正在加载视频...

视频加载失败

返回首页

״כשבן אדם רואה שריפה, מחובתו לעזור ולכבות אותה עם דלי מים, ואם אין לו דלי אז עם כוס מים, ואם אין כוס אז כפית. זאת הכפית שלי״ אסף רפפורט מסיים את פגישה עם רוני קובן עם עמוס עוז. אמן שכולנו נשתמש בכפית שלנו 🥄

NadavSalz's profile picture

🤟🏻Nadav Oz Salzberger נדב עוז זלצברגר

6,062 subscribers

38,918 次观看 • 9 天前 •via X (Twitter)

新闻政治艺术教育
LIVE

Anya Rossi• Live Now

Private livecam show

5 条评论

מפוקחון 的头像
מפוקחון8 天前

מצטער לא מתלהב מהבן אדם לא ראיתי איזה עומק אינטלקטואלי יוצא דופן אבל כן ראיתי שהוא לא היה מסוגל לבקר את ערוץ 14 באופן נחרץ וראיתי שהוא החמיא לאחד האנשים המסוכנים על המרקע- ינון מגל מסתבר שאסף רפופורט הוא פוליטיקאי

הבן של אבו בר 的头像
הבן של אבו בר8 天前

צריך גלגל אני גלגל

dana fahn luzon 的头像
dana fahn luzon9 天前

@hadarse מושלם

יהודה שמאי 的头像
יהודה שמאי8 天前

וכשאדם רואה טמטום ...

Eyal Weiss 的头像
Eyal Weiss9 天前

איזה בנאדם זהב. אמן.

相关视频

החתול שלי זולפי, שלח לי את הציוץ הזה של טאוב ושאל: מי זה האיש הזה, שכולו שינאה ומדון, סגידה ואדון. (ככה הוא החתול, מדבר בחרוזים, אבל עם אחלה אבחנה לאנשים, בעיקר כשהם פייק). במקום להתנצל טאוב ממשיך להפיץ את הרעל. אין אדם עם לב שלא נשבר מהראיון של אמנון רבי עם מירה שושני. אמא ששכלה את בתה ב־7 באוקטובר, ועכשיו נאלצת לחיות גם בתוך עלילת־דם שלפיה אנשים מתוך השב״כ - הארגון שבו עבדה – ידעו מראש, אפשרו או אפילו תיאמו את הטבח. גם לפני ובטח אחרי השידור, ואחרי שלא עשה זאת בערב יום הכיפורים, אך טבעי לצפות ממי שסייע להפיץ את הרעל הזה שיעצור, יבקש סליחה, אולי אפילו ייסע לכפר עזה להתנצל אישית בפני שושני, ויחשב מסלול מחדש. גדי טאוב עושה משהו אחר: הוא טוען שוב ושוב שהוא בכלל מתנגד לתיאוריית הבגידה - ובמקביל הערוץ שלו ממשיך לארוז, לשווק ולהפיץ אותה. טאוב הוא סוכן כאוס של עלילת הדם "בגידה מבפנים" שאוכלת ומעכלת אותנו מבפנים. בפרק שכותרתו “בגידה?”, ליעד לוי מגדיר את התרחיש כך: “מישהו בדרג בכיר כזה או אחר תאם מוות של יהודים על מנת להחליף שלטון.” טאוב מקדיש לפרשה כמעט שעה. את הפרק עם נועם אמיר טאוב עצמו שיווק במילים: “הייתה בגידה? ומה עם המרגל?” בראיון עם אמיר אביבי, טאוב אומר בחצי חיוך מלא שביעות רצון:"אז אתה מבין למה אנשים אומרים שהייתה בגידה". כשהאורח מתנגד לעלילת הדם, טאוב מתווכח איתו שמספיק ש"כמה מפקדים בכירים נתנו את ההוראות המתאימות" ואחר כך מגיע פרק נוסף, שהכותרת שטאוב בחר לו אינה משתמעת לשתי פנים: “הבגידה היתה במהלך המלחמה”, עם רונן כהן. אז אפשר להכריז מאה פעם: אני נגד תיאוריית הבגידה. אבל כשאתה שוב ושוב מזמין אותה לאולפן, נותן לה כותרת, אריזה, פרומו וקהל, ואם מישהו חורג מהשורה גם דואג להבהיר מה דעתך בנושא – יש לזה עוד שם- שקר. וכל השידורים הנהדרים הללו הם חלק מהחבילה שטאוב מציע בשם ערוץ “שומר סף”, שתהיה שלכם עבור "שקל אחד ביום” כדי “למנף אותו למהפכה בתקשורת”, כלומר כדי שגם אתם תוכלו לקחת חלק בהפקת תכנים נהדרים שכאלה. מירה שושני אינה “נרטיב”. היא אם שכולה. מי שבחר להפוך חשד נטול ראיות לנשק תקשורתי רעיל ומזיק מאוד, לפחות שיעמוד מאחורי מעשיו ולא יתחבא מאחורי הכחשות עלובות וכוזבות. ואחר כך, אם נותרו בו שאריות לב, ערכים וחמלה, ליפול על ברכיו ולהתחנן לסליחה ומחילה ממירה וחבריה.
0:56

החתול שלי זולפי, שלח לי את הציוץ הזה של טאוב ושאל: מי זה האיש הזה, שכולו שינאה ומדון, סגידה ואדון. (ככה הוא החתול, מדבר בחרוזים, אבל עם אחלה אבחנה לאנשים, בעיקר כשהם פייק). במקום להתנצל טאוב ממשיך להפיץ את הרעל. אין אדם עם לב שלא נשבר מהראיון של אמנון רבי עם מירה שושני. אמא ששכלה את בתה ב־7 באוקטובר, ועכשיו נאלצת לחיות גם בתוך עלילת־דם שלפיה אנשים מתוך השב״כ - הארגון שבו עבדה – ידעו מראש, אפשרו או אפילו תיאמו את הטבח. גם לפני ובטח אחרי השידור, ואחרי שלא עשה זאת בערב יום הכיפורים, אך טבעי לצפות ממי שסייע להפיץ את הרעל הזה שיעצור, יבקש סליחה, אולי אפילו ייסע לכפר עזה להתנצל אישית בפני שושני, ויחשב מסלול מחדש. גדי טאוב עושה משהו אחר: הוא טוען שוב ושוב שהוא בכלל מתנגד לתיאוריית הבגידה - ובמקביל הערוץ שלו ממשיך לארוז, לשווק ולהפיץ אותה. טאוב הוא סוכן כאוס של עלילת הדם "בגידה מבפנים" שאוכלת ומעכלת אותנו מבפנים. בפרק שכותרתו “בגידה?”, ליעד לוי מגדיר את התרחיש כך: “מישהו בדרג בכיר כזה או אחר תאם מוות של יהודים על מנת להחליף שלטון.” טאוב מקדיש לפרשה כמעט שעה. את הפרק עם נועם אמיר טאוב עצמו שיווק במילים: “הייתה בגידה? ומה עם המרגל?” בראיון עם אמיר אביבי, טאוב אומר בחצי חיוך מלא שביעות רצון:"אז אתה מבין למה אנשים אומרים שהייתה בגידה". כשהאורח מתנגד לעלילת הדם, טאוב מתווכח איתו שמספיק ש"כמה מפקדים בכירים נתנו את ההוראות המתאימות" ואחר כך מגיע פרק נוסף, שהכותרת שטאוב בחר לו אינה משתמעת לשתי פנים: “הבגידה היתה במהלך המלחמה”, עם רונן כהן. אז אפשר להכריז מאה פעם: אני נגד תיאוריית הבגידה. אבל כשאתה שוב ושוב מזמין אותה לאולפן, נותן לה כותרת, אריזה, פרומו וקהל, ואם מישהו חורג מהשורה גם דואג להבהיר מה דעתך בנושא – יש לזה עוד שם- שקר. וכל השידורים הנהדרים הללו הם חלק מהחבילה שטאוב מציע בשם ערוץ “שומר סף”, שתהיה שלכם עבור "שקל אחד ביום” כדי “למנף אותו למהפכה בתקשורת”, כלומר כדי שגם אתם תוכלו לקחת חלק בהפקת תכנים נהדרים שכאלה. מירה שושני אינה “נרטיב”. היא אם שכולה. מי שבחר להפוך חשד נטול ראיות לנשק תקשורתי רעיל ומזיק מאוד, לפחות שיעמוד מאחורי מעשיו ולא יתחבא מאחורי הכחשות עלובות וכוזבות. ואחר כך, אם נותרו בו שאריות לב, ערכים וחמלה, ליפול על ברכיו ולהתחנן לסליחה ומחילה ממירה וחבריה.

Ronen Bergman

14,604 次观看 • 7 天前

למה ההחלטות של טקס המשואות הוא בושה? כי לא באמת קיימת ועדה לבחירת המשיאים, ואם היא קיימת אז היא בושה שלא בודקת כלום. בסרט ״הרשימה של עוז״ הייתה סצינה אחת מזוקקת מאוד לגבורה יוצאת הדופן של עוז דוידיאן. אחרי שהחלו להגיע התחננויות לסיוע לחילוץ אנשים בשעה 7:30 בבוקר והסכנה אפפה את כל הישובים בדרום, מה שעשה עוז זה להורות למשפחה שלו, לאשתו המדהימה ליאת עם הבנות שלו לממד הביתי. הוא יצא לחלץ אנשים , בלי לחשוב פעמיים, תוך שהוא יודע שגם המשפחה שלו בסכנה. הבת שלו עופרי, מספרת כמה היא פחדה! שאבא שלה לא יחזור. וכמה היא ואחיותיה רעדו בממ״ד יחד עם אמן. וזהו הגיבור המיוחד הזה, גבורה יוצאת דופן. אחרי שתי נאגלות, עוז דוידיאן הבין את הסכנה, אני לא אשתף את התיעוד המטורף איך מחבלי נוחבה יורים עליו. אבל הוא ידע שכל רגע הוא עלול למות. הוא המשיך. 15 פעם הוא עשה את הדרך מהמושב שלו מסלול למסיבת הנובה, 120 נפשות שמצאנו שמית לפני שידור הסרט הם עדות חיה לגבורה יוצאת דופן. אין כאן סיפורי סבתא , יש כאן גיבור הכי מטורף מקום המדינה (לא מגזים) משווה אותו למרדכי אנילביץ׳. אבל מה קרה? היו אנשים שגימדו את גבורתו, היו כאלו שניסו לעשות הכל למחוק את הסיפור ההיסטורי המטורף הזה. עוז לא השיא משואה בקדנציה של מירי רגב. העדיפו לתת את ה״כבוד״ לשפים או לשחקניות כאלו ואחרות. אבל תאמינו לי, אין פה שום דבר מקצועי שבגללו הוא לא השיא. הוא לא השיא משואה רק כי גימדו אותו, ועשו הכל כדי לצייר אותו פוליטית, רק כי אמר את האמת. עוז, אתה הרבה יותר מלתפארת מדינת ישראל, אתה הגיבור שלי, הגיבור של כולנו. ואני אוהב אותך. למי שפספס: מצרף לינק:
0:54

למה ההחלטות של טקס המשואות הוא בושה? כי לא באמת קיימת ועדה לבחירת המשיאים, ואם היא קיימת אז היא בושה שלא בודקת כלום. בסרט ״הרשימה של עוז״ הייתה סצינה אחת מזוקקת מאוד לגבורה יוצאת הדופן של עוז דוידיאן. אחרי שהחלו להגיע התחננויות לסיוע לחילוץ אנשים בשעה 7:30 בבוקר והסכנה אפפה את כל הישובים בדרום, מה שעשה עוז זה להורות למשפחה שלו, לאשתו המדהימה ליאת עם הבנות שלו לממד הביתי. הוא יצא לחלץ אנשים , בלי לחשוב פעמיים, תוך שהוא יודע שגם המשפחה שלו בסכנה. הבת שלו עופרי, מספרת כמה היא פחדה! שאבא שלה לא יחזור. וכמה היא ואחיותיה רעדו בממ״ד יחד עם אמן. וזהו הגיבור המיוחד הזה, גבורה יוצאת דופן. אחרי שתי נאגלות, עוז דוידיאן הבין את הסכנה, אני לא אשתף את התיעוד המטורף איך מחבלי נוחבה יורים עליו. אבל הוא ידע שכל רגע הוא עלול למות. הוא המשיך. 15 פעם הוא עשה את הדרך מהמושב שלו מסלול למסיבת הנובה, 120 נפשות שמצאנו שמית לפני שידור הסרט הם עדות חיה לגבורה יוצאת דופן. אין כאן סיפורי סבתא , יש כאן גיבור הכי מטורף מקום המדינה (לא מגזים) משווה אותו למרדכי אנילביץ׳. אבל מה קרה? היו אנשים שגימדו את גבורתו, היו כאלו שניסו לעשות הכל למחוק את הסיפור ההיסטורי המטורף הזה. עוז לא השיא משואה בקדנציה של מירי רגב. העדיפו לתת את ה״כבוד״ לשפים או לשחקניות כאלו ואחרות. אבל תאמינו לי, אין פה שום דבר מקצועי שבגללו הוא לא השיא. הוא לא השיא משואה רק כי גימדו אותו, ועשו הכל כדי לצייר אותו פוליטית, רק כי אמר את האמת. עוז, אתה הרבה יותר מלתפארת מדינת ישראל, אתה הגיבור שלי, הגיבור של כולנו. ואני אוהב אותך. למי שפספס: מצרף לינק:

Yossi Eli

40,482 次观看 • 5 个月前

לפני יותר ממאה שנה, סבתא שלי, שרה פיין איזנברג, נולדה סמוך לכאן – במטולה. יחד עם משפחתה היא הייתה מהנשים שבנו את תל חי, את יסוד המעלה, את כפר אתא. הן לא חיכו שהמדינה תקום – הן פשוט התחילו לבנות אותה. והיום, הנכד שלה – עומד כאן כשר האוצר של מדינת ישראל, וחוזר צפונה עם תוכנית ציונית־כלכלית־לאומית שמחזירה את המיקוד לצפון הארץ. — הגעתי היום לכנס “מחזקים את הצפון” יחד עם שותפתי, שרת ההתיישבות אורית סטרוק, ויחד עם נציגי ארגוני חברה אזרחית מדהימים – מועצת מכינות אופק, מקום, השומר החדש, ארגון ישיבות ההסדר, איילים, מועצת המכינות ותנועות הנוער, ובני עקיבא. פגשנו את הגרעינים שעוברים לראש הנקרה, לנטועה, לקריית שמונה, למטולה ולזרעית – צעירים שמבינים שהעתיד של מדינת ישראל לא נבנה בטוקבקים, אלא בבנייה, בשורשים, באחריות. הכרזנו על מהלך דרמטי: קרקע מפותחת בצפון תימכר למשפחות ב-100 אלף ש”ח בלבד, ולמילואימניקים – ב-50 אלף ש”ח. לא כהטבה – אלא כהצהרת כוונות לאומית. זו לא הנחה. זו שותפות. ועד מילה ברורה גם על הביטחון: כחבר הקבינט, אני אומר בצורה הכי חד־משמעית – צה”ל לא נסוג – ולא ייסוג – מחמש הנקודות שבהן אנו נוכחים בתוך לבנון. הכפרים השיעיים שנהרסו – לא ייבנו מחדש. ומי שמנסה – מגלה שהאכיפה חלה גם בדאחיה. אין אזור חסין. וציונות – זו גם כלכלה: גם בזמן מלחמה, הכלכלה הישראלית איתנה. החקלאים בצפון לא ויתרו והמשיכו לזרוע גם תחת אש. ההייטקיסטים ממשיכים לחדש. גם זו ציונות. וכשהיא נעשית מהצפון – יש לה עוצמה כפולה. אני מסתכל בעיניים של הצעירים שפגשתי היום – ואני רואה את מה שסבתא שרה בטח קיוותה שנראה: דור שלא רק שומר על המדינה – אלא בונה אותה מחדש, מהשוליים – אל המרכז. אז למי ששואל “מי עובר היום לצפון?” התשובה פשוטה: הציונים. אלה שלא מחפשים נוחות – אלא משמעות. ואם כבר לעבור דירה – אז לפחות שתהיה נוף של אחריות לאומית מהמרפסת.
6:29

