Video wird geladen...

Video konnte nicht geladen werden

Zur Startseite

האולטראס של אל-ריאדי הגיעו לבית של הכוכב ואאל עראקג'י, שקרע את הצולבת במשחק בסדרת הגמר בליל שבת, וצועקים לו "נילחם בשבילך". זה מרשים

ybklain's profile picture

יהונתן קליין

2,157 subscribers

21,113 Aufrufe • vor 25 Tagen •via X (Twitter)

LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 Kommentare

Keine Kommentare verfügbar

Kommentare vom Original-Post werden hier angezeigt

Ähnliche Videos

יש רמות של נבזיות ורשעות שאי אפשר לקבל. לשמוע את יו''ר ההסתדרות טוען שלא מקדמים עסקה בגלל שיקולים פוליטיים, לשמוע את יו''ר האופוזיציה משתמש בביטוי 'קבינט המוות', אלו אמירות שאסור לעבור עליהן לסדר היום. הן שקריות באופן מוחלט. מוטב שמי שמזכירים את ההיסטוריה העקובה מדם של ציר פילדלפי, יפסיקו לזלזל בהשלכות על נסיגה משם. המידע שפורסם אודות כוונותיו של סינוואר להבריח חטופים לאיראן רק מחזק את הקריאה הישראלית הרחבה - דיון אמיתי, ענייני וכנה בגורלנו שלנו. דיון לו שותפים פטריוטים ישראלים, שליחי ציבור המבקשים לצופף את השורות אל מול אויב אכזר המאיים להשמידנו. זה קנה המידה דרכו צריך להביט על המציאות. עברנו שבוע קשה מאוד, עם בשורות קשות מאוד וכואבות מאוד. אסור לנו לתת לסינוואר לשחק בנו. הוא רוצה לראות אותנו מתפרקים. אסור לתת לו את זה. שבת שלום.
0:22

יש רמות של נבזיות ורשעות שאי אפשר לקבל. לשמוע את יו''ר ההסתדרות טוען שלא מקדמים עסקה בגלל שיקולים פוליטיים, לשמוע את יו''ר האופוזיציה משתמש בביטוי 'קבינט המוות', אלו אמירות שאסור לעבור עליהן לסדר היום. הן שקריות באופן מוחלט. מוטב שמי שמזכירים את ההיסטוריה העקובה מדם של ציר פילדלפי, יפסיקו לזלזל בהשלכות על נסיגה משם. המידע שפורסם אודות כוונותיו של סינוואר להבריח חטופים לאיראן רק מחזק את הקריאה הישראלית הרחבה - דיון אמיתי, ענייני וכנה בגורלנו שלנו. דיון לו שותפים פטריוטים ישראלים, שליחי ציבור המבקשים לצופף את השורות אל מול אויב אכזר המאיים להשמידנו. זה קנה המידה דרכו צריך להביט על המציאות. עברנו שבוע קשה מאוד, עם בשורות קשות מאוד וכואבות מאוד. אסור לנו לתת לסינוואר לשחק בנו. הוא רוצה לראות אותנו מתפרקים. אסור לתת לו את זה. שבת שלום.

Avi Dichter אבי דיכטר

57,512 Aufrufe • vor 1 Jahr

עורך הדין, מוחמד ספורי, הגיש 2,776 תביעות יצוגיות, הוא השיאן הישראלי בהגשת תביעות יצוגיות, הגיש יותר תביעות כנראה מכל אדם אחר בעולם, גם בקנדה וגם בארה״ב אין מספרים כאלו, מרבית התביעות כנגד עסקים קטנים מה שנקרא בשפת העם - ״גזל בחסות החוק״. התביעות שהוגשו היו בהיקף מצטבר של קצת יותר מ - 6 מיליארד שקלים. למיטב ידיעתי כל התביעות הסתיימו בהסתלקות, פשרה או הסתלקות מתוגמלת וזה בלי מכתבי התראה ותביעות נוספות. בקיצור, בית המשפט שכולנו משלמים עליו בכספי המיסים שלנו, זה בכלל בית משפט של אבא שלו. מזה זמן רב אני עובד קשה כדי לחשוף את מעלליו, הגשתי תלונות במשטרה, חשפתי את הסיפורים בתקשורת, הגשתי תלונות בלשכת עורכי הדין, הגעתי לדיונים, סייעתי לקורבנות, עשיתי ככל יכולתי ודבר לא קרה. אבל, ידעתי שאסור להתייאש, לפני מספר חודשים כבוד השופט גרוסקופף קבע כי מוחמד ספורי עשה שימוש בעמותת קש ״היבה לנזקק״ באמצעותה הגיש מוחמד ספורי 94 תביעות יצוגיות, כתובת העמותה רשומה במשרדו של עורך הדין ספורי, מה שחושף דבר חמור בהרבה, עורך הדין ספורי ככל הנראה מפעיל בעצמו את העמותה במטרה להגיש בשמה תביעות כשהוא עורך הדין שלמעשה מייצג את עצמו, כספי התביעות ככל הנראה מצאו את דרכם אל כיסו של מוחמד ספורי. לשכת עורכי הדין התעוררה בימים האחרונים משנת היופי שלה ועיסוקים פוליטיים, ביסקוויטים ובאפלות וסוף סוף ועדת האתיקה של הלשכה מקבלת החלטה להחל בהליך לשלילת רישיונו של עורך הדין ספורי, שהילך אימים משך עשור וקצת על אלפי בעלי עסקים ובני משפחותיהם. עורך הדין ספורי מערער על ההליך שהחל בלשכה את העירעור הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה, אבל זה לא יעזור לו. בימים הקרובים אצטרף להליך כידיד בית משפט ואחשוף בפני בית המשפט את דרכו הנכלוליות של ספורי עם עדות של עובדים מתוך משרדו. על שיטות מיוחדות ישירות ממפעל ההרס של ספורי ליצירת תביעות , תביעות בלי עילה, בלי תובע אמיתי, בלי זכות עמידה, וחסרות בסיס, בתיקים רבים שהוגשו לבית המשפט ובאמצעותם הוצאו כספים מאלפי אזרחים תמימים שכל חטאם היה ניסיון להתפרנס בכבוד במדינה הזו. עד שהצדק יעשה אני לא מתכוון לעצור אפילו לרגע אחד עד כבר יהיה כאן - גן העדן❤️
1:59

עורך הדין, מוחמד ספורי, הגיש 2,776 תביעות יצוגיות, הוא השיאן הישראלי בהגשת תביעות יצוגיות, הגיש יותר תביעות כנראה מכל אדם אחר בעולם, גם בקנדה וגם בארה״ב אין מספרים כאלו, מרבית התביעות כנגד עסקים קטנים מה שנקרא בשפת העם - ״גזל בחסות החוק״. התביעות שהוגשו היו בהיקף מצטבר של קצת יותר מ - 6 מיליארד שקלים. למיטב ידיעתי כל התביעות הסתיימו בהסתלקות, פשרה או הסתלקות מתוגמלת וזה בלי מכתבי התראה ותביעות נוספות. בקיצור, בית המשפט שכולנו משלמים עליו בכספי המיסים שלנו, זה בכלל בית משפט של אבא שלו. מזה זמן רב אני עובד קשה כדי לחשוף את מעלליו, הגשתי תלונות במשטרה, חשפתי את הסיפורים בתקשורת, הגשתי תלונות בלשכת עורכי הדין, הגעתי לדיונים, סייעתי לקורבנות, עשיתי ככל יכולתי ודבר לא קרה. אבל, ידעתי שאסור להתייאש, לפני מספר חודשים כבוד השופט גרוסקופף קבע כי מוחמד ספורי עשה שימוש בעמותת קש ״היבה לנזקק״ באמצעותה הגיש מוחמד ספורי 94 תביעות יצוגיות, כתובת העמותה רשומה במשרדו של עורך הדין ספורי, מה שחושף דבר חמור בהרבה, עורך הדין ספורי ככל הנראה מפעיל בעצמו את העמותה במטרה להגיש בשמה תביעות כשהוא עורך הדין שלמעשה מייצג את עצמו, כספי התביעות ככל הנראה מצאו את דרכם אל כיסו של מוחמד ספורי. לשכת עורכי הדין התעוררה בימים האחרונים משנת היופי שלה ועיסוקים פוליטיים, ביסקוויטים ובאפלות וסוף סוף ועדת האתיקה של הלשכה מקבלת החלטה להחל בהליך לשלילת רישיונו של עורך הדין ספורי, שהילך אימים משך עשור וקצת על אלפי בעלי עסקים ובני משפחותיהם. עורך הדין ספורי מערער על ההליך שהחל בלשכה את העירעור הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה, אבל זה לא יעזור לו. בימים הקרובים אצטרף להליך כידיד בית משפט ואחשוף בפני בית המשפט את דרכו הנכלוליות של ספורי עם עדות של עובדים מתוך משרדו. על שיטות מיוחדות ישירות ממפעל ההרס של ספורי ליצירת תביעות , תביעות בלי עילה, בלי תובע אמיתי, בלי זכות עמידה, וחסרות בסיס, בתיקים רבים שהוגשו לבית המשפט ובאמצעותם הוצאו כספים מאלפי אזרחים תמימים שכל חטאם היה ניסיון להתפרנס בכבוד במדינה הזו. עד שהצדק יעשה אני לא מתכוון לעצור אפילו לרגע אחד עד כבר יהיה כאן - גן העדן❤️

