Video wird geladen...

Video konnte nicht geladen werden

Zur Startseite

חייל מילואים ואשתו ההריונית נזרקו מביתם - וישנים בחוף תומר אבוחסירה, פצוע צה"ל, עזב ב-7 באוקטובר את חייו האזרחיים ויצא להתנדב כחוקר בכיר במילואים. מטבע הדברים לא ניתן לפרט על פעולותיו, אך מדובר בשירות רצוף שנמשך כשנתיים. כשחזר לביתו גילה כי עליו לפנות את הדירה באופן מיידי. על פי...

22,805 Aufrufe • vor 7 Monaten •via X (Twitter)

0 Kommentare

Keine Kommentare verfügbar

Kommentare vom Original-Post werden hier angezeigt

Ähnliche Videos

סיפור שיפתיע אתכם ממש אבל יושבת לי בתור לרופא בוכה מכאבים כל האיפור מרוח לי על הפרצוף נראית כמו רקון עם תסמונת כלשהי. כי הבוקר שוב החריפו הכאבים ביד שלי שעברה ניתוח אחרי שברים קשים לפני שנה. שוב הפנו אותי בתור מזורז לאורתופד, שוב נתנו לי מרשם לאנטי דלקתי כי שוב חזרה לי הדלקת הכרונית שעושה לי כאבים של השטן בזמן שאני מחכה לבדיקות mri כדי לבדוק מה קורה עם הרצועה. בקיצור סיימתי, אז יושבת בתור לבית מרקחת בוכייה סובלת מכאבים באמת באמת נוראיים. מגיע איש טוב לב כמובן מלא בנתינה ואהבה, ושואל אותי למה בכיתי. עניתי לו ״כי כאב לי ממש-״ עוד לא סיימתי את המשפט והוא אמר לי ״לא את לא מבינה, שאלתי כי ראיתי שאת בוכה אז אמרתי שזה בטח כי את שמנה קצת״ הוא אמר בזמן שהדגים עם הידיים המחשה של הבטן הגדולה שלי והוסיף: ״אז אם את רוצה לרזות שתדעי…״ עצרתי אותו ואמרתי ״לא צריך זה בסדר תודה״ מי שמכיר אותי כבר יודע שזו לא הפעם הראשונה, לא השנייה, לא המאה וגם כנראה לא האחרונה שזרים מטיפים, ממליצים לי המלצות, מעירים או מתערבים. כמעט אף פעם אני לא מצליחה להיות ״לא נחמדה״ ולהציב גבול, במיוחד כשמדובר באדם מבוגר שאין לי כוח לחנך. אני צריכה לעבוד על זה ולהשתפר בהצבת גבולות ואני יודעת. אז למרות שסירבתי בעדינות הוא המשיך: ״תלכי לחוות התבלינים, לסכרת ולהרזיה את נוסעת ושלושה חודשים את יורדת 25 קילו״. הוא סיים לשפוך את שעל ליבו, סינן לעברי ״חבל חבל״, והמשיך ביום שלו. חחחחחחחחחחח כבר מזמןןןןןן שאני לא נפגעת מזרים הזויים כאלה ברחוב. סיפרתי לאמא שלי ונקרעתי מצחוק, כי זר פשוט לא יבין. זר לא יבין איך זה להתקיים במרחב הציבורי ולקבל המלצות רפואיות על בסיס יום יומי *כל פעם* שיוצאת מהבית - כי אני שמנה. זר באמת באמת לא יבין את הכמויות על כמויות של אנשים כאלה שמגיעים ומטיפים לי מבלי לדעת עליי כלום ושום דבר. והפעם זה היה כבר ממש קורע, כי הוא כפה את העצה המהממת שלו תוך כדי שאני בוכה וסובלת מכאבים ולמרות שאמרתי שאני לא מעוניינת. באמת אבל באמת נשגב מבינתי איך אדם מרשה לעצמו להתנהג ככה. באמת. עזבו את זה שאני אחרי אשפוז במחלקת הפרעות אכילה, מתמודדת נפש ומטופלת בין היתר גם אצל דיאטנית, עושה תהליך ועובדת על עצמי כדי לשמור על הבריאות הנפשית והפיזית שלי. באמת עזבו, זה בכלל לא משנה אפילו. גם אם הייתי רוצה את העצה הזו - הדרך שבה אנשים מרשים לעצמם להתנהל מול אדם זר נטו כי הוא שמן שבחר לצאת מהבית, זו חוצפה ברמה כבר ממש מגוחכת. וזה כמובן, עלול לעשות הרבה יותר נזק מאשר תועלת. ואני לא כותבת את זה ממקום פגיע חלילה. גם אין לי מסר חשוב פה, הרי אנשים כאלה ימשיכו להעיר לאחרים לא משנה מה יגידו להם - אני לא אצליח לחנך אותם וגם ויתרתי מזמן על לנסות. סתם משתפת כדי שמי שאולי לא מבין כמה זה נפוץ, יקרא את הפוסט שלי ויבין - אני לא יכולה לצאת מהבית בלי שזרים ניגשים אליי ככה. לא קורה מצב כזה שאני פשוט מתקיימת בעולם ואין למישהו משהו לומר. זהו, פרקתי יום טוב וניפגש בחוות התבלינים ❤️‍🩹 (התחלתי את הפוסט בלכתוב שתופתעו, הופתעתם? לא? אחלה גם אני לא) הספקתי סתם בשביל הקטע להקליט את החלק האחרון של השיחה, מתלבטת אם להתחיל אוסף של כאלה.

