Video wird geladen...

Video konnte nicht geladen werden

Zur Startseite

השר סמוטריץ' במענה לשאלתי: "אם הבת שלי תשאל אני אשתדל לחנך אותה לא ללכת לשם (לצבא), כי הרבנות הראשית מתנגדת, כי זו עמדת רבותי, ואני מקווה שאתם, הליברלים הגדולים תכבדו גם בכל זאת עולם ערכים של כמה אלפי שנים... מצד שני אני מכבד כל אחד שחושב אחרת ממני" (עד...

NoaShpigel's profile picture

Noa Shpigel

11,787 subscribers

46,898 Aufrufe • vor 5 Monaten •via X (Twitter)

ComedyNachrichten & Politik
LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 Kommentare

Keine Kommentare verfügbar

Kommentare vom Original-Post werden hier angezeigt

Ähnliche Videos

רק שכחת לציין מר אייל ברקוביץ.. שבאותה מסעדה אני ישבתי עם חברים שלי טופז לוק וניקול ראידמן, שאותם אתה מזהה, אפילו באת להגיד ״שלום״. ואז התיישבת עם בת הזוג שלך, ולא הפסקת לזרוק הערות לטופז ולניקול, מיותר להרחיב לגבי הצורה בה אתה נוהג להתבטא.. אני הסתובבתי ועניתי לך, אני לא שותקת לאנשים כמוך שמדברים שטויות ומפזרים שקרים בלי הפסקה. אתה התחלת לצעוק וכל המסעדה הסתכלה.. אז מנהל המסעדה העביר אותך לשבת איתנו. אחרי שניסית להתווכח איתי והשארתי אותך ללא מילים.. כל כך הופתעת מאיך שאני מדברת והידע הנרחב שלי. לא הפסקת לשאול אותי איפה אני עובדת? שאתה חייב לדעת מה התפקיד שלי, שאין סיכוי שאני לא קשורה לצוות. וסליחה באמת שאני לא מספרת סתם ככה לאנשים זרים מה התפקיד שלי ומה הסיווג הביטחוני שלו, בכל זאת, יש לי ערכים. כדאי שגם אתה תפתח כמה כאלה. בנוסף שכחת גם שאחרי שבוע בערך, הייתי בקניון רמת אביב עם שתי חברות בבית קפה, כנראה ראית אותי ואני לא. כשהלכתי לשירותים עם חברה רדפת אחריי והתחלת לצעוק לי שאתה מאוכזב ממני ואני שקרנית. הכרחת אותי ואת חברה שלי לבוא איתך לשולחן לראות כמה אני ״שקרנית״. ואז הצגת תמונה שלי ואמרת לי, ״ראיתי אותך בחדשות, מאחורי ביבי, בכנסת!״ עניתי ״ נו ו..?״ וגם אמרת שביררת עליי ואתה יודע מה התפקיד שלי.. ואז שוב הצעת לבוא להתארח אצלך ואצל אופירה בתכנית. אמרתי לך שבחיים לא חחח. והלכתי. אז איזה באסה לך ברקוביץ… שיש כל כך הרבה אנשים שהיו עדים לשקרים שלך. ומוריה - איך אמרת? ״גם אותי גל לא מחבבת״? בחיים לא דיברתי איתך או הכרתי אותך, אין לי שום חיבה כלפייך. אבל אין ספק שאחרי שראיתי כמו כל המדינה את הסרטון שלך מחטטת במגירות של דובר ראש הממשלה… תבינו - מבחינתי, ביטחון המדינה יותר חשוב מהרכילות הזולה שלכם. ויש כל כך הרבה דברים יותר חשובים שאתם יכולים להתעסק בהם ממני.. תתחילו בלהפסיק לתמוך באלימות נגד נשים, אתם לא הייתם שם, אתם לא ראיתם את החבלה שלי בגב, אתם מגנים על הקולגות שלכם בלי לחשוב פעמיים. בסוף האמת תצא לאור וכולכם תתחרטו על המילים האלה ועידוד האלימות. ברקו, יום אחד זאת יכולה להיות הבת שלך. מוריה, יום אחד זאת יכולה להיות את. לא צריכים לתת יד לאלימות, גם אם זאת מישהי שעובדת עם בן גביר או משפחת נתניהו, תשלטו על האובססיה. די לשנאת חינם. אני בינתיים אמשיך לשים סוף לשקרים.
0:54

רק שכחת לציין מר אייל ברקוביץ.. שבאותה מסעדה אני ישבתי עם חברים שלי טופז לוק וניקול ראידמן, שאותם אתה מזהה, אפילו באת להגיד ״שלום״. ואז התיישבת עם בת הזוג שלך, ולא הפסקת לזרוק הערות לטופז ולניקול, מיותר להרחיב לגבי הצורה בה אתה נוהג להתבטא.. אני הסתובבתי ועניתי לך, אני לא שותקת לאנשים כמוך שמדברים שטויות ומפזרים שקרים בלי הפסקה. אתה התחלת לצעוק וכל המסעדה הסתכלה.. אז מנהל המסעדה העביר אותך לשבת איתנו. אחרי שניסית להתווכח איתי והשארתי אותך ללא מילים.. כל כך הופתעת מאיך שאני מדברת והידע הנרחב שלי. לא הפסקת לשאול אותי איפה אני עובדת? שאתה חייב לדעת מה התפקיד שלי, שאין סיכוי שאני לא קשורה לצוות. וסליחה באמת שאני לא מספרת סתם ככה לאנשים זרים מה התפקיד שלי ומה הסיווג הביטחוני שלו, בכל זאת, יש לי ערכים. כדאי שגם אתה תפתח כמה כאלה. בנוסף שכחת גם שאחרי שבוע בערך, הייתי בקניון רמת אביב עם שתי חברות בבית קפה, כנראה ראית אותי ואני לא. כשהלכתי לשירותים עם חברה רדפת אחריי והתחלת לצעוק לי שאתה מאוכזב ממני ואני שקרנית. הכרחת אותי ואת חברה שלי לבוא איתך לשולחן לראות כמה אני ״שקרנית״. ואז הצגת תמונה שלי ואמרת לי, ״ראיתי אותך בחדשות, מאחורי ביבי, בכנסת!״ עניתי ״ נו ו..?״ וגם אמרת שביררת עליי ואתה יודע מה התפקיד שלי.. ואז שוב הצעת לבוא להתארח אצלך ואצל אופירה בתכנית. אמרתי לך שבחיים לא חחח. והלכתי. אז איזה באסה לך ברקוביץ… שיש כל כך הרבה אנשים שהיו עדים לשקרים שלך. ומוריה - איך אמרת? ״גם אותי גל לא מחבבת״? בחיים לא דיברתי איתך או הכרתי אותך, אין לי שום חיבה כלפייך. אבל אין ספק שאחרי שראיתי כמו כל המדינה את הסרטון שלך מחטטת במגירות של דובר ראש הממשלה… תבינו - מבחינתי, ביטחון המדינה יותר חשוב מהרכילות הזולה שלכם. ויש כל כך הרבה דברים יותר חשובים שאתם יכולים להתעסק בהם ממני.. תתחילו בלהפסיק לתמוך באלימות נגד נשים, אתם לא הייתם שם, אתם לא ראיתם את החבלה שלי בגב, אתם מגנים על הקולגות שלכם בלי לחשוב פעמיים. בסוף האמת תצא לאור וכולכם תתחרטו על המילים האלה ועידוד האלימות. ברקו, יום אחד זאת יכולה להיות הבת שלך. מוריה, יום אחד זאת יכולה להיות את. לא צריכים לתת יד לאלימות, גם אם זאת מישהי שעובדת עם בן גביר או משפחת נתניהו, תשלטו על האובססיה. די לשנאת חינם. אני בינתיים אמשיך לשים סוף לשקרים.

Gal

14,998 Aufrufe • vor 1 Jahr

אני חוזר אליכם שוב עם קמפיין הגיוס, והפעם עם קליפ שמאוד שעשע אותי להכין עבורכם, כי מותר ואפילו רצוי לצחוק על הסיפור הזה. נודה על האמת, אם הוא לא היה תביעה אמיתית בבית משפט אמיתי בעיר בירתנו האמיתית, הוא היה נראה כמו מערכון שכתב סטודנט שנה א' שקיבל מטלה בקורס בכתיבה יוצרת אבל יש לו רק מנוי חינמי לצ'טGPT. כאמור, זו לא בדיחה. זאת תביעה אמיתית עם הוצאות אמיתיות שהדבר היחיד שיותר אבסורדי ממנה זו העובדה שאני בכלל צריך להתמודד איתה. כולנו רואים איך מתנהל השיח הציבורי בימינו. רוב מי שנאבקים במכונת הרעל מגייסים תרומות עבור תביעות עם דיבה אמיתית, לא שטות דיגיטלית שנעצה סיכה באגו של "פובליציסט" עם קוקו וחוסר הבנת הנקרא. (כן, יש מצב שהוא ישקול לתבוע אותי גם על המירכאות סביב המילה "פובליציסט"). התביעה הזו מגוחכת אבל ההתמודדות מולה לא מצחיקה בכלל וגובה מחיר יומיומי שלא נראה מבחוץ. ובכל זאת, משהו אחד כן נראה: התמיכה שלכם עד עכשיו הייתה מדהימה ומרגשת, יותר ממה שציפיתי או העזתי לקוות. גם אנשים שאני לא מכיר, ואפילו אנשים שבדרך כלל לא מסכימים איתי על כלום, הושיטו יד. זה לא מובן מאליו. זה לא רגעי. ועדיין, ההוצאות לא נעלמות והתביעה לא קפאה באוויר. כדי להמשיך בלי לקרוס אני צריך עוד עזרה. אין לי ממש אפשרות אחרת. זה נותן לי לא רק את האמצעים להתמודד אלא גם את הכוח לחייך מול מציאות שעושה פרצוף של "נו באמת, על זה?". זה מביך לאללה לבקש עזרה. שוב. ושוב. אין שום דרך לייפות את זה. זה חשוף, זה לא נעים, אתה מרגיש כמו מתחזה ואומר לעצמך בשקט שברור שיש מטרות ראויות יותר. אבל מה לעשות, אולי הוא שטותי, אבל זה המאבק שלי. ולא רק. הזכות לדבר בלי לחשוש מתביעות השתקה שרק נראות שוליות חשובה לא פחות. אם אין באמת קו אדום. היום זה אני. מחר זה כל אחד שמרים גבה במקום להשתחוות. בתגובות תמצאו קישור לכל אפשרויות התרומה ולכל הפוסטים שפרסמתי עד היום בנושא. כל סכום, קטן ככל שיהיה, יעזור לי לצלוח את התביעה הזו בלי להישחק כלכלית בדרך. כמו שהבטחתי, כל מה שיישאר מעבר להוצאות יועבר כתרומה למרכז אלון ולמערך עוטף עצורים. תודה עצומה לכל מי שתמכו, עזרו בהפצה או זרקו מילה טובה עד עכשיו, ולכל מי שאולי שוקלים לעשות זאת. אני אמשיך, וגם אשתדל לשעשע אתכם בדרך. לא כי יש לי כוח, אלא כי אין לי באמת ברירה.
1:13

אני חוזר אליכם שוב עם קמפיין הגיוס, והפעם עם קליפ שמאוד שעשע אותי להכין עבורכם, כי מותר ואפילו רצוי לצחוק על הסיפור הזה. נודה על האמת, אם הוא לא היה תביעה אמיתית בבית משפט אמיתי בעיר בירתנו האמיתית, הוא היה נראה כמו מערכון שכתב סטודנט שנה א' שקיבל מטלה בקורס בכתיבה יוצרת אבל יש לו רק מנוי חינמי לצ'טGPT. כאמור, זו לא בדיחה. זאת תביעה אמיתית עם הוצאות אמיתיות שהדבר היחיד שיותר אבסורדי ממנה זו העובדה שאני בכלל צריך להתמודד איתה. כולנו רואים איך מתנהל השיח הציבורי בימינו. רוב מי שנאבקים במכונת הרעל מגייסים תרומות עבור תביעות עם דיבה אמיתית, לא שטות דיגיטלית שנעצה סיכה באגו של "פובליציסט" עם קוקו וחוסר הבנת הנקרא. (כן, יש מצב שהוא ישקול לתבוע אותי גם על המירכאות סביב המילה "פובליציסט"). התביעה הזו מגוחכת אבל ההתמודדות מולה לא מצחיקה בכלל וגובה מחיר יומיומי שלא נראה מבחוץ. ובכל זאת, משהו אחד כן נראה: התמיכה שלכם עד עכשיו הייתה מדהימה ומרגשת, יותר ממה שציפיתי או העזתי לקוות. גם אנשים שאני לא מכיר, ואפילו אנשים שבדרך כלל לא מסכימים איתי על כלום, הושיטו יד. זה לא מובן מאליו. זה לא רגעי. ועדיין, ההוצאות לא נעלמות והתביעה לא קפאה באוויר. כדי להמשיך בלי לקרוס אני צריך עוד עזרה. אין לי ממש אפשרות אחרת. זה נותן לי לא רק את האמצעים להתמודד אלא גם את הכוח לחייך מול מציאות שעושה פרצוף של "נו באמת, על זה?". זה מביך לאללה לבקש עזרה. שוב. ושוב. אין שום דרך לייפות את זה. זה חשוף, זה לא נעים, אתה מרגיש כמו מתחזה ואומר לעצמך בשקט שברור שיש מטרות ראויות יותר. אבל מה לעשות, אולי הוא שטותי, אבל זה המאבק שלי. ולא רק. הזכות לדבר בלי לחשוש מתביעות השתקה שרק נראות שוליות חשובה לא פחות. אם אין באמת קו אדום. היום זה אני. מחר זה כל אחד שמרים גבה במקום להשתחוות. בתגובות תמצאו קישור לכל אפשרויות התרומה ולכל הפוסטים שפרסמתי עד היום בנושא. כל סכום, קטן ככל שיהיה, יעזור לי לצלוח את התביעה הזו בלי להישחק כלכלית בדרך. כמו שהבטחתי, כל מה שיישאר מעבר להוצאות יועבר כתרומה למרכז אלון ולמערך עוטף עצורים. תודה עצומה לכל מי שתמכו, עזרו בהפצה או זרקו מילה טובה עד עכשיו, ולכל מי שאולי שוקלים לעשות זאת. אני אמשיך, וגם אשתדל לשעשע אתכם בדרך. לא כי יש לי כוח, אלא כי אין לי באמת ברירה.

Gadi S. ⏳🇮🇱🎗️

31,328 Aufrufe • vor 8 Monaten

סיפור שיפתיע אתכם ממש אבל יושבת לי בתור לרופא בוכה מכאבים כל האיפור מרוח לי על הפרצוף נראית כמו רקון עם תסמונת כלשהי. כי הבוקר שוב החריפו הכאבים ביד שלי שעברה ניתוח אחרי שברים קשים לפני שנה. שוב הפנו אותי בתור מזורז לאורתופד, שוב נתנו לי מרשם לאנטי דלקתי כי שוב חזרה לי הדלקת הכרונית שעושה לי כאבים של השטן בזמן שאני מחכה לבדיקות mri כדי לבדוק מה קורה עם הרצועה. בקיצור סיימתי, אז יושבת בתור לבית מרקחת בוכייה סובלת מכאבים באמת באמת נוראיים. מגיע איש טוב לב כמובן מלא בנתינה ואהבה, ושואל אותי למה בכיתי. עניתי לו ״כי כאב לי ממש-״ עוד לא סיימתי את המשפט והוא אמר לי ״לא את לא מבינה, שאלתי כי ראיתי שאת בוכה אז אמרתי שזה בטח כי את שמנה קצת״ הוא אמר בזמן שהדגים עם הידיים המחשה של הבטן הגדולה שלי והוסיף: ״אז אם את רוצה לרזות שתדעי…״ עצרתי אותו ואמרתי ״לא צריך זה בסדר תודה״ מי שמכיר אותי כבר יודע שזו לא הפעם הראשונה, לא השנייה, לא המאה וגם כנראה לא האחרונה שזרים מטיפים, ממליצים לי המלצות, מעירים או מתערבים. כמעט אף פעם אני לא מצליחה להיות ״לא נחמדה״ ולהציב גבול, במיוחד כשמדובר באדם מבוגר שאין לי כוח לחנך. אני צריכה לעבוד על זה ולהשתפר בהצבת גבולות ואני יודעת. אז למרות שסירבתי בעדינות הוא המשיך: ״תלכי לחוות התבלינים, לסכרת ולהרזיה את נוסעת ושלושה חודשים את יורדת 25 קילו״. הוא סיים לשפוך את שעל ליבו, סינן לעברי ״חבל חבל״, והמשיך ביום שלו. חחחחחחחחחחח כבר מזמןןןןןן שאני לא נפגעת מזרים הזויים כאלה ברחוב. סיפרתי לאמא שלי ונקרעתי מצחוק, כי זר פשוט לא יבין. זר לא יבין איך זה להתקיים במרחב הציבורי ולקבל המלצות רפואיות על בסיס יום יומי *כל פעם* שיוצאת מהבית - כי אני שמנה. זר באמת באמת לא יבין את הכמויות על כמויות של אנשים כאלה שמגיעים ומטיפים לי מבלי לדעת עליי כלום ושום דבר. והפעם זה היה כבר ממש קורע, כי הוא כפה את העצה המהממת שלו תוך כדי שאני בוכה וסובלת מכאבים ולמרות שאמרתי שאני לא מעוניינת. באמת אבל באמת נשגב מבינתי איך אדם מרשה לעצמו להתנהג ככה. באמת. עזבו את זה שאני אחרי אשפוז במחלקת הפרעות אכילה, מתמודדת נפש ומטופלת בין היתר גם אצל דיאטנית, עושה תהליך ועובדת על עצמי כדי לשמור על הבריאות הנפשית והפיזית שלי. באמת עזבו, זה בכלל לא משנה אפילו. גם אם הייתי רוצה את העצה הזו - הדרך שבה אנשים מרשים לעצמם להתנהל מול אדם זר נטו כי הוא שמן שבחר לצאת מהבית, זו חוצפה ברמה כבר ממש מגוחכת. וזה כמובן, עלול לעשות הרבה יותר נזק מאשר תועלת. ואני לא כותבת את זה ממקום פגיע חלילה. גם אין לי מסר חשוב פה, הרי אנשים כאלה ימשיכו להעיר לאחרים לא משנה מה יגידו להם - אני לא אצליח לחנך אותם וגם ויתרתי מזמן על לנסות. סתם משתפת כדי שמי שאולי לא מבין כמה זה נפוץ, יקרא את הפוסט שלי ויבין - אני לא יכולה לצאת מהבית בלי שזרים ניגשים אליי ככה. לא קורה מצב כזה שאני פשוט מתקיימת בעולם ואין למישהו משהו לומר. זהו, פרקתי יום טוב וניפגש בחוות התבלינים ❤️‍🩹 (התחלתי את הפוסט בלכתוב שתופתעו, הופתעתם? לא? אחלה גם אני לא) הספקתי סתם בשביל הקטע להקליט את החלק האחרון של השיחה, מתלבטת אם להתחיל אוסף של כאלה.
0:24

