Загрузка видео...

Не удалось загрузить видео

На главную

הערב במהדורה - המגעים המפתיעים בין כחול לבן למפלגת בכירי הליכוד והסיבה שלא הבשילו - הם מחפשים שלד בורסאי עם מזומנים ורוצים את גנץ בתפקיד סמלי, אם בכלל. גנץ מתכנן להוביל את המפלגה שלו או לכל הפחות להיות חלק מהנהגה משותפת. שני הצדדים מכחישים.

DaphnaLiel's profile picture

דפנה ליאל

232,258 subscribers

19,336 просмотров • 4 месяцев назад •via X (Twitter)

LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

Комментарии: 0

Нет доступных комментариев

Здесь появятся комментарии из оригинального поста

Похожие видео

🧵1/3 ״אתם חייבים לשכנע את הישראלים, אפילו לפני שתשכנעו את היהודים באמריקה, אתם חייבים לשכנע את הישראלים שלא יעזו לראות את עצמם כבעיה – הם התשובה.״ פרופ׳ רות וייס בראיון מרתק וחשוב עם חביב רטיג גור - ממליצה להקשיב לו במלואו (אצרף קישור בתגובה הבאה) - תירגמתי כאן ב-3 קליפים חלק מרכזי בו שחשוב מאד שישראלים ישמעו: ״והפוליטיקה המאורגנת הזו נגד היהודים, הפוליטיקה של האצבע המאשימה – ״הם אחראים להכל״, לא משנה כמה ההאשמות מטורפות, והן הופכות למטורפות יותר ויותר, דרך אגב... היהודים מעולם לא היו אחראים למה שמאשימים אותם בו, מעולם לא. אז אומרים לי, ׳מה את אומרת? שהיהודים הם עם מושלם?׳ בכלל לא. היהודים יודעים שהם עם לא מושלם. אבל העניין הוא לא שאנחנו מציגים עצמנו כמושלמים, העניין הוא שאסור לאפשר לאחרים להשתמש בנו כהסבר לכישלונות שלהם. ובכל פעם שאנחנו מאפשרים את זה, אפילו במידה הקטנה ביותר, כמו לומר “אה כן, אבל אנחנו יודעים שאנחנו אחראים לזה ולזה״ באמת? אני לעולם לא הייתי אומרת דבר כזה, כי אם תבדוק את זה מספיק לעומק… זו חוסר היכולת שלהם, זו התשוקה שלהם להאשים אתכם בה – זה הבעיה. בין אם אתם אוהבים את זה ובין אם לא, אי אפשר לפתור את זה (האשמות כלפי יהודים) על ידי העמדת פנים שאתם חלק מהבעיה. אי אפשר… אתם חייבים לשכנע את הישראלים, אפילו לפני שתשכנעו את היהודים באמריקה, אתם חייבים לשכנע את הישראלים שלא יעזו לראות את עצמם כבעיה – הם הפתרון (התשובה). אתם יודעים, בגלל הגיל שלי והיתרון של הגיל שלי, אני אגיד לכם שהרגע ההוא ב-1948, יצירת מדינת ישראל, הוא הרגע עם הכי הרבה תקווה בציוויליזציה מאז שהיונה הגיעה עם עלה הזית לתיבת נח. תחשבו על זה – אירופה הרסה את עצמה. אירופה, ובמיוחד גרמניה, שהייתה היהלום שבכתר האירופאי – גתה, שילר, באך, בטהובן, ברהמס, קאנט, הגל… גרמנית הייתה השפה שהייתי צריכה ללמוד גם לדוקטורט במחלקה לאנגלית, ואז גם כשהייתי במחלקה לשפות ותרבויות של המזרח הקרוב, אי אפשר היה לסיים בלי גרמנית – גרמנית, ׳השפה הגדולה של הציוויליזציה׳. ותראו את התחתית שאליה היא הגיעה, וכל אירופה, וגם סטלין, מה שהוא עשה לרעיון הקומוניזם. כלומר, העולם היה כמו: ״האם בכלל נוכל להתרומם מזה?״ ושם היו היהודים, ממש באפר. הם היו האפר. ושלוש שנים אחרי זה הם יוצרים את מדינת ישראל, הם לוקחים בחזרה את מדינת ישראל, שהייתה תחת שלטון זר במשך אלפיים שנה. המילה “נס” שמורה בדרך כלל לאירועים שלא ניתן להסביר באמצעים טבעיים. את זה אנחנו יכולים להסביר – ההיסטוריה הנפלאה של הציונות וכן הלאה. ובכל זאת, בהיסטוריה של עמים, אין שום דבר שמתקרב לזה אפילו מרחוק, ואני קוראת לזה התחייה. תחיית ישראל. למה בחרתי במילה הזו? אני אשאל משהו מהנצרות. הנצרות בנויה על הרעיון שישו קם לתחייה אחרי שלושה ימים, בעוד שהעם היהודי הקים את עצמו לתחייה בשלוש שנים מאותה נקודת שפל של הציוויליזציה. הוא הקים את עצמו לתחייה, את מדינת ישראל, לתהילה שהיא תהיה. זו מדינה כל כך נפלאה, נפלאה, נפלאה. נפלאה. אז זה הסיפור שהיינו צריכים לספר כל השנים האלה. זה הסיפור שלנו. אבל למה אנחנו לא? כי מיד הם באו והתארגנו נגדנו. האשמה, האשמה – ׳אתם אחראים!׳ ואנחנו לוקחים על עצמנו הרבה מזה. ׳נו… אולי אנחנו באמת קצת… אה, אולי זה באמת שני עמים על ארץ אחת, ואולי אנחנו צריכים לתת את זה, ואולי זה צריך להיות ככה וככה׳. מתחילים לגמרי להפנים חלקים מהמלחמה הזו נגדנו, לחשוב שאם רק אם נוכל להחזיר קצת, אם רק נוכל לעשות את זה… אנחנו לא סיפרנו את הסיפור שלנו, ומכרנו בזול. תבינו, אנחנו מוכרים גם אחרים בזול אם אנחנו לא יכולים להיות הקול הזה של השראה לציוויליזציה ולומר: “תראו מה עם יכול לעשות! תראו מה עם יכול לעשות! אתם מצליחים לדמיין? שישה מיליון יהודים, לא רק נרצחו, אלא נמחקו באופן משפיל מהאדמה. משפחות שלמות… כלומר, אני אפילו לא יכולה להיכנס לזוועה של זה… ואותו עם ממש, בחלוף רק שלוש שנים, החזיר לעצמו את הארץ שלו, את מולדתו, אחרי אלפיים שנה של שלטון זר עליה… כלומר… ואנחנו לא חייבים… כלומר, אני אתבע את המילה תחייה כאן - במקום להתמקד בחורבן וההרס של השואה שהם - הבעיה הגרמנית. זו ההיסטוריה הגרמנית. היהודים לא עשו את השואה, הגרמנים עשו את השואה, והם תמיד יחיו עם זה. אז כדי לחזור למה שאמרתי על גרמניה שהיא, אתם יודעים, ״המרכז״ – תסתכלו על גרמניה המסכנה. היא לעולם לא תוכל לשטוף את הדם מידיה, אני חושבת עליה כמו ליידי מקבת הנצחית, אתם יודעים, ואני לא מאשימה את הגרמנים של היום על העבר, זה לא מה שאני אומרת אבל גרמניה הרסה את רעיון הציוויליזציה, ואני חושבת שבמובן מסוים, יצירת מדינת ישראל מייצגת את: הפוטנציאל לציוויליזציה.״ >>
4:39

🧵1/3 ״אתם חייבים לשכנע את הישראלים, אפילו לפני שתשכנעו את היהודים באמריקה, אתם חייבים לשכנע את הישראלים שלא יעזו לראות את עצמם כבעיה – הם התשובה.״ פרופ׳ רות וייס בראיון מרתק וחשוב עם חביב רטיג גור - ממליצה להקשיב לו במלואו (אצרף קישור בתגובה הבאה) - תירגמתי כאן ב-3 קליפים חלק מרכזי בו שחשוב מאד שישראלים ישמעו: ״והפוליטיקה המאורגנת הזו נגד היהודים, הפוליטיקה של האצבע המאשימה – ״הם אחראים להכל״, לא משנה כמה ההאשמות מטורפות, והן הופכות למטורפות יותר ויותר, דרך אגב... היהודים מעולם לא היו אחראים למה שמאשימים אותם בו, מעולם לא. אז אומרים לי, ׳מה את אומרת? שהיהודים הם עם מושלם?׳ בכלל לא. היהודים יודעים שהם עם לא מושלם. אבל העניין הוא לא שאנחנו מציגים עצמנו כמושלמים, העניין הוא שאסור לאפשר לאחרים להשתמש בנו כהסבר לכישלונות שלהם. ובכל פעם שאנחנו מאפשרים את זה, אפילו במידה הקטנה ביותר, כמו לומר “אה כן, אבל אנחנו יודעים שאנחנו אחראים לזה ולזה״ באמת? אני לעולם לא הייתי אומרת דבר כזה, כי אם תבדוק את זה מספיק לעומק… זו חוסר היכולת שלהם, זו התשוקה שלהם להאשים אתכם בה – זה הבעיה. בין אם אתם אוהבים את זה ובין אם לא, אי אפשר לפתור את זה (האשמות כלפי יהודים) על ידי העמדת פנים שאתם חלק מהבעיה. אי אפשר… אתם חייבים לשכנע את הישראלים, אפילו לפני שתשכנעו את היהודים באמריקה, אתם חייבים לשכנע את הישראלים שלא יעזו לראות את עצמם כבעיה – הם הפתרון (התשובה). אתם יודעים, בגלל הגיל שלי והיתרון של הגיל שלי, אני אגיד לכם שהרגע ההוא ב-1948, יצירת מדינת ישראל, הוא הרגע עם הכי הרבה תקווה בציוויליזציה מאז שהיונה הגיעה עם עלה הזית לתיבת נח. תחשבו על זה – אירופה הרסה את עצמה. אירופה, ובמיוחד גרמניה, שהייתה היהלום שבכתר האירופאי – גתה, שילר, באך, בטהובן, ברהמס, קאנט, הגל… גרמנית הייתה השפה שהייתי צריכה ללמוד גם לדוקטורט במחלקה לאנגלית, ואז גם כשהייתי במחלקה לשפות ותרבויות של המזרח הקרוב, אי אפשר היה לסיים בלי גרמנית – גרמנית, ׳השפה הגדולה של הציוויליזציה׳. ותראו את התחתית שאליה היא הגיעה, וכל אירופה, וגם סטלין, מה שהוא עשה לרעיון הקומוניזם. כלומר, העולם היה כמו: ״האם בכלל נוכל להתרומם מזה?״ ושם היו היהודים, ממש באפר. הם היו האפר. ושלוש שנים אחרי זה הם יוצרים את מדינת ישראל, הם לוקחים בחזרה את מדינת ישראל, שהייתה תחת שלטון זר במשך אלפיים שנה. המילה “נס” שמורה בדרך כלל לאירועים שלא ניתן להסביר באמצעים טבעיים. את זה אנחנו יכולים להסביר – ההיסטוריה הנפלאה של הציונות וכן הלאה. ובכל זאת, בהיסטוריה של עמים, אין שום דבר שמתקרב לזה אפילו מרחוק, ואני קוראת לזה התחייה. תחיית ישראל. למה בחרתי במילה הזו? אני אשאל משהו מהנצרות. הנצרות בנויה על הרעיון שישו קם לתחייה אחרי שלושה ימים, בעוד שהעם היהודי הקים את עצמו לתחייה בשלוש שנים מאותה נקודת שפל של הציוויליזציה. הוא הקים את עצמו לתחייה, את מדינת ישראל, לתהילה שהיא תהיה. זו מדינה כל כך נפלאה, נפלאה, נפלאה. נפלאה. אז זה הסיפור שהיינו צריכים לספר כל השנים האלה. זה הסיפור שלנו. אבל למה אנחנו לא? כי מיד הם באו והתארגנו נגדנו. האשמה, האשמה – ׳אתם אחראים!׳ ואנחנו לוקחים על עצמנו הרבה מזה. ׳נו… אולי אנחנו באמת קצת… אה, אולי זה באמת שני עמים על ארץ אחת, ואולי אנחנו צריכים לתת את זה, ואולי זה צריך להיות ככה וככה׳. מתחילים לגמרי להפנים חלקים מהמלחמה הזו נגדנו, לחשוב שאם רק אם נוכל להחזיר קצת, אם רק נוכל לעשות את זה… אנחנו לא סיפרנו את הסיפור שלנו, ומכרנו בזול. תבינו, אנחנו מוכרים גם אחרים בזול אם אנחנו לא יכולים להיות הקול הזה של השראה לציוויליזציה ולומר: “תראו מה עם יכול לעשות! תראו מה עם יכול לעשות! אתם מצליחים לדמיין? שישה מיליון יהודים, לא רק נרצחו, אלא נמחקו באופן משפיל מהאדמה. משפחות שלמות… כלומר, אני אפילו לא יכולה להיכנס לזוועה של זה… ואותו עם ממש, בחלוף רק שלוש שנים, החזיר לעצמו את הארץ שלו, את מולדתו, אחרי אלפיים שנה של שלטון זר עליה… כלומר… ואנחנו לא חייבים… כלומר, אני אתבע את המילה תחייה כאן - במקום להתמקד בחורבן וההרס של השואה שהם - הבעיה הגרמנית. זו ההיסטוריה הגרמנית. היהודים לא עשו את השואה, הגרמנים עשו את השואה, והם תמיד יחיו עם זה. אז כדי לחזור למה שאמרתי על גרמניה שהיא, אתם יודעים, ״המרכז״ – תסתכלו על גרמניה המסכנה. היא לעולם לא תוכל לשטוף את הדם מידיה, אני חושבת עליה כמו ליידי מקבת הנצחית, אתם יודעים, ואני לא מאשימה את הגרמנים של היום על העבר, זה לא מה שאני אומרת אבל גרמניה הרסה את רעיון הציוויליזציה, ואני חושבת שבמובן מסוים, יצירת מדינת ישראל מייצגת את: הפוטנציאל לציוויליזציה.״ >>

Gal G., Adv 🇮🇱

17,816 просмотров • 1 месяц назад

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – יוסי מלמן בעיתון "הארץ": "בישראל מתרחש מרד צבאי. זו האמת לאמיתה"; "הם מורדים, ובצדק, כדי לשמר את הדמוקרטיה. הם חשים שהערכים שעליהם חונכו נשחקים ופועלים למנוע את הפיכתה של ישראל לדיקטטורה" ב-20 ביולי 2023, פרסם עיתון "הארץ" מאמר פרי עטו של יוסי מלמן, עיתונאי ופרשן לענייני מודיעין וביטחון, שכותרתו "אין צורך במכבסת מילים, יש כאן מרד. והוא מוצדק לגמרי". להלן קטעים ממאמרו של יוסי מלמן: "בישראל מתרחש מרד צבאי. זו האמת לאמיתה. יש ניסיון להצטעצע במילים כדי להתחמק מלהביט למציאות בעיניים. המורדים ותומכיהם מעדיפים להשתמש במכבסת מילים ובהתעמלות לשונית במקום לומר ללא כחל ושרק כי יש סרבנות בקרב משרתי המילואים. הם מכנים את התופעה "הפסקת התנדבות". "המרד הזה רחב ידיים והוא מתפרש מעבר לעצומות שעליהן חתמו אלפים רבים של אנשי מילואים (בשירות פעיל או לא) בצה"ל, המוסד ושב"כ. הוא גם עולה על כאלף ויותר הטייסים, אנשי מטה חיל האוויר, מערך המבצעים המיוחדים, היחידות המיוחדות, יחידה 8200 והיחידה הטכנולוגית של אגף המודיעין, רופאים צבאיים ועוד, שלא התייצבו למילואים או הזהירו שלא יתייצבו, אם חוקי ההפיכה המשטרית יועברו. "לכך יש להוסיף גם ריבוי תופעות של "סרבנות לבנה". הכוונה היא לאנשי מילואים שחומקים משירות בתואנות ובתירוצים שונים מבלי להעניק לכך את חותמת הסירוב. נוסף על כך, חל גידול בסירוב של קצינים בדרגים זוטרים או דרגי ביניים - סגנים, סרנים, רבי-סרנים ואפילו סגני אלופים - לחתום על הארכת שירות הקבע שלהם. זוהי תופעה שמדאיגה מאוד את אגף כוח האדם בצה"ל ולמעשה את כל המטכ"ל והרמטכ"ל עצמו. "נוח לכל הצדדים לא לומר את המילים המפורשות "מרד צבאי", אבל כדי להתמודד עם הבעיה צריך בראש ובראשונה להסתכל למציאות בעיניים ולקרוא לה בשם ההולם אותה. "המרד בצה"ל מתאפשר ושואב לגיטימציה מתוקף העובדה ש"צבא העם" הוא אתוס מקודש מאז קום המדינה, גם אם בעשורים האחרונים צה"ל חדל מלהיות כזה. הנתונים בעניין ברורים: כמחצית מהציבור אינו משרת בצה"ל. רעיון צבא העם שימש את כל ממשלות ישראל לגיוס החברה למטרות הלאומיות של בניית האומה וביסוסה, וכמכשיר להעלאת המוטיבציה וליצירת לכידות ואחדות וככלי לאינדוקטרינציה חברתית ותרבותית. אליו נוסף רכיב המיליטריזציה החברתית המתבטא הן בנראות והן בתפקיד שהצבא ויוצאיו ממלאים גם בתחומים רבים בחברה - בחינוך, בבריאות, בכלכלה ואפילו בתרבות. "שני הגורמים האלה - צבא העם והמיליטריזציה החברתית - פועלים כעת כבומרנג. חלק גדול מצבא העם אינו מוכן לקבל את הניסיון של הממשלה, גם אם היא נבחרת וחוקית, לשנות את הסטטוס-קוו ולהעביר את חוקי ההפיכה המשטרית בחיפזון, ללא הסכמה רחבה וללא שיקול דעת ראוי. הם מורדים, ובצדק, כדי לשמר את הדמוקרטיה. הם חשים שהערכים שעליהם חונכו נשחקים ופועלים למנוע את הפיכתה של ישראל לדיקטטורה". סימוכין: סגן אלוף במילואים ש' ממערך המ"מ במסיבת העיתונאים ב-22.7.23. וידאו: ערוץ יוטיוב אחים.ות לנשק
1:56

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – יוסי מלמן בעיתון "הארץ": "בישראל מתרחש מרד צבאי. זו האמת לאמיתה"; "הם מורדים, ובצדק, כדי לשמר את הדמוקרטיה. הם חשים שהערכים שעליהם חונכו נשחקים ופועלים למנוע את הפיכתה של ישראל לדיקטטורה" ב-20 ביולי 2023, פרסם עיתון "הארץ" מאמר פרי עטו של יוסי מלמן, עיתונאי ופרשן לענייני מודיעין וביטחון, שכותרתו "אין צורך במכבסת מילים, יש כאן מרד. והוא מוצדק לגמרי". להלן קטעים ממאמרו של יוסי מלמן: "בישראל מתרחש מרד צבאי. זו האמת לאמיתה. יש ניסיון להצטעצע במילים כדי להתחמק מלהביט למציאות בעיניים. המורדים ותומכיהם מעדיפים להשתמש במכבסת מילים ובהתעמלות לשונית במקום לומר ללא כחל ושרק כי יש סרבנות בקרב משרתי המילואים. הם מכנים את התופעה "הפסקת התנדבות". "המרד הזה רחב ידיים והוא מתפרש מעבר לעצומות שעליהן חתמו אלפים רבים של אנשי מילואים (בשירות פעיל או לא) בצה"ל, המוסד ושב"כ. הוא גם עולה על כאלף ויותר הטייסים, אנשי מטה חיל האוויר, מערך המבצעים המיוחדים, היחידות המיוחדות, יחידה 8200 והיחידה הטכנולוגית של אגף המודיעין, רופאים צבאיים ועוד, שלא התייצבו למילואים או הזהירו שלא יתייצבו, אם חוקי ההפיכה המשטרית יועברו. "לכך יש להוסיף גם ריבוי תופעות של "סרבנות לבנה". הכוונה היא לאנשי מילואים שחומקים משירות בתואנות ובתירוצים שונים מבלי להעניק לכך את חותמת הסירוב. נוסף על כך, חל גידול בסירוב של קצינים בדרגים זוטרים או דרגי ביניים - סגנים, סרנים, רבי-סרנים ואפילו סגני אלופים - לחתום על הארכת שירות הקבע שלהם. זוהי תופעה שמדאיגה מאוד את אגף כוח האדם בצה"ל ולמעשה את כל המטכ"ל והרמטכ"ל עצמו. "נוח לכל הצדדים לא לומר את המילים המפורשות "מרד צבאי", אבל כדי להתמודד עם הבעיה צריך בראש ובראשונה להסתכל למציאות בעיניים ולקרוא לה בשם ההולם אותה. "המרד בצה"ל מתאפשר ושואב לגיטימציה מתוקף העובדה ש"צבא העם" הוא אתוס מקודש מאז קום המדינה, גם אם בעשורים האחרונים צה"ל חדל מלהיות כזה. הנתונים בעניין ברורים: כמחצית מהציבור אינו משרת בצה"ל. רעיון צבא העם שימש את כל ממשלות ישראל לגיוס החברה למטרות הלאומיות של בניית האומה וביסוסה, וכמכשיר להעלאת המוטיבציה וליצירת לכידות ואחדות וככלי לאינדוקטרינציה חברתית ותרבותית. אליו נוסף רכיב המיליטריזציה החברתית המתבטא הן בנראות והן בתפקיד שהצבא ויוצאיו ממלאים גם בתחומים רבים בחברה - בחינוך, בבריאות, בכלכלה ואפילו בתרבות. "שני הגורמים האלה - צבא העם והמיליטריזציה החברתית - פועלים כעת כבומרנג. חלק גדול מצבא העם אינו מוכן לקבל את הניסיון של הממשלה, גם אם היא נבחרת וחוקית, לשנות את הסטטוס-קוו ולהעביר את חוקי ההפיכה המשטרית בחיפזון, ללא הסכמה רחבה וללא שיקול דעת ראוי. הם מורדים, ובצדק, כדי לשמר את הדמוקרטיה. הם חשים שהערכים שעליהם חונכו נשחקים ופועלים למנוע את הפיכתה של ישראל לדיקטטורה". סימוכין: סגן אלוף במילואים ש' ממערך המ"מ במסיבת העיתונאים ב-22.7.23. וידאו: ערוץ יוטיוב אחים.ות לנשק

