Video yükleniyor...

Video Yüklenemedi

Ana Sayfaya Dön

וואלה אם הייתי 20 שנה בלי אליפות, מפסיד במשחק עונה ואז רואה את המאמן שלי צוחק עם היריב שנייה אחרי השריקה הייתי מתבאס ממש אבל אולי זה רק אני

DahanItan's profile picture

Itan Dahan

3,628 subscribers

29,502 görüntüleme • 7 ay önce •via X (Twitter)

LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 Yorum

Yorum bulunmuyor

Orijinal gönderinin yorumları burada görünecek

Benzer Videolar

תראו, עקרונית אני בז לכל מי שמצלם את עצמו מתאמן, אבל היום הצלחתי לעשות מתח עם 15 קילו עליי ולפני שנה לא הייתי עושה 1 בלי כלום, אז לא ממש אכפת לי מעצמי הבז
0:15

תראו, עקרונית אני בז לכל מי שמצלם את עצמו מתאמן, אבל היום הצלחתי לעשות מתח עם 15 קילו עליי ולפני שנה לא הייתי עושה 1 בלי כלום, אז לא ממש אכפת לי מעצמי הבז

Ofir Arbel

48,923 görüntüleme • 2 ay önce

ויזואליזציה נחמדה של 1000 שנה של התיישבות יהודית במזרח אירופה. הנתונים לא ממש מדוייקים, כי הם משקפים את הפעם הראשונה שבה אנחנו יודעים שיש התיישבות, ולכן בשנים שבהם יש מפקדים יש קפיצות גדולות. כמו כן, זה כולל רק עיירות, אם הייתי שם פה כפרים לא היה אפשר לראות כלום
0:16

ויזואליזציה נחמדה של 1000 שנה של התיישבות יהודית במזרח אירופה. הנתונים לא ממש מדוייקים, כי הם משקפים את הפעם הראשונה שבה אנחנו יודעים שיש התיישבות, ולכן בשנים שבהם יש מפקדים יש קפיצות גדולות. כמו כן, זה כולל רק עיירות, אם הייתי שם פה כפרים לא היה אפשר לראות כלום

Shneior Shprintsin 🏳️‍🌈

50,959 görüntüleme • 8 ay önce

פרק רביעי ואחרון - חינוך ועוד חינוך. (לא לפספס) יש לי קרוב ל-10 מליון תלמידים בעולם - זה מספר מטורף. בתחום הזה אני תמיד מרגיש שיש לי פיצול אישיות. בהודו ובסין אני ממש סלב מטורף בתחום החינוך. תלמידים טסים במשך שעות רק כדי לפגוש אותי, ולהצטלם איתי. כאן בישראל אני מצטלם בהפגנות וליד תחנות משטרה. הזוי! לפני עשור לערך עברתי עם המשפחה לסין והקמתי שם חברה בשם ליפלרנר. השותף שלי היה סיני. המשקיעים היו מכל העולם. כל העובדים שלי דיברו בעיקר מנדרינית. (אני אמנם יכול לגמגם מנדרינית אבל זה בעיקר מביך). המוצר של ליפלרנר היה תחרות תכנות שבמהלכה הילדים לומדים לתכנת. במקביל כתבתי ספר על חינוך יהודי וסיני שנמכר בעשרות אלפי עותקים בסין. רוב זמני הושקע בהרצאות. בהרצאה הכי גדולה שלי השתתפו 150,000 אנשים. תכלס, הייתי השגריר הכי טוב שהיה לישראל בסין. אני יכול לכתוב שעות על החוויה הסינית שלי אבל מה שמדהים אותי כיום זה שבכל שנה יותר ממיליון וחצי תלמידים משתתפים בתחרויות. כיום התחרות נקראת Icode ובכל שנה משתתפים בתחרויות תלמידים מכל העולם כולל תלמידים מישראל. לפני 5 שנים "דילגתי" להודו, שם הקמתי עם שותף הודי את חברת בריבוקס. זאת חברה מדהימה שמאפשרת לילדים לכתוב ספרים ואז למכור אותם דרך אמזון ודרך בריבוקס. בכל שנה נכתבים כמעט חצי מליון ספרים בבריבוקס. חלק מהילדים הפכו לידוענים וזכו בפרסים הכי חשובים בעולם. חלקם מכרו מעל 10,000 עותקים ומימנו את ההשכלה שלהם. אני יכול לדבר על הילדים האלו במשך שעות ואני ממש ממליץ לכם לעשות איזה גוגל קטן על Bribooks... אני מבטיח לכם חוויה מטריפה. המערכת אומנם לא פועלת בעברית, אבל יש המון ילדים ישראלים שפרסמו ספרים באנגלית. ואפריקה? גם בריבוקס וגם ליפלרנר נבנו מהיום הראשון גם למדינות עניות. זה התחיל מבית ספר שעזרתי להקים בסיירה ליאון - חפשו ponka academy .והמשיך בהמון עבודה חינוכית בקניה, ניגריה, אתיופיה ועוד. אין הרבה דברים המסבים לי נחת יותר מאשר לראות ילדים בכפר קטן מתכנתים וכותבים ספרים. אין להם מים זורמים. החשמל סולארי. האינטרנט לוויני - וזה עובד - מאוד קל לעשות מהפכה בחינוך - זה רק עניין של גישה. יום אחד ישבתי בפונקה, בכפר הקטן, הסתכלתי על בית הספר שבנינו, והיה לי רעיון. יש חשמל, יש אינטרנט. יש תקרה. למה שלא אשתמש בסביבה הזאת כדי להעסיק אנשים. למחרת היה שם תור של 100 אנשים שביקשו עבודה. הלקוחות הראשונים היו בריבוקס וליפלרנר. די מהר זה התפתח לשלל חברות ישראליות ואמריקאיות שמבצעות את מיקוד החוץ שלהם בסיירה ליאון. ממשאבי אנוש, דרך הנהלת חשבונות, דרך ניהול לקוחות, ועד תמיכה טכנית. זה פשוט נס לראות עשרות אנשים יושבים עם מחשבים באמצע הג'ונגל תחת עצי מנגו ענקים כשהם נותנים שירות מדהים לחברות בכל העולם. אם אתם רוצים לעבוד עם פונקה - אשמח לחבר אתכם עם המנכ"ל. מומלץ! מה שעוד מדהים בחברה הזאת היא שהרווחים משמשים כדי להאכיל 500 ילדים בכל יום. זה באמת הדבר הכי מרגש שיזמתי בחיים שלי ואם אתם מגיעים לסיירה ליאון - אל תפספסו ביקור בפונקה! זה סיפור חיי, בהמשך באו 3 שנים של מאבק למען מדינת ישראל. הבחירה לרוץ בדמוקרטים היתה ממש קשה כי אני עושה המון דברים אחרים. תוסיפו לכל העשיה הזאת 2 בנות, חיילות מדהימות, ובן מדהים, ספורטאי שרוצה לזכות במדליה אולימפית (אחרי שהאחיינית שלי זכתה במדליית זהב בפריז - הוא החליט שעכשיו תורו). ההצטרפות לדמוקרטים נובעת רק ממטרה אחת - החזרת מדינת ישראל למסלול. חברה טובה אמרה לי השבוע שאני רודף אחרי מובי דיק והיא צודקת! אני עקשן, וכשיש לי מטרה מול העיניים אני לעולם לא מרפה! ישראל תחזור להיות מדינה מדהימה. אין לי ספק! הקצב תלוי רק בעקשנות שלנו! תודה עליכם, שיעבור על כולנו לילה שקט! עמי דרור לינק לפרק א' - אשקלון. לינק לפרק ב' - אבטחת אישים. לינק לפרק ג' - קולנוע.
0:11

פרק רביעי ואחרון - חינוך ועוד חינוך. (לא לפספס) יש לי קרוב ל-10 מליון תלמידים בעולם - זה מספר מטורף. בתחום הזה אני תמיד מרגיש שיש לי פיצול אישיות. בהודו ובסין אני ממש סלב מטורף בתחום החינוך. תלמידים טסים במשך שעות רק כדי לפגוש אותי, ולהצטלם איתי. כאן בישראל אני מצטלם בהפגנות וליד תחנות משטרה. הזוי! לפני עשור לערך עברתי עם המשפחה לסין והקמתי שם חברה בשם ליפלרנר. השותף שלי היה סיני. המשקיעים היו מכל העולם. כל העובדים שלי דיברו בעיקר מנדרינית. (אני אמנם יכול לגמגם מנדרינית אבל זה בעיקר מביך). המוצר של ליפלרנר היה תחרות תכנות שבמהלכה הילדים לומדים לתכנת. במקביל כתבתי ספר על חינוך יהודי וסיני שנמכר בעשרות אלפי עותקים בסין. רוב זמני הושקע בהרצאות. בהרצאה הכי גדולה שלי השתתפו 150,000 אנשים. תכלס, הייתי השגריר הכי טוב שהיה לישראל בסין. אני יכול לכתוב שעות על החוויה הסינית שלי אבל מה שמדהים אותי כיום זה שבכל שנה יותר ממיליון וחצי תלמידים משתתפים בתחרויות. כיום התחרות נקראת Icode ובכל שנה משתתפים בתחרויות תלמידים מכל העולם כולל תלמידים מישראל. לפני 5 שנים "דילגתי" להודו, שם הקמתי עם שותף הודי את חברת בריבוקס. זאת חברה מדהימה שמאפשרת לילדים לכתוב ספרים ואז למכור אותם דרך אמזון ודרך בריבוקס. בכל שנה נכתבים כמעט חצי מליון ספרים בבריבוקס. חלק מהילדים הפכו לידוענים וזכו בפרסים הכי חשובים בעולם. חלקם מכרו מעל 10,000 עותקים ומימנו את ההשכלה שלהם. אני יכול לדבר על הילדים האלו במשך שעות ואני ממש ממליץ לכם לעשות איזה גוגל קטן על Bribooks... אני מבטיח לכם חוויה מטריפה. המערכת אומנם לא פועלת בעברית, אבל יש המון ילדים ישראלים שפרסמו ספרים באנגלית. ואפריקה? גם בריבוקס וגם ליפלרנר נבנו מהיום הראשון גם למדינות עניות. זה התחיל מבית ספר שעזרתי להקים בסיירה ליאון - חפשו ponka academy .והמשיך בהמון עבודה חינוכית בקניה, ניגריה, אתיופיה ועוד. אין הרבה דברים המסבים לי נחת יותר מאשר לראות ילדים בכפר קטן מתכנתים וכותבים ספרים. אין להם מים זורמים. החשמל סולארי. האינטרנט לוויני - וזה עובד - מאוד קל לעשות מהפכה בחינוך - זה רק עניין של גישה. יום אחד ישבתי בפונקה, בכפר הקטן, הסתכלתי על בית הספר שבנינו, והיה לי רעיון. יש חשמל, יש אינטרנט. יש תקרה. למה שלא אשתמש בסביבה הזאת כדי להעסיק אנשים. למחרת היה שם תור של 100 אנשים שביקשו עבודה. הלקוחות הראשונים היו בריבוקס וליפלרנר. די מהר זה התפתח לשלל חברות ישראליות ואמריקאיות שמבצעות את מיקוד החוץ שלהם בסיירה ליאון. ממשאבי אנוש, דרך הנהלת חשבונות, דרך ניהול לקוחות, ועד תמיכה טכנית. זה פשוט נס לראות עשרות אנשים יושבים עם מחשבים באמצע הג'ונגל תחת עצי מנגו ענקים כשהם נותנים שירות מדהים לחברות בכל העולם. אם אתם רוצים לעבוד עם פונקה - אשמח לחבר אתכם עם המנכ"ל. מומלץ! מה שעוד מדהים בחברה הזאת היא שהרווחים משמשים כדי להאכיל 500 ילדים בכל יום. זה באמת הדבר הכי מרגש שיזמתי בחיים שלי ואם אתם מגיעים לסיירה ליאון - אל תפספסו ביקור בפונקה! זה סיפור חיי, בהמשך באו 3 שנים של מאבק למען מדינת ישראל. הבחירה לרוץ בדמוקרטים היתה ממש קשה כי אני עושה המון דברים אחרים. תוסיפו לכל העשיה הזאת 2 בנות, חיילות מדהימות, ובן מדהים, ספורטאי שרוצה לזכות במדליה אולימפית (אחרי שהאחיינית שלי זכתה במדליית זהב בפריז - הוא החליט שעכשיו תורו). ההצטרפות לדמוקרטים נובעת רק ממטרה אחת - החזרת מדינת ישראל למסלול. חברה טובה אמרה לי השבוע שאני רודף אחרי מובי דיק והיא צודקת! אני עקשן, וכשיש לי מטרה מול העיניים אני לעולם לא מרפה! ישראל תחזור להיות מדינה מדהימה. אין לי ספק! הקצב תלוי רק בעקשנות שלנו! תודה עליכם, שיעבור על כולנו לילה שקט! עמי דרור לינק לפרק א' - אשקלון. לינק לפרק ב' - אבטחת אישים. לינק לפרק ג' - קולנוע.

