Loading video...

Video Failed to Load

Go Home

גלית דיסטל אטבריאן: "כשאני הפנתי את האצבע אליי, אני נחרדתי כי ראיתי את עצמי על באמת וראיתי שפילגתי וראיתי ששיסיתי. אני פילגתי, שכשכתי בצדק של עצמי, בזעם של עצמי. אני הולכת לפתוח בסופו של דבר, על מה שעברתי במשרד ההסברה, כיוון שלי זה חשוב". קרדיט, "הפטריוטים", נובמבר 2023

18,103 views • 7 months ago •via X (Twitter)

0 Comments

No comments available

Comments from the original post will appear here

Related Videos

אני נרגש היום כמו שלא הייתי הרבה זמן. בדצמבר 2023 החלטתי, כחלק מהמחקר שלי, (שרק התחלתי) אחרי אירועי אוקטובר, לקחת את עצמי ולנסוע להסביר מה המשמעות של כסף קטארי למערכת ההשכלה הגבוהה שמוסלק ומשחית את נפשה של האקדמיה האמריקאית, תחת חוק שמאפשר לא לדווח על תרומה מתחת ל-250 אלף דולר. התמונה שהתגלתה לי, מהמחקר שלי, הייתה מבעיתה. רשת של העברת כספים לחינוך קטארי של האחים המוסלמים באמריקה כחלק מתוכנית "הגיאהד הגדול" שעוצבה עוד ב-1991 ל-100 שנים הבאות לאסלם את אמריקה. עוד על זה בשרשור פה; מאז, אני דופק על כל דלת אפשרית להסביר את חשיבות החקיקה הזו, שתחייב שקיפות לכל כסף שנכנס לאקדמיה. המחקר האקדמי שלי על רשתות השפעה אזרחיות על קונגרס, הפכו ממאמרים (לדוגמא ניתן לקרוא תקציר של מאמר שכתבתי פה: למדיניות. שקיפות, אומר שאי אפשר לחלק את הכסף למנות קטנות וללא אפשרות להבין מה הוא קונה. והנה היום, הבת של הפסטור הייגי, סנדרה הייגי הולכת ומבקשת מאלפי האנשים שהגיעו לכנס לצאת ולשכנע את חברי הקונגרס שיצביעו להעביר את החוק. חבר שלי היקר ד"ר קלדוואל ששמע לראשונה על הסיפור הזה אמר לי ואני מצטט במדויק: WE GET THINGS DONE 😉 ובכן, זה כפי שאתם יכולים לשמוע בעצמכם המטרה שלהם השנה. לדאוג שהחוק שנקרא DETERRENT Act סוף סוף יעבור ויחייב שקיפות בהעברת כספים ממדינות זרות (כולל ישראל!). אלפי אנשים ידפקו על הדלתות של חברי קונגרס וידרשו מהנציג שלהם: שקיפות לכסף זר- עכשיו! עוד על החקיקה פה: עוד מבקש להודות למכון למדיניות העם היהודי המכון למדיניות העם היהודי - JPPI התומך במחקר. הללויה!

קובי ברדה-Dr. Kobby Barda

36,820 views • 1 month ago

עד כאן! ההבדל הגדול ביני ובין Galit Distel Atbaryan - גלית דיסטל אטבריאן , אני מזרחית על מלא מלא, זאת שדיסטל מגדירה ״חומה״. הגעתי לתפקיד שלי כסגנית ראש עיריית תל אביב-יפו, בזכות ולא בחסד ובראש מורם. לעולם לא הייתי מגינה או משתפת פעולה עם אדם שאנשי לשכתו נעלו אותי במרפסת ולעולם לא הייתי אומרת על ראש הסגל של אותו נתניהו, שהוא חצה אלף קווים אדומים ולא מספרת מה הם אותם קווים רק מתוך נאמנות למלך (האשכנזי והלבן מקיסריה) אני אישה מזרחית חומה שצעדה במחאה לצד ״השפחות״, בין היתר בגלל דברים שאת גלית דיסטל עברת וחווית על בשרך על ידי האליטה של לשכת נתניהו. וקולך נדם. את הדורסנות הזו כשהיא מגיעה מהלשכה של ראש הממשלה חייבים לעצור. כי הדורסנות הזאת, בנוסף להתנהלות הקואליציה והשופרות שלה, גורמת לנשים אחרות להיתפס כ״שפחות״. הבעיה הכי גדולה של Galit Distel Atbaryan - גלית דיסטל אטבריאן זו שאמרה בריאיון ל"120 ואחת", הפודקאסט הפוליטי של ynet, שהאחריות הממשלה ל-7 באוקטובר, לא רבה בכלל, זה שהיא ממשיכה לפלג ולהדהיר אותנו לתהום, בדיוק כפי שהעידה בעצמה בדצמבר 2023: ״הייתי מאלו שהדהירו 9 מיליון לתהום - והחולשה הזו הובילה לטבח". תסתכלי במראה גלית ותראי שההשתקפות כואבת. מורן אזולאי Moran Azulay. Bonot Alternativa בונות אלטרנטיבה

