正在加载视频...

视频加载失败

返回首页

יא יא פינק מספר כיצד מירב מיכאלי כשרת תחבורה שכרה את עמותת דרכנו לנטר את הכבישים והצמתים ביהודה ושומרון כדי להכין את התשתית לקראת הייבוש שלהם.

IshayFridman's profile picture

ישי פרידמן

24,571 subscribers

97,650 次观看 • 1 个月前 •via X (Twitter)

新闻政治
LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 条评论

暂无评论

原始帖子的评论将显示在这里

相关视频

יאיא פינק מתגאה שהוא עצר את עבודות הכבישים ביהודה ושומרון. אסור שהסרט הרע הזה יחזור על עצמו.
0:49

יאיא פינק מתגאה שהוא עצר את עבודות הכבישים ביהודה ושומרון. אסור שהסרט הרע הזה יחזור על עצמו.

בצלאל סמוטריץ'

14,911 次观看 • 1 个月前

יא יא פינק מקבל תקציב מההסתדרות של מאות אלפי שקלים (1.4 מיליון בשנתיים). הוא לוקח את התקציב הזה ומעביר אותו לעמותות של מקורביו. למי? למי שעומד בראש חוג תלמים בדמוקרטים אבישי בן אהרון, חברו הקרוב של פינק ומי שפעל למענו בפריימריס הנוכחיים וגם הקודמים. הנה בן אהרון מספר על תמיכתו בפינק בבחירות הקודמות. בתמונה: תמיכת חוג תלמים של בן אהרון ביא יא פינק.
0:34

יא יא פינק מקבל תקציב מההסתדרות של מאות אלפי שקלים (1.4 מיליון בשנתיים). הוא לוקח את התקציב הזה ומעביר אותו לעמותות של מקורביו. למי? למי שעומד בראש חוג תלמים בדמוקרטים אבישי בן אהרון, חברו הקרוב של פינק ומי שפעל למענו בפריימריס הנוכחיים וגם הקודמים. הנה בן אהרון מספר על תמיכתו בפינק בבחירות הקודמות. בתמונה: תמיכת חוג תלמים של בן אהרון ביא יא פינק.

ישי פרידמן

91,279 次观看 • 2 个月前

לא רק כספי ההסתדרות מטעם יא יא פינק זרמו לעמותות של תנועת החלוץ ואבישי בן אהרון - גורמים שסייעו רבות לבחירתו של פינק בדמוקרטים - מתברר שגם עמותה שייסד פינק דרכה הוא הריץ גיוסי המונים למען היועמ"שית ותעמולה פוליטית, אף היא העבירה תקציבים לעמותות של בן אהרון. במילים אחרות, פינק דאג רבות, עם הרבה מאוד כסף ושווה כסף דרך ההסתדרות ודרך עמותת גיוסי ההמונים שלו, לטובת הפעילים הפוליטיים שקדמו אותו בדמוקרטים. כמו כן, באופן מפתיע חברי העמותה הם אנשי תנועת החלוץ והם הגיעו למסקנה שתנועת החלוץ צריכה את הכספים של העמותה שייסד פינק שבין חלק ממטרותיה זה לקדם מנהל תקין במדינה. אגב, לא רק פינק זכה לתמיכת אנשי החלוץ בפריימריס. קטי פיאסצקי שזכתה להיות מומלצת על ידי החוג הפוליטי של אנשי החלוץ ("חוג תלמים") ואפילו עקפה את ח"כ אפרת רייטן מבחינת אהדתו של בן אהרון וחבריו, גם לה יש קשר מוצלח עם החלוץ. בעלה דרור מורג העביר כספים בשנת 2025 לתנועת החלוץ במסגרת תפקידו כראש מחלקה בהסתדרות הציונית. קטי פיאסצקי ודרור מורג טוענים שהם לא בניגוד עניינים. יא יא פינק ממשיך לשמור על שתיקה. חבר הכנסת אביחי בוארון הגיש תלונה למבקר המדינה שיבדוק את חילופי הכספים בין יא יא פינק לחבריו בתנועת החלוץ. הפעולות של פינק אינן שקופות לציבור ורב הנסתר על הגלוי. Maggie Tabibi C14
3:53

לא רק כספי ההסתדרות מטעם יא יא פינק זרמו לעמותות של תנועת החלוץ ואבישי בן אהרון - גורמים שסייעו רבות לבחירתו של פינק בדמוקרטים - מתברר שגם עמותה שייסד פינק דרכה הוא הריץ גיוסי המונים למען היועמ"שית ותעמולה פוליטית, אף היא העבירה תקציבים לעמותות של בן אהרון. במילים אחרות, פינק דאג רבות, עם הרבה מאוד כסף ושווה כסף דרך ההסתדרות ודרך עמותת גיוסי ההמונים שלו, לטובת הפעילים הפוליטיים שקדמו אותו בדמוקרטים. כמו כן, באופן מפתיע חברי העמותה הם אנשי תנועת החלוץ והם הגיעו למסקנה שתנועת החלוץ צריכה את הכספים של העמותה שייסד פינק שבין חלק ממטרותיה זה לקדם מנהל תקין במדינה. אגב, לא רק פינק זכה לתמיכת אנשי החלוץ בפריימריס. קטי פיאסצקי שזכתה להיות מומלצת על ידי החוג הפוליטי של אנשי החלוץ ("חוג תלמים") ואפילו עקפה את ח"כ אפרת רייטן מבחינת אהדתו של בן אהרון וחבריו, גם לה יש קשר מוצלח עם החלוץ. בעלה דרור מורג העביר כספים בשנת 2025 לתנועת החלוץ במסגרת תפקידו כראש מחלקה בהסתדרות הציונית. קטי פיאסצקי ודרור מורג טוענים שהם לא בניגוד עניינים. יא יא פינק ממשיך לשמור על שתיקה. חבר הכנסת אביחי בוארון הגיש תלונה למבקר המדינה שיבדוק את חילופי הכספים בין יא יא פינק לחבריו בתנועת החלוץ. הפעולות של פינק אינן שקופות לציבור ורב הנסתר על הגלוי. Maggie Tabibi C14

ישי פרידמן

42,890 次观看 • 1 个月前

הפרסומים של העיתונאי שלומי אלדר הם חלק מקמפיין בחירות שמבוצע על ידי עמותה המזוהה עם מפלגת הדמוקרטים. מיד לאחר הפרסום ב'הארץ' החל אלדר בשיתוף פעולה עם עמותת 'דרכנו' לקדם את הפרסומים דרך הפלטפורמות של עמותת השמאל (כולל פודקאסט וקידום סרטונים מדובר בסרטונים שהוכנו מראש לפני הפרסומים של אלדר). מי שמנהל את דרכנו היום אלו בכירים במפלגת הדמוקרטים, בין היתר איש מפלגת הדמוקרטים אבישי בן אהרון, מי שעומד מאחורי יא יא פינק ונעמה לזימי. עמותת דרכנו נשלטת על ידי אנשי תנועת 'החלוץ' שהם חברי מפלגת הדמוקרטים. מדובר ב*קמפיין פוליטי* שהעיתונאי שלומי אלדר הוא חלק ממנו וגם עיתון הארץ. האם שלומי אלדר נתן גילוי נאות לעיתון הארץ שהוא חלק מקמפיין בחירות פוליטי של פעילי מפלגת הדמוקרטים? שלומי אלדר השיב לי כי הוא אכן קיבל כספים מעמותת השמאל 'דרכנו' על הפודקאסט הזה שבעיני הוא קמפיין בחירות לכל דבר ועניין.
0:20

הפרסומים של העיתונאי שלומי אלדר הם חלק מקמפיין בחירות שמבוצע על ידי עמותה המזוהה עם מפלגת הדמוקרטים. מיד לאחר הפרסום ב'הארץ' החל אלדר בשיתוף פעולה עם עמותת 'דרכנו' לקדם את הפרסומים דרך הפלטפורמות של עמותת השמאל (כולל פודקאסט וקידום סרטונים מדובר בסרטונים שהוכנו מראש לפני הפרסומים של אלדר). מי שמנהל את דרכנו היום אלו בכירים במפלגת הדמוקרטים, בין היתר איש מפלגת הדמוקרטים אבישי בן אהרון, מי שעומד מאחורי יא יא פינק ונעמה לזימי. עמותת דרכנו נשלטת על ידי אנשי תנועת 'החלוץ' שהם חברי מפלגת הדמוקרטים. מדובר ב*קמפיין פוליטי* שהעיתונאי שלומי אלדר הוא חלק ממנו וגם עיתון הארץ. האם שלומי אלדר נתן גילוי נאות לעיתון הארץ שהוא חלק מקמפיין בחירות פוליטי של פעילי מפלגת הדמוקרטים? שלומי אלדר השיב לי כי הוא אכן קיבל כספים מעמותת השמאל 'דרכנו' על הפודקאסט הזה שבעיני הוא קמפיין בחירות לכל דבר ועניין.

ישי פרידמן

104,578 次观看 • 21 天前

הם יפעלו להקמת מדינה פלסטינית ולסכן את מדינת ישראל. יאיא פינק מהדמוקרטים, שפעל בתקופת ממשלת בנט-ליברמן-עבאס בהנחיית הכשלון מירב מיכאלי, לעצירת פיתוח תשתיות מצילות חיים ולקידום מדינה פלסטינית, וזה בדיוק מה שיקרה בממשלת איזנקוט והאחים המוסלמים. בקדנציה האחרונה, יחד עם השר סמוטריץ׳ השקענו מיליארדים בתשתיות בכל רחבי הארץ, רכבת קריית שמונה אילת, המסילה המזרחית, רכבות קלות, הרחבת כבישים ובניית מחלפים, בצפון, דרום ויהודה ושומרון. בצלאל סמוטריץ'
1:12

הם יפעלו להקמת מדינה פלסטינית ולסכן את מדינת ישראל. יאיא פינק מהדמוקרטים, שפעל בתקופת ממשלת בנט-ליברמן-עבאס בהנחיית הכשלון מירב מיכאלי, לעצירת פיתוח תשתיות מצילות חיים ולקידום מדינה פלסטינית, וזה בדיוק מה שיקרה בממשלת איזנקוט והאחים המוסלמים. בקדנציה האחרונה, יחד עם השר סמוטריץ׳ השקענו מיליארדים בתשתיות בכל רחבי הארץ, רכבת קריית שמונה אילת, המסילה המזרחית, רכבות קלות, הרחבת כבישים ובניית מחלפים, בצפון, דרום ויהודה ושומרון. בצלאל סמוטריץ'

מירי רגב

25,536 次观看 • 1 个月前

האויב מרים ראש בתקופה האחרונה ביהודה ושומרון ונדרשת כאן פעולה חדה, נחושה וחד משמעית של הצבא כאן ועכשיו. הכפרים ״תל״ ו״עיראק בורין״ שסמוכים לחוות גלעד ולמקום הפיגוע שבו נרצח בניהו מלט הי״ד היום, וכך גם הכפר בית פוריק שסמוך לחוות אברהם, בה אירע הפיגוע שבו נדקר אתמול איתמר כהן הם כפרים של מחבלים שמהם יוצא טרור שוב ושוב ושוב, והם צריכים להיראות בדיוק כמו מחנות הפליטים בשכם ובטול כרם. נדרש לפנות את האוכלוסייה לשם הגנתה, ולנקות את הכפרים הללו מתשתיות הטרור וממחבלים כדי להשיב את ההרתעה ואת הביטחון למרחב. צה"ל נדרש לבצע חישופים, ולבצע מרחבי הגנה סביב היישובים, הכבישים והחוות, ולהחזיר את הביטחון למתיישבים, לגיבורי החוות והחלוצים, שמהווים את רצועת הביטחון של מדינת ישראל. בנוסף, בכוונתי לדרוש מראש הממשלה לאפשר הקמה של יישוב במוצב סלע, סמוך למקום שבו אירע הפיגוע הקשה הבוקר. נדרש לשם כך להעביר את המרחב הזה משטח B לשטח C, לקחת עליו אחריות ולאפשר להקים בו יישוב. זו התשובה הציונית ההולמת שלנו למחבלים ולטרור, ולרצון לפגוע באחיזה שלנו במרחבי ארצנו.
1:09

האויב מרים ראש בתקופה האחרונה ביהודה ושומרון ונדרשת כאן פעולה חדה, נחושה וחד משמעית של הצבא כאן ועכשיו. הכפרים ״תל״ ו״עיראק בורין״ שסמוכים לחוות גלעד ולמקום הפיגוע שבו נרצח בניהו מלט הי״ד היום, וכך גם הכפר בית פוריק שסמוך לחוות אברהם, בה אירע הפיגוע שבו נדקר אתמול איתמר כהן הם כפרים של מחבלים שמהם יוצא טרור שוב ושוב ושוב, והם צריכים להיראות בדיוק כמו מחנות הפליטים בשכם ובטול כרם. נדרש לפנות את האוכלוסייה לשם הגנתה, ולנקות את הכפרים הללו מתשתיות הטרור וממחבלים כדי להשיב את ההרתעה ואת הביטחון למרחב. צה"ל נדרש לבצע חישופים, ולבצע מרחבי הגנה סביב היישובים, הכבישים והחוות, ולהחזיר את הביטחון למתיישבים, לגיבורי החוות והחלוצים, שמהווים את רצועת הביטחון של מדינת ישראל. בנוסף, בכוונתי לדרוש מראש הממשלה לאפשר הקמה של יישוב במוצב סלע, סמוך למקום שבו אירע הפיגוע הקשה הבוקר. נדרש לשם כך להעביר את המרחב הזה משטח B לשטח C, לקחת עליו אחריות ולאפשר להקים בו יישוב. זו התשובה הציונית ההולמת שלנו למחבלים ולטרור, ולרצון לפגוע באחיזה שלנו במרחבי ארצנו.

