Video wird geladen...

Video konnte nicht geladen werden

Zur Startseite

חקירת מח״ש. זה מה שיקבל השוטר הנכבד שהחליט לקחת את החוק לידיים, לקרוא לנו ״מיסיונרים״, להחרים לנו רכוש ולהעיף אותנו מהשטח רק כי חוזרים בתבונה שמעודדת גיוס והשכלה לא מתאימה לתפיסת עולמו. את דוכן התפילין שעמד ממול הוא לא פינה. שיסביר לחוקרים למה. אנחנו חוזרים לירושלים ביום חמישי.

NaorNarkis's profile picture

Naor Narkis נאור נרקיס

23,216 subscribers

11,048 Aufrufe • vor 1 Jahr •via X (Twitter)

LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 Kommentare

Keine Kommentare verfügbar

Kommentare vom Original-Post werden hier angezeigt

Ähnliche Videos

כל מילה וכל אות של גלית חמי, עורכת כלכליסט, הבוקר בכנס החירום של ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל, ״בלי תקשורת חופשית אין דמוקרטיה״: תסלחו לי, אבל אנחנו יושבים כאן ומדברים לעצמנו. מסבירים לעצמנו את מה שאנחנו יודעים, ולועסים את אותו מסטיק משומש כבר 3 שנים. בחוץ יורקים עלינו, מגדפים אותנו, מכנים אותנו בשמות גנאי, מאיימים על חיינו, משרדי ממשלה מחרימים אותנו, "מסיבות עיתונאים" מתקיימות בלי עיתונאים, בלי שאלות, בלי תשובות. ראש הממשלה ובני משפחתנו לא בוחלים בעלבונות אישיים כלפי עיתונאים. הטחת האשמות שקריות על כל מי שאינו מתיישר עם האינטרסים האישיים שלהם. לא של המדינה, לא של האזרחים - עם האינטרסים האישיים שלהם. הפכו את כולנו ממשרתי ציבור - לאויבי העם. ומה אנחנו? אנחנו לא מבינים את גודל האסון. אנחנו לא מוטרדים מספיק מהעובדה שהעיתונות האמיתית במדינה שלנו הולכת ונכחדת. הולכת ונדחקת לטובת עיתונות מטעם, שידורי תעמולה, ומכונות רעל בתחפושת של עיתונות. וכן - מי שעובד בערוץ 14 הוא לא עיתונאי. וגם לא פרשן. ואם לא נקום ונעשה מעשה, נהפוך להונגריה על מלא. נהפוך למדינה שבה אין מי שיגן באמת על אזרחיה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמשיך להישאר מאחורי מקלדת או מסך. אנחנו לא יכולים להסתפק בנאומים ולא במאמרי ביקורת, וגם לא בכנסים כאלה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמשיך לשחק בכאילו. ללכת למסיבות עיתונאים בהם לא מאפשרים לנו לשאול שאלות, לנרמל את כל מה שלא נורמלי, או לתת במה לדברי הסתה שמאיימים על שלטון החוק ומוסדות המדינה בשם איזה "איזון" מפוברק. אנחנו צריכים לקום. אנחנו חייבים להשמיע את קולנו מחוץ לאולם הזה. ללכת לדיונים בכנסת ולהשמיע שם את קולנו. ללכת לתקשורת בעולם, להיפגש עם מנהיגים בעולם, לספר לכולם בקולנו מה קורה פה. להשתמש בכלים שיש לנו ביד: מודעות, שלטי חוצות, להחשיך מסכים. כן, להחשיך מסכים! כי אם אנחנו לא נעשה את זה - יכפו את זה עלינו. זה התפקיד הכי חשוב שיש לנו היום. אסור לנו להיות הדור שיכשיר את ההשתקה. שיחשיך את המסכים. לא רק בשבילנו, אלא גם לטובת הדורות הבאים של העיתונות. חייבים לקום ולעשות. גלית חמי ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל
3:06

כל מילה וכל אות של גלית חמי, עורכת כלכליסט, הבוקר בכנס החירום של ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל, ״בלי תקשורת חופשית אין דמוקרטיה״: תסלחו לי, אבל אנחנו יושבים כאן ומדברים לעצמנו. מסבירים לעצמנו את מה שאנחנו יודעים, ולועסים את אותו מסטיק משומש כבר 3 שנים. בחוץ יורקים עלינו, מגדפים אותנו, מכנים אותנו בשמות גנאי, מאיימים על חיינו, משרדי ממשלה מחרימים אותנו, "מסיבות עיתונאים" מתקיימות בלי עיתונאים, בלי שאלות, בלי תשובות. ראש הממשלה ובני משפחתנו לא בוחלים בעלבונות אישיים כלפי עיתונאים. הטחת האשמות שקריות על כל מי שאינו מתיישר עם האינטרסים האישיים שלהם. לא של המדינה, לא של האזרחים - עם האינטרסים האישיים שלהם. הפכו את כולנו ממשרתי ציבור - לאויבי העם. ומה אנחנו? אנחנו לא מבינים את גודל האסון. אנחנו לא מוטרדים מספיק מהעובדה שהעיתונות האמיתית במדינה שלנו הולכת ונכחדת. הולכת ונדחקת לטובת עיתונות מטעם, שידורי תעמולה, ומכונות רעל בתחפושת של עיתונות. וכן - מי שעובד בערוץ 14 הוא לא עיתונאי. וגם לא פרשן. ואם לא נקום ונעשה מעשה, נהפוך להונגריה על מלא. נהפוך למדינה שבה אין מי שיגן באמת על אזרחיה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמשיך להישאר מאחורי מקלדת או מסך. אנחנו לא יכולים להסתפק בנאומים ולא במאמרי ביקורת, וגם לא בכנסים כאלה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמשיך לשחק בכאילו. ללכת למסיבות עיתונאים בהם לא מאפשרים לנו לשאול שאלות, לנרמל את כל מה שלא נורמלי, או לתת במה לדברי הסתה שמאיימים על שלטון החוק ומוסדות המדינה בשם איזה "איזון" מפוברק. אנחנו צריכים לקום. אנחנו חייבים להשמיע את קולנו מחוץ לאולם הזה. ללכת לדיונים בכנסת ולהשמיע שם את קולנו. ללכת לתקשורת בעולם, להיפגש עם מנהיגים בעולם, לספר לכולם בקולנו מה קורה פה. להשתמש בכלים שיש לנו ביד: מודעות, שלטי חוצות, להחשיך מסכים. כן, להחשיך מסכים! כי אם אנחנו לא נעשה את זה - יכפו את זה עלינו. זה התפקיד הכי חשוב שיש לנו היום. אסור לנו להיות הדור שיכשיר את ההשתקה. שיחשיך את המסכים. לא רק בשבילנו, אלא גם לטובת הדורות הבאים של העיתונות. חייבים לקום ולעשות. גלית חמי ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

28,520 Aufrufe • vor 9 Monaten

אלי פיניש מגיב לסערה: ​"יו, איזה טעות. איזה טעות להיות אופטימי במדינה הזאת. תקשיבו, אכלו לי את הראש על הפוסט. ניסיתי להיות קצת אופטימי, להגיד מילה טובה. ​אם הבת שלי תחזור מהקייטנה עם ציור, אני אגיד לה 'כל הכבוד על הציור, איזה יופי של ציור עשית'. מה אני אגיד? מילה טובה. היא טרחה, היא עשתה, היא יצרה. לא, בוא נחשוב רגע מה היו מטרות הקייטנה, גלי, לפני שאני מחמיא לך על הציור. בוא נחשוב רגע מה היה צריך להיות, למה התכוונו בכלל... ניסינו להחליף... מה קרה? ​אנחנו בנויים על אופטימיות. אם לא הייתי אופטימי במקצוע שלי, הייתי נשאר כל החיים שלי בסלון עם בדיחות שחשבתי שהן מצחיקות. יצאתי, ובזכות זה הגעתי לאן שהגעתי – בזכות אופטימיות. איך אפשר שלא? איזה אופציה אחרת יש לנו אם לא להיות אופטימיים? ​משה רבנו היה גדול האופטימיים אם תחשבו על זה. הוא הגיע לים סוף, הוא אמר לעם שלם 'אני אקרע את הים לשניים, אנחנו נעבור בתוך המים'. אלוהים מסתכל עליו: 'הזוי, מה... איפה שמת אותי עכשיו? מה אתה נותן לי את המשימה הזאת? אתה גנוב? אתה לא אופטימי, אתה הזוי, לקחת פטריות'. ​אבל הוא אמר 'מה, אני אצא פארש מול עם שלם?'. הוא עכשיו הבטיח להם. הוא קרע את הים לשניים בזכות האופטימיות של משה. אתם מבינים מה הכוח של אופטימיות? ​מה אמרנו? כמה מילים טובות. אנשים טרחו, אנשים עשו. כל כך מרגש אותנו פתאום קצת אופטימיות? בהופעה שלי אני מארח בעיקר אנשים אופטימיים. פסימיים משלמים טיפה יותר, אז זה טוב לי כי זה מתקזז. יאללה."
1:37

אלי פיניש מגיב לסערה: ​"יו, איזה טעות. איזה טעות להיות אופטימי במדינה הזאת. תקשיבו, אכלו לי את הראש על הפוסט. ניסיתי להיות קצת אופטימי, להגיד מילה טובה. ​אם הבת שלי תחזור מהקייטנה עם ציור, אני אגיד לה 'כל הכבוד על הציור, איזה יופי של ציור עשית'. מה אני אגיד? מילה טובה. היא טרחה, היא עשתה, היא יצרה. לא, בוא נחשוב רגע מה היו מטרות הקייטנה, גלי, לפני שאני מחמיא לך על הציור. בוא נחשוב רגע מה היה צריך להיות, למה התכוונו בכלל... ניסינו להחליף... מה קרה? ​אנחנו בנויים על אופטימיות. אם לא הייתי אופטימי במקצוע שלי, הייתי נשאר כל החיים שלי בסלון עם בדיחות שחשבתי שהן מצחיקות. יצאתי, ובזכות זה הגעתי לאן שהגעתי – בזכות אופטימיות. איך אפשר שלא? איזה אופציה אחרת יש לנו אם לא להיות אופטימיים? ​משה רבנו היה גדול האופטימיים אם תחשבו על זה. הוא הגיע לים סוף, הוא אמר לעם שלם 'אני אקרע את הים לשניים, אנחנו נעבור בתוך המים'. אלוהים מסתכל עליו: 'הזוי, מה... איפה שמת אותי עכשיו? מה אתה נותן לי את המשימה הזאת? אתה גנוב? אתה לא אופטימי, אתה הזוי, לקחת פטריות'. ​אבל הוא אמר 'מה, אני אצא פארש מול עם שלם?'. הוא עכשיו הבטיח להם. הוא קרע את הים לשניים בזכות האופטימיות של משה. אתם מבינים מה הכוח של אופטימיות? ​מה אמרנו? כמה מילים טובות. אנשים טרחו, אנשים עשו. כל כך מרגש אותנו פתאום קצת אופטימיות? בהופעה שלי אני מארח בעיקר אנשים אופטימיים. פסימיים משלמים טיפה יותר, אז זה טוב לי כי זה מתקזז. יאללה."

Gil mishali גיל משעלי

69,635 Aufrufe • vor 5 Monaten

איפה ישנם עוד שקרנים כמו השקרן ההוא? טאוב טוען שאני "מוותר על שלושה לילות שינה בשביל להוכיח את מה שלא נכון, הוא יכול "להוכיח" שהכלב שלך הוא בעצם אבא שלך". אני מאמץ, בשינויים קלים. לא צריך להוכיח שהכלב שלך הוא בעצם אבא שלך. מספיק להוכיח שאתה כלב. ולא צריך שלושה לילות כדי לחשוף את השקרים. מספיק שלוש דקות ועוד יישאר זמן לקרוא את המבזק על ההתעללות האחרונה של ואנס או טרמפ בנתניהו. נדמה שההתהפכות של האליל השני של טאוב על האליל הראשון קצת הוציאה אותו מריכוז ואפילו השקרים לא מה שהיה פעם. קל מדי, כמעט מעליב. תראו איך מפרקים אותו ברגע: מאות מילים טאוב שופך כדי לנסות ולשכנע שהוא לא תמך בעלילה המכונה "הבגידה מבפנים", עלי, על המשפט, תודות לעורך הדין שלו, הטונים הגבוהים שהגיע עם חברים, מאמרים שלו ששם לא הזכיר את התיאוריה, ועל כך שחסם כאלה שתמכו בתיאוריה. "הרייני להבהיר", הוא מנסה לתקף את דבריו, אחרי ש"הבהרתי לו" ועכשיו "אבהיר גם לכם", כדי שגם "יהיה ברשומות", וגם "יישאר ברשת לפרוטוקול". עד כדי כך. שני דברים הוא לא עושה: הראשון: הוא לא אומר מילה על הוידאו שצירפתי מהפודקסט שלו עם אמיר אביב בו משתמש טאוב כפלטרפומה להפצת הקונספירציה האפלה והזדונית. טאוב טוען ש"הוא חתך שאלות שלי שבהן אני מאתגר מרואיינים כדי לברר מה דעתם בנושא, והציג את השאלות כאילו הן עמדתי" אז למה הוא לא שם פה את הקטע הנכון, לתקן את הרושם, בלי לחתוך את השאלות שלו? פשוט כי לא משנה איך היה גוזר, יוצא שלא רק שהוא מסביר בלהט למה תיאוריית הבגידה מבפנים עושה שכל, אלא שכשאביבי מסביר לו למה הוא חושב שזו שטות, טאוב מתווכח איתו הנה, מצורף כאן הקטע עם שוליים רחבים. כולם יוכלו לראות בעצמם איך טאוב מקדם פה את העלילה הזו ואגב כך מטנף את זכרו של אל"מ אסף חממי ז"ל שהוציא את ההוראה להתרחק מהגדר. הדבר השני שהוא לא עושה: הוא לא מראה ולו מקום אחד בו אמר שהוא מתנגד לעלילה הזו. הוא מצרף צילום של ציוץ שלו מפברואר 2025 שאמור להוכיח שהוא התנגד. זה מה שכתוב שם:" אז אמנם חסידי תיאוריית הבגידה אומרים לי שהדיון בקונספציה נועד להסיח את הדעת מהאמת האיומה. אבל אני חולק עליהם. כי גם מי שחושב שהיתה בגידה, לא יכול להזניח את העובדה שכל החשיבה של כל המערכת היתה מבוססת על הנחות לא נכונות. ". הוא לא מתנגד הוא רק אומר שאפשר גם וגם. הוא אומר "עשיתי תכנית שלמה בערוץ שלי, יחד עם ד"ר ליעד לוי, להסביר למה התיאוריה הזאת גם לא סבירה וגם מזיקה". הוא אפילו מצרף את הלינק, אבל הוא בכוונה לא מצרף קטעים כי יודע שלאף אחד לא תהיה סבלנות לבדוק אותו ולגלות שזה בדיוק ההיפך. ממליץ לכל מי שאי פעם ייחס אמינות כלשהי לטאוב, לקחת כדור נגד בחילה ולצפות בשעה המדוברת שם טאוב ולוי מסבירים למה התיאוריה הזו היא גם סבירה וגם מועילה. הנה שני קטעים מתוך הפודקסט. בראשון מגדירים לוי וטאוב את הבגידה מבפנים. "כשאנחנו נגיד את המילה **בגידה**. אנחנו תכוון לפרשנות הבאה. מישהו בדרג בכיר כזה או אחר תאמוות של יהודים על מנת להחליף שלטון." ולאחר מכן מנהלים טאוב ולוי דיון על האם לא רק מי שעמד בקשר עם סינוואר אלא גם ידע על התקפת החמאס ולא עשה דבר הוא בוגד (התשובה- כמובן שכן) בשני- לוי אומר ש"מי שרוצה לחשוב שפרשת המרגל קשורה בזה שצריך לאפשר לחמאס להרוג יהודים כדי להפיל את נתניהו- זה הגיוני לשאול את זה". טאוב, שכמובן מתנגד לכל התיאוריה מוסיף:"זה מי שחושב שהמרגל עבד אצל יחיא סינוואר." ואז, כשלוי מזהיר שצריך לשמור את המחשבות האלה לעצמנו כי פרסום שלהן עלול לתגבר גלים של אנטישמיות, טאוב, שכולם מכירים את דיעותיו נגד דבר השיטנה הזה, מסכים איתו אבל מוסיף, שיהיה ברור שהסכמתו לנקיטת זהירות בתפוצה אינה הסכמתו לכך שמדובר בעלילה:"אבל זה בלי קשר לשאלה אם זה נכון או לא"\ ואז השניים מתחילים בדאילוג קונספירטיבי מהסוג הגרוע והעלוב ביותר, שנקטע פה ושם עם ציפצופים שנועדו כנראה למחוק את השמות של אנשים שטאוב והצוות שלו חששו ששייתבעו דיבה. ובשורה התחתונה- טאוב משקר פה בפעם השלישי ברציפות בטענה שלא טיפח והפיץ ותיגבר והעצים את תיאורית הבגידה מבפנים. צפו ושיפטו בעצמכם.
1:18

איפה ישנם עוד שקרנים כמו השקרן ההוא? טאוב טוען שאני "מוותר על שלושה לילות שינה בשביל להוכיח את מה שלא נכון, הוא יכול "להוכיח" שהכלב שלך הוא בעצם אבא שלך". אני מאמץ, בשינויים קלים. לא צריך להוכיח שהכלב שלך הוא בעצם אבא שלך. מספיק להוכיח שאתה כלב. ולא צריך שלושה לילות כדי לחשוף את השקרים. מספיק שלוש דקות ועוד יישאר זמן לקרוא את המבזק על ההתעללות האחרונה של ואנס או טרמפ בנתניהו. נדמה שההתהפכות של האליל השני של טאוב על האליל הראשון קצת הוציאה אותו מריכוז ואפילו השקרים לא מה שהיה פעם. קל מדי, כמעט מעליב. תראו איך מפרקים אותו ברגע: מאות מילים טאוב שופך כדי לנסות ולשכנע שהוא לא תמך בעלילה המכונה "הבגידה מבפנים", עלי, על המשפט, תודות לעורך הדין שלו, הטונים הגבוהים שהגיע עם חברים, מאמרים שלו ששם לא הזכיר את התיאוריה, ועל כך שחסם כאלה שתמכו בתיאוריה. "הרייני להבהיר", הוא מנסה לתקף את דבריו, אחרי ש"הבהרתי לו" ועכשיו "אבהיר גם לכם", כדי שגם "יהיה ברשומות", וגם "יישאר ברשת לפרוטוקול". עד כדי כך. שני דברים הוא לא עושה: הראשון: הוא לא אומר מילה על הוידאו שצירפתי מהפודקסט שלו עם אמיר אביב בו משתמש טאוב כפלטרפומה להפצת הקונספירציה האפלה והזדונית. טאוב טוען ש"הוא חתך שאלות שלי שבהן אני מאתגר מרואיינים כדי לברר מה דעתם בנושא, והציג את השאלות כאילו הן עמדתי" אז למה הוא לא שם פה את הקטע הנכון, לתקן את הרושם, בלי לחתוך את השאלות שלו? פשוט כי לא משנה איך היה גוזר, יוצא שלא רק שהוא מסביר בלהט למה תיאוריית הבגידה מבפנים עושה שכל, אלא שכשאביבי מסביר לו למה הוא חושב שזו שטות, טאוב מתווכח איתו הנה, מצורף כאן הקטע עם שוליים רחבים. כולם יוכלו לראות בעצמם איך טאוב מקדם פה את העלילה הזו ואגב כך מטנף את זכרו של אל"מ אסף חממי ז"ל שהוציא את ההוראה להתרחק מהגדר. הדבר השני שהוא לא עושה: הוא לא מראה ולו מקום אחד בו אמר שהוא מתנגד לעלילה הזו. הוא מצרף צילום של ציוץ שלו מפברואר 2025 שאמור להוכיח שהוא התנגד. זה מה שכתוב שם:" אז אמנם חסידי תיאוריית הבגידה אומרים לי שהדיון בקונספציה נועד להסיח את הדעת מהאמת האיומה. אבל אני חולק עליהם. כי גם מי שחושב שהיתה בגידה, לא יכול להזניח את העובדה שכל החשיבה של כל המערכת היתה מבוססת על הנחות לא נכונות. ". הוא לא מתנגד הוא רק אומר שאפשר גם וגם. הוא אומר "עשיתי תכנית שלמה בערוץ שלי, יחד עם ד"ר ליעד לוי, להסביר למה התיאוריה הזאת גם לא סבירה וגם מזיקה". הוא אפילו מצרף את הלינק, אבל הוא בכוונה לא מצרף קטעים כי יודע שלאף אחד לא תהיה סבלנות לבדוק אותו ולגלות שזה בדיוק ההיפך. ממליץ לכל מי שאי פעם ייחס אמינות כלשהי לטאוב, לקחת כדור נגד בחילה ולצפות בשעה המדוברת שם טאוב ולוי מסבירים למה התיאוריה הזו היא גם סבירה וגם מועילה. הנה שני קטעים מתוך הפודקסט. בראשון מגדירים לוי וטאוב את הבגידה מבפנים. "כשאנחנו נגיד את המילה **בגידה**. אנחנו תכוון לפרשנות הבאה. מישהו בדרג בכיר כזה או אחר תאמוות של יהודים על מנת להחליף שלטון." ולאחר מכן מנהלים טאוב ולוי דיון על האם לא רק מי שעמד בקשר עם סינוואר אלא גם ידע על התקפת החמאס ולא עשה דבר הוא בוגד (התשובה- כמובן שכן) בשני- לוי אומר ש"מי שרוצה לחשוב שפרשת המרגל קשורה בזה שצריך לאפשר לחמאס להרוג יהודים כדי להפיל את נתניהו- זה הגיוני לשאול את זה". טאוב, שכמובן מתנגד לכל התיאוריה מוסיף:"זה מי שחושב שהמרגל עבד אצל יחיא סינוואר." ואז, כשלוי מזהיר שצריך לשמור את המחשבות האלה לעצמנו כי פרסום שלהן עלול לתגבר גלים של אנטישמיות, טאוב, שכולם מכירים את דיעותיו נגד דבר השיטנה הזה, מסכים איתו אבל מוסיף, שיהיה ברור שהסכמתו לנקיטת זהירות בתפוצה אינה הסכמתו לכך שמדובר בעלילה:"אבל זה בלי קשר לשאלה אם זה נכון או לא"\ ואז השניים מתחילים בדאילוג קונספירטיבי מהסוג הגרוע והעלוב ביותר, שנקטע פה ושם עם ציפצופים שנועדו כנראה למחוק את השמות של אנשים שטאוב והצוות שלו חששו ששייתבעו דיבה. ובשורה התחתונה- טאוב משקר פה בפעם השלישי ברציפות בטענה שלא טיפח והפיץ ותיגבר והעצים את תיאורית הבגידה מבפנים. צפו ושיפטו בעצמכם.

