Загрузка видео...

Не удалось загрузить видео

На главную

יש בקהל מישהו שיכול להחתים את המשתמטים על התחייבות שלא לחזור לישראל לעולם? זה פשוט לא יאומן איך תחת משטרו המושחת והמופקר של נתניהו, דווקא אלו הבטלנים והעושקים, הם יחידי הסגולה שיוצאים בימים אלה מישראל.

RedRevDanny's profile picture

Danny Gallant דני גלנט

8,677 subscribers

22,934 просмотров • 6 месяцев назад •via X (Twitter)

ЮморНовости и политика
LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

Комментарии: 0

Нет доступных комментариев

Здесь появятся комментарии из оригинального поста

Похожие видео

העולם הערבי סוער מההצהרה של הנשיא טראמפ על הגירת הפלסטינים מעזה לתמיד... והאמת המדהימה היא שאם יש מישהו שמייחל לכך שהתכנית הזו תתממש ותצא לפועל יותר מאיתנו בישראל אלה הם... העזתים עצמם! כן, הם לא יודו בזה לעולם אבל חלק גדול מהם מתחננים לעזוב את ההרס והחורבן בעזה, מתחננים לצאת ולחיות במקום אחר. הם מוכנים בקלות לזרוק את כל האידיאולוגיה וכל האמונה והערכים שלהם לפח רק בשביל לחיות בבית עם 4 קירות במדינה נורמלית. הבעיה הגדולה היא שאף מדינה לא מוכנה לקלוט את הפלסטינים, ואי אפשר שלא להבין אותן- אף מדינה ערבית לא רוצה את הזבל שהפלסטינים מביאים איתם וזו האמת. ואם התכנית של הנשיא טראמפ תצא לפועל, האויבים שלנו יקבלו את המסר הכי חד וברור: זה מה שקורה למי שמנסה להשמיד את מדינת ישראל, לא רק שהוא לא מצליח אלא בסוף הבית שלו והחלום שלו מושמד ולא רק שהוא לא יקח את אדמות ישראל אלא שהוא לא ישאר באדמה שהייתה שלו...
0:10

העולם הערבי סוער מההצהרה של הנשיא טראמפ על הגירת הפלסטינים מעזה לתמיד... והאמת המדהימה היא שאם יש מישהו שמייחל לכך שהתכנית הזו תתממש ותצא לפועל יותר מאיתנו בישראל אלה הם... העזתים עצמם! כן, הם לא יודו בזה לעולם אבל חלק גדול מהם מתחננים לעזוב את ההרס והחורבן בעזה, מתחננים לצאת ולחיות במקום אחר. הם מוכנים בקלות לזרוק את כל האידיאולוגיה וכל האמונה והערכים שלהם לפח רק בשביל לחיות בבית עם 4 קירות במדינה נורמלית. הבעיה הגדולה היא שאף מדינה לא מוכנה לקלוט את הפלסטינים, ואי אפשר שלא להבין אותן- אף מדינה ערבית לא רוצה את הזבל שהפלסטינים מביאים איתם וזו האמת. ואם התכנית של הנשיא טראמפ תצא לפועל, האויבים שלנו יקבלו את המסר הכי חד וברור: זה מה שקורה למי שמנסה להשמיד את מדינת ישראל, לא רק שהוא לא מצליח אלא בסוף הבית שלו והחלום שלו מושמד ולא רק שהוא לא יקח את אדמות ישראל אלא שהוא לא ישאר באדמה שהייתה שלו...

יוסף חדאד - Yoseph Haddad

27,100 просмотров • 1 год назад

ערוץ 14 מציג: חשיפה אמיצה של תוכן העניינים. קודם משחירים, אחר כך חושפים. עיתונות חוקרת את עבודת הגרפיקאי של עצמה. תראו את העבודה העיתונאית האמיצה הזו של ערוץ 14. "כל ההשחרה יורדת". חשיפה. גרפיקה משוכללת בתנועה. רק שערוץ 14 הם אלה שהוסיפו את ההשחרה, רק כדי להוריד אותה ולנסות ליצור את הרושם כאילו יש פה איזו חשיפה. לשכת ראש הממשלה חילקה את המסמך הזה לעיתונאים כבר בפברואר השנה, ועשתה על זה פסטיבל תקשורתי גדול. נתניהו נאם עליו שעות בועדת החוץ והביטחון והבטיח שיראה את המסמכים המלאים לתת הוועדה למודיעין תוך שבוע. זה לא קרה. בנייר שחולק אז שכתוב בראשו "בלמ"ס"- בלתי מסווג, ועמוד התוכן, זה שמוצג ב14 כאילו יורדת ממנו ההשחרה, היה נטול כל מחיקות. בסדרת כתבות שפרסמנו מאז, Yuval Rubovitch ואני, הראינו עד כמה המסמך הזה, 55 עמודים אורכו, הוא אוסף של שקרים, פירכות, חצאי אמיתות, הגרועות משקר, סילופים, ובעיקר- ניצול לרעה של סמכות שנתניהו ניכס לעצמו באופן בלתי חוקי, מנצל את השליטה שיש לו על המסמכים המסווגים, "מאשר לפרסום" את מה שאסור לו לאשר, את מה שאם כל אזרח אחר היה מפרסם נתניהו היה ממהר להגיש נגדו תלונה לשב"כ, ומסלף את התוכן של המסמכים באופן זדוני וחמור. עכשיו הם עושים סיבוב שני על האיטריות הקרות (והשקריות האלה), קודם ביעני פרוייקט מחקר חושפני של טאוב ואדם בשם משה שמגלים לעולם את מה שכבר פורסם והופרך. וערוץ 14, משחיר כדי לנקות. לא משהו חדש אצלם, לפחות לא החלק הראשון.
0:16

ערוץ 14 מציג: חשיפה אמיצה של תוכן העניינים. קודם משחירים, אחר כך חושפים. עיתונות חוקרת את עבודת הגרפיקאי של עצמה. תראו את העבודה העיתונאית האמיצה הזו של ערוץ 14. "כל ההשחרה יורדת". חשיפה. גרפיקה משוכללת בתנועה. רק שערוץ 14 הם אלה שהוסיפו את ההשחרה, רק כדי להוריד אותה ולנסות ליצור את הרושם כאילו יש פה איזו חשיפה. לשכת ראש הממשלה חילקה את המסמך הזה לעיתונאים כבר בפברואר השנה, ועשתה על זה פסטיבל תקשורתי גדול. נתניהו נאם עליו שעות בועדת החוץ והביטחון והבטיח שיראה את המסמכים המלאים לתת הוועדה למודיעין תוך שבוע. זה לא קרה. בנייר שחולק אז שכתוב בראשו "בלמ"ס"- בלתי מסווג, ועמוד התוכן, זה שמוצג ב14 כאילו יורדת ממנו ההשחרה, היה נטול כל מחיקות. בסדרת כתבות שפרסמנו מאז, Yuval Rubovitch ואני, הראינו עד כמה המסמך הזה, 55 עמודים אורכו, הוא אוסף של שקרים, פירכות, חצאי אמיתות, הגרועות משקר, סילופים, ובעיקר- ניצול לרעה של סמכות שנתניהו ניכס לעצמו באופן בלתי חוקי, מנצל את השליטה שיש לו על המסמכים המסווגים, "מאשר לפרסום" את מה שאסור לו לאשר, את מה שאם כל אזרח אחר היה מפרסם נתניהו היה ממהר להגיש נגדו תלונה לשב"כ, ומסלף את התוכן של המסמכים באופן זדוני וחמור. עכשיו הם עושים סיבוב שני על האיטריות הקרות (והשקריות האלה), קודם ביעני פרוייקט מחקר חושפני של טאוב ואדם בשם משה שמגלים לעולם את מה שכבר פורסם והופרך. וערוץ 14, משחיר כדי לנקות. לא משהו חדש אצלם, לפחות לא החלק הראשון.

Ronen Bergman

41,146 просмотров • 27 дней назад

נתינים יקרים שלום, כידוע היום התקיימה טיסת האימון המבצעית הראשונה לחו״ל של מטוס ״ביזת ציון״ של הגברת נתניהו ובעלה - כי לחיל האוויר אין משהו יותר חשוב לעשות באמצע מלחמה 🤷🏻‍♀️ מוזמנים לצפות (בהצדעה 🫡) בתיעוד המרגש מההמראה הבוקר של ״אייר פורס ביבי״ ✈️ - הפרויקט המושחת, החזירי, המנותק, הראוותני והבזבזני (מעל 700 מיליון ₪ מכספי הציבור), ולהתכונן לנחיתה חזרה בנתב״ג, שצפויה לקרות ממש בעוד מספר דקות. טיסת הניסוי כללה 60 ניצבים ששיחקו את פמליית נתניהו, ביניהם שני שחקנים מחופשים לזוג הקיסרים (סדאם, מאחוריך 🫡), 15 דיילים ואנשי צוות, אוכל, משקאות 🥂, העמסת מזוודות (עם כביסה? 🧳) וטקס מבוים של עליה למטוס, כולל שטיח אדום בכניסה כמובן. אתם יכולים לדמיין אירוע הזוי ומנותק מזה? אלפי נרצחים ונופלים, עשרות אלפי מילואימניקים נטחנים, מאות אלפי אזרחים קורסים כלכלית, דירוג האשראי ירד, המע״מ עלה, הצפון מופגז, הדרום שטח הפקר, כספי הציבור נבזזים בזמן מלחמה, החטופים נמקים בשבי (כי הם על ה*** של סמוטריץ׳) - אבל מה איכפת לרודן?? יש לשאול: למה דווקא עכשיו, בזמן מלחמה, בזמן משבר כלכלי קשה, ואחרי שנים של גרירת רגליים - למה דווקא עכשיו היה דחוף לדיקטטור להאיץ את השמשת הפרויקט הראוותני והחזירי שלו, את עגל הזהב 2024, סמל השחיתות השלטונית? לא מספיק לזוג הקיסרים לנופף לאומה ממרומי כבש מטוס של מטוס אל-על? 👸🏼🤴🏽 הם חייבים לגזול מאות מיליוני ₪ מכספי ציבור? ובכן, כן. זוג החזירים המנותקים חייבים את סמל השלטון היוקרתי, היקר והראוותני. הם חייבים סמל סטטוס חלול - בדיוק כמו הנוכל המאופר עצמו. זה שמחזיק בתדמית ריקה של מנהיג, שלא עומד מאחוריה כלום. שנית, והכי חשוב - לצ׳אוצ׳סקו הישראלי שלנו חשוב לסמן לנו שהוא לא מתכנן ללכת לשום מקום. ומכל האירוע המקומם והמושחת הזה, זו הנקודה הכי חשובה. מבחינת נתניהו, הוא פה כדי להישאר. ואם לא ניאבק בו מאבק עיקש ונחוש, זה לא יגמר. זה יסלים. למר-ביטחון יהיה דם של עוד אלפי נרצחים ונופלים על ידיו, המדינה תישרף, הכלכלה תתרסק, אבל זה לא מעניין אותו. מבחינתו העיקר להמשיך להיאחז בשלטון. אז זה עלינו❗️ הגיע הזמן - מזמן - להעיף את הרודן. #ארבעה_ביוני.
0:11

נתינים יקרים שלום, כידוע היום התקיימה טיסת האימון המבצעית הראשונה לחו״ל של מטוס ״ביזת ציון״ של הגברת נתניהו ובעלה - כי לחיל האוויר אין משהו יותר חשוב לעשות באמצע מלחמה 🤷🏻‍♀️ מוזמנים לצפות (בהצדעה 🫡) בתיעוד המרגש מההמראה הבוקר של ״אייר פורס ביבי״ ✈️ - הפרויקט המושחת, החזירי, המנותק, הראוותני והבזבזני (מעל 700 מיליון ₪ מכספי הציבור), ולהתכונן לנחיתה חזרה בנתב״ג, שצפויה לקרות ממש בעוד מספר דקות. טיסת הניסוי כללה 60 ניצבים ששיחקו את פמליית נתניהו, ביניהם שני שחקנים מחופשים לזוג הקיסרים (סדאם, מאחוריך 🫡), 15 דיילים ואנשי צוות, אוכל, משקאות 🥂, העמסת מזוודות (עם כביסה? 🧳) וטקס מבוים של עליה למטוס, כולל שטיח אדום בכניסה כמובן. אתם יכולים לדמיין אירוע הזוי ומנותק מזה? אלפי נרצחים ונופלים, עשרות אלפי מילואימניקים נטחנים, מאות אלפי אזרחים קורסים כלכלית, דירוג האשראי ירד, המע״מ עלה, הצפון מופגז, הדרום שטח הפקר, כספי הציבור נבזזים בזמן מלחמה, החטופים נמקים בשבי (כי הם על ה*** של סמוטריץ׳) - אבל מה איכפת לרודן?? יש לשאול: למה דווקא עכשיו, בזמן מלחמה, בזמן משבר כלכלי קשה, ואחרי שנים של גרירת רגליים - למה דווקא עכשיו היה דחוף לדיקטטור להאיץ את השמשת הפרויקט הראוותני והחזירי שלו, את עגל הזהב 2024, סמל השחיתות השלטונית? לא מספיק לזוג הקיסרים לנופף לאומה ממרומי כבש מטוס של מטוס אל-על? 👸🏼🤴🏽 הם חייבים לגזול מאות מיליוני ₪ מכספי ציבור? ובכן, כן. זוג החזירים המנותקים חייבים את סמל השלטון היוקרתי, היקר והראוותני. הם חייבים סמל סטטוס חלול - בדיוק כמו הנוכל המאופר עצמו. זה שמחזיק בתדמית ריקה של מנהיג, שלא עומד מאחוריה כלום. שנית, והכי חשוב - לצ׳אוצ׳סקו הישראלי שלנו חשוב לסמן לנו שהוא לא מתכנן ללכת לשום מקום. ומכל האירוע המקומם והמושחת הזה, זו הנקודה הכי חשובה. מבחינת נתניהו, הוא פה כדי להישאר. ואם לא ניאבק בו מאבק עיקש ונחוש, זה לא יגמר. זה יסלים. למר-ביטחון יהיה דם של עוד אלפי נרצחים ונופלים על ידיו, המדינה תישרף, הכלכלה תתרסק, אבל זה לא מעניין אותו. מבחינתו העיקר להמשיך להיאחז בשלטון. אז זה עלינו❗️ הגיע הזמן - מזמן - להעיף את הרודן. #ארבעה_ביוני.

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

35,341 просмотров • 2 лет назад

עודד רונן: קשה להתרומם מאז הבימה. לא רק בגלל האלימות עצמה. המכות, הדחיפות, ההטחות לרצפה, הגרירות, אלא בגלל מה שזה חשף. ב 1.3.23 בעזריאלי מול סוויסה, נפלה לנו לבנה על הראש. אנחנו כעת האויב, ואחרי זה כמעט שנה של אלימות ברחובות. ואז, השביעי. היה משהו בשביעי, שהשחית את מושג הגוף, יותר משכל סיוט יכל לדמיין. זה קרה לכולנו, לכל החברה הישראלית, גם לשוטרים. זה סימן לי את הסוף של הדבר הזה. לא כי הייתי תמים, אלא כי היה לי ברור, שהחברה שלנו כבר לא תוכל לשאת אלימות פיזית כזאת, מבפנים כלפי פנים, אחרי מה שאותם אנשים חוו, וכתוצאה מזה, כולנו. ראינו את הקץ הזה ביחד, נותר רק לצעוד אחורה משם. לא יכלתי לנשום כשראיתי את השוטרים מרביצים למשפחות חטופים, מג”ב נכנסים באלימות לתוך הפגנות החטופים. כדי להפריד מה. את המשפחות מהאהובים שלהם בשבי? היינו מזועזעים, אבל לא זזנו מהמקום. היה משהו במאבק להשיב אותם, שהיה כל כך קדוש, כל כך דחוף, כל כך ברור, שהשוק מהאלימות פשוט לא היה הדבר הכי חשוב. החטופים במנהרות היו הדבר היחיד שחשוב, וכל השאר התבטל. כשהם חזרו, הבנתי שנסגר פרק. שנת בחירות עם חוקים משלה - לכלוך עלינו, גזלייטינג ברמה אולימפית, רדיפות, ביזה, שחיתות, מלחמות להסחת דעת, חנינה, וההמצאה החדשה, כנופיות רחוב שהמשטרה נותנת להן גב. אבל לא דמיינתי שנגיע לרגע שבו המשטרה עצמה נראית כמו כנופיה שכירת חרב. מה שהכי שובר אותי בהבימה, זו ההבנה שזאת לא תגובה למה המפגינים עשו או לא עשו. להפך. המטרה הוכרזה מראש. להביא אלימות שלא לקוחה מעולם בני האדם, לאנשים הכי ישרים שעוד יש פה. להביא אותה בצורה שתהמם אותנו. שתשתק אותנו. וכאן האפלה האמיתית. משטרים אפלים לא עובדים בצורה ליניארית. אם תעשו כך וכך, נגיב כך וכך. אם לא תעשו כך וכך, לא נגיב כך וכך. הם שוברים את הקשר בין סיבה לתוצאה. גם אם תתנהג יפה, גם אם תעמוד בשקט, נפוצץ אותך במכות. אין היגיון, אין חוק, אין איך להישמר. הכי טוב שלא תצא מהבית. ממליצים לך שלא תבוא. חבל עליך. חשבנו שהמציאות הנוכחית שלנו היא מלחמה מופרעת עם איראן. לו היו אומרים לנו לפני שנה, במרץ תהיו במלחמת איראן 2, היתה נשמטת לנו הלסת. חשבנו שהחיים שלנו הם טילים התפצלויות בשמיים מקלטים התראות בניינים הרוסים חוסר שינה הישרדות. אבל זה בכלל לא הסיפור. מה הם בישלו, בזמן שאנחנו רצים למקלט, זה הסיפור. מה עשו מתחת לפני השטח, בזמן שכולנו הסתכלנו למעלה. כמו בתחילת המלחמה, כשהעם רצה את החטופים, הם גיבשו תכנית איך להפריד בין המשפחות, איך להפוך את המאבק ל-“שמאל”. זה היה הסיפור. כשה-6 נרצחו וכולנו התמוטטנו בפנים, הוא ישב עם סוכני קטאר בלשכה וסיכמו איך להדליף ולטרפד. זה היה הסיפור. השוטרים והמג”בניקים, חלקם בני עשרים, היו עם עיניים פקוחות אך המבט כבוי. מסתכלים על בן אדם, ומתחילים לחשב. איך נכאיב לו, איך הכי טוב שנעיף אותו לקרקע, נשתק אותו. קור. דיוק. טכניקה, עיניים קרות. האנושי נמחק. זה הוסבר, הוכן, תורגל, במשך הרבה זמן. זה הסיפור שלנו. לא איראן, לא אנשים שמתים בערים מטילים באמצע היום. המטרה של המשטרה בהבימה היתה אחת: ציד. אנחנו בסרט עתידני שבו צדים את האזרחים. ההלם לא איפשר לי לתפקד, ואני יודע שאני לא היחיד. ולצידו ידיעה פנימית שקטה וברורה. אנחנו כבר לא האזרחים המסכנים של תחילת 2023. אנחנו נכנסנו מתחת לאלונקה בכל תא בגוף שלנו. אנחנו אלה שנלחמנו על החטופים. לא יכלנו לנשום, לא יכלנו לישון, לא יכלנו לחיות. הגוף שלהם נמק במנהרות ולא יכלנו לשאת את זה. זה מי שאנחנו. קדושת הגוף. קדושת היחיד. קדושת החיים. אם ניאלץ לשחק, נשחק. אבל לא כקורבנות. העומק שלנו, הרוח שלנו, הגיעו לקודש הקודשים של האנושיות. שם אנחנו. בימים אפלים, שלרגע את זה לא נשכח.
0:14

