Загрузка видео...

Не удалось загрузить видео

На главную

היי גרטה ושאר האידיוטים השימושיים שבסירה בדרך לעזה... איבדתם את הכיוון?

23,450 просмотров • 1 год назад •via X (Twitter)

Комментарии: 11

Фото профиля Liban Warsame
Liban Warsame1 год назад

أنت من أهل النار، حسدك وسواد قلبك ظاهر على وجهك. هذه دنيا، الكل راحل عنها، لم يبقَ لك إلا الموت، ثم العقاب ينتظرك.

Фото профиля 🇮🇱 עם ישראל חי 🇮🇱
🇮🇱 עם ישראל חי 🇮🇱1 год назад

100%, they're the very definition of useful idiots There's no such thing as "Palestine" besides an ideology

Фото профиля sam we
sam we1 год назад

מסתבר שהם גם טרוריסטים לא קטנים

Фото профиля Parroted Words
Parroted Words2 лет назад

If the fear of Yahweh is the beginning of wisdom, then what is its end? Cut through the abundant nonsense, empty platitudes, and conventional musings of the world and get straight to the heart of what it means to be wise.

Фото профиля LO🎗️
LO🎗️1 год назад

הוא אשכרה מפגר אה

Фото профиля Boshbell
Boshbell1 год назад

😂

Фото профиля Adil Agaidarov
Adil Agaidarov1 год назад

Ты безжалостный фашист! Твоя страна сейчас убивает сотни невинных людей в день, морит их голодом, а ты мразь радуешься и не хочешь чтобы кто-то этому помешал? Израиль хуже нацистов! Даже Гитлер был гуманнее вас!

Фото профиля Dick Ball
Dick Ball1 год назад

This is what I'm waiting for. I'll laugh my ass off at that retarded Swedish girl and her friends.

Фото профиля Nathanaël Milad EZABADI
Nathanaël Milad EZABADI1 год назад

She is a joke ! 🤡

Фото профиля Ronald
Ronald1 год назад

למה לא לתת להם להיכנס לשם? אבל בלי אפשרות יציאה .. גרטה ושאר החברים ההזויים שלה לא ישרדו יום היא תהפוך לפטמה במקרה הכי אופטימי

Фото профиля eran hatzor
eran hatzor1 год назад

אתה מלך, אחי !

Похожие видео

אני רוצה להמחיש לכם אסימון שנפל לי בעקבות הסרטון פה למטה. רקע קצר, ערכתי שיחה לא מזמן עם קולגה/חבר, איש מילואים מחק"ב (חקר ביצועים). איש מבריק, חד.. שבזמן המלחמה הבין דרך התקשורת איזה סיבוב עושים עליו ועל שאר ה"בכירים" ה"שמאלנים" שלא ממש דיברו בתקשורת. בשיחה הוא טען ש"יש לו תחושה" שבשנייה שהשמאל האמיתי יצטרך לתת גיבוי לטייסים ולשאר הטכנולוגים ואנשי המודיעין האחראיים על ההתנקשויות והסיכולים בעזה, איראן ולבנון... הכל יתפוצץ לו ולחבריו בפנים. האמת שהוא צודק. השימוש של "השמאל" האמיתי באנשי הסייבר, הטכנולוגיה ושאר התחומים ה"אליטיסטיים" הוא רק בשביל קידום מטרות. אנשים כמו החבר שלי הוא זיקוק של ה"מרכז" שאינו מחזיק בשום גוון פציפיסטי כמו של השמאל האמיתי.. היופי הוא שגם הוא וגם אחרים מתחילים לזוז עוד קצת ימינה ככל שהם מבינים שהתקשורת מייצגת שמאל אמיתי ששונאים את הצבא ושמחים לעשות שימוש באנשיו, האידיוטים השימושיים, שטרם הבינו זאת. יחד עם זאת... אל חשש, מי שעושה את השירות הכי טוב לימין לקראת הבחירות זה תקשורת השמאל. מעלה פה את הסרטון ואת השיחה שערכתי איתו מקודם כששלחתי לו את הסרטון שהמחיש בדיוק את מה שאמר. תראו את סוף השיחה. מרגש. 🥰

🎗מעצבנת תודעה 🎗

15,204 просмотров • 5 месяцев назад

אני מאוד מחבב את טלי גוטליב, היא צריכה להיבחר גבוה-גבוה בפריימריז של הליכוד, זה יעשה רק טוב למדינת ישראל. ימים ספורים לאחר טבח השבעה באוקטובר כאשר ראש הממשלה, בנו הצדיק ושאר המופרעים החלו להפיץ את בלע עלילות הבגידה והמרד האש מהר מאוד יצאה משליטה, זה נפלא לחלק מקהל החסידים הנאמנים של בנימין נתניהו אך אש יכולה גם להסתובב בחזרה ואכן בערך מחצית ממצביעי הליכוד קיבלו את התועבה הזו אך למחצית השניה זה כבר היה יותר מידי. ראש הממשלה יודע זאת ולכן הוא נוקט בטקטיקה שנקט בה יאסר ערפאת - במסגדים, בערבית הוא היה מדבר על ג'יהאד, על אלף שהידים בדרך לירושלים, על הסכם חודייביה, על מהנהר ועד הים אך בחוץ באנגלית זה היה שלום של אמיצים כל הדרך לפרס נובל. הונאת אוסלו. מן המפורסמות שעמית סגל ויעקב ברדוגו הם בעלי זכות לדלת פתוחה במשרד ראש הממשלה, האחד בערוץ 12 השני ב14. את עמית סגל שומעים מצביעי ליכוד רבים שמתקשים עם טירוף הדעת של הגברת גוטליב, בערך 12-13 מנדטים כאלו, יש גבול לכל תעלול והיא חצתה אותו ולכן נתניהו יכול שם להלום בה במסגרת חיסול החשבונות הפנימי אך אצל יעקב ברדוגו גם כך מסתכלים מרבית הקונספירטיבים הגמורים שהדיחו את דעתם חברי הממשלה בכוח סמכותם, שם - היא שרת המשפטים הבאה וגלי בהרב מיארה ושאר הדיפסטייט יושבים בכלא. בכל זאת בגידה, טוב שהוא חסך מאיתנו את חבל התלייה. אין טעם להרבות במילים על שני הפרשנים הללו - יש ראש ממשלה אחד בישראל שהביא עלינו את ההיתוך הכהניסטי המתועב הזה בו מרימים את דגל ריסוק שלטון החוק כל חברי סיעת הליכוד, בו ברוך מרזל, בנצי גופשטיין ואיתמר בן גביר נשמעים אותו הדבר בדיוק כמו חברת הכנסת גוטליב וראש הממשלה. ההפיכה הכהניסטית הזו היא ההונאה החמורה בתולדות ישראל, אותו הפרד ומשול לא יצליח מר נתניהו, הרסת את הליכוד עד יסוד ועם ישראל יבוא עימך חשבון בקלפי.