בצלאל סמוטריץ'

143,936 次观看 • 2 个月前

טוב, האמת שאני לא יודע מאיפה להתחיל להתמודד עם ערימת הקשקושים המביכים ב"כתבה" הזו. אם זו תת-רמת הטיעון שנשארה למונופול תנובה לשפוך עליו את מיליוני השקלים בקמפיין השקרים נגדי - אני רגוע. אין שום תכנית חדשה של הרש"פ להקמת רפתות. המצאה מצוצה מהאצבע. ערביי יו"ש מייצרים עבור עצמם חלק קטן מהצריכה המקומית שלהם ואת היתר ימשיכו כנראה לקנות מאיתנו כמו שקורה עד היום. גם אם הם יגדילו את הייצור העצמי אין לזה שום קשר לשאלה אם בישראל ימשיך משטר התכנון הקומוניסטי או שהשוק יפתח לתחרות. זה לא באמת מעניין אותם. שום קרקע שמעובדת כיום בישראל לצרכי מזון לרפתות (ויש חצי מיליון דונם כאלה) לא תפסיק להיות מעובדת. מקסימום החקלאי יעבור מגידול באמיה ואספסת לחיטה או תירס. שנית, גם אם יהיה חקלאי שיפסיק לעבד את הקרקע מסיבה כל שהיא - הרש"פ לא תיגע בה, פשוט כי כל הקרקעות האלה נמצאות בתוך הקו הירוק... מה בדיוק הטענה ב"כתבה" הזו? הרפתנים מאיימים למכור לרש"פ את הפרות שלהם ואז מאשימים את הרפורמה שלי בזה?! במסגרת הרפורמה הרפתות הקטנות שייסגרו מחוסר יעילות יקבלו פיצוי גדול מהמדינה שיספיק להם לקיום בכבוד ללא הרפת. שימכרו את הפרות לשחיטה ולא לאויב גם אם זה אומר לקבל גרוש וחצי פחות לכל פרה. הם הרי ציוניים ואוהבי הארץ ולא חלילה רודפי בצע. מה שכן, מחמם את הלב לראות את הדאגה הפתאומית של אנשי מועצת החלב ליהודה ושומרון ואת התנגדותם לרשות פלשתינית. משום מה לא זכורות לי משאיות החלב שלהם חוסמות בזמנו את הרחובות במחאה נגד הסכמי אוסלו או הגירוש מגוש קטיף. אם זה לא היה מביך אולי היינו צוחקים. אז מונופול תנובה היקר, גם כשקונים תוכן ממומן בכסף רב כדאי לא לזלזל באנטילגנציה של הציבור. פשוט נמאס לו שחולבים אותו. נ.ב מאז שאני אחראי על האכיפה בשטחי C המינהל האזרחי פינה ועקר עשרות אלפי דונמים של השתלטות חקלאית לא חוקית. הכפלנו את קצב ההריסות של הבניה הערבית הבלתי חוקית ביהודה ושומרון והקצב הולך וגדל. אם המערכה על השטחים הפתוחים שאני מוביל ביהודה ושומרון כל כך חשובה לכם, אני יכול בשמחה לחבר אתכם לחוואים כדי שתתרמו להם במקום לבזבז מיליונים על קמפיין אבוד. אתם יודעים מה? בעצם גם לפרנס את ערוץ 14 זה חשוב מאוד... תמשיכו.
3:14

טוב, האמת שאני לא יודע מאיפה להתחיל להתמודד עם ערימת הקשקושים המביכים ב"כתבה" הזו. אם זו תת-רמת הטיעון שנשארה למונופול תנובה לשפוך עליו את מיליוני השקלים בקמפיין השקרים נגדי - אני רגוע. אין שום תכנית חדשה של הרש"פ להקמת רפתות. המצאה מצוצה מהאצבע. ערביי יו"ש מייצרים עבור עצמם חלק קטן מהצריכה המקומית שלהם ואת היתר ימשיכו כנראה לקנות מאיתנו כמו שקורה עד היום. גם אם הם יגדילו את הייצור העצמי אין לזה שום קשר לשאלה אם בישראל ימשיך משטר התכנון הקומוניסטי או שהשוק יפתח לתחרות. זה לא באמת מעניין אותם. שום קרקע שמעובדת כיום בישראל לצרכי מזון לרפתות (ויש חצי מיליון דונם כאלה) לא תפסיק להיות מעובדת. מקסימום החקלאי יעבור מגידול באמיה ואספסת לחיטה או תירס. שנית, גם אם יהיה חקלאי שיפסיק לעבד את הקרקע מסיבה כל שהיא - הרש"פ לא תיגע בה, פשוט כי כל הקרקעות האלה נמצאות בתוך הקו הירוק... מה בדיוק הטענה ב"כתבה" הזו? הרפתנים מאיימים למכור לרש"פ את הפרות שלהם ואז מאשימים את הרפורמה שלי בזה?! במסגרת הרפורמה הרפתות הקטנות שייסגרו מחוסר יעילות יקבלו פיצוי גדול מהמדינה שיספיק להם לקיום בכבוד ללא הרפת. שימכרו את הפרות לשחיטה ולא לאויב גם אם זה אומר לקבל גרוש וחצי פחות לכל פרה. הם הרי ציוניים ואוהבי הארץ ולא חלילה רודפי בצע. מה שכן, מחמם את הלב לראות את הדאגה הפתאומית של אנשי מועצת החלב ליהודה ושומרון ואת התנגדותם לרשות פלשתינית. משום מה לא זכורות לי משאיות החלב שלהם חוסמות בזמנו את הרחובות במחאה נגד הסכמי אוסלו או הגירוש מגוש קטיף. אם זה לא היה מביך אולי היינו צוחקים. אז מונופול תנובה היקר, גם כשקונים תוכן ממומן בכסף רב כדאי לא לזלזל באנטילגנציה של הציבור. פשוט נמאס לו שחולבים אותו. נ.ב מאז שאני אחראי על האכיפה בשטחי C המינהל האזרחי פינה ועקר עשרות אלפי דונמים של השתלטות חקלאית לא חוקית. הכפלנו את קצב ההריסות של הבניה הערבית הבלתי חוקית ביהודה ושומרון והקצב הולך וגדל. אם המערכה על השטחים הפתוחים שאני מוביל ביהודה ושומרון כל כך חשובה לכם, אני יכול בשמחה לחבר אתכם לחוואים כדי שתתרמו להם במקום לבזבז מיליונים על קמפיין אבוד. אתם יודעים מה? בעצם גם לפרנס את ערוץ 14 זה חשוב מאוד... תמשיכו.

בצלאל סמוטריץ'

117,772 次观看 • 10 个月前

לפני מספר ימים בתחקיר המצויין של ערוץ 14 דיברו על ראש הממשלה גיל לימון. מירב חג'אג' אמא של שיר הי"ד סיפרה איך היא ובעלה הרצל נאבקים מאז האסון הנורא, כדי למנוע עוד פיגועים ועוד כאב ושכול. ואיך פקיד חצוף ויהיר פשוט מבטל חוק, בלי בגצ ובלי בצלם ובלי שאף אחד בכלל יודע. למה? ככה. אז אשלים לכם את התמונה שוב: גיל לימון גלי מיארה ובועז בלט דרשו מדני לוי לבטל את מינוי סנ"צ אודי רונן לראש מדור הסתה לטרור, כי רונן מפריע לגיל לימון לסכל את חוק גירוש משפחות מחבלים ואת חוק שיר חגאג. רונן לא "רודף קפלניסטים" (כפי שהם העלילו עליו סתם), זו היתה המצאה מופרכת שלהם נגדו שנועדה להסתיר את הבעיה האמיתית שלהם איתו- הוא מפריע להם להמשיך לסכל מאבק בטרור. וזה הצליח להם: החוקים לא מקודמים. הבקשות של רונן (130!!) לגרש משפחות מחבלים, כולל את משפחת הרוצח של שיר, נזרקו לפח. והמינוי שלו למעשה בוטל. אז אתם שואלים למה פקידים מיישרים קו , שותקים או מפחדים מהפרקליטות והייעוץ המשפטי? ולמה הם נותנים ללימון ומיארה לנהל אותם בלי דעה עצמאית? אולי, רק אולי, זה בגלל שזה מה שקורה בסוף למי שלא שותק, לא מפחד מהם, ושלא מוכן להמשיך ככה.
5:45

לפני מספר ימים בתחקיר המצויין של ערוץ 14 דיברו על ראש הממשלה גיל לימון. מירב חג'אג' אמא של שיר הי"ד סיפרה איך היא ובעלה הרצל נאבקים מאז האסון הנורא, כדי למנוע עוד פיגועים ועוד כאב ושכול. ואיך פקיד חצוף ויהיר פשוט מבטל חוק, בלי בגצ ובלי בצלם ובלי שאף אחד בכלל יודע. למה? ככה. אז אשלים לכם את התמונה שוב: גיל לימון גלי מיארה ובועז בלט דרשו מדני לוי לבטל את מינוי סנ"צ אודי רונן לראש מדור הסתה לטרור, כי רונן מפריע לגיל לימון לסכל את חוק גירוש משפחות מחבלים ואת חוק שיר חגאג. רונן לא "רודף קפלניסטים" (כפי שהם העלילו עליו סתם), זו היתה המצאה מופרכת שלהם נגדו שנועדה להסתיר את הבעיה האמיתית שלהם איתו- הוא מפריע להם להמשיך לסכל מאבק בטרור. וזה הצליח להם: החוקים לא מקודמים. הבקשות של רונן (130!!) לגרש משפחות מחבלים, כולל את משפחת הרוצח של שיר, נזרקו לפח. והמינוי שלו למעשה בוטל. אז אתם שואלים למה פקידים מיישרים קו , שותקים או מפחדים מהפרקליטות והייעוץ המשפטי? ולמה הם נותנים ללימון ומיארה לנהל אותם בלי דעה עצמאית? אולי, רק אולי, זה בגלל שזה מה שקורה בסוף למי שלא שותק, לא מפחד מהם, ושלא מוכן להמשיך ככה.

Michael Dvorin מיכאל דבורין

21,213 次观看 • 1 个月前

העיתונאית ליאור קינן הטילה אתמול בערב פצצה פוליטית: נתניהו ביקש מראש השב"כ לשעבר, יורם כהן, לפסול את הסיווג הביטחוני של נפתלי בנט כדי שבנט לא יהיה רשאי להשתתף בקבינט הביטחוני. את ההאשמות החמורות הללו לא אומר קפלניסט, אשכנזי בוגד, את הדברים אומר אחד שיודע, יורם כהן בקולו שלו, בראיון לליאור קינן בערוץ 13. כהן גם הוסיף ואמר לליאור שהממלכתיות בשב"כ תחת דוד זיני, נסדקת. כהן כונה בשב"כ ה"אפגאני" על שום מוצאו, אדם דתי, איש עשייה צנוע, מייד לאחר שירותו התגייס לשב"כ וביצע את כל התפקידים בארגון: מאבטח רכזי שטח, רכז שטח, ראש הדסק האופרטיבי ביהודה, ראש חטיבת הסיכול בירושלים ויהודה, ראש האגף לסיכול טרור ערבי-איראני, ראש מרחב ירושלים יהודה ושומרון וסגן ראש השב"כ. כהן כיהן כראש השב"כ, תחת נתניהו, חמש שנים, האיש מבין משהו בביטחון המדינה וגם מכיר ומבין את נתניהו, באופן הכי אינטימי שאפשר. עוד אמר כהן על נתניהו: "ראש הממשלה הזה, לצערי אני אומר, על פי הדוגמאות שנתתי, ברגע שמגיע נושא שהוא חושב שהוא חשוב לו בהיבט האינטרס האישי, הוא פונה ורוצה שגורם מקצועי ייתן חוות דעת או יעשה פעולה שמשרתת את האינטרס האישי שלו. זה קרה כמה פעמים. ראש הממשלה יכול להכחיש את זה, אבל אני חוויתי את זה באופן אישי, נדב ארגמן חווה את זה, ורונן בר חווה את זה. אז הדברים האלה קרו בעבר." אתם קולטים את משמעות הדברים? נתניהו, האיש המטורף והלא כשיר הזה ביקש, מספר פעמים, ממספר ראשי שב"כ, שיבצעו פעולה במסגרת תפקידם, שתשרת את האינטרסים האישיים שלו. כמו שכתבתי, כהן סיפר שנתניהו ביקש ממנו להפעיל את שירות הביטחון המסכל של מדינת ישראל נגד יריב פוליטי שלו, נגד בנט. אגב, כהן כמובן סרב לבקשתו המופקרת של נתניהו. מייד כשכהן השתחרר מהשירות, הוא עדכן את בנט על כוונותיו הזדוניות של נתניהו כנגדו. עוד אמר כהן לגבי נתניהו: "שיבוש מערכות חמור ביותר של ראש ממשלת ישראל... הדברים החמורים שאמרתי, אני אומר ככה, הם היו מאופקים לעומת מה שאני חושב." ראשי שב"כ לשעבר, רמטכ"לים לשעבר, אלופים, ראשי מוסד, עשרות אנשים שהיו בצמתי קבלת החלטות קריטיות לביטחון המדינה, בצמוד לראש הממשלה נתניהו במצטבר כמעט עשרים שנה, כולם תמימי דעים שהאיש אינו שקול, הוא פועל מתוך אינטרסים אישיים ואולי גם זרים ומסכן את ביטחון המדינה. מי הם האנשים המטורפים שעדיין תומכים באדם נרקסיסט, אינטרסנט, מניפולטור שמסכן את חייהם, את חיי משפחתם ואת עתידה של המדינה הזו שכולנו כל כך אוהבים? Lior Kenan - ליאור קינן חדשות 13
1:34

העיתונאית ליאור קינן הטילה אתמול בערב פצצה פוליטית: נתניהו ביקש מראש השב"כ לשעבר, יורם כהן, לפסול את הסיווג הביטחוני של נפתלי בנט כדי שבנט לא יהיה רשאי להשתתף בקבינט הביטחוני. את ההאשמות החמורות הללו לא אומר קפלניסט, אשכנזי בוגד, את הדברים אומר אחד שיודע, יורם כהן בקולו שלו, בראיון לליאור קינן בערוץ 13. כהן גם הוסיף ואמר לליאור שהממלכתיות בשב"כ תחת דוד זיני, נסדקת. כהן כונה בשב"כ ה"אפגאני" על שום מוצאו, אדם דתי, איש עשייה צנוע, מייד לאחר שירותו התגייס לשב"כ וביצע את כל התפקידים בארגון: מאבטח רכזי שטח, רכז שטח, ראש הדסק האופרטיבי ביהודה, ראש חטיבת הסיכול בירושלים ויהודה, ראש האגף לסיכול טרור ערבי-איראני, ראש מרחב ירושלים יהודה ושומרון וסגן ראש השב"כ. כהן כיהן כראש השב"כ, תחת נתניהו, חמש שנים, האיש מבין משהו בביטחון המדינה וגם מכיר ומבין את נתניהו, באופן הכי אינטימי שאפשר. עוד אמר כהן על נתניהו: "ראש הממשלה הזה, לצערי אני אומר, על פי הדוגמאות שנתתי, ברגע שמגיע נושא שהוא חושב שהוא חשוב לו בהיבט האינטרס האישי, הוא פונה ורוצה שגורם מקצועי ייתן חוות דעת או יעשה פעולה שמשרתת את האינטרס האישי שלו. זה קרה כמה פעמים. ראש הממשלה יכול להכחיש את זה, אבל אני חוויתי את זה באופן אישי, נדב ארגמן חווה את זה, ורונן בר חווה את זה. אז הדברים האלה קרו בעבר." אתם קולטים את משמעות הדברים? נתניהו, האיש המטורף והלא כשיר הזה ביקש, מספר פעמים, ממספר ראשי שב"כ, שיבצעו פעולה במסגרת תפקידם, שתשרת את האינטרסים האישיים שלו. כמו שכתבתי, כהן סיפר שנתניהו ביקש ממנו להפעיל את שירות הביטחון המסכל של מדינת ישראל נגד יריב פוליטי שלו, נגד בנט. אגב, כהן כמובן סרב לבקשתו המופקרת של נתניהו. מייד כשכהן השתחרר מהשירות, הוא עדכן את בנט על כוונותיו הזדוניות של נתניהו כנגדו. עוד אמר כהן לגבי נתניהו: "שיבוש מערכות חמור ביותר של ראש ממשלת ישראל... הדברים החמורים שאמרתי, אני אומר ככה, הם היו מאופקים לעומת מה שאני חושב." ראשי שב"כ לשעבר, רמטכ"לים לשעבר, אלופים, ראשי מוסד, עשרות אנשים שהיו בצמתי קבלת החלטות קריטיות לביטחון המדינה, בצמוד לראש הממשלה נתניהו במצטבר כמעט עשרים שנה, כולם תמימי דעים שהאיש אינו שקול, הוא פועל מתוך אינטרסים אישיים ואולי גם זרים ומסכן את ביטחון המדינה. מי הם האנשים המטורפים שעדיין תומכים באדם נרקסיסט, אינטרסנט, מניפולטור שמסכן את חייהם, את חיי משפחתם ואת עתידה של המדינה הזו שכולנו כל כך אוהבים? Lior Kenan - ליאור קינן חדשות 13

