正在加载视频...

视频加载失败

加载此视频时出现问题。这可能是由于临时网络问题，或视频可能不可用。

התייצבתי באולפן שישי לענות ל״היו בחירות הרוב קובע ולכן תשתקו״. זכותה של ממשלה לקדם את עמדותיה אבל לא להרוס את בסיס ומוסדות הדמוקרטיה עצמה שתפקידם: לאכוף חוק, לפקח, לבקר ולשפוט וזה כבר קורה. גם אחרי בחירות מותר לבקר ממשלה. זו זכות דמוקרטית, הפעם זו חובה.

ציפי לבני Tzipi Livni

165,697 subscribers

257,523 次观看 • 3 年前 •via X (Twitter)

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

10 条评论

ציפי לבני Tzipi Livni 的头像

ציפי לבני Tzipi Livni3 年前

התגובות לראיון רגשו אותי. מוזמנים לצפות

אמנון 的头像

אמנון3 年前

אישה כוחנית בזויה. שנזרקה מכל מפלגה בצורה מבישה חתרה נגד כל יו"ר מפלגה שהייתה בה . באה להטיף מוסר לימין איך למשול לאחר שהביס ללא תנאי את השמאל

אסף 的头像

אסף3 年前

היית פשוט נפלאה. הרבה זמן לא הרגשתי הזדהות כל כך מוחלטת עם מי שמדבר בטלוויזיה. בבקשה תתראייני יותר 🙏

Tal Ofer טל עופר تل عوفر 🎗️ 的头像

Tal Ofer טל עופר تل عوفر 🎗️3 年前

@klaiman14 ציפי את חסרה בפוליטיקה. זאת טרגדיה שלא הפכת לראש ממשלה ב 2009 , הכל יכול היה להיראות אחרת

shay shiran🇮🇱 的头像

shay shiran🇮🇱3 年前

את שייכת לקאסטה חזקה בחברה הישראלית (לא בשל כישרון מיוחד, אלא בשל הסטרטיפיקציה החברתית) ולכן לא מפתיע שכך תשקיפי על ״דמוקרטיה״. כשהמיעוט קבע והשתיק את הרוב, דממת גם את, כי זה התאים. אז עם כל הכבוד, אל נא תתיימרי ללמד מהי דמוקרטיה. זה קשה, אבל נא כבדו את רצון הבוחר.

צילה טר🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱 的头像

צילה טר🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱3 年前

חייבת לחזור ! אבל עם סכין בין בשיניים. היריב מכוער עלוב ונקמני.

🇮🇱koby🇮🇱 的头像

🇮🇱koby🇮🇱3 年前

את גזענית שממש לא מטריד אותה פגיעה בדמוקרטיה, מטריד אותך שישראל השנייה לוקחת חלק במשחק הדמוקרטי וניצחה בבחירות, "גנבו לי את המדינה"...

גלדיאטור 的头像

גלדיאטור3 年前

וואאוו.....מי את ? את מי את מעניינת ?

Meir Gez 的头像

Meir Gez3 年前

בסיס הדמוקרטיה נהרס כשהיה רוהמ עם 6 מנדטים .. איפה היית ? לא שמעתי ... כשמקבלים חוקים כנגד החרדים כגחמה אישית כמו חד פעמי .. לא שמעתי איפה היית? בים ? כשרצו לחוקק חוקים פרסונאליים כנגד נבחר ציבור שמנצח כל הזמן .. איפה היית ? בבריכה ..? די באמת די בכל זאת אין ספק שאת לא חלולה

סשימי תבורי 🎗️ 💔 的头像

סשימי תבורי 🎗️ 💔3 年前

עדכונים נוספים של הדובר המשפחתי בשישי הבא 🤦

相关视频

טוב, יש משהו שאני לא מבין כבר תקופה ארוכה (אבל *באמת* לא מבין), ואולי זו הזדמנות טובה לנסות ולקבל לגביו הסבר: כולם מכירים את החתימה המפורסמת של בנט, לפני בחירות 2021, על מסמך שבו הוא מתחייב שלא לאפשר ליאיר לפיד להיות ראש ממשלה, גם לא ברוטציה. א ב ל, החתימה הזו לא היתה התחייבות חד-צדדית של בנט. היא היתה אמורה להיות רק *חתימה אחת מתוך שתיים*. מי שהיה אמור לצרף את חתימתו הוא נתניהו, שהיה אמור להתחייב שלא להקים ממשלה שנתמכת על ידי רע"מ. נתניהו מעולם לא הוסיף את חתימתו למסמך, ולימים ניסה גם ניסה להקים ממשלה שנתמכת על ידי רע"מ. עיזבו רגע את המשפטיזציה, כי ממילא להתחייבויות פוליטיות אין משמעות משפטית: למה בעצם כולם מנופפים בהתחייבות הזו כלפי בנט – אם ההתחייבות לא נכנסה מעולם לתוקף, משום שנתניהו לא צירף למסמך את חתימתו? מה אני מפספס?

טוב, יש משהו שאני לא מבין כבר תקופה ארוכה (אבל באמת לא מבין), ואולי זו הזדמנות טובה לנסות ולקבל לגביו הסבר: כולם מכירים את החתימה המפורסמת של בנט, לפני בחירות 2021, על מסמך שבו הוא מתחייב שלא לאפשר ליאיר לפיד להיות ראש ממשלה, גם לא ברוטציה. א ב ל, החתימה הזו לא היתה התחייבות חד-צדדית של בנט. היא היתה אמורה להיות רק חתימה אחת מתוך שתיים. מי שהיה אמור לצרף את חתימתו הוא נתניהו, שהיה אמור להתחייב שלא להקים ממשלה שנתמכת על ידי רע"מ. נתניהו מעולם לא הוסיף את חתימתו למסמך, ולימים ניסה גם ניסה להקים ממשלה שנתמכת על ידי רע"מ. עיזבו רגע את המשפטיזציה, כי ממילא להתחייבויות פוליטיות אין משמעות משפטית: למה בעצם כולם מנופפים בהתחייבות הזו כלפי בנט – אם ההתחייבות לא נכנסה מעולם לתוקף, משום שנתניהו לא צירף למסמך את חתימתו? מה אני מפספס?

Or Carmi • אור כרמי

36,529 次观看 • 8 个月前

אם יש מהלך שמסמל את עומק הציניות שאליה אפשר להגיע בפוליטיקה, זה הסיפור של הקלפיות בבתי האבות. מאז הקורונה, ובשתי מערכות בחירות לכנסת ובבחירות לרשויות המקומיות, הוצבו קלפיות בבתי אבות. כדי לסייע לאוכלוסיה הקשישה לממש את זכותם להצביע. מדובר באוכלוסייה שרבים בה מתקשים להתנייד בכוחות עצמם, לרבים אין מי שיכול ללוות אותם לקלפי רגילה, הקלפי של רבים מהם רחוקה מבית האבות. ההסדר הזה הגדיל משמעותית את שיעור ההצבעה של קשישים שמתקשים להגיע לקלפיות הרגילות. ועדת הבחירות המרכזית – הגוף המקצועי שמנהל את הבחירות – ביקשה להמשיך להציב קלפיות בבתי אבות. אבל הקואליציה סרבה. למה? לא בגלל שההסדר נכשל. לא בגלל שהוא פוגע בטוהר הבחירות. ולא בגלל שיש בעיה מקצועית כלשהי. הסיבה האמיתית, כך נראה, היא פוליטית: בקואליציה, יש מי שחושב שהקשישים בבתי האבות לא מצביעים עבורו. זו חרפה. בדמוקרטיה לא בודקים קודם למי אזרח צפוי להצביע ורק אחר כך מחליטים אם להקל עליו לממש את זכות הבחירה. בדיוק להפך. תפקידה של המדינה הוא לאפשר לכל אזרח להצביע, בלי קשר לגילו, למצבו הבריאותי או להשקפתו הפוליטית. הזכות לבחור היא זכות יסוד חוקתית. היא אינה שייכת לימין או לשמאל. היא שייכת לאזרח. יש פה פגיעה קשה בזכות לבחור ובשוויון בבחירות. ויש כאן גם עיקרון דמוקרטי בסיסי נוסף: אסור לקואליציה להשתמש בכוחה כדי לשנות את כללי הבחירות בהתאם לאינטרס האלקטורלי שלה. אי אפשר לעצב את ציבור הבוחרים באמצעות שינוי כללי המשחק. היום אלה הקשישים בבתי האבות. מחר זו עלולה להיות כל קבוצה אחרת שמישהו יחשוב שהיא מצביעה ״לא נכון״ אם באמת מנסים להגביל את היכולת של קשישים להצביע רק משום שחוששים מהפתק שהם ישלשלו לקלפי, זו כבר לא פוליטיקה. זו פגיעה בדמוקרטיה עצמה.

אם יש מהלך שמסמל את עומק הציניות שאליה אפשר להגיע בפוליטיקה, זה הסיפור של הקלפיות בבתי האבות. מאז הקורונה, ובשתי מערכות בחירות לכנסת ובבחירות לרשויות המקומיות, הוצבו קלפיות בבתי אבות. כדי לסייע לאוכלוסיה הקשישה לממש את זכותם להצביע. מדובר באוכלוסייה שרבים בה מתקשים להתנייד בכוחות עצמם, לרבים אין מי שיכול ללוות אותם לקלפי רגילה, הקלפי של רבים מהם רחוקה מבית האבות. ההסדר הזה הגדיל משמעותית את שיעור ההצבעה של קשישים שמתקשים להגיע לקלפיות הרגילות. ועדת הבחירות המרכזית – הגוף המקצועי שמנהל את הבחירות – ביקשה להמשיך להציב קלפיות בבתי אבות. אבל הקואליציה סרבה. למה? לא בגלל שההסדר נכשל. לא בגלל שהוא פוגע בטוהר הבחירות. ולא בגלל שיש בעיה מקצועית כלשהי. הסיבה האמיתית, כך נראה, היא פוליטית: בקואליציה, יש מי שחושב שהקשישים בבתי האבות לא מצביעים עבורו. זו חרפה. בדמוקרטיה לא בודקים קודם למי אזרח צפוי להצביע ורק אחר כך מחליטים אם להקל עליו לממש את זכות הבחירה. בדיוק להפך. תפקידה של המדינה הוא לאפשר לכל אזרח להצביע, בלי קשר לגילו, למצבו הבריאותי או להשקפתו הפוליטית. הזכות לבחור היא זכות יסוד חוקתית. היא אינה שייכת לימין או לשמאל. היא שייכת לאזרח. יש פה פגיעה קשה בזכות לבחור ובשוויון בבחירות. ויש כאן גם עיקרון דמוקרטי בסיסי נוסף: אסור לקואליציה להשתמש בכוחה כדי לשנות את כללי הבחירות בהתאם לאינטרס האלקטורלי שלה. אי אפשר לעצב את ציבור הבוחרים באמצעות שינוי כללי המשחק. היום אלה הקשישים בבתי האבות. מחר זו עלולה להיות כל קבוצה אחרת שמישהו יחשוב שהיא מצביעה ״לא נכון״ אם באמת מנסים להגביל את היכולת של קשישים להצביע רק משום שחוששים מהפתק שהם ישלשלו לקלפי, זו כבר לא פוליטיקה. זו פגיעה בדמוקרטיה עצמה.

יניב רוזנאי Yaniv Roznai

18,771 次观看 • 2 个月前

סמוטריץ׳ ורוטמן הוציאו היום את המרצע מהשק. לדיקטטורה שהם מקדמים יש עכשיו גם תשדיר. צפו בסרטון המצורף: דמויות של שופטים ושל היועמ״שית נגררות בכוח. הבינה מלאכותית; הבחירה לשווק אלימות כלפיהם היא אנושית ופוליטית לחלוטין. כך הם מבקשים להרגיל את הציבור למראה של סילוק מי שעומדים בדרכם. במסיבת העיתונאים סמוטריץ׳ הסביר שצריך ״לארגן את המגרש״ ו״למנות אנשים שיפעלו לפי הכללים החדשים״. שמונה עד עשרה שופטים, יועץ משפטי ופרקליט מדינה. רוטמן הרחיב את רשימת האויבים ל״דיפ סטייט״, הכולל גם כוחות ביטחון וגורמים כלכליים. במילון הזה, עצמאות של מוסד היא כבר ראיה לקנוניה. ולצד ההשתלטות על המינויים: ביטול עבירת הפרת האמונים ודחיית הליכים פליליים בעבירות מסוימות נגד ראשי ממשלה ושרים עד לאחר כהונתם. הם יארגנו את המגרש, יקבעו את הכללים, ימנו את השופטים ויצמצמו את האפשרות להעמיד אותם עצמם לדין. זו התשתית לדיקטטורה ולשלטון שחיתות. סמוטריץ׳ גם אמר: ״כשאין בחירות יש בסטיליה וגיליוטינה״, והוסיף ״אנחנו לעולם לא נלך לכיוון הזה״. את ההסתייגות כדאי לקרוא מול הסרטון שהם עצמם בחרו לפרסם. זהו גם החיבור ל״תוכנית ההכרעה״ של סמוטריץ׳: סיפוח, שלילת הגדרה עצמית מהפלסטינים ודחיקתם לעזוב. פירוק הבלמים המשפטיים מכשיר את הדרך למימוש החזון הזה, עד כדי גירוש, בלי ביקורת אפקטיבית ובלי הגנה למי שייפגעו. בעניין אחד סמוטריץ׳ צודק: הפעם איש לא יוכל להגיד שלא ידע.

