Video yükleniyor...

Video Yüklenemedi

Ana Sayfaya Dön

הילה מורן מדמוני תושבת שדרות נשאלה אם היא מצפה לסליחה מרוה״מ. תקשיבו מה היא ענתה. היא מצפה ממי שיושב באולפנים ומלבה את הכעס ווגורם לנו לשנוא אחד את השני… שחטו לנו את הנשמה! אופססס איזה חוסר נוחות באולפן חובת צפייה ! Moran-hila madmoni

c_shlomit's profile picture

shlomit cohen

23,281 subscribers

303,350 görüntüleme • 2 yıl önce •via X (Twitter)

LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

10 Yorum

shlomit cohen profil fotoğrafı
shlomit cohen2 yıl önce

חיים לוינסון. תתבייש לך! @chaimlevinson

Iris Boker profil fotoğrafı
Iris Boker2 yıl önce

@HilaMoran חוסר נוחות? זעזוע מביביסטית שגם אם יהרגו רותה תקום מהקבר ותאמין לביבי

Ezekiel profil fotoğrafı
Ezekiel2 yıl önce

@HilaMoran לא יודע אולי היא צודקת דבר אחד בטוח מי שאחראי למחדל הכי גדול שהיה כאן זה ביבי וכל הגמדים שאיתו 1300 נשמות אומרות לך הביתה אפס

shlomit cohen profil fotoğrafı
shlomit cohen2 yıl önce

@HilaMoran

🎗️🇮🇱Bar🇮🇱🎗️ בחירות עכשיו profil fotoğrafı
🎗️🇮🇱Bar🇮🇱🎗️ בחירות עכשיו2 yıl önce

@HilaMoran הצביעה ביבי ומאשימה בפילוג את העיתונאים. קלאסי.

Revital Salomon profil fotoğrafı
Revital Salomon2 yıl önce

@HilaMoran זה בדיוק מה שנתניהו רוצה שיקרה, הוא פועל שנים כדי להשחיר את התקשורת מלבד ערוץ 14, שהוא ערוץ התעמולה שלו. הוא מפיץ שקרים, פייקים ובולשיט ומצייר את התקשורת כ"אנטי". זה התפקיד של התקשורת, לבקר. להציף כשלים ושחיתויות. והיא צריכה לעשות את זה אפילו הרבה יותר עכשיו. Truth to power.

Orel Schitrit profil fotoğrafı
Orel Schitrit2 yıl önce

@HilaMoran צר לי, לא מסכימה. אני תושבת אשקלון. מאשימה רק את מתווי המדיניות שהפקירו אותנו בדרום. הפקירו במזיד ואנחנו משלמים את מחיר ההיבריס. לא ערוצי החדשות היו אחראים לתקצוב ולמיגון שלנו, למערכות מתפקדות בעת חירום וללכידות בעם. סורי, זה לא תפקיד התקשורת ואנחנו לא בימי מדורת שבט.

איתי profil fotoğrafı
איתי2 yıl önce

@HilaMoran שלומית כהן היא ביבסטית שתמכה בבוגד שקיבל מהמצרים את כל ההזהרות אבל התעלם. היום אחרי שרצחו 1300 איש במשמרת שלו היא מנסה לספר לנו כמה הוא לא אשם בזמן שקוברים תינוקות שרופים וכרותי ראש, היא לא הייתה מדברת ככה אם זה היה לפיד או בנט. שלומית אנחנו יודעים שאת נפגעת כת אבל ביבי בוגד .

matanazulay profil fotoğrafı
matanazulay2 yıl önce

@HilaMoran בפרופיל שלה היא משתפת פוסטים של הצל ומדברת על שנאה. נו באמת.

אושרת profil fotoğrafı
אושרת2 yıl önce

@HilaMoran למה @SivanRahav עוצרת אותה? למה למה?? למה לא לתת לאנת ולכאב שלה לצאת

Benzer Videolar

אלי פיניש מגיב לסערה: ​"יו, איזה טעות. איזה טעות להיות אופטימי במדינה הזאת. תקשיבו, אכלו לי את הראש על הפוסט. ניסיתי להיות קצת אופטימי, להגיד מילה טובה. ​אם הבת שלי תחזור מהקייטנה עם ציור, אני אגיד לה 'כל הכבוד על הציור, איזה יופי של ציור עשית'. מה אני אגיד? מילה טובה. היא טרחה, היא עשתה, היא יצרה. לא, בוא נחשוב רגע מה היו מטרות הקייטנה, גלי, לפני שאני מחמיא לך על הציור. בוא נחשוב רגע מה היה צריך להיות, למה התכוונו בכלל... ניסינו להחליף... מה קרה? ​אנחנו בנויים על אופטימיות. אם לא הייתי אופטימי במקצוע שלי, הייתי נשאר כל החיים שלי בסלון עם בדיחות שחשבתי שהן מצחיקות. יצאתי, ובזכות זה הגעתי לאן שהגעתי – בזכות אופטימיות. איך אפשר שלא? איזה אופציה אחרת יש לנו אם לא להיות אופטימיים? ​משה רבנו היה גדול האופטימיים אם תחשבו על זה. הוא הגיע לים סוף, הוא אמר לעם שלם 'אני אקרע את הים לשניים, אנחנו נעבור בתוך המים'. אלוהים מסתכל עליו: 'הזוי, מה... איפה שמת אותי עכשיו? מה אתה נותן לי את המשימה הזאת? אתה גנוב? אתה לא אופטימי, אתה הזוי, לקחת פטריות'. ​אבל הוא אמר 'מה, אני אצא פארש מול עם שלם?'. הוא עכשיו הבטיח להם. הוא קרע את הים לשניים בזכות האופטימיות של משה. אתם מבינים מה הכוח של אופטימיות? ​מה אמרנו? כמה מילים טובות. אנשים טרחו, אנשים עשו. כל כך מרגש אותנו פתאום קצת אופטימיות? בהופעה שלי אני מארח בעיקר אנשים אופטימיים. פסימיים משלמים טיפה יותר, אז זה טוב לי כי זה מתקזז. יאללה."
1:37

אלי פיניש מגיב לסערה: ​"יו, איזה טעות. איזה טעות להיות אופטימי במדינה הזאת. תקשיבו, אכלו לי את הראש על הפוסט. ניסיתי להיות קצת אופטימי, להגיד מילה טובה. ​אם הבת שלי תחזור מהקייטנה עם ציור, אני אגיד לה 'כל הכבוד על הציור, איזה יופי של ציור עשית'. מה אני אגיד? מילה טובה. היא טרחה, היא עשתה, היא יצרה. לא, בוא נחשוב רגע מה היו מטרות הקייטנה, גלי, לפני שאני מחמיא לך על הציור. בוא נחשוב רגע מה היה צריך להיות, למה התכוונו בכלל... ניסינו להחליף... מה קרה? ​אנחנו בנויים על אופטימיות. אם לא הייתי אופטימי במקצוע שלי, הייתי נשאר כל החיים שלי בסלון עם בדיחות שחשבתי שהן מצחיקות. יצאתי, ובזכות זה הגעתי לאן שהגעתי – בזכות אופטימיות. איך אפשר שלא? איזה אופציה אחרת יש לנו אם לא להיות אופטימיים? ​משה רבנו היה גדול האופטימיים אם תחשבו על זה. הוא הגיע לים סוף, הוא אמר לעם שלם 'אני אקרע את הים לשניים, אנחנו נעבור בתוך המים'. אלוהים מסתכל עליו: 'הזוי, מה... איפה שמת אותי עכשיו? מה אתה נותן לי את המשימה הזאת? אתה גנוב? אתה לא אופטימי, אתה הזוי, לקחת פטריות'. ​אבל הוא אמר 'מה, אני אצא פארש מול עם שלם?'. הוא עכשיו הבטיח להם. הוא קרע את הים לשניים בזכות האופטימיות של משה. אתם מבינים מה הכוח של אופטימיות? ​מה אמרנו? כמה מילים טובות. אנשים טרחו, אנשים עשו. כל כך מרגש אותנו פתאום קצת אופטימיות? בהופעה שלי אני מארח בעיקר אנשים אופטימיים. פסימיים משלמים טיפה יותר, אז זה טוב לי כי זה מתקזז. יאללה."

Gil mishali גיל משעלי

69,635 görüntüleme • 5 ay önce

תקשיבו טוב! זה סיפור שאתם חייבים להכיר! סיפור שייתן לכם המון המון תקווה! סיפור שמסביר איך באמת המחאה והדמוקרטים הצילו את מדינת ישראל! זה התחיל בטלפון מאפרת רייטן. "תקשיב" היא אמרה. "נתניהו עומד למנות עבריין לוועדה לבחירת שופטים ורק אתם יכולים לעצור אותו". אני מודה שלא הבנתי את האירוע ואפרת המשיכה לחפור: "יש בחירות ללשכת עורכי הדין בעוד כמה ימים...בלה בלה בלה!", ואני מודה שלא הבנתי מה היא רוצה מאיתנו. מה לנו וללשכת עורכי הדין חשבתי לעצמי, אבל אפרת המשיכה, "יש להם שני נציגים בוועדה. אם הם יהיו של נתניהו, בתוך שנה הוא שולט בבית המשפט העליון - אתה מבין? אתה מבין??" ממש לא הבנתי, אבל התחלתי להקשיב כי אפרת לא נתנה דקה של מנוחה! אחרי מספר שעות נציגי המחאה התייצבו אצל אפרת רייטן בבית. משה רדמן ניהל את האירוע. הוא הזמין את כולם. מה זאת לשכת עורכי הדין. מי המועמד של נתניהו. מי המועמדים האחרים. מי מצביעים ואיך. משה רדמן חקר עם האובססיה שלו לפרטים. באופן אישי הייתי סקפטי. מאוד סקפטי. הבחירות היו בתוך מספר ימים, אבל כאן אפרת רייטן ומשה רדמן באמת שהצילו את המדינה. לאחר מספר שעות היו בחדר עמית בכר, נציגי מחאת ההייטק, ורדמן. זאת הייתה חקירת שתי וערב. כל מה שחייבים לדעת על עמית בכר. אני כבר הלכתי הביתה אבל משה רדמן ואפרת רייטן שיגעון אותי! הם היו באטרף. אפרת הייתה בכנסת, עמית בכר במטה, משה כבר הקים צוות, ואז חמ"ל והתחיל את הקמפיין. למחרת בבוקר מאות אנשים היו מעורבים באירוע. מאות! מאיפה הגיעו? תשאלו את משה רדמן. את הלילה הבא רדמן העביר על הריצפה במטה הבחירות. אני זוכר שמצאתי אותו בבוקר ישן על פוסטר של עמית בכר מכוסה בקרטונים. אפרת הייתה בכל מקום ואת הניצחון המדהים כולכם מכירים. לא ישנו יומיים. עמית בכר ניצח. הצלנו את בג"צ. הצלנו את הדמוקרטיה. הסיפור הזה משקף עבורי יותר מכל את עוצמת החיבור בין הדמוקרטים למחאה. אפרת היא חברת כנסת מדהימה והיא הבינה את האירוע לפני כולם. רק אפרת רייטן הבינה את הסכנה בזמן אמת! רק היא! אתם קולטים את גודל האירוע? זאת השקדנות המדהימה של אפרת, גלעד ונעמה שכולנו מדברים עליה. במקביל, המחאה היא סופת טורנדו ומשה רדמן ומורן מישל הם הבולדוזרים של המחאה. היכולת שלהם לעבור מאפס ל-200 קמ"ש תוך כמה דקות עם מאות קבוצות ווטסאפ ואנשים שאנחנו סומכים עליהם היא הסוד. החיבור בין אנשי השטח לחברי הכנסת הוא ליבת הסוד של הדמוקרטים. זאת הסיבה שיש קרוב ל-120,000 מתפקדים. בקיצור, תנו לנו שילוב של חברי הכנסת המופלאים והבולדוזרים של המחאה ואני מבטיח לכם שהדמוקרטים יעברו את רף ה-15 מנדטים ויהיו הלב הפועם של ממשלת השפיות! יאלה לעבודה! שתפו בכל הכח! בכל הקבוצות! ברשתות! ניצחנו את מממן החמאס פעם אחת וננצח אותו שוב! Efrat Rayten אפרת רייטן Moshe Radman Abutbul משה רדמן אבוטבול עמית בכר Amit Becher Naama Lazimi - נעמה לזימי גלעד קריב Moran Michel | מורן מישל
2:14

תקשיבו טוב! זה סיפור שאתם חייבים להכיר! סיפור שייתן לכם המון המון תקווה! סיפור שמסביר איך באמת המחאה והדמוקרטים הצילו את מדינת ישראל! זה התחיל בטלפון מאפרת רייטן. "תקשיב" היא אמרה. "נתניהו עומד למנות עבריין לוועדה לבחירת שופטים ורק אתם יכולים לעצור אותו". אני מודה שלא הבנתי את האירוע ואפרת המשיכה לחפור: "יש בחירות ללשכת עורכי הדין בעוד כמה ימים...בלה בלה בלה!", ואני מודה שלא הבנתי מה היא רוצה מאיתנו. מה לנו וללשכת עורכי הדין חשבתי לעצמי, אבל אפרת המשיכה, "יש להם שני נציגים בוועדה. אם הם יהיו של נתניהו, בתוך שנה הוא שולט בבית המשפט העליון - אתה מבין? אתה מבין??" ממש לא הבנתי, אבל התחלתי להקשיב כי אפרת לא נתנה דקה של מנוחה! אחרי מספר שעות נציגי המחאה התייצבו אצל אפרת רייטן בבית. משה רדמן ניהל את האירוע. הוא הזמין את כולם. מה זאת לשכת עורכי הדין. מי המועמד של נתניהו. מי המועמדים האחרים. מי מצביעים ואיך. משה רדמן חקר עם האובססיה שלו לפרטים. באופן אישי הייתי סקפטי. מאוד סקפטי. הבחירות היו בתוך מספר ימים, אבל כאן אפרת רייטן ומשה רדמן באמת שהצילו את המדינה. לאחר מספר שעות היו בחדר עמית בכר, נציגי מחאת ההייטק, ורדמן. זאת הייתה חקירת שתי וערב. כל מה שחייבים לדעת על עמית בכר. אני כבר הלכתי הביתה אבל משה רדמן ואפרת רייטן שיגעון אותי! הם היו באטרף. אפרת הייתה בכנסת, עמית בכר במטה, משה כבר הקים צוות, ואז חמ"ל והתחיל את הקמפיין. למחרת בבוקר מאות אנשים היו מעורבים באירוע. מאות! מאיפה הגיעו? תשאלו את משה רדמן. את הלילה הבא רדמן העביר על הריצפה במטה הבחירות. אני זוכר שמצאתי אותו בבוקר ישן על פוסטר של עמית בכר מכוסה בקרטונים. אפרת הייתה בכל מקום ואת הניצחון המדהים כולכם מכירים. לא ישנו יומיים. עמית בכר ניצח. הצלנו את בג"צ. הצלנו את הדמוקרטיה. הסיפור הזה משקף עבורי יותר מכל את עוצמת החיבור בין הדמוקרטים למחאה. אפרת היא חברת כנסת מדהימה והיא הבינה את האירוע לפני כולם. רק אפרת רייטן הבינה את הסכנה בזמן אמת! רק היא! אתם קולטים את גודל האירוע? זאת השקדנות המדהימה של אפרת, גלעד ונעמה שכולנו מדברים עליה. במקביל, המחאה היא סופת טורנדו ומשה רדמן ומורן מישל הם הבולדוזרים של המחאה. היכולת שלהם לעבור מאפס ל-200 קמ"ש תוך כמה דקות עם מאות קבוצות ווטסאפ ואנשים שאנחנו סומכים עליהם היא הסוד. החיבור בין אנשי השטח לחברי הכנסת הוא ליבת הסוד של הדמוקרטים. זאת הסיבה שיש קרוב ל-120,000 מתפקדים. בקיצור, תנו לנו שילוב של חברי הכנסת המופלאים והבולדוזרים של המחאה ואני מבטיח לכם שהדמוקרטים יעברו את רף ה-15 מנדטים ויהיו הלב הפועם של ממשלת השפיות! יאלה לעבודה! שתפו בכל הכח! בכל הקבוצות! ברשתות! ניצחנו את מממן החמאס פעם אחת וננצח אותו שוב! Efrat Rayten אפרת רייטן Moshe Radman Abutbul משה רדמן אבוטבול עמית בכר Amit Becher Naama Lazimi - נעמה לזימי גלעד קריב Moran Michel | מורן מישל

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

13,375 görüntüleme • 2 ay önce

תשקיעו 15 דק׳ להקשיב לדבריה של כבוד נשיאת בהמ״ש העליון, דורית ביניש, בזום אתמול שיאיא פינק ארגן. הבאתי חלק מהדברים. ——— ההפיכה המשטרית בעיצומה. היא לא חלפה מן העולם. זאת הייתה אשליה שלנו, שהצלחנו. מהר מאוד כאשר הופיע שר המשפטים בינואר 23 והציג את תוכניתו, הבנו שזו לא מהפכה משפטית אלא הפיכה משטרית. הציבור הבין את זה ויצא לרחוב. ונתנו לנו תחושה שבלמנו את ההפיכה. במובן מסוים זה נכון, כאשר בית המשפט לא קיבל את הפרקטיקה לא לבקר את הממשלה על פי סבירות התנהגותה ומעשיה. הייתה תחושה שאנחנו עצרנו. למרבה הצער זה לא נגמר. על אף המצב הביטחוני, על אף כל הקשיים אנחנו בעיצומה של דהירה של הממשלה לממש את תוכניתה להפיכה משטרית. הדבר המטריד, הוא לא פיטורי שר כזה או אחר, זה מאד מטריד, אבל הדבר המרכזי הוא: יש לנו שלטון שחותר להפוך אותנו מדמוקרטיה לדיקטטורה. הוא נבחר בדרך דמוקרטית. זה כבר קרה הרבה פעמים בהיסטוריה. לא האמנו שנהיה במצב כזה, אבל זהו התהליך. יש דהירה. לעצור את ההפיכה הזאת זו חובתנו המיידית. מה הרעיון של ההפיכה הזו? הבסיס של משטר דמוקרטי זה 3 רשויות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. הממשלה לא מסתירה את כוונתה לצמצם את הרשויות האחרות. כלומר הכנסת כבר בשיטה שלנו בידי שליטה של הממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני. הרצון הנוסף הוא להשתלט על המשפט, על בית המשפט, על התקשורת, על האקדמיה. זה מפתח לשלטון טוטליטרי. ניצול של דרכים דמוקרטיות לביטול הדמוקרטיה. התוכנית היא לפרק את המוסדות צעד אחרי צעד. אם לא בחקיקה אז בדרך מעשית. הם לא הצליחו למזלנו עדיין, אבל הם בהחלט בדרך להשתלט על המוסדות השונים, וזו הכוונה, להרוס. וכאן אנחנו מגיעים למכתב היועצת המשפטית שמתריעה על כך בעצם, על לכל התחושות שיש לנו, שצעד אחרי צעד הממשלה פועלת באופן לא חוקי. כל כוחה של הממשלה נובע מהחוק. היא יכולה לעשות רק מה שהחוק מתיר. כל אדם חופשי לעשות אלא אם אסור, אבל הממשלה יכולה לעשות רק מה שמותר לה על פי חוק. אז ״איזון בחוק״ זה התחלה והקידום של השיטה לחיסול הדמוקרטיה. ומה המכתב אומר? היועמ״שית אמרה – אנחנו יודעים היטב איך מתקבלות החלטות: יש נוהג רב שנים, יש תקנון הממשלה, יש דרך לעבודת ממשלה, כל נושא שעולה לממשלה מחייב הכנה מראש של הרפרנטים בממשלה, חוות דעת משפטית אם צריך. מכל זה מתעלמים: לפי המכתב הם מתנהגים כאילו לא צריכים חוות דעת של היועץ המשפטי הממשלה, הממשלה יכולה לקבל יעוץ מאנשים פרטיים ממזכיר הממשלה, שזה ממש לא תפקידו, מאנשים שונים שהם מעדיפים את דעתם וחוות דעתם המשפטית. אבל, על פי הדין במדינה, חד משמעית, (זה הובהר פעמים רבות בפסק הדין) מי שחוות דעתו המשפטית מחייבת את הממשלה זה היועצת המשפטית הממשלה. זה תפקידה להנחות את הממשלה איך תוכל לפעול על פי חוק. אם לא מכינים קודם חוות דעת, אם מתעלמים מחוות דעת היועצת המשפטית ואם מבקשים חוות דעת בדרכים עקיפות של אנשים לא מוסמכים, --- אז זה צפצוף על החוק, והמשמעות היא שהממשלה פועלת כעבריינית, לא על פי חוק. זה חלק מהצעדים שמובילים לשליטה המוחלטת שלה. אז מתמנים מינויים לא מקצועיים על בסיס פוליטי, בלי שמתקיימים התכונות והכישורים הנדרשים לתפקיד, אנו רואים שנמנעים מלמנות נשיא לבית המשפט העליון, זה חלק משיטת ההשתלטות. רק ימנו שופטים אם הם יהיו נאמנים לממשלה ולא למדינה, זה המבחן, ולכן צריך את הסכמת הדרג הפוליטי לכל מינוי על פי תפיסת שר המשפטים. יש כוונה (וזה כבר בחקיקה) למנות נציב תלונות על שופטים, לא בדרך שהייתה עד היום, רוצים שהכנסת תבחר את נציב תלונות על שופטים, והוא יהווה איום על העצמאות השיפוטית. כי אם שופט ייתן פסק דין שלא ייראה לנציב, אז הכי פשוט יהיה להדיח אותו. כי לנציב יש סמכות להמליץ על הדחה. כל הדברים האלה הם חלק מאיום מאד רציני על מערכת המשפט, שתפקידה לשמור על האיזונים, ועל הבקרה על המערכת. הממשלה צוברת כוח, כדי לגמד את כוחן של המוסדות המקצועיים האחרים. אני מאמינה מאוד שגם היועצת המשפטית, וגם בית המשפט מתכוונים ועומדים כחומה בצורה, אבל נעשים כל הצעדים כדי לסכל את העבודה שלהם. ולכן אנחנו כל פעם שומעים את הנוסח, את הסגנון איך הם מדברים על היועצת, כמו שמדברים על אלופי הצבא וקציני הצבא. איך אפשר לצפות שהציבור יכבד את המוסדות, אם מי שיושב בשלטון של הממשלה מזלזל בצורה כזאת במוסדות המדינה? הסכנה היא הרבה יותר גדולה מזה שאדם מסוים יפוטר השיטה כולה היא לבלוע את הערכים הדמוקרטיים, ערכים שלשמם קמה המדינה הזאת, המוסדות שנבנו, וזו שחיקה, וזה פוגע בביטחון. חיינו שזורים עם הצרכים הבטחונים ועם הנאמנות למדינה ולא לממשלה, זה אלף-בית. שלא נטעה, זה קו אדום. אין גבולות למה שהם מעיזים. אני לא מעלה על דעתי שיעיזו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, ושאנחנו נקבל את זה. אני לא יכולה להתנבא, אך אני מאמינה שזה יוציא מאות אלפים לרחובות. אין לנו כלים אחרים. אני חושבת שאם חס וחלילה הממשלה תעז להגשים את החלום ולפטר יועצת משפטית, אני מקווה שהחוות יהיו מלאים מוחים. אני מצפה למספר ענק עתק, שהממשלה לא תוכל להתעלם ממנו, כי בעצם הממשלה קיבלה את המנדט מהציבור למשטר דמוקרטי, אך פועלת בניגוד למנדט שהיא קיבלה. היא הפקירה אותנו ביטחונית, היא הפקירה אותנו גם מבחינה חוקתית, משפטית, מוסדית. אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. גם מאה אלף לא מספיק. אם חס וחלילה יקרה דבר כזה, הרחוב צריך להיות מלא. לא ניתן להמשיך בתהליך הזה. הגדולה של בית המשפט שלנו כל שנות קיומו, הייתה עצמאותו, תנאי שזה יהיה מוסד עצמאי, לא נשיא מטעם הממשלה ולא שופט מטעם הממשלה, זה כוחו, וזה גם האיזון שניתן לבית משפט אל מול הכוח של הממשלה והרשות המבצעת. הציבור שיוצא נותן כח לשומרי הסף. ממה ישאבו כוח המוסדות האלה של שומרי הסף אם לא מהאמון והרצון לשרת את הציבור כמו שמגיע לו? הם עושים את מלאכתם וכולנו חייבים לתמוך לחזק אותם, לתת להם את הגיבוי. אני מאוד מאמינה בכוח הזה. (למי שרוצה להשלים את כל הזום: ) <<<<< לעוד עדכונים בקבוצות נהון
15:44

