Video wird geladen...

Video konnte nicht geladen werden

Beim Laden dieses Videos ist ein Problem aufgetreten. Dies könnte an einem vorübergehenden Netzwerkproblem liegen oder das Video ist möglicherweise nicht verfügbar.

חתונה לא שגרתית הערב בירושלים. חיילים שעברו ליד חתונה חרדית נכנסו לרקוד עם הבחורים מחברון "יש בורא עולם"

משה ויסברג

55,725 subscribers

54,410 Aufrufe • vor 3 Jahren •via X (Twitter)

Kunst Comedy Nachrichten & Politik

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

10 Kommentare

Profilbild von Avi

Avivor 3 Jahren

החתונה של אחי היקר שר השמחה אבי דרור ואבי מן

Profilbild von ציפור המדברת

ציפור המדברתvor 3 Jahren

שנאה זה למבוגרים. לצעירים אין שנאה ואין פחד משני הצדדים

Profilbild von Shaul

Shaulvor 3 Jahren

הלהט הזה של החברונערס לא לתת ידיים בריקודים

Profilbild von Michashulem

Michashulemvor 3 Jahren

ומי יודע אם זה תיקון על החתונה שהייתה אמורה להתקיים באולמי אפהרנד והתבטלה יר"ש ועכשיו החיילים רקדו והמתיקו הדינים.

Profilbild von אושר גבאי

אושר גבאיvor 3 Jahren

עם ישראל היפה!🙌

Profilbild von שכל ישר והגון

שכל ישר והגוןvor 3 Jahren

אמבולנס להוד השרון... כמה חבל שבן כספית ולפיד ויתר שונאי ישראל מנסים לסכסך וליצור ריב ומלחמת אחים זה עם ישראל היפה והאוהב איך השמאל הגיעו למצב שכספית מהנדס להם את התודעה והפך אותם לכת. כת רל"ב אין מילים

Profilbild von ישראל🇮🇱🇮🇱🇮🇱🤟

ישראל🇮🇱🇮🇱🇮🇱🤟vor 3 Jahren

חמודים לאללה 😍🥰😘 אשריהם ישראל 💖❤

Profilbild von יוסלה ברגמן🇮🇱

יוסלה ברגמן🇮🇱vor 3 Jahren

@YinonMagal איזה יפה זה

Profilbild von nirit shafat shohat

nirit shafat shohatvor 3 Jahren

@YinonMagal החרדים שרוקדים, דווקא נראים בריאים וכשירים לשירות בגולני.

Profilbild von ארי קרויזר🎗️

ארי קרויזר🎗️vor 3 Jahren

אויש

Ähnliche Videos

שימו לב לתיעוד הזה שאני חושף הערב: אותם הפורעים היהודים שנראו שלשום עם מקלות ותקפו פלסטיני, נמצאים זמן קצר לפני כן ליד, לוקחים עדרים בליווי חיילים!!! מדובר באירוע שמתרחש חצי שעה לפני שאותם הפורעים מגיעים למסאפר יטה ותוקפים את הפלסטיני שם כשהוא נאנק מכאבים. הצבא אמר שהם לא הספיקו להגיע למקום? התיעוד הזה ממחיש שיש שם חיילים שנמצאים במקום ומסייעים להם במה שהם עושים! לצפות בסרטון ולשפשף את העיניים

שימו לב לתיעוד הזה שאני חושף הערב: אותם הפורעים היהודים שנראו שלשום עם מקלות ותקפו פלסטיני, נמצאים זמן קצר לפני כן ליד, לוקחים עדרים בליווי חיילים!!! מדובר באירוע שמתרחש חצי שעה לפני שאותם הפורעים מגיעים למסאפר יטה ותוקפים את הפלסטיני שם כשהוא נאנק מכאבים. הצבא אמר שהם לא הספיקו להגיע למקום? התיעוד הזה ממחיש שיש שם חיילים שנמצאים במקום ומסייעים להם במה שהם עושים! לצפות בסרטון ולשפשף את העיניים

Yossi Eli

87,209 Aufrufe • vor 7 Monaten

ג׳ק סגל שידר כל מה שאישה הייתה רוצה וחולמת: אהבה אין קץ, להגיע לחופה, חתונה . במשך שמונה שנים הוא לא הפסיק ״למקבל״ עשרות נשים שאותן הכיר בטינדר, באמבל ואוקיי קיופיד. כולן היו בטוחות שמצאו את האחד. עד שנורות אדומות החלו להבהב וכולן גילו: ג׳ק סגל הוא הרב יוסף מרדכי פרייזר מישיבה בירושלים, נשוי עם ילדים! ברביעי וחמישי. סיפור הונאה הכי משוגע שתשמעו, והקלטות בלעדיות בהן נשמע איך הנשים שגילו: בן הזוג שלהן הוא משותף והחליטו לעשות לו מארב יחד. סופר דרמטי סופר מרתק סופר מעניין. בעקבות נוכל הטינדר החרדי. בואו!

ג׳ק סגל שידר כל מה שאישה הייתה רוצה וחולמת: אהבה אין קץ, להגיע לחופה, חתונה . במשך שמונה שנים הוא לא הפסיק ״למקבל״ עשרות נשים שאותן הכיר בטינדר, באמבל ואוקיי קיופיד. כולן היו בטוחות שמצאו את האחד. עד שנורות אדומות החלו להבהב וכולן גילו: ג׳ק סגל הוא הרב יוסף מרדכי פרייזר מישיבה בירושלים, נשוי עם ילדים! ברביעי וחמישי. סיפור הונאה הכי משוגע שתשמעו, והקלטות בלעדיות בהן נשמע איך הנשים שגילו: בן הזוג שלהן הוא משותף והחליטו לעשות לו מארב יחד. סופר דרמטי סופר מרתק סופר מעניין. בעקבות נוכל הטינדר החרדי. בואו!

Yossi Eli

33,452 Aufrufe • vor 2 Jahren

שימו לב לסיפור המקומם הבא: המשטרה עצרה עובד זר אריתראי בחשד לאונס! ילדה בת 7, במשטרה בטוחים שיש בידיהם מספיק ראיות להמשיך עם המעצר, וביקשו היום להאריך את מעצרו בעוד חמישה ימים, לאחר שהילדה סיפרה בפירוט איך ביצע בה את זממו ליד מדרגות בית הספר. היא גם זיהתה אותו במסדר זיהוי. מה החליט השופט אריאל ארליך מבית משפט השלום בירושלים? לשחרר את החשוד! בטענה הזויה שהוא ״לא יודע עברית״ ולכן יש קושי בזיהויו של החשוד. מרתיח מאוד!!

שימו לב לסיפור המקומם הבא: המשטרה עצרה עובד זר אריתראי בחשד לאונס! ילדה בת 7, במשטרה בטוחים שיש בידיהם מספיק ראיות להמשיך עם המעצר, וביקשו היום להאריך את מעצרו בעוד חמישה ימים, לאחר שהילדה סיפרה בפירוט איך ביצע בה את זממו ליד מדרגות בית הספר. היא גם זיהתה אותו במסדר זיהוי. מה החליט השופט אריאל ארליך מבית משפט השלום בירושלים? לשחרר את החשוד! בטענה הזויה שהוא ״לא יודע עברית״ ולכן יש קושי בזיהויו של החשוד. מרתיח מאוד!!

Yossi Eli

37,144 Aufrufe • vor 7 Monaten

1. רועי בן טולילה היה צריך לעבור דרך לא קלה, מקיבוצניק גבוה שעובד בגד"ש, קצין במגלן, שהמנטרה שלו לחיילים היתה "אין לא יכול, יש לא רוצה", הוא הפך בבת אחת לאדם שיושב על כסא גלגלים, כבר 21 שנה. 2. להתמודדות הזאת הוא קורא: הקרב שאחרי הקרב. 3. בתוכה הוא גם קורא לעצמו "מחולל מבוכות סדרתי" - שאף אחד לא יודע איך להתייחס אליו. באמצע חתונה דוחפים את הכסא שלו למרכז המעגל והוא תקוע בו עם החתן והכלה. 4. והנה, בתוך שבוע מדכא ציבורית, מהשיחה איתו עולות ערימות של תקווה. 5. אפשר להמציא לעצמך גבריות חדשה, גם כשכדי לבשל משהו, אתה צריך לטפס עם הידיים ולקפוץ על השיש. 6. ובאופן הזוי, מתברר שיש גם תקווה בזה שמעכשיו יסתובבו בינינו יותר מ-15 אלף פצועים חדשים. כן. תקשיבו ותבינו. 7. אתאלי מחפש תקווה - בכל אפליקציות הפודקאסטים וקישור גם פה בתגובות

1. רועי בן טולילה היה צריך לעבור דרך לא קלה, מקיבוצניק גבוה שעובד בגד"ש, קצין במגלן, שהמנטרה שלו לחיילים היתה "אין לא יכול, יש לא רוצה", הוא הפך בבת אחת לאדם שיושב על כסא גלגלים, כבר 21 שנה. 2. להתמודדות הזאת הוא קורא: הקרב שאחרי הקרב. 3. בתוכה הוא גם קורא לעצמו "מחולל מבוכות סדרתי" - שאף אחד לא יודע איך להתייחס אליו. באמצע חתונה דוחפים את הכסא שלו למרכז המעגל והוא תקוע בו עם החתן והכלה. 4. והנה, בתוך שבוע מדכא ציבורית, מהשיחה איתו עולות ערימות של תקווה. 5. אפשר להמציא לעצמך גבריות חדשה, גם כשכדי לבשל משהו, אתה צריך לטפס עם הידיים ולקפוץ על השיש. 6. ובאופן הזוי, מתברר שיש גם תקווה בזה שמעכשיו יסתובבו בינינו יותר מ-15 אלף פצועים חדשים. כן. תקשיבו ותבינו. 7. אתאלי מחפש תקווה - בכל אפליקציות הפודקאסטים וקישור גם פה בתגובות

עמיחי אתאלי

27,818 Aufrufe • vor 1 Jahr

וזה פשוט מטורף. עינב צנגאוקר האם הלביאה של מתן החטוף בעזה, מספרת על האלימות המשטרתית שחוו בת דודתו של מתן, אחותו של מתן ועינב עצמה. את הדברים היא אומרת באיכילוב, שם נמצאות הפצועות עכשיו. תמללתי את הרוב: --- "הערב משטרת ישראל חצתה את כל הקווים האדומים שיש, איבדה את השפיות, את האנושיות שלה. אני אמא של חטוף, ונטלי הבת שלי אחות של חטוף, וג'ינה בת הדודה של מתן החטוף, וראומה אם שכולה מקיבוץ ניר עוז, כל חטאנו היה הערב שרצנו בכבישים שחסומים בשני הכיוונים, לפתע בלשים של מחוז תל אביב קפצו עלינו, בעיטות לצלעות, חנק, בידיים... ...הקצין ליפף את הזרועות שלו, פרא אדם, פרא אדם, אין לי מילה אחרת, חנק אותה עם הידיים שלו וכשאני באתי אליו בגב ואמרתי לו תעזוב אותה זאת הילדה שלי הוא העיף אותי אחורה בברוטליות, הטיח אותי ברצפה והמשיך לחנוק את נטלי, הבת שלי, אחות של חטוף, עד שהיא נחנקת ויוצא לה דמעות מהעיניים מרוב שהיא אפילו לא יכולה אפילו להשמיע קול. אני לא יודעת, אנחנו הערב הזה צריכים להכריז על מדינת ישראל ולהגיד עליה קדיש, המדינה שלנו נגמרה. חברי הקבינט, הממשלה, ממשלת ישראל - לא מספיק שמפקירה את החטופים שלנו בעזה, לא מספיק שמנהלת עלינו מסחטה רגשית, יותר גרוע מהאויב חמאס, עכשיו גם אנחנו כשק אגרוף בידיים של השר בן גביר, זה הדירקטיבה שלו! הערב אותו שוטר שפרק לג'ינה את הכתף, אותו בלש שבעט בנטלי, אותו בלש שחנק את נטלי עם הזרועות שלו , מחר במקום להיות במח"ש או במקום להיות עצורים הערב, הערב להיות עצורים! במקום זה מחר השר בן גביר יקרא להם ללשכה שלו,מויעניק להם תעודת הוקרה ויעלה אותם בדרגה. בושה וחרפה למדינת ישראל אין לי מה להגיד. איפה עכשיו אני אשים את הראש שלי? למי אני אדאג? למתן שבשבי חמאס שבעה חודשים לנטלי שעכשיו היא בטיפול כי יש לה צלעות שבורות והגרון שלה חנוק, יש לה סימנים כחולים על כל הגוף? לשני שהיא בת 13 מתמודדת עם ניוון שרירים עם אילנה שהיא חטופה עכשיו בסטרס שלא היה אפילו בשבי בעזה. מי יעזור לי עכשיו? איפה חברי הקבינט? איפה ראש הממשלה שיוקיע ויגנה את מה שקרה פה הערב? כל חברי הממשלה צריכים הערב להגיע לכאן לבית החולים איכילוב. לעמוד ליד המיטה של נטלי, אחות של חטוף, לחזק אותה, לגנות את מה שעברנו הערב. בושה וחרפה! מחר יגידו שאנחנו מהשמאל, שאנחנו מתלהמים, שאנחנו אנכריסטים. אבל לקבל מכות מלובשי המדים שאנחנו מתאמים איתם הכל. הכל הערב היה מתואם. כל חטאינו שהלכנו על הכביש שחסום במילא..."