💙Abir Kara אביר קארה

41,319 Aufrufe • vor 7 Monaten

תשקיעו 15 דק׳ להקשיב לדבריה של כבוד נשיאת בהמ״ש העליון, דורית ביניש, בזום אתמול שיאיא פינק ארגן. הבאתי חלק מהדברים. ——— ההפיכה המשטרית בעיצומה. היא לא חלפה מן העולם. זאת הייתה אשליה שלנו, שהצלחנו. מהר מאוד כאשר הופיע שר המשפטים בינואר 23 והציג את תוכניתו, הבנו שזו לא מהפכה משפטית אלא הפיכה משטרית. הציבור הבין את זה ויצא לרחוב. ונתנו לנו תחושה שבלמנו את ההפיכה. במובן מסוים זה נכון, כאשר בית המשפט לא קיבל את הפרקטיקה לא לבקר את הממשלה על פי סבירות התנהגותה ומעשיה. הייתה תחושה שאנחנו עצרנו. למרבה הצער זה לא נגמר. על אף המצב הביטחוני, על אף כל הקשיים אנחנו בעיצומה של דהירה של הממשלה לממש את תוכניתה להפיכה משטרית. הדבר המטריד, הוא לא פיטורי שר כזה או אחר, זה מאד מטריד, אבל הדבר המרכזי הוא: יש לנו שלטון שחותר להפוך אותנו מדמוקרטיה לדיקטטורה. הוא נבחר בדרך דמוקרטית. זה כבר קרה הרבה פעמים בהיסטוריה. לא האמנו שנהיה במצב כזה, אבל זהו התהליך. יש דהירה. לעצור את ההפיכה הזאת זו חובתנו המיידית. מה הרעיון של ההפיכה הזו? הבסיס של משטר דמוקרטי זה 3 רשויות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. הממשלה לא מסתירה את כוונתה לצמצם את הרשויות האחרות. כלומר הכנסת כבר בשיטה שלנו בידי שליטה של הממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני. הרצון הנוסף הוא להשתלט על המשפט, על בית המשפט, על התקשורת, על האקדמיה. זה מפתח לשלטון טוטליטרי. ניצול של דרכים דמוקרטיות לביטול הדמוקרטיה. התוכנית היא לפרק את המוסדות צעד אחרי צעד. אם לא בחקיקה אז בדרך מעשית. הם לא הצליחו למזלנו עדיין, אבל הם בהחלט בדרך להשתלט על המוסדות השונים, וזו הכוונה, להרוס. וכאן אנחנו מגיעים למכתב היועצת המשפטית שמתריעה על כך בעצם, על לכל התחושות שיש לנו, שצעד אחרי צעד הממשלה פועלת באופן לא חוקי. כל כוחה של הממשלה נובע מהחוק. היא יכולה לעשות רק מה שהחוק מתיר. כל אדם חופשי לעשות אלא אם אסור, אבל הממשלה יכולה לעשות רק מה שמותר לה על פי חוק. אז ״איזון בחוק״ זה התחלה והקידום של השיטה לחיסול הדמוקרטיה. ומה המכתב אומר? היועמ״שית אמרה – אנחנו יודעים היטב איך מתקבלות החלטות: יש נוהג רב שנים, יש תקנון הממשלה, יש דרך לעבודת ממשלה, כל נושא שעולה לממשלה מחייב הכנה מראש של הרפרנטים בממשלה, חוות דעת משפטית אם צריך. מכל זה מתעלמים: לפי המכתב הם מתנהגים כאילו לא צריכים חוות דעת של היועץ המשפטי הממשלה, הממשלה יכולה לקבל יעוץ מאנשים פרטיים ממזכיר הממשלה, שזה ממש לא תפקידו, מאנשים שונים שהם מעדיפים את דעתם וחוות דעתם המשפטית. אבל, על פי הדין במדינה, חד משמעית, (זה הובהר פעמים רבות בפסק הדין) מי שחוות דעתו המשפטית מחייבת את הממשלה זה היועצת המשפטית הממשלה. זה תפקידה להנחות את הממשלה איך תוכל לפעול על פי חוק. אם לא מכינים קודם חוות דעת, אם מתעלמים מחוות דעת היועצת המשפטית ואם מבקשים חוות דעת בדרכים עקיפות של אנשים לא מוסמכים, --- אז זה צפצוף על החוק, והמשמעות היא שהממשלה פועלת כעבריינית, לא על פי חוק. זה חלק מהצעדים שמובילים לשליטה המוחלטת שלה. אז מתמנים מינויים לא מקצועיים על בסיס פוליטי, בלי שמתקיימים התכונות והכישורים הנדרשים לתפקיד, אנו רואים שנמנעים מלמנות נשיא לבית המשפט העליון, זה חלק משיטת ההשתלטות. רק ימנו שופטים אם הם יהיו נאמנים לממשלה ולא למדינה, זה המבחן, ולכן צריך את הסכמת הדרג הפוליטי לכל מינוי על פי תפיסת שר המשפטים. יש כוונה (וזה כבר בחקיקה) למנות נציב תלונות על שופטים, לא בדרך שהייתה עד היום, רוצים שהכנסת תבחר את נציב תלונות על שופטים, והוא יהווה איום על העצמאות השיפוטית. כי אם שופט ייתן פסק דין שלא ייראה לנציב, אז הכי פשוט יהיה להדיח אותו. כי לנציב יש סמכות להמליץ על הדחה. כל הדברים האלה הם חלק מאיום מאד רציני על מערכת המשפט, שתפקידה לשמור על האיזונים, ועל הבקרה על המערכת. הממשלה צוברת כוח, כדי לגמד את כוחן של המוסדות המקצועיים האחרים. אני מאמינה מאוד שגם היועצת המשפטית, וגם בית המשפט מתכוונים ועומדים כחומה בצורה, אבל נעשים כל הצעדים כדי לסכל את העבודה שלהם. ולכן אנחנו כל פעם שומעים את הנוסח, את הסגנון איך הם מדברים על היועצת, כמו שמדברים על אלופי הצבא וקציני הצבא. איך אפשר לצפות שהציבור יכבד את המוסדות, אם מי שיושב בשלטון של הממשלה מזלזל בצורה כזאת במוסדות המדינה? הסכנה היא הרבה יותר גדולה מזה שאדם מסוים יפוטר השיטה כולה היא לבלוע את הערכים הדמוקרטיים, ערכים שלשמם קמה המדינה הזאת, המוסדות שנבנו, וזו שחיקה, וזה פוגע בביטחון. חיינו שזורים עם הצרכים הבטחונים ועם הנאמנות למדינה ולא לממשלה, זה אלף-בית. שלא נטעה, זה קו אדום. אין גבולות למה שהם מעיזים. אני לא מעלה על דעתי שיעיזו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, ושאנחנו נקבל את זה. אני לא יכולה להתנבא, אך אני מאמינה שזה יוציא מאות אלפים לרחובות. אין לנו כלים אחרים. אני חושבת שאם חס וחלילה הממשלה תעז להגשים את החלום ולפטר יועצת משפטית, אני מקווה שהחוות יהיו מלאים מוחים. אני מצפה למספר ענק עתק, שהממשלה לא תוכל להתעלם ממנו, כי בעצם הממשלה קיבלה את המנדט מהציבור למשטר דמוקרטי, אך פועלת בניגוד למנדט שהיא קיבלה. היא הפקירה אותנו ביטחונית, היא הפקירה אותנו גם מבחינה חוקתית, משפטית, מוסדית. אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. גם מאה אלף לא מספיק. אם חס וחלילה יקרה דבר כזה, הרחוב צריך להיות מלא. לא ניתן להמשיך בתהליך הזה. הגדולה של בית המשפט שלנו כל שנות קיומו, הייתה עצמאותו, תנאי שזה יהיה מוסד עצמאי, לא נשיא מטעם הממשלה ולא שופט מטעם הממשלה, זה כוחו, וזה גם האיזון שניתן לבית משפט אל מול הכוח של הממשלה והרשות המבצעת. הציבור שיוצא נותן כח לשומרי הסף. ממה ישאבו כוח המוסדות האלה של שומרי הסף אם לא מהאמון והרצון לשרת את הציבור כמו שמגיע לו? הם עושים את מלאכתם וכולנו חייבים לתמוך לחזק אותם, לתת להם את הגיבוי. אני מאוד מאמינה בכוח הזה. (למי שרוצה להשלים את כל הזום: ) <<<<< לעוד עדכונים בקבוצות נהון
15:44

תשקיעו 15 דק׳ להקשיב לדבריה של כבוד נשיאת בהמ״ש העליון, דורית ביניש, בזום אתמול שיאיא פינק ארגן. הבאתי חלק מהדברים. ——— ההפיכה המשטרית בעיצומה. היא לא חלפה מן העולם. זאת הייתה אשליה שלנו, שהצלחנו. מהר מאוד כאשר הופיע שר המשפטים בינואר 23 והציג את תוכניתו, הבנו שזו לא מהפכה משפטית אלא הפיכה משטרית. הציבור הבין את זה ויצא לרחוב. ונתנו לנו תחושה שבלמנו את ההפיכה. במובן מסוים זה נכון, כאשר בית המשפט לא קיבל את הפרקטיקה לא לבקר את הממשלה על פי סבירות התנהגותה ומעשיה. הייתה תחושה שאנחנו עצרנו. למרבה הצער זה לא נגמר. על אף המצב הביטחוני, על אף כל הקשיים אנחנו בעיצומה של דהירה של הממשלה לממש את תוכניתה להפיכה משטרית. הדבר המטריד, הוא לא פיטורי שר כזה או אחר, זה מאד מטריד, אבל הדבר המרכזי הוא: יש לנו שלטון שחותר להפוך אותנו מדמוקרטיה לדיקטטורה. הוא נבחר בדרך דמוקרטית. זה כבר קרה הרבה פעמים בהיסטוריה. לא האמנו שנהיה במצב כזה, אבל זהו התהליך. יש דהירה. לעצור את ההפיכה הזאת זו חובתנו המיידית. מה הרעיון של ההפיכה הזו? הבסיס של משטר דמוקרטי זה 3 רשויות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. הממשלה לא מסתירה את כוונתה לצמצם את הרשויות האחרות. כלומר הכנסת כבר בשיטה שלנו בידי שליטה של הממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני. הרצון הנוסף הוא להשתלט על המשפט, על בית המשפט, על התקשורת, על האקדמיה. זה מפתח לשלטון טוטליטרי. ניצול של דרכים דמוקרטיות לביטול הדמוקרטיה. התוכנית היא לפרק את המוסדות צעד אחרי צעד. אם לא בחקיקה אז בדרך מעשית. הם לא הצליחו למזלנו עדיין, אבל הם בהחלט בדרך להשתלט על המוסדות השונים, וזו הכוונה, להרוס. וכאן אנחנו מגיעים למכתב היועצת המשפטית שמתריעה על כך בעצם, על לכל התחושות שיש לנו, שצעד אחרי צעד הממשלה פועלת באופן לא חוקי. כל כוחה של הממשלה נובע מהחוק. היא יכולה לעשות רק מה שהחוק מתיר. כל אדם חופשי לעשות אלא אם אסור, אבל הממשלה יכולה לעשות רק מה שמותר לה על פי חוק. אז ״איזון בחוק״ זה התחלה והקידום של השיטה לחיסול הדמוקרטיה. ומה המכתב אומר? היועמ״שית אמרה – אנחנו יודעים היטב איך מתקבלות החלטות: יש נוהג רב שנים, יש תקנון הממשלה, יש דרך לעבודת ממשלה, כל נושא שעולה לממשלה מחייב הכנה מראש של הרפרנטים בממשלה, חוות דעת משפטית אם צריך. מכל זה מתעלמים: לפי המכתב הם מתנהגים כאילו לא צריכים חוות דעת של היועץ המשפטי הממשלה, הממשלה יכולה לקבל יעוץ מאנשים פרטיים ממזכיר הממשלה, שזה ממש לא תפקידו, מאנשים שונים שהם מעדיפים את דעתם וחוות דעתם המשפטית. אבל, על פי הדין במדינה, חד משמעית, (זה הובהר פעמים רבות בפסק הדין) מי שחוות דעתו המשפטית מחייבת את הממשלה זה היועצת המשפטית הממשלה. זה תפקידה להנחות את הממשלה איך תוכל לפעול על פי חוק. אם לא מכינים קודם חוות דעת, אם מתעלמים מחוות דעת היועצת המשפטית ואם מבקשים חוות דעת בדרכים עקיפות של אנשים לא מוסמכים, --- אז זה צפצוף על החוק, והמשמעות היא שהממשלה פועלת כעבריינית, לא על פי חוק. זה חלק מהצעדים שמובילים לשליטה המוחלטת שלה. אז מתמנים מינויים לא מקצועיים על בסיס פוליטי, בלי שמתקיימים התכונות והכישורים הנדרשים לתפקיד, אנו רואים שנמנעים מלמנות נשיא לבית המשפט העליון, זה חלק משיטת ההשתלטות. רק ימנו שופטים אם הם יהיו נאמנים לממשלה ולא למדינה, זה המבחן, ולכן צריך את הסכמת הדרג הפוליטי לכל מינוי על פי תפיסת שר המשפטים. יש כוונה (וזה כבר בחקיקה) למנות נציב תלונות על שופטים, לא בדרך שהייתה עד היום, רוצים שהכנסת תבחר את נציב תלונות על שופטים, והוא יהווה איום על העצמאות השיפוטית. כי אם שופט ייתן פסק דין שלא ייראה לנציב, אז הכי פשוט יהיה להדיח אותו. כי לנציב יש סמכות להמליץ על הדחה. כל הדברים האלה הם חלק מאיום מאד רציני על מערכת המשפט, שתפקידה לשמור על האיזונים, ועל הבקרה על המערכת. הממשלה צוברת כוח, כדי לגמד את כוחן של המוסדות המקצועיים האחרים. אני מאמינה מאוד שגם היועצת המשפטית, וגם בית המשפט מתכוונים ועומדים כחומה בצורה, אבל נעשים כל הצעדים כדי לסכל את העבודה שלהם. ולכן אנחנו כל פעם שומעים את הנוסח, את הסגנון איך הם מדברים על היועצת, כמו שמדברים על אלופי הצבא וקציני הצבא. איך אפשר לצפות שהציבור יכבד את המוסדות, אם מי שיושב בשלטון של הממשלה מזלזל בצורה כזאת במוסדות המדינה? הסכנה היא הרבה יותר גדולה מזה שאדם מסוים יפוטר השיטה כולה היא לבלוע את הערכים הדמוקרטיים, ערכים שלשמם קמה המדינה הזאת, המוסדות שנבנו, וזו שחיקה, וזה פוגע בביטחון. חיינו שזורים עם הצרכים הבטחונים ועם הנאמנות למדינה ולא לממשלה, זה אלף-בית. שלא נטעה, זה קו אדום. אין גבולות למה שהם מעיזים. אני לא מעלה על דעתי שיעיזו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, ושאנחנו נקבל את זה. אני לא יכולה להתנבא, אך אני מאמינה שזה יוציא מאות אלפים לרחובות. אין לנו כלים אחרים. אני חושבת שאם חס וחלילה הממשלה תעז להגשים את החלום ולפטר יועצת משפטית, אני מקווה שהחוות יהיו מלאים מוחים. אני מצפה למספר ענק עתק, שהממשלה לא תוכל להתעלם ממנו, כי בעצם הממשלה קיבלה את המנדט מהציבור למשטר דמוקרטי, אך פועלת בניגוד למנדט שהיא קיבלה. היא הפקירה אותנו ביטחונית, היא הפקירה אותנו גם מבחינה חוקתית, משפטית, מוסדית. אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. גם מאה אלף לא מספיק. אם חס וחלילה יקרה דבר כזה, הרחוב צריך להיות מלא. לא ניתן להמשיך בתהליך הזה. הגדולה של בית המשפט שלנו כל שנות קיומו, הייתה עצמאותו, תנאי שזה יהיה מוסד עצמאי, לא נשיא מטעם הממשלה ולא שופט מטעם הממשלה, זה כוחו, וזה גם האיזון שניתן לבית משפט אל מול הכוח של הממשלה והרשות המבצעת. הציבור שיוצא נותן כח לשומרי הסף. ממה ישאבו כוח המוסדות האלה של שומרי הסף אם לא מהאמון והרצון לשרת את הציבור כמו שמגיע לו? הם עושים את מלאכתם וכולנו חייבים לתמוך לחזק אותם, לתת להם את הגיבוי. אני מאוד מאמינה בכוח הזה. (למי שרוצה להשלים את כל הזום: ) <<<<< לעוד עדכונים בקבוצות נהון