תשקיעו 15 דק׳ להקשיב לדבריה של כבוד נשיאת בהמ״ש העליון, דורית ביניש, בזום אתמול שיאיא פינק ארגן. הבאתי חלק מהדברים. ——— ההפיכה המשטרית בעיצומה. היא לא חלפה מן העולם. זאת הייתה אשליה שלנו, שהצלחנו. מהר מאוד כאשר הופיע שר המשפטים בינואר 23 והציג את תוכניתו, הבנו שזו לא מהפכה משפטית אלא הפיכה משטרית. הציבור הבין את זה ויצא לרחוב. ונתנו לנו תחושה שבלמנו את ההפיכה. במובן מסוים זה נכון, כאשר בית המשפט לא קיבל את הפרקטיקה לא לבקר את הממשלה על פי סבירות התנהגותה ומעשיה. הייתה תחושה שאנחנו עצרנו. למרבה הצער זה לא נגמר. על אף המצב הביטחוני, על אף כל הקשיים אנחנו בעיצומה של דהירה של הממשלה לממש את תוכניתה להפיכה משטרית. הדבר המטריד, הוא לא פיטורי שר כזה או אחר, זה מאד מטריד, אבל הדבר המרכזי הוא: יש לנו שלטון שחותר להפוך אותנו מדמוקרטיה לדיקטטורה. הוא נבחר בדרך דמוקרטית. זה כבר קרה הרבה פעמים בהיסטוריה. לא האמנו שנהיה במצב כזה, אבל זהו התהליך. יש דהירה. לעצור את ההפיכה הזאת זו חובתנו המיידית. מה הרעיון של ההפיכה הזו? הבסיס של משטר דמוקרטי זה 3 רשויות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. הממשלה לא מסתירה את כוונתה לצמצם את הרשויות האחרות. כלומר הכנסת כבר בשיטה שלנו בידי שליטה של הממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני. הרצון הנוסף הוא להשתלט על המשפט, על בית המשפט, על התקשורת, על האקדמיה. זה מפתח לשלטון טוטליטרי. ניצול של דרכים דמוקרטיות לביטול הדמוקרטיה. התוכנית היא לפרק את המוסדות צעד אחרי צעד. אם לא בחקיקה אז בדרך מעשית. הם לא הצליחו למזלנו עדיין, אבל הם בהחלט בדרך להשתלט על המוסדות השונים, וזו הכוונה, להרוס. וכאן אנחנו מגיעים למכתב היועצת המשפטית שמתריעה על כך בעצם, על לכל התחושות שיש לנו, שצעד אחרי צעד הממשלה פועלת באופן לא חוקי. כל כוחה של הממשלה נובע מהחוק. היא יכולה לעשות רק מה שהחוק מתיר. כל אדם חופשי לעשות אלא אם אסור, אבל הממשלה יכולה לעשות רק מה שמותר לה על פי חוק. אז ״איזון בחוק״ זה התחלה והקידום של השיטה לחיסול הדמוקרטיה. ומה המכתב אומר? היועמ״שית אמרה – אנחנו יודעים היטב איך מתקבלות החלטות: יש נוהג רב שנים, יש תקנון הממשלה, יש דרך לעבודת ממשלה, כל נושא שעולה לממשלה מחייב הכנה מראש של הרפרנטים בממשלה, חוות דעת משפטית אם צריך. מכל זה מתעלמים: לפי המכתב הם מתנהגים כאילו לא צריכים חוות דעת של היועץ המשפטי הממשלה, הממשלה יכולה לקבל יעוץ מאנשים פרטיים ממזכיר הממשלה, שזה ממש לא תפקידו, מאנשים שונים שהם מעדיפים את דעתם וחוות דעתם המשפטית. אבל, על פי הדין במדינה, חד משמעית, (זה הובהר פעמים רבות בפסק הדין) מי שחוות דעתו המשפטית מחייבת את הממשלה זה היועצת המשפטית הממשלה. זה תפקידה להנחות את הממשלה איך תוכל לפעול על פי חוק. אם לא מכינים קודם חוות דעת, אם מתעלמים מחוות דעת היועצת המשפטית ואם מבקשים חוות דעת בדרכים עקיפות של אנשים לא מוסמכים, --- אז זה צפצוף על החוק, והמשמעות היא שהממשלה פועלת כעבריינית, לא על פי חוק. זה חלק מהצעדים שמובילים לשליטה המוחלטת שלה. אז מתמנים מינויים לא מקצועיים על בסיס פוליטי, בלי שמתקיימים התכונות והכישורים הנדרשים לתפקיד, אנו רואים שנמנעים מלמנות נשיא לבית המשפט העליון, זה חלק משיטת ההשתלטות. רק ימנו שופטים אם הם יהיו נאמנים לממשלה ולא למדינה, זה המבחן, ולכן צריך את הסכמת הדרג הפוליטי לכל מינוי על פי תפיסת שר המשפטים. יש כוונה (וזה כבר בחקיקה) למנות נציב תלונות על שופטים, לא בדרך שהייתה עד היום, רוצים שהכנסת תבחר את נציב תלונות על שופטים, והוא יהווה איום על העצמאות השיפוטית. כי אם שופט ייתן פסק דין שלא ייראה לנציב, אז הכי פשוט יהיה להדיח אותו. כי לנציב יש סמכות להמליץ על הדחה. כל הדברים האלה הם חלק מאיום מאד רציני על מערכת המשפט, שתפקידה לשמור על האיזונים, ועל הבקרה על המערכת. הממשלה צוברת כוח, כדי לגמד את כוחן של המוסדות המקצועיים האחרים. אני מאמינה מאוד שגם היועצת המשפטית, וגם בית המשפט מתכוונים ועומדים כחומה בצורה, אבל נעשים כל הצעדים כדי לסכל את העבודה שלהם. ולכן אנחנו כל פעם שומעים את הנוסח, את הסגנון איך הם מדברים על היועצת, כמו שמדברים על אלופי הצבא וקציני הצבא. איך אפשר לצפות שהציבור יכבד את המוסדות, אם מי שיושב בשלטון של הממשלה מזלזל בצורה כזאת במוסדות המדינה? הסכנה היא הרבה יותר גדולה מזה שאדם מסוים יפוטר השיטה כולה היא לבלוע את הערכים הדמוקרטיים, ערכים שלשמם קמה המדינה הזאת, המוסדות שנבנו, וזו שחיקה, וזה פוגע בביטחון. חיינו שזורים עם הצרכים הבטחונים ועם הנאמנות למדינה ולא לממשלה, זה אלף-בית. שלא נטעה, זה קו אדום. אין גבולות למה שהם מעיזים. אני לא מעלה על דעתי שיעיזו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, ושאנחנו נקבל את זה. אני לא יכולה להתנבא, אך אני מאמינה שזה יוציא מאות אלפים לרחובות. אין לנו כלים אחרים. אני חושבת שאם חס וחלילה הממשלה תעז להגשים את החלום ולפטר יועצת משפטית, אני מקווה שהחוות יהיו מלאים מוחים. אני מצפה למספר ענק עתק, שהממשלה לא תוכל להתעלם ממנו, כי בעצם הממשלה קיבלה את המנדט מהציבור למשטר דמוקרטי, אך פועלת בניגוד למנדט שהיא קיבלה. היא הפקירה אותנו ביטחונית, היא הפקירה אותנו גם מבחינה חוקתית, משפטית, מוסדית. אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. גם מאה אלף לא מספיק. אם חס וחלילה יקרה דבר כזה, הרחוב צריך להיות מלא. לא ניתן להמשיך בתהליך הזה. הגדולה של בית המשפט שלנו כל שנות קיומו, הייתה עצמאותו, תנאי שזה יהיה מוסד עצמאי, לא נשיא מטעם הממשלה ולא שופט מטעם הממשלה, זה כוחו, וזה גם האיזון שניתן לבית משפט אל מול הכוח של הממשלה והרשות המבצעת. הציבור שיוצא נותן כח לשומרי הסף. ממה ישאבו כוח המוסדות האלה של שומרי הסף אם לא מהאמון והרצון לשרת את הציבור כמו שמגיע לו? הם עושים את מלאכתם וכולנו חייבים לתמוך לחזק אותם, לתת להם את הגיבוי. אני מאוד מאמינה בכוח הזה. (למי שרוצה להשלים את כל הזום: ) <<<<< לעוד עדכונים בקבוצות נהון

Karine Nahon • קרין נהון

26,509 görüntüleme • 2 yıl önce

אזרחי ישראל, אחים ואחיות, אירועי השביעי באוקטובר הם פצע פתוח בלב האומה. החובה המוסרית והלאומית שלנו היא להקים ועדת חקירה שתבחן לעומק את המחדלים שהובילו ליום הנורא הזה – לא כדי לערוך "ציד מכשפות", אלא כדי להבטיח שדבר כזה לא יחזור לעולם. אני באופן אישי מעורב בהליכי החקיקה מול ראש הממשלה. כחלק מהמאמץ הזה, וכדי שתוכלו להאמין בנכונות המהלך, ראש הממשלה הסכים להוציא סרטון שמבהיר הכל ומעגן את התחייבותו באופן שאינו משתמע לשני פנים: אם באמת רוצים להגיע לאמת, אם באמת לא רוצים לאפשר טיוח – הרכב החברים בוועדה ייקבע באופן שוויוני: חצי על ידי הקואליציה וחצי על ידי האופוזיציה... רה״מ ״ תביאו איזה מומחים שאתם רוצים, תשאלו מה שאתם רוצים, תחקרו את מי שאתם רוצים – כולל אותי.״ אני פונה אליכם בבקשה מעומק הלב: שימו בצד את השנאה ואת המחלוקות לרגע אחד.אנחנו זקוקים לאמון הזה כדי שנוכל להגיע לחקר האמת ולהעניש את האשמים האמיתיים במחדל. עקרונות המבנה עליהם אנו נאבקים: ייצוג שוויוני ומקצועי: הוועדה תורכב ממומחים בביטחון, באקדמיה ובמשפט, שימונו באופן שווה על ידי שני צדי המתרס הפוליטי (ימין ושמאל). שום צד לא יוכל לפסול מראש מומחים של הצד השני. חקירה מלאה של מערכת המשפט: הוועדה תהיה מוסמכת לחקור את כל הגופים ללא יוצא מן הכלל. זה כולל את הדרג המדיני וראש הממשלה, את מערכת הביטחון והצבא, ואת מערכת המשפט.אף מערכת שהייתה מעורבת באירועים לא תהיה חסינה מחקירה יסודית. קולן של המשפחות השכולות: אנחנו, שאיבדנו את היקר לנו מכל, נהיה חלק מהתהליך. נציגי המשפחות ישמשו כמשקיפים בוועדה כדי להבטיח שהשאלות הקשות ביותר יישאלו ושום דבר לא יטוייח. שקיפות מוחלטת:המטרה היא חשיפת העובדות כפי שהן, ללא פרשנויות פוליטיות, למען בניית אמון ציבורי רחב. מדינת ישראל זקוקה לריפוי.הקמת ועדת חקירה שוויונית היא לא אינטרס פוליטי – היא המענה שלנו למשפחות השכולות והצו המוסרי לדורות הבאים. רק חקירה כזו, שלא פוסחת על אף גוף תבטיח שהאמת תצא לאור ושהלקחים יילמדו. ביחד, מתוך אחריות לעתידנו, נדרוש חקירה הוגנת, שוויונית ואמתית. אז כדי שלא תחפשו תירוצים למה לא ולמען הסר כל ספק מצ״ב סרטון התחייבות של רה״מ.
0:32

אזרחי ישראל, אחים ואחיות, אירועי השביעי באוקטובר הם פצע פתוח בלב האומה. החובה המוסרית והלאומית שלנו היא להקים ועדת חקירה שתבחן לעומק את המחדלים שהובילו ליום הנורא הזה – לא כדי לערוך "ציד מכשפות", אלא כדי להבטיח שדבר כזה לא יחזור לעולם. אני באופן אישי מעורב בהליכי החקיקה מול ראש הממשלה. כחלק מהמאמץ הזה, וכדי שתוכלו להאמין בנכונות המהלך, ראש הממשלה הסכים להוציא סרטון שמבהיר הכל ומעגן את התחייבותו באופן שאינו משתמע לשני פנים: אם באמת רוצים להגיע לאמת, אם באמת לא רוצים לאפשר טיוח – הרכב החברים בוועדה ייקבע באופן שוויוני: חצי על ידי הקואליציה וחצי על ידי האופוזיציה... רה״מ ״ תביאו איזה מומחים שאתם רוצים, תשאלו מה שאתם רוצים, תחקרו את מי שאתם רוצים – כולל אותי.״ אני פונה אליכם בבקשה מעומק הלב: שימו בצד את השנאה ואת המחלוקות לרגע אחד.אנחנו זקוקים לאמון הזה כדי שנוכל להגיע לחקר האמת ולהעניש את האשמים האמיתיים במחדל. עקרונות המבנה עליהם אנו נאבקים: ייצוג שוויוני ומקצועי: הוועדה תורכב ממומחים בביטחון, באקדמיה ובמשפט, שימונו באופן שווה על ידי שני צדי המתרס הפוליטי (ימין ושמאל). שום צד לא יוכל לפסול מראש מומחים של הצד השני. חקירה מלאה של מערכת המשפט: הוועדה תהיה מוסמכת לחקור את כל הגופים ללא יוצא מן הכלל. זה כולל את הדרג המדיני וראש הממשלה, את מערכת הביטחון והצבא, ואת מערכת המשפט.אף מערכת שהייתה מעורבת באירועים לא תהיה חסינה מחקירה יסודית. קולן של המשפחות השכולות: אנחנו, שאיבדנו את היקר לנו מכל, נהיה חלק מהתהליך. נציגי המשפחות ישמשו כמשקיפים בוועדה כדי להבטיח שהשאלות הקשות ביותר יישאלו ושום דבר לא יטוייח. שקיפות מוחלטת:המטרה היא חשיפת העובדות כפי שהן, ללא פרשנויות פוליטיות, למען בניית אמון ציבורי רחב. מדינת ישראל זקוקה לריפוי.הקמת ועדת חקירה שוויונית היא לא אינטרס פוליטי – היא המענה שלנו למשפחות השכולות והצו המוסרי לדורות הבאים. רק חקירה כזו, שלא פוסחת על אף גוף תבטיח שהאמת תצא לאור ושהלקחים יילמדו. ביחד, מתוך אחריות לעתידנו, נדרוש חקירה הוגנת, שוויונית ואמתית. אז כדי שלא תחפשו תירוצים למה לא ולמען הסר כל ספק מצ״ב סרטון התחייבות של רה״מ.

איציק בונצל אביו של עמית בונצל גיבור ישראל הי״ד

11,458 görüntüleme • 4 ay önce

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:
14:50

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

19,806 görüntüleme • 1 yıl önce

לא אכפת לי שכמעט 12 בלילה כי פשוט חובה לצפות בזה: קלוד דסקטופ, בשילוב קלוד קוד, פשוט משנה חיים. לכולם. הוא משתלט לי על מחשבים מרוחקים, יוצר מצגות עם קנבה, פותר תקלות במחשב, וכל זה בלי הצורך לדעת קוד. אם לא ניסיתם כי אתם מפחדים - צפו בסרטון שלי. הרגשתי חובה להקליט לכם על זה. אני מרגיש שלאנשים יש פחד עצום מקלוד קוד בגלל המילה קוד. מהסיבה הזו הקלטתי סרטון דווקא על קלוד דסקטופ, שזה קלוד שאפשר להתקין על המחשב שמגיע עם פיצ'ר של יכולות הרצת קוד בצורה ידידותית - דרך צ'אט בשפה טבעית, זה מרגיש כמו הצ'אט הרגיל אבל זה קלוד שמריץ פקודות על המחשב ומסוגל לבצע פשוט הכל. כמו גיבור על. המילה "קוד" בקלוד קוד מטעה, כי זה מרגיש כאילו צריכים להיות מפתחים, אבל זה לא נכון. בכלל לא אפילו. המשמעות היא קלוד שיודע לבצע כל מה שצריך בזכות זה שהוא מריץ קוד ומאוד מאוד חכם. --- בואו תראו איך קלוד מצליח להגדיר בעצמו יכולת להשתלט על מחשב מרוחק (רזברי פיי) שיש לי. הוא פתר לבד את התקלות שבדרך והגדיר את הכל בעצמו - וכדי לבדוק, אמרתי לו לשנות את הרקע שלי לרקע של וולברין והוא עשה את זה ורואים את זה בלייב וזה די מטריף, ובסרטון תבינו גם למה זה מרגש ממש! אחרי זה גם הגדלתי לעשות, הראיתי את החיבורים השונים שיש לנו, הקונקטורים, כמו גמא, גוגל, קנבה וכו', ולקחתי את השיחה הארוכה שלי עם קלוד שבה ביקשתי ממנו להשתלט על המחשב השני, וביקשתי ממנו להפוך את כל הסיפור למצגת בצורת חברותא בסגנון יידיש ציני ומצחיק. הוא התחבר לקנבה שלי ויצר מצגת על בסיס התקלה והמסקנה שהגענו אליה. בקיצור, קלוד דסקטופ משנה את החיים בצורה דרמטית. אפשר להגדיר אוטומציות בשפה טבעית, לפתור תקלות, לשלוט על המחשב, לפתח אתרים ומוצרים וכל דבר שבא לנו. כי קלוד אופוס 4.6 הוא מודל מטורף לגמרי וחכם בטירוף, ועם היכולת לשלוט על המחשב ולהריץ קוד - אין לו שום מגבלה. וכל אחד ואחת יכולים וצריכים להשתמש בו, ויפה שעה אחת קודם! אשמח מאוד אם תצפו ותגיבו מה חשבתם, אני ממש בתהלהבות מזה שכל אחד ואחת יכולים לשנות את החיים שלהם בזכות הכלי הזה - אם רק תנסו.
19:31

לא אכפת לי שכמעט 12 בלילה כי פשוט חובה לצפות בזה: קלוד דסקטופ, בשילוב קלוד קוד, פשוט משנה חיים. לכולם. הוא משתלט לי על מחשבים מרוחקים, יוצר מצגות עם קנבה, פותר תקלות במחשב, וכל זה בלי הצורך לדעת קוד. אם לא ניסיתם כי אתם מפחדים - צפו בסרטון שלי. הרגשתי חובה להקליט לכם על זה. אני מרגיש שלאנשים יש פחד עצום מקלוד קוד בגלל המילה קוד. מהסיבה הזו הקלטתי סרטון דווקא על קלוד דסקטופ, שזה קלוד שאפשר להתקין על המחשב שמגיע עם פיצ'ר של יכולות הרצת קוד בצורה ידידותית - דרך צ'אט בשפה טבעית, זה מרגיש כמו הצ'אט הרגיל אבל זה קלוד שמריץ פקודות על המחשב ומסוגל לבצע פשוט הכל. כמו גיבור על. המילה "קוד" בקלוד קוד מטעה, כי זה מרגיש כאילו צריכים להיות מפתחים, אבל זה לא נכון. בכלל לא אפילו. המשמעות היא קלוד שיודע לבצע כל מה שצריך בזכות זה שהוא מריץ קוד ומאוד מאוד חכם. --- בואו תראו איך קלוד מצליח להגדיר בעצמו יכולת להשתלט על מחשב מרוחק (רזברי פיי) שיש לי. הוא פתר לבד את התקלות שבדרך והגדיר את הכל בעצמו - וכדי לבדוק, אמרתי לו לשנות את הרקע שלי לרקע של וולברין והוא עשה את זה ורואים את זה בלייב וזה די מטריף, ובסרטון תבינו גם למה זה מרגש ממש! אחרי זה גם הגדלתי לעשות, הראיתי את החיבורים השונים שיש לנו, הקונקטורים, כמו גמא, גוגל, קנבה וכו', ולקחתי את השיחה הארוכה שלי עם קלוד שבה ביקשתי ממנו להשתלט על המחשב השני, וביקשתי ממנו להפוך את כל הסיפור למצגת בצורת חברותא בסגנון יידיש ציני ומצחיק. הוא התחבר לקנבה שלי ויצר מצגת על בסיס התקלה והמסקנה שהגענו אליה. בקיצור, קלוד דסקטופ משנה את החיים בצורה דרמטית. אפשר להגדיר אוטומציות בשפה טבעית, לפתור תקלות, לשלוט על המחשב, לפתח אתרים ומוצרים וכל דבר שבא לנו. כי קלוד אופוס 4.6 הוא מודל מטורף לגמרי וחכם בטירוף, ועם היכולת לשלוט על המחשב ולהריץ קוד - אין לו שום מגבלה. וכל אחד ואחת יכולים וצריכים להשתמש בו, ויפה שעה אחת קודם! אשמח מאוד אם תצפו ותגיבו מה חשבתם, אני ממש בתהלהבות מזה שכל אחד ואחת יכולים לשנות את החיים שלהם בזכות הכלי הזה - אם רק תנסו.