מיטל להבי- Meital Lehavi

34,256 views • 7 months ago

במסגרת ״תמונת המראה״ עכשיו מפיצים כל השופרות את הטיעון המיתמם ״מה הטענות שלכם נגד מרדכי דוד, תראו מה עשיתם לטלי גוטליב והילדה האוטוסיטית שלה!!!!״ ובמציאות: ב20.2.23, (יום שיבוש ראשון) כ-5 צעירים התיישבו מול הדלת של גוטליב. הנה התיעוד וזה התמלול של האירוע: גוטליב: “אין לי בעיה, אתם יכולים להיכנס אליי הביתה… אני עם כותונת אז תשמרו לי על הפרטיות, סליחה” מפגין: “אין בעיה. אני מצלם רק את פנייך, לא את גופך” גוטליב: “זה בסדר. אני מבקשת כי זה חשוף. יש לי רק דבר אחד לבקש מכם. יש לי ילדה אוטיסטית בתפקוד מאוד נמוך, זה ידוע. אני מוציאה אותה למסגרת ב-7:35. אני משאירה לכם את הדלת פתוחה, אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים. רק אל תבהילו אותה, כי בשבילה זה יכול להרוס לה התקדמות…” המפגינים: “זה ברור” מפגינה: “אנחנו בעדה” מפגין: “יש מישהו שיכול להוציא אותה למסגרת? גוטליב: “אין לי מישהו, אני גרה לבד. אז רק כשאני יוצאת בשעה 7:35 או 7:37 תהיו בשקט. אתם יכולים להישאר כאן, אין לי בעיה, זו זכותכם להפגין, רק תכבדו אותה” כל המפגינים: “ברור”. >2

Restart Israel

10,964 views • 6 months ago

סיפור שיפתיע אתכם ממש אבל יושבת לי בתור לרופא בוכה מכאבים כל האיפור מרוח לי על הפרצוף נראית כמו רקון עם תסמונת כלשהי. כי הבוקר שוב החריפו הכאבים ביד שלי שעברה ניתוח אחרי שברים קשים לפני שנה. שוב הפנו אותי בתור מזורז לאורתופד, שוב נתנו לי מרשם לאנטי דלקתי כי שוב חזרה לי הדלקת הכרונית שעושה לי כאבים של השטן בזמן שאני מחכה לבדיקות mri כדי לבדוק מה קורה עם הרצועה. בקיצור סיימתי, אז יושבת בתור לבית מרקחת בוכייה סובלת מכאבים באמת באמת נוראיים. מגיע איש טוב לב כמובן מלא בנתינה ואהבה, ושואל אותי למה בכיתי. עניתי לו ״כי כאב לי ממש-״ עוד לא סיימתי את המשפט והוא אמר לי ״לא את לא מבינה, שאלתי כי ראיתי שאת בוכה אז אמרתי שזה בטח כי את שמנה קצת״ הוא אמר בזמן שהדגים עם הידיים המחשה של הבטן הגדולה שלי והוסיף: ״אז אם את רוצה לרזות שתדעי…״ עצרתי אותו ואמרתי ״לא צריך זה בסדר תודה״ מי שמכיר אותי כבר יודע שזו לא הפעם הראשונה, לא השנייה, לא המאה וגם כנראה לא האחרונה שזרים מטיפים, ממליצים לי המלצות, מעירים או מתערבים. כמעט אף פעם אני לא מצליחה להיות ״לא נחמדה״ ולהציב גבול, במיוחד כשמדובר באדם מבוגר שאין לי כוח לחנך. אני צריכה לעבוד על זה ולהשתפר בהצבת גבולות ואני יודעת. אז למרות שסירבתי בעדינות הוא המשיך: ״תלכי לחוות התבלינים, לסכרת ולהרזיה את נוסעת ושלושה חודשים את יורדת 25 קילו״. הוא סיים לשפוך את שעל ליבו, סינן לעברי ״חבל חבל״, והמשיך ביום שלו. חחחחחחחחחחח כבר מזמןןןןןן שאני לא נפגעת מזרים הזויים כאלה ברחוב. סיפרתי לאמא שלי ונקרעתי מצחוק, כי זר פשוט לא יבין. זר לא יבין איך זה להתקיים במרחב הציבורי ולקבל המלצות רפואיות על בסיס יום יומי *כל פעם* שיוצאת מהבית - כי אני שמנה. זר באמת באמת לא יבין את הכמויות על כמויות של אנשים כאלה שמגיעים ומטיפים לי מבלי לדעת עליי כלום ושום דבר. והפעם זה היה כבר ממש קורע, כי הוא כפה את העצה המהממת שלו תוך כדי שאני בוכה וסובלת מכאבים ולמרות שאמרתי שאני לא מעוניינת. באמת אבל באמת נשגב מבינתי איך אדם מרשה לעצמו להתנהג ככה. באמת. עזבו את זה שאני אחרי אשפוז במחלקת הפרעות אכילה, מתמודדת נפש ומטופלת בין היתר גם אצל דיאטנית, עושה תהליך ועובדת על עצמי כדי לשמור על הבריאות הנפשית והפיזית שלי. באמת עזבו, זה בכלל לא משנה אפילו. גם אם הייתי רוצה את העצה הזו - הדרך שבה אנשים מרשים לעצמם להתנהל מול אדם זר נטו כי הוא שמן שבחר לצאת מהבית, זו חוצפה ברמה כבר ממש מגוחכת. וזה כמובן, עלול לעשות הרבה יותר נזק מאשר תועלת. ואני לא כותבת את זה ממקום פגיע חלילה. גם אין לי מסר חשוב פה, הרי אנשים כאלה ימשיכו להעיר לאחרים לא משנה מה יגידו להם - אני לא אצליח לחנך אותם וגם ויתרתי מזמן על לנסות. סתם משתפת כדי שמי שאולי לא מבין כמה זה נפוץ, יקרא את הפוסט שלי ויבין - אני לא יכולה לצאת מהבית בלי שזרים ניגשים אליי ככה. לא קורה מצב כזה שאני פשוט מתקיימת בעולם ואין למישהו משהו לומר. זהו, פרקתי יום טוב וניפגש בחוות התבלינים ❤️‍🩹 (התחלתי את הפוסט בלכתוב שתופתעו, הופתעתם? לא? אחלה גם אני לא) הספקתי סתם בשביל הקטע להקליט את החלק האחרון של השיחה, מתלבטת אם להתחיל אוסף של כאלה.