סיפור שיפתיע אתכם ממש אבל יושבת לי בתור לרופא בוכה מכאבים כל האיפור מרוח לי על הפרצוף נראית כמו רקון עם תסמונת כלשהי. כי הבוקר שוב החריפו הכאבים ביד שלי שעברה ניתוח אחרי שברים קשים לפני שנה. שוב הפנו אותי בתור מזורז לאורתופד, שוב נתנו לי מרשם לאנטי דלקתי כי שוב חזרה לי הדלקת הכרונית שעושה לי כאבים של השטן בזמן שאני מחכה לבדיקות mri כדי לבדוק מה קורה עם הרצועה. בקיצור סיימתי, אז יושבת בתור לבית מרקחת בוכייה סובלת מכאבים באמת באמת נוראיים. מגיע איש טוב לב כמובן מלא בנתינה ואהבה, ושואל אותי למה בכיתי. עניתי לו ״כי כאב לי ממש-״ עוד לא סיימתי את המשפט והוא אמר לי ״לא את לא מבינה, שאלתי כי ראיתי שאת בוכה אז אמרתי שזה בטח כי את שמנה קצת״ הוא אמר בזמן שהדגים עם הידיים המחשה של הבטן הגדולה שלי והוסיף: ״אז אם את רוצה לרזות שתדעי…״ עצרתי אותו ואמרתי ״לא צריך זה בסדר תודה״ מי שמכיר אותי כבר יודע שזו לא הפעם הראשונה, לא השנייה, לא המאה וגם כנראה לא האחרונה שזרים מטיפים, ממליצים לי המלצות, מעירים או מתערבים. כמעט אף פעם אני לא מצליחה להיות ״לא נחמדה״ ולהציב גבול, במיוחד כשמדובר באדם מבוגר שאין לי כוח לחנך. אני צריכה לעבוד על זה ולהשתפר בהצבת גבולות ואני יודעת. אז למרות שסירבתי בעדינות הוא המשיך: ״תלכי לחוות התבלינים, לסכרת ולהרזיה את נוסעת ושלושה חודשים את יורדת 25 קילו״. הוא סיים לשפוך את שעל ליבו, סינן לעברי ״חבל חבל״, והמשיך ביום שלו. חחחחחחחחחחח כבר מזמןןןןןן שאני לא נפגעת מזרים הזויים כאלה ברחוב. סיפרתי לאמא שלי ונקרעתי מצחוק, כי זר פשוט לא יבין. זר לא יבין איך זה להתקיים במרחב הציבורי ולקבל המלצות רפואיות על בסיס יום יומי *כל פעם* שיוצאת מהבית - כי אני שמנה. זר באמת באמת לא יבין את הכמויות על כמויות של אנשים כאלה שמגיעים ומטיפים לי מבלי לדעת עליי כלום ושום דבר. והפעם זה היה כבר ממש קורע, כי הוא כפה את העצה המהממת שלו תוך כדי שאני בוכה וסובלת מכאבים ולמרות שאמרתי שאני לא מעוניינת. באמת אבל באמת נשגב מבינתי איך אדם מרשה לעצמו להתנהג ככה. באמת. עזבו את זה שאני אחרי אשפוז במחלקת הפרעות אכילה, מתמודדת נפש ומטופלת בין היתר גם אצל דיאטנית, עושה תהליך ועובדת על עצמי כדי לשמור על הבריאות הנפשית והפיזית שלי. באמת עזבו, זה בכלל לא משנה אפילו. גם אם הייתי רוצה את העצה הזו - הדרך שבה אנשים מרשים לעצמם להתנהל מול אדם זר נטו כי הוא שמן שבחר לצאת מהבית, זו חוצפה ברמה כבר ממש מגוחכת. וזה כמובן, עלול לעשות הרבה יותר נזק מאשר תועלת. ואני לא כותבת את זה ממקום פגיע חלילה. גם אין לי מסר חשוב פה, הרי אנשים כאלה ימשיכו להעיר לאחרים לא משנה מה יגידו להם - אני לא אצליח לחנך אותם וגם ויתרתי מזמן על לנסות. סתם משתפת כדי שמי שאולי לא מבין כמה זה נפוץ, יקרא את הפוסט שלי ויבין - אני לא יכולה לצאת מהבית בלי שזרים ניגשים אליי ככה. לא קורה מצב כזה שאני פשוט מתקיימת בעולם ואין למישהו משהו לומר. זהו, פרקתי יום טוב וניפגש בחוות התבלינים ❤️‍🩹 (התחלתי את הפוסט בלכתוב שתופתעו, הופתעתם? לא? אחלה גם אני לא) הספקתי סתם בשביל הקטע להקליט את החלק האחרון של השיחה, מתלבטת אם להתחיל אוסף של כאלה.

Maya Lee

10,478 Aufrufe • vor 4 Monaten

טוב, אחרי שהטויט הקודם שלי קיבל כמעט 250,000 צפיות (🤦), יש לי המשך וסוף טוב להרפתקאת האוזניות הזו, שיצאה מכל פרופורציה. בעקבות הטויט כבר היו לי כמה קונקשנים לדיירים בבניין (תודה הילה!), אז מכיוון שהאוזניות קראו לי מרחוק כל סוף השבוע, אמרתי: יאללה, עוד ניסיון חילוץ אחד. חייב לפתור את התעלומה הזאת! קבעתי עם נגה (שם בדוי) שגרה בבניין. הגעתי לשם בשבע, אלכס השומר לא היה, היה שומר מנומנם אחר. עלינו עם ה-Find My והלכנו לפי ההיפותזה שלי למזדרון של קומה ראשונה צפון מזרח. אני מתקרב וה-Find My אומר לי שאני within reach של האוזניות. אני אומר וואו זה כל כך קרוב. מתלבט אם לדפוק בדלת של הדירה ואז נגה אומרת לי שזו דירה של טל (שם בדוי), חבר שלה מהבניין. דפקנו בדלת והוא לא היה בבית. אמרתי לה ״בואי ננסה קומה שנייה״. עולים לקומה שנייה ושוב אני קולט שהאוזניות within reach. אני לוחץ על הסאונד ושומע צפצוף ממש חלש. אני בקטע מביך מצמיד אוזן לדלת ושומע צליל מבפנים. דופק בדלת, אין תשובה. עוד פעם, אין תשובה. אני אומר לנגה, בואי נעלה אלייך ונכתוב פתק. שוב, נגה ואני מכירים בדיוק חמש דקות 😅 עלינו אליה, כתבנו פתק עם הטלפון שלי ושמנו לשכן מתחת לדלת. בין לבין נגה ואני מדברים במסדרון של הבניין ואני מראיין אותה על קורות חייה. שיחה מעולה, היא חריפה, מעניינת. אבל מדי פעם עוברים שכנים ואני כבר מפחד ממפגשים בבניין הזה, אז הצעתי שנרד לדרינק בטאקריה. בזמן שאנחנו שם, טל השכן עובר, בדיוק קנה דגים ותכנן להכין ארוחת ערב. מציע לנו להצטרף. יאללה, זורמים! הלכתי לקנות יין ועוד איזה אלכוהול של היפסטרים שנגה סיפרה לי עליו ועלינו לדירה של טל, פותחים בקבוק יין ושותים בזמן שטל מבשל. ואז שיחה מהבחור בקומה השנייה. הוא ראה את הפתק, אני מסביר לו את הסיפור והוא מסכים שאקפוץ, למרות ואולי בגלל ההזייה. אני אצלו בבית, ואנחנו שומעים את הצפצוף של האוזניות, חלש מאוד, אבל לא מצליחים למקם את האוזניות. סופר מוזר… נראה שזה מכיוון המרפסת, אבל שם משום מה האייפון שלי מאבד את החיבור לאוזניות. די, הגיע הזמן לשחרר סופית… אבל על הדרך גם ביקשתי גם מהשכנה בדירה ליד אם אוכל להכנס לרגע וללכת למרפסת שלה. אובססיבי, מה אני אעשה. היתה בשוֺק אבל הסכימה. אנשים טובים בכל פינה בבניין הזה. ואני כנראה מכיר יותר דיירים שם בשלב הזה מאנשים שגרים שם שנים :) חזרתי לדירה של טל שעדיין באמצע הכנת הארוחה. ואז פתאום אני נזכר שהיו איתי גם ה-AirPods השניים שלי ואני לא מבין איך איבדתי גם אותם עכשיו. אחרי שתי דקות של פאניקה שקטה ומחשבות על אשפוז עצמי בגהה, הם אומרים לי שהם החביאו לי את האוזניות השניות בשביל הדאחקה. בוגר מאוד! בינתיים קבוצת הוואטסאפ של הבניין כבר גועשת כי הפסיכופת שוב בבניין. ואו אסור לי להתקרב לבניין הזה יותר בחיים. אבל היה ערב מעולה ומצחיק, טל בשלן מעולה, היין היה טוב, וחזרתי באחת עשרה הביתה, מרוצה סך הכל מהשתלשלות הארועים. ובלי האיירפודס. היום בבוקר הלכתי לקנות אוזניות של B&O, לגוון. אמרתי לעצמי, עכשיו זה עניין של רבע שעה עד שאני מוצא את האוזניות המקוריות. מרפי לא יאכזב. ב-11:30 אנחנו בפגישת חברה בזום (סטארטאפ קטן, 7 אנשים). אני מספר את סיפור אתמול. ואז נועה, שעובדת איתנו בשבועיים האחרונים, קוטעת אותי: ״רגע! איבדת AirPods? הם אצלי! לא הבנתי מה זה האיירפודס שאצלי בתיק, שמתי מודעה בבניין, שאלתי שכנים, לא הבנתי של מי זה!״ ה-ל-ם. יש לי את זה בוידאו, אנסה לחלץ את רגע ההלם ולהעלות כאן. אני שואל איפה היא גרה והיא אומרת ב״רכבת 16״. ואז נופל לי האסימון. כל הזמן חיפשתי בבניין ליד, בפינה הצפון מזרחית, כי הסיגנל היה הכי חזק בפינה שבין הבניינים, אבל פשוט טעיתי בבניין. בפועל האוזניות היו כל הזמן אצל נועה בדירה שלה בקומה השנייה. כשהיא הייתה אצלי בבית שבוע שעבר היא פשוט לקחה בטעות את האוזניות שלי כי כל ה-AirPods נראים פאקינג אותו דבר. אז עכשיו יש לי גם אוזניות חדשות וגם את ה-AirPods שלי. למזלי ל-B&O אין חיבור ל-Find My של אפל, אז אם הם ילכן לאיבוד, הם פשוט ילכו לאיבוד. ושבה השלווה לחיי.
1:12

טוב, אחרי שהטויט הקודם שלי קיבל כמעט 250,000 צפיות (🤦), יש לי המשך וסוף טוב להרפתקאת האוזניות הזו, שיצאה מכל פרופורציה. בעקבות הטויט כבר היו לי כמה קונקשנים לדיירים בבניין (תודה הילה!), אז מכיוון שהאוזניות קראו לי מרחוק כל סוף השבוע, אמרתי: יאללה, עוד ניסיון חילוץ אחד. חייב לפתור את התעלומה הזאת! קבעתי עם נגה (שם בדוי) שגרה בבניין. הגעתי לשם בשבע, אלכס השומר לא היה, היה שומר מנומנם אחר. עלינו עם ה-Find My והלכנו לפי ההיפותזה שלי למזדרון של קומה ראשונה צפון מזרח. אני מתקרב וה-Find My אומר לי שאני within reach של האוזניות. אני אומר וואו זה כל כך קרוב. מתלבט אם לדפוק בדלת של הדירה ואז נגה אומרת לי שזו דירה של טל (שם בדוי), חבר שלה מהבניין. דפקנו בדלת והוא לא היה בבית. אמרתי לה ״בואי ננסה קומה שנייה״. עולים לקומה שנייה ושוב אני קולט שהאוזניות within reach. אני לוחץ על הסאונד ושומע צפצוף ממש חלש. אני בקטע מביך מצמיד אוזן לדלת ושומע צליל מבפנים. דופק בדלת, אין תשובה. עוד פעם, אין תשובה. אני אומר לנגה, בואי נעלה אלייך ונכתוב פתק. שוב, נגה ואני מכירים בדיוק חמש דקות 😅 עלינו אליה, כתבנו פתק עם הטלפון שלי ושמנו לשכן מתחת לדלת. בין לבין נגה ואני מדברים במסדרון של הבניין ואני מראיין אותה על קורות חייה. שיחה מעולה, היא חריפה, מעניינת. אבל מדי פעם עוברים שכנים ואני כבר מפחד ממפגשים בבניין הזה, אז הצעתי שנרד לדרינק בטאקריה. בזמן שאנחנו שם, טל השכן עובר, בדיוק קנה דגים ותכנן להכין ארוחת ערב. מציע לנו להצטרף. יאללה, זורמים! הלכתי לקנות יין ועוד איזה אלכוהול של היפסטרים שנגה סיפרה לי עליו ועלינו לדירה של טל, פותחים בקבוק יין ושותים בזמן שטל מבשל. ואז שיחה מהבחור בקומה השנייה. הוא ראה את הפתק, אני מסביר לו את הסיפור והוא מסכים שאקפוץ, למרות ואולי בגלל ההזייה. אני אצלו בבית, ואנחנו שומעים את הצפצוף של האוזניות, חלש מאוד, אבל לא מצליחים למקם את האוזניות. סופר מוזר… נראה שזה מכיוון המרפסת, אבל שם משום מה האייפון שלי מאבד את החיבור לאוזניות. די, הגיע הזמן לשחרר סופית… אבל על הדרך גם ביקשתי גם מהשכנה בדירה ליד אם אוכל להכנס לרגע וללכת למרפסת שלה. אובססיבי, מה אני אעשה. היתה בשוֺק אבל הסכימה. אנשים טובים בכל פינה בבניין הזה. ואני כנראה מכיר יותר דיירים שם בשלב הזה מאנשים שגרים שם שנים :) חזרתי לדירה של טל שעדיין באמצע הכנת הארוחה. ואז פתאום אני נזכר שהיו איתי גם ה-AirPods השניים שלי ואני לא מבין איך איבדתי גם אותם עכשיו. אחרי שתי דקות של פאניקה שקטה ומחשבות על אשפוז עצמי בגהה, הם אומרים לי שהם החביאו לי את האוזניות השניות בשביל הדאחקה. בוגר מאוד! בינתיים קבוצת הוואטסאפ של הבניין כבר גועשת כי הפסיכופת שוב בבניין. ואו אסור לי להתקרב לבניין הזה יותר בחיים. אבל היה ערב מעולה ומצחיק, טל בשלן מעולה, היין היה טוב, וחזרתי באחת עשרה הביתה, מרוצה סך הכל מהשתלשלות הארועים. ובלי האיירפודס. היום בבוקר הלכתי לקנות אוזניות של B&O, לגוון. אמרתי לעצמי, עכשיו זה עניין של רבע שעה עד שאני מוצא את האוזניות המקוריות. מרפי לא יאכזב. ב-11:30 אנחנו בפגישת חברה בזום (סטארטאפ קטן, 7 אנשים). אני מספר את סיפור אתמול. ואז נועה, שעובדת איתנו בשבועיים האחרונים, קוטעת אותי: ״רגע! איבדת AirPods? הם אצלי! לא הבנתי מה זה האיירפודס שאצלי בתיק, שמתי מודעה בבניין, שאלתי שכנים, לא הבנתי של מי זה!״ ה-ל-ם. יש לי את זה בוידאו, אנסה לחלץ את רגע ההלם ולהעלות כאן. אני שואל איפה היא גרה והיא אומרת ב״רכבת 16״. ואז נופל לי האסימון. כל הזמן חיפשתי בבניין ליד, בפינה הצפון מזרחית, כי הסיגנל היה הכי חזק בפינה שבין הבניינים, אבל פשוט טעיתי בבניין. בפועל האוזניות היו כל הזמן אצל נועה בדירה שלה בקומה השנייה. כשהיא הייתה אצלי בבית שבוע שעבר היא פשוט לקחה בטעות את האוזניות שלי כי כל ה-AirPods נראים פאקינג אותו דבר. אז עכשיו יש לי גם אוזניות חדשות וגם את ה-AirPods שלי. למזלי ל-B&O אין חיבור ל-Find My של אפל, אז אם הם ילכן לאיבוד, הם פשוט ילכו לאיבוד. ושבה השלווה לחיי.