וזה פשוט מטורף. עינב צנגאוקר האם הלביאה של מתן החטוף בעזה, מספרת על האלימות המשטרתית שחוו בת דודתו של מתן, אחותו של מתן ועינב עצמה. את הדברים היא אומרת באיכילוב, שם נמצאות הפצועות עכשיו. תמללתי את הרוב: --- "הערב משטרת ישראל חצתה את כל הקווים האדומים שיש, איבדה את השפיות, את האנושיות שלה. אני אמא של חטוף, ונטלי הבת שלי אחות של חטוף, וג'ינה בת הדודה של מתן החטוף, וראומה אם שכולה מקיבוץ ניר עוז, כל חטאנו היה הערב שרצנו בכבישים שחסומים בשני הכיוונים, לפתע בלשים של מחוז תל אביב קפצו עלינו, בעיטות לצלעות, חנק, בידיים... ...הקצין ליפף את הזרועות שלו, פרא אדם, פרא אדם, אין לי מילה אחרת, חנק אותה עם הידיים שלו וכשאני באתי אליו בגב ואמרתי לו תעזוב אותה זאת הילדה שלי הוא העיף אותי אחורה בברוטליות, הטיח אותי ברצפה והמשיך לחנוק את נטלי, הבת שלי, אחות של חטוף, עד שהיא נחנקת ויוצא לה דמעות מהעיניים מרוב שהיא אפילו לא יכולה אפילו להשמיע קול. אני לא יודעת, אנחנו הערב הזה צריכים להכריז על מדינת ישראל ולהגיד עליה קדיש, המדינה שלנו נגמרה. חברי הקבינט, הממשלה, ממשלת ישראל - לא מספיק שמפקירה את החטופים שלנו בעזה, לא מספיק שמנהלת עלינו מסחטה רגשית, יותר גרוע מהאויב חמאס, עכשיו גם אנחנו כשק אגרוף בידיים של השר בן גביר, זה הדירקטיבה שלו! הערב אותו שוטר שפרק לג'ינה את הכתף, אותו בלש שבעט בנטלי, אותו בלש שחנק את נטלי עם הזרועות שלו , מחר במקום להיות במח"ש או במקום להיות עצורים הערב, הערב להיות עצורים! במקום זה מחר השר בן גביר יקרא להם ללשכה שלו,מויעניק להם תעודת הוקרה ויעלה אותם בדרגה. בושה וחרפה למדינת ישראל אין לי מה להגיד. איפה עכשיו אני אשים את הראש שלי? למי אני אדאג? למתן שבשבי חמאס שבעה חודשים לנטלי שעכשיו היא בטיפול כי יש לה צלעות שבורות והגרון שלה חנוק, יש לה סימנים כחולים על כל הגוף? לשני שהיא בת 13 מתמודדת עם ניוון שרירים עם אילנה שהיא חטופה עכשיו בסטרס שלא היה אפילו בשבי בעזה. מי יעזור לי עכשיו? איפה חברי הקבינט? איפה ראש הממשלה שיוקיע ויגנה את מה שקרה פה הערב? כל חברי הממשלה צריכים הערב להגיע לכאן לבית החולים איכילוב. לעמוד ליד המיטה של נטלי, אחות של חטוף, לחזק אותה, לגנות את מה שעברנו הערב. בושה וחרפה! מחר יגידו שאנחנו מהשמאל, שאנחנו מתלהמים, שאנחנו אנכריסטים. אבל לקבל מכות מלובשי המדים שאנחנו מתאמים איתם הכל. הכל הערב היה מתואם. כל חטאינו שהלכנו על הכביש שחסום במילא..."

Or-ly Barlev 🎗 אור-לי ברלב

36,443 Aufrufe • vor 2 Jahren

אם יש ערב שבו *לא כדאי* לשהות בפריז זה הערב הזה ״חג המוזיקה״ שהתחיל כיוזמה מגניבה של סצינות מוזיקה לייב ברחבי עריה של צרפת והפך לזוועה אלימה והשתוללות בעיקר בפריז. כמות פסיכית של תיירים (בעיקר בריטים ש״גילו״ את ה״חג״ ומשתכרים ומשתוללים) שמתערבבת ב״רקאיי״ מהפרוורים הקשים. בשנים האחרונות גם מדווחים לא מעט מקרי אונס. בעיקר קבוצתי, בעיקר תיירות שלא מודעות לסכנה ולא יודעות לקרוא קודים של כנופיות מסוכנות המשחרות לטרף. עד כדי כך, שיש פרסומות בכל מקום להורדת אפליקציית חירום למקרה שאת קורבן של ניסיון אונס (שאמורה להזעיק עזרה של משטרה כחולה או סמויה באיזור) אני זוכר שבשנים האחרונות בהן גרנו בצרפת היינו, (כמו הרבה מהשכנים שלנו שגם להם היו ילדים) - מסתגרים בבתים ומגיפים את החלונות. גם כי קקופוניית הצלילים שמתערבבים מכל הבמות - ממש לא נעימה לאוזן (וקשה להשכיב את הילדים) וגם כי שיכורים נוטים לנפץ חלונות ע״י הטחת בקבוקים וכל מה שבא ליד. שלא לדבר על מנגלי הפחם המאולתרים בכל פינה עם נקניקיות המרגז… בסרטון: קטטה המונית שפרצה מוקדם יותר הערב על גשר אלכסנדר ה3 בלב פריז. עניין שבשגרה ביום הארוך בשנה.

אם יש ערב שבו לא כדאי לשהות בפריז זה הערב הזה ״חג המוזיקה״ שהתחיל כיוזמה מגניבה של סצינות מוזיקה לייב ברחבי עריה של צרפת והפך לזוועה אלימה והשתוללות בעיקר בפריז. כמות פסיכית של תיירים (בעיקר בריטים ש״גילו״ את ה״חג״ ומשתכרים ומשתוללים) שמתערבבת ב״רקאיי״ מהפרוורים הקשים. בשנים האחרונות גם מדווחים לא מעט מקרי אונס. בעיקר קבוצתי, בעיקר תיירות שלא מודעות לסכנה ולא יודעות לקרוא קודים של כנופיות מסוכנות המשחרות לטרף. עד כדי כך, שיש פרסומות בכל מקום להורדת אפליקציית חירום למקרה שאת קורבן של ניסיון אונס (שאמורה להזעיק עזרה של משטרה כחולה או סמויה באיזור) אני זוכר שבשנים האחרונות בהן גרנו בצרפת היינו, (כמו הרבה מהשכנים שלנו שגם להם היו ילדים) - מסתגרים בבתים ומגיפים את החלונות. גם כי קקופוניית הצלילים שמתערבבים מכל הבמות - ממש לא נעימה לאוזן (וקשה להשכיב את הילדים) וגם כי שיכורים נוטים לנפץ חלונות ע״י הטחת בקבוקים וכל מה שבא ליד. שלא לדבר על מנגלי הפחם המאולתרים בכל פינה עם נקניקיות המרגז… בסרטון: קטטה המונית שפרצה מוקדם יותר הערב על גשר אלכסנדר ה3 בלב פריז. עניין שבשגרה ביום הארוך בשנה.

Itai Cellier

19,578 Aufrufe • vor 1 Jahr

הפחד הכי גדול שלי היה שאהפוך לאדם עצוב. ב7.10 בבוקר הסעתי את עידן הבן שלי לנקודת ההקפצה ליד התחנה המרכזית בירושלים. בעליה מעין כרם לשדרות הרצל הרגשתי כאילו אנחנו בכיפור של 73. חיילים במדים עם תיקים גדולים, רצים מתוך הבניינים וגברים עטופי טליתות יוצאים מבית הכנסת. אחרי שנפרדנו בחיבוק חזק חזרתי בהרהורי פחד הביתה. רק שלא יקרה לו כלום. רק שלא נהפוך לאנשים עצובים. ב3.11 בדיוק היום לפני שנתיים כשעוד פרסמו בדיוק בשש בבוקר את שמות ה״הותר לפרסום״ שמעתי את שמו של בני. סרן בני וייס אשר נפל בקרב בעזה. בני שהיה בצוות של עידן ונלחם איתו באותו הטנק נהרג. על מה שעבר עלינו ועליו אחר-כך אולי אשתף פעם (יש כל כך הרבה סיפורים דומים אז אולי זה לא כל כך מיוחד אבל החיים שלנו מה3.11.23 השתנו) עידן עכשיו רחוק מפה בטיול שלו. יעל ואני נסענו ליצג אותו באזכרה של בני. לתת חיבוק לאינה ואלי ההורים שהפכו להיות עצובים אבל גם חזקים ובוחרים בחיים. שוב עמדנו מעל הקבר של בני לא מצליחים לעצור את הדמעות. על האובדן, על הפספוס, על הכאב ועל מה שעובר על הילדים שלנו שראו וחוו דברים איומים שאף אחד לא צריך לראות ולחוות. העצב האין סופי היה במרחק של כמה סנטימטרים מלפגוע בנו אבל גם אם לא נפגענו מפגיעה ישירה, נפגענו מההדף. בני וייס גיבור ישראל- יהי זכרך ברוך.

הפחד הכי גדול שלי היה שאהפוך לאדם עצוב. ב7.10 בבוקר הסעתי את עידן הבן שלי לנקודת ההקפצה ליד התחנה המרכזית בירושלים. בעליה מעין כרם לשדרות הרצל הרגשתי כאילו אנחנו בכיפור של 73. חיילים במדים עם תיקים גדולים, רצים מתוך הבניינים וגברים עטופי טליתות יוצאים מבית הכנסת. אחרי שנפרדנו בחיבוק חזק חזרתי בהרהורי פחד הביתה. רק שלא יקרה לו כלום. רק שלא נהפוך לאנשים עצובים. ב3.11 בדיוק היום לפני שנתיים כשעוד פרסמו בדיוק בשש בבוקר את שמות ה״הותר לפרסום״ שמעתי את שמו של בני. סרן בני וייס אשר נפל בקרב בעזה. בני שהיה בצוות של עידן ונלחם איתו באותו הטנק נהרג. על מה שעבר עלינו ועליו אחר-כך אולי אשתף פעם (יש כל כך הרבה סיפורים דומים אז אולי זה לא כל כך מיוחד אבל החיים שלנו מה3.11.23 השתנו) עידן עכשיו רחוק מפה בטיול שלו. יעל ואני נסענו ליצג אותו באזכרה של בני. לתת חיבוק לאינה ואלי ההורים שהפכו להיות עצובים אבל גם חזקים ובוחרים בחיים. שוב עמדנו מעל הקבר של בני לא מצליחים לעצור את הדמעות. על האובדן, על הפספוס, על הכאב ועל מה שעובר על הילדים שלנו שראו וחוו דברים איומים שאף אחד לא צריך לראות ולחוות. העצב האין סופי היה במרחק של כמה סנטימטרים מלפגוע בנו אבל גם אם לא נפגענו מפגיעה ישירה, נפגענו מההדף. בני וייס גיבור ישראל- יהי זכרך ברוך.

