Video yükleniyor...

Video Yüklenemedi

Bu video yüklenirken bir sorun oluştu. Bu geçici bir ağ sorunundan kaynaklanıyor olabilir veya video kullanılamıyor olabilir.

Ana Sayfaya Dön

יש עובדה אחת שממשלת הטבח לא תוכל להעלים. עובדה אחת שגורמת להם להיאלם. להשפיל מבט ולשתוק!

Barak cohen - ברק כהן

41,972 subscribers

20,599 görüntüleme • 11 ay önce •via X (Twitter)

Haberler & Politika

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 Yorum

Yorum bulunmuyor

Orijinal gönderinin yorumları burada görünecek

Benzer Videolar

היום סופית אומרים שלום לאליפות אחרי שנתיים אדירות. אין כיף כמו לשיר יש אליפות למכבי. לא מובן מאליו, גם בעידן גולדהאר הגדול. האימפריה מת״א הלכה לנוח עונה אחת והיא תכף תחזור, אין לי ספק. רק מכבי

היום סופית אומרים שלום לאליפות אחרי שנתיים אדירות. אין כיף כמו לשיר יש אליפות למכבי. לא מובן מאליו, גם בעידן גולדהאר הגדול. האימפריה מת״א הלכה לנוח עונה אחת והיא תכף תחזור, אין לי ספק. רק מכבי

Itan Dahan

13,021 görüntüleme • 3 ay önce

שימו לב לצחקוקים של אלופי הקונספציה כשראש המוסד הבא גופמן פונה לרמטכ"ל איזנקוט בטקס הפרישה שלו ואומר לו: "אנחנו מוכנים ורוצים להילחם, יש בעיה אחת - אתם לא מפעילים אותנו" | עוד על המינוי, המשך טיוח פרשת הפצ"רית ועדכון מהזירות המתוחות - הערב ב-19:00 בערוץ 15 בשלט

שימו לב לצחקוקים של אלופי הקונספציה כשראש המוסד הבא גופמן פונה לרמטכ"ל איזנקוט בטקס הפרישה שלו ואומר לו: "אנחנו מוכנים ורוצים להילחם, יש בעיה אחת - אתם לא מפעילים אותנו" | עוד על המינוי, המשך טיוח פרשת הפצ"רית ועדכון מהזירות המתוחות - הערב ב-19:00 בערוץ 15 בשלט

שרון גל Sharon Gal

31,900 görüntüleme • 8 ay önce

כשקבוצה שהיא לא אחת מהמכביות במקום הראשון ב19 מחזורים מתוך 22 יש נטייה למצוא סיבות למה זה דווקא לא מגיע לה. במקרה של עונה הנוכחית הנרטיב השולט בתקשורת המסורתית והחדשה הוא - לבאר שבע אין קהל. כאילו שמחולקות נקודות בטבלה על שלטי פריסה ומופעי דגלונים. יש עכשיו גם תחרות - מי מביא את הזווית היותר מיוחדת בעניין הזה. אחד אומר זה קהל בלי רגש השני אומר אין להם שירים יפים. באמת רמת טיעונים של פורום תפאורות בFXP. אני רוצה דווקא לתקוף את זה מזווית אחרת. נניח אני מסכים שהאווירה בטרנר פחות טובה מטדי, בלומפילד וסמי עופר. כמה כבר איצטדיונים עם אווירה כמו בטרנר יש בישראל? כמה כבר קבוצות עם קהל של למעלה מ-12,000 אוהדים כל משחק בית יש? אז יש עונות עם מנואלות פחות יפות ועם שירים שפחות נתפסים. אבל עדיין הקהל של באר שבע אחראי לרגעים גדולים מאוד של צבע בכדורגל הישראלי והייט נגדו לא מובן מלבד הרצון למצוא צידוק ללמה לבאר שבע לא מגיע להיות במקום הראשון.

כשקבוצה שהיא לא אחת מהמכביות במקום הראשון ב19 מחזורים מתוך 22 יש נטייה למצוא סיבות למה זה דווקא לא מגיע לה. במקרה של עונה הנוכחית הנרטיב השולט בתקשורת המסורתית והחדשה הוא - לבאר שבע אין קהל. כאילו שמחולקות נקודות בטבלה על שלטי פריסה ומופעי דגלונים. יש עכשיו גם תחרות - מי מביא את הזווית היותר מיוחדת בעניין הזה. אחד אומר זה קהל בלי רגש השני אומר אין להם שירים יפים. באמת רמת טיעונים של פורום תפאורות בFXP. אני רוצה דווקא לתקוף את זה מזווית אחרת. נניח אני מסכים שהאווירה בטרנר פחות טובה מטדי, בלומפילד וסמי עופר. כמה כבר איצטדיונים עם אווירה כמו בטרנר יש בישראל? כמה כבר קבוצות עם קהל של למעלה מ-12,000 אוהדים כל משחק בית יש? אז יש עונות עם מנואלות פחות יפות ועם שירים שפחות נתפסים. אבל עדיין הקהל של באר שבע אחראי לרגעים גדולים מאוד של צבע בכדורגל הישראלי והייט נגדו לא מובן מלבד הרצון למצוא צידוק ללמה לבאר שבע לא מגיע להיות במקום הראשון.

Niv Dimor

10,952 görüntüleme • 6 ay önce

יש מילה אחת להגדיר את ה22 אזרחי מדינת ישראל מאום אל פאחם שתכננו שיירת שמחה בעקבות מתקפת הטילים של המשטר האיראני ובה נרצחו 4 ישראלים ונפצעו עשרות! בוגדים❗️ במזרח התיכון האפסים האלה היו מקבלים עונש מוות, בישראל למרות שיש חוק כזה אנחנו לא משתמשים בו (אולי עם מחבלי הנוח'בה מה7 באוקטובר, נחכה ונראה!) ולכן הדבר הכי מתבקש ובאופן מידי זה לשלול להם את האזרחות הישראלית עם כל הזכויות ולגרש אותם לג'נין... בוא נראה אם אחרי זה יהיה כלב אחד שיחשוב על לחגוג מתקפת טילים עלינו! אנחנו מדינה מערבית במזרח התיכון ואם לא נדע לאזן בין שניהם לא יהיה לנו זכות קיום.

יש מילה אחת להגדיר את ה22 אזרחי מדינת ישראל מאום אל פאחם שתכננו שיירת שמחה בעקבות מתקפת הטילים של המשטר האיראני ובה נרצחו 4 ישראלים ונפצעו עשרות! בוגדים❗️ במזרח התיכון האפסים האלה היו מקבלים עונש מוות, בישראל למרות שיש חוק כזה אנחנו לא משתמשים בו (אולי עם מחבלי הנוח'בה מה7 באוקטובר, נחכה ונראה!) ולכן הדבר הכי מתבקש ובאופן מידי זה לשלול להם את האזרחות הישראלית עם כל הזכויות ולגרש אותם לג'נין... בוא נראה אם אחרי זה יהיה כלב אחד שיחשוב על לחגוג מתקפת טילים עלינו! אנחנו מדינה מערבית במזרח התיכון ואם לא נדע לאזן בין שניהם לא יהיה לנו זכות קיום.

יוסף חדאד - Yoseph Haddad

39,185 görüntüleme • 1 yıl önce

אחרי בלגן המעצרים הלילה מגיעות התמונות האלה כעת מניו יורק שמחה רוטמן חוטף ממפגינה את המגפון מטה המאבק: *אחרי יום מלא הפגנות, פעילי תנועת UnXeptable ותנועת אחים לנשק חיכו לרוטמן מתחת לפגישה עם הסוכנות וליוו אותו ברגל כל הדרך עד למלון שלו.* שני גרנות-לובטון שמארגנת את ההפגנות בניו יורק: "מנהטן היא לא חדרה, פה עדיין יש דמוקרטיה ולכן אנחנו יכולים להגיד לו בפרצוף מה שאנחנו רוצים ואף שוטר לא יעצור אותנו על מימוש חופש ביטוי בסיסי". *בשלב מסוים רוטמן התפרץ לעבר אחת הצועדות, חטף והפיל לה את המגפון באגרסיביות.* מהמפגינה נמסר: "גם האלימות של רוטמן לא תשבור את המחאה הנחושה בתבל. אנחנו כאן בסולידריות ותמיכה עם המשפחות והחברים בארץ שעומדים כחומה בצורה להגנת הדמוקרטיה הישראלית". נציגי אחים לנשק שהפגינו במקום צעקו לרוטמן: "בישראל אתם שמים לוחמים במעצר, ואנשים כמוך מסתובבים בחופשה בניו יורק - אנחנו לא ניתן להם להרוס את המדינה שלנו!" קרדיט: שני גרנות-לובטון