לפני יותר ממאה שנה, סבתא שלי, שרה פיין איזנברג, נולדה סמוך לכאן – במטולה. יחד עם משפחתה היא הייתה מהנשים שבנו את תל חי, את יסוד המעלה, את כפר אתא. הן לא חיכו שהמדינה תקום – הן פשוט התחילו לבנות אותה. והיום, הנכד שלה – עומד כאן כשר האוצר של מדינת ישראל, וחוזר צפונה עם תוכנית ציונית־כלכלית־לאומית שמחזירה את המיקוד לצפון הארץ. — הגעתי היום לכנס “מחזקים את הצפון” יחד עם שותפתי, שרת ההתיישבות אורית סטרוק, ויחד עם נציגי ארגוני חברה אזרחית מדהימים – מועצת מכינות אופק, מקום, השומר החדש, ארגון ישיבות ההסדר, איילים, מועצת המכינות ותנועות הנוער, ובני עקיבא. פגשנו את הגרעינים שעוברים לראש הנקרה, לנטועה, לקריית שמונה, למטולה ולזרעית – צעירים שמבינים שהעתיד של מדינת ישראל לא נבנה בטוקבקים, אלא בבנייה, בשורשים, באחריות. הכרזנו על מהלך דרמטי: קרקע מפותחת בצפון תימכר למשפחות ב-100 אלף ש”ח בלבד, ולמילואימניקים – ב-50 אלף ש”ח. לא כהטבה – אלא כהצהרת כוונות לאומית. זו לא הנחה. זו שותפות. ועד מילה ברורה גם על הביטחון: כחבר הקבינט, אני אומר בצורה הכי חד־משמעית – צה”ל לא נסוג – ולא ייסוג – מחמש הנקודות שבהן אנו נוכחים בתוך לבנון. הכפרים השיעיים שנהרסו – לא ייבנו מחדש. ומי שמנסה – מגלה שהאכיפה חלה גם בדאחיה. אין אזור חסין. וציונות – זו גם כלכלה: גם בזמן מלחמה, הכלכלה הישראלית איתנה. החקלאים בצפון לא ויתרו והמשיכו לזרוע גם תחת אש. ההייטקיסטים ממשיכים לחדש. גם זו ציונות. וכשהיא נעשית מהצפון – יש לה עוצמה כפולה. אני מסתכל בעיניים של הצעירים שפגשתי היום – ואני רואה את מה שסבתא שרה בטח קיוותה שנראה: דור שלא רק שומר על המדינה – אלא בונה אותה מחדש, מהשוליים – אל המרכז. אז למי ששואל “מי עובר היום לצפון?” התשובה פשוטה: הציונים. אלה שלא מחפשים נוחות – אלא משמעות. ואם כבר לעבור דירה – אז לפחות שתהיה נוף של אחריות לאומית מהמרפסת.

בצלאל סמוטריץ'

44,601 次观看 • 1 年前

וזה פשוט מטורף. עינב צנגאוקר האם הלביאה של מתן החטוף בעזה, מספרת על האלימות המשטרתית שחוו בת דודתו של מתן, אחותו של מתן ועינב עצמה. את הדברים היא אומרת באיכילוב, שם נמצאות הפצועות עכשיו. תמללתי את הרוב: --- "הערב משטרת ישראל חצתה את כל הקווים האדומים שיש, איבדה את השפיות, את האנושיות שלה. אני אמא של חטוף, ונטלי הבת שלי אחות של חטוף, וג'ינה בת הדודה של מתן החטוף, וראומה אם שכולה מקיבוץ ניר עוז, כל חטאנו היה הערב שרצנו בכבישים שחסומים בשני הכיוונים, לפתע בלשים של מחוז תל אביב קפצו עלינו, בעיטות לצלעות, חנק, בידיים... ...הקצין ליפף את הזרועות שלו, פרא אדם, פרא אדם, אין לי מילה אחרת, חנק אותה עם הידיים שלו וכשאני באתי אליו בגב ואמרתי לו תעזוב אותה זאת הילדה שלי הוא העיף אותי אחורה בברוטליות, הטיח אותי ברצפה והמשיך לחנוק את נטלי, הבת שלי, אחות של חטוף, עד שהיא נחנקת ויוצא לה דמעות מהעיניים מרוב שהיא אפילו לא יכולה אפילו להשמיע קול. אני לא יודעת, אנחנו הערב הזה צריכים להכריז על מדינת ישראל ולהגיד עליה קדיש, המדינה שלנו נגמרה. חברי הקבינט, הממשלה, ממשלת ישראל - לא מספיק שמפקירה את החטופים שלנו בעזה, לא מספיק שמנהלת עלינו מסחטה רגשית, יותר גרוע מהאויב חמאס, עכשיו גם אנחנו כשק אגרוף בידיים של השר בן גביר, זה הדירקטיבה שלו! הערב אותו שוטר שפרק לג'ינה את הכתף, אותו בלש שבעט בנטלי, אותו בלש שחנק את נטלי עם הזרועות שלו , מחר במקום להיות במח"ש או במקום להיות עצורים הערב, הערב להיות עצורים! במקום זה מחר השר בן גביר יקרא להם ללשכה שלו,מויעניק להם תעודת הוקרה ויעלה אותם בדרגה. בושה וחרפה למדינת ישראל אין לי מה להגיד. איפה עכשיו אני אשים את הראש שלי? למי אני אדאג? למתן שבשבי חמאס שבעה חודשים לנטלי שעכשיו היא בטיפול כי יש לה צלעות שבורות והגרון שלה חנוק, יש לה סימנים כחולים על כל הגוף? לשני שהיא בת 13 מתמודדת עם ניוון שרירים עם אילנה שהיא חטופה עכשיו בסטרס שלא היה אפילו בשבי בעזה. מי יעזור לי עכשיו? איפה חברי הקבינט? איפה ראש הממשלה שיוקיע ויגנה את מה שקרה פה הערב? כל חברי הממשלה צריכים הערב להגיע לכאן לבית החולים איכילוב. לעמוד ליד המיטה של נטלי, אחות של חטוף, לחזק אותה, לגנות את מה שעברנו הערב. בושה וחרפה! מחר יגידו שאנחנו מהשמאל, שאנחנו מתלהמים, שאנחנו אנכריסטים. אבל לקבל מכות מלובשי המדים שאנחנו מתאמים איתם הכל. הכל הערב היה מתואם. כל חטאינו שהלכנו על הכביש שחסום במילא..."
3:30

וזה פשוט מטורף. עינב צנגאוקר האם הלביאה של מתן החטוף בעזה, מספרת על האלימות המשטרתית שחוו בת דודתו של מתן, אחותו של מתן ועינב עצמה. את הדברים היא אומרת באיכילוב, שם נמצאות הפצועות עכשיו. תמללתי את הרוב: --- "הערב משטרת ישראל חצתה את כל הקווים האדומים שיש, איבדה את השפיות, את האנושיות שלה. אני אמא של חטוף, ונטלי הבת שלי אחות של חטוף, וג'ינה בת הדודה של מתן החטוף, וראומה אם שכולה מקיבוץ ניר עוז, כל חטאנו היה הערב שרצנו בכבישים שחסומים בשני הכיוונים, לפתע בלשים של מחוז תל אביב קפצו עלינו, בעיטות לצלעות, חנק, בידיים... ...הקצין ליפף את הזרועות שלו, פרא אדם, פרא אדם, אין לי מילה אחרת, חנק אותה עם הידיים שלו וכשאני באתי אליו בגב ואמרתי לו תעזוב אותה זאת הילדה שלי הוא העיף אותי אחורה בברוטליות, הטיח אותי ברצפה והמשיך לחנוק את נטלי, הבת שלי, אחות של חטוף, עד שהיא נחנקת ויוצא לה דמעות מהעיניים מרוב שהיא אפילו לא יכולה אפילו להשמיע קול. אני לא יודעת, אנחנו הערב הזה צריכים להכריז על מדינת ישראל ולהגיד עליה קדיש, המדינה שלנו נגמרה. חברי הקבינט, הממשלה, ממשלת ישראל - לא מספיק שמפקירה את החטופים שלנו בעזה, לא מספיק שמנהלת עלינו מסחטה רגשית, יותר גרוע מהאויב חמאס, עכשיו גם אנחנו כשק אגרוף בידיים של השר בן גביר, זה הדירקטיבה שלו! הערב אותו שוטר שפרק לג'ינה את הכתף, אותו בלש שבעט בנטלי, אותו בלש שחנק את נטלי עם הזרועות שלו , מחר במקום להיות במח"ש או במקום להיות עצורים הערב, הערב להיות עצורים! במקום זה מחר השר בן גביר יקרא להם ללשכה שלו,מויעניק להם תעודת הוקרה ויעלה אותם בדרגה. בושה וחרפה למדינת ישראל אין לי מה להגיד. איפה עכשיו אני אשים את הראש שלי? למי אני אדאג? למתן שבשבי חמאס שבעה חודשים לנטלי שעכשיו היא בטיפול כי יש לה צלעות שבורות והגרון שלה חנוק, יש לה סימנים כחולים על כל הגוף? לשני שהיא בת 13 מתמודדת עם ניוון שרירים עם אילנה שהיא חטופה עכשיו בסטרס שלא היה אפילו בשבי בעזה. מי יעזור לי עכשיו? איפה חברי הקבינט? איפה ראש הממשלה שיוקיע ויגנה את מה שקרה פה הערב? כל חברי הממשלה צריכים הערב להגיע לכאן לבית החולים איכילוב. לעמוד ליד המיטה של נטלי, אחות של חטוף, לחזק אותה, לגנות את מה שעברנו הערב. בושה וחרפה! מחר יגידו שאנחנו מהשמאל, שאנחנו מתלהמים, שאנחנו אנכריסטים. אבל לקבל מכות מלובשי המדים שאנחנו מתאמים איתם הכל. הכל הערב היה מתואם. כל חטאינו שהלכנו על הכביש שחסום במילא..."

Or-ly Barlev 🎗 אור-לי ברלב

36,456 次观看 • 2 年前

גאונות של שכנות יש לי חבר גאון. אבל לא סתם גאון, דוקטור איוול. בעצם הוא לא דוקטור איוול לטובים, הוא דוקטור איוול לרעים. 20 שנים שאנחנו פועלים יחד בדארקווב והדברים שהוא עשה עבור העם היהודי ראויים להדלקת משואה. לא משואה, מדורה. לא מדורה, מידברן. הוא באמת איש נפלא ואהבתי אליו גדולה מאהבת יונתן לדוד, אבל לא בגיי. יש לי מעט אנשים בחיים שאם יצלצלו באמצע הלילה ויגידו שהם תקועים על כביש בנבאדה, אני מכרטס את עצמי מהמיטה. הוא אחד מהם. עשרים שנים שאנחנו מכירים. יש לו מוח פרא אדם. הוא יודע להגיע לכל אדם בעולם וNSO זה מאזדה 3 לעומת הF1 שהוא ואני לא כותב את זה בלי ידע. לא פעם אני מראה לו פה תגובות של יוזרים והוא מפלטר בוטים או לא ולא פעם ידע להביא מספר טלפון של יוזר אנונימי. היכולות שלו מעבר לקוד, הוא משחד שוחד כל מיני מכל מיני שיושבים בתוך החברות. כזה טיפוס. ורק אדם אחד הוא לא הצליח לעבור בחיים שלו. את השכנה שלו. עדנה. עדנה ראש אבן. מתגוררת דירה ליד. חיה לבד. והיא סמל מהות הקארן. עדנה חיה עבור פשפוש בחיי אחרים. בת 50 פלוס. אין ילדים. אין בעל. אין בנזוג. יש תוכי בשם אלישע וקטנוניות של מורדכי דוד מצלמה לפנים. אלירן חולצה אפורה למד ממנה להידחף. הוא נדחף לפריים, היא לחיים. מדובר באישה שעוברת על שעון המים של דיירי הבניין ומשחילה לתיבות הדואר מכתבים תקיפים על בזבוז מים. אין לה רכב. אבל יש חניה. והיא לא תשכיר אותה גם לא לבורא עולם. החניה שלה זה מקור העונג כמו צמח טורף שמחכה שזבוב ימשך לקריצתו. מי שמחנה, מאבד אוויר. אין התראות. יש וונטיל. והדוקטור סובל ממנה מלא. הוא איש של לילה. הולך לישון בשבע בבוקר וקם באחת. בלילות הוא עובד עם טראנס ברמקולים. הביטים מסדרים לו חשיבה. ולעדנה זה מפריע לישון אז היא מזמינה משטרה. או מורידה שאלטר. או דופקת בדלת. אבל הביטים חשובים לדוקטור. אז הוא למד לשמור על ווליום. אלף פעם אמרתי לו שים אוזניות, הוא לא מסוגל, זה מפריע לו. אבל עדנה שומעת דרך קירות. ביט קטן והיא דופקת בדלת. התישה אותו. רסמי התישה. ואז הוא קרא באיזה ספר משפט. ״אנשים מתעקשים על מה שאין להם שליטה״. אחרי שכנות רעה של כמעט עשור, דוקטור איוול פיצח אותה. עשור שאני שומע ממנו איך היא ממררת לו את החיים, ולפני חודש כתב לי: ״ניצחתי את העדנה״. הוא פיתח לעדנה אפליקציה שהיא יכולה לשלוט לו על הווליום של המוזיקה. התקין לה והעביר את השליטה לידיים שלה. עדנה שולטת בווליום. פתאום היא הפסיקה להתלונן. פתאום הם מצאו יחד את ״הווליום הנכון״, כזה שלא מפריע לה, ומאפשר לו להינות. עברו כמה ימים, ועדנה שוב התפלפה. זה לא הווליום, זה הבסים. אז הדוקטור הוסיף לה יכולת שליטה על הבסים. בהתחלה היא מחקה לו את הבס. והוא מהצד שלו הגביר קצת, ואז הורידה, והוא הרים, ואז מצאו יחד את הסוויט ספוט ומאז כבר כמה שבועות שהיא לא נגעה בווליום, או בבס. ומה שעדנה לא יודעת, זה שהדוקטור שינה בממשק את המספור. עדנה מביטה על הצג, רואה 61 ונרגעת. אבל בפועל, הביט על 90. גאון. לפעמים צריכים לתת את ההגה בידיים של זה שמתלונן על הסיבובים.
0:23

גאונות של שכנות יש לי חבר גאון. אבל לא סתם גאון, דוקטור איוול. בעצם הוא לא דוקטור איוול לטובים, הוא דוקטור איוול לרעים. 20 שנים שאנחנו פועלים יחד בדארקווב והדברים שהוא עשה עבור העם היהודי ראויים להדלקת משואה. לא משואה, מדורה. לא מדורה, מידברן. הוא באמת איש נפלא ואהבתי אליו גדולה מאהבת יונתן לדוד, אבל לא בגיי. יש לי מעט אנשים בחיים שאם יצלצלו באמצע הלילה ויגידו שהם תקועים על כביש בנבאדה, אני מכרטס את עצמי מהמיטה. הוא אחד מהם. עשרים שנים שאנחנו מכירים. יש לו מוח פרא אדם. הוא יודע להגיע לכל אדם בעולם וNSO זה מאזדה 3 לעומת הF1 שהוא ואני לא כותב את זה בלי ידע. לא פעם אני מראה לו פה תגובות של יוזרים והוא מפלטר בוטים או לא ולא פעם ידע להביא מספר טלפון של יוזר אנונימי. היכולות שלו מעבר לקוד, הוא משחד שוחד כל מיני מכל מיני שיושבים בתוך החברות. כזה טיפוס. ורק אדם אחד הוא לא הצליח לעבור בחיים שלו. את השכנה שלו. עדנה. עדנה ראש אבן. מתגוררת דירה ליד. חיה לבד. והיא סמל מהות הקארן. עדנה חיה עבור פשפוש בחיי אחרים. בת 50 פלוס. אין ילדים. אין בעל. אין בנזוג. יש תוכי בשם אלישע וקטנוניות של מורדכי דוד מצלמה לפנים. אלירן חולצה אפורה למד ממנה להידחף. הוא נדחף לפריים, היא לחיים. מדובר באישה שעוברת על שעון המים של דיירי הבניין ומשחילה לתיבות הדואר מכתבים תקיפים על בזבוז מים. אין לה רכב. אבל יש חניה. והיא לא תשכיר אותה גם לא לבורא עולם. החניה שלה זה מקור העונג כמו צמח טורף שמחכה שזבוב ימשך לקריצתו. מי שמחנה, מאבד אוויר. אין התראות. יש וונטיל. והדוקטור סובל ממנה מלא. הוא איש של לילה. הולך לישון בשבע בבוקר וקם באחת. בלילות הוא עובד עם טראנס ברמקולים. הביטים מסדרים לו חשיבה. ולעדנה זה מפריע לישון אז היא מזמינה משטרה. או מורידה שאלטר. או דופקת בדלת. אבל הביטים חשובים לדוקטור. אז הוא למד לשמור על ווליום. אלף פעם אמרתי לו שים אוזניות, הוא לא מסוגל, זה מפריע לו. אבל עדנה שומעת דרך קירות. ביט קטן והיא דופקת בדלת. התישה אותו. רסמי התישה. ואז הוא קרא באיזה ספר משפט. ״אנשים מתעקשים על מה שאין להם שליטה״. אחרי שכנות רעה של כמעט עשור, דוקטור איוול פיצח אותה. עשור שאני שומע ממנו איך היא ממררת לו את החיים, ולפני חודש כתב לי: ״ניצחתי את העדנה״. הוא פיתח לעדנה אפליקציה שהיא יכולה לשלוט לו על הווליום של המוזיקה. התקין לה והעביר את השליטה לידיים שלה. עדנה שולטת בווליום. פתאום היא הפסיקה להתלונן. פתאום הם מצאו יחד את ״הווליום הנכון״, כזה שלא מפריע לה, ומאפשר לו להינות. עברו כמה ימים, ועדנה שוב התפלפה. זה לא הווליום, זה הבסים. אז הדוקטור הוסיף לה יכולת שליטה על הבסים. בהתחלה היא מחקה לו את הבס. והוא מהצד שלו הגביר קצת, ואז הורידה, והוא הרים, ואז מצאו יחד את הסוויט ספוט ומאז כבר כמה שבועות שהיא לא נגעה בווליום, או בבס. ומה שעדנה לא יודעת, זה שהדוקטור שינה בממשק את המספור. עדנה מביטה על הצג, רואה 61 ונרגעת. אבל בפועל, הביט על 90. גאון. לפעמים צריכים לתת את ההגה בידיים של זה שמתלונן על הסיבובים.