סמוטריץ׳ ורוטמן הוציאו היום את המרצע מהשק. לדיקטטורה שהם מקדמים יש עכשיו גם תשדיר. צפו בסרטון המצורף: דמויות של שופטים ושל היועמ״שית נגררות בכוח. הבינה מלאכותית; הבחירה לשווק אלימות כלפיהם היא אנושית ופוליטית לחלוטין. כך הם מבקשים להרגיל את הציבור למראה של סילוק מי שעומדים בדרכם. במסיבת העיתונאים סמוטריץ׳ הסביר שצריך ״לארגן את המגרש״ ו״למנות אנשים שיפעלו לפי הכללים החדשים״. שמונה עד עשרה שופטים, יועץ משפטי ופרקליט מדינה. רוטמן הרחיב את רשימת האויבים ל״דיפ סטייט״, הכולל גם כוחות ביטחון וגורמים כלכליים. במילון הזה, עצמאות של מוסד היא כבר ראיה לקנוניה. ולצד ההשתלטות על המינויים: ביטול עבירת הפרת האמונים ודחיית הליכים פליליים בעבירות מסוימות נגד ראשי ממשלה ושרים עד לאחר כהונתם. הם יארגנו את המגרש, יקבעו את הכללים, ימנו את השופטים ויצמצמו את האפשרות להעמיד אותם עצמם לדין. זו התשתית לדיקטטורה ולשלטון שחיתות. סמוטריץ׳ גם אמר: ״כשאין בחירות יש בסטיליה וגיליוטינה״, והוסיף ״אנחנו לעולם לא נלך לכיוון הזה״. את ההסתייגות כדאי לקרוא מול הסרטון שהם עצמם בחרו לפרסם. זהו גם החיבור ל״תוכנית ההכרעה״ של סמוטריץ׳: סיפוח, שלילת הגדרה עצמית מהפלסטינים ודחיקתם לעזוב. פירוק הבלמים המשפטיים מכשיר את הדרך למימוש החזון הזה, עד כדי גירוש, בלי ביקורת אפקטיבית ובלי הגנה למי שייפגעו. בעניין אחד סמוטריץ׳ צודק: הפעם איש לא יוכל להגיד שלא ידע.

Ronen Bergman

28,674 次观看 • 11 天前

אז בואו נתחיל עם העובדות, כי הנ"ל די חלש בהן: בשנת 2012 לרמטכ"ל לא קראו גבי אשכנזי, אלא בני גנץ. נתניהו מינה אותו. לראש המוסד לא קראו מאיר דגן, אלא תמיר פרדו. נתניהו מינה גם אותו. ולראש השב"כ לא קראו יובל דיסקין, אלא יורם כהן. כן, נתניהו מינה גם אותו. הלאה: "בשנת 2012 ניסה נתניהו לקדם מתקפה על אתרי הגרעין של איראן". תגיד, מר ון בירן (נדמה לי שזה שמו של הנ"ל), מי היה נתניהו באותה שנה? לוביסט? שתדלן? משפיען רשת? מה פירוש "ניסה לקדם"? הרי אתה יודע שאם ראש ממשלה (חזק!) בישראל רוצה לצאת לפעולה צבאית, הוא יוצא. הסמכות עליו. גם האחריות. כך נהג בגין בתקיפת הכור העירקי ואולמרט בתקיפת הכור הסורי. לנסות להטיל את האחריות עכשיו על אנשים שחלקם כבר מתו ואחרים לא בתפקיד 15 שנה, זו שרלטנות. הלאה: ראשי זרועות הבטחון התנגדו, לא כי הם נגד תקיפת הגרעין האיראני. דגן, שכל חייו חתר למגע ותקף אוייבים (כולל בסכין יפנית במספרות בעזה), ניסח את זה הכי טוב: "את הגרעין האיראני צריך לתקוף רק כשהסכין תהיה על הצוואר, כשלא תהיה דרך אחרת". עד אז, סבר דגן, צריך לעכב את איראן ככל האפשר ולשכנע את ארה"ב ליטול על עצמה את המשימה. ולמרות שהם התנגדו (זו היתה חובתם המקצועית, לחוות את דעתם), נתניהו היה יכול לשכנע בקלות את הקבינט שלו ולצאת למתקפה. הוא לא עשה את זה. בסוף, נבואת דגן התגשמה וזה בדיוק מה שקרה (על שכנוע ארה"ב מגיעות לנתניהו כל המחמאות). תקפנו את הגרעין האיראני ברגע האחרון והצלחנו לגייס את ארה"ב כמובילה. מתקפה, לו הונחתה ב-2012, היתה יכולה רק לזרז את תכנית הגרעין האיראני, לתת להם לגיטימציה, להפוך אותנו למוקצים (כי איראן היתה עדיין רחוקה מהגרעין) ולגרום לנו לאבד את בעלות בריתנו, בראשן ארה"ב. מעניין מה הכסיל הנ"ל אמר על הקונספציה השניה, שקשורה בחמאס ובעזה. גם שם העתונאים אשמים (אפשר להפנות אותו לכל הטורים שכתבתי בתחנונים לנתניהו לבצע את מה שהבטיח ולהפיל את שלטון חמאס). אז כאמור, אני לא מכיר את הנ"ל, אבל מגיע לו עיטור כבוד מיוחד של "עבד נרצע".

אז בואו נתחיל עם העובדות, כי הנ"ל די חלש בהן: בשנת 2012 לרמטכ"ל לא קראו גבי אשכנזי, אלא בני גנץ. נתניהו מינה אותו. לראש המוסד לא קראו מאיר דגן, אלא תמיר פרדו. נתניהו מינה גם אותו. ולראש השב"כ לא קראו יובל דיסקין, אלא יורם כהן. כן, נתניהו מינה גם אותו. הלאה: "בשנת 2012 ניסה נתניהו לקדם מתקפה על אתרי הגרעין של איראן". תגיד, מר ון בירן (נדמה לי שזה שמו של הנ"ל), מי היה נתניהו באותה שנה? לוביסט? שתדלן? משפיען רשת? מה פירוש "ניסה לקדם"? הרי אתה יודע שאם ראש ממשלה (חזק!) בישראל רוצה לצאת לפעולה צבאית, הוא יוצא. הסמכות עליו. גם האחריות. כך נהג בגין בתקיפת הכור העירקי ואולמרט בתקיפת הכור הסורי. לנסות להטיל את האחריות עכשיו על אנשים שחלקם כבר מתו ואחרים לא בתפקיד 15 שנה, זו שרלטנות. הלאה: ראשי זרועות הבטחון התנגדו, לא כי הם נגד תקיפת הגרעין האיראני. דגן, שכל חייו חתר למגע ותקף אוייבים (כולל בסכין יפנית במספרות בעזה), ניסח את זה הכי טוב: "את הגרעין האיראני צריך לתקוף רק כשהסכין תהיה על הצוואר, כשלא תהיה דרך אחרת". עד אז, סבר דגן, צריך לעכב את איראן ככל האפשר ולשכנע את ארה"ב ליטול על עצמה את המשימה. ולמרות שהם התנגדו (זו היתה חובתם המקצועית, לחוות את דעתם), נתניהו היה יכול לשכנע בקלות את הקבינט שלו ולצאת למתקפה. הוא לא עשה את זה. בסוף, נבואת דגן התגשמה וזה בדיוק מה שקרה (על שכנוע ארה"ב מגיעות לנתניהו כל המחמאות). תקפנו את הגרעין האיראני ברגע האחרון והצלחנו לגייס את ארה"ב כמובילה. מתקפה, לו הונחתה ב-2012, היתה יכולה רק לזרז את תכנית הגרעין האיראני, לתת להם לגיטימציה, להפוך אותנו למוקצים (כי איראן היתה עדיין רחוקה מהגרעין) ולגרום לנו לאבד את בעלות בריתנו, בראשן ארה"ב. מעניין מה הכסיל הנ"ל אמר על הקונספציה השניה, שקשורה בחמאס ובעזה. גם שם העתונאים אשמים (אפשר להפנות אותו לכל הטורים שכתבתי בתחנונים לנתניהו לבצע את מה שהבטיח ולהפיל את שלטון חמאס). אז כאמור, אני לא מכיר את הנ"ל, אבל מגיע לו עיטור כבוד מיוחד של "עבד נרצע".

Ben Caspit בן כספית

51,852 次观看 • 6 个月前

תשקיעו 15 דק׳ להקשיב לדבריה של כבוד נשיאת בהמ״ש העליון, דורית ביניש, בזום אתמול שיאיא פינק ארגן. הבאתי חלק מהדברים. ——— ההפיכה המשטרית בעיצומה. היא לא חלפה מן העולם. זאת הייתה אשליה שלנו, שהצלחנו. מהר מאוד כאשר הופיע שר המשפטים בינואר 23 והציג את תוכניתו, הבנו שזו לא מהפכה משפטית אלא הפיכה משטרית. הציבור הבין את זה ויצא לרחוב. ונתנו לנו תחושה שבלמנו את ההפיכה. במובן מסוים זה נכון, כאשר בית המשפט לא קיבל את הפרקטיקה לא לבקר את הממשלה על פי סבירות התנהגותה ומעשיה. הייתה תחושה שאנחנו עצרנו. למרבה הצער זה לא נגמר. על אף המצב הביטחוני, על אף כל הקשיים אנחנו בעיצומה של דהירה של הממשלה לממש את תוכניתה להפיכה משטרית. הדבר המטריד, הוא לא פיטורי שר כזה או אחר, זה מאד מטריד, אבל הדבר המרכזי הוא: יש לנו שלטון שחותר להפוך אותנו מדמוקרטיה לדיקטטורה. הוא נבחר בדרך דמוקרטית. זה כבר קרה הרבה פעמים בהיסטוריה. לא האמנו שנהיה במצב כזה, אבל זהו התהליך. יש דהירה. לעצור את ההפיכה הזאת זו חובתנו המיידית. מה הרעיון של ההפיכה הזו? הבסיס של משטר דמוקרטי זה 3 רשויות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. הממשלה לא מסתירה את כוונתה לצמצם את הרשויות האחרות. כלומר הכנסת כבר בשיטה שלנו בידי שליטה של הממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני. הרצון הנוסף הוא להשתלט על המשפט, על בית המשפט, על התקשורת, על האקדמיה. זה מפתח לשלטון טוטליטרי. ניצול של דרכים דמוקרטיות לביטול הדמוקרטיה. התוכנית היא לפרק את המוסדות צעד אחרי צעד. אם לא בחקיקה אז בדרך מעשית. הם לא הצליחו למזלנו עדיין, אבל הם בהחלט בדרך להשתלט על המוסדות השונים, וזו הכוונה, להרוס. וכאן אנחנו מגיעים למכתב היועצת המשפטית שמתריעה על כך בעצם, על לכל התחושות שיש לנו, שצעד אחרי צעד הממשלה פועלת באופן לא חוקי. כל כוחה של הממשלה נובע מהחוק. היא יכולה לעשות רק מה שהחוק מתיר. כל אדם חופשי לעשות אלא אם אסור, אבל הממשלה יכולה לעשות רק מה שמותר לה על פי חוק. אז ״איזון בחוק״ זה התחלה והקידום של השיטה לחיסול הדמוקרטיה. ומה המכתב אומר? היועמ״שית אמרה – אנחנו יודעים היטב איך מתקבלות החלטות: יש נוהג רב שנים, יש תקנון הממשלה, יש דרך לעבודת ממשלה, כל נושא שעולה לממשלה מחייב הכנה מראש של הרפרנטים בממשלה, חוות דעת משפטית אם צריך. מכל זה מתעלמים: לפי המכתב הם מתנהגים כאילו לא צריכים חוות דעת של היועץ המשפטי הממשלה, הממשלה יכולה לקבל יעוץ מאנשים פרטיים ממזכיר הממשלה, שזה ממש לא תפקידו, מאנשים שונים שהם מעדיפים את דעתם וחוות דעתם המשפטית. אבל, על פי הדין במדינה, חד משמעית, (זה הובהר פעמים רבות בפסק הדין) מי שחוות דעתו המשפטית מחייבת את הממשלה זה היועצת המשפטית הממשלה. זה תפקידה להנחות את הממשלה איך תוכל לפעול על פי חוק. אם לא מכינים קודם חוות דעת, אם מתעלמים מחוות דעת היועצת המשפטית ואם מבקשים חוות דעת בדרכים עקיפות של אנשים לא מוסמכים, --- אז זה צפצוף על החוק, והמשמעות היא שהממשלה פועלת כעבריינית, לא על פי חוק. זה חלק מהצעדים שמובילים לשליטה המוחלטת שלה. אז מתמנים מינויים לא מקצועיים על בסיס פוליטי, בלי שמתקיימים התכונות והכישורים הנדרשים לתפקיד, אנו רואים שנמנעים מלמנות נשיא לבית המשפט העליון, זה חלק משיטת ההשתלטות. רק ימנו שופטים אם הם יהיו נאמנים לממשלה ולא למדינה, זה המבחן, ולכן צריך את הסכמת הדרג הפוליטי לכל מינוי על פי תפיסת שר המשפטים. יש כוונה (וזה כבר בחקיקה) למנות נציב תלונות על שופטים, לא בדרך שהייתה עד היום, רוצים שהכנסת תבחר את נציב תלונות על שופטים, והוא יהווה איום על העצמאות השיפוטית. כי אם שופט ייתן פסק דין שלא ייראה לנציב, אז הכי פשוט יהיה להדיח אותו. כי לנציב יש סמכות להמליץ על הדחה. כל הדברים האלה הם חלק מאיום מאד רציני על מערכת המשפט, שתפקידה לשמור על האיזונים, ועל הבקרה על המערכת. הממשלה צוברת כוח, כדי לגמד את כוחן של המוסדות המקצועיים האחרים. אני מאמינה מאוד שגם היועצת המשפטית, וגם בית המשפט מתכוונים ועומדים כחומה בצורה, אבל נעשים כל הצעדים כדי לסכל את העבודה שלהם. ולכן אנחנו כל פעם שומעים את הנוסח, את הסגנון איך הם מדברים על היועצת, כמו שמדברים על אלופי הצבא וקציני הצבא. איך אפשר לצפות שהציבור יכבד את המוסדות, אם מי שיושב בשלטון של הממשלה מזלזל בצורה כזאת במוסדות המדינה? הסכנה היא הרבה יותר גדולה מזה שאדם מסוים יפוטר השיטה כולה היא לבלוע את הערכים הדמוקרטיים, ערכים שלשמם קמה המדינה הזאת, המוסדות שנבנו, וזו שחיקה, וזה פוגע בביטחון. חיינו שזורים עם הצרכים הבטחונים ועם הנאמנות למדינה ולא לממשלה, זה אלף-בית. שלא נטעה, זה קו אדום. אין גבולות למה שהם מעיזים. אני לא מעלה על דעתי שיעיזו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, ושאנחנו נקבל את זה. אני לא יכולה להתנבא, אך אני מאמינה שזה יוציא מאות אלפים לרחובות. אין לנו כלים אחרים. אני חושבת שאם חס וחלילה הממשלה תעז להגשים את החלום ולפטר יועצת משפטית, אני מקווה שהחוות יהיו מלאים מוחים. אני מצפה למספר ענק עתק, שהממשלה לא תוכל להתעלם ממנו, כי בעצם הממשלה קיבלה את המנדט מהציבור למשטר דמוקרטי, אך פועלת בניגוד למנדט שהיא קיבלה. היא הפקירה אותנו ביטחונית, היא הפקירה אותנו גם מבחינה חוקתית, משפטית, מוסדית. אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. גם מאה אלף לא מספיק. אם חס וחלילה יקרה דבר כזה, הרחוב צריך להיות מלא. לא ניתן להמשיך בתהליך הזה. הגדולה של בית המשפט שלנו כל שנות קיומו, הייתה עצמאותו, תנאי שזה יהיה מוסד עצמאי, לא נשיא מטעם הממשלה ולא שופט מטעם הממשלה, זה כוחו, וזה גם האיזון שניתן לבית משפט אל מול הכוח של הממשלה והרשות המבצעת. הציבור שיוצא נותן כח לשומרי הסף. ממה ישאבו כוח המוסדות האלה של שומרי הסף אם לא מהאמון והרצון לשרת את הציבור כמו שמגיע לו? הם עושים את מלאכתם וכולנו חייבים לתמוך לחזק אותם, לתת להם את הגיבוי. אני מאוד מאמינה בכוח הזה. (למי שרוצה להשלים את כל הזום: ) <<<<< לעוד עדכונים בקבוצות נהון

