正在加载视频...

视频加载失败

加载此视频时出现问题。这可能是由于临时网络问题，或视频可能不可用。

וואו. תקשיבו להגסת': השילוב של שני חילות האוויר החזקים בעולם הוא חסר תקדים ובלתי מנוצח. אף שילוב אחר של מדינות בעולם לא יכול לעשות זאת. כשמשמרות המהפכה והמשטר האיראני מביטים לשמים, הם רואים רק שני דברים בצד המטוסים, את הכוכבים והפסים, ואת מגן דוד.

הרדאר The Radar

12,096 subscribers

43,668 次观看 • 5 个月前 •via X (Twitter)

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 条评论

暂无评论

原始帖子的评论将显示在这里

相关视频

מאחר שרוב הישראלים אינם דוברים ערבית, הרוב המכריע של התוכן מהעולם הערבי שמגיע לציבור הישראלי מתווך אליו באמצעות יצרני תוכן שונים, להם לרוב יש או אג'נדה פוליטית או רצון לגרוף לייקים או רייטינג. התוצאה היא שמה שמגיע לציבור הישראלי הם בעיקר 3 סוגים של תכנים: 1) ערבים שאומרים מה שישראלים רוצים לשמוע ומצדיקים במפורש או במשתמע את פעולות ישראל במרחב. מקרה הקיצון הם המיעוט הערבי הציוני שזוכה לתשומת לב עצומה למרות גודלו הזערורי והשפעתו הזעומה על דעת הקהל הערבית. 2) ערבים טרוריסטים שאומרים דברים אנטישמיים ורצחניים שמצדיקים בכך את פעולותיה של ישראל. 3) תכנים שנועדו להגחיך את הערבים כמו קטטות באולפנים או אפילו ברחובות, ובכך לספק את היצר לחוש בעליונות כלפי הערבים. ישנם כמובן צדיקים בסדום שפועלים לנתח את ולדווח על הנעשה בעולם הערבי באופן ענייני, כמו שמסוקרים איזורים אחרים בעולם, אבל כמעט אף אחד מהם לא כותב או מופיע בערוצי או בעיתוני המיינסטרים. הפורום לחשיבה אזורית, שבו אני חברה, הוא אחד מהגופים היחידים בישראל שעוסקים בכך. התוצאה היא שהרוב המוחלט של התוכן שמגיע לציבור הישראלי על העולם הערבי מתעלם מניתוחים ואמירות מורכבות של אינטלקטואלים ואנשי תקשורת ערבים, כי הם לא רק שלא נופלים באף אחת משלוש הקטגוריות המוזכרות לעיל, אלא הם מאתגרים את הרצון לחוש בעליונות ובצדק המוחלט של פעולות ישראל במרחב. דוגמה מצוינת לכך הוא חאזם אל-אמין, שלא ראיתי סיקור מיינסטרימי ישראלי שמזכיר אותו למרות חשיבותו. הוא עיתונאי ואינטלקטואל לבנוני, ממוצא שיעי, המבקר את ישראל ואת חזבאללה והציר האיראני בה בעת. בסרטון החדש הזה, אל-אמין מנתח בצורה ביקורתית את ההסכם שהושג לאחרונה בין ממשלת לבנון וישראל. חאזם הוא ממקימי האתר דרג' - אחד מכלי התקשורת העצמאיים היחידים בעולם הערבי, בעל נטייה ליברלית שמאלית. האתר מפרסם חלק מתכניו גם באנגלית. ממליצה לעקוב: Daraj Media

מאחר שרוב הישראלים אינם דוברים ערבית, הרוב המכריע של התוכן מהעולם הערבי שמגיע לציבור הישראלי מתווך אליו באמצעות יצרני תוכן שונים, להם לרוב יש או אג'נדה פוליטית או רצון לגרוף לייקים או רייטינג. התוצאה היא שמה שמגיע לציבור הישראלי הם בעיקר 3 סוגים של תכנים: 1) ערבים שאומרים מה שישראלים רוצים לשמוע ומצדיקים במפורש או במשתמע את פעולות ישראל במרחב. מקרה הקיצון הם המיעוט הערבי הציוני שזוכה לתשומת לב עצומה למרות גודלו הזערורי והשפעתו הזעומה על דעת הקהל הערבית. 2) ערבים טרוריסטים שאומרים דברים אנטישמיים ורצחניים שמצדיקים בכך את פעולותיה של ישראל. 3) תכנים שנועדו להגחיך את הערבים כמו קטטות באולפנים או אפילו ברחובות, ובכך לספק את היצר לחוש בעליונות כלפי הערבים. ישנם כמובן צדיקים בסדום שפועלים לנתח את ולדווח על הנעשה בעולם הערבי באופן ענייני, כמו שמסוקרים איזורים אחרים בעולם, אבל כמעט אף אחד מהם לא כותב או מופיע בערוצי או בעיתוני המיינסטרים. הפורום לחשיבה אזורית, שבו אני חברה, הוא אחד מהגופים היחידים בישראל שעוסקים בכך. התוצאה היא שהרוב המוחלט של התוכן שמגיע לציבור הישראלי על העולם הערבי מתעלם מניתוחים ואמירות מורכבות של אינטלקטואלים ואנשי תקשורת ערבים, כי הם לא רק שלא נופלים באף אחת משלוש הקטגוריות המוזכרות לעיל, אלא הם מאתגרים את הרצון לחוש בעליונות ובצדק המוחלט של פעולות ישראל במרחב. דוגמה מצוינת לכך הוא חאזם אל-אמין, שלא ראיתי סיקור מיינסטרימי ישראלי שמזכיר אותו למרות חשיבותו. הוא עיתונאי ואינטלקטואל לבנוני, ממוצא שיעי, המבקר את ישראל ואת חזבאללה והציר האיראני בה בעת. בסרטון החדש הזה, אל-אמין מנתח בצורה ביקורתית את ההסכם שהושג לאחרונה בין ממשלת לבנון וישראל. חאזם הוא ממקימי האתר דרג' - אחד מכלי התקשורת העצמאיים היחידים בעולם הערבי, בעל נטייה ליברלית שמאלית. האתר מפרסם חלק מתכניו גם באנגלית. ממליצה לעקוב: Daraj Media

Elizabeth Tsurkov

19,094 次观看 • 1 个月前

הדבר הכי חזק שקרה פה זה הניצחונות שלנו - הגבורה של חיילינו, ההישג שלנו בשדה הקרב, היתרון הטכנולוגי המובהק, האדיר. כל אלה העלו את קרנה של ישראל. אנחנו במלחמת תעמולה ברורה נגדנו. עושים דה-לגיטימציה, אבל ההישגים שלנו עושים לגיטימציה חזקה מאוד בשווקים, ואצל מדינות שרוצות ליצור איתנו שותפויות, רבות הן. וכך גם חברות; חברות עסקיות, חברות עסקיות-ביטחוניות מהמובילות בעולם, וכל מיני גורמים אחרים שמתרשמים מהעובדה שהשקל הוא בכוח הגדול ביותר שלו בכל הזמנים, שהבורסה בשיא של כל הזמנים, שאנחנו רואים את האינפלציה יורדת והריבית יורדת. כל הסממנים הללו של משק שעבר עכשיו שנתיים של מלחמה. זה אומר לעולם: קורה פה משהו גדול. המשהו הגדול הזה, זה הכישרון של אזרחי ישראל, ששחררנו אותו ואת היוזמה של האזרח הישראלי והגאוניות הישראלית לפרוץ קדימה ביזמות וחדשנות אין קץ. הדבר הזה נותן לנו עוצמה גדולה. יש לנו עוד הורדת מחירים שאנחנו רוצים להשלים. אף על פי שהמשכנתאות יורדות והטיסות לחו"ל יורדות, ומחירי הדיור יורדים פעם ראשונה אחרי 17 שנה. הדברים האלה הם אינדיקציה שהדבר הזה מיטיב לא רק לכלכלה הכללית אלא גם לכיס של האזרח. יש לנו עוד מה לעשות בעניין הזה - ונעשה הרבה.

הדבר הכי חזק שקרה פה זה הניצחונות שלנו - הגבורה של חיילינו, ההישג שלנו בשדה הקרב, היתרון הטכנולוגי המובהק, האדיר. כל אלה העלו את קרנה של ישראל. אנחנו במלחמת תעמולה ברורה נגדנו. עושים דה-לגיטימציה, אבל ההישגים שלנו עושים לגיטימציה חזקה מאוד בשווקים, ואצל מדינות שרוצות ליצור איתנו שותפויות, רבות הן. וכך גם חברות; חברות עסקיות, חברות עסקיות-ביטחוניות מהמובילות בעולם, וכל מיני גורמים אחרים שמתרשמים מהעובדה שהשקל הוא בכוח הגדול ביותר שלו בכל הזמנים, שהבורסה בשיא של כל הזמנים, שאנחנו רואים את האינפלציה יורדת והריבית יורדת. כל הסממנים הללו של משק שעבר עכשיו שנתיים של מלחמה. זה אומר לעולם: קורה פה משהו גדול. המשהו הגדול הזה, זה הכישרון של אזרחי ישראל, ששחררנו אותו ואת היוזמה של האזרח הישראלי והגאוניות הישראלית לפרוץ קדימה ביזמות וחדשנות אין קץ. הדבר הזה נותן לנו עוצמה גדולה. יש לנו עוד הורדת מחירים שאנחנו רוצים להשלים. אף על פי שהמשכנתאות יורדות והטיסות לחו"ל יורדות, ומחירי הדיור יורדים פעם ראשונה אחרי 17 שנה. הדברים האלה הם אינדיקציה שהדבר הזה מיטיב לא רק לכלכלה הכללית אלא גם לכיס של האזרח. יש לנו עוד מה לעשות בעניין הזה - ונעשה הרבה.

Benjamin Netanyahu - בנימין נתניהו

166,593 次观看 • 6 个月前

בדקה וקצת הזאת של יצחק פינדרוס בפודקאסט של נדב פרי Nadav Perry יש את זיקוק האבסורד של התפיסה החרדית והיחסים שלה למדינת ישראל - שילוב בלתי אפשרי בין אוטונומיה מוחלטת, בה למדינת ישראל אסור להתערב בכלום, אסור להגדיר בשום צורה מה הדרישה מהם כציבור, במקביל לדרישה מוחלטת להיות חלק מהחלוקה של כמו כולם. הרי כשפינדרוס מדבר על שינוי אמונה ותרבות באמצעות אמצעים משפטיים, על מה הוא מדבר? מישהו מעוניין בגזיזת פיאות של ילדים חרדים רכים? לאסור לימוד תורה? להטיל חובת אכילת חזיר בתשעה באב שחל ביום טוב שני של גלויות? מה בסך הכל דורשת אותה מדינה איומה שמבקשת, על פי פינדרוס, להעביר את החרדים על דתם? לקבוע שבעל המאה הוא בעל הדעה. רוצים לקבל תקצוב? יש לזה מחיר. המחיר הוא שמי שמקבל תקצוב מדינתי, לא יכול לעשות מה שבראש שלו. לא יכול לקיים אוטונומיה. לא יכול לדחות דרישות פדגוגיות, דרישות של חומר נדרש, מינימום לימודי אותו דורש הגורם המממן. מה שפינדרוס עושה, במכוון, הוא לערבב בין זכות שלילית לגיטימית (אתם לא תתערבו באמונות של הילדים שלי) לזכות חיובית לא מחויבת המציאות (אני אעשה מה בראש שלי ואתם תשלמו), וזאת הגדרה עדינה. פינדרוס אומר שאין שום מקום בגלובוס (לפחות הדמוקרטי) שמשנה בכוח אמונה של אנשים. אפשר לדון בזה, אבל מה שבטוח אין בגלובוס זאת מציאות בה קבוצה יודעת לדרוש, בלי להיות מוכנה להגדיר בשום צורה מה היא נותנת בתמורה, לא לפי הקריטריונים שלה, אלא לפי הקריטריונים של הצד הנותן. בכל העולם הדמוקרטי ושאינו, מי שמתעקש על מערכת חינוך אוטונומית, ללא דרישות וקריטריונים, לא מקבל תמיכה. קריטריונים ודרישות של תקצוב, בכל תחום, הם אלף בית של כל מדיניות הקצאה ציבורית. מי שמבקש כסף מדינתי, כפוף למנגנון המדינתי. בהכל. במה הוא מלמד, את מי הוא מקבל, מה ההכשרה של המורים המקצועיים בו, בדרישה שאם הוא אמור ללמד משהו, הוא אכן נלמד. הניתוק בין מימון לדרישות, ההתעקשות שלא צריך להיות קשר בין סבסוד למילוי אותן דרישות, אלו טענות כל כך אבסורדיות, שלא יאמן איך המסבירנים החרדים טוענים אותן שוב ושוב, ואפילו מוצאים פה ושם קהל. ובסוף, זה סיכום היחסים של החרדים בגלגולם הנוכחי עם מדינת ישראל. תפיסה של לקוחות במלון הכל כלול, שיכולים לקחת מכל הבא ליד, לקחת עוד המבורגר ועוד קבב מהבופה, ולא להבין למה דורשים מהם לשלם כמו כולם את החשבון. כמו בכל מערכת עם טרמפיסטים, זה יכול לעבוד לזמן מסוים, אבל כשהכמות של הטרמפיסטים הופכת לגדולה מדי, שיווי המשקל מופר, והסיפור נגמר. נגמר במימון, נגמר בכלכלה, נגמר בביטחון. יכולת הנשיאה של הציבורים האחרים פשוט נגמרה. אף אחד לא מתכוון להעביר חרדים על דתם. אף אחד לא מתכוון להתערב בתוכן הערכי במערכת החינוך שלהם. אף אחד לא רוצה לפגוע באורח חייהם. מה שדורשים מהחרדים הוא פשוט שותפות, כי אנחנו לא יכולים לסחוב את האירוע יותר. ואם הציבור החרדי ונציגיו לא מסוגלים להבין את הטיעון הכל כך פשוט הזה, אם הם מאמינים באמת ובתמים בעולם של זכויות ללא חובות, אז כרגע, לכל הפחות, צריך להבהיר להם בעדינות שיקחו צעד אחורה מהבופה. לא כי אנחנו נהנים מזה. אלא כי אין לנו ברירה.

בדקה וקצת הזאת של יצחק פינדרוס בפודקאסט של נדב פרי Nadav Perry יש את זיקוק האבסורד של התפיסה החרדית והיחסים שלה למדינת ישראל - שילוב בלתי אפשרי בין אוטונומיה מוחלטת, בה למדינת ישראל אסור להתערב בכלום, אסור להגדיר בשום צורה מה הדרישה מהם כציבור, במקביל לדרישה מוחלטת להיות חלק מהחלוקה של כמו כולם. הרי כשפינדרוס מדבר על שינוי אמונה ותרבות באמצעות אמצעים משפטיים, על מה הוא מדבר? מישהו מעוניין בגזיזת פיאות של ילדים חרדים רכים? לאסור לימוד תורה? להטיל חובת אכילת חזיר בתשעה באב שחל ביום טוב שני של גלויות? מה בסך הכל דורשת אותה מדינה איומה שמבקשת, על פי פינדרוס, להעביר את החרדים על דתם? לקבוע שבעל המאה הוא בעל הדעה. רוצים לקבל תקצוב? יש לזה מחיר. המחיר הוא שמי שמקבל תקצוב מדינתי, לא יכול לעשות מה שבראש שלו. לא יכול לקיים אוטונומיה. לא יכול לדחות דרישות פדגוגיות, דרישות של חומר נדרש, מינימום לימודי אותו דורש הגורם המממן. מה שפינדרוס עושה, במכוון, הוא לערבב בין זכות שלילית לגיטימית (אתם לא תתערבו באמונות של הילדים שלי) לזכות חיובית לא מחויבת המציאות (אני אעשה מה בראש שלי ואתם תשלמו), וזאת הגדרה עדינה. פינדרוס אומר שאין שום מקום בגלובוס (לפחות הדמוקרטי) שמשנה בכוח אמונה של אנשים. אפשר לדון בזה, אבל מה שבטוח אין בגלובוס זאת מציאות בה קבוצה יודעת לדרוש, בלי להיות מוכנה להגדיר בשום צורה מה היא נותנת בתמורה, לא לפי הקריטריונים שלה, אלא לפי הקריטריונים של הצד הנותן. בכל העולם הדמוקרטי ושאינו, מי שמתעקש על מערכת חינוך אוטונומית, ללא דרישות וקריטריונים, לא מקבל תמיכה. קריטריונים ודרישות של תקצוב, בכל תחום, הם אלף בית של כל מדיניות הקצאה ציבורית. מי שמבקש כסף מדינתי, כפוף למנגנון המדינתי. בהכל. במה הוא מלמד, את מי הוא מקבל, מה ההכשרה של המורים המקצועיים בו, בדרישה שאם הוא אמור ללמד משהו, הוא אכן נלמד. הניתוק בין מימון לדרישות, ההתעקשות שלא צריך להיות קשר בין סבסוד למילוי אותן דרישות, אלו טענות כל כך אבסורדיות, שלא יאמן איך המסבירנים החרדים טוענים אותן שוב ושוב, ואפילו מוצאים פה ושם קהל. ובסוף, זה סיכום היחסים של החרדים בגלגולם הנוכחי עם מדינת ישראל. תפיסה של לקוחות במלון הכל כלול, שיכולים לקחת מכל הבא ליד, לקחת עוד המבורגר ועוד קבב מהבופה, ולא להבין למה דורשים מהם לשלם כמו כולם את החשבון. כמו בכל מערכת עם טרמפיסטים, זה יכול לעבוד לזמן מסוים, אבל כשהכמות של הטרמפיסטים הופכת לגדולה מדי, שיווי המשקל מופר, והסיפור נגמר. נגמר במימון, נגמר בכלכלה, נגמר בביטחון. יכולת הנשיאה של הציבורים האחרים פשוט נגמרה. אף אחד לא מתכוון להעביר חרדים על דתם. אף אחד לא מתכוון להתערב בתוכן הערכי במערכת החינוך שלהם. אף אחד לא רוצה לפגוע באורח חייהם. מה שדורשים מהחרדים הוא פשוט שותפות, כי אנחנו לא יכולים לסחוב את האירוע יותר. ואם הציבור החרדי ונציגיו לא מסוגלים להבין את הטיעון הכל כך פשוט הזה, אם הם מאמינים באמת ובתמים בעולם של זכויות ללא חובות, אז כרגע, לכל הפחות, צריך להבהיר להם בעדינות שיקחו צעד אחורה מהבופה. לא כי אנחנו נהנים מזה. אלא כי אין לנו ברירה.

Roni Eitan

16,537 次观看 • 3 天前

ראיון מדהים של סא"ל במיל' ד"ר אודי לוי, לשעבר ראש יחידת צלצל במוסד (היחידה שנועדה לסכל טרור באמצעים כלכליים ופעלה לחיסול התשתיות הפיננסיות של ארגוני הטרור, שנתניהו ויוסי כהן משום מה דאגו לסגור) היום עם ליאת רגב ברשת ב': -יש גורמים באמירויות שמוכנים לדבר עם גורמים ישראלים ולספר להם מה היה במסמכי רייבן (שמעידים על קבלת שוחד מקטאר ע"י מנהיגים וגורמים עסקיים בכירים ברחבי העולם, ביניהם בנימין נתניהו. גורמים אחרים בעולם כבר הועמדו על כך לדין!). בישראל מיהרו לקבוע שגם המסמכים המקוריים מזויפים, ולא איפשרו לחקור את הראיות, את המסמכים המקוריים ואת העדים. גם גורמים בכירים בקהילה היהודית בארה"ב מוכנים להעיד, ואף אחד לא פונה אליהם. למה? -מזוודות הדולרים מקטאר: יש ראיות ועדים לכך שכסף זלג לכיסים של אנשים. אף אחד לא בדק את זה. למה? -אף אחד לא בדק את כל האימפריה הכלכלית שבנתה משפחת נתניהו, ואת מקורות הכסף שלהם. כמו בכל ארגון פשיעה, חייבים להתחקות אחרי נתיב הכסף. אף אחד לא בדק מה תפקידו של אמציה בן ארצי (אחיה של שרה נתניהו), שהוא אחד המומחים הכי גדולים בעולם לבניית פלטפורומות פיננסיות ולמטבעות קריפטו בעולם. אף אחד לא בדק את הקשר לברוק פירס - אותו איש שיאיר נתניהו מבלה איתו שעות וימים בפורטו-ריקו, ומה התפקיד של סיימון פאליק. ממה יאיר נתניהו (המושך בחוטים) חי? מאיפה כל ההון? איפה הוא משלם מס הכנסה? יש פה המון מידע שמצביע על מקורות הכספים, על חשבונות הכספים, וגם על חשבונות הקריפטו. אף אחד לא בודק את זה. למה? -היועמ"שית ובכירים בשב"כ ובמוסד חייבים לאפשר לכל אנשי השירות ולגורמים הקרובים לסביבת נתניהו לספר את מה שהם יודעים ללא חשש. אי אפשר לחקור ברצינות את הקשרים של סביבת נתניהו עם קטאר, בלי לבדוק את המערך הכלכלי. אופן ניהול החקירה כרגע, שבוחן רק את קצה הפרשה בלי לבדוק אותה לעומק, בעיקר מקורות הכסף, תהיה בכיה לדורות. אי אפשר לחקור רק את יועצי רה"מ מבלי לחקור את כל המערכת מסביב, כמובן כולל את נתניהו עצמו. -אם אנחנו רוצים כעם, כמדינה, להתמודד עם כל הר הראיות הזה - נתניהו וכל סביבתו חייבים להיחקר, וכל המערך הכלכלי חייב להיבדק לעומק. כסף משאיר טביעות אצבע, ואנשים מדברים היום. אנשים יודעים, מדינות יודעות. הבורסות יודעות. בורסות קריפטו יודעות. מנהלי בורסות יודעים. זה הופך את ראש הממשלה שלנו לסחיט, וזה דבר נורא, זאת סכנת נפשות. -בלתי נתפס שנתניהו אמר על קטאר שהיא לא מדינת טרור. אני כתבתי את חוות הדעת שהוגשה לו על המסמכים שנתפסו בעזה, שהוכיחו חד-משמעית שקטאר מימנה את טרור החמאס וקידמה את האינטרסים של חמאס ברחבי העולם, ובכלל של האחים המוסלמים. נתניהו לא יכול לומר שהוא לא ידע. חייבים לבדוק את הכל לעומק אחת ולתמיד. ליאת רגב כאן חדשות | רשת ב

