正在加载视频...

视频加载失败

加载此视频时出现问题。这可能是由于临时网络问题，或视频可能不可用。

יום לציון הרצחו של יצחק רבין, השר התורן הוא מוביל ההסתה לרצח איתמר בן גביר. הגענו לאן שהלכנו. צלם בהיכל הכנסת. עוד נעיף אותו ונבנה פה מחדש >>

Naama Lazimi - נעמה לזימי

44,853 subscribers

19,569 次观看 • 9 个月前 •via X (Twitter)

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 条评论

暂无评论

原始帖子的评论将显示在这里

相关视频

השר בן גביר במענה לשאלת חדשות 14 - האם צריך להפסיק את משפט נתניהו: "לא הגיוני בעיניי שאנחנו מסיימים ישיבות ב-4 בבוקר, והוא אומר לי שהוא צריך ללכת להתכונן למשפט. היה צריך להפסיק עם המשפט הזה מזמן. צריך לאפשר לראש הממשלה נתניהו להתמקד במה שהוא יודע לעשות מצוין - לנהל את מדינת ישראל, ואנחנו עוזרים לו, מחבקים אותו ומובילים יחד את המערך הזה שבסופו הוא מנצח. לא הייתה תקופה כזו במדינת ישראל של עוד ועוד ניצחון - הכל בעזרת ה' יתברך" #שאגת_הארי שירה קאי כהן | Shira Kai Cohen איתמר בן גביר

השר בן גביר במענה לשאלת חדשות 14 - האם צריך להפסיק את משפט נתניהו: "לא הגיוני בעיניי שאנחנו מסיימים ישיבות ב-4 בבוקר, והוא אומר לי שהוא צריך ללכת להתכונן למשפט. היה צריך להפסיק עם המשפט הזה מזמן. צריך לאפשר לראש הממשלה נתניהו להתמקד במה שהוא יודע לעשות מצוין - לנהל את מדינת ישראל, ואנחנו עוזרים לו, מחבקים אותו ומובילים יחד את המערך הזה שבסופו הוא מנצח. לא הייתה תקופה כזו במדינת ישראל של עוד ועוד ניצחון - הכל בעזרת ה' יתברך" #שאגת_הארי שירה קאי כהן | Shira Kai Cohen איתמר בן גביר

C14

46,365 次观看 • 5 个月前

אייל ברקוביץ' הוא אשף תקשורת, פנומן שמצליח להוציא מהמרואיינים שלו את כל האמת, להראות אותם במלוא עליבותם ולחשוף את ערוותם. המראות והקולות שעולים באולפן 13 של מוריה וברקו, קשים לעיכול לבטח כשרואים את התגובות, האמירות ושפת הגוף של מוריה אסרף, שסופחה לברקו כמו קישוט יפה למצויינות העיתונאית של ברקו. אתמול בתוכנית, ברקו הגיע לשיאים חדשים מול סגן יו"ר הכנסת, אלי רביבו, ומול השר העבריין הכהניסט איתמר בן גביר. נתניהו שאליבא דה רביבו "רגיש לעדות המזרח" מחזיר לתפקיד דוברו את זיו אגמון, מי שכינה את יוצאי עדות המזרח "בבונים". רביבו, מזרחי אסלי בעצמו, מוחל לנתניהו על המינוי הכושל, מוחל לנתניהו גם על אמירות גזעניות שלו בעבר נגד יוצאי עדות המזרח, מספר לעצמו ומשכנע את עצמו בסיפורי פנטזיה ונדמה לי. כך רביבו אמר אתמול אצל מוריה וברקו: "הוא (נתניהו) מאוד רגיש לעדות המזרח, הוא מכיר על איזה ענף הוא יושב עשרות שנים והוא לא יפגע באותו קהל ששם אותו פעם אחר פעם בכיסא ראש הממשלה". בלי להיות מומחים גדולים באנתרופולוגיה, אתם מבינים את הדפיקות המובנית אצל חלקים גדולים מיוצאי עדות המזרח? אתם מבינים את הבכיינות ותחושת הדפיקות שלהם שעוברת אצל חלק לא מבוטל מהם? רביבו פשוט משיר מבט למצלמה ואומר לעצמו, נתניהו מספק לי מעמד, משכורת לא רעה, ברקו ומוריה מזמינים אותי לראיונות בטלויזיה, מה רע לי בחיים, הרי ללא נתניהו במקרה הטוב הייתי יו"ר וועד הבית ולכן אני מאפשר לנתניהו, סביבתו הקרובה, אנשי לשכתו, רעייתו ובנו, להשפיל אותי ואת מוצאי, לזלזל בי, לירוק עלי, לעשות דאחקות על חשבוני, העיקר שבחיים אין לי דאגות פרנסה על הראש והילדים שלי יכולים לספר לחברים שלהם שדלתו של ראש הממשלה פתוחה בפני, אבא שלהם מתי שבא לו והוא מלקק לביבי בכל פעם שמתחשק לו. רביבו הוא המראה, השיקוף, ההסבר להמשך התמיכה הגורפת של יוצאי עדות המזרח בנתניהו, איזו עליבות, איזה חוסר כבוד עצמי, איזה אנשים קטנים, בזויים ובשורה התחתונה, בוגדים, נבערים, פשוט עלובי חיים ולא מוכשרים שמעבירים את נכשלותם מדור לדור.נתניהו הוא אמן נכלולי בקיבוע מצבם, בעיקר בפריפריה. ראיון נוסף אתמול אצל מוריה וברקו היה מול יו"ר הג'יהאד היהודי, סליחה סליחה, יו"ר עוצמה יהודית, השר איתמר בן גביר, טיפוס ילדותי, אותו עבריין כהניסט שכבר כמה חודשים מסתובב זחוח עם סיכת חבל תליה על דש צווארון המקטורן שלו. בן גביר נשאל על ה"ניצחון המוחלט" בעזה והאידיוט הלכאורה פאשיסט מתחמק מהשאלה ועונה בלי כל קשר לשאלה "אבל מה שעשינו באיראן, ואו איזה יופי... אנחנו 60-65% 70% בדרך לשם" ברקו שם קצוץ, לא מתרגש מבן גביר ומהשקרים שלו, מסתכל לכהניסט בעיניים ומשיא לו עצה לגבי המפגינים נגד המלחמה בכיכר הבימה "יש שם 1000 איש, תן להם להפגין, מה אכפת לך". החירטוטים, גיבובי השקרים והבדיות שבן גביר מוציא מפיו לאחר הטיפ של ברקו, הם פשוט מאסטרפיס באבחון אישיותו המניפולטיבית, הצבועה והנכלולית של מי שעומד בראש הזרוע המדינית של גדודי הג'יהאד היהודי ביהודה ושומרון. זה מה שענה בן גביר לברקו: "החלטת בג"ץ מופקרת... המפגינים הם אחים שלי...". ברקו מכיר בע"פ את הטריקים והשטיקים של המרואיין בן גביר מחדד את הטיפ שלו לבן גביר, פשוט שלא ישלח שוטרים להפגנות בכיכר הבימה, בדיוק כמו שלא שלח להתכנסויות המופקרות בבני ברק. בן גביר השקרן המסית עונה לברקו שהקפלניסטים בבימה חוסמים כבישים ובבני ברק לא, אמירה שהיא שקר מוחלט. בן גביר המופרע המופקר, משקר לברקו ולצופים מצח נחושה כדי להסביר את מהלכיו ההזויים, הבזויים והלא חוקיים נגד נגד פעילויות המחאה. בן גביר מתחיל להבין לאיזו פינה ברקו הצמיד אותו ואז הוא הוא מיתמם שלא הוא בכלל שולח את השוטרים, מה שנקרא כולנו בטוחים ומאמינים לסיפורי האלף לילה ולילה שלו. בן גביר ממשיך וחושף ידיעה "סנסציונית". הוא עצמו, האיש שהפך את משטרת ישראל לצעצוע פרטי שלו כדי שיגן על שרידותה של ממשלת הדמים וכדי שתמגר את חופש הביטוי בישראל, טוען שאינו מתערב במינויים במשטרה, התגובה בשפת הגוף של ברקו לאמירות המגוחכות האלה של בן גביר, מספרות את כל הסיפור. "מוריה וברקו" היא תוכנית טלוויזיה שלא עושה חשבון לאף אחד, ברור שבזכות איל ברקוביץ' הנהדר והאותנטי. כל מרואיין שמגיע לברקו עובר "שיקוף" שחושף את שקריו, כוונותיו ועוונותיו בלי שבכלל שם לב שעשה כך בראייתי מדובר בתוכנית שצריך לקטלג אותה כסוגה עלית, כמובן שלא בגלל מוריה אסרף, ביביסטית לאומנית במסווה, סוס טרויאני בערוץ 13. אבל... מצוין שמוריה שם לצידו של ברקו, חשוב שיהיה פלורליזם של דעות גם בערוץ 13 המצוין. איתמר בן גביר Moriah Asraf Eyal Berkovic חדשות 13 ערוץ 13

אייל ברקוביץ' הוא אשף תקשורת, פנומן שמצליח להוציא מהמרואיינים שלו את כל האמת, להראות אותם במלוא עליבותם ולחשוף את ערוותם. המראות והקולות שעולים באולפן 13 של מוריה וברקו, קשים לעיכול לבטח כשרואים את התגובות, האמירות ושפת הגוף של מוריה אסרף, שסופחה לברקו כמו קישוט יפה למצויינות העיתונאית של ברקו. אתמול בתוכנית, ברקו הגיע לשיאים חדשים מול סגן יו"ר הכנסת, אלי רביבו, ומול השר העבריין הכהניסט איתמר בן גביר. נתניהו שאליבא דה רביבו "רגיש לעדות המזרח" מחזיר לתפקיד דוברו את זיו אגמון, מי שכינה את יוצאי עדות המזרח "בבונים". רביבו, מזרחי אסלי בעצמו, מוחל לנתניהו על המינוי הכושל, מוחל לנתניהו גם על אמירות גזעניות שלו בעבר נגד יוצאי עדות המזרח, מספר לעצמו ומשכנע את עצמו בסיפורי פנטזיה ונדמה לי. כך רביבו אמר אתמול אצל מוריה וברקו: "הוא (נתניהו) מאוד רגיש לעדות המזרח, הוא מכיר על איזה ענף הוא יושב עשרות שנים והוא לא יפגע באותו קהל ששם אותו פעם אחר פעם בכיסא ראש הממשלה". בלי להיות מומחים גדולים באנתרופולוגיה, אתם מבינים את הדפיקות המובנית אצל חלקים גדולים מיוצאי עדות המזרח? אתם מבינים את הבכיינות ותחושת הדפיקות שלהם שעוברת אצל חלק לא מבוטל מהם? רביבו פשוט משיר מבט למצלמה ואומר לעצמו, נתניהו מספק לי מעמד, משכורת לא רעה, ברקו ומוריה מזמינים אותי לראיונות בטלויזיה, מה רע לי בחיים, הרי ללא נתניהו במקרה הטוב הייתי יו"ר וועד הבית ולכן אני מאפשר לנתניהו, סביבתו הקרובה, אנשי לשכתו, רעייתו ובנו, להשפיל אותי ואת מוצאי, לזלזל בי, לירוק עלי, לעשות דאחקות על חשבוני, העיקר שבחיים אין לי דאגות פרנסה על הראש והילדים שלי יכולים לספר לחברים שלהם שדלתו של ראש הממשלה פתוחה בפני, אבא שלהם מתי שבא לו והוא מלקק לביבי בכל פעם שמתחשק לו. רביבו הוא המראה, השיקוף, ההסבר להמשך התמיכה הגורפת של יוצאי עדות המזרח בנתניהו, איזו עליבות, איזה חוסר כבוד עצמי, איזה אנשים קטנים, בזויים ובשורה התחתונה, בוגדים, נבערים, פשוט עלובי חיים ולא מוכשרים שמעבירים את נכשלותם מדור לדור.נתניהו הוא אמן נכלולי בקיבוע מצבם, בעיקר בפריפריה. ראיון נוסף אתמול אצל מוריה וברקו היה מול יו"ר הג'יהאד היהודי, סליחה סליחה, יו"ר עוצמה יהודית, השר איתמר בן גביר, טיפוס ילדותי, אותו עבריין כהניסט שכבר כמה חודשים מסתובב זחוח עם סיכת חבל תליה על דש צווארון המקטורן שלו. בן גביר נשאל על ה"ניצחון המוחלט" בעזה והאידיוט הלכאורה פאשיסט מתחמק מהשאלה ועונה בלי כל קשר לשאלה "אבל מה שעשינו באיראן, ואו איזה יופי... אנחנו 60-65% 70% בדרך לשם" ברקו שם קצוץ, לא מתרגש מבן גביר ומהשקרים שלו, מסתכל לכהניסט בעיניים ומשיא לו עצה לגבי המפגינים נגד המלחמה בכיכר הבימה "יש שם 1000 איש, תן להם להפגין, מה אכפת לך". החירטוטים, גיבובי השקרים והבדיות שבן גביר מוציא מפיו לאחר הטיפ של ברקו, הם פשוט מאסטרפיס באבחון אישיותו המניפולטיבית, הצבועה והנכלולית של מי שעומד בראש הזרוע המדינית של גדודי הג'יהאד היהודי ביהודה ושומרון. זה מה שענה בן גביר לברקו: "החלטת בג"ץ מופקרת... המפגינים הם אחים שלי...". ברקו מכיר בע"פ את הטריקים והשטיקים של המרואיין בן גביר מחדד את הטיפ שלו לבן גביר, פשוט שלא ישלח שוטרים להפגנות בכיכר הבימה, בדיוק כמו שלא שלח להתכנסויות המופקרות בבני ברק. בן גביר השקרן המסית עונה לברקו שהקפלניסטים בבימה חוסמים כבישים ובבני ברק לא, אמירה שהיא שקר מוחלט. בן גביר המופרע המופקר, משקר לברקו ולצופים מצח נחושה כדי להסביר את מהלכיו ההזויים, הבזויים והלא חוקיים נגד נגד פעילויות המחאה. בן גביר מתחיל להבין לאיזו פינה ברקו הצמיד אותו ואז הוא הוא מיתמם שלא הוא בכלל שולח את השוטרים, מה שנקרא כולנו בטוחים ומאמינים לסיפורי האלף לילה ולילה שלו. בן גביר ממשיך וחושף ידיעה "סנסציונית". הוא עצמו, האיש שהפך את משטרת ישראל לצעצוע פרטי שלו כדי שיגן על שרידותה של ממשלת הדמים וכדי שתמגר את חופש הביטוי בישראל, טוען שאינו מתערב במינויים במשטרה, התגובה בשפת הגוף של ברקו לאמירות המגוחכות האלה של בן גביר, מספרות את כל הסיפור. "מוריה וברקו" היא תוכנית טלוויזיה שלא עושה חשבון לאף אחד, ברור שבזכות איל ברקוביץ' הנהדר והאותנטי. כל מרואיין שמגיע לברקו עובר "שיקוף" שחושף את שקריו, כוונותיו ועוונותיו בלי שבכלל שם לב שעשה כך בראייתי מדובר בתוכנית שצריך לקטלג אותה כסוגה עלית, כמובן שלא בגלל מוריה אסרף, ביביסטית לאומנית במסווה, סוס טרויאני בערוץ 13. אבל... מצוין שמוריה שם לצידו של ברקו, חשוב שיהיה פלורליזם של דעות גם בערוץ 13 המצוין. איתמר בן גביר Moriah Asraf Eyal Berkovic חדשות 13 ערוץ 13

Danny Gallant דני גלנט

30,191 次观看 • 4 个月前

שלושים שנה חלפו מאז אותו לילה נורא בו קדרו השמיים עת הפציעו אל חיי האומה מילותיו האלמותיות של איתן הבר המנוח ״ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק, על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין אשר נרצח בידי מתנקש, הערב בתל אביב". ועל אף הזמן שחלף, הלמות הפטיש, המכה בנוקר, הפוגע בתרמיל המחולל את הבערה, שהדפה את הקליעים שפילחו את גופו של יצחק רבין עד שנפל - עוד מטלטלים את הנפש הלאומית. אין אדם שעמד על דעתו אז, שלא זוכר היכן בדיוק היה ברגע המר והנמהר ההוא. בן 19 שנים הייתי, צוער בקורס קצינים באותה העת. מוצאי שבת, ואני לבדי בבית, מול המסך – שומע את הדיווחים וכמו רבים מאזרחי ישראל, מוכה בתדהמה, בהלם ובצער עמוק. בבוקר המחרת התאספנו בפנים חתומות בנקודת הכינוס בדרכנו לבסיס האימונים, מביטים איש בפניו הצעירות של רעהו, מתקשים לעכל ולהבין את שאירע. במקומות העבודה, ברחובות, בערים ובכפרים, נפל דבר בישראל. מספר אישי 30743, רב־אלוף במילואים, יצחק רבין, חייל בצבא ההגנה לישראל, כפי שהעיד על עצמו, ראש הממשלה ושר הביטחון - נרצח. על השאלה ״איך נזכור את רבין״ ניטש ויכוח. יש מי שיזכירוהו בזכות מאבקו למען השלום, ויש מי שיזכירוהו בזכות מאבקו בטרור ובאויב הערבי. שניהם נכונים אך רצוי ששני הקצוות ידבקו באמת ובעובדות, ולא ימציאו מציאות חלופית שלא היתה ולא משל היתה. רבין היה איש צבא כמחצית מחייו הבוגרים. הרמטכ״ל השביעי של צה״ל, שעמד בראש הצבא בזמן מלחמת ששת הימים, בסופה שוחררו חבלי מולדת ואוחדה בירת הנצח של העם היהודי, אליה התפללנו אלפיים שנה בכל התפוצות מהן באנו - לשנה הבאה בירושלים. ״ירושלים שלי היא מוקד געגועיו ומחוז חלומותיו של העם היהודי״ אמר רבין. ״היא החלום – להגיע. אנו חלוקים בדעותינו מימין ומשמאל: יש לנו ויכוחים על דרך ועל מטרה. אך בישראל אין לנו ויכוח בנושא אחד: שלמותה של ירושלים והמשך כינונה וביסוסה כבירתה של מדינת ישראל. מבחינתנו, ירושלים אינה נושא לפשרה, ואין שלום בלי ירושלים״. רבין נאבק בטרור ביד קשה וכשר הביטחון במהלך האינתיפאדה מדיניותו לגבי אויבינו היתה ״לשבור להם את הידיים והרגליים״. בעקבות חטיפתו ורציחתו של שוטר משמר הגבול רס״ב ניסים טולדנו הי״ד, הורה רבין לגרש מאות ממחבלי החמאס ללבנון וזכורה אמירתו ״למגורשים הייתה זכות ערעור. לניסים טולדנו לא הייתה״. ולצד מאבקו בטרור ובאויב, היו לרבין חלומות. ״אין לי נכסים״, הוא אמר, ״יש לי רק חלומות להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, מפויס יותר – עולם שנעים לחיות בו. אין זה הרבה מדי״. ובמאמציו להגשמת החלום להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, פסע רבין בדרך חדשה ולא מוכרת - בדרך אל השלום. ובדרך הזאת, דרך חתחתים זרועה במוקשים, צעד רבין בהיסוס. לא בחדווה. "ייתכן שהפתרון הטוב ביותר לעזה אילו הייתה טובעת בים, אך משום שזה לא אפשרי צריך למצוא לזה פתרון״ אמר, וניסה. ״נבלע כדור נגד בחילה - ונלך״ השיב על השאלה אם ילחץ את ידו של ערפאת. תקוותו הייתה שהרשות הפלסטינית שהוקמה במסגרת הסכמי אוסלו תוכל להלחם בחמאס ״בלי בג״ץ ובלי בצלם״, ובלי עתירותיה של ״האגודה לזכויות החמאס״ כפי שכינה את האגודה לזכויות האזרח. כן, רבין לא היה מחובבי הארגונים שאוהבים היום לשאת את שמו ולנכס את מורשתו. חלומך עוד לא התגשם יצחק. העולם עוד לא מפויס יותר, גם לנו כאן במליאת הכנסת שכה הכרת יש עוד על מה לעבוד, אבל אדם ניכר בחלומותיו, ואיזה חלום נאצל היה לך. לאילו דברים נשגבים ונעלים שאפת. בהספד על יריבו הפוליטי, אמר צ׳רצ׳יל: "נפל בחלקו של נוויל צ'מברליין באחד המשברים העילאיים בעולמנו, שדעותיו תיסתרנה על ידי המאורעות, שתקוותיו תתאכזבנה, והוא יהיה מרומה ונגזל על ידי איש זדון (היטלר אז, וערפאת בימי רבין, א.א). אך מה היו תקוות אלו שמהן התאכזב? מה היו שאיפות אלו שמהן התייאש? מה הייתה אמונתו אותה ניצלו לרעה? הרי היו אלו בין הרגשות הנאצלים והמיטיבים של לב האדם - אהבת השלום, השאיפה לשלום והחתירה לשלום, אפילו בסיכון גדול וודאי למחיר אישי״. בנאומו האחרון בכיכר שמאז קרויה על שמו, רגעים לפני שנרצח זעק רבין אמירה שחייבת להדהד כאן במליאת הכנסת ביום הזה ומכאן לצאת החוצה: "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות, אך הכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות״. והבחירות הדמוקרטיות, בניגוד לנטען, תתקיימנה, והדבר יקרה במהלך השנה הקרובה, כפי שתחליט הכנסת. והציבור יכריע. לא באלימות, והלוואי שגם לא בהתלהמות. ואנו כאן, נכבד את החלטתו. ״האדם אינו פלדה. הוא לב ונשמה, הוא בוכה וצוחק. הוא אוהב וכואב. הוא מסתער ונפצע וזועק. האדם הוא אדם." אמר יצחק. ידברו כאן על ראש הממשלה ושר הביטחון, ידברו על הרמטכ״ל והמצביא אבל עבור משפחתו הוא היה גם אבא, סבא, לא משל ולא סמל. הוא היה אדם. בשם האומה, ובשם הכנסת, אנחנו מביעים צער עמוק, צערו של עם ישראל. יהי זכרו של ראש הממשלה, שר הביטחון וראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל יצחק רבין ברוך לעד - נכבד את זכרו בקימה.

