Загрузка видео...

Не удалось загрузить видео

На главную

למה צריך רב ראשי? היהדות הסתדרה מצוין במשך אלפי שנים בלי. הפרדת הדת מהמדינה תעשה טוב ליהדות וטוב למדינה. זאת היהדות שלי.

10,686 просмотров • 6 месяцев назад •via X (Twitter)

Комментарии: 0

Нет доступных комментариев

Здесь появятся комментарии из оригинального поста

Похожие видео

מנסור עבאס: "אם יש מחלוקת, דוד [אמסלם], בין הנביא מוחמד לבין [שבט] קורייש, אתה צריך לעמוד לצידו של הנביא מוחמד, כי הוא ממשיך דרכו של הנביא משה; במשך שנים האיסלאם קיבל את היהדות והיהודים. יש חילוקי דעות; אבל לא בעקרונות האמונה והמוסר; הסיפורים על בני ישראל והיהודים נמצאים בקוראן" ב-8 ביולי 2026, חבר הכנסת מנסור עבאס (منصور عباس), יו"ר הרשימה הערבית המאוחדת (רע"מ), המייצגת בכנסת את התנועה האיסלאמית (הפלג הדרומי), פרסם את ההודעה הבאה בפייסבוק (במקור בערבית): "בכנסת אמרתי את דבריי בהגנה על האיסלאם והמוסלמים: דתנו [האיסלאם] היא דת רחמים וצדק, ואסור לצמצם אותה להכפשה, הסתה ועיוות [האמת]". עבאס צרף סרטון וידאו מתוך דיון בכנסת, כמובא להלן: דוד אמסלם: בגלל שהמוסלמים רוצים להרוג את עם ישראל בגלל שאנחנו יהודים. מנסור עבאס: עזוב אותך מההסתה הזאת. יש טעות אסטרטגית גם של מזרחנים יהודים שמנסים להשחיר את הפנים של האיסלאם כדת, ושל המוסלמים וההיסטוריה המוסלמית. בהיבט הדתי, ואני איש דת ומכיר את השריעה [ההלכה] האיסלאמית על פרטיה, ואת הקשר הדתי עם היהדות, ובכלל תפיסת האיסלאם, שהאיסלאם הוא ממשיך את דרכם של כל הדתות המונותאיסטיות. כל דת שנובעת מאמונה באל אחד יחיד ובנביאים אנחנו מאמינים, ובספרי הקודש אנחנו מאמינים, ואנחנו הולכים בדרכו של הנביא מוחמד עליו השלום, ובדרכו של הקוראן. ואם יש מחלוקת, דוד [אמסלם], בין הנביא מוחמד לבין [שבט] קורייש [قريش - שבט ערבי חזק ומכובד ממכה, שממנו יצא הנביא מוחמד ושלט על הכעבה ועל מסחר החג' במאה ה-6–7], אתה צריך לעמוד לידו ולצידו של הנביא מוחמד, כי הוא ממשיך את דרכו של הנביא משה, ואתה לא צריך להיות נגדו [נגד מוחמד], ולא להאשים אותו [את מוחמד]. לא, אני לא מדבר באופן אינדיבידואלי עליך כדוד [אמסלם], אלא כתפיסה. ולא, אני אספר לך, אני אתן לך תשובות. אתה צריך להיות לידו [של מוחמד]. אני אתן לך תשובה. אני אתן לך תשובה.זאת כתפיסה, אבל אני יודע שחשובה לך הדת והאמונה, ולכן דוד [אמסלם], לא לחצות את הקווים, ולהיות עם האנשים שעינו, ורדפו, והאשימו את הנביא מוחמד. הוא בסך הכל ממשיך דרכם של כל הנביאים. אצלנו בתפיסה הדתית אומרים, שהנביאים הם אחים, ובכלל כל האנושות היא משפחה אחת לאב אחד ולאימא אחת. זאת התפיסה ההומניסטית באיסלאם. התפיסה ההומניסטית באיסלאם אומרת, שאנחנו משפחה אחת, אחר כך הפכנו לשבטים, ועמים, וקבוצות וכולי, כדי שנכיר אחד את השני, וזה תרגום חלקי של פסוק בקוראן. [קוראן, פרק: 49 פסוק: 13]. עכשיו, לקשר בין היהדות לאיסלאם - האיסלאם, בוודאי שמכיר ביהדות, ויש לה מעמד באיסלאם. וכשמוסלמים רצו לאלץ, להכריח את הבנים שלהם, חלק מהבנים שלהם, או אחים שלהם להתאסלם, אחרי שהם אימצו את היהדות או הנצרות, פסוק בקוראן קבע שאין כפייה בדת - لا اكراه في الدين [קוראן, פרק: 2 פסוק: 256]. ולכן, במשך שנים האיסלאם קיבל את היהדות ואת היהודים. יש חילוקי דעות, יש חילוקי דעות בין הדתות בתחומים מסוימים, אבל לא בעקרונות של האמונה, של המוסר. גם מבחינת ההיסטוריה, הסיפורים של בני ישראל, של היהודים, נמצאים בקוראן, והביקורת שיש על התנהגותם של היהודים ושל המוסלמים בקוראן זה אותה ביקורת שיש לתורה על התנהגותם של בני ישראל. זו ביקורת לגיטימית. אבל לשלול את זכותם, לחיים, לביטחון, לחופש, זה לא נכון. סימון דוידסון [סגן יו"ר הכנסת ממפלגת "יש עתיד"]: רגע, אני רוצה להגיד לך משהו, בבקשה, [מילה לא ברורה] מנסור, וגם לשר [דוד] אמסלם. מה שהיה פה זה רגע היסטורי נדיר. לשבת ולהקשיב. מנסור [עבאס] הקשיב לשר [דוד] אמסלם, אחרי זה ה[דוד] אמסלם הקשיב למנסור [עבאס]. אני חושב שחברי הכנסת היו ככה עם העיניים פקוחות, וגם הקהל למעלה. הבית הזה [הכנסת] צריך ללמוד להקשיב. אני מודה לכם על השיח הזה, זה היה, אני חושב, מרתק. זהו, אז אני רוצה להגיד בבקשה, אדוני. מנסור עבאס: נחזור לענייננו. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

21,559 просмотров • 2 месяцев назад

ראש השב"כ דוד זיני מסוכן למדינה הרבה יותר ממה שמבינים. צפו בווידאו המצורף, שבו דודו של זיני מסביר למעשה, איך זיני הסתיר את עמדותיו האמיתיות במשך 30 שנה, כדי להתקדם. צפו ותבינו מה פספסו ועדת גרוניס, שופטי בג"ץ והתקשורת המרכזית לגבי זיני. ובהרחבה: כולם מדברים על דברי זיני על היותו "נאמן לדרג הנבחר" (במקום למדינה ולחוקיה), אבל הרבה פחות מדברים על משפט נוסף שאמר בהקלטה שפורסמה: "יש לי מנוע פנימי, יש לי תפיסות עולם... יש לי אג'נדה, אני רוצה לקדם אותה, זו זו האחריות שלי...". ומהי אותה "תפיסת עולם"? מהי אותה "אג'נדה" שזיני רוצה כל כך לקדם, שזו ממש "האחריות" שלו? זה מתחיל בזיני שגדל על ברכי תפיסת חסידות קוק / חצר טאו המשיחית - שחותרת לכונן מדינת הלכה כדי לממש את "חזון הגאולה", ורואה בישראל הליברלית והדמוקרטית אויב שימנע את מימוש החזון - וזה ממשיך בהסתרה של התפיסות האלה בדיוק. לפני כמה חודשים ראיינתי את עו"ד יאיר נהוראי, חוקר חסידות קוק, שסיפר לי את הדבר המדהים הבא: דודו של דוד זיני, הרב אליהו רחמים זיני, רב ידוע בעולמות המשיחיים, סיפר בישיבת הסדר שאחיינו דוד זיני - זה שבדיוק נודע על ההחלטה למנותו לראשות השב"כ - שמר בשקט במשך שנים רבות על עמדותיו האמיתיות, כי הוא פחד שלא יקדמו אותו. אותו רב ממליץ לשומעיו בישיבת ההסדר, לנהוג באותו אופן. אחרי הראיון נהוראי שלח לי לינק לדברים של דודו של זיני, שנאמרו בשיעור לפני כשנה, שבועות ספורים לאחר החלטת נתניהו על המינוי. באותו שיעור הוא דיבר על "המאבק להגברת הזהות היהודית". נזכיר שמרכיב מרכזי בקידום משנת חסידות קוק/חצר טאו, הוא התברגות בעמדות מפתח בכירות, ומשם מצופה מהם לקדם את אג'נדת "חזון הגאולה". לקראת סוף השיעור, אמר דודו של ראש השב"כ (וידאו מצורף): "כל מי שיכול לפחות להתברג במקום, קודם כל לסתום את הפה זמן מה, אם צריך. אחיין שלי היה צריך לסתום את הפה 30 שנה, אז אפשר לסתום את הפה 5 או 6 שנים. ואחרי שאתם תופסים עמדה, אז להתחיל לדבר... תגיד לי, במה אתה יהודי? רבותיי תילמדו דבר אחד, מה שאנחנו חושבים, לא צריך להגיד תמיד בקולי קולות". אז אולי כדאי שראש השב"כ זיני יסביר לציבור על מה בדיוק "סתם את הפה במשך 30 שנה"? מה בדיוק האג'נדה המלאה שלו? והמסקנה היא בלתי נמנעת: זה לא רק שבמקום להביע נאמנות למדינה ולחוקיה, זיני מביע נאמנות לדרג הנבחר. שהרי מעל לכל יש אג'נדה. וזיני יהיה נאמן בראש ובראשונה לרבניו. וזה מי שנמצא בראשות השב"כ. וזה מה שמרבית התקשורת עוד לא התחילה להבין, ועוד לא התחילה להסביר לציבור. נ.ב. שופטי בג"ץ שדנו בעתירה נגד מינוי זיני לראשות השב"כ, קיבלו מעו"ד נהוראי הפנייה לקטע הווידאו הזה. נראה שגם הם לא הבינו אז, מה הם מכשירים.