Danny Gallant דני גלנט

41,003 次观看 • 4 个月前

"אתה צאצא של היטלר, יא זבל" - הסרטון הזה צולם אמש מתחת לביתם של לוסי אהריש וצחי הלוי. פעם רביעית בימים האחרונים שבריוני המשטר ואזרחים מוסתים מגיעים לביתם. וזו רק קריאה מטונפת אחת בשלל קריאות מאיימות, גזעניות ומטונפות שנשמעו (דיווח של בר פלג): ״באנו למסור לך מסר. זו הפעם הרביעית וזה לא מפסיק פה. אינשאללה״; ״אינשאללה תקבלי דום לב״; ״תנו לצה״ל לנצח לזיין ת'ערבים״. נדגיש: זה הכל נתניהו, אלה שלוחיו. נתניהו ששותק, הוא זה שעומד מאחורי ביריוני המשטר. כפי שאמרה לוסי אהריש לפני שלושה ימים במונולוג בתכניתה: "המרפסת בכיכר ציון היא כאן ועכשיו אדוני ראש הממשלה, וזה שוב אתה". אז נתניהו הסית כדי לעלות לשלטון; היום נתניהו שולח בריוני משטר כדי לבצר שלטון. נתניהו מנסה להלך איימים על הציבור ממגוון סיבות, כשהוא פועל בכמה צירי פעולה במקביל: ▪︎ הוא מנסה לייצר מלחמת אזרחים כדי שיוכל להפעיל אמצעי דיכוי דרקוניים ודיקטטוריים שיבצרו אותו בשלטון; ▪︎ הוא מנסה לדכא הצבעה במגזר הערבי; ▪︎ הוא מנסה לייצר דה לגיטמציה לשיתוף פעולה פוליטי יהודי ערבי בהקמת קואליציה; ▪︎ הוא מנסה לקרוע עמוקות את העם, כדי שהנשיא השפוט הרצוג יוכל להגיד שחייבים "חנינה (בלתי חוקית] כדי לאחד את העם". נתניהו נמצא בפינה: הוא יודע שמצבו המשפטי גרוע שבסבירות גבוהה מחכה לו הרשעה וכלא; הוא יודע שהוא עשוי להפסיד את הבחירות ולסיים את חייו בכלא. שימוש באלימות והפחדה והטלת טרור על אזרחים, זה אמצעי מספר אחד של משטרים פשיסטים עברייניים. ויישפך כאן דם, אלא אם המפכ"ל המפוחד וראש השב"כ שהוצנח, יתעוררו ויפעלו. ואם לא, הדם שיהיה על ידי נתניהו, יהיה גם על ידיהם. ➖️➖️➖️ צילום סרטון: אילן סמיש Lucy aharish ❤️
0:27

"אתה צאצא של היטלר, יא זבל" - הסרטון הזה צולם אמש מתחת לביתם של לוסי אהריש וצחי הלוי. פעם רביעית בימים האחרונים שבריוני המשטר ואזרחים מוסתים מגיעים לביתם. וזו רק קריאה מטונפת אחת בשלל קריאות מאיימות, גזעניות ומטונפות שנשמעו (דיווח של בר פלג): ״באנו למסור לך מסר. זו הפעם הרביעית וזה לא מפסיק פה. אינשאללה״; ״אינשאללה תקבלי דום לב״; ״תנו לצה״ל לנצח לזיין ת'ערבים״. נדגיש: זה הכל נתניהו, אלה שלוחיו. נתניהו ששותק, הוא זה שעומד מאחורי ביריוני המשטר. כפי שאמרה לוסי אהריש לפני שלושה ימים במונולוג בתכניתה: "המרפסת בכיכר ציון היא כאן ועכשיו אדוני ראש הממשלה, וזה שוב אתה". אז נתניהו הסית כדי לעלות לשלטון; היום נתניהו שולח בריוני משטר כדי לבצר שלטון. נתניהו מנסה להלך איימים על הציבור ממגוון סיבות, כשהוא פועל בכמה צירי פעולה במקביל: ▪︎ הוא מנסה לייצר מלחמת אזרחים כדי שיוכל להפעיל אמצעי דיכוי דרקוניים ודיקטטוריים שיבצרו אותו בשלטון; ▪︎ הוא מנסה לדכא הצבעה במגזר הערבי; ▪︎ הוא מנסה לייצר דה לגיטמציה לשיתוף פעולה פוליטי יהודי ערבי בהקמת קואליציה; ▪︎ הוא מנסה לקרוע עמוקות את העם, כדי שהנשיא השפוט הרצוג יוכל להגיד שחייבים "חנינה (בלתי חוקית] כדי לאחד את העם". נתניהו נמצא בפינה: הוא יודע שמצבו המשפטי גרוע שבסבירות גבוהה מחכה לו הרשעה וכלא; הוא יודע שהוא עשוי להפסיד את הבחירות ולסיים את חייו בכלא. שימוש באלימות והפחדה והטלת טרור על אזרחים, זה אמצעי מספר אחד של משטרים פשיסטים עברייניים. ויישפך כאן דם, אלא אם המפכ"ל המפוחד וראש השב"כ שהוצנח, יתעוררו ויפעלו. ואם לא, הדם שיהיה על ידי נתניהו, יהיה גם על ידיהם. ➖️➖️➖️ צילום סרטון: אילן סמיש Lucy aharish ❤️

Or-ly Barlev 🎗 אור-לי ברלב

14,238 次观看 • 7 个月前

משפט נתניהו - מאבק לינק לתמיכה: בנימין נתניהו הועמד לדין בגין שורה של עבירות שחיתות. בתמצית, נתניהו קיבל טובות הנאה שונות ומשונות, בהקשר למשרתו השלטונית הרמה. לפי העדויות דרש וקיבל תכשיטי יוקרה וכן קו אספקה שוטף של סיגרים ומשקאות. בנוסף, סחר בכוחו השלטוני על מנת להשפיע ולשלוט בכלי תקשורת. מיום חקירתו פעל נתניהו לבטל את ההליכים כנגדו. זה בסדר, כך פועל כל נחקר או נאשם. מיום פתיחת המשפט מתנהל קמפיין ציבורי מסיבי לביטול המשפט. גם זה בסדר, כך פועל כל נאשם. נאשם עם כוח ציבורי, בוודאי יכול להניע קמפיין ציבורי משמעותי. אך בסוף השבוע שעבר נפל דבר. נשיא ארה"ב, הפסיכופט דונלד טראמפ, החליט משום מה שהוא פועל לביטול המשפט. מיד אחריו נפתח במרץ קמפיין ציבורי הדורש את ביטול המשפט. מה הנימוק הנוכחי לביטול המשפט? האם אין ראיות שדרש וקיבל טובות הנאה? בוודאי שיש - הוא עצמו לא מכחיש את טובות ההנאה. בית המשפט צריך להכריע האם מה שקיבל עולה כדי עבירות פליליות שמיוחסות לו. אז מה בכל זאת טוענים תומכיו? יש לבטל את המשפט כי נתניהו הצליח מול איראן!! האם יעלה על הדעת לקבל טיעון כזה? נניח לרגע לעצם העיוות של ראש ממשלה המכהן במקביל להיותו נאשם בעבירות שחיתות חמורות. לי לא אפשרו להיות עורך דין במהלך המשפט בגלל פאקינג הפגנות ומחאה. אז ראש ממשלה יכול? זה כבר הבזיון המשטרי הכללי. אך איפה בדין או בפסיקה מעוגנת האפשרות לביטול כתב אישום כנגד ראש ממשלה משום הובלת הישג צבאי? הבטתי כה וכה, ימין ושמאל, ואין מי שמרעיש את הארץ. נשיא המדינה הוא סמרטוט חסר משמעות או תועלת. האופוזיציה גם היא שווה כקליפת השום. חסר רק שגנץ ידרוש בעצמו את ביטול המשפט. יאיר לפיד עוד לא סיים לפרגן לביבי על ההישג הצבאי. אפילו יאיר גולן מיושר עם ההישגים הצבאיים, ובכך מעניק נופך של לגיטימציה לטיעון המעוות של נתניהו. החברה האזרחית לא קמה ולא פועלת. זה לא מאבק שמתאים לשקמה ברסלר או חבר מרעיה. לעמוד בכיכר, לאחוז בדגל ביד אחת ולהקריא נאום מהטלפון הסלולרי ביד השנייה, לא יעצור את הקמפיין לביטול המשפט. אילו היו מי שפועלים נגדו ביעילות, בוודאי הייתי נח על זרי הדפנה. למרבה הצער, אין מי שעושה זאת. לקחתי על עצמי את המלאכה. חרף כל האיומים, הלחצים, הקמפיינים, העיתונאים מטעם, השופרות וחלק מהשכבה העממית המהדהדת את הקמפיין - משפט נתניהו לא יבוטל! בכל אופן, אעשה כל מה שיכול כדי למנוע זאת. ואם הוא יבוטל, אעשה כל מה שאוכל כדי להרעיש את הארץ. כי לא יעלה על הדעת שנאשם בפלילים יוכל לבטל את משפטו באמצעות לחץ פוליטי, ותו לא. אם מבטלים את המשפט שלו - יש לבטל את כל המשפטים. אם ההליך המשפטי נגדו בלתי לגיטימי, כל המשפטים בלתי לגיטימיים. בטרם מתחיל המאבק ונוכח ניסיון ולקחי העבר, מציין כי: 1. הקמפיין הזה ימומן ציבורית מראשיתו. בהעדר תמיכה ציבורית, אין כל טעם במאבק. התמיכה הציבורית נדרשת, בראש ובראשונה, בכדי לפנות לי את הזמן לעסוק במאבק במקום בכלכלת הבית. ברוך ה', מצבי הכלכלי שפיר וחי ברווחה ובנחת. אין כל הצדקה שדווקא פעולה למען הכלל תגרור אותי, שוב, למצוקה כלכלית. 2. אינני חלק מן האופוזיציה לממשלה. איני תומך באף אחת ממפלגות האופוזיציה, שהן בעיני מזבלה פוליטית. יש לי תפיסת עולם עצמאית, ובאופן טבעי אני חושב שהיא הכי נכונה. לא עובד אצל "הגוש" או "המחנה". לא מקבל הנחיות או הצעות ממי ששיקול הדעת שלהם הביא את מירב מיכאלי, את גנץ או לפיד. אז מי שקיבתו מתהפכת נוכח הניסיון של נתניהו ועדתו לבטל את המשפט הפלילי כנגדו באמצעים פסולים, תוך הפעלת לחץ ואיומים - מוזמן לתמוך בכל דרך, כספית, מקצועית, או אקטיביסטית. זהו, יוצא לדרך ברוכה השכינה הלינק לתמיכה:
0:58

משפט נתניהו - מאבק לינק לתמיכה: בנימין נתניהו הועמד לדין בגין שורה של עבירות שחיתות. בתמצית, נתניהו קיבל טובות הנאה שונות ומשונות, בהקשר למשרתו השלטונית הרמה. לפי העדויות דרש וקיבל תכשיטי יוקרה וכן קו אספקה שוטף של סיגרים ומשקאות. בנוסף, סחר בכוחו השלטוני על מנת להשפיע ולשלוט בכלי תקשורת. מיום חקירתו פעל נתניהו לבטל את ההליכים כנגדו. זה בסדר, כך פועל כל נחקר או נאשם. מיום פתיחת המשפט מתנהל קמפיין ציבורי מסיבי לביטול המשפט. גם זה בסדר, כך פועל כל נאשם. נאשם עם כוח ציבורי, בוודאי יכול להניע קמפיין ציבורי משמעותי. אך בסוף השבוע שעבר נפל דבר. נשיא ארה"ב, הפסיכופט דונלד טראמפ, החליט משום מה שהוא פועל לביטול המשפט. מיד אחריו נפתח במרץ קמפיין ציבורי הדורש את ביטול המשפט. מה הנימוק הנוכחי לביטול המשפט? האם אין ראיות שדרש וקיבל טובות הנאה? בוודאי שיש - הוא עצמו לא מכחיש את טובות ההנאה. בית המשפט צריך להכריע האם מה שקיבל עולה כדי עבירות פליליות שמיוחסות לו. אז מה בכל זאת טוענים תומכיו? יש לבטל את המשפט כי נתניהו הצליח מול איראן!! האם יעלה על הדעת לקבל טיעון כזה? נניח לרגע לעצם העיוות של ראש ממשלה המכהן במקביל להיותו נאשם בעבירות שחיתות חמורות. לי לא אפשרו להיות עורך דין במהלך המשפט בגלל פאקינג הפגנות ומחאה. אז ראש ממשלה יכול? זה כבר הבזיון המשטרי הכללי. אך איפה בדין או בפסיקה מעוגנת האפשרות לביטול כתב אישום כנגד ראש ממשלה משום הובלת הישג צבאי? הבטתי כה וכה, ימין ושמאל, ואין מי שמרעיש את הארץ. נשיא המדינה הוא סמרטוט חסר משמעות או תועלת. האופוזיציה גם היא שווה כקליפת השום. חסר רק שגנץ ידרוש בעצמו את ביטול המשפט. יאיר לפיד עוד לא סיים לפרגן לביבי על ההישג הצבאי. אפילו יאיר גולן מיושר עם ההישגים הצבאיים, ובכך מעניק נופך של לגיטימציה לטיעון המעוות של נתניהו. החברה האזרחית לא קמה ולא פועלת. זה לא מאבק שמתאים לשקמה ברסלר או חבר מרעיה. לעמוד בכיכר, לאחוז בדגל ביד אחת ולהקריא נאום מהטלפון הסלולרי ביד השנייה, לא יעצור את הקמפיין לביטול המשפט. אילו היו מי שפועלים נגדו ביעילות, בוודאי הייתי נח על זרי הדפנה. למרבה הצער, אין מי שעושה זאת. לקחתי על עצמי את המלאכה. חרף כל האיומים, הלחצים, הקמפיינים, העיתונאים מטעם, השופרות וחלק מהשכבה העממית המהדהדת את הקמפיין - משפט נתניהו לא יבוטל! בכל אופן, אעשה כל מה שיכול כדי למנוע זאת. ואם הוא יבוטל, אעשה כל מה שאוכל כדי להרעיש את הארץ. כי לא יעלה על הדעת שנאשם בפלילים יוכל לבטל את משפטו באמצעות לחץ פוליטי, ותו לא. אם מבטלים את המשפט שלו - יש לבטל את כל המשפטים. אם ההליך המשפטי נגדו בלתי לגיטימי, כל המשפטים בלתי לגיטימיים. בטרם מתחיל המאבק ונוכח ניסיון ולקחי העבר, מציין כי: 1. הקמפיין הזה ימומן ציבורית מראשיתו. בהעדר תמיכה ציבורית, אין כל טעם במאבק. התמיכה הציבורית נדרשת, בראש ובראשונה, בכדי לפנות לי את הזמן לעסוק במאבק במקום בכלכלת הבית. ברוך ה', מצבי הכלכלי שפיר וחי ברווחה ובנחת. אין כל הצדקה שדווקא פעולה למען הכלל תגרור אותי, שוב, למצוקה כלכלית. 2. אינני חלק מן האופוזיציה לממשלה. איני תומך באף אחת ממפלגות האופוזיציה, שהן בעיני מזבלה פוליטית. יש לי תפיסת עולם עצמאית, ובאופן טבעי אני חושב שהיא הכי נכונה. לא עובד אצל "הגוש" או "המחנה". לא מקבל הנחיות או הצעות ממי ששיקול הדעת שלהם הביא את מירב מיכאלי, את גנץ או לפיד. אז מי שקיבתו מתהפכת נוכח הניסיון של נתניהו ועדתו לבטל את המשפט הפלילי כנגדו באמצעים פסולים, תוך הפעלת לחץ ואיומים - מוזמן לתמוך בכל דרך, כספית, מקצועית, או אקטיביסטית. זהו, יוצא לדרך ברוכה השכינה הלינק לתמיכה:

Barak cohen - ברק כהן

25,555 次观看 • 1 年前

"טורקיה מתכננת מלחמה עם ישראל… ורוצה לצרף את סוריה! ישראל אינה מתפשרת על ביטחון… כאשר טורקיה ניסתה לפעול במרמרה – הרגו אותם! זהו גיבוש הציר הסוני הקיצוני שעליו דיבר נתניהו! כשארה"ב וישראל החלישו את הציר השיעי, הם התחילו להרים ראש! מצרים לא תיכנס למלחמה, למרות שיש שנאה ליהודים יותר מטורקיה!" | האנליסט המצרי-אמריקאי מג'די חליל תוקף בחריפות את הציר הסוני החדש בהובלת טורקיה, מפרק את אשליית הגרעין הפקיסטני, ומדגיש את עוצמת ההרתעה הצבאית הישראלית בפודקאסט עם הפעיל המצרי מוחמד סעד ח'יראללה: "פקיסטן לא תתקוף את איראן בגרעין, אפילו אם סעודיה תותקף! ישראל היא המדינה החזקה ביותר במזרח התיכון! יש לישראל את הבריתות עם קפריסין, יוון, הודו וקזחסטן שהיא מנסה להרחיב! הישראלים מבינים את האינטרסים שלהם, בין אם נתניהו ימשיך, ובין אם לא!" (טריילר + 30 דק') 1.9.26 "אל-חוסייני ואל-בנא הפכו את פלסטין לסוגיה אסלאמית, אחר כך איראן, ועכשיו טורקיה!" במסגרת הדיון האסטרטגי הערבי הגובר סביב הסכם ההגנה המשולש שנחתם בריאד בין ערב הסעודית, טורקיה ופקיסטן, התקיים עימות רעיוני וניתוח מעמיק בפודקאסט הפופולרי "ח'יראללה", בהנחיית הפעיל הפוליטי והחוקר המצרי מוחמד סעד ח'יראללה (Mohamed Saad Khiralla). אורחו של הפודקאסט היה המשפטן, הפרשן הפוליטי והמומחה האסטרטגי המצרי-אמריקאי מג'די חליל (Magdi Khalil مجدى خليل). השניים פרסו תמונת מצב מדאיגה ביותר לגבי הכוונות הנסתרות של הברית האסלאמית החדשה, שנועדה לדבריהם להחזיר את ההגמוניה הסונית הקיצונית לאזור – כשבראש הכוונת עומדת מדינת ישראל. כבר בראשית הדברים הבהיר חליל את הזעם והתסכול השוררים בקהיר לנוכח המהלך: "מצרים חשה מושפלת מכך שלא התייעצו איתה בנושא הזה (הסכם מכה)." לדבריו, קהיר מבינה היטב את המניעים הטורקיים: "מצרים רואה את העניין בכך שטורקיה נכנסה כדי להשיג הגמוניה." עוד חידד חליל כי "טורקיה נכנסת בשביל הגמוניה וכדי להתעמת עם ישראל." בהתייחס למגבלות הכוח האזוריות, הסביר חליל כי "מצרים אינה יכולה לחתום על הסכם הגנה על פקיסטן נגד הודו, ואפילו לא סעודיה, מעשית זה בלתי אפשרי." לצד זאת, האיום הממשי נותר בזירה המקומית: "מצרים רואה שטורקיה מתכננת מלחמה עם ישראל ורואה שישראל היא המכשול העיקרי להגמוניה של טורקיה." חליל המשיך ותיאר את המאזן הגיאופוליטי: "טורקיה השתלטה על האזור כולו כמעט, היחידה שטורקיה רואה בה כמי שמתנגדת להגמוניה האזורית שלה היא ישראל." למרות העוינות הציבורית ברחוב: "מצרים בשום אופן לא תסתבך במלחמה עם ישראל… למרות שבמצרים יש שנאה לישראל וליהודים שהגיעה לרמות גבוהות בהרבה מזו של העם הטורקי!". לצד זאת, קהיר מזהה ניסיון בוטה לערעור מעמדה: "מצרים בנוסף רואה שטורקיה רוצה לתפוס את מקומה בביטחון המפרץ לדחוק את מצרים לחלוטין מהמפרץ וזה מה שקורה!". על רקע זה הזהיר חליל באופן חד: "מצרים תעשה טעות אסטרטגית חמורה אם היא תצטרף לברית הזו." מנגד, חליל התריע מפני קולות קיצוניים מבית שמנסים לדחוף את קהיר לתהום: "יש מוחות במצרים ששנאת ישראל אצלם נעשתה חשובה בהרבה מהביטחון הלאומי המצרי! שנאתם לישראל חשובה מכל דבר! ולכן מסיתים כעת בתוך המשטר המצרי להצטרף." הוא חשף את השאיפות של אנקרה לשבור את הסטטוס-קוו: "ארדואן רוצה ללחוץ על מצרים כי ייתכן שילחם בישראל כתוצאה מהאובססיה שלו, הוא מדמיין כך, כי ברגע הקשר הראשון בין מצרים לסעודיה – בטל הסכם השלום!" בנוגע למימד הגרעיני הפקיסטני: "למרות שהפצצה… מומנה במלואה על ידי סעודיה והם כינו אותה 'הפצצה האסלאמית', פקיסטן לא תתקוף את איראן בגרעין אפילו אם סעודיה תותקף בגרעין." בשלב זה התערב המנחה מוחמד סעד ח'יראללה ושאל האם המציאות מובילה להגשמת תחזיות ירושלים: "האם אנו עומדים בפני גיבוש הציר הסוני הקיצוני שעליו דיבר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מספר פעמים?" חליל אישר את הדברים בהרחבה והצביע על השורשים ההיסטוריים: "הקיצוניות הפקיסטנית היא יצירה סעודית.. סעודיה שאפה שצבא פקיסטן יהפוך לצבא שכירי חרב למען הג'יהאד העולמי.". חליל פירט את שרשרת ההקצנה: "אמין אל-חוסייני יצר את מה שמכונה 'אסלאמיזציית הסוגיה הפלסטינית'... אמין אל-חוסייני היה חבר של חסן אל-בנא, והם אלה שאמרו: נרים את הסוגיה הפלסטינית, נרומם אותה! ונהפוך אותה לסוגיה של העולם האסלאמי כולו... כלומר, חמאס הזו היא המשך בדרך כזו או אחרת של אמין אל-חוסייני." חליל הדגיש כיצד האידיאולוגיה הזו הפכה לכלי שרת פוליטי רב-שנים: "הם הפכו את פלסטין לסוגיה אסלאמית, ואת ירושלים לסוגיה אסלאמית, ואת אל-אקצא לסוגיה אסלאמית... אחר כך איראן לקחה את זה, מדברת על 'יום ירושלים', 'נשחרר את ירושלים', 'הדרך לירושלים, לירושלים, לירושלים', ועכשיו טורקיה! שאומרת: 'נשחרר את ירושלים', 'טורקיה חייבת להיכנס לירושלים'." לדבריו, "הציר הזה הוא שהחריב את העולם: אבו אל-אעלא אל-מוודודי, חסן אל-בנא באמצעות נציגו סעיד רמדאן, ואז אמין אל-חוסייני, מתוך הליגה המוסלמית העולמית – הם שהפיצו את האסלאמיזם הבינלאומי בעולם כולו." חליל חשף את השימוש הציני במותג הדתי: "הסכם 'מכה' לתת לזה את האופי האסלאמי, ש'הסונים חזרו!'... מי דיכא את הסונים במזרח התיכון? איראן! הרי קאסם סולימאני התגאה שהוא שולט ב-4 בירות ערביות... כולם היו מובסים ומושפלים... כאשר אמריקה וישראל החלישו עבורם את כל הציר הזה, הם התחילו להרים ראש." הוא קבע נחרצות: "כל מילה בהסכם 'מכה' אומרת שמדובר בציר סוני-אסלאמי-צבאי חדש לחזרת הסונה למזרח התיכון, בהנהגת טורקיה! טורקיה רוצה להעניק לעצמה לגיטימציה, ולנטרל את מצרים ואת סעודיה." השאיפות הימיות והצבאיות הטורקיות מדאיגות במיוחד: "שר החוץ שלה, שהיה ראש המודיעין אומר לך: 'יש לנו עניין רב באבטחת נתיבי השיט בים סוף'... טורקיה! מצרים היא זו שאמורה לומר את הדברים האלה, לא טורקיה". חליל מפנה זרקור מדאיג לעבר השאיפה הטורקית לרשת את מקומה של טהראן: "טורקיה היא המדינה המרכזית במזרח התיכון שמתכננת מלחמה עם ישראל! והדבר הכי מסוכן עכשיו, היא רוצה לצרף את סוריה לציר הזה, כדי שאם טורקיה תותקף בסוריה כל הקבוצה הזו תגן על סוריה!", ומבהיר מדוע בירושלים כבר מסמנים קווים אדומים ברורים: "ישראל לא תניח לה בסוריה! ישראל תקפה כל נוכחות צבאית של איראן בסוריה בימי בשאר אל-אסד! אז היא לא תאפשר לטורקיה להישאר ולאיים על הביטחון הישראלי מטורקיה... וטורקיה רוצה להגיע ללבנון!" בניתוח יחסי הכוחות הצבאיים, חליל קבע: "ישראל היא המדינה החזקה ביותר במזרח התיכון, ואחריה טורקיה, ואחריה מצרים… מצרים לא תיכנס למלחמה עם ישראל! אפילו אם טורקיה תילחם... אפילו אם היא חלק מההסכם, היא לא תיכנס! אם ישראל תילחם בירדן, מדינת ירדן פשוט תחדל מלהתקיים!" השניים התייחסו גם לניסיונות ההשפעה התקשורתיים הערביים: "העיתונות הסעודית, הקטארית והמצרית ואפילו הפקיסטנית - כולן דוחפות בכיוון של התערבות בבחירות בישראל! המגזין 'אל-מג'לה', הציג כותרת על שער המגזין: 'איזנקוט – הגנרל של האביונים/הפשוטים', 'איזנקוט ידיח את נתניהו'." חליל סיכם בפיכחון לגבי האחדות הישראלית בנושאי ביטחון קיומי: "הם מדמיינים שנתניהו הוא המכשול, האמת היא שהביטחון הישראלי מוסכם על כולם! כלומר, מלחמת עזה… קיצוץ הזרועות השיעיות… מלחמה נגד איראן - מוסכמת על רוב הישראלים." לסיום, פסל חליל לחלוטין את התקוות הערביות לריכוך העמדה הישראלית: "ישראל אינה מתפשרת על ביטחון! כאשר טורקיה רצתה להיכנס וניסתה לפעול נגד ישראל באמצעות ספינת המרמרה – הרגו אותם! הרגו אותם! אז ישראל מודעת, ויש לה את הבריתות שלה עכשיו עם קפריסין, עם יוון עם הודו ועם קזחסטן, שהיא מנסה להרחיב... אבל הישראלים מבינים את האינטרסים שלהם, בין אם נתניהו ימשיך, ובין אם לא ימשיך." מקור 1: מקור 2: מקור 3: הדסה אקספרס | לתמיכה בערוץ:
2:18