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

11,056 görüntüleme • 8 ay önce

Mombaruzzo זה חור. אם תיסע מהר מדי פשוט תפספס את הכפר בלי לשים לב. הוא על הדרך. אפילו שלט משלו אין לו. הוא נמצא ביחד עם עוד מקומות שקרובים אליו כמה ק״מ. בלב שלו יש מפעל קטן שעושה Amaretti לפי אותו מתכון משנת 1955. רק Amaretti. תמיד באותו מתכון ודרך. עם השנים הוסיפו טעמים (קפה, דובדבן, שוקולד, פיסטוק, משמש, ללא סוכר ועוד) אבל המתכון זהה. אספתם גוגואים בתור ילדים? אז הלבן בפנים? זה חומר הגלם (Prunus armeniaca). יש 2 סוגי חרצנים- אחד מתוק יותר ואחד מר והסוד הוא לשלב בינהם במינון המדויק ולהוסיף מינון מדויק של שקדים. אבל יש עוד סוד- לשמור אותם רכים כמו ענן. הם נאפים בתנור, אבל נימוחים בפה. אחרי השיחה שעסקה בעסקים, נשבר הקרח ואיטלקים מפסיקים לתת לך ״אדוני״ ופונים לחולין- כדורגל, ילדים, נשים (אם אין נשים בסביבה). מאיפה אתה היא לרוב השאלה הראשונה ששואלים אותי. בגלל שהם קיבלו את הדרכון הצרפתי שלי בחילופי המסמכים, משהו במבטא לא הסתדר להם (אני דובר איטלקית כמו עברית) והם ממש התאפקו לשאול מאיפה אני. ״ישראל. נולדתי בישראל״. מי ששואל ״איפה בישראל״ כבר ביקר בה. הבחור שרכש את החברה והציל אותה מפשיטת רגל אי שם ב-2013 והמבוגר האחראי שעובד בחברה כי מי ישלח בן 80 הביתה למות עכשיו- שניהם היו בישראל כבר כמה פעמים. הם גם יהודים. במקור. מסתבר שהרבה מיהדות איטליה ששרדה את השואה ונשארה לגור פה, פשוט הטבילה את דור הילדים שנולד אחרי המלחמה לנצרות- ״כדי שלא תחווה מה שאני חוויתי״. הם גדלו כנוצרים, אבל ידעו תמיד על השורשים היהודים. אז סגרנו מעגל ויש מצב שיהודי ימשיך לנהל את החברה הזאת גם בשנים הבאות… (אם יהיה לי כח)
0:10

Mombaruzzo זה חור. אם תיסע מהר מדי פשוט תפספס את הכפר בלי לשים לב. הוא על הדרך. אפילו שלט משלו אין לו. הוא נמצא ביחד עם עוד מקומות שקרובים אליו כמה ק״מ. בלב שלו יש מפעל קטן שעושה Amaretti לפי אותו מתכון משנת 1955. רק Amaretti. תמיד באותו מתכון ודרך. עם השנים הוסיפו טעמים (קפה, דובדבן, שוקולד, פיסטוק, משמש, ללא סוכר ועוד) אבל המתכון זהה. אספתם גוגואים בתור ילדים? אז הלבן בפנים? זה חומר הגלם (Prunus armeniaca). יש 2 סוגי חרצנים- אחד מתוק יותר ואחד מר והסוד הוא לשלב בינהם במינון המדויק ולהוסיף מינון מדויק של שקדים. אבל יש עוד סוד- לשמור אותם רכים כמו ענן. הם נאפים בתנור, אבל נימוחים בפה. אחרי השיחה שעסקה בעסקים, נשבר הקרח ואיטלקים מפסיקים לתת לך ״אדוני״ ופונים לחולין- כדורגל, ילדים, נשים (אם אין נשים בסביבה). מאיפה אתה היא לרוב השאלה הראשונה ששואלים אותי. בגלל שהם קיבלו את הדרכון הצרפתי שלי בחילופי המסמכים, משהו במבטא לא הסתדר להם (אני דובר איטלקית כמו עברית) והם ממש התאפקו לשאול מאיפה אני. ״ישראל. נולדתי בישראל״. מי ששואל ״איפה בישראל״ כבר ביקר בה. הבחור שרכש את החברה והציל אותה מפשיטת רגל אי שם ב-2013 והמבוגר האחראי שעובד בחברה כי מי ישלח בן 80 הביתה למות עכשיו- שניהם היו בישראל כבר כמה פעמים. הם גם יהודים. במקור. מסתבר שהרבה מיהדות איטליה ששרדה את השואה ונשארה לגור פה, פשוט הטבילה את דור הילדים שנולד אחרי המלחמה לנצרות- ״כדי שלא תחווה מה שאני חוויתי״. הם גדלו כנוצרים, אבל ידעו תמיד על השורשים היהודים. אז סגרנו מעגל ויש מצב שיהודי ימשיך לנהל את החברה הזאת גם בשנים הבאות… (אם יהיה לי כח)

Eran Efrat

21,266 görüntüleme • 3 ay önce

היי נאור, הזמנו אותך לראיון של יותר מרבע שעה, ארוך במונחי טלוויזיה. כדי לדבר. להקשיב. באנו סקרנים ונתנו לך במה מכובדת ומכבדת להציג את משנתך ולא רק להתנצח. מאז אני פוגש קטעים קצרים שחתכת מהראיון. זכותך. מי שמתעניין בשיחה המלאה ולא בחיתוכים אקראיים ימצא אותה בקלות. אבל מה שעשית כאן הוא כבר נבזות מכוונת: בפורמט של פלוס 1, שמשודרת אחרי חצות, כל ראיון מסתיים בשאלה או שתיים על הרגלי השינה של האורח. גם אם במקרה זה חמק ממך, אברי הסביר את זה מיד בשידור. היא נשאלת ברצף הסיום בגלל קוצר זמן (אחרי שהארכנו בנושאים הקודמים) ולא הייתה קשורה לכך שענית שאינך אדם מאמין. מסיבה לא ברורה, למרות שכבר ידעת שזה לא קשור לשאלת האמונה, לטוויטר חתכת את ההקשר וההסבר וקוששת לייקים על גבי. וכמובן, עשית זאת ביום כיפור כשאין לי שום יכולת לדעת להגיב או לתקן. מניח שרוב העוקבים כבר המשיכו הלאה, אבל מי שזה חשוב לו, או במקרה נפגע - הנה הסרטון המלא. יש לי מן הסתם מחלוקת עם חלק מהדברים שאתה עושה ומסגנונך, אבל אני משתדל לא לעשות עוול לברי הפלוגתא שלי. ממליץ גם לך לשקול לעשות זאת. אולי גם זה סוג של חזרה בתבונה חתימה טובה
0:19

היי נאור, הזמנו אותך לראיון של יותר מרבע שעה, ארוך במונחי טלוויזיה. כדי לדבר. להקשיב. באנו סקרנים ונתנו לך במה מכובדת ומכבדת להציג את משנתך ולא רק להתנצח. מאז אני פוגש קטעים קצרים שחתכת מהראיון. זכותך. מי שמתעניין בשיחה המלאה ולא בחיתוכים אקראיים ימצא אותה בקלות. אבל מה שעשית כאן הוא כבר נבזות מכוונת: בפורמט של פלוס 1, שמשודרת אחרי חצות, כל ראיון מסתיים בשאלה או שתיים על הרגלי השינה של האורח. גם אם במקרה זה חמק ממך, אברי הסביר את זה מיד בשידור. היא נשאלת ברצף הסיום בגלל קוצר זמן (אחרי שהארכנו בנושאים הקודמים) ולא הייתה קשורה לכך שענית שאינך אדם מאמין. מסיבה לא ברורה, למרות שכבר ידעת שזה לא קשור לשאלת האמונה, לטוויטר חתכת את ההקשר וההסבר וקוששת לייקים על גבי. וכמובן, עשית זאת ביום כיפור כשאין לי שום יכולת לדעת להגיב או לתקן. מניח שרוב העוקבים כבר המשיכו הלאה, אבל מי שזה חשוב לו, או במקרה נפגע - הנה הסרטון המלא. יש לי מן הסתם מחלוקת עם חלק מהדברים שאתה עושה ומסגנונך, אבל אני משתדל לא לעשות עוול לברי הפלוגתא שלי. ממליץ גם לך לשקול לעשות זאת. אולי גם זה סוג של חזרה בתבונה חתימה טובה

יאיר שרקי

43,694 görüntüleme • 1 yıl önce

ישנו פתגם עתיק וחכם מאין כמותו שקובע כי "לפני שבר גאון, ולפני כישלון גובה רוח", אך נדמה שבמקרה של מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים, המעורבים כלל לא טרחו לפתוח את ספר משלי, קל וחומר ליישם את הכתוב בו. כאדם שרואה בספורט הרבה מעבר לסך חלקיו, אלא ממש מוסד פדגוגי שאמור להקנות ערכים לחברה, אני פשוט מזועזע. ואין לי מילה אחרת, מזועזע עד עמקי נשמתי מהמחזה הראוותני, השחצני והכה-מיותר הזה. כדורגל, רבותיי, איננו רק 22 שחקנים שרצים אחרי כדור עור (או חומר סינתטי בימינו). כדורגל הוא בית ספר לחיים. הוא אמור לחנך למוסר, לענווה, לכיבוד היריב באשר הוא יריב. וכאשר אני צופה בסרטון הזה, שבו שחקנים ואף אנשי צוות שאמורים להוות את המבוגר האחראי, עומדים ביהירות שכזו ומסמנים בצורה כה וולגרית והפגנתית "שלוש נקודות בכיס", אני שואל את עצמי בחרדה קיומית: לאן הגענו? היכן התהום המוסרית שבה נעצר? הרי זהו זלזול בוטה, יריקה ממשית בפרצופו של הספורט המקצועני, וביזוי הערך המקודש של ה'פייר-פליי'. זוהי יוהרה שאין לה מקום במחוזותינו, חוסר קולגיאליות משווע המעיד על פגם חינוכי עמוק. והנה, הקארמה לא איחרה לבוא. ואיזה שיעור כואב! מכבי חיפה, במקום להתעסק בסימונים מטופשים, פשוט ענתה להם במגרש. 3 שערים ברשת שלהם, זה בדיוק ה״3״ שהם היו צריכים לקבל. קצת צניעות, חברים. במקום ״3 בכיס״, קיבלתם 3 ברשת, ואת זה שום הצגה לא תתקן. זה פשוט מזעזע לראות שמועדון כמו בית״ר ירושלים, מתדרדר להתנהגות שכזו. ככה לא מחנכים דור עתיד, ככה לא בונים תרבות ספורט. במקום חגיגות מוקדמות ופאתטיות, הייתי מצפה מהם לעשות בדק בית עמוק ולהבין שכדורגל משחקים 90 דקות, ושאף ניצחון לא מובטח עד השריקה האחרונה. פשוט בושה. ולא, אל תגידו לי עכשיו בקריצת עין 'נו, זה רק כדורגל, אלו אמוציות של משחק'. לא ולא! אינני מוכן לקבל את התירוץ העלוב הזה. זוהי סימפטומטיקה מובהקת של מחלה עמוקה יותר של חוסר כבוד ורברבנות יתר. אני, לו הייתי יושב בהנהלת בית"ר ירושלים ברגעים אלו ממש, הייתי מזמן את כל המעורבים בדבר לוועדת משמעת פנימית, קונס אותם, ומחייב אותם להעביר סדרת סדנאות חינוכיות במחלקות הנוער על חשיבות הענווה בספורט. כי ההתנהלות הזו, תסלחו לי על הבוטות, היא פשוט פשיטת רגל ערכית ואתית. הקארמה במקרה הזה לא הייתה רק צירוף מקרים מיסטי או סטטיסטיקה שהתיישרה, היא הייתה זעקתה של אלת הספורט המהוגן, שלא יכלה לשאת את עזות המצח. אני קורא מפה לכל ילד שצופה באקט הנלוז הזה: אל תהיו כאלה. לעולם אל תהיו כאלה. תהיו צנועים, תעבדו קשה, הרכינו ראש, ותנו אך ורק לתוצאות הסופיות לדבר בעד עצמן. בושה וחרפה, אין לי מילים אחרות, פשוט בושה וחרפה, אליפות אתם רוצים? אתם לא צנועים.
0:12