Or-ly Barlev 🎗 אור-לי ברלב

18,967 просмотров • 2 месяцев назад

ביולי 2025 פנו אלינו ממערכת עובדה. התנאי היחיד שהם הציבו להתלוות היה ״שאין תנאים״ התנאי היחיד שאני הצבתי שנעשה הכל שהצופים יראו את איזנקוט כפי שאני רואה אותו כבר 23 שנים. במשך 9 חודשים כל מי ששמע, ראה, נחשף לבן ולהתלוות שאל אותי אם החלקתי על השכל איך שוב אני מוכיח שאני לא מבין כלום בעולם הזה של התקשורת. ואני רק המשכתי לחלום שכמה שיותר ישראלים יראו את גדי כמו שאני מכיר אותו. אני לא יודע איך יצא, בטח לא יודע איך אני והצוות יצאנו התנהגנו רגיל, לא שיחקנו, צחקנו, רבנו, כעסנו, התאבסנו כמו כל צוות ובטח ובטח צוות קמפין. אני יודע שדקה אחרי השידור כל אחד יבחר פרים אחד ויסביר למה הוא מוכיח את התאוריה שלו ש…. אבל אני ממשיך בתקווה שלי שיראו את גדי כפי שהוא באמת. לא ראיתי פריים אחד אני לא יודע איך בן שני וצוות עובדה ערכו מאות שעות לשעה אחת ומחזיק אצבעות שבן יצליח להביא לצופים את הסיפור המלא על כל חלקיו. אבל אם אני יכול לבקש משהו אחד ולקוות שהוא אכן יקרה- זה שתראו את גדי באמת, בלי צנזורה כפי שאני רואה אותו 23 שנים. אם זה יקרה, יקרה לכם מה שקרה לי- אתם פשוט תדעו שהוא ורק הוא צריך להיות ראש הממשלה של אחרי ה-7/10.🇮🇱

רונן מנליס - Ronen Manelis

86,370 просмотров • 4 месяцев назад

את פייגלין ראיינתי במפגש פומבי בשנת 2013 ושאלתי אותו כמה פעמים על זכויות להט"ב. הוא היה מאוד ברור: להט"ב פוגעים ב"מעמד המשפחה הקלאסית" ולכן אסור למדינה להכיר בנישואים גאים או לאפשר אימוץ. על פי פייגלין: "אם אתה דורש מהמדינה לתת לך מעמד זהה של משפחה, אני חושב שמדינת ישראל, בוודאי כמדינה יהודית, אבל כל מדינה ברת דעת, כל חברה ברת דעת, שתעשה את זה בסופו של דבר יורה לעצמה בראש." הדברים ברורים. גם מצעדי גאווה יהיה קשה לקיים במדינה שפייגלין מחליט בה. על פי פייגלין יותר לקיים מצעד גאווה "במקום שלא פוגע באנשים אחרים, בוודאי. מה לעשות? יש עוד אנשים עם זכויות. לא רק להומואים יש זכויות" - כלומר אין מצעד גאווה בירושלים, במצפה רמון, ובכל מקום שבו רגשותיו של מישהו יפגעו. אולי הגרעינים התורניים בתל אביב גם יתעקשו שזה פוגע ברגשותיהם ונסגור עניין. לכן הוידאו הזה חשוב, מפני שעל פי רוב השיטה של פייגלין לחמוק מלהתיחס לענייני זכויות היא לסגת לעמדה ליברטריאנית שבה למדינה אין בכלל עניין בחיי הפרט של האזרח, ושכל אחד יעשה מה שהוא רוצה. כאן הוא אומר בפירוש: אני בעד זכויות סטרייטים, עזבו אותי מזכויות להט"ב. זאת עמדתו, וזאת תמיד היתה עמדתו. בפועל הליברטריאניזם של פייגלין קורס בכל מקום שבו הוא מאותגר על ידי צרכי "העם" או "היהדות". במפגש איתי הוא דיבר בפירוש על הצורך להכיר בזכויות "עד לשלב שבו אתה קודח חור בספינה שבה כולם יושבים" - והוא כמובן יקבע מי קודח חור ומתי. במילים אחרות, החירות של פייגלין אינה זכות קדם-פוליטית המגבילה את הרוב, אלא רשות הנמשכת כל עוד אינה מאיימת לדעתו על שלמותו/בריאותו של הקולקטיב. זה הבדל עקרוני, עמוק. צרכי הכלל תמיד יאיינו את זכויות הפרט, וצרכי הכלל נקבעים כמובן על פי הגרסה של פייגלין ליהדות. דמוקרטיה ליברלית לא תהיה כאן. משה פייגלין Moshe Feiglin

Tomer Persico

14,072 просмотров • 1 месяц назад

א-סיסי : איני יכול עוד המצרים פנו שלשום לרשת טוויטר כדי לחסום אותי בתוך מצרים.המצרים הציגו להנהלת טוויטר בקשת רשמית מהתביעה של מצריים לחסום 11 אנשים מהאופוזציה המצרית ואני עומד בראש הרשימה. מצב הרשימה בערבית. אני יהודי ציוני ברשימה עם אחים המוסלמים , אנשי אופוזציה קיצונים. כן מדינה עם 110 מיליון תושבים, צבא ענק, פירמידות עתיקות והיסטוריה של אלפי שנים — החליטה שהאיום האסטרטגי החמור ביותר עליה הוא לא היובש או סכר הרנסנס או אתיופיה או איראן, לא חמאס ולא המשבר הכלכלי. האיום הוא אדי כהן. כן, אתם קוראים נכון. במקום להתעסק בכלכלה הקורסת, בתעלת סואץ או באינפלציה, הם בחרו להתמקד בי. הם לא הסתפקו בהתקפות בטלוויזיה ובקריאות "יהיר, גס רוח, מתועב". הם הלכו צעד רציני קדימה: פנו רשמית לטוויטר וביקשו לחסום אותי. דמיינו את הפגישה בארמון הנשיאות בקהיר: "אדוני הנשיא, יש לנו בעיה דחופה! ישראל תוקפת? חיזבאללה? כלכלה? "לא אדוני... אדי כהן שוב כתב עלינו." תתקשרו למָאסק עכשיו !!!" וככה, 7000 שנות תרבות מפוארת מול איש אחד במצרים כבר יש מחלה חדשה שנקראת "תסביך כהן " הסימפטומים מוכרים: כל פעם ששמי עולה — מגישים בטלוויזיה מתחילים לצעוק, מאבדים את העשתונות, מקללים את אמי ומשמיצים אותי. 110 מיליון איש, ואנכי עבדכם הנאמן מצליח להכניס אותם ללחץ קבוצתי. והסוד שלי? אני פשוט מראיין אנשי אופוזיציה, אומר את מה שהם לא רוצים לשמוע — בלי פחד, בלי התנצלויות, ובעיקר עם המון הומור. אני לא צריך טנקים או מטוסים. ציוץ אחד טוב מספיק כדי שכל מכונת התעמולה המצרית תיכנס לפעולה. אני מבחינתם שולט בהמון ומהווה סיכון לביטחון הלאומי של מצרים. אז יקיריי המצרים, תודה שבחרתם בי באדי כהן בתור האויב הציבורי מספר 1 שלכם. זה כבוד ענק. כשמדינה שלמה עם פירמידות וצבא שלם מתעסקת בך 24/7, אתה יודע שעשית משהו נכון. תודה הדסה אקספרס על תרגום הסרטונים

ד"ר אדי כהן Dr. Edy Cohen

16,119 просмотров • 4 месяцев назад

בוקר טוב גברת שמפניה, אני שומע ממקורותי שאת מתפרקת וטוב שכך. מה חשבת לעצמך? כמה מנותקת את יכולה להיות? בזמן שאלפי משרתים התחתנו בכסאות גלגלים? בזמן שאלפי משפחות לא יזכו לחתן את הילדים שלהם? בזמן שמשפחות החטופים לא ישנות בלילה? באותו הזמן את עורכת נשף בסגנון אלנה צ'אוצסקו?? במקום הכי יקר בישראל?? אחת החתונות הגדולות בישראל?? הכל כדי לשבת בסוף הערב ולספור את ערמות המזומנים? הכל כדי לסמן בטבלה המפורסמת שלך כמה שווה כל יהלום?? רמזת לאורחים איזה תכשיטים הם צריכים לקנות לך במתנה?? יהלומים? זהב? היית קלפטומנית ונשארת קלפטומנית. את המדינה כבר שרפתם, אז לפחות שיהיו לך סיוטי לילה... אבנר, עצה ממישהו שהכיר אותך כילד קטן וחמוד. תנתק מגע. תערוך חתונה צנועה, חתונה סבירה. תתחתן כאילו ש-58 החטופים הם אחים שלך, ולא כאילו שהם סיפור שלא נוגע לך. צא לתקשורת ותדבר על זה. מבטיח לך שלא נבוא. תשאר בחוות רונית, תגיד שיהיו 200 אורחים, מספר סביר. בלי אסדו, בלי קוויאר, ובלי מפלי שמפניה. תסביר איך תנציח את הנופלים בחתונה. תסביר איך תדבר על החטופים בחתונה. אל תהפוך לסמרטוט של אמא שלך באופן רשמי. אל תעשה את זה לילדים שלך. חרפת משתה צ'אוצסקו בזמן מלחמה תרדוף אתכם לעד. תלמד מאחותך, תלמד מנועה. אל תהפוך לילד"ז 2. אתה הרי מכיר את אמא שלך. אתה יודע איך היא הפילה את אבא שלך והפכה אותו לסמרטוט כהניסטי. שילוב של גנב לכאורה ופושע מלחמה. זה התחיל במתנות ונגמר במזוודות. זה התחיל בעמדי ונגמר בפרשת ריגול לקטאר. זה התחיל כ"מגן בטחון ישראל" ונגמר בממשלת "חמאס הוא נכס". כסף, כסף, ועוד כסף. אל תיפול למלכודת הזאת! זה הזמן שלך ושל רעייתך לעתיד לדבר ולעשות. תחליטו אם זאת החתונה שלכם, או החתונה של אמך המופרעת. (אבא שלך לא רלוונטי, הוא בובה חלולה מכוסה באיפור. כנראה שלא רק את הערמונית עקרו לו). אבנר, חתונה צנועה - מבטיח שלא תראה אותנו. משתה בסגנון צ'אוצסקו - נעשה הכל כדי שתרקדו לצלילי סרט הזוועות מעזה בזמן שתמונות החטופים יתעופפו מעליכם קשורות לבלונים צהובים. הבחירה היא רק שלכם, שלך ושל רעייתך לעתיד. עמי דרור (בסרטון, ראיון שלי אתמול אצל ברקו ושי, ומונולוג מאוד חשוב של ברקו)