תשקיעו 15 דק׳ להקשיב לדבריה של כבוד נשיאת בהמ״ש העליון, דורית ביניש, בזום אתמול שיאיא פינק ארגן. הבאתי חלק מהדברים. ——— ההפיכה המשטרית בעיצומה. היא לא חלפה מן העולם. זאת הייתה אשליה שלנו, שהצלחנו. מהר מאוד כאשר הופיע שר המשפטים בינואר 23 והציג את תוכניתו, הבנו שזו לא מהפכה משפטית אלא הפיכה משטרית. הציבור הבין את זה ויצא לרחוב. ונתנו לנו תחושה שבלמנו את ההפיכה. במובן מסוים זה נכון, כאשר בית המשפט לא קיבל את הפרקטיקה לא לבקר את הממשלה על פי סבירות התנהגותה ומעשיה. הייתה תחושה שאנחנו עצרנו. למרבה הצער זה לא נגמר. על אף המצב הביטחוני, על אף כל הקשיים אנחנו בעיצומה של דהירה של הממשלה לממש את תוכניתה להפיכה משטרית. הדבר המטריד, הוא לא פיטורי שר כזה או אחר, זה מאד מטריד, אבל הדבר המרכזי הוא: יש לנו שלטון שחותר להפוך אותנו מדמוקרטיה לדיקטטורה. הוא נבחר בדרך דמוקרטית. זה כבר קרה הרבה פעמים בהיסטוריה. לא האמנו שנהיה במצב כזה, אבל זהו התהליך. יש דהירה. לעצור את ההפיכה הזאת זו חובתנו המיידית. מה הרעיון של ההפיכה הזו? הבסיס של משטר דמוקרטי זה 3 רשויות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. הממשלה לא מסתירה את כוונתה לצמצם את הרשויות האחרות. כלומר הכנסת כבר בשיטה שלנו בידי שליטה של הממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני. הרצון הנוסף הוא להשתלט על המשפט, על בית המשפט, על התקשורת, על האקדמיה. זה מפתח לשלטון טוטליטרי. ניצול של דרכים דמוקרטיות לביטול הדמוקרטיה. התוכנית היא לפרק את המוסדות צעד אחרי צעד. אם לא בחקיקה אז בדרך מעשית. הם לא הצליחו למזלנו עדיין, אבל הם בהחלט בדרך להשתלט על המוסדות השונים, וזו הכוונה, להרוס. וכאן אנחנו מגיעים למכתב היועצת המשפטית שמתריעה על כך בעצם, על לכל התחושות שיש לנו, שצעד אחרי צעד הממשלה פועלת באופן לא חוקי. כל כוחה של הממשלה נובע מהחוק. היא יכולה לעשות רק מה שהחוק מתיר. כל אדם חופשי לעשות אלא אם אסור, אבל הממשלה יכולה לעשות רק מה שמותר לה על פי חוק. אז ״איזון בחוק״ זה התחלה והקידום של השיטה לחיסול הדמוקרטיה. ומה המכתב אומר? היועמ״שית אמרה – אנחנו יודעים היטב איך מתקבלות החלטות: יש נוהג רב שנים, יש תקנון הממשלה, יש דרך לעבודת ממשלה, כל נושא שעולה לממשלה מחייב הכנה מראש של הרפרנטים בממשלה, חוות דעת משפטית אם צריך. מכל זה מתעלמים: לפי המכתב הם מתנהגים כאילו לא צריכים חוות דעת של היועץ המשפטי הממשלה, הממשלה יכולה לקבל יעוץ מאנשים פרטיים ממזכיר הממשלה, שזה ממש לא תפקידו, מאנשים שונים שהם מעדיפים את דעתם וחוות דעתם המשפטית. אבל, על פי הדין במדינה, חד משמעית, (זה הובהר פעמים רבות בפסק הדין) מי שחוות דעתו המשפטית מחייבת את הממשלה זה היועצת המשפטית הממשלה. זה תפקידה להנחות את הממשלה איך תוכל לפעול על פי חוק. אם לא מכינים קודם חוות דעת, אם מתעלמים מחוות דעת היועצת המשפטית ואם מבקשים חוות דעת בדרכים עקיפות של אנשים לא מוסמכים, --- אז זה צפצוף על החוק, והמשמעות היא שהממשלה פועלת כעבריינית, לא על פי חוק. זה חלק מהצעדים שמובילים לשליטה המוחלטת שלה. אז מתמנים מינויים לא מקצועיים על בסיס פוליטי, בלי שמתקיימים התכונות והכישורים הנדרשים לתפקיד, אנו רואים שנמנעים מלמנות נשיא לבית המשפט העליון, זה חלק משיטת ההשתלטות. רק ימנו שופטים אם הם יהיו נאמנים לממשלה ולא למדינה, זה המבחן, ולכן צריך את הסכמת הדרג הפוליטי לכל מינוי על פי תפיסת שר המשפטים. יש כוונה (וזה כבר בחקיקה) למנות נציב תלונות על שופטים, לא בדרך שהייתה עד היום, רוצים שהכנסת תבחר את נציב תלונות על שופטים, והוא יהווה איום על העצמאות השיפוטית. כי אם שופט ייתן פסק דין שלא ייראה לנציב, אז הכי פשוט יהיה להדיח אותו. כי לנציב יש סמכות להמליץ על הדחה. כל הדברים האלה הם חלק מאיום מאד רציני על מערכת המשפט, שתפקידה לשמור על האיזונים, ועל הבקרה על המערכת. הממשלה צוברת כוח, כדי לגמד את כוחן של המוסדות המקצועיים האחרים. אני מאמינה מאוד שגם היועצת המשפטית, וגם בית המשפט מתכוונים ועומדים כחומה בצורה, אבל נעשים כל הצעדים כדי לסכל את העבודה שלהם. ולכן אנחנו כל פעם שומעים את הנוסח, את הסגנון איך הם מדברים על היועצת, כמו שמדברים על אלופי הצבא וקציני הצבא. איך אפשר לצפות שהציבור יכבד את המוסדות, אם מי שיושב בשלטון של הממשלה מזלזל בצורה כזאת במוסדות המדינה? הסכנה היא הרבה יותר גדולה מזה שאדם מסוים יפוטר השיטה כולה היא לבלוע את הערכים הדמוקרטיים, ערכים שלשמם קמה המדינה הזאת, המוסדות שנבנו, וזו שחיקה, וזה פוגע בביטחון. חיינו שזורים עם הצרכים הבטחונים ועם הנאמנות למדינה ולא לממשלה, זה אלף-בית. שלא נטעה, זה קו אדום. אין גבולות למה שהם מעיזים. אני לא מעלה על דעתי שיעיזו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, ושאנחנו נקבל את זה. אני לא יכולה להתנבא, אך אני מאמינה שזה יוציא מאות אלפים לרחובות. אין לנו כלים אחרים. אני חושבת שאם חס וחלילה הממשלה תעז להגשים את החלום ולפטר יועצת משפטית, אני מקווה שהחוות יהיו מלאים מוחים. אני מצפה למספר ענק עתק, שהממשלה לא תוכל להתעלם ממנו, כי בעצם הממשלה קיבלה את המנדט מהציבור למשטר דמוקרטי, אך פועלת בניגוד למנדט שהיא קיבלה. היא הפקירה אותנו ביטחונית, היא הפקירה אותנו גם מבחינה חוקתית, משפטית, מוסדית. אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. גם מאה אלף לא מספיק. אם חס וחלילה יקרה דבר כזה, הרחוב צריך להיות מלא. לא ניתן להמשיך בתהליך הזה. הגדולה של בית המשפט שלנו כל שנות קיומו, הייתה עצמאותו, תנאי שזה יהיה מוסד עצמאי, לא נשיא מטעם הממשלה ולא שופט מטעם הממשלה, זה כוחו, וזה גם האיזון שניתן לבית משפט אל מול הכוח של הממשלה והרשות המבצעת. הציבור שיוצא נותן כח לשומרי הסף. ממה ישאבו כוח המוסדות האלה של שומרי הסף אם לא מהאמון והרצון לשרת את הציבור כמו שמגיע לו? הם עושים את מלאכתם וכולנו חייבים לתמוך לחזק אותם, לתת להם את הגיבוי. אני מאוד מאמינה בכוח הזה. (למי שרוצה להשלים את כל הזום: ) <<<<< לעוד עדכונים בקבוצות נהון

