Video yükleniyor...

Video Yüklenemedi

Bu video yüklenirken bir sorun oluştu. Bu geçici bir ağ sorunundan kaynaklanıyor olabilir veya video kullanılamıyor olabilir.

Ana Sayfaya Dön

״ירושלים יש לה מקום במורשת ובתרבות הערבית עוד לפני האסלאם, ולפני הנצרות״ ההיסטוריון ד״ר אחמד מחמוד בשיחה עם העיתונאי אלי ביתאן מדבר על ההיסטוריה של ירושלים שאנחנו לא מכירים. פודקסט חדש בפרויקט ״סינדרום אל-קודס״ עם עיר עמים

הפורום לחשיבה אזורית

1,934 subscribers

213,990 görüntüleme • 2 ay önce •via X (Twitter)

Eğitim Haberler & Politika

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 Yorum

Yorum bulunmuyor

Orijinal gönderinin yorumları burada görünecek

Benzer Videolar

״המונח מזרח ירושלים הוא לא מונח גיאוגרפי כמו שהוא מונח פוליטי״ ההיסטוריון ד״ר אחמד מחמוד בשיחה עם העיתונאי אלי ביתאן מדבר על ההיסטוריה של ירושלים שאנחנו לא מכירים.

״המונח מזרח ירושלים הוא לא מונח גיאוגרפי כמו שהוא מונח פוליטי״ ההיסטוריון ד״ר אחמד מחמוד בשיחה עם העיתונאי אלי ביתאן מדבר על ההיסטוריה של ירושלים שאנחנו לא מכירים.

הפורום לחשיבה אזורית

335,776 görüntüleme • 2 ay önce

ראש הממשלה בנימין נתניהו באירוע הכרזה על כביש 60 - "דרך התנ"ך": ״אנחנו עומדים היום בגוש עציון, על אם הדרך בין ירושלים - עיר הנצח, לבין חברון - עיר האבות. כאן, על ההר הטוב הזה, בין האבן העתיקה לעץ הזית, בין רוח התנ״ך לרוח הגבורה של דורנו – דור הניצחון – אנחנו חוזרים ואומרים: עם ישראל חזר הביתה, ונישאר כאן לנצח. כי זו ארצנו. היא שלנו. חזרנו למקום שממנו באנו. לדרך שבה צעדו אבותינו. ולכן היום ממשלת ישראל מעניקה לכביש 60 את השם הראוי לו - דרך התנ"ך. זו איננה רק דרך שסלולה באספלט. זו דרך שסלולה בזיכרון, באמונה, בהבטחה. כביש 60 מוביל מהנגב לגליל. אבל למעשה הוא מוביל הרבה-הרבה יותר רחוק. הוא מוביל מאברהם אבינו לחיילי צה״ל. מדורות התנ״ך - אל דורות העתיד. הוא עובר במקומות שבהם נכתב הסיפור הגדול של עמנו. כל מקום כזה, בלי יוצא מן הכלל, הוא לא רק נקודה במפה. הוא פרק בזהות שלנו. הוא עדות לכך שאנחנו עם עתיק, שמחדש את חייו הלאומיים במולדתנו ההיסטורית. כי דרך התנ"ך היא שורש קיומנו. כאן בונים היום חלוצים, כפי שראיתי רק עכשיו, כאן בונים חלוצים את פרק התקומה של עם ישראל בארצו. אנחנו נמצאים פה רבותיי, ידידיי, בזכות האמת. זו הארץ שלנו. זו המורשת שלנו. זו הדרך שלנו. לאורך הדורות ידע עמנו, כפי שיודעת הדרך הזאת, עליות ומורדות. התמודדנו עם אתגרים רבים - ויכולנו להם. במלחמת התקומה השגנו הישגים כבירים מול ציר הרשע של איראן וגרורותיה. הרחקנו מעלינו סכנה של השמדה מיידית, ואם לא היינו פועלים בשני המבצעים הכבירים - "עם כלביא" ו"שאגת הארי"- בנחישות, בתעוזה ובגבורה עילאית של לוחמינו וטייסינו, לאיראן היו היום פצצות גרעין להשמדתנו. אבל לא נתנו להם. שברנו גם באותה עת את ציר הרשע, את טבעת החנק שאיראן ניסתה לבנות סביבנו. אנחנו לופתים את החמאס בעזה, שם אנחנו מחזיקים בלמעלה מ-60 אחוז משטח הרצועה; ובלבנון הרחקנו את איום הפלישה הקרקעית מיישובינו ושברנו את כוח הטילים של חיזבאללה. יש עוד עבודה לעשות בשני המקומות, אבל עשינו עבודה כבירה. נכון, המאבק עדיין לא תם, ואתגרים נוספים עוד לפנינו. ואלה דורשים מאיתנו קור רוח, עמידה נחושה על האינטרסים הביטחוניים, ובד בבד - שמירה על הקשר החשוב עם ידידינו האמריקאים שלחמו לצידנו כתף אל כתף, ואנחנו מעריכים זאת מאוד. אנחנו נמשיך לנווט את דרכנו בתבונה ובשיקול דעת, נשמור על הישגי הממשלה, נשמור על הישגי המלחמה - אלה הישגים של עם ישראל כולו. כשם שהחזרנו את הביטחון והשגשוג לעוטף עזה, כך נחזיר את הביטחון ואת השגשוג ליישובי הצפון. זה מחייב שמירה על רצועת הביטחון בדרום לבנון, זה מחייב שלא נצא משם כל עוד צורכי הביטחון של ישראל מחייבים זאת. כי הרצועה הזו מפרידה בין מחבלי חזיבאללה לאזרחינו ויישובינו. ובראייה רחבה יותר, אנחנו נמשיך לדבוק במטרה העליונה שהנחתה אותנו, והנחתה אותי במהלך רוב חיי הבוגרים - לאיראן לא יהיה נשק גרעיני. וכל עוד אני ראש ממשלת ישראל - זה לא יהיה. באחדות מטרה נבטיח את קיומנו ועתידנו, נעשה זאת בקומה זקופה, בעמידה איתנה ובאורך רוח. דרכנו, דרכו של עם ישראל, החלה לפני אלפי שנים. ובעזרת השם, היא תמשיך מהתנ"ך אל הנצח - נצח ישראל״. וידאו: עומר מירון / לע״מ סאונד: יחזקאל קנדיל / לע״מ

ראש הממשלה בנימין נתניהו באירוע הכרזה על כביש 60 - "דרך התנ"ך": ״אנחנו עומדים היום בגוש עציון, על אם הדרך בין ירושלים - עיר הנצח, לבין חברון - עיר האבות. כאן, על ההר הטוב הזה, בין האבן העתיקה לעץ הזית, בין רוח התנ״ך לרוח הגבורה של דורנו – דור הניצחון – אנחנו חוזרים ואומרים: עם ישראל חזר הביתה, ונישאר כאן לנצח. כי זו ארצנו. היא שלנו. חזרנו למקום שממנו באנו. לדרך שבה צעדו אבותינו. ולכן היום ממשלת ישראל מעניקה לכביש 60 את השם הראוי לו - דרך התנ"ך. זו איננה רק דרך שסלולה באספלט. זו דרך שסלולה בזיכרון, באמונה, בהבטחה. כביש 60 מוביל מהנגב לגליל. אבל למעשה הוא מוביל הרבה-הרבה יותר רחוק. הוא מוביל מאברהם אבינו לחיילי צה״ל. מדורות התנ״ך - אל דורות העתיד. הוא עובר במקומות שבהם נכתב הסיפור הגדול של עמנו. כל מקום כזה, בלי יוצא מן הכלל, הוא לא רק נקודה במפה. הוא פרק בזהות שלנו. הוא עדות לכך שאנחנו עם עתיק, שמחדש את חייו הלאומיים במולדתנו ההיסטורית. כי דרך התנ"ך היא שורש קיומנו. כאן בונים היום חלוצים, כפי שראיתי רק עכשיו, כאן בונים חלוצים את פרק התקומה של עם ישראל בארצו. אנחנו נמצאים פה רבותיי, ידידיי, בזכות האמת. זו הארץ שלנו. זו המורשת שלנו. זו הדרך שלנו. לאורך הדורות ידע עמנו, כפי שיודעת הדרך הזאת, עליות ומורדות. התמודדנו עם אתגרים רבים - ויכולנו להם. במלחמת התקומה השגנו הישגים כבירים מול ציר הרשע של איראן וגרורותיה. הרחקנו מעלינו סכנה של השמדה מיידית, ואם לא היינו פועלים בשני המבצעים הכבירים - "עם כלביא" ו"שאגת הארי"- בנחישות, בתעוזה ובגבורה עילאית של לוחמינו וטייסינו, לאיראן היו היום פצצות גרעין להשמדתנו. אבל לא נתנו להם. שברנו גם באותה עת את ציר הרשע, את טבעת החנק שאיראן ניסתה לבנות סביבנו. אנחנו לופתים את החמאס בעזה, שם אנחנו מחזיקים בלמעלה מ-60 אחוז משטח הרצועה; ובלבנון הרחקנו את איום הפלישה הקרקעית מיישובינו ושברנו את כוח הטילים של חיזבאללה. יש עוד עבודה לעשות בשני המקומות, אבל עשינו עבודה כבירה. נכון, המאבק עדיין לא תם, ואתגרים נוספים עוד לפנינו. ואלה דורשים מאיתנו קור רוח, עמידה נחושה על האינטרסים הביטחוניים, ובד בבד - שמירה על הקשר החשוב עם ידידינו האמריקאים שלחמו לצידנו כתף אל כתף, ואנחנו מעריכים זאת מאוד. אנחנו נמשיך לנווט את דרכנו בתבונה ובשיקול דעת, נשמור על הישגי הממשלה, נשמור על הישגי המלחמה - אלה הישגים של עם ישראל כולו. כשם שהחזרנו את הביטחון והשגשוג לעוטף עזה, כך נחזיר את הביטחון ואת השגשוג ליישובי הצפון. זה מחייב שמירה על רצועת הביטחון בדרום לבנון, זה מחייב שלא נצא משם כל עוד צורכי הביטחון של ישראל מחייבים זאת. כי הרצועה הזו מפרידה בין מחבלי חזיבאללה לאזרחינו ויישובינו. ובראייה רחבה יותר, אנחנו נמשיך לדבוק במטרה העליונה שהנחתה אותנו, והנחתה אותי במהלך רוב חיי הבוגרים - לאיראן לא יהיה נשק גרעיני. וכל עוד אני ראש ממשלת ישראל - זה לא יהיה. באחדות מטרה נבטיח את קיומנו ועתידנו, נעשה זאת בקומה זקופה, בעמידה איתנה ובאורך רוח. דרכנו, דרכו של עם ישראל, החלה לפני אלפי שנים. ובעזרת השם, היא תמשיך מהתנ"ך אל הנצח - נצח ישראל״. וידאו: עומר מירון / לע״מ סאונד: יחזקאל קנדיל / לע״מ

ראש ממשלת ישראל

28,063 görüntüleme • 3 ay önce

מנסור עבאס: "אין לכם [היהודים] זכות במסגד אל-אקצא, ברחבת אל-בוראק [הכותל המערבי], ובאל-קודס [ירושלים]. אתם [היהודים] פולשים בארץ הזו. אלה הן העובדות; הם [היהודים] הרוצחים, והכיבוש שלהם [את הארץ] יסתלק גם יסתלק במוקדם או במאוחר בכוחו של אללה או בהשפלה [של אללה את הכופרים]" מנסור עבאס משמש כיום יו"ר "הרשימה הערבית המאוחדת" (רע"מ). בשנת 2015 היה מנסור עבאס סגן יו"ר הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית ומזכ"ל מפלגת רע"מ. בנאום שנשא בהפגנה (20 בנובמבר 2015) נגד ההכרזה על הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית כארגון בלתי חוקי אמר עבאס: "ממשלת ישראל לא תצליח בהחלטה זו [הוצאה מחוץ לחוק של התנועה האסלאמית - הפלג הצפוני] לפלג בינינו או לפצל בינינו [בין הפלג הצפוני ולבין הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית]. התנועה האסלאמית [הפלג הצפוני] בלתי חוקית והחצי השני [הפלג הדרומי] של התנועה האסלאמית חוקי. התנועה האסלאמית [הפלג הצפוני] בלתי חוקית והמפלגות הערביות האחרות חוקיות. לא. או שאנחנו כולנו בלתי חוקיים ואתם בלתי לגיטימיים או שאנו כולנו חוקיים ואתם בלתי לגיטימיים. על בסיס מה הכרזתם על התנועה האסלאמית בלתי חוקית? על כך שהיא מגנה על זכותנו במסגד אל-אקצא המבורך. "הקשיבו היטב לנו: אין לכם [היהודים] זכות במסגד אל-אקצא המבורך, ואין לכם [ליהודים] זכות ברחבת אל-בוראק [רחבת הכותל המערבי], ואין לכם זכות בעיר אל-קודס [ירושלים]. אתם [היהודים] פולשים בארץ הזו. אלה הן העובדות. "קיבלתם החלטה זו [להוציא את הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מחוץ לחוק] ועליכם לשמוע מאיתנו בקול אמת וברור: לא תצליחו לפלג [בינינו] באמצעות החלטה זו ולא תבססו לכם זכות ותשללו מאיתנו את הלגיטימיות. אחינו היקרים, אילו היה להם שכל הם היו נכנסים למערכה אחרת. הם היו נכנסים למערכת השבת הזכות לבעלי הזכות [הפלסטינים]. הם יודעים שהם עושים עוול, והם יודעים שהם עריצים, והם יודעים שהם רוצחים, ואולם הם אינם מעוניינים להתמודד עם האמת. "הם רוצים להשליך עלינו האשמות, לפיהן אנו מסיתים, אנו טרוריסטים, אנו רוצחים, והם עושים שימוש באלימות, והם הטרוריסטים, והם הרוצחים, והכיבוש שלהם [את הארץ] יסתלק גם יסתלק במוקדם או במאוחר בכוחו של אללה או בהשפלה [של אללה את הכופרים]. פעם נוספת, הו אחים יקרים, אנו ניצבים כאן לא רק כדי לבטא את הכעס האצור בנו. אנו מתחילים מכאן את הדרך של עם [פלסטיני] לוחם, הרוצה [לממש] את חירותו, הרוצה [לממש] את זכויותיו, והרוצה לשמור על [מסגד] אל-אקצא ולהשיב את המהגרים לארצם, ושהפליטים ישובו למולדתם. [על] זה המאבק שלנו. אלה הם היעדים שלנו. התנועה האסלאמית היא אמצעי ל[השגת] זכויותינו, יעדינו וחירותנו". סימוכין:

מנסור עבאס: "אין לכם [היהודים] זכות במסגד אל-אקצא, ברחבת אל-בוראק [הכותל המערבי], ובאל-קודס [ירושלים]. אתם [היהודים] פולשים בארץ הזו. אלה הן העובדות; הם [היהודים] הרוצחים, והכיבוש שלהם [את הארץ] יסתלק גם יסתלק במוקדם או במאוחר בכוחו של אללה או בהשפלה [של אללה את הכופרים]" מנסור עבאס משמש כיום יו"ר "הרשימה הערבית המאוחדת" (רע"מ). בשנת 2015 היה מנסור עבאס סגן יו"ר הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית ומזכ"ל מפלגת רע"מ. בנאום שנשא בהפגנה (20 בנובמבר 2015) נגד ההכרזה על הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית כארגון בלתי חוקי אמר עבאס: "ממשלת ישראל לא תצליח בהחלטה זו [הוצאה מחוץ לחוק של התנועה האסלאמית - הפלג הצפוני] לפלג בינינו או לפצל בינינו [בין הפלג הצפוני ולבין הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית]. התנועה האסלאמית [הפלג הצפוני] בלתי חוקית והחצי השני [הפלג הדרומי] של התנועה האסלאמית חוקי. התנועה האסלאמית [הפלג הצפוני] בלתי חוקית והמפלגות הערביות האחרות חוקיות. לא. או שאנחנו כולנו בלתי חוקיים ואתם בלתי לגיטימיים או שאנו כולנו חוקיים ואתם בלתי לגיטימיים. על בסיס מה הכרזתם על התנועה האסלאמית בלתי חוקית? על כך שהיא מגנה על זכותנו במסגד אל-אקצא המבורך. "הקשיבו היטב לנו: אין לכם [היהודים] זכות במסגד אל-אקצא המבורך, ואין לכם [ליהודים] זכות ברחבת אל-בוראק [רחבת הכותל המערבי], ואין לכם זכות בעיר אל-קודס [ירושלים]. אתם [היהודים] פולשים בארץ הזו. אלה הן העובדות. "קיבלתם החלטה זו [להוציא את הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מחוץ לחוק] ועליכם לשמוע מאיתנו בקול אמת וברור: לא תצליחו לפלג [בינינו] באמצעות החלטה זו ולא תבססו לכם זכות ותשללו מאיתנו את הלגיטימיות. אחינו היקרים, אילו היה להם שכל הם היו נכנסים למערכה אחרת. הם היו נכנסים למערכת השבת הזכות לבעלי הזכות [הפלסטינים]. הם יודעים שהם עושים עוול, והם יודעים שהם עריצים, והם יודעים שהם רוצחים, ואולם הם אינם מעוניינים להתמודד עם האמת. "הם רוצים להשליך עלינו האשמות, לפיהן אנו מסיתים, אנו טרוריסטים, אנו רוצחים, והם עושים שימוש באלימות, והם הטרוריסטים, והם הרוצחים, והכיבוש שלהם [את הארץ] יסתלק גם יסתלק במוקדם או במאוחר בכוחו של אללה או בהשפלה [של אללה את הכופרים]. פעם נוספת, הו אחים יקרים, אנו ניצבים כאן לא רק כדי לבטא את הכעס האצור בנו. אנו מתחילים מכאן את הדרך של עם [פלסטיני] לוחם, הרוצה [לממש] את חירותו, הרוצה [לממש] את זכויותיו, והרוצה לשמור על [מסגד] אל-אקצא ולהשיב את המהגרים לארצם, ושהפליטים ישובו למולדתם. [על] זה המאבק שלנו. אלה הם היעדים שלנו. התנועה האסלאמית היא אמצעי ל[השגת] זכויותינו, יעדינו וחירותנו". סימוכין:

Jonathan D. Halevi

61,698 görüntüleme • 2 ay önce

מנסור עבאס: "אם יש מחלוקת, דוד [אמסלם], בין הנביא מוחמד לבין [שבט] קורייש, אתה צריך לעמוד לצידו של הנביא מוחמד, כי הוא ממשיך דרכו של הנביא משה; במשך שנים האיסלאם קיבל את היהדות והיהודים. יש חילוקי דעות; אבל לא בעקרונות האמונה והמוסר; הסיפורים על בני ישראל והיהודים נמצאים בקוראן" ב-8 ביולי 2026, חבר הכנסת מנסור עבאס (منصور عباس), יו"ר הרשימה הערבית המאוחדת (רע"מ), המייצגת בכנסת את התנועה האיסלאמית (הפלג הדרומי), פרסם את ההודעה הבאה בפייסבוק (במקור בערבית): "בכנסת אמרתי את דבריי בהגנה על האיסלאם והמוסלמים: דתנו [האיסלאם] היא דת רחמים וצדק, ואסור לצמצם אותה להכפשה, הסתה ועיוות [האמת]". עבאס צרף סרטון וידאו מתוך דיון בכנסת, כמובא להלן: דוד אמסלם: בגלל שהמוסלמים רוצים להרוג את עם ישראל בגלל שאנחנו יהודים. מנסור עבאס: עזוב אותך מההסתה הזאת. יש טעות אסטרטגית גם של מזרחנים יהודים שמנסים להשחיר את הפנים של האיסלאם כדת, ושל המוסלמים וההיסטוריה המוסלמית. בהיבט הדתי, ואני איש דת ומכיר את השריעה [ההלכה] האיסלאמית על פרטיה, ואת הקשר הדתי עם היהדות, ובכלל תפיסת האיסלאם, שהאיסלאם הוא ממשיך את דרכם של כל הדתות המונותאיסטיות. כל דת שנובעת מאמונה באל אחד יחיד ובנביאים אנחנו מאמינים, ובספרי הקודש אנחנו מאמינים, ואנחנו הולכים בדרכו של הנביא מוחמד עליו השלום, ובדרכו של הקוראן. ואם יש מחלוקת, דוד [אמסלם], בין הנביא מוחמד לבין [שבט] קורייש [قريش - שבט ערבי חזק ומכובד ממכה, שממנו יצא הנביא מוחמד ושלט על הכעבה ועל מסחר החג' במאה ה-6–7], אתה צריך לעמוד לידו ולצידו של הנביא מוחמד, כי הוא ממשיך את דרכו של הנביא משה, ואתה לא צריך להיות נגדו [נגד מוחמד], ולא להאשים אותו [את מוחמד]. לא, אני לא מדבר באופן אינדיבידואלי עליך כדוד [אמסלם], אלא כתפיסה. ולא, אני אספר לך, אני אתן לך תשובות. אתה צריך להיות לידו [של מוחמד]. אני אתן לך תשובה. אני אתן לך תשובה.זאת כתפיסה, אבל אני יודע שחשובה לך הדת והאמונה, ולכן דוד [אמסלם], לא לחצות את הקווים, ולהיות עם האנשים שעינו, ורדפו, והאשימו את הנביא מוחמד. הוא בסך הכל ממשיך דרכם של כל הנביאים. אצלנו בתפיסה הדתית אומרים, שהנביאים הם אחים, ובכלל כל האנושות היא משפחה אחת לאב אחד ולאימא אחת. זאת התפיסה ההומניסטית באיסלאם. התפיסה ההומניסטית באיסלאם אומרת, שאנחנו משפחה אחת, אחר כך הפכנו לשבטים, ועמים, וקבוצות וכולי, כדי שנכיר אחד את השני, וזה תרגום חלקי של פסוק בקוראן. [קוראן, פרק: 49 פסוק: 13]. עכשיו, לקשר בין היהדות לאיסלאם - האיסלאם, בוודאי שמכיר ביהדות, ויש לה מעמד באיסלאם. וכשמוסלמים רצו לאלץ, להכריח את הבנים שלהם, חלק מהבנים שלהם, או אחים שלהם להתאסלם, אחרי שהם אימצו את היהדות או הנצרות, פסוק בקוראן קבע שאין כפייה בדת - لا اكراه في الدين [קוראן, פרק: 2 פסוק: 256]. ולכן, במשך שנים האיסלאם קיבל את היהדות ואת היהודים. יש חילוקי דעות, יש חילוקי דעות בין הדתות בתחומים מסוימים, אבל לא בעקרונות של האמונה, של המוסר. גם מבחינת ההיסטוריה, הסיפורים של בני ישראל, של היהודים, נמצאים בקוראן, והביקורת שיש על התנהגותם של היהודים ושל המוסלמים בקוראן זה אותה ביקורת שיש לתורה על התנהגותם של בני ישראל. זו ביקורת לגיטימית. אבל לשלול את זכותם, לחיים, לביטחון, לחופש, זה לא נכון. סימון דוידסון [סגן יו"ר הכנסת ממפלגת "יש עתיד"]: רגע, אני רוצה להגיד לך משהו, בבקשה, [מילה לא ברורה] מנסור, וגם לשר [דוד] אמסלם. מה שהיה פה זה רגע היסטורי נדיר. לשבת ולהקשיב. מנסור [עבאס] הקשיב לשר [דוד] אמסלם, אחרי זה ה[דוד] אמסלם הקשיב למנסור [עבאס]. אני חושב שחברי הכנסת היו ככה עם העיניים פקוחות, וגם הקהל למעלה. הבית הזה [הכנסת] צריך ללמוד להקשיב. אני מודה לכם על השיח הזה, זה היה, אני חושב, מרתק. זהו, אז אני רוצה להגיד בבקשה, אדוני. מנסור עבאס: נחזור לענייננו. סימוכין:

מנסור עבאס: "אם יש מחלוקת, דוד [אמסלם], בין הנביא מוחמד לבין [שבט] קורייש, אתה צריך לעמוד לצידו של הנביא מוחמד, כי הוא ממשיך דרכו של הנביא משה; במשך שנים האיסלאם קיבל את היהדות והיהודים. יש חילוקי דעות; אבל לא בעקרונות האמונה והמוסר; הסיפורים על בני ישראל והיהודים נמצאים בקוראן" ב-8 ביולי 2026, חבר הכנסת מנסור עבאס (منصور عباس), יו"ר הרשימה הערבית המאוחדת (רע"מ), המייצגת בכנסת את התנועה האיסלאמית (הפלג הדרומי), פרסם את ההודעה הבאה בפייסבוק (במקור בערבית): "בכנסת אמרתי את דבריי בהגנה על האיסלאם והמוסלמים: דתנו [האיסלאם] היא דת רחמים וצדק, ואסור לצמצם אותה להכפשה, הסתה ועיוות [האמת]". עבאס צרף סרטון וידאו מתוך דיון בכנסת, כמובא להלן: דוד אמסלם: בגלל שהמוסלמים רוצים להרוג את עם ישראל בגלל שאנחנו יהודים. מנסור עבאס: עזוב אותך מההסתה הזאת. יש טעות אסטרטגית גם של מזרחנים יהודים שמנסים להשחיר את הפנים של האיסלאם כדת, ושל המוסלמים וההיסטוריה המוסלמית. בהיבט הדתי, ואני איש דת ומכיר את השריעה [ההלכה] האיסלאמית על פרטיה, ואת הקשר הדתי עם היהדות, ובכלל תפיסת האיסלאם, שהאיסלאם הוא ממשיך את דרכם של כל הדתות המונותאיסטיות. כל דת שנובעת מאמונה באל אחד יחיד ובנביאים אנחנו מאמינים, ובספרי הקודש אנחנו מאמינים, ואנחנו הולכים בדרכו של הנביא מוחמד עליו השלום, ובדרכו של הקוראן. ואם יש מחלוקת, דוד [אמסלם], בין הנביא מוחמד לבין [שבט] קורייש [قريش - שבט ערבי חזק ומכובד ממכה, שממנו יצא הנביא מוחמד ושלט על הכעבה ועל מסחר החג' במאה ה-6–7], אתה צריך לעמוד לידו ולצידו של הנביא מוחמד, כי הוא ממשיך את דרכו של הנביא משה, ואתה לא צריך להיות נגדו [נגד מוחמד], ולא להאשים אותו [את מוחמד]. לא, אני לא מדבר באופן אינדיבידואלי עליך כדוד [אמסלם], אלא כתפיסה. ולא, אני אספר לך, אני אתן לך תשובות. אתה צריך להיות לידו [של מוחמד]. אני אתן לך תשובה. אני אתן לך תשובה.זאת כתפיסה, אבל אני יודע שחשובה לך הדת והאמונה, ולכן דוד [אמסלם], לא לחצות את הקווים, ולהיות עם האנשים שעינו, ורדפו, והאשימו את הנביא מוחמד. הוא בסך הכל ממשיך דרכם של כל הנביאים. אצלנו בתפיסה הדתית אומרים, שהנביאים הם אחים, ובכלל כל האנושות היא משפחה אחת לאב אחד ולאימא אחת. זאת התפיסה ההומניסטית באיסלאם. התפיסה ההומניסטית באיסלאם אומרת, שאנחנו משפחה אחת, אחר כך הפכנו לשבטים, ועמים, וקבוצות וכולי, כדי שנכיר אחד את השני, וזה תרגום חלקי של פסוק בקוראן. [קוראן, פרק: 49 פסוק: 13]. עכשיו, לקשר בין היהדות לאיסלאם - האיסלאם, בוודאי שמכיר ביהדות, ויש לה מעמד באיסלאם. וכשמוסלמים רצו לאלץ, להכריח את הבנים שלהם, חלק מהבנים שלהם, או אחים שלהם להתאסלם, אחרי שהם אימצו את היהדות או הנצרות, פסוק בקוראן קבע שאין כפייה בדת - لا اكراه في الدين [קוראן, פרק: 2 פסוק: 256]. ולכן, במשך שנים האיסלאם קיבל את היהדות ואת היהודים. יש חילוקי דעות, יש חילוקי דעות בין הדתות בתחומים מסוימים, אבל לא בעקרונות של האמונה, של המוסר. גם מבחינת ההיסטוריה, הסיפורים של בני ישראל, של היהודים, נמצאים בקוראן, והביקורת שיש על התנהגותם של היהודים ושל המוסלמים בקוראן זה אותה ביקורת שיש לתורה על התנהגותם של בני ישראל. זו ביקורת לגיטימית. אבל לשלול את זכותם, לחיים, לביטחון, לחופש, זה לא נכון. סימון דוידסון [סגן יו"ר הכנסת ממפלגת "יש עתיד"]: רגע, אני רוצה להגיד לך משהו, בבקשה, [מילה לא ברורה] מנסור, וגם לשר [דוד] אמסלם. מה שהיה פה זה רגע היסטורי נדיר. לשבת ולהקשיב. מנסור [עבאס] הקשיב לשר [דוד] אמסלם, אחרי זה ה[דוד] אמסלם הקשיב למנסור [עבאס]. אני חושב שחברי הכנסת היו ככה עם העיניים פקוחות, וגם הקהל למעלה. הבית הזה [הכנסת] צריך ללמוד להקשיב. אני מודה לכם על השיח הזה, זה היה, אני חושב, מרתק. זהו, אז אני רוצה להגיד בבקשה, אדוני. מנסור עבאס: נחזור לענייננו. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

21,559 görüntüleme • 2 ay önce

מר אברהמי, אני לא יודע מי אתה אבל הדברים שאתה כותב, ככל שהם נוגעים בי, הם שקר מתועב, עלילת דם והוצאת דיבה. יש כבר תביעה אחת שמתנהלת בנושא, ובקרוב יהיו עוד. אני מציע לך למחוק את הציוץ הזה לאלתר. אחרי שתמחק (או לא תמחק ואז תצטרך להוכיח בבית המשפט את הדברים) ממליץ לקרוא ולצפות בקטעים הבאים: יעקב ברדוגו, 15.9.2024, יומיים לפני פיצוץ הביפרים: "האמירה של נתניהו ממש ביום פעולת המנע, שזה לא סוף פסוק. והאמירה שלו היום אומרת בצורה ברורה, ישראל תפעל בצורה עצימה בלבנון בתקופה הקרובה, תוך כדי מערכת הבחירות האמריקאית, ואני אגיד דבר אחד נוסף, הפעולה הגדולה שתחזיר את התושבים הרבה יותר קרובה מאשר הייתה לפני שבוע" יעקב ברדוגו, 16.9.2024, 17 שעות לפני פיצוץ הביפרים: "בכדי להשיב את התושבים, המדיניות היא כזו שאתה עושה את זה או בדרך של הסדרה, או בדרך של של מלחמה. עצימות, אני דרך אגב עוד לפני מלחמה, אני מדבר על פעולות עצימות "אני חושב שבתקופה הקרובה אנחנו נראה יותר פעולות עצימות לפני תמרון צבאי אחר. הפעולות העצימות האלה יהיו מיועדות כדי לרכך את הקרקע, כדי לייצר מציאות אל תוך המערכת של הסבך הלבנוני" יעקב ברדוגו, 10.6.2025, יומיים לפני התקיפה באיראן: "ישראל קרובה בעיניי לתקיפה באיראן הרבה יותר בלוח זמנים מאוד קצר לכן גם החרדים, לכן גם אריה דרעי שיודע את זה צריך לקבל את זה במהלך ההחלטות שלו "אבל ישראל קרובה לתקיפה האמריקאים לא מצליחים להביא את הסחורה... חלון הזמנים הידוע בישראל הוא מאוד מאוד קטן לעניין האיראני ...אני חושב שאנחנו במהלך של ימים ספורים לקראת תקיפה באיראן אנחנו נצטרך עזרה בהגנה של האמריקאים, אבל אני חושב שכבר הפור נופל גם בישראל, גם בארה״ב, שלא יהיה מנוס מתקיפה באיראן. עם כל מה שמשתמע בדבר הזה" ברדוגו ממש לא מתבייש במידע שהוא מפרסם לפני מבצעים מתוכננים. הנה כאן בקטע האחרון מאוגוסט 2025, ברדוגו יורד על ריקלין שהוא לא מאמין מספיק בנתניהו. ריקלין מעיר בחיוך "אתה פוגע בי", כאילו בצחוקים, אבל לא שוכח ולא סולח ואחרי שברדוגו אומר שעניין ההכרעה הטוטלית של החמאס הוא סיפור של ימים, ריקלין מתנפל עליו שהוא כבר אמר זאת שוב ושוב בעבר. ברדוגו (החל מ01:20) מתגונן ואומר שזה לא נכון, ושהמידע שהוא חושף על מבצעים עתידיים הוא מדוייק. הוא מביא כדוגמא את התקיפה באיראן ואת ההתרעה שהוא נתן יומיים קודם.

מר אברהמי, אני לא יודע מי אתה אבל הדברים שאתה כותב, ככל שהם נוגעים בי, הם שקר מתועב, עלילת דם והוצאת דיבה. יש כבר תביעה אחת שמתנהלת בנושא, ובקרוב יהיו עוד. אני מציע לך למחוק את הציוץ הזה לאלתר. אחרי שתמחק (או לא תמחק ואז תצטרך להוכיח בבית המשפט את הדברים) ממליץ לקרוא ולצפות בקטעים הבאים: יעקב ברדוגו, 15.9.2024, יומיים לפני פיצוץ הביפרים: "האמירה של נתניהו ממש ביום פעולת המנע, שזה לא סוף פסוק. והאמירה שלו היום אומרת בצורה ברורה, ישראל תפעל בצורה עצימה בלבנון בתקופה הקרובה, תוך כדי מערכת הבחירות האמריקאית, ואני אגיד דבר אחד נוסף, הפעולה הגדולה שתחזיר את התושבים הרבה יותר קרובה מאשר הייתה לפני שבוע" יעקב ברדוגו, 16.9.2024, 17 שעות לפני פיצוץ הביפרים: "בכדי להשיב את התושבים, המדיניות היא כזו שאתה עושה את זה או בדרך של הסדרה, או בדרך של של מלחמה. עצימות, אני דרך אגב עוד לפני מלחמה, אני מדבר על פעולות עצימות "אני חושב שבתקופה הקרובה אנחנו נראה יותר פעולות עצימות לפני תמרון צבאי אחר. הפעולות העצימות האלה יהיו מיועדות כדי לרכך את הקרקע, כדי לייצר מציאות אל תוך המערכת של הסבך הלבנוני" יעקב ברדוגו, 10.6.2025, יומיים לפני התקיפה באיראן: "ישראל קרובה בעיניי לתקיפה באיראן הרבה יותר בלוח זמנים מאוד קצר לכן גם החרדים, לכן גם אריה דרעי שיודע את זה צריך לקבל את זה במהלך ההחלטות שלו "אבל ישראל קרובה לתקיפה האמריקאים לא מצליחים להביא את הסחורה... חלון הזמנים הידוע בישראל הוא מאוד מאוד קטן לעניין האיראני ...אני חושב שאנחנו במהלך של ימים ספורים לקראת תקיפה באיראן אנחנו נצטרך עזרה בהגנה של האמריקאים, אבל אני חושב שכבר הפור נופל גם בישראל, גם בארה״ב, שלא יהיה מנוס מתקיפה באיראן. עם כל מה שמשתמע בדבר הזה" ברדוגו ממש לא מתבייש במידע שהוא מפרסם לפני מבצעים מתוכננים. הנה כאן בקטע האחרון מאוגוסט 2025, ברדוגו יורד על ריקלין שהוא לא מאמין מספיק בנתניהו. ריקלין מעיר בחיוך "אתה פוגע בי", כאילו בצחוקים, אבל לא שוכח ולא סולח ואחרי שברדוגו אומר שעניין ההכרעה הטוטלית של החמאס הוא סיפור של ימים, ריקלין מתנפל עליו שהוא כבר אמר זאת שוב ושוב בעבר. ברדוגו (החל מ01:20) מתגונן ואומר שזה לא נכון, ושהמידע שהוא חושף על מבצעים עתידיים הוא מדוייק. הוא מביא כדוגמא את התקיפה באיראן ואת ההתרעה שהוא נתן יומיים קודם.