Karine Nahon • קרין נהון

26,509 Aufrufe • vor 2 Jahren

היי ידידיה, אני חייב את העזרה שלך בפרסום ואיתור של חבורה שתקפה אותנו באלימות קשה ללא שום סיבה. מתי ואיפה: ליל פורים, סביבות השעה 3:30 לפנות בוקר, רחוב רש״י פינת הטורים (ירושלים). מה קרה: הלכתי ברחוב יחד עם אחי ובן דוד שלי. פתאום קלטנו קבוצה של כחמישה בחורים ממוצא אתיופי רודפים אחרי איזה ילד. ניגשנו אליהם כדי לנסות להרגיע את המצב ואמרנו להם: "למה להרביץ לו? פורים עכשיו, חבל לריב, כולנו יהודים". בתגובה, אחד מהם נצמד אליי, צרח לי בפרצוף שהם לא יהודים, אחד אחר בלי ששמתי לב ודפק לי מרפק לראש בצורה עוצמתית שלא הבנתי מאיפה זה מגיע. ברגע הזה הבנתי שהמצב מסוכן וצעקתי לאחי ולבן דוד שלי לברוח. אני ובן דודי הצלחנו לזוז, אבל אחי לא הצליח לברוח בזמן – והם פשוט התנפלו עליו ופוצצו אותו במכות קשות. היו להם אלות, והם אפילו זרקו בקבוק זכוכית על בן דוד שלי. תוך כדי הם גם שברו לאחי את הטלפון. ראיתי שאחי לא איתנו , וניסיתי לחזור אחורה כדי לעזור לו ולהוציא אותו משם, אבל לא הצלחתי כי הם פוצצו אותי במכות כי הם התחילו לרדוף גם אחריי עד רחוב תחכמוני. התקשרתי כמה פעמים למשטרה אבל הם פשוט לא הגיעו. כשחזרתי לזירה בפעם השלישית כבר הגיעו אמבולנסים למקום. לקחתי את אחי למוקד "מאוחדת", ומשם קיבלנו הפניה דחופה למיון ונסענו לבית חולים שערי צדק. אני מצרף לך כאן סרטון שכמה בנות שהיו שם באזור צילמו מהצד שמתעד חלק מהאירוע. אשמח מאוד אם תוכל לפרסם את זה כדי שנוכל להגיע אליהם ולמצות איתם את הדין.
0:22

היי ידידיה, אני חייב את העזרה שלך בפרסום ואיתור של חבורה שתקפה אותנו באלימות קשה ללא שום סיבה. מתי ואיפה: ליל פורים, סביבות השעה 3:30 לפנות בוקר, רחוב רש״י פינת הטורים (ירושלים). מה קרה: הלכתי ברחוב יחד עם אחי ובן דוד שלי. פתאום קלטנו קבוצה של כחמישה בחורים ממוצא אתיופי רודפים אחרי איזה ילד. ניגשנו אליהם כדי לנסות להרגיע את המצב ואמרנו להם: "למה להרביץ לו? פורים עכשיו, חבל לריב, כולנו יהודים". בתגובה, אחד מהם נצמד אליי, צרח לי בפרצוף שהם לא יהודים, אחד אחר בלי ששמתי לב ודפק לי מרפק לראש בצורה עוצמתית שלא הבנתי מאיפה זה מגיע. ברגע הזה הבנתי שהמצב מסוכן וצעקתי לאחי ולבן דוד שלי לברוח. אני ובן דודי הצלחנו לזוז, אבל אחי לא הצליח לברוח בזמן – והם פשוט התנפלו עליו ופוצצו אותו במכות קשות. היו להם אלות, והם אפילו זרקו בקבוק זכוכית על בן דוד שלי. תוך כדי הם גם שברו לאחי את הטלפון. ראיתי שאחי לא איתנו , וניסיתי לחזור אחורה כדי לעזור לו ולהוציא אותו משם, אבל לא הצלחתי כי הם פוצצו אותי במכות כי הם התחילו לרדוף גם אחריי עד רחוב תחכמוני. התקשרתי כמה פעמים למשטרה אבל הם פשוט לא הגיעו. כשחזרתי לזירה בפעם השלישית כבר הגיעו אמבולנסים למקום. לקחתי את אחי למוקד "מאוחדת", ומשם קיבלנו הפניה דחופה למיון ונסענו לבית חולים שערי צדק. אני מצרף לך כאן סרטון שכמה בנות שהיו שם באזור צילמו מהצד שמתעד חלק מהאירוע. אשמח מאוד אם תוכל לפרסם את זה כדי שנוכל להגיע אליהם ולמצות איתם את הדין.

ידידיה אפשטיין

68,369 Aufrufe • vor 5 Monaten

לכל האזרחים החולמים, הקוראים ל״בחירות בהסכמה עוד השנה״ - אתם רציניים? מי בדיוק יסכים, ״מר ביטחון״? האשם והאחראי? זה שהצהיר אתמול שיתקיימו בחירות בעוד כמה שנים? זה שאפילו דמם של 1500 נרצחים ונופלים שעל ידיו לא הזיז אפילו שערה סגולה מראשו, ובטח לא את כיסאו? אדריכל הקרע בעם, המפלג הלאומי, הזהיר אתמול ש״בחירות יפלגו אותנו״. אבי-הקונספציה והספונסר של החמאס, הזהיר ש״בחירות יהיו פרס לטרור״. אין גבול לציניות, לנוכלות ולמניפולטיביות של האיש. אל תצפו ממנו לכלום. לא תהיה שום הסכמה. זה עלינו - לנקוב בתאריך לבחירות, שיהיה התאריך הקרוב ביותר האפשרי, ולגרום למערכת הפוליטית להתיישר בהתאם. התאריך המוקדם ביותר האפשרי הוא 4.6.24, שכן נדרש לפזר את הכנסת לפחות 90 ימים לפני מועד הבחירות, וסוף כנס החורף של המושב הנוכחי יחול בסוף מרץ/ תחילת אפריל. אם הכנסת לא תפוזר עד אז, פיזור הכנסת יידחה לאחר הפגרה, ואז הבחירות בישראל לא יתקיימו לפני הבחירות בארה״ב (ב- 5.11.24). זהו סיכון שישראל לא יכולה לקחת. ישראל לא יכולה להמשיך להימצא מחוץ לשולחן קבלת ההחלטות לגבי ההסדרים המדיניים שנוגעים ישירות אליה וילוו אותה בדורות הבאים, ישראל לא יכולה להיוותר ללא גיבוי בטחוני ומדיני אל מול התמורות במזה״ת ומירוץ הגרעין האיראני. ישראל תחת נתניהו לא יכולה לנהל מלחמה מרובת חזיתות, שהוא גורר ממניעים לא ענייניים. *גורל החטופים לא יכול להמשיך להיות תלוי בנתניהו.* שלום האזרחים וחיי החיילים לא יכולים להמשיך להיות תלויים ב״מר ביטחון״, שאחראי לאסון הגדול בתולדות המדינה. הכנסת חייבת להתפזר לפני סוף כנס החורף, ולהכריז על מועד לבחירות בתחילת יוני - 4.6.24. #ארבעה_ביוני מאז נובמבר 1988 אף כנסת לא סיימה את ימיה, ומאז לא התקיימו בחירות במועדן. נתניהו תמיד החליט מתי הולכים לבחירות, כלומר כשנוח לו. העידן הזה נגמר! נתניהו לא יחליט יותר על המועד לבחירות. אדם לא כשיר, שעל ידיו דם של אלפי ישראלים, שאשם בהפקרה, לא יקבע גם מתי הניצולים יזכו להיחלץ מציפורניו. המדינה שלנו, ולא של נתניהו. לא נחכה לעיתוי הנוח לו, ובטח שלא להסכמה שלו לגבי מועד הבחירות. כאמור, התאריך הראשון האפשרי לקיום בחירות הוא 4.6.24, ואליו אנחנו מכוונים. נפגין, נילחם, נלחץ על הפוליטיקאים מכל הקשת, ניצור בריתות מפתיעות, או שנשתק את המדינה בלית ברירה. נדאג שהמערכת האזרחית והפוליטית יתכנסו לתאריך הזה, כי אם לא יתקיימו בחירות ביוני 2024 - כנראה שלא יתקיימו בחירות בישראל בשנים הקרובות. נתניהו עצמו אמר זאת אתמול במפורש. לא נאפשר לזה לקרות. לא נסכים להיות שבויים מרצון של האחראי והאשם. למדינה לא תהיה תקומה אם זה יקרה. בחירות ב-4.6.24 - מסלקים את מחריב ישראל. 🔥 #ארבעה_ביוני.
1:04

