Загрузка видео...

Не удалось загрузить видео

На главную

הוארך בחמישה ימים מעצרה של יולנדה יבור, החשודה בהסתה בעקבות פוסט שכתבה נגד ראש הממשלה. "האיש המאובטח ביותר מתעסק איתי, בגלל פוסט של 50 לייקים שלא קורא לאלימות. האיש הזה הוא אסון. גם המבצר הזה, בית המשפט, נפל", כך אמרה בתום הדיון (אורלי אלקלעי)

62,991 просмотров • 11 месяцев назад •via X (Twitter)

Комментарии: 0

Нет доступных комментариев

Здесь появятся комментарии из оригинального поста

Похожие видео

אהלן אהלן, שלוש בשורות היום. ראשונה, הנוכל חולה הסופני חזר לבית המשפט, להסתבך עוד בחקירה הנגדית. ימוצה הדין עם נתניהו עד תום. שנייה, נציב שב"ס קובי יעקובי, אכל כתב אישום על העבירות החמורות שביצע, שיבוש הליכי חקירה, מרמה והפרת אמונים. שלישית, התקיים הבוקר דיון ראשון מול ליאור אבודרהם, ראש חטיבת הדוברות של משטרת ישראל. האיש שגרסתו בחקירה היא אחת הראיות המרכזיות נגד קובי יעקובי. בדיון הסברתי לשופט שאנו תחת מתקפה על חופש הביטוי הפוליטי. ואם הקול של משטרת ישראל אומר בראיון טלוויזיוני שאינו יודע ש"שמאלנים בוגדים" הוא ביטוי שנאה, הוא מטומטם ואהבל. אבל לא רק אהבל, אלא גם אדם מסוכן. מי שלא יודע מה נקודת האיזון הראויה בין זכותו של אזרח לבין הסמכות השלטונית שלא ישלוט בנו. שישב בבית. בוודאי שמותר לי לומר שליאור אבודרהם סיבך בחקירה את נציב שבס קובי יעקובי. הגרסה שלו במשטרה היא הראייה המרכזית לטובתי. בעניין הדעה שאבודרהם התקדם בזכות קרבה לשר ולא באמצעות כישורים מיוחדים יעיד קידומו החריג. זה שלא שמשטרת ישראל גייסה את באטמן שמיגר את הפשיעה. אך תעיד על כך תרבות המינויים הכללית של בן גביר. לצורך כך נזמן למתן עדות את בן גביר, את רינת סבן, את מאיר סוויסה, את קובי יעקובי, את רותי האוסליך, את עמית פולק ועוד. נציג את שיטת המינויים של בן גביר. העניין הזה, של המינויים לפי ליקוק הוא עמוק ומסוכן הרבה יותר מסוגיית חופש ביטוי פוליטי. קידום שלא על בסיס מקצועיות מספק לנו, האזרחים משטרה גרועה. כזאת שלא יודעת למגר פשיעה, רצח בסיטונאות, אלימות, פרוטקשן, מרמה ועוד. בנוסף, לשוטרים המקצועיים והטובים אין כל מוטיבציה. למה שיתאמצו אם ממילא מקדמים לקקנים? מבקש להודות לעו"ד אסף שרעף שמייצג אותי, לליאור אבודרהם שהגיש תביעת סרק שתאפשר ללבן סוגיות חשובות ולתומכות ולתומכים שמאפשרים לי להתפנות למאבק במשטר הרקוב והמסוכן הזה. צעד, צעד 😘 לינק לתמיכה במאבק

Barak cohen - ברק כהן

18,912 просмотров • 4 месяцев назад

העיתונאית ליאור קינן הטילה אתמול בערב פצצה פוליטית: נתניהו ביקש מראש השב"כ לשעבר, יורם כהן, לפסול את הסיווג הביטחוני של נפתלי בנט כדי שבנט לא יהיה רשאי להשתתף בקבינט הביטחוני. את ההאשמות החמורות הללו לא אומר קפלניסט, אשכנזי בוגד, את הדברים אומר אחד שיודע, יורם כהן בקולו שלו, בראיון לליאור קינן בערוץ 13. כהן גם הוסיף ואמר לליאור שהממלכתיות בשב"כ תחת דוד זיני, נסדקת. כהן כונה בשב"כ ה"אפגאני" על שום מוצאו, אדם דתי, איש עשייה צנוע, מייד לאחר שירותו התגייס לשב"כ וביצע את כל התפקידים בארגון: מאבטח רכזי שטח, רכז שטח, ראש הדסק האופרטיבי ביהודה, ראש חטיבת הסיכול בירושלים ויהודה, ראש האגף לסיכול טרור ערבי-איראני, ראש מרחב ירושלים יהודה ושומרון וסגן ראש השב"כ. כהן כיהן כראש השב"כ, תחת נתניהו, חמש שנים, האיש מבין משהו בביטחון המדינה וגם מכיר ומבין את נתניהו, באופן הכי אינטימי שאפשר. עוד אמר כהן על נתניהו: "ראש הממשלה הזה, לצערי אני אומר, על פי הדוגמאות שנתתי, ברגע שמגיע נושא שהוא חושב שהוא חשוב לו בהיבט האינטרס האישי, הוא פונה ורוצה שגורם מקצועי ייתן חוות דעת או יעשה פעולה שמשרתת את האינטרס האישי שלו. זה קרה כמה פעמים. ראש הממשלה יכול להכחיש את זה, אבל אני חוויתי את זה באופן אישי, נדב ארגמן חווה את זה, ורונן בר חווה את זה. אז הדברים האלה קרו בעבר." אתם קולטים את משמעות הדברים? נתניהו, האיש המטורף והלא כשיר הזה ביקש, מספר פעמים, ממספר ראשי שב"כ, שיבצעו פעולה במסגרת תפקידם, שתשרת את האינטרסים האישיים שלו. כמו שכתבתי, כהן סיפר שנתניהו ביקש ממנו להפעיל את שירות הביטחון המסכל של מדינת ישראל נגד יריב פוליטי שלו, נגד בנט. אגב, כהן כמובן סרב לבקשתו המופקרת של נתניהו. מייד כשכהן השתחרר מהשירות, הוא עדכן את בנט על כוונותיו הזדוניות של נתניהו כנגדו. עוד אמר כהן לגבי נתניהו: "שיבוש מערכות חמור ביותר של ראש ממשלת ישראל... הדברים החמורים שאמרתי, אני אומר ככה, הם היו מאופקים לעומת מה שאני חושב." ראשי שב"כ לשעבר, רמטכ"לים לשעבר, אלופים, ראשי מוסד, עשרות אנשים שהיו בצמתי קבלת החלטות קריטיות לביטחון המדינה, בצמוד לראש הממשלה נתניהו במצטבר כמעט עשרים שנה, כולם תמימי דעים שהאיש אינו שקול, הוא פועל מתוך אינטרסים אישיים ואולי גם זרים ומסכן את ביטחון המדינה. מי הם האנשים המטורפים שעדיין תומכים באדם נרקסיסט, אינטרסנט, מניפולטור שמסכן את חייהם, את חיי משפחתם ואת עתידה של המדינה הזו שכולנו כל כך אוהבים? Lior Kenan - ליאור קינן חדשות 13

Danny Gallant דני גלנט

41,003 просмотров • 3 месяцев назад

כמובן שלא נמצא פגם בטוהר המידות של דוד זיני. מה ציפיתם, שהוא יגיד בעצמו במפורש שהוא היה הורג את ח״כ אחמד טיבי, או ששליחותו היא מלחמת מצווה, כיבוש, טרנספר והתיישבות יהודית בגדה ובעזה? שהוא יגיד במפורש שיסייע להחליש את הרשות הפלסטינית ולמנוע את קידום החזון של שתי מדינות לשני עמים? שהוא יגיד במפורש שיעלים עין מטרור יהודי? דוד זיני הקפיד לשמור על שתיקה, וימשיך לעשות כך, לפחות עד שיידחו העתירות נגד מינויו (כפי שהוא וממניו מקווים). הוא רק צריך להתאפק ולא להשתולל בשבועות הקרובים - והנה, יש לנו ״הוכחה״ לממלכתיותו. הוא גם ידאג להציג לציבור fake fight אחד או שניים עם נתניהו, ונתניהו ידאג להתרעם על כך פומבית, כדי להראות שזיני הוא ״בעל עמוד שדרה״ ולא נכנע ללחצים, שהוא נאמן לשלטון החוק ולא לממניו, ושהוא ״א-פוליטי״. אנשי התקשורת המנרמלים וחברי המרכז הנאיבי בטח גם יגידו ״אמרנו לכם״. אז מה זה בשביל זיני עוד חודש של שמירה על פרופיל נמוך + עימות מבוים עם נתניהו? זיני, רבניו, והציבור שהוא מייצג, דוגלים ביותר מעשים בפועל ובשטח - ובמינימום דיבורים (גם בחקירות…). אבל תראו מה קורה כשהוא כן מדבר (כשהוא חייב). חומקת לו קצת מהאמת: היום בבית הנשיא, דוד זיני אמר: "מתוקף מה שגלינו פה לפני 2000 שנה - חזרנו רק מתוקף הביחד, מתוקף שורשינו העמוקים ועתידנו הגדול. נפעל בממלכתיות, בנאמנות לעם הזה, למדינה הזאת, לערכיה, לכל גווניה וצדדיה בנאמנות מלאה ובאחדות גדולה, ומתוך רעות גדולה לביטחון המדינה ואזרחיה… נפעל לעשות הכל להיות שליחים נאמנים של העם הזה בכל כוחנו". ומה הוא לא אמר? זיני לא אמר: נאמנות לחוקי המדינה ולאזרחיה. הוא אמר רק נאמנות ״לעם הזה ולמדינה הזאת״ (כפי שהוא תופס אותה). איפה המחויבות לשלטון החוק? איפה המחויבות לקיום הוראות החוק, פסיקות בית המשפט, והנחיות היועמ״שית? ואיפה המחויבות לכל אזרחי מדינת ישראל? מה זה ״רעות״ לביטחון המדינה ואזרחיה? למה רעות ולא מחויבות? מה המשמעות של רעות? הוא גם מדגיש כמה פעמים ״לעם הזה״. אבל בין אזרחי ישראל, יש גם אזרחים שלא שייכים לעם היהודי, אלא לעם הפלסטיני, או שייכים רק לדת או לעדה (מוסלמים, דרוזים, נוצרים ועוד). ראש שב״כ ממלכתי לא אמור להיות מחויב לעם היהודי, אלא לאזרחי ישראל, כולם. בקיצור, חמקה לו קצת האמת. סימן מטריד מאוד לבאות.