Ronen Bergman

15,837 Aufrufe • vor 3 Monaten

גם אתם מרגישים שאתם לא עומדים בקצב האירועים, לא עומדים בקצב הטרלול? זה לא מקרי - זאת שיטה! מממן החמאס ושופריו מפציצים אותנו במבול אירועים מטורפים: איפה הטלפון, הטלפון טבע, הטלפון נמצא, הפצ"רית בריצה, יו"ר ההסתדרות, ארגון הפשע של שרי הליכוד, חקירה נגד ראשי השב"כ, כן קולה, לא קולה, מה תגיד היועמשית, מה יעשה בג"צ, מה יעשה יריב המחריב, עוד ציוץ מטורלל של הילדז, עוד פוטושופ של השיכורה, שוב הוא מבריז מבית המשפט, שוב דיון מיוחד, מתיחות בלבנון, חוקים, משברים, הדלפות, ספינים בלתי נגמרים... זה לא במקרה. זאת שיטת פרוגוזין פוטין מירילשוילי להנדסת תודעה: כאשר האדם מוצף במידע, ובמיוחד כאשר המידע מופרע, האדם נלחץ, האדם מאבד אמון בתבונה, ואז האדם מתייאש. אף אחד לא טובע בים בגלל גלים - האדם טובע כי הוא נכנס לפאניקה. כשבכל שעתיים יש ‘רעידת אדמה’ חדשה, האדם כבר לא רוצה להבין, הוא מתנתק רגשית, מתנתק שכלית, מפסיק להלחם, וטובע - זה בדיוק מה שהם עשו ברוסיה וזה בדיוק מה שהם רוצים שיקרה לנו בישראל. הם יודעים שכאשר האדם עייף ומבולבל הוא לא יוצא מהבית, לא מתווכח, לא נאבק, לא מפגין, ובמיוחד לא מצביע כי "אין למי להצביע - כולם חרא" יש דרך אחת להתמודד עם מתקפת הזומבים: לא ליפול למלכודת היאוש! לא לרדוף אחרי כל ספין, להצמד לעובדות כי עובדתית, חוץ מהספינים, הם נכשלים כמעט בכל מה שהם עושים! הסקרים כבר שנתיים בונקר. 48 מול 72. מנדט מתנדנד לפי החדשות, לפעמים קריסה של מפלגה מתה מתחת לאחוז החסימה. זהו. היועמ"שית בונקר! בג"צ בונקר! הרמטכ"ל בונקר! בקיצור, להצמד לעובדות ולא לספינים. רוצים להשאר שפויים מול מתקפת הזומבים? תהיו חלק מקבוצה נחושה! רוצים להרגיש את הכח של העם? בואו לצעוק דמוקרטיה ביחד! בואו לנשום ביחד! בואו לראות את העתיד ביחד! בואו להיות חלק מהשינוי ביחד! הערב! חוזרים לקפלן-בגין!! עמי דרור
2:00

גם אתם מרגישים שאתם לא עומדים בקצב האירועים, לא עומדים בקצב הטרלול? זה לא מקרי - זאת שיטה! מממן החמאס ושופריו מפציצים אותנו במבול אירועים מטורפים: איפה הטלפון, הטלפון טבע, הטלפון נמצא, הפצ"רית בריצה, יו"ר ההסתדרות, ארגון הפשע של שרי הליכוד, חקירה נגד ראשי השב"כ, כן קולה, לא קולה, מה תגיד היועמשית, מה יעשה בג"צ, מה יעשה יריב המחריב, עוד ציוץ מטורלל של הילדז, עוד פוטושופ של השיכורה, שוב הוא מבריז מבית המשפט, שוב דיון מיוחד, מתיחות בלבנון, חוקים, משברים, הדלפות, ספינים בלתי נגמרים... זה לא במקרה. זאת שיטת פרוגוזין פוטין מירילשוילי להנדסת תודעה: כאשר האדם מוצף במידע, ובמיוחד כאשר המידע מופרע, האדם נלחץ, האדם מאבד אמון בתבונה, ואז האדם מתייאש. אף אחד לא טובע בים בגלל גלים - האדם טובע כי הוא נכנס לפאניקה. כשבכל שעתיים יש ‘רעידת אדמה’ חדשה, האדם כבר לא רוצה להבין, הוא מתנתק רגשית, מתנתק שכלית, מפסיק להלחם, וטובע - זה בדיוק מה שהם עשו ברוסיה וזה בדיוק מה שהם רוצים שיקרה לנו בישראל. הם יודעים שכאשר האדם עייף ומבולבל הוא לא יוצא מהבית, לא מתווכח, לא נאבק, לא מפגין, ובמיוחד לא מצביע כי "אין למי להצביע - כולם חרא" יש דרך אחת להתמודד עם מתקפת הזומבים: לא ליפול למלכודת היאוש! לא לרדוף אחרי כל ספין, להצמד לעובדות כי עובדתית, חוץ מהספינים, הם נכשלים כמעט בכל מה שהם עושים! הסקרים כבר שנתיים בונקר. 48 מול 72. מנדט מתנדנד לפי החדשות, לפעמים קריסה של מפלגה מתה מתחת לאחוז החסימה. זהו. היועמ"שית בונקר! בג"צ בונקר! הרמטכ"ל בונקר! בקיצור, להצמד לעובדות ולא לספינים. רוצים להשאר שפויים מול מתקפת הזומבים? תהיו חלק מקבוצה נחושה! רוצים להרגיש את הכח של העם? בואו לצעוק דמוקרטיה ביחד! בואו לנשום ביחד! בואו לראות את העתיד ביחד! בואו להיות חלק מהשינוי ביחד! הערב! חוזרים לקפלן-בגין!! עמי דרור

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

12,640 Aufrufe • vor 10 Monaten

משרד החינוך פרסם סרטון באינסטגרם - ובאמת שקשה להאמין שזה המסר שנבחר. בעמוד האינסטגרם הרשמי (!!!) של משרד החינוך, עלה לאחרונה סרטון שמציג ״טיפוסים קבועים שיש בכל חבורה״. הם מפרטים: זה שתמיד מביא אלכוהול, זה שתמיד עייף, זה שמפחד מההורים, זה שתמיד מזמין צ’יפס. עד כאן - עוד סרטון טיקטוקי. הזוי, אבל לא מזיק במיוחד. ואז מגיע ה״פאנץ״: הטיפוס האחרון שהם מציגים, הוא ״ההוא שחשב שהוא שולט בעצמו״ שתה ושתה ושתה - ״עד שכל המוח שלו התפלפ״, ראה מישהי, התחיל לגעת בה ולתפוס אותה בלי לקלוט מה הוא עושה, כי ״האלכוהול השתלט לו על המוח״, וכתוצאה מזה - ״הוא הרס לה ולעצמו את החיים״. לא יודעת אם מישהו מטעמכם באמת יראה את הפוסט הזה, אבל בכל זאת מרשה לעצמי לפנות ישירות: היי משרד החינוך. זה אחד המסרים הבעייתיים שראיתי לאחרונה. הצגת תקיפה מינית כתוצאה של ״אלכוהול שהשתלט על המוח״ היא טשטוש אחריות מסוכן, שממשיך את תרבות האונס במקום להילחם בה. אלכוהול לא אונס. אנשים אונסים. נערים צריכים ללמוד אחריות, הסכמה וגבולות - לא לקבל תירוצים בדיעבד. מצופה מכם לסטנדרט חינוכי ומוסרי גבוה בהרבה. ומה שבעיניי חמור במיוחד - זו לא רק הדרך שבה זה נאמר, אלא מה שהמסר הזה עושה בפועל. הסרטון מציע לנו הסבר פסיכולוגי או כימי או וואטאבר, במקום לקרוא לדבר בשמו - להיות אלים מינית זו בחירה!!!!!! לא ״מעידה״, לא ״אובדן שליטה״, לא ״טעות בשיקול דעת״, ולא ״אלכוהול פילפ לי את המוח״. בחירה!!!! וכשאתם בוחרים למסגר פגיעה מינית כתוצאה של שתייה - אתם עושים שלושה דברים מסוכנים מאוד: 1. אתם מקטינים את האחריות של הפוגע. 2. אתם משמרים את מיתוס האונס ״הלא מתוכנן״. כאילו מדובר ברגע אקראי, נטול הקשר, בלי דפוסים, בלי יחסי כוח, בלי חינוך, בלי תפיסות על גוף של נשים. אבל אלימות מינית לא פשוט מתרחשת - היא מתרחשת בתוך תרבות שמאפשרת אותה. 3. אתם ממשיכים את מנגנון האשמת הקורבן - גם אם בעקיפין. כי אם אלכוהול הוא הבעיה, אז תמיד אפשר לשאול: כמה היא שתתה? למה היא הייתה שם? למה היא נשארה? למה היא לא נזהרה? ואף מילה, אף שנייה, על הדבר הכי בסיסי שאמור לעבור בחינוך: הסכמה. גבולות. אחריות. כבוד. וכאן חוזרת השאלה הישירה אליכם, משרד החינוך: מה בעצם אתם רוצים שנער שרואה את הסרטון הזה ילמד? שאלכוהול אחראי לפגיעה מינית? או שהוא אחראי לעצמו ולמעשים שלו? כי כרגע - המסר שלכם ברור, לא באופן חיובי. והוא מסוכן. ונראה לי שהכי מטריד אותי בכל הסיפור הזה - זה לא רק התוכן, אלא מי שמעביר אותו. זה לא סרטון אקראי של יוצר תוכן, זה לא בדיחה פרטית. זה עמוד רשמי של משרד החינוך. ובמקום להגיד בקול ברור מסרים חשובים, נבחר סיפור שבו האלכוהול הוא הדמות הראשית, והתוקף כמעט מוצג כקורבן של הנסיבות. זה לא סרטון חינוכי. זה לא סרטון שמגן על נערות. וזה בטח לא סרטון שמחנך נערים לקחת אחריות. דרך אגב, הרעיון הזה של ״טיפוסים שיש בכל חבורה״, עם התוספת של החבר שתוקף מינית - הוא בדיוק הבעיה.
0:45

משרד החינוך פרסם סרטון באינסטגרם - ובאמת שקשה להאמין שזה המסר שנבחר. בעמוד האינסטגרם הרשמי (!!!) של משרד החינוך, עלה לאחרונה סרטון שמציג ״טיפוסים קבועים שיש בכל חבורה״. הם מפרטים: זה שתמיד מביא אלכוהול, זה שתמיד עייף, זה שמפחד מההורים, זה שתמיד מזמין צ’יפס. עד כאן - עוד סרטון טיקטוקי. הזוי, אבל לא מזיק במיוחד. ואז מגיע ה״פאנץ״: הטיפוס האחרון שהם מציגים, הוא ״ההוא שחשב שהוא שולט בעצמו״ שתה ושתה ושתה - ״עד שכל המוח שלו התפלפ״, ראה מישהי, התחיל לגעת בה ולתפוס אותה בלי לקלוט מה הוא עושה, כי ״האלכוהול השתלט לו על המוח״, וכתוצאה מזה - ״הוא הרס לה ולעצמו את החיים״. לא יודעת אם מישהו מטעמכם באמת יראה את הפוסט הזה, אבל בכל זאת מרשה לעצמי לפנות ישירות: היי משרד החינוך. זה אחד המסרים הבעייתיים שראיתי לאחרונה. הצגת תקיפה מינית כתוצאה של ״אלכוהול שהשתלט על המוח״ היא טשטוש אחריות מסוכן, שממשיך את תרבות האונס במקום להילחם בה. אלכוהול לא אונס. אנשים אונסים. נערים צריכים ללמוד אחריות, הסכמה וגבולות - לא לקבל תירוצים בדיעבד. מצופה מכם לסטנדרט חינוכי ומוסרי גבוה בהרבה. ומה שבעיניי חמור במיוחד - זו לא רק הדרך שבה זה נאמר, אלא מה שהמסר הזה עושה בפועל. הסרטון מציע לנו הסבר פסיכולוגי או כימי או וואטאבר, במקום לקרוא לדבר בשמו - להיות אלים מינית זו בחירה!!!!!! לא ״מעידה״, לא ״אובדן שליטה״, לא ״טעות בשיקול דעת״, ולא ״אלכוהול פילפ לי את המוח״. בחירה!!!! וכשאתם בוחרים למסגר פגיעה מינית כתוצאה של שתייה - אתם עושים שלושה דברים מסוכנים מאוד: 1. אתם מקטינים את האחריות של הפוגע. 2. אתם משמרים את מיתוס האונס ״הלא מתוכנן״. כאילו מדובר ברגע אקראי, נטול הקשר, בלי דפוסים, בלי יחסי כוח, בלי חינוך, בלי תפיסות על גוף של נשים. אבל אלימות מינית לא פשוט מתרחשת - היא מתרחשת בתוך תרבות שמאפשרת אותה. 3. אתם ממשיכים את מנגנון האשמת הקורבן - גם אם בעקיפין. כי אם אלכוהול הוא הבעיה, אז תמיד אפשר לשאול: כמה היא שתתה? למה היא הייתה שם? למה היא נשארה? למה היא לא נזהרה? ואף מילה, אף שנייה, על הדבר הכי בסיסי שאמור לעבור בחינוך: הסכמה. גבולות. אחריות. כבוד. וכאן חוזרת השאלה הישירה אליכם, משרד החינוך: מה בעצם אתם רוצים שנער שרואה את הסרטון הזה ילמד? שאלכוהול אחראי לפגיעה מינית? או שהוא אחראי לעצמו ולמעשים שלו? כי כרגע - המסר שלכם ברור, לא באופן חיובי. והוא מסוכן. ונראה לי שהכי מטריד אותי בכל הסיפור הזה - זה לא רק התוכן, אלא מי שמעביר אותו. זה לא סרטון אקראי של יוצר תוכן, זה לא בדיחה פרטית. זה עמוד רשמי של משרד החינוך. ובמקום להגיד בקול ברור מסרים חשובים, נבחר סיפור שבו האלכוהול הוא הדמות הראשית, והתוקף כמעט מוצג כקורבן של הנסיבות. זה לא סרטון חינוכי. זה לא סרטון שמגן על נערות. וזה בטח לא סרטון שמחנך נערים לקחת אחריות. דרך אגב, הרעיון הזה של ״טיפוסים שיש בכל חבורה״, עם התוספת של החבר שתוקף מינית - הוא בדיוק הבעיה.

Maya Lee

20,641 Aufrufe • vor 9 Monaten

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:
14:50

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

19,806 Aufrufe • vor 1 Jahr

תשקיעו 15 דק׳ להקשיב לדבריה של כבוד נשיאת בהמ״ש העליון, דורית ביניש, בזום אתמול שיאיא פינק ארגן. הבאתי חלק מהדברים. ——— ההפיכה המשטרית בעיצומה. היא לא חלפה מן העולם. זאת הייתה אשליה שלנו, שהצלחנו. מהר מאוד כאשר הופיע שר המשפטים בינואר 23 והציג את תוכניתו, הבנו שזו לא מהפכה משפטית אלא הפיכה משטרית. הציבור הבין את זה ויצא לרחוב. ונתנו לנו תחושה שבלמנו את ההפיכה. במובן מסוים זה נכון, כאשר בית המשפט לא קיבל את הפרקטיקה לא לבקר את הממשלה על פי סבירות התנהגותה ומעשיה. הייתה תחושה שאנחנו עצרנו. למרבה הצער זה לא נגמר. על אף המצב הביטחוני, על אף כל הקשיים אנחנו בעיצומה של דהירה של הממשלה לממש את תוכניתה להפיכה משטרית. הדבר המטריד, הוא לא פיטורי שר כזה או אחר, זה מאד מטריד, אבל הדבר המרכזי הוא: יש לנו שלטון שחותר להפוך אותנו מדמוקרטיה לדיקטטורה. הוא נבחר בדרך דמוקרטית. זה כבר קרה הרבה פעמים בהיסטוריה. לא האמנו שנהיה במצב כזה, אבל זהו התהליך. יש דהירה. לעצור את ההפיכה הזאת זו חובתנו המיידית. מה הרעיון של ההפיכה הזו? הבסיס של משטר דמוקרטי זה 3 רשויות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. הממשלה לא מסתירה את כוונתה לצמצם את הרשויות האחרות. כלומר הכנסת כבר בשיטה שלנו בידי שליטה של הממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני. הרצון הנוסף הוא להשתלט על המשפט, על בית המשפט, על התקשורת, על האקדמיה. זה מפתח לשלטון טוטליטרי. ניצול של דרכים דמוקרטיות לביטול הדמוקרטיה. התוכנית היא לפרק את המוסדות צעד אחרי צעד. אם לא בחקיקה אז בדרך מעשית. הם לא הצליחו למזלנו עדיין, אבל הם בהחלט בדרך להשתלט על המוסדות השונים, וזו הכוונה, להרוס. וכאן אנחנו מגיעים למכתב היועצת המשפטית שמתריעה על כך בעצם, על לכל התחושות שיש לנו, שצעד אחרי צעד הממשלה פועלת באופן לא חוקי. כל כוחה של הממשלה נובע מהחוק. היא יכולה לעשות רק מה שהחוק מתיר. כל אדם חופשי לעשות אלא אם אסור, אבל הממשלה יכולה לעשות רק מה שמותר לה על פי חוק. אז ״איזון בחוק״ זה התחלה והקידום של השיטה לחיסול הדמוקרטיה. ומה המכתב אומר? היועמ״שית אמרה – אנחנו יודעים היטב איך מתקבלות החלטות: יש נוהג רב שנים, יש תקנון הממשלה, יש דרך לעבודת ממשלה, כל נושא שעולה לממשלה מחייב הכנה מראש של הרפרנטים בממשלה, חוות דעת משפטית אם צריך. מכל זה מתעלמים: לפי המכתב הם מתנהגים כאילו לא צריכים חוות דעת של היועץ המשפטי הממשלה, הממשלה יכולה לקבל יעוץ מאנשים פרטיים ממזכיר הממשלה, שזה ממש לא תפקידו, מאנשים שונים שהם מעדיפים את דעתם וחוות דעתם המשפטית. אבל, על פי הדין במדינה, חד משמעית, (זה הובהר פעמים רבות בפסק הדין) מי שחוות דעתו המשפטית מחייבת את הממשלה זה היועצת המשפטית הממשלה. זה תפקידה להנחות את הממשלה איך תוכל לפעול על פי חוק. אם לא מכינים קודם חוות דעת, אם מתעלמים מחוות דעת היועצת המשפטית ואם מבקשים חוות דעת בדרכים עקיפות של אנשים לא מוסמכים, --- אז זה צפצוף על החוק, והמשמעות היא שהממשלה פועלת כעבריינית, לא על פי חוק. זה חלק מהצעדים שמובילים לשליטה המוחלטת שלה. אז מתמנים מינויים לא מקצועיים על בסיס פוליטי, בלי שמתקיימים התכונות והכישורים הנדרשים לתפקיד, אנו רואים שנמנעים מלמנות נשיא לבית המשפט העליון, זה חלק משיטת ההשתלטות. רק ימנו שופטים אם הם יהיו נאמנים לממשלה ולא למדינה, זה המבחן, ולכן צריך את הסכמת הדרג הפוליטי לכל מינוי על פי תפיסת שר המשפטים. יש כוונה (וזה כבר בחקיקה) למנות נציב תלונות על שופטים, לא בדרך שהייתה עד היום, רוצים שהכנסת תבחר את נציב תלונות על שופטים, והוא יהווה איום על העצמאות השיפוטית. כי אם שופט ייתן פסק דין שלא ייראה לנציב, אז הכי פשוט יהיה להדיח אותו. כי לנציב יש סמכות להמליץ על הדחה. כל הדברים האלה הם חלק מאיום מאד רציני על מערכת המשפט, שתפקידה לשמור על האיזונים, ועל הבקרה על המערכת. הממשלה צוברת כוח, כדי לגמד את כוחן של המוסדות המקצועיים האחרים. אני מאמינה מאוד שגם היועצת המשפטית, וגם בית המשפט מתכוונים ועומדים כחומה בצורה, אבל נעשים כל הצעדים כדי לסכל את העבודה שלהם. ולכן אנחנו כל פעם שומעים את הנוסח, את הסגנון איך הם מדברים על היועצת, כמו שמדברים על אלופי הצבא וקציני הצבא. איך אפשר לצפות שהציבור יכבד את המוסדות, אם מי שיושב בשלטון של הממשלה מזלזל בצורה כזאת במוסדות המדינה? הסכנה היא הרבה יותר גדולה מזה שאדם מסוים יפוטר השיטה כולה היא לבלוע את הערכים הדמוקרטיים, ערכים שלשמם קמה המדינה הזאת, המוסדות שנבנו, וזו שחיקה, וזה פוגע בביטחון. חיינו שזורים עם הצרכים הבטחונים ועם הנאמנות למדינה ולא לממשלה, זה אלף-בית. שלא נטעה, זה קו אדום. אין גבולות למה שהם מעיזים. אני לא מעלה על דעתי שיעיזו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, ושאנחנו נקבל את זה. אני לא יכולה להתנבא, אך אני מאמינה שזה יוציא מאות אלפים לרחובות. אין לנו כלים אחרים. אני חושבת שאם חס וחלילה הממשלה תעז להגשים את החלום ולפטר יועצת משפטית, אני מקווה שהחוות יהיו מלאים מוחים. אני מצפה למספר ענק עתק, שהממשלה לא תוכל להתעלם ממנו, כי בעצם הממשלה קיבלה את המנדט מהציבור למשטר דמוקרטי, אך פועלת בניגוד למנדט שהיא קיבלה. היא הפקירה אותנו ביטחונית, היא הפקירה אותנו גם מבחינה חוקתית, משפטית, מוסדית. אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. גם מאה אלף לא מספיק. אם חס וחלילה יקרה דבר כזה, הרחוב צריך להיות מלא. לא ניתן להמשיך בתהליך הזה. הגדולה של בית המשפט שלנו כל שנות קיומו, הייתה עצמאותו, תנאי שזה יהיה מוסד עצמאי, לא נשיא מטעם הממשלה ולא שופט מטעם הממשלה, זה כוחו, וזה גם האיזון שניתן לבית משפט אל מול הכוח של הממשלה והרשות המבצעת. הציבור שיוצא נותן כח לשומרי הסף. ממה ישאבו כוח המוסדות האלה של שומרי הסף אם לא מהאמון והרצון לשרת את הציבור כמו שמגיע לו? הם עושים את מלאכתם וכולנו חייבים לתמוך לחזק אותם, לתת להם את הגיבוי. אני מאוד מאמינה בכוח הזה. (למי שרוצה להשלים את כל הזום: ) <<<<< לעוד עדכונים בקבוצות נהון
15:44