אבינדב בגין Avinadav Begin

14,962 просмотров • 2 месяцев назад

הערות על נתניהו שמסביר שהוא עצמו לא היה בקונספציה מול חמאס, אבל, אבוי, אי אפשר היה לגייס את הציבור בישראל לאבחנותיו המדויקות. 1. נתניהו התגאה בהסדרה עם חמאס ובכך שהוא נמנע מעימותים מיותרים ומלחמות. הוא הציג את זה כדוקטרינה. נכתבו פה מאמרי פרשנות מפארים עליו בהקשר זה. פרסמתי לפני כחודש שנתניהו הזהיר בקבינט המלחמה - אחרי 7 באוקטובר - שכניסה קרקעית לעזה תוביל לאלפי חיילים הרוגים. גלנט, איזנקוט וגנץ וצה"ל היו צריכים לדחוק אותו. 2. נתניהו אחראי אישית להתעצמות חמאס בתקופתו, הוא עיצב את כל מכלול היחסים עם משטר חמאס - ממזוודות הכסף ועד ההפרדה במבצעים צבאיים בין חמאס לג'יהאד האסלמי. הוא לא היה שבוי בקונספציה; הוא אבי הקונספציה. 3. מנהיגות היא לא משיכת כתפיים ופרשנות מהצד. אם מנהיג חושב שחייבים לחסל את משטר חמאס (או לפחות להחליש אותו משמעותית) הוא אמור לפעול. זו בעצם בעיית הבעיות של ביבי. מעבר לכל דמגוגיה שלו - הוא לא מסוגל להניע מהלכים שפורצים את הגבולות המלאכותיים של חשיבה מקובעת ומוטעית. הוא מתמכר לגבולות האלה. חשבת שצריך להפיל את חמאס. נבחרת על זה. שתקת? לא הצלחת? אתה ה-אחראי. כראש ממשלה. 4. כמובן שהוא נוקט בדמגוגיה שטחית בדרך, ומציג את זה כברירה בינארית: לא לעשות כלום ולהעביר מזוודות כסף, או לכבוש את עזה. ואז הוא מגיע למסקנה שכיבוש עזה לא היה נכנס למסגרת הקונצנזוס הישראלי או העולמי. אבל באמצע, בדרך, היו המון אלטרנטיבות אחרות שהוא זנח. לפני שבועיים פרסמתי בטור שלי את החלטת הקבינט מ-2014 (!) לפני חומת מגן, סיכום של ראש הממשלה - להכין תכנית להפלת משטר חמאס. לא נעשה דבר. כאשר בכיר במל"ל שאל אם צריך לעשות משהו, אמרו לו שזה סתם, לא רציני. 5. סתם, לא רציני, זה מה שהיה פה בראשות הממשלה. וככה זה גם נראה.

נדב איל Nadav Eyal

95,328 просмотров • 2 лет назад

איך שגלגל מסתובב לו. בכירי צה״ל לא רצו את שם ה׳, העיפו את וינטר שנלחם בשמו, הרמטכ״ל הקודם הסיר פאץ׳ משיח ואצל אייזנקוט הורידו זקנים, אבל השמאל לחץ ולחץ כדי להחלין ולהפיל את נתניהו וכאשר עינו אותו נפרץ הכל והחרדים נכנסים לצבא. כך נראית ונשמעת תפילת המפקד ולוחמיו רגע לפני המסע שהוקדש לנער החרדי שנדרס למוות בהפגנה נגד הגיוס. במקביל, עשרות אלפי חיילים חמושים עם ציציות, תהילים ומלאים במסורת ישראל. ימות המשיח ממש! זו תפילת הקצין ולוחמיו לפני היציאה למסע: ״הריני מוכן לקיים מצוות עשה מן התורה, לכבוש את הארץ וליישב בה, כמו שכתוב בתורה - ‘ויירשתם אותה וישבתם בה׳ ומצוות אהבת ישראל, כמו שכתוב: ׳ואהבת לרעך כמוך׳. אני ה׳ ומצווה להגן, להציל יהודים כמו שנאמר: ‘לא תעמוד על גם רעך׳. אני ה׳, כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו. ׳ויהי נעם ה׳ אלוקינו עלינו ועל מעשה ידינו כוננה עלינו ועל מעשה ידינו כוננהו״. מבטיח לכם שקודקודי השמאל בצה״ל, נבחרי הציבור השמאלנים, הקפלניסטים ושאר חבריהם לסלט החמוצים, בדרך להתחרפן. בקרוב הם ידרשו ״צבא קטן וחכם״, אבל אז כבר יבינו שהם יצאו הטיפשים הגדולים. כל הכבוד לצה״ל - בעזרת ה׳ נעשה ונצליח.

Boaz Golan בועז גולן

22,951 просмотров • 7 месяцев назад

האם סולימאן מסוואדה בדרך לצינוק של זיני? מסוואדה, העיתונאי המצוין והאמיץ של כאן 11, חושף הערב שהשב"כ מנוהל בפועל ע"י יועץ חיצוני שהוצנח לארגון ע"י זיני. עוד חשף מסוואדה על סירובו של זיני לגבות את חוקרי השב"כ בפרשת ההברחות לעזה, בה מעורב אחיו. לפי מקורותיו של מסוואדה בשב"כ, היועץ של זיני מתערב במדיניות שלא בתחום התמחותו, כולל בהחלטות אסטרטגיות וטקטיות בתוך השב"כ. זיני מאוד לא אהב את החשיפה של מסוואדה ודאג להעביר למסוואדה מסרים מאיימים שאם הכתבה תשודר אז הוא ייתבע בתביעת דיבה. השב"כ על סף פיצוץ, אשכרה נתניהו מצליח להחריב גם את שירות הביטחון המסכל של מדינת ישראל. זיני המשיחיסט, שליחו של נתניהו, יוצר משבר אמון קשה וכאוס בתוך השב"כ שיהיה קשה מאוד לתקן. ביבי&זיני מבצעים סיכול ממוקד בשב"כ ופוגעים אנושות בביטחון המדינה ובשלום אזרחיה. נתניהו וממשלתו ממשיכים לבגוד במדינת ישראל ובאזרחיה והם ישלמו על כך מחיר ציבורי ואישי, הכל במסגרת החוק. לא נשכח להם ולא נסלח להם. Suleiman Maswadeh סולימאן מסוודה כאן כאן_news