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

27,548 просмотров • 10 месяцев назад

שלשום סיפרתי כיצד בבג"ץ לרנר (בג"ץ 13477-03-26) שבו עתרו חמישה לוחמי מילואים בבקשה שבג"ץ יורה ליועמ"שית לדון לגופו של עניין בבקשתם לעכב את ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה על רקע מצב החירום השורר במדינה מאז שבעה באוקטובר, העריצים היוריסטוקרטים דחו את העתירה וטענו, בין היתר, שלעותרים הציבוריים אין זכות עמידה כי הנפגע הישיר, ראש הממשלה, בחר שלא לעתור. כמובן, שבבג"ץ בעניין ראש השב"כ לשעבר רונן בר (בג"ץ 54321-3-25), כשהעריצים היוריסטוקרטים ממש רצו לדון בעתירה נגד ממשלת נתניהו, הם כן הכירו בזכות העמידה של העותרים הציבוריים למרות שהנפגע הישיר, ראש השב"כ לשעבר, בחר שלא לעתור. דוגמאות אלו, שהן רק שתיים מיני רבות, ממחישות עד כמה העריצים המושחתים פועלים אך ורק לקידום רצונם השרירותי, ולשם כך מעקמים בכל פעם את ה"פסיקה" לרצונם כי אחרי הכל, הם יודעים, יותר מכל אחד אחר, עד כמה פסיקת המוסד שפעם היה בית משפט עליון, היא כבר מזמן לא משפט אלא פוליטיקה גסה ותו לא. באותו בג"ץ לרנר, מי שדחה את העותרים הציבוריים בטענה שאין להם זכות עמידה כי הנפגע הישיר, ראש הממשלה, בחר שלא לעתור, היה העריץ עופר גרוסקופף. וראו זה פלא, בעתירה בעניין הדחת יושבת ראש ועדת האיתור לתאגיד, השופטת בדימוס נחמה מוניץ, על ידי השר שלמה קרעי, אותו גרוסקופף בדיוק כמו שכח לחלוטין את דבריו על העדר זכות העמידה של עותרים ציבוריים כאשר הנפגע הישיר בוחר שלא לעתור. במהלך הדיון, עורך הדין David Peter דוד פטר המייצג את השר, ציין בפני גרוסקופף כי בעתירה ציבורית זו, הנפגעת הישירה בחרה שלא לעתור: "אני גם יודע מי עוד היה יכול לתקוף את ההחלטה [כלומר לעתור לבג"ץ]... השופטת מוניץ, היא לא כאן. היא הנפגעת הישירה מהחלטת השר... והיא לא כאן... היא לא עותרת". גרוסקופף לא השיב לטענה של עו"ד פטר ובחר להתייחס לנקודה אחרת בדיון. עוברות כמה דקות, ופטר שב וציין את סוגיית העמידה: "היא זו שהייתה יכולה לעתור ובחרה שלא לעתור... היא לא עתרה". הפעם גרוסקופף כן התייחס לסוגיית העמידה והסביר לפטר שהפגיעה הישירה במוניץ המודחת ובחירתה שלא לעתור, זה בכלל לא רלוונטי לנידון: "העניין בעצמאות הפעולה שלה הוא לא עניין אישי שלה". אז פטר הזכיר לגרוסקופף שיש פגיעה ישירה במוניץ כי העתירה לא עוסקת בעצמאות מופשטת שלה אלא בהדחתה בפועל על ידי השר: "היא מודחת. היא מודחת". אולם גרוסקופף בחר להתעלם מדבריו של פטר והמשיך להסביר את המובן מאליו שמדובר בעתירה ציבורית: "השופטת בדימוס מוניץ מונתה לתפקיד ציבורי. הצורך להבטיח את העצמאות של התפקיד הזה ואת חוסר האפשרות להתערב ולפטר אותה שלא מהעילות שקבוצות בחוק, זה לא האינטרס האישי והפרטי שלה. זה האינטרס הציבורי. אנחנו לא רוצים שממונים לתפקידים ציבוריים יסולקו מתפקידם בצורה שלא תואמת את הוראות החוק. ולכן יש פה עתירה ציבורית בעניין, ואני לא בטוח שזה נושא אישי". אך זו בדיוק הנקודה. אין חולק שמדובר בעתירה ציבורית, אבל יש פה גם פגיעה ישירה במוניץ, שהודחה מתפקידה, והנפגעת הישירה בחרה שלא לעתור. וגרוסקופף שכמו נדהם מעצם העלאת הטיעון של העדר עמידה לעותרים ציבוריים כאשר הנפגע הפרטי בחר שלא לעתור, זה אותו גרוסקופף שדחה את עתירת לוחמי מילואים בין היתר על בסיס טיעון העדר העמידה הזה. מן הסתם אתם מבינים לבד למה טיעון העדר זכות העמידה המדובר כן תקף בעתירה הציבורית המבקשת לעכב את ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה על רקע מצב החירום השורר במדינה ולא תקף בעתירה הציבורית נגד הדחת מוניץ על ידי השר קרעי - כי העתירה הציבורית האחת באה לסייע לממשלת נתניהו והעתירה הציבורית האחרת באה לסכל את מדיניותה. אבל הקטע הטוב באמת הוא שבין החלטת גרוסקופף לדחות את העתירה הציבורית המבקשת לסייע לראש ממשלה נתניהו לבין ההתעלמות הגורפת של גרוסקופף מהעדר העמידה של העותרים הציבוריים בעתירה נגד החלטת השר קרעי, עברו בסך הכל שישה ימים. אלו פניה האמיתיים של העריצות היוריסטוקרטית.