ישנו פתגם עתיק וחכם מאין כמותו שקובע כי "לפני שבר גאון, ולפני כישלון גובה רוח", אך נדמה שבמקרה של מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים, המעורבים כלל לא טרחו לפתוח את ספר משלי, קל וחומר ליישם את הכתוב בו. כאדם שרואה בספורט הרבה מעבר לסך חלקיו, אלא ממש מוסד פדגוגי שאמור להקנות ערכים לחברה, אני פשוט מזועזע. ואין לי מילה אחרת, מזועזע עד עמקי נשמתי מהמחזה הראוותני, השחצני והכה-מיותר הזה. כדורגל, רבותיי, איננו רק 22 שחקנים שרצים אחרי כדור עור (או חומר סינתטי בימינו). כדורגל הוא בית ספר לחיים. הוא אמור לחנך למוסר, לענווה, לכיבוד היריב באשר הוא יריב. וכאשר אני צופה בסרטון הזה, שבו שחקנים ואף אנשי צוות שאמורים להוות את המבוגר האחראי, עומדים ביהירות שכזו ומסמנים בצורה כה וולגרית והפגנתית "שלוש נקודות בכיס", אני שואל את עצמי בחרדה קיומית: לאן הגענו? היכן התהום המוסרית שבה נעצר? הרי זהו זלזול בוטה, יריקה ממשית בפרצופו של הספורט המקצועני, וביזוי הערך המקודש של ה'פייר-פליי'. זוהי יוהרה שאין לה מקום במחוזותינו, חוסר קולגיאליות משווע המעיד על פגם חינוכי עמוק. והנה, הקארמה לא איחרה לבוא. ואיזה שיעור כואב! מכבי חיפה, במקום להתעסק בסימונים מטופשים, פשוט ענתה להם במגרש. 3 שערים ברשת שלהם, זה בדיוק ה״3״ שהם היו צריכים לקבל. קצת צניעות, חברים. במקום ״3 בכיס״, קיבלתם 3 ברשת, ואת זה שום הצגה לא תתקן. זה פשוט מזעזע לראות שמועדון כמו בית״ר ירושלים, מתדרדר להתנהגות שכזו. ככה לא מחנכים דור עתיד, ככה לא בונים תרבות ספורט. במקום חגיגות מוקדמות ופאתטיות, הייתי מצפה מהם לעשות בדק בית עמוק ולהבין שכדורגל משחקים 90 דקות, ושאף ניצחון לא מובטח עד השריקה האחרונה. פשוט בושה. ולא, אל תגידו לי עכשיו בקריצת עין 'נו, זה רק כדורגל, אלו אמוציות של משחק'. לא ולא! אינני מוכן לקבל את התירוץ העלוב הזה. זוהי סימפטומטיקה מובהקת של מחלה עמוקה יותר של חוסר כבוד ורברבנות יתר. אני, לו הייתי יושב בהנהלת בית"ר ירושלים ברגעים אלו ממש, הייתי מזמן את כל המעורבים בדבר לוועדת משמעת פנימית, קונס אותם, ומחייב אותם להעביר סדרת סדנאות חינוכיות במחלקות הנוער על חשיבות הענווה בספורט. כי ההתנהלות הזו, תסלחו לי על הבוטות, היא פשוט פשיטת רגל ערכית ואתית. הקארמה במקרה הזה לא הייתה רק צירוף מקרים מיסטי או סטטיסטיקה שהתיישרה, היא הייתה זעקתה של אלת הספורט המהוגן, שלא יכלה לשאת את עזות המצח. אני קורא מפה לכל ילד שצופה באקט הנלוז הזה: אל תהיו כאלה. לעולם אל תהיו כאלה. תהיו צנועים, תעבדו קשה, הרכינו ראש, ותנו אך ורק לתוצאות הסופיות לדבר בעד עצמן. בושה וחרפה, אין לי מילים אחרות, פשוט בושה וחרפה, אליפות אתם רוצים? אתם לא צנועים.

Lidor

12,229 görüntüleme • 4 ay önce

רוצה להציג לכם עזתית , שמתגאה כי שמרה על החטופים אצלהם בבית כל תקופת המלחמה . האמת, שאני מרחם עלייה . כי היא הולכת לחזור לגבר המכה שלה והולכת לקבל מכות רצח מבעלה שלא הסתירה את הפנים בראיון. וכן, זה קורה, הנשים הכי מוכות בעולם נמצאות בעזה . לא אשכח את האלימות בתוך הבתים שהייתי בהם. בכל בית. ילד עד גיל 13 בממוצע חוטף ביום 20 סטירות מצלצלות . קצת כאב לי עליו בהתחלה, עד שראיתי את הילד מגיע אליי עם אקדח פלסטיק ואומר לי ״ לירות ביהודים ״ וזרק עליי אבן. האישה חוטפת בוקסים , שבירת עצמות , והרבה כחולים על הגוף. ראיתי בעיניים שלי מחבל גיאהד איסלאמי, מעל האישה שלו, מפוצץ אותה במכות רק כי העזה להדליק את הגז ולהכין משהו לאכל ללא האישור שלו. כאב לי טיפה , ואז נזכרתי שהיא מחבלת ארורה , ואפילו הייתי עצוב שהוא הפסיק להכות אותה .
0:14

רוצה להציג לכם עזתית , שמתגאה כי שמרה על החטופים אצלהם בבית כל תקופת המלחמה . האמת, שאני מרחם עלייה . כי היא הולכת לחזור לגבר המכה שלה והולכת לקבל מכות רצח מבעלה שלא הסתירה את הפנים בראיון. וכן, זה קורה, הנשים הכי מוכות בעולם נמצאות בעזה . לא אשכח את האלימות בתוך הבתים שהייתי בהם. בכל בית. ילד עד גיל 13 בממוצע חוטף ביום 20 סטירות מצלצלות . קצת כאב לי עליו בהתחלה, עד שראיתי את הילד מגיע אליי עם אקדח פלסטיק ואומר לי ״ לירות ביהודים ״ וזרק עליי אבן. האישה חוטפת בוקסים , שבירת עצמות , והרבה כחולים על הגוף. ראיתי בעיניים שלי מחבל גיאהד איסלאמי, מעל האישה שלו, מפוצץ אותה במכות רק כי העזה להדליק את הגז ולהכין משהו לאכל ללא האישור שלו. כאב לי טיפה , ואז נזכרתי שהיא מחבלת ארורה , ואפילו הייתי עצוב שהוא הפסיק להכות אותה .

Rom Braslavski

104,238 görüntüleme • 19 gün önce

נתניהו עסוק בהפצת ספין מגוחך שהטיסה שלו לניו יורק הייתה הטעיה. הוידאו הזה מראה מציאות אחרת אז בדקתי מה קרה באמת מאחרי הקלעים: המבצע בדחיה אושר על ידי נתניהו במהלך השבוע (כמו עוד מבצעים רבים אחרים שמחכים להזדמנות). מי שהוסמך לקבל את ההחלטה בהעדרו הוא גלנט. הטיסה הייתה פוליטית לגמרי. נאום לבייס בארץ. קהל מעודדים בתשלום בזמן שכמעט כל הנציגים הרשמיים יוצאים מהאולם + סופ"ש עם ילד"ז. הטיסה מנוגדת לחלוטין לכל שיקול בטחוני (וגם אם הנאום היה חשוב, ראוי היה לנחות, לנאום ולטוס מייד בחזרה ולא להשאר 12 שעות אחרי הנאום בניו יורק). הביצוע בדחיה הפתיע את נתניהו. לא רק שהוא לא אישר, הוא אפילו לא ידע שגלנט נתן אור ירוק. נתניהו קיבל את העדכון רק לאחר הביצוע (ודרך אגב, לא הייתה שום דרך בטוחה מבחינת בטחון מידע לעדכן את נתניהו במידע כזה רגיש בזמן אמיתי). למעשה נתניהו שומע על החיסול רק לאחר מעשה. הוא מייד רץ להצטלם עם טלפון להתחיל להפיץ את הספין, אבל זה באמת מגוחך וכל מי שהיה אי פעם בנסיעה כזאת יעיד שמידע מודיעיני ברמה כזאת לא משתפים בטלפון. ואז מגיע הטירוף המוחלט. נתניהו מבין שהוא צריך לעלות מייד על המטוס (כדי לחזק את הספין) אבל גברת שמפניה לא הייתה מוכנה ודאגה להרויח עוד 12 שעות עם ילד"ז וחבורת הלקקנים לפני שהיא חוזרת למעצר בית בישראל. זה הסיפור האמיתי - בדוק!
0:10

נתניהו עסוק בהפצת ספין מגוחך שהטיסה שלו לניו יורק הייתה הטעיה. הוידאו הזה מראה מציאות אחרת אז בדקתי מה קרה באמת מאחרי הקלעים: המבצע בדחיה אושר על ידי נתניהו במהלך השבוע (כמו עוד מבצעים רבים אחרים שמחכים להזדמנות). מי שהוסמך לקבל את ההחלטה בהעדרו הוא גלנט. הטיסה הייתה פוליטית לגמרי. נאום לבייס בארץ. קהל מעודדים בתשלום בזמן שכמעט כל הנציגים הרשמיים יוצאים מהאולם + סופ"ש עם ילד"ז. הטיסה מנוגדת לחלוטין לכל שיקול בטחוני (וגם אם הנאום היה חשוב, ראוי היה לנחות, לנאום ולטוס מייד בחזרה ולא להשאר 12 שעות אחרי הנאום בניו יורק). הביצוע בדחיה הפתיע את נתניהו. לא רק שהוא לא אישר, הוא אפילו לא ידע שגלנט נתן אור ירוק. נתניהו קיבל את העדכון רק לאחר הביצוע (ודרך אגב, לא הייתה שום דרך בטוחה מבחינת בטחון מידע לעדכן את נתניהו במידע כזה רגיש בזמן אמיתי). למעשה נתניהו שומע על החיסול רק לאחר מעשה. הוא מייד רץ להצטלם עם טלפון להתחיל להפיץ את הספין, אבל זה באמת מגוחך וכל מי שהיה אי פעם בנסיעה כזאת יעיד שמידע מודיעיני ברמה כזאת לא משתפים בטלפון. ואז מגיע הטירוף המוחלט. נתניהו מבין שהוא צריך לעלות מייד על המטוס (כדי לחזק את הספין) אבל גברת שמפניה לא הייתה מוכנה ודאגה להרויח עוד 12 שעות עם ילד"ז וחבורת הלקקנים לפני שהיא חוזרת למעצר בית בישראל. זה הסיפור האמיתי - בדוק!

