Loading video...

Video Failed to Load

There was a problem loading this video. This could be due to a temporary network issue or the video might be unavailable.

הגיע הזמן פשוט לומר את האמת בפנים, כמו שהיא! ואם יש מי שמחבק משת״פים ומכשיר שרצים, צריך להגיד לו את זה בפנים, בלי למצמץ.

Moshe Radman Abutbul משה רדמן אבוטבול

42,447 subscribers

37,552 views • 7 months ago •via X (Twitter)

News & Politics Education

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 Comments

No comments available

Comments from the original post will appear here

Related Videos

שיעור בהנדוס תודעה: כשעמית סגל הופך את שטייניץ לאוביקטיבי יש רגעים בטלוויזיה שבהם האינטליגנציה של הצופה פשוט נעלבת. כזה היה הראיון של עמית סגל ובן כספית עם יובל שטייניץ. סגל פתח שאלה לשטייניץ במילים המדהימות: "אתה, אין לך אינטרס מיוחד, אתה לא שר בממשלה". באמת, עמית? בואו נדבר על ה"חוסר באינטרס" של שטייניץ: הקריירה שלו: שטייניץ הוא אחד האנשים הכי מזוהים עם נתניהו. הוא חב לו את קידומו המטאורי לאורך עשורים, את תפקיד שר האוצר ושר האנרגיה. הוא לא "פרשן אובייקטיבי" שצנח מהמאדים, הוא חלק מהדנ"א של המערכת הזו. הקריירה של אשתו: אי אפשר לדבר על "חוסר אינטרס" בלי להזכיר את כב' השופטת גילה כנפי שטייניץ. המינוי שלה לעליון (בקידום אקטיבי של מחנה נתניהו והימין) הוא אחד האירועים הפוליטיים משפטיים המשמעותיים של השנים האחרונות. להציג את שטייניץ כדמות נטולת פניות שרק "באה להגיד את האמת" בלי שום מחויבות למערכת שהקימה אותו ואת משפחתו ' זה לא ראיון עיתונאי, זו עצימת עיניים מכוונת. עמית סגל יודע מצוין ששטייניץ מושקע עד צוואר בשימור המורשת והכוח של הליכוד ונתניהו. להגיד עליו שאין לו אינטרס? זה כמו להגיד שדג לא צריך מים. מותר לראיין, מותר לשמוע, אבל אל תמכרו לנו אובייקטיביות מזויפת באריזה של חוסר ידיעה. עמית סגל Ben Caspit בן כספית 𝐎𝐧 𝐀𝐳𝐫𝐢𝐞𝐥🇮🇱

שיעור בהנדוס תודעה: כשעמית סגל הופך את שטייניץ לאוביקטיבי יש רגעים בטלוויזיה שבהם האינטליגנציה של הצופה פשוט נעלבת. כזה היה הראיון של עמית סגל ובן כספית עם יובל שטייניץ. סגל פתח שאלה לשטייניץ במילים המדהימות: "אתה, אין לך אינטרס מיוחד, אתה לא שר בממשלה". באמת, עמית? בואו נדבר על ה"חוסר באינטרס" של שטייניץ: הקריירה שלו: שטייניץ הוא אחד האנשים הכי מזוהים עם נתניהו. הוא חב לו את קידומו המטאורי לאורך עשורים, את תפקיד שר האוצר ושר האנרגיה. הוא לא "פרשן אובייקטיבי" שצנח מהמאדים, הוא חלק מהדנ"א של המערכת הזו. הקריירה של אשתו: אי אפשר לדבר על "חוסר אינטרס" בלי להזכיר את כב' השופטת גילה כנפי שטייניץ. המינוי שלה לעליון (בקידום אקטיבי של מחנה נתניהו והימין) הוא אחד האירועים הפוליטיים משפטיים המשמעותיים של השנים האחרונות. להציג את שטייניץ כדמות נטולת פניות שרק "באה להגיד את האמת" בלי שום מחויבות למערכת שהקימה אותו ואת משפחתו ' זה לא ראיון עיתונאי, זו עצימת עיניים מכוונת. עמית סגל יודע מצוין ששטייניץ מושקע עד צוואר בשימור המורשת והכוח של הליכוד ונתניהו. להגיד עליו שאין לו אינטרס? זה כמו להגיד שדג לא צריך מים. מותר לראיין, מותר לשמוע, אבל אל תמכרו לנו אובייקטיביות מזויפת באריזה של חוסר ידיעה. עמית סגל Ben Caspit בן כספית 𝐎𝐧 𝐀𝐳𝐫𝐢𝐞𝐥🇮🇱

Avner 🇮🇱

24,385 views • 5 months ago

חבל שהיא לא מכירה את שפת האם שלה. יהודי ערב דיברו ערבית שמעו ערבית שרו בערבית אכלו אוכל ערבי וחיו תרבות ערבית הם יהודים בדתם וערבים במוצאם ובתרבותם בדיוק כמו שיש ערבי מוסלמי ערבי נוצרי ערבי דרוזי יש גם ערבי יהודי והגיע הזמן שגם המדינה תכבד את זה נבטל את חוק הלאום נחזיר לערבית את מעמדה כשפה רשמית כי כבוד לשפה הוא כבוד לבני אדם וכבוד לבני אדם הוא ביטחון וחוסן לאומי סשימי תבורי 🎗️✊

חבל שהיא לא מכירה את שפת האם שלה. יהודי ערב דיברו ערבית שמעו ערבית שרו בערבית אכלו אוכל ערבי וחיו תרבות ערבית הם יהודים בדתם וערבים במוצאם ובתרבותם בדיוק כמו שיש ערבי מוסלמי ערבי נוצרי ערבי דרוזי יש גם ערבי יהודי והגיע הזמן שגם המדינה תכבד את זה נבטל את חוק הלאום נחזיר לערבית את מעמדה כשפה רשמית כי כבוד לשפה הוא כבוד לבני אדם וכבוד לבני אדם הוא ביטחון וחוסן לאומי סשימי תבורי 🎗️✊

דני אלגרט

18,751 views • 6 months ago

Mombaruzzo זה חור. אם תיסע מהר מדי פשוט תפספס את הכפר בלי לשים לב. הוא על הדרך. אפילו שלט משלו אין לו. הוא נמצא ביחד עם עוד מקומות שקרובים אליו כמה ק״מ. בלב שלו יש מפעל קטן שעושה Amaretti לפי אותו מתכון משנת 1955. רק Amaretti. תמיד באותו מתכון ודרך. עם השנים הוסיפו טעמים (קפה, דובדבן, שוקולד, פיסטוק, משמש, ללא סוכר ועוד) אבל המתכון זהה. אספתם גוגואים בתור ילדים? אז הלבן בפנים? זה חומר הגלם (Prunus armeniaca). יש 2 סוגי חרצנים- אחד מתוק יותר ואחד מר והסוד הוא לשלב בינהם במינון המדויק ולהוסיף מינון מדויק של שקדים. אבל יש עוד סוד- לשמור אותם רכים כמו ענן. הם נאפים בתנור, אבל נימוחים בפה. אחרי השיחה שעסקה בעסקים, נשבר הקרח ואיטלקים מפסיקים לתת לך ״אדוני״ ופונים לחולין- כדורגל, ילדים, נשים (אם אין נשים בסביבה). מאיפה אתה היא לרוב השאלה הראשונה ששואלים אותי. בגלל שהם קיבלו את הדרכון הצרפתי שלי בחילופי המסמכים, משהו במבטא לא הסתדר להם (אני דובר איטלקית כמו עברית) והם ממש התאפקו לשאול מאיפה אני. ״ישראל. נולדתי בישראל״. מי ששואל ״איפה בישראל״ כבר ביקר בה. הבחור שרכש את החברה והציל אותה מפשיטת רגל אי שם ב-2013 והמבוגר האחראי שעובד בחברה כי מי ישלח בן 80 הביתה למות עכשיו- שניהם היו בישראל כבר כמה פעמים. הם גם יהודים. במקור. מסתבר שהרבה מיהדות איטליה ששרדה את השואה ונשארה לגור פה, פשוט הטבילה את דור הילדים שנולד אחרי המלחמה לנצרות- ״כדי שלא תחווה מה שאני חוויתי״. הם גדלו כנוצרים, אבל ידעו תמיד על השורשים היהודים. אז סגרנו מעגל ויש מצב שיהודי ימשיך לנהל את החברה הזאת גם בשנים הבאות… (אם יהיה לי כח)

Mombaruzzo זה חור. אם תיסע מהר מדי פשוט תפספס את הכפר בלי לשים לב. הוא על הדרך. אפילו שלט משלו אין לו. הוא נמצא ביחד עם עוד מקומות שקרובים אליו כמה ק״מ. בלב שלו יש מפעל קטן שעושה Amaretti לפי אותו מתכון משנת 1955. רק Amaretti. תמיד באותו מתכון ודרך. עם השנים הוסיפו טעמים (קפה, דובדבן, שוקולד, פיסטוק, משמש, ללא סוכר ועוד) אבל המתכון זהה. אספתם גוגואים בתור ילדים? אז הלבן בפנים? זה חומר הגלם (Prunus armeniaca). יש 2 סוגי חרצנים- אחד מתוק יותר ואחד מר והסוד הוא לשלב בינהם במינון המדויק ולהוסיף מינון מדויק של שקדים. אבל יש עוד סוד- לשמור אותם רכים כמו ענן. הם נאפים בתנור, אבל נימוחים בפה. אחרי השיחה שעסקה בעסקים, נשבר הקרח ואיטלקים מפסיקים לתת לך ״אדוני״ ופונים לחולין- כדורגל, ילדים, נשים (אם אין נשים בסביבה). מאיפה אתה היא לרוב השאלה הראשונה ששואלים אותי. בגלל שהם קיבלו את הדרכון הצרפתי שלי בחילופי המסמכים, משהו במבטא לא הסתדר להם (אני דובר איטלקית כמו עברית) והם ממש התאפקו לשאול מאיפה אני. ״ישראל. נולדתי בישראל״. מי ששואל ״איפה בישראל״ כבר ביקר בה. הבחור שרכש את החברה והציל אותה מפשיטת רגל אי שם ב-2013 והמבוגר האחראי שעובד בחברה כי מי ישלח בן 80 הביתה למות עכשיו- שניהם היו בישראל כבר כמה פעמים. הם גם יהודים. במקור. מסתבר שהרבה מיהדות איטליה ששרדה את השואה ונשארה לגור פה, פשוט הטבילה את דור הילדים שנולד אחרי המלחמה לנצרות- ״כדי שלא תחווה מה שאני חוויתי״. הם גדלו כנוצרים, אבל ידעו תמיד על השורשים היהודים. אז סגרנו מעגל ויש מצב שיהודי ימשיך לנהל את החברה הזאת גם בשנים הבאות… (אם יהיה לי כח)

Eran Efrat

21,240 views • 3 months ago

עוד מנפלאות ערוץ 14: ריקלין חושף מיקום כוחות צה"ל בלבנון שמעון ריקלין: "מותר כבר לצייר מפות? מותר להראות שכבשנו את אל-חיאם ואנחנו עולים לכיוון טייבה, ובגזרה המערבית עלינו לנאקורה. מותר לצייר מפות? מותר להגיד מה קורה? כי זה די... הצופים שלי כל הזמן אומרים לי 'ריקלין איפה המפה?' , הצופים שלנו מאוד אוהבים מפות." הילל ביטון רוזן: "יש פה... יש פה נציג צנזורה, צריך לשאול אותו."