תשקיעו 15 דק׳ להקשיב לדבריה של כבוד נשיאת בהמ״ש העליון, דורית ביניש, בזום אתמול שיאיא פינק ארגן. הבאתי חלק מהדברים. ——— ההפיכה המשטרית בעיצומה. היא לא חלפה מן העולם. זאת הייתה אשליה שלנו, שהצלחנו. מהר מאוד כאשר הופיע שר המשפטים בינואר 23 והציג את תוכניתו, הבנו שזו לא מהפכה משפטית אלא הפיכה משטרית. הציבור הבין את זה ויצא לרחוב. ונתנו לנו תחושה שבלמנו את ההפיכה. במובן מסוים זה נכון, כאשר בית המשפט לא קיבל את הפרקטיקה לא לבקר את הממשלה על פי סבירות התנהגותה ומעשיה. הייתה תחושה שאנחנו עצרנו. למרבה הצער זה לא נגמר. על אף המצב הביטחוני, על אף כל הקשיים אנחנו בעיצומה של דהירה של הממשלה לממש את תוכניתה להפיכה משטרית. הדבר המטריד, הוא לא פיטורי שר כזה או אחר, זה מאד מטריד, אבל הדבר המרכזי הוא: יש לנו שלטון שחותר להפוך אותנו מדמוקרטיה לדיקטטורה. הוא נבחר בדרך דמוקרטית. זה כבר קרה הרבה פעמים בהיסטוריה. לא האמנו שנהיה במצב כזה, אבל זהו התהליך. יש דהירה. לעצור את ההפיכה הזאת זו חובתנו המיידית. מה הרעיון של ההפיכה הזו? הבסיס של משטר דמוקרטי זה 3 רשויות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. הממשלה לא מסתירה את כוונתה לצמצם את הרשויות האחרות. כלומר הכנסת כבר בשיטה שלנו בידי שליטה של הממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני. הרצון הנוסף הוא להשתלט על המשפט, על בית המשפט, על התקשורת, על האקדמיה. זה מפתח לשלטון טוטליטרי. ניצול של דרכים דמוקרטיות לביטול הדמוקרטיה. התוכנית היא לפרק את המוסדות צעד אחרי צעד. אם לא בחקיקה אז בדרך מעשית. הם לא הצליחו למזלנו עדיין, אבל הם בהחלט בדרך להשתלט על המוסדות השונים, וזו הכוונה, להרוס. וכאן אנחנו מגיעים למכתב היועצת המשפטית שמתריעה על כך בעצם, על לכל התחושות שיש לנו, שצעד אחרי צעד הממשלה פועלת באופן לא חוקי. כל כוחה של הממשלה נובע מהחוק. היא יכולה לעשות רק מה שהחוק מתיר. כל אדם חופשי לעשות אלא אם אסור, אבל הממשלה יכולה לעשות רק מה שמותר לה על פי חוק. אז ״איזון בחוק״ זה התחלה והקידום של השיטה לחיסול הדמוקרטיה. ומה המכתב אומר? היועמ״שית אמרה – אנחנו יודעים היטב איך מתקבלות החלטות: יש נוהג רב שנים, יש תקנון הממשלה, יש דרך לעבודת ממשלה, כל נושא שעולה לממשלה מחייב הכנה מראש של הרפרנטים בממשלה, חוות דעת משפטית אם צריך. מכל זה מתעלמים: לפי המכתב הם מתנהגים כאילו לא צריכים חוות דעת של היועץ המשפטי הממשלה, הממשלה יכולה לקבל יעוץ מאנשים פרטיים ממזכיר הממשלה, שזה ממש לא תפקידו, מאנשים שונים שהם מעדיפים את דעתם וחוות דעתם המשפטית. אבל, על פי הדין במדינה, חד משמעית, (זה הובהר פעמים רבות בפסק הדין) מי שחוות דעתו המשפטית מחייבת את הממשלה זה היועצת המשפטית הממשלה. זה תפקידה להנחות את הממשלה איך תוכל לפעול על פי חוק. אם לא מכינים קודם חוות דעת, אם מתעלמים מחוות דעת היועצת המשפטית ואם מבקשים חוות דעת בדרכים עקיפות של אנשים לא מוסמכים, --- אז זה צפצוף על החוק, והמשמעות היא שהממשלה פועלת כעבריינית, לא על פי חוק. זה חלק מהצעדים שמובילים לשליטה המוחלטת שלה. אז מתמנים מינויים לא מקצועיים על בסיס פוליטי, בלי שמתקיימים התכונות והכישורים הנדרשים לתפקיד, אנו רואים שנמנעים מלמנות נשיא לבית המשפט העליון, זה חלק משיטת ההשתלטות. רק ימנו שופטים אם הם יהיו נאמנים לממשלה ולא למדינה, זה המבחן, ולכן צריך את הסכמת הדרג הפוליטי לכל מינוי על פי תפיסת שר המשפטים. יש כוונה (וזה כבר בחקיקה) למנות נציב תלונות על שופטים, לא בדרך שהייתה עד היום, רוצים שהכנסת תבחר את נציב תלונות על שופטים, והוא יהווה איום על העצמאות השיפוטית. כי אם שופט ייתן פסק דין שלא ייראה לנציב, אז הכי פשוט יהיה להדיח אותו. כי לנציב יש סמכות להמליץ על הדחה. כל הדברים האלה הם חלק מאיום מאד רציני על מערכת המשפט, שתפקידה לשמור על האיזונים, ועל הבקרה על המערכת. הממשלה צוברת כוח, כדי לגמד את כוחן של המוסדות המקצועיים האחרים. אני מאמינה מאוד שגם היועצת המשפטית, וגם בית המשפט מתכוונים ועומדים כחומה בצורה, אבל נעשים כל הצעדים כדי לסכל את העבודה שלהם. ולכן אנחנו כל פעם שומעים את הנוסח, את הסגנון איך הם מדברים על היועצת, כמו שמדברים על אלופי הצבא וקציני הצבא. איך אפשר לצפות שהציבור יכבד את המוסדות, אם מי שיושב בשלטון של הממשלה מזלזל בצורה כזאת במוסדות המדינה? הסכנה היא הרבה יותר גדולה מזה שאדם מסוים יפוטר השיטה כולה היא לבלוע את הערכים הדמוקרטיים, ערכים שלשמם קמה המדינה הזאת, המוסדות שנבנו, וזו שחיקה, וזה פוגע בביטחון. חיינו שזורים עם הצרכים הבטחונים ועם הנאמנות למדינה ולא לממשלה, זה אלף-בית. שלא נטעה, זה קו אדום. אין גבולות למה שהם מעיזים. אני לא מעלה על דעתי שיעיזו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, ושאנחנו נקבל את זה. אני לא יכולה להתנבא, אך אני מאמינה שזה יוציא מאות אלפים לרחובות. אין לנו כלים אחרים. אני חושבת שאם חס וחלילה הממשלה תעז להגשים את החלום ולפטר יועצת משפטית, אני מקווה שהחוות יהיו מלאים מוחים. אני מצפה למספר ענק עתק, שהממשלה לא תוכל להתעלם ממנו, כי בעצם הממשלה קיבלה את המנדט מהציבור למשטר דמוקרטי, אך פועלת בניגוד למנדט שהיא קיבלה. היא הפקירה אותנו ביטחונית, היא הפקירה אותנו גם מבחינה חוקתית, משפטית, מוסדית. אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. גם מאה אלף לא מספיק. אם חס וחלילה יקרה דבר כזה, הרחוב צריך להיות מלא. לא ניתן להמשיך בתהליך הזה. הגדולה של בית המשפט שלנו כל שנות קיומו, הייתה עצמאותו, תנאי שזה יהיה מוסד עצמאי, לא נשיא מטעם הממשלה ולא שופט מטעם הממשלה, זה כוחו, וזה גם האיזון שניתן לבית משפט אל מול הכוח של הממשלה והרשות המבצעת. הציבור שיוצא נותן כח לשומרי הסף. ממה ישאבו כוח המוסדות האלה של שומרי הסף אם לא מהאמון והרצון לשרת את הציבור כמו שמגיע לו? הם עושים את מלאכתם וכולנו חייבים לתמוך לחזק אותם, לתת להם את הגיבוי. אני מאוד מאמינה בכוח הזה. (למי שרוצה להשלים את כל הזום: ) <<<<< לעוד עדכונים בקבוצות נהון

Karine Nahon • קרין נהון

26,509 Aufrufe • vor 2 Jahren

"חטפנו מכות בגלל בן גביר", סיפר שורד השבי אוהד בן עמי. בטח ראיתם את הקטע המזעזע הזה שבו אוהד מספר איך המחבלים במנהרות התעללו בהם אחרי ההתפארות של בן גביר בתקשורת היחס לאסירים הביטחוניים בשדה תימן, "3 ימים הרביצו לנו, הלכתי ובכיתי למפקד שלהם שיפסיקו. הם הראו לנו את בן גביר ואמרו לנו: 'רק בגלל זה אנחנו מרביצים לכם, וככה שלושה ימים'". מזעזע. בן עמי היה בשבי עם עוד אלקנה בוחבוט, שגב כלפון, מקסים הרקין, בר קופרשטיין ויוסף חיים אוחנה. לפי מה שסיפר, הם היו מי שחטפו מכות רצח מהמחבלים. ישירות בגלל בן גביר. שידע ויודע גם היום מה ההתנהלות שלו עושה לחטופים שלנו. ולא איכפת לו. בן עמי סיפר פרט נוסף: זה קרה ביום ה-270 שלו לשבי. זה היה אירוע כל כך טראומתי עבורו שהוא אשכרה זוכר את היום שבו זה קרה. אז הלכתי לבדוק, מה בעצם היה ביום ה-270 שלו בשבי. 2 ליולי 2024. אני לא יודע איזה סרטון ואיזה אייטם ומה בדיוק גרם לשובים של בן עמי להשתולל על החטופים שלנו וגם לא זכור לי שבן גביר היה בשדה תימן, אבל באותו הבוקר ממש בן גביר עולה לשידור בקלמן ליברמן ברשת ב'. כמה ימים קודם לכן, ראש השב"כ רונן בר מזהיר אותו על "היחס שגובל בהתעללות" באסירים הביטחוניים הפלסטינים והצפיפות הקשה בבתי הכלא, כשבמקביל החל הליך לסגירת מתקן הכליאה של צה"ל בשדה תימן בעקבות תלונות על התעללות בעצורים פלסטינים. אשכרה יש מכתב אזהרה מראש השב"כ. שזה פוגע בישראל. שזה פוגע באינטרסים הישראלים. בן גביר שם פס. לא איכפת לו מהחטופים, לא איכפת לו מההתעללות בהם, לא איכפת לו גם כשהוא כבר יודע שהמילים שלו והטיפשות שלו גורמים לחטופים שלנו לחטוף מכות. זה רשע טהור. והנה מה שאמר בן גביר בבוקר שבו החלו השובים מחמאס להכות את החטופים שלנו בראיון ב-2 ליולי 24' לקלמן- ליברמן: "האסירים צריכים לחיות ככה, בצפיפות. הויכוח הוא האם הם יהיו בתנאי בן גביר או תנאי רונן בר... ראש השב"כ איים עליי ואומר לי בצורה מפורשת שהוא רוצה לשפר את תנאי הכליאה. לא במשמרת שלי". קלמן: כי הוא אוהב מחבלים? בן גביר: לא, כי הוא פוחד מהעולם, כי זה יוצר דה-לגיטימציה, יש לו אלף סיבות. כי זה יקומם את הרשות, כי זה *ירגיז את המחבלים*. אותי זה לא מעניין... אפשר לכלוא בצפיפות. כן, הרעתי להם את התנאים. שדה תימן צריך להישאר פתוח. למה סוגרים? כי קצת רע להם? לחטופים שלנו לא רע? לחטופים שלנו לא קשה? טוב שצפוף להם. רונן בר אומר 'צפיפות, תפריט דל, הרעת כל התנאים זה דבר שהוא לא טוב'. ואני אומר מלכתחילה זה דבר שהוא נכון! אלה מחבלים כן אני רוצה שלא יהיה להם טוב בבתי הכלא. ככה הם אמורים להיות". הבנתם? רונן בר, ראש השב"כ בכבודו ובעצמו פונה לבן גביר, *מזהיר* את בן גביר שזה כבר גובל בהתעללות. בן גביר עושה בכוונה הפוך. מי נענש על כך? החטופים. וגם אחר כך, כשאוהד כבר בבית. כשאלי שרעבי מספר שהורידו להם ארוחות בגלל בן גביר. איך שבכל פעם שהוציא ציוצים שהוא גיבור גדול בבתי הכלא, הם חטפו במנהרות של חמאס. כולם ביקשו ממנו לחדול. אבל תאוות הלייקים אצל בן גביר מעל לכל. הבעיה היא שיש מי שמשלם מחיר כבד וקשה על ההתנהגות של העבריין ששולט במשרד לביטחון לאומי. תשאלו את אוהד בן עמי. הוא היה שם.
1:04

"חטפנו מכות בגלל בן גביר", סיפר שורד השבי אוהד בן עמי. בטח ראיתם את הקטע המזעזע הזה שבו אוהד מספר איך המחבלים במנהרות התעללו בהם אחרי ההתפארות של בן גביר בתקשורת היחס לאסירים הביטחוניים בשדה תימן, "3 ימים הרביצו לנו, הלכתי ובכיתי למפקד שלהם שיפסיקו. הם הראו לנו את בן גביר ואמרו לנו: 'רק בגלל זה אנחנו מרביצים לכם, וככה שלושה ימים'". מזעזע. בן עמי היה בשבי עם עוד אלקנה בוחבוט, שגב כלפון, מקסים הרקין, בר קופרשטיין ויוסף חיים אוחנה. לפי מה שסיפר, הם היו מי שחטפו מכות רצח מהמחבלים. ישירות בגלל בן גביר. שידע ויודע גם היום מה ההתנהלות שלו עושה לחטופים שלנו. ולא איכפת לו. בן עמי סיפר פרט נוסף: זה קרה ביום ה-270 שלו לשבי. זה היה אירוע כל כך טראומתי עבורו שהוא אשכרה זוכר את היום שבו זה קרה. אז הלכתי לבדוק, מה בעצם היה ביום ה-270 שלו בשבי. 2 ליולי 2024. אני לא יודע איזה סרטון ואיזה אייטם ומה בדיוק גרם לשובים של בן עמי להשתולל על החטופים שלנו וגם לא זכור לי שבן גביר היה בשדה תימן, אבל באותו הבוקר ממש בן גביר עולה לשידור בקלמן ליברמן ברשת ב'. כמה ימים קודם לכן, ראש השב"כ רונן בר מזהיר אותו על "היחס שגובל בהתעללות" באסירים הביטחוניים הפלסטינים והצפיפות הקשה בבתי הכלא, כשבמקביל החל הליך לסגירת מתקן הכליאה של צה"ל בשדה תימן בעקבות תלונות על התעללות בעצורים פלסטינים. אשכרה יש מכתב אזהרה מראש השב"כ. שזה פוגע בישראל. שזה פוגע באינטרסים הישראלים. בן גביר שם פס. לא איכפת לו מהחטופים, לא איכפת לו מההתעללות בהם, לא איכפת לו גם כשהוא כבר יודע שהמילים שלו והטיפשות שלו גורמים לחטופים שלנו לחטוף מכות. זה רשע טהור. והנה מה שאמר בן גביר בבוקר שבו החלו השובים מחמאס להכות את החטופים שלנו בראיון ב-2 ליולי 24' לקלמן- ליברמן: "האסירים צריכים לחיות ככה, בצפיפות. הויכוח הוא האם הם יהיו בתנאי בן גביר או תנאי רונן בר... ראש השב"כ איים עליי ואומר לי בצורה מפורשת שהוא רוצה לשפר את תנאי הכליאה. לא במשמרת שלי". קלמן: כי הוא אוהב מחבלים? בן גביר: לא, כי הוא פוחד מהעולם, כי זה יוצר דה-לגיטימציה, יש לו אלף סיבות. כי זה יקומם את הרשות, כי זה *ירגיז את המחבלים*. אותי זה לא מעניין... אפשר לכלוא בצפיפות. כן, הרעתי להם את התנאים. שדה תימן צריך להישאר פתוח. למה סוגרים? כי קצת רע להם? לחטופים שלנו לא רע? לחטופים שלנו לא קשה? טוב שצפוף להם. רונן בר אומר 'צפיפות, תפריט דל, הרעת כל התנאים זה דבר שהוא לא טוב'. ואני אומר מלכתחילה זה דבר שהוא נכון! אלה מחבלים כן אני רוצה שלא יהיה להם טוב בבתי הכלא. ככה הם אמורים להיות". הבנתם? רונן בר, ראש השב"כ בכבודו ובעצמו פונה לבן גביר, *מזהיר* את בן גביר שזה כבר גובל בהתעללות. בן גביר עושה בכוונה הפוך. מי נענש על כך? החטופים. וגם אחר כך, כשאוהד כבר בבית. כשאלי שרעבי מספר שהורידו להם ארוחות בגלל בן גביר. איך שבכל פעם שהוציא ציוצים שהוא גיבור גדול בבתי הכלא, הם חטפו במנהרות של חמאס. כולם ביקשו ממנו לחדול. אבל תאוות הלייקים אצל בן גביר מעל לכל. הבעיה היא שיש מי שמשלם מחיר כבד וקשה על ההתנהגות של העבריין ששולט במשרד לביטחון לאומי. תשאלו את אוהד בן עמי. הוא היה שם.

Josh Breiner

249,688 Aufrufe • vor 11 Monaten

בדקה וקצת הזאת של יצחק פינדרוס בפודקאסט של נדב פרי Nadav Perry יש את זיקוק האבסורד של התפיסה החרדית והיחסים שלה למדינת ישראל - שילוב בלתי אפשרי בין אוטונומיה מוחלטת, בה למדינת ישראל אסור להתערב בכלום, אסור להגדיר בשום צורה מה הדרישה מהם כציבור, במקביל לדרישה מוחלטת להיות חלק מהחלוקה של כמו כולם. הרי כשפינדרוס מדבר על שינוי אמונה ותרבות באמצעות אמצעים משפטיים, על מה הוא מדבר? מישהו מעוניין בגזיזת פיאות של ילדים חרדים רכים? לאסור לימוד תורה? להטיל חובת אכילת חזיר בתשעה באב שחל ביום טוב שני של גלויות? מה בסך הכל דורשת אותה מדינה איומה שמבקשת, על פי פינדרוס, להעביר את החרדים על דתם? לקבוע שבעל המאה הוא בעל הדעה. רוצים לקבל תקצוב? יש לזה מחיר. המחיר הוא שמי שמקבל תקצוב מדינתי, לא יכול לעשות מה שבראש שלו. לא יכול לקיים אוטונומיה. לא יכול לדחות דרישות פדגוגיות, דרישות של חומר נדרש, מינימום לימודי אותו דורש הגורם המממן. מה שפינדרוס עושה, במכוון, הוא לערבב בין זכות שלילית לגיטימית (אתם לא תתערבו באמונות של הילדים שלי) לזכות חיובית לא מחויבת המציאות (אני אעשה מה בראש שלי ואתם תשלמו), וזאת הגדרה עדינה. פינדרוס אומר שאין שום מקום בגלובוס (לפחות הדמוקרטי) שמשנה בכוח אמונה של אנשים. אפשר לדון בזה, אבל מה שבטוח אין בגלובוס זאת מציאות בה קבוצה יודעת לדרוש, בלי להיות מוכנה להגדיר בשום צורה מה היא נותנת בתמורה, לא לפי הקריטריונים שלה, אלא לפי הקריטריונים של הצד הנותן. בכל העולם הדמוקרטי ושאינו, מי שמתעקש על מערכת חינוך אוטונומית, ללא דרישות וקריטריונים, לא מקבל תמיכה. קריטריונים ודרישות של תקצוב, בכל תחום, הם אלף בית של כל מדיניות הקצאה ציבורית. מי שמבקש כסף מדינתי, כפוף למנגנון המדינתי. בהכל. במה הוא מלמד, את מי הוא מקבל, מה ההכשרה של המורים המקצועיים בו, בדרישה שאם הוא אמור ללמד משהו, הוא אכן נלמד. הניתוק בין מימון לדרישות, ההתעקשות שלא צריך להיות קשר בין סבסוד למילוי אותן דרישות, אלו טענות כל כך אבסורדיות, שלא יאמן איך המסבירנים החרדים טוענים אותן שוב ושוב, ואפילו מוצאים פה ושם קהל. ובסוף, זה סיכום היחסים של החרדים בגלגולם הנוכחי עם מדינת ישראל. תפיסה של לקוחות במלון הכל כלול, שיכולים לקחת מכל הבא ליד, לקחת עוד המבורגר ועוד קבב מהבופה, ולא להבין למה דורשים מהם לשלם כמו כולם את החשבון. כמו בכל מערכת עם טרמפיסטים, זה יכול לעבוד לזמן מסוים, אבל כשהכמות של הטרמפיסטים הופכת לגדולה מדי, שיווי המשקל מופר, והסיפור נגמר. נגמר במימון, נגמר בכלכלה, נגמר בביטחון. יכולת הנשיאה של הציבורים האחרים פשוט נגמרה. אף אחד לא מתכוון להעביר חרדים על דתם. אף אחד לא מתכוון להתערב בתוכן הערכי במערכת החינוך שלהם. אף אחד לא רוצה לפגוע באורח חייהם. מה שדורשים מהחרדים הוא פשוט שותפות, כי אנחנו לא יכולים לסחוב את האירוע יותר. ואם הציבור החרדי ונציגיו לא מסוגלים להבין את הטיעון הכל כך פשוט הזה, אם הם מאמינים באמת ובתמים בעולם של זכויות ללא חובות, אז כרגע, לכל הפחות, צריך להבהיר להם בעדינות שיקחו צעד אחורה מהבופה. לא כי אנחנו נהנים מזה. אלא כי אין לנו ברירה.
1:02

בדקה וקצת הזאת של יצחק פינדרוס בפודקאסט של נדב פרי Nadav Perry יש את זיקוק האבסורד של התפיסה החרדית והיחסים שלה למדינת ישראל - שילוב בלתי אפשרי בין אוטונומיה מוחלטת, בה למדינת ישראל אסור להתערב בכלום, אסור להגדיר בשום צורה מה הדרישה מהם כציבור, במקביל לדרישה מוחלטת להיות חלק מהחלוקה של כמו כולם. הרי כשפינדרוס מדבר על שינוי אמונה ותרבות באמצעות אמצעים משפטיים, על מה הוא מדבר? מישהו מעוניין בגזיזת פיאות של ילדים חרדים רכים? לאסור לימוד תורה? להטיל חובת אכילת חזיר בתשעה באב שחל ביום טוב שני של גלויות? מה בסך הכל דורשת אותה מדינה איומה שמבקשת, על פי פינדרוס, להעביר את החרדים על דתם? לקבוע שבעל המאה הוא בעל הדעה. רוצים לקבל תקצוב? יש לזה מחיר. המחיר הוא שמי שמקבל תקצוב מדינתי, לא יכול לעשות מה שבראש שלו. לא יכול לקיים אוטונומיה. לא יכול לדחות דרישות פדגוגיות, דרישות של חומר נדרש, מינימום לימודי אותו דורש הגורם המממן. מה שפינדרוס עושה, במכוון, הוא לערבב בין זכות שלילית לגיטימית (אתם לא תתערבו באמונות של הילדים שלי) לזכות חיובית לא מחויבת המציאות (אני אעשה מה בראש שלי ואתם תשלמו), וזאת הגדרה עדינה. פינדרוס אומר שאין שום מקום בגלובוס (לפחות הדמוקרטי) שמשנה בכוח אמונה של אנשים. אפשר לדון בזה, אבל מה שבטוח אין בגלובוס זאת מציאות בה קבוצה יודעת לדרוש, בלי להיות מוכנה להגדיר בשום צורה מה היא נותנת בתמורה, לא לפי הקריטריונים שלה, אלא לפי הקריטריונים של הצד הנותן. בכל העולם הדמוקרטי ושאינו, מי שמתעקש על מערכת חינוך אוטונומית, ללא דרישות וקריטריונים, לא מקבל תמיכה. קריטריונים ודרישות של תקצוב, בכל תחום, הם אלף בית של כל מדיניות הקצאה ציבורית. מי שמבקש כסף מדינתי, כפוף למנגנון המדינתי. בהכל. במה הוא מלמד, את מי הוא מקבל, מה ההכשרה של המורים המקצועיים בו, בדרישה שאם הוא אמור ללמד משהו, הוא אכן נלמד. הניתוק בין מימון לדרישות, ההתעקשות שלא צריך להיות קשר בין סבסוד למילוי אותן דרישות, אלו טענות כל כך אבסורדיות, שלא יאמן איך המסבירנים החרדים טוענים אותן שוב ושוב, ואפילו מוצאים פה ושם קהל. ובסוף, זה סיכום היחסים של החרדים בגלגולם הנוכחי עם מדינת ישראל. תפיסה של לקוחות במלון הכל כלול, שיכולים לקחת מכל הבא ליד, לקחת עוד המבורגר ועוד קבב מהבופה, ולא להבין למה דורשים מהם לשלם כמו כולם את החשבון. כמו בכל מערכת עם טרמפיסטים, זה יכול לעבוד לזמן מסוים, אבל כשהכמות של הטרמפיסטים הופכת לגדולה מדי, שיווי המשקל מופר, והסיפור נגמר. נגמר במימון, נגמר בכלכלה, נגמר בביטחון. יכולת הנשיאה של הציבורים האחרים פשוט נגמרה. אף אחד לא מתכוון להעביר חרדים על דתם. אף אחד לא מתכוון להתערב בתוכן הערכי במערכת החינוך שלהם. אף אחד לא רוצה לפגוע באורח חייהם. מה שדורשים מהחרדים הוא פשוט שותפות, כי אנחנו לא יכולים לסחוב את האירוע יותר. ואם הציבור החרדי ונציגיו לא מסוגלים להבין את הטיעון הכל כך פשוט הזה, אם הם מאמינים באמת ובתמים בעולם של זכויות ללא חובות, אז כרגע, לכל הפחות, צריך להבהיר להם בעדינות שיקחו צעד אחורה מהבופה. לא כי אנחנו נהנים מזה. אלא כי אין לנו ברירה.