Liad Agmon

106,803 Aufrufe • vor 3 Monaten

במפגש קצוות עם נוה דרומי נחשפתי לראשונה לאור סיונוב, ואם זה הרף האינטלקטואלי שהיא מביאה לדיון הציבורי, כנראה שלא הפסדתי הרבה עד היום. רבע שעה של סיסמאות ממוחזרות, שנאה לנתניהו וזלזול במיליוני ישראלים, בלי גרם אחד של מודעות עצמית. הקשבתי לראיון כאחת מאותם אנשים שהיא דיברה עליהם. אחת מאותם ״ביביסטים״, ״צייתנים״, ״מנותקים״, ״שטופי מוח״ ו״קורבנות תעמולה״. ובמשך רבע שעה לא שמעתי ניסיון להבין למה מיליוני ישראלים חושבים אחרת ממנה. שמעתי רק הסבר למה הם כנראה לא באמת חושבים. מבחינתה, אם אני מצביעה לנתניהו, זה לא כי שקלתי את העובדות והגעתי למסקנה אחרת ממנה. זה כי עבדו עליי. אם אני לא מסכימה איתה, זה לא כי יש לי תפיסת עולם אחרת. זה כי אני חלק מעדר. האפשרות שאדם אינטליגנטי, משכיל ובעל שיקול דעת יבחר אחרת ממנה פשוט לא קיימת אצלה. האירוניה היא שהיא מסבירה שהביביסטים הם עדר, ואז מודה ש״כולנו עדר במובן כזה או אחר״. אם כולנו עדר, למה רק אני והציבור שלי זוכים לביטול מוחלט של שיקול הדעת שלהם? למה רק הבחירה שלי היא תוצאה של תעמולה והנדסת תודעה? למעשה נראה שהבעיה שלה היא לא שהציבור הוא עדר, אלא שהציבור בחר אחרת ממנה. עוד יותר מדהים לשמוע אותה מתלוננת שנתניהו הפך אותה ואת המחנה שלה לאויב. סליחה, אבל מי בדיוק מבלה רבע שעה בלהסביר למה אנשים כמוני הם צייתנים, מנותקים ושטופי מוח? מי בדיוק מבטל לחלוטין את הלגיטימיות של הבחירה שלי? נוה דרומי ניסתה שוב ושוב להקשות עליה בנקודה הזאת, להזכיר את המחאות, חסימות הכבישים, הקריאות לסרבנות, השבתת המשק, השיח האלים והקיטוב שהמחנה שלה היה שותף להם, ולשאול איפה האחריות שלהם בכל הסיפור. אבל בכל פעם מחדש היא חזרה לאותה תשובה: נתניהו אשם. המחאות? נתניהו. הסרבנות? נתניהו. הקיטוב? נתניהו. השנאה? נתניהו. היחס של הימין אליה? נתניהו. אפילו הרעל, הזלזול וההתנשאות שהיא עצמה מפזרת כלפי מיליוני ישראלים איכשהו הופכים לאחריותו של נתניהו. בשום שלב לא שמעתי ממנה אפילו גרם אחד של אחריות עצמית או ביקורת על המחנה שלה. אפילו סביב הסרטון הסאטירי נחשפה אותה בעיה. במקום להתמודד עם המסר או עם הביקורת, היא מיד הפכה את הסרטון להוכחה שנתניהו שונא אותה אישית, רוצה ברעתה, רוצה שהיא תהיה מובסת ורוצה ציבור חלש, עני ומפגר. כל הדיון היה סביב התחושות שלה, לא סביב מה שנאמר בפועל. מבחינתה כל ביקורת על המחנה שלה היא הוכחה לשנאה, וכל מחלוקת פוליטית היא הוכחה לרדיפה. וזו בדיוק אותה תפיסה שחזרה לאורך כל הראיון, לא יכול להיות שמישהו פשוט חושב אחרת ממנה, חייב להיות שהוא מונע משנאה. המשפט שחשף אותה יותר מכל היה הטענה שנתניהו רוצה ציבור חלש, עני ומפגר. הרי מי זה הציבור הזה? אני. המשפחה שלי. החברים שלי. מיליוני ישראלים מכל שכבות החברה. רופאים, עורכי דין, מהנדסים, אנשי הייטק, אקדמאים, בעלי עסקים, עובדים ומשרתי מילואים. בסוף היא לא סיפרה לי מה נתניהו חושב על מצביעיו. היא סיפרה לי מה היא חושבת עליהם. ואז הגיע הקטע על ערוץ 14. מתברר שצופי ערוץ 14 הם קורבנות של הנדסת תודעה. אבל ערוצים 11, 12 ו 13 לא. הארץ לא. ידיעות לא. גלי צה״ל לא. האקדמיה לא. התרבות לא. רק מי שלא מסכים איתה הוא שטוף מוח. איזו מקריות מופלאה. וכמובן אי אפשר בלי פוטין, אורבן, סוף הדמוקרטיה ובחירות שאולי לא יהיו הוגנות. מצד אחד היא מודה שמערכת הבחירות בישראל הייתה אמינה במשך שנים. מצד שני היא רומזת שאולי הבחירות הבאות לא יהיו הוגנות. על סמך מה? אין ראיות. אין נתונים. אין עובדות. יש תחושות. יש פחדים. יש תסריטי אימה. בכל פעם שנדרשה להוכיח משהו, קיבלנו עוד סיסמה. והכי אירוני? היא מאשימה את הימין בפולחן אישיות, בזמן שכל הראיון נשמע כאילו נתניהו אחראי לכל תופעה במדינה. הוא אחראי למחאה, לשנאה, לקיטוב, לתקשורת, למשטרה וליחסים בין אזרחים. בשלב הזה זה כבר לא ניתוח פוליטי. זו אובססיה. בסוף לא שמעתי ניתוח פוליטי. שמעתי עוד מופע של מחנה שלא מסוגל לקבל את העובדה הפשוטה שמיליוני ישראלים מכירים את כל הטענות שלו ועדיין בוחרים אחרת. מבחינתה לא הגעתי למסקנה אחרת. לא שקלתי שיקולים אחרים. פשוט לא חשבתי. וזה אולי הדבר הכי מתנשא והכי מכוער שנאמר בכל הראיון. אחרי רבע שעה של הסברים למה אני עדר, שטופת מוח וצייתנית, נשאר לי רק להגיד תודה. אין קמפיין מוצלח יותר לימין מאשר אנשים שמשוכנעים שמיליוני ישראלים לא בוחרים אחרת מהם, אלא פשוט לא חושבים. מצרפת את הראיון ההזוי הזה. אתם לא חייבים לצפות, אלא אם בא לכם להשתעשע מכל השטויות שהיא יורה שם.
13:06

במפגש קצוות עם נוה דרומי נחשפתי לראשונה לאור סיונוב, ואם זה הרף האינטלקטואלי שהיא מביאה לדיון הציבורי, כנראה שלא הפסדתי הרבה עד היום. רבע שעה של סיסמאות ממוחזרות, שנאה לנתניהו וזלזול במיליוני ישראלים, בלי גרם אחד של מודעות עצמית. הקשבתי לראיון כאחת מאותם אנשים שהיא דיברה עליהם. אחת מאותם ״ביביסטים״, ״צייתנים״, ״מנותקים״, ״שטופי מוח״ ו״קורבנות תעמולה״. ובמשך רבע שעה לא שמעתי ניסיון להבין למה מיליוני ישראלים חושבים אחרת ממנה. שמעתי רק הסבר למה הם כנראה לא באמת חושבים. מבחינתה, אם אני מצביעה לנתניהו, זה לא כי שקלתי את העובדות והגעתי למסקנה אחרת ממנה. זה כי עבדו עליי. אם אני לא מסכימה איתה, זה לא כי יש לי תפיסת עולם אחרת. זה כי אני חלק מעדר. האפשרות שאדם אינטליגנטי, משכיל ובעל שיקול דעת יבחר אחרת ממנה פשוט לא קיימת אצלה. האירוניה היא שהיא מסבירה שהביביסטים הם עדר, ואז מודה ש״כולנו עדר במובן כזה או אחר״. אם כולנו עדר, למה רק אני והציבור שלי זוכים לביטול מוחלט של שיקול הדעת שלהם? למה רק הבחירה שלי היא תוצאה של תעמולה והנדסת תודעה? למעשה נראה שהבעיה שלה היא לא שהציבור הוא עדר, אלא שהציבור בחר אחרת ממנה. עוד יותר מדהים לשמוע אותה מתלוננת שנתניהו הפך אותה ואת המחנה שלה לאויב. סליחה, אבל מי בדיוק מבלה רבע שעה בלהסביר למה אנשים כמוני הם צייתנים, מנותקים ושטופי מוח? מי בדיוק מבטל לחלוטין את הלגיטימיות של הבחירה שלי? נוה דרומי ניסתה שוב ושוב להקשות עליה בנקודה הזאת, להזכיר את המחאות, חסימות הכבישים, הקריאות לסרבנות, השבתת המשק, השיח האלים והקיטוב שהמחנה שלה היה שותף להם, ולשאול איפה האחריות שלהם בכל הסיפור. אבל בכל פעם מחדש היא חזרה לאותה תשובה: נתניהו אשם. המחאות? נתניהו. הסרבנות? נתניהו. הקיטוב? נתניהו. השנאה? נתניהו. היחס של הימין אליה? נתניהו. אפילו הרעל, הזלזול וההתנשאות שהיא עצמה מפזרת כלפי מיליוני ישראלים איכשהו הופכים לאחריותו של נתניהו. בשום שלב לא שמעתי ממנה אפילו גרם אחד של אחריות עצמית או ביקורת על המחנה שלה. אפילו סביב הסרטון הסאטירי נחשפה אותה בעיה. במקום להתמודד עם המסר או עם הביקורת, היא מיד הפכה את הסרטון להוכחה שנתניהו שונא אותה אישית, רוצה ברעתה, רוצה שהיא תהיה מובסת ורוצה ציבור חלש, עני ומפגר. כל הדיון היה סביב התחושות שלה, לא סביב מה שנאמר בפועל. מבחינתה כל ביקורת על המחנה שלה היא הוכחה לשנאה, וכל מחלוקת פוליטית היא הוכחה לרדיפה. וזו בדיוק אותה תפיסה שחזרה לאורך כל הראיון, לא יכול להיות שמישהו פשוט חושב אחרת ממנה, חייב להיות שהוא מונע משנאה. המשפט שחשף אותה יותר מכל היה הטענה שנתניהו רוצה ציבור חלש, עני ומפגר. הרי מי זה הציבור הזה? אני. המשפחה שלי. החברים שלי. מיליוני ישראלים מכל שכבות החברה. רופאים, עורכי דין, מהנדסים, אנשי הייטק, אקדמאים, בעלי עסקים, עובדים ומשרתי מילואים. בסוף היא לא סיפרה לי מה נתניהו חושב על מצביעיו. היא סיפרה לי מה היא חושבת עליהם. ואז הגיע הקטע על ערוץ 14. מתברר שצופי ערוץ 14 הם קורבנות של הנדסת תודעה. אבל ערוצים 11, 12 ו 13 לא. הארץ לא. ידיעות לא. גלי צה״ל לא. האקדמיה לא. התרבות לא. רק מי שלא מסכים איתה הוא שטוף מוח. איזו מקריות מופלאה. וכמובן אי אפשר בלי פוטין, אורבן, סוף הדמוקרטיה ובחירות שאולי לא יהיו הוגנות. מצד אחד היא מודה שמערכת הבחירות בישראל הייתה אמינה במשך שנים. מצד שני היא רומזת שאולי הבחירות הבאות לא יהיו הוגנות. על סמך מה? אין ראיות. אין נתונים. אין עובדות. יש תחושות. יש פחדים. יש תסריטי אימה. בכל פעם שנדרשה להוכיח משהו, קיבלנו עוד סיסמה. והכי אירוני? היא מאשימה את הימין בפולחן אישיות, בזמן שכל הראיון נשמע כאילו נתניהו אחראי לכל תופעה במדינה. הוא אחראי למחאה, לשנאה, לקיטוב, לתקשורת, למשטרה וליחסים בין אזרחים. בשלב הזה זה כבר לא ניתוח פוליטי. זו אובססיה. בסוף לא שמעתי ניתוח פוליטי. שמעתי עוד מופע של מחנה שלא מסוגל לקבל את העובדה הפשוטה שמיליוני ישראלים מכירים את כל הטענות שלו ועדיין בוחרים אחרת. מבחינתה לא הגעתי למסקנה אחרת. לא שקלתי שיקולים אחרים. פשוט לא חשבתי. וזה אולי הדבר הכי מתנשא והכי מכוער שנאמר בכל הראיון. אחרי רבע שעה של הסברים למה אני עדר, שטופת מוח וצייתנית, נשאר לי רק להגיד תודה. אין קמפיין מוצלח יותר לימין מאשר אנשים שמשוכנעים שמיליוני ישראלים לא בוחרים אחרת מהם, אלא פשוט לא חושבים. מצרפת את הראיון ההזוי הזה. אתם לא חייבים לצפות, אלא אם בא לכם להשתעשע מכל השטויות שהיא יורה שם.

Dorit 🇮🇱

12,260 Aufrufe • vor 1 Monat

וואו וואו עינב צנגאוקר מול בן גביר בכנסת: יש חטופים שנמצאים עשרות מטרים קבורים באדמה. זה שאתה רוצה לסלול כבישים, להקים מאחזים, ליישב את רצועת עזה על דמם, מבלי שהם הושבו הביתה לקבורה, זה לא ערך יהודי. בזמן שאתה רואה ואתה יודע יותר טוב ממני, ואני יודעת מעט ממך, חטופות נאנסות על בסיס יומי, חטופים עוברים עינויי נפש וגוף, ואתה מאפשר לזה להמשיך? איפה הזעקה שלך לפדיון שבויים? לסולידריות, לערכים? איפה זה, השר בן גביר? אתה חובש כיפה. תסביר לי, למה לא להגיע לעסקת חטופים?!? מה כל כך מסוכן אם היום צה"ל יסוג מעזה? נקבל 50 חטופים בחיים נקבל עוד מספר דומה של חללים, ונביא אותם לקבורה כי זה מגיע להם, כי הם הופקרו וצריך להחזיר אותם, זו האחריות שלך גם כנבחר ציבור וגם כמקבל החלטות! עד מתי תאפשר לבן שלי מתן להינמק בשבי??? אין למתן סבלנות, אין לו זמן, נגמר לו. נגמר לו! אם הוא בחיים שרד 418 ימים, מי אתה שתחרוץ את גורלו כמו פרעה שחרץ את גורל עם ישראל?!? מי אתה שתקשה את ליבך ותמנע ממני לקבל את מתן שלי בחזרה הביתה?!? אני רוצה לדעת, אם בורא עולם מינה אותך בשם הדת או בשם איזו אמונה משיחית לכבוש וליישב את רצועת עזה, שזה יותר עדיף מאשר להחזיר לי את הילד שלי הביתה???
4:12

וואו וואו עינב צנגאוקר מול בן גביר בכנסת: יש חטופים שנמצאים עשרות מטרים קבורים באדמה. זה שאתה רוצה לסלול כבישים, להקים מאחזים, ליישב את רצועת עזה על דמם, מבלי שהם הושבו הביתה לקבורה, זה לא ערך יהודי. בזמן שאתה רואה ואתה יודע יותר טוב ממני, ואני יודעת מעט ממך, חטופות נאנסות על בסיס יומי, חטופים עוברים עינויי נפש וגוף, ואתה מאפשר לזה להמשיך? איפה הזעקה שלך לפדיון שבויים? לסולידריות, לערכים? איפה זה, השר בן גביר? אתה חובש כיפה. תסביר לי, למה לא להגיע לעסקת חטופים?!? מה כל כך מסוכן אם היום צה"ל יסוג מעזה? נקבל 50 חטופים בחיים נקבל עוד מספר דומה של חללים, ונביא אותם לקבורה כי זה מגיע להם, כי הם הופקרו וצריך להחזיר אותם, זו האחריות שלך גם כנבחר ציבור וגם כמקבל החלטות! עד מתי תאפשר לבן שלי מתן להינמק בשבי??? אין למתן סבלנות, אין לו זמן, נגמר לו. נגמר לו! אם הוא בחיים שרד 418 ימים, מי אתה שתחרוץ את גורלו כמו פרעה שחרץ את גורל עם ישראל?!? מי אתה שתקשה את ליבך ותמנע ממני לקבל את מתן שלי בחזרה הביתה?!? אני רוצה לדעת, אם בורא עולם מינה אותך בשם הדת או בשם איזו אמונה משיחית לכבוש וליישב את רצועת עזה, שזה יותר עדיף מאשר להחזיר לי את הילד שלי הביתה???

Or-ly Barlev 🎗 אור-לי ברלב

26,339 Aufrufe • vor 1 Jahr

לפי העיתונאי רונן ברגמן, הפרוטוקול בניו-יורק טיימס שבו הוא חבר מערכת, מחייב לחשוף בפני העורך הבכיר את המקור עליו מתבססים העיתונאים בניו-יורק טיימס והעורך הבכיר מעליו צריך לאשר זאת. זאת בשונה לנוהג בעיתונות בישראל שבו יש ערך על שמירת חיסיון מקורות. עוד נאמר בהקשר הזה ע"י ברגמן, כי הוא קיבל מידע מ"מקורות" בישראל על כך שבפעולה שביצעה ישראל, (קרוב לוודאי באמצעות המוסד), נעשה שימוש בחומר נפץ ולא בפעולת סייבר. ניתן להתרשם, שמדובר במקור או מקורות מתוך "המוסד" הישראלי, גם בהסתמך על דברים שאמר ברגמן בעבר ולפיהם השתמע שהוא קיבל דיווחים מגורמים ב"מוסד". ע"פ דבריו של ברגמן מצטייר כי הוא נאלץ למסור פרטים על המקורות הישראליים עליהם הוא נסמך בכתבות שהוא מפרסם בעיתון ניו-יורק טיימס. המשמעות היא כי ייתכן שמדובר באנשי "המוסד" וגורמים באגף המודיעין ובמערכת הבטחון. לאור מסקנות אלה המשתמעות מדבריו, אשמח שרונן ברגמן יבהיר, האם הוא אכן מוסר את זהות מקורותיו במערכת הבטחון בישראל לעורכים בעיתון ניו-יורק טיימס? והאם מקורותיו מודעים לפרוטוקול הניו-יורק טיימס שמחייב את חשיפת זהותם? העיתונאי רונן ברגמן בפודקאסט של נדב פרי ב-19 ביוני 23: ואני מצליח, תודה לאל, אני כבר כמעט שש שנים חבר מערכת בניו יורק טיימס, מ-2018. נדב פרי: אני זוכר (לא ברור). רונן ברגמן: לא, אני קודם הייתי שם פרילנס. פרילנס ופרילנס קבוע, אבל מ-2018 אני... נדב פרי: זאת אומרת פרופ' מן המניין. רונן ברגמן: כן, ובטיימס זה עושה את כל ההבדל, אם אתה חלק מהצוות וסומכים עליך, זה עושה את השינוי הגדול. ואני מצליח לנווט את זה בשקיפות, ובאופן ששני הצדדים יכולים, אני מקווה, אולי אפילו מרוצים, לחיות איתו. בטיימס יש כמה דברים, קודם כל הקהל והאימפקט, אבל אחד הדברים זה העניין של העבודה בצוות. זה דבר שאנחנו לא מכירים כל כך מישראל. שם אם אתה לא חלק מצוות, ואתה לא עובד בצוות, ואתה לא שקוף וחולק ומפרגן, אתה תמצא את עצמך תוך שנייה בחוץ. נדב פרי: כאן [בישראל] אתה לא מספר לעורך שלך מי המקור. רונן ברגמן: אז בטיימס אתה חייב לספר לעורך בכיר מי המקור, זה חלק מהפרוטוקול ועורך בכיר מעליו צריך לאשר את זה. ואם זה מקור יחיד לידיעה חשובה, זה מגיע לעורך הראשי. יש פרוטוקולים לכל דבר. והעניין הזה של העבודה בצוות בעצם, פה נגיד איש מודיעין בכיר ישראלי יספר לי משהו. בסדר, אז אני יכול לקחת את זה. ואוקיי. במציאות של הטיימס, הוא יגיד שישראל ביצעה עכשיו איזושהי פעולה באיראן. אוקיי. בסדר, מכובד. אני מאמין לו, הכל בסדר. אבל בטיימס לא יפרסמו את הידיעה הזאת אם פרנז פסיחי, הקולגה היקרה שלי, שלא נמצאת באיראן כי יש סכנה לחייה, נמצאת בניו-יורק, אבל אחראית על איראן, אבל איתה משמרות המהפכה מדברים. רק אם היא תביא הצלבה. והרגעים הכי מרגשים מבחינתינו, פרנז ואני, שכך עוסקים כל הזמן בסיקור של מלחמות הצללים, זה שזה מצטלב. לא כי הם שמעו מפרנז, הם בעצמם מספרים לפרנז, תראי, היה עכשיו פיצוץ. אני זוכר שהיה איזשהו פיצוץ באיזשהו מתקן באיראן. וכולם הם בטוחים שזה סייבר. ואז המקורות שלי אמרו לי, תקשיב, זה חומר נפץ אמיתי בכפית, שהיינו צריכים להכניס. וכולם אמרו, זה לא נכון, זה יכול להיות רק סייבר, מה פתאום? ואז פרנז אמרה, תקשיב, משמרות המהפכה, היה שם עכשיו צוות חקירה של המשמרות ואומר, מטען חבלה, חומר נפץ, שמתפוצץ בגודל כזה, הוא גרם לנזק. תמיד מאשימים אותי שאני עובד, האיראנים, פלסטינים אחרים, אומרים שאני עובד במוסד, ואת פרנז מאשימים שהיא עובדת במשמרות המהפכה. היה עורך בטיימס שאמר: הניו יורק טיימס זה המקום היחידי שבו שירותי המודיעין האיראניים והישראליים יכולים לעבוד ביחד. Ronen Bergman
2:31