Maya Lee

10,478 Aufrufe • vor 6 Monaten

ארז קלדרון: אני ארז קלדרון. היום החלטתי לשתף את הסיוט שאני עובר מאז שחטפו אותי לעזה. ב-7 באוקטובר, כמה ימים לפני יום ההולדת ה-12 שלי, נחטפתי לעזה. מחבלים התנפלו עליי וגררו אותי בכוח בלי נעליים ובלי בכלל להבין מה קורה מסביבי. לקחו אותי מהמשפחה שלי. ניסיתי לחפש את אבא שלי, אבל כל מה שראיתי היו מחבלים עם נשקים וגופות זרוקות על הרצפה. תארו לכם איך הרגשתי שהפרידו אותי מאבא שלי כשכולו מכוסה בדם מהמכות שהמחבלים הכו אותו. זה רגע שלא עוזב אותי. אני זוכר את המבט שלו כשכל הגוף שלו היה פצוע ומדמם, ורואה איך לוקחים אותי ממנו. הוא הסתכל לי בעיניים ולא יכל לעשות כלום. אני לא יכול לשכוח את הפחד. כל מה שרציתי זה לצעוק "אבא, תציל אותי!" אבל אפילו את זה לא יכולתי. הרגשתי שאני רוצה לצעוק ולא יכול. רק לחשתי לעצמי אבא אבא והרגשתי שעוד רגע אני מתעלף. סביבי היו מחבלים עם נשקים, והם לא הסכימו לי לצעוק, לא לבכות, רק לשתוק. כשהגענו לעזה, המון אנשים התנפלו עליי. הרגשתי שהם רוצים להרוג אותי. לא הבנתי איך זה קרה לי, מה ילד בגילי אמור לעשות? כשהייתי בשבי, שמעתי ברדיו את אמא שלי בוכה ואומרת כמה היא מתגעגעת אליי. רציתי לבכות אבל היה אסור לי, רציתי לחבק אותה, אבל לא יכולתי. הקול שלה נתן לי קצת כוח להמשיך, לדעת שלא שכחו אותי. אחרי 52 ימים בשבי, אני ואחותי סהר שוחררנו, אבל אבא שלי עדיין בעזה. אני לא מפסיק לחשוב עליו. אם הוא שם לבד, כמו שאני הייתי? אם הוא יודע שאנחנו כל יום נלחמים עליו. שלשום שמעתי שמחבלים רצחו 6 חטופים. אני לא יכול להפסיק לחשוב על זה. אני לא רוצה שאבא שלי יהיה הבא בתור. עוד חודשיים יש לי בר מצווה, והחלום שלי הוא שאבא יעמוד לידי ויחבק אותי. אני לא יכול לדמיין חיים בלי אבא. אני רועד מפחד שיגידו לי שקרה לו משהו שאני אאבד אותו. אני לא יכול לחשוב על החיים שלי בלי אבא. אני לא רוצה לגדול יתום. רגע לפני שלקחו אותי ממנו הוא אמר לי ״ארז אני אוהב אותך אל תדאג יהיה בסדר״. בבקשה, תשתפו את מה שאני כותב ותפיצו את הפוסט והסרטון שלי. אולי זה יגיע לאבא שלי, כמו שהקול של אמא הגיע אליי כשהייתי בשבי. אולי זה יעזור להציל אותו ולהחזיר אותו הביתה. אני רק ילד שרוצה את אבא לידו, אני לא מבקש הרבה – רק את אבא חזרה. בבקשה, תשתפו. למעני, למען כל הילדים שרוצים את ההורים שלהם בחזרה, למען כל המשפחות שמחכים שכולם יחזרו. אני מבטיח לעדכן כאן את כל העוקבים כשאבא יחזור 🙏💔