Roni Eitan

17,183 Aufrufe • vor 1 Monat

עדכון מיוחד בנושא הזקפה הדמיונית של עקור הערמונית: בזמן שטילים עפים על ערי ישראל והחטופים מופקרים, באולפנים מדברים על "הישגים" וסופרים צנטריפוגות, אבל הם שותקים על דבר אחד: מממן החמאס! האיש הדימנטי שלא זוכר כלום בבית המשפט, האיש שהביא עלינו את טבח נתניהו, האיש שאנשיו עבדו עבור האחים המוסלמים בזמן המלחמה, מנצל את הדם כדי להישאר על הכיסא. אנחנו רצים למקלטים שוב ושוב, אבל באולפנים המגוייסים משמיעים סיסמאות ריקות כמו "עם כלביא יקום". אופוריה מזויפת, זקפה מזויפת לעקור הערמונית. בזמן שהאזרחים שלנו סובלים, גם בישראל וגם בעזה, הוא מספק הצהרות דרמטיות. בזמן שהוא מתחבא עם חבורת המשתמטים שלו ובני המשפחות שלהם במקלט אטומי אסטרטגי בתנאים של חמישה כוכבים, ילדי ישראל שוכבים בחניונים מעופשים. זוכרים שרק השבוע הקימו להם ממ"ד של 3 מליון ש"ח בחתונה? לא עדיף להקים 30 ממ"דים ל30 ניצולי שואה? אתם קולטים שמממן החמאס יצא למלחמה כדי לסיים משבר קואליציוני? כך הוא שכנע את דרעי והרבנים לא לפרוש - הם אפילו לא מתביישים לומר את זה! אתם קולטים שחברי מרכז ליכוד נבחרים קיבלו התראה מוקדמת כדי לברוח מהביתים שלהם? לא מאמינים לי - לכו תבדקו איפה נמצאים חברי הקואליציה - רובם לא בבית! מישהו ראה את סמוטריץ ובן גביר באתרי הנפילות? הפחדנים מתחבאים, ממש כמו משפחת המטורללים. עובדים עלינו בעיניים! אף אחד לא מסביר מה התוכנית – לא ביטחונית, לא כלכלית, לא פוליטית. לא בעזה, לא באיראן, לא בשטחים. למה? כי הכל נועד כדי להחזיק את הקשיש הדימנטי ואת גברת שמפניה בשלטון! מי שמובילים את המדינה הם נאשמים בפלילים, פושעי מלחמה נמלטים, עבריינים, גזענים וטרוריסטים – אלה שלא הצליחו לבצע הפיכה בזכות המחאה מנסים לבצע הפיכה דרך המלחמות. אין דרך נוחה מכך לבלבל את הציבור. גדולי הדיקטטורים השתמשו בשיטה הזאת. לא מעניינים אותם החטופים בעזה. לא מעניינים אותם הטייסים באיראן. לא מעניינים אותם המילואיניקים ששוב דהרו לחזית בזמן שהן מעבירים חוקי השתמטות - מעניין אותם רק שימור השלטון בכל מחיר. אל תתבלבלו. טוב שהורדנו לנחש האירני את הראש אבל חשוב לדעת שאת תוכנית הגרעין האיראנית לא מורידים ממרחק 2000 ק"מ. לא ביום ולא בחודש. מוכרים לנו מופע זיקוקים מהפנט ובאותו הזמן הגנבים מכייסים אותנו. כולנו קורבנות של מממשלת "חמאס הוא נכס" וכל מטרתם היא שימור השלטון - אנחנו בעורף ובחזית משלמים את המחיר, והם, המשתמטים, חוגגים עוד יום בשלטון במקלט האטומי שאנחנו מימנו עבורם! עלק צ'רצ'יל - הוא אפילו לא צ'רצ'יל מעלי אקספרס. מדובר בצ'מברלין שמכר אותנו לחמאס. בקיצור, כבוד לקפלניסטים שנלחמים בעזה ובאיראן, כבוד לאנשי המוסד השירות ואגף המודיעין, כבוד למילואימניקיות והמילואימניקים, אבל גם בוז גדול. בוז לאולפנים המגוייסים. בוז למשתמטים. בוז לגנבים - לא ניתן להם להחריב את מדינת ישראל! אהה, ועוד משהו אחד, הפעם כאיש חינוך. הילדים שלכם רואים אתכם עם העיניים וגם עם הלב. חשוב מאוד לחבר אותם למציאות בצורה הכי אמיתית, לספר להם הכל כולל הכל, אבל במקביל חייבים לעשות את זה בצורה הכי רגועה שיש. המילים שלכם הרבה פחות חשובות מדרך העברת המסרים, אז קחו אויר, להסביר הכל בשקט ובשלווה קיצונית. 9 דקות זה המון המון זמן. הכל בנחת. הכל עם חיוך. לצאת קצת מהבית, לשחק, לצחוק, חשוב לשמור על הבריאות הנפשית של הילדים שלנו. אנחנו ננצח, כמו שהקפלניסטים הגיעו לנתאז, כך גם הקפלניסטים ינצחו בבחירות. בנחישות, עם חיוך, ובלי פחד! עמי דרור
3:53

עדכון מיוחד בנושא הזקפה הדמיונית של עקור הערמונית: בזמן שטילים עפים על ערי ישראל והחטופים מופקרים, באולפנים מדברים על "הישגים" וסופרים צנטריפוגות, אבל הם שותקים על דבר אחד: מממן החמאס! האיש הדימנטי שלא זוכר כלום בבית המשפט, האיש שהביא עלינו את טבח נתניהו, האיש שאנשיו עבדו עבור האחים המוסלמים בזמן המלחמה, מנצל את הדם כדי להישאר על הכיסא. אנחנו רצים למקלטים שוב ושוב, אבל באולפנים המגוייסים משמיעים סיסמאות ריקות כמו "עם כלביא יקום". אופוריה מזויפת, זקפה מזויפת לעקור הערמונית. בזמן שהאזרחים שלנו סובלים, גם בישראל וגם בעזה, הוא מספק הצהרות דרמטיות. בזמן שהוא מתחבא עם חבורת המשתמטים שלו ובני המשפחות שלהם במקלט אטומי אסטרטגי בתנאים של חמישה כוכבים, ילדי ישראל שוכבים בחניונים מעופשים. זוכרים שרק השבוע הקימו להם ממ"ד של 3 מליון ש"ח בחתונה? לא עדיף להקים 30 ממ"דים ל30 ניצולי שואה? אתם קולטים שמממן החמאס יצא למלחמה כדי לסיים משבר קואליציוני? כך הוא שכנע את דרעי והרבנים לא לפרוש - הם אפילו לא מתביישים לומר את זה! אתם קולטים שחברי מרכז ליכוד נבחרים קיבלו התראה מוקדמת כדי לברוח מהביתים שלהם? לא מאמינים לי - לכו תבדקו איפה נמצאים חברי הקואליציה - רובם לא בבית! מישהו ראה את סמוטריץ ובן גביר באתרי הנפילות? הפחדנים מתחבאים, ממש כמו משפחת המטורללים. עובדים עלינו בעיניים! אף אחד לא מסביר מה התוכנית – לא ביטחונית, לא כלכלית, לא פוליטית. לא בעזה, לא באיראן, לא בשטחים. למה? כי הכל נועד כדי להחזיק את הקשיש הדימנטי ואת גברת שמפניה בשלטון! מי שמובילים את המדינה הם נאשמים בפלילים, פושעי מלחמה נמלטים, עבריינים, גזענים וטרוריסטים – אלה שלא הצליחו לבצע הפיכה בזכות המחאה מנסים לבצע הפיכה דרך המלחמות. אין דרך נוחה מכך לבלבל את הציבור. גדולי הדיקטטורים השתמשו בשיטה הזאת. לא מעניינים אותם החטופים בעזה. לא מעניינים אותם הטייסים באיראן. לא מעניינים אותם המילואיניקים ששוב דהרו לחזית בזמן שהן מעבירים חוקי השתמטות - מעניין אותם רק שימור השלטון בכל מחיר. אל תתבלבלו. טוב שהורדנו לנחש האירני את הראש אבל חשוב לדעת שאת תוכנית הגרעין האיראנית לא מורידים ממרחק 2000 ק"מ. לא ביום ולא בחודש. מוכרים לנו מופע זיקוקים מהפנט ובאותו הזמן הגנבים מכייסים אותנו. כולנו קורבנות של מממשלת "חמאס הוא נכס" וכל מטרתם היא שימור השלטון - אנחנו בעורף ובחזית משלמים את המחיר, והם, המשתמטים, חוגגים עוד יום בשלטון במקלט האטומי שאנחנו מימנו עבורם! עלק צ'רצ'יל - הוא אפילו לא צ'רצ'יל מעלי אקספרס. מדובר בצ'מברלין שמכר אותנו לחמאס. בקיצור, כבוד לקפלניסטים שנלחמים בעזה ובאיראן, כבוד לאנשי המוסד השירות ואגף המודיעין, כבוד למילואימניקיות והמילואימניקים, אבל גם בוז גדול. בוז לאולפנים המגוייסים. בוז למשתמטים. בוז לגנבים - לא ניתן להם להחריב את מדינת ישראל! אהה, ועוד משהו אחד, הפעם כאיש חינוך. הילדים שלכם רואים אתכם עם העיניים וגם עם הלב. חשוב מאוד לחבר אותם למציאות בצורה הכי אמיתית, לספר להם הכל כולל הכל, אבל במקביל חייבים לעשות את זה בצורה הכי רגועה שיש. המילים שלכם הרבה פחות חשובות מדרך העברת המסרים, אז קחו אויר, להסביר הכל בשקט ובשלווה קיצונית. 9 דקות זה המון המון זמן. הכל בנחת. הכל עם חיוך. לצאת קצת מהבית, לשחק, לצחוק, חשוב לשמור על הבריאות הנפשית של הילדים שלנו. אנחנו ננצח, כמו שהקפלניסטים הגיעו לנתאז, כך גם הקפלניסטים ינצחו בבחירות. בנחישות, עם חיוך, ובלי פחד! עמי דרור

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

45,158 Aufrufe • vor 1 Jahr

שלושה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "בשביל להיערך לאתגר האיראני צריך את צה"ל במיטבו, במיוחד את חיל האוויר, אבל הטייסים הגיבורים שלנו כבר אמרו: אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה" ב-8 ביולי 2023, האלוף (במיל.) נׂעם תִּיבּוֹן, הנימנה על ראשי קבוצת "חומת מגן לדמוקרטיה" המשתתפת במחאה נגד הרפורמה המשפטית, נשא נאום בהפגנה בחיפה, בה שיבח את הטייסים אשר הודיעו שלא יטוסו עבור "דיקטטורה". להלן תוכן נאומו: לוחמות ולוחמים, ערב טוב. זה כבוד עצום עבורי לבא לדבר איתכם כאן בהפגנה האדירה שלכם כאן בקריות. אנחנו ננצח. אתם יודעים, אתם יודעים, הממשלה הרעה הזאתי פוגעת בביטחון של מדינת ישראל, פוגעת בביטחון של כולנו. הנאשם [ראש הממשלה בנימין] נתניהו מרבה לדבר על האתגר האיראני. אז תנו לי להסביר לכם מה זה אומר להיערך לאתגר האיראני. דבר ראשון - תיאום מלא עם ארה"ב, אבל בינתיים [נשיא ארה"ב ג'ו] ביידן לא מזמין את ביבי [נתניהו], ובצדק, כי הוא יודע שביבי שקרן בן שקרן. הדבר השני, הדבר השני - בשביל להיערך לאתגר האיראני צריך את צה"ל במיטבו, במיוחד את חיל האוויר, אבל הטייסים הגיבורים שלנו כבר אמרו: אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה. אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה. תנו לי, תנו לי, בשמי וגם בשמכם להצדיע לטייס הגיבור אודי אורי שנפצע באילון [נפצע בתחילת יולי בעינו מפגיעה ישירה של מכת"זית במהלך הפגנה נגד הממשלה]. אנחנו מצדיעים לך, אתה גיבור. אף מכת"זית לא תעצור אותנו. אף מכת"זית לא תעצור אותנו. הדבר השלישי - בשביל לנצח במלחמה, ואני שרתתי בהרבה מלחמות, זה אולי מובן מאליו, אבל בשביל לנצח במלחמה צריך אחדות בעם. אחדות בעם. והממשלה הרעה הזאתי קורעת את העם. קורעת את העם. ואנחנו לא ניתן לזה. אני, אני רוצה לדבר איתכם על משהו שממש כואב לי באופן אישי, ואני יודע שגם לכם הוא כואב, כי אתם, הילדים שלכם, והנכדים שלכם משרתים בצבא. והממשלה הרעה הזאתי פוגעת בצה"ל. הנאשם [נתניהו], מצד אחד כל הזמן הולך להצטלם עם חיילים, אבל השרה [להתיישבות והמשימות הלאומיות] הפושעת [אורית] סטרוק מקללת את הרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי], וביבי לא מפטר אותה. הוא היה צריך לפטר אותה. אני אגיד להם גם עוד משהו שכואב לי ברמה האישית. אתם יודעים, לפני כחודש [3 ביוני 2023], נהרגו לנו שני לוחמים ולוחמת בתקרית קשה בגבול הדרום. עוד לפני שקברו אותם, הנבלות בערוץ 14 שפכו את הדם שלהם, וכל השרים שתקו, ולא אמרו מילה. תנו לי להזכיר לשר הביטחון יואב גלנט, שהוא שר הביטחון בזכותנו. אם זה היה תלוי בביבי וב[שר המשפטים] יריב לוין, הוא כבר היה מפוטר. אתה שר הביטחון בזכותנו. איך אתה שותק על דברים כאלה? תתחיל לשמור על החיילים. אתם יודעים, ביטחון זה גם ביטחון אישי. אז לקחו עבריין [השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר] ושמו אותו אחראי על המשטרה, ובן גביר וביבי שבממשלה הקודמת בכל פיגוע רקדו על הדם כמו עופות טורפים, אז בממשלה הזאתי יש לנו יותר פיגועים, יותר הרוגים, יותר הרוגים במגזר הערבי, יותר פרוטקשיין, אין משילות, יש ברדק, והעבריין בן גביר, שר הפיתות, עסוק רק בדבר אחד - להרוס את המשטרה, להרוס את המשטרה. וזו ההזדמנות גם להגיד לשוטרים, אנחנו אלה ששומרים עליכם, אנחנו אלה ששומרים עליכם שלא תפעילו אלימות כנגד מפגינים שמפגינים להגנת המדינה. שלא תעיזו. חברים, זה לא יעזור להם, כמו שניצחנו בהצבעה בכנסת, וכמו שניצחנו בלשכת עורכי הדין, אנחנו ננצח במאבק הזה, אנחנו ננצח כי אנחנו נילחם נגד הממשלה הרעה הזאתי ביום ובלילה. כל מה שצריך אנחנו נעשה, אנחנו נחושים, אנחנו הרוב, ואנחנו ננצח. איזה אנרגיה אדירה יש פה. זה היה כבוד עצום בשבלדבר בפניכם. תכוננו לשבוע, יהיה לנו הרבה עבודה, ואנחנו ננצח. תודה רבה. סימוכין: כתבות קודמות חמישה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "במלחמת האזרחים בארה”ב נהרגו מאות אלפים... אני מקווה שאנחנו לא נגיע לזה, אבל אין ספק, שהמאבק כאן הוא מאבק קשה מאוד". סימוכין: שלושה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "הטייסים, הגיבורים שלנו, שכבר אמרו מזמן: ‘אנחנו בשביל דיקטטורה לא נטוס לאיראן’ [לתקוף את מתקני הגרעין], הם הגיבורים האמיתיים". סימוכין: שלושה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר - אתר חדשות של הממשל האיראני מצטט את אלון בן דוד, האלופים (מיל.) יצחק בריק ונועם תיבון והתקשורת הישראלית, בדיווח לפיו כשירות חיל האוויר מתדרדרת לכדי אי מוכנות למלחמת פתע בגין הפסקת ההתנדבות למילואים, וכי מדיניות הממשלה "הצליחה לפרק את הצבא". סימוכין: נובמבר 2019 – אלוף (מיל.) נועם תיבון: "החיים בעזה קשים ביותר, ביוב, צפיפות, אבטלה, תשתיות קורסות; [צריך לקדם ברצועת עזה] פרויקטי תעסוקה גדולים ליצירת אווירה אחרת; לעקוף את חמאס בפרויקטים האלה: נמל [ימי], תשתיות ביוב ומים; יש לעשות זאת בתוכנית סדורה עם מצרים, סעודיה וארה"ב. סימוכין:
7:13

שלושה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "בשביל להיערך לאתגר האיראני צריך את צה"ל במיטבו, במיוחד את חיל האוויר, אבל הטייסים הגיבורים שלנו כבר אמרו: אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה" ב-8 ביולי 2023, האלוף (במיל.) נׂעם תִּיבּוֹן, הנימנה על ראשי קבוצת "חומת מגן לדמוקרטיה" המשתתפת במחאה נגד הרפורמה המשפטית, נשא נאום בהפגנה בחיפה, בה שיבח את הטייסים אשר הודיעו שלא יטוסו עבור "דיקטטורה". להלן תוכן נאומו: לוחמות ולוחמים, ערב טוב. זה כבוד עצום עבורי לבא לדבר איתכם כאן בהפגנה האדירה שלכם כאן בקריות. אנחנו ננצח. אתם יודעים, אתם יודעים, הממשלה הרעה הזאתי פוגעת בביטחון של מדינת ישראל, פוגעת בביטחון של כולנו. הנאשם [ראש הממשלה בנימין] נתניהו מרבה לדבר על האתגר האיראני. אז תנו לי להסביר לכם מה זה אומר להיערך לאתגר האיראני. דבר ראשון - תיאום מלא עם ארה"ב, אבל בינתיים [נשיא ארה"ב ג'ו] ביידן לא מזמין את ביבי [נתניהו], ובצדק, כי הוא יודע שביבי שקרן בן שקרן. הדבר השני, הדבר השני - בשביל להיערך לאתגר האיראני צריך את צה"ל במיטבו, במיוחד את חיל האוויר, אבל הטייסים הגיבורים שלנו כבר אמרו: אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה. אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה. תנו לי, תנו לי, בשמי וגם בשמכם להצדיע לטייס הגיבור אודי אורי שנפצע באילון [נפצע בתחילת יולי בעינו מפגיעה ישירה של מכת"זית במהלך הפגנה נגד הממשלה]. אנחנו מצדיעים לך, אתה גיבור. אף מכת"זית לא תעצור אותנו. אף מכת"זית לא תעצור אותנו. הדבר השלישי - בשביל לנצח במלחמה, ואני שרתתי בהרבה מלחמות, זה אולי מובן מאליו, אבל בשביל לנצח במלחמה צריך אחדות בעם. אחדות בעם. והממשלה הרעה הזאתי קורעת את העם. קורעת את העם. ואנחנו לא ניתן לזה. אני, אני רוצה לדבר איתכם על משהו שממש כואב לי באופן אישי, ואני יודע שגם לכם הוא כואב, כי אתם, הילדים שלכם, והנכדים שלכם משרתים בצבא. והממשלה הרעה הזאתי פוגעת בצה"ל. הנאשם [נתניהו], מצד אחד כל הזמן הולך להצטלם עם חיילים, אבל השרה [להתיישבות והמשימות הלאומיות] הפושעת [אורית] סטרוק מקללת את הרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי], וביבי לא מפטר אותה. הוא היה צריך לפטר אותה. אני אגיד להם גם עוד משהו שכואב לי ברמה האישית. אתם יודעים, לפני כחודש [3 ביוני 2023], נהרגו לנו שני לוחמים ולוחמת בתקרית קשה בגבול הדרום. עוד לפני שקברו אותם, הנבלות בערוץ 14 שפכו את הדם שלהם, וכל השרים שתקו, ולא אמרו מילה. תנו לי להזכיר לשר הביטחון יואב גלנט, שהוא שר הביטחון בזכותנו. אם זה היה תלוי בביבי וב[שר המשפטים] יריב לוין, הוא כבר היה מפוטר. אתה שר הביטחון בזכותנו. איך אתה שותק על דברים כאלה? תתחיל לשמור על החיילים. אתם יודעים, ביטחון זה גם ביטחון אישי. אז לקחו עבריין [השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר] ושמו אותו אחראי על המשטרה, ובן גביר וביבי שבממשלה הקודמת בכל פיגוע רקדו על הדם כמו עופות טורפים, אז בממשלה הזאתי יש לנו יותר פיגועים, יותר הרוגים, יותר הרוגים במגזר הערבי, יותר פרוטקשיין, אין משילות, יש ברדק, והעבריין בן גביר, שר הפיתות, עסוק רק בדבר אחד - להרוס את המשטרה, להרוס את המשטרה. וזו ההזדמנות גם להגיד לשוטרים, אנחנו אלה ששומרים עליכם, אנחנו אלה ששומרים עליכם שלא תפעילו אלימות כנגד מפגינים שמפגינים להגנת המדינה. שלא תעיזו. חברים, זה לא יעזור להם, כמו שניצחנו בהצבעה בכנסת, וכמו שניצחנו בלשכת עורכי הדין, אנחנו ננצח במאבק הזה, אנחנו ננצח כי אנחנו נילחם נגד הממשלה הרעה הזאתי ביום ובלילה. כל מה שצריך אנחנו נעשה, אנחנו נחושים, אנחנו הרוב, ואנחנו ננצח. איזה אנרגיה אדירה יש פה. זה היה כבוד עצום בשבלדבר בפניכם. תכוננו לשבוע, יהיה לנו הרבה עבודה, ואנחנו ננצח. תודה רבה. סימוכין: כתבות קודמות חמישה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "במלחמת האזרחים בארה”ב נהרגו מאות אלפים... אני מקווה שאנחנו לא נגיע לזה, אבל אין ספק, שהמאבק כאן הוא מאבק קשה מאוד". סימוכין: שלושה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "הטייסים, הגיבורים שלנו, שכבר אמרו מזמן: ‘אנחנו בשביל דיקטטורה לא נטוס לאיראן’ [לתקוף את מתקני הגרעין], הם הגיבורים האמיתיים". סימוכין: שלושה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר - אתר חדשות של הממשל האיראני מצטט את אלון בן דוד, האלופים (מיל.) יצחק בריק ונועם תיבון והתקשורת הישראלית, בדיווח לפיו כשירות חיל האוויר מתדרדרת לכדי אי מוכנות למלחמת פתע בגין הפסקת ההתנדבות למילואים, וכי מדיניות הממשלה "הצליחה לפרק את הצבא". סימוכין: נובמבר 2019 – אלוף (מיל.) נועם תיבון: "החיים בעזה קשים ביותר, ביוב, צפיפות, אבטלה, תשתיות קורסות; [צריך לקדם ברצועת עזה] פרויקטי תעסוקה גדולים ליצירת אווירה אחרת; לעקוף את חמאס בפרויקטים האלה: נמל [ימי], תשתיות ביוב ומים; יש לעשות זאת בתוכנית סדורה עם מצרים, סעודיה וארה"ב. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