IA🏴‍☠️

50,951 次观看 • 6 个月前

שבועיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אלוף (במיל.) גיל רגב: "כשאני אומר לנכד [רִיּוֹ] לא טוב למות למען ארצנו, אני מתכוון לזה, כי ארצי, ארצנו, שינתה את פניה; לא ארצה שהוא יהיה לוחם; שימות למען השלום; למי אני נלחם? לטובת מה אני נלחם? על איזה גבולות אני מגן היום? על איזה גבולות רִיּוֹ יגן?" ב-22 בספטמבר 2023, פרסם תאגיד השידור הישראלי "כאן" ראיון שערכה סימה קדמון עם אלוף במילואים גיל רגב, ולצידו ההודעה הבאה: "כואב לי להגיד את זה אבל אני לא רוצה שהנכד שלי יהיה לוחם. אני רואה את המדינה הזאת ואני כועס. כשהוא יתגייס אגיד לו שלא טוב למות למען ארצנו. רק למען השלום". בעיניים דומעות מביט האלוף גיל רגב, שהיה טייס בטייסת 201 במלחמת יום הכיפורים, אל העבר ואל העתיד ונושא מונולוג מצמרר שמסכם את הסדרה "האחת". להלן תוכן הראיון: גיל רגב: ואם שואלים, מה, על מה גאוותנו ביום הכיפורים? על מה אתה גאה, כן? מה אתה גאה? איבדתם כל כך הרבה אנשים. אני אומר, כן, שילמנו מחיר כבד, אבל בתנאי הפתיחה שאליהם נכנסנו, מעטים היו שורדים את זה עד הסוף באופן ש[טייסת] 201 שרדה את זה. על זה אני גאה. להיות שייך לחבורה הזאת. כשאנחנו עמדנו על המסלול, ביום כיפור, לפני המראה, שנייה לפני שפותחים מנועים, אז יש תנועה כזאת. אז אחד מסתכל, כל אחד מסתכל על השני לראות שאין איזה נזילה או אין איזה תקלה או איזה משהו, שכל אחד נראה בסדר, ואז מהנהנים ככה, ואז פותחים מנועים ורצים. זה מין אישור כזה. ביום כיפור, לאישור הזה נוסף אמירה סמויה של ואין ברירה. זה מה שזה אמר, כן? אנחנו מתגלגלים עכשיו על המסלול כי אין ברירה. סומכים עלינו ו... מאז היו המון ברירות שלא נוצלו. באיוולת. וההשקפה שלי על מה שמים את החיים שלנו השתנתה. השתנתה. סימה קדמון: אז באמת על העניין הזה של הדור הזה, יש לך בנות רק. גיל רגב: כן. סימה קדמון: נכד יש לך כבר? גיל רגב: כן, בטח. סימה קדמון: נכד בן. נניח שהוא בא מחר ורוצה להתגייס, מה תגיד לו? גיל רגב: שאלה טובה. אני אמר לו רִיּוֹ מתוק, קוראים לו רִיּוֹ, אתה הולך להתגייס, ואני רוצה לומר לך שלא טוב למות למען ארצנו. לא טוב. ואני רוצה שתשמור על עצמך. ואם אתה לוקח סיכונים על עצמך, שיהיו למען השלום, לא במלחמה. ואם תשאלי אותי עכשיו [נקטע] סימה קדמון: לא, אני לא אשאל אותך, אני אגיד לך שזה מסר מאוד מבלבל לבחור שהולך להתגייס. מה זה לא טוב למות באז ארצנו? גיל רגב: כשאני אומר לנכד לא טוב למות למען ארצנו, אני מתכוון לזה, כי ארצי, ארצנו, שינתה את פניה, סימה. זה לא הארץ כשהמראנו אז. תראי זה כואב לי להגיד את זה. וכשאת שואלת אותי אם אני מתכוון לזה, בחיי אלוהים שכן. אני לא ארצה שהוא יהיה לוחם. זאת התשובה. אני לא ארצה שהוא יהיה לוחם. אני רואה את המדינה הזו ואני כועס. אז אני אומר שימות למען השלום. זהו. סימה קדמון: לפני 15 שנה לא היית אומר את זה? גיל רגב: לא. לא. תראי. זה עידן אחר. ואז היה עידן אחר. דברים השתנו. במדינה הזאת לא ברור מה נכון ומה לא. מה אמת ומה שקר. מה ראוי ומה לא ראוי. תלוי את מי אתה שואל. ואין בושה. אין. שזה בעיניי, את יודעת, אם אבדה בושה, אז למי אני נלחם? לטובת מה אני נלחם? על איזה גבולות אני מגן היום? על איזה גבולות רִיּוֹ יגן? זהו. זהו. סימוכין:
5:57

שבועיים לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אלוף (במיל.) גיל רגב: "כשאני אומר לנכד [רִיּוֹ] לא טוב למות למען ארצנו, אני מתכוון לזה, כי ארצי, ארצנו, שינתה את פניה; לא ארצה שהוא יהיה לוחם; שימות למען השלום; למי אני נלחם? לטובת מה אני נלחם? על איזה גבולות אני מגן היום? על איזה גבולות רִיּוֹ יגן?" ב-22 בספטמבר 2023, פרסם תאגיד השידור הישראלי "כאן" ראיון שערכה סימה קדמון עם אלוף במילואים גיל רגב, ולצידו ההודעה הבאה: "כואב לי להגיד את זה אבל אני לא רוצה שהנכד שלי יהיה לוחם. אני רואה את המדינה הזאת ואני כועס. כשהוא יתגייס אגיד לו שלא טוב למות למען ארצנו. רק למען השלום". בעיניים דומעות מביט האלוף גיל רגב, שהיה טייס בטייסת 201 במלחמת יום הכיפורים, אל העבר ואל העתיד ונושא מונולוג מצמרר שמסכם את הסדרה "האחת". להלן תוכן הראיון: גיל רגב: ואם שואלים, מה, על מה גאוותנו ביום הכיפורים? על מה אתה גאה, כן? מה אתה גאה? איבדתם כל כך הרבה אנשים. אני אומר, כן, שילמנו מחיר כבד, אבל בתנאי הפתיחה שאליהם נכנסנו, מעטים היו שורדים את זה עד הסוף באופן ש[טייסת] 201 שרדה את זה. על זה אני גאה. להיות שייך לחבורה הזאת. כשאנחנו עמדנו על המסלול, ביום כיפור, לפני המראה, שנייה לפני שפותחים מנועים, אז יש תנועה כזאת. אז אחד מסתכל, כל אחד מסתכל על השני לראות שאין איזה נזילה או אין איזה תקלה או איזה משהו, שכל אחד נראה בסדר, ואז מהנהנים ככה, ואז פותחים מנועים ורצים. זה מין אישור כזה. ביום כיפור, לאישור הזה נוסף אמירה סמויה של ואין ברירה. זה מה שזה אמר, כן? אנחנו מתגלגלים עכשיו על המסלול כי אין ברירה. סומכים עלינו ו... מאז היו המון ברירות שלא נוצלו. באיוולת. וההשקפה שלי על מה שמים את החיים שלנו השתנתה. השתנתה. סימה קדמון: אז באמת על העניין הזה של הדור הזה, יש לך בנות רק. גיל רגב: כן. סימה קדמון: נכד יש לך כבר? גיל רגב: כן, בטח. סימה קדמון: נכד בן. נניח שהוא בא מחר ורוצה להתגייס, מה תגיד לו? גיל רגב: שאלה טובה. אני אמר לו רִיּוֹ מתוק, קוראים לו רִיּוֹ, אתה הולך להתגייס, ואני רוצה לומר לך שלא טוב למות למען ארצנו. לא טוב. ואני רוצה שתשמור על עצמך. ואם אתה לוקח סיכונים על עצמך, שיהיו למען השלום, לא במלחמה. ואם תשאלי אותי עכשיו [נקטע] סימה קדמון: לא, אני לא אשאל אותך, אני אגיד לך שזה מסר מאוד מבלבל לבחור שהולך להתגייס. מה זה לא טוב למות באז ארצנו? גיל רגב: כשאני אומר לנכד לא טוב למות למען ארצנו, אני מתכוון לזה, כי ארצי, ארצנו, שינתה את פניה, סימה. זה לא הארץ כשהמראנו אז. תראי זה כואב לי להגיד את זה. וכשאת שואלת אותי אם אני מתכוון לזה, בחיי אלוהים שכן. אני לא ארצה שהוא יהיה לוחם. זאת התשובה. אני לא ארצה שהוא יהיה לוחם. אני רואה את המדינה הזו ואני כועס. אז אני אומר שימות למען השלום. זהו. סימה קדמון: לפני 15 שנה לא היית אומר את זה? גיל רגב: לא. לא. תראי. זה עידן אחר. ואז היה עידן אחר. דברים השתנו. במדינה הזאת לא ברור מה נכון ומה לא. מה אמת ומה שקר. מה ראוי ומה לא ראוי. תלוי את מי אתה שואל. ואין בושה. אין. שזה בעיניי, את יודעת, אם אבדה בושה, אז למי אני נלחם? לטובת מה אני נלחם? על איזה גבולות אני מגן היום? על איזה גבולות רִיּוֹ יגן? זהו. זהו. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

24,751 次观看 • 18 天前

אור הלר: "אתה בעצם מצייץ נתניהו בוגד בעקבות פרשת #קטארגייט ואתה טוען לאמת דיברתי, זאת הטענה שלך?". אני: כן, אני טוען לאמת דיברתי. אני לא הייתי צריך את פרשת #קטארגייט כדי לקרוא לו בכינוי הזה כי יש לי ראיות מאוד חזקות שהוא הטה את 5 מערכות הבחירות האחרונות לכנסת עם שוחד בחירות בינו לבין פייסבוק, שכלל גם את הפלת "חוק פייסבוק" בכנסת ביולי 2018 במסגרת טיוח חקירה פנימית בפייסבוק לרשת ענקית של חשבונות פיקטיביים שחשפתי. לפני שנה בערך כשנחשפתי לראשונה ל-#קטארגייט והתחלתי לחקור העניין, הגעתי לתובנה שכנראה הכסף הקטארי הוא זה שמימן את האופרציה בפייסבוק, בין היתר, הוא בטח מימן הרבה דברים במכונת הרעל". אור הלר: וזאת המטרה שלך בחיים פשוט? אני: לא, זאת לא מטרה שלי בחיים זה פשוט תיק שנפל עלי. זה כמו אזרח שרואה חפץ חשוד ליד גן ילדים. מה מצופה ממנו שיעשה? מצופה ממנו שירים טלפון למשטרה ולחכות שם עד שיטפלו בחפץ, אני 7 שנים מחכה. אור הלר: אז אם חו"ח תפסיד לנתניהו מאיפה תשלם? אני: אני בניגוד לנתניהו מכבד את בתי המשפט במדינה ואם אני אפסיד אני אשלם מה שהשופט יקבע. אבל אין סיכוי שאני אפסיד כי אני גם אומר אמת וגם יש לי את כל הראיות להוכיח את זה. לא סתם נתניהו לא תבע אותי 7 שנים.
1:55

אור הלר: "אתה בעצם מצייץ נתניהו בוגד בעקבות פרשת #קטארגייט ואתה טוען לאמת דיברתי, זאת הטענה שלך?". אני: כן, אני טוען לאמת דיברתי. אני לא הייתי צריך את פרשת #קטארגייט כדי לקרוא לו בכינוי הזה כי יש לי ראיות מאוד חזקות שהוא הטה את 5 מערכות הבחירות האחרונות לכנסת עם שוחד בחירות בינו לבין פייסבוק, שכלל גם את הפלת "חוק פייסבוק" בכנסת ביולי 2018 במסגרת טיוח חקירה פנימית בפייסבוק לרשת ענקית של חשבונות פיקטיביים שחשפתי. לפני שנה בערך כשנחשפתי לראשונה ל-#קטארגייט והתחלתי לחקור העניין, הגעתי לתובנה שכנראה הכסף הקטארי הוא זה שמימן את האופרציה בפייסבוק, בין היתר, הוא בטח מימן הרבה דברים במכונת הרעל". אור הלר: וזאת המטרה שלך בחיים פשוט? אני: לא, זאת לא מטרה שלי בחיים זה פשוט תיק שנפל עלי. זה כמו אזרח שרואה חפץ חשוד ליד גן ילדים. מה מצופה ממנו שיעשה? מצופה ממנו שירים טלפון למשטרה ולחכות שם עד שיטפלו בחפץ, אני 7 שנים מחכה. אור הלר: אז אם חו"ח תפסיד לנתניהו מאיפה תשלם? אני: אני בניגוד לנתניהו מכבד את בתי המשפט במדינה ואם אני אפסיד אני אשלם מה שהשופט יקבע. אבל אין סיכוי שאני אפסיד כי אני גם אומר אמת וגם יש לי את כל הראיות להוכיח את זה. לא סתם נתניהו לא תבע אותי 7 שנים.