עודד רונן: קשה להתרומם מאז הבימה. לא רק בגלל האלימות עצמה. המכות, הדחיפות, ההטחות לרצפה, הגרירות, אלא בגלל מה שזה חשף. ב 1.3.23 בעזריאלי מול סוויסה, נפלה לנו לבנה על הראש. אנחנו כעת האויב, ואחרי זה כמעט שנה של אלימות ברחובות. ואז, השביעי. היה משהו בשביעי, שהשחית את מושג הגוף, יותר משכל סיוט יכל לדמיין. זה קרה לכולנו, לכל החברה הישראלית, גם לשוטרים. זה סימן לי את הסוף של הדבר הזה. לא כי הייתי תמים, אלא כי היה לי ברור, שהחברה שלנו כבר לא תוכל לשאת אלימות פיזית כזאת, מבפנים כלפי פנים, אחרי מה שאותם אנשים חוו, וכתוצאה מזה, כולנו. ראינו את הקץ הזה ביחד, נותר רק לצעוד אחורה משם. לא יכלתי לנשום כשראיתי את השוטרים מרביצים למשפחות חטופים, מג”ב נכנסים באלימות לתוך הפגנות החטופים. כדי להפריד מה. את המשפחות מהאהובים שלהם בשבי? היינו מזועזעים, אבל לא זזנו מהמקום. היה משהו במאבק להשיב אותם, שהיה כל כך קדוש, כל כך דחוף, כל כך ברור, שהשוק מהאלימות פשוט לא היה הדבר הכי חשוב. החטופים במנהרות היו הדבר היחיד שחשוב, וכל השאר התבטל. כשהם חזרו, הבנתי שנסגר פרק. שנת בחירות עם חוקים משלה - לכלוך עלינו, גזלייטינג ברמה אולימפית, רדיפות, ביזה, שחיתות, מלחמות להסחת דעת, חנינה, וההמצאה החדשה, כנופיות רחוב שהמשטרה נותנת להן גב. אבל לא דמיינתי שנגיע לרגע שבו המשטרה עצמה נראית כמו כנופיה שכירת חרב. מה שהכי שובר אותי בהבימה, זו ההבנה שזאת לא תגובה למה המפגינים עשו או לא עשו. להפך. המטרה הוכרזה מראש. להביא אלימות שלא לקוחה מעולם בני האדם, לאנשים הכי ישרים שעוד יש פה. להביא אותה בצורה שתהמם אותנו. שתשתק אותנו. וכאן האפלה האמיתית. משטרים אפלים לא עובדים בצורה ליניארית. אם תעשו כך וכך, נגיב כך וכך. אם לא תעשו כך וכך, לא נגיב כך וכך. הם שוברים את הקשר בין סיבה לתוצאה. גם אם תתנהג יפה, גם אם תעמוד בשקט, נפוצץ אותך במכות. אין היגיון, אין חוק, אין איך להישמר. הכי טוב שלא תצא מהבית. ממליצים לך שלא תבוא. חבל עליך. חשבנו שהמציאות הנוכחית שלנו היא מלחמה מופרעת עם איראן. לו היו אומרים לנו לפני שנה, במרץ תהיו במלחמת איראן 2, היתה נשמטת לנו הלסת. חשבנו שהחיים שלנו הם טילים התפצלויות בשמיים מקלטים התראות בניינים הרוסים חוסר שינה הישרדות. אבל זה בכלל לא הסיפור. מה הם בישלו, בזמן שאנחנו רצים למקלט, זה הסיפור. מה עשו מתחת לפני השטח, בזמן שכולנו הסתכלנו למעלה. כמו בתחילת המלחמה, כשהעם רצה את החטופים, הם גיבשו תכנית איך להפריד בין המשפחות, איך להפוך את המאבק ל-“שמאל”. זה היה הסיפור. כשה-6 נרצחו וכולנו התמוטטנו בפנים, הוא ישב עם סוכני קטאר בלשכה וסיכמו איך להדליף ולטרפד. זה היה הסיפור. השוטרים והמג”בניקים, חלקם בני עשרים, היו עם עיניים פקוחות אך המבט כבוי. מסתכלים על בן אדם, ומתחילים לחשב. איך נכאיב לו, איך הכי טוב שנעיף אותו לקרקע, נשתק אותו. קור. דיוק. טכניקה, עיניים קרות. האנושי נמחק. זה הוסבר, הוכן, תורגל, במשך הרבה זמן. זה הסיפור שלנו. לא איראן, לא אנשים שמתים בערים מטילים באמצע היום. המטרה של המשטרה בהבימה היתה אחת: ציד. אנחנו בסרט עתידני שבו צדים את האזרחים. ההלם לא איפשר לי לתפקד, ואני יודע שאני לא היחיד. ולצידו ידיעה פנימית שקטה וברורה. אנחנו כבר לא האזרחים המסכנים של תחילת 2023. אנחנו נכנסנו מתחת לאלונקה בכל תא בגוף שלנו. אנחנו אלה שנלחמנו על החטופים. לא יכלנו לנשום, לא יכלנו לישון, לא יכלנו לחיות. הגוף שלהם נמק במנהרות ולא יכלנו לשאת את זה. זה מי שאנחנו. קדושת הגוף. קדושת היחיד. קדושת החיים. אם ניאלץ לשחק, נשחק. אבל לא כקורבנות. העומק שלנו, הרוח שלנו, הגיעו לקודש הקודשים של האנושיות. שם אנחנו. בימים אפלים, שלרגע את זה לא נשכח.

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

11,629 просмотров • 6 месяцев назад

אתמול בירושלים ראינו מופע סאדיסטי של משטרת בן גביר. זה התחיל בוולנטינה מנץ, קצינה שכבר קנתה לעצמה שם של סאדיסטית, שהטיחה לרצפה אישה בשנות השבעים לחייה. כל פשעה של האישה? היא ישבה בגן ציבורי והחזיקה שלט. זה המשיך במפעיל מכטז"ית שפגע בכינון ישיר בראשו של צלם העיתונות מנחם כהנא ופצע אותו קשה. מנחם הוא לא רק אחד מצלמי העיתונות הוותיקים והמוערכים בישראל וזוכה פרסים בינלאומיים; הוא בוגר ישיבת "אור עציון", עיתונאי מקצועי שפשוט עשה את עבודתו. אל תתבלבלו: רובם המוחלט של שוטרי וקציני משטרת ישראל הם אנשים טובים שעושים עבודת קודש. הבעיה שלנו היא עם המיעוט המרעיל. חלקם סאדיסטים בסגנון אירמה גרזה, חלקם הבינו שהדרך המהירה לקידום ב"משטרת בן גביר" עוברת דרך ריצוי של טרוריסט מרושע, וחלקם הם פשוט אידיוטים שימושיים שלא מבינים מה תפקידו של שוטר במדינה דמוקרטית. אבל, לכל שבת יש מוצאי שבת! ביום שאחרי הבחירות, כשמשטרת ישראל תחזור לשרת את אזרחיה ולא טרוריסט מורשע, יחל במערכת חריש עמוק! השוטרים והקצינים שפעלו לפי החוק הם אלו שינהלו את המשטרה. לעומתם, כל מי שפעלו בניגוד לחוק יעמדו לדין משמעתי נוקב. אלו שביצעו פשעים סאדיסטיים- הם יתמודדו גם עם תביעות אישיות וישלמו מחיר יקר מאוד על המעשים שלהם. זאת הבטחה!
0:15

אתמול בירושלים ראינו מופע סאדיסטי של משטרת בן גביר. זה התחיל בוולנטינה מנץ, קצינה שכבר קנתה לעצמה שם של סאדיסטית, שהטיחה לרצפה אישה בשנות השבעים לחייה. כל פשעה של האישה? היא ישבה בגן ציבורי והחזיקה שלט. זה המשיך במפעיל מכטז"ית שפגע בכינון ישיר בראשו של צלם העיתונות מנחם כהנא ופצע אותו קשה. מנחם הוא לא רק אחד מצלמי העיתונות הוותיקים והמוערכים בישראל וזוכה פרסים בינלאומיים; הוא בוגר ישיבת "אור עציון", עיתונאי מקצועי שפשוט עשה את עבודתו. אל תתבלבלו: רובם המוחלט של שוטרי וקציני משטרת ישראל הם אנשים טובים שעושים עבודת קודש. הבעיה שלנו היא עם המיעוט המרעיל. חלקם סאדיסטים בסגנון אירמה גרזה, חלקם הבינו שהדרך המהירה לקידום ב"משטרת בן גביר" עוברת דרך ריצוי של טרוריסט מרושע, וחלקם הם פשוט אידיוטים שימושיים שלא מבינים מה תפקידו של שוטר במדינה דמוקרטית. אבל, לכל שבת יש מוצאי שבת! ביום שאחרי הבחירות, כשמשטרת ישראל תחזור לשרת את אזרחיה ולא טרוריסט מורשע, יחל במערכת חריש עמוק! השוטרים והקצינים שפעלו לפי החוק הם אלו שינהלו את המשטרה. לעומתם, כל מי שפעלו בניגוד לחוק יעמדו לדין משמעתי נוקב. אלו שביצעו פשעים סאדיסטיים- הם יתמודדו גם עם תביעות אישיות וישלמו מחיר יקר מאוד על המעשים שלהם. זאת הבטחה!

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

26,296 просмотров • 6 месяцев назад

בלהט אירועי השבוע עבר קצת הקטע הקצרצר והמופלא הזה מתחת לרדאר, ושווה מאוד להתעכב כי הוא קריטי לקראת הבחירות: נתחיל ברובד הפשוט: הצחוק הדבילי והמנוכר של יושבי השולחן למשמע המילים ״שבעה באוקטובר״ שמביא את הסעיף. כל אדם שפוי יש לו איזו תמונת זיכרון שמעלה לו צמרמורת מאותו יום שחור. גופות חרוכות, טנדרים לבנים, מישהו שעלה לשידור ולחש ש״הם פה, שורפים לנו את הממ״ד״, או לחילופין שלט מואר של היוהל״ן; האנשים סביב השולחן בגדול שמו כזכור באותו יום שקופית ״חג שמח״, אכלו צ׳ולנט - ומאותו יום ארור תפקידם הוא אחד: להשכיח את היום הזה ולחלופין להעביר את האשמה עליו לכולם כולל כולם, מדוד בן גוריון עד היועמ״שית - רק לא לאדונם שמיידיו הם אוכלים. וכשזה המצב - מה רע בצחוק משוחרר. אבל יש את הרובד העמוק והחשוב יותר: אמר פעם נתן אשל ש״עד הבחירות ישכחו את שבעה באוקטובר״. אנשים, כך טען, יגיעו לקלפי עם המותג נתניהו כ״מסיר האיום האיראני״. ובכן, לא צריך כמובן להכביר מילים עד כמה צלם החצאיות הזה טעה. אין ישראלי שלא מבין, וגם נתניהו מבין מעולה (שהרי אנשים כמו אדמקר ומגל הם רק בובות פיתום שלו, שתפקידם לשקף מה עובר לו בראש): נתניהו ושבעה באוקטובר הם דבר אחד. זה המותג. לא איראן, לא ״פרוטקטור אוף יזראל״ עאלק, לא שום דבר. יום אחד שחור בהיסטוריה היהודית - זה הוא. כמו גולדה מאיר ומלחמת יום כיפור. גם כשנכדינו ילמדו על האיש הזה - זה יהיה הפרק הראשון. ולכן - גם נתניהו ושופרותיו מבינים שאת עבודת מחיקת הזיכרון ההיסטורי צריך לעשות עד הסוף, עד יום הבחירות. שלא חלילה יהיה מה שיזכיר את שבעה באוקטובר, נניח התאריך 27 באוקטובר. ולכן זאת צריכה להיות השורה התחתונה: הקמפיין לסילוקו מחיינו צריך להתמקד בשבעה באוקטובר. ויתרה מכך, ביום הבחירות עצמו, במקום למלא את הקלפיות בשלטים וכרזות המסורתיים וחסרי המשמעות של אותיות המפלגות ושמות המועמדים, רק תמונות מהיום ההוא. בלי טקסט. יבוא אדם להצביע בקלפי, ייתקל בתמונה של הנוחבות פורצים את הגדר, והנה התמונה של הטנק המפויח ונמרוד כהן שהולך לשבי, ומכל כיוון תמונות של אנשים, נשים, ילדים ומשפחות שהיו ואינן, והחדרים המגואלים בדם, וטורי הרכבים החרוכים. הכל. עכשיו שילך להצביע. רק על זה הבחירות.
0:11

בלהט אירועי השבוע עבר קצת הקטע הקצרצר והמופלא הזה מתחת לרדאר, ושווה מאוד להתעכב כי הוא קריטי לקראת הבחירות: נתחיל ברובד הפשוט: הצחוק הדבילי והמנוכר של יושבי השולחן למשמע המילים ״שבעה באוקטובר״ שמביא את הסעיף. כל אדם שפוי יש לו איזו תמונת זיכרון שמעלה לו צמרמורת מאותו יום שחור. גופות חרוכות, טנדרים לבנים, מישהו שעלה לשידור ולחש ש״הם פה, שורפים לנו את הממ״ד״, או לחילופין שלט מואר של היוהל״ן; האנשים סביב השולחן בגדול שמו כזכור באותו יום שקופית ״חג שמח״, אכלו צ׳ולנט - ומאותו יום ארור תפקידם הוא אחד: להשכיח את היום הזה ולחלופין להעביר את האשמה עליו לכולם כולל כולם, מדוד בן גוריון עד היועמ״שית - רק לא לאדונם שמיידיו הם אוכלים. וכשזה המצב - מה רע בצחוק משוחרר. אבל יש את הרובד העמוק והחשוב יותר: אמר פעם נתן אשל ש״עד הבחירות ישכחו את שבעה באוקטובר״. אנשים, כך טען, יגיעו לקלפי עם המותג נתניהו כ״מסיר האיום האיראני״. ובכן, לא צריך כמובן להכביר מילים עד כמה צלם החצאיות הזה טעה. אין ישראלי שלא מבין, וגם נתניהו מבין מעולה (שהרי אנשים כמו אדמקר ומגל הם רק בובות פיתום שלו, שתפקידם לשקף מה עובר לו בראש): נתניהו ושבעה באוקטובר הם דבר אחד. זה המותג. לא איראן, לא ״פרוטקטור אוף יזראל״ עאלק, לא שום דבר. יום אחד שחור בהיסטוריה היהודית - זה הוא. כמו גולדה מאיר ומלחמת יום כיפור. גם כשנכדינו ילמדו על האיש הזה - זה יהיה הפרק הראשון. ולכן - גם נתניהו ושופרותיו מבינים שאת עבודת מחיקת הזיכרון ההיסטורי צריך לעשות עד הסוף, עד יום הבחירות. שלא חלילה יהיה מה שיזכיר את שבעה באוקטובר, נניח התאריך 27 באוקטובר. ולכן זאת צריכה להיות השורה התחתונה: הקמפיין לסילוקו מחיינו צריך להתמקד בשבעה באוקטובר. ויתרה מכך, ביום הבחירות עצמו, במקום למלא את הקלפיות בשלטים וכרזות המסורתיים וחסרי המשמעות של אותיות המפלגות ושמות המועמדים, רק תמונות מהיום ההוא. בלי טקסט. יבוא אדם להצביע בקלפי, ייתקל בתמונה של הנוחבות פורצים את הגדר, והנה התמונה של הטנק המפויח ונמרוד כהן שהולך לשבי, ומכל כיוון תמונות של אנשים, נשים, ילדים ומשפחות שהיו ואינן, והחדרים המגואלים בדם, וטורי הרכבים החרוכים. הכל. עכשיו שילך להצביע. רק על זה הבחירות.