Yuval Avidani (יובל אבידני)

46,698 görüntüleme • 7 ay önce

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – בתשובה לטענה, לפיה "יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל, האויבים על הגדרות", סא"ל (מיל.) רון שרף מ"אחים לנשק" משיב: "ישראל כבר אינה דמוקרטיה"; "האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים"; "אנחנו מגינים על המדינה עכשיו"; "אין צבא עם בדיקטטורה" ב-27 ביולי 2023, סא"ל במילואים, רון שרף, הנימנה על הנהגת ארגון "אחים לנשק", בו חברים אנשי מילואים מיחידות שונות בצה"ל, התראיין לרדיו 103 FM, בנוגע להשלכות הפסקת ההתנדבות לשירות בצה"ל על ידי אלפי מילואים, על צה"ל ועל ביטחון המדינה. להלן תמליל הראיון: מראיין: [עימנו] סא"ל במילואים רון שרף ממחאת "אחים לנשק". שלום לך, רון שרף. רון שרף: בוקר טוב מראיין: אתה יודע בממשלה אמרו באותו יום, שביטלו את עילת הסבירות, שהם לא הצביעו בעד ביטול עילת הסבירות, אלא נגד הסרבנות, שבסוף מה שגרם להם להקשיח עמדות ולא לוותר הייתם אתם. רון שרף: ומה, ומה יגיד רודן? מה יגיד רודן בדרך למשבר עמוק ולהרס של מדינה? אני לא מצפה שיגידו שום דבר אחר. נתניהו לא זז מעמדתו. מראיין: השאלה אם זאת לא היתה, אפילו מבחינת המחאה והטקטיקה, אם זו לא הייתה טעות? רון שרף: קודם כל, סרבנות זה לא סרבנות. אף אחד לא יכול להכריח מישהו להתנדב למצב שהוא נשבע אחרת למצב, כאשר הוא שובר את החוזה. אז זה בכלל מצחיק. זה הגדרה מצחיקה, וזה ספין הפוך. ישראל כבר אינה דמוקרטיה. ישראל היא מדינה במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה. זה עכשיו [מתרחש]. מי שלא מבין את זה, לא מבין מי אחראי למצב הזה. מי שאחראי לסיכון ביטחון ישראל זה נתניהו, והצל של שר הביטחון גלנט, שיושב מגמגם, מתחנן שמה לשר משפטים שיעזור לו, כי הוא יודע את המשבר האמיתי שאנחנו נכנסים אליו, ורק מבט, רק מבט על הפנים של גלנט כולם יכולים להבין מה באמת קורה. מראיין: סגן אלוף שרף, אבל אני מנסה להבין. תראה, אתה כאילו מסביר לנו ולציבור מי אשם במצב שהגענו אליו. אבל, אני שואל אותך שאלה אחרת. יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל. האויבים על הגדרות. במקרה של הגבול הצפוני זה תרתי משמע. רואים את חיזבאללה על הגדר. השאלה היא: מי יהיה אחראי בסופו של יום אם חלילה ישראל תותקף, ולא תהיה ערוכה? אז אתה תגיד: ביבי אשם, וביבי יגיד: אתם אשמים, אבל בינתיים מה יהיה על ביטחונה של המדינה היקרה שלנו? רון שרף: המדינה יקרה לנו לא פחות מלאף אחד אחר, ולכן אנחנו מגינים עליה. האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים. אם ישראל תמשיך במדרון הזה, ישראל כבר אינה דמוקרטיה. אני חוזר על זה. מישהו האמין שזה יקרה? ישראל אינה דמוקרטיה יותר. היא כרגע במדרון. מדינת מעבר בין דמוקרטיה לדיקטטורה. כל אחד יחליט איפה במעבר. אבל, שלממשלה אין ביקורת שיפוטית, זוהי כבר אינה דמוקרטיה. לכן, הסכנה האמיתית היא מבפנים. אנחנו מגינים על המדינה עכשיו. מראיין: ומה קורה עכשיו? אתם הודעתם שאתם מפסיקים להתנדב. שמענו באמת על הגל הזה, גם בחיל האוויר, ובעוד אגפים וחילות נוספים. מה קורה בפועל בשטח אחרי שבוטלה עילת הסבירות מבחינתכם? בחודשים הקרובים אתם פשוט לא תתנדבו? רון שרף: תראה, פה אין רבים. יש כל אחד לעצמו. זה בסוף כל אחד מול צו מצפונו. אני לא שולט על אנשים אחרים. מראיין: מה שאתה שומע מהחברים שלך. רון שרף: אני כן, אני אומר, אני עושה מה שאני, מה שצו מצפוני אומר, וכמוני עושים הרבה חברים. אנחנו מבינים שלא ניתן לשרת דיקטטורה. אין צבא עם בדיקטטורה. מראיין: כן, אבל תראה, אני מוכרח לומר שיש לי קצת בעיה עם האמירות האלה שלך, שלכם, כי אני מבין שמבחינת הקמפיין, נקרא לזה, זה נכון להגיד: כל אחד למצפונו, אבל ברור שזה מאורגן. מה זאת אומרת? יוצאות הודעות לעיתונות, ממלאים טפסים, שולחים ביום שישי רגע לפני אולפן שישי [בערוץ 12] מסמך שעליו חתומים נדמה לי 1,150 טייסים. ברור שזה ארגון. למה אתם לא קוראים לילד בשמו? [אנו] התארגנו לפי היחידות הצבאיות שלנו כדי להפסיק את ההתנדבות. רון שרף: ההתארגנות היא, שוב אני אומר, המחאה היא כללית, והיא חוצה את כל היחידות, ואת כל הארגונים, אבל בסוף כל אחד מקבל את ההחלטה לבד. מראיין: טוב, זה ברור. רון שרף: [כל אחד בנפרד] שולח [מכתב על הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים] למפקד שלו, ואנשים מרגישים מבפנים, כמו שאתה יכול להגיד, שכל המחאה היא כולה מאורגנת. אנשים בסוף יוצאים מהבית, כי הם מפחדים משלטון עם כוח בלתי מוגבל. זה פשוט ככה. כנ"ל אנשים אומרים: אני לא יכול ללכת [להתנדב לשירות מילואים]. אני אישית, רון, לא יכול ללכת לשרת מדינה שאינה דמוקרטית, ואני עכשיו מפעיל את הכוח שעדיין יש לי, כי עוד מעט לא יהיה לי. עוד מעט יהיו פה חוקים שאסור למחות, שיש מעצר מנהלי למי שמדבר נגד המשטר. זה קרוב, זה הכל קרוב. כל אחד חושב שבפעולה שלו הוא כרגע בולם את ההתדרדרות של ישראל לתהום דיקטטורית, שאחר כך אי אפשר יהיה לצאת ממנו. סימוכין: רון שרף. צילום מסך מסרטון וידאו בעמוד הפייסבוק של "אחים לנשק"
6:01

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – בתשובה לטענה, לפיה "יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל, האויבים על הגדרות", סא"ל (מיל.) רון שרף מ"אחים לנשק" משיב: "ישראל כבר אינה דמוקרטיה"; "האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים"; "אנחנו מגינים על המדינה עכשיו"; "אין צבא עם בדיקטטורה" ב-27 ביולי 2023, סא"ל במילואים, רון שרף, הנימנה על הנהגת ארגון "אחים לנשק", בו חברים אנשי מילואים מיחידות שונות בצה"ל, התראיין לרדיו 103 FM, בנוגע להשלכות הפסקת ההתנדבות לשירות בצה"ל על ידי אלפי מילואים, על צה"ל ועל ביטחון המדינה. להלן תמליל הראיון: מראיין: [עימנו] סא"ל במילואים רון שרף ממחאת "אחים לנשק". שלום לך, רון שרף. רון שרף: בוקר טוב מראיין: אתה יודע בממשלה אמרו באותו יום, שביטלו את עילת הסבירות, שהם לא הצביעו בעד ביטול עילת הסבירות, אלא נגד הסרבנות, שבסוף מה שגרם להם להקשיח עמדות ולא לוותר הייתם אתם. רון שרף: ומה, ומה יגיד רודן? מה יגיד רודן בדרך למשבר עמוק ולהרס של מדינה? אני לא מצפה שיגידו שום דבר אחר. נתניהו לא זז מעמדתו. מראיין: השאלה אם זאת לא היתה, אפילו מבחינת המחאה והטקטיקה, אם זו לא הייתה טעות? רון שרף: קודם כל, סרבנות זה לא סרבנות. אף אחד לא יכול להכריח מישהו להתנדב למצב שהוא נשבע אחרת למצב, כאשר הוא שובר את החוזה. אז זה בכלל מצחיק. זה הגדרה מצחיקה, וזה ספין הפוך. ישראל כבר אינה דמוקרטיה. ישראל היא מדינה במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה. זה עכשיו [מתרחש]. מי שלא מבין את זה, לא מבין מי אחראי למצב הזה. מי שאחראי לסיכון ביטחון ישראל זה נתניהו, והצל של שר הביטחון גלנט, שיושב מגמגם, מתחנן שמה לשר משפטים שיעזור לו, כי הוא יודע את המשבר האמיתי שאנחנו נכנסים אליו, ורק מבט, רק מבט על הפנים של גלנט כולם יכולים להבין מה באמת קורה. מראיין: סגן אלוף שרף, אבל אני מנסה להבין. תראה, אתה כאילו מסביר לנו ולציבור מי אשם במצב שהגענו אליו. אבל, אני שואל אותך שאלה אחרת. יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל. האויבים על הגדרות. במקרה של הגבול הצפוני זה תרתי משמע. רואים את חיזבאללה על הגדר. השאלה היא: מי יהיה אחראי בסופו של יום אם חלילה ישראל תותקף, ולא תהיה ערוכה? אז אתה תגיד: ביבי אשם, וביבי יגיד: אתם אשמים, אבל בינתיים מה יהיה על ביטחונה של המדינה היקרה שלנו? רון שרף: המדינה יקרה לנו לא פחות מלאף אחד אחר, ולכן אנחנו מגינים עליה. האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים. אם ישראל תמשיך במדרון הזה, ישראל כבר אינה דמוקרטיה. אני חוזר על זה. מישהו האמין שזה יקרה? ישראל אינה דמוקרטיה יותר. היא כרגע במדרון. מדינת מעבר בין דמוקרטיה לדיקטטורה. כל אחד יחליט איפה במעבר. אבל, שלממשלה אין ביקורת שיפוטית, זוהי כבר אינה דמוקרטיה. לכן, הסכנה האמיתית היא מבפנים. אנחנו מגינים על המדינה עכשיו. מראיין: ומה קורה עכשיו? אתם הודעתם שאתם מפסיקים להתנדב. שמענו באמת על הגל הזה, גם בחיל האוויר, ובעוד אגפים וחילות נוספים. מה קורה בפועל בשטח אחרי שבוטלה עילת הסבירות מבחינתכם? בחודשים הקרובים אתם פשוט לא תתנדבו? רון שרף: תראה, פה אין רבים. יש כל אחד לעצמו. זה בסוף כל אחד מול צו מצפונו. אני לא שולט על אנשים אחרים. מראיין: מה שאתה שומע מהחברים שלך. רון שרף: אני כן, אני אומר, אני עושה מה שאני, מה שצו מצפוני אומר, וכמוני עושים הרבה חברים. אנחנו מבינים שלא ניתן לשרת דיקטטורה. אין צבא עם בדיקטטורה. מראיין: כן, אבל תראה, אני מוכרח לומר שיש לי קצת בעיה עם האמירות האלה שלך, שלכם, כי אני מבין שמבחינת הקמפיין, נקרא לזה, זה נכון להגיד: כל אחד למצפונו, אבל ברור שזה מאורגן. מה זאת אומרת? יוצאות הודעות לעיתונות, ממלאים טפסים, שולחים ביום שישי רגע לפני אולפן שישי [בערוץ 12] מסמך שעליו חתומים נדמה לי 1,150 טייסים. ברור שזה ארגון. למה אתם לא קוראים לילד בשמו? [אנו] התארגנו לפי היחידות הצבאיות שלנו כדי להפסיק את ההתנדבות. רון שרף: ההתארגנות היא, שוב אני אומר, המחאה היא כללית, והיא חוצה את כל היחידות, ואת כל הארגונים, אבל בסוף כל אחד מקבל את ההחלטה לבד. מראיין: טוב, זה ברור. רון שרף: [כל אחד בנפרד] שולח [מכתב על הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים] למפקד שלו, ואנשים מרגישים מבפנים, כמו שאתה יכול להגיד, שכל המחאה היא כולה מאורגנת. אנשים בסוף יוצאים מהבית, כי הם מפחדים משלטון עם כוח בלתי מוגבל. זה פשוט ככה. כנ"ל אנשים אומרים: אני לא יכול ללכת [להתנדב לשירות מילואים]. אני אישית, רון, לא יכול ללכת לשרת מדינה שאינה דמוקרטית, ואני עכשיו מפעיל את הכוח שעדיין יש לי, כי עוד מעט לא יהיה לי. עוד מעט יהיו פה חוקים שאסור למחות, שיש מעצר מנהלי למי שמדבר נגד המשטר. זה קרוב, זה הכל קרוב. כל אחד חושב שבפעולה שלו הוא כרגע בולם את ההתדרדרות של ישראל לתהום דיקטטורית, שאחר כך אי אפשר יהיה לצאת ממנו. סימוכין: רון שרף. צילום מסך מסרטון וידאו בעמוד הפייסבוק של "אחים לנשק"

Jonathan D. Halevi

20,569 görüntüleme • 1 yıl önce

את הסרטון הזה כל אזרחי ישראל חייבים לראות. ארבעה ימים בלבד אחרי מבצע הביפרים, המהלך האפקטיבי והקטלני ביותר של ישראל במלחמה עד אותו רגע, וגדי איזנקוט רוצה לחתור להסדרה תבוסתנית מול חיזבאללה באמצעות כניעה לחמאס. תשוו את החולשה הזו מצד איזנקוט לעוצמה ולחוסן שהפגין נתניהו שכבר ב-9 באוקטובר, בשיא החולשה וההלם, חתר לניצחון ולשינוי אסטרטגי והתחייב: "אנחנו נשנה את פני המזרח התיכון". אותה מנטליות תבוסתנית היא זו שעמדה גם בבסיס "דוקטרינת איזנקוט", המסמך שפרסם הרמטכ"ל דאז ב-2018 ובו הציע להשלים עם ההתגרענות של מדינות באזור. תשוו את חוסר האונים הנרפה הזה לנחישות של נתניהו שכבר ב-1992 הזהיר מפני התגרענות איראן, והפך את המאבק בגרעין האיראני למשימת חייו. ספק אם הבחירה העומדת בפנינו היתה מובהקת יותר אי פעם. מצד אחד מנהיג שמזהה איומים אסטרטגיים ופועל לרתום את כל כוחותיה של האומה לבלימתם, ומצד שני טכנוקרט רופס שמסתכל על סכנות קיומיות, מושך בכתפיו בחוסר אונים ומציע לכולנו להשלים עימן. "זה מה יש". אותה רוח תבוסתנית עמדה במשך עשורים בבסיס הגישה של השמאל כולו לסוגיית המדינה הפלסטינית. חלקם אכן חלמו ופנטזו בתחילה על שלום ועל מזרח תיכון חדש, אבל אחרי שהאוטובוסים החלו להתפוצץ, השמאל ומנהיגיו לא היו מסוגלים לשנות נתיב. הם פשוט החליפו את הנימוק: במקום נסיגה לקווי 67' כנתיב לשלום, הם החלו לשווק את הנסיגה כגזירת גורל הנובעת מחוסר ברירה: "כולנו הרי יודעים איך יראה ההסדר הסופי". נתניהו מנגד הבין שמדינה פלסטינית היא מתכון לחיסול בטוח של מדינת ישראל ולאסון בקנה מידה גדול פי מאה או פי אלף מה-7 באוקטובר. לכן הוא התעמת עם שלושה ממשלים אמריקנים (קלינטון, אובמה וביידן), וניאבק מול השמאל ומול כל מוקדי הכוח הפנימיים והצליח לקבור את הסכמי אוסלו קבורת חמור. מישהו בכלל מסוגל לדמיין את איזנקוט עומד מול אובמה? מול ביידן? מול ביל קלינטון? "נצטרך ללמוד להשלים עם המדינה הפלסטינית", הוא היה מציע לנו וקורא לזה "דוקטרינה". מנליס היה שולח אותו לאיל ברקוביץ' לדקלם לנו על "הסדרה נשכנית ביו"ש". האיש הזה הוא טכנוקרט אפור, משמים, חסר חזון ונטול הבנה אסטרטגית. הפרספקטיבה שלו על תפקיד ראש הממשלה דומה לזו של חניך תורן שמרכיב שבצ"ק בחמ"ל. הדבר היחיד שמשתנה הוא קנה המידה. במקום לצוות חפ"שים או צוות לסיור, הוא מזיז 3 גדודים לכאן או 2 חטיבות לשם. "נעבור את המשמרת בשלום ונחזור לישון בפריקסט". עד האסון האסטרטגי הבא.
1:13

את הסרטון הזה כל אזרחי ישראל חייבים לראות. ארבעה ימים בלבד אחרי מבצע הביפרים, המהלך האפקטיבי והקטלני ביותר של ישראל במלחמה עד אותו רגע, וגדי איזנקוט רוצה לחתור להסדרה תבוסתנית מול חיזבאללה באמצעות כניעה לחמאס. תשוו את החולשה הזו מצד איזנקוט לעוצמה ולחוסן שהפגין נתניהו שכבר ב-9 באוקטובר, בשיא החולשה וההלם, חתר לניצחון ולשינוי אסטרטגי והתחייב: "אנחנו נשנה את פני המזרח התיכון". אותה מנטליות תבוסתנית היא זו שעמדה גם בבסיס "דוקטרינת איזנקוט", המסמך שפרסם הרמטכ"ל דאז ב-2018 ובו הציע להשלים עם ההתגרענות של מדינות באזור. תשוו את חוסר האונים הנרפה הזה לנחישות של נתניהו שכבר ב-1992 הזהיר מפני התגרענות איראן, והפך את המאבק בגרעין האיראני למשימת חייו. ספק אם הבחירה העומדת בפנינו היתה מובהקת יותר אי פעם. מצד אחד מנהיג שמזהה איומים אסטרטגיים ופועל לרתום את כל כוחותיה של האומה לבלימתם, ומצד שני טכנוקרט רופס שמסתכל על סכנות קיומיות, מושך בכתפיו בחוסר אונים ומציע לכולנו להשלים עימן. "זה מה יש". אותה רוח תבוסתנית עמדה במשך עשורים בבסיס הגישה של השמאל כולו לסוגיית המדינה הפלסטינית. חלקם אכן חלמו ופנטזו בתחילה על שלום ועל מזרח תיכון חדש, אבל אחרי שהאוטובוסים החלו להתפוצץ, השמאל ומנהיגיו לא היו מסוגלים לשנות נתיב. הם פשוט החליפו את הנימוק: במקום נסיגה לקווי 67' כנתיב לשלום, הם החלו לשווק את הנסיגה כגזירת גורל הנובעת מחוסר ברירה: "כולנו הרי יודעים איך יראה ההסדר הסופי". נתניהו מנגד הבין שמדינה פלסטינית היא מתכון לחיסול בטוח של מדינת ישראל ולאסון בקנה מידה גדול פי מאה או פי אלף מה-7 באוקטובר. לכן הוא התעמת עם שלושה ממשלים אמריקנים (קלינטון, אובמה וביידן), וניאבק מול השמאל ומול כל מוקדי הכוח הפנימיים והצליח לקבור את הסכמי אוסלו קבורת חמור. מישהו בכלל מסוגל לדמיין את איזנקוט עומד מול אובמה? מול ביידן? מול ביל קלינטון? "נצטרך ללמוד להשלים עם המדינה הפלסטינית", הוא היה מציע לנו וקורא לזה "דוקטרינה". מנליס היה שולח אותו לאיל ברקוביץ' לדקלם לנו על "הסדרה נשכנית ביו"ש". האיש הזה הוא טכנוקרט אפור, משמים, חסר חזון ונטול הבנה אסטרטגית. הפרספקטיבה שלו על תפקיד ראש הממשלה דומה לזו של חניך תורן שמרכיב שבצ"ק בחמ"ל. הדבר היחיד שמשתנה הוא קנה המידה. במקום לצוות חפ"שים או צוות לסיור, הוא מזיז 3 גדודים לכאן או 2 חטיבות לשם. "נעבור את המשמרת בשלום ונחזור לישון בפריקסט". עד האסון האסטרטגי הבא.

