Video wird geladen...

Video konnte nicht geladen werden

Zur Startseite

"ידעתי שאני לא יכול לתת לכולם למות! היו לי פציעות קשות כל כך שקרסתי... הרגשתי שהמטוס מאבד גובה וצולל וידעתי: 'סמיט, זה המאמץ האחרון שלך... הדלת נמצאת ממש שם'... ופשוט פתחתי אותה!" | קברניט טיסת "פליי דובאי" סמיט מאצ'האר שהפך לגיבור לאומי משחזר את המאבק בתא הטייס בשיחה עם...

13,239 Aufrufe • vor 2 Tagen •via X (Twitter)

0 Kommentare

Keine Kommentare verfügbar

Kommentare vom Original-Post werden hier angezeigt

Ähnliche Videos

הטייס ההודי הגיבור, קפטן סמית' מאצ'האר, סיפר כי למרות שנדקר ונפצע קשה הצליח לפתוח את דלת הקוקפיט מבפנים ולצעוק לעזרה. בשיחתו עם ראש ממשלת הודו מודי הוא תיאר את הרגעים של התקיפה בתא הטייס. "באותו רגע נאבקתי על חיי. זה היה רגע שבו הבנתי שאם לא אפעל... כי כבר הייתי פצוע, היו לי פצעים רבים... הייתי חייב לעשות משהו." מאצ'האר המשיך ותיאר את הרגעים הקריטיים: "אמרתי לעצמי באותו רגע: אם אני לא אקום... בזמן ששכבתי על הרצפה יכולתי להרגיש שהמטוס צולל... הדלת הייתה ממש שם. למרות שקיבלתי מכות, הצלחתי לפתוח אותה." מאצ'האר הדגיש כי לא פעל לבד במניעת האסון. "כולם לקחו חלק שווה בזה. מה שעשיתי היה כדי להציל את חיי, אבל באותו הזמן ידעתי שאני לא יכול לתת לכל השאר למות". מאצ'האר הוסיף כי הוא בטוח בהחלמתו המלאה. "אני לא מסתכל על הפציעות האלה רק בתור פציעות, כי זה יגרום לשיקום שלי להיות קשה יותר. אני רואה את זה כמסע שעובר לאט, צעד אחר צעד, וייקח זמן. אבל אני בטוח שזה יוביל להשתקמות המלאה שלי ואני אגיע לבריאות מלאה בקרוב."

איתי בלומנטל 🇮🇱 Itay Blumental

356,446 Aufrufe • vor 2 Tagen

אני לא יודע אם יהיה שפל גדול מזה. אבל חושש שכן. אני לא יודע מה זה אומר על שפיותו של האיש. אני כן יודע שהוא כבר מזמן לא כשיר. אבל אתמול במהלך הישיבה הוא אמר ש"רונן בר העדיף לא להגיע לישיבה רק כי פחד לתת תשובות ובעיקר מלהשיב על שאלה אחת: מדוע לאחר שידעת על מתקפת החמאס שעות רבות לפני התרחשותה, לא עשית דבר ולא התקשרת לראש הממשלה, דבר שהיה מונע את האסון". בנימין נתניהו אמר את זה. לא טלי גוטליב. "רונן בר ידע על הפלישה שעות לפני שקרתה, ולא דיווח". למה? כי הוא רצה שאלפי ישראלים יירצחו ויישרפו? הוא תכנן יחד עם דף וסנוואר את "מבול אל-אקצא"? זו תיאוריית הבגידה במלוא הדרה, מפיו של ראש הממשלה. הוא מאשים את ראש השב"כ שידע על הפלישה והסתיר. בעצם, רונן בר הוא זה שאיפשר לחמאס לבצע את זממו. זה פיתוח מעודן מעט לתיאוריה שהבעל של שקמה ברסלר פתח ליחיא סנוואר את השער בגדר. אבל זה הרבה יותר גרוע. כי זה נשמע יותר הגיוני מבעלה של שקמה וכי יש עוד אנשים שיכולים להאמין לזה. למרות שהכל כבר פורסם. שהסימנים המעידים נספרו, מופו, נבדקו ומוסמכו. למרות שהמחדל הגדול של זרועות הבטחון היה שלא העריכו ולא התכוננו לפלישה, אלא לחדירה מקומית או פיגוע. נתניהו מאשים באופן ישיר את רונן בר בבגידה. הוא רוצה שחסידיו יאמינו שאם רק הרים רונן בר טלפון לנתניהו בלילה, כל זה לא היה קורה. זה לא מחריד, זה הרבה יותר ממחריד.