לפי העיתונאי רונן ברגמן, הפרוטוקול בניו-יורק טיימס שבו הוא חבר מערכת, מחייב לחשוף בפני העורך הבכיר את המקור עליו מתבססים העיתונאים בניו-יורק טיימס והעורך הבכיר מעליו צריך לאשר זאת. זאת בשונה לנוהג בעיתונות בישראל שבו יש ערך על שמירת חיסיון מקורות. עוד נאמר בהקשר הזה ע"י ברגמן, כי הוא קיבל מידע מ"מקורות" בישראל על כך שבפעולה שביצעה ישראל, (קרוב לוודאי באמצעות המוסד), נעשה שימוש בחומר נפץ ולא בפעולת סייבר. ניתן להתרשם, שמדובר במקור או מקורות מתוך "המוסד" הישראלי, גם בהסתמך על דברים שאמר ברגמן בעבר ולפיהם השתמע שהוא קיבל דיווחים מגורמים ב"מוסד". ע"פ דבריו של ברגמן מצטייר כי הוא נאלץ למסור פרטים על המקורות הישראליים עליהם הוא נסמך בכתבות שהוא מפרסם בעיתון ניו-יורק טיימס. המשמעות היא כי ייתכן שמדובר באנשי "המוסד" וגורמים באגף המודיעין ובמערכת הבטחון. לאור מסקנות אלה המשתמעות מדבריו, אשמח שרונן ברגמן יבהיר, האם הוא אכן מוסר את זהות מקורותיו במערכת הבטחון בישראל לעורכים בעיתון ניו-יורק טיימס? והאם מקורותיו מודעים לפרוטוקול הניו-יורק טיימס שמחייב את חשיפת זהותם? העיתונאי רונן ברגמן בפודקאסט של נדב פרי ב-19 ביוני 23: ואני מצליח, תודה לאל, אני כבר כמעט שש שנים חבר מערכת בניו יורק טיימס, מ-2018. נדב פרי: אני זוכר (לא ברור). רונן ברגמן: לא, אני קודם הייתי שם פרילנס. פרילנס ופרילנס קבוע, אבל מ-2018 אני... נדב פרי: זאת אומרת פרופ' מן המניין. רונן ברגמן: כן, ובטיימס זה עושה את כל ההבדל, אם אתה חלק מהצוות וסומכים עליך, זה עושה את השינוי הגדול. ואני מצליח לנווט את זה בשקיפות, ובאופן ששני הצדדים יכולים, אני מקווה, אולי אפילו מרוצים, לחיות איתו. בטיימס יש כמה דברים, קודם כל הקהל והאימפקט, אבל אחד הדברים זה העניין של העבודה בצוות. זה דבר שאנחנו לא מכירים כל כך מישראל. שם אם אתה לא חלק מצוות, ואתה לא עובד בצוות, ואתה לא שקוף וחולק ומפרגן, אתה תמצא את עצמך תוך שנייה בחוץ. נדב פרי: כאן [בישראל] אתה לא מספר לעורך שלך מי המקור. רונן ברגמן: אז בטיימס אתה חייב לספר לעורך בכיר מי המקור, זה חלק מהפרוטוקול ועורך בכיר מעליו צריך לאשר את זה. ואם זה מקור יחיד לידיעה חשובה, זה מגיע לעורך הראשי. יש פרוטוקולים לכל דבר. והעניין הזה של העבודה בצוות בעצם, פה נגיד איש מודיעין בכיר ישראלי יספר לי משהו. בסדר, אז אני יכול לקחת את זה. ואוקיי. במציאות של הטיימס, הוא יגיד שישראל ביצעה עכשיו איזושהי פעולה באיראן. אוקיי. בסדר, מכובד. אני מאמין לו, הכל בסדר. אבל בטיימס לא יפרסמו את הידיעה הזאת אם פרנז פסיחי, הקולגה היקרה שלי, שלא נמצאת באיראן כי יש סכנה לחייה, נמצאת בניו-יורק, אבל אחראית על איראן, אבל איתה משמרות המהפכה מדברים. רק אם היא תביא הצלבה. והרגעים הכי מרגשים מבחינתינו, פרנז ואני, שכך עוסקים כל הזמן בסיקור של מלחמות הצללים, זה שזה מצטלב. לא כי הם שמעו מפרנז, הם בעצמם מספרים לפרנז, תראי, היה עכשיו פיצוץ. אני זוכר שהיה איזשהו פיצוץ באיזשהו מתקן באיראן. וכולם הם בטוחים שזה סייבר. ואז המקורות שלי אמרו לי, תקשיב, זה חומר נפץ אמיתי בכפית, שהיינו צריכים להכניס. וכולם אמרו, זה לא נכון, זה יכול להיות רק סייבר, מה פתאום? ואז פרנז אמרה, תקשיב, משמרות המהפכה, היה שם עכשיו צוות חקירה של המשמרות ואומר, מטען חבלה, חומר נפץ, שמתפוצץ בגודל כזה, הוא גרם לנזק. תמיד מאשימים אותי שאני עובד, האיראנים, פלסטינים אחרים, אומרים שאני עובד במוסד, ואת פרנז מאשימים שהיא עובדת במשמרות המהפכה. היה עורך בטיימס שאמר: הניו יורק טיימס זה המקום היחידי שבו שירותי המודיעין האיראניים והישראליים יכולים לעבוד ביחד. Ronen Bergman

Amalia Ozer

24,232 Aufrufe • vor 28 Tagen

חני נחמיאס אחרי הראיון שלה לערוץ 14 שעורר סערה: ​"שלום אחים שלי, נרגעתם? אני מקווה שכן. עכשיו גם לי יש כמה דברים לומר לכם. ​קודם כל ממש תודה. תודה לכל אלה שקיללו, וניאצו, והכפישו, וכתבו עליי דברים איומים רק בגלל שהעזתי להתראיין בערוץ 14, שבעיניכם כנראה ערוץ לא לגיטימי. אז לא זכור לי שהתראיינתי באל-ג'זירה, התראיינתי בערוץ ישראלי שמשדר לקהל ישראלי, והקהל שלו לא שונה בעיניי מהקהל של ערוץ 11 או 12 או 13. ​ולמה תודה? כי סביר להניח שאת הראיון הזה היו רואים הרבה הרבה פחות אנשים, אבל בגלל כל הכותרות והרעש שעשיתם, הם נכנסו לראות מה היא אמרה, מה קרה שם. ומה הם ראו? הם ראו ראיון אישי, עמוק, נעים, מלא באהבת הארץ ואהבת אדם, ואז הם לא הבינו על מה צעקתם. ​תקשיבו, כמות החיזוקים והאהבה והחיבוקים והסופרלטיבים והמחמאות שקיבלתי בזכותכם היא אדירה. אז המון תודה. ​וכן, לא שיתפתי את מי שקרא לכם 'חיות טרף', זו לא דרכי, אבל אני רוצה לומר לכם: אתם לא חיות, אתם פשוט מנסים להשתיק. אותי לא משתיקים, ואסור להשתיק אף אחד. אנחנו חיים במדינה שזכות היסוד שלה היא היכולת לומר כל מה שאתה רוצה, ומותר לכם לא להסכים, זה אפילו בסדר גמור. ​ראיתם ראיון שבא לכם לא טוב? אני רוצה להציג בפניכם אביזר מדהים, הוא גם נמצא בכל בית. ראיתם, לא אהבתם? זפזפו!"
1:42

חני נחמיאס אחרי הראיון שלה לערוץ 14 שעורר סערה: ​"שלום אחים שלי, נרגעתם? אני מקווה שכן. עכשיו גם לי יש כמה דברים לומר לכם. ​קודם כל ממש תודה. תודה לכל אלה שקיללו, וניאצו, והכפישו, וכתבו עליי דברים איומים רק בגלל שהעזתי להתראיין בערוץ 14, שבעיניכם כנראה ערוץ לא לגיטימי. אז לא זכור לי שהתראיינתי באל-ג'זירה, התראיינתי בערוץ ישראלי שמשדר לקהל ישראלי, והקהל שלו לא שונה בעיניי מהקהל של ערוץ 11 או 12 או 13. ​ולמה תודה? כי סביר להניח שאת הראיון הזה היו רואים הרבה הרבה פחות אנשים, אבל בגלל כל הכותרות והרעש שעשיתם, הם נכנסו לראות מה היא אמרה, מה קרה שם. ומה הם ראו? הם ראו ראיון אישי, עמוק, נעים, מלא באהבת הארץ ואהבת אדם, ואז הם לא הבינו על מה צעקתם. ​תקשיבו, כמות החיזוקים והאהבה והחיבוקים והסופרלטיבים והמחמאות שקיבלתי בזכותכם היא אדירה. אז המון תודה. ​וכן, לא שיתפתי את מי שקרא לכם 'חיות טרף', זו לא דרכי, אבל אני רוצה לומר לכם: אתם לא חיות, אתם פשוט מנסים להשתיק. אותי לא משתיקים, ואסור להשתיק אף אחד. אנחנו חיים במדינה שזכות היסוד שלה היא היכולת לומר כל מה שאתה רוצה, ומותר לכם לא להסכים, זה אפילו בסדר גמור. ​ראיתם ראיון שבא לכם לא טוב? אני רוצה להציג בפניכם אביזר מדהים, הוא גם נמצא בכל בית. ראיתם, לא אהבתם? זפזפו!"

Gil mishali גיל משעלי

52,341 Aufrufe • vor 2 Monaten

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - גיא פורן, ממובילי מחאת טייסי חיל האוויר, מביע ביטחון מוחלט שבג"ץ יפסול את חוק ביטול עילת הסבירות, אך מציין שהוא תומך "בהחלטה של הטייסים הפעילים להשעות את שירות המילואים ההתנדבותי שלהם; הם [הטייסים] חושבים שזה הדבר היחיד שיכול לעצור את זה" ב-24 ביולי 2023, התארח גיא פורן, ממובילי מחאת הטייסים נגד הרפורמה המשפטית, בתוכנית הרדיו של אריה אלדד ואיתן כבל ב-103fm. להלן תוכן הראיון: אריה אלדד: שלום וערב לסרן במילואים גיא פורן ממקימי פורום 555. גיא פורן: ערב טוב לכם. אריה אלדד: זה שאתה סרן, זה אומר שאתה אדם צעיר ועדיין טייס פעיל או שלא היפלת מספיק מטוסי אויב? גיא פורן: אני לא טייס פעיל, ואני צעיר בן 67. אריה אלדד: שכוייך! כל הכבוד, אבל לא היית בן 37 היום, ואתה רואה את החלטת הכנסת, או שומע עליה, ושומע גם את קריאתו של ראש האופוזיציה, [יאיר] לפיד, שאומר, חכו לבג"ץ. מה אתה עושה? גיא פורן: קודם כל, אני לא חושב שיש משמעות ל'לחכות לבג"ץ', כי אני חושב שבג"ץ, הסיכוי, כולכם בטח מסכימים, שבג"ץ יפסול את החוק הזה [חוק ביטול עילת הסבירות] מחר. הוא [החוק] לא קיים. אבל אני, כמו שאתם יודעים, מוביל את קבוצת 555, שיש בה 1700 טייסים לשעבר, כמוני, שהכרזנו באופן מאוד ברור שאנחנו תומכים בהחלטה של הטייסים הפעילים להשעות את שירות המילואים ההתנדבותי שלהם, אם הם יחליטו זאת, אנחנו לא דוחפים אותם, אבל אם הם יחליטו כך, אנחנו תומכים בהם. אז מה שלפיד אמר לא נראה לי שמשנה משהו בעניין. איתן כבל: אבל גיא, [מדבר] איתן כבל, ערב טוב. גיא פורן: ערב טוב. איתן כבל: תראה בסוף, זו מדינה לא רק של הקואליציה. זו מדינה של כולנו גם אלה שבאופוזיציה. זאת אומרת, אתה לא חושב שהמקום הקדוש הזה שנקרא צה"ל, להתהפך ובפעם הבאה זה יעבוד נגדנו אלה שחושבים הפוך? גיא פורן: לא, אז רגע אתה לדעתי אתה מערבב פה שני דברים. איתן כבל: בבקשה. גיא פורן: אז אני אנסה להבהיר. קודם כל, בוודאי שצה"ל יקר לכולנו, ובוודאי שההחלטה של טייסים, שכל החיים שלהם משרתים, ושחיל האוויר זה חלק מהחיים שלהם, לעשות צעד כזה של הפסקת המילואים להפסיק טיסה, שזה החיים שלהם, זה צעד שזאת הקרבה אדירה מבחינתם. הם עושים את זה רק בגלל שהם חושבים שזה הדבר היחיד שיכול לעצור את זה, ותוך ידיעה... אריה אלדד: כלומר, לא בג"ץ, לא חסימות הכבישים, הטייסים. הפיכה צבאית. גיא פורן: לא, זה בכלל לא הפיכה צבאית, כי הפיכה צבאית זה מישהו שהולך לקחת כוח. להיפך, אנחנו שמים את הנשק שלנו. זה לא נשק. התנדבות, וכבר דיברנו על זה אריה כמה פעמים. אריה אלדד: נכון. לא שכנענו זה את זה. גיא פורן: לא, לא, זה חשוב, כי אתם כל פעם... אריה אלדד: אבל האמירה שלך היא חשובה, אתה אומר, לא הכנסת, לא בג"ץ, לא החסימות, אנחנו. אנחנו קו ההגנה האחרון. גיא פורן: לא, לא, ממש לא. אה, לא, לא בעניין של קו הגנה. כל אחד בפני עצמו מסתכל בראי ואומר, האם אני, ש-40 שנה הולך למילואים כל פעם, רוצה ויכול להמשיך להתנדב למילואים, אם המדינה, מבחינתי, הפרה את החוזה ושינתה את חוקי המשחק? אנחנו 40 שנה, שירתנו בממשלות ימין, מתוכם 15 ביבי [בנימין נתניהו], לא אהבנו חלק אדיר מהדברים שנעשו. אף פעם בחיים לא חלמנו לעשות צעד כזה. איתן כבל: אבל עדיין גיא, אני אומר לך שוב, אני בצעד שלך מלא מלא. אבל, אני עדיין תוהה לעצמי, אתה מבין, בכל מה שנוגע, מה שאני רואה בעיני רוחי זה עולם של ציפור נפש. אתה בדיוק הגדרת את זה, הגדרת את זה, הם רואים בזה, ובצדק מבחינתם, שבירה של מערכת ההסכמות בין העם לבין השלטון. בבחירות הבאות, אחרי הבחירות, ירצו לעשות שלום, ירצו להעביר משהו ממקום למקום, ואנשים יבואו בדיוק מאותה נקודה של ציפור נפש. זה מה שמטריד אותי. גיא פורן: איתן, אני אענה לך.אז שלא יטריד אותך. למה? קודם כל, אם יעשו שלום, לא נראה לי שתהיה פה התנגדות חריפה, אבל נתת לך סתם דוגמה. בוא נגיד שמבחינתי, אם היה מדובר באיזשהו צעד של ימין או שמאל או משהו כזה, אז לא היה הנושא. אני לא רואה מצב, שבו ממשלה, נגיד אחרת, תשנה את חוקי המשחק באותה צורה של מה שנהיה עכשיו, ואם יצאו אנשים לרחובות, כי היא תנסה לשנות את זה, אני אתמוך בהם. אין צד שני. אין צד שני בקטע של הליברליזם והדמוקרטיה. יש צד אחד. אריה אלדד: תודה רבה, להבנתי, [הסכמי] אוסלו למשל שינה לחלוטין את כללי המשחק בארץ ישראל, אבל אולי זה רק אני... גיא פורן: ממש לא, אוסלו זו החלטה של הממשלה. החלטה מדינית. אריה אלדד: סליחה, אני מתנצל, מחקתי את זה מהפרוטוקול כי נגמר לנו הזמן. תודה רבה, סרן גיא פורן. גיא פורן: תודה רבה, חברים, תודה לכם. סימוכין: ספטמבר 2023 – איל נוה ממייסדי "אחים לנשק": "נכבד את פסיקת בית המשפט העליון" אם יחליט שלא לבטל את החוק לביטול עילת הסבירות. סימוכין:
4:45

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - גיא פורן, ממובילי מחאת טייסי חיל האוויר, מביע ביטחון מוחלט שבג"ץ יפסול את חוק ביטול עילת הסבירות, אך מציין שהוא תומך "בהחלטה של הטייסים הפעילים להשעות את שירות המילואים ההתנדבותי שלהם; הם [הטייסים] חושבים שזה הדבר היחיד שיכול לעצור את זה" ב-24 ביולי 2023, התארח גיא פורן, ממובילי מחאת הטייסים נגד הרפורמה המשפטית, בתוכנית הרדיו של אריה אלדד ואיתן כבל ב-103fm. להלן תוכן הראיון: אריה אלדד: שלום וערב לסרן במילואים גיא פורן ממקימי פורום 555. גיא פורן: ערב טוב לכם. אריה אלדד: זה שאתה סרן, זה אומר שאתה אדם צעיר ועדיין טייס פעיל או שלא היפלת מספיק מטוסי אויב? גיא פורן: אני לא טייס פעיל, ואני צעיר בן 67. אריה אלדד: שכוייך! כל הכבוד, אבל לא היית בן 37 היום, ואתה רואה את החלטת הכנסת, או שומע עליה, ושומע גם את קריאתו של ראש האופוזיציה, [יאיר] לפיד, שאומר, חכו לבג"ץ. מה אתה עושה? גיא פורן: קודם כל, אני לא חושב שיש משמעות ל'לחכות לבג"ץ', כי אני חושב שבג"ץ, הסיכוי, כולכם בטח מסכימים, שבג"ץ יפסול את החוק הזה [חוק ביטול עילת הסבירות] מחר. הוא [החוק] לא קיים. אבל אני, כמו שאתם יודעים, מוביל את קבוצת 555, שיש בה 1700 טייסים לשעבר, כמוני, שהכרזנו באופן מאוד ברור שאנחנו תומכים בהחלטה של הטייסים הפעילים להשעות את שירות המילואים ההתנדבותי שלהם, אם הם יחליטו זאת, אנחנו לא דוחפים אותם, אבל אם הם יחליטו כך, אנחנו תומכים בהם. אז מה שלפיד אמר לא נראה לי שמשנה משהו בעניין. איתן כבל: אבל גיא, [מדבר] איתן כבל, ערב טוב. גיא פורן: ערב טוב. איתן כבל: תראה בסוף, זו מדינה לא רק של הקואליציה. זו מדינה של כולנו גם אלה שבאופוזיציה. זאת אומרת, אתה לא חושב שהמקום הקדוש הזה שנקרא צה"ל, להתהפך ובפעם הבאה זה יעבוד נגדנו אלה שחושבים הפוך? גיא פורן: לא, אז רגע אתה לדעתי אתה מערבב פה שני דברים. איתן כבל: בבקשה. גיא פורן: אז אני אנסה להבהיר. קודם כל, בוודאי שצה"ל יקר לכולנו, ובוודאי שההחלטה של טייסים, שכל החיים שלהם משרתים, ושחיל האוויר זה חלק מהחיים שלהם, לעשות צעד כזה של הפסקת המילואים להפסיק טיסה, שזה החיים שלהם, זה צעד שזאת הקרבה אדירה מבחינתם. הם עושים את זה רק בגלל שהם חושבים שזה הדבר היחיד שיכול לעצור את זה, ותוך ידיעה... אריה אלדד: כלומר, לא בג"ץ, לא חסימות הכבישים, הטייסים. הפיכה צבאית. גיא פורן: לא, זה בכלל לא הפיכה צבאית, כי הפיכה צבאית זה מישהו שהולך לקחת כוח. להיפך, אנחנו שמים את הנשק שלנו. זה לא נשק. התנדבות, וכבר דיברנו על זה אריה כמה פעמים. אריה אלדד: נכון. לא שכנענו זה את זה. גיא פורן: לא, לא, זה חשוב, כי אתם כל פעם... אריה אלדד: אבל האמירה שלך היא חשובה, אתה אומר, לא הכנסת, לא בג"ץ, לא החסימות, אנחנו. אנחנו קו ההגנה האחרון. גיא פורן: לא, לא, ממש לא. אה, לא, לא בעניין של קו הגנה. כל אחד בפני עצמו מסתכל בראי ואומר, האם אני, ש-40 שנה הולך למילואים כל פעם, רוצה ויכול להמשיך להתנדב למילואים, אם המדינה, מבחינתי, הפרה את החוזה ושינתה את חוקי המשחק? אנחנו 40 שנה, שירתנו בממשלות ימין, מתוכם 15 ביבי [בנימין נתניהו], לא אהבנו חלק אדיר מהדברים שנעשו. אף פעם בחיים לא חלמנו לעשות צעד כזה. איתן כבל: אבל עדיין גיא, אני אומר לך שוב, אני בצעד שלך מלא מלא. אבל, אני עדיין תוהה לעצמי, אתה מבין, בכל מה שנוגע, מה שאני רואה בעיני רוחי זה עולם של ציפור נפש. אתה בדיוק הגדרת את זה, הגדרת את זה, הם רואים בזה, ובצדק מבחינתם, שבירה של מערכת ההסכמות בין העם לבין השלטון. בבחירות הבאות, אחרי הבחירות, ירצו לעשות שלום, ירצו להעביר משהו ממקום למקום, ואנשים יבואו בדיוק מאותה נקודה של ציפור נפש. זה מה שמטריד אותי. גיא פורן: איתן, אני אענה לך.אז שלא יטריד אותך. למה? קודם כל, אם יעשו שלום, לא נראה לי שתהיה פה התנגדות חריפה, אבל נתת לך סתם דוגמה. בוא נגיד שמבחינתי, אם היה מדובר באיזשהו צעד של ימין או שמאל או משהו כזה, אז לא היה הנושא. אני לא רואה מצב, שבו ממשלה, נגיד אחרת, תשנה את חוקי המשחק באותה צורה של מה שנהיה עכשיו, ואם יצאו אנשים לרחובות, כי היא תנסה לשנות את זה, אני אתמוך בהם. אין צד שני. אין צד שני בקטע של הליברליזם והדמוקרטיה. יש צד אחד. אריה אלדד: תודה רבה, להבנתי, [הסכמי] אוסלו למשל שינה לחלוטין את כללי המשחק בארץ ישראל, אבל אולי זה רק אני... גיא פורן: ממש לא, אוסלו זו החלטה של הממשלה. החלטה מדינית. אריה אלדד: סליחה, אני מתנצל, מחקתי את זה מהפרוטוקול כי נגמר לנו הזמן. תודה רבה, סרן גיא פורן. גיא פורן: תודה רבה, חברים, תודה לכם. סימוכין: ספטמבר 2023 – איל נוה ממייסדי "אחים לנשק": "נכבד את פסיקת בית המשפט העליון" אם יחליט שלא לבטל את החוק לביטול עילת הסבירות. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