Jonathan D. Halevi

19,410 просмотров • 1 год назад

ככל שאני מעמיקה בנושא, אני מזועזעת יותר מהחשדות החמורים ומהפרסומים שנחשפים. וכליכודניקית לשעבר, קשה להאמין עד כמה הליכוד סטה מהדרך. חשבנו שקטארגייט הוא סיפור על יועצים בסביבת ראש הממשלה שעבדו, לפי החשדות והפרסומים, גם עבור אינטרסים קטאריים בזמן מלחמה, מול מדינה שמימנה לאורך שנים את חמאס, ארגון שביצע את טבח 7 באוקטובר ונלחם בחיילים שלנו. אבל ככל שקוראים את הפרסומים, התמונה מטרידה הרבה יותר. עזמי בשארה, מייסד בל״ד, עזב את ישראל ב 2007 בעקבות חקירה שבה נחשד בין היתר בסיוע לאויב, במגע עם סוכן זר ובהעברת מידע לחיזבאללה במהלך מלחמת לבנון השנייה. בשארה הכחיש את החשדות. מאז הוא חי בקטאר וצבר שם מעמד והשפעה משמעותיים. הוא עומד בראש מוסד מחקר בדוחא, מופיע בתקשורת הערבית וממשיך לעסוק באופן פעיל בישראל, בפוליטיקה הפלסטינית ובמזרח התיכון. באפריל 2025 פרסם נדב איל ב ynet כי גורמים ביטחוניים טענו שהקטארים נועצו בבשארה, לכל הפחות בעיצוב מסרים שנשמעו בישראל מאז תחילת המלחמה. בשארה הכחיש שהוא משמש יועץ של קטאר, אך אישר כי יש לו יחסים טובים עם הנהגת קטאר וכי כאשר שואלים לדעתו הוא מביע אותה. וכאן מגיע החיבור לפוליטיקה הישראלית. לפי תחקיר של יובל קרני ב ynet, לפני בחירות 2022 היו עדויות לשיתוף פעולה בין סאמי אבו שחאדה מבל״ד לבין בכירים באופוזיציה של נתניהו באותה תקופה, ובהם יריב לוין, יואב קיש ואריה דרעי. לפי הפרסום, התקיימו תיאומים סביב הצבעות ומהלכים פוליטיים נגד ממשלת בנט לפיד. אבל זה לא הכול. באותו תחקיר דווח כי זמן קצר לפני הגשת הרשימות לבחירות התקיימו התייעצויות בין אנשי בל״ד לבין עזמי בשארה שישב בקטאר. סאמי אבו שחאדה הכחיש את הטענה בדבר מעורבותו של בשארה בהחלטות המפלגה, אך אישר כי בל״ד שיתפה פעולה עם הליכוד, הימין והחרדים. בל״ד לבסוף רצה לבדה בבחירות 2022, לא עברה את אחוז החסימה, ויותר מ 138 אלף קולות לא תורגמו למנדטים. גם בן כספית העלה בפרסומיו טענה משמעותית נוספת. בערוץ הרשמי שלו כתב כי לדבריו הייתה מעורבות קטארית בלחץ על בל״ד לפרק את הרשימה המשותפת ערב הבחירות, באופן שהגדיל את סיכוייו של נתניהו לנצח. חשוב לדייק. זו טענה עיתונאית שדורשת בדיקה וחקירה. היא אינה עובדה שנקבעה בבית משפט או ממצא רשמי של חקירה. וב 2026 מנסור עבאס כבר האשים את בשארה בפומבי ב״מבצע השפעה״ וטען כי בשארה ואנשיו סייעו בעבר להפלת ממשלת השינוי ולהקמת ממשלת נתניהו בן גביר. גם זו טענה פוליטית ולא ממצא משפטי. אבל כשמחברים את כל הפרסומים, קשה להתייחס לכל אחד מהם כאילו הוא עומד לבדו. יועצים בסביבת ראש הממשלה וקטאר. עזמי בשארה וקטאר. עזמי בשארה ובל״ד. בל״ד ובכירים בגוש נתניהו. וטענות עיתונאיות ופוליטיות על מעורבות קטארית במהלכים שהשפיעו על מערכת הבחירות בישראל. צריך לומר ביושר ובאחריות. לא הוכח קשר ישיר בין נתניהו לעזמי בשארה. לא הוכח שנתניהו הפעיל את בשארה. ולא הוכח שבשארה פעל בשליחות הליכוד. אבל אחרי כל מה שפורסם, אסור לעצום עיניים ואסור לפחד לשאול את השאלות. אם אדם שנחשד בעבר בסיוע לחיזבאללה יושב בקטאר, מקיים קשרים עם הנהגתה ולפי פרסומים ממשיך להיות מעורב ומשפיע בנושאים הקשורים לישראל ולבל״ד, ובמקביל בל״ד מקיימת שיתופי פעולה ותיאומים עם בכירים בגוש נתניהו, הציבור חייב לדעת מה היה שם באמת. האם קטאר ניסתה להשפיע על הפוליטיקה הישראלית ביותר מערוץ אחד? האם במקביל לקשרים שנחקרים היום סביב לשכת ראש הממשלה התקיימו ערוצי השפעה קטאריים נוספים בתוך המערכת הפוליטית הישראלית? מה היה חלקו של עזמי בשארה? מה היה חלקה של בל״ד? מי דיבר עם מי? מי תיאם עם מי? מי ידע מה ומתי? ומה ידעו בליכוד ובסביבת נתניהו? הציבור הישראלי זכאי לחקר האמת. בלי טיוח. בלי הנחות. אנחנו נפעל לדה קטאריזציה מלאה של מדינת ישראל, לחשיפת קשרי ההשפעה, לחשיפת הקשרים המפוקפקים ולהוצאת ההשפעה הקטארית ממוקדי הכוח בישראל. מצ"ב סרטון על עזמי בשארה בקטאר וההסתה נגד ישראל.
4:12

ככל שאני מעמיקה בנושא, אני מזועזעת יותר מהחשדות החמורים ומהפרסומים שנחשפים. וכליכודניקית לשעבר, קשה להאמין עד כמה הליכוד סטה מהדרך. חשבנו שקטארגייט הוא סיפור על יועצים בסביבת ראש הממשלה שעבדו, לפי החשדות והפרסומים, גם עבור אינטרסים קטאריים בזמן מלחמה, מול מדינה שמימנה לאורך שנים את חמאס, ארגון שביצע את טבח 7 באוקטובר ונלחם בחיילים שלנו. אבל ככל שקוראים את הפרסומים, התמונה מטרידה הרבה יותר. עזמי בשארה, מייסד בל״ד, עזב את ישראל ב 2007 בעקבות חקירה שבה נחשד בין היתר בסיוע לאויב, במגע עם סוכן זר ובהעברת מידע לחיזבאללה במהלך מלחמת לבנון השנייה. בשארה הכחיש את החשדות. מאז הוא חי בקטאר וצבר שם מעמד והשפעה משמעותיים. הוא עומד בראש מוסד מחקר בדוחא, מופיע בתקשורת הערבית וממשיך לעסוק באופן פעיל בישראל, בפוליטיקה הפלסטינית ובמזרח התיכון. באפריל 2025 פרסם נדב איל ב ynet כי גורמים ביטחוניים טענו שהקטארים נועצו בבשארה, לכל הפחות בעיצוב מסרים שנשמעו בישראל מאז תחילת המלחמה. בשארה הכחיש שהוא משמש יועץ של קטאר, אך אישר כי יש לו יחסים טובים עם הנהגת קטאר וכי כאשר שואלים לדעתו הוא מביע אותה. וכאן מגיע החיבור לפוליטיקה הישראלית. לפי תחקיר של יובל קרני ב ynet, לפני בחירות 2022 היו עדויות לשיתוף פעולה בין סאמי אבו שחאדה מבל״ד לבין בכירים באופוזיציה של נתניהו באותה תקופה, ובהם יריב לוין, יואב קיש ואריה דרעי. לפי הפרסום, התקיימו תיאומים סביב הצבעות ומהלכים פוליטיים נגד ממשלת בנט לפיד. אבל זה לא הכול. באותו תחקיר דווח כי זמן קצר לפני הגשת הרשימות לבחירות התקיימו התייעצויות בין אנשי בל״ד לבין עזמי בשארה שישב בקטאר. סאמי אבו שחאדה הכחיש את הטענה בדבר מעורבותו של בשארה בהחלטות המפלגה, אך אישר כי בל״ד שיתפה פעולה עם הליכוד, הימין והחרדים. בל״ד לבסוף רצה לבדה בבחירות 2022, לא עברה את אחוז החסימה, ויותר מ 138 אלף קולות לא תורגמו למנדטים. גם בן כספית העלה בפרסומיו טענה משמעותית נוספת. בערוץ הרשמי שלו כתב כי לדבריו הייתה מעורבות קטארית בלחץ על בל״ד לפרק את הרשימה המשותפת ערב הבחירות, באופן שהגדיל את סיכוייו של נתניהו לנצח. חשוב לדייק. זו טענה עיתונאית שדורשת בדיקה וחקירה. היא אינה עובדה שנקבעה בבית משפט או ממצא רשמי של חקירה. וב 2026 מנסור עבאס כבר האשים את בשארה בפומבי ב״מבצע השפעה״ וטען כי בשארה ואנשיו סייעו בעבר להפלת ממשלת השינוי ולהקמת ממשלת נתניהו בן גביר. גם זו טענה פוליטית ולא ממצא משפטי. אבל כשמחברים את כל הפרסומים, קשה להתייחס לכל אחד מהם כאילו הוא עומד לבדו. יועצים בסביבת ראש הממשלה וקטאר. עזמי בשארה וקטאר. עזמי בשארה ובל״ד. בל״ד ובכירים בגוש נתניהו. וטענות עיתונאיות ופוליטיות על מעורבות קטארית במהלכים שהשפיעו על מערכת הבחירות בישראל. צריך לומר ביושר ובאחריות. לא הוכח קשר ישיר בין נתניהו לעזמי בשארה. לא הוכח שנתניהו הפעיל את בשארה. ולא הוכח שבשארה פעל בשליחות הליכוד. אבל אחרי כל מה שפורסם, אסור לעצום עיניים ואסור לפחד לשאול את השאלות. אם אדם שנחשד בעבר בסיוע לחיזבאללה יושב בקטאר, מקיים קשרים עם הנהגתה ולפי פרסומים ממשיך להיות מעורב ומשפיע בנושאים הקשורים לישראל ולבל״ד, ובמקביל בל״ד מקיימת שיתופי פעולה ותיאומים עם בכירים בגוש נתניהו, הציבור חייב לדעת מה היה שם באמת. האם קטאר ניסתה להשפיע על הפוליטיקה הישראלית ביותר מערוץ אחד? האם במקביל לקשרים שנחקרים היום סביב לשכת ראש הממשלה התקיימו ערוצי השפעה קטאריים נוספים בתוך המערכת הפוליטית הישראלית? מה היה חלקו של עזמי בשארה? מה היה חלקה של בל״ד? מי דיבר עם מי? מי תיאם עם מי? מי ידע מה ומתי? ומה ידעו בליכוד ובסביבת נתניהו? הציבור הישראלי זכאי לחקר האמת. בלי טיוח. בלי הנחות. אנחנו נפעל לדה קטאריזציה מלאה של מדינת ישראל, לחשיפת קשרי ההשפעה, לחשיפת הקשרים המפוקפקים ולהוצאת ההשפעה הקטארית ממוקדי הכוח בישראל. מצ"ב סרטון על עזמי בשארה בקטאר וההסתה נגד ישראל.

Orly Harel

12,515 просмотров • 22 дней назад

נאום השותפות של מנסור עבאס. בנאום מרגש של תקווה, מתינות, שפיות ואנושיות פתח היום בבוקר, היו"ר עבאס, את הוועידה הארצית ה-28 של רע״מ, שבמהלכה ייבחרו המועמדים של המפלגה לכנסת. הוועידה התכנסה בטייבה בהשתתפות כ-1,050 חברי המפלגה מכל רחבי הארץ. לראשונה מפלגת רע"מ תציג ברשימה מועמד יהודי, נוצרי ומוסלמי. בטקסטים, לא פחות מדרמטים, בכנות נדירה, עבאס הציג משנה סדורה של שותפות אמיתית ומושרשת על הארץ הזו, בין ערבים ליהודים. אלו הציטוטים המשמעותיים מדבריו: "נוכל להושיט יד לחברה היהודית ולהציג מודל לשותפות ערבית-יהודית אמיתית, ולא ייצוג סמלי בלבד... זוהי התרופה, אחים יקרים, לגזענות ולפאשיזם. עליכם להיות סכר בפני הפאשיזם. אנחנו גשר להשגת מטרות אלה: גשר להבנה, גשר לפיוס, גשר לסיום המלחמות... אנחנו שותפים, ויש לנו זכות לקבל החלטות ולקבוע מדיניות... אני לא מוכן שנדיר את עצמנו ממעגל קבלת ההחלטות... אנחנו לא אזרחים מדרגה שנייה, שלישית ורביעית. הערבי אינו מסכים לשבת על ספסל המחליפים. מי אמר שנשים מתמודדות רק על המושב הרביעי? למה שלא תהיה תחרות על המושבים האחרים?.. בפעם הבאה ברשימה המאוחדת תהיינה מתמודדות על ראשות הרשימה המאוחדת בפעם הבאה...אין דבר שמגביל את תפקידכן או את נוכחותכן." במשך עשורים פעלה הפוליטיקה הערבית בישראל מעמדת מחאה, אופוזיציה קבועה, הצבעה נגד, תביעת זכויות מבחוץ. עבאס מוחק את העמדה הזו כאופציה לגיטימית ומכנה אותה "ספסל המחליפים" ו"תפקיד המעודדים". במקומה הוא מציב תביעה לשלטון ממש, לא ייצוג, לא הידברות, אלא ישיבה במקום שבו מתקבלות ההחלטות ונקבעת המדיניות. עבאס אינו תוקף רק את הימין הישראלי אלא גם את הקונצנזוס ואת הקיצונים במגזר שלו, הוא מגדיר את הסירוב לשלטון כהחלשה עצמית. עבאס מדבר על נשים, הוא לא מסתפק בהבטחת מקום ברשימה, הוא מציב ראשות רשימה כאופק. דברים אמיצים אלה הם ביקורת על היררכיה מגדרית שמרנית בתוך החברה הערבית, שנאמרת בראש חוצות בכנס תנועה שבסיסה הוא איסלאמי. עבאס הוא מנהיג אמיץ, חכם, פרגמטי מהפכן, הוא ייחקק בדברי הימים של מדינת ישראל כנושא הדגל של חיים משותפים ושל שיוייון בין יהודים לערבים, פשוט כי אין ברירה אחרת. עבאס הוא הקונטרסט, האצבע בעין לכל הגזענים והפאשיסטים היהודים שהרימו ראש תחת שלטונו של עוכר ישראל, בנימין נתניהו. למנסור עבאס, למפלגת רע"ם ולכל המגזר הערבי, תפקיד מכריע בסילוק ממשלת ההפקרות, השנאה והבגידה של בנימין נתניהו. בואו, ערבים ויהודים, בואו ננהר לקלפיות וניצור ביחד עתיד משותף בארץ הטובה הזו. עוד 66 ימים למהפך הגדול 💪🇮🇱 Mansour Abbas מנסור עבאס
2:52

נאום השותפות של מנסור עבאס. בנאום מרגש של תקווה, מתינות, שפיות ואנושיות פתח היום בבוקר, היו"ר עבאס, את הוועידה הארצית ה-28 של רע״מ, שבמהלכה ייבחרו המועמדים של המפלגה לכנסת. הוועידה התכנסה בטייבה בהשתתפות כ-1,050 חברי המפלגה מכל רחבי הארץ. לראשונה מפלגת רע"מ תציג ברשימה מועמד יהודי, נוצרי ומוסלמי. בטקסטים, לא פחות מדרמטים, בכנות נדירה, עבאס הציג משנה סדורה של שותפות אמיתית ומושרשת על הארץ הזו, בין ערבים ליהודים. אלו הציטוטים המשמעותיים מדבריו: "נוכל להושיט יד לחברה היהודית ולהציג מודל לשותפות ערבית-יהודית אמיתית, ולא ייצוג סמלי בלבד... זוהי התרופה, אחים יקרים, לגזענות ולפאשיזם. עליכם להיות סכר בפני הפאשיזם. אנחנו גשר להשגת מטרות אלה: גשר להבנה, גשר לפיוס, גשר לסיום המלחמות... אנחנו שותפים, ויש לנו זכות לקבל החלטות ולקבוע מדיניות... אני לא מוכן שנדיר את עצמנו ממעגל קבלת ההחלטות... אנחנו לא אזרחים מדרגה שנייה, שלישית ורביעית. הערבי אינו מסכים לשבת על ספסל המחליפים. מי אמר שנשים מתמודדות רק על המושב הרביעי? למה שלא תהיה תחרות על המושבים האחרים?.. בפעם הבאה ברשימה המאוחדת תהיינה מתמודדות על ראשות הרשימה המאוחדת בפעם הבאה...אין דבר שמגביל את תפקידכן או את נוכחותכן." במשך עשורים פעלה הפוליטיקה הערבית בישראל מעמדת מחאה, אופוזיציה קבועה, הצבעה נגד, תביעת זכויות מבחוץ. עבאס מוחק את העמדה הזו כאופציה לגיטימית ומכנה אותה "ספסל המחליפים" ו"תפקיד המעודדים". במקומה הוא מציב תביעה לשלטון ממש, לא ייצוג, לא הידברות, אלא ישיבה במקום שבו מתקבלות ההחלטות ונקבעת המדיניות. עבאס אינו תוקף רק את הימין הישראלי אלא גם את הקונצנזוס ואת הקיצונים במגזר שלו, הוא מגדיר את הסירוב לשלטון כהחלשה עצמית. עבאס מדבר על נשים, הוא לא מסתפק בהבטחת מקום ברשימה, הוא מציב ראשות רשימה כאופק. דברים אמיצים אלה הם ביקורת על היררכיה מגדרית שמרנית בתוך החברה הערבית, שנאמרת בראש חוצות בכנס תנועה שבסיסה הוא איסלאמי. עבאס הוא מנהיג אמיץ, חכם, פרגמטי מהפכן, הוא ייחקק בדברי הימים של מדינת ישראל כנושא הדגל של חיים משותפים ושל שיוייון בין יהודים לערבים, פשוט כי אין ברירה אחרת. עבאס הוא הקונטרסט, האצבע בעין לכל הגזענים והפאשיסטים היהודים שהרימו ראש תחת שלטונו של עוכר ישראל, בנימין נתניהו. למנסור עבאס, למפלגת רע"ם ולכל המגזר הערבי, תפקיד מכריע בסילוק ממשלת ההפקרות, השנאה והבגידה של בנימין נתניהו. בואו, ערבים ויהודים, בואו ננהר לקלפיות וניצור ביחד עתיד משותף בארץ הטובה הזו. עוד 66 ימים למהפך הגדול 💪🇮🇱 Mansour Abbas מנסור עבאס

Danny Gallant דני גלנט

107,322 просмотров • 1 месяц назад

עדות גיורא איילנד: "במרץ 2023 הוא [ראש אמ"ן אהרון חליוה] אמר: הערכת המודיעין שנתתי בנובמבר [2022] לא רלוונטית; הסבירות למלחמה גבוהה יותר ממה שהערכנו אז; במאי או ביוני 2023, [ראש] אמ"ן הציג תמונה קודרת מאוד ביחס למה [ש]צפוי לנו בעתיד הקרוב; דיבר במושגים של בערך השנה הקרובה" ב-15 באוגוסט 2024, אלוף במילואים גיורא איילנד, לשעבר ראש אגף המבצעים וראש אגף התכנון בצה"ל, העיד בפני ועדת החקירה האזרחית לאסון השבעה באוקטובר 2023. להלן קטע מעדותו: גיורא איילנד: כל שנה, פחות או יותר בנובמבר–דצמבר, מתקיים איזשהו ריטואל, אולי פגישה, שנקראת הערכת המודיעין השנתית, שבה ראש אמ"ן [אגף המודיעין], ראש המוסד וראש השב"כ [שירות הביטחון הכללי] מציגים לפני הקבינט את הערכת המודיעין: מה יהיה בשנה הקרובה. זה לא פורום של קבלת החלטות ברובו; זה יותר פורום של באמת הערכת מודיעין. אמ"ן עם רח"ט מחקר [ראש חטיבת המחקר באמ"ן], וראש אמ"ן עם האנשים המובילים. וכפי שאמרתי, האירוע הזה בדרך כלל לא נגמר באיזשהן החלטות, וגם לא [זו] תכליתו. בניגוד לכל שנה אחרת, וזה אני אומר לזכותו של ראש אמ"ן [אלוף אהרון חליוה], תיכף אני אגיד דברים אחרים מאוד שונים, במרץ 2023 הוא [חליוה] אמר: רגע, הערכת המודיעין שנתתי בנובמבר [2022] לפני ארבעה חודשים, היא כבר לא מדויקת. היא כבר לא לגמרי רלוונטית. התקדרו פני השמיים. המציאות יותר חמורה. יש יותר סכנות ממה שהערכתי. ואם משתמשים במילה החמקמקה גם של "סבירות": הסבירות למלחמה גבוהה יותר ממה שהערכנו אותה בנובמבר. בעקבות האמירה הזאת שלו, מי שזוכר, היה אותו ליל גלנט המפורסם. הוא קרה כמעט ישירות אחרי כן [ליל 26–27 במרץ 2023, שבו פרצו מחאות המוניות ספונטניות אחרי הודעת נתניהו על כוונתו לפטר את שר הביטחון יואב גלנט בעקבות קריאתו לעצור את הרפורמה המשפטית מטעמי ביטחון], כי אותה סקירה הוצגה לשר הביטחון, שבהחלט נבהל, או לפחות היה מודאג, וחשב שיש דברים שכדאי לעצור אותם — במיוחד בדימוי של ישראל כמדינה משוסעת [ו]חלשה, עם כל המלחמות על הרפורמה המשפטית. הוא פנה לראש הממשלה וביקש לעצור, כי [הוא] אומר: אויבינו מפרשים את הדברים בצורה רעה, ולכן יש לנו בעיות יותר חמורות, או יותר בטח אקוטיות, מאשר תהליכים כאלה או אחרים. פחות או יותר במאי או ביוני אותה שנה [2023], ראש אמ"ן כינס קבוצה של בערך שמונה או עשרה אנשים לשעבר, בעיקר ראשי אמ"ן לשעבר וראשי אגף מבצעים לשעבר. בין היתר היו שם אהוד ברק, גם [משה] בוגי יעלון, שהבנתי היה פה הבוקר, עמוס ידלין ואחרים, והיו שם ראשי אגף המבצעים לשעבר, ואני ביניהם. באמת אמ"ן הציג תמונה שבעיניי נראתה קודרת מאוד ביחס למה [ש]צפוי לנו בעתיד הקרוב. הוא לא דיבר במושגים קונקרטיים של שבועות וחודשים; דיבר במושגים של בערך השנה הקרובה. אני אישית די התחלחלתי ממה ששמעתי שם. ביקשתי מראש אמ"ן ללמוד את נושא המודיעין בצורה יותר יסודית. קיבלתי אישור, וביליתי יום שלם בכמה מחלקות באמ"ן כדי להעמיק את הידע הקונקרטי שלי על מה שקורה. והדאגה שלי הפכה להיות חמורה עוד יותר. בעקבות העניין הזה, ביולי [2023], פרסמתי פוסט בין חברים שהיה מאוד ויראלי ורץ להרבה מקומות. אני לא אקרא לכם את כולו, אבל אני אציין פה דברים שאני, בתור אדם ששמע דברים והבין אותם, יכול היה גם להציף אותם כלפי מעלה. אני אקרא בקצרה: "בחצי השנה האחרונה השתפר פלאים", אני מדבר על בערך שנה מהיום או שנה וחודשיים מהיום, יוני פחות או יותר, יוני - יולי 2023, "בחצי השנה האחרונה השתפר פלאים מעמדה של איראן בעולם. ארבע סיבות לכך: [אחת], רוסיה צריכה אותה; [שתיים], סין מחזרת אחריה; שלוש, הניסיון האמריקאי לבודד אותה נכשל; ארבע, סעודיה החליטה להתרפס בפני איראן במקום להתעמת איתה. "מעודדת ממציאות זו, הגיעה איראן למסקנה שאם תצליח ללכד בין הזירות — ישראל תקרוס. המשמעות היא ליזום מערכה [צבאית] שבה יפעלו בתיאום חיזבאללה, מיליציות שיעיות מסוריה ומעיראק, חמאס מעזה, תקיפה ישירה מאיראן, תקיפה מתימן, [ו]טרור מאיו"ש [אזור יהודה ושומרון]. וכל אלה יביאו בעצם לאי-יכולת של ישראל להתמודד. "מה שעוד השתנה מבחינת איראן לטובה הוא הגידול המשמעותי של הנשק המדויק שבידי חיזבאללה, המיליציות השיעיות ואיראן עצמה. כל אלה יצליחו, להערכת איראן, להקריס את התשתיות של ישראל. "בנוסף", ואני מדלג, "מבינים האיראנים", אני מקצר פה, "שישראל נמצאת במגמה של חולשה, ולכן ההזדמנות הזאת יכולה להיות בטווח של השנה הקרובה. ואני מסיים: "אם לא תימצא דרך לשינוי של 180 מעלות במגמה הקיימת, ישראל תיקלע לסכנה קיומית. אני לא מתייחס כאן להיבטים נוספים — כלכליים, מורליים ואחרים. אם נשקלל גם את זה, התמונה תהיה חמורה עוד יותר". זו ההבנה שלי. שאלה: איפה זה התפרסם? איפה פרסמת את זה? אמרת [ששלחת] פוסט בין חברים. גיורא איילנד: רגע, לא. זה הפך להיות מאוד מאוד ויראלי בהרבה מאוד קבוצות. אני כתבתי גם מאמר ב[עיתון] ידיעות [אחרונות], או שני מאמרים, ב[עיתון] ידיעות [אחרונות], אבל אני רוצה להגיע לנקודה היותר חשובה. בערך באוגוסט לפני שנה [2023], בעקבות ההבנה הזאת שלי — ופה אני מספר בפעם הראשונה לפרוטוקול, ביקשתי להיפגש עם ראש הממשלה [בנימין נתניהו] באופן אישי. שאלה: מתי? גיורא איילנד: באוגוסט לפני שנה [2023]. הוא [נתניהו] נענה לי יחסית מהר. נפגשתי איתו. הצגתי לו מצד אחד את דאגותיי כפי שאני מבין אותן, ואמרתי לו שלא רק בסעיף כללי: אני חושב שחייבים למצוא פתרון למשבר הפוליטי או לשסע שהולך וגדל. שמתי דגש גדול מאוד על מה שקורה בתוך צה"ל [הודעה של אלפי קצינים וחיילים במילואים על הפסקת התנדבותם לשירות מילואים - "סרבנות"], בדגש על חיל האוויר ואי התנדבות של טייסים [לשירות מילואים], וגם מה זה עושה — ובעיקר איך הדברים נראים מבחוץ. והצעתי לו [לנתניהו] גם אולי איזשהו מתווה, שבכוונה אני אומר שיש בו מרכיבים פוליטיים ומשפטיים, שיכולים אולי לגשר על הפער בין הצד שלו לבין, נגיד, האופוזיציה, ושיוכלו להרגיע לפחות או להחזיר את, הייתי אומר, אחדות השורות אצלנו. שאלה: גיורא, רק שאלה. התמונה שאתה רואה אז היא תמונה שנובעת מההיבט החיזוק האיראני לנוכח הסיטואציה הגלובלית וכולי וכולי, מה נקודת המהות, החיזוק האיראני או הנפילה פה, או החולשה הישראלית, או שניהם ביחד? או שילוב ביניהם. גיורא איילנד: שניהם ביחד. תנועת מספריים: העוצמה האיראנית ושלוחיה, והמוכנות — כולל המבצעית — של השלוחים שלה, שהלכה והתחזקה מצד אחד; והירידה גם ביכולות שלנו וגם בדימוי שלנו [מצד שני]. וכשאני מדבר על הדימוי, לא פרטתי פה את הכל, כולל היחסים המאוד מתוחים שהיו אז עם ארצות הברית, שציינתי אותם בתור נקודה שגם היא מייצרת חלק, או מקרינה חולשה ישראלית. שאלה: אבל אני רק טיפה מפריע. מה שאתה כתבת, ועל בסיס זה גם נפגשת עם ראש הממשלה, זה ביטוי של מה ששמעת מראש אמ"ן? גיורא איילנד: כן. אני מה ששמעתי לאו דווקא רק מראש אמ"ן, מה ששמעתי במסגרת הדיונים שקיימתי או שהייתי [בהם], כולל בגורמים, נגיד, ברמות של ראשי מחלקות, ראשי ענפים באמ"ן, והבנתי את בעצם הבשלות האיראנית: המוכנות שלהם ללכד בין הזירות ולעשות את אותו המהלך הזה, שמבחינתם, בעצם החזון שהיה לפני עשר שנים אולי תיאורטי, בראייתם הוא פחות או יותר כבר מוכן. ומול החולשה הישראלית — גם איזשהו רצון לקדם את הדברים, כי אם ישראל בחולשתה, בוא אולי אנחנו האיראנים נקדים. ואני מודה: אני הייתי מאוד מאוד מודאג מהדברים האלה. לא היה לי מקורות מידע אחרים. שורה תחתונה. הפגישה שלי עם ראש הממשלה, כפי שאפשר להבין, לא השיגה שום תוצאות של ממש. אני חייב להגיד שהצגתי לו את הצד הפוליטי של מה שאני מציע. הוא כן שאל אותי: האם לפי דעתי הצד השני — [חברי הכנסת] בני גנץ, גדי איזנקוט וכולי — יתמכו. אמרתי: אני מוכן לנסות. פגשתי את גדי איזנקוט יום או יומיים אחר כך. הבנתי שבערך 70% הייתה בו נכונות ללכת לקראת [הצעת הפשרה] באותם מתווים. ראש הממשלה גם ביקש ממני שאני אעביר לו בכתב את אותם הדברים שאמרתי. העברתי לו בכתב. את זה אני לא מציג את זה פה בפניכם, אבל יש לי את המכתב הרשמי שנתתי לו. אבל עם הדבר הזה לא קרה שום דבר. אני אומר את הנקודה הזאת שהיא היחידה שאתייחס [בה] לצד המדיני. רוב יתר הדברים שאדבר עליהם הם על הצבא עצמו, משום שניתן היה להבין ביולי–אוגוסט 2023 שאנחנו לא כתמול שלשום. נכון שגם אני חשבתי, כמו רבים אחרים, שאם תיפתח הרעה, היא תיפתח קודם כול מחיזבאללה [מלבנון] ולא [על ידי חמאס] מעזה. אבל בהחלט ראינו את התמונה המלאה, וגם ציינתי את זה במפורש: חמאס הוא חלק מהכוחות שאמורים אולי להסתער על ישראל כחלק מאיזושהי תוכנית כוללת איראנית, ושאני חשבתי שיש בה סכנה קיומית. והתייחסתי למושג הזה כבר אז, באוגוסט 2023. סימוכין:
9:39