לכל האזרחים החולמים, הקוראים ל״בחירות בהסכמה עוד השנה״ - אתם רציניים? מי בדיוק יסכים, ״מר ביטחון״? האשם והאחראי? זה שהצהיר אתמול שיתקיימו בחירות בעוד כמה שנים? זה שאפילו דמם של 1500 נרצחים ונופלים שעל ידיו לא הזיז אפילו שערה סגולה מראשו, ובטח לא את כיסאו? אדריכל הקרע בעם, המפלג הלאומי, הזהיר אתמול ש״בחירות יפלגו אותנו״. אבי-הקונספציה והספונסר של החמאס, הזהיר ש״בחירות יהיו פרס לטרור״. אין גבול לציניות, לנוכלות ולמניפולטיביות של האיש. אל תצפו ממנו לכלום. לא תהיה שום הסכמה. זה עלינו - לנקוב בתאריך לבחירות, שיהיה התאריך הקרוב ביותר האפשרי, ולגרום למערכת הפוליטית להתיישר בהתאם. התאריך המוקדם ביותר האפשרי הוא 4.6.24, שכן נדרש לפזר את הכנסת לפחות 90 ימים לפני מועד הבחירות, וסוף כנס החורף של המושב הנוכחי יחול בסוף מרץ/ תחילת אפריל. אם הכנסת לא תפוזר עד אז, פיזור הכנסת יידחה לאחר הפגרה, ואז הבחירות בישראל לא יתקיימו לפני הבחירות בארה״ב (ב- 5.11.24). זהו סיכון שישראל לא יכולה לקחת. ישראל לא יכולה להמשיך להימצא מחוץ לשולחן קבלת ההחלטות לגבי ההסדרים המדיניים שנוגעים ישירות אליה וילוו אותה בדורות הבאים, ישראל לא יכולה להיוותר ללא גיבוי בטחוני ומדיני אל מול התמורות במזה״ת ומירוץ הגרעין האיראני. ישראל תחת נתניהו לא יכולה לנהל מלחמה מרובת חזיתות, שהוא גורר ממניעים לא ענייניים. *גורל החטופים לא יכול להמשיך להיות תלוי בנתניהו.* שלום האזרחים וחיי החיילים לא יכולים להמשיך להיות תלויים ב״מר ביטחון״, שאחראי לאסון הגדול בתולדות המדינה. הכנסת חייבת להתפזר לפני סוף כנס החורף, ולהכריז על מועד לבחירות בתחילת יוני - 4.6.24. #ארבעה_ביוני מאז נובמבר 1988 אף כנסת לא סיימה את ימיה, ומאז לא התקיימו בחירות במועדן. נתניהו תמיד החליט מתי הולכים לבחירות, כלומר כשנוח לו. העידן הזה נגמר! נתניהו לא יחליט יותר על המועד לבחירות. אדם לא כשיר, שעל ידיו דם של אלפי ישראלים, שאשם בהפקרה, לא יקבע גם מתי הניצולים יזכו להיחלץ מציפורניו. המדינה שלנו, ולא של נתניהו. לא נחכה לעיתוי הנוח לו, ובטח שלא להסכמה שלו לגבי מועד הבחירות. כאמור, התאריך הראשון האפשרי לקיום בחירות הוא 4.6.24, ואליו אנחנו מכוונים. נפגין, נילחם, נלחץ על הפוליטיקאים מכל הקשת, ניצור בריתות מפתיעות, או שנשתק את המדינה בלית ברירה. נדאג שהמערכת האזרחית והפוליטית יתכנסו לתאריך הזה, כי אם לא יתקיימו בחירות ביוני 2024 - כנראה שלא יתקיימו בחירות בישראל בשנים הקרובות. נתניהו עצמו אמר זאת אתמול במפורש. לא נאפשר לזה לקרות. לא נסכים להיות שבויים מרצון של האחראי והאשם. למדינה לא תהיה תקומה אם זה יקרה. בחירות ב-4.6.24 - מסלקים את מחריב ישראל. 🔥 #ארבעה_ביוני.

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

19,695 Aufrufe • vor 2 Jahren

כבר כמה חודשים שהסיפור של צוות Z-1 מסיירת הנח״ל בבית חאנון לא יוצא לי מהראש. אולי זה הסיפור האנושי יוצא הדופן על צוות שלם שכל חבריו (כמעט) נהרגו או נפצעו בפיצוץ אחד, אולי העובדה שהם הנופלים האחרונים לפני הפסקת האש ושחרור החטופים, מה שקישר אותם בצורה החזקה ביותר למגש הכסף שאפשר את ההסכם והצלת חטופינו. ומאז, ביקשתי לפגוש אותם. את הלוחמים ששרדו את האסון, אחרי שנפצעו בעצמם ואיבדו את מפקדם ועוד 4 מחבריהם. לשמחתי, הם הסכימו. לפני כמה שבועות פגשתי אותם במחלקת השיקום של שיבא תל השומר. כל לוחמי Z-1 שנפצעו, והספיקו להשתקם מאז. לא רחוק מאיתנו, כמה מטרים, עדיין שוכבים בבית החולים מאושפזים שניים מחברי הצוות שטרם החלימו מהפציעה. היה להם תנאי אחד למפגש הזה: להתראיין כולם יחד. רק יחד, שוב כצוות Z-1, על אף שחלקם כבר השתחררו, או לא יכולים להמשיך כלוחמים. המפגש איתם חשף סיפורי גבורה יוצאי דופן שהשאירו אותנו פעורי פה. אחרי פיצוץ המבנה, הלוחמים הבינו שגם מכשירי הקשר התפוצצו, ואין להם איך להזעיק חילוץ. דניס, אחד הלוחמים, שנפצע בעצמו - פרק את כתפו וספג רסיסים בכמה חלקים בגוף - לקח נשק של חברו, ונכנס לבד לתוך סמטאות בית חאנון כדי להזעיק עזרה וחילוץ. ״חשבתי שזו תהיה הפעם האחרונה שאני רואה אותו״, תיאר חברו לצוות, אלישע החובש, שטיפל בינתיים בפצועים כשהוא עצמו פצוע. ניב, הנגביסט, ראה שנשארה תחבושת אחת - ונאלץ לבחור את מי מחבריו הפצועים לחבוש. ודניס, שבינתיים כבר הביא את החילוץ ופונה בעצמו לבית חולים - עזר אחר כך לסחוב את אלונקת חברו הפצוע אל המסוק, עם היד האחת שנותרה לו מתפקדת. זה סיפור שטרם סופר על גבורה. על רעות לוחמים בשדה הקרב. על שיקום ועל תקווה. ועל המאמץ של חלקם לחזור להיות לוחמים. צוות Z-1 - הקרב האחרון. התכנית המלאה תשודר הבוקר ב-10:00 בגלי צה״ל, עד הצפירה. בהמשך היא תהיה זמינה להאזנה באתר וביישומון גלצ-גלגלצ. הפרק הדיגיטלי המלא - כאן. ערכה ברגישות את התכנית: יערה אברהם | Yaara Avraham ערכו את הפרק הדיגיטלי: צוות הדיגיטל המצוין של גלצ
9:57

כבר כמה חודשים שהסיפור של צוות Z-1 מסיירת הנח״ל בבית חאנון לא יוצא לי מהראש. אולי זה הסיפור האנושי יוצא הדופן על צוות שלם שכל חבריו (כמעט) נהרגו או נפצעו בפיצוץ אחד, אולי העובדה שהם הנופלים האחרונים לפני הפסקת האש ושחרור החטופים, מה שקישר אותם בצורה החזקה ביותר למגש הכסף שאפשר את ההסכם והצלת חטופינו. ומאז, ביקשתי לפגוש אותם. את הלוחמים ששרדו את האסון, אחרי שנפצעו בעצמם ואיבדו את מפקדם ועוד 4 מחבריהם. לשמחתי, הם הסכימו. לפני כמה שבועות פגשתי אותם במחלקת השיקום של שיבא תל השומר. כל לוחמי Z-1 שנפצעו, והספיקו להשתקם מאז. לא רחוק מאיתנו, כמה מטרים, עדיין שוכבים בבית החולים מאושפזים שניים מחברי הצוות שטרם החלימו מהפציעה. היה להם תנאי אחד למפגש הזה: להתראיין כולם יחד. רק יחד, שוב כצוות Z-1, על אף שחלקם כבר השתחררו, או לא יכולים להמשיך כלוחמים. המפגש איתם חשף סיפורי גבורה יוצאי דופן שהשאירו אותנו פעורי פה. אחרי פיצוץ המבנה, הלוחמים הבינו שגם מכשירי הקשר התפוצצו, ואין להם איך להזעיק חילוץ. דניס, אחד הלוחמים, שנפצע בעצמו - פרק את כתפו וספג רסיסים בכמה חלקים בגוף - לקח נשק של חברו, ונכנס לבד לתוך סמטאות בית חאנון כדי להזעיק עזרה וחילוץ. ״חשבתי שזו תהיה הפעם האחרונה שאני רואה אותו״, תיאר חברו לצוות, אלישע החובש, שטיפל בינתיים בפצועים כשהוא עצמו פצוע. ניב, הנגביסט, ראה שנשארה תחבושת אחת - ונאלץ לבחור את מי מחבריו הפצועים לחבוש. ודניס, שבינתיים כבר הביא את החילוץ ופונה בעצמו לבית חולים - עזר אחר כך לסחוב את אלונקת חברו הפצוע אל המסוק, עם היד האחת שנותרה לו מתפקדת. זה סיפור שטרם סופר על גבורה. על רעות לוחמים בשדה הקרב. על שיקום ועל תקווה. ועל המאמץ של חלקם לחזור להיות לוחמים. צוות Z-1 - הקרב האחרון. התכנית המלאה תשודר הבוקר ב-10:00 בגלי צה״ל, עד הצפירה. בהמשך היא תהיה זמינה להאזנה באתר וביישומון גלצ-גלגלצ. הפרק הדיגיטלי המלא - כאן. ערכה ברגישות את התכנית: יערה אברהם | Yaara Avraham ערכו את הפרק הדיגיטלי: צוות הדיגיטל המצוין של גלצ