ניסים סופר

24,236 просмотров • 5 месяцев назад

כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – מהדורת חדשות ערוץ 12 שבה נהג לצפות יחיא סינוואר: "דיווחים הולכים וגוברים על השפעה קשה של המהפכה המשפטית על כשירות צה"ל"; ציטוט דברי נתניהו: הסרבנות גורמת גם להשבתה של יכולות צבאיות, ופוגעת קשות בכוח ההרתעה של צה”ל כפי שעולה בדוחות של המודיעין ב-23 באוקטובר 2025, אמר רונן ברגמן, עיתונאי ב"ידיעות אחרונות" וב"ניו יורק טיימס", בראיון לפודקאסט של דן סנור, כדלהלן: "[מנהיג חמאס יחיא] סינוואר צפה בטלוויזיה הישראלית. לסינוואר היה הרגל לעצור הכל, את שגרת יומו, כל יום בשעה חמש דקות לשמונה בערב, כי הוא היה מכור לצפות בחדשות ערוץ 12, כל יום… הוא [סינוואר] סבר שערוץ 12 מייצג את העמדה של הקונצנזוס הרחב ביותר של השיח בחברה הישראלית שהוא צריך להבין”. סימוכין: להלן קטע ממהדורות החדשות של ערוץ 12 ששודרה ב-13 באוגוסט 2023: דני קושמרו: שלום לכם, ערב טוב. ראש הממשלה ]בנימין נתניהו] היה אמור להיות היום בחופשה עם אשתו [שרה] בצפון, אבל במקום זאת הוא נועד לדיון דחוף עם הרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי] ועם מפקד חיל האוויר [אלוף תומר בר]. זאת בעקבות הדיווחים ההולכים וגוברים על השפעה קשה של המהפכה המשפטית על כשירות צה"ל, ובעקבות הביקורת על התעלמות הממשלה מאזהרות ראשי מערכת הביטחון. בינתיים נתניהו מפסיק לכנות את המילואימניקים שהפסיקו להגיע [לשירות צבאי], סרבנים. מיד הכותרות שלכם, ניר דבורי, עמית סגל, דפנה ליאל, תחילה הכתבה של כתבנו לענייני צבא ניר דבורי. ניר דבורי: הביקורת על נתניהו גברה בשבוע האחרון, מגיעה לנקודת רתיחה על כך שנתניהו אינו פועל מול המידע הקשה שהציגו לו הרמטכ"ל ושר הביטחון [יואב גלנט] אודות מצב הכשירות בצבא. נתניהו נראה שהחל להבין שחלה תפנית בהלך הרוח הציבורי, ולכן גם מיהר לכנס דיון דחוף בקריה בתל אביב אחר הצהריים. יחד עם שר הביטחון ישבו גם הרמטכ"ל ומספר אלופים, בהם גם מפקד חיל האוויר. שם הוצגה לו תמונת המצב העדכנית באשר לכשירות וללכידות הצבא. נתניהו הנחה לשמור על הכשירות והמוכנות לכל אתגר. עוד לפני הדיון, דיבר על כך הבוקר שר הביטחון מול מתגייסים טריים בבקו"ם [בסיס קליטה ומיון]. [וידאו - שר הביטחון יואב גלנט:] הדבר הזה, מכל המקומות שאני רואה, אין לו שום השפעה על מה שקורה בתהליך הגיוס, ואני מאוד שמח על זה. החיילים רוצים להתגייס, כולם מבינים את הערך, וכשזה מגיע למשימה האמיתית זה מאוד מאוד פשוט. אני לא מתעלם מהבעיה, אני עוסק עם הרמטכ"ל, עם המטה הכללי, עם גופי הביטחון האחרים כל יום. ניר דבורי: זה קורה אחרי הפרסום שלנו היום, על כך שראשי מערכת הביטחון שוקלים להביא לידיעת הציבור את תמונת המצב בצה"ל, נוכח תחושתם שנתניהו לא פועל כדי לעצור את ההידרדרות. בשב"כ [שירות הביטחון הכללי], במוסד ובצבא הכחישו את הדברים, אבל גורמים הבקיאים בפרטים אומרים שההתלבטות גדולה, שלא נראה כאן מסיבת עיתונאים של שלושתם, אבל הם ימצאו את הדרך כל אחד לומר את דברו נתניהו מאוד מוטרד מהאפשרות שיצאו לציבור ולכן מהר להעביר להם מסר בעניין. [ציטוט דברי נתניהו:] בדמוקרטיה מי שמכריע הוא ראש הממשלה שקיבל את המנדט מהעם, לא גופי הביטחון, הם כפופים לממשלה. ניר דבורי: עד כמה הלחץ גדול, לא רק במערכת הביטחון, גם בלשכת נתניהו, מעידות ההקלטות האלה שנחשפו כבר לפני מספר שבועות בערוץ 13. [הקלטה של דברי נתניהו:] אני לא יכול לדמיין חומרת דברים גדולה יותר של ארגון הפרה המונית כזאת של חוק השירות, או אם תרצה של סרבנות. זה בלתי ניתן... זה פשוט, אי אפשר לתפוס את זה! זה לא רק ההשבתה של יכולות, זה גם מה, זה עושה לכוח ההרתעה שלנו. מה זה עושה, אני לא אביא כאן דוחות מודיעיניים. אם תרצו בדלתיים סגורות אני אראה לכם מה זה עושה. מה זה עושה! זה לא דבר קטן! ניר דבורי: ועוד דבר, בהודעה שהוציאה לשכת ראש הממשלה בתום הדיון היום בקרייה נכתבה תוספת חדשה: "ראש הממשלה שלל מכל וכל את התופעה של שירות מילואים על תנאי". כבר לא סרבנים לדידו של נתניהו. שירות מילואים על תנאי. אנחנו מתקרבים לרגעי החלטה משמעותיים. בעוד כשבועיים, בראשית ספטמבר, יחזור צה"ל להתאמן אחרי חופשות הקיץ. גם חוק הגיוס צפוי לעלות בכנסת. זה יהיה מבחן גדול למערכת הביטחון, לשר הביטחון העומד בראשה, ולראש הממשלה, מי שאחראי לעצור את ההידרדרות. דני קושמרו: כן, אז עוד פרטים על מה שקורה שם. עמית סגל, נתחיל איתך. לדיון הזה קדמה שיחת טלפון כעוסה במיוחד. עמית סגל: כן, שיחת ועידה. עכשיו צריך להגיד שהאירוע הוא שבלקראת סוף השבוע, גם בפרסומים של ניר [דבורי], מתחיל לבעבע הסיר הזה של הכשירות [של צה"ל] אחרי כמה שבועות שהוא היה על אש נמוכה יחסית. נתניהו רואה וכועס, הוא מזהה את זה כתדרוכים מתוך הצבא אל הכתבים הצבאיים, והוא מתקשר לרמטכ"ל, מעלה גם את מפקד חיל האוויר, ואז הוא אומר להם: "זה נראה כמו צבא, שיש לו מדינה". זה מה שאומר ראש הממשלה לרמטכ"ל ולמפקד חיל האוויר, והוא מוסיף ואומר שהדבר הזה פוגע בכושר ההרתעה, הדלפות על הכשירות. זאת אומרת, שאויבינו רואים את זה וזה מה שהם מגיבים. והרמטכ"ל משיב לו, פחות או יותר ברוח הדברים הזו: "במקום שאני רואה פגיעה בכשירות, אנחנו חובתנו להתריע על הדבר הזה". עכשיו זה גם עונה על השאלה האם הדיון היום היה דחוף או תוכנן מראש. לאחר שיחת הטלפון הזאת החליטו לקיים את הדיון הזה על הכשירות כבר ביום ראשון בצהריים ולא בהמשך השבוע כפי שנקבע. דני קושמרו: ניר דבורי, כתבנו לענייני צבא, עוד פרטים על מה שעולה במפגש הזה. ראש הממשלה, המפקד חיל האוויר, הרמטכ"ל. ניר דבורי: כן, היה שם גם שר הביטחון, ראש אמ"ן [אלוף אהרון חליוה], ראש אגף המבצעים [אלוף עודד בסיוק]. זה בעצם כל הנבחרת שעוסקת בדיוק בתמונת המצב הביטחונית ובתמונת המצב של הכשירות. מי שמשתתף בשיחה הזו מתאר אותה כמתסכלת, אולי אפילו מייאשת. למרות שהוצג שם לראש הממשלה וסקרו בפניו את כל המערכים שנפגעו, כולל מספרים עדכניים, ההבנה הייתה שזה לא משנה שום דבר באופן הסתכלות הדברים ובעמדתו של נתניהו. התחושה שם הייתה שרק משהו דרסטי, דרמטי, יכול לשנות את המהלך שיכול להביא לבלימה של הפגיעה בכשירות. ויש אפילו התלבטות בקרב גורמי ביטחון מתי להניף את הדגל האדום. האם לקראת השבועות הקרובים כשחוזרים להתאמן, או כאשר יידרשו לאולי חלילה איזושהי פעולה מבצעית, האם ואיך נכון לתווך את המצב הזה לציבור הישראלי, ובעיקר כולם עכשיו ממתינים להחלטה של נתניהו, לאן הולכים מכאן, מה הוא באמת רוצה, והאם הוא יכול, כי הם מאמינים שהוא היחיד שיכול, לעצור את מה שקורה בתוך הצבא. דני קושמרו: עמית, עוד ציטוטים מהפגישה הטעונה הזו. עמית סגל: כן, אז היום, בעצם בפגישה הזאת, זה מין איזה אירוע מוזר, כי בעצם זה כמו מה שהמשיל את זה בכיר בצבא לרפלקסולוגיה. אבל ברפלקסולוגיה בלי לגעת. בעצם הצבא נוגע פה באירוע פוליטי הכי דרמטי שהיה פה לפחות בעשור האחרון, אבל הוא לא יכול לדבר אותו, אלא רק לדבר עליו. אז נתניהו מסביר להם למה לדעתו הם צריכים להיערך לכך שהמצב לא ישתנה בתקופה הקרובה, וכך הוא מסביר להם. ואלה הציטוטים של נתניה: "כשהרמתם דגל בפעם הקודמת, עצרנו לשלושה חודשים", אמר נתניהו, אני שם סוגריים. כן, אחרי שהוא פיטר את [שר הביטחון יואב] גלנט וחזר בו, סגור סוגריים. "אבל לא יצא מזה שום דבר, כי יש גורמים שהמטרה שלהם היא הפלת הממשלה". ואז הוא מוסיף, "אני נותן סיכוי נמוך להידברות עם הצד השני על שינוי הוועדה לבחירת שופטים". נתניהו גם מתריע שם בדיון מפני הדלפות בוועדת המשנה שתכונס בהמשך השבוע, ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ולכן הוא בעצם, אם אני מבין נכון את התרגום, אומר להם תראו, אל תצפו שמתישהו בימים הקרובים תצאה הבשורה שהאירוע כולו מאחורינו. תיערכו להתמודד עם המצב כפי שהוא. דני קושמרו: בינתיים, ניר דבורי, המצב לא משהו, ובעקבות המצוקה של מדריכי טיס במילואים, בקורס טיס, חיל האוויר בצעד מאוד מאוד מאוד חריג. ניר דבורי: כן, תראה, זה פיילוט שמתחיל כבר לפני כמה חודשים, אבל בימים האלה הוא מקבל גם טוויסט וגם שינוי, והתכלית שלו הוא בעצם לאתר חלק מפרחי הטייס במהלך הקורס, ולקצר את משך ההכשרה שלהם, להעביר אותם יותר מהר למטוסי קרב מתקדמים, כדי להתחיל לייצר אפשרות לקצר או לגשר על הפערים שעלולים להתפתח סביב מה שאנחנו רואים החוסר [של טייסים] בתוך חיל האוויר. ולכן המהלך הזה כבר מתחיל לנוע. יש כאן עוד תהליכים שצריך לעבור, אבל בחיל האוויר עושים את התאמות האלה, מבינים שכנראה נבנה כאן צורך, והדבר הזה הולך והופך קריטי יותר ויותר. נגיד שבחיל האוויר אומרים שהדבר הזה כבר החל כלא קשור לאירועים האחרונים, ואנחנו נגיד שבכל זאת, האירועים האחרונים מאיצים את התהליך, אולי אפילו מאיצים מאוד. דני קושמרו: במקרה לגמרי. כתבה קודמת שישה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – ניר דבורי: גורמי ביטחון אומרים, כי "התנהגות בן גביר מסוכנת, צריך לגלות אחריות לאומית בנושא הר הבית. זה מיד משפיע על כל הזירות ומשחק באש, במיוחד אחרי שהצלחנו עכשיו להוריד את גובה הלהבות בעזה". רונן ברגמן: סינוואר צפה מדי יום בחדשות ערוץ 12. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

25,563 просмотров • 8 месяцев назад

האלוף יאיר גולן Yair Golan - יאיר גולן - מנהיג אמיתי וראוי. יו״ר מפלגת הדמוקרטים, ובעיני מנהיג האופוזיציה. בע״ה בהמשך גם מנהיג הקואליציה. אחראי, ערכי, נוקב, ישר וישיר. לא חושש להציף את הסכנה הקיומית שמהווה נתניהו, שכבר מזמן איבד כל מנדט ציבורי ומוסרי ללפות את הגה השלטון. הצהרתו של יאיר גולן, יו״ר מפלגת הדמוקרטים, היום בישיבת הסיעה בכנסת. דברים חריפים וחשובים - אל תפספסו: ״היום ברור יותר מתמיד - לנתניהו אין לגיטימציה, אין מנדט, אין רוב. נגד נתניהו הוגשו כתבי אישום חמורים בשוחד, מרמה והפרת אמונים אבל זה לא מסתיים שם, אתמול קיבל נתניהו כתב אישום נוסף. הפעם מפי ראש השב"כ בעצמו, האיש שאמון על אחת ממערכות הביטחון החשובות ביותר התריע מפני קונספירציות מסוכנות וניסיונות מכוונים להחליש את הארגון. אני חוזר ואומר - נתניהו מסוכן לביטחון ישראל. לכתב האישום הזה מצטרפים עוד ועוד קולות מאשימים מהצמרת הביטחונית - הרמטכ"ל, ראש המוסד, שר הביטחון לשעבר גלנט, האלוף ניצן אלון וכולם מאוחדים בקריאה אחת ברורה ומצמררת: ראש ממשלת ישראל פוגע בביטחון המדינה, מסכן את חייליה ואזרחיה והכל הכל למען הישרדותו האישית. אבל זה לא מסתיים כאן, כתבי האישום נערמים. כתב האישום של משפחות החטופים על הפקרה פושעת של יקיריהן על שקרים ומניפולציות. כתב אישום של התקשורת על השתקה, ניסיונות השתלטות ופגיעה אנושה בעיתונות החופשית. כתב אישום של פעילי המחאה על פגיעה בזכות לביטוי חופשי, על מכונת רעל של הסתה, רדיפה, אלימות ומעצרי שווא. כתב האישום החמור והמשמעותי ביותר הוא כתב האישום של רוב אזרחי ישראל, רוב העם מאשים את הממשלה ואת העומד בראשה באוקטובר השחור. רוב העם מאשים את נתניהו במאות אזרחים טבוחים, במאות חיילים הרוגים והפקרה חוזרת ונשנית של 101 חטופות וחטופים שעדיין בשבי החמאס. רוב העם מאשים את הממשלה הזאת בהפקרה, בשקרים, בהסתה, בפילוג, בחורבן הדמוקרטיה ובחורבן הכלכלה ובחורבן המדינה. זאת ממשלה בלי רוב, אין סקר רציני אחד שבו היא זוכה לתמיכת רוב הציבור, אין לה לגיטימציה ולכן הם מנסים בפחדנות להחזיק בכוח בשלטון. הם מפחדים מבחירות, הם מפחדים לפגוש אותנו בקלפי כי הם יודעים שאנחנו הרוב ושהם יפסידו. נתניהו מפחד לעמוד בבית המשפט כי הוא יודע לאן יוביל אותו המסלול הזה - הישר לכלא. הוא מפחד לעמוד מול העם כי הוא יודע שהוא יסולק מכסאו בבושת פנים. אבל אנחנו, אנחנו נלחם, נלחם על המדינה הזאת, נלחם על ביטחון אמיתי ועל עתיד טוב יותר לילדנו. נלחם למען החטופים, למען החיילים, למען האזרחים שזקוקים לנו היום יותר מתמיד. אנחנו הרוב ואנחנו ננצח.״ 🇮🇱 הדמוקרטים