Karine Nahon • קרין נהון

26,509 次观看 • 2 年前

עידית סילמן, אני מרחם עלייה. היא הייתה הדבק של הממשלה הקודמת. עכשיו יש פריימריז בליכוד אז היא עושה סלטות באוויר, אבל את האמת כולנו יודעים. כמו שהיא מספרת כאן בסרטון, היא עצמה האמינה בהקמת ממשלת הרפורמות למען הציבור שהקמנו בעין הסערה. היא הייתה יו״ר קואליציה הטרוגנית וצרה שלא פשוט לנהל. אני זוכר איך היא הגנה על האינטרסים של רע״מ בכל פעם שאני הבעתי ביקורת שלא היתה נוחה עבורם. כשחקן קבוצתי, שמחתי שראש הממשלה, שר האוצר וגם סילמן והקואליציה כולה מאפשרים לי לקדם רפורמות אדירות למען הציבור, אבל גם לא חסכתי ביקורת עניינית כלפי שותפינו לקואליציה כשהיה צריך. אבל לא סילמן. היא ביקשה ממני שוב ושוב להפסיק מכל שביב ביקורת שעשוי לפגוע ברע״מ, במר״צ ואחרים, היחסים שלה עם עבאס ומפלגתו היו טובים וחמים. ״הם חברים שלי״ היא הייתה מספרת, ״הכי קל לעבוד עם ווליד״. זו לא הייתה ממשלה נוחה עבורי, ידעתי גם שהרבה מאוד אנשים שאני אוהב לא התחברו לרעיון (בלשון המעטה) אבל הכל היה כדי שנצא מלופ אינסופי של בחירות, בלי תקציב ובלי יציבות, ונוכל לעבוד למען האזרחים. גם סילמן עשתה את זה במודע. אבל, כפי שהיא עצמה מספרת הזה בזמן אמת, הלחצים עליה ועל ילדיה היו בלתי אנושיים. קללות, איומים וגידופים מבוקר עד לילה. לבסוף, היא נכנעה. הסיבה שאני קצת מרחם עליה היא שכעת היא מסתחררת באותו מנגנון שהיא עצמה היתה הקרבן שלו. היא עצמה פועלת באותן שיטות, בשיסוי, אלימות, וזיהום השיח הפוליטי. היא הפכה להיות סמל לבושה, בכל פעם שהפרצוף שלה מופיע על מסך מיליוני אזרחים משמאל ומימין יודעים שהם צופים באדם הכי מביך שהגיע אי פעם לכנסת (ויש תחרות), רואים ומתכווצים מה נהיה מאיתנו, למה אנשים כל כך גרועים מזהמים את הכנסת שלנו. אני מרחם עליה כי זה לא הסילמן שהכרתי. זו התנהגות שלדעתי, כמתבונן מהצד, נובעת ממצוקה. מצוקה שמא תיפלט מהכנסת ותמצא עצמה בשוק תעסוקה שאין לה מה לתרום בו. מצוקה שנובעת גם, אולי, מפוסט טראומה לכאורה. הרי כל מי שעבר מסכת התעללות רגשית של אלימות כלפיו וכלפי משפחתו כפי שהיא מתארת, עשוי לסחוב טראומות, שאם מודחקות, מתפרצות בדרכים לא אלגנטיות. אני מרחם על הצורך שהיא חשה להתחרות במירוץ לתחתית עם אותם אנשים שרק בכנסת הקודמת עשו לה את מה שעשו. עידית סילמן תהיה הערת שוליים זניחה בהיסטוריה הישראלית. בקרוב, כך אני מאמין, בעזרת השם ובעזרת האנשים הטובים של הארץ הזאת, ימנים ושמאלנים, חילונים ודתיים, אלה שקפצו אל קו האש כשהחרב הונחה על הצוואר, אלה שהקימו מפעלי צדקה ועשייה חברתית כשהמדינה נטשה, אלה שהתעלו לגודל השעה, שנשקם ונשתקם. את המדינה ונשקם גם את היחסים בינינו, האזרחים ואפילו את הכנסת. ואז סילמן ודומיה יביטו לאחור וייאלצו לעשות חשבון נפש על התהומות אליהן ירדו מבחירה. ירדו וגררו לשם את כולנו. לא עוצרים עד שגן עדן🇮🇱

עידית סילמן, אני מרחם עלייה. היא הייתה הדבק של הממשלה הקודמת. עכשיו יש פריימריז בליכוד אז היא עושה סלטות באוויר, אבל את האמת כולנו יודעים. כמו שהיא מספרת כאן בסרטון, היא עצמה האמינה בהקמת ממשלת הרפורמות למען הציבור שהקמנו בעין הסערה. היא הייתה יו״ר קואליציה הטרוגנית וצרה שלא פשוט לנהל. אני זוכר איך היא הגנה על האינטרסים של רע״מ בכל פעם שאני הבעתי ביקורת שלא היתה נוחה עבורם. כשחקן קבוצתי, שמחתי שראש הממשלה, שר האוצר וגם סילמן והקואליציה כולה מאפשרים לי לקדם רפורמות אדירות למען הציבור, אבל גם לא חסכתי ביקורת עניינית כלפי שותפינו לקואליציה כשהיה צריך. אבל לא סילמן. היא ביקשה ממני שוב ושוב להפסיק מכל שביב ביקורת שעשוי לפגוע ברע״מ, במר״צ ואחרים, היחסים שלה עם עבאס ומפלגתו היו טובים וחמים. ״הם חברים שלי״ היא הייתה מספרת, ״הכי קל לעבוד עם ווליד״. זו לא הייתה ממשלה נוחה עבורי, ידעתי גם שהרבה מאוד אנשים שאני אוהב לא התחברו לרעיון (בלשון המעטה) אבל הכל היה כדי שנצא מלופ אינסופי של בחירות, בלי תקציב ובלי יציבות, ונוכל לעבוד למען האזרחים. גם סילמן עשתה את זה במודע. אבל, כפי שהיא עצמה מספרת הזה בזמן אמת, הלחצים עליה ועל ילדיה היו בלתי אנושיים. קללות, איומים וגידופים מבוקר עד לילה. לבסוף, היא נכנעה. הסיבה שאני קצת מרחם עליה היא שכעת היא מסתחררת באותו מנגנון שהיא עצמה היתה הקרבן שלו. היא עצמה פועלת באותן שיטות, בשיסוי, אלימות, וזיהום השיח הפוליטי. היא הפכה להיות סמל לבושה, בכל פעם שהפרצוף שלה מופיע על מסך מיליוני אזרחים משמאל ומימין יודעים שהם צופים באדם הכי מביך שהגיע אי פעם לכנסת (ויש תחרות), רואים ומתכווצים מה נהיה מאיתנו, למה אנשים כל כך גרועים מזהמים את הכנסת שלנו. אני מרחם עליה כי זה לא הסילמן שהכרתי. זו התנהגות שלדעתי, כמתבונן מהצד, נובעת ממצוקה. מצוקה שמא תיפלט מהכנסת ותמצא עצמה בשוק תעסוקה שאין לה מה לתרום בו. מצוקה שנובעת גם, אולי, מפוסט טראומה לכאורה. הרי כל מי שעבר מסכת התעללות רגשית של אלימות כלפיו וכלפי משפחתו כפי שהיא מתארת, עשוי לסחוב טראומות, שאם מודחקות, מתפרצות בדרכים לא אלגנטיות. אני מרחם על הצורך שהיא חשה להתחרות במירוץ לתחתית עם אותם אנשים שרק בכנסת הקודמת עשו לה את מה שעשו. עידית סילמן תהיה הערת שוליים זניחה בהיסטוריה הישראלית. בקרוב, כך אני מאמין, בעזרת השם ובעזרת האנשים הטובים של הארץ הזאת, ימנים ושמאלנים, חילונים ודתיים, אלה שקפצו אל קו האש כשהחרב הונחה על הצוואר, אלה שהקימו מפעלי צדקה ועשייה חברתית כשהמדינה נטשה, אלה שהתעלו לגודל השעה, שנשקם ונשתקם. את המדינה ונשקם גם את היחסים בינינו, האזרחים ואפילו את הכנסת. ואז סילמן ודומיה יביטו לאחור וייאלצו לעשות חשבון נפש על התהומות אליהן ירדו מבחירה. ירדו וגררו לשם את כולנו. לא עוצרים עד שגן עדן🇮🇱

💙Abir Kara אביר קארה

59,081 次观看 • 4 个月前

שלשום סיפרתי כיצד בבג"ץ לרנר (בג"ץ 13477-03-26) שבו עתרו חמישה לוחמי מילואים בבקשה שבג"ץ יורה ליועמ"שית לדון לגופו של עניין בבקשתם לעכב את ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה על רקע מצב החירום השורר במדינה מאז שבעה באוקטובר, העריצים היוריסטוקרטים דחו את העתירה וטענו, בין היתר, שלעותרים הציבוריים אין זכות עמידה כי הנפגע הישיר, ראש הממשלה, בחר שלא לעתור. כמובן, שבבג"ץ בעניין ראש השב"כ לשעבר רונן בר (בג"ץ 54321-3-25), כשהעריצים היוריסטוקרטים ממש רצו לדון בעתירה נגד ממשלת נתניהו, הם כן הכירו בזכות העמידה של העותרים הציבוריים למרות שהנפגע הישיר, ראש השב"כ לשעבר, בחר שלא לעתור. דוגמאות אלו, שהן רק שתיים מיני רבות, ממחישות עד כמה העריצים המושחתים פועלים אך ורק לקידום רצונם השרירותי, ולשם כך מעקמים בכל פעם את ה"פסיקה" לרצונם כי אחרי הכל, הם יודעים, יותר מכל אחד אחר, עד כמה פסיקת המוסד שפעם היה בית משפט עליון, היא כבר מזמן לא משפט אלא פוליטיקה גסה ותו לא. באותו בג"ץ לרנר, מי שדחה את העותרים הציבוריים בטענה שאין להם זכות עמידה כי הנפגע הישיר, ראש הממשלה, בחר שלא לעתור, היה העריץ עופר גרוסקופף. וראו זה פלא, בעתירה בעניין הדחת יושבת ראש ועדת האיתור לתאגיד, השופטת בדימוס נחמה מוניץ, על ידי השר שלמה קרעי, אותו גרוסקופף בדיוק כמו שכח לחלוטין את דבריו על העדר זכות העמידה של עותרים ציבוריים כאשר הנפגע הישיר בוחר שלא לעתור. במהלך הדיון, עורך הדין David Peter דוד פטר המייצג את השר, ציין בפני גרוסקופף כי בעתירה ציבורית זו, הנפגעת הישירה בחרה שלא לעתור: "אני גם יודע מי עוד היה יכול לתקוף את ההחלטה [כלומר לעתור לבג"ץ]... השופטת מוניץ, היא לא כאן. היא הנפגעת הישירה מהחלטת השר... והיא לא כאן... היא לא עותרת". גרוסקופף לא השיב לטענה של עו"ד פטר ובחר להתייחס לנקודה אחרת בדיון. עוברות כמה דקות, ופטר שב וציין את סוגיית העמידה: "היא זו שהייתה יכולה לעתור ובחרה שלא לעתור... היא לא עתרה". הפעם גרוסקופף כן התייחס לסוגיית העמידה והסביר לפטר שהפגיעה הישירה במוניץ המודחת ובחירתה שלא לעתור, זה בכלל לא רלוונטי לנידון: "העניין בעצמאות הפעולה שלה הוא לא עניין אישי שלה". אז פטר הזכיר לגרוסקופף שיש פגיעה ישירה במוניץ כי העתירה לא עוסקת בעצמאות מופשטת שלה אלא בהדחתה בפועל על ידי השר: "היא מודחת. היא מודחת". אולם גרוסקופף בחר להתעלם מדבריו של פטר והמשיך להסביר את המובן מאליו שמדובר בעתירה ציבורית: "השופטת בדימוס מוניץ מונתה לתפקיד ציבורי. הצורך להבטיח את העצמאות של התפקיד הזה ואת חוסר האפשרות להתערב ולפטר אותה שלא מהעילות שקבוצות בחוק, זה לא האינטרס האישי והפרטי שלה. זה האינטרס הציבורי. אנחנו לא רוצים שממונים לתפקידים ציבוריים יסולקו מתפקידם בצורה שלא תואמת את הוראות החוק. ולכן יש פה עתירה ציבורית בעניין, ואני לא בטוח שזה נושא אישי". אך זו בדיוק הנקודה. אין חולק שמדובר בעתירה ציבורית, אבל יש פה גם פגיעה ישירה במוניץ, שהודחה מתפקידה, והנפגעת הישירה בחרה שלא לעתור. וגרוסקופף שכמו נדהם מעצם העלאת הטיעון של העדר עמידה לעותרים ציבוריים כאשר הנפגע הפרטי בחר שלא לעתור, זה אותו גרוסקופף שדחה את עתירת לוחמי מילואים בין היתר על בסיס טיעון העדר העמידה הזה. מן הסתם אתם מבינים לבד למה טיעון העדר זכות העמידה המדובר כן תקף בעתירה הציבורית המבקשת לעכב את ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה על רקע מצב החירום השורר במדינה ולא תקף בעתירה הציבורית נגד הדחת מוניץ על ידי השר קרעי - כי העתירה הציבורית האחת באה לסייע לממשלת נתניהו והעתירה הציבורית האחרת באה לסכל את מדיניותה. אבל הקטע הטוב באמת הוא שבין החלטת גרוסקופף לדחות את העתירה הציבורית המבקשת לסייע לראש ממשלה נתניהו לבין ההתעלמות הגורפת של גרוסקופף מהעדר העמידה של העותרים הציבוריים בעתירה נגד החלטת השר קרעי, עברו בסך הכל שישה ימים. אלו פניה האמיתיים של העריצות היוריסטוקרטית.