20,853 Aufrufe • vor 10 Monaten

ההתפכחות הציונית שלי. הרבה שואלים אותי על הרקע הפוליטי שלי, הדרך שעשיתי ומאיפה אני בא. בחודשים הראשונים שאחרי ה 7 באוקטובר גם אני עדיין הייתי מכור למשחק הגושים. האמנתי שהימין, ששלט כאן כמעט עשרים שנה, הוא האחראי הבלעדי לאסון הנורא שפקד אותנו, ושכל התקווה נמצאת בצד השני של המפה. בסוף סבב א’ שלי במילואים, באמצע ינואר 2024, קרה לי משהו שלא ציפיתי לו. פגשתי את יצחקי גליק Izchaki glick , שגדל בבית מאוד שונה משלי… קרני שומרון, גאולת קרקעות - מילים שבקושי הכרתי. ופתאום הבנתי את האבסורד שבו חייתי במשך שנים. אם אני מוכן להסתער איתו קדימה, להילחם לצדו ואפילו למות עבורו, איך יכול להיות שאני עדיין רואה בו קודם כל יריב פוליטי? שם התחיל מסע ההתפכחות שלי. וככה קמה “תיקון 2024”. חבורה של אנשים שבאו ממקומות שונים לגמרי, והחליטו להתחיל להיגמל מהבולשיט של המחנות הפוליטיים שמפרקים את מדינת ישראל. ככל שהמסע המשותף שלנו נמשך, הבנתי כמה תפיסת המקור שאתה התחלתי את הדרך הייתה מוטעית. לא טעיתי כשחשבתי שהימין נכשל - כי הוא נכשל, אלא בכך כשחשבתי שהשמאל הוא הפתרון. הבנתי שהוויכוח עלו מי נכשל יותר, הוא לא רק מגוחך, אלא גם מסוכן. אותה פוליטיקה של “רק אנחנו צודקים”, אותו זלזול בכל מי שחושב אחרת. אותה התמכרות הרסנית לניצחון על המחנה השני במקום לניצחון של מדינת ישראל. מדי פעם מישהו מנסה “לחשוף” שבעבר הייתי בדגלים השחורים, הפגנתי בקפלן, או שבסוף 2023 אפילו השתתפתי בחוג בית של יאיר גולן. הכל נכון ומעולם לא הסתרתי את זה. להפך. אני חושב שזה אחד הדברים שנותנים לי את הלגיטימציה לומר את מה שאני אומר היום - גם אני הייתי פעם מכור לדרך הרסנית שאותה נטשתי ואותה מוביל היום אותו יאיר גולן. מצורפת עדות מצולמת. אחרי 1000 ימי מלחמה ברור לי ולעוד הרבה אחרים, בעיקר צעירים, שהמשך משחק המחנות, לא יוציא את מדינת ישראל מהמשבר. אני חושב שרובנו, בעיקר בני הדור שלנו, ירשנו מלחמה שלא אנחנו התחלנו. מלחמה שבה כבר אין דרך, אין חזון ואין ויכוח אמיתי על עתידה של מדינת ישראל. יש רק תחרות אינסופית על השאלה מי ישלוט ומי יכריע את המחנה השני. ובזמן שהם עסוקים בהכרעת המחנה היריב, מדינת ישראל מפסידה. זאת ההתפכחות שלי, וזו הסיבה שהתחלתי את ״תסבירו לי״. לעזור להרים מסך מעל הרעל שמוכרים לנו, ולעשות הכל, אבל הכל כדי להחזיר את מדינת ישראל לדרך הציונית שבה שואלים רק שאלה אחת - לא על הבייס, לא על קונסטלציה פוליטית ולא על ״הצד השני״ והרצון המופרע לנצח אותו. שואלים רק ״מה נכון למדינת ישראל״. הקריאה שלי היא לעם, לא לפוליטיקאים. אם אנחנו רוצים עתיד אחר, אסור לנו לבחור את אותם אלו שהובילו אותנו להווה הנוכחי. כי כל עוד נמשיך לבחור בין שני מחנות שכל הזהות שלהם בנויה על כך שהמחנה השני הוא האיום הגדול ביותר על המדינה, נמשיך לקבל בדיוק את אותה התוצאה. אל הדגל
2:41

ההתפכחות הציונית שלי. הרבה שואלים אותי על הרקע הפוליטי שלי, הדרך שעשיתי ומאיפה אני בא. בחודשים הראשונים שאחרי ה 7 באוקטובר גם אני עדיין הייתי מכור למשחק הגושים. האמנתי שהימין, ששלט כאן כמעט עשרים שנה, הוא האחראי הבלעדי לאסון הנורא שפקד אותנו, ושכל התקווה נמצאת בצד השני של המפה. בסוף סבב א’ שלי במילואים, באמצע ינואר 2024, קרה לי משהו שלא ציפיתי לו. פגשתי את יצחקי גליק Izchaki glick , שגדל בבית מאוד שונה משלי… קרני שומרון, גאולת קרקעות - מילים שבקושי הכרתי. ופתאום הבנתי את האבסורד שבו חייתי במשך שנים. אם אני מוכן להסתער איתו קדימה, להילחם לצדו ואפילו למות עבורו, איך יכול להיות שאני עדיין רואה בו קודם כל יריב פוליטי? שם התחיל מסע ההתפכחות שלי. וככה קמה “תיקון 2024”. חבורה של אנשים שבאו ממקומות שונים לגמרי, והחליטו להתחיל להיגמל מהבולשיט של המחנות הפוליטיים שמפרקים את מדינת ישראל. ככל שהמסע המשותף שלנו נמשך, הבנתי כמה תפיסת המקור שאתה התחלתי את הדרך הייתה מוטעית. לא טעיתי כשחשבתי שהימין נכשל - כי הוא נכשל, אלא בכך כשחשבתי שהשמאל הוא הפתרון. הבנתי שהוויכוח עלו מי נכשל יותר, הוא לא רק מגוחך, אלא גם מסוכן. אותה פוליטיקה של “רק אנחנו צודקים”, אותו זלזול בכל מי שחושב אחרת. אותה התמכרות הרסנית לניצחון על המחנה השני במקום לניצחון של מדינת ישראל. מדי פעם מישהו מנסה “לחשוף” שבעבר הייתי בדגלים השחורים, הפגנתי בקפלן, או שבסוף 2023 אפילו השתתפתי בחוג בית של יאיר גולן. הכל נכון ומעולם לא הסתרתי את זה. להפך. אני חושב שזה אחד הדברים שנותנים לי את הלגיטימציה לומר את מה שאני אומר היום - גם אני הייתי פעם מכור לדרך הרסנית שאותה נטשתי ואותה מוביל היום אותו יאיר גולן. מצורפת עדות מצולמת. אחרי 1000 ימי מלחמה ברור לי ולעוד הרבה אחרים, בעיקר צעירים, שהמשך משחק המחנות, לא יוציא את מדינת ישראל מהמשבר. אני חושב שרובנו, בעיקר בני הדור שלנו, ירשנו מלחמה שלא אנחנו התחלנו. מלחמה שבה כבר אין דרך, אין חזון ואין ויכוח אמיתי על עתידה של מדינת ישראל. יש רק תחרות אינסופית על השאלה מי ישלוט ומי יכריע את המחנה השני. ובזמן שהם עסוקים בהכרעת המחנה היריב, מדינת ישראל מפסידה. זאת ההתפכחות שלי, וזו הסיבה שהתחלתי את ״תסבירו לי״. לעזור להרים מסך מעל הרעל שמוכרים לנו, ולעשות הכל, אבל הכל כדי להחזיר את מדינת ישראל לדרך הציונית שבה שואלים רק שאלה אחת - לא על הבייס, לא על קונסטלציה פוליטית ולא על ״הצד השני״ והרצון המופרע לנצח אותו. שואלים רק ״מה נכון למדינת ישראל״. הקריאה שלי היא לעם, לא לפוליטיקאים. אם אנחנו רוצים עתיד אחר, אסור לנו לבחור את אותם אלו שהובילו אותנו להווה הנוכחי. כי כל עוד נמשיך לבחור בין שני מחנות שכל הזהות שלהם בנויה על כך שהמחנה השני הוא האיום הגדול ביותר על המדינה, נמשיך לקבל בדיוק את אותה התוצאה. אל הדגל

מתן יפה

11,208 Aufrufe • vor 6 Tagen

חשיפה בלעדית: בישראל יש משפחה יותר מטורללת ומופרעת ממשפחת נתניהו, קבלו את הטוענת לכתר, משפחתו של דוד זיני, ראש השב"כ. הערב התיר בית המשפט לפרסם כי אחיו של זיני, ההוא שמתחזק קשרים ופרנסה מול המיליארדר פאליק, חברו הטוב של נתניהו וספק הבונקר שלו בעת מלחמה, חשוד בהברחת סחורות לעזה תמורת בצע כסף. לכאורה מדובר בעוד בוגד משיחי עוכר ישראל מהציונות הדתית, עד כאן סביר והגיוני, אבל מה לעשות שלראש השב"כ יש קופת שרצים משיחית גם מצד אביו, מצד מחותנו וגם מצד בנו הקטין, עליו נטען שהיה יעד של החטיבה היהודית בשב"כ. לכאורה בנו של זיני, ליווה ואף סייע בפעולות טרור המתנגדות לפסקת ההתגברות, תוך הפגנות ופעילות פוליטית קיצונית נגד ערבים ואזרחי ישראל. העובדה כי האלוף זיני לא נקט צעדים ברורים ומיידיים למניעת פעילות זו של בני משפחתו, ואף לא הביע הסתייגות פומבית, מעוררת שאלות קשות בדבר מחויבותו המלאה לתפקיד ולערכי הדמוקרטיה. את עיקר הדאגה מעוררות התבטאויות עדכניות של זיני, שמהן עולה כי הוא מנוכר לערכים כמו ממלכתיות ("המערכת המשפטית היא דיקטטורה ששולטת בכל המדינה") או לשלטון החוק (לשיטתו, ראשי השב"כ הקודמים "התבלבלו" כשתפסו את עצמם כמי שכפופים לחוק כי "הם כפופים קודם כל לראש הממשלה"), מדבר בשבחה של הקיצוניות הדתית ("משיחיות היא לא מילת גנאי") והתנגד לסיום המלחמה בעזה מתוך אותה תפיסת עולם משיחית ("זו מלחמת נצח"). דוד זיני, מינוי נתניהו קלאסי, מינוי שנולד בחטא חפוז במושב האחורי של מכונית השרד של נתניהו, משיחיסט שחונך על ברכי אביו הרב יוסף זיני שהתבטא בחריפות וארסיות נגד בג"צ "שיישרף במהרה בימינו", נגד אחמד טיבי "אם הייתי שומע את אחמד טיבי אומר אני הריבון והיה לי נשק , הייתי גומר את הריבון", ועל ההומו אמיר אוחנה יו"ר הכנסת אמר הרב זיני "מה אתה שם לי את הבהמה הזו". שימו לב בסירטון המצורף, גם לאינטונציה השטנית של הרב יוסף זיני. אם לא די בזה, מחותנו של דוד זיני, הוא ראש הישיבה לבוגרי צבא במכינת עלי הרב אליעזר קשתיאל שטוען שהעליונות היהודית היא גנטית ולכן צריך להציע לערבים להיות עבדים שלנו. עכשיו דמיינו ארוחת ערב שבת משפחתית מורחבת בבית משפחת זיני, על מה לדעתכם מדברים שם? הקמת מדינת הלכה עד הפרת והחידקל? התיישבות בעזה? המשך הטיהור האתני של הפלסטינים? חזרת הסנהדרין וחוקי דאורייתא? הפיתרון הסופי לבעייה הפלסטינית? השד המשיחי הוא אסוננו, סוף המדינה היהודית, אם לא נחזיר אותו לבקבוק ונאטום אותו, לא תהיה תקומה למדינת ישראל.
1:13

חשיפה בלעדית: בישראל יש משפחה יותר מטורללת ומופרעת ממשפחת נתניהו, קבלו את הטוענת לכתר, משפחתו של דוד זיני, ראש השב"כ. הערב התיר בית המשפט לפרסם כי אחיו של זיני, ההוא שמתחזק קשרים ופרנסה מול המיליארדר פאליק, חברו הטוב של נתניהו וספק הבונקר שלו בעת מלחמה, חשוד בהברחת סחורות לעזה תמורת בצע כסף. לכאורה מדובר בעוד בוגד משיחי עוכר ישראל מהציונות הדתית, עד כאן סביר והגיוני, אבל מה לעשות שלראש השב"כ יש קופת שרצים משיחית גם מצד אביו, מצד מחותנו וגם מצד בנו הקטין, עליו נטען שהיה יעד של החטיבה היהודית בשב"כ. לכאורה בנו של זיני, ליווה ואף סייע בפעולות טרור המתנגדות לפסקת ההתגברות, תוך הפגנות ופעילות פוליטית קיצונית נגד ערבים ואזרחי ישראל. העובדה כי האלוף זיני לא נקט צעדים ברורים ומיידיים למניעת פעילות זו של בני משפחתו, ואף לא הביע הסתייגות פומבית, מעוררת שאלות קשות בדבר מחויבותו המלאה לתפקיד ולערכי הדמוקרטיה. את עיקר הדאגה מעוררות התבטאויות עדכניות של זיני, שמהן עולה כי הוא מנוכר לערכים כמו ממלכתיות ("המערכת המשפטית היא דיקטטורה ששולטת בכל המדינה") או לשלטון החוק (לשיטתו, ראשי השב"כ הקודמים "התבלבלו" כשתפסו את עצמם כמי שכפופים לחוק כי "הם כפופים קודם כל לראש הממשלה"), מדבר בשבחה של הקיצוניות הדתית ("משיחיות היא לא מילת גנאי") והתנגד לסיום המלחמה בעזה מתוך אותה תפיסת עולם משיחית ("זו מלחמת נצח"). דוד זיני, מינוי נתניהו קלאסי, מינוי שנולד בחטא חפוז במושב האחורי של מכונית השרד של נתניהו, משיחיסט שחונך על ברכי אביו הרב יוסף זיני שהתבטא בחריפות וארסיות נגד בג"צ "שיישרף במהרה בימינו", נגד אחמד טיבי "אם הייתי שומע את אחמד טיבי אומר אני הריבון והיה לי נשק , הייתי גומר את הריבון", ועל ההומו אמיר אוחנה יו"ר הכנסת אמר הרב זיני "מה אתה שם לי את הבהמה הזו". שימו לב בסירטון המצורף, גם לאינטונציה השטנית של הרב יוסף זיני. אם לא די בזה, מחותנו של דוד זיני, הוא ראש הישיבה לבוגרי צבא במכינת עלי הרב אליעזר קשתיאל שטוען שהעליונות היהודית היא גנטית ולכן צריך להציע לערבים להיות עבדים שלנו. עכשיו דמיינו ארוחת ערב שבת משפחתית מורחבת בבית משפחת זיני, על מה לדעתכם מדברים שם? הקמת מדינת הלכה עד הפרת והחידקל? התיישבות בעזה? המשך הטיהור האתני של הפלסטינים? חזרת הסנהדרין וחוקי דאורייתא? הפיתרון הסופי לבעייה הפלסטינית? השד המשיחי הוא אסוננו, סוף המדינה היהודית, אם לא נחזיר אותו לבקבוק ונאטום אותו, לא תהיה תקומה למדינת ישראל.