Guy Gutman גיא גוטמן

33,108 Aufrufe • vor 10 Monaten

גאונות של שכנות יש לי חבר גאון. אבל לא סתם גאון, דוקטור איוול. בעצם הוא לא דוקטור איוול לטובים, הוא דוקטור איוול לרעים. 20 שנים שאנחנו פועלים יחד בדארקווב והדברים שהוא עשה עבור העם היהודי ראויים להדלקת משואה. לא משואה, מדורה. לא מדורה, מידברן. הוא באמת איש נפלא ואהבתי אליו גדולה מאהבת יונתן לדוד, אבל לא בגיי. יש לי מעט אנשים בחיים שאם יצלצלו באמצע הלילה ויגידו שהם תקועים על כביש בנבאדה, אני מכרטס את עצמי מהמיטה. הוא אחד מהם. עשרים שנים שאנחנו מכירים. יש לו מוח פרא אדם. הוא יודע להגיע לכל אדם בעולם וNSO זה מאזדה 3 לעומת הF1 שהוא ואני לא כותב את זה בלי ידע. לא פעם אני מראה לו פה תגובות של יוזרים והוא מפלטר בוטים או לא ולא פעם ידע להביא מספר טלפון של יוזר אנונימי. היכולות שלו מעבר לקוד, הוא משחד שוחד כל מיני מכל מיני שיושבים בתוך החברות. כזה טיפוס. ורק אדם אחד הוא לא הצליח לעבור בחיים שלו. את השכנה שלו. עדנה. עדנה ראש אבן. מתגוררת דירה ליד. חיה לבד. והיא סמל מהות הקארן. עדנה חיה עבור פשפוש בחיי אחרים. בת 50 פלוס. אין ילדים. אין בעל. אין בנזוג. יש תוכי בשם אלישע וקטנוניות של מורדכי דוד מצלמה לפנים. אלירן חולצה אפורה למד ממנה להידחף. הוא נדחף לפריים, היא לחיים. מדובר באישה שעוברת על שעון המים של דיירי הבניין ומשחילה לתיבות הדואר מכתבים תקיפים על בזבוז מים. אין לה רכב. אבל יש חניה. והיא לא תשכיר אותה גם לא לבורא עולם. החניה שלה זה מקור העונג כמו צמח טורף שמחכה שזבוב ימשך לקריצתו. מי שמחנה, מאבד אוויר. אין התראות. יש וונטיל. והדוקטור סובל ממנה מלא. הוא איש של לילה. הולך לישון בשבע בבוקר וקם באחת. בלילות הוא עובד עם טראנס ברמקולים. הביטים מסדרים לו חשיבה. ולעדנה זה מפריע לישון אז היא מזמינה משטרה. או מורידה שאלטר. או דופקת בדלת. אבל הביטים חשובים לדוקטור. אז הוא למד לשמור על ווליום. אלף פעם אמרתי לו שים אוזניות, הוא לא מסוגל, זה מפריע לו. אבל עדנה שומעת דרך קירות. ביט קטן והיא דופקת בדלת. התישה אותו. רסמי התישה. ואז הוא קרא באיזה ספר משפט. ״אנשים מתעקשים על מה שאין להם שליטה״. אחרי שכנות רעה של כמעט עשור, דוקטור איוול פיצח אותה. עשור שאני שומע ממנו איך היא ממררת לו את החיים, ולפני חודש כתב לי: ״ניצחתי את העדנה״. הוא פיתח לעדנה אפליקציה שהיא יכולה לשלוט לו על הווליום של המוזיקה. התקין לה והעביר את השליטה לידיים שלה. עדנה שולטת בווליום. פתאום היא הפסיקה להתלונן. פתאום הם מצאו יחד את ״הווליום הנכון״, כזה שלא מפריע לה, ומאפשר לו להינות. עברו כמה ימים, ועדנה שוב התפלפה. זה לא הווליום, זה הבסים. אז הדוקטור הוסיף לה יכולת שליטה על הבסים. בהתחלה היא מחקה לו את הבס. והוא מהצד שלו הגביר קצת, ואז הורידה, והוא הרים, ואז מצאו יחד את הסוויט ספוט ומאז כבר כמה שבועות שהיא לא נגעה בווליום, או בבס. ומה שעדנה לא יודעת, זה שהדוקטור שינה בממשק את המספור. עדנה מביטה על הצג, רואה 61 ונרגעת. אבל בפועל, הביט על 90. גאון. לפעמים צריכים לתת את ההגה בידיים של זה שמתלונן על הסיבובים.

גאונות של שכנות יש לי חבר גאון. אבל לא סתם גאון, דוקטור איוול. בעצם הוא לא דוקטור איוול לטובים, הוא דוקטור איוול לרעים. 20 שנים שאנחנו פועלים יחד בדארקווב והדברים שהוא עשה עבור העם היהודי ראויים להדלקת משואה. לא משואה, מדורה. לא מדורה, מידברן. הוא באמת איש נפלא ואהבתי אליו גדולה מאהבת יונתן לדוד, אבל לא בגיי. יש לי מעט אנשים בחיים שאם יצלצלו באמצע הלילה ויגידו שהם תקועים על כביש בנבאדה, אני מכרטס את עצמי מהמיטה. הוא אחד מהם. עשרים שנים שאנחנו מכירים. יש לו מוח פרא אדם. הוא יודע להגיע לכל אדם בעולם וNSO זה מאזדה 3 לעומת הF1 שהוא ואני לא כותב את זה בלי ידע. לא פעם אני מראה לו פה תגובות של יוזרים והוא מפלטר בוטים או לא ולא פעם ידע להביא מספר טלפון של יוזר אנונימי. היכולות שלו מעבר לקוד, הוא משחד שוחד כל מיני מכל מיני שיושבים בתוך החברות. כזה טיפוס. ורק אדם אחד הוא לא הצליח לעבור בחיים שלו. את השכנה שלו. עדנה. עדנה ראש אבן. מתגוררת דירה ליד. חיה לבד. והיא סמל מהות הקארן. עדנה חיה עבור פשפוש בחיי אחרים. בת 50 פלוס. אין ילדים. אין בעל. אין בנזוג. יש תוכי בשם אלישע וקטנוניות של מורדכי דוד מצלמה לפנים. אלירן חולצה אפורה למד ממנה להידחף. הוא נדחף לפריים, היא לחיים. מדובר באישה שעוברת על שעון המים של דיירי הבניין ומשחילה לתיבות הדואר מכתבים תקיפים על בזבוז מים. אין לה רכב. אבל יש חניה. והיא לא תשכיר אותה גם לא לבורא עולם. החניה שלה זה מקור העונג כמו צמח טורף שמחכה שזבוב ימשך לקריצתו. מי שמחנה, מאבד אוויר. אין התראות. יש וונטיל. והדוקטור סובל ממנה מלא. הוא איש של לילה. הולך לישון בשבע בבוקר וקם באחת. בלילות הוא עובד עם טראנס ברמקולים. הביטים מסדרים לו חשיבה. ולעדנה זה מפריע לישון אז היא מזמינה משטרה. או מורידה שאלטר. או דופקת בדלת. אבל הביטים חשובים לדוקטור. אז הוא למד לשמור על ווליום. אלף פעם אמרתי לו שים אוזניות, הוא לא מסוגל, זה מפריע לו. אבל עדנה שומעת דרך קירות. ביט קטן והיא דופקת בדלת. התישה אותו. רסמי התישה. ואז הוא קרא באיזה ספר משפט. ״אנשים מתעקשים על מה שאין להם שליטה״. אחרי שכנות רעה של כמעט עשור, דוקטור איוול פיצח אותה. עשור שאני שומע ממנו איך היא ממררת לו את החיים, ולפני חודש כתב לי: ״ניצחתי את העדנה״. הוא פיתח לעדנה אפליקציה שהיא יכולה לשלוט לו על הווליום של המוזיקה. התקין לה והעביר את השליטה לידיים שלה. עדנה שולטת בווליום. פתאום היא הפסיקה להתלונן. פתאום הם מצאו יחד את ״הווליום הנכון״, כזה שלא מפריע לה, ומאפשר לו להינות. עברו כמה ימים, ועדנה שוב התפלפה. זה לא הווליום, זה הבסים. אז הדוקטור הוסיף לה יכולת שליטה על הבסים. בהתחלה היא מחקה לו את הבס. והוא מהצד שלו הגביר קצת, ואז הורידה, והוא הרים, ואז מצאו יחד את הסוויט ספוט ומאז כבר כמה שבועות שהיא לא נגעה בווליום, או בבס. ומה שעדנה לא יודעת, זה שהדוקטור שינה בממשק את המספור. עדנה מביטה על הצג, רואה 61 ונרגעת. אבל בפועל, הביט על 90. גאון. לפעמים צריכים לתת את ההגה בידיים של זה שמתלונן על הסיבובים.

IA🏴‍☠️

50,951 Aufrufe • vor 5 Monaten

לוחמי סיירת גולני ארבו אתמול בעזה ליד מנהרה, חמושי חמאס הגיחו מפיר מולם - והקרב הסתיים בחיסול המחבלים: 1. היתקלויות כאלו מתרחשות בכל יום בעזה מאז החל מרכבות גדעון ב' לפני שבועיים. RPG, מטענים על טנקים ובעיקר צליפה - לרוב ללא נפגעים 2. מיום ליום חמאס יותר מרכז מאמץ בהבאת הישג שיחתום מבחינתו את המלחמה: היתקלות עם אר"ן לצה"ל לצד חטיפת חייל 3. הרמטכ"ל זמיר מאשר אישית, מדי יום כל התקדמות של החטיבות שבפנים. אין דהירה אל היעדים כמו בתמרון הראשון. הקצב מאוד איטי, בכוונה, גם כדי לשמור על ביטחון הכוחות 4. ביה"ח שיפא למשל טרם פונה וציר נצרים עוד לא נסגר, מדרום לעיר. צה"ל בשיטת הבצל, מקלף את העיר שכבה אחר שכבה. כ-800 אלף נפש פונו כבר אך גם אם ישארו רבע מיליון, התמרון ימשך באותו קצב 5. חוזק המודיעין על מיקומי החטופים משתנה תדיר. יש מרחבים בהם לא מתמרנים. לא כל המחבלים נשארים בעיר: למרות תקוותו של מפקד חמאס חדאד, אלפים מחמושיו בורחים דרומה עם האוכלוסיה 6. צה"ל מקים בינתיים בעיר מגננים להוצאת פשיטות מהם ו-3 מרכזים לוגיסטיים גדולים בתוך עזה, לטובת 3 האוגדות שמתמרנות בעיר. יחוברו להם קווי דלק ומים וכניראה גם מתקן התפלה. המשמעות: היערכות לפעילות של חודשים ארוכים בעזה, לתוך 2026 7. בנוסף, עיקר התנועות פנימה הן של משאיות עם חומרי נפץ מסוגים שונים וכלים הנדסיים. הסיבה: צה"ל ישטח מאות בניינים בעזה, לאט וביסודיות, די להקשות על חמאס לשחזר מנהרות טרור תחתם 8. ובדרום הרצועה, הצבא מקים מוצבים במקום המגננים בצירי הביתור בחאן-יונס. יותר נוח, יעיל ובטוח כך לחיילים להגן על עצמם בשטח הגדול שהם ממשיכים להחזיק כקלף מיקוח לעסקת חטופים 9. ועדכון על איו"ש: כפי שהמליצו גורמי הביטחון, הדרג הפוליטי הפסיק לדבר, ולאור החלטת טראמפ כניראה גם לחלום, על סיפוח חלקים מהגדה. מה כן? צה"ל יצא לדרך עם מרכז אש ראשון לפיקוד מרכז 10. כ-200 קצינים יפעילו אותו, כמו בעזה ובלבנון, וינהלו ממנו מסה של תקיפות אוויריות על יעדי טרור באיו"ש ובגבול ירדן, בבט"ש ובמלחמה. תוך כשנה יופעל, מהפיקוד בירושלים ומילה על פארסת הרמקולים: המזכ"צ של נתניהו, גופמן, כן ביקש ובכתב שהרמקולים יוצבו מחוץ לרצועה, על הגבול, כדי לא לסכן חיילים. בפיקוד דרום הבינו שזה לא יעיל אם רוצים באמת להשמיע הנאום ולכן הכניסו הרמקולים לעזה. הרמטכ"ל התרשם עוד בהתחלה שזה רעיון בעייתי, אך באקלים הרע של חוסר האמון שיש בין צה"ל לממשלה מתחילת המלחמה, העדיף 'לבחור את הקרבות' שלו, לא להתווכח ולבצע