שלשום סיפרתי כיצד בבג"ץ לרנר (בג"ץ 13477-03-26) שבו עתרו חמישה לוחמי מילואים בבקשה שבג"ץ יורה ליועמ"שית לדון לגופו של עניין בבקשתם לעכב את ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה על רקע מצב החירום השורר במדינה מאז שבעה באוקטובר, העריצים היוריסטוקרטים דחו את העתירה וטענו, בין היתר, שלעותרים הציבוריים אין זכות עמידה כי הנפגע הישיר, ראש הממשלה, בחר שלא לעתור. כמובן, שבבג"ץ בעניין ראש השב"כ לשעבר רונן בר (בג"ץ 54321-3-25), כשהעריצים היוריסטוקרטים ממש רצו לדון בעתירה נגד ממשלת נתניהו, הם כן הכירו בזכות העמידה של העותרים הציבוריים למרות שהנפגע הישיר, ראש השב"כ לשעבר, בחר שלא לעתור. דוגמאות אלו, שהן רק שתיים מיני רבות, ממחישות עד כמה העריצים המושחתים פועלים אך ורק לקידום רצונם השרירותי, ולשם כך מעקמים בכל פעם את ה"פסיקה" לרצונם כי אחרי הכל, הם יודעים, יותר מכל אחד אחר, עד כמה פסיקת המוסד שפעם היה בית משפט עליון, היא כבר מזמן לא משפט אלא פוליטיקה גסה ותו לא. באותו בג"ץ לרנר, מי שדחה את העותרים הציבוריים בטענה שאין להם זכות עמידה כי הנפגע הישיר, ראש הממשלה, בחר שלא לעתור, היה העריץ עופר גרוסקופף. וראו זה פלא, בעתירה בעניין הדחת יושבת ראש ועדת האיתור לתאגיד, השופטת בדימוס נחמה מוניץ, על ידי השר שלמה קרעי, אותו גרוסקופף בדיוק כמו שכח לחלוטין את דבריו על העדר זכות העמידה של עותרים ציבוריים כאשר הנפגע הישיר בוחר שלא לעתור. במהלך הדיון, עורך הדין David Peter דוד פטר המייצג את השר, ציין בפני גרוסקופף כי בעתירה ציבורית זו, הנפגעת הישירה בחרה שלא לעתור: "אני גם יודע מי עוד היה יכול לתקוף את ההחלטה [כלומר לעתור לבג"ץ]... השופטת מוניץ, היא לא כאן. היא הנפגעת הישירה מהחלטת השר... והיא לא כאן... היא לא עותרת". גרוסקופף לא השיב לטענה של עו"ד פטר ובחר להתייחס לנקודה אחרת בדיון. עוברות כמה דקות, ופטר שב וציין את סוגיית העמידה: "היא זו שהייתה יכולה לעתור ובחרה שלא לעתור... היא לא עתרה". הפעם גרוסקופף כן התייחס לסוגיית העמידה והסביר לפטר שהפגיעה הישירה במוניץ המודחת ובחירתה שלא לעתור, זה בכלל לא רלוונטי לנידון: "העניין בעצמאות הפעולה שלה הוא לא עניין אישי שלה". אז פטר הזכיר לגרוסקופף שיש פגיעה ישירה במוניץ כי העתירה לא עוסקת בעצמאות מופשטת שלה אלא בהדחתה בפועל על ידי השר: "היא מודחת. היא מודחת". אולם גרוסקופף בחר להתעלם מדבריו של פטר והמשיך להסביר את המובן מאליו שמדובר בעתירה ציבורית: "השופטת בדימוס מוניץ מונתה לתפקיד ציבורי. הצורך להבטיח את העצמאות של התפקיד הזה ואת חוסר האפשרות להתערב ולפטר אותה שלא מהעילות שקבוצות בחוק, זה לא האינטרס האישי והפרטי שלה. זה האינטרס הציבורי. אנחנו לא רוצים שממונים לתפקידים ציבוריים יסולקו מתפקידם בצורה שלא תואמת את הוראות החוק. ולכן יש פה עתירה ציבורית בעניין, ואני לא בטוח שזה נושא אישי". אך זו בדיוק הנקודה. אין חולק שמדובר בעתירה ציבורית, אבל יש פה גם פגיעה ישירה במוניץ, שהודחה מתפקידה, והנפגעת הישירה בחרה שלא לעתור. וגרוסקופף שכמו נדהם מעצם העלאת הטיעון של העדר עמידה לעותרים ציבוריים כאשר הנפגע הפרטי בחר שלא לעתור, זה אותו גרוסקופף שדחה את עתירת לוחמי מילואים בין היתר על בסיס טיעון העדר העמידה הזה. מן הסתם אתם מבינים לבד למה טיעון העדר זכות העמידה המדובר כן תקף בעתירה הציבורית המבקשת לעכב את ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה על רקע מצב החירום השורר במדינה ולא תקף בעתירה הציבורית נגד הדחת מוניץ על ידי השר קרעי - כי העתירה הציבורית האחת באה לסייע לממשלת נתניהו והעתירה הציבורית האחרת באה לסכל את מדיניותה. אבל הקטע הטוב באמת הוא שבין החלטת גרוסקופף לדחות את העתירה הציבורית המבקשת לסייע לראש ממשלה נתניהו לבין ההתעלמות הגורפת של גרוסקופף מהעדר העמידה של העותרים הציבוריים בעתירה נגד החלטת השר קרעי, עברו בסך הכל שישה ימים. אלו פניה האמיתיים של העריצות היוריסטוקרטית.

ניסים סופר

24,236 次观看 • 6 个月前

יש ארגון טרור בשטחים. אני אומר את זה לא כסיסמה, לא כהפרזה, ולא כפרובוקציה. אני אומר את זה מניסיוני רב השנים במשטרה, מתוך היכרות עמוקה עם אלימות, פשיעה וטרור. בשטחי יהודה ושומרון פועל ארגון טרור יהודי דתי לאומני. לא עשבים שוטים. לא נערים מבולבלים. לא חיכוך. לא סכסוך מקומי. ארגון טרור. ארגון שפועל מתוך אידיאולוגיה, מתוך שנאה, מתוך שיטה. ארגון שמבקש להטיל פחד, לגרש, לשבור, להכניע, ולייצר מציאות שבה מי שאינו מתיישר עם תפיסת עולמו חי תחת איום. פגשתי אותו היום פנים אל פנים בחירבת טוויל ליד עקרבה. ראיתי כיצד מובילים עדר עיזים לתוך מטע זיתים במטרה לכלות. לא רעיית צאן. לא טעות. לא מקרה. שיטה. זו שיטה של טרור כלכלי. זו שיטה של הפחדה. זו דרך לומר לבעלי הקרקע ולכל מי שנמצא שם, אנחנו בעלי הבית. התעמתתי איתם. ראיתי את הביטחון. ראיתי את תחושת החסינות. ראיתי את הידיעה שכמעט איש לא יעצור אותם באמת. משם נסעתי לבקר את עדי כהן. היא עדות חיה. לא מפני שהמערכת הגנה עליה, אלא מפני שלגמרי במקרה היא נשארה בחיים אחרי התקיפה שעברה על ידי טרוריסטים יהודים. עדי כהן היא גיבורה אמיתית. מי שפקדה בקביעות את שער בגין. מי שפוקדת את משמרות מסתכלים בשטחים. מי שעומדת בגופה בין פלסטינים חסרי הגנה לבין אלימות לאומנית. ב 27.2.2026 הותקפה עדי באזור קוסרא ליד שכם. עדי נפגעה קשות בכל חלקי גופה. איבדה הכרה והייתה בסכנת חיים. מכפר קוסרא פונתה באמבולנס פלסטיני לאחר שלא הגיע מענה מצה״ל ומהמשטרה. בהמשך הוטסה במסוק לבית החולים, שם הצילו הרופאים את חייה. הושתלה פלטינה בזרועה. האגן שלה נשבר. היא ספגה חבלת ראש קשה. הייתה בטיפול נמרץ. היום היא בשיקום. עדי בת 72. והחשודים בתקיפה נעצרו, נחקרו, ושוחררו. אין ביזיון גדול מזה. אין פחדנות גדולה מזה. אין שפלות גדולה מזה. אישה בת 72 מוכה כמעט למוות, מאבדת הכרה, מובהלת לבית חולים, עוברת טיפול נמרץ ושיקום. ומנגד, החשודים יוצאים הביתה. אין חקירת עומק. אין מיצוי ראיות. אין בדיקות מקיפות. אין נחישות. יש סגירה. כך לא נראית אכיפת חוק. כך נראית קריסת חוק. אילו לא היה מדובר בטרוריסטים יהודים, האירוע הזה היה נחקר מזמן כאירוע פח״ע לאומני פלסטיני. השב״כ לא היה נח לרגע עד שהיה מביא את האשמים. היו כותרות. היו מעצרים. היו אמצעים מיוחדים. והשר בן גביר כבר היה רץ למיקרופונים ודורש לתלות מחבל שמעז להתעלל כך באישה יהודייה בת 72. אבל כשהתוקפים הם יהודים, פתאום אין דחיפות. פתאום אין נחישות. פתאום אין שב״כ. פתאום אין מיצוי חקירה. פתאום אין אשמים. יש שחרור. יש סגירת תיק. יש שתיקה. כשאין צדק, המסר ברור. מותר. מותר להכות. מותר להטיל אימה. מותר לפגוע. כי אם הקורבן הוא מהמחנה הלא נכון, המערכת תמצא דרך להחליק. מדובר בארגון חסר ערכים וחסר מצפון, שמפעיל כוח בלי אחריות, עוצר בלי נחישות, ומשחרר בלי צדק. כשאני רואה בבוקר את השיטה בחירבת טוויל, וכשאני רואה את הגוף המרוסק של עדי, אני לא נשאר עם ספק. יש ארגון טרור בשטחים. יהודי. דתי לאומני. אלים. מאורגן. שיטתי. והבעיה היא לא רק בו. הבעיה היא גם במדינה שמסרבת לקרוא לו בשמו. אבל זה לא ייגמר כאן. הטרור לא ינצח. ההפקרה לא תנצח. הפחד לא ינצח. אנחנו נמשיך להיאבק. נמשיך לחשוף. ונבנה את הכוח הפוליטי שיחליף את ההפקרה בשלטון של חוק, מוסר וביטחון אמיתי. אנחנו נגיע לשלטון. לא כדי לנקום. כדי לתקן. כדי שהחוק יהיה חוק לכולם. כדי שטרור ייקרא טרור גם כשהוא יהודי. כדי שאזרחים לא יופקרו. וכפי שאמרה עדי כהן ממיטת חוליה, אני אקום על הרגליים ואלחם במי שפוגע באנשים בבתים במטעים ובשטחי המרעה ובצלם האדם ואנחנו נקום איתה סשימי תבורי 🎗️✊ מסתכלים לכיבוש בעיניים

יש ארגון טרור בשטחים. אני אומר את זה לא כסיסמה, לא כהפרזה, ולא כפרובוקציה. אני אומר את זה מניסיוני רב השנים במשטרה, מתוך היכרות עמוקה עם אלימות, פשיעה וטרור. בשטחי יהודה ושומרון פועל ארגון טרור יהודי דתי לאומני. לא עשבים שוטים. לא נערים מבולבלים. לא חיכוך. לא סכסוך מקומי. ארגון טרור. ארגון שפועל מתוך אידיאולוגיה, מתוך שנאה, מתוך שיטה. ארגון שמבקש להטיל פחד, לגרש, לשבור, להכניע, ולייצר מציאות שבה מי שאינו מתיישר עם תפיסת עולמו חי תחת איום. פגשתי אותו היום פנים אל פנים בחירבת טוויל ליד עקרבה. ראיתי כיצד מובילים עדר עיזים לתוך מטע זיתים במטרה לכלות. לא רעיית צאן. לא טעות. לא מקרה. שיטה. זו שיטה של טרור כלכלי. זו שיטה של הפחדה. זו דרך לומר לבעלי הקרקע ולכל מי שנמצא שם, אנחנו בעלי הבית. התעמתתי איתם. ראיתי את הביטחון. ראיתי את תחושת החסינות. ראיתי את הידיעה שכמעט איש לא יעצור אותם באמת. משם נסעתי לבקר את עדי כהן. היא עדות חיה. לא מפני שהמערכת הגנה עליה, אלא מפני שלגמרי במקרה היא נשארה בחיים אחרי התקיפה שעברה על ידי טרוריסטים יהודים. עדי כהן היא גיבורה אמיתית. מי שפקדה בקביעות את שער בגין. מי שפוקדת את משמרות מסתכלים בשטחים. מי שעומדת בגופה בין פלסטינים חסרי הגנה לבין אלימות לאומנית. ב 27.2.2026 הותקפה עדי באזור קוסרא ליד שכם. עדי נפגעה קשות בכל חלקי גופה. איבדה הכרה והייתה בסכנת חיים. מכפר קוסרא פונתה באמבולנס פלסטיני לאחר שלא הגיע מענה מצה״ל ומהמשטרה. בהמשך הוטסה במסוק לבית החולים, שם הצילו הרופאים את חייה. הושתלה פלטינה בזרועה. האגן שלה נשבר. היא ספגה חבלת ראש קשה. הייתה בטיפול נמרץ. היום היא בשיקום. עדי בת 72. והחשודים בתקיפה נעצרו, נחקרו, ושוחררו. אין ביזיון גדול מזה. אין פחדנות גדולה מזה. אין שפלות גדולה מזה. אישה בת 72 מוכה כמעט למוות, מאבדת הכרה, מובהלת לבית חולים, עוברת טיפול נמרץ ושיקום. ומנגד, החשודים יוצאים הביתה. אין חקירת עומק. אין מיצוי ראיות. אין בדיקות מקיפות. אין נחישות. יש סגירה. כך לא נראית אכיפת חוק. כך נראית קריסת חוק. אילו לא היה מדובר בטרוריסטים יהודים, האירוע הזה היה נחקר מזמן כאירוע פח״ע לאומני פלסטיני. השב״כ לא היה נח לרגע עד שהיה מביא את האשמים. היו כותרות. היו מעצרים. היו אמצעים מיוחדים. והשר בן גביר כבר היה רץ למיקרופונים ודורש לתלות מחבל שמעז להתעלל כך באישה יהודייה בת 72. אבל כשהתוקפים הם יהודים, פתאום אין דחיפות. פתאום אין נחישות. פתאום אין שב״כ. פתאום אין מיצוי חקירה. פתאום אין אשמים. יש שחרור. יש סגירת תיק. יש שתיקה. כשאין צדק, המסר ברור. מותר. מותר להכות. מותר להטיל אימה. מותר לפגוע. כי אם הקורבן הוא מהמחנה הלא נכון, המערכת תמצא דרך להחליק. מדובר בארגון חסר ערכים וחסר מצפון, שמפעיל כוח בלי אחריות, עוצר בלי נחישות, ומשחרר בלי צדק. כשאני רואה בבוקר את השיטה בחירבת טוויל, וכשאני רואה את הגוף המרוסק של עדי, אני לא נשאר עם ספק. יש ארגון טרור בשטחים. יהודי. דתי לאומני. אלים. מאורגן. שיטתי. והבעיה היא לא רק בו. הבעיה היא גם במדינה שמסרבת לקרוא לו בשמו. אבל זה לא ייגמר כאן. הטרור לא ינצח. ההפקרה לא תנצח. הפחד לא ינצח. אנחנו נמשיך להיאבק. נמשיך לחשוף. ונבנה את הכוח הפוליטי שיחליף את ההפקרה בשלטון של חוק, מוסר וביטחון אמיתי. אנחנו נגיע לשלטון. לא כדי לנקום. כדי לתקן. כדי שהחוק יהיה חוק לכולם. כדי שטרור ייקרא טרור גם כשהוא יהודי. כדי שאזרחים לא יופקרו. וכפי שאמרה עדי כהן ממיטת חוליה, אני אקום על הרגליים ואלחם במי שפוגע באנשים בבתים במטעים ובשטחי המרעה ובצלם האדם ואנחנו נקום איתה סשימי תבורי 🎗️✊ מסתכלים לכיבוש בעיניים

