Video yükleniyor...

Video Yüklenemedi

Bu video yüklenirken bir sorun oluştu. Bu geçici bir ağ sorunundan kaynaklanıyor olabilir veya video kullanılamıyor olabilir.

Ana Sayfaya Dön

זוכרים איך נתניהו ״העלים״ עט? המבטים לצדדים… ההכנסה המהירה לכיס… דמיינו איך הוא מתנהל בשנים האחרונות, בנושאים ״שווים״ הרבה יותר…

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

27,873 subscribers

36,777 görüntüleme • 7 ay önce •via X (Twitter)

Komedi Haberler & Politika

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 Yorum

Yorum bulunmuyor

Orijinal gönderinin yorumları burada görünecek

Benzer Videolar

שמעתי עכשיו שגדי אייזנקוט לא מאובטח על ידי השב"כ וזאת חרפה נוראית! מועמד מרכזי לראשות הממשלה, המועמד המוביל לראשות הממשלה, שלושה חודשים לפני הבחירות לא מאובטח, וזה בזמן שהשיכורה, עודאי וקוסאי מאובטחים על ידי השב"כ. איך זה יכול להיות? אבל קל לי להסביר לכם למה זה קורה: כשאני עבדתי עם נתניהו לפני הרבה שנים, ואז אהוד ברק היה מועמד המוביל, נתניהו עשה הכל כדי שאהוד ברק לא יהיה מאובטח. הכל, הוא עשה הכל! הסיבה פשוטה, כשמועמד לראשות הממשלה מתחיל להסתובב עם מאבטחים הוא נראה יותר כמו ראש הממשלה, אז מה עשה נתניהו? דאג שזה לא יקרה, וזה בדיוק מה שקורה עכשיו. אני לא אומר שנתניהו עושה את זה ישירות. הוא שולח את אנשיו שידברו עם אנשיו של ראש השב"כ וכו'. חבריי לשב"כ, תתעוררו! שלושה חודשים לפני בחירות, הרי הדבר הזה לא הגיוני, ואסור להיכנע ללחצים הפוליטיים של נתניהו. לא הבנתם את זה?

שמעתי עכשיו שגדי אייזנקוט לא מאובטח על ידי השב"כ וזאת חרפה נוראית! מועמד מרכזי לראשות הממשלה, המועמד המוביל לראשות הממשלה, שלושה חודשים לפני הבחירות לא מאובטח, וזה בזמן שהשיכורה, עודאי וקוסאי מאובטחים על ידי השב"כ. איך זה יכול להיות? אבל קל לי להסביר לכם למה זה קורה: כשאני עבדתי עם נתניהו לפני הרבה שנים, ואז אהוד ברק היה מועמד המוביל, נתניהו עשה הכל כדי שאהוד ברק לא יהיה מאובטח. הכל, הוא עשה הכל! הסיבה פשוטה, כשמועמד לראשות הממשלה מתחיל להסתובב עם מאבטחים הוא נראה יותר כמו ראש הממשלה, אז מה עשה נתניהו? דאג שזה לא יקרה, וזה בדיוק מה שקורה עכשיו. אני לא אומר שנתניהו עושה את זה ישירות. הוא שולח את אנשיו שידברו עם אנשיו של ראש השב"כ וכו'. חבריי לשב"כ, תתעוררו! שלושה חודשים לפני בחירות, הרי הדבר הזה לא הגיוני, ואסור להיכנע ללחצים הפוליטיים של נתניהו. לא הבנתם את זה?

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

11,101 görüntüleme • 2 ay önce

אדוני ראש הממשלה, איך הפכת ממוביל בשדה הקרב למוביל ההשתמטות? היום במליאת הכנסת סיפרתי לראש הממשלה על בחור צעיר שעזב את החיים בארה"ב כדי להתגייס לצה"ל, נלחם במלחמות ישראל אבל יום אחד התהפך והפך למנהיג שמעודד צעירים שהשתמטות משירות הרבה יותר משתלמת. אותו בחור שגם היום מבין שצה"ל זקוק לעוד כוח אדם, ליותר לוחמים, אבל עסוק כל היום בלשרת את גולדקנופף ודרעי במקום את החיילים שלנו. כן נתניהו, אותו הבחור הוא אתה, ויש לך את היכולת לעצור את זה לפני שהנטל יהפוך לכבד משקל עבור אלו שנושאים שסוחבים אותו על גבם.

אדוני ראש הממשלה, איך הפכת ממוביל בשדה הקרב למוביל ההשתמטות? היום במליאת הכנסת סיפרתי לראש הממשלה על בחור צעיר שעזב את החיים בארה"ב כדי להתגייס לצה"ל, נלחם במלחמות ישראל אבל יום אחד התהפך והפך למנהיג שמעודד צעירים שהשתמטות משירות הרבה יותר משתלמת. אותו בחור שגם היום מבין שצה"ל זקוק לעוד כוח אדם, ליותר לוחמים, אבל עסוק כל היום בלשרת את גולדקנופף ודרעי במקום את החיילים שלנו. כן נתניהו, אותו הבחור הוא אתה, ויש לך את היכולת לעצור את זה לפני שהנטל יהפוך לכבד משקל עבור אלו שנושאים שסוחבים אותו על גבם.

Oded Forer עודד פורר

11,623 görüntüleme • 1 yıl önce

אני רואה בימים האחרונים חיתוכים כאלה ואחרים של דבריו של ראש המוסד המיועד גופמן מהסרט ״איזנקוט.״ (במאי- יריב מוזר) וחשבתי שנכון לשתף קצת במאחורי הקלעים של איך הקטע הזה מצא את עצמו בחוץ. מדובר בסרט שהופק בתקופתי כדובר צה״ל וברור לכל שהיה ניתן לבחור קטע אחר, מפקד שמחניף על הפעלת הכוח, על אלפי תקיפות המבמ, על עשרות מבצעים מיוחדים, על סיכול התת קרקע או על כל דבר אחר ואתם מתארים לעצמכם שהיו מאות קטעים כאלה. אבל מה, במסגרת תהליך הכנת הסרט התעקש איזנקוט (הרמטכ״ל🫡) על הכנסת קטעים שמראים את השיח הביקורתי - ״רונן זה סרט שצריך לדבר על מנהיגות ומה יותר מנהיגות מלהראות איך עודדנו חשיבה אחרת ואיך איפשרתי לכל מפקד להגיד את דעתו בכל פורום״ וכך היה (בלי קשר לעובדה שהמינוי של גופמן למחט סדיר הוא ההוכחה הכי גדולה להערכה שגדי והמטכל רחשו לו). מענין כמה ראשי מערכות היו נוהגים כך ומענין עוד יותר אם נתניהו בוחר עכשיו בגופמן כי הוא חושב אחרת ממנו? לענין החיוך של יושבי השורה הראשונה אף אחד לא צחק כי רומן דרש להפעיל את כוחות היבשה. כולם חייכו (בהם לא רק יושבי השורה הראשונה) כי רומן ידוע בדבריו, עליהם חזר בצורה כזאת או אחרת בכל כנס ספכ בשנים שבהן הייתי חלק מהמופעים האלו וגם סגנון ההצגה היחודי כל כך לרומן (״אני אומר שנית״). לא זלזלו בו ולא התעלמו ממנו הוא יכל להגיד ואמר את דברים אלו בכל מופע (לפחות בשנים ההן). ועכשיו שלא תשארו בלי סקופ שווה לבדוק איך הגיב ראש הממשלה להצעה של איזנקוט במהלך שנת 2018 להפעיל את החטיבה של גופמן למבצע קרקעי רחב כנגד אחד האויבים שפעלו נגד ישראל באותה תקופה- בטוח שתופתעו. ואם כבר עסקינן בסרט ממליץ לכם לראות אותו מהתחלה עד הסוף יש פה עוד הרבה מאוד קטעים מענינים ואם לא לפחות תראו את הקטע המלא ולא את העריכה שהכינו לכם בחלק מהערוצים.

אני רואה בימים האחרונים חיתוכים כאלה ואחרים של דבריו של ראש המוסד המיועד גופמן מהסרט ״איזנקוט.״ (במאי- יריב מוזר) וחשבתי שנכון לשתף קצת במאחורי הקלעים של איך הקטע הזה מצא את עצמו בחוץ. מדובר בסרט שהופק בתקופתי כדובר צה״ל וברור לכל שהיה ניתן לבחור קטע אחר, מפקד שמחניף על הפעלת הכוח, על אלפי תקיפות המבמ, על עשרות מבצעים מיוחדים, על סיכול התת קרקע או על כל דבר אחר ואתם מתארים לעצמכם שהיו מאות קטעים כאלה. אבל מה, במסגרת תהליך הכנת הסרט התעקש איזנקוט (הרמטכ״ל🫡) על הכנסת קטעים שמראים את השיח הביקורתי - ״רונן זה סרט שצריך לדבר על מנהיגות ומה יותר מנהיגות מלהראות איך עודדנו חשיבה אחרת ואיך איפשרתי לכל מפקד להגיד את דעתו בכל פורום״ וכך היה (בלי קשר לעובדה שהמינוי של גופמן למחט סדיר הוא ההוכחה הכי גדולה להערכה שגדי והמטכל רחשו לו). מענין כמה ראשי מערכות היו נוהגים כך ומענין עוד יותר אם נתניהו בוחר עכשיו בגופמן כי הוא חושב אחרת ממנו? לענין החיוך של יושבי השורה הראשונה אף אחד לא צחק כי רומן דרש להפעיל את כוחות היבשה. כולם חייכו (בהם לא רק יושבי השורה הראשונה) כי רומן ידוע בדבריו, עליהם חזר בצורה כזאת או אחרת בכל כנס ספכ בשנים שבהן הייתי חלק מהמופעים האלו וגם סגנון ההצגה היחודי כל כך לרומן (״אני אומר שנית״). לא זלזלו בו ולא התעלמו ממנו הוא יכל להגיד ואמר את דברים אלו בכל מופע (לפחות בשנים ההן). ועכשיו שלא תשארו בלי סקופ שווה לבדוק איך הגיב ראש הממשלה להצעה של איזנקוט במהלך שנת 2018 להפעיל את החטיבה של גופמן למבצע קרקעי רחב כנגד אחד האויבים שפעלו נגד ישראל באותה תקופה- בטוח שתופתעו. ואם כבר עסקינן בסרט ממליץ לכם לראות אותו מהתחלה עד הסוף יש פה עוד הרבה מאוד קטעים מענינים ואם לא לפחות תראו את הקטע המלא ולא את העריכה שהכינו לכם בחלק מהערוצים.

רונן מנליס - Ronen Manelis

41,777 görüntüleme • 9 ay önce

בערב תשעה באב אנחנו זוכרים את חורבן הבית. אנחנו זוכרים את המחיר הנורא של השנאות והחרמות בתוכנו. בשלוש השנים האחרונות, בכוחות משותפים, מנענו את חורבן הבית השלישי. במקום מלחמת אחים, היינו לאחים שנלחמים שכם אל שכם כדי להדוף את מבקשי נפשנו. איחדנו כוחות, לחמנו כאריות ויחד הצלנו את מדינת ישראל. הראנו לעולם שעם ישראל הוא עם אמיץ, עם צבא אמיץ, דור של גיבורים. הדפנו את אימת החורבן והשגנו הישגים כבירים. אף שהמלאכה עדיין לא תמה, אף שאתגרים רבים עוד לפנינו, אני בטוח בכל נימי נפשי שנוכל להם. כראש ממשלת ישראל אני מתכוון להעמיק את האחדות בתוכנו. אפעל להקים ממשלה לאומית רחבה, ממשלה יציבה שתדאג לביטחוננו ועתידנו. אני יודע שבתקופת בחירות יהיו ויכוחים שיקשו עלינו לראות את זה, אבל אני גם יודע שאנחנו הרבה יותר מאוחדים ממה שנדמה. איך אני יודע? כי ראיתי אתכם בשעת מבחן. כי אני פוגש את הלוחמים הגיבורים שלנו. כי ראיתי את עם ישראל על כל חלקיו במלוא תפארתו, עם שמושיט יד איש לרעהו. והנה הלקח הגדול: בשנאת חינם נחרבנו, באהבת ישראל קמנו. יחד, בעזרת השם, נבטיח את נצח ישראל.

בערב תשעה באב אנחנו זוכרים את חורבן הבית. אנחנו זוכרים את המחיר הנורא של השנאות והחרמות בתוכנו. בשלוש השנים האחרונות, בכוחות משותפים, מנענו את חורבן הבית השלישי. במקום מלחמת אחים, היינו לאחים שנלחמים שכם אל שכם כדי להדוף את מבקשי נפשנו. איחדנו כוחות, לחמנו כאריות ויחד הצלנו את מדינת ישראל. הראנו לעולם שעם ישראל הוא עם אמיץ, עם צבא אמיץ, דור של גיבורים. הדפנו את אימת החורבן והשגנו הישגים כבירים. אף שהמלאכה עדיין לא תמה, אף שאתגרים רבים עוד לפנינו, אני בטוח בכל נימי נפשי שנוכל להם. כראש ממשלת ישראל אני מתכוון להעמיק את האחדות בתוכנו. אפעל להקים ממשלה לאומית רחבה, ממשלה יציבה שתדאג לביטחוננו ועתידנו. אני יודע שבתקופת בחירות יהיו ויכוחים שיקשו עלינו לראות את זה, אבל אני גם יודע שאנחנו הרבה יותר מאוחדים ממה שנדמה. איך אני יודע? כי ראיתי אתכם בשעת מבחן. כי אני פוגש את הלוחמים הגיבורים שלנו. כי ראיתי את עם ישראל על כל חלקיו במלוא תפארתו, עם שמושיט יד איש לרעהו. והנה הלקח הגדול: בשנאת חינם נחרבנו, באהבת ישראל קמנו. יחד, בעזרת השם, נבטיח את נצח ישראל.

Benjamin Netanyahu - בנימין נתניהו

371,634 görüntüleme • 2 ay önce

אני נמצא בארצות הברית, וניצלתי את הערב לשיחה אינטימית עם אדם המבין את המו"מ עם החמאס לעומק. הראתי לו את הסרטון של עינב בכלוב, ופשוט תרגמתי את ההודעות שלשכת נתניהו הוציאה במקביל. ציפיתי לכעס, אבל התגובה היתה מאוד יבשה "נתניהו עושה עליכם סיבוב פוליטי. איך אתם עדיין מופתעים?". זאת התשובה היותר מפורטת: "לא יתאפשרו הברחות נשק לחמאס מגבול מצרים לעזה" (נתניהו)... "אתה חושב שחמאס צריכים אישור של מישהו להברחות?" (האמריקאי) "לא תתאפשר חזרת אלפי מחבלים חמושים לצפון הרצועה" (נתניהו)... "החמאס אפילו לא מבקש את זה. הם כבר מזמן חזרו לצפון הרצועה" (האמריקאי) "ישראל תמקסם את מספר החטופים החיים שיוחזרו משבי חמאס" (נתניהו)... "מה חדש? אלו היו תנאי הפתיחה שלנו לפני 8 חודשים" (האמריקאי). "עמידתו האיתנה של ראש הממשלה נגד הניסיון לעצור את פעולת צה"ל ברפיח היא זו שהביאה את חמאס להיכנס למו"מ" (נתניהו על עצמו)...כאן התגובה היתה התקף צחוק: "את קלפי המיקוח שהיו לישראל הוא מסר לחמאס ללא תמורה ונשאר בלי כלום. חמאס כבר הסכים לעסקה בתנאים הרבה יותר טובים (לישראל) בעבר ונתניהו נותן לחמאס כמעט את כל מה שהם ביקשו בתחילת המו"מ" "אז מה הולך כאן?" שאלתי. "נתניהו לא ידבר בוושינגטון ללא עיסקה חתומה. אם הוא לא חותם על עסקה בעשרת הימים הקרובים, אין נאום בוושינגטון והוא מקבל צו מעצר מהאירופאים. הוא מנצל כל יום לבניית קמפיין הבחירות שלו וכל מה שאתה רואה זה קמפיין בחירות. בימים הקרובים אתה תראה את צה"ל, חמאס, וחיזבאללה מגבירים את האש. אין אינדיקציה טובה מזאת לחתימה הקרבה. מבחינת נתניהו כל החטופים יכולים למות - אותו מעניין רק נתניהו" המוח מבין, אבל הלב מסרב להאמין! כאשר האמריקאי צפה בסרטון של עינב בכלוב, הוא הזיל דמעה (מדובר באדם מאוד קשוח) ואמר. "אנחנו נשחרר את החטופים, אבל חסר לכם שנתניהו לא יגמור בכלא - זה רק עליכם" מגבירים! מגבירים! מגבירים! עמי דרור (מארצות הברית)