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

99,543 görüntüleme • 2 yıl önce

עדכון אופטימי לסוף השבוע. השבוע אחת המפגינות פגשה את טופזון מתגלגל לאיטו לעבר מצודת זאב. לקח לי שניה לעכל את האירוע, אבל פתאום הבנתי - מממן החמאס ננטש. אוריך, פלדשטיין, ברוורמן, איינהורן וכל שאר הקטארים מרוסקים. חלקם עתידים לבלות יותר מעשור בכלא באשמת פגיעה בבטחון המדינה. השיכורה והמסומם ברחו לפלורידה. מממן החמאס נשאר עם טופזון. אני לא אוהב להעליב, אבל בואו נאמר שטופזון הוא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר ושרק הוא נשאר! חצי שנה לפני בחירות ומממן החמאס יוצא לקמפיין עם טלי גוטליב, קרעי, קיש וטופזון? נתניהו שאני הכרתי לפני שנים לא היו מוכן לשבת איתם באותו החדר - ללמדכם כמה מממן החמאס נואש ועד כמה הוא איבד קשר עם המציאות! האירוע המרכזי של השבוע לא קרה עם האייתולות של איראן, אלא עם האייתולות של בני ברק. מממן החמאס ודרעי כל כך נואשים עד שניסו לפצל את יהדות התורה. התוצאה? הם הפכו את האדמו"ר מבעלזא ל"כויפר", ופגשו את את האדמו"ר מגור ואת שאר חברי מועצת גדולי התורה כשהם עצבנים במיוחד. היום הם פרסמו באופן רשמי ש"כל חוק שהוא לא תורתו אומנותו פסול וחובה להתנגד לו, ובוודאי שאסור להסכים ליעדים וסנקציות". בקיצור, לא יהיה שום חוק למעט "נמות ולא נתגייס". לא יהיה תקציב. ממשלת "חמאס הוא נכס" נפחה את נשמתה. תם הטקס. מכאן והלאה הבחירות זה רק עניין של תזמון ומסגור. אנחנו מגיעים לבחירות אחרי שנתיים בהם כמעט לא היה שינוי בסקרים. האופוזיציה עם 70 מנדטים לערך והקואליציה עם 50 מנדטים לערך. אין תנועות בין הגושים. מי שלא עבר צד אחרי טבח נתניהו בטוח שלא יעבור עכשיו. מממן החמאס קורא סקרים יותר טוב מכולנו והוא יודע שאין לו סיכוי בבחירות. האסטרטגיה היחידה שלו היא לשתול סוכנים כפולים בצד השני. ראינו אותו עושה את זה עם שיקלי ועם סילמן. ראינו אותו עושה את זה עם 0ער ואלקין. ראינו אותו עושה את זה עם הנדל ועם אורלי לוי. הפטנט ידוע. מממן החמאס עובד יום ולילה כדי לשתול סוכנים כפולים ב-"מפלגות ריאליטי", לפצל מפלגות קטנות כדי שלא יעברו את אחוז החסימה (כמו שעשה עם בל"ד), ולהקים מפלגות חדשות כדי שיגנבו קולות / יגרמו לאיבוד קולות. זאת הדרך היחידה של מממן החמאס לנצח את הבחירות הקרובות. כאן מגיע החלק שלנו. אתם, המיליונים שיצאו לרחובות, אתם חייבים לדאוג שזה לא יקרה! כמובן שאני רוצה שתיתפקדו ושתצביעו לדמוקרטים, אבל גם אם אתם מעדיפים מפלגה אחרת - חשוב שתשאלו את עצמכם 100 פעמים מה הסיכוי שפלוני אלמוני הוא השיקלי החדש? מה הסיכוי שהגברת היא אורלי לוי החדשה? מה הסיכוי שהאדון יהפוך לגנץ? אסור, פשוט אסור להצביע למפלגה שיש בה חשש, אפילו קל שבקלים, שאפילו אחד מאנשיה ימצא את עצמו יושב עם מממן החמאס! זאת השאלה שכל מצביע ומצביעה חייבים לשאול את עצמם אלף פעמים. אנחנו חייבים להסביר את זה לכל מי שמוכן לשמוע! להסביר שוב ושוב! אנחנו קרובים מאוד לתיקון היסטורי! אוי לנו אם ניפול שוב לתהום בגלל סוכנים כפולים שחותמים בשידור חי על "התחייבות" ואז תמורת שוחד פוליטי מרסקים את ישראל! אנחנו, כולנו, חייבים להיות נחושים ולזהות אנשים שעלולים להיות סוכנים כפולים! אני מאמין בלב שלם שאנחנו מסוגלים, אבל אסור לנו למצמץ אפילו לשניה אחת! אנחנו חייבים לשתף, לשכנע, להסביר ולהגיע לכל איש ואישה אשר רוצים להציל את ישראל מידי מממן החמאס ומידי ממשלת "נמות ולא נתגייס". התיקון ההיסטורי תלוי רק בנחישות שלנו! שבת שלום, עמי דרור
0:19

עדכון אופטימי לסוף השבוע. השבוע אחת המפגינות פגשה את טופזון מתגלגל לאיטו לעבר מצודת זאב. לקח לי שניה לעכל את האירוע, אבל פתאום הבנתי - מממן החמאס ננטש. אוריך, פלדשטיין, ברוורמן, איינהורן וכל שאר הקטארים מרוסקים. חלקם עתידים לבלות יותר מעשור בכלא באשמת פגיעה בבטחון המדינה. השיכורה והמסומם ברחו לפלורידה. מממן החמאס נשאר עם טופזון. אני לא אוהב להעליב, אבל בואו נאמר שטופזון הוא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר ושרק הוא נשאר! חצי שנה לפני בחירות ומממן החמאס יוצא לקמפיין עם טלי גוטליב, קרעי, קיש וטופזון? נתניהו שאני הכרתי לפני שנים לא היו מוכן לשבת איתם באותו החדר - ללמדכם כמה מממן החמאס נואש ועד כמה הוא איבד קשר עם המציאות! האירוע המרכזי של השבוע לא קרה עם האייתולות של איראן, אלא עם האייתולות של בני ברק. מממן החמאס ודרעי כל כך נואשים עד שניסו לפצל את יהדות התורה. התוצאה? הם הפכו את האדמו"ר מבעלזא ל"כויפר", ופגשו את את האדמו"ר מגור ואת שאר חברי מועצת גדולי התורה כשהם עצבנים במיוחד. היום הם פרסמו באופן רשמי ש"כל חוק שהוא לא תורתו אומנותו פסול וחובה להתנגד לו, ובוודאי שאסור להסכים ליעדים וסנקציות". בקיצור, לא יהיה שום חוק למעט "נמות ולא נתגייס". לא יהיה תקציב. ממשלת "חמאס הוא נכס" נפחה את נשמתה. תם הטקס. מכאן והלאה הבחירות זה רק עניין של תזמון ומסגור. אנחנו מגיעים לבחירות אחרי שנתיים בהם כמעט לא היה שינוי בסקרים. האופוזיציה עם 70 מנדטים לערך והקואליציה עם 50 מנדטים לערך. אין תנועות בין הגושים. מי שלא עבר צד אחרי טבח נתניהו בטוח שלא יעבור עכשיו. מממן החמאס קורא סקרים יותר טוב מכולנו והוא יודע שאין לו סיכוי בבחירות. האסטרטגיה היחידה שלו היא לשתול סוכנים כפולים בצד השני. ראינו אותו עושה את זה עם שיקלי ועם סילמן. ראינו אותו עושה את זה עם 0ער ואלקין. ראינו אותו עושה את זה עם הנדל ועם אורלי לוי. הפטנט ידוע. מממן החמאס עובד יום ולילה כדי לשתול סוכנים כפולים ב-"מפלגות ריאליטי", לפצל מפלגות קטנות כדי שלא יעברו את אחוז החסימה (כמו שעשה עם בל"ד), ולהקים מפלגות חדשות כדי שיגנבו קולות / יגרמו לאיבוד קולות. זאת הדרך היחידה של מממן החמאס לנצח את הבחירות הקרובות. כאן מגיע החלק שלנו. אתם, המיליונים שיצאו לרחובות, אתם חייבים לדאוג שזה לא יקרה! כמובן שאני רוצה שתיתפקדו ושתצביעו לדמוקרטים, אבל גם אם אתם מעדיפים מפלגה אחרת - חשוב שתשאלו את עצמכם 100 פעמים מה הסיכוי שפלוני אלמוני הוא השיקלי החדש? מה הסיכוי שהגברת היא אורלי לוי החדשה? מה הסיכוי שהאדון יהפוך לגנץ? אסור, פשוט אסור להצביע למפלגה שיש בה חשש, אפילו קל שבקלים, שאפילו אחד מאנשיה ימצא את עצמו יושב עם מממן החמאס! זאת השאלה שכל מצביע ומצביעה חייבים לשאול את עצמם אלף פעמים. אנחנו חייבים להסביר את זה לכל מי שמוכן לשמוע! להסביר שוב ושוב! אנחנו קרובים מאוד לתיקון היסטורי! אוי לנו אם ניפול שוב לתהום בגלל סוכנים כפולים שחותמים בשידור חי על "התחייבות" ואז תמורת שוחד פוליטי מרסקים את ישראל! אנחנו, כולנו, חייבים להיות נחושים ולזהות אנשים שעלולים להיות סוכנים כפולים! אני מאמין בלב שלם שאנחנו מסוגלים, אבל אסור לנו למצמץ אפילו לשניה אחת! אנחנו חייבים לשתף, לשכנע, להסביר ולהגיע לכל איש ואישה אשר רוצים להציל את ישראל מידי מממן החמאס ומידי ממשלת "נמות ולא נתגייס". התיקון ההיסטורי תלוי רק בנחישות שלנו! שבת שלום, עמי דרור

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

21,433 görüntüleme • 8 ay önce

סביב תחילת המלחמה הוצבו חיילים יוצאי נצח יהודה במחסום תיאסיר - תוך ימים ברחו מהאזור שתי קהילות בעקבות רצף מתקפות, גניבות, התעללות והשפלה מצד מתנחלים וחיילים. זה אחד הסיפורים הקיצוניים ביותר שיצא לי לכסות בחודשי בתפקיד - שכן הפעם לא מדובר בקהילות שברחו מאימת המתנחלים, אלא מאימת החיילים. מיום רביעי שעבר בו החלה התפנית, ולפני עזיבת הקהילות, שלחתי מספר שאילתות בעקבות התקריות לדו״צ. עו״ד נטע עמר שיף המייצגת את המשפחות פנתה בצינורות הרשמיים לגורמים הרלוונטיים. דבר לא השתנה, האיומים המשיכו. תגובה מיאנה להגיע והמשפחות ברחו. תגובות הצבא שמובאות בכתבה הגיעו רק לאחר העזיבה. סכנה מרחפת מעל משפחת מסעיד שנותרה על אדמתה הפרטית הרשומה בטאבו. עדות מהכתבה: "הייתי בבית עם הילדים, כולנו ישנו עדיין", מספר מ'. "פקחתי עיניים ומישהו הצמיד לי נשק לראש: קום, קום – מול האישה והילדים". לדבריו, חיילים השליכו אותו על הרצפה לעיני בני משפחתו, ואז לקחו אותו לנקודה מוסתרת. "חייל אחד דרך לי על הראש והרביץ לי. הוא שאל למה אני עושה בעיות. הסברתי שאני חי כאן הרבה זמן, שיש לי יותר חברים יהודים מערבים, אבל הוא צעק שלא אכפת לו. הוא איים שאם משהו יקרה באזור, הוא לא מכיר אף אחד אחר חוץ ממני והוא יבוא ויהרוג אותי. ואז הוא החזיר אותי הביתה והכריח אותי לצעוק על הילדים שלי שאם מישהו מהם יעשה בעיות עם היהודים, אני אהרוג אותו". מ' משתתק, אוסף את עצמו. "אבל זה לא הספיק לחייל", הוא ממשיך. "הוא רצה שאני אצעק את זה שוב, יותר חזק. אז צעקתי שוב. הילדים התחילו לבכות וגם זה לא הספיק לו, הוא רצה שאצעק עוד יותר חזק. ככה איזה עשר דקות עד שהוא התרצה". >> לינק בשרשור
0:08

סביב תחילת המלחמה הוצבו חיילים יוצאי נצח יהודה במחסום תיאסיר - תוך ימים ברחו מהאזור שתי קהילות בעקבות רצף מתקפות, גניבות, התעללות והשפלה מצד מתנחלים וחיילים. זה אחד הסיפורים הקיצוניים ביותר שיצא לי לכסות בחודשי בתפקיד - שכן הפעם לא מדובר בקהילות שברחו מאימת המתנחלים, אלא מאימת החיילים. מיום רביעי שעבר בו החלה התפנית, ולפני עזיבת הקהילות, שלחתי מספר שאילתות בעקבות התקריות לדו״צ. עו״ד נטע עמר שיף המייצגת את המשפחות פנתה בצינורות הרשמיים לגורמים הרלוונטיים. דבר לא השתנה, האיומים המשיכו. תגובה מיאנה להגיע והמשפחות ברחו. תגובות הצבא שמובאות בכתבה הגיעו רק לאחר העזיבה. סכנה מרחפת מעל משפחת מסעיד שנותרה על אדמתה הפרטית הרשומה בטאבו. עדות מהכתבה: "הייתי בבית עם הילדים, כולנו ישנו עדיין", מספר מ'. "פקחתי עיניים ומישהו הצמיד לי נשק לראש: קום, קום – מול האישה והילדים". לדבריו, חיילים השליכו אותו על הרצפה לעיני בני משפחתו, ואז לקחו אותו לנקודה מוסתרת. "חייל אחד דרך לי על הראש והרביץ לי. הוא שאל למה אני עושה בעיות. הסברתי שאני חי כאן הרבה זמן, שיש לי יותר חברים יהודים מערבים, אבל הוא צעק שלא אכפת לו. הוא איים שאם משהו יקרה באזור, הוא לא מכיר אף אחד אחר חוץ ממני והוא יבוא ויהרוג אותי. ואז הוא החזיר אותי הביתה והכריח אותי לצעוק על הילדים שלי שאם מישהו מהם יעשה בעיות עם היהודים, אני אהרוג אותו". מ' משתתק, אוסף את עצמו. "אבל זה לא הספיק לחייל", הוא ממשיך. "הוא רצה שאני אצעק את זה שוב, יותר חזק. אז צעקתי שוב. הילדים התחילו לבכות וגם זה לא הספיק לו, הוא רצה שאצעק עוד יותר חזק. ככה איזה עשר דקות עד שהוא התרצה". >> לינק בשרשור

