正在加载视频...

视频加载失败

返回首页

הווידאו הזה מציג באופן מלא את התקיפה האלימה של מרדכי דוד ואת איך הוא חוסם אנשים מללכת למקלט, אחרי שיש התראה מקדימה אותה ניתן בבירור לשמוע בשניות הראשונות של הסרטון. לא עזר שאנשים צעקו לו שיזוז הצידה ויאפשר ללכת למקלט, הוא המשיך לחסום בניגוד לחוק. המשטרה עמדה בצד וצפתה.

AlonLeeGreen's profile picture

Alon-Lee Green - ألون-لي جرين - אלון-לי גרין 🟣

66,486 subscribers

77,563 次观看 • 5 个月前 •via X (Twitter)

新闻政治
LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 条评论

暂无评论

原始帖子的评论将显示在这里

相关视频

סרטון זה מופנה למפכ"ל משטרת ישראל, דני לוי. אנא שתפו על מנת שהיקף החשיפה יחייב אותו להגיב לדברים. דני היקר, אנחנו מכירים שנים רבות, עוד מ 2011, אני כפעיל פוליטי בראשית הדרך ואתה כמפקד תחנת לב תל אביב. שנינו יודעים שיש הבדל יסודי בין חסימות צירים בהפגנות גדולות על רקע טענות פוליטיות, לבין חסימה פרטנית של אדם על רקע עמדותיו הפוליטיות. מרדכי דוד חוסם אזרחים ועיתונאים באופן אישי ועל בסיס יומיומי. מרדכי דוד לא מעניין אותי כלל. איני השוטר שלו. מה שכן, שתיקתך, כגורם שאמון על אכיפת החוק, מעבירה מסר רחב הרבה יותר. המסר הוא שמותר לחסום אזרחים באופן אישי. שזאת פעולה שהחוק לא אוסר. ואם החוק לא אוסר זאת ביחס למרדכי דוד, ברור שהוא לא אוסר זאת כלפי כל אדם. אדם יכול לחסום שכן שהתנהגותו אינה לרוחו. אזרח יכול לחסום שופט שלא מנהל את ההליך בהתאם לדעתו. אתה יודע מה? אזרח יכול לחסום את רכבו של קצין משטרה שהתנהלותו לא לרוחו. נכון שאם אזרח יחסום את הרכב של קצין משטרה אתה תתייצב מעל במת הנאומים ותכריז על מעצר ממושך על רקע הפגיעה בשלטון החוק? נאום כזה יהיה חסר ערך. כי בשתיקתך אתה מתיר לכל אזרח לחסום כל אדם - גם שוטרים. הערפל שאתה מייצר בתחום מסוכן. אנחנו זכאים, כאזרחים שמבקשים לקיים את החוק לדעת מה הנורמה. האם מותר או אסור לחסום אזרחים באופן פרטני. אני מבקש ממך לקבל את התוכן הזה ככזה שנועד להחכים ולכוון לשיקול דעת שלטוני תקין ומועיל. קח אותו ברצינות והקשב לו באותה הרצינות שאתה מקשיב לתכנים העוקצניים והביקורתיים שיוצאים ממני. חוזר על הבקשה אנא שתפו על מנת שנזכה לקבל תגובה פומבית מהמפכ"ל
4:24

סרטון זה מופנה למפכ"ל משטרת ישראל, דני לוי. אנא שתפו על מנת שהיקף החשיפה יחייב אותו להגיב לדברים. דני היקר, אנחנו מכירים שנים רבות, עוד מ 2011, אני כפעיל פוליטי בראשית הדרך ואתה כמפקד תחנת לב תל אביב. שנינו יודעים שיש הבדל יסודי בין חסימות צירים בהפגנות גדולות על רקע טענות פוליטיות, לבין חסימה פרטנית של אדם על רקע עמדותיו הפוליטיות. מרדכי דוד חוסם אזרחים ועיתונאים באופן אישי ועל בסיס יומיומי. מרדכי דוד לא מעניין אותי כלל. איני השוטר שלו. מה שכן, שתיקתך, כגורם שאמון על אכיפת החוק, מעבירה מסר רחב הרבה יותר. המסר הוא שמותר לחסום אזרחים באופן אישי. שזאת פעולה שהחוק לא אוסר. ואם החוק לא אוסר זאת ביחס למרדכי דוד, ברור שהוא לא אוסר זאת כלפי כל אדם. אדם יכול לחסום שכן שהתנהגותו אינה לרוחו. אזרח יכול לחסום שופט שלא מנהל את ההליך בהתאם לדעתו. אתה יודע מה? אזרח יכול לחסום את רכבו של קצין משטרה שהתנהלותו לא לרוחו. נכון שאם אזרח יחסום את הרכב של קצין משטרה אתה תתייצב מעל במת הנאומים ותכריז על מעצר ממושך על רקע הפגיעה בשלטון החוק? נאום כזה יהיה חסר ערך. כי בשתיקתך אתה מתיר לכל אזרח לחסום כל אדם - גם שוטרים. הערפל שאתה מייצר בתחום מסוכן. אנחנו זכאים, כאזרחים שמבקשים לקיים את החוק לדעת מה הנורמה. האם מותר או אסור לחסום אזרחים באופן פרטני. אני מבקש ממך לקבל את התוכן הזה ככזה שנועד להחכים ולכוון לשיקול דעת שלטוני תקין ומועיל. קח אותו ברצינות והקשב לו באותה הרצינות שאתה מקשיב לתכנים העוקצניים והביקורתיים שיוצאים ממני. חוזר על הבקשה אנא שתפו על מנת שנזכה לקבל תגובה פומבית מהמפכ"ל

Barak cohen - ברק כהן

33,511 次观看 • 6 个月前

כל מה שצריך לדעת על השחצנות, הבורות והניתוק, בקטע המדהים הזה. עו"ד דוד פטר אומר דבר פשוט מאוד. אם לדעתה של גלי בהרב מיארה, אחת הסיבות להדחתו של בן גביר היא התבטאויותיו כלפי השופט כבוב, השופט כבוב לא יכול לשבת בדין על סוגיה זו. ההתפתלויות של השופטים, ציפוף השורות והטענות המופרכות גם משפטית וגם לוגית של יצחק עמית ושל כבוב, מראות שהבעיה בבית המשפט העליון שלנו זה לא שאין בו שופטים שמרנים. אין בו שופטים. נקודה. מה עמית וכבוב אומרים בעצם? הם אומרים משהו נכון, רק לא קשור למקרה. אם אני בעל דין בתיק, ואני רוצה ששופט מסוים ייפסל, אני יכול להתחיל לקלל אותו, להגיש נגדו תלונות, להתחצף באולם ולגרום לו להטיל עלי הוצאות או סנקציות, ואז מיד לפנות בבקשה לפסלות, כי הוא נגדי בגלל איך שהתנהגתי. זה אכן לא עילה לפסול שופט כי בעל הדין יצר אותה בעצמו אחרי שנקבע השופט שידון בעניינו, ואם תעשה את זה, תעודד התנהגויות שכאלה כלפי שופטים מסיבות טקטיות. זה נכון וזה הגיוני. וזה יהיה נכון גם אם בעל הדין יתניע את האוטו וייכנס באופן אקטיבי באוטו של השופט כדי לייצר סכסוך ועילת פסלות שלא קשורים לתיק המתנהל. אבל אם *התיק המתנהל עצמו*, הסכסוך שמגיע לבית המשפט, עוסק בתאונת דרכים שאדם התנגש ברכב של שופט, בטעות או בכוונה, אסור להצמיד לתיק את אותו שופט, ואם עשו את זה, השופט אמור לפסול את עצמו. כאן הטענות של מיארה על התבטאויותיו של בן גביר (שכבוב עצמו מתקומם כנגדן, ורואים גם את התגובה הרגשית שלו אליהן) הם עילת התיק. הם הנושא העקרוני שעליו דנים. איך זה קשור בכלל לסיטואציה של יצירת עימות עם שופט במטרה לפסול אותו? איך שופט מרשה לעצמו לשבת בתיק שהוא בבירור עוסק בו ובהתנהגויות כלפיו? כך נראה בית המשפט. כששופטים מפסיקים לשפוט על פי החוק ועוברים לדבר בשפה של כח, הכח משחית אותם. בצורה הכי פשוטה וברורה שיש.
3:25

כל מה שצריך לדעת על השחצנות, הבורות והניתוק, בקטע המדהים הזה. עו"ד דוד פטר אומר דבר פשוט מאוד. אם לדעתה של גלי בהרב מיארה, אחת הסיבות להדחתו של בן גביר היא התבטאויותיו כלפי השופט כבוב, השופט כבוב לא יכול לשבת בדין על סוגיה זו. ההתפתלויות של השופטים, ציפוף השורות והטענות המופרכות גם משפטית וגם לוגית של יצחק עמית ושל כבוב, מראות שהבעיה בבית המשפט העליון שלנו זה לא שאין בו שופטים שמרנים. אין בו שופטים. נקודה. מה עמית וכבוב אומרים בעצם? הם אומרים משהו נכון, רק לא קשור למקרה. אם אני בעל דין בתיק, ואני רוצה ששופט מסוים ייפסל, אני יכול להתחיל לקלל אותו, להגיש נגדו תלונות, להתחצף באולם ולגרום לו להטיל עלי הוצאות או סנקציות, ואז מיד לפנות בבקשה לפסלות, כי הוא נגדי בגלל איך שהתנהגתי. זה אכן לא עילה לפסול שופט כי בעל הדין יצר אותה בעצמו אחרי שנקבע השופט שידון בעניינו, ואם תעשה את זה, תעודד התנהגויות שכאלה כלפי שופטים מסיבות טקטיות. זה נכון וזה הגיוני. וזה יהיה נכון גם אם בעל הדין יתניע את האוטו וייכנס באופן אקטיבי באוטו של השופט כדי לייצר סכסוך ועילת פסלות שלא קשורים לתיק המתנהל. אבל אם *התיק המתנהל עצמו*, הסכסוך שמגיע לבית המשפט, עוסק בתאונת דרכים שאדם התנגש ברכב של שופט, בטעות או בכוונה, אסור להצמיד לתיק את אותו שופט, ואם עשו את זה, השופט אמור לפסול את עצמו. כאן הטענות של מיארה על התבטאויותיו של בן גביר (שכבוב עצמו מתקומם כנגדן, ורואים גם את התגובה הרגשית שלו אליהן) הם עילת התיק. הם הנושא העקרוני שעליו דנים. איך זה קשור בכלל לסיטואציה של יצירת עימות עם שופט במטרה לפסול אותו? איך שופט מרשה לעצמו לשבת בתיק שהוא בבירור עוסק בו ובהתנהגויות כלפיו? כך נראה בית המשפט. כששופטים מפסיקים לשפוט על פי החוק ועוברים לדבר בשפה של כח, הכח משחית אותם. בצורה הכי פשוטה וברורה שיש.

שמחה רוטמן - Simcha Rothman

41,208 次观看 • 4 个月前

כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אהוד ברק: "הטייסים, אנשי המודיעין, הסייבר והיחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים, הם לא המורדים". ברק סבר, כי הרמטכ"ל צריך להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל גם כאשר האויב מאזין ועלול לנקוט פעולה ב-14 באוגוסט 2023, אריה גולן ראיין את ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ביומן הבוקר בכאן ב של תאגיד השידור הישראלי. עיקרי דבריו של אהוד ברק (*) [שאלת אריה גולן: האם (הרמטכ"ל) צריך להוציא את זה החוצה (להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל), כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו] "אין לו [לרמטכ"ל] שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה. גם הוא. גם ראש שב"כ, גם ראש המוסד חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון, לוועדות המשנה ולציבור". (*) "הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים". (*) "המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה". (*) "תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. יאיר גולן הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה… ויאיר גולן צדק". (*) "הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד". תוכן הראיון אריה גולן: בוקר טוב, לראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק. אהוד ברק: בוקר אור. אריה גולן: הרמטכ"ל רב אלוף הרצי הלוי אומר שהוא חייב להתריע, כמו שאומרים, חייב להרים את הדגל האדום כבר, כשיש פגיעה בכשירות הצבא או צפויה בקרוב פגיעה כזאת. השאלה אם צריך להוציא את זה החוצה, כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו. אהוד ברק: תראה, אין לו שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה, גם הוא. גם ראש שב"כ [רונן בר, ראש שירות הביטחון הכללי], גם ראש המוסד [דדי ברנע] חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון [של הכנסת], לוועדות המשנה ולציבור. עכשיו, מקור ההתנהגות המופקרת הוא [ראש הממשלה בנימין] נתניהו. הרי נתניהו נדרש לשיחות האלה עוד לפני שהוא העביר את החוק הזה לצמצום עילת ההסתברות, עילת הסבירות, הוא מנע את הדיונים האלה, מנע מהם, זרקו הצידה את שני האלופים [ראש אמ"ן אהרון חליוה וראש אמ"ץ עודד בסיוק] שהגיעו בזמן ההצבעה [במליאת הכנסת על ביטול עילת הסבירות], לא רצו לעשות את הישיבות [לעדכון בתמונת המצב הביטחונית], מדוע נתניהו לא רוצה את המפגשים האלה? משום שברור לו שאחרי ש-16 חברי קבינט ישמעו את התיאור מהרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר [אלוף תומר בר], מראש אמ"ן, משר הביטחון [יואב גלנט], הם לא יצביעו בעדו, הוא לא היה מסוגל להעביר את החלטת האיוולת הזאת על צמצום עילת הסבירות, אילו היה נותן לרמטכ"ל להיפגש עם הקבינט ועם חברי ועחו"ב [ועדת החוץ והביטחון] כמו שצריך. לכן, המקור של כל הסיפור זה נתניהו, ההפקרות היא שלו, האחריות היא שלו, ההשתוללות היא שלו, הרמיזה של נתניהו שלא יציית בהכרח להוראות בג"ץ, והאיומים הבוטים של השרים שלו זה דפוס פעולה מפיוזי של איום על בית המשפט, איום על הדמוקרטיה, בדיוק כמו האיום המפיוזי שלו בפתיחת משפטו. ואני אומר באחריות, חברה חפצת חיים לא נכנעת לסחיטה מפיוזית גם מכיוון העומד בראשה, גם כאשר מטרתו היחידה, אין פה שום דבר של טובת הציבור, אין שום דבר של ביטחון המדינה, אין שום טיפה של אחריות, הוא מפר את שבועת האמונים שלו כשהוא השביע את הממשלה, וכל הדבר הזה קורה בגלל דבר אחד פשוט, נתניהו נואש מהיכולת להיפטר ממשפטו, והוא מוכן לשרוף את המועדון ולהרוס כל דבר במדינה כדי לצאת מהמשפט. אריה גולן: אבל כשהוא אומר לראשי הצבא שזה נראה כמו צבא שיש לו מדינה לנוכח מה שקורה והפרסומים שהיו בתידרוכים לכתבים, אין שום דבר בדבריו? אהוד ברק: אין שום דבר בדבריו, הם חייבים לעשות את זה, הם נתקלים במצב בלתי אפשרי. ראש ממשלה שמועל באחריותו הבסיסית, תזכור, הוא אפילו לא מפקד עליון כמו הנשיא האמריקאי. המפקדת של הצבא זה הממשלה כולה. זה שהוא לא נותן לממשלה ולא לקבינט לשמוע אותם לפני שהוא מחליט את ההחלטות שיצרו את המשבר הזה, רק לפני כמה שבועות, זה לא לפני כמה שנים. זה הפקרות שלא נודעה כדוגמתה. התגובה ממול היא תגובה טבעית של האזרחים. אני אומר לך, הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים, אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים. המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה. אריה גולן: אתה כולל בזה גם את שר הביטחון יואב גלנט? אתה חושב שגם הוא היה צריך לעשות יותר? אהוד ברק: תראה, אני בטוח שהוא עשה את הדבר הנכון לפני שלושה או חמישה וחצי חודשים, כשהוא ראה [מספר מילים שאינן ברורות]. נתניהו יושב בלונדון, מסרב לכנס את הקבינט. אני שרתתי, אני חושב יותר זמן מכל אדם חי אחר בתפקיד שר הביטחון. אני לא זוכר דבר כזה ששר הביטחון איזשהו דורש לכנס את הקבינט, כי יש סכנה ברורה וקרובה לביטחון המדינה, וראש הממשלה מגיב בפיטוריו בטלפון במקום לכנס את הקבינט מיד. אין חיה כזאת, זה פשוט, הוא אז עשה את הדבר הנכון, נדמה לי שהוא נרתע היום מלעשות אותו הדבר, אבל לפי דעתי הוא חייב לעשות אותו הדבר, והוא יופיע בשבועות הקרובים לעשות אותו דבר. אריה גולן: נתניהו אתמול כך פורסם, הנחה את הרמטכ"ל לשמור, נוכח כל מה שהוא שמע, לשמור על כשירות צה"ל. זאת הנחיה שתשנה, תשפר את המצב, תעצור את התהליכים המסוכנים? אהוד ברק: תראה, יש רק דבר אחד שהוא עושה יותר מאשר להנחות. הוא משקר יותר מאשר הוא מנחה. הוא מנחה, הוא כל הזמן מנחה. הוא לא עושה את חובתו. חובתו הבסיסית היא לשבת ולהקשיב. הסיפור הזה של הוא הנחה, ובזה הוא כאילו, מה הוא עשה? הוא העביר את האחריות לרמטכ"ל. הרמטכ"ל לא יודע שיש עליו אחריות? שר הביטחון לא יודע שיש עליו אחריות? בלי ההנחיה הזאת, הם לא עושים את כל מה שהם יכולים? זה דברי הבל של מתעתע. אין פה שום דבר, מי ששבר את החוזה, מי שמורד בדמוקרטיה, זה נתניהו. הוא לא נגרר ולא בטיח', הוא מתנהל כמו מי שאיבד כשירות להוביל מדינה. למזלנו עומדים אנשים כמו הרצי הלוי ורונן בר ודדי ברנע, ואני מקווה ומאמין שגלנט יצטרף אליהם בקרוב, אין לו שום ברירה אחרת. הקריאה של [אלוף במילואים, סגן ראש המוסד לשעבר] עמירם לוין משלשום, אני הכרתי גם כן היטב את [סא"ל] יוסי קורקין [נהרג ב-1997 במבצע בלבנון] ואת גלנט בתור קצינים צעירים [בשייטת 13] שהיו עומדים מתדרכים, היית יודע שהמשימה תבוצע, חוזרים בחזרה מהמשימה רטובים, החליפות האלה עם המלח, ומתארים את מה שהיה ואתה סומך עליהם. אני אומר לך גלנט כשהוא לבד בחדר הוא לא חושב אחרת מהרמטכ"ל ומראש השב"כ. הוא נתון ללחצים פוליטיים. אריה גולן: אתה מדבר איתו? אתה בקשר עם גלנט? אתה בקשר עם שר הביטחון? אהוד ברק: תראה, אני נזהר מאוד לא לדבר עם אנשים שנושאים תפקידים, בטח לא בלי שפונים אליי ושואלים אותי מסיבה ברורה לחלוטין. הרי במציאות המטורפת שנתניהו בסחרורו, מנהל היום, כל שיחה שלי עם הרמטכ"ל ועם שר הביטחון, תיתפס ומחר תוצג כאילו הארכידמון הזה ברק, הוא כבר מפעיל או משחד או מאיים על הרמטכ"ל או על גלנט. אני מעדיף לא לדבר עליהם. לפי דעתי הם, מספיק להם להסתכל רגע במראה, והם יודעים בדיוק מה הייתי אומר להם. אריה גולן: אתה הזכרת את עמירם לוין, אלוף במילואים, הוא התראיין כאן אתמול בבוקר, והוא אמר שהוא מזהה בשטחי יהודה ושומרון, בהתנהלות של המתנחלים שם, וצה"ל שנאבק עם הדבר הזה, מזהה תהליכים כמו בגרמניה הנאצית, לא פחות, הוא דיבר על פשעי מלחמה, שצה"ל הולך לקראתם בשטחים, בגדה המערבית, לא הגזים? אהוד ברק: תראה, עמירם הוא איש אמיץ מאוד. הוא היה אמיץ מאוד בשדה הקרב. יש בו אומץ טבעי גם אזרחי. יש לו קושי. זה משהו שהוא במידה מסוימת הפוך מהתכונות של חייל שצמח אצל נתניהו. יש לו קושי לשקר. הוא לא מצליח אפילו כשהוא רוצה. אבל אין פה שום דבר חדש. אני אמרתי לפני שש שנים בכנס הרצליה. שש שנים, לא שלוש שנים בשיחות עם [מילה לא ברורה]. שש שנים אמרתי. תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. אם זה נראה כמו ניצני פשיזם, זה הולך כמו ניצני פשיזם, זה מגעגע כמו ניצני פשיזם, זה כנראה ניצני פשיזם. [אלוף במילואים] יאיר גולן [לשעבר סגן הרמטכ"ל] הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה. אריה גולן: שילם ברמטכ"לות על הדברים האלה בזמנו. אהוד ברק: ויאיר גולן צדק. מה? אריה גולן: אני אומר שהוא שילם ברמטכ"לות, כן. אהוד ברק: יש מחיר כבד בדיקטטורה, אפילו בדיקטטורה עוברית. מה שקורה היום, אגב, נתניהו לא מסובך לו לפתור את כל המשבר, שלא יהיה לנו שום הבנות. ברגע שהוא היה מתעשת, או מכנס את הכנסת לכינוס חירום בפגרה, מעביר החלטת כנסת שמבטלת ומשעה את החוק הזה שעבר של צמצום עילת הסבירות, ומחזיר לאחורה, מבטל את הקריאה הטרומית והראשונה של שמונה חוקי ההפיכה האחרים, במילים אחרות מסיר את האקדח מרקתה של הדמוקרטיה הישראלית, באותו רגע היה כל חוזר לתיקונו. אריה גולן: זה לא יראה שהרחוב ניצח את הכנסת הריבונית? אהוד ברק: הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד. אגב, כל מה שאני אומר היה נכון באותה מידה בדיוק, אילו היה מדובר בראש ממשלה ששמו [יו"ר האופוזיציה] יאיר לפיד, או [חבר הכנסת] בני גנץ, או [ראש הממשלה לשעבר] נפתלי בנט, או [חבר הכנסת] אביגדור ליברמן. גם אם אחד מהם היה מנסה להפוך ישראל לדיקטטורה, אותם טייסים היו מתייצבים, אותם דמונים מהעולם החיצוני, כמו [אהוד] ברק, [הרמטכ"ל לשעבר רא"ל במילואים] דני חלוץ, היו מתייצבים, ו-170 ראשי מערכת הביטחון לדורותיה היו כותבים את אותם הודעות, ודורשים ממנו להפסיק את זה באחת. קורית לנו פה טרגדיה. אנשים, קשה להם לראות את ההבדלים, קשה להם לעקוב אחרי הדברים. השמש זורחת כל יום ובתי הקפה פתוחים, אז כנראה שהאסון עוד לא יתרחש. האסון יתרחש כל יום כאשר [חבר הכנסת דודי] אמסלם משתולל ברשות החברות, כאשר נערות בנות 15 נדחקות אחורה באוטובוס ושמים עליהן איזה שמיכות, וכאשר המשטרה מחרימה מלוחמים מבצעיים של צה"ל ומילואים את הנשק, באמצעות תעלול קוראים להם לחקירה, מאשימים אותם בדבר פלילי, ונוטלים להם את הנשק שיש, יעני תהליך פלילי נגדם, זו דיקטטורה בפעולה. כל אזרח חייב להתנגד. אני רוצה להזהיר אותך. אריה גולן: לסיום. אהוד ברק: להזהיר אותך לסיום, שלא רחוק הרגע שאתה ועמיתיך בטלוויזיה ובתקשורת תצטרכו גם כן להרים את קולכם, להפסיק להיות בוררים אובייקטיביים שמביאים עמדה מכאן, ואחריי יביאו איזה פרשן מהימין או בערוצי הזבל ב[ערוץ] 14, או בערוץ אחר. כל אזרח ייאלץ להתייצב בפני השאלה: האם הוא הולך עם הדיקטטורה או הוא הולך עם הדמוקרטיה, והמאבק כבר התחיל, נקודת האל-חזור מאחורינו, הלפיד נמצא אצל בית המשפט כרגע, ומיד אחריו אצל שומרי הסף. אני בטוח שננצח. מדינת ישראל לא תהיה דיקטטורה. בחוקים האלה ייגנזו, ומחוללי ההפיכה יורחקו מהגה השלטון. אריה גולן: אהוד ברק, ראש הממשלה לשעבר. דברים חריפים ונוקבים. אני מודה לך. בוקר טוב. אהוד ברק: בוקר אור. סימוכין:
11:26

כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אהוד ברק: "הטייסים, אנשי המודיעין, הסייבר והיחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים, הם לא המורדים". ברק סבר, כי הרמטכ"ל צריך להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל גם כאשר האויב מאזין ועלול לנקוט פעולה ב-14 באוגוסט 2023, אריה גולן ראיין את ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ביומן הבוקר בכאן ב של תאגיד השידור הישראלי. עיקרי דבריו של אהוד ברק (*) [שאלת אריה גולן: האם (הרמטכ"ל) צריך להוציא את זה החוצה (להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל), כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו] "אין לו [לרמטכ"ל] שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה. גם הוא. גם ראש שב"כ, גם ראש המוסד חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון, לוועדות המשנה ולציבור". (*) "הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים". (*) "המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה". (*) "תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. יאיר גולן הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה… ויאיר גולן צדק". (*) "הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד". תוכן הראיון אריה גולן: בוקר טוב, לראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק. אהוד ברק: בוקר אור. אריה גולן: הרמטכ"ל רב אלוף הרצי הלוי אומר שהוא חייב להתריע, כמו שאומרים, חייב להרים את הדגל האדום כבר, כשיש פגיעה בכשירות הצבא או צפויה בקרוב פגיעה כזאת. השאלה אם צריך להוציא את זה החוצה, כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו. אהוד ברק: תראה, אין לו שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה, גם הוא. גם ראש שב"כ [רונן בר, ראש שירות הביטחון הכללי], גם ראש המוסד [דדי ברנע] חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון [של הכנסת], לוועדות המשנה ולציבור. עכשיו, מקור ההתנהגות המופקרת הוא [ראש הממשלה בנימין] נתניהו. הרי נתניהו נדרש לשיחות האלה עוד לפני שהוא העביר את החוק הזה לצמצום עילת ההסתברות, עילת הסבירות, הוא מנע את הדיונים האלה, מנע מהם, זרקו הצידה את שני האלופים [ראש אמ"ן אהרון חליוה וראש אמ"ץ עודד בסיוק] שהגיעו בזמן ההצבעה [במליאת הכנסת על ביטול עילת הסבירות], לא רצו לעשות את הישיבות [לעדכון בתמונת המצב הביטחונית], מדוע נתניהו לא רוצה את המפגשים האלה? משום שברור לו שאחרי ש-16 חברי קבינט ישמעו את התיאור מהרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר [אלוף תומר בר], מראש אמ"ן, משר הביטחון [יואב גלנט], הם לא יצביעו בעדו, הוא לא היה מסוגל להעביר את החלטת האיוולת הזאת על צמצום עילת הסבירות, אילו היה נותן לרמטכ"ל להיפגש עם הקבינט ועם חברי ועחו"ב [ועדת החוץ והביטחון] כמו שצריך. לכן, המקור של כל הסיפור זה נתניהו, ההפקרות היא שלו, האחריות היא שלו, ההשתוללות היא שלו, הרמיזה של נתניהו שלא יציית בהכרח להוראות בג"ץ, והאיומים הבוטים של השרים שלו זה דפוס פעולה מפיוזי של איום על בית המשפט, איום על הדמוקרטיה, בדיוק כמו האיום המפיוזי שלו בפתיחת משפטו. ואני אומר באחריות, חברה חפצת חיים לא נכנעת לסחיטה מפיוזית גם מכיוון העומד בראשה, גם כאשר מטרתו היחידה, אין פה שום דבר של טובת הציבור, אין שום דבר של ביטחון המדינה, אין שום טיפה של אחריות, הוא מפר את שבועת האמונים שלו כשהוא השביע את הממשלה, וכל הדבר הזה קורה בגלל דבר אחד פשוט, נתניהו נואש מהיכולת להיפטר ממשפטו, והוא מוכן לשרוף את המועדון ולהרוס כל דבר במדינה כדי לצאת מהמשפט. אריה גולן: אבל כשהוא אומר לראשי הצבא שזה נראה כמו צבא שיש לו מדינה לנוכח מה שקורה והפרסומים שהיו בתידרוכים לכתבים, אין שום דבר בדבריו? אהוד ברק: אין שום דבר בדבריו, הם חייבים לעשות את זה, הם נתקלים במצב בלתי אפשרי. ראש ממשלה שמועל באחריותו הבסיסית, תזכור, הוא אפילו לא מפקד עליון כמו הנשיא האמריקאי. המפקדת של הצבא זה הממשלה כולה. זה שהוא לא נותן לממשלה ולא לקבינט לשמוע אותם לפני שהוא מחליט את ההחלטות שיצרו את המשבר הזה, רק לפני כמה שבועות, זה לא לפני כמה שנים. זה הפקרות שלא נודעה כדוגמתה. התגובה ממול היא תגובה טבעית של האזרחים. אני אומר לך, הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים, אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים. המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה. אריה גולן: אתה כולל בזה גם את שר הביטחון יואב גלנט? אתה חושב שגם הוא היה צריך לעשות יותר? אהוד ברק: תראה, אני בטוח שהוא עשה את הדבר הנכון לפני שלושה או חמישה וחצי חודשים, כשהוא ראה [מספר מילים שאינן ברורות]. נתניהו יושב בלונדון, מסרב לכנס את הקבינט. אני שרתתי, אני חושב יותר זמן מכל אדם חי אחר בתפקיד שר הביטחון. אני לא זוכר דבר כזה ששר הביטחון איזשהו דורש לכנס את הקבינט, כי יש סכנה ברורה וקרובה לביטחון המדינה, וראש הממשלה מגיב בפיטוריו בטלפון במקום לכנס את הקבינט מיד. אין חיה כזאת, זה פשוט, הוא אז עשה את הדבר הנכון, נדמה לי שהוא נרתע היום מלעשות אותו הדבר, אבל לפי דעתי הוא חייב לעשות אותו הדבר, והוא יופיע בשבועות הקרובים לעשות אותו דבר. אריה גולן: נתניהו אתמול כך פורסם, הנחה את הרמטכ"ל לשמור, נוכח כל מה שהוא שמע, לשמור על כשירות צה"ל. זאת הנחיה שתשנה, תשפר את המצב, תעצור את התהליכים המסוכנים? אהוד ברק: תראה, יש רק דבר אחד שהוא עושה יותר מאשר להנחות. הוא משקר יותר מאשר הוא מנחה. הוא מנחה, הוא כל הזמן מנחה. הוא לא עושה את חובתו. חובתו הבסיסית היא לשבת ולהקשיב. הסיפור הזה של הוא הנחה, ובזה הוא כאילו, מה הוא עשה? הוא העביר את האחריות לרמטכ"ל. הרמטכ"ל לא יודע שיש עליו אחריות? שר הביטחון לא יודע שיש עליו אחריות? בלי ההנחיה הזאת, הם לא עושים את כל מה שהם יכולים? זה דברי הבל של מתעתע. אין פה שום דבר, מי ששבר את החוזה, מי שמורד בדמוקרטיה, זה נתניהו. הוא לא נגרר ולא בטיח', הוא מתנהל כמו מי שאיבד כשירות להוביל מדינה. למזלנו עומדים אנשים כמו הרצי הלוי ורונן בר ודדי ברנע, ואני מקווה ומאמין שגלנט יצטרף אליהם בקרוב, אין לו שום ברירה אחרת. הקריאה של [אלוף במילואים, סגן ראש המוסד לשעבר] עמירם לוין משלשום, אני הכרתי גם כן היטב את [סא"ל] יוסי קורקין [נהרג ב-1997 במבצע בלבנון] ואת גלנט בתור קצינים צעירים [בשייטת 13] שהיו עומדים מתדרכים, היית יודע שהמשימה תבוצע, חוזרים בחזרה מהמשימה רטובים, החליפות האלה עם המלח, ומתארים את מה שהיה ואתה סומך עליהם. אני אומר לך גלנט כשהוא לבד בחדר הוא לא חושב אחרת מהרמטכ"ל ומראש השב"כ. הוא נתון ללחצים פוליטיים. אריה גולן: אתה מדבר איתו? אתה בקשר עם גלנט? אתה בקשר עם שר הביטחון? אהוד ברק: תראה, אני נזהר מאוד לא לדבר עם אנשים שנושאים תפקידים, בטח לא בלי שפונים אליי ושואלים אותי מסיבה ברורה לחלוטין. הרי במציאות המטורפת שנתניהו בסחרורו, מנהל היום, כל שיחה שלי עם הרמטכ"ל ועם שר הביטחון, תיתפס ומחר תוצג כאילו הארכידמון הזה ברק, הוא כבר מפעיל או משחד או מאיים על הרמטכ"ל או על גלנט. אני מעדיף לא לדבר עליהם. לפי דעתי הם, מספיק להם להסתכל רגע במראה, והם יודעים בדיוק מה הייתי אומר להם. אריה גולן: אתה הזכרת את עמירם לוין, אלוף במילואים, הוא התראיין כאן אתמול בבוקר, והוא אמר שהוא מזהה בשטחי יהודה ושומרון, בהתנהלות של המתנחלים שם, וצה"ל שנאבק עם הדבר הזה, מזהה תהליכים כמו בגרמניה הנאצית, לא פחות, הוא דיבר על פשעי מלחמה, שצה"ל הולך לקראתם בשטחים, בגדה המערבית, לא הגזים? אהוד ברק: תראה, עמירם הוא איש אמיץ מאוד. הוא היה אמיץ מאוד בשדה הקרב. יש בו אומץ טבעי גם אזרחי. יש לו קושי. זה משהו שהוא במידה מסוימת הפוך מהתכונות של חייל שצמח אצל נתניהו. יש לו קושי לשקר. הוא לא מצליח אפילו כשהוא רוצה. אבל אין פה שום דבר חדש. אני אמרתי לפני שש שנים בכנס הרצליה. שש שנים, לא שלוש שנים בשיחות עם [מילה לא ברורה]. שש שנים אמרתי. תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. אם זה נראה כמו ניצני פשיזם, זה הולך כמו ניצני פשיזם, זה מגעגע כמו ניצני פשיזם, זה כנראה ניצני פשיזם. [אלוף במילואים] יאיר גולן [לשעבר סגן הרמטכ"ל] הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה. אריה גולן: שילם ברמטכ"לות על הדברים האלה בזמנו. אהוד ברק: ויאיר גולן צדק. מה? אריה גולן: אני אומר שהוא שילם ברמטכ"לות, כן. אהוד ברק: יש מחיר כבד בדיקטטורה, אפילו בדיקטטורה עוברית. מה שקורה היום, אגב, נתניהו לא מסובך לו לפתור את כל המשבר, שלא יהיה לנו שום הבנות. ברגע שהוא היה מתעשת, או מכנס את הכנסת לכינוס חירום בפגרה, מעביר החלטת כנסת שמבטלת ומשעה את החוק הזה שעבר של צמצום עילת הסבירות, ומחזיר לאחורה, מבטל את הקריאה הטרומית והראשונה של שמונה חוקי ההפיכה האחרים, במילים אחרות מסיר את האקדח מרקתה של הדמוקרטיה הישראלית, באותו רגע היה כל חוזר לתיקונו. אריה גולן: זה לא יראה שהרחוב ניצח את הכנסת הריבונית? אהוד ברק: הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד. אגב, כל מה שאני אומר היה נכון באותה מידה בדיוק, אילו היה מדובר בראש ממשלה ששמו [יו"ר האופוזיציה] יאיר לפיד, או [חבר הכנסת] בני גנץ, או [ראש הממשלה לשעבר] נפתלי בנט, או [חבר הכנסת] אביגדור ליברמן. גם אם אחד מהם היה מנסה להפוך ישראל לדיקטטורה, אותם טייסים היו מתייצבים, אותם דמונים מהעולם החיצוני, כמו [אהוד] ברק, [הרמטכ"ל לשעבר רא"ל במילואים] דני חלוץ, היו מתייצבים, ו-170 ראשי מערכת הביטחון לדורותיה היו כותבים את אותם הודעות, ודורשים ממנו להפסיק את זה באחת. קורית לנו פה טרגדיה. אנשים, קשה להם לראות את ההבדלים, קשה להם לעקוב אחרי הדברים. השמש זורחת כל יום ובתי הקפה פתוחים, אז כנראה שהאסון עוד לא יתרחש. האסון יתרחש כל יום כאשר [חבר הכנסת דודי] אמסלם משתולל ברשות החברות, כאשר נערות בנות 15 נדחקות אחורה באוטובוס ושמים עליהן איזה שמיכות, וכאשר המשטרה מחרימה מלוחמים מבצעיים של צה"ל ומילואים את הנשק, באמצעות תעלול קוראים להם לחקירה, מאשימים אותם בדבר פלילי, ונוטלים להם את הנשק שיש, יעני תהליך פלילי נגדם, זו דיקטטורה בפעולה. כל אזרח חייב להתנגד. אני רוצה להזהיר אותך. אריה גולן: לסיום. אהוד ברק: להזהיר אותך לסיום, שלא רחוק הרגע שאתה ועמיתיך בטלוויזיה ובתקשורת תצטרכו גם כן להרים את קולכם, להפסיק להיות בוררים אובייקטיביים שמביאים עמדה מכאן, ואחריי יביאו איזה פרשן מהימין או בערוצי הזבל ב[ערוץ] 14, או בערוץ אחר. כל אזרח ייאלץ להתייצב בפני השאלה: האם הוא הולך עם הדיקטטורה או הוא הולך עם הדמוקרטיה, והמאבק כבר התחיל, נקודת האל-חזור מאחורינו, הלפיד נמצא אצל בית המשפט כרגע, ומיד אחריו אצל שומרי הסף. אני בטוח שננצח. מדינת ישראל לא תהיה דיקטטורה. בחוקים האלה ייגנזו, ומחוללי ההפיכה יורחקו מהגה השלטון. אריה גולן: אהוד ברק, ראש הממשלה לשעבר. דברים חריפים ונוקבים. אני מודה לך. בוקר טוב. אהוד ברק: בוקר אור. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

10,839 次观看 • 6 个月前

דורון מיינרט: חייל של דוד המלך ----------------- שובאל בן נתן נהרג שלשום בלבנון. אני מרכין את ראשי ושולח תנחומים למשפחתו. אבל שובאל בחייו היה יריב מר שלי ושל כל מי שמעוניין באיזה שהיא תקווה לארץ הזאת. לפני שנה (כמעט בדיוק) שובאל יצא עם אביו ואחיו בשבת למסע הפחדה מהישוב רחלים שם הם גרים לכיוון מטעי הזיתים של הכפר סאווייה הסמוך. שובאל הבחין בפלסטינים שמוסקים זיתים, הרים את נשקו וירה למוות בבילאל סלאח, בחור בן ארבעים, שמסק זיתים עם משפחתו. שובאל טען להגנתו שחש בסכנה כיוון שזרקו עליו אבנים אולם סרטונים מהאירוע מראים בבירור שהוא שיקר. לא הייתה שום אלימות מצד הפלסטינים. כמי שמכיר את המשפחה ואת הכפר ומוסק שם מדי פעם זיתים אני מעיד שהאפשרות שתופעל אלימות שכזאת תוך כדי מסיק היא מופרכת. שובאל היה חייל בסדיר ונחקר על ידי מצ"ח, כעבור כשבוע שוחרר ללא תביעה וללא משפט ושב ליחידתו. הפלסטינים שנכחו באירוע לא נחקרו, הסרטונים שצולמו על ידם לא נלקחו. מי שחושב שרק המשטרה האזרחית מאפשרת פשעים ומתירה את דמם של ערבים טועה, גם המשטרה הצבאית, קרי גם צה"ל, תומכים בפושעים. פוליטיקאים מהימין התגייסו להגנתו, ובראשם ראש המועצה האזורית שומרון. "הוא הותקף על ידי חמאסניקים" שיקר והסית דגן שחזר על הההסתה בהספד אתמול. יחד איתם מיהרו באותה שבת לרחלים, בהיתר רבניהם, מנהיגי נוער הגבעות המנוסים בחקירה כדי לתדרך את שובאל איך לענות לשאלות החוקרים. אבל לא היה צורך להתאמץ. החוקרים היו בעדו מראש. יהודי שהורג ערבי, מה רע? אביו של שובאל, דודו בן נתן, שהיה אתו בעת הרצח, הוא ראש הישיבה "פרי הארץ" ברחלים. "ישיבה קטנה" (ישיבה של נערים) שקשורה לענף החסידי של הרב גינצבורג מיצהר, אביו הרוחני של "נוער הגבעות" שגם נתן לה את ברכתו. לפני 6 שנים, בערב שבת 9 לאוקטובר 2018 (שוב אוקטובר...) נערכה סעודה בישיבה שכללה מן הסתם התלהבות חסידית, מי שמסתובב בגדה המערבית יודע שמצוות השבת בהתנחלויות כוללת חילול פוגרומים ואלימות. אז אחרי הסעודה יצאו הבחורים לטיול נינוח והגיעו לגבעה ששולטת על כביש 60,. בשבת גם נהדר לזרוק אבנים על מכוניות בכביש הראשי כי ברור שכל מי שנוסע בהם הוא פלסטיני, ואם יהודי – אז בוגד שלא שומר שבת. סלע אחד שהושלך, במשקל שני ק"ג, פגע במכונית חולפת והרג את עאישה א ראבי, אם לשמונה מבידיא. גם אז הייתה התגייסות כללית של מנהיגים להגנת הפושעים, ובראשם שר המשפטים דהיום, יריב לווין. גם אז הוזעקו בשבת, בהיתר, מנהיגי נוער הגבעות לתדרך את העבריינים לקראת החקירה. רבני הישיבה (כולל מן הסתם הרב דודו בן נתן) העידו עדות שקר שהנערים היו איתם בזמן הרצח. אבל זה עזר חלקית, המשטרה והשב"כ היו אז קצת אחרים, מותר היה להרביץ ולהתפרע, אבל הרג לא עבר בשקט. כולם שוחררו חוץ מ צבי נריה לב שהיה אז בן 16, שה DNA שלו נמצא על האבן ההורגת. הוא נשפט למעצר שהומר לאחר מכן למעצר בית. על פי שמו אני מנחש שהוא צאצא או קרוי על שמו של הרב נריה, מייסד ישיבת כפר הרוא"ה ומחשובי הרבנים של גוש אמונים. שנבין שלא מדובר ב "עשבים שוטים". (הוא אמנם היה אז קטין אבל שמו פורסם על ידי אביו בעיתונות). נחזור לשובאל, בהלוויתו נישאו דברים רבים שהובאו על ידי העיתונות, אבל ציטוט אחד, של אחיו, צונזר. הוא פתח את ההספד בבכי ובזעקות "נקמה, נקמה" ואז אמר "אתה נכנסת לעזה בשביל לנקום כמה שיותר, בנשים ובילדים, בכל מה שראית, זה מה שרצית. וביום הזה, שנה אחרי שמחת תורה כשחשבנו שנטבח כבר באויב, נטבח בכולם, נגרש אותם מפה מהארץ, אנחנו כאן בהלווייה שלך" (הסרטון מצ״ב). אמו אמרה "ילד של עוצמה ואמת ותקיפות של חייל של דוד המלך". לכל הנושאים ברמה את סיסמאות האחדות ואת סיסמאת האיוולת "יחד ננצח" - הגיע הזמן לבחור. ישראל או יהודה. מסתכלים לכיבוש בעיניים
1:03

דורון מיינרט: חייל של דוד המלך ----------------- שובאל בן נתן נהרג שלשום בלבנון. אני מרכין את ראשי ושולח תנחומים למשפחתו. אבל שובאל בחייו היה יריב מר שלי ושל כל מי שמעוניין באיזה שהיא תקווה לארץ הזאת. לפני שנה (כמעט בדיוק) שובאל יצא עם אביו ואחיו בשבת למסע הפחדה מהישוב רחלים שם הם גרים לכיוון מטעי הזיתים של הכפר סאווייה הסמוך. שובאל הבחין בפלסטינים שמוסקים זיתים, הרים את נשקו וירה למוות בבילאל סלאח, בחור בן ארבעים, שמסק זיתים עם משפחתו. שובאל טען להגנתו שחש בסכנה כיוון שזרקו עליו אבנים אולם סרטונים מהאירוע מראים בבירור שהוא שיקר. לא הייתה שום אלימות מצד הפלסטינים. כמי שמכיר את המשפחה ואת הכפר ומוסק שם מדי פעם זיתים אני מעיד שהאפשרות שתופעל אלימות שכזאת תוך כדי מסיק היא מופרכת. שובאל היה חייל בסדיר ונחקר על ידי מצ"ח, כעבור כשבוע שוחרר ללא תביעה וללא משפט ושב ליחידתו. הפלסטינים שנכחו באירוע לא נחקרו, הסרטונים שצולמו על ידם לא נלקחו. מי שחושב שרק המשטרה האזרחית מאפשרת פשעים ומתירה את דמם של ערבים טועה, גם המשטרה הצבאית, קרי גם צה"ל, תומכים בפושעים. פוליטיקאים מהימין התגייסו להגנתו, ובראשם ראש המועצה האזורית שומרון. "הוא הותקף על ידי חמאסניקים" שיקר והסית דגן שחזר על הההסתה בהספד אתמול. יחד איתם מיהרו באותה שבת לרחלים, בהיתר רבניהם, מנהיגי נוער הגבעות המנוסים בחקירה כדי לתדרך את שובאל איך לענות לשאלות החוקרים. אבל לא היה צורך להתאמץ. החוקרים היו בעדו מראש. יהודי שהורג ערבי, מה רע? אביו של שובאל, דודו בן נתן, שהיה אתו בעת הרצח, הוא ראש הישיבה "פרי הארץ" ברחלים. "ישיבה קטנה" (ישיבה של נערים) שקשורה לענף החסידי של הרב גינצבורג מיצהר, אביו הרוחני של "נוער הגבעות" שגם נתן לה את ברכתו. לפני 6 שנים, בערב שבת 9 לאוקטובר 2018 (שוב אוקטובר...) נערכה סעודה בישיבה שכללה מן הסתם התלהבות חסידית, מי שמסתובב בגדה המערבית יודע שמצוות השבת בהתנחלויות כוללת חילול פוגרומים ואלימות. אז אחרי הסעודה יצאו הבחורים לטיול נינוח והגיעו לגבעה ששולטת על כביש 60,. בשבת גם נהדר לזרוק אבנים על מכוניות בכביש הראשי כי ברור שכל מי שנוסע בהם הוא פלסטיני, ואם יהודי – אז בוגד שלא שומר שבת. סלע אחד שהושלך, במשקל שני ק"ג, פגע במכונית חולפת והרג את עאישה א ראבי, אם לשמונה מבידיא. גם אז הייתה התגייסות כללית של מנהיגים להגנת הפושעים, ובראשם שר המשפטים דהיום, יריב לווין. גם אז הוזעקו בשבת, בהיתר, מנהיגי נוער הגבעות לתדרך את העבריינים לקראת החקירה. רבני הישיבה (כולל מן הסתם הרב דודו בן נתן) העידו עדות שקר שהנערים היו איתם בזמן הרצח. אבל זה עזר חלקית, המשטרה והשב"כ היו אז קצת אחרים, מותר היה להרביץ ולהתפרע, אבל הרג לא עבר בשקט. כולם שוחררו חוץ מ צבי נריה לב שהיה אז בן 16, שה DNA שלו נמצא על האבן ההורגת. הוא נשפט למעצר שהומר לאחר מכן למעצר בית. על פי שמו אני מנחש שהוא צאצא או קרוי על שמו של הרב נריה, מייסד ישיבת כפר הרוא"ה ומחשובי הרבנים של גוש אמונים. שנבין שלא מדובר ב "עשבים שוטים". (הוא אמנם היה אז קטין אבל שמו פורסם על ידי אביו בעיתונות). נחזור לשובאל, בהלוויתו נישאו דברים רבים שהובאו על ידי העיתונות, אבל ציטוט אחד, של אחיו, צונזר. הוא פתח את ההספד בבכי ובזעקות "נקמה, נקמה" ואז אמר "אתה נכנסת לעזה בשביל לנקום כמה שיותר, בנשים ובילדים, בכל מה שראית, זה מה שרצית. וביום הזה, שנה אחרי שמחת תורה כשחשבנו שנטבח כבר באויב, נטבח בכולם, נגרש אותם מפה מהארץ, אנחנו כאן בהלווייה שלך" (הסרטון מצ״ב). אמו אמרה "ילד של עוצמה ואמת ותקיפות של חייל של דוד המלך". לכל הנושאים ברמה את סיסמאות האחדות ואת סיסמאת האיוולת "יחד ננצח" - הגיע הזמן לבחור. ישראל או יהודה. מסתכלים לכיבוש בעיניים