אני נמצא בארצות הברית, וניצלתי את הערב לשיחה אינטימית עם אדם המבין את המו"מ עם החמאס לעומק. הראתי לו את הסרטון של עינב בכלוב, ופשוט תרגמתי את ההודעות שלשכת נתניהו הוציאה במקביל. ציפיתי לכעס, אבל התגובה היתה מאוד יבשה "נתניהו עושה עליכם סיבוב פוליטי. איך אתם עדיין מופתעים?". זאת התשובה היותר מפורטת: "לא יתאפשרו הברחות נשק לחמאס מגבול מצרים לעזה" (נתניהו)... "אתה חושב שחמאס צריכים אישור של מישהו להברחות?" (האמריקאי) "לא תתאפשר חזרת אלפי מחבלים חמושים לצפון הרצועה" (נתניהו)... "החמאס אפילו לא מבקש את זה. הם כבר מזמן חזרו לצפון הרצועה" (האמריקאי) "ישראל תמקסם את מספר החטופים החיים שיוחזרו משבי חמאס" (נתניהו)... "מה חדש? אלו היו תנאי הפתיחה שלנו לפני 8 חודשים" (האמריקאי). "עמידתו האיתנה של ראש הממשלה נגד הניסיון לעצור את פעולת צה"ל ברפיח היא זו שהביאה את חמאס להיכנס למו"מ" (נתניהו על עצמו)...כאן התגובה היתה התקף צחוק: "את קלפי המיקוח שהיו לישראל הוא מסר לחמאס ללא תמורה ונשאר בלי כלום. חמאס כבר הסכים לעסקה בתנאים הרבה יותר טובים (לישראל) בעבר ונתניהו נותן לחמאס כמעט את כל מה שהם ביקשו בתחילת המו"מ" "אז מה הולך כאן?" שאלתי. "נתניהו לא ידבר בוושינגטון ללא עיסקה חתומה. אם הוא לא חותם על עסקה בעשרת הימים הקרובים, אין נאום בוושינגטון והוא מקבל צו מעצר מהאירופאים. הוא מנצל כל יום לבניית קמפיין הבחירות שלו וכל מה שאתה רואה זה קמפיין בחירות. בימים הקרובים אתה תראה את צה"ל, חמאס, וחיזבאללה מגבירים את האש. אין אינדיקציה טובה מזאת לחתימה הקרבה. מבחינת נתניהו כל החטופים יכולים למות - אותו מעניין רק נתניהו" המוח מבין, אבל הלב מסרב להאמין! כאשר האמריקאי צפה בסרטון של עינב בכלוב, הוא הזיל דמעה (מדובר באדם מאוד קשוח) ואמר. "אנחנו נשחרר את החטופים, אבל חסר לכם שנתניהו לא יגמור בכלא - זה רק עליכם" מגבירים! מגבירים! מגבירים! עמי דרור (מארצות הברית)

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

117,012 görüntüleme • 2 yıl önce

מפכ"ל המשטרה וסגן ראש השב"כ לשעבר רוני אלשיך: 🔹 אני לא רוצה לקלקל לכם את החגיגה, אבל אתם ממש משרתים את הספינים של נתניהו.הפרשה הזאת (החפרפרת א' בשב"כ) היא ספין של רה"מ, וכל יום יהיה לנו עוד ספין חדש, אני מבטיח לכם. כל המטרה של הסערה כרגע היא שנפסיק לעסוק בפרשה הבטחונית החמורה ביותר מאז קום המדינה, שהיא פרשת קטאר. 🔹 לעניין הפרשה הבטחונית החדשה, יש פה אירוע שמישהו חולל אותו. פוליטיקאי חולל אותו. שר בממשלת ישראל (עמיחי שיקלי) מפעיל סוכן בתוך השב"כ - "מדרדר" סוכן בתוך השירות! בכל 27 שנותיי בשב"כ אני לא זוכר דבר כזה, שעובדי השירות הדליפו אקטיבית מסמכים מתוך השירות. אני מניח שהוא לא היה עושה את זה, אלמלא מישהו היה מדרדר אותו לשם. 🔹 אבל אסור לנו לתת לזה להסיט את הקשב מהפרשה הבטחונית החמורה והגדולה, והיא הסוכנים הקטארים בלשכת נתניהו. 🔹 איך אפילו אחרי ה-7/10 נתניהו לא ניתק מגע מקטאר, המפלצת שמימנה וטיפחה את ארגון הטרור חמאס (שהדרג המדיני כינה אותו "נכס"!), שב-7 באוקטובר טבח בנו, שרף, אנס וחטף - איך ממשלת נתניהו לא ניתקה מגע מהמפלצת שמימנה את חמאס? 🔹 זה מעלה חשש וחשד חמור שמדינת ישראל איננה מנוהלת עבור האינטרסים של בטחון מדינת ישראל, אלא עבור אינטרס אחר (אישי, פרטי, פוליטי, או הרבה יותר חמור מכך). נתניהו אחראי לכך כמובן. הוא זה שמקבל את ההחלטות, הוא זה שלא עצר את הסוס הזה. 🔹 חמור מכך: ברגע שהחלה להיחקר תפיסת הסוכנים הקטאריים בלשכת נתניהו, היינו מצפים מראש ממשלה נקי-כפיים שהוא ידרוש מאיינהורן להתייצב מייד בארץ, וידרוש חקירה של כל אנשי לשכתו שחשודים בכך ששירתו את קטאר בזמן מלחמה. לא היית מצפה ממנו לגבות את אנשי לשכתו ולטעון שתופרים לו תיקים! 🔹 הציבור הישראלי יבין בסוף שהפרשה הזאת מאוד חשודה, ויתחיל לשאול: עבור מי נתניהו וכל עדר הקרנפים בממשלה עובדים? את מי לכל הרוחות נתניהו משרת?

מפכ"ל המשטרה וסגן ראש השב"כ לשעבר רוני אלשיך: 🔹 אני לא רוצה לקלקל לכם את החגיגה, אבל אתם ממש משרתים את הספינים של נתניהו.הפרשה הזאת (החפרפרת א' בשב"כ) היא ספין של רה"מ, וכל יום יהיה לנו עוד ספין חדש, אני מבטיח לכם. כל המטרה של הסערה כרגע היא שנפסיק לעסוק בפרשה הבטחונית החמורה ביותר מאז קום המדינה, שהיא פרשת קטאר. 🔹 לעניין הפרשה הבטחונית החדשה, יש פה אירוע שמישהו חולל אותו. פוליטיקאי חולל אותו. שר בממשלת ישראל (עמיחי שיקלי) מפעיל סוכן בתוך השב"כ - "מדרדר" סוכן בתוך השירות! בכל 27 שנותיי בשב"כ אני לא זוכר דבר כזה, שעובדי השירות הדליפו אקטיבית מסמכים מתוך השירות. אני מניח שהוא לא היה עושה את זה, אלמלא מישהו היה מדרדר אותו לשם. 🔹 אבל אסור לנו לתת לזה להסיט את הקשב מהפרשה הבטחונית החמורה והגדולה, והיא הסוכנים הקטארים בלשכת נתניהו. 🔹 איך אפילו אחרי ה-7/10 נתניהו לא ניתק מגע מקטאר, המפלצת שמימנה וטיפחה את ארגון הטרור חמאס (שהדרג המדיני כינה אותו "נכס"!), שב-7 באוקטובר טבח בנו, שרף, אנס וחטף - איך ממשלת נתניהו לא ניתקה מגע מהמפלצת שמימנה את חמאס? 🔹 זה מעלה חשש וחשד חמור שמדינת ישראל איננה מנוהלת עבור האינטרסים של בטחון מדינת ישראל, אלא עבור אינטרס אחר (אישי, פרטי, פוליטי, או הרבה יותר חמור מכך). נתניהו אחראי לכך כמובן. הוא זה שמקבל את ההחלטות, הוא זה שלא עצר את הסוס הזה. 🔹 חמור מכך: ברגע שהחלה להיחקר תפיסת הסוכנים הקטאריים בלשכת נתניהו, היינו מצפים מראש ממשלה נקי-כפיים שהוא ידרוש מאיינהורן להתייצב מייד בארץ, וידרוש חקירה של כל אנשי לשכתו שחשודים בכך ששירתו את קטאר בזמן מלחמה. לא היית מצפה ממנו לגבות את אנשי לשכתו ולטעון שתופרים לו תיקים! 🔹 הציבור הישראלי יבין בסוף שהפרשה הזאת מאוד חשודה, ויתחיל לשאול: עבור מי נתניהו וכל עדר הקרנפים בממשלה עובדים? את מי לכל הרוחות נתניהו משרת?

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

79,861 görüntüleme • 1 yıl önce

עמרי רונן, עו"ד, סרן במיל', פעיל חברתי רץ לפריימריז של הדמוקרטים וזו בשורה נהדרת לעם ישראל ולמחנה הדמוקרטי. עמרי הוא בנם של צליל ועידית. את צליל הכרתי כשגרתי בילדותי בקיבוץ כפר עזה, הוא גדול ממני בשלוש שנים, היה נער גבוה ומרשים, תמיד בלט לחיוב ולא רק בגלל הגובה שלו. הכרתי גם נירה סבתא של עמרי, ככה זה בקיבוץ כולם מכירים את כולם. נירה ז"ל, נרצחה בגיל 85 בבביתה שבקיבוץ כפר עזה. בשבת השחורה של השבעה באוקטובר בזמן שעמרי עלה על מדים ופשוט דהר לעוטף כדי להילחם, בלי שהוקפץ ובלי שנקרא לכך, הוא חבר ללוחמים שהיו שם ונלחם להציל כמה שיותר אזרחים, את סבתא שלו עמרי לא הצליח להציל. בזמן שנתניהו, סוכניו וסייעניו התעניינו בתדמית שלו שהתרסקה ובניסיונות להעלים חומרים ולתאם עדויות, עמרי נלחם בקרבות פנים אל פנים. לאחר שקבר את סבתא שלו, עמרי היה מהמובילים באחים לנשק ששיקמו את ישובי העוטף, דאג לבצע את כל מה שהממשלה המופקרת הזו לא ביצעה. עמרי הוא פטריוט ציוני, מנהיג מבטן ומלידה, אמיץ ונחוש שחונך לאהבת הארץ ותושביה. איך יודעים שעמרי טוב למדינת ישראל? בשעתיים האחרונות מכונת הרעל של נתניהו עובדת במלוא הקיטור כדי להשחיר אותו ולצייר אותו כבוגד, על כך שאמר שישהה את התנדבותו למילואים במידה והמהפכה המשטרית תעבור. חדלי האישים והמשתמטים בסביבת נתניהו, שוכחים שעמרי היה בין הראשונים להתעשת ולצאת לתופת בעוד שנתניהו והמשת"פים שלו ישבו מבוהלים בחדרים ממוזגים בניסיון לנקות מעצמם את האחריות לטבח הנורא בתולדות הציונות. מעניין כמה מהחלאות הביביסטיות והמשיחיסטיות שמפיצים עכשיו את דברי הבלע על עמרי, עלו על מדים בשבעה באוקטובר ויצאו להילחם בתופת. עמרי רונן הוא הנגטיב של אנשי המדון, של המושחתים, של המסואבים, של הנרקיסיסטים, של ערלי הלב, של הבכיינים ושל הגזענים שמקיפים את נתניהו ושממלאים את גחמותיו. עמרי מצטרף לקבוצה של אנשים נהדרים, מוכשרים, חרוצים, אכפתיים, פטריוטים ציוניים במפלגת הדמוקרטים שפשוט רוצים לשרת את הציבור מכיוון שהם מאמינים בכל ליבם שיכול להיות פה טוב, הרבה יותר טוב. בהצלחה עמרי. Omri Ronen עמרי רונן Yair Golan - יאיר גולן הדמוקרטים

עמרי רונן, עו"ד, סרן במיל', פעיל חברתי רץ לפריימריז של הדמוקרטים וזו בשורה נהדרת לעם ישראל ולמחנה הדמוקרטי. עמרי הוא בנם של צליל ועידית. את צליל הכרתי כשגרתי בילדותי בקיבוץ כפר עזה, הוא גדול ממני בשלוש שנים, היה נער גבוה ומרשים, תמיד בלט לחיוב ולא רק בגלל הגובה שלו. הכרתי גם נירה סבתא של עמרי, ככה זה בקיבוץ כולם מכירים את כולם. נירה ז"ל, נרצחה בגיל 85 בבביתה שבקיבוץ כפר עזה. בשבת השחורה של השבעה באוקטובר בזמן שעמרי עלה על מדים ופשוט דהר לעוטף כדי להילחם, בלי שהוקפץ ובלי שנקרא לכך, הוא חבר ללוחמים שהיו שם ונלחם להציל כמה שיותר אזרחים, את סבתא שלו עמרי לא הצליח להציל. בזמן שנתניהו, סוכניו וסייעניו התעניינו בתדמית שלו שהתרסקה ובניסיונות להעלים חומרים ולתאם עדויות, עמרי נלחם בקרבות פנים אל פנים. לאחר שקבר את סבתא שלו, עמרי היה מהמובילים באחים לנשק ששיקמו את ישובי העוטף, דאג לבצע את כל מה שהממשלה המופקרת הזו לא ביצעה. עמרי הוא פטריוט ציוני, מנהיג מבטן ומלידה, אמיץ ונחוש שחונך לאהבת הארץ ותושביה. איך יודעים שעמרי טוב למדינת ישראל? בשעתיים האחרונות מכונת הרעל של נתניהו עובדת במלוא הקיטור כדי להשחיר אותו ולצייר אותו כבוגד, על כך שאמר שישהה את התנדבותו למילואים במידה והמהפכה המשטרית תעבור. חדלי האישים והמשתמטים בסביבת נתניהו, שוכחים שעמרי היה בין הראשונים להתעשת ולצאת לתופת בעוד שנתניהו והמשת"פים שלו ישבו מבוהלים בחדרים ממוזגים בניסיון לנקות מעצמם את האחריות לטבח הנורא בתולדות הציונות. מעניין כמה מהחלאות הביביסטיות והמשיחיסטיות שמפיצים עכשיו את דברי הבלע על עמרי, עלו על מדים בשבעה באוקטובר ויצאו להילחם בתופת. עמרי רונן הוא הנגטיב של אנשי המדון, של המושחתים, של המסואבים, של הנרקיסיסטים, של ערלי הלב, של הבכיינים ושל הגזענים שמקיפים את נתניהו ושממלאים את גחמותיו. עמרי מצטרף לקבוצה של אנשים נהדרים, מוכשרים, חרוצים, אכפתיים, פטריוטים ציוניים במפלגת הדמוקרטים שפשוט רוצים לשרת את הציבור מכיוון שהם מאמינים בכל ליבם שיכול להיות פה טוב, הרבה יותר טוב. בהצלחה עמרי. Omri Ronen עמרי רונן Yair Golan - יאיר גולן הדמוקרטים

Danny Gallant דני גלנט

13,810 görüntüleme • 7 ay önce

אני רואה את הראיון עם ד״ר קרן אסייג ואני רותחת מזעם. חוקרת סרטן מבריקה שמספרת איך במשך שנים למדה שלהיות ימנית בגלוי עלול לעלות לה ביוקר. מהשתקה והשפלה באקדמיה, דרך חרם חברתי כשיצאה בגלוי כתומכת נתניהו והרפורמה, ועד אדם שפסל אותה לעבודה אחרי שחיפש אותה בגוגל וגילה שהיא ביביסטית. הרוע הזה פשוט מחרפן אותי. כמה אכזריות, התנשאות וביזוי כלפי אדם רק משום שהוא חושב אחרת. השמאלנים מספרים לנו שהם האקדמיה, ההייטק, הרופאים, התרבות וכל מה ש״איכותי״ במדינה הזאת. הם לא. הם פשוט דואגים שמי שכן נמצא במקומות האלה וחושב אחרת מהם ייאלץ לסתום את הפה, להסתיר את עמדותיו ולחשוב פעמיים לפני שיעז לומר בקול במי ובמה הוא תומך. וזה הרבה יותר מהסיפור של קרן. זה הסיפור של ימנים באקדמיה, ברפואה, בהייטק ועוד, שעדיין מסתירים את דעותיהם כי הם יודעים בדיוק מה המחיר שהם עלולים לשלם. והם מטיפים לנו על סובלנות, פלורליזם וקבלת האחר. מבחינתם ה״אחר״ לגיטימי רק כשהוא חושב כמוהם. אם לא, שישתוק וידע את מקומו. מחנה ליברלי עלאק. צפו בראיון המטלטל של ד״ר קרן אסייג עם נוה דרומי ב״קבינט שישי״.

