Video wird geladen...

Video konnte nicht geladen werden

Zur Startseite

יש רגעים שמזכירים לך שהחיים הם הרבה מעבר לפוליטיקה. 💙 ישבתי אתמול עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. שוחחנו, כמו תמיד, על הדברים החשובים באמת. על המדינה שלנו, על האתגרים שלפנינו ועל הדרך שעוד מחכה לנו. ואז, בלי שאדע, הצוות הנפלא שלו הפתיע אותי לכבוד יום ההולדת. מודה שהתרגשתי. אחרי...

dudiamsalem's profile picture

דודי אמסלם 🇮🇱

184,014 subscribers

52,189 Aufrufe • vor 4 Tagen •via X (Twitter)

KunstNachrichten & Politik
LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

0 Kommentare

Keine Kommentare verfügbar

Kommentare vom Original-Post werden hier angezeigt

Ähnliche Videos

האם נתניהו וצה''ל השיגו ניצחון מוחלט? הרבה יותר! (להלן הטקסט המקורי, לפני הקיצוצים ההכרחיים בווידאו המצורף...) האם במגבלות העובדה שאנחנו לא בעידן המשיחי השגנו את "הניצחון מוחלט"? הרבה יותר. צריך להצדיע לנתניהו, לצה''ל, למפקדים, ללוחמים, לטייסים, למוסד, לשב''כ ולכולנו אזרחי ישראל. תפקדנו אחלה. בחזית ובעורף. עם חזק. אריות ולביאות. כשנתניהו אמר בתחילת המלחמה שאנחנו נשיג את הניצחון המוחלט, חשבתי שהוא לא באמת מתכוון, שכמו מנהיג טוב שרואה את העם שלו שבור, הוא מנסה להרים את רוח העם. אם נתניהו היה אומר באוקטובר 2023 שהוא הולך להשיג ניצחון מוחלט כמו מה שהשגנו עד עכשיו: בלבנון, בנפילת המשטר בסוריה, באיראן, בעזה, בהחזרת החטופים היינו אומרים לו "אל תגזים. ניצחון מוחלט ניצחון מוחלט, אבל לא עד כדי כך". אם נתניהו היה אומר שכשהוא מצהיר על ניצחון מוחלט הוא מתכוון לכך: שישראל תחסל את סינואר, הנייה, מוחמד דף, וגם את נסראללה, ואת חמינאי שהחטופים יוחזרו הביתה ולא יישארו לנו עשרה רון ארד; שנשלוט ב-60 אחוז מרצועת עזה, שצה''ל לא רק יישב על רכס ה-70 אלא הרבה מעבר, שהמקומות שאיימו על יישובינו ואשר מהם יצאו לרצוח את בני ובנות עמנו ושבהם איבדנו מטובי לוחמנו יהפכו לעיי חורבות, בית חנון, רפיח, שג'עיה, חאן יונס, ג'באליה; שבלבנון כוח רדואן יורחק מהגבול ולא יאיים יותר על תושבי הצפון בעוד 7 באוקטובר, שכפרים שלמים ששימשו כמעוזי אויב בדרך לרצח יהודיים ייחרשו ויימחקו וחיילנו יישבו בבופור; שבסוריה שנחשבה לאיום הצבאי הכי גדול על מדינת ישראל – המשטר ייפול, החבר'ה יטיילו בחרמון הסורי, שעוד יהיו תותחים על ההר אבל הפעם הם יאיימו על דמשק כמו בשירים הציוניים האופטימיים של פעם. שבאיראן - ראש ממשלת ישראל יצליח במדינאות גאונית לכרות ברית עם ארה''ב להכות במתקפות משותפות של עשרות ימים מכה קשה בגרעין האירני המאיים להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים אם נתניהו היה אומר לנו אז אחרי חורבן אוקטובר 2023 שכשהוא אומר ניצחון מוחלט הוא מתכוון לכל ההישגים הללו גם הביביסטים הכי גדולים היו אומרים לו: אדוני ראש הממשלה 'ניצחון מוחלט' 'ניצחון מוחלט' אבל את תגזים, לא עד כדי כך". הוא הצליח. הוא הביא הרבה יותר מאשר הניצחון המוחלט. (*הדברים שאני אומר פה מיועדים לאנשים הגיוניים ולא לבעלי הדמיון האוטופיים, נושאי האידאולוגיות המושלמות ו חסרי ההבנה בהיסטוריה היהודית שחושבים שניצחון מוחלט משמעותו שלא יהיו יותר אנטישמים שונאי ישראל בעולם - דבר כזה לא ייתכן לפני העידן המשיחי: שנאת ישראל היא נצחית. כך לימדו אותנו חז''ל וכך לימד ההיסטוריון המפוכח פרופ' בן ציון נתניהו שעיצב את תפיסתו של ראש הממשלה). זה לא נגמר, עוד נצטרך להלחם, עוד יהיה כאב, אבל ההישגים במלחמה הזו הם כבר הרבה מעבר למה שמישהו יכול היה לחלום. אם מסתכלים בעין טובה על מציאות חיינו, מותר להגיד תודה לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ולצה''ל על ההישג הבלתי נתפס הזה, על התמרון הצבאי והמדיני המבריק, שעוד יילמד בספרי ההיסטוריה על מצביאות, מדינאות, מנהיגות ופלאי הציונות. מותר להגיד תודה. אני אומר תודה.
2:28

האם נתניהו וצה''ל השיגו ניצחון מוחלט? הרבה יותר! (להלן הטקסט המקורי, לפני הקיצוצים ההכרחיים בווידאו המצורף...) האם במגבלות העובדה שאנחנו לא בעידן המשיחי השגנו את "הניצחון מוחלט"? הרבה יותר. צריך להצדיע לנתניהו, לצה''ל, למפקדים, ללוחמים, לטייסים, למוסד, לשב''כ ולכולנו אזרחי ישראל. תפקדנו אחלה. בחזית ובעורף. עם חזק. אריות ולביאות. כשנתניהו אמר בתחילת המלחמה שאנחנו נשיג את הניצחון המוחלט, חשבתי שהוא לא באמת מתכוון, שכמו מנהיג טוב שרואה את העם שלו שבור, הוא מנסה להרים את רוח העם. אם נתניהו היה אומר באוקטובר 2023 שהוא הולך להשיג ניצחון מוחלט כמו מה שהשגנו עד עכשיו: בלבנון, בנפילת המשטר בסוריה, באיראן, בעזה, בהחזרת החטופים היינו אומרים לו "אל תגזים. ניצחון מוחלט ניצחון מוחלט, אבל לא עד כדי כך". אם נתניהו היה אומר שכשהוא מצהיר על ניצחון מוחלט הוא מתכוון לכך: שישראל תחסל את סינואר, הנייה, מוחמד דף, וגם את נסראללה, ואת חמינאי שהחטופים יוחזרו הביתה ולא יישארו לנו עשרה רון ארד; שנשלוט ב-60 אחוז מרצועת עזה, שצה''ל לא רק יישב על רכס ה-70 אלא הרבה מעבר, שהמקומות שאיימו על יישובינו ואשר מהם יצאו לרצוח את בני ובנות עמנו ושבהם איבדנו מטובי לוחמנו יהפכו לעיי חורבות, בית חנון, רפיח, שג'עיה, חאן יונס, ג'באליה; שבלבנון כוח רדואן יורחק מהגבול ולא יאיים יותר על תושבי הצפון בעוד 7 באוקטובר, שכפרים שלמים ששימשו כמעוזי אויב בדרך לרצח יהודיים ייחרשו ויימחקו וחיילנו יישבו בבופור; שבסוריה שנחשבה לאיום הצבאי הכי גדול על מדינת ישראל – המשטר ייפול, החבר'ה יטיילו בחרמון הסורי, שעוד יהיו תותחים על ההר אבל הפעם הם יאיימו על דמשק כמו בשירים הציוניים האופטימיים של פעם. שבאיראן - ראש ממשלת ישראל יצליח במדינאות גאונית לכרות ברית עם ארה''ב להכות במתקפות משותפות של עשרות ימים מכה קשה בגרעין האירני המאיים להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים אם נתניהו היה אומר לנו אז אחרי חורבן אוקטובר 2023 שכשהוא אומר ניצחון מוחלט הוא מתכוון לכל ההישגים הללו גם הביביסטים הכי גדולים היו אומרים לו: אדוני ראש הממשלה 'ניצחון מוחלט' 'ניצחון מוחלט' אבל את תגזים, לא עד כדי כך". הוא הצליח. הוא הביא הרבה יותר מאשר הניצחון המוחלט. (*הדברים שאני אומר פה מיועדים לאנשים הגיוניים ולא לבעלי הדמיון האוטופיים, נושאי האידאולוגיות המושלמות ו חסרי ההבנה בהיסטוריה היהודית שחושבים שניצחון מוחלט משמעותו שלא יהיו יותר אנטישמים שונאי ישראל בעולם - דבר כזה לא ייתכן לפני העידן המשיחי: שנאת ישראל היא נצחית. כך לימדו אותנו חז''ל וכך לימד ההיסטוריון המפוכח פרופ' בן ציון נתניהו שעיצב את תפיסתו של ראש הממשלה). זה לא נגמר, עוד נצטרך להלחם, עוד יהיה כאב, אבל ההישגים במלחמה הזו הם כבר הרבה מעבר למה שמישהו יכול היה לחלום. אם מסתכלים בעין טובה על מציאות חיינו, מותר להגיד תודה לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ולצה''ל על ההישג הבלתי נתפס הזה, על התמרון הצבאי והמדיני המבריק, שעוד יילמד בספרי ההיסטוריה על מצביאות, מדינאות, מנהיגות ופלאי הציונות. מותר להגיד תודה. אני אומר תודה.

אבישי בן חיים

23,504 Aufrufe • vor 2 Monaten

תשקיעו 15 דק׳ להקשיב לדבריה של כבוד נשיאת בהמ״ש העליון, דורית ביניש, בזום אתמול שיאיא פינק ארגן. הבאתי חלק מהדברים. ——— ההפיכה המשטרית בעיצומה. היא לא חלפה מן העולם. זאת הייתה אשליה שלנו, שהצלחנו. מהר מאוד כאשר הופיע שר המשפטים בינואר 23 והציג את תוכניתו, הבנו שזו לא מהפכה משפטית אלא הפיכה משטרית. הציבור הבין את זה ויצא לרחוב. ונתנו לנו תחושה שבלמנו את ההפיכה. במובן מסוים זה נכון, כאשר בית המשפט לא קיבל את הפרקטיקה לא לבקר את הממשלה על פי סבירות התנהגותה ומעשיה. הייתה תחושה שאנחנו עצרנו. למרבה הצער זה לא נגמר. על אף המצב הביטחוני, על אף כל הקשיים אנחנו בעיצומה של דהירה של הממשלה לממש את תוכניתה להפיכה משטרית. הדבר המטריד, הוא לא פיטורי שר כזה או אחר, זה מאד מטריד, אבל הדבר המרכזי הוא: יש לנו שלטון שחותר להפוך אותנו מדמוקרטיה לדיקטטורה. הוא נבחר בדרך דמוקרטית. זה כבר קרה הרבה פעמים בהיסטוריה. לא האמנו שנהיה במצב כזה, אבל זהו התהליך. יש דהירה. לעצור את ההפיכה הזאת זו חובתנו המיידית. מה הרעיון של ההפיכה הזו? הבסיס של משטר דמוקרטי זה 3 רשויות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. הממשלה לא מסתירה את כוונתה לצמצם את הרשויות האחרות. כלומר הכנסת כבר בשיטה שלנו בידי שליטה של הממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני. הרצון הנוסף הוא להשתלט על המשפט, על בית המשפט, על התקשורת, על האקדמיה. זה מפתח לשלטון טוטליטרי. ניצול של דרכים דמוקרטיות לביטול הדמוקרטיה. התוכנית היא לפרק את המוסדות צעד אחרי צעד. אם לא בחקיקה אז בדרך מעשית. הם לא הצליחו למזלנו עדיין, אבל הם בהחלט בדרך להשתלט על המוסדות השונים, וזו הכוונה, להרוס. וכאן אנחנו מגיעים למכתב היועצת המשפטית שמתריעה על כך בעצם, על לכל התחושות שיש לנו, שצעד אחרי צעד הממשלה פועלת באופן לא חוקי. כל כוחה של הממשלה נובע מהחוק. היא יכולה לעשות רק מה שהחוק מתיר. כל אדם חופשי לעשות אלא אם אסור, אבל הממשלה יכולה לעשות רק מה שמותר לה על פי חוק. אז ״איזון בחוק״ זה התחלה והקידום של השיטה לחיסול הדמוקרטיה. ומה המכתב אומר? היועמ״שית אמרה – אנחנו יודעים היטב איך מתקבלות החלטות: יש נוהג רב שנים, יש תקנון הממשלה, יש דרך לעבודת ממשלה, כל נושא שעולה לממשלה מחייב הכנה מראש של הרפרנטים בממשלה, חוות דעת משפטית אם צריך. מכל זה מתעלמים: לפי המכתב הם מתנהגים כאילו לא צריכים חוות דעת של היועץ המשפטי הממשלה, הממשלה יכולה לקבל יעוץ מאנשים פרטיים ממזכיר הממשלה, שזה ממש לא תפקידו, מאנשים שונים שהם מעדיפים את דעתם וחוות דעתם המשפטית. אבל, על פי הדין במדינה, חד משמעית, (זה הובהר פעמים רבות בפסק הדין) מי שחוות דעתו המשפטית מחייבת את הממשלה זה היועצת המשפטית הממשלה. זה תפקידה להנחות את הממשלה איך תוכל לפעול על פי חוק. אם לא מכינים קודם חוות דעת, אם מתעלמים מחוות דעת היועצת המשפטית ואם מבקשים חוות דעת בדרכים עקיפות של אנשים לא מוסמכים, --- אז זה צפצוף על החוק, והמשמעות היא שהממשלה פועלת כעבריינית, לא על פי חוק. זה חלק מהצעדים שמובילים לשליטה המוחלטת שלה. אז מתמנים מינויים לא מקצועיים על בסיס פוליטי, בלי שמתקיימים התכונות והכישורים הנדרשים לתפקיד, אנו רואים שנמנעים מלמנות נשיא לבית המשפט העליון, זה חלק משיטת ההשתלטות. רק ימנו שופטים אם הם יהיו נאמנים לממשלה ולא למדינה, זה המבחן, ולכן צריך את הסכמת הדרג הפוליטי לכל מינוי על פי תפיסת שר המשפטים. יש כוונה (וזה כבר בחקיקה) למנות נציב תלונות על שופטים, לא בדרך שהייתה עד היום, רוצים שהכנסת תבחר את נציב תלונות על שופטים, והוא יהווה איום על העצמאות השיפוטית. כי אם שופט ייתן פסק דין שלא ייראה לנציב, אז הכי פשוט יהיה להדיח אותו. כי לנציב יש סמכות להמליץ על הדחה. כל הדברים האלה הם חלק מאיום מאד רציני על מערכת המשפט, שתפקידה לשמור על האיזונים, ועל הבקרה על המערכת. הממשלה צוברת כוח, כדי לגמד את כוחן של המוסדות המקצועיים האחרים. אני מאמינה מאוד שגם היועצת המשפטית, וגם בית המשפט מתכוונים ועומדים כחומה בצורה, אבל נעשים כל הצעדים כדי לסכל את העבודה שלהם. ולכן אנחנו כל פעם שומעים את הנוסח, את הסגנון איך הם מדברים על היועצת, כמו שמדברים על אלופי הצבא וקציני הצבא. איך אפשר לצפות שהציבור יכבד את המוסדות, אם מי שיושב בשלטון של הממשלה מזלזל בצורה כזאת במוסדות המדינה? הסכנה היא הרבה יותר גדולה מזה שאדם מסוים יפוטר השיטה כולה היא לבלוע את הערכים הדמוקרטיים, ערכים שלשמם קמה המדינה הזאת, המוסדות שנבנו, וזו שחיקה, וזה פוגע בביטחון. חיינו שזורים עם הצרכים הבטחונים ועם הנאמנות למדינה ולא לממשלה, זה אלף-בית. שלא נטעה, זה קו אדום. אין גבולות למה שהם מעיזים. אני לא מעלה על דעתי שיעיזו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, ושאנחנו נקבל את זה. אני לא יכולה להתנבא, אך אני מאמינה שזה יוציא מאות אלפים לרחובות. אין לנו כלים אחרים. אני חושבת שאם חס וחלילה הממשלה תעז להגשים את החלום ולפטר יועצת משפטית, אני מקווה שהחוות יהיו מלאים מוחים. אני מצפה למספר ענק עתק, שהממשלה לא תוכל להתעלם ממנו, כי בעצם הממשלה קיבלה את המנדט מהציבור למשטר דמוקרטי, אך פועלת בניגוד למנדט שהיא קיבלה. היא הפקירה אותנו ביטחונית, היא הפקירה אותנו גם מבחינה חוקתית, משפטית, מוסדית. אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. גם מאה אלף לא מספיק. אם חס וחלילה יקרה דבר כזה, הרחוב צריך להיות מלא. לא ניתן להמשיך בתהליך הזה. הגדולה של בית המשפט שלנו כל שנות קיומו, הייתה עצמאותו, תנאי שזה יהיה מוסד עצמאי, לא נשיא מטעם הממשלה ולא שופט מטעם הממשלה, זה כוחו, וזה גם האיזון שניתן לבית משפט אל מול הכוח של הממשלה והרשות המבצעת. הציבור שיוצא נותן כח לשומרי הסף. ממה ישאבו כוח המוסדות האלה של שומרי הסף אם לא מהאמון והרצון לשרת את הציבור כמו שמגיע לו? הם עושים את מלאכתם וכולנו חייבים לתמוך לחזק אותם, לתת להם את הגיבוי. אני מאוד מאמינה בכוח הזה. (למי שרוצה להשלים את כל הזום: ) <<<<< לעוד עדכונים בקבוצות נהון
15:44