Yosef Yisrael

23,690 просмотров • 3 месяцев назад

את המילים הבאות כתבתי באופן אישי ומלב כואב לחברתי האהובה, חברת פורום "שותפות לשירות", ולאחר מחשבה - החלטתי לשתף אותן גם כאן, תוך השמטת שמה: חברתי האהובה, מאז אתמול, מתנגנים בראשי דבריו של הרב (והשר והח"כ לשעבר) שי פירון, שבמקרה שמעתי בראיון רדיו בדרך לירושלים. הוא נתן הסבר חדש-ישן למילים: "איש הישר בעיניו יעשה", וכך אמר: זה מצב בו כל אחד חושב שמה שהוא עושה - זה הישר, ומה שהאחר עושה - זה העקום... חברה אהובה שלי, מי כמוני מכירה את התחושה הקשה שנגרמת מהאשמה אישית פומבית, ודאי מהלבנת פנים. אין ספק, שעדיף מאד לנהל ויכוחים ומחלוקות באופן ענייני בלי להכנס כלל להאשמות אישיות, ודאי לדה-לגיטימציה ולהלבנת פנים, בראש כל חוצות. באמת שאני מצרה מאד על שכך את מרגישה בימים האחרונים. אבל כמה חבל, שמי שסובל מכך - לא מבחין שהוא עושה אותו דבר ממש לאחרים, שוב ושוב ושוב, מבלי משים, ואולי אף בהיתר וכמצוה ממש, שהרי הם (האחרים) בסה"כ מונעים מאינטרסים זרים, ולא בוחרים בחירה שונה משום שזו דעתם באמת. להם, לאחרים, לא אכפת מבטחון המדינה. ולכן מצוה לכתוב מילים קשות אלה במודעות ענק ליד תמונותיהם. כי כאלה הם. הם מעדיפים את המשתמטים על המשרתים (בני משפחותיהם, כן?), והם מתכוונים להצביע בעד החוק כי הם נגד הלוחמים. לכן מצווה-רבא לפרסם את תמונותיהם ברבים עם כותרות קשות ומזעזעות כאלה, עליהן חתום הארגון שאת חברה בו. זו לא דלגיטימציה, ולא הלבנת פנים. זה לגמרי תקין, כי להם באמת לא אכפת מבטחון המדינה, וגם כנראה אין להם רגשות בכלל... הם בכלל לא סופרים את השכנים שלהם, ולא מסתכלים להם בעיניים, אלא מקבלים החלטות מתוך אטימות-לב וחוסר אכפתיות. לכן צריך לעמוד ליד בתיהם כדי *ש"יסתכלו בעיניים" ורק אז כנראה יבינו*. הרי לא יתכן שהם מכירים את קשיי המילואים מתוך בתיהם פנימה. הם חייבים שהשכנים יסבירו להם... אה כן, והם בכלל בוגדים בערכי הציונות הדתית, ולא מבינים כמה נכון וכמה ערכי וקדוש שגם תלמידי חכמים יתגייסו לצבא. (אצלם בבית הרי אין חיילים שהם גם לומדי תורה. או שיש, והם בוגדים בהם?) הם בוגדים בערך הזה, ולכן חובה להוקיע אותם כבוגדים. כי הרי לא יתכן שהם חושבים בדיוק כמוכן, מכירים בערכה העצום של מלחמת מצוה, ומבינים כמה חשוב שגם החרדים יתגייסו, ורק יש להם דעה אחרת לגבי השאלה: איך לעשות זאת באופן מועיל ויעיל. לא יתכן שהדעה שלהם נובעת מאותם ערכים וחותרת לאותה מטרה, אבל מנתחת אחרת את הדרך הנכונה להגיע אליה. לא יתכן שגם הם השקיעו (לפחות כמוכן) ימים ולילות בלימוד הנושא והגיעו למסקנות אחרות משלכן. הרי כל הידע וכל יכולת הניתוח נמצאים אצלכן בלבד. ולכן אין ספק שמדובר כאן בלא פחות מ"בגידה"... כל זה נכון, כמובן, גם לשאלת המשקל שניתן לייחס לרצון להאריך או לקצר את ימי הממשלה: אצלכן כמובן השאלה הזו לא תופסת משקל כלל, אתן שוקלות שיקולים ענייניים בלבד, מתוך לימוד מעמיק של הנתונים, יראת שמים ודבקות בערכי הציונות הדתית. לכן אסור לייחס לכן שיקולים כאלה. זה ממש מעליב. האמת? אני מבינה את העלבון הצורב על עצם העלאת הנושא הזה כאלמנט דומיננטי שמשפיע על עמדתכן ופעילותכן. אבל אצל האחרים, שלהם כמובן אין אף אחד מאלה: לא ערכי הציונות הדתית, לא יראת שמים, לא יכולת העמקה בנתונים ובטח לא רצון או יכולת לשקול באופן ענייני את המטרה: לגייס כמה שיותר צעירים חרדים לצה"ל, אצל האחרים האלה השיקול היחיד הוא אריכות ימיה של הממשלה. הם אחרים. ואפשר וצריך גם להאשים אותם בכך. בניגוד אליכן. זה גם לא מעליב אותם, כי זו פשוט האמת, ואין אחרת, ולכן צריך להזכיר זאת שוב ושוב. חברתי היקרה מאד, בדיוק כמוך, גם אני הופתעתי מכל הידיעות התקשורתיות על נועה מבורך שאני לא מכירה בכלל, ומכל השיח וההתנהלות סביבה בימים האחרונים. אבל אני גם מופתעת והמומה כל שבוע מחדש מהשאלה שבראש המודעה שלכן: "אכפת לכם מבטחון המדינה?" ותחתיה תמונות של אנשים שעושים לילות כימים למען בטחון המדינה. שנשכבו על הגדר למען בטחונה. שהחלטות חשובות על בטחון המדינה התקבלו בזכותם!! זה לא מפריע לך? חברה יקרה שלי, אני בעד להרפות מהאשמות אישיות ומקמפיינים נשכניים. לעשות לשם שמים. ולקבל שגם אחרים עושים לשם שמים, במסירות ובאחריות גדולה, בחשיבת עומק, ומתוך ולמען אותם ערכים ממש. צריך לנקות לא רק את השיח, אלא גם את הלב. כשמטילים רפש -חושבים רפש. ואז אי אפשר לנהל דיון ענייני. כי כל הזמן ב back-mind חושבים שהח"כ שמולכם סתם מתנהל פוליטית, בטחון המדינה לא חשוב לו, הוא סתם אינטרסנט ורדוד. אז אין כבוד ואין הקשבה ואין שיח אמתי. אני בעד לדון לגופו של ענין. בנקיון לב ודעת. בהקשבה, בהערכה הדדית, ובהבנה שאפשר גם לא להסכים, ושגם דעה שונה משלכן היא לגיטימית ועל כן לא ראויה להכפשה.
0:11

את המילים הבאות כתבתי באופן אישי ומלב כואב לחברתי האהובה, חברת פורום "שותפות לשירות", ולאחר מחשבה - החלטתי לשתף אותן גם כאן, תוך השמטת שמה: חברתי האהובה, מאז אתמול, מתנגנים בראשי דבריו של הרב (והשר והח"כ לשעבר) שי פירון, שבמקרה שמעתי בראיון רדיו בדרך לירושלים. הוא נתן הסבר חדש-ישן למילים: "איש הישר בעיניו יעשה", וכך אמר: זה מצב בו כל אחד חושב שמה שהוא עושה - זה הישר, ומה שהאחר עושה - זה העקום... חברה אהובה שלי, מי כמוני מכירה את התחושה הקשה שנגרמת מהאשמה אישית פומבית, ודאי מהלבנת פנים. אין ספק, שעדיף מאד לנהל ויכוחים ומחלוקות באופן ענייני בלי להכנס כלל להאשמות אישיות, ודאי לדה-לגיטימציה ולהלבנת פנים, בראש כל חוצות. באמת שאני מצרה מאד על שכך את מרגישה בימים האחרונים. אבל כמה חבל, שמי שסובל מכך - לא מבחין שהוא עושה אותו דבר ממש לאחרים, שוב ושוב ושוב, מבלי משים, ואולי אף בהיתר וכמצוה ממש, שהרי הם (האחרים) בסה"כ מונעים מאינטרסים זרים, ולא בוחרים בחירה שונה משום שזו דעתם באמת. להם, לאחרים, לא אכפת מבטחון המדינה. ולכן מצוה לכתוב מילים קשות אלה במודעות ענק ליד תמונותיהם. כי כאלה הם. הם מעדיפים את המשתמטים על המשרתים (בני משפחותיהם, כן?), והם מתכוונים להצביע בעד החוק כי הם נגד הלוחמים. לכן מצווה-רבא לפרסם את תמונותיהם ברבים עם כותרות קשות ומזעזעות כאלה, עליהן חתום הארגון שאת חברה בו. זו לא דלגיטימציה, ולא הלבנת פנים. זה לגמרי תקין, כי להם באמת לא אכפת מבטחון המדינה, וגם כנראה אין להם רגשות בכלל... הם בכלל לא סופרים את השכנים שלהם, ולא מסתכלים להם בעיניים, אלא מקבלים החלטות מתוך אטימות-לב וחוסר אכפתיות. לכן צריך לעמוד ליד בתיהם כדי *ש"יסתכלו בעיניים" ורק אז כנראה יבינו*. הרי לא יתכן שהם מכירים את קשיי המילואים מתוך בתיהם פנימה. הם חייבים שהשכנים יסבירו להם... אה כן, והם בכלל בוגדים בערכי הציונות הדתית, ולא מבינים כמה נכון וכמה ערכי וקדוש שגם תלמידי חכמים יתגייסו לצבא. (אצלם בבית הרי אין חיילים שהם גם לומדי תורה. או שיש, והם בוגדים בהם?) הם בוגדים בערך הזה, ולכן חובה להוקיע אותם כבוגדים. כי הרי לא יתכן שהם חושבים בדיוק כמוכן, מכירים בערכה העצום של מלחמת מצוה, ומבינים כמה חשוב שגם החרדים יתגייסו, ורק יש להם דעה אחרת לגבי השאלה: איך לעשות זאת באופן מועיל ויעיל. לא יתכן שהדעה שלהם נובעת מאותם ערכים וחותרת לאותה מטרה, אבל מנתחת אחרת את הדרך הנכונה להגיע אליה. לא יתכן שגם הם השקיעו (לפחות כמוכן) ימים ולילות בלימוד הנושא והגיעו למסקנות אחרות משלכן. הרי כל הידע וכל יכולת הניתוח נמצאים אצלכן בלבד. ולכן אין ספק שמדובר כאן בלא פחות מ"בגידה"... כל זה נכון, כמובן, גם לשאלת המשקל שניתן לייחס לרצון להאריך או לקצר את ימי הממשלה: אצלכן כמובן השאלה הזו לא תופסת משקל כלל, אתן שוקלות שיקולים ענייניים בלבד, מתוך לימוד מעמיק של הנתונים, יראת שמים ודבקות בערכי הציונות הדתית. לכן אסור לייחס לכן שיקולים כאלה. זה ממש מעליב. האמת? אני מבינה את העלבון הצורב על עצם העלאת הנושא הזה כאלמנט דומיננטי שמשפיע על עמדתכן ופעילותכן. אבל אצל האחרים, שלהם כמובן אין אף אחד מאלה: לא ערכי הציונות הדתית, לא יראת שמים, לא יכולת העמקה בנתונים ובטח לא רצון או יכולת לשקול באופן ענייני את המטרה: לגייס כמה שיותר צעירים חרדים לצה"ל, אצל האחרים האלה השיקול היחיד הוא אריכות ימיה של הממשלה. הם אחרים. ואפשר וצריך גם להאשים אותם בכך. בניגוד אליכן. זה גם לא מעליב אותם, כי זו פשוט האמת, ואין אחרת, ולכן צריך להזכיר זאת שוב ושוב. חברתי היקרה מאד, בדיוק כמוך, גם אני הופתעתי מכל הידיעות התקשורתיות על נועה מבורך שאני לא מכירה בכלל, ומכל השיח וההתנהלות סביבה בימים האחרונים. אבל אני גם מופתעת והמומה כל שבוע מחדש מהשאלה שבראש המודעה שלכן: "אכפת לכם מבטחון המדינה?" ותחתיה תמונות של אנשים שעושים לילות כימים למען בטחון המדינה. שנשכבו על הגדר למען בטחונה. שהחלטות חשובות על בטחון המדינה התקבלו בזכותם!! זה לא מפריע לך? חברה יקרה שלי, אני בעד להרפות מהאשמות אישיות ומקמפיינים נשכניים. לעשות לשם שמים. ולקבל שגם אחרים עושים לשם שמים, במסירות ובאחריות גדולה, בחשיבת עומק, ומתוך ולמען אותם ערכים ממש. צריך לנקות לא רק את השיח, אלא גם את הלב. כשמטילים רפש -חושבים רפש. ואז אי אפשר לנהל דיון ענייני. כי כל הזמן ב back-mind חושבים שהח"כ שמולכם סתם מתנהל פוליטית, בטחון המדינה לא חשוב לו, הוא סתם אינטרסנט ורדוד. אז אין כבוד ואין הקשבה ואין שיח אמתי. אני בעד לדון לגופו של ענין. בנקיון לב ודעת. בהקשבה, בהערכה הדדית, ובהבנה שאפשר גם לא להסכים, ושגם דעה שונה משלכן היא לגיטימית ועל כן לא ראויה להכפשה.

אורית סטרוק

21,160 просмотров • 7 месяцев назад

14/25 במקום העשירי: אהוד ברק. היה זה מבצע מיוחד במינו. פעולת בזק של החייל המעוטר ביותר בתולדות צה"ל. ב-21 בינואר 2026 חדר אהוד ברק, ברשות מלאה, לעמדת חדשות 12 בשדרות ההשכלה בתל אביב, משם העניק ריאיון ל"שש" עם עודד בן עמי שישב במרכז העצבים בנווה אילן. לפתע, בתמרון מושלם, שלף המרואיין אמת צרופה בהתייחסו לפרסום שלך, עמית, ולפיו איזנקוט הציע לבנט וללפיד (עוד לפני איחודם של השניים) לחבור לרשימה אחת. "אם יש דבר אחד שמטריד אותי הוא שמי שהוציא את זה הוא לא אחר מעמית סגל, שהוא שופר של נתניהו", ירה ברק צרור מהיר בשידור חי (ר' סרטון 1). אלמנט ההפתעה היה מושלם. מבצע מזהיר זה, אכנה אותו כאן "עמית נעורים", לא נותר ללא סדרה של פעולות תגמול מצדך. לאורך שלושת החודשים שלפני אותו ריאיון – כלל לא עסקת באהוד ברק. מנגד, ברבעון שלאחר מכן, ספרתי 12 מתקפות שלך עליו. "כלום לא ענייני", צייצת לאחרונה כביקורת על אופן סיקורם של עיתונאים בישראל. ובכן, בהחלט ידעת מה כתבת. "איך הגענו למצב שכל חבר של פדופיל מחלק פה ציונים על עיתונות?", מיהרת לצייץ עוד באותו הערב, שעה קלה לאחר מכת הברק באולפן (ר' תמונה 2). בשבועות שאחרי ייחסת לו "שוביניזם דוחה", הכרזת שברק "הקים את הקאמבק שלו לפוליטיקה על הכסף המטונף של ג'פרי אפשטיין", הרחבת בנושא "היקפי גזענותו המדהימים", הלשנת לח"כית גלית דיסטל-אטבריאן ש"הוא קרא לך 'הפרסייה הזו" (ר' תמונה 3), והצגת "אימייל שמוכיח שאהוד ברק הוא פשוט שקרן". את נתניהו מעולם לא העזת לכנות כך. אולי לא שיקר מעודו. חוץ מעשרות הפעמים שכן. כולל אותו מקרה, די לאחרונה, שבו המציא במסיבת עיתונאים סיפור מקושקש על שוטרים שעוצרים אברכים עריקים בתוך הישיבות עצמן. או כאשר סיפר באחד הריאיונות שלו בערוץ 14 ש"בידי איראן כבר היו פצצות אטום". ואלה הם רק שני שקרים קטנטנים מיני רבים של ראש הממשלה, אבל הללו מעולם לא הפריעו לך במיוחד. "אתה הלכת וישבת עם פדופיל", הטחת על ברק, "ועשית עסקים עם פדופיל במיליונים, והסתרת מהשותפים שלך שהוא המשקיע שלך, כל זה במיילים. אז אל תבלבל לנו את המוח" (ר' סרטון 4).
0:14

14/25 במקום העשירי: אהוד ברק. היה זה מבצע מיוחד במינו. פעולת בזק של החייל המעוטר ביותר בתולדות צה"ל. ב-21 בינואר 2026 חדר אהוד ברק, ברשות מלאה, לעמדת חדשות 12 בשדרות ההשכלה בתל אביב, משם העניק ריאיון ל"שש" עם עודד בן עמי שישב במרכז העצבים בנווה אילן. לפתע, בתמרון מושלם, שלף המרואיין אמת צרופה בהתייחסו לפרסום שלך, עמית, ולפיו איזנקוט הציע לבנט וללפיד (עוד לפני איחודם של השניים) לחבור לרשימה אחת. "אם יש דבר אחד שמטריד אותי הוא שמי שהוציא את זה הוא לא אחר מעמית סגל, שהוא שופר של נתניהו", ירה ברק צרור מהיר בשידור חי (ר' סרטון 1). אלמנט ההפתעה היה מושלם. מבצע מזהיר זה, אכנה אותו כאן "עמית נעורים", לא נותר ללא סדרה של פעולות תגמול מצדך. לאורך שלושת החודשים שלפני אותו ריאיון – כלל לא עסקת באהוד ברק. מנגד, ברבעון שלאחר מכן, ספרתי 12 מתקפות שלך עליו. "כלום לא ענייני", צייצת לאחרונה כביקורת על אופן סיקורם של עיתונאים בישראל. ובכן, בהחלט ידעת מה כתבת. "איך הגענו למצב שכל חבר של פדופיל מחלק פה ציונים על עיתונות?", מיהרת לצייץ עוד באותו הערב, שעה קלה לאחר מכת הברק באולפן (ר' תמונה 2). בשבועות שאחרי ייחסת לו "שוביניזם דוחה", הכרזת שברק "הקים את הקאמבק שלו לפוליטיקה על הכסף המטונף של ג'פרי אפשטיין", הרחבת בנושא "היקפי גזענותו המדהימים", הלשנת לח"כית גלית דיסטל-אטבריאן ש"הוא קרא לך 'הפרסייה הזו" (ר' תמונה 3), והצגת "אימייל שמוכיח שאהוד ברק הוא פשוט שקרן". את נתניהו מעולם לא העזת לכנות כך. אולי לא שיקר מעודו. חוץ מעשרות הפעמים שכן. כולל אותו מקרה, די לאחרונה, שבו המציא במסיבת עיתונאים סיפור מקושקש על שוטרים שעוצרים אברכים עריקים בתוך הישיבות עצמן. או כאשר סיפר באחד הריאיונות שלו בערוץ 14 ש"בידי איראן כבר היו פצצות אטום". ואלה הם רק שני שקרים קטנטנים מיני רבים של ראש הממשלה, אבל הללו מעולם לא הפריעו לך במיוחד. "אתה הלכת וישבת עם פדופיל", הטחת על ברק, "ועשית עסקים עם פדופיל במיליונים, והסתרת מהשותפים שלך שהוא המשקיע שלך, כל זה במיילים. אז אל תבלבל לנו את המוח" (ר' סרטון 4).