לוחמי סיירת גולני ארבו אתמול בעזה ליד מנהרה, חמושי חמאס הגיחו מפיר מולם - והקרב הסתיים בחיסול המחבלים: 1. היתקלויות כאלו מתרחשות בכל יום בעזה מאז החל מרכבות גדעון ב' לפני שבועיים. RPG, מטענים על טנקים ובעיקר צליפה - לרוב ללא נפגעים 2. מיום ליום חמאס יותר מרכז מאמץ בהבאת הישג שיחתום מבחינתו את המלחמה: היתקלות עם אר"ן לצה"ל לצד חטיפת חייל 3. הרמטכ"ל זמיר מאשר אישית, מדי יום כל התקדמות של החטיבות שבפנים. אין דהירה אל היעדים כמו בתמרון הראשון. הקצב מאוד איטי, בכוונה, גם כדי לשמור על ביטחון הכוחות 4. ביה"ח שיפא למשל טרם פונה וציר נצרים עוד לא נסגר, מדרום לעיר. צה"ל בשיטת הבצל, מקלף את העיר שכבה אחר שכבה. כ-800 אלף נפש פונו כבר אך גם אם ישארו רבע מיליון, התמרון ימשך באותו קצב 5. חוזק המודיעין על מיקומי החטופים משתנה תדיר. יש מרחבים בהם לא מתמרנים. לא כל המחבלים נשארים בעיר: למרות תקוותו של מפקד חמאס חדאד, אלפים מחמושיו בורחים דרומה עם האוכלוסיה 6. צה"ל מקים בינתיים בעיר מגננים להוצאת פשיטות מהם ו-3 מרכזים לוגיסטיים גדולים בתוך עזה, לטובת 3 האוגדות שמתמרנות בעיר. יחוברו להם קווי דלק ומים וכניראה גם מתקן התפלה. המשמעות: היערכות לפעילות של חודשים ארוכים בעזה, לתוך 2026 7. בנוסף, עיקר התנועות פנימה הן של משאיות עם חומרי נפץ מסוגים שונים וכלים הנדסיים. הסיבה: צה"ל ישטח מאות בניינים בעזה, לאט וביסודיות, די להקשות על חמאס לשחזר מנהרות טרור תחתם 8. ובדרום הרצועה, הצבא מקים מוצבים במקום המגננים בצירי הביתור בחאן-יונס. יותר נוח, יעיל ובטוח כך לחיילים להגן על עצמם בשטח הגדול שהם ממשיכים להחזיק כקלף מיקוח לעסקת חטופים 9. ועדכון על איו"ש: כפי שהמליצו גורמי הביטחון, הדרג הפוליטי הפסיק לדבר, ולאור החלטת טראמפ כניראה גם לחלום, על סיפוח חלקים מהגדה. מה כן? צה"ל יצא לדרך עם מרכז אש ראשון לפיקוד מרכז 10. כ-200 קצינים יפעילו אותו, כמו בעזה ובלבנון, וינהלו ממנו מסה של תקיפות אוויריות על יעדי טרור באיו"ש ובגבול ירדן, בבט"ש ובמלחמה. תוך כשנה יופעל, מהפיקוד בירושלים ומילה על פארסת הרמקולים: המזכ"צ של נתניהו, גופמן, כן ביקש ובכתב שהרמקולים יוצבו מחוץ לרצועה, על הגבול, כדי לא לסכן חיילים. בפיקוד דרום הבינו שזה לא יעיל אם רוצים באמת להשמיע הנאום ולכן הכניסו הרמקולים לעזה. הרמטכ"ל התרשם עוד בהתחלה שזה רעיון בעייתי, אך באקלים הרע של חוסר האמון שיש בין צה"ל לממשלה מתחילת המלחמה, העדיף 'לבחור את הקרבות' שלו, לא להתווכח ולבצע

יואב זיתון

11,395 Aufrufe • vor 11 Monaten

וואו וואו עינב צנגאוקר מול בן גביר בכנסת: יש חטופים שנמצאים עשרות מטרים קבורים באדמה. זה שאתה רוצה לסלול כבישים, להקים מאחזים, ליישב את רצועת עזה על דמם, מבלי שהם הושבו הביתה לקבורה, זה לא ערך יהודי. בזמן שאתה רואה ואתה יודע יותר טוב ממני, ואני יודעת מעט ממך, חטופות נאנסות על בסיס יומי, חטופים עוברים עינויי נפש וגוף, ואתה מאפשר לזה להמשיך? איפה הזעקה שלך לפדיון שבויים? לסולידריות, לערכים? איפה זה, השר בן גביר? אתה חובש כיפה. תסביר לי, למה לא להגיע לעסקת חטופים?!? מה כל כך מסוכן אם היום צה"ל יסוג מעזה? נקבל 50 חטופים בחיים נקבל עוד מספר דומה של חללים, ונביא אותם לקבורה כי זה מגיע להם, כי הם הופקרו וצריך להחזיר אותם, זו האחריות שלך גם כנבחר ציבור וגם כמקבל החלטות! עד מתי תאפשר לבן שלי מתן להינמק בשבי??? אין למתן סבלנות, אין לו זמן, נגמר לו. נגמר לו! אם הוא בחיים שרד 418 ימים, מי אתה שתחרוץ את גורלו כמו פרעה שחרץ את גורל עם ישראל?!? מי אתה שתקשה את ליבך ותמנע ממני לקבל את מתן שלי בחזרה הביתה?!? אני רוצה לדעת, אם בורא עולם מינה אותך בשם הדת או בשם איזו אמונה משיחית לכבוש וליישב את רצועת עזה, שזה יותר עדיף מאשר להחזיר לי את הילד שלי הביתה???

וואו וואו עינב צנגאוקר מול בן גביר בכנסת: יש חטופים שנמצאים עשרות מטרים קבורים באדמה. זה שאתה רוצה לסלול כבישים, להקים מאחזים, ליישב את רצועת עזה על דמם, מבלי שהם הושבו הביתה לקבורה, זה לא ערך יהודי. בזמן שאתה רואה ואתה יודע יותר טוב ממני, ואני יודעת מעט ממך, חטופות נאנסות על בסיס יומי, חטופים עוברים עינויי נפש וגוף, ואתה מאפשר לזה להמשיך? איפה הזעקה שלך לפדיון שבויים? לסולידריות, לערכים? איפה זה, השר בן גביר? אתה חובש כיפה. תסביר לי, למה לא להגיע לעסקת חטופים?!? מה כל כך מסוכן אם היום צה"ל יסוג מעזה? נקבל 50 חטופים בחיים נקבל עוד מספר דומה של חללים, ונביא אותם לקבורה כי זה מגיע להם, כי הם הופקרו וצריך להחזיר אותם, זו האחריות שלך גם כנבחר ציבור וגם כמקבל החלטות! עד מתי תאפשר לבן שלי מתן להינמק בשבי??? אין למתן סבלנות, אין לו זמן, נגמר לו. נגמר לו! אם הוא בחיים שרד 418 ימים, מי אתה שתחרוץ את גורלו כמו פרעה שחרץ את גורל עם ישראל?!? מי אתה שתקשה את ליבך ותמנע ממני לקבל את מתן שלי בחזרה הביתה?!? אני רוצה לדעת, אם בורא עולם מינה אותך בשם הדת או בשם איזו אמונה משיחית לכבוש וליישב את רצועת עזה, שזה יותר עדיף מאשר להחזיר לי את הילד שלי הביתה???

Or-ly Barlev 🎗 אור-לי ברלב

26,339 Aufrufe • vor 1 Jahr

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

19,806 Aufrufe • vor 1 Jahr

שלושים שנה חלפו מאז אותו לילה נורא בו קדרו השמיים עת הפציעו אל חיי האומה מילותיו האלמותיות של איתן הבר המנוח ״ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק, על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין אשר נרצח בידי מתנקש, הערב בתל אביב". ועל אף הזמן שחלף, הלמות הפטיש, המכה בנוקר, הפוגע בתרמיל המחולל את הבערה, שהדפה את הקליעים שפילחו את גופו של יצחק רבין עד שנפל - עוד מטלטלים את הנפש הלאומית. אין אדם שעמד על דעתו אז, שלא זוכר היכן בדיוק היה ברגע המר והנמהר ההוא. בן 19 שנים הייתי, צוער בקורס קצינים באותה העת. מוצאי שבת, ואני לבדי בבית, מול המסך – שומע את הדיווחים וכמו רבים מאזרחי ישראל, מוכה בתדהמה, בהלם ובצער עמוק. בבוקר המחרת התאספנו בפנים חתומות בנקודת הכינוס בדרכנו לבסיס האימונים, מביטים איש בפניו הצעירות של רעהו, מתקשים לעכל ולהבין את שאירע. במקומות העבודה, ברחובות, בערים ובכפרים, נפל דבר בישראל. מספר אישי 30743, רב־אלוף במילואים, יצחק רבין, חייל בצבא ההגנה לישראל, כפי שהעיד על עצמו, ראש הממשלה ושר הביטחון - נרצח. על השאלה ״איך נזכור את רבין״ ניטש ויכוח. יש מי שיזכירוהו בזכות מאבקו למען השלום, ויש מי שיזכירוהו בזכות מאבקו בטרור ובאויב הערבי. שניהם נכונים אך רצוי ששני הקצוות ידבקו באמת ובעובדות, ולא ימציאו מציאות חלופית שלא היתה ולא משל היתה. רבין היה איש צבא כמחצית מחייו הבוגרים. הרמטכ״ל השביעי של צה״ל, שעמד בראש הצבא בזמן מלחמת ששת הימים, בסופה שוחררו חבלי מולדת ואוחדה בירת הנצח של העם היהודי, אליה התפללנו אלפיים שנה בכל התפוצות מהן באנו - לשנה הבאה בירושלים. ״ירושלים שלי היא מוקד געגועיו ומחוז חלומותיו של העם היהודי״ אמר רבין. ״היא החלום – להגיע. אנו חלוקים בדעותינו מימין ומשמאל: יש לנו ויכוחים על דרך ועל מטרה. אך בישראל אין לנו ויכוח בנושא אחד: שלמותה של ירושלים והמשך כינונה וביסוסה כבירתה של מדינת ישראל. מבחינתנו, ירושלים אינה נושא לפשרה, ואין שלום בלי ירושלים״. רבין נאבק בטרור ביד קשה וכשר הביטחון במהלך האינתיפאדה מדיניותו לגבי אויבינו היתה ״לשבור להם את הידיים והרגליים״. בעקבות חטיפתו ורציחתו של שוטר משמר הגבול רס״ב ניסים טולדנו הי״ד, הורה רבין לגרש מאות ממחבלי החמאס ללבנון וזכורה אמירתו ״למגורשים הייתה זכות ערעור. לניסים טולדנו לא הייתה״. ולצד מאבקו בטרור ובאויב, היו לרבין חלומות. ״אין לי נכסים״, הוא אמר, ״יש לי רק חלומות להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, מפויס יותר – עולם שנעים לחיות בו. אין זה הרבה מדי״. ובמאמציו להגשמת החלום להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, פסע רבין בדרך חדשה ולא מוכרת - בדרך אל השלום. ובדרך הזאת, דרך חתחתים זרועה במוקשים, צעד רבין בהיסוס. לא בחדווה. "ייתכן שהפתרון הטוב ביותר לעזה אילו הייתה טובעת בים, אך משום שזה לא אפשרי צריך למצוא לזה פתרון״ אמר, וניסה. ״נבלע כדור נגד בחילה - ונלך״ השיב על השאלה אם ילחץ את ידו של ערפאת. תקוותו הייתה שהרשות הפלסטינית שהוקמה במסגרת הסכמי אוסלו תוכל להלחם בחמאס ״בלי בג״ץ ובלי בצלם״, ובלי עתירותיה של ״האגודה לזכויות החמאס״ כפי שכינה את האגודה לזכויות האזרח. כן, רבין לא היה מחובבי הארגונים שאוהבים היום לשאת את שמו ולנכס את מורשתו. חלומך עוד לא התגשם יצחק. העולם עוד לא מפויס יותר, גם לנו כאן במליאת הכנסת שכה הכרת יש עוד על מה לעבוד, אבל אדם ניכר בחלומותיו, ואיזה חלום נאצל היה לך. לאילו דברים נשגבים ונעלים שאפת. בהספד על יריבו הפוליטי, אמר צ׳רצ׳יל: "נפל בחלקו של נוויל צ'מברליין באחד המשברים העילאיים בעולמנו, שדעותיו תיסתרנה על ידי המאורעות, שתקוותיו תתאכזבנה, והוא יהיה מרומה ונגזל על ידי איש זדון (היטלר אז, וערפאת בימי רבין, א.א). אך מה היו תקוות אלו שמהן התאכזב? מה היו שאיפות אלו שמהן התייאש? מה הייתה אמונתו אותה ניצלו לרעה? הרי היו אלו בין הרגשות הנאצלים והמיטיבים של לב האדם - אהבת השלום, השאיפה לשלום והחתירה לשלום, אפילו בסיכון גדול וודאי למחיר אישי״. בנאומו האחרון בכיכר שמאז קרויה על שמו, רגעים לפני שנרצח זעק רבין אמירה שחייבת להדהד כאן במליאת הכנסת ביום הזה ומכאן לצאת החוצה: "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות, אך הכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות״. והבחירות הדמוקרטיות, בניגוד לנטען, תתקיימנה, והדבר יקרה במהלך השנה הקרובה, כפי שתחליט הכנסת. והציבור יכריע. לא באלימות, והלוואי שגם לא בהתלהמות. ואנו כאן, נכבד את החלטתו. ״האדם אינו פלדה. הוא לב ונשמה, הוא בוכה וצוחק. הוא אוהב וכואב. הוא מסתער ונפצע וזועק. האדם הוא אדם." אמר יצחק. ידברו כאן על ראש הממשלה ושר הביטחון, ידברו על הרמטכ״ל והמצביא אבל עבור משפחתו הוא היה גם אבא, סבא, לא משל ולא סמל. הוא היה אדם. בשם האומה, ובשם הכנסת, אנחנו מביעים צער עמוק, צערו של עם ישראל. יהי זכרו של ראש הממשלה, שר הביטחון וראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל יצחק רבין ברוך לעד - נכבד את זכרו בקימה.