דורון קדוש | Doron Kadosh

31,403 Aufrufe • vor 1 Jahr

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:
18:13

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

46,941 Aufrufe • vor 1 Jahr

סיפור שיפתיע אתכם ממש אבל יושבת לי בתור לרופא בוכה מכאבים כל האיפור מרוח לי על הפרצוף נראית כמו רקון עם תסמונת כלשהי. כי הבוקר שוב החריפו הכאבים ביד שלי שעברה ניתוח אחרי שברים קשים לפני שנה. שוב הפנו אותי בתור מזורז לאורתופד, שוב נתנו לי מרשם לאנטי דלקתי כי שוב חזרה לי הדלקת הכרונית שעושה לי כאבים של השטן בזמן שאני מחכה לבדיקות mri כדי לבדוק מה קורה עם הרצועה. בקיצור סיימתי, אז יושבת בתור לבית מרקחת בוכייה סובלת מכאבים באמת באמת נוראיים. מגיע איש טוב לב כמובן מלא בנתינה ואהבה, ושואל אותי למה בכיתי. עניתי לו ״כי כאב לי ממש-״ עוד לא סיימתי את המשפט והוא אמר לי ״לא את לא מבינה, שאלתי כי ראיתי שאת בוכה אז אמרתי שזה בטח כי את שמנה קצת״ הוא אמר בזמן שהדגים עם הידיים המחשה של הבטן הגדולה שלי והוסיף: ״אז אם את רוצה לרזות שתדעי…״ עצרתי אותו ואמרתי ״לא צריך זה בסדר תודה״ מי שמכיר אותי כבר יודע שזו לא הפעם הראשונה, לא השנייה, לא המאה וגם כנראה לא האחרונה שזרים מטיפים, ממליצים לי המלצות, מעירים או מתערבים. כמעט אף פעם אני לא מצליחה להיות ״לא נחמדה״ ולהציב גבול, במיוחד כשמדובר באדם מבוגר שאין לי כוח לחנך. אני צריכה לעבוד על זה ולהשתפר בהצבת גבולות ואני יודעת. אז למרות שסירבתי בעדינות הוא המשיך: ״תלכי לחוות התבלינים, לסכרת ולהרזיה את נוסעת ושלושה חודשים את יורדת 25 קילו״. הוא סיים לשפוך את שעל ליבו, סינן לעברי ״חבל חבל״, והמשיך ביום שלו. חחחחחחחחחחח כבר מזמןןןןןן שאני לא נפגעת מזרים הזויים כאלה ברחוב. סיפרתי לאמא שלי ונקרעתי מצחוק, כי זר פשוט לא יבין. זר לא יבין איך זה להתקיים במרחב הציבורי ולקבל המלצות רפואיות על בסיס יום יומי *כל פעם* שיוצאת מהבית - כי אני שמנה. זר באמת באמת לא יבין את הכמויות על כמויות של אנשים כאלה שמגיעים ומטיפים לי מבלי לדעת עליי כלום ושום דבר. והפעם זה היה כבר ממש קורע, כי הוא כפה את העצה המהממת שלו תוך כדי שאני בוכה וסובלת מכאבים ולמרות שאמרתי שאני לא מעוניינת. באמת אבל באמת נשגב מבינתי איך אדם מרשה לעצמו להתנהג ככה. באמת. עזבו את זה שאני אחרי אשפוז במחלקת הפרעות אכילה, מתמודדת נפש ומטופלת בין היתר גם אצל דיאטנית, עושה תהליך ועובדת על עצמי כדי לשמור על הבריאות הנפשית והפיזית שלי. באמת עזבו, זה בכלל לא משנה אפילו. גם אם הייתי רוצה את העצה הזו - הדרך שבה אנשים מרשים לעצמם להתנהל מול אדם זר נטו כי הוא שמן שבחר לצאת מהבית, זו חוצפה ברמה כבר ממש מגוחכת. וזה כמובן, עלול לעשות הרבה יותר נזק מאשר תועלת. ואני לא כותבת את זה ממקום פגיע חלילה. גם אין לי מסר חשוב פה, הרי אנשים כאלה ימשיכו להעיר לאחרים לא משנה מה יגידו להם - אני לא אצליח לחנך אותם וגם ויתרתי מזמן על לנסות. סתם משתפת כדי שמי שאולי לא מבין כמה זה נפוץ, יקרא את הפוסט שלי ויבין - אני לא יכולה לצאת מהבית בלי שזרים ניגשים אליי ככה. לא קורה מצב כזה שאני פשוט מתקיימת בעולם ואין למישהו משהו לומר. זהו, פרקתי יום טוב וניפגש בחוות התבלינים ❤️‍🩹 (התחלתי את הפוסט בלכתוב שתופתעו, הופתעתם? לא? אחלה גם אני לא) הספקתי סתם בשביל הקטע להקליט את החלק האחרון של השיחה, מתלבטת אם להתחיל אוסף של כאלה.
0:24

סיפור שיפתיע אתכם ממש אבל יושבת לי בתור לרופא בוכה מכאבים כל האיפור מרוח לי על הפרצוף נראית כמו רקון עם תסמונת כלשהי. כי הבוקר שוב החריפו הכאבים ביד שלי שעברה ניתוח אחרי שברים קשים לפני שנה. שוב הפנו אותי בתור מזורז לאורתופד, שוב נתנו לי מרשם לאנטי דלקתי כי שוב חזרה לי הדלקת הכרונית שעושה לי כאבים של השטן בזמן שאני מחכה לבדיקות mri כדי לבדוק מה קורה עם הרצועה. בקיצור סיימתי, אז יושבת בתור לבית מרקחת בוכייה סובלת מכאבים באמת באמת נוראיים. מגיע איש טוב לב כמובן מלא בנתינה ואהבה, ושואל אותי למה בכיתי. עניתי לו ״כי כאב לי ממש-״ עוד לא סיימתי את המשפט והוא אמר לי ״לא את לא מבינה, שאלתי כי ראיתי שאת בוכה אז אמרתי שזה בטח כי את שמנה קצת״ הוא אמר בזמן שהדגים עם הידיים המחשה של הבטן הגדולה שלי והוסיף: ״אז אם את רוצה לרזות שתדעי…״ עצרתי אותו ואמרתי ״לא צריך זה בסדר תודה״ מי שמכיר אותי כבר יודע שזו לא הפעם הראשונה, לא השנייה, לא המאה וגם כנראה לא האחרונה שזרים מטיפים, ממליצים לי המלצות, מעירים או מתערבים. כמעט אף פעם אני לא מצליחה להיות ״לא נחמדה״ ולהציב גבול, במיוחד כשמדובר באדם מבוגר שאין לי כוח לחנך. אני צריכה לעבוד על זה ולהשתפר בהצבת גבולות ואני יודעת. אז למרות שסירבתי בעדינות הוא המשיך: ״תלכי לחוות התבלינים, לסכרת ולהרזיה את נוסעת ושלושה חודשים את יורדת 25 קילו״. הוא סיים לשפוך את שעל ליבו, סינן לעברי ״חבל חבל״, והמשיך ביום שלו. חחחחחחחחחחח כבר מזמןןןןןן שאני לא נפגעת מזרים הזויים כאלה ברחוב. סיפרתי לאמא שלי ונקרעתי מצחוק, כי זר פשוט לא יבין. זר לא יבין איך זה להתקיים במרחב הציבורי ולקבל המלצות רפואיות על בסיס יום יומי *כל פעם* שיוצאת מהבית - כי אני שמנה. זר באמת באמת לא יבין את הכמויות על כמויות של אנשים כאלה שמגיעים ומטיפים לי מבלי לדעת עליי כלום ושום דבר. והפעם זה היה כבר ממש קורע, כי הוא כפה את העצה המהממת שלו תוך כדי שאני בוכה וסובלת מכאבים ולמרות שאמרתי שאני לא מעוניינת. באמת אבל באמת נשגב מבינתי איך אדם מרשה לעצמו להתנהג ככה. באמת. עזבו את זה שאני אחרי אשפוז במחלקת הפרעות אכילה, מתמודדת נפש ומטופלת בין היתר גם אצל דיאטנית, עושה תהליך ועובדת על עצמי כדי לשמור על הבריאות הנפשית והפיזית שלי. באמת עזבו, זה בכלל לא משנה אפילו. גם אם הייתי רוצה את העצה הזו - הדרך שבה אנשים מרשים לעצמם להתנהל מול אדם זר נטו כי הוא שמן שבחר לצאת מהבית, זו חוצפה ברמה כבר ממש מגוחכת. וזה כמובן, עלול לעשות הרבה יותר נזק מאשר תועלת. ואני לא כותבת את זה ממקום פגיע חלילה. גם אין לי מסר חשוב פה, הרי אנשים כאלה ימשיכו להעיר לאחרים לא משנה מה יגידו להם - אני לא אצליח לחנך אותם וגם ויתרתי מזמן על לנסות. סתם משתפת כדי שמי שאולי לא מבין כמה זה נפוץ, יקרא את הפוסט שלי ויבין - אני לא יכולה לצאת מהבית בלי שזרים ניגשים אליי ככה. לא קורה מצב כזה שאני פשוט מתקיימת בעולם ואין למישהו משהו לומר. זהו, פרקתי יום טוב וניפגש בחוות התבלינים ❤️‍🩹 (התחלתי את הפוסט בלכתוב שתופתעו, הופתעתם? לא? אחלה גם אני לא) הספקתי סתם בשביל הקטע להקליט את החלק האחרון של השיחה, מתלבטת אם להתחיל אוסף של כאלה.

