Video yükleniyor...

Video Yüklenemedi

Ana Sayfaya Dön

״ירושלים הבנויה, כעיר שחוברה לה יחדיו. אמר ר' יהושע בן לוי - עיר שהיא עושה כל ישראל חברים״. (ירושלמי, חגיגה ב, ו) יום ירושלים שמח!

19,389 görüntüleme • 1 yıl önce •via X (Twitter)

10 Yorum

🎗Moran Sternlieb profil fotoğrafı
🎗Moran Sternlieb1 yıl önce

גם הערב קיבלת אפס עגול של מנדטים. אין ציבור מאחוריך רק אשליות.

𝙰𝚟𝚛𝚎𝚖𝚊'𝚕𝚎 ★★★★☆ profil fotoğrafı
𝙰𝚟𝚛𝚎𝚖𝚊'𝚕𝚎 ★★★★☆1 yıl önce

מתחת לאחוז החסימה כבר שנתיים ומבלבל לי את המוח על כל ישראל תתפטר טמבל

Keren profil fotoğrafı
Keren1 yıl önce

סמוטריץ' ביום הטבח: "בעוד 48 שעות הם יקראו לנו להתפטר והם צודקים" אנחנו עדיין צודקים. תתפטר.

ארמין☕ارمين profil fotoğrafı
ארמין☕ارمين1 yıl önce

מתכוננים למצעד הקלשונים מחר.

TC profil fotoğrafı
TC1 yıl önce

מגניב לכם יא מאוננים לה יחדיו יש פה בצפון פסולת בניין בת חודשים למה המיסים שלי לא מממנים פינוי?

💜Molani🎗️ profil fotoğrafı
💜Molani🎗️1 yıl önce

רק אתם שמחים שישראל מתפוררת

Dan Shamir profil fotoğrafı
Dan Shamir1 yıl önce

שורף האסמים מספר 1, מייצגו של רוטמן. בבניין ישראל מחדש ננוחם, אחריכם

Mushon Atia 🎗️ מושון אטיה profil fotoğrafı
Mushon Atia 🎗️ מושון אטיה1 yıl önce

יום הכושלאמאמאמאמא שלך הזונה שמח זרע עמלק חלאת המין האנושי

אדוות הגלים 🕊️🇮🇱🎗️ profil fotoğrafı
אדוות הגלים 🕊️🇮🇱🎗️1 yıl önce

כל ישראל חברים??? חברים משחררים חטופים! #עד_השחרור_המוחלט

Ariel Avital profil fotoğrafı
Ariel Avital1 yıl önce

כלום כבר לא עובד, גם לא ירושלים הבנויה.

Benzer Videolar

סיכום יום עדותו החמישי והאחרון הראשון של ר' מחלקת חקירות לשעבר בר' לניירות ערך והשכפ"צ ההולך ומתפורר של ליאת בן ארי ויהודית תירוש אלי לוי (הסיכום המצולם בסוף הציוץ); ביום עדותו החמישי, נחקר לוי בחקירה נגדית אם אפשר לקרוא כך לפארסה ההזויה הזו חקירה נגדית. למן תחילת היום, פצחה תירוש בבליץ של ניסיונות לשנות את עדותו של לוי, תוך שהיא מנצלת לרעה הן את הסיווג הטכני של חקירתה עד תביעה מובהק כחקירה נגדית, והן את אורך הרוח שמגלים השופטים למעלליה. תירוש החלה לעבור על התשובות שנתן לוי בחקירה הראשית, וביקשה להציג "ראיות הזמה", כלומר ראיות שביהמ"ש ראשי להתיר לתביעה להציג לעד, כדי להפריך ראיות הגנה מפתיעות שהוצגו לו. בסיכום המצולם תוכלו לשמוע הסבר מפורט מדוע מדובר היה בקשקוש שרחוק מלהתאים לדרישות להצגת ראיות הזמה, אולם בתמצית יאמר, שמה שניסתה תירוש להזים לא היו ראיות ההגנה, לא מפתיעות ולא בכלל, אלא את התשובות שנתן לוי, עד תביעה במקור ובשר מבשרה של התביעה ראוי לשוב ולהזכיר. וכך, עמד היום לוי על דוכן העדים, בידיעה שעליו לומר כן על כל אמירה של תירוש, ותירוש, במקום לשאול אותו שאלות, פשוט העידה את גרסתה (המטופשת והשקרית) שלה לדברים, ולבסוף שאלה את לוי "נכון?", והנ"ל השיב "כן" אפילו מבלי להבין מה נשאל. השופטים, למרות התנגדויות מנומקות חוזרות ונשנות של הסנגורים, אפשרו בשלב הראשון את מחזה העיוועים המעוות והמגוחך הנ"ל. אלא, שככל שהפכו "שאלותיה" של תירוש ליותר מופרכות ותלושות מהעובדות, החל לוי להסס בתשובותיו, וניכר היה שהוא מתחיל להבין שתירוש אינה עסוקה בחילוצו מהבור העמוק אליו הגיע בחקירה הראשית אלא להיפך, מטרתה היחידה היא לנקות את הפרקליטות ממעשי הפשע שבוצעו על ידי חוקרי הרשות בהוראת אנשיה, ובין היתר ליאת בן ארי ותירוש עצמה, ולהפוך את לוי עצמו, כמי שהיה הממונה באופן רשמי על החקירות הנפשעות שבוצעו על ידי אנשיו, לאשם היחיד. כפי שתוכלו לשמוע בסיכום המצולם, בשלב כלשהו, הפסיק לוי לאשר את דברי תירוש באופן אוטומטי, והחל להתעקש שהוא אינו מכיר את המסמכים שהיא מראה לו, וגם אינו זוכר שהדברים בהם הוא אמור ממנו "להיזכר" בעקבות אותם מסמכים אכן קרו. תירוש לא ויתרה, והחלה להתעקש בפתטיות בלתי נתפסת, לקבל ממנו אישור לתשובות אותן היא מנסה להנדס לו, כדי "להזים" את תשובותיו המקוריות. זה היה השלב בו השופטים החלו למשוך במושכות, כפי שהיה עליהם לעשות שעות קודם לכן, והחלו לנסות להסביר לתירוש את מה שהסנגורים טענו בפניהם מתחילת היום, ואז החלה תירוש להתווכח עמם ועם הסנגורים בחמת זעם של מי שאינה מבינה מה התקלקל כאן, ומדוע היא אינה יכולה להמשיך ולעשות במקום כרצונה, כפי שהיא רגילה. זו הייתה שעתם היפה של מי שאוספים אמירות מטומטמות של תירוש, מפני שכאלו התעופפו באותן דקות באולם בשפע, ובראשן: "הוא לא אמר לא זוכר, הוא אמר לא זכור לי"... וואוו יהודית, אם הוא אמר לא זכור לי ולא לא זוכר, אז אולי עוד מוקדם להספיד את תיק 4000... היה זה לא סתם עוד יום שבו קלונה, עבריינותה, חוסר מקצועיותה וטיפשותה של תירוש נחשפו לעין כל, אלא היה זה אחד החזקים שבהם, ובלי עין הרע זה לא שאין תחרות.. לאור התמשכות הקרקס היום, יעיד אלי לוי פעם נוספת וייחקר בחקירה חוזרת, כנראה בתחילת השבוע הקרוב. אז הנה, ב-5 דק' כמו שבשנת 2017 יולי קדם ליוני, סיכום יום עדותו החמישי והאחרון הראשון של ר' מחלקת חקירות לשעבר ברשות לניירות ערך והשכפ"צ ההולך ומתעשת של ליאת בן ארי ותירוש, אלי לוי:

עידו שיפוני

31,488 görüntüleme • 2 ay önce

אתמול הייתי בביתו של יובל בזק, שהיה הסמג״ד שלי בגדוד 12 בגולני ב 1995. הוא סיפר על בנו הגיבור, גיא בזק, לוחם בגדוד 51 בגולני, עוד לא בן 20, שנפל ב 7.10 בקרב על קיבוץ כיסופים. ב 6:29 ב 7.10 החלה הפלישה. כ200 נוחבות הגיעו למוצב כיסופים ולקיבוץ כיסופים מכמה כיוונים. תומר נגר ז״ל , לוחם גיבור שהיה בשמירה עם מאג בבונקר מחוץ למוצב , ראה את נחילי הנוחבות וריסס אותם עד שאזלה לו התחמושת ואז הוא נהרג. הוא עיכב אותם ואפשר ללוחמי גולני במוצב להתארגן ולחלקם להגיע לקיבוץ. גיא הגיע לקיבוץ עם עוד כמה חברים מהפלוגה והוא נלחם וצלף במחבלים. קלע מצטיין. בשעה 7:00 שומעים את המנוולים אומרים אחד לשני: ״למה אתם לא מתקדמים? יש צלף שפוגע בכל מי שנחשף.״ וב 9:00 הם אומרים: ״אנחנו עדיין מרותקים בגלל הצלף.״ חלק מכח המחבלים נסוג. גיא נלחם ללא אפוד קרמי, הלך ראשון בכח, הפגין אומץ לב יוצא דופן וחתר למגע. גיא וחבריו , ביחד עם כיתת הכוננות הצילו את הקיבוץ מטבח נוראי. הם היו מעטים מול רבים. קצת אחרי עשר בבוקר, גיא קיבל כדור אחד בלב ונפל. באותו יום נרצחו בקיבוץ 9 חברים , שלמה מנצור נחטף ונרצח ו-6 עובדים תאילנדים נרצחו. עוד חבר קיבוץ, תום גודו, נהרג מאשר כוחותינו והרפתן של הקיבוץ, ראובן היינק, נהרג יומיים אח״כ . 9 חיילים ומפקד כיתת הכוננות סער מרגוליס, נפלו בקרב על קיבוץ כיסופים , 16 חיילים נפלו בקרב על מוצב כיסופים, 13 לוחמים מגדוד 51 ו-3 לוחמים מאגוז. כל התצפיתניות והחיילות במוצב כיסופים ניצלו. גיא גדל בכוכב יאיר והתבלט מגיל צעיר בכושר מנהיגות, בחוש הומור מפותח, במחשבה יצירתית במיוחד וביצר הרפתקנות. הוא היה חניך נלהב בשבט הצופים שהיה לו כבית שני. גיא אהב לבשל, ניגן על גיטרה ופסנתר ובעיקר אהב ספורט אתגרי ולטייל בשביל ישראל. בסרטון, כשבוע לפני ה 7.10, גיא מנגן בפסנתר בתחנת הרכבת בשדרות, בדרך לבסיס בכיסופים.

איילת שקד Ayelet Shaked

17,360 görüntüleme • 5 ay önce

סיכום יום עדותו ה-6 והאחרון (השני ועוד היד נטויה) של רמ"ח חקירות לשעבר ברשות לני"ע אלי לוי (לשעבר כהן - הסיכום המצולם בסוף הציוץ); היום השישי של עדות לוי, שמתארכת עוד ועוד מפני שהפרקליטות מתעקשת להסתיר מההגנה ומביהמ"ש מסמכים שונים ומוסרת אותם טיפין-טיפין, מה שלא מאפשר להגיע לחקר האמת, עמדה בסימן סירובו של לוי ליפול למלכודת שתירוש מנסה לטמון לו: לקיחת האחריות על החקירה הבלתי חוקית שנוהלה בתיק 4000 הרבה לפני שנולד באופן רשמי וכמובן לפני שניתן לו אישור יועמ"ש, והכל בידיעה מראש שמדובר בתיק חסר כל בסיס עובדתי, בניגוד לשקריה של תירוש לאורך 5 השנים שבהן מתנהל המשפט. כזכור, בפרקים הקודמים סיפר לוי על ההשוואה שערך בין סיקור נתניהו בוואלה לבין סיקורו באתרי חדשות אחרים, על סמך אותה כתבה של גידי וייץ שנתיים קודם לכן, והמסקנה החד-משמעית שעלתה ממנה: לטענת הסיקור האוהד/היענות חריגה/פתיחת-דלת/סגירת-חלון של נתניהו בוואלה, אין שום בסיס. עוד העיד לוי, שאת טבלת השוואת הסיקור ביחד עם המסמכים שהפיק מהמייל של אלוביץ' ללא צו חיפוש, העביר לוי לפרקליטות, אלא שאת המסמך הנ"ל נמנעת תירוש מלגלות, תוך שכל יום מתגלות עובדות חדשות, כמו שישנן לחווה"ד כמה גרסאות, דבר המעיד על שיפוץ חווה"ד המקורית. אלו בדיוק המסמכים שמהצגתם חומקת תירוש כבר חודשיים בטענות שונות ומשונות, וזו בדיוק נקודת החיבור של האש לאנשי הפרקליטות עצמם. עניין שני שעלה בעדותו של לוי והתחזק מאוד במהלך חקירתו ע"י תירוש, הן בעדותו הקודמת ובעיקר היום, הוא שאת החקירה העבריינית כלפי נתניהו, לא רק ללא אישור אלא בניגוד לאיסור מפורש, לא ניהל לוי ואף לא היה מעורב בה, אלא הפרקליטות היא זו שקבעה מה ייחקר ומה לא, עד רמה של ניסוח השאלות לעדים. וזו המלכודת שניסתה תירוש לטמון ללוי, בעת שהיא מנסה כביכול לגונן עליו מהטענה שביצע פעולות לא חוקיות, אך למעשה מנסה להתנער בטענותיו שלא הוא ניהל את החקירה באותם שלבים, אלא הפרקליטות. בפעם הקודמת, משהבין את המזימה, הפסיק לוי לאשר את דברי תירוש באופן אוטומטי, והיום כבר הפך המאבק ביניהם לגלוי, כשלוי לא הסתפק רק באי-זכירת המידע שתירוש ניסתה לשים בפיו, אלא הכריז מפורשות: "דרך השתלשלות האירועים, לא זכורה לי. חזרתי ואמרתי שגדרי החקירה הוכתבו ע"י הפרקליטות". תוצאת עמידתו זו של לוי על טענתו, למעשה משאירה בפרקליטות את האש שהחלה לאחוז בה, וצפויות עוד התפתחויות לאחר שתירוש תשלים את המסמכים החסרים, בין היתר בעקבות בקשה נוספת שהגישו הסנגורים. היו היום גם חקירות של ההגנה, הראשונה של ז' חן עסקה באי-חקירת טענותיו של פילבר (המוכחות במסמכים) שנתן להוט, פרטנר, סלקום ו-IBA את אותו היחס שנתן לבזק, כדי לבסס טענת אכיפה בררנית מצד האלוביצ'ים, והשנייה של עו"ד וולנרמן עסקה בהדלפות המגמתיות במהלך החקירה מצד החוקרים והפרקליטים, במטרה לייצר דעת קהל נגד נתניהו ולהפעיל לחצים על פילבר להפוך לעד מדינה, כל זאת בזמן שהיו צווי איסור פרסום על החקירה לבקשת הפרקליטות, ופילבר אף נחקר בחשד ששיבש חקירה משום שהשיב לשאלותיו של עמית סגל. בשורה התחתונה: לא רק שליאת בן ארי נותרה על הגריל, אלא שהאש הולכת וגוברת. אז הנה, ב-5 דק' כמו שהפרישה המוקדמת של ליאת בן ארי תעזור לה לחמוק מהדין, סיכום יום עדותו ה-6 והאחרון (השני ועוד היד נטויה) של רמ"ח חקירות לשעבר ברשות לני"ע אלי לוי (לשעבר כהן):