Ben Caspit בן כספית

58,284 Aufrufe • vor 1 Jahr

ארז קלדרון: אני ארז קלדרון. היום החלטתי לשתף את הסיוט שאני עובר מאז שחטפו אותי לעזה. ב-7 באוקטובר, כמה ימים לפני יום ההולדת ה-12 שלי, נחטפתי לעזה. מחבלים התנפלו עליי וגררו אותי בכוח בלי נעליים ובלי בכלל להבין מה קורה מסביבי. לקחו אותי מהמשפחה שלי. ניסיתי לחפש את אבא שלי, אבל כל מה שראיתי היו מחבלים עם נשקים וגופות זרוקות על הרצפה. תארו לכם איך הרגשתי שהפרידו אותי מאבא שלי כשכולו מכוסה בדם מהמכות שהמחבלים הכו אותו. זה רגע שלא עוזב אותי. אני זוכר את המבט שלו כשכל הגוף שלו היה פצוע ומדמם, ורואה איך לוקחים אותי ממנו. הוא הסתכל לי בעיניים ולא יכל לעשות כלום. אני לא יכול לשכוח את הפחד. כל מה שרציתי זה לצעוק "אבא, תציל אותי!" אבל אפילו את זה לא יכולתי. הרגשתי שאני רוצה לצעוק ולא יכול. רק לחשתי לעצמי אבא אבא והרגשתי שעוד רגע אני מתעלף. סביבי היו מחבלים עם נשקים, והם לא הסכימו לי לצעוק, לא לבכות, רק לשתוק. כשהגענו לעזה, המון אנשים התנפלו עליי. הרגשתי שהם רוצים להרוג אותי. לא הבנתי איך זה קרה לי, מה ילד בגילי אמור לעשות? כשהייתי בשבי, שמעתי ברדיו את אמא שלי בוכה ואומרת כמה היא מתגעגעת אליי. רציתי לבכות אבל היה אסור לי, רציתי לחבק אותה, אבל לא יכולתי. הקול שלה נתן לי קצת כוח להמשיך, לדעת שלא שכחו אותי. אחרי 52 ימים בשבי, אני ואחותי סהר שוחררנו, אבל אבא שלי עדיין בעזה. אני לא מפסיק לחשוב עליו. אם הוא שם לבד, כמו שאני הייתי? אם הוא יודע שאנחנו כל יום נלחמים עליו. שלשום שמעתי שמחבלים רצחו 6 חטופים. אני לא יכול להפסיק לחשוב על זה. אני לא רוצה שאבא שלי יהיה הבא בתור. עוד חודשיים יש לי בר מצווה, והחלום שלי הוא שאבא יעמוד לידי ויחבק אותי. אני לא יכול לדמיין חיים בלי אבא. אני רועד מפחד שיגידו לי שקרה לו משהו שאני אאבד אותו. אני לא יכול לחשוב על החיים שלי בלי אבא. אני לא רוצה לגדול יתום. רגע לפני שלקחו אותי ממנו הוא אמר לי ״ארז אני אוהב אותך אל תדאג יהיה בסדר״. בבקשה, תשתפו את מה שאני כותב ותפיצו את הפוסט והסרטון שלי. אולי זה יגיע לאבא שלי, כמו שהקול של אמא הגיע אליי כשהייתי בשבי. אולי זה יעזור להציל אותו ולהחזיר אותו הביתה. אני רק ילד שרוצה את אבא לידו, אני לא מבקש הרבה – רק את אבא חזרה. בבקשה, תשתפו. למעני, למען כל הילדים שרוצים את ההורים שלהם בחזרה, למען כל המשפחות שמחכים שכולם יחזרו. אני מבטיח לעדכן כאן את כל העוקבים כשאבא יחזור 🙏💔