Aviv Hurvitz

14,354 просмотров • 16 дней назад

ראיתי שיש מי שפירשו את דבריי בישיבת הממשלה, בעניין הפוליטיזציה שעברה צמרת השב״כ והקשר האפשרי שבינה לבין ההחלטה האומללה שלא לעדכן את רה״מ בליל השבעה באוקטובר, כאימוץ תאוריות קונספירציה - בקצרה הבל הבלים, ובאריכות בוא נזכיר נשכחות, מהסוף להתחלה: ליל השבעה באוקטובר: בסיכום הדיון הביטחוני שכינס ראש השירות רונן בר שעה ורבע לפני תחילת הטבח ביישובי עוטף ״ יש להיערך לסיכול אירוע התקפי - מוכנות בינונית חשאית בכדי לא לייצר מיס קלקולציה... לעת עתה יש להמנע מפעילות רחבה כדי להימנע ממיס קלקולציה״ לא זו בלבד שבר לא טרח להעיר לא את רה”מ ולא את שר הביטחון, שלמדו על מתקפת חמאס רק לאחר שזו החלה בשעה 06:29, הוא אף פעל להבטיח שלא ינקטו פעולות משמעותיות כדי “שלא לייצר מיסקלקולציה” אצל חמאס. חודש אחורה, 8.9.2023. על הבמה במחאת קפלן נואם ראש השב״כ לשעבר יובל דיסקין, שפונה אישית אל הקולגה שלו רונן בר: ״הערב אני פונה אליכם הרמטכ"ל הרצי הלוי, המפכ"ל קובי שבתאי, ראש השב"כ רונן בר... אני פונה אליכם הערב, משום שאתם קו ההגנה האחרון לפני שנהפוך מדמוקרטיה מהותית לאוטוקרטיה מסוכנת. אני מכיר את הארגונים בהם גדלתם, אני משוכנע, שיש לכם את המורשת, הערכים, הלקחים והניסיון הנדרשים על מנת להתמודד עם המשבר הדמוקרטי, החוקתי והחברתי העמוק בימים גורליים אלו. חברי, אלי בכר, שהיה היועץ המשפטי של השב"כ ואני התייעצנו יחד עם פרופסורים למשפטים, עם משפטנים בכירים... כל זאת על מנת להבין, האם אנו כבר מצויים במשבר חוקתי. השתכנענו, כי מבחינה הצהרתית אנחנו כבר במשבר חוקתי... זו ממשלה שכל מעשיה חשודים, זו ממשלה שאיבדה את הלגיטימיות שלה, זו ממשלה נגועה כולה בשיקולים זרים, ומעל הכל בניגוד עניינים בוטה של העומד בראשה, המקרין על כל מעשיה... עליכם לציית תמיד לשלטון החוק על פי הפרשנות של היועצת המשפטית לממשלה ושל מערכת המשפט ובראשה בית המשפט העליון״. דבריו של דיסקין מדברים בעד עצמם - הממשלה לא לגיטימית ובפרט העומד בראשה, מקור הסמכות הלגיטימית הוא היועמ״שית ובג״ץ. כאן שווה להזכיר כי כשבר הוזמן לדיון להפסקת כהונתו בממשלה (מרץ 25), הוא סרב להופיע ולקבל את מרות הממשלה באמרו כי יתייחס לטענות ״בהתאם להחלטת הגורמים המשפטיים המוסמכים״. התנהלות זו של בר עיכבה את מינויו של ראש השירות הנבחר דוד זיני בחצי שנה בעיצומה של מלחמה. הלאה - ב 16 למרץ 2023 התראיין ראש השירות לשעבר נדב ארגמן לתכנית עובדה של אילנה דיין: דיין: אני מנסה לתאר לעצמי את הסיטואציה שבא איש שב"כ, בכיר, זוטר, בדרג בינוני ושואל אותך מה לעשות, מה תגיד לו? אחרי שהרפורמה תעבור. ארגמן: זה נשאיר ביני לבינו. דיין: אבל אתה לא בטוח שתגיד לו להישאר ולהצדיע לדגל? ארגמן:לא, אני לא בטוח. דיין: למה? למה אתה לא בטוח? ״כי זה לא הדגל". דיין: מה זאת אומרת? ארגמן: ״מן הרגע שמדינת ישראל הופכת להיות דיקטטורה, זאת לא המדינה שבשבילה התגייסת, זו לא המדינה שאותה ביקשת לשרת, אלה לא הערכים שעליהם חונכת...״ דיין: אבל מה זה משנה במה שנוגע לצורך, לרצון ולמחויבות שלך לסכל פיגוע, לעצור פצצה מתקתקת...? ארגמן: ״אני משרת היום את הממלכה, אני לא משרת את המלך...״ אלו אך ורק מקצת הדברים, אך לעניינו של דבר: האם ראינו פוליטיזציה חמורה של צמרת שב״כ? חד וחלק. האם הפוליטיזציה הזו, מצד מי שפעלו לצידו ופיקדו עליו לאורך שנים השפיעה על קבלת ההחלטות של בר בזמן אמת, לצערי הרב, סביר להניח שכן.
0:19

ראיתי שיש מי שפירשו את דבריי בישיבת הממשלה, בעניין הפוליטיזציה שעברה צמרת השב״כ והקשר האפשרי שבינה לבין ההחלטה האומללה שלא לעדכן את רה״מ בליל השבעה באוקטובר, כאימוץ תאוריות קונספירציה - בקצרה הבל הבלים, ובאריכות בוא נזכיר נשכחות, מהסוף להתחלה: ליל השבעה באוקטובר: בסיכום הדיון הביטחוני שכינס ראש השירות רונן בר שעה ורבע לפני תחילת הטבח ביישובי עוטף ״ יש להיערך לסיכול אירוע התקפי - מוכנות בינונית חשאית בכדי לא לייצר מיס קלקולציה... לעת עתה יש להמנע מפעילות רחבה כדי להימנע ממיס קלקולציה״ לא זו בלבד שבר לא טרח להעיר לא את רה”מ ולא את שר הביטחון, שלמדו על מתקפת חמאס רק לאחר שזו החלה בשעה 06:29, הוא אף פעל להבטיח שלא ינקטו פעולות משמעותיות כדי “שלא לייצר מיסקלקולציה” אצל חמאס. חודש אחורה, 8.9.2023. על הבמה במחאת קפלן נואם ראש השב״כ לשעבר יובל דיסקין, שפונה אישית אל הקולגה שלו רונן בר: ״הערב אני פונה אליכם הרמטכ"ל הרצי הלוי, המפכ"ל קובי שבתאי, ראש השב"כ רונן בר... אני פונה אליכם הערב, משום שאתם קו ההגנה האחרון לפני שנהפוך מדמוקרטיה מהותית לאוטוקרטיה מסוכנת. אני מכיר את הארגונים בהם גדלתם, אני משוכנע, שיש לכם את המורשת, הערכים, הלקחים והניסיון הנדרשים על מנת להתמודד עם המשבר הדמוקרטי, החוקתי והחברתי העמוק בימים גורליים אלו. חברי, אלי בכר, שהיה היועץ המשפטי של השב"כ ואני התייעצנו יחד עם פרופסורים למשפטים, עם משפטנים בכירים... כל זאת על מנת להבין, האם אנו כבר מצויים במשבר חוקתי. השתכנענו, כי מבחינה הצהרתית אנחנו כבר במשבר חוקתי... זו ממשלה שכל מעשיה חשודים, זו ממשלה שאיבדה את הלגיטימיות שלה, זו ממשלה נגועה כולה בשיקולים זרים, ומעל הכל בניגוד עניינים בוטה של העומד בראשה, המקרין על כל מעשיה... עליכם לציית תמיד לשלטון החוק על פי הפרשנות של היועצת המשפטית לממשלה ושל מערכת המשפט ובראשה בית המשפט העליון״. דבריו של דיסקין מדברים בעד עצמם - הממשלה לא לגיטימית ובפרט העומד בראשה, מקור הסמכות הלגיטימית הוא היועמ״שית ובג״ץ. כאן שווה להזכיר כי כשבר הוזמן לדיון להפסקת כהונתו בממשלה (מרץ 25), הוא סרב להופיע ולקבל את מרות הממשלה באמרו כי יתייחס לטענות ״בהתאם להחלטת הגורמים המשפטיים המוסמכים״. התנהלות זו של בר עיכבה את מינויו של ראש השירות הנבחר דוד זיני בחצי שנה בעיצומה של מלחמה. הלאה - ב 16 למרץ 2023 התראיין ראש השירות לשעבר נדב ארגמן לתכנית עובדה של אילנה דיין: דיין: אני מנסה לתאר לעצמי את הסיטואציה שבא איש שב"כ, בכיר, זוטר, בדרג בינוני ושואל אותך מה לעשות, מה תגיד לו? אחרי שהרפורמה תעבור. ארגמן: זה נשאיר ביני לבינו. דיין: אבל אתה לא בטוח שתגיד לו להישאר ולהצדיע לדגל? ארגמן:לא, אני לא בטוח. דיין: למה? למה אתה לא בטוח? ״כי זה לא הדגל". דיין: מה זאת אומרת? ארגמן: ״מן הרגע שמדינת ישראל הופכת להיות דיקטטורה, זאת לא המדינה שבשבילה התגייסת, זו לא המדינה שאותה ביקשת לשרת, אלה לא הערכים שעליהם חונכת...״ דיין: אבל מה זה משנה במה שנוגע לצורך, לרצון ולמחויבות שלך לסכל פיגוע, לעצור פצצה מתקתקת...? ארגמן: ״אני משרת היום את הממלכה, אני לא משרת את המלך...״ אלו אך ורק מקצת הדברים, אך לעניינו של דבר: האם ראינו פוליטיזציה חמורה של צמרת שב״כ? חד וחלק. האם הפוליטיזציה הזו, מצד מי שפעלו לצידו ופיקדו עליו לאורך שנים השפיעה על קבלת ההחלטות של בר בזמן אמת, לצערי הרב, סביר להניח שכן.

עמיחי שיקלי - Amichai Chikli

18,533 просмотров • 1 год назад

שלושה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "הטייסים, הגיבורים שלנו, שכבר אמרו מזמן: ‘אנחנו בשביל דיקטטורה לא נטוס לאיראן’ [לתקוף את מתקני הגרעין], הם הגיבורים האמיתיים" ב-24 ביוני 2023, האלוף (במיל.) נׂעם תִּיבּוֹן, הנימנה על ראשי קבוצת "חומת מגן לדמוקרטיה" המשתתפת במחאה נגד הרפורמה המשפטית, נשא נאום בהפגנה בכיכר חורב בחיפה, בה שיבח את הטייסים אשר הודיעו על כוונתם להפסיק את התנדבות לשירות מילואים כביטוי להתנגדותם למדיניות הממשלה. להלן נאומו של נעם תיבון: "ערב טוב, לוחמות ולוחמים. זה כבוד אדיר בשבילי להשתתף בהפגנה האדירה שלכם, ששומעים אותה בכל הצפון. הממשלה הרעה הזאת פוגעת בביטחון של כולנו. פוגעת במדינת ישראל. הנאשם [ראש הממשלה בנימין] נתניהו מדבר הרבה על האתגר האיראני, כי בתקופתו איראן שואפת לגרעין. אבל תנו לי להסביר לכם מה זה אומר מוכנות לאתגר האיראני. "דבר ראשון, שיתוף פעולה ותיאום מלא עם ארה"ב, אבל את ביבי [נתניהו], [הנשיא האמריקני ג'ו] ביידן אינו מזמין בגלל ההפיכה המשטרית, והוא גם לא יזמין אותו. "הדבר השני, זה צה"ל במיטבו. אבל הטייסים, הגיבורים שלנו, שכבר אמרו מזמן: ‘אנחנו בשביל דיקטטורה לא נטוס לאיראן’, הם הגיבורים האמיתיים. "והדבר האחרון, חברים, מלחמות דורשות עם מאוחד, והממשלה הרעה הזאתי נלחמת בעם שלנו, נלחמת במדינה שלנו, ואנחנו לא ניתן לה לנצח. "אני רוצה לדבר על משהו שכואב לי מאוד באופן אישי. אני אבא לקצין בצבא, ואני יודע שכאן עומדים בקהל עשרות ששירתו בצבא, שהילדים שלהם, והנכדים שלהם משרתים בצבא, לפני קצת יותר משבועיים, נהרגו לנו שני לוחמים ולוחמת בתקרית קשה בדרום. עוד לפני שקברו אותם, הנבלות, הביביסטים, בערוץ 14 שפכו את דמם. בושה! בושה! אתם יודעים משהו? אף שר לא גינה. אף שר לא גינה. ואני רוצה כאן להזכיר לשפן [שר הביטחון יואב] גלנט. אתה שר הביטחון בגללנו, לא בגלל ביבי. איך שאתה לא מגנה דבר כזה, יא פחדן? "אתם יודעים, ביטחון זה גם ביטחון אישי. וביטחון אישי זה היה הטיקט שעליו דיברו נתניהו ו[בצלאל] סמוטריץ' ו[איתמר] בן גביר, שרקדו על הדם כל הזמן בממשלה הקודמת. אז ממשלה הזאתי יש יותר פיגועים, יותר הרוגים בפיגועים, החברה שלנו מדממת, בכל מקום יש אלימות, ובן גביר, שר הפיתות, עסוק רק בדבר אחד, להרוס את המשטרה, להרוס את המשטרה. "ואני רוצה מכאן לשלוח את המסר למליציות של נוער הגבעות שעושים פוגרומים ביהודה ושומרון: אתם לא חלק מהעם שלנו. אנחנו לא נסכים לברדק הזה. אתם לא חלק מהעם שלנו. "חברים, כשאנחנו מאוחדים, אנחנו מנצחים. ככה ניצחנו בכנסת, ככה ניצחנו בלשכת עורכי הדין, וככה אנחנו ננצח גם במאבק הזה. אנחנו ננצח את הרעים האלה. ננצח אותם. "חיפאים, חיפאים אדירים, אני מצדיע לכם. היה לי כבוד גדול להיות פה איתכם". סימוכין:
0:13

שלושה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר - האלוף (במיל.) נעם תיבון: "הטייסים, הגיבורים שלנו, שכבר אמרו מזמן: ‘אנחנו בשביל דיקטטורה לא נטוס לאיראן’ [לתקוף את מתקני הגרעין], הם הגיבורים האמיתיים" ב-24 ביוני 2023, האלוף (במיל.) נׂעם תִּיבּוֹן, הנימנה על ראשי קבוצת "חומת מגן לדמוקרטיה" המשתתפת במחאה נגד הרפורמה המשפטית, נשא נאום בהפגנה בכיכר חורב בחיפה, בה שיבח את הטייסים אשר הודיעו על כוונתם להפסיק את התנדבות לשירות מילואים כביטוי להתנגדותם למדיניות הממשלה. להלן נאומו של נעם תיבון: "ערב טוב, לוחמות ולוחמים. זה כבוד אדיר בשבילי להשתתף בהפגנה האדירה שלכם, ששומעים אותה בכל הצפון. הממשלה הרעה הזאת פוגעת בביטחון של כולנו. פוגעת במדינת ישראל. הנאשם [ראש הממשלה בנימין] נתניהו מדבר הרבה על האתגר האיראני, כי בתקופתו איראן שואפת לגרעין. אבל תנו לי להסביר לכם מה זה אומר מוכנות לאתגר האיראני. "דבר ראשון, שיתוף פעולה ותיאום מלא עם ארה"ב, אבל את ביבי [נתניהו], [הנשיא האמריקני ג'ו] ביידן אינו מזמין בגלל ההפיכה המשטרית, והוא גם לא יזמין אותו. "הדבר השני, זה צה"ל במיטבו. אבל הטייסים, הגיבורים שלנו, שכבר אמרו מזמן: ‘אנחנו בשביל דיקטטורה לא נטוס לאיראן’, הם הגיבורים האמיתיים. "והדבר האחרון, חברים, מלחמות דורשות עם מאוחד, והממשלה הרעה הזאתי נלחמת בעם שלנו, נלחמת במדינה שלנו, ואנחנו לא ניתן לה לנצח. "אני רוצה לדבר על משהו שכואב לי מאוד באופן אישי. אני אבא לקצין בצבא, ואני יודע שכאן עומדים בקהל עשרות ששירתו בצבא, שהילדים שלהם, והנכדים שלהם משרתים בצבא, לפני קצת יותר משבועיים, נהרגו לנו שני לוחמים ולוחמת בתקרית קשה בדרום. עוד לפני שקברו אותם, הנבלות, הביביסטים, בערוץ 14 שפכו את דמם. בושה! בושה! אתם יודעים משהו? אף שר לא גינה. אף שר לא גינה. ואני רוצה כאן להזכיר לשפן [שר הביטחון יואב] גלנט. אתה שר הביטחון בגללנו, לא בגלל ביבי. איך שאתה לא מגנה דבר כזה, יא פחדן? "אתם יודעים, ביטחון זה גם ביטחון אישי. וביטחון אישי זה היה הטיקט שעליו דיברו נתניהו ו[בצלאל] סמוטריץ' ו[איתמר] בן גביר, שרקדו על הדם כל הזמן בממשלה הקודמת. אז ממשלה הזאתי יש יותר פיגועים, יותר הרוגים בפיגועים, החברה שלנו מדממת, בכל מקום יש אלימות, ובן גביר, שר הפיתות, עסוק רק בדבר אחד, להרוס את המשטרה, להרוס את המשטרה. "ואני רוצה מכאן לשלוח את המסר למליציות של נוער הגבעות שעושים פוגרומים ביהודה ושומרון: אתם לא חלק מהעם שלנו. אנחנו לא נסכים לברדק הזה. אתם לא חלק מהעם שלנו. "חברים, כשאנחנו מאוחדים, אנחנו מנצחים. ככה ניצחנו בכנסת, ככה ניצחנו בלשכת עורכי הדין, וככה אנחנו ננצח גם במאבק הזה. אנחנו ננצח את הרעים האלה. ננצח אותם. "חיפאים, חיפאים אדירים, אני מצדיע לכם. היה לי כבוד גדול להיות פה איתכם". סימוכין:

Jonathan D. Halevi

24,680 просмотров • 1 год назад

השחמט של ביבי ארדואן חשב שהוא עושה סיבוב על כולם והיה בטוח שעסקת המטוסים F35 שסגר עם טראמפ כבר אצלו בכיס, עד שביבי נכנס לתמונה. לפני מספר שנים ​טורקיה חשבה שהיא על גג העולם כשהצליחה לרכוש מרוסיה את מערכת ה S400. היום, בזכות מהלך גאוני של ביבי, הם מבינים שהמערכת הזאת היא פשוט נטל. ​אז מה בעצם הלך פה מאחורי הקלעים? אחרי שבנסיון הראשון של ארדואן לרכוש את המטוסים החדישים בעולם, האמריקאים זרקו אותם מכל המדרגות ומנעו מהם לקבל מטוסי F35 בגלל העסקה הרוסית עם מערכות ההגנה s400. בעקבות הסירוב האמריקאי, הטורקים הפכו עולמות כדי לחזור למשחק. מה היה התרגיל החדש שלהם? "למכור" את המערכות הרוסיות לאיחוד האמירויות, להגיד לאמריקאים "הנה נפטרנו מזה", ולקבל אליה את המטוסים הכי מתקדמים בעולם. ​רוסיה כבר הסכימה, המגעים מתקדמים, והטורקים כבר חגגו שהם סידרו את המערכת. אלא שאז בנימין נתניהו קלט בשנייה את הקומבינה. ​ביבי הגיב מיד במהלך שחמט מבריק מול האמירויות. הוא הפעיל את כל הלחצים והקשרים הדיפלומטיים השקטים, הסביר להם בדיוק מה עומד מאחורי הבלוף הטורקי, וטרפד להם את העסקה כמעט ברגע האחרון. ​עכשיו ארדואן נשאר תקוע עם המערכת הרוסית ביד. והקטע הכי חזק? חיל האוויר של צה"ל כבר מזמן יודע לעקוף את המערכת הזו בקלות יחסית. זה מעניק לישראל יתרון אסטרטגי משמעותי מול טורקיה, וזה מה שמוציא את ארדואן לחלוטין מהכלים. ​אפשר להגיד על ביבי מה שרוצים, והמבקרים שלו יכולים להמשיך לדבר, אבל דבר אחד אף אחד לא יכול לקחת ממנו: יש לו ראש מטורף וגאונות מדינית אסטרטגית שיודעת לקרוא את המפה ולחשוב כמה צעדים קדימה לפני כולם. מהלך שקט אחד מאחורי הקלעים, והטורקים נשארו בלי ה F35 ובלי תשובות. ​מה אומרים? מבריק או לא? בואו נראה אתכם בתגובות, מה דעתכם על המהלך ? oreniko
0:15

השחמט של ביבי ארדואן חשב שהוא עושה סיבוב על כולם והיה בטוח שעסקת המטוסים F35 שסגר עם טראמפ כבר אצלו בכיס, עד שביבי נכנס לתמונה. לפני מספר שנים ​טורקיה חשבה שהיא על גג העולם כשהצליחה לרכוש מרוסיה את מערכת ה S400. היום, בזכות מהלך גאוני של ביבי, הם מבינים שהמערכת הזאת היא פשוט נטל. ​אז מה בעצם הלך פה מאחורי הקלעים? אחרי שבנסיון הראשון של ארדואן לרכוש את המטוסים החדישים בעולם, האמריקאים זרקו אותם מכל המדרגות ומנעו מהם לקבל מטוסי F35 בגלל העסקה הרוסית עם מערכות ההגנה s400. בעקבות הסירוב האמריקאי, הטורקים הפכו עולמות כדי לחזור למשחק. מה היה התרגיל החדש שלהם? "למכור" את המערכות הרוסיות לאיחוד האמירויות, להגיד לאמריקאים "הנה נפטרנו מזה", ולקבל אליה את המטוסים הכי מתקדמים בעולם. ​רוסיה כבר הסכימה, המגעים מתקדמים, והטורקים כבר חגגו שהם סידרו את המערכת. אלא שאז בנימין נתניהו קלט בשנייה את הקומבינה. ​ביבי הגיב מיד במהלך שחמט מבריק מול האמירויות. הוא הפעיל את כל הלחצים והקשרים הדיפלומטיים השקטים, הסביר להם בדיוק מה עומד מאחורי הבלוף הטורקי, וטרפד להם את העסקה כמעט ברגע האחרון. ​עכשיו ארדואן נשאר תקוע עם המערכת הרוסית ביד. והקטע הכי חזק? חיל האוויר של צה"ל כבר מזמן יודע לעקוף את המערכת הזו בקלות יחסית. זה מעניק לישראל יתרון אסטרטגי משמעותי מול טורקיה, וזה מה שמוציא את ארדואן לחלוטין מהכלים. ​אפשר להגיד על ביבי מה שרוצים, והמבקרים שלו יכולים להמשיך לדבר, אבל דבר אחד אף אחד לא יכול לקחת ממנו: יש לו ראש מטורף וגאונות מדינית אסטרטגית שיודעת לקרוא את המפה ולחשוב כמה צעדים קדימה לפני כולם. מהלך שקט אחד מאחורי הקלעים, והטורקים נשארו בלי ה F35 ובלי תשובות. ​מה אומרים? מבריק או לא? בואו נראה אתכם בתגובות, מה דעתכם על המהלך ? oreniko

תמיר שלום

18,019 просмотров • 11 дней назад

עדכון אופטימי לסוף השבוע. השבוע אחת המפגינות פגשה את טופזון מתגלגל לאיטו לעבר מצודת זאב. לקח לי שניה לעכל את האירוע, אבל פתאום הבנתי - מממן החמאס ננטש. אוריך, פלדשטיין, ברוורמן, איינהורן וכל שאר הקטארים מרוסקים. חלקם עתידים לבלות יותר מעשור בכלא באשמת פגיעה בבטחון המדינה. השיכורה והמסומם ברחו לפלורידה. מממן החמאס נשאר עם טופזון. אני לא אוהב להעליב, אבל בואו נאמר שטופזון הוא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר ושרק הוא נשאר! חצי שנה לפני בחירות ומממן החמאס יוצא לקמפיין עם טלי גוטליב, קרעי, קיש וטופזון? נתניהו שאני הכרתי לפני שנים לא היו מוכן לשבת איתם באותו החדר - ללמדכם כמה מממן החמאס נואש ועד כמה הוא איבד קשר עם המציאות! האירוע המרכזי של השבוע לא קרה עם האייתולות של איראן, אלא עם האייתולות של בני ברק. מממן החמאס ודרעי כל כך נואשים עד שניסו לפצל את יהדות התורה. התוצאה? הם הפכו את האדמו"ר מבעלזא ל"כויפר", ופגשו את את האדמו"ר מגור ואת שאר חברי מועצת גדולי התורה כשהם עצבנים במיוחד. היום הם פרסמו באופן רשמי ש"כל חוק שהוא לא תורתו אומנותו פסול וחובה להתנגד לו, ובוודאי שאסור להסכים ליעדים וסנקציות". בקיצור, לא יהיה שום חוק למעט "נמות ולא נתגייס". לא יהיה תקציב. ממשלת "חמאס הוא נכס" נפחה את נשמתה. תם הטקס. מכאן והלאה הבחירות זה רק עניין של תזמון ומסגור. אנחנו מגיעים לבחירות אחרי שנתיים בהם כמעט לא היה שינוי בסקרים. האופוזיציה עם 70 מנדטים לערך והקואליציה עם 50 מנדטים לערך. אין תנועות בין הגושים. מי שלא עבר צד אחרי טבח נתניהו בטוח שלא יעבור עכשיו. מממן החמאס קורא סקרים יותר טוב מכולנו והוא יודע שאין לו סיכוי בבחירות. האסטרטגיה היחידה שלו היא לשתול סוכנים כפולים בצד השני. ראינו אותו עושה את זה עם שיקלי ועם סילמן. ראינו אותו עושה את זה עם 0ער ואלקין. ראינו אותו עושה את זה עם הנדל ועם אורלי לוי. הפטנט ידוע. מממן החמאס עובד יום ולילה כדי לשתול סוכנים כפולים ב-"מפלגות ריאליטי", לפצל מפלגות קטנות כדי שלא יעברו את אחוז החסימה (כמו שעשה עם בל"ד), ולהקים מפלגות חדשות כדי שיגנבו קולות / יגרמו לאיבוד קולות. זאת הדרך היחידה של מממן החמאס לנצח את הבחירות הקרובות. כאן מגיע החלק שלנו. אתם, המיליונים שיצאו לרחובות, אתם חייבים לדאוג שזה לא יקרה! כמובן שאני רוצה שתיתפקדו ושתצביעו לדמוקרטים, אבל גם אם אתם מעדיפים מפלגה אחרת - חשוב שתשאלו את עצמכם 100 פעמים מה הסיכוי שפלוני אלמוני הוא השיקלי החדש? מה הסיכוי שהגברת היא אורלי לוי החדשה? מה הסיכוי שהאדון יהפוך לגנץ? אסור, פשוט אסור להצביע למפלגה שיש בה חשש, אפילו קל שבקלים, שאפילו אחד מאנשיה ימצא את עצמו יושב עם מממן החמאס! זאת השאלה שכל מצביע ומצביעה חייבים לשאול את עצמם אלף פעמים. אנחנו חייבים להסביר את זה לכל מי שמוכן לשמוע! להסביר שוב ושוב! אנחנו קרובים מאוד לתיקון היסטורי! אוי לנו אם ניפול שוב לתהום בגלל סוכנים כפולים שחותמים בשידור חי על "התחייבות" ואז תמורת שוחד פוליטי מרסקים את ישראל! אנחנו, כולנו, חייבים להיות נחושים ולזהות אנשים שעלולים להיות סוכנים כפולים! אני מאמין בלב שלם שאנחנו מסוגלים, אבל אסור לנו למצמץ אפילו לשניה אחת! אנחנו חייבים לשתף, לשכנע, להסביר ולהגיע לכל איש ואישה אשר רוצים להציל את ישראל מידי מממן החמאס ומידי ממשלת "נמות ולא נתגייס". התיקון ההיסטורי תלוי רק בנחישות שלנו! שבת שלום, עמי דרור
0:19

עדכון אופטימי לסוף השבוע. השבוע אחת המפגינות פגשה את טופזון מתגלגל לאיטו לעבר מצודת זאב. לקח לי שניה לעכל את האירוע, אבל פתאום הבנתי - מממן החמאס ננטש. אוריך, פלדשטיין, ברוורמן, איינהורן וכל שאר הקטארים מרוסקים. חלקם עתידים לבלות יותר מעשור בכלא באשמת פגיעה בבטחון המדינה. השיכורה והמסומם ברחו לפלורידה. מממן החמאס נשאר עם טופזון. אני לא אוהב להעליב, אבל בואו נאמר שטופזון הוא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר ושרק הוא נשאר! חצי שנה לפני בחירות ומממן החמאס יוצא לקמפיין עם טלי גוטליב, קרעי, קיש וטופזון? נתניהו שאני הכרתי לפני שנים לא היו מוכן לשבת איתם באותו החדר - ללמדכם כמה מממן החמאס נואש ועד כמה הוא איבד קשר עם המציאות! האירוע המרכזי של השבוע לא קרה עם האייתולות של איראן, אלא עם האייתולות של בני ברק. מממן החמאס ודרעי כל כך נואשים עד שניסו לפצל את יהדות התורה. התוצאה? הם הפכו את האדמו"ר מבעלזא ל"כויפר", ופגשו את את האדמו"ר מגור ואת שאר חברי מועצת גדולי התורה כשהם עצבנים במיוחד. היום הם פרסמו באופן רשמי ש"כל חוק שהוא לא תורתו אומנותו פסול וחובה להתנגד לו, ובוודאי שאסור להסכים ליעדים וסנקציות". בקיצור, לא יהיה שום חוק למעט "נמות ולא נתגייס". לא יהיה תקציב. ממשלת "חמאס הוא נכס" נפחה את נשמתה. תם הטקס. מכאן והלאה הבחירות זה רק עניין של תזמון ומסגור. אנחנו מגיעים לבחירות אחרי שנתיים בהם כמעט לא היה שינוי בסקרים. האופוזיציה עם 70 מנדטים לערך והקואליציה עם 50 מנדטים לערך. אין תנועות בין הגושים. מי שלא עבר צד אחרי טבח נתניהו בטוח שלא יעבור עכשיו. מממן החמאס קורא סקרים יותר טוב מכולנו והוא יודע שאין לו סיכוי בבחירות. האסטרטגיה היחידה שלו היא לשתול סוכנים כפולים בצד השני. ראינו אותו עושה את זה עם שיקלי ועם סילמן. ראינו אותו עושה את זה עם 0ער ואלקין. ראינו אותו עושה את זה עם הנדל ועם אורלי לוי. הפטנט ידוע. מממן החמאס עובד יום ולילה כדי לשתול סוכנים כפולים ב-"מפלגות ריאליטי", לפצל מפלגות קטנות כדי שלא יעברו את אחוז החסימה (כמו שעשה עם בל"ד), ולהקים מפלגות חדשות כדי שיגנבו קולות / יגרמו לאיבוד קולות. זאת הדרך היחידה של מממן החמאס לנצח את הבחירות הקרובות. כאן מגיע החלק שלנו. אתם, המיליונים שיצאו לרחובות, אתם חייבים לדאוג שזה לא יקרה! כמובן שאני רוצה שתיתפקדו ושתצביעו לדמוקרטים, אבל גם אם אתם מעדיפים מפלגה אחרת - חשוב שתשאלו את עצמכם 100 פעמים מה הסיכוי שפלוני אלמוני הוא השיקלי החדש? מה הסיכוי שהגברת היא אורלי לוי החדשה? מה הסיכוי שהאדון יהפוך לגנץ? אסור, פשוט אסור להצביע למפלגה שיש בה חשש, אפילו קל שבקלים, שאפילו אחד מאנשיה ימצא את עצמו יושב עם מממן החמאס! זאת השאלה שכל מצביע ומצביעה חייבים לשאול את עצמם אלף פעמים. אנחנו חייבים להסביר את זה לכל מי שמוכן לשמוע! להסביר שוב ושוב! אנחנו קרובים מאוד לתיקון היסטורי! אוי לנו אם ניפול שוב לתהום בגלל סוכנים כפולים שחותמים בשידור חי על "התחייבות" ואז תמורת שוחד פוליטי מרסקים את ישראל! אנחנו, כולנו, חייבים להיות נחושים ולזהות אנשים שעלולים להיות סוכנים כפולים! אני מאמין בלב שלם שאנחנו מסוגלים, אבל אסור לנו למצמץ אפילו לשניה אחת! אנחנו חייבים לשתף, לשכנע, להסביר ולהגיע לכל איש ואישה אשר רוצים להציל את ישראל מידי מממן החמאס ומידי ממשלת "נמות ולא נתגייס". התיקון ההיסטורי תלוי רק בנחישות שלנו! שבת שלום, עמי דרור