עוד מנפלאות ערוץ 14: ריקלין חושף מיקום כוחות צה"ל בלבנון שמעון ריקלין: "מותר כבר לצייר מפות? מותר להראות שכבשנו את אל-חיאם ואנחנו עולים לכיוון טייבה, ובגזרה המערבית עלינו לנאקורה. מותר לצייר מפות? מותר להגיד מה קורה? כי זה די... הצופים שלי כל הזמן אומרים לי 'ריקלין איפה המפה?' , הצופים שלנו מאוד אוהבים מפות." הילל ביטון רוזן: "יש פה... יש פה נציג צנזורה, צריך לשאול אותו."

Chaim Levinson

67,576 views • 4 months ago

טוב אז הורדתי את הגרוק בוט הזה שלכם. נחמד מאד מאד לא, אני לא הולך למחוק את קלוד. קלוד זה אח. לבינתיים התחלתי לשחק בזה קצת… בלי הרשאות אצלי במחשב… רק אצלו. יש לי כבר סוכן בשם סימון כמובן… סימון נשלח כרגע למשימות אקראיות כדי לראות איך הוא מתפקד. הקטע שיש לו מחשב משלו ורואים אותו עובד זה מגניב לגמרי. התרשמתי מאד. מפה לשם החלטנו אני וסימון לתת לו גישה לוואטספ שלי. בהתחלה חשבנו על זה שיכנס בוואטסאפ וואב שלו למספר שלי אבל אז (במהלך גאוני מסתבר - תבינו בהמשך) החלטתי לקנות לו מספר משלו. וכך עשיתי... קניתי, הפעלתי אצלי בוואטסאפ כמספר נוסף ואז נתתי לו גישה אצלו בוואב (סרקתי את הQR שהופיע אצלו בדפדפן). עובד! עכשיו יש לי סוכן שיהיה לי זמין בוואטסאפ ואם ארצה גם אכניס לקבוצות של העבודה וכו. נתתי לו לשלוח הודעה לחבר ולספר לו מי הוא. ואז פתחתי איתו קבוצה בשם המחייב סימון ומואיז הקטן. ואז כושילראבק ערס, מטא עלו עלינו וחסמו לי את החשבון וואטסאפ. למזלי זה היה המספר החדש ולא האישי שלי... בדיעבד זה היה ממש להשתין מהמקפצה... גם מספר חדש שמיד מתחבר לוואטסאפ בישראל ואז מתחבר לוואב באיזה מחשב שיושב על שרת אי שם בארה"ב. לא חכם. כששאלתי את סימון למה הוא לא הזהיר אז הוא עשה משהו שביבי מעולם לא עשה. הוא לקח אחראיות: "זה עליי הפעם". באמת תודה לך...

טוב אז הורדתי את הגרוק בוט הזה שלכם. נחמד מאד מאד לא, אני לא הולך למחוק את קלוד. קלוד זה אח. לבינתיים התחלתי לשחק בזה קצת… בלי הרשאות אצלי במחשב… רק אצלו. יש לי כבר סוכן בשם סימון כמובן… סימון נשלח כרגע למשימות אקראיות כדי לראות איך הוא מתפקד. הקטע שיש לו מחשב משלו ורואים אותו עובד זה מגניב לגמרי. התרשמתי מאד. מפה לשם החלטנו אני וסימון לתת לו גישה לוואטספ שלי. בהתחלה חשבנו על זה שיכנס בוואטסאפ וואב שלו למספר שלי אבל אז (במהלך גאוני מסתבר - תבינו בהמשך) החלטתי לקנות לו מספר משלו. וכך עשיתי... קניתי, הפעלתי אצלי בוואטסאפ כמספר נוסף ואז נתתי לו גישה אצלו בוואב (סרקתי את הQR שהופיע אצלו בדפדפן). עובד! עכשיו יש לי סוכן שיהיה לי זמין בוואטסאפ ואם ארצה גם אכניס לקבוצות של העבודה וכו. נתתי לו לשלוח הודעה לחבר ולספר לו מי הוא. ואז פתחתי איתו קבוצה בשם המחייב סימון ומואיז הקטן. ואז כושילראבק ערס, מטא עלו עלינו וחסמו לי את החשבון וואטסאפ. למזלי זה היה המספר החדש ולא האישי שלי... בדיעבד זה היה ממש להשתין מהמקפצה... גם מספר חדש שמיד מתחבר לוואטסאפ בישראל ואז מתחבר לוואב באיזה מחשב שיושב על שרת אי שם בארה"ב. לא חכם. כששאלתי את סימון למה הוא לא הזהיר אז הוא עשה משהו שביבי מעולם לא עשה. הוא לקח אחראיות: "זה עליי הפעם". באמת תודה לך...

מואיז הקטן ®

27,271 views • 24 days ago

תירו בי מצידי אבל פשוט נמאס לי ממנו. מדבר בלי קשר למציאות, מציג מצגי שווא ויוצר נרטיב שיקרי. כן הוא בן דודה של חטופה אבל בכל זאת נמאס לי ממנו. זכותי. לא צריך לדחוף לו את המיקרופון בכל פעם בשביל שישרת את הנרטיב שהערוצים רוצים לשדר. "יש עסקה על הפרק תחתמו על הפאקינג עיסקה הזאת ותחזירו אותם הבייתה מה הבעיה?" אים זו לא הייתה בעיה כבר היו מחזירים אותם. הלוואי שזו לא הייתה בעיה אבל זאת כן. חלאס לשקר לציבור.

תירו בי מצידי אבל פשוט נמאס לי ממנו. מדבר בלי קשר למציאות, מציג מצגי שווא ויוצר נרטיב שיקרי. כן הוא בן דודה של חטופה אבל בכל זאת נמאס לי ממנו. זכותי. לא צריך לדחוף לו את המיקרופון בכל פעם בשביל שישרת את הנרטיב שהערוצים רוצים לשדר. "יש עסקה על הפרק תחתמו על הפאקינג עיסקה הזאת ותחזירו אותם הבייתה מה הבעיה?" אים זו לא הייתה בעיה כבר היו מחזירים אותם. הלוואי שזו לא הייתה בעיה אבל זאת כן. חלאס לשקר לציבור.

שי גולדשטיין

163,709 views • 2 years ago

לא ברור לי למה אנשים מתרגשים מראיון של בנט עם דנה וייס אז רק אזכיר שלמרות זעקות "זו חרטא" מכל עבר, וייס פמפמה במשך כשבוע פרומואים עם עידית סילמן תחת הכותרת הדרמטית "עידית סילמן חושפת את כל האמת" בנוגע ל"תקיפה" שלה בתחנת הדלק - ובעצם הציגה כל מי שטוען אחרת שהוא שקרן או מכונת הרעל או לא יודע מה, כי הרי מה עוד יכול להיות אם בטלוויזיה אמרו שמה שסילמן חושפת זו האמת... וכולנו יודעים איך זה נגמר - וזה היה כמובן לפני שהיא הפילה את הממשלה, וגם בנט יודע מה יקרה לו אם לפתע יתמוך בממשלה הנוכחית. אז בואו

לא ברור לי למה אנשים מתרגשים מראיון של בנט עם דנה וייס אז רק אזכיר שלמרות זעקות "זו חרטא" מכל עבר, וייס פמפמה במשך כשבוע פרומואים עם עידית סילמן תחת הכותרת הדרמטית "עידית סילמן חושפת את כל האמת" בנוגע ל"תקיפה" שלה בתחנת הדלק - ובעצם הציגה כל מי שטוען אחרת שהוא שקרן או מכונת הרעל או לא יודע מה, כי הרי מה עוד יכול להיות אם בטלוויזיה אמרו שמה שסילמן חושפת זו האמת... וכולנו יודעים איך זה נגמר - וזה היה כמובן לפני שהיא הפילה את הממשלה, וגם בנט יודע מה יקרה לו אם לפתע יתמוך בממשלה הנוכחית. אז בואו

יבגני זרובינסקי

32,739 views • 28 days ago

כשקבוצה שהיא לא אחת מהמכביות במקום הראשון ב19 מחזורים מתוך 22 יש נטייה למצוא סיבות למה זה דווקא לא מגיע לה. במקרה של עונה הנוכחית הנרטיב השולט בתקשורת המסורתית והחדשה הוא - לבאר שבע אין קהל. כאילו שמחולקות נקודות בטבלה על שלטי פריסה ומופעי דגלונים. יש עכשיו גם תחרות - מי מביא את הזווית היותר מיוחדת בעניין הזה. אחד אומר זה קהל בלי רגש השני אומר אין להם שירים יפים. באמת רמת טיעונים של פורום תפאורות בFXP. אני רוצה דווקא לתקוף את זה מזווית אחרת. נניח אני מסכים שהאווירה בטרנר פחות טובה מטדי, בלומפילד וסמי עופר. כמה כבר איצטדיונים עם אווירה כמו בטרנר יש בישראל? כמה כבר קבוצות עם קהל של למעלה מ-12,000 אוהדים כל משחק בית יש? אז יש עונות עם מנואלות פחות יפות ועם שירים שפחות נתפסים. אבל עדיין הקהל של באר שבע אחראי לרגעים גדולים מאוד של צבע בכדורגל הישראלי והייט נגדו לא מובן מלבד הרצון למצוא צידוק ללמה לבאר שבע לא מגיע להיות במקום הראשון.