אחרי בלגן המעצרים הלילה מגיעות התמונות האלה כעת מניו יורק שמחה רוטמן חוטף ממפגינה את המגפון מטה המאבק: אחרי יום מלא הפגנות, פעילי תנועת UnXeptable ותנועת אחים לנשק חיכו לרוטמן מתחת לפגישה עם הסוכנות וליוו אותו ברגל כל הדרך עד למלון שלו. שני גרנות-לובטון שמארגנת את ההפגנות בניו יורק: "מנהטן היא לא חדרה, פה עדיין יש דמוקרטיה ולכן אנחנו יכולים להגיד לו בפרצוף מה שאנחנו רוצים ואף שוטר לא יעצור אותנו על מימוש חופש ביטוי בסיסי". בשלב מסוים רוטמן התפרץ לעבר אחת הצועדות, חטף והפיל לה את המגפון באגרסיביות. מהמפגינה נמסר: "גם האלימות של רוטמן לא תשבור את המחאה הנחושה בתבל. אנחנו כאן בסולידריות ותמיכה עם המשפחות והחברים בארץ שעומדים כחומה בצורה להגנת הדמוקרטיה הישראלית". נציגי אחים לנשק שהפגינו במקום צעקו לרוטמן: "בישראל אתם שמים לוחמים במעצר, ואנשים כמוך מסתובבים בחופשה בניו יורק - אנחנו לא ניתן להם להרוס את המדינה שלנו!" קרדיט: שני גרנות-לובטון

🔎 תומר אביטל

58,563 görüntüleme • 3 yıl önce

מילואימניק בשם יוהן העלה את הסרטון הזה מ-7.10, יש מספיק עדויות על בנט שהגיע לשטחי כינוס ביום הזה לעזור ליחידות לרדת דרומה, אבל זו קצת אחרת. בנט אומר לחיילים שקופצים לעוטף: "אם אתם רואים מחבלים, ישר לירות" יוהאן סיפר לבנט שאחיו הקטן היה במסיבה, שהוא לא עונה, ושגם המשטרה לא יודעת מה לעשות. בנט שאל לשמו, ונתן לו מספר טלפון של אדם שעסק בחילוץ אזרחים מהמסיבה. כמה ימים לאחר מכן, כשזוהתה גופתו של אחיו, דן בן חמו הי"ד, בנט התקשר אליו לשיחת תנחומים. מאז עברו כמעט שלוש שנים. אף גורם מהממשלה, מהכנסת, מהמשטרה או מהצבא לא יצר עם משפחת בן חמו קשר. סרטון אחד, עדות אחת, שאומרת הכל.

מילואימניק בשם יוהן העלה את הסרטון הזה מ-7.10, יש מספיק עדויות על בנט שהגיע לשטחי כינוס ביום הזה לעזור ליחידות לרדת דרומה, אבל זו קצת אחרת. בנט אומר לחיילים שקופצים לעוטף: "אם אתם רואים מחבלים, ישר לירות" יוהאן סיפר לבנט שאחיו הקטן היה במסיבה, שהוא לא עונה, ושגם המשטרה לא יודעת מה לעשות. בנט שאל לשמו, ונתן לו מספר טלפון של אדם שעסק בחילוץ אזרחים מהמסיבה. כמה ימים לאחר מכן, כשזוהתה גופתו של אחיו, דן בן חמו הי"ד, בנט התקשר אליו לשיחת תנחומים. מאז עברו כמעט שלוש שנים. אף גורם מהממשלה, מהכנסת, מהמשטרה או מהצבא לא יצר עם משפחת בן חמו קשר. סרטון אחד, עדות אחת, שאומרת הכל.

Doron Paz

74,978 görüntüleme • 1 ay önce

מכתב פתוח לליאור רז, שמעתי אותך מדבר בהשתאות רבה על החפ"ק של "אחים לנשק" בבית קמה אחרי השבעה באוקטובר ועל "הנרטיב" שאתה מייחס לאנשים שממאנים לשכוח מה היה כאן רגע אחד קטנטן לפני. איני יודעת היכן אתה ממוקם במפה הפוליטית. אני יכולה רק לנחש, אבל אני תוהה אם אתה מדבר מתוך פוזיציה, או שפשוט ניחנת בזכרון קצר במיוחד. משום שלנו, הציבור העצום שמבקר אותם, יש זכרון מצוין. אנחנו לא שכחנו - ואנחנו לא נשכח. לא שכחנו מה חבורת לובשי חולצות הסמליל של "אחים לנשק" עוללה כאן ערב הטבח. לא שכחנו את ההבטחות שנאמרו בשאגה גדולה מעל בימת פודיום ענק, הישר לאוזניו של האויב הקשוב: שינטשו את המטוסים, את הספינות, את חדרי הפיקוד, ושלא יהיה צבא עם. קולט, ליאור? שלא יהיה צבא עם! חומת המגן של הילדים שלנו - במדינה שבה אנחנו מגדלים אותם. לא שכחנו ולא נשכח את ההקראה התקשורתית של היחידות שלא יתייצבו למילואים ערב הטבח, שנשמעה בהתלהבות מבעיתה. "גולני, גולני" זה עדיין מהדהד באוזנינו בצרימה שורפת. אנחנו, בניגוד אליך, לא שכחנו את האיומים, לא שכחנו את הניסיון להפוך את צה"ל מצבא העם לצבא מותנה פוליטית. לא שכחנו את הקריאות לעצור, לשבש, לחסום, למרר את חיי הציבור ולייצר תחושה שמדינה שלמה מוחזקת כבת ערובה, בשל גחמות טנטרום עלבון קלפי שיצא מכל פרופורציה. לא שכחנו את הבריונות. לא שכחנו את הכאוס. לא שכחנו את המדון, הפילוג והקיטוב ששטפו את הרחובות - ועודם. לא שכחנו את מי שהתנהגו משל המדינה, הצבא, הרחוב, הדגל והדמוקרטיה רשומים בטאבו על שמם. ובעיקר, לא שכחנו את הדבר החמור מכל; שהם השתמשו בחומת המגן של הילדים שלנו, בקדושת השירות הצבאי ובאמון הציבור בצה"ל - כדי להפעיל לחץ פוליטי על ממשלה נבחרת. הם לקחו את המקום הכי קדוש, הכי עדין, הכי שברירי, את הלב הפועם של הקונצנזוס הישראלי - הנכונות להגן על הבית ללא תנאי וללא סייג - והפכו אותו לכלי מיקוח לטובת סחטנות פוליטית. ותקצר היריעה מלמנות את מה שהחבורה הזו עשתה כאן ערב הטבח ואחריו. ואם לא די בכך, כיום הם מנסים להלך אימים באמצעות פיזור תביעות השתקה נגד אזרחים מן השורה, שכל חטאם הוא שהם מסרבים להפסיק להזכיר להם את מה שהם כל כך רוצים שנשכח. אז ליאור היקר, לא. אנחנו לא נסכים לשכתוב ההיסטוריה. אפשר להודות לאדם שחילץ משפחה משדרות - ועדיין לומר את האמת על מלוא הרקורד שבאמתחתו. אפשר לכבד מעשה אנושי בשעת חירום - ועדיין לסרב להפוך אותו למכונת כביסה שמלבינה, ע"ח כאב לאומי. מי שהצית שריפה ביד אחת וביד השנייה אחז במטף, לא הופך בשל כך לגיבור לאומי. ודאי לא כאשר בידיו די אמצעים, קשרים, כסף, תקשורת ואופרציה ממותגת היטב, כדי להפוך כל חמגשית, כל אבטיח וכל צילום שטח לסיפור גבורה מהונדס היטב. יש דברים שאין מספיק מלבינים בעולם כדי להלבין. יש כתמים ששום סרטון מרגש לא ימרק - ויש זכרון ציבורי שלא יימחק, גם אם ינסו לעטוף אותו בעטיפת חפ"ק שפורטת על מיתרי ליבם של בעלי הזכרון הקצרצר. מי שמנסה להנדס את הנרטיב הוא לא מי שמסרב לשכוח, אלא זה שמבקש שאנחנו נשכח. תזכורת קטנה, שהיא אפילו לא קורטוב ממה שהיה כאן.