"טורקיה מתכננת מלחמה עם ישראל… ורוצה לצרף את סוריה! ישראל אינה מתפשרת על ביטחון… כאשר טורקיה ניסתה לפעול במרמרה – הרגו אותם! זהו גיבוש הציר הסוני הקיצוני שעליו דיבר נתניהו! כשארה"ב וישראל החלישו את הציר השיעי, הם התחילו להרים ראש! מצרים לא תיכנס למלחמה, למרות שיש שנאה ליהודים יותר מטורקיה!" | האנליסט המצרי-אמריקאי מג'די חליל תוקף בחריפות את הציר הסוני החדש בהובלת טורקיה, מפרק את אשליית הגרעין הפקיסטני, ומדגיש את עוצמת ההרתעה הצבאית הישראלית בפודקאסט עם הפעיל המצרי מוחמד סעד ח'יראללה: "פקיסטן לא תתקוף את איראן בגרעין, אפילו אם סעודיה תותקף! ישראל היא המדינה החזקה ביותר במזרח התיכון! יש לישראל את הבריתות עם קפריסין, יוון, הודו וקזחסטן שהיא מנסה להרחיב! הישראלים מבינים את האינטרסים שלהם, בין אם נתניהו ימשיך, ובין אם לא!" (טריילר + 30 דק') 1.9.26 "אל-חוסייני ואל-בנא הפכו את פלסטין לסוגיה אסלאמית, אחר כך איראן, ועכשיו טורקיה!" במסגרת הדיון האסטרטגי הערבי הגובר סביב הסכם ההגנה המשולש שנחתם בריאד בין ערב הסעודית, טורקיה ופקיסטן, התקיים עימות רעיוני וניתוח מעמיק בפודקאסט הפופולרי "ח'יראללה", בהנחיית הפעיל הפוליטי והחוקר המצרי מוחמד סעד ח'יראללה (Mohamed Saad Khiralla). אורחו של הפודקאסט היה המשפטן, הפרשן הפוליטי והמומחה האסטרטגי המצרי-אמריקאי מג'די חליל (Magdi Khalil مجدى خليل). השניים פרסו תמונת מצב מדאיגה ביותר לגבי הכוונות הנסתרות של הברית האסלאמית החדשה, שנועדה לדבריהם להחזיר את ההגמוניה הסונית הקיצונית לאזור – כשבראש הכוונת עומדת מדינת ישראל. כבר בראשית הדברים הבהיר חליל את הזעם והתסכול השוררים בקהיר לנוכח המהלך: "מצרים חשה מושפלת מכך שלא התייעצו איתה בנושא הזה (הסכם מכה)." לדבריו, קהיר מבינה היטב את המניעים הטורקיים: "מצרים רואה את העניין בכך שטורקיה נכנסה כדי להשיג הגמוניה." עוד חידד חליל כי "טורקיה נכנסת בשביל הגמוניה וכדי להתעמת עם ישראל." בהתייחס למגבלות הכוח האזוריות, הסביר חליל כי "מצרים אינה יכולה לחתום על הסכם הגנה על פקיסטן נגד הודו, ואפילו לא סעודיה, מעשית זה בלתי אפשרי." לצד זאת, האיום הממשי נותר בזירה המקומית: "מצרים רואה שטורקיה מתכננת מלחמה עם ישראל ורואה שישראל היא המכשול העיקרי להגמוניה של טורקיה." חליל המשיך ותיאר את המאזן הגיאופוליטי: "טורקיה השתלטה על האזור כולו כמעט, היחידה שטורקיה רואה בה כמי שמתנגדת להגמוניה האזורית שלה היא ישראל." למרות העוינות הציבורית ברחוב: "מצרים בשום אופן לא תסתבך במלחמה עם ישראל… למרות שבמצרים יש שנאה לישראל וליהודים שהגיעה לרמות גבוהות בהרבה מזו של העם הטורקי!". לצד זאת, קהיר מזהה ניסיון בוטה לערעור מעמדה: "מצרים בנוסף רואה שטורקיה רוצה לתפוס את מקומה בביטחון המפרץ לדחוק את מצרים לחלוטין מהמפרץ וזה מה שקורה!". על רקע זה הזהיר חליל באופן חד: "מצרים תעשה טעות אסטרטגית חמורה אם היא תצטרף לברית הזו." מנגד, חליל התריע מפני קולות קיצוניים מבית שמנסים לדחוף את קהיר לתהום: "יש מוחות במצרים ששנאת ישראל אצלם נעשתה חשובה בהרבה מהביטחון הלאומי המצרי! שנאתם לישראל חשובה מכל דבר! ולכן מסיתים כעת בתוך המשטר המצרי להצטרף." הוא חשף את השאיפות של אנקרה לשבור את הסטטוס-קוו: "ארדואן רוצה ללחוץ על מצרים כי ייתכן שילחם בישראל כתוצאה מהאובססיה שלו, הוא מדמיין כך, כי ברגע הקשר הראשון בין מצרים לסעודיה – בטל הסכם השלום!" בנוגע למימד הגרעיני הפקיסטני: "למרות שהפצצה… מומנה במלואה על ידי סעודיה והם כינו אותה 'הפצצה האסלאמית', פקיסטן לא תתקוף את איראן בגרעין אפילו אם סעודיה תותקף בגרעין." בשלב זה התערב המנחה מוחמד סעד ח'יראללה ושאל האם המציאות מובילה להגשמת תחזיות ירושלים: "האם אנו עומדים בפני גיבוש הציר הסוני הקיצוני שעליו דיבר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מספר פעמים?" חליל אישר את הדברים בהרחבה והצביע על השורשים ההיסטוריים: "הקיצוניות הפקיסטנית היא יצירה סעודית.. סעודיה שאפה שצבא פקיסטן יהפוך לצבא שכירי חרב למען הג'יהאד העולמי.". חליל פירט את שרשרת ההקצנה: "אמין אל-חוסייני יצר את מה שמכונה 'אסלאמיזציית הסוגיה הפלסטינית'... אמין אל-חוסייני היה חבר של חסן אל-בנא, והם אלה שאמרו: נרים את הסוגיה הפלסטינית, נרומם אותה! ונהפוך אותה לסוגיה של העולם האסלאמי כולו... כלומר, חמאס הזו היא המשך בדרך כזו או אחרת של אמין אל-חוסייני." חליל הדגיש כיצד האידיאולוגיה הזו הפכה לכלי שרת פוליטי רב-שנים: "הם הפכו את פלסטין לסוגיה אסלאמית, ואת ירושלים לסוגיה אסלאמית, ואת אל-אקצא לסוגיה אסלאמית... אחר כך איראן לקחה את זה, מדברת על 'יום ירושלים', 'נשחרר את ירושלים', 'הדרך לירושלים, לירושלים, לירושלים', ועכשיו טורקיה! שאומרת: 'נשחרר את ירושלים', 'טורקיה חייבת להיכנס לירושלים'." לדבריו, "הציר הזה הוא שהחריב את העולם: אבו אל-אעלא אל-מוודודי, חסן אל-בנא באמצעות נציגו סעיד רמדאן, ואז אמין אל-חוסייני, מתוך הליגה המוסלמית העולמית – הם שהפיצו את האסלאמיזם הבינלאומי בעולם כולו." חליל חשף את השימוש הציני במותג הדתי: "הסכם 'מכה' לתת לזה את האופי האסלאמי, ש'הסונים חזרו!'... מי דיכא את הסונים במזרח התיכון? איראן! הרי קאסם סולימאני התגאה שהוא שולט ב-4 בירות ערביות... כולם היו מובסים ומושפלים... כאשר אמריקה וישראל החלישו עבורם את כל הציר הזה, הם התחילו להרים ראש." הוא קבע נחרצות: "כל מילה בהסכם 'מכה' אומרת שמדובר בציר סוני-אסלאמי-צבאי חדש לחזרת הסונה למזרח התיכון, בהנהגת טורקיה! טורקיה רוצה להעניק לעצמה לגיטימציה, ולנטרל את מצרים ואת סעודיה." השאיפות הימיות והצבאיות הטורקיות מדאיגות במיוחד: "שר החוץ שלה, שהיה ראש המודיעין אומר לך: 'יש לנו עניין רב באבטחת נתיבי השיט בים סוף'... טורקיה! מצרים היא זו שאמורה לומר את הדברים האלה, לא טורקיה". חליל מפנה זרקור מדאיג לעבר השאיפה הטורקית לרשת את מקומה של טהראן: "טורקיה היא המדינה המרכזית במזרח התיכון שמתכננת מלחמה עם ישראל! והדבר הכי מסוכן עכשיו, היא רוצה לצרף את סוריה לציר הזה, כדי שאם טורקיה תותקף בסוריה כל הקבוצה הזו תגן על סוריה!", ומבהיר מדוע בירושלים כבר מסמנים קווים אדומים ברורים: "ישראל לא תניח לה בסוריה! ישראל תקפה כל נוכחות צבאית של איראן בסוריה בימי בשאר אל-אסד! אז היא לא תאפשר לטורקיה להישאר ולאיים על הביטחון הישראלי מטורקיה... וטורקיה רוצה להגיע ללבנון!" בניתוח יחסי הכוחות הצבאיים, חליל קבע: "ישראל היא המדינה החזקה ביותר במזרח התיכון, ואחריה טורקיה, ואחריה מצרים… מצרים לא תיכנס למלחמה עם ישראל! אפילו אם טורקיה תילחם... אפילו אם היא חלק מההסכם, היא לא תיכנס! אם ישראל תילחם בירדן, מדינת ירדן פשוט תחדל מלהתקיים!" השניים התייחסו גם לניסיונות ההשפעה התקשורתיים הערביים: "העיתונות הסעודית, הקטארית והמצרית ואפילו הפקיסטנית - כולן דוחפות בכיוון של התערבות בבחירות בישראל! המגזין 'אל-מג'לה', הציג כותרת על שער המגזין: 'איזנקוט – הגנרל של האביונים/הפשוטים', 'איזנקוט ידיח את נתניהו'." חליל סיכם בפיכחון לגבי האחדות הישראלית בנושאי ביטחון קיומי: "הם מדמיינים שנתניהו הוא המכשול, האמת היא שהביטחון הישראלי מוסכם על כולם! כלומר, מלחמת עזה… קיצוץ הזרועות השיעיות… מלחמה נגד איראן - מוסכמת על רוב הישראלים." לסיום, פסל חליל לחלוטין את התקוות הערביות לריכוך העמדה הישראלית: "ישראל אינה מתפשרת על ביטחון! כאשר טורקיה רצתה להיכנס וניסתה לפעול נגד ישראל באמצעות ספינת המרמרה – הרגו אותם! הרגו אותם! אז ישראל מודעת, ויש לה את הבריתות שלה עכשיו עם קפריסין, עם יוון עם הודו ועם קזחסטן, שהיא מנסה להרחיב... אבל הישראלים מבינים את האינטרסים שלהם, בין אם נתניהו ימשיך, ובין אם לא ימשיך." מקור 1: מקור 2: מקור 3: הדסה אקספרס | לתמיכה בערוץ:

הדסה אקספרס

16,263 次观看 • 27 天前

אייל ברקוביץ' הוא אשף תקשורת, פנומן שמצליח להוציא מהמרואיינים שלו את כל האמת, להראות אותם במלוא עליבותם ולחשוף את ערוותם. המראות והקולות שעולים באולפן 13 של מוריה וברקו, קשים לעיכול לבטח כשרואים את התגובות, האמירות ושפת הגוף של מוריה אסרף, שסופחה לברקו כמו קישוט יפה למצויינות העיתונאית של ברקו. אתמול בתוכנית, ברקו הגיע לשיאים חדשים מול סגן יו"ר הכנסת, אלי רביבו, ומול השר העבריין הכהניסט איתמר בן גביר. נתניהו שאליבא דה רביבו "רגיש לעדות המזרח" מחזיר לתפקיד דוברו את זיו אגמון, מי שכינה את יוצאי עדות המזרח "בבונים". רביבו, מזרחי אסלי בעצמו, מוחל לנתניהו על המינוי הכושל, מוחל לנתניהו גם על אמירות גזעניות שלו בעבר נגד יוצאי עדות המזרח, מספר לעצמו ומשכנע את עצמו בסיפורי פנטזיה ונדמה לי. כך רביבו אמר אתמול אצל מוריה וברקו: "הוא (נתניהו) מאוד רגיש לעדות המזרח, הוא מכיר על איזה ענף הוא יושב עשרות שנים והוא לא יפגע באותו קהל ששם אותו פעם אחר פעם בכיסא ראש הממשלה". בלי להיות מומחים גדולים באנתרופולוגיה, אתם מבינים את הדפיקות המובנית אצל חלקים גדולים מיוצאי עדות המזרח? אתם מבינים את הבכיינות ותחושת הדפיקות שלהם שעוברת אצל חלק לא מבוטל מהם? רביבו פשוט משיר מבט למצלמה ואומר לעצמו, נתניהו מספק לי מעמד, משכורת לא רעה, ברקו ומוריה מזמינים אותי לראיונות בטלויזיה, מה רע לי בחיים, הרי ללא נתניהו במקרה הטוב הייתי יו"ר וועד הבית ולכן אני מאפשר לנתניהו, סביבתו הקרובה, אנשי לשכתו, רעייתו ובנו, להשפיל אותי ואת מוצאי, לזלזל בי, לירוק עלי, לעשות דאחקות על חשבוני, העיקר שבחיים אין לי דאגות פרנסה על הראש והילדים שלי יכולים לספר לחברים שלהם שדלתו של ראש הממשלה פתוחה בפני, אבא שלהם מתי שבא לו והוא מלקק לביבי בכל פעם שמתחשק לו. רביבו הוא המראה, השיקוף, ההסבר להמשך התמיכה הגורפת של יוצאי עדות המזרח בנתניהו, איזו עליבות, איזה חוסר כבוד עצמי, איזה אנשים קטנים, בזויים ובשורה התחתונה, בוגדים, נבערים, פשוט עלובי חיים ולא מוכשרים שמעבירים את נכשלותם מדור לדור.נתניהו הוא אמן נכלולי בקיבוע מצבם, בעיקר בפריפריה. ראיון נוסף אתמול אצל מוריה וברקו היה מול יו"ר הג'יהאד היהודי, סליחה סליחה, יו"ר עוצמה יהודית, השר איתמר בן גביר, טיפוס ילדותי, אותו עבריין כהניסט שכבר כמה חודשים מסתובב זחוח עם סיכת חבל תליה על דש צווארון המקטורן שלו. בן גביר נשאל על ה"ניצחון המוחלט" בעזה והאידיוט הלכאורה פאשיסט מתחמק מהשאלה ועונה בלי כל קשר לשאלה "אבל מה שעשינו באיראן, ואו איזה יופי... אנחנו 60-65% 70% בדרך לשם" ברקו שם קצוץ, לא מתרגש מבן גביר ומהשקרים שלו, מסתכל לכהניסט בעיניים ומשיא לו עצה לגבי המפגינים נגד המלחמה בכיכר הבימה "יש שם 1000 איש, תן להם להפגין, מה אכפת לך". החירטוטים, גיבובי השקרים והבדיות שבן גביר מוציא מפיו לאחר הטיפ של ברקו, הם פשוט מאסטרפיס באבחון אישיותו המניפולטיבית, הצבועה והנכלולית של מי שעומד בראש הזרוע המדינית של גדודי הג'יהאד היהודי ביהודה ושומרון. זה מה שענה בן גביר לברקו: "החלטת בג"ץ מופקרת... המפגינים הם אחים שלי...". ברקו מכיר בע"פ את הטריקים והשטיקים של המרואיין בן גביר מחדד את הטיפ שלו לבן גביר, פשוט שלא ישלח שוטרים להפגנות בכיכר הבימה, בדיוק כמו שלא שלח להתכנסויות המופקרות בבני ברק. בן גביר השקרן המסית עונה לברקו שהקפלניסטים בבימה חוסמים כבישים ובבני ברק לא, אמירה שהיא שקר מוחלט. בן גביר המופרע המופקר, משקר לברקו ולצופים מצח נחושה כדי להסביר את מהלכיו ההזויים, הבזויים והלא חוקיים נגד נגד פעילויות המחאה. בן גביר מתחיל להבין לאיזו פינה ברקו הצמיד אותו ואז הוא הוא מיתמם שלא הוא בכלל שולח את השוטרים, מה שנקרא כולנו בטוחים ומאמינים לסיפורי האלף לילה ולילה שלו. בן גביר ממשיך וחושף ידיעה "סנסציונית". הוא עצמו, האיש שהפך את משטרת ישראל לצעצוע פרטי שלו כדי שיגן על שרידותה של ממשלת הדמים וכדי שתמגר את חופש הביטוי בישראל, טוען שאינו מתערב במינויים במשטרה, התגובה בשפת הגוף של ברקו לאמירות המגוחכות האלה של בן גביר, מספרות את כל הסיפור. "מוריה וברקו" היא תוכנית טלוויזיה שלא עושה חשבון לאף אחד, ברור שבזכות איל ברקוביץ' הנהדר והאותנטי. כל מרואיין שמגיע לברקו עובר "שיקוף" שחושף את שקריו, כוונותיו ועוונותיו בלי שבכלל שם לב שעשה כך בראייתי מדובר בתוכנית שצריך לקטלג אותה כסוגה עלית, כמובן שלא בגלל מוריה אסרף, ביביסטית לאומנית במסווה, סוס טרויאני בערוץ 13. אבל... מצוין שמוריה שם לצידו של ברקו, חשוב שיהיה פלורליזם של דעות גם בערוץ 13 המצוין. איתמר בן גביר Moriah Asraf Eyal Berkovic חדשות 13 ערוץ 13
2:07

