם [המזוהים עם הימין] נמצאים בצבא, מהווים אחוז גבוה מהחברה. לכן, הפילוג הזה היה ברור, פילוג בצבא, פילוג בביטחון, פילוג ברחוב, פילוג בערים. הוא תמיד קרא זאת כך, כלומר שעלינו לעקוב אחר ההתפתחויות מקרוב עד אשר נאתר את הרגע המתאים כדי לכוון את המכה [הצבאית] אשר תסייע לפרק את החברה הזו. לכן, אני תמיד אומר שמה שאירע ב-7 באוקטובר עשוי לא להוביל לשחרור [של פלסטין] בסבב [העימות הצבאי] הזה, אבל הנזק שנגרם [לישראל] הוא בלתי הפיך. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

99,305 次观看 • 1 年前