אני רואה את הראיון עם ד״ר קרן אסייג ואני רותחת מזעם. חוקרת סרטן מבריקה שמספרת איך במשך שנים למדה שלהיות ימנית בגלוי עלול לעלות לה ביוקר. מהשתקה והשפלה באקדמיה, דרך חרם חברתי כשיצאה בגלוי כתומכת נתניהו והרפורמה, ועד אדם שפסל אותה לעבודה אחרי שחיפש אותה בגוגל וגילה שהיא ביביסטית. הרוע הזה פשוט מחרפן אותי. כמה אכזריות, התנשאות וביזוי כלפי אדם רק משום שהוא חושב אחרת. השמאלנים מספרים לנו שהם האקדמיה, ההייטק, הרופאים, התרבות וכל מה ש״איכותי״ במדינה הזאת. הם לא. הם פשוט דואגים שמי שכן נמצא במקומות האלה וחושב אחרת מהם ייאלץ לסתום את הפה, להסתיר את עמדותיו ולחשוב פעמיים לפני שיעז לומר בקול במי ובמה הוא תומך. וזה הרבה יותר מהסיפור של קרן. זה הסיפור של ימנים באקדמיה, ברפואה, בהייטק ועוד, שעדיין מסתירים את דעותיהם כי הם יודעים בדיוק מה המחיר שהם עלולים לשלם. והם מטיפים לנו על סובלנות, פלורליזם וקבלת האחר. מבחינתם ה״אחר״ לגיטימי רק כשהוא חושב כמוהם. אם לא, שישתוק וידע את מקומו. מחנה ליברלי עלאק. צפו בראיון המטלטל של ד״ר קרן אסייג עם נוה דרומי ב״קבינט שישי״.

Dorit 🇮🇱

13,115 görüntüleme • 1 ay önce

אני צופה באיחור בתחקיר של עמרי מניב עמרי מניב Omri Maniv, תופסת את הראש, ולא מבינה איך האיש הזה - האויב מבית (אני נזהרת בלשוני, אבל יש מילה יותר מדויקת שמתארת אותו) - עדיין יושב על כיסא ראש הממשלה, ולא במעצר במתקן מאובטח של השב"כ. נתניהו חיבל בביטחון המדינה במודע ובאופן שיטתי - והוא מעיז לדבר על בגידה מבפנים? נתניהו הפחדן וחסר האחריות, שהיה נחוש להישאר בשלטון בכל מחיר, ניצל את מעמדו ואת סמכויותיו כדי לקנות "שקט תעשייתי" בדם, באמצעות ריפוד חמאס במזוודות של דולרים מקטאר, למרות התנגדות חוזרת ונשנית מכל ראשי מערכת הביטחון. גם כשהוא קיבל ראיות לכך שהכסף מועבר לזרוע הצבאית של חמאס, ומשמש למימון טרור. מה עשה נתניהו בתגובה? התחנן לקטאר להמשיך להזרים כספים, התחנן לארה"ב שיתעלמו, ושלא יצבעו את הכסף הזה כמימון טרור, ובמקביל יועציו בנו לקטאר קמפיין הלבנה ושיפור תדמית. נדמה שנתניהו עשה הכל כדי שחמאס יוכל להמשיך לפעול. נתניהו טיפח את חמאס ומימן אותו במאות מיליוני דולרים לאורך שנים - כסף ששימש לבניית מנהרות הטרור ורכישת הנשק והטילים, למרות כל אזהרות מערכת הביטחון, והוא מעיז להסית את עדת מאמיניו נגד ראשי צה"ל, שב"כ ושומרי הסף? נתניהו הוביל מדיניות של הימנעות, הססנות והכלה של ירי רקטות מעזה ומחבלים על הגדר, שריסקה את ההרתעה הישראלית ואיפשרה לאויב מצפון, מדרום וממזרח להתעצם. נתניהו סלל לישראל את הדרך לטבח ה-7/10, באמצעות שובל של כסף קטארי ודם, ורק במקרה לא נפתחה מתקפה דומה גם ע"י חיזבאללה, שגם אותו נתניהו טיפח והכיל, למרות אזהרות מערכת הביטחון. בנימין "חמאס הוא נכס" נתניהו הטיל שוב ושוב וטו על חיסול ראשי ארגוני הטרור למרות המלצות מערכת הביטחון, כולל הטלת וטו על חיסול סינוואר ודף 6 ימים לפני טבח ה-7/10. אם זה לא מספיק, נתניהו גם נמנע מהיערכות לתקיפה באיראן, וכאשר בנט ולפיד נכנסו לתפקיד - הם גילו שאין שום תוכניות ואין מוכנות צבאית. הם נאלצו להשלים את ההיערכות ואת התוכניות לפעולה צבאית באיראן כמעט מאפס. מה שנתניהו עשה ועושה זה לכל הפחות הפרת אמונים, ניגוד עניינים מופרע, שימוש לרעה בכוח המשרה, ופגיעה שיטתית ומודעת בבטחון ישראל. מסתבר שהאויב הכי גדול של ישראל יושב בכלל בלשכת ראש ממשלת ישראל. אנחנו חיים בסרט אימה. ראש השב"כ חייב להפעיל את סעיף 7 לחוק השב"כ מייד. היועמ"שית לממשלה חייבת לפעול להוצאת נתניהו לנבצרות מייד. ובאופן רוחבי: היועמ"שית לממשלה, פרקליט המדינה, ראש השב"כ, ראש המוסד, מפכ"ל המשטרה, הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, ראש המל"ל (אם הוא לא היה בובה של נתניהו), ראשי מערכת הביטחון והמשפט לדורותיהם, ראשי כל סיעות האופוזיציה - כולם צריכים להתייצב כאחד, לפעול כל אחד בתחום סמכותו וכמיטב כוחו, לדרוש ולעשות הכל כדי לעצור את האיש המסוכן הזה ואת עוזריו, לפעול למיצוי מהיר של הליכי חקירתו של נתניהו ושל כל יתר המעורבים בפרשיות השונות של טרפוד עסקת חטופים ופגיעה בבטחון המדינה, להביא להעמדתו המהירה לדין, שכמובן עוברת בהוצאה לנבצרות, פיזור הכנסת, הליכה מהירה לבחירות, והקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי ה-7/10, כולל המחדלים שהובילו את לטבח, כולל ההפקרה והטיוח שלאחר הטבח, וכולל אופן ניהול המלחמה שעולה בדם טובי בנינו ובנותינו, חלקם לשווא. ישראל חייבת להגן על עצמה מפני האויב מבית. #נבצרות_עכשיו #הדחה_עכשיו #ועדת_חקירה_ממלכתית_עכשיו #בחירות_עכשיו סעיף 7(א) עכשיו לצפיה בתחקיר 👇

אני צופה באיחור בתחקיר של עמרי מניב עמרי מניב Omri Maniv, תופסת את הראש, ולא מבינה איך האיש הזה - האויב מבית (אני נזהרת בלשוני, אבל יש מילה יותר מדויקת שמתארת אותו) - עדיין יושב על כיסא ראש הממשלה, ולא במעצר במתקן מאובטח של השב"כ. נתניהו חיבל בביטחון המדינה במודע ובאופן שיטתי - והוא מעיז לדבר על בגידה מבפנים? נתניהו הפחדן וחסר האחריות, שהיה נחוש להישאר בשלטון בכל מחיר, ניצל את מעמדו ואת סמכויותיו כדי לקנות "שקט תעשייתי" בדם, באמצעות ריפוד חמאס במזוודות של דולרים מקטאר, למרות התנגדות חוזרת ונשנית מכל ראשי מערכת הביטחון. גם כשהוא קיבל ראיות לכך שהכסף מועבר לזרוע הצבאית של חמאס, ומשמש למימון טרור. מה עשה נתניהו בתגובה? התחנן לקטאר להמשיך להזרים כספים, התחנן לארה"ב שיתעלמו, ושלא יצבעו את הכסף הזה כמימון טרור, ובמקביל יועציו בנו לקטאר קמפיין הלבנה ושיפור תדמית. נדמה שנתניהו עשה הכל כדי שחמאס יוכל להמשיך לפעול. נתניהו טיפח את חמאס ומימן אותו במאות מיליוני דולרים לאורך שנים - כסף ששימש לבניית מנהרות הטרור ורכישת הנשק והטילים, למרות כל אזהרות מערכת הביטחון, והוא מעיז להסית את עדת מאמיניו נגד ראשי צה"ל, שב"כ ושומרי הסף? נתניהו הוביל מדיניות של הימנעות, הססנות והכלה של ירי רקטות מעזה ומחבלים על הגדר, שריסקה את ההרתעה הישראלית ואיפשרה לאויב מצפון, מדרום וממזרח להתעצם. נתניהו סלל לישראל את הדרך לטבח ה-7/10, באמצעות שובל של כסף קטארי ודם, ורק במקרה לא נפתחה מתקפה דומה גם ע"י חיזבאללה, שגם אותו נתניהו טיפח והכיל, למרות אזהרות מערכת הביטחון. בנימין "חמאס הוא נכס" נתניהו הטיל שוב ושוב וטו על חיסול ראשי ארגוני הטרור למרות המלצות מערכת הביטחון, כולל הטלת וטו על חיסול סינוואר ודף 6 ימים לפני טבח ה-7/10. אם זה לא מספיק, נתניהו גם נמנע מהיערכות לתקיפה באיראן, וכאשר בנט ולפיד נכנסו לתפקיד - הם גילו שאין שום תוכניות ואין מוכנות צבאית. הם נאלצו להשלים את ההיערכות ואת התוכניות לפעולה צבאית באיראן כמעט מאפס. מה שנתניהו עשה ועושה זה לכל הפחות הפרת אמונים, ניגוד עניינים מופרע, שימוש לרעה בכוח המשרה, ופגיעה שיטתית ומודעת בבטחון ישראל. מסתבר שהאויב הכי גדול של ישראל יושב בכלל בלשכת ראש ממשלת ישראל. אנחנו חיים בסרט אימה. ראש השב"כ חייב להפעיל את סעיף 7 לחוק השב"כ מייד. היועמ"שית לממשלה חייבת לפעול להוצאת נתניהו לנבצרות מייד. ובאופן רוחבי: היועמ"שית לממשלה, פרקליט המדינה, ראש השב"כ, ראש המוסד, מפכ"ל המשטרה, הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, ראש המל"ל (אם הוא לא היה בובה של נתניהו), ראשי מערכת הביטחון והמשפט לדורותיהם, ראשי כל סיעות האופוזיציה - כולם צריכים להתייצב כאחד, לפעול כל אחד בתחום סמכותו וכמיטב כוחו, לדרוש ולעשות הכל כדי לעצור את האיש המסוכן הזה ואת עוזריו, לפעול למיצוי מהיר של הליכי חקירתו של נתניהו ושל כל יתר המעורבים בפרשיות השונות של טרפוד עסקת חטופים ופגיעה בבטחון המדינה, להביא להעמדתו המהירה לדין, שכמובן עוברת בהוצאה לנבצרות, פיזור הכנסת, הליכה מהירה לבחירות, והקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי ה-7/10, כולל המחדלים שהובילו את לטבח, כולל ההפקרה והטיוח שלאחר הטבח, וכולל אופן ניהול המלחמה שעולה בדם טובי בנינו ובנותינו, חלקם לשווא. ישראל חייבת להגן על עצמה מפני האויב מבית. #נבצרות_עכשיו #הדחה_עכשיו #ועדת_חקירה_ממלכתית_עכשיו #בחירות_עכשיו סעיף 7(א) עכשיו לצפיה בתחקיר 👇

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

40,588 görüntüleme • 1 yıl önce

17/25 שתי הביקורות האחרונות שלך עד כה כנגד נתניהו (מבחינה כרונולוגית), הנוגעות ל-7 באוקטובר, היו בראשיתו ובסופו של פברואר האחרון. כלומר, מזה כמעט שבעה חודשים, מאז ועד עתה, לא מצאתי מילות ביקורת שלך על ראש הממשלה בעניין אחריותו לטבח. בנושאים אחרים יצאת נגדו פעמיים בלבד במהלך החודשים הללו (ר' ציוץ 15). באותו פרק זמן, אגב, קרי מ-28 בפברואר ועד היום, תקפת את היועמ"שית רק 59 פעמים. הביקורת האחת מבין השתיים פורסמה ב-5 בפברואר, לאחר שנתניהו העביר למבקר המדינה מסמך תשובות סלקטיבי במסגרת בדיקת אירועי 7 באוקטובר. נתניהו אחראי, כך פסקת, אבל גם מערכת הביטחון. זה נכון. "לא היה צורך ב-55 עמודים כדי לדעת שראשי מערכת הביטחון בלבלו את המוח בטענה שהם התריעו והציעו קו לוחמני, כולם היו שבויים בקונספציה עד דק", כתבת בטלגרם. "עם זאת, נתניהו לא זיהה גם הוא את הסכנה האיומה. הוא הציע לפי הפרוטוקולים חיסולים, אבל לא מעבר. ונאמר שעמדתו הייתה מתקבלת – נו, לא היו שתי אוגדות קומנדו של חמאס מוכנות לפשיטה? ונגיד שהיו מעירים אותו בלילה והיינו ערוכים – אז הסכנה הייתה נעלמת או מחכה להזדמנות הבאה?" (ר' תמונה 1). עיתונאים רבים – בהם רונן ברגמן, ירון אברהם, דורון קדוש, מיכאל האוזר טוב ואחרים – השוו את מסמך נתניהו לדברים שאמר בעבר או כתב בספרו, ואיתרו חיש קל שורה ארוכה של סתירות, כזבים, מניפולציות וסילופים. לא אתה. כבר נוכחנו לדעת שלכל ענייני השקרים של נתניהו אתה פחות מתחבר. הביקורת השנייה שלך, והאחרונה עד כה כנגד ראש הממשלה באשר ל-7 באוקטובר, הושמעה ביומו האחרון של פברואר, עם פרוץ מבצע "שאגת הארי". "זהו מבצע שאגת נתניהו", הרמת לו בחגיגיות בטלגרם, והפנית לקטע שלך מהמהדורה, שנכללו בו 13 מילות קטגוריה בלבד, ולאחריהן קילוסים. "נכון, 7 באוקטובר רשום על שמו של נתניהו, אני חושב שמעטים יתכחשו לזה", אמרת, ובכך חתמת את החלק הביקורתי לפני שעברת לשבחים: "וגם 28 בפברואר רשום על שמו של נתניהו. זה הישג אסטרטגי, בראש ובראשונה לרתום את נשיא ארצות הברית אל מול אקלים שהולך ונהיה סוער יותר כלפי מדינת ישראל, כלפי שימוש בכוח" (ר' סרטון 2). איך זה נגמר בסוף – כולם יודעים. שלוש מטרות היו למבצע "שאגת הארי". אתה עצמך, עמית, דיווחת עליהן בחשבון הטלגרם שלך ביום שנפתח: הפלת המשטר האיראני, הוצאת הגרעין מאיראן וחיסול איום הטילים על ישראל. אף לא אחת מהן הושגה. יתרה מכך: יחסי ישראל עם ממשל ארצות הברית הידרדרו לשפל נורא לאחר מבצע זה. אבל דווקא אז, ביוני האחרון – כשהתברר עומק הכישלון, ואחרי שטראמפ עדכן בעוד שיחת פטפוט ידידותית עם שליח חדשות 12 בוושינגטון, ברק רביד, ש"אין לביבי פאקינג שיקול דעת" – נתקפת במצב רוח מעט דטרמיניסטי. "תנו לי תאריך ויום שהייתם מקבלים החלטה אחרת", נזעקת באולפן לטובתו של ראש הממשלה. "לא הייתם יוצאים ל'עם כלביא'? לא הייתם יוצאים ל'שאגת הארי'? לא הייתם יוצאים למשהו אחר? חוץ מאיזה עניינים טקטיים פה ושם, אני עדיין לא שומע הסבר ממצה ומספק שאומר: פה אפשר היה לפעול אחרת. אני שואל ברצינות, האם יש מישהו שבא אליו הנשיא טראמפ ואומר: 'יאללה, בוא נתקוף ביחד. בוא נגמור אותם. בוא נגרום להם נזק של 300 מיליארד דולר' שלא יילך על זה?" (ר' סרטון 3). אדוני, אבל הרי אתה היית זה שלפני רגע היללת את ראש הממשלה וקבעת כי "28 בפברואר רשום על שמו", משום שהוא האיש אשר "הצליח לרתום את נשיא ארצות הברית". אז פתאום עכשיו טראמפ הוא זה שגרר איתו את נתניהו? ואם בסופו של יום מדובר במקבץ אירועי שרשרת שנגזר עלינו ושממילא לא באמת ניתן היה לפעול אחרת ולשנות בו דבר – במה בדיוק גדולתו של ראש הממשלה?