תשקיעו 15 דק׳ להקשיב לדבריה של כבוד נשיאת בהמ״ש העליון, דורית ביניש, בזום אתמול שיאיא פינק ארגן. הבאתי חלק מהדברים. ——— ההפיכה המשטרית בעיצומה. היא לא חלפה מן העולם. זאת הייתה אשליה שלנו, שהצלחנו. מהר מאוד כאשר הופיע שר המשפטים בינואר 23 והציג את תוכניתו, הבנו שזו לא מהפכה משפטית אלא הפיכה משטרית. הציבור הבין את זה ויצא לרחוב. ונתנו לנו תחושה שבלמנו את ההפיכה. במובן מסוים זה נכון, כאשר בית המשפט לא קיבל את הפרקטיקה לא לבקר את הממשלה על פי סבירות התנהגותה ומעשיה. הייתה תחושה שאנחנו עצרנו. למרבה הצער זה לא נגמר. על אף המצב הביטחוני, על אף כל הקשיים אנחנו בעיצומה של דהירה של הממשלה לממש את תוכניתה להפיכה משטרית. הדבר המטריד, הוא לא פיטורי שר כזה או אחר, זה מאד מטריד, אבל הדבר המרכזי הוא: יש לנו שלטון שחותר להפוך אותנו מדמוקרטיה לדיקטטורה. הוא נבחר בדרך דמוקרטית. זה כבר קרה הרבה פעמים בהיסטוריה. לא האמנו שנהיה במצב כזה, אבל זהו התהליך. יש דהירה. לעצור את ההפיכה הזאת זו חובתנו המיידית. מה הרעיון של ההפיכה הזו? הבסיס של משטר דמוקרטי זה 3 רשויות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. הממשלה לא מסתירה את כוונתה לצמצם את הרשויות האחרות. כלומר הכנסת כבר בשיטה שלנו בידי שליטה של הממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני. הרצון הנוסף הוא להשתלט על המשפט, על בית המשפט, על התקשורת, על האקדמיה. זה מפתח לשלטון טוטליטרי. ניצול של דרכים דמוקרטיות לביטול הדמוקרטיה. התוכנית היא לפרק את המוסדות צעד אחרי צעד. אם לא בחקיקה אז בדרך מעשית. הם לא הצליחו למזלנו עדיין, אבל הם בהחלט בדרך להשתלט על המוסדות השונים, וזו הכוונה, להרוס. וכאן אנחנו מגיעים למכתב היועצת המשפטית שמתריעה על כך בעצם, על לכל התחושות שיש לנו, שצעד אחרי צעד הממשלה פועלת באופן לא חוקי. כל כוחה של הממשלה נובע מהחוק. היא יכולה לעשות רק מה שהחוק מתיר. כל אדם חופשי לעשות אלא אם אסור, אבל הממשלה יכולה לעשות רק מה שמותר לה על פי חוק. אז ״איזון בחוק״ זה התחלה והקידום של השיטה לחיסול הדמוקרטיה. ומה המכתב אומר? היועמ״שית אמרה – אנחנו יודעים היטב איך מתקבלות החלטות: יש נוהג רב שנים, יש תקנון הממשלה, יש דרך לעבודת ממשלה, כל נושא שעולה לממשלה מחייב הכנה מראש של הרפרנטים בממשלה, חוות דעת משפטית אם צריך. מכל זה מתעלמים: לפי המכתב הם מתנהגים כאילו לא צריכים חוות דעת של היועץ המשפטי הממשלה, הממשלה יכולה לקבל יעוץ מאנשים פרטיים ממזכיר הממשלה, שזה ממש לא תפקידו, מאנשים שונים שהם מעדיפים את דעתם וחוות דעתם המשפטית. אבל, על פי הדין במדינה, חד משמעית, (זה הובהר פעמים רבות בפסק הדין) מי שחוות דעתו המשפטית מחייבת את הממשלה זה היועצת המשפטית הממשלה. זה תפקידה להנחות את הממשלה איך תוכל לפעול על פי חוק. אם לא מכינים קודם חוות דעת, אם מתעלמים מחוות דעת היועצת המשפטית ואם מבקשים חוות דעת בדרכים עקיפות של אנשים לא מוסמכים, --- אז זה צפצוף על החוק, והמשמעות היא שהממשלה פועלת כעבריינית, לא על פי חוק. זה חלק מהצעדים שמובילים לשליטה המוחלטת שלה. אז מתמנים מינויים לא מקצועיים על בסיס פוליטי, בלי שמתקיימים התכונות והכישורים הנדרשים לתפקיד, אנו רואים שנמנעים מלמנות נשיא לבית המשפט העליון, זה חלק משיטת ההשתלטות. רק ימנו שופטים אם הם יהיו נאמנים לממשלה ולא למדינה, זה המבחן, ולכן צריך את הסכמת הדרג הפוליטי לכל מינוי על פי תפיסת שר המשפטים. יש כוונה (וזה כבר בחקיקה) למנות נציב תלונות על שופטים, לא בדרך שהייתה עד היום, רוצים שהכנסת תבחר את נציב תלונות על שופטים, והוא יהווה איום על העצמאות השיפוטית. כי אם שופט ייתן פסק דין שלא ייראה לנציב, אז הכי פשוט יהיה להדיח אותו. כי לנציב יש סמכות להמליץ על הדחה. כל הדברים האלה הם חלק מאיום מאד רציני על מערכת המשפט, שתפקידה לשמור על האיזונים, ועל הבקרה על המערכת. הממשלה צוברת כוח, כדי לגמד את כוחן של המוסדות המקצועיים האחרים. אני מאמינה מאוד שגם היועצת המשפטית, וגם בית המשפט מתכוונים ועומדים כחומה בצורה, אבל נעשים כל הצעדים כדי לסכל את העבודה שלהם. ולכן אנחנו כל פעם שומעים את הנוסח, את הסגנון איך הם מדברים על היועצת, כמו שמדברים על אלופי הצבא וקציני הצבא. איך אפשר לצפות שהציבור יכבד את המוסדות, אם מי שיושב בשלטון של הממשלה מזלזל בצורה כזאת במוסדות המדינה? הסכנה היא הרבה יותר גדולה מזה שאדם מסוים יפוטר השיטה כולה היא לבלוע את הערכים הדמוקרטיים, ערכים שלשמם קמה המדינה הזאת, המוסדות שנבנו, וזו שחיקה, וזה פוגע בביטחון. חיינו שזורים עם הצרכים הבטחונים ועם הנאמנות למדינה ולא לממשלה, זה אלף-בית. שלא נטעה, זה קו אדום. אין גבולות למה שהם מעיזים. אני לא מעלה על דעתי שיעיזו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, ושאנחנו נקבל את זה. אני לא יכולה להתנבא, אך אני מאמינה שזה יוציא מאות אלפים לרחובות. אין לנו כלים אחרים. אני חושבת שאם חס וחלילה הממשלה תעז להגשים את החלום ולפטר יועצת משפטית, אני מקווה שהחוות יהיו מלאים מוחים. אני מצפה למספר ענק עתק, שהממשלה לא תוכל להתעלם ממנו, כי בעצם הממשלה קיבלה את המנדט מהציבור למשטר דמוקרטי, אך פועלת בניגוד למנדט שהיא קיבלה. היא הפקירה אותנו ביטחונית, היא הפקירה אותנו גם מבחינה חוקתית, משפטית, מוסדית. אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. גם מאה אלף לא מספיק. אם חס וחלילה יקרה דבר כזה, הרחוב צריך להיות מלא. לא ניתן להמשיך בתהליך הזה. הגדולה של בית המשפט שלנו כל שנות קיומו, הייתה עצמאותו, תנאי שזה יהיה מוסד עצמאי, לא נשיא מטעם הממשלה ולא שופט מטעם הממשלה, זה כוחו, וזה גם האיזון שניתן לבית משפט אל מול הכוח של הממשלה והרשות המבצעת. הציבור שיוצא נותן כח לשומרי הסף. ממה ישאבו כוח המוסדות האלה של שומרי הסף אם לא מהאמון והרצון לשרת את הציבור כמו שמגיע לו? הם עושים את מלאכתם וכולנו חייבים לתמוך לחזק אותם, לתת להם את הגיבוי. אני מאוד מאמינה בכוח הזה. (למי שרוצה להשלים את כל הזום: ) <<<<< לעוד עדכונים בקבוצות נהון

Karine Nahon • קרין נהון

26,509 Aufrufe • vor 2 Jahren

רק שכחת לציין מר אייל ברקוביץ.. שבאותה מסעדה אני ישבתי עם חברים שלי טופז לוק וניקול ראידמן, שאותם אתה מזהה, אפילו באת להגיד ״שלום״. ואז התיישבת עם בת הזוג שלך, ולא הפסקת לזרוק הערות לטופז ולניקול, מיותר להרחיב לגבי הצורה בה אתה נוהג להתבטא.. אני הסתובבתי ועניתי לך, אני לא שותקת לאנשים כמוך שמדברים שטויות ומפזרים שקרים בלי הפסקה. אתה התחלת לצעוק וכל המסעדה הסתכלה.. אז מנהל המסעדה העביר אותך לשבת איתנו. אחרי שניסית להתווכח איתי והשארתי אותך ללא מילים.. כל כך הופתעת מאיך שאני מדברת והידע הנרחב שלי. לא הפסקת לשאול אותי איפה אני עובדת? שאתה חייב לדעת מה התפקיד שלי, שאין סיכוי שאני לא קשורה לצוות. וסליחה באמת שאני לא מספרת סתם ככה לאנשים זרים מה התפקיד שלי ומה הסיווג הביטחוני שלו, בכל זאת, יש לי ערכים. כדאי שגם אתה תפתח כמה כאלה. בנוסף שכחת גם שאחרי שבוע בערך, הייתי בקניון רמת אביב עם שתי חברות בבית קפה, כנראה ראית אותי ואני לא. כשהלכתי לשירותים עם חברה רדפת אחריי והתחלת לצעוק לי שאתה מאוכזב ממני ואני שקרנית. הכרחת אותי ואת חברה שלי לבוא איתך לשולחן לראות כמה אני ״שקרנית״. ואז הצגת תמונה שלי ואמרת לי, ״ראיתי אותך בחדשות, מאחורי ביבי, בכנסת!״ עניתי ״ נו ו..?״ וגם אמרת שביררת עליי ואתה יודע מה התפקיד שלי.. ואז שוב הצעת לבוא להתארח אצלך ואצל אופירה בתכנית. אמרתי לך שבחיים לא חחח. והלכתי. אז איזה באסה לך ברקוביץ… שיש כל כך הרבה אנשים שהיו עדים לשקרים שלך. ומוריה - איך אמרת? ״גם אותי גל לא מחבבת״? בחיים לא דיברתי איתך או הכרתי אותך, אין לי שום חיבה כלפייך. אבל אין ספק שאחרי שראיתי כמו כל המדינה את הסרטון שלך מחטטת במגירות של דובר ראש הממשלה… תבינו - מבחינתי, ביטחון המדינה יותר חשוב מהרכילות הזולה שלכם. ויש כל כך הרבה דברים יותר חשובים שאתם יכולים להתעסק בהם ממני.. תתחילו בלהפסיק לתמוך באלימות נגד נשים, אתם לא הייתם שם, אתם לא ראיתם את החבלה שלי בגב, אתם מגנים על הקולגות שלכם בלי לחשוב פעמיים. בסוף האמת תצא לאור וכולכם תתחרטו על המילים האלה ועידוד האלימות. ברקו, יום אחד זאת יכולה להיות הבת שלך. מוריה, יום אחד זאת יכולה להיות את. לא צריכים לתת יד לאלימות, גם אם זאת מישהי שעובדת עם בן גביר או משפחת נתניהו, תשלטו על האובססיה. די לשנאת חינם. אני בינתיים אמשיך לשים סוף לשקרים.
0:54

רק שכחת לציין מר אייל ברקוביץ.. שבאותה מסעדה אני ישבתי עם חברים שלי טופז לוק וניקול ראידמן, שאותם אתה מזהה, אפילו באת להגיד ״שלום״. ואז התיישבת עם בת הזוג שלך, ולא הפסקת לזרוק הערות לטופז ולניקול, מיותר להרחיב לגבי הצורה בה אתה נוהג להתבטא.. אני הסתובבתי ועניתי לך, אני לא שותקת לאנשים כמוך שמדברים שטויות ומפזרים שקרים בלי הפסקה. אתה התחלת לצעוק וכל המסעדה הסתכלה.. אז מנהל המסעדה העביר אותך לשבת איתנו. אחרי שניסית להתווכח איתי והשארתי אותך ללא מילים.. כל כך הופתעת מאיך שאני מדברת והידע הנרחב שלי. לא הפסקת לשאול אותי איפה אני עובדת? שאתה חייב לדעת מה התפקיד שלי, שאין סיכוי שאני לא קשורה לצוות. וסליחה באמת שאני לא מספרת סתם ככה לאנשים זרים מה התפקיד שלי ומה הסיווג הביטחוני שלו, בכל זאת, יש לי ערכים. כדאי שגם אתה תפתח כמה כאלה. בנוסף שכחת גם שאחרי שבוע בערך, הייתי בקניון רמת אביב עם שתי חברות בבית קפה, כנראה ראית אותי ואני לא. כשהלכתי לשירותים עם חברה רדפת אחריי והתחלת לצעוק לי שאתה מאוכזב ממני ואני שקרנית. הכרחת אותי ואת חברה שלי לבוא איתך לשולחן לראות כמה אני ״שקרנית״. ואז הצגת תמונה שלי ואמרת לי, ״ראיתי אותך בחדשות, מאחורי ביבי, בכנסת!״ עניתי ״ נו ו..?״ וגם אמרת שביררת עליי ואתה יודע מה התפקיד שלי.. ואז שוב הצעת לבוא להתארח אצלך ואצל אופירה בתכנית. אמרתי לך שבחיים לא חחח. והלכתי. אז איזה באסה לך ברקוביץ… שיש כל כך הרבה אנשים שהיו עדים לשקרים שלך. ומוריה - איך אמרת? ״גם אותי גל לא מחבבת״? בחיים לא דיברתי איתך או הכרתי אותך, אין לי שום חיבה כלפייך. אבל אין ספק שאחרי שראיתי כמו כל המדינה את הסרטון שלך מחטטת במגירות של דובר ראש הממשלה… תבינו - מבחינתי, ביטחון המדינה יותר חשוב מהרכילות הזולה שלכם. ויש כל כך הרבה דברים יותר חשובים שאתם יכולים להתעסק בהם ממני.. תתחילו בלהפסיק לתמוך באלימות נגד נשים, אתם לא הייתם שם, אתם לא ראיתם את החבלה שלי בגב, אתם מגנים על הקולגות שלכם בלי לחשוב פעמיים. בסוף האמת תצא לאור וכולכם תתחרטו על המילים האלה ועידוד האלימות. ברקו, יום אחד זאת יכולה להיות הבת שלך. מוריה, יום אחד זאת יכולה להיות את. לא צריכים לתת יד לאלימות, גם אם זאת מישהי שעובדת עם בן גביר או משפחת נתניהו, תשלטו על האובססיה. די לשנאת חינם. אני בינתיים אמשיך לשים סוף לשקרים.

Gal

14,998 Aufrufe • vor 1 Jahr

כמה מילים על מיקי איתן ז"ל, על אבא שלי ז"ל ועל מה שאירע לפוליטיקה הישראלית. --- הרבה הספדים נשמעו פה בימים האחרונים על מיקי איתן. אלה דיברו על כך שהיה מראשוני פורום קהלת, אלה על ערכים של שלטון החוק, אלה דיברו על הליברליזם, אלה דיברו על ערכי האחיזה בארץ ישראל, אלה דיברו על כך שהוא היה בין הבודדים שהתריעו בזמן אמת על המהפכה החוקתית, אלה דיברו על מאבקו ברב כהנא, אלה דיברו על מאבקיו בהסתרת השב"כ את פרשת "שמפניה", ואלה דיברו על מאבקו בשי ניצן בזמן שאזרחים הופשטו מזכויותיהם בהתנתקות. מיקי איתן היה אדם מיוחד מאוד וכל אחד מן המספידים אחז איבר אחר של הפיל הזה. אני מבקש להוסיף זוית אחרת. הכישלון של המיקיאיתניזם יחד עם המהפכה החוקתית וההתנתקות הם אירועים "פיבוטיאליים". זה ציר ששינה את החיים הפוליטיים בישראל, ולא לטובה. רבים, רובם צבועים או בורים, מתגעגעים ל"ליכוד של פעם". אבל גם אם נשים בצד את הציניות הארסית בכך שאותם המתגעגעים כינו את בגין היטלר, לא ניתן להתעלם מכך שאכן חל שינוי מסוים בתרבות עצמה של הימין. והסיבה לכך היא לא הגעתם של הפראים החדשים, כפי שמנסים לשטוף את המוח בתקשורת, אלא העובדה שהפראים הישנים רמסו את המיקיאיתנים. אנשים כמו מיקי איתן, כמו דרור חוטר ישי או כמו גביזון נרמסו עד דק בכוחנות אדירה. גרם אחד של חסד לא ניתן להם. אנשי חירות בישראל הבינו היטב שכך לא ניתן להמשיך אם אין בכוונתם להיות אבק. אז צמח פה דור של קילרים. וכפי שהוכח ברפורמה - אולי גם זה לא היה מספיק כי ברגע האמת הימין, הפטריוטי, שוב העדיף את שלום הילד במשפט שלמה הישראלי. כל עוד מחנה השמאל לא יכבד את הזכויות הפוליטיות של אנשים שחושבים אחרת מהם המגמות הללו רק יקצינו. בעיני כישלון המיקיאתניזם הוא אחד המנועים העיקריים לשינוי שחל בימין, וזה, אגב, לא ייחודי לישראל. --- בשולי הדברים יש לי פינה חמה בלבי למיקי איתן. כשההורים שלי עלו ארצה כמעט חסרי כל, אבי התקשה מאוד למצוא עבודה שתתאים לכישוריו, למעשה עד מותו לא מצא עבודה שכזו. ברגעי מצוקה קשים השפיל עצמו, לתפיסתו, ושלח מכתב לכמה חברי כנסת על כך שהוא עלה מתוך ציונות והוא מחפש תעסוקה שתתאים לכישוריו. היחיד שהשיב לו באמפתיה אותנטית והזמין אותו לכנסת לשיחה בניסיון לסייע היה מיקי איתן. יהי זכרו ברוך.
2:14

כמה מילים על מיקי איתן ז"ל, על אבא שלי ז"ל ועל מה שאירע לפוליטיקה הישראלית. --- הרבה הספדים נשמעו פה בימים האחרונים על מיקי איתן. אלה דיברו על כך שהיה מראשוני פורום קהלת, אלה על ערכים של שלטון החוק, אלה דיברו על הליברליזם, אלה דיברו על ערכי האחיזה בארץ ישראל, אלה דיברו על כך שהוא היה בין הבודדים שהתריעו בזמן אמת על המהפכה החוקתית, אלה דיברו על מאבקו ברב כהנא, אלה דיברו על מאבקיו בהסתרת השב"כ את פרשת "שמפניה", ואלה דיברו על מאבקו בשי ניצן בזמן שאזרחים הופשטו מזכויותיהם בהתנתקות. מיקי איתן היה אדם מיוחד מאוד וכל אחד מן המספידים אחז איבר אחר של הפיל הזה. אני מבקש להוסיף זוית אחרת. הכישלון של המיקיאיתניזם יחד עם המהפכה החוקתית וההתנתקות הם אירועים "פיבוטיאליים". זה ציר ששינה את החיים הפוליטיים בישראל, ולא לטובה. רבים, רובם צבועים או בורים, מתגעגעים ל"ליכוד של פעם". אבל גם אם נשים בצד את הציניות הארסית בכך שאותם המתגעגעים כינו את בגין היטלר, לא ניתן להתעלם מכך שאכן חל שינוי מסוים בתרבות עצמה של הימין. והסיבה לכך היא לא הגעתם של הפראים החדשים, כפי שמנסים לשטוף את המוח בתקשורת, אלא העובדה שהפראים הישנים רמסו את המיקיאיתנים. אנשים כמו מיקי איתן, כמו דרור חוטר ישי או כמו גביזון נרמסו עד דק בכוחנות אדירה. גרם אחד של חסד לא ניתן להם. אנשי חירות בישראל הבינו היטב שכך לא ניתן להמשיך אם אין בכוונתם להיות אבק. אז צמח פה דור של קילרים. וכפי שהוכח ברפורמה - אולי גם זה לא היה מספיק כי ברגע האמת הימין, הפטריוטי, שוב העדיף את שלום הילד במשפט שלמה הישראלי. כל עוד מחנה השמאל לא יכבד את הזכויות הפוליטיות של אנשים שחושבים אחרת מהם המגמות הללו רק יקצינו. בעיני כישלון המיקיאתניזם הוא אחד המנועים העיקריים לשינוי שחל בימין, וזה, אגב, לא ייחודי לישראל. --- בשולי הדברים יש לי פינה חמה בלבי למיקי איתן. כשההורים שלי עלו ארצה כמעט חסרי כל, אבי התקשה מאוד למצוא עבודה שתתאים לכישוריו, למעשה עד מותו לא מצא עבודה שכזו. ברגעי מצוקה קשים השפיל עצמו, לתפיסתו, ושלח מכתב לכמה חברי כנסת על כך שהוא עלה מתוך ציונות והוא מחפש תעסוקה שתתאים לכישוריו. היחיד שהשיב לו באמפתיה אותנטית והזמין אותו לכנסת לשיחה בניסיון לסייע היה מיקי איתן. יהי זכרו ברוך.