ראיון מדהים של סא"ל במיל' ד"ר אודי לוי, לשעבר ראש יחידת צלצל במוסד (היחידה שנועדה לסכל טרור באמצעים כלכליים ופעלה לחיסול התשתיות הפיננסיות של ארגוני הטרור, שנתניהו ויוסי כהן משום מה דאגו לסגור) היום עם ליאת רגב ברשת ב': -יש גורמים באמירויות שמוכנים לדבר עם גורמים ישראלים ולספר להם מה היה במסמכי רייבן (שמעידים על קבלת שוחד מקטאר ע"י מנהיגים וגורמים עסקיים בכירים ברחבי העולם, ביניהם בנימין נתניהו. גורמים אחרים בעולם כבר הועמדו על כך לדין!). בישראל מיהרו לקבוע שגם המסמכים המקוריים מזויפים, ולא איפשרו לחקור את הראיות, את המסמכים המקוריים ואת העדים. גם גורמים בכירים בקהילה היהודית בארה"ב מוכנים להעיד, ואף אחד לא פונה אליהם. למה? -מזוודות הדולרים מקטאר: יש ראיות ועדים לכך שכסף זלג לכיסים של אנשים. אף אחד לא בדק את זה. למה? -אף אחד לא בדק את כל האימפריה הכלכלית שבנתה משפחת נתניהו, ואת מקורות הכסף שלהם. כמו בכל ארגון פשיעה, חייבים להתחקות אחרי נתיב הכסף. אף אחד לא בדק מה תפקידו של אמציה בן ארצי (אחיה של שרה נתניהו), שהוא אחד המומחים הכי גדולים בעולם לבניית פלטפורומות פיננסיות ולמטבעות קריפטו בעולם. אף אחד לא בדק את הקשר לברוק פירס - אותו איש שיאיר נתניהו מבלה איתו שעות וימים בפורטו-ריקו, ומה התפקיד של סיימון פאליק. ממה יאיר נתניהו (המושך בחוטים) חי? מאיפה כל ההון? איפה הוא משלם מס הכנסה? יש פה המון מידע שמצביע על מקורות הכספים, על חשבונות הכספים, וגם על חשבונות הקריפטו. אף אחד לא בודק את זה. למה? -היועמ"שית ובכירים בשב"כ ובמוסד חייבים לאפשר לכל אנשי השירות ולגורמים הקרובים לסביבת נתניהו לספר את מה שהם יודעים ללא חשש. אי אפשר לחקור ברצינות את הקשרים של סביבת נתניהו עם קטאר, בלי לבדוק את המערך הכלכלי. אופן ניהול החקירה כרגע, שבוחן רק את קצה הפרשה בלי לבדוק אותה לעומק, בעיקר מקורות הכסף, תהיה בכיה לדורות. אי אפשר לחקור רק את יועצי רה"מ מבלי לחקור את כל המערכת מסביב, כמובן כולל את נתניהו עצמו. -אם אנחנו רוצים כעם, כמדינה, להתמודד עם כל הר הראיות הזה - נתניהו וכל סביבתו חייבים להיחקר, וכל המערך הכלכלי חייב להיבדק לעומק. כסף משאיר טביעות אצבע, ואנשים מדברים היום. אנשים יודעים, מדינות יודעות. הבורסות יודעות. בורסות קריפטו יודעות. מנהלי בורסות יודעים. זה הופך את ראש הממשלה שלנו לסחיט, וזה דבר נורא, זאת סכנת נפשות. -בלתי נתפס שנתניהו אמר על קטאר שהיא לא מדינת טרור. אני כתבתי את חוות הדעת שהוגשה לו על המסמכים שנתפסו בעזה, שהוכיחו חד-משמעית שקטאר מימנה את טרור החמאס וקידמה את האינטרסים של חמאס ברחבי העולם, ובכלל של האחים המוסלמים. נתניהו לא יכול לומר שהוא לא ידע. חייבים לבדוק את הכל לעומק אחת ולתמיד. ליאת רגב כאן חדשות | רשת ב

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

124,358 次观看 • 1 年前

ראיון מדהים של סא"ל במיל' ד"ר אודי לוי, לשעבר ראש יחידת צלצל במוסד (היחידה שנועדה לסכל טרור באמצעים כלכליים ופעלה לחיסול התשתיות הפיננסיות של ארגוני הטרור, שנתניהו ויוסי כהן משום מה דאגו לסגור) היום עם ליאת רגב ברשת ב': -יש גורמים באמירויות שמוכנים לדבר עם גורמים ישראלים ולספר להם מה היה במסמכי רייבן (שמעידים על קבלת שוחד מקטאר ע"י מנהיגים וגורמים עסקיים בכירים ברחבי העולם, ביניהם בנימין נתניהו. גורמים אחרים בעולם כבר הועמדו על כך לדין!). בישראל מיהרו לקבוע שגם המסמכים המקוריים מזויפים, ולא איפשרו לחקור את הראיות, את המסמכים המקוריים ואת העדים. גם גורמים בכירים בקהילה היהודית בארה"ב מוכנים להעיד, ואף אחד לא פונה אליהם. למה? -מזוודות הדולרים מקטאר: יש ראיות ועדים לכך שכסף זלג לכיסים של אנשים. אף אחד לא בדק את זה. למה? -אף אחד לא בדק את כל האימפריה הכלכלית שבנתה משפחת נתניהו, ואת מקורות הכסף שלהם. כמו בכל ארגון פשיעה, חייבים להתחקות אחרי נתיב הכסף. אף אחד לא בדק מה תפקידו של אמציה בן ארצי (אחיה של שרה נתניהו), שהוא אחד המומחים הכי גדולים בעולם לבניית פלטפורומות פיננסיות ולמטבעות קריפטו בעולם. אף אחד לא בדק את הקשר לברוק פירס - אותו איש שיאיר נתניהו מבלה איתו שעות וימים בפורטו-ריקו, ומה התפקיד של סיימון פאליק. ממה יאיר נתניהו (המושך בחוטים) חי? מאיפה כל ההון? איפה הוא משלם מס הכנסה? יש פה המון מידע שמצביע על מקורות הכספים, על חשבונות הכספים, וגם על חשבונות הקריפטו. אף אחד לא בודק את זה. למה? -היועמ"שית ובכירים בשב"כ ובמוסד חייבים לאפשר לכל אנשי השירות ולגורמים הקרובים לסביבת נתניהו לספר את מה שהם יודעים ללא חשש. אי אפשר לחקור ברצינות את הקשרים של סביבת נתניהו עם קטאר, בלי לבדוק את המערך הכלכלי. אופן ניהול החקירה כרגע, שבוחן רק את קצה הפרשה בלי לבדוק אותה לעומק, בעיקר מקורות הכסף, תהיה בכיה לדורות. אי אפשר לחקור רק את יועצי רה"מ מבלי לחקור את כל המערכת מסביב, כמובן כולל את נתניהו עצמו. -אם אנחנו רוצים כעם, כמדינה, להתמודד עם כל הר הראיות הזה - נתניהו וכל סביבתו חייבים להיחקר, וכל המערך הכלכלי חייב להיבדק לעומק. כסף משאיר טביעות אצבע, ואנשים מדברים היום. אנשים יודעים, מדינות יודעות. הבורסות יודעות. בורסות קריפטו יודעות. מנהלי בורסות יודעים. זה הופך את ראש הממשלה שלנו לסחיט, וזה דבר נורא, זאת סכנת נפשות. -בלתי נתפס שנתניהו אמר על קטאר שהיא לא מדינת טרור. אני כתבתי את חוות הדעת שהוגשה לו על המסמכים שנתפסו בעזה, שהוכיחו חד-משמעית שקטאר מימנה את טרור החמאס וקידמה את האינטרסים של חמאס ברחבי העולם, ובכלל של האחים המוסלמים. נתניהו לא יכול לומר שהוא לא ידע. חייבים לבדוק את הכל לעומק אחת ולתמיד. ליאת רגב כאן חדשות | רשת ב

ראיון מדהים של סא"ל במיל' ד"ר אודי לוי, לשעבר ראש יחידת צלצל במוסד (היחידה שנועדה לסכל טרור באמצעים כלכליים ופעלה לחיסול התשתיות הפיננסיות של ארגוני הטרור, שנתניהו ויוסי כהן משום מה דאגו לסגור) היום עם ליאת רגב ברשת ב': -יש גורמים באמירויות שמוכנים לדבר עם גורמים ישראלים ולספר להם מה היה במסמכי רייבן (שמעידים על קבלת שוחד מקטאר ע"י מנהיגים וגורמים עסקיים בכירים ברחבי העולם, ביניהם בנימין נתניהו. גורמים אחרים בעולם כבר הועמדו על כך לדין!). בישראל מיהרו לקבוע שגם המסמכים המקוריים מזויפים, ולא איפשרו לחקור את הראיות, את המסמכים המקוריים ואת העדים. גם גורמים בכירים בקהילה היהודית בארה"ב מוכנים להעיד, ואף אחד לא פונה אליהם. למה? -מזוודות הדולרים מקטאר: יש ראיות ועדים לכך שכסף זלג לכיסים של אנשים. אף אחד לא בדק את זה. למה? -אף אחד לא בדק את כל האימפריה הכלכלית שבנתה משפחת נתניהו, ואת מקורות הכסף שלהם. כמו בכל ארגון פשיעה, חייבים להתחקות אחרי נתיב הכסף. אף אחד לא בדק מה תפקידו של אמציה בן ארצי (אחיה של שרה נתניהו), שהוא אחד המומחים הכי גדולים בעולם לבניית פלטפורומות פיננסיות ולמטבעות קריפטו בעולם. אף אחד לא בדק את הקשר לברוק פירס - אותו איש שיאיר נתניהו מבלה איתו שעות וימים בפורטו-ריקו, ומה התפקיד של סיימון פאליק. ממה יאיר נתניהו (המושך בחוטים) חי? מאיפה כל ההון? איפה הוא משלם מס הכנסה? יש פה המון מידע שמצביע על מקורות הכספים, על חשבונות הכספים, וגם על חשבונות הקריפטו. אף אחד לא בודק את זה. למה? -היועמ"שית ובכירים בשב"כ ובמוסד חייבים לאפשר לכל אנשי השירות ולגורמים הקרובים לסביבת נתניהו לספר את מה שהם יודעים ללא חשש. אי אפשר לחקור ברצינות את הקשרים של סביבת נתניהו עם קטאר, בלי לבדוק את המערך הכלכלי. אופן ניהול החקירה כרגע, שבוחן רק את קצה הפרשה בלי לבדוק אותה לעומק, בעיקר מקורות הכסף, תהיה בכיה לדורות. אי אפשר לחקור רק את יועצי רה"מ מבלי לחקור את כל המערכת מסביב, כמובן כולל את נתניהו עצמו. -אם אנחנו רוצים כעם, כמדינה, להתמודד עם כל הר הראיות הזה - נתניהו וכל סביבתו חייבים להיחקר, וכל המערך הכלכלי חייב להיבדק לעומק. כסף משאיר טביעות אצבע, ואנשים מדברים היום. אנשים יודעים, מדינות יודעות. הבורסות יודעות. בורסות קריפטו יודעות. מנהלי בורסות יודעים. זה הופך את ראש הממשלה שלנו לסחיט, וזה דבר נורא, זאת סכנת נפשות. -בלתי נתפס שנתניהו אמר על קטאר שהיא לא מדינת טרור. אני כתבתי את חוות הדעת שהוגשה לו על המסמכים שנתפסו בעזה, שהוכיחו חד-משמעית שקטאר מימנה את טרור החמאס וקידמה את האינטרסים של חמאס ברחבי העולם, ובכלל של האחים המוסלמים. נתניהו לא יכול לומר שהוא לא ידע. חייבים לבדוק את הכל לעומק אחת ולתמיד. ליאת רגב כאן חדשות | רשת ב

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

27,003 次观看 • 1 年前

מצד אחד, חמלה. האיש סובל באמת. לא נעים למראה. מצד שני, הכרה שמדובר באדם טיפש. מלא-מלא. אז נכון, הוא עם חליפה ועניבה, גם הזקן גזוז בקפידה, אבל מדובר בכסיל. אהרון ברק הוא האיש ״שהכי ניסה להפיל את נתניהו?״ מתי בדיוק, ריקלין? ברק ונתניהו ניהלו תמיד מערכת יחסים קרובה. נתניהו היה גדול מגני בית המשפט העליון. אף אחד לא הגן על העליון יותר מנתניהו. רוב חייו הוא גם התגאה בזה. אהרון ברק לא מעורב בחקירות נגדו. ברק לא עשה שום דבר רע לנתניהו. כשנתניהו נקלע למצוקה פלילית, הוא הזעיק את ברק שיכשיר את עיסקת הטיעון שלו. וברק בא. אז על מה אתה מדבר, למען השם? זה שאהרון ברק נבחר להיות השופט שמייצג אותנו בהאג אומר ש״נתניהו וברק בסטיז״? באמת, ריקלין? אתה עד כדי כך כסיל? אתה באמת האמנת לזבל שמכרת לציבור כל השנים האלה? אתה לא מודע לעובדה שאין לישראל נציג שיכול להביא את מה שברק מביא? שאין אף אחד שמגיע לקרסולי ההערכה האדירה שהוא זוכה לה בעולם, המוניטין שאין דומה לו, היידע, השליטה ברזי המשפט הבינלאומי, היכולת המוכחת? אתה באמת האמנת לכזב שאהרון ברק הוא נאצי אוייב ישראל? כשאתה יודע שאהרון ברק הוא אבי השכפ״ץ שמגן על ישראל. כשאתה יודע שרק שמו הטוב של בית המשפט העליון בישראל, רק המוניטין המדהים של אהרון ברק ושל שופטי עליון נוספים, אלה הם חגורת ההגנה של הדמוקרטיה הישראלית שמאפשרת לנו להמשיך להחזיק בשטחים שבהם יושבים מיליוני בני עם אחר, בלי לשלם על זה מחיר. שטח שמעולם לא סיפחנו (למה?), שאין לו מעמד משפטי מוגדר, אבל יש בו מיליוני בני עם אחר. כדי לתפקד במצב כזה בלי להסתבך, צריך מוסדות דמוקרטיים חזקים שהעולם נותן בהם אמון. ואת כל זה, יש לנו. את כל זה, מסמל אהרון ברק. קצינינו, לוחמינו ומנהיגינו לא פגשו טריבונלים בינלאומיים עד עכשיו בזכותך, ריקלין? בזכות פרופ׳ טליה איינהורן? בזכות כינרת בראשי? מי הכשיר את הסיכול הממוקד? פרקטיקה ישראלית ייחודית שהומצאה כאן ואחר-כך אומצה ע״י ארה״ב ומדינות נוספות? בית המשפט העליון של מדינת ישראל. חותמת כשרון שמקובלת בכל העולם. מי הכשיר את ההתנחלויות? מי דחה עתירה נגד הוראות הפתיחה באש בפרימטר של עזה ואיפשר לצה״ל של גדי איזנקוט לפגוע ב-30 אלף פלסטינים ולהרוג 300 ב״צעדות השיבה״ ההן? אפשר להמשיך את הרשימה הזו עד האג. אנחנו יהודים. מיעוט מבוטל בעולם. מוקפים במיליארד וחצי מוסלמים ומאות מיליוני ערבים. הכוח היחיד שלנו הוא כוח צידקתנו. העליונות המוסרית שלנו. העובדה שאנחנו דמוקרטיה שבה גם לחיי אדם וזכויות אדם יש ערך. הדגל של כל זה הוא בית המשפט העליון. זה מה שמאפשר לנו, לפחות עד היום, להיות מי שאנחנו ולהגן על עצמנו. עד שהתחלתם לפרק את זה. מזלנו שלא הספקתם. אין לאף אומה בעולם נציג ראוי יותר מנציגה של מדינת ישראל בהאג. ילד קטן שניצל בנס משיני הנאצים, הפך לאחד האנשים המבריקים בדורו, עשה גם לא מעט שגיאות אבל אף אחד, אף פעם, לא העלה על דעתו לפקפק בעובדת היותו ציוני מסור, פטריוט ישראלי ואישיות בעלת מוניטין בינלאומי.

מצד אחד, חמלה. האיש סובל באמת. לא נעים למראה. מצד שני, הכרה שמדובר באדם טיפש. מלא-מלא. אז נכון, הוא עם חליפה ועניבה, גם הזקן גזוז בקפידה, אבל מדובר בכסיל. אהרון ברק הוא האיש ״שהכי ניסה להפיל את נתניהו?״ מתי בדיוק, ריקלין? ברק ונתניהו ניהלו תמיד מערכת יחסים קרובה. נתניהו היה גדול מגני בית המשפט העליון. אף אחד לא הגן על העליון יותר מנתניהו. רוב חייו הוא גם התגאה בזה. אהרון ברק לא מעורב בחקירות נגדו. ברק לא עשה שום דבר רע לנתניהו. כשנתניהו נקלע למצוקה פלילית, הוא הזעיק את ברק שיכשיר את עיסקת הטיעון שלו. וברק בא. אז על מה אתה מדבר, למען השם? זה שאהרון ברק נבחר להיות השופט שמייצג אותנו בהאג אומר ש״נתניהו וברק בסטיז״? באמת, ריקלין? אתה עד כדי כך כסיל? אתה באמת האמנת לזבל שמכרת לציבור כל השנים האלה? אתה לא מודע לעובדה שאין לישראל נציג שיכול להביא את מה שברק מביא? שאין אף אחד שמגיע לקרסולי ההערכה האדירה שהוא זוכה לה בעולם, המוניטין שאין דומה לו, היידע, השליטה ברזי המשפט הבינלאומי, היכולת המוכחת? אתה באמת האמנת לכזב שאהרון ברק הוא נאצי אוייב ישראל? כשאתה יודע שאהרון ברק הוא אבי השכפ״ץ שמגן על ישראל. כשאתה יודע שרק שמו הטוב של בית המשפט העליון בישראל, רק המוניטין המדהים של אהרון ברק ושל שופטי עליון נוספים, אלה הם חגורת ההגנה של הדמוקרטיה הישראלית שמאפשרת לנו להמשיך להחזיק בשטחים שבהם יושבים מיליוני בני עם אחר, בלי לשלם על זה מחיר. שטח שמעולם לא סיפחנו (למה?), שאין לו מעמד משפטי מוגדר, אבל יש בו מיליוני בני עם אחר. כדי לתפקד במצב כזה בלי להסתבך, צריך מוסדות דמוקרטיים חזקים שהעולם נותן בהם אמון. ואת כל זה, יש לנו. את כל זה, מסמל אהרון ברק. קצינינו, לוחמינו ומנהיגינו לא פגשו טריבונלים בינלאומיים עד עכשיו בזכותך, ריקלין? בזכות פרופ׳ טליה איינהורן? בזכות כינרת בראשי? מי הכשיר את הסיכול הממוקד? פרקטיקה ישראלית ייחודית שהומצאה כאן ואחר-כך אומצה ע״י ארה״ב ומדינות נוספות? בית המשפט העליון של מדינת ישראל. חותמת כשרון שמקובלת בכל העולם. מי הכשיר את ההתנחלויות? מי דחה עתירה נגד הוראות הפתיחה באש בפרימטר של עזה ואיפשר לצה״ל של גדי איזנקוט לפגוע ב-30 אלף פלסטינים ולהרוג 300 ב״צעדות השיבה״ ההן? אפשר להמשיך את הרשימה הזו עד האג. אנחנו יהודים. מיעוט מבוטל בעולם. מוקפים במיליארד וחצי מוסלמים ומאות מיליוני ערבים. הכוח היחיד שלנו הוא כוח צידקתנו. העליונות המוסרית שלנו. העובדה שאנחנו דמוקרטיה שבה גם לחיי אדם וזכויות אדם יש ערך. הדגל של כל זה הוא בית המשפט העליון. זה מה שמאפשר לנו, לפחות עד היום, להיות מי שאנחנו ולהגן על עצמנו. עד שהתחלתם לפרק את זה. מזלנו שלא הספקתם. אין לאף אומה בעולם נציג ראוי יותר מנציגה של מדינת ישראל בהאג. ילד קטן שניצל בנס משיני הנאצים, הפך לאחד האנשים המבריקים בדורו, עשה גם לא מעט שגיאות אבל אף אחד, אף פעם, לא העלה על דעתו לפקפק בעובדת היותו ציוני מסור, פטריוט ישראלי ואישיות בעלת מוניטין בינלאומי.