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

16,020 просмотров • 1 год назад

לפני איזה חצי שנה הלכתי לפגוש את ירון לונדון. סתם ככה. געגוע. ישבנו איזה שעתיים, ירון - כהרגלו - התעניין בילדים ובענת, בעבודה ובערוץ, סיפר על איזה סרט משוגע שהוא מעורב בו ופודקאסט על השפה העברית. כשהלכתי משם סיפרתי לעורך "המקור", עידו תמרי, שהייתי אצלו. "דיברת איתו על הסרט?", הוא שאל. האמת שלא, שנינו לא החלפנו אפילו מילה על הסרט שישראל רוזנר ואביגיל קוש עושים עליו עבור "המקור". זה לא ששכחנו. קשה לשכוח. באותו זמן הם כבר היו תפורים אליו 4.5 שנים, מנדנדים לו, אולי תתן לצלם כאן, אולי תיקח אותנו לאירוע ההוא. לעצמי לא הייתי צריך להסביר למה לא העליתי את זה. לא עלה על דעתי. כאילו אני מנצל את החברות כדי לשכנע אותו להסכים לתת לנו לצלם דברים שהוא לא רוצה שנצלם. האמת, גם נראה לי ממש לא מוזר שירון לא העלה את זה. ככה הוא. אפילו כשמדובר בסרט עליו, שלכאורה יכול לגרום לו נזק, הוא לא יבקש לצנזר, הוא לא יבקש לעצמו הנחת סלב. ג'נטלמן, שמאמין עד הסוף ביושרה עיתונאית. יש בסרט של רוזנר וקוש סצנה אחת שמאוד הטרידה את לונדון. הוא דיבר עליה עם רוזנר לא מעט במשך השנים אחרי שצולמה, אבל בסוף לא ביקש להוציא אותה. הוא לא אהב אותה, אני בטוח שהעדיף שלא תשודר, אבל אפילו מחברים שלו הוא לא מבקש את היחס המועדף הזה. כמה עוד עיתונאים כאלה יש? כמה עוד אנשים כאלו קיימים? הסרט של רוזנר וקוש נולד מהמון אהבה לירון. היו פעמים בשנים האחרונות שנשבר לי הלב לראות איזה יחס מקבל האיש המרשים הזה. כן, הוא כתב שטות מוחלטת בעניין האסון במירון, ניסה להגיד משהו אחד ויצא לו עקום לגמרי. בסרט יש לו מונולוג אדיר על העניין הזה, אבל אנשים השתמשו בהתבטאות ההיא כדי לצבוע 50 שנים אחורה את לונדון כגזען פריוילג אשכנזי. אין דבר רחוק יותר מהאמת. ללונדון יש רגישות אדירה לחלשים, מחויבות טוטאלית להגיד את האמת, כמעט בכל מחיר. אולי הקטעים המשעשעים ביותר בסרט הם אלו שזוגתו, מיכל זמיר, מדברת בחופשיות וירון - בדרך כלל האיש הבוטה ביותר בחדר - מנסה לחנוק את הסיטואציה לפני שתצא משליטה. אז כן, ירון מבוגר, אולי הוא לא מתאים כבר לטלוויזיה המסחרית של היום, ייתכן שהוא קשה מדי כבר לחלק מהציבור, אבל אין יום שאני לא חושב שזה בזבוז נוראי שהמחשבות שלו עולות על איזה פוסט בפייסבוק ולא נחשפות לציבור הרבה יותר רחב. באחת הסצנות הראשונות בסרט, רוזנר מתעד את התוכנית האחרונה של "לונדון וקירשנבאום". הייתה מין הרמת כוסית אחרי שנגמרה התוכנית. ברחתי משם. לא רציתי שיראו אותי דומע וחנוק. זה בכלל לא היה רצוני ובטח שלא הצטערתי על ירון. הצטערתי עלינו. הערב אחרי ה"מקור" אני מקווה שיותר אנשים יחשבו כמוני.

Raviv Drucker

98,658 просмотров • 2 лет назад

בעקבות הציוץ הזה, על אודות "בג"ץ 11:0", קיבלתי הרבה מאוד תגובות שהילוכן היה, פחות או יותר, שהבעיה "האמיתית" אינה המסקנה המשפטית של פסק הדין, אלא אותה אמירה של הנשיאה דאז חיות לפיה "שום מבצר לא נופל". מאחר שכאמור מדובר בהרבה מאוד תגובות, בואו נדבר רגע על אותה התבטאות (ובכך אני מסיים את העיסוק בנושא): ראשית, וכאן בעצם העיקר, בלי קשר לשאלה מה בדיוק נאמר (תיכף נגיע לכך), ואף אם *נניח* שמדובר בהתבטאות אומללה – העיסוק בה, למעלה משש שנים אחרי שנאמרה, הוא חסר תוחלת, חסר תועלת וחסר פשר. מעבר לכך שמדובר, בכל הכבוד, בהתבטאות במהלך דיון בבג"ץ, שבוודאי היו חריפות וחשובות ממנה, ושההיעלבות הקולקטיבית ממנה היא מעט תמוהה – הרי חיות לא יכולה לחזור בזמן ולהימנע מאותה אמירה, והיא מזמן בפנסיה ולכן גם אינה יכולה לתקן בדיונים שיתקיימו בעתיד (ואין זה מופרך לטעון שהיא "תיקנה" את הדברים במהלך ימי ה-"רפורמה" העליזים, כאשר התייצבה בראש המחנה נגד המהלך). שנית, ועדיין מבלי שנעסוק במה בדיוק חיות אמרה – הזיכרון הקולקטיבי "שכח" ששנה לאחר פסק הדין נתניהו הודח מתפקיד ראש הממשלה, והוגלה לאופוזיציה. כלומר, התפיסה כאילו יש איזה חץ דטרמיניסטי בין פסק הדין, או האמירה של חיות, לבין מצבנו הלאומי העגום כיום – היא שגויה. עובדתית – כן כן, זו פשוט עובדה – גם לאחר פסק הדין וגם לאחר האמירה הצלחנו להדיח את נתניהו מכיסאו. הוא חזר אליו כי הפסדנו בבחירות, ולא בגלל בג"ץ. זה קצת כמו לטעון שיש חץ סיבתיות בלתי נמנע בין ההתנתקות לבין טבח ה-7.10, כאילו לא התרחשו בדרך עוד כמה דברים. שלישית, מה בעצם חיות אמרה? גם ביחס לכך, נדמה שהזיכרון הציבורי מעט מתעתע. חיות לא החליטה, משום מקום, "להסביר" לעו"ד דפנה הולץ-לכנר שזה בסדר גמור שנאשם בפלילים יכהן כראש הממשלה, ולצורך כך שלפה את משל המבצר המפורסם. מה שקרה בפועל הוא שהולץ-לכנר, שאני לא מחלק לה ציונים אבל בואו נאמר שהיא לא טוענת קלה לשמיעה – פצחה בנאום פאתוס שאינו מתחום המשפט. הולץ-לכנר בעצם "הזהירה" את השופטים כי "בנפול המבצר, אין עוד מציל לכולנו, שנשחק בין אבני הריחיים". או, במילים אחרות, שאם בג"ץ לא ימנע את כהונת נתניהו כראש ממשלה – הכל אבוד, ולכן השופטים "חייבים" לקבל את עמדתה. ועל כך אמרה חיות: "בכל הכבוד, הטיעון הזה לא במקום. כי זה שנקבל או לא נקבל את העמדה שלכם – שום מבצר לא נופל". הולץ-לכנר משיבה לחיות שזו "התחושה", וחיות חוזרת ואומרת: "זה טיעון שאיננו במקומו. זה פופוליזם. לא יתכן שצד יעמוד כאן ויגיד שאם לא מקבלים את עמדתו אז המבצר נפל". זה מה שהיה. ולפחות לדעתי, חיות צדקה משני הכיוונים של האירוע – גם בכך שחדלה את הטיעון הפופוליסטי שבעצם "מאיים" על השופטים שהם חייבים לפסוק לפי עמדה מסוימת (ועוד על סמך "תחושות"), וגם משום שהמציאות הוכיחה, כאמור, ששנה לאחר פסק הדין הצלחנו להדיח את נתניהו מתפקידו. ובכך סיימתי את העיסוק בפרשה. אני ממש מקווה ומבקש שכל שותפיי למחנה הדמוקרטי יניחו לעיסוק בחיות, במנדלבליט, בבג"ץ 11:0 או בכל שאר אירועי העבר שמרגיזים אתכם. הדבר היחיד – היחיד – שצריך להעסיק אותנו זה איך מנצחים בבחירות ומצילים את המדינה שלנו משקיעה לרודנות ביביסטית.