David Peter דוד פטר

34,385 Aufrufe • vor 1 Jahr

ראש הממשלה בנימין נתניהו באירוע הכרזה על כביש 60 - "דרך התנ"ך": ״אנחנו עומדים היום בגוש עציון, על אם הדרך בין ירושלים - עיר הנצח, לבין חברון - עיר האבות. כאן, על ההר הטוב הזה, בין האבן העתיקה לעץ הזית, בין רוח התנ״ך לרוח הגבורה של דורנו – דור הניצחון – אנחנו חוזרים ואומרים: עם ישראל חזר הביתה, ונישאר כאן לנצח. כי זו ארצנו. היא שלנו. חזרנו למקום שממנו באנו. לדרך שבה צעדו אבותינו. ולכן היום ממשלת ישראל מעניקה לכביש 60 את השם הראוי לו - דרך התנ"ך. זו איננה רק דרך שסלולה באספלט. זו דרך שסלולה בזיכרון, באמונה, בהבטחה. כביש 60 מוביל מהנגב לגליל. אבל למעשה הוא מוביל הרבה-הרבה יותר רחוק. הוא מוביל מאברהם אבינו לחיילי צה״ל. מדורות התנ״ך - אל דורות העתיד. הוא עובר במקומות שבהם נכתב הסיפור הגדול של עמנו. כל מקום כזה, בלי יוצא מן הכלל, הוא לא רק נקודה במפה. הוא פרק בזהות שלנו. הוא עדות לכך שאנחנו עם עתיק, שמחדש את חייו הלאומיים במולדתנו ההיסטורית. כי דרך התנ"ך היא שורש קיומנו. כאן בונים היום חלוצים, כפי שראיתי רק עכשיו, כאן בונים חלוצים את פרק התקומה של עם ישראל בארצו. אנחנו נמצאים פה רבותיי, ידידיי, בזכות האמת. זו הארץ שלנו. זו המורשת שלנו. זו הדרך שלנו. לאורך הדורות ידע עמנו, כפי שיודעת הדרך הזאת, עליות ומורדות. התמודדנו עם אתגרים רבים - ויכולנו להם. במלחמת התקומה השגנו הישגים כבירים מול ציר הרשע של איראן וגרורותיה. הרחקנו מעלינו סכנה של השמדה מיידית, ואם לא היינו פועלים בשני המבצעים הכבירים - "עם כלביא" ו"שאגת הארי"- בנחישות, בתעוזה ובגבורה עילאית של לוחמינו וטייסינו, לאיראן היו היום פצצות גרעין להשמדתנו. אבל לא נתנו להם. שברנו גם באותה עת את ציר הרשע, את טבעת החנק שאיראן ניסתה לבנות סביבנו. אנחנו לופתים את החמאס בעזה, שם אנחנו מחזיקים בלמעלה מ-60 אחוז משטח הרצועה; ובלבנון הרחקנו את איום הפלישה הקרקעית מיישובינו ושברנו את כוח הטילים של חיזבאללה. יש עוד עבודה לעשות בשני המקומות, אבל עשינו עבודה כבירה. נכון, המאבק עדיין לא תם, ואתגרים נוספים עוד לפנינו. ואלה דורשים מאיתנו קור רוח, עמידה נחושה על האינטרסים הביטחוניים, ובד בבד - שמירה על הקשר החשוב עם ידידינו האמריקאים שלחמו לצידנו כתף אל כתף, ואנחנו מעריכים זאת מאוד. אנחנו נמשיך לנווט את דרכנו בתבונה ובשיקול דעת, נשמור על הישגי הממשלה, נשמור על הישגי המלחמה - אלה הישגים של עם ישראל כולו. כשם שהחזרנו את הביטחון והשגשוג לעוטף עזה, כך נחזיר את הביטחון ואת השגשוג ליישובי הצפון. זה מחייב שמירה על רצועת הביטחון בדרום לבנון, זה מחייב שלא נצא משם כל עוד צורכי הביטחון של ישראל מחייבים זאת. כי הרצועה הזו מפרידה בין מחבלי חזיבאללה לאזרחינו ויישובינו. ובראייה רחבה יותר, אנחנו נמשיך לדבוק במטרה העליונה שהנחתה אותנו, והנחתה אותי במהלך רוב חיי הבוגרים - לאיראן לא יהיה נשק גרעיני. וכל עוד אני ראש ממשלת ישראל - זה לא יהיה. באחדות מטרה נבטיח את קיומנו ועתידנו, נעשה זאת בקומה זקופה, בעמידה איתנה ובאורך רוח. דרכנו, דרכו של עם ישראל, החלה לפני אלפי שנים. ובעזרת השם, היא תמשיך מהתנ"ך אל הנצח - נצח ישראל״. וידאו: עומר מירון / לע״מ סאונד: יחזקאל קנדיל / לע״מ
6:25

ראש הממשלה בנימין נתניהו באירוע הכרזה על כביש 60 - "דרך התנ"ך": ״אנחנו עומדים היום בגוש עציון, על אם הדרך בין ירושלים - עיר הנצח, לבין חברון - עיר האבות. כאן, על ההר הטוב הזה, בין האבן העתיקה לעץ הזית, בין רוח התנ״ך לרוח הגבורה של דורנו – דור הניצחון – אנחנו חוזרים ואומרים: עם ישראל חזר הביתה, ונישאר כאן לנצח. כי זו ארצנו. היא שלנו. חזרנו למקום שממנו באנו. לדרך שבה צעדו אבותינו. ולכן היום ממשלת ישראל מעניקה לכביש 60 את השם הראוי לו - דרך התנ"ך. זו איננה רק דרך שסלולה באספלט. זו דרך שסלולה בזיכרון, באמונה, בהבטחה. כביש 60 מוביל מהנגב לגליל. אבל למעשה הוא מוביל הרבה-הרבה יותר רחוק. הוא מוביל מאברהם אבינו לחיילי צה״ל. מדורות התנ״ך - אל דורות העתיד. הוא עובר במקומות שבהם נכתב הסיפור הגדול של עמנו. כל מקום כזה, בלי יוצא מן הכלל, הוא לא רק נקודה במפה. הוא פרק בזהות שלנו. הוא עדות לכך שאנחנו עם עתיק, שמחדש את חייו הלאומיים במולדתנו ההיסטורית. כי דרך התנ"ך היא שורש קיומנו. כאן בונים היום חלוצים, כפי שראיתי רק עכשיו, כאן בונים חלוצים את פרק התקומה של עם ישראל בארצו. אנחנו נמצאים פה רבותיי, ידידיי, בזכות האמת. זו הארץ שלנו. זו המורשת שלנו. זו הדרך שלנו. לאורך הדורות ידע עמנו, כפי שיודעת הדרך הזאת, עליות ומורדות. התמודדנו עם אתגרים רבים - ויכולנו להם. במלחמת התקומה השגנו הישגים כבירים מול ציר הרשע של איראן וגרורותיה. הרחקנו מעלינו סכנה של השמדה מיידית, ואם לא היינו פועלים בשני המבצעים הכבירים - "עם כלביא" ו"שאגת הארי"- בנחישות, בתעוזה ובגבורה עילאית של לוחמינו וטייסינו, לאיראן היו היום פצצות גרעין להשמדתנו. אבל לא נתנו להם. שברנו גם באותה עת את ציר הרשע, את טבעת החנק שאיראן ניסתה לבנות סביבנו. אנחנו לופתים את החמאס בעזה, שם אנחנו מחזיקים בלמעלה מ-60 אחוז משטח הרצועה; ובלבנון הרחקנו את איום הפלישה הקרקעית מיישובינו ושברנו את כוח הטילים של חיזבאללה. יש עוד עבודה לעשות בשני המקומות, אבל עשינו עבודה כבירה. נכון, המאבק עדיין לא תם, ואתגרים נוספים עוד לפנינו. ואלה דורשים מאיתנו קור רוח, עמידה נחושה על האינטרסים הביטחוניים, ובד בבד - שמירה על הקשר החשוב עם ידידינו האמריקאים שלחמו לצידנו כתף אל כתף, ואנחנו מעריכים זאת מאוד. אנחנו נמשיך לנווט את דרכנו בתבונה ובשיקול דעת, נשמור על הישגי הממשלה, נשמור על הישגי המלחמה - אלה הישגים של עם ישראל כולו. כשם שהחזרנו את הביטחון והשגשוג לעוטף עזה, כך נחזיר את הביטחון ואת השגשוג ליישובי הצפון. זה מחייב שמירה על רצועת הביטחון בדרום לבנון, זה מחייב שלא נצא משם כל עוד צורכי הביטחון של ישראל מחייבים זאת. כי הרצועה הזו מפרידה בין מחבלי חזיבאללה לאזרחינו ויישובינו. ובראייה רחבה יותר, אנחנו נמשיך לדבוק במטרה העליונה שהנחתה אותנו, והנחתה אותי במהלך רוב חיי הבוגרים - לאיראן לא יהיה נשק גרעיני. וכל עוד אני ראש ממשלת ישראל - זה לא יהיה. באחדות מטרה נבטיח את קיומנו ועתידנו, נעשה זאת בקומה זקופה, בעמידה איתנה ובאורך רוח. דרכנו, דרכו של עם ישראל, החלה לפני אלפי שנים. ובעזרת השם, היא תמשיך מהתנ"ך אל הנצח - נצח ישראל״. וידאו: עומר מירון / לע״מ סאונד: יחזקאל קנדיל / לע״מ

ראש ממשלת ישראל

28,063 Aufrufe • vor 1 Monat

מר ריקלין שלום, רציתי לעדכן אותך במשהו אפרופו העיסוק התכוף שלך בי ובפרסומיי אבל לפני כן בעניין התגובה שלך כאן לאמירה של נעם תיבון אודות הדיווחים על התרעה מצרית לנתניהו לפני ה7 באוקטובר. כמי שחוקר את הסיבות שהנסיבות שהובילו למלחמה רציתי לשאול איזה הוכחות יש אצלך ביד, לא שהתקשר אליך מודיע אנונימי, ולא קולות ששמעת, כפי שאתה מתאר לפעמים, אלא הוכחות ממש כאילו "נושא תפקיד בכיר במצרים הונה את הרמטכ״ל ובמיוחד את ראש השב״כ היהיר והטיפש רונן בר"? יש כמה אנשי מילואים באמ"ן (בניגוד למה שאמרת- לא בכירים) שהיו להם כל מיני סברות והשערות לגבי מצרים ואף אחת מהן לא הוכחה, או התקרבה להוכחה, וההסבר שלהם לא התקבל על דעתו של אף אחד, באף דרג, גם לא אצל ראש הממשלה. הטיעון השני עוד הרבה יותר בעייתי:"שהם (הרמטכ"ל וראש השב"כ) עשו הכל כדי שלא נדע על זה כולל המעצר האלים של רב סרן י׳ באילת במלון עם אשתו וכו' וגו'....." יש שיגידו שלא היה אלים כלל, ומה רוצה כבודו אם עוצרים את כולם באותו רגע ורס"ן י' במקרה באילת. אבל לא זה העניין. העניין הוא החיבור שאתה עושה בין כתיבת מסמך כלשהו למניע הפסול לחקירת הפרשה כולה, זאת אחרי ולמרות שנגד שניים מהנחקרים בפרשה הוגש כתב אישום חמור, ושלישי ממתין לתוצאות השימוע. מה ההוכחה שיש לך- עדות מתוך השב"כ? מתוך הפרקליטות? מזכר אקדח מעשן של רונן בר שאומר "אוי ואבוי הפרסום הזה כל כך יביך אותי שאני חייב לעצור את כולם"- מה נותן לך את הביטחון לקבוע דברים דרמטיים כאלה? והכי חשוב בעניין הזה- הרי המעצר היה אחרי שהחבורה הזו כבר הפיצה את כל המסמך לאין ספור נמענים, לרבות בכירים מאוד בצה"ל בואכה ראש אמ"ן והרמטכ"ל, המל"ל, חברי כנסת של הליכוד, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה האלוף רומן גופמן, שוודאי עידכן אודותיו את נתניהו, שלא לדבר על העניין העצום שהתעורר במסמך הזה אחרי התפוצצות הפרשה והמימדים המיתיים שאתם ייחסתם לו אצלך בתוכנית. אז המזימה של הרמטכ"ל וראש השב"כ להסתיר את המסמך מהעולם לא ממש הצליחה. ואחרי שנחשפו אליו כל כך הרבה אנשים, כולל נתניהו, לא קרה שום דבר. והרי לו היו משתכנעים מתוכנו היו מזמן נוקטים צעדים חריפים יותר גם כלפי מצרים וגם בכל הנוגע להגנה על ישראל מדרום. אתה כותב "ההסתרה של המסמך הזה מאפשרת לך לשקר ולכתוב דברי הבל". זה דווקא נכון. לגמרי. עליך. אני מצרף כאן הקלטה של אייטם ששודר לפני מספר שבועות אצלך בתוכנית בו אתה ותמיר מורג מפיצים עלי שקרים וכזבים. אז למקרה ולא עודכנת- תמיר חזר בו למעשה מכל מה שאמר אצלך בתוכנית והוא מודה שאיראן רחוקה רק חודשים בודדים מהרכבת פצצת אטום ראשונה, פצצה כבדה שניתן להטיל ממטוס "כפי שעשו האמריקנים ב1945 עם הפצצה על הירושימה", אבל מרגיע ש"לאיראנים אין חיל אוויר ולכן זה לא מעשי." אני בטוח שתדאג לעדכן את צופיך בהתפתחות הזו. בנוסף, רציתי לשאול באשר לכותרת שבחרתם לאייטם הזה לפיה ישראל השמידה כור גרעיני איראני במסגרת מבצע "עם כלביא" ולשאול על איזה כור מדובר.
3:09

מר ריקלין שלום, רציתי לעדכן אותך במשהו אפרופו העיסוק התכוף שלך בי ובפרסומיי אבל לפני כן בעניין התגובה שלך כאן לאמירה של נעם תיבון אודות הדיווחים על התרעה מצרית לנתניהו לפני ה7 באוקטובר. כמי שחוקר את הסיבות שהנסיבות שהובילו למלחמה רציתי לשאול איזה הוכחות יש אצלך ביד, לא שהתקשר אליך מודיע אנונימי, ולא קולות ששמעת, כפי שאתה מתאר לפעמים, אלא הוכחות ממש כאילו "נושא תפקיד בכיר במצרים הונה את הרמטכ״ל ובמיוחד את ראש השב״כ היהיר והטיפש רונן בר"? יש כמה אנשי מילואים באמ"ן (בניגוד למה שאמרת- לא בכירים) שהיו להם כל מיני סברות והשערות לגבי מצרים ואף אחת מהן לא הוכחה, או התקרבה להוכחה, וההסבר שלהם לא התקבל על דעתו של אף אחד, באף דרג, גם לא אצל ראש הממשלה. הטיעון השני עוד הרבה יותר בעייתי:"שהם (הרמטכ"ל וראש השב"כ) עשו הכל כדי שלא נדע על זה כולל המעצר האלים של רב סרן י׳ באילת במלון עם אשתו וכו' וגו'....." יש שיגידו שלא היה אלים כלל, ומה רוצה כבודו אם עוצרים את כולם באותו רגע ורס"ן י' במקרה באילת. אבל לא זה העניין. העניין הוא החיבור שאתה עושה בין כתיבת מסמך כלשהו למניע הפסול לחקירת הפרשה כולה, זאת אחרי ולמרות שנגד שניים מהנחקרים בפרשה הוגש כתב אישום חמור, ושלישי ממתין לתוצאות השימוע. מה ההוכחה שיש לך- עדות מתוך השב"כ? מתוך הפרקליטות? מזכר אקדח מעשן של רונן בר שאומר "אוי ואבוי הפרסום הזה כל כך יביך אותי שאני חייב לעצור את כולם"- מה נותן לך את הביטחון לקבוע דברים דרמטיים כאלה? והכי חשוב בעניין הזה- הרי המעצר היה אחרי שהחבורה הזו כבר הפיצה את כל המסמך לאין ספור נמענים, לרבות בכירים מאוד בצה"ל בואכה ראש אמ"ן והרמטכ"ל, המל"ל, חברי כנסת של הליכוד, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה האלוף רומן גופמן, שוודאי עידכן אודותיו את נתניהו, שלא לדבר על העניין העצום שהתעורר במסמך הזה אחרי התפוצצות הפרשה והמימדים המיתיים שאתם ייחסתם לו אצלך בתוכנית. אז המזימה של הרמטכ"ל וראש השב"כ להסתיר את המסמך מהעולם לא ממש הצליחה. ואחרי שנחשפו אליו כל כך הרבה אנשים, כולל נתניהו, לא קרה שום דבר. והרי לו היו משתכנעים מתוכנו היו מזמן נוקטים צעדים חריפים יותר גם כלפי מצרים וגם בכל הנוגע להגנה על ישראל מדרום. אתה כותב "ההסתרה של המסמך הזה מאפשרת לך לשקר ולכתוב דברי הבל". זה דווקא נכון. לגמרי. עליך. אני מצרף כאן הקלטה של אייטם ששודר לפני מספר שבועות אצלך בתוכנית בו אתה ותמיר מורג מפיצים עלי שקרים וכזבים. אז למקרה ולא עודכנת- תמיר חזר בו למעשה מכל מה שאמר אצלך בתוכנית והוא מודה שאיראן רחוקה רק חודשים בודדים מהרכבת פצצת אטום ראשונה, פצצה כבדה שניתן להטיל ממטוס "כפי שעשו האמריקנים ב1945 עם הפצצה על הירושימה", אבל מרגיע ש"לאיראנים אין חיל אוויר ולכן זה לא מעשי." אני בטוח שתדאג לעדכן את צופיך בהתפתחות הזו. בנוסף, רציתי לשאול באשר לכותרת שבחרתם לאייטם הזה לפיה ישראל השמידה כור גרעיני איראני במסגרת מבצע "עם כלביא" ולשאול על איזה כור מדובר.

Ronen Bergman

24,035 Aufrufe • vor 4 Monaten

*דברי הערב במסיבת עיתונאים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו:* ״עם ישראל, מכובדיי כולם. אדוני ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, אתמול הודעתי לך שרני אצלנו. מצאנו אותו והוא בדרך הביתה. אחרי מסע ארוך ומסע כבד, היה זה רגע מרגש ומיוחד מאוד. אמרתי לך, ראש הממשלה, שהמשימה הושלמה. רני אחי, גיבור ישראל, ומשפחת גואילי אצילת הנפש, הציבו בתולדות ישראל אבן דרך בצבעים כחול ולבן. אני אוהב אותם מאוד מאוד. המלחמה החלה עם 3,200 נעדרים, המשיכה עם 255 חטופות וחטופים, 168 הושבו חיים, 87 הושבו חללים. אני זוכר אותם אחד-אחד, שמות ופנים, אוהב את משפחותיהם, מתייסר וכואב את הסבל ואת האובדן הנורא. במערכה הכבדה איבדנו אוצר גדול, קהילות שנפגעו קשות, אזרחים שנרצחו, לוחמים שנפלו, רבים-רבים שנפגעו בגוף ובנפש. אני מכיר את הייסורים הללו. זה פצע מדמם. עקבות הסערה בכל מקום, כמו חותם בוער, כמו זעקה מרה. צפויה לנו עוד דרך ארוכה. בשבעה באוקטובר זינקתי ליחידת המילואים, וכבר למחרת בבוקר קרא לי ראש הממשלה והטיל עלי את המשימה: להיות ממונה על נושא השבויים והנעדרים במדינת ישראל, לפעול להשבתם בכל דרך ולסייע למשפחותיהם. אני מבקש להודות לך, ראש הממשלה, על המינוי הזה, על האימון, ובמיוחד על הגיבוי האיתן לאורך המסע. הייתה לי זכות לשרת את מדינת ישראל תחת הנהגתך. במשך 843 היממות ושנים עשר הימים ועשרים וארבע שעות ביממה פעלנו יחד. ראיתי אותך בשעות הקשות ביותר. ראיתי אותך גם כשליבך נשבר, כשרוחך איתנה ומסע הדורות על כתפיך. בימים אפלים וסוערים ראיתי מקרוב מאוד מנהיג גדול, ברוח ובמעש, במלחמה הגדולה מכולן. אל המשימה הדחופה להשבת החטופים והסיוע למשפחותיהם, נקבצו ובאו חבריי למערך השו"נ, בצה"ל, בשב"כ, במוסד, במל"ל, במשטרה, בשב"ס, בארגוני החירום וההצלה, במערך הבריאות והרווחה, במכון לרפואה משפטית, במינהלת החטופים, הנעדרים והשבים במשרד רה"מ, בביטוח הלאומי, במשרד החוץ, ובמשרדי ממשלה רבים. פעלנו שכם אל שכם עם ראש הממשלה, עם נשיא המדינה, עם חברי השר רון דרמר שהוא רב זכויות, עם יו"ר הכנסת, עם חברי הממשלה, עם משתתפי הקבינט, עם כנסת ישראל, ועם עם ישראל, ארגונים והתארגנויות שבאו לעזור. הקמנו יחד בזמן קצר מערך גדול ופעלנו לילות כימים, בארץ ומחוצה לה, בנחישות גדולה, בתחושת שליחות שאין כמוה, במקצוענות, ובלמידה תוך כדי תנועה. זה היה קשה ומייסר, זה נמשך המון זמן, לא בכל צלחה דרכנו. פעלנו, כשלנו, נפלנו וקמנו. המשכנו ללא ליאות בענווה, בעוז, בעקשנות, איש איש ושמו, שבורים וחזקים. ברגעים של התרגשות במלחמת העצמאות כתב המשורר נתן אלתרמן בשירו "מסביב למדורה" את המילים הבאות: "בין חגיו הגדולים של הדור, אין יפה מחגכם הצנוע. למולכם האומה על סיפו של הדרור, נשתחווה ובוכה, הבינוה". הייתה זו המשימה הקשה בחיי. ואני מבקש להודות בענווה והכרת הטוב לכל הצוות הזה, צוות השו"נ ביום זה שאינו חג אך הוא גדול, הוא כואב ושמח. תודות לצוות, ותודות למשפחתי היקרה כולה. ברחבי העולם נרתמו ובאו לסייע לנו חברים טובים. אני מבקש להודות לחבריי, מתאמי שו"נ ממדינות רבות, לחברינו בשירותים החשאיים הזרים, למאמצי המדינות המתווכות, ובמיוחד, מעומק ליבי, לארה"ב של אמריקה על עמידה איתנה לצידנו ואיתנו במסע הייסורים הזה. כאן אני מבקש במיוחד להודות לנשיא טראמפ ולצוותו, לשליחיו סטיב וויטקוף וג'ראד קושנר, לחבריי רוג׳ר קרסטנס ואדם בוהלר ולאנשיהם. עמדנו במשימה, במאמץ צבאי ומדיני משולב, עם העוצמה וההקרבה של צה"ל, שב"כ, והלוחמים בסדיר, בקבע ובמילואים. ביחד עם ברית של פלדה עם ארה"ב, ואחוות לוחמים ייחודית בין המנהיגים משתי האומות, ללא חרך אור, כך הגענו להשגת המשימה השבתם של כולם. מכובדיי, אני חייל כבר שנים רבות, אבל הדרגה ביותר אליה הגעתי עד כה היא דרגת אזרח סב-אלוף. כאזרח בישראל, כאיש משפחה, וכסבא של יובל ושל עידן, אני מייחל לכך שמהשבר הנורא של השבעה באוקטובר, נקום ונמשיך לבנות מנוע רב עוצמה למטוס הציוני לדורות קדימה, עם ערבות הדדית אחדות והמשך של הרוח, לפיה לא משאירים אף אחד מאחור. ככתוב בספר הספרים "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב. ויש תקווה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם". 🫡🇮🇱 - וידאו: לע״מ. - ⁠סטילס: מעיין טואף/ לע״מ.
7:15