Ben Caspit בן כספית

142,050 次观看 • 2 年前

וואו וואו וואו, ראיון מדהים עם אילן גרין בחדשות 12. תקשיבו לכל מילה שלו. צועק בשם כולנו. בשם כל ההורים ללוחמים, משפחות החטופים, וכנראה בשם הרוב המוחלט (והשפוי) של אזרחי ישראל. אילן גרין הוא אב לשני לוחמים, שאחד מהם נפצע קשה בחאן יונס והתעורר מתרדמת רק השבוע (שגם נאם אמש בהפגנה בכיכר הבימה בקריאה לסיום המלחמה): 🔹 התירוץ הנוכחי של המלחמה הוא שצריך להכריע את חמאס, כדי שלא יהיה עוד 7 באוקטובר - זה בלוף. בעצם הממשלה אומרת שהיא לא יכולה להגן עלינו. הממשלה מודה בפה מלא שהיא לא יכול. להגן עלינו מפני הארגון העלוב הזה, בתא השטח הקטן הזה. אם אתם לא יכולים לעשות אפילו את זה כבר שנתיים, אז זוזו הצידה. 🔹 השחיקה של החיילים הצעירים, גם מבצעית וגם נפשית, גומרת אותם. הם כבר לא יודעים בשביל מה הם נלחמים. האויבים שלנו רואים את זה. הם כבר מכינים את ה-7 באוקטובר הבא, זה ברור. 🔹 המלחמה נועדה להחזיר את החטופים? שרים בכירים בממשלה (יש מי שיגידו יותר בכירים מראש הממשלה) מתגאים בכך שהם השאירו ישראלים חטופים בשבי חמאס!! 🔹 הממשלה שלי נלחמת בי! 🔹 באתי לדבר בשם הילדים הלוחמים ובשם ההורים שלהם, שלא ישנים כבר כמעט שנתיים, שמבינים שהמלחמה הזאת היא בלוף. 🔹 מי שמטרפד עסקאות זה נתניהו, ויש לזה הוכחות. 🔹 לא מעניין אותי מה חמאס וטראמפ אומרים, אני מקשיב לממשלה שלי, מי שאמור להגן עלי. הם לא מאפשרים לנו להשתקם, בתירוץ שקרי של ביטחון. מה הבעיה? אפשר להגן על הגבול. שים את כל צה"ל על הגבול. ואם ירו טילים - מייד משמידים את תשתיות טרור. מי יעצור אותנו? 🔹 הפוליטיקאים ההזויים שרוצים להקים התנחלויות בעזה בכלל לא עוברים את אחוז החסימה, ובפועל הם קובעים את מטרות המלחמה. מי החליט שאלו מטרות המלחמה? התקבלה החלטה כזאת בקבינט? לא, הם עושים את זה מתחת לרדאר, על הגב של הילדים שלי שמתים! על מה הם מתים? 🔹 היו שתי עסקאות - בנוב' 23 ובינואר 25, ואת שתיהן נתניהו פוצץ. 🔹 ישב פה באולפן הזה פרשן בכיר, שכולם יודעים את מי הוא מייצג, והודיע עוד בינואר (לפני שהתחילה הפעימה הראשונה), שלא תהיה פעימה שניה. אתם מבינים מה עובר על משפחות החטופים ברגע הזה? הם מבינים שהממשלה החליטה מראש שלא תהיה פעימה שניה. זאת התעללות ממש. 🔹 מה זה הרוע הזה? מאיפה הרשעות הזאת? איזה חינוך האנשים האלה קיבלו? 🔹 נתניהו החליט להפקיר את החטופים, עוד בשבוע הראשון למלחמה. כשכתבתי את זה אז, התעצבנו עלי וחשבו שאני משוגע, אבל זה התברר כנכון. 🔹 אחים ואחיות שלי, כל עם ישראל, צאו לרחובות! עכשיו. כי לא תהיה פעם שניה. תשביתו את המשק עכשיו. איפה כל ראשי המשק? אתם לא מבינים שזה בלוף? עובדים עלינו בעיניים. כל הברבורים על טראמפ ועל פוליטיקה זה בלוף, זה ספינים. צאו לרחובות! השבתה מלאה, זה לא יילך אחרת. עוד מעט גם את זה לא נוכל לעשות. 🔹 נקווה שלא יפלו עוד חיילים, אבל אני כבר מודיע: אם לא נעשה משהו עכשיו, יפלו עוד.

וואו וואו וואו, ראיון מדהים עם אילן גרין בחדשות 12. תקשיבו לכל מילה שלו. צועק בשם כולנו. בשם כל ההורים ללוחמים, משפחות החטופים, וכנראה בשם הרוב המוחלט (והשפוי) של אזרחי ישראל. אילן גרין הוא אב לשני לוחמים, שאחד מהם נפצע קשה בחאן יונס והתעורר מתרדמת רק השבוע (שגם נאם אמש בהפגנה בכיכר הבימה בקריאה לסיום המלחמה): 🔹 התירוץ הנוכחי של המלחמה הוא שצריך להכריע את חמאס, כדי שלא יהיה עוד 7 באוקטובר - זה בלוף. בעצם הממשלה אומרת שהיא לא יכולה להגן עלינו. הממשלה מודה בפה מלא שהיא לא יכול. להגן עלינו מפני הארגון העלוב הזה, בתא השטח הקטן הזה. אם אתם לא יכולים לעשות אפילו את זה כבר שנתיים, אז זוזו הצידה. 🔹 השחיקה של החיילים הצעירים, גם מבצעית וגם נפשית, גומרת אותם. הם כבר לא יודעים בשביל מה הם נלחמים. האויבים שלנו רואים את זה. הם כבר מכינים את ה-7 באוקטובר הבא, זה ברור. 🔹 המלחמה נועדה להחזיר את החטופים? שרים בכירים בממשלה (יש מי שיגידו יותר בכירים מראש הממשלה) מתגאים בכך שהם השאירו ישראלים חטופים בשבי חמאס!! 🔹 הממשלה שלי נלחמת בי! 🔹 באתי לדבר בשם הילדים הלוחמים ובשם ההורים שלהם, שלא ישנים כבר כמעט שנתיים, שמבינים שהמלחמה הזאת היא בלוף. 🔹 מי שמטרפד עסקאות זה נתניהו, ויש לזה הוכחות. 🔹 לא מעניין אותי מה חמאס וטראמפ אומרים, אני מקשיב לממשלה שלי, מי שאמור להגן עלי. הם לא מאפשרים לנו להשתקם, בתירוץ שקרי של ביטחון. מה הבעיה? אפשר להגן על הגבול. שים את כל צה"ל על הגבול. ואם ירו טילים - מייד משמידים את תשתיות טרור. מי יעצור אותנו? 🔹 הפוליטיקאים ההזויים שרוצים להקים התנחלויות בעזה בכלל לא עוברים את אחוז החסימה, ובפועל הם קובעים את מטרות המלחמה. מי החליט שאלו מטרות המלחמה? התקבלה החלטה כזאת בקבינט? לא, הם עושים את זה מתחת לרדאר, על הגב של הילדים שלי שמתים! על מה הם מתים? 🔹 היו שתי עסקאות - בנוב' 23 ובינואר 25, ואת שתיהן נתניהו פוצץ. 🔹 ישב פה באולפן הזה פרשן בכיר, שכולם יודעים את מי הוא מייצג, והודיע עוד בינואר (לפני שהתחילה הפעימה הראשונה), שלא תהיה פעימה שניה. אתם מבינים מה עובר על משפחות החטופים ברגע הזה? הם מבינים שהממשלה החליטה מראש שלא תהיה פעימה שניה. זאת התעללות ממש. 🔹 מה זה הרוע הזה? מאיפה הרשעות הזאת? איזה חינוך האנשים האלה קיבלו? 🔹 נתניהו החליט להפקיר את החטופים, עוד בשבוע הראשון למלחמה. כשכתבתי את זה אז, התעצבנו עלי וחשבו שאני משוגע, אבל זה התברר כנכון. 🔹 אחים ואחיות שלי, כל עם ישראל, צאו לרחובות! עכשיו. כי לא תהיה פעם שניה. תשביתו את המשק עכשיו. איפה כל ראשי המשק? אתם לא מבינים שזה בלוף? עובדים עלינו בעיניים. כל הברבורים על טראמפ ועל פוליטיקה זה בלוף, זה ספינים. צאו לרחובות! השבתה מלאה, זה לא יילך אחרת. עוד מעט גם את זה לא נוכל לעשות. 🔹 נקווה שלא יפלו עוד חיילים, אבל אני כבר מודיע: אם לא נעשה משהו עכשיו, יפלו עוד.

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

40,346 次观看 • 1 年前

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - גיא פורן, ממובילי מחאת טייסי חיל האוויר, מביע ביטחון מוחלט שבג"ץ יפסול את חוק ביטול עילת הסבירות, אך מציין שהוא תומך "בהחלטה של הטייסים הפעילים להשעות את שירות המילואים ההתנדבותי שלהם; הם [הטייסים] חושבים שזה הדבר היחיד שיכול לעצור את זה" ב-24 ביולי 2023, התארח גיא פורן, ממובילי מחאת הטייסים נגד הרפורמה המשפטית, בתוכנית הרדיו של אריה אלדד ואיתן כבל ב-103fm. להלן תוכן הראיון: אריה אלדד: שלום וערב לסרן במילואים גיא פורן ממקימי פורום 555. גיא פורן: ערב טוב לכם. אריה אלדד: זה שאתה סרן, זה אומר שאתה אדם צעיר ועדיין טייס פעיל או שלא היפלת מספיק מטוסי אויב? גיא פורן: אני לא טייס פעיל, ואני צעיר בן 67. אריה אלדד: שכוייך! כל הכבוד, אבל לא היית בן 37 היום, ואתה רואה את החלטת הכנסת, או שומע עליה, ושומע גם את קריאתו של ראש האופוזיציה, [יאיר] לפיד, שאומר, חכו לבג"ץ. מה אתה עושה? גיא פורן: קודם כל, אני לא חושב שיש משמעות ל'לחכות לבג"ץ', כי אני חושב שבג"ץ, הסיכוי, כולכם בטח מסכימים, שבג"ץ יפסול את החוק הזה [חוק ביטול עילת הסבירות] מחר. הוא [החוק] לא קיים. אבל אני, כמו שאתם יודעים, מוביל את קבוצת 555, שיש בה 1700 טייסים לשעבר, כמוני, שהכרזנו באופן מאוד ברור שאנחנו תומכים בהחלטה של הטייסים הפעילים להשעות את שירות המילואים ההתנדבותי שלהם, אם הם יחליטו זאת, אנחנו לא דוחפים אותם, אבל אם הם יחליטו כך, אנחנו תומכים בהם. אז מה שלפיד אמר לא נראה לי שמשנה משהו בעניין. איתן כבל: אבל גיא, [מדבר] איתן כבל, ערב טוב. גיא פורן: ערב טוב. איתן כבל: תראה בסוף, זו מדינה לא רק של הקואליציה. זו מדינה של כולנו גם אלה שבאופוזיציה. זאת אומרת, אתה לא חושב שהמקום הקדוש הזה שנקרא צה"ל, להתהפך ובפעם הבאה זה יעבוד נגדנו אלה שחושבים הפוך? גיא פורן: לא, אז רגע אתה לדעתי אתה מערבב פה שני דברים. איתן כבל: בבקשה. גיא פורן: אז אני אנסה להבהיר. קודם כל, בוודאי שצה"ל יקר לכולנו, ובוודאי שההחלטה של טייסים, שכל החיים שלהם משרתים, ושחיל האוויר זה חלק מהחיים שלהם, לעשות צעד כזה של הפסקת המילואים להפסיק טיסה, שזה החיים שלהם, זה צעד שזאת הקרבה אדירה מבחינתם. הם עושים את זה רק בגלל שהם חושבים שזה הדבר היחיד שיכול לעצור את זה, ותוך ידיעה... אריה אלדד: כלומר, לא בג"ץ, לא חסימות הכבישים, הטייסים. הפיכה צבאית. גיא פורן: לא, זה בכלל לא הפיכה צבאית, כי הפיכה צבאית זה מישהו שהולך לקחת כוח. להיפך, אנחנו שמים את הנשק שלנו. זה לא נשק. התנדבות, וכבר דיברנו על זה אריה כמה פעמים. אריה אלדד: נכון. לא שכנענו זה את זה. גיא פורן: לא, לא, זה חשוב, כי אתם כל פעם... אריה אלדד: אבל האמירה שלך היא חשובה, אתה אומר, לא הכנסת, לא בג"ץ, לא החסימות, אנחנו. אנחנו קו ההגנה האחרון. גיא פורן: לא, לא, ממש לא. אה, לא, לא בעניין של קו הגנה. כל אחד בפני עצמו מסתכל בראי ואומר, האם אני, ש-40 שנה הולך למילואים כל פעם, רוצה ויכול להמשיך להתנדב למילואים, אם המדינה, מבחינתי, הפרה את החוזה ושינתה את חוקי המשחק? אנחנו 40 שנה, שירתנו בממשלות ימין, מתוכם 15 ביבי [בנימין נתניהו], לא אהבנו חלק אדיר מהדברים שנעשו. אף פעם בחיים לא חלמנו לעשות צעד כזה. איתן כבל: אבל עדיין גיא, אני אומר לך שוב, אני בצעד שלך מלא מלא. אבל, אני עדיין תוהה לעצמי, אתה מבין, בכל מה שנוגע, מה שאני רואה בעיני רוחי זה עולם של ציפור נפש. אתה בדיוק הגדרת את זה, הגדרת את זה, הם רואים בזה, ובצדק מבחינתם, שבירה של מערכת ההסכמות בין העם לבין השלטון. בבחירות הבאות, אחרי הבחירות, ירצו לעשות שלום, ירצו להעביר משהו ממקום למקום, ואנשים יבואו בדיוק מאותה נקודה של ציפור נפש. זה מה שמטריד אותי. גיא פורן: איתן, אני אענה לך.אז שלא יטריד אותך. למה? קודם כל, אם יעשו שלום, לא נראה לי שתהיה פה התנגדות חריפה, אבל נתת לך סתם דוגמה. בוא נגיד שמבחינתי, אם היה מדובר באיזשהו צעד של ימין או שמאל או משהו כזה, אז לא היה הנושא. אני לא רואה מצב, שבו ממשלה, נגיד אחרת, תשנה את חוקי המשחק באותה צורה של מה שנהיה עכשיו, ואם יצאו אנשים לרחובות, כי היא תנסה לשנות את זה, אני אתמוך בהם. אין צד שני. אין צד שני בקטע של הליברליזם והדמוקרטיה. יש צד אחד. אריה אלדד: תודה רבה, להבנתי, [הסכמי] אוסלו למשל שינה לחלוטין את כללי המשחק בארץ ישראל, אבל אולי זה רק אני... גיא פורן: ממש לא, אוסלו זו החלטה של הממשלה. החלטה מדינית. אריה אלדד: סליחה, אני מתנצל, מחקתי את זה מהפרוטוקול כי נגמר לנו הזמן. תודה רבה, סרן גיא פורן. גיא פורן: תודה רבה, חברים, תודה לכם. סימוכין: ספטמבר 2023 – איל נוה ממייסדי "אחים לנשק": "נכבד את פסיקת בית המשפט העליון" אם יחליט שלא לבטל את החוק לביטול עילת הסבירות. סימוכין:

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - גיא פורן, ממובילי מחאת טייסי חיל האוויר, מביע ביטחון מוחלט שבג"ץ יפסול את חוק ביטול עילת הסבירות, אך מציין שהוא תומך "בהחלטה של הטייסים הפעילים להשעות את שירות המילואים ההתנדבותי שלהם; הם [הטייסים] חושבים שזה הדבר היחיד שיכול לעצור את זה" ב-24 ביולי 2023, התארח גיא פורן, ממובילי מחאת הטייסים נגד הרפורמה המשפטית, בתוכנית הרדיו של אריה אלדד ואיתן כבל ב-103fm. להלן תוכן הראיון: אריה אלדד: שלום וערב לסרן במילואים גיא פורן ממקימי פורום 555. גיא פורן: ערב טוב לכם. אריה אלדד: זה שאתה סרן, זה אומר שאתה אדם צעיר ועדיין טייס פעיל או שלא היפלת מספיק מטוסי אויב? גיא פורן: אני לא טייס פעיל, ואני צעיר בן 67. אריה אלדד: שכוייך! כל הכבוד, אבל לא היית בן 37 היום, ואתה רואה את החלטת הכנסת, או שומע עליה, ושומע גם את קריאתו של ראש האופוזיציה, [יאיר] לפיד, שאומר, חכו לבג"ץ. מה אתה עושה? גיא פורן: קודם כל, אני לא חושב שיש משמעות ל'לחכות לבג"ץ', כי אני חושב שבג"ץ, הסיכוי, כולכם בטח מסכימים, שבג"ץ יפסול את החוק הזה [חוק ביטול עילת הסבירות] מחר. הוא [החוק] לא קיים. אבל אני, כמו שאתם יודעים, מוביל את קבוצת 555, שיש בה 1700 טייסים לשעבר, כמוני, שהכרזנו באופן מאוד ברור שאנחנו תומכים בהחלטה של הטייסים הפעילים להשעות את שירות המילואים ההתנדבותי שלהם, אם הם יחליטו זאת, אנחנו לא דוחפים אותם, אבל אם הם יחליטו כך, אנחנו תומכים בהם. אז מה שלפיד אמר לא נראה לי שמשנה משהו בעניין. איתן כבל: אבל גיא, [מדבר] איתן כבל, ערב טוב. גיא פורן: ערב טוב. איתן כבל: תראה בסוף, זו מדינה לא רק של הקואליציה. זו מדינה של כולנו גם אלה שבאופוזיציה. זאת אומרת, אתה לא חושב שהמקום הקדוש הזה שנקרא צה"ל, להתהפך ובפעם הבאה זה יעבוד נגדנו אלה שחושבים הפוך? גיא פורן: לא, אז רגע אתה לדעתי אתה מערבב פה שני דברים. איתן כבל: בבקשה. גיא פורן: אז אני אנסה להבהיר. קודם כל, בוודאי שצה"ל יקר לכולנו, ובוודאי שההחלטה של טייסים, שכל החיים שלהם משרתים, ושחיל האוויר זה חלק מהחיים שלהם, לעשות צעד כזה של הפסקת המילואים להפסיק טיסה, שזה החיים שלהם, זה צעד שזאת הקרבה אדירה מבחינתם. הם עושים את זה רק בגלל שהם חושבים שזה הדבר היחיד שיכול לעצור את זה, ותוך ידיעה... אריה אלדד: כלומר, לא בג"ץ, לא חסימות הכבישים, הטייסים. הפיכה צבאית. גיא פורן: לא, זה בכלל לא הפיכה צבאית, כי הפיכה צבאית זה מישהו שהולך לקחת כוח. להיפך, אנחנו שמים את הנשק שלנו. זה לא נשק. התנדבות, וכבר דיברנו על זה אריה כמה פעמים. אריה אלדד: נכון. לא שכנענו זה את זה. גיא פורן: לא, לא, זה חשוב, כי אתם כל פעם... אריה אלדד: אבל האמירה שלך היא חשובה, אתה אומר, לא הכנסת, לא בג"ץ, לא החסימות, אנחנו. אנחנו קו ההגנה האחרון. גיא פורן: לא, לא, ממש לא. אה, לא, לא בעניין של קו הגנה. כל אחד בפני עצמו מסתכל בראי ואומר, האם אני, ש-40 שנה הולך למילואים כל פעם, רוצה ויכול להמשיך להתנדב למילואים, אם המדינה, מבחינתי, הפרה את החוזה ושינתה את חוקי המשחק? אנחנו 40 שנה, שירתנו בממשלות ימין, מתוכם 15 ביבי [בנימין נתניהו], לא אהבנו חלק אדיר מהדברים שנעשו. אף פעם בחיים לא חלמנו לעשות צעד כזה. איתן כבל: אבל עדיין גיא, אני אומר לך שוב, אני בצעד שלך מלא מלא. אבל, אני עדיין תוהה לעצמי, אתה מבין, בכל מה שנוגע, מה שאני רואה בעיני רוחי זה עולם של ציפור נפש. אתה בדיוק הגדרת את זה, הגדרת את זה, הם רואים בזה, ובצדק מבחינתם, שבירה של מערכת ההסכמות בין העם לבין השלטון. בבחירות הבאות, אחרי הבחירות, ירצו לעשות שלום, ירצו להעביר משהו ממקום למקום, ואנשים יבואו בדיוק מאותה נקודה של ציפור נפש. זה מה שמטריד אותי. גיא פורן: איתן, אני אענה לך.אז שלא יטריד אותך. למה? קודם כל, אם יעשו שלום, לא נראה לי שתהיה פה התנגדות חריפה, אבל נתת לך סתם דוגמה. בוא נגיד שמבחינתי, אם היה מדובר באיזשהו צעד של ימין או שמאל או משהו כזה, אז לא היה הנושא. אני לא רואה מצב, שבו ממשלה, נגיד אחרת, תשנה את חוקי המשחק באותה צורה של מה שנהיה עכשיו, ואם יצאו אנשים לרחובות, כי היא תנסה לשנות את זה, אני אתמוך בהם. אין צד שני. אין צד שני בקטע של הליברליזם והדמוקרטיה. יש צד אחד. אריה אלדד: תודה רבה, להבנתי, [הסכמי] אוסלו למשל שינה לחלוטין את כללי המשחק בארץ ישראל, אבל אולי זה רק אני... גיא פורן: ממש לא, אוסלו זו החלטה של הממשלה. החלטה מדינית. אריה אלדד: סליחה, אני מתנצל, מחקתי את זה מהפרוטוקול כי נגמר לנו הזמן. תודה רבה, סרן גיא פורן. גיא פורן: תודה רבה, חברים, תודה לכם. סימוכין: ספטמבר 2023 – איל נוה ממייסדי "אחים לנשק": "נכבד את פסיקת בית המשפט העליון" אם יחליט שלא לבטל את החוק לביטול עילת הסבירות. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