Itai Leshem

56,510 次观看 • 1 年前

אני נמצא בארצות הברית, וניצלתי את הערב לשיחה אינטימית עם אדם המבין את המו"מ עם החמאס לעומק. הראתי לו את הסרטון של עינב בכלוב, ופשוט תרגמתי את ההודעות שלשכת נתניהו הוציאה במקביל. ציפיתי לכעס, אבל התגובה היתה מאוד יבשה "נתניהו עושה עליכם סיבוב פוליטי. איך אתם עדיין מופתעים?". זאת התשובה היותר מפורטת: "לא יתאפשרו הברחות נשק לחמאס מגבול מצרים לעזה" (נתניהו)... "אתה חושב שחמאס צריכים אישור של מישהו להברחות?" (האמריקאי) "לא תתאפשר חזרת אלפי מחבלים חמושים לצפון הרצועה" (נתניהו)... "החמאס אפילו לא מבקש את זה. הם כבר מזמן חזרו לצפון הרצועה" (האמריקאי) "ישראל תמקסם את מספר החטופים החיים שיוחזרו משבי חמאס" (נתניהו)... "מה חדש? אלו היו תנאי הפתיחה שלנו לפני 8 חודשים" (האמריקאי). "עמידתו האיתנה של ראש הממשלה נגד הניסיון לעצור את פעולת צה"ל ברפיח היא זו שהביאה את חמאס להיכנס למו"מ" (נתניהו על עצמו)...כאן התגובה היתה התקף צחוק: "את קלפי המיקוח שהיו לישראל הוא מסר לחמאס ללא תמורה ונשאר בלי כלום. חמאס כבר הסכים לעסקה בתנאים הרבה יותר טובים (לישראל) בעבר ונתניהו נותן לחמאס כמעט את כל מה שהם ביקשו בתחילת המו"מ" "אז מה הולך כאן?" שאלתי. "נתניהו לא ידבר בוושינגטון ללא עיסקה חתומה. אם הוא לא חותם על עסקה בעשרת הימים הקרובים, אין נאום בוושינגטון והוא מקבל צו מעצר מהאירופאים. הוא מנצל כל יום לבניית קמפיין הבחירות שלו וכל מה שאתה רואה זה קמפיין בחירות. בימים הקרובים אתה תראה את צה"ל, חמאס, וחיזבאללה מגבירים את האש. אין אינדיקציה טובה מזאת לחתימה הקרבה. מבחינת נתניהו כל החטופים יכולים למות - אותו מעניין רק נתניהו" המוח מבין, אבל הלב מסרב להאמין! כאשר האמריקאי צפה בסרטון של עינב בכלוב, הוא הזיל דמעה (מדובר באדם מאוד קשוח) ואמר. "אנחנו נשחרר את החטופים, אבל חסר לכם שנתניהו לא יגמור בכלא - זה רק עליכם" מגבירים! מגבירים! מגבירים! עמי דרור (מארצות הברית)
0:57

אני נמצא בארצות הברית, וניצלתי את הערב לשיחה אינטימית עם אדם המבין את המו"מ עם החמאס לעומק. הראתי לו את הסרטון של עינב בכלוב, ופשוט תרגמתי את ההודעות שלשכת נתניהו הוציאה במקביל. ציפיתי לכעס, אבל התגובה היתה מאוד יבשה "נתניהו עושה עליכם סיבוב פוליטי. איך אתם עדיין מופתעים?". זאת התשובה היותר מפורטת: "לא יתאפשרו הברחות נשק לחמאס מגבול מצרים לעזה" (נתניהו)... "אתה חושב שחמאס צריכים אישור של מישהו להברחות?" (האמריקאי) "לא תתאפשר חזרת אלפי מחבלים חמושים לצפון הרצועה" (נתניהו)... "החמאס אפילו לא מבקש את זה. הם כבר מזמן חזרו לצפון הרצועה" (האמריקאי) "ישראל תמקסם את מספר החטופים החיים שיוחזרו משבי חמאס" (נתניהו)... "מה חדש? אלו היו תנאי הפתיחה שלנו לפני 8 חודשים" (האמריקאי). "עמידתו האיתנה של ראש הממשלה נגד הניסיון לעצור את פעולת צה"ל ברפיח היא זו שהביאה את חמאס להיכנס למו"מ" (נתניהו על עצמו)...כאן התגובה היתה התקף צחוק: "את קלפי המיקוח שהיו לישראל הוא מסר לחמאס ללא תמורה ונשאר בלי כלום. חמאס כבר הסכים לעסקה בתנאים הרבה יותר טובים (לישראל) בעבר ונתניהו נותן לחמאס כמעט את כל מה שהם ביקשו בתחילת המו"מ" "אז מה הולך כאן?" שאלתי. "נתניהו לא ידבר בוושינגטון ללא עיסקה חתומה. אם הוא לא חותם על עסקה בעשרת הימים הקרובים, אין נאום בוושינגטון והוא מקבל צו מעצר מהאירופאים. הוא מנצל כל יום לבניית קמפיין הבחירות שלו וכל מה שאתה רואה זה קמפיין בחירות. בימים הקרובים אתה תראה את צה"ל, חמאס, וחיזבאללה מגבירים את האש. אין אינדיקציה טובה מזאת לחתימה הקרבה. מבחינת נתניהו כל החטופים יכולים למות - אותו מעניין רק נתניהו" המוח מבין, אבל הלב מסרב להאמין! כאשר האמריקאי צפה בסרטון של עינב בכלוב, הוא הזיל דמעה (מדובר באדם מאוד קשוח) ואמר. "אנחנו נשחרר את החטופים, אבל חסר לכם שנתניהו לא יגמור בכלא - זה רק עליכם" מגבירים! מגבירים! מגבירים! עמי דרור (מארצות הברית)

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

117,012 次观看 • 2 年前

🧵1/3 ״אתם חייבים לשכנע את הישראלים, אפילו לפני שתשכנעו את היהודים באמריקה, אתם חייבים לשכנע את הישראלים שלא יעזו לראות את עצמם כבעיה – הם התשובה.״ פרופ׳ רות וייס בראיון מרתק וחשוב עם חביב רטיג גור - ממליצה להקשיב לו במלואו (אצרף קישור בתגובה הבאה) - תירגמתי כאן ב-3 קליפים חלק מרכזי בו שחשוב מאד שישראלים ישמעו: ״והפוליטיקה המאורגנת הזו נגד היהודים, הפוליטיקה של האצבע המאשימה – ״הם אחראים להכל״, לא משנה כמה ההאשמות מטורפות, והן הופכות למטורפות יותר ויותר, דרך אגב... היהודים מעולם לא היו אחראים למה שמאשימים אותם בו, מעולם לא. אז אומרים לי, ׳מה את אומרת? שהיהודים הם עם מושלם?׳ בכלל לא. היהודים יודעים שהם עם לא מושלם. אבל העניין הוא לא שאנחנו מציגים עצמנו כמושלמים, העניין הוא שאסור לאפשר לאחרים להשתמש בנו כהסבר לכישלונות שלהם. ובכל פעם שאנחנו מאפשרים את זה, אפילו במידה הקטנה ביותר, כמו לומר “אה כן, אבל אנחנו יודעים שאנחנו אחראים לזה ולזה״ באמת? אני לעולם לא הייתי אומרת דבר כזה, כי אם תבדוק את זה מספיק לעומק… זו חוסר היכולת שלהם, זו התשוקה שלהם להאשים אתכם בה – זה הבעיה. בין אם אתם אוהבים את זה ובין אם לא, אי אפשר לפתור את זה (האשמות כלפי יהודים) על ידי העמדת פנים שאתם חלק מהבעיה. אי אפשר… אתם חייבים לשכנע את הישראלים, אפילו לפני שתשכנעו את היהודים באמריקה, אתם חייבים לשכנע את הישראלים שלא יעזו לראות את עצמם כבעיה – הם הפתרון (התשובה). אתם יודעים, בגלל הגיל שלי והיתרון של הגיל שלי, אני אגיד לכם שהרגע ההוא ב-1948, יצירת מדינת ישראל, הוא הרגע עם הכי הרבה תקווה בציוויליזציה מאז שהיונה הגיעה עם עלה הזית לתיבת נח. תחשבו על זה – אירופה הרסה את עצמה. אירופה, ובמיוחד גרמניה, שהייתה היהלום שבכתר האירופאי – גתה, שילר, באך, בטהובן, ברהמס, קאנט, הגל… גרמנית הייתה השפה שהייתי צריכה ללמוד גם לדוקטורט במחלקה לאנגלית, ואז גם כשהייתי במחלקה לשפות ותרבויות של המזרח הקרוב, אי אפשר היה לסיים בלי גרמנית – גרמנית, ׳השפה הגדולה של הציוויליזציה׳. ותראו את התחתית שאליה היא הגיעה, וכל אירופה, וגם סטלין, מה שהוא עשה לרעיון הקומוניזם. כלומר, העולם היה כמו: ״האם בכלל נוכל להתרומם מזה?״ ושם היו היהודים, ממש באפר. הם היו האפר. ושלוש שנים אחרי זה הם יוצרים את מדינת ישראל, הם לוקחים בחזרה את מדינת ישראל, שהייתה תחת שלטון זר במשך אלפיים שנה. המילה “נס” שמורה בדרך כלל לאירועים שלא ניתן להסביר באמצעים טבעיים. את זה אנחנו יכולים להסביר – ההיסטוריה הנפלאה של הציונות וכן הלאה. ובכל זאת, בהיסטוריה של עמים, אין שום דבר שמתקרב לזה אפילו מרחוק, ואני קוראת לזה התחייה. תחיית ישראל. למה בחרתי במילה הזו? אני אשאל משהו מהנצרות. הנצרות בנויה על הרעיון שישו קם לתחייה אחרי שלושה ימים, בעוד שהעם היהודי הקים את עצמו לתחייה בשלוש שנים מאותה נקודת שפל של הציוויליזציה. הוא הקים את עצמו לתחייה, את מדינת ישראל, לתהילה שהיא תהיה. זו מדינה כל כך נפלאה, נפלאה, נפלאה. נפלאה. אז זה הסיפור שהיינו צריכים לספר כל השנים האלה. זה הסיפור שלנו. אבל למה אנחנו לא? כי מיד הם באו והתארגנו נגדנו. האשמה, האשמה – ׳אתם אחראים!׳ ואנחנו לוקחים על עצמנו הרבה מזה. ׳נו… אולי אנחנו באמת קצת… אה, אולי זה באמת שני עמים על ארץ אחת, ואולי אנחנו צריכים לתת את זה, ואולי זה צריך להיות ככה וככה׳. מתחילים לגמרי להפנים חלקים מהמלחמה הזו נגדנו, לחשוב שאם רק אם נוכל להחזיר קצת, אם רק נוכל לעשות את זה… אנחנו לא סיפרנו את הסיפור שלנו, ומכרנו בזול. תבינו, אנחנו מוכרים גם אחרים בזול אם אנחנו לא יכולים להיות הקול הזה של השראה לציוויליזציה ולומר: “תראו מה עם יכול לעשות! תראו מה עם יכול לעשות! אתם מצליחים לדמיין? שישה מיליון יהודים, לא רק נרצחו, אלא נמחקו באופן משפיל מהאדמה. משפחות שלמות… כלומר, אני אפילו לא יכולה להיכנס לזוועה של זה… ואותו עם ממש, בחלוף רק שלוש שנים, החזיר לעצמו את הארץ שלו, את מולדתו, אחרי אלפיים שנה של שלטון זר עליה… כלומר… ואנחנו לא חייבים… כלומר, אני אתבע את המילה תחייה כאן - במקום להתמקד בחורבן וההרס של השואה שהם - הבעיה הגרמנית. זו ההיסטוריה הגרמנית. היהודים לא עשו את השואה, הגרמנים עשו את השואה, והם תמיד יחיו עם זה. אז כדי לחזור למה שאמרתי על גרמניה שהיא, אתם יודעים, ״המרכז״ – תסתכלו על גרמניה המסכנה. היא לעולם לא תוכל לשטוף את הדם מידיה, אני חושבת עליה כמו ליידי מקבת הנצחית, אתם יודעים, ואני לא מאשימה את הגרמנים של היום על העבר, זה לא מה שאני אומרת אבל גרמניה הרסה את רעיון הציוויליזציה, ואני חושבת שבמובן מסוים, יצירת מדינת ישראל מייצגת את: הפוטנציאל לציוויליזציה.״ >>
4:39

🧵1/3 ״אתם חייבים לשכנע את הישראלים, אפילו לפני שתשכנעו את היהודים באמריקה, אתם חייבים לשכנע את הישראלים שלא יעזו לראות את עצמם כבעיה – הם התשובה.״ פרופ׳ רות וייס בראיון מרתק וחשוב עם חביב רטיג גור - ממליצה להקשיב לו במלואו (אצרף קישור בתגובה הבאה) - תירגמתי כאן ב-3 קליפים חלק מרכזי בו שחשוב מאד שישראלים ישמעו: ״והפוליטיקה המאורגנת הזו נגד היהודים, הפוליטיקה של האצבע המאשימה – ״הם אחראים להכל״, לא משנה כמה ההאשמות מטורפות, והן הופכות למטורפות יותר ויותר, דרך אגב... היהודים מעולם לא היו אחראים למה שמאשימים אותם בו, מעולם לא. אז אומרים לי, ׳מה את אומרת? שהיהודים הם עם מושלם?׳ בכלל לא. היהודים יודעים שהם עם לא מושלם. אבל העניין הוא לא שאנחנו מציגים עצמנו כמושלמים, העניין הוא שאסור לאפשר לאחרים להשתמש בנו כהסבר לכישלונות שלהם. ובכל פעם שאנחנו מאפשרים את זה, אפילו במידה הקטנה ביותר, כמו לומר “אה כן, אבל אנחנו יודעים שאנחנו אחראים לזה ולזה״ באמת? אני לעולם לא הייתי אומרת דבר כזה, כי אם תבדוק את זה מספיק לעומק… זו חוסר היכולת שלהם, זו התשוקה שלהם להאשים אתכם בה – זה הבעיה. בין אם אתם אוהבים את זה ובין אם לא, אי אפשר לפתור את זה (האשמות כלפי יהודים) על ידי העמדת פנים שאתם חלק מהבעיה. אי אפשר… אתם חייבים לשכנע את הישראלים, אפילו לפני שתשכנעו את היהודים באמריקה, אתם חייבים לשכנע את הישראלים שלא יעזו לראות את עצמם כבעיה – הם הפתרון (התשובה). אתם יודעים, בגלל הגיל שלי והיתרון של הגיל שלי, אני אגיד לכם שהרגע ההוא ב-1948, יצירת מדינת ישראל, הוא הרגע עם הכי הרבה תקווה בציוויליזציה מאז שהיונה הגיעה עם עלה הזית לתיבת נח. תחשבו על זה – אירופה הרסה את עצמה. אירופה, ובמיוחד גרמניה, שהייתה היהלום שבכתר האירופאי – גתה, שילר, באך, בטהובן, ברהמס, קאנט, הגל… גרמנית הייתה השפה שהייתי צריכה ללמוד גם לדוקטורט במחלקה לאנגלית, ואז גם כשהייתי במחלקה לשפות ותרבויות של המזרח הקרוב, אי אפשר היה לסיים בלי גרמנית – גרמנית, ׳השפה הגדולה של הציוויליזציה׳. ותראו את התחתית שאליה היא הגיעה, וכל אירופה, וגם סטלין, מה שהוא עשה לרעיון הקומוניזם. כלומר, העולם היה כמו: ״האם בכלל נוכל להתרומם מזה?״ ושם היו היהודים, ממש באפר. הם היו האפר. ושלוש שנים אחרי זה הם יוצרים את מדינת ישראל, הם לוקחים בחזרה את מדינת ישראל, שהייתה תחת שלטון זר במשך אלפיים שנה. המילה “נס” שמורה בדרך כלל לאירועים שלא ניתן להסביר באמצעים טבעיים. את זה אנחנו יכולים להסביר – ההיסטוריה הנפלאה של הציונות וכן הלאה. ובכל זאת, בהיסטוריה של עמים, אין שום דבר שמתקרב לזה אפילו מרחוק, ואני קוראת לזה התחייה. תחיית ישראל. למה בחרתי במילה הזו? אני אשאל משהו מהנצרות. הנצרות בנויה על הרעיון שישו קם לתחייה אחרי שלושה ימים, בעוד שהעם היהודי הקים את עצמו לתחייה בשלוש שנים מאותה נקודת שפל של הציוויליזציה. הוא הקים את עצמו לתחייה, את מדינת ישראל, לתהילה שהיא תהיה. זו מדינה כל כך נפלאה, נפלאה, נפלאה. נפלאה. אז זה הסיפור שהיינו צריכים לספר כל השנים האלה. זה הסיפור שלנו. אבל למה אנחנו לא? כי מיד הם באו והתארגנו נגדנו. האשמה, האשמה – ׳אתם אחראים!׳ ואנחנו לוקחים על עצמנו הרבה מזה. ׳נו… אולי אנחנו באמת קצת… אה, אולי זה באמת שני עמים על ארץ אחת, ואולי אנחנו צריכים לתת את זה, ואולי זה צריך להיות ככה וככה׳. מתחילים לגמרי להפנים חלקים מהמלחמה הזו נגדנו, לחשוב שאם רק אם נוכל להחזיר קצת, אם רק נוכל לעשות את זה… אנחנו לא סיפרנו את הסיפור שלנו, ומכרנו בזול. תבינו, אנחנו מוכרים גם אחרים בזול אם אנחנו לא יכולים להיות הקול הזה של השראה לציוויליזציה ולומר: “תראו מה עם יכול לעשות! תראו מה עם יכול לעשות! אתם מצליחים לדמיין? שישה מיליון יהודים, לא רק נרצחו, אלא נמחקו באופן משפיל מהאדמה. משפחות שלמות… כלומר, אני אפילו לא יכולה להיכנס לזוועה של זה… ואותו עם ממש, בחלוף רק שלוש שנים, החזיר לעצמו את הארץ שלו, את מולדתו, אחרי אלפיים שנה של שלטון זר עליה… כלומר… ואנחנו לא חייבים… כלומר, אני אתבע את המילה תחייה כאן - במקום להתמקד בחורבן וההרס של השואה שהם - הבעיה הגרמנית. זו ההיסטוריה הגרמנית. היהודים לא עשו את השואה, הגרמנים עשו את השואה, והם תמיד יחיו עם זה. אז כדי לחזור למה שאמרתי על גרמניה שהיא, אתם יודעים, ״המרכז״ – תסתכלו על גרמניה המסכנה. היא לעולם לא תוכל לשטוף את הדם מידיה, אני חושבת עליה כמו ליידי מקבת הנצחית, אתם יודעים, ואני לא מאשימה את הגרמנים של היום על העבר, זה לא מה שאני אומרת אבל גרמניה הרסה את רעיון הציוויליזציה, ואני חושבת שבמובן מסוים, יצירת מדינת ישראל מייצגת את: הפוטנציאל לציוויליזציה.״ >>