*דברי הערב במסיבת עיתונאים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו:* ״עם ישראל, מכובדיי כולם. אדוני ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, אתמול הודעתי לך שרני אצלנו. מצאנו אותו והוא בדרך הביתה. אחרי מסע ארוך ומסע כבד, היה זה רגע מרגש ומיוחד מאוד. אמרתי לך, ראש הממשלה, שהמשימה הושלמה. רני אחי, גיבור ישראל, ומשפחת גואילי אצילת הנפש, הציבו בתולדות ישראל אבן דרך בצבעים כחול ולבן. אני אוהב אותם מאוד מאוד. המלחמה החלה עם 3,200 נעדרים, המשיכה עם 255 חטופות וחטופים, 168 הושבו חיים, 87 הושבו חללים. אני זוכר אותם אחד-אחד, שמות ופנים, אוהב את משפחותיהם, מתייסר וכואב את הסבל ואת האובדן הנורא. במערכה הכבדה איבדנו אוצר גדול, קהילות שנפגעו קשות, אזרחים שנרצחו, לוחמים שנפלו, רבים-רבים שנפגעו בגוף ובנפש. אני מכיר את הייסורים הללו. זה פצע מדמם. עקבות הסערה בכל מקום, כמו חותם בוער, כמו זעקה מרה. צפויה לנו עוד דרך ארוכה. בשבעה באוקטובר זינקתי ליחידת המילואים, וכבר למחרת בבוקר קרא לי ראש הממשלה והטיל עלי את המשימה: להיות ממונה על נושא השבויים והנעדרים במדינת ישראל, לפעול להשבתם בכל דרך ולסייע למשפחותיהם. אני מבקש להודות לך, ראש הממשלה, על המינוי הזה, על האימון, ובמיוחד על הגיבוי האיתן לאורך המסע. הייתה לי זכות לשרת את מדינת ישראל תחת הנהגתך. במשך 843 היממות ושנים עשר הימים ועשרים וארבע שעות ביממה פעלנו יחד. ראיתי אותך בשעות הקשות ביותר. ראיתי אותך גם כשליבך נשבר, כשרוחך איתנה ומסע הדורות על כתפיך. בימים אפלים וסוערים ראיתי מקרוב מאוד מנהיג גדול, ברוח ובמעש, במלחמה הגדולה מכולן. אל המשימה הדחופה להשבת החטופים והסיוע למשפחותיהם, נקבצו ובאו חבריי למערך השו"נ, בצה"ל, בשב"כ, במוסד, במל"ל, במשטרה, בשב"ס, בארגוני החירום וההצלה, במערך הבריאות והרווחה, במכון לרפואה משפטית, במינהלת החטופים, הנעדרים והשבים במשרד רה"מ, בביטוח הלאומי, במשרד החוץ, ובמשרדי ממשלה רבים. פעלנו שכם אל שכם עם ראש הממשלה, עם נשיא המדינה, עם חברי השר רון דרמר שהוא רב זכויות, עם יו"ר הכנסת, עם חברי הממשלה, עם משתתפי הקבינט, עם כנסת ישראל, ועם עם ישראל, ארגונים והתארגנויות שבאו לעזור. הקמנו יחד בזמן קצר מערך גדול ופעלנו לילות כימים, בארץ ומחוצה לה, בנחישות גדולה, בתחושת שליחות שאין כמוה, במקצוענות, ובלמידה תוך כדי תנועה. זה היה קשה ומייסר, זה נמשך המון זמן, לא בכל צלחה דרכנו. פעלנו, כשלנו, נפלנו וקמנו. המשכנו ללא ליאות בענווה, בעוז, בעקשנות, איש איש ושמו, שבורים וחזקים. ברגעים של התרגשות במלחמת העצמאות כתב המשורר נתן אלתרמן בשירו "מסביב למדורה" את המילים הבאות: "בין חגיו הגדולים של הדור, אין יפה מחגכם הצנוע. למולכם האומה על סיפו של הדרור, נשתחווה ובוכה, הבינוה". הייתה זו המשימה הקשה בחיי. ואני מבקש להודות בענווה והכרת הטוב לכל הצוות הזה, צוות השו"נ ביום זה שאינו חג אך הוא גדול, הוא כואב ושמח. תודות לצוות, ותודות למשפחתי היקרה כולה. ברחבי העולם נרתמו ובאו לסייע לנו חברים טובים. אני מבקש להודות לחבריי, מתאמי שו"נ ממדינות רבות, לחברינו בשירותים החשאיים הזרים, למאמצי המדינות המתווכות, ובמיוחד, מעומק ליבי, לארה"ב של אמריקה על עמידה איתנה לצידנו ואיתנו במסע הייסורים הזה. כאן אני מבקש במיוחד להודות לנשיא טראמפ ולצוותו, לשליחיו סטיב וויטקוף וג'ראד קושנר, לחבריי רוג׳ר קרסטנס ואדם בוהלר ולאנשיהם. עמדנו במשימה, במאמץ צבאי ומדיני משולב, עם העוצמה וההקרבה של צה"ל, שב"כ, והלוחמים בסדיר, בקבע ובמילואים. ביחד עם ברית של פלדה עם ארה"ב, ואחוות לוחמים ייחודית בין המנהיגים משתי האומות, ללא חרך אור, כך הגענו להשגת המשימה השבתם של כולם. מכובדיי, אני חייל כבר שנים רבות, אבל הדרגה ביותר אליה הגעתי עד כה היא דרגת אזרח סב-אלוף. כאזרח בישראל, כאיש משפחה, וכסבא של יובל ושל עידן, אני מייחל לכך שמהשבר הנורא של השבעה באוקטובר, נקום ונמשיך לבנות מנוע רב עוצמה למטוס הציוני לדורות קדימה, עם ערבות הדדית אחדות והמשך של הרוח, לפיה לא משאירים אף אחד מאחור. ככתוב בספר הספרים "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב. ויש תקווה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם". 🫡🇮🇱 - וידאו: לע״מ. - ⁠סטילס: מעיין טואף/ לע״מ.

גל הירש-Gal Hirsch

30,413 Aufrufe • vor 6 Monaten

אזרחי ישראל, בחמישה עשר החודשים האחרונים הובלנו בעוצמה רבה את המלחמה נגד החמאס וארגוני הטרור בעזה, נגד החזבאללה בלבנון ובחזיתות משמעותיות נוספות. עם ישראל כולו התגייס בתעצומות נפש מעוררות השתאות בנחישות, והקרבה, באמונה ובערבות עדדית כבירה והרוח הגדולה הזו הביאה ברוך השם עוד ועוד הישגים, עוד ועוד ניצחונות. בכל יום מאז החלה המלחמה, חבריי ואני עושים הכל כדי להשפיע על ניהולה. ועל השגת היעד המרכזי שהוא ניצחון מוחלט והשבת החטופים. למרבה הצער, ראש הממשלה החליט לתת אור ירוק לעסקה גרועה, קטסטרופלית. עסקה שמסוכנת לביטחון הלאומי של ישראל ומחזירה לאחור הישגים רבים של המלחמה. *אנחנו מתנגדים באופן נחרץ לעסקה, ועשינו כל שביכולתנו, כדי למנוע עסקה גרועה שתסכן את ישראל.* לצערנו, לא הצלחנו למנוע את העסקה המסוכנת הזו, אבל התעקשנו והצלחנו להבטיח. בהחלטת ממשלה, בקבינט ובדרכים נוספות, שהמלחמה לא תסתיים בשום אופן, ללא השגת מלוא מטרותיה ובראשן השמדה מוחלטת של חמאס בעזה. *דרשנו וקיבלנו התחייבות לשנות לחלוטין את שיטת המלחמה כדי להביא בעזרת השם להכרעה מוחלטת באמצעות השתלטות מדורגת על כל רצועת עזה, הסרת המגבלות שהוטלו עלינו על ידי ממשל ביידן ושליטה ברצועה באופן מלא, כך שהסיוע ההומניטרי לא יגיע לידי חמאס כפי שהיה עד כה זו הדרך ואין בלתה, כדי להשיג את יעדי המלחמה במלואם השמדת חמאס והחזרת כל חטופינו.* ברגע כזה, חולפות בראשי תמונותיהם של גיבורי המלחמה הרבים שמסרו את נפשם למעננו בשדה הקרב. גיבורי חיל מן הכפר והעיר, מן ההתיישבות בהר ובעמק, גיבורים שבמותם ציוו לנו ניצחון. למשפחות השכולות היקרות אני מבקש לומר ברגע הזה, גבורתם של הבנים היא שהביאה להישגים האדירים שהשגנו והיא שמורה לנו את הדרך עד הניצחון. אני מצדיע לכן ומתחייב לכן להמשיך בעזרת השם עד הניצחון. אזרחי ישראל, מחכים לנו ימים מרגשים וקשים, נתרגש ונשמח בחזרתם של חלק מחטופינו הביתה, אך נזכור כי משימה קשה מחכה לנו מיד לאחר מכן, לחזור ולהילחם עד הניצחון. משימתי כרגע אחת ויחידה, ניצחון מוחלט על חמאס צבאית ואזרחית והשבת כל חטופינו הביתה. *אני מדגיש, לא נקבל שום תירוץ בעניין הזה, אנחנו לא נשב בממשלה שתפסיק חלילה את המלחמה ולא תמשיך עד הניצחון המלא על חמאס*. עם ישראל היקר, אל תיפול רוחכם, למלחמה יש רגעים גדולים ונשגבים ורגעים מורכבים יותר. הרגע הזה שבו אנחנו נמצאים עכשיו הוא מסוג הרגעים המורכבים, אבל הוא לא מטשטש בשום אופן את הישגי המלחמה הכביריים שהשגנו עד כה ואסור, פשוט אסור שהוא יזרע בנו חולשה ומרירות. תסתכלו על עזה היא הרוסה ומפורקת, לא ראויה למגורים, והיא תישאר כזו. *אל תתרשמו מצהלות השמחה המאולצות של אויבנו, זו חברה חייתית שמקדשת את המוות ורוקדת על הריסות חייה. מהר מאוד, נמחק להם שוב את החיוך ונחליף אותו בזעקות שבר ויבבות של מי שנשארו בלא כלום.* אנחנו עם חזק נתגבר גם על המשבר הזה ונמשיך קדימה בכל עוז ותוקף. ״נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם״. המלחמה הזאת תסתיים בעזרת השם בניצחון גדול ובהשבת כל חטופינו לביתם. ״ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום״.
3:38

אזרחי ישראל, בחמישה עשר החודשים האחרונים הובלנו בעוצמה רבה את המלחמה נגד החמאס וארגוני הטרור בעזה, נגד החזבאללה בלבנון ובחזיתות משמעותיות נוספות. עם ישראל כולו התגייס בתעצומות נפש מעוררות השתאות בנחישות, והקרבה, באמונה ובערבות עדדית כבירה והרוח הגדולה הזו הביאה ברוך השם עוד ועוד הישגים, עוד ועוד ניצחונות. בכל יום מאז החלה המלחמה, חבריי ואני עושים הכל כדי להשפיע על ניהולה. ועל השגת היעד המרכזי שהוא ניצחון מוחלט והשבת החטופים. למרבה הצער, ראש הממשלה החליט לתת אור ירוק לעסקה גרועה, קטסטרופלית. עסקה שמסוכנת לביטחון הלאומי של ישראל ומחזירה לאחור הישגים רבים של המלחמה. *אנחנו מתנגדים באופן נחרץ לעסקה, ועשינו כל שביכולתנו, כדי למנוע עסקה גרועה שתסכן את ישראל.* לצערנו, לא הצלחנו למנוע את העסקה המסוכנת הזו, אבל התעקשנו והצלחנו להבטיח. בהחלטת ממשלה, בקבינט ובדרכים נוספות, שהמלחמה לא תסתיים בשום אופן, ללא השגת מלוא מטרותיה ובראשן השמדה מוחלטת של חמאס בעזה. *דרשנו וקיבלנו התחייבות לשנות לחלוטין את שיטת המלחמה כדי להביא בעזרת השם להכרעה מוחלטת באמצעות השתלטות מדורגת על כל רצועת עזה, הסרת המגבלות שהוטלו עלינו על ידי ממשל ביידן ושליטה ברצועה באופן מלא, כך שהסיוע ההומניטרי לא יגיע לידי חמאס כפי שהיה עד כה זו הדרך ואין בלתה, כדי להשיג את יעדי המלחמה במלואם השמדת חמאס והחזרת כל חטופינו.* ברגע כזה, חולפות בראשי תמונותיהם של גיבורי המלחמה הרבים שמסרו את נפשם למעננו בשדה הקרב. גיבורי חיל מן הכפר והעיר, מן ההתיישבות בהר ובעמק, גיבורים שבמותם ציוו לנו ניצחון. למשפחות השכולות היקרות אני מבקש לומר ברגע הזה, גבורתם של הבנים היא שהביאה להישגים האדירים שהשגנו והיא שמורה לנו את הדרך עד הניצחון. אני מצדיע לכן ומתחייב לכן להמשיך בעזרת השם עד הניצחון. אזרחי ישראל, מחכים לנו ימים מרגשים וקשים, נתרגש ונשמח בחזרתם של חלק מחטופינו הביתה, אך נזכור כי משימה קשה מחכה לנו מיד לאחר מכן, לחזור ולהילחם עד הניצחון. משימתי כרגע אחת ויחידה, ניצחון מוחלט על חמאס צבאית ואזרחית והשבת כל חטופינו הביתה. *אני מדגיש, לא נקבל שום תירוץ בעניין הזה, אנחנו לא נשב בממשלה שתפסיק חלילה את המלחמה ולא תמשיך עד הניצחון המלא על חמאס*. עם ישראל היקר, אל תיפול רוחכם, למלחמה יש רגעים גדולים ונשגבים ורגעים מורכבים יותר. הרגע הזה שבו אנחנו נמצאים עכשיו הוא מסוג הרגעים המורכבים, אבל הוא לא מטשטש בשום אופן את הישגי המלחמה הכביריים שהשגנו עד כה ואסור, פשוט אסור שהוא יזרע בנו חולשה ומרירות. תסתכלו על עזה היא הרוסה ומפורקת, לא ראויה למגורים, והיא תישאר כזו. *אל תתרשמו מצהלות השמחה המאולצות של אויבנו, זו חברה חייתית שמקדשת את המוות ורוקדת על הריסות חייה. מהר מאוד, נמחק להם שוב את החיוך ונחליף אותו בזעקות שבר ויבבות של מי שנשארו בלא כלום.* אנחנו עם חזק נתגבר גם על המשבר הזה ונמשיך קדימה בכל עוז ותוקף. ״נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם״. המלחמה הזאת תסתיים בעזרת השם בניצחון גדול ובהשבת כל חטופינו לביתם. ״ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום״.

בצלאל סמוטריץ'

40,827 Aufrufe • vor 1 Jahr

היה לי יום חשוב ומטלטל. את המילים האלו אני כותב מהלב ומבקש לפתוח בתודה לחברי קהילת ניר עוז שקיבלו אותי היום למפגש בקיבוץ. באתי לניר עוז ברגע שהקיבוץ הרגיש שזה תזמון נכון. אנשי הקיבוץ, גיבורים, כואבים אך נחושים, טרחו והגיעו למפגש איתי מכרמי גת, שם מתגוררת הקהילה באופן זמני עד לבניה המחודשת של הקיבוץ. הם המתינו לי משפחה משפחה ליד מה שהיה פעם ביתה ונשרף והוחרב ונבזז. פסעתי כך שלוש שעות בשבילי הקיבוץ, בין הבתים והמראות והסיפורים והאנשים והתמונות והחיים והמתים. בשקט ובזעזוע. מקשיב, סופג, מעכל, לוקח איתי צידה להמשך הדרך מהאנשים אצילי הרוח ומלאי העוז שקמים מחדש לחיים של עשיה. הגעתי לכאן כי יש לי אחריות. יש לי אחריות לאסון הגדול ביותר שידענו. הגעתי כי אני כואב את החטופים שעוד לא הצלחנו להשיב כל בוקר וכל לילה ואני שותף עם חברי הקיבוץ לכאב. באתי לכאן כי רבע מחברי הקיבוץ נפלו או נחטפו באותו יום ארור. באתי כי אני מעריץ את אנשי ההתיישבות העובדת שעושים ציונות וחקלאות בספר על הגבול וכי הערך הציוני הזה שספג מכה קשה כל כך חייב לצאת ממנה הרבה יותר גדול והרבה יותר חזק. הגעתי לכאן כי אני שר האוצר ויש לי אחריות ותפקיד ראשון במעלה לתמוך בבנייה מחודשת של הקיבוץ וחבל התקומה. באתי כי אני אוהב את אזרחי ישראל ואת תושבי העוטף אהבת נפש. אני יודע, לפעמים אנחנו נוהגים לצייר את היריב האידיאולוגי בצבעים לא אמיתיים, כנראה זה קורה בכל המחנות. אבל פה, בניר עוז, לא היו צבעים. היה לב. היה כאב והיתה שליחות. היתה גם ביקורת צודקת ואנשי ניר עוז השמיעו אותה בכבוד מעורר הערצה ואני הקשבתי וקיבלתי ולקחתי ללב. מדובר באנשים מיוחדים וכואבים. בצדק. כל עם ישראל כואב, אבל כל עם ישראל לא עבר את מה שהם עברו. אני מודה להם על כך שפתחו את הדלת ואת הלב, זה לא מובן מאליו. זה לא טריוויאלי. אני כלל לא בטוח שאני במקומם הייתי מסוגל להזמין, לקבל ולהסתכל בעיניים של מי שיש לו חלק באחריות למחדל הנורא והאיום שבו ניר עוז נכבשה על ידי הנאצים של חמאס-דאעש ונשארה לבד שעות רבות כל כך באין מדינה או צבא. ברמה האישית אני חי את זה בשנה האחרונה, אני הולך לישון עם זה וקם עם זה. עם תחושת האחריות והאשמה ובעיקר עם המחויבות לתקן את מה שאפשר. את אנשי הקיבוצים הערצתי כאנשי התיישבות חקלאות וציונות עוד לפני האסון. עכשיו אני מעריץ אותם הרבה יותר על האצילות, על התעצומות, על העוז לדמיין כאן עתיד ולחזור. אנחנו מחויבים בע״ה להשבת החטופים הביתה ומחויבים להיות כאן עבורם במלאכת השיקום ובניה מחדש. הרוח היא שלהם, ויש להם הרבה כזו, ואנחנו מוכרחים לספק להם את החומר כדי לאפשר להם לייצר את העתיד הכי טוב, הכי חזק והכי עוצמתי שיתן את התשובה הניצחת לאויבים. מסיים את הסיור כואב אוהב ומחויב.
5:04