Danny Gallant דני גלנט

66,160 просмотров • 4 месяцев назад

מאי 2020 – יאיר גולן: "אני לא מסכים לאמירה שצריך להחליש את חמאס; הדבר הטוב ביותר לישראל זה לדבר ישירות עם חמאס. למה? כי תמיד עדיף לדבר איתם, מאשר להילחם בהם; אנו צריכים לדבר עם חמאס כאילו אין רשות פלסטינית; יהיה תהליך של הורדת המתח הביטחוני, הגדלת הרווחה הכלכלית, לטובתם ולטובתנו" ב-17 במאי 2020, ראיין תא"ל (מיל.) אודי דקל, מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) את חבר הכנסת יאיר גולן (מרצ). להלן קטע מהראיון העוסק במדיניות ישראל כלפי חמאס ורצועת עזה: אודי דקל: עזה, אנחנו הגדרנו אותה, אני חושב כבר בעבר, כסוג של מחלה שאין לה מרפא, או אין לה רפואה. מה נעשה עם רצועת עזה? בהסתכלות ארוכת טווח, לא רק ביומיום שלנו? יאיר גולן: אני גם פה רוצה ללכת קודם כל לאיזשהו עיקרון או דרך טיפול באיזושהי אמירה ישראלית שבעיניי, שאני באופן אישי לא מסכים איתה. שמה שנקרא, צריך להחליש את החמאס, לחזק את הרשות [הפלסטינית], זו אמירה בסדר, היא לא תופסת מים, כי אף אחד לא יודע באמת איך לעשות את זה. ואני הייתי אומר שאנחנו צריכים לשנות את הגישה שלנו. אנחנו צריכים לדון עם הרשות [הפלסטינית] כאילו אין חמאס. אנחנו צריכים לדבר עם החמאס כאילו אין רשות [פלסטינית]. אין ברירה. הסיכוי לפיוס בין הרשות [הפלסטינית] לבין חמאס לדעתי הוא אפסי. אין שום סיכוי שהחמאס יוותר על בסיס כוחו. ואנחנו צריכים להתחיל להבין שהדבר הטוב ביותר למדינת ישראל זה לדבר ישירות עם חמאס. למה? כי תמיד עדיף לדבר איתם, מאשר להילחם בהם. להילחם בהם אנחנו יודעים, אם צריך גם נילחם בהם. אני לא... גם לחמאס הוא אויב מר, ואני לא מייחס לו שום כוונות טובות ביחס לישראל. ואם צריך להילחם בו, אז אני בעד להשמיד לו את כל הזרוע הצבאית, אחת ולתמיד, ולא בסגנון הזה של המבצעים שעשינו בעזה עד היום. אבל כרגע, במציאות הגאו-אסטרטגית הנוכחית, נכון לנו לדבר עם חמאס, ואולי לנצל את משבר [וירוס] הקורונה, סביב שיתוף הפעולה הרפואי, לייצר על בסיס זה שיח ישיר, אני מדגיש, שיח ישיר עם חמאס, להפסיק עם ה... בעיניי, ההתנגדות הזאת שזה גורם שאנחנו, הוא לא לגיטימי לדבר איתו. מדברים עם אויבים, אם רוצים מה שנקרא לא להילחם באויבים, אז עדיף לדבר איתם, לדבר ישירות מול חמאס, לעמוד על כך שבראש ובראשונה ישוחררו השבויים האזרחים שלנו, ויוחזרו גופות החיילים, ולאחר מכן אפשר להיכנס לתהליך, שאני מקווה שהוא לא יהיה תהליך של איזשהו שלום בינינו לבינם, אבל יהיה תהליך של הורדת המתח הביטחוני, הגדלת הרווחה הכלכלית, לטובתם שלהם ולטובתנו שלנו. מדינה חייבת להבטיח קודם כל ביטחון לאזרחיה, ואם היא לא מתכוונת להילחם על הביטחון הזה, אז שתעשה את זה באמצעים אחרים. סימוכין: מרץ 2021 – יאיר גולן: "כדי לספק שקט לשדרות, לקיבוצים ולמושבים בעוטף אנחנו חייבים לספק לעזתים תקווה, לחבר אותם לחשמל, לתת אישורי עבודה, לאפשר להם לחיות בכבוד; שיקום עזה הכרחי לביטחון ישראל". סימוכין: נובמבר 2019 – יאיר גולן קורא להידבר עם חמאס: "חמאס הוא הישות הריבונית ברצועת עזה, ולכן אנו צריכים לדבר על עתיד רצועת עזה עם חמאס, אין דרך אחרת. [צריך] לעשות זאת בדרך הכי פרודוקטיבית ולא בדרך צבאית; [בדרך שבה] ישראל מקבלת יותר ביטחון, חמאס מקבל מצב כלכלי יותר טוב ופיתוח כלכלי". סימוכין: ספטמבר 2019 – יאיר גולן: ישראל צריכה לאפשר את "ביסוס שלטונו" [של חמאס]. "נכון לדבר עם חמאס; ישראל צריכה לנקוט במדיניות אזרחית מרחיבה, שכוללת פתיחת שוק העבודה הישראלי, חיזוק הסחר בין איו"ש לעזה; הרחבת השימוש בחומרים דו-שימושיים [העשויים לשמש גם לצרכים צבאיים], ועידוד השקעות בעזה". סימוכין: אוגוסט 2022, שישה חודשים לאחר החלטת חמאס להאיץ את ההכנות למלחמה - יאיר גולן: "חמאס כבר מזמן פרטנר. מזמן מזמן. אנחנו מדברים עם חמאס, באופן עקיף, באופן ישיר". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – יו"ר מפלגת הדמוקרטים, יאיר גולן: "המלחמה האמיתית, למרבה הזוועה, היא נגד ממשלת ישראל, לא נגד חיזבאללה, ולא נגד חמאס". סימוכין: יאיר גולן מסביר את המניע של חמאס לתקוף את ישראל בשבעה באוקטובר 2023: "כוונות חמאס בסופו של דבר נבעו ממצוקה מאוד גדולה, מתחושה של דרך ללא מוצא ביחס לאיך הם משפרים את מצבם; [הייתה להם] תקווה גדולה שבעזרת מעשה צבאי מאוד נמרץ ומוצלח בראייתם הם יצליחו לשנות את המצב". סימוכין:

Jonathan D. Halevi

16,285 просмотров • 1 год назад

אתם לא מתבלבלים, זה כביש 6, התמונה היא של תחנת דור אלון, וזה הסיפור המטורף מאחורי האירוע הזה: המילואימניקים הגיבורים שנסעו על זחלים להציל את כפר עזה כמעט נכנסתי אתמול (חמישי) למעלית במגדל התל אביבי, בדרך לדסק לקחת שכפ"ץ וקסדה, בדרכי לעוטף עזה, כששמעתי את הקול המוכר. "חנן?". היה זה עידן גת, מפקד הטנק שלי ממלחמת לבנון השנייה. כבר שנים רבות לא פגשתי אותו, וצחוק הגורל היה ש-17 שנים לאחר המלחמה ההיא, זו לא תהיה סגירת המעגל היחידה באותו היום בגדוד 46. זה הסיפור המדהים שסיפר לי מפקד פלוגה בשטח כינוס, בין פצמ"ר לפצמ"ר, רגע לפני שהם נכנסים לעזה. בשבת ב-12:00 בצהריים, מספר רס"ן (במיל') גולן קריגר, כבר היו לוחמי המילואים של פלוגה א' בגדוד 46 במחנה נחשונים בהכנות לתנועה. בהתחלה חשבו להוריד אותם ללא כלים לעוטף עזה, אבל אז הבינו שיש צורך עז בטנקים בקיבוצים והמושבים הנצורים. הבעיה – אין מובילים. קריגר פנה למפקד חטיבה 401 ושאל אותו "אתה סומך עלי?". המח"ט השיב בחיוב וקריגר ענה: "אז ניפגש בבוקר בעזה". וכך החל המסע המטורף של לוחמי המילואים מנחשונים לכפר עזה, עשרות קילומטרים דרך השטח, כביש 6, וקפה בדור אלון. בחצות יצאו הלוחמים על זחלים. בתחילה הם נסעו בשטח, מובלים על ידי ג'יפאי מנוסה שפתח להם את הדרך, וכך הם הגיעו עד קרית מלאכי, שם עשו עצירה לקפה – בתחנת דלק. "נסענו במקביל לכביש 6 ועצרנו לשתות קפה בתחנת דור אלון". אך אחר כך נתקלו בבעיה – השטח נגמר ובפניהם כביש. קריגר, שהוביל את הטנקים, לא היסס, ועלה עם הטנקים על כביש 6 בדרך דרומה. בשעה 12 בצהריים, בדיוק 12 שעות אחרי שיצאו, דהרו הטנקים לתוך כפר עזה, ונכנסו ללחימה. "החי"ר זיהה את המחבלים והטנקים שלנו מבצעים ירי – פגז לבית של משפחת *****. זו הזיה, אבל יש שני מחבלים במבנה ובבית לידם הוצאנו אישה בחודש התשיעי להריונה, אז יורים. בבתים אחרים הוצאנו קשישים, משפחה עם שלושה ילדים ועוד. ניהלנו קרב בין גן השעשועים לבית הכנסת, נלחמנו על חדר האוכל של הקיבוץ. זה היה הזו. ירינו קרוב לעשרה פגזים בתוך הקיבוץ החרב". כעת הלוחמים נמצאים בשטחי כינוס ונערכים לכניסה לרצועת עזה, למלחמה על הבית. עוד על המפגש שלי איתם – והסיבה שנכנסתי לטנק בפעם הראשונה מזה 17 שנה – בעיתון

