Video yükleniyor...

Video Yüklenemedi

Ana Sayfaya Dön

המוות הטרגי של רפאל אדנה בן ה-4 טלטל את המדינה. מה קרה שם באמת? | לצפייה בתחקיר ששידרנו אתמול: Raviv Drucker איתי רום itay rom

11,632 görüntüleme • 3 ay önce •via X (Twitter)

0 Yorum

Yorum bulunmuyor

Orijinal gönderinin yorumları burada görünecek

Benzer Videolar

"חטפנו מכות בגלל בן גביר", סיפר שורד השבי אוהד בן עמי. בטח ראיתם את הקטע המזעזע הזה שבו אוהד מספר איך המחבלים במנהרות התעללו בהם אחרי ההתפארות של בן גביר בתקשורת היחס לאסירים הביטחוניים בשדה תימן, "3 ימים הרביצו לנו, הלכתי ובכיתי למפקד שלהם שיפסיקו. הם הראו לנו את בן גביר ואמרו לנו: 'רק בגלל זה אנחנו מרביצים לכם, וככה שלושה ימים'". מזעזע. בן עמי היה בשבי עם עוד אלקנה בוחבוט, שגב כלפון, מקסים הרקין, בר קופרשטיין ויוסף חיים אוחנה. לפי מה שסיפר, הם היו מי שחטפו מכות רצח מהמחבלים. ישירות בגלל בן גביר. שידע ויודע גם היום מה ההתנהלות שלו עושה לחטופים שלנו. ולא איכפת לו. בן עמי סיפר פרט נוסף: זה קרה ביום ה-270 שלו לשבי. זה היה אירוע כל כך טראומתי עבורו שהוא אשכרה זוכר את היום שבו זה קרה. אז הלכתי לבדוק, מה בעצם היה ביום ה-270 שלו בשבי. 2 ליולי 2024. אני לא יודע איזה סרטון ואיזה אייטם ומה בדיוק גרם לשובים של בן עמי להשתולל על החטופים שלנו וגם לא זכור לי שבן גביר היה בשדה תימן, אבל באותו הבוקר ממש בן גביר עולה לשידור בקלמן ליברמן ברשת ב'. כמה ימים קודם לכן, ראש השב"כ רונן בר מזהיר אותו על "היחס שגובל בהתעללות" באסירים הביטחוניים הפלסטינים והצפיפות הקשה בבתי הכלא, כשבמקביל החל הליך לסגירת מתקן הכליאה של צה"ל בשדה תימן בעקבות תלונות על התעללות בעצורים פלסטינים. אשכרה יש מכתב אזהרה מראש השב"כ. שזה פוגע בישראל. שזה פוגע באינטרסים הישראלים. בן גביר שם פס. לא איכפת לו מהחטופים, לא איכפת לו מההתעללות בהם, לא איכפת לו גם כשהוא כבר יודע שהמילים שלו והטיפשות שלו גורמים לחטופים שלנו לחטוף מכות. זה רשע טהור. והנה מה שאמר בן גביר בבוקר שבו החלו השובים מחמאס להכות את החטופים שלנו בראיון ב-2 ליולי 24' לקלמן- ליברמן: "האסירים צריכים לחיות ככה, בצפיפות. הויכוח הוא האם הם יהיו בתנאי בן גביר או תנאי רונן בר... ראש השב"כ איים עליי ואומר לי בצורה מפורשת שהוא רוצה לשפר את תנאי הכליאה. לא במשמרת שלי". קלמן: כי הוא אוהב מחבלים? בן גביר: לא, כי הוא פוחד מהעולם, כי זה יוצר דה-לגיטימציה, יש לו אלף סיבות. כי זה יקומם את הרשות, כי זה *ירגיז את המחבלים*. אותי זה לא מעניין... אפשר לכלוא בצפיפות. כן, הרעתי להם את התנאים. שדה תימן צריך להישאר פתוח. למה סוגרים? כי קצת רע להם? לחטופים שלנו לא רע? לחטופים שלנו לא קשה? טוב שצפוף להם. רונן בר אומר 'צפיפות, תפריט דל, הרעת כל התנאים זה דבר שהוא לא טוב'. ואני אומר מלכתחילה זה דבר שהוא נכון! אלה מחבלים כן אני רוצה שלא יהיה להם טוב בבתי הכלא. ככה הם אמורים להיות". הבנתם? רונן בר, ראש השב"כ בכבודו ובעצמו פונה לבן גביר, *מזהיר* את בן גביר שזה כבר גובל בהתעללות. בן גביר עושה בכוונה הפוך. מי נענש על כך? החטופים. וגם אחר כך, כשאוהד כבר בבית. כשאלי שרעבי מספר שהורידו להם ארוחות בגלל בן גביר. איך שבכל פעם שהוציא ציוצים שהוא גיבור גדול בבתי הכלא, הם חטפו במנהרות של חמאס. כולם ביקשו ממנו לחדול. אבל תאוות הלייקים אצל בן גביר מעל לכל. הבעיה היא שיש מי שמשלם מחיר כבד וקשה על ההתנהגות של העבריין ששולט במשרד לביטחון לאומי. תשאלו את אוהד בן עמי. הוא היה שם.