Danny Gallant דני גלנט

27,646 Aufrufe • vor 6 Monaten

במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 12 ששודרה ב-7 באוקטובר 2023 בשעה 8 בערב, אלוף (במיל.) ישראל זיו, לשעבר ראש אגף המבצעים ומפקד אוגדת עזה, סיפר על השתתפותו בלחימה נגד הכוחות הפלסטיניים בפיקוד חמאס שפשטו על ישובים ובסיסי צה"ל בגזרת עוטף עזה. להלן קטע מהראיון: דני קושמרו: אלוף במילואים ישראל זיו, בדרך כלל אתה פרשן אצלנו באולפנים, עכשיו על מדי צה"ל, ואתה לוחם, מהבוקר. ישראל זיו: כן, אני גייסתי את עצמי, לא היה מי שיגייס אותי, וירדתי מהבוקר, בערך מ-10 בבוקר, עברתי כמעט את כל היישובים, לא מעט היתקלויות. דני קושמרו: נתקלת ממש? ישראל זיו: כן, נתקלנו, הסתערנו. דני קושמרו: ירית על מחבלים? ישראל זיו: כן, כן, בהחלט. ירינו, הרגנו, כן, היה שם, שמע, הייתה הצפה, דני, זה קשה לתאר את זה. דני קושמרו: כמה שנים לא פתחת באש בעצמך? ישראל זיו: הרבה, אבל זה כמו אופניים כנראה, אתה חוזר לזה. דני קושמרו: אבל ממש ראית מחבלים בעיניים שלך ו... ישראל זיו: הסתערנו, כן, הרגנו מחבלים בטווח של אפס, בטווח של פחות מעשרה מטר מאיתנו, עשרה מטר. סימוכין: בעדותו בפני ועדת החקירה האזרחית ב-8 באוגוסט 2024, סיפר האלוף במילואים ישראל זיו את קורותיו במהלך השבעה באוקטובר 2023 כמובא להלן: ישראל זיו: אגב, אני כשהלכתי לשם בשביעי לחודש חשבתי שאני הולך לאירוע טרור. כלומר, היה לי ברור שזה היה קשה, קמתי בבוקר, ראיתי כמו כל עם ישראל את כל התמונות, נראה לי זה פייק ניוז. אבל אז הבנתי שזה לא. ירדתי למטה, ולא משנה ההתגלגלות, אבל בסביבות עשר ועשרה, משהו כזה, עשר ורבע, תפסתי טרמפ, שמה השארתי את האוטו, תפסתי טרמפ עם שני קצינים, רציתי להגיע למפקדת האוגדה ומשם להשפיע על הלחימה. שם חטפנו מארב בכניסה לחץ שחור [אנדרטה הנמצאת ביער נחל חנון, סמוך למפלסים שבעוטף עזה]. חוררו לנו את הרכב. ושם תוך כדי הלחימה, אני מרים את העיניים לאזור של האנדרטה, ופתאום אני רואה שם כמות אדירה של כוחות, מחבלים, רכבים ומשאיות. פה פתאום נפל לי האסימון, פעם ראשונה, שנכבשנו על ידי פעולה צבאית. נדמה לי שגם אני הראשון שביטא את זה באותו ערב. עברתי שם דרך העמדה של ערוץ 12 ואמרתי את זה. עד אז אנשים לא דיברו במושג הזה, אבל ממש נכבשו על ידי כוח צבא. אני לא חושב שהאסימון הזה נפל אפילו לא בשביעי לחודש. […] [איל בן ראובן: ערך הכוננות והמוכנות, אמרת על זה קודם מילה. אולי תעזור לי להבין מה קרה בין שתיים לארבע בלילה בליל בין ה-6 ל-7, שבה מפקדים בכירים מדברים, ולשטח לא יוצאת שום פקודה שמעירה את השטח למצב של כוננות בסיסית? אני שואל את השאלה כי אני לא מצליח להבין, בוא תעזור לי]. ישראל זיו: אבל אין לי תשובה יותר טובה משלך. אני לא יודע, ואני הלכתי לראות את זה. אני אומר לך, אני ראיתי שם, הייתי בשוק [shock], אני גם הבנתי שהדבר הכי חמור קרה, זה קריסת הפיקוד. לא היה שם שום שליטה, לא הייתה תמונת מצב. אני בעצמי מתוך הנסיעות שלי בשטח לכל מקום דיווחתי, ניסיתי למפקד האוגדה, אבל הוא נלחם, אני מדבר איתו, אני שומע יריות ברקע. דיברתי עם אלוף הפיקוד, כל הזמן העברתי, היה לו עוזרת לידו, כל הזמן העברתי תמונות מצב, גם המלצתי לו לאיפה אני חושב שצריך לחלק את הכוחות, אבל הכול קרס. לא היה שום הבנה של המצב. לא הבינו את המצב. עד אחת וחצי בצהריים למיטב הבנתי עוד לקחו שבויים, לקחו חטופים. איך זה יכול להיות שכל כך הרבה שעות, קודם כל לא מיד לא הלכו לסגור מאחור. שלח שני גדודים אחורה. יש פה קריסה כוללת. סימוכין:
0:51

במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 12 ששודרה ב-7 באוקטובר 2023 בשעה 8 בערב, אלוף (במיל.) ישראל זיו, לשעבר ראש אגף המבצעים ומפקד אוגדת עזה, סיפר על השתתפותו בלחימה נגד הכוחות הפלסטיניים בפיקוד חמאס שפשטו על ישובים ובסיסי צה"ל בגזרת עוטף עזה. להלן קטע מהראיון: דני קושמרו: אלוף במילואים ישראל זיו, בדרך כלל אתה פרשן אצלנו באולפנים, עכשיו על מדי צה"ל, ואתה לוחם, מהבוקר. ישראל זיו: כן, אני גייסתי את עצמי, לא היה מי שיגייס אותי, וירדתי מהבוקר, בערך מ-10 בבוקר, עברתי כמעט את כל היישובים, לא מעט היתקלויות. דני קושמרו: נתקלת ממש? ישראל זיו: כן, נתקלנו, הסתערנו. דני קושמרו: ירית על מחבלים? ישראל זיו: כן, כן, בהחלט. ירינו, הרגנו, כן, היה שם, שמע, הייתה הצפה, דני, זה קשה לתאר את זה. דני קושמרו: כמה שנים לא פתחת באש בעצמך? ישראל זיו: הרבה, אבל זה כמו אופניים כנראה, אתה חוזר לזה. דני קושמרו: אבל ממש ראית מחבלים בעיניים שלך ו... ישראל זיו: הסתערנו, כן, הרגנו מחבלים בטווח של אפס, בטווח של פחות מעשרה מטר מאיתנו, עשרה מטר. סימוכין: בעדותו בפני ועדת החקירה האזרחית ב-8 באוגוסט 2024, סיפר האלוף במילואים ישראל זיו את קורותיו במהלך השבעה באוקטובר 2023 כמובא להלן: ישראל זיו: אגב, אני כשהלכתי לשם בשביעי לחודש חשבתי שאני הולך לאירוע טרור. כלומר, היה לי ברור שזה היה קשה, קמתי בבוקר, ראיתי כמו כל עם ישראל את כל התמונות, נראה לי זה פייק ניוז. אבל אז הבנתי שזה לא. ירדתי למטה, ולא משנה ההתגלגלות, אבל בסביבות עשר ועשרה, משהו כזה, עשר ורבע, תפסתי טרמפ, שמה השארתי את האוטו, תפסתי טרמפ עם שני קצינים, רציתי להגיע למפקדת האוגדה ומשם להשפיע על הלחימה. שם חטפנו מארב בכניסה לחץ שחור [אנדרטה הנמצאת ביער נחל חנון, סמוך למפלסים שבעוטף עזה]. חוררו לנו את הרכב. ושם תוך כדי הלחימה, אני מרים את העיניים לאזור של האנדרטה, ופתאום אני רואה שם כמות אדירה של כוחות, מחבלים, רכבים ומשאיות. פה פתאום נפל לי האסימון, פעם ראשונה, שנכבשנו על ידי פעולה צבאית. נדמה לי שגם אני הראשון שביטא את זה באותו ערב. עברתי שם דרך העמדה של ערוץ 12 ואמרתי את זה. עד אז אנשים לא דיברו במושג הזה, אבל ממש נכבשו על ידי כוח צבא. אני לא חושב שהאסימון הזה נפל אפילו לא בשביעי לחודש. […] [איל בן ראובן: ערך הכוננות והמוכנות, אמרת על זה קודם מילה. אולי תעזור לי להבין מה קרה בין שתיים לארבע בלילה בליל בין ה-6 ל-7, שבה מפקדים בכירים מדברים, ולשטח לא יוצאת שום פקודה שמעירה את השטח למצב של כוננות בסיסית? אני שואל את השאלה כי אני לא מצליח להבין, בוא תעזור לי]. ישראל זיו: אבל אין לי תשובה יותר טובה משלך. אני לא יודע, ואני הלכתי לראות את זה. אני אומר לך, אני ראיתי שם, הייתי בשוק [shock], אני גם הבנתי שהדבר הכי חמור קרה, זה קריסת הפיקוד. לא היה שם שום שליטה, לא הייתה תמונת מצב. אני בעצמי מתוך הנסיעות שלי בשטח לכל מקום דיווחתי, ניסיתי למפקד האוגדה, אבל הוא נלחם, אני מדבר איתו, אני שומע יריות ברקע. דיברתי עם אלוף הפיקוד, כל הזמן העברתי, היה לו עוזרת לידו, כל הזמן העברתי תמונות מצב, גם המלצתי לו לאיפה אני חושב שצריך לחלק את הכוחות, אבל הכול קרס. לא היה שום הבנה של המצב. לא הבינו את המצב. עד אחת וחצי בצהריים למיטב הבנתי עוד לקחו שבויים, לקחו חטופים. איך זה יכול להיות שכל כך הרבה שעות, קודם כל לא מיד לא הלכו לסגור מאחור. שלח שני גדודים אחורה. יש פה קריסה כוללת. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

17,343 Aufrufe • vor 5 Monaten

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – בתשובה לטענה, לפיה "יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל, האויבים על הגדרות", סא"ל (מיל.) רון שרף מ"אחים לנשק" משיב: "ישראל כבר אינה דמוקרטיה"; "האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים"; "אנחנו מגינים על המדינה עכשיו"; "אין צבא עם בדיקטטורה" ב-27 ביולי 2023, סא"ל במילואים, רון שרף, הנימנה על הנהגת ארגון "אחים לנשק", בו חברים אנשי מילואים מיחידות שונות בצה"ל, התראיין לרדיו 103 FM, בנוגע להשלכות הפסקת ההתנדבות לשירות בצה"ל על ידי אלפי מילואים, על צה"ל ועל ביטחון המדינה. להלן תמליל הראיון: מראיין: [עימנו] סא"ל במילואים רון שרף ממחאת "אחים לנשק". שלום לך, רון שרף. רון שרף: בוקר טוב מראיין: אתה יודע בממשלה אמרו באותו יום, שביטלו את עילת הסבירות, שהם לא הצביעו בעד ביטול עילת הסבירות, אלא נגד הסרבנות, שבסוף מה שגרם להם להקשיח עמדות ולא לוותר הייתם אתם. רון שרף: ומה, ומה יגיד רודן? מה יגיד רודן בדרך למשבר עמוק ולהרס של מדינה? אני לא מצפה שיגידו שום דבר אחר. נתניהו לא זז מעמדתו. מראיין: השאלה אם זאת לא היתה, אפילו מבחינת המחאה והטקטיקה, אם זו לא הייתה טעות? רון שרף: קודם כל, סרבנות זה לא סרבנות. אף אחד לא יכול להכריח מישהו להתנדב למצב שהוא נשבע אחרת למצב, כאשר הוא שובר את החוזה. אז זה בכלל מצחיק. זה הגדרה מצחיקה, וזה ספין הפוך. ישראל כבר אינה דמוקרטיה. ישראל היא מדינה במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה. זה עכשיו [מתרחש]. מי שלא מבין את זה, לא מבין מי אחראי למצב הזה. מי שאחראי לסיכון ביטחון ישראל זה נתניהו, והצל של שר הביטחון גלנט, שיושב מגמגם, מתחנן שמה לשר משפטים שיעזור לו, כי הוא יודע את המשבר האמיתי שאנחנו נכנסים אליו, ורק מבט, רק מבט על הפנים של גלנט כולם יכולים להבין מה באמת קורה. מראיין: סגן אלוף שרף, אבל אני מנסה להבין. תראה, אתה כאילו מסביר לנו ולציבור מי אשם במצב שהגענו אליו. אבל, אני שואל אותך שאלה אחרת. יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל. האויבים על הגדרות. במקרה של הגבול הצפוני זה תרתי משמע. רואים את חיזבאללה על הגדר. השאלה היא: מי יהיה אחראי בסופו של יום אם חלילה ישראל תותקף, ולא תהיה ערוכה? אז אתה תגיד: ביבי אשם, וביבי יגיד: אתם אשמים, אבל בינתיים מה יהיה על ביטחונה של המדינה היקרה שלנו? רון שרף: המדינה יקרה לנו לא פחות מלאף אחד אחר, ולכן אנחנו מגינים עליה. האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים. אם ישראל תמשיך במדרון הזה, ישראל כבר אינה דמוקרטיה. אני חוזר על זה. מישהו האמין שזה יקרה? ישראל אינה דמוקרטיה יותר. היא כרגע במדרון. מדינת מעבר בין דמוקרטיה לדיקטטורה. כל אחד יחליט איפה במעבר. אבל, שלממשלה אין ביקורת שיפוטית, זוהי כבר אינה דמוקרטיה. לכן, הסכנה האמיתית היא מבפנים. אנחנו מגינים על המדינה עכשיו. מראיין: ומה קורה עכשיו? אתם הודעתם שאתם מפסיקים להתנדב. שמענו באמת על הגל הזה, גם בחיל האוויר, ובעוד אגפים וחילות נוספים. מה קורה בפועל בשטח אחרי שבוטלה עילת הסבירות מבחינתכם? בחודשים הקרובים אתם פשוט לא תתנדבו? רון שרף: תראה, פה אין רבים. יש כל אחד לעצמו. זה בסוף כל אחד מול צו מצפונו. אני לא שולט על אנשים אחרים. מראיין: מה שאתה שומע מהחברים שלך. רון שרף: אני כן, אני אומר, אני עושה מה שאני, מה שצו מצפוני אומר, וכמוני עושים הרבה חברים. אנחנו מבינים שלא ניתן לשרת דיקטטורה. אין צבא עם בדיקטטורה. מראיין: כן, אבל תראה, אני מוכרח לומר שיש לי קצת בעיה עם האמירות האלה שלך, שלכם, כי אני מבין שמבחינת הקמפיין, נקרא לזה, זה נכון להגיד: כל אחד למצפונו, אבל ברור שזה מאורגן. מה זאת אומרת? יוצאות הודעות לעיתונות, ממלאים טפסים, שולחים ביום שישי רגע לפני אולפן שישי [בערוץ 12] מסמך שעליו חתומים נדמה לי 1,150 טייסים. ברור שזה ארגון. למה אתם לא קוראים לילד בשמו? [אנו] התארגנו לפי היחידות הצבאיות שלנו כדי להפסיק את ההתנדבות. רון שרף: ההתארגנות היא, שוב אני אומר, המחאה היא כללית, והיא חוצה את כל היחידות, ואת כל הארגונים, אבל בסוף כל אחד מקבל את ההחלטה לבד. מראיין: טוב, זה ברור. רון שרף: [כל אחד בנפרד] שולח [מכתב על הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים] למפקד שלו, ואנשים מרגישים מבפנים, כמו שאתה יכול להגיד, שכל המחאה היא כולה מאורגנת. אנשים בסוף יוצאים מהבית, כי הם מפחדים משלטון עם כוח בלתי מוגבל. זה פשוט ככה. כנ"ל אנשים אומרים: אני לא יכול ללכת [להתנדב לשירות מילואים]. אני אישית, רון, לא יכול ללכת לשרת מדינה שאינה דמוקרטית, ואני עכשיו מפעיל את הכוח שעדיין יש לי, כי עוד מעט לא יהיה לי. עוד מעט יהיו פה חוקים שאסור למחות, שיש מעצר מנהלי למי שמדבר נגד המשטר. זה קרוב, זה הכל קרוב. כל אחד חושב שבפעולה שלו הוא כרגע בולם את ההתדרדרות של ישראל לתהום דיקטטורית, שאחר כך אי אפשר יהיה לצאת ממנו. סימוכין: רון שרף. צילום מסך מסרטון וידאו בעמוד הפייסבוק של "אחים לנשק"
6:01

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – בתשובה לטענה, לפיה "יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל, האויבים על הגדרות", סא"ל (מיל.) רון שרף מ"אחים לנשק" משיב: "ישראל כבר אינה דמוקרטיה"; "האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים"; "אנחנו מגינים על המדינה עכשיו"; "אין צבא עם בדיקטטורה" ב-27 ביולי 2023, סא"ל במילואים, רון שרף, הנימנה על הנהגת ארגון "אחים לנשק", בו חברים אנשי מילואים מיחידות שונות בצה"ל, התראיין לרדיו 103 FM, בנוגע להשלכות הפסקת ההתנדבות לשירות בצה"ל על ידי אלפי מילואים, על צה"ל ועל ביטחון המדינה. להלן תמליל הראיון: מראיין: [עימנו] סא"ל במילואים רון שרף ממחאת "אחים לנשק". שלום לך, רון שרף. רון שרף: בוקר טוב מראיין: אתה יודע בממשלה אמרו באותו יום, שביטלו את עילת הסבירות, שהם לא הצביעו בעד ביטול עילת הסבירות, אלא נגד הסרבנות, שבסוף מה שגרם להם להקשיח עמדות ולא לוותר הייתם אתם. רון שרף: ומה, ומה יגיד רודן? מה יגיד רודן בדרך למשבר עמוק ולהרס של מדינה? אני לא מצפה שיגידו שום דבר אחר. נתניהו לא זז מעמדתו. מראיין: השאלה אם זאת לא היתה, אפילו מבחינת המחאה והטקטיקה, אם זו לא הייתה טעות? רון שרף: קודם כל, סרבנות זה לא סרבנות. אף אחד לא יכול להכריח מישהו להתנדב למצב שהוא נשבע אחרת למצב, כאשר הוא שובר את החוזה. אז זה בכלל מצחיק. זה הגדרה מצחיקה, וזה ספין הפוך. ישראל כבר אינה דמוקרטיה. ישראל היא מדינה במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה. זה עכשיו [מתרחש]. מי שלא מבין את זה, לא מבין מי אחראי למצב הזה. מי שאחראי לסיכון ביטחון ישראל זה נתניהו, והצל של שר הביטחון גלנט, שיושב מגמגם, מתחנן שמה לשר משפטים שיעזור לו, כי הוא יודע את המשבר האמיתי שאנחנו נכנסים אליו, ורק מבט, רק מבט על הפנים של גלנט כולם יכולים להבין מה באמת קורה. מראיין: סגן אלוף שרף, אבל אני מנסה להבין. תראה, אתה כאילו מסביר לנו ולציבור מי אשם במצב שהגענו אליו. אבל, אני שואל אותך שאלה אחרת. יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל. האויבים על הגדרות. במקרה של הגבול הצפוני זה תרתי משמע. רואים את חיזבאללה על הגדר. השאלה היא: מי יהיה אחראי בסופו של יום אם חלילה ישראל תותקף, ולא תהיה ערוכה? אז אתה תגיד: ביבי אשם, וביבי יגיד: אתם אשמים, אבל בינתיים מה יהיה על ביטחונה של המדינה היקרה שלנו? רון שרף: המדינה יקרה לנו לא פחות מלאף אחד אחר, ולכן אנחנו מגינים עליה. האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים. אם ישראל תמשיך במדרון הזה, ישראל כבר אינה דמוקרטיה. אני חוזר על זה. מישהו האמין שזה יקרה? ישראל אינה דמוקרטיה יותר. היא כרגע במדרון. מדינת מעבר בין דמוקרטיה לדיקטטורה. כל אחד יחליט איפה במעבר. אבל, שלממשלה אין ביקורת שיפוטית, זוהי כבר אינה דמוקרטיה. לכן, הסכנה האמיתית היא מבפנים. אנחנו מגינים על המדינה עכשיו. מראיין: ומה קורה עכשיו? אתם הודעתם שאתם מפסיקים להתנדב. שמענו באמת על הגל הזה, גם בחיל האוויר, ובעוד אגפים וחילות נוספים. מה קורה בפועל בשטח אחרי שבוטלה עילת הסבירות מבחינתכם? בחודשים הקרובים אתם פשוט לא תתנדבו? רון שרף: תראה, פה אין רבים. יש כל אחד לעצמו. זה בסוף כל אחד מול צו מצפונו. אני לא שולט על אנשים אחרים. מראיין: מה שאתה שומע מהחברים שלך. רון שרף: אני כן, אני אומר, אני עושה מה שאני, מה שצו מצפוני אומר, וכמוני עושים הרבה חברים. אנחנו מבינים שלא ניתן לשרת דיקטטורה. אין צבא עם בדיקטטורה. מראיין: כן, אבל תראה, אני מוכרח לומר שיש לי קצת בעיה עם האמירות האלה שלך, שלכם, כי אני מבין שמבחינת הקמפיין, נקרא לזה, זה נכון להגיד: כל אחד למצפונו, אבל ברור שזה מאורגן. מה זאת אומרת? יוצאות הודעות לעיתונות, ממלאים טפסים, שולחים ביום שישי רגע לפני אולפן שישי [בערוץ 12] מסמך שעליו חתומים נדמה לי 1,150 טייסים. ברור שזה ארגון. למה אתם לא קוראים לילד בשמו? [אנו] התארגנו לפי היחידות הצבאיות שלנו כדי להפסיק את ההתנדבות. רון שרף: ההתארגנות היא, שוב אני אומר, המחאה היא כללית, והיא חוצה את כל היחידות, ואת כל הארגונים, אבל בסוף כל אחד מקבל את ההחלטה לבד. מראיין: טוב, זה ברור. רון שרף: [כל אחד בנפרד] שולח [מכתב על הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים] למפקד שלו, ואנשים מרגישים מבפנים, כמו שאתה יכול להגיד, שכל המחאה היא כולה מאורגנת. אנשים בסוף יוצאים מהבית, כי הם מפחדים משלטון עם כוח בלתי מוגבל. זה פשוט ככה. כנ"ל אנשים אומרים: אני לא יכול ללכת [להתנדב לשירות מילואים]. אני אישית, רון, לא יכול ללכת לשרת מדינה שאינה דמוקרטית, ואני עכשיו מפעיל את הכוח שעדיין יש לי, כי עוד מעט לא יהיה לי. עוד מעט יהיו פה חוקים שאסור למחות, שיש מעצר מנהלי למי שמדבר נגד המשטר. זה קרוב, זה הכל קרוב. כל אחד חושב שבפעולה שלו הוא כרגע בולם את ההתדרדרות של ישראל לתהום דיקטטורית, שאחר כך אי אפשר יהיה לצאת ממנו. סימוכין: רון שרף. צילום מסך מסרטון וידאו בעמוד הפייסבוק של "אחים לנשק"