עידו שיפוני

30,274 görüntüleme • 2 ay önce

אחרי שראיתי את המקרה שהשוטרת ולנטינה נמץ תקפה מפגינה מבוגרת רציתי לשתף את היכרותי והחוויה האישית שלי איתה. לפני מספר שנים נתקלתי בשוטרת ולנטינה נמץ בכותל. הגעתי עם משפחתי,הילדים, חמי וחמותי לכותל. היה לנו אישור להיכנס עם הרכב לתוך רחבת הכותל. משום מה גברת ולנטינה החליטה שלא מתאים לה שניכנס, ובלי סיבה יצרה שם כאוס. אישתי, שגם היא שוטרת(הציגה תעודה)אמרה לה, ככה לא מתנהגים לאזרחים, את בושה למשטרה. ואז גברת ולנטינה תפסה את ידה של אישתי ומשכה אותה באלימות. אישתי ההמומה אמרה לה:״מדוע את תוקפת אותי״?, ומשכה את היד. אז ולנטינה צעקה בקשר:״תקיפת שוטרים״(פעמיים) ולחצה על לחצן המצוקה. בשלב הזה,אני לא צריך להגיד לכם מה קורה ברחבת הכותל כשלוחצים על לחצן מצוקה. פחות מדקה הגיעו בערך 50 שוטרים מכל יחידה אפשרית:בילוש, מג״ב, יס״מ ושוטרים כחולים. רק ימ״מ היה חסר. בשיא חוצפתה היא צעקה לשוטרים שאישתי,שהיא שוטרת , תקפה אותה. היא התנהגה בפרעות ואלימות פושעת, והכל מול הוריה של אשתי והילדים שלי(שגדלו והתחנכו לאמא שוטרת,תחנת משטרה היתה להם בית וגדלו בחוויה שכל השוטרים הם חברים של אמא). השוטרים ביקשו מאישתי להתלוות אליהם. ואז הגברת ולנטינה הצביעה עלי ואמרה:״תעצרו אותו!״ ״הוא תקף אותי!״ וגם את חמי שישב ברכב ולא יצא כלל. עצרו אותי ואת חמי,הובילו אותי באזיקים לתחנה. אני ממתין לחקירה. כשנכנסתי לחקירה החוקר טען בפניי שאני עצור על תקיפת שוטרים. אמרתי לו:״לא תקפתי!״ וביקשתי לראות את הסרטונים,שמוכיחים זאת .מיותר לציין כי העיר ירושלים מרושתת במצלמות אבטחה,ובמיוחד איזור הכותל בפרט,מה גם שהשוטרים מצויידים במצלמות גוף. ביקשתי מהחוקר שיוכיח את האשמותיו. החוקר אמר:״ראיתי את הסרטונים״. אז שאלתי :״מה אתה רוצה ממני״? החוקר התחיל לדבר איתי על קרבות של לוחמים בעולם, על קונור מקרגור וחביב,ואז אמר לי:״אתה משוחרר״. החזירו לי את הטלפון. עוד בטרם יציאתי מחדר החקירה אני מבחין בהמון הודעות שקיבלתי לנייד.לתדהתי גיליתי שפרסמו עלי לפחות כ-40 כתבות בתקשורת בכותרת:״לוחם הMMA חיים גוזלי תקף שוטרים״. חשוב לי לציין שהגעתי לכותל באותו היום כדי להודות לקב״ה ולקבל ברכה לכבוד פתיחת אקדמיה חדשה לאומנויות לחימה לאימון נוער ובוגרים. בנוסף לכך,הייתי אמור להעביר קורס הגנה עצמית למדריכי משטרת ישראל מכל המחוזות בביה״ס לשוטרים- ׳המכללה הלאומית לשוטרים׳ בבית שמש מספר ימים אחרי האירוע. למחרת בבוקר קיבלתי טלפון מבית הספר לשוטרים, והודיעו לי שהקורס שהייתי אמור להעביר מבוטל. באותו זמן בעיר בת- ים( עיר הולדתי ומגוריי)תלו שלטי חוצות על שמי כאות הוקרה על פועלי וקידום הספורט והנוער בעיר ובעולם, כתוצאה מהפרסומים השקריים כנגדי הורידו אותם. בגלל הכתבות השקריות ספגתי נזק עצום. משטרת ישראל המשיכה לעמוד על זה שתקפתי. עלו כתבות בערוץ 13, במאקו, ומשטרת ישראל המשיכה להוציא הצהרות לתקשורת שתקפתי,למרות שידעו שלא תקפתי. לכן החלטתי לתבוע את משטרת ישראל בעקבות התנהגותה של ולנטינה נמץ,שתקפה, שיקרה ובגללה הכל קרה. מספר שנים אחרי האירוע ולנטינה מגיעה לבימ״ש כדי לתת עדות. השופטת שואלת אותה ישירות:״האם חיים גוזלי תקף אותך״? היא עונה:״לא״! אז מפעילים את הסרטון ממצלמת הגוף של אחד השוטרים שנכח באירוע,ושם רואים את ולנטינה מצביעה עלי וצועקת:״תעצרו אותו, הוא תקף אותי״! מספר ימים אחרי האירוע הגשתי נגדה תלונה במח״ש, ואני לא צריך להגיד לכם מה קרה.. סגרו לה את התיק. גם אישתי הגישה נגדה תלונה, וגם היא נסגרה. משטרת ישראל נתנה גיבוי מלא לשוטרת שמשקרת, לשוטרת שעוברת על החוק באופן קבוע. אישתי עזבה את המשטרה אחרי 27 שנה בגלל ולנטינה. ולנטינה גרמה לי ולמשפחה שלי נזק שאי אפשר לאמוד ולתאר במילים .הכל בגלל שהיא חיה בסרט שהיא מעל החוק. מעניין מי במשטרה חושב שצריך שוטרת מגעילה שמשקרת ופוגעת באזרחים, והכל סתם כי בא לה, היא חסרת ערכים ומהווה סכנה לציבור,סכנה לאזרחים, עושה נזק למשטרה בפרט ולחברה בכלל, יש להוקיע אותה ממשטרת ישראל! אני בימים אלה מחכה לפסק הדין בתיק שתבעתי את משטרת ישראל. אני שמח שהפרצוף שלה צץ שוב ,והגיע הזמן שהיא תקבל את מה שמגיע לה! גברת ולנטינה, בימים האחרונים ישבתי עם העורך דין שלי אהב כהן על תביעה ואני עכשיו הולך לתבוע אותך אישית על כל הנזק שנגרם לי בשנים האחרונות בגללך. גם על הלילות שהילדה שלי לא ישנה בגלל הטראומה שעברה באותו היום. חמתי והילדה שלי נשארו ברכב מחוץ לכותל עד ששחררו אותנו. ולך ולנטינה אכתוב: את אפילו לא רוצה לדעת בדיוק באיזה סדר גודל כספי הנזק שגרמת לי. נראה כמה תעודת השוטר תעזור לך בבית המשפט. עד היום המקרה הזה רודף אותנו במשפחה.

Haim gozali

247,856 görüntüleme • 5 ay önce

השבוע האשים ינון מגל Yinon Magal את יצחק רבין באחריות לטבח 7 באוקטובר בגלל שהוא הוביל את תהליך אוסלו בתחילת שנות התשעים. אחרי שבעבר הוא האשים את ההתנתקות באחריות לטבח, ועכשיו הוא מאשים את תהליך אוסלו, אני מניח שבשלב הבא ינון יאשים את דוד בן-גוריון באחריות ל-7 באוקטובר בגלל החלטתו לסגת מרצועת עזה בסוף מבצע קדש ב-1956. אבל באמת שאני מבין את ינון. היות שכמו מורו ורבו נתניהו, ינון תמך בכל לב בברית עם השטן החמאסי, ברית שבזכותה חמאס יכול היה להתחזק, להתחמש ולבצע את הטבח הנורא בעוטף, הוא חש נקיפות מצפון על כך ולכן הוא משתלח לכל עבר. למעשה, לא היה בתולדות המדינה מקרה שבו ראש הממשלה ותומכיו האדוקים, כמו מגל, טענו שארגון מסוים הוא כמו דאע"ש ובה בעת כרתו עם הארגון הדאע"שי הזה ברית טמאה, ראו בו "נכס" ואפשרו לו להתעצם, וכל זאת רק כדי לסכל את "הסיכון" הקטן מאוד של קידום משא ומתן מדיני מול הרש"פ. לפני שש שנים התארחתי בתוכנית של ינון מגל וענת דוידוביץ' ושם הסברתי כיצד אחרי שחזר לשלטון ב-2009, קיבל נתניהו החלטה אסטרטגית להכיל את שלטון חמאס ולחזקו, כדי לשמר את הפיצול בין הרצועה לבין יו"ש, וכך לסכל כל מהלך מדיני מול הרש"פ. עוד ציינתי כי מבחינת נתניהו הפקרת ביטחונם ושלומם של תושבי עוטף עזה והדרום לחסדי החמאס שמייסר אותם ברקטות, זה מחיר ראוי עבור סיפוח יהודה ושומרון. ינון מיד הגיב שמדיניות זו "עושה שכל" והוסיף שכדי לסכל תהליך מדיני מול הרש"פ "יכול להיות שצריך לשלם מחירים" כמו חיזוק חמאס. אחרי שינון נוכח במחיר הנורא ששילמנו ב-7 באוקטובר עבור הברית שנתניהו כרת עם השטן החמאסי, מצפונו החל לייסר אותו ומאז הוא מנסה להשכיח את אחריותו האישית. מגל טוען שהטבח הוא בגלל ההתנתקות או בגלל הסכם אוסלו, כדי להשכיח את תמיכתו באותה ברית טמאה, שכן, כידוע, הרוצה לשקר ירחיק עדותו. עם זאת, אם כבר הפנינו מבטנו לעבר, יש אדם בעל חשיבות קריטית לקיום תהליך אוסלו שמגל שכח להזכיר – בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו. לא רק שנתניהו בחר להמשיך בתהליך אוסלו אחרי שעלה לשלטון ב-1996, אלא שהוא ממש החיה אותו מכליה. את זה לא אני אומר אלא נתניהו עצמו. ב-6 במרץ 1997 אמר נתניהו כי "ירשנו תהליך במצב של גסיסה. יכולנו להניח לו למות, בייחוד אחרי שרוביהם של הכוחות הפלסטינים הופנו אל חיילינו והרגו בהם. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל קבע שמקרה כזה – של שימוש בנשק נגדנו על ידי המשטרה הפלסטינית – יסתום את הגולל על כל תהליך אוסלו. אך החלטתי הייתה נחושה: להחיות את התהליך, לא רק מפני שהבטחתי לבוחרים להמשיך בו, אלא מכיוון שרציתי, כמו כל עם ישראל, להביא שלום בטוח לנו ולשכנינו". ינון, אמור מעתה – "נתניהו מחיה תהליך אוסלו". יתרה מכך, לא רק בכהונתו הראשונה אלא בכל ממשלותיו מאז 2009, כולל הממשלה הנוכחית, נתניהו פעל לשמר את קיומה של הרש"פ שהיא, כידוע, יציר של הסכמי אוסלו. רק לידיעתך, ינון, לאורך השנים נתן נתניהו לרש"פ כלי נשק, רכבים משוריינים, כסף, סיוע מודיעיני ועוד. ב-2023, בדיון סגור בוועדת החוץ וביטחון הוא ממש העלה אותה על נס כאשר הסביר כי "אנחנו צריכים את הרשות הפלסטינית. אנחנו לא יכולים שהיא תתמוטט. אנחנו גם לא רוצים שהיא תתמוטט. אנחנו מוכנים לעזור לה מבחינה כלכלית. יש לנו אינטרס שהרשות תמשיך לעבוד. במקומות שהיא מצליחה לפעול היא עושה את העבודה בשבילנו. ואין לנו שום עניין שהיא תיפול". אז ינון, אם אתה טוען עתה שתהליך אוסלו הוא זה שהביא לטבח, דע לך שנתניהו לא היה רק מי שכרת ברית עם השטן החמאסי שאיפשרה לו לבצע את הטבח, אלא גם מי שהחיה את תהליך אוסלו וששימר את הרשות הפלסטינית.