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

89,333 Aufrufe • vor 2 Jahren

ביקשו ממני לעזור ולהפיץ: שלום לכולם, אני הבחורה שנצעק לעברה "יא בטטה" בסרטון שכולכם ראיתם. רציתי לשתף את הצד שלי, כי מאחורי הקריאה הפוגענית הזו יש סיפור של כאב, פגיעה והשפלה – פיזית ונפשית. יצאנו מהאצטדיון, והמשטרה ליוותה אותנו לעבר הרכבת הקלה. פתאום, בלי שום התרעה, הם התחילו לרדוף אחרי אוהדים ולהכות אותם. אני נמצאת כרגע בשיקום – לפני חודשיים נקעתי את שתי הברכיים שלי, הייתי על כיסא גלגלים ועכשיו עם קביים. אני עדיין מתמודדת עם כאבים איומים, אז כמובן שלא יכולתי לרוץ. כשכולם התחילו לברוח, אני פשוט המשכתי ללכת באיטיות, זזתי קצת הצידה כדי שלא ידרכו עליי. ואז הגיע שוטר, דחף אותי בחוזקה וצרח עליי "יא בטטה". הדחיפה גרמה לי לכאבים בגב ובעקב, לא הצלחתי לישון בלילה, תחושות של הקאה, חרדה. ניגשתי אליו, ביקשתי את שמו. הוא הסתכל לי בעיניים, רעול פנים, וסירב להזדהות. אמר לי "תתקדמי מפה יא בטח'ה, יא שמנה, יא ענקית". השוטרים שלצידו הסתכלו ולא הבינו למה הוא מדבר אליי ככה. הגשתי תלונה למח"ש. אני יודעת שיש מצלמות ברכבת הקלה שתיעדו את הפגיעה הפיזית, וגם הסרטון שתיעד את ההשפלה המילולית. אני מתמודדת כבר 11 שנים עם הפרעות אכילה קשות. אני כל הזמן מנסה להבין למה הוא אמר דווקא לי את זה. ממתי מידה מדיום או לארג' היא "בטטה"? אני שמחה שזה לא נאמר למישהי אחרת, אבל זה לא מנחם. אני לא עשיתי לו שום דבר. לא פניתי אליו, לא דיברתי אליו. רק ניסיתי ללכת הביתה. אני מבקשת – אם מישהו יכול לעזור לי לזהות את השוטר הזה, זה חשוב לי מאוד. לאף אדם לא מגיע להיפגע בגלל המראה שלו או המשקל שלו. תודה רבה לכל מי שתומך ומקשיב