82,101 Aufrufe • vor 8 Monaten

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:
18:13

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

53,656 Aufrufe • vor 1 Jahr

שתפו! באמת? אנחנו במלחמה? נגד מי בדיוק? ועל מה בדיוק? מי האויב במלחמה הזו? החמאס? הרי אם תשמידו את חמאס, עזה תישאר ללא ריבון ואתם תאלצו לשלוט בעזה - כלומר תאלצו לבטל לחלוטין את הסכמי אוסלו ולהחזיר את הממשל הצבאי - האם זה מה שאתם מתכננים? ברור שלא! אז החמאס הוא לא באמת האויב - נכון? החמאס הוא סוג של פארטנר, לא תמיד מתנהל על פי הציפיות - אבל אתם יודעים, אם זה לא יהיה חמאס, זה יהיה הג'יהאד, או משהו יותר גרוע - זוכרים? אז אם חמאס הוא לא באמת האויב שצריך להשמיד? מי האויב? כי הרי, אם אתם באמת במלחמה, איך תנצחו בה אם אינכם יודעים מי האויב? אני אגיד לכם מי האויב! אנחנו האויב! אנחנו האויב של עצמנו. אצלנו המחלה, עמוק עמוק בתוכנו. החמאס, והג'יהאד, והחיזבאללה - כל אלו הם רק הסימפטומים של המחלה - לא המחלה עצמה. המחלה עצמה היא בתוכנו. המחלה היא הניסיון שלנו לברוח מהזהות שלנו, ובעקבות כך מהארץ שלנו ומהמוסר שלנו. לכן, במקום לומר כמו יהודים - זו ארצנו, אמרנו כמו ישראלים חדשים - 'זו ארצם'. במקום לומר כמו יהודים, "הקם להורגך השכם להורגו", חיפשנו מוסר לחימה באירופה של אושוויץ - מוסר לחימה נוצרי - מוסר שמתחיל ב 'הקש בגג'… ונגמר בסרסור בסוהרות תמורת שקט. בהסכמי אוסלו, הפכנו את המחלה הזו של בריחה מזהותנו, למדיניות רשמית. זה התחיל כשרבין פרס ורב המרצחים ערפאת קיבלו יחדיו את פרס נובל לשלום - וזה נגמר בפוגרום של יהודים על יהודים שמתפללים ביום כיפור בתל אביב. העיקר לברוח מהזהות. לברוח מארץ ישראל ולברוח מאמונת ישראל. וכשהרוב היהודי הצליח לשוב ב- 96 אל השלטון, המשיך נתניהו להנציח את המחלה, ובמקום לבטל את אוסלו, הוא המשיך והחדיר את המחלה הזו גם אל העורקים של המחנה הלאומי - אל הרוב היהודי, וכך עד היום. מעולם לא דיבר הימין על ביטול אוסלו. יתנו יקבלו - זוכרים? יתנו שקט, יקבלו את הארץ. גם הימין אימץ על קרבו ועל כרעיו את הגיון אוסלו ואת מוסר אוסלו. ובינתיים צמחה כאן צמרת ביטחונית בלי שום חתיכת צדק. אלופים שמזהים תהליכים, שב"כ שרודף ומענה את חלוצי הדור, טייסים שמקישים בגג ואח"כ רצים ל-CNN. הזוועה שחווינו בחג היא הכניסה של המחלה הזו לשלב הסופי שלה. אתם הרי עדיין מדברים על 'גביית מחירים' מהחמאס במקום לדבר על על השמדתו! אז על איזה מן מלחמה אתם מדברים… החיילים הגיבורים שלנו ששים אלי קרב, העם המדהים שלנו מוכן לכל הקרבה, מעשי גבורה עילאיים של אזרחים ושל חיילים, מי כעמך ישראל - ממש! אבל אתם, המנהיגים המשובטים של אוסלו, אתם עדיין "מקישים בגג" וממתינים לאישור היועצת… במקום לזרוק אותה לכל הרוחות, לקחת אחריות לעם שאתם אמורים להנהיג ולהגן עליו - ופשוט להשמיד את האויב מיידית ובאכזריות! אתם עדיין חושבים בהגיון המטומטם של אוסלו, עדיין מתנהלים במוסר העקום של אוסלו - אתם! כל צמרת הביטחון והמדיניות של מדינת ישראל, אתם שקודמתם לתפקידכם ותוגמלתם היטב כדי להנציח את השקר הגדול ואת ה"מוסר" החדש של אוסלו - אתם שורש הבעיה! ומכיון שכך, אתם לא מסוגלים לנהל שום מלחמה, רק סבבים להרגעת המצב - לא שום מלחמה. גם את המדורה הזו אתם תטאטאו עכשיו מתחת לשטיח. לא תהיה פה שום מלחמה. כי במלחמה מנצח מי שמשמיד את האויב. אבל אוסלו הפך אתכם לתלויים באויב. כי הרי השמדת החמאס משמעה השמדת אוסלו - האם לכך אתם מתכוונים כשאתם מבלבלים לנו במוח על מלחמה? ברור שלא. אתם בסך הכל מתכננים לנו 'צוק איתן' משודרג. אתם תכניסו את מיטב בנינו לסמטאות עזה, במקום לעשות את המעשה הצודק והמוסרי שהוא לשטח ולשרוף את העיר, אתם תתנו לבנינו להיהרג בהמוניהם בניסיון לא מוסרי להילחם מלחמה בלתי אפשרית בין הסמטאות והמנהרות ולהבדיל בין אזרחים ללוחמים, אתם תקיזו את דם מאות מבנינו בעוד סבב חסר מוצא, וכך אתם תראו גם לחיזבאללה בצפון, שאין מה לדאוג, ששום דבר מהותי לא השתנה באמת - היהודים עדיין כובלים לעצמם את הידיים והרגליים במוסר הנוצרי המזויף שאימצו לעצמם - מה שכמובן ימשוך גם את החיזבאללה להתערב ולפתוח חזית נוספת - מצפון. ובהתנהלות האוסלואידית הזו אתם תמשכו גם את ערביי ישראל להצטרף למערכה - וכך, מהר מאוד, אתם תמשכו עלינו לחץ בין לאומי של כל מיני אוהבי ישראל, שיבואו לתווך ולפשר וילחצו להפסקת אש - ולסיים את האלימות משני הצדדים… אתם יודעים… כי הרי התגובה אינה מידתית… ויהיו תמונות לא נעימות בעולם… מהר מאוד תהפוך התמיכה הבין לאומית לגינוי גורף! ואתם, שטיפת חזון וצדק יהודי להישען עליו, לא נותרה בעורקיכם, אתם תיכנעו כמובן ותשאירו את המדינה המדהימה שהקמנו, על ברכיה, אתם תהפכו את מה שנשאיר כאן לילדינו, לצל חיוור ועלוב של המדינה שאנחנו קיבלנו מהורינו... אם ובנותיה מובלות עכשיו ברחובות עזה, ילדה קטנה מסתתרת בארון לאחר שהוריה נרצחו לעיניה, מאות הרוגים והרוגות שבויים ושבויות, ילדים וילדות - אתם לא שומעים את קריאת ההשכמה? אתם באמת עדיין חושבים שאוסלו היה רעיון טוב? מה עוד צריך לקרות כדי שנבין שכל מי שאימץ את המחלה הזו, משמאל ומימין - הוא לא הפתרון הוא הוא הבעיה! כי באוסלו וגם בנאום בר אילן, החליטה כל ההנהגה הישראלית שהארץ שייכת לאויב, באוסלו וגם בנאום בר אילן, הפכו אותנו מנהיגינו לקולוניאליסטים - לזרים ולכובשים בארצנו! באוסלו וגם בנאום בר אילן, מסרו המנהיגים שלנו בידי האויב את כל הצדק! והפכו אותנו לכובשים בארצנו… אז בדיוק איך תנצחו במלחמה הזו? אם הכרזתם שהחמאס הם הצודקים? אם אין לכם כוונה לכבוש את עזה, לגרש את האויב ממנה ולהכיל בה ריבונות ישראלית מלאה - אל תיכנסו, אין טעם… זה הרי ייגמר כמו לבנון השניה. אתם לא תשחררו את השבויים והשבויות, אתם תהרגו לחינם מאות חיילים נוספים ובסוף הרי תלכו לעסקת שבויים מפוארת ומדינת ישראל תצא מזה נמוך עוד יותר משנכנסה. לכבוש את עזה חברים - אין שום ברירה אחרת לכבוש את עזה ולהשמיד את האויב עד עפר. כי אם עזה לא תהפוך ליפו יפו תהפוך לעזה.
7:29

שתפו! באמת? אנחנו במלחמה? נגד מי בדיוק? ועל מה בדיוק? מי האויב במלחמה הזו? החמאס? הרי אם תשמידו את חמאס, עזה תישאר ללא ריבון ואתם תאלצו לשלוט בעזה - כלומר תאלצו לבטל לחלוטין את הסכמי אוסלו ולהחזיר את הממשל הצבאי - האם זה מה שאתם מתכננים? ברור שלא! אז החמאס הוא לא באמת האויב - נכון? החמאס הוא סוג של פארטנר, לא תמיד מתנהל על פי הציפיות - אבל אתם יודעים, אם זה לא יהיה חמאס, זה יהיה הג'יהאד, או משהו יותר גרוע - זוכרים? אז אם חמאס הוא לא באמת האויב שצריך להשמיד? מי האויב? כי הרי, אם אתם באמת במלחמה, איך תנצחו בה אם אינכם יודעים מי האויב? אני אגיד לכם מי האויב! אנחנו האויב! אנחנו האויב של עצמנו. אצלנו המחלה, עמוק עמוק בתוכנו. החמאס, והג'יהאד, והחיזבאללה - כל אלו הם רק הסימפטומים של המחלה - לא המחלה עצמה. המחלה עצמה היא בתוכנו. המחלה היא הניסיון שלנו לברוח מהזהות שלנו, ובעקבות כך מהארץ שלנו ומהמוסר שלנו. לכן, במקום לומר כמו יהודים - זו ארצנו, אמרנו כמו ישראלים חדשים - 'זו ארצם'. במקום לומר כמו יהודים, "הקם להורגך השכם להורגו", חיפשנו מוסר לחימה באירופה של אושוויץ - מוסר לחימה נוצרי - מוסר שמתחיל ב 'הקש בגג'… ונגמר בסרסור בסוהרות תמורת שקט. בהסכמי אוסלו, הפכנו את המחלה הזו של בריחה מזהותנו, למדיניות רשמית. זה התחיל כשרבין פרס ורב המרצחים ערפאת קיבלו יחדיו את פרס נובל לשלום - וזה נגמר בפוגרום של יהודים על יהודים שמתפללים ביום כיפור בתל אביב. העיקר לברוח מהזהות. לברוח מארץ ישראל ולברוח מאמונת ישראל. וכשהרוב היהודי הצליח לשוב ב- 96 אל השלטון, המשיך נתניהו להנציח את המחלה, ובמקום לבטל את אוסלו, הוא המשיך והחדיר את המחלה הזו גם אל העורקים של המחנה הלאומי - אל הרוב היהודי, וכך עד היום. מעולם לא דיבר הימין על ביטול אוסלו. יתנו יקבלו - זוכרים? יתנו שקט, יקבלו את הארץ. גם הימין אימץ על קרבו ועל כרעיו את הגיון אוסלו ואת מוסר אוסלו. ובינתיים צמחה כאן צמרת ביטחונית בלי שום חתיכת צדק. אלופים שמזהים תהליכים, שב"כ שרודף ומענה את חלוצי הדור, טייסים שמקישים בגג ואח"כ רצים ל-CNN. הזוועה שחווינו בחג היא הכניסה של המחלה הזו לשלב הסופי שלה. אתם הרי עדיין מדברים על 'גביית מחירים' מהחמאס במקום לדבר על על השמדתו! אז על איזה מן מלחמה אתם מדברים… החיילים הגיבורים שלנו ששים אלי קרב, העם המדהים שלנו מוכן לכל הקרבה, מעשי גבורה עילאיים של אזרחים ושל חיילים, מי כעמך ישראל - ממש! אבל אתם, המנהיגים המשובטים של אוסלו, אתם עדיין "מקישים בגג" וממתינים לאישור היועצת… במקום לזרוק אותה לכל הרוחות, לקחת אחריות לעם שאתם אמורים להנהיג ולהגן עליו - ופשוט להשמיד את האויב מיידית ובאכזריות! אתם עדיין חושבים בהגיון המטומטם של אוסלו, עדיין מתנהלים במוסר העקום של אוסלו - אתם! כל צמרת הביטחון והמדיניות של מדינת ישראל, אתם שקודמתם לתפקידכם ותוגמלתם היטב כדי להנציח את השקר הגדול ואת ה"מוסר" החדש של אוסלו - אתם שורש הבעיה! ומכיון שכך, אתם לא מסוגלים לנהל שום מלחמה, רק סבבים להרגעת המצב - לא שום מלחמה. גם את המדורה הזו אתם תטאטאו עכשיו מתחת לשטיח. לא תהיה פה שום מלחמה. כי במלחמה מנצח מי שמשמיד את האויב. אבל אוסלו הפך אתכם לתלויים באויב. כי הרי השמדת החמאס משמעה השמדת אוסלו - האם לכך אתם מתכוונים כשאתם מבלבלים לנו במוח על מלחמה? ברור שלא. אתם בסך הכל מתכננים לנו 'צוק איתן' משודרג. אתם תכניסו את מיטב בנינו לסמטאות עזה, במקום לעשות את המעשה הצודק והמוסרי שהוא לשטח ולשרוף את העיר, אתם תתנו לבנינו להיהרג בהמוניהם בניסיון לא מוסרי להילחם מלחמה בלתי אפשרית בין הסמטאות והמנהרות ולהבדיל בין אזרחים ללוחמים, אתם תקיזו את דם מאות מבנינו בעוד סבב חסר מוצא, וכך אתם תראו גם לחיזבאללה בצפון, שאין מה לדאוג, ששום דבר מהותי לא השתנה באמת - היהודים עדיין כובלים לעצמם את הידיים והרגליים במוסר הנוצרי המזויף שאימצו לעצמם - מה שכמובן ימשוך גם את החיזבאללה להתערב ולפתוח חזית נוספת - מצפון. ובהתנהלות האוסלואידית הזו אתם תמשכו גם את ערביי ישראל להצטרף למערכה - וכך, מהר מאוד, אתם תמשכו עלינו לחץ בין לאומי של כל מיני אוהבי ישראל, שיבואו לתווך ולפשר וילחצו להפסקת אש - ולסיים את האלימות משני הצדדים… אתם יודעים… כי הרי התגובה אינה מידתית… ויהיו תמונות לא נעימות בעולם… מהר מאוד תהפוך התמיכה הבין לאומית לגינוי גורף! ואתם, שטיפת חזון וצדק יהודי להישען עליו, לא נותרה בעורקיכם, אתם תיכנעו כמובן ותשאירו את המדינה המדהימה שהקמנו, על ברכיה, אתם תהפכו את מה שנשאיר כאן לילדינו, לצל חיוור ועלוב של המדינה שאנחנו קיבלנו מהורינו... אם ובנותיה מובלות עכשיו ברחובות עזה, ילדה קטנה מסתתרת בארון לאחר שהוריה נרצחו לעיניה, מאות הרוגים והרוגות שבויים ושבויות, ילדים וילדות - אתם לא שומעים את קריאת ההשכמה? אתם באמת עדיין חושבים שאוסלו היה רעיון טוב? מה עוד צריך לקרות כדי שנבין שכל מי שאימץ את המחלה הזו, משמאל ומימין - הוא לא הפתרון הוא הוא הבעיה! כי באוסלו וגם בנאום בר אילן, החליטה כל ההנהגה הישראלית שהארץ שייכת לאויב, באוסלו וגם בנאום בר אילן, הפכו אותנו מנהיגינו לקולוניאליסטים - לזרים ולכובשים בארצנו! באוסלו וגם בנאום בר אילן, מסרו המנהיגים שלנו בידי האויב את כל הצדק! והפכו אותנו לכובשים בארצנו… אז בדיוק איך תנצחו במלחמה הזו? אם הכרזתם שהחמאס הם הצודקים? אם אין לכם כוונה לכבוש את עזה, לגרש את האויב ממנה ולהכיל בה ריבונות ישראלית מלאה - אל תיכנסו, אין טעם… זה הרי ייגמר כמו לבנון השניה. אתם לא תשחררו את השבויים והשבויות, אתם תהרגו לחינם מאות חיילים נוספים ובסוף הרי תלכו לעסקת שבויים מפוארת ומדינת ישראל תצא מזה נמוך עוד יותר משנכנסה. לכבוש את עזה חברים - אין שום ברירה אחרת לכבוש את עזה ולהשמיד את האויב עד עפר. כי אם עזה לא תהפוך ליפו יפו תהפוך לעזה.