Jonathan D. Halevi

20,569 Aufrufe • vor 1 Jahr

הדבר שהכי פחדתי ממנו קרה לי. משתפת אותכם בחוויה אישית ולא פשוטה בתקווה שזה יוכל למנוע את המקרה הבא יום שני, 11:50 צריכה לצאת מהבית, לכיוון המרכז. הכנסתי לרכב את התיק, הטלפון ואת עלמה אחרונה. מה שלא שמתי לב אליו זה שגם המפתח של הרכב נשאר בפנים. ברכבים החדשים יש מנגנון שברגע שפותחים את הרכב אם לא נפתחת דלת אחרי חצי דקה הוא ננעל… אבל לצערי כנראה שהחישן אצלי לא זיהה את פתיחת הדלת של הרכב והוא נעל לי את הרכב גם כשהדלת הייתה פתוחה. תמיד אבל תמיד אני דואגת שהמפתח עלי ולא בתוך האוטו אבל כנראה שהכנסתי את כל הדברים גם המפתח נשאר בלי ששמתי לב. סגרתי את הדלת של עלמה, עברתי לצד של הנהג והדלת? נעולה. תוך שניות הבנתי שכל הרכב נעול. ועלמה, תינוקת בת חודשיים, בפנים. התינוקת שלי נעולה בסל קל בחום שאי אפשר בכלל לדמיין דקה אחת לשבת בו. בתושיה גדולה אחרי חצי דקה של התעשתות ונסיון לחייג מהשעון רצתי לכביש לחפש אנשים צלצלתי לשכנים בפעמון עד שמצאתי שכנה אחת, לקחתי לה את הפלאפון וצלצלתי למשטרה עשר דק הכי ארוכות בחיים שלי עד שכל המטה הגיע ידידים, איחוד והצלה, מד״א ולבסוף המשטרה (בנתיים בעשר דק האלה מה לא חיפשתי כדי לנפץ את החלון… אבל זה לא צלח) במשך חמש דק נוספות הם ניסו לפרוץ את הרכב ורק לאחר 15 דק שהילדה כבר הפסיקה לבכות ולהיות חיונית הצליחו לפרוץ את הרכב ולהוציא אותה כשפתחו את הרכב, עלמה כבר הייתה אדומה, רטובה ומותשת לגמרי. מד״א ישר פעלו וטיפלו בה מיד, הורידו לה את הבגדים, קיררו אותה, בדקו אותה ודאגו שהיא חוזרת לעצמה. לאחר כמה דק דאגו שאנסה לחבר אותה להנקה כדי לראות שהיא חוזרת לעצמה ומקבלת נוזלים בחייים לא חשבתי שדבר כזה יקרה לי בחיים שלי לא האמנתי שאראה את התינוקת שלי בת חודשיים!! במצב הזה בסיטואציה הזאת שאין לי אפילו איך לעזור לה הילדה רטובה אדומה וכבר לא בוכה. אי אפשר להעביר מה הרגשתי באותו רגע וגם לא מאחלת לאף אחד! לקח לה זמן לחזור לעצמה ולקח כמה דק עד שהתחברה וינקה לפחות שעה עד שחזרה לצבע נורמלי 🥺 ברוך השם, היום היא בסדר ותודה לאל שזה נגמר בזה❤️ אני משתפת את זה לא כדי להפחיד, אלא כדי להזכיר כמה דברים שיכולים למנוע אסון! הורים אני מתחננת אליכם תדאגו שהמפתח תמיד עליכם! שדלת הנהג תמיד תישאר פתוחה עד שאתם נכנסים ובכלל שהאוטו לפחות יהיה מונע עם מזגן. היה לי מזל גדול בדבר הזה ואני אומרת תודה !!!! מקווה שאצליח להתאושש מזה מהר כי הגוף לא מצליח להירגע 🥺🤚🏼 תודה לידידים ולאיחוד והצלה שהיו שם בשבילי 🙏🏼 Sharon Idel
0:58

Sensitive content

הדבר שהכי פחדתי ממנו קרה לי. משתפת אותכם בחוויה אישית ולא פשוטה בתקווה שזה יוכל למנוע את המקרה הבא יום שני, 11:50 צריכה לצאת מהבית, לכיוון המרכז. הכנסתי לרכב את התיק, הטלפון ואת עלמה אחרונה. מה שלא שמתי לב אליו זה שגם המפתח של הרכב נשאר בפנים. ברכבים החדשים יש מנגנון שברגע שפותחים את הרכב אם לא נפתחת דלת אחרי חצי דקה הוא ננעל… אבל לצערי כנראה שהחישן אצלי לא זיהה את פתיחת הדלת של הרכב והוא נעל לי את הרכב גם כשהדלת הייתה פתוחה. תמיד אבל תמיד אני דואגת שהמפתח עלי ולא בתוך האוטו אבל כנראה שהכנסתי את כל הדברים גם המפתח נשאר בלי ששמתי לב. סגרתי את הדלת של עלמה, עברתי לצד של הנהג והדלת? נעולה. תוך שניות הבנתי שכל הרכב נעול. ועלמה, תינוקת בת חודשיים, בפנים. התינוקת שלי נעולה בסל קל בחום שאי אפשר בכלל לדמיין דקה אחת לשבת בו. בתושיה גדולה אחרי חצי דקה של התעשתות ונסיון לחייג מהשעון רצתי לכביש לחפש אנשים צלצלתי לשכנים בפעמון עד שמצאתי שכנה אחת, לקחתי לה את הפלאפון וצלצלתי למשטרה עשר דק הכי ארוכות בחיים שלי עד שכל המטה הגיע ידידים, איחוד והצלה, מד״א ולבסוף המשטרה (בנתיים בעשר דק האלה מה לא חיפשתי כדי לנפץ את החלון… אבל זה לא צלח) במשך חמש דק נוספות הם ניסו לפרוץ את הרכב ורק לאחר 15 דק שהילדה כבר הפסיקה לבכות ולהיות חיונית הצליחו לפרוץ את הרכב ולהוציא אותה כשפתחו את הרכב, עלמה כבר הייתה אדומה, רטובה ומותשת לגמרי. מד״א ישר פעלו וטיפלו בה מיד, הורידו לה את הבגדים, קיררו אותה, בדקו אותה ודאגו שהיא חוזרת לעצמה. לאחר כמה דק דאגו שאנסה לחבר אותה להנקה כדי לראות שהיא חוזרת לעצמה ומקבלת נוזלים בחייים לא חשבתי שדבר כזה יקרה לי בחיים שלי לא האמנתי שאראה את התינוקת שלי בת חודשיים!! במצב הזה בסיטואציה הזאת שאין לי אפילו איך לעזור לה הילדה רטובה אדומה וכבר לא בוכה. אי אפשר להעביר מה הרגשתי באותו רגע וגם לא מאחלת לאף אחד! לקח לה זמן לחזור לעצמה ולקח כמה דק עד שהתחברה וינקה לפחות שעה עד שחזרה לצבע נורמלי 🥺 ברוך השם, היום היא בסדר ותודה לאל שזה נגמר בזה❤️ אני משתפת את זה לא כדי להפחיד, אלא כדי להזכיר כמה דברים שיכולים למנוע אסון! הורים אני מתחננת אליכם תדאגו שהמפתח תמיד עליכם! שדלת הנהג תמיד תישאר פתוחה עד שאתם נכנסים ובכלל שהאוטו לפחות יהיה מונע עם מזגן. היה לי מזל גדול בדבר הזה ואני אומרת תודה !!!! מקווה שאצליח להתאושש מזה מהר כי הגוף לא מצליח להירגע 🥺🤚🏼 תודה לידידים ולאיחוד והצלה שהיו שם בשבילי 🙏🏼 Sharon Idel

תמיר שלום

44,713 Aufrufe • vor 15 Tagen

1. ראש אמ"ן לשעבר תמיר היימן התראיין לפודקאסט של ידידי נדב פרי וסיפק דוגמה קורעת לב לבלבול הקיומי שתקף את מערכת הביטחון בדגש על אמ"ן. 2. היימן: "נקודת הניצחון היא החלטה שלך, אתה מחליט מתי ניצחת". 3. מה??? מישהו מכיר תחרות ספורט, משחק ילדים, משחק קופסה, שבו הניצחון הוא בעיני המתבונן? בידי המכריז? אז להחיל את זה על מלחמות קיומיות??? 4. אני מאוד משתדל להתייחס אל המציאות המורכבת של חיינו לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, וכך אנסה גם עכשיו - זה לא אומר שאין לי מחשבות נוקבות, ואנתח כאן את דבריו כי בנפשי הדבר. 5. היימן: "הבעיה המרכזית היא היעדר חזון, קביעת תכלית, ואסטרטגיית יציאה מהמלחמה" - לא נכון! החזון הוא ביטחון ישראל והסרה מוחלטת של האיום הנשקף עלינו מרצועת עזה (וכמובן, הסרת האיום בכל שאר הגזרות), ההישג הנדרש: מיטוט שלטון חמאס והחזרת החטופים. 6. ויש גם יש אסטרטגיית יציאה מהמלחמה, זאת בהנחה שאתה לא עייף ויגע וכל מטרתך בחיים היא רק לקפל זנב. אסטרטגיית היציאה היא ניצחון, והוא יגיע עם מימוש החזון והתכלית. 7. עוד מפי היימן: "תפקידו של הדרג המדיני לקחת את ההישגים של הצבא ולהחליט מתי זה השיא" - חוסר הבנה קריטי של היחסים בין הדרג המדיני לצבאי: הדרג המדיני הגדיר מטרות מלחמה. הדרג הצבאי אמור לחצוב בסלע עוד ועוד, עד שיחזור אל המדינאים ויגיד, "הנה מה שביקשתם", או במקרה קיצון יגיד "אני לא מסוגל להביא את זה". 8. היימן: "נקודת הניצחון היא החלטה שלך. אתה מחליט מתי ניצחת, מתי שיפרת את מצבה הבטחוני של ישראל לאורך זמן, ומתי השגת את מטרות המלחמה" - מה שמעתי עכשיו??? ראש אמ"ן לשעבר אומר שניצחון והכרעה הם בעיני המתבונן. הוא למעשה מתעקש לקחת אחריות בשידור חי על חלק מהיסודות העמוקים של הקונספציה. 9. לצערי זאת תפיסה שחדרה היטב לתוך צה"ל ולאמ"ן, על בסיס האקדמיה, בניצוח ה INSS, בליווי קרן וקסנר. בשונה מידידיי בפטריוטים, אני משוכנע שכל אלה גופים שבהם אנשים שחפצים בטוב, אבל הם מבולבלים ומבלבלים ברמה שמסכנת את עתידנו. לא פחות. 10. בסיס השיטה הזאת הוא שאין אמת, כל אחד רואה את המציאות מזווית מבטו, גם ביחסים שבינינו לבין אויב דתי פונדמנטליסטי. 11. אגב, בכל הנוגע לחיים עצמם, ליחסי אנוש, לזוגיות, לחינוך ילדים, וליחסים בין קבוצות אוכלוסיה בתוך העם היהודי, אני משוכנע שבכל אחד יש ניצוץ מהאמת, ואנחנו לא יכולים לבטל איש. 12. אבל בכל הנוגע לאויב, זה אחרת לגמרי, בעיקר כי אתה צריך לדבר בשפה שהיריב שלך מבין ולגעת לו בנקודות שיפעלו עליו. 13. אם היינו מכריזים לפני חצי שנה על ניצחון, אפילו לו חיכינו לחיסול המקרי של יחיא סינוואר, היינו חוזרים הביתה, עושים מצעד צבאי, וצועקים שניצחנו, האם באמת היינו מנצחים? 14. האם חמאס היה נוצר את נשקו מאותו רגע? האם הייתם חוזרים לגור על הגדר ביישובי העוטף כי תמיר היימן הכריז שניצחנו? 15. יש צורה ברורה להכריע אויב, היא כתובה בספרי התיאוריה הצבאיים ויש גם התאמה של השיטה הזאת כלפי כל אויב ותרבותו שלו. 16. הפסד במלחמה עבור אויב מוסלמי הוא באובדן שטח ובגירוש אוכלוסיה, מה שהם קראו בפעמיים האחרונות נכבה ונכסה. 17. אין שום מצב שהאויב שלי ישמע ממני שניצחתי ויגיד, אה, וואלה, הפסדתי. להיפך, אני צריך לשמוע מהאויב שניצחתי. לשמוע ממנו שהוא הפסיד. והם יודעים לומר את זה יופי כשאנחנו מגיעים לשם. 18. תמיר היימן הוא איש חכם, הוא גם היה לוחם, מפקד אוגדה, הוא לא גדל בין פלספני אמ"ן, אבל כששומעים אותו מבינים היטב עד כמה תפיסות בעייתיות חלחלו אל העמדות הכי בכירות בצה"ל, והתוצאות לפניכם. 19. אז בדיון הפנים ישראלי, אני מעדיף את דוקטרינת דוד זיני: פשטות, הבנה עמוקה של המרכיב הדתי בתפיסת האויב (שהוא המרכיב המרכזי), והפנמה שבראיית האויב מדובר במלחמת נצח עד שניכנע, על פני פילוסופים צבאיים שהביאו אותנו לאן שהגענו.
0:34

1. ראש אמ"ן לשעבר תמיר היימן התראיין לפודקאסט של ידידי נדב פרי וסיפק דוגמה קורעת לב לבלבול הקיומי שתקף את מערכת הביטחון בדגש על אמ"ן. 2. היימן: "נקודת הניצחון היא החלטה שלך, אתה מחליט מתי ניצחת". 3. מה??? מישהו מכיר תחרות ספורט, משחק ילדים, משחק קופסה, שבו הניצחון הוא בעיני המתבונן? בידי המכריז? אז להחיל את זה על מלחמות קיומיות??? 4. אני מאוד משתדל להתייחס אל המציאות המורכבת של חיינו לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, וכך אנסה גם עכשיו - זה לא אומר שאין לי מחשבות נוקבות, ואנתח כאן את דבריו כי בנפשי הדבר. 5. היימן: "הבעיה המרכזית היא היעדר חזון, קביעת תכלית, ואסטרטגיית יציאה מהמלחמה" - לא נכון! החזון הוא ביטחון ישראל והסרה מוחלטת של האיום הנשקף עלינו מרצועת עזה (וכמובן, הסרת האיום בכל שאר הגזרות), ההישג הנדרש: מיטוט שלטון חמאס והחזרת החטופים. 6. ויש גם יש אסטרטגיית יציאה מהמלחמה, זאת בהנחה שאתה לא עייף ויגע וכל מטרתך בחיים היא רק לקפל זנב. אסטרטגיית היציאה היא ניצחון, והוא יגיע עם מימוש החזון והתכלית. 7. עוד מפי היימן: "תפקידו של הדרג המדיני לקחת את ההישגים של הצבא ולהחליט מתי זה השיא" - חוסר הבנה קריטי של היחסים בין הדרג המדיני לצבאי: הדרג המדיני הגדיר מטרות מלחמה. הדרג הצבאי אמור לחצוב בסלע עוד ועוד, עד שיחזור אל המדינאים ויגיד, "הנה מה שביקשתם", או במקרה קיצון יגיד "אני לא מסוגל להביא את זה". 8. היימן: "נקודת הניצחון היא החלטה שלך. אתה מחליט מתי ניצחת, מתי שיפרת את מצבה הבטחוני של ישראל לאורך זמן, ומתי השגת את מטרות המלחמה" - מה שמעתי עכשיו??? ראש אמ"ן לשעבר אומר שניצחון והכרעה הם בעיני המתבונן. הוא למעשה מתעקש לקחת אחריות בשידור חי על חלק מהיסודות העמוקים של הקונספציה. 9. לצערי זאת תפיסה שחדרה היטב לתוך צה"ל ולאמ"ן, על בסיס האקדמיה, בניצוח ה INSS, בליווי קרן וקסנר. בשונה מידידיי בפטריוטים, אני משוכנע שכל אלה גופים שבהם אנשים שחפצים בטוב, אבל הם מבולבלים ומבלבלים ברמה שמסכנת את עתידנו. לא פחות. 10. בסיס השיטה הזאת הוא שאין אמת, כל אחד רואה את המציאות מזווית מבטו, גם ביחסים שבינינו לבין אויב דתי פונדמנטליסטי. 11. אגב, בכל הנוגע לחיים עצמם, ליחסי אנוש, לזוגיות, לחינוך ילדים, וליחסים בין קבוצות אוכלוסיה בתוך העם היהודי, אני משוכנע שבכל אחד יש ניצוץ מהאמת, ואנחנו לא יכולים לבטל איש. 12. אבל בכל הנוגע לאויב, זה אחרת לגמרי, בעיקר כי אתה צריך לדבר בשפה שהיריב שלך מבין ולגעת לו בנקודות שיפעלו עליו. 13. אם היינו מכריזים לפני חצי שנה על ניצחון, אפילו לו חיכינו לחיסול המקרי של יחיא סינוואר, היינו חוזרים הביתה, עושים מצעד צבאי, וצועקים שניצחנו, האם באמת היינו מנצחים? 14. האם חמאס היה נוצר את נשקו מאותו רגע? האם הייתם חוזרים לגור על הגדר ביישובי העוטף כי תמיר היימן הכריז שניצחנו? 15. יש צורה ברורה להכריע אויב, היא כתובה בספרי התיאוריה הצבאיים ויש גם התאמה של השיטה הזאת כלפי כל אויב ותרבותו שלו. 16. הפסד במלחמה עבור אויב מוסלמי הוא באובדן שטח ובגירוש אוכלוסיה, מה שהם קראו בפעמיים האחרונות נכבה ונכסה. 17. אין שום מצב שהאויב שלי ישמע ממני שניצחתי ויגיד, אה, וואלה, הפסדתי. להיפך, אני צריך לשמוע מהאויב שניצחתי. לשמוע ממנו שהוא הפסיד. והם יודעים לומר את זה יופי כשאנחנו מגיעים לשם. 18. תמיר היימן הוא איש חכם, הוא גם היה לוחם, מפקד אוגדה, הוא לא גדל בין פלספני אמ"ן, אבל כששומעים אותו מבינים היטב עד כמה תפיסות בעייתיות חלחלו אל העמדות הכי בכירות בצה"ל, והתוצאות לפניכם. 19. אז בדיון הפנים ישראלי, אני מעדיף את דוקטרינת דוד זיני: פשטות, הבנה עמוקה של המרכיב הדתי בתפיסת האויב (שהוא המרכיב המרכזי), והפנמה שבראיית האויב מדובר במלחמת נצח עד שניכנע, על פני פילוסופים צבאיים שהביאו אותנו לאן שהגענו.