Ronen Bergman

31,492 görüntüleme • 6 ay önce

בכיר בחמאס מעיד: יחיא סינוואר, מנהיג חמאס ברצועת עזה, עקב מקרוב אחר המשבר הפנימי בישראל, כולל השסע בצה"ל, במערכת הביטחון, ברחוב הישראלי ובערים השונות, והנחה לאתר את הרגע המתאים כדי ליזום מתקפה שתסייע למיטוטה של ישראל העיתונאי אחמד מנסור (أحمد_منصور) ערך ראיון מקיף עם ד"ר באסם נעים, ראש המחלקה המדינית וליחסי החוץ בתנועת חמאס, על אישיותו של יחיא אל-סינוואר (يحيى السنوار) מנהיג חמאס ברצועת עזה (2017 -2024), והתקופה שקדמה למתקפת השבעה באוקטובר 2023 ("מבול אל-אקצה"). להלן תרגום קטע מהראיון שהועלה ליוטיוב ב-12 במרץ 2025: אחמד מנסור: בעת שבה ישראל הייתה שסועה מבפנים בסכסוכים פנימיים במשך חמש שנים לפני "מבול אל-אקצה" [מתקפת השבעה באוקטובר], יחיא סינוואר הוציא לפועל מהלך של הונאה אסטרטגית, ייתכן ללא תקדים ייתכן בהיסטוריה, המזכיר את הסוס הטרויאני, ודברים שאירעו בקרבות המכריעים הגדולים בהיסטוריה. כיצד הוא [סינוואר] עקב אחר ההתרחשויות בישראל במהלך חמש השנים שקדמו למבול אל-אקצה? באסם נעים: לאור זאת שהוא [סינוואר] ריצה 22 שנות מאסר, ולמד [בתקופת המאסר] את הספרות העברית [פרסומים בשפה העברית], ולאור זאת, כך שמעתי ממנו, שהוא תמיד היה מתעדכן בפרטי ההתרחשויות בחברה הציונית, ולאחר מכן, כאשר השתחרר מהכלא, הוא המשיך לעקוב אחר המצב [בישראל], כלומר הוא האזין לערוצי [החדשות] הישראליים, הוא קרא את הדוחות ואת המחקרים, מעבר למה [הדוחות] שהגיעו ממומחים במחלקות השונות [של חמאס], המחלקה המדינית, או [מחלקת] המודיעין, מחלקת הביטחון הכללי ועוד. הוא [סינוואר] עקב מקרוב, ועקב אחר הפרטים הקטנים. לדוגמה, אני זוכר שבאחת הפעמים הוא כינס אותנו ואמר שעכשיו מתקיימת [מערכת] בחירות בישות [ישראל]. אחמד מנסור: אחת מתוך חמש [מערכות הבחירות] שנערכו [בישראל]. באסם נעים: כן, אני סבור, שאין מדובר ב[מערכת הבחירות האחרונה], אלא בזו שקדמה לה. אחמד מנסור: כן. באסם נעים: הוא ביקש להעריך את המצב. מה התרחישים הצפויים לגביהם? ומה נדרש מאיתנו? האם אנו נדרשים לכוון [את מהלכינו] לכיוון מסוים? לעודד את הערבים [אזרחי ישראל] שלא ליטול חלק [בבחירות]? לעודד את הערבים [אזרחי ישראל] להשתתף בבחירות? אחמד מנסור: ערביי פלסטין. באסם נעים: ערביי פלסטין. כמובן, קיימת עמדה הלכתית איסלאמית [בעניין זה], וקיימת עמדה מדינית וכולי. אבל, הוא פתח את האופק עבורנו לחשוב באופן מעמיק [בשאלה] כיצד אנו יכולים להשפיע. ייתכן שנדרשת פעילות בשטח [ביצוע פעילות צבאית/ טרור נגד ישראל]. אתה זוכר שב-96 [1996]. אחמד מנסור: כן. באסם נעים: [ראש ממשלת ישראל] שמעון פרס הפסיד בבחירות בגלל פעולות ההקרבה העצמית בדרכו של אללה [פיגועי ההתאבדות]. אחמד מנסור: אמת. באסם נעים: ו[בנימין] נתניהו [מנהיג הליכוד] ניצח בפעם הראשונה [וזכה להיבחר] לראש הממשלה. וייתכן, שנדרשת פעולה בשטח [ביצוע פעילות צבאית/ טרור נגד ישראל] כדי להשפיע על המצב ב[אזור] הפנים [של פלסטין, שהוא בראייה הפלסטינית שטח מדינת ישראל]. ואולם, כפי שציינתי, היה ברור לנו, כך הבינו כולם, שקללת העשור השמיני [מאז הקמת מדינת ישראל] החלה לבוא לידי ביטוי, כיוון שהישראלים מאמינים שהבית הראשון, והבית השני, שהם המדינה [היהודית] הראשונה וה[המדינה היהודית] השנייה קרסו בראש ובראשונה מבפנים, ואז הגיע הגורם החיצוני והשלים את חיסולן. אחמד מנסור: כן. באסם נעים: אנו הולכים לקראת קרע או לקראת פילוגים [בישראל] לאורך ולרוחב במישורים האידיאולוגי, החברתי, הדתי, הזהות, בכל התחומים, בצבא ובביטחון, ועוד, עד לנקודה בה אנו מתחילים לשמוע מונחים, שהראשון בהם: קללת העשור השמיני, מדינת אל-קודס [ירושלים, מדינת יהודה] ומדינת תל אביב. את מדינת אל-קודס [ירושלים, מדינת יהודה] מוביל הימין הקיצוני. אחמד מנסור: זה מוזר מאוד, שכעת ישראל הגיעה זמן קצר לפני "מבול אל-אקצה" לפילוג חברתי פנימי, שבו הקיצונים דרשו [להקים] את מדינת אל-קודס [ירושלים, מדינת יהודה] והחילונים במדינת תל אביב. באסם נעים: הם לא דרשו מדינה. נוצרה מדינה בתל אביב שמנהיגים אותה יהודים ליברלים הנחשבים למערביים, אלה שבאו במסגרת המפעל [הציוני] הראשון. אחמד מנסור: כן. באסם נעים: אחת הסיבות להישרדותו [של המפעל הציוני] נשענת על שני יסודות: היסוד של הזהות הדתית היהודית, והיסוד השני - שהם מייצגים את ערכי המערב. אנו בני המערב, אנו מייצגים את ערכי המערב, ואנו ראש החרב בהתנגשות הציביליזציות בין המזרח למערב. ללא הדימוי הזה, הדימוי שהם מייצגים את המערב, ישראל מאבדת את אחת ההצדקות החשובות לקיומה. ולכן, [היהודים הישראלים] הליברלים יודעים שאם אנו נהיה קיצונים בכיוון זה [כלומר אם ישראל תיטה לכיוון הימני הקיצוני], אנו נאבד את התמיכה והגיבוי של המערב. לכן, הם נאבקים נואשות כדי להגביל את הכיוון הקיצוני הזה [הימין הקיצוני] בפינה מוגדרת. אחמד מנסור: בהחלט. באסם נעים: אבל כיום, החברה הישראלית הפכה לנוטה לימין, וכעת הם [המזוהים עם הימין] נמצאים בצבא, מהווים אחוז גבוה מהחברה. לכן, הפילוג הזה היה ברור, פילוג בצבא, פילוג בביטחון, פילוג ברחוב, פילוג בערים. הוא תמיד קרא זאת כך, כלומר שעלינו לעקוב אחר ההתפתחויות מקרוב עד אשר נאתר את הרגע המתאים כדי לכוון את המכה [הצבאית] אשר תסייע לפרק את החברה הזו. לכן, אני תמיד אומר שמה שאירע ב-7 באוקטובר עשוי לא להוביל לשחרור [של פלסטין] בסבב [העימות הצבאי] הזה, אבל הנזק שנגרם [לישראל] הוא בלתי הפיך. סימוכין:

בכיר בחמאס מעיד: יחיא סינוואר, מנהיג חמאס ברצועת עזה, עקב מקרוב אחר המשבר הפנימי בישראל, כולל השסע בצה"ל, במערכת הביטחון, ברחוב הישראלי ובערים השונות, והנחה לאתר את הרגע המתאים כדי ליזום מתקפה שתסייע למיטוטה של ישראל העיתונאי אחמד מנסור (أحمد_منصور) ערך ראיון מקיף עם ד"ר באסם נעים, ראש המחלקה המדינית וליחסי החוץ בתנועת חמאס, על אישיותו של יחיא אל-סינוואר (يحيى السنوار) מנהיג חמאס ברצועת עזה (2017 -2024), והתקופה שקדמה למתקפת השבעה באוקטובר 2023 ("מבול אל-אקצה"). להלן תרגום קטע מהראיון שהועלה ליוטיוב ב-12 במרץ 2025: אחמד מנסור: בעת שבה ישראל הייתה שסועה מבפנים בסכסוכים פנימיים במשך חמש שנים לפני "מבול אל-אקצה" [מתקפת השבעה באוקטובר], יחיא סינוואר הוציא לפועל מהלך של הונאה אסטרטגית, ייתכן ללא תקדים ייתכן בהיסטוריה, המזכיר את הסוס הטרויאני, ודברים שאירעו בקרבות המכריעים הגדולים בהיסטוריה. כיצד הוא [סינוואר] עקב אחר ההתרחשויות בישראל במהלך חמש השנים שקדמו למבול אל-אקצה? באסם נעים: לאור זאת שהוא [סינוואר] ריצה 22 שנות מאסר, ולמד [בתקופת המאסר] את הספרות העברית [פרסומים בשפה העברית], ולאור זאת, כך שמעתי ממנו, שהוא תמיד היה מתעדכן בפרטי ההתרחשויות בחברה הציונית, ולאחר מכן, כאשר השתחרר מהכלא, הוא המשיך לעקוב אחר המצב [בישראל], כלומר הוא האזין לערוצי [החדשות] הישראליים, הוא קרא את הדוחות ואת המחקרים, מעבר למה [הדוחות] שהגיעו ממומחים במחלקות השונות [של חמאס], המחלקה המדינית, או [מחלקת] המודיעין, מחלקת הביטחון הכללי ועוד. הוא [סינוואר] עקב מקרוב, ועקב אחר הפרטים הקטנים. לדוגמה, אני זוכר שבאחת הפעמים הוא כינס אותנו ואמר שעכשיו מתקיימת [מערכת] בחירות בישות [ישראל]. אחמד מנסור: אחת מתוך חמש [מערכות הבחירות] שנערכו [בישראל]. באסם נעים: כן, אני סבור, שאין מדובר ב[מערכת הבחירות האחרונה], אלא בזו שקדמה לה. אחמד מנסור: כן. באסם נעים: הוא ביקש להעריך את המצב. מה התרחישים הצפויים לגביהם? ומה נדרש מאיתנו? האם אנו נדרשים לכוון [את מהלכינו] לכיוון מסוים? לעודד את הערבים [אזרחי ישראל] שלא ליטול חלק [בבחירות]? לעודד את הערבים [אזרחי ישראל] להשתתף בבחירות? אחמד מנסור: ערביי פלסטין. באסם נעים: ערביי פלסטין. כמובן, קיימת עמדה הלכתית איסלאמית [בעניין זה], וקיימת עמדה מדינית וכולי. אבל, הוא פתח את האופק עבורנו לחשוב באופן מעמיק [בשאלה] כיצד אנו יכולים להשפיע. ייתכן שנדרשת פעילות בשטח [ביצוע פעילות צבאית/ טרור נגד ישראל]. אתה זוכר שב-96 [1996]. אחמד מנסור: כן. באסם נעים: [ראש ממשלת ישראל] שמעון פרס הפסיד בבחירות בגלל פעולות ההקרבה העצמית בדרכו של אללה [פיגועי ההתאבדות]. אחמד מנסור: אמת. באסם נעים: ו[בנימין] נתניהו [מנהיג הליכוד] ניצח בפעם הראשונה [וזכה להיבחר] לראש הממשלה. וייתכן, שנדרשת פעולה בשטח [ביצוע פעילות צבאית/ טרור נגד ישראל] כדי להשפיע על המצב ב[אזור] הפנים [של פלסטין, שהוא בראייה הפלסטינית שטח מדינת ישראל]. ואולם, כפי שציינתי, היה ברור לנו, כך הבינו כולם, שקללת העשור השמיני [מאז הקמת מדינת ישראל] החלה לבוא לידי ביטוי, כיוון שהישראלים מאמינים שהבית הראשון, והבית השני, שהם המדינה [היהודית] הראשונה וה[המדינה היהודית] השנייה קרסו בראש ובראשונה מבפנים, ואז הגיע הגורם החיצוני והשלים את חיסולן. אחמד מנסור: כן. באסם נעים: אנו הולכים לקראת קרע או לקראת פילוגים [בישראל] לאורך ולרוחב במישורים האידיאולוגי, החברתי, הדתי, הזהות, בכל התחומים, בצבא ובביטחון, ועוד, עד לנקודה בה אנו מתחילים לשמוע מונחים, שהראשון בהם: קללת העשור השמיני, מדינת אל-קודס [ירושלים, מדינת יהודה] ומדינת תל אביב. את מדינת אל-קודס [ירושלים, מדינת יהודה] מוביל הימין הקיצוני. אחמד מנסור: זה מוזר מאוד, שכעת ישראל הגיעה זמן קצר לפני "מבול אל-אקצה" לפילוג חברתי פנימי, שבו הקיצונים דרשו [להקים] את מדינת אל-קודס [ירושלים, מדינת יהודה] והחילונים במדינת תל אביב. באסם נעים: הם לא דרשו מדינה. נוצרה מדינה בתל אביב שמנהיגים אותה יהודים ליברלים הנחשבים למערביים, אלה שבאו במסגרת המפעל [הציוני] הראשון. אחמד מנסור: כן. באסם נעים: אחת הסיבות להישרדותו [של המפעל הציוני] נשענת על שני יסודות: היסוד של הזהות הדתית היהודית, והיסוד השני - שהם מייצגים את ערכי המערב. אנו בני המערב, אנו מייצגים את ערכי המערב, ואנו ראש החרב בהתנגשות הציביליזציות בין המזרח למערב. ללא הדימוי הזה, הדימוי שהם מייצגים את המערב, ישראל מאבדת את אחת ההצדקות החשובות לקיומה. ולכן, [היהודים הישראלים] הליברלים יודעים שאם אנו נהיה קיצונים בכיוון זה [כלומר אם ישראל תיטה לכיוון הימני הקיצוני], אנו נאבד את התמיכה והגיבוי של המערב. לכן, הם נאבקים נואשות כדי להגביל את הכיוון הקיצוני הזה [הימין הקיצוני] בפינה מוגדרת. אחמד מנסור: בהחלט. באסם נעים: אבל כיום, החברה הישראלית הפכה לנוטה לימין, וכעת הם [המזוהים עם הימין] נמצאים בצבא, מהווים אחוז גבוה מהחברה. לכן, הפילוג הזה היה ברור, פילוג בצבא, פילוג בביטחון, פילוג ברחוב, פילוג בערים. הוא תמיד קרא זאת כך, כלומר שעלינו לעקוב אחר ההתפתחויות מקרוב עד אשר נאתר את הרגע המתאים כדי לכוון את המכה [הצבאית] אשר תסייע לפרק את החברה הזו. לכן, אני תמיד אומר שמה שאירע ב-7 באוקטובר עשוי לא להוביל לשחרור [של פלסטין] בסבב [העימות הצבאי] הזה, אבל הנזק שנגרם [לישראל] הוא בלתי הפיך. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

99,305 görüntüleme • 1 yıl önce

מי שמנסה היום בעולם להכיר במדינה פלסטינית – יקבל מאיתנו תשובה בשטח. לא במסמכים, לא בהחלטות או בהצהרות – אלא בעובדות. בעובדות של בתים, שכונות, כבישים ומשפחות יהודיות בונות חיים. הם ידברו על חלום פלסטיני – ואנחנו נמשיך לבנות מציאות יהודית. המציאות הזו קוברת סופית את רעיון המדינה הפלסטינית, כי אין במה להכיר ואין למי להכיר. אני קורא מכאן ביום החשוב הזה לראש הממשלה בנימין נתניהו, הגיע העת להחיל את הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון, להוריד מהפרק לנצח את רעיון חלוקת הארץ ולוודא שעד ספטמבר למנהיגים הצבועים באירופה לא יהיה במה להכיר. - היום אנחנו כותבים פרק היסטורי בסיפור הגאולה של עם ישראל בארצו. אחרי יותר מעשרים שנה של עיכובים, לחצים, הבטחות ערב בחירות ושברי חלומות – אנחנו עומדים כאן במעלה אדומים, ומכריזים בקול ברור: הפקק נשבר, תכנית E1 יוצאת לדרך! במשך שני עשורים אמרו לנו “עוד מעט”, “זה בדרך”, “מיד אחרי הבחירות”. היום, סוף סוף, אנחנו מממשים את ההבטחה ומחברים את מעלה אדומים לירושלים בחיבור אסטרטגי, ביטחוני ודמוגרפי, שמבטיח את בירתנו המאוחדת לדורי דורות. אני רוצה בראש ובראשונה להודות לנשיא טראמפ ולצוותו ולשגריר האקבי. ידידי אמת של ישראל כפי שלא היו לנו מעולם, ועוד יותר מזה אנשי אמת עם קול מוסרי צלול וברור שלא מתבלבל מול צביעות המערב. קול שמבין שאסור לתת פרס לטרור. קול שמבין שמדינה פלשתינית תסכן את קיומה של ישראל ושאסור בשום אופן לסכן את קיומה של ישראל, מדינה יהודית אחת ויחידה בעולם שרמה אחרי 2000 שנות גלות ונדידות ורדיפות שחווה העם היהודי. קול שמבין שיהודה ושומרון הם חלק בלתי נפרד מהארץ שלנו, זו שהקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם אבינו ונתן לנו לפני אלפי שנים. אני רוצה להודות גם לראש הממשלה בנימין נתניהו, שאני אמנם בויכוח נוקב איתו בימים האלה על המשך המלחמה בעזה עד הניצחון המוחלט והשמדת חמאס, אבל במה שנוגע ליהודה ושומרון הוא מגבה ומאפשר לי לחולל את המהפכה בשנתיים וחצי האחרונות. אני רוצה להודות לשותפיי לדרך – לראש מועצת יש״ע ישראל גנץ, שמוביל במנהיגות את ההתיישבות בכל רחבי יהודה ושומרון; לראש עיריית מעלה אדומים גיא יפרח, שמוביל עיר פורחת ומתרחבת, עיר שהיא חומת המגן של ירושלים ממזרח; ולשותפי הקרוב, מי שעומד בראש מינהלת ההתיישבות, יהודה אליהו – שותף נאמן, איש חזון ועשייה, שמדי יום הופך חלומות תכנוניים למציאות על הקרקע. לראש העיר הקודם בני כשריאל – שדחף וקידם את תכנית E1 במשך שנים ארוכות; ולשותפי הקרוב, יהודה אליהו – ראש מינהלת ההתיישבות, איש חזון וביצוע שהופך חלומות למציאות על הקרקע. להלל רוט סגן רמ״א שמאז כניסתו לתפקיד מוביל תהליכים בהצלחה רבה, ליהודה אלקלעי מנהל לשכת התכנון ולמאור סבג היועץ המשפטי של לשכת התכנון על שיתוף פעולה פורה, ולמאור זולדן אחראי על התכנון במינהלת שיחד עם כל אנשי המינהלת עובדים ימים ולילות כדי לממש את ריבונותינו בשטח. עם ישראל שב לנחלת אבותיו. אנחנו בונים ומפתחים בכל מרחבי ארצנו – מהגליל ועד הנגב, מהבקעה ועד ההר, כאן ביהודה ובשומרון. כל בית שנבנה הוא חוליה בשרשרת הדורות, כל משפחה שנקלטת היא הצהרת ריבונות, כל שכונה חדשה היא עוד מסמר בחיזוק אחיזתנו בארץ הזו. זו לא רק תכנית תכנונית – זו אמירה ציונית מהדהדת: ירושלים המאוחדת היא בירתנו הנצחית, ומעלה אדומים היא חלק בלתי נפרד ממנה. אישור תכנית המתאר ב E1 מצטרף לשורה של מהלכים ענקיים שביצענו ואנחנו מבצעים כדי לחזק את מעלה אדומים ולהכפיל אותה. אישרנו 3500 יחידות דיור בשכונת נופי הסלע והוצאנו אותם כבר למכרז לבניה, הכרזנו על 2700 דונם אדמות מדינה בשטח G ואנחנו מקדמים שם יחד עם משרד השיכון תכניות לאלפי יחידות דיור נוספות, יחד עם ראש העיר הנהדר של העיר אנחנו עובדים על הסכם גג ענק, הראשון שיחתם בע"ה ביהודה ושומרון, שיקפיץ את התשתיות, הפיתוח ומבני הציבור, אישרנו 300 מלש"ח לביצוע כביש מרקם חיים ועוד ועוד. אסיים בדברי ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל: ״כל הכבוד למוסדות או"ם וחברותיה, אבל כל עוד נבואת ישעיהו: "ולא יישא גוי אל גוי חרב" לא נתקיימה, וכל עוד שכנינו זוממים לכלותנו – לא ייכון ביטחוננו, אלא על כוחנו אנו. עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים!