משה פייגלין Moshe Feiglin

30,628 Aufrufe • vor 2 Jahren

כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אהוד ברק: "הטייסים, אנשי המודיעין, הסייבר והיחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים, הם לא המורדים". ברק סבר, כי הרמטכ"ל צריך להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל גם כאשר האויב מאזין ועלול לנקוט פעולה ב-14 באוגוסט 2023, אריה גולן ראיין את ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ביומן הבוקר בכאן ב של תאגיד השידור הישראלי. עיקרי דבריו של אהוד ברק (*) [שאלת אריה גולן: האם (הרמטכ"ל) צריך להוציא את זה החוצה (להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל), כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו] "אין לו [לרמטכ"ל] שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה. גם הוא. גם ראש שב"כ, גם ראש המוסד חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון, לוועדות המשנה ולציבור". (*) "הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים". (*) "המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה". (*) "תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. יאיר גולן הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה… ויאיר גולן צדק". (*) "הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד". תוכן הראיון אריה גולן: בוקר טוב, לראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק. אהוד ברק: בוקר אור. אריה גולן: הרמטכ"ל רב אלוף הרצי הלוי אומר שהוא חייב להתריע, כמו שאומרים, חייב להרים את הדגל האדום כבר, כשיש פגיעה בכשירות הצבא או צפויה בקרוב פגיעה כזאת. השאלה אם צריך להוציא את זה החוצה, כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו. אהוד ברק: תראה, אין לו שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה, גם הוא. גם ראש שב"כ [רונן בר, ראש שירות הביטחון הכללי], גם ראש המוסד [דדי ברנע] חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון [של הכנסת], לוועדות המשנה ולציבור. עכשיו, מקור ההתנהגות המופקרת הוא [ראש הממשלה בנימין] נתניהו. הרי נתניהו נדרש לשיחות האלה עוד לפני שהוא העביר את החוק הזה לצמצום עילת ההסתברות, עילת הסבירות, הוא מנע את הדיונים האלה, מנע מהם, זרקו הצידה את שני האלופים [ראש אמ"ן אהרון חליוה וראש אמ"ץ עודד בסיוק] שהגיעו בזמן ההצבעה [במליאת הכנסת על ביטול עילת הסבירות], לא רצו לעשות את הישיבות [לעדכון בתמונת המצב הביטחונית], מדוע נתניהו לא רוצה את המפגשים האלה? משום שברור לו שאחרי ש-16 חברי קבינט ישמעו את התיאור מהרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר [אלוף תומר בר], מראש אמ"ן, משר הביטחון [יואב גלנט], הם לא יצביעו בעדו, הוא לא היה מסוגל להעביר את החלטת האיוולת הזאת על צמצום עילת הסבירות, אילו היה נותן לרמטכ"ל להיפגש עם הקבינט ועם חברי ועחו"ב [ועדת החוץ והביטחון] כמו שצריך. לכן, המקור של כל הסיפור זה נתניהו, ההפקרות היא שלו, האחריות היא שלו, ההשתוללות היא שלו, הרמיזה של נתניהו שלא יציית בהכרח להוראות בג"ץ, והאיומים הבוטים של השרים שלו זה דפוס פעולה מפיוזי של איום על בית המשפט, איום על הדמוקרטיה, בדיוק כמו האיום המפיוזי שלו בפתיחת משפטו. ואני אומר באחריות, חברה חפצת חיים לא נכנעת לסחיטה מפיוזית גם מכיוון העומד בראשה, גם כאשר מטרתו היחידה, אין פה שום דבר של טובת הציבור, אין שום דבר של ביטחון המדינה, אין שום טיפה של אחריות, הוא מפר את שבועת האמונים שלו כשהוא השביע את הממשלה, וכל הדבר הזה קורה בגלל דבר אחד פשוט, נתניהו נואש מהיכולת להיפטר ממשפטו, והוא מוכן לשרוף את המועדון ולהרוס כל דבר במדינה כדי לצאת מהמשפט. אריה גולן: אבל כשהוא אומר לראשי הצבא שזה נראה כמו צבא שיש לו מדינה לנוכח מה שקורה והפרסומים שהיו בתידרוכים לכתבים, אין שום דבר בדבריו? אהוד ברק: אין שום דבר בדבריו, הם חייבים לעשות את זה, הם נתקלים במצב בלתי אפשרי. ראש ממשלה שמועל באחריותו הבסיסית, תזכור, הוא אפילו לא מפקד עליון כמו הנשיא האמריקאי. המפקדת של הצבא זה הממשלה כולה. זה שהוא לא נותן לממשלה ולא לקבינט לשמוע אותם לפני שהוא מחליט את ההחלטות שיצרו את המשבר הזה, רק לפני כמה שבועות, זה לא לפני כמה שנים. זה הפקרות שלא נודעה כדוגמתה. התגובה ממול היא תגובה טבעית של האזרחים. אני אומר לך, הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים, אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים. המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה. אריה גולן: אתה כולל בזה גם את שר הביטחון יואב גלנט? אתה חושב שגם הוא היה צריך לעשות יותר? אהוד ברק: תראה, אני בטוח שהוא עשה את הדבר הנכון לפני שלושה או חמישה וחצי חודשים, כשהוא ראה [מספר מילים שאינן ברורות]. נתניהו יושב בלונדון, מסרב לכנס את הקבינט. אני שרתתי, אני חושב יותר זמן מכל אדם חי אחר בתפקיד שר הביטחון. אני לא זוכר דבר כזה ששר הביטחון איזשהו דורש לכנס את הקבינט, כי יש סכנה ברורה וקרובה לביטחון המדינה, וראש הממשלה מגיב בפיטוריו בטלפון במקום לכנס את הקבינט מיד. אין חיה כזאת, זה פשוט, הוא אז עשה את הדבר הנכון, נדמה לי שהוא נרתע היום מלעשות אותו הדבר, אבל לפי דעתי הוא חייב לעשות אותו הדבר, והוא יופיע בשבועות הקרובים לעשות אותו דבר. אריה גולן: נתניהו אתמול כך פורסם, הנחה את הרמטכ"ל לשמור, נוכח כל מה שהוא שמע, לשמור על כשירות צה"ל. זאת הנחיה שתשנה, תשפר את המצב, תעצור את התהליכים המסוכנים? אהוד ברק: תראה, יש רק דבר אחד שהוא עושה יותר מאשר להנחות. הוא משקר יותר מאשר הוא מנחה. הוא מנחה, הוא כל הזמן מנחה. הוא לא עושה את חובתו. חובתו הבסיסית היא לשבת ולהקשיב. הסיפור הזה של הוא הנחה, ובזה הוא כאילו, מה הוא עשה? הוא העביר את האחריות לרמטכ"ל. הרמטכ"ל לא יודע שיש עליו אחריות? שר הביטחון לא יודע שיש עליו אחריות? בלי ההנחיה הזאת, הם לא עושים את כל מה שהם יכולים? זה דברי הבל של מתעתע. אין פה שום דבר, מי ששבר את החוזה, מי שמורד בדמוקרטיה, זה נתניהו. הוא לא נגרר ולא בטיח', הוא מתנהל כמו מי שאיבד כשירות להוביל מדינה. למזלנו עומדים אנשים כמו הרצי הלוי ורונן בר ודדי ברנע, ואני מקווה ומאמין שגלנט יצטרף אליהם בקרוב, אין לו שום ברירה אחרת. הקריאה של [אלוף במילואים, סגן ראש המוסד לשעבר] עמירם לוין משלשום, אני הכרתי גם כן היטב את [סא"ל] יוסי קורקין [נהרג ב-1997 במבצע בלבנון] ואת גלנט בתור קצינים צעירים [בשייטת 13] שהיו עומדים מתדרכים, היית יודע שהמשימה תבוצע, חוזרים בחזרה מהמשימה רטובים, החליפות האלה עם המלח, ומתארים את מה שהיה ואתה סומך עליהם. אני אומר לך גלנט כשהוא לבד בחדר הוא לא חושב אחרת מהרמטכ"ל ומראש השב"כ. הוא נתון ללחצים פוליטיים. אריה גולן: אתה מדבר איתו? אתה בקשר עם גלנט? אתה בקשר עם שר הביטחון? אהוד ברק: תראה, אני נזהר מאוד לא לדבר עם אנשים שנושאים תפקידים, בטח לא בלי שפונים אליי ושואלים אותי מסיבה ברורה לחלוטין. הרי במציאות המטורפת שנתניהו בסחרורו, מנהל היום, כל שיחה שלי עם הרמטכ"ל ועם שר הביטחון, תיתפס ומחר תוצג כאילו הארכידמון הזה ברק, הוא כבר מפעיל או משחד או מאיים על הרמטכ"ל או על גלנט. אני מעדיף לא לדבר עליהם. לפי דעתי הם, מספיק להם להסתכל רגע במראה, והם יודעים בדיוק מה הייתי אומר להם. אריה גולן: אתה הזכרת את עמירם לוין, אלוף במילואים, הוא התראיין כאן אתמול בבוקר, והוא אמר שהוא מזהה בשטחי יהודה ושומרון, בהתנהלות של המתנחלים שם, וצה"ל שנאבק עם הדבר הזה, מזהה תהליכים כמו בגרמניה הנאצית, לא פחות, הוא דיבר על פשעי מלחמה, שצה"ל הולך לקראתם בשטחים, בגדה המערבית, לא הגזים? אהוד ברק: תראה, עמירם הוא איש אמיץ מאוד. הוא היה אמיץ מאוד בשדה הקרב. יש בו אומץ טבעי גם אזרחי. יש לו קושי. זה משהו שהוא במידה מסוימת הפוך מהתכונות של חייל שצמח אצל נתניהו. יש לו קושי לשקר. הוא לא מצליח אפילו כשהוא רוצה. אבל אין פה שום דבר חדש. אני אמרתי לפני שש שנים בכנס הרצליה. שש שנים, לא שלוש שנים בשיחות עם [מילה לא ברורה]. שש שנים אמרתי. תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. אם זה נראה כמו ניצני פשיזם, זה הולך כמו ניצני פשיזם, זה מגעגע כמו ניצני פשיזם, זה כנראה ניצני פשיזם. [אלוף במילואים] יאיר גולן [לשעבר סגן הרמטכ"ל] הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה. אריה גולן: שילם ברמטכ"לות על הדברים האלה בזמנו. אהוד ברק: ויאיר גולן צדק. מה? אריה גולן: אני אומר שהוא שילם ברמטכ"לות, כן. אהוד ברק: יש מחיר כבד בדיקטטורה, אפילו בדיקטטורה עוברית. מה שקורה היום, אגב, נתניהו לא מסובך לו לפתור את כל המשבר, שלא יהיה לנו שום הבנות. ברגע שהוא היה מתעשת, או מכנס את הכנסת לכינוס חירום בפגרה, מעביר החלטת כנסת שמבטלת ומשעה את החוק הזה שעבר של צמצום עילת הסבירות, ומחזיר לאחורה, מבטל את הקריאה הטרומית והראשונה של שמונה חוקי ההפיכה האחרים, במילים אחרות מסיר את האקדח מרקתה של הדמוקרטיה הישראלית, באותו רגע היה כל חוזר לתיקונו. אריה גולן: זה לא יראה שהרחוב ניצח את הכנסת הריבונית? אהוד ברק: הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד. אגב, כל מה שאני אומר היה נכון באותה מידה בדיוק, אילו היה מדובר בראש ממשלה ששמו [יו"ר האופוזיציה] יאיר לפיד, או [חבר הכנסת] בני גנץ, או [ראש הממשלה לשעבר] נפתלי בנט, או [חבר הכנסת] אביגדור ליברמן. גם אם אחד מהם היה מנסה להפוך ישראל לדיקטטורה, אותם טייסים היו מתייצבים, אותם דמונים מהעולם החיצוני, כמו [אהוד] ברק, [הרמטכ"ל לשעבר רא"ל במילואים] דני חלוץ, היו מתייצבים, ו-170 ראשי מערכת הביטחון לדורותיה היו כותבים את אותם הודעות, ודורשים ממנו להפסיק את זה באחת. קורית לנו פה טרגדיה. אנשים, קשה להם לראות את ההבדלים, קשה להם לעקוב אחרי הדברים. השמש זורחת כל יום ובתי הקפה פתוחים, אז כנראה שהאסון עוד לא יתרחש. האסון יתרחש כל יום כאשר [חבר הכנסת דודי] אמסלם משתולל ברשות החברות, כאשר נערות בנות 15 נדחקות אחורה באוטובוס ושמים עליהן איזה שמיכות, וכאשר המשטרה מחרימה מלוחמים מבצעיים של צה"ל ומילואים את הנשק, באמצעות תעלול קוראים להם לחקירה, מאשימים אותם בדבר פלילי, ונוטלים להם את הנשק שיש, יעני תהליך פלילי נגדם, זו דיקטטורה בפעולה. כל אזרח חייב להתנגד. אני רוצה להזהיר אותך. אריה גולן: לסיום. אהוד ברק: להזהיר אותך לסיום, שלא רחוק הרגע שאתה ועמיתיך בטלוויזיה ובתקשורת תצטרכו גם כן להרים את קולכם, להפסיק להיות בוררים אובייקטיביים שמביאים עמדה מכאן, ואחריי יביאו איזה פרשן מהימין או בערוצי הזבל ב[ערוץ] 14, או בערוץ אחר. כל אזרח ייאלץ להתייצב בפני השאלה: האם הוא הולך עם הדיקטטורה או הוא הולך עם הדמוקרטיה, והמאבק כבר התחיל, נקודת האל-חזור מאחורינו, הלפיד נמצא אצל בית המשפט כרגע, ומיד אחריו אצל שומרי הסף. אני בטוח שננצח. מדינת ישראל לא תהיה דיקטטורה. בחוקים האלה ייגנזו, ומחוללי ההפיכה יורחקו מהגה השלטון. אריה גולן: אהוד ברק, ראש הממשלה לשעבר. דברים חריפים ונוקבים. אני מודה לך. בוקר טוב. אהוד ברק: בוקר אור. סימוכין:
11:26

כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אהוד ברק: "הטייסים, אנשי המודיעין, הסייבר והיחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים, הם לא המורדים". ברק סבר, כי הרמטכ"ל צריך להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל גם כאשר האויב מאזין ועלול לנקוט פעולה ב-14 באוגוסט 2023, אריה גולן ראיין את ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ביומן הבוקר בכאן ב של תאגיד השידור הישראלי. עיקרי דבריו של אהוד ברק (*) [שאלת אריה גולן: האם (הרמטכ"ל) צריך להוציא את זה החוצה (להתריע על הפגיעה בכשירות צה"ל), כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו] "אין לו [לרמטכ"ל] שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה. גם הוא. גם ראש שב"כ, גם ראש המוסד חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון, לוועדות המשנה ולציבור". (*) "הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים: אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים". (*) "המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה". (*) "תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. יאיר גולן הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה… ויאיר גולן צדק". (*) "הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד". תוכן הראיון אריה גולן: בוקר טוב, לראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק. אהוד ברק: בוקר אור. אריה גולן: הרמטכ"ל רב אלוף הרצי הלוי אומר שהוא חייב להתריע, כמו שאומרים, חייב להרים את הדגל האדום כבר, כשיש פגיעה בכשירות הצבא או צפויה בקרוב פגיעה כזאת. השאלה אם צריך להוציא את זה החוצה, כשגם האויב שומע, מאזין ועלול להסיק מסקנות שיסכנו אותנו. אהוד ברק: תראה, אין לו שום ברירה, קודם כל הוא חייב בדיוק כמו שאתה תיארת את זה, גם הוא. גם ראש שב"כ [רונן בר, ראש שירות הביטחון הכללי], גם ראש המוסד [דדי ברנע] חייבים להתריע למצב לראש הממשלה, לקבינט, לוועדת חוץ וביטחון [של הכנסת], לוועדות המשנה ולציבור. עכשיו, מקור ההתנהגות המופקרת הוא [ראש הממשלה בנימין] נתניהו. הרי נתניהו נדרש לשיחות האלה עוד לפני שהוא העביר את החוק הזה לצמצום עילת ההסתברות, עילת הסבירות, הוא מנע את הדיונים האלה, מנע מהם, זרקו הצידה את שני האלופים [ראש אמ"ן אהרון חליוה וראש אמ"ץ עודד בסיוק] שהגיעו בזמן ההצבעה [במליאת הכנסת על ביטול עילת הסבירות], לא רצו לעשות את הישיבות [לעדכון בתמונת המצב הביטחונית], מדוע נתניהו לא רוצה את המפגשים האלה? משום שברור לו שאחרי ש-16 חברי קבינט ישמעו את התיאור מהרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר [אלוף תומר בר], מראש אמ"ן, משר הביטחון [יואב גלנט], הם לא יצביעו בעדו, הוא לא היה מסוגל להעביר את החלטת האיוולת הזאת על צמצום עילת הסבירות, אילו היה נותן לרמטכ"ל להיפגש עם הקבינט ועם חברי ועחו"ב [ועדת החוץ והביטחון] כמו שצריך. לכן, המקור של כל הסיפור זה נתניהו, ההפקרות היא שלו, האחריות היא שלו, ההשתוללות היא שלו, הרמיזה של נתניהו שלא יציית בהכרח להוראות בג"ץ, והאיומים הבוטים של השרים שלו זה דפוס פעולה מפיוזי של איום על בית המשפט, איום על הדמוקרטיה, בדיוק כמו האיום המפיוזי שלו בפתיחת משפטו. ואני אומר באחריות, חברה חפצת חיים לא נכנעת לסחיטה מפיוזית גם מכיוון העומד בראשה, גם כאשר מטרתו היחידה, אין פה שום דבר של טובת הציבור, אין שום דבר של ביטחון המדינה, אין שום טיפה של אחריות, הוא מפר את שבועת האמונים שלו כשהוא השביע את הממשלה, וכל הדבר הזה קורה בגלל דבר אחד פשוט, נתניהו נואש מהיכולת להיפטר ממשפטו, והוא מוכן לשרוף את המועדון ולהרוס כל דבר במדינה כדי לצאת מהמשפט. אריה גולן: אבל כשהוא אומר לראשי הצבא שזה נראה כמו צבא שיש לו מדינה לנוכח מה שקורה והפרסומים שהיו בתידרוכים לכתבים, אין שום דבר בדבריו? אהוד ברק: אין שום דבר בדבריו, הם חייבים לעשות את זה, הם נתקלים במצב בלתי אפשרי. ראש ממשלה שמועל באחריותו הבסיסית, תזכור, הוא אפילו לא מפקד עליון כמו הנשיא האמריקאי. המפקדת של הצבא זה הממשלה כולה. זה שהוא לא נותן לממשלה ולא לקבינט לשמוע אותם לפני שהוא מחליט את ההחלטות שיצרו את המשבר הזה, רק לפני כמה שבועות, זה לא לפני כמה שנים. זה הפקרות שלא נודעה כדוגמתה. התגובה ממול היא תגובה טבעית של האזרחים. אני אומר לך, הטייסים האלה, ואנשי המודיעין, ואנשי הסייבר, ואנשי היחידות המיוחדות, שאומרים, אנחנו משעים את ההתנדבות שלנו, הם הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הם לא המורדים. המרד נגד הדמוקרטיה, הוא המרד של ראש הממשלה ושל החבורה שמסתובבת איתו. החבורה הזאת תישא באחריות כבדה ואין לצבא ברירה. אריה גולן: אתה כולל בזה גם את שר הביטחון יואב גלנט? אתה חושב שגם הוא היה צריך לעשות יותר? אהוד ברק: תראה, אני בטוח שהוא עשה את הדבר הנכון לפני שלושה או חמישה וחצי חודשים, כשהוא ראה [מספר מילים שאינן ברורות]. נתניהו יושב בלונדון, מסרב לכנס את הקבינט. אני שרתתי, אני חושב יותר זמן מכל אדם חי אחר בתפקיד שר הביטחון. אני לא זוכר דבר כזה ששר הביטחון איזשהו דורש לכנס את הקבינט, כי יש סכנה ברורה וקרובה לביטחון המדינה, וראש הממשלה מגיב בפיטוריו בטלפון במקום לכנס את הקבינט מיד. אין חיה כזאת, זה פשוט, הוא אז עשה את הדבר הנכון, נדמה לי שהוא נרתע היום מלעשות אותו הדבר, אבל לפי דעתי הוא חייב לעשות אותו הדבר, והוא יופיע בשבועות הקרובים לעשות אותו דבר. אריה גולן: נתניהו אתמול כך פורסם, הנחה את הרמטכ"ל לשמור, נוכח כל מה שהוא שמע, לשמור על כשירות צה"ל. זאת הנחיה שתשנה, תשפר את המצב, תעצור את התהליכים המסוכנים? אהוד ברק: תראה, יש רק דבר אחד שהוא עושה יותר מאשר להנחות. הוא משקר יותר מאשר הוא מנחה. הוא מנחה, הוא כל הזמן מנחה. הוא לא עושה את חובתו. חובתו הבסיסית היא לשבת ולהקשיב. הסיפור הזה של הוא הנחה, ובזה הוא כאילו, מה הוא עשה? הוא העביר את האחריות לרמטכ"ל. הרמטכ"ל לא יודע שיש עליו אחריות? שר הביטחון לא יודע שיש עליו אחריות? בלי ההנחיה הזאת, הם לא עושים את כל מה שהם יכולים? זה דברי הבל של מתעתע. אין פה שום דבר, מי ששבר את החוזה, מי שמורד בדמוקרטיה, זה נתניהו. הוא לא נגרר ולא בטיח', הוא מתנהל כמו מי שאיבד כשירות להוביל מדינה. למזלנו עומדים אנשים כמו הרצי הלוי ורונן בר ודדי ברנע, ואני מקווה ומאמין שגלנט יצטרף אליהם בקרוב, אין לו שום ברירה אחרת. הקריאה של [אלוף במילואים, סגן ראש המוסד לשעבר] עמירם לוין משלשום, אני הכרתי גם כן היטב את [סא"ל] יוסי קורקין [נהרג ב-1997 במבצע בלבנון] ואת גלנט בתור קצינים צעירים [בשייטת 13] שהיו עומדים מתדרכים, היית יודע שהמשימה תבוצע, חוזרים בחזרה מהמשימה רטובים, החליפות האלה עם המלח, ומתארים את מה שהיה ואתה סומך עליהם. אני אומר לך גלנט כשהוא לבד בחדר הוא לא חושב אחרת מהרמטכ"ל ומראש השב"כ. הוא נתון ללחצים פוליטיים. אריה גולן: אתה מדבר איתו? אתה בקשר עם גלנט? אתה בקשר עם שר הביטחון? אהוד ברק: תראה, אני נזהר מאוד לא לדבר עם אנשים שנושאים תפקידים, בטח לא בלי שפונים אליי ושואלים אותי מסיבה ברורה לחלוטין. הרי במציאות המטורפת שנתניהו בסחרורו, מנהל היום, כל שיחה שלי עם הרמטכ"ל ועם שר הביטחון, תיתפס ומחר תוצג כאילו הארכידמון הזה ברק, הוא כבר מפעיל או משחד או מאיים על הרמטכ"ל או על גלנט. אני מעדיף לא לדבר עליהם. לפי דעתי הם, מספיק להם להסתכל רגע במראה, והם יודעים בדיוק מה הייתי אומר להם. אריה גולן: אתה הזכרת את עמירם לוין, אלוף במילואים, הוא התראיין כאן אתמול בבוקר, והוא אמר שהוא מזהה בשטחי יהודה ושומרון, בהתנהלות של המתנחלים שם, וצה"ל שנאבק עם הדבר הזה, מזהה תהליכים כמו בגרמניה הנאצית, לא פחות, הוא דיבר על פשעי מלחמה, שצה"ל הולך לקראתם בשטחים, בגדה המערבית, לא הגזים? אהוד ברק: תראה, עמירם הוא איש אמיץ מאוד. הוא היה אמיץ מאוד בשדה הקרב. יש בו אומץ טבעי גם אזרחי. יש לו קושי. זה משהו שהוא במידה מסוימת הפוך מהתכונות של חייל שצמח אצל נתניהו. יש לו קושי לשקר. הוא לא מצליח אפילו כשהוא רוצה. אבל אין פה שום דבר חדש. אני אמרתי לפני שש שנים בכנס הרצליה. שש שנים, לא שלוש שנים בשיחות עם [מילה לא ברורה]. שש שנים אמרתי. תסתכלו על מה שנתניהו עושה מאז הבחירות של 2015. אתם רואים את כל הסימנים של תנועה פרוטו פשיסטית. קראתי לזה ניצני פשיזם. אם זה נראה כמו ניצני פשיזם, זה הולך כמו ניצני פשיזם, זה מגעגע כמו ניצני פשיזם, זה כנראה ניצני פשיזם. [אלוף במילואים] יאיר גולן [לשעבר סגן הרמטכ"ל] הזהיר בפני תהליכים שהוא ראה באירופה. אריה גולן: שילם ברמטכ"לות על הדברים האלה בזמנו. אהוד ברק: ויאיר גולן צדק. מה? אריה גולן: אני אומר שהוא שילם ברמטכ"לות, כן. אהוד ברק: יש מחיר כבד בדיקטטורה, אפילו בדיקטטורה עוברית. מה שקורה היום, אגב, נתניהו לא מסובך לו לפתור את כל המשבר, שלא יהיה לנו שום הבנות. ברגע שהוא היה מתעשת, או מכנס את הכנסת לכינוס חירום בפגרה, מעביר החלטת כנסת שמבטלת ומשעה את החוק הזה שעבר של צמצום עילת הסבירות, ומחזיר לאחורה, מבטל את הקריאה הטרומית והראשונה של שמונה חוקי ההפיכה האחרים, במילים אחרות מסיר את האקדח מרקתה של הדמוקרטיה הישראלית, באותו רגע היה כל חוזר לתיקונו. אריה גולן: זה לא יראה שהרחוב ניצח את הכנסת הריבונית? אהוד ברק: הרחוב צריך לנצח את הכנסת בכל פעם שהכנסת, ואפילו זה לא הכנסת, הרי היא כבר מזמן כפופה לרשות המבצעת, בכל רגע שהממשלה מנסה להעביר דיקטטורה, חובתו של כל אזרח להתייצב ולהתנגד. אגב, כל מה שאני אומר היה נכון באותה מידה בדיוק, אילו היה מדובר בראש ממשלה ששמו [יו"ר האופוזיציה] יאיר לפיד, או [חבר הכנסת] בני גנץ, או [ראש הממשלה לשעבר] נפתלי בנט, או [חבר הכנסת] אביגדור ליברמן. גם אם אחד מהם היה מנסה להפוך ישראל לדיקטטורה, אותם טייסים היו מתייצבים, אותם דמונים מהעולם החיצוני, כמו [אהוד] ברק, [הרמטכ"ל לשעבר רא"ל במילואים] דני חלוץ, היו מתייצבים, ו-170 ראשי מערכת הביטחון לדורותיה היו כותבים את אותם הודעות, ודורשים ממנו להפסיק את זה באחת. קורית לנו פה טרגדיה. אנשים, קשה להם לראות את ההבדלים, קשה להם לעקוב אחרי הדברים. השמש זורחת כל יום ובתי הקפה פתוחים, אז כנראה שהאסון עוד לא יתרחש. האסון יתרחש כל יום כאשר [חבר הכנסת דודי] אמסלם משתולל ברשות החברות, כאשר נערות בנות 15 נדחקות אחורה באוטובוס ושמים עליהן איזה שמיכות, וכאשר המשטרה מחרימה מלוחמים מבצעיים של צה"ל ומילואים את הנשק, באמצעות תעלול קוראים להם לחקירה, מאשימים אותם בדבר פלילי, ונוטלים להם את הנשק שיש, יעני תהליך פלילי נגדם, זו דיקטטורה בפעולה. כל אזרח חייב להתנגד. אני רוצה להזהיר אותך. אריה גולן: לסיום. אהוד ברק: להזהיר אותך לסיום, שלא רחוק הרגע שאתה ועמיתיך בטלוויזיה ובתקשורת תצטרכו גם כן להרים את קולכם, להפסיק להיות בוררים אובייקטיביים שמביאים עמדה מכאן, ואחריי יביאו איזה פרשן מהימין או בערוצי הזבל ב[ערוץ] 14, או בערוץ אחר. כל אזרח ייאלץ להתייצב בפני השאלה: האם הוא הולך עם הדיקטטורה או הוא הולך עם הדמוקרטיה, והמאבק כבר התחיל, נקודת האל-חזור מאחורינו, הלפיד נמצא אצל בית המשפט כרגע, ומיד אחריו אצל שומרי הסף. אני בטוח שננצח. מדינת ישראל לא תהיה דיקטטורה. בחוקים האלה ייגנזו, ומחוללי ההפיכה יורחקו מהגה השלטון. אריה גולן: אהוד ברק, ראש הממשלה לשעבר. דברים חריפים ונוקבים. אני מודה לך. בוקר טוב. אהוד ברק: בוקר אור. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