חיים רמון

37,192 görüntüleme • 1 yıl önce

מי שמנסה היום בעולם להכיר במדינה פלסטינית – יקבל מאיתנו תשובה בשטח. לא במסמכים, לא בהחלטות או בהצהרות – אלא בעובדות. בעובדות של בתים, שכונות, כבישים ומשפחות יהודיות בונות חיים. הם ידברו על חלום פלסטיני – ואנחנו נמשיך לבנות מציאות יהודית. המציאות הזו קוברת סופית את רעיון המדינה הפלסטינית, כי אין במה להכיר ואין למי להכיר. אני קורא מכאן ביום החשוב הזה לראש הממשלה בנימין נתניהו, הגיע העת להחיל את הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון, להוריד מהפרק לנצח את רעיון חלוקת הארץ ולוודא שעד ספטמבר למנהיגים הצבועים באירופה לא יהיה במה להכיר. - היום אנחנו כותבים פרק היסטורי בסיפור הגאולה של עם ישראל בארצו. אחרי יותר מעשרים שנה של עיכובים, לחצים, הבטחות ערב בחירות ושברי חלומות – אנחנו עומדים כאן במעלה אדומים, ומכריזים בקול ברור: הפקק נשבר, תכנית E1 יוצאת לדרך! במשך שני עשורים אמרו לנו “עוד מעט”, “זה בדרך”, “מיד אחרי הבחירות”. היום, סוף סוף, אנחנו מממשים את ההבטחה ומחברים את מעלה אדומים לירושלים בחיבור אסטרטגי, ביטחוני ודמוגרפי, שמבטיח את בירתנו המאוחדת לדורי דורות. אני רוצה בראש ובראשונה להודות לנשיא טראמפ ולצוותו ולשגריר האקבי. ידידי אמת של ישראל כפי שלא היו לנו מעולם, ועוד יותר מזה אנשי אמת עם קול מוסרי צלול וברור שלא מתבלבל מול צביעות המערב. קול שמבין שאסור לתת פרס לטרור. קול שמבין שמדינה פלשתינית תסכן את קיומה של ישראל ושאסור בשום אופן לסכן את קיומה של ישראל, מדינה יהודית אחת ויחידה בעולם שרמה אחרי 2000 שנות גלות ונדידות ורדיפות שחווה העם היהודי. קול שמבין שיהודה ושומרון הם חלק בלתי נפרד מהארץ שלנו, זו שהקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם אבינו ונתן לנו לפני אלפי שנים. אני רוצה להודות גם לראש הממשלה בנימין נתניהו, שאני אמנם בויכוח נוקב איתו בימים האלה על המשך המלחמה בעזה עד הניצחון המוחלט והשמדת חמאס, אבל במה שנוגע ליהודה ושומרון הוא מגבה ומאפשר לי לחולל את המהפכה בשנתיים וחצי האחרונות. אני רוצה להודות לשותפיי לדרך – לראש מועצת יש״ע ישראל גנץ, שמוביל במנהיגות את ההתיישבות בכל רחבי יהודה ושומרון; לראש עיריית מעלה אדומים גיא יפרח, שמוביל עיר פורחת ומתרחבת, עיר שהיא חומת המגן של ירושלים ממזרח; ולשותפי הקרוב, מי שעומד בראש מינהלת ההתיישבות, יהודה אליהו – שותף נאמן, איש חזון ועשייה, שמדי יום הופך חלומות תכנוניים למציאות על הקרקע. לראש העיר הקודם בני כשריאל – שדחף וקידם את תכנית E1 במשך שנים ארוכות; ולשותפי הקרוב, יהודה אליהו – ראש מינהלת ההתיישבות, איש חזון וביצוע שהופך חלומות למציאות על הקרקע. להלל רוט סגן רמ״א שמאז כניסתו לתפקיד מוביל תהליכים בהצלחה רבה, ליהודה אלקלעי מנהל לשכת התכנון ולמאור סבג היועץ המשפטי של לשכת התכנון על שיתוף פעולה פורה, ולמאור זולדן אחראי על התכנון במינהלת שיחד עם כל אנשי המינהלת עובדים ימים ולילות כדי לממש את ריבונותינו בשטח. עם ישראל שב לנחלת אבותיו. אנחנו בונים ומפתחים בכל מרחבי ארצנו – מהגליל ועד הנגב, מהבקעה ועד ההר, כאן ביהודה ובשומרון. כל בית שנבנה הוא חוליה בשרשרת הדורות, כל משפחה שנקלטת היא הצהרת ריבונות, כל שכונה חדשה היא עוד מסמר בחיזוק אחיזתנו בארץ הזו. זו לא רק תכנית תכנונית – זו אמירה ציונית מהדהדת: ירושלים המאוחדת היא בירתנו הנצחית, ומעלה אדומים היא חלק בלתי נפרד ממנה. אישור תכנית המתאר ב E1 מצטרף לשורה של מהלכים ענקיים שביצענו ואנחנו מבצעים כדי לחזק את מעלה אדומים ולהכפיל אותה. אישרנו 3500 יחידות דיור בשכונת נופי הסלע והוצאנו אותם כבר למכרז לבניה, הכרזנו על 2700 דונם אדמות מדינה בשטח G ואנחנו מקדמים שם יחד עם משרד השיכון תכניות לאלפי יחידות דיור נוספות, יחד עם ראש העיר הנהדר של העיר אנחנו עובדים על הסכם גג ענק, הראשון שיחתם בע"ה ביהודה ושומרון, שיקפיץ את התשתיות, הפיתוח ומבני הציבור, אישרנו 300 מלש"ח לביצוע כביש מרקם חיים ועוד ועוד. אסיים בדברי ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל: ״כל הכבוד למוסדות או"ם וחברותיה, אבל כל עוד נבואת ישעיהו: "ולא יישא גוי אל גוי חרב" לא נתקיימה, וכל עוד שכנינו זוממים לכלותנו – לא ייכון ביטחוננו, אלא על כוחנו אנו. עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים!

בצלאל סמוטריץ'

21,930 görüntüleme • 1 yıl önce

16/25 את הביקורת החריפה, הנוקבת והמשמעותית ביותר שלך כלפי נתניהו בשנה החולפת השמעת משום מה באנגלית, אצל העיתונאי האמריקני דן סנור. בשלהי 2025 התראיינת לפודקאסט שלו. "כמה אחריות יש לנתניהו ב-7 באוקטובר?", הוא שאל אותך, ואתה ענית: "יותר מ-50 אחוז, משלוש סיבות שונות: אחת, הוא היה ראש הממשלה כשזה קרה; שתיים, הוא היה ראש הממשלה כמעט 13 שנים לפני המתקפה, כך שהוא למעשה עיצב את המדיניות הישראלית שהובילה ל-7 באוקטובר; והדבר השלישי לדעתי: אין טעם בנבחר ציבור אם הוא לא נושא באחריות לאירוע הדרמטי בתולדות מדינת ישראל. אז רוב האחריות היא על נתניהו. אין ספק בכך" (ר' סרטון 1). הפרק הזה בפודקאסט של סנור עלה לפלטפורמות הדיגיטליות ב-21 בדצמבר 2025, ועד מהרה הביקורת הזו שלך על נתניהו צוטטה באתרים רבים והדהדה ברשתות החברתיות. מתי ביקורת של פרשן פוליטי על התנהלותו של ראש ממשלה – משהו שאמור להיות עניין תדיר למדי, ממש טבוע באופי התפקיד – זוכה לכזו תהודה? כאשר מדובר באירוע נדיר. כלומר במקרה שלך. אילו בן כספית, רביב דרוקר, נחום ברנע, סימה קדמון או יוסי ורטר, למשל, היו אומרים לסנור את אותם הדברים – ספק אם העניין היה זוכה לאותה מידה של תשומת לב. "אני לא מאלה שכשנתניהו עושה תקלות, אני לא מבקר אותו בחריפות", מיהרת לטפוח לעצמך על השכם באולפן חדשות 12 ב-28 בדצמבר, בדיוק שבוע לאחר שהפרק הנ"ל שוחרר ברשתות (ר' ציוץ 1). אה, אז לזה התכוונת? אם כך, האם תוכל בטובך להפנות אותנו לעשרה מקרים נניח מאז הטבח, שבהם מתחת על ראש הממשלה את מה שאתה מכנה "ביקורת חריפה"? אבל שים הרבה חריף בבקשה. אם אפשר את אותה כמות כמו זו שקיבל נשיא בית המשפט העליון, לדוגמה. זה לא יותר מדי לבקש, אתה יודע. תראה כמה מתקפות חריפות מאוד היו לך על אהוד ברק, למשל, וכל זה רק בשלושה חודשים. מכל מקום, לא איתרתי השנה מקרה נוסף שבו הסברת כך לעומק, באופן מסודר ומנומק, מדוע נתניהו נושא באחריות לאסון הגדול ביותר שפקד את ישראל. שאלתי את עצמי למה בחרת לתת את הפרשנות הזו, הנדירה כל כך, דווקא באנגלית, בפודקאסט זר, ולא בעברית, בערוץ הבית שלך. לא מצאתי לכך תשובה הולמת. אז עצמתי עיניים והנחתי לזרם התודעה להוליך אותי. הדבר הראשון שצף במוחי הוא רצף הריאיונות שהעניק נתניהו לפודקאסטים אמריקניים, הרחק מהאוזן הישראלית הממוצעת, אלה שבהם הוא התהדר, גם כן באנגלית, בעצמאות מערכת המשפט בישראל (ר' סרטון 2). כל זאת כאשר במקביל, כאן בארץ, אותו נתניהו שב והשתלח, בעברית כמובן, באותה מערכת משפט ממש. מי יודע, אולי גם אצלך, עמית, כמו אצל ראש הממשלה, או אם נרצה כמו אצל חלק ממשווקי הפירות והירקות – התוצרת המובחרת, היא זו המיוצאת לחו"ל. אולי הלקוחות בישראל, בניגוד לאלה שמעבר לים, כבר התרגלו לסטנדרטים נמוכים יותר. אנחנו כאן אולי יכולים לדעתך להמשיך להסתפק בסחורה החבוטה של ארבעה קילו יועמ"שית ושני קילו לימון. לא הצרכנים בעולם. ואז תהיתי: האם כשקבעת שאחריותו של נתניהו היא "יותר מ-50 אחוז", לא הסרת ממנו בעצם כמחצית ממשקלו של הנטל שהוא היה אמור לשאת יום יום על כתפיו. האם יכול להיות שהענקת לו כאן, עמית – רק היום, בעל הבית השתגע – הוזלה משמעותית של כמעט 50 אחוז? מדוע "רוב האחריות" היא עליו, ולא כולה או כמעט כולה? למה לא 100 אחוז בעצם? הרי זהו עצם העניין בנוגע לאחריות, לא? על כל הגורמים הרלוונטיים לשאת בה במלואה. הן ראש הממשלה, הן השרים והן מערכת הביטחון. יש מספיק אחוזים לכולם. אבל מה אני יודע. אולי זו הנחה מיוחדת לסיטונאים. הרי אין חולק שנתניהו נושא באחריות בכמויות מסחריות. הלוא הוא עצמו אמר עוד ב-2017, כשהעיד בפני ועדת וינוגרד: "אני חושב שתפקידה של מערכת הביטחון הוא משני; לפי דעתי האחריות על ביטחון ישראל היא של הקברניט המפקד, ראש הממשלה". והאמת? אין צורך אפילו לנדוד תשע שנים אחורנית. "בסוף, האחריות על ביטחון המדינה ואזרחיה מופקדת בידי ראש הממשלה, ורק בידיו", כתב נתניהו רק לפני ארבעה חודשים, בתשובתו לעתירה נגד מינוי רומן גופמן לראשות המוסד. גם אתה, עמית, ציטטת בחשבון הטלגרם שלך מספר שורות מהמענה ההוא של נתניהו לבג"ץ. אבל לא את החלק הזה. אולי התפספס, ואולי גם כאן מדובר במבצע הוזלה. במאי 2021 צייצת בחשבון ה-X שלך: "למען הסר ספק, האחריות על התעצמות חמאס בתריסר השנים האחרונות מוטלת כמובן על ראש הממשלה, אחד בנימין נתניהו" (ר' תמונה 3). כעבור כמעט שנתיים, במרץ 2023 – ליל פיטוריו (הראשונים) של יואב גלנט מתפקיד שר הביטחון, לאחר שהזהיר מפני סכנה משמעותית לצה"ל בשל קידום חוקי המהפכה המשפטית – עלית בטלפון בשידור חי וקבעת: "אם חלילה תתממש האזהרה של גלנט – נתניהו לא יוכל להגיד שהוא לא ידע" (ר' סרטון 4). אלה הן שתי אבחנות חשובות שלך, שנאמרו לפני הטבח. מה קרה לאחריו? מתי חזרת אליהן וכמה פעמים? כי לא נעים לומר, אבל מצטייר הרושם שמאז 7 באוקטובר אתה רוב הזמן מהווה בעיקר שכפ"ץ לנתניהו. אה, ובנוגע לזה: לא רוצה להלשין, חלילה, אבל בן זוגך ל"פגוש", בן כספית, עשה שימוש בדיוק בדימוי הזה, שכפ"ץ, בריאיון שנתן בתחילת השנה לרוני קובן ב"כאן 11", בהתייחסו לאופן שבו אתה מגונן על ראש הממשלה. וכיצד היית נוהג אילו באוקטובר 2023 ראש הממשלה היה, נניח, נפתלי בנט או יאיר לפיד, ולאו דווקא נתניהו? זוהי היסטוריה אלטרנטיבית, של דלתות מסתובבות, ועל כן לעולם לא נדע באמת. כל שנותר הוא לצטט עוד משפט של ידידך בן, מאותו ריאיון לרוני קובן. "אם זה היה מישהו אחר", ככה הוא אמר, "עמית סגל היה משמיד אותו".