עדות גיורא איילנד: "במרץ 2023 הוא [ראש אמ"ן אהרון חליוה] אמר: הערכת המודיעין שנתתי בנובמבר [2022] לא רלוונטית; הסבירות למלחמה גבוהה יותר ממה שהערכנו אז; במאי או ביוני 2023, [ראש] אמ"ן הציג תמונה קודרת מאוד ביחס למה [ש]צפוי לנו בעתיד הקרוב; דיבר במושגים של בערך השנה הקרובה" ב-15 באוגוסט 2024, אלוף במילואים גיורא איילנד, לשעבר ראש אגף המבצעים וראש אגף התכנון בצה"ל, העיד בפני ועדת החקירה האזרחית לאסון השבעה באוקטובר 2023. להלן קטע מעדותו: גיורא איילנד: כל שנה, פחות או יותר בנובמבר–דצמבר, מתקיים איזשהו ריטואל, אולי פגישה, שנקראת הערכת המודיעין השנתית, שבה ראש אמ"ן [אגף המודיעין], ראש המוסד וראש השב"כ [שירות הביטחון הכללי] מציגים לפני הקבינט את הערכת המודיעין: מה יהיה בשנה הקרובה. זה לא פורום של קבלת החלטות ברובו; זה יותר פורום של באמת הערכת מודיעין. אמ"ן עם רח"ט מחקר [ראש חטיבת המחקר באמ"ן], וראש אמ"ן עם האנשים המובילים. וכפי שאמרתי, האירוע הזה בדרך כלל לא נגמר באיזשהן החלטות, וגם לא [זו] תכליתו. בניגוד לכל שנה אחרת, וזה אני אומר לזכותו של ראש אמ"ן [אלוף אהרון חליוה], תיכף אני אגיד דברים אחרים מאוד שונים, במרץ 2023 הוא [חליוה] אמר: רגע, הערכת המודיעין שנתתי בנובמבר [2022] לפני ארבעה חודשים, היא כבר לא מדויקת. היא כבר לא לגמרי רלוונטית. התקדרו פני השמיים. המציאות יותר חמורה. יש יותר סכנות ממה שהערכתי. ואם משתמשים במילה החמקמקה גם של "סבירות": הסבירות למלחמה גבוהה יותר ממה שהערכנו אותה בנובמבר. בעקבות האמירה הזאת שלו, מי שזוכר, היה אותו ליל גלנט המפורסם. הוא קרה כמעט ישירות אחרי כן [ליל 26–27 במרץ 2023, שבו פרצו מחאות המוניות ספונטניות אחרי הודעת נתניהו על כוונתו לפטר את שר הביטחון יואב גלנט בעקבות קריאתו לעצור את הרפורמה המשפטית מטעמי ביטחון], כי אותה סקירה הוצגה לשר הביטחון, שבהחלט נבהל, או לפחות היה מודאג, וחשב שיש דברים שכדאי לעצור אותם — במיוחד בדימוי של ישראל כמדינה משוסעת [ו]חלשה, עם כל המלחמות על הרפורמה המשפטית. הוא פנה לראש הממשלה וביקש לעצור, כי [הוא] אומר: אויבינו מפרשים את הדברים בצורה רעה, ולכן יש לנו בעיות יותר חמורות, או יותר בטח אקוטיות, מאשר תהליכים כאלה או אחרים. פחות או יותר במאי או ביוני אותה שנה [2023], ראש אמ"ן כינס קבוצה של בערך שמונה או עשרה אנשים לשעבר, בעיקר ראשי אמ"ן לשעבר וראשי אגף מבצעים לשעבר. בין היתר היו שם אהוד ברק, גם [משה] בוגי יעלון, שהבנתי היה פה הבוקר, עמוס ידלין ואחרים, והיו שם ראשי אגף המבצעים לשעבר, ואני ביניהם. באמת אמ"ן הציג תמונה שבעיניי נראתה קודרת מאוד ביחס למה [ש]צפוי לנו בעתיד הקרוב. הוא לא דיבר במושגים קונקרטיים של שבועות וחודשים; דיבר במושגים של בערך השנה הקרובה. אני אישית די התחלחלתי ממה ששמעתי שם. ביקשתי מראש אמ"ן ללמוד את נושא המודיעין בצורה יותר יסודית. קיבלתי אישור, וביליתי יום שלם בכמה מחלקות באמ"ן כדי להעמיק את הידע הקונקרטי שלי על מה שקורה. והדאגה שלי הפכה להיות חמורה עוד יותר. בעקבות העניין הזה, ביולי [2023], פרסמתי פוסט בין חברים שהיה מאוד ויראלי ורץ להרבה מקומות. אני לא אקרא לכם את כולו, אבל אני אציין פה דברים שאני, בתור אדם ששמע דברים והבין אותם, יכול היה גם להציף אותם כלפי מעלה. אני אקרא בקצרה: "בחצי השנה האחרונה השתפר פלאים", אני מדבר על בערך שנה מהיום או שנה וחודשיים מהיום, יוני פחות או יותר, יוני - יולי 2023, "בחצי השנה האחרונה השתפר פלאים מעמדה של איראן בעולם. ארבע סיבות לכך: [אחת], רוסיה צריכה אותה; [שתיים], סין מחזרת אחריה; שלוש, הניסיון האמריקאי לבודד אותה נכשל; ארבע, סעודיה החליטה להתרפס בפני איראן במקום להתעמת איתה. "מעודדת ממציאות זו, הגיעה איראן למסקנה שאם תצליח ללכד בין הזירות — ישראל תקרוס. המשמעות היא ליזום מערכה [צבאית] שבה יפעלו בתיאום חיזבאללה, מיליציות שיעיות מסוריה ומעיראק, חמאס מעזה, תקיפה ישירה מאיראן, תקיפה מתימן, [ו]טרור מאיו"ש [אזור יהודה ושומרון]. וכל אלה יביאו בעצם לאי-יכולת של ישראל להתמודד. "מה שעוד השתנה מבחינת איראן לטובה הוא הגידול המשמעותי של הנשק המדויק שבידי חיזבאללה, המיליציות השיעיות ואיראן עצמה. כל אלה יצליחו, להערכת איראן, להקריס את התשתיות של ישראל. "בנוסף", ואני מדלג, "מבינים האיראנים", אני מקצר פה, "שישראל נמצאת במגמה של חולשה, ולכן ההזדמנות הזאת יכולה להיות בטווח של השנה הקרובה. ואני מסיים: "אם לא תימצא דרך לשינוי של 180 מעלות במגמה הקיימת, ישראל תיקלע לסכנה קיומית. אני לא מתייחס כאן להיבטים נוספים — כלכליים, מורליים ואחרים. אם נשקלל גם את זה, התמונה תהיה חמורה עוד יותר". זו ההבנה שלי. שאלה: איפה זה התפרסם? איפה פרסמת את זה? אמרת [ששלחת] פוסט בין חברים. גיורא איילנד: רגע, לא. זה הפך להיות מאוד מאוד ויראלי בהרבה מאוד קבוצות. אני כתבתי גם מאמר ב[עיתון] ידיעות [אחרונות], או שני מאמרים, ב[עיתון] ידיעות [אחרונות], אבל אני רוצה להגיע לנקודה היותר חשובה. בערך באוגוסט לפני שנה [2023], בעקבות ההבנה הזאת שלי — ופה אני מספר בפעם הראשונה לפרוטוקול, ביקשתי להיפגש עם ראש הממשלה [בנימין נתניהו] באופן אישי. שאלה: מתי? גיורא איילנד: באוגוסט לפני שנה [2023]. הוא [נתניהו] נענה לי יחסית מהר. נפגשתי איתו. הצגתי לו מצד אחד את דאגותיי כפי שאני מבין אותן, ואמרתי לו שלא רק בסעיף כללי: אני חושב שחייבים למצוא פתרון למשבר הפוליטי או לשסע שהולך וגדל. שמתי דגש גדול מאוד על מה שקורה בתוך צה"ל [הודעה של אלפי קצינים וחיילים במילואים על הפסקת התנדבותם לשירות מילואים - "סרבנות"], בדגש על חיל האוויר ואי התנדבות של טייסים [לשירות מילואים], וגם מה זה עושה — ובעיקר איך הדברים נראים מבחוץ. והצעתי לו [לנתניהו] גם אולי איזשהו מתווה, שבכוונה אני אומר שיש בו מרכיבים פוליטיים ומשפטיים, שיכולים אולי לגשר על הפער בין הצד שלו לבין, נגיד, האופוזיציה, ושיוכלו להרגיע לפחות או להחזיר את, הייתי אומר, אחדות השורות אצלנו. שאלה: גיורא, רק שאלה. התמונה שאתה רואה אז היא תמונה שנובעת מההיבט החיזוק האיראני לנוכח הסיטואציה הגלובלית וכולי וכולי, מה נקודת המהות, החיזוק האיראני או הנפילה פה, או החולשה הישראלית, או שניהם ביחד? או שילוב ביניהם. גיורא איילנד: שניהם ביחד. תנועת מספריים: העוצמה האיראנית ושלוחיה, והמוכנות — כולל המבצעית — של השלוחים שלה, שהלכה והתחזקה מצד אחד; והירידה גם ביכולות שלנו וגם בדימוי שלנו [מצד שני]. וכשאני מדבר על הדימוי, לא פרטתי פה את הכל, כולל היחסים המאוד מתוחים שהיו אז עם ארצות הברית, שציינתי אותם בתור נקודה שגם היא מייצרת חלק, או מקרינה חולשה ישראלית. שאלה: אבל אני רק טיפה מפריע. מה שאתה כתבת, ועל בסיס זה גם נפגשת עם ראש הממשלה, זה ביטוי של מה ששמעת מראש אמ"ן? גיורא איילנד: כן. אני מה ששמעתי לאו דווקא רק מראש אמ"ן, מה ששמעתי במסגרת הדיונים שקיימתי או שהייתי [בהם], כולל בגורמים, נגיד, ברמות של ראשי מחלקות, ראשי ענפים באמ"ן, והבנתי את בעצם הבשלות האיראנית: המוכנות שלהם ללכד בין הזירות ולעשות את אותו המהלך הזה, שמבחינתם, בעצם החזון שהיה לפני עשר שנים אולי תיאורטי, בראייתם הוא פחות או יותר כבר מוכן. ומול החולשה הישראלית — גם איזשהו רצון לקדם את הדברים, כי אם ישראל בחולשתה, בוא אולי אנחנו האיראנים נקדים. ואני מודה: אני הייתי מאוד מאוד מודאג מהדברים האלה. לא היה לי מקורות מידע אחרים. שורה תחתונה. הפגישה שלי עם ראש הממשלה, כפי שאפשר להבין, לא השיגה שום תוצאות של ממש. אני חייב להגיד שהצגתי לו את הצד הפוליטי של מה שאני מציע. הוא כן שאל אותי: האם לפי דעתי הצד השני — [חברי הכנסת] בני גנץ, גדי איזנקוט וכולי — יתמכו. אמרתי: אני מוכן לנסות. פגשתי את גדי איזנקוט יום או יומיים אחר כך. הבנתי שבערך 70% הייתה בו נכונות ללכת לקראת [הצעת הפשרה] באותם מתווים. ראש הממשלה גם ביקש ממני שאני אעביר לו בכתב את אותם הדברים שאמרתי. העברתי לו בכתב. את זה אני לא מציג את זה פה בפניכם, אבל יש לי את המכתב הרשמי שנתתי לו. אבל עם הדבר הזה לא קרה שום דבר. אני אומר את הנקודה הזאת שהיא היחידה שאתייחס [בה] לצד המדיני. רוב יתר הדברים שאדבר עליהם הם על הצבא עצמו, משום שניתן היה להבין ביולי–אוגוסט 2023 שאנחנו לא כתמול שלשום. נכון שגם אני חשבתי, כמו רבים אחרים, שאם תיפתח הרעה, היא תיפתח קודם כול מחיזבאללה [מלבנון] ולא [על ידי חמאס] מעזה. אבל בהחלט ראינו את התמונה המלאה, וגם ציינתי את זה במפורש: חמאס הוא חלק מהכוחות שאמורים אולי להסתער על ישראל כחלק מאיזושהי תוכנית כוללת איראנית, ושאני חשבתי שיש בה סכנה קיומית. והתייחסתי למושג הזה כבר אז, באוגוסט 2023. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

21,481 просмотров • 13 дней назад

איפה טועה רם עמנואל Rahm Emanuel ומה בכל זאת ללמוד ממנו ? רם עמנואל מוכר מאוד בישראל. רם עמנואל התנדב שבועיים בצה"ל. רם עמנואל היה ראש הסגל של ברק אובמה. בר מצווה לבן שלו הוא חגג בארץ. כשגריר ארה"ב ביפן, עמנואל לא בא לאחד הטקסים שם כי ישראל הוחרמה. בקיץ האחרון הוא היה בין הדמוקרטים הבודדים שתמכו במבצע "עם כלביא". אם כי, תמיד הוסיף ביקורת חריפה על ישראל בכלל ועל נתניהו בפרט. אבל עכשיו, כשהוא רוצה להיות נשיא מטעם המפלגה הדמוקרטית, רם עמנואל מבין שצריך לדבר אל הבייס, כלומר לחבוט בישראל. לכן, הוא מודיע באופן נחרץ כל כך, "לא יהיה עוד סיוע לישראל". מותר ורצוי לכעוס עליו. אבל הדברים שלו הם אינדיקציה לשפל התדמיתי של ישראל, כפי שתיארתי במאמר האחרון לשבת. השת"פ שלנו עם אמריקה היה בשמיים. אבל הניקוד שלנו בדעת הקהל ירד מתחת לאדמה: . איפה הוא טועה? עמנואל טוען "שישראל היא כמו כל בת ברית אחרת". זה פשוט לא נכון. שהרי כל בנות הברית האחרות לא באו להילחם עם ארה"ב, לא סייעו בפתיחת מיצרי הורמוז, לא העבירו מודיעין מציל חיים לכוחות האמריקנים, לא סייעו בהצלת הנווט שמטוסו הופל, לא שדרגו את האף 35, לא שיתפו במידע וניסיון מבצעי קריטי, ולא סתמו דליפה מודיעינית מהלוויינים המסחריים. את כל הפעולות האלה, ורבות אחרות, עשתה מדינת רק ישראל. יתירה מכך, גם התחשיבים הזהירים ביותר, קבעו כי מה שקרוי "סיוע" אמריקני לישראל, הוא למעשה השקעה שמחזירה את עצמה לאמריקה פי כמה וכמה. הטעות של ישראל שחוץ מהמומחה מספר אחד, יורם אטינגר, אנחנו בכלל לא מספרים את הסיפור האמיתי של עצמנו. או כפי שאמרה הילארי קלינטון בוועידת "ישראל היום" בסתיו, "יחסי הציבור של ישראל - הגרועים ביותר שראיתי. הסיפור של ישראל לא מסופר באופן אפקטיבי וזה רק מחמיר". כך הפכנו לשק חבטות, שמי שבועט חזק יותר בו מקבל מחיאות כפיים רבות יותר. אגב, לצדו של רם עמנואל יושב ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי של ביידן, שהיה נחשב לגורם פרו ישראלי בממשל הקודם. היום הוא בעד אמברגו נשק של ממש על ישראל. מראיין אותם ביל האמר, יהודי שיחסית גם תומך ישראל. אבל ההצהרה של עמנואל, עיניכם הרואות לא מרגיזה אותו במיוחד.
0:38

איפה טועה רם עמנואל Rahm Emanuel ומה בכל זאת ללמוד ממנו ? רם עמנואל מוכר מאוד בישראל. רם עמנואל התנדב שבועיים בצה"ל. רם עמנואל היה ראש הסגל של ברק אובמה. בר מצווה לבן שלו הוא חגג בארץ. כשגריר ארה"ב ביפן, עמנואל לא בא לאחד הטקסים שם כי ישראל הוחרמה. בקיץ האחרון הוא היה בין הדמוקרטים הבודדים שתמכו במבצע "עם כלביא". אם כי, תמיד הוסיף ביקורת חריפה על ישראל בכלל ועל נתניהו בפרט. אבל עכשיו, כשהוא רוצה להיות נשיא מטעם המפלגה הדמוקרטית, רם עמנואל מבין שצריך לדבר אל הבייס, כלומר לחבוט בישראל. לכן, הוא מודיע באופן נחרץ כל כך, "לא יהיה עוד סיוע לישראל". מותר ורצוי לכעוס עליו. אבל הדברים שלו הם אינדיקציה לשפל התדמיתי של ישראל, כפי שתיארתי במאמר האחרון לשבת. השת"פ שלנו עם אמריקה היה בשמיים. אבל הניקוד שלנו בדעת הקהל ירד מתחת לאדמה: . איפה הוא טועה? עמנואל טוען "שישראל היא כמו כל בת ברית אחרת". זה פשוט לא נכון. שהרי כל בנות הברית האחרות לא באו להילחם עם ארה"ב, לא סייעו בפתיחת מיצרי הורמוז, לא העבירו מודיעין מציל חיים לכוחות האמריקנים, לא סייעו בהצלת הנווט שמטוסו הופל, לא שדרגו את האף 35, לא שיתפו במידע וניסיון מבצעי קריטי, ולא סתמו דליפה מודיעינית מהלוויינים המסחריים. את כל הפעולות האלה, ורבות אחרות, עשתה מדינת רק ישראל. יתירה מכך, גם התחשיבים הזהירים ביותר, קבעו כי מה שקרוי "סיוע" אמריקני לישראל, הוא למעשה השקעה שמחזירה את עצמה לאמריקה פי כמה וכמה. הטעות של ישראל שחוץ מהמומחה מספר אחד, יורם אטינגר, אנחנו בכלל לא מספרים את הסיפור האמיתי של עצמנו. או כפי שאמרה הילארי קלינטון בוועידת "ישראל היום" בסתיו, "יחסי הציבור של ישראל - הגרועים ביותר שראיתי. הסיפור של ישראל לא מסופר באופן אפקטיבי וזה רק מחמיר". כך הפכנו לשק חבטות, שמי שבועט חזק יותר בו מקבל מחיאות כפיים רבות יותר. אגב, לצדו של רם עמנואל יושב ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי של ביידן, שהיה נחשב לגורם פרו ישראלי בממשל הקודם. היום הוא בעד אמברגו נשק של ממש על ישראל. מראיין אותם ביל האמר, יהודי שיחסית גם תומך ישראל. אבל ההצהרה של עמנואל, עיניכם הרואות לא מרגיזה אותו במיוחד.