חנן גרינווד

46,340 просмотров • 2 лет назад

אורן נהרי האדיר נפרד מהרדיו: "המחלה לוקחת ממני את אחד הדברים שאני הכי אוהב" "המחלה לוקחת ממני בהדרגה וללא רחם את היכולת לעשות את אחד הדברים שאני הכי אוהב - לספר לכם בקולי שלי מה קורה בעולם", אמר העיתונאי, המגיש והעורך אורן נהרי בתכנית הרדיו האחרונה שלו בכאן רשת ב', שהוקלטה מראש ושודרה הבוקר (שבת). נהרי, מבכירי עיתונאי חדשות החוץ בישראל, נפרד ממאזיני תכניתו "שבת עם אורן נהרי", על רקע מצבו הבריאותי בעקבות התמודדותו עם מחלת ALS. "בוקר טוב ושבת שלום לכם, המאזינות והמאזינים", אמר נהרי בפתיחת התוכנית. "ראשית, הודעה לא קלה. זו התוכנית האחרונה של 'שבת עם אורן נהרי' והפודקאסט 'שנה בשעה'. כידוע לרבים מכם, אני חולה בניוון שרירים. המחלה מתקדמת במהירות. היא כבר פוגעת במערכות הנשימה, הבליעה והדיבור, ולא אוכל להמשיך ולשדר. מכיוון שזו התוכנית האחרונה בחרתי בשעה הראשונה לתת מבט על מצב העולם היום, מבחינה מדעית ומבינה מדינית ולהשמיע כמה מהשירים האהובים עליי ביותר. בשעה השנייה, 'שנה בשעה' - ושוב, צר לי מאוד שלא נסיים את מסענו עד תום המאה ה־20, אבל נסיים את שנת 1961 עם טביעת האוניה אגוז, המאבק על השלטון בסין, חיסול הרודן טרוחיו וההפיכה הצבאית בדרום קוריאה". בהמשך התכנית, אמר נהרי: "בשבוע שבו התבשרנו על עלייה של 12% בהאזנה לתוכנית, 162 אלף בני אדם כל שבת בבוקר - וזאת בלי לספור את כל ההאזנות הנדחות, בשידורים חוזרים ובאונליין - זה השבוע שבו אני נפרד מכם. יש רגעים בחיים שאדם מדמיין מראש איך יראו. מתברר שהמציאות תמיד שונה. חשבתי לא פעם על הרגע שבו אצטרך לומר שלום לבמה הזו. תמיד דמיינתי אותו רחוק, אי שם באופק, לא כאן, לא עכשיו. אבל המחלה לא שואלת אותנו מתי נוח לנו". "התחלתי את דרכי במקום שונה לגמרי מהמקום שבו אני עומד היום. מדור הספורט היה הבית הראשון שלי בעיתונות, שם למדתי את יסודות המקצוע. אבל בדסק חוץ מצאתי את מקומי. מול מסכי החדשות, הטלקסים הישנים, הדיווחים מרואנדה, מנפילת חומת ברלין, מהפיגוע במגדלי התאומים ושאר תמונות שלא נמחקות מהזיכרון שאת חלקן סיקרתי מהשטח, ידעתי: עיתונות איננה רק מקצוע. היא שליחות. לספר את מה שקורה שם, במקומות שרחוקים מדי בשביל שרוב האנשים יראו אותם במו עיניהם, ולתת להם קול, פנים, משמעות. המוטו שלי היה ונשאר: לספר את העובדות החשובות ביותר בצורה המעניינת ביותר". "במשך השנים הייתה לי הזכות להביא אליכם, עם קולגות וחברים, את 'רואים עולם', 'גלובוס' ובשנים האחרונות את 'שבת עם אורן נהרי' - תכנית שהייתה עבורי כמעט כמו שיחה אינטימית איתכם. תמיד ניסיתי לכבד אתכם כקהל שראוי לעומק, לא רק לכותרות. עשיתי את זה בכתבות, תוכניות, מאמרים, הרצאות, בספרים שכתבתי. אם הצלחתי, ולא במעט, להרחיב את המבט שלכם מעבר לגבולות המדינה הקטנה שלנו ומעבר להווה - עשיתי את עבודתי". "ויש כאן פרדוקס נוסף, אולי הכי אישי", הוסיף נהרי. "עשרות שנים סיקרתי חדשות שכללו אסונות שקרו לאחרים. תמיד השתדלתי למצוא את המילים המדויקות כמי שמביט, בדרך כלל, מבחוץ. הפעם, בפעם הראשונה בחיים, הכותרת איננה ידיעה שאני מביא אליכם ממקום רחוק. היא אני, כאן ועכשיו. אם למדתי משהו מכל השנים האלה, זה שאין באמת הכנה ליום שבו אתה עצמך הופך לנושא. החיים מפתיעים ומזמנים לנו שינויים בלי שיש לנו הכנה או זמן להסתגל אליהם". "הייתי שמח מאוד להמשיך להיות כאן, לשדר לכם מדי שבת, אבל לצערי, המחלה מתקדמת מהר מאוד, ואינני יכול להמשיך בסטנדרט הגבוה שאני דורש מעצמי. הקול שלי הולך ודועך, הנשימה שהייתה פעם מובנת מאליה, הפכה למאמץ. הדיבור, כלי העבודה שלי עשרות שנים, נעשה קשה יותר מיום ליום. ALS, המחלה הזו שרבים מכם שמעתם עליה, מעטים באמת מבינים אותה עד שהיא נוגעת במישהו קרוב, לוקחת ממני בהדרגה וללא רחם את היכולת לעשות את אחד הדברים שאני הכי אוהב - לספר לכם בקולי שלי מה קורה בעולם. אני אוהב את כל האמצעים שדרכם הגעתי אליכם לאורך השנים: הדפוס, הרדיו, הטלוויזיה, האונליין. התוכנית הזאת בשנים האחרונות הייתה הבייבי שלי. תכנית אחרת, מיוחדת, מהנה מבחינתי, ולפי התגובות שאני מקבל - גם מבחינתכם. השידור האחרון שלה היום הוא עוד אבן דרך אחת, לא שמחה, במסלול שאני עובר". "אני רוצה לומר לכם, בלי דרמה: אני מכיר תודה. תודה על השנים שבהן נתתם לי להיכנס לבתים שלכם, למכוניות שלכם, לבוקר שלכם. תודה שהקשבתם, שכתבתם, שהתווכחתם איתי לפעמים. זו הייתה זכות שלא לקחתי כמובנת מאליה מעולם. אני לא נפרד מהעולם בינתיים, אני רק נפרד מהאולפן ומהמיקרופון, מהתדר הזה שליווה אותי כל כך הרבה שנים. הסיפורים ימשיכו להיכתב גם בלעדיי. כתבות וכתבים אחרים ימשיכו להביא אותם אליכם. זכרו: העולם רחב, מורכב, צריך להסתכל בו בעיניים פקוחות. זו הייתה המשימה שלי, זו הבקשה האחרונה שלי מכם: המשיכו להסתכל, להקשיב, לשאול שאלות, לא לקחת דברים כמובנים מאליהם ולהמשיך להתעניין". "אז תודה", אמר נהרי. "תודה לכן ולכם, המאזינות והמאזינים, שהייתם איתי כל הדרך. תודה למרואיינים ולמרואיינות, ששיתפו אותנו בידע שלהם. תודה למנהלים ולקולגות ברשת ב' ובתאגיד. תודה ענקית וחמה למיה טלמון אזרזר, המפיקה ועורכת המשנה. היה לי לכבוד ולעונג לשדר לכם בעשרות השנים של עבודתי". במהלך התכנית הפתיעו בכאן רשת ב' את נהרי במסר שהקליט עבורו נשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג. "אורן נהרי היקר והאהוב, העיתונאי, איש האשכולות, הקול שכולנו מכירים ואוהבים ונצמדים למכשיר כשהוא מתחיל לדבר. במשך עשרות שנים, אורן יקר, ואמרתי לך את זה גם בשיחתנו כשהתקשרתי לחזק אותך, פתחת עבורנו חלון אל העולם הרחב. בכישרון נדיר ידעת לקחת נושאים מורכבים, בכל מיני תחומים מרתקים - בהיסטוריה, בתרבות, במדע, בחברה ובמדינאות - ולהפוך אותם לכתבות ותוכניות מרתקות ונגישות לכולם. אתה מסכם בתוכנית הזו תקופה משמעותית מאוד וזו הזדמנות להודות לך, לברך אותך ולהתפלל לשלומך. תודה לך אורן יקר, על שנים של עשייה עיתונאית משמעותית, על מקצוענות, על מסירות, על לב פתוח וכמובן - על קול צלול, בוטח וברור. תודה רבה לך". Oren Nahari כאן