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

82,743 次观看 • 1 年前

רוני אלשיך על הסיבה למחדל השבעה באוקטובר- "החלשנו את היכולת להתמודד עם כשלי חשיבה; יש דירקטיבה מדינית, שהיא חמאס מוחלש ומורתע; [אגף המודיעין] מציג את זה [הערכת המצב] בצורה יותר עדינה. לאט לאט נוצר מצב שפתאום דירקטיבה מדינית הופכת להיות הערכת המודיעין. בלי לשים לב" ב-16 ביולי 2026, ערוץ 13 שידר ראיון שערך עמרי אסנהיים עם רוני אלשיך, לשעבר מפכ"ל המשטרה וסגן ראש השב"כ, ולהלן קטע מהראיון. עמרי אסנהיים: רונן בר [ראש השב"כ לשעבר] היה לוחם שב"כ אדיר. רוני אלשיך: נכון. עמרי אסנהיים: תן דוגמה אחת לגדולתו, מהיכרותך, בשנים שהכרת. רוני אלשיך: מבצעים מסמרי שיער שהיכולות שהוא קידם ופיתח היו תנאי להשגתם. לא רוצה להיכנס לפרטים, כי זה דברים שעדיין, אני מניח, יכולות כאלה שמשתמשים בהם. עמרי אסנהיים: הצלחת להבין איך [מתקפת] שבעה באוקטובר [2023] קרה לו? רוני אלשיך: קודם כול, זה לא קרה רק לו. זה מערכת שלמה שקרסה, בסדר? הכשל של השב"כ הוא כשל אדיר. עדיין, הוא עדיין הכי קטן מהכשלים של יתר המערכת. עמרי אסנהיים: באמת? רוני אלשיך: כן. מפני שבסופו של דבר... עמרי אסנהיים: יותר קטן מ[זה של] אמ"ן אגף המודיעין]? יותר קטן מ[זה של] אוגדת עזה? רוני אלשיך: ברור. עמרי אסנהיים: [הכשל של] שב"כ יותר קטן מכולם? רוני אלשיך: ברור, עדיין גדול מאוד. אבל עדיין הוא יותר קטן. כשאני אומר יותר קטן, זה אומר, הגורם היחידי שמשך בשרוול, הוציא התרעה, פתח חמ"ל [חדר מלחמה], הקפיץ את כולם למשרד, בסדר? זה שב"כ. זה לא קרה בשום ארגון. זה כמות הפעמים ששב"כ מעלה את האיום ואומר בוא נסכל [נחסל] את [מנהיג חמאס סעזה יחיא] סינואר או בוא נעשה עריפה של כל ההנהגה [של חמאס]. בסדר? וכמובן מסורב [על ידי הדרג המדיני]. עמרי אסנהיים: מתי בפעם הראשונה דיברת עם רונן בר אחרי השבעה באוקטובר? רוני אלשיך: לקח איזה יומיים שלושה עד שהוא התפנה לכולנו. עמרי אסנהיים: זה לא הרבה.מה השאלה הראשונה ששאלת אותו? השאלה הראשונה. רוני אלשיך: זו לא שאלה. אני לא שאלתי משום שהמטרה שלי הייתה ללכת קדימה ולא לשאול שאלות אחורה. אני לא המתחקר. עמרי אסנהיים: אתה יודע מה אני הייתי שואל אותו? איך זה קרה לך? תגיד. רוני אלשיך: אני חשבתי שזה לא הזמן תוך כדי האקט הראשון של המלחמה. עמרי אסנהיים: ומתי שהוא שאלת אותו? רוני אלשיך: ביוזמתו, הוא הציג לנו את התחקירים ואת הכשלים. ביוזמתו הוא הזמין את הווטרנים [פורשי השב"כ הבכירים] להיחשף בעצם לתחקיר. עמרי אסנהיים: מה גרם לך לתפוס את הראש? רוני אלשיך: אני חושב שהעובדה שהחלשנו את היכולת להתמודד עם כשלי חשיבה, הטרידה אותי מאוד. ואני אתן דוגמה, בסדר? אז עכשיו מתחיל סבב [לחימה עם רצועת עזה], ועכשיו אנחנו מופתעים, אז די ברור שרוצים לסגור את הסבב הזה מהר ככל שניתן, אבל בינתיים יש דירקטיבה מדינית, שהיא חמאס מוחלש ומורתע. אז ראש הממשלה עכשיו אומר, החזרנו אותה איקס שנים אחורה, עשינו להם ככה, ועכשיו הם מורתעים. עכשיו, הוא אומר את זה, און רקורד לציבור, נכון? כי הרי לא יכול להיות שנכשלנו, הרי תמיד אנחנו מנצחים. עכשיו נגיד שאני רח"ט מחקר [ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין של צה"ל], ואני מגיע אחרי יומיים להערכת מצב, אז מה אני אומר? חבר'ה, חמאס לא מוחלש, לא מורתע, לא. עמרי אסנהיים: לא, ראש הממשלה אמר. רוני אלשיך: אז כאילו, עזוב רגע, זה יושב פה, ואז אתה... עמרי אסנהיים: בתור איש מודיעין. רוני אלשיך: קצת מציג את זה בצורה יותר עדינה. לאט לאט נוצר מצב שפתאום דירקטיבה מדינית הופכת להיות הערכת המודיעין. בלי לשים לב. סימוכין:
2:58

רוני אלשיך על הסיבה למחדל השבעה באוקטובר- "החלשנו את היכולת להתמודד עם כשלי חשיבה; יש דירקטיבה מדינית, שהיא חמאס מוחלש ומורתע; [אגף המודיעין] מציג את זה [הערכת המצב] בצורה יותר עדינה. לאט לאט נוצר מצב שפתאום דירקטיבה מדינית הופכת להיות הערכת המודיעין. בלי לשים לב" ב-16 ביולי 2026, ערוץ 13 שידר ראיון שערך עמרי אסנהיים עם רוני אלשיך, לשעבר מפכ"ל המשטרה וסגן ראש השב"כ, ולהלן קטע מהראיון. עמרי אסנהיים: רונן בר [ראש השב"כ לשעבר] היה לוחם שב"כ אדיר. רוני אלשיך: נכון. עמרי אסנהיים: תן דוגמה אחת לגדולתו, מהיכרותך, בשנים שהכרת. רוני אלשיך: מבצעים מסמרי שיער שהיכולות שהוא קידם ופיתח היו תנאי להשגתם. לא רוצה להיכנס לפרטים, כי זה דברים שעדיין, אני מניח, יכולות כאלה שמשתמשים בהם. עמרי אסנהיים: הצלחת להבין איך [מתקפת] שבעה באוקטובר [2023] קרה לו? רוני אלשיך: קודם כול, זה לא קרה רק לו. זה מערכת שלמה שקרסה, בסדר? הכשל של השב"כ הוא כשל אדיר. עדיין, הוא עדיין הכי קטן מהכשלים של יתר המערכת. עמרי אסנהיים: באמת? רוני אלשיך: כן. מפני שבסופו של דבר... עמרי אסנהיים: יותר קטן מ[זה של] אמ"ן אגף המודיעין]? יותר קטן מ[זה של] אוגדת עזה? רוני אלשיך: ברור. עמרי אסנהיים: [הכשל של] שב"כ יותר קטן מכולם? רוני אלשיך: ברור, עדיין גדול מאוד. אבל עדיין הוא יותר קטן. כשאני אומר יותר קטן, זה אומר, הגורם היחידי שמשך בשרוול, הוציא התרעה, פתח חמ"ל [חדר מלחמה], הקפיץ את כולם למשרד, בסדר? זה שב"כ. זה לא קרה בשום ארגון. זה כמות הפעמים ששב"כ מעלה את האיום ואומר בוא נסכל [נחסל] את [מנהיג חמאס סעזה יחיא] סינואר או בוא נעשה עריפה של כל ההנהגה [של חמאס]. בסדר? וכמובן מסורב [על ידי הדרג המדיני]. עמרי אסנהיים: מתי בפעם הראשונה דיברת עם רונן בר אחרי השבעה באוקטובר? רוני אלשיך: לקח איזה יומיים שלושה עד שהוא התפנה לכולנו. עמרי אסנהיים: זה לא הרבה.מה השאלה הראשונה ששאלת אותו? השאלה הראשונה. רוני אלשיך: זו לא שאלה. אני לא שאלתי משום שהמטרה שלי הייתה ללכת קדימה ולא לשאול שאלות אחורה. אני לא המתחקר. עמרי אסנהיים: אתה יודע מה אני הייתי שואל אותו? איך זה קרה לך? תגיד. רוני אלשיך: אני חשבתי שזה לא הזמן תוך כדי האקט הראשון של המלחמה. עמרי אסנהיים: ומתי שהוא שאלת אותו? רוני אלשיך: ביוזמתו, הוא הציג לנו את התחקירים ואת הכשלים. ביוזמתו הוא הזמין את הווטרנים [פורשי השב"כ הבכירים] להיחשף בעצם לתחקיר. עמרי אסנהיים: מה גרם לך לתפוס את הראש? רוני אלשיך: אני חושב שהעובדה שהחלשנו את היכולת להתמודד עם כשלי חשיבה, הטרידה אותי מאוד. ואני אתן דוגמה, בסדר? אז עכשיו מתחיל סבב [לחימה עם רצועת עזה], ועכשיו אנחנו מופתעים, אז די ברור שרוצים לסגור את הסבב הזה מהר ככל שניתן, אבל בינתיים יש דירקטיבה מדינית, שהיא חמאס מוחלש ומורתע. אז ראש הממשלה עכשיו אומר, החזרנו אותה איקס שנים אחורה, עשינו להם ככה, ועכשיו הם מורתעים. עכשיו, הוא אומר את זה, און רקורד לציבור, נכון? כי הרי לא יכול להיות שנכשלנו, הרי תמיד אנחנו מנצחים. עכשיו נגיד שאני רח"ט מחקר [ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין של צה"ל], ואני מגיע אחרי יומיים להערכת מצב, אז מה אני אומר? חבר'ה, חמאס לא מוחלש, לא מורתע, לא. עמרי אסנהיים: לא, ראש הממשלה אמר. רוני אלשיך: אז כאילו, עזוב רגע, זה יושב פה, ואז אתה... עמרי אסנהיים: בתור איש מודיעין. רוני אלשיך: קצת מציג את זה בצורה יותר עדינה. לאט לאט נוצר מצב שפתאום דירקטיבה מדינית הופכת להיות הערכת המודיעין. בלי לשים לב. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

21,961 次观看 • 29 天前

אפריל 2023 - פרופ’ מרדכי קרמינצר: "אם תהיה דיקטטורה, לא יהיה חופש ושוויון, ותהיה אלימות לגיטימית, כי מותר להרוג את הדיקטטור, והוא יודע שמותר להרוג אותו, ולכן יהיו אנשים שיהרגו את האנשים שיבואו להרוג את הדיקטטור; אנחנו הולכים לעולם של שפיכות דמים, שאי אפשר בלעדיה להיפטר מהדיקטטור" ב-2 באפריל 2023, נערך במכון הישראלי לדמוקרטיה בירושלים יום עיון שנשא את השם "שולחן עגול בנושא מחאת משרתי המילואים נגד יוזמות החקיקה של הממשלה". להלן דברי פרופסור מרדכי קרמינצר, מומחה במשפט פלילי ובמשפט צבאי, פרופסור אמריטוס למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה: יש גבול עד כמה אפשר להתחשב בתודעות כשהן כוזבות. יש ציבור שלם בישראל שהתודעה שלו היא שרוני אלשיך [לשעבר מפכ"ל המשטרה] ואביחי מנדלבליט [לשעבר היועץ המשפטי לממשלה] תפרו תיק ל[בנימין] נתניהו שלא היה ולא נברא כדי להפיל אותו מלהיות ראש ממשלה. יש, אני לא יודע, 30-40 אחוז מהציבור הישראלי שמאמין בזה. אז מה אז אנחנו צריכים עכשיו להתחשב באמונה הזאת שהיא כולה כזב. כלומר, יש איזה גבולות לכמה אפשר ללכת אחרי תודעות כוזבות. עכשיו, אני מציע לשאול את השאלה, נניח שאנחנו כבר, אתה כל כך נשען על השבועה [שבועת האמונים של המשרתים בצה"ל לציית לפקודות המפקדים ולהגן על המולדת], פרופ' [סטיוארט] כהן [המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטת בר-אילן], נניח שאנחנו כבר בדיקטטורה [אם וכאשר תאושר הרפורמה המשפטית], אנחנו יכולים להיות בדיקטטורה תוך שבוע, יש דיקטטורה, כולם מסכימים שזו דיקטטורה, אז אתה תגיד להם [לקציני ולחיילי המילואים], נשבעתם [לשרת בצה”ל], תמשיכו לשרת את הדיקטטור? [אתה] לא תגיד להם [לשרת את הדיקטטור]. יפה. אז אנחנו מסכימים שיש דברים, גם אם לא כתובים בשבועות [לשרת בצה"ל] ולא כתובים בשום טקסט, שאנשים לא התחייבו לשרת דיקטטור. עכשיו, לדעתי, הם גם התחייבו כלפינו שהם ימנעו מהדיקטטור לעלות לשלטון. למה? אני אסביר למה. אם תהיה פה דיקטטורה, לא יהיה לנו חופש, לא יוכל להיות שוויון, ותהיה אלימות לגיטימית, כי מותר להרוג את הדיקטטור. והדיקטטור גם יודע שמותר להרוג אותו, ולכן יהיו שם אנשים שיהרגו את האנשים שיבואו להרוג את הדיקטטור. כלומר אנחנו הולכים לעולם של שפיכות דמים, שאי אפשר בלעדיה להיפטר מהדיקטטור. אז האנשים האלה, עשו צעד, חריף אומנם, כדי למנוע מההתפתחות הזאת להתרחש. ההתפתחות הזאת לדעתי, היא סכנה קרובה, מיידית ומוחשית. מול סכנה קרובה ומיידית ומוחשית, אתה נוקט בצעדים, שנחזים להיות בעלי השפעה, בעלי אפקטיביות, פוטנציאלית, ואני חושב שננקטו צעדים כאלה, ואני חושב שצריך להסיר את הכובע, ולברך עליהם. תמיד יש unintended consequences יש כל מיני דברים שיכולים לקרות, אבל מול הסכנה הזאת, אני חושב שכמעט כל דבר שהוא בתחום החוקי, ואני חושב שלא יכול להיות ויכוח, שהם פועלים במסגרת החוק, נכון וחובה לעשות אותו. ולדעתי יוצא מפה משהו מאוד יפה, שהמיליטריזם הישראלי, ויש כזה, יש לו ריח, [אתה] דיברת על ריח לא טוב, אני מריח ריח בושם, יש לו ריח אזרחי, דמוקרטי למופת, כלומר האנשים האלה, האנשים... [נקטע] לא, אבל הריח הזה עכשיו מתחזק, הוא מתפזר באוויר, אני מתבשם ממנו, מהדבר הזה. לכן, הראייה שלי היא ממש הפוכה, קוטבית לראייה שהובעה קודם. אני רוצה רק לומר עוד משפט אחד. אנחנו צריכים לחשוב על עוד מצבים, ולא נעים לי לסבך את החיים, הם מסובכים גם ככה. האמירה הזאת: 'הוא [בנימין נתניהו] איבד את זה', שאנשים מאוד רציניים אומרים על ראש הממשלה [בנימין נתניהו], הוא באמת מחזיק מחזיק כפתור, והשאלה היא, מה המשמעות של האמירות של, לא שלי, אני לא מבין בזה כלום, של אנשים שמבינים הרבה, שאומרים שהוא איבד את זה. כלומר, הסיפור פה הוא עכשיו ברמת סיכון הרבה יותר גבוהה. ועוד דבר שאני רוצה להגיד. אפשר היה לבוא ולהגיד, אנחנו כולנו חייבים ציות. למה בין השאר, ציות למנהיגות הפוליטית, למה? כי תמיד שמחנו שההחלטות של המנהיגות הזאת יש בהם תהליכים שבהם משתפים אנשים מבינים, אנשי מקצוע, העסק הזה התמוטט לחלוטין. ראש הממשלה הזה מסרב לכנס קבינט ביטחוני, כשהרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי] ושר הביטחון [יואב גלנט] מבקשים ממנו לכנס. כל המהפכה הזאת [הרפורמה המשפטית], אף אחד לא ישב חצי שעה עם דף ואמר: מהן ההשלכות הצפויות? מה יקרה? מה זה יעשה לכלכלה, לצבא, לביטחון, ליחסי החוץ? התהליך הזה בכלל לא התקיים. התהליך הזה בכלל לא התקיים. במקום שבו, יש סכנה שהוא [נתניהו] איבד את זה, ואין תהליכים מסודרים, אין פרוצדורות, הסכנה היא סכנה מאוד חמורה ולכן מוצדקים גם צעדים מהסוג הזה. ואני רוצה לסיים ולקרוא לכם משהו ככה קצת בניגוד לרוח הכללית פה על [הגישה] נגד סרבנות [לשירות מילואים]. זה קטע של אריך פרום, שאומר שבמשך מאות שנים הרגילו אותנו לחשוב שציות הוא מידה טובה, ושאי ציות הוא חטא, ודאי במסגרת צבאית, ומול זה הוא מציע להציב את האמירה הבאה, שההיסטוריה האנושית החלה במעשה של אי ציות, אדם וחווה שהם התפרעו מול אלוהים, ואין זה בלתי סביר שהיא תושמד על ידי מעשה של ציות. מציע לחשוב גם על זה. הערה: נוסח שבועת צה"ל (שבועת האמונים) - "הנני נשבע(ת) ומתחייב(ת) בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעתו של צבא ההגנה לישראל, לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות על ידי המפקדים המוסמכים ולהקדיש את כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל". סימוכין:
5:54

אפריל 2023 - פרופ’ מרדכי קרמינצר: "אם תהיה דיקטטורה, לא יהיה חופש ושוויון, ותהיה אלימות לגיטימית, כי מותר להרוג את הדיקטטור, והוא יודע שמותר להרוג אותו, ולכן יהיו אנשים שיהרגו את האנשים שיבואו להרוג את הדיקטטור; אנחנו הולכים לעולם של שפיכות דמים, שאי אפשר בלעדיה להיפטר מהדיקטטור" ב-2 באפריל 2023, נערך במכון הישראלי לדמוקרטיה בירושלים יום עיון שנשא את השם "שולחן עגול בנושא מחאת משרתי המילואים נגד יוזמות החקיקה של הממשלה". להלן דברי פרופסור מרדכי קרמינצר, מומחה במשפט פלילי ובמשפט צבאי, פרופסור אמריטוס למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה: יש גבול עד כמה אפשר להתחשב בתודעות כשהן כוזבות. יש ציבור שלם בישראל שהתודעה שלו היא שרוני אלשיך [לשעבר מפכ"ל המשטרה] ואביחי מנדלבליט [לשעבר היועץ המשפטי לממשלה] תפרו תיק ל[בנימין] נתניהו שלא היה ולא נברא כדי להפיל אותו מלהיות ראש ממשלה. יש, אני לא יודע, 30-40 אחוז מהציבור הישראלי שמאמין בזה. אז מה אז אנחנו צריכים עכשיו להתחשב באמונה הזאת שהיא כולה כזב. כלומר, יש איזה גבולות לכמה אפשר ללכת אחרי תודעות כוזבות. עכשיו, אני מציע לשאול את השאלה, נניח שאנחנו כבר, אתה כל כך נשען על השבועה [שבועת האמונים של המשרתים בצה"ל לציית לפקודות המפקדים ולהגן על המולדת], פרופ' [סטיוארט] כהן [המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטת בר-אילן], נניח שאנחנו כבר בדיקטטורה [אם וכאשר תאושר הרפורמה המשפטית], אנחנו יכולים להיות בדיקטטורה תוך שבוע, יש דיקטטורה, כולם מסכימים שזו דיקטטורה, אז אתה תגיד להם [לקציני ולחיילי המילואים], נשבעתם [לשרת בצה”ל], תמשיכו לשרת את הדיקטטור? [אתה] לא תגיד להם [לשרת את הדיקטטור]. יפה. אז אנחנו מסכימים שיש דברים, גם אם לא כתובים בשבועות [לשרת בצה"ל] ולא כתובים בשום טקסט, שאנשים לא התחייבו לשרת דיקטטור. עכשיו, לדעתי, הם גם התחייבו כלפינו שהם ימנעו מהדיקטטור לעלות לשלטון. למה? אני אסביר למה. אם תהיה פה דיקטטורה, לא יהיה לנו חופש, לא יוכל להיות שוויון, ותהיה אלימות לגיטימית, כי מותר להרוג את הדיקטטור. והדיקטטור גם יודע שמותר להרוג אותו, ולכן יהיו שם אנשים שיהרגו את האנשים שיבואו להרוג את הדיקטטור. כלומר אנחנו הולכים לעולם של שפיכות דמים, שאי אפשר בלעדיה להיפטר מהדיקטטור. אז האנשים האלה, עשו צעד, חריף אומנם, כדי למנוע מההתפתחות הזאת להתרחש. ההתפתחות הזאת לדעתי, היא סכנה קרובה, מיידית ומוחשית. מול סכנה קרובה ומיידית ומוחשית, אתה נוקט בצעדים, שנחזים להיות בעלי השפעה, בעלי אפקטיביות, פוטנציאלית, ואני חושב שננקטו צעדים כאלה, ואני חושב שצריך להסיר את הכובע, ולברך עליהם. תמיד יש unintended consequences יש כל מיני דברים שיכולים לקרות, אבל מול הסכנה הזאת, אני חושב שכמעט כל דבר שהוא בתחום החוקי, ואני חושב שלא יכול להיות ויכוח, שהם פועלים במסגרת החוק, נכון וחובה לעשות אותו. ולדעתי יוצא מפה משהו מאוד יפה, שהמיליטריזם הישראלי, ויש כזה, יש לו ריח, [אתה] דיברת על ריח לא טוב, אני מריח ריח בושם, יש לו ריח אזרחי, דמוקרטי למופת, כלומר האנשים האלה, האנשים... [נקטע] לא, אבל הריח הזה עכשיו מתחזק, הוא מתפזר באוויר, אני מתבשם ממנו, מהדבר הזה. לכן, הראייה שלי היא ממש הפוכה, קוטבית לראייה שהובעה קודם. אני רוצה רק לומר עוד משפט אחד. אנחנו צריכים לחשוב על עוד מצבים, ולא נעים לי לסבך את החיים, הם מסובכים גם ככה. האמירה הזאת: 'הוא [בנימין נתניהו] איבד את זה', שאנשים מאוד רציניים אומרים על ראש הממשלה [בנימין נתניהו], הוא באמת מחזיק מחזיק כפתור, והשאלה היא, מה המשמעות של האמירות של, לא שלי, אני לא מבין בזה כלום, של אנשים שמבינים הרבה, שאומרים שהוא איבד את זה. כלומר, הסיפור פה הוא עכשיו ברמת סיכון הרבה יותר גבוהה. ועוד דבר שאני רוצה להגיד. אפשר היה לבוא ולהגיד, אנחנו כולנו חייבים ציות. למה בין השאר, ציות למנהיגות הפוליטית, למה? כי תמיד שמחנו שההחלטות של המנהיגות הזאת יש בהם תהליכים שבהם משתפים אנשים מבינים, אנשי מקצוע, העסק הזה התמוטט לחלוטין. ראש הממשלה הזה מסרב לכנס קבינט ביטחוני, כשהרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי] ושר הביטחון [יואב גלנט] מבקשים ממנו לכנס. כל המהפכה הזאת [הרפורמה המשפטית], אף אחד לא ישב חצי שעה עם דף ואמר: מהן ההשלכות הצפויות? מה יקרה? מה זה יעשה לכלכלה, לצבא, לביטחון, ליחסי החוץ? התהליך הזה בכלל לא התקיים. התהליך הזה בכלל לא התקיים. במקום שבו, יש סכנה שהוא [נתניהו] איבד את זה, ואין תהליכים מסודרים, אין פרוצדורות, הסכנה היא סכנה מאוד חמורה ולכן מוצדקים גם צעדים מהסוג הזה. ואני רוצה לסיים ולקרוא לכם משהו ככה קצת בניגוד לרוח הכללית פה על [הגישה] נגד סרבנות [לשירות מילואים]. זה קטע של אריך פרום, שאומר שבמשך מאות שנים הרגילו אותנו לחשוב שציות הוא מידה טובה, ושאי ציות הוא חטא, ודאי במסגרת צבאית, ומול זה הוא מציע להציב את האמירה הבאה, שההיסטוריה האנושית החלה במעשה של אי ציות, אדם וחווה שהם התפרעו מול אלוהים, ואין זה בלתי סביר שהיא תושמד על ידי מעשה של ציות. מציע לחשוב גם על זה. הערה: נוסח שבועת צה"ל (שבועת האמונים) - "הנני נשבע(ת) ומתחייב(ת) בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעתו של צבא ההגנה לישראל, לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות על ידי המפקדים המוסמכים ולהקדיש את כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל". סימוכין:

Jonathan D. Halevi

13,485 次观看 • 11 个月前

ביקורת מתוך הבית: כשהמשטרה חוצה את הגבול אני כותב את המילים האלה בכאב גדול. מי שעוקב אחריי יודע כמה אני תומך במשטרת ישראל, כמה אני מעריך את עבודתם של השוטרים בשטח. אני תמיד מציין שהם גיבורי ישראל, שמתמודדים עם מציאות פיזית ומנטלית בלתי אפשרית תחת אחריות כבדה. אבל אתמול, משהו נשבר. אתמול, מפקד תחנת לב תל אביב או אחד הקצינים הבכירים החליט לעבור כל גבול. הכל התחיל כשהוא הורה לעצור אותי ללא כל סיבה נראית לעין. הטענה? הפרת הסדר הציבורי וחסימת רכבים. טענה שקרית, שיש לי תיעוד וידאו מלא המפריך אותה מכל וכל. למרות זאת, אחד השוטרים מילא את הפקודה, אזק אותי, ובמהלך המעצר נתן לי אגרוף לחזה, לחץ עליו, ועיקם את ידי הכבולה מאחורי גבי. כשאמרתי לו שהוא מכאיב לי ושהתנהגותו עבריינית, הוא כינה אותי "עבריין". שוטר בכיר אחר שהבחין במתרחש ניסה להתערב ולחלץ אותי מאחיזתו, אך הקצין הבכיר מנע ממנו לעשות זאת. כשהגעתי לתחנה, לאחר חיפוש, החליטו לאזוק אותי בידיים וברגליים, כאילו הייתי פושע מסוכן, וכל זאת מבלי שהתנגדתי כלל למעצר. בתוך תא המעצר, ניסיתי להסביר לאחד הקצינים מה עשה לי אותו שוטר. מכיוון שלא ידעתי את שמו, ציינתי שמדובר בשוטר הערבי, רק לצורך זיהוי. בתגובה, הוא האשים אותי בגזענות. כשעתיים לאחר מכן, אותו שוטר שעצר אותי נכנס לתא, חייך לעברי. אמרתי לו שאפרסם את התיעודים שיש ברשותי ואת תמונתו. בתגובה, הוא הוסיף לחומר החקירה סעיף של "איומים". באופן אירוני, מי שראתה אותי אזוק בצורה כל כך לא פרופורציונלית הייתה לא אחרת מעו"ד גבי לסקי, ממערך עוטף העצורים של השמאל. היא שאלה את השוטרים מדוע אני אזוק כך ודאגה לשלומי. אבל הסיפור הזה גדול ממני. באותו זמן היו בתחנה שלושה עצורים מהפגנות קפלן, שנעצרו רק כי לבשו אפוד צהוב. אני אומר לכם, יש מספיק אנשים לעצור בקפלן על עבירות חמורות בהרבה, אבל על אפוד צהוב? התמונה העצובה הזו משקפת את סדרי העדיפויות המעוותים של התחנה הזו ומפקדה. במהלך החקירה, התברר שהשוטרים כלל לא ידעו על מה נעצרתי. בדוח נכתב שנעצרתי בהבימה, למרות שנעצרתי ליד הסינמטק. החוקר עצמו הופתע לשמוע על סעיף ה"איומים". כמובן שהגשתי תלונה במח"ש, לא מתוך רצון לפגוע אישית בשוטר, אלא כדי שמקרים כאלה לא יישנו. חשוב לי לציין שיש בתחנת לב תל אביב גם שוטרים מדהימים, אנשים טובים מיסודם כמו מנצור יוסף ורבים אחרים שאני לא זוכר את שמם. יש אנשים נפלאים במשטרה, אבל לצידם, יש כאלה שלא. בהמשך השבוע אפרסם את התיעודים הנוספים. אני רוצה להודות לעו"ד חיה מלול גז המדהימה שערה הרבה בלילות בגללי, וכן, גם לגבי לסקי, על האנושיות והדאגה. ולך, מפקד תחנת משטרת לב תל אביב, וגם לך, השר בן גביר: נכשלתם. אתם לא יכולים לפטור את הביקורת הזו בטענה שאני "איש שמאל". זו ביקורת שבאה מתוך הבית. קחו אחריות. אני מקווה שהמצב בתחנה הזו אינו משקף את המשטרה כולה. התיעוד בסרטון : איתמר בן גביר Israel Police
1:24

ביקורת מתוך הבית: כשהמשטרה חוצה את הגבול אני כותב את המילים האלה בכאב גדול. מי שעוקב אחריי יודע כמה אני תומך במשטרת ישראל, כמה אני מעריך את עבודתם של השוטרים בשטח. אני תמיד מציין שהם גיבורי ישראל, שמתמודדים עם מציאות פיזית ומנטלית בלתי אפשרית תחת אחריות כבדה. אבל אתמול, משהו נשבר. אתמול, מפקד תחנת לב תל אביב או אחד הקצינים הבכירים החליט לעבור כל גבול. הכל התחיל כשהוא הורה לעצור אותי ללא כל סיבה נראית לעין. הטענה? הפרת הסדר הציבורי וחסימת רכבים. טענה שקרית, שיש לי תיעוד וידאו מלא המפריך אותה מכל וכל. למרות זאת, אחד השוטרים מילא את הפקודה, אזק אותי, ובמהלך המעצר נתן לי אגרוף לחזה, לחץ עליו, ועיקם את ידי הכבולה מאחורי גבי. כשאמרתי לו שהוא מכאיב לי ושהתנהגותו עבריינית, הוא כינה אותי "עבריין". שוטר בכיר אחר שהבחין במתרחש ניסה להתערב ולחלץ אותי מאחיזתו, אך הקצין הבכיר מנע ממנו לעשות זאת. כשהגעתי לתחנה, לאחר חיפוש, החליטו לאזוק אותי בידיים וברגליים, כאילו הייתי פושע מסוכן, וכל זאת מבלי שהתנגדתי כלל למעצר. בתוך תא המעצר, ניסיתי להסביר לאחד הקצינים מה עשה לי אותו שוטר. מכיוון שלא ידעתי את שמו, ציינתי שמדובר בשוטר הערבי, רק לצורך זיהוי. בתגובה, הוא האשים אותי בגזענות. כשעתיים לאחר מכן, אותו שוטר שעצר אותי נכנס לתא, חייך לעברי. אמרתי לו שאפרסם את התיעודים שיש ברשותי ואת תמונתו. בתגובה, הוא הוסיף לחומר החקירה סעיף של "איומים". באופן אירוני, מי שראתה אותי אזוק בצורה כל כך לא פרופורציונלית הייתה לא אחרת מעו"ד גבי לסקי, ממערך עוטף העצורים של השמאל. היא שאלה את השוטרים מדוע אני אזוק כך ודאגה לשלומי. אבל הסיפור הזה גדול ממני. באותו זמן היו בתחנה שלושה עצורים מהפגנות קפלן, שנעצרו רק כי לבשו אפוד צהוב. אני אומר לכם, יש מספיק אנשים לעצור בקפלן על עבירות חמורות בהרבה, אבל על אפוד צהוב? התמונה העצובה הזו משקפת את סדרי העדיפויות המעוותים של התחנה הזו ומפקדה. במהלך החקירה, התברר שהשוטרים כלל לא ידעו על מה נעצרתי. בדוח נכתב שנעצרתי בהבימה, למרות שנעצרתי ליד הסינמטק. החוקר עצמו הופתע לשמוע על סעיף ה"איומים". כמובן שהגשתי תלונה במח"ש, לא מתוך רצון לפגוע אישית בשוטר, אלא כדי שמקרים כאלה לא יישנו. חשוב לי לציין שיש בתחנת לב תל אביב גם שוטרים מדהימים, אנשים טובים מיסודם כמו מנצור יוסף ורבים אחרים שאני לא זוכר את שמם. יש אנשים נפלאים במשטרה, אבל לצידם, יש כאלה שלא. בהמשך השבוע אפרסם את התיעודים הנוספים. אני רוצה להודות לעו"ד חיה מלול גז המדהימה שערה הרבה בלילות בגללי, וכן, גם לגבי לסקי, על האנושיות והדאגה. ולך, מפקד תחנת משטרת לב תל אביב, וגם לך, השר בן גביר: נכשלתם. אתם לא יכולים לפטור את הביקורת הזו בטענה שאני "איש שמאל". זו ביקורת שבאה מתוך הבית. קחו אחריות. אני מקווה שהמצב בתחנה הזו אינו משקף את המשטרה כולה. התיעוד בסרטון : איתמר בן גביר Israel Police

ויקטור שריקי 🇮🇱 فيكتور شريقي

10,925 次观看 • 6 个月前

סיכום עדותו של החוקר ארנון הרפז בתיק 4000 (הסיכום המצולם בסוף הציוץ); הדברים שנחשפו היום בעדותו של הרפז, מי שהוגדר ע"י מרבית החוקרים האחרים וע"י עצמו כקצין הקישור, כלומר מי שתפקידו הוא לספק "מעטפת לוגיסטית" לחקירות, מטלטלים בכל קנה מידה, הן מבחינת רמות העבריינות בה פעלו החוקרים, והן מבחינת אכזריותם וחוסר אנושיותם. הרפז, שהשיב לא פחות מ-124 פעם "לא זוכר" ומספר דומה של פעמים "לא יודע", חשף היום, במקרה, שדיסק חקירה הושמד ע"י אחד החוקרים בטענה שהחקירה בסופו של דבר לא התקיימה (אז למה להשמיד?) ואף לא תיעד זאת, אלא הרפז הוא שתיעד זאת כדי להסביר מדוע חסר לו דיסק. מדובר בהשמדת ראיות גסה ובוטה, ודאי בתיק שכל כך הרבה מידע התגלה בו מתיעודי אגב אקראיים. עד כמה שנראה הדבר בלתי אפשרי, מכאן הולכים הדברים ומחמירים. לקראת סוף היום התברר, שהדיסק לא הושמד ע"י החוקר דותן מליחי מפני ש-"החקירה בוטלה", אלא מפני שבמידה גבוהה מאוד של ודאות (התביעה אמורה להמציא זכ"דים רלוונטיים אם קיימים ואז נדע סופית), מדובר היה בהאזנת סתר שהביטוי "בלתי חוקית" עושה עמה חסד גדול, לשיחה חסויה בין אור אלוביץ' לבין עורך דינו. עוד התברר היום, שבמקרים לא מעטים, עצורי הפרשה לא נשלחו לבתי מעצר של השב"ס כפי שהוסבר עד כה, אלא למתקנים "אחרים", בהם המשיכו החקירות להתבצע בשיטות שונות ומשונות, אך ללא תיעוד ומבלי שישנה על כך ביקורת כלשהי. כעת כבר לא ברור, אילו מה-"חוויות" עברו הנחקרים במתקני השב"ס ואילו היו הצגות מבוימות שנערכו ע"י אנשי להב ויחידות אחרות, שאפילו שמה של אחת מהן חסוי. קצרה היריעה מלפרט בכתב את מעשי העבריינות האכזריים שביצעו הרפז ואנשים, ואת אלו תוכלו לשמוע בסיכום המצולם. אבל רגע לפני שנעבור לדבר על ההרעבה, מניעת השינה ומניעת הטיפול הרפואי שחוו הנחקרים, ומעצר מכוון בכלא בטחוני מרוחק עם אוכלי גולגלות כדי להטיל עליהם אימה, שמדובר היה לכל היותר בחשודים בעבירות צווארון לבן, אנשים נורמטיביים לחלוטין שמצאו עצמם יום אחד מקבלים יחס של נוחבות, רק בלי ההקפדה על תזונה מספקת ובריאה, מזרונים עבים די הצורך ושעות שינה מספקות. כאמור, נחשפנו היום לאכזריות ולחוסר האנושיות בה פעלו החוקרים, וזאת בסיועו של הרפז שתפקידו היה לאפשר את מסכת הפשע והרשע ולאפשר התעללות פיזית ונפשית בעצורים, תוך ביצוע שורת עבירות בלתי נגמרת. ראינו איך הרפז "או מי מטעמו כפי שהרבה להרחיק עצמו מהמעשים), ממש תכננו וארגנו מסכת התעללות בלתי אנושית ועבריינית באיריס אלוביץ', איך התעלמו במכוון ממצבו הרפואי של ניר חפץ ומנעו טיפול מאלוביץ', איך הרעיבו את העצורים במכוון, איך תיזזו אותם בין בתי מעצר כדי למנוע מהם שינה, ולמרות שהדבר לא נאמר מפורשות אך משתמע בבירור, ממש דאגו לוודא שייגרעו מהם תנאים מינימליים. עוד נחשפנו היום, לאחר שהשקר אותו ניסה הרפז למכור בתחילה כאילו נודע לו על סיפור המקורבת מהתקשורת קרס, שהרפז, כנראה במכוון, הוא זה שחשף לחוקר יניב פלג, כאילו דרך אגב בזמן שהוא יוצר מהחדר בו שהו, את דבר קיומה של המקורבת ואת הכוונה לבצע באמצעותה על חפץ "תרגיל חקירה". זמן קצר לאחר מכן, ועוד לפני הישיבה הרשמית בה אורגן המעשה הנפשע לפרטי פרטים, "הסגביר" פלג לחפץ שכדאי לו לשנות גישה, מפני שהם יודעים את כל מה שהוא מסתיר, וביום יומיים הקרובים "תיפול עליו פצצה" שתהרוס את חייו, תפרק את משפחתו ותפגע באשתו ובילדיו. ניתן רק לתהות, האם מעבר לכך שהרפז הוא עד שקר שפל, מסירת המידע לפלג הייתה הדלפה רכלנית, או פעולה זדונית שתוצאתה הייתה מלכתחילה מטרתה. האווירה בין ההגנה לתביעה הייתה היום אגרסיבית מאי פעם, ובמהלך המריבות הרבות בין הסנגורים לתירוש, אף נאלצה השופטת פרידמן פלדמן להשתמש בפטיש, לראשונה מתחילת ההליך למיטב זכרוני. אחד מרגעי השיא היה, כאשר עו"ד חן, בתגובה להטפת-מוסר מחוצפת ומתחסדת מצד תירוש, אמר: "הדבר האחרון בעולם שאני מקבל הטפות מוסר מהתביעה בתיק של פשעים והתעמרות נגד חשודים ונחקרים, אבא ובן — פשע עם המקורבת, פשע של אי העברת חומר חקירה — וממנה אני צריך ללמוד הטפות מוסר?". השופטת הפסיקה את הדיון. שורה תחתונה הרפז ביקש להצטמצם ל"מעטפת לוגיסטית" ול"לא זוכר" — אך דווקא הלוגיסטיקה שהוא כן זוכר, חושפת את היקף הפשעים שלהם העניק את אותה מעטפת. אז הנה, ב-5 דקות כמו שעל עניין המקורבת נודע לו מהעיתון, סיכום עדותו של קצין לוגיסטיקת הרשע והפשע הדמנטי של תיק 4,000, החוקר ארנון הרפז:
29:01

סיכום עדותו של החוקר ארנון הרפז בתיק 4000 (הסיכום המצולם בסוף הציוץ); הדברים שנחשפו היום בעדותו של הרפז, מי שהוגדר ע"י מרבית החוקרים האחרים וע"י עצמו כקצין הקישור, כלומר מי שתפקידו הוא לספק "מעטפת לוגיסטית" לחקירות, מטלטלים בכל קנה מידה, הן מבחינת רמות העבריינות בה פעלו החוקרים, והן מבחינת אכזריותם וחוסר אנושיותם. הרפז, שהשיב לא פחות מ-124 פעם "לא זוכר" ומספר דומה של פעמים "לא יודע", חשף היום, במקרה, שדיסק חקירה הושמד ע"י אחד החוקרים בטענה שהחקירה בסופו של דבר לא התקיימה (אז למה להשמיד?) ואף לא תיעד זאת, אלא הרפז הוא שתיעד זאת כדי להסביר מדוע חסר לו דיסק. מדובר בהשמדת ראיות גסה ובוטה, ודאי בתיק שכל כך הרבה מידע התגלה בו מתיעודי אגב אקראיים. עד כמה שנראה הדבר בלתי אפשרי, מכאן הולכים הדברים ומחמירים. לקראת סוף היום התברר, שהדיסק לא הושמד ע"י החוקר דותן מליחי מפני ש-"החקירה בוטלה", אלא מפני שבמידה גבוהה מאוד של ודאות (התביעה אמורה להמציא זכ"דים רלוונטיים אם קיימים ואז נדע סופית), מדובר היה בהאזנת סתר שהביטוי "בלתי חוקית" עושה עמה חסד גדול, לשיחה חסויה בין אור אלוביץ' לבין עורך דינו. עוד התברר היום, שבמקרים לא מעטים, עצורי הפרשה לא נשלחו לבתי מעצר של השב"ס כפי שהוסבר עד כה, אלא למתקנים "אחרים", בהם המשיכו החקירות להתבצע בשיטות שונות ומשונות, אך ללא תיעוד ומבלי שישנה על כך ביקורת כלשהי. כעת כבר לא ברור, אילו מה-"חוויות" עברו הנחקרים במתקני השב"ס ואילו היו הצגות מבוימות שנערכו ע"י אנשי להב ויחידות אחרות, שאפילו שמה של אחת מהן חסוי. קצרה היריעה מלפרט בכתב את מעשי העבריינות האכזריים שביצעו הרפז ואנשים, ואת אלו תוכלו לשמוע בסיכום המצולם. אבל רגע לפני שנעבור לדבר על ההרעבה, מניעת השינה ומניעת הטיפול הרפואי שחוו הנחקרים, ומעצר מכוון בכלא בטחוני מרוחק עם אוכלי גולגלות כדי להטיל עליהם אימה, שמדובר היה לכל היותר בחשודים בעבירות צווארון לבן, אנשים נורמטיביים לחלוטין שמצאו עצמם יום אחד מקבלים יחס של נוחבות, רק בלי ההקפדה על תזונה מספקת ובריאה, מזרונים עבים די הצורך ושעות שינה מספקות. כאמור, נחשפנו היום לאכזריות ולחוסר האנושיות בה פעלו החוקרים, וזאת בסיועו של הרפז שתפקידו היה לאפשר את מסכת הפשע והרשע ולאפשר התעללות פיזית ונפשית בעצורים, תוך ביצוע שורת עבירות בלתי נגמרת. ראינו איך הרפז "או מי מטעמו כפי שהרבה להרחיק עצמו מהמעשים), ממש תכננו וארגנו מסכת התעללות בלתי אנושית ועבריינית באיריס אלוביץ', איך התעלמו במכוון ממצבו הרפואי של ניר חפץ ומנעו טיפול מאלוביץ', איך הרעיבו את העצורים במכוון, איך תיזזו אותם בין בתי מעצר כדי למנוע מהם שינה, ולמרות שהדבר לא נאמר מפורשות אך משתמע בבירור, ממש דאגו לוודא שייגרעו מהם תנאים מינימליים. עוד נחשפנו היום, לאחר שהשקר אותו ניסה הרפז למכור בתחילה כאילו נודע לו על סיפור המקורבת מהתקשורת קרס, שהרפז, כנראה במכוון, הוא זה שחשף לחוקר יניב פלג, כאילו דרך אגב בזמן שהוא יוצר מהחדר בו שהו, את דבר קיומה של המקורבת ואת הכוונה לבצע באמצעותה על חפץ "תרגיל חקירה". זמן קצר לאחר מכן, ועוד לפני הישיבה הרשמית בה אורגן המעשה הנפשע לפרטי פרטים, "הסגביר" פלג לחפץ שכדאי לו לשנות גישה, מפני שהם יודעים את כל מה שהוא מסתיר, וביום יומיים הקרובים "תיפול עליו פצצה" שתהרוס את חייו, תפרק את משפחתו ותפגע באשתו ובילדיו. ניתן רק לתהות, האם מעבר לכך שהרפז הוא עד שקר שפל, מסירת המידע לפלג הייתה הדלפה רכלנית, או פעולה זדונית שתוצאתה הייתה מלכתחילה מטרתה. האווירה בין ההגנה לתביעה הייתה היום אגרסיבית מאי פעם, ובמהלך המריבות הרבות בין הסנגורים לתירוש, אף נאלצה השופטת פרידמן פלדמן להשתמש בפטיש, לראשונה מתחילת ההליך למיטב זכרוני. אחד מרגעי השיא היה, כאשר עו"ד חן, בתגובה להטפת-מוסר מחוצפת ומתחסדת מצד תירוש, אמר: "הדבר האחרון בעולם שאני מקבל הטפות מוסר מהתביעה בתיק של פשעים והתעמרות נגד חשודים ונחקרים, אבא ובן — פשע עם המקורבת, פשע של אי העברת חומר חקירה — וממנה אני צריך ללמוד הטפות מוסר?". השופטת הפסיקה את הדיון. שורה תחתונה הרפז ביקש להצטמצם ל"מעטפת לוגיסטית" ול"לא זוכר" — אך דווקא הלוגיסטיקה שהוא כן זוכר, חושפת את היקף הפשעים שלהם העניק את אותה מעטפת. אז הנה, ב-5 דקות כמו שעל עניין המקורבת נודע לו מהעיתון, סיכום עדותו של קצין לוגיסטיקת הרשע והפשע הדמנטי של תיק 4,000, החוקר ארנון הרפז:

עידו שיפוני

18,693 次观看 • 1 个月前

זה היה באפריל 2023, כמה שבועות אחרי שעזבנו את הישיבה. אני בן 18, יהודה בן 20 - שנינו חרדים אמיתיים כמו שאנחנו היום: כובע שחור, חליפה שחורה, ציצית בחוץ, כיפה על הראש, שומרים שבת, מתפללים שלוש פעמים ביום, אומרים ברכות לפני אכילה. רק שלא למדנו יותר בישיבה. החלטנו לצאת, כי לא יכולנו יותר לשמוע את הדרשות שמתייחסות לממשלה כאילו היא קדושה, כאילו כל ביקורת על נתניהו היא חילול השם. הרגשנו שאנחנו אותם אנשים - רק עם עיניים פקוחות יותר. בדרך לקפלן, באוטובוס 160 מבני ברק, כבר ראינו את הגל מתחיל להתגלגל. מהחלון ראינו מאות אנשים צועדים לכיוון תל אביב - צעירים עם דגלי ישראל גדולים על הכתפיים, משפחות עם ילדים קטנים על הכתפיים, מבוגרים עם שלטים צבעוניים: "דמוקרטיה או מלחמת אחים", "לא ניתן להפוך את ישראל לדיקטטורה", "החוק שווה לכולם - גם לראש הממשלה". הכבישים היו מלאים, מכוניות צפרו בתמיכה, אנשים נופפו בדגלים מהמדרכות והגשרים. זה נראה כמו נהר של אנשים שמתעוררים. יוסי הסתכל עליי ואמר בשקט, מתחת לכובע: "תראה, זה לא 'השמאלנים'. זה עם שלם שמבין מה הם מנסים לעשות." הידיים שלי רעדו קצת מתחת לחליפה השחורה. כשהגענו לקפלן, ההמון היה עצום - קולות, שירה, מגפונים, דגלים בכל מקום. עמדנו בצד, מנסים להתאקלם, מרגישים קצת כמו זרים עם הכובעים והחליפות בין כל החולצות הקלילות והצבעוניות. ואז ניגשה אלינו אישה מבוגרת, חילונית לגמרי, עם דגל קטן תלוי על התיק. היא חייכה חיוך חם ואמרה: "ברוכים הבאים, יקרים. תודה שבאתם. זה ממש מחזק לראות חרדים כמוכם כאן." לא שאלה כלום על המראה שלנו, לא הסתכלה בעיניים סקרניות. פשוט נתנה לנו תחושה שאנחנו חלק מהדבר הזה. באותו רגע משהו נפתח לי בלב. כל החיים שמעתי ש"החילונים שונאים חרדים", "הם רוצים להרוס את התורה". אבל פה ראיתי אנשים שרוצים מדינה שבה התורה יכולה להתקיים בלי שחיתות, בלי שראש ממשלה עם תיקים פליליים ישתמש בה כתירוץ לשקר ולגניבה. ראיתי איך נתניהו וממשלתו מנסים לשבור את המערכת – להפוך את בית המשפט למכשיר פרטי, להשתיק כל מבקר, להשתמש בפחד של החרדים מגיוס כדי להחזיק בשלטון. ראיתי איך עסקנים חרדים מוכרים את עתיד הילדים שלנו תמורת כספים ותפקידים, במקום להילחם למען צדק אמיתי כמו שכתוב בגמרא. יוסי ואני עמדנו שם, מחזיקים דגלי ישראל, אנשים צילמו אותנו, חיבקו אותנו, צעקו איתנו "עם ישראל חי!". לא היו שם חרדים אחרים שפגשנו - אבל לא היינו צריכים. הרגשנו שהמאבק הזה הוא גם שלנו, של התורה שמדברת על "צדק צדק תרדוף", של יושר ששווה לכולם - גם לראש ממשלה. מושחתים ועבריינים כמו נתניהו וממשלתו יצרו אותי. הם, והשתיקה של רבים סביבם, הדליקו בי את האש. בגיל 18, כבר לא בישיבה אבל עדיין חרדי נורמלי כמו היום, הבנתי שאם לא אצא להילחם עכשיו - איך אוכל להסתכל בעיניים של הילדים שלי בעתיד? מאז אני נלחם. לא נגד החרדים. נגד השקר, נגד השחיתות, נגד מי שמשתמש בתורה כמגן לפשעים. בשביל מדינה שבה כל ילד - חרדי או לא - יגדל עם צדק אמיתי, עם מנהיגים נקיים, עם תקווה. המאבק שלי התחיל באוטובוס 160, כשראינו את מאות הצועדים עם הדגלים בדרך לקפלן - והוא לא ייגמר עד שננצח.✊🇮🇱 נ.ב. בסרטון המצורף רואים אותי ואת חברי היקר יהודה בהפגנה הסוערת בליל גלנט הראשון (בשניה 21). שתפו ועקבו 🙏❤️
1:33