Josh Breiner

249,566 görüntüleme • 10 ay önce

״הסימן הבטוח לקריסת הרודן הוא הרגע בו אנשים מתחילים לצחוק.״ (חנה ארנדט) אתמול צפיתי בדונלד שואו, ופשוט התגלגלתי מצחוק. לצד הנשיא עמד אדם חנוט, חולה, אפור, חושש לפתוח את פיו. הוא אפילו התלבש כמו המארח כדי למצוא חן בעיניו. חוץ מלעמוד על 4 ולכשכש בזנבו הוא עשה פשוט הכל. אף אחד לא רצה לשמוע את דעתו על כלום. ניצב עלוב. צפיתי וצחקתי. ממש התגלגלתי מצחוק. זה הזכיר לי את הנאום האחרון של צ'אוצסקו, כאשר אלפי אנשים פשוט התחילו לצחוק מספר ימים לפני שהזוג צ'אוצסקו נלכד. (אל תפספסו את הסירטון המצורף מהנאום האחרון של צ'אוצסקו. הביטו בפניו המבוהלות של צ'אוצסקו ממש כמו פניו האפורות של מממן החמאס. תקשיבו להלנה צ'אוצסקו מנסה להפסיק את הקהל....) אתמול טראמפ סיפק את הסחורה. כמו כל אורח, גם מממן החמאס הוא "האדם הכי חכם/אמיץ/יפה/צלול/ישר והחבר הכי טוב שלו בעולם." מבול של מחמאות ריקות מתוכן, אסטרטגיה שתמיד עובדת - מחמאות לא עולות כסף אבל הן עובדות כי הצד השני רוצה להאמין להן. זה היה מצחיק וזה היה גם מתוחכם. אז מה קרה אתמול באמת? כצפוי הנשיא הודיע ששלב ב' יוצא לדרך ממש בקרוב. חייבים מבחינתו לשקם את הרצועה. פירוק החמאס מנשקו יבוצע רק על ידי מדינות ערב ולא על ידי ישראל. טורקיה כנראה תוביל את ההסדר הבטחוני בעזה בדומה לסוריה ובתמורה תקבל מטוסי F35. איראן תוסדר במו"מ. זהו. אתמול כולנו צפינו בפגר פוליטי מהלך השקוע עד צוואר בפרשת הבגידה הקטארית. מממן החמאס מתפורר מול ענינו. כדאי לצחוק - זה בריא!