Aviv Hurvitz

14,861 görüntüleme • 9 gün önce

1. ​ב-20 ביוני 2010 קיבלה ממשלת ישראל החלטה על מדיניות חדשה כלפי עזה: לפתוח לחלוטין את מעבר כרם שלום למסחר מלא עם ישראל, ולהכניס הכול – כולל חומרים דו-שימושיים. בהחלטה פיקוח על דבר אחד: מניעת כניסת נשק בלבד. (דבר שמצרים המשיכה לדאוג לו מהצד שלה.). ההחלטה כמעט ולא דווחה לאזרחי ישראל, ולמעשה תמצאו אותה רק בטוויטר אצלי. 2. ​מיד בתגובה, ביולי 2010, החל ראש ממשלת בריטניה (שהחליף את טוני בלייר) לקרוא לעזה "הכלא הפתוח הגדול בעולם", והאשים את ישראל ביצירת מחסור ומגבלות. ככה זה תמיד: כשישראל עושה משהו לטובת עזה ב-98% - ממשיכים להתלונן עליה בגלל ה-2% הנותרים. זו תוצאה של מדיניות מהוססת. ולא, אני לא מתכוון לכניעה; אתם אף פעם לא הבנתם במה מדובר. 3. ​למרות שעזה צמחה ופרחה בעקבות המסחר עם ישראל, ולמרות שחמאס נהנה מהפריחה הכלכלית ומהמלט הישראלי – ונעזר כמובן במשאבים הללו למימון ולבניית צבא הפלישה של ה-7 באוקטובר – המשיך העולם לראות בנו את הכובש של עזה, את מי שמחזיק את תושביה במצור וכולא אותם. זה משמש גם כהצדקה לפעולת ה 7.10 שנקראת בפי רבים: פריצת חומות הכלא של עזה. 4. ​אף מילה מצד ישראל הרשמית מעולם לא הזכירה כי לעזה יש גבול עם מצרים, וכי היא – מצרים – זו שכולאת את העזתים מאחורי חומות וגדרות. מדינת ישראל מעדיפה להיות מואשמת ברצח עם מאשר להגיד: בכל מלחמה האוכלוסייה יכולה לצאת מאיזור הקרבות. רק מעזה לא מזכירים שיש לה גבול עם מדינה שאיננה ישראל. 5. ​מדינת ישראל, לצערי, אינה מבינה כי המצב הזה מוביל לחיסולה. היא ממשיכה לחשוב שרק בזכות שיפור תנאי חייהם של העזתים, הם עצמם יתקוממו נגד חמאס והעולם יוקיר לנו תודה על פיתוח הרצועה. בספטמבר 2023, ממש שבועיים לפני הפלישה, הגישו הקוורטט של טוני בלייר ומלדאנוב רשימת דרישות ענקית לישראל בנוגע לפרויקטים כלכליים שנדרשנו לאפשר לעזה. המסמך אצלי; אף עיתונאי ישראלי לא פרסם אותו, שכן הם לא חשבו שזה בכלל חשוב. 6. ​ב-8 באוקטובר, יום אחרי הטבח, פרסם בן כספית הודאה קטנה לגבי מהות הקונספציה. מאז, כמובן, גם הוא כבר שכח מה שכתב, ואני רשאי להזכיר: ​"הקונספציה שלפיה ככל שנתיר ליותר פועלים מעזה לצאת לעבוד בישראל כך המצב יתייצב – הלכה גם היא בדרך כל בשר. במשך שנים האמנתי בתפיסה הזו. היא הצליחה, תרמה לייצוב המצב, שיפרה את המצב בעזה והפכה את העזתים לכאלה שיש מה להפסיד – עד הנקודה שבה היו מוכנים לפעולה. באותו רגע, התפיסה הזו נקברה קבורת חמור יחד עם תפיסת הביטחון שלנו." 7. ​במשך שנים, עוד מ-2010, אני כותב את אותם הדברים, וכולכם – בממסד, בעיתונות ובציבור – מסרבים להבין: עזה היא מקום אבוד. שום דבר שישראל תעשה לא יגרום לעזתים להשתנות. כבר שנים שאני מפנה אתכם (ואפילו נתתי אישית לבן כספית שבטוח ידע על זה גם בלעדי) את הנאום של משה דיין על קברו של רועי רוטנברג ז"ל, רכז הביטחון של נחל עוז שנהרג בשנות ה-50, עת היו בעזה 200,000 איש. היום יש בזכותנו פי 11 יותר: ​"קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים." בהמשך, משה דיין אומר בדיוק את מה שני כותב כבר 15 שנים: על גבול עזה צריך לשמור! 8. ​במקום להבין כל זאת – במקום להבין שאי אפשר להסביר מדיניות עקומה לגבי עזה וכי הבריטים והעולם ימשיכו לסחוט אותנו – הצעתי באותם מאמרים את אותו המסר מאז 2010: א. ​להתנתק מעזה. ולסיים אחריות אזרחית על העזתים. ​ב. לסגור את כל מעברי הגבול. ג. ​להבהיר שעזה תמיד הייתה מחוברת למצרים, וכי חלק ניכר מתושביה קשורים אליה. ד. ​להבהיר כי ישראל דורשת ממצרים דבר אחד בלבד: להפסיק את הברחות הנשק לנגב ולעזה. זה המינימום שניתן לדרוש ממדינה שוכנת שחתמה עמנו הסכם שלום. לפעול מדינית וכלכלית לחייב את מצרים לעמוד בחובותיה לפי הסכם השלום עימה. מצרים לא יכולה לחמש את הבדואים ואת עזה ! ה. ​כל שאר ענייני עזה ומצרים אינם עסק שלנו. אם יצמח משם סיכון ביטחוני – נטפל בו מהאוויר, מהים או מהיבשה, איך שנמצא לנכון. ו. ​אבל לא. ממשלת ישראל מוכנה להיסחט בידי העולם ולקחת על עצמה אחריות להאכלת העזתים – ובלבד שלא נצטרך לגלות לעולם שיש לעזה גבול עם מצרים. כל העולם בטוח שעזה מוקפת בידי ישראל, והטעות שלנו היא שאנו ממשיכים לממש מדיניות זו במקום לצאת מפילדלפי, להישאר בפרימטר ולסגור לגמרי את המעברים. ​רק מדיניות הגיונית אפשר להסביר, ורק מדיניות הגיונית תמנע מעזה מלמוטט לגמרי את מדינת ישראל. אנו צועדים כעת לקראת ניצחון חמאסי מוחלט, שבו אנו עצמנו נשקם להם את עזה. קיראו את הודעת מועצת השלום מהיום, המדברת על הפיכת עזה לגן פורח של המזרח התיכון וכדוגמה לשלטון פלסטיני עצמאי.

Eyal Ofer אייל עופר

32,338 görüntüleme • 23 gün önce

דרשת חג הקרבן ביפו הציגה את ישראל כחלק של "א-שאם”, כלומר סוריה רבתי, ואת ישראל כ"אויב" של האומה האיסלאמית, החותר ליצור איסלאם מסולף ומאולף לרצונה, והנלחם ברצועת עזה שהיא מקור לגאווה על עמידתה האיתנה ב-25 במאי 2026, נערכה בטיילת חוף יפו תפילה בציבור לרגל חג הקרבן (עיד אל-אדחא). להלן תרגום קטע מדרשה שנשא השייח' עיסאם סטל (عصام سطل): ...הוי המוסלמים, הוי הנאחזים [באדמת] אחד החופים של [אזור] א-שאם [الشام - סוריה רבתי הכוללת את סוריה, לבנון, ירדן ופלסטין]… לאורך ההיסטוריה איש לא הצליח להביס את אנשי האומה הזו [המוסלמים] למעט בשני מקרים... והמקרה השני הוא ההתנתקות מן האומה [במוסלמית] הזו ומהאמונה הזו [האיסלאם] במהותה וביסודה, וההיאחזות בשמה ובצורתה [כמוסלמים בשם בלבד] ובמה שטוב לאלה הכנועים והמשועבדים להיאחז בו. ואוי לאומה [מוסלמית] שריבונה [אללה], יתברך ויתעלה, בחר עבורה את דרך העוז והכבוד, דרך הרוממות וההדר, והיא בחרה לעצמה את דרך ההשפלה והחרפה, דרך הכניעה וההתרפסות, כדי להיות האחרונה והמושפלת שבאומות. ולא תהיה לאומה הזו תקומה, יקיריי, אלא אם כן נכיר ונבין את החולשה הגדולה שנקלענו אליה ואשר הפילו אותה לתוכה אויבינו, אויבי האומה [האיסלאמית] ועדת [המוסלמים], הפועלים להקדים אותנו [ולעצב את] השורשים [הדתיים] שלנו, בנינו, ההוויה והתרבות שלנו, כדי לזרוע בבנינו איסלאם מסולף, איסלאם שמרצה אותם וממלא את שאיפותיהם: איסלאם אמריקני, ישראלי, רוסי וסעודי; [איסלאם] שאינו מתחרה בהם על שילטונם ועל עריצותם, איסלאם שמתקשט בְּזָקָן ובדיבור רך ובמראה יפה, ומשאיר את העניינים כפי שהם, לא מצווה על טוב ולא אוסר את הרע. ואנו, יקיריי, מדגישים לעצמנו ובפני בנינו תחילה, ובפני אויבינו ובפני בני עמנו האורבים לנו, כי מעשיכם יתבדו, ההימור שלכם יפסיד, וכספיכם יהיו לכם לצער וחרטה. ואחר כך תובסו – זו הבטחתו של הנאמן, אהובי ואהובכם מוחמד, תהא עליו תפילת אללה וברכתו… וזוהי הדוגמה הגדולה ביותר והמודל הנשגב ביותר שראינו במו עינינו על עוצמתה של הדת הזו והאומה הזו אצל הנימנים עליהן [המוסלמים], והגאווה, העמידה איתנה והגאון שהם נושאים גם כאשר אויבם הוא העולם כולו, וגם אם אויבם [ישראל] שלו כוחות, ציוד, אמצעי לחימה וארסנל נשק נמצא על אדמת עזה הגאה, נמצא בקרבת ילדי עזה הגאה, אשר גמעו את הקוראן ושתו את ה’סונה’ [אמירותיו ואורח החיים] של הנביא [מוחמד] מזרע עדנאן [הנחשב לצאצא של איסמאעיל בן איבראהים], והם ההוכחה הטובה ביותר והראיה הברורה ביותר עבור העולם כולו, שהאיסלאם אינו שלם אלא בקוראן וב’סונה’, ושאללה לא יסייע לאומה אלא אם היא הבינה את השלמות הזו ודבקה במה שלא משאיר לה מקום לטעות. זה המסר שלי בדרשה הזו, אחיי לאמונה באללה, הוי תושבי יפו, מעמדה של יפו ותהילתה לא ישובו לה אלא אם נפעל להקים דור המבוסס על הקוראן והנאמן לאללה, החותר לרצות את אללה יתעלה, ויגשים בעצמו את היעד של קיומו בעולם, והוא למלא את מקומו של אללה בארץ ולפתח אותה באופן שיועיל לה וליושביה… ואכן, קשר האחווה העמוק שבין עזה ליפו עושה אותן כעיר אחת, כגוף אחד שלם. אם סובל איבר אחד בגוף – כל הגוף כולו נעור ומתייסר בחום ובשינה… סימוכין:

Jonathan D. Halevi

13,306 görüntüleme • 4 ay önce

2016 - תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל" ממליצה, בתמיכת רה"מ לשעבר אהוד ברק, על "תשלום משכורות לפעילי חמאס - ישראל תעניק הסכמה שקטה ליוזמה בינלאומית [כולל קאטרית] למציאת פתרון לתשלום המשכורות"; "מימוש צעדים משמעותיים לשיקום הרצועה שיסייעו לישראל בדחיית סבב האלימות הבא או מניעתו" "מפקדים למען ביטחון ישראל" מגדירים עצמם כתנועה המאגדת "מעל 500 בכירים בדימוס של מערכות הביטחון מדרגת אל”ם ומעלה ומקביליהם וכן שגרירים, [ה]נושאים על כתפינו למעלה מ-9,000 שנות ניסיון ביטחוני ומדיני ושירות למען המדינה בצה”ל, במוסד, בשב”כ, במשטרת ישראל ובמשרד החוץ. אנו מאוחדים ברצון לחיות בביטחון במדינה יהודית ודמוקרטית ולהעניק לדורות הבאים מציאות שראוי וטוב לחיות בה". ביוני 2016 פרסמה תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל" את מתווה התוכנית המדינית שהציעה ואשר נשאה את הכותרת "ביטחון תחילה: משנים את כללי המשחק". במבוא לתוכנית נכתב כדלהלן: "תוכנית הפעולה המוצגת במסמך זה, מתווה דרך ליציאה מהמבוי הסתום בו נמצאת ישראל ולשיפור במצבה הביטחוני-מדיני. רק פעולה משולבת – ביטחונית, אזרחית-כלכלית ומדינית, בגדה המערבית, בירושלים ובעזה – יכולה להביא לשיפור משמעותי ובר-קיימא בביטחון ישראל, ולכן יש לאמצה כמקשה אחת. "התוכנית משלבת בין הצורך בהגברת הביטחון האישי והלאומי, הכורח בהיפרדות מהפלסטינים, ככל שניתן בעת הזאת, והצורך בהמשךשליטה ביטחונית מלאה בגדה המערבית. זאת, תוך שמירה על התנאים שיאפשרו בבוא העת מו”מ להסדר קבע עם הפלסטינים, על בסיס ‘שתי מדינות לשני עמים’, ושיפור במעמדה האזורי והבינלאומי של ישראל. "התוכנית נשענת על תפיסת ביטחון המשלבת עוצמה צבאית, הבנה של מגבלות הכוח והצרכים הכלכליים-חברתיים של כל האוכלוסיות, יחד עם הסרת העמימות והכרזה על מדיניות ברורה באשר לעתיד הסכסוך עם הפלסטינים ופתרונו". סימוכין: ב-15 ביוני 2016, אימץ ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, בנאומו בכנס הרצליה את תכנית "ביטחון תחילה" של תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל". סימוכין: להלן הפרק בתוכנית תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל" העוסק ברצועת עזה: תוכנית עזה הגם שהחמאס אשם במצב בעזה יותר מכל גורם אחר, ישראל אינה יכולה להתעלם מהשלכותיו הישירות על ביטחונה. שיקום התשתיות והקלה במצוקת האוכלוסייה הם אינטרסים ישראליים מהמעלה הראשונה, אשר אינם יכולים להמתין לשינוי הסביבה הפוליטית הפלסטינית או האסטרטגית-האזורית. מימוש צעדים משמעותיים לשיקום הרצועה, שישפרו את רמת החיים של תושביה ויפיחו בהם תקווה לעתיד טוב יותר, יסייע לישראל בדחיית סבב האלימות הבא או מניעתו, וישפר את מעמדה הבינלאומי בכל תרחיש עתידי. נוכח הסתירה המובנית, במסגרתה סיוע לרצועה תחת שלטון חמאס פוגע ברשות הפלסטינית, יש לפעול בנחישות וביצירתיות לצמצום הפגיעה ברש"פ ולהעצמתה בדרכים אחרות. לפיכך, חשוב בין השאר לכרוך את צעדי ההקלה בעזה בהקלות ובשינוי האווירה בגדה המערבית ובירושלים, כמוצע בתוכנית זאת לעיל. מטרות תוכנית עזה שימור הפסקת האש בין ישראל לחמאס ומניעת סבב הלחימה הבא. בלימת המשבר ההומניטרי המתהווה ברצועה, תוך כדי התנעת תהליך שיחזיר את המדינות התורמות ואת הרשות הפלסטינית ביתר שאת לתמונה. בלימת התחזקות ארגונים אסלאמיים קיצוניים ותומכי דאעש ברצועה. יצירת התנאים שיאפשרו את חזרת הרש"פ לשליטה בעזה ככתובת לדיון על עזה בהסדר קבע עתידי, לכשיבשילו התנאים לכך. מהלכים אזרחיים-כלכליים בהתאם לעמדת מערכת הביטחון וגורמי הסיוע הרלוונטיים, יש למקד את מהלכי ישראל ברצועה בכמה תחומים המחייבים טיפול מיידי: 1. אספקה שוטפת. להגדיל את מספר משאיות האספקה לרצועה ל-1,200 ליום, תוך ניצול השדרוג שבוצע באפריל 2015 באמצעי הסריקה והבידוק הביטחוני במעבר כרם שלום. 2. חשמל. שיקום תשתיות החשמל בעזה יואץ, במימון בינלאומי ובביצוע ארגוני הסיוע הרלוונטיים, וכן במעורבות ישראל, בין השאר בלחץ על הרשות הפלסטינית להסרת חסמים מצדה. המהלך יכלול: א. שיקום ושדרוג מערכת הולכת החשמל בעזה, על מנת להגביר את יעילותה. ב. הגדלה מיידית של כמות החשמל המסופקת על ידי חברת החשמל הישראלית בכ-30 מגה ואט, והגדלתה ב-100 מגה ואט נוספים בתוך שנה. ג. הרחבת כושר הייצור של תחנת הכוח בעזה והכשרתה להפעלה בגז טבעי, כפי שתוכננה מלכתחילה. ד. חיבור עזה לגז טבעי באמצעות צינור ממערכת הולכת הגז הלאומית הישראלית. 3. מים. ישראל תאפשר הקמת מפעל התפלה מרכזי (אשר יוזן בחשמל ממתקן סולארי ייעודי עד לשיקומה של מערכת החשמל). בנוסף, תאפשר ישראל את השלמת הקמת מפעלי טיוב המים לצפון הרצועה ולמרכזה. 4. תעסוקה. בכפוף לאישורי שב"כ, יורחב משמעותית היקף היתרי היציאה של עובדים לישראל. בנוסף, תורחב תכולת היצוא החקלאי והתעשייתי לישראל ולחו"ל יחודש מיקור החוץ של תעשיות ישראליות בעזה ויורחב תחום הדיג המותר בחוף הרצועה. 5. תשלום משכורות לפעילי חמאס. ישראל תעניק הסכמה שקטה ליוזמה בינלאומית למציאת פתרון לתשלום המשכורות, ותפעל להשגת הסכמת הרשות הפלסטינית. [הערת שוליים בגוף המסמך: ערב "צוק איתן", ישראל מנעה ניסיון של שליח האו"ם להביא לפתרון חלקי. לאחר המבצע הופקו הלקחים וישראל שיתפה פעולה עם ניסיונות (נפרדים) של ממשלות שוויץ וקטאר לסייע, אך התנגדות הרש"פ הכשילה את שני המאמצים]. נמל ימי בעזה הסכמה ישראלית לאפשר לעזה מוצא לים היא נושא נפרד, אשר משמעותו חורגת מכל מהלך ייצוב מיידי, אך עצם הטיפול בו עשוי לתרום לשינוי חיובי באווירה. לנושא גם חשיבות סמלית רבה, ותמורת הסכמה ישראלית יהיה על חמאס להיענות לדרישות הביטחון של ישראל. נכונות ישראלית לאפשר התחלת תכנון המיזם, לרבות מעורבות הרש"פ בתכנון הנמל ובהפעלתו, תקרין מיד על התייחסות המערכת הבינלאומית לישראל. סירוב חמאס להיענות לדרישות ישראל בתחום הבידוק ונושאים ביטחוניים ומדיניים נוספים, ימנע הקמת נמל בעזה וישליך על מעמדו של חמאס ברצועה ומעבר לה. מתן אישור להתחלת תכנון נמל, תוך הקפאת ההחלטה על הקמתו (לא כל שכן הפעלתו) עד שיתמלאו תנאי ישראל, ישליך על האווירה הכללית, יעניק משנה תוקף לדרישות ישראל בתחום הביטחון, יקצר את הזמן לביצוע מרגע שדרישות אלה ייענו ויפחית את הלחץ הבינלאומי על ישראל. [הערת שוליים בגוף המסמך: מערכת הביטחון כבר בחנה כמה חלופות בהקשר זה, בהן שימוש בנמל בקפריסין, נמל מרוחק מהחוף על אי מלאכותי או מבדוק צף]. סימוכין: חברי תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל" אבו רוכן עלא, אבו רוכן סלמאן, אבי שלומי, אבי גנות, אביטל קולט, אביטל רענן, אבירן עופר, אבן יעקב, אבן-זהב יהוא, אברבנאל איקה, אברט-ארבל דוד, אגוזי שלמה, אגמון שמואל, אגמון יורם, אגמון אורי, אגמון דוד, אהוד איטם, אהרונישקי שלמה, אוחיון ברטי, אולמרט ירמי, אופיר גבי, אור יעקב מנדי, אזולאי אבנר, אזרן כוכבי, אטינסון מייק, אטלס אמציה, איזנברג יונה, אייל יוסף יוסי, אייל יגאל, אילון עמיחי (עמי), אילון יהודה, אלדר יורם, אלון ניצן, אליה שלמה, אלמוג אברהם, אלמוג זאב, אלמוג חדוה, אלקלעי אמנון, אמויאל מילוא אהרון, אמיר גדי, אמרני שוקי, אסעד אמל, אפל רפי, ארבל שמשון, ארבלי שלמה, ארגמן שחר, ארד עוזי, ארדיטי דני, ארז עמיחי, ארז שייקה, ארז חיים, אריאלי שאול, אריק פאר, ארנון אמירה, אשכנזי חיים, אשל ג’קי יעקב, אשר דניאל, אשר סדן, בהרב ישראל, בורשטין אברהם )אברשה(, בין שמואל, בינה ברוך, בירן, ביקו יעקב, בית אור בני בנגה, בכר אברהם, בכרך (תא”ל. מיל ) מנה, בן ארי אחז, בן בעש”ט דוד, בן ברוך סוזי, בן בשט בן ציון, בן יוסף יוחאי, בן יעקב דרור, בן יצחק עוזי, בן ישי מאיר, בן ישראל איציק, בן משה שמואל, בן נון אביהו, בן עטר משה, בן עמי נעמי, בן ענת שוקי, בן צור ברק, בן ראובן אייל, בן שטרית נסים, בן שמואל שמואל, בן-אברהם עמוס, בן-זאב יורם, בנדל דני, בנקלר ראובן, בצלאל טרייבר, בר אורי, בר שמואל, בר יהודה (י.ב.), בר לב עמר, בר-און צבי, בר-אור עמיר, בראל מיקי (מיכאל), ברבר אבי, ברגר יעקב, ברדה נסים, ברום שלמה, ברזילי יצחק, בריי יעקב, ברכוז עודד, ברנר רוני, ברעם אברהם, ברץ אורן, ברץ יוסי, ברק חיים, ברק אלי, ברקו יוסי, ברקן נמרוד, גביש אריה, גביש משה, גובר איל, גוטליב לונקה ( אליעזר), גולדבלט מרק, גולן פרי, גונן יוסי יוסף, גופן חיים, גור שלמה, גורן יצחק, גורן רן, גיורא גורן, גיורא ירדני, גירון רולנד, גל ראובן, גל שלמה, גל עמיחי, גל עמית, גלבוע איתן, גליטמן יהושע (שוקי), גמזו רפי, גמזון אלי, גנאור חנה, גנור – ונגר צחי, גנתון יזהר, גרון רולי, גרוס צביה, גרנות נפתלי, דביר אהוד (אודי), דגול עמרי, דגן נחמיה, דובדבני ערן, דוידוב עודד, דוידוביץ שרון, דולב רחל, דור בני, דורון ראובן, דורון איתן, דותן ישי, דותן רמי, דנגור רונן, דסקל יוסי, דקל אודי, דרור מיכמן, הוד מוטי, הוד יעקב יקי, הוד בני, הוכמן יצחק, הורוביץ ישעיהו / שייקה, היימן אריאל, הירש בר גיא יואב, הראל ויקטור, הרן יעקב, הרצל ליאורה, הרצל טובה, הררי אבי, הררי מיכאל, הררי אילן, הררי מתי, הררי דפנה, השכל אמיר, ווהבי כמיל, ווהבי ענאן, וייצנר מיכל, וילנאי מתן, ולד שלמה, ולצר דוד, וקס שלמה, ורדי אהרון, ורדי דני, זהר שמוליק, זהר גרשון, זהר אבי, זוננפלד רמי, זיגדון יעקב, זיו יוסף, זיו אלי, זינה קלייטמן, זכרין זאב, זמיר יצחק, זמיר אבי, חדד וידאל, חובב שפירא, חורב עמוס, חורב מוני, חורש אילן, חושן גדעון, חזי גר, חזק ראובן, חיות זאב, חייקה גיורא, חיליק לויטן, חירם אפריים, חלמיש יובל, חן יוסי, חן יצחקי, חסבאני מעדנא, חפץ שמעון, חפץ אסף, טוב אימרי, טובל אלי, טיומקין משה, טילר אבי, טל אלכס, טל אילן, טלמון יהודה, טננבאום-ארז חגי, טרן בני, יוגב סוזי, יוסוב הרצל, ייני משה, ימיני כנען, יסלוביץ דן, יער איתמר, יצחק לוטן, יצחק לורנס, יצחקי יאיר, ירום אמיר, ירון עמוס, ירון רות, ירקוני אלי, ישראל מאיר, ישראלי דב (דובי), יתום דני, כ”ץ עמוס, כאלו חזי, כהן שלמה, כהן קובי, כהן עירי, כהן אלחנן, כהן אילן, כהן חגי, כהן אלי, כהנוב רות, כנען איזי, כספי יגאל, כספי חני, כץ יאיר, כרמון דני, כתרי רון, לאור יואב, לב לבקו דוד, לביא בני, לביא ארווין, לביא אריה, לביא ישראל, לבני חן, לוטן רפי, לוי שבתאי, לוי יעקב, לוי יוסי, לוקסנבורג מרטין, לוריא דוד, לחר יעקב, לטקו שמואל, ליבנה אריה לייבו, ליבנה יוסי, לידור בני, לימונה שמואל, ליפקוביץ זאב, לס זאב, לסט גבי, לפיד אפרים, לפידות עופר, לפידות יגאל, לרון צקי (יצחק), לשם ישראל, מאור סיגלית, מאיר אמנון, מאירי גדי, מגל גיורא, מוזס יואל, מוסקוביץ עוזי, מור אילן, מור אלי (סטיב), מורג עמי, מורג חמי, מורן עמי, מורן עמיר, מורן אריק, מושבי אבי, מזרחי אורנה, מזרחי אריה, מזרחי אילן, מידן אמנון, מידן בני, מידן דוד, מיטל מרדכי מוטי, מייזל ארז דוד, מירוז ישראלה, מלכא רפאל (רפי), מלכיאלי גור מורן, מלמד איל, מלמד דן אריק, מנור אביתר, מנצור דוד דודו, מנשה בראון, מעיין מיכאל, מצנע עמרם, מצרי בן עמי רות, מרום שמואל, מרחב ראובן, מרט יחיעם, מרקל שלמה, מתן רמי, נאמן בני, נדאי ערד ליאת, נוביק נמרוד, נוה אברהם, נוה גבי, נווה אבנר, נוימן אמיר, נוימן מוטי, נורסלע מתי, ניצן נח, ניר אלי, נסים יוסף, סבג דידיה, סביון אהוד, סברדלוב ארז, סגל יעקב, סופר מרק, סופרין אמנון, סורקיס ענת, סחר יזהר, סימה שיין, סלע אסף, סנה ד”ר אפרים, סעיד רפיק, ספקטור יפתח, סקל עמנואל, סתיו שלמה, עטר שמי, עילם עוזי, עיני פרדי, עינן מנחם, עמית אריה, ענבר גיורא, ענבר מנשה, ענפי אודי, ערד שטיינבך הילנה, פארס חוסין, פולג צבי, פוקס יצחק, פורת אילן, פז אילן, פלד שלמה, פלד תידהר, פלד רםי, פלטי אוריאל, פלמן אריה, פסי שלמה, פרדו תמיר, פרחי בן ציון, פרי יעקב, פרי ינון, פרידמן ניצה, פרידמן מנשה, פרידמן אלון, פרייליך דוד, פרנקו אילן, צ’יזיק איתמר, צדקה דב (פופי), צור דודו, צור דוד, צור גיא, ציון מסורי, צקויה יוסי, קאהן עירית, קדמיאל דורון, קול ארתור, קוצר (גוטליב) עמוס, קוריאל רן, קורן זאב, קידר יעקב, קידר משה מוצי, קידר דודו, קידר אלי, קיטרון רפי, קינן גיורא, קינן משה, קלייד אבי, קליין חיים, קמחי הדר, קנור צבי, קציר ששי, קציר גדי איתן, קראוזה דוד, קריין שרגא, קרן אריה, קרן אבי, קתאלי יורם, רביד שלמה, רבין יצחק, רגב יוסי, רובוביץ חיים, רודד שמעון, רודמן יורם, רווח (שגריר בדימוס) יעקב ז׳ק, רוח משה, רוטשילד דני, רומח שמעון, רון אליק, רונה אריה, רונן אבי (אברהם), רונן אמיר, רז גבי, רז עודד, רז גלעד, רז ברוך בוקי, רם אליעזר, רם אורי, רם פורמן גיורא, רמות גלעד, רמות שיפמן אריה, רן שמאי, רן כהן, רפאל (רפי) איל, רק צביקה, רשף אמנון, שאולסקי דב, שבח עדו, שביט שלום שולי, שגב יצחק, שגב מאיר, שגיא אורי, שגיא צורי, שד”ר יצחק {יצקו}, שדה מנחם, שדמי אבי, שוהם יצחק, שולמן דב, שור צבי, שחור רן, שחורי משה, שחל יורם, שחם ניסו, שחם יצחק, שחר פאר-לי, שחר ולד שלמה, שי נחמן, שילה שרון, שילוח דב, שיר-און אביב, שלגי גיורא, שלגי אסי, שלוי אודי, שלום חגי, שמא סלים, שמחוני אהוד אודי, שמחי רונן, שמני גדי, שמעוני דיויד, שמשוני יונתן, שני יגאל, שניר יוסי, שניר יוסף, שפי שאול, שפיגל ברוך, שפירא חובב, שפירא מוטי, שפר גדעון, שק דניאל, שקד אריק, שקד ניצן, שרון אריק, שרוני נתן, שריג שייקה, ששון יחיעם, תומר חיים, תורג’מן יצחק, תמיר נדב, תמיר מיכה, תמיר עומרי, תמרי דב. חברים לשעבר בתנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל" אביבי סבינועם, ראש-אגף (בדימוס), ז”ל, אופיר אהרון, תא”ל (מיל’) ז”ל, אלרון יצחק, תא”ל (מיל’), ז”ל, ארד יצחק (טולקה), תא”ל, ז”ל, ארז עודד, תא”ל (מיל’), ז”ל, בן דוד שמעון, תא”ל (מיל’), ז”ל, בכר יהודה, ניצב (בדימוס), ז”ל, ברק איתן, תא”ל (מיל’), ז”ל, ברק מיכל, תת-גונדר (בדימוס), ז”ל, גזית שלמה, אלוף (מיל’), ז”ל, גרוס אהוד, תא”ל (מיל’), ז”ל, דגן מאיר, ראש המוסד לשעבר, אלוף (מיל’), ז”ל, הסל יורם, ראש-אגף (בדימוס), ז”ל, חרון שלמה, ניצב (בדימוס), ז”ל, יצחקי ששון, תא”ל (מיל’), ז”ל, כהן יורם, תא”ל (מיל’), לוי אשר תא”ל (מיל’), ז”ל, לפידות עמוס, אלוף (מיל’), ז”ל, מגל בנצי, סגן ראש-אגף (בדימוס), ז”ל, מילוא חנוך, תא”ל (מיל’), ז”ל, מרון מנחם (מנדי), אלוף (מיל’), ז”ל, נבות (נחיק) מנחם, משנה לראש-המוסד (בדימוס), ז”ל, עמיר עמוס, תא”ל (מיל’), ז”ל, פלד אלעד, אלוף (מיל’), ז”ל, רגב חגי, תא”ל (מיל’), ז”ל, רם מיכה, אלוף (מיל’), ז”ל, רן (פקר) רונן, תא”ל (מיל’), ז”ל, שביט שבתי, ראש המוסד לשעבר, ז”ל, שחור אורן, אלוף (מיל’), ז”ל, שפיר הרצל, רב ניצב (בדימוס), אלוף (מיל’), ז”ל, שקד עמנואל (מנו), תא”ל (מיל’), ז”ל. סימוכין: אהוד ברק מאמץ את תוכנית "ביטחון תחילה" בכנס הרצליה (2016). ערוץ יוטיוב: מפקדים למען ביטחון ישראל