17/25 שתי הביקורות האחרונות שלך עד כה כנגד נתניהו (מבחינה כרונולוגית), הנוגעות ל-7 באוקטובר, היו בראשיתו ובסופו של פברואר האחרון. כלומר, מזה כמעט שבעה חודשים, מאז ועד עתה, לא מצאתי מילות ביקורת שלך על ראש הממשלה בעניין אחריותו לטבח. בנושאים אחרים יצאת נגדו פעמיים בלבד במהלך החודשים הללו (ר' ציוץ 15). באותו פרק זמן, אגב, קרי מ-28 בפברואר ועד היום, תקפת את היועמ"שית רק 59 פעמים. הביקורת האחת מבין השתיים פורסמה ב-5 בפברואר, לאחר שנתניהו העביר למבקר המדינה מסמך תשובות סלקטיבי במסגרת בדיקת אירועי 7 באוקטובר. נתניהו אחראי, כך פסקת, אבל גם מערכת הביטחון. זה נכון. "לא היה צורך ב-55 עמודים כדי לדעת שראשי מערכת הביטחון בלבלו את המוח בטענה שהם התריעו והציעו קו לוחמני, כולם היו שבויים בקונספציה עד דק", כתבת בטלגרם. "עם זאת, נתניהו לא זיהה גם הוא את הסכנה האיומה. הוא הציע לפי הפרוטוקולים חיסולים, אבל לא מעבר. ונאמר שעמדתו הייתה מתקבלת – נו, לא היו שתי אוגדות קומנדו של חמאס מוכנות לפשיטה? ונגיד שהיו מעירים אותו בלילה והיינו ערוכים – אז הסכנה הייתה נעלמת או מחכה להזדמנות הבאה?" (ר' תמונה 1). עיתונאים רבים – בהם רונן ברגמן, ירון אברהם, דורון קדוש, מיכאל האוזר טוב ואחרים – השוו את מסמך נתניהו לדברים שאמר בעבר או כתב בספרו, ואיתרו חיש קל שורה ארוכה של סתירות, כזבים, מניפולציות וסילופים. לא אתה. כבר נוכחנו לדעת שלכל ענייני השקרים של נתניהו אתה פחות מתחבר. הביקורת השנייה שלך, והאחרונה עד כה כנגד ראש הממשלה באשר ל-7 באוקטובר, הושמעה ביומו האחרון של פברואר, עם פרוץ מבצע "שאגת הארי". "זהו מבצע שאגת נתניהו", הרמת לו בחגיגיות בטלגרם, והפנית לקטע שלך מהמהדורה, שנכללו בו 13 מילות קטגוריה בלבד, ולאחריהן קילוסים. "נכון, 7 באוקטובר רשום על שמו של נתניהו, אני חושב שמעטים יתכחשו לזה", אמרת, ובכך חתמת את החלק הביקורתי לפני שעברת לשבחים: "וגם 28 בפברואר רשום על שמו של נתניהו. זה הישג אסטרטגי, בראש ובראשונה לרתום את נשיא ארצות הברית אל מול אקלים שהולך ונהיה סוער יותר כלפי מדינת ישראל, כלפי שימוש בכוח" (ר' סרטון 2). איך זה נגמר בסוף – כולם יודעים. שלוש מטרות היו למבצע "שאגת הארי". אתה עצמך, עמית, דיווחת עליהן בחשבון הטלגרם שלך ביום שנפתח: הפלת המשטר האיראני, הוצאת הגרעין מאיראן וחיסול איום הטילים על ישראל. אף לא אחת מהן הושגה. יתרה מכך: יחסי ישראל עם ממשל ארצות הברית הידרדרו לשפל נורא לאחר מבצע זה. אבל דווקא אז, ביוני האחרון – כשהתברר עומק הכישלון, ואחרי שטראמפ עדכן בעוד שיחת פטפוט ידידותית עם שליח חדשות 12 בוושינגטון, ברק רביד, ש"אין לביבי פאקינג שיקול דעת" – נתקפת במצב רוח מעט דטרמיניסטי. "תנו לי תאריך ויום שהייתם מקבלים החלטה אחרת", נזעקת באולפן לטובתו של ראש הממשלה. "לא הייתם יוצאים ל'עם כלביא'? לא הייתם יוצאים ל'שאגת הארי'? לא הייתם יוצאים למשהו אחר? חוץ מאיזה עניינים טקטיים פה ושם, אני עדיין לא שומע הסבר ממצה ומספק שאומר: פה אפשר היה לפעול אחרת. אני שואל ברצינות, האם יש מישהו שבא אליו הנשיא טראמפ ואומר: 'יאללה, בוא נתקוף ביחד. בוא נגמור אותם. בוא נגרום להם נזק של 300 מיליארד דולר' שלא יילך על זה?" (ר' סרטון 3). אדוני, אבל הרי אתה היית זה שלפני רגע היללת את ראש הממשלה וקבעת כי "28 בפברואר רשום על שמו", משום שהוא האיש אשר "הצליח לרתום את נשיא ארצות הברית". אז פתאום עכשיו טראמפ הוא זה שגרר איתו את נתניהו? ואם בסופו של יום מדובר במקבץ אירועי שרשרת שנגזר עלינו ושממילא לא באמת ניתן היה לפעול אחרת ולשנות בו דבר – במה בדיוק גדולתו של ראש הממשלה?

Aviv Hurvitz

10,375 görüntüleme • 3 gün önce

שלושה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אלוף (מיל.) עמירם לוין: "לצה"ל ולשב"כ הרבה יותר כוח ממה שהם אומרים; לממשלה אין גוף מודיעיני; אינה יכולה להעריך את הנתונים והמצב; אין לה גוף שיודע עבודת מטה; אם יפעילו את כוחם האמיתי, הם יוכלו ‘לכפות’ [על הממשלה את עמדתם]; ויביאו לבחירות" ב-17 בספטמבר 2023, פרסם המכון למחשבה ישראלית ראיון שערכה גל גבאי עם אלוף (במיל.) עמירם לוין, לשעבר מפקד פיקוד הצפון והמשנה לראש המוסד. להלן קטע מהראיון: גל גבאי: בוא נדבר על סיפור של משבר חוקתי. מה יעשה צה״ל? מה יעשה השב"כ? מה יעשה המוסד? תתאר לי מה קורה בתוך המערכות האלה, ומה החובה החוקתית המוסרית של הגופים האלה? עמירם לוין: תראי, לחובה, אני חושב שאין ויכוח שהחובה היא לציית לחוק. בשביל זה נבנו שלושת הרשויות. בישראל יש מצב מיוחד בשני היבטים. אחד, אין עדיין חוקה, אלא נשענים, והדבר השני הוא, המבנה של הפרלמנט והממשלה, שבעצם אין שני בתים בכנסת, אז בעצם הרשות המבצעת שולטת כבר גם על הרשות המחוקקת. זה מובנה בתוך זה, ולכן מה נשאר, זה הרשות השופטת, ולכן היא כל כך חשובה. אם יצליחו לפרק אותה, זה נגמר. גל גבאי: אבל אם היא מאבדת את הלגיטימיות שלה, האם הצבא ירשה לעצמו להגן מפני ההפיכה השלטונית כשלבית המשפט אין באמת לגיטימציה ציבורית רחבה? עמירם לוין: אני מעריך שהקבוצות, שלושת הקבוצות הבולטות בנושא, ארבע אפילו אולי, שלוש קבוצות, צה"ל, שב"כ, משטרה, והמוסד. המוסד פחות, כי יותר עוסק במחוץ. התרבות שלהם, של עבודת המטה, של האינטגריטי, לא תיתן להם לנהוג אחרת מאשר לציית לחוק. זו התחושה שלי. גל גבאי: פסיקת בית המשפט, ואז מה קורה? איך זה ייראה? עמירם לוין: אני לא יודע להגיד, אני חושב שלא נגיע לזה. גל גבאי: מה יהיו הכלים? איזה כלים יש? עמירם לוין: אני חושב שלא נגיע לזה. גל גבאי: אמן, إن شاء الله يا ريت [אם ירצה אללה, הלוואי]. אבל אם נגיע לזה? עמירם לוין: לא, אני אגיד לך באופן פרדוקסלי, עוד פעם, בגלל איך שישראל התפתחה, צה"ל, תמיד מול המלחמות של האויבים, והשב"כ כתוצאה מהסכסוך עם הפלסטינים, צברו כוח כל כך גדול שבעצם הממשלה לא יכולה לפעול אם הגופים האלה מתנגדים בנחרצות למהלכים שלהם. יש לצה"ל ויש לשב"כ הרבה יותר כוח ממה שהם אומרים. זה נכון שהם כפופים לממשלה. לממשלה אין גוף מודיעיני. אין לה שום מערכת שיכולה להעריך את הנתונים ואת המצב. אין להם שום גוף שיודע לעשות עבודת מטה, שיש לו תרבות של הבחנה בין ההחלטה התאורטית לבין מה קורה בשטח באמת. ולכן, אם הצבא, ואם השב"כ, וגם המשטרה, שיותר קשה לה, יפעילו בכלים הלגיטימיים שלהם את הכוח האמיתי שיש להם, לכפות במירכאות דרך שכנוע, כי הממשלה לא יכולה להתמודד איתם על הנתונים ועל ההערכות. גל גבאי: מה יעשו? יכלאו את [שר המשפטים יריב] לוין? יכלאו את [יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט שמחה] רוטמן? את [ראש הממשלה] בנימין נתניהו? מה יעשו? עמירם לוין: לא, לא, לא. יביאו את זה לבחירות. זה הכל. גל גבאי: זה הכל? עמירם לוין: זה הכל. גל גבאי: זה... עמירם לוין: אולי יהיה באמצע עוד פעם מהומה כזאת, מהומה אחרת. אני חושב שלא יותר מזה. סימוכין:

שלושה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אלוף (מיל.) עמירם לוין: "לצה"ל ולשב"כ הרבה יותר כוח ממה שהם אומרים; לממשלה אין גוף מודיעיני; אינה יכולה להעריך את הנתונים והמצב; אין לה גוף שיודע עבודת מטה; אם יפעילו את כוחם האמיתי, הם יוכלו ‘לכפות’ [על הממשלה את עמדתם]; ויביאו לבחירות" ב-17 בספטמבר 2023, פרסם המכון למחשבה ישראלית ראיון שערכה גל גבאי עם אלוף (במיל.) עמירם לוין, לשעבר מפקד פיקוד הצפון והמשנה לראש המוסד. להלן קטע מהראיון: גל גבאי: בוא נדבר על סיפור של משבר חוקתי. מה יעשה צה״ל? מה יעשה השב"כ? מה יעשה המוסד? תתאר לי מה קורה בתוך המערכות האלה, ומה החובה החוקתית המוסרית של הגופים האלה? עמירם לוין: תראי, לחובה, אני חושב שאין ויכוח שהחובה היא לציית לחוק. בשביל זה נבנו שלושת הרשויות. בישראל יש מצב מיוחד בשני היבטים. אחד, אין עדיין חוקה, אלא נשענים, והדבר השני הוא, המבנה של הפרלמנט והממשלה, שבעצם אין שני בתים בכנסת, אז בעצם הרשות המבצעת שולטת כבר גם על הרשות המחוקקת. זה מובנה בתוך זה, ולכן מה נשאר, זה הרשות השופטת, ולכן היא כל כך חשובה. אם יצליחו לפרק אותה, זה נגמר. גל גבאי: אבל אם היא מאבדת את הלגיטימיות שלה, האם הצבא ירשה לעצמו להגן מפני ההפיכה השלטונית כשלבית המשפט אין באמת לגיטימציה ציבורית רחבה? עמירם לוין: אני מעריך שהקבוצות, שלושת הקבוצות הבולטות בנושא, ארבע אפילו אולי, שלוש קבוצות, צה"ל, שב"כ, משטרה, והמוסד. המוסד פחות, כי יותר עוסק במחוץ. התרבות שלהם, של עבודת המטה, של האינטגריטי, לא תיתן להם לנהוג אחרת מאשר לציית לחוק. זו התחושה שלי. גל גבאי: פסיקת בית המשפט, ואז מה קורה? איך זה ייראה? עמירם לוין: אני לא יודע להגיד, אני חושב שלא נגיע לזה. גל גבאי: מה יהיו הכלים? איזה כלים יש? עמירם לוין: אני חושב שלא נגיע לזה. גל גבאי: אמן, إن شاء الله يا ريت [אם ירצה אללה, הלוואי]. אבל אם נגיע לזה? עמירם לוין: לא, אני אגיד לך באופן פרדוקסלי, עוד פעם, בגלל איך שישראל התפתחה, צה"ל, תמיד מול המלחמות של האויבים, והשב"כ כתוצאה מהסכסוך עם הפלסטינים, צברו כוח כל כך גדול שבעצם הממשלה לא יכולה לפעול אם הגופים האלה מתנגדים בנחרצות למהלכים שלהם. יש לצה"ל ויש לשב"כ הרבה יותר כוח ממה שהם אומרים. זה נכון שהם כפופים לממשלה. לממשלה אין גוף מודיעיני. אין לה שום מערכת שיכולה להעריך את הנתונים ואת המצב. אין להם שום גוף שיודע לעשות עבודת מטה, שיש לו תרבות של הבחנה בין ההחלטה התאורטית לבין מה קורה בשטח באמת. ולכן, אם הצבא, ואם השב"כ, וגם המשטרה, שיותר קשה לה, יפעילו בכלים הלגיטימיים שלהם את הכוח האמיתי שיש להם, לכפות במירכאות דרך שכנוע, כי הממשלה לא יכולה להתמודד איתם על הנתונים ועל ההערכות. גל גבאי: מה יעשו? יכלאו את [שר המשפטים יריב] לוין? יכלאו את [יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט שמחה] רוטמן? את [ראש הממשלה] בנימין נתניהו? מה יעשו? עמירם לוין: לא, לא, לא. יביאו את זה לבחירות. זה הכל. גל גבאי: זה הכל? עמירם לוין: זה הכל. גל גבאי: זה... עמירם לוין: אולי יהיה באמצע עוד פעם מהומה כזאת, מהומה אחרת. אני חושב שלא יותר מזה. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

30,844 görüntüleme • 10 ay önce

בכל השנים שאני בכנסת מעולם לא זוכר יו"ר כנסת שבז בצורה בוטה כל כך לממלכתיות. על כל משמעויותיה. התפקיד שהיה עד הכהונה האחרונה סמל לממלכתיות הישראלית אחרי הנשיא, מי שאמון על ניהולה התקין של הכנסת אבל גם על שמירתה כמוסד המחבר בין שני קודקודי המשולש: המבצעת והשופטת. המתח בין הכנסת למערכת המשפט (אגב פעם היה מתח גם בין הכנסת לממשלה אבל זה כבר מזמן נגמר) קיים כבר הרבה שנים. אני לא שוגה ברומנטיזציה על "איך היה פה פעם", אני זוכר היטב את אדלשטיין מתפטר מתפקידו כיו"ר רק כדי לא לקיים את פסיקת בג"צ ואני גם זוכר את ההתנהלות השערורייתית של מיקי לוי בתפקיד ואפילו את התקופה הקצרה של יריב לוין כיו"ר הכנסת שתאמינו או לא הענייניות בתפקיד בתקופתו, בטח ביחס למה שקורה עכשיו, היא משהו להתגעגע אליו. אז מה הסיפור? 1. יו"ר כנסת שמתגאה מעל לכל במה וגם כאן בראיון ליובל קרני שהוא לא יקיים את פסיקת בג"צ. ככה פשוט. 2. חוסר הבנה של התפקיד: "החובה שלי היא רק לספק את התנאים לבחירות חשאיות" כן? זו החובה שלך כ"כנסת"? בזה זה מסתכם? או שהבית שאתה קיבלת במשמורת לעמוד בראשו אמור להוות דוגמא למופת לדמוקרטיה הישראלית? 3. בבחירות למבקר המדינה ח"כים צילמו את עצמם בווידאו מצביעים מאחורי הפרגוד (זה מתועד ריבונו של עולם) ורצים מיד אח"כ להראות את התיעוד ליו"ר הקואליציה. כמה אפשר להיתמם? 4. מעולם לא היה כדבר הזה בכנסת, באף הצבעה חשאית (גם כששני חברי כנסת צילמו את עצמם מצביעים בסטילס והעלו את זה אח"כ לפייסבוק שלהם), ומי שחושב שזה קרה רק בגלל נתניהו והממשלה טועה, זו הכנסת והעומד בראשה שאיפשרו את הביזיון הזה. אף יו"ר כנסת שיצא לי להכיר לא היה נותן שככה הדברים יתנהלו תחת הנהגתו. אמיתי שזה עצוב לי, בעיניי הכנסת היא באמת מוסד מפואר עם היסטוריה של החזקת המסד של מה שנקרא "מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית" והוא עובר בשנים האחרונות השטחה ברשות ובסמכות העומד בראשה. עצוב מאוד.