Gal G., Adv 🇮🇱

17,816 次观看 • 1 个月前

איראן עדיין לא שיגרה את טיל הטון, טון וחצי שלה, וגם לא את טילי השיוט. פצצות חדירה יש רק לארה"ב, ובלעדיהן לא ניתן להשמיד את מתקני הגרעין. על מגבלות הכוח, המחירים שצפויים והשלבים הבאים: 1. אמש, אחרי דין ודברים, הותר לפרסם - לישראל אין יכולת להשמיד את מתקני הגרעין באיראן 2. הדרג המדיני ידע זאת ויצא לדרך עם תפיסה סבירה, אבל כזו שהציבור חייב להיות מודע לה: "מצרף" הכולל פגיעה במתקני גרעין, פירוק הנ"מ האיראני באופן שמאפשר למטוסי קרב ישראלים לחוג מעל טהראן כאילו הם מעל ג'באליה, צמצום איום הטילים הבליסטיים, חיסול הצמרת הבטחונית האיראנית ואיום אמין לערוף גם את ראשי השלטון והאייתולות לצד פגיעה אפשרית בתשתיות לאומיות כמאגרי נפט - עשויים להספיק 3. למה להספיק? להחזיר את איראן למו"מ מעמדת חולשה שתאלץ אותה לחתום על הסכם בלי פגות תוקף ועם שיניים - ואם לא, אז לפחות לדחות בכמה שנים את פרויקט הגרעין 4. השמדת הגרעין האיראני כן אפשרית מבחינה צבאית, בשני תנאים: הצטרפות אמריקאית להתקפה עם פצצות החדירה הענקיות שיש רק לארה"ב ורק היא יכולה להשתמש בהן, דבר שתלוי כמובן בהחלטה של טראמפ - או מלאכת "קילוף" ארוכה ע"י מטוסי חיל האוויר של מיגון מתקני הגרעין 5. האופציה השנייה עלולה להוביל לתרחיש עליו החלו לדבר ולהיערך לו בצמרת צה"ל כבר אתמול: מלחמת התשה ארוכה עם איראן, של חודשים, אולי מעבר לכך; טפטופי טילים וכטב"מים, מצור לסירוגין על נתב"ג, שיבוק (בין שיבוש לשיתוק) המשק ומערכת החינוך, ועוד 6. לכן, לצד האופוריה ממכת הפתיחה העוצמתית וההצדקה למהלך לה שותפים בכירי צה"ל - יש לדרוש מנגנון סגירה, המעשה המדיני או לפחות לדרוש חתירה אליו. איראן תמיד הצטיינה בסבלנות רב-דורית - הורדת הלהבות והתשה של שנים עם מריחת זמן הם ניצחון עבורה 7. לאיראן יש עוד מאות רבות מאוד של טילים מהסוג שיצר כאן אתרי הרס בימים האחרונים מרש"קים של 200-500 ק"ג חנ"מ, אבל לפי גורמים שונים, בהם מומחים לתחום - איראן עוד לא השתמשה בחומשהאר שנושא בין טון לשני טון חומר נפץ ברש"ק ועם 20% יותר אפקט הדף מהטילים ששוגרו עד כה; גם טילי השיוט של איראן, שקשים לגילוי בזמן טוב, טרם שוגרו 8. למהלך הרב-שלבי הזה, מוצלח ככל שיהיה, יש גם מגבלות כוח, אפילו לחיל האוויר הגדול והחזק ולאמ"ן ולמוסד. בסוף כמות מטוסים זה נתון קיים מול 5000-10000 מטרות רלבנטיות שפרוסות ברחבי איראן. והמחירים יהיו כבדים פי כמה ממלחמה עם חמאס. לכן הסיומת המדינית היא הכרח שאין ברירה אלא לדרוש ולצפות לו, לפני ההרוגים הבאים, ובטווח הנראה לעין. צילם ופירפר בזירה בבת-ים: יואב קרן
0:41

איראן עדיין לא שיגרה את טיל הטון, טון וחצי שלה, וגם לא את טילי השיוט. פצצות חדירה יש רק לארה"ב, ובלעדיהן לא ניתן להשמיד את מתקני הגרעין. על מגבלות הכוח, המחירים שצפויים והשלבים הבאים: 1. אמש, אחרי דין ודברים, הותר לפרסם - לישראל אין יכולת להשמיד את מתקני הגרעין באיראן 2. הדרג המדיני ידע זאת ויצא לדרך עם תפיסה סבירה, אבל כזו שהציבור חייב להיות מודע לה: "מצרף" הכולל פגיעה במתקני גרעין, פירוק הנ"מ האיראני באופן שמאפשר למטוסי קרב ישראלים לחוג מעל טהראן כאילו הם מעל ג'באליה, צמצום איום הטילים הבליסטיים, חיסול הצמרת הבטחונית האיראנית ואיום אמין לערוף גם את ראשי השלטון והאייתולות לצד פגיעה אפשרית בתשתיות לאומיות כמאגרי נפט - עשויים להספיק 3. למה להספיק? להחזיר את איראן למו"מ מעמדת חולשה שתאלץ אותה לחתום על הסכם בלי פגות תוקף ועם שיניים - ואם לא, אז לפחות לדחות בכמה שנים את פרויקט הגרעין 4. השמדת הגרעין האיראני כן אפשרית מבחינה צבאית, בשני תנאים: הצטרפות אמריקאית להתקפה עם פצצות החדירה הענקיות שיש רק לארה"ב ורק היא יכולה להשתמש בהן, דבר שתלוי כמובן בהחלטה של טראמפ - או מלאכת "קילוף" ארוכה ע"י מטוסי חיל האוויר של מיגון מתקני הגרעין 5. האופציה השנייה עלולה להוביל לתרחיש עליו החלו לדבר ולהיערך לו בצמרת צה"ל כבר אתמול: מלחמת התשה ארוכה עם איראן, של חודשים, אולי מעבר לכך; טפטופי טילים וכטב"מים, מצור לסירוגין על נתב"ג, שיבוק (בין שיבוש לשיתוק) המשק ומערכת החינוך, ועוד 6. לכן, לצד האופוריה ממכת הפתיחה העוצמתית וההצדקה למהלך לה שותפים בכירי צה"ל - יש לדרוש מנגנון סגירה, המעשה המדיני או לפחות לדרוש חתירה אליו. איראן תמיד הצטיינה בסבלנות רב-דורית - הורדת הלהבות והתשה של שנים עם מריחת זמן הם ניצחון עבורה 7. לאיראן יש עוד מאות רבות מאוד של טילים מהסוג שיצר כאן אתרי הרס בימים האחרונים מרש"קים של 200-500 ק"ג חנ"מ, אבל לפי גורמים שונים, בהם מומחים לתחום - איראן עוד לא השתמשה בחומשהאר שנושא בין טון לשני טון חומר נפץ ברש"ק ועם 20% יותר אפקט הדף מהטילים ששוגרו עד כה; גם טילי השיוט של איראן, שקשים לגילוי בזמן טוב, טרם שוגרו 8. למהלך הרב-שלבי הזה, מוצלח ככל שיהיה, יש גם מגבלות כוח, אפילו לחיל האוויר הגדול והחזק ולאמ"ן ולמוסד. בסוף כמות מטוסים זה נתון קיים מול 5000-10000 מטרות רלבנטיות שפרוסות ברחבי איראן. והמחירים יהיו כבדים פי כמה ממלחמה עם חמאס. לכן הסיומת המדינית היא הכרח שאין ברירה אלא לדרוש ולצפות לו, לפני ההרוגים הבאים, ובטווח הנראה לעין. צילם ופירפר בזירה בבת-ים: יואב קרן

יואב זיתון

592,207 次观看 • 1 年前

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – סא"ל (מיל.) רון שרף, מראשי "אחים לנשק", על השלכות מחאת הסירוב לשירות מילואים: "[נסראללה] זה הבעיה של נתניהו, לא הבעיה שלי יותר; [שאלה: גם כשיהיה איום קיומי קונקרטי, כשחיזבאללה יתקוף את ישראל?] "יש [בכנסת] איום קיומי קונקרטי על מדינת ישראל" ב-24 ביולי 2023, התראיין סא"ל (מיל.) רון שרף, ממייסדי תנועת המחאה "אחים לנשק", אצל אילאיל שחר ויואב קרקובסקי במשדר מיוחד מהכנסת של "כאן 11" לרגל ההצבעה על חוק ביטול עילת הסבירות. להלן תוכן הראיון: אילאיל שחר: נמצא איתנו על הקו [סא"ל במילואים] רון שרף, מ"אחים לנשק", שלום. רון שרף: שלום. אילאיל שחר: אתה שומע את הקולות מהמליאה, את הדרמה של הדקות האחרונות על הניסיונות של [שר הביטחון יואב] גלנט, לרכך במשהו את הצעת החוק [ביטול עילת הסבירות], אבל בינתיים הוא לא מצליח. לפני יומיים הודעתם שאם החוק הזה יעבור, עשרת אלפים איש לא יתייצבו למילואים, יודיעו שהם לא מתייצבים יותר, תעמדו במילתכם? רון שרף: ברור. מה שקורה בכנסת זה עצוב, זה יום עצוב. בישראל אנחנו במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה. מול עינינו גלנט מפקיר את ביטחון ישראל. יואב קרקובסקי: באיזה אופן הוא יכול לעשות משהו אחר? הוא עכשיו נמצא על אוזנו של ראש הממשלה ומנסה ומפציר בו ובשר המשפטים יריב לוין לרכך אולי בכל זאת את החקיקה הזאת. גם אם האצבע שלו, אגב, לא תהיה בעד החקיקה, אז הוא יפוטר, אבל החוק יעבור. רון שרף: טוב שנזכר. [בנימין] נתניהו ראש ממשלה שבמשמרת שלו צבא העם מתפרק. הדיקטטור הישראלי הראשון, וגם [יצחק] הרצוג יהיה נשיא הדיקטטורה הישראלית הראשונה. כל החבורה הזאת שלא מצליחים להגיע להסכמה רחבה על חקיקה מרושעת ומטופשת, והעם, הם יראו שהכוח שלהם הוא כן מוגבל, כי צבא עם, ישראל בנויה על צבא העם, וזה פשוט לא יעבור בדיקטטורה. יואב קרקובסקי: אתה לא חושב שהשימוש בשירות הצבאי, בשירות המילואים, שזה באמת חומת המגן על שלמותה של מדינת ישראל, על ביטחונה, זה לא שימוש בנשק יום הדין? רון שרף: חומת המגן הבסיסית של מדינת ישראל זה הדמוקרטיה, ומי ששובר את החומה הזאת, מנפץ אותה, מחוקק חקיקה בניגוד לערכי הדמוקרטיה, בניגוד לרוח צה"ל, זו החבורה המרושעת הזאת שיושבת עכשיו בכנסת. אילאיל שחר: תראה, הדברים שאתם אומרים בימים האחרונים מחלחלים, הם מחלחלים לדרגים הכי בכירים בצה"ל. אנחנו רואים פה בשעות האחרונות אלופים מסתובבים במסדרונות הכנסת ומנסים לשכנע את הפוליטיקאים לרכך את החקיקה. רון שרף: טוב שנזכרו. טוב שנזכרו. אחרי חצי שנה ברחובות, מה הם חשבו? אילאיל שחר: אבל הנה, זה לא עוזר, ויכול להיות שבאמת החוק הזה יעבור, ואתה יודע, גם [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה רואה את מחאת המילואימניקים, רואה את מה שקורה פה בתוך ישראל. רון שרף: זה הבעיה של נתניהו, לא הבעיה שלי יותר. אילאיל שחר: כן? רון שרף: זה הבעיה של נתניהו. אילאיל שחר: באמת, עם יד על הלב זה לא הבעיה שלך? רון שרף: עם יד על הלב. הסכנה יותר גדולה לישראל, אני אומר לך. אילאיל שחר: גם כשיהיה איום קיומי קונקרטי, כשחיזבאללה יתקוף את ישראל? רון שרף: יש איום קיומי קונקרטי עכשיו. עכשיו, ברחוב קפלן, ירושלים, איום קיומי קונקרטי על מדינת ישראל. יואב קרקובסקי: עד כדי ככה אתה לא חושב שיש פה הגזמה ברטוריקה? רון שרף: ממש לא. יואב קרקובסקי: תסביר לי במה. רון שרף: אני אסביר. אני אסביר. דיקטטורות לא קורות במכה, זה לא סדרת טלוויזיה. ככה זה מתחיל. שלטון שיכור כוח, אטום, מושחת. זה מתחיל לאט לאט, זה מתחיל לאט לאט, [בשיטת] הסלאמי [בשלבים]. יואב קרקובסקי: אבל זה לא שהביקורת השיפוטית של בית המשפט העליון מוסרת לחלוטין מעל ממשלת ישראל ופעולותיה. יש עילות רבות נוספות שבית המשפט יוכל באמצעותן לבקר... רון שרף: כן, אז למה זה כל כך חשוב? אם יש עילות, אז למה זה כל כך חשוב? ביטול עילת הסבירות? יואב קרקובסקי: אז למה זה כל כך חשוב לדעתך? רון שרף: למה זה? כי זו הפרוסה הראשונה בסלאמי. זה הדרך שלהם עכשיו לפטר את היועמשי"ת [היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה] ביום ראשון, וזה הדרך שלהם למנות, למלא את השירות הציבורי במינוים פוליטיים, לבסס את השלטון כך שאי אפשר יהיה להחליף אותו. ככה מתחילות דיקטטורות. זה לאט לאט, זה בסלאמי... אילאיל שחר: אבל כשאתה רואה את המאמצים של שר הביטחון. רון שרף: עם פקידי ציבור צייתנים, פחדנים. ככה זה מתחיל. אילאיל שחר: אתה רואה את המאמצים של שר הביטחון. רון שרף: אבל בישראל, בשונה מפולין והונגריה, יש צבא עם שישראל תלויה בו. וצבא עם יראה לממשלה שיכורת הכוח הזאת את מגבלת הכוח. אילאיל שחר: אוקיי, אבל אתה רואה פה את המאמצים של שר הביטחון, הוא מנסה לשכנע גם את שר המשפטים יריב לוין ואת ראש הממשלה. רון שרף: אני לא ראיתי, אני כרגע ברחוב. אני כרגע ברחוב מול מכת"זיות [מְכוֹנִית הַתָּזָה לפיזור הפגנות]. אז אני לא רואה, אני חיכיתי חצי שנה. ואם גלנט לא יכל לדבר חצי שנה, ואני יודע שהוא רואה את הדברים. יואב קרקובסקי: אוקיי. רון שרף, מראשי מחאת המילואימניקים, "אחים לנשק", תודה רבה לך. רון שרף: אנחנו לא נסלח לגלנט לעולם, הוא חייב לדעת את זה. יואב קרקובסקי: אני מניח שהוא שומע את הקולות האלה למרות שהוא נמצא במליאת הכנסת ומנסה לעשות את מה שהוא יכול. רון שרף: אז שהעוזר שלו יעביר לו, שהעוזר שלו יעביר לו. יואב קרקובסקי: רון שרף, תודה רבה לך. רון שרף: ביי. סימוכין: נספח כתבות חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – בתשובה לטענה, לפיה "יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל, האויבים על הגדרות", סא"ל (מיל.) רון שרף מ"אחים לנשק" משיב: "ישראל כבר אינה דמוקרטיה"; "האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים"; "אנחנו מגינים על המדינה עכשיו"; "אין צבא עם בדיקטטורה". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – סא"ל (מיל.) רון שרף, ממייסדי "אחים לנשק": "[נתניהו] מסכן את ביטחון אזרחי ישראל; צה"ל נמצא במשבר עמוק אמיתי; צבא העם לא יכול להתקיים ללא דמוקרטיה; בצער עמוק, אך בתחושת שליחות אמיתית, גם אני חתמתי על מכתב [הפסקת התנדבות לשירות מילואים]". סימוכין: שישה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – סא"ל (מיל.) רון שרף, ממייסדי "אחים לנשק": "עשרות אלפים שאיתנו יפסיקו את התנדבותם למילואים; לא ניתן לקיים צבא עם ללא דמוקרטיה; הצבא מתפרק; אנחנו עושים את זאת מאחריות ואהבה גדולה לחברה ולמדינה; היום נתחיל להחתים את כל מתנדבי המילואים". סימוכין: סא"ל (מיל.) רון שרף, הנמנה על מייסדי ארגון "אחים לנשק": "אני שלם מאוד עם המאבק שעשינו. אני חושב שהייתה שם סכנה קיומית לעתיד המדינה. רק תחשוב מה היה קורה אם הרפורמה [המשפטית] הייתה מתקדמת, הקרע היה מתרחב, ובעוד שנתיים שלוש ההתקפה הנוראית הזאת של חמאס. אולי אי אפשר היה להתאושש מזה". סימוכין: רון שרף. צילום מסך מערוץ יוטיוב אחים.ות לנשק
5:19

חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – סא"ל (מיל.) רון שרף, מראשי "אחים לנשק", על השלכות מחאת הסירוב לשירות מילואים: "[נסראללה] זה הבעיה של נתניהו, לא הבעיה שלי יותר; [שאלה: גם כשיהיה איום קיומי קונקרטי, כשחיזבאללה יתקוף את ישראל?] "יש [בכנסת] איום קיומי קונקרטי על מדינת ישראל" ב-24 ביולי 2023, התראיין סא"ל (מיל.) רון שרף, ממייסדי תנועת המחאה "אחים לנשק", אצל אילאיל שחר ויואב קרקובסקי במשדר מיוחד מהכנסת של "כאן 11" לרגל ההצבעה על חוק ביטול עילת הסבירות. להלן תוכן הראיון: אילאיל שחר: נמצא איתנו על הקו [סא"ל במילואים] רון שרף, מ"אחים לנשק", שלום. רון שרף: שלום. אילאיל שחר: אתה שומע את הקולות מהמליאה, את הדרמה של הדקות האחרונות על הניסיונות של [שר הביטחון יואב] גלנט, לרכך במשהו את הצעת החוק [ביטול עילת הסבירות], אבל בינתיים הוא לא מצליח. לפני יומיים הודעתם שאם החוק הזה יעבור, עשרת אלפים איש לא יתייצבו למילואים, יודיעו שהם לא מתייצבים יותר, תעמדו במילתכם? רון שרף: ברור. מה שקורה בכנסת זה עצוב, זה יום עצוב. בישראל אנחנו במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה. מול עינינו גלנט מפקיר את ביטחון ישראל. יואב קרקובסקי: באיזה אופן הוא יכול לעשות משהו אחר? הוא עכשיו נמצא על אוזנו של ראש הממשלה ומנסה ומפציר בו ובשר המשפטים יריב לוין לרכך אולי בכל זאת את החקיקה הזאת. גם אם האצבע שלו, אגב, לא תהיה בעד החקיקה, אז הוא יפוטר, אבל החוק יעבור. רון שרף: טוב שנזכר. [בנימין] נתניהו ראש ממשלה שבמשמרת שלו צבא העם מתפרק. הדיקטטור הישראלי הראשון, וגם [יצחק] הרצוג יהיה נשיא הדיקטטורה הישראלית הראשונה. כל החבורה הזאת שלא מצליחים להגיע להסכמה רחבה על חקיקה מרושעת ומטופשת, והעם, הם יראו שהכוח שלהם הוא כן מוגבל, כי צבא עם, ישראל בנויה על צבא העם, וזה פשוט לא יעבור בדיקטטורה. יואב קרקובסקי: אתה לא חושב שהשימוש בשירות הצבאי, בשירות המילואים, שזה באמת חומת המגן על שלמותה של מדינת ישראל, על ביטחונה, זה לא שימוש בנשק יום הדין? רון שרף: חומת המגן הבסיסית של מדינת ישראל זה הדמוקרטיה, ומי ששובר את החומה הזאת, מנפץ אותה, מחוקק חקיקה בניגוד לערכי הדמוקרטיה, בניגוד לרוח צה"ל, זו החבורה המרושעת הזאת שיושבת עכשיו בכנסת. אילאיל שחר: תראה, הדברים שאתם אומרים בימים האחרונים מחלחלים, הם מחלחלים לדרגים הכי בכירים בצה"ל. אנחנו רואים פה בשעות האחרונות אלופים מסתובבים במסדרונות הכנסת ומנסים לשכנע את הפוליטיקאים לרכך את החקיקה. רון שרף: טוב שנזכרו. טוב שנזכרו. אחרי חצי שנה ברחובות, מה הם חשבו? אילאיל שחר: אבל הנה, זה לא עוזר, ויכול להיות שבאמת החוק הזה יעבור, ואתה יודע, גם [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה רואה את מחאת המילואימניקים, רואה את מה שקורה פה בתוך ישראל. רון שרף: זה הבעיה של נתניהו, לא הבעיה שלי יותר. אילאיל שחר: כן? רון שרף: זה הבעיה של נתניהו. אילאיל שחר: באמת, עם יד על הלב זה לא הבעיה שלך? רון שרף: עם יד על הלב. הסכנה יותר גדולה לישראל, אני אומר לך. אילאיל שחר: גם כשיהיה איום קיומי קונקרטי, כשחיזבאללה יתקוף את ישראל? רון שרף: יש איום קיומי קונקרטי עכשיו. עכשיו, ברחוב קפלן, ירושלים, איום קיומי קונקרטי על מדינת ישראל. יואב קרקובסקי: עד כדי ככה אתה לא חושב שיש פה הגזמה ברטוריקה? רון שרף: ממש לא. יואב קרקובסקי: תסביר לי במה. רון שרף: אני אסביר. אני אסביר. דיקטטורות לא קורות במכה, זה לא סדרת טלוויזיה. ככה זה מתחיל. שלטון שיכור כוח, אטום, מושחת. זה מתחיל לאט לאט, זה מתחיל לאט לאט, [בשיטת] הסלאמי [בשלבים]. יואב קרקובסקי: אבל זה לא שהביקורת השיפוטית של בית המשפט העליון מוסרת לחלוטין מעל ממשלת ישראל ופעולותיה. יש עילות רבות נוספות שבית המשפט יוכל באמצעותן לבקר... רון שרף: כן, אז למה זה כל כך חשוב? אם יש עילות, אז למה זה כל כך חשוב? ביטול עילת הסבירות? יואב קרקובסקי: אז למה זה כל כך חשוב לדעתך? רון שרף: למה זה? כי זו הפרוסה הראשונה בסלאמי. זה הדרך שלהם עכשיו לפטר את היועמשי"ת [היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה] ביום ראשון, וזה הדרך שלהם למנות, למלא את השירות הציבורי במינוים פוליטיים, לבסס את השלטון כך שאי אפשר יהיה להחליף אותו. ככה מתחילות דיקטטורות. זה לאט לאט, זה בסלאמי... אילאיל שחר: אבל כשאתה רואה את המאמצים של שר הביטחון. רון שרף: עם פקידי ציבור צייתנים, פחדנים. ככה זה מתחיל. אילאיל שחר: אתה רואה את המאמצים של שר הביטחון. רון שרף: אבל בישראל, בשונה מפולין והונגריה, יש צבא עם שישראל תלויה בו. וצבא עם יראה לממשלה שיכורת הכוח הזאת את מגבלת הכוח. אילאיל שחר: אוקיי, אבל אתה רואה פה את המאמצים של שר הביטחון, הוא מנסה לשכנע גם את שר המשפטים יריב לוין ואת ראש הממשלה. רון שרף: אני לא ראיתי, אני כרגע ברחוב. אני כרגע ברחוב מול מכת"זיות [מְכוֹנִית הַתָּזָה לפיזור הפגנות]. אז אני לא רואה, אני חיכיתי חצי שנה. ואם גלנט לא יכל לדבר חצי שנה, ואני יודע שהוא רואה את הדברים. יואב קרקובסקי: אוקיי. רון שרף, מראשי מחאת המילואימניקים, "אחים לנשק", תודה רבה לך. רון שרף: אנחנו לא נסלח לגלנט לעולם, הוא חייב לדעת את זה. יואב קרקובסקי: אני מניח שהוא שומע את הקולות האלה למרות שהוא נמצא במליאת הכנסת ומנסה לעשות את מה שהוא יכול. רון שרף: אז שהעוזר שלו יעביר לו, שהעוזר שלו יעביר לו. יואב קרקובסקי: רון שרף, תודה רבה לך. רון שרף: ביי. סימוכין: נספח כתבות חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – בתשובה לטענה, לפיה "יש סכנה ביטחונית קיומית מיידית למדינת ישראל, האויבים על הגדרות", סא"ל (מיל.) רון שרף מ"אחים לנשק" משיב: "ישראל כבר אינה דמוקרטיה"; "האיום הקיומי הכי גדול הוא עכשיו מבפנים"; "אנחנו מגינים על המדינה עכשיו"; "אין צבא עם בדיקטטורה". סימוכין: חודשיים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – סא"ל (מיל.) רון שרף, ממייסדי "אחים לנשק": "[נתניהו] מסכן את ביטחון אזרחי ישראל; צה"ל נמצא במשבר עמוק אמיתי; צבא העם לא יכול להתקיים ללא דמוקרטיה; בצער עמוק, אך בתחושת שליחות אמיתית, גם אני חתמתי על מכתב [הפסקת התנדבות לשירות מילואים]". סימוכין: שישה חודשים וחצי לפני מתקפת השבעה באוקטובר – סא"ל (מיל.) רון שרף, ממייסדי "אחים לנשק": "עשרות אלפים שאיתנו יפסיקו את התנדבותם למילואים; לא ניתן לקיים צבא עם ללא דמוקרטיה; הצבא מתפרק; אנחנו עושים את זאת מאחריות ואהבה גדולה לחברה ולמדינה; היום נתחיל להחתים את כל מתנדבי המילואים". סימוכין: סא"ל (מיל.) רון שרף, הנמנה על מייסדי ארגון "אחים לנשק": "אני שלם מאוד עם המאבק שעשינו. אני חושב שהייתה שם סכנה קיומית לעתיד המדינה. רק תחשוב מה היה קורה אם הרפורמה [המשפטית] הייתה מתקדמת, הקרע היה מתרחב, ובעוד שנתיים שלוש ההתקפה הנוראית הזאת של חמאס. אולי אי אפשר היה להתאושש מזה". סימוכין: רון שרף. צילום מסך מערוץ יוטיוב אחים.ות לנשק

Jonathan D. Halevi

39,035 次观看 • 1 年前

ימני? לא מה שחשבתם. תעקבו אחריי. נווה דרומי היא ביביסטית הארדקור, לא ימנית ולא נעליים. הקטע של דרומי ושל מכונת הרעל הביביסטית שהם מנסים ליצור מצג שווא, נרטיב, כאילו נתניהו הוא ימני, אבל בכל יום שעובר הנרטיב הזה הופך לבדיחה גרועה שאפילו דרומי כבר לא קונה אותה. ימין לכאורה זה ביטחון, כוח, עוצמה, ארץ ישראל השלמה, אין כיבוש ואין עם פלסטיני, אז אם נתניהו ימני והכל פה כזה חרא בעיקר ברמת הביטחון האישי והביטחון הלאומי, משהו לא עובד כאן לא לנתניהו ולא לימין. נתניהו הוא ממש לא ימני, נתניהו הוא אנדרוגינוס פוליטי, צלופח, זיקית נטולת צבע מובהק, מה שחשוב לבוגד זה התוצאות אצלו בפרטי, כמה כסף, כוח וכבוד ימשיך להביא לו התפקיד שלו כראש ממשלה. הרי נתניהו אשכרה יותר שמאלני ממני, לחץ את ידו של רב המרצחים ערפאת, חיבק אותו, עשה איתו דאחקות, החזיר לו את חברון ובנאום בר אילן הצהיר שהוא בעד מדינה פלסטינית. אז איך פתרו את הקונפליקט הבלתי אפשרי הזה מובילי מכונת הרעל, איך יחזירו כמה חולדות ביוביסטיות להצביע לנתניהו אם הוא לא ימני בפועל? פשוט מאוד, דרומי, סגל מגל וכל המשת"פים של מכונת הארס והרעל הביביסטית יקבעו נרטיב חדש, ימציאו את הגלגל הימני ויטענו: "אם רוצים לזהות איש ימין, צריך לשאול אדם, לא עד דעתו בנושאי יהודה ושומרון, אלע על מערכת המשפט". עכשיו צפו באסף ליברמן המעולה, כן גם אתם ביביסטים יקרים, אולי סוף סוף תבינו איך המנוול עובד עליכם בעיניים. אסף ליברמן Naveh Dromi
0:28

ימני? לא מה שחשבתם. תעקבו אחריי. נווה דרומי היא ביביסטית הארדקור, לא ימנית ולא נעליים. הקטע של דרומי ושל מכונת הרעל הביביסטית שהם מנסים ליצור מצג שווא, נרטיב, כאילו נתניהו הוא ימני, אבל בכל יום שעובר הנרטיב הזה הופך לבדיחה גרועה שאפילו דרומי כבר לא קונה אותה. ימין לכאורה זה ביטחון, כוח, עוצמה, ארץ ישראל השלמה, אין כיבוש ואין עם פלסטיני, אז אם נתניהו ימני והכל פה כזה חרא בעיקר ברמת הביטחון האישי והביטחון הלאומי, משהו לא עובד כאן לא לנתניהו ולא לימין. נתניהו הוא ממש לא ימני, נתניהו הוא אנדרוגינוס פוליטי, צלופח, זיקית נטולת צבע מובהק, מה שחשוב לבוגד זה התוצאות אצלו בפרטי, כמה כסף, כוח וכבוד ימשיך להביא לו התפקיד שלו כראש ממשלה. הרי נתניהו אשכרה יותר שמאלני ממני, לחץ את ידו של רב המרצחים ערפאת, חיבק אותו, עשה איתו דאחקות, החזיר לו את חברון ובנאום בר אילן הצהיר שהוא בעד מדינה פלסטינית. אז איך פתרו את הקונפליקט הבלתי אפשרי הזה מובילי מכונת הרעל, איך יחזירו כמה חולדות ביוביסטיות להצביע לנתניהו אם הוא לא ימני בפועל? פשוט מאוד, דרומי, סגל מגל וכל המשת"פים של מכונת הארס והרעל הביביסטית יקבעו נרטיב חדש, ימציאו את הגלגל הימני ויטענו: "אם רוצים לזהות איש ימין, צריך לשאול אדם, לא עד דעתו בנושאי יהודה ושומרון, אלע על מערכת המשפט". עכשיו צפו באסף ליברמן המעולה, כן גם אתם ביביסטים יקרים, אולי סוף סוף תבינו איך המנוול עובד עליכם בעיניים. אסף ליברמן Naveh Dromi