שלושים שנה חלפו מאז אותו לילה נורא בו קדרו השמיים עת הפציעו אל חיי האומה מילותיו האלמותיות של איתן הבר המנוח ״ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק, על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין אשר נרצח בידי מתנקש, הערב בתל אביב". ועל אף הזמן שחלף, הלמות הפטיש, המכה בנוקר, הפוגע בתרמיל המחולל את הבערה, שהדפה את הקליעים שפילחו את גופו של יצחק רבין עד שנפל - עוד מטלטלים את הנפש הלאומית. אין אדם שעמד על דעתו אז, שלא זוכר היכן בדיוק היה ברגע המר והנמהר ההוא. בן 19 שנים הייתי, צוער בקורס קצינים באותה העת. מוצאי שבת, ואני לבדי בבית, מול המסך – שומע את הדיווחים וכמו רבים מאזרחי ישראל, מוכה בתדהמה, בהלם ובצער עמוק. בבוקר המחרת התאספנו בפנים חתומות בנקודת הכינוס בדרכנו לבסיס האימונים, מביטים איש בפניו הצעירות של רעהו, מתקשים לעכל ולהבין את שאירע. במקומות העבודה, ברחובות, בערים ובכפרים, נפל דבר בישראל. מספר אישי 30743, רב־אלוף במילואים, יצחק רבין, חייל בצבא ההגנה לישראל, כפי שהעיד על עצמו, ראש הממשלה ושר הביטחון - נרצח. על השאלה ״איך נזכור את רבין״ ניטש ויכוח. יש מי שיזכירוהו בזכות מאבקו למען השלום, ויש מי שיזכירוהו בזכות מאבקו בטרור ובאויב הערבי. שניהם נכונים אך רצוי ששני הקצוות ידבקו באמת ובעובדות, ולא ימציאו מציאות חלופית שלא היתה ולא משל היתה. רבין היה איש צבא כמחצית מחייו הבוגרים. הרמטכ״ל השביעי של צה״ל, שעמד בראש הצבא בזמן מלחמת ששת הימים, בסופה שוחררו חבלי מולדת ואוחדה בירת הנצח של העם היהודי, אליה התפללנו אלפיים שנה בכל התפוצות מהן באנו - לשנה הבאה בירושלים. ״ירושלים שלי היא מוקד געגועיו ומחוז חלומותיו של העם היהודי״ אמר רבין. ״היא החלום – להגיע. אנו חלוקים בדעותינו מימין ומשמאל: יש לנו ויכוחים על דרך ועל מטרה. אך בישראל אין לנו ויכוח בנושא אחד: שלמותה של ירושלים והמשך כינונה וביסוסה כבירתה של מדינת ישראל. מבחינתנו, ירושלים אינה נושא לפשרה, ואין שלום בלי ירושלים״. רבין נאבק בטרור ביד קשה וכשר הביטחון במהלך האינתיפאדה מדיניותו לגבי אויבינו היתה ״לשבור להם את הידיים והרגליים״. בעקבות חטיפתו ורציחתו של שוטר משמר הגבול רס״ב ניסים טולדנו הי״ד, הורה רבין לגרש מאות ממחבלי החמאס ללבנון וזכורה אמירתו ״למגורשים הייתה זכות ערעור. לניסים טולדנו לא הייתה״. ולצד מאבקו בטרור ובאויב, היו לרבין חלומות. ״אין לי נכסים״, הוא אמר, ״יש לי רק חלומות להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, מפויס יותר – עולם שנעים לחיות בו. אין זה הרבה מדי״. ובמאמציו להגשמת החלום להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, פסע רבין בדרך חדשה ולא מוכרת - בדרך אל השלום. ובדרך הזאת, דרך חתחתים זרועה במוקשים, צעד רבין בהיסוס. לא בחדווה. "ייתכן שהפתרון הטוב ביותר לעזה אילו הייתה טובעת בים, אך משום שזה לא אפשרי צריך למצוא לזה פתרון״ אמר, וניסה. ״נבלע כדור נגד בחילה - ונלך״ השיב על השאלה אם ילחץ את ידו של ערפאת. תקוותו הייתה שהרשות הפלסטינית שהוקמה במסגרת הסכמי אוסלו תוכל להלחם בחמאס ״בלי בג״ץ ובלי בצלם״, ובלי עתירותיה של ״האגודה לזכויות החמאס״ כפי שכינה את האגודה לזכויות האזרח. כן, רבין לא היה מחובבי הארגונים שאוהבים היום לשאת את שמו ולנכס את מורשתו. חלומך עוד לא התגשם יצחק. העולם עוד לא מפויס יותר, גם לנו כאן במליאת הכנסת שכה הכרת יש עוד על מה לעבוד, אבל אדם ניכר בחלומותיו, ואיזה חלום נאצל היה לך. לאילו דברים נשגבים ונעלים שאפת. בהספד על יריבו הפוליטי, אמר צ׳רצ׳יל: "נפל בחלקו של נוויל צ'מברליין באחד המשברים העילאיים בעולמנו, שדעותיו תיסתרנה על ידי המאורעות, שתקוותיו תתאכזבנה, והוא יהיה מרומה ונגזל על ידי איש זדון (היטלר אז, וערפאת בימי רבין, א.א). אך מה היו תקוות אלו שמהן התאכזב? מה היו שאיפות אלו שמהן התייאש? מה הייתה אמונתו אותה ניצלו לרעה? הרי היו אלו בין הרגשות הנאצלים והמיטיבים של לב האדם - אהבת השלום, השאיפה לשלום והחתירה לשלום, אפילו בסיכון גדול וודאי למחיר אישי״. בנאומו האחרון בכיכר שמאז קרויה על שמו, רגעים לפני שנרצח זעק רבין אמירה שחייבת להדהד כאן במליאת הכנסת ביום הזה ומכאן לצאת החוצה: "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות, אך הכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות״. והבחירות הדמוקרטיות, בניגוד לנטען, תתקיימנה, והדבר יקרה במהלך השנה הקרובה, כפי שתחליט הכנסת. והציבור יכריע. לא באלימות, והלוואי שגם לא בהתלהמות. ואנו כאן, נכבד את החלטתו. ״האדם אינו פלדה. הוא לב ונשמה, הוא בוכה וצוחק. הוא אוהב וכואב. הוא מסתער ונפצע וזועק. האדם הוא אדם." אמר יצחק. ידברו כאן על ראש הממשלה ושר הביטחון, ידברו על הרמטכ״ל והמצביא אבל עבור משפחתו הוא היה גם אבא, סבא, לא משל ולא סמל. הוא היה אדם. בשם האומה, ובשם הכנסת, אנחנו מביעים צער עמוק, צערו של עם ישראל. יהי זכרו של ראש הממשלה, שר הביטחון וראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל יצחק רבין ברוך לעד - נכבד את זכרו בקימה.

Amir Ohana - אמיר אוחנה

13,974 次观看 • 9 个月前

"חילוץ שלי מבית הכנסת. פוגרום לשמו". ככה כתב לי שמואל ווגמן, מ"מ ראש עיריית רעננה, בעוד הוא וחבריו מותקפים ע"י המון זועם ומוסת שכולו אלימות גלויה ושנאה אין קץ. וזה שמואל. קצין בכיר ששירת שנים באוגדת עזה, שראה הכל, שלקח חלק בקרבות מול אויב. לרונית ויינטרוב, גם היא סגנית ראש עיר, הרביצו ממש. ירקו עליה, דחפו, היא פשוט העזה לומר לגולדמן, חבר מועצה אחר, איך הוא לא מתבייש לעמוד עם זמבורה בערב יום הזיכרון. עבדתי עם האנשים האלה חצי שנה בבחירות, עשיתי להם את הקמפיין. מלח הארץ, המיטב של המיטב. הם אפילו לא לקחו חלק בהקרנה, באו כאנשי ציבור לנסות להרגיע את הרוחות ולהגן על מי שהיה שם ברגע שהבינו שיש אלימות. וזה לא קרה סתם, לא יש מאין, כבר כמה ימים שבצלמנו של שי גליק משתוללים ומפיצים רעל, שחברי המועצה שאחד מהם איש של בן גביר והשניה מתמודדת בפריימריס בליכוד נותנים לדבר הזה רוח גבית ומתדלקים אותו. אילולא המשטרה שעשתה עבודת קודש היה נשפך שם דם. ערב יום הזיכרון 2025, האויב נמצא בתוכנו. ויש נבחרי ציבור שנותנים לו גב וגיבוי כי דם ושנאה משרתים אותם פוליטית והם שמים ז*ן על המרקם החברתי פה ועל העתיד

"חילוץ שלי מבית הכנסת. פוגרום לשמו". ככה כתב לי שמואל ווגמן, מ"מ ראש עיריית רעננה, בעוד הוא וחבריו מותקפים ע"י המון זועם ומוסת שכולו אלימות גלויה ושנאה אין קץ. וזה שמואל. קצין בכיר ששירת שנים באוגדת עזה, שראה הכל, שלקח חלק בקרבות מול אויב. לרונית ויינטרוב, גם היא סגנית ראש עיר, הרביצו ממש. ירקו עליה, דחפו, היא פשוט העזה לומר לגולדמן, חבר מועצה אחר, איך הוא לא מתבייש לעמוד עם זמבורה בערב יום הזיכרון. עבדתי עם האנשים האלה חצי שנה בבחירות, עשיתי להם את הקמפיין. מלח הארץ, המיטב של המיטב. הם אפילו לא לקחו חלק בהקרנה, באו כאנשי ציבור לנסות להרגיע את הרוחות ולהגן על מי שהיה שם ברגע שהבינו שיש אלימות. וזה לא קרה סתם, לא יש מאין, כבר כמה ימים שבצלמנו של שי גליק משתוללים ומפיצים רעל, שחברי המועצה שאחד מהם איש של בן גביר והשניה מתמודדת בפריימריס בליכוד נותנים לדבר הזה רוח גבית ומתדלקים אותו. אילולא המשטרה שעשתה עבודת קודש היה נשפך שם דם. ערב יום הזיכרון 2025, האויב נמצא בתוכנו. ויש נבחרי ציבור שנותנים לו גב וגיבוי כי דם ושנאה משרתים אותם פוליטית והם שמים ז*ן על המרקם החברתי פה ועל העתיד

Michal Aharoni

19,716 次观看 • 1 年前

פרסמנו במהדורה: פגישה לילית עם הפצ"רית לפני המעצרים בפרשת שדה תימן • עשרות פגישות חסויות בנושאי תקשורת ועם עיתונאים, טיפול בעתירות למרות ניגוד עניינים לכאורה, פגישה עם גלנט לפני דיון על הקמת ועדת חקירה ממלכתית ועיסוק מחודש בסמכויות בן גביר | יומני היועמ"שית נחשפים הערב חשפנו לראשונה את יומנה של היועמ"שית לשנת 2024, כשהדבר המשמעותי ביותר שמתגלה ביומן הוא פגישה של בהרב מיארה עם הפצ"רית יפעת תומר ירושלמי, בלילה שלפני המעצרים בפרשת שדה תימן. עד היום, תשומת הלב הציבורית התמקדה בפצ"רית, בכל הנוגע לשלל הכשלים והמחדלים בפרשה. אולם כעת עולה השאלה האם היועמ"שית היא שאישרה את החקירה ואת המעצרים, והאם הייתה מעורבת או ידעה על הדלפת הסרטון המבושל שהוציא את דיבת ישראל רעה בעולם? בהרב מיארה, כך מתברר, עוסקת הרבה מאד בתקשורת שמהווה תחום מרכזי בפעילותה. ביומן ישנן לא פחות מ-30 פגישות בנושאי תקשורת בעשרת החודשים הראשונים של שנת 2024 ובהן 14 פגישות עם עיתונאים. לאחרונה, התעורר הזעם הציבורי על מיארה שמנעה את חקירתו של אביעד גליקמן מערוץ 13 בחשד לתקיפת אישה, בעוד חקירות אנשי תקשורת אחרים, כמובן לא הפריעו לה. שמות אנשי התקשורת שעמם נפגשה היועמ"שית, שדוגלת בשקיפות כביכול, מוסתרים בקפידה. מיארה סירבה בתוקף לפנייתנו לחשוף אותם. עוד חושף היומן לראשונה, כי למרות ניגוד העניינים לכאורה, ועל אף שעו"ד בנקל טיפל בפרשת האפוד שגנב בנה ו"ידע להגיע לאנשים הנכונים במשפחה", טיפלה בהרב מיארה בעתירה של נדב ארגמן בעניין הרוגלות, כשבנקל מייצג אותו. בנוסף עולה מהיומן, כי יממה לפני דיונים שקיימה היועצת בנוגע להקמת ועדת חקירה ממלכתית, נפגשה בהרב מיארה עם שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, העומד היום בפני הליכי הדחה בבית הדין של הליכוד, בטענה כי פעל נגד עמדות התנועה - כשעולה השאלה האם הייתה זו חלק מפעילותו נגד עמדות הליכוד. והנה, דיון נוסף שעסקה בו היועצת, כחלק מהעימותים הבלתי פוסקים עם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. חצי שנה לאחר שכבר ניתן פס"ד בעניין סמכויותיו, קיימה מיארה דיון בנושא - ככה"נ במטרה להצר את צעדיו של בן גביר. פגישות נוספות קיימה היועצת עם בכירי מערכת המשפט והאקדמיה בעבר ובהווה, נשיא עליון לשעבר ויועמ"ש לשעבר, ועם שורת שרים וחברי כנסת. בהם השר יריב לוין, חבר הכנסת גפני ושר החינוך יואב קיש. היועמ"שית סירבה להגיב לפנייתנו.

פרסמנו במהדורה: פגישה לילית עם הפצ"רית לפני המעצרים בפרשת שדה תימן • עשרות פגישות חסויות בנושאי תקשורת ועם עיתונאים, טיפול בעתירות למרות ניגוד עניינים לכאורה, פגישה עם גלנט לפני דיון על הקמת ועדת חקירה ממלכתית ועיסוק מחודש בסמכויות בן גביר | יומני היועמ"שית נחשפים הערב חשפנו לראשונה את יומנה של היועמ"שית לשנת 2024, כשהדבר המשמעותי ביותר שמתגלה ביומן הוא פגישה של בהרב מיארה עם הפצ"רית יפעת תומר ירושלמי, בלילה שלפני המעצרים בפרשת שדה תימן. עד היום, תשומת הלב הציבורית התמקדה בפצ"רית, בכל הנוגע לשלל הכשלים והמחדלים בפרשה. אולם כעת עולה השאלה האם היועמ"שית היא שאישרה את החקירה ואת המעצרים, והאם הייתה מעורבת או ידעה על הדלפת הסרטון המבושל שהוציא את דיבת ישראל רעה בעולם? בהרב מיארה, כך מתברר, עוסקת הרבה מאד בתקשורת שמהווה תחום מרכזי בפעילותה. ביומן ישנן לא פחות מ-30 פגישות בנושאי תקשורת בעשרת החודשים הראשונים של שנת 2024 ובהן 14 פגישות עם עיתונאים. לאחרונה, התעורר הזעם הציבורי על מיארה שמנעה את חקירתו של אביעד גליקמן מערוץ 13 בחשד לתקיפת אישה, בעוד חקירות אנשי תקשורת אחרים, כמובן לא הפריעו לה. שמות אנשי התקשורת שעמם נפגשה היועמ"שית, שדוגלת בשקיפות כביכול, מוסתרים בקפידה. מיארה סירבה בתוקף לפנייתנו לחשוף אותם. עוד חושף היומן לראשונה, כי למרות ניגוד העניינים לכאורה, ועל אף שעו"ד בנקל טיפל בפרשת האפוד שגנב בנה ו"ידע להגיע לאנשים הנכונים במשפחה", טיפלה בהרב מיארה בעתירה של נדב ארגמן בעניין הרוגלות, כשבנקל מייצג אותו. בנוסף עולה מהיומן, כי יממה לפני דיונים שקיימה היועצת בנוגע להקמת ועדת חקירה ממלכתית, נפגשה בהרב מיארה עם שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, העומד היום בפני הליכי הדחה בבית הדין של הליכוד, בטענה כי פעל נגד עמדות התנועה - כשעולה השאלה האם הייתה זו חלק מפעילותו נגד עמדות הליכוד. והנה, דיון נוסף שעסקה בו היועצת, כחלק מהעימותים הבלתי פוסקים עם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. חצי שנה לאחר שכבר ניתן פס"ד בעניין סמכויותיו, קיימה מיארה דיון בנושא - ככה"נ במטרה להצר את צעדיו של בן גביר. פגישות נוספות קיימה היועצת עם בכירי מערכת המשפט והאקדמיה בעבר ובהווה, נשיא עליון לשעבר ויועמ"ש לשעבר, ועם שורת שרים וחברי כנסת. בהם השר יריב לוין, חבר הכנסת גפני ושר החינוך יואב קיש. היועמ"שית סירבה להגיב לפנייתנו.

Moti Kastel מוטי קסטל

14,157 次观看 • 1 年前

וזה פשוט מטורף. עינב צנגאוקר האם הלביאה של מתן החטוף בעזה, מספרת על האלימות המשטרתית שחוו בת דודתו של מתן, אחותו של מתן ועינב עצמה. את הדברים היא אומרת באיכילוב, שם נמצאות הפצועות עכשיו. תמללתי את הרוב: --- "הערב משטרת ישראל חצתה את כל הקווים האדומים שיש, איבדה את השפיות, את האנושיות שלה. אני אמא של חטוף, ונטלי הבת שלי אחות של חטוף, וג'ינה בת הדודה של מתן החטוף, וראומה אם שכולה מקיבוץ ניר עוז, כל חטאנו היה הערב שרצנו בכבישים שחסומים בשני הכיוונים, לפתע בלשים של מחוז תל אביב קפצו עלינו, בעיטות לצלעות, חנק, בידיים... ...הקצין ליפף את הזרועות שלו, פרא אדם, פרא אדם, אין לי מילה אחרת, חנק אותה עם הידיים שלו וכשאני באתי אליו בגב ואמרתי לו תעזוב אותה זאת הילדה שלי הוא העיף אותי אחורה בברוטליות, הטיח אותי ברצפה והמשיך לחנוק את נטלי, הבת שלי, אחות של חטוף, עד שהיא נחנקת ויוצא לה דמעות מהעיניים מרוב שהיא אפילו לא יכולה אפילו להשמיע קול. אני לא יודעת, אנחנו הערב הזה צריכים להכריז על מדינת ישראל ולהגיד עליה קדיש, המדינה שלנו נגמרה. חברי הקבינט, הממשלה, ממשלת ישראל - לא מספיק שמפקירה את החטופים שלנו בעזה, לא מספיק שמנהלת עלינו מסחטה רגשית, יותר גרוע מהאויב חמאס, עכשיו גם אנחנו כשק אגרוף בידיים של השר בן גביר, זה הדירקטיבה שלו! הערב אותו שוטר שפרק לג'ינה את הכתף, אותו בלש שבעט בנטלי, אותו בלש שחנק את נטלי עם הזרועות שלו , מחר במקום להיות במח"ש או במקום להיות עצורים הערב, הערב להיות עצורים! במקום זה מחר השר בן גביר יקרא להם ללשכה שלו,מויעניק להם תעודת הוקרה ויעלה אותם בדרגה. בושה וחרפה למדינת ישראל אין לי מה להגיד. איפה עכשיו אני אשים את הראש שלי? למי אני אדאג? למתן שבשבי חמאס שבעה חודשים לנטלי שעכשיו היא בטיפול כי יש לה צלעות שבורות והגרון שלה חנוק, יש לה סימנים כחולים על כל הגוף? לשני שהיא בת 13 מתמודדת עם ניוון שרירים עם אילנה שהיא חטופה עכשיו בסטרס שלא היה אפילו בשבי בעזה. מי יעזור לי עכשיו? איפה חברי הקבינט? איפה ראש הממשלה שיוקיע ויגנה את מה שקרה פה הערב? כל חברי הממשלה צריכים הערב להגיע לכאן לבית החולים איכילוב. לעמוד ליד המיטה של נטלי, אחות של חטוף, לחזק אותה, לגנות את מה שעברנו הערב. בושה וחרפה! מחר יגידו שאנחנו מהשמאל, שאנחנו מתלהמים, שאנחנו אנכריסטים. אבל לקבל מכות מלובשי המדים שאנחנו מתאמים איתם הכל. הכל הערב היה מתואם. כל חטאינו שהלכנו על הכביש שחסום במילא..."