כשקבוצה שהיא לא אחת מהמכביות במקום הראשון ב19 מחזורים מתוך 22 יש נטייה למצוא סיבות למה זה דווקא לא מגיע לה. במקרה של עונה הנוכחית הנרטיב השולט בתקשורת המסורתית והחדשה הוא - לבאר שבע אין קהל. כאילו שמחולקות נקודות בטבלה על שלטי פריסה ומופעי דגלונים. יש עכשיו גם תחרות - מי מביא את הזווית היותר מיוחדת בעניין הזה. אחד אומר זה קהל בלי רגש השני אומר אין להם שירים יפים. באמת רמת טיעונים של פורום תפאורות בFXP. אני רוצה דווקא לתקוף את זה מזווית אחרת. נניח אני מסכים שהאווירה בטרנר פחות טובה מטדי, בלומפילד וסמי עופר. כמה כבר איצטדיונים עם אווירה כמו בטרנר יש בישראל? כמה כבר קבוצות עם קהל של למעלה מ-12,000 אוהדים כל משחק בית יש? אז יש עונות עם מנואלות פחות יפות ועם שירים שפחות נתפסים. אבל עדיין הקהל של באר שבע אחראי לרגעים גדולים מאוד של צבע בכדורגל הישראלי והייט נגדו לא מובן מלבד הרצון למצוא צידוק ללמה לבאר שבע לא מגיע להיות במקום הראשון.

Niv Dimor

10,952 views • 7 months ago

בלהט אירועי השבוע עבר קצת הקטע הקצרצר והמופלא הזה מתחת לרדאר, ושווה מאוד להתעכב כי הוא קריטי לקראת הבחירות: נתחיל ברובד הפשוט: הצחוק הדבילי והמנוכר של יושבי השולחן למשמע המילים ״שבעה באוקטובר״ שמביא את הסעיף. כל אדם שפוי יש לו איזו תמונת זיכרון שמעלה לו צמרמורת מאותו יום שחור. גופות חרוכות, טנדרים לבנים, מישהו שעלה לשידור ולחש ש״הם פה, שורפים לנו את הממ״ד״, או לחילופין שלט מואר של היוהל״ן; האנשים סביב השולחן בגדול שמו כזכור באותו יום שקופית ״חג שמח״, אכלו צ׳ולנט - ומאותו יום ארור תפקידם הוא אחד: להשכיח את היום הזה ולחלופין להעביר את האשמה עליו לכולם כולל כולם, מדוד בן גוריון עד היועמ״שית - רק לא לאדונם שמיידיו הם אוכלים. וכשזה המצב - מה רע בצחוק משוחרר. אבל יש את הרובד העמוק והחשוב יותר: אמר פעם נתן אשל ש״עד הבחירות ישכחו את שבעה באוקטובר״. אנשים, כך טען, יגיעו לקלפי עם המותג נתניהו כ״מסיר האיום האיראני״. ובכן, לא צריך כמובן להכביר מילים עד כמה צלם החצאיות הזה טעה. אין ישראלי שלא מבין, וגם נתניהו מבין מעולה (שהרי אנשים כמו אדמקר ומגל הם רק בובות פיתום שלו, שתפקידם לשקף מה עובר לו בראש): נתניהו ושבעה באוקטובר הם דבר אחד. זה המותג. לא איראן, לא ״פרוטקטור אוף יזראל״ עאלק, לא שום דבר. יום אחד שחור בהיסטוריה היהודית - זה הוא. כמו גולדה מאיר ומלחמת יום כיפור. גם כשנכדינו ילמדו על האיש הזה - זה יהיה הפרק הראשון. ולכן - גם נתניהו ושופרותיו מבינים שאת עבודת מחיקת הזיכרון ההיסטורי צריך לעשות עד הסוף, עד יום הבחירות. שלא חלילה יהיה מה שיזכיר את שבעה באוקטובר, נניח התאריך 27 באוקטובר. ולכן זאת צריכה להיות השורה התחתונה: הקמפיין לסילוקו מחיינו צריך להתמקד בשבעה באוקטובר. ויתרה מכך, ביום הבחירות עצמו, במקום למלא את הקלפיות בשלטים וכרזות המסורתיים וחסרי המשמעות של אותיות המפלגות ושמות המועמדים, רק תמונות מהיום ההוא. בלי טקסט. יבוא אדם להצביע בקלפי, ייתקל בתמונה של הנוחבות פורצים את הגדר, והנה התמונה של הטנק המפויח ונמרוד כהן שהולך לשבי, ומכל כיוון תמונות של אנשים, נשים, ילדים ומשפחות שהיו ואינן, והחדרים המגואלים בדם, וטורי הרכבים החרוכים. הכל. עכשיו שילך להצביע. רק על זה הבחירות.

בלהט אירועי השבוע עבר קצת הקטע הקצרצר והמופלא הזה מתחת לרדאר, ושווה מאוד להתעכב כי הוא קריטי לקראת הבחירות: נתחיל ברובד הפשוט: הצחוק הדבילי והמנוכר של יושבי השולחן למשמע המילים ״שבעה באוקטובר״ שמביא את הסעיף. כל אדם שפוי יש לו איזו תמונת זיכרון שמעלה לו צמרמורת מאותו יום שחור. גופות חרוכות, טנדרים לבנים, מישהו שעלה לשידור ולחש ש״הם פה, שורפים לנו את הממ״ד״, או לחילופין שלט מואר של היוהל״ן; האנשים סביב השולחן בגדול שמו כזכור באותו יום שקופית ״חג שמח״, אכלו צ׳ולנט - ומאותו יום ארור תפקידם הוא אחד: להשכיח את היום הזה ולחלופין להעביר את האשמה עליו לכולם כולל כולם, מדוד בן גוריון עד היועמ״שית - רק לא לאדונם שמיידיו הם אוכלים. וכשזה המצב - מה רע בצחוק משוחרר. אבל יש את הרובד העמוק והחשוב יותר: אמר פעם נתן אשל ש״עד הבחירות ישכחו את שבעה באוקטובר״. אנשים, כך טען, יגיעו לקלפי עם המותג נתניהו כ״מסיר האיום האיראני״. ובכן, לא צריך כמובן להכביר מילים עד כמה צלם החצאיות הזה טעה. אין ישראלי שלא מבין, וגם נתניהו מבין מעולה (שהרי אנשים כמו אדמקר ומגל הם רק בובות פיתום שלו, שתפקידם לשקף מה עובר לו בראש): נתניהו ושבעה באוקטובר הם דבר אחד. זה המותג. לא איראן, לא ״פרוטקטור אוף יזראל״ עאלק, לא שום דבר. יום אחד שחור בהיסטוריה היהודית - זה הוא. כמו גולדה מאיר ומלחמת יום כיפור. גם כשנכדינו ילמדו על האיש הזה - זה יהיה הפרק הראשון. ולכן - גם נתניהו ושופרותיו מבינים שאת עבודת מחיקת הזיכרון ההיסטורי צריך לעשות עד הסוף, עד יום הבחירות. שלא חלילה יהיה מה שיזכיר את שבעה באוקטובר, נניח התאריך 27 באוקטובר. ולכן זאת צריכה להיות השורה התחתונה: הקמפיין לסילוקו מחיינו צריך להתמקד בשבעה באוקטובר. ויתרה מכך, ביום הבחירות עצמו, במקום למלא את הקלפיות בשלטים וכרזות המסורתיים וחסרי המשמעות של אותיות המפלגות ושמות המועמדים, רק תמונות מהיום ההוא. בלי טקסט. יבוא אדם להצביע בקלפי, ייתקל בתמונה של הנוחבות פורצים את הגדר, והנה התמונה של הטנק המפויח ונמרוד כהן שהולך לשבי, ומכל כיוון תמונות של אנשים, נשים, ילדים ומשפחות שהיו ואינן, והחדרים המגואלים בדם, וטורי הרכבים החרוכים. הכל. עכשיו שילך להצביע. רק על זה הבחירות.

Yosef Yisrael

23,690 views • 2 months ago

(הפעם אשמח שתשתפו) לכל רכב שנגנב על ידי ערבי מיו"ש, יש בעלים ישראלי, וסיפור. דיברתי עם הבעלים של "זיו הרחקת יונים". מדובר באחד שעשה חמישה חודשי מילואים מאז תחילת המלחמה. אחד העובדים שלו, החנה את הרכב במודיעין מתחת לבית של חבר ומשם יצא למילואים. ביום רביעי האחרון הרכב נגנב. היה לו GPS אבל כפי שאתם יודעים, כשרכב גנוב נכנס לכפר ערבי זה כמו חור שחור. זיו אמר לי היום עם מעט תסכול: "להעסיק לוחמי מילואים בתקופה כזאת זה מאתגר מאוד, ושיגנבו רכב עם כל הסחורה בפנים (ציוד יקר מאוד) זה מכה לא נעימה אבל ברוך ה' אומרים תודה על הכל". העובדים של החברה יצאו לסבבי מילואים מאז פרוץ המלחמה. זיו כאמור נתן חמישה חודשים. "אנחנו עסק משפחתי, אישתי מנהלת את העסק", הוא סיפר. אז אם אתם זקוקים לשירות כמו שנותן חברת "זיו הרחקת יונים" - אתם מוזמנים לפנות אליו: 0533331625 או באתר הפעם, אשמח שתשתפו!