Sagi Bin Nun שגיא בן נון

56,334 просмотров • 22 дней назад

שלושים שנה חלפו מאז אותו לילה נורא בו קדרו השמיים עת הפציעו אל חיי האומה מילותיו האלמותיות של איתן הבר המנוח ״ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק, על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין אשר נרצח בידי מתנקש, הערב בתל אביב". ועל אף הזמן שחלף, הלמות הפטיש, המכה בנוקר, הפוגע בתרמיל המחולל את הבערה, שהדפה את הקליעים שפילחו את גופו של יצחק רבין עד שנפל - עוד מטלטלים את הנפש הלאומית. אין אדם שעמד על דעתו אז, שלא זוכר היכן בדיוק היה ברגע המר והנמהר ההוא. בן 19 שנים הייתי, צוער בקורס קצינים באותה העת. מוצאי שבת, ואני לבדי בבית, מול המסך – שומע את הדיווחים וכמו רבים מאזרחי ישראל, מוכה בתדהמה, בהלם ובצער עמוק. בבוקר המחרת התאספנו בפנים חתומות בנקודת הכינוס בדרכנו לבסיס האימונים, מביטים איש בפניו הצעירות של רעהו, מתקשים לעכל ולהבין את שאירע. במקומות העבודה, ברחובות, בערים ובכפרים, נפל דבר בישראל. מספר אישי 30743, רב־אלוף במילואים, יצחק רבין, חייל בצבא ההגנה לישראל, כפי שהעיד על עצמו, ראש הממשלה ושר הביטחון - נרצח. על השאלה ״איך נזכור את רבין״ ניטש ויכוח. יש מי שיזכירוהו בזכות מאבקו למען השלום, ויש מי שיזכירוהו בזכות מאבקו בטרור ובאויב הערבי. שניהם נכונים אך רצוי ששני הקצוות ידבקו באמת ובעובדות, ולא ימציאו מציאות חלופית שלא היתה ולא משל היתה. רבין היה איש צבא כמחצית מחייו הבוגרים. הרמטכ״ל השביעי של צה״ל, שעמד בראש הצבא בזמן מלחמת ששת הימים, בסופה שוחררו חבלי מולדת ואוחדה בירת הנצח של העם היהודי, אליה התפללנו אלפיים שנה בכל התפוצות מהן באנו - לשנה הבאה בירושלים. ״ירושלים שלי היא מוקד געגועיו ומחוז חלומותיו של העם היהודי״ אמר רבין. ״היא החלום – להגיע. אנו חלוקים בדעותינו מימין ומשמאל: יש לנו ויכוחים על דרך ועל מטרה. אך בישראל אין לנו ויכוח בנושא אחד: שלמותה של ירושלים והמשך כינונה וביסוסה כבירתה של מדינת ישראל. מבחינתנו, ירושלים אינה נושא לפשרה, ואין שלום בלי ירושלים״. רבין נאבק בטרור ביד קשה וכשר הביטחון במהלך האינתיפאדה מדיניותו לגבי אויבינו היתה ״לשבור להם את הידיים והרגליים״. בעקבות חטיפתו ורציחתו של שוטר משמר הגבול רס״ב ניסים טולדנו הי״ד, הורה רבין לגרש מאות ממחבלי החמאס ללבנון וזכורה אמירתו ״למגורשים הייתה זכות ערעור. לניסים טולדנו לא הייתה״. ולצד מאבקו בטרור ובאויב, היו לרבין חלומות. ״אין לי נכסים״, הוא אמר, ״יש לי רק חלומות להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, מפויס יותר – עולם שנעים לחיות בו. אין זה הרבה מדי״. ובמאמציו להגשמת החלום להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, פסע רבין בדרך חדשה ולא מוכרת - בדרך אל השלום. ובדרך הזאת, דרך חתחתים זרועה במוקשים, צעד רבין בהיסוס. לא בחדווה. "ייתכן שהפתרון הטוב ביותר לעזה אילו הייתה טובעת בים, אך משום שזה לא אפשרי צריך למצוא לזה פתרון״ אמר, וניסה. ״נבלע כדור נגד בחילה - ונלך״ השיב על השאלה אם ילחץ את ידו של ערפאת. תקוותו הייתה שהרשות הפלסטינית שהוקמה במסגרת הסכמי אוסלו תוכל להלחם בחמאס ״בלי בג״ץ ובלי בצלם״, ובלי עתירותיה של ״האגודה לזכויות החמאס״ כפי שכינה את האגודה לזכויות האזרח. כן, רבין לא היה מחובבי הארגונים שאוהבים היום לשאת את שמו ולנכס את מורשתו. חלומך עוד לא התגשם יצחק. העולם עוד לא מפויס יותר, גם לנו כאן במליאת הכנסת שכה הכרת יש עוד על מה לעבוד, אבל אדם ניכר בחלומותיו, ואיזה חלום נאצל היה לך. לאילו דברים נשגבים ונעלים שאפת. בהספד על יריבו הפוליטי, אמר צ׳רצ׳יל: "נפל בחלקו של נוויל צ'מברליין באחד המשברים העילאיים בעולמנו, שדעותיו תיסתרנה על ידי המאורעות, שתקוותיו תתאכזבנה, והוא יהיה מרומה ונגזל על ידי איש זדון (היטלר אז, וערפאת בימי רבין, א.א). אך מה היו תקוות אלו שמהן התאכזב? מה היו שאיפות אלו שמהן התייאש? מה הייתה אמונתו אותה ניצלו לרעה? הרי היו אלו בין הרגשות הנאצלים והמיטיבים של לב האדם - אהבת השלום, השאיפה לשלום והחתירה לשלום, אפילו בסיכון גדול וודאי למחיר אישי״. בנאומו האחרון בכיכר שמאז קרויה על שמו, רגעים לפני שנרצח זעק רבין אמירה שחייבת להדהד כאן במליאת הכנסת ביום הזה ומכאן לצאת החוצה: "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות, אך הכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות״. והבחירות הדמוקרטיות, בניגוד לנטען, תתקיימנה, והדבר יקרה במהלך השנה הקרובה, כפי שתחליט הכנסת. והציבור יכריע. לא באלימות, והלוואי שגם לא בהתלהמות. ואנו כאן, נכבד את החלטתו. ״האדם אינו פלדה. הוא לב ונשמה, הוא בוכה וצוחק. הוא אוהב וכואב. הוא מסתער ונפצע וזועק. האדם הוא אדם." אמר יצחק. ידברו כאן על ראש הממשלה ושר הביטחון, ידברו על הרמטכ״ל והמצביא אבל עבור משפחתו הוא היה גם אבא, סבא, לא משל ולא סמל. הוא היה אדם. בשם האומה, ובשם הכנסת, אנחנו מביעים צער עמוק, צערו של עם ישראל. יהי זכרו של ראש הממשלה, שר הביטחון וראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל יצחק רבין ברוך לעד - נכבד את זכרו בקימה.