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

89,338 Aufrufe • vor 2 Jahren

ביולי 2025 פנו אלינו ממערכת עובדה. התנאי היחיד שהם הציבו להתלוות היה ״שאין תנאים״ התנאי היחיד שאני הצבתי שנעשה הכל שהצופים יראו את איזנקוט כפי שאני רואה אותו כבר 23 שנים. במשך 9 חודשים כל מי ששמע, ראה, נחשף לבן ולהתלוות שאל אותי אם החלקתי על השכל איך שוב אני מוכיח שאני לא מבין כלום בעולם הזה של התקשורת. ואני רק המשכתי לחלום שכמה שיותר ישראלים יראו את גדי כמו שאני מכיר אותו. אני לא יודע איך יצא, בטח לא יודע איך אני והצוות יצאנו התנהגנו רגיל, לא שיחקנו, צחקנו, רבנו, כעסנו, התאבסנו כמו כל צוות ובטח ובטח צוות קמפין. אני יודע שדקה אחרי השידור כל אחד יבחר פרים אחד ויסביר למה הוא מוכיח את התאוריה שלו ש…. אבל אני ממשיך בתקווה שלי שיראו את גדי כפי שהוא באמת. לא ראיתי פריים אחד אני לא יודע איך בן שני וצוות עובדה ערכו מאות שעות לשעה אחת ומחזיק אצבעות שבן יצליח להביא לצופים את הסיפור המלא על כל חלקיו. אבל אם אני יכול לבקש משהו אחד ולקוות שהוא אכן יקרה- זה שתראו את גדי באמת, בלי צנזורה כפי שאני רואה אותו 23 שנים. אם זה יקרה, יקרה לכם מה שקרה לי- אתם פשוט תדעו שהוא ורק הוא צריך להיות ראש הממשלה של אחרי ה-7/10.🇮🇱

רונן מנליס - Ronen Manelis

86,370 Aufrufe • vor 4 Monaten

גלית גוטמן המדהימה: אני גדלתי בדור שהמילה 'שלום' הייתה מילה לגיטימית. היו שירים על שלום, סיפרו לנו שתכף יהיה שלום, והיו גם כמה הסכמים של שלום. היה הסכם שלום עם מצרים, שנה אחרי מלחמת יום כיפור, להזכירכם, כשאף אחד לא האמין. כלומר, אנשי הימין לא האמינו, ואמרו ״מה פתאום, זה יהיה נורא״. והנה, קרה. והנה זה קורה, כבר כמעט 50 שנה. אחר כך גם שלום עם ירדן. ואני לא מוכנה לוותר על הסיפור הזה שיום אחד יהיה שלום גם עם עוד אויבים, ושבאמת יהיה פה מזרח תיכון חדש. ולכן כל פעם שיש מלחמה, למרות שאנחנו באמת חיים את הסיוט הזה, אני אומרת: אולי זה מה שיביא את היום שאחרי. קשה לי נורא להקשיב לאנשים שיושבים באולפנים, והם צריכים לקחת אחריות על זה שהם אומרים: לעולם אנחנו נחיה על החרב. קשה לי נורא להאמין בזה. אני לא רוצה לשמוע את זה או להאמין לזה, ולא בגלל שאני עוצמת עיניים, אלא בגלל שאני יודעת שבכל העולם, וגם כשמסתכלים על ההיסטוריה, מאות שנים אחורה: תמיד היו מלחמות, ובסוף היו מדינאים שעשו שלום ואני חושבת שגם יומנו יגיע, ואני לא מוותרת על זה.