Maya Lee

10,478 Aufrufe • vor 4 Monaten

*באים לנאשם* הבוקר הגענו שוב לבית משפט המחוזי. להתייצב אזרחית במקום בו נתניהו הוא הנאשם. הוא מי שנכפה עליו להתייצב בניגוד לרצונו. הוא מי שחשוף לכתם ההרשעה הפלילית, בנוסף לשלל הכתמים שהוטבעו על מצחו. מי שמגיע לזירת המאבק, עלול לתהות מה התועלת בעמידה קצרה בסמוך לעמדת המשמר והטחת הקריאות. כמו כרטיס למתקן ביורו דיסני, רכבת הרים שטסה כקליע ובתוך 30 שניות, אתה בחוץ, ממתין בתור למתקן הבא. במתקן הזה, בדיסנילנד האזרחי, התור התמלא באזרחים שהגיעו למחות. בתוך פרק זמן קצר, הוצאנו מהתור את השרים, חברי הכנסת והמלוכלכים שהגיעו ללקק לו באולם. הגעתם היטתה את יחסי הכוח לטובת הנוכל. הם לא מגיעים כאשר אנחנו שם. מאי גולן לא רוצה לשמוע בפרצוף מה יש לנו עליה. גם לא קיש או סמרטוט אחר בממשלה. השטח הפך אזרחי והחשיבות בכך עצומה. אכן, לא ניתן להקים את הקריאות בתוך האולם במסה. אדם בודד שנכנס לאולם יכול לעשות זאת. כקבוצה זה פחות מעשי. אך לא ניתן להקל ראש במופע של אזרחים הניצבים על שער אולם הנאשמים, כאשר האוחב המר של עם ישראל שבוי שם בניגוד לרצונו. הנוכל יודע טוב מאוד מה מתחולל מחוץ לאולם, גם אם זה לא בפניו. דובר הליכוד, השקרן הלקקן, רץ הלוך ושוב, מתחנן למשמר בתי המשפט, שיסכל את הפעילות. איש לא מתייחס אליו ברצינות. הוא רץ לנוכל, לעדכן ושוב למשיר, להתחנן. גם סנגורו עו"ד חדד ושאר הצוות בוודאי מעדכנים על המתחולל בחוץ. באופן טבעי גם הרכב השופטים מעודכן על הפעילות. הם חייבים להיות מעודכנים בידי המשמר. שופט שמודע לכך שהחברה האזרחית צובאת על האולם, מפעיל שיקול יותר מחושב ומקצועי, ופחות מתלקק לנאשם. העין של החברה האזרחית עליהם. הם גם נדרשים להגיב לדוברות בית המשפט, כאשר עיתונאים מפנים שאלות בנושא המאבק. זה לא היה כך עד כה. שופטים נוספים עוברים בלובי ורואים את המתרחש. המסר מחלחל לכל השופטים. סימנים ראשונים למקצועיות רואים בהגדרתו כנאשם ובקביעת מועדי דיון נוספים. אנחנו רואים גם את התגובה של עדת הנוכל. ינון הסוטה, מירי רגב ובעלה, זימרי, גוטליב ושלל לקקני התחת שמתפרנסים מיצירת מעטפת סביב הנוכל. זועקים על הפעילות, ואין להם איך להתמודד מולה. חופש הביטוי תופס את הבכורה. בתנאים כאלה הפרקליטות והנשיא לא יעזו לקצץ מחומרת המעשים. הנוכל יורשע בהתאם לראיות ולא ינוקה בזכות כוחו הפוליטי. אין דין למלך ודין לעבד. עמידה אזרחית נחושה חוסמת כל בסיס להקלה, קל וחומר לביטול ההליך. וכאן מזכיר את תכלית המאבק בראשיתו. מאבק שהחל לאחר שטראמפ העז לשחרר את הנפיחה על ביטול המשפט הפלילי של הנוכל. אחריו זימרו השרים וחברי הכנסת שסביבו. כיום, כאשר מתנהל המאבק, איש מהם לא מעז לדבר על ביטול המשפט. התחינה שלהם כרגע היא "בבקשה, חכו לסוף המשפט". וזהו השינוי היסודי והוא התחולל במהירות בזק. המעבר מ"יש לבטל את המשפט" ל"חכו להכרעת השופטים". כבר במובן זה המאבק השלים את מטרתו. אך אין להרפות. כל הרפייה מביאה את להקת המדוזות הרכרוכית והרעילה לנסות שוב. לשגר ארס במי הים של חיינו ולבדוק, האם הרעל מצליח להמית אותנו. הפעילות מרחיקה את המדוזות. הבוקר הגיעו אזרחים בהיקף שהוא פי שלושה מהפעם הקודמת. השאיפה שלנו צריכה להיות של כ 1000 אזרחיות ואזרחים המקיפים את בית המשפט, בזמן שהנוכל נכפה לשבת בפנים ולהשיב לשאלות על מעשיו המושחתים. אחרי החגים נגיע ליעד הזה. לפעילות נכנסו התארגנויות נוספות ושיתוף הפעולה מדהים. יכולות ההתארגנות והדיוק ילכו ויגברו. גל פיחוביץ, כלנית שרון, איילת השחר - תודה ענקית על העבודה המשותפת והפוריה. אכן, כאשר מגיעים לבית המשפט עולים על מתקן עם כרטיס לרכבת הרים מהירה. אך זהו המתקן הכי חשוב בימים אלה במאבק מול הנוכל. תודה ענקית לכל מי שהגיעו ביחד ננצח את מלחמת המשפט ❤️ בתגובות: מצרף לינק הצטרפות לקבוצת הפעילות
1:04

*באים לנאשם* הבוקר הגענו שוב לבית משפט המחוזי. להתייצב אזרחית במקום בו נתניהו הוא הנאשם. הוא מי שנכפה עליו להתייצב בניגוד לרצונו. הוא מי שחשוף לכתם ההרשעה הפלילית, בנוסף לשלל הכתמים שהוטבעו על מצחו. מי שמגיע לזירת המאבק, עלול לתהות מה התועלת בעמידה קצרה בסמוך לעמדת המשמר והטחת הקריאות. כמו כרטיס למתקן ביורו דיסני, רכבת הרים שטסה כקליע ובתוך 30 שניות, אתה בחוץ, ממתין בתור למתקן הבא. במתקן הזה, בדיסנילנד האזרחי, התור התמלא באזרחים שהגיעו למחות. בתוך פרק זמן קצר, הוצאנו מהתור את השרים, חברי הכנסת והמלוכלכים שהגיעו ללקק לו באולם. הגעתם היטתה את יחסי הכוח לטובת הנוכל. הם לא מגיעים כאשר אנחנו שם. מאי גולן לא רוצה לשמוע בפרצוף מה יש לנו עליה. גם לא קיש או סמרטוט אחר בממשלה. השטח הפך אזרחי והחשיבות בכך עצומה. אכן, לא ניתן להקים את הקריאות בתוך האולם במסה. אדם בודד שנכנס לאולם יכול לעשות זאת. כקבוצה זה פחות מעשי. אך לא ניתן להקל ראש במופע של אזרחים הניצבים על שער אולם הנאשמים, כאשר האוחב המר של עם ישראל שבוי שם בניגוד לרצונו. הנוכל יודע טוב מאוד מה מתחולל מחוץ לאולם, גם אם זה לא בפניו. דובר הליכוד, השקרן הלקקן, רץ הלוך ושוב, מתחנן למשמר בתי המשפט, שיסכל את הפעילות. איש לא מתייחס אליו ברצינות. הוא רץ לנוכל, לעדכן ושוב למשיר, להתחנן. גם סנגורו עו"ד חדד ושאר הצוות בוודאי מעדכנים על המתחולל בחוץ. באופן טבעי גם הרכב השופטים מעודכן על הפעילות. הם חייבים להיות מעודכנים בידי המשמר. שופט שמודע לכך שהחברה האזרחית צובאת על האולם, מפעיל שיקול יותר מחושב ומקצועי, ופחות מתלקק לנאשם. העין של החברה האזרחית עליהם. הם גם נדרשים להגיב לדוברות בית המשפט, כאשר עיתונאים מפנים שאלות בנושא המאבק. זה לא היה כך עד כה. שופטים נוספים עוברים בלובי ורואים את המתרחש. המסר מחלחל לכל השופטים. סימנים ראשונים למקצועיות רואים בהגדרתו כנאשם ובקביעת מועדי דיון נוספים. אנחנו רואים גם את התגובה של עדת הנוכל. ינון הסוטה, מירי רגב ובעלה, זימרי, גוטליב ושלל לקקני התחת שמתפרנסים מיצירת מעטפת סביב הנוכל. זועקים על הפעילות, ואין להם איך להתמודד מולה. חופש הביטוי תופס את הבכורה. בתנאים כאלה הפרקליטות והנשיא לא יעזו לקצץ מחומרת המעשים. הנוכל יורשע בהתאם לראיות ולא ינוקה בזכות כוחו הפוליטי. אין דין למלך ודין לעבד. עמידה אזרחית נחושה חוסמת כל בסיס להקלה, קל וחומר לביטול ההליך. וכאן מזכיר את תכלית המאבק בראשיתו. מאבק שהחל לאחר שטראמפ העז לשחרר את הנפיחה על ביטול המשפט הפלילי של הנוכל. אחריו זימרו השרים וחברי הכנסת שסביבו. כיום, כאשר מתנהל המאבק, איש מהם לא מעז לדבר על ביטול המשפט. התחינה שלהם כרגע היא "בבקשה, חכו לסוף המשפט". וזהו השינוי היסודי והוא התחולל במהירות בזק. המעבר מ"יש לבטל את המשפט" ל"חכו להכרעת השופטים". כבר במובן זה המאבק השלים את מטרתו. אך אין להרפות. כל הרפייה מביאה את להקת המדוזות הרכרוכית והרעילה לנסות שוב. לשגר ארס במי הים של חיינו ולבדוק, האם הרעל מצליח להמית אותנו. הפעילות מרחיקה את המדוזות. הבוקר הגיעו אזרחים בהיקף שהוא פי שלושה מהפעם הקודמת. השאיפה שלנו צריכה להיות של כ 1000 אזרחיות ואזרחים המקיפים את בית המשפט, בזמן שהנוכל נכפה לשבת בפנים ולהשיב לשאלות על מעשיו המושחתים. אחרי החגים נגיע ליעד הזה. לפעילות נכנסו התארגנויות נוספות ושיתוף הפעולה מדהים. יכולות ההתארגנות והדיוק ילכו ויגברו. גל פיחוביץ, כלנית שרון, איילת השחר - תודה ענקית על העבודה המשותפת והפוריה. אכן, כאשר מגיעים לבית המשפט עולים על מתקן עם כרטיס לרכבת הרים מהירה. אך זהו המתקן הכי חשוב בימים אלה במאבק מול הנוכל. תודה ענקית לכל מי שהגיעו ביחד ננצח את מלחמת המשפט ❤️ בתגובות: מצרף לינק הצטרפות לקבוצת הפעילות