Matan Golan

11,516 görüntüleme • 6 ay önce

תראו משהו, ברחוב הערבי מריצים דאחקות על המשטרה שמנסה בכוחות גדולים לאתר את הקופים והאריות שנמצאים אצל הערבים איפשהו פה בארץ. הם מסתלבטים עלינו ובצדק. הם מסתלבטים, כי המשטרה מגייסת בילוש וניידות ויחצ ורעש, כדי לתפוס קוף, כשהם, החברה הערבית, יודעת יפה מאוד מה עוד הם הצליחו כבר עשור ומצליחים גם היום להבריח בשקט ובלי שום בעיה. ובואו נאמר, הקוף זה הבעיה האחרונה שלנו. אם כל מערכת הביטחון, לא שבכ לא צבא ולא משטרה, הצליחו למנוע הברחת אריה ללוד או לפזורה, תהיו בטוחים גם לגבי נשקים שוברי שוויון. תבינו, אם אתם נכנסים לרשתות החברתיות של הערבים פה, רוב מוחלט של מה שתמצאו זה עבירות, עבירות ועוד פעם עבירות. פשיעה, טרור ועוד פעם טרור. והכל בצחוק ובלעג ובבוז ובקללות על המשטרה ועל החוק, הכל עם סמיילים מתפוצצים מצחוק. לא, אני לא אומרת שכל ערביי ישראל הם מחבלים. אבל אני בפירוש אומרת שיש לא שתיים ולא מאה אלף מהם, שאכן מייחלים להשמדת המדינה היהודית, ובינתיים עושים כל מה שאפשר כדי לנשוך את היד המאכילה אותם. בינתיים הם אוכלים ממנה טוב, ולא משתלם להם לפוצץ את העסק, אז הם רק מזנבים בנו בקטנה, בגניבות רכבים, בהברחות סמים, נשק, עקירת כספות, כל מה שבא להם (כנסו לרשתות. הכל הכל מתועד) אבל ביום שיבוא להם, הם מוכנים היטב. ואנחנו, שוב, נופתע ונשאל "אבל איך, איך?!" כל מה שצריך לעשות זה רק לפקוח את העיניים. ואז להתחיל לטפל. לא בשליחת ניידות באיתור קוף או RPG. לא, בחקיקה מהירה שקובעת שכל עיסוק שכזה הוא טרור, וכל טרור כזה גורר ענישה מיידית: גירוש. אפשר להתווכח ולצעוק עד מחר שזה רק פשיעה ולא טרור, בכיף. אבל ההשלכות הן טבח המוני שרק אחריו תבינו את מה שכתבתי. ואז, חבולים מדממים ופצועים, נצטרך לעשות את זה. איך אומרים? מוטב מוקדם...
0:15

תראו משהו, ברחוב הערבי מריצים דאחקות על המשטרה שמנסה בכוחות גדולים לאתר את הקופים והאריות שנמצאים אצל הערבים איפשהו פה בארץ. הם מסתלבטים עלינו ובצדק. הם מסתלבטים, כי המשטרה מגייסת בילוש וניידות ויחצ ורעש, כדי לתפוס קוף, כשהם, החברה הערבית, יודעת יפה מאוד מה עוד הם הצליחו כבר עשור ומצליחים גם היום להבריח בשקט ובלי שום בעיה. ובואו נאמר, הקוף זה הבעיה האחרונה שלנו. אם כל מערכת הביטחון, לא שבכ לא צבא ולא משטרה, הצליחו למנוע הברחת אריה ללוד או לפזורה, תהיו בטוחים גם לגבי נשקים שוברי שוויון. תבינו, אם אתם נכנסים לרשתות החברתיות של הערבים פה, רוב מוחלט של מה שתמצאו זה עבירות, עבירות ועוד פעם עבירות. פשיעה, טרור ועוד פעם טרור. והכל בצחוק ובלעג ובבוז ובקללות על המשטרה ועל החוק, הכל עם סמיילים מתפוצצים מצחוק. לא, אני לא אומרת שכל ערביי ישראל הם מחבלים. אבל אני בפירוש אומרת שיש לא שתיים ולא מאה אלף מהם, שאכן מייחלים להשמדת המדינה היהודית, ובינתיים עושים כל מה שאפשר כדי לנשוך את היד המאכילה אותם. בינתיים הם אוכלים ממנה טוב, ולא משתלם להם לפוצץ את העסק, אז הם רק מזנבים בנו בקטנה, בגניבות רכבים, בהברחות סמים, נשק, עקירת כספות, כל מה שבא להם (כנסו לרשתות. הכל הכל מתועד) אבל ביום שיבוא להם, הם מוכנים היטב. ואנחנו, שוב, נופתע ונשאל "אבל איך, איך?!" כל מה שצריך לעשות זה רק לפקוח את העיניים. ואז להתחיל לטפל. לא בשליחת ניידות באיתור קוף או RPG. לא, בחקיקה מהירה שקובעת שכל עיסוק שכזה הוא טרור, וכל טרור כזה גורר ענישה מיידית: גירוש. אפשר להתווכח ולצעוק עד מחר שזה רק פשיעה ולא טרור, בכיף. אבל ההשלכות הן טבח המוני שרק אחריו תבינו את מה שכתבתי. ואז, חבולים מדממים ופצועים, נצטרך לעשות את זה. איך אומרים? מוטב מוקדם...

איילת לאש

26,984 görüntüleme • 1 yıl önce

היי ערוץ 12, הבנתי מה עשיתם פה, ההחשכה, הציטוט שנשמר לסגירת הכתבה והגבות של יונית, אי אפשר בלי הגבות של יונית. איך קרה שמכל הציטוטים והסערות המומצאות סביב ערוץ 14 לקחתם לסיום המניפסט הילדותי שלכם דווקא את המונולוג שלי שאומר שהייתה פה שנה טובה? שתי אפשרויות: 1.חיפשתם משהו אישי נגדי כי אתם קצת בלחץ ממה שקורה בטבלאות הרייטינג בשעה שבע בערב. 2.בעיניכם לראות את הטוב שקרה זה אשכרה הזוי. הזוי שלא טבענו בבוץ העזתי כמו שתיארתם, הזוי שלא הפסדנו כמו שחזיתם, הזוי שהצלחנו מול העולם בניגוד למה ששידרתם, הזוי שמחצנו את חיזבאללה, הזוי שחיילינו ניצחו בעזה, הזוי שהשמדנו את הצבא הסורי, הזוי שטייסנו היכו בחוזקה את האיראנים, הזוי שישראל החזירה את ההרתעה, הזוי שחטופים חיים הוחזרו, הזוי שארה"ב איתנו, הזוי שהכלכלה בצמיחה למרות מלחמה, הזוי שיש עליה לישראל כשאתם מעודדים ירידה. אז כן, בדיוק כפי שנאמר במונולוג - מתוך כאב עצום וסטירה מצלצלת התגלה עם ענק שקם על הרגליים, נלחם וניצח. אבל ככה זה, מי שמשדר שחור לא יכול לראות את האור. מי שבמשך שנתיים של מלחמה משדר הרעבה, עלילה, החלשה, הורדה, אנחה ודכדוך- לא רואה את ההישגים. טוב בעיניו זו אמירה הזויה. בדיוק בגלל זה אתם בהתרסקות וצניחה. בהצלחה לכם, תמשיכו להרים גבות. עם ישראל חי.
0:17

היי ערוץ 12, הבנתי מה עשיתם פה, ההחשכה, הציטוט שנשמר לסגירת הכתבה והגבות של יונית, אי אפשר בלי הגבות של יונית. איך קרה שמכל הציטוטים והסערות המומצאות סביב ערוץ 14 לקחתם לסיום המניפסט הילדותי שלכם דווקא את המונולוג שלי שאומר שהייתה פה שנה טובה? שתי אפשרויות: 1.חיפשתם משהו אישי נגדי כי אתם קצת בלחץ ממה שקורה בטבלאות הרייטינג בשעה שבע בערב. 2.בעיניכם לראות את הטוב שקרה זה אשכרה הזוי. הזוי שלא טבענו בבוץ העזתי כמו שתיארתם, הזוי שלא הפסדנו כמו שחזיתם, הזוי שהצלחנו מול העולם בניגוד למה ששידרתם, הזוי שמחצנו את חיזבאללה, הזוי שחיילינו ניצחו בעזה, הזוי שהשמדנו את הצבא הסורי, הזוי שטייסנו היכו בחוזקה את האיראנים, הזוי שישראל החזירה את ההרתעה, הזוי שחטופים חיים הוחזרו, הזוי שארה"ב איתנו, הזוי שהכלכלה בצמיחה למרות מלחמה, הזוי שיש עליה לישראל כשאתם מעודדים ירידה. אז כן, בדיוק כפי שנאמר במונולוג - מתוך כאב עצום וסטירה מצלצלת התגלה עם ענק שקם על הרגליים, נלחם וניצח. אבל ככה זה, מי שמשדר שחור לא יכול לראות את האור. מי שבמשך שנתיים של מלחמה משדר הרעבה, עלילה, החלשה, הורדה, אנחה ודכדוך- לא רואה את ההישגים. טוב בעיניו זו אמירה הזויה. בדיוק בגלל זה אתם בהתרסקות וצניחה. בהצלחה לכם, תמשיכו להרים גבות. עם ישראל חי.