בכל השנים שאני בכנסת מעולם לא זוכר יו"ר כנסת שבז בצורה בוטה כל כך לממלכתיות. על כל משמעויותיה. התפקיד שהיה עד הכהונה האחרונה סמל לממלכתיות הישראלית אחרי הנשיא, מי שאמון על ניהולה התקין של הכנסת אבל גם על שמירתה כמוסד המחבר בין שני קודקודי המשולש: המבצעת והשופטת. המתח בין הכנסת למערכת המשפט (אגב פעם היה מתח גם בין הכנסת לממשלה אבל זה כבר מזמן נגמר) קיים כבר הרבה שנים. אני לא שוגה ברומנטיזציה על "איך היה פה פעם", אני זוכר היטב את אדלשטיין מתפטר מתפקידו כיו"ר רק כדי לא לקיים את פסיקת בג"צ ואני גם זוכר את ההתנהלות השערורייתית של מיקי לוי בתפקיד ואפילו את התקופה הקצרה של יריב לוין כיו"ר הכנסת שתאמינו או לא הענייניות בתפקיד בתקופתו, בטח ביחס למה שקורה עכשיו, היא משהו להתגעגע אליו. אז מה הסיפור? 1. יו"ר כנסת שמתגאה מעל לכל במה וגם כאן בראיון ליובל קרני שהוא לא יקיים את פסיקת בג"צ. ככה פשוט. 2. חוסר הבנה של התפקיד: "החובה שלי היא רק לספק את התנאים לבחירות חשאיות" כן? זו החובה שלך כ"כנסת"? בזה זה מסתכם? או שהבית שאתה קיבלת במשמורת לעמוד בראשו אמור להוות דוגמא למופת לדמוקרטיה הישראלית? 3. בבחירות למבקר המדינה ח"כים צילמו את עצמם בווידאו מצביעים מאחורי הפרגוד (זה מתועד ריבונו של עולם) ורצים מיד אח"כ להראות את התיעוד ליו"ר הקואליציה. כמה אפשר להיתמם? 4. מעולם לא היה כדבר הזה בכנסת, באף הצבעה חשאית (גם כששני חברי כנסת צילמו את עצמם מצביעים בסטילס והעלו את זה אח"כ לפייסבוק שלהם), ומי שחושב שזה קרה רק בגלל נתניהו והממשלה טועה, זו הכנסת והעומד בראשה שאיפשרו את הביזיון הזה. אף יו"ר כנסת שיצא לי להכיר לא היה נותן שככה הדברים יתנהלו תחת הנהגתו. אמיתי שזה עצוב לי, בעיניי הכנסת היא באמת מוסד מפואר עם היסטוריה של החזקת המסד של מה שנקרא "מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית" והוא עובר בשנים האחרונות השטחה ברשות ובסמכות העומד בראשה. עצוב מאוד.

Yanir Cozin - יניר קוזין

57,391 görüntüleme • 29 gün önce

כך נהגה מערכת ה"ביטחון" לסרס ולסכל את הוראותיו הביטחוניות של נתניהו בזמן שהתקשורת טורחת להציג את יכולותיו הביטחוניות של נתניהו באור שלילי, צריך להציג את האמת: מיום עלותו על כס רה"מ, מערכת הביטחון עוינת אותו ועושה הכל כדי לסרס את יכולותיו. הנה: 2010 - מניעת תקיפה באיראן: אותה תקשורת שמאז ועד היום תקפה את נתניהו אינספור פעמים בהקשר לאיראן - לא טורחת לספר לנו את העובדה הפשוטה: נתניהו הורה לרמטכ"ל דאז אשכנזי וראש המוסד דאז מאיר דגן ז"ל, להכין את הצבא למהלומה על מתקני הגרעין של איראן. צריך לזכור שמדובר בשלב בו איראן עדיין בשלב 'הבוסרי' של פרויקט הגרעין שלה, וכן שבאותה עת לא היה מולה 'הסכם גרעין' בינלאומי כלשהו. 2 תנאים אופטימליים יחסית לתקיפה. זאת מלבד האפקט ההרתעתי מול ארה"ב עצמה - שאם הייתה רואה שישראל אכן עומדת ומתכוננת לתקוף באיראן, הייתה מפעילה בעצמה לחץ על טהרן באמצעות סנקציות חריפות, בכדי למנוע 'כאב ראש' במזה"ת. אגב גם שר הביטחון דאז אהוד ברק הורה יחד עם נתניהו על מוכנות הצבא לתקיפה. אבל מערכת הביטחון סרבה. דגן נימק זאת בעילה משפטית (פעולה שמובילה למלחמה ומצריכה אישור קבינט - תזכרו את העילה הזו), ואשכנזי סרב בעילה שאין לצבא יכולת מבצעית כזו [אציין שסביב הנוסח והעילה המדויקים של הסירוב ניטש קרב גרסאות]. העובדה היא, אכן, שב2012 כשבארה"ב היה חשש ממשי שישראל תתקוף באיראן, הדבר גרר סדרת פעולות אפקטיביות מצד הבית הלבן נגד איראן. שורה תחתונה: יתכן שבמשך 13 שנים האיום האיראני מרחף מעלינו אך ורק בשל סרבנות של 2 פקידים, מול הדרג המדיני. על כל המשתמע!!! 2009 - הכרעת חמאס: אגב בכתבה ב'עובדה' שחשפה את הפרשייה, רואיין גם אולמרט, שבתוך דבריו רמז כי ברק עצמו, כשהיה שר ביטחון תחתיו, מנע מבצעים ביטחוניים שהדרג הביטחוני תכנן, מסיבות לא ענייניות. לא למותר לציין, כי מקורבי אולמרט גם הם האשימו את ברק במניעת מיטוט חמאס, ב'עופרת יצוקה', בניגוד למגמת אולמרט. כלומר: עוד לפני נתניהו, בדנ"א הביטחוני טבועה החוצפה לסרב לראש ממשלה. כל ראש ממשלה. אם אצל אולמרט כך, נבין שלנתניהו על אחת כמה וכמה. 2006 - מלחמת לבנון השניה והנה דוגמה נוספת, גם היא מול השמאל, והיא חמורה ביותר מכך שהיא נעשית בתוך הצבא עצמו. עמר דנק, ממובילי מחאת הטייסים הסרבנים, מספר בבלוג שלו על חוויותיו במלחמת לבנון השנייה, בה פעל במסגרת חיל האוויר. הוא מתאר שרשרת מקרים שבה הוא וחבריו פשוט צפצפו על הוראות הרמטכ"ל חלוץ, מאחר ואלו לא התאימו לדיני המלחמה לדעתו... כלומר גם בתוך המערכת עצמה, כל מפקד זוטר עושה דין לעצמו גם מול ראש המערכת. ניתן להבין מה קורה כשלא מדובר ברמטכ"ל ההתנתקות, אלא בנתניהו. לא צריך לנחש. הנה: 2019 - סיפוח בקעת הירדן: לפי סיפור אותו מביא בן כספית, לפני הבחירות ב2019 רצה נתניהו לספח את בקעת הירדן לישראל באופן מיידי (כנראה מול תיאום או קריצת עין עם וושינגטון של טראמפ), אלא שראשי מערכת הביטחון הודיעו על התנגדות חד משמעית. כל מי שיודע איך עובדת השיטה, מבין מדוע נתניהו נסוג: המשפטיזציה. או שמנדלבליט היה תוקע זאת (ערב בחירות וכו'. הרי לא מדובר בעניין פעוט כמו העברת שטח ימי למדינת אויב, למשל), ואם הוא היה חושש לעשות זאת, הייתה הסוגייה מגיעה לבג"ץ, שוודאי היה אוסר זאת 'בהעדר הסכמת מערכת הביטחון'. שימו לב! בכך בעצם נגנזה סופית אפשרות הסיפוח בטווח הנראה לעין, ובכך למעשה מערכת הביטחון המסונכרנת עם מערכת המשפט מנעה סיפוח היסטורי של בקעת הירדן בהסכמת הבית הלבן! זאת כפי שנראה באירוע הבא - 2019 - תגמול לחמאס באותו שבוע, במהלך כינוס בחירות באשדוד נשמעה אזעקת 'צבע אדום', כשבזיכרון כולם נצרבה תמונת ראש הממשלה מפסיק את נאומו, יורד מהבמה, ומתפנה למרחב מוגן. חוצפה חמאסית כזו וודאי דורשת מענה תקיף, ונתניהו בהתייעצות ביטחונית בקריה הורה על שורת פעולות תגמול מול חמאס. "לא", השיבו בכירי מערכת הביטחון (להלן: במ"ב). נתניהו התעקש. אבל 'גורם משפטי' הודיע לו שגם לפעולות מעין אלו עליו לקבל אישור מהקבינט. נתניהו נענה לאתגר. כינס טלפונית את הקבינט, הסביר להם את אשר על צה"ל לעשות, לדעתו, וקיבל את אישורם. ללא שמיעת דעתם של במ"ב, כך לפי אותו דיווח של בן כספית, כשהוא מורה לצה"ל לעשות את ההכנות הנדרשות לפעולה. כאן נכנס לתמונה מיודענו מנדלבליט. האיש הבהיר שלמרות האהבה המיוחדת שהוא רוחש לרה"מ, אין לו מנוס מלקבוע שנתניהו חייב לתת לבמ"ב להשמיע את דעתם בקבינט. כך טורפדה, שוב, פעולה שנתניהו ("אבי קונספציית חמאס", כן?) רצה לעשות לחמאס מאחורי גבה של מערכת הביטחון, שכמו תמיד פרסה בפני חמאס שטיח אדום. זו לא הפעם היחידה בה הביא נתניהו לידי ביטוי מעשי את הבנתו שהשמאל יטרפד כל מהלך נכון למען המדינה, בכל מחיר: גם את 'הסכמי אברהם' קיבלו גנץ ואשכנזי כעובדה מוגמרת, לאחר שנתניהו ידע שעדכון מוקדם מולם יביא בוודאות לטרפוד ההסכם. אפשר להאריך באפיזודות נוספות, אבל העיקרון ברור ומובן: מכאן ואילך, על כל תמיהה שעולה בהקשר ביטחוני, מדוע נתניהו אינו עושה כך או כך, צריך לבדוק קודם כל - מה עמדת השמאל באותו מקרה. מפני שאם השמאל עשוי להתנגד למהלך כזה מצד נתניהו, הרי שאין לנתניהו סיכוי לפעול כנגדו. כל פעולה כזו תיעצר מיידית ע"י במ"ב, אם לא על ידם - ע"י היועמשי"ת, ואם לא על ידם - ע"י בג"ץ. צריך להפנים: מערכת הביטחון מכפיפה עצמה לבג"ץ *ולא* לרה"מ. החוק? לא רלוונטי. זו הסיבה לסרבנות, לאיומים על נתניהו, ולהעדר פעולות ביטחוניות נחוצות. כיצד, אם כן, מקבל נתניהו את המידע הביטחוני? סביר להניח שהוא נותן משקל רב יותר למקורות שהוא מינה - כמו המל"ל או המזכיר הצבאי. אלא שבקדנציה הנוכחית אפילו מזכיר צבאי משלו אין לו, לאחר שהרצי הלוי מעכב בעדו. צריך לקרוא זאת שוב (רצ"ב הקלטת האלוף בריק): הרמטכ"ל מונע מראש הממשלה מינוי מזכיר צבאי - שהוא משרת אמון - כלבבו. על זה לבד הלוי היה צריך לעוף הרבה לפני הטבח. אגב, היה פרסום על שיחה בין נתניהו לאחד מחברי כיתות הכוננות בעוטף, עילם מאור, בשעה 12 בתוך הטבח. משקף מאוד את רצון נתניהו לקבל מידע ישיר מהשטח, ולא מידע 'מסונן'. שורה תחתונה: 1. אנו רואים פה עד כמה ידי רה"מ קשורות ע"י השמאל - הביטחוני יחד עם המשפטי. היכולת היחידה של רה"מ היא לנסות לשנות את המציאות באיטיות באמצעות 'גניבת סוסים' כזו או אחרת. זה נכון גם בנושא קריטי כמו הגרעין האיראני, וגם בנושא טקטי כמו הפגזה או לא של כבר ערבי כזה או אחר. ישנה אולי אפשרות אחרת, אם 100,000 אנשי ימין היו יוצאים מהבית כדי להפגין מול בג"ץ ומול הפרקליטות. לצערנו, אנו רחוקים מכך. לקטר בטוויטר זה כנראה קל יותר, לרוב הימין. אין לנו אלא להלין על עצמנו. 2. בטבח הנוכחי, לפי מה שנראה כרגע, מה שהכשיל את הדרג המדיני זה פשוט שורת מינויים של חבורת מפקדים שכל אחד כושל יותר מחברו (שלא לדבר אם היה מעשה מכוון מצידם). משכך, מי שצריך לשלם את המחיר זו אותה ממשלה או שרים שמינויים אלו נעשו במשמרות שלהם: מינוי הרצי הלוי, נעשה במחטף בממשלת לפיד, בנט, גנץ, סער ושות'. מינוי חליוה נעשה ע"י הרמטכ"ל דאז אבי כוכבי, שגם הוא אינו מינוי של נתניהו, אלא של ליברמן מאחורי גבו של נתניהו שרצה את זמיר, וזאת כששהה בחו"ל. נתניהו הזועם אף אמר לליברמן כי 'לא יעלה את המינוי להצבעה', כך לפי הפרסום. (אגב גם את איזנקוט נתניהו לא רצה, ולכן עיכב את מינויו מספר חודשים. לרוע מזלנו, מי שמביא את מינוי הרמטכ"ל לפי החוק הוא שר הביטחון. לרה"מ אין מילה בנושא. מי שעוד אחראי למינויים אלו, לא פחות מהשמות האמורים אלא יותר, זהו בג"ץ, שכפי שראינו - הוא האחראי המרכזי לסירוס ידי רה"מ, וגיבוי כל מינוי או פקודה מופקרת. במשמרת שלו ותחת חסותו קרה מינוי הרצי הלוי, קרו נוהלי ירי מופקרים על הגדר, וכן הלאה. כל החבורה המופקרת הזו, שהיא-היא האחראית האמיתית למינוי חבורת המפקדים המופקרת, הלוזרית, הישנונית, הרשלנית, ושלא לומר - הבוגדנית, צריכה להניח את המפתחות ולהיעלם מחיינו הציבוריים. רק אחרי שזה יקרה, הימין ידון האם יש מי מתוך המחנה שגם צריך לשלם מחיר. מקורות:

כך נהגה מערכת ה"ביטחון" לסרס ולסכל את הוראותיו הביטחוניות של נתניהו בזמן שהתקשורת טורחת להציג את יכולותיו הביטחוניות של נתניהו באור שלילי, צריך להציג את האמת: מיום עלותו על כס רה"מ, מערכת הביטחון עוינת אותו ועושה הכל כדי לסרס את יכולותיו. הנה: 2010 - מניעת תקיפה באיראן: אותה תקשורת שמאז ועד היום תקפה את נתניהו אינספור פעמים בהקשר לאיראן - לא טורחת לספר לנו את העובדה הפשוטה: נתניהו הורה לרמטכ"ל דאז אשכנזי וראש המוסד דאז מאיר דגן ז"ל, להכין את הצבא למהלומה על מתקני הגרעין של איראן. צריך לזכור שמדובר בשלב בו איראן עדיין בשלב 'הבוסרי' של פרויקט הגרעין שלה, וכן שבאותה עת לא היה מולה 'הסכם גרעין' בינלאומי כלשהו. 2 תנאים אופטימליים יחסית לתקיפה. זאת מלבד האפקט ההרתעתי מול ארה"ב עצמה - שאם הייתה רואה שישראל אכן עומדת ומתכוננת לתקוף באיראן, הייתה מפעילה בעצמה לחץ על טהרן באמצעות סנקציות חריפות, בכדי למנוע 'כאב ראש' במזה"ת. אגב גם שר הביטחון דאז אהוד ברק הורה יחד עם נתניהו על מוכנות הצבא לתקיפה. אבל מערכת הביטחון סרבה. דגן נימק זאת בעילה משפטית (פעולה שמובילה למלחמה ומצריכה אישור קבינט - תזכרו את העילה הזו), ואשכנזי סרב בעילה שאין לצבא יכולת מבצעית כזו [אציין שסביב הנוסח והעילה המדויקים של הסירוב ניטש קרב גרסאות]. העובדה היא, אכן, שב2012 כשבארה"ב היה חשש ממשי שישראל תתקוף באיראן, הדבר גרר סדרת פעולות אפקטיביות מצד הבית הלבן נגד איראן. שורה תחתונה: יתכן שבמשך 13 שנים האיום האיראני מרחף מעלינו אך ורק בשל סרבנות של 2 פקידים, מול הדרג המדיני. על כל המשתמע!!! 2009 - הכרעת חמאס: אגב בכתבה ב'עובדה' שחשפה את הפרשייה, רואיין גם אולמרט, שבתוך דבריו רמז כי ברק עצמו, כשהיה שר ביטחון תחתיו, מנע מבצעים ביטחוניים שהדרג הביטחוני תכנן, מסיבות לא ענייניות. לא למותר לציין, כי מקורבי אולמרט גם הם האשימו את ברק במניעת מיטוט חמאס, ב'עופרת יצוקה', בניגוד למגמת אולמרט. כלומר: עוד לפני נתניהו, בדנ"א הביטחוני טבועה החוצפה לסרב לראש ממשלה. כל ראש ממשלה. אם אצל אולמרט כך, נבין שלנתניהו על אחת כמה וכמה. 2006 - מלחמת לבנון השניה והנה דוגמה נוספת, גם היא מול השמאל, והיא חמורה ביותר מכך שהיא נעשית בתוך הצבא עצמו. עמר דנק, ממובילי מחאת הטייסים הסרבנים, מספר בבלוג שלו על חוויותיו במלחמת לבנון השנייה, בה פעל במסגרת חיל האוויר. הוא מתאר שרשרת מקרים שבה הוא וחבריו פשוט צפצפו על הוראות הרמטכ"ל חלוץ, מאחר ואלו לא התאימו לדיני המלחמה לדעתו... כלומר גם בתוך המערכת עצמה, כל מפקד זוטר עושה דין לעצמו גם מול ראש המערכת. ניתן להבין מה קורה כשלא מדובר ברמטכ"ל ההתנתקות, אלא בנתניהו. לא צריך לנחש. הנה: 2019 - סיפוח בקעת הירדן: לפי סיפור אותו מביא בן כספית, לפני הבחירות ב2019 רצה נתניהו לספח את בקעת הירדן לישראל באופן מיידי (כנראה מול תיאום או קריצת עין עם וושינגטון של טראמפ), אלא שראשי מערכת הביטחון הודיעו על התנגדות חד משמעית. כל מי שיודע איך עובדת השיטה, מבין מדוע נתניהו נסוג: המשפטיזציה. או שמנדלבליט היה תוקע זאת (ערב בחירות וכו'. הרי לא מדובר בעניין פעוט כמו העברת שטח ימי למדינת אויב, למשל), ואם הוא היה חושש לעשות זאת, הייתה הסוגייה מגיעה לבג"ץ, שוודאי היה אוסר זאת 'בהעדר הסכמת מערכת הביטחון'. שימו לב! בכך בעצם נגנזה סופית אפשרות הסיפוח בטווח הנראה לעין, ובכך למעשה מערכת הביטחון המסונכרנת עם מערכת המשפט מנעה סיפוח היסטורי של בקעת הירדן בהסכמת הבית הלבן! זאת כפי שנראה באירוע הבא - 2019 - תגמול לחמאס באותו שבוע, במהלך כינוס בחירות באשדוד נשמעה אזעקת 'צבע אדום', כשבזיכרון כולם נצרבה תמונת ראש הממשלה מפסיק את נאומו, יורד מהבמה, ומתפנה למרחב מוגן. חוצפה חמאסית כזו וודאי דורשת מענה תקיף, ונתניהו בהתייעצות ביטחונית בקריה הורה על שורת פעולות תגמול מול חמאס. "לא", השיבו בכירי מערכת הביטחון (להלן: במ"ב). נתניהו התעקש. אבל 'גורם משפטי' הודיע לו שגם לפעולות מעין אלו עליו לקבל אישור מהקבינט. נתניהו נענה לאתגר. כינס טלפונית את הקבינט, הסביר להם את אשר על צה"ל לעשות, לדעתו, וקיבל את אישורם. ללא שמיעת דעתם של במ"ב, כך לפי אותו דיווח של בן כספית, כשהוא מורה לצה"ל לעשות את ההכנות הנדרשות לפעולה. כאן נכנס לתמונה מיודענו מנדלבליט. האיש הבהיר שלמרות האהבה המיוחדת שהוא רוחש לרה"מ, אין לו מנוס מלקבוע שנתניהו חייב לתת לבמ"ב להשמיע את דעתם בקבינט. כך טורפדה, שוב, פעולה שנתניהו ("אבי קונספציית חמאס", כן?) רצה לעשות לחמאס מאחורי גבה של מערכת הביטחון, שכמו תמיד פרסה בפני חמאס שטיח אדום. זו לא הפעם היחידה בה הביא נתניהו לידי ביטוי מעשי את הבנתו שהשמאל יטרפד כל מהלך נכון למען המדינה, בכל מחיר: גם את 'הסכמי אברהם' קיבלו גנץ ואשכנזי כעובדה מוגמרת, לאחר שנתניהו ידע שעדכון מוקדם מולם יביא בוודאות לטרפוד ההסכם. אפשר להאריך באפיזודות נוספות, אבל העיקרון ברור ומובן: מכאן ואילך, על כל תמיהה שעולה בהקשר ביטחוני, מדוע נתניהו אינו עושה כך או כך, צריך לבדוק קודם כל - מה עמדת השמאל באותו מקרה. מפני שאם השמאל עשוי להתנגד למהלך כזה מצד נתניהו, הרי שאין לנתניהו סיכוי לפעול כנגדו. כל פעולה כזו תיעצר מיידית ע"י במ"ב, אם לא על ידם - ע"י היועמשי"ת, ואם לא על ידם - ע"י בג"ץ. צריך להפנים: מערכת הביטחון מכפיפה עצמה לבג"ץ ולא לרה"מ. החוק? לא רלוונטי. זו הסיבה לסרבנות, לאיומים על נתניהו, ולהעדר פעולות ביטחוניות נחוצות. כיצד, אם כן, מקבל נתניהו את המידע הביטחוני? סביר להניח שהוא נותן משקל רב יותר למקורות שהוא מינה - כמו המל"ל או המזכיר הצבאי. אלא שבקדנציה הנוכחית אפילו מזכיר צבאי משלו אין לו, לאחר שהרצי הלוי מעכב בעדו. צריך לקרוא זאת שוב (רצ"ב הקלטת האלוף בריק): הרמטכ"ל מונע מראש הממשלה מינוי מזכיר צבאי - שהוא משרת אמון - כלבבו. על זה לבד הלוי היה צריך לעוף הרבה לפני הטבח. אגב, היה פרסום על שיחה בין נתניהו לאחד מחברי כיתות הכוננות בעוטף, עילם מאור, בשעה 12 בתוך הטבח. משקף מאוד את רצון נתניהו לקבל מידע ישיר מהשטח, ולא מידע 'מסונן'. שורה תחתונה: 1. אנו רואים פה עד כמה ידי רה"מ קשורות ע"י השמאל - הביטחוני יחד עם המשפטי. היכולת היחידה של רה"מ היא לנסות לשנות את המציאות באיטיות באמצעות 'גניבת סוסים' כזו או אחרת. זה נכון גם בנושא קריטי כמו הגרעין האיראני, וגם בנושא טקטי כמו הפגזה או לא של כבר ערבי כזה או אחר. ישנה אולי אפשרות אחרת, אם 100,000 אנשי ימין היו יוצאים מהבית כדי להפגין מול בג"ץ ומול הפרקליטות. לצערנו, אנו רחוקים מכך. לקטר בטוויטר זה כנראה קל יותר, לרוב הימין. אין לנו אלא להלין על עצמנו. 2. בטבח הנוכחי, לפי מה שנראה כרגע, מה שהכשיל את הדרג המדיני זה פשוט שורת מינויים של חבורת מפקדים שכל אחד כושל יותר מחברו (שלא לדבר אם היה מעשה מכוון מצידם). משכך, מי שצריך לשלם את המחיר זו אותה ממשלה או שרים שמינויים אלו נעשו במשמרות שלהם: מינוי הרצי הלוי, נעשה במחטף בממשלת לפיד, בנט, גנץ, סער ושות'. מינוי חליוה נעשה ע"י הרמטכ"ל דאז אבי כוכבי, שגם הוא אינו מינוי של נתניהו, אלא של ליברמן מאחורי גבו של נתניהו שרצה את זמיר, וזאת כששהה בחו"ל. נתניהו הזועם אף אמר לליברמן כי 'לא יעלה את המינוי להצבעה', כך לפי הפרסום. (אגב גם את איזנקוט נתניהו לא רצה, ולכן עיכב את מינויו מספר חודשים. לרוע מזלנו, מי שמביא את מינוי הרמטכ"ל לפי החוק הוא שר הביטחון. לרה"מ אין מילה בנושא. מי שעוד אחראי למינויים אלו, לא פחות מהשמות האמורים אלא יותר, זהו בג"ץ, שכפי שראינו - הוא האחראי המרכזי לסירוס ידי רה"מ, וגיבוי כל מינוי או פקודה מופקרת. במשמרת שלו ותחת חסותו קרה מינוי הרצי הלוי, קרו נוהלי ירי מופקרים על הגדר, וכן הלאה. כל החבורה המופקרת הזו, שהיא-היא האחראית האמיתית למינוי חבורת המפקדים המופקרת, הלוזרית, הישנונית, הרשלנית, ושלא לומר - הבוגדנית, צריכה להניח את המפתחות ולהיעלם מחיינו הציבוריים. רק אחרי שזה יקרה, הימין ידון האם יש מי מתוך המחנה שגם צריך לשלם מחיר. מקורות:

יוסי באום

123,064 görüntüleme • 2 yıl önce

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"

Jonathan D. Halevi

104,080 görüntüleme • 1 yıl önce

גוש נתניהו יפסיד את הבחירות בגלל החרדים. יש לא מעט סרטונים ורגעים טלוויזיונים שנכנסו לפנתיאון ככאלה ששינו מציאות פוליטית: "ביבי, תסתכל לי בעיניים", של איציק מרדכי, "אני אשמור על נתניהו מאוחדת", של יצחק הרצוג ועוד ועוד. יכול להיות שבשבוע שעבר נולד סרטון כזה. בהפגנת החרדים בירושלים נראה קצין צה"ל, חבוש כיפה סרוגה גדולה, עומד לבדו מול המון חרדי זועם. הם מקיפים אותו, צועקים עליו, מקללים ומנסים להרתיע אותו. הסרטון הזה חרך את הוואטספ של חובשי הכיפות הסרוגות, לא הייתה קבוצת חברים, בית כנסת, יישוב, מכיניסטים או בייני"שים (ישיבות הסדר) שהסרטון לא עבר בה. סרטון שיכול להוציא מהדעת כל בן אנוש. בעיצומה של מלחמה, כשכמעט בכל יום "הותר לפרסום", כשאנשי מילואים יוצאים לסבב שישי ושביעי, כשמשפחות שלמות חיות כבר כמעט שלוש שנים בין אזעקות, גיוסים והלוויות. כשחובשי הכיפות הסרוגות נופלים בשיעורים חסרי כל פרופורציה לחלקם באוכלוסייה - קצין אחד, עם כיפה גדולה על ראשו, עומד בירושלים ומוקף בצעירים חרדים שצועקים עליו בגלל ניסיונות ללכוד עריקים, עבריינים על פי חוק, וסתם צעירים שרואים את אחיהם נאבקים באויב אכזר ולא באים לעזרה. בשבילהם החרדים יצאו להפגנות. למענם הקיפו קצין צה"ל. בלי בושה. האופוזיציה אפילו לא תצטרך קמפיין מתוחכם. לא תשדירי בחירות, לא אסטרטגים מבריקים ולא סרטונים מושקעים. מספיק להקרין את הסרטון הזה שוב ושוב ושוב כדי להעביר את אנשי הציונות הדתית צד. הוא מזיק פוליטית הרבה יותר מהאירועים סביב ביתו של השופט נעם סולברג. שם עוד אפשר להתווכח על גבולות המחאה, על תקדימי תקופת הרפורמה המשפטית, על הפגנות מול בתים ועל משוואות פוליטיות שונות. אפשר לאהוב את זה ואפשר לסלוד מזה, אפשר להתווכח- כאן אין ויכוח. קצין צה"ל במדים, לבדו, מוקף בצעירים חרדים שצועקים עליו בזמן מלחמה זו תמונה שרוב הציבור הישראלי פשוט לא מסוגל להכיל. @@@@@@@@ התמונה הזאת לא עומדת בפני עצמה. היא תוצאה של תהליך עמוק שעבר הציבור החרדי בשנים האחרונות. פעם היו בקצה אחד נטורי קרתא והפלג הירושלמי. בקצה השני חרדים עובדים, חרדים ששירתו במסלולים מותאמים, ציבור שביקש להשתלב יותר. ובאמצע היה המיינסטרים החרדי. היום נדמה שהאמצע הזה הולך ונעלם. המיינסטרים החרדי אימץ יותר ויותר עמדות שהיו בעבר נחלת השוליים. רואים את זה בהפגנות בבקו"ם, בחסימות הכבישים, ברטוריקה של חלק מהרבנים, בעיתונות החרדית כשמאמרי דעה מעלונים קיצוניים מציפים את הביטאונים הרשמיים. פעם הייתה הסכמה שבשתיקה בתוך המגזר החרדי שמי שלא לומד שיתגייס. זה נגמר. הרב דב לנדו אסר גם על השתלבות במסלולים חרדיים מותאמים. רבנים בכירים קוראים שלא להתייצב לצווי גיוס. שירים שפעם היו מזוהים עם קבוצות קיצוניות בלבד, כמו "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים", הפכו ללגיטימיים באירועים ובחתונות. הראשון לציון, הרב יצחק יוסף קרא לקרוע צווי גיוס ולהשליך אותם לאסלה והוסיף שגם בטלנים לא יתגייסו. לפי נתונים שפורסמו במהלך המלחמה, חלקם של בני הציונות הדתית בקרב הנופלים גבוה משמעותית מחלקם באוכלוסייה. ביישובי יהודה ושומרון, למשל, שיעור הנופלים גבוה פי כמה ממשקלם היחסי בקרב בעלי זכות הבחירה אלה לא מספרים עבורם. אלה אחים, חברים, שכנים וילדים ולכן הזעם הולך ומצטבר. לא משנה כמה הישגים יביא בצלאל סמוטריץ' בהתיישבות. גם היציבות בכלכלה תוך כדי המלחמה הארוכה ביותר בכל הזמנים לא יספיקו. בסוף, יותר ויותר מצביעים בציונות הדתית מסתכלים על השותפות עם החרדים ושואלים שאלה פשוטה: למה רק אנחנו? אחרי כמעט שלוש שנות מלחמה, הכעס הזה כבר לא נאמר בחדרים סגורים. הוא יוצא החוצה. הוא הופך לשיח ציבורי. והוא מתחיל לחלחל גם לבסיס האלקטורלי של הימין. אם בליכוד, בציונות הדתית ובמפלגות החרדיות לא יבינו את עומק המשבר הזה, הם עלולים לגלות מאוחר מדי שהסרטון מירושלים לא היה עוד סרטון ויראלי אלא רגע פוליטי מכונן. הרגע שבו חלק גדול ממחנה הימין החליט שנמאס לו. הרגע שבו השותפות עם החרדים הפכה מנכס אלקטורלי לנטל אלקטורלי. הרגע שממנו מתחילה הדרך להפסד בבחירות. (טור סופ"ש, וואלה)