מכתב פתוח לליאור רז, שמעתי אותך מדבר בהשתאות רבה על החפ"ק של "אחים לנשק" בבית קמה אחרי השבעה באוקטובר ועל "הנרטיב" שאתה מייחס לאנשים שממאנים לשכוח מה היה כאן רגע אחד קטנטן לפני. איני יודעת היכן אתה ממוקם במפה הפוליטית. אני יכולה רק לנחש, אבל אני תוהה אם אתה מדבר מתוך פוזיציה, או שפשוט ניחנת בזכרון קצר במיוחד. משום שלנו, הציבור העצום שמבקר אותם, יש זכרון מצוין. אנחנו לא שכחנו - ואנחנו לא נשכח. לא שכחנו מה חבורת לובשי חולצות הסמליל של "אחים לנשק" עוללה כאן ערב הטבח. לא שכחנו את ההבטחות שנאמרו בשאגה גדולה מעל בימת פודיום ענק, הישר לאוזניו של האויב הקשוב: שינטשו את המטוסים, את הספינות, את חדרי הפיקוד, ושלא יהיה צבא עם. קולט, ליאור? שלא יהיה צבא עם! חומת המגן של הילדים שלנו - במדינה שבה אנחנו מגדלים אותם. לא שכחנו ולא נשכח את ההקראה התקשורתית של היחידות שלא יתייצבו למילואים ערב הטבח, שנשמעה בהתלהבות מבעיתה. "גולני, גולני" זה עדיין מהדהד באוזנינו בצרימה שורפת. אנחנו, בניגוד אליך, לא שכחנו את האיומים, לא שכחנו את הניסיון להפוך את צה"ל מצבא העם לצבא מותנה פוליטית. לא שכחנו את הקריאות לעצור, לשבש, לחסום, למרר את חיי הציבור ולייצר תחושה שמדינה שלמה מוחזקת כבת ערובה, בשל גחמות טנטרום עלבון קלפי שיצא מכל פרופורציה. לא שכחנו את הבריונות. לא שכחנו את הכאוס. לא שכחנו את המדון, הפילוג והקיטוב ששטפו את הרחובות - ועודם. לא שכחנו את מי שהתנהגו משל המדינה, הצבא, הרחוב, הדגל והדמוקרטיה רשומים בטאבו על שמם. ובעיקר, לא שכחנו את הדבר החמור מכל; שהם השתמשו בחומת המגן של הילדים שלנו, בקדושת השירות הצבאי ובאמון הציבור בצה"ל - כדי להפעיל לחץ פוליטי על ממשלה נבחרת. הם לקחו את המקום הכי קדוש, הכי עדין, הכי שברירי, את הלב הפועם של הקונצנזוס הישראלי - הנכונות להגן על הבית ללא תנאי וללא סייג - והפכו אותו לכלי מיקוח לטובת סחטנות פוליטית. ותקצר היריעה מלמנות את מה שהחבורה הזו עשתה כאן ערב הטבח ואחריו. ואם לא די בכך, כיום הם מנסים להלך אימים באמצעות פיזור תביעות השתקה נגד אזרחים מן השורה, שכל חטאם הוא שהם מסרבים להפסיק להזכיר להם את מה שהם כל כך רוצים שנשכח. אז ליאור היקר, לא. אנחנו לא נסכים לשכתוב ההיסטוריה. אפשר להודות לאדם שחילץ משפחה משדרות - ועדיין לומר את האמת על מלוא הרקורד שבאמתחתו. אפשר לכבד מעשה אנושי בשעת חירום - ועדיין לסרב להפוך אותו למכונת כביסה שמלבינה, ע"ח כאב לאומי. מי שהצית שריפה ביד אחת וביד השנייה אחז במטף, לא הופך בשל כך לגיבור לאומי. ודאי לא כאשר בידיו די אמצעים, קשרים, כסף, תקשורת ואופרציה ממותגת היטב, כדי להפוך כל חמגשית, כל אבטיח וכל צילום שטח לסיפור גבורה מהונדס היטב. יש דברים שאין מספיק מלבינים בעולם כדי להלבין. יש כתמים ששום סרטון מרגש לא ימרק - ויש זכרון ציבורי שלא יימחק, גם אם ינסו לעטוף אותו בעטיפת חפ"ק שפורטת על מיתרי ליבם של בעלי הזכרון הקצרצר. מי שמנסה להנדס את הנרטיב הוא לא מי שמסרב לשכוח, אלא זה שמבקש שאנחנו נשכח. תזכורת קטנה, שהיא אפילו לא קורטוב ממה שהיה כאן.

Amalia Ozer

14,063 görüntüleme • 3 ay önce

לפני כשבועיים שטנו בלגונת גואנארוקה (Laguna de Guanaroca) ליד סיינפואגוס. אגם הפלמינגו. המדריכה סיפרה שלפי האגדה הטאינו־קובנית גואנארוקה הייתה נסיכה אינדיאנית צעירה, יפה וטובת לב שהתאהבה בלוחם צעיר, אך אהבתם הייתה אסורה ונקטעה באלימות . כאשר אהובה נהרג , היא ישבה ובכתה ימים ולילות ובכתה, ובכתה, ובכתה עד שהדמעות שלה מילאו את העמק והפכו לאגם. כשהדמעות נגעו בשמש ובמלח, נולדו מתוכן הפלמינגו הוורודים סמל לאהבה שלא זכתה להתגשם, אבל גם ליופי שנולד מתוך כאב. היום, כשראיתי את ההצפות בעזה אוהלים צפים במים, ילדים עומדים בבוץ, אמהות מגוננות על תינוקות רטובים האגדה חזרה אליי. שבורה. גם כאן יש מים שנוצרו מדמעות. לא של נסיכה אחת אלא של עם שלם שאין לו מחסה, אין לו לאן לברוח, ואין מי שיספור את דימעותיו. זה לא גשם תמים ולא טבע אכזר. זה צבא נבזי שהקריס והחריב את מערכות המים והביוב, ומים שעולים מהולים בדמעות של ילדים.

לפני כשבועיים שטנו בלגונת גואנארוקה (Laguna de Guanaroca) ליד סיינפואגוס. אגם הפלמינגו. המדריכה סיפרה שלפי האגדה הטאינו־קובנית גואנארוקה הייתה נסיכה אינדיאנית צעירה, יפה וטובת לב שהתאהבה בלוחם צעיר, אך אהבתם הייתה אסורה ונקטעה באלימות . כאשר אהובה נהרג , היא ישבה ובכתה ימים ולילות ובכתה, ובכתה, ובכתה עד שהדמעות שלה מילאו את העמק והפכו לאגם. כשהדמעות נגעו בשמש ובמלח, נולדו מתוכן הפלמינגו הוורודים סמל לאהבה שלא זכתה להתגשם, אבל גם ליופי שנולד מתוך כאב. היום, כשראיתי את ההצפות בעזה אוהלים צפים במים, ילדים עומדים בבוץ, אמהות מגוננות על תינוקות רטובים האגדה חזרה אליי. שבורה. גם כאן יש מים שנוצרו מדמעות. לא של נסיכה אחת אלא של עם שלם שאין לו מחסה, אין לו לאן לברוח, ואין מי שיספור את דימעותיו. זה לא גשם תמים ולא טבע אכזר. זה צבא נבזי שהקריס והחריב את מערכות המים והביוב, ומים שעולים מהולים בדמעות של ילדים.

Roni 🦭🍅

16,472 görüntüleme • 8 ay önce

ויקרא שמו בישראל - מבשר טוב. עמדתי היום לצד חברי ושותפי לדרך בעשרים וחמש השנים האחרונות, יהודה אליהו, בברית לנכדו – בן לבתו אמונה ולחתנו, גיבור ישראל, יוסף יהודה חיראק הי״ד שנפל במלחמת התקומה בעזה. זו הייתה ברית מטלטלת ומרגשת. כשיהודה אמר בקריאת השם את המילים העתיקות והנצחיות “ואומר לך בדמייך חיי” – לא נותרה עין אחת יבשה. רגע שבו אלפי שנים של היסטוריה, כאב, אמונה ותקווה התכנסו לנשימה אחת. אמונה ויוסף יהודה נישאו לפני כשנה וחצי. בשנה וחצי הספקנו להיות בחתונה שלו, בלוויה שלו, וכעת בהכנסת בנו בבריתו העתיקה והנצחית של אברהם אבינו. שמונה חודשים בלבד לאחר נישואיו, יוסף יהודה נפל בגבורה בקרב בעזה. כל כך מעט זמן. כל כך הרבה אהבה בינו לבין אמונה ומשפחתה. מבשר טוב, בן יוסף יהודה הי"ד ואמונה תבדל"א, שנימול היום לא יזכה להרגיש את החיבוק של אביו. לא יזכה להיות מורם על כתפיו. אבל הוא יגדל על ברכי הרוח הגדולה של אביו, בתוך גבורה שקטה ועמוקה, בתוך סיפור חיים שנכתב בדם ובאהבה למדינת ישראל ולעם ישראל. יש רגעים שבהם כל הרעש מסביב מתגמד. הכול שותק. והאוזן כרויה לקול דממה דקה - קול בכי של תינוק. קול בכי של תינוק שלא יכיר את אביו. קול בכי של אימו מברכת בבכי, במקום אביו שמתבונן עליה מהמקום שבו אין כל בריה יכולה לעמוד - "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". שהחיינו וקיימנו והגיענו לרגע נשגב שבו ברית הנצח של הרעיה והדוד מתגלה בכל עוצמתה, הרבה מעל ומעבר לחיים הפיזיים שבהם יש צער וכאב. רגע שמותח את מנעד הרגשות הרבה מעבר לקצה גבול יכולת ההכלה של הלב האנושי שלנו. מבשר טוב יגדל בעזרת השם בבית שבו מסירות נפש וגבורה יהודית, אהבה אין קץ לעם ישראל ולארץ ישראל ומחויבות טוטלית לשותפות עם א-ל המחזיר שכינתו לציון ברחמים, אינן סיסמה - אלא דרך חיים. זה הקטן אלוקים יגדלנו. כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים. אמן.