Ami Dror 🇮🇱 עמי דרור

70,774 просмотров • 1 год назад

אורן נהרי האדיר נפרד מהרדיו: "המחלה לוקחת ממני את אחד הדברים שאני הכי אוהב" "המחלה לוקחת ממני בהדרגה וללא רחם את היכולת לעשות את אחד הדברים שאני הכי אוהב - לספר לכם בקולי שלי מה קורה בעולם", אמר העיתונאי, המגיש והעורך אורן נהרי בתכנית הרדיו האחרונה שלו בכאן רשת ב', שהוקלטה מראש ושודרה הבוקר (שבת). נהרי, מבכירי עיתונאי חדשות החוץ בישראל, נפרד ממאזיני תכניתו "שבת עם אורן נהרי", על רקע מצבו הבריאותי בעקבות התמודדותו עם מחלת ALS. "בוקר טוב ושבת שלום לכם, המאזינות והמאזינים", אמר נהרי בפתיחת התוכנית. "ראשית, הודעה לא קלה. זו התוכנית האחרונה של 'שבת עם אורן נהרי' והפודקאסט 'שנה בשעה'. כידוע לרבים מכם, אני חולה בניוון שרירים. המחלה מתקדמת במהירות. היא כבר פוגעת במערכות הנשימה, הבליעה והדיבור, ולא אוכל להמשיך ולשדר. מכיוון שזו התוכנית האחרונה בחרתי בשעה הראשונה לתת מבט על מצב העולם היום, מבחינה מדעית ומבינה מדינית ולהשמיע כמה מהשירים האהובים עליי ביותר. בשעה השנייה, 'שנה בשעה' - ושוב, צר לי מאוד שלא נסיים את מסענו עד תום המאה ה־20, אבל נסיים את שנת 1961 עם טביעת האוניה אגוז, המאבק על השלטון בסין, חיסול הרודן טרוחיו וההפיכה הצבאית בדרום קוריאה". בהמשך התכנית, אמר נהרי: "בשבוע שבו התבשרנו על עלייה של 12% בהאזנה לתוכנית, 162 אלף בני אדם כל שבת בבוקר - וזאת בלי לספור את כל ההאזנות הנדחות, בשידורים חוזרים ובאונליין - זה השבוע שבו אני נפרד מכם. יש רגעים בחיים שאדם מדמיין מראש איך יראו. מתברר שהמציאות תמיד שונה. חשבתי לא פעם על הרגע שבו אצטרך לומר שלום לבמה הזו. תמיד דמיינתי אותו רחוק, אי שם באופק, לא כאן, לא עכשיו. אבל המחלה לא שואלת אותנו מתי נוח לנו". "התחלתי את דרכי במקום שונה לגמרי מהמקום שבו אני עומד היום. מדור הספורט היה הבית הראשון שלי בעיתונות, שם למדתי את יסודות המקצוע. אבל בדסק חוץ מצאתי את מקומי. מול מסכי החדשות, הטלקסים הישנים, הדיווחים מרואנדה, מנפילת חומת ברלין, מהפיגוע במגדלי התאומים ושאר תמונות שלא נמחקות מהזיכרון שאת חלקן סיקרתי מהשטח, ידעתי: עיתונות איננה רק מקצוע. היא שליחות. לספר את מה שקורה שם, במקומות שרחוקים מדי בשביל שרוב האנשים יראו אותם במו עיניהם, ולתת להם קול, פנים, משמעות. המוטו שלי היה ונשאר: לספר את העובדות החשובות ביותר בצורה המעניינת ביותר". "במשך השנים הייתה לי הזכות להביא אליכם, עם קולגות וחברים, את 'רואים עולם', 'גלובוס' ובשנים האחרונות את 'שבת עם אורן נהרי' - תכנית שהייתה עבורי כמעט כמו שיחה אינטימית איתכם. תמיד ניסיתי לכבד אתכם כקהל שראוי לעומק, לא רק לכותרות. עשיתי את זה בכתבות, תוכניות, מאמרים, הרצאות, בספרים שכתבתי. אם הצלחתי, ולא במעט, להרחיב את המבט שלכם מעבר לגבולות המדינה הקטנה שלנו ומעבר להווה - עשיתי את עבודתי". "ויש כאן פרדוקס נוסף, אולי הכי אישי", הוסיף נהרי. "עשרות שנים סיקרתי חדשות שכללו אסונות שקרו לאחרים. תמיד השתדלתי למצוא את המילים המדויקות כמי שמביט, בדרך כלל, מבחוץ. הפעם, בפעם הראשונה בחיים, הכותרת איננה ידיעה שאני מביא אליכם ממקום רחוק. היא אני, כאן ועכשיו. אם למדתי משהו מכל השנים האלה, זה שאין באמת הכנה ליום שבו אתה עצמך הופך לנושא. החיים מפתיעים ומזמנים לנו שינויים בלי שיש לנו הכנה או זמן להסתגל אליהם". "הייתי שמח מאוד להמשיך להיות כאן, לשדר לכם מדי שבת, אבל לצערי, המחלה מתקדמת מהר מאוד, ואינני יכול להמשיך בסטנדרט הגבוה שאני דורש מעצמי. הקול שלי הולך ודועך, הנשימה שהייתה פעם מובנת מאליה, הפכה למאמץ. הדיבור, כלי העבודה שלי עשרות שנים, נעשה קשה יותר מיום ליום. ALS, המחלה הזו שרבים מכם שמעתם עליה, מעטים באמת מבינים אותה עד שהיא נוגעת במישהו קרוב, לוקחת ממני בהדרגה וללא רחם את היכולת לעשות את אחד הדברים שאני הכי אוהב - לספר לכם בקולי שלי מה קורה בעולם. אני אוהב את כל האמצעים שדרכם הגעתי אליכם לאורך השנים: הדפוס, הרדיו, הטלוויזיה, האונליין. התוכנית הזאת בשנים האחרונות הייתה הבייבי שלי. תכנית אחרת, מיוחדת, מהנה מבחינתי, ולפי התגובות שאני מקבל - גם מבחינתכם. השידור האחרון שלה היום הוא עוד אבן דרך אחת, לא שמחה, במסלול שאני עובר". "אני רוצה לומר לכם, בלי דרמה: אני מכיר תודה. תודה על השנים שבהן נתתם לי להיכנס לבתים שלכם, למכוניות שלכם, לבוקר שלכם. תודה שהקשבתם, שכתבתם, שהתווכחתם איתי לפעמים. זו הייתה זכות שלא לקחתי כמובנת מאליה מעולם. אני לא נפרד מהעולם בינתיים, אני רק נפרד מהאולפן ומהמיקרופון, מהתדר הזה שליווה אותי כל כך הרבה שנים. הסיפורים ימשיכו להיכתב גם בלעדיי. כתבות וכתבים אחרים ימשיכו להביא אותם אליכם. זכרו: העולם רחב, מורכב, צריך להסתכל בו בעיניים פקוחות. זו הייתה המשימה שלי, זו הבקשה האחרונה שלי מכם: המשיכו להסתכל, להקשיב, לשאול שאלות, לא לקחת דברים כמובנים מאליהם ולהמשיך להתעניין". "אז תודה", אמר נהרי. "תודה לכן ולכם, המאזינות והמאזינים, שהייתם איתי כל הדרך. תודה למרואיינים ולמרואיינות, ששיתפו אותנו בידע שלהם. תודה למנהלים ולקולגות ברשת ב' ובתאגיד. תודה ענקית וחמה למיה טלמון אזרזר, המפיקה ועורכת המשנה. היה לי לכבוד ולעונג לשדר לכם בעשרות השנים של עבודתי". במהלך התכנית הפתיעו בכאן רשת ב' את נהרי במסר שהקליט עבורו נשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג. "אורן נהרי היקר והאהוב, העיתונאי, איש האשכולות, הקול שכולנו מכירים ואוהבים ונצמדים למכשיר כשהוא מתחיל לדבר. במשך עשרות שנים, אורן יקר, ואמרתי לך את זה גם בשיחתנו כשהתקשרתי לחזק אותך, פתחת עבורנו חלון אל העולם הרחב. בכישרון נדיר ידעת לקחת נושאים מורכבים, בכל מיני תחומים מרתקים - בהיסטוריה, בתרבות, במדע, בחברה ובמדינאות - ולהפוך אותם לכתבות ותוכניות מרתקות ונגישות לכולם. אתה מסכם בתוכנית הזו תקופה משמעותית מאוד וזו הזדמנות להודות לך, לברך אותך ולהתפלל לשלומך. תודה לך אורן יקר, על שנים של עשייה עיתונאית משמעותית, על מקצוענות, על מסירות, על לב פתוח וכמובן - על קול צלול, בוטח וברור. תודה רבה לך". Oren Nahari כאן