וזה פשוט מטורף. עינב צנגאוקר האם הלביאה של מתן החטוף בעזה, מספרת על האלימות המשטרתית שחוו בת דודתו של מתן, אחותו של מתן ועינב עצמה. את הדברים היא אומרת באיכילוב, שם נמצאות הפצועות עכשיו. תמללתי את הרוב: --- "הערב משטרת ישראל חצתה את כל הקווים האדומים שיש, איבדה את השפיות, את האנושיות שלה. אני אמא של חטוף, ונטלי הבת שלי אחות של חטוף, וג'ינה בת הדודה של מתן החטוף, וראומה אם שכולה מקיבוץ ניר עוז, כל חטאנו היה הערב שרצנו בכבישים שחסומים בשני הכיוונים, לפתע בלשים של מחוז תל אביב קפצו עלינו, בעיטות לצלעות, חנק, בידיים... ...הקצין ליפף את הזרועות שלו, פרא אדם, פרא אדם, אין לי מילה אחרת, חנק אותה עם הידיים שלו וכשאני באתי אליו בגב ואמרתי לו תעזוב אותה זאת הילדה שלי הוא העיף אותי אחורה בברוטליות, הטיח אותי ברצפה והמשיך לחנוק את נטלי, הבת שלי, אחות של חטוף, עד שהיא נחנקת ויוצא לה דמעות מהעיניים מרוב שהיא אפילו לא יכולה אפילו להשמיע קול. אני לא יודעת, אנחנו הערב הזה צריכים להכריז על מדינת ישראל ולהגיד עליה קדיש, המדינה שלנו נגמרה. חברי הקבינט, הממשלה, ממשלת ישראל - לא מספיק שמפקירה את החטופים שלנו בעזה, לא מספיק שמנהלת עלינו מסחטה רגשית, יותר גרוע מהאויב חמאס, עכשיו גם אנחנו כשק אגרוף בידיים של השר בן גביר, זה הדירקטיבה שלו! הערב אותו שוטר שפרק לג'ינה את הכתף, אותו בלש שבעט בנטלי, אותו בלש שחנק את נטלי עם הזרועות שלו , מחר במקום להיות במח"ש או במקום להיות עצורים הערב, הערב להיות עצורים! במקום זה מחר השר בן גביר יקרא להם ללשכה שלו,מויעניק להם תעודת הוקרה ויעלה אותם בדרגה. בושה וחרפה למדינת ישראל אין לי מה להגיד. איפה עכשיו אני אשים את הראש שלי? למי אני אדאג? למתן שבשבי חמאס שבעה חודשים לנטלי שעכשיו היא בטיפול כי יש לה צלעות שבורות והגרון שלה חנוק, יש לה סימנים כחולים על כל הגוף? לשני שהיא בת 13 מתמודדת עם ניוון שרירים עם אילנה שהיא חטופה עכשיו בסטרס שלא היה אפילו בשבי בעזה. מי יעזור לי עכשיו? איפה חברי הקבינט? איפה ראש הממשלה שיוקיע ויגנה את מה שקרה פה הערב? כל חברי הממשלה צריכים הערב להגיע לכאן לבית החולים איכילוב. לעמוד ליד המיטה של נטלי, אחות של חטוף, לחזק אותה, לגנות את מה שעברנו הערב. בושה וחרפה! מחר יגידו שאנחנו מהשמאל, שאנחנו מתלהמים, שאנחנו אנכריסטים. אבל לקבל מכות מלובשי המדים שאנחנו מתאמים איתם הכל. הכל הערב היה מתואם. כל חטאינו שהלכנו על הכביש שחסום במילא..."

Or-ly Barlev 🎗 אור-לי ברלב

36,443 次观看 • 2 年前

ככה סיימתי את הראיון בחדשות 12: "אני חזרתי הביתה והייתי מלא בדם והיה אזעקות. ועד שהצלחתי להוריד את הדם ולהתקלח. ואני יוצא ואני רואה את איתמר בן-גביר עומד כאן ברחוב, בשכונה שלי, ומסית נגד ערבים ומדבר על זה שצריך להרוס את המסגד. כשיהודים וערבים מתחבאים פה בחדר מדרגות ומתגוננים יהודים וערבים נרצחים בפיגועים או נפצעים בפיגועים והמתנדבים ממד"א שבאים להציל ולטפל הם יהודים וערבים שמתנדבים במד"א והרופאים בבית חולים וולפסון הם יהודים וערבים שיש סיכוי לא רע שמתפללים במסגד הזה וכשמגיע השר לביטחון לאומי שנכשל בכל תפקיד ובכל אחריות שהייתה לו ומה שיש לו לבוא לכאן, ליפו, שמנסים כאן יהודים וערבים לבנות כאן חיים משותפים ביחד בשוויון, בסולידריות, בכבוד הדדי והוא מגיע וכל מה שיש לו לעשות זה ניצול ציני של פיגוע טרור מחריד כדי להמשיך לטפטף רעל לתוך פצעים פתוחים בחברה הישראלית המאבק הכי חשוב שיש לנו בחברה הישראלית זה לא יהודים נגד ערבים אלא יהודים וערבים שמבינים שהעתיד שלנו כאן הוא ביחד ושאנחנו צריכים לבנות אותו ביחד בשוויון לבין יהודים וערבים שמאמינים באלימות שמאמינים בשנאה ושמאמינים שיש כאן מקום רק לעם אחד"

ככה סיימתי את הראיון בחדשות 12: "אני חזרתי הביתה והייתי מלא בדם והיה אזעקות. ועד שהצלחתי להוריד את הדם ולהתקלח. ואני יוצא ואני רואה את איתמר בן-גביר עומד כאן ברחוב, בשכונה שלי, ומסית נגד ערבים ומדבר על זה שצריך להרוס את המסגד. כשיהודים וערבים מתחבאים פה בחדר מדרגות ומתגוננים יהודים וערבים נרצחים בפיגועים או נפצעים בפיגועים והמתנדבים ממד"א שבאים להציל ולטפל הם יהודים וערבים שמתנדבים במד"א והרופאים בבית חולים וולפסון הם יהודים וערבים שיש סיכוי לא רע שמתפללים במסגד הזה וכשמגיע השר לביטחון לאומי שנכשל בכל תפקיד ובכל אחריות שהייתה לו ומה שיש לו לבוא לכאן, ליפו, שמנסים כאן יהודים וערבים לבנות כאן חיים משותפים ביחד בשוויון, בסולידריות, בכבוד הדדי והוא מגיע וכל מה שיש לו לעשות זה ניצול ציני של פיגוע טרור מחריד כדי להמשיך לטפטף רעל לתוך פצעים פתוחים בחברה הישראלית המאבק הכי חשוב שיש לנו בחברה הישראלית זה לא יהודים נגד ערבים אלא יהודים וערבים שמבינים שהעתיד שלנו כאן הוא ביחד ושאנחנו צריכים לבנות אותו ביחד בשוויון לבין יהודים וערבים שמאמינים באלימות שמאמינים בשנאה ושמאמינים שיש כאן מקום רק לעם אחד"

Eran Nissan ערן ניסן

444,042 次观看 • 1 年前

שיא בלתי נתפס של חוצפה ועזות מצח החוקרת רינת סבן עתרה לביהמ"ש נגד השר בן גביר המעכב את קידומה "מסיבות פוליטיות" כביכול. מדובר בחוקרת שShlomo Filber / שלמה פילבר הגיש כנגדה תלונה במשטרה שזייפה בשמו תלונה (כביכול) כנגד יועצי רה"מ - לא פחות, כשלפי פילבר - לא היו דברים מעולם! כך לפי חשיפת AviW הרצ"ב. רגע, זו רק ההתחלה: * זוכרים שפילבר אמר מחוץ לחדר החקירות (בתיק 4000) שנתניהו צח כשלג? זוכרים שהאמירה הסופר-קריטית הזו הועלמה "בשגגה" מחומר החקירה? - ובכן, לחוקרת שלה אמר זאת פילבר קוראים... רינת סבן. לא זו בלבד שסבן לא תיעדה זאת (ראו בתגובה לפוסט), אלא שמיד לאחר אותה אמירה - שמפילה את כל עסקת 'עד המדינה' - מגיעים למקום המפקדים הבכירים יואב תלם ואלי אסייג, ומנהלים שוב שיחה עם פילבר (לכאורה כדי לנסות להניא אותו מעדותו המזכה את נתניהו) - למרות שהחקירה כבר הסתיימה. סבן לא אומרת להם מילה. לפי מה שמעלה עו"ד חדד, סבן וחבריה ניסו לכל אורך הדרך לשתול גרסה בפי פילבר, כולל איומים על שלומו ושלום משפחתו אם לא יתיישר לכיוון 'הנכון', וכולל רצף ארוך של שקרים והטעיות. קראתי אלפי עמודי פרוטוקול מתיקי האלפים. לא זוכר אם ראיתי תשובות עזות מצח, כפי שסיפקה סבן בביהמ"ש. רגע, יש עוד: * בסוף 2019, במסגרת תיק "הטרדת פילבר" ערכה סבן חיפוש ללא היתר בניידים של יועצי רה"מ! הדיון בתיק הגיע עד לעליון, ובמהלכו ניסתה לגונן על מפקדיה ואמרה שהיא 'לא זוכרת' מי הורה לה לעשות כן. גם במהלך עדותה בתיקי האלפים - התשובה שהייתה שגורה על פיה יותר מכל היא 'לא זוכרת'. * לפי הדיווח בשעתו, סבן פעלה תחת שלומית לנדס. מי זו שלומית לנדס? תיראו מופתעים: שימשה כיד ימינו של תופר התיקים הראשי מני יצחקי, והיא זו שדרשה בשעתו את החומר על גל הירש בפרשיית סיכול מינויו למפכ"ל. אה, ועוד משהו: במקרה, ממש במקרה, היא רעייתו של פול לנדס, שהיה אז ראש הרשות להלבנת הון - ממנו הגיעו החומרים נגד גל הירש... אז מה היה לנו פה? קצינה שצריכה להיות מודחת מהמשטרה, להיחקר, וככל הנראה לשבת בכלא על מה שנראה כמעשים פליליים חמורים - לא זו בלבד שאינה משלמת מחיר לא זו בלבד שאינה מביעה חרטה על מעשיה - היא עוד עותרת לביהמ"ש כנגד השר איתמר בן גביר ש'מעז' שלא לקדמה 🤦‍♀️ והתקשורת ומחנה השמאל - כולו - מעניקים לה גיבוי. אין תקווה לשמאל. אין.

שיא בלתי נתפס של חוצפה ועזות מצח החוקרת רינת סבן עתרה לביהמ"ש נגד השר בן גביר המעכב את קידומה "מסיבות פוליטיות" כביכול. מדובר בחוקרת שShlomo Filber / שלמה פילבר הגיש כנגדה תלונה במשטרה שזייפה בשמו תלונה (כביכול) כנגד יועצי רה"מ - לא פחות, כשלפי פילבר - לא היו דברים מעולם! כך לפי חשיפת AviW הרצ"ב. רגע, זו רק ההתחלה: * זוכרים שפילבר אמר מחוץ לחדר החקירות (בתיק 4000) שנתניהו צח כשלג? זוכרים שהאמירה הסופר-קריטית הזו הועלמה "בשגגה" מחומר החקירה? - ובכן, לחוקרת שלה אמר זאת פילבר קוראים... רינת סבן. לא זו בלבד שסבן לא תיעדה זאת (ראו בתגובה לפוסט), אלא שמיד לאחר אותה אמירה - שמפילה את כל עסקת 'עד המדינה' - מגיעים למקום המפקדים הבכירים יואב תלם ואלי אסייג, ומנהלים שוב שיחה עם פילבר (לכאורה כדי לנסות להניא אותו מעדותו המזכה את נתניהו) - למרות שהחקירה כבר הסתיימה. סבן לא אומרת להם מילה. לפי מה שמעלה עו"ד חדד, סבן וחבריה ניסו לכל אורך הדרך לשתול גרסה בפי פילבר, כולל איומים על שלומו ושלום משפחתו אם לא יתיישר לכיוון 'הנכון', וכולל רצף ארוך של שקרים והטעיות. קראתי אלפי עמודי פרוטוקול מתיקי האלפים. לא זוכר אם ראיתי תשובות עזות מצח, כפי שסיפקה סבן בביהמ"ש. רגע, יש עוד: * בסוף 2019, במסגרת תיק "הטרדת פילבר" ערכה סבן חיפוש ללא היתר בניידים של יועצי רה"מ! הדיון בתיק הגיע עד לעליון, ובמהלכו ניסתה לגונן על מפקדיה ואמרה שהיא 'לא זוכרת' מי הורה לה לעשות כן. גם במהלך עדותה בתיקי האלפים - התשובה שהייתה שגורה על פיה יותר מכל היא 'לא זוכרת'. * לפי הדיווח בשעתו, סבן פעלה תחת שלומית לנדס. מי זו שלומית לנדס? תיראו מופתעים: שימשה כיד ימינו של תופר התיקים הראשי מני יצחקי, והיא זו שדרשה בשעתו את החומר על גל הירש בפרשיית סיכול מינויו למפכ"ל. אה, ועוד משהו: במקרה, ממש במקרה, היא רעייתו של פול לנדס, שהיה אז ראש הרשות להלבנת הון - ממנו הגיעו החומרים נגד גל הירש... אז מה היה לנו פה? קצינה שצריכה להיות מודחת מהמשטרה, להיחקר, וככל הנראה לשבת בכלא על מה שנראה כמעשים פליליים חמורים - לא זו בלבד שאינה משלמת מחיר לא זו בלבד שאינה מביעה חרטה על מעשיה - היא עוד עותרת לביהמ"ש כנגד השר איתמר בן גביר ש'מעז' שלא לקדמה 🤦‍♀️ והתקשורת ומחנה השמאל - כולו - מעניקים לה גיבוי. אין תקווה לשמאל. אין.

יוסי באום

33,844 次观看 • 6 个月前

הטלפון הסעודי ששינה הכל: פרשנות על הרגע האסטרטגי אני אנסה לפרשן את מה שקרה פה בימים האחרונים מיום שישי אחרי שיחות שערכתי עם אנשים בנושא, תובנות שלי שהתגבשו לאורך המבצע והתמונה הגאו-אסטרטגית על המערכה.לפני שנדבר על ההחלטה ("שלכאורה") נפלה עלינו להפסיק את המבצע, נחזור לנקודת הפתיחה של יום שישי. ביום שישי, המבצע הצבאי היה כבר מוכן. למעשה, המהלך הראשוני (נקרא לו "הפתיון" שעליו כתבתי בהרחבה פה: יצא לדרכו והמעבר למבצע קינטי חדש, שעוקף את חוק המלחמה שדורש אחרי 60 יום לקבל אישור קונגרס (היה אמור) לצאת לדרך. אלא שהיום קמנו לידיעה כי סעודיה בלמה את "פרויקט חופש" של טראמפ במצר הורמוז. ריאד השעתה את יכולת צבא ארה"ב להשתמש בבסיסיה ובמרחב האווירי שלה לביצוע המבצע. המהלך הסעודי כפה על הנשיא טראמפ להקפיא את המבצע 36 שעות בלבד לאחר שהחל. מה בעצם מוביל את MBS ללכת על מהלך כל כך קיצוני של סגירת השמים בפני הצבא האמריקאי? ומה אמור להיות למעשה מכאן?נתחיל מההתחלה. סעודיה, טורקיה ופקיסטן הקימו לאחרונה שותפות צמודה אסטרטגית שהשתכללה להסכם ב-15 בינואר השנה. שלושת השחקניות הללו משמשות כמעין "בלם" אזורי למהלכי המלחמה שטראמפ מנסה להוביל. הראשונה הייתה טורקיה. כולנו זוכרים את התוכנית של המוסד שהוצגה לנשיא טראמפ שהייתה אמורה להקים שטח ראשוני של צבא כורדי חופשי ולנצל את היכולת לבנות בהדרגה עוד אזורים שכאלה מתוך ה"קואליציה" של מי שאיננו פרסי באיראן (דוגמת אזרים, בלוצ'ים, סונים וכו'). אני מדבר על התוכנית הזו זמן רב, אבל עמית סגל לפני כמה שעות מפרסם את כל התוכנית, מוזמנים לקרוא כאן: כאשר בפוקס ניוז פורסם שהמתקפה מתחילה, נשיא טורקיה ארדואן התקשר לטראמפ ובשיחת טלפון נזעמת הוריד אותו מהרעיון. השותפה הבאה בברית היא פקיסטן, אצלה התפקיד הוא דווקא המתווכת – זו ששיחות ההסדרה עם האיראנים נעשות אצלה והם אלה שמנסים להביא להפסקת המלחמה. הצלע השלישית היא הצלע הסעודית והיא נכנסה לתפקיד בסוף השבוע האחרון. המשותף לכל השלושה הללו זה החשש מזה שישראל בראשות ביבי לא מבינה את מגבלות הכוח. מספיק לראות את מה שנעשה בדרום לבנון עם שיטוח של כפרים מדרום לליטני: כיבוש והתבססות בכתר החרמון בסוריה: והרחבה מתמדת של הקו הצהוב בעזה: הממלכה הסעודית לא מחפשת את המהלך של טראמפ ונתניהו שבו "מה שלא עבד בכוח – יעבוד ביותר כוח" של ביבי. חד משמעית, המנהיג המוסלמי עם הקשרים ההדוקים ביותר לטראמפ, הוא MBS והוא מחפש יציבות. ולכן הוא החליט ללכת על מהלך של משיכת בלם היד ולהגיד לנשיא טראמפ – חלאס. אמנם היו לחצים גם מכיוונים נוספים – דעת הקהל האמריקאית ועוד מדינות מפרציות שלא מעוניינות בסיבוב נוסף עם איראן – אבל הדברים של MBS היו הכי משפיעים. אז למרות שהמהלך למשוך פתיונות הצליח ולמרות שהכלים היו ערוכים לצאת למערכה חדשה, עוקפת קונגרס, האינטרסים של MBS לא מתיישבים עם אלה של נתניהו. השיחה של בן סלמאן אמרה לטראמפ: חביבי – בוא נתרכז בלהביא לך פרס נובל, בוא נביא שלום ולא עוד מלחמה. ובנוסף אני עוצר את כל הפעילות הצבאית מאצלי. התוצאה (בעת הזו) לפניכם – עצירת הפעולה הקינטית ברגע האחרון. הרבה אנשים "מתרגזים" על טראמפ, אבל הם לא רואים תמונה של 360 של לחצים מכל הכיוונים וההתלבטויות שצריך הנשיא לקחת בכל נקודת זמן. בעת הזו, ה"קסם" של נתניהו נעצר על MBS. מה יהיה הלאה? נמשיך לעקוב.