20,853 次观看 • 10 个月前

שישה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר - אל"מ (במיל.) נוף ארז: "המטרה של המילואימניקים, שהקפיאו את השירות, זה לגרום לחיל האוויר לא לחזור לתפקוד מלא, גם לא ברגיעה, ובטח ובטח לא אם חס וחלילה ניכנס למצב חירום; ליצור לחץ על מקבלי ההחלטות; אנחנו בחוסר כשירות כמעט מוחלט מבחינת חיל האוויר" עיקרי דבריו של אל"מ (במיל.) נוף ארז, מראשי מחאת הטייסים נגד הרפורמה המשפטית: (*) "המטרה שלנו, של אנשי המחאה לצורך העניין, או המילואימניקים שהקפיאו את השירות, זה לגרום לחיל האוויר לא לחזור לתפקוד מלא, גם לא ברגיעה, ובטח ובטח לא אם חס וחלילה ניכנס למצב חירום. לא רק אנחנו, גם מילואימניקים של יחידות וכלל צה"ל... בשביל ליצור לחץ על מקבלי החלטות". (*) "יש מצוקה חמורה [בחיל האוויר] ממה שאני יודע. המטה המבצעי של חיל האוויר לא יכול לתפקד למצב לחימה". (*) "אנחנו די מגובשים בדעתנו לא לחזור, לא בכל מקרה, יש בעיה לחיל האוויר לתת מענה מידי למצב לחימה, אם זה בעזה או בלבנון, בטח בטח בלבנון. בישראל, בצה"ל, ללא המטה המבצעי של חיל האוויר במחצית מהכוח בטייסות המבצעיות לא יכול לתת מענה כמו שצריך". (*) "אנחנו בחוסר כשירות כמעט מוחלט מבחינת חיל האוויר וגם בשיתוף הפעולה עם כוחות הצבא". (*) "אני מודאג. אני מודאג, אבל החלטנו שזה האקדח האחרון שנשאר לנו להשתמש כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות". ב-1 באוקטובר 2023, אל"מ (במיל.) נוף ארז, מראשי מחאת הטייסים נגד הרפורמה המשפטית, התארח בתוכניתה של לוסי אהריש בערוץ 13, ולהלן תוכן הראיון: לוסי אהריש: האם חיל האוויר יצלח את המשבר הגדול עם הטייסים שלו? בימים האחרונים ישנם מאמצים הולכים וגוברים לשכנע את אותם טייסים שהודיעו על הפסקת שירותם במילואים, לחזור ולשרת ולקיים את האימונים הצפויים. נמצא איתנו אלוף משנה במילואים, נוף ארז, ממובילי מחאת הטייסים. שלום, שלום. נוף ארז: שלום לוסי. לוסי אהריש: האם המאמצים להחזיר את אותם טייסים מוחים לחזור ולהתאמן יצלחו, או שיש תנאי לזה שהם יצלחו? נוף ארז: קודם כל, חשוב להבהיר שחיל האוויר, אמנם נעשים מעשים וניסיונות כאלה, חיל האוויר מתחלק, אנשי המילואים של חיל האוויר שרובם הקפיאו את שירותם, מתחלק לשלוש קבוצות עיקריות. הטייסים הפעילים בטייסות המבצעיות, הטייסים שמדריכים בבית ספר לטיסה, והטייסים או מפקדים בכירים בחיל האוויר שמשרתים במטה המבצעי של חיל האוויר, שהוא הגוף, דרך אגב, שאני שייך אליו, שהתחיל את התנועה של הקפאת השירות. המאמצים שנעשים הם נעשים עם כולם מכמה סיבות. בית ספר לטיסה מתקשה מאוד להריץ את התוכנית שלו, את התוכנית של שנת האמונים הבאה בהיעדר הרבה מאוד מדריכים, ורוצים לדעת, חיל האוויר הוא חיל מסודר מאוד, לזכותו ייאמר, מנסים לדעת איך להיערך, כי אם המדריכים האלה לא יחזרו, אז בית הספר לטיסה צריך לגייס ולהכשיר מדריכים סדירים מהטייסות, על חשבון כמובן הכוח הסדיר. וזה יכול להיות משהו שצריך לעשות אותו, להתחיל אותו עכשיו, כדי שבקורסים של תחילת ינואר 24, חיל האוויר יחזור לתפקד בצורה, בית הספר לטיסה יחזור לתפקד. הטייסות המבצעיות, כמובן שחיל האוויר רוצה לדעת לקראת שנה הבאה מה המצב וכמה אנשים יש לו בכל טייסת. יכול להיות שצריך לעשות שינויים בהרכבים בין הטייסות. לוסי אהריש: ואני מבינה מבין השורות של מה שאתה אומר, המטרה היא שחיל האוויר לא יחזור לתפקד או לא יחזור לפעילות רגילה. זאת המטרה בעצם בהחלטה שטייסים... נוף ארז: המטרה שלנו, של אנשי המחאה לצורך העניין, או המילואימניקים שהקפיאו את השירות, זה לגרום לחיל האוויר לא לחזור לתפקוד מלא, גם לא ברגיעה, ובטח ובטח לא אם חס וחלילה ניכנס למצב חירום. לא רק אנחנו, גם מילואימניקים של יחידות וכלל צה"ל. זה ואותו דבר, בשביל ליצור לחץ על מקבלי החלטות. מקבלי החלטות בצבא שיעבירו את זה הלאה למקבלי החלטות בממשלה, כדי שיבינו שיש פה מצוקה מאוד מאוד חזקה. לוסי אהריש: ממה שאתה יודע, ישנה מצוקה עכשיו בחיל האוויר? נוף ארז: יש מצוקה חמורה ממה שאני יודע. המטה המבצעי של חיל האוויר לא יכול לתפקד למצב לחימה, הוא מתפקד בסדיר לתקיפות כאלה ואחרות בסוריה, כמו ששומעים לפעמים. לוסי אהריש: זאת אומרת, שאם אנחנו נכנסים כרגע למצב חירום של מלחמה, ישראל לא ערוכה לזה. נוף ארז: אם המטה המבצעי, אנשי המטה המבצעי, שכרגע אנחנו די מגובשים בדעתנו לא לחזור, לא בכל מקרה, יש בעיה לחיל האוויר לתת מענה מידי למצב לחימה, אם זה בעזה או בלבנון, בטח בטח בלבנון. בישראל, בצה"ל, ללא המטה המבצעי של חיל האוויר במחצית מהכוח בטייסות המבצעיות לא יכול לתת מענה כמו שצריך. לוסי אהריש: אתה יודע, אני מנסה להבין, אז בעצם אנחנו אומרים שיש מצב שאנחנו נמצאים בחוסר כשירות? נוף ארז: לדעתי, אנחנו בחוסר כשירות כמעט מוחלט מבחינת חיל האוויר וגם בשיתוף הפעולה עם כוחות הצבא, ואז זו בעיה. לוסי אהריש: מה בעצם יגרום לכם לחזור לשירות? נוף ארז: אנחנו אמרנו שברגע שאנחנו נזהה שנפסקו לחלוטין התהליכים של הפיכת הדמוקרטיה הישראלית לממשל דיקטטורי בניהול של אדם אחד, לצורך הצלת בן אדם אחד, אנחנו נחזור. רובנו הגדול, כל מי שחיל האוויר יסכים או צה"ל יסכים לקבל אותו בחזרה, ואני מאמין שאת רובנו יסכימו לקבל בחזרה כי אין לנו כרגע תחליפים. התחליפים יהיו. בעוד עשר שנים ימצאו לרובנו אנשים שיחליפו אותנו. אבל זה ייקח זמן. לוסי אהריש: אתה לא מודאג? נוף ארז: אני מודאג. אני מודאג, אבל החלטנו שזה האקדח האחרון שנשאר לנו להשתמש כדי להשפיע על מקבלי החלטות. אנחנו מרגישים שזה כן עשה משהו. לא עשה את כל מה שציפינו. ציפינו שזה לא יאפשר לחוקק את חוק [ביטול] עילת הסבירות. בזה לא הצלחנו, כי לא רצו לשמוע את הרמטכ"ל, לא רצו לשמוע אף אחד. אבל אנחנו עדיין מצפים ששופטי בג"צ יבינו את חומרת המצב, אחרים יבינו את חומרת המצב, ואולי כמה חברי כנסת ואנשי קואליציה יבינו גם הם את חומרת המצב, וימנעו את המשך התהליכים. לוסי אהריש: מילים לא פשוטות. נוף, תודה רבה לך. נוף ארז: תודה רבה ובהצלחה לכולנו. לוסי אהריש: אמן, אמן. שלא נצטרך. נוף ארז: אני מקווה. לוסי אהריש: תודה רבה, תודה, נוף. סימוכין: כתבות קודמות חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - אל"מ (במיל.) נוף ארז: "הבעיות שקורות עכשיו בצפון [מתיחות עם חיזבאללה], תחושתי שהן יזומות על ידי מישהו בראשות הממשלה. לא אתפלא אם הדבר נועד להסיח את הדעת ממשהו אחר, ולגרום לנו לרוץ חזרה לתאי [השליטה בחיל האוויר], ולעזור למדינת ישראל להילחם". סימוכין: שלושה חודשים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אל"מ (במיל.) נוף ארז: "בחודשים האחרונים משתנה לנו המדינה "מתחת לאף", והשלטון הופך לדיקטטורה של שליט יחיד; איני מרגיש יותר, שאני יכול ו/או רוצה לתרום מזמני והאנרגיות שלי, למען המדינה, שנלקחה ממני; אני נאלץ להקפיא לאלתר את התנדבותי למילואים". סימוכין: חודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר - אל"מ (במיל.) נוף ארז: הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים תגרום ל"נזק קשה מאוד" ו"תסכן את הכשירות של צה"ל"; "המצב של חיזבאללה יהיה הרבה יותר קל"; "כל פגיעה בביטחון המדינה ובכשירות הצבא היא לא באשמת אנשי המילואים שמפסיקים את ההתנדבות שלהם". סימוכין: חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים [מתים]". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - מיכאל האוזר טוב ואילן שילוח משתפים תמונה, המציגה "נטילת גלולה" בהקשר להודעת אלפי אנשי מילואים על הפסקת ההתנדבות לשירות צבאי. זו תוארה על ידי האוזר טוב כ"נטילת גלולת רעל", שנועדה לסכל את הרפורמה המשפטית באמצעות פגיעה בכשירות המבצעית של צה"ל. סימוכין:

שישה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר - אל"מ (במיל.) נוף ארז: "המטרה של המילואימניקים, שהקפיאו את השירות, זה לגרום לחיל האוויר לא לחזור לתפקוד מלא, גם לא ברגיעה, ובטח ובטח לא אם חס וחלילה ניכנס למצב חירום; ליצור לחץ על מקבלי ההחלטות; אנחנו בחוסר כשירות כמעט מוחלט מבחינת חיל האוויר" עיקרי דבריו של אל"מ (במיל.) נוף ארז, מראשי מחאת הטייסים נגד הרפורמה המשפטית: () "המטרה שלנו, של אנשי המחאה לצורך העניין, או המילואימניקים שהקפיאו את השירות, זה לגרום לחיל האוויר לא לחזור לתפקוד מלא, גם לא ברגיעה, ובטח ובטח לא אם חס וחלילה ניכנס למצב חירום. לא רק אנחנו, גם מילואימניקים של יחידות וכלל צה"ל... בשביל ליצור לחץ על מקבלי החלטות". () "יש מצוקה חמורה [בחיל האוויר] ממה שאני יודע. המטה המבצעי של חיל האוויר לא יכול לתפקד למצב לחימה". () "אנחנו די מגובשים בדעתנו לא לחזור, לא בכל מקרה, יש בעיה לחיל האוויר לתת מענה מידי למצב לחימה, אם זה בעזה או בלבנון, בטח בטח בלבנון. בישראל, בצה"ל, ללא המטה המבצעי של חיל האוויר במחצית מהכוח בטייסות המבצעיות לא יכול לתת מענה כמו שצריך". () "אנחנו בחוסר כשירות כמעט מוחלט מבחינת חיל האוויר וגם בשיתוף הפעולה עם כוחות הצבא". (*) "אני מודאג. אני מודאג, אבל החלטנו שזה האקדח האחרון שנשאר לנו להשתמש כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות". ב-1 באוקטובר 2023, אל"מ (במיל.) נוף ארז, מראשי מחאת הטייסים נגד הרפורמה המשפטית, התארח בתוכניתה של לוסי אהריש בערוץ 13, ולהלן תוכן הראיון: לוסי אהריש: האם חיל האוויר יצלח את המשבר הגדול עם הטייסים שלו? בימים האחרונים ישנם מאמצים הולכים וגוברים לשכנע את אותם טייסים שהודיעו על הפסקת שירותם במילואים, לחזור ולשרת ולקיים את האימונים הצפויים. נמצא איתנו אלוף משנה במילואים, נוף ארז, ממובילי מחאת הטייסים. שלום, שלום. נוף ארז: שלום לוסי. לוסי אהריש: האם המאמצים להחזיר את אותם טייסים מוחים לחזור ולהתאמן יצלחו, או שיש תנאי לזה שהם יצלחו? נוף ארז: קודם כל, חשוב להבהיר שחיל האוויר, אמנם נעשים מעשים וניסיונות כאלה, חיל האוויר מתחלק, אנשי המילואים של חיל האוויר שרובם הקפיאו את שירותם, מתחלק לשלוש קבוצות עיקריות. הטייסים הפעילים בטייסות המבצעיות, הטייסים שמדריכים בבית ספר לטיסה, והטייסים או מפקדים בכירים בחיל האוויר שמשרתים במטה המבצעי של חיל האוויר, שהוא הגוף, דרך אגב, שאני שייך אליו, שהתחיל את התנועה של הקפאת השירות. המאמצים שנעשים הם נעשים עם כולם מכמה סיבות. בית ספר לטיסה מתקשה מאוד להריץ את התוכנית שלו, את התוכנית של שנת האמונים הבאה בהיעדר הרבה מאוד מדריכים, ורוצים לדעת, חיל האוויר הוא חיל מסודר מאוד, לזכותו ייאמר, מנסים לדעת איך להיערך, כי אם המדריכים האלה לא יחזרו, אז בית הספר לטיסה צריך לגייס ולהכשיר מדריכים סדירים מהטייסות, על חשבון כמובן הכוח הסדיר. וזה יכול להיות משהו שצריך לעשות אותו, להתחיל אותו עכשיו, כדי שבקורסים של תחילת ינואר 24, חיל האוויר יחזור לתפקד בצורה, בית הספר לטיסה יחזור לתפקד. הטייסות המבצעיות, כמובן שחיל האוויר רוצה לדעת לקראת שנה הבאה מה המצב וכמה אנשים יש לו בכל טייסת. יכול להיות שצריך לעשות שינויים בהרכבים בין הטייסות. לוסי אהריש: ואני מבינה מבין השורות של מה שאתה אומר, המטרה היא שחיל האוויר לא יחזור לתפקד או לא יחזור לפעילות רגילה. זאת המטרה בעצם בהחלטה שטייסים... נוף ארז: המטרה שלנו, של אנשי המחאה לצורך העניין, או המילואימניקים שהקפיאו את השירות, זה לגרום לחיל האוויר לא לחזור לתפקוד מלא, גם לא ברגיעה, ובטח ובטח לא אם חס וחלילה ניכנס למצב חירום. לא רק אנחנו, גם מילואימניקים של יחידות וכלל צה"ל. זה ואותו דבר, בשביל ליצור לחץ על מקבלי החלטות. מקבלי החלטות בצבא שיעבירו את זה הלאה למקבלי החלטות בממשלה, כדי שיבינו שיש פה מצוקה מאוד מאוד חזקה. לוסי אהריש: ממה שאתה יודע, ישנה מצוקה עכשיו בחיל האוויר? נוף ארז: יש מצוקה חמורה ממה שאני יודע. המטה המבצעי של חיל האוויר לא יכול לתפקד למצב לחימה, הוא מתפקד בסדיר לתקיפות כאלה ואחרות בסוריה, כמו ששומעים לפעמים. לוסי אהריש: זאת אומרת, שאם אנחנו נכנסים כרגע למצב חירום של מלחמה, ישראל לא ערוכה לזה. נוף ארז: אם המטה המבצעי, אנשי המטה המבצעי, שכרגע אנחנו די מגובשים בדעתנו לא לחזור, לא בכל מקרה, יש בעיה לחיל האוויר לתת מענה מידי למצב לחימה, אם זה בעזה או בלבנון, בטח בטח בלבנון. בישראל, בצה"ל, ללא המטה המבצעי של חיל האוויר במחצית מהכוח בטייסות המבצעיות לא יכול לתת מענה כמו שצריך. לוסי אהריש: אתה יודע, אני מנסה להבין, אז בעצם אנחנו אומרים שיש מצב שאנחנו נמצאים בחוסר כשירות? נוף ארז: לדעתי, אנחנו בחוסר כשירות כמעט מוחלט מבחינת חיל האוויר וגם בשיתוף הפעולה עם כוחות הצבא, ואז זו בעיה. לוסי אהריש: מה בעצם יגרום לכם לחזור לשירות? נוף ארז: אנחנו אמרנו שברגע שאנחנו נזהה שנפסקו לחלוטין התהליכים של הפיכת הדמוקרטיה הישראלית לממשל דיקטטורי בניהול של אדם אחד, לצורך הצלת בן אדם אחד, אנחנו נחזור. רובנו הגדול, כל מי שחיל האוויר יסכים או צה"ל יסכים לקבל אותו בחזרה, ואני מאמין שאת רובנו יסכימו לקבל בחזרה כי אין לנו כרגע תחליפים. התחליפים יהיו. בעוד עשר שנים ימצאו לרובנו אנשים שיחליפו אותנו. אבל זה ייקח זמן. לוסי אהריש: אתה לא מודאג? נוף ארז: אני מודאג. אני מודאג, אבל החלטנו שזה האקדח האחרון שנשאר לנו להשתמש כדי להשפיע על מקבלי החלטות. אנחנו מרגישים שזה כן עשה משהו. לא עשה את כל מה שציפינו. ציפינו שזה לא יאפשר לחוקק את חוק [ביטול] עילת הסבירות. בזה לא הצלחנו, כי לא רצו לשמוע את הרמטכ"ל, לא רצו לשמוע אף אחד. אבל אנחנו עדיין מצפים ששופטי בג"צ יבינו את חומרת המצב, אחרים יבינו את חומרת המצב, ואולי כמה חברי כנסת ואנשי קואליציה יבינו גם הם את חומרת המצב, וימנעו את המשך התהליכים. לוסי אהריש: מילים לא פשוטות. נוף, תודה רבה לך. נוף ארז: תודה רבה ובהצלחה לכולנו. לוסי אהריש: אמן, אמן. שלא נצטרך. נוף ארז: אני מקווה. לוסי אהריש: תודה רבה, תודה, נוף. סימוכין: כתבות קודמות חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - אל"מ (במיל.) נוף ארז: "הבעיות שקורות עכשיו בצפון [מתיחות עם חיזבאללה], תחושתי שהן יזומות על ידי מישהו בראשות הממשלה. לא אתפלא אם הדבר נועד להסיח את הדעת ממשהו אחר, ולגרום לנו לרוץ חזרה לתאי [השליטה בחיל האוויר], ולעזור למדינת ישראל להילחם". סימוכין: שלושה חודשים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אל"מ (במיל.) נוף ארז: "בחודשים האחרונים משתנה לנו המדינה "מתחת לאף", והשלטון הופך לדיקטטורה של שליט יחיד; איני מרגיש יותר, שאני יכול ו/או רוצה לתרום מזמני והאנרגיות שלי, למען המדינה, שנלקחה ממני; אני נאלץ להקפיא לאלתר את התנדבותי למילואים". סימוכין: חודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר - אל"מ (במיל.) נוף ארז: הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים תגרום ל"נזק קשה מאוד" ו"תסכן את הכשירות של צה"ל"; "המצב של חיזבאללה יהיה הרבה יותר קל"; "כל פגיעה בביטחון המדינה ובכשירות הצבא היא לא באשמת אנשי המילואים שמפסיקים את ההתנדבות שלהם". סימוכין: חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים [מתים]". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - מיכאל האוזר טוב ואילן שילוח משתפים תמונה, המציגה "נטילת גלולה" בהקשר להודעת אלפי אנשי מילואים על הפסקת ההתנדבות לשירות צבאי. זו תוארה על ידי האוזר טוב כ"נטילת גלולת רעל", שנועדה לסכל את הרפורמה המשפטית באמצעות פגיעה בכשירות המבצעית של צה"ל. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

26,061 次观看 • 10 个月前

דברים שאמרתי היום במחאה הקבועה בימי שישי מול ביתו של נציג הבעלים של ערוץ 14 נתנאל סימן טוב, בן דוד שלי: אני בת דודה של נתנאל סימנטוב, נציג הבעלים של ערוץ 14, שמי שלא יודע גר פה ממול. האמת שלא רציתי לעמוד כאן, ואני עומדת כאן בלית ברירה. אני מרגישה שאני חייבת לדבר מדם לבי כדי לחזק בקול הקטן שלי את כל האנשים כאן. ואני אפנה לנתנאל בן דוד שלי - לך נתנאל יש את ערוץ התעמולה 14, ואת מירישווילי הממן. אני הקטנה, יש רק את המיקרופון הזה ואת ערוץ הטוויטר שלי. כל מה שאני אומר כאן יאמר בנימוס ובאופן מכובד, אך אומר את הכל בלבן של העיניים, ועדיין דבריי יהיו הרבה יותר עדינים, פחות פוגעניים, מזלזלים, רעילים ומפלגים משעת שידור אחת בודדת בערוץ 14 שבניהולך. בימי ההפיכה המשטרית, חשבתי לבוא לדבר כאן אבל חששתי ואז וויתרתי כי לא הייתי בטוחה שזה הדבר הכי נכון לעשות. אך כעת מדינת ישראל עומדת בצומת דרכים קריטית, שחיי אחינו תוליים בה, ואני מרגישה צורך לעמוד ולתמוך במוחים כאן ובכל מקום - אל מול אנשי ציבור ותקשורת המהדהדים מסרים של פילוג עם ישראל, הסתה נגד משפחות חטופים והפקרת החטופים. אני עומדת כאן גם כי אני מכבדת את הציבור שמוחה, שאני חלק ממנו. ואני מוחה נגדך ונגד ההשחרה שאתה מוביל נגד ציבור ראוי, ציוני, פטריוטי אמיתי, ערכי ומוסרי שמוכן לצאת לרחובות כדי להילחם ולהביע את מורת רוחו מתרבות הביביזם שהערוץ שבניהולך מייצג יום יום. תרבות של פילוג, תרבות של הם ואנחנו. ואת מי אתם משחירים? את מי אתם מכפישים? נגד מי אתם מסיתים? אותי אתם מכפישים ואת דמי אתם מתירים, את המשפחה שלך. אנסה לדבר אליך בשפה שאתה אמור להבין. אני יודעת מאיפה באת, גם אני גדלתי באותה משפחה. גדלנו יחד על ערכים של אמת, סולידריות, כבוד האדם באשר הוא אדם כיציר אלוקים, ותלמוד תורה עם דרך ארץ, אהבת הארץ, ממלכתיות וציונות דתית הארד קור. לצערי ההתעסקות בערוץ התקשורת שלך, לא רק לא מתכתב עם סט הערכים שחונכו לאורם - הוא מאתגר אותם וסותר אותם. תחילת דרכו של הערוץ בניהולך התחיל כערוץ מורשת יהודית תמים כביכול, אך כעת המורשת היחידה של הערוץ היא הדהוד קונספירציות, חצאי אמיתות, שקרים, הסתה, פילוג והעמקת הסשע בעם ישראל, או בקיצור - הביביזם שמתחזק את הבייס של השלטון שאותו אתה משרת, או ביותר קיצור - "השנאה מאחדת את המחנה" הערוץ הזה הפך למפצלת של רוע ושקר, פלגנות ומחנאות וכעת, הערוץ שלך מוביל קו של הדהוד חידוש המלחמה על חשבון חיי החטופים, צעד שרוב הציבור מתנגד אליו, אולי אפילו גם חלק מצופי ערוץ 14. אני כאן כדי להגיד לך באופן אישי, באופן משפחתי ומדם לבי - איבדת את הדרך, נתנאל. העיסוק היום יומי שלך דרך ערוץ 14 לא רק סותר את הערכים שעליהם גדלנו הוא למעשה סותר את המצוות הבסיסיות של היהדות - לשון הרע, לא תלך רכיל בעמך ושנאת חינם, ולא תעמוד על דם רעך, פידיון שבויים וכל המציל נפש אחת. מצד אחד אתה מתחפש לשומר תורה ומצוות ומצד שני ברגל גסה אתה דורך על אותה התורה ועל אותן המצוות. והערוץ שלך מגדיל לעשות ותוך כדי הסתה אתם מגזלטים אותנו בסיסמאות נבובות של "יחד ננצח" ואחדות ישראל, אתם לא באמת מאמינים ולא באמת מעוניינים בזה. הדברים שאמרתי הם דברים קשים אך כל מי שעומד כאן וגם אצלך בבית צריכים להבין שהחטופים הם לא משחק פוליטי, ההשפעה שלכם על דעת הקהל עלולה לעלות בהכרח בחיי אדם ממש. והבטחה אחרונה ממני אליך - אנחנו נמשיך לבוא לכאן ולכל בתי השרים, ולכל מקום כדי לצעוק את זעקת החטופים עד שהאחרון בהם יחזור. אסיים במילותיו המדויקות והמצמררות של יענקלה רוטבליט מתוך השיר 'שני שקרים' . לשפל מדרגה תמיד נמצא עוד שפל המוות מתעשר יום יום בתחבולות המציאות עושה לכל דמיון בית ספר בשם הטוב חוגג הרע את נצחונו ערי חומה קודרות עם רדת לילה האם נותר עוד קודש שלא חולל לעד? האל ששמו נישא לשווא בוכה למעלה כל השקרים אינם עושים אמת אחת.