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

16,310 görüntüleme • 8 ay önce

כשהשכן של המופתי עכרימה סברי התחיל לקלל אותו... צפו מה קרה כשכתבי הקול היהודי הגיעו לבקר בבית של המופתי המסית יחד עם מנהל מרחב ירושלים בתנועת רגבים יהודה נעם ועם עורך החדשות שלנו עמיחי שילה יצאתי אתמול לסיור בכמה איזורים בירושלים. באחת התחנות באנו לבדוק מה קורה בבית הלא חוקי של המופתי המסית עכרימה סברי בשכונת א-טור, שבעקבות חשיפות הקול היהודי קודם הליך ההריסה שלו וגם הוגש נגד המופתי כתב אישום על הסתה לרצח יהודים. כזכור, בעקבות צו של שופט בית המשפט העליון חאלד כבוב (שקיבל מסברי מגן הוקרה על הפעילות האסלאמית של משפחתו ביפו) עוכבה ההריסה. הדיירים טענו כי סברי עזב את הבית והיה רק שוכר שם, על אף שהתגורר שם שנים רבות ובתקשורת הערבית תמיד הוצג המבנה כביתו. הדיירים ביקשו שלא להרוס את הבית לאחר שהבינו כי שכנות איתו לא מיטיבה במיוחד. ראאד, שלדבריו מתגורר בבניין כ-20 שנה, יצא לדבר איתנו. כשהזכרתי את סברי פרץ בשטף קללות וטען שהם העיפו אותו משם והוא עבר לבית חנינא. האם באמת הוא שונא ככה את המופתי או שהוא מנסה ככה להתחנף ליהודים? לא יודע לומר. במענה לשאלות של יהודה מרגבים ראאד ענה שהוא מודע שהמקום לא חוקי, אבל סומך על בית המשפט והשופט חאלד כבוב שיהיה בסדר... תכלס יש לו על מי לסמוך בבית המשפט הישראלי. הבית הזה ומבנים נוספים בנויים באופן לא חוקי על שטח ירוק שאמור להיות טיילת שבסיומה תצפית מדהימה על הר הבית. כיום התצפית מוזנחת והאזור מלא אשפה. בזמן שהגענו עוד בערה שם ערימת פסולת. מה שכן, חוץ מערבי אחד שקילל מרחוק, המשילות של בן גביר והמשטרה השתפרה בהחלט. החנינו את הרכבים בנחת ליד הבית של סברי, הלכנו לתצפית וחזרנו, וחוץ מחנפנות מקומית והקללה מרחוק לא היו אירועים חריגים במיוחד. אין שום סיבה (למעט הצרות שעושה בית המשפט העליון) שהעירייה באבטחת המשטרה לא תהרוס את הבתים הלא חוקיים ותבנה טיילת רחבה ויפה לתצפית שאליה יבואו רבבות ואלפים של מבקרים להשקיף על הר הבית - המקום הקדוש ביותר לעם ישראל.