(הפעם אשמח שתשתפו) לכל רכב שנגנב על ידי ערבי מיו"ש, יש בעלים ישראלי, וסיפור. דיברתי עם הבעלים של "זיו הרחקת יונים". מדובר באחד שעשה חמישה חודשי מילואים מאז תחילת המלחמה. אחד העובדים שלו, החנה את הרכב במודיעין מתחת לבית של חבר ומשם יצא למילואים. ביום רביעי האחרון הרכב נגנב. היה לו GPS אבל כפי שאתם יודעים, כשרכב גנוב נכנס לכפר ערבי זה כמו חור שחור. זיו אמר לי היום עם מעט תסכול: "להעסיק לוחמי מילואים בתקופה כזאת זה מאתגר מאוד, ושיגנבו רכב עם כל הסחורה בפנים (ציוד יקר מאוד) זה מכה לא נעימה אבל ברוך ה' אומרים תודה על הכל". העובדים של החברה יצאו לסבבי מילואים מאז פרוץ המלחמה. זיו כאמור נתן חמישה חודשים. "אנחנו עסק משפחתי, אישתי מנהלת את העסק", הוא סיפר. אז אם אתם זקוקים לשירות כמו שנותן חברת "זיו הרחקת יונים" - אתם מוזמנים לפנות אליו: 0533331625 או באתר הפעם, אשמח שתשתפו!

אלעד הוּמינר 🇮🇱 العاد هومينر

13,594 views • 8 months ago

ניר דבורי, אחד מתועמלני השמאל הבולטים, בחר להקדיש לי ביום שישי את המשפט הבא: “אחרי כל זה, אם הייתי השר קרעי, הייתי עובר טייס טייס ומבקש ממנו סליחה.” אז הגיע הזמן להבהיר אחת ולתמיד: מי שצריך לבקש סליחה מהטייסים – הם אלו שהפקירו את מדינתם. אותם קצינים בכירים שהשתמשו במדים ובדרגות שלהם נגד העם שלנו, שהצהירו בגלוי שאם יעבור חוק שלא מוצא חן בעיניהם, ”לא תהיה תקיפה באיראן”, ש״הם יפסיקו להתנדב״ - שהם יסרבו. לא פחות. והם לא היו לבד. לצידם עמדו כתבים ואנשי תקשורת כמו ניר דבורי – שתמכו, עודדו, גיבו והדהדו. במקום לעמוד כחומה בצורה מול קריאת הסרבנות – הם ביישו את צה״ל, לוחמיו וטייסיו. במקום לגבות את חיילי צה”ל – הם הפכו לדוברים של מי שפגעו בו. תודה לאל’, עם חילופי ההנהגה בצה”ל, הודחו כל המאיימים - כך על פי הפרסומים. ואם יש מי שאיים ובכל זאת השתתף בתקיפות באיראן – הרי שהבושה אינה עליי, אלא על מי שנתן לו להישאר בשירות. לוחמים לא סוחטים מדינה. ומדינה לא נכנעת לסחטנות. הסרבנים של 2023 פגעו במדינה, בצה”ל ובביטחון אזרחי ישראל. והתועמלנים שלהם – ובראשם ניר דבורי – אחראים כמעט באותה מידה. אתם מנסים כעת לשכתב את ההיסטוריה. לא תצליחו. ובכל זאת, בפעם האלף, לא תמצאו בדברים שאמרתי אז מילה על הטייסים. אמרתי ל״סרבנים״ כמאמר מרדכי לאסתר - עם ישראל יסתדר גם בלעדיכם - והוא אכן הסתדר. הם הודחו מהשירות ועם ישראל מנצח. כל קריאה לסרבנות, מכל גורם, ראויה לגינוי חד משמעי – גם אז וגם היום. אני מברך את טייסי חיל האוויר, לוחמי צה”ל ומפקדיו – הפועלים במסירות ובגבורה יום ולילה. ואני מברך את העם שלנו, הגיבור, האמיץ, המבין, שמודע היטב לשקרים ולתעמולה של אנשים כמו ניר דבורי וכל אלו שעמדו עם הסרבנים ומנסים עכשיו לטהר את השרץ – לא נשכח, ולא נסלח. עם ישראל חי🇮🇱

ניר דבורי, אחד מתועמלני השמאל הבולטים, בחר להקדיש לי ביום שישי את המשפט הבא: “אחרי כל זה, אם הייתי השר קרעי, הייתי עובר טייס טייס ומבקש ממנו סליחה.” אז הגיע הזמן להבהיר אחת ולתמיד: מי שצריך לבקש סליחה מהטייסים – הם אלו שהפקירו את מדינתם. אותם קצינים בכירים שהשתמשו במדים ובדרגות שלהם נגד העם שלנו, שהצהירו בגלוי שאם יעבור חוק שלא מוצא חן בעיניהם, ”לא תהיה תקיפה באיראן”, ש״הם יפסיקו להתנדב״ - שהם יסרבו. לא פחות. והם לא היו לבד. לצידם עמדו כתבים ואנשי תקשורת כמו ניר דבורי – שתמכו, עודדו, גיבו והדהדו. במקום לעמוד כחומה בצורה מול קריאת הסרבנות – הם ביישו את צה״ל, לוחמיו וטייסיו. במקום לגבות את חיילי צה”ל – הם הפכו לדוברים של מי שפגעו בו. תודה לאל’, עם חילופי ההנהגה בצה”ל, הודחו כל המאיימים - כך על פי הפרסומים. ואם יש מי שאיים ובכל זאת השתתף בתקיפות באיראן – הרי שהבושה אינה עליי, אלא על מי שנתן לו להישאר בשירות. לוחמים לא סוחטים מדינה. ומדינה לא נכנעת לסחטנות. הסרבנים של 2023 פגעו במדינה, בצה”ל ובביטחון אזרחי ישראל. והתועמלנים שלהם – ובראשם ניר דבורי – אחראים כמעט באותה מידה. אתם מנסים כעת לשכתב את ההיסטוריה. לא תצליחו. ובכל זאת, בפעם האלף, לא תמצאו בדברים שאמרתי אז מילה על הטייסים. אמרתי ל״סרבנים״ כמאמר מרדכי לאסתר - עם ישראל יסתדר גם בלעדיכם - והוא אכן הסתדר. הם הודחו מהשירות ועם ישראל מנצח. כל קריאה לסרבנות, מכל גורם, ראויה לגינוי חד משמעי – גם אז וגם היום. אני מברך את טייסי חיל האוויר, לוחמי צה”ל ומפקדיו – הפועלים במסירות ובגבורה יום ולילה. ואני מברך את העם שלנו, הגיבור, האמיץ, המבין, שמודע היטב לשקרים ולתעמולה של אנשים כמו ניר דבורי וכל אלו שעמדו עם הסרבנים ומנסים עכשיו לטהר את השרץ – לא נשכח, ולא נסלח. עם ישראל חי🇮🇱

🇮🇱שלמה קרעי - Shlomo Karhi

27,385 views • 1 year ago

אין לי כוח כבר. באמת. שוב, שיעור בלוגיקה: אם רדיפה, היצמדות לאדם וחסימת רכבים זה אלימות, אז אסור להפעיל אלימות כלפי אף אחד. בין אם הוא נבחר ציבור, אזרח פרטי, עיתונאי, מנכ"ל מכון מחקר או באסטיונר בשוק. ואם רדיפה וחסימת רכבים הם מרכיבים של מחאה לגיטימית אז מותר לעשות אותם. פשוט וקל. ולא, זה בכלל לא משנה מה מטרת המחאה. מרדכי דוד יכול לומר מחר בבוקר שהמטרה שלו היא שגיא פלג יתפטר. זה ישנה למישהו? בדמוקרטיה מותר לי למחות על כל נושא שבא לי - רפורמה משפטית, מחירי הקוטג', מתווה הגז או שסתם בא לי להוציא קיטור על זה שאסם לא מחזירים למדפים את הקורנפלקס במבה. (והוא באמת היה מדהים. מי שלא זכה לטעום לעולם לא ידע מה הוא הפסיד) הניסיון הבלתי פוסק הזה למצוא הבדלים לא רלוונטיים בין מרדכי דוד לנאווה רוזוליו הוא לא רק מעצבן אלא בעייתי הרבה יותר ממה שנדמה. המטרה מאחוריו היא לעצור את הפעילות של דוד (אני בעד), להפוך אותה ללא לגיטימית, אבל להשאיר פתח לכך שכשמתישהו בעתיד יהיה שוב משהו שיפריע לצד השני באופן קיצוני, כמו הרפורמה, יהיה מותר לו שוב להפעיל את אותו נשק בדיוק. לא יהיה אפשר לטעון "היי אמרתם שמה שמרדכי דוד עשה זה אלימות. מה פתאום לכם מותר?" כי כמובן, זה לא אותו דבר. לתפיסתי, זו אלימות וזו אלימות. זה לא לגיטימי וזה לא לגיטימי. צריך לעשות שני צעדים: 1. להבין שזה כן אותו דבר. 2. להפסיק.

אין לי כוח כבר. באמת. שוב, שיעור בלוגיקה: אם רדיפה, היצמדות לאדם וחסימת רכבים זה אלימות, אז אסור להפעיל אלימות כלפי אף אחד. בין אם הוא נבחר ציבור, אזרח פרטי, עיתונאי, מנכ"ל מכון מחקר או באסטיונר בשוק. ואם רדיפה וחסימת רכבים הם מרכיבים של מחאה לגיטימית אז מותר לעשות אותם. פשוט וקל. ולא, זה בכלל לא משנה מה מטרת המחאה. מרדכי דוד יכול לומר מחר בבוקר שהמטרה שלו היא שגיא פלג יתפטר. זה ישנה למישהו? בדמוקרטיה מותר לי למחות על כל נושא שבא לי - רפורמה משפטית, מחירי הקוטג', מתווה הגז או שסתם בא לי להוציא קיטור על זה שאסם לא מחזירים למדפים את הקורנפלקס במבה. (והוא באמת היה מדהים. מי שלא זכה לטעום לעולם לא ידע מה הוא הפסיד) הניסיון הבלתי פוסק הזה למצוא הבדלים לא רלוונטיים בין מרדכי דוד לנאווה רוזוליו הוא לא רק מעצבן אלא בעייתי הרבה יותר ממה שנדמה. המטרה מאחוריו היא לעצור את הפעילות של דוד (אני בעד), להפוך אותה ללא לגיטימית, אבל להשאיר פתח לכך שכשמתישהו בעתיד יהיה שוב משהו שיפריע לצד השני באופן קיצוני, כמו הרפורמה, יהיה מותר לו שוב להפעיל את אותו נשק בדיוק. לא יהיה אפשר לטעון "היי אמרתם שמה שמרדכי דוד עשה זה אלימות. מה פתאום לכם מותר?" כי כמובן, זה לא אותו דבר. לתפיסתי, זו אלימות וזו אלימות. זה לא לגיטימי וזה לא לגיטימי. צריך לעשות שני צעדים: 1. להבין שזה כן אותו דבר. 2. להפסיק.