ויקרא שמו בישראל - מבשר טוב. עמדתי היום לצד חברי ושותפי לדרך בעשרים וחמש השנים האחרונות, יהודה אליהו, בברית לנכדו – בן לבתו אמונה ולחתנו, גיבור ישראל, יוסף יהודה חיראק הי״ד שנפל במלחמת התקומה בעזה. זו הייתה ברית מטלטלת ומרגשת. כשיהודה אמר בקריאת השם את המילים העתיקות והנצחיות “ואומר לך בדמייך חיי” – לא נותרה עין אחת יבשה. רגע שבו אלפי שנים של היסטוריה, כאב, אמונה ותקווה התכנסו לנשימה אחת. אמונה ויוסף יהודה נישאו לפני כשנה וחצי. בשנה וחצי הספקנו להיות בחתונה שלו, בלוויה שלו, וכעת בהכנסת בנו בבריתו העתיקה והנצחית של אברהם אבינו. שמונה חודשים בלבד לאחר נישואיו, יוסף יהודה נפל בגבורה בקרב בעזה. כל כך מעט זמן. כל כך הרבה אהבה בינו לבין אמונה ומשפחתה. מבשר טוב, בן יוסף יהודה הי"ד ואמונה תבדל"א, שנימול היום לא יזכה להרגיש את החיבוק של אביו. לא יזכה להיות מורם על כתפיו. אבל הוא יגדל על ברכי הרוח הגדולה של אביו, בתוך גבורה שקטה ועמוקה, בתוך סיפור חיים שנכתב בדם ובאהבה למדינת ישראל ולעם ישראל. יש רגעים שבהם כל הרעש מסביב מתגמד. הכול שותק. והאוזן כרויה לקול דממה דקה - קול בכי של תינוק. קול בכי של תינוק שלא יכיר את אביו. קול בכי של אימו מברכת בבכי, במקום אביו שמתבונן עליה מהמקום שבו אין כל בריה יכולה לעמוד - "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". שהחיינו וקיימנו והגיענו לרגע נשגב שבו ברית הנצח של הרעיה והדוד מתגלה בכל עוצמתה, הרבה מעל ומעבר לחיים הפיזיים שבהם יש צער וכאב. רגע שמותח את מנעד הרגשות הרבה מעבר לקצה גבול יכולת ההכלה של הלב האנושי שלנו. מבשר טוב יגדל בעזרת השם בבית שבו מסירות נפש וגבורה יהודית, אהבה אין קץ לעם ישראל ולארץ ישראל ומחויבות טוטלית לשותפות עם א-ל המחזיר שכינתו לציון ברחמים, אינן סיסמה - אלא דרך חיים. זה הקטן אלוקים יגדלנו. כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים. אמן.

בצלאל סמוטריץ'

16,446 görüntüleme • 7 ay önce

בקטע שנבחר לפתוח את הפודקסט של גדי טאוב עם אמיר אביבי, המנכ"ל המייסד של ה"ביטחוניסטים", גוף שנתניהו לא שנא, אומר אביבי ש"אנחנו מודיעינית יודעים היום לומר שההחלטה לצאת למתקפה של חמאס, וגם ניסיון לצאת למתקפה של חמאס קרה כבר בממשלה של בנט." רק שהאמת היא שאנחנו לא יודעים לומר זאת, לא מודיעינית ולא אסטרולוגית, לא ממקורות אלחוט ולא מלבניות על-חוט, לא על ההחלטה של החמאס לצאת להתקפה בעת ממשלת בנט, ולא על ה"ניסיון לצאת" בפועל. למעשה- אנחנו יודעים לומר שזה לא נכון, ממש לא נכון. (אגב, מה קרה להם כשהם "ניסו לצאת", אליבא דאביבי. לא שאני מרחם עליהם אבל בכל זאת, 3000 נוחבא יוצאים לדרך ומשהו עוצר אותם?, נבלמו במשהו? אולי נזכרו בנתניהו ונסו בחזרה על נפשם?) עובדתית- החמאס חיפש שלושה דברים- כשירות לפעולה, חיבור צירי והזדמנות מבצעית. הם החליטו לא לפעול ב2022 כי עדיין לא גייסו את תמיכת ציר ההתנגדות, שהייתה קריטית מבחינת סינוואר. בינואר 2023 כשהממשלה נכסה לתפקיד, סינוואר חזה שבזכותה יהיה לחמאס קל יותר לממש את "הפרוייקט הגדול", תוכנית ההתקפה להכרעת אוגדת עזה. אמר ולא ידע כמה יהיה צודק בדיעבד. בחמאס החליטו לצאת להתקפה ב2023 למרות שעדיין לא השיגו את ההסכמה של הציר, עדיין לא גייסו את התמיכה של איראן והחיזבאללה, שייתקפו בסינכרון איתם באותו רגע בשבת בבוקר. סינוואר ודף החליטו לפעול בכל זאת ב2023, כי ראו ברגע הזה הזדמנות גדולה עבורם, חלון היסטורי שנפתח, באופן מרכזי, בגלל השסע החברתי והמשבר הפוליטי החריף שממשלת נתניהו גרמה. ולכן, הכל פייק. אמיר אביבי מוטעה, טועה ומטעה או גרוע מזה. ייתכן והמקור הוא באדם שכתביו משמשים תיקוף לטענות מטעם נתניהו וחבורתו בשם יונתן דחוח הלוי, שמתגורר בקנדה. אדון דחוח סילף כתבה בטיימס בה חשפנו לראשונה את הפרוטוקולים של המועצה הצבאית העליונה של החמאס, ואחרי שאנחנו כתבנו שבמאי 2023 יש התייעצויות האם ומתי לתקוף באותה שנה, אדון דחוח הודיע שהמסקנה מכך היא שהחמאס החליט על התקיפה בפברואר 22. למתעניינים ביותר פרטים על התחקיר המקורי שפרסמנו ועל איך ניסו רעלנים לסלף אותו כדי שנתניהו ייצא טוב:

בקטע שנבחר לפתוח את הפודקסט של גדי טאוב עם אמיר אביבי, המנכ"ל המייסד של ה"ביטחוניסטים", גוף שנתניהו לא שנא, אומר אביבי ש"אנחנו מודיעינית יודעים היום לומר שההחלטה לצאת למתקפה של חמאס, וגם ניסיון לצאת למתקפה של חמאס קרה כבר בממשלה של בנט." רק שהאמת היא שאנחנו לא יודעים לומר זאת, לא מודיעינית ולא אסטרולוגית, לא ממקורות אלחוט ולא מלבניות על-חוט, לא על ההחלטה של החמאס לצאת להתקפה בעת ממשלת בנט, ולא על ה"ניסיון לצאת" בפועל. למעשה- אנחנו יודעים לומר שזה לא נכון, ממש לא נכון. (אגב, מה קרה להם כשהם "ניסו לצאת", אליבא דאביבי. לא שאני מרחם עליהם אבל בכל זאת, 3000 נוחבא יוצאים לדרך ומשהו עוצר אותם?, נבלמו במשהו? אולי נזכרו בנתניהו ונסו בחזרה על נפשם?) עובדתית- החמאס חיפש שלושה דברים- כשירות לפעולה, חיבור צירי והזדמנות מבצעית. הם החליטו לא לפעול ב2022 כי עדיין לא גייסו את תמיכת ציר ההתנגדות, שהייתה קריטית מבחינת סינוואר. בינואר 2023 כשהממשלה נכסה לתפקיד, סינוואר חזה שבזכותה יהיה לחמאס קל יותר לממש את "הפרוייקט הגדול", תוכנית ההתקפה להכרעת אוגדת עזה. אמר ולא ידע כמה יהיה צודק בדיעבד. בחמאס החליטו לצאת להתקפה ב2023 למרות שעדיין לא השיגו את ההסכמה של הציר, עדיין לא גייסו את התמיכה של איראן והחיזבאללה, שייתקפו בסינכרון איתם באותו רגע בשבת בבוקר. סינוואר ודף החליטו לפעול בכל זאת ב2023, כי ראו ברגע הזה הזדמנות גדולה עבורם, חלון היסטורי שנפתח, באופן מרכזי, בגלל השסע החברתי והמשבר הפוליטי החריף שממשלת נתניהו גרמה. ולכן, הכל פייק. אמיר אביבי מוטעה, טועה ומטעה או גרוע מזה. ייתכן והמקור הוא באדם שכתביו משמשים תיקוף לטענות מטעם נתניהו וחבורתו בשם יונתן דחוח הלוי, שמתגורר בקנדה. אדון דחוח סילף כתבה בטיימס בה חשפנו לראשונה את הפרוטוקולים של המועצה הצבאית העליונה של החמאס, ואחרי שאנחנו כתבנו שבמאי 2023 יש התייעצויות האם ומתי לתקוף באותה שנה, אדון דחוח הודיע שהמסקנה מכך היא שהחמאס החליט על התקיפה בפברואר 22. למתעניינים ביותר פרטים על התחקיר המקורי שפרסמנו ועל איך ניסו רעלנים לסלף אותו כדי שנתניהו ייצא טוב:

Ronen Bergman

45,909 görüntüleme • 2 ay önce

אז הליכוד, בציוץ ביום שישי, וראש הממשלה, בציוץ אתמול, טוענים שאלי פלדשטיין לא הועסק ע״י נתניהו. לא היה דובר שלו, לא עבד איתו, לא השתתף בדיונים, לא מכיר, לא יודע. מה שמדהים כאן, היא לא העובדה שמדובר בשקרים. מה שחדש כאן, זה שגם ״הליכוד״ וגם נתניהו יודעים שכולם יודעים שמדובר בשקרים. הרי אנחנו, העתונאים, עבדנו עם פלדשטיין. הרי הוא היה מעלה את נתניהו לשיחות ועידה עם עתונאים. הרי הוא הסתובב איתו בכל הארץ וראיות ועדויות מצולמות לזה ממלאות את האינטרנט עד אפס מקום. והם עדיין משקרים. בגאווה. ניקח דוגמה אחת, כי זה הופץ ע״י משרד ראש הממשלה. הסרטון המפורסם בו נראה פלדשטיין יורד מהמסוק עם נתניהו, בדרך לדיון הערכת מצב בדרום הארץ. צריך להבין: כרטיס למסוק צבאי עם ראש הממשלה מקבלים רק אנשי המעגל הפנימי הקרוב ביותר. המסוק אינו רכבת. יש מספר מקומות מצומצם. רק המקורבים שבמקורבים עולים יחד עם נתניהו. ויורדים יחד איתו. מצ״ב הסרטון, וההודעות המפורטות של משרד רה״מ עצמו על דיון הערכת המצב המדובר, מה-30 ביוני 2024. מה השקרנים האלה רוצים שנחשוב? שהאזרח אלי פלדשטיין הסתנן למסוק של ראש הממשלה כדי לתפוס איתו טראמפ דרומה? מי שילם לו על יום העבודה הזה? עבור מי הוא עבד כאן? יכול להיות שהוא בעצם היה יחצ״ן של ממשלת קטאר בטיסה הזו? הרי בטיסה נמצאים המזכיר הצבאי גופמן, ראש הסגל ברוורמן, ראש הממשלה נתניהו והדובר הצבאי פלדשטיין. קשה להאמין, אבל הם מאמינים שאנחנו נאמין לשקר הזה. מכל הזוועות שהממשלה הזו ייבאה לכאן, העובדה שהשקר הפך למקור לגאווה היא המדאיגה ביותר. כי יהיה קשה מאוד להיפטר מזה אחרי שהם יילכו.

אז הליכוד, בציוץ ביום שישי, וראש הממשלה, בציוץ אתמול, טוענים שאלי פלדשטיין לא הועסק ע״י נתניהו. לא היה דובר שלו, לא עבד איתו, לא השתתף בדיונים, לא מכיר, לא יודע. מה שמדהים כאן, היא לא העובדה שמדובר בשקרים. מה שחדש כאן, זה שגם ״הליכוד״ וגם נתניהו יודעים שכולם יודעים שמדובר בשקרים. הרי אנחנו, העתונאים, עבדנו עם פלדשטיין. הרי הוא היה מעלה את נתניהו לשיחות ועידה עם עתונאים. הרי הוא הסתובב איתו בכל הארץ וראיות ועדויות מצולמות לזה ממלאות את האינטרנט עד אפס מקום. והם עדיין משקרים. בגאווה. ניקח דוגמה אחת, כי זה הופץ ע״י משרד ראש הממשלה. הסרטון המפורסם בו נראה פלדשטיין יורד מהמסוק עם נתניהו, בדרך לדיון הערכת מצב בדרום הארץ. צריך להבין: כרטיס למסוק צבאי עם ראש הממשלה מקבלים רק אנשי המעגל הפנימי הקרוב ביותר. המסוק אינו רכבת. יש מספר מקומות מצומצם. רק המקורבים שבמקורבים עולים יחד עם נתניהו. ויורדים יחד איתו. מצ״ב הסרטון, וההודעות המפורטות של משרד רה״מ עצמו על דיון הערכת המצב המדובר, מה-30 ביוני 2024. מה השקרנים האלה רוצים שנחשוב? שהאזרח אלי פלדשטיין הסתנן למסוק של ראש הממשלה כדי לתפוס איתו טראמפ דרומה? מי שילם לו על יום העבודה הזה? עבור מי הוא עבד כאן? יכול להיות שהוא בעצם היה יחצ״ן של ממשלת קטאר בטיסה הזו? הרי בטיסה נמצאים המזכיר הצבאי גופמן, ראש הסגל ברוורמן, ראש הממשלה נתניהו והדובר הצבאי פלדשטיין. קשה להאמין, אבל הם מאמינים שאנחנו נאמין לשקר הזה. מכל הזוועות שהממשלה הזו ייבאה לכאן, העובדה שהשקר הפך למקור לגאווה היא המדאיגה ביותר. כי יהיה קשה מאוד להיפטר מזה אחרי שהם יילכו.

Ben Caspit בן כספית

26,516 görüntüleme • 8 ay önce

עודד רונן: קשה להתרומם מאז הבימה. לא רק בגלל האלימות עצמה. המכות, הדחיפות, ההטחות לרצפה, הגרירות, אלא בגלל מה שזה חשף. ב 1.3.23 בעזריאלי מול סוויסה, נפלה לנו לבנה על הראש. אנחנו כעת האויב, ואחרי זה כמעט שנה של אלימות ברחובות. ואז, השביעי. היה משהו בשביעי, שהשחית את מושג הגוף, יותר משכל סיוט יכל לדמיין. זה קרה לכולנו, לכל החברה הישראלית, גם לשוטרים. זה סימן לי את הסוף של הדבר הזה. לא כי הייתי תמים, אלא כי היה לי ברור, שהחברה שלנו כבר לא תוכל לשאת אלימות פיזית כזאת, מבפנים כלפי פנים, אחרי מה שאותם אנשים חוו, וכתוצאה מזה, כולנו. ראינו את הקץ הזה ביחד, נותר רק לצעוד אחורה משם. לא יכלתי לנשום כשראיתי את השוטרים מרביצים למשפחות חטופים, מג”ב נכנסים באלימות לתוך הפגנות החטופים. כדי להפריד מה. את המשפחות מהאהובים שלהם בשבי? היינו מזועזעים, אבל לא זזנו מהמקום. היה משהו במאבק להשיב אותם, שהיה כל כך קדוש, כל כך דחוף, כל כך ברור, שהשוק מהאלימות פשוט לא היה הדבר הכי חשוב. החטופים במנהרות היו הדבר היחיד שחשוב, וכל השאר התבטל. כשהם חזרו, הבנתי שנסגר פרק. שנת בחירות עם חוקים משלה - לכלוך עלינו, גזלייטינג ברמה אולימפית, רדיפות, ביזה, שחיתות, מלחמות להסחת דעת, חנינה, וההמצאה החדשה, כנופיות רחוב שהמשטרה נותנת להן גב. אבל לא דמיינתי שנגיע לרגע שבו המשטרה עצמה נראית כמו כנופיה שכירת חרב. מה שהכי שובר אותי בהבימה, זו ההבנה שזאת לא תגובה למה המפגינים עשו או לא עשו. להפך. המטרה הוכרזה מראש. להביא אלימות שלא לקוחה מעולם בני האדם, לאנשים הכי ישרים שעוד יש פה. להביא אותה בצורה שתהמם אותנו. שתשתק אותנו. וכאן האפלה האמיתית. משטרים אפלים לא עובדים בצורה ליניארית. אם תעשו כך וכך, נגיב כך וכך. אם לא תעשו כך וכך, לא נגיב כך וכך. הם שוברים את הקשר בין סיבה לתוצאה. גם אם תתנהג יפה, גם אם תעמוד בשקט, נפוצץ אותך במכות. אין היגיון, אין חוק, אין איך להישמר. הכי טוב שלא תצא מהבית. ממליצים לך שלא תבוא. חבל עליך. חשבנו שהמציאות הנוכחית שלנו היא מלחמה מופרעת עם איראן. לו היו אומרים לנו לפני שנה, במרץ תהיו במלחמת איראן 2, היתה נשמטת לנו הלסת. חשבנו שהחיים שלנו הם טילים התפצלויות בשמיים מקלטים התראות בניינים הרוסים חוסר שינה הישרדות. אבל זה בכלל לא הסיפור. מה הם בישלו, בזמן שאנחנו רצים למקלט, זה הסיפור. מה עשו מתחת לפני השטח, בזמן שכולנו הסתכלנו למעלה. כמו בתחילת המלחמה, כשהעם רצה את החטופים, הם גיבשו תכנית איך להפריד בין המשפחות, איך להפוך את המאבק ל-“שמאל”. זה היה הסיפור. כשה-6 נרצחו וכולנו התמוטטנו בפנים, הוא ישב עם סוכני קטאר בלשכה וסיכמו איך להדליף ולטרפד. זה היה הסיפור. השוטרים והמג”בניקים, חלקם בני עשרים, היו עם עיניים פקוחות אך המבט כבוי. מסתכלים על בן אדם, ומתחילים לחשב. איך נכאיב לו, איך הכי טוב שנעיף אותו לקרקע, נשתק אותו. קור. דיוק. טכניקה, עיניים קרות. האנושי נמחק. זה הוסבר, הוכן, תורגל, במשך הרבה זמן. זה הסיפור שלנו. לא איראן, לא אנשים שמתים בערים מטילים באמצע היום. המטרה של המשטרה בהבימה היתה אחת: ציד. אנחנו בסרט עתידני שבו צדים את האזרחים. ההלם לא איפשר לי לתפקד, ואני יודע שאני לא היחיד. ולצידו ידיעה פנימית שקטה וברורה. אנחנו כבר לא האזרחים המסכנים של תחילת 2023. אנחנו נכנסנו מתחת לאלונקה בכל תא בגוף שלנו. אנחנו אלה שנלחמנו על החטופים. לא יכלנו לנשום, לא יכלנו לישון, לא יכלנו לחיות. הגוף שלהם נמק במנהרות ולא יכלנו לשאת את זה. זה מי שאנחנו. קדושת הגוף. קדושת היחיד. קדושת החיים. אם ניאלץ לשחק, נשחק. אבל לא כקורבנות. העומק שלנו, הרוח שלנו, הגיעו לקודש הקודשים של האנושיות. שם אנחנו. בימים אפלים, שלרגע את זה לא נשכח.