היה לי יום חשוב ומטלטל. את המילים האלו אני כותב מהלב ומבקש לפתוח בתודה לחברי קהילת ניר עוז שקיבלו אותי היום למפגש בקיבוץ. באתי לניר עוז ברגע שהקיבוץ הרגיש שזה תזמון נכון. אנשי הקיבוץ, גיבורים, כואבים אך נחושים, טרחו והגיעו למפגש איתי מכרמי גת, שם מתגוררת הקהילה באופן זמני עד לבניה המחודשת של הקיבוץ. הם המתינו לי משפחה משפחה ליד מה שהיה פעם ביתה ונשרף והוחרב ונבזז. פסעתי כך שלוש שעות בשבילי הקיבוץ, בין הבתים והמראות והסיפורים והאנשים והתמונות והחיים והמתים. בשקט ובזעזוע. מקשיב, סופג, מעכל, לוקח איתי צידה להמשך הדרך מהאנשים אצילי הרוח ומלאי העוז שקמים מחדש לחיים של עשיה. הגעתי לכאן כי יש לי אחריות. יש לי אחריות לאסון הגדול ביותר שידענו. הגעתי כי אני כואב את החטופים שעוד לא הצלחנו להשיב כל בוקר וכל לילה ואני שותף עם חברי הקיבוץ לכאב. באתי לכאן כי רבע מחברי הקיבוץ נפלו או נחטפו באותו יום ארור. באתי כי אני מעריץ את אנשי ההתיישבות העובדת שעושים ציונות וחקלאות בספר על הגבול וכי הערך הציוני הזה שספג מכה קשה כל כך חייב לצאת ממנה הרבה יותר גדול והרבה יותר חזק. הגעתי לכאן כי אני שר האוצר ויש לי אחריות ותפקיד ראשון במעלה לתמוך בבנייה מחודשת של הקיבוץ וחבל התקומה. באתי כי אני אוהב את אזרחי ישראל ואת תושבי העוטף אהבת נפש. אני יודע, לפעמים אנחנו נוהגים לצייר את היריב האידיאולוגי בצבעים לא אמיתיים, כנראה זה קורה בכל המחנות. אבל פה, בניר עוז, לא היו צבעים. היה לב. היה כאב והיתה שליחות. היתה גם ביקורת צודקת ואנשי ניר עוז השמיעו אותה בכבוד מעורר הערצה ואני הקשבתי וקיבלתי ולקחתי ללב. מדובר באנשים מיוחדים וכואבים. בצדק. כל עם ישראל כואב, אבל כל עם ישראל לא עבר את מה שהם עברו. אני מודה להם על כך שפתחו את הדלת ואת הלב, זה לא מובן מאליו. זה לא טריוויאלי. אני כלל לא בטוח שאני במקומם הייתי מסוגל להזמין, לקבל ולהסתכל בעיניים של מי שיש לו חלק באחריות למחדל הנורא והאיום שבו ניר עוז נכבשה על ידי הנאצים של חמאס-דאעש ונשארה לבד שעות רבות כל כך באין מדינה או צבא. ברמה האישית אני חי את זה בשנה האחרונה, אני הולך לישון עם זה וקם עם זה. עם תחושת האחריות והאשמה ובעיקר עם המחויבות לתקן את מה שאפשר. את אנשי הקיבוצים הערצתי כאנשי התיישבות חקלאות וציונות עוד לפני האסון. עכשיו אני מעריץ אותם הרבה יותר על האצילות, על התעצומות, על העוז לדמיין כאן עתיד ולחזור. אנחנו מחויבים בע״ה להשבת החטופים הביתה ומחויבים להיות כאן עבורם במלאכת השיקום ובניה מחדש. הרוח היא שלהם, ויש להם הרבה כזו, ואנחנו מוכרחים לספק להם את החומר כדי לאפשר להם לייצר את העתיד הכי טוב, הכי חזק והכי עוצמתי שיתן את התשובה הניצחת לאויבים. מסיים את הסיור כואב אוהב ומחויב.

בצלאל סמוטריץ'

279,601 Aufrufe • vor 1 Jahr

מדינת ישראל צעדה קדימה במשך עשרות שנים. היא בנתה לעצמה שם עולמי בזכות המדע, החדשנות, התרבות, האקדמיה, מערכת הבריאות, הדמוקרטיה ותעשיית ההייטק שהפכה אותה למעצמה של ממש. ואז הגיעה ממשלת הימין בראשות בנימין נתניהו על השופרות שלו ובמקום לטפח את כל אלה - הם קידמו סדר יום אחר ולקראת הבחירות באוקטובר 2026, הליכוד והשופרות שלו אינם מעלים על נס מצוינות, השכלה, מחקר או יצירה. במקום זאת הם מהללים רבנים, מנרמלים וולגריות, מתגמלים בורות ומעניקים במה לאלימות ולשיח כוחני. אם באמת היה להם אכפת מצמצום פערים, מהפריפריה או משוויון הזדמנויות, היו להם שנים ארוכות לעשות זאת. במשך עשורים הם היו בשלטון. הם יכלו להשקיע בחינוך, בתעסוקה, בתחבורה ובתשתיות. זו הייתה האחריות שלהם. אבל במקום זאת הם העדיפו לעסוק בצבירת כוח, כבוד וכסף עבורם. כעת הם מגייסים משפיעני רשת שמקדמים שיח צעקני ומתלהם ומציגים את האנטי אינטלקטואליות כאידיאל. לא במקרה. חברה שמזלזלת בידע, בחשיבה ביקורתית ובהשכלה היא חברה שקל יותר לשלוט בה. אירוני במיוחד לראות עיתונאים ואנשי תקשורת בהווה ובעבר שמזוהים עם הממשלה וחלקם אף רוצים להיות משוריינים בבחירות הקרובות, אלו שנהנו ממערכת החינוך הממלכתית, מהשכלה רחבה ומהערך של ידע כללי, מציגים לפתע את לימודי הליבה כמשהו שולי ואת ההשכלה החילונית כ״ריקה מתוכן״ זה אינו ויכוח בין ימין לשמאל. זה ויכוח על דמותה של מדינת ישראל. אין שום סיבה להתנצל על השכלה. אין סיבה להתנצל על תרבות, על מדע, על חשיבה ביקורתית, על קידמה ועל דמוקרטיה. אלו הערכים שבזכותם ישראל הפכה למדינה שהעולם הכיר בה כמעצמה של חדשנות וכדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. השאלה בבחירות הקרובות אינה רק מי ינהיג את המדינה. השאלה היא איזו מדינה אנחנו רוצים להיות: מדינה שמקדשת ידע, יצירה וקידמה, או מדינה שמלמדת את ילדיה לחשוד בהם. אין סיבה להתנצל על השכלה, אין סיבה להתנצל על תרבות ואין סיבה להתנצל על קִדמה, כי אלה לא האליטות של ישראל - אלה היו תמיד הכוחות שבנו אותה! וזה מזה עשורים אין שום קשר למזרחים ואשכנזים, אבל זה הינדוס התודעה שהם עסוקים בו יומם וליל בשביל לקרוע את החברה הישראלית לגזרים ובראש הינדוס התודעה הזה עומדים אנשים אליטיסטים, מיליונרים ואשכנזים - מגל ונתניהו וחבריהם המליונרים והאשכנזים שמחפשים עוד כוח, כבוד וכסף. לכן הם מזמינים קהל מזרחי לתוכנית ״הפטריוטים״ שהפאנל שלה מושתת על אשכנזים אליטיסטים כמו עירית לינור. להבליט את הפערים לכאורה בין קהל לא אינטליגנטי לכאורה אליהם והם שולטים בו. נטעלי שם טוב יודעת את זה. גם ינון מגל ששיתף את הדברים שלה יודע את זה. אותו מגל שכבר הוכיח שכסף, כבוד וכוח הם נר לרגליו. עכשיו נחכה לשריון שלה לליכוד. את הקוד שסולל אותה לשריון היא הפנימה ⬇️
1:32

מדינת ישראל צעדה קדימה במשך עשרות שנים. היא בנתה לעצמה שם עולמי בזכות המדע, החדשנות, התרבות, האקדמיה, מערכת הבריאות, הדמוקרטיה ותעשיית ההייטק שהפכה אותה למעצמה של ממש. ואז הגיעה ממשלת הימין בראשות בנימין נתניהו על השופרות שלו ובמקום לטפח את כל אלה - הם קידמו סדר יום אחר ולקראת הבחירות באוקטובר 2026, הליכוד והשופרות שלו אינם מעלים על נס מצוינות, השכלה, מחקר או יצירה. במקום זאת הם מהללים רבנים, מנרמלים וולגריות, מתגמלים בורות ומעניקים במה לאלימות ולשיח כוחני. אם באמת היה להם אכפת מצמצום פערים, מהפריפריה או משוויון הזדמנויות, היו להם שנים ארוכות לעשות זאת. במשך עשורים הם היו בשלטון. הם יכלו להשקיע בחינוך, בתעסוקה, בתחבורה ובתשתיות. זו הייתה האחריות שלהם. אבל במקום זאת הם העדיפו לעסוק בצבירת כוח, כבוד וכסף עבורם. כעת הם מגייסים משפיעני רשת שמקדמים שיח צעקני ומתלהם ומציגים את האנטי אינטלקטואליות כאידיאל. לא במקרה. חברה שמזלזלת בידע, בחשיבה ביקורתית ובהשכלה היא חברה שקל יותר לשלוט בה. אירוני במיוחד לראות עיתונאים ואנשי תקשורת בהווה ובעבר שמזוהים עם הממשלה וחלקם אף רוצים להיות משוריינים בבחירות הקרובות, אלו שנהנו ממערכת החינוך הממלכתית, מהשכלה רחבה ומהערך של ידע כללי, מציגים לפתע את לימודי הליבה כמשהו שולי ואת ההשכלה החילונית כ״ריקה מתוכן״ זה אינו ויכוח בין ימין לשמאל. זה ויכוח על דמותה של מדינת ישראל. אין שום סיבה להתנצל על השכלה. אין סיבה להתנצל על תרבות, על מדע, על חשיבה ביקורתית, על קידמה ועל דמוקרטיה. אלו הערכים שבזכותם ישראל הפכה למדינה שהעולם הכיר בה כמעצמה של חדשנות וכדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. השאלה בבחירות הקרובות אינה רק מי ינהיג את המדינה. השאלה היא איזו מדינה אנחנו רוצים להיות: מדינה שמקדשת ידע, יצירה וקידמה, או מדינה שמלמדת את ילדיה לחשוד בהם. אין סיבה להתנצל על השכלה, אין סיבה להתנצל על תרבות ואין סיבה להתנצל על קִדמה, כי אלה לא האליטות של ישראל - אלה היו תמיד הכוחות שבנו אותה! וזה מזה עשורים אין שום קשר למזרחים ואשכנזים, אבל זה הינדוס התודעה שהם עסוקים בו יומם וליל בשביל לקרוע את החברה הישראלית לגזרים ובראש הינדוס התודעה הזה עומדים אנשים אליטיסטים, מיליונרים ואשכנזים - מגל ונתניהו וחבריהם המליונרים והאשכנזים שמחפשים עוד כוח, כבוד וכסף. לכן הם מזמינים קהל מזרחי לתוכנית ״הפטריוטים״ שהפאנל שלה מושתת על אשכנזים אליטיסטים כמו עירית לינור. להבליט את הפערים לכאורה בין קהל לא אינטליגנטי לכאורה אליהם והם שולטים בו. נטעלי שם טוב יודעת את זה. גם ינון מגל ששיתף את הדברים שלה יודע את זה. אותו מגל שכבר הוכיח שכסף, כבוד וכוח הם נר לרגליו. עכשיו נחכה לשריון שלה לליכוד. את הקוד שסולל אותה לשריון היא הפנימה ⬇️

🇮🇱חגית קלימן - Hagit Klaiman🇮🇱

28,665 Aufrufe • vor 22 Tagen

פיד קפלן באטרף התקדמות העצומה לכיוון של 60,000 חתימות תוך ימים ספורים, והאיומים בסנקציות כנגד הרצוג והמערכת המשפטית שמגיעים מכיוון לשכת טראמפ, מטריפים את פיד קפלן. אתמול גלעד קריב ומירב בן ארי תקפו את השרה סילמן, שקראה אף היא לסנקציות על בהרב מיארה ועל עמית. והכי מטריפה אותם העצומה שלנו, אזרחי ישראל, המופנית לטראמפ. אתמול קפלניסט בשם גיל פלדמן, שזכה לריטווט מצד בן כספית, פרסם פוסט קונספירטיבי שלפיו "מכונת הרעל" מפברקת את העצומה שלנו, וזאת לאחר שניתח את נתוני העצומה. לטענתו, 40 אחוזים מכלל החותמים סיווגו את עצמם כאנונימיים (למרות שהשמות האמיתיים שמורים במערכת), ובאופן מפתיע בשעות הלילה (סביב השעה 9) יש קפיצה במספר החותמים ויש קצב אחיד של חותמים גם לתוך הלילה. פלדמן ובהתאם בן כספית טוענים שהקונצרט של הדלפות מלשכת ראש הממשלה על סנקציות צפויות על הרצוג ועל היוריסטוקרטיה, ביחד עם העצומה, נועד להכשיר את השטח לטענה מצידי שרוב אזרחי המדינה תומכים במהלך הזה. לינק לפוסט הקונספירטיבי בתגובה הראשונה. הקפיצה בשעה 9 נובעת כמובן מקידום לעצומה שאני עושה בתוכנית הפטריוטים. העובדה שחלק מסווגים את עצמם כ"אנונימיים", להבדיל מעצומות קפלן, רק מלמדת על העובדה המצערת שהימנים אנוסים יותר מהקפלניסטים במדינה שהם אמורים להיות הרוב בה. ולגבי הכשרת השטח למהלך גדול של תמיכה ציבורית רחבה - בעניין הזה פלדמן וכספית צודקים: זה באמת מה שאני מתכוון לומר לנשיא ארצות הברית טראמפ ברגע שנגיע ליעד של מאה אלף חתימות. אז חברים - עשינו דרך יפה בימים האחרונים, אבל יש עוד לא מעט חתימות להביא. אנא פנו לכל מי שאתם מכירים - בני משפחה, חברים, מכרים מהעבודה, שמאמינים שהדרך היחידה להחזיר את הריבונות לעם היא באמצעות פטיש רב עוצמה מצד ממשל טראמפ שיונחת על ראשי היוריסטוקרטיה הישראלית. כי נדמה לי שכבר כולנו הבנו שזו הדרך היחידה להחזיר את הדמוקרטיה לעם ישראל. ומיד לאחר הניצחון המוחלט באיראן, שימצב את ישראל ואת ארצות הברית כהגמוניות הברורות באזור, יגיע הזמן לטפל בדיפ סטייט הרקוב מן היסוד בישראל. ונעשה זאת עם בן בריתנו, דונלד טראמפ. נכסח לדיפ סטייט את הצורה. וכל מי שיצטרף לעצומה יהיה חלק ממהלך היסטורי מכונן של עם ישראל: יציאה מהעבדות לחירות.
1:27

פיד קפלן באטרף התקדמות העצומה לכיוון של 60,000 חתימות תוך ימים ספורים, והאיומים בסנקציות כנגד הרצוג והמערכת המשפטית שמגיעים מכיוון לשכת טראמפ, מטריפים את פיד קפלן. אתמול גלעד קריב ומירב בן ארי תקפו את השרה סילמן, שקראה אף היא לסנקציות על בהרב מיארה ועל עמית. והכי מטריפה אותם העצומה שלנו, אזרחי ישראל, המופנית לטראמפ. אתמול קפלניסט בשם גיל פלדמן, שזכה לריטווט מצד בן כספית, פרסם פוסט קונספירטיבי שלפיו "מכונת הרעל" מפברקת את העצומה שלנו, וזאת לאחר שניתח את נתוני העצומה. לטענתו, 40 אחוזים מכלל החותמים סיווגו את עצמם כאנונימיים (למרות שהשמות האמיתיים שמורים במערכת), ובאופן מפתיע בשעות הלילה (סביב השעה 9) יש קפיצה במספר החותמים ויש קצב אחיד של חותמים גם לתוך הלילה. פלדמן ובהתאם בן כספית טוענים שהקונצרט של הדלפות מלשכת ראש הממשלה על סנקציות צפויות על הרצוג ועל היוריסטוקרטיה, ביחד עם העצומה, נועד להכשיר את השטח לטענה מצידי שרוב אזרחי המדינה תומכים במהלך הזה. לינק לפוסט הקונספירטיבי בתגובה הראשונה. הקפיצה בשעה 9 נובעת כמובן מקידום לעצומה שאני עושה בתוכנית הפטריוטים. העובדה שחלק מסווגים את עצמם כ"אנונימיים", להבדיל מעצומות קפלן, רק מלמדת על העובדה המצערת שהימנים אנוסים יותר מהקפלניסטים במדינה שהם אמורים להיות הרוב בה. ולגבי הכשרת השטח למהלך גדול של תמיכה ציבורית רחבה - בעניין הזה פלדמן וכספית צודקים: זה באמת מה שאני מתכוון לומר לנשיא ארצות הברית טראמפ ברגע שנגיע ליעד של מאה אלף חתימות. אז חברים - עשינו דרך יפה בימים האחרונים, אבל יש עוד לא מעט חתימות להביא. אנא פנו לכל מי שאתם מכירים - בני משפחה, חברים, מכרים מהעבודה, שמאמינים שהדרך היחידה להחזיר את הריבונות לעם היא באמצעות פטיש רב עוצמה מצד ממשל טראמפ שיונחת על ראשי היוריסטוקרטיה הישראלית. כי נדמה לי שכבר כולנו הבנו שזו הדרך היחידה להחזיר את הדמוקרטיה לעם ישראל. ומיד לאחר הניצחון המוחלט באיראן, שימצב את ישראל ואת ארצות הברית כהגמוניות הברורות באזור, יגיע הזמן לטפל בדיפ סטייט הרקוב מן היסוד בישראל. ונעשה זאת עם בן בריתנו, דונלד טראמפ. נכסח לדיפ סטייט את הצורה. וכל מי שיצטרף לעצומה יהיה חלק ממהלך היסטורי מכונן של עם ישראל: יציאה מהעבדות לחירות.