זה היה באפריל 2023, כמה שבועות אחרי שעזבנו את הישיבה. אני בן 18, יהודה בן 20 - שנינו חרדים אמיתיים כמו שאנחנו היום: כובע שחור, חליפה שחורה, ציצית בחוץ, כיפה על הראש, שומרים שבת, מתפללים שלוש פעמים ביום, אומרים ברכות לפני אכילה. רק שלא למדנו יותר בישיבה. החלטנו לצאת, כי לא יכולנו יותר לשמוע את הדרשות שמתייחסות לממשלה כאילו היא קדושה, כאילו כל ביקורת על נתניהו היא חילול השם. הרגשנו שאנחנו אותם אנשים - רק עם עיניים פקוחות יותר. בדרך לקפלן, באוטובוס 160 מבני ברק, כבר ראינו את הגל מתחיל להתגלגל. מהחלון ראינו מאות אנשים צועדים לכיוון תל אביב - צעירים עם דגלי ישראל גדולים על הכתפיים, משפחות עם ילדים קטנים על הכתפיים, מבוגרים עם שלטים צבעוניים: "דמוקרטיה או מלחמת אחים", "לא ניתן להפוך את ישראל לדיקטטורה", "החוק שווה לכולם - גם לראש הממשלה". הכבישים היו מלאים, מכוניות צפרו בתמיכה, אנשים נופפו בדגלים מהמדרכות והגשרים. זה נראה כמו נהר של אנשים שמתעוררים. יוסי הסתכל עליי ואמר בשקט, מתחת לכובע: "תראה, זה לא 'השמאלנים'. זה עם שלם שמבין מה הם מנסים לעשות." הידיים שלי רעדו קצת מתחת לחליפה השחורה. כשהגענו לקפלן, ההמון היה עצום - קולות, שירה, מגפונים, דגלים בכל מקום. עמדנו בצד, מנסים להתאקלם, מרגישים קצת כמו זרים עם הכובעים והחליפות בין כל החולצות הקלילות והצבעוניות. ואז ניגשה אלינו אישה מבוגרת, חילונית לגמרי, עם דגל קטן תלוי על התיק. היא חייכה חיוך חם ואמרה: "ברוכים הבאים, יקרים. תודה שבאתם. זה ממש מחזק לראות חרדים כמוכם כאן." לא שאלה כלום על המראה שלנו, לא הסתכלה בעיניים סקרניות. פשוט נתנה לנו תחושה שאנחנו חלק מהדבר הזה. באותו רגע משהו נפתח לי בלב. כל החיים שמעתי ש"החילונים שונאים חרדים", "הם רוצים להרוס את התורה". אבל פה ראיתי אנשים שרוצים מדינה שבה התורה יכולה להתקיים בלי שחיתות, בלי שראש ממשלה עם תיקים פליליים ישתמש בה כתירוץ לשקר ולגניבה. ראיתי איך נתניהו וממשלתו מנסים לשבור את המערכת – להפוך את בית המשפט למכשיר פרטי, להשתיק כל מבקר, להשתמש בפחד של החרדים מגיוס כדי להחזיק בשלטון. ראיתי איך עסקנים חרדים מוכרים את עתיד הילדים שלנו תמורת כספים ותפקידים, במקום להילחם למען צדק אמיתי כמו שכתוב בגמרא. יוסי ואני עמדנו שם, מחזיקים דגלי ישראל, אנשים צילמו אותנו, חיבקו אותנו, צעקו איתנו "עם ישראל חי!". לא היו שם חרדים אחרים שפגשנו - אבל לא היינו צריכים. הרגשנו שהמאבק הזה הוא גם שלנו, של התורה שמדברת על "צדק צדק תרדוף", של יושר ששווה לכולם - גם לראש ממשלה. מושחתים ועבריינים כמו נתניהו וממשלתו יצרו אותי. הם, והשתיקה של רבים סביבם, הדליקו בי את האש. בגיל 18, כבר לא בישיבה אבל עדיין חרדי נורמלי כמו היום, הבנתי שאם לא אצא להילחם עכשיו - איך אוכל להסתכל בעיניים של הילדים שלי בעתיד? מאז אני נלחם. לא נגד החרדים. נגד השקר, נגד השחיתות, נגד מי שמשתמש בתורה כמגן לפשעים. בשביל מדינה שבה כל ילד - חרדי או לא - יגדל עם צדק אמיתי, עם מנהיגים נקיים, עם תקווה. המאבק שלי התחיל באוטובוס 160, כשראינו את מאות הצועדים עם הדגלים בדרך לקפלן - והוא לא ייגמר עד שננצח.✊🇮🇱 נ.ב. בסרטון המצורף רואים אותי ואת חברי היקר יהודה בהפגנה הסוערת בליל גלנט הראשון (בשניה 21). שתפו ועקבו 🙏❤️

טוביה - חרדי למען הדמוקרטיה 🇮🇱

38,902 次观看 • 6 个月前

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"
15:51

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"

Jonathan D. Halevi

104,080 次观看 • 1 年前

הדוקטור המשטרתי שלא הייתם רוצים לפגוש אפילו בסיוטים שלכם. סוף סוף נחשף האייס החדש של משטרת ישראל, הרופא המשטרתי ד"ר ינאי דור. העיתונאי המעולה בר שם אור השיג ראיון בלעדי עם הדוקטור במדים, כדי שיסביר מדוע הפסיק את הליך ההחייאה שהוביל אתמול ד״ר אודי בהרב במשותף עם שתי פרמדיקיות, למפגין שלקה בליבו בחניון הבימה. בר שאל את הרופא המשטרתי שנראה דוחף את ד"ר בהרב, האם הוא לא סיכן לשיטתו את המטופל. תשובתו היתה ״לא סיכנו כלום. יש דוברות", או במילים אחרות, באמא שלך בר שחרר אותי מהסברים על מעשיי התמוהים שעשויים להטיל בי דופי לגבי דבקותי בשבועת הרופא ואולי רחמנא לצלן להטיל ספק במיומנות הרפואית שלי. אחרי שהקשבתם לינאי הדוקטור המשטרתי צפו בד"ר בהרב הרופא שטיפל מתחילת הארוע במפגין שלקה בליבו ובדיוק כשבא למסור לפרמדיקיות מנת אדרנלין, הדוקטור המשטרתי פשוט דחף אותו משם הצידה. לטענת בהרב "השוטרים שהיו הפריעו לצוותים הרפואיים שעבדו". בהרב צולם בזמן מטיח כלפי דוקטור ינאי את המילים הקשות שאינן מתפרשות לשתי פנים, לגבי מה שארע שם: "אל תדחוף אותה, אל תדחוף כבר יא בן זונה, אני נותן אדרנלין" בשולי הדברים: 1. דוקטור ינאי נראה צועד בגאון בחניון הבימה, כמו מפלסת אנושית, במה שעשוי להראות כיצירת נתיב פנוי ל"סלב" הביריון העלוב מרדכי דוד. 2. דוקטור ינאי הוא רופא לרפואה אסתטית. פק"ד תמיר פרו שנשלח לאולפן של רביב דרוקר מטעם דוברות המשטרה טען שהדוקטור המשטרתי הוא רופא מומחה בטיפול נמרץ. נו מזה אנחנו לא מתרגשים, עוד שקר מטעם דוברות המשטרה. 3. דוקטור ינאי הצטרף אתמול לסיירת ה"גיבורי התהילה" של משטרת ישראל, לדמויות המופת והדוגמא האישית שהתגלו בשיאם ועלו לכותרות מאז ינואר 2023 ובהם: ולנטינה נמץ, עבד עמאני, רפ"ק מאיר סוויסה ומפקד יס"מ לשעבר יאיר חנונה. החל משילשום, יום שבת 4.4.2026, המשטר בישראל הוחלף באופן רשמי למשטר דיקטטורי, עדיין לא על מלא. נותרו שני מעוזים שלמים להגנת הדמוקרטיה, גלי בהרב מיארה, היועצת המשפטית לממשלה ובית המשפט העליון, בנוסף עליהם עדיין בידינו, באופן חלקי, הצבא והתקשורת. חברותיי וחבריי, הכי חשוב עיניים על הכדור, נתניהו ושותפיו המופקרים מפזרים מסכי עשן והסחות דעת כל הזמן, מלחמות, עוד מלחמות, הרוגים, עקורים, לכודים, אזעקות, טילים, מבצעים, הדלפות מהלשכה הקטארית, דוברים גזעניים שחוזרים בהם, דוברות לקקניות שממונות ולמחרת נזרקות חזרה למקומן הטבעי, רבנים שמייחלים שהקב"ה יהרוג את שופטי בג"ץ ועוד. כל הטירוף הזה לא יסיט אותנו ממשימת חיינו, מהסיכוי האחרון שנותר לנו להציל את מדינת ישראל. לא נאפשר קדנציה נוספת של משטר המוות, של מלאכי הדמים, הפשע, הרשע, ההרס, הביזה, השחיתית והבגידה. אחרי שנפיל את נתניהו וסייעניו הארורים, נעמיד אותם למשפט העם תחת דין משפטי ניר עוז. לא נשכח ולא נשכח גם לכל שוטרי משטרת ישראל, כמו הדוקטור המשטרתי ינאי דור, שמילאו פקודות כמו סומאים צייתנים, בלי לאתגר את הפקודות ואת מי שנתן אותן. נביא למשפט את אותם שוטרים ושוטרות, קצינות וקצינים, עלובי נפש וחסרי אנושיות שהפרו את הנחיות בג"צ ושהפרו חוקי זכויות אזרח בסיסיים, בהם גם חובתם הבסיסית, מתן ביטחון אישי לאזרחי מדינת ישראל, לכל האזרחים בלי הבדל דת, גזע או מין ואף יתרה מכך סיכנו ביודעין חייהם של אזרחים רבים. בר שם-אור Bar Shem-Ur Raviv Drucker חדשות 13 ערוץ 13
0:56

הדוקטור המשטרתי שלא הייתם רוצים לפגוש אפילו בסיוטים שלכם. סוף סוף נחשף האייס החדש של משטרת ישראל, הרופא המשטרתי ד"ר ינאי דור. העיתונאי המעולה בר שם אור השיג ראיון בלעדי עם הדוקטור במדים, כדי שיסביר מדוע הפסיק את הליך ההחייאה שהוביל אתמול ד״ר אודי בהרב במשותף עם שתי פרמדיקיות, למפגין שלקה בליבו בחניון הבימה. בר שאל את הרופא המשטרתי שנראה דוחף את ד"ר בהרב, האם הוא לא סיכן לשיטתו את המטופל. תשובתו היתה ״לא סיכנו כלום. יש דוברות", או במילים אחרות, באמא שלך בר שחרר אותי מהסברים על מעשיי התמוהים שעשויים להטיל בי דופי לגבי דבקותי בשבועת הרופא ואולי רחמנא לצלן להטיל ספק במיומנות הרפואית שלי. אחרי שהקשבתם לינאי הדוקטור המשטרתי צפו בד"ר בהרב הרופא שטיפל מתחילת הארוע במפגין שלקה בליבו ובדיוק כשבא למסור לפרמדיקיות מנת אדרנלין, הדוקטור המשטרתי פשוט דחף אותו משם הצידה. לטענת בהרב "השוטרים שהיו הפריעו לצוותים הרפואיים שעבדו". בהרב צולם בזמן מטיח כלפי דוקטור ינאי את המילים הקשות שאינן מתפרשות לשתי פנים, לגבי מה שארע שם: "אל תדחוף אותה, אל תדחוף כבר יא בן זונה, אני נותן אדרנלין" בשולי הדברים: 1. דוקטור ינאי נראה צועד בגאון בחניון הבימה, כמו מפלסת אנושית, במה שעשוי להראות כיצירת נתיב פנוי ל"סלב" הביריון העלוב מרדכי דוד. 2. דוקטור ינאי הוא רופא לרפואה אסתטית. פק"ד תמיר פרו שנשלח לאולפן של רביב דרוקר מטעם דוברות המשטרה טען שהדוקטור המשטרתי הוא רופא מומחה בטיפול נמרץ. נו מזה אנחנו לא מתרגשים, עוד שקר מטעם דוברות המשטרה. 3. דוקטור ינאי הצטרף אתמול לסיירת ה"גיבורי התהילה" של משטרת ישראל, לדמויות המופת והדוגמא האישית שהתגלו בשיאם ועלו לכותרות מאז ינואר 2023 ובהם: ולנטינה נמץ, עבד עמאני, רפ"ק מאיר סוויסה ומפקד יס"מ לשעבר יאיר חנונה. החל משילשום, יום שבת 4.4.2026, המשטר בישראל הוחלף באופן רשמי למשטר דיקטטורי, עדיין לא על מלא. נותרו שני מעוזים שלמים להגנת הדמוקרטיה, גלי בהרב מיארה, היועצת המשפטית לממשלה ובית המשפט העליון, בנוסף עליהם עדיין בידינו, באופן חלקי, הצבא והתקשורת. חברותיי וחבריי, הכי חשוב עיניים על הכדור, נתניהו ושותפיו המופקרים מפזרים מסכי עשן והסחות דעת כל הזמן, מלחמות, עוד מלחמות, הרוגים, עקורים, לכודים, אזעקות, טילים, מבצעים, הדלפות מהלשכה הקטארית, דוברים גזעניים שחוזרים בהם, דוברות לקקניות שממונות ולמחרת נזרקות חזרה למקומן הטבעי, רבנים שמייחלים שהקב"ה יהרוג את שופטי בג"ץ ועוד. כל הטירוף הזה לא יסיט אותנו ממשימת חיינו, מהסיכוי האחרון שנותר לנו להציל את מדינת ישראל. לא נאפשר קדנציה נוספת של משטר המוות, של מלאכי הדמים, הפשע, הרשע, ההרס, הביזה, השחיתית והבגידה. אחרי שנפיל את נתניהו וסייעניו הארורים, נעמיד אותם למשפט העם תחת דין משפטי ניר עוז. לא נשכח ולא נשכח גם לכל שוטרי משטרת ישראל, כמו הדוקטור המשטרתי ינאי דור, שמילאו פקודות כמו סומאים צייתנים, בלי לאתגר את הפקודות ואת מי שנתן אותן. נביא למשפט את אותם שוטרים ושוטרות, קצינות וקצינים, עלובי נפש וחסרי אנושיות שהפרו את הנחיות בג"צ ושהפרו חוקי זכויות אזרח בסיסיים, בהם גם חובתם הבסיסית, מתן ביטחון אישי לאזרחי מדינת ישראל, לכל האזרחים בלי הבדל דת, גזע או מין ואף יתרה מכך סיכנו ביודעין חייהם של אזרחים רבים. בר שם-אור Bar Shem-Ur Raviv Drucker חדשות 13 ערוץ 13

Danny Gallant דני גלנט

89,250 次观看 • 4 个月前

תשקיעו 15 דק׳ להקשיב לדבריה של כבוד נשיאת בהמ״ש העליון, דורית ביניש, בזום אתמול שיאיא פינק ארגן. הבאתי חלק מהדברים. ——— ההפיכה המשטרית בעיצומה. היא לא חלפה מן העולם. זאת הייתה אשליה שלנו, שהצלחנו. מהר מאוד כאשר הופיע שר המשפטים בינואר 23 והציג את תוכניתו, הבנו שזו לא מהפכה משפטית אלא הפיכה משטרית. הציבור הבין את זה ויצא לרחוב. ונתנו לנו תחושה שבלמנו את ההפיכה. במובן מסוים זה נכון, כאשר בית המשפט לא קיבל את הפרקטיקה לא לבקר את הממשלה על פי סבירות התנהגותה ומעשיה. הייתה תחושה שאנחנו עצרנו. למרבה הצער זה לא נגמר. על אף המצב הביטחוני, על אף כל הקשיים אנחנו בעיצומה של דהירה של הממשלה לממש את תוכניתה להפיכה משטרית. הדבר המטריד, הוא לא פיטורי שר כזה או אחר, זה מאד מטריד, אבל הדבר המרכזי הוא: יש לנו שלטון שחותר להפוך אותנו מדמוקרטיה לדיקטטורה. הוא נבחר בדרך דמוקרטית. זה כבר קרה הרבה פעמים בהיסטוריה. לא האמנו שנהיה במצב כזה, אבל זהו התהליך. יש דהירה. לעצור את ההפיכה הזאת זו חובתנו המיידית. מה הרעיון של ההפיכה הזו? הבסיס של משטר דמוקרטי זה 3 רשויות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. הממשלה לא מסתירה את כוונתה לצמצם את הרשויות האחרות. כלומר הכנסת כבר בשיטה שלנו בידי שליטה של הממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני. הרצון הנוסף הוא להשתלט על המשפט, על בית המשפט, על התקשורת, על האקדמיה. זה מפתח לשלטון טוטליטרי. ניצול של דרכים דמוקרטיות לביטול הדמוקרטיה. התוכנית היא לפרק את המוסדות צעד אחרי צעד. אם לא בחקיקה אז בדרך מעשית. הם לא הצליחו למזלנו עדיין, אבל הם בהחלט בדרך להשתלט על המוסדות השונים, וזו הכוונה, להרוס. וכאן אנחנו מגיעים למכתב היועצת המשפטית שמתריעה על כך בעצם, על לכל התחושות שיש לנו, שצעד אחרי צעד הממשלה פועלת באופן לא חוקי. כל כוחה של הממשלה נובע מהחוק. היא יכולה לעשות רק מה שהחוק מתיר. כל אדם חופשי לעשות אלא אם אסור, אבל הממשלה יכולה לעשות רק מה שמותר לה על פי חוק. אז ״איזון בחוק״ זה התחלה והקידום של השיטה לחיסול הדמוקרטיה. ומה המכתב אומר? היועמ״שית אמרה – אנחנו יודעים היטב איך מתקבלות החלטות: יש נוהג רב שנים, יש תקנון הממשלה, יש דרך לעבודת ממשלה, כל נושא שעולה לממשלה מחייב הכנה מראש של הרפרנטים בממשלה, חוות דעת משפטית אם צריך. מכל זה מתעלמים: לפי המכתב הם מתנהגים כאילו לא צריכים חוות דעת של היועץ המשפטי הממשלה, הממשלה יכולה לקבל יעוץ מאנשים פרטיים ממזכיר הממשלה, שזה ממש לא תפקידו, מאנשים שונים שהם מעדיפים את דעתם וחוות דעתם המשפטית. אבל, על פי הדין במדינה, חד משמעית, (זה הובהר פעמים רבות בפסק הדין) מי שחוות דעתו המשפטית מחייבת את הממשלה זה היועצת המשפטית הממשלה. זה תפקידה להנחות את הממשלה איך תוכל לפעול על פי חוק. אם לא מכינים קודם חוות דעת, אם מתעלמים מחוות דעת היועצת המשפטית ואם מבקשים חוות דעת בדרכים עקיפות של אנשים לא מוסמכים, --- אז זה צפצוף על החוק, והמשמעות היא שהממשלה פועלת כעבריינית, לא על פי חוק. זה חלק מהצעדים שמובילים לשליטה המוחלטת שלה. אז מתמנים מינויים לא מקצועיים על בסיס פוליטי, בלי שמתקיימים התכונות והכישורים הנדרשים לתפקיד, אנו רואים שנמנעים מלמנות נשיא לבית המשפט העליון, זה חלק משיטת ההשתלטות. רק ימנו שופטים אם הם יהיו נאמנים לממשלה ולא למדינה, זה המבחן, ולכן צריך את הסכמת הדרג הפוליטי לכל מינוי על פי תפיסת שר המשפטים. יש כוונה (וזה כבר בחקיקה) למנות נציב תלונות על שופטים, לא בדרך שהייתה עד היום, רוצים שהכנסת תבחר את נציב תלונות על שופטים, והוא יהווה איום על העצמאות השיפוטית. כי אם שופט ייתן פסק דין שלא ייראה לנציב, אז הכי פשוט יהיה להדיח אותו. כי לנציב יש סמכות להמליץ על הדחה. כל הדברים האלה הם חלק מאיום מאד רציני על מערכת המשפט, שתפקידה לשמור על האיזונים, ועל הבקרה על המערכת. הממשלה צוברת כוח, כדי לגמד את כוחן של המוסדות המקצועיים האחרים. אני מאמינה מאוד שגם היועצת המשפטית, וגם בית המשפט מתכוונים ועומדים כחומה בצורה, אבל נעשים כל הצעדים כדי לסכל את העבודה שלהם. ולכן אנחנו כל פעם שומעים את הנוסח, את הסגנון איך הם מדברים על היועצת, כמו שמדברים על אלופי הצבא וקציני הצבא. איך אפשר לצפות שהציבור יכבד את המוסדות, אם מי שיושב בשלטון של הממשלה מזלזל בצורה כזאת במוסדות המדינה? הסכנה היא הרבה יותר גדולה מזה שאדם מסוים יפוטר השיטה כולה היא לבלוע את הערכים הדמוקרטיים, ערכים שלשמם קמה המדינה הזאת, המוסדות שנבנו, וזו שחיקה, וזה פוגע בביטחון. חיינו שזורים עם הצרכים הבטחונים ועם הנאמנות למדינה ולא לממשלה, זה אלף-בית. שלא נטעה, זה קו אדום. אין גבולות למה שהם מעיזים. אני לא מעלה על דעתי שיעיזו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, ושאנחנו נקבל את זה. אני לא יכולה להתנבא, אך אני מאמינה שזה יוציא מאות אלפים לרחובות. אין לנו כלים אחרים. אני חושבת שאם חס וחלילה הממשלה תעז להגשים את החלום ולפטר יועצת משפטית, אני מקווה שהחוות יהיו מלאים מוחים. אני מצפה למספר ענק עתק, שהממשלה לא תוכל להתעלם ממנו, כי בעצם הממשלה קיבלה את המנדט מהציבור למשטר דמוקרטי, אך פועלת בניגוד למנדט שהיא קיבלה. היא הפקירה אותנו ביטחונית, היא הפקירה אותנו גם מבחינה חוקתית, משפטית, מוסדית. אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. גם מאה אלף לא מספיק. אם חס וחלילה יקרה דבר כזה, הרחוב צריך להיות מלא. לא ניתן להמשיך בתהליך הזה. הגדולה של בית המשפט שלנו כל שנות קיומו, הייתה עצמאותו, תנאי שזה יהיה מוסד עצמאי, לא נשיא מטעם הממשלה ולא שופט מטעם הממשלה, זה כוחו, וזה גם האיזון שניתן לבית משפט אל מול הכוח של הממשלה והרשות המבצעת. הציבור שיוצא נותן כח לשומרי הסף. ממה ישאבו כוח המוסדות האלה של שומרי הסף אם לא מהאמון והרצון לשרת את הציבור כמו שמגיע לו? הם עושים את מלאכתם וכולנו חייבים לתמוך לחזק אותם, לתת להם את הגיבוי. אני מאוד מאמינה בכוח הזה. (למי שרוצה להשלים את כל הזום: ) <<<<< לעוד עדכונים בקבוצות נהון
15:44