ארז תדמור@ereztadmor

21,432 görüntüleme • 19 gün önce

ההתפכחות הציונית שלי. הרבה שואלים אותי על הרקע הפוליטי שלי, הדרך שעשיתי ומאיפה אני בא. בחודשים הראשונים שאחרי ה 7 באוקטובר גם אני עדיין הייתי מכור למשחק הגושים. האמנתי שהימין, ששלט כאן כמעט עשרים שנה, הוא האחראי הבלעדי לאסון הנורא שפקד אותנו, ושכל התקווה נמצאת בצד השני של המפה. בסוף סבב א’ שלי במילואים, באמצע ינואר 2024, קרה לי משהו שלא ציפיתי לו. פגשתי את יצחקי גליק Izchaki glick , שגדל בבית מאוד שונה משלי… קרני שומרון, גאולת קרקעות - מילים שבקושי הכרתי. ופתאום הבנתי את האבסורד שבו חייתי במשך שנים. אם אני מוכן להסתער איתו קדימה, להילחם לצדו ואפילו למות עבורו, איך יכול להיות שאני עדיין רואה בו קודם כל יריב פוליטי? שם התחיל מסע ההתפכחות שלי. וככה קמה “תיקון 2024”. חבורה של אנשים שבאו ממקומות שונים לגמרי, והחליטו להתחיל להיגמל מהבולשיט של המחנות הפוליטיים שמפרקים את מדינת ישראל. ככל שהמסע המשותף שלנו נמשך, הבנתי כמה תפיסת המקור שאתה התחלתי את הדרך הייתה מוטעית. לא טעיתי כשחשבתי שהימין נכשל - כי הוא נכשל, אלא בכך כשחשבתי שהשמאל הוא הפתרון. הבנתי שהוויכוח עלו מי נכשל יותר, הוא לא רק מגוחך, אלא גם מסוכן. אותה פוליטיקה של “רק אנחנו צודקים”, אותו זלזול בכל מי שחושב אחרת. אותה התמכרות הרסנית לניצחון על המחנה השני במקום לניצחון של מדינת ישראל. מדי פעם מישהו מנסה “לחשוף” שבעבר הייתי בדגלים השחורים, הפגנתי בקפלן, או שבסוף 2023 אפילו השתתפתי בחוג בית של יאיר גולן. הכל נכון ומעולם לא הסתרתי את זה. להפך. אני חושב שזה אחד הדברים שנותנים לי את הלגיטימציה לומר את מה שאני אומר היום - גם אני הייתי פעם מכור לדרך הרסנית שאותה נטשתי ואותה מוביל היום אותו יאיר גולן. מצורפת עדות מצולמת. אחרי 1000 ימי מלחמה ברור לי ולעוד הרבה אחרים, בעיקר צעירים, שהמשך משחק המחנות, לא יוציא את מדינת ישראל מהמשבר. אני חושב שרובנו, בעיקר בני הדור שלנו, ירשנו מלחמה שלא אנחנו התחלנו. מלחמה שבה כבר אין דרך, אין חזון ואין ויכוח אמיתי על עתידה של מדינת ישראל. יש רק תחרות אינסופית על השאלה מי ישלוט ומי יכריע את המחנה השני. ובזמן שהם עסוקים בהכרעת המחנה היריב, מדינת ישראל מפסידה. זאת ההתפכחות שלי, וזו הסיבה שהתחלתי את ״תסבירו לי״. לעזור להרים מסך מעל הרעל שמוכרים לנו, ולעשות הכל, אבל הכל כדי להחזיר את מדינת ישראל לדרך הציונית שבה שואלים רק שאלה אחת - לא על הבייס, לא על קונסטלציה פוליטית ולא על ״הצד השני״ והרצון המופרע לנצח אותו. שואלים רק ״מה נכון למדינת ישראל״. הקריאה שלי היא לעם, לא לפוליטיקאים. אם אנחנו רוצים עתיד אחר, אסור לנו לבחור את אותם אלו שהובילו אותנו להווה הנוכחי. כי כל עוד נמשיך לבחור בין שני מחנות שכל הזהות שלהם בנויה על כך שהמחנה השני הוא האיום הגדול ביותר על המדינה, נמשיך לקבל בדיוק את אותה התוצאה. אל הדגל
2:41

ההתפכחות הציונית שלי. הרבה שואלים אותי על הרקע הפוליטי שלי, הדרך שעשיתי ומאיפה אני בא. בחודשים הראשונים שאחרי ה 7 באוקטובר גם אני עדיין הייתי מכור למשחק הגושים. האמנתי שהימין, ששלט כאן כמעט עשרים שנה, הוא האחראי הבלעדי לאסון הנורא שפקד אותנו, ושכל התקווה נמצאת בצד השני של המפה. בסוף סבב א’ שלי במילואים, באמצע ינואר 2024, קרה לי משהו שלא ציפיתי לו. פגשתי את יצחקי גליק Izchaki glick , שגדל בבית מאוד שונה משלי… קרני שומרון, גאולת קרקעות - מילים שבקושי הכרתי. ופתאום הבנתי את האבסורד שבו חייתי במשך שנים. אם אני מוכן להסתער איתו קדימה, להילחם לצדו ואפילו למות עבורו, איך יכול להיות שאני עדיין רואה בו קודם כל יריב פוליטי? שם התחיל מסע ההתפכחות שלי. וככה קמה “תיקון 2024”. חבורה של אנשים שבאו ממקומות שונים לגמרי, והחליטו להתחיל להיגמל מהבולשיט של המחנות הפוליטיים שמפרקים את מדינת ישראל. ככל שהמסע המשותף שלנו נמשך, הבנתי כמה תפיסת המקור שאתה התחלתי את הדרך הייתה מוטעית. לא טעיתי כשחשבתי שהימין נכשל - כי הוא נכשל, אלא בכך כשחשבתי שהשמאל הוא הפתרון. הבנתי שהוויכוח עלו מי נכשל יותר, הוא לא רק מגוחך, אלא גם מסוכן. אותה פוליטיקה של “רק אנחנו צודקים”, אותו זלזול בכל מי שחושב אחרת. אותה התמכרות הרסנית לניצחון על המחנה השני במקום לניצחון של מדינת ישראל. מדי פעם מישהו מנסה “לחשוף” שבעבר הייתי בדגלים השחורים, הפגנתי בקפלן, או שבסוף 2023 אפילו השתתפתי בחוג בית של יאיר גולן. הכל נכון ומעולם לא הסתרתי את זה. להפך. אני חושב שזה אחד הדברים שנותנים לי את הלגיטימציה לומר את מה שאני אומר היום - גם אני הייתי פעם מכור לדרך הרסנית שאותה נטשתי ואותה מוביל היום אותו יאיר גולן. מצורפת עדות מצולמת. אחרי 1000 ימי מלחמה ברור לי ולעוד הרבה אחרים, בעיקר צעירים, שהמשך משחק המחנות, לא יוציא את מדינת ישראל מהמשבר. אני חושב שרובנו, בעיקר בני הדור שלנו, ירשנו מלחמה שלא אנחנו התחלנו. מלחמה שבה כבר אין דרך, אין חזון ואין ויכוח אמיתי על עתידה של מדינת ישראל. יש רק תחרות אינסופית על השאלה מי ישלוט ומי יכריע את המחנה השני. ובזמן שהם עסוקים בהכרעת המחנה היריב, מדינת ישראל מפסידה. זאת ההתפכחות שלי, וזו הסיבה שהתחלתי את ״תסבירו לי״. לעזור להרים מסך מעל הרעל שמוכרים לנו, ולעשות הכל, אבל הכל כדי להחזיר את מדינת ישראל לדרך הציונית שבה שואלים רק שאלה אחת - לא על הבייס, לא על קונסטלציה פוליטית ולא על ״הצד השני״ והרצון המופרע לנצח אותו. שואלים רק ״מה נכון למדינת ישראל״. הקריאה שלי היא לעם, לא לפוליטיקאים. אם אנחנו רוצים עתיד אחר, אסור לנו לבחור את אותם אלו שהובילו אותנו להווה הנוכחי. כי כל עוד נמשיך לבחור בין שני מחנות שכל הזהות שלהם בנויה על כך שהמחנה השני הוא האיום הגדול ביותר על המדינה, נמשיך לקבל בדיוק את אותה התוצאה. אל הדגל

מתן יפה

11,362 görüntüleme • 1 ay önce

מצורפות תמונות מהפינוי של צפון הרצועה מתחילת המלחמה, ממש אחרי תחילת התמרון הקרקעי, ומהימים האחרונים. שמים לב להבדל? בתחילת המלחמה העזתים ירדו ברגל, בהמוניהם, כמעט בלי ציוד. כל אחד לקח את עצמו, לקח איזה תיק, מקסימום מריצה, ועבר את הגשרים שמעל וואדי עזה דרומה. הם האמינו שזה עוד סיבוב, ושעוד שניה הם חוזרים לבתים והכל יחכה להם שם. בהתחשב באופן בו ישראל התנהלה בסבבים שלהם מול עזה, לא הייתה להם סיבה לחשוב אחרת. כמה הפגזות, קצת בלאגן, קצת להחזיק אצבעות שהבית שלך לא יפול בגורל, ואודרוב, חזרה לעיר מיד כשלישראלים ימאס. ובאמת, אחרי הסכם החטופים הראשון, העזתים חזרו לעיר, ובגדול. כולנו זוכרים את התמונות מציר נצרים מיד אחרי הפתיחה שלו. העזתים ראו את זה כניצחון עצום, ובצדק. בישראל ראינו את התמונות והרגשנו תבוסה. התמונות המחודשות האלו, הופכות את המציאות שוב, והפעם, כפי שזה נראה, באופן משמעותי הרבה יותר. הפעם, העזתים מבינים שזהו זה. שאחרי הכניסה של ישראל לעיר עזה בסיבוב הקרוב, לא יהיה להם לאן לחזור, וציוד שישאר מאחור, פשוט לא יהיה. לכן הירידה שלהם לדרום הרצועה היא ברובה רכובה, כשכל מה שהם מצליחים לנתק מהרצפה ולהעמיס על רכב מגיע איתם. זאת הסיבה שהפינוי עכשיו הוא איטי יותר, כי הוא מורכב הרבה יותר - הפעם עם לא יוצאים מעזה "קלים", ולא קל למשפחה עזתית למצוא רכב שיקח את כל רכושם לדרום. היאוש העצום שרואים עכשיו בפיד עזה, ומי שלא מבין על מה אני מדבר מוזמן לסיבוב בפיד של Daniel Wachtel, הוא לא סתם. העזתים מבינים שהפעם זה משהו אחר. שעזה, בסופו של המבצע הישראלי, פשוט לא תהיה שם, בגלל האופן שבו חמאס ארגן את הלחימה במרחב האורבני. הם רואים מה צה"ל עשה בכל מקום אליו הוא הגיע במרכבות גדעון, ומבינים שבסיום פרק ב' של המבצע העיר עזה תגיע לאותו המצב. המשל הידוע שגשם שיורד עליך יורד גם על היריב מעולם לא היה נזקק יותר. כן, קשה לנו. נמאס לנו. איבדנו כל כך הרבה. שילמנו כל כך הרבה. עשינו מילואים כל כך הרבה. באמת שדי. אבל כמה שקשה לנו, זה כאין וכאפס לעומת כמה שקשה לצד השני. אני לא יודע להגיד אם כיבוש עזה הולך להיות "ניצחון מוחלט". באופן אישי, אני משתדל להתחמק מהביטוי הזה, שהוא בעייתי מאוד בעיני, בין השאר כי הוא מסמא את עינינו מלזהות נצחונות קטנים. הפיכת בירת רצועה הטרור עזה לטריטוריה נקיה מטרור, בשליטת ישראל, תהיה בהחלט ניצחון שכזה, וניצחון לא כל כך קטן. לא הבסה מוחלטת של חמאס, לא שלום בדורנו, אבל בהחלט נקודה שאחריה יהיה מגוחך לטעון שמה שיש בעזה הוא משהו שונה מניצחון, אם נשכיל לשמור על ההישגים שלנו. היום זה יום רע מאוד להיות עזתי. כרגע, המציאות הובילה לזה שכשרע לעזתים, אלו חדשות טובות לנו. לא כי רצינו את זה, אלא כי הם כפו את זה עלינו. היאוש בפיד עזה חייב להיות הדלק שלנו. אם הם כל כך מיואשים, אולי זה סימן בשבילנו שאנחנו עושים במלחמה הזאת משהו נכון. אולי באמת אנחנו מתקרבים לנקודה שבה אחרון האויבים הרצחניים במזרח התיכון שעוד לא הבין את הרמז, יבין שלא מתעסקים עם היהוד.
0:37

מצורפות תמונות מהפינוי של צפון הרצועה מתחילת המלחמה, ממש אחרי תחילת התמרון הקרקעי, ומהימים האחרונים. שמים לב להבדל? בתחילת המלחמה העזתים ירדו ברגל, בהמוניהם, כמעט בלי ציוד. כל אחד לקח את עצמו, לקח איזה תיק, מקסימום מריצה, ועבר את הגשרים שמעל וואדי עזה דרומה. הם האמינו שזה עוד סיבוב, ושעוד שניה הם חוזרים לבתים והכל יחכה להם שם. בהתחשב באופן בו ישראל התנהלה בסבבים שלהם מול עזה, לא הייתה להם סיבה לחשוב אחרת. כמה הפגזות, קצת בלאגן, קצת להחזיק אצבעות שהבית שלך לא יפול בגורל, ואודרוב, חזרה לעיר מיד כשלישראלים ימאס. ובאמת, אחרי הסכם החטופים הראשון, העזתים חזרו לעיר, ובגדול. כולנו זוכרים את התמונות מציר נצרים מיד אחרי הפתיחה שלו. העזתים ראו את זה כניצחון עצום, ובצדק. בישראל ראינו את התמונות והרגשנו תבוסה. התמונות המחודשות האלו, הופכות את המציאות שוב, והפעם, כפי שזה נראה, באופן משמעותי הרבה יותר. הפעם, העזתים מבינים שזהו זה. שאחרי הכניסה של ישראל לעיר עזה בסיבוב הקרוב, לא יהיה להם לאן לחזור, וציוד שישאר מאחור, פשוט לא יהיה. לכן הירידה שלהם לדרום הרצועה היא ברובה רכובה, כשכל מה שהם מצליחים לנתק מהרצפה ולהעמיס על רכב מגיע איתם. זאת הסיבה שהפינוי עכשיו הוא איטי יותר, כי הוא מורכב הרבה יותר - הפעם עם לא יוצאים מעזה "קלים", ולא קל למשפחה עזתית למצוא רכב שיקח את כל רכושם לדרום. היאוש העצום שרואים עכשיו בפיד עזה, ומי שלא מבין על מה אני מדבר מוזמן לסיבוב בפיד של Daniel Wachtel, הוא לא סתם. העזתים מבינים שהפעם זה משהו אחר. שעזה, בסופו של המבצע הישראלי, פשוט לא תהיה שם, בגלל האופן שבו חמאס ארגן את הלחימה במרחב האורבני. הם רואים מה צה"ל עשה בכל מקום אליו הוא הגיע במרכבות גדעון, ומבינים שבסיום פרק ב' של המבצע העיר עזה תגיע לאותו המצב. המשל הידוע שגשם שיורד עליך יורד גם על היריב מעולם לא היה נזקק יותר. כן, קשה לנו. נמאס לנו. איבדנו כל כך הרבה. שילמנו כל כך הרבה. עשינו מילואים כל כך הרבה. באמת שדי. אבל כמה שקשה לנו, זה כאין וכאפס לעומת כמה שקשה לצד השני. אני לא יודע להגיד אם כיבוש עזה הולך להיות "ניצחון מוחלט". באופן אישי, אני משתדל להתחמק מהביטוי הזה, שהוא בעייתי מאוד בעיני, בין השאר כי הוא מסמא את עינינו מלזהות נצחונות קטנים. הפיכת בירת רצועה הטרור עזה לטריטוריה נקיה מטרור, בשליטת ישראל, תהיה בהחלט ניצחון שכזה, וניצחון לא כל כך קטן. לא הבסה מוחלטת של חמאס, לא שלום בדורנו, אבל בהחלט נקודה שאחריה יהיה מגוחך לטעון שמה שיש בעזה הוא משהו שונה מניצחון, אם נשכיל לשמור על ההישגים שלנו. היום זה יום רע מאוד להיות עזתי. כרגע, המציאות הובילה לזה שכשרע לעזתים, אלו חדשות טובות לנו. לא כי רצינו את זה, אלא כי הם כפו את זה עלינו. היאוש בפיד עזה חייב להיות הדלק שלנו. אם הם כל כך מיואשים, אולי זה סימן בשבילנו שאנחנו עושים במלחמה הזאת משהו נכון. אולי באמת אנחנו מתקרבים לנקודה שבה אחרון האויבים הרצחניים במזרח התיכון שעוד לא הבין את הרמז, יבין שלא מתעסקים עם היהוד.

Roni Eitan

33,741 görüntüleme • 1 yıl önce

וואו וואו וואו, ראיון מדהים עם אילן גרין בחדשות 12. תקשיבו לכל מילה שלו. צועק בשם כולנו. בשם כל ההורים ללוחמים, משפחות החטופים, וכנראה בשם הרוב המוחלט (והשפוי) של אזרחי ישראל. אילן גרין הוא אב לשני לוחמים, שאחד מהם נפצע קשה בחאן יונס והתעורר מתרדמת רק השבוע (שגם נאם אמש בהפגנה בכיכר הבימה בקריאה לסיום המלחמה): 🔹 התירוץ הנוכחי של המלחמה הוא שצריך להכריע את חמאס, כדי שלא יהיה עוד 7 באוקטובר - זה בלוף. בעצם הממשלה אומרת שהיא לא יכולה להגן עלינו. הממשלה מודה בפה מלא שהיא לא יכול. להגן עלינו מפני הארגון העלוב הזה, בתא השטח הקטן הזה. אם אתם לא יכולים לעשות אפילו את זה כבר שנתיים, אז זוזו הצידה. 🔹 השחיקה של החיילים הצעירים, גם מבצעית וגם נפשית, גומרת אותם. הם כבר לא יודעים בשביל מה הם נלחמים. האויבים שלנו רואים את זה. הם כבר מכינים את ה-7 באוקטובר הבא, זה ברור. 🔹 המלחמה נועדה להחזיר את החטופים? שרים בכירים בממשלה (יש מי שיגידו יותר בכירים מראש הממשלה) מתגאים בכך שהם השאירו ישראלים חטופים בשבי חמאס!! 🔹 הממשלה שלי נלחמת בי! 🔹 באתי לדבר בשם הילדים הלוחמים ובשם ההורים שלהם, שלא ישנים כבר כמעט שנתיים, שמבינים שהמלחמה הזאת היא בלוף. 🔹 מי שמטרפד עסקאות זה נתניהו, ויש לזה הוכחות. 🔹 לא מעניין אותי מה חמאס וטראמפ אומרים, אני מקשיב לממשלה שלי, מי שאמור להגן עלי. הם לא מאפשרים לנו להשתקם, בתירוץ שקרי של ביטחון. מה הבעיה? אפשר להגן על הגבול. שים את כל צה"ל על הגבול. ואם ירו טילים - מייד משמידים את תשתיות טרור. מי יעצור אותנו? 🔹 הפוליטיקאים ההזויים שרוצים להקים התנחלויות בעזה בכלל לא עוברים את אחוז החסימה, ובפועל הם קובעים את מטרות המלחמה. מי החליט שאלו מטרות המלחמה? התקבלה החלטה כזאת בקבינט? לא, הם עושים את זה מתחת לרדאר, על הגב של הילדים שלי שמתים! על מה הם מתים? 🔹 היו שתי עסקאות - בנוב' 23 ובינואר 25, ואת שתיהן נתניהו פוצץ. 🔹 ישב פה באולפן הזה פרשן בכיר, שכולם יודעים את מי הוא מייצג, והודיע עוד בינואר (לפני שהתחילה הפעימה הראשונה), שלא תהיה פעימה שניה. אתם מבינים מה עובר על משפחות החטופים ברגע הזה? הם מבינים שהממשלה החליטה מראש שלא תהיה פעימה שניה. זאת התעללות ממש. 🔹 מה זה הרוע הזה? מאיפה הרשעות הזאת? איזה חינוך האנשים האלה קיבלו? 🔹 נתניהו החליט להפקיר את החטופים, עוד בשבוע הראשון למלחמה. כשכתבתי את זה אז, התעצבנו עלי וחשבו שאני משוגע, אבל זה התברר כנכון. 🔹 אחים ואחיות שלי, כל עם ישראל, צאו לרחובות! עכשיו. כי לא תהיה פעם שניה. תשביתו את המשק עכשיו. איפה כל ראשי המשק? אתם לא מבינים שזה בלוף? עובדים עלינו בעיניים. כל הברבורים על טראמפ ועל פוליטיקה זה בלוף, זה ספינים. צאו לרחובות! השבתה מלאה, זה לא יילך אחרת. עוד מעט גם את זה לא נוכל לעשות. 🔹 נקווה שלא יפלו עוד חיילים, אבל אני כבר מודיע: אם לא נעשה משהו עכשיו, יפלו עוד.
7:32