עודד רונן: קשה להתרומם מאז הבימה. לא רק בגלל האלימות עצמה. המכות, הדחיפות, ההטחות לרצפה, הגרירות, אלא בגלל מה שזה חשף. ב 1.3.23 בעזריאלי מול סוויסה, נפלה לנו לבנה על הראש. אנחנו כעת האויב, ואחרי זה כמעט שנה של אלימות ברחובות. ואז, השביעי. היה משהו בשביעי, שהשחית את מושג הגוף, יותר משכל סיוט יכל לדמיין. זה קרה לכולנו, לכל החברה הישראלית, גם לשוטרים. זה סימן לי את הסוף של הדבר הזה. לא כי הייתי תמים, אלא כי היה לי ברור, שהחברה שלנו כבר לא תוכל לשאת אלימות פיזית כזאת, מבפנים כלפי פנים, אחרי מה שאותם אנשים חוו, וכתוצאה מזה, כולנו. ראינו את הקץ הזה ביחד, נותר רק לצעוד אחורה משם. לא יכלתי לנשום כשראיתי את השוטרים מרביצים למשפחות חטופים, מג”ב נכנסים באלימות לתוך הפגנות החטופים. כדי להפריד מה. את המשפחות מהאהובים שלהם בשבי? היינו מזועזעים, אבל לא זזנו מהמקום. היה משהו במאבק להשיב אותם, שהיה כל כך קדוש, כל כך דחוף, כל כך ברור, שהשוק מהאלימות פשוט לא היה הדבר הכי חשוב. החטופים במנהרות היו הדבר היחיד שחשוב, וכל השאר התבטל. כשהם חזרו, הבנתי שנסגר פרק. שנת בחירות עם חוקים משלה - לכלוך עלינו, גזלייטינג ברמה אולימפית, רדיפות, ביזה, שחיתות, מלחמות להסחת דעת, חנינה, וההמצאה החדשה, כנופיות רחוב שהמשטרה נותנת להן גב. אבל לא דמיינתי שנגיע לרגע שבו המשטרה עצמה נראית כמו כנופיה שכירת חרב. מה שהכי שובר אותי בהבימה, זו ההבנה שזאת לא תגובה למה המפגינים עשו או לא עשו. להפך. המטרה הוכרזה מראש. להביא אלימות שלא לקוחה מעולם בני האדם, לאנשים הכי ישרים שעוד יש פה. להביא אותה בצורה שתהמם אותנו. שתשתק אותנו. וכאן האפלה האמיתית. משטרים אפלים לא עובדים בצורה ליניארית. אם תעשו כך וכך, נגיב כך וכך. אם לא תעשו כך וכך, לא נגיב כך וכך. הם שוברים את הקשר בין סיבה לתוצאה. גם אם תתנהג יפה, גם אם תעמוד בשקט, נפוצץ אותך במכות. אין היגיון, אין חוק, אין איך להישמר. הכי טוב שלא תצא מהבית. ממליצים לך שלא תבוא. חבל עליך. חשבנו שהמציאות הנוכחית שלנו היא מלחמה מופרעת עם איראן. לו היו אומרים לנו לפני שנה, במרץ תהיו במלחמת איראן 2, היתה נשמטת לנו הלסת. חשבנו שהחיים שלנו הם טילים התפצלויות בשמיים מקלטים התראות בניינים הרוסים חוסר שינה הישרדות. אבל זה בכלל לא הסיפור. מה הם בישלו, בזמן שאנחנו רצים למקלט, זה הסיפור. מה עשו מתחת לפני השטח, בזמן שכולנו הסתכלנו למעלה. כמו בתחילת המלחמה, כשהעם רצה את החטופים, הם גיבשו תכנית איך להפריד בין המשפחות, איך להפוך את המאבק ל-“שמאל”. זה היה הסיפור. כשה-6 נרצחו וכולנו התמוטטנו בפנים, הוא ישב עם סוכני קטאר בלשכה וסיכמו איך להדליף ולטרפד. זה היה הסיפור. השוטרים והמג”בניקים, חלקם בני עשרים, היו עם עיניים פקוחות אך המבט כבוי. מסתכלים על בן אדם, ומתחילים לחשב. איך נכאיב לו, איך הכי טוב שנעיף אותו לקרקע, נשתק אותו. קור. דיוק. טכניקה, עיניים קרות. האנושי נמחק. זה הוסבר, הוכן, תורגל, במשך הרבה זמן. זה הסיפור שלנו. לא איראן, לא אנשים שמתים בערים מטילים באמצע היום. המטרה של המשטרה בהבימה היתה אחת: ציד. אנחנו בסרט עתידני שבו צדים את האזרחים. ההלם לא איפשר לי לתפקד, ואני יודע שאני לא היחיד. ולצידו ידיעה פנימית שקטה וברורה. אנחנו כבר לא האזרחים המסכנים של תחילת 2023. אנחנו נכנסנו מתחת לאלונקה בכל תא בגוף שלנו. אנחנו אלה שנלחמנו על החטופים. לא יכלנו לנשום, לא יכלנו לישון, לא יכלנו לחיות. הגוף שלהם נמק במנהרות ולא יכלנו לשאת את זה. זה מי שאנחנו. קדושת הגוף. קדושת היחיד. קדושת החיים. אם ניאלץ לשחק, נשחק. אבל לא כקורבנות. העומק שלנו, הרוח שלנו, הגיעו לקודש הקודשים של האנושיות. שם אנחנו. בימים אפלים, שלרגע את זה לא נשכח.

ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈

11,629 görüntüleme • 5 ay önce

ניר דבורי, אחד מתועמלני השמאל הבולטים, בחר להקדיש לי ביום שישי את המשפט הבא: “אחרי כל זה, אם הייתי השר קרעי, הייתי עובר טייס טייס ומבקש ממנו סליחה.” אז הגיע הזמן להבהיר אחת ולתמיד: מי שצריך לבקש סליחה מהטייסים – הם אלו שהפקירו את מדינתם. אותם קצינים בכירים שהשתמשו במדים ובדרגות שלהם נגד העם שלנו, שהצהירו בגלוי שאם יעבור חוק שלא מוצא חן בעיניהם, ”לא תהיה תקיפה באיראן”, ש״הם יפסיקו להתנדב״ - שהם יסרבו. לא פחות. והם לא היו לבד. לצידם עמדו כתבים ואנשי תקשורת כמו ניר דבורי – שתמכו, עודדו, גיבו והדהדו. במקום לעמוד כחומה בצורה מול קריאת הסרבנות – הם ביישו את צה״ל, לוחמיו וטייסיו. במקום לגבות את חיילי צה”ל – הם הפכו לדוברים של מי שפגעו בו. תודה לאל’, עם חילופי ההנהגה בצה”ל, הודחו כל המאיימים - כך על פי הפרסומים. ואם יש מי שאיים ובכל זאת השתתף בתקיפות באיראן – הרי שהבושה אינה עליי, אלא על מי שנתן לו להישאר בשירות. לוחמים לא סוחטים מדינה. ומדינה לא נכנעת לסחטנות. הסרבנים של 2023 פגעו במדינה, בצה”ל ובביטחון אזרחי ישראל. והתועמלנים שלהם – ובראשם ניר דבורי – אחראים כמעט באותה מידה. אתם מנסים כעת לשכתב את ההיסטוריה. לא תצליחו. ובכל זאת, בפעם האלף, לא תמצאו בדברים שאמרתי אז מילה על הטייסים. אמרתי ל״סרבנים״ כמאמר מרדכי לאסתר - עם ישראל יסתדר גם בלעדיכם - והוא אכן הסתדר. הם הודחו מהשירות ועם ישראל מנצח. כל קריאה לסרבנות, מכל גורם, ראויה לגינוי חד משמעי – גם אז וגם היום. אני מברך את טייסי חיל האוויר, לוחמי צה”ל ומפקדיו – הפועלים במסירות ובגבורה יום ולילה. ואני מברך את העם שלנו, הגיבור, האמיץ, המבין, שמודע היטב לשקרים ולתעמולה של אנשים כמו ניר דבורי וכל אלו שעמדו עם הסרבנים ומנסים עכשיו לטהר את השרץ – לא נשכח, ולא נסלח. עם ישראל חי🇮🇱