Sagi Bin Nun שגיא בן נון

56,636 просмотров • 1 месяц назад

איראן עדיין לא שיגרה את טיל הטון, טון וחצי שלה, וגם לא את טילי השיוט. פצצות חדירה יש רק לארה"ב, ובלעדיהן לא ניתן להשמיד את מתקני הגרעין. על מגבלות הכוח, המחירים שצפויים והשלבים הבאים: 1. אמש, אחרי דין ודברים, הותר לפרסם - לישראל אין יכולת להשמיד את מתקני הגרעין באיראן 2. הדרג המדיני ידע זאת ויצא לדרך עם תפיסה סבירה, אבל כזו שהציבור חייב להיות מודע לה: "מצרף" הכולל פגיעה במתקני גרעין, פירוק הנ"מ האיראני באופן שמאפשר למטוסי קרב ישראלים לחוג מעל טהראן כאילו הם מעל ג'באליה, צמצום איום הטילים הבליסטיים, חיסול הצמרת הבטחונית האיראנית ואיום אמין לערוף גם את ראשי השלטון והאייתולות לצד פגיעה אפשרית בתשתיות לאומיות כמאגרי נפט - עשויים להספיק 3. למה להספיק? להחזיר את איראן למו"מ מעמדת חולשה שתאלץ אותה לחתום על הסכם בלי פגות תוקף ועם שיניים - ואם לא, אז לפחות לדחות בכמה שנים את פרויקט הגרעין 4. השמדת הגרעין האיראני כן אפשרית מבחינה צבאית, בשני תנאים: הצטרפות אמריקאית להתקפה עם פצצות החדירה הענקיות שיש רק לארה"ב ורק היא יכולה להשתמש בהן, דבר שתלוי כמובן בהחלטה של טראמפ - או מלאכת "קילוף" ארוכה ע"י מטוסי חיל האוויר של מיגון מתקני הגרעין 5. האופציה השנייה עלולה להוביל לתרחיש עליו החלו לדבר ולהיערך לו בצמרת צה"ל כבר אתמול: מלחמת התשה ארוכה עם איראן, של חודשים, אולי מעבר לכך; טפטופי טילים וכטב"מים, מצור לסירוגין על נתב"ג, שיבוק (בין שיבוש לשיתוק) המשק ומערכת החינוך, ועוד 6. לכן, לצד האופוריה ממכת הפתיחה העוצמתית וההצדקה למהלך לה שותפים בכירי צה"ל - יש לדרוש מנגנון סגירה, המעשה המדיני או לפחות לדרוש חתירה אליו. איראן תמיד הצטיינה בסבלנות רב-דורית - הורדת הלהבות והתשה של שנים עם מריחת זמן הם ניצחון עבורה 7. לאיראן יש עוד מאות רבות מאוד של טילים מהסוג שיצר כאן אתרי הרס בימים האחרונים מרש"קים של 200-500 ק"ג חנ"מ, אבל לפי גורמים שונים, בהם מומחים לתחום - איראן עוד לא השתמשה בחומשהאר שנושא בין טון לשני טון חומר נפץ ברש"ק ועם 20% יותר אפקט הדף מהטילים ששוגרו עד כה; גם טילי השיוט של איראן, שקשים לגילוי בזמן טוב, טרם שוגרו 8. למהלך הרב-שלבי הזה, מוצלח ככל שיהיה, יש גם מגבלות כוח, אפילו לחיל האוויר הגדול והחזק ולאמ"ן ולמוסד. בסוף כמות מטוסים זה נתון קיים מול 5000-10000 מטרות רלבנטיות שפרוסות ברחבי איראן. והמחירים יהיו כבדים פי כמה ממלחמה עם חמאס. לכן הסיומת המדינית היא הכרח שאין ברירה אלא לדרוש ולצפות לו, לפני ההרוגים הבאים, ובטווח הנראה לעין. צילם ופירפר בזירה בבת-ים: יואב קרן

יואב זיתון

592,207 просмотров • 1 год назад

הרומאים בנו את זה לפני כמעט 2,000 שנה. רק ב־2023 המדע הבין שאחד הפגמים בבטון שלהם היה כנראה מנגנון תיקון עצמי. למה מבני בטון רומיים עדיין עומדים אחרי אלפי שנים? בטון מודרני חזק מאוד, אבל כאשר נוצרים בו סדקים, מים חודרים פנימה, מחלישים את החומר ועלולים לגרום לנזק שממשיך להתרחב. הרומאים לא השתמשו במלט המודרני שלנו. הם ערבבו סיד, מים, אבנים וחומרים געשיים כדי ליצור בטון ששימש אותם לבניית נמלים, אמות מים, חומות ומבנים עצומים. במשך שנים ייחסו את העמידות שלו בעיקר לאפר הגעשי. אבל בתוך דגימות של בטון רומאי הופיעו גם גושים לבנים קטנים ועשירים בסידן. החוקרים הניחו שמדובר בתוצאה של ערבוב רשלני. לכאורה, הבנאים הרומאים פשוט לא ערבבו היטב את הסיד. מחקר שפורסם ב־2023 הציע הסבר אחר לגמרי. הגושים הלבנים לא היו בהכרח טעות. הם היו כנראה חלק ממנגנון שאפשר לבטון לסגור סדקים קטנים בעצמו. החוקרים מצאו שבחלק מהתערובות הרומיות השתמשו בסיד חי, חומר שמגיב בעוצמה כאשר מוסיפים לו מים ומשחרר חום רב. התהליך הזה, המכונה ערבוב חם, יצר בתוך הבטון גושי סיד נקבוביים ושבירים. כאשר נוצר סדק ומים חדרו לתוכו, הסדק יכול היה לעבור דרך אחד הגושים האלה. המים המיסו חלק מהסידן, נשאו אותו לאורך הסדק, ושם הוא התגבש מחדש לקלציט, אותו מינרל שמרכיב בין היתר אבן גיר. במילים פשוטות, המים שחדרו לבטון הפעילו חומר שהיה כלוא בתוכו, והחומר יצר אבן חדשה שסגרה בהדרגה את הפתח. כדי לבדוק זאת, החוקרים יצרו בטון בהשראה רומית וסדקו אותו בכוונה. רוחב הסדקים היה כחצי מילימטר. בתחילת הניסוי עברו דרכם בין 10 ל 30 ליטר מים בשעה. בתוך שבוע עד שלושה שבועות, זרימת המים ירדה כמעט לאפס. בדגימות שלא הכילו את גושי הסיד שנוצרו בתהליך הערבוב החם, הסדקים לא נאטמו באותה צורה. בשנת 2025 הגיעה ראיה נוספת מפומפיי. באתר בנייה רומי שנקבר בהתפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79 לספירה נמצאו חומרי בנייה שהוכנו לשימוש, ובהם שברי סיד חי שכבר עורבבו עם החומר הגעשי לפני הוספת המים. זו הייתה הצצה נדירה לא רק לבטון לאחר שהתקשה, אלא לדרך שבה הרומאים הכינו אותו בפועל. לא כל בטון רומאי היה זהה, והמנגנון אינו יכול לתקן כל נזק. הוא יעיל בעיקר בסדקים קטנים, וגם האפר הגעשי תרם לעמידות החומר. אבל הגילוי הפך את הסיפור כולו. מה שנראה לחוקרים המודרניים כמו סימן לעבודה רשלנית, היה כנראה אחד הדברים שעזרו לבטון הרומאי לשרוד כמעט 2,000 שנה.