תשקיעו 15 דק׳ להקשיב לדבריה של כבוד נשיאת בהמ״ש העליון, דורית ביניש, בזום אתמול שיאיא פינק ארגן. הבאתי חלק מהדברים. ——— ההפיכה המשטרית בעיצומה. היא לא חלפה מן העולם. זאת הייתה אשליה שלנו, שהצלחנו. מהר מאוד כאשר הופיע שר המשפטים בינואר 23 והציג את תוכניתו, הבנו שזו לא מהפכה משפטית אלא הפיכה משטרית. הציבור הבין את זה ויצא לרחוב. ונתנו לנו תחושה שבלמנו את ההפיכה. במובן מסוים זה נכון, כאשר בית המשפט לא קיבל את הפרקטיקה לא לבקר את הממשלה על פי סבירות התנהגותה ומעשיה. הייתה תחושה שאנחנו עצרנו. למרבה הצער זה לא נגמר. על אף המצב הביטחוני, על אף כל הקשיים אנחנו בעיצומה של דהירה של הממשלה לממש את תוכניתה להפיכה משטרית. הדבר המטריד, הוא לא פיטורי שר כזה או אחר, זה מאד מטריד, אבל הדבר המרכזי הוא: יש לנו שלטון שחותר להפוך אותנו מדמוקרטיה לדיקטטורה. הוא נבחר בדרך דמוקרטית. זה כבר קרה הרבה פעמים בהיסטוריה. לא האמנו שנהיה במצב כזה, אבל זהו התהליך. יש דהירה. לעצור את ההפיכה הזאת זו חובתנו המיידית. מה הרעיון של ההפיכה הזו? הבסיס של משטר דמוקרטי זה 3 רשויות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. הממשלה לא מסתירה את כוונתה לצמצם את הרשויות האחרות. כלומר הכנסת כבר בשיטה שלנו בידי שליטה של הממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני. הרצון הנוסף הוא להשתלט על המשפט, על בית המשפט, על התקשורת, על האקדמיה. זה מפתח לשלטון טוטליטרי. ניצול של דרכים דמוקרטיות לביטול הדמוקרטיה. התוכנית היא לפרק את המוסדות צעד אחרי צעד. אם לא בחקיקה אז בדרך מעשית. הם לא הצליחו למזלנו עדיין, אבל הם בהחלט בדרך להשתלט על המוסדות השונים, וזו הכוונה, להרוס. וכאן אנחנו מגיעים למכתב היועצת המשפטית שמתריעה על כך בעצם, על לכל התחושות שיש לנו, שצעד אחרי צעד הממשלה פועלת באופן לא חוקי. כל כוחה של הממשלה נובע מהחוק. היא יכולה לעשות רק מה שהחוק מתיר. כל אדם חופשי לעשות אלא אם אסור, אבל הממשלה יכולה לעשות רק מה שמותר לה על פי חוק. אז ״איזון בחוק״ זה התחלה והקידום של השיטה לחיסול הדמוקרטיה. ומה המכתב אומר? היועמ״שית אמרה – אנחנו יודעים היטב איך מתקבלות החלטות: יש נוהג רב שנים, יש תקנון הממשלה, יש דרך לעבודת ממשלה, כל נושא שעולה לממשלה מחייב הכנה מראש של הרפרנטים בממשלה, חוות דעת משפטית אם צריך. מכל זה מתעלמים: לפי המכתב הם מתנהגים כאילו לא צריכים חוות דעת של היועץ המשפטי הממשלה, הממשלה יכולה לקבל יעוץ מאנשים פרטיים ממזכיר הממשלה, שזה ממש לא תפקידו, מאנשים שונים שהם מעדיפים את דעתם וחוות דעתם המשפטית. אבל, על פי הדין במדינה, חד משמעית, (זה הובהר פעמים רבות בפסק הדין) מי שחוות דעתו המשפטית מחייבת את הממשלה זה היועצת המשפטית הממשלה. זה תפקידה להנחות את הממשלה איך תוכל לפעול על פי חוק. אם לא מכינים קודם חוות דעת, אם מתעלמים מחוות דעת היועצת המשפטית ואם מבקשים חוות דעת בדרכים עקיפות של אנשים לא מוסמכים, --- אז זה צפצוף על החוק, והמשמעות היא שהממשלה פועלת כעבריינית, לא על פי חוק. זה חלק מהצעדים שמובילים לשליטה המוחלטת שלה. אז מתמנים מינויים לא מקצועיים על בסיס פוליטי, בלי שמתקיימים התכונות והכישורים הנדרשים לתפקיד, אנו רואים שנמנעים מלמנות נשיא לבית המשפט העליון, זה חלק משיטת ההשתלטות. רק ימנו שופטים אם הם יהיו נאמנים לממשלה ולא למדינה, זה המבחן, ולכן צריך את הסכמת הדרג הפוליטי לכל מינוי על פי תפיסת שר המשפטים. יש כוונה (וזה כבר בחקיקה) למנות נציב תלונות על שופטים, לא בדרך שהייתה עד היום, רוצים שהכנסת תבחר את נציב תלונות על שופטים, והוא יהווה איום על העצמאות השיפוטית. כי אם שופט ייתן פסק דין שלא ייראה לנציב, אז הכי פשוט יהיה להדיח אותו. כי לנציב יש סמכות להמליץ על הדחה. כל הדברים האלה הם חלק מאיום מאד רציני על מערכת המשפט, שתפקידה לשמור על האיזונים, ועל הבקרה על המערכת. הממשלה צוברת כוח, כדי לגמד את כוחן של המוסדות המקצועיים האחרים. אני מאמינה מאוד שגם היועצת המשפטית, וגם בית המשפט מתכוונים ועומדים כחומה בצורה, אבל נעשים כל הצעדים כדי לסכל את העבודה שלהם. ולכן אנחנו כל פעם שומעים את הנוסח, את הסגנון איך הם מדברים על היועצת, כמו שמדברים על אלופי הצבא וקציני הצבא. איך אפשר לצפות שהציבור יכבד את המוסדות, אם מי שיושב בשלטון של הממשלה מזלזל בצורה כזאת במוסדות המדינה? הסכנה היא הרבה יותר גדולה מזה שאדם מסוים יפוטר השיטה כולה היא לבלוע את הערכים הדמוקרטיים, ערכים שלשמם קמה המדינה הזאת, המוסדות שנבנו, וזו שחיקה, וזה פוגע בביטחון. חיינו שזורים עם הצרכים הבטחונים ועם הנאמנות למדינה ולא לממשלה, זה אלף-בית. שלא נטעה, זה קו אדום. אין גבולות למה שהם מעיזים. אני לא מעלה על דעתי שיעיזו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, ושאנחנו נקבל את זה. אני לא יכולה להתנבא, אך אני מאמינה שזה יוציא מאות אלפים לרחובות. אין לנו כלים אחרים. אני חושבת שאם חס וחלילה הממשלה תעז להגשים את החלום ולפטר יועצת משפטית, אני מקווה שהחוות יהיו מלאים מוחים. אני מצפה למספר ענק עתק, שהממשלה לא תוכל להתעלם ממנו, כי בעצם הממשלה קיבלה את המנדט מהציבור למשטר דמוקרטי, אך פועלת בניגוד למנדט שהיא קיבלה. היא הפקירה אותנו ביטחונית, היא הפקירה אותנו גם מבחינה חוקתית, משפטית, מוסדית. אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. גם מאה אלף לא מספיק. אם חס וחלילה יקרה דבר כזה, הרחוב צריך להיות מלא. לא ניתן להמשיך בתהליך הזה. הגדולה של בית המשפט שלנו כל שנות קיומו, הייתה עצמאותו, תנאי שזה יהיה מוסד עצמאי, לא נשיא מטעם הממשלה ולא שופט מטעם הממשלה, זה כוחו, וזה גם האיזון שניתן לבית משפט אל מול הכוח של הממשלה והרשות המבצעת. הציבור שיוצא נותן כח לשומרי הסף. ממה ישאבו כוח המוסדות האלה של שומרי הסף אם לא מהאמון והרצון לשרת את הציבור כמו שמגיע לו? הם עושים את מלאכתם וכולנו חייבים לתמוך לחזק אותם, לתת להם את הגיבוי. אני מאוד מאמינה בכוח הזה. (למי שרוצה להשלים את כל הזום: ) <<<<< לעוד עדכונים בקבוצות נהון

Karine Nahon • קרין נהון

26,509 次观看 • 2 年前

חודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – מחמוד מרדאווי, מבכירי חמאס, אומר כי ישראל איבדה את הלכידות הפנימית; "ההון בורח, הצבא מתפורר ו[אנשים] אינם רוצים לשרת [בצבא]; כך באים לידי ביטוי גורמי החולשה של הבית הראשון והבית השני גם יחד ברגע הזה – וזו נקודת חולשה" ב-10 באוגוסט 2023, מחמוד מרדאווי, חבר בלשכה המדינית של חמאס, פרסם סרטון וידאו, שבו אמר את הדברים הבאים: באמת, אסור לנו לשכוח, דוד יקר, את המצור, את המרדף, את המעצרים, את הנפילה חלל בדרכו של אללה, ואת ניסיונות הכנעת העם הפלסטיני, שהתגלמו בהתקפה על רצועת עזה אחרי 2007, שהייתה ממוקדת ברצועה ובציר עזה – מלחמות שנועדו להוכיח את העצמאות ולהגן על העניין הלאומי הפלסטיני. לאחר מכן התאחד העם הפלסטיני בכל מקום, וכעת העם האדיר הזה בכל מקום נתון למעצר, למרדפים, לייהוד, לפיצול – הכול נזק, נזק. בהיבט הטקטי, האויב הציוני ללא ספק משיג הישגים, והדבר חקוק על עורנו: שהידים שעולים השמימה, אלפי עצירים, פשיטות לילה מתמשכות, חידוש המצור. ומה שעובר כיום על רצועת עזה אינו רחוק מהחדרים האפלים שבהם מתוכננים הדברים ברמת המזרח התיכון כולו. הרצועה [רצועת עזה] הזו היא שעצרה את שטף הרוע בכל המזרח [התיכון]. רצועת עזה, המובלעת הטהורה הזו, בולמת את ההתקפה שנועדה למחוק כל סימן בעל ערך והמשכיות היסטורית המאשר את ערביותה ושייכותה של האזור הזה לאומה הערבית והאיסלאמית. רצועת עזה ניצבה כחומת מגן איתנה בפני הגל, האי הלוחם בעמידה גבורה. האם עמידה זו, ההקרבות הללו והכאב הזה נשאו פרי? כן, נשאו פרי. האויב בהיבט האסטרטגי – מפסיד. האויב בהיבט האסטרטגי התמודד בעבר עם מלחמות ואתגרים מוגבלים; היום הוא מתמודד ויתמודד עם מלחמות כוללות ופתוחות, ובחזיתות מרובות. דעו זאת בוודאות, אל תפקפקו בכך: מה שממתין לאויב [ישראל] יהיה בחזיתות רבות, בדרכים ובכלים שונים מהמלחמות הקודמות, שהוא לא חזה ולא היה מסוגל לדמיין, וכל ההיערכות, בניין והכנת הצבא שלו לא יתאימו לטבען. בעבר הוא [ישראל] היה מלוכד פנימית, ולו עד גבול מסוים, או נראה לנו שהוא מלוכד, אבל כעת הוא מפורק עדתית בין מזרחיים לאשכנזים, פוליטית בין ימין לשמאל, ומעמדית בין עניים לעשירים. היום [מפלגת] הליכוד, הזרם הדתי־לאומי והחרדים הקיצוניים רוצים לשנות את זהותה של מדינת הישות [ישראל]. שימו לב: ההון בורח, הצבא מתפורר ו[אנשים] אינם רוצים לשרת [בצבא]; כך באים לידי ביטוי גורמי החולשה של הבית הראשון והבית השני גם יחד ברגע הזה – וזו נקודת חולשה. הנקודה השלישית, והחשובה ביותר ב[מאזן] היתרונות, שהאויב הציוני נהנה ממנה בעבר וכעת הוא מאבד אותה: נוכחות ארצות הברית, שבעבר העמידה מאות אלפי חיילים במזרח התיכון ונתנה לאזור עדיפות [וייחסה לו] חשיבות. היום היא מעניקה עדיפות לאירופה ולמזרח הרחוק – לאוקיינוס השקט וההודי – במאבק מול סין, ונוכחות הצבא האמריקני באזור מוגבלת ואינה מסוגלת עוד למלא את אותה משימה. לאחר המהפכה [הרפורמה המשפטית] בשינוי הזהות [של מדינת ישראל], החקיקה [במסגרת הרפורמה המשפטית], פגיעה בתפקיד בית המשפט העליון והרמת [מעמדה של] הכנסת מעליו, כלומר הכנסת תהיה בעלת הסמכות כלפיו [בית המשפט העליון], התערער גם הממד הערכי בין מדינת הכיבוש לבין המערכת הליברלית האמריקנית. לכן, הדבר לא יעודד את האמריקנים לקבל החלטות ארוכות טווח לטובת המפעל הציוני המיוצג בממשלה השלטת כיום. אשר על כן, האם הסבל של עזה, עמידתה האיתנה ודבקותה [במאבק] נשאו פרי? כן, נשאו פרי. נשאו פרי.היכן היינו והיכן אנחנו היום – זה העיקר. האם זה פגע בנו? כן, פגע: עוני, רדיפה, גירוש, מעצרים, נפילה חלל בדרכו של אללה. אבל כדי שהיעדים העליונים והערכים הגדולים יתממשו ויהפכו למציאות חיה – חייבים לשלם את המחיר. והמחיר אינו כסף, אלא בנפש, זמן, דם ואיברי הגוף [הנקטעים בפעולות המאבק המזוין נגד ישראל]. אללה ישמור את עמנו ועל ההתנגדות, ויאפשר לנו לקצר את המרחק בין מאמצינו לבין יעדינו שלנו, עד שאלה יתגשמו – ונזכה באחת משתי הטובות: או שניפול חלל בדרכו של אללה או שנזכה בניצחון ובתפילה במסגד אל־אקצא, בקרוב ברצונו [של אללה] יתעלה. סימוכין: כתבות קודמות כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – מחמוד מרדאווי, מבכירי חמאס: ישראל "עוברת משבר אמיתי, דומה לזה שחוותה לפני חורבן הבית הראשון והבית השני; הדבר החשוב הוא שצבא הכיבוש והמוסדות הביטחוניים בישות המתפוררת שלהם הולכים לקראת מהלכים שלא ניתן לתאר אלא כסימנים או שלב מקדים להפיכה צבאית". סימוכין: כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – מחמוד מרדאווי: "עלינו למהר ולהשלים את גשר המעבר לעבר צעדים מואצים בכיוון גירוש הכיבוש הזה בכוח, בכוח הנשק. מה שנלקח בכוח לא יוחזר לפלסטין ולפלסטינים אלא בכוח; [הארגונים הפלסטיניים] חייבים להשקיע כל מה שביכולתם למען ההכנה והעלאת רמת המוכנות להתמודדות עם המפעל הציוני הכובש הזה, ולפעול לפירוקו בהקדם האפשרי". סימוכין:
5:27

חודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – מחמוד מרדאווי, מבכירי חמאס, אומר כי ישראל איבדה את הלכידות הפנימית; "ההון בורח, הצבא מתפורר ו[אנשים] אינם רוצים לשרת [בצבא]; כך באים לידי ביטוי גורמי החולשה של הבית הראשון והבית השני גם יחד ברגע הזה – וזו נקודת חולשה" ב-10 באוגוסט 2023, מחמוד מרדאווי, חבר בלשכה המדינית של חמאס, פרסם סרטון וידאו, שבו אמר את הדברים הבאים: באמת, אסור לנו לשכוח, דוד יקר, את המצור, את המרדף, את המעצרים, את הנפילה חלל בדרכו של אללה, ואת ניסיונות הכנעת העם הפלסטיני, שהתגלמו בהתקפה על רצועת עזה אחרי 2007, שהייתה ממוקדת ברצועה ובציר עזה – מלחמות שנועדו להוכיח את העצמאות ולהגן על העניין הלאומי הפלסטיני. לאחר מכן התאחד העם הפלסטיני בכל מקום, וכעת העם האדיר הזה בכל מקום נתון למעצר, למרדפים, לייהוד, לפיצול – הכול נזק, נזק. בהיבט הטקטי, האויב הציוני ללא ספק משיג הישגים, והדבר חקוק על עורנו: שהידים שעולים השמימה, אלפי עצירים, פשיטות לילה מתמשכות, חידוש המצור. ומה שעובר כיום על רצועת עזה אינו רחוק מהחדרים האפלים שבהם מתוכננים הדברים ברמת המזרח התיכון כולו. הרצועה [רצועת עזה] הזו היא שעצרה את שטף הרוע בכל המזרח [התיכון]. רצועת עזה, המובלעת הטהורה הזו, בולמת את ההתקפה שנועדה למחוק כל סימן בעל ערך והמשכיות היסטורית המאשר את ערביותה ושייכותה של האזור הזה לאומה הערבית והאיסלאמית. רצועת עזה ניצבה כחומת מגן איתנה בפני הגל, האי הלוחם בעמידה גבורה. האם עמידה זו, ההקרבות הללו והכאב הזה נשאו פרי? כן, נשאו פרי. האויב בהיבט האסטרטגי – מפסיד. האויב בהיבט האסטרטגי התמודד בעבר עם מלחמות ואתגרים מוגבלים; היום הוא מתמודד ויתמודד עם מלחמות כוללות ופתוחות, ובחזיתות מרובות. דעו זאת בוודאות, אל תפקפקו בכך: מה שממתין לאויב [ישראל] יהיה בחזיתות רבות, בדרכים ובכלים שונים מהמלחמות הקודמות, שהוא לא חזה ולא היה מסוגל לדמיין, וכל ההיערכות, בניין והכנת הצבא שלו לא יתאימו לטבען. בעבר הוא [ישראל] היה מלוכד פנימית, ולו עד גבול מסוים, או נראה לנו שהוא מלוכד, אבל כעת הוא מפורק עדתית בין מזרחיים לאשכנזים, פוליטית בין ימין לשמאל, ומעמדית בין עניים לעשירים. היום [מפלגת] הליכוד, הזרם הדתי־לאומי והחרדים הקיצוניים רוצים לשנות את זהותה של מדינת הישות [ישראל]. שימו לב: ההון בורח, הצבא מתפורר ו[אנשים] אינם רוצים לשרת [בצבא]; כך באים לידי ביטוי גורמי החולשה של הבית הראשון והבית השני גם יחד ברגע הזה – וזו נקודת חולשה. הנקודה השלישית, והחשובה ביותר ב[מאזן] היתרונות, שהאויב הציוני נהנה ממנה בעבר וכעת הוא מאבד אותה: נוכחות ארצות הברית, שבעבר העמידה מאות אלפי חיילים במזרח התיכון ונתנה לאזור עדיפות [וייחסה לו] חשיבות. היום היא מעניקה עדיפות לאירופה ולמזרח הרחוק – לאוקיינוס השקט וההודי – במאבק מול סין, ונוכחות הצבא האמריקני באזור מוגבלת ואינה מסוגלת עוד למלא את אותה משימה. לאחר המהפכה [הרפורמה המשפטית] בשינוי הזהות [של מדינת ישראל], החקיקה [במסגרת הרפורמה המשפטית], פגיעה בתפקיד בית המשפט העליון והרמת [מעמדה של] הכנסת מעליו, כלומר הכנסת תהיה בעלת הסמכות כלפיו [בית המשפט העליון], התערער גם הממד הערכי בין מדינת הכיבוש לבין המערכת הליברלית האמריקנית. לכן, הדבר לא יעודד את האמריקנים לקבל החלטות ארוכות טווח לטובת המפעל הציוני המיוצג בממשלה השלטת כיום. אשר על כן, האם הסבל של עזה, עמידתה האיתנה ודבקותה [במאבק] נשאו פרי? כן, נשאו פרי. נשאו פרי.היכן היינו והיכן אנחנו היום – זה העיקר. האם זה פגע בנו? כן, פגע: עוני, רדיפה, גירוש, מעצרים, נפילה חלל בדרכו של אללה. אבל כדי שהיעדים העליונים והערכים הגדולים יתממשו ויהפכו למציאות חיה – חייבים לשלם את המחיר. והמחיר אינו כסף, אלא בנפש, זמן, דם ואיברי הגוף [הנקטעים בפעולות המאבק המזוין נגד ישראל]. אללה ישמור את עמנו ועל ההתנגדות, ויאפשר לנו לקצר את המרחק בין מאמצינו לבין יעדינו שלנו, עד שאלה יתגשמו – ונזכה באחת משתי הטובות: או שניפול חלל בדרכו של אללה או שנזכה בניצחון ובתפילה במסגד אל־אקצא, בקרוב ברצונו [של אללה] יתעלה. סימוכין: כתבות קודמות כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – מחמוד מרדאווי, מבכירי חמאס: ישראל "עוברת משבר אמיתי, דומה לזה שחוותה לפני חורבן הבית הראשון והבית השני; הדבר החשוב הוא שצבא הכיבוש והמוסדות הביטחוניים בישות המתפוררת שלהם הולכים לקראת מהלכים שלא ניתן לתאר אלא כסימנים או שלב מקדים להפיכה צבאית". סימוכין: כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – מחמוד מרדאווי: "עלינו למהר ולהשלים את גשר המעבר לעבר צעדים מואצים בכיוון גירוש הכיבוש הזה בכוח, בכוח הנשק. מה שנלקח בכוח לא יוחזר לפלסטין ולפלסטינים אלא בכוח; [הארגונים הפלסטיניים] חייבים להשקיע כל מה שביכולתם למען ההכנה והעלאת רמת המוכנות להתמודדות עם המפעל הציוני הכובש הזה, ולפעול לפירוקו בהקדם האפשרי". סימוכין:

Jonathan D. Halevi

10,532 次观看 • 7 个月前

לפני חודשיים בערך פנו אליי מבית הספר ״מעיין השחר״ בעמק חפר וביקשו ממני להגיע ולהרצות ביום בנושא זכויות אדם ודמוקרטיה. הסכמתי מיד, לא עניין אותי מי המרצים הנוספים ומה הדיעות הפוליטיות שלהם. בשבוע האחרון גיליתי יחד עם כולכם שליצן החינוך הוציא הוראה למנהל בית הספר ואסר את הכניסה של רון שרף ליום הזה. ככה נראים נציגי שלטון עלוב שממשיך לדרדר אותנו לפאשיזם נבער. בלי אוייב מבפנים אין לפאשיזם הזה זכות קיום, זאת השיטה. התלבטתי אם להגיע. דיברתי עם עוד חברים שאמורים להרצות והחלטנו שלא ניתן לליצן החינוך את התענוג. נבוא. נדבר. נסביר לתלמידים מיהו הליצן שהממשלה מינתה למשרד החינוך, נפרט איך קריסת דמוקרטיה מאפשרת לליצנים נבערים כמוהו לעשות שימוש לרעה בכוח. נדבר על דמוקרטיה ונצטרף אחר כך לרון מחוץ לכתלי בית הספר. את ההרצאה שלי אני אפתח בסרט הזה. צילמנו אותו שבוע אחרי השבעה באוקטובר, בחמ״ל המפואר שהקימו אחים לנשק בבית קמה. בזמן שלא הייתה פה מדינה, נכנסו לעוטף מאות מתנדבים וחילצו מאות אם לא אלפי תושבים שהמדינה, הרשויות המקומיות, המשטרה, פשוט לא הצליחו לעזור להם. בהמשך נקרין גם סרט על החמ״ל האזרחי באקספו תל אביב. אנשים נפלאים ואוהבי הארץ שהחליפו מדינה לא מתפקדת, קנו אפודים, שינעו אוכל וציוד, הקימו מפעלי תמיכה למפונים באילת ובים המלח, הראו לציבור הישראלי לרגע את הפוטנציאל העצום שיש לנו בזמן שממשלה מפלגת ומשסעת הקריסה את המגזר הציבורי. ההרחקה של רון שרף מבית הספר היא רק עוד קוביית דומינו במסע המטורף וחסר הרסן להשמדת הדמוקרטיה הישראלית. מחר זה יהיה אני. מחרתיים זה יגיע אליכם. והיעדר התמיכה הציבורית של המנהיגות הישראלית הדמוקרטית ליברלית, שחייבת לזקוף קומה ולתת גב, הוא החלק המצער של הסיפור. ראשי המשק, ראשי תעשיית ההייטק המפוארת, אקדמאים, בוגרי מערכת הבטחון, ראשי האופוזיציה, חברי כנסת - השתיקה שלכם רועמת! היא מחרידה. מי שלא מבין שככה מקריסים פה דמוקרטיה, צעד אחרי צעד בתהליך זוחל, יקום בוקר אחד ויגלה שהוא לא יכול לחיות פה. זה בגדול יהיה המסר העיקרי שלי לתלמידים מחר. צאו לרשת, לכו ל-google, חפשו מי תמך ברון שרף בשעה המבישה הזאת ומי בחר, כהרגלו, לשתוק. רק ככה תבינו כמה חזקה הדמוקרטיה הישראלית והאם נצליח להציל אותה. נתראה מחר בעמק חפר…
2:14