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

50,373 Aufrufe • vor 6 Monaten

היה לי יום חשוב ומטלטל. את המילים האלו אני כותב מהלב ומבקש לפתוח בתודה לחברי קהילת ניר עוז שקיבלו אותי היום למפגש בקיבוץ. באתי לניר עוז ברגע שהקיבוץ הרגיש שזה תזמון נכון. אנשי הקיבוץ, גיבורים, כואבים אך נחושים, טרחו והגיעו למפגש איתי מכרמי גת, שם מתגוררת הקהילה באופן זמני עד לבניה המחודשת של הקיבוץ. הם המתינו לי משפחה משפחה ליד מה שהיה פעם ביתה ונשרף והוחרב ונבזז. פסעתי כך שלוש שעות בשבילי הקיבוץ, בין הבתים והמראות והסיפורים והאנשים והתמונות והחיים והמתים. בשקט ובזעזוע. מקשיב, סופג, מעכל, לוקח איתי צידה להמשך הדרך מהאנשים אצילי הרוח ומלאי העוז שקמים מחדש לחיים של עשיה. הגעתי לכאן כי יש לי אחריות. יש לי אחריות לאסון הגדול ביותר שידענו. הגעתי כי אני כואב את החטופים שעוד לא הצלחנו להשיב כל בוקר וכל לילה ואני שותף עם חברי הקיבוץ לכאב. באתי לכאן כי רבע מחברי הקיבוץ נפלו או נחטפו באותו יום ארור. באתי כי אני מעריץ את אנשי ההתיישבות העובדת שעושים ציונות וחקלאות בספר על הגבול וכי הערך הציוני הזה שספג מכה קשה כל כך חייב לצאת ממנה הרבה יותר גדול והרבה יותר חזק. הגעתי לכאן כי אני שר האוצר ויש לי אחריות ותפקיד ראשון במעלה לתמוך בבנייה מחודשת של הקיבוץ וחבל התקומה. באתי כי אני אוהב את אזרחי ישראל ואת תושבי העוטף אהבת נפש. אני יודע, לפעמים אנחנו נוהגים לצייר את היריב האידיאולוגי בצבעים לא אמיתיים, כנראה זה קורה בכל המחנות. אבל פה, בניר עוז, לא היו צבעים. היה לב. היה כאב והיתה שליחות. היתה גם ביקורת צודקת ואנשי ניר עוז השמיעו אותה בכבוד מעורר הערצה ואני הקשבתי וקיבלתי ולקחתי ללב. מדובר באנשים מיוחדים וכואבים. בצדק. כל עם ישראל כואב, אבל כל עם ישראל לא עבר את מה שהם עברו. אני מודה להם על כך שפתחו את הדלת ואת הלב, זה לא מובן מאליו. זה לא טריוויאלי. אני כלל לא בטוח שאני במקומם הייתי מסוגל להזמין, לקבל ולהסתכל בעיניים של מי שיש לו חלק באחריות למחדל הנורא והאיום שבו ניר עוז נכבשה על ידי הנאצים של חמאס-דאעש ונשארה לבד שעות רבות כל כך באין מדינה או צבא. ברמה האישית אני חי את זה בשנה האחרונה, אני הולך לישון עם זה וקם עם זה. עם תחושת האחריות והאשמה ובעיקר עם המחויבות לתקן את מה שאפשר. את אנשי הקיבוצים הערצתי כאנשי התיישבות חקלאות וציונות עוד לפני האסון. עכשיו אני מעריץ אותם הרבה יותר על האצילות, על התעצומות, על העוז לדמיין כאן עתיד ולחזור. אנחנו מחויבים בע״ה להשבת החטופים הביתה ומחויבים להיות כאן עבורם במלאכת השיקום ובניה מחדש. הרוח היא שלהם, ויש להם הרבה כזו, ואנחנו מוכרחים לספק להם את החומר כדי לאפשר להם לייצר את העתיד הכי טוב, הכי חזק והכי עוצמתי שיתן את התשובה הניצחת לאויבים. מסיים את הסיור כואב אוהב ומחויב.