Or Carmi • אור כרמי

16,587 просмотров • 2 месяцев назад

כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אהוד ברק: "הטייסים, אנשי המודיעין, הסייבר והיחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים, הם לא המורדים". ברק סבר, כי הרמטכ"ל צריך להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל גם כאשר האויב מאזין ועלול לנקוט פעולה ב-14 באוגוסט 2023, אריה גולן ראיין את ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ביומן הבוקר בכאן ב של תאגיד השידור הישראלי. עיקרי דבריו של אהוד ברק (*) [שאלת אריה גולן: האם (הרמטכ"ל) צריך להוציא את זה החוצה (להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל), כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו] "אין לו [לרמטכ"ל] שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה. גם הוא. גם ראש שב"כ, גם ראש המוסד חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון, לוועדות המשנה ולציבור". (*) "הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים". (*) "המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה". (*) "תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. יאיר גולן הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה… ויאיר גולן צדק". (*) "הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד". תוכן הראיון אריה גולן: בוקר טוב, לראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק. אהוד ברק: בוקר אור. אריה גולן: הרמטכ"ל רב אלוף הרצי הלוי אומר שהוא חייב להתריע, כמו שאומרים, חייב להרים את הדגל האדום כבר, כשיש פגיעה בכשירות הצבא או צפויה בקרוב פגיעה כזאת. השאלה אם צריך להוציא את זה החוצה, כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו. אהוד ברק: תראה, אין לו שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה, גם הוא. גם ראש שב"כ [רונן בר, ראש שירות הביטחון הכללי], גם ראש המוסד [דדי ברנע] חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון [של הכנסת], לוועדות המשנה ולציבור. עכשיו, מקור ההתנהגות המופקרת הוא [ראש הממשלה בנימין] נתניהו. הרי נתניהו נדרש לשיחות האלה עוד לפני שהוא העביר את החוק הזה לצמצום עילת ההסתברות, עילת הסבירות, הוא מנע את הדיונים האלה, מנע מהם, זרקו הצידה את שני האלופים [ראש אמ"ן אהרון חליוה וראש אמ"ץ עודד בסיוק] שהגיעו בזמן ההצבעה [במליאת הכנסת על ביטול עילת הסבירות], לא רצו לעשות את הישיבות [לעדכון בתמונת המצב הביטחונית], מדוע נתניהו לא רוצה את המפגשים האלה? משום שברור לו שאחרי ש-16 חברי קבינט ישמעו את התיאור מהרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר [אלוף תומר בר], מראש אמ"ן, משר הביטחון [יואב גלנט], הם לא יצביעו בעדו, הוא לא היה מסוגל להעביר את החלטת האיוולת הזאת על צמצום עילת הסבירות, אילו היה נותן לרמטכ"ל להיפגש עם הקבינט ועם חברי ועחו"ב [ועדת החוץ והביטחון] כמו שצריך. לכן, המקור של כל הסיפור זה נתניהו, ההפקרות היא שלו, האחריות היא שלו, ההשתוללות היא שלו, הרמיזה של נתניהו שלא יציית בהכרח להוראות בג"ץ, והאיומים הבוטים של השרים שלו זה דפוס פעולה מפיוזי של איום על בית המשפט, איום על הדמוקרטיה, בדיוק כמו האיום המפיוזי שלו בפתיחת משפטו. ואני אומר באחריות, חברה חפצת חיים לא נכנעת לסחיטה מפיוזית גם מכיוון העומד בראשה, גם כאשר מטרתו היחידה, אין פה שום דבר של טובת הציבור, אין שום דבר של ביטחון המדינה, אין שום טיפה של אחריות, הוא מפר את שבועת האמונים שלו כשהוא השביע את הממשלה, וכל הדבר הזה קורה בגלל דבר אחד פשוט, נתניהו נואש מהיכולת להיפטר ממשפטו, והוא מוכן לשרוף את המועדון ולהרוס כל דבר במדינה כדי לצאת מהמשפט. אריה גולן: אבל כשהוא אומר לראשי הצבא שזה נראה כמו צבא שיש לו מדינה לנוכח מה שקורה והפרסומים שהיו בתידרוכים לכתבים, אין שום דבר בדבריו? אהוד ברק: אין שום דבר בדבריו, הם חייבים לעשות את זה, הם נתקלים במצב בלתי אפשרי. ראש ממשלה שמועל באחריותו הבסיסית, תזכור, הוא אפילו לא מפקד עליון כמו הנשיא האמריקאי. המפקדת של הצבא זה הממשלה כולה. זה שהוא לא נותן לממשלה ולא לקבינט לשמוע אותם לפני שהוא מחליט את ההחלטות שיצרו את המשבר הזה, רק לפני כמה שבועות, זה לא לפני כמה שנים. זה הפקרות שלא נודעה כדוגמתה. התגובה ממול היא תגובה טבעית של האזרחים. אני אומר לך, הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים, אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים. המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה. אריה גולן: אתה כולל בזה גם את שר הביטחון יואב גלנט? אתה חושב שגם הוא היה צריך לעשות יותר? אהוד ברק: תראה, אני בטוח שהוא עשה את הדבר הנכון לפני שלושה או חמישה וחצי חודשים, כשהוא ראה [מספר מילים שאינן ברורות]. נתניהו יושב בלונדון, מסרב לכנס את הקבינט. אני שרתתי, אני חושב יותר זמן מכל אדם חי אחר בתפקיד שר הביטחון. אני לא זוכר דבר כזה ששר הביטחון איזשהו דורש לכנס את הקבינט, כי יש סכנה ברורה וקרובה לביטחון המדינה, וראש הממשלה מגיב בפיטוריו בטלפון במקום לכנס את הקבינט מיד. אין חיה כזאת, זה פשוט, הוא אז עשה את הדבר הנכון, נדמה לי שהוא נרתע היום מלעשות אותו הדבר, אבל לפי דעתי הוא חייב לעשות אותו הדבר, והוא יופיע בשבועות הקרובים לעשות אותו דבר. אריה גולן: נתניהו אתמול כך פורסם, הנחה את הרמטכ"ל לשמור, נוכח כל מה שהוא שמע, לשמור על כשירות צה"ל. זאת הנחיה שתשנה, תשפר את המצב, תעצור את התהליכים המסוכנים? אהוד ברק: תראה, יש רק דבר אחד שהוא עושה יותר מאשר להנחות. הוא משקר יותר מאשר הוא מנחה. הוא מנחה, הוא כל הזמן מנחה. הוא לא עושה את חובתו. חובתו הבסיסית היא לשבת ולהקשיב. הסיפור הזה של הוא הנחה, ובזה הוא כאילו, מה הוא עשה? הוא העביר את האחריות לרמטכ"ל. הרמטכ"ל לא יודע שיש עליו אחריות? שר הביטחון לא יודע שיש עליו אחריות? בלי ההנחיה הזאת, הם לא עושים את כל מה שהם יכולים? זה דברי הבל של מתעתע. אין פה שום דבר, מי ששבר את החוזה, מי שמורד בדמוקרטיה, זה נתניהו. הוא לא נגרר ולא בטיח', הוא מתנהל כמו מי שאיבד כשירות להוביל מדינה. למזלנו עומדים אנשים כמו הרצי הלוי ורונן בר ודדי ברנע, ואני מקווה ומאמין שגלנט יצטרף אליהם בקרוב, אין לו שום ברירה אחרת. הקריאה של [אלוף במילואים, סגן ראש המוסד לשעבר] עמירם לוין משלשום, אני הכרתי גם כן היטב את [סא"ל] יוסי קורקין [נהרג ב-1997 במבצע בלבנון] ואת גלנט בתור קצינים צעירים [בשייטת 13] שהיו עומדים מתדרכים, היית יודע שהמשימה תבוצע, חוזרים בחזרה מהמשימה רטובים, החליפות האלה עם המלח, ומתארים את מה שהיה ואתה סומך עליהם. אני אומר לך גלנט כשהוא לבד בחדר הוא לא חושב אחרת מהרמטכ"ל ומראש השב"כ. הוא נתון ללחצים פוליטיים. אריה גולן: אתה מדבר איתו? אתה בקשר עם גלנט? אתה בקשר עם שר הביטחון? אהוד ברק: תראה, אני נזהר מאוד לא לדבר עם אנשים שנושאים תפקידים, בטח לא בלי שפונים אליי ושואלים אותי מסיבה ברורה לחלוטין. הרי במציאות המטורפת שנתניהו בסחרורו, מנהל היום, כל שיחה שלי עם הרמטכ"ל ועם שר הביטחון, תיתפס ומחר תוצג כאילו הארכידמון הזה ברק, הוא כבר מפעיל או משחד או מאיים על הרמטכ"ל או על גלנט. אני מעדיף לא לדבר עליהם. לפי דעתי הם, מספיק להם להסתכל רגע במראה, והם יודעים בדיוק מה הייתי אומר להם. אריה גולן: אתה הזכרת את עמירם לוין, אלוף במילואים, הוא התראיין כאן אתמול בבוקר, והוא אמר שהוא מזהה בשטחי יהודה ושומרון, בהתנהלות של המתנחלים שם, וצה"ל שנאבק עם הדבר הזה, מזהה תהליכים כמו בגרמניה הנאצית, לא פחות, הוא דיבר על פשעי מלחמה, שצה"ל הולך לקראתם בשטחים, בגדה המערבית, לא הגזים? אהוד ברק: תראה, עמירם הוא איש אמיץ מאוד. הוא היה אמיץ מאוד בשדה הקרב. יש בו אומץ טבעי גם אזרחי. יש לו קושי. זה משהו שהוא במידה מסוימת הפוך מהתכונות של חייל שצמח אצל נתניהו. יש לו קושי לשקר. הוא לא מצליח אפילו כשהוא רוצה. אבל אין פה שום דבר חדש. אני אמרתי לפני שש שנים בכנס הרצליה. שש שנים, לא שלוש שנים בשיחות עם [מילה לא ברורה]. שש שנים אמרתי. תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. אם זה נראה כמו ניצני פשיזם, זה הולך כמו ניצני פשיזם, זה מגעגע כמו ניצני פשיזם, זה כנראה ניצני פשיזם. [אלוף במילואים] יאיר גולן [לשעבר סגן הרמטכ"ל] הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה. אריה גולן: שילם ברמטכ"לות על הדברים האלה בזמנו. אהוד ברק: ויאיר גולן צדק. מה? אריה גולן: אני אומר שהוא שילם ברמטכ"לות, כן. אהוד ברק: יש מחיר כבד בדיקטטורה, אפילו בדיקטטורה עוברית. מה שקורה היום, אגב, נתניהו לא מסובך לו לפתור את כל המשבר, שלא יהיה לנו שום הבנות. ברגע שהוא היה מתעשת, או מכנס את הכנסת לכינוס חירום בפגרה, מעביר החלטת כנסת שמבטלת ומשעה את החוק הזה שעבר של צמצום עילת הסבירות, ומחזיר לאחורה, מבטל את הקריאה הטרומית והראשונה של שמונה חוקי ההפיכה האחרים, במילים אחרות מסיר את האקדח מרקתה של הדמוקרטיה הישראלית, באותו רגע היה כל חוזר לתיקונו. אריה גולן: זה לא יראה שהרחוב ניצח את הכנסת הריבונית? אהוד ברק: הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד. אגב, כל מה שאני אומר היה נכון באותה מידה בדיוק, אילו היה מדובר בראש ממשלה ששמו [יו"ר האופוזיציה] יאיר לפיד, או [חבר הכנסת] בני גנץ, או [ראש הממשלה לשעבר] נפתלי בנט, או [חבר הכנסת] אביגדור ליברמן. גם אם אחד מהם היה מנסה להפוך ישראל לדיקטטורה, אותם טייסים היו מתייצבים, אותם דמונים מהעולם החיצוני, כמו [אהוד] ברק, [הרמטכ"ל לשעבר רא"ל במילואים] דני חלוץ, היו מתייצבים, ו-170 ראשי מערכת הביטחון לדורותיה היו כותבים את אותם הודעות, ודורשים ממנו להפסיק את זה באחת. קורית לנו פה טרגדיה. אנשים, קשה להם לראות את ההבדלים, קשה להם לעקוב אחרי הדברים. השמש זורחת כל יום ובתי הקפה פתוחים, אז כנראה שהאסון עוד לא יתרחש. האסון יתרחש כל יום כאשר [חבר הכנסת דודי] אמסלם משתולל ברשות החברות, כאשר נערות בנות 15 נדחקות אחורה באוטובוס ושמים עליהן איזה שמיכות, וכאשר המשטרה מחרימה מלוחמים מבצעיים של צה"ל ומילואים את הנשק, באמצעות תעלול קוראים להם לחקירה, מאשימים אותם בדבר פלילי, ונוטלים להם את הנשק שיש, יעני תהליך פלילי נגדם, זו דיקטטורה בפעולה. כל אזרח חייב להתנגד. אני רוצה להזהיר אותך. אריה גולן: לסיום. אהוד ברק: להזהיר אותך לסיום, שלא רחוק הרגע שאתה ועמיתיך בטלוויזיה ובתקשורת תצטרכו גם כן להרים את קולכם, להפסיק להיות בוררים אובייקטיביים שמביאים עמדה מכאן, ואחריי יביאו איזה פרשן מהימין או בערוצי הזבל ב[ערוץ] 14, או בערוץ אחר. כל אזרח ייאלץ להתייצב בפני השאלה: האם הוא הולך עם הדיקטטורה או הוא הולך עם הדמוקרטיה, והמאבק כבר התחיל, נקודת האל-חזור מאחורינו, הלפיד נמצא אצל בית המשפט כרגע, ומיד אחריו אצל שומרי הסף. אני בטוח שננצח. מדינת ישראל לא תהיה דיקטטורה. בחוקים האלה ייגנזו, ומחוללי ההפיכה יורחקו מהגה השלטון. אריה גולן: אהוד ברק, ראש הממשלה לשעבר. דברים חריפים ונוקבים. אני מודה לך. בוקר טוב. אהוד ברק: בוקר אור. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