שלושים שנה חלפו מאז אותו לילה נורא בו קדרו השמיים עת הפציעו אל חיי האומה מילותיו האלמותיות של איתן הבר המנוח ״ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק, על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין אשר נרצח בידי מתנקש, הערב בתל אביב". ועל אף הזמן שחלף, הלמות הפטיש, המכה בנוקר, הפוגע בתרמיל המחולל את הבערה, שהדפה את הקליעים שפילחו את גופו של יצחק רבין עד שנפל - עוד מטלטלים את הנפש הלאומית. אין אדם שעמד על דעתו אז, שלא זוכר היכן בדיוק היה ברגע המר והנמהר ההוא. בן 19 שנים הייתי, צוער בקורס קצינים באותה העת. מוצאי שבת, ואני לבדי בבית, מול המסך – שומע את הדיווחים וכמו רבים מאזרחי ישראל, מוכה בתדהמה, בהלם ובצער עמוק. בבוקר המחרת התאספנו בפנים חתומות בנקודת הכינוס בדרכנו לבסיס האימונים, מביטים איש בפניו הצעירות של רעהו, מתקשים לעכל ולהבין את שאירע. במקומות העבודה, ברחובות, בערים ובכפרים, נפל דבר בישראל. מספר אישי 30743, רב־אלוף במילואים, יצחק רבין, חייל בצבא ההגנה לישראל, כפי שהעיד על עצמו, ראש הממשלה ושר הביטחון - נרצח. על השאלה ״איך נזכור את רבין״ ניטש ויכוח. יש מי שיזכירוהו בזכות מאבקו למען השלום, ויש מי שיזכירוהו בזכות מאבקו בטרור ובאויב הערבי. שניהם נכונים אך רצוי ששני הקצוות ידבקו באמת ובעובדות, ולא ימציאו מציאות חלופית שלא היתה ולא משל היתה. רבין היה איש צבא כמחצית מחייו הבוגרים. הרמטכ״ל השביעי של צה״ל, שעמד בראש הצבא בזמן מלחמת ששת הימים, בסופה שוחררו חבלי מולדת ואוחדה בירת הנצח של העם היהודי, אליה התפללנו אלפיים שנה בכל התפוצות מהן באנו - לשנה הבאה בירושלים. ״ירושלים שלי היא מוקד געגועיו ומחוז חלומותיו של העם היהודי״ אמר רבין. ״היא החלום – להגיע. אנו חלוקים בדעותינו מימין ומשמאל: יש לנו ויכוחים על דרך ועל מטרה. אך בישראל אין לנו ויכוח בנושא אחד: שלמותה של ירושלים והמשך כינונה וביסוסה כבירתה של מדינת ישראל. מבחינתנו, ירושלים אינה נושא לפשרה, ואין שלום בלי ירושלים״. רבין נאבק בטרור ביד קשה וכשר הביטחון במהלך האינתיפאדה מדיניותו לגבי אויבינו היתה ״לשבור להם את הידיים והרגליים״. בעקבות חטיפתו ורציחתו של שוטר משמר הגבול רס״ב ניסים טולדנו הי״ד, הורה רבין לגרש מאות ממחבלי החמאס ללבנון וזכורה אמירתו ״למגורשים הייתה זכות ערעור. לניסים טולדנו לא הייתה״. ולצד מאבקו בטרור ובאויב, היו לרבין חלומות. ״אין לי נכסים״, הוא אמר, ״יש לי רק חלומות להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, מפויס יותר – עולם שנעים לחיות בו. אין זה הרבה מדי״. ובמאמציו להגשמת החלום להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, פסע רבין בדרך חדשה ולא מוכרת - בדרך אל השלום. ובדרך הזאת, דרך חתחתים זרועה במוקשים, צעד רבין בהיסוס. לא בחדווה. "ייתכן שהפתרון הטוב ביותר לעזה אילו הייתה טובעת בים, אך משום שזה לא אפשרי צריך למצוא לזה פתרון״ אמר, וניסה. ״נבלע כדור נגד בחילה - ונלך״ השיב על השאלה אם ילחץ את ידו של ערפאת. תקוותו הייתה שהרשות הפלסטינית שהוקמה במסגרת הסכמי אוסלו תוכל להלחם בחמאס ״בלי בג״ץ ובלי בצלם״, ובלי עתירותיה של ״האגודה לזכויות החמאס״ כפי שכינה את האגודה לזכויות האזרח. כן, רבין לא היה מחובבי הארגונים שאוהבים היום לשאת את שמו ולנכס את מורשתו. חלומך עוד לא התגשם יצחק. העולם עוד לא מפויס יותר, גם לנו כאן במליאת הכנסת שכה הכרת יש עוד על מה לעבוד, אבל אדם ניכר בחלומותיו, ואיזה חלום נאצל היה לך. לאילו דברים נשגבים ונעלים שאפת. בהספד על יריבו הפוליטי, אמר צ׳רצ׳יל: "נפל בחלקו של נוויל צ'מברליין באחד המשברים העילאיים בעולמנו, שדעותיו תיסתרנה על ידי המאורעות, שתקוותיו תתאכזבנה, והוא יהיה מרומה ונגזל על ידי איש זדון (היטלר אז, וערפאת בימי רבין, א.א). אך מה היו תקוות אלו שמהן התאכזב? מה היו שאיפות אלו שמהן התייאש? מה הייתה אמונתו אותה ניצלו לרעה? הרי היו אלו בין הרגשות הנאצלים והמיטיבים של לב האדם - אהבת השלום, השאיפה לשלום והחתירה לשלום, אפילו בסיכון גדול וודאי למחיר אישי״. בנאומו האחרון בכיכר שמאז קרויה על שמו, רגעים לפני שנרצח זעק רבין אמירה שחייבת להדהד כאן במליאת הכנסת ביום הזה ומכאן לצאת החוצה: "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות, אך הכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות״. והבחירות הדמוקרטיות, בניגוד לנטען, תתקיימנה, והדבר יקרה במהלך השנה הקרובה, כפי שתחליט הכנסת. והציבור יכריע. לא באלימות, והלוואי שגם לא בהתלהמות. ואנו כאן, נכבד את החלטתו. ״האדם אינו פלדה. הוא לב ונשמה, הוא בוכה וצוחק. הוא אוהב וכואב. הוא מסתער ונפצע וזועק. האדם הוא אדם." אמר יצחק. ידברו כאן על ראש הממשלה ושר הביטחון, ידברו על הרמטכ״ל והמצביא אבל עבור משפחתו הוא היה גם אבא, סבא, לא משל ולא סמל. הוא היה אדם. בשם האומה, ובשם הכנסת, אנחנו מביעים צער עמוק, צערו של עם ישראל. יהי זכרו של ראש הממשלה, שר הביטחון וראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל יצחק רבין ברוך לעד - נכבד את זכרו בקימה.

Amir Ohana - אמיר אוחנה

13,974 Aufrufe • vor 10 Monaten

כשהשכן של המופתי עכרימה סברי התחיל לקלל אותו... צפו מה קרה כשכתבי הקול היהודי הגיעו לבקר בבית של המופתי המסית יחד עם מנהל מרחב ירושלים בתנועת רגבים יהודה נעם ועם עורך החדשות שלנו עמיחי שילה יצאתי אתמול לסיור בכמה איזורים בירושלים. באחת התחנות באנו לבדוק מה קורה בבית הלא חוקי של המופתי המסית עכרימה סברי בשכונת א-טור, שבעקבות חשיפות הקול היהודי קודם הליך ההריסה שלו וגם הוגש נגד המופתי כתב אישום על הסתה לרצח יהודים. כזכור, בעקבות צו של שופט בית המשפט העליון חאלד כבוב (שקיבל מסברי מגן הוקרה על הפעילות האסלאמית של משפחתו ביפו) עוכבה ההריסה. הדיירים טענו כי סברי עזב את הבית והיה רק שוכר שם, על אף שהתגורר שם שנים רבות ובתקשורת הערבית תמיד הוצג המבנה כביתו. הדיירים ביקשו שלא להרוס את הבית לאחר שהבינו כי שכנות איתו לא מיטיבה במיוחד. ראאד, שלדבריו מתגורר בבניין כ-20 שנה, יצא לדבר איתנו. כשהזכרתי את סברי פרץ בשטף קללות וטען שהם העיפו אותו משם והוא עבר לבית חנינא. האם באמת הוא שונא ככה את המופתי או שהוא מנסה ככה להתחנף ליהודים? לא יודע לומר. במענה לשאלות של יהודה מרגבים ראאד ענה שהוא מודע שהמקום לא חוקי, אבל סומך על בית המשפט והשופט חאלד כבוב שיהיה בסדר... תכלס יש לו על מי לסמוך בבית המשפט הישראלי. הבית הזה ומבנים נוספים בנויים באופן לא חוקי על שטח ירוק שאמור להיות טיילת שבסיומה תצפית מדהימה על הר הבית. כיום התצפית מוזנחת והאזור מלא אשפה. בזמן שהגענו עוד בערה שם ערימת פסולת. מה שכן, חוץ מערבי אחד שקילל מרחוק, המשילות של בן גביר והמשטרה השתפרה בהחלט. החנינו את הרכבים בנחת ליד הבית של סברי, הלכנו לתצפית וחזרנו, וחוץ מחנפנות מקומית והקללה מרחוק לא היו אירועים חריגים במיוחד. אין שום סיבה (למעט הצרות שעושה בית המשפט העליון) שהעירייה באבטחת המשטרה לא תהרוס את הבתים הלא חוקיים ותבנה טיילת רחבה ויפה לתצפית שאליה יבואו רבבות ואלפים של מבקרים להשקיף על הר הבית - המקום הקדוש ביותר לעם ישראל.