לפני חודשיים בערך פנו אליי מבית הספר ״מעיין השחר״ בעמק חפר וביקשו ממני להגיע ולהרצות ביום בנושא זכויות אדם ודמוקרטיה. הסכמתי מיד, לא עניין אותי מי המרצים הנוספים ומה הדיעות הפוליטיות שלהם. בשבוע האחרון גיליתי יחד עם כולכם שליצן החינוך הוציא הוראה למנהל בית הספר ואסר את הכניסה של רון שרף ליום הזה. ככה נראים נציגי שלטון עלוב שממשיך לדרדר אותנו לפאשיזם נבער. בלי אוייב מבפנים אין לפאשיזם הזה זכות קיום, זאת השיטה. התלבטתי אם להגיע. דיברתי עם עוד חברים שאמורים להרצות והחלטנו שלא ניתן לליצן החינוך את התענוג. נבוא. נדבר. נסביר לתלמידים מיהו הליצן שהממשלה מינתה למשרד החינוך, נפרט איך קריסת דמוקרטיה מאפשרת לליצנים נבערים כמוהו לעשות שימוש לרעה בכוח. נדבר על דמוקרטיה ונצטרף אחר כך לרון מחוץ לכתלי בית הספר. את ההרצאה שלי אני אפתח בסרט הזה. צילמנו אותו שבוע אחרי השבעה באוקטובר, בחמ״ל המפואר שהקימו אחים לנשק בבית קמה. בזמן שלא הייתה פה מדינה, נכנסו לעוטף מאות מתנדבים וחילצו מאות אם לא אלפי תושבים שהמדינה, הרשויות המקומיות, המשטרה, פשוט לא הצליחו לעזור להם. בהמשך נקרין גם סרט על החמ״ל האזרחי באקספו תל אביב. אנשים נפלאים ואוהבי הארץ שהחליפו מדינה לא מתפקדת, קנו אפודים, שינעו אוכל וציוד, הקימו מפעלי תמיכה למפונים באילת ובים המלח, הראו לציבור הישראלי לרגע את הפוטנציאל העצום שיש לנו בזמן שממשלה מפלגת ומשסעת הקריסה את המגזר הציבורי. ההרחקה של רון שרף מבית הספר היא רק עוד קוביית דומינו במסע המטורף וחסר הרסן להשמדת הדמוקרטיה הישראלית. מחר זה יהיה אני. מחרתיים זה יגיע אליכם. והיעדר התמיכה הציבורית של המנהיגות הישראלית הדמוקרטית ליברלית, שחייבת לזקוף קומה ולתת גב, הוא החלק המצער של הסיפור. ראשי המשק, ראשי תעשיית ההייטק המפוארת, אקדמאים, בוגרי מערכת הבטחון, ראשי האופוזיציה, חברי כנסת - השתיקה שלכם רועמת! היא מחרידה. מי שלא מבין שככה מקריסים פה דמוקרטיה, צעד אחרי צעד בתהליך זוחל, יקום בוקר אחד ויגלה שהוא לא יכול לחיות פה. זה בגדול יהיה המסר העיקרי שלי לתלמידים מחר. צאו לרשת, לכו ל-google, חפשו מי תמך ברון שרף בשעה המבישה הזאת ומי בחר, כהרגלו, לשתוק. רק ככה תבינו כמה חזקה הדמוקרטיה הישראלית והאם נצליח להציל אותה. נתראה מחר בעמק חפר…

Ran Harnevo

22,736 次观看 • 8 个月前

*באים לנאשם* הבוקר הגענו שוב לבית משפט המחוזי. להתייצב אזרחית במקום בו נתניהו הוא הנאשם. הוא מי שנכפה עליו להתייצב בניגוד לרצונו. הוא מי שחשוף לכתם ההרשעה הפלילית, בנוסף לשלל הכתמים שהוטבעו על מצחו. מי שמגיע לזירת המאבק, עלול לתהות מה התועלת בעמידה קצרה בסמוך לעמדת המשמר והטחת הקריאות. כמו כרטיס למתקן ביורו דיסני, רכבת הרים שטסה כקליע ובתוך 30 שניות, אתה בחוץ, ממתין בתור למתקן הבא. במתקן הזה, בדיסנילנד האזרחי, התור התמלא באזרחים שהגיעו למחות. בתוך פרק זמן קצר, הוצאנו מהתור את השרים, חברי הכנסת והמלוכלכים שהגיעו ללקק לו באולם. הגעתם היטתה את יחסי הכוח לטובת הנוכל. הם לא מגיעים כאשר אנחנו שם. מאי גולן לא רוצה לשמוע בפרצוף מה יש לנו עליה. גם לא קיש או סמרטוט אחר בממשלה. השטח הפך אזרחי והחשיבות בכך עצומה. אכן, לא ניתן להקים את הקריאות בתוך האולם במסה. אדם בודד שנכנס לאולם יכול לעשות זאת. כקבוצה זה פחות מעשי. אך לא ניתן להקל ראש במופע של אזרחים הניצבים על שער אולם הנאשמים, כאשר האוחב המר של עם ישראל שבוי שם בניגוד לרצונו. הנוכל יודע טוב מאוד מה מתחולל מחוץ לאולם, גם אם זה לא בפניו. דובר הליכוד, השקרן הלקקן, רץ הלוך ושוב, מתחנן למשמר בתי המשפט, שיסכל את הפעילות. איש לא מתייחס אליו ברצינות. הוא רץ לנוכל, לעדכן ושוב למשיר, להתחנן. גם סנגורו עו"ד חדד ושאר הצוות בוודאי מעדכנים על המתחולל בחוץ. באופן טבעי גם הרכב השופטים מעודכן על הפעילות. הם חייבים להיות מעודכנים בידי המשמר. שופט שמודע לכך שהחברה האזרחית צובאת על האולם, מפעיל שיקול יותר מחושב ומקצועי, ופחות מתלקק לנאשם. העין של החברה האזרחית עליהם. הם גם נדרשים להגיב לדוברות בית המשפט, כאשר עיתונאים מפנים שאלות בנושא המאבק. זה לא היה כך עד כה. שופטים נוספים עוברים בלובי ורואים את המתרחש. המסר מחלחל לכל השופטים. סימנים ראשונים למקצועיות רואים בהגדרתו כנאשם ובקביעת מועדי דיון נוספים. אנחנו רואים גם את התגובה של עדת הנוכל. ינון הסוטה, מירי רגב ובעלה, זימרי, גוטליב ושלל לקקני התחת שמתפרנסים מיצירת מעטפת סביב הנוכל. זועקים על הפעילות, ואין להם איך להתמודד מולה. חופש הביטוי תופס את הבכורה. בתנאים כאלה הפרקליטות והנשיא לא יעזו לקצץ מחומרת המעשים. הנוכל יורשע בהתאם לראיות ולא ינוקה בזכות כוחו הפוליטי. אין דין למלך ודין לעבד. עמידה אזרחית נחושה חוסמת כל בסיס להקלה, קל וחומר לביטול ההליך. וכאן מזכיר את תכלית המאבק בראשיתו. מאבק שהחל לאחר שטראמפ העז לשחרר את הנפיחה על ביטול המשפט הפלילי של הנוכל. אחריו זימרו השרים וחברי הכנסת שסביבו. כיום, כאשר מתנהל המאבק, איש מהם לא מעז לדבר על ביטול המשפט. התחינה שלהם כרגע היא "בבקשה, חכו לסוף המשפט". וזהו השינוי היסודי והוא התחולל במהירות בזק. המעבר מ"יש לבטל את המשפט" ל"חכו להכרעת השופטים". כבר במובן זה המאבק השלים את מטרתו. אך אין להרפות. כל הרפייה מביאה את להקת המדוזות הרכרוכית והרעילה לנסות שוב. לשגר ארס במי הים של חיינו ולבדוק, האם הרעל מצליח להמית אותנו. הפעילות מרחיקה את המדוזות. הבוקר הגיעו אזרחים בהיקף שהוא פי שלושה מהפעם הקודמת. השאיפה שלנו צריכה להיות של כ 1000 אזרחיות ואזרחים המקיפים את בית המשפט, בזמן שהנוכל נכפה לשבת בפנים ולהשיב לשאלות על מעשיו המושחתים. אחרי החגים נגיע ליעד הזה. לפעילות נכנסו התארגנויות נוספות ושיתוף הפעולה מדהים. יכולות ההתארגנות והדיוק ילכו ויגברו. גל פיחוביץ, כלנית שרון, איילת השחר - תודה ענקית על העבודה המשותפת והפוריה. אכן, כאשר מגיעים לבית המשפט עולים על מתקן עם כרטיס לרכבת הרים מהירה. אך זהו המתקן הכי חשוב בימים אלה במאבק מול הנוכל. תודה ענקית לכל מי שהגיעו ביחד ננצח את מלחמת המשפט ❤️ בתגובות: מצרף לינק הצטרפות לקבוצת הפעילות
1:04

*באים לנאשם* הבוקר הגענו שוב לבית משפט המחוזי. להתייצב אזרחית במקום בו נתניהו הוא הנאשם. הוא מי שנכפה עליו להתייצב בניגוד לרצונו. הוא מי שחשוף לכתם ההרשעה הפלילית, בנוסף לשלל הכתמים שהוטבעו על מצחו. מי שמגיע לזירת המאבק, עלול לתהות מה התועלת בעמידה קצרה בסמוך לעמדת המשמר והטחת הקריאות. כמו כרטיס למתקן ביורו דיסני, רכבת הרים שטסה כקליע ובתוך 30 שניות, אתה בחוץ, ממתין בתור למתקן הבא. במתקן הזה, בדיסנילנד האזרחי, התור התמלא באזרחים שהגיעו למחות. בתוך פרק זמן קצר, הוצאנו מהתור את השרים, חברי הכנסת והמלוכלכים שהגיעו ללקק לו באולם. הגעתם היטתה את יחסי הכוח לטובת הנוכל. הם לא מגיעים כאשר אנחנו שם. מאי גולן לא רוצה לשמוע בפרצוף מה יש לנו עליה. גם לא קיש או סמרטוט אחר בממשלה. השטח הפך אזרחי והחשיבות בכך עצומה. אכן, לא ניתן להקים את הקריאות בתוך האולם במסה. אדם בודד שנכנס לאולם יכול לעשות זאת. כקבוצה זה פחות מעשי. אך לא ניתן להקל ראש במופע של אזרחים הניצבים על שער אולם הנאשמים, כאשר האוחב המר של עם ישראל שבוי שם בניגוד לרצונו. הנוכל יודע טוב מאוד מה מתחולל מחוץ לאולם, גם אם זה לא בפניו. דובר הליכוד, השקרן הלקקן, רץ הלוך ושוב, מתחנן למשמר בתי המשפט, שיסכל את הפעילות. איש לא מתייחס אליו ברצינות. הוא רץ לנוכל, לעדכן ושוב למשיר, להתחנן. גם סנגורו עו"ד חדד ושאר הצוות בוודאי מעדכנים על המתחולל בחוץ. באופן טבעי גם הרכב השופטים מעודכן על הפעילות. הם חייבים להיות מעודכנים בידי המשמר. שופט שמודע לכך שהחברה האזרחית צובאת על האולם, מפעיל שיקול יותר מחושב ומקצועי, ופחות מתלקק לנאשם. העין של החברה האזרחית עליהם. הם גם נדרשים להגיב לדוברות בית המשפט, כאשר עיתונאים מפנים שאלות בנושא המאבק. זה לא היה כך עד כה. שופטים נוספים עוברים בלובי ורואים את המתרחש. המסר מחלחל לכל השופטים. סימנים ראשונים למקצועיות רואים בהגדרתו כנאשם ובקביעת מועדי דיון נוספים. אנחנו רואים גם את התגובה של עדת הנוכל. ינון הסוטה, מירי רגב ובעלה, זימרי, גוטליב ושלל לקקני התחת שמתפרנסים מיצירת מעטפת סביב הנוכל. זועקים על הפעילות, ואין להם איך להתמודד מולה. חופש הביטוי תופס את הבכורה. בתנאים כאלה הפרקליטות והנשיא לא יעזו לקצץ מחומרת המעשים. הנוכל יורשע בהתאם לראיות ולא ינוקה בזכות כוחו הפוליטי. אין דין למלך ודין לעבד. עמידה אזרחית נחושה חוסמת כל בסיס להקלה, קל וחומר לביטול ההליך. וכאן מזכיר את תכלית המאבק בראשיתו. מאבק שהחל לאחר שטראמפ העז לשחרר את הנפיחה על ביטול המשפט הפלילי של הנוכל. אחריו זימרו השרים וחברי הכנסת שסביבו. כיום, כאשר מתנהל המאבק, איש מהם לא מעז לדבר על ביטול המשפט. התחינה שלהם כרגע היא "בבקשה, חכו לסוף המשפט". וזהו השינוי היסודי והוא התחולל במהירות בזק. המעבר מ"יש לבטל את המשפט" ל"חכו להכרעת השופטים". כבר במובן זה המאבק השלים את מטרתו. אך אין להרפות. כל הרפייה מביאה את להקת המדוזות הרכרוכית והרעילה לנסות שוב. לשגר ארס במי הים של חיינו ולבדוק, האם הרעל מצליח להמית אותנו. הפעילות מרחיקה את המדוזות. הבוקר הגיעו אזרחים בהיקף שהוא פי שלושה מהפעם הקודמת. השאיפה שלנו צריכה להיות של כ 1000 אזרחיות ואזרחים המקיפים את בית המשפט, בזמן שהנוכל נכפה לשבת בפנים ולהשיב לשאלות על מעשיו המושחתים. אחרי החגים נגיע ליעד הזה. לפעילות נכנסו התארגנויות נוספות ושיתוף הפעולה מדהים. יכולות ההתארגנות והדיוק ילכו ויגברו. גל פיחוביץ, כלנית שרון, איילת השחר - תודה ענקית על העבודה המשותפת והפוריה. אכן, כאשר מגיעים לבית המשפט עולים על מתקן עם כרטיס לרכבת הרים מהירה. אך זהו המתקן הכי חשוב בימים אלה במאבק מול הנוכל. תודה ענקית לכל מי שהגיעו ביחד ננצח את מלחמת המשפט ❤️ בתגובות: מצרף לינק הצטרפות לקבוצת הפעילות

Barak cohen - ברק כהן

22,659 次观看 • 11 个月前

רעידת אדמה: תא"ל אורן סולומון; בליל ה7 באוקטובר הרמטכ"ל דילג על ההליך המבצעי הסדור, שאם היה מתבצע - סביר שהטבח היה נמנע לגמרי, או מצטמצם משמעותית התקשורת מנסה להנדס תודעה? הנה העובדות: הרמטכ"ל מקיים הערכת מצב ב4 לפנות בוקר. התהליך המבצעי הוא הערכת מצב מקדימה, שמי שעושה אותה הוא אגף המבצעים - רח"ט המבצעים או ראש אגף המבצעים, במסגרתה יזמן אליו את גורמי אמ"ן - אמ"ן מחקר, חטיבת ההפעלה, 8200; פיקוד דרום - מודיעין, מבצעים, חיל האוויר, כוננויות, חיל הים, ושאר הגורמים, כמו שב"כ ועוד, לסנכרן את כולם, ורק אח"כ עולים לרמטכ"ל עם הממצאים וההערכות. תהליך כזה - שמחויב להתקיים לפי הספר - היה מביא בסבירות גבוהה מאוד להבנה שיש כאן משהו מאוד חריג, ומעלה בהכרח את הצורך בכוננויות ודברים נוספים שהיו עשויים למנוע את המתקפה או לפחות לצמצם אותה משמעותית. אבל שום דבר מההליך הסדור שהיה צריך להתבצע - לא קרה. כל מה שאני אומר, וכל התחקיר המעמיק והמקיף שקיימתי - אינו 'הערכה', הכל מתוך מערכות התיעוד הצה"ליות, היומנים המבצעיים או מערכת שו"ב. זו הכותרת הראשונה מתוך דברי תא"ל סולומון - שמונה לעמוד בראש צוות התחקירים הצה"ליים לטבח - בפודקאסט עם דניאל דושי מלפני כשבועיים (לינק בתגובה לפוסט). וזו רק ההתחלה. הנה תמצית השיחה הארוכה עמו: 2. הרמטכ"ל והמטכ"ל לא ידעו מה תפקידם במצב של פלישה... לא רק שצמרת צה"ל לא התכוננה למתקפה כזו רחבה, לא התכוננו אפילו לתרחיש הייחוס הצה"לי שנקרא 'פרש פלשת' - שהוכרז מיד בתחילת מתקפת החמאס עם שחר ה7 באוקטובר (ולפי ריאיון של אילנה דיין הוכרז עוד קודם לכן). באוגדה התכוננו לתרחיש, תרגלו וידעו, אבל במטכ"ל לא ידעו מה תפקידם ב'פרש פלשת'... אלוף הפיקוד היה בהלם קרב, הרמטכ"ל והמטכ"ל לא הבינו מה קורה סביבם. שיתוק, חוסר תפקוד, חוסר מוכנות, חוסר הכנה, חוסר הבנה של המפקדים *את תפקידם* מה רמטכ"ל צריך לעשות באירוע כזה? הוא לא מבין. מה ראש אמ"צ צריך לעשות במצב כזה? הוא לא מבין. מה מפקד פיקוד דרום צריך לעשות? הוא לא מבין חיל האוויר? לא מבין. חלק מהשגיאות הם קטסטרופליות. תת תפקוד של הרמטכ"ל ושל אגף המבצעים. לולי דרגי השדה, האוגדות ומטה, לא היינו היום, לא ב7 באוקטובר, ולא בניהול המלחמה. כל הכשלים הם ברמת המטכ"ל. 3. הגבלות הפצ"רית הפצרי"ת וחטיבת הדין הבינ"ל שהפכה למפלצת - מגבילות את פעולת כוחותינו, פוגעות ומסכנות אותם, ופוגעות ביכולתנו להשגת מטרת המלחמה האסטרטגית. והחמור - שהרמטכ"ל מגבה את התפיסה השגויה והמעוותת הזו. רק לשבר את האוזן: מפקד חטיבה או סגן מפקד חטיבה בארגון טרור שיש לידו משפחה - מבחינת הפצרי"ה אסור לירות. זו ההנחיה. הגבלה כזו היא ההפך המוחלט ממוסריות. 4. תהליך הסתרה סדור. אינסוף דברים הציבור לא יודע. וזה קורה בכוונת מכוון. צה"ל הביא את כל הכתבים הצבאיים למשך כמה ימים בפנימייה ועשו הצגה של כל התחקירים. איזה תחקירים לא הציגו? תחקיר אוגדת עזה. מדוע? - כי זה מספר את הסיפור האמיתי. מי תפקד ומי לא תפקד, איך האוגדה זועקת לפיקוד לסיוע ולכוחות, ואיך הם נשלחים למקומות לא רלוונטיים, בלי שהאוגדה מעודכנת, ויותר מזאת כוחות שהאוגדה כבר שולחת - והעתודות שלה - נלקחות למקומות אחרים לא רלוונטיים. ומה שאני מוצא בניגוד לנרטיב מי שמקבל את ההחלטות הרלוונטיות והנכונות זה מפקד האוגדה. סיפרו לנו שהוא התחבא בחמ"ל, מגלגלים עליו את כל ההאשמות, במטרה להסתיר את חוסר התפקוד, השיתוק, חוסר המקצועיות והרשלנות הפושעת שבה התנהלו הדברים. שימו לב: למעלה מ90% מהנרצחים והחטופים היו ב6 שעות הראשונות. למעלה מ80% ב4 השעות הראשונות. השעות הללו הן ליבת התחקיר. מה קרה בהן? בסביבות 11 בבוקר יש כ850 מפקדים ולוחמים עם משטרה בשדרות, 650 כנל באופקים, ובכל רחבי העוטף כ250 בלבד. האם ירו כדור אחד באופקים ובשדרות? לא. ובכל זאת הכוחות נשלחו לשם. לא האוגדה שלחה אותם לשם, אלא הפיקוד והמטכ"ל. והאוגדה לא ידעה. 5. התרעות התצפיתניות - האמת התצפיתניות התריעו זמן רב מראש על ההכנות החמאסיות לפלישה. הן עשו עבודה מדהימה. הסמב"צים והסמב"ציות מביאים לאוגדה מידי שבוע את המידע. ובכל שבוע מחדש המפקד דן על כך, הוא שואל את הקמ"ן מה אתה אומר על זה, וזה עונה שהמודיעין מראה שחמאס מורתע, וזה רק אימונים וכו'. זה לא הכל: המפקד מעלה את זה לאלוף הפיקוד, שגם הוא שואל את קמ"ן הפיקוד מה אתה אומר? הקמ"ן אומר הכל תרגילים, אין לחמאס יכולות מלחמתיות בכלל, הם יודעים לקחת מקסימום פלוגה אחת או שתים, אבל לא יכולים לסנכרן הכל עם פיקוד האוויר והימי וכו'. מלבד זאת, בזמן אמת אם זה קורה נדע, יש לנו הרבה סנסורים וכו'. וזאת בשעה שכל פלוגה בחמאס התאמנה ממש על התוכנית שלה. בכל 'תרגיל' הפלוגה הספציפית הרימה שלט של היעד עליו עליה להשתלט: הפלוגה שיועדה להשתלט על נחל עוז מרימה שלט עליו כתוב 'נחל עוז', וכן הלאה. במאמר מוסגר: רצ"ב שלושה סרטונים שכל אחד חייב לראות: * אייל אשל, אביה של רוני הי"ד, מספר: צה"ל והמפקדים לא שיתפו את התצפיתניות, מעבר לאמירה שתהיה פשיטה אחרי החגים. הבדיחה בין הבנות הייתה "במשמרת של מי תהיה הפשיטה"? * נועה מרציאנו הי"ד אמרה להוריה בסוכות - "תתכוננו, אחרי סוכות תהיה מלחמה" * ההתראה שקיבל מאבטח המסיבה בנובה מחייל באוגדת עזה שהוא מבין מרנ"ג האוגדה שאמור להיות בלגן בסוכות. (שני הסרטונים האחרונים - בתגובה לפוסט) 6. כך פועלים בצה"ל לסרס ולמסמס - את התחקירים של צה"ל... הרצי הלוי ניסה באופן אישי לסכל אותי, אומר תא"ל סולומון. לעשות לי דרייפוס, להכניס אותי 15 שנים לכלא. זו בגידה בי. מגיע אלי צוות של מצ"ח עם צו חיפוש של שופט הביתה, כשהילדים שלי שם, בדקו את הכל - המחשבים הטלפונים, ערכו חיפוש בבית, איזו מהלומה. ביקשתי פוליגרף, מה רוצים ממני? מתברר שכתב ה"חשדות" נכתב ע"י רמ"ח ביטחון מידע - שהוא זרוע הסיכול של הרמטכ"ל - כש'באורח פלא' אותו רמ"ח גם עומד מאחורי הפללת פלדשטיין והנגד... אולם התחקיר כולו נמצא בכמה מקומות, וחלילה אם קורה לי משהו, הכנתי את האנשים שלי - הכל יוצא לתקשורת. רק שתבינו איך זה התנהל: אני מגיע עם הגורמים הרלוונטיים להציג למטכ"ל את תחקיר אמ"צ. מתחיל בלאגן. בהמשך אומר הרמטכ"ל - מי שיש לו השגות על התנהלות הדברים שישלח לי בכתב. אני מכין מסמך מתומצת ביותר שמתייחס רק לנקודות הקריטיות ממש. יום אחרי הרמטכ"ל מקבל את המסמך, ומיד הוא קורא לאותו ראש מחב"ם ואומר לו תפתח בחקירה נגד אורן סולומון (שנסגרה ערב החג). מה שקורה באופן אוטומטי הוא שלא מזמנים אותי יותר לשום תחקיר... לתומי לא ידעתי שכשנפתחת חקירה נגד קצין מילואים אי אפשר לזמן אותו למילואים יותר. כך נטרלו אותי מהיכולת להגיע לחומרים ולתחקיר ומהיכולת להציג אותם. זאת ועוד: בצהל היו 60-70 תחקירים, 40 ומשהו מוקדי תחקיר, ביניהם על המודיעין, על שהתרחש בליל הטבח, מה צה"ל ידע לפני כמה שנים, הכל. איזה תחקיר חסר? מה הרמטכל והאלוף ידעו והחליטו באותה שבת? אין תחקיר כזה. אבל אני עשיתי תחקיר כזה, ואני קובע: חלק מהתחקירים שפרסם צה"ל הם תחקירי שקר, תחקיר אגף המבצעים ופיקוד דרום הם תחקירים שלא יעברו, הם שקר, חלק מהחומרים העלימו, חלק שינו, סיפרו נרטיב שהתאים לבכירים שסרחו. ולא רק זה: מ2016 חמאס מתכנן מלחמה, באמצעות המועצה הצבאית המצוצמת (ומעדכן את התוכניות שלו 4-5 פעמים, כפי שאנו רואים בדיעבד). הדיווח נמצא במודיעין של האוגדה. חמאס בנה מערכים וסד"כ שכולן יועדו למלחמה שנקראה 'התוכנית לשבירת אוגדת עזה'. זה נעלם בתחקירים. גם המידע על חומת יריחו נעלם בתחקירים. למי החומרים עלו? מה עשינו עם זה? מה שאלות העומק? איפה פיקוד דרום, אמ"ן, הרמטכ"ל וכל המערכת? הניסיון להוציא אותם מהאחריות ולהשליך הכל על האוגדה לא יצלח. אנחנו כאן (אציין שהפרשנות של סולומון באופן גורף שלא הייתה בגידה. אם כי זאת בהתייחס לגורמי צה"ל בלבד). 7. השב"כ אין לי מנדט לבדוק את התנהלות השב"כ, אבל במסגרת התחקירים קראתי גם את תחקיר השב"כ. מצאתי שם דברים עובדתיים לא נכונים. מלבד זאת יש שם הרבה שאלות, חורים שחורים, לגבי תפקוד השב"כ בליל הטבח. 8. הרמטכ"ל אייל זמיר - והתחקירים: גם הרמטכ"ל הנוכחי, אליו פניתי כמה פעמים, גם מסרב לקרוא לי לשמוע את התחקיר. הוא מינה את ועדת סמי תורג'מן, מאחר והוא לא רוצה שתפוח האדמה הלוהט הזה יונח לפתחו. וזאת למרות שהתחקיר שביצעתי כולל אלפי שעות עבודה בתחקירים, לצד תשאול ותחקור מאות קצינים. הדרישה פשוטה: חשיפה מלאה של תחקירי תא"ל אורן סולומון - עכשיו.
1:48