Prof. Moshe Cohen-Eliya פרופ׳ משה כהן-אליה

19,287 Aufrufe • vor 5 Monaten

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – סא"ל (מיל.) רון שרף, מראשי "אחים לנשק", על השלכות מחאת הסירוב לשירות מילואים: "[נסראללה] זה הבעיה של נתניהו, לא הבעיה שלי יותר; [שאלה: גם כשיהיה איום קיומי קונקרטי, כשחיזבאללה יתקוף את ישראל?] "יש [בכנסת] איום קיומי קונקרטי על מדינת ישראל" ב-24 ביולי 2023, התראיין סא"ל (מיל.) רון שרף, ממייסדי תנועת המחאה "אחים לנשק", אצל אילאיל שחר ויואב קרקובסקי במשדר מיוחד מהכנסת של "כאן 11" לרגל ההצבעה על חוק ביטול עילת הסבירות. להלן תוכן הראיון: אילאיל שחר: נמצא איתנו על הקו [סא"ל במילואים] רון שרף, מ"אחים לנשק", שלום. רון שרף: שלום. אילאיל שחר: אתה שומע את הקולות מהמליאה, את הדרמה של הדקות האחרונות על הניסיונות של [שר הביטחון יואב] גלנט, לרכך במשהו את הצעת החוק [ביטול עילת הסבירות], אבל בינתיים הוא לא מצליח. לפני יומיים הודעתם שאם החוק הזה יעבור, עשרת אלפים איש לא יתייצבו למילואים, יודיעו שהם לא מתייצבים יותר, תעמדו במילתכם? רון שרף: ברור. מה שקורה בכנסת זה עצוב, זה יום עצוב. בישראל אנחנו במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה. מול עינינו גלנט מפקיר את ביטחון ישראל. יואב קרקובסקי: באיזה אופן הוא יכול לעשות משהו אחר? הוא עכשיו נמצא על אוזנו של ראש הממשלה ומנסה ומפציר בו ובשר המשפטים יריב לוין לרכך אולי בכל זאת את החקיקה הזאת. גם אם האצבע שלו, אגב, לא תהיה בעד החקיקה, אז הוא יפוטר, אבל החוק יעבור. רון שרף: טוב שנזכר. [בנימין] נתניהו ראש ממשלה שבמשמרת שלו צבא העם מתפרק. הדיקטטור הישראלי הראשון, וגם [יצחק] הרצוג יהיה נשיא הדיקטטורה הישראלית הראשונה. כל החבורה הזאת שלא מצליחים להגיע להסכמה רחבה על חקיקה מרושעת ומטופשת, והעם, הם יראו שהכוח שלהם הוא כן מוגבל, כי צבא עם, ישראל בנויה על צבא העם, וזה פשוט לא יעבור בדיקטטורה. יואב קרקובסקי: אתה לא חושב שהשימוש בשירות הצבאי, בשירות המילואים, שזה באמת חומת המגן על שלמותה של מדינת ישראל, על ביטחונה, זה לא שימוש בנשק יום הדין? רון שרף: חומת המגן הבסיסית של מדינת ישראל זה הדמוקרטיה, ומי ששובר את החומה הזאת, מנפץ אותה, מחוקק חקיקה בניגוד לערכי הדמוקרטיה, בניגוד לרוח צה"ל, זו החבורה המרושעת הזאת שיושבת עכשיו בכנסת. אילאיל שחר: תראה, הדברים שאתם אומרים בימים האחרונים מחלחלים, הם מחלחלים לדרגים הכי בכירים בצה"ל. אנחנו רואים פה בשעות האחרונות אלופים מסתובבים במסדרונות הכנסת ומנסים לשכנע את הפוליטיקאים לרכך את החקיקה. רון שרף: טוב שנזכרו. טוב שנזכרו. אחרי חצי שנה ברחובות, מה הם חשבו? אילאיל שחר: אבל הנה, זה לא עוזר, ויכול להיות שבאמת החוק הזה יעבור, ואתה יודע, גם [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה רואה את מחאת המילואימניקים, רואה את מה שקורה פה בתוך ישראל. רון שרף: זה הבעיה של נתניהו, לא הבעיה שלי יותר. אילאיל שחר: כן? רון שרף: זה הבעיה של נתניהו. אילאיל שחר: באמת, עם יד על הלב זה לא הבעיה שלך? רון שרף: עם יד על הלב. הסכנה יותר גדולה לישראל, אני אומר לך. אילאיל שחר: גם כשיהיה איום קיומי קונקרטי, כשחיזבאללה יתקוף את ישראל? רון שרף: יש איום קיומי קונקרטי עכשיו. עכשיו, ברחוב קפלן, ירושלים, איום קיומי קונקרטי על מדינת ישראל. יואב קרקובסקי: עד כדי ככה אתה לא חושב שיש פה הגזמה ברטוריקה? רון שרף: ממש לא. יואב קרקובסקי: תסביר לי במה. רון שרף: אני אסביר. אני אסביר. דיקטטורות לא קורות במכה, זה לא סדרת טלוויזיה. ככה זה מתחיל. שלטון שיכור כוח, אטום, מושחת. זה מתחיל לאט לאט, זה מתחיל לאט לאט, [בשיטת] הסלאמי [בשלבים]. יואב קרקובסקי: אבל זה לא שהביקורת השיפוטית של בית המשפט העליון מוסרת לחלוטין מעל ממשלת ישראל ופעולותיה. יש עילות רבות נוספות שבית המשפט יוכל באמצעותן לבקר... רון שרף: כן, אז למה זה כל כך חשוב? אם יש עילות, אז למה זה כל כך חשוב? ביטול עילת הסבירות? יואב קרקובסקי: אז למה זה כל כך חשוב לדעתך? רון שרף: למה זה? כי זו הפרוסה הראשונה בסלאמי. זה הדרך שלהם עכשיו לפטר את היועמשי"ת [היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה] ביום ראשון, וזה הדרך שלהם למנות, למלא את השירות הציבורי במינוים פוליטיים, לבסס את השלטון כך שאי אפשר יהיה להחליף אותו. ככה מתחילות דיקטטורות. זה לאט לאט, זה בסלאמי... אילאיל שחר: אבל כשאתה רואה את המאמצים של שר הביטחון. רון שרף: עם פקידי ציבור צייתנים, פחדנים. ככה זה מתחיל. אילאיל שחר: אתה רואה את המאמצים של שר הביטחון. רון שרף: אבל בישראל, בשונה מפולין והונגריה, יש צבא עם שישראל תלויה בו. וצבא עם יראה לממשלה שיכורת הכוח הזאת את מגבלת הכוח. אילאיל שחר: אוקיי, אבל אתה רואה פה את המאמצים של שר הביטחון, הוא מנסה לשכנע גם את שר המשפטים יריב לוין ואת ראש הממשלה. רון שרף: אני לא ראיתי, אני כרגע ברחוב. אני כרגע ברחוב מול מכת"זיות [מְכוֹנִית הַתָּזָה לפיזור הפגנות]. אז אני לא רואה, אני חיכיתי חצי שנה. ואם גלנט לא יכל לדבר חצי שנה, ואני יודע שהוא רואה את הדברים. יואב קרקובסקי: אוקיי. רון שרף, מראשי מחאת המילואימניקים, "אחים לנשק", תודה רבה לך. רון שרף: אנחנו לא נסלח לגלנט לעולם, הוא חייב לדעת את זה. יואב קרקובסקי: אני מניח שהוא שומע את הקולות האלה למרות שהוא נמצא במליאת הכנסת ומנסה לעשות את מה שהוא יכול. רון שרף: אז שהעוזר שלו יעביר לו, שהעוזר שלו יעביר לו. יואב קרקובסקי: רון שרף, תודה רבה לך. רון שרף: ביי. סימוכין: נספח כתבות חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – בתשובה לטענה, לפיה "יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל, האויבים על הגדרות", סא"ל (מיל.) רון שרף מ"אחים לנשק" משיב: "ישראל כבר אינה דמוקרטיה"; "האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים"; "אנחנו מגינים על המדינה עכשיו"; "אין צבא עם בדיקטטורה". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – סא"ל (מיל.) רון שרף, ממייסדי "אחים לנשק": "[נתניהו] מסכן את ביטחון אזרחי ישראל; צה"ל נמצא במשבר עמוק אמיתי; צבא העם לא יכול להתקיים ללא דמוקרטיה; בצער עמוק, אך בתחושת שליחות אמיתית, גם אני חתמתי על מכתב [הפסקת התנדבות לשירות מילואים]". סימוכין: שישה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – סא"ל (מיל.) רון שרף, ממייסדי "אחים לנשק": "עשרות אלפים שאיתנו יפסיקו את התנדבותם למילואים; לא ניתן לקיים צבא עם ללא דמוקרטיה; הצבא מתפרק; אנחנו עושים את זאת מאחריות ואהבה גדולה לחברה ולמדינה; היום נתחיל להחתים את כל מתנדבי המילואים". סימוכין: סא"ל (מיל.) רון שרף, הנמנה על מייסדי ארגון "אחים לנשק": "אני שלם מאוד עם המאבק שעשינו. אני חושב שהייתה שם סכנה קיומית לעתיד המדינה. רק תחשוב מה היה קורה אם הרפורמה [המשפטית] הייתה מתקדמת, הקרע היה מתרחב, ובעוד שנתיים שלוש ההתקפה הנוראית הזאת של חמאס. אולי אי אפשר היה להתאושש מזה". סימוכין: רון שרף. צילום מסך מערוץ יוטיוב אחים.ות לנשק
5:19

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – סא"ל (מיל.) רון שרף, מראשי "אחים לנשק", על השלכות מחאת הסירוב לשירות מילואים: "[נסראללה] זה הבעיה של נתניהו, לא הבעיה שלי יותר; [שאלה: גם כשיהיה איום קיומי קונקרטי, כשחיזבאללה יתקוף את ישראל?] "יש [בכנסת] איום קיומי קונקרטי על מדינת ישראל" ב-24 ביולי 2023, התראיין סא"ל (מיל.) רון שרף, ממייסדי תנועת המחאה "אחים לנשק", אצל אילאיל שחר ויואב קרקובסקי במשדר מיוחד מהכנסת של "כאן 11" לרגל ההצבעה על חוק ביטול עילת הסבירות. להלן תוכן הראיון: אילאיל שחר: נמצא איתנו על הקו [סא"ל במילואים] רון שרף, מ"אחים לנשק", שלום. רון שרף: שלום. אילאיל שחר: אתה שומע את הקולות מהמליאה, את הדרמה של הדקות האחרונות על הניסיונות של [שר הביטחון יואב] גלנט, לרכך במשהו את הצעת החוק [ביטול עילת הסבירות], אבל בינתיים הוא לא מצליח. לפני יומיים הודעתם שאם החוק הזה יעבור, עשרת אלפים איש לא יתייצבו למילואים, יודיעו שהם לא מתייצבים יותר, תעמדו במילתכם? רון שרף: ברור. מה שקורה בכנסת זה עצוב, זה יום עצוב. בישראל אנחנו במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה. מול עינינו גלנט מפקיר את ביטחון ישראל. יואב קרקובסקי: באיזה אופן הוא יכול לעשות משהו אחר? הוא עכשיו נמצא על אוזנו של ראש הממשלה ומנסה ומפציר בו ובשר המשפטים יריב לוין לרכך אולי בכל זאת את החקיקה הזאת. גם אם האצבע שלו, אגב, לא תהיה בעד החקיקה, אז הוא יפוטר, אבל החוק יעבור. רון שרף: טוב שנזכר. [בנימין] נתניהו ראש ממשלה שבמשמרת שלו צבא העם מתפרק. הדיקטטור הישראלי הראשון, וגם [יצחק] הרצוג יהיה נשיא הדיקטטורה הישראלית הראשונה. כל החבורה הזאת שלא מצליחים להגיע להסכמה רחבה על חקיקה מרושעת ומטופשת, והעם, הם יראו שהכוח שלהם הוא כן מוגבל, כי צבא עם, ישראל בנויה על צבא העם, וזה פשוט לא יעבור בדיקטטורה. יואב קרקובסקי: אתה לא חושב שהשימוש בשירות הצבאי, בשירות המילואים, שזה באמת חומת המגן על שלמותה של מדינת ישראל, על ביטחונה, זה לא שימוש בנשק יום הדין? רון שרף: חומת המגן הבסיסית של מדינת ישראל זה הדמוקרטיה, ומי ששובר את החומה הזאת, מנפץ אותה, מחוקק חקיקה בניגוד לערכי הדמוקרטיה, בניגוד לרוח צה"ל, זו החבורה המרושעת הזאת שיושבת עכשיו בכנסת. אילאיל שחר: תראה, הדברים שאתם אומרים בימים האחרונים מחלחלים, הם מחלחלים לדרגים הכי בכירים בצה"ל. אנחנו רואים פה בשעות האחרונות אלופים מסתובבים במסדרונות הכנסת ומנסים לשכנע את הפוליטיקאים לרכך את החקיקה. רון שרף: טוב שנזכרו. טוב שנזכרו. אחרי חצי שנה ברחובות, מה הם חשבו? אילאיל שחר: אבל הנה, זה לא עוזר, ויכול להיות שבאמת החוק הזה יעבור, ואתה יודע, גם [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה רואה את מחאת המילואימניקים, רואה את מה שקורה פה בתוך ישראל. רון שרף: זה הבעיה של נתניהו, לא הבעיה שלי יותר. אילאיל שחר: כן? רון שרף: זה הבעיה של נתניהו. אילאיל שחר: באמת, עם יד על הלב זה לא הבעיה שלך? רון שרף: עם יד על הלב. הסכנה יותר גדולה לישראל, אני אומר לך. אילאיל שחר: גם כשיהיה איום קיומי קונקרטי, כשחיזבאללה יתקוף את ישראל? רון שרף: יש איום קיומי קונקרטי עכשיו. עכשיו, ברחוב קפלן, ירושלים, איום קיומי קונקרטי על מדינת ישראל. יואב קרקובסקי: עד כדי ככה אתה לא חושב שיש פה הגזמה ברטוריקה? רון שרף: ממש לא. יואב קרקובסקי: תסביר לי במה. רון שרף: אני אסביר. אני אסביר. דיקטטורות לא קורות במכה, זה לא סדרת טלוויזיה. ככה זה מתחיל. שלטון שיכור כוח, אטום, מושחת. זה מתחיל לאט לאט, זה מתחיל לאט לאט, [בשיטת] הסלאמי [בשלבים]. יואב קרקובסקי: אבל זה לא שהביקורת השיפוטית של בית המשפט העליון מוסרת לחלוטין מעל ממשלת ישראל ופעולותיה. יש עילות רבות נוספות שבית המשפט יוכל באמצעותן לבקר... רון שרף: כן, אז למה זה כל כך חשוב? אם יש עילות, אז למה זה כל כך חשוב? ביטול עילת הסבירות? יואב קרקובסקי: אז למה זה כל כך חשוב לדעתך? רון שרף: למה זה? כי זו הפרוסה הראשונה בסלאמי. זה הדרך שלהם עכשיו לפטר את היועמשי"ת [היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה] ביום ראשון, וזה הדרך שלהם למנות, למלא את השירות הציבורי במינוים פוליטיים, לבסס את השלטון כך שאי אפשר יהיה להחליף אותו. ככה מתחילות דיקטטורות. זה לאט לאט, זה בסלאמי... אילאיל שחר: אבל כשאתה רואה את המאמצים של שר הביטחון. רון שרף: עם פקידי ציבור צייתנים, פחדנים. ככה זה מתחיל. אילאיל שחר: אתה רואה את המאמצים של שר הביטחון. רון שרף: אבל בישראל, בשונה מפולין והונגריה, יש צבא עם שישראל תלויה בו. וצבא עם יראה לממשלה שיכורת הכוח הזאת את מגבלת הכוח. אילאיל שחר: אוקיי, אבל אתה רואה פה את המאמצים של שר הביטחון, הוא מנסה לשכנע גם את שר המשפטים יריב לוין ואת ראש הממשלה. רון שרף: אני לא ראיתי, אני כרגע ברחוב. אני כרגע ברחוב מול מכת"זיות [מְכוֹנִית הַתָּזָה לפיזור הפגנות]. אז אני לא רואה, אני חיכיתי חצי שנה. ואם גלנט לא יכל לדבר חצי שנה, ואני יודע שהוא רואה את הדברים. יואב קרקובסקי: אוקיי. רון שרף, מראשי מחאת המילואימניקים, "אחים לנשק", תודה רבה לך. רון שרף: אנחנו לא נסלח לגלנט לעולם, הוא חייב לדעת את זה. יואב קרקובסקי: אני מניח שהוא שומע את הקולות האלה למרות שהוא נמצא במליאת הכנסת ומנסה לעשות את מה שהוא יכול. רון שרף: אז שהעוזר שלו יעביר לו, שהעוזר שלו יעביר לו. יואב קרקובסקי: רון שרף, תודה רבה לך. רון שרף: ביי. סימוכין: נספח כתבות חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – בתשובה לטענה, לפיה "יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל, האויבים על הגדרות", סא"ל (מיל.) רון שרף מ"אחים לנשק" משיב: "ישראל כבר אינה דמוקרטיה"; "האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים"; "אנחנו מגינים על המדינה עכשיו"; "אין צבא עם בדיקטטורה". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – סא"ל (מיל.) רון שרף, ממייסדי "אחים לנשק": "[נתניהו] מסכן את ביטחון אזרחי ישראל; צה"ל נמצא במשבר עמוק אמיתי; צבא העם לא יכול להתקיים ללא דמוקרטיה; בצער עמוק, אך בתחושת שליחות אמיתית, גם אני חתמתי על מכתב [הפסקת התנדבות לשירות מילואים]". סימוכין: שישה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – סא"ל (מיל.) רון שרף, ממייסדי "אחים לנשק": "עשרות אלפים שאיתנו יפסיקו את התנדבותם למילואים; לא ניתן לקיים צבא עם ללא דמוקרטיה; הצבא מתפרק; אנחנו עושים את זאת מאחריות ואהבה גדולה לחברה ולמדינה; היום נתחיל להחתים את כל מתנדבי המילואים". סימוכין: סא"ל (מיל.) רון שרף, הנמנה על מייסדי ארגון "אחים לנשק": "אני שלם מאוד עם המאבק שעשינו. אני חושב שהייתה שם סכנה קיומית לעתיד המדינה. רק תחשוב מה היה קורה אם הרפורמה [המשפטית] הייתה מתקדמת, הקרע היה מתרחב, ובעוד שנתיים שלוש ההתקפה הנוראית הזאת של חמאס. אולי אי אפשר היה להתאושש מזה". סימוכין: רון שרף. צילום מסך מערוץ יוטיוב אחים.ות לנשק

Jonathan D. Halevi

39,035 Aufrufe • vor 1 Jahr

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:
14:50

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

19,806 Aufrufe • vor 1 Jahr

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:
18:13

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

46,941 Aufrufe • vor 1 Jahr

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – בתשובה לטענה, לפיה "יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל, האויבים על הגדרות", סא"ל (מיל.) רון שרף מ"אחים לנשק" משיב: "ישראל כבר אינה דמוקרטיה"; "האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים"; "אנחנו מגינים על המדינה עכשיו"; "אין צבא עם בדיקטטורה" ב-27 ביולי 2023, סא"ל במילואים, רון שרף, הנימנה על הנהגת ארגון "אחים לנשק", בו חברים אנשי מילואים מיחידות שונות בצה"ל, התראיין לרדיו 103 FM, בנוגע להשלכות הפסקת ההתנדבות לשירות בצה"ל על ידי אלפי מילואים, על צה"ל ועל ביטחון המדינה. להלן תמליל הראיון: מראיין: [עימנו] סא"ל במילואים רון שרף ממחאת "אחים לנשק". שלום לך, רון שרף. רון שרף: בוקר טוב מראיין: אתה יודע בממשלה אמרו באותו יום, שביטלו את עילת הסבירות, שהם לא הצביעו בעד ביטול עילת הסבירות, אלא נגד הסרבנות, שבסוף מה שגרם להם להקשיח עמדות ולא לוותר הייתם אתם. רון שרף: ומה, ומה יגיד רודן? מה יגיד רודן בדרך למשבר עמוק ולהרס של מדינה? אני לא מצפה שיגידו שום דבר אחר. נתניהו לא זז מעמדתו. מראיין: השאלה אם זאת לא היתה, אפילו מבחינת המחאה והטקטיקה, אם זו לא הייתה טעות? רון שרף: קודם כל, סרבנות זה לא סרבנות. אף אחד לא יכול להכריח מישהו להתנדב למצב שהוא נשבע אחרת למצב, כאשר הוא שובר את החוזה. אז זה בכלל מצחיק. זה הגדרה מצחיקה, וזה ספין הפוך. ישראל כבר אינה דמוקרטיה. ישראל היא מדינה במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה. זה עכשיו [מתרחש]. מי שלא מבין את זה, לא מבין מי אחראי למצב הזה. מי שאחראי לסיכון ביטחון ישראל זה נתניהו, והצל של שר הביטחון גלנט, שיושב מגמגם, מתחנן שמה לשר משפטים שיעזור לו, כי הוא יודע את המשבר האמיתי שאנחנו נכנסים אליו, ורק מבט, רק מבט על הפנים של גלנט כולם יכולים להבין מה באמת קורה. מראיין: סגן אלוף שרף, אבל אני מנסה להבין. תראה, אתה כאילו מסביר לנו ולציבור מי אשם במצב שהגענו אליו. אבל, אני שואל אותך שאלה אחרת. יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל. האויבים על הגדרות. במקרה של הגבול הצפוני זה תרתי משמע. רואים את חיזבאללה על הגדר. השאלה היא: מי יהיה אחראי בסופו של יום אם חלילה ישראל תותקף, ולא תהיה ערוכה? אז אתה תגיד: ביבי אשם, וביבי יגיד: אתם אשמים, אבל בינתיים מה יהיה על ביטחונה של המדינה היקרה שלנו? רון שרף: המדינה יקרה לנו לא פחות מלאף אחד אחר, ולכן אנחנו מגינים עליה. האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים. אם ישראל תמשיך במדרון הזה, ישראל כבר אינה דמוקרטיה. אני חוזר על זה. מישהו האמין שזה יקרה? ישראל אינה דמוקרטיה יותר. היא כרגע במדרון. מדינת מעבר בין דמוקרטיה לדיקטטורה. כל אחד יחליט איפה במעבר. אבל, שלממשלה אין ביקורת שיפוטית, זוהי כבר אינה דמוקרטיה. לכן, הסכנה האמיתית היא מבפנים. אנחנו מגינים על המדינה עכשיו. מראיין: ומה קורה עכשיו? אתם הודעתם שאתם מפסיקים להתנדב. שמענו באמת על הגל הזה, גם בחיל האוויר, ובעוד אגפים וחילות נוספים. מה קורה בפועל בשטח אחרי שבוטלה עילת הסבירות מבחינתכם? בחודשים הקרובים אתם פשוט לא תתנדבו? רון שרף: תראה, פה אין רבים. יש כל אחד לעצמו. זה בסוף כל אחד מול צו מצפונו. אני לא שולט על אנשים אחרים. מראיין: מה שאתה שומע מהחברים שלך. רון שרף: אני כן, אני אומר, אני עושה מה שאני, מה שצו מצפוני אומר, וכמוני עושים הרבה חברים. אנחנו מבינים שלא ניתן לשרת דיקטטורה. אין צבא עם בדיקטטורה. מראיין: כן, אבל תראה, אני מוכרח לומר שיש לי קצת בעיה עם האמירות האלה שלך, שלכם, כי אני מבין שמבחינת הקמפיין, נקרא לזה, זה נכון להגיד: כל אחד למצפונו, אבל ברור שזה מאורגן. מה זאת אומרת? יוצאות הודעות לעיתונות, ממלאים טפסים, שולחים ביום שישי רגע לפני אולפן שישי [בערוץ 12] מסמך שעליו חתומים נדמה לי 1,150 טייסים. ברור שזה ארגון. למה אתם לא קוראים לילד בשמו? [אנו] התארגנו לפי היחידות הצבאיות שלנו כדי להפסיק את ההתנדבות. רון שרף: ההתארגנות היא, שוב אני אומר, המחאה היא כללית, והיא חוצה את כל היחידות, ואת כל הארגונים, אבל בסוף כל אחד מקבל את ההחלטה לבד. מראיין: טוב, זה ברור. רון שרף: [כל אחד בנפרד] שולח [מכתב על הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים] למפקד שלו, ואנשים מרגישים מבפנים, כמו שאתה יכול להגיד, שכל המחאה היא כולה מאורגנת. אנשים בסוף יוצאים מהבית, כי הם מפחדים משלטון עם כוח בלתי מוגבל. זה פשוט ככה. כנ"ל אנשים אומרים: אני לא יכול ללכת [להתנדב לשירות מילואים]. אני אישית, רון, לא יכול ללכת לשרת מדינה שאינה דמוקרטית, ואני עכשיו מפעיל את הכוח שעדיין יש לי, כי עוד מעט לא יהיה לי. עוד מעט יהיו פה חוקים שאסור למחות, שיש מעצר מנהלי למי שמדבר נגד המשטר. זה קרוב, זה הכל קרוב. כל אחד חושב שבפעולה שלו הוא כרגע בולם את ההתדרדרות של ישראל לתהום דיקטטורית, שאחר כך אי אפשר יהיה לצאת ממנו. סימוכין: רון שרף. צילום מסך מסרטון וידאו בעמוד הפייסבוק של "אחים לנשק"
6:01