וואו וואו וואו, ראיון מדהים עם אילן גרין בחדשות 12. תקשיבו לכל מילה שלו. צועק בשם כולנו. בשם כל ההורים ללוחמים, משפחות החטופים, וכנראה בשם הרוב המוחלט (והשפוי) של אזרחי ישראל. אילן גרין הוא אב לשני לוחמים, שאחד מהם נפצע קשה בחאן יונס והתעורר מתרדמת רק השבוע (שגם נאם אמש בהפגנה בכיכר הבימה בקריאה לסיום המלחמה): 🔹 התירוץ הנוכחי של המלחמה הוא שצריך להכריע את חמאס, כדי שלא יהיה עוד 7 באוקטובר - זה בלוף. בעצם הממשלה אומרת שהיא לא יכולה להגן עלינו. הממשלה מודה בפה מלא שהיא לא יכול. להגן עלינו מפני הארגון העלוב הזה, בתא השטח הקטן הזה. אם אתם לא יכולים לעשות אפילו את זה כבר שנתיים, אז זוזו הצידה. 🔹 השחיקה של החיילים הצעירים, גם מבצעית וגם נפשית, גומרת אותם. הם כבר לא יודעים בשביל מה הם נלחמים. האויבים שלנו רואים את זה. הם כבר מכינים את ה-7 באוקטובר הבא, זה ברור. 🔹 המלחמה נועדה להחזיר את החטופים? שרים בכירים בממשלה (יש מי שיגידו יותר בכירים מראש הממשלה) מתגאים בכך שהם השאירו ישראלים חטופים בשבי חמאס!! 🔹 הממשלה שלי נלחמת בי! 🔹 באתי לדבר בשם הילדים הלוחמים ובשם ההורים שלהם, שלא ישנים כבר כמעט שנתיים, שמבינים שהמלחמה הזאת היא בלוף. 🔹 מי שמטרפד עסקאות זה נתניהו, ויש לזה הוכחות. 🔹 לא מעניין אותי מה חמאס וטראמפ אומרים, אני מקשיב לממשלה שלי, מי שאמור להגן עלי. הם לא מאפשרים לנו להשתקם, בתירוץ שקרי של ביטחון. מה הבעיה? אפשר להגן על הגבול. שים את כל צה"ל על הגבול. ואם ירו טילים - מייד משמידים את תשתיות טרור. מי יעצור אותנו? 🔹 הפוליטיקאים ההזויים שרוצים להקים התנחלויות בעזה בכלל לא עוברים את אחוז החסימה, ובפועל הם קובעים את מטרות המלחמה. מי החליט שאלו מטרות המלחמה? התקבלה החלטה כזאת בקבינט? לא, הם עושים את זה מתחת לרדאר, על הגב של הילדים שלי שמתים! על מה הם מתים? 🔹 היו שתי עסקאות - בנוב' 23 ובינואר 25, ואת שתיהן נתניהו פוצץ. 🔹 ישב פה באולפן הזה פרשן בכיר, שכולם יודעים את מי הוא מייצג, והודיע עוד בינואר (לפני שהתחילה הפעימה הראשונה), שלא תהיה פעימה שניה. אתם מבינים מה עובר על משפחות החטופים ברגע הזה? הם מבינים שהממשלה החליטה מראש שלא תהיה פעימה שניה. זאת התעללות ממש. 🔹 מה זה הרוע הזה? מאיפה הרשעות הזאת? איזה חינוך האנשים האלה קיבלו? 🔹 נתניהו החליט להפקיר את החטופים, עוד בשבוע הראשון למלחמה. כשכתבתי את זה אז, התעצבנו עלי וחשבו שאני משוגע, אבל זה התברר כנכון. 🔹 אחים ואחיות שלי, כל עם ישראל, צאו לרחובות! עכשיו. כי לא תהיה פעם שניה. תשביתו את המשק עכשיו. איפה כל ראשי המשק? אתם לא מבינים שזה בלוף? עובדים עלינו בעיניים. כל הברבורים על טראמפ ועל פוליטיקה זה בלוף, זה ספינים. צאו לרחובות! השבתה מלאה, זה לא יילך אחרת. עוד מעט גם את זה לא נוכל לעשות. 🔹 נקווה שלא יפלו עוד חיילים, אבל אני כבר מודיע: אם לא נעשה משהו עכשיו, יפלו עוד.

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

40,346 görüntüleme • 1 yıl önce

מה אתם מרגישים כשאתם לוחצים פליי על העשרים וארבע שניות האלה מחוף מציצים? הבטן שלכם מתהפכת או שכבר התרגלתם למרקם של הסירחון? תסתכלו על המסך הקטן הזה. אל תזיזו את העיניים הצידה. הנה גדי איזנקוט, אדם שקבר בן ואחיינים, צועד בכבדות על חול רותח עם נעליים סגורות, ומולו קופץ איזה פישר בלי חולצה, מזיע, שצועק לו בפרצוף. המאבטחים עם משקפי שמש מפלסטיק מנסים לדחוף קצת, הזיעה נוזלת להם על הצוואר, והאיש בשלו . הוא מחזיק את האייפון באותה זווית שמוציאה לכולם סנטר כפול, ולא מחפש תשובות, הוא מחפש טראפיק. זה לא מקרה טראגי של אזרח שקם בבוקר, קנה ברד בקיוסק והחליט שכואב לו. זה מוצר מדף מוגמר. ככה נראית העבודה השחורה של יונתן אוריך ומכונת הרעל שלו. הם יושבים במזגן, מרתיחים את הגיגית, ומשחררים את הגז הזה יום אחרי יום לרשת. הם מתכנתים כל פעיל שטח לזהות את המטרה, לקלף ממנה את שאריות הכבוד הציבורי ולרסק אותה לאבקה. ברגע שסומנת כיריב, השכול שלך הוא סתם עוד פיסת ברזל חלוד שאפשר לסחור בה. ואם זה לא מספיק מחליא, תפתחו את הטלוויזיה בשמונה בערב. באולפנים של ערוץ 14, איפה שהתאורה הכחלחלה מחליקה את הקמטים, יהפכו את הבריונות המזיעה הזאת למעשה גבורה אזרחי. הם יישבו שם בחליפות מהודקות ויסבירו לכם בלי למצמץ איך הפורע הקטן בים הוא בעצם הקורבן המדוכא של המערכת, ואיך הרמטכ״ל השכול הוא הדיקטטור האכזר שרומס אותו. זה מוסד שלם שמוקדש לניתוק הבלמים, שנותן לכל אלימות רחוב פסקול והכשר פטריוטי, שמנרמל את הטירוף בשידור חי ובצבעים עזים. ומעל כל הקרקס הרדיואקטיבי הזה, מוגן בתוך אקווריום, נמצא בנימין נתניהו. והוא פשוט שותק. באוקטובר, כשהכל קרס לנו על הראש, איזנקוט קם מהשבעה ודחף כתף לאלונקה כדי שנתניהו לא יתרסק יחד איתנו. וזאת התמורה שהוא מקבל בפרצוף. ראש הממשלה לא צריך ללכלך את הידיים בחול של מציצים. יש לו שרים שקוראים לתוקף ״נפלא״ ומוכנים לתרום לו כסף. ויש לו את השתיקה שלו. והשתיקה הזאת היא פקודת המבצע הברורה ביותר שיש. היא האור הירוק לפלוגות הזעם. ימכרו לכם שזה מאבק עדות, ישראל השנייה שקמה על הראשונה. אבל איזנקוט, בן להורים שעלו ממרוקו, מוכיח שזה מזמן לא קשור למוצא. זה קשור רק לשאלה אחת: האם אתה מוכן להתכופף? לא התכופפת? הותר דמך. גם אם אכלת חצץ ארבעים שנה בצבא בזמן שהם רק צייצו על זה. כשהחול שוקע לבסוף, ואתה נשאר לבד עם המסך הדולק בסלון, בא לך פשוט לקחת את הטלפון, עם כל הזוהמה של אוריך והשדרנים של 14, ולזרוק אותו חזק לתוך הגלים. לאטום את האוזניים. אבל הים לא באמת לוקח שום דבר, והסרטון הזה פשוט ימשיך להתנגן. עשרים וארבע שניות של חול עף ומילים רקובות. שוב ושוב.
0:24

מה אתם מרגישים כשאתם לוחצים פליי על העשרים וארבע שניות האלה מחוף מציצים? הבטן שלכם מתהפכת או שכבר התרגלתם למרקם של הסירחון? תסתכלו על המסך הקטן הזה. אל תזיזו את העיניים הצידה. הנה גדי איזנקוט, אדם שקבר בן ואחיינים, צועד בכבדות על חול רותח עם נעליים סגורות, ומולו קופץ איזה פישר בלי חולצה, מזיע, שצועק לו בפרצוף. המאבטחים עם משקפי שמש מפלסטיק מנסים לדחוף קצת, הזיעה נוזלת להם על הצוואר, והאיש בשלו . הוא מחזיק את האייפון באותה זווית שמוציאה לכולם סנטר כפול, ולא מחפש תשובות, הוא מחפש טראפיק. זה לא מקרה טראגי של אזרח שקם בבוקר, קנה ברד בקיוסק והחליט שכואב לו. זה מוצר מדף מוגמר. ככה נראית העבודה השחורה של יונתן אוריך ומכונת הרעל שלו. הם יושבים במזגן, מרתיחים את הגיגית, ומשחררים את הגז הזה יום אחרי יום לרשת. הם מתכנתים כל פעיל שטח לזהות את המטרה, לקלף ממנה את שאריות הכבוד הציבורי ולרסק אותה לאבקה. ברגע שסומנת כיריב, השכול שלך הוא סתם עוד פיסת ברזל חלוד שאפשר לסחור בה. ואם זה לא מספיק מחליא, תפתחו את הטלוויזיה בשמונה בערב. באולפנים של ערוץ 14, איפה שהתאורה הכחלחלה מחליקה את הקמטים, יהפכו את הבריונות המזיעה הזאת למעשה גבורה אזרחי. הם יישבו שם בחליפות מהודקות ויסבירו לכם בלי למצמץ איך הפורע הקטן בים הוא בעצם הקורבן המדוכא של המערכת, ואיך הרמטכ״ל השכול הוא הדיקטטור האכזר שרומס אותו. זה מוסד שלם שמוקדש לניתוק הבלמים, שנותן לכל אלימות רחוב פסקול והכשר פטריוטי, שמנרמל את הטירוף בשידור חי ובצבעים עזים. ומעל כל הקרקס הרדיואקטיבי הזה, מוגן בתוך אקווריום, נמצא בנימין נתניהו. והוא פשוט שותק. באוקטובר, כשהכל קרס לנו על הראש, איזנקוט קם מהשבעה ודחף כתף לאלונקה כדי שנתניהו לא יתרסק יחד איתנו. וזאת התמורה שהוא מקבל בפרצוף. ראש הממשלה לא צריך ללכלך את הידיים בחול של מציצים. יש לו שרים שקוראים לתוקף ״נפלא״ ומוכנים לתרום לו כסף. ויש לו את השתיקה שלו. והשתיקה הזאת היא פקודת המבצע הברורה ביותר שיש. היא האור הירוק לפלוגות הזעם. ימכרו לכם שזה מאבק עדות, ישראל השנייה שקמה על הראשונה. אבל איזנקוט, בן להורים שעלו ממרוקו, מוכיח שזה מזמן לא קשור למוצא. זה קשור רק לשאלה אחת: האם אתה מוכן להתכופף? לא התכופפת? הותר דמך. גם אם אכלת חצץ ארבעים שנה בצבא בזמן שהם רק צייצו על זה. כשהחול שוקע לבסוף, ואתה נשאר לבד עם המסך הדולק בסלון, בא לך פשוט לקחת את הטלפון, עם כל הזוהמה של אוריך והשדרנים של 14, ולזרוק אותו חזק לתוך הגלים. לאטום את האוזניים. אבל הים לא באמת לוקח שום דבר, והסרטון הזה פשוט ימשיך להתנגן. עשרים וארבע שניות של חול עף ומילים רקובות. שוב ושוב.

אמיר שפרלינג

30,884 görüntüleme • 1 ay önce

מנסור עבאס מבהיר כי דבריו על הכרה בישראל כמדינה יהודית פורשו שלא כהלכה, ומכחיש שהוא כינה את האסירים הפלסטינים הביטחוניים טרוריסטים ב-4 בינואר 2025, חבר הכנסת מנסור עבאס (منصور عباس), יו"ר "הרשימה הערבית המאוחדת" (רע"מ) התארח בתוכניתו של נאיף אל-אחמרי (نايف الأحمري) בערוץ אל-ערבייה, ולהלן קטע מהראיון שנערך עימו: נאיף אל-אחמרי: יש גם בצד השני מי שאומר שהד"ר מנסור [עבאס] בחר בדו-קיום עם החברה הישראלית ולהיכנס גם למרחב הזה, ולהשאיר את הסוגיה הפלסטינית מאחוריו, במובן זה שהוא אמר באחד הימים שישראל היא מדינה יהודית ותישאר כזו, והם שואלים: האם זה לא חלק מהמפעל הישראלי הקולוניאלי-התנחלותי שחותר לרוקן את האדמות הפלסטיניות? כך גם מציינת הנשיאות הפלסטינית בהודעתה בתגובה להצהרתך. מנסור עבאס: לא, ההצהרה שלי לא הובנה בצורה הנכונה. זה מהדברים [שאמרתי] שהיו בהם דברים דומים שיכולים להתפרש ביותר מכיוון אחד. אדוני היקר, עמדתנו הפוליטית ברורה ומפורשת. עמדתנו הפוליטית היא שיש להקים את המדינה הפלסטינית בגדה ובעזה ובירושלים [אל-קדס] המזרחית עם הסרת ההתנחלויות – מדינה פלסטינית ריבונית ועצמאית, כמובן לצד מדינת ישראל. אבל אנחנו הערבים הפלסטינים בישראל, גם בפתרון הסופי, כפי שמופיע בהחלטת המועצה הלאומית הפלסטינית [מל"פ] משנת 87 [עבאס מתייחס למושב ה-19 של המל"פ שנערך באלג'יר בין 12 ל-15 בנובמבר 1988, שבו פורסמה הוכרזה הכרזת העצמאות הפלסטינית] אנחנו מחוץ לפתרון הפוליטי שאימץ ארגון השחרור הפלסטיני [אש”ף]. הוא [אש"ף] אימץ את פתרון שתי המדינות, ולכן הפתרון הזה הוא בגדה ובעזה ובירושלים [אל-קדס] המזרחית, ואפילו הסכמי אוסלו שהם למעשה יישום מעשי של החלטת המועצה הלאומית הפלסטינית, לא התייחסו אלינו [ערביי ישראל] מזווית כלשהי. לכן החלק הזה של העם הפלסטיני שנשאר בארצו בשנת 48 ונושא את זהותו הערבית-פלסטינית והאזרחית במדינת ישראל, מקיים את תפקידו כערבי-פלסטיני, כאזרח במדינת ישראל, מבסס את קיומו, מעצים את חברתו ותומך בסוגייתו הפלסטינית. ואני אמרתי בצורה ברורה ומפורשת שכל המאמץ שלי כעת מושקע כמעט בקרב הפוליטיקאים הישראלים וגם בקשרים בינלאומיים וערביים, כדי לתרום לעצירת המלחמה נגד עמנו הפלסטיני ולהשגת הסכם החלפה [החזרת חטופים בתמורה לשחרור אסירים ביטחוניים], ואחר כך אם ברצון אללה, שיהיה לנו תפקיד בדחיפה לכיוון הסדר פוליטי ישראלי-פלסטיני. נאיף אל-אחמרי: אתה מצדיק חלק מהעמדות בכך שהובנו באופן שגוי, כמו ההצהרה הזו שבה תיקנת ותיארת את האסירים הפלסטינים כמחבלים וכטרוריסטים. ואני שמח לשאול על החלק הזה. אבל יש ד"ר [מנסור עבאס], האומרים שיש לך מסר כפול – מסר ל[זירה] הפנימית ומסר ל[זירה] החיצונית: מסר לתקשורת הערבית והפלסטינית, ומסר אחר לתקשורת הישראלית ולתקשורת הזרה הבריטית, האמריקאית ואחרות. מנסור עבאס: מר נאיף [אל-אחמרי], הרשה לי להיות ברור ומפורש. הבעיה שלי היא שיש לי מסר פוליטי אחד, ולכן הישראלי אינו מרוצה ממני, הפלסטיני אינו מרוצה ממני, הערבי אינו מרוצה ממני, וגם לא אלה שחושבים בדרך שונה. אל תשכח שיש לי יריבים פוליטיים בתוך החברה הערבית שתמיד שואפים לעוות את תדמיתי ולסלף את עמדותיי, את מחויבותי ואת זהותי. לכן פעם נוספת, המסלול הפוליטי שלנו ברור ושקוף, עמדותינו הפוליטיות ברורות ושקופות. ועכשיו, אם תרצה שאסביר את כל ההצהרות או את כל האמירות – אני יכול להסביר אותן, אבל יש מהות לשיח הפוליטי שאנחנו מקיימים ברשימה הערבית המאוחדת [רע”מ]. יש מהות לשייכות שלנו הערבית-פלסטינית, גם המוסלמית, ויש מחויבות לפרויקט פוליטי שדורש את סיום הכיבוש והקמת המדינה הפלסטינית והסרת ההתנחלויות בגבולות 67, ושתהיה מדינה [פלסטינית] לצד מדינת ישראל. ואנחנו כאזרחים ערבים פלסטינים נושאים את הזהות הערבית-פלסטינית, מממשים את קיומנו, מעצימים את קיומנו, נאחזים באדמתנו, מחזקים את נוכחותנו, משרתים את חברתנו הערבית ומשרתים את עמנו הפלסטיני. נאיף אל-אחמרי: ד”ר [מנסור עבאס], כלומר בהסבר שלך לחלק מההצהרות, אם תרשה לי ד”ר, אם תרשה לי ד"ר – אתה אומר שאולי תסביר חלק מההצהרות. אני רוצה שתסביר לי למה תיארת את האסירים הפלסטינים כמחבלים וכטרוריסטי?. ההצהרה הזו, אתה יודע שהיא הייתה אמירה [המכוונת] ל[זירה] החיצונית. מנסור עבאס: לא אחי, אני [נקטע] נאיף אל-אחמרי: ד”ר [מנסור עבאס], יש סרטון של הראיון. מנסור עבאס: אתה צריך לוודא את המידע ומה שאמרתי בשפה העברית. העיתונאי שאל אותי: האם ביקרת אצל המחבלים [בבית הסוהר]? אמרתי: אני לא ביקרתי מחבלים [בבית הסוהר]. נקודה. שורה חדשה. אילו שאל אותי האם ביקרתי אסירים פלסטינים [בבית הסוהר], הייתי אומר לו: אני לא ביקרתי אסירים פלסטינים [בבית הסוהר]. נאיף אל-אחמרי: ולכן אתה קורא להם אסירים, הם לא מחבלים ולא טרוריסטים כפי שציינת. הם אינם מחבלים או טרוריסטים כפי שציין הד”ר [מנסור עבאס]. אם אתה שומע אותי [הייתה בעיה בשידור], כי יש מי שאומר שההצהרה הזו הייתה הסיבה לפירוק הרשימה הערבית המשותפת בכנסת מלכתחילה. מנסור עבאס: לא לא, אין לזה קשר כלשהו. זה בא בהקשר אחר לגמרי. להפך, פעם נוספת [מתקיים] תהליך הסילוף [של דבריי]. שים לב שתרבות הסילוף קיימת בהיקף רחב. כלומר, הסיעות הפלסטיניות בוגדות זו בזו או מאשימות בכפירה זו את זו, מאשימות זו את זו בשיתוף פעולה [עם ישראל]. ולכן, בכנות, זה חלק מהאווירה הכללית הפלסטינית. לכן אין צורך למקד תשומת לב לדבר הזה. אני היום ובכל יום מקיים את תפקידי גם כנבחר וכמנהיג פוליטי של הערבים הפלסטינים בתוך מדינת ישראל, וגם את היותי פלסטיני המשרת את הסוגיה הפלסטינית, וההנהגות הפלסטיניות יודעות איזה תפקיד אני ממלא באופן יומיומי כדי לעצור את המלחמה הזו [המערכה הצבאית שניהל צה”ל ברצועת עזה בתגובה למתקפת השבעה באוקטובר 2023] ולנסות להגיע להסכם לסיום המשבר שאנחנו נמצאים בו. סימוכין:
6:19