אלחנן גרונר

41,787 görüntüleme • 7 ay önce

שש שעות הייתי אתמול ברפיח עם גדוד 932 של הנח"ל. כמה תובנות דעות ואמירות: 1)תודה. זה לפני הכל. ראיתי את החיילים, ראיתי את המפקדים, דיברתי איתם. כבר 9 חודשים הם בעזה. בסוף הם שם כדי שאני ואתם נוכל לחיות פה בשקט מירבי. זה לא מובן מאליו. 2) רפיח שאני ראיתי בזמן הקצר שהייתי במחנה הפליטים שבורה ובכלל מציר פילדלפי ופנימה – הרוסה לחלוטין. אין שום סיכוי לשקם את זה בשנים הקרובות, ייקח לפחות עשור מסיום המלחמה ומי יודע מתי זה יקרה. 3) תנאי החיילים – גרועים. חיים ליטרלי בזבל. אני כותב את זה כי זה לא מדובר בכלל. אני אתאר לכם רגע מבנים שבהם נמצאים חיילים: מבנים הרוסים שבעבר שימשו משפחות עזתיות שנמלטו, המבנים בעצמם הרוסים, מסביבם הרס טוטאלי. החיילים עצמם ישנים על מזרונים ארעיים על הרצפה כמובן, החדרים מלוכלכים, בכניסות נערמת אשפה של הכוחות שהופכים למפגע תברואתי נוראי ומי שנהנה מזה זה רק החתולים המכוערים שהסתובבו שם, כלבים נטושים, זבובים ועוד. אין כמובן ביוב ואת הצרכים עושים בשקיות ובקבוקים. וחם מאוד שם ולחיילים יש בקושי מאווררים. זה מתכון לאסון. ברור שלהיות קרבי זה לא תענוג ולא בית מלון, אבל לחיות ככה אפשר כמה ימים לכל היותר, לא מעבר. בפועל, חיים ככה כמה שבועות ואין צפי לשינוי. אני חושב שהצבא לא ער לזה בכלל. 4) פילדלפי – העבודות של ישראל שם בעיצומן. המון כלי עבודה, דחפורים, טרקטורים. השקעה של מיליונים להערכתי והרושם שלי הוא שמשקיעים שם משאבים רבים 5)לחיילים נשבר מהיחס. תחשבו שיש חיילים שעמדו להשתחרר היום ופתאום באו ואמרו להם – "אתם תשארים פה עוד 4 חודשים כי הממשלה האריכה לכם היום את השירות". זה בדיוק מה שקרה להם. ילדים שכבר 9 חודשים בשיט של עזה, בלחימה ובתת התנאים האלה, פתאום מאריכים להם את השירות משום מקום. יש להם תחושה שרואים בהם כח עבודה שאפשר לבזבז. מגיע להם יותר. מה שכן, הם חזרו ואמרו שכל פעם שהם חוזרים הביתה, הם לא מבינים על מה אנחנו רבים פה. פגשתי דתיים, חילונים, חב"דניק אחד שעלה מצרפת. באמת שמגיע להם הכל. זה דור שלא ידענו כמותו, דור שנלחם כמו שאף דור אחר לא נלחם, במשך כ"כ הרבה זמן, מול אוייב חסר רחמים. אין מופרע יותר מלחשוב שהם בחרא של רפיח סובלים, נלחמים, מגינים ומאויימים כל רגע מטיל נ"ט שיגמור את חייהם בזמן שבישיבות של בני ברק יושבים במזגן בני גילם ולומדים דף גמרא. לא הגיוני. 6)מפקד – כל הזמן התלווינו למג"ד 932 סא"ל דותן מלול. הוא מתפלל שהבן שלו לא יצטרך להילחם גם בעזה. הוא לא דתי. לא היה דתי, גם לא יהיה. חילוני מעפולה שעבר לראשון לציון. אבא לפני הכל, ומפקד. עשה רושם חיובי מאוד, חדור מוטיבציה גם אחרי מלחמה כ"כ ארוכה. יש לו ילד נדמה לי בן 4, רואה את אבא שלו בא ליומיים והולך לעזה לחודשיים. הילד מבולבל. דותן ורבים אחרים מקריבים הרבה מחיי המשפחה שלהם ומסכנים את חייהם. ספציפית חטיבת הנח"ל ספגה אבידות רבות, כי היא בחזית המלחמה בעזה. מלול אומר מפורשות: "אני פה כדי שבת"א ישבו בבתי קפה ויצפו ברוקדים עם כוכבים". הוא מתחנן שנמשיך בשגרה. יש על מי לסמוך. 7) מצרים – מהצד השני של הגבול הם רואים הכל, וגם ראו הכל. ראו את כל ההברחות, ראו את ההתחמשות, והם גם רואים אותנו עכשיו במצלמות. אנחנו צריכים אותם והם צריכים אותנו. 8) פלסטינים – ראינו שניים, במצב שאני לא יכול לפרט בגלל ב"מ אבל בגדול לא קיימים שם. אין. רק חיילים ומבנים הרוסים ושבורים. במבנה של אונר"א תרופות פזורים על הרצפה, וזבל. פלסטיני שמסתובב באיזור מיד מופלל ולרוב מחוסל. אני לא רואה מצב שיחזרו לחיים שם בעתיד הנראה לעין. בדרך חזרה ראינו את משאיות הסיוע נכנסות. המשאיות שאני ראיתי עם זגוגיות מנופצות. 9) לאן כל זה הולך? אין לי מושג. אני לא בטוח שלמישהו יש מושג. אל"ם ניסים חזן שפגשתי מוכן להישאר שם גם עוד שש שנים בעזה. מה נעשה עכשיו שש שנים בעזה? עם איזה כוחות? עם איזה כסף? מה המחיר של זה? האם אנחנו באמת צופים שגם בעוד שש שנים נישאר בעזה עם כוחות ובלי החטופים? האם נגזר עלינו חיי נצח של מלחמה בתוך עזה? האם ראש הממשלה הזה שמוביל את המערכה שם את האינטרס של המדינה לפני האינטרסים האישיים שלו? יש לי תשובות, אבל בלחימה בתוך רפיח זה לא חשוב. אני רק מקווה שכאשר מתקבלות ההחלטות, חושבים קודם כל על החטופים, על ביטחון המדינה, על אזרחיה ועל חייליה ולא על דברים אחרים. ואפרופו אל"ם חזן. קיבלתי ים תגובות על הראיון המאולתר איתו בין ההריסות על הירי בבית של פסי בקיבוץ בארי. אני נזהר מאוד מאוד מלדון אותו. אירוע ה-7 באוקטובר בבארי בוודאי מחייב דיון ציבורי, מחייב העלאת האירועים, תחקורם, פרסומים וחייבים למשפחות תשובות חד משמעיות וברורות אבל הקטן מתקשה מאוד לשפוט את חזן. הגיע מהבית, סיכן את חייו, אולי טעה בענק ואולי הציל חיים. אני לא יודע איך ואם בכלל אפשר לשפוט ואני בספק אם אי פעם נדע מה היה שם. 10) אני העיתונאי ה-454,365,219 שנכנס לרצועה אבל זוכר שאני רואה רק מה שצה"ל רצה להראות לי. אין לי שמץ של מושג מה קורה בגזרות אחרות, מה קורה מעבר לרחובות שהייתי בהם. אין לי שום יכולת לדעת ואי אפשר לעשות עבודה עיתונאית אמיתית בלי לדבר עם החיילים אבל גם עם הצד השני, וזה בעיה. התחושה שלי היא שבגלל המגבלות האלה, העיתונות בארץ מתקשה לתת לציבור תמונת מצב אמיתית ולרוב מוכרים את מה שדובר צה"ל רוצה. התפקיד שלנו זה לעשות עיתונות, גם במצב של מלחמה. הלקח המרכזי שלי מהשבעה באוקטובר הוא כל הזמן לאתגר את הצבא, לבקר אותו, לשאול שאלות ולא להסתפק בתמונות הגו פרו של הכלב של עוקץ ולמחוא כפיים. אחרת, אנחנו חוטאים לציבור, מוכרים להם אשליות שלצערנו מתפוצצות אל מול המציאות.