יהודה שלזינגר

17,479 görüntüleme • 10 ay önce

עודד רונן: קשה להתרומם מאז הבימה. לא רק בגלל האלימות עצמה. המכות, הדחיפות, ההטחות לרצפה, הגרירות, אלא בגלל מה שזה חשף. ב 1.3.23 בעזריאלי מול סוויסה, נפלה לנו לבנה על הראש. אנחנו כעת האויב, ואחרי זה כמעט שנה של אלימות ברחובות. ואז, השביעי. היה משהו בשביעי, שהשחית את מושג הגוף, יותר משכל סיוט יכל לדמיין. זה קרה לכולנו, לכל החברה הישראלית, גם לשוטרים. זה סימן לי את הסוף של הדבר הזה. לא כי הייתי תמים, אלא כי היה לי ברור, שהחברה שלנו כבר לא תוכל לשאת אלימות פיזית כזאת, מבפנים כלפי פנים, אחרי מה שאותם אנשים חוו, וכתוצאה מזה, כולנו. ראינו את הקץ הזה ביחד, נותר רק לצעוד אחורה משם. לא יכלתי לנשום כשראיתי את השוטרים מרביצים למשפחות חטופים, מג”ב נכנסים באלימות לתוך הפגנות החטופים. כדי להפריד מה. את המשפחות מהאהובים שלהם בשבי? היינו מזועזעים, אבל לא זזנו מהמקום. היה משהו במאבק להשיב אותם, שהיה כל כך קדוש, כל כך דחוף, כל כך ברור, שהשוק מהאלימות פשוט לא היה הדבר הכי חשוב. החטופים במנהרות היו הדבר היחיד שחשוב, וכל השאר התבטל. כשהם חזרו, הבנתי שנסגר פרק. שנת בחירות עם חוקים משלה - לכלוך עלינו, גזלייטינג ברמה אולימפית, רדיפות, ביזה, שחיתות, מלחמות להסחת דעת, חנינה, וההמצאה החדשה, כנופיות רחוב שהמשטרה נותנת להן גב. אבל לא דמיינתי שנגיע לרגע שבו המשטרה עצמה נראית כמו כנופיה שכירת חרב. מה שהכי שובר אותי בהבימה, זו ההבנה שזאת לא תגובה למה המפגינים עשו או לא עשו. להפך. המטרה הוכרזה מראש. להביא אלימות שלא לקוחה מעולם בני האדם, לאנשים הכי ישרים שעוד יש פה. להביא אותה בצורה שתהמם אותנו. שתשתק אותנו. וכאן האפלה האמיתית. משטרים אפלים לא עובדים בצורה ליניארית. אם תעשו כך וכך, נגיב כך וכך. אם לא תעשו כך וכך, לא נגיב כך וכך. הם שוברים את הקשר בין סיבה לתוצאה. גם אם תתנהג יפה, גם אם תעמוד בשקט, נפוצץ אותך במכות. אין היגיון, אין חוק, אין איך להישמר. הכי טוב שלא תצא מהבית. ממליצים לך שלא תבוא. חבל עליך. חשבנו שהמציאות הנוכחית שלנו היא מלחמה מופרעת עם איראן. לו היו אומרים לנו לפני שנה, במרץ תהיו במלחמת איראן 2, היתה נשמטת לנו הלסת. חשבנו שהחיים שלנו הם טילים התפצלויות בשמיים מקלטים התראות בניינים הרוסים חוסר שינה הישרדות. אבל זה בכלל לא הסיפור. מה הם בישלו, בזמן שאנחנו רצים למקלט, זה הסיפור. מה עשו מתחת לפני השטח, בזמן שכולנו הסתכלנו למעלה. כמו בתחילת המלחמה, כשהעם רצה את החטופים, הם גיבשו תכנית איך להפריד בין המשפחות, איך להפוך את המאבק ל-“שמאל”. זה היה הסיפור. כשה-6 נרצחו וכולנו התמוטטנו בפנים, הוא ישב עם סוכני קטאר בלשכה וסיכמו איך להדליף ולטרפד. זה היה הסיפור. השוטרים והמג”בניקים, חלקם בני עשרים, היו עם עיניים פקוחות אך המבט כבוי. מסתכלים על בן אדם, ומתחילים לחשב. איך נכאיב לו, איך הכי טוב שנעיף אותו לקרקע, נשתק אותו. קור. דיוק. טכניקה, עיניים קרות. האנושי נמחק. זה הוסבר, הוכן, תורגל, במשך הרבה זמן. זה הסיפור שלנו. לא איראן, לא אנשים שמתים בערים מטילים באמצע היום. המטרה של המשטרה בהבימה היתה אחת: ציד. אנחנו בסרט עתידני שבו צדים את האזרחים. ההלם לא איפשר לי לתפקד, ואני יודע שאני לא היחיד. ולצידו ידיעה פנימית שקטה וברורה. אנחנו כבר לא האזרחים המסכנים של תחילת 2023. אנחנו נכנסנו מתחת לאלונקה בכל תא בגוף שלנו. אנחנו אלה שנלחמנו על החטופים. לא יכלנו לנשום, לא יכלנו לישון, לא יכלנו לחיות. הגוף שלהם נמק במנהרות ולא יכלנו לשאת את זה. זה מי שאנחנו. קדושת הגוף. קדושת היחיד. קדושת החיים. אם ניאלץ לשחק, נשחק. אבל לא כקורבנות. העומק שלנו, הרוח שלנו, הגיעו לקודש הקודשים של האנושיות. שם אנחנו. בימים אפלים, שלרגע את זה לא נשכח.
0:14

עודד רונן: קשה להתרומם מאז הבימה. לא רק בגלל האלימות עצמה. המכות, הדחיפות, ההטחות לרצפה, הגרירות, אלא בגלל מה שזה חשף. ב 1.3.23 בעזריאלי מול סוויסה, נפלה לנו לבנה על הראש. אנחנו כעת האויב, ואחרי זה כמעט שנה של אלימות ברחובות. ואז, השביעי. היה משהו בשביעי, שהשחית את מושג הגוף, יותר משכל סיוט יכל לדמיין. זה קרה לכולנו, לכל החברה הישראלית, גם לשוטרים. זה סימן לי את הסוף של הדבר הזה. לא כי הייתי תמים, אלא כי היה לי ברור, שהחברה שלנו כבר לא תוכל לשאת אלימות פיזית כזאת, מבפנים כלפי פנים, אחרי מה שאותם אנשים חוו, וכתוצאה מזה, כולנו. ראינו את הקץ הזה ביחד, נותר רק לצעוד אחורה משם. לא יכלתי לנשום כשראיתי את השוטרים מרביצים למשפחות חטופים, מג”ב נכנסים באלימות לתוך הפגנות החטופים. כדי להפריד מה. את המשפחות מהאהובים שלהם בשבי? היינו מזועזעים, אבל לא זזנו מהמקום. היה משהו במאבק להשיב אותם, שהיה כל כך קדוש, כל כך דחוף, כל כך ברור, שהשוק מהאלימות פשוט לא היה הדבר הכי חשוב. החטופים במנהרות היו הדבר היחיד שחשוב, וכל השאר התבטל. כשהם חזרו, הבנתי שנסגר פרק. שנת בחירות עם חוקים משלה - לכלוך עלינו, גזלייטינג ברמה אולימפית, רדיפות, ביזה, שחיתות, מלחמות להסחת דעת, חנינה, וההמצאה החדשה, כנופיות רחוב שהמשטרה נותנת להן גב. אבל לא דמיינתי שנגיע לרגע שבו המשטרה עצמה נראית כמו כנופיה שכירת חרב. מה שהכי שובר אותי בהבימה, זו ההבנה שזאת לא תגובה למה המפגינים עשו או לא עשו. להפך. המטרה הוכרזה מראש. להביא אלימות שלא לקוחה מעולם בני האדם, לאנשים הכי ישרים שעוד יש פה. להביא אותה בצורה שתהמם אותנו. שתשתק אותנו. וכאן האפלה האמיתית. משטרים אפלים לא עובדים בצורה ליניארית. אם תעשו כך וכך, נגיב כך וכך. אם לא תעשו כך וכך, לא נגיב כך וכך. הם שוברים את הקשר בין סיבה לתוצאה. גם אם תתנהג יפה, גם אם תעמוד בשקט, נפוצץ אותך במכות. אין היגיון, אין חוק, אין איך להישמר. הכי טוב שלא תצא מהבית. ממליצים לך שלא תבוא. חבל עליך. חשבנו שהמציאות הנוכחית שלנו היא מלחמה מופרעת עם איראן. לו היו אומרים לנו לפני שנה, במרץ תהיו במלחמת איראן 2, היתה נשמטת לנו הלסת. חשבנו שהחיים שלנו הם טילים התפצלויות בשמיים מקלטים התראות בניינים הרוסים חוסר שינה הישרדות. אבל זה בכלל לא הסיפור. מה הם בישלו, בזמן שאנחנו רצים למקלט, זה הסיפור. מה עשו מתחת לפני השטח, בזמן שכולנו הסתכלנו למעלה. כמו בתחילת המלחמה, כשהעם רצה את החטופים, הם גיבשו תכנית איך להפריד בין המשפחות, איך להפוך את המאבק ל-“שמאל”. זה היה הסיפור. כשה-6 נרצחו וכולנו התמוטטנו בפנים, הוא ישב עם סוכני קטאר בלשכה וסיכמו איך להדליף ולטרפד. זה היה הסיפור. השוטרים והמג”בניקים, חלקם בני עשרים, היו עם עיניים פקוחות אך המבט כבוי. מסתכלים על בן אדם, ומתחילים לחשב. איך נכאיב לו, איך הכי טוב שנעיף אותו לקרקע, נשתק אותו. קור. דיוק. טכניקה, עיניים קרות. האנושי נמחק. זה הוסבר, הוכן, תורגל, במשך הרבה זמן. זה הסיפור שלנו. לא איראן, לא אנשים שמתים בערים מטילים באמצע היום. המטרה של המשטרה בהבימה היתה אחת: ציד. אנחנו בסרט עתידני שבו צדים את האזרחים. ההלם לא איפשר לי לתפקד, ואני יודע שאני לא היחיד. ולצידו ידיעה פנימית שקטה וברורה. אנחנו כבר לא האזרחים המסכנים של תחילת 2023. אנחנו נכנסנו מתחת לאלונקה בכל תא בגוף שלנו. אנחנו אלה שנלחמנו על החטופים. לא יכלנו לנשום, לא יכלנו לישון, לא יכלנו לחיות. הגוף שלהם נמק במנהרות ולא יכלנו לשאת את זה. זה מי שאנחנו. קדושת הגוף. קדושת היחיד. קדושת החיים. אם ניאלץ לשחק, נשחק. אבל לא כקורבנות. העומק שלנו, הרוח שלנו, הגיעו לקודש הקודשים של האנושיות. שם אנחנו. בימים אפלים, שלרגע את זה לא נשכח.

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

11,629 görüntüleme • 6 ay önce

גדלתי על ידידיה מאיר. כל בוקר עם הקורנפלקס ובדרך לבית הספר, רדיו קול חי. קול נעים, מוזיקה מתוקה והרבה סיפורי חסידים. זאת הילדות שלי, היידיש קייט, אבל אז ידידיה התבגר או אני. הוא הבין שבשביל להישאר ״חי״ לא צריך תוכן, לא צריך אמת, אפשר ליפול למה שהוא הכי הזהיר ממנו. רדידות. עשרות תוכניות בוקר שלו ושישי עם סיון הוא דיבר על סכנות ומחירי הרשתות החברתיות, למה הן מובילות והנה הוא שם, בגאון. זה לא שהוא הקצין או לא חושב כמוני, הוא החליט תמיד להביא את הטייק הכי רדוד שיביא לו את הסינק. פעם אפילו עשיתי פרויקט קטן- להוציא מכל תוכנית של הפטריוטים רק את מה שידידיה אומר, התייאשתי אחרי תוכנית אחת בערך, זה היה מבאס. אין לי בעיה עם עקיצות או ויכוחים, הוא כמעט ולא מדבר או מתווכח הוא מקטין ומשקר, את ההוא משווה לכאורה לשטן והאחר סתם אידיוט. כמובן שהכל עטוף בחיוך, הסתייגות שתאפשר לו להגיד הכל וסיפורי חסידים. בכל זאת צריך להצדיק את כסא הרב. צר לי עליך אחי, פעם נעמת לי מאוד. קח שבת אחת, תקרא את הספרים על שיצאו מהבית שלך על גדולי האומה, על עין טובה ואמת.
0:16

גדלתי על ידידיה מאיר. כל בוקר עם הקורנפלקס ובדרך לבית הספר, רדיו קול חי. קול נעים, מוזיקה מתוקה והרבה סיפורי חסידים. זאת הילדות שלי, היידיש קייט, אבל אז ידידיה התבגר או אני. הוא הבין שבשביל להישאר ״חי״ לא צריך תוכן, לא צריך אמת, אפשר ליפול למה שהוא הכי הזהיר ממנו. רדידות. עשרות תוכניות בוקר שלו ושישי עם סיון הוא דיבר על סכנות ומחירי הרשתות החברתיות, למה הן מובילות והנה הוא שם, בגאון. זה לא שהוא הקצין או לא חושב כמוני, הוא החליט תמיד להביא את הטייק הכי רדוד שיביא לו את הסינק. פעם אפילו עשיתי פרויקט קטן- להוציא מכל תוכנית של הפטריוטים רק את מה שידידיה אומר, התייאשתי אחרי תוכנית אחת בערך, זה היה מבאס. אין לי בעיה עם עקיצות או ויכוחים, הוא כמעט ולא מדבר או מתווכח הוא מקטין ומשקר, את ההוא משווה לכאורה לשטן והאחר סתם אידיוט. כמובן שהכל עטוף בחיוך, הסתייגות שתאפשר לו להגיד הכל וסיפורי חסידים. בכל זאת צריך להצדיק את כסא הרב. צר לי עליך אחי, פעם נעמת לי מאוד. קח שבת אחת, תקרא את הספרים על שיצאו מהבית שלך על גדולי האומה, על עין טובה ואמת.