10,839 просмотров • 7 месяцев назад

"היו צריכים לחקור את זה" ראש ממשלת ישראל במו פיו במסר ישיר למאות אלפי נאמניו מסביר שיש לחקור האם היתה בגידה בטבח אוקטובר. הוא "חושב שלא היתה, אבל צריך לחקור", מכסה טפח ומגלה טפחיים. אולי גם יהודים לא שולטים בעולם אבל בהחלט צריך לחקור את זה מר נתניהו, יש בכל זאת כמה אנשים שמדברים כך: "צריך". במקום להוריד על כל התועבה הזו גרזן שיערוף את ראשה רוקד לו ראש הממשלה במחול מלבה יצרים וחרדות, זדון קונספירציות מהזן הנחות ביותר והכל במטרה אחת: לנקות, לטהר, להלבין את עצמו מכל אחריות ל12 השנים שקדמו לטבח בהן ניהל את מערכות הביטחון, הטווה את הדריקטיבה כפי שהוא נוהג להתפאר בעצמו, האכיל את החמאס והוביל את המדינה צעד אחר צעד ביוהרה, בזלזול, בעיוורון מוחלט תוך התעלמות מכל פעמוני האזהרה אל השעה 6:29 בבוקר השבעה באוקטובר. מטנף שקרים על בית המשפט העליון - "המערכת המשפטית עצמה היא חלק מהדבר הזה" - רק לא ועדת חקירה ממלכתית. "מהשבעה באוקטובר והלאה שלקחתי את המושכות אלי, כפי שלדעתי לא קרה אולי מאז הקמת המדינה, מאז דוד בן גוריון, לקחתי את המושכות אלי ואמרתי - עכשיו אני מוביל את זה", מסתבר שחונטת הדיפסטייט האינפנטילית הזו מתקיימת מקדמת דנא. "מדינה עם צבא ולא להיפך" כלומר לא אחריותו נמצאת על הכף חלילה וחס הוא מסביר בעודו שותל האשמות זדון שמערכת הביטחון לא סרה למרותו ולמרות כל ממשלה מאז ומעולם בעודה מתמרנת את הדרג המדיני, זה הצבא והשב"כ, אלו הגנרלים המורדים, הקצינים המרגלים וכמה בוגדים שצריך לחקור, אלו שחברו לרב המרצחים יחיא סינוואר, אותם שירות הביטחון הכללי רק נדרש למצוא. כל הארכיטקטורה המטונפת הזו שהוא בונה במאמץ כביר עם בנו וכל מערכת התעמולה שלו מיום הטבח ואילך. תכף נבנה גרדומים. את האיש הנקלה הזה, חסר העכבות הזה, חסר כל בושה, האדם שטווה את עלילות הדם הללו אודות סכין בגב האומה יש להשליך מכל המדרגות - עם ישראל יקום עליו ועל כל ממשלת שריו-סריסיו המופקרים ביום הבוחר. אפס אחריות. חרפת תועבה קונספירטיבית שלא היתה כדוגמתה.

אבינדב בגין Avinadav Begin

32,951 просмотров • 1 месяц назад

הצהרתי המלאה מהערב: אזרחי ישראל, ראשית אני רוצה לפתוח באיחולי החלמה מהירה לפצועים שנפצעו היום בפיגוע בירושלים, עדות לכך שאויבינו משחרים להרגנו בלי שום קשר למחלוקות הפנימיות שיש בינינו – ואות לכך שעלינו להוסיף ולעמוד איתן מולם – כולנו יחד. ערב השנה החדשה, מדינת ישראל נמצאת על סף פרשת דרכים. הצורך לאזן בין הרשויות מתחדד יותר מתמיד כאשר נדמה שגם הגבול האחד שטרם נחצה עד כה – והוא ביטול של חוקי יסוד על ידי הרשות השופטת – עלול חלילה להיחצות. הערב, כיושב ראש הכנסת, אני מבקש להציב תמרור "עצור". מאז 1977 ועד היום התחולל תהליך של שאיבת סמכויות מהדרג הנבחר, שהיה עד אז כמעט כל יכול, אל הדרג הממונה שהוא היום כמעט כל יכול, מגמה שהוסיפה להתעצם בשנות התשעים עם הכרזת ביהמ"ש העליון על כך שבכוחו לפסול חוקים של הכנסת אך משום שאינם הולמים להשקפתו את הערכים שבחוקי היסוד. כעת, אנו ניצבים בפני צומת חדש ומסוכן שעלול לדרדר אותנו לתהום, כאשר בזמן הקרוב יקיים ביהמ"ש העליון דיונים בשאלת תקפם של חוקי היסוד. ישראל היא מדינה דמוקרטית. בדמוקרטיה הריבון הוא העם. את ריבונותו, מאציל העם אל נבחריו, כל אזרח לפי השקפתו ורצונו – אשר מקבלים, בין אם בהסכמה רחבה ובין אם ברוב קולות, את ההחלטות והחוקים עבורו – כך היה – וכך יהיה. במדינה דמוקרטית מערכת המשפט מכבדת את הריבון, הלא הוא העם, ואת בחירותיו, והכבוד הזה הוא הדדי. אין ולא יכולה להיות מחלוקת על השאלה האם הכנסת הסמיכה את ביהמ"ש לפסול או לשנות חקיקת יסוד. התשובה על כך היא בלאו מוחלט. אין אף דבר חקיקה שמסמיך, ואפילו ברמז, את בתי המשפט לעשות כן. הסמכות המכוננת נתונה לכנסת המייצגת את כל העם – ולה בלבד, כך היה מקובל גם על בתי המשפט לאורך השנים. חשוב להבין: הכרעה אחרת איננה נגד הקואליציה או מפלגה זו או אחרת – הכרעה אחרת היא נגד הכנסת ונגד הדמוקרטיה הישראלית. בעד חוקי היסוד שהעבירה הכנסת ה-25 בראשותי הצביע רוב של חברי הכנסת, כפליים בדיוק מאלה שהצביעו בכנסת ה-12 בעד חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, דבר שלא הפריע למערכת המשפט לעשות בו שימוש יותר מבכל חוק יסוד אחר כדי לבטל את החלטות הכנסת והממשלה. החוקים שעברו בכנסת הזאת לא עברו במחטף באישון לילה בזמן ממשלת מעבר כמו החוק ההוא, אלא לאחר דיון ציבורי משמעותי שהתקיים גם בכנסת וגם מחוצה לה. חוקי היסוד הללו הם חוקי יסוד לא אך משום שהתקבלו ברוב של חברי הכנסת ובכותרתם מתנוססות המילים "חוק יסוד", הם חוקי יסוד כי הם עוסקים ביסודי היסודות של המשטר הדמוקרטי: ביחסים שבין הרשויות ובשאלה – מי יכול להדיח ראש ממשלה. והתשובה: רק העם באמצעות נבחריו – אותו גורם שהסמיך אותו לכהן בתפקיד זה. לזה ייקרא דמוקרטיה. אם חושב ביהמ"ש לבוא ולומר כי אין לחוקי היסוד מעמד מיוחד ועל כן בכוחו לבטלם או לשנותם שינוי כלשהו, לרבות מועד כניסתם לתוקף, הרי שכל פסקי הדין שבהם פסל ביהמ"ש לאורך השנים חוקים והחלטות של הכנסת והממשלה מכוחם של חוקי היסוד – בטלים ומבוטלים, שאחרת איך תסביר את היתכנותם המשפטית? אני ער לכך שבקרב רבים בציבור, ולאו דווקא בציבור שנמצא באופן אוטומטי בצד מסוים של המפה הפוליטית, ישנם גם חששות ופחדים. גם אם אינני שותף לפחדים הללו – אינני יכול לבטל אותם או את האוחזים בהם כלאחר יד. אין בקרבנו רבים שלא ימצאו במעגל המשפחתי, החברתי או המקצועי שלהם אנשים יקרים, טובים ואהובים השותפים לחששות ולפחדים אלה. אבל המענה לחששות הללו לא יכול להיות הפיכתה של ישראל למדינה בה הבחירות אינן משנות והכנסת הנבחרת איננה הכנסת המחוקקת. אני מכהן בתפקיד יושב ראש הכנסת כאשר במכלול ערכיי ועקרונותיי הצבתי בין היתר גם את חכמת החיים והניסיון של שופטים, שופטות ותיאורטיקנים של עולם המשפט שפגשתי, קראתי ולמדתי לאורך השנים. בעברי נצורות מאות שעות בבתי המשפט, מאות פסקי דין ומאמרים שקראתי לאורך השנים. מערכת המשפט חשובה ויקרה לי, רוב חיי הבוגרים הייתי חלק ממנה. אין שום מחלוקת על החשיבות במערכת משפט חזקה ועצמאית או על החשיבות העליונה שבחיזוק אמון הציבור במערכת המשפט. המחלוקת היא על תפקידה של מערכת המשפט ביחס לרשויות האחרות ובהשלכה – בתפקידה ביחס לציבור. בתפיסת העולם המשפטית שגיבשתי אני נתלה באילנות גבוהים, למשל במי שאני רואה בו ענק שבענקים, כבוד הנשיא המנוח של ביהמ"ש העליון, השופט משה לנדוי, שהאמין בכל מאודו שתפקידו הוא שופט, ולא מורה דרך או מחנך הדור. בעיניו, זה היה מקור הכח של ביהמ"ש העליון, שהיה – בימי הזוהר שלו מעל לוויכוחים הפוליטיים – שמקומם כאן, בכנסת. "המחיר של ניצני הפוליטיזציה של שיפוט בית המשפט העליון כבר ניכר כיום והוא מתבטא בכרסום האמון בנייטרליות של ביהמ"ש בפלוגתות המשסעות את הציבור. המדובר הוא באמון של חוגים שאינם כולם קנאים דתיים", מילותיו של השופט לנדוי. המשפטן המנוח חיים צדוק, שר המשפטים בממשלת רבין וסגן נשיא האגודה לזכויות האזרח אמר "רבים סבורים כי הריסון העצמי, המקובל כעקרון על כל השופטים, לא תמיד היה נר לרגליהם הלכה למעשה. ישנם תחומים אשר, באיזון נכון בין רשויות המדינה, הם לפי מהותם נחלת הכנסת והממשלה. מוטב שבית המשפט ימשוך ידו מהתערבות בעניינים מסוג זה, גם אם התנהגות הכנסת, הממשלה וראש הממשלה נראית בעיני השופטים כלא נאותה ולא ראויה. מוטב להניח התנהגות כזאת למשפט דעת הקהל וציבור הבוחרים בהליך הדמוקרטי". אחרת, אני מוסיף, מה הטעם בקיום ההליך הדמוקרטי הקרוי "בחירות"? נשיא ביהמ"ש העליון השופט מאיר שמגר המנוח הזהיר כי "עלול להיווצר חשש כי ביהמ"ש מסיג את גבולן של הרשויות האחרות. במשטר דמוקרטי יש לכבד את הפרדת הרשויות. חוששני שלא ניתן יהיה לקיים ממשל תקין אם כל הבעיות הפוליטיות יחלו לעשות דרכן לביהמ"ש". וגם אם נדמה לכם שהארכתי, הרי שקיצרתי וחסכתי מכם מובאות רבות וטובות מאנשי משפט ומלומדים רבים וחכמים ובהם השופטים המנוחים יעקב מלץ, ומשה בן זאב, שרי המשפטים לשעבר יוסף טומי לפיד המנוח, משה ניסים ודניאל פרידמן שיבדלו לחיים טובים וארוכים, ועוד, ועוד. והדברים הללו כולם נאמרו הרבה לפני שביהמ"ש העליון העלה בדעתו את האפשרות של התערבות בחקיקת יסוד. האם מישהו יכול לטעון ברצינות כי הדוברים הללו מדברים נגד שלטון החוק? שהם מבקשים להחריב את מערכת המשפט, שהם היו בשר מבשרה? האם מישהו יכול לטעון שהדמוקרטיה הישראלית לא היתה יקרה לליבם או שמדובר בבורים ועמי ארצות שלא הבינו דמוקרטיה מה היא? האם מישהו יכול לטעון ביושר כי הדברים הללו שנאמרו לפני שנים רבות אינם תקפים עוד, וביתר שאת? לכשעצמי, אני מאמין בתהליכים אבולוציוניים, הנובעים מהקשבה, לימוד ושיקול דעת, ופחות בתהליכים רבולוציוניים מהפכניים. אני מברך על כל שיח שמכוון לניסיון להגיע להסכמות ולהבנות גם בכנסת וגם מחוצה לה – חרף המשמעות הברורה: שאף צד לא יקבל את כל מבוקשו כאן עכשיו ומיד. זו משמעותה של מנהיגות, ואני מפציר בנבחרי הציבור – נציגי העם – לעשות כל מאמץ ולהפוך כל אבן במאמצים הללו. אבל גם אם המגעים לא יצליחו משלל סיבות, ולהערכתי בעיקרן פוליטיות – כי על העקרונות הבסיסיים וגם על הצורך בתיקונים דווקא יש הסכמה רחבה, גם אם המגעים לא יצליחו - הדבר אינו מעמיד לביהמ"ש את האפשרות לקבל הכרעה במקום נבחרי הציבור. מצב דברים זה יוביל לאירוע חסר תקדים במדינה דמוקרטית. אני חייב להוסיף שעצם האפשרות שלו עלולה לסכל כל סיכוי להגעה להסכמות רחבות. ומה יקרה אם, שואלים את עצמם רבים, והתשובות רבות ומגוונות. אינני יודע להעריך מהי הנכונה – דבר אחד אני יודע לומר. הכנסת לא תקבל בהכנעה את רמיסתה. רבותי, אינני עומד כאן לפניכם מתוקף חברותי במפלגה ולא מתוקף חברותי בקואליציה, אני עומד כאן בפניכם מתוקף תפקידי כיושב ראש הכנסת. ומתוקף תפקידי זה אני מציע לביהמ"ש ולשופטיו, שאני מכבד מאוד – ותמיד כיבדתי, גם כשחלקתי ולא הסכמתי: הכירו גם במגבלות הכוח שלכם, לא רק של הרשויות האחרות. הכירו בכך שבדמוקרטיה – אף רשות איננה כל יכולה. אני חושב שהרשות המבצעת הפנימה זאת, אני יודע שהרשות המחוקקת הפנימה זאת. כעת תורכם. תודה ושנה טובה לכל אזרחי ישראל.