David Oppenheim

13,283 views • 9 months ago

מכתב פתוח לליאור רז, שמעתי אותך מדבר בהשתאות רבה על החפ"ק של "אחים לנשק" בבית קמה אחרי השבעה באוקטובר ועל "הנרטיב" שאתה מייחס לאנשים שממאנים לשכוח מה היה כאן רגע אחד קטנטן לפני. איני יודעת היכן אתה ממוקם במפה הפוליטית. אני יכולה רק לנחש, אבל אני תוהה אם אתה מדבר מתוך פוזיציה, או שפשוט ניחנת בזכרון קצר במיוחד. משום שלנו, הציבור העצום שמבקר אותם, יש זכרון מצוין. אנחנו לא שכחנו - ואנחנו לא נשכח. לא שכחנו מה חבורת לובשי חולצות הסמליל של "אחים לנשק" עוללה כאן ערב הטבח. לא שכחנו את ההבטחות שנאמרו בשאגה גדולה מעל בימת פודיום ענק, הישר לאוזניו של האויב הקשוב: שינטשו את המטוסים, את הספינות, את חדרי הפיקוד, ושלא יהיה צבא עם. קולט, ליאור? שלא יהיה צבא עם! חומת המגן של הילדים שלנו - במדינה שבה אנחנו מגדלים אותם. לא שכחנו ולא נשכח את ההקראה התקשורתית של היחידות שלא יתייצבו למילואים ערב הטבח, שנשמעה בהתלהבות מבעיתה. "גולני, גולני" זה עדיין מהדהד באוזנינו בצרימה שורפת. אנחנו, בניגוד אליך, לא שכחנו את האיומים, לא שכחנו את הניסיון להפוך את צה"ל מצבא העם לצבא מותנה פוליטית. לא שכחנו את הקריאות לעצור, לשבש, לחסום, למרר את חיי הציבור ולייצר תחושה שמדינה שלמה מוחזקת כבת ערובה, בשל גחמות טנטרום עלבון קלפי שיצא מכל פרופורציה. לא שכחנו את הבריונות. לא שכחנו את הכאוס. לא שכחנו את המדון, הפילוג והקיטוב ששטפו את הרחובות - ועודם. לא שכחנו את מי שהתנהגו משל המדינה, הצבא, הרחוב, הדגל והדמוקרטיה רשומים בטאבו על שמם. ובעיקר, לא שכחנו את הדבר החמור מכל; שהם השתמשו בחומת המגן של הילדים שלנו, בקדושת השירות הצבאי ובאמון הציבור בצה"ל - כדי להפעיל לחץ פוליטי על ממשלה נבחרת. הם לקחו את המקום הכי קדוש, הכי עדין, הכי שברירי, את הלב הפועם של הקונצנזוס הישראלי - הנכונות להגן על הבית ללא תנאי וללא סייג - והפכו אותו לכלי מיקוח לטובת סחטנות פוליטית. ותקצר היריעה מלמנות את מה שהחבורה הזו עשתה כאן ערב הטבח ואחריו. ואם לא די בכך, כיום הם מנסים להלך אימים באמצעות פיזור תביעות השתקה נגד אזרחים מן השורה, שכל חטאם הוא שהם מסרבים להפסיק להזכיר להם את מה שהם כל כך רוצים שנשכח. אז ליאור היקר, לא. אנחנו לא נסכים לשכתוב ההיסטוריה. אפשר להודות לאדם שחילץ משפחה משדרות - ועדיין לומר את האמת על מלוא הרקורד שבאמתחתו. אפשר לכבד מעשה אנושי בשעת חירום - ועדיין לסרב להפוך אותו למכונת כביסה שמלבינה, ע"ח כאב לאומי. מי שהצית שריפה ביד אחת וביד השנייה אחז במטף, לא הופך בשל כך לגיבור לאומי. ודאי לא כאשר בידיו די אמצעים, קשרים, כסף, תקשורת ואופרציה ממותגת היטב, כדי להפוך כל חמגשית, כל אבטיח וכל צילום שטח לסיפור גבורה מהונדס היטב. יש דברים שאין מספיק מלבינים בעולם כדי להלבין. יש כתמים ששום סרטון מרגש לא ימרק - ויש זכרון ציבורי שלא יימחק, גם אם ינסו לעטוף אותו בעטיפת חפ"ק שפורטת על מיתרי ליבם של בעלי הזכרון הקצרצר. מי שמנסה להנדס את הנרטיב הוא לא מי שמסרב לשכוח, אלא זה שמבקש שאנחנו נשכח. תזכורת קטנה, שהיא אפילו לא קורטוב ממה שהיה כאן.

מכתב פתוח לליאור רז, שמעתי אותך מדבר בהשתאות רבה על החפ"ק של "אחים לנשק" בבית קמה אחרי השבעה באוקטובר ועל "הנרטיב" שאתה מייחס לאנשים שממאנים לשכוח מה היה כאן רגע אחד קטנטן לפני. איני יודעת היכן אתה ממוקם במפה הפוליטית. אני יכולה רק לנחש, אבל אני תוהה אם אתה מדבר מתוך פוזיציה, או שפשוט ניחנת בזכרון קצר במיוחד. משום שלנו, הציבור העצום שמבקר אותם, יש זכרון מצוין. אנחנו לא שכחנו - ואנחנו לא נשכח. לא שכחנו מה חבורת לובשי חולצות הסמליל של "אחים לנשק" עוללה כאן ערב הטבח. לא שכחנו את ההבטחות שנאמרו בשאגה גדולה מעל בימת פודיום ענק, הישר לאוזניו של האויב הקשוב: שינטשו את המטוסים, את הספינות, את חדרי הפיקוד, ושלא יהיה צבא עם. קולט, ליאור? שלא יהיה צבא עם! חומת המגן של הילדים שלנו - במדינה שבה אנחנו מגדלים אותם. לא שכחנו ולא נשכח את ההקראה התקשורתית של היחידות שלא יתייצבו למילואים ערב הטבח, שנשמעה בהתלהבות מבעיתה. "גולני, גולני" זה עדיין מהדהד באוזנינו בצרימה שורפת. אנחנו, בניגוד אליך, לא שכחנו את האיומים, לא שכחנו את הניסיון להפוך את צה"ל מצבא העם לצבא מותנה פוליטית. לא שכחנו את הקריאות לעצור, לשבש, לחסום, למרר את חיי הציבור ולייצר תחושה שמדינה שלמה מוחזקת כבת ערובה, בשל גחמות טנטרום עלבון קלפי שיצא מכל פרופורציה. לא שכחנו את הבריונות. לא שכחנו את הכאוס. לא שכחנו את המדון, הפילוג והקיטוב ששטפו את הרחובות - ועודם. לא שכחנו את מי שהתנהגו משל המדינה, הצבא, הרחוב, הדגל והדמוקרטיה רשומים בטאבו על שמם. ובעיקר, לא שכחנו את הדבר החמור מכל; שהם השתמשו בחומת המגן של הילדים שלנו, בקדושת השירות הצבאי ובאמון הציבור בצה"ל - כדי להפעיל לחץ פוליטי על ממשלה נבחרת. הם לקחו את המקום הכי קדוש, הכי עדין, הכי שברירי, את הלב הפועם של הקונצנזוס הישראלי - הנכונות להגן על הבית ללא תנאי וללא סייג - והפכו אותו לכלי מיקוח לטובת סחטנות פוליטית. ותקצר היריעה מלמנות את מה שהחבורה הזו עשתה כאן ערב הטבח ואחריו. ואם לא די בכך, כיום הם מנסים להלך אימים באמצעות פיזור תביעות השתקה נגד אזרחים מן השורה, שכל חטאם הוא שהם מסרבים להפסיק להזכיר להם את מה שהם כל כך רוצים שנשכח. אז ליאור היקר, לא. אנחנו לא נסכים לשכתוב ההיסטוריה. אפשר להודות לאדם שחילץ משפחה משדרות - ועדיין לומר את האמת על מלוא הרקורד שבאמתחתו. אפשר לכבד מעשה אנושי בשעת חירום - ועדיין לסרב להפוך אותו למכונת כביסה שמלבינה, ע"ח כאב לאומי. מי שהצית שריפה ביד אחת וביד השנייה אחז במטף, לא הופך בשל כך לגיבור לאומי. ודאי לא כאשר בידיו די אמצעים, קשרים, כסף, תקשורת ואופרציה ממותגת היטב, כדי להפוך כל חמגשית, כל אבטיח וכל צילום שטח לסיפור גבורה מהונדס היטב. יש דברים שאין מספיק מלבינים בעולם כדי להלבין. יש כתמים ששום סרטון מרגש לא ימרק - ויש זכרון ציבורי שלא יימחק, גם אם ינסו לעטוף אותו בעטיפת חפ"ק שפורטת על מיתרי ליבם של בעלי הזכרון הקצרצר. מי שמנסה להנדס את הנרטיב הוא לא מי שמסרב לשכוח, אלא זה שמבקש שאנחנו נשכח. תזכורת קטנה, שהיא אפילו לא קורטוב ממה שהיה כאן.