Ariel Kahana אריאל כהנא

22,857 просмотров • 5 месяцев назад

ביום חמישי בבוקר נערכת בסכנין הפגנה היסטורית. בין 50 ל-100 אלף מערביי ישראל יצאו לרחובות כדי לזעוק בכל הכוח, בתקווה שאחרי שלוש שנים מדממות יש מישהו בצד השני שמוכן עדיין להקשיב להם. אבל האמת היא שכמעט ולא היה מי שיקשיב, מה חדש? ההפגנה המדהימה הזאת, תולדה של שביתה אורגנית לחלוטין שנבנתה במהלך השבוע, כמעט ולא זכתה לסיקור בכלי התקשורת העלובים שלנו. אירוע שהיה חייב לפתוח מהדורות קיבל אזכורים אגביים כמעט באותו ערב: כאן 11 כרגיל סיקרו יותר מהאחרים. חדשות 12, מדירי הערבים הכי גדולים בתקשורת המיינסטרים בישראל, בקושי איזכרו. אזרחים שקופים, נוכחים נפקדים. בשנתיים וחצי האחרונות אנחנו מסקרים ביאללה תקווה את הפשיעה בחברה הערבית, הכי צמוד שיש. רק בחודש האחרון היינו בלוד, בכפר יאסיף ובג׳סר א זרקא. בשנה האחרונה ראיינתי בנושא את מוחמד מג׳אדלה הנהדר, את יואב סגלוביץ׳, את ג׳וש בריינר, שוחחתי עם אינספור גורמי מקצוע. ומשיחה לשיחה רק עולה מפלס הבושה. קשה להסביר למי שאוטם אזניים את רמת הפחד ברחובות, את תחושת הנטישה המוחלטת של חברה שלמה שפשוט הופקרה לגורלה. כמה אטומות האזניים? באותו הזמן, כשעשרות אלפים צועדים בסכנין, הגיע יושב ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, לראיון בכנס הדמוקרטיה של אוניברסיטת רייכמן. פרופ׳ יניב רוזנאי ראיין אותו. את הדקה האחרונה והמבישה של הראיון אני מצרף לפוסט הזה. שימו play ותראו לרגע איך נראית חוסר מנהיגות. שימו play ותבינו איך מגזר שלם ומגוון נאלץ להצטופף ברשימה אחת כי אפילו האופוזיציה הישראלית לא מכירה בלגיטימיות שלו להיות חלק מהדמוקרטיה הישראלית. אנחנו מדברים כל הזמן על אחוז ההצבעה בחברה הערבית, אולי הפרמטר הכי חשוב בהעפת ממשלת הטבח לקיבינמט. ומעשרות רבות של שיחות אני יכול להגיד לכם שהאחוז הזה תלוי בעיקר בדבר אחד - הושטת יד לשותפות, אני שומע את זה שוב ושוב ושוב. כדי שיהיה לך שותף אמיתי, אין דבר קריטי יותר מהכרה בזכות הבסיסית שלו לקחת חלק פעיל בניהול המדינה. אם רופא המשפחה שלכם, המנתח, הרוקחת, הבעלים של המסעדה שאתם כל כך אוהבים, רואה החשבון, עורכת הדין, המתכנתת - אם הם לא ראויים לייצוג בממשלה על בסיס גזע, אז על איזה ישראל אתם בדיוק נלחמים? על איזה מגילת עצמאות יצאו פה מליונים להגן? כשמנסור עבאס, מנהיג היסטורי, איש אמיץ שמבצע פה מהלך חסר תקדים של השתלבות בחברה שלנו, כשהאיש הזה חוטף מסע הסתה מטונף מחילי טרופר ובני גנץ, כשיו״ר האופוזיציה הישראלית מתחמק מלהציע לו שותפות וקורא להחרמה הפחדנית שלו ״מכניקה פוליטית״, אין לדמוקרטיה הישראלית זכות קיום אמיתית. מה לא ברור פה? אנחנו נמצאים לקראת הבחירות החשובות בתולדות המקום הזה, הם יכתיבו את העתיד שלנו לעשורים קדימה. מנסור עבאס הוא לא ציוני (זאת הייתה אמירה מטופשת בעיניי), אבל הוא מכיר בציונות וביסודותיה בניגוד למוטציות הפוסט ציוניות שיצאו מאז חמישי בערב בקמפיין גזענות מטונף שמה לו וליהדות? ואם לא נדע להושיט לו יד, לא בטוח שיהיה עוד מנהיג כמוהו אחריו. אנחנו בצומת היסטורית שדורשת מנהיגות מכל הצדדים, לא אמירות אומללות שמוכתבות מסקרים מקושקשים. אז ברשותכם, תנו לי להציע לכם ״מכניקה פוליטית״ מסוג אחר. אם יש זמן ליריה בנגמ״ש, עכשיו הוא הזמן לבצע אותה, בגאווה! המכניקה אומרת דבר פשוט: מי שלא יושיט יד ויכיר בקולו בעובדה שהחברה הערבית היא שותפה אמיתית גם לשלטון, פשוט לא יקבל את הקול שלכם. נקודה! אם החברה האזרחית, שהיא לצערנו סוכן השינוי היחיד במחנה הדמוקרטי, תעמוד על הרגליים האחוריות שלה ותצעק בקול חזק מספיק, השינוי יגיע. זה עד כדי כך פשוט. לכו לרשתות החברתיות, פרסמו את עמדתכם. כתבו לפוליטיקאים שלכם, סמסו להם, פוצצו להם את המיילבוקס, דונו בכל ארוחת שישי, תודיעו בקבוצות הווטסאפ של המשפחה: ״אין שותפות? אין לכם את הקול שלי!״ הנה לכם מכניקה פוליטית שתעשה פה שינוי אמיתי. יאללה תקווה!
0:47

ביום חמישי בבוקר נערכת בסכנין הפגנה היסטורית. בין 50 ל-100 אלף מערביי ישראל יצאו לרחובות כדי לזעוק בכל הכוח, בתקווה שאחרי שלוש שנים מדממות יש מישהו בצד השני שמוכן עדיין להקשיב להם. אבל האמת היא שכמעט ולא היה מי שיקשיב, מה חדש? ההפגנה המדהימה הזאת, תולדה של שביתה אורגנית לחלוטין שנבנתה במהלך השבוע, כמעט ולא זכתה לסיקור בכלי התקשורת העלובים שלנו. אירוע שהיה חייב לפתוח מהדורות קיבל אזכורים אגביים כמעט באותו ערב: כאן 11 כרגיל סיקרו יותר מהאחרים. חדשות 12, מדירי הערבים הכי גדולים בתקשורת המיינסטרים בישראל, בקושי איזכרו. אזרחים שקופים, נוכחים נפקדים. בשנתיים וחצי האחרונות אנחנו מסקרים ביאללה תקווה את הפשיעה בחברה הערבית, הכי צמוד שיש. רק בחודש האחרון היינו בלוד, בכפר יאסיף ובג׳סר א זרקא. בשנה האחרונה ראיינתי בנושא את מוחמד מג׳אדלה הנהדר, את יואב סגלוביץ׳, את ג׳וש בריינר, שוחחתי עם אינספור גורמי מקצוע. ומשיחה לשיחה רק עולה מפלס הבושה. קשה להסביר למי שאוטם אזניים את רמת הפחד ברחובות, את תחושת הנטישה המוחלטת של חברה שלמה שפשוט הופקרה לגורלה. כמה אטומות האזניים? באותו הזמן, כשעשרות אלפים צועדים בסכנין, הגיע יושב ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, לראיון בכנס הדמוקרטיה של אוניברסיטת רייכמן. פרופ׳ יניב רוזנאי ראיין אותו. את הדקה האחרונה והמבישה של הראיון אני מצרף לפוסט הזה. שימו play ותראו לרגע איך נראית חוסר מנהיגות. שימו play ותבינו איך מגזר שלם ומגוון נאלץ להצטופף ברשימה אחת כי אפילו האופוזיציה הישראלית לא מכירה בלגיטימיות שלו להיות חלק מהדמוקרטיה הישראלית. אנחנו מדברים כל הזמן על אחוז ההצבעה בחברה הערבית, אולי הפרמטר הכי חשוב בהעפת ממשלת הטבח לקיבינמט. ומעשרות רבות של שיחות אני יכול להגיד לכם שהאחוז הזה תלוי בעיקר בדבר אחד - הושטת יד לשותפות, אני שומע את זה שוב ושוב ושוב. כדי שיהיה לך שותף אמיתי, אין דבר קריטי יותר מהכרה בזכות הבסיסית שלו לקחת חלק פעיל בניהול המדינה. אם רופא המשפחה שלכם, המנתח, הרוקחת, הבעלים של המסעדה שאתם כל כך אוהבים, רואה החשבון, עורכת הדין, המתכנתת - אם הם לא ראויים לייצוג בממשלה על בסיס גזע, אז על איזה ישראל אתם בדיוק נלחמים? על איזה מגילת עצמאות יצאו פה מליונים להגן? כשמנסור עבאס, מנהיג היסטורי, איש אמיץ שמבצע פה מהלך חסר תקדים של השתלבות בחברה שלנו, כשהאיש הזה חוטף מסע הסתה מטונף מחילי טרופר ובני גנץ, כשיו״ר האופוזיציה הישראלית מתחמק מלהציע לו שותפות וקורא להחרמה הפחדנית שלו ״מכניקה פוליטית״, אין לדמוקרטיה הישראלית זכות קיום אמיתית. מה לא ברור פה? אנחנו נמצאים לקראת הבחירות החשובות בתולדות המקום הזה, הם יכתיבו את העתיד שלנו לעשורים קדימה. מנסור עבאס הוא לא ציוני (זאת הייתה אמירה מטופשת בעיניי), אבל הוא מכיר בציונות וביסודותיה בניגוד למוטציות הפוסט ציוניות שיצאו מאז חמישי בערב בקמפיין גזענות מטונף שמה לו וליהדות? ואם לא נדע להושיט לו יד, לא בטוח שיהיה עוד מנהיג כמוהו אחריו. אנחנו בצומת היסטורית שדורשת מנהיגות מכל הצדדים, לא אמירות אומללות שמוכתבות מסקרים מקושקשים. אז ברשותכם, תנו לי להציע לכם ״מכניקה פוליטית״ מסוג אחר. אם יש זמן ליריה בנגמ״ש, עכשיו הוא הזמן לבצע אותה, בגאווה! המכניקה אומרת דבר פשוט: מי שלא יושיט יד ויכיר בקולו בעובדה שהחברה הערבית היא שותפה אמיתית גם לשלטון, פשוט לא יקבל את הקול שלכם. נקודה! אם החברה האזרחית, שהיא לצערנו סוכן השינוי היחיד במחנה הדמוקרטי, תעמוד על הרגליים האחוריות שלה ותצעק בקול חזק מספיק, השינוי יגיע. זה עד כדי כך פשוט. לכו לרשתות החברתיות, פרסמו את עמדתכם. כתבו לפוליטיקאים שלכם, סמסו להם, פוצצו להם את המיילבוקס, דונו בכל ארוחת שישי, תודיעו בקבוצות הווטסאפ של המשפחה: ״אין שותפות? אין לכם את הקול שלי!״ הנה לכם מכניקה פוליטית שתעשה פה שינוי אמיתי. יאללה תקווה!

Ran Harnevo

11,324 просмотров • 8 месяцев назад

כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אהוד ברק: "הטייסים, אנשי המודיעין, הסייבר והיחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים, הם לא המורדים". ברק סבר, כי הרמטכ"ל צריך להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל גם כאשר האויב מאזין ועלול לנקוט פעולה ב-14 באוגוסט 2023, אריה גולן ראיין את ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ביומן הבוקר בכאן ב של תאגיד השידור הישראלי. עיקרי דבריו של אהוד ברק (*) [שאלת אריה גולן: האם (הרמטכ"ל) צריך להוציא את זה החוצה (להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל), כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו] "אין לו [לרמטכ"ל] שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה. גם הוא. גם ראש שב"כ, גם ראש המוסד חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון, לוועדות המשנה ולציבור". (*) "הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים". (*) "המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה". (*) "תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. יאיר גולן הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה… ויאיר גולן צדק". (*) "הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד". תוכן הראיון אריה גולן: בוקר טוב, לראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק. אהוד ברק: בוקר אור. אריה גולן: הרמטכ"ל רב אלוף הרצי הלוי אומר שהוא חייב להתריע, כמו שאומרים, חייב להרים את הדגל האדום כבר, כשיש פגיעה בכשירות הצבא או צפויה בקרוב פגיעה כזאת. השאלה אם צריך להוציא את זה החוצה, כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו. אהוד ברק: תראה, אין לו שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה, גם הוא. גם ראש שב"כ [רונן בר, ראש שירות הביטחון הכללי], גם ראש המוסד [דדי ברנע] חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון [של הכנסת], לוועדות המשנה ולציבור. עכשיו, מקור ההתנהגות המופקרת הוא [ראש הממשלה בנימין] נתניהו. הרי נתניהו נדרש לשיחות האלה עוד לפני שהוא העביר את החוק הזה לצמצום עילת ההסתברות, עילת הסבירות, הוא מנע את הדיונים האלה, מנע מהם, זרקו הצידה את שני האלופים [ראש אמ"ן אהרון חליוה וראש אמ"ץ עודד בסיוק] שהגיעו בזמן ההצבעה [במליאת הכנסת על ביטול עילת הסבירות], לא רצו לעשות את הישיבות [לעדכון בתמונת המצב הביטחונית], מדוע נתניהו לא רוצה את המפגשים האלה? משום שברור לו שאחרי ש-16 חברי קבינט ישמעו את התיאור מהרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר [אלוף תומר בר], מראש אמ"ן, משר הביטחון [יואב גלנט], הם לא יצביעו בעדו, הוא לא היה מסוגל להעביר את החלטת האיוולת הזאת על צמצום עילת הסבירות, אילו היה נותן לרמטכ"ל להיפגש עם הקבינט ועם חברי ועחו"ב [ועדת החוץ והביטחון] כמו שצריך. לכן, המקור של כל הסיפור זה נתניהו, ההפקרות היא שלו, האחריות היא שלו, ההשתוללות היא שלו, הרמיזה של נתניהו שלא יציית בהכרח להוראות בג"ץ, והאיומים הבוטים של השרים שלו זה דפוס פעולה מפיוזי של איום על בית המשפט, איום על הדמוקרטיה, בדיוק כמו האיום המפיוזי שלו בפתיחת משפטו. ואני אומר באחריות, חברה חפצת חיים לא נכנעת לסחיטה מפיוזית גם מכיוון העומד בראשה, גם כאשר מטרתו היחידה, אין פה שום דבר של טובת הציבור, אין שום דבר של ביטחון המדינה, אין שום טיפה של אחריות, הוא מפר את שבועת האמונים שלו כשהוא השביע את הממשלה, וכל הדבר הזה קורה בגלל דבר אחד פשוט, נתניהו נואש מהיכולת להיפטר ממשפטו, והוא מוכן לשרוף את המועדון ולהרוס כל דבר במדינה כדי לצאת מהמשפט. אריה גולן: אבל כשהוא אומר לראשי הצבא שזה נראה כמו צבא שיש לו מדינה לנוכח מה שקורה והפרסומים שהיו בתידרוכים לכתבים, אין שום דבר בדבריו? אהוד ברק: אין שום דבר בדבריו, הם חייבים לעשות את זה, הם נתקלים במצב בלתי אפשרי. ראש ממשלה שמועל באחריותו הבסיסית, תזכור, הוא אפילו לא מפקד עליון כמו הנשיא האמריקאי. המפקדת של הצבא זה הממשלה כולה. זה שהוא לא נותן לממשלה ולא לקבינט לשמוע אותם לפני שהוא מחליט את ההחלטות שיצרו את המשבר הזה, רק לפני כמה שבועות, זה לא לפני כמה שנים. זה הפקרות שלא נודעה כדוגמתה. התגובה ממול היא תגובה טבעית של האזרחים. אני אומר לך, הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים, אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים. המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה. אריה גולן: אתה כולל בזה גם את שר הביטחון יואב גלנט? אתה חושב שגם הוא היה צריך לעשות יותר? אהוד ברק: תראה, אני בטוח שהוא עשה את הדבר הנכון לפני שלושה או חמישה וחצי חודשים, כשהוא ראה [מספר מילים שאינן ברורות]. נתניהו יושב בלונדון, מסרב לכנס את הקבינט. אני שרתתי, אני חושב יותר זמן מכל אדם חי אחר בתפקיד שר הביטחון. אני לא זוכר דבר כזה ששר הביטחון איזשהו דורש לכנס את הקבינט, כי יש סכנה ברורה וקרובה לביטחון המדינה, וראש הממשלה מגיב בפיטוריו בטלפון במקום לכנס את הקבינט מיד. אין חיה כזאת, זה פשוט, הוא אז עשה את הדבר הנכון, נדמה לי שהוא נרתע היום מלעשות אותו הדבר, אבל לפי דעתי הוא חייב לעשות אותו הדבר, והוא יופיע בשבועות הקרובים לעשות אותו דבר. אריה גולן: נתניהו אתמול כך פורסם, הנחה את הרמטכ"ל לשמור, נוכח כל מה שהוא שמע, לשמור על כשירות צה"ל. זאת הנחיה שתשנה, תשפר את המצב, תעצור את התהליכים המסוכנים? אהוד ברק: תראה, יש רק דבר אחד שהוא עושה יותר מאשר להנחות. הוא משקר יותר מאשר הוא מנחה. הוא מנחה, הוא כל הזמן מנחה. הוא לא עושה את חובתו. חובתו הבסיסית היא לשבת ולהקשיב. הסיפור הזה של הוא הנחה, ובזה הוא כאילו, מה הוא עשה? הוא העביר את האחריות לרמטכ"ל. הרמטכ"ל לא יודע שיש עליו אחריות? שר הביטחון לא יודע שיש עליו אחריות? בלי ההנחיה הזאת, הם לא עושים את כל מה שהם יכולים? זה דברי הבל של מתעתע. אין פה שום דבר, מי ששבר את החוזה, מי שמורד בדמוקרטיה, זה נתניהו. הוא לא נגרר ולא בטיח', הוא מתנהל כמו מי שאיבד כשירות להוביל מדינה. למזלנו עומדים אנשים כמו הרצי הלוי ורונן בר ודדי ברנע, ואני מקווה ומאמין שגלנט יצטרף אליהם בקרוב, אין לו שום ברירה אחרת. הקריאה של [אלוף במילואים, סגן ראש המוסד לשעבר] עמירם לוין משלשום, אני הכרתי גם כן היטב את [סא"ל] יוסי קורקין [נהרג ב-1997 במבצע בלבנון] ואת גלנט בתור קצינים צעירים [בשייטת 13] שהיו עומדים מתדרכים, היית יודע שהמשימה תבוצע, חוזרים בחזרה מהמשימה רטובים, החליפות האלה עם המלח, ומתארים את מה שהיה ואתה סומך עליהם. אני אומר לך גלנט כשהוא לבד בחדר הוא לא חושב אחרת מהרמטכ"ל ומראש השב"כ. הוא נתון ללחצים פוליטיים. אריה גולן: אתה מדבר איתו? אתה בקשר עם גלנט? אתה בקשר עם שר הביטחון? אהוד ברק: תראה, אני נזהר מאוד לא לדבר עם אנשים שנושאים תפקידים, בטח לא בלי שפונים אליי ושואלים אותי מסיבה ברורה לחלוטין. הרי במציאות המטורפת שנתניהו בסחרורו, מנהל היום, כל שיחה שלי עם הרמטכ"ל ועם שר הביטחון, תיתפס ומחר תוצג כאילו הארכידמון הזה ברק, הוא כבר מפעיל או משחד או מאיים על הרמטכ"ל או על גלנט. אני מעדיף לא לדבר עליהם. לפי דעתי הם, מספיק להם להסתכל רגע במראה, והם יודעים בדיוק מה הייתי אומר להם. אריה גולן: אתה הזכרת את עמירם לוין, אלוף במילואים, הוא התראיין כאן אתמול בבוקר, והוא אמר שהוא מזהה בשטחי יהודה ושומרון, בהתנהלות של המתנחלים שם, וצה"ל שנאבק עם הדבר הזה, מזהה תהליכים כמו בגרמניה הנאצית, לא פחות, הוא דיבר על פשעי מלחמה, שצה"ל הולך לקראתם בשטחים, בגדה המערבית, לא הגזים? אהוד ברק: תראה, עמירם הוא איש אמיץ מאוד. הוא היה אמיץ מאוד בשדה הקרב. יש בו אומץ טבעי גם אזרחי. יש לו קושי. זה משהו שהוא במידה מסוימת הפוך מהתכונות של חייל שצמח אצל נתניהו. יש לו קושי לשקר. הוא לא מצליח אפילו כשהוא רוצה. אבל אין פה שום דבר חדש. אני אמרתי לפני שש שנים בכנס הרצליה. שש שנים, לא שלוש שנים בשיחות עם [מילה לא ברורה]. שש שנים אמרתי. תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. אם זה נראה כמו ניצני פשיזם, זה הולך כמו ניצני פשיזם, זה מגעגע כמו ניצני פשיזם, זה כנראה ניצני פשיזם. [אלוף במילואים] יאיר גולן [לשעבר סגן הרמטכ"ל] הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה. אריה גולן: שילם ברמטכ"לות על הדברים האלה בזמנו. אהוד ברק: ויאיר גולן צדק. מה? אריה גולן: אני אומר שהוא שילם ברמטכ"לות, כן. אהוד ברק: יש מחיר כבד בדיקטטורה, אפילו בדיקטטורה עוברית. מה שקורה היום, אגב, נתניהו לא מסובך לו לפתור את כל המשבר, שלא יהיה לנו שום הבנות. ברגע שהוא היה מתעשת, או מכנס את הכנסת לכינוס חירום בפגרה, מעביר החלטת כנסת שמבטלת ומשעה את החוק הזה שעבר של צמצום עילת הסבירות, ומחזיר לאחורה, מבטל את הקריאה הטרומית והראשונה של שמונה חוקי ההפיכה האחרים, במילים אחרות מסיר את האקדח מרקתה של הדמוקרטיה הישראלית, באותו רגע היה כל חוזר לתיקונו. אריה גולן: זה לא יראה שהרחוב ניצח את הכנסת הריבונית? אהוד ברק: הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד. אגב, כל מה שאני אומר היה נכון באותה מידה בדיוק, אילו היה מדובר בראש ממשלה ששמו [יו"ר האופוזיציה] יאיר לפיד, או [חבר הכנסת] בני גנץ, או [ראש הממשלה לשעבר] נפתלי בנט, או [חבר הכנסת] אביגדור ליברמן. גם אם אחד מהם היה מנסה להפוך ישראל לדיקטטורה, אותם טייסים היו מתייצבים, אותם דמונים מהעולם החיצוני, כמו [אהוד] ברק, [הרמטכ"ל לשעבר רא"ל במילואים] דני חלוץ, היו מתייצבים, ו-170 ראשי מערכת הביטחון לדורותיה היו כותבים את אותם הודעות, ודורשים ממנו להפסיק את זה באחת. קורית לנו פה טרגדיה. אנשים, קשה להם לראות את ההבדלים, קשה להם לעקוב אחרי הדברים. השמש זורחת כל יום ובתי הקפה פתוחים, אז כנראה שהאסון עוד לא יתרחש. האסון יתרחש כל יום כאשר [חבר הכנסת דודי] אמסלם משתולל ברשות החברות, כאשר נערות בנות 15 נדחקות אחורה באוטובוס ושמים עליהן איזה שמיכות, וכאשר המשטרה מחרימה מלוחמים מבצעיים של צה"ל ומילואים את הנשק, באמצעות תעלול קוראים להם לחקירה, מאשימים אותם בדבר פלילי, ונוטלים להם את הנשק שיש, יעני תהליך פלילי נגדם, זו דיקטטורה בפעולה. כל אזרח חייב להתנגד. אני רוצה להזהיר אותך. אריה גולן: לסיום. אהוד ברק: להזהיר אותך לסיום, שלא רחוק הרגע שאתה ועמיתיך בטלוויזיה ובתקשורת תצטרכו גם כן להרים את קולכם, להפסיק להיות בוררים אובייקטיביים שמביאים עמדה מכאן, ואחריי יביאו איזה פרשן מהימין או בערוצי הזבל ב[ערוץ] 14, או בערוץ אחר. כל אזרח ייאלץ להתייצב בפני השאלה: האם הוא הולך עם הדיקטטורה או הוא הולך עם הדמוקרטיה, והמאבק כבר התחיל, נקודת האל-חזור מאחורינו, הלפיד נמצא אצל בית המשפט כרגע, ומיד אחריו אצל שומרי הסף. אני בטוח שננצח. מדינת ישראל לא תהיה דיקטטורה. בחוקים האלה ייגנזו, ומחוללי ההפיכה יורחקו מהגה השלטון. אריה גולן: אהוד ברק, ראש הממשלה לשעבר. דברים חריפים ונוקבים. אני מודה לך. בוקר טוב. אהוד ברק: בוקר אור. סימוכין:
11:26

כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אהוד ברק: "הטייסים, אנשי המודיעין, הסייבר והיחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים, הם לא המורדים". ברק סבר, כי הרמטכ"ל צריך להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל גם כאשר האויב מאזין ועלול לנקוט פעולה ב-14 באוגוסט 2023, אריה גולן ראיין את ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ביומן הבוקר בכאן ב של תאגיד השידור הישראלי. עיקרי דבריו של אהוד ברק (*) [שאלת אריה גולן: האם (הרמטכ"ל) צריך להוציא את זה החוצה (להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל), כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו] "אין לו [לרמטכ"ל] שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה. גם הוא. גם ראש שב"כ, גם ראש המוסד חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון, לוועדות המשנה ולציבור". (*) "הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים". (*) "המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה". (*) "תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. יאיר גולן הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה… ויאיר גולן צדק". (*) "הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד". תוכן הראיון אריה גולן: בוקר טוב, לראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק. אהוד ברק: בוקר אור. אריה גולן: הרמטכ"ל רב אלוף הרצי הלוי אומר שהוא חייב להתריע, כמו שאומרים, חייב להרים את הדגל האדום כבר, כשיש פגיעה בכשירות הצבא או צפויה בקרוב פגיעה כזאת. השאלה אם צריך להוציא את זה החוצה, כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו. אהוד ברק: תראה, אין לו שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה, גם הוא. גם ראש שב"כ [רונן בר, ראש שירות הביטחון הכללי], גם ראש המוסד [דדי ברנע] חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון [של הכנסת], לוועדות המשנה ולציבור. עכשיו, מקור ההתנהגות המופקרת הוא [ראש הממשלה בנימין] נתניהו. הרי נתניהו נדרש לשיחות האלה עוד לפני שהוא העביר את החוק הזה לצמצום עילת ההסתברות, עילת הסבירות, הוא מנע את הדיונים האלה, מנע מהם, זרקו הצידה את שני האלופים [ראש אמ"ן אהרון חליוה וראש אמ"ץ עודד בסיוק] שהגיעו בזמן ההצבעה [במליאת הכנסת על ביטול עילת הסבירות], לא רצו לעשות את הישיבות [לעדכון בתמונת המצב הביטחונית], מדוע נתניהו לא רוצה את המפגשים האלה? משום שברור לו שאחרי ש-16 חברי קבינט ישמעו את התיאור מהרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר [אלוף תומר בר], מראש אמ"ן, משר הביטחון [יואב גלנט], הם לא יצביעו בעדו, הוא לא היה מסוגל להעביר את החלטת האיוולת הזאת על צמצום עילת הסבירות, אילו היה נותן לרמטכ"ל להיפגש עם הקבינט ועם חברי ועחו"ב [ועדת החוץ והביטחון] כמו שצריך. לכן, המקור של כל הסיפור זה נתניהו, ההפקרות היא שלו, האחריות היא שלו, ההשתוללות היא שלו, הרמיזה של נתניהו שלא יציית בהכרח להוראות בג"ץ, והאיומים הבוטים של השרים שלו זה דפוס פעולה מפיוזי של איום על בית המשפט, איום על הדמוקרטיה, בדיוק כמו האיום המפיוזי שלו בפתיחת משפטו. ואני אומר באחריות, חברה חפצת חיים לא נכנעת לסחיטה מפיוזית גם מכיוון העומד בראשה, גם כאשר מטרתו היחידה, אין פה שום דבר של טובת הציבור, אין שום דבר של ביטחון המדינה, אין שום טיפה של אחריות, הוא מפר את שבועת האמונים שלו כשהוא השביע את הממשלה, וכל הדבר הזה קורה בגלל דבר אחד פשוט, נתניהו נואש מהיכולת להיפטר ממשפטו, והוא מוכן לשרוף את המועדון ולהרוס כל דבר במדינה כדי לצאת מהמשפט. אריה גולן: אבל כשהוא אומר לראשי הצבא שזה נראה כמו צבא שיש לו מדינה לנוכח מה שקורה והפרסומים שהיו בתידרוכים לכתבים, אין שום דבר בדבריו? אהוד ברק: אין שום דבר בדבריו, הם חייבים לעשות את זה, הם נתקלים במצב בלתי אפשרי. ראש ממשלה שמועל באחריותו הבסיסית, תזכור, הוא אפילו לא מפקד עליון כמו הנשיא האמריקאי. המפקדת של הצבא זה הממשלה כולה. זה שהוא לא נותן לממשלה ולא לקבינט לשמוע אותם לפני שהוא מחליט את ההחלטות שיצרו את המשבר הזה, רק לפני כמה שבועות, זה לא לפני כמה שנים. זה הפקרות שלא נודעה כדוגמתה. התגובה ממול היא תגובה טבעית של האזרחים. אני אומר לך, הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים, אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים. המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה. אריה גולן: אתה כולל בזה גם את שר הביטחון יואב גלנט? אתה חושב שגם הוא היה צריך לעשות יותר? אהוד ברק: תראה, אני בטוח שהוא עשה את הדבר הנכון לפני שלושה או חמישה וחצי חודשים, כשהוא ראה [מספר מילים שאינן ברורות]. נתניהו יושב בלונדון, מסרב לכנס את הקבינט. אני שרתתי, אני חושב יותר זמן מכל אדם חי אחר בתפקיד שר הביטחון. אני לא זוכר דבר כזה ששר הביטחון איזשהו דורש לכנס את הקבינט, כי יש סכנה ברורה וקרובה לביטחון המדינה, וראש הממשלה מגיב בפיטוריו בטלפון במקום לכנס את הקבינט מיד. אין חיה כזאת, זה פשוט, הוא אז עשה את הדבר הנכון, נדמה לי שהוא נרתע היום מלעשות אותו הדבר, אבל לפי דעתי הוא חייב לעשות אותו הדבר, והוא יופיע בשבועות הקרובים לעשות אותו דבר. אריה גולן: נתניהו אתמול כך פורסם, הנחה את הרמטכ"ל לשמור, נוכח כל מה שהוא שמע, לשמור על כשירות צה"ל. זאת הנחיה שתשנה, תשפר את המצב, תעצור את התהליכים המסוכנים? אהוד ברק: תראה, יש רק דבר אחד שהוא עושה יותר מאשר להנחות. הוא משקר יותר מאשר הוא מנחה. הוא מנחה, הוא כל הזמן מנחה. הוא לא עושה את חובתו. חובתו הבסיסית היא לשבת ולהקשיב. הסיפור הזה של הוא הנחה, ובזה הוא כאילו, מה הוא עשה? הוא העביר את האחריות לרמטכ"ל. הרמטכ"ל לא יודע שיש עליו אחריות? שר הביטחון לא יודע שיש עליו אחריות? בלי ההנחיה הזאת, הם לא עושים את כל מה שהם יכולים? זה דברי הבל של מתעתע. אין פה שום דבר, מי ששבר את החוזה, מי שמורד בדמוקרטיה, זה נתניהו. הוא לא נגרר ולא בטיח', הוא מתנהל כמו מי שאיבד כשירות להוביל מדינה. למזלנו עומדים אנשים כמו הרצי הלוי ורונן בר ודדי ברנע, ואני מקווה ומאמין שגלנט יצטרף אליהם בקרוב, אין לו שום ברירה אחרת. הקריאה של [אלוף במילואים, סגן ראש המוסד לשעבר] עמירם לוין משלשום, אני הכרתי גם כן היטב את [סא"ל] יוסי קורקין [נהרג ב-1997 במבצע בלבנון] ואת גלנט בתור קצינים צעירים [בשייטת 13] שהיו עומדים מתדרכים, היית יודע שהמשימה תבוצע, חוזרים בחזרה מהמשימה רטובים, החליפות האלה עם המלח, ומתארים את מה שהיה ואתה סומך עליהם. אני אומר לך גלנט כשהוא לבד בחדר הוא לא חושב אחרת מהרמטכ"ל ומראש השב"כ. הוא נתון ללחצים פוליטיים. אריה גולן: אתה מדבר איתו? אתה בקשר עם גלנט? אתה בקשר עם שר הביטחון? אהוד ברק: תראה, אני נזהר מאוד לא לדבר עם אנשים שנושאים תפקידים, בטח לא בלי שפונים אליי ושואלים אותי מסיבה ברורה לחלוטין. הרי במציאות המטורפת שנתניהו בסחרורו, מנהל היום, כל שיחה שלי עם הרמטכ"ל ועם שר הביטחון, תיתפס ומחר תוצג כאילו הארכידמון הזה ברק, הוא כבר מפעיל או משחד או מאיים על הרמטכ"ל או על גלנט. אני מעדיף לא לדבר עליהם. לפי דעתי הם, מספיק להם להסתכל רגע במראה, והם יודעים בדיוק מה הייתי אומר להם. אריה גולן: אתה הזכרת את עמירם לוין, אלוף במילואים, הוא התראיין כאן אתמול בבוקר, והוא אמר שהוא מזהה בשטחי יהודה ושומרון, בהתנהלות של המתנחלים שם, וצה"ל שנאבק עם הדבר הזה, מזהה תהליכים כמו בגרמניה הנאצית, לא פחות, הוא דיבר על פשעי מלחמה, שצה"ל הולך לקראתם בשטחים, בגדה המערבית, לא הגזים? אהוד ברק: תראה, עמירם הוא איש אמיץ מאוד. הוא היה אמיץ מאוד בשדה הקרב. יש בו אומץ טבעי גם אזרחי. יש לו קושי. זה משהו שהוא במידה מסוימת הפוך מהתכונות של חייל שצמח אצל נתניהו. יש לו קושי לשקר. הוא לא מצליח אפילו כשהוא רוצה. אבל אין פה שום דבר חדש. אני אמרתי לפני שש שנים בכנס הרצליה. שש שנים, לא שלוש שנים בשיחות עם [מילה לא ברורה]. שש שנים אמרתי. תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. אם זה נראה כמו ניצני פשיזם, זה הולך כמו ניצני פשיזם, זה מגעגע כמו ניצני פשיזם, זה כנראה ניצני פשיזם. [אלוף במילואים] יאיר גולן [לשעבר סגן הרמטכ"ל] הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה. אריה גולן: שילם ברמטכ"לות על הדברים האלה בזמנו. אהוד ברק: ויאיר גולן צדק. מה? אריה גולן: אני אומר שהוא שילם ברמטכ"לות, כן. אהוד ברק: יש מחיר כבד בדיקטטורה, אפילו בדיקטטורה עוברית. מה שקורה היום, אגב, נתניהו לא מסובך לו לפתור את כל המשבר, שלא יהיה לנו שום הבנות. ברגע שהוא היה מתעשת, או מכנס את הכנסת לכינוס חירום בפגרה, מעביר החלטת כנסת שמבטלת ומשעה את החוק הזה שעבר של צמצום עילת הסבירות, ומחזיר לאחורה, מבטל את הקריאה הטרומית והראשונה של שמונה חוקי ההפיכה האחרים, במילים אחרות מסיר את האקדח מרקתה של הדמוקרטיה הישראלית, באותו רגע היה כל חוזר לתיקונו. אריה גולן: זה לא יראה שהרחוב ניצח את הכנסת הריבונית? אהוד ברק: הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד. אגב, כל מה שאני אומר היה נכון באותה מידה בדיוק, אילו היה מדובר בראש ממשלה ששמו [יו"ר האופוזיציה] יאיר לפיד, או [חבר הכנסת] בני גנץ, או [ראש הממשלה לשעבר] נפתלי בנט, או [חבר הכנסת] אביגדור ליברמן. גם אם אחד מהם היה מנסה להפוך ישראל לדיקטטורה, אותם טייסים היו מתייצבים, אותם דמונים מהעולם החיצוני, כמו [אהוד] ברק, [הרמטכ"ל לשעבר רא"ל במילואים] דני חלוץ, היו מתייצבים, ו-170 ראשי מערכת הביטחון לדורותיה היו כותבים את אותם הודעות, ודורשים ממנו להפסיק את זה באחת. קורית לנו פה טרגדיה. אנשים, קשה להם לראות את ההבדלים, קשה להם לעקוב אחרי הדברים. השמש זורחת כל יום ובתי הקפה פתוחים, אז כנראה שהאסון עוד לא יתרחש. האסון יתרחש כל יום כאשר [חבר הכנסת דודי] אמסלם משתולל ברשות החברות, כאשר נערות בנות 15 נדחקות אחורה באוטובוס ושמים עליהן איזה שמיכות, וכאשר המשטרה מחרימה מלוחמים מבצעיים של צה"ל ומילואים את הנשק, באמצעות תעלול קוראים להם לחקירה, מאשימים אותם בדבר פלילי, ונוטלים להם את הנשק שיש, יעני תהליך פלילי נגדם, זו דיקטטורה בפעולה. כל אזרח חייב להתנגד. אני רוצה להזהיר אותך. אריה גולן: לסיום. אהוד ברק: להזהיר אותך לסיום, שלא רחוק הרגע שאתה ועמיתיך בטלוויזיה ובתקשורת תצטרכו גם כן להרים את קולכם, להפסיק להיות בוררים אובייקטיביים שמביאים עמדה מכאן, ואחריי יביאו איזה פרשן מהימין או בערוצי הזבל ב[ערוץ] 14, או בערוץ אחר. כל אזרח ייאלץ להתייצב בפני השאלה: האם הוא הולך עם הדיקטטורה או הוא הולך עם הדמוקרטיה, והמאבק כבר התחיל, נקודת האל-חזור מאחורינו, הלפיד נמצא אצל בית המשפט כרגע, ומיד אחריו אצל שומרי הסף. אני בטוח שננצח. מדינת ישראל לא תהיה דיקטטורה. בחוקים האלה ייגנזו, ומחוללי ההפיכה יורחקו מהגה השלטון. אריה גולן: אהוד ברק, ראש הממשלה לשעבר. דברים חריפים ונוקבים. אני מודה לך. בוקר טוב. אהוד ברק: בוקר אור. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

10,839 просмотров • 8 месяцев назад

מטריף אותי שאנשים עדיין לא מבינים את שיטת נתניהו. מטריף אותי שאנשים טובים מהמחנה השפוי ממשיכים ליפול למלכודת שלו שוב ושוב ושוב. נתחיל מהסוף. לא צריך לשכנע אף גזען ביביסיט להצביע למפלגות הגוש השפוי. זה לא קרה וזה לא יקרה. הדבר היחיד שצריך לעשות זה לגרום לאנשים הטובים, ובמיוחד לאנשי "אין למי להצביע" לצאת ולהצביע. תסתכלו על הבחירות בניו יורק לרגע. 61% מבעלי זכות הבחירה לא הגיעו להצביע! 100,000 קולות הכריעו את הבחירות. בצד אחד מועמד כריזמטי שאני לא מסכים איתו על כלום, ומהצד השני מכונת רעל מטורפת ומסרים מיושנים. המנצח ניצח כי הוא גרם לאנשי "אין למי להצביע" לצאת מהבית והוא עשה את זה עם מסרים חדים וברורים של שינוי ותקווה. זוכרים את 29,000 הקולות שנתנו למממן החמאס את הבחירות? זה קרה כי בהתנחלויות הצביעו 80% ובתל אביב פחות מ-60% - וזה כל הסיפור! תבינו, לפי כל הסקרים מעל 70% מאזרחי מדינת ישראל רוצים לזרוק את ממשלת "חמאס הוא נכס" לפח וכדי שזה יקרה חייבים להפסיק ליפול למלכודות שלו. יש בישראל 5 מפלגות ראויות: הערבית המאוחדת, הדמוקרטים, יש עתיד, ישראל ביתנו, ומפלגת בנט. אני בחיים לא אצביע לבנט וגם לא אצביע לטיבי, אבל כל החבורה הזאת רוצה מדינת ישראל שפויה, כל החבורה הזאת רוצה שמדינת ישראל תחזור למסלול ולכן רק הם לגיטימיים. אז מה שיטת נתניהו? להציף את המערכת בפרוקסיס. גוויות פוליטיות כמו גנץ - שאני לא אתפלא אם מסדרים לו שריון בליכוד. כל מיני קבוצות הזויות כמו הרבעון הרביעי, הפיראטים, יוסי כהן, הדר מוכתר, הזליכות וההנדלים למיניהם שכל מטרתם מבחינת נתניהו היא לפרק את הגוש הציוני הרחב. אף אחת לא תעבור את אחוז החסימה וכל מטרתם היא לשרוף קולות בעוד הוא לוקח את אחרון המטורפים ומשריין אותו במפלגת הפשע כדי שלא לאבד אף קול! ואיך נתניהו מיישם את השיטה? הוא רק צריך לזרוק ספין קטן והטהרנים הליברלים יעשו לו את כל העבודה. בנט הוא בכלל מייסד ההדתה, ליברמן שונא ערבים, לפיד מתחפש לימין, גולן קיצוני, ומנצור עבאס הוא ערבי. זאת בדיוק שיטת נתניהו כדי שהאנשים הטובים יגידו ש"אני לא ממש מחבר ל...". אז מה? אל תתחבר? אתה מתחבר יותר לסמוטריץ ובן גביר??? או שנבחר בטהרות ובצדקנות, או שנבחר בתקווה ובתיקון. לא תהיה עוד הזדמנות! אין מושלם, לא יהיה מושלם. יש סביר ויש רע! אם 2,000 הרוגים לא מספיקים למישהו כדי להבין מה זה רע - שום דבר לא יעזור! הלוואי שיהיו עוד חיבורים במחנה השפוי. הלוואי שאייזנקוט ימצא בית. אבל זה ממש לא מה שחשוב! חשוב שכולנו, כל מי שנגד הרוע יצאו לרחובות ואז יצאו להצביע, חשוב שאף קול לא ילך למלכודות הפרוקסי של נתניהו. בכלל לא משנה מי יהיה ראש הממשלה הבא: גם קוף עיוור יהיה יותר טוב לעתיד שלנו מאשר מממן החמאס. די לצדקנות. די לטהרנות. אף אחד לא מושלם. יש מטרה אחת - להעיף את האנשים שהביאו עלינו חורבן. כל מי שמחויב לזה לגיטימי. כל מי שממצמץ על אפשרות לשבת עם מממני החמאס ואדריכלי "נמות ולא נתגייס" חייב להיות מחוץ למחנה! בשבת, אנחנו חוזרים לבגין-קפלן. על הבמה יהיו נציגי מועצת אוקטובר, נציגי מחאת הדמוקרטיה, ונציגי משפחות החטופים - שער בגין. רציתם "ביחד"? אין יותר ביחד מזה! עכשיו תורנו לצאת מהבית, להצביע ברגליים ולדאוג שישראל תחזור להיות מדהימה! זה אפשרי וזה תלוי רק בנו. שתפו בכל הכח בבקשה! עמי דרור
4:19

מטריף אותי שאנשים עדיין לא מבינים את שיטת נתניהו. מטריף אותי שאנשים טובים מהמחנה השפוי ממשיכים ליפול למלכודת שלו שוב ושוב ושוב. נתחיל מהסוף. לא צריך לשכנע אף גזען ביביסיט להצביע למפלגות הגוש השפוי. זה לא קרה וזה לא יקרה. הדבר היחיד שצריך לעשות זה לגרום לאנשים הטובים, ובמיוחד לאנשי "אין למי להצביע" לצאת ולהצביע. תסתכלו על הבחירות בניו יורק לרגע. 61% מבעלי זכות הבחירה לא הגיעו להצביע! 100,000 קולות הכריעו את הבחירות. בצד אחד מועמד כריזמטי שאני לא מסכים איתו על כלום, ומהצד השני מכונת רעל מטורפת ומסרים מיושנים. המנצח ניצח כי הוא גרם לאנשי "אין למי להצביע" לצאת מהבית והוא עשה את זה עם מסרים חדים וברורים של שינוי ותקווה. זוכרים את 29,000 הקולות שנתנו למממן החמאס את הבחירות? זה קרה כי בהתנחלויות הצביעו 80% ובתל אביב פחות מ-60% - וזה כל הסיפור! תבינו, לפי כל הסקרים מעל 70% מאזרחי מדינת ישראל רוצים לזרוק את ממשלת "חמאס הוא נכס" לפח וכדי שזה יקרה חייבים להפסיק ליפול למלכודות שלו. יש בישראל 5 מפלגות ראויות: הערבית המאוחדת, הדמוקרטים, יש עתיד, ישראל ביתנו, ומפלגת בנט. אני בחיים לא אצביע לבנט וגם לא אצביע לטיבי, אבל כל החבורה הזאת רוצה מדינת ישראל שפויה, כל החבורה הזאת רוצה שמדינת ישראל תחזור למסלול ולכן רק הם לגיטימיים. אז מה שיטת נתניהו? להציף את המערכת בפרוקסיס. גוויות פוליטיות כמו גנץ - שאני לא אתפלא אם מסדרים לו שריון בליכוד. כל מיני קבוצות הזויות כמו הרבעון הרביעי, הפיראטים, יוסי כהן, הדר מוכתר, הזליכות וההנדלים למיניהם שכל מטרתם מבחינת נתניהו היא לפרק את הגוש הציוני הרחב. אף אחת לא תעבור את אחוז החסימה וכל מטרתם היא לשרוף קולות בעוד הוא לוקח את אחרון המטורפים ומשריין אותו במפלגת הפשע כדי שלא לאבד אף קול! ואיך נתניהו מיישם את השיטה? הוא רק צריך לזרוק ספין קטן והטהרנים הליברלים יעשו לו את כל העבודה. בנט הוא בכלל מייסד ההדתה, ליברמן שונא ערבים, לפיד מתחפש לימין, גולן קיצוני, ומנצור עבאס הוא ערבי. זאת בדיוק שיטת נתניהו כדי שהאנשים הטובים יגידו ש"אני לא ממש מחבר ל...". אז מה? אל תתחבר? אתה מתחבר יותר לסמוטריץ ובן גביר??? או שנבחר בטהרות ובצדקנות, או שנבחר בתקווה ובתיקון. לא תהיה עוד הזדמנות! אין מושלם, לא יהיה מושלם. יש סביר ויש רע! אם 2,000 הרוגים לא מספיקים למישהו כדי להבין מה זה רע - שום דבר לא יעזור! הלוואי שיהיו עוד חיבורים במחנה השפוי. הלוואי שאייזנקוט ימצא בית. אבל זה ממש לא מה שחשוב! חשוב שכולנו, כל מי שנגד הרוע יצאו לרחובות ואז יצאו להצביע, חשוב שאף קול לא ילך למלכודות הפרוקסי של נתניהו. בכלל לא משנה מי יהיה ראש הממשלה הבא: גם קוף עיוור יהיה יותר טוב לעתיד שלנו מאשר מממן החמאס. די לצדקנות. די לטהרנות. אף אחד לא מושלם. יש מטרה אחת - להעיף את האנשים שהביאו עלינו חורבן. כל מי שמחויב לזה לגיטימי. כל מי שממצמץ על אפשרות לשבת עם מממני החמאס ואדריכלי "נמות ולא נתגייס" חייב להיות מחוץ למחנה! בשבת, אנחנו חוזרים לבגין-קפלן. על הבמה יהיו נציגי מועצת אוקטובר, נציגי מחאת הדמוקרטיה, ונציגי משפחות החטופים - שער בגין. רציתם "ביחד"? אין יותר ביחד מזה! עכשיו תורנו לצאת מהבית, להצביע ברגליים ולדאוג שישראל תחזור להיות מדהימה! זה אפשרי וזה תלוי רק בנו. שתפו בכל הכח בבקשה! עמי דרור