הטלפון הסעודי ששינה הכל: פרשנות על הרגע האסטרטגי אני אנסה לפרשן את מה שקרה פה בימים האחרונים מיום שישי אחרי שיחות שערכתי עם אנשים בנושא, תובנות שלי שהתגבשו לאורך המבצע והתמונה הגאו-אסטרטגית על המערכה.לפני שנדבר על ההחלטה ("שלכאורה") נפלה עלינו להפסיק את המבצע, נחזור לנקודת הפתיחה של יום שישי. ביום שישי, המבצע הצבאי היה כבר מוכן. למעשה, המהלך הראשוני (נקרא לו "הפתיון" שעליו כתבתי בהרחבה פה: יצא לדרכו והמעבר למבצע קינטי חדש, שעוקף את חוק המלחמה שדורש אחרי 60 יום לקבל אישור קונגרס (היה אמור) לצאת לדרך. אלא שהיום קמנו לידיעה כי סעודיה בלמה את "פרויקט חופש" של טראמפ במצר הורמוז. ריאד השעתה את יכולת צבא ארה"ב להשתמש בבסיסיה ובמרחב האווירי שלה לביצוע המבצע. המהלך הסעודי כפה על הנשיא טראמפ להקפיא את המבצע 36 שעות בלבד לאחר שהחל. מה בעצם מוביל את MBS ללכת על מהלך כל כך קיצוני של סגירת השמים בפני הצבא האמריקאי? ומה אמור להיות למעשה מכאן?נתחיל מההתחלה. סעודיה, טורקיה ופקיסטן הקימו לאחרונה שותפות צמודה אסטרטגית שהשתכללה להסכם ב-15 בינואר השנה. שלושת השחקניות הללו משמשות כמעין "בלם" אזורי למהלכי המלחמה שטראמפ מנסה להוביל. הראשונה הייתה טורקיה. כולנו זוכרים את התוכנית של המוסד שהוצגה לנשיא טראמפ שהייתה אמורה להקים שטח ראשוני של צבא כורדי חופשי ולנצל את היכולת לבנות בהדרגה עוד אזורים שכאלה מתוך ה"קואליציה" של מי שאיננו פרסי באיראן (דוגמת אזרים, בלוצ'ים, סונים וכו'). אני מדבר על התוכנית הזו זמן רב, אבל עמית סגל לפני כמה שעות מפרסם את כל התוכנית, מוזמנים לקרוא כאן: כאשר בפוקס ניוז פורסם שהמתקפה מתחילה, נשיא טורקיה ארדואן התקשר לטראמפ ובשיחת טלפון נזעמת הוריד אותו מהרעיון. השותפה הבאה בברית היא פקיסטן, אצלה התפקיד הוא דווקא המתווכת – זו ששיחות ההסדרה עם האיראנים נעשות אצלה והם אלה שמנסים להביא להפסקת המלחמה. הצלע השלישית היא הצלע הסעודית והיא נכנסה לתפקיד בסוף השבוע האחרון. המשותף לכל השלושה הללו זה החשש מזה שישראל בראשות ביבי לא מבינה את מגבלות הכוח. מספיק לראות את מה שנעשה בדרום לבנון עם שיטוח של כפרים מדרום לליטני: כיבוש והתבססות בכתר החרמון בסוריה: והרחבה מתמדת של הקו הצהוב בעזה: הממלכה הסעודית לא מחפשת את המהלך של טראמפ ונתניהו שבו "מה שלא עבד בכוח – יעבוד ביותר כוח" של ביבי. חד משמעית, המנהיג המוסלמי עם הקשרים ההדוקים ביותר לטראמפ, הוא MBS והוא מחפש יציבות. ולכן הוא החליט ללכת על מהלך של משיכת בלם היד ולהגיד לנשיא טראמפ – חלאס. אמנם היו לחצים גם מכיוונים נוספים – דעת הקהל האמריקאית ועוד מדינות מפרציות שלא מעוניינות בסיבוב נוסף עם איראן – אבל הדברים של MBS היו הכי משפיעים. אז למרות שהמהלך למשוך פתיונות הצליח ולמרות שהכלים היו ערוכים לצאת למערכה חדשה, עוקפת קונגרס, האינטרסים של MBS לא מתיישבים עם אלה של נתניהו. השיחה של בן סלמאן אמרה לטראמפ: חביבי – בוא נתרכז בלהביא לך פרס נובל, בוא נביא שלום ולא עוד מלחמה. ובנוסף אני עוצר את כל הפעילות הצבאית מאצלי. התוצאה (בעת הזו) לפניכם – עצירת הפעולה הקינטית ברגע האחרון. הרבה אנשים "מתרגזים" על טראמפ, אבל הם לא רואים תמונה של 360 של לחצים מכל הכיוונים וההתלבטויות שצריך הנשיא לקחת בכל נקודת זמן. בעת הזו, ה"קסם" של נתניהו נעצר על MBS. מה יהיה הלאה? נמשיך לעקוב.

קובי ברדה-Dr. Kobby Barda

13,498 次观看 • 3 个月前

ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס לציון 50 שנה ל״מבצע יונתן״ בבית הנשיא: ״אדוני הנשיא, אני מבקש להודות לך על היוזמה לקיים את הטקס הזה – בהצדעה לגיבורי ישראל שחילצו לפני 50 שנה את החטופים, בני עמנו, מאנטבה באוגנדה. אני מברך את כל מי שנמצאים איתנו כאן – במעמד ההוקרה שעומד מעל הזמן, וגם מעל כל פולמוס פוליטי עכשווי. 'אנטבה' הוא שם נרדף לפעולה נועזת ביותר, שהפכה את הבלתי-אפשרי לאפשרי. הפעולה התקדימית הזאת השיבה את בני-הערובה שלנו מלב אפריקה – הביתה. בו בזמן היא זקפה את כבוד ישראל בין האומות, והיא לימדה את העולם שניתן להנחית מכה ניצחת על הטרור הבינלאומי. היא לימדה את העולם שאפשר – וצריך – לעמוד איתן מול מחבלים צמאי-דם, להכות בהם, להכניע אותם. זה מה שאנחנו עושים במלחמה הנוכחית: אנחנו מרסקים בשיטתיות את ציר-הרשע האיראני, שניסה לקדם את התוכנית להשמדת ישראל – באמצעות טבעת-חנק של טרור שהוא פרש סביבנו. מאז הטבח הנורא במתקפת ה-7 באוקטובר הפכנו את הקערה על פיה. הלמנו בצוררינו מעזה ועד תימן, מלבנון ועד איראן. הרחקנו מעלינו סכנה קיומית מיידית – כולל הסכנה המיידית, שנשקפה לנו מהחזקת נשק גרעיני בידי איראן. הם היו משתמשים בו. דור דור ומשימותיו: הוותיקים בינינו זוכרים את גל חטיפות המטוסים ששטף את העולם בשנות ה-60 וה-70. זה היה כלי-נשק מרכזי - הייתי אומר ה-כלי המרכזי - בידי ארגוני טרור וקבוצות מהפכניות. ארבע שנים לפני 'מבצע יונתן' נחטף מטוס של חברת התעופה הבלגית 'סבנה', והונחת בנמל-התעופה לוד. הייתה לי הזכות להשתתף עם חבריי לסיירת מטכ"ל במבצע לשחרור המטוס. אבל אנטבה - אנטבה היה סיפור אחר לגמרי. המחבלים אילצו את מטוס 'אייר פראנס' להגיע למדינה, שנשלטה בידי רודן אכזר, במרחק של כמעט 4,000 ק"מ מישראל. 31 שנים לאחר השואה, הם ערכו סלקציה בין יהודים ללא-יהודים. הם שיחררו בני לאומים אחרים, בעוד שעל היהודים הם איימו בהוצאה להורג. הם היו בטוחים שישראל תיכנע לאולטימטום שלהם, שהרי יש להם חסינות במרחק כה רב מישראל ומהמזרח התיכון. איש מהם לא חשב שמישהו יבוא לחלץ את החטופים. אבל הם טעו בגדול. ההכנות כולן למבצע החילוץ באנטבה נערכו בזמן-שיא של יממה וחצי - 36 שעות. תרגול אחר תרגול, אימון אחר אימון, תוך ניסיון בלתי-פוסק למצות כל בדל של מידע מודיעיני בעזרת המוסד ואמ"ן. ההיסטוריה מכירה תודה לראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לשר הביטחון שמעון פרס, לרמטכ"ל מוטה גור, לקצין חי"ר וצנחנים ראשי דן שומרון, למפקד חיל האוויר בני פלד – ולכל המפקדים והלוחמים שהשתתפו במבצע. יצחק רבין ושמעון פרס ושרי הממשלה נטלו על עצמם אחריות עצומה. אתם יכולים לשער מה היה קורה אם הייתה משאית על המסלול. או אם לא הייתה הזדמנות מהירה מספיק לכוחותינו להגיע לטרמינל שבו הוחזקו החטופים. הם רצו לשמוע למוצא פיהם, וגם הרמטכ"ל, של שני אנשים: מפקד כוח החילוץ ומפקד חיל האוויר. בני פלד אמר להם: "זה אפשרי". מוטה גור ביקש לראות תרגיל מודל ושאל את יוני: "זה אפשרי?" הוא השיב: "כן. הנה, ראית." שמעון פרס לא הסתפק בזה. הוא קרא ליוני ושאל אותו: "זה אפשרי?" מספיק שיוני היה המביע ספק, מביע חשש - לא היינו עומדים פה היום. הוא אמר: "זה אפשרי. אני חושב שאם נצליח להשיג את ההפתעה - נצליח במשימה. כן, זה אפשרי." יוני היה מאוד נועז, אבל הוא גם היה מאוד שקול. היו לו קור-רוח ושיקול דעת יוצאים מן הכלל, בתוך הקרב וגם לפניו. אבל לתעוזה הזו היו שותפים כל הלוחמים שיצאו לאנטבה. הם נלחמו על כל מקום פנוי במטוסי ה'הרקולס'. לפני כמה ימים, במסדר הכנפיים של חיל האוויר, סיפרתי שלוחמים שיוצאים הרחק מעבר לגבולותנו מקבלים - מה שנקרא - מפת מילוט, שמראה להם איך להגיע, איך להיחלץ למקום-מבטחים או ציר-מבטחים כדי לחזור בחזרה לישראל. באנטבה הלוחמים קיבלו מפות מילוט. מפת המילוט הייתה צילום של דף מאטלס, שמוכר לכם, של יבשת אפריקה. כלומר, פה נמצאת קניה, ופה נמצאת אתיופיה - ותמצאו כבר את הדרך חזרה. הייתה כאן תעוזה עצומה. אבל באנטבה גם מפות המילוט לא היו עוזרות. זה לא היה דבר שנסתר מעיני הלוחמים. הם הבינו היטב שחייהם מוטלים על הכף, וגם גורלה של מדינת ישראל, בצומת הזו, מוטל על הכף. ולמרות הכל, כל אנשינו בלי יוצא מהכלל רצו לקחת חלק במבצע. הם התעלו לגודל השעה, ולגודל המשימה. תילי תילים של מילים נכתבו על הנחישות, היצירתיות, התחבולנות של הכוח שהגיע לשדה-התעופה באנטבה. לוחמינו נחתו שם לאחר למעלה משבע שעות טיסה, במזג-אוויר מאתגר. הם התקדמו במהירות אל היעד – אולם-הנתיבות עצמו – כדי להשמיע באוזני החטופים ארבע מילים שאומרות הכל: "באנו לקחת אתכם הביתה". בתוך פחות משעה המבצע הסתיים בהצלחה כבירה. המחבלים חוסלו. רוב-רובם של אחינו ואחיותינו החטופים הועלו על המטוסים כשהם חיים. לצד זאת, שילמנו מחיר בחיי-אדם: אחי יוני, מפקד סיירת מטכ"ל, נפל ברגע ההסתערות קדימה, כשהוא בראש הכוח. אני דואב גם על אובדן חייהם של ז'אן ז'אק מימוני, אידה בורוכוביץ', פסקו כהן, ודורה בלוך זיכרונם לברכה. דורה בלוך נרצחה בבית החולים בקמפלה למחרת היום בהוראתו של אידי אמין. אני מבקש להזכיר את לוחם הצנחנים עז-הנפש סורין הרשקו. פציעתו הקשה של סורין במבצע מלווה אותו יום-יום מזה 50 שנה. ועוד אני מוקיר מעומק ליבי את קברניט המטוס החטוף, מישל בקוס, ואת צוותו מצרפת. הם בחרו להישאר עם בני-הערובה בשעתם הקשה, מתוך רגש אצילי של סולידריות – שעמנו יזכור לעד. מכובדי הנשיא, מכובדיי כולם, באנטבה הצדק גבר על הרשע. התקווה ניצחה את הייאוש. האור הכניע את החושך. השמחה פרצה בכל בית בישראל וגם בשוחרי החופש והצדק בעולם. לא בביתי. אני במשך כל חיי הבוגרים חששתי שיוני יפול בקרב. בין השאר, משום שידעתי את הנכונות שלו להסתער קדימה, לבוא לחלץ, כשצריך לחלץ. זה התחיל במלחמת ששת הימים, כשהוא נפצע במוצב ג'לבינה, בחזית רמת הגולן, בבואו לחלץ חבר שנפצע, נפגע בצווארו. שם המרפק שלו רוסק ע"י אש סורית. הוא זחל לקווי כוחותנו בייסורים גדולים, קם על רגליו. שאלו אותו: "אתה בסדר?" הוא ענה "כן", והתעלף במקום. באתי לבקר אותו בבית החולים בצפת ורווח לי. "הוא כבר נכה צה"ל. הוא יצא מזה." אבל בדרך-לא דרך הוא חזר ליחידה. הוא החליף אותי, כשהייתי אמור ללכת מאוד מוקדם לקורס קצינים. הוא פתר לי את הבעיה והלך במקומי, ואח"כ הצטרפתי. בסיירת מטכ"ל הוא פיקד על מבצע חילוץ נוסף של שחרור טייסנו, שהיו בכלא הסורי. כדי להוציא אותם משם היחידה יזמה מבצע לתפיסת בכירים במטכ"ל הסורי. יוני פיקד על המבצע הזה, שהשתתף בו גם אחי עדו. אכן הם חולצו בחילופי שבויים. זה נמשך במלחמת יום הכיפורים שנה לאחר מכן. יוני נחלץ להציל את חברו, יוסי בן חנן, שהטנק שלו נפגע מתחת תל-שמס, בתוך הקווים הסורים. היו ניסיונות לחלצו, ואחד אחרי השני הם נכשלו. יוני הודיע ליאנוש, המפקד בגזרה, שהוא יוציא אותו. הוא הלך וחילץ אותו. יוסי דיבר במשך שנים, הוא אמר: "אין לך מושג. אני חשבתי כבר שאני הולך למות, והנה שמעתי את קולו של יוני, וידעתי שהוא הציל אותי." על כך הוא קיבל גם את עיטור המופת. לכן, כששמעתי על אנטבה - שמעתי ברדיו בארה"ב כסטודנט בבוסטון. 200 שנים לכינונה של ארה"ב. כששמעתי על המבצע, צלצלתי לעידו ושאלתי רק שאלה אחת: "יוני חזר כבר?" כי לא היה לי צל צלו של ספק, שהוא שם בראש הכוח המחלץ. ועדו אמר לי שעדיין הוא לא חזר. אח"כ כשהוא צלצל אליי יותר מאוחר, עוד לפני שהוא אמר לי - ידעתי, שמה שחששתי מפניו - קרה. למה זה קרה פה ולא קרה במקרים אחרים? אינני יכול לומר. היה עוד חילוץ - הזכרתי אותו קודם - במבצע 'סבנה'. שנינו שירתנו ביחידה. 13 או 14 חיילים יכולים היו לפרוץ למטוס. אני ועוד שניים-שלושה מחיילי על כנף אחת, וככה חילקו את המשימות. והנה אנחנו עומדים להסתער על המטוס לבושים בסרבלים לבנים. ויוני בא אליי, והוא אומר: "גם אני. אני מצטרף." אמרתי לו: "אתה לא יכול להצטרף, כי אני פה עם החיילים שלי". אז הוא אמר לי: "נצא שנינו". אז אמרתי: "תחשוב על ההורים שלנו." לשמחתי, בחרו שאני אכן אעמוד בראש, יחד עם חיילי. הוא נשאר בחוץ. יש תמונה שלו, מצלמים אותו - רואים אותו כמו ארי בסוגר - ליד החפ"ק. אני ידעתי שהוא יימצא שם. לכן זה היה מאוד קשה לקבל את זה. אני לא אחזור כאן על הסבל של המשפחות, המשפחה שלי. רק אומר: כראש ממשלה, אני זוכר מה עבר על אמי ועל אבי ועליי ועל אחי. אני חושב על מה עובר על המשפחות האחרות. המשפחה הזאת, שאף אחד לא רוצה להיכנס אליה - משפחת השכול - אבל כשאתה בפנים, אתה כבר יודע את הסוד הנורא, אתה יודע את גודל הסבל והכאב. אני רואה כמשימה שלי להיות החסכן ביותר בכוח, בחיי אדם, כשאנחנו שולחים את בנינו ובנותינו לקרב. להיחלץ מהשכול - זה דבר שכל משפחה עוברת בדרכה. אבל אני חשבתי שזה יעבור. במובן מסוים זה לא עובר. אין יום שאני לא חושב על יוני. אין יום שאני לא מתייעץ עם יוני. אני בטוח שזה חל גם על אחרים. משה דיין כתב שישה חודשים לפני אנטבה - הוא כתב על יוני בלי להזכיר את שם משפחתו בספר האוטוביוגרפי שלו. הוא מספר על החילוץ של יוסי בן חנן, והוא אומר: "אינני יודע בדיוק כמה 'יוני' יש לנו, אבל יש לנו מספיק כדי להתמודד עם האתגרים הגדולים של מדינת ישראל." הוא צדק כי רוח אנטבה מוסיפה לפעם בנו – והיא מכוונת את דרכם של לוחמינו הגיבורים גם בהווה. הם עומדים על משמרתם בכל חזית, בכל זירה, רחוקה וקרובה. הם ממלאים את ייעודם בפעולות גלויות ועלומות נגד דורשי רעתנו. הם מסמלים את הטוב שמאפיין את העם שלנו, את המדינה שלנו: עוז רוח, קור רוח, נחישות מטרה, אהבת המולדת, ערבות הדדית שאין שנייה לה. אני מצדיע לכל השותפים ב'מבצע יונתן', ואני מחזק את ממשיכי דרכם – בני ובנות הדור הצעיר, דור הניצחון״. וידאו: לע״מ.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס לציון 50 שנה ל״מבצע יונתן״ בבית הנשיא: ״אדוני הנשיא, אני מבקש להודות לך על היוזמה לקיים את הטקס הזה – בהצדעה לגיבורי ישראל שחילצו לפני 50 שנה את החטופים, בני עמנו, מאנטבה באוגנדה. אני מברך את כל מי שנמצאים איתנו כאן – במעמד ההוקרה שעומד מעל הזמן, וגם מעל כל פולמוס פוליטי עכשווי. 'אנטבה' הוא שם נרדף לפעולה נועזת ביותר, שהפכה את הבלתי-אפשרי לאפשרי. הפעולה התקדימית הזאת השיבה את בני-הערובה שלנו מלב אפריקה – הביתה. בו בזמן היא זקפה את כבוד ישראל בין האומות, והיא לימדה את העולם שניתן להנחית מכה ניצחת על הטרור הבינלאומי. היא לימדה את העולם שאפשר – וצריך – לעמוד איתן מול מחבלים צמאי-דם, להכות בהם, להכניע אותם. זה מה שאנחנו עושים במלחמה הנוכחית: אנחנו מרסקים בשיטתיות את ציר-הרשע האיראני, שניסה לקדם את התוכנית להשמדת ישראל – באמצעות טבעת-חנק של טרור שהוא פרש סביבנו. מאז הטבח הנורא במתקפת ה-7 באוקטובר הפכנו את הקערה על פיה. הלמנו בצוררינו מעזה ועד תימן, מלבנון ועד איראן. הרחקנו מעלינו סכנה קיומית מיידית – כולל הסכנה המיידית, שנשקפה לנו מהחזקת נשק גרעיני בידי איראן. הם היו משתמשים בו. דור דור ומשימותיו: הוותיקים בינינו זוכרים את גל חטיפות המטוסים ששטף את העולם בשנות ה-60 וה-70. זה היה כלי-נשק מרכזי - הייתי אומר ה-כלי המרכזי - בידי ארגוני טרור וקבוצות מהפכניות. ארבע שנים לפני 'מבצע יונתן' נחטף מטוס של חברת התעופה הבלגית 'סבנה', והונחת בנמל-התעופה לוד. הייתה לי הזכות להשתתף עם חבריי לסיירת מטכ"ל במבצע לשחרור המטוס. אבל אנטבה - אנטבה היה סיפור אחר לגמרי. המחבלים אילצו את מטוס 'אייר פראנס' להגיע למדינה, שנשלטה בידי רודן אכזר, במרחק של כמעט 4,000 ק"מ מישראל. 31 שנים לאחר השואה, הם ערכו סלקציה בין יהודים ללא-יהודים. הם שיחררו בני לאומים אחרים, בעוד שעל היהודים הם איימו בהוצאה להורג. הם היו בטוחים שישראל תיכנע לאולטימטום שלהם, שהרי יש להם חסינות במרחק כה רב מישראל ומהמזרח התיכון. איש מהם לא חשב שמישהו יבוא לחלץ את החטופים. אבל הם טעו בגדול. ההכנות כולן למבצע החילוץ באנטבה נערכו בזמן-שיא של יממה וחצי - 36 שעות. תרגול אחר תרגול, אימון אחר אימון, תוך ניסיון בלתי-פוסק למצות כל בדל של מידע מודיעיני בעזרת המוסד ואמ"ן. ההיסטוריה מכירה תודה לראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לשר הביטחון שמעון פרס, לרמטכ"ל מוטה גור, לקצין חי"ר וצנחנים ראשי דן שומרון, למפקד חיל האוויר בני פלד – ולכל המפקדים והלוחמים שהשתתפו במבצע. יצחק רבין ושמעון פרס ושרי הממשלה נטלו על עצמם אחריות עצומה. אתם יכולים לשער מה היה קורה אם הייתה משאית על המסלול. או אם לא הייתה הזדמנות מהירה מספיק לכוחותינו להגיע לטרמינל שבו הוחזקו החטופים. הם רצו לשמוע למוצא פיהם, וגם הרמטכ"ל, של שני אנשים: מפקד כוח החילוץ ומפקד חיל האוויר. בני פלד אמר להם: "זה אפשרי". מוטה גור ביקש לראות תרגיל מודל ושאל את יוני: "זה אפשרי?" הוא השיב: "כן. הנה, ראית." שמעון פרס לא הסתפק בזה. הוא קרא ליוני ושאל אותו: "זה אפשרי?" מספיק שיוני היה המביע ספק, מביע חשש - לא היינו עומדים פה היום. הוא אמר: "זה אפשרי. אני חושב שאם נצליח להשיג את ההפתעה - נצליח במשימה. כן, זה אפשרי." יוני היה מאוד נועז, אבל הוא גם היה מאוד שקול. היו לו קור-רוח ושיקול דעת יוצאים מן הכלל, בתוך הקרב וגם לפניו. אבל לתעוזה הזו היו שותפים כל הלוחמים שיצאו לאנטבה. הם נלחמו על כל מקום פנוי במטוסי ה'הרקולס'. לפני כמה ימים, במסדר הכנפיים של חיל האוויר, סיפרתי שלוחמים שיוצאים הרחק מעבר לגבולותנו מקבלים - מה שנקרא - מפת מילוט, שמראה להם איך להגיע, איך להיחלץ למקום-מבטחים או ציר-מבטחים כדי לחזור בחזרה לישראל. באנטבה הלוחמים קיבלו מפות מילוט. מפת המילוט הייתה צילום של דף מאטלס, שמוכר לכם, של יבשת אפריקה. כלומר, פה נמצאת קניה, ופה נמצאת אתיופיה - ותמצאו כבר את הדרך חזרה. הייתה כאן תעוזה עצומה. אבל באנטבה גם מפות המילוט לא היו עוזרות. זה לא היה דבר שנסתר מעיני הלוחמים. הם הבינו היטב שחייהם מוטלים על הכף, וגם גורלה של מדינת ישראל, בצומת הזו, מוטל על הכף. ולמרות הכל, כל אנשינו בלי יוצא מהכלל רצו לקחת חלק במבצע. הם התעלו לגודל השעה, ולגודל המשימה. תילי תילים של מילים נכתבו על הנחישות, היצירתיות, התחבולנות של הכוח שהגיע לשדה-התעופה באנטבה. לוחמינו נחתו שם לאחר למעלה משבע שעות טיסה, במזג-אוויר מאתגר. הם התקדמו במהירות אל היעד – אולם-הנתיבות עצמו – כדי להשמיע באוזני החטופים ארבע מילים שאומרות הכל: "באנו לקחת אתכם הביתה". בתוך פחות משעה המבצע הסתיים בהצלחה כבירה. המחבלים חוסלו. רוב-רובם של אחינו ואחיותינו החטופים הועלו על המטוסים כשהם חיים. לצד זאת, שילמנו מחיר בחיי-אדם: אחי יוני, מפקד סיירת מטכ"ל, נפל ברגע ההסתערות קדימה, כשהוא בראש הכוח. אני דואב גם על אובדן חייהם של ז'אן ז'אק מימוני, אידה בורוכוביץ', פסקו כהן, ודורה בלוך זיכרונם לברכה. דורה בלוך נרצחה בבית החולים בקמפלה למחרת היום בהוראתו של אידי אמין. אני מבקש להזכיר את לוחם הצנחנים עז-הנפש סורין הרשקו. פציעתו הקשה של סורין במבצע מלווה אותו יום-יום מזה 50 שנה. ועוד אני מוקיר מעומק ליבי את קברניט המטוס החטוף, מישל בקוס, ואת צוותו מצרפת. הם בחרו להישאר עם בני-הערובה בשעתם הקשה, מתוך רגש אצילי של סולידריות – שעמנו יזכור לעד. מכובדי הנשיא, מכובדיי כולם, באנטבה הצדק גבר על הרשע. התקווה ניצחה את הייאוש. האור הכניע את החושך. השמחה פרצה בכל בית בישראל וגם בשוחרי החופש והצדק בעולם. לא בביתי. אני במשך כל חיי הבוגרים חששתי שיוני יפול בקרב. בין השאר, משום שידעתי את הנכונות שלו להסתער קדימה, לבוא לחלץ, כשצריך לחלץ. זה התחיל במלחמת ששת הימים, כשהוא נפצע במוצב ג'לבינה, בחזית רמת הגולן, בבואו לחלץ חבר שנפצע, נפגע בצווארו. שם המרפק שלו רוסק ע"י אש סורית. הוא זחל לקווי כוחותנו בייסורים גדולים, קם על רגליו. שאלו אותו: "אתה בסדר?" הוא ענה "כן", והתעלף במקום. באתי לבקר אותו בבית החולים בצפת ורווח לי. "הוא כבר נכה צה"ל. הוא יצא מזה." אבל בדרך-לא דרך הוא חזר ליחידה. הוא החליף אותי, כשהייתי אמור ללכת מאוד מוקדם לקורס קצינים. הוא פתר לי את הבעיה והלך במקומי, ואח"כ הצטרפתי. בסיירת מטכ"ל הוא פיקד על מבצע חילוץ נוסף של שחרור טייסנו, שהיו בכלא הסורי. כדי להוציא אותם משם היחידה יזמה מבצע לתפיסת בכירים במטכ"ל הסורי. יוני פיקד על המבצע הזה, שהשתתף בו גם אחי עדו. אכן הם חולצו בחילופי שבויים. זה נמשך במלחמת יום הכיפורים שנה לאחר מכן. יוני נחלץ להציל את חברו, יוסי בן חנן, שהטנק שלו נפגע מתחת תל-שמס, בתוך הקווים הסורים. היו ניסיונות לחלצו, ואחד אחרי השני הם נכשלו. יוני הודיע ליאנוש, המפקד בגזרה, שהוא יוציא אותו. הוא הלך וחילץ אותו. יוסי דיבר במשך שנים, הוא אמר: "אין לך מושג. אני חשבתי כבר שאני הולך למות, והנה שמעתי את קולו של יוני, וידעתי שהוא הציל אותי." על כך הוא קיבל גם את עיטור המופת. לכן, כששמעתי על אנטבה - שמעתי ברדיו בארה"ב כסטודנט בבוסטון. 200 שנים לכינונה של ארה"ב. כששמעתי על המבצע, צלצלתי לעידו ושאלתי רק שאלה אחת: "יוני חזר כבר?" כי לא היה לי צל צלו של ספק, שהוא שם בראש הכוח המחלץ. ועדו אמר לי שעדיין הוא לא חזר. אח"כ כשהוא צלצל אליי יותר מאוחר, עוד לפני שהוא אמר לי - ידעתי, שמה שחששתי מפניו - קרה. למה זה קרה פה ולא קרה במקרים אחרים? אינני יכול לומר. היה עוד חילוץ - הזכרתי אותו קודם - במבצע 'סבנה'. שנינו שירתנו ביחידה. 13 או 14 חיילים יכולים היו לפרוץ למטוס. אני ועוד שניים-שלושה מחיילי על כנף אחת, וככה חילקו את המשימות. והנה אנחנו עומדים להסתער על המטוס לבושים בסרבלים לבנים. ויוני בא אליי, והוא אומר: "גם אני. אני מצטרף." אמרתי לו: "אתה לא יכול להצטרף, כי אני פה עם החיילים שלי". אז הוא אמר לי: "נצא שנינו". אז אמרתי: "תחשוב על ההורים שלנו." לשמחתי, בחרו שאני אכן אעמוד בראש, יחד עם חיילי. הוא נשאר בחוץ. יש תמונה שלו, מצלמים אותו - רואים אותו כמו ארי בסוגר - ליד החפ"ק. אני ידעתי שהוא יימצא שם. לכן זה היה מאוד קשה לקבל את זה. אני לא אחזור כאן על הסבל של המשפחות, המשפחה שלי. רק אומר: כראש ממשלה, אני זוכר מה עבר על אמי ועל אבי ועליי ועל אחי. אני חושב על מה עובר על המשפחות האחרות. המשפחה הזאת, שאף אחד לא רוצה להיכנס אליה - משפחת השכול - אבל כשאתה בפנים, אתה כבר יודע את הסוד הנורא, אתה יודע את גודל הסבל והכאב. אני רואה כמשימה שלי להיות החסכן ביותר בכוח, בחיי אדם, כשאנחנו שולחים את בנינו ובנותינו לקרב. להיחלץ מהשכול - זה דבר שכל משפחה עוברת בדרכה. אבל אני חשבתי שזה יעבור. במובן מסוים זה לא עובר. אין יום שאני לא חושב על יוני. אין יום שאני לא מתייעץ עם יוני. אני בטוח שזה חל גם על אחרים. משה דיין כתב שישה חודשים לפני אנטבה - הוא כתב על יוני בלי להזכיר את שם משפחתו בספר האוטוביוגרפי שלו. הוא מספר על החילוץ של יוסי בן חנן, והוא אומר: "אינני יודע בדיוק כמה 'יוני' יש לנו, אבל יש לנו מספיק כדי להתמודד עם האתגרים הגדולים של מדינת ישראל." הוא צדק כי רוח אנטבה מוסיפה לפעם בנו – והיא מכוונת את דרכם של לוחמינו הגיבורים גם בהווה. הם עומדים על משמרתם בכל חזית, בכל זירה, רחוקה וקרובה. הם ממלאים את ייעודם בפעולות גלויות ועלומות נגד דורשי רעתנו. הם מסמלים את הטוב שמאפיין את העם שלנו, את המדינה שלנו: עוז רוח, קור רוח, נחישות מטרה, אהבת המולדת, ערבות הדדית שאין שנייה לה. אני מצדיע לכל השותפים ב'מבצע יונתן', ואני מחזק את ממשיכי דרכם – בני ובנות הדור הצעיר, דור הניצחון״. וידאו: לע״מ.