Alex Tseitlin

41,006 просмотров • 2 месяцев назад

🧵1/3 ״אתם חייבים לשכנע את הישראלים, אפילו לפני שתשכנעו את היהודים באמריקה, אתם חייבים לשכנע את הישראלים שלא יעזו לראות את עצמם כבעיה – הם התשובה.״ פרופ׳ רות וייס בראיון מרתק וחשוב עם חביב רטיג גור - ממליצה להקשיב לו במלואו (אצרף קישור בתגובה הבאה) - תירגמתי כאן ב-3 קליפים חלק מרכזי בו שחשוב מאד שישראלים ישמעו: ״והפוליטיקה המאורגנת הזו נגד היהודים, הפוליטיקה של האצבע המאשימה – ״הם אחראים להכל״, לא משנה כמה ההאשמות מטורפות, והן הופכות למטורפות יותר ויותר, דרך אגב... היהודים מעולם לא היו אחראים למה שמאשימים אותם בו, מעולם לא. אז אומרים לי, ׳מה את אומרת? שהיהודים הם עם מושלם?׳ בכלל לא. היהודים יודעים שהם עם לא מושלם. אבל העניין הוא לא שאנחנו מציגים עצמנו כמושלמים, העניין הוא שאסור לאפשר לאחרים להשתמש בנו כהסבר לכישלונות שלהם. ובכל פעם שאנחנו מאפשרים את זה, אפילו במידה הקטנה ביותר, כמו לומר “אה כן, אבל אנחנו יודעים שאנחנו אחראים לזה ולזה״ באמת? אני לעולם לא הייתי אומרת דבר כזה, כי אם תבדוק את זה מספיק לעומק… זו חוסר היכולת שלהם, זו התשוקה שלהם להאשים אתכם בה – זה הבעיה. בין אם אתם אוהבים את זה ובין אם לא, אי אפשר לפתור את זה (האשמות כלפי יהודים) על ידי העמדת פנים שאתם חלק מהבעיה. אי אפשר… אתם חייבים לשכנע את הישראלים, אפילו לפני שתשכנעו את היהודים באמריקה, אתם חייבים לשכנע את הישראלים שלא יעזו לראות את עצמם כבעיה – הם הפתרון (התשובה). אתם יודעים, בגלל הגיל שלי והיתרון של הגיל שלי, אני אגיד לכם שהרגע ההוא ב-1948, יצירת מדינת ישראל, הוא הרגע עם הכי הרבה תקווה בציוויליזציה מאז שהיונה הגיעה עם עלה הזית לתיבת נח. תחשבו על זה – אירופה הרסה את עצמה. אירופה, ובמיוחד גרמניה, שהייתה היהלום שבכתר האירופאי – גתה, שילר, באך, בטהובן, ברהמס, קאנט, הגל… גרמנית הייתה השפה שהייתי צריכה ללמוד גם לדוקטורט במחלקה לאנגלית, ואז גם כשהייתי במחלקה לשפות ותרבויות של המזרח הקרוב, אי אפשר היה לסיים בלי גרמנית – גרמנית, ׳השפה הגדולה של הציוויליזציה׳. ותראו את התחתית שאליה היא הגיעה, וכל אירופה, וגם סטלין, מה שהוא עשה לרעיון הקומוניזם. כלומר, העולם היה כמו: ״האם בכלל נוכל להתרומם מזה?״ ושם היו היהודים, ממש באפר. הם היו האפר. ושלוש שנים אחרי זה הם יוצרים את מדינת ישראל, הם לוקחים בחזרה את מדינת ישראל, שהייתה תחת שלטון זר במשך אלפיים שנה. המילה “נס” שמורה בדרך כלל לאירועים שלא ניתן להסביר באמצעים טבעיים. את זה אנחנו יכולים להסביר – ההיסטוריה הנפלאה של הציונות וכן הלאה. ובכל זאת, בהיסטוריה של עמים, אין שום דבר שמתקרב לזה אפילו מרחוק, ואני קוראת לזה התחייה. תחיית ישראל. למה בחרתי במילה הזו? אני אשאל משהו מהנצרות. הנצרות בנויה על הרעיון שישו קם לתחייה אחרי שלושה ימים, בעוד שהעם היהודי הקים את עצמו לתחייה בשלוש שנים מאותה נקודת שפל של הציוויליזציה. הוא הקים את עצמו לתחייה, את מדינת ישראל, לתהילה שהיא תהיה. זו מדינה כל כך נפלאה, נפלאה, נפלאה. נפלאה. אז זה הסיפור שהיינו צריכים לספר כל השנים האלה. זה הסיפור שלנו. אבל למה אנחנו לא? כי מיד הם באו והתארגנו נגדנו. האשמה, האשמה – ׳אתם אחראים!׳ ואנחנו לוקחים על עצמנו הרבה מזה. ׳נו… אולי אנחנו באמת קצת… אה, אולי זה באמת שני עמים על ארץ אחת, ואולי אנחנו צריכים לתת את זה, ואולי זה צריך להיות ככה וככה׳. מתחילים לגמרי להפנים חלקים מהמלחמה הזו נגדנו, לחשוב שאם רק אם נוכל להחזיר קצת, אם רק נוכל לעשות את זה… אנחנו לא סיפרנו את הסיפור שלנו, ומכרנו בזול. תבינו, אנחנו מוכרים גם אחרים בזול אם אנחנו לא יכולים להיות הקול הזה של השראה לציוויליזציה ולומר: “תראו מה עם יכול לעשות! תראו מה עם יכול לעשות! אתם מצליחים לדמיין? שישה מיליון יהודים, לא רק נרצחו, אלא נמחקו באופן משפיל מהאדמה. משפחות שלמות… כלומר, אני אפילו לא יכולה להיכנס לזוועה של זה… ואותו עם ממש, בחלוף רק שלוש שנים, החזיר לעצמו את הארץ שלו, את מולדתו, אחרי אלפיים שנה של שלטון זר עליה… כלומר… ואנחנו לא חייבים… כלומר, אני אתבע את המילה תחייה כאן - במקום להתמקד בחורבן וההרס של השואה שהם - הבעיה הגרמנית. זו ההיסטוריה הגרמנית. היהודים לא עשו את השואה, הגרמנים עשו את השואה, והם תמיד יחיו עם זה. אז כדי לחזור למה שאמרתי על גרמניה שהיא, אתם יודעים, ״המרכז״ – תסתכלו על גרמניה המסכנה. היא לעולם לא תוכל לשטוף את הדם מידיה, אני חושבת עליה כמו ליידי מקבת הנצחית, אתם יודעים, ואני לא מאשימה את הגרמנים של היום על העבר, זה לא מה שאני אומרת אבל גרמניה הרסה את רעיון הציוויליזציה, ואני חושבת שבמובן מסוים, יצירת מדינת ישראל מייצגת את: הפוטנציאל לציוויליזציה.״ >>

Gal G., Adv 🇮🇱

17,816 просмотров • 1 месяц назад

בדקה וקצת הזאת של יצחק פינדרוס בפודקאסט של נדב פרי Nadav Perry יש את זיקוק האבסורד של התפיסה החרדית והיחסים שלה למדינת ישראל - שילוב בלתי אפשרי בין אוטונומיה מוחלטת, בה למדינת ישראל אסור להתערב בכלום, אסור להגדיר בשום צורה מה הדרישה מהם כציבור, במקביל לדרישה מוחלטת להיות חלק מהחלוקה של כמו כולם. הרי כשפינדרוס מדבר על שינוי אמונה ותרבות באמצעות אמצעים משפטיים, על מה הוא מדבר? מישהו מעוניין בגזיזת פיאות של ילדים חרדים רכים? לאסור לימוד תורה? להטיל חובת אכילת חזיר בתשעה באב שחל ביום טוב שני של גלויות? מה בסך הכל דורשת אותה מדינה איומה שמבקשת, על פי פינדרוס, להעביר את החרדים על דתם? לקבוע שבעל המאה הוא בעל הדעה. רוצים לקבל תקצוב? יש לזה מחיר. המחיר הוא שמי שמקבל תקצוב מדינתי, לא יכול לעשות מה שבראש שלו. לא יכול לקיים אוטונומיה. לא יכול לדחות דרישות פדגוגיות, דרישות של חומר נדרש, מינימום לימודי אותו דורש הגורם המממן. מה שפינדרוס עושה, במכוון, הוא לערבב בין זכות שלילית לגיטימית (אתם לא תתערבו באמונות של הילדים שלי) לזכות חיובית לא מחויבת המציאות (אני אעשה מה בראש שלי ואתם תשלמו), וזאת הגדרה עדינה. פינדרוס אומר שאין שום מקום בגלובוס (לפחות הדמוקרטי) שמשנה בכוח אמונה של אנשים. אפשר לדון בזה, אבל מה שבטוח אין בגלובוס זאת מציאות בה קבוצה יודעת לדרוש, בלי להיות מוכנה להגדיר בשום צורה מה היא נותנת בתמורה, לא לפי הקריטריונים שלה, אלא לפי הקריטריונים של הצד הנותן. בכל העולם הדמוקרטי ושאינו, מי שמתעקש על מערכת חינוך אוטונומית, ללא דרישות וקריטריונים, לא מקבל תמיכה. קריטריונים ודרישות של תקצוב, בכל תחום, הם אלף בית של כל מדיניות הקצאה ציבורית. מי שמבקש כסף מדינתי, כפוף למנגנון המדינתי. בהכל. במה הוא מלמד, את מי הוא מקבל, מה ההכשרה של המורים המקצועיים בו, בדרישה שאם הוא אמור ללמד משהו, הוא אכן נלמד. הניתוק בין מימון לדרישות, ההתעקשות שלא צריך להיות קשר בין סבסוד למילוי אותן דרישות, אלו טענות כל כך אבסורדיות, שלא יאמן איך המסבירנים החרדים טוענים אותן שוב ושוב, ואפילו מוצאים פה ושם קהל. ובסוף, זה סיכום היחסים של החרדים בגלגולם הנוכחי עם מדינת ישראל. תפיסה של לקוחות במלון הכל כלול, שיכולים לקחת מכל הבא ליד, לקחת עוד המבורגר ועוד קבב מהבופה, ולא להבין למה דורשים מהם לשלם כמו כולם את החשבון. כמו בכל מערכת עם טרמפיסטים, זה יכול לעבוד לזמן מסוים, אבל כשהכמות של הטרמפיסטים הופכת לגדולה מדי, שיווי המשקל מופר, והסיפור נגמר. נגמר במימון, נגמר בכלכלה, נגמר בביטחון. יכולת הנשיאה של הציבורים האחרים פשוט נגמרה. אף אחד לא מתכוון להעביר חרדים על דתם. אף אחד לא מתכוון להתערב בתוכן הערכי במערכת החינוך שלהם. אף אחד לא רוצה לפגוע באורח חייהם. מה שדורשים מהחרדים הוא פשוט שותפות, כי אנחנו לא יכולים לסחוב את האירוע יותר. ואם הציבור החרדי ונציגיו לא מסוגלים להבין את הטיעון הכל כך פשוט הזה, אם הם מאמינים באמת ובתמים בעולם של זכויות ללא חובות, אז כרגע, לכל הפחות, צריך להבהיר להם בעדינות שיקחו צעד אחורה מהבופה. לא כי אנחנו נהנים מזה. אלא כי אין לנו ברירה.