Amir Ohana - אמיר אוחנה

13,974 просмотров • 9 месяцев назад

ב7.10.23 סגרתי שבת עם חצי מהפלוגה שלי במוצב חצרון. זה מוצב די נידח, בין ים המלח לדרום הר חברון. ביום־יום הגזרה שלנו התעסקה בעיקר במרדפים אחרי גנבי רכבים. לא בדיוק המקום שאתה מדמיין שממנו תצא למלחמה. זו הייתה שבת רגועה. שבת חג. בבוקר לנזיק נכנס אליי עם הטלפון והראה לי מה מתחיל לרוץ בחדשות. בהתחלה חשבנו שזה עוד דיווח לא ברור. אולי שמועה, אולי משהו שיתברר כקטן יותר ממה שזה נראה. אבל די מהר הבנו שקורה משהו חריג. במוצב לא הייתה טלוויזיה, לא הייתה תמונת מצב מסודרת וגם לא היו אזעקות. ניסינו להבין מה קורה דרך טלפונים, הודעות ודיווחים חלקיים. אחרי שיחת ועידה של המ״פים עם המג״ד, קיבלתי החלטה שאנחנו נוסעים דרומה. לא היה ברור בדיוק לאן. הכיוון הכללי היה שדרות. במוצב היו לנו שני רכבים: רנגלר ופורד. העמסתי עליהם שמונה לוחמים יחד איתי, עם נשק, וסטים, קסדות ומה שהספקנו לקחת. בהתחלה עוד חשבתי להשאיר אחד מהמפקדים במוצב, כדי שיהיה שם מישהו אחראי. בסוף החלטתי לקחת את כל המפקדים איתי. בפועל, השארתי את הגזרה בלי מפקד בכיר. התקשרתי למג״ד הגזרתי והודעתי לו שאנחנו יורדים דרומה, שנשאר במוצב רק סמל ושגם חלק מהאמצעים יוצאים איתנו. זו לא הייתה החלטה אידיאלית, אבל באותו רגע היה לי ברור שהדרום צריך אותנו יותר. יצאנו לדרך. הנסיעה לשדרות לקחה בערך שעה. אני זוכר את עצמי יושב ברכב עם נשק, וסט וקסדה, מנסה להבין מה באמת קורה דרך שיחות והודעות שלא הפסיקו להגיע. בדרך התקשרתי לעפריקי, אשתי. היא עוד ישנה. הערתי אותה ואמרתי לה שקורה משהו, שאני נוסע לדרום ושהכול בסדר. אמרתי את זה כדי להרגיע אותה. גם אני עוד לא באמת הבנתי מה קורה. כשנכנסנו לשדרות העיר הייתה כמעט ריקה. לא היו כמעט אנשים ברחובות לא הייתה תנועה והכל הרגיש שקט מדי. בכיכר הראשונה ראינו רכב עומד באמצע הכיכר. לא היה ברור מה הסיפור שלו אז המשכנו. כמה רגעים אחר כך, ליד הספרייה העירונית, ראינו אוטובוס עומד בתחנה. מסביב לאוטובוס שכבו גופות של אנשים מבוגרים על הכביש. זה היה הרגע הראשון שבו הבנתי שאנחנו בתוך אירוע אחר לגמרי ממה שחשבתי. רצתי עם הלוחמים בכל שדרות. עשינו הכל כדי למצוא את המחבלים. עדיין לא ידעתי על כפר עזה. לא ידעתי על הקיבוצים. לא ידעתי כמה אנשים נרצחו ונחטפו. לא ידעתי כמה לוחמים עוד ייפלו. אבל הבנתי שהנסיעה הזאת כבר לא הייתה רק ירידה לעוד אירוע בדרום. מאותו הרגע, מבחינתי, התחילה המלחמה.