מי שמנסה היום בעולם להכיר במדינה פלסטינית – יקבל מאיתנו תשובה בשטח. לא במסמכים, לא בהחלטות או בהצהרות – אלא בעובדות. בעובדות של בתים, שכונות, כבישים ומשפחות יהודיות בונות חיים. הם ידברו על חלום פלסטיני – ואנחנו נמשיך לבנות מציאות יהודית. המציאות הזו קוברת סופית את רעיון המדינה הפלסטינית, כי אין במה להכיר ואין למי להכיר. אני קורא מכאן ביום החשוב הזה לראש הממשלה בנימין נתניהו, הגיע העת להחיל את הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון, להוריד מהפרק לנצח את רעיון חלוקת הארץ ולוודא שעד ספטמבר למנהיגים הצבועים באירופה לא יהיה במה להכיר. - היום אנחנו כותבים פרק היסטורי בסיפור הגאולה של עם ישראל בארצו. אחרי יותר מעשרים שנה של עיכובים, לחצים, הבטחות ערב בחירות ושברי חלומות – אנחנו עומדים כאן במעלה אדומים, ומכריזים בקול ברור: הפקק נשבר, תכנית E1 יוצאת לדרך! במשך שני עשורים אמרו לנו “עוד מעט”, “זה בדרך”, “מיד אחרי הבחירות”. היום, סוף סוף, אנחנו מממשים את ההבטחה ומחברים את מעלה אדומים לירושלים בחיבור אסטרטגי, ביטחוני ודמוגרפי, שמבטיח את בירתנו המאוחדת לדורי דורות. אני רוצה בראש ובראשונה להודות לנשיא טראמפ ולצוותו ולשגריר האקבי. ידידי אמת של ישראל כפי שלא היו לנו מעולם, ועוד יותר מזה אנשי אמת עם קול מוסרי צלול וברור שלא מתבלבל מול צביעות המערב. קול שמבין שאסור לתת פרס לטרור. קול שמבין שמדינה פלשתינית תסכן את קיומה של ישראל ושאסור בשום אופן לסכן את קיומה של ישראל, מדינה יהודית אחת ויחידה בעולם שרמה אחרי 2000 שנות גלות ונדידות ורדיפות שחווה העם היהודי. קול שמבין שיהודה ושומרון הם חלק בלתי נפרד מהארץ שלנו, זו שהקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם אבינו ונתן לנו לפני אלפי שנים. אני רוצה להודות גם לראש הממשלה בנימין נתניהו, שאני אמנם בויכוח נוקב איתו בימים האלה על המשך המלחמה בעזה עד הניצחון המוחלט והשמדת חמאס, אבל במה שנוגע ליהודה ושומרון הוא מגבה ומאפשר לי לחולל את המהפכה בשנתיים וחצי האחרונות. אני רוצה להודות לשותפיי לדרך – לראש מועצת יש״ע ישראל גנץ, שמוביל במנהיגות את ההתיישבות בכל רחבי יהודה ושומרון; לראש עיריית מעלה אדומים גיא יפרח, שמוביל עיר פורחת ומתרחבת, עיר שהיא חומת המגן של ירושלים ממזרח; ולשותפי הקרוב, מי שעומד בראש מינהלת ההתיישבות, יהודה אליהו – שותף נאמן, איש חזון ועשייה, שמדי יום הופך חלומות תכנוניים למציאות על הקרקע. לראש העיר הקודם בני כשריאל – שדחף וקידם את תכנית E1 במשך שנים ארוכות; ולשותפי הקרוב, יהודה אליהו – ראש מינהלת ההתיישבות, איש חזון וביצוע שהופך חלומות למציאות על הקרקע. להלל רוט סגן רמ״א שמאז כניסתו לתפקיד מוביל תהליכים בהצלחה רבה, ליהודה אלקלעי מנהל לשכת התכנון ולמאור סבג היועץ המשפטי של לשכת התכנון על שיתוף פעולה פורה, ולמאור זולדן אחראי על התכנון במינהלת שיחד עם כל אנשי המינהלת עובדים ימים ולילות כדי לממש את ריבונותינו בשטח. עם ישראל שב לנחלת אבותיו. אנחנו בונים ומפתחים בכל מרחבי ארצנו – מהגליל ועד הנגב, מהבקעה ועד ההר, כאן ביהודה ובשומרון. כל בית שנבנה הוא חוליה בשרשרת הדורות, כל משפחה שנקלטת היא הצהרת ריבונות, כל שכונה חדשה היא עוד מסמר בחיזוק אחיזתנו בארץ הזו. זו לא רק תכנית תכנונית – זו אמירה ציונית מהדהדת: ירושלים המאוחדת היא בירתנו הנצחית, ומעלה אדומים היא חלק בלתי נפרד ממנה. אישור תכנית המתאר ב E1 מצטרף לשורה של מהלכים ענקיים שביצענו ואנחנו מבצעים כדי לחזק את מעלה אדומים ולהכפיל אותה. אישרנו 3500 יחידות דיור בשכונת נופי הסלע והוצאנו אותם כבר למכרז לבניה, הכרזנו על 2700 דונם אדמות מדינה בשטח G ואנחנו מקדמים שם יחד עם משרד השיכון תכניות לאלפי יחידות דיור נוספות, יחד עם ראש העיר הנהדר של העיר אנחנו עובדים על הסכם גג ענק, הראשון שיחתם בע"ה ביהודה ושומרון, שיקפיץ את התשתיות, הפיתוח ומבני הציבור, אישרנו 300 מלש"ח לביצוע כביש מרקם חיים ועוד ועוד. אסיים בדברי ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל: ״כל הכבוד למוסדות או"ם וחברותיה, אבל כל עוד נבואת ישעיהו: "ולא יישא גוי אל גוי חרב" לא נתקיימה, וכל עוד שכנינו זוממים לכלותנו – לא ייכון ביטחוננו, אלא על כוחנו אנו. עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים!

בצלאל סמוטריץ'

21,930 görüntüleme • 1 yıl önce

המלחמה בצפון נגמרה, צה"ל עבר לשנים של לחימה בעזה, עם או בלי עסקת חטופים. תמונת מצב נרחבת משטח הרצועה: 1. צה"ל מפעיל כיום 3 אוגדות נגד חמאס. הגדולה שבהן, עזה המרחבית, להגנה על העוטף, עם יותר גדודים מה-6.10. אוגדה 162 היחידה שעושה התקפה (בג'באליה ובית להייה) ו-99 שמחזיקה את נצרים 2. אוגדת עזה השלימה 95% מהקמת איזור החיץ שהיה שנוי במחלוקת -אלפי בתים שוטחו, רבבות דונמים חקלאיים הושמדו. ק"מ-שניים רוחב, 65 ק"מ אורך בפרימטר ענק 3. אבל - הכוחות עדיין מחפשים שם מנהרות התקרבות. מסתבר שיש עוד הסתעפויות תת"קיות רבות בקרבת הגבול. חמאס לא השתמש בהן ב-7.10 ופלש עילית. בכל רגע נתון הכוחות מחפשים ומשמידים 3-4 מוקדי תוואים 4. ובכלל, אוגדה עזה שנכבשה ב-7.10 השתנתה מאוד: יש "גדודי ישובים" להגנה קבועה בישובים ו"גדודי חזית" להגנה קדמית מאיזור החיץ 5. לא כל מי שנכנס לאיזור החיץ נורה מיד: יש גם ילדים ונשים שמנסים לפעמים להיעצר שם מהייאוש, וגם תרחיש של חטוף שברח מהשבי לעבר ישראל נלקח בחשבון. "יש בהחלט תודעת איזור חיץ אצל האויב", אומר לי קצין בגזרה, "העוטף שוב חי - 75% מהתושבים חזרו ויש לנו עוד עבודה" 6. מאפיין משותף בין 3 האוגדות שפועלות ברצועה: גריסה, טחינה ופירוק לאבק של אלפי-אלפי מבנים עזתיים ששימשו את חמאס או מאיימים על הכוחות. בשכונת שאבורה ברפיח הושמדו 300 בתי השכונה ונותרו בודדים. בנצרים כבר תיארתי איזה פלאטו נוצר שם, בגודל של ת"א 7. חטיבת הנח"ל מחזיקה את ציר פילדלפי שנכבש לפני חצי שנה ויוצאת לפשיטות פלוגתיות וגדודיות, שיטתיות ויסודיות, נגד כיסי ההתנגדות האחרונים ברפיח. מתקדמים רחוב אחר רחוב, צפונה, למרחב שכבר נושק למוואסי ולחאן-יונס 8. ברפיח האיום העיקרי הוא צליפה ואין חכמות. "איפה שאנחנו טועים אנחנו חוטפים ואיפה שחמאס טועה הוא חוטף חזק יותר. חיילים המציאו פה שיטות פשוטות לגלות ולחסל מחבלים שיוצאים מפירים לכמה שניות וחוזרים", אומר לי מג"ד 931, סא"ל עוז, "הוקם פה צבא טרור גדול במשך 10-15 שנה, לא ניתן לחסלו בשנה אחת" 9. אבל חטיבת הנח"ל, שגדודי החי"ר שלה נלחמו הכי הרבה ברצף בעזה מאז שהוקפצו ב-7.10 מאיו"ש לעוטף, תחזור בחודש הבא לבט"ש בעציון ובחברון ובשומרון 10. להעביר חטיבת חי"ר סדירה מעזה ליו"ש זו החלטה משמעותית וראשונה של צה"ל - ולא עוד סעיף ב"גאנט": צה"ל יחזור עם תחילת 2025 למימדי ופריסת סד"כ דומים לאלו שקדמו למלחמה. הצבא צריך גם להתאמן, להיבנות, לנשום 11. גם בציר פילדלפי שהתרחב ל-3 ק"מ והמגמה ברורה הלאה, יש אנטנת סלקום ומוצבי קבע נוחים לחיילים. יותר לגדוד מילואים שבא לסייע לנחלוואים, פחות לסדירים מהנח"ל אבל זה בגלל החלטת מפקדים - לחיזוק המשמעת המבצעית 12. ראיתי אתמול קצין צעיר במוצב צה"ל בשכונת הגיהנום תל אל-סולטאן מדבר בפלאפון עם אמא שלו, ורק מדים לגופו. זו לא רק עדות לשליטה המבצעית המלאה שצה"ל השיג שם אלא לאבולוציה שמתפתחת מתחת לאף - כיבוש שטחים ברצועה והתבססות בהם 13. בפילדלפי החיילים המצרים מקללים לעיתים את חיילי צה"ל אבל בעיקר לצורך הפרובוקציה. הלוחמים מתעלמים. התיאום נשמר 14. דגלי ישראל מיתמרים בפילדלפי על תרנים גבוהים בגבעות הנמוכות, במכוון: הם נראים היטב בחאן-יונס ובמטרופולין העקורים שנדבק מהמוואסי דרך דיר אל-בלח ועד לנוסיראת 15. שתי חטיבות המיל' שבטריטורית נצרים, הדרומית והצפונית (כעת 551 ו-179) נתקלות באויב בעיקר בפעילויות הקצה שנוגסות עוד ועוד באויב. בשבוע שעבר הגיח מחבל מפיר וירה על מפעיל דחפור, ופצע אותו קשה, בתפר שבין זייתון לשייח-עג'לין 16. באוגדת נצרים, 99, מזהים כיצד חטיבת העיר עזה בחמאס שלא טופלה מזה חודשים ארוכים, מתעצמת מחדש. יש לה שם מח"ט ומפקדים ומחבלים בני 15 שמגוייסים, ויומרות מקומיות לייצר רחפנים מטילי רימונים 17. אבל כמו בפשיטה הארוכה של 162 על ג'באליה, שתסתיים בשבועות הקרובים (נותרו שם 100-200 מחבלים) אז גם בפאתי נצרים וברפיח צה"ל מצליח להילחם יותר, עם פחות כוחות 18. הניסיון המטורף שצברו המפקדים והלוחמים הצעירים שהתבגרו מאוד, שיטות ההתקפה, החיפויים החכמים, הטכניקות הקרביות, התחבולות המוצלחות - מאפשרים להפיל מעוז מתחדש גדול של חמאס עם גדוד וחצי בלילה אחד, לעומת עם 3 חטיבות בשבוע - עד לפני חצי שנה 19. ולמה צה"ל גורס כ"כ הרבה מבנים? "לא נשאיר למחבלים מבנים ולא מנהרות - אז כשהם יחזרו, אם ישארו בחיים, נוכל לחסלם מהאוויר", מסבירים לי בחטיבת הנח"ל, כשמתחתנו בסיס חמאס בגודל של קניון, שהחיילים לאחרונה מצאו - והשמידו

המלחמה בצפון נגמרה, צה"ל עבר לשנים של לחימה בעזה, עם או בלי עסקת חטופים. תמונת מצב נרחבת משטח הרצועה: 1. צה"ל מפעיל כיום 3 אוגדות נגד חמאס. הגדולה שבהן, עזה המרחבית, להגנה על העוטף, עם יותר גדודים מה-6.10. אוגדה 162 היחידה שעושה התקפה (בג'באליה ובית להייה) ו-99 שמחזיקה את נצרים 2. אוגדת עזה השלימה 95% מהקמת איזור החיץ שהיה שנוי במחלוקת -אלפי בתים שוטחו, רבבות דונמים חקלאיים הושמדו. ק"מ-שניים רוחב, 65 ק"מ אורך בפרימטר ענק 3. אבל - הכוחות עדיין מחפשים שם מנהרות התקרבות. מסתבר שיש עוד הסתעפויות תת"קיות רבות בקרבת הגבול. חמאס לא השתמש בהן ב-7.10 ופלש עילית. בכל רגע נתון הכוחות מחפשים ומשמידים 3-4 מוקדי תוואים 4. ובכלל, אוגדה עזה שנכבשה ב-7.10 השתנתה מאוד: יש "גדודי ישובים" להגנה קבועה בישובים ו"גדודי חזית" להגנה קדמית מאיזור החיץ 5. לא כל מי שנכנס לאיזור החיץ נורה מיד: יש גם ילדים ונשים שמנסים לפעמים להיעצר שם מהייאוש, וגם תרחיש של חטוף שברח מהשבי לעבר ישראל נלקח בחשבון. "יש בהחלט תודעת איזור חיץ אצל האויב", אומר לי קצין בגזרה, "העוטף שוב חי - 75% מהתושבים חזרו ויש לנו עוד עבודה" 6. מאפיין משותף בין 3 האוגדות שפועלות ברצועה: גריסה, טחינה ופירוק לאבק של אלפי-אלפי מבנים עזתיים ששימשו את חמאס או מאיימים על הכוחות. בשכונת שאבורה ברפיח הושמדו 300 בתי השכונה ונותרו בודדים. בנצרים כבר תיארתי איזה פלאטו נוצר שם, בגודל של ת"א 7. חטיבת הנח"ל מחזיקה את ציר פילדלפי שנכבש לפני חצי שנה ויוצאת לפשיטות פלוגתיות וגדודיות, שיטתיות ויסודיות, נגד כיסי ההתנגדות האחרונים ברפיח. מתקדמים רחוב אחר רחוב, צפונה, למרחב שכבר נושק למוואסי ולחאן-יונס 8. ברפיח האיום העיקרי הוא צליפה ואין חכמות. "איפה שאנחנו טועים אנחנו חוטפים ואיפה שחמאס טועה הוא חוטף חזק יותר. חיילים המציאו פה שיטות פשוטות לגלות ולחסל מחבלים שיוצאים מפירים לכמה שניות וחוזרים", אומר לי מג"ד 931, סא"ל עוז, "הוקם פה צבא טרור גדול במשך 10-15 שנה, לא ניתן לחסלו בשנה אחת" 9. אבל חטיבת הנח"ל, שגדודי החי"ר שלה נלחמו הכי הרבה ברצף בעזה מאז שהוקפצו ב-7.10 מאיו"ש לעוטף, תחזור בחודש הבא לבט"ש בעציון ובחברון ובשומרון 10. להעביר חטיבת חי"ר סדירה מעזה ליו"ש זו החלטה משמעותית וראשונה של צה"ל - ולא עוד סעיף ב"גאנט": צה"ל יחזור עם תחילת 2025 למימדי ופריסת סד"כ דומים לאלו שקדמו למלחמה. הצבא צריך גם להתאמן, להיבנות, לנשום 11. גם בציר פילדלפי שהתרחב ל-3 ק"מ והמגמה ברורה הלאה, יש אנטנת סלקום ומוצבי קבע נוחים לחיילים. יותר לגדוד מילואים שבא לסייע לנחלוואים, פחות לסדירים מהנח"ל אבל זה בגלל החלטת מפקדים - לחיזוק המשמעת המבצעית 12. ראיתי אתמול קצין צעיר במוצב צה"ל בשכונת הגיהנום תל אל-סולטאן מדבר בפלאפון עם אמא שלו, ורק מדים לגופו. זו לא רק עדות לשליטה המבצעית המלאה שצה"ל השיג שם אלא לאבולוציה שמתפתחת מתחת לאף - כיבוש שטחים ברצועה והתבססות בהם 13. בפילדלפי החיילים המצרים מקללים לעיתים את חיילי צה"ל אבל בעיקר לצורך הפרובוקציה. הלוחמים מתעלמים. התיאום נשמר 14. דגלי ישראל מיתמרים בפילדלפי על תרנים גבוהים בגבעות הנמוכות, במכוון: הם נראים היטב בחאן-יונס ובמטרופולין העקורים שנדבק מהמוואסי דרך דיר אל-בלח ועד לנוסיראת 15. שתי חטיבות המיל' שבטריטורית נצרים, הדרומית והצפונית (כעת 551 ו-179) נתקלות באויב בעיקר בפעילויות הקצה שנוגסות עוד ועוד באויב. בשבוע שעבר הגיח מחבל מפיר וירה על מפעיל דחפור, ופצע אותו קשה, בתפר שבין זייתון לשייח-עג'לין 16. באוגדת נצרים, 99, מזהים כיצד חטיבת העיר עזה בחמאס שלא טופלה מזה חודשים ארוכים, מתעצמת מחדש. יש לה שם מח"ט ומפקדים ומחבלים בני 15 שמגוייסים, ויומרות מקומיות לייצר רחפנים מטילי רימונים 17. אבל כמו בפשיטה הארוכה של 162 על ג'באליה, שתסתיים בשבועות הקרובים (נותרו שם 100-200 מחבלים) אז גם בפאתי נצרים וברפיח צה"ל מצליח להילחם יותר, עם פחות כוחות 18. הניסיון המטורף שצברו המפקדים והלוחמים הצעירים שהתבגרו מאוד, שיטות ההתקפה, החיפויים החכמים, הטכניקות הקרביות, התחבולות המוצלחות - מאפשרים להפיל מעוז מתחדש גדול של חמאס עם גדוד וחצי בלילה אחד, לעומת עם 3 חטיבות בשבוע - עד לפני חצי שנה 19. ולמה צה"ל גורס כ"כ הרבה מבנים? "לא נשאיר למחבלים מבנים ולא מנהרות - אז כשהם יחזרו, אם ישארו בחיים, נוכל לחסלם מהאוויר", מסבירים לי בחטיבת הנח"ל, כשמתחתנו בסיס חמאס בגודל של קניון, שהחיילים לאחרונה מצאו - והשמידו