כשהשכן של המופתי עכרימה סברי התחיל לקלל אותו... צפו מה קרה כשכתבי הקול היהודי הגיעו לבקר בבית של המופתי המסית יחד עם מנהל מרחב ירושלים בתנועת רגבים יהודה נעם ועם עורך החדשות שלנו עמיחי שילה יצאתי אתמול לסיור בכמה איזורים בירושלים. באחת התחנות באנו לבדוק מה קורה בבית הלא חוקי של המופתי המסית עכרימה סברי בשכונת א-טור, שבעקבות חשיפות הקול היהודי קודם הליך ההריסה שלו וגם הוגש נגד המופתי כתב אישום על הסתה לרצח יהודים. כזכור, בעקבות צו של שופט בית המשפט העליון חאלד כבוב (שקיבל מסברי מגן הוקרה על הפעילות האסלאמית של משפחתו ביפו) עוכבה ההריסה. הדיירים טענו כי סברי עזב את הבית והיה רק שוכר שם, על אף שהתגורר שם שנים רבות ובתקשורת הערבית תמיד הוצג המבנה כביתו. הדיירים ביקשו שלא להרוס את הבית לאחר שהבינו כי שכנות איתו לא מיטיבה במיוחד. ראאד, שלדבריו מתגורר בבניין כ-20 שנה, יצא לדבר איתנו. כשהזכרתי את סברי פרץ בשטף קללות וטען שהם העיפו אותו משם והוא עבר לבית חנינא. האם באמת הוא שונא ככה את המופתי או שהוא מנסה ככה להתחנף ליהודים? לא יודע לומר. במענה לשאלות של יהודה מרגבים ראאד ענה שהוא מודע שהמקום לא חוקי, אבל סומך על בית המשפט והשופט חאלד כבוב שיהיה בסדר... תכלס יש לו על מי לסמוך בבית המשפט הישראלי. הבית הזה ומבנים נוספים בנויים באופן לא חוקי על שטח ירוק שאמור להיות טיילת שבסיומה תצפית מדהימה על הר הבית. כיום התצפית מוזנחת והאזור מלא אשפה. בזמן שהגענו עוד בערה שם ערימת פסולת. מה שכן, חוץ מערבי אחד שקילל מרחוק, המשילות של בן גביר והמשטרה השתפרה בהחלט. החנינו את הרכבים בנחת ליד הבית של סברי, הלכנו לתצפית וחזרנו, וחוץ מחנפנות מקומית והקללה מרחוק לא היו אירועים חריגים במיוחד. אין שום סיבה (למעט הצרות שעושה בית המשפט העליון) שהעירייה באבטחת המשטרה לא תהרוס את הבתים הלא חוקיים ותבנה טיילת רחבה ויפה לתצפית שאליה יבואו רבבות ואלפים של מבקרים להשקיף על הר הבית - המקום הקדוש ביותר לעם ישראל.

אלחנן גרונר

41,787 Aufrufe • vor 7 Monaten

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"