יאיר וייגלר

37,403 görüntüleme • 9 ay önce

השחקנית דליה דלויה: זר לא יבין זאת. מורה בסטודיו למשחק זה לא כמו מרצה באוניברסיטה. מורה בסטודיו זה אבא/אמא רוחניים. זה אדם שמלווה אותך ריגשית, התפתחותית, ערכית - בשנים הכי קריטיות לעיצוב האישיות שלך. כשנמצאים בסטודיו מצאת החמה עד צאת הנשמה בלי הפסקה ועוברים תלתלות ריגישיות- בשיעורים שותים מהידע של המורים כמו ממי מעיין חיים. ורק רוצים עוד.. מסתכלים עליהם בהערצה. ואם הם היו מורים גדולים כמו לנה אוסטרובסקי ז"ל (מה??)- משפטים שלהם ישארו חרוטים בנו לכל החיים. וגם אם לא נפגוש אותה 15 שנה.. לנצח היא תהיה חלק מעיצוב האישיות שלנו. כמו מפקד ישיר בצבא. כמו מנטור. ולנה. לנה לא הייתה רק "המורה לפיתוח קול" שלנו היא הייתה דמות מיוחדת כלכך שלמדתי ממנה בעיקר מקצוענות מהי. ואהבה למקצוע בחרדת קודש מי נוסע פעמיים בשבוע מחיפה לירושלים בתחבורה ציבורית בגיל בוגר רק כדי ללמד שיעור בדיבור? לנה. מי מתרגש מכל שיעור ומכל מפגש עם תלמידים כאילו חיכה רק לזה כל השבוע? לנה מי מעולם, אבל מעולם לא הרים את הקול, לא כעס, לא עשה מניפולציה ריגשית ולא הקטין אף תלמיד.... נכון. לנה האצילית לנה, בעלה, בנה וכלתה נרצחו מטיל איראני בחיפה. ככה בבום תרתי משמע- משפחה שלמה הלכה. ואני מנסה לכתוב לך גם הספד, אבל זה מרגיש לי מוזר. מה זה? איך מספידים אישה כמוך? ועוד במוות כלכך נוראי ואכזרי על מה לספר? מה לכתוב? לספר על החיוך שלך כל פעם שקיבלת אותנו לשיעור ישבת שם בחדר, כולך בגובה ובאנרגיה של ילדה קטנה כלכך אוהבת את מה שאת עושה? לספר שכשהצלחתי לעשות תרגיל היו לך דמעות בעיניים מרב התרגשות? אשכרה דמעות. אמיתי. בעיניים העגולות והכחולות שלך.. להזכיר שאמרת לי "את. יש בך את כל החבילה להיות שחקנית מצליחה" וכך נטעת בי ביטחון לשנים קדימה..? או שבכלל אזכיר את השיעורים הפרטיים שלקחתי בביתך בחיפה אחרי הסטודיו, בעלך קיבל אותי בחיוך כאילו איזו אורחת כבוד את ניגנת על הפסנתר ואני שרתי ואז, בבית הקסום הזה בחיפה שהכל היה פורח וירוק מסביב ציפורים החלו לצייץ ואת, בהתרגשות שיא ובנאיביות של ילדה אמרת לי "את שומעת ציפורים שרות? היום יום הולדת לאנטון צ'כוב! כל המדינה שמחה גדולה!" ואני. לא יודעת איך להסביר לך שתרבות.. אין פה ואנטון צ'כוב בשביל רוב האנשים זה ההוא שלומדים את המחזה שלו בספרות לבגרות. משהו עם ציפור מתה כמה אירוני או שאולי בכלל אספר שכל שבוע שאלת אותנו את השאלה הכי מוזרה ששאלו אותנו אי פעם "איך אתם מרגישים מבחינה קולית". עד שלא שאלת את זה, לא ידעתי שאני יכולה להרגיש מבחינה קולית.. את יודעת שעד היום אני משתמשת בחימום קולי שלך? ולימדתי אותו כבר עשרות תלמידים שעברו בסטודיו שלי? ו.. סיבוב.. סיבוב... קדימה אחורה. לקפל לשון ככוס, עוקץ למעלה לחניכיים עוקץ למטה לחניכיים איך. איך ציפור שיר עדינה כמוך שהייתה מתוקתקת מכף רגל עד ראש, בעגילים תואמים לשרשרת, בנעליי עקב דק עם פפיון, בשמלות או חליפות מהודרות איך את מצאת את מותך בגיל 68 מתחת להריסות של בניין בוולגריות כזאת? זה כלכך לא מסתדר לי אני אוהבת אותך לנה תדעי שהשפעת על דורות של שחקנים בארץ הזו תדעי שאת חרוטה בליבם של המון אנשים ואמן שאתם נחים ביחד למעלה. אני מרגישה נורא. גם מבחינה קולית
0:17

השחקנית דליה דלויה: זר לא יבין זאת. מורה בסטודיו למשחק זה לא כמו מרצה באוניברסיטה. מורה בסטודיו זה אבא/אמא רוחניים. זה אדם שמלווה אותך ריגשית, התפתחותית, ערכית - בשנים הכי קריטיות לעיצוב האישיות שלך. כשנמצאים בסטודיו מצאת החמה עד צאת הנשמה בלי הפסקה ועוברים תלתלות ריגישיות- בשיעורים שותים מהידע של המורים כמו ממי מעיין חיים. ורק רוצים עוד.. מסתכלים עליהם בהערצה. ואם הם היו מורים גדולים כמו לנה אוסטרובסקי ז"ל (מה??)- משפטים שלהם ישארו חרוטים בנו לכל החיים. וגם אם לא נפגוש אותה 15 שנה.. לנצח היא תהיה חלק מעיצוב האישיות שלנו. כמו מפקד ישיר בצבא. כמו מנטור. ולנה. לנה לא הייתה רק "המורה לפיתוח קול" שלנו היא הייתה דמות מיוחדת כלכך שלמדתי ממנה בעיקר מקצוענות מהי. ואהבה למקצוע בחרדת קודש מי נוסע פעמיים בשבוע מחיפה לירושלים בתחבורה ציבורית בגיל בוגר רק כדי ללמד שיעור בדיבור? לנה. מי מתרגש מכל שיעור ומכל מפגש עם תלמידים כאילו חיכה רק לזה כל השבוע? לנה מי מעולם, אבל מעולם לא הרים את הקול, לא כעס, לא עשה מניפולציה ריגשית ולא הקטין אף תלמיד.... נכון. לנה האצילית לנה, בעלה, בנה וכלתה נרצחו מטיל איראני בחיפה. ככה בבום תרתי משמע- משפחה שלמה הלכה. ואני מנסה לכתוב לך גם הספד, אבל זה מרגיש לי מוזר. מה זה? איך מספידים אישה כמוך? ועוד במוות כלכך נוראי ואכזרי על מה לספר? מה לכתוב? לספר על החיוך שלך כל פעם שקיבלת אותנו לשיעור ישבת שם בחדר, כולך בגובה ובאנרגיה של ילדה קטנה כלכך אוהבת את מה שאת עושה? לספר שכשהצלחתי לעשות תרגיל היו לך דמעות בעיניים מרב התרגשות? אשכרה דמעות. אמיתי. בעיניים העגולות והכחולות שלך.. להזכיר שאמרת לי "את. יש בך את כל החבילה להיות שחקנית מצליחה" וכך נטעת בי ביטחון לשנים קדימה..? או שבכלל אזכיר את השיעורים הפרטיים שלקחתי בביתך בחיפה אחרי הסטודיו, בעלך קיבל אותי בחיוך כאילו איזו אורחת כבוד את ניגנת על הפסנתר ואני שרתי ואז, בבית הקסום הזה בחיפה שהכל היה פורח וירוק מסביב ציפורים החלו לצייץ ואת, בהתרגשות שיא ובנאיביות של ילדה אמרת לי "את שומעת ציפורים שרות? היום יום הולדת לאנטון צ'כוב! כל המדינה שמחה גדולה!" ואני. לא יודעת איך להסביר לך שתרבות.. אין פה ואנטון צ'כוב בשביל רוב האנשים זה ההוא שלומדים את המחזה שלו בספרות לבגרות. משהו עם ציפור מתה כמה אירוני או שאולי בכלל אספר שכל שבוע שאלת אותנו את השאלה הכי מוזרה ששאלו אותנו אי פעם "איך אתם מרגישים מבחינה קולית". עד שלא שאלת את זה, לא ידעתי שאני יכולה להרגיש מבחינה קולית.. את יודעת שעד היום אני משתמשת בחימום קולי שלך? ולימדתי אותו כבר עשרות תלמידים שעברו בסטודיו שלי? ו.. סיבוב.. סיבוב... קדימה אחורה. לקפל לשון ככוס, עוקץ למעלה לחניכיים עוקץ למטה לחניכיים איך. איך ציפור שיר עדינה כמוך שהייתה מתוקתקת מכף רגל עד ראש, בעגילים תואמים לשרשרת, בנעליי עקב דק עם פפיון, בשמלות או חליפות מהודרות איך את מצאת את מותך בגיל 68 מתחת להריסות של בניין בוולגריות כזאת? זה כלכך לא מסתדר לי אני אוהבת אותך לנה תדעי שהשפעת על דורות של שחקנים בארץ הזו תדעי שאת חרוטה בליבם של המון אנשים ואמן שאתם נחים ביחד למעלה. אני מרגישה נורא. גם מבחינה קולית

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

14,874 görüntüleme • 6 ay önce

תעשו לי טובה, תעצרו שתי דקות ותקראו משהו שאין מצב שאנחנו כאזרחים פה לא מכירים ולא שומעים. לצערי, בתקשורת הישראלית לא יביאו את הסיפור הזה כי מנסים להשתיק, למרות שיש תיעוד ושמות ופרצופים. אז קראו ועזרו לי להפיץ: ביום חמישי האחרון, התרחש אירוע מזעזע ומטורף בדרום בקעת הירדן, בחווה שנקרית תל תלפיות, שאתם חייבים לדעת עליו. מביאה לכם עדות של אחד הנערים, פלוס שני סרטוני תיעוד (יש לי עוד כמה עדויות, אבל חוסכת מכם) "יצאתי למרעה צהריים. אחרי כשעה, אני רואה רכב של מגב עולה לכיוון הגבעה. תוך כדי, ערבים התחילו להתקדם לכיווננו ולעשות חסמים על ציר הגישה. הם קלטו שאני עם העדר, ועלו לכיווני. צילמתי אותם. ערבי אחד דחף אותי. נפלתי ונפל לי הטלפון מהיד. הם התחילו להרביץ לי. לתקוף באבנים. הגנתי על עצמי כמה שיכולתי. אחרי כמה דק' כולם ברחו לכפר. הם לקחו איתם את הפלאפון שלי. הגיע הרכב של מגב שהיה בגבעה. במקום לעצור אותם הוא חזר לנסות להביא צו מינהלי לאחד מתושבי הגבעה! נשארתי במרעה. אני שומע צעקות מלמעלה. אני עולה ורואה מגבניקים יורים רימוני הלם וגז על החבר'ה שלנו ומנסים לעצור את אחד המתיישבים שרוצים להביא לו צו מינהלי. אני מגיע למגבניק שנשאר לשמור על הרכב ושואל אותו- למה אתם עושים את זה? לכו תיכנסו לבית הזה שלקח לי את הטלפון ותפסו את הפורעים שהרביצו לי! הוא אומר לי אתה צודק. סליחה. פתאום אני מבחין שנדלקה שרפה מהרימוני הלם שהם זרקו. אני רץ לכבות אותה. ואז אני רואה חיילים שהתחילו לירות לכיווני ולכיוון עוד מישהו ירי חי! אנחנו בורחים לכיוון אש קודש... אני שומע בדרך שערבים שרפו לנו את עמדת השמירה. אני רץ לצד שני של הגבעה, ומגבניקים רצים אחרי ומנסים לעצור אותי. אני רואה עשרות ערבים עולים לחווה ורכב של ערבים בכניסה לחוה. (בדיעבד מסתבר שבטלגרמים של הכפרים הם הזעיקו את כולם וקראו לחברה לבוא לפרוע בנו). היינו שם בקושי כמה בחורים. בנס הערבים הסתובבו ונשארו למטה ולא עלו אלינו. עמדנו שם שעתיים שערבים לא יעלו לשרוף את הגבעה. אחרי שעתיים הגיעו עוד חבר'ה לתגבר ולשמור על הגבעה. עולה סוואנה בעליה, פורקים ממנה איזה 7 חיילים. מתחילים לירות עלינו אש חיה!!! חלק מהחיילים כורעים חלק בעמידה. אני צועק להם "אנחנו יהודים! אנחנו יהודים!" כולם צעקו להם. "אנחנו יהודים!!" לא היה אכפת להם. הם המשיכו לירות עלינו ירי חי. לא רציתי שיפגעו במישהו נשארתי במקום. הרמתי ידיים וירדתי לברכיים. צעקתי לו "אל תירה בי! באמא שלך אל תירה בי!" כל החיילים שם כאילו ראו את הטרף שרצו לקבל והשכיבו אותי על הריצפה. הרביצו לי עם קני הנשק כשיש כדור בקנה!! שמו לי פלנלית על העיניים, שמו לי אזיקון על הידיים מאחורי הגב. נתנו לי אגרופים ובעיטות נמרצות. אמרו לי 'קום קום תתחיל לזוז לכיוון הסוואנה'. אני אומר להם שאני לא רואה כלום אני לא יכול ללכת. אני על צלע על ההר. הם פשוט גררו אותי על הסלעים. העלו אותי על הציר למעלה, ליד הסוואנה. השכיבו אותי על הרצפה והתחילו לתת לי בעיטות. הם העלו אותי לסוואנה. השכיבו אותי ברגליים שלהם. דרכו עלי. ובזמן שהם מרביצים לי. מתקשרים לינון בעל החווה ואומרים לו- "תבוא לפה אם אתה גבר, עוד רגע הוא מת. ואם אתה רוצה שיישאר ממנו משהו תבוא לכאן".. במשך שעה בתוך הסוואנה הם מפוצצים אותי מכות רצח. אחד החיילים תפס אותי באף והתחיל לנענע אותי בסוואנה והוא אמר אני אשבור לך את האף. הקצין שם אומר לחייל אחד "אני אתן לך אישור לשבור לו את השיניים ונגיד שהוא נפל בדרך". (יש לי תמונה ושם של אותו קצין) הם פירקו אותי באגרופים, אמרו לי שאני יותר גרוע מפלסטיני ושהם שונאים אותי יותר מפלסטיני. אמרו שבפלסטינים הם פשוט נותנים כדור בראש ואותנו הם יהרגו במכות. לאט לאט. החיילים שהתעללו בי היו כל הזמן רעולי פנים ולא הסכימו להגיד את השמות שלהם, אבל זיהיתי את הקצין שאמר לי תוך כדי התעללות שזאת מילה מול מילה. " למי יאמינו לך או לי שאני קצין???" (את הדרגה שומרת אצלי) אחרי שעה שהייתי שם. הם העבירו אותי למגבניקים. המגבניקים אחרי ששמעו מה עברתי, אמרו שהם מבקשים סליחה וזה לא אנושי איך שהחיילים האלו התנהגו. המגבניקים לקחו אותי לתחנת משטרה באריאל, שם חקרו אותי ושיחררו אותי. כל הגוף שלי שבור וכואב מהמכות שקיבלתי". בסרטונים: המחבלים שתקפו אותי, את חלקם רואים עוד עם אבנים בידיים, רגע לפני שברחו. אף אחד מהם לא נעצר. את הירי כיוונו אלינו. בסרטון השני רואים את האש שנדלקה מהירי של החיילים. אם היינו ערבים שמקבלים יחס כזה, כל הרועי שרונים ושאר כתבי תשקורת היו מצייצים אלף ציוצים. הדם שלנו הפקר! שתפו!
0:18