Maya Lee

10,478 views • 5 months ago

בשבוע שעבר פגשתי באולפן שני קצוות שמרכיבים את הסיפור הישראלי, וזה היה...נפיץ🤯 שוחחתי עם דולב דוידוביץ’, פעיל חברתי חרדי חד ורהוט, ועם נאור נרקיס, מייסד תנועת “חוזרים בתבונה” שמנסה באופן אקטיבי לחלן את החברה החרדית. מהר מאוד הבנתי שלא מדובר בעוד דיון, אלא בהתנגשות חזיתית בין שתי תפיסות עולם שאין ביניהן כמעט שום דבר משותף. לא אסתיר, מצאתי את עצמי חולק בתקיפות על הרבה ממה שדולב אמר, במיוחד כשהשיחה גלשה להצדקה של אלימות. הציטוט שלו, “אני שמח שיפרקו אותך מכות”, הדהד לי בראש הרבה אחרי שהמיקרופונים כבו. זה משפט שמסמן קו אדום. מצד שני, גם הפעילות של נאור, שמצהיר על כוונתו “לפרק את החברה החרדית מבפנים”, מציבה מראה לא פשוטה בפני כולנו ושואלת מה גבולות הלגיטימיות במאבק תרבותי. השיחה הזאת השאירה אותי עם תחושה מורכבת של דאגה עמוקה, אבל גם עם הבנה טובה יותר של עומק הפערים. אני באמת מאמין בדיאלוג, אבל האם יש מצבים שבהם הדיאלוג פשוט נגמר? הפרק המלא עכשיו באוויר לצפייה - #עלהמשמעות #דיבייט #חרדים #חילונים #ייהדות לטיעונים של מי יותר התחברתם?

Tamir Dortal תמיר דורטל

48,184 views • 11 months ago

כולכם יותר ממוזמנים לשמוע את שי גולדשטיין אומר לי שאני ״בשידור חי״ כשאני בעצם בשידור שהוקלט ושודר מאוחר יותר (משקרים כמו שהם נושמים, כבר אמרתי). עוד לפני זה הוא תוהה בקול אם את הספרים שלי אני כותבת בביקיני (אני לא, אבל אתם ממש מוזמנים לקנות אותם, לינק בביו) וגם תוהה אם כדאי לו להציע לי לשים על עצמי משהו לרגל הראיון. מקסים. עוד תשמעו אותי מנגבת איתו את הרצפה כשהוא חושף מה הוא באמת חושב: שאוטובוסים עם פרסומות שיש בהן פרצוף של נשים (אפילו מכוסות למשעי, כמו עינב בובליל) ולכן הן ״קצת פרובוקטיביות״ (בגלל פרצוף של נשים, כן?), לא צריכים לעבור בבני ברק, ושבכלליות נשים חילוניות צריכות למצוא מסלול אחר מרמת גן לפתח תקווה, כדי לא חלילה להעליב מישהו עם הקיום שלהן. בקיצור, שאנחנו צריכים להנדס את כל הקיום שלנו במרחב ואת כל מסלולי הווייז שלנו לפי מה שנוח לחרדים שלא נעים להם לראות פרצוף (פרצוף!!!!) של אישה על שלט כי ״לכבד״, ואם לא ״נכבד״ נחטוף תלישות תמונות שלנו ויריקות. הגיע הזמן לבחור באיזו מדינה אתם רוצים לחיות. לדעתי זו לא המדינה של גולדשטיין ושות׳. אני פה כדי להציע לכם אלטרנטיבה. קחו אותה.