אייל ברקוביץ' הוא אשף תקשורת, פנומן שמצליח להוציא מהמרואיינים שלו את כל האמת, להראות אותם במלוא עליבותם ולחשוף את ערוותם. המראות והקולות שעולים באולפן 13 של מוריה וברקו, קשים לעיכול לבטח כשרואים את התגובות, האמירות ושפת הגוף של מוריה אסרף, שסופחה לברקו כמו קישוט יפה למצויינות העיתונאית של ברקו. אתמול בתוכנית, ברקו הגיע לשיאים חדשים מול סגן יו"ר הכנסת, אלי רביבו, ומול השר העבריין הכהניסט איתמר בן גביר. נתניהו שאליבא דה רביבו "רגיש לעדות המזרח" מחזיר לתפקיד דוברו את זיו אגמון, מי שכינה את יוצאי עדות המזרח "בבונים". רביבו, מזרחי אסלי בעצמו, מוחל לנתניהו על המינוי הכושל, מוחל לנתניהו גם על אמירות גזעניות שלו בעבר נגד יוצאי עדות המזרח, מספר לעצמו ומשכנע את עצמו בסיפורי פנטזיה ונדמה לי. כך רביבו אמר אתמול אצל מוריה וברקו: "הוא (נתניהו) מאוד רגיש לעדות המזרח, הוא מכיר על איזה ענף הוא יושב עשרות שנים והוא לא יפגע באותו קהל ששם אותו פעם אחר פעם בכיסא ראש הממשלה". בלי להיות מומחים גדולים באנתרופולוגיה, אתם מבינים את הדפיקות המובנית אצל חלקים גדולים מיוצאי עדות המזרח? אתם מבינים את הבכיינות ותחושת הדפיקות שלהם שעוברת אצל חלק לא מבוטל מהם? רביבו פשוט משיר מבט למצלמה ואומר לעצמו, נתניהו מספק לי מעמד, משכורת לא רעה, ברקו ומוריה מזמינים אותי לראיונות בטלויזיה, מה רע לי בחיים, הרי ללא נתניהו במקרה הטוב הייתי יו"ר וועד הבית ולכן אני מאפשר לנתניהו, סביבתו הקרובה, אנשי לשכתו, רעייתו ובנו, להשפיל אותי ואת מוצאי, לזלזל בי, לירוק עלי, לעשות דאחקות על חשבוני, העיקר שבחיים אין לי דאגות פרנסה על הראש והילדים שלי יכולים לספר לחברים שלהם שדלתו של ראש הממשלה פתוחה בפני, אבא שלהם מתי שבא לו והוא מלקק לביבי בכל פעם שמתחשק לו. רביבו הוא המראה, השיקוף, ההסבר להמשך התמיכה הגורפת של יוצאי עדות המזרח בנתניהו, איזו עליבות, איזה חוסר כבוד עצמי, איזה אנשים קטנים, בזויים ובשורה התחתונה, בוגדים, נבערים, פשוט עלובי חיים ולא מוכשרים שמעבירים את נכשלותם מדור לדור.נתניהו הוא אמן נכלולי בקיבוע מצבם, בעיקר בפריפריה. ראיון נוסף אתמול אצל מוריה וברקו היה מול יו"ר הג'יהאד היהודי, סליחה סליחה, יו"ר עוצמה יהודית, השר איתמר בן גביר, טיפוס ילדותי, אותו עבריין כהניסט שכבר כמה חודשים מסתובב זחוח עם סיכת חבל תליה על דש צווארון המקטורן שלו. בן גביר נשאל על ה"ניצחון המוחלט" בעזה והאידיוט הלכאורה פאשיסט מתחמק מהשאלה ועונה בלי כל קשר לשאלה "אבל מה שעשינו באיראן, ואו איזה יופי... אנחנו 60-65% 70% בדרך לשם" ברקו שם קצוץ, לא מתרגש מבן גביר ומהשקרים שלו, מסתכל לכהניסט בעיניים ומשיא לו עצה לגבי המפגינים נגד המלחמה בכיכר הבימה "יש שם 1000 איש, תן להם להפגין, מה אכפת לך". החירטוטים, גיבובי השקרים והבדיות שבן גביר מוציא מפיו לאחר הטיפ של ברקו, הם פשוט מאסטרפיס באבחון אישיותו המניפולטיבית, הצבועה והנכלולית של מי שעומד בראש הזרוע המדינית של גדודי הג'יהאד היהודי ביהודה ושומרון. זה מה שענה בן גביר לברקו: "החלטת בג"ץ מופקרת... המפגינים הם אחים שלי...". ברקו מכיר בע"פ את הטריקים והשטיקים של המרואיין בן גביר מחדד את הטיפ שלו לבן גביר, פשוט שלא ישלח שוטרים להפגנות בכיכר הבימה, בדיוק כמו שלא שלח להתכנסויות המופקרות בבני ברק. בן גביר השקרן המסית עונה לברקו שהקפלניסטים בבימה חוסמים כבישים ובבני ברק לא, אמירה שהיא שקר מוחלט. בן גביר המופרע המופקר, משקר לברקו ולצופים מצח נחושה כדי להסביר את מהלכיו ההזויים, הבזויים והלא חוקיים נגד נגד פעילויות המחאה. בן גביר מתחיל להבין לאיזו פינה ברקו הצמיד אותו ואז הוא הוא מיתמם שלא הוא בכלל שולח את השוטרים, מה שנקרא כולנו בטוחים ומאמינים לסיפורי האלף לילה ולילה שלו. בן גביר ממשיך וחושף ידיעה "סנסציונית". הוא עצמו, האיש שהפך את משטרת ישראל לצעצוע פרטי שלו כדי שיגן על שרידותה של ממשלת הדמים וכדי שתמגר את חופש הביטוי בישראל, טוען שאינו מתערב במינויים במשטרה, התגובה בשפת הגוף של ברקו לאמירות המגוחכות האלה של בן גביר, מספרות את כל הסיפור. "מוריה וברקו" היא תוכנית טלוויזיה שלא עושה חשבון לאף אחד, ברור שבזכות איל ברקוביץ' הנהדר והאותנטי. כל מרואיין שמגיע לברקו עובר "שיקוף" שחושף את שקריו, כוונותיו ועוונותיו בלי שבכלל שם לב שעשה כך בראייתי מדובר בתוכנית שצריך לקטלג אותה כסוגה עלית, כמובן שלא בגלל מוריה אסרף, ביביסטית לאומנית במסווה, סוס טרויאני בערוץ 13. אבל... מצוין שמוריה שם לצידו של ברקו, חשוב שיהיה פלורליזם של דעות גם בערוץ 13 המצוין. איתמר בן גביר Moriah Asraf Eyal Berkovic חדשות 13 ערוץ 13

Danny Gallant דני גלנט

30,191 次观看 • 5 个月前

🚨 עלילת "הטבח בגלל המתנחלים" - הגיע הזמן לעשות סדר הכנו לכם רשימה של השתלשלות העלילה ע"פ סדר כרונולוגי - החל מיום הטבח ועד לימים אלה. מהבדיקה עולה כי עיתונאים בכירים, אלופים בצה"ל וארגוני שמאל קיצוניים חברו יחד לנסות להסביר את חוסר המוכנות של צה"ל מול מתקפת חמאס על רקע הסטת כוחות מאוגדת עזה ליו"ש. חלקם האשימו כי הטבח אירע בגלל המתנחלים. אמירותיהם של הנ"ל הגיעו במצטבר לעשרות מיליוני חשיפות לכל הפחות. --- להלן ציטוטים נבחרים (רשימה חלקית בלבד, עדכון דובר צה"ל מהערב בסוף הפוסט): 7.10 (יום הטבח) – בן כספית בטוויטר: "ככל שמצטברות העדויות, התמונות והעובדות, מתברר שזה מדוייק: אוגדת עזה הועברה ליו״ש. הרצועה היתה מופקרת כמעט לחלוטין... אבל העיקר שהסוכה בחווארה מאובטחת". 7.10 (יום הטבח) – שוברים שתיקה: "השבוע, נשלחו חיילים לאבטח סוכה של ח"כ סוכות. אם תהיתם איפה הייתה אוגדת עזה, מדיווחים עולה שחלקה הועבר לחווארה. ישראל השתעבדה לשמירה על ההתנחלויות. ממשלת ישראל הפקירה את אזרחי ישראל". 7.10 (יום הטבח) – מגי אוצרי מצרפת תמונה של רוטמן וכותבת: "התרענו שהאנשים האלה יביאו עלינו אסון... זעקנו כשראינו איך המוני חיילים מכלים זמן יקר בבייביסיטר לנערי גבעות שעושים שלומית בונה סוכה בחווארה, במקום לעשות את העבודה שלהם שהיא להגן על גבולות המדינה. ופחדנו. פחדנו מאד". 8.10 – בן כספית ב'מעריב': "הבעיה הייתה שחלק ניכר מכוחה של האוגדה הועתק ליו״ש, כמו שאר כוחותיו הסדירים של צה״ל. כשאתה מקצה באופן קבוע עשרות גדודים סדירים כדי לנסות להפריד בין המחבלים שלהם לקיצונים שלנו... ובשאר הכוח מאבטח את הסוכה של צבי סוכות, מה הפלא שאתה חשוף בשאר החזיתות?". 9.10: אילן שילוח: "28 גדודים וחלק מאוגדת עזה היו ביהודה ושומרון לשמור על המשיחיים הקיצונים, מפעילי מליציות חווארה". 10.10 – ניר דבורי: "בעקבות האירועים בחווארה, ניסיון הפיגוע ואירועי הסוכות שם, ביום שישי בבוקר, 24 שעות לפני המתקפה, גדוד וחצי מועברים מעזה לתגבר את יהודה ושומרון". 20.10 - אלוף במיל' נועם תיבון: "הייתה כאן דלילות גדולה של כוחות. זה דבר שעוד יצטרכו לחקור אותו. גדודים שהיו צריכים להיות על הקו והיו באיו"ש, ואבטחו כל מיני אוהלים וכל מיני חווארה". 30.10 - שלום עכשיו: "נוצר מצב שבשביל לאבטח את ההתנחלויות היה צריך 32 גדודים. ברצועת עזה נותרו רק 2 גדודים. איך זה נגמר כולנו יודעים". 16.11 – ניר אבישי כהן, לשעבר דובר שוברים שתיקה: "במקום להגן על תושבי עוטף עזה, עם לוחמי חי"ר, טנקים, תותחים ומטוסים, הדרג המדיני דאג שצה"ל יהיה עסוק בהגנה על סוכה בחווארה, בשמירה על מאחזים לא חוקיים. בשביל ממשלת ישראל הדם של המתנחלים אדום יותר מהדם של תושבי העוטף". 18.10 - ח״כ מרב מיכאלי לח״כ צבי סוכות: "בגללך הזיזו גדודים מעזה בשבת השחורה״. 22.11 – שלום עכשיו: ״תושבי בארי הופקרו לטבח בביתם כי 32 גדודי צה״ל הופנו לאבטחת סוכות ומאחזים לא חוקיים״. 30.11 – אטילה שמופלבי: "זה שלא היו מספיק כוחות בדרום בזמן המתקפה, זה לא קשור למחאה - זה קשור לזה שניידו אותם ליהודה ושומרון כדי לשמור על צבי סוכות וחבריו״. 1.12 – יריב אופנהיימר: "מדינה שלמה שילמה מחיר עצום על "רוצו לגבעות" סוכה בחווארה ותפילות מוטרפות בלב שכם". 2.12 – אלוף במיל' דן הראל: "המתקפה התרחשה בגלל לחץ בלתי נסבל של הממשלה להעלות את מרב הסד"כ לאיו"ש. ובסופו של דבר. שלחו גדוד וחצי כדי לאבטח את הסוכה של מר סוכות בחווארה". --- 🔍וכעת לעובדות: בניגוד גמור לכל הציטוטים הנ"ל, שכאמור, הגיעו לחשיפות של עשרות מיליונים במצטבר - גם הערב דובר צה"ל מאשר אל מול המצלמות כי ככל הידוע לא הוזזו כוחות קבועים מאוגדת עזה. על אחת כמה וכמה לא גדודים שלמים. דו"צ כן מאשר שהוזזו כוחות עתודה שאינם קבועים בעזה(!) - וכל סוף שבוע נקבע היכן ממקמים אותם ביחס לאיומים. לפי בדיקת הכתב רועי שרון – מדובר על כ-100 חיילים בלבד, שהוסטו לטובת יהודה ושומרון בשל התרעות לפיגועים שאכן התממשו. וגם הכוח הזה הוסט לפני שח"כ סוכות הקים סוכה בחווארה. והנה ציטוט מתוך דבריו של דובר צה"ל הערב: "פריסת הכוחות שמבצעים פעילות מבצעים באופן קבוע בגזרה - לא השתנתה. בוודאי לא השתנתה בחודשים הקרובים לאירוע של ה-7 באוקטובר. אנחנו נתחקר את סוגיית כוחות העתודה. ההחלטה על כוחות העתודה בכל הגזרות היא החלטה מטכ"לית שמתבצעת ע"י הערכת מצב. אני מאשר את זה שהוזזו כוחות עתודה – שכל סוף שבוע נקבע היכן ממקמים אותם ביחס לאיומים. אנחנו נתחקר אם היה נדרש להוסיף אותם".
2:16