מנסור עבאס מבהיר כי דבריו על הכרה בישראל כמדינה יהודית פורשו שלא כהלכה, ומכחיש שהוא כינה את האסירים הפלסטינים הביטחוניים טרוריסטים ב-4 בינואר 2025, חבר הכנסת מנסור עבאס (منصور عباس), יו"ר "הרשימה הערבית המאוחדת" (רע"מ) התארח בתוכניתו של נאיף אל-אחמרי (نايف الأحمري) בערוץ אל-ערבייה, ולהלן קטע מהראיון שנערך עימו: נאיף אל-אחמרי: יש גם בצד השני מי שאומר שהד"ר מנסור [עבאס] בחר בדו-קיום עם החברה הישראלית ולהיכנס גם למרחב הזה, ולהשאיר את הסוגיה הפלסטינית מאחוריו, במובן זה שהוא אמר באחד הימים שישראל היא מדינה יהודית ותישאר כזו, והם שואלים: האם זה לא חלק מהמפעל הישראלי הקולוניאלי-התנחלותי שחותר לרוקן את האדמות הפלסטיניות? כך גם מציינת הנשיאות הפלסטינית בהודעתה בתגובה להצהרתך. מנסור עבאס: לא, ההצהרה שלי לא הובנה בצורה הנכונה. זה מהדברים [שאמרתי] שהיו בהם דברים דומים שיכולים להתפרש ביותר מכיוון אחד. אדוני היקר, עמדתנו הפוליטית ברורה ומפורשת. עמדתנו הפוליטית היא שיש להקים את המדינה הפלסטינית בגדה ובעזה ובירושלים [אל-קדס] המזרחית עם הסרת ההתנחלויות – מדינה פלסטינית ריבונית ועצמאית, כמובן לצד מדינת ישראל. אבל אנחנו הערבים הפלסטינים בישראל, גם בפתרון הסופי, כפי שמופיע בהחלטת המועצה הלאומית הפלסטינית [מל"פ] משנת 87 [עבאס מתייחס למושב ה-19 של המל"פ שנערך באלג'יר בין 12 ל-15 בנובמבר 1988, שבו פורסמה הוכרזה הכרזת העצמאות הפלסטינית] אנחנו מחוץ לפתרון הפוליטי שאימץ ארגון השחרור הפלסטיני [אש”ף]. הוא [אש"ף] אימץ את פתרון שתי המדינות, ולכן הפתרון הזה הוא בגדה ובעזה ובירושלים [אל-קדס] המזרחית, ואפילו הסכמי אוסלו שהם למעשה יישום מעשי של החלטת המועצה הלאומית הפלסטינית, לא התייחסו אלינו [ערביי ישראל] מזווית כלשהי. לכן החלק הזה של העם הפלסטיני שנשאר בארצו בשנת 48 ונושא את זהותו הערבית-פלסטינית והאזרחית במדינת ישראל, מקיים את תפקידו כערבי-פלסטיני, כאזרח במדינת ישראל, מבסס את קיומו, מעצים את חברתו ותומך בסוגייתו הפלסטינית. ואני אמרתי בצורה ברורה ומפורשת שכל המאמץ שלי כעת מושקע כמעט בקרב הפוליטיקאים הישראלים וגם בקשרים בינלאומיים וערביים, כדי לתרום לעצירת המלחמה נגד עמנו הפלסטיני ולהשגת הסכם החלפה [החזרת חטופים בתמורה לשחרור אסירים ביטחוניים], ואחר כך אם ברצון אללה, שיהיה לנו תפקיד בדחיפה לכיוון הסדר פוליטי ישראלי-פלסטיני. נאיף אל-אחמרי: אתה מצדיק חלק מהעמדות בכך שהובנו באופן שגוי, כמו ההצהרה הזו שבה תיקנת ותיארת את האסירים הפלסטינים כמחבלים וכטרוריסטים. ואני שמח לשאול על החלק הזה. אבל יש ד"ר [מנסור עבאס], האומרים שיש לך מסר כפול – מסר ל[זירה] הפנימית ומסר ל[זירה] החיצונית: מסר לתקשורת הערבית והפלסטינית, ומסר אחר לתקשורת הישראלית ולתקשורת הזרה הבריטית, האמריקאית ואחרות. מנסור עבאס: מר נאיף [אל-אחמרי], הרשה לי להיות ברור ומפורש. הבעיה שלי היא שיש לי מסר פוליטי אחד, ולכן הישראלי אינו מרוצה ממני, הפלסטיני אינו מרוצה ממני, הערבי אינו מרוצה ממני, וגם לא אלה שחושבים בדרך שונה. אל תשכח שיש לי יריבים פוליטיים בתוך החברה הערבית שתמיד שואפים לעוות את תדמיתי ולסלף את עמדותיי, את מחויבותי ואת זהותי. לכן פעם נוספת, המסלול הפוליטי שלנו ברור ושקוף, עמדותינו הפוליטיות ברורות ושקופות. ועכשיו, אם תרצה שאסביר את כל ההצהרות או את כל האמירות – אני יכול להסביר אותן, אבל יש מהות לשיח הפוליטי שאנחנו מקיימים ברשימה הערבית המאוחדת [רע”מ]. יש מהות לשייכות שלנו הערבית-פלסטינית, גם המוסלמית, ויש מחויבות לפרויקט פוליטי שדורש את סיום הכיבוש והקמת המדינה הפלסטינית והסרת ההתנחלויות בגבולות 67, ושתהיה מדינה [פלסטינית] לצד מדינת ישראל. ואנחנו כאזרחים ערבים פלסטינים נושאים את הזהות הערבית-פלסטינית, מממשים את קיומנו, מעצימים את קיומנו, נאחזים באדמתנו, מחזקים את נוכחותנו, משרתים את חברתנו הערבית ומשרתים את עמנו הפלסטיני. נאיף אל-אחמרי: ד”ר [מנסור עבאס], כלומר בהסבר שלך לחלק מההצהרות, אם תרשה לי ד”ר, אם תרשה לי ד"ר – אתה אומר שאולי תסביר חלק מההצהרות. אני רוצה שתסביר לי למה תיארת את האסירים הפלסטינים כמחבלים וכטרוריסטי?. ההצהרה הזו, אתה יודע שהיא הייתה אמירה [המכוונת] ל[זירה] החיצונית. מנסור עבאס: לא אחי, אני [נקטע] נאיף אל-אחמרי: ד”ר [מנסור עבאס], יש סרטון של הראיון. מנסור עבאס: אתה צריך לוודא את המידע ומה שאמרתי בשפה העברית. העיתונאי שאל אותי: האם ביקרת אצל המחבלים [בבית הסוהר]? אמרתי: אני לא ביקרתי מחבלים [בבית הסוהר]. נקודה. שורה חדשה. אילו שאל אותי האם ביקרתי אסירים פלסטינים [בבית הסוהר], הייתי אומר לו: אני לא ביקרתי אסירים פלסטינים [בבית הסוהר]. נאיף אל-אחמרי: ולכן אתה קורא להם אסירים, הם לא מחבלים ולא טרוריסטים כפי שציינת. הם אינם מחבלים או טרוריסטים כפי שציין הד”ר [מנסור עבאס]. אם אתה שומע אותי [הייתה בעיה בשידור], כי יש מי שאומר שההצהרה הזו הייתה הסיבה לפירוק הרשימה הערבית המשותפת בכנסת מלכתחילה. מנסור עבאס: לא לא, אין לזה קשר כלשהו. זה בא בהקשר אחר לגמרי. להפך, פעם נוספת [מתקיים] תהליך הסילוף [של דבריי]. שים לב שתרבות הסילוף קיימת בהיקף רחב. כלומר, הסיעות הפלסטיניות בוגדות זו בזו או מאשימות בכפירה זו את זו, מאשימות זו את זו בשיתוף פעולה [עם ישראל]. ולכן, בכנות, זה חלק מהאווירה הכללית הפלסטינית. לכן אין צורך למקד תשומת לב לדבר הזה. אני היום ובכל יום מקיים את תפקידי גם כנבחר וכמנהיג פוליטי של הערבים הפלסטינים בתוך מדינת ישראל, וגם את היותי פלסטיני המשרת את הסוגיה הפלסטינית, וההנהגות הפלסטיניות יודעות איזה תפקיד אני ממלא באופן יומיומי כדי לעצור את המלחמה הזו [המערכה הצבאית שניהל צה”ל ברצועת עזה בתגובה למתקפת השבעה באוקטובר 2023] ולנסות להגיע להסכם לסיום המשבר שאנחנו נמצאים בו. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

18,156 görüntüleme • 1 ay önce

המבוכה של שר ההגנה הבריטי והלקח לישראל» שר ההגנה הבריטי, ג'ון היילי, רשם בשבוע שעבר את אחד הרגעים המביכים בתולדות ראיונות הרדיו. במשך שניות ארוכות - צפו בסרטון - הוא לא היה מסוגל להשיב לשאלה כמה פריגטות יש לצי הבריטי. אגב, גם המספר 17 שזרק אחרי הגמגום, לא נכון. כי בימים אלה לצי בעל ההיסטוריה המפוארת, זה שבאמצעותו בריטניה הגדולה כבשה את העולם, הדפה את הנאצים ובלמה גם את אניות המעפילים, נותרה ספינה קרבית פעילה אחת. לא 17. לא 7. אחת. ובספרות: 1. הנתון העלוב הזה, והמבוכה הרדיופונית הזו, מזקקים את השפל שאליו מגיעה אומה שחדלה להגן על עצמה. ממש בלתי נתפס שזו התהום אליה הידרדרה המדינה שהונהגה בידי ווינסטון צ'רצ'יל. כידוע, בין שלל המדינות שהאסלאם משתלט עליהן, בריטניה במצב הקשה ביותר. תאי טרור איראניים פעילים בה. רק לפני שבוע הם שרפו אמבולנסים של הקהילה היהודית. אגודות סטודנטים בשליטה מוסלמית קובעות את סולם הערכים באוניברסיטאות. קהילות מוסלמיות חיות בטריטוריות די סגורות משלהן, עם בתי דין עצמאיים ומעשי אונס המוניים. הרשויות הבריטיות טייחו את הסקנדלים הנ"ל בחוסר אונים משילותי. אישי ציבור ב"ממלכה המאוחדת" מפחדים להביע את עמדותיהם, מחשש שיירצחו. כבר היה חבר פרלמנט שבקבוק תבעירה שרף את משרדו. הוא בתגובה התפטר. כל זה קורה במדינה שהייתה פעם מודל של דמוקרטיה מפוארת, שלטון חוק וערכים, וייצאה אותם לעולם בגאווה מוצדקת. למה זה קרה? כי כמעט בלי קשר לשאלה איזו מפלגה הייתה שם בשלטון, האליטה הבריטית התאבדה. היא מחקה את זהותה הלאומית, בָּזַה לכל מה שקשור בצבא ומלחמה, וביטלה את עצמה לטובת פוסט מודרניות תלושה ומפרקת יסודות. האקדמיה, התרבות, התקשורת – כולם לקחו חלק בתהליך ההשמדה העצמית. לעולם לא אשכח את שגריר האיחוד האירופי בישראל, ויקטור סטנלי, בריטי ותוצר של האליטה הנ"ל, מסביר לי שלא אכפת לו אם לונדון תתמלא במסגדים או בכנסיות. וזה היה בשנת 2010... אגב, מי שיצא נגד התהליך הזה, הוקע שם כ"ימין קיצוני" (מאיפה מוכרת לי השיטה הזו?...) עשור וחצי אחר כך, התוצאות לפנינו. הגמגום של שר ההגנה הבריטי מספר אותו. מה הלקח? במיוחד לעם היהודי השיעור ברור. ההיסטוריה הרחוקה והקרובה ידועה. לנו אין את המותרות להישאר חסרי הגנה. ולכן, ועל אף הכאב העצום של נפילת ארבעה חיילים הלילה, וגם בעת שיותר מדי אנשים באליטה עדיין משמיעים את הזמירות הישנות של 'מלחמה חסרת תוחלת', 'מלחמה מיותרת', 'מלחמה לא מוצלחת', ושאר נהיות, רוב העם הבריא יודע שאין ברירה אחרת. אנחנו לא יכולים להישאר עם פריגטה אחת. ואת הפטנט של גנרלים שעסוקים ב'פתרונות מדיניים', במקום להתכונן למלחמה, מיצינו עד תום. נתפלל לימים טובים אך עד אז נמשיך להגן על עצמנו. יהי זכרם של סרן נועם מדמוני ז"ל, סמ״ר בן כהן ז"ל וסמ״ר מקסים אנטיס ז"ל, ברוך לעד. ותודה לצוות "7 עם שרון גל שרון גל Sharon Gal" שהפנה אותי להקלטה של היילי. לטלגרם: לוואטסאפ:
1:50

המבוכה של שר ההגנה הבריטי והלקח לישראל» שר ההגנה הבריטי, ג'ון היילי, רשם בשבוע שעבר את אחד הרגעים המביכים בתולדות ראיונות הרדיו. במשך שניות ארוכות - צפו בסרטון - הוא לא היה מסוגל להשיב לשאלה כמה פריגטות יש לצי הבריטי. אגב, גם המספר 17 שזרק אחרי הגמגום, לא נכון. כי בימים אלה לצי בעל ההיסטוריה המפוארת, זה שבאמצעותו בריטניה הגדולה כבשה את העולם, הדפה את הנאצים ובלמה גם את אניות המעפילים, נותרה ספינה קרבית פעילה אחת. לא 17. לא 7. אחת. ובספרות: 1. הנתון העלוב הזה, והמבוכה הרדיופונית הזו, מזקקים את השפל שאליו מגיעה אומה שחדלה להגן על עצמה. ממש בלתי נתפס שזו התהום אליה הידרדרה המדינה שהונהגה בידי ווינסטון צ'רצ'יל. כידוע, בין שלל המדינות שהאסלאם משתלט עליהן, בריטניה במצב הקשה ביותר. תאי טרור איראניים פעילים בה. רק לפני שבוע הם שרפו אמבולנסים של הקהילה היהודית. אגודות סטודנטים בשליטה מוסלמית קובעות את סולם הערכים באוניברסיטאות. קהילות מוסלמיות חיות בטריטוריות די סגורות משלהן, עם בתי דין עצמאיים ומעשי אונס המוניים. הרשויות הבריטיות טייחו את הסקנדלים הנ"ל בחוסר אונים משילותי. אישי ציבור ב"ממלכה המאוחדת" מפחדים להביע את עמדותיהם, מחשש שיירצחו. כבר היה חבר פרלמנט שבקבוק תבעירה שרף את משרדו. הוא בתגובה התפטר. כל זה קורה במדינה שהייתה פעם מודל של דמוקרטיה מפוארת, שלטון חוק וערכים, וייצאה אותם לעולם בגאווה מוצדקת. למה זה קרה? כי כמעט בלי קשר לשאלה איזו מפלגה הייתה שם בשלטון, האליטה הבריטית התאבדה. היא מחקה את זהותה הלאומית, בָּזַה לכל מה שקשור בצבא ומלחמה, וביטלה את עצמה לטובת פוסט מודרניות תלושה ומפרקת יסודות. האקדמיה, התרבות, התקשורת – כולם לקחו חלק בתהליך ההשמדה העצמית. לעולם לא אשכח את שגריר האיחוד האירופי בישראל, ויקטור סטנלי, בריטי ותוצר של האליטה הנ"ל, מסביר לי שלא אכפת לו אם לונדון תתמלא במסגדים או בכנסיות. וזה היה בשנת 2010... אגב, מי שיצא נגד התהליך הזה, הוקע שם כ"ימין קיצוני" (מאיפה מוכרת לי השיטה הזו?...) עשור וחצי אחר כך, התוצאות לפנינו. הגמגום של שר ההגנה הבריטי מספר אותו. מה הלקח? במיוחד לעם היהודי השיעור ברור. ההיסטוריה הרחוקה והקרובה ידועה. לנו אין את המותרות להישאר חסרי הגנה. ולכן, ועל אף הכאב העצום של נפילת ארבעה חיילים הלילה, וגם בעת שיותר מדי אנשים באליטה עדיין משמיעים את הזמירות הישנות של 'מלחמה חסרת תוחלת', 'מלחמה מיותרת', 'מלחמה לא מוצלחת', ושאר נהיות, רוב העם הבריא יודע שאין ברירה אחרת. אנחנו לא יכולים להישאר עם פריגטה אחת. ואת הפטנט של גנרלים שעסוקים ב'פתרונות מדיניים', במקום להתכונן למלחמה, מיצינו עד תום. נתפלל לימים טובים אך עד אז נמשיך להגן על עצמנו. יהי זכרם של סרן נועם מדמוני ז"ל, סמ״ר בן כהן ז"ל וסמ״ר מקסים אנטיס ז"ל, ברוך לעד. ותודה לצוות "7 עם שרון גל שרון גל Sharon Gal" שהפנה אותי להקלטה של היילי. לטלגרם: לוואטסאפ:

Ariel Kahana אריאל כהנא

34,924 görüntüleme • 5 ay önce

ביום חמישי בבוקר נערכת בסכנין הפגנה היסטורית. בין 50 ל-100 אלף מערביי ישראל יצאו לרחובות כדי לזעוק בכל הכוח, בתקווה שאחרי שלוש שנים מדממות יש מישהו בצד השני שמוכן עדיין להקשיב להם. אבל האמת היא שכמעט ולא היה מי שיקשיב, מה חדש? ההפגנה המדהימה הזאת, תולדה של שביתה אורגנית לחלוטין שנבנתה במהלך השבוע, כמעט ולא זכתה לסיקור בכלי התקשורת העלובים שלנו. אירוע שהיה חייב לפתוח מהדורות קיבל אזכורים אגביים כמעט באותו ערב: כאן 11 כרגיל סיקרו יותר מהאחרים. חדשות 12, מדירי הערבים הכי גדולים בתקשורת המיינסטרים בישראל, בקושי איזכרו. אזרחים שקופים, נוכחים נפקדים. בשנתיים וחצי האחרונות אנחנו מסקרים ביאללה תקווה את הפשיעה בחברה הערבית, הכי צמוד שיש. רק בחודש האחרון היינו בלוד, בכפר יאסיף ובג׳סר א זרקא. בשנה האחרונה ראיינתי בנושא את מוחמד מג׳אדלה הנהדר, את יואב סגלוביץ׳, את ג׳וש בריינר, שוחחתי עם אינספור גורמי מקצוע. ומשיחה לשיחה רק עולה מפלס הבושה. קשה להסביר למי שאוטם אזניים את רמת הפחד ברחובות, את תחושת הנטישה המוחלטת של חברה שלמה שפשוט הופקרה לגורלה. כמה אטומות האזניים? באותו הזמן, כשעשרות אלפים צועדים בסכנין, הגיע יושב ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, לראיון בכנס הדמוקרטיה של אוניברסיטת רייכמן. פרופ׳ יניב רוזנאי ראיין אותו. את הדקה האחרונה והמבישה של הראיון אני מצרף לפוסט הזה. שימו play ותראו לרגע איך נראית חוסר מנהיגות. שימו play ותבינו איך מגזר שלם ומגוון נאלץ להצטופף ברשימה אחת כי אפילו האופוזיציה הישראלית לא מכירה בלגיטימיות שלו להיות חלק מהדמוקרטיה הישראלית. אנחנו מדברים כל הזמן על אחוז ההצבעה בחברה הערבית, אולי הפרמטר הכי חשוב בהעפת ממשלת הטבח לקיבינמט. ומעשרות רבות של שיחות אני יכול להגיד לכם שהאחוז הזה תלוי בעיקר בדבר אחד - הושטת יד לשותפות, אני שומע את זה שוב ושוב ושוב. כדי שיהיה לך שותף אמיתי, אין דבר קריטי יותר מהכרה בזכות הבסיסית שלו לקחת חלק פעיל בניהול המדינה. אם רופא המשפחה שלכם, המנתח, הרוקחת, הבעלים של המסעדה שאתם כל כך אוהבים, רואה החשבון, עורכת הדין, המתכנתת - אם הם לא ראויים לייצוג בממשלה על בסיס גזע, אז על איזה ישראל אתם בדיוק נלחמים? על איזה מגילת עצמאות יצאו פה מליונים להגן? כשמנסור עבאס, מנהיג היסטורי, איש אמיץ שמבצע פה מהלך חסר תקדים של השתלבות בחברה שלנו, כשהאיש הזה חוטף מסע הסתה מטונף מחילי טרופר ובני גנץ, כשיו״ר האופוזיציה הישראלית מתחמק מלהציע לו שותפות וקורא להחרמה הפחדנית שלו ״מכניקה פוליטית״, אין לדמוקרטיה הישראלית זכות קיום אמיתית. מה לא ברור פה? אנחנו נמצאים לקראת הבחירות החשובות בתולדות המקום הזה, הם יכתיבו את העתיד שלנו לעשורים קדימה. מנסור עבאס הוא לא ציוני (זאת הייתה אמירה מטופשת בעיניי), אבל הוא מכיר בציונות וביסודותיה בניגוד למוטציות הפוסט ציוניות שיצאו מאז חמישי בערב בקמפיין גזענות מטונף שמה לו וליהדות? ואם לא נדע להושיט לו יד, לא בטוח שיהיה עוד מנהיג כמוהו אחריו. אנחנו בצומת היסטורית שדורשת מנהיגות מכל הצדדים, לא אמירות אומללות שמוכתבות מסקרים מקושקשים. אז ברשותכם, תנו לי להציע לכם ״מכניקה פוליטית״ מסוג אחר. אם יש זמן ליריה בנגמ״ש, עכשיו הוא הזמן לבצע אותה, בגאווה! המכניקה אומרת דבר פשוט: מי שלא יושיט יד ויכיר בקולו בעובדה שהחברה הערבית היא שותפה אמיתית גם לשלטון, פשוט לא יקבל את הקול שלכם. נקודה! אם החברה האזרחית, שהיא לצערנו סוכן השינוי היחיד במחנה הדמוקרטי, תעמוד על הרגליים האחוריות שלה ותצעק בקול חזק מספיק, השינוי יגיע. זה עד כדי כך פשוט. לכו לרשתות החברתיות, פרסמו את עמדתכם. כתבו לפוליטיקאים שלכם, סמסו להם, פוצצו להם את המיילבוקס, דונו בכל ארוחת שישי, תודיעו בקבוצות הווטסאפ של המשפחה: ״אין שותפות? אין לכם את הקול שלי!״ הנה לכם מכניקה פוליטית שתעשה פה שינוי אמיתי. יאללה תקווה!
0:47