ניר דבורי, אחד מתועמלני השמאל הבולטים, בחר להקדיש לי ביום שישי את המשפט הבא: “אחרי כל זה, אם הייתי השר קרעי, הייתי עובר טייס טייס ומבקש ממנו סליחה.” אז הגיע הזמן להבהיר אחת ולתמיד: מי שצריך לבקש סליחה מהטייסים – הם אלו שהפקירו את מדינתם. אותם קצינים בכירים שהשתמשו במדים ובדרגות שלהם נגד העם שלנו, שהצהירו בגלוי שאם יעבור חוק שלא מוצא חן בעיניהם, ”לא תהיה תקיפה באיראן”, ש״הם יפסיקו להתנדב״ - שהם יסרבו. לא פחות. והם לא היו לבד. לצידם עמדו כתבים ואנשי תקשורת כמו ניר דבורי – שתמכו, עודדו, גיבו והדהדו. במקום לעמוד כחומה בצורה מול קריאת הסרבנות – הם ביישו את צה״ל, לוחמיו וטייסיו. במקום לגבות את חיילי צה”ל – הם הפכו לדוברים של מי שפגעו בו. תודה לאל’, עם חילופי ההנהגה בצה”ל, הודחו כל המאיימים - כך על פי הפרסומים. ואם יש מי שאיים ובכל זאת השתתף בתקיפות באיראן – הרי שהבושה אינה עליי, אלא על מי שנתן לו להישאר בשירות. לוחמים לא סוחטים מדינה. ומדינה לא נכנעת לסחטנות. הסרבנים של 2023 פגעו במדינה, בצה”ל ובביטחון אזרחי ישראל. והתועמלנים שלהם – ובראשם ניר דבורי – אחראים כמעט באותה מידה. אתם מנסים כעת לשכתב את ההיסטוריה. לא תצליחו. ובכל זאת, בפעם האלף, לא תמצאו בדברים שאמרתי אז מילה על הטייסים. אמרתי ל״סרבנים״ כמאמר מרדכי לאסתר - עם ישראל יסתדר גם בלעדיכם - והוא אכן הסתדר. הם הודחו מהשירות ועם ישראל מנצח. כל קריאה לסרבנות, מכל גורם, ראויה לגינוי חד משמעי – גם אז וגם היום. אני מברך את טייסי חיל האוויר, לוחמי צה”ל ומפקדיו – הפועלים במסירות ובגבורה יום ולילה. ואני מברך את העם שלנו, הגיבור, האמיץ, המבין, שמודע היטב לשקרים ולתעמולה של אנשים כמו ניר דבורי וכל אלו שעמדו עם הסרבנים ומנסים עכשיו לטהר את השרץ – לא נשכח, ולא נסלח. עם ישראל חי🇮🇱

🇮🇱שלמה קרעי - Shlomo Karhi

27,385 görüntüleme • 1 yıl önce

ראיתי שיש מי שפירשו את דבריי בישיבת הממשלה, בעניין הפוליטיזציה שעברה צמרת השב״כ והקשר האפשרי שבינה לבין ההחלטה האומללה שלא לעדכן את רה״מ בליל השבעה באוקטובר, כאימוץ תאוריות קונספירציה - בקצרה הבל הבלים, ובאריכות בוא נזכיר נשכחות, מהסוף להתחלה: ליל השבעה באוקטובר: בסיכום הדיון הביטחוני שכינס ראש השירות רונן בר שעה ורבע לפני תחילת הטבח ביישובי עוטף ״ יש להיערך לסיכול אירוע התקפי - מוכנות בינונית חשאית בכדי לא לייצר מיס קלקולציה... לעת עתה יש להמנע מפעילות רחבה כדי להימנע ממיס קלקולציה״ לא זו בלבד שבר לא טרח להעיר לא את רה”מ ולא את שר הביטחון, שלמדו על מתקפת חמאס רק לאחר שזו החלה בשעה 06:29, הוא אף פעל להבטיח שלא ינקטו פעולות משמעותיות כדי “שלא לייצר מיסקלקולציה” אצל חמאס. חודש אחורה, 8.9.2023. על הבמה במחאת קפלן נואם ראש השב״כ לשעבר יובל דיסקין, שפונה אישית אל הקולגה שלו רונן בר: ״הערב אני פונה אליכם הרמטכ"ל הרצי הלוי, המפכ"ל קובי שבתאי, ראש השב"כ רונן בר... אני פונה אליכם הערב, משום שאתם קו ההגנה האחרון לפני שנהפוך מדמוקרטיה מהותית לאוטוקרטיה מסוכנת. אני מכיר את הארגונים בהם גדלתם, אני משוכנע, שיש לכם את המורשת, הערכים, הלקחים והניסיון הנדרשים על מנת להתמודד עם המשבר הדמוקרטי, החוקתי והחברתי העמוק בימים גורליים אלו. חברי, אלי בכר, שהיה היועץ המשפטי של השב"כ ואני התייעצנו יחד עם פרופסורים למשפטים, עם משפטנים בכירים... כל זאת על מנת להבין, האם אנו כבר מצויים במשבר חוקתי. השתכנענו, כי מבחינה הצהרתית אנחנו כבר במשבר חוקתי... זו ממשלה שכל מעשיה חשודים, זו ממשלה שאיבדה את הלגיטימיות שלה, זו ממשלה נגועה כולה בשיקולים זרים, ומעל הכל בניגוד עניינים בוטה של העומד בראשה, המקרין על כל מעשיה... עליכם לציית תמיד לשלטון החוק על פי הפרשנות של היועצת המשפטית לממשלה ושל מערכת המשפט ובראשה בית המשפט העליון״. דבריו של דיסקין מדברים בעד עצמם - הממשלה לא לגיטימית ובפרט העומד בראשה, מקור הסמכות הלגיטימית הוא היועמ״שית ובג״ץ. כאן שווה להזכיר כי כשבר הוזמן לדיון להפסקת כהונתו בממשלה (מרץ 25), הוא סרב להופיע ולקבל את מרות הממשלה באמרו כי יתייחס לטענות ״בהתאם להחלטת הגורמים המשפטיים המוסמכים״. התנהלות זו של בר עיכבה את מינויו של ראש השירות הנבחר דוד זיני בחצי שנה בעיצומה של מלחמה. הלאה - ב 16 למרץ 2023 התראיין ראש השירות לשעבר נדב ארגמן לתכנית עובדה של אילנה דיין: דיין: אני מנסה לתאר לעצמי את הסיטואציה שבא איש שב"כ, בכיר, זוטר, בדרג בינוני ושואל אותך מה לעשות, מה תגיד לו? אחרי שהרפורמה תעבור. ארגמן: זה נשאיר ביני לבינו. דיין: אבל אתה לא בטוח שתגיד לו להישאר ולהצדיע לדגל? ארגמן:לא, אני לא בטוח. דיין: למה? למה אתה לא בטוח? ״כי זה לא הדגל". דיין: מה זאת אומרת? ארגמן: ״מן הרגע שמדינת ישראל הופכת להיות דיקטטורה, זאת לא המדינה שבשבילה התגייסת, זו לא המדינה שאותה ביקשת לשרת, אלה לא הערכים שעליהם חונכת...״ דיין: אבל מה זה משנה במה שנוגע לצורך, לרצון ולמחויבות שלך לסכל פיגוע, לעצור פצצה מתקתקת...? ארגמן: ״אני משרת היום את הממלכה, אני לא משרת את המלך...״ אלו אך ורק מקצת הדברים, אך לעניינו של דבר: האם ראינו פוליטיזציה חמורה של צמרת שב״כ? חד וחלק. האם הפוליטיזציה הזו, מצד מי שפעלו לצידו ופיקדו עליו לאורך שנים השפיעה על קבלת ההחלטות של בר בזמן אמת, לצערי הרב, סביר להניח שכן.