🚨 עלילת "הטבח בגלל המתנחלים" - הגיע הזמן לעשות סדר הכנו לכם רשימה של השתלשלות העלילה ע"פ סדר כרונולוגי - החל מיום הטבח ועד לימים אלה. מהבדיקה עולה כי עיתונאים בכירים, אלופים בצה"ל וארגוני שמאל קיצוניים חברו יחד לנסות להסביר את חוסר המוכנות של צה"ל מול מתקפת חמאס על רקע הסטת כוחות מאוגדת עזה ליו"ש. חלקם האשימו כי הטבח אירע בגלל המתנחלים. אמירותיהם של הנ"ל הגיעו במצטבר לעשרות מיליוני חשיפות לכל הפחות. --- להלן ציטוטים נבחרים (רשימה חלקית בלבד, עדכון דובר צה"ל מהערב בסוף הפוסט): 7.10 (יום הטבח) – בן כספית בטוויטר: "ככל שמצטברות העדויות, התמונות והעובדות, מתברר שזה מדוייק: אוגדת עזה הועברה ליו״ש. הרצועה היתה מופקרת כמעט לחלוטין... אבל העיקר שהסוכה בחווארה מאובטחת". 7.10 (יום הטבח) – שוברים שתיקה: "השבוע, נשלחו חיילים לאבטח סוכה של ח"כ סוכות. אם תהיתם איפה הייתה אוגדת עזה, מדיווחים עולה שחלקה הועבר לחווארה. ישראל השתעבדה לשמירה על ההתנחלויות. ממשלת ישראל הפקירה את אזרחי ישראל". 7.10 (יום הטבח) – מגי אוצרי מצרפת תמונה של רוטמן וכותבת: "התרענו שהאנשים האלה יביאו עלינו אסון... זעקנו כשראינו איך המוני חיילים מכלים זמן יקר בבייביסיטר לנערי גבעות שעושים שלומית בונה סוכה בחווארה, במקום לעשות את העבודה שלהם שהיא להגן על גבולות המדינה. ופחדנו. פחדנו מאד". 8.10 – בן כספית ב'מעריב': "הבעיה הייתה שחלק ניכר מכוחה של האוגדה הועתק ליו״ש, כמו שאר כוחותיו הסדירים של צה״ל. כשאתה מקצה באופן קבוע עשרות גדודים סדירים כדי לנסות להפריד בין המחבלים שלהם לקיצונים שלנו... ובשאר הכוח מאבטח את הסוכה של צבי סוכות, מה הפלא שאתה חשוף בשאר החזיתות?". 9.10: אילן שילוח: "28 גדודים וחלק מאוגדת עזה היו ביהודה ושומרון לשמור על המשיחיים הקיצונים, מפעילי מליציות חווארה". 10.10 – ניר דבורי: "בעקבות האירועים בחווארה, ניסיון הפיגוע ואירועי הסוכות שם, ביום שישי בבוקר, 24 שעות לפני המתקפה, גדוד וחצי מועברים מעזה לתגבר את יהודה ושומרון". 20.10 - אלוף במיל' נועם תיבון: "הייתה כאן דלילות גדולה של כוחות. זה דבר שעוד יצטרכו לחקור אותו. גדודים שהיו צריכים להיות על הקו והיו באיו"ש, ואבטחו כל מיני אוהלים וכל מיני חווארה". 30.10 - שלום עכשיו: "נוצר מצב שבשביל לאבטח את ההתנחלויות היה צריך 32 גדודים. ברצועת עזה נותרו רק 2 גדודים. איך זה נגמר כולנו יודעים". 16.11 – ניר אבישי כהן, לשעבר דובר שוברים שתיקה: "במקום להגן על תושבי עוטף עזה, עם לוחמי חי"ר, טנקים, תותחים ומטוסים, הדרג המדיני דאג שצה"ל יהיה עסוק בהגנה על סוכה בחווארה, בשמירה על מאחזים לא חוקיים. בשביל ממשלת ישראל הדם של המתנחלים אדום יותר מהדם של תושבי העוטף". 18.10 - ח״כ מרב מיכאלי לח״כ צבי סוכות: "בגללך הזיזו גדודים מעזה בשבת השחורה״. 22.11 – שלום עכשיו: ״תושבי בארי הופקרו לטבח בביתם כי 32 גדודי צה״ל הופנו לאבטחת סוכות ומאחזים לא חוקיים״. 30.11 – אטילה שמופלבי: "זה שלא היו מספיק כוחות בדרום בזמן המתקפה, זה לא קשור למחאה - זה קשור לזה שניידו אותם ליהודה ושומרון כדי לשמור על צבי סוכות וחבריו״. 1.12 – יריב אופנהיימר: "מדינה שלמה שילמה מחיר עצום על "רוצו לגבעות" סוכה בחווארה ותפילות מוטרפות בלב שכם". 2.12 – אלוף במיל' דן הראל: "המתקפה התרחשה בגלל לחץ בלתי נסבל של הממשלה להעלות את מרב הסד"כ לאיו"ש. ובסופו של דבר. שלחו גדוד וחצי כדי לאבטח את הסוכה של מר סוכות בחווארה". --- 🔍וכעת לעובדות: בניגוד גמור לכל הציטוטים הנ"ל, שכאמור, הגיעו לחשיפות של עשרות מיליונים במצטבר - גם הערב דובר צה"ל מאשר אל מול המצלמות כי ככל הידוע לא הוזזו כוחות קבועים מאוגדת עזה. על אחת כמה וכמה לא גדודים שלמים. דו"צ כן מאשר שהוזזו כוחות עתודה שאינם קבועים בעזה(!) - וכל סוף שבוע נקבע היכן ממקמים אותם ביחס לאיומים. לפי בדיקת הכתב רועי שרון – מדובר על כ-100 חיילים בלבד, שהוסטו לטובת יהודה ושומרון בשל התרעות לפיגועים שאכן התממשו. וגם הכוח הזה הוסט לפני שח"כ סוכות הקים סוכה בחווארה. והנה ציטוט מתוך דבריו של דובר צה"ל הערב: "פריסת הכוחות שמבצעים פעילות מבצעים באופן קבוע בגזרה - לא השתנתה. בוודאי לא השתנתה בחודשים הקרובים לאירוע של ה-7 באוקטובר. אנחנו נתחקר את סוגיית כוחות העתודה. ההחלטה על כוחות העתודה בכל הגזרות היא החלטה מטכ"לית שמתבצעת ע"י הערכת מצב. אני מאשר את זה שהוזזו כוחות עתודה – שכל סוף שבוע נקבע היכן ממקמים אותם ביחס לאיומים. אנחנו נתחקר אם היה נדרש להוסיף אותם".

הבודקים

95,860 次观看 • 2 年前

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:
14:50

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

24,371 次观看 • 1 年前

כך נהגה מערכת ה"ביטחון" לסרס ולסכל את הוראותיו הביטחוניות של נתניהו בזמן שהתקשורת טורחת להציג את יכולותיו הביטחוניות של נתניהו באור שלילי, צריך להציג את האמת: מיום עלותו על כס רה"מ, מערכת הביטחון עוינת אותו ועושה הכל כדי לסרס את יכולותיו. הנה: 2010 - מניעת תקיפה באיראן: אותה תקשורת שמאז ועד היום תקפה את נתניהו אינספור פעמים בהקשר לאיראן - לא טורחת לספר לנו את העובדה הפשוטה: נתניהו הורה לרמטכ"ל דאז אשכנזי וראש המוסד דאז מאיר דגן ז"ל, להכין את הצבא למהלומה על מתקני הגרעין של איראן. צריך לזכור שמדובר בשלב בו איראן עדיין בשלב 'הבוסרי' של פרויקט הגרעין שלה, וכן שבאותה עת לא היה מולה 'הסכם גרעין' בינלאומי כלשהו. 2 תנאים אופטימליים יחסית לתקיפה. זאת מלבד האפקט ההרתעתי מול ארה"ב עצמה - שאם הייתה רואה שישראל אכן עומדת ומתכוננת לתקוף באיראן, הייתה מפעילה בעצמה לחץ על טהרן באמצעות סנקציות חריפות, בכדי למנוע 'כאב ראש' במזה"ת. אגב גם שר הביטחון דאז אהוד ברק הורה יחד עם נתניהו על מוכנות הצבא לתקיפה. אבל מערכת הביטחון סרבה. דגן נימק זאת בעילה משפטית (פעולה שמובילה למלחמה ומצריכה אישור קבינט - תזכרו את העילה הזו), ואשכנזי סרב בעילה שאין לצבא יכולת מבצעית כזו [אציין שסביב הנוסח והעילה המדויקים של הסירוב ניטש קרב גרסאות]. העובדה היא, אכן, שב2012 כשבארה"ב היה חשש ממשי שישראל תתקוף באיראן, הדבר גרר סדרת פעולות אפקטיביות מצד הבית הלבן נגד איראן. שורה תחתונה: יתכן שבמשך 13 שנים האיום האיראני מרחף מעלינו אך ורק בשל סרבנות של 2 פקידים, מול הדרג המדיני. על כל המשתמע!!! 2009 - הכרעת חמאס: אגב בכתבה ב'עובדה' שחשפה את הפרשייה, רואיין גם אולמרט, שבתוך דבריו רמז כי ברק עצמו, כשהיה שר ביטחון תחתיו, מנע מבצעים ביטחוניים שהדרג הביטחוני תכנן, מסיבות לא ענייניות. לא למותר לציין, כי מקורבי אולמרט גם הם האשימו את ברק במניעת מיטוט חמאס, ב'עופרת יצוקה', בניגוד למגמת אולמרט. כלומר: עוד לפני נתניהו, בדנ"א הביטחוני טבועה החוצפה לסרב לראש ממשלה. כל ראש ממשלה. אם אצל אולמרט כך, נבין שלנתניהו על אחת כמה וכמה. 2006 - מלחמת לבנון השניה והנה דוגמה נוספת, גם היא מול השמאל, והיא חמורה ביותר מכך שהיא נעשית בתוך הצבא עצמו. עמר דנק, ממובילי מחאת הטייסים הסרבנים, מספר בבלוג שלו על חוויותיו במלחמת לבנון השנייה, בה פעל במסגרת חיל האוויר. הוא מתאר שרשרת מקרים שבה הוא וחבריו פשוט צפצפו על הוראות הרמטכ"ל חלוץ, מאחר ואלו לא התאימו לדיני המלחמה לדעתו... כלומר גם בתוך המערכת עצמה, כל מפקד זוטר עושה דין לעצמו גם מול ראש המערכת. ניתן להבין מה קורה כשלא מדובר ברמטכ"ל ההתנתקות, אלא בנתניהו. לא צריך לנחש. הנה: 2019 - סיפוח בקעת הירדן: לפי סיפור אותו מביא בן כספית, לפני הבחירות ב2019 רצה נתניהו לספח את בקעת הירדן לישראל באופן מיידי (כנראה מול תיאום או קריצת עין עם וושינגטון של טראמפ), אלא שראשי מערכת הביטחון הודיעו על התנגדות חד משמעית. כל מי שיודע איך עובדת השיטה, מבין מדוע נתניהו נסוג: המשפטיזציה. או שמנדלבליט היה תוקע זאת (ערב בחירות וכו'. הרי לא מדובר בעניין פעוט כמו העברת שטח ימי למדינת אויב, למשל), ואם הוא היה חושש לעשות זאת, הייתה הסוגייה מגיעה לבג"ץ, שוודאי היה אוסר זאת 'בהעדר הסכמת מערכת הביטחון'. שימו לב! בכך בעצם נגנזה סופית אפשרות הסיפוח בטווח הנראה לעין, ובכך למעשה מערכת הביטחון המסונכרנת עם מערכת המשפט מנעה סיפוח היסטורי של בקעת הירדן בהסכמת הבית הלבן! זאת כפי שנראה באירוע הבא - 2019 - תגמול לחמאס באותו שבוע, במהלך כינוס בחירות באשדוד נשמעה אזעקת 'צבע אדום', כשבזיכרון כולם נצרבה תמונת ראש הממשלה מפסיק את נאומו, יורד מהבמה, ומתפנה למרחב מוגן. חוצפה חמאסית כזו וודאי דורשת מענה תקיף, ונתניהו בהתייעצות ביטחונית בקריה הורה על שורת פעולות תגמול מול חמאס. "לא", השיבו בכירי מערכת הביטחון (להלן: במ"ב). נתניהו התעקש. אבל 'גורם משפטי' הודיע לו שגם לפעולות מעין אלו עליו לקבל אישור מהקבינט. נתניהו נענה לאתגר. כינס טלפונית את הקבינט, הסביר להם את אשר על צה"ל לעשות, לדעתו, וקיבל את אישורם. ללא שמיעת דעתם של במ"ב, כך לפי אותו דיווח של בן כספית, כשהוא מורה לצה"ל לעשות את ההכנות הנדרשות לפעולה. כאן נכנס לתמונה מיודענו מנדלבליט. האיש הבהיר שלמרות האהבה המיוחדת שהוא רוחש לרה"מ, אין לו מנוס מלקבוע שנתניהו חייב לתת לבמ"ב להשמיע את דעתם בקבינט. כך טורפדה, שוב, פעולה שנתניהו ("אבי קונספציית חמאס", כן?) רצה לעשות לחמאס מאחורי גבה של מערכת הביטחון, שכמו תמיד פרסה בפני חמאס שטיח אדום. זו לא הפעם היחידה בה הביא נתניהו לידי ביטוי מעשי את הבנתו שהשמאל יטרפד כל מהלך נכון למען המדינה, בכל מחיר: גם את 'הסכמי אברהם' קיבלו גנץ ואשכנזי כעובדה מוגמרת, לאחר שנתניהו ידע שעדכון מוקדם מולם יביא בוודאות לטרפוד ההסכם. אפשר להאריך באפיזודות נוספות, אבל העיקרון ברור ומובן: מכאן ואילך, על כל תמיהה שעולה בהקשר ביטחוני, מדוע נתניהו אינו עושה כך או כך, צריך לבדוק קודם כל - מה עמדת השמאל באותו מקרה. מפני שאם השמאל עשוי להתנגד למהלך כזה מצד נתניהו, הרי שאין לנתניהו סיכוי לפעול כנגדו. כל פעולה כזו תיעצר מיידית ע"י במ"ב, אם לא על ידם - ע"י היועמשי"ת, ואם לא על ידם - ע"י בג"ץ. צריך להפנים: מערכת הביטחון מכפיפה עצמה לבג"ץ *ולא* לרה"מ. החוק? לא רלוונטי. זו הסיבה לסרבנות, לאיומים על נתניהו, ולהעדר פעולות ביטחוניות נחוצות. כיצד, אם כן, מקבל נתניהו את המידע הביטחוני? סביר להניח שהוא נותן משקל רב יותר למקורות שהוא מינה - כמו המל"ל או המזכיר הצבאי. אלא שבקדנציה הנוכחית אפילו מזכיר צבאי משלו אין לו, לאחר שהרצי הלוי מעכב בעדו. צריך לקרוא זאת שוב (רצ"ב הקלטת האלוף בריק): הרמטכ"ל מונע מראש הממשלה מינוי מזכיר צבאי - שהוא משרת אמון - כלבבו. על זה לבד הלוי היה צריך לעוף הרבה לפני הטבח. אגב, היה פרסום על שיחה בין נתניהו לאחד מחברי כיתות הכוננות בעוטף, עילם מאור, בשעה 12 בתוך הטבח. משקף מאוד את רצון נתניהו לקבל מידע ישיר מהשטח, ולא מידע 'מסונן'. שורה תחתונה: 1. אנו רואים פה עד כמה ידי רה"מ קשורות ע"י השמאל - הביטחוני יחד עם המשפטי. היכולת היחידה של רה"מ היא לנסות לשנות את המציאות באיטיות באמצעות 'גניבת סוסים' כזו או אחרת. זה נכון גם בנושא קריטי כמו הגרעין האיראני, וגם בנושא טקטי כמו הפגזה או לא של כבר ערבי כזה או אחר. ישנה אולי אפשרות אחרת, אם 100,000 אנשי ימין היו יוצאים מהבית כדי להפגין מול בג"ץ ומול הפרקליטות. לצערנו, אנו רחוקים מכך. לקטר בטוויטר זה כנראה קל יותר, לרוב הימין. אין לנו אלא להלין על עצמנו. 2. בטבח הנוכחי, לפי מה שנראה כרגע, מה שהכשיל את הדרג המדיני זה פשוט שורת מינויים של חבורת מפקדים שכל אחד כושל יותר מחברו (שלא לדבר אם היה מעשה מכוון מצידם). משכך, מי שצריך לשלם את המחיר זו אותה ממשלה או שרים שמינויים אלו נעשו במשמרות שלהם: מינוי הרצי הלוי, נעשה במחטף בממשלת לפיד, בנט, גנץ, סער ושות'. מינוי חליוה נעשה ע"י הרמטכ"ל דאז אבי כוכבי, שגם הוא אינו מינוי של נתניהו, אלא של ליברמן מאחורי גבו של נתניהו שרצה את זמיר, וזאת כששהה בחו"ל. נתניהו הזועם אף אמר לליברמן כי 'לא יעלה את המינוי להצבעה', כך לפי הפרסום. (אגב גם את איזנקוט נתניהו לא רצה, ולכן עיכב את מינויו מספר חודשים. לרוע מזלנו, מי שמביא את מינוי הרמטכ"ל לפי החוק הוא שר הביטחון. לרה"מ אין מילה בנושא. מי שעוד אחראי למינויים אלו, לא פחות מהשמות האמורים אלא יותר, זהו בג"ץ, שכפי שראינו - הוא האחראי המרכזי לסירוס ידי רה"מ, וגיבוי כל מינוי או פקודה מופקרת. במשמרת שלו ותחת חסותו קרה מינוי הרצי הלוי, קרו נוהלי ירי מופקרים על הגדר, וכן הלאה. כל החבורה המופקרת הזו, שהיא-היא האחראית האמיתית למינוי חבורת המפקדים המופקרת, הלוזרית, הישנונית, הרשלנית, ושלא לומר - הבוגדנית, צריכה להניח את המפתחות ולהיעלם מחיינו הציבוריים. רק אחרי שזה יקרה, הימין ידון האם יש מי מתוך המחנה שגם צריך לשלם מחיר. מקורות:
0:34