מגי אוצרי

21,702 views • 3 months ago

היה לי יום חשוב ומטלטל. את המילים האלו אני כותב מהלב ומבקש לפתוח בתודה לחברי קהילת ניר עוז שקיבלו אותי היום למפגש בקיבוץ. באתי לניר עוז ברגע שהקיבוץ הרגיש שזה תזמון נכון. אנשי הקיבוץ, גיבורים, כואבים אך נחושים, טרחו והגיעו למפגש איתי מכרמי גת, שם מתגוררת הקהילה באופן זמני עד לבניה המחודשת של הקיבוץ. הם המתינו לי משפחה משפחה ליד מה שהיה פעם ביתה ונשרף והוחרב ונבזז. פסעתי כך שלוש שעות בשבילי הקיבוץ, בין הבתים והמראות והסיפורים והאנשים והתמונות והחיים והמתים. בשקט ובזעזוע. מקשיב, סופג, מעכל, לוקח איתי צידה להמשך הדרך מהאנשים אצילי הרוח ומלאי העוז שקמים מחדש לחיים של עשיה. הגעתי לכאן כי יש לי אחריות. יש לי אחריות לאסון הגדול ביותר שידענו. הגעתי כי אני כואב את החטופים שעוד לא הצלחנו להשיב כל בוקר וכל לילה ואני שותף עם חברי הקיבוץ לכאב. באתי לכאן כי רבע מחברי הקיבוץ נפלו או נחטפו באותו יום ארור. באתי כי אני מעריץ את אנשי ההתיישבות העובדת שעושים ציונות וחקלאות בספר על הגבול וכי הערך הציוני הזה שספג מכה קשה כל כך חייב לצאת ממנה הרבה יותר גדול והרבה יותר חזק. הגעתי לכאן כי אני שר האוצר ויש לי אחריות ותפקיד ראשון במעלה לתמוך בבנייה מחודשת של הקיבוץ וחבל התקומה. באתי כי אני אוהב את אזרחי ישראל ואת תושבי העוטף אהבת נפש. אני יודע, לפעמים אנחנו נוהגים לצייר את היריב האידיאולוגי בצבעים לא אמיתיים, כנראה זה קורה בכל המחנות. אבל פה, בניר עוז, לא היו צבעים. היה לב. היה כאב והיתה שליחות. היתה גם ביקורת צודקת ואנשי ניר עוז השמיעו אותה בכבוד מעורר הערצה ואני הקשבתי וקיבלתי ולקחתי ללב. מדובר באנשים מיוחדים וכואבים. בצדק. כל עם ישראל כואב, אבל כל עם ישראל לא עבר את מה שהם עברו. אני מודה להם על כך שפתחו את הדלת ואת הלב, זה לא מובן מאליו. זה לא טריוויאלי. אני כלל לא בטוח שאני במקומם הייתי מסוגל להזמין, לקבל ולהסתכל בעיניים של מי שיש לו חלק באחריות למחדל הנורא והאיום שבו ניר עוז נכבשה על ידי הנאצים של חמאס-דאעש ונשארה לבד שעות רבות כל כך באין מדינה או צבא. ברמה האישית אני חי את זה בשנה האחרונה, אני הולך לישון עם זה וקם עם זה. עם תחושת האחריות והאשמה ובעיקר עם המחויבות לתקן את מה שאפשר. את אנשי הקיבוצים הערצתי כאנשי התיישבות חקלאות וציונות עוד לפני האסון. עכשיו אני מעריץ אותם הרבה יותר על האצילות, על התעצומות, על העוז לדמיין כאן עתיד ולחזור. אנחנו מחויבים בע״ה להשבת החטופים הביתה ומחויבים להיות כאן עבורם במלאכת השיקום ובניה מחדש. הרוח היא שלהם, ויש להם הרבה כזו, ואנחנו מוכרחים לספק להם את החומר כדי לאפשר להם לייצר את העתיד הכי טוב, הכי חזק והכי עוצמתי שיתן את התשובה הניצחת לאויבים. מסיים את הסיור כואב אוהב ומחויב.

בצלאל סמוטריץ'

279,601 views • 1 year ago