Roni Eitan

17,234 просмотров • 1 месяц назад

קריאה לשבת: הברמנית, החשמונאים ומפלצת ההחמרות השבוע עצר הזמר יוחנן אורי הופעה עם שרולי גרין לאחר שהתברר שבצד האולם עובדת ברמנית. לא זמרת על הבמה רח״ל, לא רקדנית ואפילו לא אישה בתוך קהל הגברים. סתם אישה שעובדת בבר. שתי דקות אחר כך המופע המשיך, לאחר שהעניין "סודר". האירוע הקטן והמגוחך הזה הוא בעיניי הזדמנות לדבר על אחת הסיבות שבגללן אני מתנגד כבר זמן רב לחטיבת החשמונאים. צריך לזכור מאיפה הגענו. לפני עשרים ושלושים שנה ניהלו רבנים ועסקנים חרדים מלחמות חורמה כנגד "ערבי שירה" שבהם גברים ונשים ישבו יחד. עם השנים ההפרדה ניצחה. הופעות לגברים בלבד הפכו לדבר שבשגרה, וגם בהופעות בהן יש נשים, הקימו מחיצות והוקצו אזורים נפרדים. עכשיו מתברר שגם זה כבר לא מספיק. הופעה שמיועדת כולה לגברים עלולה להפוך לבעיה משום שבקצה האולם עומדת אישה ומוזגת משקאות. ככה בדיוק עובדת הקצנה דתית: הרף החדש הופך לנורמה, הנורמה הופכת לנקודת הפתיחה, ואז מגיעה ההחמרה הבאה. וקשה מאוד לגלגל את התהליך לאחור, משום שאף אחד לא רוצה להיות זה שמכריז שהוא מוכן להיות פחות כשר מקודמו. וזו בדיוק הבעיה שלי עם החשמונאים. כל הפרויקט הזה בנוי במידה רבה על הנחה שלפיה המכשול לגיוס חרדים הוא שהצבא עדיין אינו חרדי מספיק. יש נשים? נרחיק אותן. הכשרות לא מספיק מחמירות? נחמיר. סביבת השירות אינה מותאמת מספיק? נייצר מעטפת סטרילית יותר. במקום להציב גבול סביר להתאמות שהמדינה יכולה וצריכה לתת לחייל דתי, הצבא נכנס למרוץ אחרי הסטנדרט המחמיר ביותר ומעניק לו חותמת ממלכתית של "צורך חרדי". כך תפיסות שלא היו קיימות בעבר או היו נחלת קבוצות מחמירות, הופכות בהדרגה לסטנדרט שאליו כולם נדרשים להתיישר. זה לא נשאר בצבא. ברגע שהמדינה עצמה מכירה בכך שחייל חרדי זקוק לסביבה שכמעט אין בה נשים כדי שיוכל לשמור על אורח חייו, קשה להתפלא כשהרעיון הזה חוזר לרחוב החרדי. אם בצבא נוכחות של אישה בסביבת גברים מוצגת כבעיה דתית שצריך לפתור, למה שבהופעה חרדית לגברים יסכימו שאישה תעבוד בבר? כך המדינה, מתוך רצון טוב "להתאים" את עצמה לחברה החרדית, עלולה להשתתף בעצמה בהעלאת הרף ובהקצנת הנורמות הדתיות. יש כאן עוד בעיה, עמוקה עוד יותר. כל הדיון על החשמונאים מסיט אותנו מהשאלה שבאמת צריכה לעמוד במרכז. ישראל נמצאת במציאות ביטחונית שבה היא זקוקה לחיילים. אנשים משרתים מאות ימי מילואים, משפחות משלמות מחיר, והצבא זקוק לעוד כוח אדם. במציאות כזאת אסור שהשאלה המרכזית תהיה כמה רחוק המדינה מוכנה ללכת כדי להפוך את השירות לאטרקטיבי עבור מי שאינו רוצה להתגייס. השאלה היא מי נושא באחריות להגן על המדינה ומי משאיר את המשימה הזאת לאחרים. ודאי שצריך לאפשר לחייל חרדי לשמור שבת, כשרות ואורח חיים דתי. אבל בשלב מסוים צריך להיות מסוגלים לומר: אלה התנאים הסבירים שהצבא מספק, ועכשיו תורך לדאוג לעצמך למה שחשוב לך באמת, במקביל לנשיאה בנטל ולא במקום. הסיפור על הברמנית הצחיק אותי והטריד אותי באותה נשימה, כי הוא ממחיש היטב איך עובד מנגנון ההקצנה הדתית. לפני דור, עצם המעבר להופעות נפרדות לגברים ולנשים היה ניצחון של המחנה המחמיר. היום גם הופעה לגברים בלבד כבר אינה מספיק "כשרה" אם אישה עובדת בצד האולם. ומחר הרף יזוז שוב. מה שבטוח הוא שאסור למדינה להפוך למנוע שמאיץ את התהליך הזה בשם הרצון לגייס חרדים. אסור לה להאכיל את מפלצת ההחמרות הדתיות, שכל ויתור רק מגדיל את התיאבון שלה. התפקיד שלה מאוד פשוט: לקבוע גבולות סבירים שבתוכם אזרחים שונים יכולים לחיות יחד, לשרת יחד ולשאת יחד באחריות לקיומה של המדינה. שבת שלום וחג שמח!