מאי 2018 – יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר: חמאס פועל לשנות את המדיניות הישראלית, לפתח כלכלה, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים, רוצים להיות עם ככל העמים, אין להם עניין להילחם בישראל, אם תיווצר אווירה טובה יותר בין ישראל לחמאס, ישראל תוכל בתנאים מסוימים לקחת סיכון במדיניותה כלפי חמאס ב-17 במאי 2018, ראיינה אילנה דיין ב"גלי צה"ל" את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. להן תוכן הראיון: אילנה דיין: בוקר טוב. יורם כהן: בוקר טוב לך ולמאזינים. אילנה דיין: תכף נדבר על דברים מרתקים, גם לא בנאליים, שאמרת בשבוע שעבר בכנס הרצליה, אבל ענייני היום בוערים. נדמה כאילו מישהו בחמאס החליט להוריד את גובה להבות, יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] גם אמר את זה, די ממפורש אתמול בראיון לאל-ג'זירה. זה קורה כנראה רק אחרי התערבות מצרית. אתה היית הרי כבר במצבים דומים, ראית איך נראה תיווך כזה. קהיר יכולה לגרום לחמאס לקחת רוורס? יורם כהן: בהחלט. אני חושב שלמצרים תמיד הייתה השפעה דרמטית על ההנהגה בכלל של הרשות הפלסטינית וגם על ההנהגה של החמאס בוודאי בעשור האחרון. לא תמיד זה מצליח, כי יש לפעמים אינטרסים מנוגדים בין החמאס לבין ההנהגה. החמאס גם יש לה קשרים לאחים המוסלמים במצרים, היו תקופות שהיו קשרים אפילו צבאיים עד כדי איומים ופיגועים בסיני ולפעמים גם במצרים. דברים כאלה היו. כלומר, החמאס גם לפעמים משמש כאויב להנהגה במצרים, וודאי ההנהגה של היום. אבל עם כל זה השפעה עליהם היא השפעה דרמטית. פתח היציאה לעולם, נקרא לזה, הוא בעיקר משם של הנהגת החמאס. אילנה דיין: מה שמעניין אותי, אחרי סיבוב כזה, כשאיסמאעיל הניה [מנהיג חמאס] חוזר כנראה מושפל מקהיר, כשלפי הודעתו של בכיר בחמאס אתמול, רוב ההרוגים היו אנשי חמאס, אבל האוכלוסייה בלי ספק גם כן נפגעת מסביב. חמאס עצמו לא נחלש בתוך הרצועה אחרי סיבוב ציני כזה? יורם כהן: אני חושב שהחמאס מזה תקופה ארוכה, הוא חלש מאוד. הוא חלש בהרבה תחומים. הוא חלש קודם כל מבחינת היכולת שלו, בעצם, הכלכלית לספק לציבור שלו. מזון, תשתיות, עבודה וכו'. אילנה דיין: אבל אז איך הוא מצליח, יורם כהן, למנף את החולשה הזאת למצב שאנחנו לכאורה יוצאים נפסדים ממנו? יורם כהן: זה עניין של הסברה, אבל אני רק רוצה לומר על זה שניים, שלושה משפטים. אילנה דיין: בבקשה. יורם כהן: החמאס נמצא בשפל כלכלי וגם בידוד מדיני, על אף שיש לו עזרה מתורכיה וקטאר קצת וכולי, אבל באופן כללי הוא נמצא באחת מתקופות השפל. אני חושב שגם בהיבט לא רק הצבאי מולנו, חוסר הצלחה בעזה וחוסר הצלחה ביהודה ושומרון, נפגעים. בכל פרמטר, גם התפקוד הטוב של צה"ל, ההרתעה וכולי, הכל עובד נגדם. וגם יש [מילה לא ברורה] פיוס. הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור מה שהם קוראים, כלומר לפתח כלכלה, תנועה של אנשים. להוריד את האבטלה ולאפשר חיים מבחינתם, חיים סבירים של, גם אם הם מרדו ותפסו את השלטון בכוח, איך הם נהיים עם כאחד העמים, או מדינה כאחד העמים. אילנה דיין: זאת אומרת, כל המהלך הזה של רצף התהלוכות וההפגנות הכאילו עממיות בשבועות האחרונים, זאת המטרה האמיתית המרכזית שלהם? יורם כהן: המטרה האמיתית, לצאת מהמצב הקשה שבו נמצאים, במינימום מחיר. מבחינתם אין להם עניין להילחם בישראל. הם יודעים שהם לא יכולים לכבוש את ישראל. הם יודעים שיקבלו עונש עונש פיזי, גם בדם וגם בממון וגם בתשתיות, הרבה יותר חמור, ואין להם עניין כזה. אילנה דיין: אז זה מנקודת מבטם. אז זה מנקודת מבטם. עכשיו אני רוצה להבין רגע, יורם כהן, מנקודת מבטנו. הרי דבר אחד בטוח, ישראל נקלעה השבוע למצב שכמעט שום דבר טוב לא יכול היה לצאת ממנו. אי אפשר היה להשלים, כמובן, עם ניסיונות שלהם לפרוץ את הגדר, גם אי אפשר להתעלם מהתוצאות. עשרות הרוגים, מאות פצועים בצד הפלסטיני, בדעת הקהל הבינלאומית זה כמובן לא עובר טוב. יכולנו שלא להגיע למצב הזה מלכתחילה? יש משהו שאפשר היה לעשות אחרת? יורם כהן: ראשית, אני חושב שישראל עושה הרבה דברים, באמת, מאז זו סיומה של "צוק איתן" [סבב לחימה בין ישראל לחמאס ביולי - אוגוסט 2014] כמעט ארבע שנים, הרבה דברים גם בשיקום, ובעצם ישראל היא החמצן המרכזי, אולי היחידי, שיש לרצועת עזה. כל הפרויקטים שקורים, המשאיות שנכנסות, הציוד, הרפואה, כמעט כל הדברים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ואני צריך פה 2-3 דקות להסביר. אני לא מדבר בצד המבצעי, זה צריך להביא איזה אלוף בצבא או מישהו אחר שיסביר על הלחימה עם הצלפים, אבל גם לזה אני מוכן לגעת. אבל אני חושב שלא יכולנו לנהוג אחרת אל מול. אחד, שהחמאס מארגן את הכל, שתיים, שהוא מכניס פעילים צבאיים לתוך ההפגנות האלה, שלוש, הוא מראש מכריז שהוא הולך לחתוך את הגדר ולהיכנס לתוך שטח ישראל ולסכן גם תושבים וגם חיילים, ואנחנו יודעים יפה מאוד שאם הגדר הייתה נקרעת או נחתכת והיו נכנסים שלושת אלפים אנשים, לא ארבעים אלף, מה היה שם? כולם רק יכולים לדמיין. גם להם וגם לנו. לכן זה נראה לי הרע במיעוטו. האם צה"ל, באמצעים שהוא מפעיל, מראש, בכרוזים, בהודעות, דרך המצרים, באמצעי אל הרג שהוא משתמש, בקצינים שהוא נותן הוראות פתיחה באש ולא נותן כל חייל לראות בכל מצב גבולי, האם הוא עושה את המקסימום? אני מעריך שכן, והוא גם רוצה להשתפר. אבל אין ספק שהאירוע של 60 הרוגים ומאות פצועים הוא אירוע לא טוב. אבל גם אני חושב צה",ל הוא רואה אותו אירוע לא טוב, אבל אין ברירה אחרת. אילנה דיין: אבל אתה לוקח, יורם כהן, את נקודת האפס. נקודת האפס הייתה השבוע, צה"ל נמצא על הגדר, הפלסטינים רוצים לחצות, אין מצב שצה"ל יאפשר את זה. אתה אומר, מבחינה מבצעית, זה היה המינימום, הרע במיעוטו. יורם כהן: נראה היה לי שלא ניתן לעשות משהו יותר טוב בנסיבות של 60 קילומטר [גבול עם רצועת עזה] ועשרות אלפי אנשים שפזורים בכל כך הרבה מקומות, הרמטכ"ל לא יכול להיות מאחורי כל כוונת ולפעול במדויק, צריך להפעיל כוחות. הם יודעים שהם נכנסים לאזור סכנה. הם חוצים גדר גבול שלנו. זה לא הפגנה, אפילו נגיד של החמאס, לא נגיד של מחאה אזרחית, אפילו של החמאס, בתוך שטחם, הם יכולים לעשות, חיזבאללה עושה את זה הרבה. הם יכולים לעשות הרבה הפגנות, אבל לא לחצות את הגדר. אילנה דיין: השאלה כשאנחנו, אבל כשאנחנו קוראים על מסרים שחמאס שלח, אולי גם שולח בימים אלה, לממשלת ישראל, לאורך השבועות האחרונים, אולי להתחיל לדבר על סוג של תהדיאה, סוג של, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, רגיעה, הפוגה, הפסקת אש, שקט הדדי, יכול להיות שאלה מסרים שצריך היה להתייחס אליהם יותר ברצינות, בעיקר בהתחשב בסיר הלחץ בתוך עזה, בתנאים ההומניטריים הקשים, בזה שלאוכלוסייה אין כבר מה להפסיד? יורם כהן: זו שאלה מאוד עדינה, ואני אשתדל לענות עליה בצורה קצת אולי מרוכבת. אחד, יש בינינו תהדיאה. הפסקת אש זה סוג של תהדיאה. אנחנו ארבע שנים בהפסקת אש. ישראל לא חודרת לשם, לא הורגת שם, לא, אפילו לדעתי, גם לא מחממת את הגזרה, מעבירה מסרים של, בכל פרמטר שהוא של שקט. והיא גם מצהירה כמדיניות שהיא רוצה שקט. לדחות את המלחמה, לא להיכנס לעימות וכולי וכולי. אבל אני חייב להזכיר פה איזה עניין. יש פה מצב שהצד השני, נגיד שהוא מדבר באופן לא ישיר איתנו, אז דרך גורם שלישי, על תהדיאה, נקרא לזה ארוכת טווח, נגיד 10 שנים או 20 שנה, יש רמזים על זה. א', אני משוכנע, אני לא בקיא, אני משוכנע שכל הרמזים האלו או המסרים האלו מגיעים לממשלת ישראל, ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מוכנה לדבר או לא לדבר עם חמאס בצורה עקיפה. אילנה דיין: בעבר עשינו את זה? בעבר כשהגיעו מסרים עקיפים כאלה, נכנסנו לזירה ורקדנו את הטנגו הזה איתם? יורם כהן: אני חושב שבתחומים האלה של הפסקת אש בצורה פורמלית, רשמית, בעת עימות. אבל לדעתי מועברים מסרים בתחומים של החיים, מרקם החיים באופן שוטף, על ידי מתאם הפעולה בשטחים, על ידי אנשי האו"ם, וכמובן על ידי המצרים, אולי גם על ידי גורמים אחרים שלדעתי הם פחות אפקטיביים. אבל הבעיה הגדולה זה לא האם לדבר איתם באופן עקיף, על מנת לשפר את המצב בעזה, ולפי דעתי צריך לשפר את המצב בעזה, גם את התשתיות, אולי גם דברים אחרים, אבל הצד שלהם, שהוא מדבר איתנו, הוא לא מדבר איתנו, נגיד, הפסקת אש מול הפסקת אש. הם רוצים 30 דברים אחרים. הוא רוצה נמל ימי, והוא רוצה נמל אווירי, והוא רוצה תנועה של אוכלוסייה חופשית לישראל, והוא רוצה [נקטע]. אילנה דיין: והוא רוצה לא להתפרק מנשקו, לא להפסיק לחפור מנהרות, ולא לתת את הרקטות להפוך אותן לאלומיניום. יורם כהן: השיח בינינו לבינם הוא כאילו, אפילו שאנחנו חזקים, וכאילו לכאורה הם החלשים, הם לא מדברים איתנו באותה שפה, ולא על מה, אפילו דברים אנושיים או הומניטריים, כמו גופות החללים שלנו, החיילים במקרה הזה, או הנעדרים שלנו, שנישבו על ידם. לא מוכנים לדבר איתנו בשום תחום, בשום תנאי, זה שלבים הרבה הרבה יותר מאוחרים. במקום לבנות אבני דרך של אמון, של אמון חלקי, של מחוות מצד לצד, שישראל גם תהיה, תוכל להגמיש את עמדותיה. אפילו הייתי אומר בעדינות, לקחת סיכונים. אנו לא מוכנים לקחת סיכונים כאשר העוינות כל כך גדולה. אילנה דיין: אם אני מבינה אותך נכון, אתה אומר הייתי רוצה להמליץ לממשלת ישראל לקחת סיכונים, רק באופן שבו מתנהג הפרטנר כרגע, או האין פרטנר הזה, אני לא בטוח שאפילו את זה אפשר לעשות. יורם כהן: אני יכול אבל להתייחס לכמה דברים שאני כן חושב שאפשר לעשות. אז קדימה. צריך להיווצר אווירה קצת יותר טובה ממה שהשבוע הזה כמובן, ולא תחת לחץ. אבל אם תיווצר אווירה טובה יותר, בינינו לבינם, לא רק במובן הזה של הגדר, אלא באופן כללי. יהיה אפשר בתנאים מסוימים לישראל לקחת סיכון ולאפשר, למשל, שאטלים או הוצאה של אנשים מעזה ישירות לירדן. לא דרך ישראל ולא דרך יהודה ושומרון. למנוע חיכוך עם גורמים ש[נקטע] ברוך ה' מצב יותר טוב. אילנה דיין: רגע, לא הבנתי, אבל דרך איפה להעביר אנשים מעזה לירדן, דרך איפה? יורם כהן: אוטובוסים, שאטלים. אילנה דיין: אבל כן דרך ישראל. יורם כהן: כן, ברור, ברור דרך ישראל. אבל ללא חניה או תחנה ברמאללה או בשכם או בחברון. ישירות לגשר. הדבר הזה אפשרי, הוא נעשה בעבר באופן מצומצם. אנחנו יכולים לעשות אותו באופן יותר שיטתי, דרך מעבר ארז, אנשים שאנחנו נאשר שהם ייצאו מעזה, לא מחבלים וכדומה, אפשר לעשות את זה, לשחרר לחץ, לאפשר לאנשים אולי לצאת ללימודים באופן יותר טוב, כל עוד המעבר ברפיח סגור. יש דברים שניתן לעשות. אני חושב שאנחנו צריכים להאיץ ככל הניתן, אני מניח שישראל בעד העניין הזה, אבל משום מה זה לא קורה, יש לזה הרבה סיבות, אבל לנסות לשבת ולראות למה הפרויקטים הבינלאומיים התשתיתיים, שקשורים באנרגיה, מים, ביוב וכדומה, לא מתבצעים בעזה. לישראל אין מניעה שהדבר הזה יקרה, להפך. אנחנו חושבים, או אני חושב, אני חושב שגם רוב הציבור חושב, שהציבור בעזה, גם אם הוא נשלט על ידי חמאס, ולצערנו לפני עשור הוא בחר בו, עדיין צריך לתת לו תנאים טובים, על מנת שהחיים שלהם יהיו סבירים. אילנה דיין: ולו רק שבסוף זה אינטרס שלנו. אני רוצה להספיק לגעת יורם כהן באמת בטקסט הזה המאוד מעניין של הנאום שלך בכנס הרצליה בשבוע שעבר. זה מאפשר לנו טיפה לפתוח את הפריזמה ואתה אומר שם בעצם במבט על, גם על עזה, גם על יהודה ושומרון, אין באמת סיכוי אמיתי להסדר מדיני עם הפלסטינים בעתיד הקרוב, יש כן אינטרס ישראלי-לאומי שזה יקרה. ואתה מזכיר שיחה שהייתה לך לפני שנים עם סוכן שהפעלת בשטחים, ושמעת ממנו משהו שעד עכשיו נשאר איתך. יורם כהן: זה כבר לפני הרבה מאוד שנים שעוד הייתי שטח, זה כמעט דור, 25 או 27 שנים, איש די בכיר אינטליגנטי, ובשיחות שהן שיחות צעד, שהן לא שיחות על מודיעין ומה קורה היום ומה ניתן לעשות וכולי, אלא על כל אחד שגם מדבר עם אנשים בצד השני ברמה די בכירה מנסה לבחון אופציות, נקרא לזה ככה, או באיזה תנאים נסתדר. ובאחת השיחות, הדימוי שהוא בחר לתת, זה סוג של דילמת אסיר, אבל בצד הזה הישראלי, והוא בחר לקרוא לצד הפלסטיני סוג של כדור ברזל, שרשרת שכבולה לך לרגל, שאתה לפעמים מתוסכל, אתה רוצה להיפרד ממנה, אתה הולך איתה לישון, אתה בועט בה לפעמים מרוב תסכול, אבל אתה לא נצליח להתפטר מזה. ואתה כל הזמן חולם על זה, ואתה לא יכול לעשות את זה. ולא רק את זה, שאם אתה לא מתייחס אליו בצורה מכובדת, במרכאות, או לא חושב על זה בהתנהלות שלך, או שאתה נופל, או שאתה שובר את האצבעות, או שאתה נגרר, או שחס וחלילה, אם אתה זורק את זה בחמת זעם לביצה, אתה פשוט שוקע אחריו. אילנה דיין: ואתה גוזר מזה איזושהי השקפה שאתה פורש באותו נאום, לא נספיק כמובן לפרוש את כולה, תחת הכותרת סור מרע ועשה טוב, גם צעדים הומניטריים וכן הלאה, אבל כשאתה אומר סור מרע יורם כהן, אתה אומר כי אתה חושש מצעדים של סיפוח? יורם כהן: אני חושש, קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שלא לעשות, ישראל, לא כדאי שהיא תעשה גם אם היא, אני חושב ש[קטע את המשפט - יד"ה], לא כדאי שתעשה צעדים בלתי הפיכים. כי אם אנחנו רוצים להגיע להסדר אי-פעם, ואני חושב גם צריך לשמור על הסדרי הביטחון, אבל אסור שנעשה דברים שהם יהיו בלתי הפיכים. דברים בלתי הפיכים הם כאלה שקשה מהם ללכת אחורה בין היתר, אם אנחנו נעשה סיפוח של כל יהודה ושומרון, בוא נהיה עכשיו שאנו יכולים, אני אומר יותר קיצוני. בוא נניח עכשיו שהפלסטינים מעוניינים, לא מוכנים, מעוניינים. אני חושב שזה יהיה איום ונורא לעתיד שלנו. ולכן, ללכת, אני חושב שצריך להימנע ממדינה אחת דו-לאומית, בוודאי בהיקפים של 40-50% אוכלוסייה עוינת אותנו. לכן, לעשות דברים שאפשר, ולא חכמים, אני חושב שזה דבר רע. זה צריך להימנע מזה. בכל מה שאנחנו, נעשה נקבע עמדה או יכולת או מציאות שהיא בלתי הפיכה. בזמנו נתתי דימוי אחר של עור של ג'ירף. כלומר, אם אנחנו נהיה בסיטואציה שכל יהודה ושומרון יהיו כתמים, חומים צהובים לבנים, כלומר שטח A, B ו-C, יישובים פלסטינים, ביניהם מעורבבים ישובים. לא ניתן לתת לפלסטינים בעצם שום דבר. לא יהיה להם רצף טריטוריאלי. אפילו, אני הייתי אומר בצורה קיצונית, אפילו את האוטונומיה, שכרגע זה נראה לי הדבר היחידי הרלוונטי בשנים הקרובות. הרי היחידי בשנים הקרובות. לא ניתן יהיה לתת את זה, כי לא יהיה אפשר בפועל לממש את זה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים שהם סור מרע. לא לעשות דברים שהם יגרמו לנו נזק, לפחות אם רוב העם לא חושב שכדאי לעשות את זה. ולא רק בהקשרים קואליציוניים, או בהקשרים אחרים. אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש גם דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים ללכת לקראת הפלסטינים בתחום הכלכלה, בתחום תשתיות, לפעמים אפילו בתנאים מסוימים. שוב פעם זה גם תלוי בהם. ההנהגה הפלסטינית המדינית לדעתי עושה הרבה טעויות. אבל בתחומים מסוימים שאם עוד פעם תיווצר אווירה טובה, אנחנו יכולים לעזור לכוחות הביטחון הפלסטיניים, זה לא מסכן אותנו. אנחנו יכולים לפעמים, הייתי אומר, לתת שטחים קטנים פתוחים בשטחי C לעביר לרשות כאות של מחווה טובה, כאלה שבכל הסדר שהוא עתידי זה לא יהיה חלק מה שנקרא מדינת ישראל. יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות. הצד השני גם צריך לרקוד איתנו גם צריך להיות איתנו גם ברמה המדינית לא רק ברמה של התיאום, ברמה יותר טובה, ואם הדברים האלו אפשר, אני לא יודע תמיד אם אפשר לעשות אותם פוליטית בישראל. אבל האם כדאי לעשות אותם? אילנה דיין: כן, זהו, אני אפילו לא שואלת אותך, כי אני יודעת שלא תרצה להיכנס לזירה הזאת, רק לסיום, אני חייבת לספק את הסקרנות שלי. אתה מקבל טלפונים? יורם כהן: עד לפני שנה, הייתי אומר, הייתי מדי פעם, היו קוראים לי והייתי מדבר עם מי שצריך. אילנה דיין: האמת שזו תשובה לשאלה שלא שאלתי, לא, זו תשובה לשאלה שלא שאלתי, התכוונתי לומר, התכוונתי לשאול אם זה גם מעניין, שאתה אומר מתייעצים, היו מתייעצים לפחות, אני שואלת אם אתה מקבל הצעות, בימים האלה, בתקופה האחרונה, לקפוץ לזירה הפוליטית. יורם כהן: כן. כן, אבל אני נותן תשובה לכולם שאני לא החלטתי בכלל שאני רוצה להיכנס לזה, עדיין עקרונית. אבל אם מישהו מדבר איתי ושואל אותי מה אני חושב על הזירה הפלסטינית, או על ביטחון הפנים, או על פתרונות, או רעיונות, או הצעות, אני משתף. אבל לא מעבר לזה. אילנה דיין: ואנחנו גם נהנינו לשמוע את התובנות שלך הבוקר. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, תודה רבה לך על השיחה הזאת. יורם כהן: -תודה רבה. כל טוב. סימוכין: אודיו: גל"צ. תמונה: יורם כהן, צילום מסך מ"כאן 11"