ראש ממשלת ישראל

11,161 次观看 • 1 个月前

היי איתמר בן גביר היקר, מה שלומך? בניגוד אלייך, אצלנו מתגייסים לצה״ל ולא בורחים. אתה האחרון שיכול להטיף למישהו על שירות צבאי כלשהו. השימוש הציני שלך כל הזמן בשוטרים שנפלו הוא מזעזע, ולא רק שוטרים נפלו מ־7.10 עד היום, הם לא נלחמו לבד, אלא המון חיילי צה״ל, שהרבה מהם לא חזרו הביתה ונפלו בקרב או חלקם חזרו פצועים, וחלקם הם גם אוהדי הפועל ת״א, שבניגוד אלייך לא פחדו להיות בחזית, ולא פחדו לצאת ולהגן על הבית. אותם האוהדים האלה שנרמסים ומקבלים מכות ממשטרת ישראל על בסיס שבועי. אם משטרת ישראל תכבד אוהדים ביציע, האוהדים יכבדו אותם, אבל כששוטרים נכנסים ותוקפים אוהדים סתם, כששוטר קורא בכריזה, ואני מצטט: ״תרדפו אחריהם, אני רוצה מכות״ כאילו הוא ילד קטן ולא בעל תפקיד משמעותי לעשות סדר, ושמקבל עליו שכר מכולנו כעובד ציבור אז יש פה בעיה קשה, אדוני. לא תוכל להכחיש התנהגות תמוהה של חלק מהשוטרים במגרשי הכדורגל כי יש סרטונים ועדויות (לא רק במשחקי הפועל ת״א), שאחרי יומיים רואים את אותם שוטרים במגרשים שוב, מבלי שבאמת עברו במח״ש וקיבלו עונש על ההתנהגות שלהם. אם חייל יוצא הביתה מעזה להתרעננות ומקבל מכות במגרש כדורגל משוטרים רק כי הוא לובש חולצה בצבע הלא נכון, אז יש פה בעיה גדולה. אני ראיתי בעיניים שלי מקרה כזה, ואני בטוח שהיו עוד מקרים רבים. לא הגיוני שהמדינה שולחת אותנו עם נשק לקרב להגן לך על התחת בשטח אויב, ובתוך המדינה שלנו יתייחסו אלינו כמו לאויב בתוך המדינה שלנו. אולי הגיע הזמן שתצא פחות פופוליסט, ובמקום להלהיט את האווירה תוריד אותה ותכבד את התפקיד הציבורי שאתה מייצג מבלי להכניס אליו דעות אישיות (אני לגמרי מכבד את זה שאתה אוהד ביתר וזו זכותך המלאה אבל זה לא אמור להשפיע על התפקוד שלך כשר בעל תפקיד ציבורי). ומצרף לך סרטון מהמשחק היום בסוף הפוסט, של סרטון שמוצג כל תחילת משחק של הפועל תל אביב שכל מי שנהרג מ־7.10.23 ועד היום והוא חלק מקהילת הפועל תל אביב, וכן זה סרטון חלקי, כי הסרטון עצמו ארוך מדי, יותר מ־3 דקות (כמה עצוב אה, איתמר?). אז לא, אוהדי הפועל תל אביב לא ״שונאים את גיבורי ישראל״ כמו שטענת היום. הרבה מהגיבורים האלה הם אבות שלנו, אחים שלנו, חברים שלנו ביום־יום או סתם חברים מהיציע. כל אוהד הפועל שנפל כגיבור ישראל הוא חלק ממשפחה אחת גדולה של קהילת הפועל ת״א. אם השוטרים יכבדו את הקהל במגרשי הכדורגל, חלקו הגדול מהקהל יכבד גם את השוטרים, כי אני כן ראיתי שוטרים גם במגרשי הכדורגל שמכבדים את התג שלהם ובאים לעשות את העבודה הציבורית שלהם, בלי משחקי אגו ובלי לחפש אלימות מיותרת. שלך, גיל חלפון, יתום צה״ל (כן, אבא שלי סגן חלפון שמואל נהרג בקרב והקריב את החיים שלו בשביל המדינה שהוא כל כך אהב, שאתה איתמר תוכל לגדל את הילדים שלך בשקט ונחת) בנוסף אני בעל שירות צבאי מלא, אוהד הפועל ת״א, אוהב אהבה עצומה את מדינת ישראל ואפילו אני אפתיע אותך איתמר, מצביע ימין כל חיי.

היי איתמר בן גביר היקר, מה שלומך? בניגוד אלייך, אצלנו מתגייסים לצה״ל ולא בורחים. אתה האחרון שיכול להטיף למישהו על שירות צבאי כלשהו. השימוש הציני שלך כל הזמן בשוטרים שנפלו הוא מזעזע, ולא רק שוטרים נפלו מ־7.10 עד היום, הם לא נלחמו לבד, אלא המון חיילי צה״ל, שהרבה מהם לא חזרו הביתה ונפלו בקרב או חלקם חזרו פצועים, וחלקם הם גם אוהדי הפועל ת״א, שבניגוד אלייך לא פחדו להיות בחזית, ולא פחדו לצאת ולהגן על הבית. אותם האוהדים האלה שנרמסים ומקבלים מכות ממשטרת ישראל על בסיס שבועי. אם משטרת ישראל תכבד אוהדים ביציע, האוהדים יכבדו אותם, אבל כששוטרים נכנסים ותוקפים אוהדים סתם, כששוטר קורא בכריזה, ואני מצטט: ״תרדפו אחריהם, אני רוצה מכות״ כאילו הוא ילד קטן ולא בעל תפקיד משמעותי לעשות סדר, ושמקבל עליו שכר מכולנו כעובד ציבור אז יש פה בעיה קשה, אדוני. לא תוכל להכחיש התנהגות תמוהה של חלק מהשוטרים במגרשי הכדורגל כי יש סרטונים ועדויות (לא רק במשחקי הפועל ת״א), שאחרי יומיים רואים את אותם שוטרים במגרשים שוב, מבלי שבאמת עברו במח״ש וקיבלו עונש על ההתנהגות שלהם. אם חייל יוצא הביתה מעזה להתרעננות ומקבל מכות במגרש כדורגל משוטרים רק כי הוא לובש חולצה בצבע הלא נכון, אז יש פה בעיה גדולה. אני ראיתי בעיניים שלי מקרה כזה, ואני בטוח שהיו עוד מקרים רבים. לא הגיוני שהמדינה שולחת אותנו עם נשק לקרב להגן לך על התחת בשטח אויב, ובתוך המדינה שלנו יתייחסו אלינו כמו לאויב בתוך המדינה שלנו. אולי הגיע הזמן שתצא פחות פופוליסט, ובמקום להלהיט את האווירה תוריד אותה ותכבד את התפקיד הציבורי שאתה מייצג מבלי להכניס אליו דעות אישיות (אני לגמרי מכבד את זה שאתה אוהד ביתר וזו זכותך המלאה אבל זה לא אמור להשפיע על התפקוד שלך כשר בעל תפקיד ציבורי). ומצרף לך סרטון מהמשחק היום בסוף הפוסט, של סרטון שמוצג כל תחילת משחק של הפועל תל אביב שכל מי שנהרג מ־7.10.23 ועד היום והוא חלק מקהילת הפועל תל אביב, וכן זה סרטון חלקי, כי הסרטון עצמו ארוך מדי, יותר מ־3 דקות (כמה עצוב אה, איתמר?). אז לא, אוהדי הפועל תל אביב לא ״שונאים את גיבורי ישראל״ כמו שטענת היום. הרבה מהגיבורים האלה הם אבות שלנו, אחים שלנו, חברים שלנו ביום־יום או סתם חברים מהיציע. כל אוהד הפועל שנפל כגיבור ישראל הוא חלק ממשפחה אחת גדולה של קהילת הפועל ת״א. אם השוטרים יכבדו את הקהל במגרשי הכדורגל, חלקו הגדול מהקהל יכבד גם את השוטרים, כי אני כן ראיתי שוטרים גם במגרשי הכדורגל שמכבדים את התג שלהם ובאים לעשות את העבודה הציבורית שלהם, בלי משחקי אגו ובלי לחפש אלימות מיותרת. שלך, גיל חלפון, יתום צה״ל (כן, אבא שלי סגן חלפון שמואל נהרג בקרב והקריב את החיים שלו בשביל המדינה שהוא כל כך אהב, שאתה איתמר תוכל לגדל את הילדים שלך בשקט ונחת) בנוסף אני בעל שירות צבאי מלא, אוהד הפועל ת״א, אוהב אהבה עצומה את מדינת ישראל ואפילו אני אפתיע אותך איתמר, מצביע ימין כל חיי.

Gil Halfon

11,429 次观看 • 8 个月前

בזמן שמפחידים על מלחמה עם איראן - לא מדברים על הכישלון בהכרעת חמאס. ועל ההתנגשות הבלתי נמנעת. רשמים מביקור השבוע בקצה הקו הצהוב - בג'באליה: 1. פיקוד דרום מתכונן לתמרון מחדש, אם יאשרו לו. יש תכניות, נהלי קרב ופעולות שרואים בשטח 2. צה"ל מבצר את הקו הצהוב במוצבים חדשים, בהשקעות של מיליונים: תרני תצפית משוכללים בגובה 42 מטרים עולים כפטריות אחרי הגשם, 6 ו-8 ק"מ מהגבול. מי שבונה כך תשתיות צבאיות וסולל פה כבישים לכוחות, לא ייסוג השנה במסגרת "שלב ב'" 3. הרמטכ"ל זמיר היה כאן לפני כחודש וקבע, ולא מהפה אל החוץ: "הקו הצהוב הוא הגבול החדש של ישראל עם עזה" 4. סיבוב מבט של 200 מעלות מסוללת האדמה בקצה בית-חאנון שנעלמה, מעל ג'באליה החרבה, מסביר מדוע: מכאן, מעומק צפון הרצועה, במרכז ה"ברך" של התוחמת הצפונית, רואים היטב את בתי נתיבות, את הבניינים החדשים של שדרות, את דגל ישראל הגדול בנתיב העשרה ואת ארובות אשקלון 5. ניתן רק לדמיין את מח"ט צפונית של חמאס נעמד כאן בגבעונת ב-6/10 עם המג"דים שלו ומפקדי פלוגות הנוחבה, לתצפית מפקדים אחרונה לפני מימוש חומת יריחו 6. אותו חמאס מאז השלים ב-3 חודשי הפסקת האש דש"ב נרחב: מפקדי מחלקות שהצטיינו במלחמה קודמו למ"פים, מ"פים הפכו למג"דים ואלו מונו לסמח"טים ולמח"טים (!). תפיסת חמאס מתחילת המלחמה לשמר עתודות פיקוד ולא רק כ-10 אלפים מחבלים חמושים מאחור - מוכיחה עצמה כעת 7. הגיל הממוצע של מפקדים בחמאס כיום הוא 30-40, והם בונים מחדש המסגרות שנפגעו, תופסים בסיסים גדולים שהותקפו בתמרון, מוזנים ממאות רקטות שמיוצרות בחודש, כותבים ספרי לקחים כמו איך עוקפים מנהרה שנהרסה ושולחים בכל יום תצפיתנים לבחון את כוחות צה"ל בקו הצהוב 8. חמאס מתכנן את ה-7/10 הבא, גם אם בתצורה אחרת. על זה אין חולק. הוא מתחמש ומעז, נהנה מרוח גבית של הפטרון הקטארי שתכף יזרים לו באישור ישראלי מיליארדים בדמות "שיקום הרצועה" 9. זה שצה"ל תופס חצי משטח הרצועה זה לא "הישג". יש לכך 2 משמעויות: הגדלה חשובה של מרחב האבטחה ושטח להתיישב בו מחדש, כפיתרון שטוב גם לחמאס, כהצדקה להמשך קיומו, מבחינתו 10. צה"ל כאן פרוס חזק, עם 2 מפקדות אוגדה, בשלוש חגורות הגנה גדושות בכוחות משולבים חי"ר, שריון, הנדסה ואוויר. רובם במיל' (כעת אלכסנדרוני). החגורה החיצונית היא כוחות הבט"ש בעוטף, פי 2 מה-6/10; החגורה האמצעית ברצועת החיץ, 800-1000 מטרים בצד העזתי של הגבול, עם מוצבים על רכס ה-70 80 שחוצץ טופוגרפית בין הרצועה לנגב המערבי; והחגורה השלישית היא הקו הצהוב, הפנימית, בעומק. צה"ל נערך גם לתרחיש שחמאס יפרוץ את 3 החגורות החזקות הללו 11. הקו הצהוב כאמור רחוק מנסיגה, הולך ומתמסד: לבטונדות הצהובות ניתנו לאחרונה מספורים, "דבש 4, דבש 9" וכן הלאה, משל הם קווי דיווח בגבול 12. לקצה הקו הצהוב הגענו דרך טנצ'ר (ההמשך לכביש 4 מישראל) שנסלל. חצינו את בית-חאנון, עיר שגדולה בשטחה משל בת-ים. בית-חאנון נמחקה מעל לפני האדמה. לא קיימת יותר 13. לחטיבה הצפונית של צה"ל נותרו 71 מבנים הרוסים אחרונים לפורר בבית-חאנון. זה יקרה בקרוב, בשיטת "להרוס ולגרוס". לכל מבצע כזה יוצאים הכוחות כהתקפה לכל דבר, באש מקדימה ובעוצמה. יש פה קצינים שמשוכנעים שיש עוד מחבלים שאורבים בהריסות, בצד הצה"לי של הקו הצהוב 14. כ-10 מהמבנים הללו הם מגדלי הקצינים שנראו במשך 3 עשורים משדרות, פוצצו ובקרוב גם ימחקו. אם יבנו מחדש, אז רק כבניינים נמוכים שלא ישלטו יותר באש ובתצפית על שדרות וקו הרכבת. ליד שלד מבניין נוסף שיגרס בקרוב נפלו גל איזנקוט ואיל ברקוביץ ז"ל בתחילת המלחמה 15. הפנטזיות של טראמפ וקושנר מהרי שוויץ המושלגים מתרסקות פה על קרקע אפורה, בלתי נגמרת ומראות דיסוטופיים: אף קצין כאן לא שמע על שכונות מגדלים שבדרך, על ארגון הטרור שיסכים להסגיר את נשקו. יש שמועה על משהו עם קראוונים, אולי, 70 ק"מ דרומה מפה, על פיסה משטח שעליו הייתה עיר בשם רפיח