דני אלגרט

14,325 次观看 • 6 个月前

"את כרגע עצורה בגין הפרת הסדר. את רשאית לשמור על שתיקה, כל דבר עלול לשמש נגדך בבית המשפט. יש לך זכות להיוועץ בעורך דין." אזיקים זה כואב. אבל כבר 6 שבועות שהברך שלי כואבת יותר (ולאורך סאגת המעצר הלא חוקי שלי, זה הדבר היחיד שהדאיג אותי). הכבוד והגאווה שלי? הם לא כואבים בכלל. להפך! אלפי התגובות שאני מקבלת בימים האחרונים מעורכי דין ומאזרחים מודאגים מחזקות אותי בהמשך המאבק שלי. עוד לא נולד האחד שישבור אותי, בטח לא הפוליטיקאי עמית בכר. *** עורכת דין נעצרה ונאזקה בבית לשכת עורכי הדין, בזמן שהגיעה למחות נגד כנס פוליטי של לשכת עורכי הדין "למען הדמוקרטיה". תנו לזה לחלחל רגע. זאת לא התחלה של בדיחה, גם לא של סרט מדע בדיוני. 8 דקות מהרגע שנכנסתי לאולם ועד הרגע שהשוטרים הגיעו. הם לא הגיעו מיוזמתם. הם הגיעו בהוראה של ראש הלשכה. ראש לשכת עורכי הדין שמסוגל לעמוד על הבמה בקפלן ולנאום בפני קהל משולהב שצועק ד-מוק-רט-יה, אבל לא מסוגל להתמודד עם עורכת דין אחת שנלחמת בו כבר שנה וחצי. אז אחרי שהוא חסם אותי בוואטסאפ, אחרי שכינה אותי "חרפה למקצוע עריכת הדין", אחרי שסירב להתראיין מולי בתכנית "אופירה וברקו" ודרש שיחליפו אותי בעו"ד אחר, הפעם הוא הזמין משטרה שתפנה אותי, וכשנעצרתי והוצאתי משם באזיקים, הוא אפילו לא עצר לחשוב שהפעם הוא הרחיק לכת והכנס המשיך להתנהל כסדרו. *** ביום חמישי האחרון נערך כנס שזכה לשם המפוצץ "כנס חירום מלחמה על הדמוקרטיה". מאחורי השם המפוצץ, רשימה מפוצצת לא פחות שכללה, בין היתר, את ח"כ יאיר לפיד, ח"כ בני גנץ, יאיר גולן, ח"כ איימן עודה, ח"כ מנסור עבאס, ח"כ קארין אלהרר, ח"כ אפרת רייטן, ח"כ נעמה לזימי, ח"כ גלעד קריב, ח"כ יוראי להב הרצנו ועוד. נזכיר שמדובר בלשכת עורכי הדין ולא בכנס של סיעות האופוזיציה. או בעצם... לשכת עורכי הדין היא לא גוף פוליטי, אבל מאז שעמית בכר נבחר הוא הפך אותה לכזאת. עמית בכר משתמש בדמי החבר שאנחנו, עורכי הדין, מחויבים לשלם כדי לקדם את האג'נדה הפוליטית שלו. אני לא מתכוונת להרחיב בפוסט הזה על תפקידיה *הסטטוטוריים* של לשכת עורכי הדין, אבל אני רוצה להדגיש שתי נקודות: 1. אם אתם תומכים בזכותו של בכר לעשות בלשכה כרצונו, כי הוא ניצח בבחירות דמוקרטיות ו"הרוב קובע", אני מזכירה לכם שגם הממשלה נבחרה בבחירות דמוקרטיות, אבל כבר שנתיים שאתם טוענים שאין לה זכות לקדם את המדיניות שהיא רוצה. 2. ואם אתם תומכים בזכותו של בכר "להגן על שלטון החוק", תוך הפיכת הלשכה מגוף מקצועי לגוף פוליטי, הייתם מקבלים את זה גם אם היה מדובר בראש לשכה שמזוהה עם הימין ומקדם את מדיניות הממשלה? אני בספק. כנס החירום פורסם לראשונה כ- 3 ימים לפני מועד קיומו. ההרשמה אליו נפתחה כ- 24 שעות קודם לכן. ברור לכם שתיאום כנס בהשתתפות חברי כנסת ופוליטיקאים רבים דורש היערכות מוקדמת (גם כשמדובר בח"כים כמו יאיר לפיד שלא מרבה לבקר בכנסת). אז למה הוא פורסם ברגע האחרון? כדי למנוע מעורכי דין כמוני לנסות לסכל את קיומו לפני או במהלכו ולקבוע עובדה קיימת. ואכן, יומיים לפני הכנס, עוה"ד כנרת בראשי פנתה לבכר, שכמובן לא טרח להשיב. וגם העתירה המנהלית שהגשנו לבית-המשפט המחוזי בתל אביב נמחקה, לאחר שביהמ"ש דחה את בקשתנו להוציא צו ביניים ולקיים דיון. אז החלטתי להגיע לכנס. נכנסתי בדיוק בזמן מחיאות הכפיים הסוערות לנאומו של ח"כ איימן עודה, ורציתי לדעת היכן חברי הכנסת מהקואליציה (יש "רק" 68 שאני יכולה לחשוב שניתן היה להזמין). התחלתי לקרוא בשמות חברי הכנסת מהאופוזיציה שהגיעו לכנס, בזמן שעורכי הדין שישבו בקהל (אגב, לא היו הרבה כאלה) צעקו לעברי בושה ומישהו שנכח באולם הניף שלט ענק עם דיוקנו של יאיר לפיד והמילה "תקווה". לרגע חשבתי שטעיתי והגעתי להפגנה בצומת קפלן. *** עמית בכר החליט לנצל את המומנטום, עלה לבמה ומיד האשים אותי שבחרתי להתפרץ בזמן ש"בן החברה הערבית" יעלה לדבר וש"בחרת לשלב את הגזענות והלאומנות הטבועים בכם". מתברר שבכר פוליטיקאי קטן אבל שקרן גדול (וגם לא חכם במיוחד). מילא שהוא בחר להגן על הדמוקרט הדגול איימן עודה, שתומך במדינת ישראל כמדינה יהודית ומגן על חיילי צה"ל הגיבורים בכל הזדמנות, אבל להאשים אותי בגזענות כשכבר שנה וחצי אני נאבקת בו ובשימוש הפסול שהוא עושה בלשכה ובעשרות מיליוני השקלים שאנחנו נאלצים לשלם כדי לקדם את הפוליטיקה הקטנה שלו? נצטרך לבדוק בבית-המשפט אם אני גזענית או שבכר הוציא דיבה ופגע בשמי הטוב. *** 8 דקות מרגע שנכנסתי לאולם כבר הגיעו שוטרים (לא מאבטחים, שוטרים מתחנת "לב תל אביב"). הם לא הגיעו במקרה וגם לא בכוח המחשבה. ראש לשכת עורכי הדין חושב שבשם הדמוקרטיה צריך לסתום את הפה לכל מי שחושב אחרת או מעז להשמיע דעה שונה. חופש הביטוי הוא זכות יסוד במדינה דמוקרטית, אבל הוא זכות יסוד רק של צד אחד. אז הוא הוציא את באי הכנס להפסקה, כדי שיוכלו להמשיך לנשנש בבופה ולסדר מחדש את האולם לקראת "השולחן העגול". אחרי שהזדהיתי בפני השוטרים, הם ביקשו ממני לצאת החוצה כי אני "מפרה את הסדר" וכי אני נמצאת בכנס שלא הוזמנתי אליו. אמרתי לשוטרים שאני עורכת דין, משלמת דמי חבר, *נרשמתי לכנס* ולכן אני לא מתכוונת לצאת. לא ידוע לי שהבעת דעה זאת הפרת סדר (וגם אם כן, אני די בטוחה שהיועצת המשפטית נגד הממשלה אמרה ש"אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי"). ואז קרה הדבר המדהים הבא: בכר ניגש לשוטרים ואמר להם "היא יכולה להיות בכנס אם היא לא מפריעה. אם היא מפריעה, אני מבקש להוציא אותה". אתם מבינים? לשר בן גביר אין סמכות להתוות מדיניות לשוטרים, אבל לעמית בכר יש. ראש לשכת עורכי הדין, הלוחם למען הדמוקרטיה, החליט שהדרך שלו לסתום את הפה לעורכת דין שמתנגדת לו היא ששוטרים יטפלו בה. *** שאלו אותי למה נעצרתי. האמת? אין סיבה. סרטוני הווידאו מהאירוע והקלטת האירוע במלואה מוכיחים ש- 17 דקות אחרי הגעת השוטרים נעצרתי: "את כרגע עצורה בגין הפרת הסדר. את רשאית לשמור על שתיקה, כל דבר עלול לשמש נגדך בבית המשפט. יש לך זכות להיוועץ בעורך דין." בזמן שהשוטרים ליוו אותי החוצה, באזיקים, לא קם ולו צדיק אחד מבין עורכי הדין או חברי הכנסת שנכחו בקרקס הזה שחשב שיש משהו אבסורדי במראה של עורכת דין מובלת החוצה באזיקים בליווי שוטרים, מכנס שכולו "מלחמה על הדמוקרטיה". אבל היו כמה ליצניות שחשבו שהדבר הנכון לעשות הוא ללוות אותי בשירת "יאללה ביבי לך". אבל זה לא כנס פוליטי אומרים לכם. *** כבר 14 שנה שאני עורכת דין. מעולם, באף כנס של לשכת עורכי הדין, עורכי דין לא הוצאו מכנסים ובוודאי שלא הזמינו להם שוטרים. אבל אני כנראה בת מזל, כי במקרה שלי הברק פגע פעמיים: בפעם הראשונה ביולי 2023, כשבכר הזמין שוטרים שיוציאו אותי מכנס וזה הסתיים בהטרדה מינית על-ידי עו"ד, וכעת כשזה הסתיים באזיקים. אני לא בטוחה מה מהם יותר גרוע. אבל אני בטוחה בדבר אחד: המאבק שלי רק התחיל.