יואב זיתון

65,620 görüntüleme • 1 yıl önce

"טורקיה מתכננת מלחמה עם ישראל… ורוצה לצרף את סוריה! ישראל אינה מתפשרת על ביטחון… כאשר טורקיה ניסתה לפעול במרמרה – הרגו אותם! זהו גיבוש הציר הסוני הקיצוני שעליו דיבר נתניהו! כשארה"ב וישראל החלישו את הציר השיעי, הם התחילו להרים ראש! מצרים לא תיכנס למלחמה, למרות שיש שנאה ליהודים יותר מטורקיה!" | האנליסט המצרי-אמריקאי מג'די חליל תוקף בחריפות את הציר הסוני החדש בהובלת טורקיה, מפרק את אשליית הגרעין הפקיסטני, ומדגיש את עוצמת ההרתעה הצבאית הישראלית בפודקאסט עם הפעיל המצרי מוחמד סעד ח'יראללה: "פקיסטן לא תתקוף את איראן בגרעין, אפילו אם סעודיה תותקף! ישראל היא המדינה החזקה ביותר במזרח התיכון! יש לישראל את הבריתות עם קפריסין, יוון, הודו וקזחסטן שהיא מנסה להרחיב! הישראלים מבינים את האינטרסים שלהם, בין אם נתניהו ימשיך, ובין אם לא!" (טריילר + 30 דק') 1.9.26 "אל-חוסייני ואל-בנא הפכו את פלסטין לסוגיה אסלאמית, אחר כך איראן, ועכשיו טורקיה!" במסגרת הדיון האסטרטגי הערבי הגובר סביב הסכם ההגנה המשולש שנחתם בריאד בין ערב הסעודית, טורקיה ופקיסטן, התקיים עימות רעיוני וניתוח מעמיק בפודקאסט הפופולרי "ח'יראללה", בהנחיית הפעיל הפוליטי והחוקר המצרי מוחמד סעד ח'יראללה (Mohamed Saad Khiralla). אורחו של הפודקאסט היה המשפטן, הפרשן הפוליטי והמומחה האסטרטגי המצרי-אמריקאי מג'די חליל (Magdi Khalil مجدى خليل). השניים פרסו תמונת מצב מדאיגה ביותר לגבי הכוונות הנסתרות של הברית האסלאמית החדשה, שנועדה לדבריהם להחזיר את ההגמוניה הסונית הקיצונית לאזור – כשבראש הכוונת עומדת מדינת ישראל. כבר בראשית הדברים הבהיר חליל את הזעם והתסכול השוררים בקהיר לנוכח המהלך: "מצרים חשה מושפלת מכך שלא התייעצו איתה בנושא הזה (הסכם מכה)." לדבריו, קהיר מבינה היטב את המניעים הטורקיים: "מצרים רואה את העניין בכך שטורקיה נכנסה כדי להשיג הגמוניה." עוד חידד חליל כי "טורקיה נכנסת בשביל הגמוניה וכדי להתעמת עם ישראל." בהתייחס למגבלות הכוח האזוריות, הסביר חליל כי "מצרים אינה יכולה לחתום על הסכם הגנה על פקיסטן נגד הודו, ואפילו לא סעודיה, מעשית זה בלתי אפשרי." לצד זאת, האיום הממשי נותר בזירה המקומית: "מצרים רואה שטורקיה מתכננת מלחמה עם ישראל ורואה שישראל היא המכשול העיקרי להגמוניה של טורקיה." חליל המשיך ותיאר את המאזן הגיאופוליטי: "טורקיה השתלטה על האזור כולו כמעט, היחידה שטורקיה רואה בה כמי שמתנגדת להגמוניה האזורית שלה היא ישראל." למרות העוינות הציבורית ברחוב: "מצרים בשום אופן לא תסתבך במלחמה עם ישראל… למרות שבמצרים יש שנאה לישראל וליהודים שהגיעה לרמות גבוהות בהרבה מזו של העם הטורקי!". לצד זאת, קהיר מזהה ניסיון בוטה לערעור מעמדה: "מצרים בנוסף רואה שטורקיה רוצה לתפוס את מקומה בביטחון המפרץ לדחוק את מצרים לחלוטין מהמפרץ וזה מה שקורה!". על רקע זה הזהיר חליל באופן חד: "מצרים תעשה טעות אסטרטגית חמורה אם היא תצטרף לברית הזו." מנגד, חליל התריע מפני קולות קיצוניים מבית שמנסים לדחוף את קהיר לתהום: "יש מוחות במצרים ששנאת ישראל אצלם נעשתה חשובה בהרבה מהביטחון הלאומי המצרי! שנאתם לישראל חשובה מכל דבר! ולכן מסיתים כעת בתוך המשטר המצרי להצטרף." הוא חשף את השאיפות של אנקרה לשבור את הסטטוס-קוו: "ארדואן רוצה ללחוץ על מצרים כי ייתכן שילחם בישראל כתוצאה מהאובססיה שלו, הוא מדמיין כך, כי ברגע הקשר הראשון בין מצרים לסעודיה – בטל הסכם השלום!" בנוגע למימד הגרעיני הפקיסטני: "למרות שהפצצה… מומנה במלואה על ידי סעודיה והם כינו אותה 'הפצצה האסלאמית', פקיסטן לא תתקוף את איראן בגרעין אפילו אם סעודיה תותקף בגרעין." בשלב זה התערב המנחה מוחמד סעד ח'יראללה ושאל האם המציאות מובילה להגשמת תחזיות ירושלים: "האם אנו עומדים בפני גיבוש הציר הסוני הקיצוני שעליו דיבר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מספר פעמים?" חליל אישר את הדברים בהרחבה והצביע על השורשים ההיסטוריים: "הקיצוניות הפקיסטנית היא יצירה סעודית.. סעודיה שאפה שצבא פקיסטן יהפוך לצבא שכירי חרב למען הג'יהאד העולמי.". חליל פירט את שרשרת ההקצנה: "אמין אל-חוסייני יצר את מה שמכונה 'אסלאמיזציית הסוגיה הפלסטינית'... אמין אל-חוסייני היה חבר של חסן אל-בנא, והם אלה שאמרו: נרים את הסוגיה הפלסטינית, נרומם אותה! ונהפוך אותה לסוגיה של העולם האסלאמי כולו... כלומר, חמאס הזו היא המשך בדרך כזו או אחרת של אמין אל-חוסייני." חליל הדגיש כיצד האידיאולוגיה הזו הפכה לכלי שרת פוליטי רב-שנים: "הם הפכו את פלסטין לסוגיה אסלאמית, ואת ירושלים לסוגיה אסלאמית, ואת אל-אקצא לסוגיה אסלאמית... אחר כך איראן לקחה את זה, מדברת על 'יום ירושלים', 'נשחרר את ירושלים', 'הדרך לירושלים, לירושלים, לירושלים', ועכשיו טורקיה! שאומרת: 'נשחרר את ירושלים', 'טורקיה חייבת להיכנס לירושלים'." לדבריו, "הציר הזה הוא שהחריב את העולם: אבו אל-אעלא אל-מוודודי, חסן אל-בנא באמצעות נציגו סעיד רמדאן, ואז אמין אל-חוסייני, מתוך הליגה המוסלמית העולמית – הם שהפיצו את האסלאמיזם הבינלאומי בעולם כולו." חליל חשף את השימוש הציני במותג הדתי: "הסכם 'מכה' לתת לזה את האופי האסלאמי, ש'הסונים חזרו!'... מי דיכא את הסונים במזרח התיכון? איראן! הרי קאסם סולימאני התגאה שהוא שולט ב-4 בירות ערביות... כולם היו מובסים ומושפלים... כאשר אמריקה וישראל החלישו עבורם את כל הציר הזה, הם התחילו להרים ראש." הוא קבע נחרצות: "כל מילה בהסכם 'מכה' אומרת שמדובר בציר סוני-אסלאמי-צבאי חדש לחזרת הסונה למזרח התיכון, בהנהגת טורקיה! טורקיה רוצה להעניק לעצמה לגיטימציה, ולנטרל את מצרים ואת סעודיה." השאיפות הימיות והצבאיות הטורקיות מדאיגות במיוחד: "שר החוץ שלה, שהיה ראש המודיעין אומר לך: 'יש לנו עניין רב באבטחת נתיבי השיט בים סוף'... טורקיה! מצרים היא זו שאמורה לומר את הדברים האלה, לא טורקיה". חליל מפנה זרקור מדאיג לעבר השאיפה הטורקית לרשת את מקומה של טהראן: "טורקיה היא המדינה המרכזית במזרח התיכון שמתכננת מלחמה עם ישראל! והדבר הכי מסוכן עכשיו, היא רוצה לצרף את סוריה לציר הזה, כדי שאם טורקיה תותקף בסוריה כל הקבוצה הזו תגן על סוריה!", ומבהיר מדוע בירושלים כבר מסמנים קווים אדומים ברורים: "ישראל לא תניח לה בסוריה! ישראל תקפה כל נוכחות צבאית של איראן בסוריה בימי בשאר אל-אסד! אז היא לא תאפשר לטורקיה להישאר ולאיים על הביטחון הישראלי מטורקיה... וטורקיה רוצה להגיע ללבנון!" בניתוח יחסי הכוחות הצבאיים, חליל קבע: "ישראל היא המדינה החזקה ביותר במזרח התיכון, ואחריה טורקיה, ואחריה מצרים… מצרים לא תיכנס למלחמה עם ישראל! אפילו אם טורקיה תילחם... אפילו אם היא חלק מההסכם, היא לא תיכנס! אם ישראל תילחם בירדן, מדינת ירדן פשוט תחדל מלהתקיים!" השניים התייחסו גם לניסיונות ההשפעה התקשורתיים הערביים: "העיתונות הסעודית, הקטארית והמצרית ואפילו הפקיסטנית - כולן דוחפות בכיוון של התערבות בבחירות בישראל! המגזין 'אל-מג'לה', הציג כותרת על שער המגזין: 'איזנקוט – הגנרל של האביונים/הפשוטים', 'איזנקוט ידיח את נתניהו'." חליל סיכם בפיכחון לגבי האחדות הישראלית בנושאי ביטחון קיומי: "הם מדמיינים שנתניהו הוא המכשול, האמת היא שהביטחון הישראלי מוסכם על כולם! כלומר, מלחמת עזה… קיצוץ הזרועות השיעיות… מלחמה נגד איראן - מוסכמת על רוב הישראלים." לסיום, פסל חליל לחלוטין את התקוות הערביות לריכוך העמדה הישראלית: "ישראל אינה מתפשרת על ביטחון! כאשר טורקיה רצתה להיכנס וניסתה לפעול נגד ישראל באמצעות ספינת המרמרה – הרגו אותם! הרגו אותם! אז ישראל מודעת, ויש לה את הבריתות שלה עכשיו עם קפריסין, עם יוון עם הודו ועם קזחסטן, שהיא מנסה להרחיב... אבל הישראלים מבינים את האינטרסים שלהם, בין אם נתניהו ימשיך, ובין אם לא ימשיך." מקור 1: מקור 2: מקור 3: הדסה אקספרס | לתמיכה בערוץ:

"טורקיה מתכננת מלחמה עם ישראל… ורוצה לצרף את סוריה! ישראל אינה מתפשרת על ביטחון… כאשר טורקיה ניסתה לפעול במרמרה – הרגו אותם! זהו גיבוש הציר הסוני הקיצוני שעליו דיבר נתניהו! כשארה"ב וישראל החלישו את הציר השיעי, הם התחילו להרים ראש! מצרים לא תיכנס למלחמה, למרות שיש שנאה ליהודים יותר מטורקיה!" | האנליסט המצרי-אמריקאי מג'די חליל תוקף בחריפות את הציר הסוני החדש בהובלת טורקיה, מפרק את אשליית הגרעין הפקיסטני, ומדגיש את עוצמת ההרתעה הצבאית הישראלית בפודקאסט עם הפעיל המצרי מוחמד סעד ח'יראללה: "פקיסטן לא תתקוף את איראן בגרעין, אפילו אם סעודיה תותקף! ישראל היא המדינה החזקה ביותר במזרח התיכון! יש לישראל את הבריתות עם קפריסין, יוון, הודו וקזחסטן שהיא מנסה להרחיב! הישראלים מבינים את האינטרסים שלהם, בין אם נתניהו ימשיך, ובין אם לא!" (טריילר + 30 דק') 1.9.26 "אל-חוסייני ואל-בנא הפכו את פלסטין לסוגיה אסלאמית, אחר כך איראן, ועכשיו טורקיה!" במסגרת הדיון האסטרטגי הערבי הגובר סביב הסכם ההגנה המשולש שנחתם בריאד בין ערב הסעודית, טורקיה ופקיסטן, התקיים עימות רעיוני וניתוח מעמיק בפודקאסט הפופולרי "ח'יראללה", בהנחיית הפעיל הפוליטי והחוקר המצרי מוחמד סעד ח'יראללה (Mohamed Saad Khiralla). אורחו של הפודקאסט היה המשפטן, הפרשן הפוליטי והמומחה האסטרטגי המצרי-אמריקאי מג'די חליל (Magdi Khalil مجدى خليل). השניים פרסו תמונת מצב מדאיגה ביותר לגבי הכוונות הנסתרות של הברית האסלאמית החדשה, שנועדה לדבריהם להחזיר את ההגמוניה הסונית הקיצונית לאזור – כשבראש הכוונת עומדת מדינת ישראל. כבר בראשית הדברים הבהיר חליל את הזעם והתסכול השוררים בקהיר לנוכח המהלך: "מצרים חשה מושפלת מכך שלא התייעצו איתה בנושא הזה (הסכם מכה)." לדבריו, קהיר מבינה היטב את המניעים הטורקיים: "מצרים רואה את העניין בכך שטורקיה נכנסה כדי להשיג הגמוניה." עוד חידד חליל כי "טורקיה נכנסת בשביל הגמוניה וכדי להתעמת עם ישראל." בהתייחס למגבלות הכוח האזוריות, הסביר חליל כי "מצרים אינה יכולה לחתום על הסכם הגנה על פקיסטן נגד הודו, ואפילו לא סעודיה, מעשית זה בלתי אפשרי." לצד זאת, האיום הממשי נותר בזירה המקומית: "מצרים רואה שטורקיה מתכננת מלחמה עם ישראל ורואה שישראל היא המכשול העיקרי להגמוניה של טורקיה." חליל המשיך ותיאר את המאזן הגיאופוליטי: "טורקיה השתלטה על האזור כולו כמעט, היחידה שטורקיה רואה בה כמי שמתנגדת להגמוניה האזורית שלה היא ישראל." למרות העוינות הציבורית ברחוב: "מצרים בשום אופן לא תסתבך במלחמה עם ישראל… למרות שבמצרים יש שנאה לישראל וליהודים שהגיעה לרמות גבוהות בהרבה מזו של העם הטורקי!". לצד זאת, קהיר מזהה ניסיון בוטה לערעור מעמדה: "מצרים בנוסף רואה שטורקיה רוצה לתפוס את מקומה בביטחון המפרץ לדחוק את מצרים לחלוטין מהמפרץ וזה מה שקורה!". על רקע זה הזהיר חליל באופן חד: "מצרים תעשה טעות אסטרטגית חמורה אם היא תצטרף לברית הזו." מנגד, חליל התריע מפני קולות קיצוניים מבית שמנסים לדחוף את קהיר לתהום: "יש מוחות במצרים ששנאת ישראל אצלם נעשתה חשובה בהרבה מהביטחון הלאומי המצרי! שנאתם לישראל חשובה מכל דבר! ולכן מסיתים כעת בתוך המשטר המצרי להצטרף." הוא חשף את השאיפות של אנקרה לשבור את הסטטוס-קוו: "ארדואן רוצה ללחוץ על מצרים כי ייתכן שילחם בישראל כתוצאה מהאובססיה שלו, הוא מדמיין כך, כי ברגע הקשר הראשון בין מצרים לסעודיה – בטל הסכם השלום!" בנוגע למימד הגרעיני הפקיסטני: "למרות שהפצצה… מומנה במלואה על ידי סעודיה והם כינו אותה 'הפצצה האסלאמית', פקיסטן לא תתקוף את איראן בגרעין אפילו אם סעודיה תותקף בגרעין." בשלב זה התערב המנחה מוחמד סעד ח'יראללה ושאל האם המציאות מובילה להגשמת תחזיות ירושלים: "האם אנו עומדים בפני גיבוש הציר הסוני הקיצוני שעליו דיבר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מספר פעמים?" חליל אישר את הדברים בהרחבה והצביע על השורשים ההיסטוריים: "הקיצוניות הפקיסטנית היא יצירה סעודית.. סעודיה שאפה שצבא פקיסטן יהפוך לצבא שכירי חרב למען הג'יהאד העולמי.". חליל פירט את שרשרת ההקצנה: "אמין אל-חוסייני יצר את מה שמכונה 'אסלאמיזציית הסוגיה הפלסטינית'... אמין אל-חוסייני היה חבר של חסן אל-בנא, והם אלה שאמרו: נרים את הסוגיה הפלסטינית, נרומם אותה! ונהפוך אותה לסוגיה של העולם האסלאמי כולו... כלומר, חמאס הזו היא המשך בדרך כזו או אחרת של אמין אל-חוסייני." חליל הדגיש כיצד האידיאולוגיה הזו הפכה לכלי שרת פוליטי רב-שנים: "הם הפכו את פלסטין לסוגיה אסלאמית, ואת ירושלים לסוגיה אסלאמית, ואת אל-אקצא לסוגיה אסלאמית... אחר כך איראן לקחה את זה, מדברת על 'יום ירושלים', 'נשחרר את ירושלים', 'הדרך לירושלים, לירושלים, לירושלים', ועכשיו טורקיה! שאומרת: 'נשחרר את ירושלים', 'טורקיה חייבת להיכנס לירושלים'." לדבריו, "הציר הזה הוא שהחריב את העולם: אבו אל-אעלא אל-מוודודי, חסן אל-בנא באמצעות נציגו סעיד רמדאן, ואז אמין אל-חוסייני, מתוך הליגה המוסלמית העולמית – הם שהפיצו את האסלאמיזם הבינלאומי בעולם כולו." חליל חשף את השימוש הציני במותג הדתי: "הסכם 'מכה' לתת לזה את האופי האסלאמי, ש'הסונים חזרו!'... מי דיכא את הסונים במזרח התיכון? איראן! הרי קאסם סולימאני התגאה שהוא שולט ב-4 בירות ערביות... כולם היו מובסים ומושפלים... כאשר אמריקה וישראל החלישו עבורם את כל הציר הזה, הם התחילו להרים ראש." הוא קבע נחרצות: "כל מילה בהסכם 'מכה' אומרת שמדובר בציר סוני-אסלאמי-צבאי חדש לחזרת הסונה למזרח התיכון, בהנהגת טורקיה! טורקיה רוצה להעניק לעצמה לגיטימציה, ולנטרל את מצרים ואת סעודיה." השאיפות הימיות והצבאיות הטורקיות מדאיגות במיוחד: "שר החוץ שלה, שהיה ראש המודיעין אומר לך: 'יש לנו עניין רב באבטחת נתיבי השיט בים סוף'... טורקיה! מצרים היא זו שאמורה לומר את הדברים האלה, לא טורקיה". חליל מפנה זרקור מדאיג לעבר השאיפה הטורקית לרשת את מקומה של טהראן: "טורקיה היא המדינה המרכזית במזרח התיכון שמתכננת מלחמה עם ישראל! והדבר הכי מסוכן עכשיו, היא רוצה לצרף את סוריה לציר הזה, כדי שאם טורקיה תותקף בסוריה כל הקבוצה הזו תגן על סוריה!", ומבהיר מדוע בירושלים כבר מסמנים קווים אדומים ברורים: "ישראל לא תניח לה בסוריה! ישראל תקפה כל נוכחות צבאית של איראן בסוריה בימי בשאר אל-אסד! אז היא לא תאפשר לטורקיה להישאר ולאיים על הביטחון הישראלי מטורקיה... וטורקיה רוצה להגיע ללבנון!" בניתוח יחסי הכוחות הצבאיים, חליל קבע: "ישראל היא המדינה החזקה ביותר במזרח התיכון, ואחריה טורקיה, ואחריה מצרים… מצרים לא תיכנס למלחמה עם ישראל! אפילו אם טורקיה תילחם... אפילו אם היא חלק מההסכם, היא לא תיכנס! אם ישראל תילחם בירדן, מדינת ירדן פשוט תחדל מלהתקיים!" השניים התייחסו גם לניסיונות ההשפעה התקשורתיים הערביים: "העיתונות הסעודית, הקטארית והמצרית ואפילו הפקיסטנית - כולן דוחפות בכיוון של התערבות בבחירות בישראל! המגזין 'אל-מג'לה', הציג כותרת על שער המגזין: 'איזנקוט – הגנרל של האביונים/הפשוטים', 'איזנקוט ידיח את נתניהו'." חליל סיכם בפיכחון לגבי האחדות הישראלית בנושאי ביטחון קיומי: "הם מדמיינים שנתניהו הוא המכשול, האמת היא שהביטחון הישראלי מוסכם על כולם! כלומר, מלחמת עזה… קיצוץ הזרועות השיעיות… מלחמה נגד איראן - מוסכמת על רוב הישראלים." לסיום, פסל חליל לחלוטין את התקוות הערביות לריכוך העמדה הישראלית: "ישראל אינה מתפשרת על ביטחון! כאשר טורקיה רצתה להיכנס וניסתה לפעול נגד ישראל באמצעות ספינת המרמרה – הרגו אותם! הרגו אותם! אז ישראל מודעת, ויש לה את הבריתות שלה עכשיו עם קפריסין, עם יוון עם הודו ועם קזחסטן, שהיא מנסה להרחיב... אבל הישראלים מבינים את האינטרסים שלהם, בין אם נתניהו ימשיך, ובין אם לא ימשיך." מקור 1: מקור 2: מקור 3: הדסה אקספרס | לתמיכה בערוץ:

הדסה אקספרס

16,263 görüntüleme • 27 gün önce

שש שעות הייתי אתמול ברפיח עם גדוד 932 של הנח"ל. כמה תובנות דעות ואמירות: 1)תודה. זה לפני הכל. ראיתי את החיילים, ראיתי את המפקדים, דיברתי איתם. כבר 9 חודשים הם בעזה. בסוף הם שם כדי שאני ואתם נוכל לחיות פה בשקט מירבי. זה לא מובן מאליו. 2) רפיח שאני ראיתי בזמן הקצר שהייתי במחנה הפליטים שבורה ובכלל מציר פילדלפי ופנימה – הרוסה לחלוטין. אין שום סיכוי לשקם את זה בשנים הקרובות, ייקח לפחות עשור מסיום המלחמה ומי יודע מתי זה יקרה. 3) תנאי החיילים – גרועים. חיים ליטרלי בזבל. אני כותב את זה כי זה לא מדובר בכלל. אני אתאר לכם רגע מבנים שבהם נמצאים חיילים: מבנים הרוסים שבעבר שימשו משפחות עזתיות שנמלטו, המבנים בעצמם הרוסים, מסביבם הרס טוטאלי. החיילים עצמם ישנים על מזרונים ארעיים על הרצפה כמובן, החדרים מלוכלכים, בכניסות נערמת אשפה של הכוחות שהופכים למפגע תברואתי נוראי ומי שנהנה מזה זה רק החתולים המכוערים שהסתובבו שם, כלבים נטושים, זבובים ועוד. אין כמובן ביוב ואת הצרכים עושים בשקיות ובקבוקים. וחם מאוד שם ולחיילים יש בקושי מאווררים. זה מתכון לאסון. ברור שלהיות קרבי זה לא תענוג ולא בית מלון, אבל לחיות ככה אפשר כמה ימים לכל היותר, לא מעבר. בפועל, חיים ככה כמה שבועות ואין צפי לשינוי. אני חושב שהצבא לא ער לזה בכלל. 4) פילדלפי – העבודות של ישראל שם בעיצומן. המון כלי עבודה, דחפורים, טרקטורים. השקעה של מיליונים להערכתי והרושם שלי הוא שמשקיעים שם משאבים רבים 5)לחיילים נשבר מהיחס. תחשבו שיש חיילים שעמדו להשתחרר היום ופתאום באו ואמרו להם – "אתם תשארים פה עוד 4 חודשים כי הממשלה האריכה לכם היום את השירות". זה בדיוק מה שקרה להם. ילדים שכבר 9 חודשים בשיט של עזה, בלחימה ובתת התנאים האלה, פתאום מאריכים להם את השירות משום מקום. יש להם תחושה שרואים בהם כח עבודה שאפשר לבזבז. מגיע להם יותר. מה שכן, הם חזרו ואמרו שכל פעם שהם חוזרים הביתה, הם לא מבינים על מה אנחנו רבים פה. פגשתי דתיים, חילונים, חב"דניק אחד שעלה מצרפת. באמת שמגיע להם הכל. זה דור שלא ידענו כמותו, דור שנלחם כמו שאף דור אחר לא נלחם, במשך כ"כ הרבה זמן, מול אוייב חסר רחמים. אין מופרע יותר מלחשוב שהם בחרא של רפיח סובלים, נלחמים, מגינים ומאויימים כל רגע מטיל נ"ט שיגמור את חייהם בזמן שבישיבות של בני ברק יושבים במזגן בני גילם ולומדים דף גמרא. לא הגיוני. 6)מפקד – כל הזמן התלווינו למג"ד 932 סא"ל דותן מלול. הוא מתפלל שהבן שלו לא יצטרך להילחם גם בעזה. הוא לא דתי. לא היה דתי, גם לא יהיה. חילוני מעפולה שעבר לראשון לציון. אבא לפני הכל, ומפקד. עשה רושם חיובי מאוד, חדור מוטיבציה גם אחרי מלחמה כ"כ ארוכה. יש לו ילד נדמה לי בן 4, רואה את אבא שלו בא ליומיים והולך לעזה לחודשיים. הילד מבולבל. דותן ורבים אחרים מקריבים הרבה מחיי המשפחה שלהם ומסכנים את חייהם. ספציפית חטיבת הנח"ל ספגה אבידות רבות, כי היא בחזית המלחמה בעזה. מלול אומר מפורשות: "אני פה כדי שבת"א ישבו בבתי קפה ויצפו ברוקדים עם כוכבים". הוא מתחנן שנמשיך בשגרה. יש על מי לסמוך. 7) מצרים – מהצד השני של הגבול הם רואים הכל, וגם ראו הכל. ראו את כל ההברחות, ראו את ההתחמשות, והם גם רואים אותנו עכשיו במצלמות. אנחנו צריכים אותם והם צריכים אותנו. 8) פלסטינים – ראינו שניים, במצב שאני לא יכול לפרט בגלל ב"מ אבל בגדול לא קיימים שם. אין. רק חיילים ומבנים הרוסים ושבורים. במבנה של אונר"א תרופות פזורים על הרצפה, וזבל. פלסטיני שמסתובב באיזור מיד מופלל ולרוב מחוסל. אני לא רואה מצב שיחזרו לחיים שם בעתיד הנראה לעין. בדרך חזרה ראינו את משאיות הסיוע נכנסות. המשאיות שאני ראיתי עם זגוגיות מנופצות. 9) לאן כל זה הולך? אין לי מושג. אני לא בטוח שלמישהו יש מושג. אל"ם ניסים חזן שפגשתי מוכן להישאר שם גם עוד שש שנים בעזה. מה נעשה עכשיו שש שנים בעזה? עם איזה כוחות? עם איזה כסף? מה המחיר של זה? האם אנחנו באמת צופים שגם בעוד שש שנים נישאר בעזה עם כוחות ובלי החטופים? האם נגזר עלינו חיי נצח של מלחמה בתוך עזה? האם ראש הממשלה הזה שמוביל את המערכה שם את האינטרס של המדינה לפני האינטרסים האישיים שלו? יש לי תשובות, אבל בלחימה בתוך רפיח זה לא חשוב. אני רק מקווה שכאשר מתקבלות ההחלטות, חושבים קודם כל על החטופים, על ביטחון המדינה, על אזרחיה ועל חייליה ולא על דברים אחרים. ואפרופו אל"ם חזן. קיבלתי ים תגובות על הראיון המאולתר איתו בין ההריסות על הירי בבית של פסי בקיבוץ בארי. אני נזהר מאוד מאוד מלדון אותו. אירוע ה-7 באוקטובר בבארי בוודאי מחייב דיון ציבורי, מחייב העלאת האירועים, תחקורם, פרסומים וחייבים למשפחות תשובות חד משמעיות וברורות אבל הקטן מתקשה מאוד לשפוט את חזן. הגיע מהבית, סיכן את חייו, אולי טעה בענק ואולי הציל חיים. אני לא יודע איך ואם בכלל אפשר לשפוט ואני בספק אם אי פעם נדע מה היה שם. 10) אני העיתונאי ה-454,365,219 שנכנס לרצועה אבל זוכר שאני רואה רק מה שצה"ל רצה להראות לי. אין לי שמץ של מושג מה קורה בגזרות אחרות, מה קורה מעבר לרחובות שהייתי בהם. אין לי שום יכולת לדעת ואי אפשר לעשות עבודה עיתונאית אמיתית בלי לדבר עם החיילים אבל גם עם הצד השני, וזה בעיה. התחושה שלי היא שבגלל המגבלות האלה, העיתונות בארץ מתקשה לתת לציבור תמונת מצב אמיתית ולרוב מוכרים את מה שדובר צה"ל רוצה. התפקיד שלנו זה לעשות עיתונות, גם במצב של מלחמה. הלקח המרכזי שלי מהשבעה באוקטובר הוא כל הזמן לאתגר את הצבא, לבקר אותו, לשאול שאלות ולא להסתפק בתמונות הגו פרו של הכלב של עוקץ ולמחוא כפיים. אחרת, אנחנו חוטאים לציבור, מוכרים להם אשליות שלצערנו מתפוצצות אל מול המציאות.

שש שעות הייתי אתמול ברפיח עם גדוד 932 של הנח"ל. כמה תובנות דעות ואמירות: 1)תודה. זה לפני הכל. ראיתי את החיילים, ראיתי את המפקדים, דיברתי איתם. כבר 9 חודשים הם בעזה. בסוף הם שם כדי שאני ואתם נוכל לחיות פה בשקט מירבי. זה לא מובן מאליו. 2) רפיח שאני ראיתי בזמן הקצר שהייתי במחנה הפליטים שבורה ובכלל מציר פילדלפי ופנימה – הרוסה לחלוטין. אין שום סיכוי לשקם את זה בשנים הקרובות, ייקח לפחות עשור מסיום המלחמה ומי יודע מתי זה יקרה. 3) תנאי החיילים – גרועים. חיים ליטרלי בזבל. אני כותב את זה כי זה לא מדובר בכלל. אני אתאר לכם רגע מבנים שבהם נמצאים חיילים: מבנים הרוסים שבעבר שימשו משפחות עזתיות שנמלטו, המבנים בעצמם הרוסים, מסביבם הרס טוטאלי. החיילים עצמם ישנים על מזרונים ארעיים על הרצפה כמובן, החדרים מלוכלכים, בכניסות נערמת אשפה של הכוחות שהופכים למפגע תברואתי נוראי ומי שנהנה מזה זה רק החתולים המכוערים שהסתובבו שם, כלבים נטושים, זבובים ועוד. אין כמובן ביוב ואת הצרכים עושים בשקיות ובקבוקים. וחם מאוד שם ולחיילים יש בקושי מאווררים. זה מתכון לאסון. ברור שלהיות קרבי זה לא תענוג ולא בית מלון, אבל לחיות ככה אפשר כמה ימים לכל היותר, לא מעבר. בפועל, חיים ככה כמה שבועות ואין צפי לשינוי. אני חושב שהצבא לא ער לזה בכלל. 4) פילדלפי – העבודות של ישראל שם בעיצומן. המון כלי עבודה, דחפורים, טרקטורים. השקעה של מיליונים להערכתי והרושם שלי הוא שמשקיעים שם משאבים רבים 5)לחיילים נשבר מהיחס. תחשבו שיש חיילים שעמדו להשתחרר היום ופתאום באו ואמרו להם – "אתם תשארים פה עוד 4 חודשים כי הממשלה האריכה לכם היום את השירות". זה בדיוק מה שקרה להם. ילדים שכבר 9 חודשים בשיט של עזה, בלחימה ובתת התנאים האלה, פתאום מאריכים להם את השירות משום מקום. יש להם תחושה שרואים בהם כח עבודה שאפשר לבזבז. מגיע להם יותר. מה שכן, הם חזרו ואמרו שכל פעם שהם חוזרים הביתה, הם לא מבינים על מה אנחנו רבים פה. פגשתי דתיים, חילונים, חב"דניק אחד שעלה מצרפת. באמת שמגיע להם הכל. זה דור שלא ידענו כמותו, דור שנלחם כמו שאף דור אחר לא נלחם, במשך כ"כ הרבה זמן, מול אוייב חסר רחמים. אין מופרע יותר מלחשוב שהם בחרא של רפיח סובלים, נלחמים, מגינים ומאויימים כל רגע מטיל נ"ט שיגמור את חייהם בזמן שבישיבות של בני ברק יושבים במזגן בני גילם ולומדים דף גמרא. לא הגיוני. 6)מפקד – כל הזמן התלווינו למג"ד 932 סא"ל דותן מלול. הוא מתפלל שהבן שלו לא יצטרך להילחם גם בעזה. הוא לא דתי. לא היה דתי, גם לא יהיה. חילוני מעפולה שעבר לראשון לציון. אבא לפני הכל, ומפקד. עשה רושם חיובי מאוד, חדור מוטיבציה גם אחרי מלחמה כ"כ ארוכה. יש לו ילד נדמה לי בן 4, רואה את אבא שלו בא ליומיים והולך לעזה לחודשיים. הילד מבולבל. דותן ורבים אחרים מקריבים הרבה מחיי המשפחה שלהם ומסכנים את חייהם. ספציפית חטיבת הנח"ל ספגה אבידות רבות, כי היא בחזית המלחמה בעזה. מלול אומר מפורשות: "אני פה כדי שבת"א ישבו בבתי קפה ויצפו ברוקדים עם כוכבים". הוא מתחנן שנמשיך בשגרה. יש על מי לסמוך. 7) מצרים – מהצד השני של הגבול הם רואים הכל, וגם ראו הכל. ראו את כל ההברחות, ראו את ההתחמשות, והם גם רואים אותנו עכשיו במצלמות. אנחנו צריכים אותם והם צריכים אותנו. 8) פלסטינים – ראינו שניים, במצב שאני לא יכול לפרט בגלל ב"מ אבל בגדול לא קיימים שם. אין. רק חיילים ומבנים הרוסים ושבורים. במבנה של אונר"א תרופות פזורים על הרצפה, וזבל. פלסטיני שמסתובב באיזור מיד מופלל ולרוב מחוסל. אני לא רואה מצב שיחזרו לחיים שם בעתיד הנראה לעין. בדרך חזרה ראינו את משאיות הסיוע נכנסות. המשאיות שאני ראיתי עם זגוגיות מנופצות. 9) לאן כל זה הולך? אין לי מושג. אני לא בטוח שלמישהו יש מושג. אל"ם ניסים חזן שפגשתי מוכן להישאר שם גם עוד שש שנים בעזה. מה נעשה עכשיו שש שנים בעזה? עם איזה כוחות? עם איזה כסף? מה המחיר של זה? האם אנחנו באמת צופים שגם בעוד שש שנים נישאר בעזה עם כוחות ובלי החטופים? האם נגזר עלינו חיי נצח של מלחמה בתוך עזה? האם ראש הממשלה הזה שמוביל את המערכה שם את האינטרס של המדינה לפני האינטרסים האישיים שלו? יש לי תשובות, אבל בלחימה בתוך רפיח זה לא חשוב. אני רק מקווה שכאשר מתקבלות ההחלטות, חושבים קודם כל על החטופים, על ביטחון המדינה, על אזרחיה ועל חייליה ולא על דברים אחרים. ואפרופו אל"ם חזן. קיבלתי ים תגובות על הראיון המאולתר איתו בין ההריסות על הירי בבית של פסי בקיבוץ בארי. אני נזהר מאוד מאוד מלדון אותו. אירוע ה-7 באוקטובר בבארי בוודאי מחייב דיון ציבורי, מחייב העלאת האירועים, תחקורם, פרסומים וחייבים למשפחות תשובות חד משמעיות וברורות אבל הקטן מתקשה מאוד לשפוט את חזן. הגיע מהבית, סיכן את חייו, אולי טעה בענק ואולי הציל חיים. אני לא יודע איך ואם בכלל אפשר לשפוט ואני בספק אם אי פעם נדע מה היה שם. 10) אני העיתונאי ה-454,365,219 שנכנס לרצועה אבל זוכר שאני רואה רק מה שצה"ל רצה להראות לי. אין לי שמץ של מושג מה קורה בגזרות אחרות, מה קורה מעבר לרחובות שהייתי בהם. אין לי שום יכולת לדעת ואי אפשר לעשות עבודה עיתונאית אמיתית בלי לדבר עם החיילים אבל גם עם הצד השני, וזה בעיה. התחושה שלי היא שבגלל המגבלות האלה, העיתונות בארץ מתקשה לתת לציבור תמונת מצב אמיתית ולרוב מוכרים את מה שדובר צה"ל רוצה. התפקיד שלנו זה לעשות עיתונות, גם במצב של מלחמה. הלקח המרכזי שלי מהשבעה באוקטובר הוא כל הזמן לאתגר את הצבא, לבקר אותו, לשאול שאלות ולא להסתפק בתמונות הגו פרו של הכלב של עוקץ ולמחוא כפיים. אחרת, אנחנו חוטאים לציבור, מוכרים להם אשליות שלצערנו מתפוצצות אל מול המציאות.