דברים שאמרתי היום במחאה הקבועה בימי שישי מול ביתו של נציג הבעלים של ערוץ 14 נתנאל סימן טוב, בן דוד שלי: אני בת דודה של נתנאל סימנטוב, נציג הבעלים של ערוץ 14, שמי שלא יודע גר פה ממול. האמת שלא רציתי לעמוד כאן, ואני עומדת כאן בלית ברירה. אני מרגישה שאני חייבת לדבר מדם לבי כדי לחזק בקול הקטן שלי את כל האנשים כאן. ואני אפנה לנתנאל בן דוד שלי - לך נתנאל יש את ערוץ התעמולה 14, ואת מירישווילי הממן. אני הקטנה, יש רק את המיקרופון הזה ואת ערוץ הטוויטר שלי. כל מה שאני אומר כאן יאמר בנימוס ובאופן מכובד, אך אומר את הכל בלבן של העיניים, ועדיין דבריי יהיו הרבה יותר עדינים, פחות פוגעניים, מזלזלים, רעילים ומפלגים משעת שידור אחת בודדת בערוץ 14 שבניהולך. בימי ההפיכה המשטרית, חשבתי לבוא לדבר כאן אבל חששתי ואז וויתרתי כי לא הייתי בטוחה שזה הדבר הכי נכון לעשות. אך כעת מדינת ישראל עומדת בצומת דרכים קריטית, שחיי אחינו תוליים בה, ואני מרגישה צורך לעמוד ולתמוך במוחים כאן ובכל מקום - אל מול אנשי ציבור ותקשורת המהדהדים מסרים של פילוג עם ישראל, הסתה נגד משפחות חטופים והפקרת החטופים. אני עומדת כאן גם כי אני מכבדת את הציבור שמוחה, שאני חלק ממנו. ואני מוחה נגדך ונגד ההשחרה שאתה מוביל נגד ציבור ראוי, ציוני, פטריוטי אמיתי, ערכי ומוסרי שמוכן לצאת לרחובות כדי להילחם ולהביע את מורת רוחו מתרבות הביביזם שהערוץ שבניהולך מייצג יום יום. תרבות של פילוג, תרבות של הם ואנחנו. ואת מי אתם משחירים? את מי אתם מכפישים? נגד מי אתם מסיתים? אותי אתם מכפישים ואת דמי אתם מתירים, את המשפחה שלך. אנסה לדבר אליך בשפה שאתה אמור להבין. אני יודעת מאיפה באת, גם אני גדלתי באותה משפחה. גדלנו יחד על ערכים של אמת, סולידריות, כבוד האדם באשר הוא אדם כיציר אלוקים, ותלמוד תורה עם דרך ארץ, אהבת הארץ, ממלכתיות וציונות דתית הארד קור. לצערי ההתעסקות בערוץ התקשורת שלך, לא רק לא מתכתב עם סט הערכים שחונכו לאורם - הוא מאתגר אותם וסותר אותם. תחילת דרכו של הערוץ בניהולך התחיל כערוץ מורשת יהודית תמים כביכול, אך כעת המורשת היחידה של הערוץ היא הדהוד קונספירציות, חצאי אמיתות, שקרים, הסתה, פילוג והעמקת הסשע בעם ישראל, או בקיצור - הביביזם שמתחזק את הבייס של השלטון שאותו אתה משרת, או ביותר קיצור - "השנאה מאחדת את המחנה" הערוץ הזה הפך למפצלת של רוע ושקר, פלגנות ומחנאות וכעת, הערוץ שלך מוביל קו של הדהוד חידוש המלחמה על חשבון חיי החטופים, צעד שרוב הציבור מתנגד אליו, אולי אפילו גם חלק מצופי ערוץ 14. אני כאן כדי להגיד לך באופן אישי, באופן משפחתי ומדם לבי - איבדת את הדרך, נתנאל. העיסוק היום יומי שלך דרך ערוץ 14 לא רק סותר את הערכים שעליהם גדלנו הוא למעשה סותר את המצוות הבסיסיות של היהדות - לשון הרע, לא תלך רכיל בעמך ושנאת חינם, ולא תעמוד על דם רעך, פידיון שבויים וכל המציל נפש אחת. מצד אחד אתה מתחפש לשומר תורה ומצוות ומצד שני ברגל גסה אתה דורך על אותה התורה ועל אותן המצוות. והערוץ שלך מגדיל לעשות ותוך כדי הסתה אתם מגזלטים אותנו בסיסמאות נבובות של "יחד ננצח" ואחדות ישראל, אתם לא באמת מאמינים ולא באמת מעוניינים בזה. הדברים שאמרתי הם דברים קשים אך כל מי שעומד כאן וגם אצלך בבית צריכים להבין שהחטופים הם לא משחק פוליטי, ההשפעה שלכם על דעת הקהל עלולה לעלות בהכרח בחיי אדם ממש. והבטחה אחרונה ממני אליך - אנחנו נמשיך לבוא לכאן ולכל בתי השרים, ולכל מקום כדי לצעוק את זעקת החטופים עד שהאחרון בהם יחזור. אסיים במילותיו המדויקות והמצמררות של יענקלה רוטבליט מתוך השיר 'שני שקרים' . לשפל מדרגה תמיד נמצא עוד שפל המוות מתעשר יום יום בתחבולות המציאות עושה לכל דמיון בית ספר בשם הטוב חוגג הרע את נצחונו ערי חומה קודרות עם רדת לילה האם נותר עוד קודש שלא חולל לעד? האל ששמו נישא לשווא בוכה למעלה כל השקרים אינם עושים אמת אחת.

✊Netta Bar❤️

72,820 次观看 • 1 年前

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"

Jonathan D. Halevi

104,080 次观看 • 1 年前

תקשיבו טוב! זה סיפור שאתם חייבים להכיר! סיפור שייתן לכם המון המון תקווה! סיפור שמסביר איך באמת המחאה והדמוקרטים הצילו את מדינת ישראל! זה התחיל בטלפון מאפרת רייטן. "תקשיב" היא אמרה. "נתניהו עומד למנות עבריין לוועדה לבחירת שופטים ורק אתם יכולים לעצור אותו". אני מודה שלא הבנתי את האירוע ואפרת המשיכה לחפור: "יש בחירות ללשכת עורכי הדין בעוד כמה ימים...בלה בלה בלה!", ואני מודה שלא הבנתי מה היא רוצה מאיתנו. מה לנו וללשכת עורכי הדין חשבתי לעצמי, אבל אפרת המשיכה, "יש להם שני נציגים בוועדה. אם הם יהיו של נתניהו, בתוך שנה הוא שולט בבית המשפט העליון - אתה מבין? אתה מבין??" ממש לא הבנתי, אבל התחלתי להקשיב כי אפרת לא נתנה דקה של מנוחה! אחרי מספר שעות נציגי המחאה התייצבו אצל אפרת רייטן בבית. משה רדמן ניהל את האירוע. הוא הזמין את כולם. מה זאת לשכת עורכי הדין. מי המועמד של נתניהו. מי המועמדים האחרים. מי מצביעים ואיך. משה רדמן חקר עם האובססיה שלו לפרטים. באופן אישי הייתי סקפטי. מאוד סקפטי. הבחירות היו בתוך מספר ימים, אבל כאן אפרת רייטן ומשה רדמן באמת שהצילו את המדינה. לאחר מספר שעות היו בחדר עמית בכר, נציגי מחאת ההייטק, ורדמן. זאת הייתה חקירת שתי וערב. כל מה שחייבים לדעת על עמית בכר. אני כבר הלכתי הביתה אבל משה רדמן ואפרת רייטן שיגעון אותי! הם היו באטרף. אפרת הייתה בכנסת, עמית בכר במטה, משה כבר הקים צוות, ואז חמ"ל והתחיל את הקמפיין. למחרת בבוקר מאות אנשים היו מעורבים באירוע. מאות! מאיפה הגיעו? תשאלו את משה רדמן. את הלילה הבא רדמן העביר על הריצפה במטה הבחירות. אני זוכר שמצאתי אותו בבוקר ישן על פוסטר של עמית בכר מכוסה בקרטונים. אפרת הייתה בכל מקום ואת הניצחון המדהים כולכם מכירים. לא ישנו יומיים. עמית בכר ניצח. הצלנו את בג"צ. הצלנו את הדמוקרטיה. הסיפור הזה משקף עבורי יותר מכל את עוצמת החיבור בין הדמוקרטים למחאה. אפרת היא חברת כנסת מדהימה והיא הבינה את האירוע לפני כולם. רק אפרת רייטן הבינה את הסכנה בזמן אמת! רק היא! אתם קולטים את גודל האירוע? זאת השקדנות המדהימה של אפרת, גלעד ונעמה שכולנו מדברים עליה. במקביל, המחאה היא סופת טורנדו ומשה רדמן ומורן מישל הם הבולדוזרים של המחאה. היכולת שלהם לעבור מאפס ל-200 קמ"ש תוך כמה דקות עם מאות קבוצות ווטסאפ ואנשים שאנחנו סומכים עליהם היא הסוד. החיבור בין אנשי השטח לחברי הכנסת הוא ליבת הסוד של הדמוקרטים. זאת הסיבה שיש קרוב ל-120,000 מתפקדים. בקיצור, תנו לנו שילוב של חברי הכנסת המופלאים והבולדוזרים של המחאה ואני מבטיח לכם שהדמוקרטים יעברו את רף ה-15 מנדטים ויהיו הלב הפועם של ממשלת השפיות! יאלה לעבודה! שתפו בכל הכח! בכל הקבוצות! ברשתות! ניצחנו את מממן החמאס פעם אחת וננצח אותו שוב! Efrat Rayten אפרת רייטן Moshe Radman Abutbul משה רדמן אבוטבול עמית בכר Amit Becher Naama Lazimi - נעמה לזימי גלעד קריב Moran Michel | מורן מישל

תקשיבו טוב! זה סיפור שאתם חייבים להכיר! סיפור שייתן לכם המון המון תקווה! סיפור שמסביר איך באמת המחאה והדמוקרטים הצילו את מדינת ישראל! זה התחיל בטלפון מאפרת רייטן. "תקשיב" היא אמרה. "נתניהו עומד למנות עבריין לוועדה לבחירת שופטים ורק אתם יכולים לעצור אותו". אני מודה שלא הבנתי את האירוע ואפרת המשיכה לחפור: "יש בחירות ללשכת עורכי הדין בעוד כמה ימים...בלה בלה בלה!", ואני מודה שלא הבנתי מה היא רוצה מאיתנו. מה לנו וללשכת עורכי הדין חשבתי לעצמי, אבל אפרת המשיכה, "יש להם שני נציגים בוועדה. אם הם יהיו של נתניהו, בתוך שנה הוא שולט בבית המשפט העליון - אתה מבין? אתה מבין??" ממש לא הבנתי, אבל התחלתי להקשיב כי אפרת לא נתנה דקה של מנוחה! אחרי מספר שעות נציגי המחאה התייצבו אצל אפרת רייטן בבית. משה רדמן ניהל את האירוע. הוא הזמין את כולם. מה זאת לשכת עורכי הדין. מי המועמד של נתניהו. מי המועמדים האחרים. מי מצביעים ואיך. משה רדמן חקר עם האובססיה שלו לפרטים. באופן אישי הייתי סקפטי. מאוד סקפטי. הבחירות היו בתוך מספר ימים, אבל כאן אפרת רייטן ומשה רדמן באמת שהצילו את המדינה. לאחר מספר שעות היו בחדר עמית בכר, נציגי מחאת ההייטק, ורדמן. זאת הייתה חקירת שתי וערב. כל מה שחייבים לדעת על עמית בכר. אני כבר הלכתי הביתה אבל משה רדמן ואפרת רייטן שיגעון אותי! הם היו באטרף. אפרת הייתה בכנסת, עמית בכר במטה, משה כבר הקים צוות, ואז חמ"ל והתחיל את הקמפיין. למחרת בבוקר מאות אנשים היו מעורבים באירוע. מאות! מאיפה הגיעו? תשאלו את משה רדמן. את הלילה הבא רדמן העביר על הריצפה במטה הבחירות. אני זוכר שמצאתי אותו בבוקר ישן על פוסטר של עמית בכר מכוסה בקרטונים. אפרת הייתה בכל מקום ואת הניצחון המדהים כולכם מכירים. לא ישנו יומיים. עמית בכר ניצח. הצלנו את בג"צ. הצלנו את הדמוקרטיה. הסיפור הזה משקף עבורי יותר מכל את עוצמת החיבור בין הדמוקרטים למחאה. אפרת היא חברת כנסת מדהימה והיא הבינה את האירוע לפני כולם. רק אפרת רייטן הבינה את הסכנה בזמן אמת! רק היא! אתם קולטים את גודל האירוע? זאת השקדנות המדהימה של אפרת, גלעד ונעמה שכולנו מדברים עליה. במקביל, המחאה היא סופת טורנדו ומשה רדמן ומורן מישל הם הבולדוזרים של המחאה. היכולת שלהם לעבור מאפס ל-200 קמ"ש תוך כמה דקות עם מאות קבוצות ווטסאפ ואנשים שאנחנו סומכים עליהם היא הסוד. החיבור בין אנשי השטח לחברי הכנסת הוא ליבת הסוד של הדמוקרטים. זאת הסיבה שיש קרוב ל-120,000 מתפקדים. בקיצור, תנו לנו שילוב של חברי הכנסת המופלאים והבולדוזרים של המחאה ואני מבטיח לכם שהדמוקרטים יעברו את רף ה-15 מנדטים ויהיו הלב הפועם של ממשלת השפיות! יאלה לעבודה! שתפו בכל הכח! בכל הקבוצות! ברשתות! ניצחנו את מממן החמאס פעם אחת וננצח אותו שוב! Efrat Rayten אפרת רייטן Moshe Radman Abutbul משה רדמן אבוטבול עמית בכר Amit Becher Naama Lazimi - נעמה לזימי גלעד קריב Moran Michel | מורן מישל

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

13,375 次观看 • 27 天前

נאומי הערב לאזרחי ישראל >> ** אנחנו במלחמה על קיומנו. במלחמה זו חייבים להמשיך עד לניצחון, על אף הלחצים הבינלאומיים וגם על אף המחיר הכבד מנשוא שהמלחמה גובה מאיתנו בנפול בנינו ובנותינו היקרים. מדינת ישראל אבלה על מותם הטראגי של שלושה מחטופינו אלון שמריז, סאמר טלאלקה ויותם חיים. כשעידכנו אותי על הטרגדיה הנוראה - זה הלם בי. אלון, סמאר ויותם שרדו את התופת במשך 70 יום. הם היו כפסע מהחופש, הם ממש נגעו בגאולה ודווקא אז קרה האסון. זה שבר לי את הלב. זה שבר לאומה כולה את הלב. ליבנו יוצא למשפחות בשעת יגונן הכבד. בשעה קשה זו חשוב לי לחזק גם את לוחמינו. הם מחרפים את נפשם להשגת ניצחון מוחץ על אויבינו ולהחזרת חטופינו. אנחנו עושים ונעשה הכל כדי לשמור על חיי לוחמינו, על כל אחד ואחד מהם, ונשתמש בכל האמצעים כדי שהם לא יפגעו. מאז הטרגדיה אתמול, רודפת אותי מחשבה אחת - "מה היה קורה אילו רק משהו היה אחר". אני בטוח שהמחשבה הזאת משותפת לכולכם. היינו כל כך קרובים לחבק אותם עכשיו. אבל לצערי אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור. כל מי שלחם בשדה הקרב יודע שהמרחק בין ניצחון לאסון הוא כחוט השערה. בתוך הכאב העצום, נפיק את הלקחים, ניישם אותם, ולא נרפה מהמאמץ הצבאי והמדיני להחזיר את כל חטופינו הביתה בשלום. עם כל הצער העמוק אני רוצה להבהיר: הלחץ הצבאי הכרחי גם להחזרת החטופים וגם להשגת ניצחון על אויבינו. בלי הלחץ הצבאי לא היינו מצליחים לייצר מתווה שהביא לשחרור של 110 חטופים. ורק המשך הלחץ הצבאי יביא לשחרור כל חטופינו. ההנחייה שאני נותן לצוות המשא ומתן מבוססות על הלחץ הזה ובלעדיו אין לנו כלום. אזרחי ישראל, שלשום הדלקנו נר אחרון של חנוכה. בימים ההם, במאבק על קיומנו, נפלו ארבעת מחמשת בני חשמונאי והבטיחו את ניצחון ישראל על אויב שרצה להכרית את עמנו. גם בימים אלה, בקרבות קשים בג'אבליה, בסג'עיה, בח'אן יונס ובמקומות אחרים, נפלו המכבים בני זמננו במאבק נגד אויב שרוצה להשמידנו. איבדנו גיבורים יקרים, לוחמים ומפקדים אמיצים ומסורים מאין כמוהם, גיבורים שנפלו בשדה הקרב כדי שנוכל להמשיך לחיות בארצנו, כדי שחוט חיינו לא יינתק. יחד אתכם, אזרחי ישראל, אני מחבק את המשפחות השכולות. אני בוכה איתן. כבן למשפחת השכול אני יודע שעד יומן האחרון הם לא יפסיקו להתגעגע ליקיריהם והם לא יפסיקו לבכות את מה ומי שאבד. שוחחתי עם אלמנתו והוריו של סא"ל תומר גרינברג ז"ל, מפקד גדוד 13 בחטיבת גולני, הוא נפל השבוע בגבורה יחד עם חייליו ופקודיו. אמרתי להם את מה שאני אומר לכל אחיי ואחיותיי, בני המשפחות השכולות, אני יודע שהכאב שמפלח את לבכם לא ירפה לעולם. אבל יש נחמה אחת: להבטיח שגיבורינו לא נפלו לשווא, להבטיח שנמשיך להילחם עד להשגת הניצחון המוחלט. הבהרתי את הנחישות הזאת גם ליועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, שאיתו נפגשתי שלשום. אני מאוד מעריך את התמיכה של ארה"ב בישראל - בסיוע להשבת חטופינו, באספקת חימושים לצה"ל, בבלימת הניסיונות באו"ם לעצור את הלחימה וגם בדברים אחרים. אני חוזר ואומר לידידינו: אנחנו נחושים יותר מאי-פעם להמשיך עד הסוף - עד שנחסל את החמאס, עד שנחזיר את כל חטופינו, ועד שנבטיח שבעזה לא יהיה יותר שום גורם שמחנך לטרור, מממן טרור, ומשלח טרור. אני אומר זאת לכל העולם, רבים בעולם מבינים זאת, ואני עומד על כך גם הערב. זאת לא "פוליטיקה" - זאת מדיניות. זאת המדיניות שלי, והיום אני יכול לומר - זה הרצון של רוב עצום בעם. לא אתן שנחליף את חמאסטאן בפת"חסטאן, שנחליף את ח'אן יונס בג'נין. לא אתן למדינת ישראל לחזור על הטעות הגורלית של אוסלו, שהביאה ללב ארצנו ולעזה את הגורמים הקיצוניים ביותר בעולם הערבי שמחוייבים לחיסולה של מדינת ישראל, ושמחנכים את ילדיהם למטרה זו. הוויכוח בין חמאס לפת"ח זה לא "אם" לחסל את מדינת ישראל, אלא רק על "איך" לעשות זאת. לפי סקר שנערך לפני ימים אחדים, 82% מהפלסטינים ביהודה ושומרון מצדיקים את הטבח הנורא של ה-7 באוקטובר, ועד לרגע זה בכירי הרשות הפלסטינית פשוט מסרבים לגנות את הטבח, וחלקם אף מהללים אותו בריש גלי. אז הם ישלטו בעזה ב"יום שאחרי"? לא למדנו כלום? כראש ממשלת ישראל אני לא אתן לדבר הזה לקרות. חשוב להבהיר זאת כבר עכשיו. כי בין ידידים חייבים לומר את האמת ולא לטפח אשליות, על אחת כמה וכמה בנושא קיומי וגורלי כמו זה. אז אני חוזר ואומר לידידינו: אחרי חיסול החמאס - רצועת עזה תהיה מפורזת, היא תהיה בשליטה ביטחונית של ישראל, ולא יהיה בה שום גורם שיאיים עלינו ושום גורם שיחנך את ילדיו להשמדתנו. אני רוצה לומר לכם אזרחי ישראל, הניצחון ייקח זמן. אבל אנחנו נחושים להמשיך עד הסוף. למרות הכאב העצום, למרות היגון שמפלח את לב כולנו, למרות הלחצים הבינלאומיים - אנחנו ממשיכים עד הסוף. שום דבר לא יעצור אותנו - עד שנשיג את הניצחון. יחד נילחם, ובעזרת השם, יחד ננצח.