Amalia Ozer

14,063 views • 3 months ago

קלוד ואני. לפני חצי שנה, אחרי הרבה ציוצי קלוד בפיד "נשברתי" והחלטתי לבדוק במה מדובר... למי שזוכר אז ממש עפתי על העניין... לקחתי כמה דוחות רווח והפסד וקלוד עשה לי דשבורד נחמד. במקביל כולם סיפרו על מותן הקרב של כל החברות תוכנה למינהן וכבר הכינו את ההספדים לוויקס, מאנדיי וכו... אני כמובן שלא עצרתי באותו הדשבורד והמשכתי לשחק עם הכלי הנהדר הזה. לתכנת לי דברים ללא שום ידע בתיכנות היה מבחינתי כל מה שחלמתי... בניתי את האתר למלחמה ובניתי את המנוע לשכר ועוד כמה דברים לעבודה ולחיים שאפילו לא צייצתי עליהם... בעוונותיי אפילו עברתי לעבוד עם קלוד קוד - ימח שמו עם הכמות אישורים שהוא מבקש על כל דבר שהוא עושה (נראה לי שסוף סוף הצלחתי לגרום לו לבקש פחות אישורים). עם הזמן שמתי לב שככל שאני מכין את השטח עם קלוד למה עושים בצורה טובה יותר אז התוצאה טובה יותר וגם הרבה יותר קל לתקן תוך כדי תנועה. או כמו שאומרים אצלכם בתעשייה - UX. מפה לשם אני כרגע עובד על איזה פרוייקט שקשור בעבודה שלי (ג'פניקה וכל המסביב) ... משהו שמבחינתי צריך לצאת וואו. אז הנה אני כבר יומיים שלמים רק יושב עם קלוד ומדברים על מה צריך להיות באתר ואיך להיות מוצג, מי משתמש ומה הוא יראה וכו וכו... לבינתיים הגענו כבר ל-19 עמודים של קובץ איפיון ועוד לא סיימנו. וזה עוד החלק הקל... מסתבר שהעיצוב בכלל זה החלק הכי קשה... איך להציג, מה להציג, מה לשים בKPI ובאיזה גודל. מה אני רוצה שהמשתמשים יראו כדי שיבינו מה הם רואים כדי שיצליחו להסיק מסקנות מבלי לחשוב יותר מידי. מה הצבעים? מה הכפתורים? לעשות לבד או לקנות אולי משהו מוכן ורק לעשות לו התאמות? אולי בכלל להתקין את UI UX Pro Max? האמת שהתקנתי וזה אחלה אבל עדיין צריך לחשוב. בקיצור... מלא עבודה כדי להביא מוצר שהוא וואוו מבחינתי. אני אצליח להביא אותו... זה ברור לי. כל זה אני משתף כי הגעתי למסקנה: עם כל הכבוד לקלוד שיודע לתכנת... אם לא יודעים מה רוצים ולא לומדים את הבסיס לדברים הללו אז התוצאות אולי נחמדות אבל ממש לא מקצועיות. קלוד ודומיו זה נחמד מאד למי שחסר ניסיון ורוצה לעשות לעצמו איזה אפליקציה נחמדה אבל לא יותר מזה. זה אולי יחליף את אלו שכתבו פיזית את הקוד אבל עדיין רחוק לדעתי מלהחליף את אלו שמאפיינים את מה צריך להיות בקוד ואיך זה ייראה בסופו של דבר. וזה לפני שאני בכלל נכנס לכל עניין האבטחת מידע, שרתים ועוד מיליון מונחים שעדיין אין לי מושג מה אומרים. תכניסו את ההספדים לכיס... לדעתי הצנועה קלוד ודומיו רק הולכים לייעל את כל החברות תוכנה שכבר קברו אותן... אולי הן ייצרכו פחות אנשים שפיזית כותבים קוד אבל עדיין יצטרכו את מיטב המוחות שיגידו למכונות הללו מה לעשות ואיך לעשות. תודה על תשומת הלב שלכם. הולך לקלל את קלוד שממשיך לבקש אישורים ולא נותן לי מנוחה.

קלוד ואני. לפני חצי שנה, אחרי הרבה ציוצי קלוד בפיד "נשברתי" והחלטתי לבדוק במה מדובר... למי שזוכר אז ממש עפתי על העניין... לקחתי כמה דוחות רווח והפסד וקלוד עשה לי דשבורד נחמד. במקביל כולם סיפרו על מותן הקרב של כל החברות תוכנה למינהן וכבר הכינו את ההספדים לוויקס, מאנדיי וכו... אני כמובן שלא עצרתי באותו הדשבורד והמשכתי לשחק עם הכלי הנהדר הזה. לתכנת לי דברים ללא שום ידע בתיכנות היה מבחינתי כל מה שחלמתי... בניתי את האתר למלחמה ובניתי את המנוע לשכר ועוד כמה דברים לעבודה ולחיים שאפילו לא צייצתי עליהם... בעוונותיי אפילו עברתי לעבוד עם קלוד קוד - ימח שמו עם הכמות אישורים שהוא מבקש על כל דבר שהוא עושה (נראה לי שסוף סוף הצלחתי לגרום לו לבקש פחות אישורים). עם הזמן שמתי לב שככל שאני מכין את השטח עם קלוד למה עושים בצורה טובה יותר אז התוצאה טובה יותר וגם הרבה יותר קל לתקן תוך כדי תנועה. או כמו שאומרים אצלכם בתעשייה - UX. מפה לשם אני כרגע עובד על איזה פרוייקט שקשור בעבודה שלי (ג'פניקה וכל המסביב) ... משהו שמבחינתי צריך לצאת וואו. אז הנה אני כבר יומיים שלמים רק יושב עם קלוד ומדברים על מה צריך להיות באתר ואיך להיות מוצג, מי משתמש ומה הוא יראה וכו וכו... לבינתיים הגענו כבר ל-19 עמודים של קובץ איפיון ועוד לא סיימנו. וזה עוד החלק הקל... מסתבר שהעיצוב בכלל זה החלק הכי קשה... איך להציג, מה להציג, מה לשים בKPI ובאיזה גודל. מה אני רוצה שהמשתמשים יראו כדי שיבינו מה הם רואים כדי שיצליחו להסיק מסקנות מבלי לחשוב יותר מידי. מה הצבעים? מה הכפתורים? לעשות לבד או לקנות אולי משהו מוכן ורק לעשות לו התאמות? אולי בכלל להתקין את UI UX Pro Max? האמת שהתקנתי וזה אחלה אבל עדיין צריך לחשוב. בקיצור... מלא עבודה כדי להביא מוצר שהוא וואוו מבחינתי. אני אצליח להביא אותו... זה ברור לי. כל זה אני משתף כי הגעתי למסקנה: עם כל הכבוד לקלוד שיודע לתכנת... אם לא יודעים מה רוצים ולא לומדים את הבסיס לדברים הללו אז התוצאות אולי נחמדות אבל ממש לא מקצועיות. קלוד ודומיו זה נחמד מאד למי שחסר ניסיון ורוצה לעשות לעצמו איזה אפליקציה נחמדה אבל לא יותר מזה. זה אולי יחליף את אלו שכתבו פיזית את הקוד אבל עדיין רחוק לדעתי מלהחליף את אלו שמאפיינים את מה צריך להיות בקוד ואיך זה ייראה בסופו של דבר. וזה לפני שאני בכלל נכנס לכל עניין האבטחת מידע, שרתים ועוד מיליון מונחים שעדיין אין לי מושג מה אומרים. תכניסו את ההספדים לכיס... לדעתי הצנועה קלוד ודומיו רק הולכים לייעל את כל החברות תוכנה שכבר קברו אותן... אולי הן ייצרכו פחות אנשים שפיזית כותבים קוד אבל עדיין יצטרכו את מיטב המוחות שיגידו למכונות הללו מה לעשות ואיך לעשות. תודה על תשומת הלב שלכם. הולך לקלל את קלוד שממשיך לבקש אישורים ולא נותן לי מנוחה.

מואיז הקטן ®

25,618 views • 1 month ago

השחקנית דליה דלויה: זר לא יבין זאת. מורה בסטודיו למשחק זה לא כמו מרצה באוניברסיטה. מורה בסטודיו זה אבא/אמא רוחניים. זה אדם שמלווה אותך ריגשית, התפתחותית, ערכית - בשנים הכי קריטיות לעיצוב האישיות שלך. כשנמצאים בסטודיו מצאת החמה עד צאת הנשמה בלי הפסקה ועוברים תלתלות ריגישיות- בשיעורים שותים מהידע של המורים כמו ממי מעיין חיים. ורק רוצים עוד.. מסתכלים עליהם בהערצה. ואם הם היו מורים גדולים כמו לנה אוסטרובסקי ז"ל (מה??)- משפטים שלהם ישארו חרוטים בנו לכל החיים. וגם אם לא נפגוש אותה 15 שנה.. לנצח היא תהיה חלק מעיצוב האישיות שלנו. כמו מפקד ישיר בצבא. כמו מנטור. ולנה. לנה לא הייתה רק "המורה לפיתוח קול" שלנו היא הייתה דמות מיוחדת כלכך שלמדתי ממנה בעיקר מקצוענות מהי. ואהבה למקצוע בחרדת קודש מי נוסע פעמיים בשבוע מחיפה לירושלים בתחבורה ציבורית בגיל בוגר רק כדי ללמד שיעור בדיבור? לנה. מי מתרגש מכל שיעור ומכל מפגש עם תלמידים כאילו חיכה רק לזה כל השבוע? לנה מי מעולם, אבל מעולם לא הרים את הקול, לא כעס, לא עשה מניפולציה ריגשית ולא הקטין אף תלמיד.... נכון. לנה האצילית לנה, בעלה, בנה וכלתה נרצחו מטיל איראני בחיפה. ככה בבום תרתי משמע- משפחה שלמה הלכה. ואני מנסה לכתוב לך גם הספד, אבל זה מרגיש לי מוזר. מה זה? איך מספידים אישה כמוך? ועוד במוות כלכך נוראי ואכזרי על מה לספר? מה לכתוב? לספר על החיוך שלך כל פעם שקיבלת אותנו לשיעור ישבת שם בחדר, כולך בגובה ובאנרגיה של ילדה קטנה כלכך אוהבת את מה שאת עושה? לספר שכשהצלחתי לעשות תרגיל היו לך דמעות בעיניים מרב התרגשות? אשכרה דמעות. אמיתי. בעיניים העגולות והכחולות שלך.. להזכיר שאמרת לי "את. יש בך את כל החבילה להיות שחקנית מצליחה" וכך נטעת בי ביטחון לשנים קדימה..? או שבכלל אזכיר את השיעורים הפרטיים שלקחתי בביתך בחיפה אחרי הסטודיו, בעלך קיבל אותי בחיוך כאילו איזו אורחת כבוד את ניגנת על הפסנתר ואני שרתי ואז, בבית הקסום הזה בחיפה שהכל היה פורח וירוק מסביב ציפורים החלו לצייץ ואת, בהתרגשות שיא ובנאיביות של ילדה אמרת לי "את שומעת ציפורים שרות? היום יום הולדת לאנטון צ'כוב! כל המדינה שמחה גדולה!" ואני. לא יודעת איך להסביר לך שתרבות.. אין פה ואנטון צ'כוב בשביל רוב האנשים זה ההוא שלומדים את המחזה שלו בספרות לבגרות. משהו עם ציפור מתה כמה אירוני או שאולי בכלל אספר שכל שבוע שאלת אותנו את השאלה הכי מוזרה ששאלו אותנו אי פעם "איך אתם מרגישים מבחינה קולית". עד שלא שאלת את זה, לא ידעתי שאני יכולה להרגיש מבחינה קולית.. את יודעת שעד היום אני משתמשת בחימום קולי שלך? ולימדתי אותו כבר עשרות תלמידים שעברו בסטודיו שלי? ו.. סיבוב.. סיבוב... קדימה אחורה. לקפל לשון ככוס, עוקץ למעלה לחניכיים עוקץ למטה לחניכיים איך. איך ציפור שיר עדינה כמוך שהייתה מתוקתקת מכף רגל עד ראש, בעגילים תואמים לשרשרת, בנעליי עקב דק עם פפיון, בשמלות או חליפות מהודרות איך את מצאת את מותך בגיל 68 מתחת להריסות של בניין בוולגריות כזאת? זה כלכך לא מסתדר לי אני אוהבת אותך לנה תדעי שהשפעת על דורות של שחקנים בארץ הזו תדעי שאת חרוטה בליבם של המון אנשים ואמן שאתם נחים ביחד למעלה. אני מרגישה נורא. גם מבחינה קולית