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

13,201 просмотров • 11 месяцев назад

מסמכי השלל חושפים את המועד בו קיבל חמאס את ההחלטה להאיץ ההכנות למתקפה נגד ישראל העיתון "ניו יורק טיימס" דיווח ב-12 באוקטובר 2024 על תוכנם של מסמכי שלל שנתפסו ברצועת עזה, המתעדים בשלושים עמודים, עשר ישיבות חשאיות, שערכו בכירי חמאס, ועסקו בתכנון מתקפה לכיבוש בסיסים צבאיים וישובים באזור עוטף עזה. להלן ציטוט מהכתבה: "חמאס הרגיש בטוח בתמיכה הכללית של בעלות בריתו, אך הגיע למסקנה כי ייתכן שיהיה צורך להתקדם [לצאת למתקפה נגד ישראל] ללא מעורבותם המלאה - בין השאר כדי למנוע מישראל לפרוס מערכת הגנה אווירית חדשה ומתקדמת לפני ההתקפה… באותה ישיבה [במאי 2023] אמרו [חברי] מועצת ההנהגה [של חמאס] שהם רוצים לבצע את ההתקפה עד סוף 2023, משום שישראל הודיעה שהיא מפתחת סוג חדש של לייזר שיכול להשמיד רקטות של חמאס בצורה יעילה יותר ממערכת ההגנה האווירית הנוכחית שלה [כיפת ברזל וקלע דויד]”. הערכת חמאס נסמכה קרוב לוודאי על דבריהם של ראש הממשלה נפתלי בנט ושר הביטחון בני גנץ בנושא פיתוח מערכת יירוט באמצעות לייזר. בנאום ב-1 בפברואר 2022 במכון למחקרי ביטחון לאומי - מחקר אסטרטגי (INSS), אמר בנט: "כבר בתוך כשנה צה"ל יכניס לפעולה מערכת יירוט באמצעות לייזר, בהתחלה באופן ניסיוני ובהמשך באופן מבצעי, בתחילה בדרום ואחר כך במקומות אחרים. זה יאפשר לנו עם התקדמות השנים להקיף את ישראל בחומת לייזר שתגן עלינו מטילים, רקטות, כטב"מים [כלי טיס בלתי מאוישים] ואיומים אחרים, אבל בעצם היא תשלול, היא תיקח מהאויב את הקלף החזק ביותר שיש לו נגדנו. המשוואה הכלכלית תתהפך - הם יבזבזו הרבה כסף ואנחנו מעט, כי אם אתה יכול ליירט טיל או רקטה בפולס חשמל שעולה כמה דולרים, אנחנו בעצם מאיינים, שוללים, את טבעת האש שהקימה איראן על הגבולות שלנו במשך כמה עשורים בהשקעה ענקית. כל הדבר הזה כבר לא משתלם". ב-13 באפריל 2022 אמר שר הביטחון בני גנץ, כי "בפעם הראשונה אי פעם, מערכת לייזר רב עוצמה מפיתוח כחול לבן מיירטת מטרות מרחוק… נעשה הכול כדי שהמערכת הזו תהפוך למבצעית בהקדם". הנהגת חמאס הסיקה מהאמירות לפיהן מערכת הלייזר רב העוצמה שפיתחה ישראל כבר הצליחה ליירט מטרות מרחוק, וכי "בתוך כשנה צה"ל יכניס לפעולה מערכת יירוט באמצעות לייזר", שחלון ההזדמנויות לתקוף את ישראל עלול להיסגר עד סוף שנת 2023, ועל כן התקבלה ההחלטה, ככל הנראה כבר בפברואר 2022, להאיץ את ההכנות לקראת תכנית ההתקפה נגד ישראל, שהוצאה לפועל בסופו של דבר ב-7 באוקטובר 2023. יושב ראש חברת רַפַאֵל, ד"ר יובל שטייניץ אמר בראיון לערוץ 14 (23 בנובמבר 2024), כי רפאל התחייבה לספק לצה"ל את מערכת הלייזר הראשונה לקראת סוף שנת 2025, ומיד אחר כך מספר גדול של מערכות לייזר כדי שצה"ל וחיל האוויר יוכלו לכסות את כל שטח המדינה.
1:01

מסמכי השלל חושפים את המועד בו קיבל חמאס את ההחלטה להאיץ ההכנות למתקפה נגד ישראל העיתון "ניו יורק טיימס" דיווח ב-12 באוקטובר 2024 על תוכנם של מסמכי שלל שנתפסו ברצועת עזה, המתעדים בשלושים עמודים, עשר ישיבות חשאיות, שערכו בכירי חמאס, ועסקו בתכנון מתקפה לכיבוש בסיסים צבאיים וישובים באזור עוטף עזה. להלן ציטוט מהכתבה: "חמאס הרגיש בטוח בתמיכה הכללית של בעלות בריתו, אך הגיע למסקנה כי ייתכן שיהיה צורך להתקדם [לצאת למתקפה נגד ישראל] ללא מעורבותם המלאה - בין השאר כדי למנוע מישראל לפרוס מערכת הגנה אווירית חדשה ומתקדמת לפני ההתקפה… באותה ישיבה [במאי 2023] אמרו [חברי] מועצת ההנהגה [של חמאס] שהם רוצים לבצע את ההתקפה עד סוף 2023, משום שישראל הודיעה שהיא מפתחת סוג חדש של לייזר שיכול להשמיד רקטות של חמאס בצורה יעילה יותר ממערכת ההגנה האווירית הנוכחית שלה [כיפת ברזל וקלע דויד]”. הערכת חמאס נסמכה קרוב לוודאי על דבריהם של ראש הממשלה נפתלי בנט ושר הביטחון בני גנץ בנושא פיתוח מערכת יירוט באמצעות לייזר. בנאום ב-1 בפברואר 2022 במכון למחקרי ביטחון לאומי - מחקר אסטרטגי (INSS), אמר בנט: "כבר בתוך כשנה צה"ל יכניס לפעולה מערכת יירוט באמצעות לייזר, בהתחלה באופן ניסיוני ובהמשך באופן מבצעי, בתחילה בדרום ואחר כך במקומות אחרים. זה יאפשר לנו עם התקדמות השנים להקיף את ישראל בחומת לייזר שתגן עלינו מטילים, רקטות, כטב"מים [כלי טיס בלתי מאוישים] ואיומים אחרים, אבל בעצם היא תשלול, היא תיקח מהאויב את הקלף החזק ביותר שיש לו נגדנו. המשוואה הכלכלית תתהפך - הם יבזבזו הרבה כסף ואנחנו מעט, כי אם אתה יכול ליירט טיל או רקטה בפולס חשמל שעולה כמה דולרים, אנחנו בעצם מאיינים, שוללים, את טבעת האש שהקימה איראן על הגבולות שלנו במשך כמה עשורים בהשקעה ענקית. כל הדבר הזה כבר לא משתלם". ב-13 באפריל 2022 אמר שר הביטחון בני גנץ, כי "בפעם הראשונה אי פעם, מערכת לייזר רב עוצמה מפיתוח כחול לבן מיירטת מטרות מרחוק… נעשה הכול כדי שהמערכת הזו תהפוך למבצעית בהקדם". הנהגת חמאס הסיקה מהאמירות לפיהן מערכת הלייזר רב העוצמה שפיתחה ישראל כבר הצליחה ליירט מטרות מרחוק, וכי "בתוך כשנה צה"ל יכניס לפעולה מערכת יירוט באמצעות לייזר", שחלון ההזדמנויות לתקוף את ישראל עלול להיסגר עד סוף שנת 2023, ועל כן התקבלה ההחלטה, ככל הנראה כבר בפברואר 2022, להאיץ את ההכנות לקראת תכנית ההתקפה נגד ישראל, שהוצאה לפועל בסופו של דבר ב-7 באוקטובר 2023. יושב ראש חברת רַפַאֵל, ד"ר יובל שטייניץ אמר בראיון לערוץ 14 (23 בנובמבר 2024), כי רפאל התחייבה לספק לצה"ל את מערכת הלייזר הראשונה לקראת סוף שנת 2025, ומיד אחר כך מספר גדול של מערכות לייזר כדי שצה"ל וחיל האוויר יוכלו לכסות את כל שטח המדינה.

Jonathan D. Halevi

22,485 просмотров • 1 год назад

הצהרתי המלאה מהערב: אזרחי ישראל, ראשית אני רוצה לפתוח באיחולי החלמה מהירה לפצועים שנפצעו היום בפיגוע בירושלים, עדות לכך שאויבינו משחרים להרגנו בלי שום קשר למחלוקות הפנימיות שיש בינינו – ואות לכך שעלינו להוסיף ולעמוד איתן מולם – כולנו יחד. ערב השנה החדשה, מדינת ישראל נמצאת על סף פרשת דרכים. הצורך לאזן בין הרשויות מתחדד יותר מתמיד כאשר נדמה שגם הגבול האחד שטרם נחצה עד כה – והוא ביטול של חוקי יסוד על ידי הרשות השופטת – עלול חלילה להיחצות. הערב, כיושב ראש הכנסת, אני מבקש להציב תמרור "עצור". מאז 1977 ועד היום התחולל תהליך של שאיבת סמכויות מהדרג הנבחר, שהיה עד אז כמעט כל יכול, אל הדרג הממונה שהוא היום כמעט כל יכול, מגמה שהוסיפה להתעצם בשנות התשעים עם הכרזת ביהמ"ש העליון על כך שבכוחו לפסול חוקים של הכנסת אך משום שאינם הולמים להשקפתו את הערכים שבחוקי היסוד. כעת, אנו ניצבים בפני צומת חדש ומסוכן שעלול לדרדר אותנו לתהום, כאשר בזמן הקרוב יקיים ביהמ"ש העליון דיונים בשאלת תקפם של חוקי היסוד. ישראל היא מדינה דמוקרטית. בדמוקרטיה הריבון הוא העם. את ריבונותו, מאציל העם אל נבחריו, כל אזרח לפי השקפתו ורצונו – אשר מקבלים, בין אם בהסכמה רחבה ובין אם ברוב קולות, את ההחלטות והחוקים עבורו – כך היה – וכך יהיה. במדינה דמוקרטית מערכת המשפט מכבדת את הריבון, הלא הוא העם, ואת בחירותיו, והכבוד הזה הוא הדדי. אין ולא יכולה להיות מחלוקת על השאלה האם הכנסת הסמיכה את ביהמ"ש לפסול או לשנות חקיקת יסוד. התשובה על כך היא בלאו מוחלט. אין אף דבר חקיקה שמסמיך, ואפילו ברמז, את בתי המשפט לעשות כן. הסמכות המכוננת נתונה לכנסת המייצגת את כל העם – ולה בלבד, כך היה מקובל גם על בתי המשפט לאורך השנים. חשוב להבין: הכרעה אחרת איננה נגד הקואליציה או מפלגה זו או אחרת – הכרעה אחרת היא נגד הכנסת ונגד הדמוקרטיה הישראלית. בעד חוקי היסוד שהעבירה הכנסת ה-25 בראשותי הצביע רוב של חברי הכנסת, כפליים בדיוק מאלה שהצביעו בכנסת ה-12 בעד חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, דבר שלא הפריע למערכת המשפט לעשות בו שימוש יותר מבכל חוק יסוד אחר כדי לבטל את החלטות הכנסת והממשלה. החוקים שעברו בכנסת הזאת לא עברו במחטף באישון לילה בזמן ממשלת מעבר כמו החוק ההוא, אלא לאחר דיון ציבורי משמעותי שהתקיים גם בכנסת וגם מחוצה לה. חוקי היסוד הללו הם חוקי יסוד לא אך משום שהתקבלו ברוב של חברי הכנסת ובכותרתם מתנוססות המילים "חוק יסוד", הם חוקי יסוד כי הם עוסקים ביסודי היסודות של המשטר הדמוקרטי: ביחסים שבין הרשויות ובשאלה – מי יכול להדיח ראש ממשלה. והתשובה: רק העם באמצעות נבחריו – אותו גורם שהסמיך אותו לכהן בתפקיד זה. לזה ייקרא דמוקרטיה. אם חושב ביהמ"ש לבוא ולומר כי אין לחוקי היסוד מעמד מיוחד ועל כן בכוחו לבטלם או לשנותם שינוי כלשהו, לרבות מועד כניסתם לתוקף, הרי שכל פסקי הדין שבהם פסל ביהמ"ש לאורך השנים חוקים והחלטות של הכנסת והממשלה מכוחם של חוקי היסוד – בטלים ומבוטלים, שאחרת איך תסביר את היתכנותם המשפטית? אני ער לכך שבקרב רבים בציבור, ולאו דווקא בציבור שנמצא באופן אוטומטי בצד מסוים של המפה הפוליטית, ישנם גם חששות ופחדים. גם אם אינני שותף לפחדים הללו – אינני יכול לבטל אותם או את האוחזים בהם כלאחר יד. אין בקרבנו רבים שלא ימצאו במעגל המשפחתי, החברתי או המקצועי שלהם אנשים יקרים, טובים ואהובים השותפים לחששות ולפחדים אלה. אבל המענה לחששות הללו לא יכול להיות הפיכתה של ישראל למדינה בה הבחירות אינן משנות והכנסת הנבחרת איננה הכנסת המחוקקת. אני מכהן בתפקיד יושב ראש הכנסת כאשר במכלול ערכיי ועקרונותיי הצבתי בין היתר גם את חכמת החיים והניסיון של שופטים, שופטות ותיאורטיקנים של עולם המשפט שפגשתי, קראתי ולמדתי לאורך השנים. בעברי נצורות מאות שעות בבתי המשפט, מאות פסקי דין ומאמרים שקראתי לאורך השנים. מערכת המשפט חשובה ויקרה לי, רוב חיי הבוגרים הייתי חלק ממנה. אין שום מחלוקת על החשיבות במערכת משפט חזקה ועצמאית או על החשיבות העליונה שבחיזוק אמון הציבור במערכת המשפט. המחלוקת היא על תפקידה של מערכת המשפט ביחס לרשויות האחרות ובהשלכה – בתפקידה ביחס לציבור. בתפיסת העולם המשפטית שגיבשתי אני נתלה באילנות גבוהים, למשל במי שאני רואה בו ענק שבענקים, כבוד הנשיא המנוח של ביהמ"ש העליון, השופט משה לנדוי, שהאמין בכל מאודו שתפקידו הוא שופט, ולא מורה דרך או מחנך הדור. בעיניו, זה היה מקור הכח של ביהמ"ש העליון, שהיה – בימי הזוהר שלו מעל לוויכוחים הפוליטיים – שמקומם כאן, בכנסת. "המחיר של ניצני הפוליטיזציה של שיפוט בית המשפט העליון כבר ניכר כיום והוא מתבטא בכרסום האמון בנייטרליות של ביהמ"ש בפלוגתות המשסעות את הציבור. המדובר הוא באמון של חוגים שאינם כולם קנאים דתיים", מילותיו של השופט לנדוי. המשפטן המנוח חיים צדוק, שר המשפטים בממשלת רבין וסגן נשיא האגודה לזכויות האזרח אמר "רבים סבורים כי הריסון העצמי, המקובל כעקרון על כל השופטים, לא תמיד היה נר לרגליהם הלכה למעשה. ישנם תחומים אשר, באיזון נכון בין רשויות המדינה, הם לפי מהותם נחלת הכנסת והממשלה. מוטב שבית המשפט ימשוך ידו מהתערבות בעניינים מסוג זה, גם אם התנהגות הכנסת, הממשלה וראש הממשלה נראית בעיני השופטים כלא נאותה ולא ראויה. מוטב להניח התנהגות כזאת למשפט דעת הקהל וציבור הבוחרים בהליך הדמוקרטי". אחרת, אני מוסיף, מה הטעם בקיום ההליך הדמוקרטי הקרוי "בחירות"? נשיא ביהמ"ש העליון השופט מאיר שמגר המנוח הזהיר כי "עלול להיווצר חשש כי ביהמ"ש מסיג את גבולן של הרשויות האחרות. במשטר דמוקרטי יש לכבד את הפרדת הרשויות. חוששני שלא ניתן יהיה לקיים ממשל תקין אם כל הבעיות הפוליטיות יחלו לעשות דרכן לביהמ"ש". וגם אם נדמה לכם שהארכתי, הרי שקיצרתי וחסכתי מכם מובאות רבות וטובות מאנשי משפט ומלומדים רבים וחכמים ובהם השופטים המנוחים יעקב מלץ, ומשה בן זאב, שרי המשפטים לשעבר יוסף טומי לפיד המנוח, משה ניסים ודניאל פרידמן שיבדלו לחיים טובים וארוכים, ועוד, ועוד. והדברים הללו כולם נאמרו הרבה לפני שביהמ"ש העליון העלה בדעתו את האפשרות של התערבות בחקיקת יסוד. האם מישהו יכול לטעון ברצינות כי הדוברים הללו מדברים נגד שלטון החוק? שהם מבקשים להחריב את מערכת המשפט, שהם היו בשר מבשרה? האם מישהו יכול לטעון שהדמוקרטיה הישראלית לא היתה יקרה לליבם או שמדובר בבורים ועמי ארצות שלא הבינו דמוקרטיה מה היא? האם מישהו יכול לטעון ביושר כי הדברים הללו שנאמרו לפני שנים רבות אינם תקפים עוד, וביתר שאת? לכשעצמי, אני מאמין בתהליכים אבולוציוניים, הנובעים מהקשבה, לימוד ושיקול דעת, ופחות בתהליכים רבולוציוניים מהפכניים. אני מברך על כל שיח שמכוון לניסיון להגיע להסכמות ולהבנות גם בכנסת וגם מחוצה לה – חרף המשמעות הברורה: שאף צד לא יקבל את כל מבוקשו כאן עכשיו ומיד. זו משמעותה של מנהיגות, ואני מפציר בנבחרי הציבור – נציגי העם – לעשות כל מאמץ ולהפוך כל אבן במאמצים הללו. אבל גם אם המגעים לא יצליחו משלל סיבות, ולהערכתי בעיקרן פוליטיות – כי על העקרונות הבסיסיים וגם על הצורך בתיקונים דווקא יש הסכמה רחבה, גם אם המגעים לא יצליחו - הדבר אינו מעמיד לביהמ"ש את האפשרות לקבל הכרעה במקום נבחרי הציבור. מצב דברים זה יוביל לאירוע חסר תקדים במדינה דמוקרטית. אני חייב להוסיף שעצם האפשרות שלו עלולה לסכל כל סיכוי להגעה להסכמות רחבות. ומה יקרה אם, שואלים את עצמם רבים, והתשובות רבות ומגוונות. אינני יודע להעריך מהי הנכונה – דבר אחד אני יודע לומר. הכנסת לא תקבל בהכנעה את רמיסתה. רבותי, אינני עומד כאן לפניכם מתוקף חברותי במפלגה ולא מתוקף חברותי בקואליציה, אני עומד כאן בפניכם מתוקף תפקידי כיושב ראש הכנסת. ומתוקף תפקידי זה אני מציע לביהמ"ש ולשופטיו, שאני מכבד מאוד – ותמיד כיבדתי, גם כשחלקתי ולא הסכמתי: הכירו גם במגבלות הכוח שלכם, לא רק של הרשויות האחרות. הכירו בכך שבדמוקרטיה – אף רשות איננה כל יכולה. אני חושב שהרשות המבצעת הפנימה זאת, אני יודע שהרשות המחוקקת הפנימה זאת. כעת תורכם. תודה ושנה טובה לכל אזרחי ישראל.
13:27