Roi Zaga

13,065 Aufrufe • vor 11 Monaten

איל ולדמן מספר על שיחתו עם הרצי הלוי, שהיה הרמטכ"ל ב-7 באוקטובר 2023: "הוא [הרצי הלוי] אומר, לא ידענו, לא היינו ערוכים, נתתי הוראות, חלקן לא מולאו, נתתי הוראות לאוגדה [אוגדת עזה], לנוע קדימה, לחכות על הגדר, הם פחדו שיהיו מארבים, אז הם לקחו צעד אחד אחורה" ב-25 ביוני 2026, ערוץ 13 שידר ראיון שערך עמרי אסנהיים עם איל ולדמן. בהקדמה לראיון נכתב: "עמרי אסנהיים בארוחה אינטימית וריאיון אחד על אחד עם המיליארדר איל וולדמן, שלא מפסיק להאמין בשלום גם אחרי שבתו נרצחה בשבעה באוקטובר. הוא ידבר על החיים החדשים שלו ועל בת הזוג שצעירה ממנו ב-40 שנה". להלן קטע מהראיון: איל ולדמן: אצל [הרמטכ"ל ב-7 באוקטובר 2023] הרצי [הלוי] זה סיפור אחר. עמרי אסנהיים: מה? איל ולדמן: הרצי [הלוי] בא בראש אחר, אני תמיד נותן שעה, זה גם כן הרבה זמן אצלי שעה. אז הוא ביקש שעתיים, אמרתי בסדר ניתן לו שעתיים. בסוף היינו שלוש וחצי שעות ביחד. עמרי אסנהיים: וואו. איל ולדמן: והוא אומר, לא ידענו, לא היינו ערוכים, נתתי הוראות, חלקן לא מולאו, נתתי הוראות לאוגדה [אוגדת עזה], לנוע קדימה, לחכות על הגדר, הם פחדו שיהיו מארבים, אז הם לקחו צעד אחד אחורה. ואז הסתבר לי שהקמ"ן [קצין המודיעין] של אוגדת עזה, הוא עדיין קצין בצבא קבע. הקמ"ן של אוגדת עזה עדיין קצין בצבא. אני אומר לו, איך יכול להיות? עמרי אסנהיים: להרצי [הלוי]? איל ולדמן: כן. למה לא הדחת אותו? הוא אומר לי, אני המלצתי. אני אומר לו, מה זה המלצת? אתה הרמטכ"ל, תדיח. אתה לא צריך להמליץ, אתה הרמטכ"ל, אתה לא ממליץ. [הרצי הלוי אמר] לא, אני, זה. עכשיו אני חושב שמאיפה שזה בא, כי הוא לא הדיח את עצמו. אני אומר לו, גם אתה, אתה צריך ללכת, ושוב, אחרי חודשיים היית צריך לעזוב את הצבא, כי יש לך פה בראש, לא משנה מה אתה חושב וגם איפה פעולות אתה עושה, יש לך פה בראש שאתה אחראי למחדל הגדול הזה. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

28,655 Aufrufe • vor 3 Monaten

יש לי בעיה אחת עם תלונות של אונס, והיא שנשים שנאנסות ומתארות את החוויה שלהן "בדיעבד" מעידות לא רק על ה"אנס", אלא גם על עצמן. עוז זהבי הוא סלב. מה חשבת שתקבלי ממנו בהפרש של 20 שנה מהטינדר? עוזבת רגע את העובדה שטינדר ידוע בשל המאצ'ים שלו בין בני אדם, ולא קידום מטרות דיונים אנתרופוסופיים... אבל מה ציפית, בשיא הרצינות!? גם את רואה שהוא חרמן ו"לא מפסיק לרצות סקס"... לא חשבת לעזוב את המקום??! את לא ילדה בת 17! שעומדת לך הזכות להגיד "אני חסרת ניסיון". אם את נשארת שם, ואת לא טוענת שסימם אותך, או שהיית שיכורה וחסרת אונים... והיה לך את הקומון סנס הבסיסי ללכת מהמקום - סליחה - אבל כל טראומה כאן היא לא רק עליו אלא *גם עלייך*. ואני לא יכולה כבר לשמוע את "הוא הכריח אותי" או "הוא הפעיל עליי מניפולציות". ידעת היטב למה הגיעה, ואם את לא יודעת להנות, אל תתקרבי למקומות האלה. אני פתאום מתחילה להעריך גרופיות משנות ה60-90 שידעו להנות מהסקס עם סלבים מבלי לבכות אח"כ. נ.ב כל סיפור שכזה על אונס לא רק שמטשטש את הגבולות בין "מהו אונס" ומה לא.. אלא גם פשוט משית יחס דוחה ומזלזל כלפי נשים ש*כן עוברות אונס מזעזע*ז, וזה הדבר היחיד שעומד לנגד עיניי כן. די כבר!!!!! עם סיפורי "אין לי עמוד שדרה מספיק חזק וקיבלתי טראומה אחרי שבועיים שהרסה לי את כל הקריירה שעדיין לא התחלתי לבנות" 🤮 נשבר לנו מהחינוך הקלוקל הזה שרק מחזיר נשים אחורה בזמן.. אם כבר פמיניסטיות צריכות לבכות על משהו, שיבכו על הורים "ליברליים" מחורבנים שלא יודעים לחנך.

🎗מעצבנת תודעה 🎗

62,680 Aufrufe • vor 5 Monaten