בזמן שמפחידים על מלחמה עם איראן - לא מדברים על הכישלון בהכרעת חמאס. ועל ההתנגשות הבלתי נמנעת. רשמים מביקור השבוע בקצה הקו הצהוב - בג'באליה: 1. פיקוד דרום מתכונן לתמרון מחדש, אם יאשרו לו. יש תכניות, נהלי קרב ופעולות שרואים בשטח 2. צה"ל מבצר את הקו הצהוב במוצבים חדשים, בהשקעות של מיליונים: תרני תצפית משוכללים בגובה 42 מטרים עולים כפטריות אחרי הגשם, 6 ו-8 ק"מ מהגבול. מי שבונה כך תשתיות צבאיות וסולל פה כבישים לכוחות, לא ייסוג השנה במסגרת "שלב ב'" 3. הרמטכ"ל זמיר היה כאן לפני כחודש וקבע, ולא מהפה אל החוץ: "הקו הצהוב הוא הגבול החדש של ישראל עם עזה" 4. סיבוב מבט של 200 מעלות מסוללת האדמה בקצה בית-חאנון שנעלמה, מעל ג'באליה החרבה, מסביר מדוע: מכאן, מעומק צפון הרצועה, במרכז ה"ברך" של התוחמת הצפונית, רואים היטב את בתי נתיבות, את הבניינים החדשים של שדרות, את דגל ישראל הגדול בנתיב העשרה ואת ארובות אשקלון 5. ניתן רק לדמיין את מח"ט צפונית של חמאס נעמד כאן בגבעונת ב-6/10 עם המג"דים שלו ומפקדי פלוגות הנוחבה, לתצפית מפקדים אחרונה לפני מימוש חומת יריחו 6. אותו חמאס מאז השלים ב-3 חודשי הפסקת האש דש"ב נרחב: מפקדי מחלקות שהצטיינו במלחמה קודמו למ"פים, מ"פים הפכו למג"דים ואלו מונו לסמח"טים ולמח"טים (!). תפיסת חמאס מתחילת המלחמה לשמר עתודות פיקוד ולא רק כ-10 אלפים מחבלים חמושים מאחור - מוכיחה עצמה כעת 7. הגיל הממוצע של מפקדים בחמאס כיום הוא 30-40, והם בונים מחדש המסגרות שנפגעו, תופסים בסיסים גדולים שהותקפו בתמרון, מוזנים ממאות רקטות שמיוצרות בחודש, כותבים ספרי לקחים כמו איך עוקפים מנהרה שנהרסה ושולחים בכל יום תצפיתנים לבחון את כוחות צה"ל בקו הצהוב 8. חמאס מתכנן את ה-7/10 הבא, גם אם בתצורה אחרת. על זה אין חולק. הוא מתחמש ומעז, נהנה מרוח גבית של הפטרון הקטארי שתכף יזרים לו באישור ישראלי מיליארדים בדמות "שיקום הרצועה" 9. זה שצה"ל תופס חצי משטח הרצועה זה לא "הישג". יש לכך 2 משמעויות: הגדלה חשובה של מרחב האבטחה ושטח להתיישב בו מחדש, כפיתרון שטוב גם לחמאס, כהצדקה להמשך קיומו, מבחינתו 10. צה"ל כאן פרוס חזק, עם 2 מפקדות אוגדה, בשלוש חגורות הגנה גדושות בכוחות משולבים חי"ר, שריון, הנדסה ואוויר. רובם במיל' (כעת אלכסנדרוני). החגורה החיצונית היא כוחות הבט"ש בעוטף, פי 2 מה-6/10; החגורה האמצעית ברצועת החיץ, 800-1000 מטרים בצד העזתי של הגבול, עם מוצבים על רכס ה-70 80 שחוצץ טופוגרפית בין הרצועה לנגב המערבי; והחגורה השלישית היא הקו הצהוב, הפנימית, בעומק. צה"ל נערך גם לתרחיש שחמאס יפרוץ את 3 החגורות החזקות הללו 11. הקו הצהוב כאמור רחוק מנסיגה, הולך ומתמסד: לבטונדות הצהובות ניתנו לאחרונה מספורים, "דבש 4, דבש 9" וכן הלאה, משל הם קווי דיווח בגבול 12. לקצה הקו הצהוב הגענו דרך טנצ'ר (ההמשך לכביש 4 מישראל) שנסלל. חצינו את בית-חאנון, עיר שגדולה בשטחה משל בת-ים. בית-חאנון נמחקה מעל לפני האדמה. לא קיימת יותר 13. לחטיבה הצפונית של צה"ל נותרו 71 מבנים הרוסים אחרונים לפורר בבית-חאנון. זה יקרה בקרוב, בשיטת "להרוס ולגרוס". לכל מבצע כזה יוצאים הכוחות כהתקפה לכל דבר, באש מקדימה ובעוצמה. יש פה קצינים שמשוכנעים שיש עוד מחבלים שאורבים בהריסות, בצד הצה"לי של הקו הצהוב 14. כ-10 מהמבנים הללו הם מגדלי הקצינים שנראו במשך 3 עשורים משדרות, פוצצו ובקרוב גם ימחקו. אם יבנו מחדש, אז רק כבניינים נמוכים שלא ישלטו יותר באש ובתצפית על שדרות וקו הרכבת. ליד שלד מבניין נוסף שיגרס בקרוב נפלו גל איזנקוט ואיל ברקוביץ ז"ל בתחילת המלחמה 15. הפנטזיות של טראמפ וקושנר מהרי שוויץ המושלגים מתרסקות פה על קרקע אפורה, בלתי נגמרת ומראות דיסוטופיים: אף קצין כאן לא שמע על שכונות מגדלים שבדרך, על ארגון הטרור שיסכים להסגיר את נשקו. יש שמועה על משהו עם קראוונים, אולי, 70 ק"מ דרומה מפה, על פיסה משטח שעליו הייתה עיר בשם רפיח

יואב זיתון

16,825 次观看 • 6 个月前

לפני מספר ימים הגשתי תלונה ל משטרת ישראל נגד פעיל הימין מרדכי דוד, זאת לאחר שהועבר אלי מידע לפיו מרדכי דוד ונוסף, שזהותו אינה ידועה לי, נהגו על פי החשד "לפלח" מוצרים מחנויות סופרמרקט בבני ברק. במספר אירועים תועד דוד ונוסף מנסים להעביר מוצרים בקופה אולם על פי החשד משאירים חלק מהמוצרים בעגלה כדי לא לשלם עליהם. המקור, שאת זהותו מטבע הדברים אינני יכול לחשוף, טיפל באחת התלונות בעניין מתוקף עבודתו באחת מרשויות אכיפת החוק. מסתבר שכבר באוגוסט 2023, הגיע לידי משטרת ישראל דוברות משטרת ישראל תיעוד שבו נחזים לכאורה שני נסיונות שונים של גניבה מהסופר. באירוע המתועד הראשון נראה מה שנחשד כניסיון גניבה. באירוע השני נראה מה שנחזה כניסיון נוסף שבו השניים יוצאים מהחנות, דולקים אחריהם והשותף נאלץ לחזור עם העגלה פנימה. בעקבות קטטה שהתפתחה עם חזרתו, הוזעקה למקום משטרת ישראל. מרדכי דוד ככל הנראה נמלט - כך על פי החשד. משטרת ישראל בחרה שלא לטפל במרדכי דוד על אף שהתיעוד הזה נלקח על ידה מהחנויות וזה התיעוד שהגיע לידיי. המקור טוען שאינו יודע מה פשר ההנחייה ומה הסיבה. אני מקווה שהפעם, לאחר התלונה שהגשתי, משטרת ישראל תחקור ברצינות את הטענות כמו גם את השאלה האם יש עוד אירועים מתועדים או/ו לא מתועדים בהם הנ"ל היה מעורב בגניבות. אם יש ממש בחשד ראוי שדוד יטופל כאחרון הגנבים. אם מדובר בחשד מופרך, מן הראוי שהמשטרה תנקה אותו מהעננה שכרגע רובצת מעל ראשו. זה אינטרס ציבורי חשוב, במיוחד לאור העובדה שדוד קיבל לאחרונה גיבוי מרשימה של אנשי ציבור בהם שר המשפטים יריב לוין, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר שר הביטחון ישראל כ”ץ Israel Katz חברת הכנסת טלי גוטליב ועוד.

לפני מספר ימים הגשתי תלונה ל משטרת ישראל נגד פעיל הימין מרדכי דוד, זאת לאחר שהועבר אלי מידע לפיו מרדכי דוד ונוסף, שזהותו אינה ידועה לי, נהגו על פי החשד "לפלח" מוצרים מחנויות סופרמרקט בבני ברק. במספר אירועים תועד דוד ונוסף מנסים להעביר מוצרים בקופה אולם על פי החשד משאירים חלק מהמוצרים בעגלה כדי לא לשלם עליהם. המקור, שאת זהותו מטבע הדברים אינני יכול לחשוף, טיפל באחת התלונות בעניין מתוקף עבודתו באחת מרשויות אכיפת החוק. מסתבר שכבר באוגוסט 2023, הגיע לידי משטרת ישראל דוברות משטרת ישראל תיעוד שבו נחזים לכאורה שני נסיונות שונים של גניבה מהסופר. באירוע המתועד הראשון נראה מה שנחשד כניסיון גניבה. באירוע השני נראה מה שנחזה כניסיון נוסף שבו השניים יוצאים מהחנות, דולקים אחריהם והשותף נאלץ לחזור עם העגלה פנימה. בעקבות קטטה שהתפתחה עם חזרתו, הוזעקה למקום משטרת ישראל. מרדכי דוד ככל הנראה נמלט - כך על פי החשד. משטרת ישראל בחרה שלא לטפל במרדכי דוד על אף שהתיעוד הזה נלקח על ידה מהחנויות וזה התיעוד שהגיע לידיי. המקור טוען שאינו יודע מה פשר ההנחייה ומה הסיבה. אני מקווה שהפעם, לאחר התלונה שהגשתי, משטרת ישראל תחקור ברצינות את הטענות כמו גם את השאלה האם יש עוד אירועים מתועדים או/ו לא מתועדים בהם הנ"ל היה מעורב בגניבות. אם יש ממש בחשד ראוי שדוד יטופל כאחרון הגנבים. אם מדובר בחשד מופרך, מן הראוי שהמשטרה תנקה אותו מהעננה שכרגע רובצת מעל ראשו. זה אינטרס ציבורי חשוב, במיוחד לאור העובדה שדוד קיבל לאחרונה גיבוי מרשימה של אנשי ציבור בהם שר המשפטים יריב לוין, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר שר הביטחון ישראל כ”ץ Israel Katz חברת הכנסת טלי גוטליב ועוד.

Gonen Ben Itzhak גונן בן יצחק

19,625 次观看 • 7 个月前

כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – מהדורת חדשות ערוץ 12 שבה נהג לצפות יחיא סינוואר: "דיווחים הולכים וגוברים על השפעה קשה של המהפכה המשפטית על כשירות צה"ל"; ציטוט דברי נתניהו: הסרבנות גורמת גם להשבתה של יכולות צבאיות, ופוגעת קשות בכוח ההרתעה של צה”ל כפי שעולה בדוחות של המודיעין ב-23 באוקטובר 2025, אמר רונן ברגמן, עיתונאי ב"ידיעות אחרונות" וב"ניו יורק טיימס", בראיון לפודקאסט של דן סנור, כדלהלן: "[מנהיג חמאס יחיא] סינוואר צפה בטלוויזיה הישראלית. לסינוואר היה הרגל לעצור הכל, את שגרת יומו, כל יום בשעה חמש דקות לשמונה בערב, כי הוא היה מכור לצפות בחדשות ערוץ 12, כל יום… הוא [סינוואר] סבר שערוץ 12 מייצג את העמדה של הקונצנזוס הרחב ביותר של השיח בחברה הישראלית שהוא צריך להבין”. סימוכין: להלן קטע ממהדורות החדשות של ערוץ 12 ששודרה ב-13 באוגוסט 2023: דני קושמרו: שלום לכם, ערב טוב. ראש הממשלה ]בנימין נתניהו] היה אמור להיות היום בחופשה עם אשתו [שרה] בצפון, אבל במקום זאת הוא נועד לדיון דחוף עם הרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי] ועם מפקד חיל האוויר [אלוף תומר בר]. זאת בעקבות הדיווחים ההולכים וגוברים על השפעה קשה של המהפכה המשפטית על כשירות צה"ל, ובעקבות הביקורת על התעלמות הממשלה מאזהרות ראשי מערכת הביטחון. בינתיים נתניהו מפסיק לכנות את המילואימניקים שהפסיקו להגיע [לשירות צבאי], סרבנים. מיד הכותרות שלכם, ניר דבורי, עמית סגל, דפנה ליאל, תחילה הכתבה של כתבנו לענייני צבא ניר דבורי. ניר דבורי: הביקורת על נתניהו גברה בשבוע האחרון, מגיעה לנקודת רתיחה על כך שנתניהו אינו פועל מול המידע הקשה שהציגו לו הרמטכ"ל ושר הביטחון [יואב גלנט] אודות מצב הכשירות בצבא. נתניהו נראה שהחל להבין שחלה תפנית בהלך הרוח הציבורי, ולכן גם מיהר לכנס דיון דחוף בקריה בתל אביב אחר הצהריים. יחד עם שר הביטחון ישבו גם הרמטכ"ל ומספר אלופים, בהם גם מפקד חיל האוויר. שם הוצגה לו תמונת המצב העדכנית באשר לכשירות וללכידות הצבא. נתניהו הנחה לשמור על הכשירות והמוכנות לכל אתגר. עוד לפני הדיון, דיבר על כך הבוקר שר הביטחון מול מתגייסים טריים בבקו"ם [בסיס קליטה ומיון]. [וידאו - שר הביטחון יואב גלנט:] הדבר הזה, מכל המקומות שאני רואה, אין לו שום השפעה על מה שקורה בתהליך הגיוס, ואני מאוד שמח על זה. החיילים רוצים להתגייס, כולם מבינים את הערך, וכשזה מגיע למשימה האמיתית זה מאוד מאוד פשוט. אני לא מתעלם מהבעיה, אני עוסק עם הרמטכ"ל, עם המטה הכללי, עם גופי הביטחון האחרים כל יום. ניר דבורי: זה קורה אחרי הפרסום שלנו היום, על כך שראשי מערכת הביטחון שוקלים להביא לידיעת הציבור את תמונת המצב בצה"ל, נוכח תחושתם שנתניהו לא פועל כדי לעצור את ההידרדרות. בשב"כ [שירות הביטחון הכללי], במוסד ובצבא הכחישו את הדברים, אבל גורמים הבקיאים בפרטים אומרים שההתלבטות גדולה, שלא נראה כאן מסיבת עיתונאים של שלושתם, אבל הם ימצאו את הדרך כל אחד לומר את דברו נתניהו מאוד מוטרד מהאפשרות שיצאו לציבור ולכן מהר להעביר להם מסר בעניין. [ציטוט דברי נתניהו:] בדמוקרטיה מי שמכריע הוא ראש הממשלה שקיבל את המנדט מהעם, לא גופי הביטחון, הם כפופים לממשלה. ניר דבורי: עד כמה הלחץ גדול, לא רק במערכת הביטחון, גם בלשכת נתניהו, מעידות ההקלטות האלה שנחשפו כבר לפני מספר שבועות בערוץ 13. [הקלטה של דברי נתניהו:] אני לא יכול לדמיין חומרת דברים גדולה יותר של ארגון הפרה המונית כזאת של חוק השירות, או אם תרצה של סרבנות. זה בלתי ניתן... זה פשוט, אי אפשר לתפוס את זה! זה לא רק ההשבתה של יכולות, זה גם מה, זה עושה לכוח ההרתעה שלנו. מה זה עושה, אני לא אביא כאן דוחות מודיעיניים. אם תרצו בדלתיים סגורות אני אראה לכם מה זה עושה. מה זה עושה! זה לא דבר קטן! ניר דבורי: ועוד דבר, בהודעה שהוציאה לשכת ראש הממשלה בתום הדיון היום בקרייה נכתבה תוספת חדשה: "ראש הממשלה שלל מכל וכל את התופעה של שירות מילואים על תנאי". כבר לא סרבנים לדידו של נתניהו. שירות מילואים על תנאי. אנחנו מתקרבים לרגעי החלטה משמעותיים. בעוד כשבועיים, בראשית ספטמבר, יחזור צה"ל להתאמן אחרי חופשות הקיץ. גם חוק הגיוס צפוי לעלות בכנסת. זה יהיה מבחן גדול למערכת הביטחון, לשר הביטחון העומד בראשה, ולראש הממשלה, מי שאחראי לעצור את ההידרדרות. דני קושמרו: כן, אז עוד פרטים על מה שקורה שם. עמית סגל, נתחיל איתך. לדיון הזה קדמה שיחת טלפון כעוסה במיוחד. עמית סגל: כן, שיחת ועידה. עכשיו צריך להגיד שהאירוע הוא שבלקראת סוף השבוע, גם בפרסומים של ניר [דבורי], מתחיל לבעבע הסיר הזה של הכשירות [של צה"ל] אחרי כמה שבועות שהוא היה על אש נמוכה יחסית. נתניהו רואה וכועס, הוא מזהה את זה כתדרוכים מתוך הצבא אל הכתבים הצבאיים, והוא מתקשר לרמטכ"ל, מעלה גם את מפקד חיל האוויר, ואז הוא אומר להם: "זה נראה כמו צבא, שיש לו מדינה". זה מה שאומר ראש הממשלה לרמטכ"ל ולמפקד חיל האוויר, והוא מוסיף ואומר שהדבר הזה פוגע בכושר ההרתעה, הדלפות על הכשירות. זאת אומרת, שאויבינו רואים את זה וזה מה שהם מגיבים. והרמטכ"ל משיב לו, פחות או יותר ברוח הדברים הזו: "במקום שאני רואה פגיעה בכשירות, אנחנו חובתנו להתריע על הדבר הזה". עכשיו זה גם עונה על השאלה האם הדיון היום היה דחוף או תוכנן מראש. לאחר שיחת הטלפון הזאת החליטו לקיים את הדיון הזה על הכשירות כבר ביום ראשון בצהריים ולא בהמשך השבוע כפי שנקבע. דני קושמרו: ניר דבורי, כתבנו לענייני צבא, עוד פרטים על מה שעולה במפגש הזה. ראש הממשלה, המפקד חיל האוויר, הרמטכ"ל. ניר דבורי: כן, היה שם גם שר הביטחון, ראש אמ"ן [אלוף אהרון חליוה], ראש אגף המבצעים [אלוף עודד בסיוק]. זה בעצם כל הנבחרת שעוסקת בדיוק בתמונת המצב הביטחונית ובתמונת המצב של הכשירות. מי שמשתתף בשיחה הזו מתאר אותה כמתסכלת, אולי אפילו מייאשת. למרות שהוצג שם לראש הממשלה וסקרו בפניו את כל המערכים שנפגעו, כולל מספרים עדכניים, ההבנה הייתה שזה לא משנה שום דבר באופן הסתכלות הדברים ובעמדתו של נתניהו. התחושה שם הייתה שרק משהו דרסטי, דרמטי, יכול לשנות את המהלך שיכול להביא לבלימה של הפגיעה בכשירות. ויש אפילו התלבטות בקרב גורמי ביטחון מתי להניף את הדגל האדום. האם לקראת השבועות הקרובים כשחוזרים להתאמן, או כאשר יידרשו לאולי חלילה איזושהי פעולה מבצעית, האם ואיך נכון לתווך את המצב הזה לציבור הישראלי, ובעיקר כולם עכשיו ממתינים להחלטה של נתניהו, לאן הולכים מכאן, מה הוא באמת רוצה, והאם הוא יכול, כי הם מאמינים שהוא היחיד שיכול, לעצור את מה שקורה בתוך הצבא. דני קושמרו: עמית, עוד ציטוטים מהפגישה הטעונה הזו. עמית סגל: כן, אז היום, בעצם בפגישה הזאת, זה מין איזה אירוע מוזר, כי בעצם זה כמו מה שהמשיל את זה בכיר בצבא לרפלקסולוגיה. אבל ברפלקסולוגיה בלי לגעת. בעצם הצבא נוגע פה באירוע פוליטי הכי דרמטי שהיה פה לפחות בעשור האחרון, אבל הוא לא יכול לדבר אותו, אלא רק לדבר עליו. אז נתניהו מסביר להם למה לדעתו הם צריכים להיערך לכך שהמצב לא ישתנה בתקופה הקרובה, וכך הוא מסביר להם. ואלה הציטוטים של נתניה: "כשהרמתם דגל בפעם הקודמת, עצרנו לשלושה חודשים", אמר נתניהו, אני שם סוגריים. כן, אחרי שהוא פיטר את [שר הביטחון יואב] גלנט וחזר בו, סגור סוגריים. "אבל לא יצא מזה שום דבר, כי יש גורמים שהמטרה שלהם היא הפלת הממשלה". ואז הוא מוסיף, "אני נותן סיכוי נמוך להידברות עם הצד השני על שינוי הוועדה לבחירת שופטים". נתניהו גם מתריע שם בדיון מפני הדלפות בוועדת המשנה שתכונס בהמשך השבוע, ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ולכן הוא בעצם, אם אני מבין נכון את התרגום, אומר להם תראו, אל תצפו שמתישהו בימים הקרובים תצאה הבשורה שהאירוע כולו מאחורינו. תיערכו להתמודד עם המצב כפי שהוא. דני קושמרו: בינתיים, ניר דבורי, המצב לא משהו, ובעקבות המצוקה של מדריכי טיס במילואים, בקורס טיס, חיל האוויר בצעד מאוד מאוד מאוד חריג. ניר דבורי: כן, תראה, זה פיילוט שמתחיל כבר לפני כמה חודשים, אבל בימים האלה הוא מקבל גם טוויסט וגם שינוי, והתכלית שלו הוא בעצם לאתר חלק מפרחי הטייס במהלך הקורס, ולקצר את משך ההכשרה שלהם, להעביר אותם יותר מהר למטוסי קרב מתקדמים, כדי להתחיל לייצר אפשרות לקצר או לגשר על הפערים שעלולים להתפתח סביב מה שאנחנו רואים החוסר [של טייסים] בתוך חיל האוויר. ולכן המהלך הזה כבר מתחיל לנוע. יש כאן עוד תהליכים שצריך לעבור, אבל בחיל האוויר עושים את התאמות האלה, מבינים שכנראה נבנה כאן צורך, והדבר הזה הולך והופך קריטי יותר ויותר. נגיד שבחיל האוויר אומרים שהדבר הזה כבר החל כלא קשור לאירועים האחרונים, ואנחנו נגיד שבכל זאת, האירועים האחרונים מאיצים את התהליך, אולי אפילו מאיצים מאוד. דני קושמרו: במקרה לגמרי. כתבה קודמת שישה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – ניר דבורי: גורמי ביטחון אומרים, כי "התנהגות בן גביר מסוכנת, צריך לגלות אחריות לאומית בנושא הר הבית. זה מיד משפיע על כל הזירות ומשחק באש, במיוחד אחרי שהצלחנו עכשיו להוריד את גובה הלהבות בעזה". רונן ברגמן: סינוואר צפה מדי יום בחדשות ערוץ 12. סימוכין:

כחודשיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – מהדורת חדשות ערוץ 12 שבה נהג לצפות יחיא סינוואר: "דיווחים הולכים וגוברים על השפעה קשה של המהפכה המשפטית על כשירות צה"ל"; ציטוט דברי נתניהו: הסרבנות גורמת גם להשבתה של יכולות צבאיות, ופוגעת קשות בכוח ההרתעה של צה”ל כפי שעולה בדוחות של המודיעין ב-23 באוקטובר 2025, אמר רונן ברגמן, עיתונאי ב"ידיעות אחרונות" וב"ניו יורק טיימס", בראיון לפודקאסט של דן סנור, כדלהלן: "[מנהיג חמאס יחיא] סינוואר צפה בטלוויזיה הישראלית. לסינוואר היה הרגל לעצור הכל, את שגרת יומו, כל יום בשעה חמש דקות לשמונה בערב, כי הוא היה מכור לצפות בחדשות ערוץ 12, כל יום… הוא [סינוואר] סבר שערוץ 12 מייצג את העמדה של הקונצנזוס הרחב ביותר של השיח בחברה הישראלית שהוא צריך להבין”. סימוכין: להלן קטע ממהדורות החדשות של ערוץ 12 ששודרה ב-13 באוגוסט 2023: דני קושמרו: שלום לכם, ערב טוב. ראש הממשלה ]בנימין נתניהו] היה אמור להיות היום בחופשה עם אשתו [שרה] בצפון, אבל במקום זאת הוא נועד לדיון דחוף עם הרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי] ועם מפקד חיל האוויר [אלוף תומר בר]. זאת בעקבות הדיווחים ההולכים וגוברים על השפעה קשה של המהפכה המשפטית על כשירות צה"ל, ובעקבות הביקורת על התעלמות הממשלה מאזהרות ראשי מערכת הביטחון. בינתיים נתניהו מפסיק לכנות את המילואימניקים שהפסיקו להגיע [לשירות צבאי], סרבנים. מיד הכותרות שלכם, ניר דבורי, עמית סגל, דפנה ליאל, תחילה הכתבה של כתבנו לענייני צבא ניר דבורי. ניר דבורי: הביקורת על נתניהו גברה בשבוע האחרון, מגיעה לנקודת רתיחה על כך שנתניהו אינו פועל מול המידע הקשה שהציגו לו הרמטכ"ל ושר הביטחון [יואב גלנט] אודות מצב הכשירות בצבא. נתניהו נראה שהחל להבין שחלה תפנית בהלך הרוח הציבורי, ולכן גם מיהר לכנס דיון דחוף בקריה בתל אביב אחר הצהריים. יחד עם שר הביטחון ישבו גם הרמטכ"ל ומספר אלופים, בהם גם מפקד חיל האוויר. שם הוצגה לו תמונת המצב העדכנית באשר לכשירות וללכידות הצבא. נתניהו הנחה לשמור על הכשירות והמוכנות לכל אתגר. עוד לפני הדיון, דיבר על כך הבוקר שר הביטחון מול מתגייסים טריים בבקו"ם [בסיס קליטה ומיון]. [וידאו - שר הביטחון יואב גלנט:] הדבר הזה, מכל המקומות שאני רואה, אין לו שום השפעה על מה שקורה בתהליך הגיוס, ואני מאוד שמח על זה. החיילים רוצים להתגייס, כולם מבינים את הערך, וכשזה מגיע למשימה האמיתית זה מאוד מאוד פשוט. אני לא מתעלם מהבעיה, אני עוסק עם הרמטכ"ל, עם המטה הכללי, עם גופי הביטחון האחרים כל יום. ניר דבורי: זה קורה אחרי הפרסום שלנו היום, על כך שראשי מערכת הביטחון שוקלים להביא לידיעת הציבור את תמונת המצב בצה"ל, נוכח תחושתם שנתניהו לא פועל כדי לעצור את ההידרדרות. בשב"כ [שירות הביטחון הכללי], במוסד ובצבא הכחישו את הדברים, אבל גורמים הבקיאים בפרטים אומרים שההתלבטות גדולה, שלא נראה כאן מסיבת עיתונאים של שלושתם, אבל הם ימצאו את הדרך כל אחד לומר את דברו נתניהו מאוד מוטרד מהאפשרות שיצאו לציבור ולכן מהר להעביר להם מסר בעניין. [ציטוט דברי נתניהו:] בדמוקרטיה מי שמכריע הוא ראש הממשלה שקיבל את המנדט מהעם, לא גופי הביטחון, הם כפופים לממשלה. ניר דבורי: עד כמה הלחץ גדול, לא רק במערכת הביטחון, גם בלשכת נתניהו, מעידות ההקלטות האלה שנחשפו כבר לפני מספר שבועות בערוץ 13. [הקלטה של דברי נתניהו:] אני לא יכול לדמיין חומרת דברים גדולה יותר של ארגון הפרה המונית כזאת של חוק השירות, או אם תרצה של סרבנות. זה בלתי ניתן... זה פשוט, אי אפשר לתפוס את זה! זה לא רק ההשבתה של יכולות, זה גם מה, זה עושה לכוח ההרתעה שלנו. מה זה עושה, אני לא אביא כאן דוחות מודיעיניים. אם תרצו בדלתיים סגורות אני אראה לכם מה זה עושה. מה זה עושה! זה לא דבר קטן! ניר דבורי: ועוד דבר, בהודעה שהוציאה לשכת ראש הממשלה בתום הדיון היום בקרייה נכתבה תוספת חדשה: "ראש הממשלה שלל מכל וכל את התופעה של שירות מילואים על תנאי". כבר לא סרבנים לדידו של נתניהו. שירות מילואים על תנאי. אנחנו מתקרבים לרגעי החלטה משמעותיים. בעוד כשבועיים, בראשית ספטמבר, יחזור צה"ל להתאמן אחרי חופשות הקיץ. גם חוק הגיוס צפוי לעלות בכנסת. זה יהיה מבחן גדול למערכת הביטחון, לשר הביטחון העומד בראשה, ולראש הממשלה, מי שאחראי לעצור את ההידרדרות. דני קושמרו: כן, אז עוד פרטים על מה שקורה שם. עמית סגל, נתחיל איתך. לדיון הזה קדמה שיחת טלפון כעוסה במיוחד. עמית סגל: כן, שיחת ועידה. עכשיו צריך להגיד שהאירוע הוא שבלקראת סוף השבוע, גם בפרסומים של ניר [דבורי], מתחיל לבעבע הסיר הזה של הכשירות [של צה"ל] אחרי כמה שבועות שהוא היה על אש נמוכה יחסית. נתניהו רואה וכועס, הוא מזהה את זה כתדרוכים מתוך הצבא אל הכתבים הצבאיים, והוא מתקשר לרמטכ"ל, מעלה גם את מפקד חיל האוויר, ואז הוא אומר להם: "זה נראה כמו צבא, שיש לו מדינה". זה מה שאומר ראש הממשלה לרמטכ"ל ולמפקד חיל האוויר, והוא מוסיף ואומר שהדבר הזה פוגע בכושר ההרתעה, הדלפות על הכשירות. זאת אומרת, שאויבינו רואים את זה וזה מה שהם מגיבים. והרמטכ"ל משיב לו, פחות או יותר ברוח הדברים הזו: "במקום שאני רואה פגיעה בכשירות, אנחנו חובתנו להתריע על הדבר הזה". עכשיו זה גם עונה על השאלה האם הדיון היום היה דחוף או תוכנן מראש. לאחר שיחת הטלפון הזאת החליטו לקיים את הדיון הזה על הכשירות כבר ביום ראשון בצהריים ולא בהמשך השבוע כפי שנקבע. דני קושמרו: ניר דבורי, כתבנו לענייני צבא, עוד פרטים על מה שעולה במפגש הזה. ראש הממשלה, המפקד חיל האוויר, הרמטכ"ל. ניר דבורי: כן, היה שם גם שר הביטחון, ראש אמ"ן [אלוף אהרון חליוה], ראש אגף המבצעים [אלוף עודד בסיוק]. זה בעצם כל הנבחרת שעוסקת בדיוק בתמונת המצב הביטחונית ובתמונת המצב של הכשירות. מי שמשתתף בשיחה הזו מתאר אותה כמתסכלת, אולי אפילו מייאשת. למרות שהוצג שם לראש הממשלה וסקרו בפניו את כל המערכים שנפגעו, כולל מספרים עדכניים, ההבנה הייתה שזה לא משנה שום דבר באופן הסתכלות הדברים ובעמדתו של נתניהו. התחושה שם הייתה שרק משהו דרסטי, דרמטי, יכול לשנות את המהלך שיכול להביא לבלימה של הפגיעה בכשירות. ויש אפילו התלבטות בקרב גורמי ביטחון מתי להניף את הדגל האדום. האם לקראת השבועות הקרובים כשחוזרים להתאמן, או כאשר יידרשו לאולי חלילה איזושהי פעולה מבצעית, האם ואיך נכון לתווך את המצב הזה לציבור הישראלי, ובעיקר כולם עכשיו ממתינים להחלטה של נתניהו, לאן הולכים מכאן, מה הוא באמת רוצה, והאם הוא יכול, כי הם מאמינים שהוא היחיד שיכול, לעצור את מה שקורה בתוך הצבא. דני קושמרו: עמית, עוד ציטוטים מהפגישה הטעונה הזו. עמית סגל: כן, אז היום, בעצם בפגישה הזאת, זה מין איזה אירוע מוזר, כי בעצם זה כמו מה שהמשיל את זה בכיר בצבא לרפלקסולוגיה. אבל ברפלקסולוגיה בלי לגעת. בעצם הצבא נוגע פה באירוע פוליטי הכי דרמטי שהיה פה לפחות בעשור האחרון, אבל הוא לא יכול לדבר אותו, אלא רק לדבר עליו. אז נתניהו מסביר להם למה לדעתו הם צריכים להיערך לכך שהמצב לא ישתנה בתקופה הקרובה, וכך הוא מסביר להם. ואלה הציטוטים של נתניה: "כשהרמתם דגל בפעם הקודמת, עצרנו לשלושה חודשים", אמר נתניהו, אני שם סוגריים. כן, אחרי שהוא פיטר את [שר הביטחון יואב] גלנט וחזר בו, סגור סוגריים. "אבל לא יצא מזה שום דבר, כי יש גורמים שהמטרה שלהם היא הפלת הממשלה". ואז הוא מוסיף, "אני נותן סיכוי נמוך להידברות עם הצד השני על שינוי הוועדה לבחירת שופטים". נתניהו גם מתריע שם בדיון מפני הדלפות בוועדת המשנה שתכונס בהמשך השבוע, ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ולכן הוא בעצם, אם אני מבין נכון את התרגום, אומר להם תראו, אל תצפו שמתישהו בימים הקרובים תצאה הבשורה שהאירוע כולו מאחורינו. תיערכו להתמודד עם המצב כפי שהוא. דני קושמרו: בינתיים, ניר דבורי, המצב לא משהו, ובעקבות המצוקה של מדריכי טיס במילואים, בקורס טיס, חיל האוויר בצעד מאוד מאוד מאוד חריג. ניר דבורי: כן, תראה, זה פיילוט שמתחיל כבר לפני כמה חודשים, אבל בימים האלה הוא מקבל גם טוויסט וגם שינוי, והתכלית שלו הוא בעצם לאתר חלק מפרחי הטייס במהלך הקורס, ולקצר את משך ההכשרה שלהם, להעביר אותם יותר מהר למטוסי קרב מתקדמים, כדי להתחיל לייצר אפשרות לקצר או לגשר על הפערים שעלולים להתפתח סביב מה שאנחנו רואים החוסר [של טייסים] בתוך חיל האוויר. ולכן המהלך הזה כבר מתחיל לנוע. יש כאן עוד תהליכים שצריך לעבור, אבל בחיל האוויר עושים את התאמות האלה, מבינים שכנראה נבנה כאן צורך, והדבר הזה הולך והופך קריטי יותר ויותר. נגיד שבחיל האוויר אומרים שהדבר הזה כבר החל כלא קשור לאירועים האחרונים, ואנחנו נגיד שבכל זאת, האירועים האחרונים מאיצים את התהליך, אולי אפילו מאיצים מאוד. דני קושמרו: במקרה לגמרי. כתבה קודמת שישה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – ניר דבורי: גורמי ביטחון אומרים, כי "התנהגות בן גביר מסוכנת, צריך לגלות אחריות לאומית בנושא הר הבית. זה מיד משפיע על כל הזירות ומשחק באש, במיוחד אחרי שהצלחנו עכשיו להוריד את גובה הלהבות בעזה". רונן ברגמן: סינוואר צפה מדי יום בחדשות ערוץ 12. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

25,563 次观看 • 7 个月前

שלושה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "בשביל להיערך לאתגר האיראני צריך את צה"ל במיטבו, במיוחד את חיל האוויר, אבל הטייסים הגיבורים שלנו כבר אמרו: אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה" ב-8 ביולי 2023, האלוף (במיל.) נׂעם תִּיבּוֹן, הנימנה על ראשי קבוצת "חומת מגן לדמוקרטיה" המשתתפת במחאה נגד הרפורמה המשפטית, נשא נאום בהפגנה בחיפה, בה שיבח את הטייסים אשר הודיעו שלא יטוסו עבור "דיקטטורה". להלן תוכן נאומו: לוחמות ולוחמים, ערב טוב. זה כבוד עצום עבורי לבא לדבר איתכם כאן בהפגנה האדירה שלכם כאן בקריות. אנחנו ננצח. אתם יודעים, אתם יודעים, הממשלה הרעה הזאתי פוגעת בביטחון של מדינת ישראל, פוגעת בביטחון של כולנו. הנאשם [ראש הממשלה בנימין] נתניהו מרבה לדבר על האתגר האיראני. אז תנו לי להסביר לכם מה זה אומר להיערך לאתגר האיראני. דבר ראשון - תיאום מלא עם ארה"ב, אבל בינתיים [נשיא ארה"ב ג'ו] ביידן לא מזמין את ביבי [נתניהו], ובצדק, כי הוא יודע שביבי שקרן בן שקרן. הדבר השני, הדבר השני - בשביל להיערך לאתגר האיראני צריך את צה"ל במיטבו, במיוחד את חיל האוויר, אבל הטייסים הגיבורים שלנו כבר אמרו: אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה. אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה. תנו לי, תנו לי, בשמי וגם בשמכם להצדיע לטייס הגיבור אודי אורי שנפצע באילון [נפצע בתחילת יולי בעינו מפגיעה ישירה של מכת"זית במהלך הפגנה נגד הממשלה]. אנחנו מצדיעים לך, אתה גיבור. אף מכת"זית לא תעצור אותנו. אף מכת"זית לא תעצור אותנו. הדבר השלישי - בשביל לנצח במלחמה, ואני שרתתי בהרבה מלחמות, זה אולי מובן מאליו, אבל בשביל לנצח במלחמה צריך אחדות בעם. אחדות בעם. והממשלה הרעה הזאתי קורעת את העם. קורעת את העם. ואנחנו לא ניתן לזה. אני, אני רוצה לדבר איתכם על משהו שממש כואב לי באופן אישי, ואני יודע שגם לכם הוא כואב, כי אתם, הילדים שלכם, והנכדים שלכם משרתים בצבא. והממשלה הרעה הזאתי פוגעת בצה"ל. הנאשם [נתניהו], מצד אחד כל הזמן הולך להצטלם עם חיילים, אבל השרה [להתיישבות והמשימות הלאומיות] הפושעת [אורית] סטרוק מקללת את הרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי], וביבי לא מפטר אותה. הוא היה צריך לפטר אותה. אני אגיד להם גם עוד משהו שכואב לי ברמה האישית. אתם יודעים, לפני כחודש [3 ביוני 2023], נהרגו לנו שני לוחמים ולוחמת בתקרית קשה בגבול הדרום. עוד לפני שקברו אותם, הנבלות בערוץ 14 שפכו את הדם שלהם, וכל השרים שתקו, ולא אמרו מילה. תנו לי להזכיר לשר הביטחון יואב גלנט, שהוא שר הביטחון בזכותנו. אם זה היה תלוי בביבי וב[שר המשפטים] יריב לוין, הוא כבר היה מפוטר. אתה שר הביטחון בזכותנו. איך אתה שותק על דברים כאלה? תתחיל לשמור על החיילים. אתם יודעים, ביטחון זה גם ביטחון אישי. אז לקחו עבריין [השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר] ושמו אותו אחראי על המשטרה, ובן גביר וביבי שבממשלה הקודמת בכל פיגוע רקדו על הדם כמו עופות טורפים, אז בממשלה הזאתי יש לנו יותר פיגועים, יותר הרוגים, יותר הרוגים במגזר הערבי, יותר פרוטקשיין, אין משילות, יש ברדק, והעבריין בן גביר, שר הפיתות, עסוק רק בדבר אחד - להרוס את המשטרה, להרוס את המשטרה. וזו ההזדמנות גם להגיד לשוטרים, אנחנו אלה ששומרים עליכם, אנחנו אלה ששומרים עליכם שלא תפעילו אלימות כנגד מפגינים שמפגינים להגנת המדינה. שלא תעיזו. חברים, זה לא יעזור להם, כמו שניצחנו בהצבעה בכנסת, וכמו שניצחנו בלשכת עורכי הדין, אנחנו ננצח במאבק הזה, אנחנו ננצח כי אנחנו נילחם נגד הממשלה הרעה הזאתי ביום ובלילה. כל מה שצריך אנחנו נעשה, אנחנו נחושים, אנחנו הרוב, ואנחנו ננצח. איזה אנרגיה אדירה יש פה. זה היה כבוד עצום בשבלדבר בפניכם. תכוננו לשבוע, יהיה לנו הרבה עבודה, ואנחנו ננצח. תודה רבה. סימוכין: כתבות קודמות חמישה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "במלחמת האזרחים בארה”ב נהרגו מאות אלפים... אני מקווה שאנחנו לא נגיע לזה, אבל אין ספק, שהמאבק כאן הוא מאבק קשה מאוד". סימוכין: שלושה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "הטייסים, הגיבורים שלנו, שכבר אמרו מזמן: ‘אנחנו בשביל דיקטטורה לא נטוס לאיראן’ [לתקוף את מתקני הגרעין], הם הגיבורים האמיתיים". סימוכין: שלושה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר - אתר חדשות של הממשל האיראני מצטט את אלון בן דוד, האלופים (מיל.) יצחק בריק ונועם תיבון והתקשורת הישראלית, בדיווח לפיו כשירות חיל האוויר מתדרדרת לכדי אי מוכנות למלחמת פתע בגין הפסקת ההתנדבות למילואים, וכי מדיניות הממשלה "הצליחה לפרק את הצבא". סימוכין: נובמבר 2019 – אלוף (מיל.) נועם תיבון: "החיים בעזה קשים ביותר, ביוב, צפיפות, אבטלה, תשתיות קורסות; [צריך לקדם ברצועת עזה] פרויקטי תעסוקה גדולים ליצירת אווירה אחרת; לעקוף את חמאס בפרויקטים האלה: נמל [ימי], תשתיות ביוב ומים; יש לעשות זאת בתוכנית סדורה עם מצרים, סעודיה וארה"ב. סימוכין:

שלושה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "בשביל להיערך לאתגר האיראני צריך את צה"ל במיטבו, במיוחד את חיל האוויר, אבל הטייסים הגיבורים שלנו כבר אמרו: אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה" ב-8 ביולי 2023, האלוף (במיל.) נׂעם תִּיבּוֹן, הנימנה על ראשי קבוצת "חומת מגן לדמוקרטיה" המשתתפת במחאה נגד הרפורמה המשפטית, נשא נאום בהפגנה בחיפה, בה שיבח את הטייסים אשר הודיעו שלא יטוסו עבור "דיקטטורה". להלן תוכן נאומו: לוחמות ולוחמים, ערב טוב. זה כבוד עצום עבורי לבא לדבר איתכם כאן בהפגנה האדירה שלכם כאן בקריות. אנחנו ננצח. אתם יודעים, אתם יודעים, הממשלה הרעה הזאתי פוגעת בביטחון של מדינת ישראל, פוגעת בביטחון של כולנו. הנאשם [ראש הממשלה בנימין] נתניהו מרבה לדבר על האתגר האיראני. אז תנו לי להסביר לכם מה זה אומר להיערך לאתגר האיראני. דבר ראשון - תיאום מלא עם ארה"ב, אבל בינתיים [נשיא ארה"ב ג'ו] ביידן לא מזמין את ביבי [נתניהו], ובצדק, כי הוא יודע שביבי שקרן בן שקרן. הדבר השני, הדבר השני - בשביל להיערך לאתגר האיראני צריך את צה"ל במיטבו, במיוחד את חיל האוויר, אבל הטייסים הגיבורים שלנו כבר אמרו: אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה. אנחנו לא נטוס בשביל דיקטטורה. תנו לי, תנו לי, בשמי וגם בשמכם להצדיע לטייס הגיבור אודי אורי שנפצע באילון [נפצע בתחילת יולי בעינו מפגיעה ישירה של מכת"זית במהלך הפגנה נגד הממשלה]. אנחנו מצדיעים לך, אתה גיבור. אף מכת"זית לא תעצור אותנו. אף מכת"זית לא תעצור אותנו. הדבר השלישי - בשביל לנצח במלחמה, ואני שרתתי בהרבה מלחמות, זה אולי מובן מאליו, אבל בשביל לנצח במלחמה צריך אחדות בעם. אחדות בעם. והממשלה הרעה הזאתי קורעת את העם. קורעת את העם. ואנחנו לא ניתן לזה. אני, אני רוצה לדבר איתכם על משהו שממש כואב לי באופן אישי, ואני יודע שגם לכם הוא כואב, כי אתם, הילדים שלכם, והנכדים שלכם משרתים בצבא. והממשלה הרעה הזאתי פוגעת בצה"ל. הנאשם [נתניהו], מצד אחד כל הזמן הולך להצטלם עם חיילים, אבל השרה [להתיישבות והמשימות הלאומיות] הפושעת [אורית] סטרוק מקללת את הרמטכ"ל [רא"ל הרצי הלוי], וביבי לא מפטר אותה. הוא היה צריך לפטר אותה. אני אגיד להם גם עוד משהו שכואב לי ברמה האישית. אתם יודעים, לפני כחודש [3 ביוני 2023], נהרגו לנו שני לוחמים ולוחמת בתקרית קשה בגבול הדרום. עוד לפני שקברו אותם, הנבלות בערוץ 14 שפכו את הדם שלהם, וכל השרים שתקו, ולא אמרו מילה. תנו לי להזכיר לשר הביטחון יואב גלנט, שהוא שר הביטחון בזכותנו. אם זה היה תלוי בביבי וב[שר המשפטים] יריב לוין, הוא כבר היה מפוטר. אתה שר הביטחון בזכותנו. איך אתה שותק על דברים כאלה? תתחיל לשמור על החיילים. אתם יודעים, ביטחון זה גם ביטחון אישי. אז לקחו עבריין [השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר] ושמו אותו אחראי על המשטרה, ובן גביר וביבי שבממשלה הקודמת בכל פיגוע רקדו על הדם כמו עופות טורפים, אז בממשלה הזאתי יש לנו יותר פיגועים, יותר הרוגים, יותר הרוגים במגזר הערבי, יותר פרוטקשיין, אין משילות, יש ברדק, והעבריין בן גביר, שר הפיתות, עסוק רק בדבר אחד - להרוס את המשטרה, להרוס את המשטרה. וזו ההזדמנות גם להגיד לשוטרים, אנחנו אלה ששומרים עליכם, אנחנו אלה ששומרים עליכם שלא תפעילו אלימות כנגד מפגינים שמפגינים להגנת המדינה. שלא תעיזו. חברים, זה לא יעזור להם, כמו שניצחנו בהצבעה בכנסת, וכמו שניצחנו בלשכת עורכי הדין, אנחנו ננצח במאבק הזה, אנחנו ננצח כי אנחנו נילחם נגד הממשלה הרעה הזאתי ביום ובלילה. כל מה שצריך אנחנו נעשה, אנחנו נחושים, אנחנו הרוב, ואנחנו ננצח. איזה אנרגיה אדירה יש פה. זה היה כבוד עצום בשבלדבר בפניכם. תכוננו לשבוע, יהיה לנו הרבה עבודה, ואנחנו ננצח. תודה רבה. סימוכין: כתבות קודמות חמישה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "במלחמת האזרחים בארה”ב נהרגו מאות אלפים... אני מקווה שאנחנו לא נגיע לזה, אבל אין ספק, שהמאבק כאן הוא מאבק קשה מאוד". סימוכין: שלושה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "הטייסים, הגיבורים שלנו, שכבר אמרו מזמן: ‘אנחנו בשביל דיקטטורה לא נטוס לאיראן’ [לתקוף את מתקני הגרעין], הם הגיבורים האמיתיים". סימוכין: שלושה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר - אתר חדשות של הממשל האיראני מצטט את אלון בן דוד, האלופים (מיל.) יצחק בריק ונועם תיבון והתקשורת הישראלית, בדיווח לפיו כשירות חיל האוויר מתדרדרת לכדי אי מוכנות למלחמת פתע בגין הפסקת ההתנדבות למילואים, וכי מדיניות הממשלה "הצליחה לפרק את הצבא". סימוכין: נובמבר 2019 – אלוף (מיל.) נועם תיבון: "החיים בעזה קשים ביותר, ביוב, צפיפות, אבטלה, תשתיות קורסות; [צריך לקדם ברצועת עזה] פרויקטי תעסוקה גדולים ליצירת אווירה אחרת; לעקוף את חמאס בפרויקטים האלה: נמל [ימי], תשתיות ביוב ומים; יש לעשות זאת בתוכנית סדורה עם מצרים, סעודיה וארה"ב. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

82,101 次观看 • 7 个月前

גוש נתניהו יפסיד את הבחירות בגלל החרדים. יש לא מעט סרטונים ורגעים טלוויזיונים שנכנסו לפנתיאון ככאלה ששינו מציאות פוליטית: "ביבי, תסתכל לי בעיניים", של איציק מרדכי, "אני אשמור על נתניהו מאוחדת", של יצחק הרצוג ועוד ועוד. יכול להיות שבשבוע שעבר נולד סרטון כזה. בהפגנת החרדים בירושלים נראה קצין צה"ל, חבוש כיפה סרוגה גדולה, עומד לבדו מול המון חרדי זועם. הם מקיפים אותו, צועקים עליו, מקללים ומנסים להרתיע אותו. הסרטון הזה חרך את הוואטספ של חובשי הכיפות הסרוגות, לא הייתה קבוצת חברים, בית כנסת, יישוב, מכיניסטים או בייני"שים (ישיבות הסדר) שהסרטון לא עבר בה. סרטון שיכול להוציא מהדעת כל בן אנוש. בעיצומה של מלחמה, כשכמעט בכל יום "הותר לפרסום", כשאנשי מילואים יוצאים לסבב שישי ושביעי, כשמשפחות שלמות חיות כבר כמעט שלוש שנים בין אזעקות, גיוסים והלוויות. כשחובשי הכיפות הסרוגות נופלים בשיעורים חסרי כל פרופורציה לחלקם באוכלוסייה - קצין אחד, עם כיפה גדולה על ראשו, עומד בירושלים ומוקף בצעירים חרדים שצועקים עליו בגלל ניסיונות ללכוד עריקים, עבריינים על פי חוק, וסתם צעירים שרואים את אחיהם נאבקים באויב אכזר ולא באים לעזרה. בשבילהם החרדים יצאו להפגנות. למענם הקיפו קצין צה"ל. בלי בושה. האופוזיציה אפילו לא תצטרך קמפיין מתוחכם. לא תשדירי בחירות, לא אסטרטגים מבריקים ולא סרטונים מושקעים. מספיק להקרין את הסרטון הזה שוב ושוב ושוב כדי להעביר את אנשי הציונות הדתית צד. הוא מזיק פוליטית הרבה יותר מהאירועים סביב ביתו של השופט נעם סולברג. שם עוד אפשר להתווכח על גבולות המחאה, על תקדימי תקופת הרפורמה המשפטית, על הפגנות מול בתים ועל משוואות פוליטיות שונות. אפשר לאהוב את זה ואפשר לסלוד מזה, אפשר להתווכח- כאן אין ויכוח. קצין צה"ל במדים, לבדו, מוקף בצעירים חרדים שצועקים עליו בזמן מלחמה זו תמונה שרוב הציבור הישראלי פשוט לא מסוגל להכיל. @@@@@@@@ התמונה הזאת לא עומדת בפני עצמה. היא תוצאה של תהליך עמוק שעבר הציבור החרדי בשנים האחרונות. פעם היו בקצה אחד נטורי קרתא והפלג הירושלמי. בקצה השני חרדים עובדים, חרדים ששירתו במסלולים מותאמים, ציבור שביקש להשתלב יותר. ובאמצע היה המיינסטרים החרדי. היום נדמה שהאמצע הזה הולך ונעלם. המיינסטרים החרדי אימץ יותר ויותר עמדות שהיו בעבר נחלת השוליים. רואים את זה בהפגנות בבקו"ם, בחסימות הכבישים, ברטוריקה של חלק מהרבנים, בעיתונות החרדית כשמאמרי דעה מעלונים קיצוניים מציפים את הביטאונים הרשמיים. פעם הייתה הסכמה שבשתיקה בתוך המגזר החרדי שמי שלא לומד שיתגייס. זה נגמר. הרב דב לנדו אסר גם על השתלבות במסלולים חרדיים מותאמים. רבנים בכירים קוראים שלא להתייצב לצווי גיוס. שירים שפעם היו מזוהים עם קבוצות קיצוניות בלבד, כמו "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים", הפכו ללגיטימיים באירועים ובחתונות. הראשון לציון, הרב יצחק יוסף קרא לקרוע צווי גיוס ולהשליך אותם לאסלה והוסיף שגם בטלנים לא יתגייסו. לפי נתונים שפורסמו במהלך המלחמה, חלקם של בני הציונות הדתית בקרב הנופלים גבוה משמעותית מחלקם באוכלוסייה. ביישובי יהודה ושומרון, למשל, שיעור הנופלים גבוה פי כמה ממשקלם היחסי בקרב בעלי זכות הבחירה אלה לא מספרים עבורם. אלה אחים, חברים, שכנים וילדים ולכן הזעם הולך ומצטבר. לא משנה כמה הישגים יביא בצלאל סמוטריץ' בהתיישבות. גם היציבות בכלכלה תוך כדי המלחמה הארוכה ביותר בכל הזמנים לא יספיקו. בסוף, יותר ויותר מצביעים בציונות הדתית מסתכלים על השותפות עם החרדים ושואלים שאלה פשוטה: למה רק אנחנו? אחרי כמעט שלוש שנות מלחמה, הכעס הזה כבר לא נאמר בחדרים סגורים. הוא יוצא החוצה. הוא הופך לשיח ציבורי. והוא מתחיל לחלחל גם לבסיס האלקטורלי של הימין. אם בליכוד, בציונות הדתית ובמפלגות החרדיות לא יבינו את עומק המשבר הזה, הם עלולים לגלות מאוחר מדי שהסרטון מירושלים לא היה עוד סרטון ויראלי אלא רגע פוליטי מכונן. הרגע שבו חלק גדול ממחנה הימין החליט שנמאס לו. הרגע שבו השותפות עם החרדים הפכה מנכס אלקטורלי לנטל אלקטורלי. הרגע שממנו מתחילה הדרך להפסד בבחירות. (טור סופ"ש, וואלה)

גוש נתניהו יפסיד את הבחירות בגלל החרדים. יש לא מעט סרטונים ורגעים טלוויזיונים שנכנסו לפנתיאון ככאלה ששינו מציאות פוליטית: "ביבי, תסתכל לי בעיניים", של איציק מרדכי, "אני אשמור על נתניהו מאוחדת", של יצחק הרצוג ועוד ועוד. יכול להיות שבשבוע שעבר נולד סרטון כזה. בהפגנת החרדים בירושלים נראה קצין צה"ל, חבוש כיפה סרוגה גדולה, עומד לבדו מול המון חרדי זועם. הם מקיפים אותו, צועקים עליו, מקללים ומנסים להרתיע אותו. הסרטון הזה חרך את הוואטספ של חובשי הכיפות הסרוגות, לא הייתה קבוצת חברים, בית כנסת, יישוב, מכיניסטים או בייני"שים (ישיבות הסדר) שהסרטון לא עבר בה. סרטון שיכול להוציא מהדעת כל בן אנוש. בעיצומה של מלחמה, כשכמעט בכל יום "הותר לפרסום", כשאנשי מילואים יוצאים לסבב שישי ושביעי, כשמשפחות שלמות חיות כבר כמעט שלוש שנים בין אזעקות, גיוסים והלוויות. כשחובשי הכיפות הסרוגות נופלים בשיעורים חסרי כל פרופורציה לחלקם באוכלוסייה - קצין אחד, עם כיפה גדולה על ראשו, עומד בירושלים ומוקף בצעירים חרדים שצועקים עליו בגלל ניסיונות ללכוד עריקים, עבריינים על פי חוק, וסתם צעירים שרואים את אחיהם נאבקים באויב אכזר ולא באים לעזרה. בשבילהם החרדים יצאו להפגנות. למענם הקיפו קצין צה"ל. בלי בושה. האופוזיציה אפילו לא תצטרך קמפיין מתוחכם. לא תשדירי בחירות, לא אסטרטגים מבריקים ולא סרטונים מושקעים. מספיק להקרין את הסרטון הזה שוב ושוב ושוב כדי להעביר את אנשי הציונות הדתית צד. הוא מזיק פוליטית הרבה יותר מהאירועים סביב ביתו של השופט נעם סולברג. שם עוד אפשר להתווכח על גבולות המחאה, על תקדימי תקופת הרפורמה המשפטית, על הפגנות מול בתים ועל משוואות פוליטיות שונות. אפשר לאהוב את זה ואפשר לסלוד מזה, אפשר להתווכח- כאן אין ויכוח. קצין צה"ל במדים, לבדו, מוקף בצעירים חרדים שצועקים עליו בזמן מלחמה זו תמונה שרוב הציבור הישראלי פשוט לא מסוגל להכיל. @@@@@@@@ התמונה הזאת לא עומדת בפני עצמה. היא תוצאה של תהליך עמוק שעבר הציבור החרדי בשנים האחרונות. פעם היו בקצה אחד נטורי קרתא והפלג הירושלמי. בקצה השני חרדים עובדים, חרדים ששירתו במסלולים מותאמים, ציבור שביקש להשתלב יותר. ובאמצע היה המיינסטרים החרדי. היום נדמה שהאמצע הזה הולך ונעלם. המיינסטרים החרדי אימץ יותר ויותר עמדות שהיו בעבר נחלת השוליים. רואים את זה בהפגנות בבקו"ם, בחסימות הכבישים, ברטוריקה של חלק מהרבנים, בעיתונות החרדית כשמאמרי דעה מעלונים קיצוניים מציפים את הביטאונים הרשמיים. פעם הייתה הסכמה שבשתיקה בתוך המגזר החרדי שמי שלא לומד שיתגייס. זה נגמר. הרב דב לנדו אסר גם על השתלבות במסלולים חרדיים מותאמים. רבנים בכירים קוראים שלא להתייצב לצווי גיוס. שירים שפעם היו מזוהים עם קבוצות קיצוניות בלבד, כמו "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים", הפכו ללגיטימיים באירועים ובחתונות. הראשון לציון, הרב יצחק יוסף קרא לקרוע צווי גיוס ולהשליך אותם לאסלה והוסיף שגם בטלנים לא יתגייסו. לפי נתונים שפורסמו במהלך המלחמה, חלקם של בני הציונות הדתית בקרב הנופלים גבוה משמעותית מחלקם באוכלוסייה. ביישובי יהודה ושומרון, למשל, שיעור הנופלים גבוה פי כמה ממשקלם היחסי בקרב בעלי זכות הבחירה אלה לא מספרים עבורם. אלה אחים, חברים, שכנים וילדים ולכן הזעם הולך ומצטבר. לא משנה כמה הישגים יביא בצלאל סמוטריץ' בהתיישבות. גם היציבות בכלכלה תוך כדי המלחמה הארוכה ביותר בכל הזמנים לא יספיקו. בסוף, יותר ויותר מצביעים בציונות הדתית מסתכלים על השותפות עם החרדים ושואלים שאלה פשוטה: למה רק אנחנו? אחרי כמעט שלוש שנות מלחמה, הכעס הזה כבר לא נאמר בחדרים סגורים. הוא יוצא החוצה. הוא הופך לשיח ציבורי. והוא מתחיל לחלחל גם לבסיס האלקטורלי של הימין. אם בליכוד, בציונות הדתית ובמפלגות החרדיות לא יבינו את עומק המשבר הזה, הם עלולים לגלות מאוחר מדי שהסרטון מירושלים לא היה עוד סרטון ויראלי אלא רגע פוליטי מכונן. הרגע שבו חלק גדול ממחנה הימין החליט שנמאס לו. הרגע שבו השותפות עם החרדים הפכה מנכס אלקטורלי לנטל אלקטורלי. הרגע שממנו מתחילה הדרך להפסד בבחירות. (טור סופ"ש, וואלה)

יהודה שלזינגר

76,628 次观看 • 2 个月前