נאומי הערב לאזרחי ישראל >> ** אנחנו במלחמה על קיומנו. במלחמה זו חייבים להמשיך עד לניצחון, על אף הלחצים הבינלאומיים וגם על אף המחיר הכבד מנשוא שהמלחמה גובה מאיתנו בנפול בנינו ובנותינו היקרים. מדינת ישראל אבלה על מותם הטראגי של שלושה מחטופינו אלון שמריז, סאמר טלאלקה ויותם חיים. כשעידכנו אותי על הטרגדיה הנוראה - זה הלם בי. אלון, סמאר ויותם שרדו את התופת במשך 70 יום. הם היו כפסע מהחופש, הם ממש נגעו בגאולה ודווקא אז קרה האסון. זה שבר לי את הלב. זה שבר לאומה כולה את הלב. ליבנו יוצא למשפחות בשעת יגונן הכבד. בשעה קשה זו חשוב לי לחזק גם את לוחמינו. הם מחרפים את נפשם להשגת ניצחון מוחץ על אויבינו ולהחזרת חטופינו. אנחנו עושים ונעשה הכל כדי לשמור על חיי לוחמינו, על כל אחד ואחד מהם, ונשתמש בכל האמצעים כדי שהם לא יפגעו. מאז הטרגדיה אתמול, רודפת אותי מחשבה אחת - "מה היה קורה אילו רק משהו היה אחר". אני בטוח שהמחשבה הזאת משותפת לכולכם. היינו כל כך קרובים לחבק אותם עכשיו. אבל לצערי אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור. כל מי שלחם בשדה הקרב יודע שהמרחק בין ניצחון לאסון הוא כחוט השערה. בתוך הכאב העצום, נפיק את הלקחים, ניישם אותם, ולא נרפה מהמאמץ הצבאי והמדיני להחזיר את כל חטופינו הביתה בשלום. עם כל הצער העמוק אני רוצה להבהיר: הלחץ הצבאי הכרחי גם להחזרת החטופים וגם להשגת ניצחון על אויבינו. בלי הלחץ הצבאי לא היינו מצליחים לייצר מתווה שהביא לשחרור של 110 חטופים. ורק המשך הלחץ הצבאי יביא לשחרור כל חטופינו. ההנחייה שאני נותן לצוות המשא ומתן מבוססות על הלחץ הזה ובלעדיו אין לנו כלום. אזרחי ישראל, שלשום הדלקנו נר אחרון של חנוכה. בימים ההם, במאבק על קיומנו, נפלו ארבעת מחמשת בני חשמונאי והבטיחו את ניצחון ישראל על אויב שרצה להכרית את עמנו. גם בימים אלה, בקרבות קשים בג'אבליה, בסג'עיה, בח'אן יונס ובמקומות אחרים, נפלו המכבים בני זמננו במאבק נגד אויב שרוצה להשמידנו. איבדנו גיבורים יקרים, לוחמים ומפקדים אמיצים ומסורים מאין כמוהם, גיבורים שנפלו בשדה הקרב כדי שנוכל להמשיך לחיות בארצנו, כדי שחוט חיינו לא יינתק. יחד אתכם, אזרחי ישראל, אני מחבק את המשפחות השכולות. אני בוכה איתן. כבן למשפחת השכול אני יודע שעד יומן האחרון הם לא יפסיקו להתגעגע ליקיריהם והם לא יפסיקו לבכות את מה ומי שאבד. שוחחתי עם אלמנתו והוריו של סא"ל תומר גרינברג ז"ל, מפקד גדוד 13 בחטיבת גולני, הוא נפל השבוע בגבורה יחד עם חייליו ופקודיו. אמרתי להם את מה שאני אומר לכל אחיי ואחיותיי, בני המשפחות השכולות, אני יודע שהכאב שמפלח את לבכם לא ירפה לעולם. אבל יש נחמה אחת: להבטיח שגיבורינו לא נפלו לשווא, להבטיח שנמשיך להילחם עד להשגת הניצחון המוחלט. הבהרתי את הנחישות הזאת גם ליועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, שאיתו נפגשתי שלשום. אני מאוד מעריך את התמיכה של ארה"ב בישראל - בסיוע להשבת חטופינו, באספקת חימושים לצה"ל, בבלימת הניסיונות באו"ם לעצור את הלחימה וגם בדברים אחרים. אני חוזר ואומר לידידינו: אנחנו נחושים יותר מאי-פעם להמשיך עד הסוף - עד שנחסל את החמאס, עד שנחזיר את כל חטופינו, ועד שנבטיח שבעזה לא יהיה יותר שום גורם שמחנך לטרור, מממן טרור, ומשלח טרור. אני אומר זאת לכל העולם, רבים בעולם מבינים זאת, ואני עומד על כך גם הערב. זאת לא "פוליטיקה" - זאת מדיניות. זאת המדיניות שלי, והיום אני יכול לומר - זה הרצון של רוב עצום בעם. לא אתן שנחליף את חמאסטאן בפת"חסטאן, שנחליף את ח'אן יונס בג'נין. לא אתן למדינת ישראל לחזור על הטעות הגורלית של אוסלו, שהביאה ללב ארצנו ולעזה את הגורמים הקיצוניים ביותר בעולם הערבי שמחוייבים לחיסולה של מדינת ישראל, ושמחנכים את ילדיהם למטרה זו. הוויכוח בין חמאס לפת"ח זה לא "אם" לחסל את מדינת ישראל, אלא רק על "איך" לעשות זאת. לפי סקר שנערך לפני ימים אחדים, 82% מהפלסטינים ביהודה ושומרון מצדיקים את הטבח הנורא של ה-7 באוקטובר, ועד לרגע זה בכירי הרשות הפלסטינית פשוט מסרבים לגנות את הטבח, וחלקם אף מהללים אותו בריש גלי. אז הם ישלטו בעזה ב"יום שאחרי"? לא למדנו כלום? כראש ממשלת ישראל אני לא אתן לדבר הזה לקרות. חשוב להבהיר זאת כבר עכשיו. כי בין ידידים חייבים לומר את האמת ולא לטפח אשליות, על אחת כמה וכמה בנושא קיומי וגורלי כמו זה. אז אני חוזר ואומר לידידינו: אחרי חיסול החמאס - רצועת עזה תהיה מפורזת, היא תהיה בשליטה ביטחונית של ישראל, ולא יהיה בה שום גורם שיאיים עלינו ושום גורם שיחנך את ילדיו להשמדתנו. אני רוצה לומר לכם אזרחי ישראל, הניצחון ייקח זמן. אבל אנחנו נחושים להמשיך עד הסוף. למרות הכאב העצום, למרות היגון שמפלח את לב כולנו, למרות הלחצים הבינלאומיים - אנחנו ממשיכים עד הסוף. שום דבר לא יעצור אותנו - עד שנשיג את הניצחון. יחד נילחם, ובעזרת השם, יחד ננצח.

Benjamin Netanyahu - בנימין נתניהו

363,222 次观看 • 2 年前

אזרחי ישראל היקרים, ב-12 הימים של מבצע 'עם כלביא' השגנו ניצחון היסטורי, והניצחון הזה יעמוד לדורות. הסרנו מעלינו שני איומים קיומיים מיידיים: איום ההשמדה בפצצות גרעין, ואיום ההשמדה ב-20 אלף טילים בליסטיים. אם לא היינו פועלים עכשיו, מדינת ישראל הייתה עומדת בקרוב בפני סכנת השמדה. אבל זה לא קרה. כי ברגע המכריע, קמנו כלביא, נעמדנו כארי, והשאגה שלנו הרעידה את טהרן והדהדה בכל העולם. במקורותינו נאמר: "בתחבולות תעשה לך מלחמה". מכת הפתיחה המפתיעה של 'עם כלביא' תירשם בדברי הימים של מלחמות ישראל, והיא תילמד בכל צבאות העולם. באבחה אחת, מכה אחת, חיסלנו את הפיקוד הבכיר של איראן, כולל שלושה רמטכ"לים ובכירים רבים נוספים. ובאותם רגעים חיסלנו גם את מדעני הגרעין המובילים של איראן - הם שהחזיקו בידע, הם שהובילו את תוכנית הגרעין, הם שביקשו להביא אלינו חורבן ומוות. הרסנו את מתקן ההעשרה המרכזי בנתנז, את מתקן המרת האורניום באיספהאן ואת מתקן המים הכבדים באראק. ידידנו, הנשיא טראמפ, התגייס באופן חסר תקדים לצידנו. בהנחייתו, צבא ארצות הברית השמיד את אתר ההעשרה במעמקי האדמה בפורדו. תקפנו עוד עשרות מתקנים של תוכנית הגרעין האיראנית, כולל מעבדות ומפעלי ייצור של צנטריפוגות. אתם בוודאי זוכרים לפני שבע שנים, איך במבצע מזהיר של המוסד הבאנו את ליבת ארכיון הגרעין הסודי של איראן לארץ. חשפנו אז את תוכנית הגרעין של איראן להשמדת מדינת ישראל בפני הנשיא טראמפ, בפני העולם כולו, בפניכם אזרחי ישראל. ובכן כיום, כעת, במבצע הזה, השלמנו את המלאכה, ופגענו בארכיון כולו. והארכיון הזה ריכז בתוכו את כלל הידע של איראן ליצור פצצות אטום. גם את זה עשינו. במשך עשרות שנים הבטחתי לכם שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני. ואכן, בכל הפעולות המהירות שלוחמנו ביצעו הורדנו לטמיון את פרויקט הגרעין של איראן. ואם מישהו באיראן ינסה לשקם את הפרויקט הזה - נפעל באותה נחישות, באותה עוצמה, לגדוע כל ניסיון כזה. אני שב ואומר: לאיראן לא יהיה נשק גרעיני. באותה עוצמה, באותה נחישות, השמדנו את תעשיית ייצור הטילים של איראן. הרסנו עשרות מפעלים לייצור טילים. פגענו קשות במלאי הטילים. השמדנו את רוב המשגרים. במקרים רבים השמדנו אותם דקות לפני שהם שיגרו את טילי המוות לישראל. כוונת הזדון של איראן - לאיים תוך שנים ספורות על קיומה של ישראל ברבבות טילים בליסטיים - האיום הזה, גם הוא הוסר. ביחס למשטר האיראני, הנחתנו מכות מחץ על משטר הרשע. חיסלנו בכירים רבים נוספים, הרסנו מפקדות, תקפנו את בסיסי משמרות המהפכה, תקפנו את בסיסי הבסיג', פגענו בסמלי שלטון. והיום לפנות בוקר, שעות אחדות לפני הפסקת האש, הנחתנו על משטר האייתולות את המכה הקשה ביותר מאז תחילת המלחמה, את המכה הקשה ביותר בתולדותיו. חיסלנו מאות מפעילי המשטר בהתקפה מוחצת, המוחצת ביותר שראתה טהרן בחמישים השנים האחרונות. אזרחי ישראל, אני מודה בשמכם לידידי, הנשיא טראמפ, ולארצות-הברית, על חלקם בהגנת ישראל ובהסרת איום הגרעין של איראן. ההצטרפות של ארצות הברית למערכה, לא רק בצד ההגנתי, אלא גם בצד ההתקפי - זהו אירוע היסטורי. זה לא קרה מעולם. זהו פרי מאמץ מדיני שהובלתי יחד עם השר דרמר אל מול הנשיא טראמפ וצוותו. ואני חייב לומר לכם, מעולם לא היה לישראל ידיד גדול כמו הנשיא טראמפ בבית הלבן, ואני מודה לו מאוד על עבודתנו המשותפת. יש לכך השלכות אדירות על הביטחון הלאומי של ישראל, על הביטחון של כל אחד ואחת מכם, ושל הילדים שלכם, והנכדים שלכם, ועל פני המזרח-התיכון כולו. אזרחי ישראל, בשבעה באוקטובר, היינו בתהום. ספגנו את האסון הנורא ביותר בתולדות המדינה. אבל בזכות כוחות משותפים של הממשלה, של כוחות הביטחון ושלכם - העם, ידענו להתאושש ולהשיב מלחמה שערה. כעבור עשרים חודשים שלטנו בשמי איראן וגבינו ממנה מחיר חסר תקדים, מחיר שהיא לא דמיינה שהיא תשלם. אבל למרות הישגנו המזהירים, איננו נישאים על גלי האופוריה. איננו זחוחים, איננו שאננים, בדיוק להפך. אין לנו שום כוונה להוריד את הרגל מדוושת הגז. עלינו להשלים את המערכה נגד הציר האיראני, להכריע את החמאס ולהביא לשחרור כל חטופינו - החיים והחללים כאחד. למשפחות החטופים, אני אומר: לא הפסקנו לרגע, אפילו לרגע, כולל בזמן המלחמה, את המאמצים להחזיר את כל חטופינו הביתה. שוב - החיים והחללים כאחד. ואנחנו לא נרפה מהמשימה הקדושה הזו עד שהיא תושלם. ולמשפחות השכולות, אני אומר: יקיריכם, גיבורינו, לא נפלו לשווא. כי גבורתם והקרבתם - היא שאפשרה לנו לשבור את הציר האיראני. בלי ההישגים הכבירים בעזה, בלבנון, בסוריה ונגד הטרור ביהודה ושומרון - לא היינו יכולים להגיע לטהרן. עם חיסול ציר הרשע של איראן אנחנו נפתח ציר של שלום ושגשוג של עמי האזור, ואני אומר לכם, גם מעבר לעמי האזור. אנחנו כבר עובדים על כך, במרץ, ויגיע הזמן גם לחשוף את פעולותינו. אנחנו נפצה ביד רחבה את כל מי שנפגע, ונביא את כלכלת ישראל לשיאים חדשים. זה כבר קורה. אזרחי ישראל, שילמנו מחירים יקרים בעורף במבצע הזה. כולנו מחבקים באהבה אין קץ את משפחות החללים. כולנו מאחלים החלמה שלמה לכל הפצועים בגוף ובנפש, כמו לכל הפצועים במערכה הזאת מאז השבעה באוקטובר. לאחרונה ביקרתי בכמה ערים שספגו הרס גדול מן הטילים של איראן. בתים רבים ניזוקו, וכפי שהבטחנו לתושבים, אנחנו נבנה אותם מחדש. אזרחי ישראל, אני מבקש להודות בשמכם מעומק הלב לרמטכ״ל, רב אלוף אייל זמיר; למפקדי ולוחמי צה״ל; לראש המוסד, דוד ברנע וללוחמי ולוחמות המוסד; למפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר; לטייסינו האמיצים - איזה עבודה נפלאה הם עשו; לצוותי הקרקע המסורים; לראש אמ"ן, אלוף שלומי בינדר ולאנשי המודיעין. הם חשפו ביצירתיות מדהימה את סודות האויב; לראש אמ"ץ, אלוף עודד בסיוק, על ניהוג המערכה; למזכירי הצבאי, אלוף רומן גופמן; לפיקוד העורף; למשטרת ישראל; למערכי הכבאות, הרפואה וההצלה, שהצילו חיים רבים. וכמובן, אני מבקש להודות לשר הביטחון, ישראל כ"ץ, ולכל שרי ושרות הממשלה. הם התייצבו כולם מאחורי ההחלטה ההיסטורית, והם פעלו כל אחד ואחת, בתחומו ובתחומה. כולם, בלי יוצא מן הכלל, התעלו לגודל השעה. אבל מעל הכל, אני רוצה להודות לכם, אזרחי ישראל. זהו רגע של גאווה לאומית, רגע של אחדות, רגע שבו כל אזרח בישראל יכול לזקוף קומה ולומר: יחד עשינו את הבלתי נתפס. עם כלביא קם. עם ישראל חי. ובעזרת השם - עם הנצח יבטיח את נצח ישראל.

אזרחי ישראל היקרים, ב-12 הימים של מבצע 'עם כלביא' השגנו ניצחון היסטורי, והניצחון הזה יעמוד לדורות. הסרנו מעלינו שני איומים קיומיים מיידיים: איום ההשמדה בפצצות גרעין, ואיום ההשמדה ב-20 אלף טילים בליסטיים. אם לא היינו פועלים עכשיו, מדינת ישראל הייתה עומדת בקרוב בפני סכנת השמדה. אבל זה לא קרה. כי ברגע המכריע, קמנו כלביא, נעמדנו כארי, והשאגה שלנו הרעידה את טהרן והדהדה בכל העולם. במקורותינו נאמר: "בתחבולות תעשה לך מלחמה". מכת הפתיחה המפתיעה של 'עם כלביא' תירשם בדברי הימים של מלחמות ישראל, והיא תילמד בכל צבאות העולם. באבחה אחת, מכה אחת, חיסלנו את הפיקוד הבכיר של איראן, כולל שלושה רמטכ"לים ובכירים רבים נוספים. ובאותם רגעים חיסלנו גם את מדעני הגרעין המובילים של איראן - הם שהחזיקו בידע, הם שהובילו את תוכנית הגרעין, הם שביקשו להביא אלינו חורבן ומוות. הרסנו את מתקן ההעשרה המרכזי בנתנז, את מתקן המרת האורניום באיספהאן ואת מתקן המים הכבדים באראק. ידידנו, הנשיא טראמפ, התגייס באופן חסר תקדים לצידנו. בהנחייתו, צבא ארצות הברית השמיד את אתר ההעשרה במעמקי האדמה בפורדו. תקפנו עוד עשרות מתקנים של תוכנית הגרעין האיראנית, כולל מעבדות ומפעלי ייצור של צנטריפוגות. אתם בוודאי זוכרים לפני שבע שנים, איך במבצע מזהיר של המוסד הבאנו את ליבת ארכיון הגרעין הסודי של איראן לארץ. חשפנו אז את תוכנית הגרעין של איראן להשמדת מדינת ישראל בפני הנשיא טראמפ, בפני העולם כולו, בפניכם אזרחי ישראל. ובכן כיום, כעת, במבצע הזה, השלמנו את המלאכה, ופגענו בארכיון כולו. והארכיון הזה ריכז בתוכו את כלל הידע של איראן ליצור פצצות אטום. גם את זה עשינו. במשך עשרות שנים הבטחתי לכם שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני. ואכן, בכל הפעולות המהירות שלוחמנו ביצעו הורדנו לטמיון את פרויקט הגרעין של איראן. ואם מישהו באיראן ינסה לשקם את הפרויקט הזה - נפעל באותה נחישות, באותה עוצמה, לגדוע כל ניסיון כזה. אני שב ואומר: לאיראן לא יהיה נשק גרעיני. באותה עוצמה, באותה נחישות, השמדנו את תעשיית ייצור הטילים של איראן. הרסנו עשרות מפעלים לייצור טילים. פגענו קשות במלאי הטילים. השמדנו את רוב המשגרים. במקרים רבים השמדנו אותם דקות לפני שהם שיגרו את טילי המוות לישראל. כוונת הזדון של איראן - לאיים תוך שנים ספורות על קיומה של ישראל ברבבות טילים בליסטיים - האיום הזה, גם הוא הוסר. ביחס למשטר האיראני, הנחתנו מכות מחץ על משטר הרשע. חיסלנו בכירים רבים נוספים, הרסנו מפקדות, תקפנו את בסיסי משמרות המהפכה, תקפנו את בסיסי הבסיג', פגענו בסמלי שלטון. והיום לפנות בוקר, שעות אחדות לפני הפסקת האש, הנחתנו על משטר האייתולות את המכה הקשה ביותר מאז תחילת המלחמה, את המכה הקשה ביותר בתולדותיו. חיסלנו מאות מפעילי המשטר בהתקפה מוחצת, המוחצת ביותר שראתה טהרן בחמישים השנים האחרונות. אזרחי ישראל, אני מודה בשמכם לידידי, הנשיא טראמפ, ולארצות-הברית, על חלקם בהגנת ישראל ובהסרת איום הגרעין של איראן. ההצטרפות של ארצות הברית למערכה, לא רק בצד ההגנתי, אלא גם בצד ההתקפי - זהו אירוע היסטורי. זה לא קרה מעולם. זהו פרי מאמץ מדיני שהובלתי יחד עם השר דרמר אל מול הנשיא טראמפ וצוותו. ואני חייב לומר לכם, מעולם לא היה לישראל ידיד גדול כמו הנשיא טראמפ בבית הלבן, ואני מודה לו מאוד על עבודתנו המשותפת. יש לכך השלכות אדירות על הביטחון הלאומי של ישראל, על הביטחון של כל אחד ואחת מכם, ושל הילדים שלכם, והנכדים שלכם, ועל פני המזרח-התיכון כולו. אזרחי ישראל, בשבעה באוקטובר, היינו בתהום. ספגנו את האסון הנורא ביותר בתולדות המדינה. אבל בזכות כוחות משותפים של הממשלה, של כוחות הביטחון ושלכם - העם, ידענו להתאושש ולהשיב מלחמה שערה. כעבור עשרים חודשים שלטנו בשמי איראן וגבינו ממנה מחיר חסר תקדים, מחיר שהיא לא דמיינה שהיא תשלם. אבל למרות הישגנו המזהירים, איננו נישאים על גלי האופוריה. איננו זחוחים, איננו שאננים, בדיוק להפך. אין לנו שום כוונה להוריד את הרגל מדוושת הגז. עלינו להשלים את המערכה נגד הציר האיראני, להכריע את החמאס ולהביא לשחרור כל חטופינו - החיים והחללים כאחד. למשפחות החטופים, אני אומר: לא הפסקנו לרגע, אפילו לרגע, כולל בזמן המלחמה, את המאמצים להחזיר את כל חטופינו הביתה. שוב - החיים והחללים כאחד. ואנחנו לא נרפה מהמשימה הקדושה הזו עד שהיא תושלם. ולמשפחות השכולות, אני אומר: יקיריכם, גיבורינו, לא נפלו לשווא. כי גבורתם והקרבתם - היא שאפשרה לנו לשבור את הציר האיראני. בלי ההישגים הכבירים בעזה, בלבנון, בסוריה ונגד הטרור ביהודה ושומרון - לא היינו יכולים להגיע לטהרן. עם חיסול ציר הרשע של איראן אנחנו נפתח ציר של שלום ושגשוג של עמי האזור, ואני אומר לכם, גם מעבר לעמי האזור. אנחנו כבר עובדים על כך, במרץ, ויגיע הזמן גם לחשוף את פעולותינו. אנחנו נפצה ביד רחבה את כל מי שנפגע, ונביא את כלכלת ישראל לשיאים חדשים. זה כבר קורה. אזרחי ישראל, שילמנו מחירים יקרים בעורף במבצע הזה. כולנו מחבקים באהבה אין קץ את משפחות החללים. כולנו מאחלים החלמה שלמה לכל הפצועים בגוף ובנפש, כמו לכל הפצועים במערכה הזאת מאז השבעה באוקטובר. לאחרונה ביקרתי בכמה ערים שספגו הרס גדול מן הטילים של איראן. בתים רבים ניזוקו, וכפי שהבטחנו לתושבים, אנחנו נבנה אותם מחדש. אזרחי ישראל, אני מבקש להודות בשמכם מעומק הלב לרמטכ״ל, רב אלוף אייל זמיר; למפקדי ולוחמי צה״ל; לראש המוסד, דוד ברנע וללוחמי ולוחמות המוסד; למפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר; לטייסינו האמיצים - איזה עבודה נפלאה הם עשו; לצוותי הקרקע המסורים; לראש אמ"ן, אלוף שלומי בינדר ולאנשי המודיעין. הם חשפו ביצירתיות מדהימה את סודות האויב; לראש אמ"ץ, אלוף עודד בסיוק, על ניהוג המערכה; למזכירי הצבאי, אלוף רומן גופמן; לפיקוד העורף; למשטרת ישראל; למערכי הכבאות, הרפואה וההצלה, שהצילו חיים רבים. וכמובן, אני מבקש להודות לשר הביטחון, ישראל כ"ץ, ולכל שרי ושרות הממשלה. הם התייצבו כולם מאחורי ההחלטה ההיסטורית, והם פעלו כל אחד ואחת, בתחומו ובתחומה. כולם, בלי יוצא מן הכלל, התעלו לגודל השעה. אבל מעל הכל, אני רוצה להודות לכם, אזרחי ישראל. זהו רגע של גאווה לאומית, רגע של אחדות, רגע שבו כל אזרח בישראל יכול לזקוף קומה ולומר: יחד עשינו את הבלתי נתפס. עם כלביא קם. עם ישראל חי. ובעזרת השם - עם הנצח יבטיח את נצח ישראל.