בצלאל סמוטריץ'

279,659 Aufrufe • vor 1 Jahr

אני מכיר את הסיפור של נתי מחבר קרוב מאד, שמשרת צמוד אליו מ-7 באוקטובר. זו מלחמה על הבית של מי שנלחם על הבית שלנו. צפו בסרטון הנוגע ללב, שתפו ותרמו. +++ שלום, כאן נתי. לא קל לי לכתוב את ההודעה הזו. במשך כמעט 1,000 ימים עזבתי שוב ושוב את הבית, את אשתי ואת ארבעת הילדים שלנו, כדי לשרת במילואים ולהגן על הבית של כולנו. *בזמן שנלחמתי איבדתי כמעט את כל מה שבניתי במשך שנים.* העסק שהקמתי קרס, מכרתי כמעט את כל הנכסים שלי כדי להחזיר את החובות, והיום אני נאבק על הדבר האחרון שנשאר לי, הבית של המשפחה שלי. *מעולם לא ביקשתי עזרה לעצמי.* אבל היום אני מבין שאני לא יכול לעבור את המערכה הזו לבד. אם הסיפור שלי נוגע בכם, אני מבקש מכם לעמוד לצידי. *שותפות בתרומה תקרב אותי ואת המשפחה שלי לעתיד בטוח יותר.* תודה על האמון, על החיבוק ועל זה שאתם איתי!🙏 *1,000 ימים נלחמתי על הבית של כולנו. עכשיו אני מבקש את עזרתכם להילחם על הבית שלי.* קישור לתרומה: "בקרב אף פעם לא ביקשתי שיילחמו במקומי. *רק שלא ישאירו אותי לבד.* גם עכשיו אני מבקש את אותו הדבר"

קלמן ליבסקינד

31,053 Aufrufe • vor 2 Monaten

מזמן לא שמעתי את נתניהו בטיעון כל כך לא קוהרנטי. יש כאן מעגל לוגי שקשה ליישב: הוא טוען שהמפקדים לא העירו אותו כי חששו שהוא יקפיץ את צה״ל, והקפצת צה״ל תייצר "מיסקלקולציה", והמיסקלקולציה תגרום לחמאס לתקוף. אלא שכל האירועים בלילה של ה6 באוקטובר החלו כי במערכת הביטחון זיהו סימנים לכך שחמאס נערך לפעולה. כלומר, לפי נתניהו, החשש מפני גרימת מתקפת חמאס הוא שמנע את הפעולות שנועדו להיערך למתקפת חמאס. מה?? מצרפת תמלול מדויק של דבריו. ״בלילה הזה לפי כל מה שהבנתי, היתה תפיסה שאומרת ׳ראה אנחנו גנרלים, אנשי מערכות הביטחון, אנחנו אחראים. והפוליטיקאים האלה, כולל ראש הממשלה, למה מי הם. אז הם נבחרו אז מה. אנחנו יודעים לפעול באחריות ואחריות זה למנוע מצב של מיס-קלקוליציה. ואיך תהיה מיס-קלקולציה, אם חלילה נעיר את ראש הממשלה והוא יגיד, תעירו מיד את כל צה״ל, תזניקו את חיל האויר. אף אחד לא חוצה את הגדר הזו אולי חלק יחצו, אבל זה לא משנה. זה יכול להביא לכך שחמאס יתקוף אותנו. אם אתה חושב שאני מגזים חכה ותראה. ולכן שאלת אותי מה היה קורה אם היו מעירים אותי? זה לא היה קורה. ״