תעשו לי טובה, תעצרו שתי דקות ותקראו משהו שאין מצב שאנחנו כאזרחים פה לא מכירים ולא שומעים. לצערי, בתקשורת הישראלית לא יביאו את הסיפור הזה כי מנסים להשתיק, למרות שיש תיעוד ושמות ופרצופים. אז קראו ועזרו לי להפיץ: ביום חמישי האחרון, התרחש אירוע מזעזע ומטורף בדרום בקעת הירדן, בחווה שנקרית תל תלפיות, שאתם חייבים לדעת עליו. מביאה לכם עדות של אחד הנערים, פלוס שני סרטוני תיעוד (יש לי עוד כמה עדויות, אבל חוסכת מכם) "יצאתי למרעה צהריים. אחרי כשעה, אני רואה רכב של מגב עולה לכיוון הגבעה. תוך כדי, ערבים התחילו להתקדם לכיווננו ולעשות חסמים על ציר הגישה. הם קלטו שאני עם העדר, ועלו לכיווני. צילמתי אותם. ערבי אחד דחף אותי. נפלתי ונפל לי הטלפון מהיד. הם התחילו להרביץ לי. לתקוף באבנים. הגנתי על עצמי כמה שיכולתי. אחרי כמה דק' כולם ברחו לכפר. הם לקחו איתם את הפלאפון שלי. הגיע הרכב של מגב שהיה בגבעה. במקום לעצור אותם הוא חזר לנסות להביא צו מינהלי לאחד מתושבי הגבעה! נשארתי במרעה. אני שומע צעקות מלמעלה. אני עולה ורואה מגבניקים יורים רימוני הלם וגז על החבר'ה שלנו ומנסים לעצור את אחד המתיישבים שרוצים להביא לו צו מינהלי. אני מגיע למגבניק שנשאר לשמור על הרכב ושואל אותו- למה אתם עושים את זה? לכו תיכנסו לבית הזה שלקח לי את הטלפון ותפסו את הפורעים שהרביצו לי! הוא אומר לי אתה צודק. סליחה. פתאום אני מבחין שנדלקה שרפה מהרימוני הלם שהם זרקו. אני רץ לכבות אותה. ואז אני רואה חיילים שהתחילו לירות לכיווני ולכיוון עוד מישהו ירי חי! אנחנו בורחים לכיוון אש קודש... אני שומע בדרך שערבים שרפו לנו את עמדת השמירה. אני רץ לצד שני של הגבעה, ומגבניקים רצים אחרי ומנסים לעצור אותי. אני רואה עשרות ערבים עולים לחווה ורכב של ערבים בכניסה לחוה. (בדיעבד מסתבר שבטלגרמים של הכפרים הם הזעיקו את כולם וקראו לחברה לבוא לפרוע בנו). היינו שם בקושי כמה בחורים. בנס הערבים הסתובבו ונשארו למטה ולא עלו אלינו. עמדנו שם שעתיים שערבים לא יעלו לשרוף את הגבעה. אחרי שעתיים הגיעו עוד חבר'ה לתגבר ולשמור על הגבעה. עולה סוואנה בעליה, פורקים ממנה איזה 7 חיילים. מתחילים לירות עלינו אש חיה!!! חלק מהחיילים כורעים חלק בעמידה. אני צועק להם "אנחנו יהודים! אנחנו יהודים!" כולם צעקו להם. "אנחנו יהודים!!" לא היה אכפת להם. הם המשיכו לירות עלינו ירי חי. לא רציתי שיפגעו במישהו נשארתי במקום. הרמתי ידיים וירדתי לברכיים. צעקתי לו "אל תירה בי! באמא שלך אל תירה בי!" כל החיילים שם כאילו ראו את הטרף שרצו לקבל והשכיבו אותי על הריצפה. הרביצו לי עם קני הנשק כשיש כדור בקנה!! שמו לי פלנלית על העיניים, שמו לי אזיקון על הידיים מאחורי הגב. נתנו לי אגרופים ובעיטות נמרצות. אמרו לי 'קום קום תתחיל לזוז לכיוון הסוואנה'. אני אומר להם שאני לא רואה כלום אני לא יכול ללכת. אני על צלע על ההר. הם פשוט גררו אותי על הסלעים. העלו אותי על הציר למעלה, ליד הסוואנה. השכיבו אותי על הרצפה והתחילו לתת לי בעיטות. הם העלו אותי לסוואנה. השכיבו אותי ברגליים שלהם. דרכו עלי. ובזמן שהם מרביצים לי. מתקשרים לינון בעל החווה ואומרים לו- "תבוא לפה אם אתה גבר, עוד רגע הוא מת. ואם אתה רוצה שיישאר ממנו משהו תבוא לכאן".. במשך שעה בתוך הסוואנה הם מפוצצים אותי מכות רצח. אחד החיילים תפס אותי באף והתחיל לנענע אותי בסוואנה והוא אמר אני אשבור לך את האף. הקצין שם אומר לחייל אחד "אני אתן לך אישור לשבור לו את השיניים ונגיד שהוא נפל בדרך". (יש לי תמונה ושם של אותו קצין) הם פירקו אותי באגרופים, אמרו לי שאני יותר גרוע מפלסטיני ושהם שונאים אותי יותר מפלסטיני. אמרו שבפלסטינים הם פשוט נותנים כדור בראש ואותנו הם יהרגו במכות. לאט לאט. החיילים שהתעללו בי היו כל הזמן רעולי פנים ולא הסכימו להגיד את השמות שלהם, אבל זיהיתי את הקצין שאמר לי תוך כדי התעללות שזאת מילה מול מילה. " למי יאמינו לך או לי שאני קצין???" (את הדרגה שומרת אצלי) אחרי שעה שהייתי שם. הם העבירו אותי למגבניקים. המגבניקים אחרי ששמעו מה עברתי, אמרו שהם מבקשים סליחה וזה לא אנושי איך שהחיילים האלו התנהגו. המגבניקים לקחו אותי לתחנת משטרה באריאל, שם חקרו אותי ושיחררו אותי. כל הגוף שלי שבור וכואב מהמכות שקיבלתי". בסרטונים: המחבלים שתקפו אותי, את חלקם רואים עוד עם אבנים בידיים, רגע לפני שברחו. אף אחד מהם לא נעצר. את הירי כיוונו אלינו. בסרטון השני רואים את האש שנדלקה מהירי של החיילים. אם היינו ערבים שמקבלים יחס כזה, כל הרועי שרונים ושאר כתבי תשקורת היו מצייצים אלף ציוצים. הדם שלנו הפקר! שתפו!

איילת לאש

12,443 görüntüleme • 4 ay önce

אתמול העליתי תמונה המראה כי מה שפעם היה אחד הפקקים הגדולים במדינה: העלייה לווינגיט מנתניה, מחלף פולג עד שפיים - איננו עוד. המידע הזה פגע להרבה אנשים בקונספציה שטוענת שאין דרך לפתור פקקים וחייבים כולם לעבור לתחב"צ. במשך שש שנים נסעתי את הפקק הזה בוקר בוקר. הבן שלי למד בקיבוץ והייתי תקוע בפקק משבע עד שמונה כל בוקר. אין דרך אחרת להביאו לבי"ס. לא קיים. או אני או טקסי. בשנת 2013 החלו לתכנן את הרחבת הכביש - והפתעה לאחר הביצוע משנת 2019 זה עובד: כבר שש שנים שהרחבת הכביש מאפשרת תנועה חלקה - גם בשעות השיא (צולם עכשיו). זה לא אומר שכל הרחבת כביש מונעת פקק. אבל אנו יכולים לראות מה עשו בצד השני, במסגרת סלילת נתיב האגרה הצרו את הכביש ליד אודים - ושם יצרו פקק בכוון ההפוך: בכוון צפון בכוון היציאה מתל אביב - לפתע הכביש הופך לשני נתיבים (ממש לאחר גשר אודים לפני מחלף פולג) וזה מה שמייצר את הפקק הארוך והמעצבן בכוון ההפוך מיקום עד נתניה. אז כן, יש משמעות לכיצד הכבישים מתוכננים. לא צריך רק לטעון שאין שום ברירה ותחב"צ היא התשובה היחידה. תחב"צ זה חשוב. אבל הכבישים עם משאיות, עם אוטובוסים ועם רכב פרטי הם העורקים של התנועה וצריך לתכננם כך שלא יסתמו בצווארי בקבוק
0:17

אתמול העליתי תמונה המראה כי מה שפעם היה אחד הפקקים הגדולים במדינה: העלייה לווינגיט מנתניה, מחלף פולג עד שפיים - איננו עוד. המידע הזה פגע להרבה אנשים בקונספציה שטוענת שאין דרך לפתור פקקים וחייבים כולם לעבור לתחב"צ. במשך שש שנים נסעתי את הפקק הזה בוקר בוקר. הבן שלי למד בקיבוץ והייתי תקוע בפקק משבע עד שמונה כל בוקר. אין דרך אחרת להביאו לבי"ס. לא קיים. או אני או טקסי. בשנת 2013 החלו לתכנן את הרחבת הכביש - והפתעה לאחר הביצוע משנת 2019 זה עובד: כבר שש שנים שהרחבת הכביש מאפשרת תנועה חלקה - גם בשעות השיא (צולם עכשיו). זה לא אומר שכל הרחבת כביש מונעת פקק. אבל אנו יכולים לראות מה עשו בצד השני, במסגרת סלילת נתיב האגרה הצרו את הכביש ליד אודים - ושם יצרו פקק בכוון ההפוך: בכוון צפון בכוון היציאה מתל אביב - לפתע הכביש הופך לשני נתיבים (ממש לאחר גשר אודים לפני מחלף פולג) וזה מה שמייצר את הפקק הארוך והמעצבן בכוון ההפוך מיקום עד נתניה. אז כן, יש משמעות לכיצד הכבישים מתוכננים. לא צריך רק לטעון שאין שום ברירה ותחב"צ היא התשובה היחידה. תחב"צ זה חשוב. אבל הכבישים עם משאיות, עם אוטובוסים ועם רכב פרטי הם העורקים של התנועה וצריך לתכננם כך שלא יסתמו בצווארי בקבוק

Eyal Ofer אייל עופר

43,371 görüntüleme • 7 ay önce