זה רגע קטן אבל כזה שמספר סיפור שלם. אמא של רני גוילי, טליק, עומדת ברגע הכי כואב שאמא יכולה לעמוד בו. אחרי שנתיים וחצי של ציפייה, תפילה, חרדה וגעגוע היא מקבלת את בנה חזרה לקבורת ישראל. ובמעמד הזה, במקום זעם, במקום האשמות, במקום מרירות היא בוחרת באצילות. בהכרת תודה.... בכבוד. בענווה. ואז, כשההצהרה כבר נגמרה לכאורה, כשהמצלמות עוד דולקות והמיקרופונים עוד פתוחים יוצא ממנה משפט אחד, טבעי, פשוט, אנושי: ״רוצים קפה? תעלו אלינו לקפה״. בלי הצגה. בלי פוזה. בלי חשבון. משפט קטן שמגלה עולם שלם. בית שמלמד לראות קודם את האחר, גם כשהלב מרוסק. בית שמחנך לנתינה גם בתוך האובדן. בית שבו כבוד, דרך ארץ ואהבת אדם הם לא סיסמאות הם אורח חיים. וברגע הזה, אתה מבין: רני לא גדל במקרה להיות מי שהיה. הגבורה שלו לא נולדה רק בשדה הקרב היא נולדה בבית. בבית שבו גם ביום הכי כואב, הדלת פתוחה, הקפה מוכן, והלב למרות הכול עוד חושב על מי שמולו. יהי זכרו ברוך.show more

Loading video...