גוש נתניהו יפסיד את הבחירות בגלל החרדים. יש לא מעט סרטונים ורגעים טלוויזיונים שנכנסו לפנתיאון ככאלה ששינו מציאות פוליטית: "ביבי, תסתכל לי בעיניים", של איציק מרדכי, "אני אשמור על נתניהו מאוחדת", של יצחק הרצוג ועוד ועוד. יכול להיות שבשבוע שעבר נולד סרטון כזה. בהפגנת החרדים בירושלים נראה קצין צה"ל, חבוש כיפה סרוגה גדולה, עומד לבדו מול המון חרדי זועם. הם מקיפים אותו, צועקים עליו, מקללים ומנסים להרתיע אותו. הסרטון הזה חרך את הוואטספ של חובשי הכיפות הסרוגות, לא הייתה קבוצת חברים, בית כנסת, יישוב, מכיניסטים או בייני"שים (ישיבות הסדר) שהסרטון לא עבר בה. סרטון שיכול להוציא מהדעת כל בן אנוש. בעיצומה של מלחמה, כשכמעט בכל יום "הותר לפרסום", כשאנשי מילואים יוצאים לסבב שישי ושביעי, כשמשפחות שלמות חיות כבר כמעט שלוש שנים בין אזעקות, גיוסים והלוויות. כשחובשי הכיפות הסרוגות נופלים בשיעורים חסרי כל פרופורציה לחלקם באוכלוסייה - קצין אחד, עם כיפה גדולה על ראשו, עומד בירושלים ומוקף בצעירים חרדים שצועקים עליו בגלל ניסיונות ללכוד עריקים, עבריינים על פי חוק, וסתם צעירים שרואים את אחיהם נאבקים באויב אכזר ולא באים לעזרה. בשבילהם החרדים יצאו להפגנות. למענם הקיפו קצין צה"ל. בלי בושה. האופוזיציה אפילו לא תצטרך קמפיין מתוחכם. לא תשדירי בחירות, לא אסטרטגים מבריקים ולא סרטונים מושקעים. מספיק להקרין את הסרטון הזה שוב ושוב ושוב כדי להעביר את אנשי הציונות הדתית צד. הוא מזיק פוליטית הרבה יותר מהאירועים סביב ביתו של השופט נעם סולברג. שם עוד אפשר להתווכח על גבולות המחאה, על תקדימי תקופת הרפורמה המשפטית, על הפגנות מול בתים ועל משוואות פוליטיות שונות. אפשר לאהוב את זה ואפשר לסלוד מזה, אפשר להתווכח- כאן אין ויכוח. קצין צה"ל במדים, לבדו, מוקף בצעירים חרדים שצועקים עליו בזמן מלחמה זו תמונה שרוב הציבור הישראלי פשוט לא מסוגל להכיל. @@@@@@@@ התמונה הזאת לא עומדת בפני עצמה. היא תוצאה של תהליך עמוק שעבר הציבור החרדי בשנים האחרונות. פעם היו בקצה אחד נטורי קרתא והפלג הירושלמי. בקצה השני חרדים עובדים, חרדים ששירתו במסלולים מותאמים, ציבור שביקש להשתלב יותר. ובאמצע היה המיינסטרים החרדי. היום נדמה שהאמצע הזה הולך ונעלם. המיינסטרים החרדי אימץ יותר ויותר עמדות שהיו בעבר נחלת השוליים. רואים את זה בהפגנות בבקו"ם, בחסימות הכבישים, ברטוריקה של חלק מהרבנים, בעיתונות החרדית כשמאמרי דעה מעלונים קיצוניים מציפים את הביטאונים הרשמיים. פעם הייתה הסכמה שבשתיקה בתוך המגזר החרדי שמי שלא לומד שיתגייס. זה נגמר. הרב דב לנדו אסר גם על השתלבות במסלולים חרדיים מותאמים. רבנים בכירים קוראים שלא להתייצב לצווי גיוס. שירים שפעם היו מזוהים עם קבוצות קיצוניות בלבד, כמו "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים", הפכו ללגיטימיים באירועים ובחתונות. הראשון לציון, הרב יצחק יוסף קרא לקרוע צווי גיוס ולהשליך אותם לאסלה והוסיף שגם בטלנים לא יתגייסו. לפי נתונים שפורסמו במהלך המלחמה, חלקם של בני הציונות הדתית בקרב הנופלים גבוה משמעותית מחלקם באוכלוסייה. ביישובי יהודה ושומרון, למשל, שיעור הנופלים גבוה פי כמה ממשקלם היחסי בקרב בעלי זכות הבחירה אלה לא מספרים עבורם. אלה אחים, חברים, שכנים וילדים ולכן הזעם הולך ומצטבר. לא משנה כמה הישגים יביא בצלאל סמוטריץ' בהתיישבות. גם היציבות בכלכלה תוך כדי המלחמה הארוכה ביותר בכל הזמנים לא יספיקו. בסוף, יותר ויותר מצביעים בציונות הדתית מסתכלים על השותפות עם החרדים ושואלים שאלה פשוטה: למה רק אנחנו? אחרי כמעט שלוש שנות מלחמה, הכעס הזה כבר לא נאמר בחדרים סגורים. הוא יוצא החוצה. הוא הופך לשיח ציבורי. והוא מתחיל לחלחל גם לבסיס האלקטורלי של הימין. אם בליכוד, בציונות הדתית ובמפלגות החרדיות לא יבינו את עומק המשבר הזה, הם עלולים לגלות מאוחר מדי שהסרטון מירושלים לא היה עוד סרטון ויראלי אלא רגע פוליטי מכונן. הרגע שבו חלק גדול ממחנה הימין החליט שנמאס לו. הרגע שבו השותפות עם החרדים הפכה מנכס אלקטורלי לנטל אלקטורלי. הרגע שממנו מתחילה הדרך להפסד בבחירות. (טור סופ"ש, וואלה)

יהודה שלזינגר

76,860 görüntüleme • 3 ay önce

בעקבות הציוץ הזה, על אודות "בג"ץ 11:0", קיבלתי הרבה מאוד תגובות שהילוכן היה, פחות או יותר, שהבעיה "האמיתית" אינה המסקנה המשפטית של פסק הדין, אלא אותה אמירה של הנשיאה דאז חיות לפיה "שום מבצר לא נופל". מאחר שכאמור מדובר בהרבה מאוד תגובות, בואו נדבר רגע על אותה התבטאות (ובכך אני מסיים את העיסוק בנושא): ראשית, וכאן בעצם העיקר, בלי קשר לשאלה מה בדיוק נאמר (תיכף נגיע לכך), ואף אם *נניח* שמדובר בהתבטאות אומללה – העיסוק בה, למעלה משש שנים אחרי שנאמרה, הוא חסר תוחלת, חסר תועלת וחסר פשר. מעבר לכך שמדובר, בכל הכבוד, בהתבטאות במהלך דיון בבג"ץ, שבוודאי היו חריפות וחשובות ממנה, ושההיעלבות הקולקטיבית ממנה היא מעט תמוהה – הרי חיות לא יכולה לחזור בזמן ולהימנע מאותה אמירה, והיא מזמן בפנסיה ולכן גם אינה יכולה לתקן בדיונים שיתקיימו בעתיד (ואין זה מופרך לטעון שהיא "תיקנה" את הדברים במהלך ימי ה-"רפורמה" העליזים, כאשר התייצבה בראש המחנה נגד המהלך). שנית, ועדיין מבלי שנעסוק במה בדיוק חיות אמרה – הזיכרון הקולקטיבי "שכח" ששנה לאחר פסק הדין נתניהו הודח מתפקיד ראש הממשלה, והוגלה לאופוזיציה. כלומר, התפיסה כאילו יש איזה חץ דטרמיניסטי בין פסק הדין, או האמירה של חיות, לבין מצבנו הלאומי העגום כיום – היא שגויה. עובדתית – כן כן, זו פשוט עובדה – גם לאחר פסק הדין וגם לאחר האמירה הצלחנו להדיח את נתניהו מכיסאו. הוא חזר אליו כי הפסדנו בבחירות, ולא בגלל בג"ץ. זה קצת כמו לטעון שיש חץ סיבתיות בלתי נמנע בין ההתנתקות לבין טבח ה-7.10, כאילו לא התרחשו בדרך עוד כמה דברים. שלישית, מה בעצם חיות אמרה? גם ביחס לכך, נדמה שהזיכרון הציבורי מעט מתעתע. חיות לא החליטה, משום מקום, "להסביר" לעו"ד דפנה הולץ-לכנר שזה בסדר גמור שנאשם בפלילים יכהן כראש הממשלה, ולצורך כך שלפה את משל המבצר המפורסם. מה שקרה בפועל הוא שהולץ-לכנר, שאני לא מחלק לה ציונים אבל בואו נאמר שהיא לא טוענת קלה לשמיעה – פצחה בנאום פאתוס שאינו מתחום המשפט. הולץ-לכנר בעצם "הזהירה" את השופטים כי "בנפול המבצר, אין עוד מציל לכולנו, שנשחק בין אבני הריחיים". או, במילים אחרות, שאם בג"ץ לא ימנע את כהונת נתניהו כראש ממשלה – הכל אבוד, ולכן השופטים "חייבים" לקבל את עמדתה. ועל כך אמרה חיות: "בכל הכבוד, הטיעון הזה לא במקום. כי זה שנקבל או לא נקבל את העמדה שלכם – שום מבצר לא נופל". הולץ-לכנר משיבה לחיות שזו "התחושה", וחיות חוזרת ואומרת: "זה טיעון שאיננו במקומו. זה פופוליזם. לא יתכן שצד יעמוד כאן ויגיד שאם לא מקבלים את עמדתו אז המבצר נפל". זה מה שהיה. ולפחות לדעתי, חיות צדקה משני הכיוונים של האירוע – גם בכך שחדלה את הטיעון הפופוליסטי שבעצם "מאיים" על השופטים שהם חייבים לפסוק לפי עמדה מסוימת (ועוד על סמך "תחושות"), וגם משום שהמציאות הוכיחה, כאמור, ששנה לאחר פסק הדין הצלחנו להדיח את נתניהו מתפקידו. ובכך סיימתי את העיסוק בפרשה. אני ממש מקווה ומבקש שכל שותפיי למחנה הדמוקרטי יניחו לעיסוק בחיות, במנדלבליט, בבג"ץ 11:0 או בכל שאר אירועי העבר שמרגיזים אתכם. הדבר היחיד – היחיד – שצריך להעסיק אותנו זה איך מנצחים בבחירות ומצילים את המדינה שלנו משקיעה לרודנות ביביסטית.

בעקבות הציוץ הזה, על אודות "בג"ץ 11:0", קיבלתי הרבה מאוד תגובות שהילוכן היה, פחות או יותר, שהבעיה "האמיתית" אינה המסקנה המשפטית של פסק הדין, אלא אותה אמירה של הנשיאה דאז חיות לפיה "שום מבצר לא נופל". מאחר שכאמור מדובר בהרבה מאוד תגובות, בואו נדבר רגע על אותה התבטאות (ובכך אני מסיים את העיסוק בנושא): ראשית, וכאן בעצם העיקר, בלי קשר לשאלה מה בדיוק נאמר (תיכף נגיע לכך), ואף אם נניח שמדובר בהתבטאות אומללה – העיסוק בה, למעלה משש שנים אחרי שנאמרה, הוא חסר תוחלת, חסר תועלת וחסר פשר. מעבר לכך שמדובר, בכל הכבוד, בהתבטאות במהלך דיון בבג"ץ, שבוודאי היו חריפות וחשובות ממנה, ושההיעלבות הקולקטיבית ממנה היא מעט תמוהה – הרי חיות לא יכולה לחזור בזמן ולהימנע מאותה אמירה, והיא מזמן בפנסיה ולכן גם אינה יכולה לתקן בדיונים שיתקיימו בעתיד (ואין זה מופרך לטעון שהיא "תיקנה" את הדברים במהלך ימי ה-"רפורמה" העליזים, כאשר התייצבה בראש המחנה נגד המהלך). שנית, ועדיין מבלי שנעסוק במה בדיוק חיות אמרה – הזיכרון הקולקטיבי "שכח" ששנה לאחר פסק הדין נתניהו הודח מתפקיד ראש הממשלה, והוגלה לאופוזיציה. כלומר, התפיסה כאילו יש איזה חץ דטרמיניסטי בין פסק הדין, או האמירה של חיות, לבין מצבנו הלאומי העגום כיום – היא שגויה. עובדתית – כן כן, זו פשוט עובדה – גם לאחר פסק הדין וגם לאחר האמירה הצלחנו להדיח את נתניהו מכיסאו. הוא חזר אליו כי הפסדנו בבחירות, ולא בגלל בג"ץ. זה קצת כמו לטעון שיש חץ סיבתיות בלתי נמנע בין ההתנתקות לבין טבח ה-7.10, כאילו לא התרחשו בדרך עוד כמה דברים. שלישית, מה בעצם חיות אמרה? גם ביחס לכך, נדמה שהזיכרון הציבורי מעט מתעתע. חיות לא החליטה, משום מקום, "להסביר" לעו"ד דפנה הולץ-לכנר שזה בסדר גמור שנאשם בפלילים יכהן כראש הממשלה, ולצורך כך שלפה את משל המבצר המפורסם. מה שקרה בפועל הוא שהולץ-לכנר, שאני לא מחלק לה ציונים אבל בואו נאמר שהיא לא טוענת קלה לשמיעה – פצחה בנאום פאתוס שאינו מתחום המשפט. הולץ-לכנר בעצם "הזהירה" את השופטים כי "בנפול המבצר, אין עוד מציל לכולנו, שנשחק בין אבני הריחיים". או, במילים אחרות, שאם בג"ץ לא ימנע את כהונת נתניהו כראש ממשלה – הכל אבוד, ולכן השופטים "חייבים" לקבל את עמדתה. ועל כך אמרה חיות: "בכל הכבוד, הטיעון הזה לא במקום. כי זה שנקבל או לא נקבל את העמדה שלכם – שום מבצר לא נופל". הולץ-לכנר משיבה לחיות שזו "התחושה", וחיות חוזרת ואומרת: "זה טיעון שאיננו במקומו. זה פופוליזם. לא יתכן שצד יעמוד כאן ויגיד שאם לא מקבלים את עמדתו אז המבצר נפל". זה מה שהיה. ולפחות לדעתי, חיות צדקה משני הכיוונים של האירוע – גם בכך שחדלה את הטיעון הפופוליסטי שבעצם "מאיים" על השופטים שהם חייבים לפסוק לפי עמדה מסוימת (ועוד על סמך "תחושות"), וגם משום שהמציאות הוכיחה, כאמור, ששנה לאחר פסק הדין הצלחנו להדיח את נתניהו מתפקידו. ובכך סיימתי את העיסוק בפרשה. אני ממש מקווה ומבקש שכל שותפיי למחנה הדמוקרטי יניחו לעיסוק בחיות, במנדלבליט, בבג"ץ 11:0 או בכל שאר אירועי העבר שמרגיזים אתכם. הדבר היחיד – היחיד – שצריך להעסיק אותנו זה איך מנצחים בבחירות ומצילים את המדינה שלנו משקיעה לרודנות ביביסטית.

Or Carmi • אור כרמי

16,587 görüntüleme • 3 ay önce

ראש השב"כ דוד זיני מסוכן למדינה הרבה יותר ממה שמבינים. צפו בווידאו המצורף, שבו דודו של זיני מסביר למעשה, איך זיני הסתיר את עמדותיו האמיתיות במשך 30 שנה, כדי להתקדם. צפו ותבינו מה פספסו ועדת גרוניס, שופטי בג"ץ והתקשורת המרכזית לגבי זיני. ובהרחבה: כולם מדברים על דברי זיני על היותו "נאמן לדרג הנבחר" (במקום למדינה ולחוקיה), אבל הרבה פחות מדברים על משפט נוסף שאמר בהקלטה שפורסמה: "יש לי מנוע פנימי, יש לי תפיסות עולם... יש לי אג'נדה, אני רוצה לקדם אותה, זו זו האחריות שלי...". ומהי אותה "תפיסת עולם"? מהי אותה "אג'נדה" שזיני רוצה כל כך לקדם, שזו ממש "האחריות" שלו? זה מתחיל בזיני שגדל על ברכי תפיסת חסידות קוק / חצר טאו המשיחית - שחותרת לכונן מדינת הלכה כדי לממש את "חזון הגאולה", ורואה בישראל הליברלית והדמוקרטית אויב שימנע את מימוש החזון - וזה ממשיך בהסתרה של התפיסות האלה בדיוק. לפני כמה חודשים ראיינתי את עו"ד יאיר נהוראי, חוקר חסידות קוק, שסיפר לי את הדבר המדהים הבא: דודו של דוד זיני, הרב אליהו רחמים זיני, רב ידוע בעולמות המשיחיים, סיפר בישיבת הסדר שאחיינו דוד זיני - זה שבדיוק נודע על ההחלטה למנותו לראשות השב"כ - שמר בשקט במשך שנים רבות על עמדותיו האמיתיות, כי הוא פחד שלא יקדמו אותו. אותו רב ממליץ לשומעיו בישיבת ההסדר, לנהוג באותו אופן. אחרי הראיון נהוראי שלח לי לינק לדברים של דודו של זיני, שנאמרו בשיעור לפני כשנה, שבועות ספורים לאחר החלטת נתניהו על המינוי. באותו שיעור הוא דיבר על "המאבק להגברת הזהות היהודית". נזכיר שמרכיב מרכזי בקידום משנת חסידות קוק/חצר טאו, הוא התברגות בעמדות מפתח בכירות, ומשם מצופה מהם לקדם את אג'נדת "חזון הגאולה". לקראת סוף השיעור, אמר דודו של ראש השב"כ (וידאו מצורף): "כל מי שיכול לפחות להתברג במקום, קודם כל לסתום את הפה זמן מה, אם צריך. אחיין שלי היה צריך לסתום את הפה 30 שנה, אז אפשר לסתום את הפה 5 או 6 שנים. ואחרי שאתם תופסים עמדה, אז להתחיל לדבר... תגיד לי, במה אתה יהודי? רבותיי תילמדו דבר אחד, מה שאנחנו חושבים, לא צריך להגיד תמיד בקולי קולות". אז אולי כדאי שראש השב"כ זיני יסביר לציבור על מה בדיוק "סתם את הפה במשך 30 שנה"? מה בדיוק האג'נדה המלאה שלו? והמסקנה היא בלתי נמנעת: זה לא רק שבמקום להביע נאמנות למדינה ולחוקיה, זיני מביע נאמנות לדרג הנבחר. שהרי מעל לכל יש אג'נדה. וזיני יהיה נאמן בראש ובראשונה לרבניו. וזה מי שנמצא בראשות השב"כ. וזה מה שמרבית התקשורת עוד לא התחילה להבין, ועוד לא התחילה להסביר לציבור. נ.ב. שופטי בג"ץ שדנו בעתירה נגד מינוי זיני לראשות השב"כ, קיבלו מעו"ד נהוראי הפנייה לקטע הווידאו הזה. נראה שגם הם לא הבינו אז, מה הם מכשירים.