Benjamin Netanyahu - בנימין נתניהו

581,946 次观看 • 1 年前

בואו אני אספר לכם סוד: עד תחילת ההפיכה המשטרית, אפילו קצת אחריה, עמיחי שיקלי עקב אחרי בטוויטר. עקב ממש, לאורך שנים. אחרי שעבר רדיקלזיציה מטורללת, חסם. אל תגלו לאף אחד אבל, שלא יפגע בו בבייס הקדוש שלו. עכשיו משהו לגבי הראיון הזה בערוץ הבית, בתכנית הבית שמסיתה כבר שבוע לפגוע בי פיזית (אתם זוכרים את הזעזוע העמוק של שיקלי מהרצח של צ׳רלי קירק, נכון?): מה שעמיחי שיקלי מתאר פה בסרט בזעזוע עמוק, יש לזה שם: קוראים לזה ״חברה אזרחית״, למה שהוא כל כך מפחד ממנו. ערוצי הפצה. מדיה. פעילות שטח. זאת הנשמה של כל דמוקרטיה. תשתית, קוראים לזה. אופוזיציה. בדיקטטורות ששיקלי שלנו מעריץ המטרה הראשונה היא להשמיד אותן. מזה הם הכי מפחדים: מציבור אמיץ וחסר פחד שמתארגן. האיש העלוב הזה מתאר את ההתארגנות הנפלאה והדמוקרטית שלנו כאירוע קונספירטיבי. אבל הכל כמובן מואר באור השמש. זה אחלה חומר חיטוי. עכשיו, אני חייב להגיד שאין לי מושג איך השם שלי פתאום משתרבב לכל פאקינג שידור בערוץ 14 השבוע. אני מניח שמישהו שכר יועץ והיועץ הלך וניטר את הרשתות החברתיות ואמר להם, ‘תקשיבו, היאללה תקווה האלה חזקים ברשת, יש להם עשרות מליוני חשיפות צריך לשים לזה לב׳. אין לי הסבר אחר לעובדה שפתאום הם עושים ניים דרופניג ומצרפים אותי לאילומניטי של ג׳ורג׳ סורוס ואהוד ברק. אבל הם צודקים בסך הכל. התשתית שבנינו מאסיבית. אנחנו אכן מגיעים למליוני ישראלים ומספרים להם את האמת. בזה שיקלי לא טועה. אנחנו מספרים להם, למשל, ששר התפוצות הוא בדיחה בכל העולם. בדיחה מסוכנת אגב, שכמעט אף קהילה יהודית לא רוצה לפגוש אותו. אנחנו מספרים להם שבתהליך הרדיקלזציה המטורלל שלו הוא הפך לאחד האנשים הכי שנואים על ידי יהודי התפוצות, שהפאשיזם שלו מסכן אותם ממש. פיזית. אנחנו מספרים להם שהאיש הנבער הזה הולך ברחבי העולם ופוגש את הימין הקיצוני הכי מסוכן באירופה. הארגון הכי חשוב של יהדות אנגליה, אחת הקהילות החשובות בעולם, מתעב אותו ואת המטורפים שהוא מזמין לארץ (ככה זה כשהפיד של יאיר נתניהו מזין אותך בתיאוריות קונספירציה מטורפות). אבל עמיחי שיקלי הוא רק מטאפורה, הוא דג רקק שיתאייד בקרוב מחיינו. נבחר ציבור שציבור מעולם לא בחר בו. עריק עלוב שקיבל שלמונים מנתניהו כדי להפיל ממשלה. הוא עידית סילמן הבת - גיבור תרבות של שניים וחצי לה פמיליות מחוצ׳קנות וינון מגל. אז רק רציתי להגיד לאיש הזה (שכל מי שלמד אצלו במכינה מתבייש בו עד עמקי נשמתו), שההסתה נגדנו לא תעזור לו. ושעד יומו האחרון הוא ייזכר כאחת התופעות הכי נלוזות ועלובות שידעה הפוליטיקה הישראלית לדורותיה. אות קין, זה כל מה שיישאר בציבור ממנו. האיש שרוב עצום ביהדות העולם מתבייש בו, לא מוכן להיות מזוהה איתו. שכל מהותו הוא עבד כי ימלוך אצל ינון מגל. ושיום אחד, והיום הזה קרוב, יהיו בחירות בישראל. וגם אם האופטימיזציה שהוא עושה למרכז הליכוד עוד תכניס אותו לכנסת, זה לא יעזור לו. הציבור הישראלי יקיא אותו מקרבו. והוא יודע את זה. רואים לו את הפחד על העיניים… 👀

בואו אני אספר לכם סוד: עד תחילת ההפיכה המשטרית, אפילו קצת אחריה, עמיחי שיקלי עקב אחרי בטוויטר. עקב ממש, לאורך שנים. אחרי שעבר רדיקלזיציה מטורללת, חסם. אל תגלו לאף אחד אבל, שלא יפגע בו בבייס הקדוש שלו. עכשיו משהו לגבי הראיון הזה בערוץ הבית, בתכנית הבית שמסיתה כבר שבוע לפגוע בי פיזית (אתם זוכרים את הזעזוע העמוק של שיקלי מהרצח של צ׳רלי קירק, נכון?): מה שעמיחי שיקלי מתאר פה בסרט בזעזוע עמוק, יש לזה שם: קוראים לזה ״חברה אזרחית״, למה שהוא כל כך מפחד ממנו. ערוצי הפצה. מדיה. פעילות שטח. זאת הנשמה של כל דמוקרטיה. תשתית, קוראים לזה. אופוזיציה. בדיקטטורות ששיקלי שלנו מעריץ המטרה הראשונה היא להשמיד אותן. מזה הם הכי מפחדים: מציבור אמיץ וחסר פחד שמתארגן. האיש העלוב הזה מתאר את ההתארגנות הנפלאה והדמוקרטית שלנו כאירוע קונספירטיבי. אבל הכל כמובן מואר באור השמש. זה אחלה חומר חיטוי. עכשיו, אני חייב להגיד שאין לי מושג איך השם שלי פתאום משתרבב לכל פאקינג שידור בערוץ 14 השבוע. אני מניח שמישהו שכר יועץ והיועץ הלך וניטר את הרשתות החברתיות ואמר להם, ‘תקשיבו, היאללה תקווה האלה חזקים ברשת, יש להם עשרות מליוני חשיפות צריך לשים לזה לב׳. אין לי הסבר אחר לעובדה שפתאום הם עושים ניים דרופניג ומצרפים אותי לאילומניטי של ג׳ורג׳ סורוס ואהוד ברק. אבל הם צודקים בסך הכל. התשתית שבנינו מאסיבית. אנחנו אכן מגיעים למליוני ישראלים ומספרים להם את האמת. בזה שיקלי לא טועה. אנחנו מספרים להם, למשל, ששר התפוצות הוא בדיחה בכל העולם. בדיחה מסוכנת אגב, שכמעט אף קהילה יהודית לא רוצה לפגוש אותו. אנחנו מספרים להם שבתהליך הרדיקלזציה המטורלל שלו הוא הפך לאחד האנשים הכי שנואים על ידי יהודי התפוצות, שהפאשיזם שלו מסכן אותם ממש. פיזית. אנחנו מספרים להם שהאיש הנבער הזה הולך ברחבי העולם ופוגש את הימין הקיצוני הכי מסוכן באירופה. הארגון הכי חשוב של יהדות אנגליה, אחת הקהילות החשובות בעולם, מתעב אותו ואת המטורפים שהוא מזמין לארץ (ככה זה כשהפיד של יאיר נתניהו מזין אותך בתיאוריות קונספירציה מטורפות). אבל עמיחי שיקלי הוא רק מטאפורה, הוא דג רקק שיתאייד בקרוב מחיינו. נבחר ציבור שציבור מעולם לא בחר בו. עריק עלוב שקיבל שלמונים מנתניהו כדי להפיל ממשלה. הוא עידית סילמן הבת - גיבור תרבות של שניים וחצי לה פמיליות מחוצ׳קנות וינון מגל. אז רק רציתי להגיד לאיש הזה (שכל מי שלמד אצלו במכינה מתבייש בו עד עמקי נשמתו), שההסתה נגדנו לא תעזור לו. ושעד יומו האחרון הוא ייזכר כאחת התופעות הכי נלוזות ועלובות שידעה הפוליטיקה הישראלית לדורותיה. אות קין, זה כל מה שיישאר בציבור ממנו. האיש שרוב עצום ביהדות העולם מתבייש בו, לא מוכן להיות מזוהה איתו. שכל מהותו הוא עבד כי ימלוך אצל ינון מגל. ושיום אחד, והיום הזה קרוב, יהיו בחירות בישראל. וגם אם האופטימיזציה שהוא עושה למרכז הליכוד עוד תכניס אותו לכנסת, זה לא יעזור לו. הציבור הישראלי יקיא אותו מקרבו. והוא יודע את זה. רואים לו את הפחד על העיניים… 👀