Jonathan D. Halevi

90,167 görüntüleme • 1 yıl önce

"טורקיה מתכננת מלחמה עם ישראל… ורוצה לצרף את סוריה! ישראל אינה מתפשרת על ביטחון… כאשר טורקיה ניסתה לפעול במרמרה – הרגו אותם! זהו גיבוש הציר הסוני הקיצוני שעליו דיבר נתניהו! כשארה"ב וישראל החלישו את הציר השיעי, הם התחילו להרים ראש! מצרים לא תיכנס למלחמה, למרות שיש שנאה ליהודים יותר מטורקיה!" | האנליסט המצרי-אמריקאי מג'די חליל תוקף בחריפות את הציר הסוני החדש בהובלת טורקיה, מפרק את אשליית הגרעין הפקיסטני, ומדגיש את עוצמת ההרתעה הצבאית הישראלית בפודקאסט עם הפעיל המצרי מוחמד סעד ח'יראללה: "פקיסטן לא תתקוף את איראן בגרעין, אפילו אם סעודיה תותקף! ישראל היא המדינה החזקה ביותר במזרח התיכון! יש לישראל את הבריתות עם קפריסין, יוון, הודו וקזחסטן שהיא מנסה להרחיב! הישראלים מבינים את האינטרסים שלהם, בין אם נתניהו ימשיך, ובין אם לא!" (טריילר + 30 דק') 1.9.26 "אל-חוסייני ואל-בנא הפכו את פלסטין לסוגיה אסלאמית, אחר כך איראן, ועכשיו טורקיה!" במסגרת הדיון האסטרטגי הערבי הגובר סביב הסכם ההגנה המשולש שנחתם בריאד בין ערב הסעודית, טורקיה ופקיסטן, התקיים עימות רעיוני וניתוח מעמיק בפודקאסט הפופולרי "ח'יראללה", בהנחיית הפעיל הפוליטי והחוקר המצרי מוחמד סעד ח'יראללה (Mohamed Saad Khiralla). אורחו של הפודקאסט היה המשפטן, הפרשן הפוליטי והמומחה האסטרטגי המצרי-אמריקאי מג'די חליל (Magdi Khalil مجدى خليل). השניים פרסו תמונת מצב מדאיגה ביותר לגבי הכוונות הנסתרות של הברית האסלאמית החדשה, שנועדה לדבריהם להחזיר את ההגמוניה הסונית הקיצונית לאזור – כשבראש הכוונת עומדת מדינת ישראל. כבר בראשית הדברים הבהיר חליל את הזעם והתסכול השוררים בקהיר לנוכח המהלך: "מצרים חשה מושפלת מכך שלא התייעצו איתה בנושא הזה (הסכם מכה)." לדבריו, קהיר מבינה היטב את המניעים הטורקיים: "מצרים רואה את העניין בכך שטורקיה נכנסה כדי להשיג הגמוניה." עוד חידד חליל כי "טורקיה נכנסת בשביל הגמוניה וכדי להתעמת עם ישראל." בהתייחס למגבלות הכוח האזוריות, הסביר חליל כי "מצרים אינה יכולה לחתום על הסכם הגנה על פקיסטן נגד הודו, ואפילו לא סעודיה, מעשית זה בלתי אפשרי." לצד זאת, האיום הממשי נותר בזירה המקומית: "מצרים רואה שטורקיה מתכננת מלחמה עם ישראל ורואה שישראל היא המכשול העיקרי להגמוניה של טורקיה." חליל המשיך ותיאר את המאזן הגיאופוליטי: "טורקיה השתלטה על האזור כולו כמעט, היחידה שטורקיה רואה בה כמי שמתנגדת להגמוניה האזורית שלה היא ישראל." למרות העוינות הציבורית ברחוב: "מצרים בשום אופן לא תסתבך במלחמה עם ישראל… למרות שבמצרים יש שנאה לישראל וליהודים שהגיעה לרמות גבוהות בהרבה מזו של העם הטורקי!". לצד זאת, קהיר מזהה ניסיון בוטה לערעור מעמדה: "מצרים בנוסף רואה שטורקיה רוצה לתפוס את מקומה בביטחון המפרץ לדחוק את מצרים לחלוטין מהמפרץ וזה מה שקורה!". על רקע זה הזהיר חליל באופן חד: "מצרים תעשה טעות אסטרטגית חמורה אם היא תצטרף לברית הזו." מנגד, חליל התריע מפני קולות קיצוניים מבית שמנסים לדחוף את קהיר לתהום: "יש מוחות במצרים ששנאת ישראל אצלם נעשתה חשובה בהרבה מהביטחון הלאומי המצרי! שנאתם לישראל חשובה מכל דבר! ולכן מסיתים כעת בתוך המשטר המצרי להצטרף." הוא חשף את השאיפות של אנקרה לשבור את הסטטוס-קוו: "ארדואן רוצה ללחוץ על מצרים כי ייתכן שילחם בישראל כתוצאה מהאובססיה שלו, הוא מדמיין כך, כי ברגע הקשר הראשון בין מצרים לסעודיה – בטל הסכם השלום!" בנוגע למימד הגרעיני הפקיסטני: "למרות שהפצצה… מומנה במלואה על ידי סעודיה והם כינו אותה 'הפצצה האסלאמית', פקיסטן לא תתקוף את איראן בגרעין אפילו אם סעודיה תותקף בגרעין." בשלב זה התערב המנחה מוחמד סעד ח'יראללה ושאל האם המציאות מובילה להגשמת תחזיות ירושלים: "האם אנו עומדים בפני גיבוש הציר הסוני הקיצוני שעליו דיבר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מספר פעמים?" חליל אישר את הדברים בהרחבה והצביע על השורשים ההיסטוריים: "הקיצוניות הפקיסטנית היא יצירה סעודית.. סעודיה שאפה שצבא פקיסטן יהפוך לצבא שכירי חרב למען הג'יהאד העולמי.". חליל פירט את שרשרת ההקצנה: "אמין אל-חוסייני יצר את מה שמכונה 'אסלאמיזציית הסוגיה הפלסטינית'... אמין אל-חוסייני היה חבר של חסן אל-בנא, והם אלה שאמרו: נרים את הסוגיה הפלסטינית, נרומם אותה! ונהפוך אותה לסוגיה של העולם האסלאמי כולו... כלומר, חמאס הזו היא המשך בדרך כזו או אחרת של אמין אל-חוסייני." חליל הדגיש כיצד האידיאולוגיה הזו הפכה לכלי שרת פוליטי רב-שנים: "הם הפכו את פלסטין לסוגיה אסלאמית, ואת ירושלים לסוגיה אסלאמית, ואת אל-אקצא לסוגיה אסלאמית... אחר כך איראן לקחה את זה, מדברת על 'יום ירושלים', 'נשחרר את ירושלים', 'הדרך לירושלים, לירושלים, לירושלים', ועכשיו טורקיה! שאומרת: 'נשחרר את ירושלים', 'טורקיה חייבת להיכנס לירושלים'." לדבריו, "הציר הזה הוא שהחריב את העולם: אבו אל-אעלא אל-מוודודי, חסן אל-בנא באמצעות נציגו סעיד רמדאן, ואז אמין אל-חוסייני, מתוך הליגה המוסלמית העולמית – הם שהפיצו את האסלאמיזם הבינלאומי בעולם כולו." חליל חשף את השימוש הציני במותג הדתי: "הסכם 'מכה' לתת לזה את האופי האסלאמי, ש'הסונים חזרו!'... מי דיכא את הסונים במזרח התיכון? איראן! הרי קאסם סולימאני התגאה שהוא שולט ב-4 בירות ערביות... כולם היו מובסים ומושפלים... כאשר אמריקה וישראל החלישו עבורם את כל הציר הזה, הם התחילו להרים ראש." הוא קבע נחרצות: "כל מילה בהסכם 'מכה' אומרת שמדובר בציר סוני-אסלאמי-צבאי חדש לחזרת הסונה למזרח התיכון, בהנהגת טורקיה! טורקיה רוצה להעניק לעצמה לגיטימציה, ולנטרל את מצרים ואת סעודיה." השאיפות הימיות והצבאיות הטורקיות מדאיגות במיוחד: "שר החוץ שלה, שהיה ראש המודיעין אומר לך: 'יש לנו עניין רב באבטחת נתיבי השיט בים סוף'... טורקיה! מצרים היא זו שאמורה לומר את הדברים האלה, לא טורקיה". חליל מפנה זרקור מדאיג לעבר השאיפה הטורקית לרשת את מקומה של טהראן: "טורקיה היא המדינה המרכזית במזרח התיכון שמתכננת מלחמה עם ישראל! והדבר הכי מסוכן עכשיו, היא רוצה לצרף את סוריה לציר הזה, כדי שאם טורקיה תותקף בסוריה כל הקבוצה הזו תגן על סוריה!", ומבהיר מדוע בירושלים כבר מסמנים קווים אדומים ברורים: "ישראל לא תניח לה בסוריה! ישראל תקפה כל נוכחות צבאית של איראן בסוריה בימי בשאר אל-אסד! אז היא לא תאפשר לטורקיה להישאר ולאיים על הביטחון הישראלי מטורקיה... וטורקיה רוצה להגיע ללבנון!" בניתוח יחסי הכוחות הצבאיים, חליל קבע: "ישראל היא המדינה החזקה ביותר במזרח התיכון, ואחריה טורקיה, ואחריה מצרים… מצרים לא תיכנס למלחמה עם ישראל! אפילו אם טורקיה תילחם... אפילו אם היא חלק מההסכם, היא לא תיכנס! אם ישראל תילחם בירדן, מדינת ירדן פשוט תחדל מלהתקיים!" השניים התייחסו גם לניסיונות ההשפעה התקשורתיים הערביים: "העיתונות הסעודית, הקטארית והמצרית ואפילו הפקיסטנית - כולן דוחפות בכיוון של התערבות בבחירות בישראל! המגזין 'אל-מג'לה', הציג כותרת על שער המגזין: 'איזנקוט – הגנרל של האביונים/הפשוטים', 'איזנקוט ידיח את נתניהו'." חליל סיכם בפיכחון לגבי האחדות הישראלית בנושאי ביטחון קיומי: "הם מדמיינים שנתניהו הוא המכשול, האמת היא שהביטחון הישראלי מוסכם על כולם! כלומר, מלחמת עזה… קיצוץ הזרועות השיעיות… מלחמה נגד איראן - מוסכמת על רוב הישראלים." לסיום, פסל חליל לחלוטין את התקוות הערביות לריכוך העמדה הישראלית: "ישראל אינה מתפשרת על ביטחון! כאשר טורקיה רצתה להיכנס וניסתה לפעול נגד ישראל באמצעות ספינת המרמרה – הרגו אותם! הרגו אותם! אז ישראל מודעת, ויש לה את הבריתות שלה עכשיו עם קפריסין, עם יוון עם הודו ועם קזחסטן, שהיא מנסה להרחיב... אבל הישראלים מבינים את האינטרסים שלהם, בין אם נתניהו ימשיך, ובין אם לא ימשיך." מקור 1: מקור 2: מקור 3: הדסה אקספרס | לתמיכה בערוץ:

הדסה אקספרס

16,263 görüntüleme • 25 gün önce

״פורטל ענק״ כסגן שר במשרד רה”מ, חלפתי שוב ושוב על פני המסדרון הנטוש של מה שהיה אמור להיות מערך ההסברה הלאומי, המקום היה נטוש ועזוב, גוף שנועד לגייס את הכוחות החזקים והמוחות מהעם היהודי למערכה נגד הדה-לגיטימציה והשקרים האנטישמיים נגד ישראל בעולם. ננטש. תחת שנות נתניהו המערך הזה צומק לזרוע דוברות פוליטית שנועדה לשרת את הגחמות ראש הממשלה ולא את הציבור הישראלי. נפתלי בנט, ויאיר פינס מנכ״ל המשרד שהיה מקצוען אמיתי, זיהו את הפוטנציאל, הם גייסו לראש מערך ההסברה את אלעד טנא המצוין ואת גדי עזרא שעמד בראש מטה ההסברה השניים לא האמינו למראה עיניהם, הזנחה פושעת ואיום אסטרטגי אמיתי, הם גיסו מחדש אנשים והחלו להחיות ולאייש את המשרד, הם בנו אסטרטגיה וחילות למלחמה ברשתות, בקמפוסים ובתקשורת. גדי הקפיד לשלוח מסרים לשרים ולחברי הכנסת כל שבוע כדי לוודא שאין את החרפה שמתרחשת שם היום ושאף אחד לא עושה ״פדיחות״ לישראל בעולם ומשרת את הנרטיב של אויבינו ימח שמם, בקיצור מקצוען. אבל אז הוקמה הממשלה הנוכחית שפשוט קברה הכל. כל האנשים הטובים שגויסו מצאו את עצמם בבית! במקומם קיבלנו את הגברת הצווחנית גלית ״פורטל״-אטבריאן היא אומנם קיבלה תקציב עתק של מאה מיליון שקל, סמכויות ומדפסת, והיא הבטיחה להקים ״פורטל ענק” ו”מכונת הסברה אימתנית” שהתגלו כאוויר חם, היא פשוט לא הכירה את עבודת הממשלה, לא היו לה יכולות ניהול או חזון, אז היא דגרה על הכסף תוך שהיא זורעת רעל, נגד מילואימניקים, הייטקיסטים, טייסים וכל האנשים הטובים שבונים את המדינה הזו. ואז רגע האמת הגיע, והממשלה נתפסה עם המכנסיים למטה פתאום כולם ״ראו לה״. ה”פורטל” של דלית לא קיים, והוואקום הותיר אותנו חסרי חימוש במלחמת התודעה מול הנאצים מהחמאס ותומכיו האנטישמיים ברשתות החברתיות ובתקשורת. התוצאות לא איחרו להגיע: ישראלים רבים נמצאים היום בסכנה של ממש ברחבי העולם, הלגיטימציה למלחמה המוצדקת נגד הנאצים מהחמאס נשחקה, הכשלון בהסברה הוא כשלון בטחוני עצום אבל הצונאמי לא עצר שם גם הייטק והייצוא הביטחוני נפגעו קשות. הכישלון בהסברה, יצר אמברגו נשק וצווים משפטיים נגד נתניהו וגלנט, היום עומדים בעולם מול שוקת שבורה ישראלים שמותקפים על ידי חלאות אדם שהוזנו בשקר הפלסטיני, תמונות שקריות ויצירת מציאות אלטרנטיבית מולה עומדת אומת ההיטק חסרת אונים וחסרה מערך הסברה אמיתי שיתן מענה בזמן אמת זה מחדל חמור שלא תוקן עד היום למעט גיבורי שעה כמו איילון לוי, יוסף חדאד, אמילי שריידר, אלה קינן דני בולר ועוד אחרים וטובים שעובדים בהתנדבות, מלבד זאת לממשלה אין מענה אמיתי. כל ישראלי שנחשף בעולם לאיומים ולאנטישמיות הקשה יכול כבר לסמן את האשמים בחידלון הזה במרקר צהוב לגברת ״פורטל״ אטבריאן יש במקרה הזה הרבה מאוד משקל.

💙Abir Kara אביר קארה

13,458 görüntüleme • 1 yıl önce

תמיר פרדו: "[מה שהממשלה] הייתה צריכה לעשות ביום הראשון, ב-8 באוקטובר [2023], זה לבצע מהלך של שחרור החטופים, ואחרי זה אפשר לעשות את כל מה שצריך; אתה לא מנהל עם ארגון רצח משא ומתן. אתה מנהל מתן ומתן, ומנסה לצמצם ככל שניתן את המתן, אבל אין פה משא. אתה לא מקבל כלום חוץ מהילדים שלך" ב-19 בספטמבר 2024, פורסם במסגרת פודקאסט "אפרכסת" ראיון שערך אמיר אורן עם תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר, ולהלן קטע מדבריו: תמיר פרדו: עכשיו אני מגיע לסיפור הנוכחי ואני לא אהיה... אמיר אורן: חנה בבלי [שהייתה סמל של נימוסים, איפוק ותרבות]. תמיר פרדו: חנה בבלי. כשאני ראיתי את הסרט לפני יומיים... אמיר אורן: המנהרה? [המנהרה בה הוחזקו שישה חטופים ישראלים שהוצאו להורג בידי חמאס] תמיר פרדו: של המאורה הזאת. זו לא מנהרה. מנהרה, יש לזה תמיד אספקטים. לוקח... אמיר אורן: את המחילה. כן. תמיר פרדו: את המחילה הזאת. זה הזכיר לי את השואה. אימא שלי ניצולת שואה. אמיר אורן: היא הייתה במחנה? בבלגרד? תמיר פרדו: לא, היא הסתתרה, אבל היא איבדה את כל המשפחה שלה. והסתכלתי על המקום הזה ואמרתי לעצמי, נזכרתי שהיה איזה ראש ממשלה ישראלי [בנימין נתניהו], לא לפני הרבה שנים, שבא בטענות לבנות הברית: למה [במלחמת העולם השנייה] הם לא הפציצו את מסילת הברזל לאושוויץ? כי אם הם היו עושים את זה [הם] היו מונעים לפחות את הרצח של יהודי הונגריה. ואמרתי לעצמי, הטענות היו ל[ראש ממשלת בריטניה וינסטון] צ'רצ'יל ו[לנשיא ארה"ב פרנקלין דלאנו] רוזוולט, שזה היו בנות הברית, כי הם היו היחידים שיכולים לעשות את הדבר הזה, והיה להם חיל אוויר לעשות את זה, והם לא נשאו באחריות לשואה של יהודי אירופה. ומי שנשא באחריות לאותם 250 חטופים שנחטפו רק בגלל זה ש[אנחנו] ישנו בשמירה, והמחדל הנוראי של מדינת ישראל. זו ממשלת ישראל שיכולה לשחרר אותם. היא לא צריכה להפציץ רכבות, אלא רק לעצור את המלחמה ולאפשר את שובם הביתה, לא טרחה לעשות את זה. בעיניי זה הדבר הכי נורא. זה כתם מוסרי, זה כתם על היהדות. זה לא יהדות. אני חילוני, לא ככה גדלתי, לא ככה חינכו אותי. וכן, כאשר חס וחלילה יחטפו לך את הילדים כנופיה רצחנית ותגיד [ש] היא מבקשת כופר, ואתה יכול לשלם את הכופר – אני לא מעלה בדעתי שאתה לא תשלם אותו. ואתה לא מנהל עם ארגון רצח משא ומתן. אתה מנהל מתן ומתן, ואתה מנסה לצמצם עד כמה שאתה יכול את המתן, אבל אין פה משא. אתה לא מקבל כלום חוץ מהילדים שלך. ממשלת ישראל מנסה לנהל עם ארגון רצח משא ומתן – זה הטירוף הכי גדול עלי אדמות. [מנהיג חמאס בעזה יחיא] סינוואר כמנהיג ארגון רצח אמר ביום הראשון [7 באוקטובר 2023], עוד לפני שהתחיל התמרון: תחזירו לי את כל המחבלים, הנבלות האלה, ותקבלו את החטופים שלכם. וישראל בחרה בנקמה. וישראל שידעה שלא ניתן לשחרר חטופים על ידי מהלך צבאי, אלא מעט מאוד, וישראל שידעה שכל הפצצה של חיל האוויר כשאתה לא יודע איפה הם נמצאים יכולה גם להרוג חטופים, וישראל שידעה שהיא הורגת מחבלים במקום אחד, אם בן משפחה אחר שומר באותו יום על חטופים – כנראה זה סופם של החטופים. את כל זה ממשלת ישראל ידעה, וזה לא הטריד אותה, והיא פתחה בקמפיין של שכנוע של אזרחי מדינת ישראל על שטויות כמו ניצחון מוחלט, על עמידה איתנה – כאשר כל מה שהייתה צריכה לעשות ביום הראשון, בשמיני לאוקטובר [2023], זה לבצע את המהלך של שחרור החטופים, ואחרי זה אפשר לעשות את כל מה שצריך. אמיר אורן: מה שאתה אומר מוחץ ומשכנע גם ברמה הערכית וגם המבצעית, כלומר חוסר היכולת לעשות משהו אחר. אבל זה מתעלם מהפוליטיקה המעשית: שאחרי שחטפת מכה כזו, אתה לא יכול להודות בתבוסה. אתה, הדרג הפוליטי, וסביר שאתה תשקע יותר בחולות רק כדי להימלט מאות הקין של המפסידן שבגללו 1200–1400 ישראלים נרצחו. במקביל [לאמירה] שלך, בשואת יהודי הנגב. תמיר פרדו: בשביל זה צריך הנהגה. צריך מנהיג שיש לו אומץ, שהוא לא פחדן, שהוא מבין שהוא יצטרך להסתכל במראה, וברגע שהוא יחזיר את החטופים, הצעד הבא שלו זה היה לשים את המפתחות על השולחן, ולהגיד: כשלתי. זה המשמרת שלי. ואין לי ספק שראש הממשלה הזה [בנימין נתניהו] לא אשם במה שקרה משש וחצי בבוקר ביום השביעי לאוקטובר [2023]. זה אחריות מלאה של צה"ל. מה שקרה עד אותו רגע, יש לו מה שנקרא נתח מאוד מכובד. אבל בקטע של השישי, שביעי באוקטובר [2023], זה לא אחריות שלו, זה אחריות של הצבא. של צבא ההגנה לישראל, לצערי הרב. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