השחקנית דליה דלויה: זר לא יבין זאת. מורה בסטודיו למשחק זה לא כמו מרצה באוניברסיטה. מורה בסטודיו זה אבא/אמא רוחניים. זה אדם שמלווה אותך ריגשית, התפתחותית, ערכית - בשנים הכי קריטיות לעיצוב האישיות שלך. כשנמצאים בסטודיו מצאת החמה עד צאת הנשמה בלי הפסקה ועוברים תלתלות ריגישיות- בשיעורים שותים מהידע של המורים כמו ממי מעיין חיים. ורק רוצים עוד.. מסתכלים עליהם בהערצה. ואם הם היו מורים גדולים כמו לנה אוסטרובסקי ז"ל (מה??)- משפטים שלהם ישארו חרוטים בנו לכל החיים. וגם אם לא נפגוש אותה 15 שנה.. לנצח היא תהיה חלק מעיצוב האישיות שלנו. כמו מפקד ישיר בצבא. כמו מנטור. ולנה. לנה לא הייתה רק "המורה לפיתוח קול" שלנו היא הייתה דמות מיוחדת כלכך שלמדתי ממנה בעיקר מקצוענות מהי. ואהבה למקצוע בחרדת קודש מי נוסע פעמיים בשבוע מחיפה לירושלים בתחבורה ציבורית בגיל בוגר רק כדי ללמד שיעור בדיבור? לנה. מי מתרגש מכל שיעור ומכל מפגש עם תלמידים כאילו חיכה רק לזה כל השבוע? לנה מי מעולם, אבל מעולם לא הרים את הקול, לא כעס, לא עשה מניפולציה ריגשית ולא הקטין אף תלמיד.... נכון. לנה האצילית לנה, בעלה, בנה וכלתה נרצחו מטיל איראני בחיפה. ככה בבום תרתי משמע- משפחה שלמה הלכה. ואני מנסה לכתוב לך גם הספד, אבל זה מרגיש לי מוזר. מה זה? איך מספידים אישה כמוך? ועוד במוות כלכך נוראי ואכזרי על מה לספר? מה לכתוב? לספר על החיוך שלך כל פעם שקיבלת אותנו לשיעור ישבת שם בחדר, כולך בגובה ובאנרגיה של ילדה קטנה כלכך אוהבת את מה שאת עושה? לספר שכשהצלחתי לעשות תרגיל היו לך דמעות בעיניים מרב התרגשות? אשכרה דמעות. אמיתי. בעיניים העגולות והכחולות שלך.. להזכיר שאמרת לי "את. יש בך את כל החבילה להיות שחקנית מצליחה" וכך נטעת בי ביטחון לשנים קדימה..? או שבכלל אזכיר את השיעורים הפרטיים שלקחתי בביתך בחיפה אחרי הסטודיו, בעלך קיבל אותי בחיוך כאילו איזו אורחת כבוד את ניגנת על הפסנתר ואני שרתי ואז, בבית הקסום הזה בחיפה שהכל היה פורח וירוק מסביב ציפורים החלו לצייץ ואת, בהתרגשות שיא ובנאיביות של ילדה אמרת לי "את שומעת ציפורים שרות? היום יום הולדת לאנטון צ'כוב! כל המדינה שמחה גדולה!" ואני. לא יודעת איך להסביר לך שתרבות.. אין פה ואנטון צ'כוב בשביל רוב האנשים זה ההוא שלומדים את המחזה שלו בספרות לבגרות. משהו עם ציפור מתה כמה אירוני או שאולי בכלל אספר שכל שבוע שאלת אותנו את השאלה הכי מוזרה ששאלו אותנו אי פעם "איך אתם מרגישים מבחינה קולית". עד שלא שאלת את זה, לא ידעתי שאני יכולה להרגיש מבחינה קולית.. את יודעת שעד היום אני משתמשת בחימום קולי שלך? ולימדתי אותו כבר עשרות תלמידים שעברו בסטודיו שלי? ו.. סיבוב.. סיבוב... קדימה אחורה. לקפל לשון ככוס, עוקץ למעלה לחניכיים עוקץ למטה לחניכיים איך. איך ציפור שיר עדינה כמוך שהייתה מתוקתקת מכף רגל עד ראש, בעגילים תואמים לשרשרת, בנעליי עקב דק עם פפיון, בשמלות או חליפות מהודרות איך את מצאת את מותך בגיל 68 מתחת להריסות של בניין בוולגריות כזאת? זה כלכך לא מסתדר לי אני אוהבת אותך לנה תדעי שהשפעת על דורות של שחקנים בארץ הזו תדעי שאת חרוטה בליבם של המון אנשים ואמן שאתם נחים ביחד למעלה. אני מרגישה נורא. גם מבחינה קולית

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

14,874 views • 5 months ago

נתניהו עסוק בהפצת ספין מגוחך שהטיסה שלו לניו יורק הייתה הטעיה. הוידאו הזה מראה מציאות אחרת אז בדקתי מה קרה באמת מאחרי הקלעים: המבצע בדחיה אושר על ידי נתניהו במהלך השבוע (כמו עוד מבצעים רבים אחרים שמחכים להזדמנות). מי שהוסמך לקבל את ההחלטה בהעדרו הוא גלנט. הטיסה הייתה פוליטית לגמרי. נאום לבייס בארץ. קהל מעודדים בתשלום בזמן שכמעט כל הנציגים הרשמיים יוצאים מהאולם + סופ"ש עם ילד"ז. הטיסה מנוגדת לחלוטין לכל שיקול בטחוני (וגם אם הנאום היה חשוב, ראוי היה לנחות, לנאום ולטוס מייד בחזרה ולא להשאר 12 שעות אחרי הנאום בניו יורק). הביצוע בדחיה הפתיע את נתניהו. לא רק שהוא לא אישר, הוא אפילו לא ידע שגלנט נתן אור ירוק. נתניהו קיבל את העדכון רק לאחר הביצוע (ודרך אגב, לא הייתה שום דרך בטוחה מבחינת בטחון מידע לעדכן את נתניהו במידע כזה רגיש בזמן אמיתי). למעשה נתניהו שומע על החיסול רק לאחר מעשה. הוא מייד רץ להצטלם עם טלפון להתחיל להפיץ את הספין, אבל זה באמת מגוחך וכל מי שהיה אי פעם בנסיעה כזאת יעיד שמידע מודיעיני ברמה כזאת לא משתפים בטלפון. ואז מגיע הטירוף המוחלט. נתניהו מבין שהוא צריך לעלות מייד על המטוס (כדי לחזק את הספין) אבל גברת שמפניה לא הייתה מוכנה ודאגה להרויח עוד 12 שעות עם ילד"ז וחבורת הלקקנים לפני שהיא חוזרת למעצר בית בישראל. זה הסיפור האמיתי - בדוק!

נתניהו עסוק בהפצת ספין מגוחך שהטיסה שלו לניו יורק הייתה הטעיה. הוידאו הזה מראה מציאות אחרת אז בדקתי מה קרה באמת מאחרי הקלעים: המבצע בדחיה אושר על ידי נתניהו במהלך השבוע (כמו עוד מבצעים רבים אחרים שמחכים להזדמנות). מי שהוסמך לקבל את ההחלטה בהעדרו הוא גלנט. הטיסה הייתה פוליטית לגמרי. נאום לבייס בארץ. קהל מעודדים בתשלום בזמן שכמעט כל הנציגים הרשמיים יוצאים מהאולם + סופ"ש עם ילד"ז. הטיסה מנוגדת לחלוטין לכל שיקול בטחוני (וגם אם הנאום היה חשוב, ראוי היה לנחות, לנאום ולטוס מייד בחזרה ולא להשאר 12 שעות אחרי הנאום בניו יורק). הביצוע בדחיה הפתיע את נתניהו. לא רק שהוא לא אישר, הוא אפילו לא ידע שגלנט נתן אור ירוק. נתניהו קיבל את העדכון רק לאחר הביצוע (ודרך אגב, לא הייתה שום דרך בטוחה מבחינת בטחון מידע לעדכן את נתניהו במידע כזה רגיש בזמן אמיתי). למעשה נתניהו שומע על החיסול רק לאחר מעשה. הוא מייד רץ להצטלם עם טלפון להתחיל להפיץ את הספין, אבל זה באמת מגוחך וכל מי שהיה אי פעם בנסיעה כזאת יעיד שמידע מודיעיני ברמה כזאת לא משתפים בטלפון. ואז מגיע הטירוף המוחלט. נתניהו מבין שהוא צריך לעלות מייד על המטוס (כדי לחזק את הספין) אבל גברת שמפניה לא הייתה מוכנה ודאגה להרויח עוד 12 שעות עם ילד"ז וחבורת הלקקנים לפני שהיא חוזרת למעצר בית בישראל. זה הסיפור האמיתי - בדוק!