עמיחי אתאלי

37,335 Aufrufe • vor 1 Jahr

היי איתמר בן גביר היקר, מה שלומך? בניגוד אלייך, אצלנו מתגייסים לצה״ל ולא בורחים. אתה האחרון שיכול להטיף למישהו על שירות צבאי כלשהו. השימוש הציני שלך כל הזמן בשוטרים שנפלו הוא מזעזע, ולא רק שוטרים נפלו מ־7.10 עד היום, הם לא נלחמו לבד, אלא המון חיילי צה״ל, שהרבה מהם לא חזרו הביתה ונפלו בקרב או חלקם חזרו פצועים, וחלקם הם גם אוהדי הפועל ת״א, שבניגוד אלייך לא פחדו להיות בחזית, ולא פחדו לצאת ולהגן על הבית. אותם האוהדים האלה שנרמסים ומקבלים מכות ממשטרת ישראל על בסיס שבועי. אם משטרת ישראל תכבד אוהדים ביציע, האוהדים יכבדו אותם, אבל כששוטרים נכנסים ותוקפים אוהדים סתם, כששוטר קורא בכריזה, ואני מצטט: ״תרדפו אחריהם, אני רוצה מכות״ כאילו הוא ילד קטן ולא בעל תפקיד משמעותי לעשות סדר, ושמקבל עליו שכר מכולנו כעובד ציבור אז יש פה בעיה קשה, אדוני. לא תוכל להכחיש התנהגות תמוהה של חלק מהשוטרים במגרשי הכדורגל כי יש סרטונים ועדויות (לא רק במשחקי הפועל ת״א), שאחרי יומיים רואים את אותם שוטרים במגרשים שוב, מבלי שבאמת עברו במח״ש וקיבלו עונש על ההתנהגות שלהם. אם חייל יוצא הביתה מעזה להתרעננות ומקבל מכות במגרש כדורגל משוטרים רק כי הוא לובש חולצה בצבע הלא נכון, אז יש פה בעיה גדולה. אני ראיתי בעיניים שלי מקרה כזה, ואני בטוח שהיו עוד מקרים רבים. לא הגיוני שהמדינה שולחת אותנו עם נשק לקרב להגן לך על התחת בשטח אויב, ובתוך המדינה שלנו יתייחסו אלינו כמו לאויב בתוך המדינה שלנו. אולי הגיע הזמן שתצא פחות פופוליסט, ובמקום להלהיט את האווירה תוריד אותה ותכבד את התפקיד הציבורי שאתה מייצג מבלי להכניס אליו דעות אישיות (אני לגמרי מכבד את זה שאתה אוהד ביתר וזו זכותך המלאה אבל זה לא אמור להשפיע על התפקוד שלך כשר בעל תפקיד ציבורי). ומצרף לך סרטון מהמשחק היום בסוף הפוסט, של סרטון שמוצג כל תחילת משחק של הפועל תל אביב שכל מי שנהרג מ־7.10.23 ועד היום והוא חלק מקהילת הפועל תל אביב, וכן זה סרטון חלקי, כי הסרטון עצמו ארוך מדי, יותר מ־3 דקות (כמה עצוב אה, איתמר?). אז לא, אוהדי הפועל תל אביב לא ״שונאים את גיבורי ישראל״ כמו שטענת היום. הרבה מהגיבורים האלה הם אבות שלנו, אחים שלנו, חברים שלנו ביום־יום או סתם חברים מהיציע. כל אוהד הפועל שנפל כגיבור ישראל הוא חלק ממשפחה אחת גדולה של קהילת הפועל ת״א. אם השוטרים יכבדו את הקהל במגרשי הכדורגל, חלקו הגדול מהקהל יכבד גם את השוטרים, כי אני כן ראיתי שוטרים גם במגרשי הכדורגל שמכבדים את התג שלהם ובאים לעשות את העבודה הציבורית שלהם, בלי משחקי אגו ובלי לחפש אלימות מיותרת. שלך, גיל חלפון, יתום צה״ל (כן, אבא שלי סגן חלפון שמואל נהרג בקרב והקריב את החיים שלו בשביל המדינה שהוא כל כך אהב, שאתה איתמר תוכל לגדל את הילדים שלך בשקט ונחת) בנוסף אני בעל שירות צבאי מלא, אוהד הפועל ת״א, אוהב אהבה עצומה את מדינת ישראל ואפילו אני אפתיע אותך איתמר, מצביע ימין כל חיי.
1:09

היי איתמר בן גביר היקר, מה שלומך? בניגוד אלייך, אצלנו מתגייסים לצה״ל ולא בורחים. אתה האחרון שיכול להטיף למישהו על שירות צבאי כלשהו. השימוש הציני שלך כל הזמן בשוטרים שנפלו הוא מזעזע, ולא רק שוטרים נפלו מ־7.10 עד היום, הם לא נלחמו לבד, אלא המון חיילי צה״ל, שהרבה מהם לא חזרו הביתה ונפלו בקרב או חלקם חזרו פצועים, וחלקם הם גם אוהדי הפועל ת״א, שבניגוד אלייך לא פחדו להיות בחזית, ולא פחדו לצאת ולהגן על הבית. אותם האוהדים האלה שנרמסים ומקבלים מכות ממשטרת ישראל על בסיס שבועי. אם משטרת ישראל תכבד אוהדים ביציע, האוהדים יכבדו אותם, אבל כששוטרים נכנסים ותוקפים אוהדים סתם, כששוטר קורא בכריזה, ואני מצטט: ״תרדפו אחריהם, אני רוצה מכות״ כאילו הוא ילד קטן ולא בעל תפקיד משמעותי לעשות סדר, ושמקבל עליו שכר מכולנו כעובד ציבור אז יש פה בעיה קשה, אדוני. לא תוכל להכחיש התנהגות תמוהה של חלק מהשוטרים במגרשי הכדורגל כי יש סרטונים ועדויות (לא רק במשחקי הפועל ת״א), שאחרי יומיים רואים את אותם שוטרים במגרשים שוב, מבלי שבאמת עברו במח״ש וקיבלו עונש על ההתנהגות שלהם. אם חייל יוצא הביתה מעזה להתרעננות ומקבל מכות במגרש כדורגל משוטרים רק כי הוא לובש חולצה בצבע הלא נכון, אז יש פה בעיה גדולה. אני ראיתי בעיניים שלי מקרה כזה, ואני בטוח שהיו עוד מקרים רבים. לא הגיוני שהמדינה שולחת אותנו עם נשק לקרב להגן לך על התחת בשטח אויב, ובתוך המדינה שלנו יתייחסו אלינו כמו לאויב בתוך המדינה שלנו. אולי הגיע הזמן שתצא פחות פופוליסט, ובמקום להלהיט את האווירה תוריד אותה ותכבד את התפקיד הציבורי שאתה מייצג מבלי להכניס אליו דעות אישיות (אני לגמרי מכבד את זה שאתה אוהד ביתר וזו זכותך המלאה אבל זה לא אמור להשפיע על התפקוד שלך כשר בעל תפקיד ציבורי). ומצרף לך סרטון מהמשחק היום בסוף הפוסט, של סרטון שמוצג כל תחילת משחק של הפועל תל אביב שכל מי שנהרג מ־7.10.23 ועד היום והוא חלק מקהילת הפועל תל אביב, וכן זה סרטון חלקי, כי הסרטון עצמו ארוך מדי, יותר מ־3 דקות (כמה עצוב אה, איתמר?). אז לא, אוהדי הפועל תל אביב לא ״שונאים את גיבורי ישראל״ כמו שטענת היום. הרבה מהגיבורים האלה הם אבות שלנו, אחים שלנו, חברים שלנו ביום־יום או סתם חברים מהיציע. כל אוהד הפועל שנפל כגיבור ישראל הוא חלק ממשפחה אחת גדולה של קהילת הפועל ת״א. אם השוטרים יכבדו את הקהל במגרשי הכדורגל, חלקו הגדול מהקהל יכבד גם את השוטרים, כי אני כן ראיתי שוטרים גם במגרשי הכדורגל שמכבדים את התג שלהם ובאים לעשות את העבודה הציבורית שלהם, בלי משחקי אגו ובלי לחפש אלימות מיותרת. שלך, גיל חלפון, יתום צה״ל (כן, אבא שלי סגן חלפון שמואל נהרג בקרב והקריב את החיים שלו בשביל המדינה שהוא כל כך אהב, שאתה איתמר תוכל לגדל את הילדים שלך בשקט ונחת) בנוסף אני בעל שירות צבאי מלא, אוהד הפועל ת״א, אוהב אהבה עצומה את מדינת ישראל ואפילו אני אפתיע אותך איתמר, מצביע ימין כל חיי.

Gil Halfon

11,429 Aufrufe • vor 7 Monaten

מצורפות תמונות מהפינוי של צפון הרצועה מתחילת המלחמה, ממש אחרי תחילת התמרון הקרקעי, ומהימים האחרונים. שמים לב להבדל? בתחילת המלחמה העזתים ירדו ברגל, בהמוניהם, כמעט בלי ציוד. כל אחד לקח את עצמו, לקח איזה תיק, מקסימום מריצה, ועבר את הגשרים שמעל וואדי עזה דרומה. הם האמינו שזה עוד סיבוב, ושעוד שניה הם חוזרים לבתים והכל יחכה להם שם. בהתחשב באופן בו ישראל התנהלה בסבבים שלהם מול עזה, לא הייתה להם סיבה לחשוב אחרת. כמה הפגזות, קצת בלאגן, קצת להחזיק אצבעות שהבית שלך לא יפול בגורל, ואודרוב, חזרה לעיר מיד כשלישראלים ימאס. ובאמת, אחרי הסכם החטופים הראשון, העזתים חזרו לעיר, ובגדול. כולנו זוכרים את התמונות מציר נצרים מיד אחרי הפתיחה שלו. העזתים ראו את זה כניצחון עצום, ובצדק. בישראל ראינו את התמונות והרגשנו תבוסה. התמונות המחודשות האלו, הופכות את המציאות שוב, והפעם, כפי שזה נראה, באופן משמעותי הרבה יותר. הפעם, העזתים מבינים שזהו זה. שאחרי הכניסה של ישראל לעיר עזה בסיבוב הקרוב, לא יהיה להם לאן לחזור, וציוד שישאר מאחור, פשוט לא יהיה. לכן הירידה שלהם לדרום הרצועה היא ברובה רכובה, כשכל מה שהם מצליחים לנתק מהרצפה ולהעמיס על רכב מגיע איתם. זאת הסיבה שהפינוי עכשיו הוא איטי יותר, כי הוא מורכב הרבה יותר - הפעם עם לא יוצאים מעזה "קלים", ולא קל למשפחה עזתית למצוא רכב שיקח את כל רכושם לדרום. היאוש העצום שרואים עכשיו בפיד עזה, ומי שלא מבין על מה אני מדבר מוזמן לסיבוב בפיד של Daniel Wachtel, הוא לא סתם. העזתים מבינים שהפעם זה משהו אחר. שעזה, בסופו של המבצע הישראלי, פשוט לא תהיה שם, בגלל האופן שבו חמאס ארגן את הלחימה במרחב האורבני. הם רואים מה צה"ל עשה בכל מקום אליו הוא הגיע במרכבות גדעון, ומבינים שבסיום פרק ב' של המבצע העיר עזה תגיע לאותו המצב. המשל הידוע שגשם שיורד עליך יורד גם על היריב מעולם לא היה נזקק יותר. כן, קשה לנו. נמאס לנו. איבדנו כל כך הרבה. שילמנו כל כך הרבה. עשינו מילואים כל כך הרבה. באמת שדי. אבל כמה שקשה לנו, זה כאין וכאפס לעומת כמה שקשה לצד השני. אני לא יודע להגיד אם כיבוש עזה הולך להיות "ניצחון מוחלט". באופן אישי, אני משתדל להתחמק מהביטוי הזה, שהוא בעייתי מאוד בעיני, בין השאר כי הוא מסמא את עינינו מלזהות נצחונות קטנים. הפיכת בירת רצועה הטרור עזה לטריטוריה נקיה מטרור, בשליטת ישראל, תהיה בהחלט ניצחון שכזה, וניצחון לא כל כך קטן. לא הבסה מוחלטת של חמאס, לא שלום בדורנו, אבל בהחלט נקודה שאחריה יהיה מגוחך לטעון שמה שיש בעזה הוא משהו שונה מניצחון, אם נשכיל לשמור על ההישגים שלנו. היום זה יום רע מאוד להיות עזתי. כרגע, המציאות הובילה לזה שכשרע לעזתים, אלו חדשות טובות לנו. לא כי רצינו את זה, אלא כי הם כפו את זה עלינו. היאוש בפיד עזה חייב להיות הדלק שלנו. אם הם כל כך מיואשים, אולי זה סימן בשבילנו שאנחנו עושים במלחמה הזאת משהו נכון. אולי באמת אנחנו מתקרבים לנקודה שבה אחרון האויבים הרצחניים במזרח התיכון שעוד לא הבין את הרמז, יבין שלא מתעסקים עם היהוד.
0:37

מצורפות תמונות מהפינוי של צפון הרצועה מתחילת המלחמה, ממש אחרי תחילת התמרון הקרקעי, ומהימים האחרונים. שמים לב להבדל? בתחילת המלחמה העזתים ירדו ברגל, בהמוניהם, כמעט בלי ציוד. כל אחד לקח את עצמו, לקח איזה תיק, מקסימום מריצה, ועבר את הגשרים שמעל וואדי עזה דרומה. הם האמינו שזה עוד סיבוב, ושעוד שניה הם חוזרים לבתים והכל יחכה להם שם. בהתחשב באופן בו ישראל התנהלה בסבבים שלהם מול עזה, לא הייתה להם סיבה לחשוב אחרת. כמה הפגזות, קצת בלאגן, קצת להחזיק אצבעות שהבית שלך לא יפול בגורל, ואודרוב, חזרה לעיר מיד כשלישראלים ימאס. ובאמת, אחרי הסכם החטופים הראשון, העזתים חזרו לעיר, ובגדול. כולנו זוכרים את התמונות מציר נצרים מיד אחרי הפתיחה שלו. העזתים ראו את זה כניצחון עצום, ובצדק. בישראל ראינו את התמונות והרגשנו תבוסה. התמונות המחודשות האלו, הופכות את המציאות שוב, והפעם, כפי שזה נראה, באופן משמעותי הרבה יותר. הפעם, העזתים מבינים שזהו זה. שאחרי הכניסה של ישראל לעיר עזה בסיבוב הקרוב, לא יהיה להם לאן לחזור, וציוד שישאר מאחור, פשוט לא יהיה. לכן הירידה שלהם לדרום הרצועה היא ברובה רכובה, כשכל מה שהם מצליחים לנתק מהרצפה ולהעמיס על רכב מגיע איתם. זאת הסיבה שהפינוי עכשיו הוא איטי יותר, כי הוא מורכב הרבה יותר - הפעם עם לא יוצאים מעזה "קלים", ולא קל למשפחה עזתית למצוא רכב שיקח את כל רכושם לדרום. היאוש העצום שרואים עכשיו בפיד עזה, ומי שלא מבין על מה אני מדבר מוזמן לסיבוב בפיד של Daniel Wachtel, הוא לא סתם. העזתים מבינים שהפעם זה משהו אחר. שעזה, בסופו של המבצע הישראלי, פשוט לא תהיה שם, בגלל האופן שבו חמאס ארגן את הלחימה במרחב האורבני. הם רואים מה צה"ל עשה בכל מקום אליו הוא הגיע במרכבות גדעון, ומבינים שבסיום פרק ב' של המבצע העיר עזה תגיע לאותו המצב. המשל הידוע שגשם שיורד עליך יורד גם על היריב מעולם לא היה נזקק יותר. כן, קשה לנו. נמאס לנו. איבדנו כל כך הרבה. שילמנו כל כך הרבה. עשינו מילואים כל כך הרבה. באמת שדי. אבל כמה שקשה לנו, זה כאין וכאפס לעומת כמה שקשה לצד השני. אני לא יודע להגיד אם כיבוש עזה הולך להיות "ניצחון מוחלט". באופן אישי, אני משתדל להתחמק מהביטוי הזה, שהוא בעייתי מאוד בעיני, בין השאר כי הוא מסמא את עינינו מלזהות נצחונות קטנים. הפיכת בירת רצועה הטרור עזה לטריטוריה נקיה מטרור, בשליטת ישראל, תהיה בהחלט ניצחון שכזה, וניצחון לא כל כך קטן. לא הבסה מוחלטת של חמאס, לא שלום בדורנו, אבל בהחלט נקודה שאחריה יהיה מגוחך לטעון שמה שיש בעזה הוא משהו שונה מניצחון, אם נשכיל לשמור על ההישגים שלנו. היום זה יום רע מאוד להיות עזתי. כרגע, המציאות הובילה לזה שכשרע לעזתים, אלו חדשות טובות לנו. לא כי רצינו את זה, אלא כי הם כפו את זה עלינו. היאוש בפיד עזה חייב להיות הדלק שלנו. אם הם כל כך מיואשים, אולי זה סימן בשבילנו שאנחנו עושים במלחמה הזאת משהו נכון. אולי באמת אנחנו מתקרבים לנקודה שבה אחרון האויבים הרצחניים במזרח התיכון שעוד לא הבין את הרמז, יבין שלא מתעסקים עם היהוד.

Roni Eitan

33,741 Aufrufe • vor 10 Monaten

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"
15:51

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"

Jonathan D. Halevi

104,080 Aufrufe • vor 1 Jahr