רעידת אדמה: תא"ל אורן סולומון; בליל ה7 באוקטובר הרמטכ"ל דילג על ההליך המבצעי הסדור, שאם היה מתבצע - סביר שהטבח היה נמנע לגמרי, או מצטמצם משמעותית התקשורת מנסה להנדס תודעה? הנה העובדות: הרמטכ"ל מקיים הערכת מצב ב4 לפנות בוקר. התהליך המבצעי הוא הערכת מצב מקדימה, שמי שעושה אותה הוא אגף המבצעים - רח"ט המבצעים או ראש אגף המבצעים, במסגרתה יזמן אליו את גורמי אמ"ן - אמ"ן מחקר, חטיבת ההפעלה, 8200; פיקוד דרום - מודיעין, מבצעים, חיל האוויר, כוננויות, חיל הים, ושאר הגורמים, כמו שב"כ ועוד, לסנכרן את כולם, ורק אח"כ עולים לרמטכ"ל עם הממצאים וההערכות. תהליך כזה - שמחויב להתקיים לפי הספר - היה מביא בסבירות גבוהה מאוד להבנה שיש כאן משהו מאוד חריג, ומעלה בהכרח את הצורך בכוננויות ודברים נוספים שהיו עשויים למנוע את המתקפה או לפחות לצמצם אותה משמעותית. אבל שום דבר מההליך הסדור שהיה צריך להתבצע - לא קרה. כל מה שאני אומר, וכל התחקיר המעמיק והמקיף שקיימתי - אינו 'הערכה', הכל מתוך מערכות התיעוד הצה"ליות, היומנים המבצעיים או מערכת שו"ב. זו הכותרת הראשונה מתוך דברי תא"ל סולומון - שמונה לעמוד בראש צוות התחקירים הצה"ליים לטבח - בפודקאסט עם דניאל דושי מלפני כשבועיים (לינק בתגובה לפוסט). וזו רק ההתחלה. הנה תמצית השיחה הארוכה עמו: 2. הרמטכ"ל והמטכ"ל לא ידעו מה תפקידם במצב של פלישה... לא רק שצמרת צה"ל לא התכוננה למתקפה כזו רחבה, לא התכוננו אפילו לתרחיש הייחוס הצה"לי שנקרא 'פרש פלשת' - שהוכרז מיד בתחילת מתקפת החמאס עם שחר ה7 באוקטובר (ולפי ריאיון של אילנה דיין הוכרז עוד קודם לכן). באוגדה התכוננו לתרחיש, תרגלו וידעו, אבל במטכ"ל לא ידעו מה תפקידם ב'פרש פלשת'... אלוף הפיקוד היה בהלם קרב, הרמטכ"ל והמטכ"ל לא הבינו מה קורה סביבם. שיתוק, חוסר תפקוד, חוסר מוכנות, חוסר הכנה, חוסר הבנה של המפקדים *את תפקידם* מה רמטכ"ל צריך לעשות באירוע כזה? הוא לא מבין. מה ראש אמ"צ צריך לעשות במצב כזה? הוא לא מבין. מה מפקד פיקוד דרום צריך לעשות? הוא לא מבין חיל האוויר? לא מבין. חלק מהשגיאות הם קטסטרופליות. תת תפקוד של הרמטכ"ל ושל אגף המבצעים. לולי דרגי השדה, האוגדות ומטה, לא היינו היום, לא ב7 באוקטובר, ולא בניהול המלחמה. כל הכשלים הם ברמת המטכ"ל. 3. הגבלות הפצ"רית הפצרי"ת וחטיבת הדין הבינ"ל שהפכה למפלצת - מגבילות את פעולת כוחותינו, פוגעות ומסכנות אותם, ופוגעות ביכולתנו להשגת מטרת המלחמה האסטרטגית. והחמור - שהרמטכ"ל מגבה את התפיסה השגויה והמעוותת הזו. רק לשבר את האוזן: מפקד חטיבה או סגן מפקד חטיבה בארגון טרור שיש לידו משפחה - מבחינת הפצרי"ה אסור לירות. זו ההנחיה. הגבלה כזו היא ההפך המוחלט ממוסריות. 4. תהליך הסתרה סדור. אינסוף דברים הציבור לא יודע. וזה קורה בכוונת מכוון. צה"ל הביא את כל הכתבים הצבאיים למשך כמה ימים בפנימייה ועשו הצגה של כל התחקירים. איזה תחקירים לא הציגו? תחקיר אוגדת עזה. מדוע? - כי זה מספר את הסיפור האמיתי. מי תפקד ומי לא תפקד, איך האוגדה זועקת לפיקוד לסיוע ולכוחות, ואיך הם נשלחים למקומות לא רלוונטיים, בלי שהאוגדה מעודכנת, ויותר מזאת כוחות שהאוגדה כבר שולחת - והעתודות שלה - נלקחות למקומות אחרים לא רלוונטיים. ומה שאני מוצא בניגוד לנרטיב מי שמקבל את ההחלטות הרלוונטיות והנכונות זה מפקד האוגדה. סיפרו לנו שהוא התחבא בחמ"ל, מגלגלים עליו את כל ההאשמות, במטרה להסתיר את חוסר התפקוד, השיתוק, חוסר המקצועיות והרשלנות הפושעת שבה התנהלו הדברים. שימו לב: למעלה מ90% מהנרצחים והחטופים היו ב6 שעות הראשונות. למעלה מ80% ב4 השעות הראשונות. השעות הללו הן ליבת התחקיר. מה קרה בהן? בסביבות 11 בבוקר יש כ850 מפקדים ולוחמים עם משטרה בשדרות, 650 כנל באופקים, ובכל רחבי העוטף כ250 בלבד. האם ירו כדור אחד באופקים ובשדרות? לא. ובכל זאת הכוחות נשלחו לשם. לא האוגדה שלחה אותם לשם, אלא הפיקוד והמטכ"ל. והאוגדה לא ידעה. 5. התרעות התצפיתניות - האמת התצפיתניות התריעו זמן רב מראש על ההכנות החמאסיות לפלישה. הן עשו עבודה מדהימה. הסמב"צים והסמב"ציות מביאים לאוגדה מידי שבוע את המידע. ובכל שבוע מחדש המפקד דן על כך, הוא שואל את הקמ"ן מה אתה אומר על זה, וזה עונה שהמודיעין מראה שחמאס מורתע, וזה רק אימונים וכו'. זה לא הכל: המפקד מעלה את זה לאלוף הפיקוד, שגם הוא שואל את קמ"ן הפיקוד מה אתה אומר? הקמ"ן אומר הכל תרגילים, אין לחמאס יכולות מלחמתיות בכלל, הם יודעים לקחת מקסימום פלוגה אחת או שתים, אבל לא יכולים לסנכרן הכל עם פיקוד האוויר והימי וכו'. מלבד זאת, בזמן אמת אם זה קורה נדע, יש לנו הרבה סנסורים וכו'. וזאת בשעה שכל פלוגה בחמאס התאמנה ממש על התוכנית שלה. בכל 'תרגיל' הפלוגה הספציפית הרימה שלט של היעד עליו עליה להשתלט: הפלוגה שיועדה להשתלט על נחל עוז מרימה שלט עליו כתוב 'נחל עוז', וכן הלאה. במאמר מוסגר: רצ"ב שלושה סרטונים שכל אחד חייב לראות: * אייל אשל, אביה של רוני הי"ד, מספר: צה"ל והמפקדים לא שיתפו את התצפיתניות, מעבר לאמירה שתהיה פשיטה אחרי החגים. הבדיחה בין הבנות הייתה "במשמרת של מי תהיה הפשיטה"? * נועה מרציאנו הי"ד אמרה להוריה בסוכות - "תתכוננו, אחרי סוכות תהיה מלחמה" * ההתראה שקיבל מאבטח המסיבה בנובה מחייל באוגדת עזה שהוא מבין מרנ"ג האוגדה שאמור להיות בלגן בסוכות. (שני הסרטונים האחרונים - בתגובה לפוסט) 6. כך פועלים בצה"ל לסרס ולמסמס - את התחקירים של צה"ל... הרצי הלוי ניסה באופן אישי לסכל אותי, אומר תא"ל סולומון. לעשות לי דרייפוס, להכניס אותי 15 שנים לכלא. זו בגידה בי. מגיע אלי צוות של מצ"ח עם צו חיפוש של שופט הביתה, כשהילדים שלי שם, בדקו את הכל - המחשבים הטלפונים, ערכו חיפוש בבית, איזו מהלומה. ביקשתי פוליגרף, מה רוצים ממני? מתברר שכתב ה"חשדות" נכתב ע"י רמ"ח ביטחון מידע - שהוא זרוע הסיכול של הרמטכ"ל - כש'באורח פלא' אותו רמ"ח גם עומד מאחורי הפללת פלדשטיין והנגד... אולם התחקיר כולו נמצא בכמה מקומות, וחלילה אם קורה לי משהו, הכנתי את האנשים שלי - הכל יוצא לתקשורת. רק שתבינו איך זה התנהל: אני מגיע עם הגורמים הרלוונטיים להציג למטכ"ל את תחקיר אמ"צ. מתחיל בלאגן. בהמשך אומר הרמטכ"ל - מי שיש לו השגות על התנהלות הדברים שישלח לי בכתב. אני מכין מסמך מתומצת ביותר שמתייחס רק לנקודות הקריטיות ממש. יום אחרי הרמטכ"ל מקבל את המסמך, ומיד הוא קורא לאותו ראש מחב"ם ואומר לו תפתח בחקירה נגד אורן סולומון (שנסגרה ערב החג). מה שקורה באופן אוטומטי הוא שלא מזמנים אותי יותר לשום תחקיר... לתומי לא ידעתי שכשנפתחת חקירה נגד קצין מילואים אי אפשר לזמן אותו למילואים יותר. כך נטרלו אותי מהיכולת להגיע לחומרים ולתחקיר ומהיכולת להציג אותם. זאת ועוד: בצהל היו 60-70 תחקירים, 40 ומשהו מוקדי תחקיר, ביניהם על המודיעין, על שהתרחש בליל הטבח, מה צה"ל ידע לפני כמה שנים, הכל. איזה תחקיר חסר? מה הרמטכל והאלוף ידעו והחליטו באותה שבת? אין תחקיר כזה. אבל אני עשיתי תחקיר כזה, ואני קובע: חלק מהתחקירים שפרסם צה"ל הם תחקירי שקר, תחקיר אגף המבצעים ופיקוד דרום הם תחקירים שלא יעברו, הם שקר, חלק מהחומרים העלימו, חלק שינו, סיפרו נרטיב שהתאים לבכירים שסרחו. ולא רק זה: מ2016 חמאס מתכנן מלחמה, באמצעות המועצה הצבאית המצוצמת (ומעדכן את התוכניות שלו 4-5 פעמים, כפי שאנו רואים בדיעבד). הדיווח נמצא במודיעין של האוגדה. חמאס בנה מערכים וסד"כ שכולן יועדו למלחמה שנקראה 'התוכנית לשבירת אוגדת עזה'. זה נעלם בתחקירים. גם המידע על חומת יריחו נעלם בתחקירים. למי החומרים עלו? מה עשינו עם זה? מה שאלות העומק? איפה פיקוד דרום, אמ"ן, הרמטכ"ל וכל המערכת? הניסיון להוציא אותם מהאחריות ולהשליך הכל על האוגדה לא יצלח. אנחנו כאן (אציין שהפרשנות של סולומון באופן גורף שלא הייתה בגידה. אם כי זאת בהתייחס לגורמי צה"ל בלבד). 7. השב"כ אין לי מנדט לבדוק את התנהלות השב"כ, אבל במסגרת התחקירים קראתי גם את תחקיר השב"כ. מצאתי שם דברים עובדתיים לא נכונים. מלבד זאת יש שם הרבה שאלות, חורים שחורים, לגבי תפקוד השב"כ בליל הטבח. 8. הרמטכ"ל אייל זמיר - והתחקירים: גם הרמטכ"ל הנוכחי, אליו פניתי כמה פעמים, גם מסרב לקרוא לי לשמוע את התחקיר. הוא מינה את ועדת סמי תורג'מן, מאחר והוא לא רוצה שתפוח האדמה הלוהט הזה יונח לפתחו. וזאת למרות שהתחקיר שביצעתי כולל אלפי שעות עבודה בתחקירים, לצד תשאול ותחקור מאות קצינים. הדרישה פשוטה: חשיפה מלאה של תחקירי תא"ל אורן סולומון - עכשיו.

יוסי באום

30,383 次观看 • 10 个月前

בהמשך לאירועי אמש, מספר רועי גולדשטיין שנעצר בת"א: אתמול נעצרתי כי סיננתי לאבי עופר "אפס", אחרי שמנע מאנשי הסיוע האזרחי ללכת לסייע למפגינים שמרדכי דוד מטריד בדרך הביתה מההפגנה. בדיוק בזמן שמרדכי דוד הטריד את נאור נרקיס בהמשך הרחוב מה שכבר זכה לחשיפה נרחבת. נעצרתי על העלבת עובד ציבור, אבל מכיוון שהעלבת עובד ציבור היא לא עבירה שמקימה עילת מעצר, אז הוסיפו לי גם התנהגות פרועה בציבור. כשביקשתי בחקירה לראות על איזה התפרעות הם מדברים, הראו לי 7 סרטונים, בשישה מהם כלל לא הופעתי (חלקם בכלל צולם אחרי שנעצרתי) ועוד סרטון שרואים אותי מתווכח עם אבי עופר. החוקר שאל: מה יש לך להגיד על הסרטונים? תשובה שלי לחוקר: אתה מוכן לעמוד מול שופט בבית משפט ולהגיד שזו התנהגות פרועה? (בסרטון המצורף, אותו ויכוח שהוצג לי בחקירה, כפי שתועד על ידי המפגינים. תשפטו אתם אם מדובר בהתנהגות פרועה.) בהמשך החקירה החוקר שאל: למה הלכת לסיוע האזרחי ולא לשוטרים? תשובה: (אני בטון נדהם) למשטרה? המשטרה מזמן לא מגינה על אזרחים החוקר מקליד את התשובה ותוך כדי הקלדה, משתחררת לו מכת זעם קלה ולא נשלטת על המקלדת למשמע התשובה. והיו עוד כמה וכמה סיפורים מעניינים... כמו שרצו לעשות חיפוש בעירום, והכלאי כבר לובש עליו כפפות גומי ואני שואל: על מה חיפוש? לא הספיק לכם 100 אלף שח שבית משפט פסק נגדכם רק לפני 3 שבועות... השוטר נעתר וויתר על החיפוש בעירום והסתפק בחיפוש בכיסים. אבל רק עוד סיפור קטן. זוכרים איך תמיד כשמספרים על חקירות, תמיד משבחים את התנהלות השוטרים בתחנה, ועל האדיבות. אז אל תאמינו להצגות. גם אני קיבלתי יחס אדיב מהשוטרים בתחנה, אממממה, הם לא זוכרים אותי, אבל אני זוכר אותם מההפגנות, וזוכר את ההתנהגות שלהם בשטח. אז אותו כלאי אדיב, שהיה נחמד ודיבר יפה זה בדיוק אותו שוטר שלפני שנתיים, אחרי שקבוצת הנערים של מרדכי דוד הפכו לי את הדוכן וגנבו חולצות, סירב לקחת להם פרטים כשביקשתי את הפרטים שלהם כדי להתלונן, הוא הרחיק אותי בכח מהאיזור בטענה שזה רק ילדים.... אל תאמינו להצגות של השוטרים, זו פרקטיקה, לא התנהגות אמיתית. ועוד תזכורת קטנה למי שלא מכיר את אבי עופר, אבי עופר הוא סגן מפקד תחנת לב תל אביב, לפני 3 שבועות בית המשפט פסק 100 אלף שח פיצוי לאמיר השכל ויעלה פלדמן על אירוע מעצר שגם בו אבי עופר היה מעורב (בתגובות פסיקת בית המשפט) הוא הקצין שחילק בהתלהבות רבה רימוני הלם לשוטרים ביום השיבוש בו היה אירוע הרימונים עם סויסה סרטון בתגובות. הכי הכי חשוב להגיד שבלי הגב של מערך עוטף עצורים לא הייתי מסתכל על האירוע באופן מבודח כמו שאני מסתכל עליו. האירוע הזה הוא מעצר שווא, ונגיש תביעה על המעצר הזה גילוי נאות, אני עובד במערך עוטף עצורים ואחראי על המיחשוב והכספים של המערך. הפעילות של מערך עוטף עצורים נעשית ברובה בהתנדבות., השחרור מתחנות המשטרה והטיפול במעל 2700 עצורים מאז ינואר 2023 הכל בהתנדבות אבל הייצוג בבתי המשפט, הטיפול בכ 70 כתבי אישום או טיפולים משפטיים שהתקבלו עד כה, ובעוד מאוד דוחות תעבורה, נעשה בתשלום לעורכי הדין. ויש גם תשלום לצוות התפעולי שפועל מאחורי הקלעים כל השנה 24/7. בעוד כחצי שנה הבחירות ואני אופטימי שננצח והמחאה תצא להפסקה אבל גם כשאין מחאה, המערך ימשיך לעבוד עד לסיום הטיפול בכל התיקים, דבר שיכול לקחת כשנה שנתיים ומהניסיון שלנו, גם בהמשך הדרך אפילו אם ננצח בבחירות, אנחנו עלולים לקבל עוד כתבי אישום על תיקים שעדיין לא נסגרו. רק לאחרונה התקבלו 11 כתבי על אירועים שקרו בשנת 2023. תרמו למערך עוטף עצורים, כדי שנוכל לתת הגנה משפטית גם בעתיד. זהו... פוסט קצת מבולבל ועמוס אחרי 3 שעות שינה בלילה.... אבל "אמת דיברתי"😀 למידע ותרומות למערך עוטף עצורים
0:46

בהמשך לאירועי אמש, מספר רועי גולדשטיין שנעצר בת"א: אתמול נעצרתי כי סיננתי לאבי עופר "אפס", אחרי שמנע מאנשי הסיוע האזרחי ללכת לסייע למפגינים שמרדכי דוד מטריד בדרך הביתה מההפגנה. בדיוק בזמן שמרדכי דוד הטריד את נאור נרקיס בהמשך הרחוב מה שכבר זכה לחשיפה נרחבת. נעצרתי על העלבת עובד ציבור, אבל מכיוון שהעלבת עובד ציבור היא לא עבירה שמקימה עילת מעצר, אז הוסיפו לי גם התנהגות פרועה בציבור. כשביקשתי בחקירה לראות על איזה התפרעות הם מדברים, הראו לי 7 סרטונים, בשישה מהם כלל לא הופעתי (חלקם בכלל צולם אחרי שנעצרתי) ועוד סרטון שרואים אותי מתווכח עם אבי עופר. החוקר שאל: מה יש לך להגיד על הסרטונים? תשובה שלי לחוקר: אתה מוכן לעמוד מול שופט בבית משפט ולהגיד שזו התנהגות פרועה? (בסרטון המצורף, אותו ויכוח שהוצג לי בחקירה, כפי שתועד על ידי המפגינים. תשפטו אתם אם מדובר בהתנהגות פרועה.) בהמשך החקירה החוקר שאל: למה הלכת לסיוע האזרחי ולא לשוטרים? תשובה: (אני בטון נדהם) למשטרה? המשטרה מזמן לא מגינה על אזרחים החוקר מקליד את התשובה ותוך כדי הקלדה, משתחררת לו מכת זעם קלה ולא נשלטת על המקלדת למשמע התשובה. והיו עוד כמה וכמה סיפורים מעניינים... כמו שרצו לעשות חיפוש בעירום, והכלאי כבר לובש עליו כפפות גומי ואני שואל: על מה חיפוש? לא הספיק לכם 100 אלף שח שבית משפט פסק נגדכם רק לפני 3 שבועות... השוטר נעתר וויתר על החיפוש בעירום והסתפק בחיפוש בכיסים. אבל רק עוד סיפור קטן. זוכרים איך תמיד כשמספרים על חקירות, תמיד משבחים את התנהלות השוטרים בתחנה, ועל האדיבות. אז אל תאמינו להצגות. גם אני קיבלתי יחס אדיב מהשוטרים בתחנה, אממממה, הם לא זוכרים אותי, אבל אני זוכר אותם מההפגנות, וזוכר את ההתנהגות שלהם בשטח. אז אותו כלאי אדיב, שהיה נחמד ודיבר יפה זה בדיוק אותו שוטר שלפני שנתיים, אחרי שקבוצת הנערים של מרדכי דוד הפכו לי את הדוכן וגנבו חולצות, סירב לקחת להם פרטים כשביקשתי את הפרטים שלהם כדי להתלונן, הוא הרחיק אותי בכח מהאיזור בטענה שזה רק ילדים.... אל תאמינו להצגות של השוטרים, זו פרקטיקה, לא התנהגות אמיתית. ועוד תזכורת קטנה למי שלא מכיר את אבי עופר, אבי עופר הוא סגן מפקד תחנת לב תל אביב, לפני 3 שבועות בית המשפט פסק 100 אלף שח פיצוי לאמיר השכל ויעלה פלדמן על אירוע מעצר שגם בו אבי עופר היה מעורב (בתגובות פסיקת בית המשפט) הוא הקצין שחילק בהתלהבות רבה רימוני הלם לשוטרים ביום השיבוש בו היה אירוע הרימונים עם סויסה סרטון בתגובות. הכי הכי חשוב להגיד שבלי הגב של מערך עוטף עצורים לא הייתי מסתכל על האירוע באופן מבודח כמו שאני מסתכל עליו. האירוע הזה הוא מעצר שווא, ונגיש תביעה על המעצר הזה גילוי נאות, אני עובד במערך עוטף עצורים ואחראי על המיחשוב והכספים של המערך. הפעילות של מערך עוטף עצורים נעשית ברובה בהתנדבות., השחרור מתחנות המשטרה והטיפול במעל 2700 עצורים מאז ינואר 2023 הכל בהתנדבות אבל הייצוג בבתי המשפט, הטיפול בכ 70 כתבי אישום או טיפולים משפטיים שהתקבלו עד כה, ובעוד מאוד דוחות תעבורה, נעשה בתשלום לעורכי הדין. ויש גם תשלום לצוות התפעולי שפועל מאחורי הקלעים כל השנה 24/7. בעוד כחצי שנה הבחירות ואני אופטימי שננצח והמחאה תצא להפסקה אבל גם כשאין מחאה, המערך ימשיך לעבוד עד לסיום הטיפול בכל התיקים, דבר שיכול לקחת כשנה שנתיים ומהניסיון שלנו, גם בהמשך הדרך אפילו אם ננצח בבחירות, אנחנו עלולים לקבל עוד כתבי אישום על תיקים שעדיין לא נסגרו. רק לאחרונה התקבלו 11 כתבי על אירועים שקרו בשנת 2023. תרמו למערך עוטף עצורים, כדי שנוכל לתת הגנה משפטית גם בעתיד. זהו... פוסט קצת מבולבל ועמוס אחרי 3 שעות שינה בלילה.... אבל "אמת דיברתי"😀 למידע ותרומות למערך עוטף עצורים

מערך עוטף עצורים

11,471 次观看 • 3 个月前

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:
18:13

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

46,941 次观看 • 1 年前