Barak cohen - ברק כהן

22,659 Aufrufe • vor 11 Monaten

לפני שנתיים הזדמנתי לשבת של משפחות שכולות בתל-אביב. בדרך כלל, בבית כנסת מלא יש משהו כמו חמישה לויים, יולדת אחת, אולי בר מצווה, וארבעה אומרי קדיש. אבל כשהגיעו שם לקדיש, כל בית הכנסת, מאות מתפללים, נעמד ואמר ״יתגדל ויתקדש שמיה רבה״. כי יקיריהם, יקיריכם, יקירינו, נפלו בשמחת תורה של אותה שנה או בחודשים שאחריו. וקול הקדיש הולך וחזק מאוד. ונזכרתי בפעם נוספת שקרה לי דבר כזה, בבית הכנסת בבית החולים הדסה עין כרם, שנה קודם לכן. כשפתאום הצטבר תור של חמישה שישה אבות שבאו לקרוא שם לבנות, ועוד שלוש בריתות לבנים. וחשבתי על המקומות האלה, שכאילו הפוכים זה מזה. ועל המרחק הקצר עד להכאיב שבין קריאת שם וקריאת קדיש. כי הנופלים נותרים בני עשרה, או בני עשרים, אבל בעינינו, שמתבגרים, הם נראים כל פעם צעירים יותר ויותר. וחשבתי על כך שאת כל אחד ואחד מהנופלים האלה בירכו בברית ״קיים את הילד הזה לאביו ולאימו״. והילד התקיים, עד שהחליט מיוזמתו המוחלטת לקפוץ אל האש, במדינה שבה אנשים רצים אל תופת כמו אל ים. ואחר-כך, באולם שליד בית הכנסת עברתי וקלטתי שיחה שלא האמנתי שיכולה להתקיים. הורים שכולים דנו שם בשאלה מתי זה קשה יותר: כשהבן שנפל השאיר אחריו ילדים קטנים יתומים, או כשלא זכה. וחשבתי, שאולי צריך להגיד גם פה: ״אנו מתירים להתפלל עם העבריינים״. כי כולנו העבריינים שממשיכים בחייהם, במריבותיהם. עוברים כל יום על מצוות ״לא תשכח״ ועל הנדר ״להיות ראויים״. ואולי גם כאן במדינה שלנו הגיע הזמן, מיום הזיכרון שעבר, ועד יום הזיכרון הזה, להסיר את כל החרמות וכל הנידויים שבשלהם, גם בשלהם, הגיעו אלינו הרעה הזאת והסתר הפנים הזה. נופלי המערכה הזו, שעדיין אין לה שם מוסכם ולא תאריך סיום, שונים בכל זאת מקודמיהם, כי לא שיערנו שבדור שלנו, ילדים כמו מתן אברג׳יל ויוחאי דוכן עדיין קופצים על רימונים. או שגם בתזכורת באייפון, לא רק בעט נובע, אפשר לכתוב מילים כמו של בן זוסמן: ״אני מלא גאווה ותחושת שליחות ותמיד אמרתי שאם אצטרך למות, הלוואי וזה יהיה בהגנה על אחרים ועל המדינה. ירושלים, הפקדתי שומרים, שיום יגיע ואהיה אחד מהם״. ובעיקר כי הם יצאו אל הקרב ועשו זאת בדעה צלולה. למרות שנים ארוכות של פילוג ומאבקים פנימיים, שאמורות היו, לכאורה, להעלים כל סימן של נכונות למות למען אנשים שחושבים אחרת. על מלחמת העולם הראשונה כתב סופר אמריקני ״מאה שנה של אהבה של מעמד הביניים בוזבזה שם בשוחות״. אצלנו, היא חלילה לא בוזבזה. והיא לא בת מאה. היא אהבה של שלושת אלפים שנה לעם הזה ולמקום הזה, חזקה יותר מכל מאבק רגעי, עוברת מדור לדור, בגיל מוקדם להדהים. וכמו שכתב יהודה עמיחי, ״אדם יוצא מבית, והבית אינו יוצא מן האדם״. ההיסטוריה תשכח את המאבקים הפוליטיים ואת האינטרסים הרגעיים, אבל היא תזכור היטב איך התהפכה הקערה בין שמחת תורה תשפ״ד בבארי ובין פסח תשפ״ו בטהרן. היא תבחין בין עיקר ובין טפל, תראה אור בחשיכת ההודעות ״דובר צה״ל התיר לפרסום״. לא המצאנו את הערבוב הזה בין יום הזיכרון לבין יום העצמאות, שנושקים זה לזה ואין מלכות נוגעת בחברתה. לפני 2,400 שנה עמדו על הר בירושלים ישראלים רבים, בחנוכת בית המקדש השני. הצעירים שמחו על המקדש, הזקנים בכו בי ראו כמה עלוב הוא לעומת הבית הראשון שזכרו. נעמי שמר תיארה זאת במילים: ״שירי קינה, שירי הלל, זה מתערבב, זה מתערבל״. וכך תיאר זאת עזרא: וְאֵין הָעָם, מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה, לְקוֹל בְּכִי הָעָם: כִּי הָעָם, מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וְהַקּוֹל נִשְׁמַע, עַד-לְמֵרָחוֹק. בזמן הכרזת העצמאות, ממש מחר לפני 78 שנה, נפל גוש עציון ומגיניו נטבחו ונחטפו. מניין הנופלים חצה אז את האלפיים בדיוק כשהתגשמה התקווה בת שנות אלפיים. לא היה בית שאין בו מספד ולא היה רחוב שלא התמלא בשמחה. אלתרמן כבר כתב על השעה ההיא מילים נצחיות: ״ופני שמחתה עזות וחזקים לעומתן פני תוגתה ולעת חג או מספד הן רובצות אישה לפתח רעותה והעת כמו ניר שבו חרשו אהבה ושנאה וקרב ויבער העפר עד בוא יבוא נושא אלומותיו״ אלתרמן רמז לפסוק ״הזורעים בדמעה ברינה יקצורו, הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע, בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו״. כי בניגוד לבית השני, כשהוקם הבית השלישי לא חצי בכו וחצי שמחו, אלא כולם בכו ושמחו ביחד. רובנו בארץ מכירים בנס של הקמת מדינת ישראל, אך לשמחתנו לא חווינו את הכאב הנורא על בשרנו. יש מנגד את מי ששקועים באבל הכבד ואינם מצליחים לראות את המטרה שלשמה נדרש, ואין לנו הזכות לשפוט אותם. אבל אתם היושבים פה חשים היטב גם את הצער הנורא, וגם את רוח ההיסטוריה. הלוחות הטקטוניים האלה של תוגה ושמחה, זיכרון ועצמאות, הלוחות הטקטוניים האלה שעליהם יושבת מדינת ישראל מתנגשים על לוח ליבכם יום יום ושעה שעה. ואתם קו השבר. ובתוככם גם סוד החיבור. ואני אינני מקנא בכם, אבל אני מתקנא ברוח שלכם. וכמו כולם אני מודה לכם מעומקי ליבי ונפשי, ומבקש את סליחתכם. שבוע אחרי הטבח, לפני גשם ראשון, בקיבוץ בארי זרעו את השדות שדרכם דהר המוות אל הבתים. התקיים בנו כפשוטו הביטוי התנ״כי ״הזורעים בדמעה״. ואם התקיים החלק הזה, מובטח שיתקיים בנו גם החלק השני ״ברינה יקצורו״. (דברים שאמרתי הערב בטקס הזיכרון במאהל הגבורה בירושלים)
6:37

לפני שנתיים הזדמנתי לשבת של משפחות שכולות בתל-אביב. בדרך כלל, בבית כנסת מלא יש משהו כמו חמישה לויים, יולדת אחת, אולי בר מצווה, וארבעה אומרי קדיש. אבל כשהגיעו שם לקדיש, כל בית הכנסת, מאות מתפללים, נעמד ואמר ״יתגדל ויתקדש שמיה רבה״. כי יקיריהם, יקיריכם, יקירינו, נפלו בשמחת תורה של אותה שנה או בחודשים שאחריו. וקול הקדיש הולך וחזק מאוד. ונזכרתי בפעם נוספת שקרה לי דבר כזה, בבית הכנסת בבית החולים הדסה עין כרם, שנה קודם לכן. כשפתאום הצטבר תור של חמישה שישה אבות שבאו לקרוא שם לבנות, ועוד שלוש בריתות לבנים. וחשבתי על המקומות האלה, שכאילו הפוכים זה מזה. ועל המרחק הקצר עד להכאיב שבין קריאת שם וקריאת קדיש. כי הנופלים נותרים בני עשרה, או בני עשרים, אבל בעינינו, שמתבגרים, הם נראים כל פעם צעירים יותר ויותר. וחשבתי על כך שאת כל אחד ואחד מהנופלים האלה בירכו בברית ״קיים את הילד הזה לאביו ולאימו״. והילד התקיים, עד שהחליט מיוזמתו המוחלטת לקפוץ אל האש, במדינה שבה אנשים רצים אל תופת כמו אל ים. ואחר-כך, באולם שליד בית הכנסת עברתי וקלטתי שיחה שלא האמנתי שיכולה להתקיים. הורים שכולים דנו שם בשאלה מתי זה קשה יותר: כשהבן שנפל השאיר אחריו ילדים קטנים יתומים, או כשלא זכה. וחשבתי, שאולי צריך להגיד גם פה: ״אנו מתירים להתפלל עם העבריינים״. כי כולנו העבריינים שממשיכים בחייהם, במריבותיהם. עוברים כל יום על מצוות ״לא תשכח״ ועל הנדר ״להיות ראויים״. ואולי גם כאן במדינה שלנו הגיע הזמן, מיום הזיכרון שעבר, ועד יום הזיכרון הזה, להסיר את כל החרמות וכל הנידויים שבשלהם, גם בשלהם, הגיעו אלינו הרעה הזאת והסתר הפנים הזה. נופלי המערכה הזו, שעדיין אין לה שם מוסכם ולא תאריך סיום, שונים בכל זאת מקודמיהם, כי לא שיערנו שבדור שלנו, ילדים כמו מתן אברג׳יל ויוחאי דוכן עדיין קופצים על רימונים. או שגם בתזכורת באייפון, לא רק בעט נובע, אפשר לכתוב מילים כמו של בן זוסמן: ״אני מלא גאווה ותחושת שליחות ותמיד אמרתי שאם אצטרך למות, הלוואי וזה יהיה בהגנה על אחרים ועל המדינה. ירושלים, הפקדתי שומרים, שיום יגיע ואהיה אחד מהם״. ובעיקר כי הם יצאו אל הקרב ועשו זאת בדעה צלולה. למרות שנים ארוכות של פילוג ומאבקים פנימיים, שאמורות היו, לכאורה, להעלים כל סימן של נכונות למות למען אנשים שחושבים אחרת. על מלחמת העולם הראשונה כתב סופר אמריקני ״מאה שנה של אהבה של מעמד הביניים בוזבזה שם בשוחות״. אצלנו, היא חלילה לא בוזבזה. והיא לא בת מאה. היא אהבה של שלושת אלפים שנה לעם הזה ולמקום הזה, חזקה יותר מכל מאבק רגעי, עוברת מדור לדור, בגיל מוקדם להדהים. וכמו שכתב יהודה עמיחי, ״אדם יוצא מבית, והבית אינו יוצא מן האדם״. ההיסטוריה תשכח את המאבקים הפוליטיים ואת האינטרסים הרגעיים, אבל היא תזכור היטב איך התהפכה הקערה בין שמחת תורה תשפ״ד בבארי ובין פסח תשפ״ו בטהרן. היא תבחין בין עיקר ובין טפל, תראה אור בחשיכת ההודעות ״דובר צה״ל התיר לפרסום״. לא המצאנו את הערבוב הזה בין יום הזיכרון לבין יום העצמאות, שנושקים זה לזה ואין מלכות נוגעת בחברתה. לפני 2,400 שנה עמדו על הר בירושלים ישראלים רבים, בחנוכת בית המקדש השני. הצעירים שמחו על המקדש, הזקנים בכו בי ראו כמה עלוב הוא לעומת הבית הראשון שזכרו. נעמי שמר תיארה זאת במילים: ״שירי קינה, שירי הלל, זה מתערבב, זה מתערבל״. וכך תיאר זאת עזרא: וְאֵין הָעָם, מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה, לְקוֹל בְּכִי הָעָם: כִּי הָעָם, מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וְהַקּוֹל נִשְׁמַע, עַד-לְמֵרָחוֹק. בזמן הכרזת העצמאות, ממש מחר לפני 78 שנה, נפל גוש עציון ומגיניו נטבחו ונחטפו. מניין הנופלים חצה אז את האלפיים בדיוק כשהתגשמה התקווה בת שנות אלפיים. לא היה בית שאין בו מספד ולא היה רחוב שלא התמלא בשמחה. אלתרמן כבר כתב על השעה ההיא מילים נצחיות: ״ופני שמחתה עזות וחזקים לעומתן פני תוגתה ולעת חג או מספד הן רובצות אישה לפתח רעותה והעת כמו ניר שבו חרשו אהבה ושנאה וקרב ויבער העפר עד בוא יבוא נושא אלומותיו״ אלתרמן רמז לפסוק ״הזורעים בדמעה ברינה יקצורו, הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע, בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו״. כי בניגוד לבית השני, כשהוקם הבית השלישי לא חצי בכו וחצי שמחו, אלא כולם בכו ושמחו ביחד. רובנו בארץ מכירים בנס של הקמת מדינת ישראל, אך לשמחתנו לא חווינו את הכאב הנורא על בשרנו. יש מנגד את מי ששקועים באבל הכבד ואינם מצליחים לראות את המטרה שלשמה נדרש, ואין לנו הזכות לשפוט אותם. אבל אתם היושבים פה חשים היטב גם את הצער הנורא, וגם את רוח ההיסטוריה. הלוחות הטקטוניים האלה של תוגה ושמחה, זיכרון ועצמאות, הלוחות הטקטוניים האלה שעליהם יושבת מדינת ישראל מתנגשים על לוח ליבכם יום יום ושעה שעה. ואתם קו השבר. ובתוככם גם סוד החיבור. ואני אינני מקנא בכם, אבל אני מתקנא ברוח שלכם. וכמו כולם אני מודה לכם מעומקי ליבי ונפשי, ומבקש את סליחתכם. שבוע אחרי הטבח, לפני גשם ראשון, בקיבוץ בארי זרעו את השדות שדרכם דהר המוות אל הבתים. התקיים בנו כפשוטו הביטוי התנ״כי ״הזורעים בדמעה״. ואם התקיים החלק הזה, מובטח שיתקיים בנו גם החלק השני ״ברינה יקצורו״. (דברים שאמרתי הערב בטקס הזיכרון במאהל הגבורה בירושלים)