10,839 Aufrufe • vor 8 Monaten

N-N-N-Nineteen. שיר אלקטרוני מ־1985. נכתב על מלחמת וייטנאם. אבל כל מילה בו – נשמעת כמו ישראל 2025. 🎥 צפו בקליפ. תקשיבו למילים. תבינו על מי אנחנו מקריבים את החיים פה. “In World War II, the average age of the combat soldier was twenty-six. In Vietnam – he was nineteen.” ילד בן 19. שולחים אותו לקרב. אומרים לו שזה “למען המדינה”. אומרים לו ש“אין ברירה”. אבל שוכחים להגיד לו את האמת: שאין לזה סוף. שגם אם הוא יחזור – הוא לא באמת יחזור. מאות בני 19 כבר לא יחזרו בכלל. הם קבורים עכשיו. עם דגל. עם תמונה ממוסגרת. עם שיר שכותבים עליהם. עם משפחה שלא תנשום לעולם כמו פעם. יש אמא שבכל לילה נרדמת על הכרית שלו. יש אבא שבכל יום בולע את הדמעות בפקק בדרך לעבודה. יש אחים קטנים שלא מבינים למה כולם שותקים. “Many returned with deep psychological problems… and nobody ever really talks about them.” וגם אלה שכן חוזרים – פצועים. שותקים. סדוקים. ואף אחד לא באמת מקשיב. לא מי ששלח אותם. לא מי שיושב בממשלה ולא טרח להגיע אפילו להלוויה אחת. לא מי שצופה בנתונים, אבל לא בעיניים של המשפחות. וגם לא לחברה שכבר מתרגלת. שמנרמלת. שהולכת משם לשם – מהלוויה, למהדורה, ל־“האח הגדול”, “הזמר במסיכה”, “חתונמי”, “מאסטר שף”. כי התקשורת כבר הפכה את זה לאייטם של שלוש דקות – ואז ממשיכה כאילו כלום. עוד שם. עוד תאריך. עוד ילד – שנעלם מהעולם ונבלע בין ספוט פרסומת לבדיחה של אסי עזר. 📍 מאז 7 באוקטובר 2023 – נהרגו כ־860 חיילים. לא “נפלו”. לא “מסרו את נפשם”. נהרגו. מתו. כ־860 משפחות שקרסו. כ־860 בתים עם חדר סגור וטלפון שמפסיק לצלצל. וזה לא נגמר. זה ממשיך גם השבוע. גם אתמול. עוד ארון. עוד טקס. עוד ילד – שנראה כמו הילד שלך. כמו החבר הכי טוב שלך. כמו הבן זוג של אחותך. כמו השכן מהקומה למטה. ולאט לאט, מעגלי ההיכרות מתכווצים. פעם זה היה “מישהו מהשכבה של הבן של השכנה”. היום – זה בן דוד. חברה מהצבא. החייל שלך. ואם לא היום – אז מחר. כי כל עוד זה ממשיך – זה מתקרב. הם לא רק נהרגים. הם מגויסים לתוך זה מהיום שהם זוכרים את עצמם. מגיל אפס מלמדים אותם להיות “גיבורים”. מלמדים אותם שהדבר הכי טוב שאפשר להיות זה לוחם. שהם לא נולדו כדי לחיות – אלא כדי להילחם. והשלטון דואג לזה. הם לא רק מתגייסים – הם מוסללים. מערכת שלמה דוחפת אותם לשם: בתי ספר, טקסים, טלוויזיה, פוליטיקאים. השלטון מנצל את התמימות שלהם. את הצורך שלהם להשתייך, להרשים, להצדיק את עצמם. הופך אותם למכונות מלחמה – לפני שהם בכלל יודעים מה זה חיים. תסתכלו על השמות בעיתונים. תעברו על התמונות באתרי החדשות. תראו את הגיל: 18. 19. 20. 21. ילדים. לא גיבורים. לא מפקדים. בנים ובנות – שנשלחו למות לפני שהספיקו לחיות. כמה עוד ייקברו בשם המבוגרים שפוחדים לעצור? כמה אמהות עוד יזעקו בעוד הלוויות נמרחות משידור לשידור? כמה הורים עוד יכתבו הספדים – כדי שמישהו בממשלה יוכל לעטוף את המוות שלהם בקלישאות על “גבורה”, “ערכים” ו”עם הנצח”? הוא היה בן 19. הוא לא הספיק לחיות. לא להסתחבק עם חברים בשישי. לא לטוס לדרום אמריקה. לא ללמוד באוניברסיטה. לא להתחתן. לא לבחור אם בכלל הוא רוצה ילדים. הוא היה ילד. ולקחנו לו את החיים. ואנחנו שלחנו אותו. “They fought the longest war in American history… and nobody said a word.” ️ ⚠️ וזה חייב להיגמר. 🛑 לא בעוד ילד שנהרג. לא בעוד אמא שמתמוטטת. לא בעוד דגל על ארון קבורה. אלא בזה שמוביל את כולנו לתהום הזו כבר שנים. הגיע הזמן להפסיק את המלחמה הזו. ולהעיף את נתניהו – האיש שהופך דם של ילדים לאסטרטגיה!
3:42

N-N-N-Nineteen. שיר אלקטרוני מ־1985. נכתב על מלחמת וייטנאם. אבל כל מילה בו – נשמעת כמו ישראל 2025. 🎥 צפו בקליפ. תקשיבו למילים. תבינו על מי אנחנו מקריבים את החיים פה. “In World War II, the average age of the combat soldier was twenty-six. In Vietnam – he was nineteen.” ילד בן 19. שולחים אותו לקרב. אומרים לו שזה “למען המדינה”. אומרים לו ש“אין ברירה”. אבל שוכחים להגיד לו את האמת: שאין לזה סוף. שגם אם הוא יחזור – הוא לא באמת יחזור. מאות בני 19 כבר לא יחזרו בכלל. הם קבורים עכשיו. עם דגל. עם תמונה ממוסגרת. עם שיר שכותבים עליהם. עם משפחה שלא תנשום לעולם כמו פעם. יש אמא שבכל לילה נרדמת על הכרית שלו. יש אבא שבכל יום בולע את הדמעות בפקק בדרך לעבודה. יש אחים קטנים שלא מבינים למה כולם שותקים. “Many returned with deep psychological problems… and nobody ever really talks about them.” וגם אלה שכן חוזרים – פצועים. שותקים. סדוקים. ואף אחד לא באמת מקשיב. לא מי ששלח אותם. לא מי שיושב בממשלה ולא טרח להגיע אפילו להלוויה אחת. לא מי שצופה בנתונים, אבל לא בעיניים של המשפחות. וגם לא לחברה שכבר מתרגלת. שמנרמלת. שהולכת משם לשם – מהלוויה, למהדורה, ל־“האח הגדול”, “הזמר במסיכה”, “חתונמי”, “מאסטר שף”. כי התקשורת כבר הפכה את זה לאייטם של שלוש דקות – ואז ממשיכה כאילו כלום. עוד שם. עוד תאריך. עוד ילד – שנעלם מהעולם ונבלע בין ספוט פרסומת לבדיחה של אסי עזר. 📍 מאז 7 באוקטובר 2023 – נהרגו כ־860 חיילים. לא “נפלו”. לא “מסרו את נפשם”. נהרגו. מתו. כ־860 משפחות שקרסו. כ־860 בתים עם חדר סגור וטלפון שמפסיק לצלצל. וזה לא נגמר. זה ממשיך גם השבוע. גם אתמול. עוד ארון. עוד טקס. עוד ילד – שנראה כמו הילד שלך. כמו החבר הכי טוב שלך. כמו הבן זוג של אחותך. כמו השכן מהקומה למטה. ולאט לאט, מעגלי ההיכרות מתכווצים. פעם זה היה “מישהו מהשכבה של הבן של השכנה”. היום – זה בן דוד. חברה מהצבא. החייל שלך. ואם לא היום – אז מחר. כי כל עוד זה ממשיך – זה מתקרב. הם לא רק נהרגים. הם מגויסים לתוך זה מהיום שהם זוכרים את עצמם. מגיל אפס מלמדים אותם להיות “גיבורים”. מלמדים אותם שהדבר הכי טוב שאפשר להיות זה לוחם. שהם לא נולדו כדי לחיות – אלא כדי להילחם. והשלטון דואג לזה. הם לא רק מתגייסים – הם מוסללים. מערכת שלמה דוחפת אותם לשם: בתי ספר, טקסים, טלוויזיה, פוליטיקאים. השלטון מנצל את התמימות שלהם. את הצורך שלהם להשתייך, להרשים, להצדיק את עצמם. הופך אותם למכונות מלחמה – לפני שהם בכלל יודעים מה זה חיים. תסתכלו על השמות בעיתונים. תעברו על התמונות באתרי החדשות. תראו את הגיל: 18. 19. 20. 21. ילדים. לא גיבורים. לא מפקדים. בנים ובנות – שנשלחו למות לפני שהספיקו לחיות. כמה עוד ייקברו בשם המבוגרים שפוחדים לעצור? כמה אמהות עוד יזעקו בעוד הלוויות נמרחות משידור לשידור? כמה הורים עוד יכתבו הספדים – כדי שמישהו בממשלה יוכל לעטוף את המוות שלהם בקלישאות על “גבורה”, “ערכים” ו”עם הנצח”? הוא היה בן 19. הוא לא הספיק לחיות. לא להסתחבק עם חברים בשישי. לא לטוס לדרום אמריקה. לא ללמוד באוניברסיטה. לא להתחתן. לא לבחור אם בכלל הוא רוצה ילדים. הוא היה ילד. ולקחנו לו את החיים. ואנחנו שלחנו אותו. “They fought the longest war in American history… and nobody said a word.” ️ ⚠️ וזה חייב להיגמר. 🛑 לא בעוד ילד שנהרג. לא בעוד אמא שמתמוטטת. לא בעוד דגל על ארון קבורה. אלא בזה שמוביל את כולנו לתהום הזו כבר שנים. הגיע הזמן להפסיק את המלחמה הזו. ולהעיף את נתניהו – האיש שהופך דם של ילדים לאסטרטגיה!

שאולי ✊🏼🔥🏳️‍🌈

12,203 Aufrufe • vor 1 Jahr

שלושה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר - תת אלוף (מיל.) אסף אגמון: "חיל האוויר במצב אסוני; מפורק; הטייסים שהחליטו להפסיק לטוס הם פטריוטים; מגש הכסף להצלת מדינת ישראל 2023; גם אם טייסים יחזרו לטוס, אין מטה מבצעי; יהיה גוף בלי מוח, לא יודע לעשות כלום; ישראל הולכת לאבדון; אנו מתאבדים" ב-4 באוקטובר 2023, התארח תת אלוף (מיל.) אסף אגמון בתוכנית הרדיו של אודי סגל וענת דוידוב ב-103fm, ולהלן תוכן הראיון: אודי סגל: תת אלוף במילואים אסף אגמון, ממובילי המחאה ומבכירי חיל האוויר לשעבר. שלום רב. אסף אגמון: שלום, וחג שמח לכם ולמאזינים. אודי סגל: תגיד, אתה לא חושב, אתה יודע, הרבה פעמים בחיל האוויר מדברים על דחיפה של גבולות המערכת. כלומר, הרבה פעמים כשיש מטוסים, יש להם יכולות מסוימות שכתובות במפרט הטכני, וטייסי חיל האוויר הנועזים תמיד דוחפים אותם לגבולות המערכת, ואפילו מעבר להם ביכולות שמוציאים מכלי הטייס השונים שהם מובילים. יכול להיות שבתמרון שאתם עשיתם במהלך המחאה, שהוא מוצדק אולי מבחינת הכעס שלכם והחשש לדמוקרטיה הישראלית, דחפתם את גבולות המערכת לגבול שהוא גבול אדום, שעלול להביא להתרסקות כלי הטייס? אסף אגמון: קודם [כל], אני לא באתי לדבר איתכם על המחאה. אני באתי לדבר איתכם על מצבה הביטחוני של מדינת ישראל במצב הכשירות של חיל האוויר, בהמשך למה ש[חבר הכנסת] גדי איזנקוט, הרמטכ"ל, אחד הטובים ביותר שהיה לנו, דיבר איתכם בשעה הקרובה [האחרונה]. ענת דוידוב: כן, אבל זה פועל יוצא, אתה יודע אי אפשר להתעלם מזה. אסף אגמון: הפועל היוצא, זה שקודם כל בואו נסתכל על העובדות, אני לא פרשן, אני איש של עובדות, אני איש שבא מהמערך המבצעי, כל החיים שלי הייתי במערך המבצעי, 51 שנים הייתי בחיל האוויר, עשיתי מילואים עד לפני שנה. מצב הכשירות של חיל האוויר, כמו שהגדיר אותו אחד מהכי בכירים שהיה בחיל האוויר, והוא לא מזוהה עם המחאה בכלל, והוא דאג מרוב דאגתו ללכת לראש הממשלה [בנימין נתניהו] אישית, ולהגיד לו שמצב הכשירות של חיל האוויר, ואני אשתמש במונח שהוא השתמש, הוא אסוני. אסוני. חיל האוויר מצבו, מצב הכשירות שלו אסוני. הוא הלך ואמר לראש הממשלה שלנו, שכבר היום חיל האוויר לא מסוגל אפילו לעשות 70% מהתוכניות המבצעיות, שהכינו על מנת לתקוף באיראן אם נחליט לתקוף באיראן. ראש הממשלה שלנו, שכל הזמן בצדק אמר שאיראן זה איום קיומי על מדינת ישראל, במעשיו ובמעשה ממשלתו, משמיד את הדבר היחידי שיש למדינת ישראל להגן מפני איראן גרעינית, וזה חיל האוויר. אודי סגל: אוקיי, ושוב אני שואל אותך, האם המציאות הזאת, שמצב הכשירות של חיל האוויר נמצא במצב אסוני, האם אתה לוקח על זה גם אחריות, שהאם יכול להיות שמהלך המחאה שלכם, היה מהלך אחד רחוק מדי, חציתם קו אדום מוקדם מדי, כדי להביא את ראש הממשלה לפעולה, שבינתיים לא הצלחתם להביא אותו, וזו גניזת כל המהפכה המשפטית. אסף אגמון: ראש הממשלה שלנו עסוק במסע תענוגות מחוף אל חוף בארצות הברית, חוזר משם, הולך לנפוש בנווה אטי"ב, משם בשבוע הבא הוא הולך לקחת את כל ממשלת ישראל לישיבה משותפת עם ממשלת צ’כיה, אולי בשביל להכין מקומות לאיפה נוכל לברוח אחרי שהוא יגמור להשמיד את מדינת ישראל. אודי סגל: אבל שוב אתה מתחמק מהשאלה, אני שואל אותך שאלה. אסף אגמון: אני לא מתחמק מהשאלה. אודי סגל: אני שואל אותך שאלה, תת אלוף במילואים אסף אגמון, אתה לא מרגיש שבמהלך המחאה שלכם דחפתם את המערכת הצבאית לגבולות ההפעלה שלה, ואתם מסכנים את ביטחון ישראל על משהו שיכול להיות שאתם יכולים לפעול אחרת. יכול להיות שתגיד לי, תשמע, עשינו תחקיר, לא, זה פעולה לגיטימית. למה אתה מתחמק מהשאלה? אסף אגמון: אני לא מתחמק מ... מי שמכיר אותי יודע שאני לא מתחמק משום דבר, ואני אגיד לך כל מה שתרצה. הטייסים שהחליטו להפסיק לטוס, הם הפטריוטים הכי גדולים בתולדות מדינת ישראל. הם מגש הכסף להצלת מדינת ישראל 2023. ענת דוידוב: אבל אסף אגמון, לא כולם רואים את זה כך. אסף אגמון: הרבה דברים לא כולם רואים. ענת דוידוב: מאה אחוז. אסף אגמון: הרבה דברים לא כולם רואים. האנשים האלה, שהם אנשים מיוחדים, הם רואים את זה והם לוקחים את זה על הכתפיים שלהם, אני מצדיע להם. דרך אגב, הם היחידים שעושים, איפה כל אנשי ההייטק? איפה הרופאים? איפה המורים? למה הם משאירים אותם לבד? מי שעצר את החקיקה, זה היו הטייסים הגיבורים האלה. עם ישראל חייב להם ויהיה חייב להם לדורות. אם מישהו יציל את מדינת ישראל, זה יהיו הטייסים הגיבורים האלה, שעכשיו משאירים אותם לבד, ועכשיו עושים נגדם מסע הפחדה ומסע איומים. ענת דוידוב: מי משאיר אותם לבד, תא"ל אגמון? מי משאיר אותם לבד? בכירי חיל האוויר שלא מוכנים להצטרף ולתמוך בהם? אסף אגמון: משאירים אותם לבד, כי ההייטקיסטים גם כן לא מצטרפים, כי הרופאים גם כן דיברו ועדיין לא עושים כלום, וגם מה שקורה בצה"ל היום, שעושים עליהם מהלך של הפחדה. אני 51 שנה הייתי בחיל האוויר, בחיים שלי לא שמעתי, שדיון כשירות של חיל האוויר מגיע לתקשורת. ופתאום עכשיו, 3 שבועות לפני הדיון, [הכתב הצבאי של ערוץ 13] אור הלר... אודי סגל: אבל אסף אגמון, אתם הבאתם במחאה שלכם את מצב הכשירות למצב שהוא נמצא, ואני שואל אותך שוב את השאלה בפעם החמישית, האם אתה לא חושב שהצעד שנקטתם הוא צעד שמסכן את ביטחון ישראל בצורה מוגזמת, ולא הצלחתם בינתיים להשיג את המטרה, והוא לייצר לחץ אפקטיבי על ראש ממשלת ישראל כדי לסגת בו, במהלך המרכזי שהוא מוביל בשנה האחרונה? אסף אגמון: פשוט, לא רק שלא הלכנו רחוק מדי, צריך להכפיל את כמות המילואימניקים שיודיעו עכשיו שהם משעים את ההתנדבות שלהם. אודי סגל: ואז? זה לא יחשוף את ישראל לבעיה ביטחונית? אסף אגמון: מי שמכניס את ישראל לבעיה ביטחונית זה ראש הממשלה שלה. מה אתה רוצה מהטייסים האלה? ראש הממשלה שלה בשביל ועדה למינוי שופטים מחרב את ביטחון מדינת ישראל, ואתה בא בטענות לטייסים האלה ששמים את נפשם בכפם. ענת דוידוב: אז למה לא כולם מצטרפים? זאת השאלה ששאלתי קודם. אסף אגמון: הם מפחדים, הם מפחדים. ענת דוידוב: ממי? אסף אגמון: עושים עליהם מסע הפחדה, מה אתם לא מבינים? אודי סגל: לא, אולי יש פה חוזה שאתה לא, החוזה שלנו היא מדינת ישראל, הוא חוזה שבו לא מפרקים את המדינה כדי לשנות את הכיוון שלה, ויכול להיות שאתם עשיתם צעד, שהתוצאה שלו, השיורית, היא פגיעה כל כך קשה בביטחון ישראל שהיא לא שווה את המהלך הזה. אסף אגמון: תגיד לי, אתה לא התבלבלת? [אתה חושב] שאני ראש הממשלה? מה אתה שואל אותי? אני זה מי שמפרק את מדינת ישראל ואת הביטחון? אני מפרק את מדינת ישראל ואת הביטחון? ראש הממשלה שלנו מפרק את מדינת ישראל. מה אתם לא מבינים? מה אתה שואל אותי? בשביל הרפורמה הזאת הוא מפרק את מדינת ישראל, ואתה בא בטענות לטייסים הגיבורים האלה? אודי סגל: אני שואל אותך, מה שאני שואל אותך זה שאלה שאני שואל אותך מתחילת הראיון. האם לא נקטתם בצעד קיצוני מדי? בשלב מוקדם מדי? והדבר הזה בעצם פוגע בכשירות של החיל [חיל האוויר] באופן שלא יצר לחץ אפקטיבי מספיק. אסף אגמון: אתה מבין שחיל האוויר במצב אסוני? אתה מבין שחיל האוויר לא יכול לאייש את התרגיל המבצעי הבינלאומי הגדול שיש לו, הולכים לארח את עשרות מפקדי חילות אוויר מכל העולם ולהראות להם שיש פה חיל אוויר מפורק, שפירקו אותו, שהסיתו איש ברעהו, ומי שעשה את זה זה ראש הממשלה וחבורתו. הם קראו לטייסים האלה מוגלה, בוגדים, צריך לתלות אותם בכיכר העיר, והם אמיצים וגיבורים, והם אמרו, אנחנו נקריב את הכל בשביל מדינת ישראל להציל אותה. ענת דוידוב: אגב, תת-אלוף במילואים אסף אגמון, מה יקרה כשיגיע מועד התרגיל? איך אתה רואה את הדברים קורים? אסף אגמון: פתאום מח"א [מפקד חיל האוויר אלוף תומר בר] נהייה אילם. פתאום אין דובר צה"ל [תא"ל דניאל הגרי], פתאום אין צנזור [תא"ל קובי מנדלבליט], תשאלו אותו, מה אתם שואלים אותי? תשאלו אותו איך תאייש את התרגיל הבינלאומי? תשאלו אותו מה אתה אומר לראש הממשלה, שאם מחר תפרוץ מלחמה אין לחיל אוויר מטה מבצעי. ענת דוידוב: מח"א [מפקד חיל האוויר] הציב דדליין, הדדליין הוא 17 באוקטובר [2023] כדי לבדוק אם טייסים חוזרים לפעילות שוטפת או לא. זה מה שהוא אמר. אסף אגמון: גם אם טייסים יחזרו לטוס, אין לו מטה מבצעי. במטה המבצעי יושבים אנשים הכי מנוסים, עם הכי הרבה ניסיון, זה המוח של חיל האוויר. יכולים להיות לו טייסים, לא יהיה לו מטה מבצעי, יהיה גוף בלי מוח, לא יודע לעשות כלום. ושם זה אנשים שלא טסים, והם לא יחזרו למילואים. אודי סגל: אז תת אלוף במילואים אסף אגמון. ענת דוידוב: רגע רגע, הוא אומר שהם לא יחזרו למילואים, זאת אמירה, כלומר, שום דדליין לא יעזור כאן, הם לא חוזרים למילואים. אסף אגמון: הם לא טסים, הם לא טסים, אתה לא יכול להגיד להם, אם לא תחזור... ענת דוידוב: לא טסים, מאבדים כשירות, וחבורה שלמה הולכת לשבת בבית. אסף אגמון: מעל 200, אנשי המטה המבצעי, האנשים הכי בכירים בחיל האוויר, הכי רציניים, בהם חיל האוויר תלוי, הודיעו לו [למפקד חיל האוויר], רשמית, אנחנו לא מתייצבים למילואים. אנחנו השענו את ההתנדבות שלנו למילואים. מה הוא יעשה? אודי סגל: אז מה אתה אומר? שזה בלתי הפיך? אסף אגמון: בטח הפיך. תפנה את זה לדרג הפוליטי, לדרג המדיני. תצילו את המדינה הזאתי. אודי סגל: אז אני שואל אותך, מה אתה חושב שעכשיו יקרה במציאות שאתה מייצר, שבאמת מצב הכשירות הוא אסוני, שאין לו [למפקד חיל האוויר] מוח מבצעי בחיל האוויר, שאין לו טייסים לאייש את התרגיל, מה אתה חושב שיכול לקרות? איזה לחץ זה לדעתך יפעיל על ראש הממשלה? ומה לדעתך יקרה? כי בינתיים זה לא קרה. אסף אגמון: תשאל את זה את שר הביטחון שלנו [יואב גלנט], תשאל את ראש הממשלה שלנו שלא רוצה להתראיין אצלכם, תשאל אותו את השאלות האלה. עליו האחריות. אודי סגל: אני אגיד לך מה הם אומרים. הם אומרים אנחנו יוצאים נגד תופעות של סרבנות, חלק מהפעולות האלה זה פעולות שמעודדות סרבנות, חלק מכנים אתכם אנשים שמורדים במדינה, אנשים שלא מקבלים את מרות הממשלה, שהיא אחראית על הפעלת הצבא. השאלה היא, מה אתה אומר על האמירות האלה שלהם? אסף אגמון: מה אני אומר? אני אומר לך, לכם ולכל המאזינים, שבאיראן וחיזבאללה והחמאס יושבים בשקט עכשיו ומוחאים כפיים לראש ממשלת ישראל, שמשמיד את ביטחון מדינת ישראל ואת חיל האוויר בפרט. זה מה שאני אומר לכם. וזאת השאלה שצריך לשאול אותו, וזאת השאלה שהאזרחים במדינה הזאת צריכים לשאול, איך ייתכן שאנחנו נותנים יד להשמדת ביטחון מדינת ישראל? ענת דוידוב: אוקיי, עכשיו משפט לסיום, תת אלוף במילואים אסף אגמון. אם הדברים נשארים כמות שהם, לאן המדינה הזאת הולכת? אסף אגמון: אין לי מה להגיד לך. המדינה הזאת הולכת לאבדון. המדינה הזאת הולכת לאבדון. אבל כמה שאני מודאג, אני נחוש ואני אלחם שזה לא יקרה. המדינה שלנו במצב הנוכחי הולכת לאבדון. זה על הקיר, ואנחנו מסרבים לראות את זה. אנחנו הולכים לאבדון. אנחנו מסרבים לראות את זה. אנחנו מתעסקים בשטויות, ואנחנו מסרבים לראות שהנס הזה שקראו לו מדינת ישראל, שככה התקדם 75 שנה, אנחנו הורסים אותו ומתאבדים, פשוט מתאבדים. ענת דוידוב: תת אלוף במילואים אסף אגמון, ממובילי המחאה, מבכירי חיל האוויר לשעבר, תודה רבה לך. סימוכין: כתבות קודמות שלושה חודשים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – תת אלוף (מיל.) אסף אגמון מביע תמיכה בגל הסירוב לשירות מילואים: "מתוך היכרות קרובה עם המשמעויות של הפסקת טיסה פעילה, אנו אומרים באופן הברור ביותר לקבוצת המילואים הפעילים: אנו נתמוך, ללא סייג, בכל פעולת מחאה שלכם, כולל השעיית התנדבות לאלתר!" סימוכין: תת אלוף (מיל.) אסף אגמון: "הדסקית ‘לשחרר את החטופים עכשיו’ היא סמל יהודי, לא פחות מכיפה; אנחנו כבר לא דמוקרטיה יהודית; הממשלה הזו היא איום על הזהות שלכם כיהודים כאן בטורונטו ובכל מקום אחר; הם יעשו הכל כדי שהם [הערבים] לא יוכלו להצביע; יאמרו לתומכי הפסקת ההתנדבות שלא יוכלו להצביע". סימוכין: שלושה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אילן שילוח, איש עסקים ופרסומאי מראשי המאבק נגד הרפורמה המשפטית, פעל לפרסם מודעה בעיתונות שבה נכתב: "אתם מטייחים ואלפים ימותו. השבר הגדול בצה"ל באשמתכם". אל"מ (מיל.) אבי קדיש: "פעם אחת בחיים קורה לך שאתה נביא זעם, ולצערך מסתבר שאתה גם צדקת". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אילן שילוח: "השבר העמוק [בצבא] והיקף המתנדבים שהודיעו על הפסקת התנדבותם הפכו את צה"ל לבלתי כשיר למלחמה; חורבן צה"ל קרוב; חורבן צבא העם; ביום כיפור [1973] הייתה הפתעה וזה היה מחדל. הפעם אין הפתעה והדרג המדיני מוביל לאסון. האחריות עליו בלבד". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - מיכאל האוזר טוב ואילן שילוח משתפים תמונה, המציגה "נטילת גלולה" בהקשר להודעת אלפי אנשי מילואים על הפסקת ההתנדבות לשירות צבאי. זו תוארה על ידי האוזר טוב כ"נטילת גלולת רעל", שנועדה לסכל את הרפורמה המשפטית באמצעות פגיעה בכשירות המבצעית של צה"ל. סימוכין: חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים [מתים]". סימוכין:
11:24