Ran Harnevo

34,509 次观看 • 10 个月前

ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס לציון 50 שנה ל״מבצע יונתן״ בבית הנשיא: ״אדוני הנשיא, אני מבקש להודות לך על היוזמה לקיים את הטקס הזה – בהצדעה לגיבורי ישראל שחילצו לפני 50 שנה את החטופים, בני עמנו, מאנטבה באוגנדה. אני מברך את כל מי שנמצאים איתנו כאן – במעמד ההוקרה שעומד מעל הזמן, וגם מעל כל פולמוס פוליטי עכשווי. 'אנטבה' הוא שם נרדף לפעולה נועזת ביותר, שהפכה את הבלתי-אפשרי לאפשרי. הפעולה התקדימית הזאת השיבה את בני-הערובה שלנו מלב אפריקה – הביתה. בו בזמן היא זקפה את כבוד ישראל בין האומות, והיא לימדה את העולם שניתן להנחית מכה ניצחת על הטרור הבינלאומי. היא לימדה את העולם שאפשר – וצריך – לעמוד איתן מול מחבלים צמאי-דם, להכות בהם, להכניע אותם. זה מה שאנחנו עושים במלחמה הנוכחית: אנחנו מרסקים בשיטתיות את ציר-הרשע האיראני, שניסה לקדם את התוכנית להשמדת ישראל – באמצעות טבעת-חנק של טרור שהוא פרש סביבנו. מאז הטבח הנורא במתקפת ה-7 באוקטובר הפכנו את הקערה על פיה. הלמנו בצוררינו מעזה ועד תימן, מלבנון ועד איראן. הרחקנו מעלינו סכנה קיומית מיידית – כולל הסכנה המיידית, שנשקפה לנו מהחזקת נשק גרעיני בידי איראן. הם היו משתמשים בו. דור דור ומשימותיו: הוותיקים בינינו זוכרים את גל חטיפות המטוסים ששטף את העולם בשנות ה-60 וה-70. זה היה כלי-נשק מרכזי - הייתי אומר ה-כלי המרכזי - בידי ארגוני טרור וקבוצות מהפכניות. ארבע שנים לפני 'מבצע יונתן' נחטף מטוס של חברת התעופה הבלגית 'סבנה', והונחת בנמל-התעופה לוד. הייתה לי הזכות להשתתף עם חבריי לסיירת מטכ"ל במבצע לשחרור המטוס. אבל אנטבה - אנטבה היה סיפור אחר לגמרי. המחבלים אילצו את מטוס 'אייר פראנס' להגיע למדינה, שנשלטה בידי רודן אכזר, במרחק של כמעט 4,000 ק"מ מישראל. 31 שנים לאחר השואה, הם ערכו סלקציה בין יהודים ללא-יהודים. הם שיחררו בני לאומים אחרים, בעוד שעל היהודים הם איימו בהוצאה להורג. הם היו בטוחים שישראל תיכנע לאולטימטום שלהם, שהרי יש להם חסינות במרחק כה רב מישראל ומהמזרח התיכון. איש מהם לא חשב שמישהו יבוא לחלץ את החטופים. אבל הם טעו בגדול. ההכנות כולן למבצע החילוץ באנטבה נערכו בזמן-שיא של יממה וחצי - 36 שעות. תרגול אחר תרגול, אימון אחר אימון, תוך ניסיון בלתי-פוסק למצות כל בדל של מידע מודיעיני בעזרת המוסד ואמ"ן. ההיסטוריה מכירה תודה לראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לשר הביטחון שמעון פרס, לרמטכ"ל מוטה גור, לקצין חי"ר וצנחנים ראשי דן שומרון, למפקד חיל האוויר בני פלד – ולכל המפקדים והלוחמים שהשתתפו במבצע. יצחק רבין ושמעון פרס ושרי הממשלה נטלו על עצמם אחריות עצומה. אתם יכולים לשער מה היה קורה אם הייתה משאית על המסלול. או אם לא הייתה הזדמנות מהירה מספיק לכוחותינו להגיע לטרמינל שבו הוחזקו החטופים. הם רצו לשמוע למוצא פיהם, וגם הרמטכ"ל, של שני אנשים: מפקד כוח החילוץ ומפקד חיל האוויר. בני פלד אמר להם: "זה אפשרי". מוטה גור ביקש לראות תרגיל מודל ושאל את יוני: "זה אפשרי?" הוא השיב: "כן. הנה, ראית." שמעון פרס לא הסתפק בזה. הוא קרא ליוני ושאל אותו: "זה אפשרי?" מספיק שיוני היה המביע ספק, מביע חשש - לא היינו עומדים פה היום. הוא אמר: "זה אפשרי. אני חושב שאם נצליח להשיג את ההפתעה - נצליח במשימה. כן, זה אפשרי." יוני היה מאוד נועז, אבל הוא גם היה מאוד שקול. היו לו קור-רוח ושיקול דעת יוצאים מן הכלל, בתוך הקרב וגם לפניו. אבל לתעוזה הזו היו שותפים כל הלוחמים שיצאו לאנטבה. הם נלחמו על כל מקום פנוי במטוסי ה'הרקולס'. לפני כמה ימים, במסדר הכנפיים של חיל האוויר, סיפרתי שלוחמים שיוצאים הרחק מעבר לגבולותנו מקבלים - מה שנקרא - מפת מילוט, שמראה להם איך להגיע, איך להיחלץ למקום-מבטחים או ציר-מבטחים כדי לחזור בחזרה לישראל. באנטבה הלוחמים קיבלו מפות מילוט. מפת המילוט הייתה צילום של דף מאטלס, שמוכר לכם, של יבשת אפריקה. כלומר, פה נמצאת קניה, ופה נמצאת אתיופיה - ותמצאו כבר את הדרך חזרה. הייתה כאן תעוזה עצומה. אבל באנטבה גם מפות המילוט לא היו עוזרות. זה לא היה דבר שנסתר מעיני הלוחמים. הם הבינו היטב שחייהם מוטלים על הכף, וגם גורלה של מדינת ישראל, בצומת הזו, מוטל על הכף. ולמרות הכל, כל אנשינו בלי יוצא מהכלל רצו לקחת חלק במבצע. הם התעלו לגודל השעה, ולגודל המשימה. תילי תילים של מילים נכתבו על הנחישות, היצירתיות, התחבולנות של הכוח שהגיע לשדה-התעופה באנטבה. לוחמינו נחתו שם לאחר למעלה משבע שעות טיסה, במזג-אוויר מאתגר. הם התקדמו במהירות אל היעד – אולם-הנתיבות עצמו – כדי להשמיע באוזני החטופים ארבע מילים שאומרות הכל: "באנו לקחת אתכם הביתה". בתוך פחות משעה המבצע הסתיים בהצלחה כבירה. המחבלים חוסלו. רוב-רובם של אחינו ואחיותינו החטופים הועלו על המטוסים כשהם חיים. לצד זאת, שילמנו מחיר בחיי-אדם: אחי יוני, מפקד סיירת מטכ"ל, נפל ברגע ההסתערות קדימה, כשהוא בראש הכוח. אני דואב גם על אובדן חייהם של ז'אן ז'אק מימוני, אידה בורוכוביץ', פסקו כהן, ודורה בלוך זיכרונם לברכה. דורה בלוך נרצחה בבית החולים בקמפלה למחרת היום בהוראתו של אידי אמין. אני מבקש להזכיר את לוחם הצנחנים עז-הנפש סורין הרשקו. פציעתו הקשה של סורין במבצע מלווה אותו יום-יום מזה 50 שנה. ועוד אני מוקיר מעומק ליבי את קברניט המטוס החטוף, מישל בקוס, ואת צוותו מצרפת. הם בחרו להישאר עם בני-הערובה בשעתם הקשה, מתוך רגש אצילי של סולידריות – שעמנו יזכור לעד. מכובדי הנשיא, מכובדיי כולם, באנטבה הצדק גבר על הרשע. התקווה ניצחה את הייאוש. האור הכניע את החושך. השמחה פרצה בכל בית בישראל וגם בשוחרי החופש והצדק בעולם. לא בביתי. אני במשך כל חיי הבוגרים חששתי שיוני יפול בקרב. בין השאר, משום שידעתי את הנכונות שלו להסתער קדימה, לבוא לחלץ, כשצריך לחלץ. זה התחיל במלחמת ששת הימים, כשהוא נפצע במוצב ג'לבינה, בחזית רמת הגולן, בבואו לחלץ חבר שנפצע, נפגע בצווארו. שם המרפק שלו רוסק ע"י אש סורית. הוא זחל לקווי כוחותנו בייסורים גדולים, קם על רגליו. שאלו אותו: "אתה בסדר?" הוא ענה "כן", והתעלף במקום. באתי לבקר אותו בבית החולים בצפת ורווח לי. "הוא כבר נכה צה"ל. הוא יצא מזה." אבל בדרך-לא דרך הוא חזר ליחידה. הוא החליף אותי, כשהייתי אמור ללכת מאוד מוקדם לקורס קצינים. הוא פתר לי את הבעיה והלך במקומי, ואח"כ הצטרפתי. בסיירת מטכ"ל הוא פיקד על מבצע חילוץ נוסף של שחרור טייסנו, שהיו בכלא הסורי. כדי להוציא אותם משם היחידה יזמה מבצע לתפיסת בכירים במטכ"ל הסורי. יוני פיקד על המבצע הזה, שהשתתף בו גם אחי עדו. אכן הם חולצו בחילופי שבויים. זה נמשך במלחמת יום הכיפורים שנה לאחר מכן. יוני נחלץ להציל את חברו, יוסי בן חנן, שהטנק שלו נפגע מתחת תל-שמס, בתוך הקווים הסורים. היו ניסיונות לחלצו, ואחד אחרי השני הם נכשלו. יוני הודיע ליאנוש, המפקד בגזרה, שהוא יוציא אותו. הוא הלך וחילץ אותו. יוסי דיבר במשך שנים, הוא אמר: "אין לך מושג. אני חשבתי כבר שאני הולך למות, והנה שמעתי את קולו של יוני, וידעתי שהוא הציל אותי." על כך הוא קיבל גם את עיטור המופת. לכן, כששמעתי על אנטבה - שמעתי ברדיו בארה"ב כסטודנט בבוסטון. 200 שנים לכינונה של ארה"ב. כששמעתי על המבצע, צלצלתי לעידו ושאלתי רק שאלה אחת: "יוני חזר כבר?" כי לא היה לי צל צלו של ספק, שהוא שם בראש הכוח המחלץ. ועדו אמר לי שעדיין הוא לא חזר. אח"כ כשהוא צלצל אליי יותר מאוחר, עוד לפני שהוא אמר לי - ידעתי, שמה שחששתי מפניו - קרה. למה זה קרה פה ולא קרה במקרים אחרים? אינני יכול לומר. היה עוד חילוץ - הזכרתי אותו קודם - במבצע 'סבנה'. שנינו שירתנו ביחידה. 13 או 14 חיילים יכולים היו לפרוץ למטוס. אני ועוד שניים-שלושה מחיילי על כנף אחת, וככה חילקו את המשימות. והנה אנחנו עומדים להסתער על המטוס לבושים בסרבלים לבנים. ויוני בא אליי, והוא אומר: "גם אני. אני מצטרף." אמרתי לו: "אתה לא יכול להצטרף, כי אני פה עם החיילים שלי". אז הוא אמר לי: "נצא שנינו". אז אמרתי: "תחשוב על ההורים שלנו." לשמחתי, בחרו שאני אכן אעמוד בראש, יחד עם חיילי. הוא נשאר בחוץ. יש תמונה שלו, מצלמים אותו - רואים אותו כמו ארי בסוגר - ליד החפ"ק. אני ידעתי שהוא יימצא שם. לכן זה היה מאוד קשה לקבל את זה. אני לא אחזור כאן על הסבל של המשפחות, המשפחה שלי. רק אומר: כראש ממשלה, אני זוכר מה עבר על אמי ועל אבי ועליי ועל אחי. אני חושב על מה עובר על המשפחות האחרות. המשפחה הזאת, שאף אחד לא רוצה להיכנס אליה - משפחת השכול - אבל כשאתה בפנים, אתה כבר יודע את הסוד הנורא, אתה יודע את גודל הסבל והכאב. אני רואה כמשימה שלי להיות החסכן ביותר בכוח, בחיי אדם, כשאנחנו שולחים את בנינו ובנותינו לקרב. להיחלץ מהשכול - זה דבר שכל משפחה עוברת בדרכה. אבל אני חשבתי שזה יעבור. במובן מסוים זה לא עובר. אין יום שאני לא חושב על יוני. אין יום שאני לא מתייעץ עם יוני. אני בטוח שזה חל גם על אחרים. משה דיין כתב שישה חודשים לפני אנטבה - הוא כתב על יוני בלי להזכיר את שם משפחתו בספר האוטוביוגרפי שלו. הוא מספר על החילוץ של יוסי בן חנן, והוא אומר: "אינני יודע בדיוק כמה 'יוני' יש לנו, אבל יש לנו מספיק כדי להתמודד עם האתגרים הגדולים של מדינת ישראל." הוא צדק כי רוח אנטבה מוסיפה לפעם בנו – והיא מכוונת את דרכם של לוחמינו הגיבורים גם בהווה. הם עומדים על משמרתם בכל חזית, בכל זירה, רחוקה וקרובה. הם ממלאים את ייעודם בפעולות גלויות ועלומות נגד דורשי רעתנו. הם מסמלים את הטוב שמאפיין את העם שלנו, את המדינה שלנו: עוז רוח, קור רוח, נחישות מטרה, אהבת המולדת, ערבות הדדית שאין שנייה לה. אני מצדיע לכל השותפים ב'מבצע יונתן', ואני מחזק את ממשיכי דרכם – בני ובנות הדור הצעיר, דור הניצחון״. וידאו: לע״מ.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס לציון 50 שנה ל״מבצע יונתן״ בבית הנשיא: ״אדוני הנשיא, אני מבקש להודות לך על היוזמה לקיים את הטקס הזה – בהצדעה לגיבורי ישראל שחילצו לפני 50 שנה את החטופים, בני עמנו, מאנטבה באוגנדה. אני מברך את כל מי שנמצאים איתנו כאן – במעמד ההוקרה שעומד מעל הזמן, וגם מעל כל פולמוס פוליטי עכשווי. 'אנטבה' הוא שם נרדף לפעולה נועזת ביותר, שהפכה את הבלתי-אפשרי לאפשרי. הפעולה התקדימית הזאת השיבה את בני-הערובה שלנו מלב אפריקה – הביתה. בו בזמן היא זקפה את כבוד ישראל בין האומות, והיא לימדה את העולם שניתן להנחית מכה ניצחת על הטרור הבינלאומי. היא לימדה את העולם שאפשר – וצריך – לעמוד איתן מול מחבלים צמאי-דם, להכות בהם, להכניע אותם. זה מה שאנחנו עושים במלחמה הנוכחית: אנחנו מרסקים בשיטתיות את ציר-הרשע האיראני, שניסה לקדם את התוכנית להשמדת ישראל – באמצעות טבעת-חנק של טרור שהוא פרש סביבנו. מאז הטבח הנורא במתקפת ה-7 באוקטובר הפכנו את הקערה על פיה. הלמנו בצוררינו מעזה ועד תימן, מלבנון ועד איראן. הרחקנו מעלינו סכנה קיומית מיידית – כולל הסכנה המיידית, שנשקפה לנו מהחזקת נשק גרעיני בידי איראן. הם היו משתמשים בו. דור דור ומשימותיו: הוותיקים בינינו זוכרים את גל חטיפות המטוסים ששטף את העולם בשנות ה-60 וה-70. זה היה כלי-נשק מרכזי - הייתי אומר ה-כלי המרכזי - בידי ארגוני טרור וקבוצות מהפכניות. ארבע שנים לפני 'מבצע יונתן' נחטף מטוס של חברת התעופה הבלגית 'סבנה', והונחת בנמל-התעופה לוד. הייתה לי הזכות להשתתף עם חבריי לסיירת מטכ"ל במבצע לשחרור המטוס. אבל אנטבה - אנטבה היה סיפור אחר לגמרי. המחבלים אילצו את מטוס 'אייר פראנס' להגיע למדינה, שנשלטה בידי רודן אכזר, במרחק של כמעט 4,000 ק"מ מישראל. 31 שנים לאחר השואה, הם ערכו סלקציה בין יהודים ללא-יהודים. הם שיחררו בני לאומים אחרים, בעוד שעל היהודים הם איימו בהוצאה להורג. הם היו בטוחים שישראל תיכנע לאולטימטום שלהם, שהרי יש להם חסינות במרחק כה רב מישראל ומהמזרח התיכון. איש מהם לא חשב שמישהו יבוא לחלץ את החטופים. אבל הם טעו בגדול. ההכנות כולן למבצע החילוץ באנטבה נערכו בזמן-שיא של יממה וחצי - 36 שעות. תרגול אחר תרגול, אימון אחר אימון, תוך ניסיון בלתי-פוסק למצות כל בדל של מידע מודיעיני בעזרת המוסד ואמ"ן. ההיסטוריה מכירה תודה לראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לשר הביטחון שמעון פרס, לרמטכ"ל מוטה גור, לקצין חי"ר וצנחנים ראשי דן שומרון, למפקד חיל האוויר בני פלד – ולכל המפקדים והלוחמים שהשתתפו במבצע. יצחק רבין ושמעון פרס ושרי הממשלה נטלו על עצמם אחריות עצומה. אתם יכולים לשער מה היה קורה אם הייתה משאית על המסלול. או אם לא הייתה הזדמנות מהירה מספיק לכוחותינו להגיע לטרמינל שבו הוחזקו החטופים. הם רצו לשמוע למוצא פיהם, וגם הרמטכ"ל, של שני אנשים: מפקד כוח החילוץ ומפקד חיל האוויר. בני פלד אמר להם: "זה אפשרי". מוטה גור ביקש לראות תרגיל מודל ושאל את יוני: "זה אפשרי?" הוא השיב: "כן. הנה, ראית." שמעון פרס לא הסתפק בזה. הוא קרא ליוני ושאל אותו: "זה אפשרי?" מספיק שיוני היה המביע ספק, מביע חשש - לא היינו עומדים פה היום. הוא אמר: "זה אפשרי. אני חושב שאם נצליח להשיג את ההפתעה - נצליח במשימה. כן, זה אפשרי." יוני היה מאוד נועז, אבל הוא גם היה מאוד שקול. היו לו קור-רוח ושיקול דעת יוצאים מן הכלל, בתוך הקרב וגם לפניו. אבל לתעוזה הזו היו שותפים כל הלוחמים שיצאו לאנטבה. הם נלחמו על כל מקום פנוי במטוסי ה'הרקולס'. לפני כמה ימים, במסדר הכנפיים של חיל האוויר, סיפרתי שלוחמים שיוצאים הרחק מעבר לגבולותנו מקבלים - מה שנקרא - מפת מילוט, שמראה להם איך להגיע, איך להיחלץ למקום-מבטחים או ציר-מבטחים כדי לחזור בחזרה לישראל. באנטבה הלוחמים קיבלו מפות מילוט. מפת המילוט הייתה צילום של דף מאטלס, שמוכר לכם, של יבשת אפריקה. כלומר, פה נמצאת קניה, ופה נמצאת אתיופיה - ותמצאו כבר את הדרך חזרה. הייתה כאן תעוזה עצומה. אבל באנטבה גם מפות המילוט לא היו עוזרות. זה לא היה דבר שנסתר מעיני הלוחמים. הם הבינו היטב שחייהם מוטלים על הכף, וגם גורלה של מדינת ישראל, בצומת הזו, מוטל על הכף. ולמרות הכל, כל אנשינו בלי יוצא מהכלל רצו לקחת חלק במבצע. הם התעלו לגודל השעה, ולגודל המשימה. תילי תילים של מילים נכתבו על הנחישות, היצירתיות, התחבולנות של הכוח שהגיע לשדה-התעופה באנטבה. לוחמינו נחתו שם לאחר למעלה משבע שעות טיסה, במזג-אוויר מאתגר. הם התקדמו במהירות אל היעד – אולם-הנתיבות עצמו – כדי להשמיע באוזני החטופים ארבע מילים שאומרות הכל: "באנו לקחת אתכם הביתה". בתוך פחות משעה המבצע הסתיים בהצלחה כבירה. המחבלים חוסלו. רוב-רובם של אחינו ואחיותינו החטופים הועלו על המטוסים כשהם חיים. לצד זאת, שילמנו מחיר בחיי-אדם: אחי יוני, מפקד סיירת מטכ"ל, נפל ברגע ההסתערות קדימה, כשהוא בראש הכוח. אני דואב גם על אובדן חייהם של ז'אן ז'אק מימוני, אידה בורוכוביץ', פסקו כהן, ודורה בלוך זיכרונם לברכה. דורה בלוך נרצחה בבית החולים בקמפלה למחרת היום בהוראתו של אידי אמין. אני מבקש להזכיר את לוחם הצנחנים עז-הנפש סורין הרשקו. פציעתו הקשה של סורין במבצע מלווה אותו יום-יום מזה 50 שנה. ועוד אני מוקיר מעומק ליבי את קברניט המטוס החטוף, מישל בקוס, ואת צוותו מצרפת. הם בחרו להישאר עם בני-הערובה בשעתם הקשה, מתוך רגש אצילי של סולידריות – שעמנו יזכור לעד. מכובדי הנשיא, מכובדיי כולם, באנטבה הצדק גבר על הרשע. התקווה ניצחה את הייאוש. האור הכניע את החושך. השמחה פרצה בכל בית בישראל וגם בשוחרי החופש והצדק בעולם. לא בביתי. אני במשך כל חיי הבוגרים חששתי שיוני יפול בקרב. בין השאר, משום שידעתי את הנכונות שלו להסתער קדימה, לבוא לחלץ, כשצריך לחלץ. זה התחיל במלחמת ששת הימים, כשהוא נפצע במוצב ג'לבינה, בחזית רמת הגולן, בבואו לחלץ חבר שנפצע, נפגע בצווארו. שם המרפק שלו רוסק ע"י אש סורית. הוא זחל לקווי כוחותנו בייסורים גדולים, קם על רגליו. שאלו אותו: "אתה בסדר?" הוא ענה "כן", והתעלף במקום. באתי לבקר אותו בבית החולים בצפת ורווח לי. "הוא כבר נכה צה"ל. הוא יצא מזה." אבל בדרך-לא דרך הוא חזר ליחידה. הוא החליף אותי, כשהייתי אמור ללכת מאוד מוקדם לקורס קצינים. הוא פתר לי את הבעיה והלך במקומי, ואח"כ הצטרפתי. בסיירת מטכ"ל הוא פיקד על מבצע חילוץ נוסף של שחרור טייסנו, שהיו בכלא הסורי. כדי להוציא אותם משם היחידה יזמה מבצע לתפיסת בכירים במטכ"ל הסורי. יוני פיקד על המבצע הזה, שהשתתף בו גם אחי עדו. אכן הם חולצו בחילופי שבויים. זה נמשך במלחמת יום הכיפורים שנה לאחר מכן. יוני נחלץ להציל את חברו, יוסי בן חנן, שהטנק שלו נפגע מתחת תל-שמס, בתוך הקווים הסורים. היו ניסיונות לחלצו, ואחד אחרי השני הם נכשלו. יוני הודיע ליאנוש, המפקד בגזרה, שהוא יוציא אותו. הוא הלך וחילץ אותו. יוסי דיבר במשך שנים, הוא אמר: "אין לך מושג. אני חשבתי כבר שאני הולך למות, והנה שמעתי את קולו של יוני, וידעתי שהוא הציל אותי." על כך הוא קיבל גם את עיטור המופת. לכן, כששמעתי על אנטבה - שמעתי ברדיו בארה"ב כסטודנט בבוסטון. 200 שנים לכינונה של ארה"ב. כששמעתי על המבצע, צלצלתי לעידו ושאלתי רק שאלה אחת: "יוני חזר כבר?" כי לא היה לי צל צלו של ספק, שהוא שם בראש הכוח המחלץ. ועדו אמר לי שעדיין הוא לא חזר. אח"כ כשהוא צלצל אליי יותר מאוחר, עוד לפני שהוא אמר לי - ידעתי, שמה שחששתי מפניו - קרה. למה זה קרה פה ולא קרה במקרים אחרים? אינני יכול לומר. היה עוד חילוץ - הזכרתי אותו קודם - במבצע 'סבנה'. שנינו שירתנו ביחידה. 13 או 14 חיילים יכולים היו לפרוץ למטוס. אני ועוד שניים-שלושה מחיילי על כנף אחת, וככה חילקו את המשימות. והנה אנחנו עומדים להסתער על המטוס לבושים בסרבלים לבנים. ויוני בא אליי, והוא אומר: "גם אני. אני מצטרף." אמרתי לו: "אתה לא יכול להצטרף, כי אני פה עם החיילים שלי". אז הוא אמר לי: "נצא שנינו". אז אמרתי: "תחשוב על ההורים שלנו." לשמחתי, בחרו שאני אכן אעמוד בראש, יחד עם חיילי. הוא נשאר בחוץ. יש תמונה שלו, מצלמים אותו - רואים אותו כמו ארי בסוגר - ליד החפ"ק. אני ידעתי שהוא יימצא שם. לכן זה היה מאוד קשה לקבל את זה. אני לא אחזור כאן על הסבל של המשפחות, המשפחה שלי. רק אומר: כראש ממשלה, אני זוכר מה עבר על אמי ועל אבי ועליי ועל אחי. אני חושב על מה עובר על המשפחות האחרות. המשפחה הזאת, שאף אחד לא רוצה להיכנס אליה - משפחת השכול - אבל כשאתה בפנים, אתה כבר יודע את הסוד הנורא, אתה יודע את גודל הסבל והכאב. אני רואה כמשימה שלי להיות החסכן ביותר בכוח, בחיי אדם, כשאנחנו שולחים את בנינו ובנותינו לקרב. להיחלץ מהשכול - זה דבר שכל משפחה עוברת בדרכה. אבל אני חשבתי שזה יעבור. במובן מסוים זה לא עובר. אין יום שאני לא חושב על יוני. אין יום שאני לא מתייעץ עם יוני. אני בטוח שזה חל גם על אחרים. משה דיין כתב שישה חודשים לפני אנטבה - הוא כתב על יוני בלי להזכיר את שם משפחתו בספר האוטוביוגרפי שלו. הוא מספר על החילוץ של יוסי בן חנן, והוא אומר: "אינני יודע בדיוק כמה 'יוני' יש לנו, אבל יש לנו מספיק כדי להתמודד עם האתגרים הגדולים של מדינת ישראל." הוא צדק כי רוח אנטבה מוסיפה לפעם בנו – והיא מכוונת את דרכם של לוחמינו הגיבורים גם בהווה. הם עומדים על משמרתם בכל חזית, בכל זירה, רחוקה וקרובה. הם ממלאים את ייעודם בפעולות גלויות ועלומות נגד דורשי רעתנו. הם מסמלים את הטוב שמאפיין את העם שלנו, את המדינה שלנו: עוז רוח, קור רוח, נחישות מטרה, אהבת המולדת, ערבות הדדית שאין שנייה לה. אני מצדיע לכל השותפים ב'מבצע יונתן', ואני מחזק את ממשיכי דרכם – בני ובנות הדור הצעיר, דור הניצחון״. וידאו: לע״מ.

ראש ממשלת ישראל

11,161 次观看 • 1 个月前

מארק אנדריסן שותף מייסד בקרן הון סיכון מהגדולות בעולם a16z: ״אני תמיד דוחף יזמים להעלות מחירים, להעלות מחירים, להעלות מחירים. אנחנו משקיעים הרבה זמן בעבודה עם החברות שלנו על תמחור, זה באמת שילוב קסום של אמנות ומדע, שהרבה חברות לא מתייחסות אליו ברצינות מספקת. עיקרון ליבה בתמחור הוא שלא לתמחר לפי עלות אם אפשר להימנע מזה. צריך לתמחר לפי ערך. במיוחד כשמוכרים לעסקים, צריך לתמחר כאחוז מהערך העסקי שאתם יוצרים.״ הוא נותן דוגמה לבניית AI שיכול לעשות את העבודה של מתכנת, עורך דין או רדיולוג: ״האם אפשר לתמחר לפי ערך ולקחת אחוז ממה שבעבר היה ממש בן אדם? או במילים אחרות, האם אפשר לתמחר לפי פריון שולי? אם אפשר לקחת רופא אנושי ולהפוך אותו להרבה יותר פרודוקטיבי בזכות AI, האם אפשר לתמחר כאחוז מהקפיצה בפרודוקטיביות? התפיסה הנאיבית לגבי תמחור היא שככל שהמחיר נמוך יותר, כך זה טוב יותר ללקוח. הדרך המתוחכמת יותר להסתכל על זה היא שמחירים גבוהים הם לעיתים טובים ללקוח, כי מחיר גבוה מאפשר לספק לשפר את המוצר מהר יותר. חברות עם מחירים ומרווחים גבוהים יכולות להשקיע יותר במחקר ופיתוח ולהפוך את המוצר לטוב יותר. רוב האנשים שקונים דברים לא מחפשים רק את המחיר הזול ביותר. הם רוצים משהו שעובד ממש טוב. זה מנוגד לאינטואיציה של הרבה מהנדסים. הרבה מהנדסים חושבים שיש קשר חד ממדי בין מחיר לערך. יש להם מודל מנטלי של מסחר כאילו הם מוכרים אורז או משהו כזה. כאילו: 'המוצר שלי קסום ואף אחד לא יכול לשכפל אותו, אבל אני צריך לתמחר אותו כמו סחורה.' לא, אתם לא. למעשה, בדיוק ההפך. אם תתמחרו גבוה, תוכלו לממן מאמצי מכירות ושיווק יקרים יותר, מה שאומר שיש לכם סיכוי גבוה יותר לנצח את השוק, מה שאומר שיש לכם סיכוי גבוה יותר לממן את כל המחקר, הפיתוח והרכישות שתרצו לעשות. לכן אנחנו תמיד מנסים להעביר אנשים למיינדסט דו ממדי, שבו מחירים גבוהים שווים צמיחה מהירה יותר." לפני שהקים עם בן הורוביץ׳ את a16z מארק הקים מספר חברות, המוכרת שבהן חברת Mosiac שלימים הפכה לNetscape שהיה דפדפן האינטרנט המוצלח הראשון בהיסטוריה. חברה שנמכרה ב1999 לAOL תמורת 4.3 מיליארד דולר ולאורך השנים נמחקה.

מארק אנדריסן שותף מייסד בקרן הון סיכון מהגדולות בעולם a16z: ״אני תמיד דוחף יזמים להעלות מחירים, להעלות מחירים, להעלות מחירים. אנחנו משקיעים הרבה זמן בעבודה עם החברות שלנו על תמחור, זה באמת שילוב קסום של אמנות ומדע, שהרבה חברות לא מתייחסות אליו ברצינות מספקת. עיקרון ליבה בתמחור הוא שלא לתמחר לפי עלות אם אפשר להימנע מזה. צריך לתמחר לפי ערך. במיוחד כשמוכרים לעסקים, צריך לתמחר כאחוז מהערך העסקי שאתם יוצרים.״ הוא נותן דוגמה לבניית AI שיכול לעשות את העבודה של מתכנת, עורך דין או רדיולוג: ״האם אפשר לתמחר לפי ערך ולקחת אחוז ממה שבעבר היה ממש בן אדם? או במילים אחרות, האם אפשר לתמחר לפי פריון שולי? אם אפשר לקחת רופא אנושי ולהפוך אותו להרבה יותר פרודוקטיבי בזכות AI, האם אפשר לתמחר כאחוז מהקפיצה בפרודוקטיביות? התפיסה הנאיבית לגבי תמחור היא שככל שהמחיר נמוך יותר, כך זה טוב יותר ללקוח. הדרך המתוחכמת יותר להסתכל על זה היא שמחירים גבוהים הם לעיתים טובים ללקוח, כי מחיר גבוה מאפשר לספק לשפר את המוצר מהר יותר. חברות עם מחירים ומרווחים גבוהים יכולות להשקיע יותר במחקר ופיתוח ולהפוך את המוצר לטוב יותר. רוב האנשים שקונים דברים לא מחפשים רק את המחיר הזול ביותר. הם רוצים משהו שעובד ממש טוב. זה מנוגד לאינטואיציה של הרבה מהנדסים. הרבה מהנדסים חושבים שיש קשר חד ממדי בין מחיר לערך. יש להם מודל מנטלי של מסחר כאילו הם מוכרים אורז או משהו כזה. כאילו: 'המוצר שלי קסום ואף אחד לא יכול לשכפל אותו, אבל אני צריך לתמחר אותו כמו סחורה.' לא, אתם לא. למעשה, בדיוק ההפך. אם תתמחרו גבוה, תוכלו לממן מאמצי מכירות ושיווק יקרים יותר, מה שאומר שיש לכם סיכוי גבוה יותר לנצח את השוק, מה שאומר שיש לכם סיכוי גבוה יותר לממן את כל המחקר, הפיתוח והרכישות שתרצו לעשות. לכן אנחנו תמיד מנסים להעביר אנשים למיינדסט דו ממדי, שבו מחירים גבוהים שווים צמיחה מהירה יותר." לפני שהקים עם בן הורוביץ׳ את a16z מארק הקים מספר חברות, המוכרת שבהן חברת Mosiac שלימים הפכה לNetscape שהיה דפדפן האינטרנט המוצלח הראשון בהיסטוריה. חברה שנמכרה ב1999 לAOL תמורת 4.3 מיליארד דולר ולאורך השנים נמחקה.

המחנך הפיננסי

13,279 次观看 • 6 个月前

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

19,806 次观看 • 1 年前