Josh Breiner

190,516 görüntüleme • 2 yıl önce

יש לי כלל שאני משתדל מאוד להקפיד עליו: שיחה פרטית, בין שזו התכתבות אישית בנייד ועל אחת כמה וכמה בארבע עיניים, נשארת כזו. זה בעיניי אלף בית של אמון בין אנשים ככלל, ובפוליטיקה בפרט. אתמול ראיתי שבנט חשף, לכאורה, את תוכן שיחתנו בארבע עיניים אצלו בבית, בימים הגורליים שבין מבצע שומר החומות לבין הקמתה של ממשלת ההונאה והרמייה בראשותו. לא הייתי מעלה בדעתי לפרט מה היה שם, אבל בנט הוא זה שבחר לפתוח את הנושא, אז בוא נעמיד דברים על דיוקם. אחד, הפגישה אכן התקיימה. כאן נגמרת אמירת האמת של בנט, כהרגלו. ועכשיו לפרטים המדויקים: התאריך היה 5.5.21 ערב פרסום מכתבי נגד הקמתה של ממשלת ההונאה. מכתב שפורסם עם העברת המנדט להקמת הממשלה ליאיר לפיד. הפגישה נחלקה לשניים. שלב ראשון לבבי וחביב, שיחה שהתנהלה על מי מנוחות, ובסיכומה בנט הבטיח לי שהוא לא מתכוון להקים ממשלת שמאל, אלא ממשלה לאומית רחבה, ושיש עוד זמן לתמרן. יצאתי מהפגישה עם אופטימיות זהירה, נסעתי צפונה, ואז, באזור בקה אל גרבייה, בנט ביקש שאחזור לרעננה. ירדתי במחלף עירון וחזרתי על עקבותיי לחלק שני של הפגישה, שהתנהלה בתדרים שונים לחלוטין. בנט אבד עשתונות, השתולל, כמעט בכה: איך אני מעז לא להחזיר לו את המנדט. המנדט, אמרתי לו, שייך לבוחרים. הוא לא רכושנו הפרטי, גם לא רכוש יו״ר המפלגה, ביטוי לעמדתי זו פורסם למחרת גם בתקשורת (בתגובה 1). הוא תבע ממני להתפטר אם הוא לא יצליח להקים ממשלה לאומית, ואני אמרתי לו שלא יבנה על זה והוא איבד שליטה. זה היה מחזה מכמיר לב. זו הייתה הפגישה. בימים שלאחר מכן נמשכו האירועים הקשים בערים המעורבות בדגש על לוד כשבנוסף חמאס ירה מטחי רקטות לעבר העוטף וירושלים. בתגובה להסלמה הקשה בנט תדרך את מקורבו, העיתונאי יאיר שרקי, שלאור המצב הביטחוני קואליציה עם רע״מ ירדה מהפרק, המסר הזה הועבר ממנו גם אלי בשיחה טלפונית. הוא דרש ממני שוב ושוב, הכל מתועד, לתקוף חזיתית את נתניהו בטוויטר, כדי ללחוץ עליו כביכול להקים ממשלת ימין, דרש ממני שלא להתראיין לכלי תקשורת וכן ביקש פגישה נוספת, אבל בשלב זה כבר גויסתי למילואים. ב 27.5 פרסם עמית סגל שלפיד ובנט סיכמו על הקמת ממשלה. כל הרעש נועד רק לשתק את הביקורת נגדו. כתבתי לו: ״שיקרת לי במצח נחושה״. פגשתי רמאים ונוכלים בחיי, גם לאחרונה, אבל אף אחד מהם לא מתקרב לקרסוליים של בנט, שהוא מיידוף של הפוליטיקה הישראלית. ואגב, הבגידה שלו בבוחריו היא הבעיה הקטנה שלו בחיים.

יש לי כלל שאני משתדל מאוד להקפיד עליו: שיחה פרטית, בין שזו התכתבות אישית בנייד ועל אחת כמה וכמה בארבע עיניים, נשארת כזו. זה בעיניי אלף בית של אמון בין אנשים ככלל, ובפוליטיקה בפרט. אתמול ראיתי שבנט חשף, לכאורה, את תוכן שיחתנו בארבע עיניים אצלו בבית, בימים הגורליים שבין מבצע שומר החומות לבין הקמתה של ממשלת ההונאה והרמייה בראשותו. לא הייתי מעלה בדעתי לפרט מה היה שם, אבל בנט הוא זה שבחר לפתוח את הנושא, אז בוא נעמיד דברים על דיוקם. אחד, הפגישה אכן התקיימה. כאן נגמרת אמירת האמת של בנט, כהרגלו. ועכשיו לפרטים המדויקים: התאריך היה 5.5.21 ערב פרסום מכתבי נגד הקמתה של ממשלת ההונאה. מכתב שפורסם עם העברת המנדט להקמת הממשלה ליאיר לפיד. הפגישה נחלקה לשניים. שלב ראשון לבבי וחביב, שיחה שהתנהלה על מי מנוחות, ובסיכומה בנט הבטיח לי שהוא לא מתכוון להקים ממשלת שמאל, אלא ממשלה לאומית רחבה, ושיש עוד זמן לתמרן. יצאתי מהפגישה עם אופטימיות זהירה, נסעתי צפונה, ואז, באזור בקה אל גרבייה, בנט ביקש שאחזור לרעננה. ירדתי במחלף עירון וחזרתי על עקבותיי לחלק שני של הפגישה, שהתנהלה בתדרים שונים לחלוטין. בנט אבד עשתונות, השתולל, כמעט בכה: איך אני מעז לא להחזיר לו את המנדט. המנדט, אמרתי לו, שייך לבוחרים. הוא לא רכושנו הפרטי, גם לא רכוש יו״ר המפלגה, ביטוי לעמדתי זו פורסם למחרת גם בתקשורת (בתגובה 1). הוא תבע ממני להתפטר אם הוא לא יצליח להקים ממשלה לאומית, ואני אמרתי לו שלא יבנה על זה והוא איבד שליטה. זה היה מחזה מכמיר לב. זו הייתה הפגישה. בימים שלאחר מכן נמשכו האירועים הקשים בערים המעורבות בדגש על לוד כשבנוסף חמאס ירה מטחי רקטות לעבר העוטף וירושלים. בתגובה להסלמה הקשה בנט תדרך את מקורבו, העיתונאי יאיר שרקי, שלאור המצב הביטחוני קואליציה עם רע״מ ירדה מהפרק, המסר הזה הועבר ממנו גם אלי בשיחה טלפונית. הוא דרש ממני שוב ושוב, הכל מתועד, לתקוף חזיתית את נתניהו בטוויטר, כדי ללחוץ עליו כביכול להקים ממשלת ימין, דרש ממני שלא להתראיין לכלי תקשורת וכן ביקש פגישה נוספת, אבל בשלב זה כבר גויסתי למילואים. ב 27.5 פרסם עמית סגל שלפיד ובנט סיכמו על הקמת ממשלה. כל הרעש נועד רק לשתק את הביקורת נגדו. כתבתי לו: ״שיקרת לי במצח נחושה״. פגשתי רמאים ונוכלים בחיי, גם לאחרונה, אבל אף אחד מהם לא מתקרב לקרסוליים של בנט, שהוא מיידוף של הפוליטיקה הישראלית. ואגב, הבגידה שלו בבוחריו היא הבעיה הקטנה שלו בחיים.

עמיחי שיקלי - Amichai Chikli

194,901 görüntüleme • 1 ay önce

תבחרו מנהיג שיהיה מוכן להקים ממשלה ציונית רחבה, על בסיס קווי היסוד והערכים שאנחנו מאמינים בהם.אסור לנהל פוליטיקה של חרמות על אנשים. אני כן מאמין בקווים ברורים של דרך, ערכים ואחריות. כשעומר שלי היה בעזה, וכשהמון ילדים של משפחות אחרות היו שם, שמעתי מצד אחד אנשים שאומרים: “נמות ולא נתגייס”, ומהצד השני אמירות קשות על חיילי צה”ל, כאילו הם פועלים מתוך רוע. שמעתי גם מנהיגים שלא גינו את האויבים שלנו ופגעו במדינת ישראל ובחייליה מעל במת הכנסת. יש מחלוקות לגיטימיות במדינה דמוקרטית. יש ויכוחים על הדרך, על מדיניות ועל תפיסת עולם. אבל יש גם קווים שאסור לחצות. מי שלא מוכן להיות חלק מהאחריות למדינה הזאת, ומי שמטיל דופי מוסרי בחיילים שלנו בצורה כזאת, לא יכול להחזיק מדינה שלמה בגרון. אנחנו צריכים ממשלה רחבה בדיוק כדי שלא נהיה תלויים בקצוות האלה. אני פחות מתעניין בשמות ויותר בשאלה מי מנהל את המדינה, באילו ערכים ולאן הוא מוביל אותה. לכן אני מבקש מכולכם: אל תבחרו במפלגה שלא מתחייבת לפעול להקמת ממשלה רחבה ויציבה. אנחנו חייבים להפסיק להעמיק את השסעים בינינו לפני שנגיע שוב למקום של מלחמת אחים. יש כל כך הרבה אנשים טובים, ראויים ואחראים שיכולים להיות חלק מהנהגת המדינה. אסור לנו להשאיר אותם בחוץ רק בגלל פוליטיקה של מחנות. ואני מבקש את אותו הדבר גם מהמדינה עצמה מי שצה”ל צריך בצבא, ישרת בצבא. מי שמתאים לשירות אחר, יתרום בשירות לאומי או אזרחי. אפשר וצריך לדבר על חריגים אמיתיים, אבל אי אפשר לבנות שיטה שלמה על פטור. אני לא מזלזל לרגע בתורה ובמי שבוחר ללמוד אותה. אני רק יודע שבאותו זמן שעומר שלי היה בתוך עזה, הוא היה צריך עוד לוחמים לידו. אלה לא שני דברים שצריכים להילחם אחד בשני. אני אומר שהמלחמה לימדה אותנו משהו שאי אפשר להתעלם ממנו: צה”ל צריך אנשים, והמדינה צריכה שכל אזרחיה יהיו חלק מהאחריות עליה. מגיעה לנו הנהגה שמחברת ולא מפלגת. ממשלה רחבה, ציונית, אחראית וממלכתית. מדינה שבה המטרה היא טובת ישראל, ולא הישרדותו של אף מחנה. אסור שמדינת ישראל תהיה תלויה בקצוות. מגיע לנו יותר. ומעל הכול, אנחנו חייבים לבנות כאן מדינה שנהיה ראויים לה, ושגם הילדים שלנו יהיו גאים בה עם ישראל חי 🇮🇱

תבחרו מנהיג שיהיה מוכן להקים ממשלה ציונית רחבה, על בסיס קווי היסוד והערכים שאנחנו מאמינים בהם.אסור לנהל פוליטיקה של חרמות על אנשים. אני כן מאמין בקווים ברורים של דרך, ערכים ואחריות. כשעומר שלי היה בעזה, וכשהמון ילדים של משפחות אחרות היו שם, שמעתי מצד אחד אנשים שאומרים: “נמות ולא נתגייס”, ומהצד השני אמירות קשות על חיילי צה”ל, כאילו הם פועלים מתוך רוע. שמעתי גם מנהיגים שלא גינו את האויבים שלנו ופגעו במדינת ישראל ובחייליה מעל במת הכנסת. יש מחלוקות לגיטימיות במדינה דמוקרטית. יש ויכוחים על הדרך, על מדיניות ועל תפיסת עולם. אבל יש גם קווים שאסור לחצות. מי שלא מוכן להיות חלק מהאחריות למדינה הזאת, ומי שמטיל דופי מוסרי בחיילים שלנו בצורה כזאת, לא יכול להחזיק מדינה שלמה בגרון. אנחנו צריכים ממשלה רחבה בדיוק כדי שלא נהיה תלויים בקצוות האלה. אני פחות מתעניין בשמות ויותר בשאלה מי מנהל את המדינה, באילו ערכים ולאן הוא מוביל אותה. לכן אני מבקש מכולכם: אל תבחרו במפלגה שלא מתחייבת לפעול להקמת ממשלה רחבה ויציבה. אנחנו חייבים להפסיק להעמיק את השסעים בינינו לפני שנגיע שוב למקום של מלחמת אחים. יש כל כך הרבה אנשים טובים, ראויים ואחראים שיכולים להיות חלק מהנהגת המדינה. אסור לנו להשאיר אותם בחוץ רק בגלל פוליטיקה של מחנות. ואני מבקש את אותו הדבר גם מהמדינה עצמה מי שצה”ל צריך בצבא, ישרת בצבא. מי שמתאים לשירות אחר, יתרום בשירות לאומי או אזרחי. אפשר וצריך לדבר על חריגים אמיתיים, אבל אי אפשר לבנות שיטה שלמה על פטור. אני לא מזלזל לרגע בתורה ובמי שבוחר ללמוד אותה. אני רק יודע שבאותו זמן שעומר שלי היה בתוך עזה, הוא היה צריך עוד לוחמים לידו. אלה לא שני דברים שצריכים להילחם אחד בשני. אני אומר שהמלחמה לימדה אותנו משהו שאי אפשר להתעלם ממנו: צה”ל צריך אנשים, והמדינה צריכה שכל אזרחיה יהיו חלק מהאחריות עליה. מגיעה לנו הנהגה שמחברת ולא מפלגת. ממשלה רחבה, ציונית, אחראית וממלכתית. מדינה שבה המטרה היא טובת ישראל, ולא הישרדותו של אף מחנה. אסור שמדינת ישראל תהיה תלויה בקצוות. מגיע לנו יותר. ומעל הכול, אנחנו חייבים לבנות כאן מדינה שנהיה ראויים לה, ושגם הילדים שלנו יהיו גאים בה עם ישראל חי 🇮🇱