Danny Gallant דני גלנט

21,107 次观看 • 4 个月前

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:
18:13

פברואר 2018 - משה (בוגי) יעלון מצדיק את העברת כספי הסיוע מקטאר למימון משכורות עובדי המגזר הציבורי בעזה, כולל אנשי חמאס ("אין סיבה לא לקיים זאת אם יש כסף"), ומציין שבתקופת כהונתו כשר הביטחון הושגו הבנות עם קטאר גם על העברת מאות מיליוני דולרים למימון ביצוע פרויקטי תשתית ברצועת עזה ב-28 בפברואר 2018, השתתף רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ונשא בו הרצאה שכותרתה "משבר רצועת עזה - המענה לאתגר". להלן העיקרים והתמליל של הרצאת יעלון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין בצה"ל. עיקרי הרצאת יעלון: 1. "חמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס]... בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי" 2. "אלה [הרשות הפלסטינית באיו”ש ושלטון חמאס ברצועת עזה] שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים”. 3. "ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב". 4. "מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני". 5. "מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה" 6. "[כספי הסיוע מקטאר הועברו ל[חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי[ם] [עם גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו". 7. "ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן… אין כוח קנייה, [זה] אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא?" 8. "הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי". 9. "יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו" 10. "האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר… הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום". 11. "חמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון". 12. "אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה". תמליל הרצאת יעלון: בילדותנו, אחת מהקללות שהשתמשנו היה "לך לעזה”. אחרי 60 שנה הקללה הזו עדיין רלוונטית. וזה מצביע על המורכבות, כי בעצם הרצועה הטריטוריאלית הזאת [רצועת עזה] היא רצועה דחויה. אני מזכיר, שלא תמיד שלטנו בה, כמו שגם היום אנחנו לא שולטים בה. אבל כשמדובר על הסכמי שביתת הנשק ועד מלחמת ששת הימים, המצרים שלטו שם. והם לא סיפחו אותה ולא פתרו את הבעיות שם, החזיקו אותה תחת שלטון צבאי, עם הרבה בעיות, עם הרבה צרות. וכמובן, כשהגענו להסכם השלום בגין – סאדאת [ב-1979], אז אחד הדברים שהיו חשובים ל[נשיא מצרים אנוואר] סאדאת זה לא לקבל בחזרה את הצרה הזאת. לכן הוא התעקש על הקו הבינלאומי של 1906, והשאיר לנו את הצרה הזאת. ובעצם, גם אחרי שהחלטנו להתנתק, ההחלטה של ראש הממשלה שרון לבצע התנתקות, היה דין ודברים עם המצרים, ואחד הדברים היותר חשובים למצרים [היה] שהבעיה הזו לא תיפול עליהם. הבעיה נשארה שלנו גם אחרי ההתנתקות. אמנם, יש שם שלטון עצמי, אין לנו אחריות לנושאים האזרחיים בפנים, אבל אין ספק שחמאסטן [ישות ברצועת עזה בשליטת חמאס], וגם היום היא חמאסטן, גם תוך כדי תהליך הפיוס, בעצם תלויה בנו. אם אנחנו מנתקים היום את החשמל והמים שאנחנו עדיין מספקים לרצועה, אז באמת יהיה משבר הומניטרי, מה שלא קורה כרגע. יש משבר כלכלי, יש מצוקה, אבל אין משבר הומניטרי, וגם הכנסת הסחורות, כל עוד אנחנו מקפידים בצדק על זה שיש סגר ביטחוני, כי התנתקנו, הייתה אלטרנטיבה להנהגת הרשות [הפלסטינית], הנהגת החמאס בעקבות ההפיכה הפנימית שם, בסופו של דבר להחליט שמפסיקים לירות עלינו, מפסיקים להפעיל טרור, משקיעים את המשאבים בשגשוג. אז הבחירה שלהם הייתה האם להשקיע בייצור רקטות או בחפירת מנהרות, שזה עולה להם מיליונים בשנה, או לפתח שם איזושהי תעשייה, כמו שהיו כאלה שדיברו, זה יהיה אולי המקום, סינגפור. טוב סדר העדיפויות שלהם אחר, ולכן יש שם בהחלט מצוקה כלכלית, והתלות שלהם בגורמים חיצוניים, כולל תרומות, סיוע כספי, התלות שלהם בנו בסוגיות תשתיות, וודאי בהכנסת סחורות, כל עוד יש סגר ביטחוני. הסגר הביטחוני נובע מזה, שהם בחרו להמשיך להיות עוינים, ולהפעיל את מערך המנהרות והרקטות, ולכן אנחנו נדרשים לבדוק כל סחורה שנכנסת, ואפילו כל אדם, כל אינדיבידואל שנכנס לשם. ולכן, יש פה מורכבות. ולאחרונה, אנחנו רואים שגם החמאס לא רוצה לשלוט ברצועה, בגלל האתגר האזרחי שלו, והוא מנסה בעצם להעביר את האחריות לרשות [הפלסטינית], אבל לא בעצם לתת את מלוא האחריות לרשות [הפלסטינית]. והפיוס הזה לא הולך להסתיים באופן חיובי, משום שהעמדה של החמאס זה, אני מוכן ש[יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס המכונה] אבו מאזן ייקח אחריות על הנושאים האזרחיים, אני לא מוכן לוותר על הנשק, ואבו מאזן מבחינתו צודק. אני לא מוכן לקבל אחריות מלאה בלי רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. הפער הזה לא הולך להיות מגושר, זה כמו לחבר שמן עם מים, כהנחת עבודה. כעובדה, גם הסכם מכה של הפיוס [ב-8 בפברואר 2007], לא יושם, הסכם קהיר [במאי] 2011 לא יושם. גם ההסכם הזה בעצם לא הולך להיות מיושם במלואו. השאלה אם זה יביא למשבר או שזה ימשיך להתנהל כך, היא שאלה פתוחה. והשאלה העיקרית היא פה, מה האינטרסים של הצדדים? ופה אני מסתכל מזווית הראייה שלנו. קודם כל כשמדובר על הפלסטינים בכלל, אנחנו מדברים כבר על שתי ישויות פוליטיות, זה צריך להיות ברור, וזה לא הולך להתחבר. אני מזכיר, שגם בעידן המעבר הבטוח, הייתי אז אלוף פיקוד, המעבר מעזה ליהודה ושומרון היה בטוח, היה פתוח, ועזתים שהגיעו לרמאללה קיבלו בעיטה, לא להגיד איפה, כדי לא לתפוס את מקומות העבודה ולא לקחת נשים וכו', וכו', וכו'. זה לא מתחבר, אלה שתי ישויות שונות לחלוטין. בעיקר בעידן שהחמאס השתלט על הרצועה, ויש לנו חמאסטן בעזה ורשות פלסטינאית ביהודה ושומרון. ניסינו, גם אחרי "צוק איתן" [סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ביולי – אוגוסט 2014], לשכנע את אבו מאזן לקבל אחריות חלקית על הרצועה, אפילו על מעבר רפיח, הוא סירב. מה הביא אותו עכשיו להיכנס לתוך התהליך הזה, שנקרא פיוס, ולנסות לקחת אחריות על המעבר, ואולי על מרכיבים אזרחיים אחרים, בלי להיות אחראיות מלאה? זה מעניין, זו שאלה של אינטרסים. מה שקרה כאן בעיקר, ויש פה שחקן נוסף שעוד לא הזכרתי אותו והוא מצרים, שמצרים מתייחסת לרצועת עזה גם היום כאל ישות עוינת, ובצדק. מבחינתם חמאס זה אחים מוסלמים. איך המשטר המצרי הנוכחי, השלטון המצרי הנוכחי מתייחס לאחים מוסלמים אנחנו יודעים. הוא רואה בזה בעיה שעלולה לגרום לאירדנטה פנימית במצרים. קל וחומר כשהוא תפס את החמאס, מסייע לדאעש בסיני. נוצרה איזושהי מערכת יחסים בין חמאס-עזה לדאעש בסיני, למרות שאלה שתי תנועות שונות. החמאס בעצם נלחם נגד דאעש בתוך רצועת עזה, הוא לא רוצה שדאעש יאיים עליו פנימית, אבל הוא מצא בדאעש בסיני שותף על בסיס של אינטרסים. למה? כי הוא נדרש לקבל אספקת נשק דרך סיני, ודאעש שולט בסיני, אז הוא צריך את זה, ודאעש היה צריך איזשהו בסיס מאחור, גם בסיס לטיפול רפואי, בסיס להתכוננות וכן הלאה, והמצרים עלו על זה, שבעצם דאעש משתמש ברצועת עזה כארץ בסיס, וחמאס נהנה משירותי דאעש בהברחות נשק. ולכן היה פה אינטרס מצרי לנסות להביא לפיוס, וכל הלחץ על החמאס היה גם מבחינה כלכלית, כולל של אבו מאזן, כולל של המצרים. הם לא מספקים חשמל, הם לא מספקים מים, אנחנו מספקים, הם לא. הם גם סגרו את מעבר רפיח, שנפתח לעיתים, מעבר רפיח הוא באחריותם, יכלו לפתוח אותו. הם חונקים את הרצועה כדי שהחמאס יבוא אל השולחן כמו שהוא הגיע, כדי בעצם לאלף אותו ולהגיע איתו להבנה שהוא יפסיק לעזור לדאעש בסיני בכל דרך. ולכן זה האינטרס המצרי. החמאס בא משום שהוא נקלע למצוקה, הוא בלחץ, הוא צריך איזשהו פתרון, הוא לא נותן מענה לאזרחים, ולכן הוא הגיע לשולחן. למה אבו מאזן בא עכשיו לשולחן ולא בא קודם, אחרי "צוק איתן”? גם זה עניין של לחץ ואינטרס. המצרים הרכיבו פה איזשהו מרכיב לחץ שבו הם אמרו, אבו מאזן, אם אתה לא תבוא, יש לנו אלטרנטיבה, קוראים לה [מוחמד] דחלאן [לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה]. אנחנו עם איחוד האמירויות נביא אותו, אבו מאזן במידה מסוימת נבהל, ועל הרקע הזה הוא הגיע. זאת אומרת, מה שאנחנו רואים פה גם היום במצב שנוצר, זה איזשהו שילוב של אינטרסים או לחצים אחד על השני, שהביא אותם למצב של לכאורה פיוס, שלא הולך להיות מושלם ולא הולך להתקיים. אני מדגיש את כל זה, משום שגם כשאנחנו מסתכלים על האתגר של רצועת עזה, כמו על אתגרים אחרים, אני חסיד תפיסת האינטרסים. לא wishful thinking. נביא את מרוואן ברגותי [לשעבר מפקד גדודי אל-אקצה של ארגון פתח, מרצה מאסר עולם בישראל], תיפתר הבעיה. נמליך את יחיא סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה], תפתר הבעיה. מספיק. אנחנו לא הולכים לפתור את הבעיות הללו, אנחנו צריכים להתמודד איתן. ובכל נקודת זמן, בכל זירה, צריך להסתכל על האינטרסים. כך קבענו למשל בסוריה, שלא מתערבים מצד אחד, אבל יש קווים אדומים. זה נכון גם לגבי הרצועה. מה האינטרסים שלנו לגבי הרצועה? קודם כל, ביטחון. הרצועה הזאת בחרה להיות עוינת. גם כלפי, בוודאי כלפינו. וכל עוד היא עוינת, אין ברירה, אלא חייב להיות סגר ביטחוני. אילולא הייתה עוינת, אז לא היה צריך לבדוק את הסחורות, לא היה צריך לבדוק את האנשים. המצרים היו פותחים לה את מעבר רפיח. אנחנו, תקופה ארוכה, לחצנו על המצרים, תפתחו את מעבר רפיח. באמת, יש שם חנק, אנשים לא יכולים לצאת. ניסינו דרך אגב לתת מענה ליציאת האנשים מרצועת עזה בשאטלים עם מחסום ארז לאלנבי כדי שייצאו לעולם הרחב דרך ירדן. הירדנים סירבו. זאת אומרת יש פה עניין של כל אחד מסתכל על הרצועה כאל בעייה שלא רוצים להתעסק איתה, ולכן מאחר ויש בעיה ביטחונית, אז קיים הסגר הביטחוני, אין מצור, השימוש במילה מצור היא לא נכונה. סוחר פלסטיני, שרוצה היום להזמין סחורה מסין, יכול להביא אותה או דרך נמל אשדוד או דרך נמל אלכסנדריה או דרך נמל פורט סעיד, בסוף היא תעבור בדיקה של ישראלי דרך [מעבר] כרם שלום. על זה אנחנו לא יכולים לוותר. אני מדגיש את זה, כי אני שומע את הרעיונות על הנמל הימי, האי בים, כפי שהיא עולה. עד היום הקבינט, כמובן, לא אישר בצדק. אם יהיו פקחים ישראלים על האי הזה, למה לא? כשיהיו שם פקחים ישראלים, תקראו לי. זה התנאי. זה התנאי. כל תפיסתנו בכלל, את כל מה שנכנס לגבולות ארץ ישראל, מ[הסכמי] אוסלו [ב-1993], מיצחק] רבין [ראש ממשלת ישראל לשעבר], זיכרונו לברכה, אמרה שבכל תנאי, בכל מצב, בסופו של דבר, סחורה ואנשים שיכנסו לגבולות ארץ ישראל, בין אם זה לישות הפלסטינאית, האחת שתוכננה באוסלו, המפוצלת, לשתיים, יהודה שומרון ועזה, ייבדק על ידי ישראלים, בין אם זה יבשה בגשרי הירדן, בין אם זה יגיע מהים או יגיע מהאוויר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה לא יהיה בפיקוח הישראלי. תחשבו על דמוגרפיה. תחשבו על זה שאנחנו לא עומדים ובודקים בגשרי הירדן, או יהיה איזה נמל ימי בעזה והכניסה לשם לא תהיה מפוקחת. יגיעו כל מיני דאעש ואיראנים וכו'. דרך אגב, כשנפתח [ציר] פילדלפי [קו הגבול בין רצועת עזה למצרים] בעקבות ההתנתקות, ואיבדנו שליטה על מה שנכנס ממצרים [לרצועת עזה], כולל במעבר רפיח, היה שם מנגנון בינלאומי שנקרא EUBAM [The European Union Border Assistance Mission for the Rafah Crossing Point -EUBAM Rafah] אבל הוא הצליח לפקח? הגיעו מומחים איראנים, אלה שלימדו את אנשי רצועת עזה, איך לייצר את כלי הטיס הבלתי מאוישים, רקטות יותר משוכללות, זה מה שקרה. אז המצרים היום הם פרטנר לחסימת העניין, לי לא אכפת, שייכנסו וייצאו אזרחים עזתים דרך מעבר רפיח למצרים, כמו שלא אכפת לי להוציא אותם בשאטלים לירדן, אך מצרים לא רוצה, וירדן לא רוצה, זה הקושי. מה נכון לעשות בתנאים הללו? לא מדברים כאן על משבר הומניטרי, יש פה מצוקה כלכלית ללא ספק. אין ספק, שהבעיה העיקרית היא ההחלטה הפלסטינאית לקיים ישות עוינת. יצאנו משם, יכלו לקבל החלטה לגדל תותים ולייצא אותם, יכלו לקבל החלטה להקים מפעלים, לייצר ולייצא. קיבלו החלטה להשקיע ברקטות, קיבלו החלטה להשקיע במנהרות, החלטה שלהם. ולכן חמאס מהבחינה הזאת הוא ללא ספק מכשול. אחד הדברים שמשחקים לטובתנו, זה מה שהדגיש בעיקר יוני קודם, זה שיש החלטה בינלאומית שבעצם מתנה תנאים. החמאס מוקצה מחמת מיאוס על ידיך, החלטת הקוורטט [הקוורטט לענייני המזרח התיכון הוא גוף בין-לאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים], שקוראת לחמאס לקבל אי אלו תנאים כדי שיוכל להפוך להיות לגיטימי. הוא לא הולך לעשות את זה. זה בדיוק אותו עניין למה הוא בחר לייצר רקטות ולחפור מנהרות במקום להתחיל ולעסוק בשגשוג וכו'. דרך אגב, רציונלית, אנשים שחושבים על זה, תארו לכם שאחרי שהתנתקנו מהרצועה, החמאס היה מראה לנו, שממה שיצאנו מפסיק להיות עוין כלפינו. הרי מיד הציבור הישראלי היה משתכנע, שזה הדרך הנכונה לעשות גם ביהודה ושומרון. זה לא רציונלי. מבחינתם, עדיפות היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל, מילים כאלה, מילים אחרות, בשלבים, לא בשלבים, ולכן זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק מאשר לחשוב חשיבה רציונלית. ולכן אנחנו עדיין רואים אותם, מתעסקים עם הרקטות, המנהרות והטרור. מה כן ישראל צריכה לעשות במצב הזה? לנו אין התנגדות, אני יכול להגיד את זה גם מתוקף תפקידי הקודם, ואני מקווה, שזה המצב גם היום, שהמצוקה הכלכלית תיענה [בגישה חיובית מצד ישראל]. למשל, העברת משכורות למגזר הציבורי, גם החמאסי, ניסינו לעשות את זה תקופה מסוימת, זה נעשה. שוב, זה כסף של תורמות, קטאר מימנה את זה. חשבונות בנק של אנשים מסוימים, שהם לא מזוהי [גדודי] עיז א-דין אל-קסאם [הזרוע הצבאית של חמאס], שהם לא פעילי טרור, רופאים, אחיות, מורים, פקידים, הייתה רשימה כזאת, היו אז 23 אלף איש, אין סיבה לא לקיים את זה אם יש כסף, לא יודע אם מישהו מוכן לממן את זה עכשיו. דרך אגב הצענו לאבו מאזן לעשות את זה, כדי שבעל המאה יהיה בעל הדעה, גם מזה הוא התחמק בצורה כזו או אחרת, אני לא יודע מה המצב איתו היום, אז זו סוגיה פתוחה עכשיו שיוצרת מצוקה, כי ברגע שאין כסף לאנשים, אז גם כל המחזור הכלכלי מתמתן, אותו מדד של משאיות שהגיעו גם לאלף משאיות ביום ועכשיו ירד לשלוש מאות הוא תוצאה מזה שאין כוח קנייה, אינטרס ישראלי שיחיו בכבוד וברווחה. למה לא? הדבר השני, זה תשתיות. הגדלת אספקת, יכולת אספקת חשמל של תחנת הכוח בעזה, אינטרס שלנו. האם מישהו מוכן לממן את זה? האם מישהו מוכן לעשות את זה? יש עם זה קושי. יש תוכנית שלנו שתתממש בסוף, של העברת צינור גז לרצועה, כדי באמת להגדיל את התפוקה ושלא תהיה תלות ברשת החשמל שלנו. מים, התפלה, אדרבא. טיהור מים. יש שם בעיה של שופכין, של ביוב, שגם מקרינה על הגנת הסביבה אצלנו. טיהור ומחזור לחקלאות. אינטרס שלנו. האם יש מישהו שמוכן לממן? יש פה קושי עצום. בעצם נתקלנו במצב, שמבחינת רצון לממן ברצועת עזה, יש מדינה אחת שמשקיעה הרבה, קוראים לה קטאר למרות שבעבר היו מתחים איתה, ב"צוק איתן" לא היינו מוכנים לקבל את היוזמה הטורקית-קטארית בצדק, אבל הצלחנו להגיע להבנות עם קטאר, שכל הפעילות שלה בנושא תשתיות, והם המשקיעים העיקריים, מאות מיליונים, מיליוני דולרים בשנה, מתואמת איתנו. כולל המנגנון של הכנסת חומרי שיקום, שהוא מנגנון משוכלל, לא פרטנו אותו כאן, יוני, זה חלק מהעניין. אתה רואה הרס עצום, זו התוצאה של "צוק איתן" עשרת אלפים בניינים שנהרסו כליל, מקומה אחת ועד 18 קומות, 30 אלף שניזוקו. יש צורך לשקם את זה, ללא ספק. לכן יצרנו פה מנגנון, ולכן הוא גם ממשיך להתקיים. איך מפקחים על זה? מאוד משוכלל, עם 100 פקחים בפנים, עם מנגנון שעוקב אחרי כל שק מלט, מגיע לסוכן שמספק, רק תמורת ואוטצ'ר שפקח אישר אותו, מנגנון משוכלל. אלה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אבל ככלל, מי שחושב, שיש לו איזשהו פתרון של זבנג וגמרנו במציאות שבה החמאס בחר בדרך שהוא בחר גם אחרי שיצאנו מעזה והתנתקנו, והרשות הפלסטינאית בראשות אבו מאזן נמנעת מלקחת אחריות מלאה, והחמאס לא מוכן לתת לו אחריות מלאה, המצרים עם האינטרסים שלהם, יש פה קושי עצום, שמביא אותי למסקנה, שמבחינתי הגעתי אליה כבר מזמן בכל נושא העניין הישראלי פלסטיני, אנחנו לא צריכים לדבר על פתרונות. הלוואי והיה פתרון. אנחנו צריכים לדבר על דרך. דרך שבה אנחנו מחזקים את האינטרסים שלנו, גם הביטחוניים, וחלקם הוא שלא יהיה שם משבר הומניטרי, חלקם הוא שכן יחיו בכבוד וברווחה, אם אפשר, אבל להשלות את עצמנו, שיהיה מנהיג כזה או מנהיג אחר, וזה תיפתר הבעיה, מזה אני מציע להוריד את הציפיות לנוכח מה ששמענו בפאנל הקודם. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