Jonathan D. Halevi

104,080 Aufrufe • vor 1 Jahr

במדינת ישראל שנת 2026, יש כאלה שמחפשים צדק לאביעד פריג'ה, חייל המילואים שירה והרג את יובל קסטלמן הגיבור. יובל ז"ל הסתער באומץ לב עילאי לעבר מחבלים שביצעו פיגוע בירושלים, לפני כמעט שלוש שנים, ככל הנראה חיסל לפחות אחד מהם ולבסוף נורה ע"י פריג'ה בזמן שהוא מרים את ידיו, אקדחו והמעיל שלו מוטלים בסמוך אליו. משפטו של פריג'ה מתנהל בבית דין צבאי בהרכב של שלושה שופטים, הוא נפתח רק כשנתיים וחצי לאחר שפריג'ה, בקלות דעת בלתי נתפסת ובניגוד לנהלי הפתיחה באש, החליט לסמן X על כת הרובה שלו, מעין פרס על הריגת מחבל. העניין היחידי שיובל לא היה מחבל, יובל היה אזרח ישראלי אמיץ שבגופו מנע פיגוע המוני. הייתי אתמול בבית המשפט הצבאי בבית ליד, לפני כשבועיים החל שלב ההוכחות במשפט. כמאה עדים צפויים להעיד. אתמול העיד לוחם מג"ב, אדיב מנסור, שהגיע בריצה לזירת הפיגוע, מספר שניות לאחר שפריג'ה ירה ביובל. אדיב, התנהל בדיוק כמו שלוחם מיומן צריך להתנהל בזירת פיגוע, תוך כדי הקפדה ברורה על נהלי פתיחה באש, בדיוק ההפך מהתהנהלות הרשלנית והמופקרת של פריג'ה. עדותו של אדיב הייתה מצמררת, כשהגיע כשני מטר מיובל בעודו מכוון עליו את נשקו, יובל היה ירוי בלסת ובחזה, ואף על פי כן יובל ישב/שכב על הקרקע והניף את ידיו לכניעה. את אותו נפנוף ידיים, אדיב שחזר אתמול באולם בית המשפט, בשלב הזה לא יכולתי לעצור את דמעותיי. זו, בקירוב, תמצית עדותו של אדיב, זהה לראיון שנתן ב כאן זמן קצר לאחר הפיגוע: כיוונתי עליו את הנשק ואמרתי לו בערבית ובעברית לא לזוז ושאם יזוז אני אירה בו, חששתי שייקח את הנשק. יובל סימן בשתי ידיו סימנים לא לירות, שלף את הארנק שלו מהכיס האחורי, וזרק אותו. הבנתי שהוא פצוע בפה ויש לו מלא דם, ולכן הוא רוצה להזדהות. ביקשתי מעוד חייל עם נשק לאבטח אותי בזמן שאני בודק את הארנק ,ואז ראיתי את השם של המנוח בתעודת זהות שלו, קוראים לו יובל... יובל מבחינתי היה חשוד כי היה לידו נשק כמו ליד 2 המחבלים האמיתיים. לא יריתי... בן אדם מרים ידיים, אין סכנת חיים אז לא יורים! בגלל הנשק שליידו אז חשדתי בו, החזות שלו הורידה מהחשש שלי (נראה רוסי, לבן עם עיניים כחולות). בדיון בבית המשפט פגשתי את עו"ד אודליה קדמי, סגנית ראש המועצה זיכרון יעקב, מעריצה, אוהדת שרופה, לא של יובל קסטלמן ז"ל, אלא תומכת של אביעד פריג'ה, ולא מאתמול. אתמול אודליה התעלתה על עצמה והעלתה ציוץ ממש "מכמיר לב", הגברת עם תסמונת פריג'ה, לא מצליחה להבין מדוע משפחת קסטלמן כועסת, מדוע הם "שולחים מבטים ארוכים וזועפים לשופטים ולהורי פריג'ה". מישהו בקהל מתנדב להסביר למטורללת מדוע בני משפחה כועסים וזועפים על מי שהרג את יקירם? לגברת קדמי, להוריו של פריג'ה ולעוד מאות אלפי לאומנים, ביביסטים, בן גביריסטים, כהניסטים, משיחיסטים וגזענים, לכאורה אין ערך לחיי אדם ובטח עם האדם הוא ערבי או נחשד כערבי. בראייתם ובתמיכה של חברי ממשלת הדמים של נתניהו, כל ערבי הוא בר מוות, בטח אם הוא נמצא בזירת פיגוע, אין דין ואין דיין, ראוי ש"הצדק היהודי" יתבצע ברחובות, פריג'ה אימץ את התזה הזו, יובל קסטלמן היה הקורבן של הטירוף הזה והוא לא היחיד, גם שלושת החטופים, יותם חיים, בן 28, מקיבוץ כפר עזה, סמר טלאלקה, בן 22, מהעיר חורה ואלון שמריז, בן 26, מקיבוץ כפר עזה, היו קורבנות של אותה זילות בחיי אדם של אותה אצבע גזענית, כל כך קלה על ההדק. שלושתם נורו למוות בעזה ע"י כוחותינו, ב 15 בדצמבר 2023, תוך כדי שהם מניפים דגל לבן. חלק מהתקומה של עם ישראל בעוד 60 ימים, כשתקום ממשלה ליברלית חדשה, תהיה במימוש תהליך סדור של חינוך מחדש במערכת החינוך על כל רבדיה ובכל זרועות הביטחון, חינוך לאנושיות, לאהבת אדם ולערכי מוסר יהודי ואוניברסלי, פשוט שנחזור להיות אור לגויים ולעצמנו. ועוד מילה לאודליה קדמי, אני מאוד מקווה שתתאפסי על עצמך ותחליפי את ההשטאג המקומם "צדק לאביעד פריג'ה" בהשטאג הנכון והראוי #צדק_ליובל רן קסטלמן Yossi Eli Odelia Kedmi | אודליה קדמי

במדינת ישראל שנת 2026, יש כאלה שמחפשים צדק לאביעד פריג'ה, חייל המילואים שירה והרג את יובל קסטלמן הגיבור. יובל ז"ל הסתער באומץ לב עילאי לעבר מחבלים שביצעו פיגוע בירושלים, לפני כמעט שלוש שנים, ככל הנראה חיסל לפחות אחד מהם ולבסוף נורה ע"י פריג'ה בזמן שהוא מרים את ידיו, אקדחו והמעיל שלו מוטלים בסמוך אליו. משפטו של פריג'ה מתנהל בבית דין צבאי בהרכב של שלושה שופטים, הוא נפתח רק כשנתיים וחצי לאחר שפריג'ה, בקלות דעת בלתי נתפסת ובניגוד לנהלי הפתיחה באש, החליט לסמן X על כת הרובה שלו, מעין פרס על הריגת מחבל. העניין היחידי שיובל לא היה מחבל, יובל היה אזרח ישראלי אמיץ שבגופו מנע פיגוע המוני. הייתי אתמול בבית המשפט הצבאי בבית ליד, לפני כשבועיים החל שלב ההוכחות במשפט. כמאה עדים צפויים להעיד. אתמול העיד לוחם מג"ב, אדיב מנסור, שהגיע בריצה לזירת הפיגוע, מספר שניות לאחר שפריג'ה ירה ביובל. אדיב, התנהל בדיוק כמו שלוחם מיומן צריך להתנהל בזירת פיגוע, תוך כדי הקפדה ברורה על נהלי פתיחה באש, בדיוק ההפך מהתהנהלות הרשלנית והמופקרת של פריג'ה. עדותו של אדיב הייתה מצמררת, כשהגיע כשני מטר מיובל בעודו מכוון עליו את נשקו, יובל היה ירוי בלסת ובחזה, ואף על פי כן יובל ישב/שכב על הקרקע והניף את ידיו לכניעה. את אותו נפנוף ידיים, אדיב שחזר אתמול באולם בית המשפט, בשלב הזה לא יכולתי לעצור את דמעותיי. זו, בקירוב, תמצית עדותו של אדיב, זהה לראיון שנתן ב כאן זמן קצר לאחר הפיגוע: כיוונתי עליו את הנשק ואמרתי לו בערבית ובעברית לא לזוז ושאם יזוז אני אירה בו, חששתי שייקח את הנשק. יובל סימן בשתי ידיו סימנים לא לירות, שלף את הארנק שלו מהכיס האחורי, וזרק אותו. הבנתי שהוא פצוע בפה ויש לו מלא דם, ולכן הוא רוצה להזדהות. ביקשתי מעוד חייל עם נשק לאבטח אותי בזמן שאני בודק את הארנק ,ואז ראיתי את השם של המנוח בתעודת זהות שלו, קוראים לו יובל... יובל מבחינתי היה חשוד כי היה לידו נשק כמו ליד 2 המחבלים האמיתיים. לא יריתי... בן אדם מרים ידיים, אין סכנת חיים אז לא יורים! בגלל הנשק שליידו אז חשדתי בו, החזות שלו הורידה מהחשש שלי (נראה רוסי, לבן עם עיניים כחולות). בדיון בבית המשפט פגשתי את עו"ד אודליה קדמי, סגנית ראש המועצה זיכרון יעקב, מעריצה, אוהדת שרופה, לא של יובל קסטלמן ז"ל, אלא תומכת של אביעד פריג'ה, ולא מאתמול. אתמול אודליה התעלתה על עצמה והעלתה ציוץ ממש "מכמיר לב", הגברת עם תסמונת פריג'ה, לא מצליחה להבין מדוע משפחת קסטלמן כועסת, מדוע הם "שולחים מבטים ארוכים וזועפים לשופטים ולהורי פריג'ה". מישהו בקהל מתנדב להסביר למטורללת מדוע בני משפחה כועסים וזועפים על מי שהרג את יקירם? לגברת קדמי, להוריו של פריג'ה ולעוד מאות אלפי לאומנים, ביביסטים, בן גביריסטים, כהניסטים, משיחיסטים וגזענים, לכאורה אין ערך לחיי אדם ובטח עם האדם הוא ערבי או נחשד כערבי. בראייתם ובתמיכה של חברי ממשלת הדמים של נתניהו, כל ערבי הוא בר מוות, בטח אם הוא נמצא בזירת פיגוע, אין דין ואין דיין, ראוי ש"הצדק היהודי" יתבצע ברחובות, פריג'ה אימץ את התזה הזו, יובל קסטלמן היה הקורבן של הטירוף הזה והוא לא היחיד, גם שלושת החטופים, יותם חיים, בן 28, מקיבוץ כפר עזה, סמר טלאלקה, בן 22, מהעיר חורה ואלון שמריז, בן 26, מקיבוץ כפר עזה, היו קורבנות של אותה זילות בחיי אדם של אותה אצבע גזענית, כל כך קלה על ההדק. שלושתם נורו למוות בעזה ע"י כוחותינו, ב 15 בדצמבר 2023, תוך כדי שהם מניפים דגל לבן. חלק מהתקומה של עם ישראל בעוד 60 ימים, כשתקום ממשלה ליברלית חדשה, תהיה במימוש תהליך סדור של חינוך מחדש במערכת החינוך על כל רבדיה ובכל זרועות הביטחון, חינוך לאנושיות, לאהבת אדם ולערכי מוסר יהודי ואוניברסלי, פשוט שנחזור להיות אור לגויים ולעצמנו. ועוד מילה לאודליה קדמי, אני מאוד מקווה שתתאפסי על עצמך ותחליפי את ההשטאג המקומם "צדק לאביעד פריג'ה" בהשטאג הנכון והראוי #צדק_ליובל רן קסטלמן Yossi Eli Odelia Kedmi | אודליה קדמי

Danny Gallant דני גלנט

22,403 Aufrufe • vor 8 Tagen