הצהרתי המלאה מהערב: אזרחי ישראל, ראשית אני רוצה לפתוח באיחולי החלמה מהירה לפצועים שנפצעו היום בפיגוע בירושלים, עדות לכך שאויבינו משחרים להרגנו בלי שום קשר למחלוקות הפנימיות שיש בינינו – ואות לכך שעלינו להוסיף ולעמוד איתן מולם – כולנו יחד. ערב השנה החדשה, מדינת ישראל נמצאת על סף פרשת דרכים. הצורך לאזן בין הרשויות מתחדד יותר מתמיד כאשר נדמה שגם הגבול האחד שטרם נחצה עד כה – והוא ביטול של חוקי יסוד על ידי הרשות השופטת – עלול חלילה להיחצות. הערב, כיושב ראש הכנסת, אני מבקש להציב תמרור "עצור". מאז 1977 ועד היום התחולל תהליך של שאיבת סמכויות מהדרג הנבחר, שהיה עד אז כמעט כל יכול, אל הדרג הממונה שהוא היום כמעט כל יכול, מגמה שהוסיפה להתעצם בשנות התשעים עם הכרזת ביהמ"ש העליון על כך שבכוחו לפסול חוקים של הכנסת אך משום שאינם הולמים להשקפתו את הערכים שבחוקי היסוד. כעת, אנו ניצבים בפני צומת חדש ומסוכן שעלול לדרדר אותנו לתהום, כאשר בזמן הקרוב יקיים ביהמ"ש העליון דיונים בשאלת תקפם של חוקי היסוד. ישראל היא מדינה דמוקרטית. בדמוקרטיה הריבון הוא העם. את ריבונותו, מאציל העם אל נבחריו, כל אזרח לפי השקפתו ורצונו – אשר מקבלים, בין אם בהסכמה רחבה ובין אם ברוב קולות, את ההחלטות והחוקים עבורו – כך היה – וכך יהיה. במדינה דמוקרטית מערכת המשפט מכבדת את הריבון, הלא הוא העם, ואת בחירותיו, והכבוד הזה הוא הדדי. אין ולא יכולה להיות מחלוקת על השאלה האם הכנסת הסמיכה את ביהמ"ש לפסול או לשנות חקיקת יסוד. התשובה על כך היא בלאו מוחלט. אין אף דבר חקיקה שמסמיך, ואפילו ברמז, את בתי המשפט לעשות כן. הסמכות המכוננת נתונה לכנסת המייצגת את כל העם – ולה בלבד, כך היה מקובל גם על בתי המשפט לאורך השנים. חשוב להבין: הכרעה אחרת איננה נגד הקואליציה או מפלגה זו או אחרת – הכרעה אחרת היא נגד הכנסת ונגד הדמוקרטיה הישראלית. בעד חוקי היסוד שהעבירה הכנסת ה-25 בראשותי הצביע רוב של חברי הכנסת, כפליים בדיוק מאלה שהצביעו בכנסת ה-12 בעד חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, דבר שלא הפריע למערכת המשפט לעשות בו שימוש יותר מבכל חוק יסוד אחר כדי לבטל את החלטות הכנסת והממשלה. החוקים שעברו בכנסת הזאת לא עברו במחטף באישון לילה בזמן ממשלת מעבר כמו החוק ההוא, אלא לאחר דיון ציבורי משמעותי שהתקיים גם בכנסת וגם מחוצה לה. חוקי היסוד הללו הם חוקי יסוד לא אך משום שהתקבלו ברוב של חברי הכנסת ובכותרתם מתנוססות המילים "חוק יסוד", הם חוקי יסוד כי הם עוסקים ביסודי היסודות של המשטר הדמוקרטי: ביחסים שבין הרשויות ובשאלה – מי יכול להדיח ראש ממשלה. והתשובה: רק העם באמצעות נבחריו – אותו גורם שהסמיך אותו לכהן בתפקיד זה. לזה ייקרא דמוקרטיה. אם חושב ביהמ"ש לבוא ולומר כי אין לחוקי היסוד מעמד מיוחד ועל כן בכוחו לבטלם או לשנותם שינוי כלשהו, לרבות מועד כניסתם לתוקף, הרי שכל פסקי הדין שבהם פסל ביהמ"ש לאורך השנים חוקים והחלטות של הכנסת והממשלה מכוחם של חוקי היסוד – בטלים ומבוטלים, שאחרת איך תסביר את היתכנותם המשפטית? אני ער לכך שבקרב רבים בציבור, ולאו דווקא בציבור שנמצא באופן אוטומטי בצד מסוים של המפה הפוליטית, ישנם גם חששות ופחדים. גם אם אינני שותף לפחדים הללו – אינני יכול לבטל אותם או את האוחזים בהם כלאחר יד. אין בקרבנו רבים שלא ימצאו במעגל המשפחתי, החברתי או המקצועי שלהם אנשים יקרים, טובים ואהובים השותפים לחששות ולפחדים אלה. אבל המענה לחששות הללו לא יכול להיות הפיכתה של ישראל למדינה בה הבחירות אינן משנות והכנסת הנבחרת איננה הכנסת המחוקקת. אני מכהן בתפקיד יושב ראש הכנסת כאשר במכלול ערכיי ועקרונותיי הצבתי בין היתר גם את חכמת החיים והניסיון של שופטים, שופטות ותיאורטיקנים של עולם המשפט שפגשתי, קראתי ולמדתי לאורך השנים. בעברי נצורות מאות שעות בבתי המשפט, מאות פסקי דין ומאמרים שקראתי לאורך השנים. מערכת המשפט חשובה ויקרה לי, רוב חיי הבוגרים הייתי חלק ממנה. אין שום מחלוקת על החשיבות במערכת משפט חזקה ועצמאית או על החשיבות העליונה שבחיזוק אמון הציבור במערכת המשפט. המחלוקת היא על תפקידה של מערכת המשפט ביחס לרשויות האחרות ובהשלכה – בתפקידה ביחס לציבור. בתפיסת העולם המשפטית שגיבשתי אני נתלה באילנות גבוהים, למשל במי שאני רואה בו ענק שבענקים, כבוד הנשיא המנוח של ביהמ"ש העליון, השופט משה לנדוי, שהאמין בכל מאודו שתפקידו הוא שופט, ולא מורה דרך או מחנך הדור. בעיניו, זה היה מקור הכח של ביהמ"ש העליון, שהיה – בימי הזוהר שלו מעל לוויכוחים הפוליטיים – שמקומם כאן, בכנסת. "המחיר של ניצני הפוליטיזציה של שיפוט בית המשפט העליון כבר ניכר כיום והוא מתבטא בכרסום האמון בנייטרליות של ביהמ"ש בפלוגתות המשסעות את הציבור. המדובר הוא באמון של חוגים שאינם כולם קנאים דתיים", מילותיו של השופט לנדוי. המשפטן המנוח חיים צדוק, שר המשפטים בממשלת רבין וסגן נשיא האגודה לזכויות האזרח אמר "רבים סבורים כי הריסון העצמי, המקובל כעקרון על כל השופטים, לא תמיד היה נר לרגליהם הלכה למעשה. ישנם תחומים אשר, באיזון נכון בין רשויות המדינה, הם לפי מהותם נחלת הכנסת והממשלה. מוטב שבית המשפט ימשוך ידו מהתערבות בעניינים מסוג זה, גם אם התנהגות הכנסת, הממשלה וראש הממשלה נראית בעיני השופטים כלא נאותה ולא ראויה. מוטב להניח התנהגות כזאת למשפט דעת הקהל וציבור הבוחרים בהליך הדמוקרטי". אחרת, אני מוסיף, מה הטעם בקיום ההליך הדמוקרטי הקרוי "בחירות"? נשיא ביהמ"ש העליון השופט מאיר שמגר המנוח הזהיר כי "עלול להיווצר חשש כי ביהמ"ש מסיג את גבולן של הרשויות האחרות. במשטר דמוקרטי יש לכבד את הפרדת הרשויות. חוששני שלא ניתן יהיה לקיים ממשל תקין אם כל הבעיות הפוליטיות יחלו לעשות דרכן לביהמ"ש". וגם אם נדמה לכם שהארכתי, הרי שקיצרתי וחסכתי מכם מובאות רבות וטובות מאנשי משפט ומלומדים רבים וחכמים ובהם השופטים המנוחים יעקב מלץ, ומשה בן זאב, שרי המשפטים לשעבר יוסף טומי לפיד המנוח, משה ניסים ודניאל פרידמן שיבדלו לחיים טובים וארוכים, ועוד, ועוד. והדברים הללו כולם נאמרו הרבה לפני שביהמ"ש העליון העלה בדעתו את האפשרות של התערבות בחקיקת יסוד. האם מישהו יכול לטעון ברצינות כי הדוברים הללו מדברים נגד שלטון החוק? שהם מבקשים להחריב את מערכת המשפט, שהם היו בשר מבשרה? האם מישהו יכול לטעון שהדמוקרטיה הישראלית לא היתה יקרה לליבם או שמדובר בבורים ועמי ארצות שלא הבינו דמוקרטיה מה היא? האם מישהו יכול לטעון ביושר כי הדברים הללו שנאמרו לפני שנים רבות אינם תקפים עוד, וביתר שאת? לכשעצמי, אני מאמין בתהליכים אבולוציוניים, הנובעים מהקשבה, לימוד ושיקול דעת, ופחות בתהליכים רבולוציוניים מהפכניים. אני מברך על כל שיח שמכוון לניסיון להגיע להסכמות ולהבנות גם בכנסת וגם מחוצה לה – חרף המשמעות הברורה: שאף צד לא יקבל את כל מבוקשו כאן עכשיו ומיד. זו משמעותה של מנהיגות, ואני מפציר בנבחרי הציבור – נציגי העם – לעשות כל מאמץ ולהפוך כל אבן במאמצים הללו. אבל גם אם המגעים לא יצליחו משלל סיבות, ולהערכתי בעיקרן פוליטיות – כי על העקרונות הבסיסיים וגם על הצורך בתיקונים דווקא יש הסכמה רחבה, גם אם המגעים לא יצליחו - הדבר אינו מעמיד לביהמ"ש את האפשרות לקבל הכרעה במקום נבחרי הציבור. מצב דברים זה יוביל לאירוע חסר תקדים במדינה דמוקרטית. אני חייב להוסיף שעצם האפשרות שלו עלולה לסכל כל סיכוי להגעה להסכמות רחבות. ומה יקרה אם, שואלים את עצמם רבים, והתשובות רבות ומגוונות. אינני יודע להעריך מהי הנכונה – דבר אחד אני יודע לומר. הכנסת לא תקבל בהכנעה את רמיסתה. רבותי, אינני עומד כאן לפניכם מתוקף חברותי במפלגה ולא מתוקף חברותי בקואליציה, אני עומד כאן בפניכם מתוקף תפקידי כיושב ראש הכנסת. ומתוקף תפקידי זה אני מציע לביהמ"ש ולשופטיו, שאני מכבד מאוד – ותמיד כיבדתי, גם כשחלקתי ולא הסכמתי: הכירו גם במגבלות הכוח שלכם, לא רק של הרשויות האחרות. הכירו בכך שבדמוקרטיה – אף רשות איננה כל יכולה. אני חושב שהרשות המבצעת הפנימה זאת, אני יודע שהרשות המחוקקת הפנימה זאת. כעת תורכם. תודה ושנה טובה לכל אזרחי ישראל.

Amir Ohana - אמיר אוחנה

241,583 просмотров • 3 лет назад

בדקה וקצת הזאת של יצחק פינדרוס בפודקאסט של נדב פרי Nadav Perry יש את זיקוק האבסורד של התפיסה החרדית והיחסים שלה למדינת ישראל - שילוב בלתי אפשרי בין אוטונומיה מוחלטת, בה למדינת ישראל אסור להתערב בכלום, אסור להגדיר בשום צורה מה הדרישה מהם כציבור, במקביל לדרישה מוחלטת להיות חלק מהחלוקה של כמו כולם. הרי כשפינדרוס מדבר על שינוי אמונה ותרבות באמצעות אמצעים משפטיים, על מה הוא מדבר? מישהו מעוניין בגזיזת פיאות של ילדים חרדים רכים? לאסור לימוד תורה? להטיל חובת אכילת חזיר בתשעה באב שחל ביום טוב שני של גלויות? מה בסך הכל דורשת אותה מדינה איומה שמבקשת, על פי פינדרוס, להעביר את החרדים על דתם? לקבוע שבעל המאה הוא בעל הדעה. רוצים לקבל תקצוב? יש לזה מחיר. המחיר הוא שמי שמקבל תקצוב מדינתי, לא יכול לעשות מה שבראש שלו. לא יכול לקיים אוטונומיה. לא יכול לדחות דרישות פדגוגיות, דרישות של חומר נדרש, מינימום לימודי אותו דורש הגורם המממן. מה שפינדרוס עושה, במכוון, הוא לערבב בין זכות שלילית לגיטימית (אתם לא תתערבו באמונות של הילדים שלי) לזכות חיובית לא מחויבת המציאות (אני אעשה מה בראש שלי ואתם תשלמו), וזאת הגדרה עדינה. פינדרוס אומר שאין שום מקום בגלובוס (לפחות הדמוקרטי) שמשנה בכוח אמונה של אנשים. אפשר לדון בזה, אבל מה שבטוח אין בגלובוס זאת מציאות בה קבוצה יודעת לדרוש, בלי להיות מוכנה להגדיר בשום צורה מה היא נותנת בתמורה, לא לפי הקריטריונים שלה, אלא לפי הקריטריונים של הצד הנותן. בכל העולם הדמוקרטי ושאינו, מי שמתעקש על מערכת חינוך אוטונומית, ללא דרישות וקריטריונים, לא מקבל תמיכה. קריטריונים ודרישות של תקצוב, בכל תחום, הם אלף בית של כל מדיניות הקצאה ציבורית. מי שמבקש כסף מדינתי, כפוף למנגנון המדינתי. בהכל. במה הוא מלמד, את מי הוא מקבל, מה ההכשרה של המורים המקצועיים בו, בדרישה שאם הוא אמור ללמד משהו, הוא אכן נלמד. הניתוק בין מימון לדרישות, ההתעקשות שלא צריך להיות קשר בין סבסוד למילוי אותן דרישות, אלו טענות כל כך אבסורדיות, שלא יאמן איך המסבירנים החרדים טוענים אותן שוב ושוב, ואפילו מוצאים פה ושם קהל. ובסוף, זה סיכום היחסים של החרדים בגלגולם הנוכחי עם מדינת ישראל. תפיסה של לקוחות במלון הכל כלול, שיכולים לקחת מכל הבא ליד, לקחת עוד המבורגר ועוד קבב מהבופה, ולא להבין למה דורשים מהם לשלם כמו כולם את החשבון. כמו בכל מערכת עם טרמפיסטים, זה יכול לעבוד לזמן מסוים, אבל כשהכמות של הטרמפיסטים הופכת לגדולה מדי, שיווי המשקל מופר, והסיפור נגמר. נגמר במימון, נגמר בכלכלה, נגמר בביטחון. יכולת הנשיאה של הציבורים האחרים פשוט נגמרה. אף אחד לא מתכוון להעביר חרדים על דתם. אף אחד לא מתכוון להתערב בתוכן הערכי במערכת החינוך שלהם. אף אחד לא רוצה לפגוע באורח חייהם. מה שדורשים מהחרדים הוא פשוט שותפות, כי אנחנו לא יכולים לסחוב את האירוע יותר. ואם הציבור החרדי ונציגיו לא מסוגלים להבין את הטיעון הכל כך פשוט הזה, אם הם מאמינים באמת ובתמים בעולם של זכויות ללא חובות, אז כרגע, לכל הפחות, צריך להבהיר להם בעדינות שיקחו צעד אחורה מהבופה. לא כי אנחנו נהנים מזה. אלא כי אין לנו ברירה.
1:02

בדקה וקצת הזאת של יצחק פינדרוס בפודקאסט של נדב פרי Nadav Perry יש את זיקוק האבסורד של התפיסה החרדית והיחסים שלה למדינת ישראל - שילוב בלתי אפשרי בין אוטונומיה מוחלטת, בה למדינת ישראל אסור להתערב בכלום, אסור להגדיר בשום צורה מה הדרישה מהם כציבור, במקביל לדרישה מוחלטת להיות חלק מהחלוקה של כמו כולם. הרי כשפינדרוס מדבר על שינוי אמונה ותרבות באמצעות אמצעים משפטיים, על מה הוא מדבר? מישהו מעוניין בגזיזת פיאות של ילדים חרדים רכים? לאסור לימוד תורה? להטיל חובת אכילת חזיר בתשעה באב שחל ביום טוב שני של גלויות? מה בסך הכל דורשת אותה מדינה איומה שמבקשת, על פי פינדרוס, להעביר את החרדים על דתם? לקבוע שבעל המאה הוא בעל הדעה. רוצים לקבל תקצוב? יש לזה מחיר. המחיר הוא שמי שמקבל תקצוב מדינתי, לא יכול לעשות מה שבראש שלו. לא יכול לקיים אוטונומיה. לא יכול לדחות דרישות פדגוגיות, דרישות של חומר נדרש, מינימום לימודי אותו דורש הגורם המממן. מה שפינדרוס עושה, במכוון, הוא לערבב בין זכות שלילית לגיטימית (אתם לא תתערבו באמונות של הילדים שלי) לזכות חיובית לא מחויבת המציאות (אני אעשה מה בראש שלי ואתם תשלמו), וזאת הגדרה עדינה. פינדרוס אומר שאין שום מקום בגלובוס (לפחות הדמוקרטי) שמשנה בכוח אמונה של אנשים. אפשר לדון בזה, אבל מה שבטוח אין בגלובוס זאת מציאות בה קבוצה יודעת לדרוש, בלי להיות מוכנה להגדיר בשום צורה מה היא נותנת בתמורה, לא לפי הקריטריונים שלה, אלא לפי הקריטריונים של הצד הנותן. בכל העולם הדמוקרטי ושאינו, מי שמתעקש על מערכת חינוך אוטונומית, ללא דרישות וקריטריונים, לא מקבל תמיכה. קריטריונים ודרישות של תקצוב, בכל תחום, הם אלף בית של כל מדיניות הקצאה ציבורית. מי שמבקש כסף מדינתי, כפוף למנגנון המדינתי. בהכל. במה הוא מלמד, את מי הוא מקבל, מה ההכשרה של המורים המקצועיים בו, בדרישה שאם הוא אמור ללמד משהו, הוא אכן נלמד. הניתוק בין מימון לדרישות, ההתעקשות שלא צריך להיות קשר בין סבסוד למילוי אותן דרישות, אלו טענות כל כך אבסורדיות, שלא יאמן איך המסבירנים החרדים טוענים אותן שוב ושוב, ואפילו מוצאים פה ושם קהל. ובסוף, זה סיכום היחסים של החרדים בגלגולם הנוכחי עם מדינת ישראל. תפיסה של לקוחות במלון הכל כלול, שיכולים לקחת מכל הבא ליד, לקחת עוד המבורגר ועוד קבב מהבופה, ולא להבין למה דורשים מהם לשלם כמו כולם את החשבון. כמו בכל מערכת עם טרמפיסטים, זה יכול לעבוד לזמן מסוים, אבל כשהכמות של הטרמפיסטים הופכת לגדולה מדי, שיווי המשקל מופר, והסיפור נגמר. נגמר במימון, נגמר בכלכלה, נגמר בביטחון. יכולת הנשיאה של הציבורים האחרים פשוט נגמרה. אף אחד לא מתכוון להעביר חרדים על דתם. אף אחד לא מתכוון להתערב בתוכן הערכי במערכת החינוך שלהם. אף אחד לא רוצה לפגוע באורח חייהם. מה שדורשים מהחרדים הוא פשוט שותפות, כי אנחנו לא יכולים לסחוב את האירוע יותר. ואם הציבור החרדי ונציגיו לא מסוגלים להבין את הטיעון הכל כך פשוט הזה, אם הם מאמינים באמת ובתמים בעולם של זכויות ללא חובות, אז כרגע, לכל הפחות, צריך להבהיר להם בעדינות שיקחו צעד אחורה מהבופה. לא כי אנחנו נהנים מזה. אלא כי אין לנו ברירה.

Roni Eitan

17,234 просмотров • 1 месяц назад

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"
15:51

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"

Jonathan D. Halevi

104,080 просмотров • 1 год назад

רעידת אדמה: תא"ל אורן סולומון; בליל ה7 באוקטובר הרמטכ"ל דילג על ההליך המבצעי הסדור, שאם היה מתבצע - סביר שהטבח היה נמנע לגמרי, או מצטמצם משמעותית התקשורת מנסה להנדס תודעה? הנה העובדות: הרמטכ"ל מקיים הערכת מצב ב4 לפנות בוקר. התהליך המבצעי הוא הערכת מצב מקדימה, שמי שעושה אותה הוא אגף המבצעים - רח"ט המבצעים או ראש אגף המבצעים, במסגרתה יזמן אליו את גורמי אמ"ן - אמ"ן מחקר, חטיבת ההפעלה, 8200; פיקוד דרום - מודיעין, מבצעים, חיל האוויר, כוננויות, חיל הים, ושאר הגורמים, כמו שב"כ ועוד, לסנכרן את כולם, ורק אח"כ עולים לרמטכ"ל עם הממצאים וההערכות. תהליך כזה - שמחויב להתקיים לפי הספר - היה מביא בסבירות גבוהה מאוד להבנה שיש כאן משהו מאוד חריג, ומעלה בהכרח את הצורך בכוננויות ודברים נוספים שהיו עשויים למנוע את המתקפה או לפחות לצמצם אותה משמעותית. אבל שום דבר מההליך הסדור שהיה צריך להתבצע - לא קרה. כל מה שאני אומר, וכל התחקיר המעמיק והמקיף שקיימתי - אינו 'הערכה', הכל מתוך מערכות התיעוד הצה"ליות, היומנים המבצעיים או מערכת שו"ב. זו הכותרת הראשונה מתוך דברי תא"ל סולומון - שמונה לעמוד בראש צוות התחקירים הצה"ליים לטבח - בפודקאסט עם דניאל דושי מלפני כשבועיים (לינק בתגובה לפוסט). וזו רק ההתחלה. הנה תמצית השיחה הארוכה עמו: 2. הרמטכ"ל והמטכ"ל לא ידעו מה תפקידם במצב של פלישה... לא רק שצמרת צה"ל לא התכוננה למתקפה כזו רחבה, לא התכוננו אפילו לתרחיש הייחוס הצה"לי שנקרא 'פרש פלשת' - שהוכרז מיד בתחילת מתקפת החמאס עם שחר ה7 באוקטובר (ולפי ריאיון של אילנה דיין הוכרז עוד קודם לכן). באוגדה התכוננו לתרחיש, תרגלו וידעו, אבל במטכ"ל לא ידעו מה תפקידם ב'פרש פלשת'... אלוף הפיקוד היה בהלם קרב, הרמטכ"ל והמטכ"ל לא הבינו מה קורה סביבם. שיתוק, חוסר תפקוד, חוסר מוכנות, חוסר הכנה, חוסר הבנה של המפקדים *את תפקידם* מה רמטכ"ל צריך לעשות באירוע כזה? הוא לא מבין. מה ראש אמ"צ צריך לעשות במצב כזה? הוא לא מבין. מה מפקד פיקוד דרום צריך לעשות? הוא לא מבין חיל האוויר? לא מבין. חלק מהשגיאות הם קטסטרופליות. תת תפקוד של הרמטכ"ל ושל אגף המבצעים. לולי דרגי השדה, האוגדות ומטה, לא היינו היום, לא ב7 באוקטובר, ולא בניהול המלחמה. כל הכשלים הם ברמת המטכ"ל. 3. הגבלות הפצ"רית הפצרי"ת וחטיבת הדין הבינ"ל שהפכה למפלצת - מגבילות את פעולת כוחותינו, פוגעות ומסכנות אותם, ופוגעות ביכולתנו להשגת מטרת המלחמה האסטרטגית. והחמור - שהרמטכ"ל מגבה את התפיסה השגויה והמעוותת הזו. רק לשבר את האוזן: מפקד חטיבה או סגן מפקד חטיבה בארגון טרור שיש לידו משפחה - מבחינת הפצרי"ה אסור לירות. זו ההנחיה. הגבלה כזו היא ההפך המוחלט ממוסריות. 4. תהליך הסתרה סדור. אינסוף דברים הציבור לא יודע. וזה קורה בכוונת מכוון. צה"ל הביא את כל הכתבים הצבאיים למשך כמה ימים בפנימייה ועשו הצגה של כל התחקירים. איזה תחקירים לא הציגו? תחקיר אוגדת עזה. מדוע? - כי זה מספר את הסיפור האמיתי. מי תפקד ומי לא תפקד, איך האוגדה זועקת לפיקוד לסיוע ולכוחות, ואיך הם נשלחים למקומות לא רלוונטיים, בלי שהאוגדה מעודכנת, ויותר מזאת כוחות שהאוגדה כבר שולחת - והעתודות שלה - נלקחות למקומות אחרים לא רלוונטיים. ומה שאני מוצא בניגוד לנרטיב מי שמקבל את ההחלטות הרלוונטיות והנכונות זה מפקד האוגדה. סיפרו לנו שהוא התחבא בחמ"ל, מגלגלים עליו את כל ההאשמות, במטרה להסתיר את חוסר התפקוד, השיתוק, חוסר המקצועיות והרשלנות הפושעת שבה התנהלו הדברים. שימו לב: למעלה מ90% מהנרצחים והחטופים היו ב6 שעות הראשונות. למעלה מ80% ב4 השעות הראשונות. השעות הללו הן ליבת התחקיר. מה קרה בהן? בסביבות 11 בבוקר יש כ850 מפקדים ולוחמים עם משטרה בשדרות, 650 כנל באופקים, ובכל רחבי העוטף כ250 בלבד. האם ירו כדור אחד באופקים ובשדרות? לא. ובכל זאת הכוחות נשלחו לשם. לא האוגדה שלחה אותם לשם, אלא הפיקוד והמטכ"ל. והאוגדה לא ידעה. 5. התרעות התצפיתניות - האמת התצפיתניות התריעו זמן רב מראש על ההכנות החמאסיות לפלישה. הן עשו עבודה מדהימה. הסמב"צים והסמב"ציות מביאים לאוגדה מידי שבוע את המידע. ובכל שבוע מחדש המפקד דן על כך, הוא שואל את הקמ"ן מה אתה אומר על זה, וזה עונה שהמודיעין מראה שחמאס מורתע, וזה רק אימונים וכו'. זה לא הכל: המפקד מעלה את זה לאלוף הפיקוד, שגם הוא שואל את קמ"ן הפיקוד מה אתה אומר? הקמ"ן אומר הכל תרגילים, אין לחמאס יכולות מלחמתיות בכלל, הם יודעים לקחת מקסימום פלוגה אחת או שתים, אבל לא יכולים לסנכרן הכל עם פיקוד האוויר והימי וכו'. מלבד זאת, בזמן אמת אם זה קורה נדע, יש לנו הרבה סנסורים וכו'. וזאת בשעה שכל פלוגה בחמאס התאמנה ממש על התוכנית שלה. בכל 'תרגיל' הפלוגה הספציפית הרימה שלט של היעד עליו עליה להשתלט: הפלוגה שיועדה להשתלט על נחל עוז מרימה שלט עליו כתוב 'נחל עוז', וכן הלאה. במאמר מוסגר: רצ"ב שלושה סרטונים שכל אחד חייב לראות: * אייל אשל, אביה של רוני הי"ד, מספר: צה"ל והמפקדים לא שיתפו את התצפיתניות, מעבר לאמירה שתהיה פשיטה אחרי החגים. הבדיחה בין הבנות הייתה "במשמרת של מי תהיה הפשיטה"? * נועה מרציאנו הי"ד אמרה להוריה בסוכות - "תתכוננו, אחרי סוכות תהיה מלחמה" * ההתראה שקיבל מאבטח המסיבה בנובה מחייל באוגדת עזה שהוא מבין מרנ"ג האוגדה שאמור להיות בלגן בסוכות. (שני הסרטונים האחרונים - בתגובה לפוסט) 6. כך פועלים בצה"ל לסרס ולמסמס - את התחקירים של צה"ל... הרצי הלוי ניסה באופן אישי לסכל אותי, אומר תא"ל סולומון. לעשות לי דרייפוס, להכניס אותי 15 שנים לכלא. זו בגידה בי. מגיע אלי צוות של מצ"ח עם צו חיפוש של שופט הביתה, כשהילדים שלי שם, בדקו את הכל - המחשבים הטלפונים, ערכו חיפוש בבית, איזו מהלומה. ביקשתי פוליגרף, מה רוצים ממני? מתברר שכתב ה"חשדות" נכתב ע"י רמ"ח ביטחון מידע - שהוא זרוע הסיכול של הרמטכ"ל - כש'באורח פלא' אותו רמ"ח גם עומד מאחורי הפללת פלדשטיין והנגד... אולם התחקיר כולו נמצא בכמה מקומות, וחלילה אם קורה לי משהו, הכנתי את האנשים שלי - הכל יוצא לתקשורת. רק שתבינו איך זה התנהל: אני מגיע עם הגורמים הרלוונטיים להציג למטכ"ל את תחקיר אמ"צ. מתחיל בלאגן. בהמשך אומר הרמטכ"ל - מי שיש לו השגות על התנהלות הדברים שישלח לי בכתב. אני מכין מסמך מתומצת ביותר שמתייחס רק לנקודות הקריטיות ממש. יום אחרי הרמטכ"ל מקבל את המסמך, ומיד הוא קורא לאותו ראש מחב"ם ואומר לו תפתח בחקירה נגד אורן סולומון (שנסגרה ערב החג). מה שקורה באופן אוטומטי הוא שלא מזמנים אותי יותר לשום תחקיר... לתומי לא ידעתי שכשנפתחת חקירה נגד קצין מילואים אי אפשר לזמן אותו למילואים יותר. כך נטרלו אותי מהיכולת להגיע לחומרים ולתחקיר ומהיכולת להציג אותם. זאת ועוד: בצהל היו 60-70 תחקירים, 40 ומשהו מוקדי תחקיר, ביניהם על המודיעין, על שהתרחש בליל הטבח, מה צה"ל ידע לפני כמה שנים, הכל. איזה תחקיר חסר? מה הרמטכל והאלוף ידעו והחליטו באותה שבת? אין תחקיר כזה. אבל אני עשיתי תחקיר כזה, ואני קובע: חלק מהתחקירים שפרסם צה"ל הם תחקירי שקר, תחקיר אגף המבצעים ופיקוד דרום הם תחקירים שלא יעברו, הם שקר, חלק מהחומרים העלימו, חלק שינו, סיפרו נרטיב שהתאים לבכירים שסרחו. ולא רק זה: מ2016 חמאס מתכנן מלחמה, באמצעות המועצה הצבאית המצוצמת (ומעדכן את התוכניות שלו 4-5 פעמים, כפי שאנו רואים בדיעבד). הדיווח נמצא במודיעין של האוגדה. חמאס בנה מערכים וסד"כ שכולן יועדו למלחמה שנקראה 'התוכנית לשבירת אוגדת עזה'. זה נעלם בתחקירים. גם המידע על חומת יריחו נעלם בתחקירים. למי החומרים עלו? מה עשינו עם זה? מה שאלות העומק? איפה פיקוד דרום, אמ"ן, הרמטכ"ל וכל המערכת? הניסיון להוציא אותם מהאחריות ולהשליך הכל על האוגדה לא יצלח. אנחנו כאן (אציין שהפרשנות של סולומון באופן גורף שלא הייתה בגידה. אם כי זאת בהתייחס לגורמי צה"ל בלבד). 7. השב"כ אין לי מנדט לבדוק את התנהלות השב"כ, אבל במסגרת התחקירים קראתי גם את תחקיר השב"כ. מצאתי שם דברים עובדתיים לא נכונים. מלבד זאת יש שם הרבה שאלות, חורים שחורים, לגבי תפקוד השב"כ בליל הטבח. 8. הרמטכ"ל אייל זמיר - והתחקירים: גם הרמטכ"ל הנוכחי, אליו פניתי כמה פעמים, גם מסרב לקרוא לי לשמוע את התחקיר. הוא מינה את ועדת סמי תורג'מן, מאחר והוא לא רוצה שתפוח האדמה הלוהט הזה יונח לפתחו. וזאת למרות שהתחקיר שביצעתי כולל אלפי שעות עבודה בתחקירים, לצד תשאול ותחקור מאות קצינים. הדרישה פשוטה: חשיפה מלאה של תחקירי תא"ל אורן סולומון - עכשיו.
1:48