ראיתי שיש מי שפירשו את דבריי בישיבת הממשלה, בעניין הפוליטיזציה שעברה צמרת השב״כ והקשר האפשרי שבינה לבין ההחלטה האומללה שלא לעדכן את רה״מ בליל השבעה באוקטובר, כאימוץ תאוריות קונספירציה - בקצרה הבל הבלים, ובאריכות בוא נזכיר נשכחות, מהסוף להתחלה: ליל השבעה באוקטובר: בסיכום הדיון הביטחוני שכינס ראש השירות רונן בר שעה ורבע לפני תחילת הטבח ביישובי עוטף ״ יש להיערך לסיכול אירוע התקפי - מוכנות בינונית חשאית בכדי לא לייצר מיס קלקולציה... לעת עתה יש להמנע מפעילות רחבה כדי להימנע ממיס קלקולציה״ לא זו בלבד שבר לא טרח להעיר לא את רה”מ ולא את שר הביטחון, שלמדו על מתקפת חמאס רק לאחר שזו החלה בשעה 06:29, הוא אף פעל להבטיח שלא ינקטו פעולות משמעותיות כדי “שלא לייצר מיסקלקולציה” אצל חמאס. חודש אחורה, 8.9.2023. על הבמה במחאת קפלן נואם ראש השב״כ לשעבר יובל דיסקין, שפונה אישית אל הקולגה שלו רונן בר: ״הערב אני פונה אליכם הרמטכ"ל הרצי הלוי, המפכ"ל קובי שבתאי, ראש השב"כ רונן בר... אני פונה אליכם הערב, משום שאתם קו ההגנה האחרון לפני שנהפוך מדמוקרטיה מהותית לאוטוקרטיה מסוכנת. אני מכיר את הארגונים בהם גדלתם, אני משוכנע, שיש לכם את המורשת, הערכים, הלקחים והניסיון הנדרשים על מנת להתמודד עם המשבר הדמוקרטי, החוקתי והחברתי העמוק בימים גורליים אלו. חברי, אלי בכר, שהיה היועץ המשפטי של השב"כ ואני התייעצנו יחד עם פרופסורים למשפטים, עם משפטנים בכירים... כל זאת על מנת להבין, האם אנו כבר מצויים במשבר חוקתי. השתכנענו, כי מבחינה הצהרתית אנחנו כבר במשבר חוקתי... זו ממשלה שכל מעשיה חשודים, זו ממשלה שאיבדה את הלגיטימיות שלה, זו ממשלה נגועה כולה בשיקולים זרים, ומעל הכל בניגוד עניינים בוטה של העומד בראשה, המקרין על כל מעשיה... עליכם לציית תמיד לשלטון החוק על פי הפרשנות של היועצת המשפטית לממשלה ושל מערכת המשפט ובראשה בית המשפט העליון״. דבריו של דיסקין מדברים בעד עצמם - הממשלה לא לגיטימית ובפרט העומד בראשה, מקור הסמכות הלגיטימית הוא היועמ״שית ובג״ץ. כאן שווה להזכיר כי כשבר הוזמן לדיון להפסקת כהונתו בממשלה (מרץ 25), הוא סרב להופיע ולקבל את מרות הממשלה באמרו כי יתייחס לטענות ״בהתאם להחלטת הגורמים המשפטיים המוסמכים״. התנהלות זו של בר עיכבה את מינויו של ראש השירות הנבחר דוד זיני בחצי שנה בעיצומה של מלחמה. הלאה - ב 16 למרץ 2023 התראיין ראש השירות לשעבר נדב ארגמן לתכנית עובדה של אילנה דיין: דיין: אני מנסה לתאר לעצמי את הסיטואציה שבא איש שב"כ, בכיר, זוטר, בדרג בינוני ושואל אותך מה לעשות, מה תגיד לו? אחרי שהרפורמה תעבור. ארגמן: זה נשאיר ביני לבינו. דיין: אבל אתה לא בטוח שתגיד לו להישאר ולהצדיע לדגל? ארגמן:לא, אני לא בטוח. דיין: למה? למה אתה לא בטוח? ״כי זה לא הדגל". דיין: מה זאת אומרת? ארגמן: ״מן הרגע שמדינת ישראל הופכת להיות דיקטטורה, זאת לא המדינה שבשבילה התגייסת, זו לא המדינה שאותה ביקשת לשרת, אלה לא הערכים שעליהם חונכת...״ דיין: אבל מה זה משנה במה שנוגע לצורך, לרצון ולמחויבות שלך לסכל פיגוע, לעצור פצצה מתקתקת...? ארגמן: ״אני משרת היום את הממלכה, אני לא משרת את המלך...״ אלו אך ורק מקצת הדברים, אך לעניינו של דבר: האם ראינו פוליטיזציה חמורה של צמרת שב״כ? חד וחלק. האם הפוליטיזציה הזו, מצד מי שפעלו לצידו ופיקדו עליו לאורך שנים השפיעה על קבלת ההחלטות של בר בזמן אמת, לצערי הרב, סביר להניח שכן.

עמיחי שיקלי - Amichai Chikli

18,533 görüntüleme • 10 ay önce

סיפור שהיה כך היה: אחרי שעיכבו לנו את הטיסה בחמש שעות פלוס, וגם הכריחו אותנו להגיע לשדה בברצלונה שש שעות לפני מסיבות הזויות וחסרות היגיון - בסוף נחתנו בישראל. הגענו לאזור הכבודה, המסוע עמד ריק ודומם. על המסך ריצג מספר הטיסה שלנו והיעד שממני הגענו, ברצלונה. ישבנו שם שעה ארוכה, אנשים מותשים, מי מניח תפילין, מי מכרסם שאריות כריך מהטיסה ומי שומע מוסיקה בשלווה, ואני היחידה שעוד הראיתי סימני תסכול בשעה שהשאר ישבו אדישים לגורלם. התחושה היתה שאלו אנשים שרגילים שדופקים אותם מכל כיוון שהם כבר לא מבחינים שהם מחכים שעה וחצי לכבודה שאיננה. פתאום, היעד ברצלונה ומספר הטיסה כל המסך פשוט נעלמו והתחלפו ליעד אחד, ברגע זה אנשים התחילו לתהות. לאט לאט ובהדרגה גם הם הבינו שמשהו פה לא הגיוני. ואז, אחד אחד, התחילו לקום ולשאול שאלות - עד שבסוף כל הטיסה התאגדה מול דוכן המודיעין. הנציגה שם אמרה שאין לה תשובות ואין לה איך לעזור, והיא פשוט קמה והלכה. רק אז, אחת הנוסעות סיפרה שהיא בדקה והמזוודות בכלל נשארו בברצלונה. הן לא עלו איתנו על המטוס. כמובן שאף אחד לא דיבר איתנו, לא הסביר לנו, לא טרח לקחת אחריות פשוט נתנו להמתין כמעט שעתיים ליד המסוע עד שפקעה הסבלנות. אנשים שקופים. שלחו אותנו לאבדות כבודה, שם 200 נוסעים עמדו בתור עם שניים-שלושה נציגים בקושי. העומס והעצבים היו כאלה שבשלב מסוים הגיעו שוטרים כדי למנוע אלימות שציפו שתהיה. אבל דבר מעניין ונפלא קרה, בעת הקשה הזאת לא היה הבדל מי דתי, מי חילוני מי שונא את ביבי מי אוהב את ביבי, מי ערבי ומי יהודי - השנאה לחברת ארקיע איחדה אותנו בלי הבדל דת, גזע, מין ולאום. יש תקווה! וזהו. את המזוודות לא קיבלנו, הן עדיין נופשות בברצלונה. וכל מה שקניתי, כל מה שארזתי - נשאר שם. ואני, במדינת פח האשפה הזאת, מפקפקת אם אי פעם אראה אותן שוב.

סיפור שהיה כך היה: אחרי שעיכבו לנו את הטיסה בחמש שעות פלוס, וגם הכריחו אותנו להגיע לשדה בברצלונה שש שעות לפני מסיבות הזויות וחסרות היגיון - בסוף נחתנו בישראל. הגענו לאזור הכבודה, המסוע עמד ריק ודומם. על המסך ריצג מספר הטיסה שלנו והיעד שממני הגענו, ברצלונה. ישבנו שם שעה ארוכה, אנשים מותשים, מי מניח תפילין, מי מכרסם שאריות כריך מהטיסה ומי שומע מוסיקה בשלווה, ואני היחידה שעוד הראיתי סימני תסכול בשעה שהשאר ישבו אדישים לגורלם. התחושה היתה שאלו אנשים שרגילים שדופקים אותם מכל כיוון שהם כבר לא מבחינים שהם מחכים שעה וחצי לכבודה שאיננה. פתאום, היעד ברצלונה ומספר הטיסה כל המסך פשוט נעלמו והתחלפו ליעד אחד, ברגע זה אנשים התחילו לתהות. לאט לאט ובהדרגה גם הם הבינו שמשהו פה לא הגיוני. ואז, אחד אחד, התחילו לקום ולשאול שאלות - עד שבסוף כל הטיסה התאגדה מול דוכן המודיעין. הנציגה שם אמרה שאין לה תשובות ואין לה איך לעזור, והיא פשוט קמה והלכה. רק אז, אחת הנוסעות סיפרה שהיא בדקה והמזוודות בכלל נשארו בברצלונה. הן לא עלו איתנו על המטוס. כמובן שאף אחד לא דיבר איתנו, לא הסביר לנו, לא טרח לקחת אחריות פשוט נתנו להמתין כמעט שעתיים ליד המסוע עד שפקעה הסבלנות. אנשים שקופים. שלחו אותנו לאבדות כבודה, שם 200 נוסעים עמדו בתור עם שניים-שלושה נציגים בקושי. העומס והעצבים היו כאלה שבשלב מסוים הגיעו שוטרים כדי למנוע אלימות שציפו שתהיה. אבל דבר מעניין ונפלא קרה, בעת הקשה הזאת לא היה הבדל מי דתי, מי חילוני מי שונא את ביבי מי אוהב את ביבי, מי ערבי ומי יהודי - השנאה לחברת ארקיע איחדה אותנו בלי הבדל דת, גזע, מין ולאום. יש תקווה! וזהו. את המזוודות לא קיבלנו, הן עדיין נופשות בברצלונה. וכל מה שקניתי, כל מה שארזתי - נשאר שם. ואני, במדינת פח האשפה הזאת, מפקפקת אם אי פעם אראה אותן שוב.

Netta Bar 🎗️

16,656 görüntüleme • 1 yıl önce