ראש השב"כ דוד זיני מסוכן למדינה הרבה יותר ממה שמבינים. צפו בווידאו המצורף, שבו דודו של זיני מסביר למעשה, איך זיני הסתיר את עמדותיו האמיתיות במשך 30 שנה, כדי להתקדם. צפו ותבינו מה פספסו ועדת גרוניס, שופטי בג"ץ והתקשורת המרכזית לגבי זיני. ובהרחבה: כולם מדברים על דברי זיני על היותו "נאמן לדרג הנבחר" (במקום למדינה ולחוקיה), אבל הרבה פחות מדברים על משפט נוסף שאמר בהקלטה שפורסמה: "יש לי מנוע פנימי, יש לי תפיסות עולם... יש לי אג'נדה, אני רוצה לקדם אותה, זו זו האחריות שלי...". ומהי אותה "תפיסת עולם"? מהי אותה "אג'נדה" שזיני רוצה כל כך לקדם, שזו ממש "האחריות" שלו? זה מתחיל בזיני שגדל על ברכי תפיסת חסידות קוק / חצר טאו המשיחית - שחותרת לכונן מדינת הלכה כדי לממש את "חזון הגאולה", ורואה בישראל הליברלית והדמוקרטית אויב שימנע את מימוש החזון - וזה ממשיך בהסתרה של התפיסות האלה בדיוק. לפני כמה חודשים ראיינתי את עו"ד יאיר נהוראי, חוקר חסידות קוק, שסיפר לי את הדבר המדהים הבא: דודו של דוד זיני, הרב אליהו רחמים זיני, רב ידוע בעולמות המשיחיים, סיפר בישיבת הסדר שאחיינו דוד זיני - זה שבדיוק נודע על ההחלטה למנותו לראשות השב"כ - שמר בשקט במשך שנים רבות על עמדותיו האמיתיות, כי הוא פחד שלא יקדמו אותו. אותו רב ממליץ לשומעיו בישיבת ההסדר, לנהוג באותו אופן. אחרי הראיון נהוראי שלח לי לינק לדברים של דודו של זיני, שנאמרו בשיעור לפני כשנה, שבועות ספורים לאחר החלטת נתניהו על המינוי. באותו שיעור הוא דיבר על "המאבק להגברת הזהות היהודית". נזכיר שמרכיב מרכזי בקידום משנת חסידות קוק/חצר טאו, הוא התברגות בעמדות מפתח בכירות, ומשם מצופה מהם לקדם את אג'נדת "חזון הגאולה". לקראת סוף השיעור, אמר דודו של ראש השב"כ (וידאו מצורף): "כל מי שיכול לפחות להתברג במקום, קודם כל לסתום את הפה זמן מה, אם צריך. אחיין שלי היה צריך לסתום את הפה 30 שנה, אז אפשר לסתום את הפה 5 או 6 שנים. ואחרי שאתם תופסים עמדה, אז להתחיל לדבר... תגיד לי, במה אתה יהודי? רבותיי תילמדו דבר אחד, מה שאנחנו חושבים, לא צריך להגיד תמיד בקולי קולות". אז אולי כדאי שראש השב"כ זיני יסביר לציבור על מה בדיוק "סתם את הפה במשך 30 שנה"? מה בדיוק האג'נדה המלאה שלו? והמסקנה היא בלתי נמנעת: זה לא רק שבמקום להביע נאמנות למדינה ולחוקיה, זיני מביע נאמנות לדרג הנבחר. שהרי מעל לכל יש אג'נדה. וזיני יהיה נאמן בראש ובראשונה לרבניו. וזה מי שנמצא בראשות השב"כ. וזה מה שמרבית התקשורת עוד לא התחילה להבין, ועוד לא התחילה להסביר לציבור. נ.ב. שופטי בג"ץ שדנו בעתירה נגד מינוי זיני לראשות השב"כ, קיבלו מעו"ד נהוראי הפנייה לקטע הווידאו הזה. נראה שגם הם לא הבינו אז, מה הם מכשירים.

Or-ly Barlev 🎗 אור-לי ברלב

18,910 görüntüleme • 2 ay önce

שלושה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "בשביל להיערך לאתגר האיראני צריך את צה"ל במיטבו, במיוחד את חיל האוויר, אבל הטייסים הגיבורים שלנו כבר אמרו: אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה" ב-8 ביולי 2023, האלוף (במיל.) נׂעם תִּיבּוֹן, הנימנה על ראשי קבוצת "חומת מגן לדמוקרטיה" המשתתפת במחאה נגד הרפורמה המשפטית, נשא נאום בהפגנה בחיפה, בה שיבח את הטייסים אשר הודיעו שלא יטוסו עבור "דיקטטורה". להלן תוכן נאומו: לוחמות ולוחמים, ערב טוב. זה כבוד עצום עבורי לבא לדבר איתכם כאן בהפגנה האדירה שלכם כאן בקריות. אנחנו ננצח. אתם יודעים, אתם יודעים, הממשלה הרעה הזאתי פוגעת בביטחון של מדינת ישראל, פוגעת בביטחון של כולנו. הנאשם [ראש הממשלה בנימין] נתניהו מרבה לדבר על האתגר האיראני. אז תנו לי להסביר לכם מה זה אומר להיערך לאתגר האיראני. דבר ראשון - תיאום מלא עם ארה"ב, אבל בינתיים [נשיא ארה"ב ג'ו] ביידן לא מזמין את ביבי [נתניהו], ובצדק, כי הוא יודע שביבי שקרן בן שקרן. הדבר השני, הדבר השני - בשביל להיערך לאתגר האיראני צריך את צה"ל במיטבו, במיוחד את חיל האוויר, אבל הטייסים הגיבורים שלנו כבר אמרו: אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה. אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה. תנו לי, תנו לי, בשמי וגם בשמכם להצדיע לטייס הגיבור אודי אורי שנפצע באילון [נפצע בתחילת יולי בעינו מפגיעה ישירה של מכת"זית במהלך הפגנה נגד הממשלה]. אנחנו מצדיעים לך, אתה גיבור. אף מכת"זית לא תעצור אותנו. אף מכת"זית לא תעצור אותנו. הדבר השלישי - בשביל לנצח במלחמה, ואני שרתתי בהרבה מלחמות, זה אולי מובן מאליו, אבל בשביל לנצח במלחמה צריך אחדות בעם. אחדות בעם. והממשלה הרעה הזאתי קורעת את העם. קורעת את העם. ואנחנו לא ניתן לזה. אני, אני רוצה לדבר איתכם על משהו שממש כואב לי באופן אישי, ואני יודע שגם לכם הוא כואב, כי אתם, הילדים שלכם, והנכדים שלכם משרתים בצבא. והממשלה הרעה הזאתי פוגעת בצה"ל. הנאשם [נתניהו], מצד אחד כל הזמן הולך להצטלם עם חיילים, אבל השרה [להתיישבות והמשימות הלאומיות] הפושעת [אורית] סטרוק מקללת את הרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי], וביבי לא מפטר אותה. הוא היה צריך לפטר אותה. אני אגיד להם גם עוד משהו שכואב לי ברמה האישית. אתם יודעים, לפני כחודש [3 ביוני 2023], נהרגו לנו שני לוחמים ולוחמת בתקרית קשה בגבול הדרום. עוד לפני שקברו אותם, הנבלות בערוץ 14 שפכו את הדם שלהם, וכל השרים שתקו, ולא אמרו מילה. תנו לי להזכיר לשר הביטחון יואב גלנט, שהוא שר הביטחון בזכותנו. אם זה היה תלוי בביבי וב[שר המשפטים] יריב לוין, הוא כבר היה מפוטר. אתה שר הביטחון בזכותנו. איך אתה שותק על דברים כאלה? תתחיל לשמור על החיילים. אתם יודעים, ביטחון זה גם ביטחון אישי. אז לקחו עבריין [השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר] ושמו אותו אחראי על המשטרה, ובן גביר וביבי שבממשלה הקודמת בכל פיגוע רקדו על הדם כמו עופות טורפים, אז בממשלה הזאתי יש לנו יותר פיגועים, יותר הרוגים, יותר הרוגים במגזר הערבי, יותר פרוטקשיין, אין משילות, יש ברדק, והעבריין בן גביר, שר הפיתות, עסוק רק בדבר אחד - להרוס את המשטרה, להרוס את המשטרה. וזו ההזדמנות גם להגיד לשוטרים, אנחנו אלה ששומרים עליכם, אנחנו אלה ששומרים עליכם שלא תפעילו אלימות כנגד מפגינים שמפגינים להגנת המדינה. שלא תעיזו. חברים, זה לא יעזור להם, כמו שניצחנו בהצבעה בכנסת, וכמו שניצחנו בלשכת עורכי הדין, אנחנו ננצח במאבק הזה, אנחנו ננצח כי אנחנו נילחם נגד הממשלה הרעה הזאתי ביום ובלילה. כל מה שצריך אנחנו נעשה, אנחנו נחושים, אנחנו הרוב, ואנחנו ננצח. איזה אנרגיה אדירה יש פה. זה היה כבוד עצום בשבלדבר בפניכם. תכוננו לשבוע, יהיה לנו הרבה עבודה, ואנחנו ננצח. תודה רבה. סימוכין: כתבות קודמות חמישה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "במלחמת האזרחים בארה”ב נהרגו מאות אלפים... אני מקווה שאנחנו לא נגיע לזה, אבל אין ספק, שהמאבק כאן הוא מאבק קשה מאוד". סימוכין: שלושה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "הטייסים, הגיבורים שלנו, שכבר אמרו מזמן: ‘אנחנו בשביל דיקטטורה לא נטוס לאיראן’ [לתקוף את מתקני הגרעין], הם הגיבורים האמיתיים". סימוכין: שלושה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר - אתר חדשות של הממשל האיראני מצטט את אלון בן דוד, האלופים (מיל.) יצחק בריק ונועם תיבון והתקשורת הישראלית, בדיווח לפיו כשירות חיל האוויר מתדרדרת לכדי אי מוכנות למלחמת פתע בגין הפסקת ההתנדבות למילואים, וכי מדיניות הממשלה "הצליחה לפרק את הצבא". סימוכין: נובמבר 2019 – אלוף (מיל.) נועם תיבון: "החיים בעזה קשים ביותר, ביוב, צפיפות, אבטלה, תשתיות קורסות; [צריך לקדם ברצועת עזה] פרויקטי תעסוקה גדולים ליצירת אווירה אחרת; לעקוף את חמאס בפרויקטים האלה: נמל [ימי], תשתיות ביוב ומים; יש לעשות זאת בתוכנית סדורה עם מצרים, סעודיה וארה"ב. סימוכין:

שלושה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "בשביל להיערך לאתגר האיראני צריך את צה"ל במיטבו, במיוחד את חיל האוויר, אבל הטייסים הגיבורים שלנו כבר אמרו: אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה" ב-8 ביולי 2023, האלוף (במיל.) נׂעם תִּיבּוֹן, הנימנה על ראשי קבוצת "חומת מגן לדמוקרטיה" המשתתפת במחאה נגד הרפורמה המשפטית, נשא נאום בהפגנה בחיפה, בה שיבח את הטייסים אשר הודיעו שלא יטוסו עבור "דיקטטורה". להלן תוכן נאומו: לוחמות ולוחמים, ערב טוב. זה כבוד עצום עבורי לבא לדבר איתכם כאן בהפגנה האדירה שלכם כאן בקריות. אנחנו ננצח. אתם יודעים, אתם יודעים, הממשלה הרעה הזאתי פוגעת בביטחון של מדינת ישראל, פוגעת בביטחון של כולנו. הנאשם [ראש הממשלה בנימין] נתניהו מרבה לדבר על האתגר האיראני. אז תנו לי להסביר לכם מה זה אומר להיערך לאתגר האיראני. דבר ראשון - תיאום מלא עם ארה"ב, אבל בינתיים [נשיא ארה"ב ג'ו] ביידן לא מזמין את ביבי [נתניהו], ובצדק, כי הוא יודע שביבי שקרן בן שקרן. הדבר השני, הדבר השני - בשביל להיערך לאתגר האיראני צריך את צה"ל במיטבו, במיוחד את חיל האוויר, אבל הטייסים הגיבורים שלנו כבר אמרו: אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה. אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה. תנו לי, תנו לי, בשמי וגם בשמכם להצדיע לטייס הגיבור אודי אורי שנפצע באילון [נפצע בתחילת יולי בעינו מפגיעה ישירה של מכת"זית במהלך הפגנה נגד הממשלה]. אנחנו מצדיעים לך, אתה גיבור. אף מכת"זית לא תעצור אותנו. אף מכת"זית לא תעצור אותנו. הדבר השלישי - בשביל לנצח במלחמה, ואני שרתתי בהרבה מלחמות, זה אולי מובן מאליו, אבל בשביל לנצח במלחמה צריך אחדות בעם. אחדות בעם. והממשלה הרעה הזאתי קורעת את העם. קורעת את העם. ואנחנו לא ניתן לזה. אני, אני רוצה לדבר איתכם על משהו שממש כואב לי באופן אישי, ואני יודע שגם לכם הוא כואב, כי אתם, הילדים שלכם, והנכדים שלכם משרתים בצבא. והממשלה הרעה הזאתי פוגעת בצה"ל. הנאשם [נתניהו], מצד אחד כל הזמן הולך להצטלם עם חיילים, אבל השרה [להתיישבות והמשימות הלאומיות] הפושעת [אורית] סטרוק מקללת את הרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי], וביבי לא מפטר אותה. הוא היה צריך לפטר אותה. אני אגיד להם גם עוד משהו שכואב לי ברמה האישית. אתם יודעים, לפני כחודש [3 ביוני 2023], נהרגו לנו שני לוחמים ולוחמת בתקרית קשה בגבול הדרום. עוד לפני שקברו אותם, הנבלות בערוץ 14 שפכו את הדם שלהם, וכל השרים שתקו, ולא אמרו מילה. תנו לי להזכיר לשר הביטחון יואב גלנט, שהוא שר הביטחון בזכותנו. אם זה היה תלוי בביבי וב[שר המשפטים] יריב לוין, הוא כבר היה מפוטר. אתה שר הביטחון בזכותנו. איך אתה שותק על דברים כאלה? תתחיל לשמור על החיילים. אתם יודעים, ביטחון זה גם ביטחון אישי. אז לקחו עבריין [השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר] ושמו אותו אחראי על המשטרה, ובן גביר וביבי שבממשלה הקודמת בכל פיגוע רקדו על הדם כמו עופות טורפים, אז בממשלה הזאתי יש לנו יותר פיגועים, יותר הרוגים, יותר הרוגים במגזר הערבי, יותר פרוטקשיין, אין משילות, יש ברדק, והעבריין בן גביר, שר הפיתות, עסוק רק בדבר אחד - להרוס את המשטרה, להרוס את המשטרה. וזו ההזדמנות גם להגיד לשוטרים, אנחנו אלה ששומרים עליכם, אנחנו אלה ששומרים עליכם שלא תפעילו אלימות כנגד מפגינים שמפגינים להגנת המדינה. שלא תעיזו. חברים, זה לא יעזור להם, כמו שניצחנו בהצבעה בכנסת, וכמו שניצחנו בלשכת עורכי הדין, אנחנו ננצח במאבק הזה, אנחנו ננצח כי אנחנו נילחם נגד הממשלה הרעה הזאתי ביום ובלילה. כל מה שצריך אנחנו נעשה, אנחנו נחושים, אנחנו הרוב, ואנחנו ננצח. איזה אנרגיה אדירה יש פה. זה היה כבוד עצום בשבלדבר בפניכם. תכוננו לשבוע, יהיה לנו הרבה עבודה, ואנחנו ננצח. תודה רבה. סימוכין: כתבות קודמות חמישה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "במלחמת האזרחים בארה”ב נהרגו מאות אלפים... אני מקווה שאנחנו לא נגיע לזה, אבל אין ספק, שהמאבק כאן הוא מאבק קשה מאוד". סימוכין: שלושה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "הטייסים, הגיבורים שלנו, שכבר אמרו מזמן: ‘אנחנו בשביל דיקטטורה לא נטוס לאיראן’ [לתקוף את מתקני הגרעין], הם הגיבורים האמיתיים". סימוכין: שלושה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר - אתר חדשות של הממשל האיראני מצטט את אלון בן דוד, האלופים (מיל.) יצחק בריק ונועם תיבון והתקשורת הישראלית, בדיווח לפיו כשירות חיל האוויר מתדרדרת לכדי אי מוכנות למלחמת פתע בגין הפסקת ההתנדבות למילואים, וכי מדיניות הממשלה "הצליחה לפרק את הצבא". סימוכין: נובמבר 2019 – אלוף (מיל.) נועם תיבון: "החיים בעזה קשים ביותר, ביוב, צפיפות, אבטלה, תשתיות קורסות; [צריך לקדם ברצועת עזה] פרויקטי תעסוקה גדולים ליצירת אווירה אחרת; לעקוף את חמאס בפרויקטים האלה: נמל [ימי], תשתיות ביוב ומים; יש לעשות זאת בתוכנית סדורה עם מצרים, סעודיה וארה"ב. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

82,101 görüntüleme • 8 ay önce