Amir Ohana - אמיר אוחנה

241,533 просмотров • 3 лет назад

שלושים שנה חלפו מאז אותו לילה נורא בו קדרו השמיים עת הפציעו אל חיי האומה מילותיו האלמותיות של איתן הבר המנוח ״ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק, על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין אשר נרצח בידי מתנקש, הערב בתל אביב". ועל אף הזמן שחלף, הלמות הפטיש, המכה בנוקר, הפוגע בתרמיל המחולל את הבערה, שהדפה את הקליעים שפילחו את גופו של יצחק רבין עד שנפל - עוד מטלטלים את הנפש הלאומית. אין אדם שעמד על דעתו אז, שלא זוכר היכן בדיוק היה ברגע המר והנמהר ההוא. בן 19 שנים הייתי, צוער בקורס קצינים באותה העת. מוצאי שבת, ואני לבדי בבית, מול המסך – שומע את הדיווחים וכמו רבים מאזרחי ישראל, מוכה בתדהמה, בהלם ובצער עמוק. בבוקר המחרת התאספנו בפנים חתומות בנקודת הכינוס בדרכנו לבסיס האימונים, מביטים איש בפניו הצעירות של רעהו, מתקשים לעכל ולהבין את שאירע. במקומות העבודה, ברחובות, בערים ובכפרים, נפל דבר בישראל. מספר אישי 30743, רב־אלוף במילואים, יצחק רבין, חייל בצבא ההגנה לישראל, כפי שהעיד על עצמו, ראש הממשלה ושר הביטחון - נרצח. על השאלה ״איך נזכור את רבין״ ניטש ויכוח. יש מי שיזכירוהו בזכות מאבקו למען השלום, ויש מי שיזכירוהו בזכות מאבקו בטרור ובאויב הערבי. שניהם נכונים אך רצוי ששני הקצוות ידבקו באמת ובעובדות, ולא ימציאו מציאות חלופית שלא היתה ולא משל היתה. רבין היה איש צבא כמחצית מחייו הבוגרים. הרמטכ״ל השביעי של צה״ל, שעמד בראש הצבא בזמן מלחמת ששת הימים, בסופה שוחררו חבלי מולדת ואוחדה בירת הנצח של העם היהודי, אליה התפללנו אלפיים שנה בכל התפוצות מהן באנו - לשנה הבאה בירושלים. ״ירושלים שלי היא מוקד געגועיו ומחוז חלומותיו של העם היהודי״ אמר רבין. ״היא החלום – להגיע. אנו חלוקים בדעותינו מימין ומשמאל: יש לנו ויכוחים על דרך ועל מטרה. אך בישראל אין לנו ויכוח בנושא אחד: שלמותה של ירושלים והמשך כינונה וביסוסה כבירתה של מדינת ישראל. מבחינתנו, ירושלים אינה נושא לפשרה, ואין שלום בלי ירושלים״. רבין נאבק בטרור ביד קשה וכשר הביטחון במהלך האינתיפאדה מדיניותו לגבי אויבינו היתה ״לשבור להם את הידיים והרגליים״. בעקבות חטיפתו ורציחתו של שוטר משמר הגבול רס״ב ניסים טולדנו הי״ד, הורה רבין לגרש מאות ממחבלי החמאס ללבנון וזכורה אמירתו ״למגורשים הייתה זכות ערעור. לניסים טולדנו לא הייתה״. ולצד מאבקו בטרור ובאויב, היו לרבין חלומות. ״אין לי נכסים״, הוא אמר, ״יש לי רק חלומות להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, מפויס יותר – עולם שנעים לחיות בו. אין זה הרבה מדי״. ובמאמציו להגשמת החלום להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, פסע רבין בדרך חדשה ולא מוכרת - בדרך אל השלום. ובדרך הזאת, דרך חתחתים זרועה במוקשים, צעד רבין בהיסוס. לא בחדווה. "ייתכן שהפתרון הטוב ביותר לעזה אילו הייתה טובעת בים, אך משום שזה לא אפשרי צריך למצוא לזה פתרון״ אמר, וניסה. ״נבלע כדור נגד בחילה - ונלך״ השיב על השאלה אם ילחץ את ידו של ערפאת. תקוותו הייתה שהרשות הפלסטינית שהוקמה במסגרת הסכמי אוסלו תוכל להלחם בחמאס ״בלי בג״ץ ובלי בצלם״, ובלי עתירותיה של ״האגודה לזכויות החמאס״ כפי שכינה את האגודה לזכויות האזרח. כן, רבין לא היה מחובבי הארגונים שאוהבים היום לשאת את שמו ולנכס את מורשתו. חלומך עוד לא התגשם יצחק. העולם עוד לא מפויס יותר, גם לנו כאן במליאת הכנסת שכה הכרת יש עוד על מה לעבוד, אבל אדם ניכר בחלומותיו, ואיזה חלום נאצל היה לך. לאילו דברים נשגבים ונעלים שאפת. בהספד על יריבו הפוליטי, אמר צ׳רצ׳יל: "נפל בחלקו של נוויל צ'מברליין באחד המשברים העילאיים בעולמנו, שדעותיו תיסתרנה על ידי המאורעות, שתקוותיו תתאכזבנה, והוא יהיה מרומה ונגזל על ידי איש זדון (היטלר אז, וערפאת בימי רבין, א.א). אך מה היו תקוות אלו שמהן התאכזב? מה היו שאיפות אלו שמהן התייאש? מה הייתה אמונתו אותה ניצלו לרעה? הרי היו אלו בין הרגשות הנאצלים והמיטיבים של לב האדם - אהבת השלום, השאיפה לשלום והחתירה לשלום, אפילו בסיכון גדול וודאי למחיר אישי״. בנאומו האחרון בכיכר שמאז קרויה על שמו, רגעים לפני שנרצח זעק רבין אמירה שחייבת להדהד כאן במליאת הכנסת ביום הזה ומכאן לצאת החוצה: "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות, אך הכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות״. והבחירות הדמוקרטיות, בניגוד לנטען, תתקיימנה, והדבר יקרה במהלך השנה הקרובה, כפי שתחליט הכנסת. והציבור יכריע. לא באלימות, והלוואי שגם לא בהתלהמות. ואנו כאן, נכבד את החלטתו. ״האדם אינו פלדה. הוא לב ונשמה, הוא בוכה וצוחק. הוא אוהב וכואב. הוא מסתער ונפצע וזועק. האדם הוא אדם." אמר יצחק. ידברו כאן על ראש הממשלה ושר הביטחון, ידברו על הרמטכ״ל והמצביא אבל עבור משפחתו הוא היה גם אבא, סבא, לא משל ולא סמל. הוא היה אדם. בשם האומה, ובשם הכנסת, אנחנו מביעים צער עמוק, צערו של עם ישראל. יהי זכרו של ראש הממשלה, שר הביטחון וראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל יצחק רבין ברוך לעד - נכבד את זכרו בקימה.