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

21,433 просмотров • 8 месяцев назад

1. ​ב-20 ביוני 2010 קיבלה ממשלת ישראל החלטה על מדיניות חדשה כלפי עזה: לפתוח לחלוטין את מעבר כרם שלום למסחר מלא עם ישראל, ולהכניס הכול – כולל חומרים דו-שימושיים. בהחלטה פיקוח על דבר אחד: מניעת כניסת נשק בלבד. (דבר שמצרים המשיכה לדאוג לו מהצד שלה.). ההחלטה כמעט ולא דווחה לאזרחי ישראל, ולמעשה תמצאו אותה רק בטוויטר אצלי. 2. ​מיד בתגובה, ביולי 2010, החל ראש ממשלת בריטניה (שהחליף את טוני בלייר) לקרוא לעזה "הכלא הפתוח הגדול בעולם", והאשים את ישראל ביצירת מחסור ומגבלות. ככה זה תמיד: כשישראל עושה משהו לטובת עזה ב-98% - ממשיכים להתלונן עליה בגלל ה-2% הנותרים. זו תוצאה של מדיניות מהוססת. ולא, אני לא מתכוון לכניעה; אתם אף פעם לא הבנתם במה מדובר. 3. ​למרות שעזה צמחה ופרחה בעקבות המסחר עם ישראל, ולמרות שחמאס נהנה מהפריחה הכלכלית ומהמלט הישראלי – ונעזר כמובן במשאבים הללו למימון ולבניית צבא הפלישה של ה-7 באוקטובר – המשיך העולם לראות בנו את הכובש של עזה, את מי שמחזיק את תושביה במצור וכולא אותם. זה משמש גם כהצדקה לפעולת ה 7.10 שנקראת בפי רבים: פריצת חומות הכלא של עזה. 4. ​אף מילה מצד ישראל הרשמית מעולם לא הזכירה כי לעזה יש גבול עם מצרים, וכי היא – מצרים – זו שכולאת את העזתים מאחורי חומות וגדרות. מדינת ישראל מעדיפה להיות מואשמת ברצח עם מאשר להגיד: בכל מלחמה האוכלוסייה יכולה לצאת מאיזור הקרבות. רק מעזה לא מזכירים שיש לה גבול עם מדינה שאיננה ישראל. 5. ​מדינת ישראל, לצערי, אינה מבינה כי המצב הזה מוביל לחיסולה. היא ממשיכה לחשוב שרק בזכות שיפור תנאי חייהם של העזתים, הם עצמם יתקוממו נגד חמאס והעולם יוקיר לנו תודה על פיתוח הרצועה. בספטמבר 2023, ממש שבועיים לפני הפלישה, הגישו הקוורטט של טוני בלייר ומלדאנוב רשימת דרישות ענקית לישראל בנוגע לפרויקטים כלכליים שנדרשנו לאפשר לעזה. המסמך אצלי; אף עיתונאי ישראלי לא פרסם אותו, שכן הם לא חשבו שזה בכלל חשוב. 6. ​ב-8 באוקטובר, יום אחרי הטבח, פרסם בן כספית הודאה קטנה לגבי מהות הקונספציה. מאז, כמובן, גם הוא כבר שכח מה שכתב, ואני רשאי להזכיר: ​"הקונספציה שלפיה ככל שנתיר ליותר פועלים מעזה לצאת לעבוד בישראל כך המצב יתייצב – הלכה גם היא בדרך כל בשר. במשך שנים האמנתי בתפיסה הזו. היא הצליחה, תרמה לייצוב המצב, שיפרה את המצב בעזה והפכה את העזתים לכאלה שיש מה להפסיד – עד הנקודה שבה היו מוכנים לפעולה. באותו רגע, התפיסה הזו נקברה קבורת חמור יחד עם תפיסת הביטחון שלנו." 7. ​במשך שנים, עוד מ-2010, אני כותב את אותם הדברים, וכולכם – בממסד, בעיתונות ובציבור – מסרבים להבין: עזה היא מקום אבוד. שום דבר שישראל תעשה לא יגרום לעזתים להשתנות. כבר שנים שאני מפנה אתכם (ואפילו נתתי אישית לבן כספית שבטוח ידע על זה גם בלעדי) את הנאום של משה דיין על קברו של רועי רוטנברג ז"ל, רכז הביטחון של נחל עוז שנהרג בשנות ה-50, עת היו בעזה 200,000 איש. היום יש בזכותנו פי 11 יותר: ​"קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים." בהמשך, משה דיין אומר בדיוק את מה שני כותב כבר 15 שנים: על גבול עזה צריך לשמור! 8. ​במקום להבין כל זאת – במקום להבין שאי אפשר להסביר מדיניות עקומה לגבי עזה וכי הבריטים והעולם ימשיכו לסחוט אותנו – הצעתי באותם מאמרים את אותו המסר מאז 2010: א. ​להתנתק מעזה. ולסיים אחריות אזרחית על העזתים. ​ב. לסגור את כל מעברי הגבול. ג. ​להבהיר שעזה תמיד הייתה מחוברת למצרים, וכי חלק ניכר מתושביה קשורים אליה. ד. ​להבהיר כי ישראל דורשת ממצרים דבר אחד בלבד: להפסיק את הברחות הנשק לנגב ולעזה. זה המינימום שניתן לדרוש ממדינה שוכנת שחתמה עמנו הסכם שלום. לפעול מדינית וכלכלית לחייב את מצרים לעמוד בחובותיה לפי הסכם השלום עימה. מצרים לא יכולה לחמש את הבדואים ואת עזה ! ה. ​כל שאר ענייני עזה ומצרים אינם עסק שלנו. אם יצמח משם סיכון ביטחוני – נטפל בו מהאוויר, מהים או מהיבשה, איך שנמצא לנכון. ו. ​אבל לא. ממשלת ישראל מוכנה להיסחט בידי העולם ולקחת על עצמה אחריות להאכלת העזתים – ובלבד שלא נצטרך לגלות לעולם שיש לעזה גבול עם מצרים. כל העולם בטוח שעזה מוקפת בידי ישראל, והטעות שלנו היא שאנו ממשיכים לממש מדיניות זו במקום לצאת מפילדלפי, להישאר בפרימטר ולסגור לגמרי את המעברים. ​רק מדיניות הגיונית אפשר להסביר, ורק מדיניות הגיונית תמנע מעזה מלמוטט לגמרי את מדינת ישראל. אנו צועדים כעת לקראת ניצחון חמאסי מוחלט, שבו אנו עצמנו נשקם להם את עזה. קיראו את הודעת מועצת השלום מהיום, המדברת על הפיכת עזה לגן פורח של המזרח התיכון וכדוגמה לשלטון פלסטיני עצמאי.
0:20

1. ​ב-20 ביוני 2010 קיבלה ממשלת ישראל החלטה על מדיניות חדשה כלפי עזה: לפתוח לחלוטין את מעבר כרם שלום למסחר מלא עם ישראל, ולהכניס הכול – כולל חומרים דו-שימושיים. בהחלטה פיקוח על דבר אחד: מניעת כניסת נשק בלבד. (דבר שמצרים המשיכה לדאוג לו מהצד שלה.). ההחלטה כמעט ולא דווחה לאזרחי ישראל, ולמעשה תמצאו אותה רק בטוויטר אצלי. 2. ​מיד בתגובה, ביולי 2010, החל ראש ממשלת בריטניה (שהחליף את טוני בלייר) לקרוא לעזה "הכלא הפתוח הגדול בעולם", והאשים את ישראל ביצירת מחסור ומגבלות. ככה זה תמיד: כשישראל עושה משהו לטובת עזה ב-98% - ממשיכים להתלונן עליה בגלל ה-2% הנותרים. זו תוצאה של מדיניות מהוססת. ולא, אני לא מתכוון לכניעה; אתם אף פעם לא הבנתם במה מדובר. 3. ​למרות שעזה צמחה ופרחה בעקבות המסחר עם ישראל, ולמרות שחמאס נהנה מהפריחה הכלכלית ומהמלט הישראלי – ונעזר כמובן במשאבים הללו למימון ולבניית צבא הפלישה של ה-7 באוקטובר – המשיך העולם לראות בנו את הכובש של עזה, את מי שמחזיק את תושביה במצור וכולא אותם. זה משמש גם כהצדקה לפעולת ה 7.10 שנקראת בפי רבים: פריצת חומות הכלא של עזה. 4. ​אף מילה מצד ישראל הרשמית מעולם לא הזכירה כי לעזה יש גבול עם מצרים, וכי היא – מצרים – זו שכולאת את העזתים מאחורי חומות וגדרות. מדינת ישראל מעדיפה להיות מואשמת ברצח עם מאשר להגיד: בכל מלחמה האוכלוסייה יכולה לצאת מאיזור הקרבות. רק מעזה לא מזכירים שיש לה גבול עם מדינה שאיננה ישראל. 5. ​מדינת ישראל, לצערי, אינה מבינה כי המצב הזה מוביל לחיסולה. היא ממשיכה לחשוב שרק בזכות שיפור תנאי חייהם של העזתים, הם עצמם יתקוממו נגד חמאס והעולם יוקיר לנו תודה על פיתוח הרצועה. בספטמבר 2023, ממש שבועיים לפני הפלישה, הגישו הקוורטט של טוני בלייר ומלדאנוב רשימת דרישות ענקית לישראל בנוגע לפרויקטים כלכליים שנדרשנו לאפשר לעזה. המסמך אצלי; אף עיתונאי ישראלי לא פרסם אותו, שכן הם לא חשבו שזה בכלל חשוב. 6. ​ב-8 באוקטובר, יום אחרי הטבח, פרסם בן כספית הודאה קטנה לגבי מהות הקונספציה. מאז, כמובן, גם הוא כבר שכח מה שכתב, ואני רשאי להזכיר: ​"הקונספציה שלפיה ככל שנתיר ליותר פועלים מעזה לצאת לעבוד בישראל כך המצב יתייצב – הלכה גם היא בדרך כל בשר. במשך שנים האמנתי בתפיסה הזו. היא הצליחה, תרמה לייצוב המצב, שיפרה את המצב בעזה והפכה את העזתים לכאלה שיש מה להפסיד – עד הנקודה שבה היו מוכנים לפעולה. באותו רגע, התפיסה הזו נקברה קבורת חמור יחד עם תפיסת הביטחון שלנו." 7. ​במשך שנים, עוד מ-2010, אני כותב את אותם הדברים, וכולכם – בממסד, בעיתונות ובציבור – מסרבים להבין: עזה היא מקום אבוד. שום דבר שישראל תעשה לא יגרום לעזתים להשתנות. כבר שנים שאני מפנה אתכם (ואפילו נתתי אישית לבן כספית שבטוח ידע על זה גם בלעדי) את הנאום של משה דיין על קברו של רועי רוטנברג ז"ל, רכז הביטחון של נחל עוז שנהרג בשנות ה-50, עת היו בעזה 200,000 איש. היום יש בזכותנו פי 11 יותר: ​"קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים." בהמשך, משה דיין אומר בדיוק את מה שני כותב כבר 15 שנים: על גבול עזה צריך לשמור! 8. ​במקום להבין כל זאת – במקום להבין שאי אפשר להסביר מדיניות עקומה לגבי עזה וכי הבריטים והעולם ימשיכו לסחוט אותנו – הצעתי באותם מאמרים את אותו המסר מאז 2010: א. ​להתנתק מעזה. ולסיים אחריות אזרחית על העזתים. ​ב. לסגור את כל מעברי הגבול. ג. ​להבהיר שעזה תמיד הייתה מחוברת למצרים, וכי חלק ניכר מתושביה קשורים אליה. ד. ​להבהיר כי ישראל דורשת ממצרים דבר אחד בלבד: להפסיק את הברחות הנשק לנגב ולעזה. זה המינימום שניתן לדרוש ממדינה שוכנת שחתמה עמנו הסכם שלום. לפעול מדינית וכלכלית לחייב את מצרים לעמוד בחובותיה לפי הסכם השלום עימה. מצרים לא יכולה לחמש את הבדואים ואת עזה ! ה. ​כל שאר ענייני עזה ומצרים אינם עסק שלנו. אם יצמח משם סיכון ביטחוני – נטפל בו מהאוויר, מהים או מהיבשה, איך שנמצא לנכון. ו. ​אבל לא. ממשלת ישראל מוכנה להיסחט בידי העולם ולקחת על עצמה אחריות להאכלת העזתים – ובלבד שלא נצטרך לגלות לעולם שיש לעזה גבול עם מצרים. כל העולם בטוח שעזה מוקפת בידי ישראל, והטעות שלנו היא שאנו ממשיכים לממש מדיניות זו במקום לצאת מפילדלפי, להישאר בפרימטר ולסגור לגמרי את המעברים. ​רק מדיניות הגיונית אפשר להסביר, ורק מדיניות הגיונית תמנע מעזה מלמוטט לגמרי את מדינת ישראל. אנו צועדים כעת לקראת ניצחון חמאסי מוחלט, שבו אנו עצמנו נשקם להם את עזה. קיראו את הודעת מועצת השלום מהיום, המדברת על הפיכת עזה לגן פורח של המזרח התיכון וכדוגמה לשלטון פלסטיני עצמאי.

Eyal Ofer אייל עופר

39,064 просмотров • 1 месяц назад

ראו עד כמה המוסד שפעם היה בית משפט עליון הפך לפוליטביורו של עריצים מושחתים שהולכים אך ורק אחרי שרירות ליבם. בבג"ץ לרנר (בג"ץ 13477-03-26) עתרו חמישה לוחמי מילואים בבקשה שבג"ץ יורה ליועצת המשפטית לממשלה לדון לגופו של עניין בבקשתם לעכב את ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה על רקע מצב החירום השורר במדינה מאז שבעה באוקטובר. אלו בדיוק העתירות שמתנגדי העריצות היוריסטוקרטית צריכים להגיש לבג"ץ מדי יום ביומו כי אין טוב מהן להראות לציבור שוב ושוב ושוב עד כמה המוסד שפעם היה בית משפט עליון הפך לדיקטטורה מושחתת. הרי עתירה הזו היא בדיוק מהסוג שחסידי העריצות היוריסטוקרטית מגישים חדשות לבקרים. ברם, הפעם, באופן "מפתיע", בין נימוקי דחיית העתירה, הפציעה גם עילת סף נשכחת שהייתה נפוצה מאוד בעבר, כשהיה פה בית משפט עליון שמחויב לדמוקרטיה ולא מוסד של דיקטטורה מושחתת, וכיום היא משמשת את עריצי הגלימה בעיקר כדי לסכל עתירות של אנשי ימין וכל מי שמסומן כאויב העריצות היוריסטוקרטית. עילת סף זו היא "זכות העמידה", קרי הדרישה מהעותר להראות שיש לו קשר לנושא העתירה ושהוא נפגע מהמצב שהוא עותר נגדו. בפסק הדין שניתן לפני עשרה ימים, דחה העריץ עופר גרוסקופף את העתירה, בין היתר, על בסיס הנימוק להלן [כל ההערות המופיעות בסוגריים מרובעים הן שלי]: "בהינתן שעל הפרק עומד עיכובו של הליך משפטי שהעותרים אינם צד לו ואילו הצדדים הישירים לו [ראש הממשלה נתניהו] בחרו, משיקוליהם שלהם, שלא לנקוט בדרך לה טוענים העותרים [כלומר, לבקש את עיכוב ההליך הפלילי על רקע מצב החירום במדינה]". נימוק דומה ניתן כבר בדחיית עתירה קודמת שהגישו העותרים בנושא. גרוסקופף הסביר כי דחיית העתירה אז על ידי העריץ יחיאל כשר נעשתה "בהתאם להלכה לפיה ככלל אין לשעות לעתירה שהוגשה בידי עותר ציבורי מקום בו קיים נפגע ישיר מהפעולה מושא העתירה אשר בוחר שלא להביא את עניינו בפני בית המשפט". בעברית פשוטה, אם הנפגע הישיר מהמצב שהעתירה מבקשת לפתור, בוחר שלא לעתור לבג"ץ, אז לעותר הציבורי אין זכות עמידה. ובמקרה דנן, אם ראש הממשלה שצריך להתייצב למשפט פלילי בעת מלחמה, בוחר שלא לעתור לבג"ץ כדי לבקש את עיכוב ההליך הפלילי המתנהל נגדו על רקע מצב החירום השורר במדינה, אז לעותרים הציבוריים שביקשו עיכוב כזה אין זכות עמידה. וזה הזכיר לי, כמובן, את פסק הדין בעניין ראש השב"כ לשעבר רונן בר (בג"ץ 54321-3-25). כידוע, במרץ שנה שעברה קיבלה הממשלה החלטה להפסיק את כהונתו של רונן בר, וזאת בהתאם לסמכותה המפורשת בחוק. עוד באותו היום, הוגשו חמש עתירות המבקשות מבג"ץ לבטל את החלטת הממשלה המדיחה את רונן בר מתפקידו, ולאחר יומיים הוגשו שלוש עתירות דומות נוספות. שמונה העתירות האלו הוגשו על ידי מגוון עותרים, מארגוני חברה אזרחית, דרך סיעות פוליטיות, ועד אנשים פרטיים, אבל דבר אחד היה משותף לכולם - אף אחד מהעותרים לא היה רונן בר, הנפגע הישיר מהחלטת הממשלה. הממשלה טענה אפוא בתשובתה לעתירה כי "העותרים מתעברים על ריב לא להם, שכן ראש השב"כ הוא הגורם אשר נפגע באופן ישיר מהחלטת הממשלה, אולם בחר שלא לעתור בעצמו לבית המשפט. בנסיבות אלו, כך נטען, אין צורך בהתערבות שיפוטית ואין מקום לאפשר לעותרים ציבוריים לנהל דיון בעניינו". אולם הפלא ופלא, העריץ יצחק עמית החליט כי למרות ש"בעבר נקבע לא אחת כי חרף המדיניות המרחיבה בפסיקה בכל הנוגע לזכות העמידה של העותר הציבורי, במקרים שבהם הפעולה השלטונית הנתקפת פוגעת באופן ישיר בפרט, וזה בוחר שלא לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל סעד – אין ככלל לאפשר לעותר ציבורי לריב את ריבו" יש להכיר בזכות העמידה של העותרים נגד החלטת הממשלה להדיח את ראש השב"כ למרות שהוא עצמו בחר שלא לעתור נגד החלטה זו. עמית הסביר כי על פי ה"הלכה", בג"ץ עשוי להידרש "לעתירה ציבורית גם מקום שקיים נפגע ישיר שנושא העתירה נוגע לו אך הוא אינו עותר, וזאת כאשר הסוגיה המועלית בעתירה הינה בעלת חשיבות חוקתית מן המעלה הראשונה, המתפרשת מעבר למחלוקת הפרטנית, וקשורה בגרעינה ליסודותיו של המשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם". כלומר, העריצים היוריסטוקרטים מתרצים את רצונם השרירותי בתירוץ שעתירה המבקשת שהיועמ"שית תדון בעיכוב ההליך הפלילי נגד ראש הממשלה על רקע המלחמה הממושכת ומרובת הזירות שישראל מנהלת מאז שבעה באוקטובר, לא מעלה סוגיה "בעלת חשיבות חוקתית מן המעלה הראשונה, המתפרשת מעבר למחלוקת הפרטנית, וקשורה בגרעינה ליסודותיו של המשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם", אבל החלטת הממשלה להדיח את ראש השב"כ כן מעלה סוגיה כזו. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. כמו בכל עריצות, העריצים פועלים אך ורק לקדם את רצונם השרירותי, וכל השאר זה רק מסך הכזבים שמאחוריו הם מנסים להסוות את שלטונם הרודני. .
0:10