רעידת אדמה: תא"ל אורן סולומון; בליל ה7 באוקטובר הרמטכ"ל דילג על ההליך המבצעי הסדור, שאם היה מתבצע - סביר שהטבח היה נמנע לגמרי, או מצטמצם משמעותית התקשורת מנסה להנדס תודעה? הנה העובדות: הרמטכ"ל מקיים הערכת מצב ב4 לפנות בוקר. התהליך המבצעי הוא הערכת מצב מקדימה, שמי שעושה אותה הוא אגף המבצעים - רח"ט המבצעים או ראש אגף המבצעים, במסגרתה יזמן אליו את גורמי אמ"ן - אמ"ן מחקר, חטיבת ההפעלה, 8200; פיקוד דרום - מודיעין, מבצעים, חיל האוויר, כוננויות, חיל הים, ושאר הגורמים, כמו שב"כ ועוד, לסנכרן את כולם, ורק אח"כ עולים לרמטכ"ל עם הממצאים וההערכות. תהליך כזה - שמחויב להתקיים לפי הספר - היה מביא בסבירות גבוהה מאוד להבנה שיש כאן משהו מאוד חריג, ומעלה בהכרח את הצורך בכוננויות ודברים נוספים שהיו עשויים למנוע את המתקפה או לפחות לצמצם אותה משמעותית. אבל שום דבר מההליך הסדור שהיה צריך להתבצע - לא קרה. כל מה שאני אומר, וכל התחקיר המעמיק והמקיף שקיימתי - אינו 'הערכה', הכל מתוך מערכות התיעוד הצה"ליות, היומנים המבצעיים או מערכת שו"ב. זו הכותרת הראשונה מתוך דברי תא"ל סולומון - שמונה לעמוד בראש צוות התחקירים הצה"ליים לטבח - בפודקאסט עם דניאל דושי מלפני כשבועיים (לינק בתגובה לפוסט). וזו רק ההתחלה. הנה תמצית השיחה הארוכה עמו: 2. הרמטכ"ל והמטכ"ל לא ידעו מה תפקידם במצב של פלישה... לא רק שצמרת צה"ל לא התכוננה למתקפה כזו רחבה, לא התכוננו אפילו לתרחיש הייחוס הצה"לי שנקרא 'פרש פלשת' - שהוכרז מיד בתחילת מתקפת החמאס עם שחר ה7 באוקטובר (ולפי ריאיון של אילנה דיין הוכרז עוד קודם לכן). באוגדה התכוננו לתרחיש, תרגלו וידעו, אבל במטכ"ל לא ידעו מה תפקידם ב'פרש פלשת'... אלוף הפיקוד היה בהלם קרב, הרמטכ"ל והמטכ"ל לא הבינו מה קורה סביבם. שיתוק, חוסר תפקוד, חוסר מוכנות, חוסר הכנה, חוסר הבנה של המפקדים *את תפקידם* מה רמטכ"ל צריך לעשות באירוע כזה? הוא לא מבין. מה ראש אמ"צ צריך לעשות במצב כזה? הוא לא מבין. מה מפקד פיקוד דרום צריך לעשות? הוא לא מבין חיל האוויר? לא מבין. חלק מהשגיאות הם קטסטרופליות. תת תפקוד של הרמטכ"ל ושל אגף המבצעים. לולי דרגי השדה, האוגדות ומטה, לא היינו היום, לא ב7 באוקטובר, ולא בניהול המלחמה. כל הכשלים הם ברמת המטכ"ל. 3. הגבלות הפצ"רית הפצרי"ת וחטיבת הדין הבינ"ל שהפכה למפלצת - מגבילות את פעולת כוחותינו, פוגעות ומסכנות אותם, ופוגעות ביכולתנו להשגת מטרת המלחמה האסטרטגית. והחמור - שהרמטכ"ל מגבה את התפיסה השגויה והמעוותת הזו. רק לשבר את האוזן: מפקד חטיבה או סגן מפקד חטיבה בארגון טרור שיש לידו משפחה - מבחינת הפצרי"ה אסור לירות. זו ההנחיה. הגבלה כזו היא ההפך המוחלט ממוסריות. 4. תהליך הסתרה סדור. אינסוף דברים הציבור לא יודע. וזה קורה בכוונת מכוון. צה"ל הביא את כל הכתבים הצבאיים למשך כמה ימים בפנימייה ועשו הצגה של כל התחקירים. איזה תחקירים לא הציגו? תחקיר אוגדת עזה. מדוע? - כי זה מספר את הסיפור האמיתי. מי תפקד ומי לא תפקד, איך האוגדה זועקת לפיקוד לסיוע ולכוחות, ואיך הם נשלחים למקומות לא רלוונטיים, בלי שהאוגדה מעודכנת, ויותר מזאת כוחות שהאוגדה כבר שולחת - והעתודות שלה - נלקחות למקומות אחרים לא רלוונטיים. ומה שאני מוצא בניגוד לנרטיב מי שמקבל את ההחלטות הרלוונטיות והנכונות זה מפקד האוגדה. סיפרו לנו שהוא התחבא בחמ"ל, מגלגלים עליו את כל ההאשמות, במטרה להסתיר את חוסר התפקוד, השיתוק, חוסר המקצועיות והרשלנות הפושעת שבה התנהלו הדברים. שימו לב: למעלה מ90% מהנרצחים והחטופים היו ב6 שעות הראשונות. למעלה מ80% ב4 השעות הראשונות. השעות הללו הן ליבת התחקיר. מה קרה בהן? בסביבות 11 בבוקר יש כ850 מפקדים ולוחמים עם משטרה בשדרות, 650 כנל באופקים, ובכל רחבי העוטף כ250 בלבד. האם ירו כדור אחד באופקים ובשדרות? לא. ובכל זאת הכוחות נשלחו לשם. לא האוגדה שלחה אותם לשם, אלא הפיקוד והמטכ"ל. והאוגדה לא ידעה. 5. התרעות התצפיתניות - האמת התצפיתניות התריעו זמן רב מראש על ההכנות החמאסיות לפלישה. הן עשו עבודה מדהימה. הסמב"צים והסמב"ציות מביאים לאוגדה מידי שבוע את המידע. ובכל שבוע מחדש המפקד דן על כך, הוא שואל את הקמ"ן מה אתה אומר על זה, וזה עונה שהמודיעין מראה שחמאס מורתע, וזה רק אימונים וכו'. זה לא הכל: המפקד מעלה את זה לאלוף הפיקוד, שגם הוא שואל את קמ"ן הפיקוד מה אתה אומר? הקמ"ן אומר הכל תרגילים, אין לחמאס יכולות מלחמתיות בכלל, הם יודעים לקחת מקסימום פלוגה אחת או שתים, אבל לא יכולים לסנכרן הכל עם פיקוד האוויר והימי וכו'. מלבד זאת, בזמן אמת אם זה קורה נדע, יש לנו הרבה סנסורים וכו'. וזאת בשעה שכל פלוגה בחמאס התאמנה ממש על התוכנית שלה. בכל 'תרגיל' הפלוגה הספציפית הרימה שלט של היעד עליו עליה להשתלט: הפלוגה שיועדה להשתלט על נחל עוז מרימה שלט עליו כתוב 'נחל עוז', וכן הלאה. במאמר מוסגר: רצ"ב שלושה סרטונים שכל אחד חייב לראות: * אייל אשל, אביה של רוני הי"ד, מספר: צה"ל והמפקדים לא שיתפו את התצפיתניות, מעבר לאמירה שתהיה פשיטה אחרי החגים. הבדיחה בין הבנות הייתה "במשמרת של מי תהיה הפשיטה"? * נועה מרציאנו הי"ד אמרה להוריה בסוכות - "תתכוננו, אחרי סוכות תהיה מלחמה" * ההתראה שקיבל מאבטח המסיבה בנובה מחייל באוגדת עזה שהוא מבין מרנ"ג האוגדה שאמור להיות בלגן בסוכות. (שני הסרטונים האחרונים - בתגובה לפוסט) 6. כך פועלים בצה"ל לסרס ולמסמס - את התחקירים של צה"ל... הרצי הלוי ניסה באופן אישי לסכל אותי, אומר תא"ל סולומון. לעשות לי דרייפוס, להכניס אותי 15 שנים לכלא. זו בגידה בי. מגיע אלי צוות של מצ"ח עם צו חיפוש של שופט הביתה, כשהילדים שלי שם, בדקו את הכל - המחשבים הטלפונים, ערכו חיפוש בבית, איזו מהלומה. ביקשתי פוליגרף, מה רוצים ממני? מתברר שכתב ה"חשדות" נכתב ע"י רמ"ח ביטחון מידע - שהוא זרוע הסיכול של הרמטכ"ל - כש'באורח פלא' אותו רמ"ח גם עומד מאחורי הפללת פלדשטיין והנגד... אולם התחקיר כולו נמצא בכמה מקומות, וחלילה אם קורה לי משהו, הכנתי את האנשים שלי - הכל יוצא לתקשורת. רק שתבינו איך זה התנהל: אני מגיע עם הגורמים הרלוונטיים להציג למטכ"ל את תחקיר אמ"צ. מתחיל בלאגן. בהמשך אומר הרמטכ"ל - מי שיש לו השגות על התנהלות הדברים שישלח לי בכתב. אני מכין מסמך מתומצת ביותר שמתייחס רק לנקודות הקריטיות ממש. יום אחרי הרמטכ"ל מקבל את המסמך, ומיד הוא קורא לאותו ראש מחב"ם ואומר לו תפתח בחקירה נגד אורן סולומון (שנסגרה ערב החג). מה שקורה באופן אוטומטי הוא שלא מזמנים אותי יותר לשום תחקיר... לתומי לא ידעתי שכשנפתחת חקירה נגד קצין מילואים אי אפשר לזמן אותו למילואים יותר. כך נטרלו אותי מהיכולת להגיע לחומרים ולתחקיר ומהיכולת להציג אותם. זאת ועוד: בצהל היו 60-70 תחקירים, 40 ומשהו מוקדי תחקיר, ביניהם על המודיעין, על שהתרחש בליל הטבח, מה צה"ל ידע לפני כמה שנים, הכל. איזה תחקיר חסר? מה הרמטכל והאלוף ידעו והחליטו באותה שבת? אין תחקיר כזה. אבל אני עשיתי תחקיר כזה, ואני קובע: חלק מהתחקירים שפרסם צה"ל הם תחקירי שקר, תחקיר אגף המבצעים ופיקוד דרום הם תחקירים שלא יעברו, הם שקר, חלק מהחומרים העלימו, חלק שינו, סיפרו נרטיב שהתאים לבכירים שסרחו. ולא רק זה: מ2016 חמאס מתכנן מלחמה, באמצעות המועצה הצבאית המצוצמת (ומעדכן את התוכניות שלו 4-5 פעמים, כפי שאנו רואים בדיעבד). הדיווח נמצא במודיעין של האוגדה. חמאס בנה מערכים וסד"כ שכולן יועדו למלחמה שנקראה 'התוכנית לשבירת אוגדת עזה'. זה נעלם בתחקירים. גם המידע על חומת יריחו נעלם בתחקירים. למי החומרים עלו? מה עשינו עם זה? מה שאלות העומק? איפה פיקוד דרום, אמ"ן, הרמטכ"ל וכל המערכת? הניסיון להוציא אותם מהאחריות ולהשליך הכל על האוגדה לא יצלח. אנחנו כאן (אציין שהפרשנות של סולומון באופן גורף שלא הייתה בגידה. אם כי זאת בהתייחס לגורמי צה"ל בלבד). 7. השב"כ אין לי מנדט לבדוק את התנהלות השב"כ, אבל במסגרת התחקירים קראתי גם את תחקיר השב"כ. מצאתי שם דברים עובדתיים לא נכונים. מלבד זאת יש שם הרבה שאלות, חורים שחורים, לגבי תפקוד השב"כ בליל הטבח. 8. הרמטכ"ל אייל זמיר - והתחקירים: גם הרמטכ"ל הנוכחי, אליו פניתי כמה פעמים, גם מסרב לקרוא לי לשמוע את התחקיר. הוא מינה את ועדת סמי תורג'מן, מאחר והוא לא רוצה שתפוח האדמה הלוהט הזה יונח לפתחו. וזאת למרות שהתחקיר שביצעתי כולל אלפי שעות עבודה בתחקירים, לצד תשאול ותחקור מאות קצינים. הדרישה פשוטה: חשיפה מלאה של תחקירי תא"ל אורן סולומון - עכשיו.

יוסי באום

30,511 просмотров • 1 год назад

חוק החניונים - אמת. שקר. ומה שנעשה בעניין: מאז כניסת חוק החניונים לתוקף לפני שבוע (הוא חוקק לפני שנה) אני פועלת להבין איך ניתן לתקן את העיוות שנוצר, מצד אחד חוק שאומר - תשלם על מה שחנית, מצד שני נוצל בתיאום אחיד להעלאת מחירים מקוממת. הכוונה היתה להוריד מחירים, לסייע לציבור, ניצול החוק להעלאת המחירים מקוממת ומכעיסה ויצרה עיוות. אבל האחריות? עלינו. ראשית, אפתח במשהו שלא ציינתי עד כה, כי החוק גם שלי, אך נוכח ההשתלחות הצינית על ידי השר ליוקר המחיה סמוטריץ והתועמלן המלווה שלו עמית סגל, אדגיש שהחוק נחקק ביוזמת הקואליציה (הצמדתי את החוק שלי אליהם) ובתמיכת שר האוצר ושרת התחבורה. כל כך רגילים לשכתב כל אמת שזה יוצא להם טבעי. ועכשיו לתכלס. בשבוע הזה בדקתי כמה צירים: מה עושים מול רשות התחרות בנוגע לתיאום אחיד של בעלי החניונים והעלאת מחירים כקרטל, שיחות עם דוד ביטן יו"ר ועדת הכלכלה על פיקוח בוועדה וצעדים בנושא, ושיחות עם יונתן משרקי מש"ס (שהיו חלק מהחוק) על חקיקה מתקנת. זה מה שנעשה עד כה: לבקשתי, נקבע דיון דחוף בוועדת הכלכלה ל־22.12 בשעה 11:00. ועדת הכלכלה היא הגוף הפרלמנטרי שמסוגל, בתוך זמן קצר, להוביל תיקוני חקיקה או להמליץ על סנקציות רגולטוריות במידת הצורך. במקביל, אני מגבשת פנייה רשמית לרשות התחרות בדרישה לבחון חשד לתיאום מחירים בין בעלי החניונים ואני מקווה שתצא עוד היום. יחד עם שותפים מהרשויות המקומיות, ובהם סגנית ראש העיר תל אביב מיטל להבי, מחזיקת תיק התחבורה בעיריית ת"א וחברת דירקטוריון אחוזת חוף, שנרתמה מיד לסייע, אנו נגיש במהלך היום ליעוץ המשפטי של הכנסת שני תיקוני חקיקה: תיקון אחד שיבטל את התיקון לחוק החניונים בנוסחו הנוכחי. תיקון נוסף שיקבע מנגנונים משלימים שיבטיחו הוזלת מחירים ומעבר ליחידות חיוב אחרות. נבחן מה מבין הצעדים הוא האפקטיבי והמהיר ביותר כדי לבלום את העלייה הבלתי מוצדקת במחירי החניה. אחריות לא מסירים, אחריות לוקחים. מה שעשה היום השר ליוקר המחיה בצלאל סמוטריץ והתועמלן המלווה שלו עמית סגל, שפשוט הפילו עלי את העניין כולו הוא בדיוק מה שהם - מכונת רעל על סטרואידים. סמוטריץ, שר האוצר הכי ערל לב וכושל שידעה המדינה, יקר לכל משק בית של הציבור העובד והמשרת את יוקר המחייה בכ12,000 ש"ח לחודש, והסכום הנתון הזה רק יעמיק בתקציב הגזרות והקיצוצים הנוכחי. היום יוצא דו"ח עוני חמור ומדאיג, והוא? מגלגל אחריות וממשיך לבזוז. הכל התייקר בממשלת חמאס הוא נכס, רק החיים הפכו לזולים. והכי חשוב לא לשכוח - השבוע הזה הוא שבוע בליץ של הפיכה משטרית, חוק ריסוק התקשורת, ריסוק וריקון תפקיד היועמ"שית, חוק השתמטות גורפת, ביזה תקציבית ולברוח מוועדת חקירה ממלכתית על ידי ועדת טיוח. הם רוצים שנתעסק בדברים אחרים ואנחנו חייבים לבלום את ממשלת ההפיכה, ההפקרה, הביזה וההשתמטות. אז רק כדי לעמוד על האמת מול שר האוצר שבורח ממנה יותר מכל - מצרפת פה את סרטון התודה של יוזם החוק הראשי אברהם בצלאל (מש"ס שכבר לא בכנסת) ואת עמדת ועדת השרים לחקיקה (אוצר ותחבורה) בעד החוק כאשר הוא הגיש להם את החוק. אעדכן בכל התפתחות.
0:22

חוק החניונים - אמת. שקר. ומה שנעשה בעניין: מאז כניסת חוק החניונים לתוקף לפני שבוע (הוא חוקק לפני שנה) אני פועלת להבין איך ניתן לתקן את העיוות שנוצר, מצד אחד חוק שאומר - תשלם על מה שחנית, מצד שני נוצל בתיאום אחיד להעלאת מחירים מקוממת. הכוונה היתה להוריד מחירים, לסייע לציבור, ניצול החוק להעלאת המחירים מקוממת ומכעיסה ויצרה עיוות. אבל האחריות? עלינו. ראשית, אפתח במשהו שלא ציינתי עד כה, כי החוק גם שלי, אך נוכח ההשתלחות הצינית על ידי השר ליוקר המחיה סמוטריץ והתועמלן המלווה שלו עמית סגל, אדגיש שהחוק נחקק ביוזמת הקואליציה (הצמדתי את החוק שלי אליהם) ובתמיכת שר האוצר ושרת התחבורה. כל כך רגילים לשכתב כל אמת שזה יוצא להם טבעי. ועכשיו לתכלס. בשבוע הזה בדקתי כמה צירים: מה עושים מול רשות התחרות בנוגע לתיאום אחיד של בעלי החניונים והעלאת מחירים כקרטל, שיחות עם דוד ביטן יו"ר ועדת הכלכלה על פיקוח בוועדה וצעדים בנושא, ושיחות עם יונתן משרקי מש"ס (שהיו חלק מהחוק) על חקיקה מתקנת. זה מה שנעשה עד כה: לבקשתי, נקבע דיון דחוף בוועדת הכלכלה ל־22.12 בשעה 11:00. ועדת הכלכלה היא הגוף הפרלמנטרי שמסוגל, בתוך זמן קצר, להוביל תיקוני חקיקה או להמליץ על סנקציות רגולטוריות במידת הצורך. במקביל, אני מגבשת פנייה רשמית לרשות התחרות בדרישה לבחון חשד לתיאום מחירים בין בעלי החניונים ואני מקווה שתצא עוד היום. יחד עם שותפים מהרשויות המקומיות, ובהם סגנית ראש העיר תל אביב מיטל להבי, מחזיקת תיק התחבורה בעיריית ת"א וחברת דירקטוריון אחוזת חוף, שנרתמה מיד לסייע, אנו נגיש במהלך היום ליעוץ המשפטי של הכנסת שני תיקוני חקיקה: תיקון אחד שיבטל את התיקון לחוק החניונים בנוסחו הנוכחי. תיקון נוסף שיקבע מנגנונים משלימים שיבטיחו הוזלת מחירים ומעבר ליחידות חיוב אחרות. נבחן מה מבין הצעדים הוא האפקטיבי והמהיר ביותר כדי לבלום את העלייה הבלתי מוצדקת במחירי החניה. אחריות לא מסירים, אחריות לוקחים. מה שעשה היום השר ליוקר המחיה בצלאל סמוטריץ והתועמלן המלווה שלו עמית סגל, שפשוט הפילו עלי את העניין כולו הוא בדיוק מה שהם - מכונת רעל על סטרואידים. סמוטריץ, שר האוצר הכי ערל לב וכושל שידעה המדינה, יקר לכל משק בית של הציבור העובד והמשרת את יוקר המחייה בכ12,000 ש"ח לחודש, והסכום הנתון הזה רק יעמיק בתקציב הגזרות והקיצוצים הנוכחי. היום יוצא דו"ח עוני חמור ומדאיג, והוא? מגלגל אחריות וממשיך לבזוז. הכל התייקר בממשלת חמאס הוא נכס, רק החיים הפכו לזולים. והכי חשוב לא לשכוח - השבוע הזה הוא שבוע בליץ של הפיכה משטרית, חוק ריסוק התקשורת, ריסוק וריקון תפקיד היועמ"שית, חוק השתמטות גורפת, ביזה תקציבית ולברוח מוועדת חקירה ממלכתית על ידי ועדת טיוח. הם רוצים שנתעסק בדברים אחרים ואנחנו חייבים לבלום את ממשלת ההפיכה, ההפקרה, הביזה וההשתמטות. אז רק כדי לעמוד על האמת מול שר האוצר שבורח ממנה יותר מכל - מצרפת פה את סרטון התודה של יוזם החוק הראשי אברהם בצלאל (מש"ס שכבר לא בכנסת) ואת עמדת ועדת השרים לחקיקה (אוצר ותחבורה) בעד החוק כאשר הוא הגיש להם את החוק. אעדכן בכל התפתחות.

Naama Lazimi - נעמה לזימי

95,216 просмотров • 10 месяцев назад

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:
18:13

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

53,656 просмотров • 1 год назад