כך נהגה מערכת ה"ביטחון" לסרס ולסכל את הוראותיו הביטחוניות של נתניהו בזמן שהתקשורת טורחת להציג את יכולותיו הביטחוניות של נתניהו באור שלילי, צריך להציג את האמת: מיום עלותו על כס רה"מ, מערכת הביטחון עוינת אותו ועושה הכל כדי לסרס את יכולותיו. הנה: 2010 - מניעת תקיפה באיראן: אותה תקשורת שמאז ועד היום תקפה את נתניהו אינספור פעמים בהקשר לאיראן - לא טורחת לספר לנו את העובדה הפשוטה: נתניהו הורה לרמטכ"ל דאז אשכנזי וראש המוסד דאז מאיר דגן ז"ל, להכין את הצבא למהלומה על מתקני הגרעין של איראן. צריך לזכור שמדובר בשלב בו איראן עדיין בשלב 'הבוסרי' של פרויקט הגרעין שלה, וכן שבאותה עת לא היה מולה 'הסכם גרעין' בינלאומי כלשהו. 2 תנאים אופטימליים יחסית לתקיפה. זאת מלבד האפקט ההרתעתי מול ארה"ב עצמה - שאם הייתה רואה שישראל אכן עומדת ומתכוננת לתקוף באיראן, הייתה מפעילה בעצמה לחץ על טהרן באמצעות סנקציות חריפות, בכדי למנוע 'כאב ראש' במזה"ת. אגב גם שר הביטחון דאז אהוד ברק הורה יחד עם נתניהו על מוכנות הצבא לתקיפה. אבל מערכת הביטחון סרבה. דגן נימק זאת בעילה משפטית (פעולה שמובילה למלחמה ומצריכה אישור קבינט - תזכרו את העילה הזו), ואשכנזי סרב בעילה שאין לצבא יכולת מבצעית כזו [אציין שסביב הנוסח והעילה המדויקים של הסירוב ניטש קרב גרסאות]. העובדה היא, אכן, שב2012 כשבארה"ב היה חשש ממשי שישראל תתקוף באיראן, הדבר גרר סדרת פעולות אפקטיביות מצד הבית הלבן נגד איראן. שורה תחתונה: יתכן שבמשך 13 שנים האיום האיראני מרחף מעלינו אך ורק בשל סרבנות של 2 פקידים, מול הדרג המדיני. על כל המשתמע!!! 2009 - הכרעת חמאס: אגב בכתבה ב'עובדה' שחשפה את הפרשייה, רואיין גם אולמרט, שבתוך דבריו רמז כי ברק עצמו, כשהיה שר ביטחון תחתיו, מנע מבצעים ביטחוניים שהדרג הביטחוני תכנן, מסיבות לא ענייניות. לא למותר לציין, כי מקורבי אולמרט גם הם האשימו את ברק במניעת מיטוט חמאס, ב'עופרת יצוקה', בניגוד למגמת אולמרט. כלומר: עוד לפני נתניהו, בדנ"א הביטחוני טבועה החוצפה לסרב לראש ממשלה. כל ראש ממשלה. אם אצל אולמרט כך, נבין שלנתניהו על אחת כמה וכמה. 2006 - מלחמת לבנון השניה והנה דוגמה נוספת, גם היא מול השמאל, והיא חמורה ביותר מכך שהיא נעשית בתוך הצבא עצמו. עמר דנק, ממובילי מחאת הטייסים הסרבנים, מספר בבלוג שלו על חוויותיו במלחמת לבנון השנייה, בה פעל במסגרת חיל האוויר. הוא מתאר שרשרת מקרים שבה הוא וחבריו פשוט צפצפו על הוראות הרמטכ"ל חלוץ, מאחר ואלו לא התאימו לדיני המלחמה לדעתו... כלומר גם בתוך המערכת עצמה, כל מפקד זוטר עושה דין לעצמו גם מול ראש המערכת. ניתן להבין מה קורה כשלא מדובר ברמטכ"ל ההתנתקות, אלא בנתניהו. לא צריך לנחש. הנה: 2019 - סיפוח בקעת הירדן: לפי סיפור אותו מביא בן כספית, לפני הבחירות ב2019 רצה נתניהו לספח את בקעת הירדן לישראל באופן מיידי (כנראה מול תיאום או קריצת עין עם וושינגטון של טראמפ), אלא שראשי מערכת הביטחון הודיעו על התנגדות חד משמעית. כל מי שיודע איך עובדת השיטה, מבין מדוע נתניהו נסוג: המשפטיזציה. או שמנדלבליט היה תוקע זאת (ערב בחירות וכו'. הרי לא מדובר בעניין פעוט כמו העברת שטח ימי למדינת אויב, למשל), ואם הוא היה חושש לעשות זאת, הייתה הסוגייה מגיעה לבג"ץ, שוודאי היה אוסר זאת 'בהעדר הסכמת מערכת הביטחון'. שימו לב! בכך בעצם נגנזה סופית אפשרות הסיפוח בטווח הנראה לעין, ובכך למעשה מערכת הביטחון המסונכרנת עם מערכת המשפט מנעה סיפוח היסטורי של בקעת הירדן בהסכמת הבית הלבן! זאת כפי שנראה באירוע הבא - 2019 - תגמול לחמאס באותו שבוע, במהלך כינוס בחירות באשדוד נשמעה אזעקת 'צבע אדום', כשבזיכרון כולם נצרבה תמונת ראש הממשלה מפסיק את נאומו, יורד מהבמה, ומתפנה למרחב מוגן. חוצפה חמאסית כזו וודאי דורשת מענה תקיף, ונתניהו בהתייעצות ביטחונית בקריה הורה על שורת פעולות תגמול מול חמאס. "לא", השיבו בכירי מערכת הביטחון (להלן: במ"ב). נתניהו התעקש. אבל 'גורם משפטי' הודיע לו שגם לפעולות מעין אלו עליו לקבל אישור מהקבינט. נתניהו נענה לאתגר. כינס טלפונית את הקבינט, הסביר להם את אשר על צה"ל לעשות, לדעתו, וקיבל את אישורם. ללא שמיעת דעתם של במ"ב, כך לפי אותו דיווח של בן כספית, כשהוא מורה לצה"ל לעשות את ההכנות הנדרשות לפעולה. כאן נכנס לתמונה מיודענו מנדלבליט. האיש הבהיר שלמרות האהבה המיוחדת שהוא רוחש לרה"מ, אין לו מנוס מלקבוע שנתניהו חייב לתת לבמ"ב להשמיע את דעתם בקבינט. כך טורפדה, שוב, פעולה שנתניהו ("אבי קונספציית חמאס", כן?) רצה לעשות לחמאס מאחורי גבה של מערכת הביטחון, שכמו תמיד פרסה בפני חמאס שטיח אדום. זו לא הפעם היחידה בה הביא נתניהו לידי ביטוי מעשי את הבנתו שהשמאל יטרפד כל מהלך נכון למען המדינה, בכל מחיר: גם את 'הסכמי אברהם' קיבלו גנץ ואשכנזי כעובדה מוגמרת, לאחר שנתניהו ידע שעדכון מוקדם מולם יביא בוודאות לטרפוד ההסכם. אפשר להאריך באפיזודות נוספות, אבל העיקרון ברור ומובן: מכאן ואילך, על כל תמיהה שעולה בהקשר ביטחוני, מדוע נתניהו אינו עושה כך או כך, צריך לבדוק קודם כל - מה עמדת השמאל באותו מקרה. מפני שאם השמאל עשוי להתנגד למהלך כזה מצד נתניהו, הרי שאין לנתניהו סיכוי לפעול כנגדו. כל פעולה כזו תיעצר מיידית ע"י במ"ב, אם לא על ידם - ע"י היועמשי"ת, ואם לא על ידם - ע"י בג"ץ. צריך להפנים: מערכת הביטחון מכפיפה עצמה לבג"ץ *ולא* לרה"מ. החוק? לא רלוונטי. זו הסיבה לסרבנות, לאיומים על נתניהו, ולהעדר פעולות ביטחוניות נחוצות. כיצד, אם כן, מקבל נתניהו את המידע הביטחוני? סביר להניח שהוא נותן משקל רב יותר למקורות שהוא מינה - כמו המל"ל או המזכיר הצבאי. אלא שבקדנציה הנוכחית אפילו מזכיר צבאי משלו אין לו, לאחר שהרצי הלוי מעכב בעדו. צריך לקרוא זאת שוב (רצ"ב הקלטת האלוף בריק): הרמטכ"ל מונע מראש הממשלה מינוי מזכיר צבאי - שהוא משרת אמון - כלבבו. על זה לבד הלוי היה צריך לעוף הרבה לפני הטבח. אגב, היה פרסום על שיחה בין נתניהו לאחד מחברי כיתות הכוננות בעוטף, עילם מאור, בשעה 12 בתוך הטבח. משקף מאוד את רצון נתניהו לקבל מידע ישיר מהשטח, ולא מידע 'מסונן'. שורה תחתונה: 1. אנו רואים פה עד כמה ידי רה"מ קשורות ע"י השמאל - הביטחוני יחד עם המשפטי. היכולת היחידה של רה"מ היא לנסות לשנות את המציאות באיטיות באמצעות 'גניבת סוסים' כזו או אחרת. זה נכון גם בנושא קריטי כמו הגרעין האיראני, וגם בנושא טקטי כמו הפגזה או לא של כבר ערבי כזה או אחר. ישנה אולי אפשרות אחרת, אם 100,000 אנשי ימין היו יוצאים מהבית כדי להפגין מול בג"ץ ומול הפרקליטות. לצערנו, אנו רחוקים מכך. לקטר בטוויטר זה כנראה קל יותר, לרוב הימין. אין לנו אלא להלין על עצמנו. 2. בטבח הנוכחי, לפי מה שנראה כרגע, מה שהכשיל את הדרג המדיני זה פשוט שורת מינויים של חבורת מפקדים שכל אחד כושל יותר מחברו (שלא לדבר אם היה מעשה מכוון מצידם). משכך, מי שצריך לשלם את המחיר זו אותה ממשלה או שרים שמינויים אלו נעשו במשמרות שלהם: מינוי הרצי הלוי, נעשה במחטף בממשלת לפיד, בנט, גנץ, סער ושות'. מינוי חליוה נעשה ע"י הרמטכ"ל דאז אבי כוכבי, שגם הוא אינו מינוי של נתניהו, אלא של ליברמן מאחורי גבו של נתניהו שרצה את זמיר, וזאת כששהה בחו"ל. נתניהו הזועם אף אמר לליברמן כי 'לא יעלה את המינוי להצבעה', כך לפי הפרסום. (אגב גם את איזנקוט נתניהו לא רצה, ולכן עיכב את מינויו מספר חודשים. לרוע מזלנו, מי שמביא את מינוי הרמטכ"ל לפי החוק הוא שר הביטחון. לרה"מ אין מילה בנושא. מי שעוד אחראי למינויים אלו, לא פחות מהשמות האמורים אלא יותר, זהו בג"ץ, שכפי שראינו - הוא האחראי המרכזי לסירוס ידי רה"מ, וגיבוי כל מינוי או פקודה מופקרת. במשמרת שלו ותחת חסותו קרה מינוי הרצי הלוי, קרו נוהלי ירי מופקרים על הגדר, וכן הלאה. כל החבורה המופקרת הזו, שהיא-היא האחראית האמיתית למינוי חבורת המפקדים המופקרת, הלוזרית, הישנונית, הרשלנית, ושלא לומר - הבוגדנית, צריכה להניח את המפתחות ולהיעלם מחיינו הציבוריים. רק אחרי שזה יקרה, הימין ידון האם יש מי מתוך המחנה שגם צריך לשלם מחיר. מקורות:

יוסי באום

123,064 次观看 • 2 年前

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:
18:13

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

53,656 次观看 • 1 年前