Amir Ohana - אמיר אוחנה

13,974 просмотров • 9 месяцев назад

מר טאוב, הכל בסדר אצלך? כל הברגים של המכונה במקום? מתעורר חשש שהפרסום, הצלב הזה שאתה סוחב איתך כל העת כאילו במסע חשוב והקירבה למלכות, כולם בלבלו אותך מעט. כתבת "באיזה מובן זה פוטר אותך מלענות על מה שאני שואל?". ואני שואל, וזה באמת רק ממקום טוב של סיוע בריפוי: תגיד לי מר טאוב, מי אתה חושב שאתה??? למה אתה חושב שאני, או כל גולש אחר כאן חייבים לך משהו? באיזה זווית בקעה לה השמש הבוקר מתוך אחוריך, עד ששוכנעת כי בידיך הסמכות לחייב אותי, כמו את כל שאר מי שתקפת בחריפות וגסות רוח בשנים האחרונות- לענות לך? מי, זולתך, חשב להפקיד בידי אדם כמוך שררה ואחריות? "נשמח לקבל תשובה" כתבת בפונט 58. מיהו הקהל הלא מזוהה שעומד איתך שם? מה פירוש "נשמח", יעני, The Royal We, כמו נפוליאון שכזה? עד כדי כך תחושת האדנות וגבהות הלב? למה אתה חושש לבוא לבד? כאילו לדבר בשם גדי זה לא גדול מספיק אז אתה מגייס את "הקורא הסביר", שאתה כמובן הדובר המוסמך לדבר בשמו, מנכס לעצמך איזו מניית ייצוג לדרוש ממני תשובות בשם קהל קוראיי. אתה הפעם כותב ש"אני אומר לך האמת". זו התחלה טובה. בטוח שהפעם אתה מקפיד בנושא? כי גם הפעם התקשיתי לאתר אותה אתה טוען שב28 במאי התפרסמה בניו יורק טיימס כתבה שאני אחד מהחתומים עליה, ואשר חושפת "פרטים קריטיים על תכניות התקיפה" וגם "חושפת את תוכניות התקיפה של ישראל באיראן". פרסום הפרטים שבכתבה "עלולים היו לסכן את המבצע, או חלילה להכשילו" אלא שהכתבה שאתה מפנה אליה לא כוללת שום דבר ממה שאתה טוען לגביה, ולא סתם הקטע היחיד שאתה מצטט, וגם אותו תוך סילוף חמור והשמטה קריטית, הוא הערכה של המודיעין האמריקאי ומגיע ממקורות אמריקאים. (מה שכן קרה היה חשיפת עיתוי ההתקפה בידי גורמים בכירים בערוץ 14, מה שבאמת סיכן משמעותית את ההתקפה, נושא שאתה מקפיד להתעלם ממנו. אני מצרף פה קטע אחד להדגמה למקרה ושכחת. בשורה התחתונה: אתה ממציא סיפור על פרסום תוכנית ההתקפה הישראלית, אירוע שנברא רק בראש שלך, מוליד מתוך הפירכה הזו את הסכנה שלכאורה יצרתי, סכנה שכמעט הובילה לביטול התקיפה, ואז דורש ממני דין וחשבון בשם סמכות כלשהי שגם היא פרי הדמיון והיומרה בלבד. אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה להגיד- שפרסמתי את תוכניות ההתקפה של ישראל באיראן וזה היה עלול לעצור או לבטל את המבצע כולו? אולי תתייעץ עם עורך הדין שלך? לא הספיק לך פעם אחת? שוב פעם תצטרך את הסיוע של "חוננו" הארגון שמסייע לטרוריסטים יהודים, כדי לעשות לך מגבית להוצאות המשפט? נעדכן פה את מי שלא בקיא: בעבר טענת כי בידיעה פרי עטי שפורסמה בספטמבר 2024 נמצא המשפט "גורמים בכירים בצה"ל ובחלקים אחרים של מערכת הביטחון מזהירים מפני צעדים פזיזים שמתכננת ממשלת ישראל בצפון" ומטרת המשפט הזה הייתה להביא לחשיפת מבצע הביפרים לחזבאללה ולסיכולו. "מישהו במטכ"ל, אולי אפילו הרמטכ"ל ניסה לעצור את מבצע הביפרים בהדלפה פושעת לעיתונאי רונן ברגמן", כך כתבת. מטרת ההדלפה של המשפט הזה על "צעדים פזיזים שמתכננת ממשלת ישראל" הייתה לסכל את מבצע הביפרים כדי לדפוק לביבי את ההצלחה. ברור לכל קורא סביר, טענת, כי מחבל, כל מחבל, אפילו טרוריסט פיקולו בחזבאללה, ברגע שיישמע את המילים "צעדים פזיזים" מייד יבין שמילכדנו לו את האיתורית. ברור. הדברים שכתבת השתלבו באותם ימים בקמפיין אדיר של לשכת ראש הממשלה ושופריו שמטרתו להציל את פלדשטיין (אז עדין הבן יקיר לי של המכונה) ורוזנפלד מאיימת הדין ולפגוע בי. הכל שקרים, הכי נמוכים, הכי דוחים. הדברים מפורטים בראיות התביעה שהגשתי נגדך. אני מצרף פה קטע מתחקיר של גיא זהר על מבצע ההשפעה הכוזב של המכונה בעניין הביפרים המדבר בעד עצמו (ואפילו מחוייך מעט ומתאים לשבת בבוקר), וקצת מנפלאות ערוץ 14 ביום שלפני התקיפה באיראן.

Ronen Bergman

103,345 просмотров • 7 месяцев назад

מחשבות לרגל יום השואה, התשפ"ה. חברתי עירית לינור אמרה פעם בצדק שאפשר לחלק את הישראלים לשניים: אלה שחושבים שאנחנו פה בגלל השואה, ואלה שחושבים שאנחנו פה בגלל התנ"ך. ההפרדה הזאת נולדה, לענ"ד, בדור השלישי, לא בדור הראשון והשני של הציונים. אבי, יצחק טאוב ז"ל, איש הדור השני, היה חילוני, יוצא פלמ"ח, פליט מצ'כוסלובקיה הכבושה (פליט ולא ניצול). אחרי מות אימו ממחלה, הוא ברח עם אביו מברטיסלבה ביוני 1939, שלושה חודשים אחרי הפלישה הגרמנית. הוא זכר את קציני הוורמכט שדפקו על דלת דירתם, כדי לבקש מים לפסטה שהם בישלו על גזיה בחוץ. זה היה הרבה לפני השואה. האיש שהוא גדל להיות הפך לימים למנכ"ל הוצאת הספרים מוסד ביאליק, ושם השלים את פרוייקט האינציקלופדיה המקראית. הוא גדל בעולם פוליגלוטי, ובכל השפות שהוא דיבר בהן היה לו מבטא קל. תופעה מדהימה בעיני, שאין ולו שפה אחת שאתה דובר בהגיה לגמרי טבעית. אבל בדבר אחד לא היה לו שום ספק - זהותו היהודית. היה לו ביטחון שקט, מעורר כבוד, בזהות הזאת, ולא היה זקוק לאישור מאיש כדי לקיימה. הטרגדיה של השמאל החילוני בישראל החלה כשהשמאל ניסה לבסס את זהותו הציונית לא רק על שלילת הגלות, אלא על שלילת היהדות ממש. זה קרה כחלק מאימוץ דת השלום, שחיברה בין יהדות לכיבוש והפרת זכויות אדם, וכדי להיגמל ממי אמבט הכיבוש ביקשה לשפוך את תינוק היהדות איתם. וזה קו השבר שהפריד בין אנשי עט כמו ביאליק, ש"י עגנון ונתן אלתרמן מזה, לבין עמוס עוז, נתן זך וא. ב. יהושע מזה. הכרתי את עוז היטב. היינו מיודדים למרות שהמחלוקות הלכו והעמיקו עם השנים. אני לא חושב שעוז עצמו הפנה עורף ליהודות, גם כאשר החיבור שלו לאירגונים אנטי-ציונים כמו "שוברים שתיקה" התהדק. הוא ראה בהם תיקון ציוני, לא שלילת הציונות. הוא עצמו נשאר ציוני, והמשיך לראות גם במתנחלים אחים אובדים ולא אוייבים. אני לא אובייקטיבי לגביו באופן אישי, מפני שהיתה לי חיבה אישית לאיש. לא היה לי ספק בטוב כוונותיו, והוא היה חבר נאמן, וגם ישר והגון ביחסיו האישיים. בוודאי איתי. לא פעם התייעצתי איתו בעיניינים ספרותייםי, וקיימנו קשר מכתבים ופגישות ער למדי. אבל האיש הפרטי אינו העניין. אני לא מתיימר לומר מה היה בליבו פנימה. מה שכן ברור לי הוא שהאנשים שהפכו אותו לכוהן השלום - לנביא של הנורמלאיות החדשה - עשו זאת על בסיס הפיכת חזון השלום לסוג של דת. רק בישראל, העיר פעם הנרי קיסינג'ר, מתייחסים אל שלום לא כמו אל חוזה בין מדינות המבוסס על אינטרסים מתלכדים (שעשויים גם להשתנות), אלא כמו חזון תנ"כי של אחרית הימים, יעד נכסף שאחרי שמגיעים אליו העולם משתנה ונעשה טוב ושלם לנצח. דת השלום הזאת היתה תמיד דקיקה. היא לא באמת מספקת מפה שמאפשרת להתמצא בעולם. ראו למשל את מצוקתם של פובליסציסטים בהארץ, המגששים באפילה מתוך ניסיון לנווט בעולם מסובך עם מצפן מוסרי מקולקל. זה המצפן החד ערכי, שהביא אחדים מהם להצדיק את הנוח'בות בשם זכויות האדם, מכל הדברים בעולם, או לדרוש את רמיסת זכויות האדם של אחיהם בני עמם בשם אותו עקרון עצמו. הרידוד של המוסר היהודי להפשטות אוניברסאליות דקיקות, דת בצלם, אם תרצו, הפך את זכויות האדם האוניברסאליות להתקפה אינסטינקטיבית על כל מה שהוא פרטיקולרי, על כל כל מה שספציפי, על כל מה שמבדיל בין בני אדם, ובראש וראשונה, על דתם ולאומיותם. לכן הם נשארו עם בני אדם מופשטים, חסרי זהות, שלא קיימים במציאות. כך הפכה דת זכויות האדם את הישראליות לשלילה של היהדות. וזה מה שראיתם מתפרץ קצת לפני האסון בזעם הנורא נגד תפילות יום כיפור בפרהסיה. היהודים ה"חשוכים" איימו למשוך את הנאורים המופשטים חזרה אל ביצת הזהות הספיציפית (ולכן, הלא אוניברסאלית, כלומר החשוכה). כדי לקיים את ההשקפה הזאת הם היו זקוקים גם לפלסטינים מופשטים, שכמובן לא קיימים במציאות, ושקשה להמשיך להאמין בקיומם, ודאי אחרי טבח 7 באוקטובר. כך קרה שמה שנותר, אחרי שנפל חזון השלום, הוא רק השלילה. רק שלילת היהדות. והאנשים האלה, שחזון הנורמלאיות שלהם התמוטט יחד עם תקוות השלום, מצאו את עצמם פתאום מול ריק מפחיד. יום אחד הם נחרדו לגלות שכשהם מסתכלים במראה הם כבר לא רואים את עמוס עוז, אלא את יאיר לפיד. הבהלה שלהם היא אמיתית. ואין לזלזל בה. אבל זכרו גם זאת: אין בכוחנו להרגיע אותם. הטנטרום הזה לא יעבור בחיבוק. כי החיבוק מתדלק את שינאתם. כמו ילד צורח על רצפת הקניון, צריך לחכות שהאנרגיה הרעה הזאת תמצא את עצמה. וזה יקרה. הם טיפסו על מצדה, אבל הם לא יוותרו על חייהם הנוחים כדי ליפול עמה. הם יאלצו לרדת ממנה כך או אחרת, בסופו של דבר. שוחחתי על הדברים האלה עם ידידי בעל המחשבות העמוקות, מחבר "מלכודת אוסלו" Yuval Bloomberg. אז אביא הפעם מדברי בפרק הזה, לזכר אבי הטוב. אבל אני ממליץ לכם לשמוע גם את דבריו החשובים של יובל. לינק לפרק המלא בערוץ #שומר_סף - פה למטה בתגובות.

Gadi Taub שומר סף

20,154 просмотров • 1 год назад