Oren Smadga

45,555 görüntüleme • 24 gün önce

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

53,656 görüntüleme • 1 yıl önce

מר טאוב, זה נחמד שאתה מחליט על איזו שאלה לענות ואיזו היא בעיניך "שאלה דמגוגית שאין בה שום עניין, ושעליה כבר עניתי". זה הופך משעשע ממש כי לא שאלתי אותך שום דבר. אתה העלית על הכתב שורה של פירכות, מניפולציות וסילופים חמורים. אני הצבעתי עליהם. בתחילה הגבת לגופו של אדם, לא של עניין, ואחר כך, כשזה לא הצליח- החלטת לנתק מגע. זכותך. ובגלל שלנתק מגע לגמרי נחשב אצלך להפסד, פשוט קיפצצת לך לנושא חדש ישן תוך הפקת לקחים. אחרי שבעניין הביפרים האשמת אותי שפרסמתי משהו במטרה לסכל את המבצע, והגעת לבית המשפט בתביעת דיבה שאנחנו נמצאים בעיצומה, הפעם עברת לאיראן, ובמקום להאשים אתה "רק שואל שאלות", כאילו אתה ואני חתומים על איזה חוזה מחייב לטורניר "אמת או חובה", וזה כמובן כשאתה קובע באילו שאלות יש עניין ומהי דמגוגיה. (אני בוודאות לא הייתי מסכים לטורניר, בטח לא לחלק של ה"חובה". כבר העירו לי כמה אנשים שההתעניינות האובססיבית שלך בי, הרבה הרבה מעבר לחשיבות האמיתית שלי בשיח הציבורי- עשרות (לפחות, לדעתי עבר מזמן את ה-100) פוסטים, פודקסטים, ראיונות, משדרים מיוחדים, ציוצים, תגובות ורטוויטים- מעלים חשד אצל אותם מעירים שהעניין שלך בי נובע בכלל ממניעים אחרים.) לכן, מר טאוב, אתה לא חייב לי תשובות או התייחסות לאף אחת מהנקודות שהעליתי, אפילו אילו הייתי שואל אודות הכספים שקיבלת, אם קיבלת, מגופים הקשורים במשטר הפאשיסטי והגזעני של ויקטור אורבן, כולל החזרי הוצאות לכנסים שאתה משתתף בהם, ופלטי חשבון בנק להוכחת גירסתך, עניין שהוא חשוב מאוד בעייני. מאידך, אני לא חייב לך תשובות, לא לך ולא למקהלת הרעלנים שמישהו מפעיל פה בסינכרון מופלא. בעניין איראן- אני ממש לא מתחמק אלא ממתין בסבלנות שמישהו שגם מזדהה בשמו וגם לא יכבוש את ייצרו, יהפוך את סימן השאלה לסימן קריאה ואוכל לקחת אותו, עם האמירה שלו, לבית המשפט, שהוא יחליט, וגם יצמיד תג מחיר לעלילות הדם האלה, שלא אצטרך להתקוטט פה עם כל רעלן. באשר לכתבת החדשות בטיימס: אתה אכן מדייק לגבי תאריך הפרסום- 28 במאי. כל השאר- שוב זלזול באינטליגנציה של הצופים והקוראים שלך, ביטחון שהם לא יילכו לבדוק ולא יבינו איך אתה מאכיל אותם (שוב) בערימת הבלים. אתה כותב בהודעה אחת כי הכתבה, עליה חתומים חמישה עיתונאים אמריקאים של הטיימס ואני, חושפת "פרטים קריטיים על תכניות התקיפה" ובהודעה מאוחרת יותר אתה כותב כי היא "חושפת את תוכניות התקיפה של ישראל באיראן". עד כדי כך. בסרטון שמתחיל את השרשור הזה אתה אומר "בין השאר המאמר חושף שישראל יכולה להוציא תקיפה לפועל תקיפה בהתראה [שגיאת הכתיב במקור, נפוצה בתרגום AIמאנגלית] של שבע שעות וההתראה הקצרה [שגיאת הכתיב במקור] לא תשאיר הרבה מקום ללחץ על נתניהו לבטל את התקיפה, כך מייעץ לנו המאמר", ואז אתה עושה את התנועה הזו של גירוד באף עם יד שמאל, תנועה שמופיעה במקומות איסטרטגיים בשיח שלך, למשל כשאתה "מצטט" משהו שלא נכתב. מה שכן כתוב שם הוא שהמודיעין האמריקאי מעריך שישראל יכולה להתכונן\להיערך לתקיפה תוך שבע שעות ושההערכה הזו מדאיגה פקידים בכירים בוושינגטון. אחרי שהעלמת מקוראיך שמדובר בסך הכל על ציטוט הערכה של המודיעין האמריקאי, אתה מכנה את ידיעת החדשות בשם "מאמר", רומז למשהו דעתני, הפעם כדי להחליק פנימה תוספת למקור כאילו כך "מייעץ לנו המאמר". הידיעה הזו לא מייעצת לאף אחד כלום. היא פשוט ידיעה שכוללת דיווח על משהו שחושבים במודיעין של ארצות הברית וכיצד המשהו הזה מדאיג פקידים אמריקאים. ככה זה בעיתונות חופשית- להשתדל לדווח הכי טוב והכי אמין על העובדות החשובות. רק מי שחי בעולם רדוף וחשוך בו לא עושים שום דבר בלי מניע נסתר ישליך תמיד את ההתנהלות הזו על אחרים. מעבר להערכת המודיעין האמריקאי בתחום הזה- אילו עוד רכיבים קריטיים (עכשיו זו שאלה ממני), לגירסתך הראשונה, או הקטעים המגלים את "תוכניות התקיפה של ישראל באיראן" לפי הגירסה השנייה, יש בכתבה הזו? היות ובנתיים התקיפה התרחשה ופורסמו אודותיה פרטים רבים, תוכל גם להשוות בין מה שפורסם לבין הכתבה ולספר לנו מה חופף. הכתבה עוסקת בעיקרה במחלוקת, נכון לאותה שעה לפי הכתוב שם, בין טרמפ, שדוגל במשא ומתן ומאמין כי יצליח, ונתניהו, שרוצה לתקוף, מחלוקת שמצמצמת באופן משמעותי את הסיכוי שתקיפה בכלל תתרחש. אתה תוכל לטעון שעצם הפרסום על מחלוקת בין נתניהו וטרמפ בשאלת התקיפה הוא משום סוד כמוס, אבל אז אתה בהתנגשות חזיתית עם שני היקירים לך. לפי לשכת ראש הממשלה והעומד בראשה, הכלול בכתבה הזו הוא פייק. שני המנהיגים, לפי ההסבר הזה, היו מתואמים אחד עם השני עוד הרבה קודם, כל הדיבורים על מחלוקת ביניהם הם פרי הונאה אסטרטגית מתוחכמת כדי להוליך שולל את האיראנים ולהגיע למצב של מתקפת פתע מושלמת. ערוץ הבית שלך, 14 בשלט, טען בסיפור עסיסי במיוחד כי הכתבה שאתה מדבר עליה הייתה פרי של אותה הונאה, שלא כוונה רק כלפי איראן, אלא הייתה גם "מבצע נקמה" נגד כמה עיתונאים ואני בראשם. תידרוכים יזומים שקיבלתי, סיפר הָאֶקְפּוֹזֶה שׁוֹמֵט הַלְּסָתוֹת, הפך אותי ל"סוכן משוטה". וזה כמובן מעלה את השאלה, איך אני יכול להיות סוכן משוטה, טועה ותועה, שמפרסם שטויות שבלבלו שני אוייבים- גם את התקשורת וגם האיראנים, ובאותו זמן לפרסם את "פרטי התקיפה הישראלית באיראן" כפי שאתה טוען? ואפרופו ערוץ 14: אני, כך מספרים בערוץ, נפלתי חזק בהונאה של לשכת נתניהו אבל החברים שלך שם, שועלי עיתונות חוקרת ותיקים שכמותם, אותם לא הצליחו לסדר, הם לא הפכו משוטים וידעו בדיוק מתי ישראל עומדת לצאת להתקפת הפתע שלה. לא רק ידעו, מתברר, אלא גם עשו הכל ששאר העולם יידע. וכך, זמן קצר אחרי שמתפרסם שהמימשל הורה לפנות את הסגל האמריקאי מכמה מדינות במפרץ, עם בני המשפחות, איתות ברור למלחמה מתקרבת, הולך וגובר החשש בישראל כי ביחד עם סימנים מעידים אחרים שנקלטו בטהרן, איראן תבין את האירוע. נתניהו ישחזר לימים כי "ההונאה כמעט וקרסה" והאיראנים, "הם כמעט ראו את זה". דווקא ברגע הכי מותח ומתוח במלחמה כולה, כשהכל על בלימה, ערוץ 14 פוצח בשרשרת פרסומים ש"גם אם חייזר היה צופה בהם" כדבריו של בכיר בקהילת המודיעין, "היו נותרים אצלו ספקות מועטים בלבד באשר לכוונותיה של ישראל." יום לפני התקיפה אומר יעקב ברדוגו כי ""ישראל קרובה בעיניי לתקיפה באיראן הרבה יותר בלוח זמנים מאוד קצר ... אנחנו במהלך של ימים ספורים לקראת תקיפה באיראן... הפור נופל גם בישראל, גם בארה״ב, שלא יהיה מנוס מתקיפה באיראן. עם כל מה שמשתמע בדבר הזה." ביום התקיפה על רקע המשבר הקואליציוני עם החרדים שנראה היה שעומדים לפרק את הממשלה מפתיע שמעון ריקלין כשקובע דווקא את ההיפך. "לא. לא יהיה" הוא אומר בחיוך מיסתורי על פיזור הכנסת, שיעני יש משהו גדול יותר אפילו מזה. ואז הוא מוסיף פתאום "אני שומע את המנועים" יערה זרד: מה המנועים? ריקלין: שומע מנועים לא יודע למה (מחייך מבסוט כממתיק סוד, ומסחרר את ידיו מסביב לראשו בתנועה סיבובית) זרד:"וזה לא המנועים של המפלגות החרדיות של אדלשטיין? ריקלין:" לא, אני שומע מנועים ממש, לא יודע למה" בחדשות הערב של 14 באותו יום, שעות ספורות לפני תחילת התקיפה, אלוף (מיל') יפתח רון-טל אומר באופן חד משמעי כי "ישראל תתקוף באיראן על מנת להשמיד את יכולת הגרעין של איראן. זאת עובדת חיים.... וזה לא יהיה מטס אחד. אנחנו יודעים להגיע לשם, אתה יודע מה-אף אחד לא שומע אותנו, כמה שאנחנו רוצים. איראן חלשה מתמיד, זאת הזדמנות היסטורית, מנחה: רון-טל, כשאתה אומר ישראל תתקוף באיראן, זה עניין של ימים, שבועות, חודשים? אלוף (מיל') רון-טל עונה "ימים", ואז חושב לרגע ומתקן את עצמו ואומר "שעות" לישראל היה מזל עצום שאף אחד לא קלט את שלל האותות הללו. ככל הנראה מי שאחראי על האיסוף והעיבוד של חומרי ערוץ 14 במודיעין האיראני חלה או שקע בשינה עמוקה. מר טאוב, לנוכח הדאגה הרבה שהפגנת בעניינים של ביטחון המדינה, אני בטוח שהדברים שפירטתי כאן (וזה רק על התקיפה באיראן, יש עוד רשימה ארוכה של פרסומים דומים בערוץ 14 עם מידע שעשוי היה לסייע ליריב, לסייע מאוד) ידירו שינה מעיניך ואתה תדע לבדוק ולהציף אותם לעולם.

מר טאוב, זה נחמד שאתה מחליט על איזו שאלה לענות ואיזו היא בעיניך "שאלה דמגוגית שאין בה שום עניין, ושעליה כבר עניתי". זה הופך משעשע ממש כי לא שאלתי אותך שום דבר. אתה העלית על הכתב שורה של פירכות, מניפולציות וסילופים חמורים. אני הצבעתי עליהם. בתחילה הגבת לגופו של אדם, לא של עניין, ואחר כך, כשזה לא הצליח- החלטת לנתק מגע. זכותך. ובגלל שלנתק מגע לגמרי נחשב אצלך להפסד, פשוט קיפצצת לך לנושא חדש ישן תוך הפקת לקחים. אחרי שבעניין הביפרים האשמת אותי שפרסמתי משהו במטרה לסכל את המבצע, והגעת לבית המשפט בתביעת דיבה שאנחנו נמצאים בעיצומה, הפעם עברת לאיראן, ובמקום להאשים אתה "רק שואל שאלות", כאילו אתה ואני חתומים על איזה חוזה מחייב לטורניר "אמת או חובה", וזה כמובן כשאתה קובע באילו שאלות יש עניין ומהי דמגוגיה. (אני בוודאות לא הייתי מסכים לטורניר, בטח לא לחלק של ה"חובה". כבר העירו לי כמה אנשים שההתעניינות האובססיבית שלך בי, הרבה הרבה מעבר לחשיבות האמיתית שלי בשיח הציבורי- עשרות (לפחות, לדעתי עבר מזמן את ה-100) פוסטים, פודקסטים, ראיונות, משדרים מיוחדים, ציוצים, תגובות ורטוויטים- מעלים חשד אצל אותם מעירים שהעניין שלך בי נובע בכלל ממניעים אחרים.) לכן, מר טאוב, אתה לא חייב לי תשובות או התייחסות לאף אחת מהנקודות שהעליתי, אפילו אילו הייתי שואל אודות הכספים שקיבלת, אם קיבלת, מגופים הקשורים במשטר הפאשיסטי והגזעני של ויקטור אורבן, כולל החזרי הוצאות לכנסים שאתה משתתף בהם, ופלטי חשבון בנק להוכחת גירסתך, עניין שהוא חשוב מאוד בעייני. מאידך, אני לא חייב לך תשובות, לא לך ולא למקהלת הרעלנים שמישהו מפעיל פה בסינכרון מופלא. בעניין איראן- אני ממש לא מתחמק אלא ממתין בסבלנות שמישהו שגם מזדהה בשמו וגם לא יכבוש את ייצרו, יהפוך את סימן השאלה לסימן קריאה ואוכל לקחת אותו, עם האמירה שלו, לבית המשפט, שהוא יחליט, וגם יצמיד תג מחיר לעלילות הדם האלה, שלא אצטרך להתקוטט פה עם כל רעלן. באשר לכתבת החדשות בטיימס: אתה אכן מדייק לגבי תאריך הפרסום- 28 במאי. כל השאר- שוב זלזול באינטליגנציה של הצופים והקוראים שלך, ביטחון שהם לא יילכו לבדוק ולא יבינו איך אתה מאכיל אותם (שוב) בערימת הבלים. אתה כותב בהודעה אחת כי הכתבה, עליה חתומים חמישה עיתונאים אמריקאים של הטיימס ואני, חושפת "פרטים קריטיים על תכניות התקיפה" ובהודעה מאוחרת יותר אתה כותב כי היא "חושפת את תוכניות התקיפה של ישראל באיראן". עד כדי כך. בסרטון שמתחיל את השרשור הזה אתה אומר "בין השאר המאמר חושף שישראל יכולה להוציא תקיפה לפועל תקיפה בהתראה [שגיאת הכתיב במקור, נפוצה בתרגום AIמאנגלית] של שבע שעות וההתראה הקצרה [שגיאת הכתיב במקור] לא תשאיר הרבה מקום ללחץ על נתניהו לבטל את התקיפה, כך מייעץ לנו המאמר", ואז אתה עושה את התנועה הזו של גירוד באף עם יד שמאל, תנועה שמופיעה במקומות איסטרטגיים בשיח שלך, למשל כשאתה "מצטט" משהו שלא נכתב. מה שכן כתוב שם הוא שהמודיעין האמריקאי מעריך שישראל יכולה להתכונן\להיערך לתקיפה תוך שבע שעות ושההערכה הזו מדאיגה פקידים בכירים בוושינגטון. אחרי שהעלמת מקוראיך שמדובר בסך הכל על ציטוט הערכה של המודיעין האמריקאי, אתה מכנה את ידיעת החדשות בשם "מאמר", רומז למשהו דעתני, הפעם כדי להחליק פנימה תוספת למקור כאילו כך "מייעץ לנו המאמר". הידיעה הזו לא מייעצת לאף אחד כלום. היא פשוט ידיעה שכוללת דיווח על משהו שחושבים במודיעין של ארצות הברית וכיצד המשהו הזה מדאיג פקידים אמריקאים. ככה זה בעיתונות חופשית- להשתדל לדווח הכי טוב והכי אמין על העובדות החשובות. רק מי שחי בעולם רדוף וחשוך בו לא עושים שום דבר בלי מניע נסתר ישליך תמיד את ההתנהלות הזו על אחרים. מעבר להערכת המודיעין האמריקאי בתחום הזה- אילו עוד רכיבים קריטיים (עכשיו זו שאלה ממני), לגירסתך הראשונה, או הקטעים המגלים את "תוכניות התקיפה של ישראל באיראן" לפי הגירסה השנייה, יש בכתבה הזו? היות ובנתיים התקיפה התרחשה ופורסמו אודותיה פרטים רבים, תוכל גם להשוות בין מה שפורסם לבין הכתבה ולספר לנו מה חופף. הכתבה עוסקת בעיקרה במחלוקת, נכון לאותה שעה לפי הכתוב שם, בין טרמפ, שדוגל במשא ומתן ומאמין כי יצליח, ונתניהו, שרוצה לתקוף, מחלוקת שמצמצמת באופן משמעותי את הסיכוי שתקיפה בכלל תתרחש. אתה תוכל לטעון שעצם הפרסום על מחלוקת בין נתניהו וטרמפ בשאלת התקיפה הוא משום סוד כמוס, אבל אז אתה בהתנגשות חזיתית עם שני היקירים לך. לפי לשכת ראש הממשלה והעומד בראשה, הכלול בכתבה הזו הוא פייק. שני המנהיגים, לפי ההסבר הזה, היו מתואמים אחד עם השני עוד הרבה קודם, כל הדיבורים על מחלוקת ביניהם הם פרי הונאה אסטרטגית מתוחכמת כדי להוליך שולל את האיראנים ולהגיע למצב של מתקפת פתע מושלמת. ערוץ הבית שלך, 14 בשלט, טען בסיפור עסיסי במיוחד כי הכתבה שאתה מדבר עליה הייתה פרי של אותה הונאה, שלא כוונה רק כלפי איראן, אלא הייתה גם "מבצע נקמה" נגד כמה עיתונאים ואני בראשם. תידרוכים יזומים שקיבלתי, סיפר הָאֶקְפּוֹזֶה שׁוֹמֵט הַלְּסָתוֹת, הפך אותי ל"סוכן משוטה". וזה כמובן מעלה את השאלה, איך אני יכול להיות סוכן משוטה, טועה ותועה, שמפרסם שטויות שבלבלו שני אוייבים- גם את התקשורת וגם האיראנים, ובאותו זמן לפרסם את "פרטי התקיפה הישראלית באיראן" כפי שאתה טוען? ואפרופו ערוץ 14: אני, כך מספרים בערוץ, נפלתי חזק בהונאה של לשכת נתניהו אבל החברים שלך שם, שועלי עיתונות חוקרת ותיקים שכמותם, אותם לא הצליחו לסדר, הם לא הפכו משוטים וידעו בדיוק מתי ישראל עומדת לצאת להתקפת הפתע שלה. לא רק ידעו, מתברר, אלא גם עשו הכל ששאר העולם יידע. וכך, זמן קצר אחרי שמתפרסם שהמימשל הורה לפנות את הסגל האמריקאי מכמה מדינות במפרץ, עם בני המשפחות, איתות ברור למלחמה מתקרבת, הולך וגובר החשש בישראל כי ביחד עם סימנים מעידים אחרים שנקלטו בטהרן, איראן תבין את האירוע. נתניהו ישחזר לימים כי "ההונאה כמעט וקרסה" והאיראנים, "הם כמעט ראו את זה". דווקא ברגע הכי מותח ומתוח במלחמה כולה, כשהכל על בלימה, ערוץ 14 פוצח בשרשרת פרסומים ש"גם אם חייזר היה צופה בהם" כדבריו של בכיר בקהילת המודיעין, "היו נותרים אצלו ספקות מועטים בלבד באשר לכוונותיה של ישראל." יום לפני התקיפה אומר יעקב ברדוגו כי ""ישראל קרובה בעיניי לתקיפה באיראן הרבה יותר בלוח זמנים מאוד קצר ... אנחנו במהלך של ימים ספורים לקראת תקיפה באיראן... הפור נופל גם בישראל, גם בארה״ב, שלא יהיה מנוס מתקיפה באיראן. עם כל מה שמשתמע בדבר הזה." ביום התקיפה על רקע המשבר הקואליציוני עם החרדים שנראה היה שעומדים לפרק את הממשלה מפתיע שמעון ריקלין כשקובע דווקא את ההיפך. "לא. לא יהיה" הוא אומר בחיוך מיסתורי על פיזור הכנסת, שיעני יש משהו גדול יותר אפילו מזה. ואז הוא מוסיף פתאום "אני שומע את המנועים" יערה זרד: מה המנועים? ריקלין: שומע מנועים לא יודע למה (מחייך מבסוט כממתיק סוד, ומסחרר את ידיו מסביב לראשו בתנועה סיבובית) זרד:"וזה לא המנועים של המפלגות החרדיות של אדלשטיין? ריקלין:" לא, אני שומע מנועים ממש, לא יודע למה" בחדשות הערב של 14 באותו יום, שעות ספורות לפני תחילת התקיפה, אלוף (מיל') יפתח רון-טל אומר באופן חד משמעי כי "ישראל תתקוף באיראן על מנת להשמיד את יכולת הגרעין של איראן. זאת עובדת חיים.... וזה לא יהיה מטס אחד. אנחנו יודעים להגיע לשם, אתה יודע מה-אף אחד לא שומע אותנו, כמה שאנחנו רוצים. איראן חלשה מתמיד, זאת הזדמנות היסטורית, מנחה: רון-טל, כשאתה אומר ישראל תתקוף באיראן, זה עניין של ימים, שבועות, חודשים? אלוף (מיל') רון-טל עונה "ימים", ואז חושב לרגע ומתקן את עצמו ואומר "שעות" לישראל היה מזל עצום שאף אחד לא קלט את שלל האותות הללו. ככל הנראה מי שאחראי על האיסוף והעיבוד של חומרי ערוץ 14 במודיעין האיראני חלה או שקע בשינה עמוקה. מר טאוב, לנוכח הדאגה הרבה שהפגנת בעניינים של ביטחון המדינה, אני בטוח שהדברים שפירטתי כאן (וזה רק על התקיפה באיראן, יש עוד רשימה ארוכה של פרסומים דומים בערוץ 14 עם מידע שעשוי היה לסייע ליריב, לסייע מאוד) ידירו שינה מעיניך ואתה תדע לבדוק ולהציף אותם לעולם.

Ronen Bergman

38,217 görüntüleme • 8 ay önce