"את כרגע עצורה בגין הפרת הסדר. את רשאית לשמור על שתיקה, כל דבר עלול לשמש נגדך בבית המשפט. יש לך זכות להיוועץ בעורך דין." אזיקים זה כואב. אבל כבר 6 שבועות שהברך שלי כואבת יותר (ולאורך סאגת המעצר הלא חוקי שלי, זה הדבר היחיד שהדאיג אותי). הכבוד והגאווה שלי? הם לא כואבים בכלל. להפך! אלפי התגובות שאני מקבלת בימים האחרונים מעורכי דין ומאזרחים מודאגים מחזקות אותי בהמשך המאבק שלי. עוד לא נולד האחד שישבור אותי, בטח לא הפוליטיקאי עמית בכר. * עורכת דין נעצרה ונאזקה בבית לשכת עורכי הדין, בזמן שהגיעה למחות נגד כנס פוליטי של לשכת עורכי הדין "למען הדמוקרטיה". תנו לזה לחלחל רגע. זאת לא התחלה של בדיחה, גם לא של סרט מדע בדיוני. 8 דקות מהרגע שנכנסתי לאולם ועד הרגע שהשוטרים הגיעו. הם לא הגיעו מיוזמתם. הם הגיעו בהוראה של ראש הלשכה. ראש לשכת עורכי הדין שמסוגל לעמוד על הבמה בקפלן ולנאום בפני קהל משולהב שצועק ד-מוק-רט-יה, אבל לא מסוגל להתמודד עם עורכת דין אחת שנלחמת בו כבר שנה וחצי. אז אחרי שהוא חסם אותי בוואטסאפ, אחרי שכינה אותי "חרפה למקצוע עריכת הדין", אחרי שסירב להתראיין מולי בתכנית "אופירה וברקו" ודרש שיחליפו אותי בעו"ד אחר, הפעם הוא הזמין משטרה שתפנה אותי, וכשנעצרתי והוצאתי משם באזיקים, הוא אפילו לא עצר לחשוב שהפעם הוא הרחיק לכת והכנס המשיך להתנהל כסדרו. * ביום חמישי האחרון נערך כנס שזכה לשם המפוצץ "כנס חירום מלחמה על הדמוקרטיה". מאחורי השם המפוצץ, רשימה מפוצצת לא פחות שכללה, בין היתר, את ח"כ יאיר לפיד, ח"כ בני גנץ, יאיר גולן, ח"כ איימן עודה, ח"כ מנסור עבאס, ח"כ קארין אלהרר, ח"כ אפרת רייטן, ח"כ נעמה לזימי, ח"כ גלעד קריב, ח"כ יוראי להב הרצנו ועוד. נזכיר שמדובר בלשכת עורכי הדין ולא בכנס של סיעות האופוזיציה. או בעצם... לשכת עורכי הדין היא לא גוף פוליטי, אבל מאז שעמית בכר נבחר הוא הפך אותה לכזאת. עמית בכר משתמש בדמי החבר שאנחנו, עורכי הדין, מחויבים לשלם כדי לקדם את האג'נדה הפוליטית שלו. אני לא מתכוונת להרחיב בפוסט הזה על תפקידיה הסטטוטוריים של לשכת עורכי הדין, אבל אני רוצה להדגיש שתי נקודות: 1. אם אתם תומכים בזכותו של בכר לעשות בלשכה כרצונו, כי הוא ניצח בבחירות דמוקרטיות ו"הרוב קובע", אני מזכירה לכם שגם הממשלה נבחרה בבחירות דמוקרטיות, אבל כבר שנתיים שאתם טוענים שאין לה זכות לקדם את המדיניות שהיא רוצה. 2. ואם אתם תומכים בזכותו של בכר "להגן על שלטון החוק", תוך הפיכת הלשכה מגוף מקצועי לגוף פוליטי, הייתם מקבלים את זה גם אם היה מדובר בראש לשכה שמזוהה עם הימין ומקדם את מדיניות הממשלה? אני בספק. כנס החירום פורסם לראשונה כ- 3 ימים לפני מועד קיומו. ההרשמה אליו נפתחה כ- 24 שעות קודם לכן. ברור לכם שתיאום כנס בהשתתפות חברי כנסת ופוליטיקאים רבים דורש היערכות מוקדמת (גם כשמדובר בח"כים כמו יאיר לפיד שלא מרבה לבקר בכנסת). אז למה הוא פורסם ברגע האחרון? כדי למנוע מעורכי דין כמוני לנסות לסכל את קיומו לפני או במהלכו ולקבוע עובדה קיימת. ואכן, יומיים לפני הכנס, עוה"ד כנרת בראשי פנתה לבכר, שכמובן לא טרח להשיב. וגם העתירה המנהלית שהגשנו לבית-המשפט המחוזי בתל אביב נמחקה, לאחר שביהמ"ש דחה את בקשתנו להוציא צו ביניים ולקיים דיון. אז החלטתי להגיע לכנס. נכנסתי בדיוק בזמן מחיאות הכפיים הסוערות לנאומו של ח"כ איימן עודה, ורציתי לדעת היכן חברי הכנסת מהקואליציה (יש "רק" 68 שאני יכולה לחשוב שניתן היה להזמין). התחלתי לקרוא בשמות חברי הכנסת מהאופוזיציה שהגיעו לכנס, בזמן שעורכי הדין שישבו בקהל (אגב, לא היו הרבה כאלה) צעקו לעברי בושה ומישהו שנכח באולם הניף שלט ענק עם דיוקנו של יאיר לפיד והמילה "תקווה". לרגע חשבתי שטעיתי והגעתי להפגנה בצומת קפלן. * עמית בכר החליט לנצל את המומנטום, עלה לבמה ומיד האשים אותי שבחרתי להתפרץ בזמן ש"בן החברה הערבית" יעלה לדבר וש"בחרת לשלב את הגזענות והלאומנות הטבועים בכם". מתברר שבכר פוליטיקאי קטן אבל שקרן גדול (וגם לא חכם במיוחד). מילא שהוא בחר להגן על הדמוקרט הדגול איימן עודה, שתומך במדינת ישראל כמדינה יהודית ומגן על חיילי צה"ל הגיבורים בכל הזדמנות, אבל להאשים אותי בגזענות כשכבר שנה וחצי אני נאבקת בו ובשימוש הפסול שהוא עושה בלשכה ובעשרות מיליוני השקלים שאנחנו נאלצים לשלם כדי לקדם את הפוליטיקה הקטנה שלו? נצטרך לבדוק בבית-המשפט אם אני גזענית או שבכר הוציא דיבה ופגע בשמי הטוב. * 8 דקות מרגע שנכנסתי לאולם כבר הגיעו שוטרים (לא מאבטחים, שוטרים מתחנת "לב תל אביב"). הם לא הגיעו במקרה וגם לא בכוח המחשבה. ראש לשכת עורכי הדין חושב שבשם הדמוקרטיה צריך לסתום את הפה לכל מי שחושב אחרת או מעז להשמיע דעה שונה. חופש הביטוי הוא זכות יסוד במדינה דמוקרטית, אבל הוא זכות יסוד רק של צד אחד. אז הוא הוציא את באי הכנס להפסקה, כדי שיוכלו להמשיך לנשנש בבופה ולסדר מחדש את האולם לקראת "השולחן העגול". אחרי שהזדהיתי בפני השוטרים, הם ביקשו ממני לצאת החוצה כי אני "מפרה את הסדר" וכי אני נמצאת בכנס שלא הוזמנתי אליו. אמרתי לשוטרים שאני עורכת דין, משלמת דמי חבר, נרשמתי לכנס ולכן אני לא מתכוונת לצאת. לא ידוע לי שהבעת דעה זאת הפרת סדר (וגם אם כן, אני די בטוחה שהיועצת המשפטית נגד הממשלה אמרה ש"אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי"). ואז קרה הדבר המדהים הבא: בכר ניגש לשוטרים ואמר להם "היא יכולה להיות בכנס אם היא לא מפריעה. אם היא מפריעה, אני מבקש להוציא אותה". אתם מבינים? לשר בן גביר אין סמכות להתוות מדיניות לשוטרים, אבל לעמית בכר יש. ראש לשכת עורכי הדין, הלוחם למען הדמוקרטיה, החליט שהדרך שלו לסתום את הפה לעורכת דין שמתנגדת לו היא ששוטרים יטפלו בה. * שאלו אותי למה נעצרתי. האמת? אין סיבה. סרטוני הווידאו מהאירוע והקלטת האירוע במלואה מוכיחים ש- 17 דקות אחרי הגעת השוטרים נעצרתי: "את כרגע עצורה בגין הפרת הסדר. את רשאית לשמור על שתיקה, כל דבר עלול לשמש נגדך בבית המשפט. יש לך זכות להיוועץ בעורך דין." בזמן שהשוטרים ליוו אותי החוצה, באזיקים, לא קם ולו צדיק אחד מבין עורכי הדין או חברי הכנסת שנכחו בקרקס הזה שחשב שיש משהו אבסורדי במראה של עורכת דין מובלת החוצה באזיקים בליווי שוטרים, מכנס שכולו "מלחמה על הדמוקרטיה". אבל היו כמה ליצניות שחשבו שהדבר הנכון לעשות הוא ללוות אותי בשירת "יאללה ביבי לך". אבל זה לא כנס פוליטי אומרים לכם. * כבר 14 שנה שאני עורכת דין. מעולם, באף כנס של לשכת עורכי הדין, עורכי דין לא הוצאו מכנסים ובוודאי שלא הזמינו להם שוטרים. אבל אני כנראה בת מזל, כי במקרה שלי הברק פגע פעמיים: בפעם הראשונה ביולי 2023, כשבכר הזמין שוטרים שיוציאו אותי מכנס וזה הסתיים בהטרדה מינית על-ידי עו"ד, וכעת כשזה הסתיים באזיקים. אני לא בטוחה מה מהם יותר גרוע. אבל אני בטוחה בדבר אחד: המאבק שלי רק התחיל.

🇮🇱 Tamar Arbel 🇮🇱

40,868 次观看 • 1 年前

סיפור שיפתיע אתכם ממש אבל יושבת לי בתור לרופא בוכה מכאבים כל האיפור מרוח לי על הפרצוף נראית כמו רקון עם תסמונת כלשהי. כי הבוקר שוב החריפו הכאבים ביד שלי שעברה ניתוח אחרי שברים קשים לפני שנה. שוב הפנו אותי בתור מזורז לאורתופד, שוב נתנו לי מרשם לאנטי דלקתי כי שוב חזרה לי הדלקת הכרונית שעושה לי כאבים של השטן בזמן שאני מחכה לבדיקות mri כדי לבדוק מה קורה עם הרצועה. בקיצור סיימתי, אז יושבת בתור לבית מרקחת בוכייה סובלת מכאבים באמת באמת נוראיים. מגיע איש טוב לב כמובן מלא בנתינה ואהבה, ושואל אותי למה בכיתי. עניתי לו ״כי כאב לי ממש-״ עוד לא סיימתי את המשפט והוא אמר לי ״לא את לא מבינה, שאלתי כי ראיתי שאת בוכה אז אמרתי שזה בטח כי את שמנה קצת״ הוא אמר בזמן שהדגים עם הידיים המחשה של הבטן הגדולה שלי והוסיף: ״אז אם את רוצה לרזות שתדעי…״ עצרתי אותו ואמרתי ״לא צריך זה בסדר תודה״ מי שמכיר אותי כבר יודע שזו לא הפעם הראשונה, לא השנייה, לא המאה וגם כנראה לא האחרונה שזרים מטיפים, ממליצים לי המלצות, מעירים או מתערבים. כמעט אף פעם אני לא מצליחה להיות ״לא נחמדה״ ולהציב גבול, במיוחד כשמדובר באדם מבוגר שאין לי כוח לחנך. אני צריכה לעבוד על זה ולהשתפר בהצבת גבולות ואני יודעת. אז למרות שסירבתי בעדינות הוא המשיך: ״תלכי לחוות התבלינים, לסכרת ולהרזיה את נוסעת ושלושה חודשים את יורדת 25 קילו״. הוא סיים לשפוך את שעל ליבו, סינן לעברי ״חבל חבל״, והמשיך ביום שלו. חחחחחחחחחחח כבר מזמןןןןןן שאני לא נפגעת מזרים הזויים כאלה ברחוב. סיפרתי לאמא שלי ונקרעתי מצחוק, כי זר פשוט לא יבין. זר לא יבין איך זה להתקיים במרחב הציבורי ולקבל המלצות רפואיות על בסיס יום יומי *כל פעם* שיוצאת מהבית - כי אני שמנה. זר באמת באמת לא יבין את הכמויות על כמויות של אנשים כאלה שמגיעים ומטיפים לי מבלי לדעת עליי כלום ושום דבר. והפעם זה היה כבר ממש קורע, כי הוא כפה את העצה המהממת שלו תוך כדי שאני בוכה וסובלת מכאבים ולמרות שאמרתי שאני לא מעוניינת. באמת אבל באמת נשגב מבינתי איך אדם מרשה לעצמו להתנהג ככה. באמת. עזבו את זה שאני אחרי אשפוז במחלקת הפרעות אכילה, מתמודדת נפש ומטופלת בין היתר גם אצל דיאטנית, עושה תהליך ועובדת על עצמי כדי לשמור על הבריאות הנפשית והפיזית שלי. באמת עזבו, זה בכלל לא משנה אפילו. גם אם הייתי רוצה את העצה הזו - הדרך שבה אנשים מרשים לעצמם להתנהל מול אדם זר נטו כי הוא שמן שבחר לצאת מהבית, זו חוצפה ברמה כבר ממש מגוחכת. וזה כמובן, עלול לעשות הרבה יותר נזק מאשר תועלת. ואני לא כותבת את זה ממקום פגיע חלילה. גם אין לי מסר חשוב פה, הרי אנשים כאלה ימשיכו להעיר לאחרים לא משנה מה יגידו להם - אני לא אצליח לחנך אותם וגם ויתרתי מזמן על לנסות. סתם משתפת כדי שמי שאולי לא מבין כמה זה נפוץ, יקרא את הפוסט שלי ויבין - אני לא יכולה לצאת מהבית בלי שזרים ניגשים אליי ככה. לא קורה מצב כזה שאני פשוט מתקיימת בעולם ואין למישהו משהו לומר. זהו, פרקתי יום טוב וניפגש בחוות התבלינים ❤️‍🩹 (התחלתי את הפוסט בלכתוב שתופתעו, הופתעתם? לא? אחלה גם אני לא) הספקתי סתם בשביל הקטע להקליט את החלק האחרון של השיחה, מתלבטת אם להתחיל אוסף של כאלה.