שחר ורון | Shahar Varon

24,673 просмотров • 1 месяц назад

שש שעות הייתי אתמול ברפיח עם גדוד 932 של הנח"ל. כמה תובנות דעות ואמירות: 1)תודה. זה לפני הכל. ראיתי את החיילים, ראיתי את המפקדים, דיברתי איתם. כבר 9 חודשים הם בעזה. בסוף הם שם כדי שאני ואתם נוכל לחיות פה בשקט מירבי. זה לא מובן מאליו. 2) רפיח שאני ראיתי בזמן הקצר שהייתי במחנה הפליטים שבורה ובכלל מציר פילדלפי ופנימה – הרוסה לחלוטין. אין שום סיכוי לשקם את זה בשנים הקרובות, ייקח לפחות עשור מסיום המלחמה ומי יודע מתי זה יקרה. 3) תנאי החיילים – גרועים. חיים ליטרלי בזבל. אני כותב את זה כי זה לא מדובר בכלל. אני אתאר לכם רגע מבנים שבהם נמצאים חיילים: מבנים הרוסים שבעבר שימשו משפחות עזתיות שנמלטו, המבנים בעצמם הרוסים, מסביבם הרס טוטאלי. החיילים עצמם ישנים על מזרונים ארעיים על הרצפה כמובן, החדרים מלוכלכים, בכניסות נערמת אשפה של הכוחות שהופכים למפגע תברואתי נוראי ומי שנהנה מזה זה רק החתולים המכוערים שהסתובבו שם, כלבים נטושים, זבובים ועוד. אין כמובן ביוב ואת הצרכים עושים בשקיות ובקבוקים. וחם מאוד שם ולחיילים יש בקושי מאווררים. זה מתכון לאסון. ברור שלהיות קרבי זה לא תענוג ולא בית מלון, אבל לחיות ככה אפשר כמה ימים לכל היותר, לא מעבר. בפועל, חיים ככה כמה שבועות ואין צפי לשינוי. אני חושב שהצבא לא ער לזה בכלל. 4) פילדלפי – העבודות של ישראל שם בעיצומן. המון כלי עבודה, דחפורים, טרקטורים. השקעה של מיליונים להערכתי והרושם שלי הוא שמשקיעים שם משאבים רבים 5)לחיילים נשבר מהיחס. תחשבו שיש חיילים שעמדו להשתחרר היום ופתאום באו ואמרו להם – "אתם תשארים פה עוד 4 חודשים כי הממשלה האריכה לכם היום את השירות". זה בדיוק מה שקרה להם. ילדים שכבר 9 חודשים בשיט של עזה, בלחימה ובתת התנאים האלה, פתאום מאריכים להם את השירות משום מקום. יש להם תחושה שרואים בהם כח עבודה שאפשר לבזבז. מגיע להם יותר. מה שכן, הם חזרו ואמרו שכל פעם שהם חוזרים הביתה, הם לא מבינים על מה אנחנו רבים פה. פגשתי דתיים, חילונים, חב"דניק אחד שעלה מצרפת. באמת שמגיע להם הכל. זה דור שלא ידענו כמותו, דור שנלחם כמו שאף דור אחר לא נלחם, במשך כ"כ הרבה זמן, מול אוייב חסר רחמים. אין מופרע יותר מלחשוב שהם בחרא של רפיח סובלים, נלחמים, מגינים ומאויימים כל רגע מטיל נ"ט שיגמור את חייהם בזמן שבישיבות של בני ברק יושבים במזגן בני גילם ולומדים דף גמרא. לא הגיוני. 6)מפקד – כל הזמן התלווינו למג"ד 932 סא"ל דותן מלול. הוא מתפלל שהבן שלו לא יצטרך להילחם גם בעזה. הוא לא דתי. לא היה דתי, גם לא יהיה. חילוני מעפולה שעבר לראשון לציון. אבא לפני הכל, ומפקד. עשה רושם חיובי מאוד, חדור מוטיבציה גם אחרי מלחמה כ"כ ארוכה. יש לו ילד נדמה לי בן 4, רואה את אבא שלו בא ליומיים והולך לעזה לחודשיים. הילד מבולבל. דותן ורבים אחרים מקריבים הרבה מחיי המשפחה שלהם ומסכנים את חייהם. ספציפית חטיבת הנח"ל ספגה אבידות רבות, כי היא בחזית המלחמה בעזה. מלול אומר מפורשות: "אני פה כדי שבת"א ישבו בבתי קפה ויצפו ברוקדים עם כוכבים". הוא מתחנן שנמשיך בשגרה. יש על מי לסמוך. 7) מצרים – מהצד השני של הגבול הם רואים הכל, וגם ראו הכל. ראו את כל ההברחות, ראו את ההתחמשות, והם גם רואים אותנו עכשיו במצלמות. אנחנו צריכים אותם והם צריכים אותנו. 8) פלסטינים – ראינו שניים, במצב שאני לא יכול לפרט בגלל ב"מ אבל בגדול לא קיימים שם. אין. רק חיילים ומבנים הרוסים ושבורים. במבנה של אונר"א תרופות פזורים על הרצפה, וזבל. פלסטיני שמסתובב באיזור מיד מופלל ולרוב מחוסל. אני לא רואה מצב שיחזרו לחיים שם בעתיד הנראה לעין. בדרך חזרה ראינו את משאיות הסיוע נכנסות. המשאיות שאני ראיתי עם זגוגיות מנופצות. 9) לאן כל זה הולך? אין לי מושג. אני לא בטוח שלמישהו יש מושג. אל"ם ניסים חזן שפגשתי מוכן להישאר שם גם עוד שש שנים בעזה. מה נעשה עכשיו שש שנים בעזה? עם איזה כוחות? עם איזה כסף? מה המחיר של זה? האם אנחנו באמת צופים שגם בעוד שש שנים נישאר בעזה עם כוחות ובלי החטופים? האם נגזר עלינו חיי נצח של מלחמה בתוך עזה? האם ראש הממשלה הזה שמוביל את המערכה שם את האינטרס של המדינה לפני האינטרסים האישיים שלו? יש לי תשובות, אבל בלחימה בתוך רפיח זה לא חשוב. אני רק מקווה שכאשר מתקבלות ההחלטות, חושבים קודם כל על החטופים, על ביטחון המדינה, על אזרחיה ועל חייליה ולא על דברים אחרים. ואפרופו אל"ם חזן. קיבלתי ים תגובות על הראיון המאולתר איתו בין ההריסות על הירי בבית של פסי בקיבוץ בארי. אני נזהר מאוד מאוד מלדון אותו. אירוע ה-7 באוקטובר בבארי בוודאי מחייב דיון ציבורי, מחייב העלאת האירועים, תחקורם, פרסומים וחייבים למשפחות תשובות חד משמעיות וברורות אבל הקטן מתקשה מאוד לשפוט את חזן. הגיע מהבית, סיכן את חייו, אולי טעה בענק ואולי הציל חיים. אני לא יודע איך ואם בכלל אפשר לשפוט ואני בספק אם אי פעם נדע מה היה שם. 10) אני העיתונאי ה-454,365,219 שנכנס לרצועה אבל זוכר שאני רואה רק מה שצה"ל רצה להראות לי. אין לי שמץ של מושג מה קורה בגזרות אחרות, מה קורה מעבר לרחובות שהייתי בהם. אין לי שום יכולת לדעת ואי אפשר לעשות עבודה עיתונאית אמיתית בלי לדבר עם החיילים אבל גם עם הצד השני, וזה בעיה. התחושה שלי היא שבגלל המגבלות האלה, העיתונות בארץ מתקשה לתת לציבור תמונת מצב אמיתית ולרוב מוכרים את מה שדובר צה"ל רוצה. התפקיד שלנו זה לעשות עיתונות, גם במצב של מלחמה. הלקח המרכזי שלי מהשבעה באוקטובר הוא כל הזמן לאתגר את הצבא, לבקר אותו, לשאול שאלות ולא להסתפק בתמונות הגו פרו של הכלב של עוקץ ולמחוא כפיים. אחרת, אנחנו חוטאים לציבור, מוכרים להם אשליות שלצערנו מתפוצצות אל מול המציאות.

Josh Breiner

190,330 просмотров • 2 лет назад