חרדים אקספרס

18,620 просмотров • 2 дней назад

חמישה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – דן חלוץ מסביר משמעות גל הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים בחיל האוויר: "באמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים; כשירותו של צה"ל תלך ותפחת" [אם תפרוץ מלחמה אחרי החגים?] "אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. יותר אזרחים ויותר חיילים" ב-30 באוגוסט 2023, התראיין המטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) דן חלוץ באולפן אתר Ynet, ולהן תוכן הראיון: אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, שלום אדוני. בוקר טוב. דן חלוץ: בוקר טוב, אלכסנדרה. אלכסנדרה לוקש: טוב, יש לנו הרבה מאוד עניינים כמובן על הפרק, אבל הכל גם קשור להכל בסופו של דבר, ונתחיל באמת עם הסיפא של הדברים. שר הביטחון [יואב] גלנט, לא חדש עבור מי שמקשיב לחדשות בישראל, מי שמכיר את המערכת כמוך, כמה באמת זה מזכיר לך את החודשים שלפני מלחמת לבנון השנייה? דן חלוץ: אני מוטרד מהכיוון הזה של הצהרות. אנחנו למדנו בחיים שכשמצהירים ומצהירים ומצהירים, בסוף הגפרור יכול להיזרק והדלק יכול לבעור. הייתי מעדיף שהפתרון לבעיה הזו של האוהל [שהקים חיזבאללה בגבול ישראל], יינתן בדרך אחרת. אלכסנדרה לוקש: אבל זה רק האוהל, זה הרי, יש הרבה מאוד פרובוקציות וגם כנראה דחיפה איראנית, לפחות לפי מה שאנחנו שומעים. דן חלוץ: בסדר, יש דחיפה איראנית ויש הרבה פרובוקציות, ואנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי הפעם. אני מציע את זה למדינת ישראל. אני חרד למדינת ישראל, לא לאיראנים ולא לחיזבאללה. אני בטוח שמדינת ישראל אם היא תחליט שזה מה שצריך לעשות, תעשה את זה טוב מאוד. אלכסנדרה לוקש: האמירות האלה, אתה אומר, רק מתדלקות את ההסלמה הפוטנציאלית, הן לא בולמות אותה כמו ש... דן חלוץ: הן אמורות לשרת כמה דברים. הן אמורות קודם כל להשפיע על האו"ם לעשות את עבודתו, ולא להיכנע לגחמות של ממשלת לבנון. הדבר השני, הן אמורות לאותת לצד השני, שימו לב, אנחנו מוכנים. הדבר השלישי, כפי שאמרתי, הן יכולות להדליק את האזור. אלכסנדרה לוקש: זה החשש שלך, שאמירה... של גלנט יכולה רק להדליק את ההזדמנות. דן חלוץ: לא, אני לא רוצה לומר שהאמירה הזו לבדה, אבל אני אומר דבר אחד, עוד לא נולד האוהל שבגללו כדאי לצאת למלחמה, גם אם היא תהיה מוצלחת, כי אין מלחמות מוצלחות. למדנו את זה. אלכסנדרה לוקש: אתה אומר אין מלחמות מוצלחות, ויש לנו כמה זיכרונות, לך יש בטח כמה זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. אנחנו מוכנים למלחמה? הרי יש כל מיני הצהרות, גם ישנות, גם נוכחיות, של אנשים במערכת הביטחונית, גם בדרג המדיני, שאומרים, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. יש לזה בסיס בכלל? דן חלוץ: אפשר להחזיר כל דבר לתקופה קודמת, אני מציע לא להתרברב, אחד, שתיים, לעשות ולא לדבר, אם רוצים לעשות. כי דיבורים בעלמא לא משרתים שום מטרה. אבל הדבר השלישי, לנסות לפתור את הדברים הללו בדרך אלטרנטיבית. אם יש כזאת. אם אין כזאת, צריך לפתור. מה שלא נפתר בשבוע הראשון, כשהוקם האוהל, קשה לתרץ אותו אחרי שלושה חודשים כשהאוהל כבר עומד. ולכן צריך למצוא דרך פתרון יותר נכונה, יותר ראויה, שמתאימה לבד של האוהל. אלכסנדרה לוקש: תראה, התחושה של [מנהיג חיזבאללה חסן] נסראללה, וזה לא סוד, זה גם תחושה בקרב הרבה גורמים במדינה עצמה, אולי גם שלך, היא שהחברה הישראלית, וגם הצבא הישראלי, נמצא בתהליך התפוררות. יש פה לכך יסוד? דן חלוץ: לתחושה הזו יש בסיס. כל נקודה שנשים עליה את האצבע בחברה הישראלית היום, במדינת ישראל היום, היא נקודת תורפה. החברה הישראלית, הצבא הישראלי, מערכת החינוך הישראלית, הכלכלה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, כל דבר. אין דבר אחד שאפשר להגיד עליו שהוא תקין ומתנהל כמו שצריך. אלכסנדרה לוקש: בוא נשאר באמת בסיפור הצבאי, וליתר דיוק באירוע חיל האוויר. הרי נכון שבשבועיים האחרונים זה קצת פחות מדובר, ככה זה בסוף אוגוסט, אבל מדברים הרבה כבר על מבחן ספטמבר. על זה שהכשירות עלולה להיפגע ככל שאנחנו מעמיקים גם בספטמבר. איפה אנחנו נמצא את עצמנו באחד באוקטובר? דן חלוץ: אלכסנדרה, הדברים אינם קורים בין לילה. זה תהליך מדורג שלוקח זמן. בתחילת ספטמבר לא יהיה שינוי לעומת סוף אוגוסט, ובאמצע ספטמבר השינוי יהיה מסוים. הרעיון הכללי אומר שכשירותו של צה"ל תלך ותפחת ככל שמערך המתנדבים שמפסיקים שירות ילך ויגדל. ואני רואה את התופעה הזו, אני שומע עליה, אני חי אותה. התופעה הזו קיימת. היא תתרחב, אם הממשלה תלך למשל לכיוון של חוק גיוס לחרדים. חוק גיוס זה לא חוק גיוס, זה חוק אי גיוס הגדיר את זה, השר [מאיר] פורוש. אלכסנדרה לוקש: אנטי גיוס, אפילו יותר. דן חלוץ: אנטי גיוס. חוק כזה יעורר את המערכת, אנחנו כבר שומעים על מכתב השמיניסטים החדש שהולך לצאת לדרך. אנחנו חשים את מה שקורה. אלכסנדרה לוקש: אז על מי האחריות? דן חלוץ: האחריות היא רק על אחד. אחד בלבד, קוראים לו בנימין נתניהו. אלכסנדרה לוקש: מה הוא צריך לעשות? דן חלוץ: הוא צריך פשוט לעצור את החקיקה, הוא צריך להחזיר את המערכת ל[מצב] נורמל. Back to normal. Back to normal זה אומר, את כל מה שאתה רוצה להשיג, תעשה בדיון רחב, אמיתי, כנה, על מנת שנוכל להשיג משהו. אלכסנדרה לוקש: כי אחרת מה, ואני רגע, שוב, מתעכבת ורוצה שנחדד את הסיפור הצבאי. אחרת מה יקרה פה, נניח, אם תפרוץ מלחמה או עימות צבאי משמעותי אחרי החגים? דן חלוץ: אנחנו ננצח, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה כל הסיפור. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, יותר אזרחים... דן חלוץ: יותר אזרחים ויותר חיילים. תראי, מה זה המושג שירות? המושג שירות זה לא אפס או אחד. זה תהליך הדרגתי ששוחק יכולות. שוחק יכולות, למשל, בגלל שביהודה ושומרון הגדודים נמצאים, במקום להתאמן למלחמה, הם מפזרים את המהומות שעושים אנשי הגבעות, הם מפזרים את הטרוריסטים ופוגעים בהם על מנת לטפל בטרור, והם לא מתאמנים למלחמה האמיתית שמדינת ישראל עלולה לעמוד בפניה. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אתה רואה שגם האירועים של הלאומנות היהודית ביהודה ושומרון שוחקים את הצבא? דן חלוץ: בוודאי. אתה צריך להשקיע יותר ויותר אנרגיה, יותר ויותר כוחות, הרבה יותר כוחות, שמענו רק לאחרונה, שמתגברים את הכוחות ביהודה ושומרון על מנת מה? על מנת להגן על פורעי החוק, שפורעים חוק ומאיצים את הטרור, ואנחנו צריכים לשרת את ההגנה שלהם. אלכסנדרה לוקש: טוענים גורמים שונים במערכת הפוליטית והמדינית. שאתה, דן חלוץ, לא רק אתה, אבל מייחסים גם לך, בעצם נותן מתנה לנסראללה, בעצם מעודד את הסרבנות, מעודד את אי הגיוס, מעודד אולי את העימות הצבאי הבא. אנחנו שומעים הרי שגם בלבנון מצטטים אותך. דן חלוץ: אני לא מעודד שום דבר, אני מעודד את ראש הממשלה [בנימין נתניהו] לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו לפני שהוא ייפול ממנו, כדאי לו לרדת ממנו. אלכסנדרה לוקש: אבל אולי גם אנשי חיל האוויר עלו וטיפסו על עץ. דן חלוץ: תזכרי שאנשי חיל האוויר שהפסיקו את התנדבותם הם קודם כל אזרחי מדינת ישראל. אזרח זה תפקיד ראשון במעלה, תפקידם הצבאי הוא השני במעלה ולא הפוך. וכל מי שמצפה שהם ימשיכו וינהגו כאילו לא קרה דבר, קרה דבר. החוזה הופר. מה הופר בחוזה? חתמו הסכם עם מדינה דמוקרטית, והם רואים לנגד עיניהם איך נוצרת כאן דיקטטורה. אלכסנדרה לוקש: תראה, אני לא היה הראשונה ששואלת אותך, כמובן על סיפור ההתנתקות, הרי שם גם נפל דבר מבחינת גורמים רבים, ואז קראת להם סרבנים. מה השתנה? דן חלוץ: את לא תהיי הראשונה, גם לא תהיי אחרונה, וההבדל המהותי בין ההתנתקות לבין היום, הוא שאז הייתה החלטה מדינית-פוליטית, והיום לא מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית, היום מדובר בשינוי מבנה משטרי של מדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: עבור הרבה אנשים זה היה שבר, שבר משמעותי מאוד. קריעה מוחלטת, אתה יודע, אתה קורא לזה מדיני, אבל גם מבחינתם החוזה הופר כשפינו אנשים מביתם. דן חלוץ: ליבי, ליבי, עם כל מפוני גוש קטיף. אני לא, לא, זר לתחושות של האנשים שם. יחד עם זאת, ההשוואה אינה במקומה. סרבנות של חיילי חובה היא דבר אחד, וסרבנות שמייחסים, המילה סרבנות היא לא נכונה, הפסקת התנדבות של מילואימניקים שעברו את גיל השירות, היא דבר אחר לחלוטין. לחלוטין. וזה גם סוג אחר. אלכסנדרה לוקש: וזה לא פותח פתח, שבהחלטה מדינית אולי של ממשלה אחרת, אנשי מילואים, שכמו שאתה אומר, מתנדבים, ועברו את גיל השירות, שהם מצד אחר, יחליטו גם, לנו זה לא מתאים, אנחנו מפסיקים להתנדב. דן חלוץ: לא ולא. אני אגיד לך למה לא. אותה ממשלה, עם אותו ראש ממשלה, מכהנת למעט שנה אחת, בחמש עשרה שנים האחרונות, הרבה מההחלטות שהתקבלו לא מצאו חן בעיני חלק מהאנשים ששייכים לכאורה למחנה אחר. הם לא במחנה אחר, הם במחנה של עם ישראל. ואף אחד לא העז, לא העלה על דל דעתו לעשות מעשה שכזה, להפסיק התנדבות. לא. המשיכו ושרתו כרגיל. גם אם היו חלוקים על העמדות הפוליטיות של מקבל ההחלטות, ולכן זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לשינוי המבנה, המשטרי במדינת ישראל. אלכסנדרה לוקש: אוקיי, טוב, אנחנו רוצים לגעת איתך בעוד נושא, וזה הנושא הסעודי, ואתמול לפי ה"וול סטריט ג'ורנל" נרשמת כנראה עוד איזושהי התקדמות בהתכנות לסוג של הסכם או נורמליזציה עם סעודיה. כמה אתה אופטימי? דן חלוץ: זה לא עניין של אופטימיות. אני אתמוך בכל מהלך שיביא להסדרים של שלום עם כל מדינה שאין לנו הסדר של שלום איתה. יחד עם זאת, צריך לוודא שאנחנו, מדינת ישראל, לא נשלם מחיר מעבר להיגיון. מה המחיר, למשל? אמצעי לחימה מתקדמים מאוד. שתיים, יכולת העשרת אורניום על אדמת סעודיה. אלכסנדרה לוקש: אומרים גורמים מסוימים, כולל שרים מסוימים בממשלה הזאת, שאם סעודיה לא תקבל את הגרעין שלה מארה״ב, היא תקבל אותו מסין או מגורמים עוינים אחרים, ומוטב לנו, לכן גם לישראל, שזה יהיה בצורה הזאת. דן חלוץ: אמירה, זה בסדר גמור, על מנת לתרץ הסכמה, לתת לסעודים יכולת העשרה, הם יתרצו את זה באמירה כזו. אני לא מקבל. אין לי שום סיבה לקבל את זה, כי לא שמעתי את האמריקאים אומרים את זה. צריך לזכור, בסופו של דבר לאמריקאים יש את האינטרס האמריקאי, האינטרס הישראלי קיים, אבל הוא לא המהות. המהות האמריקאית היא להגיע לזה שקודם כל הנפט יסחר בעולם בדולרים, ולא ביואן. זה הדבר הראשון. אלכסנדרה לוקש: בישראל יש בכלל סיי [השפעה], אתה אומר, הקו האדום, ואנחנו מבינים את זה, הקו האדום של ישראל זה אמצעי לחימה מתקדמים ואורניום מועשר בסעודיה, אבל לישראל יש בכלל את הסיי [השפעה] מול ארצות הברית, בטח בעידן הנוכחי, ביחסים בין הממשלים, להכתיב לארצות הברית? דן חלוץ: הנה נתת תשובה למה צריך מערכת יחסים טובה עם ארה״ב. אלכסנדרה לוקש: אבל כרגע... דן חלוץ: על מנת שאין לנו סיי [השפעה] לדעתי הסיי [השפעה] שלנו מוגבל, אבל זה לא חשוב אם יש לנו סיי [השפעה] או אין לנו סיי [השפעה], חשוב שנאמר את עמדתנו. ועמדתנו צריכה להיות התנגדות נחרצת ליכולת העשרת... אלכסנדרה לוקש: ואתה לא בטוח שההתנגדות הנחרצת הזאת נשמעת כשלמשל השר [רון] דרמר מדבר עם גורמים בבית הלבן? דן חלוץ: לא, אני לא בטוח. מה לעשות שכל הדיון בינינו לבין מי שמנהל היום את מדינת ישראל הוא דיון של אמון. אין אמון בשום החלטה שמתקבלת. אין אמון בשום אמירה שנאמרת. אלכסנדרה לוקש: זה מסכן אבל את ביטחון ישראל, זה שלא מושמעת התנגדות נחרצת, וזה שאולי באמת סעודה תקבל את הכלי ה... דן חלוץ: אני אגיד לך את מה זה מסכן. זה מסכן את עניין מרוץ החימוש במזרח התיכון. אם סעודיה תקבל יכולת כזו, גם המצרים ירצו יכולת כזו, גם הטורקים ירצו יכולת כזו, גם הירדנים יבקשו לסדר לעצמם כורים גרעיניים לצורכי אנרגיה. יכול להיות פה תהליך אסקלטיבי שאנחנו יודעים את ההתחלה שלו, ואנחנו לא יודעים את הסוף שלו. אלכסנדרה לוקש: זאת אומרת, אם אנחנו נאפשר את הגרעין לסעודיה, אנחנו עלולים לקבל מדינות מגורענות פה לידינו, שכנות שלנו. דן חלוץ: נקבל גרעינים בכל מדינה. יכולים לקבל. אלכסנדרה לוקש: ממש לקראת הסיום, דיברנו על מלחמת לבנון השנייה, ואני רוצה להחזיר אותך למלחמת יום כיפור, שגם אותה אתה מכיר היטב, ושאלתי אותך אם יש איזושהי תחושה של דמיון או דז'ה וו לתקופה של מלחמת לבנון, אבל יש גם זיכרונות ממלחמת יום כיפור בתקופה הזאת? דן חלוץ: תראי, בעוד חודש ושבוע, אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור, אני עם מלחמת יום כיפור שירתתי בטייסת ששילמה את המחיר הכי גבוה בחיל האוויר, בנפגעים ושבויים. ואין ספק שהזיכרונות צפים. הם קיימים כל יום, אבל הם צפים במיוחד כשמגיעים לתאריך. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שבמלחמת יום כיפור הרגשתי יותר בטוח מאשר אני מרגיש כיום. כי אז ידענו מי אויב. הוא היה ברור, הוא היה מובהק, זה היה הצד השני, זה היה אויב. היום זה לא אויב, אנחנו נלחמים בעצמנו. ומלחמה עצמית היא דבר נורא. כי אתה מכרסם את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. אז לא כרסמנו את היסוד החברתי הישראלי. אלכסנדרה לוקש: זאת הייתה מלחמת הקיום האחרונה של ישראל, וזאת הנוכחית? דן חלוץ: זאת מלחמת קיום הרבה יותר מהותית, כי אנחנו פוגעים פה בדבר הבסיסי ביותר, וזה הלכידות החברתית של מדינת ישראל. כמובן ששותפים לזה הרבה גורמים, זה לא רק העניין הצבאי, העניין החברתי והעניין הביטחוני. אנחנו רואים את האמירה ששמעתי קודם בשולי הכניסה שלי, את קטי שיטרית. אלכסנדרה לוקש: עוד מעט נדבר איתה כאן בשידור. דן חלוץ: מה שהיא אמרה מטריד אותי מאוד. מטריד אותי מאוד. כי אנחנו לא רוצים לכפות על החרדים שירות צבאי. אנחנו רוצים שהם ישרתו את מדינת ישראל שירות כלשהו, ולא יהיו תלויים על צווארה של מדינת ישראל בלי תמורה. אלכסנדרה לוקש: רב אלוף במילואים דן חלוץ, תודה רבה על הדברים האלה הבוקר, תודה. דן חלוץ: תודה לך. סימוכין:

Jonathan D. Halevi

24,371 просмотров • 1 год назад

1. ​ב-20 ביוני 2010 קיבלה ממשלת ישראל החלטה על מדיניות חדשה כלפי עזה: לפתוח לחלוטין את מעבר כרם שלום למסחר מלא עם ישראל, ולהכניס הכול – כולל חומרים דו-שימושיים. בהחלטה פיקוח על דבר אחד: מניעת כניסת נשק בלבד. (דבר שמצרים המשיכה לדאוג לו מהצד שלה.). ההחלטה כמעט ולא דווחה לאזרחי ישראל, ולמעשה תמצאו אותה רק בטוויטר אצלי. 2. ​מיד בתגובה, ביולי 2010, החל ראש ממשלת בריטניה (שהחליף את טוני בלייר) לקרוא לעזה "הכלא הפתוח הגדול בעולם", והאשים את ישראל ביצירת מחסור ומגבלות. ככה זה תמיד: כשישראל עושה משהו לטובת עזה ב-98% - ממשיכים להתלונן עליה בגלל ה-2% הנותרים. זו תוצאה של מדיניות מהוססת. ולא, אני לא מתכוון לכניעה; אתם אף פעם לא הבנתם במה מדובר. 3. ​למרות שעזה צמחה ופרחה בעקבות המסחר עם ישראל, ולמרות שחמאס נהנה מהפריחה הכלכלית ומהמלט הישראלי – ונעזר כמובן במשאבים הללו למימון ולבניית צבא הפלישה של ה-7 באוקטובר – המשיך העולם לראות בנו את הכובש של עזה, את מי שמחזיק את תושביה במצור וכולא אותם. זה משמש גם כהצדקה לפעולת ה 7.10 שנקראת בפי רבים: פריצת חומות הכלא של עזה. 4. ​אף מילה מצד ישראל הרשמית מעולם לא הזכירה כי לעזה יש גבול עם מצרים, וכי היא – מצרים – זו שכולאת את העזתים מאחורי חומות וגדרות. מדינת ישראל מעדיפה להיות מואשמת ברצח עם מאשר להגיד: בכל מלחמה האוכלוסייה יכולה לצאת מאיזור הקרבות. רק מעזה לא מזכירים שיש לה גבול עם מדינה שאיננה ישראל. 5. ​מדינת ישראל, לצערי, אינה מבינה כי המצב הזה מוביל לחיסולה. היא ממשיכה לחשוב שרק בזכות שיפור תנאי חייהם של העזתים, הם עצמם יתקוממו נגד חמאס והעולם יוקיר לנו תודה על פיתוח הרצועה. בספטמבר 2023, ממש שבועיים לפני הפלישה, הגישו הקוורטט של טוני בלייר ומלדאנוב רשימת דרישות ענקית לישראל בנוגע לפרויקטים כלכליים שנדרשנו לאפשר לעזה. המסמך אצלי; אף עיתונאי ישראלי לא פרסם אותו, שכן הם לא חשבו שזה בכלל חשוב. 6. ​ב-8 באוקטובר, יום אחרי הטבח, פרסם בן כספית הודאה קטנה לגבי מהות הקונספציה. מאז, כמובן, גם הוא כבר שכח מה שכתב, ואני רשאי להזכיר: ​"הקונספציה שלפיה ככל שנתיר ליותר פועלים מעזה לצאת לעבוד בישראל כך המצב יתייצב – הלכה גם היא בדרך כל בשר. במשך שנים האמנתי בתפיסה הזו. היא הצליחה, תרמה לייצוב המצב, שיפרה את המצב בעזה והפכה את העזתים לכאלה שיש מה להפסיד – עד הנקודה שבה היו מוכנים לפעולה. באותו רגע, התפיסה הזו נקברה קבורת חמור יחד עם תפיסת הביטחון שלנו." 7. ​במשך שנים, עוד מ-2010, אני כותב את אותם הדברים, וכולכם – בממסד, בעיתונות ובציבור – מסרבים להבין: עזה היא מקום אבוד. שום דבר שישראל תעשה לא יגרום לעזתים להשתנות. כבר שנים שאני מפנה אתכם (ואפילו נתתי אישית לבן כספית שבטוח ידע על זה גם בלעדי) את הנאום של משה דיין על קברו של רועי רוטנברג ז"ל, רכז הביטחון של נחל עוז שנהרג בשנות ה-50, עת היו בעזה 200,000 איש. היום יש בזכותנו פי 11 יותר: ​"קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים." בהמשך, משה דיין אומר בדיוק את מה שני כותב כבר 15 שנים: על גבול עזה צריך לשמור! 8. ​במקום להבין כל זאת – במקום להבין שאי אפשר להסביר מדיניות עקומה לגבי עזה וכי הבריטים והעולם ימשיכו לסחוט אותנו – הצעתי באותם מאמרים את אותו המסר מאז 2010: א. ​להתנתק מעזה. ולסיים אחריות אזרחית על העזתים. ​ב. לסגור את כל מעברי הגבול. ג. ​להבהיר שעזה תמיד הייתה מחוברת למצרים, וכי חלק ניכר מתושביה קשורים אליה. ד. ​להבהיר כי ישראל דורשת ממצרים דבר אחד בלבד: להפסיק את הברחות הנשק לנגב ולעזה. זה המינימום שניתן לדרוש ממדינה שוכנת שחתמה עמנו הסכם שלום. לפעול מדינית וכלכלית לחייב את מצרים לעמוד בחובותיה לפי הסכם השלום עימה. מצרים לא יכולה לחמש את הבדואים ואת עזה ! ה. ​כל שאר ענייני עזה ומצרים אינם עסק שלנו. אם יצמח משם סיכון ביטחוני – נטפל בו מהאוויר, מהים או מהיבשה, איך שנמצא לנכון. ו. ​אבל לא. ממשלת ישראל מוכנה להיסחט בידי העולם ולקחת על עצמה אחריות להאכלת העזתים – ובלבד שלא נצטרך לגלות לעולם שיש לעזה גבול עם מצרים. כל העולם בטוח שעזה מוקפת בידי ישראל, והטעות שלנו היא שאנו ממשיכים לממש מדיניות זו במקום לצאת מפילדלפי, להישאר בפרימטר ולסגור לגמרי את המעברים. ​רק מדיניות הגיונית אפשר להסביר, ורק מדיניות הגיונית תמנע מעזה מלמוטט לגמרי את מדינת ישראל. אנו צועדים כעת לקראת ניצחון חמאסי מוחלט, שבו אנו עצמנו נשקם להם את עזה. קיראו את הודעת מועצת השלום מהיום, המדברת על הפיכת עזה לגן פורח של המזרח התיכון וכדוגמה לשלטון פלסטיני עצמאי.

Eyal Ofer אייל עופר

38,404 просмотров • 29 дней назад