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

99,543 views • 2 years ago

לפני שעה קלה מתנחלים הציתו מבנה בקהילה הבדואית בג׳בע. גם האירוע הזה לא הגיע בהפתעה - משעות אחהצ זוהו כ20 מתנחלים במאחז הסמוך גור אריה. מאחז שמפונה תדיר לאור זיהויו כמסוכן לבטחון האזור. זכור לחלק מאירוע שחיטת החמור. תושבים ופעילים חייגו לצבא ולמשטרה. כח צה״ל קפץ למקום לכשעה, והלך. במשטרה נפתח אירוע, מסתמן כי ניידת הגיעה ועזבה אף היא . המתנחלים מתורגלים, במעט הזמן שמערכת הביטחון מקצה הם קופצים לקרבת מקום ושבים לאחר מכן. שעות אחר כך הגיעה המתקפה. תושב העיד כי המתנחלים יידו אבנים על המבנים והציתו מבנה. תושב אחד נפצע קל מיידוי אבן. הוא העיד : ״ משעה 2-3 אנחנו מתקשרים לכל מי שאפשר. היה ברור שזה יקרה, היו פה הרבה מתנחלים. עכשיו הגיעו הכוחות, הם עומדים. בשעה 15:00 הגיע ג׳יפ של צבא, הוא ראה את המתנחלים אבל לא עושים להם כלום רק כשהם שורפים את הבית שלך . מקשיבים לך רק כששורפים הבית שלך. זה מאוחר מדי. ליד יש מתנחלים בהתנחלות אדם, הם רואים את הבערה. רואים את המתנחלים במאחז למטה. אם ילד היה ישן בבית הוא היה עולה באש. בן אדם לא יכול לישון בבית שלו. כל הזמן אנחנו מפחדים שהמתנחלים יבואו. מה מצפים שאני אתפוס את המתנחלים? שהמשטרה תבוא לתפוס אותו. ״ קרדיט תיעוד Herd of Justice + 27א

לפני שעה קלה מתנחלים הציתו מבנה בקהילה הבדואית בג׳בע. גם האירוע הזה לא הגיע בהפתעה - משעות אחהצ זוהו כ20 מתנחלים במאחז הסמוך גור אריה. מאחז שמפונה תדיר לאור זיהויו כמסוכן לבטחון האזור. זכור לחלק מאירוע שחיטת החמור. תושבים ופעילים חייגו לצבא ולמשטרה. כח צה״ל קפץ למקום לכשעה, והלך. במשטרה נפתח אירוע, מסתמן כי ניידת הגיעה ועזבה אף היא . המתנחלים מתורגלים, במעט הזמן שמערכת הביטחון מקצה הם קופצים לקרבת מקום ושבים לאחר מכן. שעות אחר כך הגיעה המתקפה. תושב העיד כי המתנחלים יידו אבנים על המבנים והציתו מבנה. תושב אחד נפצע קל מיידוי אבן. הוא העיד : ״ משעה 2-3 אנחנו מתקשרים לכל מי שאפשר. היה ברור שזה יקרה, היו פה הרבה מתנחלים. עכשיו הגיעו הכוחות, הם עומדים. בשעה 15:00 הגיע ג׳יפ של צבא, הוא ראה את המתנחלים אבל לא עושים להם כלום רק כשהם שורפים את הבית שלך . מקשיבים לך רק כששורפים הבית שלך. זה מאוחר מדי. ליד יש מתנחלים בהתנחלות אדם, הם רואים את הבערה. רואים את המתנחלים במאחז למטה. אם ילד היה ישן בבית הוא היה עולה באש. בן אדם לא יכול לישון בבית שלו. כל הזמן אנחנו מפחדים שהמתנחלים יבואו. מה מצפים שאני אתפוס את המתנחלים? שהמשטרה תבוא לתפוס אותו. ״ קרדיט תיעוד Herd of Justice + 27א

Matan Golan

16,192 views • 7 months ago

סיפור שהיה כך היה: אחרי שעיכבו לנו את הטיסה בחמש שעות פלוס, וגם הכריחו אותנו להגיע לשדה בברצלונה שש שעות לפני מסיבות הזויות וחסרות היגיון - בסוף נחתנו בישראל. הגענו לאזור הכבודה, המסוע עמד ריק ודומם. על המסך ריצג מספר הטיסה שלנו והיעד שממני הגענו, ברצלונה. ישבנו שם שעה ארוכה, אנשים מותשים, מי מניח תפילין, מי מכרסם שאריות כריך מהטיסה ומי שומע מוסיקה בשלווה, ואני היחידה שעוד הראיתי סימני תסכול בשעה שהשאר ישבו אדישים לגורלם. התחושה היתה שאלו אנשים שרגילים שדופקים אותם מכל כיוון שהם כבר לא מבחינים שהם מחכים שעה וחצי לכבודה שאיננה. פתאום, היעד ברצלונה ומספר הטיסה כל המסך פשוט נעלמו והתחלפו ליעד אחד, ברגע זה אנשים התחילו לתהות. לאט לאט ובהדרגה גם הם הבינו שמשהו פה לא הגיוני. ואז, אחד אחד, התחילו לקום ולשאול שאלות - עד שבסוף כל הטיסה התאגדה מול דוכן המודיעין. הנציגה שם אמרה שאין לה תשובות ואין לה איך לעזור, והיא פשוט קמה והלכה. רק אז, אחת הנוסעות סיפרה שהיא בדקה והמזוודות בכלל נשארו בברצלונה. הן לא עלו איתנו על המטוס. כמובן שאף אחד לא דיבר איתנו, לא הסביר לנו, לא טרח לקחת אחריות פשוט נתנו להמתין כמעט שעתיים ליד המסוע עד שפקעה הסבלנות. אנשים שקופים. שלחו אותנו לאבדות כבודה, שם 200 נוסעים עמדו בתור עם שניים-שלושה נציגים בקושי. העומס והעצבים היו כאלה שבשלב מסוים הגיעו שוטרים כדי למנוע אלימות שציפו שתהיה. אבל דבר מעניין ונפלא קרה, בעת הקשה הזאת לא היה הבדל מי דתי, מי חילוני מי שונא את ביבי מי אוהב את ביבי, מי ערבי ומי יהודי - השנאה לחברת ארקיע איחדה אותנו בלי הבדל דת, גזע, מין ולאום. יש תקווה! וזהו. את המזוודות לא קיבלנו, הן עדיין נופשות בברצלונה. וכל מה שקניתי, כל מה שארזתי - נשאר שם. ואני, במדינת פח האשפה הזאת, מפקפקת אם אי פעם אראה אותן שוב.

סיפור שהיה כך היה: אחרי שעיכבו לנו את הטיסה בחמש שעות פלוס, וגם הכריחו אותנו להגיע לשדה בברצלונה שש שעות לפני מסיבות הזויות וחסרות היגיון - בסוף נחתנו בישראל. הגענו לאזור הכבודה, המסוע עמד ריק ודומם. על המסך ריצג מספר הטיסה שלנו והיעד שממני הגענו, ברצלונה. ישבנו שם שעה ארוכה, אנשים מותשים, מי מניח תפילין, מי מכרסם שאריות כריך מהטיסה ומי שומע מוסיקה בשלווה, ואני היחידה שעוד הראיתי סימני תסכול בשעה שהשאר ישבו אדישים לגורלם. התחושה היתה שאלו אנשים שרגילים שדופקים אותם מכל כיוון שהם כבר לא מבחינים שהם מחכים שעה וחצי לכבודה שאיננה. פתאום, היעד ברצלונה ומספר הטיסה כל המסך פשוט נעלמו והתחלפו ליעד אחד, ברגע זה אנשים התחילו לתהות. לאט לאט ובהדרגה גם הם הבינו שמשהו פה לא הגיוני. ואז, אחד אחד, התחילו לקום ולשאול שאלות - עד שבסוף כל הטיסה התאגדה מול דוכן המודיעין. הנציגה שם אמרה שאין לה תשובות ואין לה איך לעזור, והיא פשוט קמה והלכה. רק אז, אחת הנוסעות סיפרה שהיא בדקה והמזוודות בכלל נשארו בברצלונה. הן לא עלו איתנו על המטוס. כמובן שאף אחד לא דיבר איתנו, לא הסביר לנו, לא טרח לקחת אחריות פשוט נתנו להמתין כמעט שעתיים ליד המסוע עד שפקעה הסבלנות. אנשים שקופים. שלחו אותנו לאבדות כבודה, שם 200 נוסעים עמדו בתור עם שניים-שלושה נציגים בקושי. העומס והעצבים היו כאלה שבשלב מסוים הגיעו שוטרים כדי למנוע אלימות שציפו שתהיה. אבל דבר מעניין ונפלא קרה, בעת הקשה הזאת לא היה הבדל מי דתי, מי חילוני מי שונא את ביבי מי אוהב את ביבי, מי ערבי ומי יהודי - השנאה לחברת ארקיע איחדה אותנו בלי הבדל דת, גזע, מין ולאום. יש תקווה! וזהו. את המזוודות לא קיבלנו, הן עדיין נופשות בברצלונה. וכל מה שקניתי, כל מה שארזתי - נשאר שם. ואני, במדינת פח האשפה הזאת, מפקפקת אם אי פעם אראה אותן שוב.

✊Netta Bar❤️

17,378 views • 1 year ago