ראו עד כמה המוסד שפעם היה בית משפט עליון הפך לפוליטביורו של עריצים מושחתים שהולכים אך ורק אחרי שרירות ליבם. בבג"ץ לרנר (בג"ץ 13477-03-26) עתרו חמישה לוחמי מילואים בבקשה שבג"ץ יורה ליועצת המשפטית לממשלה לדון לגופו של עניין בבקשתם לעכב את ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה על רקע מצב החירום השורר במדינה מאז שבעה באוקטובר. אלו בדיוק העתירות שמתנגדי העריצות היוריסטוקרטית צריכים להגיש לבג"ץ מדי יום ביומו כי אין טוב מהן להראות לציבור שוב ושוב ושוב עד כמה המוסד שפעם היה בית משפט עליון הפך לדיקטטורה מושחתת. הרי עתירה הזו היא בדיוק מהסוג שחסידי העריצות היוריסטוקרטית מגישים חדשות לבקרים. ברם, הפעם, באופן "מפתיע", בין נימוקי דחיית העתירה, הפציעה גם עילת סף נשכחת שהייתה נפוצה מאוד בעבר, כשהיה פה בית משפט עליון שמחויב לדמוקרטיה ולא מוסד של דיקטטורה מושחתת, וכיום היא משמשת את עריצי הגלימה בעיקר כדי לסכל עתירות של אנשי ימין וכל מי שמסומן כאויב העריצות היוריסטוקרטית. עילת סף זו היא "זכות העמידה", קרי הדרישה מהעותר להראות שיש לו קשר לנושא העתירה ושהוא נפגע מהמצב שהוא עותר נגדו. בפסק הדין שניתן לפני עשרה ימים, דחה העריץ עופר גרוסקופף את העתירה, בין היתר, על בסיס הנימוק להלן [כל ההערות המופיעות בסוגריים מרובעים הן שלי]: "בהינתן שעל הפרק עומד עיכובו של הליך משפטי שהעותרים אינם צד לו ואילו הצדדים הישירים לו [ראש הממשלה נתניהו] בחרו, משיקוליהם שלהם, שלא לנקוט בדרך לה טוענים העותרים [כלומר, לבקש את עיכוב ההליך הפלילי על רקע מצב החירום במדינה]". נימוק דומה ניתן כבר בדחיית עתירה קודמת שהגישו העותרים בנושא. גרוסקופף הסביר כי דחיית העתירה אז על ידי העריץ יחיאל כשר נעשתה "בהתאם להלכה לפיה ככלל אין לשעות לעתירה שהוגשה בידי עותר ציבורי מקום בו קיים נפגע ישיר מהפעולה מושא העתירה אשר בוחר שלא להביא את עניינו בפני בית המשפט". בעברית פשוטה, אם הנפגע הישיר מהמצב שהעתירה מבקשת לפתור, בוחר שלא לעתור לבג"ץ, אז לעותר הציבורי אין זכות עמידה. ובמקרה דנן, אם ראש הממשלה שצריך להתייצב למשפט פלילי בעת מלחמה, בוחר שלא לעתור לבג"ץ כדי לבקש את עיכוב ההליך הפלילי המתנהל נגדו על רקע מצב החירום השורר במדינה, אז לעותרים הציבוריים שביקשו עיכוב כזה אין זכות עמידה. וזה הזכיר לי, כמובן, את פסק הדין בעניין ראש השב"כ לשעבר רונן בר (בג"ץ 54321-3-25). כידוע, במרץ שנה שעברה קיבלה הממשלה החלטה להפסיק את כהונתו של רונן בר, וזאת בהתאם לסמכותה המפורשת בחוק. עוד באותו היום, הוגשו חמש עתירות המבקשות מבג"ץ לבטל את החלטת הממשלה המדיחה את רונן בר מתפקידו, ולאחר יומיים הוגשו שלוש עתירות דומות נוספות. שמונה העתירות האלו הוגשו על ידי מגוון עותרים, מארגוני חברה אזרחית, דרך סיעות פוליטיות, ועד אנשים פרטיים, אבל דבר אחד היה משותף לכולם - אף אחד מהעותרים לא היה רונן בר, הנפגע הישיר מהחלטת הממשלה. הממשלה טענה אפוא בתשובתה לעתירה כי "העותרים מתעברים על ריב לא להם, שכן ראש השב"כ הוא הגורם אשר נפגע באופן ישיר מהחלטת הממשלה, אולם בחר שלא לעתור בעצמו לבית המשפט. בנסיבות אלו, כך נטען, אין צורך בהתערבות שיפוטית ואין מקום לאפשר לעותרים ציבוריים לנהל דיון בעניינו". אולם הפלא ופלא, העריץ יצחק עמית החליט כי למרות ש"בעבר נקבע לא אחת כי חרף המדיניות המרחיבה בפסיקה בכל הנוגע לזכות העמידה של העותר הציבורי, במקרים שבהם הפעולה השלטונית הנתקפת פוגעת באופן ישיר בפרט, וזה בוחר שלא לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל סעד – אין ככלל לאפשר לעותר ציבורי לריב את ריבו" יש להכיר בזכות העמידה של העותרים נגד החלטת הממשלה להדיח את ראש השב"כ למרות שהוא עצמו בחר שלא לעתור נגד החלטה זו. עמית הסביר כי על פי ה"הלכה", בג"ץ עשוי להידרש "לעתירה ציבורית גם מקום שקיים נפגע ישיר שנושא העתירה נוגע לו אך הוא אינו עותר, וזאת כאשר הסוגיה המועלית בעתירה הינה בעלת חשיבות חוקתית מן המעלה הראשונה, המתפרשת מעבר למחלוקת הפרטנית, וקשורה בגרעינה ליסודותיו של המשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם". כלומר, העריצים היוריסטוקרטים מתרצים את רצונם השרירותי בתירוץ שעתירה המבקשת שהיועמ"שית תדון בעיכוב ההליך הפלילי נגד ראש הממשלה על רקע המלחמה הממושכת ומרובת הזירות שישראל מנהלת מאז שבעה באוקטובר, לא מעלה סוגיה "בעלת חשיבות חוקתית מן המעלה הראשונה, המתפרשת מעבר למחלוקת הפרטנית, וקשורה בגרעינה ליסודותיו של המשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם", אבל החלטת הממשלה להדיח את ראש השב"כ כן מעלה סוגיה כזו. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. כמו בכל עריצות, העריצים פועלים אך ורק לקדם את רצונם השרירותי, וכל השאר זה רק מסך הכזבים שמאחוריו הם מנסים להסוות את שלטונם הרודני. .

ניסים סופר

19,822 просмотров • 6 месяцев назад

אם שר התקשורת מדבר על כך בגלוי, הגיע הזמן שאספר בעצמי על חווייתי האישית מול הדורסנות הכוחנית, המושחתת והאנטי דמוקרטית של הדיפ סטייט, הפועל כנגדנו לכפיית המשך שליטתו במדינה באפס קלאס ובניגוד לכל דין. ומעשה שהיה כך היה: לפני כשנתיים, עקב פקיעת תוקפי כהונות, נוצר צורך לבחור שבעה חברים חדשים למועצה הציבורית של התאגיד. המועצה, שהיא דירקטוריון לכל דבר, מונה 12 חברים שלאחד מהם, היו"ר, קול כפול. היות ובין השבעה שכהונתם עמדה לפוג היה גם היו"ר, היה ברור שועדת האיתור שתמנה את השבעה, שהם 8 קולות מתוך 12, למעשה תזכה לעצב את דמות התאגיד, כיוון שהדירקטוריון מוסמך למנות ולפטר את הנהלת התאגיד, ובעיקר לקבוע לתאגיד מדיניות תוכן. יתרה מזו: ועדת האיתור מונה שלושה חברים - יו"ר שהוא שופט מחוזי בדימוס אותו לפי החוק ממנה שר התקשורת, ועוד שני חברים אותם ממנה היו"ר. כך שהיה ברור שהיו"ר ואני ביחד נהווה בכל מקרה רוב בתוך הועדה ונוכל למנות דירקטורים ראויים. קול קורא להגשת מועמדות לועדת האיתור פורסם, הסתכלתי על תנאי הסף וראיתי שאני עומד בהם. אמרתי למה לא? יאללה, נבחר דירקטוריון ציוני, אוהב העם והארץ, שיאזן את שידורי התאגיד. הגשתי, ומלחמת ההתשה פרצה. סאגה ארוכה ומייגעת החלה מול הייעוץ המשפטי של משרד התקשורת, במהלכה נדרשתי להפריך חשד מונפץ שנאומים שכתבתי בעבר ללקוחות שאיני מחויב לחשוף, יקלעו אותי לניגוד עניינים. כמובן שאין ולא היה אבק חשד לניגוד עניינים. זה לא עניין אותם. על פני חודשים רבים הוחלפו בינינו עשרות מיילים, חתמתי על תצהירים, לבסוף אפילו נאלצתי לחשוף בפניהם את לקוחותיי, גם זו חוצפה ושערורייה, עד שהם הגיעו אל הקיר. לא נותרה ברירה אלא לאשר אותי. ואז מצא גיל לימון, המשנה ליועמ"שית, מוצא מהסבך. המציא ליתר דיוק. לפתע הודיעה לשכת היועמ"שית שהליך האיתור במסגרתו נבחרתי לא היה תקין, כי השופט לא התייעץ במהלכו עם הייעוץ המשפטי. האם היה עליו לעשות זאת? ברור שלא. החוק לא מחייב אותו לעשות זאת. ממתי מעניין אותם החוק? הם החליטו שהיה עליו, פסלו את ההליך והקפיאו את הקמת הועדה. אח"כ הלכו ליצחק עמית שיאשר להם, שוב בניגוד לחוק, הארכת כהונה לדירקטורים שאמורים היו להתחלף (כמובן כולם כלבבם) וכמובן קיבלו את מבוקשם. (דיווח בעיתונות על השערורייה ההיא, בציוץ הבא). השופט הבין כמובן עם מי יש לו עסק ומה לעולם לא יאפשרו לו הפקידים החצופים לעשות, והתפטר. באותם ימים אגב, פגש גיל לימון במקרה חבר משותף לשנינו. אותו חבר שאל אותו - למה פסלת את עמיאור? לימון ענה לו בהיתממות: אין לי איתו שום בעיה, זה רק בגלל שההליך היה לא תקין. אם יגיש שוב, יעבור. עברו עוד כמה חודשים והשר מינה ליו"ר הועדה שופטת מחוזי בדימוס, כדי להקים איתה מחדש את ועדת האיתור. שוב פורסם קול קורא, שוב הגשתי, שוב עברתי את כל התהליך, שוב נבחרתי לתפקיד ושוב הוחלט בלשכת היועמ"שית שיהיה מה שיהיה, את דירקטוריון התאגיד לא ימנה חנן עמיאור. היתה בעיה קטנה. השופטת כן התייעצה עם הייעוץ המשפטי לאורך התהליך. אז גיל לימון, שכאמור טען שהבעיה לא איתי אלא עם "תקינות ההליך", שוב המציא מוצא: תוך כדי ההליך, משום מקום, הוא הודיע על שינוי תנאי הסף. מתואר אקדמי כלשהו, לתואר אקדמי דווקא בתקשורת. (היה להם את קורות החיים שלי, הם ידעו שהתארים שלי אינם בתקשורת). שוב נפסלתי, שוב התפטרה היו"רית, שוב הוכשלה הקמת ועדת האיתור, ואת מדיניות התאגיד מוסיף עד היום לקבוע דירקטוריון מוטה לשמאל הקיצוני. את התוצאות, על המסך וברדיו, רואים ושומעים כולנו. לא לעולם יחנקו גיל לימון וגלי בהרב מיארה בחוסר סמכות הליכים ממשליים חוקיים למהדרין, במטרה למנוע את השינוי שתובע העם באמצעות נבחריו. שינוי בוא יבוא. וביום לא רחוק
0:17

אם שר התקשורת מדבר על כך בגלוי, הגיע הזמן שאספר בעצמי על חווייתי האישית מול הדורסנות הכוחנית, המושחתת והאנטי דמוקרטית של הדיפ סטייט, הפועל כנגדנו לכפיית המשך שליטתו במדינה באפס קלאס ובניגוד לכל דין. ומעשה שהיה כך היה: לפני כשנתיים, עקב פקיעת תוקפי כהונות, נוצר צורך לבחור שבעה חברים חדשים למועצה הציבורית של התאגיד. המועצה, שהיא דירקטוריון לכל דבר, מונה 12 חברים שלאחד מהם, היו"ר, קול כפול. היות ובין השבעה שכהונתם עמדה לפוג היה גם היו"ר, היה ברור שועדת האיתור שתמנה את השבעה, שהם 8 קולות מתוך 12, למעשה תזכה לעצב את דמות התאגיד, כיוון שהדירקטוריון מוסמך למנות ולפטר את הנהלת התאגיד, ובעיקר לקבוע לתאגיד מדיניות תוכן. יתרה מזו: ועדת האיתור מונה שלושה חברים - יו"ר שהוא שופט מחוזי בדימוס אותו לפי החוק ממנה שר התקשורת, ועוד שני חברים אותם ממנה היו"ר. כך שהיה ברור שהיו"ר ואני ביחד נהווה בכל מקרה רוב בתוך הועדה ונוכל למנות דירקטורים ראויים. קול קורא להגשת מועמדות לועדת האיתור פורסם, הסתכלתי על תנאי הסף וראיתי שאני עומד בהם. אמרתי למה לא? יאללה, נבחר דירקטוריון ציוני, אוהב העם והארץ, שיאזן את שידורי התאגיד. הגשתי, ומלחמת ההתשה פרצה. סאגה ארוכה ומייגעת החלה מול הייעוץ המשפטי של משרד התקשורת, במהלכה נדרשתי להפריך חשד מונפץ שנאומים שכתבתי בעבר ללקוחות שאיני מחויב לחשוף, יקלעו אותי לניגוד עניינים. כמובן שאין ולא היה אבק חשד לניגוד עניינים. זה לא עניין אותם. על פני חודשים רבים הוחלפו בינינו עשרות מיילים, חתמתי על תצהירים, לבסוף אפילו נאלצתי לחשוף בפניהם את לקוחותיי, גם זו חוצפה ושערורייה, עד שהם הגיעו אל הקיר. לא נותרה ברירה אלא לאשר אותי. ואז מצא גיל לימון, המשנה ליועמ"שית, מוצא מהסבך. המציא ליתר דיוק. לפתע הודיעה לשכת היועמ"שית שהליך האיתור במסגרתו נבחרתי לא היה תקין, כי השופט לא התייעץ במהלכו עם הייעוץ המשפטי. האם היה עליו לעשות זאת? ברור שלא. החוק לא מחייב אותו לעשות זאת. ממתי מעניין אותם החוק? הם החליטו שהיה עליו, פסלו את ההליך והקפיאו את הקמת הועדה. אח"כ הלכו ליצחק עמית שיאשר להם, שוב בניגוד לחוק, הארכת כהונה לדירקטורים שאמורים היו להתחלף (כמובן כולם כלבבם) וכמובן קיבלו את מבוקשם. (דיווח בעיתונות על השערורייה ההיא, בציוץ הבא). השופט הבין כמובן עם מי יש לו עסק ומה לעולם לא יאפשרו לו הפקידים החצופים לעשות, והתפטר. באותם ימים אגב, פגש גיל לימון במקרה חבר משותף לשנינו. אותו חבר שאל אותו - למה פסלת את עמיאור? לימון ענה לו בהיתממות: אין לי איתו שום בעיה, זה רק בגלל שההליך היה לא תקין. אם יגיש שוב, יעבור. עברו עוד כמה חודשים והשר מינה ליו"ר הועדה שופטת מחוזי בדימוס, כדי להקים איתה מחדש את ועדת האיתור. שוב פורסם קול קורא, שוב הגשתי, שוב עברתי את כל התהליך, שוב נבחרתי לתפקיד ושוב הוחלט בלשכת היועמ"שית שיהיה מה שיהיה, את דירקטוריון התאגיד לא ימנה חנן עמיאור. היתה בעיה קטנה. השופטת כן התייעצה עם הייעוץ המשפטי לאורך התהליך. אז גיל לימון, שכאמור טען שהבעיה לא איתי אלא עם "תקינות ההליך", שוב המציא מוצא: תוך כדי ההליך, משום מקום, הוא הודיע על שינוי תנאי הסף. מתואר אקדמי כלשהו, לתואר אקדמי דווקא בתקשורת. (היה להם את קורות החיים שלי, הם ידעו שהתארים שלי אינם בתקשורת). שוב נפסלתי, שוב התפטרה היו"רית, שוב הוכשלה הקמת ועדת האיתור, ואת מדיניות התאגיד מוסיף עד היום לקבוע דירקטוריון מוטה לשמאל הקיצוני. את התוצאות, על המסך וברדיו, רואים ושומעים כולנו. לא לעולם יחנקו גיל לימון וגלי בהרב מיארה בחוסר סמכות הליכים ממשליים חוקיים למהדרין, במטרה למנוע את השינוי שתובע העם באמצעות נבחריו. שינוי בוא יבוא. וביום לא רחוק