22,740 görüntüleme • 2 ay önce

כחמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר - סא"ל (מיל.) עמר דנק, נווט בחיל האוויר שהקפיא ההתנדבות למילואים: "ברור שהוא [המשבר בישראל] זולג החוצה לשכנינו; אין ספק שמי שמסתכל על מדינת ישראל מבחוץ, במיוחד אויבינו, סופק כפיים בשמחה; מי חלם על זה שהם יצליחו לפרק את חיל האוויר ואת צה"ל" עמר דנק הוא סא"ל במילואים, נווט בחיל האוויר, שירת בחטיבה האסטרטגית באג"ת. מהנדס מערכות מידע, בעל תואר שני ביחסים בינ"ל בניהול מו"מ וקבלת החלטות. ב-28 באוגוסט 2023, התארח עמר דנק בפודקאסט "קשת אנושית" בהנחייתו של אהוד שפייזר, ולהלן קטע מדבריו: אהוד שפייזר: עומר, כיצד הרפורמה מתפרשת בעיניהם של אויבינו? האם האירוע הזה לא רק נשאר בלב ההוויה הישראלית, אלא גם זולג החוצה אל שכננו? עמר דנק: ברור שהוא [המשבר הפוליטי בישראל] זולג החוצה אל שכנינו. מבלי לדעת ומבלי להיות מחובר למקורות מודיעין, אני חושב שאין ספק שמי שמסתכל על מדינת ישראל מבחוץ, במיוחד אויבינו, סופק כפיים בשמחה ואומר שהוא לא חלם שהוא יצליח לפגוע במדינת ישראל בצורה כזאת, כמו שמחוללי ההפיכה המשטרית הצליחו לעשות. מי חלם שהם יצליחו להביא את ה-BDS לראות את [איתמר] בן גביר בטלוויזיה אומר שיש לו זכויות יותר מלערבים. מי חלם שהם יצליחו לחסל את אומת ההייטק ואת הסטארט-אפ-ניישן על ידי עצירת ההשקעות כתוצאה מהדברים המטורפים שיש פה, ומי חלם על זה שהם יצליחו לפרק את חיל האוויר ואת צה"ל, בלי לעשות מהלך אחד משמעותי שינסה לאתגר אותם. עכשיו הם רק צריכים להסתכל ולחלום על זה שהממשלה הזאת תמשיך לפרק את מדינת ישראל. סימוכין: ב-17 בספטמבר 2023, פרסם עמר דנק בפייסבוק הודעה על הקפאת התנדבותו למילואים, כמובא להלן: דברי בהפגנה בטבעון הערב שנה טובה טבעון לכבוד השנה החדשה אני רוצה להביט בגאווה על מה שהשגנו בתשעת החודשים האחרונים. בינואר יריב לוין הכריז על הפיכה משטרית כמו שעשו פוטין, ארדואן, אורבאן, מורבייצקי, צ'אבס, מאדורו, רפאל קוריאה ועוד: השתלטות על בית המשפט; הצבת נאמנים בתפקידי מפתח; השתלטות על התקשורת; פירוק מנגנונים שמגבילים את הרשות המבצעת; שכתוב חוקי הבחירות; רדיפה אחרי ארגוני זכויות ואופוזיציה. ממשלת ישראל דהרה למימוש ההפיכה, עד שהתפוצץ לה בפנים אירוע טייסת 69. אירוע שהשפיע על המחאה והעניק לה דלק ועוצמה. נתניהו הודיע שבכוונתו לממש את ההשתלטות על בית המשפט, אבל אז הגיע ליל גלנט – אחריו לנתניהו לא היה רוב והוא עצר. בלמנו את ההשתלטות המהירה. הממשלה שינתה טקטיקה, וחשבה שנירגע. בחודשים הבאים עברנו תהליך, היו פחות מפגינים אבל אלה היו ימים של למידה, הבנה ושכנוע פנימי. צבא המילואים של המחאה נערך לרגע שזה יתחדש לפני ביטול עילת הסבירות. חודש של הפגנות חסרות תקדים לא עצר את הממשלה, להעביר חוק דורסני, וכפי שלמדנו גם שרלטני, אבל המשמעות שלהן היתה עצומה. למחרת הקפאתי את התנדבותי למילואים. ההחלטה הכי קשה שעשיתי. הייתי מסוגל בזכות עוצמת המחאה. רבים עברו את התהליך הזה, ועדיין עוברים אותו כל יום. כל בוקר כשאני רואה את הטרלול של לוין, רוטמן ושרים אחרים, אני מבין שאין ברירה להיאבק על העתיד שלנו, של נשותינו וילדינו. התייצבתי בחזית המאבק בזכותכם. נתניהו היה משוכנע שאחרי מסע הדה לגיטימציה שהוא עשה לנו, נתקפל ונרכין ראש, אבל הוא טעה לחלוטין במי אנחנו. אני מאמין שאחזור לשרת, כי אני מקווה שישראל תצא מהסחרור. בסחרור נוטשים בגובה 6000 רגל אם לא מצליחים להיחלץ. זה בהישג ידינו לצאת מהסחרור. לחברי אמרתי הלוואי והיינו יכולים לחזור לשרת היום, אבל כרגע לא ניתן. הממשלה תראה בזה חולשה ותרוץ קדימה מחדש. עד שממשלת ישראל לא תעצור, תגיע להסכמות רחבות ותבטיח למלא את כל פסיקות בית המשפט, לא נוכל לחזור לשרת. הלואי וזה יקרה בקרוב. ברור לי שהמחיר כבד, אבל בחרנו בחלופה הכי פחות רעה. מנענו את קריסת הדמוקרטיה, למרות שהיא ספגה מהלומה. כשנתחיל לשקם, נתגייס למאמץ כפול. המחאה האזרחית שלנו היא הגדולה בתולדות המדינה, ובהיסטוריה של הדמוקרטיות, רק בזכותה ניתן לצאת מהסחרור. בלמנו חלק ניכר מהנזקים, ולמרות החוק הנורא לביטול עילת הסבירות הסכר לא נפרץ סופית. תומס פרידמן אמר לנו שבזכות המחאה הממשל בוושינגטון התייחס לעניין. עיני כל העולם באמת נשואות אלינו וזה מקשה על הממשלה להמשיך. חייבים לחשוב על היום שאחרי ולהגיע להסכמות על חוק יסוד חקיקה. גם בזה המחאה הצליחה, בהתחלה אמרו שמספיק 61 חברי כנסת, היום מבינים שלחוקי יסוד נדרש רוב של 75-80. חוק יסוד החקיקה חשוב כדי לחדש אמון במערכת הפוליטית, כי אחרת זאת תחרות של "הכל או כלום". כשיגיע הרגע המתאים אסור להיות שיכורי כוח, אנחנו רוצים כמעט את כולם שותפים לבניין המדינה. לא את רוטמן ולוין, הם קיצוניים שחייבים לנצח, אבל עם אלה שהצביעו להם, אנחנו חייבים להיות ביחד. למרות שאני מלא תקווה, צריך להיות בפוקוס, כדי שישראל תצא מהסחרור. אני מקווה שהממשלה הזאת תיפול, היא גורמת נזק נוראי. יש לה מכשולים קרובים – השתמטות, כינוס הוועדה לבחירת שופטים ועוד. אבל גם אם היא תעצור ותסכים למתווה שכולל את חוק יסוד החקיקה, אראה בזה את היציאה מהסחרור. אחרי שיוצאים מהסחרור, יוצאים לאופק הקרוב בכנפיים מאוזנות, בודקים שוב גובה, וחוזרים לנחיתה. שתהיה שנה טובה לכולנו וחזרה בשלום לנחיתה. דמוקרטיה. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

91,074 görüntüleme • 8 ay önce

לפני שנתיים הזדמנתי לשבת של משפחות שכולות בתל-אביב. בדרך כלל, בבית כנסת מלא יש משהו כמו חמישה לויים, יולדת אחת, אולי בר מצווה, וארבעה אומרי קדיש. אבל כשהגיעו שם לקדיש, כל בית הכנסת, מאות מתפללים, נעמד ואמר ״יתגדל ויתקדש שמיה רבה״. כי יקיריהם, יקיריכם, יקירינו, נפלו בשמחת תורה של אותה שנה או בחודשים שאחריו. וקול הקדיש הולך וחזק מאוד. ונזכרתי בפעם נוספת שקרה לי דבר כזה, בבית הכנסת בבית החולים הדסה עין כרם, שנה קודם לכן. כשפתאום הצטבר תור של חמישה שישה אבות שבאו לקרוא שם לבנות, ועוד שלוש בריתות לבנים. וחשבתי על המקומות האלה, שכאילו הפוכים זה מזה. ועל המרחק הקצר עד להכאיב שבין קריאת שם וקריאת קדיש. כי הנופלים נותרים בני עשרה, או בני עשרים, אבל בעינינו, שמתבגרים, הם נראים כל פעם צעירים יותר ויותר. וחשבתי על כך שאת כל אחד ואחד מהנופלים האלה בירכו בברית ״קיים את הילד הזה לאביו ולאימו״. והילד התקיים, עד שהחליט מיוזמתו המוחלטת לקפוץ אל האש, במדינה שבה אנשים רצים אל תופת כמו אל ים. ואחר-כך, באולם שליד בית הכנסת עברתי וקלטתי שיחה שלא האמנתי שיכולה להתקיים. הורים שכולים דנו שם בשאלה מתי זה קשה יותר: כשהבן שנפל השאיר אחריו ילדים קטנים יתומים, או כשלא זכה. וחשבתי, שאולי צריך להגיד גם פה: ״אנו מתירים להתפלל עם העבריינים״. כי כולנו העבריינים שממשיכים בחייהם, במריבותיהם. עוברים כל יום על מצוות ״לא תשכח״ ועל הנדר ״להיות ראויים״. ואולי גם כאן במדינה שלנו הגיע הזמן, מיום הזיכרון שעבר, ועד יום הזיכרון הזה, להסיר את כל החרמות וכל הנידויים שבשלהם, גם בשלהם, הגיעו אלינו הרעה הזאת והסתר הפנים הזה. נופלי המערכה הזו, שעדיין אין לה שם מוסכם ולא תאריך סיום, שונים בכל זאת מקודמיהם, כי לא שיערנו שבדור שלנו, ילדים כמו מתן אברג׳יל ויוחאי דוכן עדיין קופצים על רימונים. או שגם בתזכורת באייפון, לא רק בעט נובע, אפשר לכתוב מילים כמו של בן זוסמן: ״אני מלא גאווה ותחושת שליחות ותמיד אמרתי שאם אצטרך למות, הלוואי וזה יהיה בהגנה על אחרים ועל המדינה. ירושלים, הפקדתי שומרים, שיום יגיע ואהיה אחד מהם״. ובעיקר כי הם יצאו אל הקרב ועשו זאת בדעה צלולה. למרות שנים ארוכות של פילוג ומאבקים פנימיים, שאמורות היו, לכאורה, להעלים כל סימן של נכונות למות למען אנשים שחושבים אחרת. על מלחמת העולם הראשונה כתב סופר אמריקני ״מאה שנה של אהבה של מעמד הביניים בוזבזה שם בשוחות״. אצלנו, היא חלילה לא בוזבזה. והיא לא בת מאה. היא אהבה של שלושת אלפים שנה לעם הזה ולמקום הזה, חזקה יותר מכל מאבק רגעי, עוברת מדור לדור, בגיל מוקדם להדהים. וכמו שכתב יהודה עמיחי, ״אדם יוצא מבית, והבית אינו יוצא מן האדם״. ההיסטוריה תשכח את המאבקים הפוליטיים ואת האינטרסים הרגעיים, אבל היא תזכור היטב איך התהפכה הקערה בין שמחת תורה תשפ״ד בבארי ובין פסח תשפ״ו בטהרן. היא תבחין בין עיקר ובין טפל, תראה אור בחשיכת ההודעות ״דובר צה״ל התיר לפרסום״. לא המצאנו את הערבוב הזה בין יום הזיכרון לבין יום העצמאות, שנושקים זה לזה ואין מלכות נוגעת בחברתה. לפני 2,400 שנה עמדו על הר בירושלים ישראלים רבים, בחנוכת בית המקדש השני. הצעירים שמחו על המקדש, הזקנים בכו בי ראו כמה עלוב הוא לעומת הבית הראשון שזכרו. נעמי שמר תיארה זאת במילים: ״שירי קינה, שירי הלל, זה מתערבב, זה מתערבל״. וכך תיאר זאת עזרא: וְאֵין הָעָם, מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה, לְקוֹל בְּכִי הָעָם: כִּי הָעָם, מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וְהַקּוֹל נִשְׁמַע, עַד-לְמֵרָחוֹק. בזמן הכרזת העצמאות, ממש מחר לפני 78 שנה, נפל גוש עציון ומגיניו נטבחו ונחטפו. מניין הנופלים חצה אז את האלפיים בדיוק כשהתגשמה התקווה בת שנות אלפיים. לא היה בית שאין בו מספד ולא היה רחוב שלא התמלא בשמחה. אלתרמן כבר כתב על השעה ההיא מילים נצחיות: ״ופני שמחתה עזות וחזקים לעומתן פני תוגתה ולעת חג או מספד הן רובצות אישה לפתח רעותה והעת כמו ניר שבו חרשו אהבה ושנאה וקרב ויבער העפר עד בוא יבוא נושא אלומותיו״ אלתרמן רמז לפסוק ״הזורעים בדמעה ברינה יקצורו, הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע, בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו״. כי בניגוד לבית השני, כשהוקם הבית השלישי לא חצי בכו וחצי שמחו, אלא כולם בכו ושמחו ביחד. רובנו בארץ מכירים בנס של הקמת מדינת ישראל, אך לשמחתנו לא חווינו את הכאב הנורא על בשרנו. יש מנגד את מי ששקועים באבל הכבד ואינם מצליחים לראות את המטרה שלשמה נדרש, ואין לנו הזכות לשפוט אותם. אבל אתם היושבים פה חשים היטב גם את הצער הנורא, וגם את רוח ההיסטוריה. הלוחות הטקטוניים האלה של תוגה ושמחה, זיכרון ועצמאות, הלוחות הטקטוניים האלה שעליהם יושבת מדינת ישראל מתנגשים על לוח ליבכם יום יום ושעה שעה. ואתם קו השבר. ובתוככם גם סוד החיבור. ואני אינני מקנא בכם, אבל אני מתקנא ברוח שלכם. וכמו כולם אני מודה לכם מעומקי ליבי ונפשי, ומבקש את סליחתכם. שבוע אחרי הטבח, לפני גשם ראשון, בקיבוץ בארי זרעו את השדות שדרכם דהר המוות אל הבתים. התקיים בנו כפשוטו הביטוי התנ״כי ״הזורעים בדמעה״. ואם התקיים החלק הזה, מובטח שיתקיים בנו גם החלק השני ״ברינה יקצורו״. (דברים שאמרתי הערב בטקס הזיכרון במאהל הגבורה בירושלים)

עמית סגל

30,194 görüntüleme • 5 ay önce