Josh Breiner

190,330 görüntüleme • 2 yıl önce

בתחקיר ששודר אתמול בתוכנית "זמן אמת", הוזכרה גם פרשת נפילתו של בראל חדריה שמואלי ז"ל. שמואלי נפל באוגוסט 2021, כשלוש שנים ורבע לאחר פסק הדין של בג"ץ בעניין הפרימטר. מי שציינה את הפרשה היא יסכה בינה מהתנועה "למשילות", כ-"הוכחה" לכך ש-"המגבלות" המדומיינות שאותן קבע כביכול בג"ץ בפסק הדין ממאי 2018 – הן שהביאו לנפילתו של שמואלי באוגוסט 2021. בינה כמובן לא המציאה את עלילת הדם השקרית הזו. אם תחפשו היום, תמצאו לא מעט ציוצים וציטוטים של שופרות תעמולה, סוכני בורות וסתם שקרנים מקצועיים שקושרים בין שני האירועים. אלא מאי? כאשר שמואלי נפל – אף אחד, אבל אף אחד, לא טען שיש לכך קשר לאותו פסק דין של בג"ץ בעניין הפרימטר. אני מאתגר אתכם למצוא התבטאות אחת - רק אחת - של נבחר ציבור, ״עיתונאי״ או סתם בורג כלשהו במכונת התעמולה הביביסטית, שקשר בין שני האירועים *לפני* טבח ה-7.10. עד הטבח, כולם בלי יוצא מן הכלל באו בטענות, ובצדק גמור, לממשלת ישראל ולצה"ל. הם אלה שקבעו את המדיניות הביטחונית של ישראל בגבול עם רצועת עזה, והחלטותיהם הן שהביאו לשחיקת הפרימטר. בצירוף מקרים מדהים, זה קרה כאשר מי שכיהן כראש הממשלה לא היה בנימין נתניהו. אגב, אותו דבר קרה גם לגבי פסק דין הפרימטר עצמו: לאחר שפסק הדין פורסם – לא היה אפילו סוכן "משילות" אחד שיצא נגדו, ו-"הסביר" בידענות את כל מה שמכונת התעמולה מנסה לפמפם בכל מחיר, כמו שיחות שהתקיימו ״מאחורי הקלעים״, שינוי ״עקיף״ של הוראות הפתיחה באש, שצה"ל "רוסן" בגלל עצם הדיון בעתירות, או כל שקר אחר. רק כאשר התרחש טבח ה-7.10 – רק אז להקת השקרנים "נזכרה" פתאום בפסק הדין בעניין הפרימטר, הינדסה לאחור את עלילת הדם, וכרכה אותו בטבח, כמו גם בנפילתו של שמואלי ז"ל.

Or Carmi • אור כרמי

29,772 görüntüleme • 3 ay önce