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – בתשובה לטענה, לפיה "יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל, האויבים על הגדרות", סא"ל (מיל.) רון שרף מ"אחים לנשק" משיב: "ישראל כבר אינה דמוקרטיה"; "האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים"; "אנחנו מגינים על המדינה עכשיו"; "אין צבא עם בדיקטטורה" ב-27 ביולי 2023, סא"ל במילואים, רון שרף, הנימנה על הנהגת ארגון "אחים לנשק", בו חברים אנשי מילואים מיחידות שונות בצה"ל, התראיין לרדיו 103 FM, בנוגע להשלכות הפסקת ההתנדבות לשירות בצה"ל על ידי אלפי מילואים, על צה"ל ועל ביטחון המדינה. להלן תמליל הראיון: מראיין: [עימנו] סא"ל במילואים רון שרף ממחאת "אחים לנשק". שלום לך, רון שרף. רון שרף: בוקר טוב מראיין: אתה יודע בממשלה אמרו באותו יום, שביטלו את עילת הסבירות, שהם לא הצביעו בעד ביטול עילת הסבירות, אלא נגד הסרבנות, שבסוף מה שגרם להם להקשיח עמדות ולא לוותר הייתם אתם. רון שרף: ומה, ומה יגיד רודן? מה יגיד רודן בדרך למשבר עמוק ולהרס של מדינה? אני לא מצפה שיגידו שום דבר אחר. נתניהו לא זז מעמדתו. מראיין: השאלה אם זאת לא היתה, אפילו מבחינת המחאה והטקטיקה, אם זו לא הייתה טעות? רון שרף: קודם כל, סרבנות זה לא סרבנות. אף אחד לא יכול להכריח מישהו להתנדב למצב שהוא נשבע אחרת למצב, כאשר הוא שובר את החוזה. אז זה בכלל מצחיק. זה הגדרה מצחיקה, וזה ספין הפוך. ישראל כבר אינה דמוקרטיה. ישראל היא מדינה במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה. זה עכשיו [מתרחש]. מי שלא מבין את זה, לא מבין מי אחראי למצב הזה. מי שאחראי לסיכון ביטחון ישראל זה נתניהו, והצל של שר הביטחון גלנט, שיושב מגמגם, מתחנן שמה לשר משפטים שיעזור לו, כי הוא יודע את המשבר האמיתי שאנחנו נכנסים אליו, ורק מבט, רק מבט על הפנים של גלנט כולם יכולים להבין מה באמת קורה. מראיין: סגן אלוף שרף, אבל אני מנסה להבין. תראה, אתה כאילו מסביר לנו ולציבור מי אשם במצב שהגענו אליו. אבל, אני שואל אותך שאלה אחרת. יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל. האויבים על הגדרות. במקרה של הגבול הצפוני זה תרתי משמע. רואים את חיזבאללה על הגדר. השאלה היא: מי יהיה אחראי בסופו של יום אם חלילה ישראל תותקף, ולא תהיה ערוכה? אז אתה תגיד: ביבי אשם, וביבי יגיד: אתם אשמים, אבל בינתיים מה יהיה על ביטחונה של המדינה היקרה שלנו? רון שרף: המדינה יקרה לנו לא פחות מלאף אחד אחר, ולכן אנחנו מגינים עליה. האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים. אם ישראל תמשיך במדרון הזה, ישראל כבר אינה דמוקרטיה. אני חוזר על זה. מישהו האמין שזה יקרה? ישראל אינה דמוקרטיה יותר. היא כרגע במדרון. מדינת מעבר בין דמוקרטיה לדיקטטורה. כל אחד יחליט איפה במעבר. אבל, שלממשלה אין ביקורת שיפוטית, זוהי כבר אינה דמוקרטיה. לכן, הסכנה האמיתית היא מבפנים. אנחנו מגינים על המדינה עכשיו. מראיין: ומה קורה עכשיו? אתם הודעתם שאתם מפסיקים להתנדב. שמענו באמת על הגל הזה, גם בחיל האוויר, ובעוד אגפים וחילות נוספים. מה קורה בפועל בשטח אחרי שבוטלה עילת הסבירות מבחינתכם? בחודשים הקרובים אתם פשוט לא תתנדבו? רון שרף: תראה, פה אין רבים. יש כל אחד לעצמו. זה בסוף כל אחד מול צו מצפונו. אני לא שולט על אנשים אחרים. מראיין: מה שאתה שומע מהחברים שלך. רון שרף: אני כן, אני אומר, אני עושה מה שאני, מה שצו מצפוני אומר, וכמוני עושים הרבה חברים. אנחנו מבינים שלא ניתן לשרת דיקטטורה. אין צבא עם בדיקטטורה. מראיין: כן, אבל תראה, אני מוכרח לומר שיש לי קצת בעיה עם האמירות האלה שלך, שלכם, כי אני מבין שמבחינת הקמפיין, נקרא לזה, זה נכון להגיד: כל אחד למצפונו, אבל ברור שזה מאורגן. מה זאת אומרת? יוצאות הודעות לעיתונות, ממלאים טפסים, שולחים ביום שישי רגע לפני אולפן שישי [בערוץ 12] מסמך שעליו חתומים נדמה לי 1,150 טייסים. ברור שזה ארגון. למה אתם לא קוראים לילד בשמו? [אנו] התארגנו לפי היחידות הצבאיות שלנו כדי להפסיק את ההתנדבות. רון שרף: ההתארגנות היא, שוב אני אומר, המחאה היא כללית, והיא חוצה את כל היחידות, ואת כל הארגונים, אבל בסוף כל אחד מקבל את ההחלטה לבד. מראיין: טוב, זה ברור. רון שרף: [כל אחד בנפרד] שולח [מכתב על הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים] למפקד שלו, ואנשים מרגישים מבפנים, כמו שאתה יכול להגיד, שכל המחאה היא כולה מאורגנת. אנשים בסוף יוצאים מהבית, כי הם מפחדים משלטון עם כוח בלתי מוגבל. זה פשוט ככה. כנ"ל אנשים אומרים: אני לא יכול ללכת [להתנדב לשירות מילואים]. אני אישית, רון, לא יכול ללכת לשרת מדינה שאינה דמוקרטית, ואני עכשיו מפעיל את הכוח שעדיין יש לי, כי עוד מעט לא יהיה לי. עוד מעט יהיו פה חוקים שאסור למחות, שיש מעצר מנהלי למי שמדבר נגד המשטר. זה קרוב, זה הכל קרוב. כל אחד חושב שבפעולה שלו הוא כרגע בולם את ההתדרדרות של ישראל לתהום דיקטטורית, שאחר כך אי אפשר יהיה לצאת ממנו. סימוכין: רון שרף. צילום מסך מסרטון וידאו בעמוד הפייסבוק של "אחים לנשק"

Jonathan D. Halevi

20,569 Aufrufe • vor 1 Jahr

וואו וואו וואו, ראיון מדהים עם אילן גרין בחדשות 12. תקשיבו לכל מילה שלו. צועק בשם כולנו. בשם כל ההורים ללוחמים, משפחות החטופים, וכנראה בשם הרוב המוחלט (והשפוי) של אזרחי ישראל. אילן גרין הוא אב לשני לוחמים, שאחד מהם נפצע קשה בחאן יונס והתעורר מתרדמת רק השבוע (שגם נאם אמש בהפגנה בכיכר הבימה בקריאה לסיום המלחמה): 🔹 התירוץ הנוכחי של המלחמה הוא שצריך להכריע את חמאס, כדי שלא יהיה עוד 7 באוקטובר - זה בלוף. בעצם הממשלה אומרת שהיא לא יכולה להגן עלינו. הממשלה מודה בפה מלא שהיא לא יכול. להגן עלינו מפני הארגון העלוב הזה, בתא השטח הקטן הזה. אם אתם לא יכולים לעשות אפילו את זה כבר שנתיים, אז זוזו הצידה. 🔹 השחיקה של החיילים הצעירים, גם מבצעית וגם נפשית, גומרת אותם. הם כבר לא יודעים בשביל מה הם נלחמים. האויבים שלנו רואים את זה. הם כבר מכינים את ה-7 באוקטובר הבא, זה ברור. 🔹 המלחמה נועדה להחזיר את החטופים? שרים בכירים בממשלה (יש מי שיגידו יותר בכירים מראש הממשלה) מתגאים בכך שהם השאירו ישראלים חטופים בשבי חמאס!! 🔹 הממשלה שלי נלחמת בי! 🔹 באתי לדבר בשם הילדים הלוחמים ובשם ההורים שלהם, שלא ישנים כבר כמעט שנתיים, שמבינים שהמלחמה הזאת היא בלוף. 🔹 מי שמטרפד עסקאות זה נתניהו, ויש לזה הוכחות. 🔹 לא מעניין אותי מה חמאס וטראמפ אומרים, אני מקשיב לממשלה שלי, מי שאמור להגן עלי. הם לא מאפשרים לנו להשתקם, בתירוץ שקרי של ביטחון. מה הבעיה? אפשר להגן על הגבול. שים את כל צה"ל על הגבול. ואם ירו טילים - מייד משמידים את תשתיות טרור. מי יעצור אותנו? 🔹 הפוליטיקאים ההזויים שרוצים להקים התנחלויות בעזה בכלל לא עוברים את אחוז החסימה, ובפועל הם קובעים את מטרות המלחמה. מי החליט שאלו מטרות המלחמה? התקבלה החלטה כזאת בקבינט? לא, הם עושים את זה מתחת לרדאר, על הגב של הילדים שלי שמתים! על מה הם מתים? 🔹 היו שתי עסקאות - בנוב' 23 ובינואר 25, ואת שתיהן נתניהו פוצץ. 🔹 ישב פה באולפן הזה פרשן בכיר, שכולם יודעים את מי הוא מייצג, והודיע עוד בינואר (לפני שהתחילה הפעימה הראשונה), שלא תהיה פעימה שניה. אתם מבינים מה עובר על משפחות החטופים ברגע הזה? הם מבינים שהממשלה החליטה מראש שלא תהיה פעימה שניה. זאת התעללות ממש. 🔹 מה זה הרוע הזה? מאיפה הרשעות הזאת? איזה חינוך האנשים האלה קיבלו? 🔹 נתניהו החליט להפקיר את החטופים, עוד בשבוע הראשון למלחמה. כשכתבתי את זה אז, התעצבנו עלי וחשבו שאני משוגע, אבל זה התברר כנכון. 🔹 אחים ואחיות שלי, כל עם ישראל, צאו לרחובות! עכשיו. כי לא תהיה פעם שניה. תשביתו את המשק עכשיו. איפה כל ראשי המשק? אתם לא מבינים שזה בלוף? עובדים עלינו בעיניים. כל הברבורים על טראמפ ועל פוליטיקה זה בלוף, זה ספינים. צאו לרחובות! השבתה מלאה, זה לא יילך אחרת. עוד מעט גם את זה לא נוכל לעשות. 🔹 נקווה שלא יפלו עוד חיילים, אבל אני כבר מודיע: אם לא נעשה משהו עכשיו, יפלו עוד.
7:32

וואו וואו וואו, ראיון מדהים עם אילן גרין בחדשות 12. תקשיבו לכל מילה שלו. צועק בשם כולנו. בשם כל ההורים ללוחמים, משפחות החטופים, וכנראה בשם הרוב המוחלט (והשפוי) של אזרחי ישראל. אילן גרין הוא אב לשני לוחמים, שאחד מהם נפצע קשה בחאן יונס והתעורר מתרדמת רק השבוע (שגם נאם אמש בהפגנה בכיכר הבימה בקריאה לסיום המלחמה): 🔹 התירוץ הנוכחי של המלחמה הוא שצריך להכריע את חמאס, כדי שלא יהיה עוד 7 באוקטובר - זה בלוף. בעצם הממשלה אומרת שהיא לא יכולה להגן עלינו. הממשלה מודה בפה מלא שהיא לא יכול. להגן עלינו מפני הארגון העלוב הזה, בתא השטח הקטן הזה. אם אתם לא יכולים לעשות אפילו את זה כבר שנתיים, אז זוזו הצידה. 🔹 השחיקה של החיילים הצעירים, גם מבצעית וגם נפשית, גומרת אותם. הם כבר לא יודעים בשביל מה הם נלחמים. האויבים שלנו רואים את זה. הם כבר מכינים את ה-7 באוקטובר הבא, זה ברור. 🔹 המלחמה נועדה להחזיר את החטופים? שרים בכירים בממשלה (יש מי שיגידו יותר בכירים מראש הממשלה) מתגאים בכך שהם השאירו ישראלים חטופים בשבי חמאס!! 🔹 הממשלה שלי נלחמת בי! 🔹 באתי לדבר בשם הילדים הלוחמים ובשם ההורים שלהם, שלא ישנים כבר כמעט שנתיים, שמבינים שהמלחמה הזאת היא בלוף. 🔹 מי שמטרפד עסקאות זה נתניהו, ויש לזה הוכחות. 🔹 לא מעניין אותי מה חמאס וטראמפ אומרים, אני מקשיב לממשלה שלי, מי שאמור להגן עלי. הם לא מאפשרים לנו להשתקם, בתירוץ שקרי של ביטחון. מה הבעיה? אפשר להגן על הגבול. שים את כל צה"ל על הגבול. ואם ירו טילים - מייד משמידים את תשתיות טרור. מי יעצור אותנו? 🔹 הפוליטיקאים ההזויים שרוצים להקים התנחלויות בעזה בכלל לא עוברים את אחוז החסימה, ובפועל הם קובעים את מטרות המלחמה. מי החליט שאלו מטרות המלחמה? התקבלה החלטה כזאת בקבינט? לא, הם עושים את זה מתחת לרדאר, על הגב של הילדים שלי שמתים! על מה הם מתים? 🔹 היו שתי עסקאות - בנוב' 23 ובינואר 25, ואת שתיהן נתניהו פוצץ. 🔹 ישב פה באולפן הזה פרשן בכיר, שכולם יודעים את מי הוא מייצג, והודיע עוד בינואר (לפני שהתחילה הפעימה הראשונה), שלא תהיה פעימה שניה. אתם מבינים מה עובר על משפחות החטופים ברגע הזה? הם מבינים שהממשלה החליטה מראש שלא תהיה פעימה שניה. זאת התעללות ממש. 🔹 מה זה הרוע הזה? מאיפה הרשעות הזאת? איזה חינוך האנשים האלה קיבלו? 🔹 נתניהו החליט להפקיר את החטופים, עוד בשבוע הראשון למלחמה. כשכתבתי את זה אז, התעצבנו עלי וחשבו שאני משוגע, אבל זה התברר כנכון. 🔹 אחים ואחיות שלי, כל עם ישראל, צאו לרחובות! עכשיו. כי לא תהיה פעם שניה. תשביתו את המשק עכשיו. איפה כל ראשי המשק? אתם לא מבינים שזה בלוף? עובדים עלינו בעיניים. כל הברבורים על טראמפ ועל פוליטיקה זה בלוף, זה ספינים. צאו לרחובות! השבתה מלאה, זה לא יילך אחרת. עוד מעט גם את זה לא נוכל לעשות. 🔹 נקווה שלא יפלו עוד חיילים, אבל אני כבר מודיע: אם לא נעשה משהו עכשיו, יפלו עוד.