סיפור שיפתיע אתכם ממש אבל יושבת לי בתור לרופא בוכה מכאבים כל האיפור מרוח לי על הפרצוף נראית כמו רקון עם תסמונת כלשהי. כי הבוקר שוב החריפו הכאבים ביד שלי שעברה ניתוח אחרי שברים קשים לפני שנה. שוב הפנו אותי בתור מזורז לאורתופד, שוב נתנו לי מרשם לאנטי דלקתי כי שוב חזרה לי הדלקת הכרונית שעושה לי כאבים של השטן בזמן שאני מחכה לבדיקות mri כדי לבדוק מה קורה עם הרצועה. בקיצור סיימתי, אז יושבת בתור לבית מרקחת בוכייה סובלת מכאבים באמת באמת נוראיים. מגיע איש טוב לב כמובן מלא בנתינה ואהבה, ושואל אותי למה בכיתי. עניתי לו ״כי כאב לי ממש-״ עוד לא סיימתי את המשפט והוא אמר לי ״לא את לא מבינה, שאלתי כי ראיתי שאת בוכה אז אמרתי שזה בטח כי את שמנה קצת״ הוא אמר בזמן שהדגים עם הידיים המחשה של הבטן הגדולה שלי והוסיף: ״אז אם את רוצה לרזות שתדעי…״ עצרתי אותו ואמרתי ״לא צריך זה בסדר תודה״ מי שמכיר אותי כבר יודע שזו לא הפעם הראשונה, לא השנייה, לא המאה וגם כנראה לא האחרונה שזרים מטיפים, ממליצים לי המלצות, מעירים או מתערבים. כמעט אף פעם אני לא מצליחה להיות ״לא נחמדה״ ולהציב גבול, במיוחד כשמדובר באדם מבוגר שאין לי כוח לחנך. אני צריכה לעבוד על זה ולהשתפר בהצבת גבולות ואני יודעת. אז למרות שסירבתי בעדינות הוא המשיך: ״תלכי לחוות התבלינים, לסכרת ולהרזיה את נוסעת ושלושה חודשים את יורדת 25 קילו״. הוא סיים לשפוך את שעל ליבו, סינן לעברי ״חבל חבל״, והמשיך ביום שלו. חחחחחחחחחחח כבר מזמןןןןןן שאני לא נפגעת מזרים הזויים כאלה ברחוב. סיפרתי לאמא שלי ונקרעתי מצחוק, כי זר פשוט לא יבין. זר לא יבין איך זה להתקיים במרחב הציבורי ולקבל המלצות רפואיות על בסיס יום יומי כל פעם שיוצאת מהבית - כי אני שמנה. זר באמת באמת לא יבין את הכמויות על כמויות של אנשים כאלה שמגיעים ומטיפים לי מבלי לדעת עליי כלום ושום דבר. והפעם זה היה כבר ממש קורע, כי הוא כפה את העצה המהממת שלו תוך כדי שאני בוכה וסובלת מכאבים ולמרות שאמרתי שאני לא מעוניינת. באמת אבל באמת נשגב מבינתי איך אדם מרשה לעצמו להתנהג ככה. באמת. עזבו את זה שאני אחרי אשפוז במחלקת הפרעות אכילה, מתמודדת נפש ומטופלת בין היתר גם אצל דיאטנית, עושה תהליך ועובדת על עצמי כדי לשמור על הבריאות הנפשית והפיזית שלי. באמת עזבו, זה בכלל לא משנה אפילו. גם אם הייתי רוצה את העצה הזו - הדרך שבה אנשים מרשים לעצמם להתנהל מול אדם זר נטו כי הוא שמן שבחר לצאת מהבית, זו חוצפה ברמה כבר ממש מגוחכת. וזה כמובן, עלול לעשות הרבה יותר נזק מאשר תועלת. ואני לא כותבת את זה ממקום פגיע חלילה. גם אין לי מסר חשוב פה, הרי אנשים כאלה ימשיכו להעיר לאחרים לא משנה מה יגידו להם - אני לא אצליח לחנך אותם וגם ויתרתי מזמן על לנסות. סתם משתפת כדי שמי שאולי לא מבין כמה זה נפוץ, יקרא את הפוסט שלי ויבין - אני לא יכולה לצאת מהבית בלי שזרים ניגשים אליי ככה. לא קורה מצב כזה שאני פשוט מתקיימת בעולם ואין למישהו משהו לומר. זהו, פרקתי יום טוב וניפגש בחוות התבלינים ❤️‍🩹 (התחלתי את הפוסט בלכתוב שתופתעו, הופתעתם? לא? אחלה גם אני לא) הספקתי סתם בשביל הקטע להקליט את החלק האחרון של השיחה, מתלבטת אם להתחיל אוסף של כאלה.

Maya Lee

10,478 次观看 • 6 个月前

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

19,806 次观看 • 1 年前

דלפ: דבריו של הרב דוב לנדו אכן הוצאו מהקשרם. ימים ספורים אחרי השבעה באוקטובר, אלוף משנה ארז אשל נכנס בסערה לביתו של הרב דוב לנדו, מנהיג דגל התורה. הוא ביקש מהרב שיורה לחרדים להשתתף בהלוויות של חללים ולבקר פצועים, הרב השיב בזעקה: "חס ושלום" והסביר שחרדי צריך לשמור על הנפש שלו חזקה כדי שהוא יוכל ללמוד תורה. תאונה בין תפיסות עולם. את התיעוד הזה אני מעלה כעת משום שקל לתקוף את דבריו של הרב לנדו על חובשי הכיפות הסרוגות מזווית האזרחות או השוויון בנטל. קל לחולל סערה תקשורתית. האמת מורכבת יותר: הרב לנדו הוא לא פוליטיקאי שכשל בלשונו, הרב לנדו הוא הנציג של תפיסת עולם טהורה וסטרילית שרואה בלימוד התורה קו אידיאולוגי שאסור לאפשר לשום טראומה לאומית, גם לא לאסון ה-7 באוקטובר, למוטט או לסדוק. אני חושב שדבריו של הרב לנדו הוצאו מהקשרם, הוא לא כינה את הדתיים לאומיים או את חיילי צה"ל רוצחים. תאזינו שוב לנקודת המוצא של הרב לנדו כפי שהיא מובעת בשיח עם ארז אשל, תאזינו לתשתית האידיאולוגית שעליה נשענת החברה החרדית, שעליה מחונך כל ילד וילדה בחינוך החרדי. למרות הסביבה הסופר מיליטריסטית, למרות ה'צבאיות' ששולטת בכל פינה במדינה, הילד החרדי מחונך מילדותו שאין שום משמעות לנשק, אין גם שום ערך בריבונות לאומית או בשלטון עצמי, יש ערך אך ורק ללימוד התורה. גם ימים אחרי טבח השבעה באוקטובר, מאורע מסעיר ואפוקליפטי שהגיע לפתחי בתינו, הרב לנדו קובע שלא רק שצריך רק לשבת וללמוד תורה, כלומר לא להתגייס לצבא, אלא שגם אסור לבקר פצועים או להשתתף בהלוויות של חללי צה"ל משום שחשיפה למראות כואבים תפגע בנפשו של לומד התורה ומתוך כך איכות לימודו תיפגע. לתפיסת הרב לנדו, אם אין שום משמעות לנשק גם אין צורך לעשות בו שימוש. מי שמשתמש בנשק, הרי הוא עלול לשפוך דמים. זו התפיסה החרדית הטהורה, הסטרילית. ואתם יכולים לא לאהוב אותה, להתחרפן ממנה, ללגלג אודות הרלוונטיות שלה כשאנחנו מוקפים באויבים מכל עבר, אתם יכולים להעביר ביקורת על האידיאל התורני הזה שגובר על תפיסת המציאות, אתם יכולים גם לדרוש לחדול מלממן את הדרך החינוכית הזו, אבל נהיר לי שכשהרב לנדו, כמעט בן מאה, תוקף את דרכה של הציונות הדתית, כוונתו גולמית בהרבה מהדרך שבה דבריו התפרשו בכלי התקשורת. השגיאה בקוד הלשוני החרדי מתרחשת כמעט בכל יום בתקשורת הישראלית, לרב לנדו הרי הודבקה תווית של ערל לב ולכן הוצאת הדברים מהקשרם היא כמעט מובנית מאליה. הציבור הרחב שופט את המילים של הרב לנדו דרך הקודים שלו, דרך שוויון בנטל, דרך המציאות עצמה. השפה שונה ועל כן התהום פעורה.

דלפ: דבריו של הרב דוב לנדו אכן הוצאו מהקשרם. ימים ספורים אחרי השבעה באוקטובר, אלוף משנה ארז אשל נכנס בסערה לביתו של הרב דוב לנדו, מנהיג דגל התורה. הוא ביקש מהרב שיורה לחרדים להשתתף בהלוויות של חללים ולבקר פצועים, הרב השיב בזעקה: "חס ושלום" והסביר שחרדי צריך לשמור על הנפש שלו חזקה כדי שהוא יוכל ללמוד תורה. תאונה בין תפיסות עולם. את התיעוד הזה אני מעלה כעת משום שקל לתקוף את דבריו של הרב לנדו על חובשי הכיפות הסרוגות מזווית האזרחות או השוויון בנטל. קל לחולל סערה תקשורתית. האמת מורכבת יותר: הרב לנדו הוא לא פוליטיקאי שכשל בלשונו, הרב לנדו הוא הנציג של תפיסת עולם טהורה וסטרילית שרואה בלימוד התורה קו אידיאולוגי שאסור לאפשר לשום טראומה לאומית, גם לא לאסון ה-7 באוקטובר, למוטט או לסדוק. אני חושב שדבריו של הרב לנדו הוצאו מהקשרם, הוא לא כינה את הדתיים לאומיים או את חיילי צה"ל רוצחים. תאזינו שוב לנקודת המוצא של הרב לנדו כפי שהיא מובעת בשיח עם ארז אשל, תאזינו לתשתית האידיאולוגית שעליה נשענת החברה החרדית, שעליה מחונך כל ילד וילדה בחינוך החרדי. למרות הסביבה הסופר מיליטריסטית, למרות ה'צבאיות' ששולטת בכל פינה במדינה, הילד החרדי מחונך מילדותו שאין שום משמעות לנשק, אין גם שום ערך בריבונות לאומית או בשלטון עצמי, יש ערך אך ורק ללימוד התורה. גם ימים אחרי טבח השבעה באוקטובר, מאורע מסעיר ואפוקליפטי שהגיע לפתחי בתינו, הרב לנדו קובע שלא רק שצריך רק לשבת וללמוד תורה, כלומר לא להתגייס לצבא, אלא שגם אסור לבקר פצועים או להשתתף בהלוויות של חללי צה"ל משום שחשיפה למראות כואבים תפגע בנפשו של לומד התורה ומתוך כך איכות לימודו תיפגע. לתפיסת הרב לנדו, אם אין שום משמעות לנשק גם אין צורך לעשות בו שימוש. מי שמשתמש בנשק, הרי הוא עלול לשפוך דמים. זו התפיסה החרדית הטהורה, הסטרילית. ואתם יכולים לא לאהוב אותה, להתחרפן ממנה, ללגלג אודות הרלוונטיות שלה כשאנחנו מוקפים באויבים מכל עבר, אתם יכולים להעביר ביקורת על האידיאל התורני הזה שגובר על תפיסת המציאות, אתם יכולים גם לדרוש לחדול מלממן את הדרך החינוכית הזו, אבל נהיר לי שכשהרב לנדו, כמעט בן מאה, תוקף את דרכה של הציונות הדתית, כוונתו גולמית בהרבה מהדרך שבה דבריו התפרשו בכלי התקשורת. השגיאה בקוד הלשוני החרדי מתרחשת כמעט בכל יום בתקשורת הישראלית, לרב לנדו הרי הודבקה תווית של ערל לב ולכן הוצאת הדברים מהקשרם היא כמעט מובנית מאליה. הציבור הרחב שופט את המילים של הרב לנדו דרך הקודים שלו, דרך שוויון בנטל, דרך המציאות עצמה. השפה שונה ועל כן התהום פעורה.

יואלי ברים yoeli brim

90,563 次观看 • 2 个月前