ביום חמישי בבוקר נערכת בסכנין הפגנה היסטורית. בין 50 ל-100 אלף מערביי ישראל יצאו לרחובות כדי לזעוק בכל הכוח, בתקווה שאחרי שלוש שנים מדממות יש מישהו בצד השני שמוכן עדיין להקשיב להם. אבל האמת היא שכמעט ולא היה מי שיקשיב, מה חדש? ההפגנה המדהימה הזאת, תולדה של שביתה אורגנית לחלוטין שנבנתה במהלך השבוע, כמעט ולא זכתה לסיקור בכלי התקשורת העלובים שלנו. אירוע שהיה חייב לפתוח מהדורות קיבל אזכורים אגביים כמעט באותו ערב: כאן 11 כרגיל סיקרו יותר מהאחרים. חדשות 12, מדירי הערבים הכי גדולים בתקשורת המיינסטרים בישראל, בקושי איזכרו. אזרחים שקופים, נוכחים נפקדים. בשנתיים וחצי האחרונות אנחנו מסקרים ביאללה תקווה את הפשיעה בחברה הערבית, הכי צמוד שיש. רק בחודש האחרון היינו בלוד, בכפר יאסיף ובג׳סר א זרקא. בשנה האחרונה ראיינתי בנושא את מוחמד מג׳אדלה הנהדר, את יואב סגלוביץ׳, את ג׳וש בריינר, שוחחתי עם אינספור גורמי מקצוע. ומשיחה לשיחה רק עולה מפלס הבושה. קשה להסביר למי שאוטם אזניים את רמת הפחד ברחובות, את תחושת הנטישה המוחלטת של חברה שלמה שפשוט הופקרה לגורלה. כמה אטומות האזניים? באותו הזמן, כשעשרות אלפים צועדים בסכנין, הגיע יושב ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, לראיון בכנס הדמוקרטיה של אוניברסיטת רייכמן. פרופ׳ יניב רוזנאי ראיין אותו. את הדקה האחרונה והמבישה של הראיון אני מצרף לפוסט הזה. שימו play ותראו לרגע איך נראית חוסר מנהיגות. שימו play ותבינו איך מגזר שלם ומגוון נאלץ להצטופף ברשימה אחת כי אפילו האופוזיציה הישראלית לא מכירה בלגיטימיות שלו להיות חלק מהדמוקרטיה הישראלית. אנחנו מדברים כל הזמן על אחוז ההצבעה בחברה הערבית, אולי הפרמטר הכי חשוב בהעפת ממשלת הטבח לקיבינמט. ומעשרות רבות של שיחות אני יכול להגיד לכם שהאחוז הזה תלוי בעיקר בדבר אחד - הושטת יד לשותפות, אני שומע את זה שוב ושוב ושוב. כדי שיהיה לך שותף אמיתי, אין דבר קריטי יותר מהכרה בזכות הבסיסית שלו לקחת חלק פעיל בניהול המדינה. אם רופא המשפחה שלכם, המנתח, הרוקחת, הבעלים של המסעדה שאתם כל כך אוהבים, רואה החשבון, עורכת הדין, המתכנתת - אם הם לא ראויים לייצוג בממשלה על בסיס גזע, אז על איזה ישראל אתם בדיוק נלחמים? על איזה מגילת עצמאות יצאו פה מליונים להגן? כשמנסור עבאס, מנהיג היסטורי, איש אמיץ שמבצע פה מהלך חסר תקדים של השתלבות בחברה שלנו, כשהאיש הזה חוטף מסע הסתה מטונף מחילי טרופר ובני גנץ, כשיו״ר האופוזיציה הישראלית מתחמק מלהציע לו שותפות וקורא להחרמה הפחדנית שלו ״מכניקה פוליטית״, אין לדמוקרטיה הישראלית זכות קיום אמיתית. מה לא ברור פה? אנחנו נמצאים לקראת הבחירות החשובות בתולדות המקום הזה, הם יכתיבו את העתיד שלנו לעשורים קדימה. מנסור עבאס הוא לא ציוני (זאת הייתה אמירה מטופשת בעיניי), אבל הוא מכיר בציונות וביסודותיה בניגוד למוטציות הפוסט ציוניות שיצאו מאז חמישי בערב בקמפיין גזענות מטונף שמה לו וליהדות? ואם לא נדע להושיט לו יד, לא בטוח שיהיה עוד מנהיג כמוהו אחריו. אנחנו בצומת היסטורית שדורשת מנהיגות מכל הצדדים, לא אמירות אומללות שמוכתבות מסקרים מקושקשים. אז ברשותכם, תנו לי להציע לכם ״מכניקה פוליטית״ מסוג אחר. אם יש זמן ליריה בנגמ״ש, עכשיו הוא הזמן לבצע אותה, בגאווה! המכניקה אומרת דבר פשוט: מי שלא יושיט יד ויכיר בקולו בעובדה שהחברה הערבית היא שותפה אמיתית גם לשלטון, פשוט לא יקבל את הקול שלכם. נקודה! אם החברה האזרחית, שהיא לצערנו סוכן השינוי היחיד במחנה הדמוקרטי, תעמוד על הרגליים האחוריות שלה ותצעק בקול חזק מספיק, השינוי יגיע. זה עד כדי כך פשוט. לכו לרשתות החברתיות, פרסמו את עמדתכם. כתבו לפוליטיקאים שלכם, סמסו להם, פוצצו להם את המיילבוקס, דונו בכל ארוחת שישי, תודיעו בקבוצות הווטסאפ של המשפחה: ״אין שותפות? אין לכם את הקול שלי!״ הנה לכם מכניקה פוליטית שתעשה פה שינוי אמיתי. יאללה תקווה!

Ran Harnevo

11,324 görüntüleme • 7 ay önce

כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אהוד ברק: "הטייסים, אנשי המודיעין, הסייבר והיחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים, הם לא המורדים". ברק סבר, כי הרמטכ"ל צריך להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל גם כאשר האויב מאזין ועלול לנקוט פעולה ב-14 באוגוסט 2023, אריה גולן ראיין את ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ביומן הבוקר בכאן ב של תאגיד השידור הישראלי. עיקרי דבריו של אהוד ברק (*) [שאלת אריה גולן: האם (הרמטכ"ל) צריך להוציא את זה החוצה (להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל), כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו] "אין לו [לרמטכ"ל] שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה. גם הוא. גם ראש שב"כ, גם ראש המוסד חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון, לוועדות המשנה ולציבור". (*) "הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים". (*) "המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה". (*) "תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. יאיר גולן הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה… ויאיר גולן צדק". (*) "הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד". תוכן הראיון אריה גולן: בוקר טוב, לראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק. אהוד ברק: בוקר אור. אריה גולן: הרמטכ"ל רב אלוף הרצי הלוי אומר שהוא חייב להתריע, כמו שאומרים, חייב להרים את הדגל האדום כבר, כשיש פגיעה בכשירות הצבא או צפויה בקרוב פגיעה כזאת. השאלה אם צריך להוציא את זה החוצה, כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו. אהוד ברק: תראה, אין לו שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה, גם הוא. גם ראש שב"כ [רונן בר, ראש שירות הביטחון הכללי], גם ראש המוסד [דדי ברנע] חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון [של הכנסת], לוועדות המשנה ולציבור. עכשיו, מקור ההתנהגות המופקרת הוא [ראש הממשלה בנימין] נתניהו. הרי נתניהו נדרש לשיחות האלה עוד לפני שהוא העביר את החוק הזה לצמצום עילת ההסתברות, עילת הסבירות, הוא מנע את הדיונים האלה, מנע מהם, זרקו הצידה את שני האלופים [ראש אמ"ן אהרון חליוה וראש אמ"ץ עודד בסיוק] שהגיעו בזמן ההצבעה [במליאת הכנסת על ביטול עילת הסבירות], לא רצו לעשות את הישיבות [לעדכון בתמונת המצב הביטחונית], מדוע נתניהו לא רוצה את המפגשים האלה? משום שברור לו שאחרי ש-16 חברי קבינט ישמעו את התיאור מהרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר [אלוף תומר בר], מראש אמ"ן, משר הביטחון [יואב גלנט], הם לא יצביעו בעדו, הוא לא היה מסוגל להעביר את החלטת האיוולת הזאת על צמצום עילת הסבירות, אילו היה נותן לרמטכ"ל להיפגש עם הקבינט ועם חברי ועחו"ב [ועדת החוץ והביטחון] כמו שצריך. לכן, המקור של כל הסיפור זה נתניהו, ההפקרות היא שלו, האחריות היא שלו, ההשתוללות היא שלו, הרמיזה של נתניהו שלא יציית בהכרח להוראות בג"ץ, והאיומים הבוטים של השרים שלו זה דפוס פעולה מפיוזי של איום על בית המשפט, איום על הדמוקרטיה, בדיוק כמו האיום המפיוזי שלו בפתיחת משפטו. ואני אומר באחריות, חברה חפצת חיים לא נכנעת לסחיטה מפיוזית גם מכיוון העומד בראשה, גם כאשר מטרתו היחידה, אין פה שום דבר של טובת הציבור, אין שום דבר של ביטחון המדינה, אין שום טיפה של אחריות, הוא מפר את שבועת האמונים שלו כשהוא השביע את הממשלה, וכל הדבר הזה קורה בגלל דבר אחד פשוט, נתניהו נואש מהיכולת להיפטר ממשפטו, והוא מוכן לשרוף את המועדון ולהרוס כל דבר במדינה כדי לצאת מהמשפט. אריה גולן: אבל כשהוא אומר לראשי הצבא שזה נראה כמו צבא שיש לו מדינה לנוכח מה שקורה והפרסומים שהיו בתידרוכים לכתבים, אין שום דבר בדבריו? אהוד ברק: אין שום דבר בדבריו, הם חייבים לעשות את זה, הם נתקלים במצב בלתי אפשרי. ראש ממשלה שמועל באחריותו הבסיסית, תזכור, הוא אפילו לא מפקד עליון כמו הנשיא האמריקאי. המפקדת של הצבא זה הממשלה כולה. זה שהוא לא נותן לממשלה ולא לקבינט לשמוע אותם לפני שהוא מחליט את ההחלטות שיצרו את המשבר הזה, רק לפני כמה שבועות, זה לא לפני כמה שנים. זה הפקרות שלא נודעה כדוגמתה. התגובה ממול היא תגובה טבעית של האזרחים. אני אומר לך, הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים, אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים. המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה. אריה גולן: אתה כולל בזה גם את שר הביטחון יואב גלנט? אתה חושב שגם הוא היה צריך לעשות יותר? אהוד ברק: תראה, אני בטוח שהוא עשה את הדבר הנכון לפני שלושה או חמישה וחצי חודשים, כשהוא ראה [מספר מילים שאינן ברורות]. נתניהו יושב בלונדון, מסרב לכנס את הקבינט. אני שרתתי, אני חושב יותר זמן מכל אדם חי אחר בתפקיד שר הביטחון. אני לא זוכר דבר כזה ששר הביטחון איזשהו דורש לכנס את הקבינט, כי יש סכנה ברורה וקרובה לביטחון המדינה, וראש הממשלה מגיב בפיטוריו בטלפון במקום לכנס את הקבינט מיד. אין חיה כזאת, זה פשוט, הוא אז עשה את הדבר הנכון, נדמה לי שהוא נרתע היום מלעשות אותו הדבר, אבל לפי דעתי הוא חייב לעשות אותו הדבר, והוא יופיע בשבועות הקרובים לעשות אותו דבר. אריה גולן: נתניהו אתמול כך פורסם, הנחה את הרמטכ"ל לשמור, נוכח כל מה שהוא שמע, לשמור על כשירות צה"ל. זאת הנחיה שתשנה, תשפר את המצב, תעצור את התהליכים המסוכנים? אהוד ברק: תראה, יש רק דבר אחד שהוא עושה יותר מאשר להנחות. הוא משקר יותר מאשר הוא מנחה. הוא מנחה, הוא כל הזמן מנחה. הוא לא עושה את חובתו. חובתו הבסיסית היא לשבת ולהקשיב. הסיפור הזה של הוא הנחה, ובזה הוא כאילו, מה הוא עשה? הוא העביר את האחריות לרמטכ"ל. הרמטכ"ל לא יודע שיש עליו אחריות? שר הביטחון לא יודע שיש עליו אחריות? בלי ההנחיה הזאת, הם לא עושים את כל מה שהם יכולים? זה דברי הבל של מתעתע. אין פה שום דבר, מי ששבר את החוזה, מי שמורד בדמוקרטיה, זה נתניהו. הוא לא נגרר ולא בטיח', הוא מתנהל כמו מי שאיבד כשירות להוביל מדינה. למזלנו עומדים אנשים כמו הרצי הלוי ורונן בר ודדי ברנע, ואני מקווה ומאמין שגלנט יצטרף אליהם בקרוב, אין לו שום ברירה אחרת. הקריאה של [אלוף במילואים, סגן ראש המוסד לשעבר] עמירם לוין משלשום, אני הכרתי גם כן היטב את [סא"ל] יוסי קורקין [נהרג ב-1997 במבצע בלבנון] ואת גלנט בתור קצינים צעירים [בשייטת 13] שהיו עומדים מתדרכים, היית יודע שהמשימה תבוצע, חוזרים בחזרה מהמשימה רטובים, החליפות האלה עם המלח, ומתארים את מה שהיה ואתה סומך עליהם. אני אומר לך גלנט כשהוא לבד בחדר הוא לא חושב אחרת מהרמטכ"ל ומראש השב"כ. הוא נתון ללחצים פוליטיים. אריה גולן: אתה מדבר איתו? אתה בקשר עם גלנט? אתה בקשר עם שר הביטחון? אהוד ברק: תראה, אני נזהר מאוד לא לדבר עם אנשים שנושאים תפקידים, בטח לא בלי שפונים אליי ושואלים אותי מסיבה ברורה לחלוטין. הרי במציאות המטורפת שנתניהו בסחרורו, מנהל היום, כל שיחה שלי עם הרמטכ"ל ועם שר הביטחון, תיתפס ומחר תוצג כאילו הארכידמון הזה ברק, הוא כבר מפעיל או משחד או מאיים על הרמטכ"ל או על גלנט. אני מעדיף לא לדבר עליהם. לפי דעתי הם, מספיק להם להסתכל רגע במראה, והם יודעים בדיוק מה הייתי אומר להם. אריה גולן: אתה הזכרת את עמירם לוין, אלוף במילואים, הוא התראיין כאן אתמול בבוקר, והוא אמר שהוא מזהה בשטחי יהודה ושומרון, בהתנהלות של המתנחלים שם, וצה"ל שנאבק עם הדבר הזה, מזהה תהליכים כמו בגרמניה הנאצית, לא פחות, הוא דיבר על פשעי מלחמה, שצה"ל הולך לקראתם בשטחים, בגדה המערבית, לא הגזים? אהוד ברק: תראה, עמירם הוא איש אמיץ מאוד. הוא היה אמיץ מאוד בשדה הקרב. יש בו אומץ טבעי גם אזרחי. יש לו קושי. זה משהו שהוא במידה מסוימת הפוך מהתכונות של חייל שצמח אצל נתניהו. יש לו קושי לשקר. הוא לא מצליח אפילו כשהוא רוצה. אבל אין פה שום דבר חדש. אני אמרתי לפני שש שנים בכנס הרצליה. שש שנים, לא שלוש שנים בשיחות עם [מילה לא ברורה]. שש שנים אמרתי. תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. אם זה נראה כמו ניצני פשיזם, זה הולך כמו ניצני פשיזם, זה מגעגע כמו ניצני פשיזם, זה כנראה ניצני פשיזם. [אלוף במילואים] יאיר גולן [לשעבר סגן הרמטכ"ל] הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה. אריה גולן: שילם ברמטכ"לות על הדברים האלה בזמנו. אהוד ברק: ויאיר גולן צדק. מה? אריה גולן: אני אומר שהוא שילם ברמטכ"לות, כן. אהוד ברק: יש מחיר כבד בדיקטטורה, אפילו בדיקטטורה עוברית. מה שקורה היום, אגב, נתניהו לא מסובך לו לפתור את כל המשבר, שלא יהיה לנו שום הבנות. ברגע שהוא היה מתעשת, או מכנס את הכנסת לכינוס חירום בפגרה, מעביר החלטת כנסת שמבטלת ומשעה את החוק הזה שעבר של צמצום עילת הסבירות, ומחזיר לאחורה, מבטל את הקריאה הטרומית והראשונה של שמונה חוקי ההפיכה האחרים, במילים אחרות מסיר את האקדח מרקתה של הדמוקרטיה הישראלית, באותו רגע היה כל חוזר לתיקונו. אריה גולן: זה לא יראה שהרחוב ניצח את הכנסת הריבונית? אהוד ברק: הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד. אגב, כל מה שאני אומר היה נכון באותה מידה בדיוק, אילו היה מדובר בראש ממשלה ששמו [יו"ר האופוזיציה] יאיר לפיד, או [חבר הכנסת] בני גנץ, או [ראש הממשלה לשעבר] נפתלי בנט, או [חבר הכנסת] אביגדור ליברמן. גם אם אחד מהם היה מנסה להפוך ישראל לדיקטטורה, אותם טייסים היו מתייצבים, אותם דמונים מהעולם החיצוני, כמו [אהוד] ברק, [הרמטכ"ל לשעבר רא"ל במילואים] דני חלוץ, היו מתייצבים, ו-170 ראשי מערכת הביטחון לדורותיה היו כותבים את אותם הודעות, ודורשים ממנו להפסיק את זה באחת. קורית לנו פה טרגדיה. אנשים, קשה להם לראות את ההבדלים, קשה להם לעקוב אחרי הדברים. השמש זורחת כל יום ובתי הקפה פתוחים, אז כנראה שהאסון עוד לא יתרחש. האסון יתרחש כל יום כאשר [חבר הכנסת דודי] אמסלם משתולל ברשות החברות, כאשר נערות בנות 15 נדחקות אחורה באוטובוס ושמים עליהן איזה שמיכות, וכאשר המשטרה מחרימה מלוחמים מבצעיים של צה"ל ומילואים את הנשק, באמצעות תעלול קוראים להם לחקירה, מאשימים אותם בדבר פלילי, ונוטלים להם את הנשק שיש, יעני תהליך פלילי נגדם, זו דיקטטורה בפעולה. כל אזרח חייב להתנגד. אני רוצה להזהיר אותך. אריה גולן: לסיום. אהוד ברק: להזהיר אותך לסיום, שלא רחוק הרגע שאתה ועמיתיך בטלוויזיה ובתקשורת תצטרכו גם כן להרים את קולכם, להפסיק להיות בוררים אובייקטיביים שמביאים עמדה מכאן, ואחריי יביאו איזה פרשן מהימין או בערוצי הזבל ב[ערוץ] 14, או בערוץ אחר. כל אזרח ייאלץ להתייצב בפני השאלה: האם הוא הולך עם הדיקטטורה או הוא הולך עם הדמוקרטיה, והמאבק כבר התחיל, נקודת האל-חזור מאחורינו, הלפיד נמצא אצל בית המשפט כרגע, ומיד אחריו אצל שומרי הסף. אני בטוח שננצח. מדינת ישראל לא תהיה דיקטטורה. בחוקים האלה ייגנזו, ומחוללי ההפיכה יורחקו מהגה השלטון. אריה גולן: אהוד ברק, ראש הממשלה לשעבר. דברים חריפים ונוקבים. אני מודה לך. בוקר טוב. אהוד ברק: בוקר אור. סימוכין:
11:26

כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אהוד ברק: "הטייסים, אנשי המודיעין, הסייבר והיחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים, הם לא המורדים". ברק סבר, כי הרמטכ"ל צריך להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל גם כאשר האויב מאזין ועלול לנקוט פעולה ב-14 באוגוסט 2023, אריה גולן ראיין את ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ביומן הבוקר בכאן ב של תאגיד השידור הישראלי. עיקרי דבריו של אהוד ברק (*) [שאלת אריה גולן: האם (הרמטכ"ל) צריך להוציא את זה החוצה (להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל), כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו] "אין לו [לרמטכ"ל] שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה. גם הוא. גם ראש שב"כ, גם ראש המוסד חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון, לוועדות המשנה ולציבור". (*) "הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים". (*) "המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה". (*) "תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. יאיר גולן הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה… ויאיר גולן צדק". (*) "הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד". תוכן הראיון אריה גולן: בוקר טוב, לראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק. אהוד ברק: בוקר אור. אריה גולן: הרמטכ"ל רב אלוף הרצי הלוי אומר שהוא חייב להתריע, כמו שאומרים, חייב להרים את הדגל האדום כבר, כשיש פגיעה בכשירות הצבא או צפויה בקרוב פגיעה כזאת. השאלה אם צריך להוציא את זה החוצה, כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו. אהוד ברק: תראה, אין לו שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה, גם הוא. גם ראש שב"כ [רונן בר, ראש שירות הביטחון הכללי], גם ראש המוסד [דדי ברנע] חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון [של הכנסת], לוועדות המשנה ולציבור. עכשיו, מקור ההתנהגות המופקרת הוא [ראש הממשלה בנימין] נתניהו. הרי נתניהו נדרש לשיחות האלה עוד לפני שהוא העביר את החוק הזה לצמצום עילת ההסתברות, עילת הסבירות, הוא מנע את הדיונים האלה, מנע מהם, זרקו הצידה את שני האלופים [ראש אמ"ן אהרון חליוה וראש אמ"ץ עודד בסיוק] שהגיעו בזמן ההצבעה [במליאת הכנסת על ביטול עילת הסבירות], לא רצו לעשות את הישיבות [לעדכון בתמונת המצב הביטחונית], מדוע נתניהו לא רוצה את המפגשים האלה? משום שברור לו שאחרי ש-16 חברי קבינט ישמעו את התיאור מהרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר [אלוף תומר בר], מראש אמ"ן, משר הביטחון [יואב גלנט], הם לא יצביעו בעדו, הוא לא היה מסוגל להעביר את החלטת האיוולת הזאת על צמצום עילת הסבירות, אילו היה נותן לרמטכ"ל להיפגש עם הקבינט ועם חברי ועחו"ב [ועדת החוץ והביטחון] כמו שצריך. לכן, המקור של כל הסיפור זה נתניהו, ההפקרות היא שלו, האחריות היא שלו, ההשתוללות היא שלו, הרמיזה של נתניהו שלא יציית בהכרח להוראות בג"ץ, והאיומים הבוטים של השרים שלו זה דפוס פעולה מפיוזי של איום על בית המשפט, איום על הדמוקרטיה, בדיוק כמו האיום המפיוזי שלו בפתיחת משפטו. ואני אומר באחריות, חברה חפצת חיים לא נכנעת לסחיטה מפיוזית גם מכיוון העומד בראשה, גם כאשר מטרתו היחידה, אין פה שום דבר של טובת הציבור, אין שום דבר של ביטחון המדינה, אין שום טיפה של אחריות, הוא מפר את שבועת האמונים שלו כשהוא השביע את הממשלה, וכל הדבר הזה קורה בגלל דבר אחד פשוט, נתניהו נואש מהיכולת להיפטר ממשפטו, והוא מוכן לשרוף את המועדון ולהרוס כל דבר במדינה כדי לצאת מהמשפט. אריה גולן: אבל כשהוא אומר לראשי הצבא שזה נראה כמו צבא שיש לו מדינה לנוכח מה שקורה והפרסומים שהיו בתידרוכים לכתבים, אין שום דבר בדבריו? אהוד ברק: אין שום דבר בדבריו, הם חייבים לעשות את זה, הם נתקלים במצב בלתי אפשרי. ראש ממשלה שמועל באחריותו הבסיסית, תזכור, הוא אפילו לא מפקד עליון כמו הנשיא האמריקאי. המפקדת של הצבא זה הממשלה כולה. זה שהוא לא נותן לממשלה ולא לקבינט לשמוע אותם לפני שהוא מחליט את ההחלטות שיצרו את המשבר הזה, רק לפני כמה שבועות, זה לא לפני כמה שנים. זה הפקרות שלא נודעה כדוגמתה. התגובה ממול היא תגובה טבעית של האזרחים. אני אומר לך, הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים, אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים. המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה. אריה גולן: אתה כולל בזה גם את שר הביטחון יואב גלנט? אתה חושב שגם הוא היה צריך לעשות יותר? אהוד ברק: תראה, אני בטוח שהוא עשה את הדבר הנכון לפני שלושה או חמישה וחצי חודשים, כשהוא ראה [מספר מילים שאינן ברורות]. נתניהו יושב בלונדון, מסרב לכנס את הקבינט. אני שרתתי, אני חושב יותר זמן מכל אדם חי אחר בתפקיד שר הביטחון. אני לא זוכר דבר כזה ששר הביטחון איזשהו דורש לכנס את הקבינט, כי יש סכנה ברורה וקרובה לביטחון המדינה, וראש הממשלה מגיב בפיטוריו בטלפון במקום לכנס את הקבינט מיד. אין חיה כזאת, זה פשוט, הוא אז עשה את הדבר הנכון, נדמה לי שהוא נרתע היום מלעשות אותו הדבר, אבל לפי דעתי הוא חייב לעשות אותו הדבר, והוא יופיע בשבועות הקרובים לעשות אותו דבר. אריה גולן: נתניהו אתמול כך פורסם, הנחה את הרמטכ"ל לשמור, נוכח כל מה שהוא שמע, לשמור על כשירות צה"ל. זאת הנחיה שתשנה, תשפר את המצב, תעצור את התהליכים המסוכנים? אהוד ברק: תראה, יש רק דבר אחד שהוא עושה יותר מאשר להנחות. הוא משקר יותר מאשר הוא מנחה. הוא מנחה, הוא כל הזמן מנחה. הוא לא עושה את חובתו. חובתו הבסיסית היא לשבת ולהקשיב. הסיפור הזה של הוא הנחה, ובזה הוא כאילו, מה הוא עשה? הוא העביר את האחריות לרמטכ"ל. הרמטכ"ל לא יודע שיש עליו אחריות? שר הביטחון לא יודע שיש עליו אחריות? בלי ההנחיה הזאת, הם לא עושים את כל מה שהם יכולים? זה דברי הבל של מתעתע. אין פה שום דבר, מי ששבר את החוזה, מי שמורד בדמוקרטיה, זה נתניהו. הוא לא נגרר ולא בטיח', הוא מתנהל כמו מי שאיבד כשירות להוביל מדינה. למזלנו עומדים אנשים כמו הרצי הלוי ורונן בר ודדי ברנע, ואני מקווה ומאמין שגלנט יצטרף אליהם בקרוב, אין לו שום ברירה אחרת. הקריאה של [אלוף במילואים, סגן ראש המוסד לשעבר] עמירם לוין משלשום, אני הכרתי גם כן היטב את [סא"ל] יוסי קורקין [נהרג ב-1997 במבצע בלבנון] ואת גלנט בתור קצינים צעירים [בשייטת 13] שהיו עומדים מתדרכים, היית יודע שהמשימה תבוצע, חוזרים בחזרה מהמשימה רטובים, החליפות האלה עם המלח, ומתארים את מה שהיה ואתה סומך עליהם. אני אומר לך גלנט כשהוא לבד בחדר הוא לא חושב אחרת מהרמטכ"ל ומראש השב"כ. הוא נתון ללחצים פוליטיים. אריה גולן: אתה מדבר איתו? אתה בקשר עם גלנט? אתה בקשר עם שר הביטחון? אהוד ברק: תראה, אני נזהר מאוד לא לדבר עם אנשים שנושאים תפקידים, בטח לא בלי שפונים אליי ושואלים אותי מסיבה ברורה לחלוטין. הרי במציאות המטורפת שנתניהו בסחרורו, מנהל היום, כל שיחה שלי עם הרמטכ"ל ועם שר הביטחון, תיתפס ומחר תוצג כאילו הארכידמון הזה ברק, הוא כבר מפעיל או משחד או מאיים על הרמטכ"ל או על גלנט. אני מעדיף לא לדבר עליהם. לפי דעתי הם, מספיק להם להסתכל רגע במראה, והם יודעים בדיוק מה הייתי אומר להם. אריה גולן: אתה הזכרת את עמירם לוין, אלוף במילואים, הוא התראיין כאן אתמול בבוקר, והוא אמר שהוא מזהה בשטחי יהודה ושומרון, בהתנהלות של המתנחלים שם, וצה"ל שנאבק עם הדבר הזה, מזהה תהליכים כמו בגרמניה הנאצית, לא פחות, הוא דיבר על פשעי מלחמה, שצה"ל הולך לקראתם בשטחים, בגדה המערבית, לא הגזים? אהוד ברק: תראה, עמירם הוא איש אמיץ מאוד. הוא היה אמיץ מאוד בשדה הקרב. יש בו אומץ טבעי גם אזרחי. יש לו קושי. זה משהו שהוא במידה מסוימת הפוך מהתכונות של חייל שצמח אצל נתניהו. יש לו קושי לשקר. הוא לא מצליח אפילו כשהוא רוצה. אבל אין פה שום דבר חדש. אני אמרתי לפני שש שנים בכנס הרצליה. שש שנים, לא שלוש שנים בשיחות עם [מילה לא ברורה]. שש שנים אמרתי. תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. אם זה נראה כמו ניצני פשיזם, זה הולך כמו ניצני פשיזם, זה מגעגע כמו ניצני פשיזם, זה כנראה ניצני פשיזם. [אלוף במילואים] יאיר גולן [לשעבר סגן הרמטכ"ל] הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה. אריה גולן: שילם ברמטכ"לות על הדברים האלה בזמנו. אהוד ברק: ויאיר גולן צדק. מה? אריה גולן: אני אומר שהוא שילם ברמטכ"לות, כן. אהוד ברק: יש מחיר כבד בדיקטטורה, אפילו בדיקטטורה עוברית. מה שקורה היום, אגב, נתניהו לא מסובך לו לפתור את כל המשבר, שלא יהיה לנו שום הבנות. ברגע שהוא היה מתעשת, או מכנס את הכנסת לכינוס חירום בפגרה, מעביר החלטת כנסת שמבטלת ומשעה את החוק הזה שעבר של צמצום עילת הסבירות, ומחזיר לאחורה, מבטל את הקריאה הטרומית והראשונה של שמונה חוקי ההפיכה האחרים, במילים אחרות מסיר את האקדח מרקתה של הדמוקרטיה הישראלית, באותו רגע היה כל חוזר לתיקונו. אריה גולן: זה לא יראה שהרחוב ניצח את הכנסת הריבונית? אהוד ברק: הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד. אגב, כל מה שאני אומר היה נכון באותה מידה בדיוק, אילו היה מדובר בראש ממשלה ששמו [יו"ר האופוזיציה] יאיר לפיד, או [חבר הכנסת] בני גנץ, או [ראש הממשלה לשעבר] נפתלי בנט, או [חבר הכנסת] אביגדור ליברמן. גם אם אחד מהם היה מנסה להפוך ישראל לדיקטטורה, אותם טייסים היו מתייצבים, אותם דמונים מהעולם החיצוני, כמו [אהוד] ברק, [הרמטכ"ל לשעבר רא"ל במילואים] דני חלוץ, היו מתייצבים, ו-170 ראשי מערכת הביטחון לדורותיה היו כותבים את אותם הודעות, ודורשים ממנו להפסיק את זה באחת. קורית לנו פה טרגדיה. אנשים, קשה להם לראות את ההבדלים, קשה להם לעקוב אחרי הדברים. השמש זורחת כל יום ובתי הקפה פתוחים, אז כנראה שהאסון עוד לא יתרחש. האסון יתרחש כל יום כאשר [חבר הכנסת דודי] אמסלם משתולל ברשות החברות, כאשר נערות בנות 15 נדחקות אחורה באוטובוס ושמים עליהן איזה שמיכות, וכאשר המשטרה מחרימה מלוחמים מבצעיים של צה"ל ומילואים את הנשק, באמצעות תעלול קוראים להם לחקירה, מאשימים אותם בדבר פלילי, ונוטלים להם את הנשק שיש, יעני תהליך פלילי נגדם, זו דיקטטורה בפעולה. כל אזרח חייב להתנגד. אני רוצה להזהיר אותך. אריה גולן: לסיום. אהוד ברק: להזהיר אותך לסיום, שלא רחוק הרגע שאתה ועמיתיך בטלוויזיה ובתקשורת תצטרכו גם כן להרים את קולכם, להפסיק להיות בוררים אובייקטיביים שמביאים עמדה מכאן, ואחריי יביאו איזה פרשן מהימין או בערוצי הזבל ב[ערוץ] 14, או בערוץ אחר. כל אזרח ייאלץ להתייצב בפני השאלה: האם הוא הולך עם הדיקטטורה או הוא הולך עם הדמוקרטיה, והמאבק כבר התחיל, נקודת האל-חזור מאחורינו, הלפיד נמצא אצל בית המשפט כרגע, ומיד אחריו אצל שומרי הסף. אני בטוח שננצח. מדינת ישראל לא תהיה דיקטטורה. בחוקים האלה ייגנזו, ומחוללי ההפיכה יורחקו מהגה השלטון. אריה גולן: אהוד ברק, ראש הממשלה לשעבר. דברים חריפים ונוקבים. אני מודה לך. בוקר טוב. אהוד ברק: בוקר אור. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

10,839 görüntüleme • 8 ay önce

טוב, אחרי שהטויט הקודם שלי קיבל כמעט 250,000 צפיות (🤦), יש לי המשך וסוף טוב להרפתקאת האוזניות הזו, שיצאה מכל פרופורציה. בעקבות הטויט כבר היו לי כמה קונקשנים לדיירים בבניין (תודה הילה!), אז מכיוון שהאוזניות קראו לי מרחוק כל סוף השבוע, אמרתי: יאללה, עוד ניסיון חילוץ אחד. חייב לפתור את התעלומה הזאת! קבעתי עם נגה (שם בדוי) שגרה בבניין. הגעתי לשם בשבע, אלכס השומר לא היה, היה שומר מנומנם אחר. עלינו עם ה-Find My והלכנו לפי ההיפותזה שלי למזדרון של קומה ראשונה צפון מזרח. אני מתקרב וה-Find My אומר לי שאני within reach של האוזניות. אני אומר וואו זה כל כך קרוב. מתלבט אם לדפוק בדלת של הדירה ואז נגה אומרת לי שזו דירה של טל (שם בדוי), חבר שלה מהבניין. דפקנו בדלת והוא לא היה בבית. אמרתי לה ״בואי ננסה קומה שנייה״. עולים לקומה שנייה ושוב אני קולט שהאוזניות within reach. אני לוחץ על הסאונד ושומע צפצוף ממש חלש. אני בקטע מביך מצמיד אוזן לדלת ושומע צליל מבפנים. דופק בדלת, אין תשובה. עוד פעם, אין תשובה. אני אומר לנגה, בואי נעלה אלייך ונכתוב פתק. שוב, נגה ואני מכירים בדיוק חמש דקות 😅 עלינו אליה, כתבנו פתק עם הטלפון שלי ושמנו לשכן מתחת לדלת. בין לבין נגה ואני מדברים במסדרון של הבניין ואני מראיין אותה על קורות חייה. שיחה מעולה, היא חריפה, מעניינת. אבל מדי פעם עוברים שכנים ואני כבר מפחד ממפגשים בבניין הזה, אז הצעתי שנרד לדרינק בטאקריה. בזמן שאנחנו שם, טל השכן עובר, בדיוק קנה דגים ותכנן להכין ארוחת ערב. מציע לנו להצטרף. יאללה, זורמים! הלכתי לקנות יין ועוד איזה אלכוהול של היפסטרים שנגה סיפרה לי עליו ועלינו לדירה של טל, פותחים בקבוק יין ושותים בזמן שטל מבשל. ואז שיחה מהבחור בקומה השנייה. הוא ראה את הפתק, אני מסביר לו את הסיפור והוא מסכים שאקפוץ, למרות ואולי בגלל ההזייה. אני אצלו בבית, ואנחנו שומעים את הצפצוף של האוזניות, חלש מאוד, אבל לא מצליחים למקם את האוזניות. סופר מוזר… נראה שזה מכיוון המרפסת, אבל שם משום מה האייפון שלי מאבד את החיבור לאוזניות. די, הגיע הזמן לשחרר סופית… אבל על הדרך גם ביקשתי גם מהשכנה בדירה ליד אם אוכל להכנס לרגע וללכת למרפסת שלה. אובססיבי, מה אני אעשה. היתה בשוֺק אבל הסכימה. אנשים טובים בכל פינה בבניין הזה. ואני כנראה מכיר יותר דיירים שם בשלב הזה מאנשים שגרים שם שנים :) חזרתי לדירה של טל שעדיין באמצע הכנת הארוחה. ואז פתאום אני נזכר שהיו איתי גם ה-AirPods השניים שלי ואני לא מבין איך איבדתי גם אותם עכשיו. אחרי שתי דקות של פאניקה שקטה ומחשבות על אשפוז עצמי בגהה, הם אומרים לי שהם החביאו לי את האוזניות השניות בשביל הדאחקה. בוגר מאוד! בינתיים קבוצת הוואטסאפ של הבניין כבר גועשת כי הפסיכופת שוב בבניין. ואו אסור לי להתקרב לבניין הזה יותר בחיים. אבל היה ערב מעולה ומצחיק, טל בשלן מעולה, היין היה טוב, וחזרתי באחת עשרה הביתה, מרוצה סך הכל מהשתלשלות הארועים. ובלי האיירפודס. היום בבוקר הלכתי לקנות אוזניות של B&O, לגוון. אמרתי לעצמי, עכשיו זה עניין של רבע שעה עד שאני מוצא את האוזניות המקוריות. מרפי לא יאכזב. ב-11:30 אנחנו בפגישת חברה בזום (סטארטאפ קטן, 7 אנשים). אני מספר את סיפור אתמול. ואז נועה, שעובדת איתנו בשבועיים האחרונים, קוטעת אותי: ״רגע! איבדת AirPods? הם אצלי! לא הבנתי מה זה האיירפודס שאצלי בתיק, שמתי מודעה בבניין, שאלתי שכנים, לא הבנתי של מי זה!״ ה-ל-ם. יש לי את זה בוידאו, אנסה לחלץ את רגע ההלם ולהעלות כאן. אני שואל איפה היא גרה והיא אומרת ב״רכבת 16״. ואז נופל לי האסימון. כל הזמן חיפשתי בבניין ליד, בפינה הצפון מזרחית, כי הסיגנל היה הכי חזק בפינה שבין הבניינים, אבל פשוט טעיתי בבניין. בפועל האוזניות היו כל הזמן אצל נועה בדירה שלה בקומה השנייה. כשהיא הייתה אצלי בבית שבוע שעבר היא פשוט לקחה בטעות את האוזניות שלי כי כל ה-AirPods נראים פאקינג אותו דבר. אז עכשיו יש לי גם אוזניות חדשות וגם את ה-AirPods שלי. למזלי ל-B&O אין חיבור ל-Find My של אפל, אז אם הם ילכן לאיבוד, הם פשוט ילכו לאיבוד. ושבה השלווה לחיי.
1:12

טוב, אחרי שהטויט הקודם שלי קיבל כמעט 250,000 צפיות (🤦), יש לי המשך וסוף טוב להרפתקאת האוזניות הזו, שיצאה מכל פרופורציה. בעקבות הטויט כבר היו לי כמה קונקשנים לדיירים בבניין (תודה הילה!), אז מכיוון שהאוזניות קראו לי מרחוק כל סוף השבוע, אמרתי: יאללה, עוד ניסיון חילוץ אחד. חייב לפתור את התעלומה הזאת! קבעתי עם נגה (שם בדוי) שגרה בבניין. הגעתי לשם בשבע, אלכס השומר לא היה, היה שומר מנומנם אחר. עלינו עם ה-Find My והלכנו לפי ההיפותזה שלי למזדרון של קומה ראשונה צפון מזרח. אני מתקרב וה-Find My אומר לי שאני within reach של האוזניות. אני אומר וואו זה כל כך קרוב. מתלבט אם לדפוק בדלת של הדירה ואז נגה אומרת לי שזו דירה של טל (שם בדוי), חבר שלה מהבניין. דפקנו בדלת והוא לא היה בבית. אמרתי לה ״בואי ננסה קומה שנייה״. עולים לקומה שנייה ושוב אני קולט שהאוזניות within reach. אני לוחץ על הסאונד ושומע צפצוף ממש חלש. אני בקטע מביך מצמיד אוזן לדלת ושומע צליל מבפנים. דופק בדלת, אין תשובה. עוד פעם, אין תשובה. אני אומר לנגה, בואי נעלה אלייך ונכתוב פתק. שוב, נגה ואני מכירים בדיוק חמש דקות 😅 עלינו אליה, כתבנו פתק עם הטלפון שלי ושמנו לשכן מתחת לדלת. בין לבין נגה ואני מדברים במסדרון של הבניין ואני מראיין אותה על קורות חייה. שיחה מעולה, היא חריפה, מעניינת. אבל מדי פעם עוברים שכנים ואני כבר מפחד ממפגשים בבניין הזה, אז הצעתי שנרד לדרינק בטאקריה. בזמן שאנחנו שם, טל השכן עובר, בדיוק קנה דגים ותכנן להכין ארוחת ערב. מציע לנו להצטרף. יאללה, זורמים! הלכתי לקנות יין ועוד איזה אלכוהול של היפסטרים שנגה סיפרה לי עליו ועלינו לדירה של טל, פותחים בקבוק יין ושותים בזמן שטל מבשל. ואז שיחה מהבחור בקומה השנייה. הוא ראה את הפתק, אני מסביר לו את הסיפור והוא מסכים שאקפוץ, למרות ואולי בגלל ההזייה. אני אצלו בבית, ואנחנו שומעים את הצפצוף של האוזניות, חלש מאוד, אבל לא מצליחים למקם את האוזניות. סופר מוזר… נראה שזה מכיוון המרפסת, אבל שם משום מה האייפון שלי מאבד את החיבור לאוזניות. די, הגיע הזמן לשחרר סופית… אבל על הדרך גם ביקשתי גם מהשכנה בדירה ליד אם אוכל להכנס לרגע וללכת למרפסת שלה. אובססיבי, מה אני אעשה. היתה בשוֺק אבל הסכימה. אנשים טובים בכל פינה בבניין הזה. ואני כנראה מכיר יותר דיירים שם בשלב הזה מאנשים שגרים שם שנים :) חזרתי לדירה של טל שעדיין באמצע הכנת הארוחה. ואז פתאום אני נזכר שהיו איתי גם ה-AirPods השניים שלי ואני לא מבין איך איבדתי גם אותם עכשיו. אחרי שתי דקות של פאניקה שקטה ומחשבות על אשפוז עצמי בגהה, הם אומרים לי שהם החביאו לי את האוזניות השניות בשביל הדאחקה. בוגר מאוד! בינתיים קבוצת הוואטסאפ של הבניין כבר גועשת כי הפסיכופת שוב בבניין. ואו אסור לי להתקרב לבניין הזה יותר בחיים. אבל היה ערב מעולה ומצחיק, טל בשלן מעולה, היין היה טוב, וחזרתי באחת עשרה הביתה, מרוצה סך הכל מהשתלשלות הארועים. ובלי האיירפודס. היום בבוקר הלכתי לקנות אוזניות של B&O, לגוון. אמרתי לעצמי, עכשיו זה עניין של רבע שעה עד שאני מוצא את האוזניות המקוריות. מרפי לא יאכזב. ב-11:30 אנחנו בפגישת חברה בזום (סטארטאפ קטן, 7 אנשים). אני מספר את סיפור אתמול. ואז נועה, שעובדת איתנו בשבועיים האחרונים, קוטעת אותי: ״רגע! איבדת AirPods? הם אצלי! לא הבנתי מה זה האיירפודס שאצלי בתיק, שמתי מודעה בבניין, שאלתי שכנים, לא הבנתי של מי זה!״ ה-ל-ם. יש לי את זה בוידאו, אנסה לחלץ את רגע ההלם ולהעלות כאן. אני שואל איפה היא גרה והיא אומרת ב״רכבת 16״. ואז נופל לי האסימון. כל הזמן חיפשתי בבניין ליד, בפינה הצפון מזרחית, כי הסיגנל היה הכי חזק בפינה שבין הבניינים, אבל פשוט טעיתי בבניין. בפועל האוזניות היו כל הזמן אצל נועה בדירה שלה בקומה השנייה. כשהיא הייתה אצלי בבית שבוע שעבר היא פשוט לקחה בטעות את האוזניות שלי כי כל ה-AirPods נראים פאקינג אותו דבר. אז עכשיו יש לי גם אוזניות חדשות וגם את ה-AirPods שלי. למזלי ל-B&O אין חיבור ל-Find My של אפל, אז אם הם ילכן לאיבוד, הם פשוט ילכו לאיבוד. ושבה השלווה לחיי.

Liad Agmon

106,898 görüntüleme • 5 ay önce

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:
18:13

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

50,547 görüntüleme • 1 yıl önce