Nava Rozolyo נאווה רוזוליו

40,346 Aufrufe • vor 1 Jahr

מר טאוב, זה נחמד שאתה מחליט על איזו שאלה לענות ואיזו היא בעיניך "שאלה דמגוגית שאין בה שום עניין, ושעליה כבר עניתי". זה הופך משעשע ממש כי לא שאלתי אותך שום דבר. אתה העלית על הכתב שורה של פירכות, מניפולציות וסילופים חמורים. אני הצבעתי עליהם. בתחילה הגבת לגופו של אדם, לא של עניין, ואחר כך, כשזה לא הצליח- החלטת לנתק מגע. זכותך. ובגלל שלנתק מגע לגמרי נחשב אצלך להפסד, פשוט קיפצצת לך לנושא חדש ישן תוך הפקת לקחים. אחרי שבעניין הביפרים האשמת אותי שפרסמתי משהו במטרה לסכל את המבצע, והגעת לבית המשפט בתביעת דיבה שאנחנו נמצאים בעיצומה, הפעם עברת לאיראן, ובמקום להאשים אתה "רק שואל שאלות", כאילו אתה ואני חתומים על איזה חוזה מחייב לטורניר "אמת או חובה", וזה כמובן כשאתה קובע באילו שאלות יש עניין ומהי דמגוגיה. (אני בוודאות לא הייתי מסכים לטורניר, בטח לא לחלק של ה"חובה". כבר העירו לי כמה אנשים שההתעניינות האובססיבית שלך בי, הרבה הרבה מעבר לחשיבות האמיתית שלי בשיח הציבורי- עשרות (לפחות, לדעתי עבר מזמן את ה-100) פוסטים, פודקסטים, ראיונות, משדרים מיוחדים, ציוצים, תגובות ורטוויטים- מעלים חשד אצל אותם מעירים שהעניין שלך בי נובע בכלל ממניעים אחרים.) לכן, מר טאוב, אתה לא חייב לי תשובות או התייחסות לאף אחת מהנקודות שהעליתי, אפילו אילו הייתי שואל אודות הכספים שקיבלת, אם קיבלת, מגופים הקשורים במשטר הפאשיסטי והגזעני של ויקטור אורבן, כולל החזרי הוצאות לכנסים שאתה משתתף בהם, ופלטי חשבון בנק להוכחת גירסתך, עניין שהוא חשוב מאוד בעייני. מאידך, אני לא חייב לך תשובות, לא לך ולא למקהלת הרעלנים שמישהו מפעיל פה בסינכרון מופלא. בעניין איראן- אני ממש לא מתחמק אלא ממתין בסבלנות שמישהו שגם מזדהה בשמו וגם לא יכבוש את ייצרו, יהפוך את סימן השאלה לסימן קריאה ואוכל לקחת אותו, עם האמירה שלו, לבית המשפט, שהוא יחליט, וגם יצמיד תג מחיר לעלילות הדם האלה, שלא אצטרך להתקוטט פה עם כל רעלן. באשר לכתבת החדשות בטיימס: אתה אכן מדייק לגבי תאריך הפרסום- 28 במאי. כל השאר- שוב זלזול באינטליגנציה של הצופים והקוראים שלך, ביטחון שהם לא יילכו לבדוק ולא יבינו איך אתה מאכיל אותם (שוב) בערימת הבלים. אתה כותב בהודעה אחת כי הכתבה, עליה חתומים חמישה עיתונאים אמריקאים של הטיימס ואני, חושפת "פרטים קריטיים על תכניות התקיפה" ובהודעה מאוחרת יותר אתה כותב כי היא "חושפת את תוכניות התקיפה של ישראל באיראן". עד כדי כך. בסרטון שמתחיל את השרשור הזה אתה אומר "בין השאר המאמר חושף שישראל יכולה להוציא תקיפה לפועל תקיפה בהתראה [שגיאת הכתיב במקור, נפוצה בתרגום AIמאנגלית] של שבע שעות וההתראה הקצרה [שגיאת הכתיב במקור] לא תשאיר הרבה מקום ללחץ על נתניהו לבטל את התקיפה, כך מייעץ לנו המאמר", ואז אתה עושה את התנועה הזו של גירוד באף עם יד שמאל, תנועה שמופיעה במקומות איסטרטגיים בשיח שלך, למשל כשאתה "מצטט" משהו שלא נכתב. מה שכן כתוב שם הוא שהמודיעין האמריקאי מעריך שישראל יכולה להתכונן\להיערך לתקיפה תוך שבע שעות ושההערכה הזו מדאיגה פקידים בכירים בוושינגטון. אחרי שהעלמת מקוראיך שמדובר בסך הכל על ציטוט הערכה של המודיעין האמריקאי, אתה מכנה את ידיעת החדשות בשם "מאמר", רומז למשהו דעתני, הפעם כדי להחליק פנימה תוספת למקור כאילו כך "מייעץ לנו המאמר". הידיעה הזו לא מייעצת לאף אחד כלום. היא פשוט ידיעה שכוללת דיווח על משהו שחושבים במודיעין של ארצות הברית וכיצד המשהו הזה מדאיג פקידים אמריקאים. ככה זה בעיתונות חופשית- להשתדל לדווח הכי טוב והכי אמין על העובדות החשובות. רק מי שחי בעולם רדוף וחשוך בו לא עושים שום דבר בלי מניע נסתר ישליך תמיד את ההתנהלות הזו על אחרים. מעבר להערכת המודיעין האמריקאי בתחום הזה- אילו עוד רכיבים קריטיים (עכשיו זו שאלה ממני), לגירסתך הראשונה, או הקטעים המגלים את "תוכניות התקיפה של ישראל באיראן" לפי הגירסה השנייה, יש בכתבה הזו? היות ובנתיים התקיפה התרחשה ופורסמו אודותיה פרטים רבים, תוכל גם להשוות בין מה שפורסם לבין הכתבה ולספר לנו מה חופף. הכתבה עוסקת בעיקרה במחלוקת, נכון לאותה שעה לפי הכתוב שם, בין טרמפ, שדוגל במשא ומתן ומאמין כי יצליח, ונתניהו, שרוצה לתקוף, מחלוקת שמצמצמת באופן משמעותי את הסיכוי שתקיפה בכלל תתרחש. אתה תוכל לטעון שעצם הפרסום על מחלוקת בין נתניהו וטרמפ בשאלת התקיפה הוא משום סוד כמוס, אבל אז אתה בהתנגשות חזיתית עם שני היקירים לך. לפי לשכת ראש הממשלה והעומד בראשה, הכלול בכתבה הזו הוא פייק. שני המנהיגים, לפי ההסבר הזה, היו מתואמים אחד עם השני עוד הרבה קודם, כל הדיבורים על מחלוקת ביניהם הם פרי הונאה אסטרטגית מתוחכמת כדי להוליך שולל את האיראנים ולהגיע למצב של מתקפת פתע מושלמת. ערוץ הבית שלך, 14 בשלט, טען בסיפור עסיסי במיוחד כי הכתבה שאתה מדבר עליה הייתה פרי של אותה הונאה, שלא כוונה רק כלפי איראן, אלא הייתה גם "מבצע נקמה" נגד כמה עיתונאים ואני בראשם. תידרוכים יזומים שקיבלתי, סיפר הָאֶקְפּוֹזֶה שׁוֹמֵט הַלְּסָתוֹת, הפך אותי ל"סוכן משוטה". וזה כמובן מעלה את השאלה, איך אני יכול להיות סוכן משוטה, טועה ותועה, שמפרסם שטויות שבלבלו שני אוייבים- גם את התקשורת וגם האיראנים, ובאותו זמן לפרסם את "פרטי התקיפה הישראלית באיראן" כפי שאתה טוען? ואפרופו ערוץ 14: אני, כך מספרים בערוץ, נפלתי חזק בהונאה של לשכת נתניהו אבל החברים שלך שם, שועלי עיתונות חוקרת ותיקים שכמותם, אותם לא הצליחו לסדר, הם לא הפכו משוטים וידעו בדיוק מתי ישראל עומדת לצאת להתקפת הפתע שלה. לא רק ידעו, מתברר, אלא גם עשו הכל ששאר העולם יידע. וכך, זמן קצר אחרי שמתפרסם שהמימשל הורה לפנות את הסגל האמריקאי מכמה מדינות במפרץ, עם בני המשפחות, איתות ברור למלחמה מתקרבת, הולך וגובר החשש בישראל כי ביחד עם סימנים מעידים אחרים שנקלטו בטהרן, איראן תבין את האירוע. נתניהו ישחזר לימים כי "ההונאה כמעט וקרסה" והאיראנים, "הם כמעט ראו את זה". דווקא ברגע הכי מותח ומתוח במלחמה כולה, כשהכל על בלימה, ערוץ 14 פוצח בשרשרת פרסומים ש"גם אם חייזר היה צופה בהם" כדבריו של בכיר בקהילת המודיעין, "היו נותרים אצלו ספקות מועטים בלבד באשר לכוונותיה של ישראל." יום לפני התקיפה אומר יעקב ברדוגו כי ""ישראל קרובה בעיניי לתקיפה באיראן הרבה יותר בלוח זמנים מאוד קצר ... אנחנו במהלך של ימים ספורים לקראת תקיפה באיראן... הפור נופל גם בישראל, גם בארה״ב, שלא יהיה מנוס מתקיפה באיראן. עם כל מה שמשתמע בדבר הזה." ביום התקיפה על רקע המשבר הקואליציוני עם החרדים שנראה היה שעומדים לפרק את הממשלה מפתיע שמעון ריקלין כשקובע דווקא את ההיפך. "לא. לא יהיה" הוא אומר בחיוך מיסתורי על פיזור הכנסת, שיעני יש משהו גדול יותר אפילו מזה. ואז הוא מוסיף פתאום "אני שומע את המנועים" יערה זרד: מה המנועים? ריקלין: שומע מנועים לא יודע למה (מחייך מבסוט כממתיק סוד, ומסחרר את ידיו מסביב לראשו בתנועה סיבובית) זרד:"וזה לא המנועים של המפלגות החרדיות של אדלשטיין? ריקלין:" לא, אני שומע מנועים ממש, לא יודע למה" בחדשות הערב של 14 באותו יום, שעות ספורות לפני תחילת התקיפה, אלוף (מיל') יפתח רון-טל אומר באופן חד משמעי כי "ישראל תתקוף באיראן על מנת להשמיד את יכולת הגרעין של איראן. זאת עובדת חיים.... וזה לא יהיה מטס אחד. אנחנו יודעים להגיע לשם, אתה יודע מה-אף אחד לא שומע אותנו, כמה שאנחנו רוצים. איראן חלשה מתמיד, זאת הזדמנות היסטורית, מנחה: רון-טל, כשאתה אומר ישראל תתקוף באיראן, זה עניין של ימים, שבועות, חודשים? אלוף (מיל') רון-טל עונה "ימים", ואז חושב לרגע ומתקן את עצמו ואומר "שעות" לישראל היה מזל עצום שאף אחד לא קלט את שלל האותות הללו. ככל הנראה מי שאחראי על האיסוף והעיבוד של חומרי ערוץ 14 במודיעין האיראני חלה או שקע בשינה עמוקה. מר טאוב, לנוכח הדאגה הרבה שהפגנת בעניינים של ביטחון המדינה, אני בטוח שהדברים שפירטתי כאן (וזה רק על התקיפה באיראן, יש עוד רשימה ארוכה של פרסומים דומים בערוץ 14 עם מידע שעשוי היה לסייע ליריב, לסייע מאוד) ידירו שינה מעיניך ואתה תדע לבדוק ולהציף אותם לעולם.
0:21

מר טאוב, זה נחמד שאתה מחליט על איזו שאלה לענות ואיזו היא בעיניך "שאלה דמגוגית שאין בה שום עניין, ושעליה כבר עניתי". זה הופך משעשע ממש כי לא שאלתי אותך שום דבר. אתה העלית על הכתב שורה של פירכות, מניפולציות וסילופים חמורים. אני הצבעתי עליהם. בתחילה הגבת לגופו של אדם, לא של עניין, ואחר כך, כשזה לא הצליח- החלטת לנתק מגע. זכותך. ובגלל שלנתק מגע לגמרי נחשב אצלך להפסד, פשוט קיפצצת לך לנושא חדש ישן תוך הפקת לקחים. אחרי שבעניין הביפרים האשמת אותי שפרסמתי משהו במטרה לסכל את המבצע, והגעת לבית המשפט בתביעת דיבה שאנחנו נמצאים בעיצומה, הפעם עברת לאיראן, ובמקום להאשים אתה "רק שואל שאלות", כאילו אתה ואני חתומים על איזה חוזה מחייב לטורניר "אמת או חובה", וזה כמובן כשאתה קובע באילו שאלות יש עניין ומהי דמגוגיה. (אני בוודאות לא הייתי מסכים לטורניר, בטח לא לחלק של ה"חובה". כבר העירו לי כמה אנשים שההתעניינות האובססיבית שלך בי, הרבה הרבה מעבר לחשיבות האמיתית שלי בשיח הציבורי- עשרות (לפחות, לדעתי עבר מזמן את ה-100) פוסטים, פודקסטים, ראיונות, משדרים מיוחדים, ציוצים, תגובות ורטוויטים- מעלים חשד אצל אותם מעירים שהעניין שלך בי נובע בכלל ממניעים אחרים.) לכן, מר טאוב, אתה לא חייב לי תשובות או התייחסות לאף אחת מהנקודות שהעליתי, אפילו אילו הייתי שואל אודות הכספים שקיבלת, אם קיבלת, מגופים הקשורים במשטר הפאשיסטי והגזעני של ויקטור אורבן, כולל החזרי הוצאות לכנסים שאתה משתתף בהם, ופלטי חשבון בנק להוכחת גירסתך, עניין שהוא חשוב מאוד בעייני. מאידך, אני לא חייב לך תשובות, לא לך ולא למקהלת הרעלנים שמישהו מפעיל פה בסינכרון מופלא. בעניין איראן- אני ממש לא מתחמק אלא ממתין בסבלנות שמישהו שגם מזדהה בשמו וגם לא יכבוש את ייצרו, יהפוך את סימן השאלה לסימן קריאה ואוכל לקחת אותו, עם האמירה שלו, לבית המשפט, שהוא יחליט, וגם יצמיד תג מחיר לעלילות הדם האלה, שלא אצטרך להתקוטט פה עם כל רעלן. באשר לכתבת החדשות בטיימס: אתה אכן מדייק לגבי תאריך הפרסום- 28 במאי. כל השאר- שוב זלזול באינטליגנציה של הצופים והקוראים שלך, ביטחון שהם לא יילכו לבדוק ולא יבינו איך אתה מאכיל אותם (שוב) בערימת הבלים. אתה כותב בהודעה אחת כי הכתבה, עליה חתומים חמישה עיתונאים אמריקאים של הטיימס ואני, חושפת "פרטים קריטיים על תכניות התקיפה" ובהודעה מאוחרת יותר אתה כותב כי היא "חושפת את תוכניות התקיפה של ישראל באיראן". עד כדי כך. בסרטון שמתחיל את השרשור הזה אתה אומר "בין השאר המאמר חושף שישראל יכולה להוציא תקיפה לפועל תקיפה בהתראה [שגיאת הכתיב במקור, נפוצה בתרגום AIמאנגלית] של שבע שעות וההתראה הקצרה [שגיאת הכתיב במקור] לא תשאיר הרבה מקום ללחץ על נתניהו לבטל את התקיפה, כך מייעץ לנו המאמר", ואז אתה עושה את התנועה הזו של גירוד באף עם יד שמאל, תנועה שמופיעה במקומות איסטרטגיים בשיח שלך, למשל כשאתה "מצטט" משהו שלא נכתב. מה שכן כתוב שם הוא שהמודיעין האמריקאי מעריך שישראל יכולה להתכונן\להיערך לתקיפה תוך שבע שעות ושההערכה הזו מדאיגה פקידים בכירים בוושינגטון. אחרי שהעלמת מקוראיך שמדובר בסך הכל על ציטוט הערכה של המודיעין האמריקאי, אתה מכנה את ידיעת החדשות בשם "מאמר", רומז למשהו דעתני, הפעם כדי להחליק פנימה תוספת למקור כאילו כך "מייעץ לנו המאמר". הידיעה הזו לא מייעצת לאף אחד כלום. היא פשוט ידיעה שכוללת דיווח על משהו שחושבים במודיעין של ארצות הברית וכיצד המשהו הזה מדאיג פקידים אמריקאים. ככה זה בעיתונות חופשית- להשתדל לדווח הכי טוב והכי אמין על העובדות החשובות. רק מי שחי בעולם רדוף וחשוך בו לא עושים שום דבר בלי מניע נסתר ישליך תמיד את ההתנהלות הזו על אחרים. מעבר להערכת המודיעין האמריקאי בתחום הזה- אילו עוד רכיבים קריטיים (עכשיו זו שאלה ממני), לגירסתך הראשונה, או הקטעים המגלים את "תוכניות התקיפה של ישראל באיראן" לפי הגירסה השנייה, יש בכתבה הזו? היות ובנתיים התקיפה התרחשה ופורסמו אודותיה פרטים רבים, תוכל גם להשוות בין מה שפורסם לבין הכתבה ולספר לנו מה חופף. הכתבה עוסקת בעיקרה במחלוקת, נכון לאותה שעה לפי הכתוב שם, בין טרמפ, שדוגל במשא ומתן ומאמין כי יצליח, ונתניהו, שרוצה לתקוף, מחלוקת שמצמצמת באופן משמעותי את הסיכוי שתקיפה בכלל תתרחש. אתה תוכל לטעון שעצם הפרסום על מחלוקת בין נתניהו וטרמפ בשאלת התקיפה הוא משום סוד כמוס, אבל אז אתה בהתנגשות חזיתית עם שני היקירים לך. לפי לשכת ראש הממשלה והעומד בראשה, הכלול בכתבה הזו הוא פייק. שני המנהיגים, לפי ההסבר הזה, היו מתואמים אחד עם השני עוד הרבה קודם, כל הדיבורים על מחלוקת ביניהם הם פרי הונאה אסטרטגית מתוחכמת כדי להוליך שולל את האיראנים ולהגיע למצב של מתקפת פתע מושלמת. ערוץ הבית שלך, 14 בשלט, טען בסיפור עסיסי במיוחד כי הכתבה שאתה מדבר עליה הייתה פרי של אותה הונאה, שלא כוונה רק כלפי איראן, אלא הייתה גם "מבצע נקמה" נגד כמה עיתונאים ואני בראשם. תידרוכים יזומים שקיבלתי, סיפר הָאֶקְפּוֹזֶה שׁוֹמֵט הַלְּסָתוֹת, הפך אותי ל"סוכן משוטה". וזה כמובן מעלה את השאלה, איך אני יכול להיות סוכן משוטה, טועה ותועה, שמפרסם שטויות שבלבלו שני אוייבים- גם את התקשורת וגם האיראנים, ובאותו זמן לפרסם את "פרטי התקיפה הישראלית באיראן" כפי שאתה טוען? ואפרופו ערוץ 14: אני, כך מספרים בערוץ, נפלתי חזק בהונאה של לשכת נתניהו אבל החברים שלך שם, שועלי עיתונות חוקרת ותיקים שכמותם, אותם לא הצליחו לסדר, הם לא הפכו משוטים וידעו בדיוק מתי ישראל עומדת לצאת להתקפת הפתע שלה. לא רק ידעו, מתברר, אלא גם עשו הכל ששאר העולם יידע. וכך, זמן קצר אחרי שמתפרסם שהמימשל הורה לפנות את הסגל האמריקאי מכמה מדינות במפרץ, עם בני המשפחות, איתות ברור למלחמה מתקרבת, הולך וגובר החשש בישראל כי ביחד עם סימנים מעידים אחרים שנקלטו בטהרן, איראן תבין את האירוע. נתניהו ישחזר לימים כי "ההונאה כמעט וקרסה" והאיראנים, "הם כמעט ראו את זה". דווקא ברגע הכי מותח ומתוח במלחמה כולה, כשהכל על בלימה, ערוץ 14 פוצח בשרשרת פרסומים ש"גם אם חייזר היה צופה בהם" כדבריו של בכיר בקהילת המודיעין, "היו נותרים אצלו ספקות מועטים בלבד באשר לכוונותיה של ישראל." יום לפני התקיפה אומר יעקב ברדוגו כי ""ישראל קרובה בעיניי לתקיפה באיראן הרבה יותר בלוח זמנים מאוד קצר ... אנחנו במהלך של ימים ספורים לקראת תקיפה באיראן... הפור נופל גם בישראל, גם בארה״ב, שלא יהיה מנוס מתקיפה באיראן. עם כל מה שמשתמע בדבר הזה." ביום התקיפה על רקע המשבר הקואליציוני עם החרדים שנראה היה שעומדים לפרק את הממשלה מפתיע שמעון ריקלין כשקובע דווקא את ההיפך. "לא. לא יהיה" הוא אומר בחיוך מיסתורי על פיזור הכנסת, שיעני יש משהו גדול יותר אפילו מזה. ואז הוא מוסיף פתאום "אני שומע את המנועים" יערה זרד: מה המנועים? ריקלין: שומע מנועים לא יודע למה (מחייך מבסוט כממתיק סוד, ומסחרר את ידיו מסביב לראשו בתנועה סיבובית) זרד:"וזה לא המנועים של המפלגות החרדיות של אדלשטיין? ריקלין:" לא, אני שומע מנועים ממש, לא יודע למה" בחדשות הערב של 14 באותו יום, שעות ספורות לפני תחילת התקיפה, אלוף (מיל') יפתח רון-טל אומר באופן חד משמעי כי "ישראל תתקוף באיראן על מנת להשמיד את יכולת הגרעין של איראן. זאת עובדת חיים.... וזה לא יהיה מטס אחד. אנחנו יודעים להגיע לשם, אתה יודע מה-אף אחד לא שומע אותנו, כמה שאנחנו רוצים. איראן חלשה מתמיד, זאת הזדמנות היסטורית, מנחה: רון-טל, כשאתה אומר ישראל תתקוף באיראן, זה עניין של ימים, שבועות, חודשים? אלוף (מיל') רון-טל עונה "ימים", ואז חושב לרגע ומתקן את עצמו ואומר "שעות" לישראל היה מזל עצום שאף אחד לא קלט את שלל האותות הללו. ככל הנראה מי שאחראי על האיסוף והעיבוד של חומרי ערוץ 14 במודיעין האיראני חלה או שקע בשינה עמוקה. מר טאוב, לנוכח הדאגה הרבה שהפגנת בעניינים של ביטחון המדינה, אני בטוח שהדברים שפירטתי כאן (וזה רק על התקיפה באיראן, יש עוד רשימה ארוכה של פרסומים דומים בערוץ 14 עם מידע שעשוי היה לסייע ליריב, לסייע מאוד) ידירו שינה מעיניך ואתה תדע לבדוק ולהציף אותם לעולם.

Ronen Bergman

38,217 Aufrufe • vor 7 Monaten