‏Tal Schneider טל שניידר تال شنايدر

65,290 Aufrufe • vor 1 Monat

סיפור שיפתיע אתכם ממש אבל יושבת לי בתור לרופא בוכה מכאבים כל האיפור מרוח לי על הפרצוף נראית כמו רקון עם תסמונת כלשהי. כי הבוקר שוב החריפו הכאבים ביד שלי שעברה ניתוח אחרי שברים קשים לפני שנה. שוב הפנו אותי בתור מזורז לאורתופד, שוב נתנו לי מרשם לאנטי דלקתי כי שוב חזרה לי הדלקת הכרונית שעושה לי כאבים של השטן בזמן שאני מחכה לבדיקות mri כדי לבדוק מה קורה עם הרצועה. בקיצור סיימתי, אז יושבת בתור לבית מרקחת בוכייה סובלת מכאבים באמת באמת נוראיים. מגיע איש טוב לב כמובן מלא בנתינה ואהבה, ושואל אותי למה בכיתי. עניתי לו ״כי כאב לי ממש-״ עוד לא סיימתי את המשפט והוא אמר לי ״לא את לא מבינה, שאלתי כי ראיתי שאת בוכה אז אמרתי שזה בטח כי את שמנה קצת״ הוא אמר בזמן שהדגים עם הידיים המחשה של הבטן הגדולה שלי והוסיף: ״אז אם את רוצה לרזות שתדעי…״ עצרתי אותו ואמרתי ״לא צריך זה בסדר תודה״ מי שמכיר אותי כבר יודע שזו לא הפעם הראשונה, לא השנייה, לא המאה וגם כנראה לא האחרונה שזרים מטיפים, ממליצים לי המלצות, מעירים או מתערבים. כמעט אף פעם אני לא מצליחה להיות ״לא נחמדה״ ולהציב גבול, במיוחד כשמדובר באדם מבוגר שאין לי כוח לחנך. אני צריכה לעבוד על זה ולהשתפר בהצבת גבולות ואני יודעת. אז למרות שסירבתי בעדינות הוא המשיך: ״תלכי לחוות התבלינים, לסכרת ולהרזיה את נוסעת ושלושה חודשים את יורדת 25 קילו״. הוא סיים לשפוך את שעל ליבו, סינן לעברי ״חבל חבל״, והמשיך ביום שלו. חחחחחחחחחחח כבר מזמןןןןןן שאני לא נפגעת מזרים הזויים כאלה ברחוב. סיפרתי לאמא שלי ונקרעתי מצחוק, כי זר פשוט לא יבין. זר לא יבין איך זה להתקיים במרחב הציבורי ולקבל המלצות רפואיות על בסיס יום יומי *כל פעם* שיוצאת מהבית - כי אני שמנה. זר באמת באמת לא יבין את הכמויות על כמויות של אנשים כאלה שמגיעים ומטיפים לי מבלי לדעת עליי כלום ושום דבר. והפעם זה היה כבר ממש קורע, כי הוא כפה את העצה המהממת שלו תוך כדי שאני בוכה וסובלת מכאבים ולמרות שאמרתי שאני לא מעוניינת. באמת אבל באמת נשגב מבינתי איך אדם מרשה לעצמו להתנהג ככה. באמת. עזבו את זה שאני אחרי אשפוז במחלקת הפרעות אכילה, מתמודדת נפש ומטופלת בין היתר גם אצל דיאטנית, עושה תהליך ועובדת על עצמי כדי לשמור על הבריאות הנפשית והפיזית שלי. באמת עזבו, זה בכלל לא משנה אפילו. גם אם הייתי רוצה את העצה הזו - הדרך שבה אנשים מרשים לעצמם להתנהל מול אדם זר נטו כי הוא שמן שבחר לצאת מהבית, זו חוצפה ברמה כבר ממש מגוחכת. וזה כמובן, עלול לעשות הרבה יותר נזק מאשר תועלת. ואני לא כותבת את זה ממקום פגיע חלילה. גם אין לי מסר חשוב פה, הרי אנשים כאלה ימשיכו להעיר לאחרים לא משנה מה יגידו להם - אני לא אצליח לחנך אותם וגם ויתרתי מזמן על לנסות. סתם משתפת כדי שמי שאולי לא מבין כמה זה נפוץ, יקרא את הפוסט שלי ויבין - אני לא יכולה לצאת מהבית בלי שזרים ניגשים אליי ככה. לא קורה מצב כזה שאני פשוט מתקיימת בעולם ואין למישהו משהו לומר. זהו, פרקתי יום טוב וניפגש בחוות התבלינים ❤️‍🩹 (התחלתי את הפוסט בלכתוב שתופתעו, הופתעתם? לא? אחלה גם אני לא) הספקתי סתם בשביל הקטע להקליט את החלק האחרון של השיחה, מתלבטת אם להתחיל אוסף של כאלה.

Maya Lee

10,478 Aufrufe • vor 6 Monaten