53,656 次观看 • 1 年前

במדינת ישראל שנת 2026, יש כאלה שמחפשים צדק לאביעד פריג'ה, חייל המילואים שירה והרג את יובל קסטלמן הגיבור. יובל ז"ל הסתער באומץ לב עילאי לעבר מחבלים שביצעו פיגוע בירושלים, לפני כמעט שלוש שנים, ככל הנראה חיסל לפחות אחד מהם ולבסוף נורה ע"י פריג'ה בזמן שהוא מרים את ידיו, אקדחו והמעיל שלו מוטלים בסמוך אליו. משפטו של פריג'ה מתנהל בבית דין צבאי בהרכב של שלושה שופטים, הוא נפתח רק כשנתיים וחצי לאחר שפריג'ה, בקלות דעת בלתי נתפסת ובניגוד לנהלי הפתיחה באש, החליט לסמן X על כת הרובה שלו, מעין פרס על הריגת מחבל. העניין היחידי שיובל לא היה מחבל, יובל היה אזרח ישראלי אמיץ שבגופו מנע פיגוע המוני. הייתי אתמול בבית המשפט הצבאי בבית ליד, לפני כשבועיים החל שלב ההוכחות במשפט. כמאה עדים צפויים להעיד. אתמול העיד לוחם מג"ב, אדיב מנסור, שהגיע בריצה לזירת הפיגוע, מספר שניות לאחר שפריג'ה ירה ביובל. אדיב, התנהל בדיוק כמו שלוחם מיומן צריך להתנהל בזירת פיגוע, תוך כדי הקפדה ברורה על נהלי פתיחה באש, בדיוק ההפך מהתהנהלות הרשלנית והמופקרת של פריג'ה. עדותו של אדיב הייתה מצמררת, כשהגיע כשני מטר מיובל בעודו מכוון עליו את נשקו, יובל היה ירוי בלסת ובחזה, ואף על פי כן יובל ישב/שכב על הקרקע והניף את ידיו לכניעה. את אותו נפנוף ידיים, אדיב שחזר אתמול באולם בית המשפט, בשלב הזה לא יכולתי לעצור את דמעותיי. זו, בקירוב, תמצית עדותו של אדיב, זהה לראיון שנתן ב כאן זמן קצר לאחר הפיגוע: כיוונתי עליו את הנשק ואמרתי לו בערבית ובעברית לא לזוז ושאם יזוז אני אירה בו, חששתי שייקח את הנשק. יובל סימן בשתי ידיו סימנים לא לירות, שלף את הארנק שלו מהכיס האחורי, וזרק אותו. הבנתי שהוא פצוע בפה ויש לו מלא דם, ולכן הוא רוצה להזדהות. ביקשתי מעוד חייל עם נשק לאבטח אותי בזמן שאני בודק את הארנק ,ואז ראיתי את השם של המנוח בתעודת זהות שלו, קוראים לו יובל... יובל מבחינתי היה חשוד כי היה לידו נשק כמו ליד 2 המחבלים האמיתיים. לא יריתי... בן אדם מרים ידיים, אין סכנת חיים אז לא יורים! בגלל הנשק שליידו אז חשדתי בו, החזות שלו הורידה מהחשש שלי (נראה רוסי, לבן עם עיניים כחולות). בדיון בבית המשפט פגשתי את עו"ד אודליה קדמי, סגנית ראש המועצה זיכרון יעקב, מעריצה, אוהדת שרופה, לא של יובל קסטלמן ז"ל, אלא תומכת של אביעד פריג'ה, ולא מאתמול. אתמול אודליה התעלתה על עצמה והעלתה ציוץ ממש "מכמיר לב", הגברת עם תסמונת פריג'ה, לא מצליחה להבין מדוע משפחת קסטלמן כועסת, מדוע הם "שולחים מבטים ארוכים וזועפים לשופטים ולהורי פריג'ה". מישהו בקהל מתנדב להסביר למטורללת מדוע בני משפחה כועסים וזועפים על מי שהרג את יקירם? לגברת קדמי, להוריו של פריג'ה ולעוד מאות אלפי לאומנים, ביביסטים, בן גביריסטים, כהניסטים, משיחיסטים וגזענים, לכאורה אין ערך לחיי אדם ובטח עם האדם הוא ערבי או נחשד כערבי. בראייתם ובתמיכה של חברי ממשלת הדמים של נתניהו, כל ערבי הוא בר מוות, בטח אם הוא נמצא בזירת פיגוע, אין דין ואין דיין, ראוי ש"הצדק היהודי" יתבצע ברחובות, פריג'ה אימץ את התזה הזו, יובל קסטלמן היה הקורבן של הטירוף הזה והוא לא היחיד, גם שלושת החטופים, יותם חיים, בן 28, מקיבוץ כפר עזה, סמר טלאלקה, בן 22, מהעיר חורה ואלון שמריז, בן 26, מקיבוץ כפר עזה, היו קורבנות של אותה זילות בחיי אדם של אותה אצבע גזענית, כל כך קלה על ההדק. שלושתם נורו למוות בעזה ע"י כוחותינו, ב 15 בדצמבר 2023, תוך כדי שהם מניפים דגל לבן. חלק מהתקומה של עם ישראל בעוד 60 ימים, כשתקום ממשלה ליברלית חדשה, תהיה במימוש תהליך סדור של חינוך מחדש במערכת החינוך על כל רבדיה ובכל זרועות הביטחון, חינוך לאנושיות, לאהבת אדם ולערכי מוסר יהודי ואוניברסלי, פשוט שנחזור להיות אור לגויים ולעצמנו. ועוד מילה לאודליה קדמי, אני מאוד מקווה שתתאפסי על עצמך ותחליפי את ההשטאג המקומם "צדק לאביעד פריג'ה" בהשטאג הנכון והראוי #צדק_ליובל רן קסטלמן Yossi Eli Odelia Kedmi | אודליה קדמי
0:37

במדינת ישראל שנת 2026, יש כאלה שמחפשים צדק לאביעד פריג'ה, חייל המילואים שירה והרג את יובל קסטלמן הגיבור. יובל ז"ל הסתער באומץ לב עילאי לעבר מחבלים שביצעו פיגוע בירושלים, לפני כמעט שלוש שנים, ככל הנראה חיסל לפחות אחד מהם ולבסוף נורה ע"י פריג'ה בזמן שהוא מרים את ידיו, אקדחו והמעיל שלו מוטלים בסמוך אליו. משפטו של פריג'ה מתנהל בבית דין צבאי בהרכב של שלושה שופטים, הוא נפתח רק כשנתיים וחצי לאחר שפריג'ה, בקלות דעת בלתי נתפסת ובניגוד לנהלי הפתיחה באש, החליט לסמן X על כת הרובה שלו, מעין פרס על הריגת מחבל. העניין היחידי שיובל לא היה מחבל, יובל היה אזרח ישראלי אמיץ שבגופו מנע פיגוע המוני. הייתי אתמול בבית המשפט הצבאי בבית ליד, לפני כשבועיים החל שלב ההוכחות במשפט. כמאה עדים צפויים להעיד. אתמול העיד לוחם מג"ב, אדיב מנסור, שהגיע בריצה לזירת הפיגוע, מספר שניות לאחר שפריג'ה ירה ביובל. אדיב, התנהל בדיוק כמו שלוחם מיומן צריך להתנהל בזירת פיגוע, תוך כדי הקפדה ברורה על נהלי פתיחה באש, בדיוק ההפך מהתהנהלות הרשלנית והמופקרת של פריג'ה. עדותו של אדיב הייתה מצמררת, כשהגיע כשני מטר מיובל בעודו מכוון עליו את נשקו, יובל היה ירוי בלסת ובחזה, ואף על פי כן יובל ישב/שכב על הקרקע והניף את ידיו לכניעה. את אותו נפנוף ידיים, אדיב שחזר אתמול באולם בית המשפט, בשלב הזה לא יכולתי לעצור את דמעותיי. זו, בקירוב, תמצית עדותו של אדיב, זהה לראיון שנתן ב כאן זמן קצר לאחר הפיגוע: כיוונתי עליו את הנשק ואמרתי לו בערבית ובעברית לא לזוז ושאם יזוז אני אירה בו, חששתי שייקח את הנשק. יובל סימן בשתי ידיו סימנים לא לירות, שלף את הארנק שלו מהכיס האחורי, וזרק אותו. הבנתי שהוא פצוע בפה ויש לו מלא דם, ולכן הוא רוצה להזדהות. ביקשתי מעוד חייל עם נשק לאבטח אותי בזמן שאני בודק את הארנק ,ואז ראיתי את השם של המנוח בתעודת זהות שלו, קוראים לו יובל... יובל מבחינתי היה חשוד כי היה לידו נשק כמו ליד 2 המחבלים האמיתיים. לא יריתי... בן אדם מרים ידיים, אין סכנת חיים אז לא יורים! בגלל הנשק שליידו אז חשדתי בו, החזות שלו הורידה מהחשש שלי (נראה רוסי, לבן עם עיניים כחולות). בדיון בבית המשפט פגשתי את עו"ד אודליה קדמי, סגנית ראש המועצה זיכרון יעקב, מעריצה, אוהדת שרופה, לא של יובל קסטלמן ז"ל, אלא תומכת של אביעד פריג'ה, ולא מאתמול. אתמול אודליה התעלתה על עצמה והעלתה ציוץ ממש "מכמיר לב", הגברת עם תסמונת פריג'ה, לא מצליחה להבין מדוע משפחת קסטלמן כועסת, מדוע הם "שולחים מבטים ארוכים וזועפים לשופטים ולהורי פריג'ה". מישהו בקהל מתנדב להסביר למטורללת מדוע בני משפחה כועסים וזועפים על מי שהרג את יקירם? לגברת קדמי, להוריו של פריג'ה ולעוד מאות אלפי לאומנים, ביביסטים, בן גביריסטים, כהניסטים, משיחיסטים וגזענים, לכאורה אין ערך לחיי אדם ובטח עם האדם הוא ערבי או נחשד כערבי. בראייתם ובתמיכה של חברי ממשלת הדמים של נתניהו, כל ערבי הוא בר מוות, בטח אם הוא נמצא בזירת פיגוע, אין דין ואין דיין, ראוי ש"הצדק היהודי" יתבצע ברחובות, פריג'ה אימץ את התזה הזו, יובל קסטלמן היה הקורבן של הטירוף הזה והוא לא היחיד, גם שלושת החטופים, יותם חיים, בן 28, מקיבוץ כפר עזה, סמר טלאלקה, בן 22, מהעיר חורה ואלון שמריז, בן 26, מקיבוץ כפר עזה, היו קורבנות של אותה זילות בחיי אדם של אותה אצבע גזענית, כל כך קלה על ההדק. שלושתם נורו למוות בעזה ע"י כוחותינו, ב 15 בדצמבר 2023, תוך כדי שהם מניפים דגל לבן. חלק מהתקומה של עם ישראל בעוד 60 ימים, כשתקום ממשלה ליברלית חדשה, תהיה במימוש תהליך סדור של חינוך מחדש במערכת החינוך על כל רבדיה ובכל זרועות הביטחון, חינוך לאנושיות, לאהבת אדם ולערכי מוסר יהודי ואוניברסלי, פשוט שנחזור להיות אור לגויים ולעצמנו. ועוד מילה לאודליה קדמי, אני מאוד מקווה שתתאפסי על עצמך ותחליפי את ההשטאג המקומם "צדק לאביעד פריג'ה" בהשטאג הנכון והראוי #צדק_ליובל רן קסטלמן Yossi Eli Odelia Kedmi | אודליה קדמי

Danny Gallant דני גלנט

22,539 次观看 • 1 个月前