עמית סגל

30,194 Aufrufe • vor 4 Monaten

הגענו לכאן הערב, אלפים רבים רבים, כדי להגיד ליועצת המשפטית לממשלה, כדי להגיד לשופטי בג"ץ: ע ד כ א ן! שינוי בבגץ? הם לא מוכנים. עילת הסבירות? הם פוסלים. פיטורי ראש השב"כ הכושל ביותר בתולדות המדינה? הם פוסלים. במשך שנתיים ביקשתי מראש ממשלתנו היקר בנימין נתניהו - בוא נפטר אותה!!! בוא נשלח את גלי בהרב מיארה הביתה!!!! אני רוצה לספר לכם, שגם אצלי במשרד לביטחון לאומי, ברפורמות הגדולות שהובלתי לראשונה, הם עשו הכל כדי שזה לא יקרה. את תנאי המחבלים בבתי הכלא, שבמשך שנים נהנו מקייטנות, הם עמדו על הרגליים האחוריות כדי לשמר. "תן לנוחבות פירות" אמרו לי אנשי היועמשית. פירות? עונש מוות למחבלים הם צריכים לקבל! אבל ברוך השם בבתי הכלא זה לא עזר להם – למרות ההתנגדות שלהם, למרות ההתנגדות של רונן בר הכושל, אחרי מאבק ארוך, שינינו את התנאים והמחבלים הארורים מקבלים את המינימום שבמינימום, כשאנחנו עוד רוצים להעביר בהמשך בעזרת השם גם את חוק עונש מוות למחבלים, ופועלים לכך שראש הממשלה יאשר לקדם את החוק. את הרפורמה בכלי הנשק, בה יותר מ-200,000 אזרחים הוציאו נשק, רפורמה שהוכחה כמצילת חיים אינספור פעמים כבר, הם ניסו לטרפד עם חקירות סרק – שלא הולידו כלום. ועכשיו הגיעו מים עד נפש, ובדיפ סטייט בהובלת היועמשית גלי בהרב מיארה, החליטו שלראש הממשלה אין סמכות למנות את ראש השב"כ הבא! אתם מבינים? למנות רמטכל בתקופת בחירות הם איפשרו, לראש השבכ שכשל ולא העיר את ראש הממשלה בליל השבעה באוקטובר הם נתנו מטריית הגנה, אבל למנות ראש שבכ חדש, ראש שבכ מצוין והתקפי, שלא נמצא בקונספציה ושרוצה לכסח את האויבים שלנו, את זה הם רוצים למנוע מראש הממשלה. הם לא יורקים רק לממשלה בפנים, הם יורקים לכם בפנים! ואנחנו אומרים כאן הערב: לא! ניתן! להם! אנחנו מגבים את ראש הממשלה, וקוראים לו להתעלם מההנחייה חסרת התוקף של היועמשית, ולהביא לכך שהאלוף דוד זיני יהיה ראש השב"כ הבא! משום שזו לא חוות דעת משפטית, זו חוות דעת פוליטית! המינוי של ראש השבכ חייב להישאר בידי הממשלה, כמו שכתוב במפורש בחוק. אסור לנו לקבל שום מציאות אחרת. ואם צריך שהמינוי יובא להחלטת הממשלה באופן אחר – אני מוכן להיות זה שיביא אותו. אני בטוח שגלי בהרב מיארה מאוד תשמח שבן גביר ימנה את ראש השב"כ הבא... ובכל מקרה, אנחנו אומרים מכאן לאנשי הדיפ סטייט: זה לא יעזור לכם. כמה שתילחמו בנו, כמה שתתנהלו בבריונות ובעבריינות, נבחרי העם ימשיכו למשול, ולא יירתעו. אני רוצה כמובן לחתום בברכת הצלחה אדירה לחיילי צה"ל, לוחמינו הגיבורים, שממשיכים בדקות אלו לכתוש את החמאס בעזה! אנחנו מחזקים אותם, נותנים להם גיבוי מוחלט, ומתפללים להצלחתם המלאה בהבאת הניצחון המוחלט והשבת כל החטופים הביתה. אנחנו כמובן גם ממשיכים לפעול לקידום פתרון היום שאחרי בעזה: עידוד הגירה! התיישבות! זה יהיה הניצחון האמיתי שלנו! תודה רבה לכם, עם ישראל חי!
6:50

הגענו לכאן הערב, אלפים רבים רבים, כדי להגיד ליועצת המשפטית לממשלה, כדי להגיד לשופטי בג"ץ: ע ד כ א ן! שינוי בבגץ? הם לא מוכנים. עילת הסבירות? הם פוסלים. פיטורי ראש השב"כ הכושל ביותר בתולדות המדינה? הם פוסלים. במשך שנתיים ביקשתי מראש ממשלתנו היקר בנימין נתניהו - בוא נפטר אותה!!! בוא נשלח את גלי בהרב מיארה הביתה!!!! אני רוצה לספר לכם, שגם אצלי במשרד לביטחון לאומי, ברפורמות הגדולות שהובלתי לראשונה, הם עשו הכל כדי שזה לא יקרה. את תנאי המחבלים בבתי הכלא, שבמשך שנים נהנו מקייטנות, הם עמדו על הרגליים האחוריות כדי לשמר. "תן לנוחבות פירות" אמרו לי אנשי היועמשית. פירות? עונש מוות למחבלים הם צריכים לקבל! אבל ברוך השם בבתי הכלא זה לא עזר להם – למרות ההתנגדות שלהם, למרות ההתנגדות של רונן בר הכושל, אחרי מאבק ארוך, שינינו את התנאים והמחבלים הארורים מקבלים את המינימום שבמינימום, כשאנחנו עוד רוצים להעביר בהמשך בעזרת השם גם את חוק עונש מוות למחבלים, ופועלים לכך שראש הממשלה יאשר לקדם את החוק. את הרפורמה בכלי הנשק, בה יותר מ-200,000 אזרחים הוציאו נשק, רפורמה שהוכחה כמצילת חיים אינספור פעמים כבר, הם ניסו לטרפד עם חקירות סרק – שלא הולידו כלום. ועכשיו הגיעו מים עד נפש, ובדיפ סטייט בהובלת היועמשית גלי בהרב מיארה, החליטו שלראש הממשלה אין סמכות למנות את ראש השב"כ הבא! אתם מבינים? למנות רמטכל בתקופת בחירות הם איפשרו, לראש השבכ שכשל ולא העיר את ראש הממשלה בליל השבעה באוקטובר הם נתנו מטריית הגנה, אבל למנות ראש שבכ חדש, ראש שבכ מצוין והתקפי, שלא נמצא בקונספציה ושרוצה לכסח את האויבים שלנו, את זה הם רוצים למנוע מראש הממשלה. הם לא יורקים רק לממשלה בפנים, הם יורקים לכם בפנים! ואנחנו אומרים כאן הערב: לא! ניתן! להם! אנחנו מגבים את ראש הממשלה, וקוראים לו להתעלם מההנחייה חסרת התוקף של היועמשית, ולהביא לכך שהאלוף דוד זיני יהיה ראש השב"כ הבא! משום שזו לא חוות דעת משפטית, זו חוות דעת פוליטית! המינוי של ראש השבכ חייב להישאר בידי הממשלה, כמו שכתוב במפורש בחוק. אסור לנו לקבל שום מציאות אחרת. ואם צריך שהמינוי יובא להחלטת הממשלה באופן אחר – אני מוכן להיות זה שיביא אותו. אני בטוח שגלי בהרב מיארה מאוד תשמח שבן גביר ימנה את ראש השב"כ הבא... ובכל מקרה, אנחנו אומרים מכאן לאנשי הדיפ סטייט: זה לא יעזור לכם. כמה שתילחמו בנו, כמה שתתנהלו בבריונות ובעבריינות, נבחרי העם ימשיכו למשול, ולא יירתעו. אני רוצה כמובן לחתום בברכת הצלחה אדירה לחיילי צה"ל, לוחמינו הגיבורים, שממשיכים בדקות אלו לכתוש את החמאס בעזה! אנחנו מחזקים אותם, נותנים להם גיבוי מוחלט, ומתפללים להצלחתם המלאה בהבאת הניצחון המוחלט והשבת כל החטופים הביתה. אנחנו כמובן גם ממשיכים לפעול לקידום פתרון היום שאחרי בעזה: עידוד הגירה! התיישבות! זה יהיה הניצחון האמיתי שלנו! תודה רבה לכם, עם ישראל חי!

איתמר בן גביר

23,469 Aufrufe • vor 1 Jahr