שלושה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר - תת אלוף (מיל.) אסף אגמון: "חיל האוויר במצב אסוני; מפורק; הטייסים שהחליטו להפסיק לטוס הם פטריוטים; מגש הכסף להצלת מדינת ישראל 2023; גם אם טייסים יחזרו לטוס, אין מטה מבצעי; יהיה גוף בלי מוח, לא יודע לעשות כלום; ישראל הולכת לאבדון; אנו מתאבדים" ב-4 באוקטובר 2023, התארח תת אלוף (מיל.) אסף אגמון בתוכנית הרדיו של אודי סגל וענת דוידוב ב-103fm, ולהלן תוכן הראיון: אודי סגל: תת אלוף במילואים אסף אגמון, ממובילי המחאה ומבכירי חיל האוויר לשעבר. שלום רב. אסף אגמון: שלום, וחג שמח לכם ולמאזינים. אודי סגל: תגיד, אתה לא חושב, אתה יודע, הרבה פעמים בחיל האוויר מדברים על דחיפה של גבולות המערכת. כלומר, הרבה פעמים כשיש מטוסים, יש להם יכולות מסוימות שכתובות במפרט הטכני, וטייסי חיל האוויר הנועזים תמיד דוחפים אותם לגבולות המערכת, ואפילו מעבר להם ביכולות שמוציאים מכלי הטייס השונים שהם מובילים. יכול להיות שבתמרון שאתם עשיתם במהלך המחאה, שהוא מוצדק אולי מבחינת הכעס שלכם והחשש לדמוקרטיה הישראלית, דחפתם את גבולות המערכת לגבול שהוא גבול אדום, שעלול להביא להתרסקות כלי הטייס? אסף אגמון: קודם [כל], אני לא באתי לדבר איתכם על המחאה. אני באתי לדבר איתכם על מצבה הביטחוני של מדינת ישראל במצב הכשירות של חיל האוויר, בהמשך למה ש[חבר הכנסת] גדי איזנקוט, הרמטכ"ל, אחד הטובים ביותר שהיה לנו, דיבר איתכם בשעה הקרובה [האחרונה]. ענת דוידוב: כן, אבל זה פועל יוצא, אתה יודע אי אפשר להתעלם מזה. אסף אגמון: הפועל היוצא, זה שקודם כל בואו נסתכל על העובדות, אני לא פרשן, אני איש של עובדות, אני איש שבא מהמערך המבצעי, כל החיים שלי הייתי במערך המבצעי, 51 שנים הייתי בחיל האוויר, עשיתי מילואים עד לפני שנה. מצב הכשירות של חיל האוויר, כמו שהגדיר אותו אחד מהכי בכירים שהיה בחיל האוויר, והוא לא מזוהה עם המחאה בכלל, והוא דאג מרוב דאגתו ללכת לראש הממשלה [בנימין נתניהו] אישית, ולהגיד לו שמצב הכשירות של חיל האוויר, ואני אשתמש במונח שהוא השתמש, הוא אסוני. אסוני. חיל האוויר מצבו, מצב הכשירות שלו אסוני. הוא הלך ואמר לראש הממשלה שלנו, שכבר היום חיל האוויר לא מסוגל אפילו לעשות 70% מהתוכניות המבצעיות, שהכינו על מנת לתקוף באיראן אם נחליט לתקוף באיראן. ראש הממשלה שלנו, שכל הזמן בצדק אמר שאיראן זה איום קיומי על מדינת ישראל, במעשיו ובמעשה ממשלתו, משמיד את הדבר היחידי שיש למדינת ישראל להגן מפני איראן גרעינית, וזה חיל האוויר. אודי סגל: אוקיי, ושוב אני שואל אותך, האם המציאות הזאת, שמצב הכשירות של חיל האוויר נמצא במצב אסוני, האם אתה לוקח על זה גם אחריות, שהאם יכול להיות שמהלך המחאה שלכם, היה מהלך אחד רחוק מדי, חציתם קו אדום מוקדם מדי, כדי להביא את ראש הממשלה לפעולה, שבינתיים לא הצלחתם להביא אותו, וזו גניזת כל המהפכה המשפטית. אסף אגמון: ראש הממשלה שלנו עסוק במסע תענוגות מחוף אל חוף בארצות הברית, חוזר משם, הולך לנפוש בנווה אטי"ב, משם בשבוע הבא הוא הולך לקחת את כל ממשלת ישראל לישיבה משותפת עם ממשלת צ’כיה, אולי בשביל להכין מקומות לאיפה נוכל לברוח אחרי שהוא יגמור להשמיד את מדינת ישראל. אודי סגל: אבל שוב אתה מתחמק מהשאלה, אני שואל אותך שאלה. אסף אגמון: אני לא מתחמק מהשאלה. אודי סגל: אני שואל אותך שאלה, תת אלוף במילואים אסף אגמון, אתה לא מרגיש שבמהלך המחאה שלכם דחפתם את המערכת הצבאית לגבולות ההפעלה שלה, ואתם מסכנים את ביטחון ישראל על משהו שיכול להיות שאתם יכולים לפעול אחרת. יכול להיות שתגיד לי, תשמע, עשינו תחקיר, לא, זה פעולה לגיטימית. למה אתה מתחמק מהשאלה? אסף אגמון: אני לא מתחמק מ... מי שמכיר אותי יודע שאני לא מתחמק משום דבר, ואני אגיד לך כל מה שתרצה. הטייסים שהחליטו להפסיק לטוס, הם הפטריוטים הכי גדולים בתולדות מדינת ישראל. הם מגש הכסף להצלת מדינת ישראל 2023. ענת דוידוב: אבל אסף אגמון, לא כולם רואים את זה כך. אסף אגמון: הרבה דברים לא כולם רואים. ענת דוידוב: מאה אחוז. אסף אגמון: הרבה דברים לא כולם רואים. האנשים האלה, שהם אנשים מיוחדים, הם רואים את זה והם לוקחים את זה על הכתפיים שלהם, אני מצדיע להם. דרך אגב, הם היחידים שעושים, איפה כל אנשי ההייטק? איפה הרופאים? איפה המורים? למה הם משאירים אותם לבד? מי שעצר את החקיקה, זה היו הטייסים הגיבורים האלה. עם ישראל חייב להם ויהיה חייב להם לדורות. אם מישהו יציל את מדינת ישראל, זה יהיו הטייסים הגיבורים האלה, שעכשיו משאירים אותם לבד, ועכשיו עושים נגדם מסע הפחדה ומסע איומים. ענת דוידוב: מי משאיר אותם לבד, תא"ל אגמון? מי משאיר אותם לבד? בכירי חיל האוויר שלא מוכנים להצטרף ולתמוך בהם? אסף אגמון: משאירים אותם לבד, כי ההייטקיסטים גם כן לא מצטרפים, כי הרופאים גם כן דיברו ועדיין לא עושים כלום, וגם מה שקורה בצה"ל היום, שעושים עליהם מהלך של הפחדה. אני 51 שנה הייתי בחיל האוויר, בחיים שלי לא שמעתי, שדיון כשירות של חיל האוויר מגיע לתקשורת. ופתאום עכשיו, 3 שבועות לפני הדיון, [הכתב הצבאי של ערוץ 13] אור הלר... אודי סגל: אבל אסף אגמון, אתם הבאתם במחאה שלכם את מצב הכשירות למצב שהוא נמצא, ואני שואל אותך שוב את השאלה בפעם החמישית, האם אתה לא חושב שהצעד שנקטתם הוא צעד שמסכן את ביטחון ישראל בצורה מוגזמת, ולא הצלחתם בינתיים להשיג את המטרה, והוא לייצר לחץ אפקטיבי על ראש ממשלת ישראל כדי לסגת בו, במהלך המרכזי שהוא מוביל בשנה האחרונה? אסף אגמון: פשוט, לא רק שלא הלכנו רחוק מדי, צריך להכפיל את כמות המילואימניקים שיודיעו עכשיו שהם משעים את ההתנדבות שלהם. אודי סגל: ואז? זה לא יחשוף את ישראל לבעיה ביטחונית? אסף אגמון: מי שמכניס את ישראל לבעיה ביטחונית זה ראש הממשלה שלה. מה אתה רוצה מהטייסים האלה? ראש הממשלה שלה בשביל ועדה למינוי שופטים מחרב את ביטחון מדינת ישראל, ואתה בא בטענות לטייסים האלה ששמים את נפשם בכפם. ענת דוידוב: אז למה לא כולם מצטרפים? זאת השאלה ששאלתי קודם. אסף אגמון: הם מפחדים, הם מפחדים. ענת דוידוב: ממי? אסף אגמון: עושים עליהם מסע הפחדה, מה אתם לא מבינים? אודי סגל: לא, אולי יש פה חוזה שאתה לא, החוזה שלנו היא מדינת ישראל, הוא חוזה שבו לא מפרקים את המדינה כדי לשנות את הכיוון שלה, ויכול להיות שאתם עשיתם צעד, שהתוצאה שלו, השיורית, היא פגיעה כל כך קשה בביטחון ישראל שהיא לא שווה את המהלך הזה. אסף אגמון: תגיד לי, אתה לא התבלבלת? [אתה חושב] שאני ראש הממשלה? מה אתה שואל אותי? אני זה מי שמפרק את מדינת ישראל ואת הביטחון? אני מפרק את מדינת ישראל ואת הביטחון? ראש הממשלה שלנו מפרק את מדינת ישראל. מה אתם לא מבינים? מה אתה שואל אותי? בשביל הרפורמה הזאת הוא מפרק את מדינת ישראל, ואתה בא בטענות לטייסים הגיבורים האלה? אודי סגל: אני שואל אותך, מה שאני שואל אותך זה שאלה שאני שואל אותך מתחילת הראיון. האם לא נקטתם בצעד קיצוני מדי? בשלב מוקדם מדי? והדבר הזה בעצם פוגע בכשירות של החיל [חיל האוויר] באופן שלא יצר לחץ אפקטיבי מספיק. אסף אגמון: אתה מבין שחיל האוויר במצב אסוני? אתה מבין שחיל האוויר לא יכול לאייש את התרגיל המבצעי הבינלאומי הגדול שיש לו, הולכים לארח את עשרות מפקדי חילות אוויר מכל העולם ולהראות להם שיש פה חיל אוויר מפורק, שפירקו אותו, שהסיתו איש ברעהו, ומי שעשה את זה זה ראש הממשלה וחבורתו. הם קראו לטייסים האלה מוגלה, בוגדים, צריך לתלות אותם בכיכר העיר, והם אמיצים וגיבורים, והם אמרו, אנחנו נקריב את הכל בשביל מדינת ישראל להציל אותה. ענת דוידוב: אגב, תת-אלוף במילואים אסף אגמון, מה יקרה כשיגיע מועד התרגיל? איך אתה רואה את הדברים קורים? אסף אגמון: פתאום מח"א [מפקד חיל האוויר אלוף תומר בר] נהייה אילם. פתאום אין דובר צה"ל [תא"ל דניאל הגרי], פתאום אין צנזור [תא"ל קובי מנדלבליט], תשאלו אותו, מה אתם שואלים אותי? תשאלו אותו איך תאייש את התרגיל הבינלאומי? תשאלו אותו מה אתה אומר לראש הממשלה, שאם מחר תפרוץ מלחמה אין לחיל אוויר מטה מבצעי. ענת דוידוב: מח"א [מפקד חיל האוויר] הציב דדליין, הדדליין הוא 17 באוקטובר [2023] כדי לבדוק אם טייסים חוזרים לפעילות שוטפת או לא. זה מה שהוא אמר. אסף אגמון: גם אם טייסים יחזרו לטוס, אין לו מטה מבצעי. במטה המבצעי יושבים אנשים הכי מנוסים, עם הכי הרבה ניסיון, זה המוח של חיל האוויר. יכולים להיות לו טייסים, לא יהיה לו מטה מבצעי, יהיה גוף בלי מוח, לא יודע לעשות כלום. ושם זה אנשים שלא טסים, והם לא יחזרו למילואים. אודי סגל: אז תת אלוף במילואים אסף אגמון. ענת דוידוב: רגע רגע, הוא אומר שהם לא יחזרו למילואים, זאת אמירה, כלומר, שום דדליין לא יעזור כאן, הם לא חוזרים למילואים. אסף אגמון: הם לא טסים, הם לא טסים, אתה לא יכול להגיד להם, אם לא תחזור... ענת דוידוב: לא טסים, מאבדים כשירות, וחבורה שלמה הולכת לשבת בבית. אסף אגמון: מעל 200, אנשי המטה המבצעי, האנשים הכי בכירים בחיל האוויר, הכי רציניים, בהם חיל האוויר תלוי, הודיעו לו [למפקד חיל האוויר], רשמית, אנחנו לא מתייצבים למילואים. אנחנו השענו את ההתנדבות שלנו למילואים. מה הוא יעשה? אודי סגל: אז מה אתה אומר? שזה בלתי הפיך? אסף אגמון: בטח הפיך. תפנה את זה לדרג הפוליטי, לדרג המדיני. תצילו את המדינה הזאתי. אודי סגל: אז אני שואל אותך, מה אתה חושב שעכשיו יקרה במציאות שאתה מייצר, שבאמת מצב הכשירות הוא אסוני, שאין לו [למפקד חיל האוויר] מוח מבצעי בחיל האוויר, שאין לו טייסים לאייש את התרגיל, מה אתה חושב שיכול לקרות? איזה לחץ זה לדעתך יפעיל על ראש הממשלה? ומה לדעתך יקרה? כי בינתיים זה לא קרה. אסף אגמון: תשאל את זה את שר הביטחון שלנו [יואב גלנט], תשאל את ראש הממשלה שלנו שלא רוצה להתראיין אצלכם, תשאל אותו את השאלות האלה. עליו האחריות. אודי סגל: אני אגיד לך מה הם אומרים. הם אומרים אנחנו יוצאים נגד תופעות של סרבנות, חלק מהפעולות האלה זה פעולות שמעודדות סרבנות, חלק מכנים אתכם אנשים שמורדים במדינה, אנשים שלא מקבלים את מרות הממשלה, שהיא אחראית על הפעלת הצבא. השאלה היא, מה אתה אומר על האמירות האלה שלהם? אסף אגמון: מה אני אומר? אני אומר לך, לכם ולכל המאזינים, שבאיראן וחיזבאללה והחמאס יושבים בשקט עכשיו ומוחאים כפיים לראש ממשלת ישראל, שמשמיד את ביטחון מדינת ישראל ואת חיל האוויר בפרט. זה מה שאני אומר לכם. וזאת השאלה שצריך לשאול אותו, וזאת השאלה שהאזרחים במדינה הזאת צריכים לשאול, איך ייתכן שאנחנו נותנים יד להשמדת ביטחון מדינת ישראל? ענת דוידוב: אוקיי, עכשיו משפט לסיום, תת אלוף במילואים אסף אגמון. אם הדברים נשארים כמות שהם, לאן המדינה הזאת הולכת? אסף אגמון: אין לי מה להגיד לך. המדינה הזאת הולכת לאבדון. המדינה הזאת הולכת לאבדון. אבל כמה שאני מודאג, אני נחוש ואני אלחם שזה לא יקרה. המדינה שלנו במצב הנוכחי הולכת לאבדון. זה על הקיר, ואנחנו מסרבים לראות את זה. אנחנו הולכים לאבדון. אנחנו מסרבים לראות את זה. אנחנו מתעסקים בשטויות, ואנחנו מסרבים לראות שהנס הזה שקראו לו מדינת ישראל, שככה התקדם 75 שנה, אנחנו הורסים אותו ומתאבדים, פשוט מתאבדים. ענת דוידוב: תת אלוף במילואים אסף אגמון, ממובילי המחאה, מבכירי חיל האוויר לשעבר, תודה רבה לך. סימוכין: כתבות קודמות שלושה חודשים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – תת אלוף (מיל.) אסף אגמון מביע תמיכה בגל הסירוב לשירות מילואים: "מתוך היכרות קרובה עם המשמעויות של הפסקת טיסה פעילה, אנו אומרים באופן הברור ביותר לקבוצת המילואים הפעילים: אנו נתמוך, ללא סייג, בכל פעולת מחאה שלכם, כולל השעיית התנדבות לאלתר!" סימוכין: תת אלוף (מיל.) אסף אגמון: "הדסקית ‘לשחרר את החטופים עכשיו’ היא סמל יהודי, לא פחות מכיפה; אנחנו כבר לא דמוקרטיה יהודית; הממשלה הזו היא איום על הזהות שלכם כיהודים כאן בטורונטו ובכל מקום אחר; הם יעשו הכל כדי שהם [הערבים] לא יוכלו להצביע; יאמרו לתומכי הפסקת ההתנדבות שלא יוכלו להצביע". סימוכין: שלושה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אילן שילוח, איש עסקים ופרסומאי מראשי המאבק נגד הרפורמה המשפטית, פעל לפרסם מודעה בעיתונות שבה נכתב: "אתם מטייחים ואלפים ימותו. השבר הגדול בצה"ל באשמתכם". אל"מ (מיל.) אבי קדיש: "פעם אחת בחיים קורה לך שאתה נביא זעם, ולצערך מסתבר שאתה גם צדקת". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אילן שילוח: "השבר העמוק [בצבא] והיקף המתנדבים שהודיעו על הפסקת התנדבותם הפכו את צה"ל לבלתי כשיר למלחמה; חורבן צה"ל קרוב; חורבן צבא העם; ביום כיפור [1973] הייתה הפתעה וזה היה מחדל. הפעם אין הפתעה והדרג המדיני מוביל לאסון. האחריות עליו בלבד". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - מיכאל האוזר טוב ואילן שילוח משתפים תמונה, המציגה "נטילת גלולה" בהקשר להודעת אלפי אנשי מילואים על הפסקת ההתנדבות לשירות צבאי. זו תוארה על ידי האוזר טוב כ"נטילת גלולת רעל", שנועדה לסכל את הרפורמה המשפטית באמצעות פגיעה בכשירות המבצעית של צה"ל. סימוכין: חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים [מתים]". סימוכין:

Jonathan D. Halevi

115,038 Aufrufe • vor 1 Jahr