חנן עמיאור Hanan Amiur 🇮🇱

63,638 просмотров • 10 месяцев назад

פרק רביעי ואחרון - חינוך ועוד חינוך. (לא לפספס) יש לי קרוב ל-10 מליון תלמידים בעולם - זה מספר מטורף. בתחום הזה אני תמיד מרגיש שיש לי פיצול אישיות. בהודו ובסין אני ממש סלב מטורף בתחום החינוך. תלמידים טסים במשך שעות רק כדי לפגוש אותי, ולהצטלם איתי. כאן בישראל אני מצטלם בהפגנות וליד תחנות משטרה. הזוי! לפני עשור לערך עברתי עם המשפחה לסין והקמתי שם חברה בשם ליפלרנר. השותף שלי היה סיני. המשקיעים היו מכל העולם. כל העובדים שלי דיברו בעיקר מנדרינית. (אני אמנם יכול לגמגם מנדרינית אבל זה בעיקר מביך). המוצר של ליפלרנר היה תחרות תכנות שבמהלכה הילדים לומדים לתכנת. במקביל כתבתי ספר על חינוך יהודי וסיני שנמכר בעשרות אלפי עותקים בסין. רוב זמני הושקע בהרצאות. בהרצאה הכי גדולה שלי השתתפו 150,000 אנשים. תכלס, הייתי השגריר הכי טוב שהיה לישראל בסין. אני יכול לכתוב שעות על החוויה הסינית שלי אבל מה שמדהים אותי כיום זה שבכל שנה יותר ממיליון וחצי תלמידים משתתפים בתחרויות. כיום התחרות נקראת Icode ובכל שנה משתתפים בתחרויות תלמידים מכל העולם כולל תלמידים מישראל. לפני 5 שנים "דילגתי" להודו, שם הקמתי עם שותף הודי את חברת בריבוקס. זאת חברה מדהימה שמאפשרת לילדים לכתוב ספרים ואז למכור אותם דרך אמזון ודרך בריבוקס. בכל שנה נכתבים כמעט חצי מליון ספרים בבריבוקס. חלק מהילדים הפכו לידוענים וזכו בפרסים הכי חשובים בעולם. חלקם מכרו מעל 10,000 עותקים ומימנו את ההשכלה שלהם. אני יכול לדבר על הילדים האלו במשך שעות ואני ממש ממליץ לכם לעשות איזה גוגל קטן על Bribooks... אני מבטיח לכם חוויה מטריפה. המערכת אומנם לא פועלת בעברית, אבל יש המון ילדים ישראלים שפרסמו ספרים באנגלית. ואפריקה? גם בריבוקס וגם ליפלרנר נבנו מהיום הראשון גם למדינות עניות. זה התחיל מבית ספר שעזרתי להקים בסיירה ליאון - חפשו ponka academy .והמשיך בהמון עבודה חינוכית בקניה, ניגריה, אתיופיה ועוד. אין הרבה דברים המסבים לי נחת יותר מאשר לראות ילדים בכפר קטן מתכנתים וכותבים ספרים. אין להם מים זורמים. החשמל סולארי. האינטרנט לוויני - וזה עובד - מאוד קל לעשות מהפכה בחינוך - זה רק עניין של גישה. יום אחד ישבתי בפונקה, בכפר הקטן, הסתכלתי על בית הספר שבנינו, והיה לי רעיון. יש חשמל, יש אינטרנט. יש תקרה. למה שלא אשתמש בסביבה הזאת כדי להעסיק אנשים. למחרת היה שם תור של 100 אנשים שביקשו עבודה. הלקוחות הראשונים היו בריבוקס וליפלרנר. די מהר זה התפתח לשלל חברות ישראליות ואמריקאיות שמבצעות את מיקוד החוץ שלהם בסיירה ליאון. ממשאבי אנוש, דרך הנהלת חשבונות, דרך ניהול לקוחות, ועד תמיכה טכנית. זה פשוט נס לראות עשרות אנשים יושבים עם מחשבים באמצע הג'ונגל תחת עצי מנגו ענקים כשהם נותנים שירות מדהים לחברות בכל העולם. אם אתם רוצים לעבוד עם פונקה - אשמח לחבר אתכם עם המנכ"ל. מומלץ! מה שעוד מדהים בחברה הזאת היא שהרווחים משמשים כדי להאכיל 500 ילדים בכל יום. זה באמת הדבר הכי מרגש שיזמתי בחיים שלי ואם אתם מגיעים לסיירה ליאון - אל תפספסו ביקור בפונקה! זה סיפור חיי, בהמשך באו 3 שנים של מאבק למען מדינת ישראל. הבחירה לרוץ בדמוקרטים היתה ממש קשה כי אני עושה המון דברים אחרים. תוסיפו לכל העשיה הזאת 2 בנות, חיילות מדהימות, ובן מדהים, ספורטאי שרוצה לזכות במדליה אולימפית (אחרי שהאחיינית שלי זכתה במדליית זהב בפריז - הוא החליט שעכשיו תורו). ההצטרפות לדמוקרטים נובעת רק ממטרה אחת - החזרת מדינת ישראל למסלול. חברה טובה אמרה לי השבוע שאני רודף אחרי מובי דיק והיא צודקת! אני עקשן, וכשיש לי מטרה מול העיניים אני לעולם לא מרפה! ישראל תחזור להיות מדינה מדהימה. אין לי ספק! הקצב תלוי רק בעקשנות שלנו! תודה עליכם, שיעבור על כולנו לילה שקט! עמי דרור לינק לפרק א' - אשקלון. לינק לפרק ב' - אבטחת אישים. לינק לפרק ג' - קולנוע.
0:11

פרק רביעי ואחרון - חינוך ועוד חינוך. (לא לפספס) יש לי קרוב ל-10 מליון תלמידים בעולם - זה מספר מטורף. בתחום הזה אני תמיד מרגיש שיש לי פיצול אישיות. בהודו ובסין אני ממש סלב מטורף בתחום החינוך. תלמידים טסים במשך שעות רק כדי לפגוש אותי, ולהצטלם איתי. כאן בישראל אני מצטלם בהפגנות וליד תחנות משטרה. הזוי! לפני עשור לערך עברתי עם המשפחה לסין והקמתי שם חברה בשם ליפלרנר. השותף שלי היה סיני. המשקיעים היו מכל העולם. כל העובדים שלי דיברו בעיקר מנדרינית. (אני אמנם יכול לגמגם מנדרינית אבל זה בעיקר מביך). המוצר של ליפלרנר היה תחרות תכנות שבמהלכה הילדים לומדים לתכנת. במקביל כתבתי ספר על חינוך יהודי וסיני שנמכר בעשרות אלפי עותקים בסין. רוב זמני הושקע בהרצאות. בהרצאה הכי גדולה שלי השתתפו 150,000 אנשים. תכלס, הייתי השגריר הכי טוב שהיה לישראל בסין. אני יכול לכתוב שעות על החוויה הסינית שלי אבל מה שמדהים אותי כיום זה שבכל שנה יותר ממיליון וחצי תלמידים משתתפים בתחרויות. כיום התחרות נקראת Icode ובכל שנה משתתפים בתחרויות תלמידים מכל העולם כולל תלמידים מישראל. לפני 5 שנים "דילגתי" להודו, שם הקמתי עם שותף הודי את חברת בריבוקס. זאת חברה מדהימה שמאפשרת לילדים לכתוב ספרים ואז למכור אותם דרך אמזון ודרך בריבוקס. בכל שנה נכתבים כמעט חצי מליון ספרים בבריבוקס. חלק מהילדים הפכו לידוענים וזכו בפרסים הכי חשובים בעולם. חלקם מכרו מעל 10,000 עותקים ומימנו את ההשכלה שלהם. אני יכול לדבר על הילדים האלו במשך שעות ואני ממש ממליץ לכם לעשות איזה גוגל קטן על Bribooks... אני מבטיח לכם חוויה מטריפה. המערכת אומנם לא פועלת בעברית, אבל יש המון ילדים ישראלים שפרסמו ספרים באנגלית. ואפריקה? גם בריבוקס וגם ליפלרנר נבנו מהיום הראשון גם למדינות עניות. זה התחיל מבית ספר שעזרתי להקים בסיירה ליאון - חפשו ponka academy .והמשיך בהמון עבודה חינוכית בקניה, ניגריה, אתיופיה ועוד. אין הרבה דברים המסבים לי נחת יותר מאשר לראות ילדים בכפר קטן מתכנתים וכותבים ספרים. אין להם מים זורמים. החשמל סולארי. האינטרנט לוויני - וזה עובד - מאוד קל לעשות מהפכה בחינוך - זה רק עניין של גישה. יום אחד ישבתי בפונקה, בכפר הקטן, הסתכלתי על בית הספר שבנינו, והיה לי רעיון. יש חשמל, יש אינטרנט. יש תקרה. למה שלא אשתמש בסביבה הזאת כדי להעסיק אנשים. למחרת היה שם תור של 100 אנשים שביקשו עבודה. הלקוחות הראשונים היו בריבוקס וליפלרנר. די מהר זה התפתח לשלל חברות ישראליות ואמריקאיות שמבצעות את מיקוד החוץ שלהם בסיירה ליאון. ממשאבי אנוש, דרך הנהלת חשבונות, דרך ניהול לקוחות, ועד תמיכה טכנית. זה פשוט נס לראות עשרות אנשים יושבים עם מחשבים באמצע הג'ונגל תחת עצי מנגו ענקים כשהם נותנים שירות מדהים לחברות בכל העולם. אם אתם רוצים לעבוד עם פונקה - אשמח לחבר אתכם עם המנכ"ל. מומלץ! מה שעוד מדהים בחברה הזאת היא שהרווחים משמשים כדי להאכיל 500 ילדים בכל יום. זה באמת הדבר הכי מרגש שיזמתי בחיים שלי ואם אתם מגיעים לסיירה ליאון - אל תפספסו ביקור בפונקה! זה סיפור חיי, בהמשך באו 3 שנים של מאבק למען מדינת ישראל. הבחירה לרוץ בדמוקרטים היתה ממש קשה כי אני עושה המון דברים אחרים. תוסיפו לכל העשיה הזאת 2 בנות, חיילות מדהימות, ובן מדהים, ספורטאי שרוצה לזכות במדליה אולימפית (אחרי שהאחיינית שלי זכתה במדליית זהב בפריז - הוא החליט שעכשיו תורו). ההצטרפות לדמוקרטים נובעת רק ממטרה אחת - החזרת מדינת ישראל למסלול. חברה טובה אמרה לי השבוע שאני רודף אחרי מובי דיק והיא צודקת! אני עקשן, וכשיש לי מטרה מול העיניים אני לעולם לא מרפה! ישראל תחזור להיות מדינה מדהימה. אין לי ספק! הקצב תלוי רק בעקשנות שלנו! תודה עליכם, שיעבור על כולנו לילה שקט! עמי דרור לינק לפרק א' - אשקלון. לינק לפרק ב' - אבטחת אישים. לינק לפרק ג' - קולנוע.

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

11,056 просмотров • 8 месяцев назад

שיעור תמציתי באזרחות לקראת המתקפה שתחול עלינו הערב, במוצאי יום הכיפורים, על היותנו אנטישמים שמנעו תפילה יהודית בערב יום כיפור. הבסיס לדמוקרטיה הוא זכויות הפרט. שתיים מהזכויות הללו הן חופש דת/פולחן וחופש תנועה. הזכויות הללו ועוד רבות אחרות, צריכות להתקיים במקביל ואסור שמימוש זכות אחת יפגע באופן קיצוני באדם שמבקש לממש זכות אחרת. בית המשפט המחוזי בתל אביב הוציא, לפני שלושה ימים, צו נגד הפרדה/מחיצות בתפילה במרחב הציבורי, מכיוון שלא ניתן למנוע מכל אדם, ובמקרה זה נשים, מלהיות במקום מסוים במרחב ציבורי. זו פגיעה בחופש התנועה, זוהי הדרת נשים. אתמול בתל אביב ובעוד מקומות, הם פשוט שמו קצוץ על החלטת בית המשפט, מה שמותר לרודן נתניהו, לבטח מותר גם להם, הם מצייתים רק לפסקי הלכה של רבנים. הסיבה לאיסור הפרדה אינו קשור לרצון של קבוצה כזו או אחרת, לפגוע במתפללים או לא להיות רגיש לרצונם וזכותם לתפילה. במדינה דמוקרטית, הרגישות צריכה להיות דווקא כלפי האדם שמונעים ממנו זכות בסיסית (ובמקרה זה, הזכות לחופש תנועה) ולא לדורסן שמנסה למנוע את חופש תנועתו מסיבה כזו או אחרת. הפרדות מסוג זה הינן לגיטימיות במקום מוסכם שהוגדר לכך, בית כנסת או אולמות אירועים פרטיים. אז זו הערכת המודיעין שלי לעוד כעשר שעות: הערב, לאחר שיזדכו על חטאיהם, יצאו שרים, חברי הכנסת מהגועליציה, ראשי הגרעינים התורניים וכל שופרות המהפכה המשטרית, בקריאות גוועלד, עם דמעות תנין של הקוזק הנגזל ויאמרו, איך במדינת ישראל בלב העיר העברית הראשונה, מנעו מיהודים להתפלל ביום הקדוש ביותר, היכן חופש הדת, איה חופש התפילה? זה מה שנענה להם: אתם באים לדרוש זכות להתפלל, תוך כדי שזה פוגע בזכותנו לחופש תנועה, פוגע בחופש שלנו, נשים וגברים להיות בכל מקום, בכל זמן בו נבחר. אתם פועלים בכפיה, חודרים לבחירותינו, לביתנו ולאורח חיינו. צירפתי לציוץ את הקריאה של עמותת ראש אחד למשפחות אמוניות להתיישב בתל אביב כדי לחולל את השינוי המיוחל שהוא אחד מיעדי המהפכה המשטרית - יצירת מדינת הלכה דתית. חברות וחברים, מה שקרה אתמול בערב בנוגע למחיצות הפרדה בתפילות במרחב הציבורי בתל אביב הוא מהלך מתוכנן, מאורגן שתוזמן בכוונת מכוון ליום הכיפורים, כדי לתת למשיחיים כלי תעמולה נוספים במלחמת התרבות שהם כופים עלינו כחלק מהמהפכה המשטרית. עורו אחיי ואחיותיי, אנחנו במלחמה על הבית שקמה עלינו מבית.
0:19

שיעור תמציתי באזרחות לקראת המתקפה שתחול עלינו הערב, במוצאי יום הכיפורים, על היותנו אנטישמים שמנעו תפילה יהודית בערב יום כיפור. הבסיס לדמוקרטיה הוא זכויות הפרט. שתיים מהזכויות הללו הן חופש דת/פולחן וחופש תנועה. הזכויות הללו ועוד רבות אחרות, צריכות להתקיים במקביל ואסור שמימוש זכות אחת יפגע באופן קיצוני באדם שמבקש לממש זכות אחרת. בית המשפט המחוזי בתל אביב הוציא, לפני שלושה ימים, צו נגד הפרדה/מחיצות בתפילה במרחב הציבורי, מכיוון שלא ניתן למנוע מכל אדם, ובמקרה זה נשים, מלהיות במקום מסוים במרחב ציבורי. זו פגיעה בחופש התנועה, זוהי הדרת נשים. אתמול בתל אביב ובעוד מקומות, הם פשוט שמו קצוץ על החלטת בית המשפט, מה שמותר לרודן נתניהו, לבטח מותר גם להם, הם מצייתים רק לפסקי הלכה של רבנים. הסיבה לאיסור הפרדה אינו קשור לרצון של קבוצה כזו או אחרת, לפגוע במתפללים או לא להיות רגיש לרצונם וזכותם לתפילה. במדינה דמוקרטית, הרגישות צריכה להיות דווקא כלפי האדם שמונעים ממנו זכות בסיסית (ובמקרה זה, הזכות לחופש תנועה) ולא לדורסן שמנסה למנוע את חופש תנועתו מסיבה כזו או אחרת. הפרדות מסוג זה הינן לגיטימיות במקום מוסכם שהוגדר לכך, בית כנסת או אולמות אירועים פרטיים. אז זו הערכת המודיעין שלי לעוד כעשר שעות: הערב, לאחר שיזדכו על חטאיהם, יצאו שרים, חברי הכנסת מהגועליציה, ראשי הגרעינים התורניים וכל שופרות המהפכה המשטרית, בקריאות גוועלד, עם דמעות תנין של הקוזק הנגזל ויאמרו, איך במדינת ישראל בלב העיר העברית הראשונה, מנעו מיהודים להתפלל ביום הקדוש ביותר, היכן חופש הדת, איה חופש התפילה? זה מה שנענה להם: אתם באים לדרוש זכות להתפלל, תוך כדי שזה פוגע בזכותנו לחופש תנועה, פוגע בחופש שלנו, נשים וגברים להיות בכל מקום, בכל זמן בו נבחר. אתם פועלים בכפיה, חודרים לבחירותינו, לביתנו ולאורח חיינו. צירפתי לציוץ את הקריאה של עמותת ראש אחד למשפחות אמוניות להתיישב בתל אביב כדי לחולל את השינוי המיוחל שהוא אחד מיעדי המהפכה המשטרית - יצירת מדינת הלכה דתית. חברות וחברים, מה שקרה אתמול בערב בנוגע למחיצות הפרדה בתפילות במרחב הציבורי בתל אביב הוא מהלך מתוכנן, מאורגן שתוזמן בכוונת מכוון ליום הכיפורים, כדי לתת למשיחיים כלי תעמולה נוספים במלחמת התרבות שהם כופים עלינו כחלק מהמהפכה המשטרית. עורו אחיי ואחיותיי, אנחנו במלחמה על הבית שקמה עלינו מבית.

Danny Gallant דני גלנט

11,094 просмотров • 3 лет назад